פורום פסיכיאטריה

שלום ד"ר. אני בן 29 בעבר כתבתי לך : סבלתי מהתקפי חרדה לאחר טיפול תרופתי ממושך ": בהתחלה "פריזיאום" שלושה חודשים אצל ניורולוג לאחר מכן ע"י "לוסטרל" התופעות שונות ( כאבי ראש,סחרחרות,כושי בריכוז,קפיצות לחץ דם ודופק תכיקרדי גבוהה) נמשכו במשך כשנה .לפני כחצי שנה התופעות חלפו לאחר כמה זמן הפסקתי לקחת את לוסטרל.היום לאחר חצי שנה כאבי ראש מתחילות לחזור + שוב לא יושן טוב ובליווי תופעות חדשות .(לפמים אני הופך להיות חיבר לכמה שניות ולא יכול לזוז ואפילו לבלוא ריר) התופעה מפחידה - מה זה ? האם שוב חוזרות התקפי חרדה ולמה ? (הייתי בטוח שזה מאחור) להמלצתך עדה !

להפרעות חרדה יש נטיה להיות עקשניות, כלומר, יש צורך בטיפול ממושך. לדעתי אתה עדיין סובל מחרדה וצריך טיפול. רצוי להתמיד בטיפול לתקופה של שנתיים לפחות. פריזיום ולוסטרל עשויים להתאים גם הפעם.

לאלכס תודה לדור, אכן התקפי חרדה עלולים לחזור גם ללא סיבה ברורה ולעתים יש סיבה שאפשר להצביע עליה. חשוב להקדים בטיפול ולא לחכות עד אשר המצב יהיה חמור. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שוב שלום לאחר זמן רב!! בדיכאון מלנכולי מזה זמן רב כולל אישפוז של חודש.לצערי הרב נטלתי רק תרופות ממשפחת ה-SSRI בגין ערמונית מוגדלת שפירה,מאחר וידוע כי אין להם מרכיב אנטיכולינרגי אך לצערי לא חל שיפור במצבי. לפני כחודשיים עברתי כריתת ערמונית וכעת אין מניעה לקחת תרופות ממשפחת ה-SNRI ודומיהן. לאחר הכריתה החילותי לקבל רמרון שלא עזר. בעצת הפסיכיאטר המטפל מזה כשבועיים הנני נוטל איקסל במינון של 50 מ"ג ביום. חש שיפור במצב הרוח סוף סוף, אך הדופק עלה לערכים של 100-110 פעימות בדקה. ידוע לי כי תופעה זו + תחושת אי שקט , הינן תופעות שכיחות של האיקסל. הפסיכיאטר המטפל הציע ליטול במקביל חוסם בטא כגון: לופרסור או קרדילוק על מנת להוריד את הדופק,כתחליף לכדורי הרגעה כגון קלונקס,טרנקסל, קסנקס ודומיהן. מעוניין בחוות דעתך המקצועית. האם הטיפול האמור לעיל אכן מקובל? אם באמתחתך רעיונות אחרים אשמח לשמוע. בברכת יישר כח . מוטי

למוטי עליה קלה בלחץ הדם שכיחה עם איקסל ופחות שכיח עליה בדופק אשר גם עלול להיות. לפני התחלת חוסמי בטא (שהוא טיפול מקובל) הייתי חושב על ביצוע א.ק.ג. ובדיקה אצל קריולוג ורק אחר כך לחשוב על טיפול בדופק המהיר. כל טוב דר' גיורא הידש

כיצד ניתן לשכנע אדם שככל הנראה חולה במאניה דיפרסיה לקבל עזרה? אותו אדם מסרב להכיר בכך שמשהו לא בסדר ולא מוכן בשום אופן ללכת לבדיקות אצל אף רופא. הסימפטומים שלו , שהופיעו לפני כחודש, כוללים בין היתר, הרגשת אופוריה, פטפטנות בלתי פוסקת, חוסר שינה, התרגזות בקלות, חוסר ריכוז, בזבוז מופרז. לפני מספר חודשים היה בדיכאון. מה לעשות? תודה, טלי

אני מניחה שעד שהאדם לא ירגיש שהוא סובל מספיק או עד שהוא יבחין שמשהו לא בסדר וירצה "לתקן" את זה, חוץ מלדבר איתו על כך - אין הרבה מה לעשות. יש להיזהר מלאבחן אנשים סתם כך, כי ללא ידע מקצועי יכול להיות שאנחנו פשוט לא ממש צודקים.. אם האדם סובל גם מדיכאון ולא מוכן לגשת לקבל ערה, כל שאפשר לעשות הוא לתמוך בו ולהזכיר לו שיש דרכים לסבול פחות..ולחכות בסבלנות.

הבעיה מוכרת וברוב המקרים חולים במחלות פסיכיאטריות מסרבים להכיר במחלתם ולקבל טיפול. תנסו לשאול אותו אם יהיה מוכן שיבוא רופא הביתה במקום שהוא ילך אליו. אם יסכים תזמינו פסיכיאטר לביקור פרטי. הפסיכיאטר בודאי ירשום לו תרופות ויש ספק אם יסכים לקחת אותן. במצבים כאלה צריך הרבה סבלנות, לא להרפות ולהמשיך לשכנע ולהסביר שהוא לא רואה מה לא בסדר אצלו אבל אחרים כן רואים.

שלום לכולם יש לי חבר 3 שנים,בחודש האחרון הוא דיי התחרפן,אתמול הוא היה אצל הפסיכיאטרית,היא אמרה שזו אכן מאניה,נתנה לו כדורי הרגעה וכן גם ליתיום,האם ליתיום נותנין אחרי שעושים בדיקת דם? כי זה מה שהיא ביקשה ממנו. היא גם אמרה שוא לא צריך טיפול פסיכולוגי מעבר לכדורים,שנתנה סוג אחד למשך חודש וסוג אחד למשך שנה. לא נעים להגיד אבל אנחנו נפרדנו בשל ההתנהגות שלו,הוא לא שולט במה שהוא עושה או מדבר,וזה רק הלך והחמיר. מיותר לציין שאני אוהבת אותו מאד,אמרו לי שאחרי שהוא יחזור לעצמו הוא יבור על ארבע לבקש סליחה,בינתיים זה קשה לי מאד,קשה לי גם לראות אותו במצב הזה. הוא בן 25 וכרגע נמצא אצל ההורים שלו אחרי שגרנו יחד שנתיים. מה יהיה עליו? על העתיד שלו? איך חיים עם זה? והאם כדאי לי לחזור אליו,וללמוד לחיות עם זה? תודה מראש עדי

את שואלת המון שאלות קשות בבת אחת ואין מספיק פרטים בכדי לענות. אני אישית סובלת מאותה בעיה ואני יכולה להבין למה קשה לחיות איתי. אבל מי שאוהב אותי באמת (כמו בעלי לעתיד) יחיה איתי גם כך. אם הוא אדם חזק ויכול להתמודד איתי - הוא יעשה זאת גם במצבים של מאניה. יכול להיות שגילך צעיר ואינך מעוניינת בקשר ארוך טווח מידי או שהעניין מכביד עלייך והכל לגיטימי. איך חיים עם זה? חיים. יש תרופות. ויש טיפול. יש ירידות ויש עליות, כמו לכל אחד, פשוט הן עוצמתיות יותר, מרגשות יותר וקשות יותר - בן זמנית. עתידו תלוי באופיו. אם הוא מאלו שעומדים על הרגליים אז הוא יסתדר. אם הוא נוטה לפנות לטיפול כשמצבו נהיה גרוע יותר-ייטב לו. הכל תלוי בו ובתמיכה שהוא יקבל מקירבתו. לגבי האם כדאי לחזור אליו - זוהי החלטה שלך. הכל תלוי באם את מבינה את הקשיים והאם את מוכנה לעמוד לצידו ולעזור לו ולהיות איתו. את לא חייבת כמובן, אך אם האהבה גדולה - הכל יהיה בסדר... בהצלחה...

שלום לכולם אם אתם זוכרים את כעסי על הרופא שלי שאמר שאולי יש לי סכיזופרניה, אז נפגשתי איתו לפני כמה ימים והוא לא זכר בכלל שהוא אמר את זה, ולא רשם שום דבר בתיק. כשהוא ניסה לשחזר מה הוא חשב באותו זמן, הוא הסביר לי שאין לי אמנם תסמינים חיוביים של סכיזופרניה, אבל אולי יש לי תסמינים שליליים. האבחנה לא חשובה ולא משנה דבר. אני יכול להיות חולה סכיזופרניה מאושר, וחולה בי-פולר אומלל, וההיפך. אז מה הבעיה? ובכן, אני מרגיש שאני לא ממצה את עצמי, אני ישן המון. אתמול ישנתי בערך 14 שעות, היום ישנתי בערך 13 שעות. אני עובד בדר"ך אחרי הצהריים, ובלאו הכי אין לי הרבה מה לעשות בבקרים. יש לי מעט קשרים חברתייים, אם כי זה לא נורא מפריע לי כל עוד יש את המעט הזה, שהוא הרבה יחסית לתקופות הקשות שלי., יש לי עכשיו קשר רומנטי, אבל אחרי חודש הוא הפך להיות די מקרטע. . אני לא עושה שום דבר חוץ מלקרוא ולעבוד. אני מעשן יותר מדי, יותר מהסביר. זה מה שרע? ומה טוב? ובכן, המצב רוח שלי די יציב. אני לא נמצא במצולות הדיכאון, ולא במרומי המאניה כבר ארבעה חודשים. אני יודע שזה בגלל התרופות למרות שאני שונא אותן. אני יודע שבלעדיהן המאניה תכה שנית במוקדם או במאוחר. אני לא מרגיש בטוח במצב הנפשי הדי רעוע שלי. אני מתגעגע לימי ההיפו-מאניה, שבהן הרגשתי יצירתיות מתפרצת והרגשתי שהעולם הוא כמו לונה פארק גדול. שכתבתי במקביל שני ספרים, שלא היו שווים כלום, אבל הרגשתי שהם יצירת אומנות מרתקת. נו, טוב, אני עוד מתאושש. עבר מעט מאוד זמן מההתקף הקשה האחרון שלי, אני צריך לחכות עוד שנה, שנתיים, שלוש ולבחון אתה הדברים..אולי החיים עוד יבשרו על הרבה צוהרים חדשים. אולי אני ארגיש שוב טוב, אבל לא בשמיים. בברכה מיכאל(מיקי)

היי מיקי טוב לשמוע ממך. נכון, לא חשוב איך קוראים לזה העיקר ההרגשה. אני שמחה לקרוא שמצב הרוח שלך די יציב, זה חשוב מאוד. בקשר לשינה, לאחרונה שמעתי מהרבה צעירים שישנים יותר מהרגיל. אולי זה קשור במזג האוויר? שנת חורף? שעות אחה"צ הן חשוכות בתקופה זו ואולי זה מוסיף לתחושת הדכדוך. תנסה לנצל יותר את שעות האור, בוקר צהריים, לצאת מהבית לפגוש אנשים... נינה

שלום לכולם אני פעם ראשונה בפורום ויש לי בעיה גדולה מאד ואני מבקשת אם יש מישהו שיש לו ניסיון אני אשמח לשמוע ממנו וגם לאיתעודד אני בת 25 וכל החיים סבלתי מדיכאון ומנסיונות התאבדות, הסיפור חיים שלי לא הכי חשוב אבל כל מה שניסיתי לא אצלחתי ועברתי המון פסיכולוגים ופסיכיאטרים וכימעט את כל הכדורים שאפשר. כבר התייאשנו והפסיכיאטר שלי שילב לי עכשיו ריטלין עם הסרוקסט ובינתיים זה עובד מצויין !!! פיתאום גם יש לי מצב רוח יותר טוב ואני גם עושה דברים מתוך שימחה ולא רק כי חייבים. אני השנה מתחילה ללמוד לתואר ראשון ואני מאד מפחדת וחוששת ששוב אני אפול לתוך הדיכאון ולתוך נסיונות ההתאבדות. אחרי שאיבחנו שמדובר בהפרעת קשב וריכוז אני שואלת את עצמי וגם הרופא שלי אם כל הבעיות והדיכאונות היו יכולים להיות תוצאה של זה? אם עכשיו יש תקווה ואפשר להתחיל חיים נורמלים? אני מתה מפחד מהתחלה של הלימודים והייתי שמחה לשמוע אולי יש מישהו שיש לו הזדהות עם הסיפור שלי ויכול לעודד אותי קצת? תודה וחג שמח מורן

היי מורן, למרות שלא עברתי באופן אישי את מה שאת מציינת, יש לי בעיות אחרות אבל אני משוחחת המון ויש לי שתי מכותבות שסבלו מדכאון וחרדות, אחת מהן לומדת לתואר ראשון ואת לשני. הן מספרות שיש ימים יותר טובים ויש פחות טובים, אבל הן שמחות שהן במסגרת לימודים ולמרות הקושי טוב להן במסגרת הלימודית הזו. הן זורמות עם ההרגשה ואם יש יום שהן מרגישות פחות טוב הן לא נבהלות ולא מתייאשות. אל תפחדי מורן, לכי על זה, אם לא תנסי לא תדעי והכי הכי הכי - תמיד את יכולה לשנות כיוון לקורס מקצועי קצר ופחות מחייב. נצלי את המצב הטוב שאת נמצאת בו ותתחילי משהו שמעניין לך. יש לך פה את הפורום לשתף, יש וודאי אפשרות ל"שיחות ארגעה" במקום מגורייך. אל תכנעי לפחדים הנקודתיים הללו. אנחנו איתך !

לדעתי מסוכן לקחת ריטלין כאשר יש דיכאון חמור ברקע. ריטלין אמנם משפר מצב רוח אבל בסוף ההשפעה שלו יש ריבאונד ואפשר להיכנס לדאון רציני. כמו כן, ההשפעה של ריטלין בנושא שיפור מצב הרוח יכולה לפחות במשך הזמן ולהוביל לעליה במינון והתמכרות. ישנן תרופות נגד דיכאון יותר חזקות מסרוקסט. ריטלין זה פיתרון בעייתי שיש בו כאמור מס' סיכונים. אולי כדאי לך לנסות תרופה מסוג SNRI כמו אפקסור לשיפור יותר משמעותי וחזק בנושא הריגשי ואז גם התפקוד הקוגנטיבי ישתפר.

למורן לצערי אין זה נדיר שהפרעת קשב מאובחנת מאוד מאוחר וחוסר האבחון שכיח יותר אצל בנות. בהחלט יתכן שהפרעת הקשב גרמה לרוב הקשיים הרגשיים ויש לי מטופלת שעברה מספר אשפוז פסיכיאטריים בגלל דיכאון והיום היא מרגישה כבר כמה חודשים טוב ונוטלת רק ריטלין ולומדת לתואר ראשון באונ. הפתוחה. כך שלצערי הדברים אינם נדירים אבל בהחלט אפשר להיות אופטימיים לעתיד כי מצאו את הסיבה לקשיים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, כיצד משכנעים אדם שככל הנראה נמצא במאניה ולא מוכן להכיר בכך שמשהו לא בסדר איתו, ללכת לפסיכיאטר או פסיכולוג ולקבל עזרה. בכל פעם שמשפחתו מנסה לדבר עימו הוא מתרגז ולא מוכן בשום אופן להקשיב. הו אמתעקש שהכל בסדר איתו ושאשתו מסיתה את המשפחה נגדו (הסימפטומים הינם בין היתר אופוריה, תגובות מוגזמות, חוסר שינה, חוסר ריכוז, פטפטנות בלתי פוסקת וכו' וזה לאחר שלפני מספר חודשים היה בדיכאון). תודה, טלי

שלום. אני עוברת עכשיו את אותו הדבר!! יש ליחבר 3 שנים אנחנו גרים יחד,ופתאום זה קרה,בידיוק אותו דבר,אנחנו הצלחנו לשכנע אותו ללכת לספיכיאטרית והוא מקבל עכשיו טיפול,זה יחק עוד כמה ימים עד שזה יעבור.מיותר לציין שנפרדנו כי הוא לא שולט בשום דבר שהוא אומר או עושה. קחו אותו בכוח אם צריך כי מניסיון זה רק הולך ומחמיר!!!!! אל תוותרו! זה מחמיר!! בהצלחה,ותבואי לשתף אותי אם את רוצה...כי גם אותי זה מעניין. עכשיו בעיקר כי אני לא יודעת אם לחזור אליו אחרי שהוא יחזור לעצמו כי הרי זה לכל החיים... תודה עדי

לטלי אכן זו בעיה קשה בדיוק כמו שעדי כתבה, ותודה על השיתוף. לעתים ניתן לשכנע, לעתים ישנו אדם מסויים (אח או חבר) שיש לו השפעה אבל קורה פעמים רבות שאין השפעה והמצב רק הולך ומחמיר כי אדם במאניה משוכנע שהוא בסדר ורק הסביבה מנסה להגביל אותו שלא בצדק. אבל לא צריך להפסיק את המאמצים ולא להתייאש לעתים קרובות להתמדה יש תוצאות. העבודה העיקרית נעשית בין ההתקפים, כאשר יש נכונות ללכת לטיפול ומהטפל מוסיף למודעות ולשיתוף הפעולה שצריך בזמן של התקף. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש רציתי לדעת האם סכיזופרניה יכולה להופיע אצל אישה בסוף שנות ה-50 לחייה, כאשר קיים היסטוריה משפחתית של סכיזופרניה מדרגה ראשונה במשפחה. מחכה לתשובתך סיגל

התקף סכיזופרני ראשון מתפרץ עד גיל 45. למעשה, אצל גברים עד גיל 25, ברוב המקרים, אבל אצל נשים זה עשוי להתאחר ולהתפרץ גם בגילאים יותר מתקדמים. ב-DSM4 הגבילו את הגיל ל-45. ייתכן שהיא היתה חולה לפני כן, אבל לא היתה מאובחנת. ישנם לא מעטים שהם חולים בסכיזופרניה עשרות שנים, בלי טיפול ובלי אבחון של מצבם.

לסיגל כפי שדור כתב סכיזופרניה מופיעה עד גיל 45 ויוצאים מהכלל נדירים, בהחלט שכיח שאנשים החולים בסכיזופרניה מתפקדים באופן תקין, היה להם התקף בודד בשנות העשרים ש"נשכח" ורק בשנים מאוד מאוחרות ישנה חזרה. ישנו מושג של סכיזופרניה של הזיקנה שמדובר מעל גיל 65 בהתפרצות. בקיצור הגיל אינו שולל את האבחנה של סכיזופרניה אבל הדברים נדירים. כל טוב דר' גיורא הידש

בוקר טוב אני מקווה שאני בפורום הנכון... אני בת 18 וסובלת כבר 8 שנים מהפרעות אכילה שמתבטאות בבולמוסים בלתי נשלטים במהלכם אני אוכלת אוכל בכמויות עצומות עד למצב של כאב בטן ותחושת הקאה. (אבל אני לא מקיאה). מלבד ההפרעה הזאת אורח חיי הוא די בריא (באופן אבסורדי - אני מודעת מאוד לתזונה בריאה) וטוב מכל שאר הבחינות. ולמרות זאת, פעמים רבות המחלה מפריעה לי לעשות דברים שאני רוצה ואוהבת, ולעיתים אף להיפגש עם חברים (קשה לתפקד אחרי דחיסת כמויות אוכל גדולות) וזה מתסכל אותי מאוד. לאחרונה אני מנסה לשחזר מהיכן הכל התחיל ומדוע לקיתי במחלה מלכתחילה. אני מנסה לשחזר את יחסי עם הורי באותה תקופה (הם היו גרושים אבל גרו יחד ורבו הרבה) ועם שאר סביבתי (למרות שהמסקנה שהגעתי אליה עד כה היא שהטריגר העיקרי היה המצב בבית). שאלתי היא: עד כמה חשוב לטיפול תהליך "הגילוי העצמי הזה". כיצד ניתן לבצעו בלי להיעזר באיש מקצוע (ומלבד פשוט להרהר בדברים). ואיך התובנות אליהן אני אגיע יעזרו לי בשינוי הרגלי האכילה (הבולמוסים הם בלתי נשלטים ובמהלכם אני כמעט ולא חושבת על כלום ונמצאת במצב של חוסר-שליטה) שזוהי הקושי העיקרי של כלומר - איך משנים הרגלים של 8 שנים?!י . תודה ויום טוב

למאיה אם במשך שמונה שנים אין שפור במצבך לדעתי חשוב שתגיעי לטיפול מקצועי. ההתבוננות הפנימית חשובה ואולי אפשר לראות את המערכת המשפחתית והסביבתית שהייתה באותה התקופה, אבל זהו השלב הראשון של כל תובנה ואין זה עדיין טיפול. לכן לשאלתך איך משנים הרגלים של 8 שנים? אז קודם כל פונים לטיפול ועדיף בגיל צעיר כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום, הנני בחורה בת 27 נשואה באושר מזה חודשיים , אנחנו מנסים להיכנס להריון, אני נוטלת כדורים לחרדה SEROXAT כבר כ-7 שנים. לאחרונה אני הרבה מפקששת ולא לוקחת והסיבה לכך שאינני יודעת מה לעשות אומרים שלא טוב לקחת כדורים בהריון ומצד שני אני פוחדת שאם אפסיק לקחת זה יכול להרע עימי ואז אני ייכנס לטראנס של חרדות (ברצוני לציין שמדובר יותר בחרדות פיזיות), אמרו לי שיש מרפאת חרדה לנשים בהריון בירושלים? האם זה נכון? טרם נקלטתי להריון , אודה לתשובתך בהקדם. רונית

לרונית אין תשובה כללית ואצל כל אשה צריך לעשות את החשבון של יתרונות מול חסרונות. הריון עם חרדות אינו טוב וכך גם הריון עם סרוקסט. בעבר חשבנו שסרוקסט אינו מזיק להריון אבל לאחרונה היה פרסום שהיא כן עלול להזיק. בכל מקרה אני ממליץ להתעדכן במכון הטרטולוגי בהדסה, הם נותנים גם תשובות בטלפון ולהתייעץ עם הרופא המטפל לגבי הדבר הנכון ביותר לגביך. כל טוב דר' גיורא הידש

כיצד אני משיגה את הטלפון של המכון הטרטולוגי, דיברתי עם המרכזייה של "הדסה" והם אומרים שזה כבר לא קיים אצלם יותר, מה עושים ? איפה בכל זאת אני יכולה לקבל ייעוץ טרטולוגי? אודה לתשובתך, רונית

בשבועיים הראשונים עד השפעת האפקסור האם אפשר לקחת תרופת הרגעה קצרת טווח במקביל?? איזו ??

בתחילת הטיפול עם אפקסור יכול להיות עלייה בחרדות לכן מומלץ לקחת כדור הרגעה בשבועות הראשונים,יש מגוון כדורי הרגעה-וואבן,לוריוואן,קלונקס,טרנקסל,קסנקס,ועוד. בקשי מהרופא שרשם לך את האפקסור לתת לך מרשם לאחת מתרופות אלה,אגב כדורי הרגעה ממכרים ולכן אין לקחת אותם יותר מ-3 חודשים ברציפות.

אם את מרגישה אי שקט, חרדה, או בעיות בשינה, ניתן לקחת ב-15 הימים הראשונים של הטיפול כדור הרגעה. האפשרויות המומלצות הן וואליום, וואבן ולוריוון (אחד מהם). לעיתים נותנים קלונקס שההשפעה שלו יותר חזקה, אך לעיתים הוא גם יותר ממכר. קסנקס לא מומלץ בשום מקרה, עקב סיכון גבוה להתמכרות, גם אחרי תקופת שימוש קצרה.

תודה ליותם ודור ואני מצטרף לדבריהם. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך חזרתי מחופש מאילת וניסיתי לרדת בכדורים כיום אני עם מרוניל 150 וקלונקס 1 מ"ג וניסיתי לרדת ל -75 מרוניל ו0.5 קלונקס אך הרגשתי עדין זרמים קלים וקפיצות של \ מערכת העצבים וקשה לי להתמודד עם זה האם אתה חושב שאני צריכה לרדת בכדורים? תודה ויום טוב

לגלית צר לי שאיני משנה את תשובתי אפילו שהייתי בחופש. כל שינוי תרופתי צריך להיות בהתייעצות עם הרופא המכיר אותך, והדברים נכונים שבעתיים אצלך כיוון שהיה די קשה לאזן אותך בהתחלת הדרך. כל טוב דר' גיורא הידש

האם צריך לקחת את התרופה בבוקר או בערב?

לאור הסרוקסט פעיל מעל 24 שעות כך שמהבחינה הרפואית היבשה אין חשיבות לשעת הנטילה, רק שתהיה שעה קבועה. הסרוקסט בדרך כלל מעוררת ולכן מומלץ ליטול אותה בבוקר אחרי האוכל, ישנם מעטים שהיא מעייפת אותם אז אין שום בעיה ליטול אותה בערב. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר עקב דיכאון שנמשך יותר מחודש שמלווה בחרדות הרופא משפחה נתן לי סרוקסט. האם אנ צריכה גם לפנות לפסיכיטאר ? ותוך כמה זמן התרופה מתחילה להשפיע? הבנתי שבשבועים הראשונים יכולה להיות החמרה של הדיכאון/חרדה אודה לך התשובה הדחופה

אור היקרה, מתוך ניסיון: סבלתי מדכאון וחרדות , לוקחת את התרופה מזה שנה וחצי, כדור אחד בערב. לאחר שבועיים, התחלתי להרגיש הטבה, החרדות ירדו, הדכאון הפך למצב שאפשר להתגבר והמועקות חלפו. אין סיבה שהתופעות הקיימות יחמירו עם תחילת נטילת הכדור, רק שלא תהא הטבה מיידית. זה כדור מצוין, עוזר מאוד מאוד. רק אזהרה אחת: החשק המיני יורד מאוד ויש יותר תיאבון. ממליצה בחום במקביל ללכת לטיפול הוליסטי פעם ב... רפלקסולוגיה, מסא'זים. היי רגועה! הכדור יעזור לך מאוד מאוד. בהצלחה, ואיחולי הרגשה טובה !

לאור לשמחתי כיום ישנם יותר ויותר רופאי משפחה אשר מכירים את הנושאים בפסיכיאטריה ומכירים את הטיפולים השכיחים, כמובן שלא כולם מכירים ואני מקווה שהרופא שלך כזה ואז אין הכרח לפנות לפסיכיאטר. סרוקסט הוא בהחלט טיפול המתאים לדיכאון, ההתחלה של השפור היא אחרי כשלושה שבועות, בדרך כלל יש מעט תופעות לוואי או בכלל לא, אבל יתכנו תופעות לוואי, במידה ויהיו לך תופעות לוואי תוכלי להתייעץ עם רופא המשפחה שרשם את התרופה או בפורום. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום וברוכים הנמצאים חזרתי מחופשה מרעננת עם כוחות חדשים, להמשיך את השיחות והדיונים בפורום כפי שהיה בשלוש השנים האחרונות. הספקתי לעיין בחומר שהצטבר בתקופת החופשה ואני יכול לאמר שכרגיל אנשים טובים המשיכו לתרום מזמנם ומהידע שלהם ועל כך אני מודה לכולם. אין ספק שהמשך הפעילות של הפורום בתקופה שמנהל הפורום בחופשה היא תעודת בגרות לכל האנשים התורמים לפעילות הפורום במשך כל השנה. ההצלחה היא הצלחה של כולנו והיא מעידה על ההשקעה הרבה של כולנו במשך כל השנה. אתם מכירים את השקפתי שפורום הוא פורום אמיתי רק כאשר ישנם משתתפים רבים אשר תורמים מניסיונם ומהידע שלהם וישנם דיאלוגים אמיתיים בין האנשים. הפורום אינו תוכנית "הכה את המומחה" של שאלות ותשובות, אלא מקום לדיונים, שיחות ועזרה הדדית כאשר תפקידו העיקרי של מנהל הפורום הוא לשמור על כללי השיחה. כמובן שיש את החלק המקצועי אבל השיחות הן לב הפורום. לכן, בהזדמנות זו אני מודה לכל מי שמשקיע מזמנו בפורום, לכל המוסיפים ידע, דיעות ואת ניסיונם האישי. לאלו התורמים במשך כל השנה (השנים) וריכוז המאמץ שנעשה בשבועיים האחרונים כאשר הייתי בחופשה. תודה לכולם ושיהיו לנו עוד שנים רבות וטובות כמו השנים האחרונות. דר' גיורא הידש

טוב "לשמוע" אותך שוב ואני שמחה מאוד שנהנת מחופשתך. היית מאוד חסר לנו כמובן אבל היה כיף לדעת שאתה מנקה את הראש קצת. מגיע לך!!! ברכות חמות, שרון א'

לד"ר שלנו - יופי שנהנית בחופשה ועוד יותר טוב שחזרת אלינו. אמנם הסתדרנו, אבל גם הרגשנו בחסרונך. תודה על המלים החמות למשתתפים, ואני מאמינה שזה לא מעט בזכותך. שיהיה רק טוב! מיכלי

ברוך שובך אלינו דר' הידש היקר אכן חסרת לי ולהרבה אחרים. הפורום הוא לא אותו דבר בלעדיך... פחות חי, פחות זורם, פחות הודעות עולות לרשת, פחות שירשורים. למרות שעוד היינו כאן, זה לא היה אותו דבר. אני שמחה שחזרת ושנהנית בחופשתך. ושמחה שחזרת, ושמחה על הפורום הזה, שהוא בית אינטרנטי לי ולרבים אחרים. שתהיה לכולנו שנה נהדרת, עכשיו כשהחגים סופסוף נגמרו אפשר להגיד שבאמת התחילה השנה. אז שנה טובה והרבה בריאות שמחה ואהבה. תמי.

.

והאם הם בהכרח תופעות נלוות המהוות חלק אינטגראלי ממחלת נפש פסיכוטית? או שהם יכולות להיות הפרעה בפני עצמה או נלוות להפרעה אישיותית וכדומה?

למודאג, דלוזיות הן מחשבות לא היגיוניות. יש כל מיני סוגים של מחשבות כאלו למשל: מחשבות רדיפה (למשל שעוקבים אחריי, שיש מצלמות נסתרות בבית שמצלמות אותך וכו') ומחשבות יחס (שבגלל שעשיתי משהו אז זה משפיע על משהו/מישהו אחר שממש לא קשור לעניין, כאילו יש אישהי השפעה מאגית בין דברים). הלוצינציות הן בעצם הזיות, כאשר רואים ושומעים ומרגישים כל מיני דברים שלא קיימים במציאות. זה נראה כאילו הם קיימים ודיי קשה בתוך מצב פסיכוטי להבחין שהם בעצם לא. דלוזיות והלוצינציות מופיעות במצב פסיכוטי (לא תמיד מופיעות שתיהן), שיכול לנבוע מהרבה סיבות, בין אם זה שימוש בסמים, משבר דיכאוני-פסיכוטי שיכול להיות חד פעמי,מחלת נפש סכיזופרנייה, מצב פסיכוטי שהוא חלק ממאנייה, גלישות פסיכוטיות כחלק מהפרעת אישיות גבולית (זה מה שידוע לי). בכל מקרה אם ישנו מצב פסיכוטי ניתן לטפל בו! יש הרבה תרופות אנטי-פסיכוטיות שעוזרות לצאת מהמצב. חשוב ללכת לפסיכיאטר שיאבחן ממה המצב הפסיכוטי נובע וייפנה לטיפול מתאים (טיפול תרופתי, נפשי). אם אתה מודאג אז תפנה לטיפול, וגם אל תדאג כ"כ יש פתרונות (אם כי דאגה זה גם דבר טוב, היא מעידה על זה שיש מודעות לכך שמשהו אולי לא לגמרי יציב/תקין וגם מובילה לכך שתטפל בעצמך) תשמור על עצמך, אני.

למה לעזאזל אי אפשר לעלות הודעות כאן? אם ידעתם שאתם לא יכולים לעמוד בזה הייתם צריכים למנות מישהו אחר בזמן החופש של דר' הידש. שלושה ימים שלמים בלי לעלות אפילו הודעה אחת? זה מנוגד למה שכתוב בכללים שלכם בעצמכם.

שלום ד'ר הידש, מה שלומך? אני מקווה שחזרת רענן ועם כוחות חדשים להמשיך לעזור לנו. מבקשת לקבל הסבר כללי , האם מי שסבל בעבר מחרדות ודכאונות וקיבל טיפול תרופתי וסיים יכול להיות מצב ששוב יחזור ? ואם כן באיזה מצבים זה יכול לחזור ואך אפשר למנוע ? האם במצב של חילופי העונות זה יכול להחמיר ומה ניתן לעשות על מנת להקל על המצב בלי להיעזר בטיפול תרופתי. בתודה ושבוע טוב יעל

לפני ימים מס התחלתי טיפול באפקסור אני סובלת מצמרמורות ומבחילות.מאז האם זו תופעה חולפת???או שזו תופעה קבועה כל עוד לוקחים תרופה זו?? אשמח לשמוע ולהעזר בנסיונכם

אני התחלתי עם אפקסור לפני 3 שבועות,הבחילות והצמרמורות יחלפו לך אחרי שבועיים,אם תצטרכי להעלות את המינון עקב הוראת הרופא אז בדרך כלל הגוף לא יגיב קשה,את העליה במינון יש לעשות בהדרגה ,לפי המלצת רופא מטפל,אם יש לך עוד שאלות אשמח לעזור. אגב באיזה מינון התחלת את הטיפול? האם את נוטלת אפקסור XR ,וונלה או ויאפקס? כמה פעמים ביום?

תודה יואב אני קבלתי וונלה התחלתי עם 37.5 מג בערב בעוד יומיים אוסיף את ה37.5 מג בבוקר.סה"כ 75 מג יש הבדל בין התרופות שמנית?? הכל גנרי לא?? מה זה אפקסור xp???? אגב עד להשפעת התרופה אתה משתמש בתרופת הרגעה אחרת?? איזו?? אז לניסיונך הבחילות והצמרמורות תעבורנה אה??

וונלה הוא תחליף של אפקסור,זה פועל באותה שיטה,החברה שמיצרת את אפקסור המציאה גם אפקסור XR שהוא שחרור מושהה ל-24 שעות ואז לוקחים כדור פעם ביום. הרופא המטפל שלך מעלה לך את המינון בהדרגה וזה טוב,כדי שתהיה הסתגלות של הגוף לכדור וכך התופעות לוואי יפחתו. אני התחלתי את הטיפול עם אפקסור וונלה לפני 3 שבועות,גם אני התחלתי עם 37.5 מ"ג,וכל שבוע הוספתי עד שהיום התחלתי במינון של 75 מ"ג בבוקר,75 מ"ג בערב. עדיין קצת בחילות כי אני מעלה את המינון,כמו כן עלייה בחרדות וישנוניות וכאבי ראש קלים,אני לוקח כדור הרגעה בשם טרנקסל 5 מ"ג 2 כדורים בלילה לפני השינה,את הטרנקסל אני אקח עד להטבה במצבי הנפשי,אני מקווה שבשבועיים הקרובים ירדו החרדות. אפקסור {ויאפקס וונלה} הוא כדור מצויין נגד דיכאון וחרדה ויש להתאזר בסבלנות להטבה משמעותיצ{בין4-8 שבועות} אם יש עוד שאלות אשמח לעזור

שלום לכולם אני בחורה כבת-29 אמא ל-3 ילדים סובלת מהפרעת אישיות קשה,מהפרעת אכילה,מדיכאון,חרדה,ו-OSD כ4 שנים אני מטופלת אם אישפוזים שחוזרים על עצמם שוחררתי מבית חולים רק לפני שבוע ועדין אני מרגישה רע אם מחשבות אובדניות דיכאון שאין לי מושג איך להגדיר פשוט כלום לא מסתדר לי הכל רע היום אני מטופלת ברסיטל,אנטומין,קלונקס,מודל,ופנארגן ממה שידוע לי אנטומין נוטלים אנשים אם סכיזופרניה האם היתכן שלא אמרו לי שיש לי את המחלה?ואם לא אז למה אני נוטלת אותה?מה אני אמורה לעשות במצב כזה? למה אני עדין מרגישה רע?ואני יודעת שאנטומין יצב אותי לפני שנטלתי את האנטומין המצב היה יותר גרוע .האם זה שבקשתי להשתחרר מהאישפוז היה הדבר הנכון? או שפשוט עשיתי טעות? אבל יש לי 3 ילדים בבית לא יכולתי יותר ילדה בת10 חודשים שלא ראתה את אמא שלה חודשיים! זה קשה מה אני אמורה לעשות אני כל כך מבולבלת שונאת את עצמי ומרגישה רע רע מאוד איך יוצאים ממצב כזה? מה עליי לעשות? איך ואם בכלל יש משהו שיכול לעזור ולו רק קצת אני מרגישה שלא נישאר משהו קטן בעולם גדול שיכול לעודד או לתת לי חיוך קטן אבל באמת לא סתם בשביל שיחשבו שהכל בסדר ואני בריאה חיוך שהיהי באמת מהלב! תודה מראש לכול המשיבים

לימי היקרה כן, זה כל כך קשה מה שאת מתארת. הסבל הגדול למרות כל הטיפול התרופתי ולמרות האישפוז. הקושי הגדול בתיפקוד כאמא לשלושה ילדים. ודווקא הילדים אולי יכולים לתת לנו כוח במצבים האלה כי הם מכריחים אותנו לטפל בהם. אני הייתי בדיכאון די ממושך והבנות שלי היו מאד קטנות. התינוקת היתה בת כמה חודשים והגדולה היתה אז בת 3.5 ואני זוכרת ששאלתי אותה את הגדולה אם היא והתינוקת יסתדרו בלעדי, רק עם אבא, והיא אמרה- אבל אנחנו אוהבות אותך אמא, אל תלכי לשום מקום. ואני זוכרת את רגשות האשמה שהיו לי על זה ששיתפתי את הילדה הקטנה הזאת שלי במחשבות המוות שהיו לי, אבל גם זוכרת עד כמה היא עזרה לי באותם רגעים. אסור לנו ללכת, את מבינה לימי, ואת חזרת מהאישפוז בשביל שלושת הילדים שלך ועשית את הדבר הנכון כי לכל ילד עדיף הורה בבית מהורה לא בבית, וגם אם קשה אני מאמינה שתוכלי להתמודד בשבילם וילדים קטנים נותנים לנו כוח. ואנחנו כאן בפורום בשבילך. כאן את לא לבד. חיזקי ואימצי. תמי.

היכן ששאלת בפעם הראשונה. אחרי האישפוז יש להמשיך בטיפול מרפאתי.

אני חש בשינויים אצלי אותם לא חשתי קודם...דברים זרים לי... חרדה רבה מאוד ביחס לחיי, לא מוצא את עצמי... תחושה של אישיות נמוכה יותר אפילו משל החתולים בהם אני מטפל.... חוסר אונים....שכל אחד יכול לעשות בי מעשה (ולא לא נאנסתי...) חסכנות מוגזמת וצימצום ביחס לעצמי וחוסר דאגה מוחלט ביחס לעצמי + הזנחה...לעיתים תחושה שאני מעתיק אישיות....לא ברור לי בדיוק במה זה מתבטא....אבל באמת תחושת עצמי נמוכה מאוד...אין אונים...אני מרגיש שאין ישועה או עזרה למצבי, אני מרגיש שהשיחות זה טיפה בים לעומת מה שקורה...שאין הבנה... ועם זאת המצב הזה איננו רווח כל הזמן ויש הפוגות...ישנה תחושת אשם ואכזבה שאיכזבתי את אבא חזק....הואיל ואני חש כאב פנימי רב בנפשי התחושה הזו של האכזבה ממנו (אולי היא לא 100% ריאלית, ממש הורסת אותי...) מרגיש שאין ביכולתי להגן על עצמי וחש ירידה או איום גם משרותי בריאות הנפש... המון זמן לא עובד, אין לי יחסי מין או זוגיות וכל זה משפיע מאוד ובאופן עמוק. מרגיש עצמי מוזר, ושחושבים שאני מוזר... הייתי שמח מאוד לדבר עם פסיכיאטר שיודע ומבין עניין ויש לו הרבה ניסיון...שיוכל לאבחן אותי כהלכה ולא באופן תעשייתי...הייתי רוצה לדעת למה אני מרגיש כמו שאני מרגיש ואפילו עוד יותר - מה אפשר לעשות כדי להירתם ולבנות את חיי ב20 וכמה שנים שיש לי שאני עוד יכול לעשות את זה...הכסף לא חשוב רק שיהיה בן אדם ישר, שיודע מה לפניו - איש מקצוע מעולה...ולא רודף בצע אלא ששכרו שווה למומחיותו...שיוכל לתת לי כיוון ועזרה ואיבחון. אם ידוע לכם מישהוא משכמו ומעלה...אשמח לשמוע שם..או עצה. תודה מראש. רמי.

הייתי מציעה לך לקבוע תור אצל דר' הידש תרגיש טוב ב''ה

http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/680/254.html פסיכיאטריה (לפי סדר הא''ב) * פרופ' אבי בלייך. מומחה לפסיכיאטריה, מנהל בית החולים לב השרון וראש החוג לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב. 09-8981221 * ד''ר ברכה גאוני. רופאה פסיכיאטרית, פסיכואנלטיקאית ומומחית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, לפסיכיאטריה של המבוגר ולהפרעות אישיות. 03-6422727 * פרופ' לאון גרינהוז. מנהל מחלקה פסיכיאטרית ג' במרכז הרפואי שיבא בתל-השומר. 03-5303773 * פרופ' אליעזר ויצטום. מומחה להפרעות חרדה ודיכאון, מתמחה בטיפול בציבור החרדי ואחראי להוראת הפסיכותרפיה במרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע. 02-6734150 * פרופ' שמואל טיאנו. מומחה לפסיכיאטריה כללית ופסיכיאטריה של הילד והמתבגר, מומחה למינהל רפואי ומנהל בית החולים גהה. 03-9258205 * פרופ' בני לרר. מנהל מחלקת פסיכיאטריה ביולוגית בבית החולים הדסה בירושלים. 02-6777111 * פרופ' חנן מוניץ. מומחה לפסיכיאטריה כללית ולשעבר מנהל בית החולים גהה. 03-5228598 * פרופ' משה קוטלר. מומחה לפסיכיאטריה ומנהל בתי החולים באר-יעקב ונס-ציונה. 08-9258241 * פרופ' אהוד קליין. מומחה לפסיכיאטריה ומנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים רמב''ם בחיפה. 04-8542559 * ד''ר שמואל קרון. מומחה לפסיכיאטריה ומנהל בית החולים שלוותא. 09-7478555 פסיכיאטריה ילדים (לפי סדר הא''ב) * פרופ' אלן אפטר. פסיכיאטר ילדים ונוער, מומחה לדיכאון ואובדנות ומנהל מחלקת בריאות הנפש במרכז שניידר לרפואת ילדים בפתח-תקווה. 03-9253616 * פרופ' אברהם ויצמן. מומחה לפסיכיאטריה כללית ופסיכיאטריה של הילד והמתבגר במרכז לבריאות הנפש בגהה. 03-9258290 * ד''ר דני שטיין. מומחה להפרעות אכילה ולטיפולים קוגנטיביים אצל ילדים ונוער ומנהל המחלקה הפסיכוסומטית לילד ולמתבגר במרכז הרפואי שיבא בתל-השומר. 03-5302690, 03-5302466

שלום לכולם אני בחורה כבת-28 אמא ל-3 ילדים סובלת מהפרעת אישיות,הפרעת אכילה, דיכאון, חרדה, OSD,זה לפחות מה שאמרו לי אז למה אני נוטלת אנטומין? מה שהבנתי שזהוי תרופה לסכיזופרניה והפרעות נפשיות האם עליי ליטול אותה? מלבד זאות אני נוטלת מודל, רסיטל,פנרגאן,וקלונקס. שוחררתי מבית חולים רק לפני שבוע ואני לא מרגישה טוב עדין יש מחשבות אובדניות עדין רע לי ובדיכאון בלתי מובן שלא חולף איך להיתגבר על זה? האם היתכן שגילו אצלי עוד מחלה ?אגב אני זו שרציתי להישתחרר אני לא יכולה להיות באישפוז מכון שיש לי לגדל ילדים בבית האישפוז היה חודשיים ולא יכולתי להמשיך אז גם קצת שינתי את הדברים ואמרתי שאני בסדר ורוצה להישתחרר יכול להיות שטעיתי?אני נוראה מבולבלת אין לי מושג איך להיתמודד בבקשה עיזרו לי להבין מה קורה ?ומה עושים במצב כזה? תודה מראש לכול העונים

שלום, את לוקחת הרבה תרופות. מודל ופנרגן פועלות במנגנון דומה לאנטומין, רק יותר חלשות, לכן הן מיותרות כאשר את בטיפול עם אנטומין. התרופה נחשבת ליעילה בטיפול בהפרעות נפשיות קשות, לאו דווקא סכיזופרניה. את אחרי אישפוז בבי"ח פסיכיאטרי ולכן אני מניח שאת עונה לקריטריון הרפואי של טיפול באנטומין ורסיטל. גם הרסיטל מאד חשוב שתקחי, עפ"י תיאור האבחנות. לגבי הקלונקס יש להיזהר כי הוא גורם לתלות והתמכרות ולא לעלות במינון מעבר למה שנאמר לך ע"י הפסיכיאטר. לסיכום, חשוב שתהיי במעקב של פסיכיאטר שיעשה סדר עם התרופות והמינונים שאת מקבלת.

שלום לכולם ולך דור תודה רבה על היחס. רציתי לשאול עוד כמה שאלות על המינון ועוד החלפה שנעשת בתרופות שלי אני נוטלת רסיטל 60 מ"ג אנטומין80 מ"ג פנרגן מ"ג50 קלונקס 2מ"ג ודקינט4 מ"ג ליום את המודל בנתיים הפסיקו לי האם המינון גבוה? האם זה טוב שהיפסיקו לי את המודל? ובאיזה מצב נותנים את הכדורים האלה? ואם יש סיכונים בנטילת התרופות האלה?ואם כן מהם? תודה מראש לימי

אני נוטלת אפקסור XR 150 מ"ג בערב. כאשר אני קמה בבוקר יש תחושת בלבול ולאחר כשעה תחושות חרדה. ידוע לי שאפשר ליטול התרופה פעם ביום בכל שעה שנוח. שאלתי אליכם היא האם התרופה גורמת לעייפות/בלבול מס' שעות לאחר נטילתה? אני שוקלת לעבור ליטול בבוקר או בצהריים עם ארוחה. מה דעתכם האם כתוצאה משינוי השעות ישתנה לטובה המצב בשעות הבוקר?

אני נוטלת 2 אפקסור ביום. בהתאם להוראת הרופא יש לקחת אותם רק בבוקר עם הארוחה הראשונה.

היי כמה שאלות לגבי השימוש בציפראלקס: 1. האם הכדור יכול לגרום לנפיחות של הבטן ולנפיחות (אחרות:))? 2. קצת קשור ובכל זאת- האם הכדור יכול לגרום להשמנה? ואם כן- כמה ולמה?:) 3. מאז תחילת השימוש בכדור אני גם מרגישה ירידה בזיכרון- דברים לא קיימים בזיכרון, קושי לשלוף מידע וכו'. ידוע למישהוא משהו על זה? האם אני הופכת לסנילית?? 4. תודה רבה על תשובות אמינות

שלום כדורית מניסיוני האישי: כשנטלתי כדורי ציפראמיל, בחודשים הראשונים הרגשתי שיבוש רציני בזכרון. ככול שחלף הזמן הזכרון חזר להיות כמו לפני נטילת הכדורים. נינה

דווקא ממה שהפסיכיאטר שלי אמר, פחות משמינים מציפרלקס. הוא כרגע אחד הכדורים הטובים מסוגו (משפחת הפרוזק SSRI ) איני יכולה לקשר בין אובדן הזיכרון לכדור אבל יכול היות שזה קשור לדיכאון או יותר נכון לחוסר ריכוז הנובע מהדיכאון. לגבי השמנה אני עדיין לא יודעת כי גם אני התחלתי את הטיפול בכדור זה לא מזמן.

כדורית שלום, אני השתמשתי בצ'יפרלקס לתקופה של כחודשיים וכיוון שלי אישית זה לא התאים(מסיבות שונות שאיני מעוניינת לפרט כאן)הפסיכיאטר הפסיק לי את הטיפול בתרופה זו, אך - לשאלתך - הכדור באמת גורם לעליה בתיאבון ולהשמנה(אך רוב הכדורים מסוג זה גורמים לכך). לגבי הזיכרון - אינך הופכת לסנילית,מניסיון אישי אני יכולה לומר לך שגם לי הצ'יפרלקס גרם לשיכחה של דברים מהותיים ובסיסיים (החל מעובדות -מזיכרון של דברים בסיסיים בחיינו,ועד שיכחה של דברים שאני לוקחת ומשתמשת בהם יום-יום,כמו:לשים שעון על היד וכו',וכמו-כן גם לאיבוד זמני של חוש האוריינטציה שלי(כמו:לא לקלוט במשך מספר שניות היכן אני נמצאת וכו'). ולכן - אינך צריכה לדאוג - אינך הופכת לסנילית ותראי שכשתפסיקי עם התרופה(אם תפסיקי) המצב יחזור לקדמותו, לכן אינך צריכה לדאוג מכך,פשוט שתפי את הפסיכיאטר שרשם לך את התרופה במה שעובר עלייך. איני מטיפה בעד או נגד התרופה,ואומנם הצ'יפרלקס ידועה כתרופה הכיחדישה ומתקדמת עם הכי פחות תופעות-לוואי, אך אם את מרגישה שינויים בהרגשה אל תהססי לפנות למי שרשם לך את התרופה. בהצלחה, אשמח לשמוע ממך

אני מחפשת שיטות להרגעת התקפי חרדה . מזה כשבועיים אני לוקחת רסיטל שטרם התחיל להשפיע. זקוקה דחוף לאמצעיים עצמיים ומקצועיים להרגעת ההתקפים (תרגילים, טיפולים וכו'). בברכה, אינס

ישנם ספרים מלווים בקלטות להרפיה עצמית. כמו זה של ד"ר ברוך אליצור. תחפשי בסטימצקי או בחנויות הספרים ברשת. מבחינה תרופתית- כדורי הרגעה כדוגמת קלונקס מרגיעים במצבי חרדה. רסיטל משפיע רק אחרי 3-4 שבועות של נטילה יומיומית.

אינס חביבה, לרסיטל ודומיו לוקח זמן עד שהם משפיעים. רצוי שתבקשי מהפסיכיאטר שלך כדורי הרגעה שירגיעו את ההתקפים במהירות. כמו כן את יכולה לנסות שיטות הרפיה שונות כמו מדיטציה וכדומה

אינס יקרה, לכדורים כמו רסיטל לוקח זמן להשפיע. לכן את יכולה לדבר עם הפסיכיאטר שלך על נטילת כדורי הרגעה המשפיעים בטווח הקצר או לנסות שיטות הרפיה כמו מדיטציה וכדומה

היי לכם כבר כ-שלושה חודשים אני בדיכאון אני קמה בבוקר בלי מצב רוח וכל היום חושבת איך אני בדכאון ואיך היה לפני הדכאון ומכניסה את עצמי ליותר מחשבות שליליות. יש לי ילד מקסים ובעל מקסים והכל בסדר. אז מאיפה מגיע הדכאון והמחשבות השליליות? תכננו כבר להתחיל לנסות להכנס להריון ועכשיו בגלל מצבי אני חושבת אם לדחות את הענין עד שאני ירגיש טוב האם אפשר להכנס להריון עם כדורים לדכאון? ואם אני אלך לטיפול בהקדם הטיפול יהיה יותר קצר? האם טיפול בתרופות יכול להיות חד פעמי ואפשר לעבור את הדכאון? אודה לכם על תשובות שירגיעו אותי קצת?

לאור הדיכאון היא מחלה ולא כדאי לך לחפש תשובות פסיכולוגיות כי יש בעיה של חוסר איזון כימי שגורמת לכל המחשבות השליליות האלה. יש תשתית ביולוגית שעליה מתיישב הדיכאון. זה קורה לך וקרה לי כמו שלאנשים אחרים יש מחלות פיזיות- אסטמה, אולקוס, לנו יש מחלה פיזית- נפשית שקוראים לה דיכאון. תרופות עוזרות ולכן כדאי לקחת אותן. כשתרגישי יותר טוב תוכלי גם להיכנס להריון, יש מספיק תרופות אנטי דיכאוניות שניתן לקחת בהריון. אבל על זה פסיכיאטר יוכל להסביר לך טוב יותר ממני. אל תתייסרי יותר מדי בלמה ובאיך. תקבעי פגישה עם פסיכיאטר. זו מחלה שהרבה סובלים ממנה, והרבה יוצאים ממנה. תרגישי טוב. תמי.

בהחלט לא מומלץ להיכנס להריון כאשר מצבך הנפשי לא טוב, הדבר עשוי לפגוע בעובר וגם בילד שיש לך כבר. מכיוון שטובת הילדים קודמת לכל, מומלץ שקודם תגיעי לרגיעה ואיזון נפשי, לפני כל תיכנון או מחשבה על ילד נוסף. חלק מהתרופות הפסיכיאטריות ניתנות גם בהריון, בעיקר כשאין ברירה ולא כשיטה מועדפת. בכל טיפול תרופתי בזמן ההריון יש מידה מסויימת של סיכון אשר נשקל מול התועלת שהטיפול נותן.

אור יקרה, כן כדאי שתפני לטיפול בהקדם ללא שום קשר להריון. זה יעזור לך להתמודד טוב יותר עם רגשותייך. לפי דעתי חשוב לשלב בין טיפול תרופתי לטיפול פסיכולגי, זה אולי יעזור לך להבין מאיפה הדיכאון הגיע. לפני ההריון ולפני הכל כדאי שתפני לטיפול. הפסקת הטיפול בתרופות נקבעת אך ורק על ידי הפסיכיאטר ( גם אם את מרגישה שיפור אל תפסיקי ליטול את התרופות על דעת עצמך). יש אפשרויות להיכנס להריון (כמובן עם מעקב מתאים).

לכדור סרוקסאט יש שני תחליפים שנמכרים בבית מרקחת- פאקסט ופרוקסטין. האם קיים הבדל בין פאקסט לפרוקסטין? או ששני הכדורים ממלאים את אותו התפקיד בידיוק?

פאקסט ופארוקסטין הם בעצם אותו דבר כאשר הפארוקסטין זה השם 'האמיתי' של התרופה. כל חברת תרופות כאשר היא מייצרת תרופה כלשהי קוראת לתרופה בשם אחר. קוראים לזה שם גנארי. אין הבדל בהרכב הכימי של התרופה...

שלושת הכדורים (סרוקסט, פאקסט ופרוקסטין-טבע) מכילים את אותו חומר פעיל ובאותו מינון ולכן הם אמורים להשפיע אותו דבר. בפועל, ייתכנו הבדלים קטנים, שנובעים מהבדלים בתהליכי ייצור שונים.

שאלתי היא בנוגע לאימי. כבר 4 שנים היא סובלת מדיכאון שלא אובחן ולא טופל, ובשנה האחרונה המצב החמיר. היא אינה יוצאת מהבית, אינה אוכלת והורידה המון במשקל, ניתקה קשר עם משפחתה וחברותיה. היא טוענת שהיא חשה כאילו היא ממוחשבת או מריונטה, מקבלת פקודות כיצד להתנהג. היא מסרבת לקחת תרופות, עליהן המליצו המרכז לבריאות הנפש לאחר מספר ביקורי בית. המצב מחמיר מאוד, ובביקור האחרון נאמר לנו, שמלבד אשפוז כפוי באברבנל, לא ניתן לעשות דבר. האשפוז מליחץ אותנו מאוד. שאלותי הן: האם יש אלטרנטיבה לאשפוז? מה ניתן לעשות ולמי אפשר לפנות? איפה ניתן לקבל טיפול משפחתי לאור המצב והשפעותיו על בני המשפחה?

מקום האישפוז הכפוי נקבע ע"י הפסיכיאטר המחוזי וזה יכול להיות כל בית חולים פסיכיאטרי שהוא יחליט ואשר נמצא בתחומי המחוז שלכם (כנראה גוש דן). יש אלטרנטיבה- לפנות לפסיכיאטר פרטי- לצורך אישפוז בבית- ובכך למנוע את האישפוז הכפוי בבית חולים. ד"ר עמי אבני מת"א מתמחה בכך- מצורף אתר ובו יש פרטים- http://www.dravni.co.il

למרבה הצער במצבה של אימך חלה החמרה. היא זקוקה לעזרה שאת ובני משפחתך בבית לא תוכלו לספק לה. מסגרת של בית חולים תדאג לה לתרופות באופן סדיר ולטיפולים אחרים כמו ריפוי בעיסוק, טיפול פסיכולוגי ואפילו שיחות עםבדת סוציאלית במקרה הצורך. חשוב! לכם כבני משפחה יש הזכות לקחת חלק פעיל במהלך האשפוז! אתם רשאים להתעדכן על ידי אנשי הצוות במצבה של אימכם ואף להסתייע בעובדת הסוציאלית ובפסיכיאטר. ישנן מספר אפשרויות לתמיכה בבני משפחה: א.מוקד בנפשנו בירושלים ובחיםה המוקד בירושלים מספרו 02-6722554 והמוקד בחיפה מספרו 050-2233167 המוקד בירושלים עובד בימים א', ב' ו- ד' בין השעות 11:00-14:00 והמוקד בחיפה פעיל בשעות הערב ב. קבוצות התמיכה של אנוש ג. המרכז לעזרה עצמית בתל אביב ד. ארגון עוצמה .

בעלי נמצא כרגע במצב היפומאני.הוא לא מודע למצב ומסרב לקבל טיפול.אני אוהבת אותו מאוד ורוצה לעזור לו אך בגלל סיכסוכים קודמים הוא שולל אותי ומדבר על גירושים.בהוראת הפסיכאטרית הפרטית הוא מקבל הלידול ללא ידיעתו עד שיסכים לקבל את התרופות שהוא צריך.שאלותי הם:האים לקחת בחשבון שהוא החליט סופית על גירושים או שהחלטה זו נובעת ממצבו?כמה זמן אמורה התרופה הלידול להשפיע כי למען האמת כרגע איני רואה שיפור לאחר כ-5 שבועות?כיצד לנהוג איתו הוא עזב את הבית וראה בי כנודניקית ולא כאחת שרוצה לעזור לו האים כדאי להניח לו או להמשיך ולנסות לדבר עימו כדיי לעזור לו בלי ידיעה הוא פוגע בי ושאני בחברתו הוא מספר על הבגידות?אנא תשובתכם באופן דחוף

איריס שלום אין לי תשובה לכל שאלותיך אבל אנסה בכל זאת קצת לעזור. במצב היפומאני לא הייתי לוקחת את הדברים שבעלך אומר על גירושין בצורה ממש רצינית. חכי שיהיה מאוזן, כי מאד יכול להיות שעכשיו הוא פשוט משליך עליך כל מיני דברים ואומר כל מיני אמירות שכשיתאזן הוא יצטער עליהן. קשה לי לתת לך עצות מה לעשות איתו כשהוא פוגע בך. את צריכה, אחרי הכל, גם לשמור על עצמך ולא להקריב את עצמך בשביל מחלתו. מה אומרת הפסיכיאטרית שמטפלת בו? את מתייעצת איתה? זה מצב מאד קשה להיות בו עבור בן משפחה. המון חוסר אונים. תהיי חזקה. תמי.

לאיריס- את מסממת את בעלך ללא ידיעתו וזאת עבירה על החוק. אינני שופט אותך אלא רק מידע אותך שייתכן ויהיו לכך השלכות בעתיד, אם הוא יגלה שסיממת אותו. לגבי ההלידול- היא תרופה מאד יעילה ומשפיעה באופן כמעט מיידי, בתנאי שהמינון מספיק. אם המינון נמוך אז אין השפעה, כנראה כמו במקרה של בעלך.

איריס שלו. האם כבר איבחנו את בעלך בתור בן אדם עם מאניה דיפרסיה?? ואם כן,איך זה שהוא לא קיבל טיפול תרופתי עד עכשיו? אני שואלת מהסיבה הפשוטה שחבר שלי קם לפני חודש והחליט שהוא בן חדש,אחרי חודש של תנודות חריפות מאד בהתנהגות שלו,הבנו שהוא במאניה,והיום לוקחים אותו לפסיכיאטרית,מיותר לציין מה עברתי בחודש האחרון,השפלות, צעקות,ועוד רבים ו"טובים".מיותר גם לציין שנפרדנו,למרות שכבר דיברנו על חתונה והכל,אבל הוא פשוט לא הוא עצמו ולא הצלחתי להתמודד איתו מאחר והוא רואה בי מישהי שלא יכולה לראות אותו שמח ומאושר.העברתי את הטיפול בו למשפחה שלו. עכשיו אני לא יודעת מה יהיה,מצד אחד אני אוהבת אותו הכי בעולם,מצד שני המשפחה שלי לא תתן לי לחזור אליו... אני גם דיי מפחדת לחיות עם בן אדם כזה כי אתה אף פעם לא יודע מתי זה יבוא לך...תשתפי אותי קצת בבקשה אם את יכולה, ואל תיעלבי ממה שהוא אומר זאת המאניה ששולטת בו!!! תודה עדי

אני נוטלת כדורים לחרדות ומחשבות, וכשיש לי חרדות קשות אני נוטלת קלונקס, שמעתי שיש טיפות בשם "ריווטרויל " במקום קלונקס, האם עדיף להשתמש בטיפות - במקום קלונקס, כשאני נוטלת את הקלונקס אני מרגישה כמסוממת.

ריווטריל מכיל את אותו חומר פעיל שישנו בקלונקס, רק במינון נמוך יותר. כל טיפה של ריווטריל היא במינון של 0.125 מ"ג, כלומר מקבילה לרבע כדור של 0.5 מ"ג.

דור שלום, בתי עברה התקף פסיכוטי לפי שנה ואובחנה כחולה בסכיזופרניה. עתה נתבקשה להעביר לביטוח לאומי סיכום מחלה. המטפלת שלה בבי"ח הודיעה לי שהיא תמסור לה את המסמך ביד ותבשר לה על האבחנה. אני נורא מתנגדת מכוון שבתי בת ה-22 עוברת שיקום מאוד יפה. היא התחילה לעבוד 5 חודשים לאחר ההתקף, היא גם משתתפת בחוגי ספורט ונפגשת עם חבריה כמו תמיד, והיא נלחמת קשה מאוד לתפקד בכל התחומים. מחלת הסכיזופרניה מאוד מפחידה אותה. אני יודעת כי היא מספרת לי על המחלה כמה שהיא איומה ולכל החיים לגבי אנשים שהיא מכירה והיא לא יודעת שזו האבחנה אצלה. אני חושבת שהידיעה הזו תגרום לה להתדרדרות במצבה וחוסר מוטיבציה להשתקם. רציתי לדעת את חוות דעתך? בתודה מראש. אמא

לאמא- את מתייחסת לנושא כאילו מדובר באיידס או בסרטן, כלומר את מייחסת משמעות קריטית לעצם חשיפת האבחנה הרפואית. לא שמעתי על מישהו שמת מסכיזופרניה וזאת לא מחלה מדבקת. מבחינה מעשית, ישנם חולים במחלות נפש, כולל סכיזופרניה, שמסכימים לקבל טיפול תרופתי, גם אם הם מתנגדים או מתכחשים לאבחנה שהוצמדה להם. אם היא חזרה לחיים רגילים אז זה מצויין ולא נראה לי שהאבחנה צריכה לשנות משהו. אם יש לה מוטיבציה לחיים נורמטיביים אז מה זה משנה שם המחלה. אגב, עפ"י החוק, המידע היה אמור להימסר לה כבר ממזמן ואין לך זכות חוקית למנוע ממנה אותו, גם אם את חושבת שזה לטובתה.

שלום! יש ל מקרה קשה וכמה שאלות שאשמח לקבל תשובה. אבא שלי חולה נפש כבר 30 שנה. עקב מקרים מסויימים הוא לא התאשפז ולא קיבל טיפול. הוא אובחן כחולה נפש מעבר לזה לא היה טיפול. בתקופה האחרונה עקב מאורע מסויים הוא התאשפז ואובחן כחולה סויזופרניה. הרופא טוען שהוא במצב סופני של המחלה עקב הזנחה חמורה. מעבר לסיפור הקשה, ישנם כמה שאלות שמדאיגות אותי: האם יש ריפוי מוחלט למחלה, האם היא מדרדרת במשך הזמן. האם מחלה זו גנטית- אין אצל אף אחד מבני המשפחה מחלת נפש ולכן רציתי לדעת אם יש סיכוי שהמחלה תעבור לילדים. מקרה נוסף קטן: אבחנתי אצל אחי בן 14- הוא שוטף את הידיים פעמים רבות מעבר לנורמלי. הילד בריא- רציתי לדעת אם יש לך תשובה למקרה זה. אני מודה מאוד על תשומת הלב ושנשמע רק בשורות טובות.

אני חושבת שבשלב כלשהו היא תגלה את האמת... חשוב לספר לה בצורה עדינה עד כמה שאפשר על סכיזופרניה. חשוב לציין שסכיזופרניה כמו הרבה דברים אחרים בחיים באה בדרגות שונות של פגיעה ואם את מציינת שהיא מתפקדת כהלכה למרות ההפרעה שלה הרי שזה רק לטובה. חשוב אולי לתדרך בעדינות גם את העובדת הסוציאלית במוסד לביטוח לאומי.

לאמא בטווח הקצר אני מבינה את החשש שלך מפני התגובות השליליות שיכולות להיות לידיעה כזאת על מצבה של ביתך. אבל בטווח הארוך, היא מאד תכעס אם לא תספרו לה. היא צריכה לדעת את האמת. כי אם לא- תמיד תפחד שזה מה שיש לה, תמיד תרגיש שאינה יכולה לסמוך עליה שהסתרת את זה ממנה, ולהסתרה הזאת יהיו השלכות לא נעימות על היחסים בינכם. הפסיכיאטרים יכולים לספר לה על אנשים שחולים במחלה ומנהלים אורח חיים תקין לגמרי. להפגיש אותה עם כאלה אנשים. להוציא אותה מהסטיגמות והחרדה הקשורים לשם של המחלה. בשביל זה יש טיפול פסיכולוגי. לי היתה הקלה גדולה אחרי שקיבלתי אבחנה מדוייקת על מחלתי. הפסיכיאטר הראשון שהיה לי לא נתן לי אינפומציה מדוייקת על המחלה שלי. עבד איתי יותר על הפסיכולוגיה שבגללה היה לי משבר פסיכוטי, ולא על הכימיה שקשורה לגורמים גנטיים וביולוגיים. הוא לא הסביר לי איך פועלות התרופות ולא נתן לי הסברים כאלה. הפסיכיאטרית החדשה שלי הסבירה לי את הדברים בצורה ישירה וברורה, וזה יצר אצלי תחושת הקלה גדולה, וגם איפשר לבני המשפחה שלי להבין אותי יותר. לא יעזור לבת שלך אם "תיכנס לארון". וגם לא יעזור לך כאמא שלה. זכותה לדעת את האמת, וזה גם יעזור לה בטווח הרחוק כי סכיזופרניה לצערינו זו לא מחלה שנעלמת לה. היא תמיד שם. כמו מאניה דיפרסיה. וכדי להתמודד איתה צריך, קודם כל, להכיר אותה. תרגישו טוב, תמי.

אני לא בדיוק בטוח שזה קשור לפה?? אבל נקווה שתוכל לענות לי.. לקחתי תרופת רואקוטן נגד אקנה בכיתה י' בערך...כיום אני כבר אחרי צבא.. מאז כיתה י' לערך אני במצב נפשי ירוד מאוד ואפילו הייתי קרוב להתאבדות יום לפני הגיוס (לא בגלל הצבא חלילה)..קראתי לא מזמן כתבות שרואקוטן יכול לגרום לדיכאונות ואפילו להתאבדויות..האם זה יתכן שאני מרגיש תופעות לוואי של התרופה אחרי 6 שנים כמעט??? או שמה זה לא בגלל זה...מאוד חשוב לי לדעת...לענות בהקדם

שלום, ד"ר הידש בחופש אז אולי כדאי שכשהוא יחזור (אחרי ה- 30.10) תציג שוב את השאלה. כמו-כן, נקווה שדור יוכל לענות לך על השאלה. הוא משתתף ותיק בפורום ויש לו הרבה ידע. אז בינתיים אני אענה לך. אני לקחתי רואקוטן ונפגעתי לאחר כמה חודשי שימוש. כלומר בעקבות זאת אני מקבל כדורים פסיכיאטריים. עכשיו, בקשר אלייך, אתה שואל ואני מצטט אותך: "האם זה יתכן שאני מרגיש תופעות לוואי של התרופה אחרי 6 שנים כמעט?" תבין משהו זה לא שהרגשת תופעות לוואי אחרי 6 שנים. תופעות הלוואי הופיעו אצלך בכיתה י' - סמוך מאוד למועד בו לקחת את הרואקוטן. כך אני מבין ממך, ואני מצטט אותך: "מאז כיתה י' לערך אני במצב נפשי ירוד". כלומר, לפי מה שאני מבין ממך זה שבמשך 6 שנים יש לך דיכאון באופן רצוף או שבמשך 6 שנים יש לך דיכאון לסרוגין. בכל מקרה אם כיום אתה מרגיש דיכאון שזה כפי הנראה בגלל הרואקוטן (כבר לא משנה בגלל זה) לך לפסיכיאטר וקבל טיפול תרופתי. חבל להזניח. איכות חייך יכולה להשתפר בהרבה. חשוב שתדע דבר אחד. ברגע שבן אדם חולה במחלה פסיכיאטרית אז לרופאים זה כבר לא משנה מה הסיבה. מה שמעניין אותם זה לתת לאדם תרופה שתשפר את מצב בריאותו. ואני לא סתם אומר לך את זה. גם אני פעם התעסקתי בסיבה - מדוע אני צריך לקחת כדורים פסיכיאטריים? השאלה הזאת לא נתנה לי מנוח, עד שבסוף הסבירו לי וגם הבנתי שמה שחשוב זה שאני צריך לקחת כדורים בשביל להיות בריא. אל תשים לב לסטיגמה ולך לפסיכיאטר. מאחל לך הרבה בריאות ורק טוב, אריק

לא קשור, אחרי 6 שנים אין שום קשר.

שלום , אני כבן 30 ומגיל צעיר ,אני סובל מהפרעות בהשתנה ,בשנים האחרונות זה רק מחמיר יש לי בעיה ,מאין שלפוחית בישנית ,שיש איתי אנשים זרים בבית ,ובמקומות זרים או שאני מרגיש שלא נוח לי להשתין ,אני לא מצליח להשתין ,לא משנה כמה אני צריך ,פשוט אני עומד מול האסלה וכלום לא יוצא.(אגב בשירותים ציבוריים אני מצליח יותר מאשר בבתים פרטיים) הדבר משפיע לי על החיים ,אני פתאום מפחד בגלל זה לטוס או לצאת לנסיעות ארוכות,וזה יוצר בעיה בהזמנת אורחים להתארח כמה ימים הייתי מעוניין לדעת ממה זה נובע ,וכיצד אפשר לטפל בזה (איזה טיפולים מומלצים ? NLP אולי או היפנוזה ?) ואם אפשרי המלצה על מטפל בתודה מראש,

שלום רועי לדעתי כל טיפול ביהוויוריסטי כולל NLP עשוי לעזור לבעיה שתארת. בהצלחה נינה

שלום רב, ביתי בת ה-18 אובחנה לאחרונה כסובלת ממניה דיפרסיה. בחודשיים האחרונים אנחנו בנסיונות איזון. כיום לוקחת 1050 מג' ליתיום וכיון שהיתה בהתקף מאני נוסף הוסיפו לה זיפרקסה 5 מג'. היום היא מאוזנת רגשית מזה מס' ימים, מהוספת הזיפרקסה. בדיקת הליתיום מראה על ערכים נמוכים מאוד 0.47. המליצו לנו להעלות המינון ל1200 מג' ליתיום. שאלות: האם יש איזו השפעה לליתיום בערכים אלה? האם ניתן ליטול זיפרקסה כמייצב מצב רוח? והאם יש תרופה מקבילה לאיזון מניה דיפרסיה שאינה גורמת לתיאבון מוגבר? תודה רבה, AVIVA

השאלה ממוענת לדור או לכל מי שינול לעזור, תודה aviva

מי אבחן ? רופא בית חולים או פסיכאטר של קופ"ח?

הי אביבה אני שמח לשמוע שביתך נהיית מאוזנת יותר מיום ליום. נשמע מהמכתב שלך שהיום את קצת פחות חוששת מהמצב יחסית למה שכתבת בעבר. אני נורא שונא את הליתיום. היא תרופה איומה בעיני, והרופאה שלי אפילו אמרה לי פעם שהיא סוג של רעל, מה שאכן נכון במינונים גבוהים. בכל זאת ולמרות הכל אני נוטל ליתיום 300 מ"ג, שזה מינון תת-טיפולי, והרמה שלי בדם היא 0.4 כמו שנודע לי היום. מחר אני נפגש עם הרופא שלי והוא בטח ירצה להעלות את המינון ואני לא אסכים בשום אופן. בכל מקרה, כנראה שהתרופה עושה משהו גם אם היא בתת-מינון, כי אחרת למה הרופא שלי מתעקש להמשיך לתת לי אותה אם היא לא עושה כלום. חוץ מזה, כששאלתי אותו הוא אמר לי במפורש שהתרופה עוזרת גם במינון תת-טיפולי. כשלוקחים אותה במינון טיפולי או אף עבר לזה, אני נטלתי פעם 900 מ"ג, התרופה גרמה לי להשתנה מוגברת ולטעם רע בפה, וזה היה מציק ומטריד וממש לא סבלתי את זה. והרופאה לי גם טענה שהיא הכניסה אותי לדיכאון. אבל כאמור, אני מדבר רק מנסיוני וזה לא תקף לכל מי שנוטל את התרופה. זיפרקסה, לפי מחקרים עדכניים ודי טריים, יעילה גם כמייצב מצב רוח. אני נוטל זיפרקסה במינון של עשרה מ"ג, אבל היא במקור מיועדת לחולי סכיזופרניה ולטיפול בפסיכוזה ובמאניה. בכל מקרה, אם הבת שלך כרגע בשלב מאני אז התרופה הזו מאוד יעילה מנסיוני להרגיע מצב מאני. כבר הוציאו אותי משלושה מצבים מאניים פסיכוטיים עם התרופה הזו. היא די נחמדה, הרבה יותר מהליתיום, כי יש לה הרבה פחות תופעות לואי, אבל היא אכן גורמת, כך אמרו לי, לתיאבון מוגבר אצל אנשים מסוימים. אבל זה לא הכרחי, לי למשל אין בכלל תיאבון מוגבר מהתרופה הזו, ונותרתי רזה כשהייתי לפני שנטלתי אותה. הבעיה שאותי מטרידה היא שזו תרופה שגורמת לעייפות. ואני גם קצת מתוסכל מזה שהיא לקחה ממני את האנרגיות המאניות, שאני קצת מתגעגע אליהן. ד"ר הידש אגב המליץ לי גם פעם להמשיך ליטול את הזיפרקסה אחרי שזרקתי פעם את התרופות שלי לפח האשפה בעיצומו של היפו-מאניה חביבה. יש עוד תרופות לאיזון מצב רוח, אבל נראה לי שהזיפרקסה מאוד כדאית בטווח הקצר, אולי לא כטיפול ארוך טווח, כי היא מאוד יעילה מנסיוני בהוצאה ממצב מאני, אבל זה מאוד אינדיבדואלי מאדם לאדם. במקרה שאלת על תחום ה"התמחות" שלי, כי אלה בדיוק התרופות שאני נוטל, אז עניתי בהרחבה. בתקווה לאיזון טוב, והרבה אושר לביתך ולך. מיכאל(מיקי)

הי מיקי, תודה על השיתוף והתיאורים החיים מנסיונך האישי. כשאני רואה את ביתי עכשו רגועה ויותר מאוזנת אך ישנונית וחסרת אנרגיות אני יכולה אולי להבין את הגעגוע להיפומניה. אני מקוה שתימצא דרך לאזן אותה ויחד עם זאת שתישאר עם כוחות להנות ולהתמודד עם משימות היומיום. היא חזרה ללימודים ומאוד חוששת שמצבה ישתנה ותשקע שוב בדכאון כמו בפעמים הקודמות. אנו מחזיקים לה אצבעות שחששותיה (וכמובן גם שלנו) יתבדו. איזון טוב וכמובן אנרגיות אופטימליות לכולנו, aviva

בן 27 , אני חושד שיש לי את המחלה ושהיא בשלבי התפרצות ראשונים.. אני עד לשינויי מצב רוח קיצוניים וכמו כן יש לי עבר גנטי בנושא אני מחפש טיפול אמיתי ולא תרופתי, אולי גם משהו שקשור למחקר גנטי אולי מישהו מכיר מחקר בנושא באיזור הצפון? תודה.

אני ממליץ לך להתחיל לתרגל יוגה ,זה מאזן את הנפש והגוף ליוגה יש רבדים רבים ,ויוגה מהרבה בחינות זה סוד החיים הבריאים כמו כן ,אופציה נוספות היא רפואה איורודית

מנסיוני קשה מאד לעשות יוגה במצב היפומאני או דיכאוני. ההכרה יותר מדי קופצנית ויוגה בכל זאת דורשת ריכוז ושקט פנימי. לפחות מבחינה גופנית פעילות פיסית נמרצת יותר יכולה אולי לעייף קצת את הגוף ולאפשר לישון יותר טוב. כדאי ללכת על טיפול תרופתי כי קיים הסיכון שההיפומניה תתפתח למאניה ולפסיכוזה וזה לא כדאי, יש לאיבוד השליטה הזה מחיר לא נעים גם בעת המצב וגם לאחריו. הנפילה היא לא נעימה. איני מכירה מחקרים בכיוון הגנטי. כרגע נראה לי שכדאי להתמקד בטיפול ובמציאת האיזון. רק בריאות תמי.

האם פרוזק מיועד גם לטיפול בחרדה חברתית ?

לפנינה, פרוזק מטפל בחרדה באופן כללי, כך שעד כמה שידוע לי (ומניסיון שלי עם פרוזק וחרדה חברתית קלה, למרות שלקחתי אותו לדיכאון) אז יש לו השפעה גם על החרדה החברתית. יחד עם ההשפעה הטובה, יש לו לפעמים גם תופעות לוואי אצל חלק מהאנשים. אני למשל לא אהבתי את זה שהוא "משטיח" לי את הרגשות וגם בעיות במיניות, אז הפסקתי. אבל זה לא חייב להיות ככה אצל כולם. אני הייתי ממליצה לך לטיפול בחרדה חברתית דווקא ללכת לקבוצה טיפולית בנושא. סוג טיפול כזה הוא נחשב יעיל ומקדם, גם ללא התערבות תרופתית. אבל גם תרופות זו אפשרות... יום טוב, אני.

לפי מה שידוע לי פרוזק פחות מומלץ לטיפול בהפרעות חרדה מאשר SSRI אחרים (מלבד אולי ל OCD). אני חושב שהוא פחות אנטי-חרדתי מהאחרים. אבל היגיוני שהוא יכול להועיל לחרדה חברתית כי הוא לא כל כך שונה מ SSRI אחרים שהוכחו יעילים בטיפול בחרדה חברתית.

לד"ר גיורא שלום יש לי ילד בן עשר, שאובחן כסובל מADHD כבר לפני מספר שנים, ומקבל כל יום ריטאלין LA עשרים מיליגרם. הילד מתפקד בבית הספר באופן חלקי. הולך לבית הספר, אך הרבה פעמים משוטט בחוץ, או יושב בכתה אך קורא מהספר האישי שמביא מהבית. בחודש האחרון, הוא מדבר על זה שהוא חסר תועלת, ואומר שהוא רוצה למות. הוא ביקש ממני להכות על ראשו עם קופסת שימורים כדי שימות, ביקש אקדח כדי לירות בעצמו, ביקש מסקינג טייפ כדי לסתום לעצמו את האף והפה, וכבר שלוש פעמים ניצב על החלון (קומה א) וצעק "הצילו",ולאחר שכנועים של בעלי, הסכים להכנס הביתה. גם בבית הספר, הוא טיפס על גדר מאד גבוהה שסיכנה את חייו. אנחנו כמובן לא רק שמודאגים, אלא זה מכניס גם אותנו לחרדה איומה ואני בוכה הרבה ועצבנית. לקחתי אותו לפסיכיאטר שהמליץ על אדרונקס. האמת היא שהוא המליץ על רספרידל, אבל פחדתי לתת לו תרופה כל כך חזקה. הוא מקבל יומיים אדרונקס, ידוע לי שזה ישפיע רק בעוד עשרה ימים. הוא גם יתחיל תרפיה של פסיכודרמה עם קבוצה קטנה של ילדים בגילו בשבוע הבא. שאלתי היא - מהי הדרך הנכונה לטיפול במצב הזה? האם אדרונקס (3 מיליגרם ביום) יכול לעזור לו להפסיק את ההתנהגויות הרוצות להתאבד? האם עדיף לשלח אותו לפסיכותרפיה אישית או שזה דווקא טוב שיהיה בקבוצה של פסיכודרמה? בתודה דפנה

היי לתשומת ליבך ד"ר הירש בחופש עד 30/10. כדאי לך לחפש פורום אחר לקבלת תשובה דחופה. מאחלת כל טוב

לדפנה רספרידל היא לא תרופה כל כך קשה במינונים נמוכים גם לילדים. זו תרופה שאמנם היא אנטי פסיכוטית במינונים גבוהים, אבל במינונים נמוכים היא תרופת הרגעה ואצלינו במרפאה משתמשים בה המון לילדים עם הפרעות התנהגות והיא מאד עוזרת (אני פסיכולוגית של ילדים ונוער, בשלב ההתמחות שלי). אדרונקס, כמיטב ידיעתי היא תרופה אנטי דכאונית, וככזאת היא אמורה לעזור במצב דכאוני. האם יש לכם אפשרות לתת לילד גם טיפול פרטני, אולי במסגרת פרטית? אני מבינה שאת הקבוצה הוא מקבל במסגרת ציבורית ופסיכודרמה זה נהדר אבל השאלה היא עד כמה המצב שלו באמת אובדני ומדאיג ועד כמה הקבוצה תענה על הצרכים המיידיים שלו. הבעיה במרפאות ציבוריות היא שאין מקום לטיפולים פרטניים וצריך להמתין בתור. בטיפול פרטי אין תור. אבל זה עולה כסף. אם הוא ממשיך בהתנהגות האובדנית שלו, תיצרי קשר עם הפסיכיאטר, אפילו דרך חדר מיון פסיכיאטרי. בדברים האלה לא משחקים. הוא יתקבל מיידית לטיפול אם המצב חמור וממשיך להיות כזה למרות המצב שאת מתארת. תפני גם לפורום פסיכולוגיה קלינית ופסיכיאטריה ילדים לתשובות מקצועיות יותר. תרגישו טוב, תמי.

רוצה לתת לך כח ואהבה. ולייעץ לך מנסיוני האישי. כמובן שזה לא מחליף עצות דחופות מפסיכולוג ופסיכיאטר, להן את זקוקה. יש לי אחיין מקסים ומיוחד בן 8, שגם הוא עם הפרעות למיניהן, ושנים בטיפול פסיכולוגי (בדרך של משחק) לעיתים תכופות שהרגיש לחץ נפשי בלתי נסבל היה מגיב באמירה שהוא רוצה למות ולא לחיות, היה מנסה לפתוח חלון ואומר שרוצה לקפוץ, או מרביץ ושורט את עצמו בפנים בבכי קורע לב, ואומר שהוא לא רוצה להיות. רק לכתוב את זה ופשוט לבכות. אחותי לבסוף החליטה לקחת אותו לפסיכיאטר, והוא אכן נתן לו רספרידל במינון נמוך. הכדור עוזר מאד, ונתן מרחב גדול של תפקוד והרגשה טובה לילד, לעיתים הרבה יותר נדירות זה עדין קורה,אך את המצבים הרגשיים הקשים הוא לומד להכיל, ולעכל בדרך הרבה יותר תואמת ומאוזנת. ליבי איתך, עזרי לילדך בכל דרך, היי אמיצה ובלי סטיגמות לגבי כדור זה או אחר. והרבה מגע גופני, חיבוק חזק וחם, קירבה גופנית מאד עוזרת.

איזה סוגי תרופות הן טריצקליות -נוגדות חרדה מהדור הישן , אשמח באם תפרט לי היות ושום תרופה לא עוזרת לי לחרדות.

קבלי קישור לאינדקס תרופות : תעשי חיפוש שם יש עוד כדורים מהמשפחה, ישנם כדורים מהדור החדש כגון אפקסור שעושות את אותה עבודה ללא תופעות להלוואי. http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=19

יש המון תרופות טריציקליות, אך רובן כמעט ולא בשימוש. התרופות הטריציקליות יותר חזקות מ-SSRI אבל עם המון תופעות לוואי קשות, כולל השפעה על הלב. לאלטרול וג'ילקס יש השפעה הרגעתית משמעותית ולכן הן טובות גם לחרדה, לעיתים גם במינונים נמוכים. בארץ, אנפרניל נמצאת בשימוש קצת יותר מאחרות, בעיקר עבור חולים ב-OCD.

אמיר לא טוב לקחת תרופות נגד דיכאון ולשלב עם זה גראס וגם זה לא חוקי לעשן אם אתה לא יכול לוותר על הגראס או מה שזה לא יהיה תתיעץ עם פסיכיאטר אני משער שהוא יגיד לך שסמים זה רעל מה שאגב נכון גם גראס.

אכן, שילוב של סמים ולא משנה איך מגדירים אותם ( סמים 'קלים' או 'קשים' הכל שטויות מדובר בסמים) משפיע על מערכת העצבים המרכזית. גם הכדורים הפסיכיאטרים עושים את אותו דבר ולכן זה מתנגש ויוצר תוהו ובוהו. פשוט להתנתק מהסמים!!

החופשה שלך ארוכה מאד מאד, החיסרון שלך בפורום מורגש בכל יום ואני כמו בטח הרבה אחרים מחכה שכבר תחזור אלינו. אולי אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לפרוק קצת את התחושות הקשות שלי בשבועות האחרונים שגם המטפל שלי היה בחופשה, את כל ההתמודדות הקשה עם הבדידות בחגים, ואולי החופשה של ד"ר הידש נפלה על חרדת הנטישה הקשה שלי ואני מודה שכשקראתי את הודעתך על החופשה התעצבתי מאד. עכשיו כשאנחנו על סף חזרה לשיגרה, מחר זה כבר "אחרי החגים" ובעוד 4 ימים אתה חוזר, חשבתי שזה יהיה נכון לכתוב לך שהפורום הזה כל כך חשוב לנו ושאתה נותן לנו כאן בית חם ודואג ושאנחנו מתגעגעים אלייך. מיקי

אני מתארת לעצמי מה את מרגישה.. חרדת נטישה זה דבר קשה ותקופת החגים קשה עוד יותר, בעיקר למי שמתמודד עם הפרעה נפשית. הגיע זמן לחשוב על פיתרון לבעיית החגים הזאת.... ד"ר הידש זו אני מוסרת לך ד"ש רחל

שלום. חבר שלי כבר שבועיים מתנהג מוזר ולפי כל מה שכתוב בכתבה פה באתר זוהי מאניה! הוא מרגיש כל יכול הוא מדבר בלי הרף ובשטף,מתבלבל,ולא זוכר מה רצה בעצם להגיד.חושב שהוא כל יכול.בקושי ישן,מדבר לא יפה אלי(חברה שלו) ועוד סימנים נוספים. רציתי לדעת בבקשה איך משכנעים בן אדם שחושב שהוא בסדר גמור,ללכת לפסיכיאטר??? כי הרי הוא מרגיש כל כך טוב עם עצמו,ומן הסתם לא רוצה שזה יחלוף,איך אתה מסביר לבן אדם שמשהו לא בסדר.??? תעזרו לי בבקשה.כי כבר תכננו איך לקחת אותו בכוח לפסיכיאטרית,אבל מפחדים שזה ימיר את המצב. תודה מראש

שלום עדי, אני סובל ממאניה דיפרסיה, ואני מכיר די טוב את הדינימיקה של המאניה, ונשמע שאכן חבריך סובל מזה. את מתארת מצב שהוא די אופייני. הבעיה היא איך לגרום למישהו במצב הזה לקבל טיפול? ובכן, מגיע שלב במאניה, שבן אדם מדיע בו לאפיסת כוחות, שהוא כבר בעצמו מוכן כבר לקבל עזרה. מצד שני, אם הוא חושב שהוא כל יכול יכול להיות שהשלב הזה לא יגיע. ההצעה שלי היא קצת "מטורפת", אבל יכול להיות שהיא תעזור לכם, והיא לשתף איתו פעולה במחשבות השווא שלו ודרך כך להביא אותו לפסיכאטרית לאבחון. תגידו לו לדוגמה שעושים מחקר רפואי על אנשים כל יכולים ושרוצים שהוא ישתתף במחקר, או שרוצים לבדוק את היכולות שלו בבית חולים במידה והמצב שלו מצריך אישפוז. האפשרות האחרת היא פשוט לומר לו באופן ישיר שאת נפגעת ממנו מאוד, ושיש לו בעיה חמורה. יכול להיות שאם תתמידי בכך הוא לבסוף ישתכנע. בכל מקרה, המצב המאני חולף ודועך גם מעצמו בסופו של דבר, אבל מי יודע מה הוא עוד יכול לעשות בדרך. אני לא ממש יודע איך לעזור, כי זה מצב מאוד קשה ובעייתי שאני עצמי הייתי בו, וסירבתי לחלוטין להכיר בכך שיש לי בעיה, אם כי משום מה הסכמתי לקבל טיפול פסיכיאטרי, כי הייתי משוכנע שהתרופות הן חסרות כל השפעה עלי. בברכה מיכאל(מיקי)

עניתי לך בעמוד הקודם לגבי TD. אם יש לך שאלות נוספות את מוזמנת לשאול.

תודה דור, עדיין לא הספקתי לעיין בקישור - קצת עסוקה, כשאקרא אם יהיו לי שאלות אז אני יודע שאתה פה :) ואשאל שיהייה לך יום טוב, אני.

שלום רב בעבקות חוויות לא נעימות מנסיון של כדורים פסיכיאטרים כמו כן חוויה טראומוית אחת פתחתי פחד מלנסות כדורים .. טופלתי בציפרמיל כשנתיים ונלצתי להפסיק בעקבות תופעות לוואי שהחמירו הפסיכיאטר ניסה להחליף אך ללא הצלחה . החלטתי להילחם ללא כדורים ואני כבר שנה וחצי בלי אך המצב הולך ומחמיר בפגישה האחרונה הוחלט על אפקסור xr 75 מג הכדור נמצא אצלי בארון כבר 3 חודשים ואני מפחד לקחת אותו בעיקר בגלל שזו קפסולה ואני מעוניין להתחיל בהדרגה אני לא מצליח להכניס אותו לפה כבר כמה פעמים שניסיתי .. כבר שאלתי בעבר בפורום זה וקיבלתי תשובה שאפשר לפתוח את הקפסולה כמו כן דר הידש אמר לי שאפשר להכניס את זה לקצת לבן ולקחת .. גם כותבת מהפורום רשמה לי שהיא לא יכלה לקחת את הקפסולה ופשוט לקחה את הגרגירים פנים .. רציתי שוב לקבל התייעצות כי יש תשובות לכאן ולכאן אז אפשר לקחת רק את הבפנים ??או כמות קטנה של הבפנים זה הרי לא אבקה אלה גרגירים מאחר ויש לי את המחסום הזה שמונע ממני לקחת אשמח לקבל תשובה או מישהו שהתנסה ככה תודה

שלום א האם אתה יכול לפרט על המחסום שלך לקחת כדורים? מה מפריע לך? האם כדורים אחרים כמו אקמול, אתה לוקח? חג שמח, נינה

אני סובלת מכאבי ראש כרוניים עקב ניתוח להסרת גידול בעצב השמיעה.מטופלת מזה 5 שנים באלטרולט 50מג ליום. האם venlafaxine יכול להחליף אותה?

כן, בהחלט, ישנם מחקרים שתומכים בכך. תתיעצי עם נוירולוג או עם מומחה לכאב.

תודה על התשובה המפורטת והמעמיקה:))

אימי בת 75 החלה להתלונן שהיא שומעת רעשים בכל שעות היום.לטענתה מדובר ברעשים יזומים של השכנים שכל מטרתם היא להזיק לה ולסלק אותה מדירתה.היא גם מאשימה אותי שאני מתעלם מהרעשים וזאת מתוך רצון לשתף פעולה עם השכנים.כל הנסיונות שלי להסביר שלא שמעתי מעולם רעשים כלשהם ,גרמו לריב ביניינו ולהאשמה נוספת בשיתוף פעולה עם השכנים.יש לציין כי היא לא בקשר עם השכנים,היא ממעטת לצאת מהבית (פעם בחודש לערך),היא מסרבת לקבל טיפול או יעוץ רפואי.המצב מחמיר והיא דורשת לעבור להתגורר בדירה אחרת (הרחק מהשכנים). אני אובד עצות ומרגיש שאין לי אפשרות לטפל בה.שאלתי: מהי המחלה ממנה היא סובלת,והאם אני יכול לטפל בה ? תודה על עזרתך !!

בני בן ה-25 חולה סכיזופרניה ומתלונן על רעשים מכוונים של שכנים, הצקות בכוונה וכד'. מניסיוני ( ולא חשוב מהי הגדרת הבעייה או המחלה ) אני זורמת איתו ולא אומרת לא ש"אין רעשים" אלא משתפת פעולה בהבנה עקבית: "אני אבקש מהשכנים להנמיך את הקול" וכד' . אתה צריך להבין שהיא באמת שומעת את הקולות האלה ואין ברירה אלא להביע הבנה . בקשר לפירוש שהיא נותנת: "זה בכוונה שאני אלך מפה"... תהיה איתה ברעיון אבל תמעיט אותו : " אל תדאגי, אני איתך, אני שומר עלייך, אני אגן עלייך, אף אחד לא יוציא אותך מכאן וכד'"... ברור שיש לערב עזרה פסיכיאטרית משהו להרגיע ולטפל. מקווה שעזרתי. אורית.

בני בן ה-25 חולה סכיזופרניה ומתלונן על רעשים מכוונים של שכנים, הצקות בכוונה וכד'. מניסיוני ( ולא חשוב מהי הגדרת הבעייה או המחלה ) אני זורמת איתו ולא אומרת לא ש"אין רעשים" אלא משתפת פעולה בהבנה עקבית: "אני אבקש מהשכנים להנמיך את הקול" וכד' . אתה צריך להבין שהיא באמת שומעת את הקולות האלה ואין ברירה אלא להביע הבנה . בקשר לפירוש שהיא נותנת: "זה בכוונה שאני אלך מפה"... תהיה איתה ברעיון אבל תמעיט אותו : " אל תדאגי, אני איתך, אני שומר עלייך, אני אגן עלייך, אף אחד לא יוציא אותך מכאן וכד'"... ברור שיש לערב עזרה פסיכיאטרית משהו להרגיע ולטפל. מקווה שעזרתי. אורית.

דור שלום, שאלתי אותך לפני כמה ימים לגבי החלפת תרופות מאפקסור לציפרלקס. הורדתי במינון מ20 מ"ג ל10 מ"ג ציפרלקס. אני כרגע מרגיש הרבה יותר טוב ורציתי לדעת האם זה יתכן ש- 20 מ"ג נותן תחושה רעה ו - 10 מ"ג עוזר הרבה יותר שאני נוטל כבר 4 ימים. האם זה מקרי או שזה באמת יכול להועיל להוריד במינון? אתה מכיר עוד תרופות לocd שונות מציפרלקס דוגמת פריזמה ששמעתי עליה? תודה רבה על ההיענות רק טוב

לניר- למה שאתה מתאר יש הסבר מוכר ופשוט- כאשר יורדים במינון יש פחות תופעות לוואי ולכן בטווח הקצר מרגישים יותר טוב. לטווח הארוך- בדיוק להיפך, מרגישים החמרה. מינון של 10 מ"ג איננו אפקטיבי ל-OCD. בד"כ יש צורך להגיע למינון של 30 מ"ג ביום, אבל אפשר לעשות זאת בהדרגה. הכי חשוב להתיעץ עם הפסיכיאטר המטפל לפני כל שינוי במינון ואני ממליץ לך להתקשר אליו או להפגש איתו לצורך התאמה של המינון.

היי דור, לפני שבוע בערך כתבת לי שטרזודיל אולי יעזור לי בגמילה מקסנקס (בעיקר בקשר לשינה וחרדה), אז קראתי על התרופה וכתוב שיש לה תופעת לוואי (די נדירה) של פריאפזם - וזה די מפחיד אותי. רציתי לשאול אותך לגבי תרופה דומה - רמרון - שגם אמורה לעזור בשינה וחרדה (ולא גורמת פריאפזם) - מה דעתך על התרופה, ובפרט מה דעתך על שימוש ברמרון במקביל לירידה מקסנקס? X-man.

שלום לך אקס מן. גם אני מנסה להגמל מקסנקס, רק שאני בניגוד אליך צורך אותו כבר למעלה מעשור, כיום במינון מינימלי של שלושה כד ליום של 0.25, קראתי את התכתבויותיך עם דור ואם אינני טועה דיברת על התחלה בטיפול עם אלטרולט, ובכן זה מה שהתחלתי לעשות לפני 5 ימים במינון התחלתי של 10 מ"ג. לא יודע מה יהיה עם זה בהמשך משום שכרגע זה דווקא מעורר אצלי עצבנות וחרדות אבל זוהי תופעה מוכרת בתחילת שימוש עם אנטידכאוניים, שלצערי ישלי נסיון לא מועט איתם, וזה כולל ! את הכדור האחרון שהיה רמרון בו השתמשתי תקופה ממושכת במינון של חצי כדור ליום, ומה שאוכל לספר לך עליו הוא שככדור שינה היה לי מצויין רק שיותר מידי הוא ככ מעייף שאתה חש חסר כל מרץ ורצון לעשייה במהלך יום, אבל על כא זה יכול להשפיע אחרת כך שאולי כדאי לך בהיתייעצות לנסות. שורה תחתונה כיום אני (בהרבה מאמץ) מצוי במחצית ממינון הקסנקס לעומת שלוש שנים זמן תחילת השימוש ברמרון . שיהיה לך בהצלחה, ואשמח אם תעדכן אותי בהתקדמות .

שלום ירון. אני מאוד מודה לך שסיפרת לי על הניסיון שלך עם התרופות. אני יודע שהרבה מאוד אנשים מכורים לבנזודיאזפינים והפורום הזה הוא מקום טוב לדבר ולעזור אחד לשני. (אבל אם אתה מעדיף להתכתב בדואר אלקטרוני ולא בפורום - אני מוכן). אני עדיין לא התחלתי אלטרולט, כי החלטתי קודם לשאול פסיכיאטר (המרשם לאלטרולט לא מפסיכיאטר). אז לצערי לא אוכל בינתיים להועיל לך במידע נוסף על אלטרולט, מעבר לזה שכבר קראת ממה שדור כתב לי. רציתי לשאול אותך, האם התחלת לקחת אלטרולט אחרי שעשית הפסקה מוחלטת לכמה זמן מהרמרון? כי אם עברת מייד מרמרון לאלטרולט אז אולי התופעות שתארת קשורות להפסקת הרמרון ולא לאלטרולט? אפשר לשאול אותך לגבי הניסיון שלך עם נוגדי דיכאון אחרים - למשל האם ניסית משהו מקבוצת ה SSRI ? אם כן, האם בתקופת השימוש עלית או ירדת במינון קסנקס? מה לדעתך עוזר לרדת במינון קסנקס? האם לדעתך הרמרון עזר לך להוריד מינון? אני בהחלט מקווה להיות בקשר איתך בהמשך בפורום להתעדכן בהתקדמות אחד מהשני. אני מאחל לך שתצליח להגמל מקסנקס ולהתגבר על כל הבעיות. X-man.

המינונים של טרזודיל הם הרבה יותר נמוכים מרמרון ולכן הוא עדיף. טרזודיל יש בכדורים של 50 מ"ג או 100 מ"ג, כאשר המינון הטיפולי נגד דיכאון הוא 300 מ"ג. רמרון יש בכדורים של 30 מ"ג או 45 מ"ג וזה המינון הטיפולי שלו. לכן אם אתה בוחר ברמרון אתה למעשה לוקח מינון הרבה יותר גבוה. הסיכון היחידי עם רמרון שהתרופה מאד מעייפת ומתישה. כדור אחד של רמרון יכול לנטרל אותך ל-48 שעות, אבל יש כאלה שמסתדרים איתו ואף לוקחים כל יום מס' כדורים. צריך לציין, שתרופה כזאת או אחרת לא בהכרח תעזור לך בגמילה מקסנקס, כי עדיין הגוף שלך רגיל לקבל מנת סם של בנזודיאזפין ולא חומר הרגעה אחר. לכן אין ברירה ודרושה מוטיבציה ומשמעת עצמית בשביל להיגמל. כלומר להפחית 0.25 מ"ג כל 5 ימים או לעבור לקסנקס XR ואז להפחית 0.5 מ"ג כל 10 ימים. חשוב להיות עקבי בהפחתה גם אם יש סימני גמילה מתונים. לעיתים רחוקות הפחתה בקסנקס כרוכה בסימני גמילה שדורשים התערבות רפואית דחופה, כמו פירכוסים או הלוצינציות (הזיות).

לדור: תודה על תשובתך. באמת עד לאחרונה לא הבנתי את הבעיה עם הבנזודיאזפינים - חשבתי שאוכל לעבור לתרופה לא ממכרת ולהיגמל בקלות. אבל עכשיו אני מבין שכנראה אין קיצורי דרך. עוד לא ניסיתי אלטרולט, החלטתי ללכת לייעוץ עם פסיכיאטר שמכיר אותי לפני שאני עושה שינויים בתרופות. (את המרשם לאלטרולט לא קיבלתי מפסיכיאטר). הבעיה העיקרית שלי בגמילה היא שאני לא יכול לישון אפילו אם אני מוריד חצי כדור בבוקר - אני מצליח להתמודד עם ההפחתה במינון ביום, אבל בלילה אני בסוף לוקח עוד חצי כדור כי אני לא מצליח להירדם. אני לא יכול להתמודד עם לילה ללא שינה. (לירון: תודה. אני אכתוב לך תגובה יותר מאוחר). X-man.

שלום ד"ר, אני מטופל כבר תקופה של מעל לשנה בפאקסט (סרוקסט) ובחודשיים האחרונים אני מרגיש עייפות מאין כמוה. זוהי לא "סתם עייפות" של אין לי חשק או משהו בסגנון, אלא עייפות שבגללה אין לי כוח לבלות עם חברים , אני חייב לעיתים קרובות לנוח. חשוב לציין שערכתי בדיקות לויטמין B12 והוא נמצא תקין , מחלת הנשיקות ווירוס ה - EBV : כבר חליתי בהם מלפני שנה.

למטופל בפאקסט רציתי לציין , שהווירוס הזה יכול להיות מאד עקשן , ויתכן שהוא נמצא בגופך ברמה עדין גבוהה ומכאן העייפות הכרונית. תבדוק את הנושא הזה. רק טוב , מיטל

שלום רציתי לשאול שאלה חשובה אני נוטל פאקסט וקלונקס כבר שנים אני בן 25 בשנתיים וחצי האחרונות יש לי תופעות כמו חוסר שייוי משקל הרגשת נימול בידיים ולחץ באוזן ימין יש לי ממש תופעות שאני לט יכול ללכת הולך ממש על הריצפה הייתי כמה פעמים אצל נירולוג הוא אומר שזה כתוצאה ממתח האם זה ייתכן עד כדי כך ההרגשות האלה ניראות אמיתיות והוא אמר שזה ייתכן שזה מהקלונקס אני לא מאמין כי הוא דוקא עוזר לי ואני מכור אליו רציתי לציין שעשיתי ct לפני חמש שנים תקין וeeg תקין הרופאת משפחה הציעה MRI אך הוא לא מוכן בשום אופן הוא אומר שזה חרדה ואני ממש מפחד שיש לי משהו רציני בראש אודה אם תענו לי על כל השאלות תודה

לניר, לדעתי התופעות שתארת יכולות להיות תוצאה של התרופות והמצב הנפשי, במיוחד עם אתה על מינון גבוה, אבל יכול להיות שיש לך בעיה נוירולוגית (בסבירות נמוכה בהרבה). נוירולוג אמור לדעת לאבחן. אם אתה לא רגוע, אני מציע לך לפנות לנוירולוג נוסף. לתאר את הבעיות בצורה ברורה ולדווח על התרופות שאתה לוקח. אם יש לך משהו נוירולוגי סביר שבמוקדם או במאוחר המצב הקליני שלך ילך ויחמיר, ולרוב ממילא אין שום דרך לרפא מחלות נוירולוגיות - אז זה ממילא לא עוזר לקבל אבחנה נוירולוגית. MRI של המוח עולה כמעט אלף דולר. אם אתה רוצה אתה יכול לשלם בעצמך. X-man.

ניר שלום, גם אני נוטלת פאקסט ואכן לעתים יש לי כבדות נוראית בהליכה. גם לי אמרו שזה מחרדות וכאלה. אני גם מודאגת מהתופעה הזו שכוללת גם סחרחורות ונתק של חושך לשניות... אני חושבת שאם עשית את הבדיקות סביר להניח שאין לך כלום אבל שווה לחזור עליהן כי זה היה מזמן ולו להרגיע את עצמך. תן קרדיט לרןפאים ולבדיקות ורק שתדע שחרדות יש להן תופעות שונות ומשונות ביניהן מה שאתה מספר. שנה טובה טובה !

ניר שלום, גם אני נוטלת פאקסט ואכן לעתים יש לי כבדות נוראית בהליכה. גם לי אמרו שזה מחרדות וכאלה. אני גם מודאגת מהתופעה הזו שכוללת גם סחרחורות ונתק של חושך לשניות... אני חושבת שאם עשית את הבדיקות סביר להניח שאין לך כלום אבל שווה לחזור עליהן כי זה היה מזמן ולו להרגיע את עצמך. תן קרדיט לרןפאים ולבדיקות ורק שתדע שחרדות יש להן תופעות שונות ומשונות ביניהן מה שאתה מספר. שנה טובה טובה !