פורום פסיכיאטריה

שלום קראתי את תגובתך לאישה בדיון תחת הכותרת הנ"ל. כתבת שהדילמה היא אדם ללא מחלת נפש שמגיע לרופא וזה נותן לו תרופות. מה אתה מציע במקרה כזה מכיוון שזוהי בעיה שאני נמצאת בה. תודה

לעיתים לחברה יש צורך להשתיק אנשים שמפריעים לה. כמו מורה בבי"ס שרוצה לתת ריטלין לכל ילד שמפריע לה בשיעור. אז אם ההורים מסכימים עם המורה ויש פסיכיאטר או נוירולוג שמסכים איתם, הילד יהיה חייב לקחת את התרופה. יכול להיות שגם הילד ירוויח מזה בחלק מהנושאים. לגבי מבוגרים. אם מישהו מתנהג, או מנהל אורח חיים, בצורה שמפריעה לקרובי משפחתו, למעסיקים שלו, לחברים שלו וכו' גם כאן יכול להיווצר לחץ דומה. למשל, חושפי שחיתויות במקומות עבודה יכולים להישלח לבדיקה פסיכיאטרית ולהיות מאובחנים כסובלים מ"מחשבות שווא" כאשר המטרה של המעסיק להשתיק אותם. לגבי המקרה שלך- אם תפרטי יותר אולי יהיה לי רעיון להציע לך. בכל מקרה, כל אדם הוא ריבון על הגוף שלו ועקרונית מותר לו לסרב לטיפול תרופתי, גם אם איבחנו אצלו מחלה שנהוג לתת לה תרופות קשות. אבל יש יוצאי דופן שבהם מותר לכפות בכוח טיפול תרופתי ולא תמיד ההתנגדות תעזור.

אם את מעל גיל 15 ולא נמצאת באישפוז כפוי בבית חולים פסיכיאטרי אז לפי החוק את לא חייבת לקחת שום תרופה. הדרך היחידה להכריח מישהו לקחת תרופה בניגוד לרצונו זה באישפוז כפוי. כיום הקריטריונים לאישפוז כפוי הם לא פשוטים ולכן אנשים רבים יכולים לחמוק מטיפול תרופתי אם יהיו עקביים בהתנגדות שלהם.

שלום לכם חברים, אני מנסה לחזור ללוסטראל אחרי 4 חודשי הפסקה בהם הרגשתי טוב, ולפתע החרדות חזרו. כבר נוטלת את הלוסטראל מזה 10 ימים ולא מרגישה שינוי לטובה. האם יש בעיה לחזור לאותה תרופה מוכרת שעזרה פלאים במשך שנתיים??? הצילו....או אולי עדיין להמתין לנטילת חודש שלם לפני שארגיש??? תודה על התייחסותכם

לשולה, יש לחכות שבועיים לפחות עד שמורגשת ההשפעה המלאה של לוסטראל. מציעה לך לחכות עוד כמה זמן לפני שתחליטי אם התרופה עוזרת או לא. תרגישי טוב, אני.

אתמול ראיתי הסרט בטלויזיה. יש לי קרוב משפחה שחולה במחלה הנ"ל. שאלותי : 1. האמנם החולה רואה ממש אנשים/מחזות שלא קיימים ? 2. מה לדעתכם כדאי לעשות אם קרוב המשפחה מסרב לקבל טיפול כי לדעתו הוא בסדר ? (הוא אושפז מספר פעמים בכפיה בבי"ח פסיכיאטרי) 3. האם יש סכנה שיפגע בקרובים לו ?

שלום האם זה באמת קורה כמו בסרט, שלסכיזופרנים יש עולם שלם במקביל למציאות? כשהם רואים את הדמויות האלו, הם לא מצליחים להבין שמדובר בהזיות אלא אם כן הסביבה שמה לב שמשהו לא בסדר? תודה

1. הלוצינציות ראייה הן לא דבר נפוץ וכמו כל ההלוצינציות קשה לחולה להבחין בינן לבין דמויות אמיתיות. 2. אין מה לעשות אלא רק לנסות לשכנע אותו. הרבה חולי סכיזופרניה מתנהגים כך בייחוד אחרי שמצבם משתפר הם מסרבים להמשיך בטיפול תרופתי ואז יש התקפים נוספים. 3. ייתכן שהוא יהיה אלים ואז יש לקרוא למשטרה (הם סביר להניח יקחו אותו למיון פסיכיאטרי)

אני בת 24 מטופלת מספר שנים בסרוקסט בגלל דיכאון. לאחרונה הופיעה אצלי תופעה ממש מוזרה ומאוד חריגה. אני אנסה לתאר מקווה שאצליח... אני מרגישה צורך (לא רצון) אלא צורך של ממש בתנועות מסויימות כמו: נאמר שאני במחשב אני מרגישה צורך ללחוץ על כפתור אגב זה תופס גם לגבי פלאפון ושלט של טלויזיה... אני יודעת שאם אני אלחץ לא יקרה שום דבר או מגיד במחשב זה סתם יצור אי נוחות יחזיר אותי אחורה בדפדפן או משהו כזה... ניסיתי להחזיק את עצמי ולא לעשות את זה אבל אני ממש לא יכולה... זה הופיעה לפני כחודשיים אבל זה היה בקטן ועכשיו מתגבר וזה כמעט רוב היום... הנה עכשיו אני מדפיסה פתאום יש לי צורך נוראיייי ללחוץ על המקש של אות מסויימת. ניסיתי לעשות נקישות באצבעות במקום זה.. לתופף כזה אצבע על אצבע, לא עוזר. אני -חייבת- ללחוץ. לפני 4 ימים הופיעו לי תיקים בעין אני לא בטוחה שיש קשר אבל לידע כללי. זה נמשכים במשך כל היום ונורא מפריעים. האם אני מתחילה להיות חולה במשהו???? האם מתפתחת אצלי איזו מחלה? למה קשורה התופעה הזאת... חשבתי שזה יעלם כמו שבא וזה לא וזה מתחיל ממש להפריע בחיי יום יום שלי. אשמח מאודדד לתשובה. בברכה הילה.

שלום הילה, אני לא בדיוק מומחה, אבל לדעתי התופעות שאת מתארת בהחלט יכולות להיות היתפתחות של בעיה פסיכיאטרית שקרובה מבחינה ביולוגית לדיכאון. זה נשמע כמו הפרעה שכיחה מאוד - הפרעה אובסיסיבית קומפולסיבית. אבל בגלל הטיקים בעיניים יש אפשרות שמדובר בתסמונת טורט - הפרעה דומה אבל שונה קצת. אם את לא סוגרת לגמרי את העין ורק העפעף קופץ - זה ממתח ולא קשור להפרעה נפשית. תשאלי פסיכיאטר מה לעשות. לדעתי לעלות מינון סרוקסט או להחליף לתרופה אחרת מאותו סוג זה הפיתרון. בינתיים פשוט תתעלמי מהמחשבות הטורדניות - אין לך מה לפחד. X-man.

האם את במתח? טיקים מופיעים הרבה פעמים בהקשר למתח אבל בכל מקרה כדאי לפנות לנוירולוג לבדיקה כדי לשלול בעיה עצבית. בעניין ה"חייבת" ייתכן שמדובר בהתנהגות קומפולסיבית וכדי לבדוק אם אכן את סובלת מהפרעה כלשהי יש לפנות לפסיכיאטר. התנהגות קומפולסיבית נוטה להתגבר תחת לחץ, ולכן ייתכן שיש קשר בינה לבין הטיקים. האם יש לך גם מחשבות טורדניות או רק התנהגות שאת -חייבת- לעשות?

היי מודאגת, אם זה מעודד אותך, הכרתי פעם מישהי עם הבעיה הנ"ל, והיא פשוט חלפה. אך מדובר בלפני המון זמן, לכן אולי כדאי שתשמעי עוד חוו"ד מהאנשים כאן או מרופא מוסמך. מה שלא יהיה, זה נראה לי צורך תחושתי כלשהו ולאו דווקא "מחלת נפש"... לא לדאוג...

תשמעי אני לא איש מקצוע אבל זה נשמע כמו ocd http://gidi11.home-page.org אם זה לא מפסיק, אני חושב שרצוי להוועץ עם פסיכיאטר. בהחלט אפשר לטפל בזה.

שלום לכותבת המודאגת , לפי דעתי לא מופיעים בסיפורך סימני מחלה פסיכיאטרים מוגדרים . הסימפטומים שתארת יכולים להופיע אצל קבוצות רבות של אנשים חולים יותר או חולים פחות , והם לאו דווקא מוגדרים כמחלה . אלא ככפייתיות סימפטומטית . מקווה שהצלחתי לענות ולעזור לך ביי דין

כבר שבוע וחצי שאני מסננת שיחות מהחברים הכי טובים שלי. שאני נורא אוהבת. ולא יודעת להסביר לעצמי למה אני עושה את זה. כאילו ההתמודדות עם השאלה 'מה העניינים?' פתאום גדולה עלי. כי העניינים לא משהו. ממש לא משהו. אני מרגישה נורא. בפנים ובחוץ. יש לי התקפות בליסה כאלה, לא מרעב, לפעמים אפילו לא ממש שמה לב מה אני דוחפת, אלא בשביל להשתיק איזה ואקום מטורף שמתרוצץ לי בתוך הבטן. בבפנוכו שלי. ואז, אחרי שאני אוכלת הרבה יותר מדי והכלום הזה שבתוכי עדיין לא נרגע- אני מרגישה עוד יותר נורא עם עצמי ועם כמויות האוכל שנמצאות בי ואז אני עוד פחות יכולה לחשוב על לדבר עם החברים שלי. ואז מתחיל מן 'לו?פ?' כזה, שאני מסננת שיחות, ואז לא מדברים יום, יומיים- וזה לא אופייני כל כך, ואז אני צריכה להצדיק את ההיעלמות הזאת שלי, או לא יודעת מה גורם לי להמשיך ולהתרחק והנה, שבועיים וכולם כבר שולחים לי SMS של מה קורה, מודאגים וזה. ועכשיו מה אני עושה עם זה? בסך הכל לא היה לי מצב רוח יום-יומיים וזה נהייה כזה 'א?ישיו?'. שנים אני חיה עם הקולות האלה בראש, שכועסים ומענישים ומעליבים ופתאום אני קולטת שזה לא סתם 'סופר אגו' קשוח. משהו לא בסדר איתי. ואני רוצה שזה יפסיק, ומצד שני כל כך פוחדת TO LET GO, לא יודעת מה יבוא במקום, ומפחדת מה'עדי' האחרת שאני אגלה, בלי הקולות והבליסה וכל הדברים המוכרים. מה- פסיכיאטר? פסיכולוג? או שסתם אני עושה דרמה מכלום?!

תרוצי לפסיכיאטר, תרופות במצבים האלה משפרות את איכות החיים שלא להאמין, אל תתני לדעות קדומות לעכב אותך

הי עדי את בטח לא עושה עניין מכלום, את עוברת משהו וקשה לך עם זה ואת רוצה להתמודד עם זה רק לא יודעת בדיוק איך לכן עצתי לך ללכת לפסיכאטר\ית ולקבל טיפול בהצלחה אריאל

עדי אני מכירה את הרעב הפנימי הזה. רעב כזה, ריקנות פנימית ובדידות. רצון לאיזה אמא גדולה שתבוא ותחבק וכשאין כזאת אז מנסים למצוא תחליפים- אוכל, טלפונים, כל אחד בדרכו. הפסיכולוג שלי אמר לי שהרעב הזה מבטא איזה צורך ילדי מוקדם שלא סופק משום מה, בגלל לאגונות הוריות, כך הוא קרא לזה. יש תקופות של רצון להסתגר. יש משברים בחיים. לוא דווקא כי "משהו לא בסדר איתך" אלא אולי כי משהו בך רוצה להשתנות. אם ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר זה תלוי בך- אם את רוצה לנסות להבין מה קורה לך, אם את רוצה לשנות דברים בך שכבר לא מתאימים לך יותר. לדעתי זה לא כל כך נורא ללכת לטיפול, זה אפילו די נעים ומגדל ותורם ומחזק וכל המילים האלה... בכל מקרה תרגישי טוב עם כל החלטה שתחליטי, תמי.

שלום! הבנתי מתשובה בפורום זה, שהפסיכיאטר אמור לשמור את האבחון שלו של פציאנט, גם לאחר מספר שנים. אם כן,אם ברצוני לקבל את אותו אבחון, כיצד עליי לעשות זאת? לדבר עם הפסיכיאטר עצמו? ומה בדיוק לומר לו? האם סביר שהוא יגיד לי פשוט לבוא ולקרוא את מה שכתב לפני 4 שנים? (הוא לא מכיר אותי בכלל, הייתי אצלו פעם אחת). תודה!

לא סביר שהוא ייתן לך לקרוא מה שהוא כתב, אלא ישאל מהי מטרתך ולשם מה את זקוקה לאיבחון. פושט צרי איתו קשר ותסבירי לו בטלפון.

את מתכוונת למעשה לבדיקה פסיכיאטרית. שאלות מנחות- 1. האם במהלך הבדיקה הרופא בכלל רשם משהו? 2. מי הפנה אותך לבדיקה? 3. באיזה מסגרת נעשתה הבדיקה? 4. באיזה אופן, לדעתך, תוצאות הבדיקה, דאז, יביאו לך תועלת כיום?

אני מאמינה שהיה לי ועדיין אולי יש לי ocd. אמנם אני לא יודעת אם באמת אלך לעשות אבחון היום, כי זה אומר לעבור את הכל מהתחלה וגם, היום זה כמעט לא מורגש. כשהלכתי אז לאבחון פסיכיאטרי, הוא שאל אותי מן שאלון וסימן אצלי תתשובות. אז בקושי רציתי ללכת אליו ולכן בקושי הקדשתי תשומת לב למה שאמר לי אח"כ, ולכן כמעט ואיני זוכרת. אם אדע בודאות שהוא אבחן אותי ב-ocd זה יסביר לי כל כך הרבה דברים שעברו עליי, ויעזור לי להתמודד עם התופעות שעדיין נשארו לי היום. מה לעשות? להתקשר אליו ומה להגיד? יש סיכוי שהוא ישתף פעולה? או יתעקש לאבחן אותי מחדש? הרי פעם התופעות היו בעיצומן, בניגוד להיום, ואם זה באמת מה שהיה לי פעם היה קל לזהות את זה. היום בקושי. תודה.

שלום רב, אני אתחיל בזה שאני אדם מאוד לחוץ ומתוח, בעיקר בחברת אנשים אני בטיפול פסיכותרפי כבר כמעט שנה וזה עוזר לי מאוד הבעיה שלי היא שיש לי קשיים בהגייה של העיצורים - ס',צ',ז' וגם קצת ר' וכשאני לחוץ הקשיים האלה הולכים ומחמירים ומאוד מקשים עלי מלדבר ולהתחבר עם הסובבים סביבי, זה מאוד מקשה עלי מלהכיר אנשים חדשים. אני יודע שיש לזה מימד פסיכולוגי ענק כי בקרב חברים קרובים ומשפחה זה כמעט לא קיים, אני אשמח לשמוע איך אפשר לטפל בבעיה הזאת, אני מקווה שהשאלה מתאימה לפורום.. אני רוצה להוסיף שאין לי שום בעיה בלסת או בפה שגורמת לזה, לדעתי זה ברובו עניין פסיכולוגי. תודה

לאיתמר, אני לא ממש מכירה את הנושא הזה של קשיים בהגייה של עיצורים, אבל את נושא הלחץ והמתח כן. נראה לי שלאנשים שונים יש קשיים שונים שבעת לחץ מתגברים, הדרך להתמודד עם כך היא גם כמו שאתה אומר ללכת לטיפול פסיכותרפויטי כדי לעבוד על נושא הלחץ -זאת דרך טובה וטוב שאתה עושה אותה. יחד עם זאת לשפר את יכולת ההגייה שלך היא גם דרך שיכולה לעזור. אז גם במצבי לחץ ההגייה תהייה יותר ברורה. לתרגל את אותו הדבר שמשתנה בעת לחץ, ואז גם במצבי לחץ הוא פחות מורגש. אולי כדאי לך לחשוב על ללכת לקלינאי תקשורת או כל בעל מקצוע אחר שעוסק בשיפור ההגייה. נקודה נוספת למחשבה - האם אתה בטוח שההגייה שלך כ"כ משפיעה על אנשים שסביבך? האם אנשים באמת מתייחסים אל ההגייה שלך כמכשול ולא רואים אותך כאדם מעבר להגייה זו או אחרת...? שיהייה לך המשך סוכות נעים! אני.

היי דור, אני אייל שמשתשמש בקסנקס למעלה משנה ורוצה להיגמל. (צצו פה כמה אייל אחרים אז מעכשיו אני X-man). רציתי לשאול אותך כמה דברים כי אני מאוד מעריך את הבקיאות שלך בתרופות פסיכיאטריות ואת הגישה שלך לגבי שימוש בהן. ניסיתי לרדת במינון, וגם כשלקחתי רק טיפה פחות - לא הצלחתי לישון בכלל אז השלמתי למינון רגיל כדי לישון. לבינתיים עדיין לא ניסיתי להחליף לבנזו אחר כפי שיעצת לי. אני חושב לנסות טריציקלים כפי שהצעת לי, גם כעזרה לגמילה מבנזו וגם בתור תחליף לטווח ארוך שאינו ממכר. קראתי שטריציקלים מעצימים את ההשפעה של הבנזו על דיכוי מערכת העצבים המרכזית ולכן רציתי לשאול אותך: אם אני אקח פחות קסנקס ואוסיף אלטרולט (למשל) - אז בעצם זה כאילו לא ירדתי במינון בכלל? או שכן? קראתי על אלטרולט שיש לו תופעת לוואי שכיחה של עילפון וזה קצת מרתיע אותי. אני מבין שטריציקלים מורידים לחץ דם - שזה נשמע טוב לגמילה מבנזו - אבל גם קראתי שהם יכולים לגרום לדופק מהיר ופלפיטציות - נשמע לגמרי לא מתאים?! חוץ מזה רציתי לשאול אותך לגבי ההשפעה שיש לטריציקלים על מערכת הדופמין - האם לטריציקלים בכלל ולאלטרולט בפרט יש את הסיכונים של אנטי-פסיכוטיים?

קיימת תרופה בשם TRAZODIL (טרזודיל) ,שיש לה השפעה חיובית דומה לטריציקלים, בלי תופעות הלוואי של הטריציקלים. כלומר היא תרופה נגד דיכאון בעלת השפעה מרגיעה חזקה וגם השפעה מרדימה. אתה יכול לקחת אותה במינון 50-300 מ"ג בלילה, לפני השינה, במקום הקסנקס. המעבר בין שתי התרופות צריך להיות הדרגתי. היא לא ממכרת, לא פוגעת במין ולא גורמת להשמנה. קיימת בכדורים של 50 מ"ג או 100 מ"ג. כעיקרון, אם תצליח לקחת במשך שבועיים טרזודיל במקום קסנקס אז נגמלת סופית. אלטרול וג'ילקס הם טריציקלים שיכולים להתאים גם הם. קיימים בכדורים של 10 מ"ג או 25 מ"ג. אבל רשימת תופעות הלוואי מתייחסת לאנשים שלוקחים מעל 150 מ"ג ליום. אם תקח עד 50 מ"ג ליום אז סביר להניח שלא יהיו לך תופעות לוואי שציינת, אבל ממליצים על בדיקת EKG כדי לא לקחת סיכון. אין להם כמעט השפעה על הדופמין, אלא בעיקר על סרוטונין ונוראדרנלין, אבל במנגנון שונה מהתרופות החדשות.

תודה דור. כבר קיבלתי מרשם לאלטרולט אז נראה לי שאני אנסה קודם אותו. במינון נמוך. X-man.

האם זה נכון שסרוקסט חזקה מציפראמיל נגד כפייתיות וחרדות? תודה מראש למשיבים

כן, זה נכון. סרוקסט חזקה יותר אבל יש לה גם יותר תופעות לוואי, בהשוואה לציפרמיל.

אבא שלי מעל גיל 55 אקדמאי עובד בחברה גדולה כראש צוות. במשפחתי יש היסטוריה של מניה דיפרסיה מאובחנת ומטופלת (אחותי סבלה בעבר ממניה דיפרסיה. בעשר השנים האחרונות ללא אשפוזים). בחצי שנה האחרונה הוא סובל מתופעה שהוא מגדיר כיום טוב יום רע כאשר ביום טוב הוא בהיפומניה עד מניה וביום רע הוא דיכאוני על גבול הדיכאון קליני. (עייפות, מחשבות על מוות וכו') חשוב לציין שיש הקפדה על מחזוריות של 48 שעות כאשר 24 שעות הם טובות ו 24 שעות רעות. למיטב ידיעתי אין מיקרים של מניה דיפרסיה שעובדת במחזוריות כזאת. האם מישהוא מכיר מיקרים כאלה.

אמיר יש סוג נדיר של מניה דיפרסיה עם תנודות מהירות מאד. נשמע שמזה אבא שלך סובל. גם לי היו תנודות מהירות בין מצבי היפומניה לדיכאון, פחות מהירים מאצל אבא שלך אבל בכל זאת. אצלי המחזורים היו של שלושה- ארבעה ימים. דר' הידש כשיחזור בטח יתן לך תשובה יותר מדוייקת, ואולי גם דור. תרגישו טוב, תמי.

תמי תודה רבה שתי שאלות נוספת האם ניהלת אורך חיים תקין באותה תקופה? והאם טופלת תרופתית?

בתקופה שבה סבלתי מתנודות מהירות טופלתי גם תרופתית על ידי טגרטול וציפרלקס, וגם בטיפול פסיכולוגי מאד תומך ומשמעותי. בעזרת עזרה גדולה שקיבלתי מבעלי ומהמטפלת של הבת התינוקת שלי הצלחתי להמשיך לקיים שיגרה נורמטיבית, למזלי גם לא הפסקתי לעבוד למרות שזה היה מאד מאד קשה. אם אתה רוצה לשאול שאלות נוספות אתה מוזמן לכתוב אלי למייל. תרגישו טוב, תמי.

לד"ר גיורא שלום רציתי לדעת האם יש קשר בין לקיחת סירוקסט או הפסקתו לבין אלימות? הרופא נתן לבעלי את הסירוקסט, וחברה סיפרה לי שראתה בתוכנית טלוויזיה, אדם שלקח סירוקסט והתנהג באלימות קשה, והם קושרים את זה לכדורים. זה נשמע מדאיג (ד"א בעלי אדם בכלל בכלל לא אלים). תודה, ציפי

הסיכון להתנהגות אימפולסיבית אלימה ופגיעה עצמית שהופע בתוכנית הזו (ראיתי אותה) מתייחסת לתחילת הטיפול (שבועות ראשונים בלבד). במהלך התקופה הזו כדאי להיות במעקב אצל הרופא ולפנות אליו בכל מקרה של התנהגות לא רגילה.

שלום, קיבלתי המלצה על סיפרלקס לצורך התמודדות עם מתח תכוף ודריכות מתמדת הגורמים למשל לנשימות עמוקות ולצוואר וכתפיים תפוסים. 1. האם מצב כאמור מצדיק נטילת סיפרלקס? 2. האם איכות החיים משתפרת באופן משמעותי? 3. האם תופעות הלוואי מסוכנות?

הי גבריאל ציפרלקס הוא כדור אנטי דכאוני שיש בו גם מרכיב אנטי חרדתי . הסימנים של צוואר תפוס ובעיקר נשימות עמוקות הם סימפטום ידוע של חרדה לכן הכדור הזה יכול לעזור לך אך קח בחשבון שלוקח לפחות שבועיים עד שמתחילים לחוש בהבדל ולעיתים אף יותר. לגבי תופעות לוואי , עד כמה שידוע לי הם מעטות אם בכלל בהצלחה אריאל

לגבריאל, ציפראלקס זוהי תרופה לטיפול בדיכאון ובחרדה ממשפחת התרופות SSRI, שמגדילה את כמות הסירוטונין במח. התופעות שאתה מתאר ייתכן והן תופעות הנובעות מחרדה, ואז התרופה בהחלט יכולה לעזור ולשפר את איכות החיים. התרופה לא מסוכנת וכך גם תופעות הלוואי שלה. אפשר להתחיל לקחת את התרופה, לראות אם היא טובה לך ולהמשיך או להפסיק איתה לפי החלטתך. אין בכך שום נזק, וגם כל תופעות הלוואי הפיכות (וגם לא מופיעות אצל כל אחד). אם פסיכיאטר או רופא המליץ לך לקחת את התרופה אז אתה לא צריך לחשוש, אתה יכול לנסות אותה בלי לפחד. מצורף קישור עם מידע על ציפראלקס: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=356 סוכות שמח! אני.

למי שלוקח פרנט אבקש מידע לגבי הזמן שבו אפשר לדעת אם התרופה עוזרת? קיבלתי את התרופה כקו אחרון לטיפול בדיכאון קשה ידוע לי שיש תרופות אחרות דומות אבל ביקשתי מהפסיכיאטר מרוב עייפות מתרופות שיתן לי את התרופה הכי חזקה שיש כיום כדי שאדע סופית אם אני עמיד או בר טיפול (מדובר בפסיכיאטר בעל שם והמליצו לי עליו רבים וטובים) אני כבר לוקח 12 יום את הפרנט. מעבר לכך עד יחלוף זעם אני לוקח כדורי הרגעה כגון:וואבן לפעמים 4 כדורים ליום בימים אחרים ווליום 10 מ"ג. ולעיתים קלונקס וקסנקס (משתדל כמה שפחות) זה אכן נראה מוגזם אבל בלי הכדורים זה בלתי נסבל בלשון המעטה. מעניין אותי לדעת אם הפרנט ייצר תגובה חיובית יותר מהתחליפים הזמניים הללו ואז אבין שאני יכול בהדרגה להפסיק איתם ולהשאר רק עים הפרנט(במידה ואכן יועיל למצבי) למי שיש תשובה או תגובה כלשהי אשמח לשמוע! תודה ובכבוד קיטו!

התרופה ניתנת רק במקרים נדירים וגם קשה להשיג אותה בארץ. זאת תרופה נגד דיכאון מסוג MAOI שבחו"ל נותנים אותה גם לחולים במניה דפרסיה. תרופות נגד דיכאון משפיעות תוך חודש, מקסימום חודשיים. אם אחרי חודשיים (במינון טיפולי) אין השפעה אז אין טעם לנסות יותר. אם הדיכאון נובע עקב שימוש בסמים, אז יש יתרון דווקא לתרופות טריציקליות, שגם הן תרופות ישנות, אבל משווקות גם בארץ ופחות מסוכנות מה-MAOI. המחקרים בתחום תומכים בדבריך, שהתרופות החדשות, מסוג SSRI, לא מועילות לדיכאון שנובע עקב שימוש בסמים.

לד"ר הידש / דור אני נוטלת כרגע 125 מ"ג לוסטראל ו-100 מ"ג איקסל . לפני כ-4 חודשים התחלתי לקחת ליויאל (הורמון תחליפי), עוד לפני התפרצות הדיכאון. האם לדעתך יש ניגודים או עלולות להופיע הפרעות בשל נטילת תרופות נוגדי דיכאון עם תרופה הורמונאלית? כמו כן, האם הלוסטראל גורם לעליה במשקל או שמא עלי "להאשים" את הליויאל דווקא? למרות שבתקופה זו תיאבוני שואף לאפס אין כלל ירידה במשקל. מה דעתך? בתודה רבה. מירי

לפני שבוע התחלתי טיפול עם אפקסור{לאחר 7 שנים עם סרוקסט,נסיונות קצרים עם ,בונסרין,נורטילין,איקסל}אני התחלתי עם 37.5,היום העליתי מינון ל75 מ"ג {37.5 בבוקר,37.5 בערב},אני אמור לעלות בכל שבוע מינון עד 150 מ"ג . לכדור יש תופעות לוואי קצת קשות כמו:בחילות חזקות,כאבי ראש,סחרחורות קלות,תחושה לא נעימה בבטן,תוך כמה זמן תופעות אלה נחלשות ועוברות? כמו כן אני רוצה לציין שיש הבדל במה שכתוב בעלון של וונלה למה שכתוב בעלון של אפקסור,בעלון של וונלה יש תוספת המזהירה על מחשבות אובדניות וכן על דיכאונות שיכולים להתגבר בשבועות הראשונים,אם הכדור הוא אותו אחד רק חברות שונות אז איך יש הבדל בינהם בפירוט בעלון? בקופ"ח כללית יש גם ויאפקס ,האם הוא יותר מוצלח מהוונלה? אשמח לקבל תגובות ,גם מדור וגם מכל מי שיש לו נסיון עם אפקסור ,וונלה,ויאפקס.

ליואב- המינון של אפקסור (=ויפאקס, וונלה) הוא 75-225 מ"ג ליום. אם יש תופעות לוואי ניתן לקחת רק 75 מ"ג ליום (37.5X2) לתקופה של חודשיים ורק אח"כ להחליט אם יש צורך לעלות ל-150 מ"ג ליום (75X2). ייתכן שזה עדיף עבורך. אם תופעות הלוואי לא נעלמות תוך חודש-חודשיים אז צריך להחליף תרופה. כנראה וונלה יותר זול מויפאקס ועדיף לך להישאר איתו כי תשלם פחות. לגבי אזהרה על מחשבות אובדניות- מדובר באנשים שהיו להם כאלה מחשבות לפני שלקחו את התרופה. אם אין לך מחשבות כאלה אז זה לא רלבנטי לגביך.

מצד אחד אני מתחיל להרגיש הטבה במצב הנפשי שלי, קצת פחות מדוכא, קצת פחות עצבני ומתוח,מצד שני יש לי עדיין כאבי בטן ובחילות וכן ישנוניות,לפי הוראת הפסיכיאטר שלי אני אמור בכל שבוע לעלות במינון,לפי דעתך האם לחכות שתופעות הלוואי יחלשו ואז לעלות במינון? כמו כן כרגע אני לוקח 2 כדורים ליום של אפקסור ir המקורי{37.5 מ"ג},וכן קיבלתי בבית מרקחת וונלה במינון 75 מ"ג,האם המעבר שאצטרך לעשות בעוד שבועיים מאפקסור לוונלה לא יהיה בעייתי? אשמח לקבל תשובות

אל תמהרי להיתפס לאבחון.תלכי רק לפסיכיאטר פרטי טוב שיתן אבחון נכון ותדעי שגם עם תרופות (מתאימות כמובן) אפשר לתפקד יפה ולהיות נורמלים.זה עניין של זמן,בהתחלה זה מאד קשה ויש הרבה חששות(אני אמא לילדה כמו שלך ועברתי את זה)אבל ברוך השם עוברים את זה ויהיה יותר טוב בעתיד.אבחנה של סכיזופרניה בגלל שימוש בסמים?אולי.אני לא מתמצאת.תהיי חזקה ויחד עם האמפתיה לבת והטיפול המסור שתעניקי לה,שדרי לה כוח ולא מיסכנות,וביטחון שמה שאת עושה הוא נכון וכך צריך.בהצלחה!תנשמי עמוק לשנה הקרובה.

בכל מקרה, סכיזופרניה אפשר לאבחן רק אחרי חצי שנה ולא אחרי חודש מאז ההתקף הפסיכוטי. אני לא זוכרת איך בדיוק נעשית אבחנה במצב של פסיכוזה כתוצאה מסמים. יש הרבה אנשים שחיים היטב עם המחלה ולא חווים שום מוגבלות, יש אחוז מסויים שנשאר עם לקות מסויימת, בעיקר קוגניטיבית וריגשית, ויש אחוז מסויים שנדרש לדיור מוגן או מסגרת אחרת. הדבר החשוב ביותר לדעתי הוא להיות מודעת לאופציות השונות ולתת לילדה את מירב התמיכה כי גם לה המצב קשה. האם היא מאוזנת או שהפסיכוזה פעילה? רופא פרטי הוא לא תמיד קוסם, ודווקא אישפוז יכול לתת הרבה פעמים מענה טוב כדי למצוא את התרופות הנכונות. לצערינו, הרבה פעמים כדי לייצב פסיכוזה יש צורך בכמות גדולה של תרופות, וצריך לקבל את זה כפשוטו - אם צריך אז לקחת. אם היא עדיין במצב פסיכוטי זה אומר שכנראה גם הטיפול עכשו אינו מושלם. כמו שכבר אמרתי שיש אנשים שלא סובלים מלקות כתוצאה מהפסיכוזה או מסכיזופרניה, וגם אם כן יש אנשים שמוצאים את דרכם. לא ידוע על פגיעה מוחית בעקבות התרופות - ההיפך הוא הנכון. נטילת תרופות שמאזנות את האדם ומוציאות אותו מהמצב הפסיכוטי, ומשאירות אותו יציב,שומרות עליו מפני נתקפים חוזרים (אם מתמידים בטיפול לאורך זמן!!). בכל התקף פסיכוטי יש סכנה של פגיעה קוגניטיבית ולכן יש להמנע מהשנות של התקפים- וזאת עושים ע"י נטילתטיפול תרופתי מתאים של אנטי-ספיכוטיים ומייצבים שונים.

במקרים של פסיכוזה, או סכיזופרניה, חשוב להתמיד בטיפול התרופתי לתקופה של שנתיים לפחות, מפרוץ ההתקף הפסיכוטי. בסה"כ, כיום נותנים מינונים הרבה יותר נמוכים מאשר בעבר ולכן החולים סובלים מהרבה פחות תופעות לוואי. יש גם תרופות חדשות, שבד"כ (לא תמיד), יש להן גם פחות תופעות לוואי. פסיכיאטר פרטי איננו עדיף על פסיכיאטר ציבורי ואני לא רואה יתרון בטיפול פרטי, כאשר מדובר במחלה כרונית, שדורשת טיפול אחזקתי ממושך.

1. אחרי התקף פסיכוטי-סכיזופרני (או אחר) רצוי להתמיד בטיפול תרופתי שנתיים לפחות. 2. כיום מקובל לתת מינונים הרבה יותר נמוכים, יחסית לעבר, ולכן לרוב החולים יש הרבה פחות תופעות לוואי. יש גם תרופות חדשות שלעיתים קרובות יש להן גם פחות תופעות לוואי. 3. אינני מוצא יתרון בטיפול פרטי, ביחוד כאשר מדובר במחלה שדורשת טיפול אחזקתי ארוך טווח.

בתי בת ה18 נמצאת עכשו בשלב מאני, היא בטיפול רפואי שעדין לא איזן אותה ועוברת שינויים מקצה לקצה במצב הרוח. היא מאוד פעילה חברתית עכשו אך מתקשה להקשיב והיא מאד חסרת סבלנות. מצב זה יוצר חיכוכים רבים עם חברות קרובות והתייחסות מזלזלת ולועגת של רחוקים יותר. אנו בדילמה רצינית כמה לאפשר לה "לחיות" ולבלות לעומת הנזק החברתי שהיא גורמת לעצמה. בשיחות עימה היא נשמעת מודעת יותר אך רגע אחר כך כאילו הכל נשכח והיא פועלת לפי דחף וללא שיקול דעת. אנא עזרתכם !

עברתי מצבים מאניים, ואחר כך נורא כאב לי שאנשים ראו אותי במצב הזה, זה ממש העליב אותי כשזכרתי או שהיו מזכירים לי איך הייתי כשהייתי 'משוגעת'. שימרי עליה שלא תתבייש בעצמה אחרי שתתאזן. ותהיי חזקה. בי חיה

אביבה קראתי את הדברים המרגשים של מיקי, ואכן אני מסכימה איתו שלא בטוח שיש מה לעשות במצב ההיפו מאני של ביתך. לא תמיד יש מה לעשות, אבל בדרך כלל יש איך להיות. ולהיות בצורה נכונה יותר קשה לנו כי אנחנו רגילים לכסות על חוסר האונים שלנו בעשייה, ובמצבים מסויימים העשייה שקורית היא עצם התהליך שהבת עוברת, שיש בו התפקחות ואיזון שכרוכים בזמן, תרופות והרבה סבלנות. בעיני חשוב להיות איתה ולהמשיך לתמוך בה כמה שרק ניתן. לנסות לא לשפוט אותה אבל כן לשכנע אותה לשמור על שיגרה כמה שיותר רגילה. היא עדיין בבית ספר, נכון? אז שתשתדל כן להיות במסגרת, היא עדיין תלמידה, וגם במצב היפו מאני אפשר ללמוד. מה היו הכללים של היציאות שלה לפני המשבר? מתי היתה חייבת לחזור הביתה? גבולות לא נוקשים מדי יכולים לתת לה מידה מסויימת של שקט וביטחון. במצב היפומאני יש עודף של אנרגיה. קשה לישון, קשה לשבת במקום אחד, המחשבות רצות בקצב מסחרר, יש אי שקט מאד גדול. אולי לשכנע אותה לעשות פעילות גופנית- הליכה יחד איתה, חדר כושר, כל דבר ש"יתיש" אותה מבחינה גופנית ירגיע אולי קצת את הנפש. לאכול טוב ומסודר. שעות שינה עד כמה שניתן. אני חושבת שהדברים האלה יכולים קצת לעזור. יהיו עוד קשיים בהמשך אבל עם הכל קל יותר להתמודד במצב מאוזן. גם עם הפדיחות. לא נורא, אפשר להסביר לאנשים שמדובר במחלה של מצב רוח, שכשהיא עוברת הכל חוזר למסלולו התקין. יש כאן מספיק אנשים בפורום הזה שהיו במצבים האלה, שרדו אותם ויצאו מהם- ואפילו מחוזקים. חיזקו ואימצו, תמי.

הי אביבה, אני אובחנתי כחולה בהפרעה בי-פולרית, והייתי בחיי בלא מעט מצבים מאניים פסיכוטיים והיפו-מאניים. בפעם האחרונה, שמתועדת ומקוטלגת כאן בפורום כי כל הזמן כתבתי כאן מה שעובר עלי, עברתי ממאניה פסיכוטית חריפה, לדיכאון חריף, משם לעוד היפו-מאניה, שנמשכה כמה שבועות, (כולל כמה ימים שבהם זרקתי את התרופות שלי לפח האשפה) ואז הישר לחיכו הדביק של הדיכאון כולל ניסיון התאבדות. מה אני אמליץ לך מנסיוני הזה, שהוא אמנם לא מקצועי, אבל אולי יש בו מכדי לסייע? מה את יכולה לעשות? האמת, לצערי הרב, עלי לומר לך שאין לך מה לעשות. הבחורה תהיה חייבת לעבור לבד את מסכת היסורים המתוקה מאוד של ההיפו-מאניה, ולפי מה שמשתמע מדבריך נראה שהיא בהיפו-מאניה ולא במאניה חריפה, להתפכח בעצמה, וללכת לאט לאט לאסוף את השברים. אם היא הייתה בת ארבע עשרה, אז מילא, אולי הייתי ממליץ לך לא לתת לה לצאת, למנוע ממנה להיפגש עם חברות, אבל הבחורה היא כבר אדם בוגר, שאחראי למעשיו, ובן אדם במצב היפו-מאני אחראי למעשיו. במצבים של מאניה פסיכוטית, כלומר מצב שבו הבחורה מאבדת קשר עם המציאות, ומתחילה לחשוב שדברים בעולם מתיחסים אליה במיוחד, ויש לה שיגעון גדלות שהיא המשיח (כמו משתתפת אהובה בפורום), או שהיא גורו(כמוני) לצערי הרב אני חושב שהפיתרון הוא אישפוז, פיתרון איום ומזיק אבל הפיתרון הדי יחידי שאני מכיר כיום) אבל במצב שבו נשמע שהיא נמצאת אין מה לעשות. כשהייתי במצב היפו-מאני עשיתי לעצמי פאדיחות בלתי נתפסות כמעט, התנהגתי בצורה שלגמרי חורגת מהדרך הנורמלית שבה אני מתנהג. אני הרי בחור די ביישן ועצור, לפעמים זה היה דווקא נחמד, כמו שהתחלתי עם מישהי באוטובוס והשגתי את המספר שלה, מה שבאופן רגיל בחיים לא הייתי מעז לעשות. אבל ברוב המקרים זה היה מביך למדי. נתתי הרצאות שלמות על החיים לעוברי אורח, שהיו אדיבים מספיק לא לגרש אותי מעצמם בבושת פנים, רקדתי באוטובוסים תוך כדי שאני מצהיר שאני עושה ניסוי על בני אדם, למי מהם מפריע שאני סתם כך רוקד. נו, טוב, האמת שאני אפילו קצת מתגעגע למצב הזה של אובדן גבולות. שוב, זה כמו להיות שיכור או על סמים מבלי להזדקק לחומרים האלה. במחשבה שנייה, זה היי אפילו יותר "טוב" מזה של הסמים, כי בסמים זה זמני מאוד, לפרק הזמן שמשפיע הסם. כאן אתה מרגיש שאתה בטופ של העולם במשך שבועות.... בקיצור, אני חוזר על דבריי. אתם הרי לא יכולים למנוע ממנה לצאת מהבית, ואתם לא יכולים למנוע ממנה להיפגש עם חברים ומכרים. כל מה שאתם יכולים זה להיות שם בשבילה, להקשיב לה, לתמוך בה. היא תיאלץ להתמודד עם החברות ועם המכרים אחרי שהיא תתאזן. (מה שיקרה תוך כמה שבועות אם היא לוקחת תרופות) מי שישאר איתה- ישאר. מי שלא- כנראה שבלאו הכי לא היה חבר אמיתי שלה. (והיא עוד צעירה מאוד, יהיו לה עוד הרבה הזדמנויות ליצור קשרים חדשים.) מקווה שעזרתי ולו במעט מיכאל(מיקי)

תודה רבה לכל המשתתפים. הדברים שלכם מאוד מרגשים ומאוד מפחידים. אנחנו בשלבי חשיפה ראשונים למחלה ודי בהלם מהשינויים החריפים במצב הרוח. מקווים לגייס כוחות להתמודדות זאת. דבריכם מאירים לנו את הצד שלה שכה חשוב לנו לשמוע מאנשים נוספים. ושוב תודה.

אנו משתדלים מאוד לשמור ככל יכולתינו, נראה לנו שאבדן הגבולות גורם לה להתנהג בחופשיות רבה בעיקר עם בחורים ואנו חרדים לתוצאות. היא מרבה לשקר אותנו, האמון ביננו אבד לחלוטין. הגענו למצב שבו אנו פוגעים בפרטיות שלה מחוסר ברירה וקשה מאוד להתמודד בויכוחים עימה, אך עדיין זה נראה לנו עדיף על שחרור.היא נעשתה מאוד מניפולטיבית ומתרחקת מחברותיה הטובות שמעירות לה על התנהגותה. אנו משתדלים להזכיר לעצמנו שהתנהגות זו אינה בשליטתה אך האמינו לנו זה מאד קשה.

שירה תגידי לי בקשה למה שהסכיזופרניה תגיע מאוחר יותר מה הקשר מי שיש לו קצת ocd מקבל אחר כך סכיזופרניה ואלה רק מהלחץ שהלחצת אותי אני בסרט עכשיו

לא אמרתי כזה דבר רק אמרתי ש - OCD לא וגרם לסכיזופרניה, וא-ם (רק א-ם) יש סכיזופרניה היא בנפרד מה OCD. אני חושבת שאתה בסרטים עוד לפני מה שאמרתי, אחרת לא היית שואל על הקשר בין השתיים... השאלה שלי היא עכשו, למה בכלל שאלת על הקשר בין השניים ומאיפה נובע החשש שלך? חשבו לטפל ב OCD באופן יסודי ועקבי.

למיכל תודה רציתי לשאול אם אנשים בפורום הזה יצאו מזה תודה מהocd

שלום ישלי שתי שאלות דחופות בבקשה רק לענות לי בעדינות תודה שאלה ראשונה מה הטיפול הכי טוב לocd ושניה האם אפשר לפתח סכיזופרניה מocd תודה

לניר שלום, הטיפול בחולי ocd. הוא טיפול בעייתי בגלל אחוז חזרות גבוה של התסמינים ותגובה חלקית לטיפול. עקרונית הטיפול מורכב מפסיכותרפיה התנהגותית- קוגניטיבית ותרופות מסוג SSRIS כמו סרוקסאט או פרוזק במינונים גבוהים, תרופות טריציקליות כמו אנפרניל או תרופות מסוג SNRIS כמו אפקסור XR . לעיטים נהוג לשלב תרופה אנטי-פסיכוטית, כמו גאודן, במינון נמוך. בכל מקרה תיתיעץ אם הפסיכיאטר שלך. והעלה בפניו את הבעיות שאתה חושב עליהן. גמר חתימה טובה מיכל

הטיפול המקובל לOCD הוא טיפול תרופתי משולב עם טיפול התנהגותי-קוגניטיבי סכיזופרניה היא הפרעה נפרדת מ OCD ולא מתפתחת מ OCD. היא יכולה להתקיים יחד עם OCD או להופיע מאוחר יותר.

1. אין תרופה אחת שהיא "הכי טובה" כי אחרת היו משתמשים רק בה ולא ב-7 תרופות שונות. 2. OCD איננו גורם לסכיזופרניה.

לבכורה בת 22 עם OCD שמקבלת שנים PROZAC ו RISPERDAL אמרו להפסיק בבת-אחת את לקיחת PROZAC (כנראה כי היא מקבלת אותו הרבה זמן ?!) ולקחת 40 מ"ג ביום RECITAL . אודה לכם מאוד על דעתכם בעניין. האם זה לא מסוכן? האם RECITAL עוזר גם במקרה של OCD (או רק נגד דיכאון)?

זה לא מסוכן כי פרוזאק ורסיטל משפיעים על אותם רצפטורים ובצורה דומה למרות שלא באופן זהה. אבל למה להחליף? אפשר לעלות במינון של הפרוזק עד 80 מ"ג ליום (אם אין תופעות לוואי מיוחדות). בשביל מה היא לוקחת גם ריספרידל?

לדור תודה על תשובתך! נימוק להעברת ל RECITAL שהיא לוקחת PROZAC הרבה זמן, שנים . RISPERDAL היא לוקחת 0.5 מ"ג, ככה רשמו לה והסיבה לא ידוע לי - אולי להרגעה כללית בתוספת ל PROZAC? איך שאני מבין יש לה רק OCD.

שלום, יש לי שאלה בקשר להפרעת אישיות אצל הורי, אשר בטוחים כל הזמן כי אנו משקרים להם ופועלים כנגדם. אני לא יודעת מה ניתן לעשות בנושא ואולי עלי להתמודד עם זאת באופן פרטי, ללא קשר אליהם. כאשר באים לדבר איתם הם כביכול בסדר אך לאחר מכן ניתן לשמוע אותם משוחחים בינהם על כך שאנו משקרים להם, עושים דווקא, מסתירים מהם... וכל הזמן מרעילים עצמם עלינו וכמה שאנחנו לא בסדר ורואים אותנו כאויבים שלהם, האם יש משהו לעשות בנידון כאשר רואים שמצבם הנפשי מידרדר??

שלום אורנה אני מתארת לעצמי שההרגשה להיות נחשדת או שקרנית, היא הרגשה קשה, יחד עם זה את מודעת שיש להוריך בעייה, כך שמבחינתך את יכולה להבליג על זה. נשאלת השאלה האם הוריך מרגישים הדרדרות במצבם. אם כן אפשר להציע להם ללכת לפסיכיאטר, אבל עם הם חיים עם עצמם בשלום, אינני חושבת שתוכלי להשפיע עליהם לקבל עזרה. שנה טובה, נינה

לאורנה, אני מצטרפת לדבריה של נינה, ובטוחה שזה קשה להרגיש שלא מאמינים בך ורואים בך "אוייבת". מה שאולי יכול להרגיע אותם קצת זה להסביר להם מדוע עשית או אמרת דבר זה או אחר, כך שאולי ישאר להם פחות מקום לדמיין דברים אחרים ורעים שהם מייחסים לך/לכם. אבל גם זה לא תמיד עוזר. אם לדעתך מצבם לא טוב, את יכולה אולי לנסות להפנות אותם לטיפול (פסיכותרפייה/פסיכיאטרי), לספר להם מה התחושות שלך מולם ולנסות לשקף להם את המציאות כפי שאת רואה אותה, כדי שאולי יבינו שנקודת הראות והחווייה שלהם היא בעייתית ומלאה בחששות לא מציאותיים. כך אולי יגלו נכונות לטיפול, או שיבינו את המציאות אחרת. בכל מקרה תזכרי שאם את מרגישה שאין לך דברים נגדם, ושאת עושה דברים מתום לב אז את בסדר, ואל תיקחי על עצמך את מה שהם אולי מנסים להלביש עלייך. סוכות שמח! אני.

אני בתחילתו של טיפול ברסיטל הייתי רוצה לשמוע מאנשים שניסו והאם זה עזר להם

לי עזר בעבר במינון 20 מ"ג. אך היו תופעות לוואי בעיקר של בחילות בהתחלה וכאבי ראש ועייפות לאחר מכאן. מה שם הפסיכיאטר/ית שרשם לך את התרופה?

שלום יש לי בעיה אני כבר הרבה זמן מורתת את הערות באזור הגבות אני גם חורקת שיניים ואני כבר לא יוגעת מה לעשות ואני בטיפול פסיאטרי אני לא יודעת כבר מה לעשות גם המצב הנפשי שלי לא כל הכך טוב אשמח אם תעזרי לי תודה

למה ההודעה שלי לא מתפרסמת? כתובת המייל שלי הייתה שגויה. אני מקווה שלפחות אקבל תגובה למייל אם לא רוצים לפרסם את זה בפורום.

אני אם לילדה בת 18 .הילדה במצב פסיכוטי מזה כחודש ימים. ההתקף פרץ לאחר שימוש ממושך בחשיש גרס ול.ס.ד. אבחנה סופית עדיין אין אך לפי החששות שלי מדובר בסכיזופרניה. אני חוששת מאוד למצבה ולגורלה. האם אפשר לתפקד בצל המחלה . האם אפשר לנהל חיים תקינים אני יודעת שאצטרך לתמוך בה עוד תקופה מאוד ארוכה אך אני פוחדת מפגיעה מוחית עקב השימוש בתרופות. היא אושפזה למשך שבועיים ושוחררה בהחלטה /שלנו. היא טופלה בקוקטיל מפחיד של תרופות בו זמנית. טרוקטיל.הלידול וליום דרלין ודיקנט. עד שהבנו שהקוקטיל הזה הינו הרסני ובעזרת פסיכיאטר פרטי הורדנו מינון לוליום ולריספרידל. אנו חוששים מאוד למצבה . מה עושים....... האם מצבה ישתנה האם היא תחזור להיות כמו שהיתה .... אני פוחדת

הייתי רוצה להרגיע אותך, כי אולי נשמעתי מאוד נגד התרופות הפסיכיאטריות שמחקו לי את המוח, אבל מדובר בתקופה של שנים ארוכות שהשתמשתי בתרופות מאוד חזקות. לפני 18 שנים, אחרי לידה, נכנסתי למצב פסיכוטי מאוד חריף ואושפזתי וטופלתי במשך חצי שנה בקוקטייל נוראי של הלידולים וכל הסמים הללו, אבל יצאתי מזה וחזרתי לעצמי אחרי שנה, רק כמה שנים מאוחר יותר חזרו ההתקפים והתחיל כל סיפור האיטומנים והקלונקסים וכל בלגן הסמים. ריספדרל לקחתי תקופה מסוימת לאחרונה ואין לו את תופעות הלוואי האיומות (הוא לא עושה מהבן אדם זומבי) פשוט הוא עשה לי אלרגיה שזה ממש נדיר אז היפסקתי אותו. בסיפור של בעיות נפשיות המשפחה סובלת מאוד וגם נפגעת. תשתדלו להיות חזקים. גם אני אימא לבת 18, כפי שכבר הבנת, ואני מתמודדת עכשיו עם להסביר את המחלה שלי לביתי הנהדרת, איך זה הרס לנו את המשפחה.זה מאוד קשה. אבל אפשר לצאת מזה, אל תדאגי. בי חיה אבל הסוף הוא טוב. יהיה טוב.

כבר 9 שנים אני לוקחת סל תרופות פסיכיאטרות, שאומנם איזנו אותי, אבל פשוט הרגו\ סיממו\מחקו לי תאים במוח. לפני מס' ימים צפיתי בסירטי ווידאו שלא ראיתי שנים, שצילמתי את עצמי, בעלי (שעזב אותי) ביתי וחברים לפני חמש עשרה שנה. זה היה כמו טיפול בחשמל. עשה לי בבת אחת סווי'ץ במוח, הזכיר לי איזה בן אדם מדהים, פצצת אנרגיה נהדרת הייתי, מלאת חיים אושר ואהבה לעצמי ולעולם. באיזה יופי ודמיון ויצירתיות עברו לי אז המחשבות במוח. אין אפס, התרופות הפסיכיאטריות האנטי פסיכוטיות הן סמים קשים. מחקו לי את האישיות. גם המחלה מחקה. אבל הייתי בן אדם קצת מאני גם הרבה הרבה לפני שחלית. הייתי מלאת חיים כפשוטו. שלא לדבר על ההשמנה והשינה בהליכה, והעיניים השטוחות בלי אור בהן, עוד מזל שלא נוזל לי ריר מהפה כמו שהיה לפני עשרות שנים עם חולי הנפש. נורא נורא. אני מורידה בעצמי למינימום שבמינימות תרופות. די, רוצה להיות אני, זה הכל.

שלום לך אכן את צודקת התרופות הפסיכיאטריות אמנם עוזרות אבל מאידך גם פוגעות באנרגיה וברגשות היצירתים שלנו כבני אדם . היום יש תרופות פסיכיאטריות יותר ידידותיות . אבל אין מנוס חייבים לקבלם אחרת המחיר עלול להיות גבוה מתופעות הלוואי . מחלות פסיכיאטריות כיום מוכרות ככל מחלה אחרת והפתיחות לאנשים המטופלים בתרופות פסיכיאטריות השתנתה . ביי כל טוב

לחיה- דבריך נכונים לחלוטין והם אינם בגדר "גילוי". זה לא יאומן איזה תרופות יש ברשות הפסיכיאטריה ומה אפשר לעשות איתם אם רק רוצים ואכן את צודקת שהתרופות האנטי-פסיכוטיות הן הקשות ביותר, יותר קשות מסמים והשפעתן על המוח היא טוטאלית. אבל הפסיכיאטרים טוענים שהם פועלים עפ"י חוק- כלומר התרופות שהם נותנים קיבלו מהמדינה אישור לשימוש בבני אדם עם מחלות נפש ובצורה כזאת מצמצמים את מס' האישפוזים והמאושפזים. הדילמה המוסרית העיקרית היא לגבי אנשים ללא מחלת נפש, אשר לעיתים מגיעים (מרצון או בכפיה) לידי טיפול פסיכיאטרי שעלול להזיק להם.

שלום לך אנשים רבים מקבלים טיפולים למחלות פיזיות קשות . כגון - סכרת , אפילפסיה, ועוד .. גם תרופות אלה משפיעים על מצב הרוח ועל התחושות . כך שלכל דבר שני צדדים . אני מאמין שאת כן מסוגלת לחיות חיים רגילים ואולי מעט פחות יצירתים מאשר בעבר . את צריכה לזכור שהתמונות שראית ממשפחתך רלוונטים לתקופה אחרת , אז היית יותר צעירה ! . גם הגיל משפיע אנשים רבים חיים עם תרופות שונות , זו המציאות . להתראות שיהייה רק טוב

אימא שלא מצליחה להירגע תוכן: שלום אני לא יודעת למי לפנות אני מקווה שהגעתי למקום הנכון, אני ממש לא מרפה מהבת שלי המיתבגרת כי אני יודעת אולי שהיא גם מאוד עצובה ורק נימצאת במחשב שעות. ומציק לי מאוד שהחדר שלה מבולגן והיא לא עושה שום צעד. אז ככה עים היא מצלצלת לחברה אני מציקה לה שתסיים את השיחה, בגלל שיש לי קשיים פיזים ונפשי קשה לי לנהל את הבית וכל הזמן ממורמרת מהקשיים שלי, שזה להכין ולדאוג למשפחה, או לדאוג לכביסה נקיה, פשוט כל הזמן נימצאת באי שקט.למרות שאני מטופלת בכדורים לדיכאון, אפקסור 75 ואני גם היפר ובעית קשב ןריכוז שפיתאום הכל יוצא בבת אחת. אשמח לקבל תשובה. עים יש מקום שיכול לעזור לי בלי תשלום, כי אין לי כסף ואני לא יכולה לעבוד כרגע, ומאוד למשל כל היום היתי בבית, לא היפסקתי להציק לבת שלי בגלל שניכנס חג כיפור והבית יהיה לא מסודר כי כשהבית מבולגן וגם אוכל לא מוכן, לא יודעת מה להכין קודם

שלום שוקולרה את מתארת את הקשיים שלך עם ביתך המתבגרת, ומודעת לעובדה שאלו נובעות מהעומס שלך ולא של ביתך... זה כבר צעד משמעותי. האם שיתפת אותה במחשבות שלך? ביתך מתבגרת וכדאי שהיא תדע שהבעיות של אמא לא קשורות בה... אני חושבת שזה יכול להרגיע את שתיכן ואולי היא תהיה מוכנה לעזור לך בעבודות הבית מתוך ידיעה שקשה לך ואת זקוקה לעזרה... ובנוסף: בכול עיר יש תחנה לבריאות הנפש ואת זכאית לקבל שירותים בחינם. גמר חתימה טובה ושנה טובה, נינה

לאנונימית, נשמע שמה שאת אומרת לגבי העסקת הידיים במשהו אחר במקום לפצוע הוא רעיון טוב. זה כמו שאנשים שמפסיקים לעשן מחליפים את העישון במסטיק לתקופה מסויימת, או בסיגרייה מפלסטיק, או באכילה, משהו שמעסיק את השפתיים, אח"כ גם את זה כבר לא ממש צריך... אני מכירה מישהי שגם מעסיקה את עצמה בסריגה כדי להעסיק את הידיים (אולי את יכולה לעשות משהו כזה או דומה לזה...). אני חושבת שאם היית שואלת אותה אם היא סובלת בחיים מחרדה גדולה או בדידות היא הייתה עונה שלא, אבל הסריגה מרגיעה אותה בכל זאת. בדומה למה שאת מספרת. אני מבינה שאת נוהגת לפצוע את עצמך תוך כדי עשייה של פעילויות אחרות כשאת לבד, ושלכן העיסוק בידיים צריך להיות משהו שאת יכולה לעשות כבדרך-אגב תוך עשיית דברים נוספים. זה מעלה לי אישהו רעיון מלבד הסריגה - לי למשל יש כמעט תמיד טבעת על אחת מהאצבעות, כזו שאני משחקת איתה כשאני מתוחה (ולאו דווקא מתוחה קיצוני אלא סתם כשאני קצת מתוחה או לפעמים כשאני חושבת על משהו) אולי את יכולה גם שיהייה לך אישהו משהו ביד - טבעת, צמיד, שתוכלי לשחק איתם במקום לפצוע... כל התחליפים האלה הם אף פעם לא כמו ההרגל המקורי (אבל עוזרים בכל זאת) ולכן כמו שד"ר הידש אמר צריך ממש לרצות להפסיק. מקווה שהרעיונות יעזרו לך, גמר חתימה טובה, אני.

מאוד נוגע ללבי שאת מגיבה ואיכפתית למישהי זרה לך. קראתי מה שכתבת ואקרא שוב. כתבת דברים נכונים. אני בתהליך חשיבה על דרך התמודדות. אני צריכה להחליט שזהו, אני משתלטת על ההרגל הזה. לקבוע תאריך גמילה ודרכים חדשות להתמודד. אולי אשתף כאן בתהליך שאעבור. כרגע קשה לי לעבור את המסוכה של ההחלטה וההתחלה. מקווה שבקרוב יהיו לי חדשות טובות. תודה.

שלום, השתחררתי היום מצה"ל. אני בהלם, ונורא מבולבל... מצד אחד אני מתרגש, זה משהו שאני חולם עליו כל כך הרבה זמן, ומצד שני אני עצוב, משום שאני נפרדתי היום מאנשים שמאוד יקרים לי וממסגרת שלמרות כל הקשיים שבה אני כבר רגיל אליה ומצאתי בה מקום בו מאד נהנתי לשרת. מה שאני מתאר זה משהו מוכר שרבים חווים, ולא בנוגע לכך הייתי רוצה להתייעץ, זוהי רק הקדמה. אתמול הייתה לי פגישה אחרונה עם קב"נית אצלה הייתי מטופל בשנתיים האחרונות. מטפלת שיצרתי עמה קשר מאד קרוב. הפגישה הייתה כאובה בצורה שקשה להסביר. אני לא יודע איך עוד אפשר לתאר זאת אבל פשוט הנפש שלי דיממה. אני בכיתי לאורך כמעט כל הפגישה וזה לא כזה שכיח אצלי שאני בוכה... גם היא בכתה. הפרידה הייתה טובה כפי שפרידה שכזו אמורה להיות אני מניח. לאחר שיצאתי אתמול ממשרדה המשכתי לבכות עוד מספר דקות, אבל אז בגלל נוכחתם של אנשים, הכרחתי עצמי להפסיק ופניתי לכל מיני סידורים... ו"שכחתי" את העניין לזמן מה. היום הייתי עסוק בכל עניין השחרור, הקלירנס, השתיית שחרור, להפרד מאנשים, להצטלם וכו' (חוויה לא קלה בפני עצמה). בכל אופן, היום בצהריים חזרתי לביתי ולראשונה מאז אתמול היה לי זמן לעצמי. יש לי במחשב את המכתב אותו הקראתי למטפלת בפגישה, קראתי אותו שוב, ומייד עלו דמעות בעיניי. אני עדיין לא מעכל, לא תופס, אני לא הולך לראות אותה שוב, אין עוד פגישה, כבר עכשיו יש לי הרבה מה לומר לה ולהתייעץ ולשאול... והיא איננה שם עוד בשבילי. הכאב הולם בי בעוצמה שלא תאמן. וזאת למרות שהחל מלפני כחדשיים התחלתי לקחת כדורים (שאגב עוזרים לי באופן כללי). אני מרגיש שנותרתי לבדי. אני לא אחד שמפסיק לתפקד כאשר אני נכנס לדיכאון, אני לא חושב שזה יקרה, אבל... אני פשוט לא יודע מה לעשות אני לא יודע איך להתמודד... כרגע הדרך היחידה היא לא לחשוב על זה אבל כל פעם שאני נזכר... רעל מתחיל לזרום לי בעורקים או במוח או אני לא יודע מה... המטפלת נתנה לי שם של פסיכולוגית אותה היא מכירה ועליה היא ממליצה. אך לפחות בשלב זה אינני מסוגל לפנות למישהי אחרת, להתחיל את כל התהליך הזה מהתחלה פשוט אין לי כח. המטפלת אמרה לי תתקשר אליי בעניין של חיפוש טיפול (אם זה לא יסתדר עם זאת שהיא המליצה עליה) אבל היא לא אמרה שאני יכול להתקשר סתם לתמיכה. למרות שהיא אמרה שהיא תמיד תחשוב עליי ותתהה מה קורה איתי וכו'. אני לא בטוח שאני כותב כאן בשביל עצה כי אני חושב שאני יודע מה יציעו לי פה אנשים. כנראה בעיקר לעשות את המאמץ ולהתחיל טיפול חדש... אני כותב כאן בעיקר כדי לשתף. (פעם היתה לי דרך טובה יותר לעשות זאת) בכל אופן אשמח לכל תגובה. תודה.

חייל לשעבר יקר גם אני נפרדתי לאחרונה ממטפלת שמאד אהבתי, אפילו התאהבתי. אני נפרדתי מרצוני, בצורה מאד אמביבלנטית, כי הרגשתי שאני מאוהבת בה מדי כדי להמשיך טיפול, היא עוררה אצלי מן רעב כזה כמו של תינוקת לאמא שלה, והיה לי מאד קשה להשתחרר. אני מכירה את ההרגשה שלך. את הבכי כשאני לבד עם עצמי. את הפיתוי, כמו נרקומנית, לקבוע איתה שוב ולראות אותה, למרות שבראש אני יודעת שלא זה מה שיעזור לי. התחלתי לאחרונה טיפול חדש, אצל מטפל גבר. איש מאד חם וחכם שמאד עוזר לי להבין את העוצמות האלה של הכאב שהתעוררו אצל המטפלת הקודמת. הרי העוצמות האלה מסמנות שזה מעורר אצלינו משהו יותר קדום וראשוני. וכשמבינים את זה, את הקשר הראשוני עם ההורים שהתעורר דרך הקשר המיוחד שנוצר בטיפול, זה מנחם ונותן כוחות. לכן אני איתך בכאב, ויחד עם זאת חושבת שתרוויח המון מטיפול חדש, בדיוק כפי שאני מרגישה עכשיו. הפרידה היא סוג של אבל, אבל קשר חדש יכול במובנים מסויימים להקל על האבל ואף להפסיקו. תמיד תמשיך לאהוב את המטפלת הזאת שעזבת, אבל תוכל להמשיך ולגדול גם בעזרת אנשים אחרים. שיהיה לכולנו גמר חתימה טובה, תמי.

אין ספק שפרידה מאדם קרוב, בייחוד כשמדובר בפרידה "מלאכותית" שנובעת למעשה מסיום השירות הצבאי שלך, היא קשה. נשמע כי למרות שקושי, אתה לא שוקע, ומצליח לכאוב את האובדן לצד הזיכרונות הטובים מהמטפלת. אולי ההפסקה שנכפתה עליך יכולה בסופו של לגרום לדברים שלמדת בטיפול אצלה לשקוע, להצליח ליישם את הדברים בעולם. כי בסופו של דבר, אחרי הטיפול, כולנו יוצאים את העולם ואל ההתמודדות, ועם כמה שהטיפול וההגנה וההקשבה של המטפל יכולים להיות נחוצים ומרפאים, יש לעיתים שהם יכולים לקבע מצב של פחד מהתמודדות עם העולם ללא מסגרת שכזו. אולי בעקבות סיום הטיפולתצליח לשתף גם אנשים סביבךבבעיות, תוכל למצוא תחליף למטפלת בדמות חברים חדשים או משפחה. אם אתה מרגיש שאינך מסוגל לפתוח בטיפול אצל מישהו אחר, ז בסדר, ונשמע הגיוני. לעפמים צריך אנרגיה רבה כדי לגרום למישהו אחר להכיר אותך שוב. איך שלא יהיה אני מקווה שאכן אתה מתחיל בדרך חדשה, שאולי מפחידה מעט, אבל טומנתבחובה הצלחה והנאה מהחיים.

חייל לשעבר, כתבת בבהירות יפה. פרידה היא דבר כואב ויפה כאחד. כל החיים מלווים בפרידות ואתה נוכח ברגשותיך במלוא עוצמתם- זה יפה כלכך. מי אמר שרגש חזק של עצב הינו דבר שיש להמלט מפניו? חווה אותו, ובדוק את מה שעולה איתו, רק על תבהל. ולא- אל לך למהר לפסיכולוגית חדשה, אם אינך מרגיש שאתה מסוגל כרגע. תן לעצמך זמן, בעדינות בחיבה. לעיתים הפרידה ממטפלת טובה יכולה להיות עוצמתית וכואבת. חלקת איתה את נפשך, והיא היטיבה עימך. קח לך פסק זמן, ואל תפסיק להרגיש, אתה נשמע אדם מודע וחמוד. לאט לאט לך. והרי אתה נפרד בעת ובעונה אחת מכל מה שסבב אותך בשנים האחרונים. היה עדין עם עצמך, והקשב לליבך, הוא יוביל אותך לנכון.

שלום לכולם אני יוצא לחופשה מהיום ועד ל-30.10 ומקווה לנוח ולחזור עם כוחות חדשים. אני בטוח שהפורום ימשיך להתנהל כרגיל בעזרתם הרבה של הקוראים והכותבים אשר טורחים מדי יום, עונים ומשתתפים בדיונים. אני מנצל הזדמנות זו להודות לכל המשתתפים בפורום הקוראים וכמובן הכותבים אשר תורמים מניסיונם ומזמנם לכולנו. עם כניסת יום הכיפורים אני מודה לכולם ומתנצל בפני מי שפגעתי בו או שלא עניתי מספיק בהרחבה כפי שנדרש. הפורום ימשיך להתנהל כפורום סגור, הנהלת דוקטורס תעלה את ההודעות ולכן יתכן שיהיו עכובים והתהליך יהיה איטי יותר, אז אנא בסבלנות. ושוב, תודה לכל המשתתפים, הכותבים והעוסקים במלאכה. גמר חתימה טובה וחג סוכות שמח. להתראות דר' גיורא הידש

הי, גם לד"ר הידש מותר קצת לנוח. גם לו יש חיים ומשפחה מלבד הפורום והעבודה. מגיע לו, הוא משקיע בנו כל כך הרבה. יהיה טוב, אל תדאג. ואנחנו פה, נשתדל לעזור אחד לשני ונחכה בסבלנות שיחזור. שנה טובה וחתימה טובה לכולם! מיכלי

לד"ר הידש, שתהייה לך חופשה נעימה, מרגישים את האיכפתיות שלך מעבר למילה זו או אחרת... אני.

חופשה נעימה ומקווה שתחזור אלינו במהרה עם כוחות מחודשים- חסרונך יורגש זה בטוח. בהזדמנות זו אודה לך שוב על עך פועלך שהוא בגדר עשיית קודש בפורום הזה- חזק ואמץ אתה אדם מיוחד ויקר שנה טובה וגמר חתימה טובה אריאל

דר' הידש היקר שתהיה לך נסיעה טובה וחופשה מצויינת. אנחנו נמשיך להיות כאן, ונתגעגע עד שתחזור. שתהיה לכולנו גמר חתימה טובה וחגים שמחים. תמי.

1. האם פקודת הרופאים http://www.education.gov.il/michlala/pkudat_rof.htm מתירה לפסיכולוג או פסיכותרפיסט לתת חוות דעת הנוגדת את חוות דעתו של פסיכיאטר בצורך בטיפול תרופתי אם מצא הפסיכיאטר שיש disorder על פי ה DSM

בנושא זה החוק מאד ברור. פסיכולוג, או פסיכותרפיסט שאיננו רופא, איננו יכול לתת חוות דעת שקשורה לטיפול תרופתי. אסור לו לעסוק בנושא באופן מוחלט. מותר לפסיכולוג קליני לאבחן הפרעה נפשית (נגיד דיכאון) ולהמליץ על בדיקה פסיכיאטרית, אך כל הנושא של האם צריך תרופה, או איזה תרופה, או איזה מינון וכיוצ"ב, זה משהו שניתן לתת עליו חוות דעת מקצועית מוסמכת אך ורק עפ"י בדיקה של מומחה בפסיכיאטריה.

שלום רב! אני לוקח את התרופה מירו 30 מ"ג לפני השינה לטיפול בדיכאון ובחרדה! האים התרופה הזאת פוגעת בריכוז בבוקר שלמחורת?(אני לומד פסיכומטרי וחשוב לי שהריכוז לא יפגע)

כן, היא עשויה לפגוע, מדובר בתרופה לטיפול ב"דיכאון אגיגטיבי" ולכן זאת תרופה עם השפעה סדטיבית מאד חזקה, שיש לה השפעה כזאת לאורך 24 שעות ביממה. אבל- אם קיבלת את התרופה עפ"י האינדיקציה המתאימה ויהיה שיפור במצבך הנפשי אז ייתכן שהתפקוד הקוגנטיבי דווקא ישתפר. צריך לחכות 4 שבועות לפחות ולראות.

שלום אחי נתבקש לבלוע תרופות אלה איך נדע אם הוא בולע אותם אודה לכל עזרה לפחות בתסמינים ראשונים תודה לרופאים ולכל מי שי לו נסיון

את הריספרידל ניתן לתת בזריקה פעם בשבועיים במרפאה לבריאות הנפש, או אצל הפסיכיאטר המטפל, כאשר ישנו ספק אם החולה לוקח את התרופות.

שלום ד"ר אני בן 27 ולפני כשנה סיימתי את הלימודים לתואר ראשון במהלך השנים האחרונות אני סובל מנשירת שיער תורשתית שפגעה לי מאוד בביטחון העצמי ,בשנה האחרונה המצב החמיר והחלו להופיע קרחות שמאוד הלחיצו אותי בנוסף בשנה האחרונה התפתחה אצלי אלרגיה שגרמה לי למגרנות ולליחות שלא ממש תרמה להרגשה הכללית . כתוצאה מכך המעטתי לצאת מהבית והתנתקתי לגמרי מהרבה מכרים וחברים . עם הזמן המצב הורע התחילו בעיות גם עם העיניים ובחילות ממאכלים שונים לפני כחצי שנה התחלתי לסבול מכובד נשימה קבוע במשך כל שעות היממה ,כל הבדיקות מראות שהכל תקין מבחינה פיזית עם הראות,הם שללו גם את האופציה של אסטמה מאחר והיא באה בהתקפים בניגוד למה שאני מתאר (כובד נשימה קבוע 24 שעות ביממה מזה כחצי שנה)או במלים אחרות אין להם מושג על מה אני מדבר. בעיית הנשימה משפיעה עלי אנרגטית אני מרגיש חלש כל היום ולא מרוכז דבר שמגביל אותי מאוד במציאת עבודה בנסיונותי לחזור לשגרה שפויה. לפעמים אני מוצא את עצמי על סף יאוש ממציאת פיתרון לבעיית הנשימה שהבעיות האחרות מתגמדות לידה. רציתי לדעת אם יתכן ובעיית הנשימה היא בכלל פועל יוצא של המצב הנפשי שאני נמצא בו (דיכאון,תסכול על הזמן שהלך לאיבוד , הרגשת האובדן והלחץ בעקבות האובדן של השיער.) ומה אפשר לעשות לגבי זה תודה מראש אייל .

האם אתה מרגיש שאתה צריך לנשום עמוק כל הזמן? שאין לך מספיק אוויר אם אתה נושם רגיל? אם כן אז אני עברתי את הגיהנום הזה במשך כמעט שנה ולפעמים ההתקפים האלה חוזרים אצלי וזה אכן על רקע נפשי ויש לכך טיפול תרגיש טוב אריאל

טוב לראותך. מה שלומך?

לאריאל אלף תודות על התגובה ועל המידע המעודד שנתת לי בה לא יכולתי לתאר את הרגשת הנשימה בצורה טובה יותר! ברשותך עוד מספר שאלות תוך כמה זמן הטיפול משפיע ? הטיפול על בסיס קבוע ,או שרק עד שההתקף חולף? ושוב תודה אייל

מחקר שנערך באוניברסיטה העברית על פרופ' חרמונה סורק הוביל לפיתוח בדיקת דם לגילוי חרדה. הבדיקה צפויה להיכנס לשימוש בתוך כשנה וממצאי המחקר מראים שיעילותה גבוה (ולמעשה זהה לזו של הבדיקה הפסיכולוגית המקובל). ניתן לקרוא על כך בהרחבה בקישור הבא: http://www.isracast.com/tech_news/101005_tech.htm

אשמח באם תפרט מעט מהכתבה שהעברת.

לקחתי במשך כשנה ציפרמיל פלוטין וציפרלקס עכשיו לאור העובדה שהאחרון פוגע בחשק המיני וכן לא משהו מבחינת מצב רוח הוחלט לשנות לאפקסור האם כדאי או לעזוב את כל הכדורים האלו?

לרוני, אפקסור משפיע גם על נוראנדרנלין (ממשפחת ה-SNRI) בשונה מהתרופות האחרות שציינת (ממשפחת ה-SSRI), כך שייתכן ומבחינת השפעה על מיניות תהייה שונה מהתרופות הקודמות. תחשוב מה מצבך, עד כמה אתה מסתדר ללא תרופות ועד כמה אתה יכול להיעזר בתרופות. ייתכן ודווקא התרופה הזו תתאים לך. תמיד אפשר לנסות ולראות אם התרופה מתאימה לך ולהחליט אח"כ אם להמשיך איתה או להפסיק... בהצלחה עם או בלי תרופות, גמר חתימה טובה, אני.

.האם יגרם לי נזק כלשהו אם אקח את התרופה זייבן כאמצעי להרזיה? אינני מעשנת ואני נוטלת סרוקסאט. רופא משפחה המליץ לי על הזיבאן כתרופה שעוזרת בהרזיה . מה דעתך? אני בת 40

לא מומלץ, יהיו לך הרבה תופעות לוואי וזה גם לא טיפול אפקטיבי למטרות הרזיה. פעילות גופנית ודיאטה מאוזנת זה הדבר שקודם לפני כל תרופה אחרת והרבה יותר בריא. פיתרון פארמקולוגי אפשרי הוא להחליף את הסרוקסט בפרוזק או בלוסטרל, שבד"כ לא גורמים לעליה במשקל וגם הן שייכות לקבוצת ה-SSRI'S.

הי אובחנתי בעל הפרעה ציקלוטימית. אני שייך לכללית. רופא המשפחה אינו מאשר לי מרשם כיון שאיני חולה אפילפסיה . יש לי מרשם מפסיכיאטרית. האם בקופה אחרת יש לי סיכוי לקבל ? תודה מראש.

אני הייתי בכללית וקיבלתי למיקטל מפסיכיאטר, בכל הבתי מרקחת ניסו לתת לי את התחליף עד שמצאתי בבתי מרקחת מסוימים שמחזיקים בארון של הכללית את המקור. יש ברשותי 2 חפיסות או חפיסה וחצי שאני לא משתמשת. אני באמת אשמח לתת אותם אם הם עדיין בתוקף.

אני יודע. מקריאה ומנסיון אישי בעיקר. שכמעט כל תופעות הלוואי הרצינויות ולפעמים כל תופעות הלוואי של התרופות הפסיכאטריות שלקחתי נעלמות אחרי כמה שבועות של לקיחה. רציתי לדעת אם הדבר נכון גם לגבי קלונקס - האם העייפות, הפגיעה בשינה, הירידה בריכוז והישנוניות הם דברים שהגוף מתרגל אליהם לאחר כמה שבועות?

קלונקס לעיתים קרובות ניתן לטיפול בבעיות שינה ואכן ההשפעה המרדימה שלו פוחתת במשך הזמן. ישנם לא מעט חולים שהתחילו ב-0.5 מ"ג ליום ואחרי חודשיים מוצאים את עצמם לוקחים 5 מ"ג (פי עשר), אבל יש כאלה שלא. באופן תיאורטי, השימוש בתרופה מוגבל ל-15 ימים ובתקופת זמן קצרה זאת לא צפויה ירידה משמעותית בתופעות הלוואי שציינת. בשימוש ממושך התשובה היא כן, אבל מלווה בסבילות ובהתמכרות ולכן לא מומלץ.

היי אודה לכל מי שמתמש או יודע אילו תופעות לוואי יש בתחילת השימוש בחודש הראשון ואח"כ תודה

אני סובלת כבר זמן רב מתחושת צריבה קשה בייחוד בכפות הידיים וכמו כן לעיתים עיקצוצים בכל הגוף (לעיתים עם תחושת חרדה ולעיתים ללא) מיכיוון שלא נמצא דבר באין ספור בדיקות שעשיתי הניחו שזה חרדה . האם חרדה יכולה להמשיך מעל שנה עם הסימפטומים שאני מתארת, למרות שרוב הזמן אני לא חשה חרדה? מה בדיוק גורם לתחושות האלו( במוח)? ציינת שהויפקס יכול לעזור לי בקשר לכאבים הנוירופטים , אבל תמיד יש לי חשש שאם הכדור יעלה את סף הכאב ואני ארגיש טוב, במידה ויש לי מחלה "אמיתית , פיסית" היא לא תתגלה בזמן האם כך?

קודם כל אגיד שרפואת כאב זה תחום נפרד מפסיכיאטריה- עוסקים בו מומחים בנוירולוגיה או מומחים בהרדמה- ולכן ייתכן שאת לא בפורום הנכון. בכל אופן, מינונים נמוכים של טריציקלים (כמו אלטרולט) או אפקסור נמצאו במחקרים יעילים בחלק מהמקרים והם אינם ממכרים. כיום נכנסה לשימוש תרופה חדשה בשם סימבלטה (לא בסל), אשר מותווית לטיפול בשתי ההפרעות- כאבים וחרדה. אם היה לך בעיה רפואית אמיתית היו רואים זאת בצילום, או בבדיקת מעבדה. מכיוון שאין ממצאים קלינייים, אז משתמשים בתרופה לא ממכרת, כדי להוריד את הכאב והחרדה.

שלום רב. לפני כמה זמן כתבתי כאן שיש לי הפרעות חרדה ואני מנסה להגמל מהם בכל מיניי דרכים(הומופאתיה...ספורט...פסיכולוג) חוץ...מכדורים. באותו זמן רשמת לי שחרדה לא מטופלת עלולה לגרום לסכיזופכניה ועוד כמה מחלות קשות. מאז שקראתי את זה זה פשוט לא יוצא לי מהראש...התחלתי לחקור הכל על סכיזופכניה והכנסתי לעצמי פחדים מיותרים...התחלתי לחשוב באופן אובססבי שהנה יש לי תסמין של המחלה והנה זה עלול לקרות לי כל רגע... האמת מאז חל שיפור ואני יושן טוב ומתפקד מצוין אבל הסכיזופכניה הזאת לא יוצאת לי מהראש... שאלתי פסיכולוגים והם אומרים שלא יכול להיות ואין קשר ואני כבר לא יודע על מה לחשוב..

מה שאתה מתאר מזכיר הפרעת ocd ( obssesive compulsor disorder) שזה גם סוג של חרדה- המחשבה החוזרת האובססיבית הזו שיש לך סכיזופרניה. לכן, ממולץ לטפל בחרדה בכדי שלא תסבול לחינם- יש לזה טיפול אריאל

לא הבנתי זה אומר שיש קשר לזה לבין סכיזופכניה (או שיש לי את זה?)

ד"ר הידש שלום, האם יש תרופות ssri או טריציקליים.....שלא משמינות?? האם אפשר להוסיף לתרופת ssri או למרוניל -- טופמקס, וכך לדכא תיאבון מוגבר כתוצאה מנטילת תרופות אלה? תודה רבה, אייל

התרופות היחידות שמשמינות הן רמרון, סרוקסט וטריציקלים (כמו אנפרניל). כל השאר כמעט ולא משפיעים על המשקל. כלומר לרוב התרופות מסוג SSRI או SNRI אין תופעת לוואי כזאת. לטופמקס יש תופעת לוואי של דיכוי תיאבון אך יש לה עוד הרבה תופעות לוואי נוספות ולכן בד"כ זה לא מומלץ. עדיף לבחור בתרופה שלא גורמת להשמנה וזה כולל את רוב התרופות שיש כיום, מלבד אלה שציינתי. וכמובן לעשות ספורט ודיאטה מאוזנת, מאד חשוב.

שלום רב הבת שלי מסיימת אישפוז של 8 חודשים מטופלת בזיפרקסה, בתהליך של ירידה במינון התרופתי ומשתפרת. היום מקבלת 10 מ"ל. מה המינון שנותנים ברמיסיה? בעבר קיבלה לאורך זמן רספרידל 2 מ"ל. מה מקובל לגבי הזיפרקסה? תודה, מטילד

למטילדה המינון המינימלי של זיפרקסה הוא עשרה מ"ג, ישנם הנותנים גם 7.5 אבל אחרי תקופה ארוכה של יציבות. כל טוב דר' גיורא הידש

בתי בת ה17 לוקחת מזה חודשים ריספרדיל בהתחלה כדור ליום ועכשיו מזה חודש חצי כדור ליום האם זה יכול להשפיע על רמות פרולקטין גבוהות ואם כן מה לעשות? היא לוקחת גם אנדורקס ורסיטל...

לרחל ראשית פרולקטין גבוה אינו מסוכן ואינו מזיק. שנית, עדיף לבדוק את רמת הפרולקטין בדם ואז לדעת במה מדובר. הרספרידל אומנם עלול להעלות את רמת הפרולקטין אבל לא אצל כל אחד, ישנם רבים שאין אצלם עליה בפרולקטין. כל טוב דר' גיורא הידש

עליה בפרולקטין היא תופעת לוואי שכמעט תמיד קיימת עם ריספרידל ולכן זאת איננה בהכרח סיבה לשינוי בטיפול, או החלפת תרופה. אם פסיכיאטר רושם ריספרידל הוא מראש לוקח בחשבון שתהיה תופעת לוואי כזאת. ניתן להגיד שכל תרופה אנטי פסיכוטית אחרת (חדשה או ישנה, לא משנה) תגרום לכך הרבה פחות.

איך מתבטא רמות גבוהות של פרולקטין

ישנה מישהי שמכורה לתרופות מסוימות, משככי כאב וכו'.. כמו כל "ג'אנקי" גונבת את התרופה, לא מתפקדת, נכנסת לדכאונות. סימפטומים של מכורה.. כמובן שזה משפיע עלך כלל התפקודים שכן האישה כמעט ולא מתפקדת והכדורים גורמים לה לישון כך שהיא די "נרקבת" במיטה רוב הזמן... דיברנו, הסברנו וכאילו לקיר- לא עוזר. איך מביאים אותה לגמילה, מה עושים, למי פונים, האישה חשובה לנו מאוד. כואב לנו לראות את הבית שלה הרוס. היא חיה בלי בעל ועם 3 ילדים גדולים ושלא תדעו איזה "פרחים" היא גידלה.. בקיצור בלאגן שלם. אני מאמינה שכשהיא תצא מזה יהיה לה כוחות ושכל להעיף את הצרות מהבית (שזה הילדים..) ותאמינו לי, אמנם באשמתה אבל הם באמת צרות צרורות... אגב, היא מטופלת אצל פסיכיאטרית, שהיא הולכת אליה רק כדי לקבל מרשם לתרופה הזאת והפסיכיאטרית נותנת לה!! וכשדיברנו עם הפסיכיאטרית היא אמרה "אין מה לעשות אם היא לא רוצה גמילה" נראה לי תשובה שטחית מידי.. תודה!

לחסוי אכן הרצון מאוד מאוד חשוב בגמילה ואין אפשרות לגמול את האדם ללא רצונו. אם המצב כל כך חמור הייתי שוקל גם אשפוז לצורך גמילה אבל צריך לשכנע את האדם. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום האם אפשר לצום עם בונסרין וטרנקסל? (כתוב שלוקחים עם אוכל). בונסרין עוזר לתופעות חרדה? תודה מראש

שלום, בהחלט מותר לצום וליטול את התרופות גם ללא אוכל. צום קל דר' גיורא הידש

יותר נכון, איך מוצאים פסיכיאטר/ית טוב/ה? אני מחפשת פסיכיאטר/ית באזור חיפה, לטיפול בדכאון (כרגע המצב בסדר ודי מיוצב אבל חוויתי תקופות קשות יותר, ובטח יבואו שוב). אני מחפשת מישהו שלא רק ירשום כדורים אלא יהיה גם קשוב ומבין ורגיש (וממה שהבנתי עד כה, למרות שככה צריך להיות אצל כולם, לא כולם כאלה, למרבה הצער). לא חייב להיות מישהו שמקבל דרך קופ"ח (אני במכבי אגב). אפשר גם באופן פרטי. אשמח לקבל המלצות ושמות למייל: [email protected] תודה, יעל

ממליצה לך בחום על דר' מיכאל פוירובסקי טל. 0522488677 אם את רוצה אשה ד"ר לילי מץ טל. 04-8236258 שניהם מנהלי מחלקה בכירים ומרצים בפקולטה לרפואה בטכניון (תקבלי החזר ממכבי) נחשבים למעולים!!

שלום לך ד"ר הייתי רוצה לדעת האם טופמקס עלול לגרום לדכאון. אני נוטל גאודון +טופמקס כחודשיים ומרגיש מדוכא.

התשובה היא- כן, יכול לגרום. אין לטופמקס השפעה מייצבת על מצבי רוח, כפי שיש לנוגדי אפילפסיה אחרים, כך לפי מחקרים. בארץ מותר לרופא לרשום טופמקס רק לחולים באפילפסיה או במיגרנות. אין לטופמקס שום אינדיקציה לטיפול פסיכיאטרי ואיננו מיועד לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות. לעיתים רחוקות ניתן לשקול תרופה זאת בהפרעות אכילה.

ברצוני להתחיל ליטול אומגה 3 מכיוון שמצאתי בו מספר פלוסים - בין היתר שיפור בדיכאון , חרדות ומתח . אני נוטלת באופן קבוע 2 טבליות ציפרלקס של 10 מ"ג כל אחת מדי בוקר . הציפרלקס עזר לי מאוד אך בוודאי שהייתי רוצה להפחית את המינון . כמו כן לא הגעתי עם מינון זה ל-100% שיפור אלא ל-90% אבל זה הישג גדול . האם מותר לי לקחת אומגה 3 ו/או האם עליי להפחית מינון הציפרלקס על מנת למנוע "מינון יתר" שיווצר משתי תרופות אלו ? חשוב לי לציין כי אני בתקופות מבחנים ומרגישה לא מרוכזת , מתוחה ועצבנית והומלץ לי על אומגה 3 . תודה

למיטל לא ידועה לי כל בעיה בשילוב של ציפרלקס ואומגה 3, אבל כיוון שמדובר בחומר טבעי לעתים המחקרים על החומרים הללו מועטים. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקח אומגה 3 כבר שנה וחצי, זה אחלה דבר, מאוד עזר לתפקוד המוח שלי, מהירות התגובה שלי נעשתה יותר מהירה, הזיכרון מאוד השתפר. כנראה שהשינוי הגדול בא מכיוון שאני צמחוני 8 שנים, ולא נגעתי בדגים. אבל לדיכאון וחרדה זה ממש לא עשה כלום. לא עלה בדעתי אפילו לחשוב שאומגה 3 וציפרלקס מתנגשים... אומגה 3 זה סוג של שמן שנמצא טבעית בגוף... זה לא תרופה.. זה במלוא המשמעות תוסף מזון

שלום ד"ר הידש, מה ההבדל מבחינה ביולוגית בין תרופה שעובדת על הסרוטונין בלבד לבין תרופה שעובדת על הנאאדרנלין(כדוגמת אדרונקס) ולבין תרופה המשלבת פעילות על 2 החומרים.למה ההשפעות "טובות יותר" לתרופה שעובדת יותר על הנאדרנלין? מהם תופעות הלוואי של הסימבולטה(לא מצאתי בשום אינדקס תרופות) והאם הם יכולות לגרום להשמנה? האם הסימבולטה מאיטה את תהליך המטבוליזם בגוף? האם היא יוצרת דחף לאכילה מוגברת של פחממות? האם היא יכולה לגרום לבעיות בתחום המיני?? \לתשובתך אודה גמח"ט דניאל.

לדניאל תופעות הלוואי של צימבלטה דומות לאלו של אפקסור כך שאם תקרא על אפקסור תהיה לך תשובה. התשובה לרוב שאלותיך היא חיובית. ההבדלים הביולוגיים בין התרופות הן כפי שכתבת. מהבחינה הקלינית היעילות של כל התרופות דומה, למרות הפעולה הדואלית (על הסרוטונין ונוראדרנלין) לתרופות הדואליות אין יתרון קליני על התרופות הפועלות רק על הסרוטונין כל טוב דר' גיורא הידש

לדניאל, הנה קישור של כתבה העונה על חלק מהשאלות שלך לגבי סימבלטה: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Article/xID/3756/xCT/230 גמר חתימה טובה, אני.