פורום פסיכיאטריה

ד"ר אני צריך את עזרתך, אני משתמש כבר המון זמן בקסאנאקס, לאחרונה התחלתי לאט לאט להיגמל ממנו אבל תסמיני החרדה חוזרים אלי, זה נורא מפריע לי בעבודה ובחיים האישיים.. איזה תרופה לא ממכרת תוכל לעזור לי בצורה הכי טובה נגד חרדה וחרדה חברתית בפרט. אני יודע מעיון רב בפורום שלך שהרבה אנשים מתלוננים שכל מיני תרופות נגד דיכאון לא עוזרות להם נגד חרדה ואני מעוניין לדעת באמת מה התרופה שהכי תרגיע ותשפיע חיובית מבחינה זו.

לרפי- הנושא נידון בהרחבה בעמודים הקודמים. כיום כל התרופות נגד חרדה הן מעוררות והן יפריעו לך בגמילה מקסנקס. אפשר לפעמים לתת מינונים נמוכים של תרופה טריציקלית, שההשפעה שלהן יותר מרגיעה.

דור/הידש התכוונתי בשאלתי - אחרי שאני אסיים את תהליך הגמילה שלי מהקסאנאקס איזה תרופה לא ממכרת (SSRI/SNRI/אחר) תוכל לתת אפקט לי מונע חרדה בצורה הטובה ביותר, ולעזור לי לחזור למצב תקין ורגוע בעבודה ובחיים האישיים. תודה, רפי.

הסרוטונין בין היתר אחראי על הרגשת השמחה או שמא זה הדופאמין? ומה עם הנוראפינפרין? איך בדיוק כל אחד מהמקשרים הללו משפיע מבחינת ההרגשה? אשמח לקבל תשובה שקצת תבהיר לי את העניין. אני נוטל אפקסור ונאמר לי שהוא גם משחרר נוראפינפרין (בשונה מSSRI שרק סרוטונין). תודה.

לברוך יש גרף יפה של שלושה מעגלים עם חפיפה ביניהם. אחד של סרוטונין, השני של נוראפינפרין ושלישי של דופמין. אולי משהו יכול לעזור ולמצוא את זה? שבוע טוב דר' גיורא הידש

לברוך, הנה קישור למצגת בנושא דיכאון, בה מופיע הגרף המדובר של ההשפעות השונות של הנוירוטרנסמיטורים (בשקופית מספר 19), ובכלל הסברים מקיפים בנושא: http://www.biu.ac.il/soc/ps/docs/15.03.04.ppt יום טוב, אני.

איפה שמת אותו?

מצ"ב קישור: http://www.biu.ac.il/soc/ps/docs/19

ד"ר שלום, ידוע לי שציפרלקס זוהי פשוט המולקולה הפעילה של הציפרמיל אבל מה ההבדלים בין שלושת סוגי התרופות הנ"ל - מבחינת טיפול בדיכאון ומבחינת טיפול בחרדה -- מה מטפל יותר טוב באיזה תופעה?? כולם ממשפחת SSRI אך מה ההבדלים ביניהם. האם זה נכון שפרוזאק מחזיר יותר עניין ומצב רוח מהאחרים ואיך נותנים את ההבחנה הרפואית-נפשית באיזה תרופה לבחור. מודה לך מאד. גיא

לגיא המשותף לכל התרופות הללו הרבה הרבה יותר גדול מההבדלים. הציפרלקס מתחילה לפעול מהר יותר מאשר הציפרמיל אבל בעיקרון מדובר על אותה השפעה. הציפרלקס טובה גם לחרדות כאשר הפרוזק יותר מעוררת, אבל הכל יחסי וכל אחד עלול להגיב אחרת. כך שבהחלט יש כאן גם תגובה אינדיבידואלית של כל אחד ולא רק על סטטיסטיקות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, יש לי בעיה ארוכת טווח. אני בת 35. מאז גיל 10 אני פוצעת את העור באזורים מסויימים בגופי בעזרת ציפורניי. זה התחיל בעקבות טראומה שחוויתי ותנאי חיים קשים בילדות. במשך השנים היו תקופות יותר טובות ופחות טובות, אך תמיד התופעה נשארה, עד היום. היום חיי טובים מאוד מכל הבחינות. אני לא מרגישה קשיים מיוחדים. רק הבעיה של העור נשארה ומציקה לי מאוד. זה מגוחך שאני פוגעת בעצמי ללא סיבה. אולי פעם יכולתי להצדיק את זה, אבל היום אני כועסת על עצמי ומאוד רוצה להפסיק עם זה. אבל אני לא מצליחה! אולי זו התמכרות, אולי סתם הרגל מושרש מאוד. אינספור פעמים ניסיתי להפסיק. נשבעתי לעצמי, הפסקתי ליום, יומיים וחזרתי. אני לא בטיפול משום סוג. אנא אל תפנו אותי לטיפול. לא תרופתי ולא פסיכולוגי כי אין סיכוי שאקח. אני מבקשת עזרה או עצות, איך להיגמל מההרגל הרע הזה בעזרת עצמי. ללא התערבות אחרים. בקיצור- השאלות שלי הן: 1. האם יש שם לתופעה הזאת והאם היא מוכרת? (אני מתכוונת להרגל של פציעה עצמית ללא בעיות פסיכולוגיות אחרות) 2. איך אפשר להיגמל מזה לבד? אלפי תודות למי שיעזור לי.

מדובר על הפרעה בשליטה על דחפים, לדעתי עצות בפורום לא יעזרו לך. את צריכה טיפול. לאו דווקא טיפול פסיכולוגי קלאסי אלא יותר קוגנטיבי-התנהגותי, שמכוון לעניין זה. ניתן לטפל רק בעניין זה, אם זה רצונך, פני לפסיכולוג שמתמחה בשיטת טיפול הנ"ל.

לא בדיוק הבנתי למה הכוונה בהפרעה בשליטה בדחפים. איך דחפים קשרים בבעיה שלי? ולגבי טיפול- כפי שאמרתי- לא בשבילי. אני מחפשת דרך לעזרה עצמית. תודה.

שלום אנונימית, נראה שהפציעה העצמית הפכה אצלך לאישהו דפוס התנהגות, ואת מודעת לכך. דפוס התנהגות שיש לו אישהי מטרה (אחרת הוא לא הייה ממשיך, אנשים לא מתנהגים סתם באופן מסויים). אולי הוא דרך להפחתת לחץ, או להתמודדות רגשית מסויימת, ולאו דווקא כתגובה למשהו משברי וחמור שקורה. פשוט מעין דרך שסיגלת לעצמך כדי להתמודד עם תחושות מסויימות יומיומיות, שבתחילה הייתה כתגובה למצבים קשים ונשארה גם לאחר חלוף מצבים אלו. אני יכולה להבין אותך, כל אחד וההרגלים שלו, אני למשל מעשנת... זה כאילו "סתם" הרגל והתמכרות, אבל אם אני מסתכלת טוב יותר אז זה באמת בא במצבים מסויימים יותר - למשל תחושת בדידות, לחץ, התרגשות מיוחדת וכו'... לא דברים יוצאי דופן, אלא מצבים יומיומיים. מצאתי אתר שמדבר על פציעה עצמית באופן מאוד מפורט, ויש שם פרק שלם על עזרה-עצמית שמדבר על כל מיני טכניקות בהן אפשר להשתמש בכדי להפסיק את הפציעה. העיקרון של טכניקות אלו הוא למצוא משהו אחר לעשות במקום הפציעה, ובכך להרחיב את מגוון ההתנהגויות במצבים בהם מתחשך לך לפצוא את עצמך - להגדיל את יכולת הבחירה שלך בהתנהגות ולהקטין את התלות בפציעה. עיקרון נוסף הוא לזהות את המצבים בהם את פוצעת את עצמך ולהבין מהו המניע הרגשי העומד מאחורי כך. ע"י זיהוי המניע הרגשי או המצב הרגשי בו נמצאים בעת הפציעה, מצב זה הופך להיות יותר ברור ופחות מאיים, ואז מרגישים פחות צורך לבטא את הכאב שבדרך כלל מאפיין מצב זה באמצעות פציעה עצמית. הנה הקישור לאתר "פציעה עצמית" בדף המדבר על עזרה עצמית: http://www.macom.org.il/self_injur9.asp מקווה שאתר זה יעזור לך להפסיק את ההרגל. מעבר לכך אני לא מבינה למה את מתנגדת כ"כ לטיפול... זה יכול להיות משהו שבאמת עוזר ולאו דווקא מצביע על כך שיש לך בעיות פסיכולוגיות חמורות. לי זה עזר מאוד עם "הרגלים רעים" שהיו לי בנוגע לאכילה (בולמייה) שהתחילו בתקופה משברית, ובעזרת טיפול תרופתי שכנראה החזיר את הגוף והנפש לאיזון יצאתי מזה. זה מאוד דומה לדעתי לפציעה עצמית. לפעמים עזרה תרופתית (ופסיכותרפויטית) מסייעת לעשות אישהו מהלך בכדי להפסיק הרגלים, ואח"כ אפשר להפסיק עם תרופות ו/או טיפול ולחזור לחיים רגילים ללא ההתנהגויות "המגונות". (זה נשמע קצת מיסיונרי מה שכתבתי, לא התכוונתי... פשוט משתפת אותך בניסיון שלי ומכבדת גם את הדרך שלך לעשות את הדברים בעצמך.) בהצלחה ב"גמילה", ואל תכעסי על עצמך - זה אף פעם לא עוזר, רק מוסיף עוד לחץ... (גם להצליח יומיים להפסיק הרגל של שנים זה הישג!) אני.

בולימיה זה מקרה קלאסי של חוסר שליטה על דחפים ולכן ההשוואה במקום.

אני מעריכה את ההשקעה שלך בתשובה אלי. נתת לי נקודות למחשבה. רק דבר אחד לא מסתדר לי- באתר שהפנית אותי אליו מדובר בפציעה עצמית אחרת- בחתכים של סכין, כוויות וכו', דברים הרבה יותר קיצוניים ומסוכנים ממה שיש לי. אני חושבת שמדובר בתופעות שונות. אין לי סיפוק מלראות דם. העיסוק שלי לא דרמטי. לא מלווה בהתרגשות. אני לא מכאיבה לעצמי ממש. זה יותר דומה לכסיסת ציפורניים. אז אני לא בטוחה שאוכל להיעזר בעצות שלהם. גם אין אנשים שיודעים על הבעיה שלי. אפילו בן זוגי אינו יודע. כך שאין לי "מערכת תמיכה" להיעזר בה ב"גמילה" (תנאי להצלחת הגמילה לפי האתר). לגבי התנגדות לטיפול- יש לי סיבה טובה. הייתי בטיפול שהיה הרסני בשבילי. למדתי להסתדר הכי טוב בעצמי ואין סיכוי שאסתכן שוב בטיפול. בכל מקרה תודה. אם יש לך מה להגיב, אשמח לשמוע.

שלום רב, אני נוטל סרוקסט 20 מ"ג במינון של חצי כדור ליום לפני השינה מעל לחודשיים בעקבות חרדות וקשיים להירדם שחוויתי במשך תקופה. בתחילת הטיפול הרגשתי מאוד טוב והכדור סייע לי להירדם ללא קושי ואף רמת החרדה ירדה. אולם, כשאר התבקשתי (כעבור חודש) ע"י הרופא המטפל לעלות לכדור הרגשתי כי העייפות משתלטת עליי והמשכתי ליטול את הכדור באותו מינון של חצי. בשבועיים האחרונים אני חווה למעשה את אותן רעידות ודפיקות לב לפני השינה שהיו לי לפני נטילת הכדור (לא זכורה לי רמת חרדה גבוהה שחוויתי בשבועות האחרונים). אני לא כ"כ יודע מה לעשות, זה משבש מאוד את היום (הולך לישון מאוד מאוחר - עד שנירדם לבסוף, קם מוקדם וכו'). תודה רבה וחג שמח.

שלום, המינון המקובל של סרוקסט הוא כדור אחד שלם. אם הוא גורם לעייפות אפשר ליטול אותו בערב. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, שמי גיא ואני בן 26 ורציתי להתייעץ לגבי כמה תופעות שקראו לי. לפני כ - 4 חודשים במהלך עבודתי התחלתי להרגיש קצת מסוחרר וכמו כן היה לי קושי בנשימה והתחלתי להזיע בכפות הידיים.הרגשתי את קצב פעימות הלב שלי עולה ועולה וחשבתי כי אני עומד להתעלף כל רגע.ניסיתי להרגע וחשבתי ללכת למיון.אחרי כמה שעות התחלתי להרגע אך לא לגמרי ולאחר מספר ימים נרגעתי לגמרי. במהלך אותה תקופה ועד לפני כחודש הרגשתי תמיד עייף למרות שאני ישן די הרבה (כ-9 שעות בלילה),לעיתים אני מרגיש חולשה מסוימת והייתי בטוח שאולי אני אנמי או שחסרים לי ויטמינים בגוף. לפני כחודש,שוב במהלך עבודתי הרגשתי שוב סחרחורות והזעה בידיים,הרגשתי כאילו הלב שלי "יצא מהמקום" והיה קשה לי לנשום.תופעה זו קרתה לי במהלך מספר ימים וכעבור שבוע נרגעה לגמרי. הייתי אצל הרופא ועברתי בדיקות דם ותפקודי ריאות והכל נמצא תקין (קצת קריאטנין גבוה אך הרופא אמר שזה בסדר). היום גיליתי שיש לי קרחת בקוטר די גדול בחלק האחורי של הראש (אני מאריך שיער ויכול להיות שזה כבר מספר ימים ולא שמתי לב). אני די מפחד ומודאג,האם יכול להיות שזה מחלה קשה או שזה באמת רק התקפי חרדה? האם התקפי חרדה ודכאון ובכלל לחץ נפשי יכולים לגרום לקרחות? האם כדאי לבקש מהרופא שלי ללכת לפסיכולוג או לקבל תרופות?

לגיא התופעות שתיארת עלולות להתאים להתקפים של פאניקה ואחר כך חרדה. כמובן שחשוב לשלול מצב גופני היכול להסביר את התחושות אבל בדרך כלל אדם בן 26 הוא בריא. מצב נפשי לא טוב עלול לגרום להתקרחות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם אני מחפש שם של תופעה פסיכולוגית (אולי פסיכיאטרית). התופעה גורמת לאנשים לחזור על פעולה מסויימת במקרים שונים, בתקווה שפעולה זו "תציל את העולם". אנשים שהתופעה מופיעה אצלהם מרגישים שאי ביצוע הפעולה תגרום לאסון ושעליהם לבצעה ולחזור עליה תמיד. אם מישהו מכיר את התופעה,יודע איך היא נקראת, ויכול אולי לתת לי עוד הסבר עליה, אני אשמח אם ישאיר פה הודעה או ישלח אלי מייל [email protected]

לאורי, אולי אתה מדבר על התנהגות אובססיבית-קומפולסיבית שניתן לראות אותה בהפרעה אובססיבית-קומפולסית/הפרעה טורדנית-כפייתית (ocd)? הנה קישור למאמר קצר וממצה בנושא: http://www.hebpsy.net/community.asp?id=2&article=436&reply=4 אם תחפש בגוגל תחת המונחים הללו תמצא הרבה חומר. יום טוב, אני.

אם מאחורי הפעולה עומדת המחשבה שציינת, אז מדובר בסכיזופרניה (או פסיכוזה אחרת), ולא ב-OCD. ב-OCD אין מחשבות שווא, כמו אמונה שפעולה מסויימת "תציל את העולם" וכו'.

לאורי מחשבות כפייתיות קשורות למחשבות על השפעה מאגית של פעולות מסויימות. OCD יכולה להופיע במספר אבחנות פסיכיאטריות שונות כולל ההפרעה המוגדרת של OCD. אבל לא הייתי ממהר לאבחן סכיזופרניה כפי שדור כתב. שבוע טוב דר' גיורא הידש

קודם כל תודה שרון ודור!!! דבר שני, דור אמרת כי " ב-OCD אין מחשבות שווא, כמו אמונה שפעולה מסויימת "תציל את העולם" ". אך לפי המאמר ששרון נתנה, מחשבות אלה דווקא כן מופיעות בOCD. לפי המאמר: ב-OCD קיימת גם תחושת אחריות מוגזמת לשלום האנשים הקרובים לנו או לשלומנו. האדם הסובל מהפרעה זו מרגיש שבכוחו למנוע סכנה, ועליו מוטלת האחריות למנוע אותה. אם יזניח את הטקסים או המחשבות עלול לקרות אסון – והוא יהיה האחראי לכך.

שלום רב !!! רציתי בבקשה לשאול האם התרופה אפקסור במינון 150 מ"ג, עלולה לגרום להופעת גל חום שמלווה בהזעת יתר?

כתוב בתווית שתופעות הלוואי כוללות הזעת יתר. http://www.efexorxr.com/faqs.asp#9 יכול להיות שזה עובר עם הסתגלות לתרופה.

תודה לעידן, התשובה היא כן. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לגיורא הירש אני בן 22 סובל מנטיה לחשדנות יתרה ,וחרדה חברתית, אני נראה טוב ובעבר היו לי חיי סקס תקינים בלי בעיות והיה לי חשק ותפקוד מיני תקין לאחרונה התחלתי לקחת תרופות אנטי פסיכוטיות במינון נמוך(0.5רספרדל)ורסיטל 1 ויש לי פגיעה קשה בחשק ובתפקוד המיני ,האם זה בגלל התרופה? והאם יש תרופה אחרת אולי חדשה יותר שאפשר לעבור אליה שאין לה תופעת לוואי זו ?.ואם אין תרופה כזו האם עליי לוותר על חיי המין לתמיד? רסיטל לקחתי עוד ליפני שהיתה בעיה המצב לא היה משהו אבל עוד היה נסבל ואחרי שהתחלתי עם הרספרדל זה נהייה ממש גרוע. אשמח אם תענה לי על שאולתיי.

לליאור, התרופות האנטי פסיכוטיות, בין השאר, חוסמות קולטן של דופמין הנקרא D2. קולטן זה משפיע על הנאה ותגמול באופן כללי, וכנראה גם על הנאה ממין. בכל אופן, הנושא שאתה מעלה מוכר, יש תופעת לוואי של פגיעה בחשק ובהנאה ממין כאשר לוקחים תרופות אנטי פסיכוטיות. במינון נמוך (0.5 מ"ג רספרידל) הפגיעה קטנה יותר, אך יחד עם תופעת לוואי זו כדאי לחשוב מה היתרונות והחסרונות בלקיחת התרופה ובאי לקיחתה. אולי מישהו אחר מהמשתתפים בפורום ידע לומר לך מה ניתן לעשות בכדי לטפל בתופעת לוואי זו. נדמה לי שאצל גברים יש יותר אפשרויות טיפול בתופעת הלוואי... יום טוב, אני.

לליאור אכן הרסיטל הוא "החשוד העיקרי" והוא גורם למירב הנזק למרות שגם הרספרידל תורם לירידה במין. עם זאת לא נגרם נזק, כלומר כאשר תסיים את הטיפול התרופתי התפקוד המיני יחזור לקדמותו. כדאי לשקול עם הרופא המטפל האם אפשר לשנות מעט את הטיפול התרופתי כדי שתסבול פחות מתופעות הלוואי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

עקב הרעה בקשר קבוע וממושך, ועקב עליה עצומה ברמת הכעס בקשר זה, התחלתי - בחודשיים אחרונות - לחוש גרד נוראי - נשללו בעיות עור ובעיות אלרגיות על ידי רופאים מתאימים. ככל שרמת הכעס עולה, כך עולה תחושת הגרוד - בעיקר בלילה. אני יודעת שעלי לסיים קשר זה ואני פועלת בנדון - אבל זה לא פשוט וזה לוקח זמן - ובינתיים אני הפסקתי לישון בלילות עקב הגירוד וזה פוגע מאד במצבי הנפשי וביכולת התפקוד שלי. שאלתי היא - האם פתרון פסיכיאטרי תרופתי יכול לעזור - לפחות עד שהבעיה האובייקטיבית תפטר - ואם כן - באיזה סוג של תרופות פסיכיאטריות משתמשים במקרים כאלה. (רופא המשפחה שלי לא ממש יודע).כמו כן, האם קיימות תרופות טבעיות - ללא מרשם - שיכולות לעזור במקרה כזה. בתודה ובברכה, צילה

לצילה במקרים של גרד על רקע נפשי אני שוקל טיפול עם פרומטזין=פנרגן שהיא תרופה נגד חרדה ויש לה מרכיב גם נגד אלרגיה ואינה ממכרת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

כשלחץ הדם עולה וכשהדופק מאד מהיר- בגלל התקף חרדה ורק בגללו- האם באמת לא יכול להיגרם נזק? הרי יתר לחץ דם הוא מסוכן, לא? התשובה מאד מאד חשובה לי,אנא ענה באופן מפורט. תודה ושנה שמחה לך.

ללורה כמובן שהתקף של חרדה הוא מאמץ ללב כמו כל מאמץ פיזי ולכן יש סכנה להתקף לב כפי שקורה בזמן של התרגשות קיצונית. דבר זה כמובן נדיר ביותר אצל אנשים צעירים שמסוגלים לעבור מאמצים גדולים יותר. לטווח הארוך יש המוצאים קשר בין מצבים נפשיים ובין התפתחות של מחלות כרוניות שונות. כך שחרדה ממושכת עלולה לזרז התפרצות של סוכרת, ומתח קבוע יכול לגרום ליתר לחץ דם. יש הקושרים מצבים נפשיים לא טובים גם להתפתחות של סרטן. בכל מקרה צריך להפריד בין המצב החריף, או חרדה הנמשכת חודשיים שלושה ובין מצב נפשי לא טוב הנמשך שנים. כדי שיגרם נזק כרוני המצב הנפשי הלא טוב צריך להמשך זמן ארוך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הלכתי לעשות בדיקת נתרן בדם, התוצאות תקינות לחלוטין. נגמרו לי הכדורים של הXR 37.5 והיו לי כמה של ה75 (מהדוגמיות) אז לקחתי אחד. למרבה הפתעתי הפעם לא היה לי שום דפיקות לב.. ועכשיו שהלכתי לבית מרקחת ולקחתי את ה37.5 חזרו לי הדפיקות לב... זה כמו כשהתחלתי אפקסור 37.5 לא היה לי דפיקות לב ואחרי הסתגלות של שלושה שבועות התחיל לי, ועכשיו שעליתי מינון זה נעלם כמו בהתחלה... אני לוקח את האפקסור בסביבות החודש... דפיקות הלב עצמם לא מפריעות לי עד כדי כך, האפקסור עוזר לי המון כך שמבחינת הרגשה אני מוכן לסבול את זה כתופעת לוואי, אני רק פוחד שאם הלב שלי דופק בצורה לא נורמלית אולי ההשפעה היא לתווך ארוך, במיוחד שהרופא משפחה אמר לי שיש לי רשרוש בלב.... מה דעתכם?

לעידן האפקסור אינו משפיע על הדופק אלא עלול לעלות במעט את לחץ הדם. אם הבדיקות של רופא המשפחה נמצאו תקינות אז אני חושב שאפשר להרגע. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הבנתי מהפורום שהתרופות עובדות על מנגנונים דומים במוח. האם החומר הפעיל בשתי התרופות זהה? במה הן דומות או שונות?

החומר לא זהה, שתי התרופות תחת קטגוריה של מעכבי ספיגה חוזרת של נורפינפרין וסרוטונין, אבל הם שונות, צימבלטה מיועדת יותר לדיכאון שמלווה בכאבים בגוף. יש הסבר ממש יפה על הצימבלטה באתר הרשמי שלהם, וידאו מגניב כזה www.cymbalta.com אפקסור מיועדת לדיכאון בינוני קשה וחדרה כללית (GAD) ואין לה קשר רשמי לכאבים פיסיים בגוף.

תן דוגמא לכאבים בגוף?

שלום! אני נוטל מרוניל 150 מ"ג , ולאחרונה יש לי נשירה חזקה, האים יש קשר?

לדן סביר שנשירת השיער קשורה למצב הנפשי ולא למרוניל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום ושנה טובה לפני כ- 2 עברתי תקופה לא קלה .הרגשתי ממורמרת,עצובה ומדוכאת לא יכולתי לסבול את עצמי.חפשתי פתרון ולא ידעתי לאן לפנות, למזלי הגעתי לפסכיאטרית שנתנה לי תרופה בשם רמרון שנטלתי מידי ערב כדור ובנוסף ולריאן. הרגשתי השתפרה להפליא (לא עוד מחשבות טורדניות וכפיתיות) לפני כחודשיים החלטתי שאני רוצה להוריד במינון -לחצי כדור במטרה להפסיק לגמרי. באישורה של הפסיכיאטרית הורדתי את הרמרון לחצי כדור. ולהפתעתי לפני שבועיים התחלתי להרגיש רע (בכי, מועקה,חוסר סבלנות,חוסר ריכוז ובעיקר בכי שמתפרץ לו ללא סיבה כל רגע) היום נפגשתי עם הפסיכיאטרית והיא טוענת שעדיין היא ממליצה מאוד על הרמרון ועלי להעלות את המינון לכדור שלם. אני מאוד רציתי שתנה לי את הכדור מכוון שאני פוחדת שהוא לא יעזור לי יותר,קבלתי ממנה מרשם לאקסור,אבל בכל זאת בקשה שאני אמשיך את הרמרון,ובמקרה שלא יהיו תוצאות לנסות את האקסור. אגב שאלתי על פרוזק-והיא טוענת שהוא אומנם כדור מאוד ותיק,אבל גורם לדכאון-ולא מומלץ.ומהנסיון שיש לה הרמרון מאוד מוצלח. אני מבקשת לשמוע את דעתך בנושא

לנוגה למרות שהדברים שכתבת הם נכונים, בדרך כלל אני ממשיך עם תרופה שעזרה בעבר בתקווה שתעזור גם בהווה. פעמים רבות התרופה עוזרת שוב, אם ישנה בעיה אז אני שוקל להחליף תרופה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

איך מתפקדים בעבודה במצבי דיכאון ? אני עצמאי ויש לי מקצוע שדורש ממני להיות תמיד יצירתי וליצר קשרים חדשים עם אנשים , לשווק את עצמי ולהיות די נחמד ולפרגן לבעלי תפקידים , עלי לציין שהייתי בעבר בטיפול פסיכולוגי אבל הפסקתי מסיבות כלכליות . איך חיים עם המחלה הזאת ועובדים ? טיפול יכול לקחת גם שנים , עד אז אני כבר אהיה פושט רגל . בתודה אוסי

לאוסי, חוץ מטיפול פסיכולוגי אפשר גם להיעזר בתרופות אנטי-דיכאוניות. לעיתים טיפול תרופתי למשך תקופה מסויימת יכול לפתור את הבעייה והדיכאון לא ישוב גם לאחר הפסקת התרופה. בכל מקרה, התרופות לא ממכרות או גורמות לנזק, כך שניתן לנסות לקחת אותן, לראות אם הן טובות לך ולהמשיך או להפסיק לפי מה שתבחר. מקווה שתרגיש טוב ושתצליח בעבודה, אני.

תודה לשרון ואני מצטרף לדבריה שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום שוב אני. רציתי לדעת אם בונסרין עובד גם על חרדות חוץ מדיכאון שאת זה קראתי. כי לדעתי הבעיה העיקרית שלי עכשיו הם החרדות, תופעות שיש לי כבר יום יום אבל לא במשך כל היום. כשלזה אני לוקחת טרנקסל 5 מ"ל כשאני מרגישה צורך (כרגע יום יומי). תודה מראש על הכל.

שלום, אכן לבונסרין יש גם מרכיב של הרגעה בנוסף להשפעה נוגדת הדיכאון. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום אם הייתה צריך להמליץ למטופל על סרוקסט,במי תיבחר?? פרוקסטין-סרוקסט-פקסט תודה ושנה טובה

לביבי כמובן שאין מחקרים המשווים בין התרופות הנ"ל שהן שוות אבל מיוצרות בבתי חרושת שונים. מניסיוני ואין זה מדעי, הייתי בוחר בסרוקסט. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום , אני רופא משפחה, ברצוני לדעת האם מנסיונך צמח hypericum ( או st john's משהו..) אכן עוזר לדכאון \ חרדה כמו שמופיע בספרות והאם יש מחקרים מסודרים שהוכיחו זאת? אם כן איפה משיגים אותו ובאיזה מינון ניתן הטיפול?

תחפש במנוע חיפוש את השם בלועזית ותמצא קישורים. לידיעתך משרד הבריאות אינו מאשר שימוש בצמח הנ"ל ובארופה לדוגמא ניתן לרוכשו בכל סופרמרקט.

היו המון מחקרים על הצמח הזה.. אני השתמשתי בו איזה תקופה.. חודשיים כזה אני לא יודע אם זה עזר או לא... זה לא היה משמעותי בכל אופן... החיוביים: האלגריה שלי לאבק פחתה בצורה משמעותית בכל החודשיים שהשתמשתי בזה, וכשהפסקתי זה חזר למצב הקודם. הרגשתי שאני קצת יותר נחמד לאנשים ואני ישן קצת יותר טוב בלילה. השלילים: לא מספיק עזר לדיכאון, לא עזר בכלל לחדרה, גרם לי לריח רע מהפה, אני יכול להגיד שזה מזה כי הלכתי לרופא שיניים והוא אמר לי שאין לי דלקת והפה שלי מאוד בריא... וזה גם הפסיק כשהפסקתי לקחת את ההיפרקום... תכלס, ברור שאם אחרי כל כך הרבה מחקים זה באמת היה משפיע ברמה סבירה אז היו מכניסים את זה לFDA והיו מאשרים את זה לשימוש בתור תרופה אנטי דיכאונית, ואם עוד לא עשו את זה אחרי כל כך הרבה שנים כנראה שזה לא משמעותי. שווה אבל לדעתי לחקור מה בצמח הפחית את האלרגיה שלי.. כבר קראתי על השפעות אנטי וירליות של הצמח אבל שום דבר לא חד וחלק ולא מאושר ע"י הFDA. לסיכום: אם המצב לא קריטי, יש זמן והגיון לנסות צמחים. אם המצב קריטי הולכים לתרופת קונבנציונליות. רק שתדע שיש תרופות קונבציולניות רבות שמזהירות מפני שמוש ביחד עם ההיפרקום, אז צריך לבדוק את זה לפני שאתה ממליץ את זה למטופלים שלך.

לטוני ההיפריקום אכן נקרא "הפרוזק הטבעי" ובמספר מחקרים נמצא שהוא יעיל כמו הפרוזק. לצערי נמצא גם שתופעות הלוואי שלו הן כמו של הפרוזק.... בארץ ישנם מספר תכשירים של היפריקום אולם במינון מאוד נמוך, הרבה מתחת למינון המומלץ לטיפול בדיכאון. המינון המלא לטיפול בדיכאון אינו מיובא לארץ ועוד אף אחד לא ביקש את אישור משרד הבריאות להיפריקום (לכן גם התרופה אינה מאושרת בארץ). בקיצור, אתההיפריקום במינון היעיל לא מביאים לארץ. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני בת 18, ובשנה האחרונה חוויתי מצבי רוח רעים בלבד (אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שבה הייתי שמחה), עליתי במשקל משמעותית (יותר מ-15 קילו), אני סובלת מעייפות, חוסר פעילות, חוסר אנרגיה וחוסר מוטיבציה, ומחשבות תמידיות של חוסר ערך עצמי. בנוסף אני לא מצליחה להתרכז בשום פעילות. מחשבות על התאבדות מציפות אותי לעיתים קרובות , ואף על פי שאני יודעת שאין בי האומץ לקחת צעד שאין ממנו חזור- המחשבות עצמן מדאיגות אותי. יש לציין שדיכאון קליני היא מחלה שתקפה את 2 הסבתות שלי. בנוסף, בשנה הקרובה אני מתחילה לימודים בפקולטה מאוד יוקרתית ורציתי לדעת האם טיפול פסיכיאטרי (בהנחה שאזדקק לאחד כזה) יכול להפריע בהנחה שידעו עליו מהצהרות בריאות שונות. תודה רבה מראש, ו'.

1. נראה שיש לך דיכאון וכדאי לטפל, קודם כל תרופתית ואח"כ גם פסיכולוגית. 2. הטיפול יכול להפריע רק לסטודנטים בפקולטה לרפואה או בחוג לפסיכולוגיה (תואר שני בלבד). לגבי שאר החוגים- לא מעניין אותם אם היית אצל פסיכיאטר. 3. חובה לעדכן את צה"ל במידה ואת מתכוונת להתגייס לצבא בעתיד.

תודה לדור הידש

תודה רבה, דור.

האים התרופה סרוקסט עלולה לגרום להשמנה בפנים ?

לגדי לא שמעתי אף פעם שהתרופה גורמת לעליה במשקל דווקא בפנים. אבל כמובן עם עליה כללית במשקל גם הפנים משתנות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב! רציתי לשאול האים מותר לקחת תרופות נוגדות חרדה (כגון אלפרליד ולוריוון)בזמן הטיפול עם קונסרטה?

לגאי בהחלט אפשר אבל זה לא מתאים כי התרופות הללו יפגעו בריכוז. כך שמהבחינה הרפואית היבשה אין התנגשות בין התרופות, מהבחינה של ההשפעה עליך יש השפעות מנוגדות על הריכוז. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני מחפשת איך לעזור לביתי שמטופלת בריספרדאל בעקבות התפרצות מאניה ויש לה שיעור יתר בגלל בעיות הורמונליות.הפסיכיאטרית אמרה שאסור במצבה לקחת גלולות כי זה עלול להביא לפרוץ המאניה ושמעתי שיש תרופה שנקראת מטפורמין שניתנת לחולי סוכרת וזה הוכח כמסדיר מחזור ומוריד שיעור יתר.השאלות שלי הן: 1.האם ניתן לקחת מטפורמין עם הריספרדאל ? 2.האם יש טעם לבדיקות הורמונליות תחת השפעת הריספרדאל? 3.האם יתכן שההתפרצות המאנית שארעה לה, באה בעקבות לקיחת פרוגילוטון שניתן לה כדי לסדר את המחזור? 4.האם יכול להיות מצב של מאניה בלבד ללא דיפרסיה או אולי אפיזודה קלה ביותר וקצרה של דיפרסיה? אודה מאד לכל מי שיכול להתייחס במקצועיות לשאלותי או מתוך הניסיון,וכמובן הדוקטור.

לתמרה בהחלט תתכן רק פעילות יתר-מאניה ללא דיכאון וגם אז ההפרעה מוגדרת כדו-קוטבית, למרות שרק מאניה זה די נדיר. איני חושב שההורמונים גרמו להתפרצות המאניה. איני מכיר את המטפורמין, סביר יותר שמדובר על פרולקטין גבוה בגלל הרספרידל, לכן קודם כל הייתי בודק את רמת ההורמונים הנשיים אצל הבת כולל פרולקטין. יתכן ואפשר יהיה להחליף את הרספרידל לתרופה מאותה הקבוצה שאינה מעלה את הפרולקטין. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לפני חודש הייתי אצל נערת ליווי בפעם הראשונה והאחרונה בחיי מאז אני סובל מדכאון ולא מצליח לתפקד כלומר בחיי היום יום אני חש אשמה על כך שפגעתי באישה ואני מרגיש שהרגתי את הבנאדם שהייתי לפני המקרה הייתי אצל פסיכולוגית והיא המליצה לי ללכת לפסיכיאטר על מנת לקבל תרופה כלשהי אני דיי סומך עליה אך הייתי רוצה לדעת על איזה תרופות מדובר ועד כמה זה יכול לעזור ?

שלום, אני מניח שהיא התכוונה לתרופות נוגדות דיכאון הפועלות על הסרוטונין כמו הפרוזק, אבל קודם כל צריך לעבור אבחון ואחר כך הפסיכיאטר ימליץ על תרופה מסויימת. עם זאת כפי שהצגת את הדברים הטיפול שנראה מתאים הוא דווקא פסיכותרפיה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לדר וכלה כותבים שלום אודה לכם ם תוכלו להפנות אותי לאתר שבו מופיעה התרופה סימבלטה. אני לא מוצאתאת זה באינפוד ולא בmiok ברצוני לדעת על תופעות לואי של כדורים אלה והאם אם מישהו התנסה בהן? תודה מראש רזי

לרזי אתה יכול להסתכל על אפקסור או איקסל הם מאוד דומים לצימבלטה. יתכן שכיוון שהצימבלטה חדשה עדיין אין מקורות בעברית. שבוע טוב דר' גיורא הידש

בס"ד שלום רב! בעקבות בעיו שונות היו לי ויש לי טופלתי מספר פעמים אצל פסיכולוגים. השיחות רק הוסיפו "התפלספות" על הבעיות, אך לא פתרו מאומה. אני יודעת שפסיכיאטר, בניגוד לפסיכולוג יכול לתת תרופות. שאלותיי הם: 1. האם פסיכיאטר מקיים גם שיחות ללא תרופות כמו פסיכולוג? 2. ואם כן, האם יש הבדל בין שיחות אצל פסיכיאטר ושיחות אצל פסיכולוג? 3. כיצד אדע אם מומי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר? תודה רבה!

פסיכיאטר הוא רופא. למד 7 שנים ורפואה ועשה התמחות בפסיכיאטריה. מטרת השיחות עם הפסיכיאטר היא לבצע דיאגנוזה של ההפרעה הנפשית שדורשת טיפול, להבין מה הבעיות ואיזו טיפול תרופתי מתאים. יש פסיכיאטרים שעוסקים גם בפסיכותרפיה - עברו הכשרה בבי"ס לפסיכותרפיה ולמדו טכניקות טיפול שונות. פסיכיאטר המשלב טיפול תרופתי יחד עם פסיכותרפיה הוא בדר"כ מקבל באופן פרטי. יש כל מיני שיטות לפסיכותרפיה וכל אחד בוחר את צורת הטיפול שמתאימה לו. השאלה צריכה להיות יותרמקיפה ולבדוק קודם מהי אורינטציית הטפיול של הפסיכולוגים שטיפלו בך, בהם הבעיות בגינן קיבלת טיפול פסיכולוגי? מדוע את חושבת שאת זקוקה לטיפול תרופתי? כמה זמן ארך כל טיפול פסיכולוגי שכזה? כיצד הגעתי למטפלים? יש הרבה פרטים חשובים שיש לבחון כדי לתת לך תשובה טובה יותר.

שלום, פסיכיאטרים הם רופאים המתמחים בטיפול תרופתי בהפרעות נפשיות. בדרך-כלל ההכשרה שלהם בפסיכותרפיה (טיפול בדיבור) אינה עמוקה. שבת שלום מיכל

במובן המצומצם של המושג פסיכיאטר עוסק בעיקר בביולוגיה של הפרעות ומחלות נפש ולכן עיקר תפקידו בדיקה והערכה של פונים ומתן טיפולים פארמקולוגיים. פסיכיאטר יכול להיות מומחה גם בנושאים אחרים כמו, פסיכותרפיה (טיפול בשיחות), או פסיכיאטריה משפטית. בארץ התמחות בפסיכיאטריה כוללת גם פסיכותרפיה כמקצוע חובה, אך ברמה די בסיסית. טיפול פסיכולוגי או פסיכותרפי איננו מיועד ל"התפלספות" אלא לשם ריפוי או שינוי משמעותי בחייו של המטופל.

לשואלת לפסיכיאטר 2 תפקידים, יש כאלה שמתמקדים בתפקיד הראשון, הרפואי, שהוא- טיפול ומעקב תרופתיים. יש כאלה שבנוסף או בנפרד נותנים גם פסיכותרפיה. לרופא הולכים כשיש בעיות שתרופות יכולות לעזור- כמו דיכאון, חרדות, פסיכוזה, אי שקט, קשיי שינה, וכד'. לפסיכותרפיסט (פסיכולוג, פסיכיאטר, עובד סוציאלי קליני ועוד מקצועות טיפוליים כמו מטפלים באומנות וכו') הולכים כשרוצים לעבוד על תכנים פנימיים ורגשיים, לפתור בעיות בדרך של פסיכותרפיה, שיחות. ניתן גם ללכת לשיטות טיפול שהן יותר ממוקדות בבעיה, טיפול קוגניטיבי- התנהגותי למשל, או טיפולים שנותנים כלים להרפייה. ניתן להחליט לאיזה מטפל ללכת לפי הבעיה ממנה את סובלת. יש בעיות שמגיבות טוב לטיפול תרופתי, יש שמגיבות לשילוב של פסיכותרפיה ותרופות, ויש שתרופות פחות מתאימות. זה גם תלוי באישיות שלך ועד כמה מתאים לך להיעזר בשיחות או בתרופות. אם יש לך שאלות יותר ספציפיות, אשמח לענות. שבת שלום, תמי.

לשואלת, אני חושבת שכדאי (רק אם את מרגישה בנוח) שתצייני ממה את סובלת. כך נוכל יותר לעזור לך, כי לדעתי גם אם תקבלי תשובות לשאלות שהצגת, זה לא מה שיעזור לך לקבל החלטה. עד עכשיו ניסית טיפולים שלא כל-כך עזרו לך, ואני מפחדת בשבילך שבסוף תאבדי תקווה ואמון במטפלים. לכן אני חושבת שכדאי לך להפתח בפנינו ולהסביר ממה את סובלת. מה אכפת לך? זה במילא בעילום שם. סיגל

תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בת 32, בריאה בגופי ובנפשי, יש לי חברים, אין לי דיכאון, ואין חרדות. יש לי מערכת זוגית נפלאה עם בן זוגי כ-5 שנים, אני אקדמאית, ועובדת במשרה מלאה. לפני כחודש נכנס שודד לביתי ותפס אותי במערומי, אני צרחתי בקולי קולות, ונכנסתי לפאניקה. בגלל היותי רגישה יתר על המידה נתקלתי בקשיים לישון במשך מספר ימים לאחר האירוע, הרגשתי שהשודד יגיע שוב לביתי, עובדה שהפריעה לי לתפקד ביום כמו בדר"כ בגלל העייפות המצטברת והחרדות שמא יחזור השודד. לאחר 4 ימים של קשיים בשינה פניתי לרופא המחליף של רופא המשפחה (רופא המשפחה בחופש), וביקשתי ממנו הפנייה לפסיכיאטר וביקשתי כדורים להרגעה. לקחתי את הכדורים במשך יומיים ולאחר מכן הפסקתי, גם לפסיכיאטר לא ניגשתי משום שגם נירגעתי, וגם משום שלא הייתי מוטפלת מעולם אצל פסיכולוג/פסיכיאטר. לא היה צורך מלכתחילה לבקש הפנייה לפסיכיאטר. היום ניגשתי לרופא המשפחה שלי שלא מכיר אותי (עברתי דירה לכן פעם ראשונה שאני נפגשת עם הרופא), וביקשתי ממנו הפנייה לרופא עור. לפני שנתן לי את ההפנייה הוא תיחקר אותי בשאלות שלא היו קשורות לנושא שאליו הגעתי: שאלות כמו : את אוהבת ניקיון יתר על המידה ? תשובה : לא יותר מכל אדם ממוצע אחר. כשאת יוצאת מהבית את חוזרת לבדוק שהגז פתוח ? תשובה : לא. (כנראה ניסה לבדוק אם יש לי OCD) הוא קרא במחשב את ההיסטוריה של המיפגש הקודם, ולאחר מכן הוא טען שאני חייבת טיפול פסיכיאטרי, ו"מספיקה לו דקה איתי בשביל להבין שאני צריכה טיפול פסיכיאטרי". בסוף קיבלתי את ההפנייה. בהפנייה כתב : אבחנה : patient under observation, ולא כתב את הבעיה שלי. גיליתי זאת רק לאחר כשעה. הערה זו הפריעה לי מאוד ולכן חזרתי לרופא כדי לקבל הסבר, אבל הוא שיקר אותי וטען שמה שהוא רשם זה בדיוק מה שהתלוננתי בפניו, ולא אומר שאני תחת observation בכלל. אני לא מבינה דבר אחד : בגלל פעם אחת חד פעמית שאני ביקשתי (בטעות) פסיכיאטר (ולא הלכתי), ושאני ביקשתי כדורים (ולא לקחתי), תהיה לי עכשיו הערה נגררת לכל החיים : patient under observation ? מדוע הוא לא רשם את האבחנה המדוייקת אל הרופא המקצועי ? מדוע הוא שיקר אותי כשבאתי אליו כדי לבדוק במה מדובר ? האם מדובר באבחנה ניגררת לכל החיים? האם אפשר להתלונן על רופא זה ? איך מתלוננים? והכי חשוב : מה אני אמורה לעשות כדי שהוא ימחק את האבחנה הזאת? הנושא ממש חשוב לי, ובצדק. תודה מראש על התשובה, וברכת שנה טובה.

לדינה אני שמח שלרופא המשפחה יש מודעות להיבט הנפשי אבל לא צריך להגזים בהיבט הזה. האבחנה של "מטופל תחת הסתכלות" בתרגום מאנגלית הכוונה היא למטופל באבחון כלומר אין אבחנה סופית, כך שאני יכול להבין מדוע נפגעת אבל הייתי מתעלם מכך. לפי הכרותי את המערכת לא ניתן למחוק דברים שנכתבו בעבר במחשב (כדי לשמור את התיעוד הרפואי) כך המערכת בנויה. האפשרות היחידה העולה בדעתי אם זה מפריע לך היא להחליף את קופת החולים, כי אין אפשרות טכנית למחוק, אבל יתכן שאני לא מכיר מספיק את המערכת של המחשבים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

השלום לכם שאלתי היא אני נוטלת מרוניל 150 ו- 1 קלונקס ביום בערב אחרי שינה של צהרים אני מרגישה שאני לא זקוקה לעוד מרוניל וקלונקס אני נרדמת ללא תרופות. האם זה סימן טוב להורדה והגוף מתחיל להרגע אני מתיעצת איתכם כי הרופא שלי לא בארץ. תודה ושבוע טוב

אם החלטת להיגמל מהתרופות והפסיכיאטר נתן את אישורו לכך- בשלב ראשון רצוי להפסיק עם הקלונקס- כל 10 ימים להפחית 25% מהמינון. רק אחרי שתעברי את הפסקת הקלונקס בשלום ניתן לתכנן הפסקה של המרוניל. עם המרוניל ניתן להפחית 25 מ"ג או 37.5 מ"ג כל 5 ימים.

לגלית אני חושב שאת יודעת את עמדתי, אם הרופא בחו"ל תחכי שהוא יחזור ויאשר לך את ההורדה של התרופות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב! אני לוקח קונסרטה כדי ללמוד למבחן בפסיכומטרי כי יש לי בעיות קשב וריכוז! אבל אני סובל גם מדיכאון! האים ניתן לשלב את 2 התרופות או שצריך לבחור באחת מהן?

לאבי לצערי אין מספיק מחקרים בנקודה זו. על פניו יש סכנה מסויימת למצב של פעילות יתר עם שתי התרופות, אבל רופאים רבים נותנים את שתי התרופות ביחד ולא שמעתי על בעיה. אבל אם עדיין אינך נוטל תרופה נוגדת דיכאון אז כדאי לחכות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לד"ר גיורא שלום מה לדעתך קורה כאשר פסיכיאטר מפסיק לבחור כבן - 20 את הסירוקסט אחרי חודש וחצי בלבד בבת אחת ללא הדרגתיות? אשמח לקבל תשובה תודה

לציפי אני לא יודע מדוע הסרוקסט ניתן ומה הייתה השפעתו, אבל אין סכנה בהפסקה מהירה של הסרוקסט אבל תלוי כמובן מה שיקרה בבחינה הנפשית. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני סובל מהתקפי חרדה ופסיכיאטר המליץ לי על כדור ציפרלקס. אני לוקח את הכדור במשך 14 יום ועדיין ההתקפים לא פסקו ואין שיפור. בנוסף, אני מתעורר מספר פעמים בלילה ומתקשה להרדם (לפני השימוש ישנתי יחסית בסדר). האם עלי להמתין עוד מספר ימים? מה עלי לעשות?

לאורון כן צריך להמתין, הציפרלקס רק מתחילה להשפיע כעבור שבועיים שלושה ומגיעה לשיא השפעתה אחרי כחודשיים שלושה. למזלנו הציפרלקס מעוררת ולכן גם השינה הקלה יותר, עם ההסתגלות לתרופה תישן טוב יותר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב במשך כשנה אני סובלת מנימלולים בידיים וברגליים , דקירות בכל מיני מקומות בגוף( ממש כמו מחטים) חולשה ביד שמאל, כאבים ביד ימין, דקירות בפנים ובשפתיים, תחושה של שריפה בידיים לעיתים תחושה של מתח נוראי , ביקרתי אצל המון רופאים שעשו לי המון בדיקות( נוירולוגים, ראומטולוגים, אורטופדים)ולא נמצא דבר , אני מפחדת ממחלה ניוונית( טרשת,ניוון שרירים)למרות שעשיתי emg ואם-אר-אי מוח ,אבל מיכיוון שזה היה לפני שנה אני מפחדת שכל רגע המחלה פורצת, הייתי אצל פסיכיאטר שטען שיש לי הפרעת חרדה מסוג "gad " שאלותי: 1. האם הסימטומים שתיארתי מתאימים להפרעה זו ומה פשר הדקירות( נוירולוגית הסבירה לי שבמצב של חרדה ומתח מערכת העצבים חולה ומגיבה שצורה של נימלולים ודקירות) נכון? 2. איך יתכן שגם ברגעים שאני מרגישה רגועה גם הסימטומים הללו מופיעים? 3. הפסיכיאטר המליץ לי על טיפול התנהגותי קוגנטיבי ועל לקיחת כדור בשם אפקסור מה בדיוק עושים בטיפול ( מיכיוון שנראה לי שאני מודעת לעצמי) והאם הוא עזר למישהו? 4. אני מעוניינת להכנס להריון שני( לא ממש מעוניינת אבל מופעל עלי לחץ מבן זוגי, וכבר לא נעים לי לדחות את בקשתו גם ככה הוא כבר לא יודע מה לעשות איתי) האם למישהי יש ניסיון עם לקיחת אפקסור בהריון?, במרכז הטרטולוגי בירושליים נאמר לי שבסך הכל בכל העולם קימים דיווחים על כ 160 נשים שלקחו אפקסור בהריון וכל ההריונות היו תקינים( מעודד , אבל מעט מאד מחקר). 5. האם מישהו מכיר פסיכיאטר/ית טוב מאזור המרכז ( עדיף ראשון ,רחובות, חולון) שמטפל בטיפול התנהגותי קוגנטיבי ולוקח מחיר סביר( הפסיכיאטר שהייתי אצלו לקח 700 ש"ח לפגישה ולכל טיפול התנהגותי הוא לוקח 500 ש"ח( מטורף לא?). 6. לפני כ 5 שנים סבלתי מהפרעות אכילה( בולמיה) האם יש קשר בין אנשים שסבלו מהפרעות אכילה בעבר לבין חרדתיות? על הפרעת האכילה התגברתי לבד( לאחר כ 5 שנים). אני אשמח לקבל תגובה מדר' הירש ומכל מי שמכיר את התחושות הפיזיות שאני חווה. רב תודות, אני אשמח לקבל תגובה גם מדר' הירש וגם מאחרים חשוב לי לקבל תגובה גם מדר' הירש וגם מכאלה שחווייים תחושות דומות לשלי

שלום, התופעות שאת מתארת בהחלט עלולות להתאים לחרדות ואם אובחנת על ידי פסיכיאטר כסובלת מחרדה (GAD) אז כדאי לקבל אבחנה זו ולהתקדם לכיוון של טיפול. כמובן שעדיף הריון ללא תרופות מאשר הריון עם תרופות אפילו שידוע לנו שהן בטוחות. כך שאם את מתלבטת כדאי לנסות טיפול התנהגותי קוגניטיבי כפי שהוצע לך יחד עם ההריון. אין קשר עקרוני בין חרדה והפרעות אכילה למרות שכנראה קיימת בעיה נפשית אשר מופיעה במספר צורות, לכן יש חשיבות רבה מאוד לשיחות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

יש לי רק בנות. 1האם יש תרופות הרגעה שמפחיתות את הזרעונים הזכריים ?אם כן -מהן? לפסיכיאטר ששאלתי לא ידוע. 2.לקחתי תרופות כגון SSRIשפגעות בחשק המיני. אני שוקל לחזור לתרופות כאלה.האם הפגיעה בחשק (שנגרמת מתרופה כלשהיא) מלווה בהפחתת הזרעונים הזכריים ?

לפלוני אין קשר בין התרופות ובין הפיריון (אין פגיעה בזרעונים) שבוע טוב דר' גיורא הידש

לפלוני אורך חייו של הזרע הנושא גן זיכרי הינו קצר מזה של הנקבה. בפרשת "ותזריע" בספר ויקרה: "והיה כי הזריע וילדה בן זכר". רש"י והרמב"ם פירשו זאת כי אם האשה גומרת ראשונה אזי יוולד בן. מאחלת לך המון בהצלחה במה שתבחר, העיקר שיהיה/תהיה בריא/ה. אל תשכח: "מה שבא ברוך הבא, כי באשר יהיה יביא עימו הרבה אושר ושמחה". שבוע טוב מיכל

לפני כשבוע התחלתי להרגיש בחילות עם תחושת מחנק..ממש איומות..כל היום..נשלחתי למיון ואובחנתי כסובלת מהתקפי חרדה.... אמנם אני עוברת שינויים בחיי אבל במודע אשלי אני לא ממש לחוצה מהם..לא יודעת מאיפה זה בא לי...המחנק הזה לא עוזב אותי! מחר אלך לרופא לבקש וואבן...השאלה מה יותר אפקטיבי להתקף כזה שמלווה במחנק איום ובחילה?

לחן אם מדובר על תגובת חרדה אז הוואבן היא בחירה טובה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

תזכורת:7 שנים עם סרוקסט,{עזר חלקית },לפני חודשיים ניסיתי בונסרין ונורטילין{תופעות לוואי קשות},בחודש וחצי אחרונות איקסל 50 מ"ג{1 בבוקר 1 בערב},לכדור יש השפעה טובה על הדיכאון שנחלש אבל עדיין אי שקט ומתח{נחלשו קצת}בעזרת טרנסקל 5 מ"ג 2 כדורים בערב. היום הייתי אצל הפסיכיאטר וסיפרתי לו על כך שמצב הרוח טוב יותר ,יש נפילות קטנות אבל עדיין קצת עצבנות ואי שקט,הוא רצה להעלות את המינון ל200 מ"ג ביום אבל לאחר שהבין כי הכדור לא בסל בריאות של הכללית {בעבר הכדור היה בסל והוא חשב שעדיין הוא בסל}ואם אעלה את המינון ל-200 מ"ג אז אצטרך להוציא בכל חודש 400 ש"ח,{כרגע אני לא עובד והסכום גדול עלי},הוא החליט לעבור לאפקסור xr{ויאפקס,וונלה}שממומן ע"י כללית מושלם.ולהמשיך עם טרנסקל 5 מ"ג 2 כדורים בערב. כמה שאלות אליכם ד"ר הידש וגם דור 1. הוא טוען שצריך הפסקה של 4 ימים בין האיקסל לאפקסור,האם זה נכון? 2. האם האפקסור עוזר בדיכאון אבל במקביל מעלה את האי שקט כמו באיקסל,ותוך כמה זמן זה חולף? 3.המינון שהוא רשם:שבוע ראשון 37.5 מ"ג,שבוע שני 75 מ"ג,שבוע השלישי 110 מ"ג,שבוע רביעי 150 מ"ג,האם זה בסדר ככה? ותוך כמה זמן ההטבה תהיה ניכרת במלואה? בשלב זה אלו השאלות,אשמח אם תענו לי עליהם ,ואסיים בברכה לשנה החדשה "תכלה שנה וקיללותיה ,תכל שנה וברכותיה" 4. 3. 2.

ליואב- לא מחליפים סוס מנצח. אני זוכר היטב שהתלוננת בפורום שסרוקסט פגע אצלך במין בצורה קשה ואיקסל בכלל לא, וזאת היתה הסיבה העיקרית לכל המעבר שהצליח. אני חושב שהפסיכיאטר צודק שכדאי לעלות באיקסל ל-200 מ"ג ליום. אפשר לקבל את האיקסל בקופות החולים מכבי ומאוחדת בעלות של 15% בלבד. לא יודע איך אפקסור ישפיע עליך וגם לא הצגת שיקול ענייני-רפואי שבגינו יש לבצע את המעבר. שיטת המעבר היא ירידה הדרגתית באיקסל ובמקביל עליה הדרגתית באפקסור.

לדור ,המעבר מסרוקסט היה לא רק כי הוא פגע בחשק מיני אלא גם כי היו לי הרבה נפילות של דיכאון. בקשר לאיקסל התחלתי להרגיש מבחינת מצב רוח יותר טוב ,המתח והחרדה עדיין קיימים והאמנתי כי עם עליית המינון אני אצא מזהדיכאון והחרדה. המעבר לאפקסור נעשה כאשר הבנתי דרך הפסיכיאטר שאין סיכוי לקבל הנחה דרך המושלם של כללית,החשש שלי במעבר לקופת חולים אחרת הוא שגם שם הכדור לא ימומן. לכן הוא העביר אותי לאפקסור. אני יומיים ללא איקסל מרגיש ירידה במצב רוח,הוא רוצה שאחכה עד יום ראשון ורק אז לקחת{הוא טוען שהגוף צריך ללהתנקות מהאיקסל ורק אז להתחיל עם אפקסור},האם לדעתך אני יכול להתחיל לקחת היום כדור אפקסור? כאשר ביקשתי ממנו מרשם לקלונקס הוא לא היה מוכן לשמוע,הוא טען שהקלונקס מעלה את הדיכאון,ועליי להשאר עם טרנקסל 5 מ"ג 2 כדורים בערב ,אמרתי לו שהבנתי שהקלונקס יותר חזק נגד חרדות אבל הוא לא היה מוכן לשמוע,היום כשהייתי אצל הרופאת משפחה לקחת מרשם לאפקסור ביקשתי ממנה לרשום לי קלונקס אבל היא לא הסכימה,ואמרה שאם אין לי מרשם מפסיכיאטר אז היא לא יכולה לתת. הפסיכיאטר הזה שולל כל התייחסות שלי לגבי פורום פסיכיאטריה באינטרנט,כל מה שאתה יעצת לי הוא לא היה מוכן לקבל,הוא מנהל מחלקה בבי"ח בטירת כרמל,את שמו אני לא יכול לציין כרגע. אשמח לתגובה מהירה ממך,לפני כניסת שבת{חמש ארבעים וחמש}.

ליואב אכן האפקסור היא הדומה ביותר לאיקסל אבל בכל זאת ישנם הבדלים ביניהן ולכן הייתי שוקל שוב את ההחלפה. לדעתי אפשר לעבור "חלק" מאיקסל לאפקסור בגלל הדימיון בין התרופות. שבת שלום דר' גיורא הידש

דוקטור שלום, תודה על תשובתך המהירה... אני מצרף קישור למחקר על סלג'לין במתבגרים הסובלים מ .adhd את המחקר מצאתי במאגר pubmed ע"י חיפוש של המושגים adhd selegiline החיפוש העלה תוצאות רבות נוספות, כולל מחקרים בבעלי חיים, בילדים הסובלים מטורט בנוסף להפרעת הקשב ועוד, אך זה המחקר שנראה לי המקיף, היסודי והחד משמעי ביותר בתוצאותיו ומסקנותיו. בנוסף נתקלתי באיזכורים מרובים של התרופה בפורומים הנוגעים ל הפרעות קשב, אך שם לא היה מדובר במחקרים אלא בדיווחים ע"י רופאים ומטופלים. חיפשתי אחרי התרופה השנייה שהזכרת ומצאתי ששמה הוא רסג'ילין, אך לא מצאתי איזכורים לטיפול בהפרעות קשב באמצעותה. אני משער שהסיבה לכך היא הזמן המועט שהיא נמצאת בשוק. אשמח לשמוע את דעתך על המחקר ועל תקפותה של האופציה הטיפולית הזו... שוב תודה, אורי http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=pubmed&dopt=Abstract&list_uids=15650498&query_hl=1

לאורי מעניין מאוד, קראתי את התקציר בקישור שהבאת. אני מקווה שבשבת יהיה לי זמן לחפש גם במקורות של סכומי מחקרים-כלומר היכן שמסכמים מסקנות של מספר מחקרים בנושא. תודה ושבת שלום.

האם מחסור בליתיום (הערך שלי בבדיקת דם היה 0.07 בעוד שהנורמה היא בין 0.6-1.5) יכול לגרום לדכאון, דכדוך או חרדה. אני בת 42. ברצוני לציין כי בבדיקות דם שערכתי היה HGB נמוך והמחסור הנ"ל בליתיום. תודה.

לאדווה למי שלא נוטל ליטיום אין שום משמעות לרמת הליטיום בדם, הרמות שמצויינות ב"נורמה" הן רמות של מי שנוטל ליטיום. כך שאין לך מחסור בליטיום. את הסיבה לדיכאון אם הוא קיים תצטרכי לחפש במקומות אחרים. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום מבקש לדעת מה זה כשהדיכאון עמיד ? ומה הן דרכי הטיפול במצב כזה? בתודה!

דיכאון עמיד זה אומר דיכאון שאינו מגיב לתרופות ולטיפולים מוכרים. במקרה כזה כדאי לפנותלרופא המטפל והתייעץ מה אפשר לעשות מעבר, אולי לפנות לרופא מומחה לדיכאון עמיד. הרבה פעמים טיפול בנזעי חשמל עוזר מאוד לדיכאון כזה.

רק יותר חמוץ.... ועכשיו ברצינות דכאון שלא מגיב למספר תרופות מקבוצות שונות וכן בנוסף עליו להימש זמן ממושך יחסית

תודה למשיבים שבת שלום דר' גיורא הידש

טופלתי כ-4 שנים ברמרון ואחר במירו 30 מ"ג בשנה אחרונה ירדתי ל-15 מ"ג והכדור עזר לי מאוד, פשוט עשה לי טוב. עתה עקב חרדה לגבי ארוע רציתי לעלות ל 30 מ"ג ואני לא מצליחה יש לי בחילות וחוסר תאבון מה שלא היה לי קודם וחרדה גדולה יותר. האם יכול לקרות שהכדור הפסיק להשפיע אחרי תקופה ארוכה. או שזו תקופה נורמלית. אחרי שמעלים במינון. אני עוסקת בספורט כך שגם בעבר לא העלתי במשקל

לציף לא הבנתי מדוע אינך מצליחה לעלות במינון? הרמרון אינו גורם לבחילות וחוסר תיאבון, כך שהתופעות הללו הן כנראה תופעות של חרדה. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום.... אני סטודנט לרפואה ...סיימתי שנה ב בהצטיינות ועכשיו אני בחופש .. הסיפור שלי הוא כך, יצאתי עם חברים לבלות ומה שקרה שהם עישנו גראס ושיכנעו אותי לנסות וזאת הייתה הפעם הראשונה שלי ..ונראה לי שזה היה מאוד מרוכז ..אחרי חצי שעה של כיף ופתאום התחלתי לדאוג ולחשוב שזה אולי יגרום לי לא טוב כי הרגשתי שהגוף שלי לא בסדר ואז הרגשתי סחרחורת וישר הייתי משוכנע שהגוף שלי עובר הרעלה וישר ביקשתי שיזמינו אמבולנס..ונכנסתי לפאניקה ואז קרסתי ....אני לא יכול לתאר לכם מה שקרה לי אבל זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לבן אדם ואני כל הזמן חשבתי שהגוף שלי עבר הרעלת סמים ועכשיו הוא מגיב סימפטיתית והייתי בטוח שזהו התקף לב ואלה הם הרגעים האחרונים בחיים שלי ואגב היה לי לחץ דם 190/140 ....ושתדעו לא היה לי שום מושג מה גראס יכול לעשות לגוף לכן בשבילי הכל היה מהגראס. במיון אמרו לי שזה התקף חרדה כמובן שלא האמנתי ..היה לי גם היפוקלמיה כתוצאה של ההיפרווינטילציה ושוחררתי בבוקר..זה נמשך קרוב ל 5 שעות...ביום שאחרי חקרתי את הנושא ומתברר שבאמת היה לי התקף חרדה חזק מהגראס ..ומאז כבר חודש וחצי אני חוקר את הנושא והיום אני בקיא מאוד בנושא של התקפי חרדה ..הבעיה היא שהתקף החרדה היה פתח ...השבועיים הראשונים היו כמו סיוט עבורי פחד ודאגה ממושכת ופחד מן הפחד אבל לא סיפרתי לאף אחד מהמשפחה עד היום הזה. בהתחלה היו גם התופעות הפיזיולוגיות וגם המנטליות כמו פחד מלהשתגע והרגשה שמה שסביבי לא מציאותי וכו.. חודש וחצי לא דיברתי עם אף אחד והחלטתי להתמודד לבד וברוך השם אני מתמודד מאוד טוב ומה שעוזר לי אולי זה שההתקפים הם לא כל כך חזקים. בטבע שלי אני בן אדם עם מצב רוח טוב תמיד ..ומצליח מאוד בחיים וחברותי ...בעל שליטה מלאה על החיים שלי ....היום ואחרי שכל כך חקרתי את הנושא הגעתי לשלב שאני לא מפחד בכלל חוץ מזה אני מרגיש שאצלי המצב הולך ומשתפר ...לא מזמן החלטתי שאני צריך להתייעץ עם רופא המשפחה שלי ומה שקרה שהוא רשם לי פרוקסטין ואמר לי להשתמש בו לחודש עד שהתופעות יעלמו ואז לזרוק לפח וביקש ממני לא לפנות לאף טיפול בלי להתייעץ איתו כי זה ישפיע על העתיד שלי ועל הקריירה שלי (בתחום הרפואה)...הרגשתי שאני מבין פי 100 מהרופא שלי שאין לו מושג מה הוא עושה לכן לא השתמשתי בתרופה למרות שקניתי אותה כי מבין בטיפול התרופתי ולא כך עושים.. היום המצב שלי טוב ..אני לא מפחד ומה שנשאר אצלי זה רק התופעות הפזיולוגיות שלא ממש רציניות..אבל אני עדיין מודאג ..אני מרגיש שהשתניתי בנוסף לסטרס כתוצאה מהתופעות הגופניות אני מודאג שזה ישפיע על העתיד שלי בלימודי רפואה ...לכן יש לי כמה שאלות שמאוד אשמח אם תענו לי עליהם בהקדם ... 1. האם אי האיזון שיש במערכת העצבים המרכזית יכול לחזור לבד עם הזמן (סרוטונין)? 2. בהתקף הראשון היה לי לחץ דם 190/140 שמאוד גבוה והיה לי היפוקלימיה אז איך אתם טוענים שהתקף חרדה לא יכול לגרום נזק? 3. האם בפנייתי לטיפול זה יכול להשפיע על הלימודים שלי ועל הקריירה שלי בעתיד? 4. אני חושב שמה שאני צריך זה רק טיפול פזיולוגי כדי להחזיר את האיזון ...כי אני סובל רק מתופעות גופניות לא חזקות וזהו (במיוחד עם שתיית קפאין) מה דעתכם? (תופעות כמו שריפה בחזה ובבטן עייפות ותשישות למרות השינה ,הרגשת חנק,דפיקות מהירות קצת סחרחורת והתכווציות שונות בשרירים ולחץ גופני .) נא להסביר לי בבקשה בהרחבה וגם במושגים מדעיים כי אני מבין את כל זה..תודה

cc

סטודנט לרפואה שלום! אני לא אשתמש במונחים רפואים , אני אדבר רק מתוך הנסיון העשיר שלי בדברים הללו , עברת התקף חרדה מאד גבוה כפי שהינך יודע , זה מתאים לקנביס, במיוחד בשימוש ראשוני, מה שקורה עכשיו שאתה פוחד לקבל עוד חרדה , נישארו עיקבות ועכבות. תן לעצמך זמן , לא נראה לי שאתה צריך כדורים. רק טוב, מיטל

סטודנט יקר הפחד מהפחד הוא הפחד הנורא ביותר. אולי כדאי שלמד שיטות להרגעה עצמית, דמיון מודרך וכו'. יש ספר שנכתב במקורו לסובלים מOCD אבל יש שם טכניקות שיכולות לעזור לכל הפרעת חרדה. קוראים לו "די לאובססיה", הוא בעברית, ומדבר על הצלחה גדולה של עבודה עצמית, אולי עם תמיכה של חבר קרוב או בן משפחה. תבדוק אם זה מתאים לך. החשש שפניה לטיפול פסיכיאטרי בשירות הציבורי תפגע בעתיד שלך כרופא מובן ויש לו אחיזה במציאות. במיוחד כשאתה עדיין סטודנט כי המערכת מטיבה חשדנית וחרדה, ומי יודע איך תגיב אם תדע שאתה סובל או סבלת מחרדה. ואיך זה יכול להשפיע על העבודה שלך כרופא- נגיד אתה באמצע ניתוח ומקבל התקף פאניקה... יש כאן סיכונים לא רק לקריירה שלך אלא גם לשלומם של החולים ולכן החשדנות מצד המערכת, במקרים כאלה צריך לעבור וועדות רפואיות פסיכיאטריות וזה לא תענוג גדול. יש מצב שתפנה לטיפול באופן פרטי? אני פסיכולוגית עם מאניה דיפרסיה. ההתקף השני שלי היה בזמן לימודי התואר השני, ואז עשיתי הפסקת לימודים של שנתיים. כן קיבלו אותי בחזרה ללימודים אחרי בדיקה מתאימה (אישורים מהפסיכיאטר המטפל ותעודת הצטיינות ממקום עבודה שהראתה על תיפקוד וחזרה לאיזון). בפנקס הפסיכולוגים לא דיווחתי על המחלה וגם לא במקום ההתמחות שלי. לרופאים יש סיפור דומה עם פנקס הרופאים במשרד הבריאות. יש רופאים שסובלים ממחלות נפשיות, דיכאון וחרדות. השאלה היא מה עושים בזמן שהם בהכשרה, ויתכן שזה יאיט את ההתקדמות שלך. בכל מקרה, נראה לי שכדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, כי יש כאן הרבה עומס רגשי שצריך לעבד ולהתמודד איתו- גם הדרישות הקשות של הלימודים וגם החוויה הטראומטית שעברת. ניתן לפנות גם דרך קופת חולים- אסור להם לדווח שאתה בטיפול פסיכולוגי וגם לטיפול פסיכולוגי אפשר ללכת מכל מיני סיבות, לא חייבים לדעת שאתה סובל- סבלת מחרדה או מהתקף פאניקה. מאחלת לך שנה טובה ורק בריאות, תמי.

כבר מליון פעמים סיפרתי את הסיפור שלי ואני לא ישעמם אותכם שוב סתם רציתי להשתפך כי אין לי בפניי מי קבעתי תור לפסיכיאטרית של קופ"ח וזה יקח חודש וחצי עד שיהיה תור וממש אין לי כרגע את הכסף לפסיכיאטר פרטי בקיצור הדברים היחידים שיש לי עוד איך שהוא כח להזכיר הם שאני בהריון חודש שביעי וילד בן שנתיים בבית בוכה ללא הפסקה ולא יוצאת מהבית מהפחד (מהחרדה) להתעלף יש בזה גם אלמנט בריאותי אני באמת מאד חלשה אבל אי אפשר להתעלם מהאלמט הפסיכולוגי והחרדה משתקת אני גמורה לגמריי רוצה רק לישון הכל קורה לי בחיים הכל כאילו אני אדם הכי רע עליי אדמות לא יודעת למה אני נאנשת ככה לא זכור לי משהו כל כך גרוע שעליו אני צריכה לשלם ככה ותאמינו לי אני משלמת ביוקר שום דבר אבל שום דבר לא הולך לי חלק כלום הכל כל כך קשה ועד שיקרא משהו טוב הנשמה תצא לי דיייייייייייייייי אין לי כח יותר אם זה מבחן מלמעלה אז נכנעת קשה לי או קיי אלוהים ניצחת "ותגיד לאלוהים אנחנו לא צעצועים" פעם אבא שלי אמר לי שאלוהים לא מעמיד אותנו בנסיונות שאנחנו לא נוכל לעמוד בהם לא מאמינה לזה יותר כי אני לא עומדת במצב הזה יותר אני עייפה וגמורה מחכה לנס קטן אבל קטן משהו טוב שיתן לי כוחות אולי שהבן שלי יוציא את המילה הראשונה מהפה אבא או אמא או שאני אשאל אותו איפה האף הוא יראה לי משהו משהו קטן לא חשוב מה טוב בטח הכל כאן לא מובן בכלל ואני בטח ירגיש קצת יותר קל אחריי שאני כותבת וימשיך הלאה כי אין ברירה לא כי כיף וכי צריך להיות חזקים כשיש ילדים בבית ובעל ולשחק כאילו חזקים למרות שלא ממש אלא בדיוק ההפך הגמור ואשמח לקבל טלפונים של פסיכיאטרים באזור המרכז ואם זה מקופ"ח בכלל יהיה טוב תודה

לכי לרופא שלך הרגיל בקופ"ח ספרי לו הכל הוא כבר יפנה אותך ישירות לפסיכיאטר ע"ח הקופה אם את בתל אביב יש את מרכז בריאות הנפש ברח' הרבי מבכרך וגם ברח' הצבי של קופ"ח כללית אם את בכללית

שירלי היקרה אם את כל כך סובלת, תמיד יש לך את האפשרות לפנות לחדר מיון באזור מגוריך, ולראות בדחיפות פסיכיאטר. אין סיבה שבמצב קשה כמו שלך בהריון מתקדם תחכי חודש וחצי כדי לראות פסיכיאטר... זה לא הגיוני. לגבי טלפון של פסיכיאטר- יש לי פסיכיאטרית מצויינת שעובדת ברחובות והיא גם מנהלת מחלקה ככה שאם יש ביטוח בקופה שלך את יכולה לקבל החזר מאד משמעותי מהכסף דרך הביטוח גם אם את הולכת אליה פרטי. אם את מעוניינת תכתבי לי למייל. תרגישי טוב, ותזכרי שכל מצב עובר בחיים- גם הרע ביותר וגם הטוב ביותר, ההריון הזה ייסתיים, ההורמונים ירגעו, הגדול שלך ילמד לדבר, וגם הדיכאון יחלוף עם טיפול טוב ותמיכה. אנחנו כאן בשבילך. שנה טובה, תמי.

היי שירלי, גם לי אין עם מי לדבר. כשאני מרגישה שאני מתפוצצת אז אני מתקשרת לער"ן מס' הטלפון שלהם: 1201. דרך אגב, אני אף פעם לא מחכה חודש וחצי כדי ללכת לפסיכיאטר מקופ"ח . מספיק שאני אתן לו התראה של שבוע.

אמא שלי מאוד קרובה לאחותה (אימו) ומנסה לעזור כיכולתה אבל אין שיתוף פעולה מהצד השני. בפעם שבו אבא שלו הרביץ לו לפני הטיסה למזרח, אמא שלי התערבה וזעזעה את דודה שלי ודודה שלי אכן החליטה לפעול בנושא. הקשר שלנו איתה נשמר אבל אין קשר עם בעלה האלים (האבא של הבן דוד) מאז כי הוא כועס על אימי שהתערבה בענייני משפחתו. גם דודה שלי כעסה עליה אבל נשארה בקשר. אותי מדאיג שהוא כמובן לא במעקב פסיכיאטרי, שהטיפול הפסיכולוגי לא מקדם אותו, שהמצב שלו מחמיר ויש יותר ויותר התקפות זעם והתנהגות מסוכנת. אמא שלו (דודה שלי) לא מעבירה אלייו את האחריות שלו בטיפול ולא מדברת איתו בפתיחות בנושא. הוא פונה אליה רק כדי לקבל כסף לפסיכולוג או לקבל תרופות. אני כמובן אמורה לא לדעת מכלום כייש סודיות במשפחתה של דודתי, לכן יעצתי לאמי להסביר לה את החשיבות של מעקב פסיכיאטרי, חשיבות של מעקב על התרופות והמינון. החשיבות של איבחון מסודר ותקין כי ייתכן שחוץ מADHD הוא גם סובל מהפרעות נוספות, אולי אף הפרעת אישיות שמונעות ממנו להתקדם. ככל הידוע לי אימי לא יודעת על ההתעללות שעבר, למרות שפעם רמזה לי משהו בעניין, ודודתי סיפרה לי וביקשה שלא אדבר עם אימי על כך. אמרתי לאימי שאולי תייעץ לדודה שלי ללכת בעצמה לקבל הדרכה כיצד להעביר אל בנה את האחריות על טיפולו הנפשי מבלי ליצור אנטגוניזם, לדבר איתו בפתיחות על הבעיות שלו ולגרום לו להכיר בכך שהטיפול שמתכונתו הנוכחית לא עובד. שאלתי היא אינה ממה הוא סובל או איזה תרופות הוא צריך אלא יותר איך רצוי לגשת לבעיה כה סבוכה. כל פעם שניגשים אליו בנושא קצת רגיש הוא מתפרץ בצורה מפחידה ומסוכנת כמו נהיגה פרועה). אין ספק שהוא במצוקה, וגם דודה שלי במצוקה. היא בעצמה סובלת משיעול טורדני שלא נמצא לו שום גורם פיזיולוגי כבר שנים רבות ואני כמעט משוכנעת שמדובר שתופעה שקשורה לעומס הנפשי הרבה שמוטל עליה בטיפול בבנה. המצב לא יכול להימשך כך, הוא סובל, אימו סובלת, אימי חסרת אונים משום שאינה יכולה לעשות דבר מלבד לייעץ לאחותה ואני רק מנסה לספר לאימי על אופציות לעזרה שאפשר לקבל - תחנות לבריאות הנפש, טיפול אצל פסיכיאטר שהוא גם עוסק בפסיכותרפיה, שימוש בביטוח המשלים כדי להקל על העלויות הכבדות של הטיפול בו, החשיבות של טיפול מערכתי ולא נקודתי. ייתכן כמובן שהוא גם סובל מPRSD כתוצאה מההתעללות בילדות אך כל זאת יהיה אפשר לברר באיבחון . האם לדעתך יש צורך לעשות מבחני אישיותוהשלכה או שדי בראיון קליני? בהערכה שירה59 השאלות כמובן מופנות לכולם

היי, נשמע כמו ילד שעוד לא התבגר ובעיקר עוד לא לוקח אחריות על חייו. לפי התיאור- הוא לא עובד, אין לו בת זוג ולמעשה איננו מנהל אורח חיים נורמטיבי של אדם בגילו. האמא צריכה להפסיק לספק לו תרופות או כסף, שישיג אותם בעצמו. ההורים ממש טועים שהם ממשיכים לטפל בו בגילו. הם צריכים לשחרר אותו ושהוא ידאג לעצמו. לדעתי הוא צריך בעיקר טיפול התנהגותי ושיקומי ולא בהכרח שיחות או תרופות. תנסי להתעניין במכון "סאמיט" בירושלים- שם יש אפשרות לשילוב טיפול שיקומי, פסיכולוגי ותרופתי. יש להם אתר באינטרנט.

היי, זה לא כל כך פשוט... עבור אמא, ילד שלא התבגר הוא עדיין ילד, והוא יישאר כזה. אני לא חושבת שלשפוט את ההורים יועיל כאן במשהו... הם כמובן מנסים לעשות את הטוב ביותר להבנתם, וזה בטח אומר לנסות ולספק לו תמיכה כלכלית, נפשית וכל מה שאפשר. כמובן שדרוש טיפול, כנראה שאחר, אבל הדרך שאתה מציע נראית לא הגיונית עבור הורים. ולשירה- כל הכבוד על הדאגה והתמיכה, אני מקווה שאולי תוכלו למצוא מישהו במשפחה שינסה להתקרב אליו ולדבר אל ליבו שיוכל לשקף לו את המציאות מבלי לגרום להתנגדות. דנה

דבר 1 אין ספק שאתה צודק וצריך לנתק את חבל הטבור דבר 2- נראה שלא קראת את דברי בעיון מספיק המצב הוא שאני ואמי רק צד שלישי בבעיה שלו. לפנינו נמצאים הוריו - אימו שמספקת לו תרופות ואביו שמתנגד לכל שינוי נחרץ ושימת גבולות לבחור. להגיד לבחור הזה שמפסיקים לתת לו כסף - גם אם זה סיוע בטיפול פסיכולוגי זה פשוט חריצת דינו כי הוא פשוט ידרדר וזו לא המטרה של אף אחד. הוא עצמו תוקף והופך אגרסיבי כל אימת שמנסים לדבר איתו על העניין. אל תשכח שהוא סבל מהתעללות בילדות בנוסף לכל הדברים שהצטברו עד עכשו. השאלה היא לא מה נכון לעשות אלא איך גורמים להוריו להבין שכך צריך להיעשות. אם אני אגיד לו דברים קשים הוא פשוט ינתק אתי מגע וכרגע אני מהווה ערוץ תקשורת חשוב כדי להבין מה המצב שלו, קרה כבר כמה פעמים שהצלחתי כתוצאה מהצלבות מידע בין אמא שלי ובינו להביא לאיזו חשיבה קצת שונה, או להפחית את הדחף שלו להזיק לעצמו, להבהיר לו את משמעות הטיפול התרופתי בADHD ובדיכאון, להסביר לו שאין בושה בללכת לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי. לפני כן הוא בכלל לא היה מוכן לשמוע על זה.

דור- אתה לא חושב שלהגיד לאמא שלא תדאג לילד שלה זה מנוגד לטבע? היום בדור הה מישהו בן 26 מאד צריך תמיכה של ההורים וברור שאם הוא נמצא במצב כזה קשה אז הוא עוד יותר צריך תמיכה. זה ששההורים ינטשו אותו ידרדר אותו עוד יותר. איך הורים בדיוק טועים שהם ממשיכים לטפל בילד בגילו??? הבת שלי בת 29 וגם אובחנה כ ADD ואני אומרת לך שהמון בעיות בחיים יכולות להיות מזה. זה לא רק לקרוא ולכתוב ולא לשבת על הכיסא כמו שחושבים. הרבה הורים מרימים ידיים מהילדים שלהם ם ולא מבינים את הצרכים המיוחדים ובגלל זה יש עבריינים והתנהגויות כמו ששירה כותבת. מי שלא הורה לא יכול להבין מה זה. ויכול לשפוט. אבל דנה כתבה הכי נכון שילד לא מפסיק להיות ילד רק בגלל שהוא כבר גדול. אמא

שירה שלום אני לא יודעת איפה התחיל השירשור הזה אז אענה רק על השאלה הראשונה שלך לגבי איבחון או ראיון קליני. איבחון פסיכולוגי עושים כשיש שאלה שלא מבינים אחרי ראיון קליני, או שצריך את האיבחון לגורם חיצוני חינוכי כמו בית ספר, פנימיה וכו'. זאת כי האיבחון עצמו עולה הרבה כסף, לוקח הרבה זמן, והוא גם לא חוויה כל כך נעימה לנבדק, במיוחד אם הוא מתבגר חסר שקט ולא ממש משתף פעולה. ניתן להוציא המון אינפורמציה מראיון קליני עם הנער, עם הוריו ועל סמך ההתנהגות ואפון יצירת הקשר בחדר. לכן נקודתית אני חושבת שלא חייבים במקרה הזה לרוץ לאיבחון, אלא ליצור קשר תומך ואמפטי עם הנער והוריו, ולהתחיל בטיפול. אם טיפול נוכחי לא עוזר אפשר להתייעץ עם איש מקצוע אחר, כמו שאת עצמך הצעת- פסיכיאטר שעוסק בפסיכותרפיה. לא הבנתי בן כמה הבחור- נער או מבוגר. אם היו או לא היו טראומות בילדות- זה לא ממש חיוני לדעת לתחילת טיפול. זה יתברר או לא ברגע שהטיפול יתחיל ויתקדם. לא תמיד חייבים להבין הכל כדי לרפא. ההבנה מתפתחת תוך כדי הקשר. מקווה שעזרתי. תמי.

כתוב שם כל המידע גם בנוגע לטראומות ולגיל, כמו גם הסביבה המשפחתית הטיפול, משכו וכו'. פירטתי מאוד. אם יהיה לך חסר מידע אחרי שתקראי, אשמח להשלים.

הפעם אני פה לא בענייני. יש לי בן דוד מצד אימי בגילי, 26, שכל המשפחה מיואשת ממנו. הוא גר מגיל 6 בקיבוץ. שם הוריו גרים עד היום. הוא אובחן בגיל ההתבגרות כסובל מADHD וטופל באופןלא סדיר בריטאלין. הוא סיים תיכון ללא בגרות, בצבא דווקא אהבו אותו והייתהלו חברה שמאוד דחפה אותו כך שהוא סיים את הבגרויות דרך הצבא. מאז שהוא השתחרר מהצבא המצב שלו רק מדרדר. הוא עזב את בית ההורים ועבר לגור לבד בקיבוץ לידם. הוא עבד כמה שנים בהתקנות עם סנפלינג. לפני כשנה וחצי דרס מישהי בתוך העיר משום שנהג במהירות מופרזת (90 בתוך העיר) פצע אותה קשה והיא נפטרה לא מזמן. אחרי חודש בערך, הוא נפל מגובה של 10 מטר ולמזלו לא שבר כלום ולא היו פגיעות פנימיות אלא רק מכות יבשות. הוא סבל די הרבה זמן מכאבים וגר עם הוריו שם התחילו להיות הרבה מתחים בינו ובין אביו שהוא טיפול קשה מאוד, דיכאוני שמסרב לקבל טיפול, ואלים. היו ביניהם הרבה ריבים שנגמרו לא פעם במכות. דודה שלי חסרת אונים מול בעלה. הוא נרשם ללימודים לפני קצתיותר משנה וכחודש לפני תחילת הלימודי נסע למזרח (והיה אמור לחזור לפני תחילת הלימודים). כמה שעות לפני שהיה צריך לצאת לשדה התעופה התפתח ריב בינו ובין אביו ושום היו מכות. דודה שלי לקחה אותו לשדה תעופה וממש נשברה מכל הסיפור הזה. הוא אמר שהוא לא מתכוון לחזור ולכן אחיו הגדול נסע אליו לשבוע כדי לשכנע אותו לחזור. ואכן בסוף הוא חזר. כשהוא חזר וא גר אצל אחיו הגדול עד שהוא מצא דירה והתחיל בלימודים. אחרי חודש הוא עזב את הלימודים בגלל שנכנס לדיכאון. הוא לא ידע שזה דיכאון אבל כמה חודשים מאוחר יותר אימו לחצה עליו לגשת לטיפול ושם קיבל רסיטל וקלונקס. הוא ראה את הפסיכיאטר פעמיים (בהפרש של שבוע) ומאז לא חזר לביקורת. מרשמים הוא מקבל מאמא שלו שהיא אחות (הרופא שהיא עובדת איתו רושם לו). הוא הולך לטיפול פסיכולוגי אבל אף אחד לא רואה שיפור במצבו. הוא אימפולסיבי, מאוד מתיש, קשה להיות איתו יותר מ-10 דקות, הוא מעצבן, אין לו שום דחיית סיפוקים, הוא מבזבז המון כסף ואף הלווה לפני שנה 40000 ש"ח לבחור שלא טרח להחזיר. הוא מנסה כל הזמן "לקנות" אנשים בכסף. כך גם אבא שלו נוהג - נותן לבנו כסף כדי לשפר את מצב הרוח שלו, או לוקח אותו כל הזמן למסעדות. אין ספק שהנטל הכלכלי שהילד הזה (בן 26) יוצר במשפחה שלו הוא קשה. לא מזמן הוא שוב התחיל ללמוד אבל במקום אחר. כל סוף שבוע כשהוא חוזר הביתה יש פיצוץ, ריבים ויכוחים. הוא קיבל חזרה את הרישון שלו אחרי שנשלל בתאונה והתחיל שוב לנהוג בפראות מסוכנת, עד שאחיו הגדול שנסע איתו פעם באוטו ירד באמצע הנסיעה יחד עם אחיהם הקטן משום שחשש לחייו. לפני כשנה הוא סיפר להוריו שבילדותו בקיבוץ היה קורבן להתעללות מינית וסירב לחשוף את מתעלל. הבעיה כמובן שהבחור במצב נפיץ, אני ואימי, שחושבת כמוני, ממש חוששות לחייו בעקבות כל האירועים שקרו בשנתיים האחרונות. לא ברור אם הוא אובדני, אבל בהחלט אימפולסיבי בצורה מסוכנת. הוא נוהג להתגרות באנשים סביבו, בעיקר כאלו שהוא לא מכיר כמו נהגי אוטובוס, נהגי מוניות, אנשים שיושבים לידו בבית קפה ומתפאר בכך. הוא כרגע נוטל רסיטל וקלונקס ולפעמים גם קונצרטה אבל ללא מעקב לגבי המינונים. למעשה, מאז שקיבל מרשם אחר מהפסיכיאטר, הוא לא ראה רופא. הוא גם בטיפול פסיכולוגי כבר כשנתיים. אני ואימי (שהיא אחות של אמא שלו) מאוד מודאגות ממצבו שרק מחמיר. אמו נוהגת בהדחקה ואביו מנתגד לכל דרך טיפול קיצונית. המשך בהודעה הבאה.

לשירה אכן המצב לא טוב והשאלה המתבקשת היא האם יש גם סמים בתוך הסיפור? לצערי הדברים די אופייניים להפרעת קשב ולפני הרסיטל והטיפול הפסיכולוגי הייתי חושב על הטיפול בהפרעת הקשב. כמובן שצריך לבצע גם בירור גופני עם הנפילות והתאונה, וכדאי להגיע לנאורולוג. לדעתי חוץ מלנסות לדבר אתו שזה דבר מובן מאליו, אולי אפשר לשוחח עם הפסיכולוגית שתפנה אותו להמשך טיפול אצל הפסיכיאטר? אולי הרסיטל והקלונקס דווקא מחמירים את מצבו? שבת שלום דר' גיורא הידש

האם קראת גם ההמשך (הודעה נוספת מעל זו באותו עניין)? הבעיה היא כמובן איך לעשות זאת - האם לדבר עם הפסיכולוג מאחורי גבו? זה לא ייצור אנטגוניזם אצלו? מה בעניין ההתעללות המינית? כמובן שיש להגיע לבירור מקיף אבל השאל ההיא איך לגשת לעניין, עם מי לדבר, מה לומר, האם לפנות לבד לייעוץ בלעדיו? לי ולאימי ברור מה צריך לעשות, אבל הוא ומשפחתו בהכחשה ולא מוכנים לשמוע לא התעניינות עדינה ולא דברים בוטים, הם פשוט מתנגדים לכל התערבות. זו הבעיה האמיתית!!

שלום אני לוקחת 1/4 בונסרין בערב ועדיין מתרגלת לתרופה.סחרחורות כבר עברו והעייפות גם קצת חולפת. אני לוקחת טרנקסל במידת הצורך ומסתבר שאני זקוקה לו יום יום, בערב כשלקחתי אותו הייתי מתה מעייפות בגלל שאני משלבת בונסרין. רציתי לדעת אם אפשר לקחת את הטרנקסל בבוקר ושוב בערב או כל יום לפי הצורך בוקר או ערב?כי אני לא יודעת מה טווח ההשפעה שלו. והאם הבונסרין עובד על חרדות? ומה יותר חזק טרנקסל או לוריוון? תודה מראש.

שלום, לא ציינת ואולי איני זוכר את הסיבה שאת לוקחת את התרופות הללו. לטרנקסל משך פעולה ארוך יותר אבל אין בעיה ליטול אותו בבוקר ובערב בתנאי שאין לו את תופעת הלוואי של עייפות והוא לא מקלקל לך את היום עם עייפות. ללוריוון משך פעולה קצר יותר, אבל צריך לדעת איזו תרופה משפיעה עליך טוב יותר ולא איזו "חזקה יותר". שבת שלום דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, אני נוטלת ציפרלקס כבר 3 שבועות בשל מצב חרדתי, אך עדיין לא חשה הקלה.החרדות ממשיכות להציף .. האם זה נורמאלי ? להמתין עוד או לחשוב כבר על החלפת כדור ? תודה.

לעירית אחרי שלושה שבועות כבר אפשר להרגיש את השפעת הציפרלקס אבל לעתים זה לוקח קצת יותר זמן. הזמן המקסימלי שמחכים הוא שישה שבועות. לעתים בהתחלה דווקא האנשים שסביבך רואים שיפור והאדם עצמו רק אחר כך, כלומר יתכן שההורים, אחים, בעל יראו משהו שאת עדיין לא מרגישה, כדאי לשאול אותם ולקבל מהם פיידבק. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום. אני חייה במשפחה טובה, הורי מלומדים , כך גם אחותי, ואני בדרך. בסה"כ הכל היה בסדר גמור עד לפני שנה, אנחנו משפחה אמידה וטובה. יש לי אחות בת 25. היא למדה לקרוא בגיל 3, נחשבה לגאון, הייתה תלמידה מצטיינת. בסביבות התיכון חל מפנה והיא שנאה את בית הספר שלה, הייתה אנטי ורצתה לפרוש (בסוף היא סיימה). בצבא היה לה קשה להסתגל, ולפעמים אחותי הגדולה הייתה עושה איתה שבתות כדי לעזור לה ושלא תהיה לבד. מאז ומתמיד היא הייתה קצת שונה. אני ואחיי האחרים נחשבים לחברותיים, וסה"כ מאוד קל לנו להסתגל בחיים, והיא לא. היא טיפוס שנחשב למופנם, ביישנית ויש לה מעט מאוד חברים (לפי דעתי הם בקושי מכירים אותה) והיא בקושי יוצאת מהבית. אף פעם לא היה לה חבר, והיא מתנהגת בצורה מוזרה לפעמים. היא נבוכה מדברים מסויימים כמו ילדה קטנה, ויכולה להתקלח לפעמים 4 פעמים ביום (בלי שהיא יוצאת מהבית). תמיד ויתרו לה על דברים ודרשו ממנה פחות מאיתנו. תמיד "פחדו" שהיא תתעצבן יותר מידי, כי היו לה תגובות כאלו של צעקות וטריקות דלת. היא היתה כשנה בטיול בחו"ל. בהתחלה היה לה קשה והיא כל הזמן התקשרה לבקש עזרה מהבית. אבל בסוף הסתדרה. מאז שחזרה לארץ היא רק רוצה לטוס שוב. היא מאוד עצלנית. היא לא עבדה חצי שנה מאז שחזרה מהטיול, ולא יצאה מהבית. אח"כ התחילה ללמוד תואר ראשון, אולם אחרי שנה הפסיקה, בטענה שזה לא מעניין, שהמרצים חרא, שהאוניברסיטה סתם מקום מטומטם... וכל מיני דברים כאלו. תירוצים. שוב היא לא עשתה עם עצמה כלום יותר מחצי שנה, רק ישבה בבית וקראה. היא עומדת להתחיל בשנה הקרובה תואר באוניברסיטה אחרת. אבל עד כה הכל יחסית בסדר. אולם לפני כשנה הייתה לה התפרצות זעם על אחותי הגדולה. היא קיללה אותה כמו לא יודעת מה "זונה, אפס, תתאבדי כבר, לכי תזדייני" ודברים נוראיים וקשים אחרים. רק לצורך העניין, בבית שלי בחיים לא קיללו. בחיים לא אמרתי את המילה "מניאק" או איזשהו פועל יוצא של "זין". בבית שלי זה פשוט לא ככה. והיא שברה גבולות. ומאז אחת לכמה זמן היא מתפרצת ככה, עם מבט שנאה בעיניים. ממש מוזר ומפחיד. היא משחקת עם אחותי הגדולה משחקי כח של ילדה בת 12 (אחותי הגדולה לא מדברת איתה ומנסה לא להגיב). אבל זה כבר ממש מוגזם. ההורים שלי לא יודעים איך להגיב. לאבא שלי לא אכפת (הוא טיפוס אדיש שלא אכפת לו מכלום) ואמא שלי לא יודעת מה לעשות. היא עיוורת למה שקורה. היא הפכה את כל הסיפור לריב בין שתי אחיות, כאילו לשתיהן יש צד שווה בכל העניין. היא יודעת שמשהו לא בסדר, אבל היא כנראה חושבת שזה יעבור עם הזמן. אבל איך זה יעבור עם היא בת 25 וזה רק נהיה יותר גרוע? אני לא מאמינה שהיא תצליח לסיים תואר, לא כי אין לה יכולת שכלית, אלא כי היא בטח תאבד את זה באיזשהו שלב. אני לא יודעת מה לעשות. המשפחה מתפוררת. כי אני ואחותי הגדולה לא מוכנות לקבל את המצב ואנחנו מאוד כועסות על ההורים שלי שלא מציבים לה גבולות ולא מטפלים במצב. במקום זה ההורים שלי מוציאים הכל עלינו - על הילדים שניתן לתת בהם מרות - דבר שהוא לא בפרופורציה ומעליב. אני חושבת שלאחותי יש בעיה. באמת. רק עכשיו הבנתי את זה. ואני לא יודעת מה לעשות. שיחות עם אמא שלי לא עזרו. היא מקשיבה אבל לא מיישמת. היא חושבת אולי שזה יעבור מעצמו, כמו שכבר ציינתי. או שהיא לא יודעת מה לעשות. ההורים שלי הלכו פעם אחת לפסיכולוגית ולא יצא כלום, כי אמא שלי עיוורת למצב. מה לעשות? האם יש חומר שאפשר לקרוא על זה? מה אפשר לעשות? תודה רבה

שלום, השאלה העיקרית היא האם מדובר בריב בין אחיות ויחסים בבית או שישנה הפרעה נפשית עמוקה יותר ולכך צריכים להגיע לאבחון. הדבר שמעורר אצלי דאגה הוא הירידה בתפקוד במשך השנים, כפי שאת מתארת את הדברים אחותך מתפקדת פחות ופחות בלימודים ובבית וזה סימן לא טוב. לכן אני חושב שאתן האחיות צריכות לשנות גישה, כנראה שאחותכן נמצאת במצוקה לא קטנה והיא צריכה להגיע לאבחון (ואולי טיפול), כך שבמקום להתייחס לדברים החיצוניים על פני השטח צריך לראות את מצוקתה ולנסות ולמצוא דרך לעזור לה. אני חושב שקל להגיד את זה אבל הרבה יותר קשה לעשות.... שבת שלום דר' גיורא הידש

אני לא מאמינה שמדובר בריב הין אחיות, כי אין קשר בין התפרצויות הזעם האלו ליחס ביניהן. אם רק הייתי יכולה לדעת מה לעשות? אולי יש חומר מקצועי שתוכל להפנות אותי אליו. פשוט המצב עתה הוא בלתי נסבל, והוא כל הזמן מדרדר. מה לעשות?

שלום לך את ראויה להערכה על הדאגה לאחותך, אני מציעה לך לדבר עם אמך לבד וגם להפנות אותה לפורום או לייעוץ עם רופא משפחה או פסיכיאטר גם ללא אחותך. כדאי לך לתאר לאמך את הקשיים כפי שהם נראים בעינייך. קשה להורים לקבל קשיים של אחד מילדם בעיקר בתחום הנפשי. אם את חושבת שהתנהגותה חריגה נסי לשכנע אותה או את ההורים לקבל ייעוץ. בעיקר אם ניכרת ירידה בתפקוד כשיש לה יכולות גבוהות. בהצלחה יישר כוח, מטילדה

שלום דר' הידש , יש לי חברה בת 28 שמצבה הנפשי מתדרדר מיום ליום והיא לא רואה מוצא למעט התאבדות...ממנה הבנתי שהיא ניסתה כל כדור אפשרי שקיים וכלום לא עזר לה היא כ"כ יפה ועדינה והיא בולעת כדורי שינה בשביל להירדם לפעמים 14 כדורים בלילה אחד. הצעתי לה לנסות את ציפרלקס כבזמן שאני הייתי במצב קשה הוא עזר לי מאוד ובזכותו נולדתי מחדש. היא זועקת לעזרה ואין מי שישמע אותה ! היא כבר לא חיה אלא רק בשביל הכלבות שלה היא מפחדת שלא יהיה מי שיטפל בהם אחרי מותה שמישהו שקורא את זה יעזור לי לעזור לה !!! אני לא מוכנה לתת לה ללכת ככה סתם אני הייתי שם ויצאתי מזה טאני לא מוכנה לתת לה ללכת....................מה עושים ???

פונים לעזרה דחוף! לקבוע תור לרופא פסיכיאטר לאבחון מקצועי ולקבלת טיפול! אם המצב חמור ניתן גם לפנות לחדר מיון בכל בית חולים גדול ולבקש עזרה, גם היא ניסתה את כל הכדורים ישנם אולי עוד כדורים ושילובים שיכולים לעזור וגם טיפולים אחרים שיעילים בדיכאון עמיד לכדורים כגון נזעי חשמל, הכי חשוב להגיע לאבחון דחוף כי חבל על סבל מיותר.

שלום. אני מטופל כרגע בקסאנגיס 0.25 במינון של עד 4-6 כדורים ליום. עם זאת אני סובל מאלרגיה עונתית ואם ביכלל מאלרגיה שמלווה בהפרשות בעניים אף סתום הרבה ליחה וגירויים באף ובעניים. אני לוקח תרופה אנטי הסמנתית שניקראת זילרגי שמאוד עוזרת לי באלרגיה, אבל עכשיו שמתי לב לכך שזה לא מיסתדר לי עם הקסאנגיס. זה ניראה כאילו שזה מגביר את הפעילות של הקסאגיס. השאלה שלי אם זה הגיוני שזה ככה.

בהחלט כן, ראה קישור עם תגובות בין תרופתיות: http://www.infomed.co.il/drug4.asp?dID=28

לעופר כן בהחלט, התרופה מעלה את הפעילות של הקסנגיס, זה דווקא דבר טוב, צריך ליטול פחות קסנגיס ואפשר לחסוך....., אבל בקיצור, תיטול פחות קסנגיס כי הפחות עושה את אותה הפעילות כמו המינון הרגיל. שבת שלום דר' גיורא הידש

אני בן 45 וסובל מילדות מהתקפי פניקה הקשורים לבדיקות רפואיות וטיפול רפואי. אחרי שעליתי לארץ מרוסיה המצב החמיר עוד יותר-כנראה זה קשור למזג אוויר חם שאני לא רגיל אליו. אני כבר 10 שנים בארץ ועם הזמן המצב רק הולך ומחמיר. עכשיו כל דבר קטן-לדוגמה בדיקת לחץ דם בעיניים או טיפול שיניים, או אפילו שיחה סתמית על מחלות ו/או ניתוחים גורמים לי להרגיש התקפי חרדה עזים. בתחילה אני מרגיש בחילה, א"כ סחרחורת ורעש באוזניים ובסוף לחץ הדם שלי צונח ואני מתעלף. אני מבין שזה נובע מפחד אירציונלי ובלתי נשלט אך יש לציין כי במקרים אחרים שאינם קשורים לרפואה, הפחד שלי "נורמלי", כלומר לפי המתכונת "תכה או תברח". אני עוסק בספורט אגרסיבי-קרב מגע, מרבה לטייל באופניים, אך כל ביקור לרופא מהווה בשבילי עינוי. פניתי לרופאים שונים בעניין, כולל פסיכיאטר אך ללא שום תוצאה. איפה אפשר לקבל טיפול יעיל בנושא זה?

אני מאחל לך שתהיה בריא ולא תצטרך ללכת הרבה לרופאים , אולי פתרון בשבילך הוא ללכת לרופא המשפחה ולבקש כדור נוגד חרדה שתוכל לקחת לפני בדיקות רפואיות , טיפול נוסף הוא אולי פסיכולוגי קוגנטיבי התנהגותי.

לולדימיר תודה לדורון ואני מצטרף לדבריו. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב, אני בקשר עם בת זוג בגיל 50 לערך. מזה 6 שנים שהיא נוטלת סרוקסאט/פאקסט במינון של 20 מ"ג, שאלותי: * לטענתה נטילת הכדורים גרמה לה לכתמים בעור, לאחרונה הגדילה את המינון ולטענתה סימנים כחולים שמצאתי על זרועה הם מהגדלת המינון. נא התייחסותך, * שמתי לב להכחשות שלה לדברים שהיא אמרה או עשתה, ההתכחשות מאוד קשה ונחרצת. התייחסותך.. * שמתי לב שכאשר היא נרדמת היא רועדת ואף צובטת אותי די חזק. כאשר אני מעיר אותה היא מתכחשת לחלוטין, אודה לך על התייחסותך, כמו כן ה "ספים" שלה מאוד קצרים. אנא התייחסותך תודה חג שמם ושנה טובה

לגיל אני חושב שברור לך שאין אפשרות לבצע ניתוח של אישיות ממכתב קצר ברשת ובטח לא מאדם שלישי. לעתים הסרוקסט גורם לקרישה איטית יותר של הדם לכן אם הכתמים הכחולים קשורים לדמומים אז יתכן שזו הסיבה, בכל אופן כדאי לבצע בדיקות אצל הרופא המטפל. הדברים האחרים שכתבת יתכן שהם הסיבה לנטילת הסרוקסט ולא תוצאה של הנטילה. אבל צריך להכיר את האדם טוב יותר. שבת שלום דר' גיורא הידש