פורום פסיכיאטריה

שלום יש לי מחשבות כפייתיות ואני לוקח פרוזק (120 מ"ל ליום) כבר הרבה שנים, המצב לא מאה אחוז אבל התרופות בהחלט שיפרו. רציתי לשאול האם הכמות נורמלית, הייתי אצל נוירולוג והוא אמר לי שאסור לקחת יותר משמונים מ"ג. גם רציתי לשאול, הבנתי שיש תרופה חדשה בשם ציפרלקס, היא יותר טובה? תודה

לאבי אכן מדובר במינון גבוה, בדרך כלל מסתפקים במינון של 80 מג'. יחד עם זאת הפרעה כפייתית עלולה להיות עקשנית ולכן קורה שמגיעים למינונים גבוהים ואין בכך סכנה מיוחדת פרט לכך שתופעות הלוואי עלולות להיות רבות יותר (לא בהכרח). אפשרויות טיפוליות נוספות הן להוסיף רספרידל כדי לקבל השפעה טובה יותר לפרוזק. הציפרלקס אינה עדיפה על הפרוזק, מדובר על שתי תרופות הפועלות באותו המנגנון והמשותף בינהן רב בהרבה על ההבדלים. כך שבהחלפת תרופה יש גם סיכונים וגם אולי יתרונות וכאן השיקול הוא מאוד אישי. כל טוב דר' גיורא הידש

היי. אני סטודנטית בת 26. סובלת כ-8 שנים מורטיגו, וכן מבלט דיסק בצוואר, בשל כך אני סובלת מסחרחרות שבאות בתקופות מסוימות, בעבר לא ידעו מאיפה באות הסחרחורת אבל לאחר בדיקה משמעותית הבינו זה ורטיגו, ורמת החרדה שלי ירדה. אבל, לצערי חשה אני שהסחרחורת מעכבות אותי בחיים: בתקופה שיש לי סחרחורת (לעיתים סחרחורת יכולה להיות לי שעה ואני לא יכולה לקום מהמיטה), לכן פיתחתי לי כל מיני "דרכים" בתקופה הזו כמו ה י מ נ ע ו ת לצאת מהבית בתקופת הסחרחורת , הימנעות עם מפגש עם אנשים חדשים בכדי שאם ותתרחש לי הסחרחרת- אין לי כוח להסביר לכל אחד שאני לא מרגישה טוב. חשוב לי לציין שאני בחורה חברותית שניראת טוב מאוד אבל בתקופה של סחרחורת אני מרגישה כמו חזרה לאחור ונסגרת. בתקופת שאני מרגישה טוב אני יוצאת ומבלה אבל עדיין מנסה להימנע מדברים שעושים לי לא טוב(כמו נסיעות ארוכות מחוץ לבית,הליכות ארוכות, =כל מה שבתנועה גורם לי סחרחורת לפעמים קטנה ולעיתים גדולה). בתחילה כולם חשבו שאני בלחץ וחווה התקף חרדה- אבל יש לי חרדה מהבעייה המהותית שלי ואינני מדמיינת אותה. מה עליי לעשות? בתקופה האחרונה אני מרגישה צורך לטוס, להסתובב לבד (מה שהייתי עושה לפני כן בעבר) כלומר להיות עצמאית(אני מפחדת להיות בבית לבד שמא בבוקר כשאני מתעוררת אני אחטוף סחרחורת ולא אצליח לקום מהמיטה ואף אחד לא יוכל לעזור לי(דבר שגם קרה!), אבל, הפחד משתק אותי שמא אני לא ארגיש טוב ברחוב ואפול(דבר שקרה.)מלימודיי אני יודעת שטיפול התנהגותי יכול לעזור לי (קבלת חיזוק מפעולה) אבל הוא תקף למשך זמן מסויים - ברגע שחוזרת לי הסחרחורת כל הניסיונות שלי והחיזוקים הולכים לאיבוד!!! כולם בגילי נסעו בעולם ונמצאים במערכת יחסים. ואני עדיין מנסה להתמודד יום ביומו עם איך להגיע ממקום למקום בשלום . מה לעשות? ? ?

לקסם אין ספק שהחרדה שלך היא מדבר ממשי, השאלה היא האם עוצמת החרדה לא גבוהה מדי והאם ההימנעות שנקטת בה מוצדקת. אם הדברים מצודקים אז אין מקום לטיפול פסיכולוגי... אם את מרגישה שהתגובות שלך חזקות מדי ואינך יכולה להמשיך ולהתנהג כרגיל אז יש טעם להגיע לטיפול נוגד חרדה. כלומר המטרה היא שתוכלי לתפקד בדיוק ברמה שמתאימה להפרעה הנפשית. אבל קודם כל כדאי שאת תגדירי לעצמך את הדברים. האם את יכולה לחיות עם המצב הקיים וההתנהגות ההימנעותית או שאת מוכנה לעשות הכל כדי לתפקד ברמה הגבוהה ביותר המתאימה לך עם המגבלה של הסחרחורות (ורטיגו). כל טוב דר' גיורא הידש

לוקח סרוקסט 3 שנים לאחר מתח נפשי ודיכאון. לפני כשנה גילו אצלי סכרת ולאחר מכן אנמיה קלה. לפני כ-3 חודשים הגעתי למסקנה כי אני בקרוב מסיים את חיי בגלל כל הבעיות, שכוללות גם בעיות שמיעה וטינטון. מאז אותם 3 חודשים אני במיטה רוב הזמן ולא עושה כלום כי אני חושב שבמילא עוד מעט אני ניפטר כך שאין צורך לדאוג לכלום. פניתי למרפאת בריאות הנפש וביקשתי שישפזו אותי, ואמר לי הרופא שלא כדאי והמליץ לי על קבוצת תמיכה. בינתיים עבר זמן ואני באותו מצב ומרגיש כמו משותק, לא מסוגל לעשות כלום. השאלות שלי הם: 1. האם הסרוקסט הפסיק לפעול? 2. איך אפשר לפעול נגד "השיתוק" הזה? 3. למה הבריאות שלי כבר לא חשובה לי יותר?

לעמיאל אתה צודק כי יתכן שמדובר על התגברות או חזרה של הדיכאון, לכן המחשבות שלך הן מחשבות של דיכאון ולאו דווקא משהו הגיוני. לדעתי כדאי לשקול את החלפת הסרוקסט בתרופה אחרת ולא רק בקבוצת תמיכה. כל טוב דר' גיורא הידש

קראתי את ספרו של יורם יובל ובו המאמר המאלף של סבו "גוף ונפש הבעיה הפסיכופיסית" ומאמר שד"ר יורם יובל עצמו כתב. הבנתי שדקארט חילק בן חומר (תאי עצב) לנפש כי הנפש צריכה להישאר אחרי המוות. שפינוזה אמר שגוף ונפש חד הם כי היה כופר. בעשורים האחרונים ניסו לגייס את המחשב ומדעי המחשב להסבר שהנפש הוא תוכנה והמוח הוא חומרה אבל ד"ר יובל כנורוביולוג אומר שתיזה זו מופרכת ומידיעותי הצנועות במחשבים ומניסיון בתיכנות אני יכול להגיד בוודאות שלא ראיתי ולא שמעתי על מחשב שיש לו נפש . הדבר היחיד הפרקטי מעבר לדעתו של ליבוביץ' שהסוגייה הפסיכופיסית לא תיפתר לעולם היא החידוש הלא כל כך חדש שאפשר שלטפל בנפשו של אדם הן דרך שיחות והן דרך טיבולים כימיים דהיינו תרופות.

לשאול בודאי שמעסיק. אוסיף רק עובדה אחת המעוררת מחשבה. כאשר משהו נמצא בפסיכותרפיה (בודאי שללא תרופות) גם אז מוצאים שינויים מבניים במוח. כלומר הפסיכותרפיה משפיעה על החומר בדיוק כמו שתרופות משפיעות על החומר וגם על הנפש (רוח). כל טוב דר' גיורא הידש

שלום יש לי 3 שאלות בקשר לפקסט וקלונקס 1.האם פקסט גורם לכאבי ראש חזקים ובחילות ואם כן תוך כמה זמן התופעות עוברות2.האם אחת מהתרופות האלה יכולות לגרום להתקף אפילפטי ופירכוסים 3.האם בכלל עצבים וחרדות יכולות לגרום לפרכוס ואי שיווי משקל . סליחה על כמות השאלות אשמח למענה תודה מראש.

לניר פקסט עלולה לגרום לאפילפסיה ומי שסובל מאפילפסיה או שהיה לו בעבר התרופה אינה מומלצת. קלונקס היא תרופה נגד אפילפסיה והיא בטוחה. פקסט בשבועיים הראשונים עלולה לגרום לבחילות שחולפות, כאבי הראש גם עלולים להגרם מפקסט ולעתים קרובות הם נמשכים יותר זמן. יש סוג של אפילפסיה הנגרמת ממצב נפשי, אולם קובעים אבחנה זו רק אחרי ששוללים מצב גופני. אפילפסיה על רקע נפשי די נדירה. מצד שני מצב נפשי עלול להשפיע על חומרת ותכיפות האפילפסיה. קצת מסובך...... כל טוב דר' גיורא הידש

לניר: הפסקה חדה (לא הדרגתית) של קלונקס לאחר שימוש ממושך ובעיקר במינון גבוה יכולה לגרום לפירכוסים. שאלה לד"ר הידש: האם כל התרופות האנטי-דיכאוניות לא מומלצות שלמי שסובל מאפילפסיה? האם דווקא תחילת הטיפול בעייתי או גם ההמשך?

שלום, בעיקבות אכילה כפייתית אני מטופלת בטופמקס כרגע מטופלת ב 25 מ"ג במטרה לעלות בהדרגה ל 100 . ביומיים האחרונים החולו לי תופעות לואי : עייפות ובעיות בריכוז ובזיכרון. לדעתך להפסיק את לקיחת התרופה או שתופעות הלואי יעלמו עם הזמן? תודה מראש יעל

ליעל כדאי לחכות ולעלות בקצב איטי יותר, למרות שתופעות הלוואי לא תמיד חולפות. כל טוב דר' גיורא הידש

אבקש את עזרתכם: כדי להסביר את הבעיה אני חייב לספר את הרקע: בגלל כנראה קינוח אגרסיבי של האף באמצע ריצה של כ- 5 קילומטר שאני נוהג לעשות הרבה שנים, האף שלי החל לדמם באופן די רציני שגרם לי להפסיק לרוץ באמצע ולקח חצי שעה להשתלט על הדימום. מספר ימים אחרי זה עוד היו כ-2 מקרים של דימום קל מהאף. העניין הוא שעכשיון אם יש לי קצת נזלת או גירוי של משהו באף, אני נלחץ עד השמיים שהנה שוב יש דימום. היו לי בעבר מקרי דימום מהאף, וזה לא מקרה ראשון שיש לי, אבל החרדה הזו של "אולי שוב זה מדמם" לא מניחה לי זה כמעט חודש, אפילו שרופא א,א,ג, בדק אותי ואמר שאין לי בעיה באף ואין צורך בשום טיפול. השאלה שלי מה אני עושה להירגע כדי שכל גירוי באף, ובמיוחד נזלת, לא תפעיל לי חרדה שאולי זה דימום? אודה לתשובתכם (הגיל שלי 55 ) אברהם הלמג

לאברהם שאלה קשה כי אם מדובר בדבר מאוד מוגדר ונקודתי לא תמיד יש לנו עזרה. הדבר הטוב ביותר הוא להמשיך ולהתמודד עם החרדות, לא להפסיק לרוץ אלא להמשיך וכאשר מגיע הפחד מפני הדימום אז לחשוב על דברים אחרים. כל טוב דר' גיורא הידש

לדוקטור הידש תודה לתשובתך אברהם הלמג

אני לוקחת לטיפול ב ocd : אנאפרניל במינון של 250 מ"ג, האם יש סיבה לא להעלות ל 300 מ"ג ? האם זה מגביר את הסיכון להפרעות קצב בלב ? את התרופה רשמו לי לפני שנתיים כשהייתי מאושפזת בגהה. אין לי תעוד או כל דבר שהוא שמסביר למה אני לא במינון המקסימלי. והטבה נוספת בהתמודדות עם המחשבות לא תזיק לי...

יש גם חשש לפירכוסים ולא רק השפעה על הלב. אבל ההחלטה היא קלינית- לעיתים כן נותנים 300 מ"ג לאנשים צעירים ובריאים גופנית. אם הפסיכיאטר חושב שמינון של 250 מ"ג מספיק אז אין סיבה לעלות סתם במינון. עקרונית אפשר לעלות במינון עד 300 מ"ג, אך לא מעבר לכך.

שלום, אכן אחרי שנתיים של מצב יציב אפשר לשקול את המינון והטיפול התרופתי וחשוב לעשות זאת. נכון שעם העליה במינון הסיכון לתופעות לוואי גבוה יותר, אבל מינון של 300 מג' אנפרניל אינו חריג. אפשרות נוספת היא להוסיף סרוקסט או תרופה דומה לאנפרניל במינון שאת נמצאת בו. כך שבהחלט כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל ולחשוב על שינוי טיפול כאשר המצב הוא סטטי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני לוקחת סרוקסט כבר שבוע ולפניו טרנקסל ובימים האחרונים החלפתי ללוריון. כי הרגשתי חוסר יציבות. מאז התחלת הכדורים המצב שלי רק התדרדר אני מרגישה שרפות במיוחד בבוקר ולא יודעת אם זה מחרדות שלי או מהכדורים? מה לעשות? אני רק סובלת כל הזמן! כמה שעות הלוריוון מחזיק אם אני לוקחת רק חצי? ואם אני יכולה לקחת עוד חצי במשך היום כשיש לי תופעת חרדה? תודה מראש

מדוע הפסקת עם הטרנקסל? הוא פועל ל-24 שעות והיית צריכה להמשיך איתו לפחות עד שגופך יסתגל לסרוקסט{חודש-חודשיים},הוא פחות ממכר מאשר הקלונקס ויעזור לך לעבור את התקופה הקרובה ברגיעה יחסית. לאחר שתרגישי שהחרדות נעלמו אז תפסיקי בהדרגה את הטרנקסל.

שלום קודם כל, "לא כדאי להשתגע" -). בכל אופן כדאי להעזר בלוריון או בטרנקסל וגם אם מדובר בחרדות או בתופעות לוואי של הסרוקסט אז תרופת ההרגעה תעזור. כרגע לא כל כך חשוב איזו תרופה והמינון העיקר שיוקל לך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, בעבר עזר לי לדיכאון השילוב של סרוקסט ואדרונקס, אך עקב בעיות, הרגשת זומביות ופגיעה בתפקוד המיני עברתי לוונלה 75 מ"ג, מה שבטוח שמינון האדרונקס שעזר לי הוא 3 כדורים דהיינו 12 מ"ג, פחות מזה לא עזר לי-מנסיון!, (בתוספת כדור אחד סרוקסט 20 מ"ג,) ברצוני לשמוע חוות דעת נוספת-את חוות דעתך--האם 75 מ"ג וונלה אמור להספיק כתחליף לאדרונקס 3 כדורים(12 מ"ג)+סרוקסט כדור אחד, או שצריך להגביר מינון/ להוסיף לזה אדרונקס וסרוקסט במינון כלשהו. בתודה מראש לכל המשיבים.

גם אני בעבר נטלתי סרוקסט 40 מ"ג ומרוניל 75 מ"ג ועברתי לוונלה 150 מ"ג ביום{75 בוקר,75 ערב}אני סה"כ 35 ימים עם הכדור ,מבחינת ההשפעה על חשק מיני יש זיקפה אבל לוקח זמן עד לשפיכה. לפי דעתי איקסל שפועל פחות או יותר כמו וונלה לא פוגע בחשק מיני{ניסיתי אותו חודש וחצי לפני הוונלה,התפקוד המיני היה מושלם אבל מצבי הנפשי לא השתפר ולכן עברתי לוונלה}

לבדס האדרונקס פועל במוח על הנוראפינפרין, האפקסור במינונים הנמוכים שלו על הסרוטונין ובמינונים גבוהים יותר מתחילה הפעולה גם על הנוראפינפרין. כך שכדי לקבל השפעה כמו האדרונקס תצטרכי מינונים של 150 מג' של אפקסור=וונלה ומעלה. אכן האיקסל משפיע יותר על הנוראפינפרין מאשר האפקסור. ישנה תרופה נוספת צימלטה שהיא מאותה המשפחה, המשפיעים גם על הסרוטונין וגם על הנוראפינפרין אבל היא אינה נמצאת בסל. כל טוב דר' גיורא הידש

היי רציתי רק לשתף אתכם, ובמיוחד את ד'ר הידש את דורון ואת מרי באיך שאני מרגישה בימים האחרונים. היום אני בדיוק שבועיים נוטלת "רסיטל" ולפני יומיים- שלושה התחלתי להרגיש הקלה משמעותית במצבי. השבועיים האלה היו ממש קשים, בקושי תפקדתי ונעדרתי כמעט כל השבועיים מהעבודה. רציתי להגיד שסוף כל סוף אני מרגישה שיפור והוא מאוד משמעותי. אני מרגישה הקלה גדולה מאוד. לא שאני מרגישה שעברתי את זה לגמרי, אבל אני מרגישה שאני בדרך הנכונה. חזרתי לעבודה סוף סוף. רציתי שוב להודות לכם שעודדתם והבטחתם שזה יעבוד ושבקרוב ארגיש טוב. אני מקווה מאוד שזה יימשך ככה. ולכל מי שעכשיו מתחיל טיפול ולא יודע למה לצפות- זה עבד בשבילי, בדיוק כמו שאמרו לי פה: זה מתחיל לעבוד אחרי שבוע- שבועיים, ובינתיים צריך להתאזר בסבלנות ולהקיף עצמכם בסביבה חיובית ותומכת. הרבה בריאות לכולנו.

לדקלה אני שמח שאת מרגישה טוב יותר, זו רק ההתחלה ואני מקווה שההרגשה הטובה תמשיך ותתחזק. תודה על העידכון ועל המילים החמות, ולך שיהיה רק טוב הידש

שלום לכולם! הפסקתי את כל התרופות על דעת עצמי כי הן פשוט משמינות גורמות לי למחשבה על אוכל ואני כאחת אנורקסית זה לא הולך ביחד מה עלי לעשות? אני מרגישה על טראנס כאילו ועוד שניה אני מתפוצצת אני לא רגועה אני עצבנית לא חושבת מה עוד יכול לקרות אני אמורה לנטול איטומין,רסיטל,דקינט,פנרגן,וקלונקס.אז כן את הקלונקס אני נוטלת בצורה ממש לא מבוקרת כמה שרק אפשר אני כל כך מבולבלת שאני אפילו לא יודעת למה אני משגעת אתכם היום אני אמורה להיפגש אם הרופאה ואין לי מושג מה היהי תגיד לי רק לא עוד אישפוז! לזה אני בטוח לא הסכים אני לא מצליחה לארגן את המחשבות בבקשה אם מישהו עבר משהו דומה למקרה שלי או יכול לעזור אודה לו בתודה מראש לימי

ללימי אכן נראה שאת לא מרוכזת ומבולבלת והמצב לא טוב, לכן בהחלט יש מקום לשקול אשפוז במצבך למרות שאני יכול להבין שאת מתנגדת לכך. הייתי מציע שיצטרף אליך משהו שאת סומכת עליו, אמא, אחות, חברה או כל אדם אחר. האדם הקרוב יוכל לעזור לך בהתלבטויות וגם להסביר את מה שאת מרגישה וחושבת לרופא. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש

בוקר טוב לפני מס' ימים שאלתי לגבי כדור בונסרין ותופעת הלוואי של הכדור הגורם להשמנה / הגברת התאבון , הדבר גרם לי חשש לקחת את הכדור ופיניתי לרופא ממנו קיבלתי את המרשם והוא לא הבין מהיכן האינפומציה המוטעת הזו לגבי הכדור ודחה על הסף את הטענה וביקש אותי לקחת במשך שבועיים ולחזור לביקורת.. אני עדיין חוששת מתופעת הלוואי .. מה לעשות? מישהו לקח אותו ולא חווה תופעת לוואי זו? תודה

לאלמונית תופעת לוואי לכל כדור עלולה להיות אצל אדם מסויים ועשויה לא להיות, כלומר מדובר על שכיחות סטטיסטית ובשום פנים ואופן לא שהיא קיימת אצל כל מי שנוטל את התרופה. נקווה שאת לא תסבלי מתופעת לוואי זו. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על תגובותיכם.. אני כניראה לא אנסה את הכדור, אני אומנם קצת בדילמה משום שמדובר ברופא של קופת חולים , מנהל המחלקה, וכשניסיתי לומר לו שמטריד אותי הנושא , הוא דיי כעס עליי ששמע שאת המידע על הכדור "שאבתי" מפורום באינטרנט ולא היה מוכן לשתף פעולה איתי משום כך ..אני מרגישה דיי נופלת בין הכסאות אך לא אוכל לפנות אליו שוב כניראה, וקופ"ח מפנה רק לשם...ולקחת סיכון השמנה לא אקח .. ביי

אני נוטלת סרוקסאט.התרופה מאוד עוזרת לי אך גורמת לי להשמנה. האם ניתן לקחת טופמקס יחד עם סרוקסאט?. מטרתי הרזיה

לדנית באופן עקרוני אפשר, שתי התרופות עובדות ביחד ומחזקות את ההשפעה אחת של השניה. השאלה כמובן האם זה מתאים לך וכדאי ליטול שתי תרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

את מה שעבר לי בראש. לאחר התקף דיכאון קשה לפני כארבעה חודשים, אני בהחלט מרגישה טוב יותר, מסוגלת לתקשר עם הסביבה, לתפקד ברמה מינימלית (למרות שאם הייתי יכולה מבחינה כלכלית הייתי בהחלט מפסיקה לעבוד, העבודה מלחיצה אותי וגורמת לי להיות מאוד עצבנית), אני רחוקה מאוד מלהיות האדם שהייתי "לפני" - אנרגטית, מחפשת את האושר, חייכנית, עם שמחת חיים וחשק לכל מיני דברים. אני סתם מעבירה את החיים כי אין לי ממש ברירה אחרת, אין בי רצון להיות מאושרת, אין בי רצון לשנות את המצב הקיים. (זה אולי נשמע דיכאוני, אך אני לא. אני מרגישה טוב בשבועים האחרונים.) אולי זה בגלל שאני כבר לא יודעת להנות. גם כשאני צוחקת, אני מרגישה מוזר. אפילו להרגיש טוב ,בלי ההרגשה הקשה של הדיכאון, זה יותר מדי בשבילי.... זה מרגיש לי מוזר ומיותר, לא יודעת איך לאכול את זה. אני תוהה לעצמי, כמה זמן אני אמשיך להרגיש יותר טוב? האם יהיה התקף נוסף? האם לרצות להישאר במיטה בבוקר,לא ללכת לעבודה, ולהתעורר קצת בלילה, מעיד על התדרדרות איטית והדרגתית (כמו שהיתה לפני ההתקף) , ו"הנפילה" הבאה קרובה? או שזה סתם. שאלות ללא תשובות ברורות, צריך לחכות ולראות מה יהיה.

היי אחת כמה טוב לראות אותך כאן, ולשמוע שאת מרגישה קצת יותר טוב. זה כבר משהו, הקצת יותר טוב הזה, לא? הפחד מהנפילה הבאה מוכר לי, במיוחד שכידוע אני סובלת ממאניה דיפרסיה, קרי מעברים מהירים בין מצבי אופוריה לדיכאונות מרים, ובאופוריות הייתי בטוחה שזהו, הגעתי אל האושר, וכמה הייתי מתאכזבת כל פעם מחדש, ממש רציתי למות, כשנפלתי שוב וגיליתי שאני בעצם לא ממש מאוזנת... אני חושבת שהאושר הוא מטרה שצריך להתאמן כדי להגיע אליו. כמו שמתאמנים שהגוף יהיה בכושר, ככה לדעתי צריך להתאמן שהנפש תהיה בכושר, וזה אומר- תהיה מאוזנת, שנהיה אופטימיים, שמחים במינון היציב של המילה, לא נעים למעלה ולמטה עם כל שינוי חיצוני שקורה לנו. ביוגה יש תנוחה אחת שנקראת תנוחת ההר. הרעיון מאד יפה- כשם שההר עומד לו בשלו- רוח נושבת עליו, שמש קופחת על פניו- והוא בשלו, ככה אנחנו צריכים להתאמן להיות בעולם. מצד שני, גם ההר משתנה, וגם אנחנו. אבל השינוי האמיתי הוא לא תנודות מהירות במצב הרוח וההכרה, אלא שינוי מבני של ממש, שהרוח שוחקת והמים עוברים והמבנה של ההר- הנפש- משתנים. גם אני הרגשתי צורך לכתוב אתמול כי היה עשור לרבין ובשבילי זה אירוע של עשור לשיגעון האחרון שלי. הייתי משוגעת מאד שם בכיכר. יש לי תמונות רבות בלב של עצמי שם עם ילדי הנרות, יום ולילה, עם המחשבות המשוגעות שלי בראש והכאב בלב, כאב שבו לא היתה אבחנה ברורה בין מה שבפנים למה שבחוץ, בין המציאות החיצונית לפנימית. הרגשתי שם אנרגיות מאד חזקות, ולפעמים המעגלים האלה של השירה ממש נתנו לי הגנה של אור מול הכאב הנורא. ואז הכל נגמר בחוץ, נגמר השבוע, כולם הלכו, ואני נשארתי והייתי בלי פלאפון ובלי משקפיים ואפילו יחפה כי שכחתי את עצמי באיזה דירה של מישהו שהייתי שם בלילה הקודם. אז ביקשתי ממישהו לידי שיתן לי להתקשר והתקשרתי לאחותי והיא באה לקחת אותי. ואני זוכרת איך הרגשתי אז, ממש כאילו שדים מנסרים לי במוח, כל כך רע, ואמרתי לאחותי- איך אני אחזור ללימודים עכשיו, איך אני אחזור לחיים, ולמדתי אז תואר שני בפסיכולוגיה, וכל כך הרגשתי רע. אבל חזרתי לחיים, ועליתי לאט לאט, וירדתי ועליתי ואני ממשיכה בדרך, והחוויות האלה נמצאות אי שם בתוכי, ומדי פעם, ביום השנה, אני נזכרת, ודמעות מציפות את ליבי. אז הנה תפסתי "טרמפ" על ההודעת שלך וכתבתי גם אני. שיהיה לנו טוב. תמי.

תמימי כמו תמיד, דברייך תמיד "נוגעים" בי, צובטים איפה שהוא עמוק, מרגשים ונעימים לקריאה. אני מעריצה את היכולת המדהימה שלך,לא לוותר. לחזור לחיים למרות הקשיים והדמעות המציפות, להמשיך הלאה במלוא המרץ, ולתרום מניסיונך. אצלי המצב שונה, ה"מאניה" אצלי, זה כשאני מסוגלת להכריח את עצמי לפגוש כמה חברות, לצחוק, לדבר עם אנשים ולתקשר איתם, ולתפקד ברמה מינימלית, ואז התחושה שהדיכאון מאחרי, שהתאוששתי וזה לא יחזור יותר. ואז בהדרגה, מצב הרוח נופל ויחד איתו תחושות ומחשבות מוכרות , ואני כבר מבינה שטעיתי.. ובסך הכל,למרות הנפילות, יש שיפור לטובה, ה"מאניות" מחזיקות מעמד קצת יותר זמן, והנפילות פחות עוצמתיות. ואני לא מבינה למה זה כל כך מבלבל אותי,למה זה מטריד אותי, למה אני לא מסוגלת להבין שככה זה, וכמו שזה נראה אני בתהליך של שיפור ולא של התדרדרות. אולי זה קשור לרצון שלי לפעמים, שיהיה לי רע כמו לפני כמה חודשים. אולי זה בגלל שאני צריכה להתאמן להרגיש טוב, להנות. הבעיה שאני לא רוצה להתאמן, ומוזר ,אבל אני מרגישה שאני לא רוצה שיהיה לי טוב. אני לא רוצה להרגיש שמחה, לא רוצה עוד הרבה דברים, אני לא יודעת מה אני כן רוצה. הניצוץ שבתוכי כבה. פעם דברים קטנים היו מציתים אותו, והוא היה גורם לי להנות, להרגיש אופטימית, להרגיש טוב, לשאוף ,לנסות. היום שום דבר כבר לא מצית אותו. אני מקווה ומאחלת לך שהשיגעון ההוא אז בכיכר ישאר האחרון, ושיהיה לך רק טוב.

כמה מוכר.... יותר מחצי שנה עברה מאז שהרגשתי, לראשונה בחיי, שאני לא ממש שולטת בהם. שזה לא סתם דכדוך, שאין זו עצבות שתחלוף. היתה לי תחושה שנכבשתי על ידי משהו לא מוכר, ומאד מאד מפחיד. חוסר הרצון להיות, הקושי לתפקד ואפילו - חוסר יכולת לתפקד. כל דבר קטן שקודם עשיתי בלי לחשוב הפך להתמודדות עם אוורסט. השתלט עלי הרצון להתבודד, להיות רק עם עצמי, במיטה ולא לעשות כלום. אפילו למות לא היה לי כוח. הייתי צריכה לשכנע את הסביבה הקרובה שלי שזה דכאון, שזה לא סתם משהו שיעבור. וגם זה היה מעליב וקשה. זה עבר מעצמו. אולי בהדרגה, אולי פתאום יום אחד. לא ממש הייתי שם בשביל להרגיש. חזרתי לחיות בצורה טובה יותר, אבל התחושה היא שזה לא זה. שהדכאון ההוא ואולי זה שיבוא בעתיד רובץ מתחת לפני השטח, מחכה להזדמנות הנכונה לצוץ. אני מפחדת ממנו אבל גם מחכה לו. אולי זה משהו בי שרוצה שהתמסר לאין, לכלום לשחור משחור. מתביישת בעצמי שכך אני מרגישה, כאילו משחקת באש - מפחדת ממנה וכמהה להישרף בה. תוהה אם יחזור אלי או לא ובינתיים, הכל מרגיש ארעי, לא אמיתי, לא עד הסוף. הצחוק אינו צחוק, ההנאה כבר לא אותו דבר. כאילו שהחיים עטופים בניר צלופן אולי ניילון נצמד. גם אני, לו הייתי יכולה, הייתי עוזבת הכל, מתמסרת לחפש מה עושה לי טוב, מפסיקה לעבוד (זה ממש עושה לי רע), מרגישה יותר את עצמי. ולתמימי - דברייך מאד ריגשו אותי אך גם חיזקו אותי. הידיעה שהצלחת לצאת מתהום הנשיה ולמצוא את הכוחות לטפס בחזרה, למרות המדרונות החלקלקים שבדרך, נותנים לי תקווה.

יעל , מאוד הזדהיתי עם מה שתיארת. גם הקשיים עם הסביבה הקרובה מוכרים לי מאוד. היה קשה לשמוע משפטים כמו "תקחי את עצמך בידיים, אם תרצי את יכולה לצאת מזה, זה הכל בראש שלך " ויש עוד משפטים רבים, דומים ומרגיזים שנאמרו, כשכל מה שרציתי זה להתנתק מהעולם לחלוטין, לא להיות קיימת. אני מכירה באופן אישי מישהי שהתעקשה לא להישאר "בתחתית" (לדבריה היא הגיעה למקום הכי נמוך שאפשר, ומשם אפשר רק לטפס למעלה),והיא התאמצה, התמידה, למרות הקשיים והנפילות שבדרך, אך בסוף היא הצליחה לטפס, למקומות גבוהים, טובים יותר. מקווה בשבילך שתמצאי את הסולם ואת הכוח, שיעזרו לך לטפס .....

שמחה שאת עדיין איתנו , ואם אני לא טועה זו פעם ראשונה שאת אומרת "אני מרגישה יותר טוב" וזה משמח אותי . כולנו רוצים לחזור ולהיות האדם שלפני, אבל אני מתחילה להבין שאין מצב כזה, וקצת קשה לקבל את זה . ואנחנו מנסים לחזור לעבר, ובנתיים לא חווים את ההווה או את העתיד! אף אחד לא מבטיח שזה לא יחזור, אבל גם אף אחד לא מבטיח שזה כן יחזור. וחוץ מזה תגידי לעצמך שאת כבר מכירה אותו ,כלומר את הדיכאון , ואת יודעת שאפשר לנצח אותו !!! ולמרות ש "מילים לא אומרות דבר" אני איתך, ויהיה בסדר

לאחת והיחידה יופי לשמוע ממך ואפילו יש רמז לשפור מסויים ולהרגשה טובה, נקווה שהשפור יתעצם ותרגישי טוב יותר וגם מאושרת. אולי זה הזמן להתחיל גם בפסיכותרפיה? כיף לשמוע את הבנות הותיקות והחמות שמיד מחממות את הלב הידש

אני מטופל מזה חודש וחצי בציפרלקס להפרעות חרדה שמטבתאות בהרגשה לא טובה(מבחינה גופנית בלבד) ואני עדיין ממשיך להרגיש רע גופנית (בחילות הרגשות חום וכאלה) במצבים שאני בעבודה אולי התרופה לא מתאימה לי??? אולי זה לא חרדות???

לגיא שאלותיך מאוד במקום, אחרי שישה שבועות שהתרופה לא הועילה כלל יש מקום לחזור לפסיכיאטר ולשקול את האבחנה הראשונית וגם את החלפת התרופה שכנראה לא מועילה. כל טוב דר' גיורא הידש

מה הטיפול לטרדיב דיסקינזיה? באילו תרופות מדובר? תודה.

שלום, לצערי עדיין אין טיפול ברור ועוזר לטרדיב דיסקינזיה. מקובל להוסיף מינון נמוך של הלידול 1-2 מג' ביום כטיפול ראשון. למרות שיתכן והלידול גרם לטרדיב הטיפול בכל זאת במינונים נמוכים של הלידול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. ביקרתי אצל פסיכיאטר שהמליץ לי על תרופה שנקראת אופרימול לטיפול בתופעות חרדה. רציתי לדעת אם זה באמת עוזר. תודה

לדנה התרופה עשויה לעזור, היא רק קצת מהדור הישן וישנן תרופות חדשות יותר. כך שלרופא צריכה להיות סיבה מיוחדת שהוא בחר בתרופה זו אצלך. כל טוב דר' גיורא הידש

האם לפני מחזור ואחרי המחזור אפשר לעלות את המרוניל ממאה חמישים למאתיים עשרים וחמש רק לתקופה של האי שקט הזה. ולחזור שוב למינון הקודם. תודה

לגלית ההשפעה של מרוניל היא לכל החודש ואין טעם לעלות את המינון בימים אלו ואחרים. כך שאם הוא לא פותר את כל הבעיה אז כדאי לעלות את המינון הבסיסי. במחשבה שניה, אם תעלי במינון רק בימים מסויימים אולי תהיה הקלה מסויימת בגלל ההשפעה ההרגעתית אבל לא באופן בסיסי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, לפני שבועיים התחלתי טיפול ברסיטל, לפני שמונה ימים התחלתי מינון של כדור ביום. אני רוצה להגיד שלמעט ממש מעט בחילה שהיא כמעט ולא מורגשת וקצת מתיחות בשרירים שגם לא ממש מורגשים אני לא מרגיש ממש שום שינוי. אני הייתי אצל פסיכיאטרית שאבחנה אותי כדיכאוני ועם פוסט טרואמה חלקית. (לדעתי גם יש לי חרדה אבל זה לא קשור) עכשיו שאלתי היא למה לצפות? בהנחה שהשיפור הוא אידיאלי - 1.האם אני צריך לשאוף להיות מאושר? או אולי רק שיפור בתסמיניי הדיכאון והחרדה? 2. האם אני אדע שהטיפול עובד? 3.העם הטיפול מתיימר לטפל גם בצדדים של עייפות וחוסר ריכוז וביקורתיות שנובעים נניח מדיכאון או שעל זה אני צריך לעבוד בטיפול פסיכותרפי נניח? (שאגב אני גם בזה)

לעמי אם התחלת עם התרופות כדאי לחכות ולראות את השפעתן ורק אחכ לחשוב על פסיכותרפיה. פסיכותרפיה היא השקעה רבה גם מהבחינה הרגשית גם מבחינת הזמן ולפעמים גם כסף כך שאפשר לחכות. אתה צריך להרגיש רגיל עם הטיפול, כפי שהיה לפני שנים כאשר היית משוחרר יותר ולא סבלת מהפרעות, יתכן אף שתרגיש מעט טוב יותר ומאושר יותר. השפור צפוי להתחיל בסביבותחודש אבל יתכן שהסובבים אותך יעירו שיש שיפור עוד קודם. כל טוב דר' גיורא הידש

האם יתכן קשר בין תקופות של החמרה בתופעות של טרדיב דיסקינזיה לבין שינויים ברמות הורמוני בלוטת התריס? תודה.

שלום, לא שמעתי על כך אבל הגיוני שאם יש ירידה בתפקודי בלוטת התריס יתכן שישנה החמרה גם בטרדיב. כל טוב דר' גיורא הידש

דר שלום.אני סובל ממתח ועצבנות, ומשתמש שנים רבות בתרופת וואבן 10מג להרגעה במינון של כדור ליום, מחולק לבוקר וערב חצי כדור.אחרי עשרים שנה אני ביקשתי מהרופא לנסות להגמל,והומלץ לי כדור neurntin 300 פעמיים ביום.אבקש מעט פרטים על התרופה כגון,מה יעודה,תופעות לוואי.והאם היא תרגיע אותי כמו הוואבן. מודה על התייחסותך ובכבוד רב.

מדובר בתרופה נגד אפילפסיה. מדוע להחליף מינון נמוך של ואבן בתותח כבד כמו זה? תרד בצורה הדרגתית עם הואבן. כל שבוע תוריד רבע כדור. אם לא הולך- בקש מהרופא אסיוול 2 מ"ג ליום לתקופה של שבועיים-חודש, כאשר כל שבועיים אתה מוריד 1 מ"ג (חצי כדור).

מהם ההבדלים בין סרוקסט לצטלופראם? מבחינת ההשפעה, המטרות ותופעות הלוואי ובכלל?

ליעל באופן עקרוני שתי התרופות פועלות על הסרוטונין, מנגנון הפעולה דומה אבל מדובר על שתי מולקולות שונות, כך שהדומה בין התרופות הרבה יותר גדול מהשונה. הסרוקסט מעט פחות מדוייקת מהציטלופראם ולכן יש יותר תופעות של ירידה בחשק המיני והשמנה אבל גם הנוטלים ציטלופראם עלולים לסבול מתופעות אלו. כל טוב דר' גיורא הידש

1.נאמר לי שהכדורים האלו (אשר הבנתי שהם ממשפחת הפרוזאק) יכולים לגרום למיתון תחושת הרעב והחשק המיני. מצד שני שמעתי כי משמינים מהם. מה נכון? מבלבל. 2. אם הם משמינים- האם זה בגלל תחושת רעב מוגברת או שמשמינים בכל מקרה? (ואז יש במקרה שלי מעין סתירה מכיון שאחת הסיבות לדכאון היא ההשמנה...) אנא תשובתך המפורטת...תודה.

יש הבדל בין פרוזק לבין ציפרמיל. פרוזק לעיתים מדכא תיאבון וגורם לירידה במשקל. ציפרמיל, לעומתו, דווקא מעורר תיאבון, אבל במידה מתונה. התרופה היחידה מקבוצת SSRIשנמצאה קשורה לעליה במשקל באופן משמעותי היא הסרוקסט=פאקסט=פרוקסטין. אבל חשוב לזכור ששום תרופה לא גורמת באופן ישיר לעליה או לירידה במשקל, אלא רק משפיעה על התיאבון ולעיתים גם על המטבוליזם.

ליעל בשבועיים הראשונים התרופות עלולות לגרום למעט בחילה וירידה בתיאבון ובמשקל. העליה במשקל היא תופעת לוואי מאוחרת אחרי שמוש של מספר חודשים. כמו כל תופעת לוואי יתכן שהיא תהיה אצלך ונקווה שדווקא את לא תסבלי מתופעות לוואי כלל. כל טוב דר' גיורא הידש

ביתי עדיין אינה מאוזנת. עכשו היא במצב מאני אחרי הוספת אפקסור 75 מג' בשבוע האחרון, לליתיום 1200 מג' וזיפרקסה 5 מג'. אנו במגמת ירידה בליתיום במטרה להעבירה לטגרטול. כיצד נכון לעשות המעבר? ואיך ניתן להרגיעה מיידית? תודה aviva

לאביבה להרגעה מיידית עדיף להפסיק קודם כל את האפקסור ולהוסיף את בזיפרקסה שהשפעתו המרגיעה מהירה יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לדוקטור הנכבד, אובחנתי לפני למעלה מעשור כסובל מ-OCD, מדובר בעיקר בחרדות שמא לא ביצעתי דברים כראוי, חרדות על כל צעד ושעל. למרות שטופלתי בתרופות (פרוזק 40/60 מ"ל) השיפור היה חלקי בלבד ורחוק מאוד ממושלם. לאחרונה אובחנו שני ילדים שלי כסובלים מ-ADHD. למיטב הערכתי גם אני סובל מהפרעות אלו, וסבלתי מכך גם בילדות אולם לא אובחנתי. לפני כשבוע הייתי אצל פסיכיאטר והוא רשם לי ריטלין SR 20 ML וציפרלקס בבוקר והוא מתכוון להעלות לי את הפרוזק ל-80 מ"ג כך שבעצם אטול שלושה תרופות. אני טענתי לו שבעקבות ה-OCD אני לא יודע איך אפשר לאבחן האם יש לי ADHD הואיל וקשיי הריכוז יתכן ונובעים מה-OCD למרות שבעצם התנהגותי כילד ואופן הריכוז שלי היו בעייתיים עוד לפני שהתחיל ה-OCD. אני פונה אליך בבקשה לחוות דעת נוספת (האם אכן מקובל לתת שלושה תרופות) וכן רעיון לפתרון בעיה שיש לי, נראה לי שמאז שהתחלתי את הריטלין אני הרבה יותר מרוכז, אולם כל רגע שאני מנסה לבדוק אם אני באמת מרוכז הOCD נכנס לפעולה ואומר לי אולי אתה טועה וכו' וממילא קשה לי מאוד להתרכז - אני ידבר על כך עם הפסיכיאטר אולם הביקור הבא יהיה רק עוד למעלה מחודש (אני לא חושב שזה נושא לשיחה טלפונית איתו). כמו"כ, האם יתכן והריטלין מגביר את החרדה (כך יש לי רושם)? נתקלת פעם בתופעה דומה? אודה לכל פיסת מידע שיכולה לעזור. יוני

קיימת קומורבידיות גבוהה של OCD יחד עם ADHD. אבל ריטלין ידוע כמגביר כפייתיות וחרדה ולכן לא הייתי ממליץ לך להשתמש בו. לגבי הפרוזק- נחשבת עדיין לתרופה מצויינת ועם OCD יש פסיכיאטרים שנותנים אותה עד 120 מ"ג ליום (מינון מאד גבוה). ציפרלקס- עובד במנגנון דומה מאד לפרוזק. עדיף לקחת מינון גבוה של פרוזק מאשר לקחת שתי תרופות מאותו סוג, שרק יגרמו לעומס בתופעות לוואי. לידיעה כללית, הציפרלקס לא רשום עבור OCD אך בפועל משתמשים בו גם להפרעה זאת, עד 40 מ"ג ליום, כלומר במינון קצת יותר נמוך מפרוזק. לסיכום, הריטלין לא מומלץ, כמו גם שילוב של שתי תרופות מקבוצת ס.ס.ר.י.

תודה לתשובתך, אני מניח שפירוש המילה קומורבידיות בתשובתך הנה תפוצה. בכל אופן: 1. אם הנך שולל ריטלין מה הם האלטרנטיביות, מאז שהתחלתי לקחת את הריטלין אני עובד וחי בצורה מרוכזת בלי השוואה וזה איכות חיים אחרת לגמרי מהיבט הריכוז, נכון שיש החמרה של ה-OCD, אולם הריכוז הנו מרכיב חיים חשוב (אא"כ האדם מעביר את יומו בהנאות כאכילה, סקס וכדומה שאינם תורמים לסיפוק אם הם מרכיב ההנאה היחיד בחיים). 2. האם הפסיכיאטר שלי לא יודע על הבעיות שבשילוב SSRI, האם אין אסכולות שונות בנושא, האם תופעות הלוואי של הפרוזק במינונים גבוהים לא מתחזקות (כשלקחתי 60 מ"ג היה לי בעיות רציניות בחיי המין, ואם אקח 80 ואף יותר אני יוכל להכריז על פשיטת רגל מינית). 3. האם פתרון הבעיה של הריטלין יפתר עם העלאת מינון הSSRI 4. מה הם תופעות הלוואי של הציפרלקס? אגב, סליחה על השאלה, זה פשוט חשוב, אתה עונה על בסיס ידע מקצועי (כי אתה לא רשום פה כמנהל)? לפי מקצועיות התשובה הראשונה נראה שכן ואודה לך אם תאשרר זאת.

האם יכול להיות מצב שאישה בת 28 תנסה להתאבד כמה פעמים בחיים ותחתוך את עצמה "סתם" מאז שהיא ילדה רק בגלל שלא איבחנו אותה בהפרעת קשב? זה חשוב לי מאד מאד התשובה. הרבה תודה אירנה

לאירנה הפרעת קשב עלולה לגרום לקשיים רגשיים לא מעטים ויתכן שהאישה סובלת מבעיות רגשיות. הבסיס להפרעות הללו כפי שאמרת היא הפרעת קשב. ולכן כל כך חבל שלא טיפלו בהפרעת הקשב בעבר. כל טוב דר' גיורא הידש

דר הידש שלום אני סובל מOCD קשה ורציתי לשאול האם מינון של 4 כדורים סרוקסאט הוא מתקבל על הדעת לטיפול? זה מה שקיבלתי אחרי שעברתי כמעט את כל הכדורים. תודה מראש

לעומר כיוון ש OCD היא הפרעה עקשנית מינון גבוה של סרוקסט כפי שהומלץ לך בהחלט מקובל. בהצלחה דר' גיורא הידש

בס"ד שלום לדר' הידש התחתנתי לפני שנה עם בחור מקסים וטוב לב. אנחנו בני 23 ושייכים לקהילה החרדית. לא היה בינינו קשר מיני לפני הנישואין והתחתנתי בתולה. בגיל צעיר אחד מבני הדודים שלי היה נוגע בי ואני לא בטוחה שהוא חדר אלי, אבל אני זוכרת חלק קטן וכל הזמן ניזכרת בעוד דברים זה נימשך אולי שנתיים אבל כימעט כל יום כשהייתי חוזרת מהבית ספר ובכיתה ד' אני כבר חושבת שזה נגמר. לא הייתי חושבת על זה אף פעם אבל עכשיו אחרי שנישאתי ואנחנו מנסים להכנס להריון אני לא יכולה לקיים יחסי מין ואני "נסגרת" ובעלי לא מצליח לחדור אלי. המחשבות שלי בכל האקט המיני הן על בן הדוד ולפעמים אני מתעוררת בלילות שטופת זיעה ומבוהלת . אני לא יכול לפנות לטיפול מיני כי זה לא מקובל אצלנו. הרבנית יעצה לי לפנות לרופא פסיכיאטר בקופת חולים אבל אני פוחדת לדבר עם גבר על הנושא. אני פונה אלייך גם בחששות אבל מקווה שתוכל להרגיע אותי או לכוון אותי. בברכת יום טוב עיינה

לפי דעתי הלא מקצועית, את סובלת מתופעה שנקראת Vaginismus. את יכולה לקרוא הסבר למשל בכתובת הזאת: http://www.nlm.nih.gov/medlineplus/ency/article/001487.htm .

פסיכיאטר בקופ"ח לא יוכל לעזור לך בנושא זה. אני חושב שגם לפסיכיאטר יהיה קושי לדבר על הנושא, גם אם את תהיי פתוחה בנושא. לכן כדאי ומומלץ לפנות לסקסולוג/ית במרפאה סקסולוגית. כיום ברוב בתי החולים הציבוריים יש מרפאה סקסולוגית וניתן לקבל טיפול במחיר נמוך. פרטים נוספים תוכלי לקבל באתר של היל"ם- http://sexual-health.org.il

סקסולוג זה אפשרות אבל לדעתי עדיף פסיכיאטר שהוא גם סקסולוג, כי פסיכיאטר הוא רופא. נשים חרדיות הולכות לרופאים גברים גם בתחום גניקולוגיה.

אני בת 30 וסובלת כבר 7 שנים ממחשבות טורדניות. קיבלתי סרוקסט 50 מ"ג עד לפני חצי שנה ואז עברתי לויאפקס 225 מ"ג בגלל השפעה של 80% של הסרוקסט במשך כל השנים. הויאפקס משפיע בערך כמו הסרוקסט, בדרך כלל המצב טוב אבל כל פעם כשקורה משהו חיצוני יש הצפה של כל המחשבות. דברים נוראיים, אלימים, כל סכין היא טריגר, כל אובייקט נטרלי גורר מחשבה של פגיעה בי או באחרים. חס וחלילה אני לא רוצה לפגוע באף אחד ולא בעצמי והפסיכיאטר שלי (שאגב אני בשיחות שבועיות אצלו כבר שלוש שנים) אומר שבוודאות לא אעשה כלום לאף אחד. אבל המחשבות האלה מוציאות אותי מדעתי. אני בוכה שעות רבות כי אני לא יכולה להשתלט עליהן. מה כבר אפשר לעשות? גם אם אני מאמינה שהמחשבות לא יהפכו למעשים, אני לא יכולה כבר לסבול את המחשבות. תעזור לי בבקשה ירדן

המינון המקסימלי של אפקסור (ויפאקס) הוא 375 מ"ג ליום. ל-OCD לעיתים קרובות יש צורך במינונים גבוהים ולכן אפשר לעלות במינון אם אין תופעות לוואי מיוחדות. בנוסף- טיפול שיחתי-פסיכותרפי רגיל, כמו זה שאת מקבלת שלוש שנים, לא יעיל ל-OCD. ישנו טיפול מיוחד, בשיטה התנהגותית-קוגנטיבית, עבור OCD והוא נחשב מאד יעיל.

לירדן אכן אפשר לעלות במינון האפקסור וטיפול בשיחות עשוי לעזור. OCD היא הפרעה די עקשנית והמחשבות שלך לא יהפכו למעשים. אל תשכחי ש"המטרה" של המחשבות הללו היא להפחיד אותך, כך שבינתיים הן מצליחות, אבל ככול שהן נראות אמיתיות בכל זאת הן נשארות בגדר מחשבות בלבד. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקח אפסקור XR 37.5 בסביבות החודשיים ושבוע. אחרי שבועיים בערך של התרגלות לתרופה הגעתי למסקנה שאם אני לוקח אותה בבוקר אני רגוע מידי לאורך היום. אז החלפתי ללקחת בלילה וזה השתפר. הריכוז שלי השתפר פלאים, הדיכאון נעלם ואני אפילו נהנה יותר מפעילויות ספורט.. הבעיה אני ישן המון.. 8-9 שעות בלילה ועוד 2-3 אחרי צהרים... זה ממש מוגזם ולפעמים אני סתם מרגיש עייפות באמצע היום.. חשבתי שהעייפות הזאת באה כתוצאה מחוסר בסרוטונין כי בעבר גם הייתי עייף ורדום וכשלקחתי סרוקסט האנרגיות קפצו לשמיים.. עכשיו אני שבוע על 75 מג' ואני נעשה רק יותר ויותר עייף... עד כדי כך שמרוב רגיעה אין לי כח אפילו לקרוא את ספרים של האוניברסיטה כך שהשיפור בריכוז כבר לא מתבטא.... מה לעשות? מה שברור לי שהעלאת הנוראפינפרין שלי גרמה לשיפור בריכוז ועל זה אני לא מוותר... שאלה נוספת ולא קשורה: לאמא שלי חדרת טיסה קשה, איזה כדור מתאים לקחת באופן חד פעמי לטיסה של 12 שעות שלא יתנגש עם האלטרוקסין שלה (לבלוטת התריס) תודה :)

1. עד 150 מ"ג ליום האפקסור משפיע בעיקר על הסרוטונין. בשביל השפעה על הנוראדרנלין צריך לעלות למינונים יותר גבוהים ואז גם יש פחות עייפות. 2. לחרדת טיסות ניתן לקחת באופן חד פעמי אסיוול 5 מ"ג, תרופת הרגעה נפוצה.

אני מבין, אבל איך אתה מסביר שכשהתחלתי לקחת 75 במקום 37.5 לאחר שבוע התחלתי להרגיש יותר ויותר עייף מיום ליום, דווקא עם עליית המינון. עייפות כזאת של שינה של 12 שעות והרגשה שעוד מעט אני פשוט הולך למות מרוב שאני ישן. קראתי גם שלכל התרופות שמעלות את הנוראדרנלין יש תופעת לוואי נפוצה של עייפות, אפילו קראתי ש54% מכל מי שלוקח רמרון מפסיק לקחת אותו בגלל העייפות (קראתי את זה באתר הרשמי שלהם) לעומת זאת wellbutrin (אני לא יודע מה המקביל הישראלי שלו) שמשפיע על הנוראדרנלין ודופמין לא מזהיר מפני עייפות ככה... מה לדעתם יהיה השינוי אם אני אעבור לתרופה הזאת במקום האפקסור?

שלום היום הייתה לי עוד פגישה עם הפסיכולוגית, ואני מדווח כי "התחייבתי" לתמי. האמת שהייתה פגישה לא מעניינת מבחינתי כל-כך, ולא התקדמתי כמעט בכלל בדרך אל האושר, כי השרינקית ביקשה שאני אתאר את החיים שלי ומי אני. היא אמרה שכמעט בכל מרכיב בחיים שלי אני נמצא על פרשת דרכים, שזה די נכון, אבל אני על פרשות הדרכים האלה כבר הרבה זמן, ולא נראה שאני משתקע או אשתקע בשום תחנה בדרך. נו, טוב, אני מניח שבפגישה הבאה כבר נוכל לדבר יותר על אושר, ומה בעצם היא כבר תעשה שיהפוך אותי ליותר מאושר? הציפיות שלי מהטיפול כמעט מגוחכות. אולי כמו שהיא אמרה עוד שנתיים או עוד חמש או עד עשר אני ארגיש פחות מבולבל ויותר יציב מבחינת החיים שלי, או שמא ההתלבטות תמשך עד גיל שמונים, שאני מקווה לא להגיע אליו. התחלתי את הפגישה בכך שניסיתי לחשוב על תקופות בחיים שלי שהייתי מאושר, אבל עכשיו כשאני חושב על זה אף פעם לא הייתי ממש מאושר, תמיד היו גם מחשבות ניהילסטיות דיכאוניות ברקע, שהחיים חסרי טעם, שאין בשביל מה לחיות, וכדומה. אתן בטח מכירות. טוב, נניח לזה לעת עתה.. בברכה מיכאל, שעדיין שואף להיות מאושר...ואולי הוא יהיה מאושר בגלגול הבא

היי מיכאל ואולי גם לא לדבר על אושר זה לדבר על אושר... אומרים שלשלושה דברים לא צריך לחכות- למציאה לעקרב ולמשיח. זה מופיע איפשהו בגמרא. ובאותו אופן נראה לי שלא צריך לחכות יותר מדי להיות מאושר. רק לתת קריאת כיוון, ולהתחיל במסע. והמסע הוא למקום שבו אנחנו מסוגלים לחיות את היום יום, בלי יותר מדי ניתוחים ופרשנויות, ולמצוא את הטוב במה שקורה לנו. וזה כנראה בדברים הקטנים של הטעם של הקפה, הריח של הדשא הקצור, החיוך של הילדים המשחקים, החיבוק שאנחנו מחבקים אחד את השני. מאחלת לך למצוא אותו, את הדבר החמקמק הזה שנקרא אושר, ועוד בגילגול הזה... תמי.

מקווה שתרגיש טוב, ובעיקר תרגיש את האושר, מזדהה איתך, לא תמיד מאושרת. אבל למה אתה לא מאושר, מה יש לך שגורם לך לעצבות? תבדוק את השאלה הזו ותפעל לפי התשובה. אשמח לשמוע מה קרה לך, ובאמת מאחלת לך שלוות נפש מיכל

למיכאל איני בטוח אבל אני חושב שהרגשתי מעט ציניות בין השורות שכתבת? הידש

ד"ר שלום! בן 28. נוטל מזה כשנה רסיטל 30 מ"ג לטיפול בחרדה. שבוע שעבר עברתי איבחון להפרעת קשב. והובחני כבעל הפרעה קלה של ADD הרופא רשם לי 10 כדורי ניסיון (קונסרטה 36 מ"ג) היום זה הכדור החמישי שלקחתי ותופעות הלוואי שיש לי זה כאבי ראש (לפעמים חזקים, במיוחד לאחר פעילות גופנית) , והרגשה שיש לי דופק גבוה . בנוסף הרגשת החרדה גברה... האם תופעות אלו אמורות לחלוף? תודה !

לשלומי אלו הן תופעות לוואי של הקונצרטה ללא קשר לרסיטל, לעתים ישנה הסתגלות לתופעות אלו אבל לא תמיד. כל טוב דר' גיורא הידש

לקחתי שנה וחצי חצי כדור ציפרלקס ועוד חצי שנה רבע כדור ציפרלקס. האם אני יכולה לקחת זייבן לגמילה מעישון יחד עם הציפרלקס או אלי להפסיק את הציפרלקס. מה תופעות הלוואי של הזייבן והאם הוא באמת משפיע על המוח כמו הציפלקס. רופאת המשפחה מבקשת אישור מפסיכאטר שיאשר לי קבלת תרופה זו למי עלי לפנות כדי לא לשבש לי את התוצאות שקיבלתי עד היום מהציפרלקס. תודה רבה רבה רבה !!!

לעירית אין מחקרים אשר בדקו את השפעת שני הכדורים יחדיו. בכל אופן מדובר על שתי תרופות נוגדות דיכאון הפועלות במנגנונים שונים ולכן אין מניעה ליטול אותם ביחד לפחות לא באופן תיאורטי. כמו כן את כבר נוטלת מעט מאוד ציפרלקס. איני יודע מדוע רופאת המשפחה מבקשת אישור מפסיכיאטר אולם את יכולה לפנות לפסיכיאטר המטפל או פסיכיאטר אחר בקופת חולים או כל מרפאה לבריאות הנפש הקרובה לאיזור מגוריך. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מטופלת 5 שנים בסרוקסט ומאוד מרוצה מהתוצאות. פרט להשמנה. הומלץ לי לעבור לאפיקסור. האם לדעתך ארזה מכך? האם יש סיכוי שהתרופה החדשה תחזיר אותי למצב חרדתי? מה עושים? עלי לציין שההשמנה מאוד מםריעה לי

לשירז לצערי אין תשובה פשוטה, כל תרופה הפועלת על הסרוטונין כמו סרוקסט וגם אפקסור עלולות לגרום לעליה במשקל כתופעת לוואי. כיוון שמדובר בנתון סטטיסטי, אצל אדם מסויים תרופה מסויימת עלולה לגרום לעליה במשקל ואצל שני לא. כך שצריך גם קצת מזל כדי לא לסבול מתופעות הלוואי. הדבר דומה גם מהבחינה של ההשפעה הרצויה של התרופה. כך שהחלפת התרופה עלולה לגרום לכך שלא תסבלי מתופעת הלוואי אבל אולי גם לא מההשפעה הטובה של התרופה? כך שבכל החלפה יש גם סיכון וגם סיכוי ולצערי אין אפשרות לדעת מראש מה יהיה אצלך. כל טוב דר' גיורא הידש

לשירז לצערי אין תשובה פשוטה, כל תרופה הפועלת על הסרוטונין כמו סרוקסט וגם אפקסור עלולות לגרום לעליה במשקל כתופעת לוואי. כיוון שמדובר בנתון סטטיסטי, אצל אדם מסויים תרופה מסויימת עלולה לגרום לעליה במשקל ואצל שני לא. כך שצריך גם קצת מזל כדי לא לסבול מתופעות הלוואי. הדבר דומה גם מהבחינה של ההשפעה הרצויה של התרופה. כך שהחלפת התרופה עלולה לגרום לכך שלא תסבלי מתופעת הלוואי אבל אולי גם לא מההשפעה הטובה של התרופה? כך שבכל החלפה יש גם סיכון וגם סיכוי ולצערי אין אפשרות לדעת מראש מה יהיה אצלך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני אם לילדה בת 7.5 ,שלאחר אבחון אצל פסיכיאטר ילדים ,הומלץ לתת לה חצי כדור (5 מ"ג) של ציפרלקס. לילדה יש חרדות רבות,מסתבר,שמתבטאות ב OCD,ועולם דמיוני עשיר מאוד שאליו היא "בורחת" כל פעם כשהיא כנראה לא מסוגלת להתמודד עם החרדות. יש לציין שהיא יודעת היטב להבדיל בין מציאות לדמיון.שאלתי: האם ניתן לתת כדור ציפרלקס לילדים,ולמה עלי לשים לב (במידה שאכן ניתן לתת לה אותו)? תוך כמה זמן ניתן לראות את השפעתו של הכדור? הילדה אמורה לעבור במקביל גם טיפול פסיכולוגי. תודה.

לאמא היקרה איני פסיכיאטר של ילדים אלא של מבוגרים לכן תשובתי מוגבלת. לפי ידיעתי אין הבדל בתגובות בין ילדים ומבוגרים לציפרלקס, מתחילים לראות את ההשפעה המטיבה אחרי כשבועיים שלושה למרות שבמקרים של OCD יתכן ויהיה צורך במינון גבוה יותר. ציפרלקס היא תרופה טובה נגד דיכאון וחרדה ו-OCD שייך לקבוצת החרדות. את שאר השאלות תצטרכי לשאול פסיכיאטר המומחה לילדים ונוער. כל טוב דר' גיורא הידש

הפסיכיאטר שלי לא הכי מרוצה שעברתי לוונלה אבל בגלל אילוצי מזומן עברתי, השאלה אם זה לא כל כך נורא,אני נוטל 75 מ"ל ביום אשר מחולק ל פעמיים ,האם שעברתי לוונלה אשר מחלקים אותה לשניים צריך לעלות במ"ל?

כיום כבר כמעט ולא ניתן להשיג בארץ אפקסור רגיל, אלא בעיקר אפקסור XR . התחליף הישראלי לאפקסור XR הוא ויפאקס XR. וונלה מקביל לאפקסור הרגיל ולא אמורים להיות הבדלים, מלבד הבדלים שקשורים לתהליכי הייצור (מיוצרים בבתי חרושת שונים). את הוונלה צריך לקחת 2-3 פעמים ביום. מבחינת מינונים, אתה צריך לקחת אותו מינון בדיוק, בלי קשר אם זה וונלה, אפקסור, או ויפאקס.

ואם אני מחלק את הכדור אז גם להשאר עם אותו מינון ?

בתי בת 4 וחצי בוכה מדי לילה לאחר לכתה לישון. לעיתים הבכי ממש מתוך שינה, אך ברוב המקרים היא מתעוררת ובוכה עד שאני נגשת אליה.שיחה של כמה שניות והיא נרגעת. כך קורה 3-4 פעמים בלילה וכל יום. לקראת הבוקר 3-4 היא מתעוררת לבד ללא בכי נגשת למיטתי כשאני ישנה וישנה לידי. (אני גרושה וישנה לבד בחדר) ואז כמובן שהיא לא בוכה.יש לה חדר משלה ואני משאירה לה אור דלוק וגם טלויזיה. סימפטום אחד די ברור שנראה לי אולי קשור-היא מאד קשורה אלי וקשה לה לעיתים כשאני עוזבת את הבית לבילוי או סידורים. איך אתה ממליץ לטפל בהתנהגות זו ? - שיחות,הבטחות,וגם גישה אסרטיבית לא עזרו.

לטל איני פסיכיאטר ילדים ונוער אלא של מבוגרים ואלו כיום שתי התמחויות נפרדות. לכן איני יכול להשיב לךתשובה מקצועית. כל טוב דר' גיורא הידש

אחי בן 47 ומזה חודשיים מס' סובל מדיכאון. אנו במשפחה, אשתו, אחיותיו וגיסיו וחבריו מנסים לשכנעו לקבל טיול פסיכולוגי נוסף לטיפול התרופתי והוא מסרב בכל תוקף. הטיפול התרופתי אינו מועיל לו למרות שהרופא מחליף לו אותו לאחר שבועיים שלושה. הוא טוען שאין לו שלוות נפש. מסרב לצאת מהבית, לביקור משפחתי, לעבודה, לקניות אינו קורא עיתונים/ספר אינו צופה בטלויזיה ואינו מבלה כלל. את תקוות החלמתו הוא תולה רק בטיפול תרופתי הוא אומר "אני מחכה לכדור שיוציא אותי מזה". כיצד ניתן לשכנעו שאין די בטיפול תרופתי אלא חשובה המוטיבציה שלו לשפר את מצבו והרצון להתשלב שוב במעגל החיים.

לדורית בדיכאון עמוק הטיפול התרופתי הוא החשוב והטיפול הפסיכולוגי העוזר הוא טיפול קוגניטיבי/התנהגותי, טיפול דינמי בדרך כלל אינו עוזר. כמובן שצריך לבדוק האם ישנם גורמי לחץ נוספים כמו בעבודה, משפחה וכך הלאה. הפסיכיאטר המטפל חייב להפנותו ולשכנע אותו לטיפול פסיכולוגי. איני חושב שאתם תצליחו לשכנע אותו במידה והפסיכיאטר לא יתמוך בכך. לא כדאי להחליף תרופה אחרי שלושה שבועות, כדאי לחכות לפחות שישה שבועות לפני שמכריזים על תרופה שהיא אינה עוזרת לאדם מסויים. שלושה שבועות זה קצת מוקדם מדי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום התחלתי ליטול זיפרקסה 5מג שמעתי שהתרופה מאוג משמינה האם גם במינון הזה העלה במישקל מאוד

לאמיר התרופה עלולה לגרום לעליה בתיאבון אבל אינה גורמת לכך אצל כולם. אצל רוב אלו שעולים במשקל העליה היא של 5-6 ק"ג ואחר כך נעצרת. רק מיעוט עולה במשקל באופן משמעותי מאוד. במינונים נמוכים יותר העליה במשקל קטנה יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

בני בן 7 קפיץ מהלך. כל הזמן בתנועה מתמדת. מחפש גירויים מכל הבא ליד. וכל הזמן צורך משחקים חדשים ומחפש אטרקציות אחרות. הוא ממעט לישון. מלא שמחת חיים ויחד עם זאת בעל פתיל קצר של פקעת עצבים. יש לו התקפי זעם דומים לשלי. הוא מנסה לרצות אותי בכל מחיר אך ההיפראקטיביות שאינה מאובחנת עדיין פלוס הפרעות הקשב והריכוז שלו מוציאים אותי מדעתי ושלוותי. הוא ילד טוב ורגיש מטבעו ועד גיל 3 היה שה תמים. שקט ומופנם ולא מעורה כלל בחברה בורח ממכרים ובמיוחד מחברת זרים ולא שיתף פעולה. כיום הוא נותר רגיש ומחונן מכפי גילו(אובחן מזמן כמחונן ) אך אישיותו התהפכה על פיה. הוא גדל בבית מאד לא רגוע אך אוהב מכיל מעניק חום אהבה ומתנות לרוב ומקבל אותו כמות שהוא. הוא כל הזמן בודק גבולות. הוא יורק לריצפה לעיתים תכופות ומחפש כל העת אישורים ואישושים לאהבתי כלפיו ואהבת הקרובים אליו אף בדרכים שליליות ביותר. אני סובל מהפרעת אישיות גבולית האם יתכן שהעברתי לילד שלי את נטיתי בתורשה?? או שלפי התסמינים יתכן ואכן מדובר בהיפראקטיביות מובהקת או בהפרעות קשב וריכוז? מי אמון על אבחון ילדים כה רכים והאם הטיפול הוא תרופתי או תראפויטי או משולב?

חסר אונים לא הבנתי מדבריך האם הילד עבר איבחון כלשהו של קשב וריכוז , אם לא , מבין שורותיך "זועק " כי הילד צריך במיידי ,לעבור איבחון כזה. אצל נירולוג או פסכיאטר ילדים. לרוב הטיפול בהפרעות קשב אצל ילדים הם תרופתיים כדוגמאת הריטלין . לגבי שאלתך האם העברת תכונות שלך לילד ממההפרעת האישיות הגבולית ? אני חושבת שקודם כדאי לפסול את האפשרות של הקשב , ואח"כ לחפש מקור אחר לבעיות . אני חושבת שזה יותר מודל לחיקוי , יכול להיות שהילד מחקה אותך והוא חי בסביבה הדורשת ממנו לקבל אישורים ותשומת לב כל הזמן. למה לא לשקול בין השאר , פסיכולוג ילדים ? רק טוב מיטל

שלום, חשוב לציין שד"ר הידש, איננו רופא ילדים. ואתה לא במקום הנכון.

שלום, אכן איני פסיכאטר ילדים ונוער אלא של מבוגרים. כפי שכתבו קודמי הדבר החשוב ביותר הוא אבחון נכון וכדאי להשקיע בנושא. בגיל הזה הפרעת קשב שכיחה. כל טוב דר' גיורא הידש

התארחה אצלי לכמה לילות חברת ילדות אשר לא פגשתי הרבה שנים. זה היה ביקור קשה. גם להוציא אותה מהבית שלי לא היה קל. יש לה הרבה בעיות שקשורות בהתנהגות לא נורמטיבית שלילית המטרידה מאד את הסובבים, בעיני עצמה היא בסדר כל הזמן אבל השאר אשמים בהכל ובעיות חרדה. היא בת 33 ולא עובדת, אין לה מקצוע ואין לה ידע בשום תחום שיכול להביא לה פרנסה, על אף האינטליגנציה הגבוהה שלה. כל היום יושבת בביתה. כמה דוגמאות להתנהגות לא נורמטיבית: היא מאשימה באופן קבוע גברים שהיא יוצאת איתם שהם נמשכים לאמא שלה. היא מצפה מכולם שיתנו לה כסף, בגדים, אוכל או מחסה בלי אבחנה. ואם היא לא מקבלת היא כועסת. היא מקללת הרבה. היא יוצאת לרחוב וחושבת שכולם ברחוב "שרוטים" והיא מפחדת מאנשים שהיא רואה. יש עוד הרבה תופעות. אמרתי לה שהיא צריכה טיפול והיא אמרה לי שאני רעה. אני חושבת שהיא סובלת מסכיזופרניה ואני רוצה לדעת באיזו דרך אפשר לכפות עליה טיפול כי אחרת היא לא תלך. המצב שלה קשה ואני בטוחה שהוא מדרדר מיום ליום. מה אפשר לעשות?

קשה מאוד לאבחן דרך האינטרנט אבל לפי התופעות שאת מתארת זה לא נראה כמו סכיזופרניה. לאותה חברה יש הרי משפחה, האם המשפחה מודעת למצבה? מדוע הם אינם דואגים לטפל בה?. לדעתי , את לא יכולה לעזור בעניין הטיפול בה כי לפי תאורך היא לא תשתף פעולה ותראה בך מישהי שרוצה להרע לה. זה כמובן נובע מהבעיה הנפשית . ההפרעה קיימת בה לא מהיום והתחילה כנראה לפני שנים. רק במצבים שהיא מהווה סכנה לעצמה או לסביבה , אפשר לפנות לפסיכיאטר מחוזי בקשר לאשפוז.

לחברה תודה לדני ואני מצטרף לדבריו שחשוב ליצור קשר עם משפחתה ולחשוב יחד אתם כיצד אפשר להביא את הבחורה לטיפול. לא הייתי מאבחן דרך הרשת, אבל בהחלט תיארת דברים שנשמעים מדאיגים ודורשים טיפול. כך גם כמו שדני כתב, סביר להניח שלא היה שום דבר פתאומי ולצערי המצב הזה עלול להיות די ממושך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך, אסור להדביק על אדם סטיגמה של חולה נפש, כל עוד לא אובחן ע"י רופא מומחה. ואם ישנה בעיה שמצריכה טיפול אז כדאי לפנות למשהו מבני משפחתה... מיכל

שלום התחלתי לקחת סרוקסט השבוע, ואני לוקחת כבר כחודש טרנקסל כל יום, לפעמים פעמיים ביום.היום לא לקחתי את הכדור כי לא הרגשתי צורך בו .התופעות שהיו לי עברו כך שמסתבר שהם היו מהכדור. רציתי לדעת איך אני מפסיקה עם הכדור הזה ללא תופעות נילוות? תודה מראש

האם אני יכולה לקחת לוריוון במקום?(להפסיק עם הטרנקסל ולקחת לוריוון) אני כבר לא יודעת מה לעשות עם הכדורים האלו אני משתגעת! תודה

שלום, איני בטוח שהבנתי את השאלה. בכל אופן אם אין צורך בטרנקסל והפסקת ולא היו כל תופעות של חסר (גמילה) אז הכל בסדר. אין צורך בלוריוון או בשום דבר אחר. לא כל אחד ולא תמיד מתמכרים לטרנקסל, כך שלא חייבים להיות סמנים של חסר. אם בימים הקרובים יהיו תופעות של חרדה תוכל להעזר בטרנקסל ובלוריוון, אם לא נוטלים את התרופה באופן קבוע אין סכנה של התמכרות. כל טוב דר' גיורא הידש

טרנקסל הוא בנזודיאזפין ארוך טווח ולכן תופעות גמילה ממנו מופיעות רק 3-4 ימים אחרי ההפסקה. זאת טעות אופטית לחשוב שאם עכשיו אין סימני גמילה אז לא יהיו בהמשך. זה נכון אולי לגבי בנזודיאזפינים קצרי טווח. זמן מחצית החיים של טרנקסל הוא 25-82 שעות, כלומר פחות מווליום אבל יותר מקלונקס.

אני סובל מחרדות במיוחד לפני השינה זה בא והולך ישנם שבועות שאני לא יושן ולהפך ישנם חודשים שהכל טוב הרופא הפנה אותי לפסיכיאטר. האם כדי להתחיל ? אני מפחד שאתמכר לכדורים ומשיטוט באתר אני רואה שלפעמים זה לא זה תציעו לי לגשת בכלל לפסיכאטר או לנסות להתגבר לבד??? (בעזרת כל מיני טיפולים טבעיים)

לישראל אכן השאלה היא מאוד יחסית, אין תשובה מוכנה לכולם והחשוב הוא להתאים את התשובה והפתרון לישראל. לכן כדאי ללמוד קצת את הנושא, לראות מה כתוב על טיפולים נגד חרדה בפורום או בכל מקור אחר ואחר כך לחשוב מה מתאים לך. באופן כללי התרופות אינן ממכרות ויש להן מעט תופעותלואי באופן יחסי. כאשר תהיה מצוייד בידע תוכל לפנות לפסיכיאטר לאבחון ולשקול ביחד אתו מה הדבר המתאים לך ביותר. כל טוב דר' גיורא הידש

היי אני בטיפול כנגד חרדה . אני כבר חושבת על התקופה שאחרי הטיפול- למשל, כרגע אני לוקחת כדור שמרדים (כי היה לוקח לי הרבה זמן להירדם). מה עושים לאחר הטיפול? יש איזה כדור שניתן לקחת אותו לפני שינה או משהו שניתן לעשות? אני מעריכה שייתכן שעדיין יהיה לי קשה להירדם. או שיהיו התעררויות רבות. שאלה שנייה- האם הטיפול באמת מעביר חרדה וכו'? אני לא מרגישה לגמרי רגועה רגשית למרות שפיזית אני כן פחות מרגישה את זה בגוף, אם בכלל. האם זה בסדר שגם על כדורים מרגישים הימנעות או חרדה ?

תרופות נוגדות חרדה מסוג SSRI או SNRI יכולות להעלים את החרדה לתקופה ארוכה, אם לוקחים את התרופה שנתיים לפחות, כאשר מתוך זה, לפחות חצי שנה בלי שום סימפטומים של חרדה.

שלום, נראה שהמחשבות "מה יהיה אחרי סיום הטיפול"? הן עדיין מחשבות של חרדה ואפשר לשים אותן בצד. אני מקווה שעם הטיפול תבריאי מהחרדה ואז גם לא תהיה בעיה לסיים את הטיפול. בקשר לשאלתך בהחלט ישנן תרופות העוזרות לשינה ואינן ממכרות. אבל כאשר תגיעי לגשר תעברי אותו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני עם סרוקסט כמה חודשים, השבוע לקחתי בטעות במשך יומיים רצופים במקום כדור סרוקסט כדור רסיטל. האם צריך עוד פעם לחכות כחודש להשפעת הסרוקסט או שזה יכול להמשיך להשפיע כרגיל? בתודה מראש.

שלום, לא נגרם כל נזק, מחר תמשיך עם סרוקסט והוא ימשיך עם השפעתו הרגילה. כל טוב דר' גיורא הידש

האם קפאין לא מנטרל את השפעת הוונלה?? אני פריקית של קפה שחור ולוקחת וונלה 73 מג ליום.......

אם את אותה "ריקי" מההודעה של "איך נגמלים מקלונקס?" אז אל תשתי שום קפה כי אחרת לא תצליחי להיגמל מקלונקס. אקס-מן.

טעות בידך-וונלה 75 מ"ג {73 לא קיים}

קפאין יכול לעורר חרדה. וונלה, לעומתו, הוא תכשיר נוגד חרדה ודיכאון. כלומר, תיאורטית, יש ניגוד בין השניים. מעשית, מעל 90% מהאוכלוסיה שותים קפה, עם או בלי תרופות. אבל לא צריך להפריז בשתיית קפה שחור אם יש לך נטיה למצבי חרדה.

לריקי כפי שנכתב אין בעיה לשתות קפה עם וונלה. כיוון שוונלה מעוררת אני מקווה שיהיה פחות צורך בקפה. כל טוב דר' גיורא הידש

היי אמורה אני להתחיל בטיפול בבונסרין ושתי שאלות מטרידות את מנוחתי לפני שאוכל להתחיל ולטפל: 1. האם קיימת תופעת לוואי לכדור אשר גורמת להשמנה או להגברת התיאבון? 2. האם ניתן לקחת במקביל גם זייבן? 3. תודה

מה שהכי טוב בבונסרין לטעמי זה שזה כדור מרדים ואז ישנים כמו תינוק....:)

1. בונסרין בהחלט גורם להגברת תיאבון והשמנה. 2. ניתן לקחת זייבן במקביל, אך הדבר לא מומלץ, כי ישנה חפיפה חלקית בין שניהם. שניהם נוגדי דיכאון. בד"כ לא מומלץ לקחת ביחד שני סוגים של נוגדי דיכאון. ייתכנו תופעות לוואי נפשיות לא צפויות. מבחינה גופנית לא צפויה בעיה מיוחדת.

דבר ראשון מודה על התשובה !! דבר נוסף האם יש תחליף מקביל לבונסרין ללא תופעת הלוואי של השמנה ,כי אין סיכוי שאקח את הכדור עם תופעת הלוואי הזו. וזקוקה לו מאוד.

דר האם ידוע לך מה ההשפעות של הצמחים אכניצאה ופרופוליס? והאם זה יכול לעזור לפובייה חברתית? והאם ניתן לקחת בקביעות (נוזל של השניים) תודה

למיכל איני יודע, איני מתמצא בצמחי מרפא, אולי משתתפים אחרים יודעים? שבוע טוב דר' גיורא הידש

בדרך כלל יש את המרכיבים הנ"ל בכדורים/תרסיס להתקררות ולחיזוק המערכת החיסונית בחורף, לא נראה לי שיכול לעזור לחרדה או דיכאון.

כשבני במצב לא מאוזן וקורא לי להסיע אותו למקומות מסויימים אבל מתנהג באלימות מילולית, יורק, ומשפיל - האם נכון יותר להמשיך ב"משימת ההסעה" ולקבל את ההתנהגות הזו בשתיקה או להגיב בכעס, אמביוולנטיות או מה? זה חוזר על עצמו בשבועיים האחרונים כמעט מידיי יום, הוא מתקשר ומדבר אלי יפה...מבקש בנימוס ואז כשאנו ביחד הוא פועל באקטים להשפיל. אנא, אנא אמרו לי מה נכון להגיב במקרים כאלה..?? כמה שיותר תגובות - יותר אחכים. תודה מאוד. נורית. אשמח גם לתגובות למייל הפרטי שלי.

הי נורית, נשמע לי שאת עושה הרבה הנחות לבן שלך בגלל מחלתו. הבן שלך חי בקהילה, והוא בן אדם נורמלי, ששולט מספיק במעשיו כדי שלא יאשפזו אותו, ובתור שכזה הסובבים אותו מצפים ממנו להתנהגות סבירה פחות או יותר, הוא אולי לא לגמרי מודע למעשיו, אבל אני מאמין שיש לו לפחות רמה מסוימת של מודעות. בקיצור, לי נשמע שאת לא צריכה לסבול את זה אפילו רגע אחד. אם הוא מתנהג ככה כלפיך, אז תסבירי לו בתקיפות שאת לא מוכנה לסבול התנהגות כזו ושאם הוא ממשיך בכך את לא מתכוונת להסיע אותו יותר, אם הוא ימשיך, אז אל תסיעי אותו יותר. ומעבר לזה, אני די משוכנע שהבן שלך שמע על אוטובוסים או מוניות. למה את צריכה להיות שירות ההסעות שלו? בברכה מיכאל

שלום, את חייבת לקחת בחזרה את הסמכות אליך ולדרוש מבנך התנהגות נורמטיבית שכל ילד קטן יודע אותה. בנך יוצא מתוך הנחה שאי אפשר להעניש אותו, כי הוא מאובחן כחולה נפש, ואת למעשה מקבלת את ההנחה הזאת ובתגובותיך אף מעודדת אותו בהתנהגות זו. בנך מרוויח מתיוגו כחולה נפש אך זאת טעות לעודד אותו בכך. בנוסף, כנראה שבנך לא מאוזן מבחינה תרופתית.

תודה לכם, תודה מאוד זה נכון שהוא אינו מאוזן, זו רכבת שדים אחת גדולה. הוא לא לוקח את הכדורים שנותנים לו, הוא היה 8 פעמים (!!) במיון פסיכיאטרי , במזרע, בצפת, בשער מנשה - ושם אני לא יודעת איך...הוא מצליח להשתחרר אחרי יומיים ( האם הוא עד כדי כך מתוחכם "לעבוד" על הרופאים ??)עם המלצה על תרופות ומעקב במרפאת בריאות הנפש. אבל הוא לא הולך...ואז...הוא בביתו, מיטרף על דעתו, משגע אותי ( כי רק אני כנראה מאפשרת, אביו לקח אחורה ולא מעורב כלל...) אני מרחמת על מצבו, רוצה להייטיב איתו בחוליו ועושה את מה שהוא מבקש. אתם ממליצים "לשלוח" אותו להסעה ציבורית. האם זה בסדר שאסרב להסיע, לסייע בלהביא אוכל, למרות שהוא לא מאוזן וכל כך בודד? דור, מיכאל, כולם, אני מבולבלת בטירוף, תנו לי משפטים חכמים של גבולות, של התניה. עכשיו חזרנו מנסיעה לחבר שלו שהוא ביקש והתסריט חזר על עצמו. זה ברור לי ש"הוא לא פה" שהוא במצב חריף פסיכוטי נוראי. האבסורד הוא התשובה הפסיכית הזו (סלחו לי אני כל כך מבוהלת) שחוזרת על עצמה:"עד שהוא לא מסוכן לציבור, לא מאשפזים". מה זו הכארטה הזו? מה צריך לקרות שיאשפזו לפחות עד איזון מינימאלי? אני בעצמי מרגישה שאני טרום אי שפיות. הוא שפך עלי חומר חריף כנראה כדי שלא אוכל ללכת לעבודה כי הוא אמר: "הנה לך, את ממהרת לעבודה?? קחי קחי, את מתה על העבודה...." הוא עשה הכל להוציא אותי מדעתי לאורך כל הדרך וחזור. אני מדגישה שההתנהגות הזו, הקיצונית מופנית רק כלפיי. אני כנראה גרועה בלהעמיד גבולות אבל אני גם פוחדת ממנו כי הוא מאיים בכל מיניי דרכים. ו...אני מוציאה את כל כוחותיי האחרונים ומשחקת "עסקים כרגיל"... או קיי, אני יודעת שאני מעמיסה ובכל זאת מבקשת שוב תגובה ממוקדת. אנא תנו לי משפטי העמדת גבולות ואתאמן עליהם... חייבת... חייבת. נורית.

לנורית אני מסכימה עם דברי חברי שמחלה נפשית היא לא תירוץ להתנהגות חסרת גבולות וחסרת התחשבות, ושמותר ואולי אפילו כדאי שתגיני על עצמך מפני התנהגות כזאת. האם תמיד הוא חסר שליטה, כלפי כולם, או רק כלפיך? נכון שחלק מהעצבנות נובעת מחוסר האיזון, אבל גם את בנאדם, לא? דרך אגב, יש קבוצות תמיכה להורים לילדים עם מחלות נפשיות, אולי כדאי לך להצטרף? אפשר לברר דרך מועדון אנוש שקרוב למקום מגוריך. קשר עם משפחות והורים יכול מאד לחזק אותך במצב הלא פשוט של לגדל ילד עם סכיזופרניה. תהיו בריאים וחזקים. תמי.