פורום פסיכיאטריה

האם אתה מטפל במסגרת קופת חולים מכבי.?

לבוני- בשביל לאתר פסיכיאטר בקופ"ח מכבי- פנה לסניף שאליו אתה שייך- או חפש באתר האינטרנט שלהם- או פתח את ספר השירותים של הקופה.

החזירו את הפורום לרשימת הפורומים המובחרים באתר. כל הכבוד לד"ר הידש שלנו שהוא המנהל הכי הכי ענק של דוקטורס אוהבים אותך!

ערב טוב, אני אף פעם לא נכנס מהמסך הראשי כי במועדפים יש לי את העמוד ישירות, אבל יופי לשמוע שאנחנו עם כל החברה הנפלאים שכאן נמצאים בפורומים הנבחרים, זו בטח עבודה שלכם. השיטה הזו של סינון ההודעות מאוד נוחה לי. ראשית ישנם ניסיונות להפריע (המתוסכלת כנראה מנסה לחזור תחת כל מיני שמות), ובנוסף אני משמיט הודעות שעלולות לפגוע באנשים בעיקר בגלל הסיגנון ולא בגלל התוכן. כפי שידוע איני מקבל הודעות בסגנון אישי - כלומר להשתלח (בהבדל מביקורת) באנשים אלו או באחרים ולעתים נדירות הודעות הכתובות בסגנון מפחיד או מאיים שלא לצורך ועלולים לפגוע בשואלים. אבל בסך הכל מעל 99% מההודעות עולות וצריכה להיות סיבה מיוחדת כדי שלא אעלה הודעה. תודה לכל אלו העוסקים במלאכה. הידש

אולי הגיע הזמן לשקול מחדש פירסום הודעות באופן מיידי, כלומר ללא סינון מראש ע"י מנהל הפורום. אחרי תקופה שעברה כדאי לשקול נושא זה מחדש.

איזה הסבר הגיוני יש להצעתך? כל המטרה היא שהדיונים ישארו ברמה תרבותית ולשם כך יש צורך במקרים חריגים לסנן הודעות.

שאלה לדור ולד"ר הידש כידוע לכם התחלתי טיפול עם איקסל 50 מ"גלפני 3 שבועות בשבוע ראשון כדור אחד ביום בשבוע שני התחלתי 2 כדורים ביום{1 בבוקר,1 בערב} במקביל לקחתי וואבן לרגיעה כי האיקסל גרם לי לעצבנות ואי שקט,ככל שהגברתי את המינון,הוואבן לא עזר לי אלא רק הרדים אותי{אני לוקח וואבן כבר מעל שנה,לפני האיקסל יחד עם סרוקסט שהפסקתי} מאז שהעלתי את המינון עם איקסל גברו המתח והחרדה{מצוין בעלון שבתחילת הטיפול המתח והחרדה עולים},עד לפני יומיים לקחתי 4 וואבן ביום וזה לא השקיט לי את העצבנות והאי שקט. שלשום דברתי עם הפסיכיאטר והוא רשם לי טרנקסל 5 מ"ג 3 פעמים ביום,אתמול התחלתי לקחת את הטרנקסל יחד עם האיקסל ,המתח והחרדה נחלשו ,אני מרגיש הרבה יותר רגוע ובנוסף על כך שהאיקסל התחיל להשפיע לטובה במצב הרוח וירידה בדיכאון ,לבינתיים הרופא נתן לי טרנקסל ל-10 ימים ,אני מקווה שהמתח והחרדה יעלמו עם הזמן וכך אשאר רק עם האיקסל. 1.כמה זמן להערכתכם אני אצטרך לקחת טרנקסל בתור תמיכה לאיקסל? 2.למה הטרנקסל עובד טוב יותר מהוואבן בתור כדור הרגעה? 3. אני עכשיו לא לוקח וואבן,ומקווה לא לקחת בהמשך,האם יהיו תופעות של גמילה מהכדור? אשמח לקבל ממכם תשובות

ליואב- שתי התרופות הן מקבוצת הבנזודיאזפינים ולכן לא יהיו לך סימני גמילה. טרנקסל הוא ארוך טווח ולכן במקום 3 כדורים של 5 מ"ג ניתן לקחת כדור אחד של 15 מ"ג. את זה אני אומר רק למקרה שתצטרך להמשיך איתו מעבר ל-10 ימים. לעיתים יש צורך בטיפול הרגעתי לתקופה ממושכת בנוסף לתרופה נוגדת דיכאון וחרדה. אבל עדיין לא חלפו 8 שבועות מתחילת הטיפול ולכן עשויים להיות עוד שינויים (בד"כ לטובה). ביי, דור.

תודה דור,יש לי 3 שאלות 1.אם אני אקח טרנקסל 15 מ"ג בפעם אחת האם השפעתו תהיה לאורך כל היום? 2.אני מתחיל להרגיש פחות מדוכא ופחות מתוח במצבי הנפשי ורוצה לחזור וחלפש עבודה,האם טרנקסל 15 מ"ג יכול לגרום לי לישנוניות ואז זה יפגע בתפקוד בעבודה? 3.אם אני אקח 15 מ"ג מתי עדיף בבוקר או בערב? אשמח לקבל ממך תשובות

אני בת 33 בהריון רביעי ילד שני שנולד פג עם "אטרזיה של הוושט" אחריי הריון קשה ומאז עבר מס' ניתוחים ואישפוזים וכו' ונקווה שלא עוד בסוף השבוע (ואני בהריון בחודש שישי) הילד בלע צעצוע ורצנו איתו למיון ועברנו את כל הפרוצדורה על להוצאת הגוף הזר אני לוקחת פרוזק 40 מ"ג ולמרות הכל מרגישה סחוטה נפשית בהריון הנוכחי אני מרגישה כל הזמן תחושה של עילפון שגרמה לי לפחד לצאת לבד מהבית שלא לדבר עם הילד מחשש שלא ארגיש טוב בנוסף לזה לבן שלי איחור התפתחותי הוא בן שנה ועשרה חוד' ולא מדבר מילה אני מירגישה שעד הוא יוצאי מילה מהפה הוא קודם כל יוציא לי את הנשמה קנינו בית חדש ורק עוד חודש נעבור אליו ולכן יצא שחודשיים אנחנו גרים אצל ההורים ואני מרגישה שבחודשיים הללו אני ובעלי התרחקנו מאד מאד עד כדי אפס מגע פיזי ומילות אהבה ועכשיו אני כבר מתחילה לבכות אני לחוצה מאד מכיוון שבהריון הקודם סבלתי מ IUGR ומפחדת מאד מאד שלא נדע מצרות לא עלינו לשידור חוזר אני מקנאה בחברות שלי שבהריון והבעלים מפנקים ואתם והחיים מפנקים אותם ואני רצה מחוויה קשה אחת לאחרת ורוצה לצעוק שגם אני בן אדם וגם לפעמים לאמא הכוחות נגמרים אני אוהבת את בעלי ואת הילד מאד מאד מאד אבל חייבת לקבל איזה שהו פידבק חיובי שיקרה משהו טוב יש עליי עומס נפשי אדיר חשבתי ללכת לפסיכולוג של קופ"ח ואני לא עושה את זה ובאופן פרטי ממש אין לי כסף את הכסף שיהיה לי אם יהיה אני ישקיע בקלינאית תיקשורת לבן שלי מה גם שבעניין של הבן בעלי ממש בת יענה תומן את הראש בחול ואין לי את הכוחות הפיזים והנפשיים לטפל בזה לבד כרגע גם ככה אני מתפקדת לבד מכיוון שלפני 8 בערב הוא לא נכנס הביתה ואין לי זכות להתלונן אני לא עובדת כרגע בגלל המרגש שלי סתם רציתי לשמוע את דעתך וגם חיבוק לא יזיק אני כותבת לך פעם בחצי שנה בערך כשאני מרגישה שהגיעו מים עד נפש ברגע שהבן שלי יגיד רק "אמא" או אפילו מילה אחרת אני אקבל המון כוחות אוףףףף משהו חייב להיות קל וטוב לא יכול להיות שהכל קשה תודה רבה

לשירלי היקרה כמה קשה להיות אמא לבד, ועוד בהריון, ועוד עם בן עם איחור התפתחותי, ועוד בבית של ההורים, ועוד בדיכאון... כל אחד מהדברים האלה בנפרד הוא קושי לא פשוט בכלל וכולם ביחד נראים בהחלט מעמסה לא פשוטה בכלל שדורשת ממך המון המון כוחות, וכנראה שיש לך אותם. הבן שלך ידבר בסוף, הם כולם מדברים. ואם תסתכלי לו עמוק עמוק בעיניים תראי שהוא ידבר אליך בלי מילים, בחיוך שלו, במגע, וילדים נותנים לנו המון כוחות כשנראה שכלו כל הקיצים. אין לי הרבה עצות לתת כי הדברים שאת מתארת נראים באמת קשים. רק לתת חיבוק כמו שביקשת ותזכרי את הכוחות שכן יש בך והביאו אותך לאיפה שאת למרות כל הקשיים. שיגיעו ימים קלים יותר. תרגישי טוב, תמי.

את מדהימה. אין ספק שהמין הנשי הוא המין החזק. אני בטוחה שהכל יהיה טוב ואפילו מצויין. לא, אני לא ד"ר הידש ואני לא מכירה אותך. אבל ברור שהמצב שלך קשה מאוד אבל גם זמני מאוד: ראשית, בנך ידבר!!! תתמקדי בחצי הכוס המלאה: עם מי הוא מעדיף לשהות?, אצל מי הוא מתנחם?, האם ישנם מילים או ג'סטות תיקשורתיות שהוא כן עושה בכדי להביע את רצונו? האם הוא הולך למעון? שנית: את תלדי. ההריון בסופו של דבר יגמר. יוולד לך צאצא שיוציא ממך שוב אהבה ואולי דרכו תוכלי שוב להתחבר לבעלך. שלישית: בענין בעלך. את חייבת לשתף אותו בחולשה שלך ובקשיים שלך. לא יתכן שתסחבי הכל על גבך!!! תעבירי אליו את "הכדור" בנוגע למצבך. ושהוא יהיה אחראי על מה שהוא לוקח על עצמו בכדי להקל עליך. קצת קשה לי להמשיך עם הרעיונות כי אני ממש לא מכירה אתך ואת המערכת תמיכה שלך. מה קורה עם: אחות, גיסה, אמא, חברה, חמה, שכנה. האם את דתיה? אולי לחמ' הרווחה יש אפשרות לסייע זמנית במעון לבנך (חובה ולהערכתי הוא זכאי ע"פ הקריטריונים) או עזרה של סומכת. בקרוב תיכנסו לבית משלכם, איזו חוויה. אל תתבישי לבקש עזרה. "תיפלי" על הסביבה. תני להם להרגיש לא נעים אם הם יסרבו לך. את חייבת עזרה ותמיכה כי מאוד קשה להיות לבד במצבך. והעזרה תחבק אותך כי את ראויה לחיבוק העצום ביותר שניתן לקבל. תזכרי שאת אישה חזקה ומדהימה. ממש התאהבתי בך. אורלי. אה, ועוד דבר קטן הנוגע לבנך: בני גדול מבנך, עם עיכוב קל בהתפתחות שפה. הוא קרא לי אמא רק לפני שבועיים.בכל אופן אני מקווה שבנך במעקב של רופא ילדים בקופ"ח ובטיפת חלב. פני איתו ליח' להתפתחות הילד הקופ"ח שלך. האיבחון והטיפולים הם במחירים זולים מאוד. תעשי את זה לפני הלידה.

יקרה. תרשי לי לשלוח לך חיבוק גדול ומחזק קודם כל , תרשי לי לצוטט אותך "מתפקדת לבד" זה לבדו מעיד על המון, ילדים קטנים דורשים המון וכל אדם גם ללא התרופה היה מרגיש "סחוט נפשית" אז קודם כל תרשמי לעצמך ציון 100 גדול ענק על הקיר ככה שכולם יראו. ללא ספק יש מקום לדרוש עזרה ואת זה לדרוש ממקום של כבוד ולא של נחיתות. מגיע לך לדרוש מהמשפחה שימלאו את חלקם וירתמו לעזור. בנוגע ליחסים עם הבעל אני מניח שפשוט מאוד לא נוח לו בנוכחות הוריך ואולי הוא לא כ"כ יודע איך לאכול את המצב...עם זאת הבן אדם עובד וישנה הדירה החדשה אז בכל זאת קורים דברים רק צריך אוטוטו קצת סבלנות. זה שאת לא עובדת כרגע...בשם אלוהים כמה כבר אפשר לדרוש מהבן אדם...ישנם אנשים כמוני שלא עובדים שנים ואם זה עוזר לך אז את חזקה ואני החלש ובכל זאת מחבק אותך ומאחל לך כל טוב ושתמשיכי להיות חזקה ולהאמין, סבלנות וקבלה, יהיה טוב. בנוגע ללצאת החוצה מהביית כדאי לצאת וברור שישנה הבעיה הפיזית אז אולי עם האוטו או עם מונית בליווית אחד ההורים או עדיף אח או אחות בקיצור כולם חייבים לתת יד פה, זה לא עסק פרטי של אף אחד. וז חובתם שהיא בעצם רק זכות להושיט יד ולעזור. האם אפשר לחשוב על לשכור אחות או מטפלת לעזרה? מאחל לך המון המון המון המון בהצלחה. שלך תמיד. רמי

לשירלי אכן יש לך עומס רב ובעיקר עומס רגשי עם הדברים שאת מתמודדת אתם, בעיקר החששות מפני העתיד והחששות לגבי ההריון וכבר אפשר להגיד הילדים. הקושי העיקרי כמובן הוא ה"לבד", וחבל שאת לבד ומרגישה לבד. לפעמים אדם נמצא לבד גם מסיבות אובייקטיביות אבל גם כיוון שהוא לא יודע מספיק לבקש את השיתוף שהוא כל כך רוצה לקבל...., חשוב שתחשבי כיצד את יכולה להסביר לאנשים הקרובים לך שאת מרגישה כל כך לבד ואת רוצה להיות אחרת. אני מקווה שלפחות החברים כאן הצליחו לעזור קצת ותמיד טוב לשלוח חיבוק שבת שלום דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, אני עומדת לטוס לארה"ב בעוד כשבועיים, ואני טרודה מאוד. כל חיי אני סובלת מהפרעת חרדה, שמתבטאת בהתקפים בעיקר בנסיעות ושינויי מקום. טסתי בעבר טיסה קצרה לפראג (כ-4 שעות) והייתי עם התקף חרדה במטוס. שנתיים לאחר מכן טסתי לספרד (טיסה מעט יותר ארוכה) שעברה בסדר. אני לא יודעת אם זה היה בזכות כדורי "רגיעון" שנטלתי. בכל מקרה, עכשיו זו טיסה של 12 שעות. רופא פסיכיאטר נתן לי כדורי "ובן" וכדורי שינה, אך קראתי על תופעות הלוואי ואני רק חרדה יותר. אני רוצה לעבור את זה וליהנות כמו כולם, אך קוללתי. מה המלצותיך? האם עליי ליסוע בכל זאת? תודה, שרון.

לבעיות של פוביה מנסיעות ושינויי מקום??

שרון !! קודם אני רוצה להגיד לך שאת אמיצה , את לא נמנעת מהפחד היית כמה פעמים על טיסות , אז את כבר עושה חצי דרך , היו כאלה שנמנעו מבכלל לעלות על מטוס. כן , זה בעייתי גם אני לא אוהבת טיסות בכלל. העצה שלי היא לקחת את הוובן שעה וקצת לפני שאת עולה לטיסה . זה ינקה אותך קצת מהמחשבות השליליות והטורדניות שמעלות את רמות החרדה. מה היתי עושה עכשיו להיות במקומך , לטוס לארה"ב , תחשבי על ההנאה שבעניין. תנסי באמת שאת במטוס כבר , לנטרל את עצמך מהמחשבות השליליות , אם יש מישהו שנוסע איתך , שיעסיק אותך בתחילת ההמראה (שזה החלק הכי קשה ) , שיתמוך בך , שידבר איתך ,זה יכול לעזור. תהני , רק טוב , מיטל

וובן זה לא כדור כזה חזק. והוא אחלה כי הוא באמת גם משרה תחושת עייפות , אם את טרודה מתופעות לוואי נסי אותו לילה לפני הטיסה כדור שלם חצי כדור תראי איך משפיע עליך. את שואלת אם לנסוע ? בטח לנסוע , תעשי חיים ותחזרי לשלום רק טוב , מיטל

קודם כל, תודה על התייחסותך. האכפתיות שלך ריגשה אותי. ככל הנראה אאכזב את עצמי ואת בן זוגי ונבטל את הטיסה הבוקר. הבעיה שלי היא עם הטיסה הארוכה, הקלסטרופוביה, הידיעה שבמשך 12 שעות אאלץ להיות בטיסה, ושאהיה רחוקה חצי עולם מכאן. אני מרגישה ממש דפוקה, כיוון שכמוך - כולם היו מתים להיות במקומי. ובנוסף, אני מעציבה את בן הזוג שלי. התלות בכדורי הרגעה ממש מפחידה אותי, בגלל תופעות הלוואי שרשומות שם.

כמה מוכר.... שמעי אנקטודה אישית :) לפני מספר שנים גמלה בליבי החלטה לנסוע לארה"ב. לא סתם. חיכה לי שם אדם מאוד אהוב. היה טריגר. הגעתי לשדה התעופה, לאחר שאף הנסיעה לשדה לא היתה לי קלה. הייתי עם חברה טובה, שמכירה אותי היטב על כל חרדותי. בטרם עליתי לטיסה, ניגשתי לאחד הדיילים ושאלתי עד מתי אני יכולה להתחרט, כי אני פשוט סובלת מחרדות. הוא היה מאוד אמפטי וענה שעד השנייה שגלגלי המטוס לא מתנתקים מהאדמה, מותר לי להתחרט. התיישבתי במטוס, בפאניקה טוטאלית. חברתי טסה במחלקה ראשונה ואני במחלקת תיירים. אותו דייל מהשדה עדכן את דיילי האוויר לגבי הבעיה שלי ואחד מהם ניגש אלי ושאל לשלומי. הנוסעים שלצידי התעניינו ואז פשוט אותם שיתפתי בחרדה שלי :) הם היו נפלאים והתחלתי לחוש בטחון מסוים, שהלך וגבר. במהלך הטיסה הרגשתי צורך לקחת 2 כדורי XANAX, ישנתי טוב והכל עבר אחלה. אל תוותרי. אם תגיעה החרדה, תחשבי עליה כמו על גל מתרומם, שחייב, פשוט חייב גם לאבד מעוצמתו. אין לו דרך אחרת. בהצלחה !!!! אני מתה לדעת איך היה לך בטיסה. שתפי כשתחזרי :)))

קודם כל, תודה על כל התמיכה שקיבלתי פה. אני חייבת לציין שאני המומה מהאכפתיות של האנשים שהשיבו לי. חיבוק גדול לכולם. לא ביטלתי. התקשרתי לבעלי וביקשתי שלא יבטל - יוזמה שכנראה תעלה לי בבריאות, אבל אני חייבת להוכיח לעצמי. אני רק מקווה שלא אשתגע שם... הרופא רשם לי כדורי שינה Bondormin ורציתי לדעת אם מישהו מכיר? תודה שוב, מכל הלב. שרון.

1. האם קלונקס במינון של 1-1.5 מ"ג לפני השינה או בכלל במשך היום יכול לגרום לחולשה בשרירים? 2. למשך כמה זמן נמשכת ההשפעה האפקטיבית של התרופה מרגיעה לקיחתה? (הכוונה היא לפחות 90% משיא השפעתה ולא עד מתי היא מתנקה לחלוטין מהגוף)

3. תוך כמה זמן הגוף מפתח עמידות ל1.5-1 מ"ג קלונקס ואז סף הרגישות עולה ומצריך הגדלה של המינון בכדי להשיג אותו אפקט ? אורלי

הכי טוב לזרוק את הקלונקס לפח הזבל..לפני שיהיה מאוחר

1.קלונקס יכול לגרום לתחושת עייפות וכבדות מוטורית( בשלב שהגוף לא פיתח עדין סבילות לכדור ) , מכאן אולי גם התחושה של רפיון השרירים. 2. על סמך נסיוני העשיר בבנזודיאזפינים , ההשפעה יכולה להתחיל אחרי מס דקות , נניח 10 דקות , ואת השפעתו המלאה אפשר להרגיש כעבור חצי שעה שעה . וזה מחזיק לכמה שעות ( טוב תלוי גם במינון , והסיבולת של הגוף לתרופות ). 3. הגוף יכול לפתח סבילות / עמידות לקלונקס אם הוא נלקח על בסיס קבוע , ולדעתי מעל חודש ימים , יש סיכוי טוב שהגוף יפתח סבילות ואז יהיה צורך להעלות את המינון , יש לכך כמה הסברים ,אחד מהם שהכבד מפתח אנזימים שמפרקים טוב יותר את החומר והסיבה האחרת קשורה לרצפטורים שנקשרים לחומר . אני מניחה שיש עוד כמה גורמים. 4. אני מניחהשכל אדם אינדיבדואלי , בדרך שגופו מגיב לחומר החל מתופעות לוואי של עייפות וכלה בפיתוח סבילות והגדלת האפקט . וכמובן בהתמכרות לו. 5. עדיף בלי בנזודיאזפינים , כן אם אפשר גם לזרוק לזבל , אבל מה לעשות שיש כאלה שזקוקים להם . אני חושבת שפסכיאטרים "מקלים ראש" עם הבנזו כמו קסנקס וקלונקס שלהן הסיכוי הגבוה לפתח סבילות מהר ואף להתמכרות. 6. קטונתי מלשפוט רק טוב , מיטל

לכולם ולד"ר הידש הרבה פעמים אני שומעת אנשים שאומרים אני כבר כמה שנים בטיפול ואני לא יודע אם אני אצל המטפל המתאים. איך יודעים שהמטפל באמת מתאים? שזה הוא ולא אחר שיכול להתאים לי יותר? אני כבר שלוש וחצי שנים בטיפול פסיכודינאמי, אחת לשבוע, לפעמים יותר, ואני לא מבינה עד מתי זה יימשך? הטיפול הוא טוב, אבל נראה לי שמה שיותר חשוב לי זה הידיעה שיש לי תמיכה מסויימת קבועה שהיא זמינה בשבילי. יכול להיות מצב של "התמכרות" לטיפול? ואם כן, אז זה רע? אולי המטפל הפך למישהו יותר מדי חשוב ואני לא מוכנה לוותר עליו ולכן אני נשארת בטיפול למרות שאולי אני כבר לא צריכה? עכשיו נראה לי ששאלתי כמה שאלות שונות... אשמח לשמוע מה דעתכם שיר

לשיר טיפול פסיכודינאמי לוקח זמן. אני אישית הייתי 4.5 שנים אצל מטפל אחד, בטיפול מאד אינטנסיבי שהתחיל 3 פעמים בשבוע ועבר בהדרגה לפעם בשבוע. אחרי הפסקה חזרתי למטפלת אחרת לעוד כמעט שנתיים טיפול. גם אני כמוך שאלתי את עצמי המון אם יש התמכרות בטיפול, ועד מתי וכו' במיוחד בטיפול האחרון שנגע בי כל כך עמוק וחשתי כל כך קשורה ותלוייה במטפלת שלי. אבל עכשיו אני אחרי. מתוך החלטה. מתוך תחושה שהקשר כבר לא מתאים לי במתכונתו הטיפולית. ומתוך הערכה שהשגתי את מה שהשגתי ואת השאר אשיג לבד. תני לעצמך להתמסר. אל תשווי עם אנשים אחרים. זה כואב להזדקק למטפל אבל זה גם מאד מצמיח. כשזה יגמר את תדעי. זה תהליך. בינתיים, לא נורא אם את קצת מכורה. אפשר להיגמל, ואין תופעות לוואי חמורות מדי. לפחות ככה זה אצלי. תמי.

האם לבדיקה פסיכיאטרית רשאי חולה נבדק לצרף את אשתו לבדיקה בתור צופה? האם זה יכול להשפיע על תוצאות הבדיקה?? אודה על תשובתך.

ליוסי בדיקה פסיכיאטרית לשם מה? מה מטרת הבדיקה? בכל אופן מקובל לתת לאדם את הפרטיות שלו כיוון שיתכן שחלק מהבעיה היא היחסים בתוך המשפחה. כמובן שנוכחות אדם נוסף עלולה להשפיע על הבדיקה, הן לטוב והן לרע. אני נוהג בדרך כלל לראות בפעם הראשונה את האדם לבד, ואחר כך בפגישה שניה יש אפשרות לצרף את בן/בת הזוג. אבל אין זה כלל שלא עברתי עליו כאשר משהו ביקש אחרת. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מדבר גם על בדיקה של ועדה רפואית??? תודה על התשובה.

שלום רב, ביום ראשון עברתי ניתוח אלקטיבי בהרדמה מלאה להוצאת גוש לא ממאיר מהשד. קיבלתי שבוע "גימלים" ואני בבית. השהייה בבית לא נעימה לי, אין לי שקט נפשי ואין פניות ריגשית/נפשית להינות באמת. במשך היום אני לא ממש עסוקה בשום מחשבה טורדנית, סתם דיכדוך כזה. שמתי לב שבלילה איני מסוגלת להירדם (מצב שמאוד לא אופיייני לי בימי שיגרה) ומה שהכי מוזר זה שכשאני שוכבת במיטה אני נכנסת לאי-שקט מוטורי מובהק שמתמקד ברגליים. הרגליים (בעת שכיבה על הגב) מתקפלות ומתיישרות באופן בלתי נשלט. אני לא חושבת על שום דבר אובססיבי ולא מרגישה חרדה אלא פשוט ולמרות שאני מרגישה עייפה הגוף באי שקט מוטורי. לפנות בוקר לקחתי 0.5X2 של קלונקס וזה ככל הנראה עזר כי נרדמתי. עוד אציין שעקב הדכדוך במשך היום העיליתי על דעת עצמי את הסרוקסט מ40מ"ג ל 60 מ"ג (מטופלת לOCD? ) ולשאלות: 1. היתכן שהאי שקט המוטורי בלילה קשור להרדמה כללית מלפני 3 ימים? 2. אולי מדובר בתופעת לוואי של עלייה במינון הסרוקסט? 3. איזה מינון (אם בכלל) של קלונקס מומלץ למצבי? 4. האם נמשע על אי שקט מוטורי ברגליים בזמן הניסיון להירדם? 5. האם יש הערות, הארות והמלצות נוספות למצבי המתיש? בתודה מראש אורלי.

לאורלי קשה לי לענות לך על השאלות המפורטות עם מכתב כל כך קצר ברשת. איני מבין בדיוק את התופעה של אי השקט ברגליים ולא שמעתי על תופעה זו אחרי הרדמה כללית או עליה בסרוקסט. בכל אופן הפרעות נפשיות אחרי ניתוח או החמרה בהפרעת חרדה אחרי ניתוח מוכרות, בדרך כלל מדובר על הפרעה קצרה שחולפת. לכן ההמלצה היא לא לשנות את הטיפול ולא את הסרוקסט אלא להוסיף קלונקס באופן זמני ולראות לאן הדברים יתפתחו. אבל באופן אישי כדאי להתייעץ עם הרופא המכיר אותך היטב. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום וברכה, אני בן 43 - זה מספר חודשים שאני נוטל אדרונקס, אשר אותו אני מפסיק מידי פעם כאשר אני מאבד תחושת עזרה מהתרופה עקב התגברות חרדות ודיכאונות -כאילו הגוף מתרגל - במהלך החודש. הפסקת התרופה בפעם האחרונה גרמה לי להיכנס לפאזה של דיכאון מאז'ורי (ע"פ הגדרות בdsm), לאחר זמן בו לא יכולתי לסבול יותר את הדיכאון חזרתי לתרופה למרות שלדעתי היא עוזרת חלקית תוך העלאת המינון מ8 ל10 מ"ג ומצבי השתפר למדי אם כי אני מרגיש חרדות הנובעות לדעתי ממצבי הקיומי היום יומי (לא מועסק כ5 שנים, תחושת ערך עצמי נמוכה ביותר, חוסר יכולת להפעיל את עצמי וגם מוגדר כנכה נפש...בבט"ל), את התרופה אני מקבל ע"י פסיכיאטר חבר אשר אינני מטופל על ידו באופן מסודר... האם כדאי להחליף את התרופה? חשוב שהתרופה לא תשמין אותי...ומה בדבר התרופה החדשה המופיעה בכתבה האם היא עדיפה על האדרונאקס המצויין בהיעדר תופעות הלוואי שלו (לפחות מבחינתי). קשה לי בשלב זה להחליט על רופא מטפל ואף חשבתי לעבור קופ"ח למכבי...אני מטופל בבריאות הנפש באיכילוב ואולם אין לי רופא מטפל בשלב זה כבר זמן רב למדי. אודה על תגובתך. רמי.

לרמי- עם אדרונקס אפשר להגיע עד 12 מ"ג ליום. אם לא תהיה השפעה מספקת כאשר אתה לוקח מינון מלא (12 מ"ג ליום), לתקופה של חודש לפחות, אז ניתן לשקול החלפת תרופה. את התרופה יש לקחת ברציפות, ללא הפסקות. התרופה איננה ממכרת. אבל- אתה מתאר בעיות שהפתרון שלהן איננו דווקא תרופתי. אם למשל תקבל עזרה בשיקום תעסוקתי והשתלבות בעבודה, סביר להניח שזה ישפר גם את מצבך הנפשי. לכן מומלץ שתקבל עזרה גם בנושא של שיקום תעסוקתי.

תודה לדור ואכן חשוב להיות בטיפול מסודר וללא הפסקות. כל טוב דר' גיורא הידש

10 שנים אני לוקחת כדור אחד של קלופיקסול 2 מ"ג בנוסף כדורי שינה. רציתי לשאול מה עושה הקלופיקסול ? והאם ניתן אי פעם להפסיק? האם המינון נחשב נמוך או גבוה? האם התרופה ממכרת? רשום על התרופה שהיא לפסיכוזות ואני חושבת שאין לי סכיזופרניה ואינני יודעת למה הרופא מתעקש לתת לי את הטיפול הנ"ל. האם ניתן לקחת את הקלופיקסול יחד עם תרופות שינה?

ליעל אכן דובר על מינון נמוך ביותר כאשר לא ברורה לי הסיבה למתן של הקלונפיקסול. אומנם מינון כזה נמוך לא אמור לגרום נזק אבל אם הרופא המטפל לא מוכן להפסיק אותה אני חושב שיש טעם להתייעץ עם מומחה נוסף. כל טוב דר' גיורא הידש

לפי התיאור יש צורך לעלות במינון של הקלופיקסול ולהפסיק עם כדורי השינה. מאד לא מומלץ לשלב כדורים היפנוטיים יחד עם תרופה אנטי פסיכוטית. אם מינון של 2 מ"ג קלופיקסול לא מרדים אותך אז מומלץ לשקול עם פסיכיאטר עליה במינון של התרופה.

ברצוני לדעת האם שימוש בקנביס בצורותיו השונות בשילוב עם לוסטרל 100 מ"ג ביום יכול להוביל למצב נפשי או גופני בלתי הפיך החרדה. אמ

אמ שלום מניסיוני העשיר של שילוב תרופות בין SSRI וקנביס בשימוש מזדמן (כפעם בשבוע) לא גורם לשום השפעה יוצאת דופן. הרופאים ממליצים להימנע משילובים כאילו. לדעתי האישית כדאי להימנע מעישון מסיבי. אך אני חושבת ששימוש חד פעמי (בהנחה וזו לא חשיפה ראשונה לסמים כי אז אולי יש לך נטייה לרגישות...) לא אמור לעשות נזק בלתי הפיך. והארה נוספת: אני לוקחת סרוקסט כבר כמעט שנתיים עם השפעה מאוד טובה. עד שהתחלתי לקחת סרוקסט עישנתי באופן קבוע מידי יום. בהדרגה, לאורך התקו' שבה אני נוטלת את הסרוקסט אני מרגישה ירידה דרסטית בכמיהה לעישון, וכמו-כן הסוטול כבר פחות כייפי , הוא די מעפאן ומאכזב.כמו זיון גרוע. מאוד אהבתי לעשן גראס וכל פעם שאני מעשנת בזמן האחרון אני כ"כ מתאכזבת שכמעט לגמרי הפסקתי. לא נורא זהו מחיר שאני מוכנה לשלם בעבור השפיות שלי (עם מחירים נוספים שכרוחים בתופעות הלוואי כגון השמנה וירידה החיי המין) בקיצור נראה לי שתרגישי טוב. אורלי

בבקשה- http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2803377,00.html דנה

בבקשה תבינו מומחה של בית משפט קבע פוסט טראומה 15 אחוז לצמיתות ואילו ביטוח לאומי לא מוכן להכיר בזה אלה בבעית אישיות היסטוריונית ולכן נתנו לי 20 אחוז לצמיתות מה אני עושה איתם

למיטל זכותו של הביטוח הלאומי לקבוע את מה שנראה נכון בעיניו. אם את חושבת לשנות את הדברים כדאי לערער ואם יש צורך אז עם עורך דין וחוות דעת נוספת. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מעונינת לקבל מידע לגבי תרופה בשם רמרון.תודה

יפית שלום, מצורף קישור עם מידע על התרופה רמרון (בקשר לתופעות הלוואי המצויינות בקישור כדאי שתדעי שלא אצל כל אחד הן מופיעות ואי אפשר לדעת עד שלא מנסים). http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=307 את יכולה גם לחפש מידע על רמרון דרך כפתור "חיפוש בפורום" שבראש העמוד מצד שמאל - תקבלי הרבה תוצאות בנושא. יום טוב, אני.

אבי נוטל רספרידל וקלונקס פעמיים ביום (טיפול פסיכיאטרי במשך כ 3 שנים) האם ניתן לתת לו זייבן לגמילה מעישון ללא כל חשש שמה תיהיה סתירה עם הטיפול שהוא נוטל ? תודה

לראכלין, אני במצב דומה, בטיפול ברספרידל. נאמר לי שזייבן מעלה את רמות הדופמין במח, זאת אומרת עושה פעולה הפוכה לתרופה אנטי פסיכוטית כגון רספרידל, ולכן לא כדאי לקחת אותה במצב שכזה. אולי זה יעניין אותך - שמעתי שדיקור סיני יכול להפחית את הדחף לעשן ולסייע בהפסקת עישון (יש מדקרים שמתמחים ספיציפית בנושא). יום טוב, אני.

לרכלין תיאורטית ישנה סתירה בין התרופות אבל באופן מעשי כבר נעשה מחקר על שימוש בזיבן אצל אנשים שנוטלים רספרידל ועד כמה ששמעתי התוצאות היו טובות. אבל עדיין לא התאסף מספיק חומר מחקרי על כך ולכן לא ממליצים על השילוב. כל טוב דר' גיורא הידש

קיימת אפשרות לשלב בין ריספרידל לזייבן (בופרופיון), שכן החשיבות של הפסקת עישון (=הצלת חיים), עולה על הסיכונים שטמונים בשילוב זה. הסיכונים הם: 1. זייבן בדומה לריספרידל מוריד את הסף לפירכוסים. 2. זייבן תרופה מעוררת שיכולה לעורר את הפסיכוזה מחדש. חשוב לציין שבשביל להיגמל מעישון צריך מוטיבציה ואין טעם לתת תרופה למישהו שאין לו מוטיבציה להיגמל מעישון. אבל אם הוא רוצה באמת להפסיק לעשן ואיננו מצליח לבד אז אפשר לתת לו את הזייבן בפיקוח רפואי של פסיכיאטר. מומלץ גם שישתתף בקבוצת תמיכה בנושא זה, במקביל לטיפול התרופתי.

אני אישה בת 40 פונה פה בקשר למצבו של אחי בן 30 הוא רווק גר עם ההורים לא מוצא את עצמו לא מוצא עבודה ובמשך 8 שנים נדד מעבודה לקורס וכך הלאה , כל היום הוא מדבר עם אימי על התאבדויות שזה מאוד מפריע לה היא גם אישה חולנית וקשה לה לשמוע את כל הדיבורים שלו דרך אגב הוא לוקח כדורים כי יש לו חרדות חברתיות, בקיצור אנחונו מפחדים שהוא יממש את האיומים שלו מה לעשות? אמא שלי כבר חצי בנאדם לא מתפקדת לא יכולה לשמוע את המילים שלו , בבקשה עזרה לפני שיהיה מאוחר

עליכם לפנות בדחיפות לפסיכיאטר כדי שיבדוק את מצבו,אם הכדורים שהוא לוקח לא עוזרים בדיכאון,הפסיכיאטר יאבחן אותו ויתן לו כדור נוגד דיכאון שיוציאו ממצב זה. אל תזניחו את המצב אם אתם רוצים לעזור לו.

עליכם לפנות בדחיפות לפסיכיאטר כדי שיבדוק את מצבו,אם הכדורים שהוא לוקח לא עוזרים בדיכאון,הפסיכיאטר יאבחן אותו ויתן לו כדור נוגד דיכאון שיוציאו ממצב זה. אל תזניחו את המצב אם אתם רוצים לעזור לו.

שלום, חרדות חברתיות אינן קשורות לאיומים בהתאבדות, לכן מומלץ קודם כל להגיע לאבחון של פסיכיאטר ואם המצב דחוף אז בחדר מיון של בית חולים כללי. כל טוב דר' גיורא הידש

אל תיהיי אבודה: אני מציעה לך לפנות לעובדת שיקום במח' לשירותים חב' ברשות המקומית (מח' רווחה). את העו"ס תעדכני במצבו ותבררי אפשרויות של איבחון והכרה מוסדית במצבו. ייתכן ואחיך או אימך יהיו מוכנים לשמוע על מסגרת חוץ ביתית שאחיך יכול להיות זכאי לקבל לאור האבחנה שיקבל.לנוכח כל אבחנה רישמית של מצבו ישנם סל שירותים עם אורינצטיה שיקומית. צריכה בשלות ושת"פ שלו ונחישות של אימך שהוא זקוק לטיפול ואינו יכול להמשיך ליפול כנטל על אימך מאחר וזה הורס אותה כל טוב, אורלי.

שלום רב, האם EFFEXOR ידוע כתרופה שגורמת לעליה במשקל ? כמו כן, האם ל- BONSERIN יש תופעה כזאת ? בתודה

לליאורה אפקסור עלול לגרום לעליה במשקל אבל תופעת הלוואי הזו די נדירה באפקסור, וכך זה עם הבונסרין. כל טוב דר' גיורא הידש

למעלה מ- 10 שנים שאני משתמשת בלוריוון ועכשיו הוספתי זודורום מבקשת לדעת כיצד להיגמל. ללא הכדורים לא מצליחה לישון

לטלי להגמל לאט לאט. כיום אי אפשר לדעת האם הקושי להרדם הוא בגלל הבעיה המקורית ואת עדיין זקוקה לתרופה, האם בגלל הגמילה מהתרופות או "מסיבות פסיכולוגיות" כלומר את חרדה ללכת לישון ללא תרופה. בכל אופן כל הפסקה של טיפול צריך להעשות בהדרגה בהדרגה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר הידש מאחר ואני מאד לא רגועה במצב נפשי לא הכי הכי,החליטה רופאת המשפחה לתת לי כדור ארגעה בשםXANAGIS לרגל יציאתי לחו"ל בעוד מספר ימים לתקופה של חודשים. אודה לך ד"ר אם אתה תוכל להביע את דעתך על הכדור הנ"ל.בדיקה מעמיקה מה קורה לי אוכל לבדוק רק עם שובי מחו"ל. אני בת 56 לא נוטלת הורמונים. תודה לך על התיחסותך

לפיני הקסנגיס היא תרופה טובה ועשויה לעזור, יש לה חסרון אחד עיקרי שהיא עלולה לגרום להתמכרות. לכן מומלץ כל שבוע לעשות הפסקה של יום יומיים לפי המצב וכך למנוע את הבעיה של ההתכמרות. כל טוב דר' גיורא הידש

ציינתי כבר קודם ששני ההתקפים הפסיכותיים שעברתי בעבר תמיד קרו לאחר שהשתמשתי בסמים קשים מסוג הרואין.היום אני חייה נקי כבר 4 שנים בלי מעידות.האם זקוקה לתמיכה של טיפול אנטי פסיכותי כמו שכתבתי?

יש הבדל בין פסיכוזה כחלק מסינדרום גמילה לעומת פסיכוזה כחלק ממחלת נפש. מדובר בשתי אבחנות שונות לחלוטין אבל הן לא סותרות זה את זו. כלומר יכול להיות שלמישהו תהיה גם בעיה של התמכרויות וגם בעיה פסיכיאטרית. אבל האבחנה המבדלת היא די קשה.

אני שייכת לכללית וכן נימצאת במעקב בבריאות הנפש..למרות ששם הרופאים מתחלפים כל הזמן.הפרפאנן לא לכל החיים.אבל כמו שציינתי קודם יש תקופות ביחוד לקראת החגים שמצבי נהיה לא הכי יציב,רגישות יתר מתח חרדות שבהם אני לוקחת לאיזה 3 חודשים את הפרפנן כטיפול שומר ומונע,בנוסף לנוגד הדיכאון הציפרלקס שעברתי אילו מסרוקסט .השאלה שלי היא האם במינון כזה של פרפנן אני אשמין או יהיו לי בעיות בשרירים?או שמומלץ כדור אחר מהמשפחה הזו כמו הגאודון החדש לתקופה מוגבלת?

אינני יודע אם יהיו לך תופעות לוואי, אי אפשר לדעת מראש. מבחינתך אין הבדל משמעותי בין פרפנן לריספרידל. שניהם יכולים לגרום לתופעות לוואי. צריך לנסות כדי לראות מה יותר טוב עבורך.

למאלי מכל הסיפור הדבר החשוב ביותר הוא שתמשיכי עם הטיפול המונע, כפי שהבנת ההבדלים הם פחות משמעותיים וצריך לנסות את התרופות אצלך כדי לדעת כיצד תגיבי, כפי שדור כתב. כל טוב דר' גיורא הידש

עם פרפנן, בשימוש מעל 3 חודשים, יש סיכון לטרדיב דיסקינזיה (TD) אצל 20-30 אחוז מהמשתמשים, עפ"י האיגוד האמריקאי לפסיכיאטריה. לכן כעיקרון עדיף מינון נמוך של ריספרידל או גאודון, שהסיכון שלהם לגרום לכך נמוך בהרבה. גאודון הוא היחידי שלא גורם להשמנה.

אני לוקחת כל לילה זודורום ולא מצליחה לישון. אני חושבת שאני מכורה לתרופות שינה יש דרך לצאת מזה ללא כדורים ?

שלום רב, אני לוקח קלונקס כדי להירדם (גם תרופה ממכרת) והיא עושה אותי עייף ביום למחרת.. ולכן דר' הידש הציעה לי לקחת נוקטורנו או סטילנוקס שהם תרופות שינה שאינן ממכרות ואינן פוגעות באיכות השינה... ואני שואל עכשיו למה בעצם לא מציאים אותם לכל מי שיש לו בעיות שינה? למה להציע תרופות אחרות ממכרות מכל מיני סוגים של משפחות שגם פוגמות באיכות של השינה?

רז אני חושבת שזודורום גם ממכר

לאירית הזודורם אינו ממכר מהבחינה הגופנית אבל לעתים ישנה התמכרות פסיכולוגית. בכל אופן חברת התרופות כותבת על הפיתקית אזהרה של התמכרות למרות שאין זה כך, כנראה שהם עושים זאת מסיבות משפטיות. לשאלתך, אם תרופה לשינה אינה עוזרת כדאי לחשוב על החלפת התרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, אני בן 30 וסובל מטיקים מוטוריים כרוניים. הציעו לי לטפל בבעיה ע"י CLONEX או ע"י ORAP. איזה אפשרות נחשבת ליותר טובה? מה היתרונות והחסרונות של כל אחת מהן? תודה

לשלומי שתי התרופות טובות, ישנם רופאים אשר חושבים אחרת ממני אבל אני חושב שכדאי להתחיל עם הקלונקס. אומנם הקלונקס עלולה לגרום להתמכרות אבל היא אינה גורמת לנזקים לגוף בשימוש ממושך. כל טוב דר' גיורא הידש

יש פסיכיאטר מאוד נחשב שהלכתי אליו באופן פרטי לפני כ-שנתיים וחצי. אז סבלתי מאוד מהפרעות שינה , ומצב של פוסט טראומה אחרי תקיפה, וחרדה מפני סביבתי הקרובה, בה קרתה התקיפה. אז , כדי לתפקד, נאלצתי לקחת כדורי שינה כמו סטילנוקס, שעזר לי גם ברמה של הרגעה של פגיעה נוירולוגית מסויימת שכנראה נוצרה כתוצאה מהתקיפה. הסטילנוקס חדל להשפיע והייתי כבר צריכה לקחת שניים בלילה וגם לא הועיל כדי לישון. אז הוא המליץ על מירו(רמרון) חצי כדור לפני השינה . לקחתי וגם המשכתי לקחת קלונקס 1 אשר המליץ לי פסיכיאטר קודם אחר, של קופת החולים. לפני כשלושה חודשים הגעתי למסקנה שתופעות הלוואי של מירו (תיאבון מוגבר -שגרם לי להשמנה של יותר מ10 קילו, וגם היובש שהוא עושה בפה) מפריעות לי מאוד, וגם נראה היה לי שהוא חדל להשפיע. אז הפסקתי לקחת אותו. אך עד מהרה חזרו הפרעות השינה וחזרתי לקחת את המירו אחרי כחודש הפסקה. תוך כדי כך דיברתי עם הרופא הנ"ל בטלפון, והוא אמר שעלי לעשות א.ק.ג. בגלל העליה במשקל, וגם שיש תרופה אחרת שאין לה את תופעות הלוואי האלה שנקראת איקסל. בררתי שהיא נמצאת בסל התרופות, עשיתי אקג שנמצא תקין, ובקשתי רצפט מהרופא הזה, אך הוא טען שצריך תקופת מעבר של טיפול בפבוקסיל.לקחת 1/2 כדור בבוקר הוא אומר בנוסף ל-1/2 מירו שאני לוקחת בערב. לפבוקסיל, יש אצלי כנראה תופעת לוואי של יובש מוגבר בפה, והיות וגם המירו עושה זאת אני ממש מרגישה צריבה בפה. התקשרתי היום לרופא לומר זאת לו והוא (לא ידעתי שהוא בחופש) אומר שאמשיך לקחת את הפבוקסיל , אחרי אוכל וגם אוסיף עוד חצי פבוקסיל בצהרים. ושאמשיך לקחת את הפבוקסיל הזה עד שיחזור מחופש ואז גם אצטרך להגיע אליו. שוב ביקור פרטי כמובן. לטענתו הצריבה שאני מרגישה בפה היא לא מהפבוקסיל כלל. אבל זה הרגשה פשוט איומה ואני לא יודעת מה לעשות.לי זה נראה שהצריבה בפה היא בפרוש מהפבוקסיל. אני מציינת שמדובר ברופא די נחשב, שהוא מנהל מחלקה פסיכיאטרית בבית חולים במרכז הארץ, ואני לא רוצה לחשוב שהוא פשוט רוצה שאגיע אליו לביקור פרטי ולא רוצה ממש לייעץ בטלפון , או שהוא מייעץ כלאחר יד בתקופת חופשתו, הוא גם אמר לי בעבר לא לקחת קלונקס. מה לעשות?? האם חיונית תקופת מעבר של טיפול בפבוקסיל כדי לעבור לאיקסל, שהיא תרופה כנראה יותר טובה?? עם פחות תופעות לוואי?? ומה היה קורה אם הייתי מתחילה לקחת את האיקסל בתקופת ההפסקה מהמירו? האם לדעתך הייתי גם אז צריכה תקופת מעבר בפבוקסיל? תודה על תשובתך הדחופה

לגילי מהבחינה הרפואית אין צורך ליטול פבוקסיל לפני האיקסל. ההשערה שלי היא שכנראה המגבלות של קופת החולים שצריכים לקחת שתי תרופות לפני שמאשרים את האיקסל. כנראה את במכבי או אחת הקופות הקטנות כי בכללית האיקסל כלל לא בסל התרופות... לצערי יש יותר מדי פרטים לא ברורים במכתבך, האיקסל אינה תרופה לשינה ולעתים אף מעוררת, אבל היא תרופה טובה נגד דיכאון...., כמו הפבוקסיל. כך שאיני יכול להבין את כל ההגיון במעברים של התרופות שאת כותבת עליהן. כל טוב דר' גיורא הידש

אני סובל מנדודי שינה ושום כדור שינה לא עוזר לי. כשהייתי לפני כמה זמן בבית חולים לטיפול בבעיה גופנית הם נתנו לי דורמיקום וזה הרדים אותי. האם אני יכול לבקש מרופא משפחה שיתן לי דורמיקום ואני אזריק לעצמי לפני השינה? יש דרך להשיג דורמיקום בכדורים?

לרמי מדובר בתרופה שמופיעה רק בצורה של אמפולות, כלומר בזריקות. לפי ידיעתי זו תרופה שניתנת רק בביתי חולים, למעשה השמוש בה הוא במחלקת הרדמה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב ד"ר, שאלתי מקודם בקשר לאמי שאובחנה כסובלת מדכאון וחרדה (בת 70) היא ללא עבר דכאוני כלל וכלל ולראשונה בחייה החלה טיפול תרופתי פסיכיאטרי ברסיטל ורבע בונסרין בערב כדי להירדם . היא סבלה מבחילות קשות וכאשר לא מצאנו הסבר אורגני לכך, הרופאים כיוונו לעבר מצב נפשי . שאלתי היא- האם בגלל שהיא מבוגרת אורח " ההחלמה " יהיה שונה? האם תרופות משפיעות שונה על מבוגרים? וכן- מה יקרה כשהיא תשתפר, תעבור תקופה והיא תפסיק את הטיפול? האם קיים סיכוי שזה יחזור ? אני מתנצלת על השאלות הרבות, אני פשוט דואגת לה מאד, היא מעולם לא היתה במצב כזה והיא האמא הכי חזקה שיש ואפשר לומר שאני מפחדת מהלא נודע וממה שטומן בחובו המצב החדש הזה...

לנועה אני חושב שהתשובה פשוטה יותר, מתקבל על הדעת שהבחילות הן מהתחלת הטפול הרסיטל. פעמים רבות הרסיטל גורם לבחילות בתחילת הטיפול והן חולפות אחרי כשבוע שבועיים. כל טוב דר' גיורא הידש

בהמשך לשאלה ששאלתי בעבר: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/385/xFT/447270/xFP/447263 וענית: "..והתכונה המיוחדת של התרופות נוגדות הדיכאון שהן מרפאות את הדיכאון ולעתים גם את החרדות. כך שאחרי מספר חודשים ש"הכימיה מסודרת", היא נשארת מסודרת גם כאשר מסיימים את התרופות." האם לאחר מספר שנים (ונסיונות רבים להתאים תרופה) שהכימיה לא מסתדרת לגמרי, אבל משתפרת עם התרופה, יש טעם לנסות להוריד את התרופה או שזה כישלון ידוע מראש שעדיף לי לחסוך מעצמי? הבנתי מתשובתך הקודמת שדיכאון יותר ניתן לריפוי תרופתי מאשר חרדות, זה נכון? האם המסקנה היא שאין הרבה סיכוי להצליח להפטר מהתרופה לאורך זמן במקרה של חרדה ממושכת? תודה מראש על תשובתך.. אני.

שלום, התשובה לשאלתך מאוד אינדיווידואלית, כלומר אצל כל אדם זה אחרת. באופן כללי ישנם מספר כללים, כלומר משך טיפול בדיכאון שמופיע פעם ראשונה ומגיב טוב לטיפול תרופתי הוא בין שנה לשנתיים, בפעם השניה לפחות חמש שנים וכך הלאה. אבל בנוסף יש לראות את האדם עצמו, מבנה האישיות שלו, המצב התעסוקתי, המצב המשפחתי/זוגי, גורמי מתח ולחץ, ועוד. לכן התשובה היא לפי הכללים וגם לפי האדם עצמו. לצערי ישנם אנשים שכיום אנחנו אומרים שיזדקקו כל החיים לטיפול, אבל מי יודע, אולי יגלו תרופה חדשה אשר תדביר את הדיכאון והחרדות לחלוטין? אפשר להשאר אופטימיים? כל טוב דר' גיורא הידש

תןדה, ענית לי. אני בינתיים לא אנסה לגרום לעצמי לסבל מיותר מתוך הרצון להיות "נקיה". נראה שזה רק יתסכל אותי. אני לא רואה שום סיבה חיצונית (מצב תעסוקתי, מתח ולחץ, ענין פסיכולוגי) להרגשות הרעות ולכן גם אין לי תקוה שהשיפור יבוא ממקום אחר, חוץ מתרופות. אין ברירה. לא תמיד החיים מתנהלים כמו שרוצים, וכנראה שהכי חכם זה להשלים עם זה. אני כן אנסה לבדוק תרופות שונות כדי להגיע לזאת שהכי הרבה עוזרת. וכמובן - מקווה מאד שבעתיד.. אני.

לד"ר הידש ולכולם שלום רב אני כבר כמה שבועות סובלת מנדודי שינה, וכבר כמה ימים שאני לא מצליחה להירדם בכלל, וזה לא טוב בכלל, אני חיילת ויוצאת מהבית כל יום בשש וחצי בבוקר. זה הגיע למצב שאני לא ישנה בכלל, אמנם זה הוכיח את עצמו כפרודוקטיבי, היתחלתי לצייר בלילות ואפילו למדתי לסרוג, אבל נמאס לי ועכשיו אני רק רוצה לישון, אני לא מתפקדת במהלך היום ומרגישה כמו זומבי. בכל תקופה של נדודי שינה זה תמיד אותו דבר, קודם אני מרגישה שאני לא מצליחה לנשום עמוק, ואז אני נלחצת, אחר כך אני מתחילה לחשוב על משהו מאוד טיפשי, למשל אני מתכננת מה לבשל או לצייר או סתם מה ללבוש ואותה מחשבה נתקעת לי בראש וחגה סביב עצמה, עד שנמאס לי כבר אבל אני לא מצליחה להוציא אותה מהראש. אתמול בלילה היתחלתי לבכות מיאוש ובדרך כלל אני לא מתיחסת לעצמי בכזאת רצינות תהומית עד כדי בכי. אני אשמח לעצה כי ניסיתי כבר הכל, בין אם ללכת לישון מוקדם ובשעות קבועות, והפסקתי לשתות קפה בערב, אפילו סיגריה אני לא מעשנת בערב. האמת היא שזה כבר ממש נמאס, אני בסה"כ רוצה לישון ועדיף כמה שעות ברציפות כשאר האדם, אני מרגישה שבלילות אני מיגעת את עצמי כל המחשבות והרעיונות באים בלילה, וכל הלחץ של כל היום מופיע פיתאום. אני אשמח לעצה תודה רבה ולילה טוב

עירנית, לפי הסמפטום של קשיי נשימה ולחץ , יתכן ואת סובלת מסוג של חרדה/מתח, כדאי לפנות לרופא פסיכאטר לבירור /איבחון. יתכן גם ושמלטונין יעזור (מלטונין זהוא הורמון שמשרה שינה שמופרש באופן טבעי בלילה,יתכן ויש שיבוש אצלך וניתן להשלים אותו ע"י כדורי מלטונין שעתיים לפני שעת השינה.

לעירנית חייבים קודם כל לברר ולבדוק האם מדובר בהפרעת שינה או שישנה הפרעה אחרת ברקע הגורמת להפרעה בשינה, כלומר ההפרעה בשינה היא משנית להפרעה נפשית אחרת. רק אחרי אבחון אפשר לחשוב על דרכים טיפוליות. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מעונין לקבל מידע על התרופות:" edronlx" ,"remeron"

אני לוקחת רמרון לדיכאון - למה דווקא רמרון? כי היו לי בעיות שינה קשות. קושי להרדם ויקיצות תכופות עכשיו אני נרדמת וקמה רק פעם אחת בלילה

רמרון מיועד לטיפול בדיכאון אגיגטיבי- דיכאון שמלווה באגיטציה- מדובר בתכשיר מאד סדטיבי. בד"כ מומלץ לא לנהוג בזמן טיפול בתרופה זאת. אדרונקס מיועד לטיפול בדיכאון שמאופיין בעייפות, חוסר מוטיבציה, חוסר אנרגיה וכו'. כלומר, למרות ששניהם מאותה קבוצה הן ניתנות לסוגים שונים של דיכאון.

לרון, הנה קישור למידע על רמרון: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=307 ואדרונקס: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=314 יום טוב, אני.

שלום ד"ר.לפני מס ימים הפסקתי שימוש ממושך בחצי רמרון 15 מ"ג מאחר "והרגיע אותי יותר מידי", ממש עייפות וחולשה שפוגעים ביומיומ. שאלתי היא האם יכול להשתמש באותו מינון אך ורק לעת מופיעה לה החרדה נניח אחת לחודש ? או במצבים מלחיצים לפני טיסה , או נסיעה ארוכה? תודה, לילה טוב.

לירון הרמרון מיועד לטיפול קבוע, אתה מציין שאצלך הוא הרגיע במינון נמוך ואף גרם לעייפות ואתה רוצה להשתמש בתופעת לוואי זו דווקא לטובה, כלומר במצבים של חרדה. שימוש כזה לא יזיק אבל כאמור אינו מומלץ. התרופות המומלצות לשימוש מזדמן הן מקבוצת הבנזודיאזפינים כלומר תרופות נוגדות חרדה כמו וואבן או לוריוון. כל טוב דר' גיורא הידש

היה זה פרויד אשר תבע את ה"העברה" (transference) שאינה מוגבלת אך ורק ליחסים בין המטפל למטופל אלא היא אוניברסאלית ומתקיימת בין בני אדם באשר הם. "כולנו "מעבירים" כל הזמן. כלומר; אנו מתייחסים בצורה לא-מודעת לאנשים חדשים בחיינו כפי שהתייחסנו לאנשים בעברנו, בדרך כלל להורינו ולבני משפחה אחרים ונוטים לפרש את התנהגותם של אנשים בחיינו כאן ועכשיו, כאילו נהגו בנו כפי שנהגו בנו אנשים בעברנו." (מתוך "מה זאת אהבה" מאת ד"ר יורם יוב?ל) לדפוס ה"העברה" של המטופל כלפי מטפלו יש את "התשובה" של המטפל אשר גם הוא בן אדם בעל רגשות, היסטוריה, דפוסי התנהגות ותת-מודע משלו. וכך, גם המטפל עצמו אינו חסין בפני "העברת נגד" (counter transference), כלומר; דפוס התייחסות לא-מודע של המטפל כלפי המטופל, המתעורר בתגובה להעברה של המטופל כלפיו. "היום, אנו משתמשים בהגדרה רחבה יותר וסבורים שאי-אפשר לבטל את העברת-הנגד. במקום לנסות לסלק אותה או להתעלם ממנה מוטב להתחשב בה כשבאים לבחון את מה שמתחולל בין מטפל למטופל" ("מה זאת אהבה" מאת ד"ר יורם יוב?ל).

תודה למיכלי ואכן ההגדרות והמוסכמות שציינת נכונים להיום. את בהחלט צודקת גם לגבי העברה נגדית וגם לגבי העיוות שגורמת ההעברה ביחסים בין בני אדם. כלומר בכל יחסים יש ייחוס של תכונות או כוונות לאדם השני שלמעשה הן לא קיימות אצלו...., אז האם יש אמת אובייקטיבית? האם יש משהו שכולם יכולים להסכים עליו? איני בטוח בכך, מה דעתכם? הידש

האם סרוקסט גורמת לעלייה במשקל? האם היא יכולה לגרום לכך גם ללא קשר לאכילה מרובה? כלומר האם עצם נטילת התרופה יכולה לגרום לכך ללא קשר לאכילה מרובה? האם לוסטרל גם גורמת לכך? והם שאר הssri's גם גורמים לכך?

עפ"י הרבה מחקרים, סרוקסט ורמרון הן התרופות היחידות נגד דיכאון וחרדה מהדור החדש שגורמות לעליה במשקל. לשאר התרופות מסוג SSRI או SNRI כמעט ואין השפעה על עליה במשקל. כלומר ההשפעה של שאר התרופות נחשבת למועטה, אם בכלל. צריך לציין שסרוקסט ורמרון גורמות לכך פחות מהתרופות של הדור הישן- טריציקלים וחוסמי MAO, שעדיין נמצאים בשימוש בחלק קטן מהמקרים. הדבר קשור בעיקר להשפעה שלהן על קולטנים מסויימים של סרוטונין והיסטמין ושינויים גופניים ונפשיים, שחלקם קשורים לתרופה וחלקם קשורים לדברים אחרים. מאמר מעניין בנושא: http://www.ccjm.org/pdffiles/Deshmuhk703.pdf

לעמית, עד כמה שידוע לי, גם מניסיון אישי, פרוזאק (או בשם אחר פלואוקסטין) ממשפחת הSSRI לא גורמת לעלייה במשקל, לפעמים יש לה אפילו השפעה של ירידה במשקל ונותנים אותה אפילו לסובלים מבולמייה. אולי היא תתאים לך... בהצלחה עם התרופות, אני.

הכדור בעצמו אינו משמין .הוא מגביר את התעבון.

כתבתי כאן על מינון מונע של ריספרדאל ותודה על התשובות.אבל יש לי עוד שאלה: הדוקטור כתב שעדיף מינון קבוע למניעה והמינון הוא בין 1 ל2 מ"ג.אבל מה עושים אם אפילו חצי מ"ג עשה לי דיכאון ורק כשהפסקתי לגמרי הרגשתי טוב.(אין לי דיכאון,אולי אני עוד אחווה אותו...)הבעייה שאחרי שבועיים בלי תרופות התחילה אצלי עלייה לכיוון המאניה שוב וכעת אני לוקחת 3 מ"ג(כי הרופאה שלי זיהתה מהר,תוך שבוע)ליום.מה יקרה כששוב המינון ירד איך אני גם אמנע מאניה וגם ארגיש טוב ?כמה זמן יעבור עד שאפשר יהיה לומר שאין סיכון למאניה לפחות לא בזמן הקרוב,ללא תרופותל?

מינון טיפולי של ריספרידל הוא 2-6 מ"ג ליום. לכן 2 מ"ג ליום נחשב למינון המינימלי כדי למנוע אפיזודה חוזרת של מניה או פסיכוזה. ייתכן שתרופה זאת לא מתאימה עבורך- ניתן להשתמש בדפלפט או בלמיקטל במקום ריספרידל ולהם יש השפעה מייצבת מצבי רוח כנגד דיכאון ומניה. בד"כ מדובר על טיפול ממושך שנמשך מס' שנים.

לשחר תודה לדור, צריך למצוא את התרופה שאינה גורמת לתופעות לוואי ותוכל ליטול באופן קבוע. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום ! יש לי 2 שאלות: 1) היום ביקרתי אצל נוירולוג, ובעקבות התכתבויות קודמות שלך ראיתי שהפרומטזין היא תרופת הרגעה שאינה ממכרת, והצעת אותה מס' פעמים פה בפורום, היות ויש לי נדודי שינה מזה זמן רב ומדי פעם משתמשת בנוקטורנו ואני די אנטי כדורי שינה, חשבתי שאולי אנסה את הפרומטזין (גם כדורים אנטי דיכאוניים לא עוזרים), כשביקשתי מהנוירולוג את הפרומטזין, אמר שהכדור באופן מוחלט אינו לשימוש לטווח ארוך, המקסימום שניתן ליטול אותו הוא פעם בשבוע לכל היותר, היות והוא גורם לפרקינסון, אני תמהה, מדוע אתה בעצם לא מציין את תופעת הלוואי הזו כשאתה ממליץ על כדור ? זה לא מספיק חשוב כדי לדעת את זה ? בכ"ז הרבה פעמים סומכים על דעתו של פסכיאטר..... אשמח לתגובה לגבי הנושא. 2) שאלתי היא, האם מלטונין עלול להזיק בצורה כלשהי בהווה או בעתיד , אם אנסה לקחת אותו בהנחה שיעזור ? (וגם אם לדעת רופאים שהייתי זה לא מה שאני צריכה......) זה הדבר האחרון שנותר לי לנסות.. אודה לתשובותך ויום מקסים. אירית

לאירית איני מסכים עם דבריו של הנאורולוג ובטח שרבים נוטלים את הפרומטזין יום יום לתקופות ארוכות. כנראה שהוא חושב אחרת ממני. כמובן שאם הייתי חושב שישנה סכנה כזו אז הייתי מציין זאת. לגבי המלטונין אין לי ניסיון כיוון שהתרופה אינה מאושרת בארץ כך שאיני יודע את התשובה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! רציתי לדעת האים עדיף לקחת מרוניל אחרי האוכל, או שאין קשר. תודה.

לסתיו אין קשר תיקח מתי שנוח לך. בדרך כלל מומלץ בערב כי היא עלולה להרדים מעט. כל טוב דר' גיורא הידש

ההמלצה היתה תמיד שבנוסף לנוג הדיכאון אקח כמניעה להתקף פסיכוטי פרפנן לשמירה או מניעה שלהתקף..בפעם האחרונה שהיתי במרפאה של כללית אצל פסיכאטרית חדשה שם,הם מתחלפים כל שני וחמישי שם בבריאות הנפש,.היא החליטה לתת לי במקום הפרפנן כתוספת לציפרלקס דפלפט ורספרידרל 1מג שעשו לי כבר בלקיחה הראשונה תופעות לוואי איומות אז הפסקתי עם הכדורים וחזרתי לפרפאנן 4 מג שהוא מינון נמוך אחד בבקר ...זה מתקשר לשאלה ששאלתי אותך ואת דר הידש קודם...אני בדילמה מה לעשות?

למלי- נתנו לך המלצה לקחת פרפנן כל החיים או לתקופה מוגבלת בזמן? נכון שהמינון שציינת נמוך ובכל זאת מדובר בתרופה מאד חזקה ועם תופעות לוואי קשות ולכן לדעתי יש לקחת אותה רק אם זה נחוץ- עפ"י איבחון ורק עם מעקב של פסיכיאטר מומחה. לדבריך, את לא נמצאת במעקב של מומחה בפסיכיאטריה בגלל בעיות של הקופה, אך את בהחלט רשאית להחליף קופת חולים לאחרת, כדי שתוכלי לקבל טיפול ע"י מומחה ולא ע"י מתמחים מזדמנים. טיפול ע"י מתמחים חוסך לקופה הרבה כסף, אך המשמעות היא שאת לא מקבלת טיפול מקצועי והם גם מתחלפים לעיתים קרובות.

מינון של 4 מ"ג לא ימנע פסיכוזה. המינון של פרפנן לטיפול בפסיכוזה הוא 24-64 מ"ג ליום. מינונים יותר נמוכים יכולים להרגיע אך לא למנוע פסיכוזה. לכן אם החלטת לקחת פרפנן למניעת פסיכוזה זה צריך להיות במינון של 24 מ"ג ליום. לכן כדאי להגיע שוב למרפאה ולשאול מה המינון של הפרפנן שהם ממליצים לך לקחת כי 4 מ"ג ליום איננו נחשב למינון טיפולי.

למאלי איני רואה סיבה מדוע להוסיף תרופות. תיאורטית הרספרידל עדיף אבל אם הוא גרם לתופעות לוואי אצלך גם הפרפנן טוב. \ מכל הנאמר אציין את הדברים החשובים. נראה שיש צורך ומקום לטיפול מונע. צריך להשתדל להתאים תרופה אחת שתעשה את כל העבודה עם מינימום של תופעות לוואי. מינון של 24 מג' פרפנן הוא למצב חריף, כיום הנטיה היא למינונים נמוכים יותר ולכן מינון של 8 מג' הוא בהחלט מספיק למניעה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לדר' הידש אני בת 58, נוטלת מזה שנה סרוקסט 20 מג', לאחר שאובחנה אצלי לפני כשנה וחצי חרדה ודיכאון קל. לאחרונה הרופאה הפסיכאטרית שלי המליצה להתחיל לרדת בהדרגה בנטילת הכדור, מאחר ומצבי ממש הוטב, להוציא מדי פעם "נפילות" קטנות שעוברות בעצמן ללא נטילת כדור הרגעה כלשהו. עקב כך התחלתי לפני כ-3 ימים להפחית רבע כדור. אני מבקשת לדעת מתי להתחיל להוריד חצי כדור. תודה,רוחל'ה.

לרחלי מקובל להוריד במדרגות של 5-7 ימים, אבל אין מה למהר ומהניסיון כדאי עם סרוקסט לעבוד קצת יותר לאט. כך שלפי ההרגשה שלך, אבל באמת שאין שום דבר דחוף. כל טוב דר' גיורא הידש

מדוע הוא ממכר? האומנם מסוממים- נרקומנים נרקוטים מכורים לקלונקס כפי שידידי הטב טוען בנחרצות? האם יש תחליף מקבוצת SSRI (לסם) תרופת הקלונקס? והאם הוא אכן מיועד במיוחד לסובלים מהפרעות חרדה קשות? ומקשיי הירדמות- אינסומניה?

קלונקס הוא אכן בנזו' ויש לו פוטנציאל ממכר. יש הרבה אנשים שלא מתמכרים אליו. כמוני. צריך לקחת מינון מבוקר שנקבע יחד עם רופא.

לגבי קלונקס ונרקוטיקה- הקשר ביניהם הוא כפול- מצד אחד הוא מגביר את השפעתם, כאשר הם נלקחים ביחד, ומצד שני הוא מקל על תסמונת הגמילה מהם, כאשר מפסיקים להשתמש בהם. לקלונקס יש שימושים רבים בנוירולוגיה ובפסיכיאטריה, בטווח רחב של אינדיקציות.

תודה למשיבים הידש

להפרעות חרדה קשות ואינסומניה. האדם אינו משתמש וצורך סמים, אך טוען בתוקף שהקלונקס הנו סם נרקוטי ממכר לכל דבר ועניין ורק במצבים אקוטים הוא נוטל את התרופה שאושרה לו על ידי רופא פסיכיאטר. טרם נענתי האם הוא גורם להתמכרות ויצירת תלות באופן גורף כאשר הוא מיועד לצרכים פסיכיאטרים ולא נוירולוגים(התקפים אפילפסיים) או לצורך גמילה מסמים? האם השימוש שלו זהה לשימוש בלוריון?

מה שיעור הילדים, עד גיל 18, אשר צורכים שרותים פסיכולוגיים? מה שיעור המבוגרים, מעל גיל 21, אשר צורכים יעוץ או שרותים פסיכולוגיים/פסיכותרפים (לא כולל דרך רופא משפחה)? אשמח לקבל תשובה בנושא

לשגיא איני מכיר סטטיסטיקה טובה ובמיוחד שדווקא בבריאות הנפש רבים נוטלים טיפול פרטי ולא טיפול במקום ציבורי כך שהסטטיסטיקה חסרה. איני יודע את השיעורים אבל בודאי שהם פחותים ממה שצריך. כלומר יותר אנשים זקוקים לטיפול ועשויים להעזר מטיפול מאשר האנשים שגם נוטלים טיפול (סטיגמה, חרדות וכך הלאה). אולי משהו בפורום יודע או בדק? כל טוב דר' גיורא הידש

ברצוני להודות לכם על התשובה הקודמת שהענקתם לי.אני לא סובלת מסכיזופרנייה,אבל היו לי שני התקפים פסיכותיים קשים בעבר ותמיד עקב שימוש בסמים.היום חייה נקי ובריא.נוטלת ציפרלאקס 15 מג ביום,עברתי אליה אחריי שנים של נטילת סרוקסאט עם עליות וירידות במצב של דיכאון וחרדות.עם הציפרלקס עדיין מרגישה לעתים חרדות ומצב רוח דכאוני למרות שנוטלת אותה כבר 3 חודשים,ורציתי לדעת אם תוספת של פרפנן 4 מג כטיפול מונע ומחזק רצוי דווקא בתקופה זו כי זה הזמן בשנה לקראת החגים ששמתי לב שהוא לא יציב אצלי במצב הרוח,ווהמינון מספיק?או שעדיף את הרספירדל במינון 1 מג ?והאם אחת מהשניים תאזן את מצב הרוח והמינון כמניעה מספיק? בתודה ,מלי..

למלי- זאת המלצה של פסיכיאטר שתקחי את התרופה? מדובר בתרופות מאד חזקות. דווקא כיום ממליצים על גאודון (GEODON) כי היא האנטי-פסיכוטית היחידה שלא גורמת להשמנה. השאר כן גורמות ואת יכולה בקלות לעלות 10-20 ק"ג תוך חודשיים. יש על כך כתבה במוסף הבריאות של ידיעות אחרונות מאתמול והדברים מתוארים גם בספרות המקצועית. אם יש לך בעיה כספית לרכוש את הגאודון אז אפשרי גם הלידול 1 מ"ג שפחות גורם לעליה במשקל.

למאלי אחרי שני התקפים פסיכוטיים סביר שיהיה צורך בטיפול מונע ובמיוחד אם את כותבת שזו תקופה מסוכנת. בכללי הרספרידל עדיפה על הפרפנן בגלל שיש פחות תופעות לוואי אבל היעילות של שתיהן דומה. גאודון נחשבת לתרופה פחות חזקה ואינה נמצאת בסל הבריאות, אבל באופן עקרוני גם היא עשויה להתאים והיא אינה גורמת לעליה במשקל. כל טוב דר' גיורא הידש

בהמשך למכתב שכתבתי על אובדנו של אחי - אני לא יודעת אם הוא יסכים ללכת עם כולם אני חושבת שהמצב שלו מתדרדר כל יום עוד ועוד אני הקטנה מבין שתינו מנסה לדבר איתו ולפעמים אני מרגישה שהוא מקשיב לי אבל אחרי דקה כאילו כלום הכל עובר לידו הוא בכלל לא שומע ולדעתי לא אכפת לו מכלום הוא מדבר לאחותי מכוער לאימי בכלל אין על מה לדבר (אני לא מבינה איך היא איתו עוד ליפני המקרה) בנוסף הוא חולה לב לא מטפל בעצמו מעשן המון אי אפשר לתקשר איתו הוא שומע רק את עצמו הוא תמיד צודק (אין לו משפחה הוריו ואחיו נפטרו מזמן אבל גם כשהיו בחיים לא היה בניהם קשר טוב, אח שני בחו"ל גם עליו הוא עצבני כל הזמן, את משפחתה של אימי הוא לא סובל ובמיוחד את הסבתא שהיא בת 80 ועדיין חיה! ו90% מהריבים עם אימי הם על משפחתה למרות שלהם היום אין קשר אליו הם לא באים לאימי הביתה הוא מסךסך בין כולם ןחןשב שהוא צודק כל הזמן אני יכולה לכתוב עוד המון המצב מעצבן מצד אחד אני דואגת לו כי אחי היה כל עולמו ואני רוצה לתת לו להרגיש שאנחנו אוהבים אותו ודואגים לו אך מצד שני זה לא אפשרי להמשיך ולחיות ככה אנחנו משתגעות!

המצב הוא באמת קשה. את חשה רגשות מעורבים כי מצד אחד המצב בבית וצורת ההתנהגות שלו הם בלתי נסבלים ומצד שני הוא אבא שלך ואת אמורה לתמוך בו ברגעים קשים ולאהוב אותו על אך הכל והסתירה הזו קשה. אני חושבת שאין פיתרון קסם לזה, כלומר אין פה התנהגות נכונה או לא נכונה. אולי רק העובדה שאת מבינה מאיפה באה ההתנהגות הזו שלו יכולה להקל. אין ספק שהתנהגותו היא ביטוי ושיקוף לתסכול הקשה שהוא חש ולאובדן.הוא לא מוצא דרך אחרת לבטא את זה . אני מקוה שהוא יבין כי רצוי שילך לטיפול וכי הוא ירצה בעצמו לעזור לעצמו כי עד שזה לא יקרה אף אחד אחר לא יוכל לעזור לו בהצלחה אריאל

בשלב ראשון אתם יכולים ללכת לבד והמטפל המשפחתי כבר ידע כיצד להנחות אותכם כדי שגם הוא יצטרף בהמשך. אביכם יצטרף לטיפול כי הוא לא ירצה שתדברו עליו כאשר הוא לא נוכח וסיבות נוספות. לכן איש מקצוע (לא פסיכיאטר) שמומחה לטיפול משפחתי הוא לדעתי הכתובת המתאימה עבורכם לייעוץ ומציאת פתרון.

ליונינה אכן הדברים קשים ואם הוא כל הזמן היה רק תוקפני וכועס אז הדברים היו יכולים להיות פשוטים יותר. את כתבת שהוא הולך לטיפול ולכן אני מניח שגם הוא במצוקה וגם הוא רוצה הקלה ולא טוב לו עם המצב. אפילו אם הוא לא מראה זאת כנראה שגם הוא סובל ולמעשה כולם סובלים. לכן האפשרות המעשית העיקרית היא לנסות ולהגיע למקום שכולכם תדברו ובמיוחד להאיר את תשומת ליבו של המטפל באבא למצב כפי שאתם חווים אותו. כל טוב דר' גיורא הידש

בשנתיים האחרונות סבלתי מחרדות, לאחר טיפול פסיכותרפי שלא ממש הועיל שילבתי גם טיפול תרופתי- רסיטל. בתקופה הראשונה של הטיפול ברסיטל ההשפעה החלה כעבור חודש בערך ונעלמו להם כל החרדות והמחשבות הטורדניות, ההשפעה הייתה פנטסטית, הפסקתי עם הטיפול הפסיכותרפי וכעבור חודשים ספורים גם עם הטיפול התרופתי. שנה לאחר מכן החלו לחזור להם תסמיני החרדות(בעיקר עקב ארועים שהייתי צריך לעבור) ואז חזרתי לרסיטל למשך חודשיים שלושה עד יעבור זעם ושוב הפסקתי ליטול את התרופה, לפני כחצי שנה חויתי אובדן במשפחה ואז חזרה החרדה בצורה חזקה ושוב ניגשתי לרופא המטפל והתחלתי בטיפול ברסיטל (תמיד 20 מ"ג) כאשר כבר יותר מחצי שנה שאני לוקח שני כדורים ליום אולם החרדות (שאני מתאמץ להסתירם מהסביבה) עדיין בראשי, יש לי תחושה שהשפעת הרסיטל כיום הינה די מינורית ולא מוצלחת כמו בתקופות הקודמות, עיקר החרדה שלי נובעת מנסיעות רחוקות והתרחקות יתר מהבית, בנוסף הפחד הגדול הוא מלחוות התקפי חרדה בהם אני לא יודע מה נעשה איתי, פחדים אלו גוררים אותי למצבי המנעות מדברים מסויימים למרות שאני משתדל מאוד לתפקד כרגיל, לפעמים בעזרת קסאנגיס. ככל שאני ממשיך להמנע מדברים מסויימים וככל שהזמן עובר והמצב אינו משתפר אני חש כי החרדות נכנסות להם לתחומים נוספים חדשים שלא היו לפני חודשיים ושלושה. שאלתי אליך האם ישנו מקום לבחון תרופה אחרת או נוספת מה גם שאני חייב לסיים את תקופת החרדה הזאת כמה שיותר מהר לפני שחיי המשפחה שלי יגיעו לנקודת אל חזור. תודה על תשובתך המהירה

אני כל כך מבינה אותך כי גם לי היו תקופות שהכדורים פתאום הפסיקו לעזור אם כי מעולם לא הפסקתי ליטול אותם ולכן החליפו לי מינון ובשבל מסוים שינו גם את התרופה. אולי יש מקום לשקול הגדלת מינון או שינוי תרופתי. ישנן כיום הרבה תרופות אנטי חרדתיות בשוק בהצלחה אריאל

לערן אתה מדבר על טיפול לא שלם או טיפול שהופסק פעמיים מוקדם מדי ובפעם השלישית לא הגבת לטיפול שעזר קודם. אכן זו הסיבה בדיוק מדוע אנחנו ממליצים להמשיך בטיפול גם כאשר מרגיישים טובים. החרדות חלפו אבל כפי שקרה אצלך החרדות עלולות לחזור. לצערי התופעה שתרופה שעזרה בעבר אינה עוזרת בהתקף השני שחוזר מוכרת וידועה. אישית אני לא מאמין בעליה במינון ולכן האפשרות היא להחליף לתרופה אחרת בתקווה שהשניה תעזור ותסיים טיפול כפי שצריך. כל טוב דר' גיורא הידש

קראתי אתמול במגזין בריאות של ידיעות שסרוקסאט היא אחת התרופות שגורמות להשמנה. אני נוטלת סרוקסאט כבר 5 שנים. (4 כדורים ליום). מיד עם תחילת הטיפול העליתי כ-10 קילו. שאלתי היא האם: כדאי לעבר לפאקסט - האם היא פחות משמינה? או שאני צריכה לעבור לתרופה אחרת לגמרי.?

לשירי סרוקסט=פקסט כך שאין טעם להחליף לאותו הדבר. בדרך כלל וכנראה אצלך העליה במשקל נעצרת, לכן מה הטעם להחליף את התרופה כעת? כל טוב דר' גיורא הידש

האם חוסר בחומצה פולית עלול לגרום לחרדות (כך כתוב במאמר שהיה ביום ראשון בעיתון ידיעות אחרונות ) האם ניתן לעשות בדיקת דם לחוסר בחומצה פולית.

לרמי התשובה היא חיובית לשתי השאלות, ואם עושים בדיקות כדאי להוסיף B12 במיוחד אם משהו צמחוני. כל טוב דר' גיורא הידש

לפני כשנתיים אחי נהרג בתאונת דרכים, בכמה מילים על משפחתי אנחנו שתי בנות ובן זקונים. היחסים בין ההורים אף פעם לא היו טובים. בין האחים יש (היתה) הרמוניה שלא נראתה כמוה אהבה ללא גבולות יציאות משותפות וכו' האח היה לכולנו מקור "חמצן" פינקנו אותו בלי סוף.להורים הוא היה החבר הכי טוב ובמיוחד עם אבי כי אנחנו לא מסתדרות איתו. מאז ,הקשר עם אבא התחזק מצידנו אך הוא בן אדם עצבני ועכשיו זה ברמות שאי אפשר לתאר קללות איומים צעקות מתייחס מכוער לאמא לעובדים איתם הוא עובד ועודדדד לפנ כמה חודשים התחיל ללכת לפסיכיאטר ולקבל כדורים אך זה לא עוזר הוא עצבני ברמות מאוד מאוד גבוהות ומשגע את כולם גם ככה קשה לנו אנחנו עוד לא מצליחים לעכל את האובדן והוא כל הזמן מטיח בנו כל מיני האשמות קללות וכו' מאוד קשה לחיות אותו תחת קורת גג אחת אין יום שקט! (אנחנו לא גרות בבית רק מגיעות לביקורים ומידי פעם הם מגיעים אלינו) אנחנו מאוד משתדלות לתמוך בהורים ולהיות במחיצתם יחד עם הנכדים אבל איתו זה קשה ולפעמים בלתי נסבל אשמח לתגובה מהירה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ליונינה אני זוכר שענו לך וגם אני עניתי בשאלתך הראשונה אתמול או שלשום. בודאי שאם עלו שאלות נוספות נשתדל להוסיף ולעזור. כל טוב דר' גיורא הידש

שרון היקרה קראתי את דבריך והם נגעו לליבי, בגלל הכאב שעלה מהם וגם בגלל שזו הפעם הראשונה שזכור לי שאת משתפת בקשיים שלך כאן בפורום. בדרך כלל את כל כך בשביל אחרים. רק בשביל הפרוטוקול רציתי שתדעי שאת תמיד מעוררת אצלי חיבה ואני שמחה לראות שאת כאן יחד איתנו, מרגישה אליך קירבה ואיכפתיות רבה. הדברים שכתבת עוררו בי מחשבה על התפקיד של הפצע בהתפתחות שלנו. זה חשוב לי לכתוב את הדברים כי את, כמוני, מטפלת באנשים ומין הסתם חשבת על זה גם את. מה אנחנו עושים עם הפצע? להעלם הוא לא יכול. תמיד הוא יכאב. לא חשוב כמה נטפל בעצמינו, תמיד יהיה המקום הראשוני הזה הפצוע שלך- של הילדה הקטנה והדחוייה מול הילדים האכזריים שסביבך והמבוגרים האטומים. מה שישתנה הוא הקשר שלך לפצע הזה. הידע הפנימי איך להקל על הכאב כשהוא מתעורר, והמודעות לעצם קיומו. מה שעוזר לי תמיד זו האמונה, שהצלקות שלי הן חלק מהמקצוע, חלק מתהליך הכשרה שהוא הרבה יותר משמעותי מכל קורס בפסיכולוגיה שלקחתי ושאקח כל חיי. כי ההתנסות היא המורה האמיתית שלנו. והפצע הוא מורה דרך חשוב. הפצע- והמסלול של הריפוי שלו. מסלול ארוך וכואב, מסע גיבור, שבנה את מי שאת ומי שאני ואיזה מטפלות אנחנו כיום. זה כמו אלכימיה של הנפש- להפוך את הכאב לריפוי עבורינו ועבור אחרים. או להפוך את הכאב לאומנות. או לכל דבר אחר שהוא בעל משמעות של מעבר, שיכול לתרום לאנשים אחרים ולעולם. זה מקל לדעת שהכאב אינו סתמי. אז אפשר אפילו להגיד לו תודה. ולראות בו גם משהו שתמיד ישמור על הצניעות שלנו. כי להיות פסיכולוגית זה איזה תפקיד עם הרבה יוקרה וכבוד. וואו, את פסיכולוגית... כן, אני עונה לעצמי, אבל אני גם משוגעת. איני יושבת על שום עלי דפנה, אני במקצוע שלי כדי להקל על סבל שגם אני חוויתי. אני מגיעה מתוך מקום פצוע. ובעיני זה המקום היחידי ממנו ריפוי אמיתי ואותנטי יכול להתבצע. תודה ששיתפת אותנו בפצע שלך. מקומך כאן איתנו חשוב והוא מעבר לקינאה או לתחרות. את אחת מאיתנו, חשובה ומיוחדת ומאד מאד עוזרת, לפחות לי. תמי.

תמי יקרה, תודה שכתבת דברים חמים, זה הייה לי חשוב לשמוע נוכח מה שסיפרתי על עצמי והעבר. הפצע הייה הרבה הרבה יותר גדול ממה שסיפרתי, קשור גם לבית, להורים. אבל אני לא עסוקה בו כ"כ הרבה כיום, אני כבר לא מרגישה פצועה מהרבה בחינות. הייתי בטיפול אנליטי הרבה מאוד שנים, בלעדיו אני לא יודעת איפה הייתי היום ואיזה מין בנאדם הייתי צומחת להיות, סביר להניח שלא הייתי מסוגלת להשתלב ולתפקד טוב. אני חושבת שחלק מהפצעים נשארים אבל חלק גם יכול ממש להשתנות ולהירפא אפילו לגמרי. אבל זה באמת משהו שדורש טיפול ארוך. אני מגיעה למקצוע הטיפולי לגמרי ממקום של עבר כואב וחווייה עצמית של טיפול. לי אין ממש יוקרה במקצוע, משום מה עבודה סוציאלית נחשבת למקצוע פחות יוקרתי למרות שאני חושבת שהוא לא פחות חשוב מפסיכולוגיה. וזה קצת מקומם אותי, העבודה שאנחנו עושים לפעמים כ"כ קשה והתגמול (מעבר לתגמול הרגשי של לטפל) כ"כ קטן... כשאני חושבת על פצעים ומשמעותם בהתפתחות האישית/מקצועית, זה די מוזר. המשבר הפסיכוטי שהייה לי כביכול נחשב לפצע, אבל אצלי הוא הייה נקודת מפנה טובה בחיים. מה שקדם לו הייה הרבה פעמים כואב וקשה ומה שבא אחרי הוא רק במגמת צמיחה וטוב ביסודו. זה כאילו שהמשבר הזה עשה לי reset למערכת ומאז העולם נראה יותר טוב ואני יותר חזקה ומציאותית. לפעמים צריך אישהי חווייה שתנער אותך כדי להתחיל ולראות דברים אחרת. לפני המשבר גם למדתי תחום טיפולי ועסקתי בעבודות טיפוליות, ואז זה הייה ממקום אחר - מקום של להזדהות עם הכאב בצורה הרבה יותר חזקה. התעסקתי יותר בכאב. אחרי המשבר התחלתי ללמוד הסבה לעבודה סוציאלית והחיבור שלי היום הוא יותר ממקום של אפשר לצאת מתוך הכאב, אפשר להירפא, אפשר לראות מעבר לכאב קדימה. אבל יחד עם זה אני זוכרת כמו בזיכרון ישן ורחוק את הילדה-נערה שהייתי פעם עם הדיכאונות, תחושת המוזרות, העוצמות הרגשיות שכמעט בלתי ניתן לשאת אותן, ניתוק רגשי לפעמים (כהגנה) ועוד (היריעה ארוכה)... זה כאילו הייתי אדם אחר. אישיות קצת שונה מהיום. לא אתפלא אם בתקופות האלו אם היו עושים לי אבחון היו מוצאים הרבה הגדרות ב-DSM שאני מתאימה להן, שהיום אין להן כמעט זכר. זה נורא מסקרן אותי מה היו חושבים עליי פעם, כולל העניין הזה של הפרעת אישיות (ואולי אני מגזימה, אבל זו מחשבה שחלפה לי בראש לא פעם). לפעמים זה כואב לי לחשוב על זה שהייתי צריכה לעבור כ"כ הרבה סבל בחיים, ולפעמים אני מרגישה גאה בעצמי על הכוחות והדרך המדהימה שעשיתי מאז ועד היום. אני מרגישה שפיספסתי חלקים משמעותיים מהחיים בגלל המצב שהייתי בו, פיספסתי חברויות, קשרים רומנטיים, התקדמות מקצועית, דברים שאנשים אחרים לפעמים לא תופסים שהם זכות גדולה לחוות אותם, תופסים אותם לפעמים כמובן מאליו. היום אני מרגישה שהסיפור חיים שלי הביא אותי למקום מאוד בוגר וטוב בסופו של דבר, אבל עדיין לפעמים אני מרגישה משהו כמו להתאבל על מה שעברתי. כשאני מרגישה ככה, אני משתדלת לחזור ל"כאן ועכשיו" ולהתמקד במה שיש לי היום. השקיעה בכאב קצת מבהילה אותי, היא טובה לכמה דקות, אבל לא ליותר מידיי. אז אמרתי שזה טוב לכמה דקות... אז זהו :) תודה שכתבת לי. אני קוראת אותך הרבה, יש לך יכולת להגיד תמיד דברים מעודדים. אני מניחה שהפצע שלך הוא גם מעבר למאניה דיפרסייה, יותר רחב. כמו הרבה אנשים אחרים. אני לא פעם תוהה איך את מצליחה "לחיות" במקצוע שלך עם ההסתרה הזו... הייתה תקופה שעבדתי במקום מסויים והסתרתי שם משהו לגבי עצמי - זה מאוד קשה. אני לא חושבת שאחזור למעמד כזה בחיים שלי. מאיפה הכוחות? אשמח לשמוע ממך. אני.

שרון היקרה שמחתי מאד לשמוע ממך. כמוך גם אני מרגישה שהמשברים שעברתי היו נקודות של צמיחה ושינוי. כמוך גם אני אבחנתי את עצמי כמעט בכל הפרעה פסיכיאטרית שקיימת. לגבי ההסתרה- אני הבנאדם הכי לא מסתיר שאני מכירה... אני משתפת המון אנשים במה שקורה לי, חברות קרובות, קולגות לעבודה שאינם שייכים למערכת שמופקדת באופן ישיר על עבודתי. גם מטופלים, איתם הקשר קרוב במיוחד, שיודעים חלק מהסיפור שלי. והכי כיף- בקרוב מאד אני מתחילה הדרכה פרטית, בדיוק כדי להיות מסוגלת לקבל גם את החלק המקצועי בלי לחשוש מהשלכות וסיבוכים. היוקרה של מקצוע טיפולי כזה או אחר היא שטויות בעיני. חברות טובות שלי הן עובדות סוציאליות, מטפלות באומנות ובדרמה, זה כל כך לא משנה בעיני התואר. זה משנה לסטיגמה. וכמו שאני לא אוהבת סטיגמות על חולי נפש, כך איני אוהבת סטיגמה על מטפלים כאלה ואחרים, ובמיוחד אני לא אוהבת פוזות של מטפלים כאילו הם מעל המטופלים, כאילו הם שווים יותר ושונים מהם... טוב, לא אאריך יותר מדי כי אני צריכה לרחוץ את הבנות. אולי תעברי לפורום הסגור ונמשיך שם? ביי, תמי.

עובדתית, עובדים סוציאלים בעלי תואר שני, במקצוע טיפולי, אינם מרוויחים פחות מפסיכולוגים קליניים בעלי השכלה מקבילה ולפעמים אפילו יותר. ההבדל בין שני התחומים הוא בעיקר בציון הפסיכומטרי הנדרש בשביל להכנס לאוניברסיטה. לעובד סוציאלי אין יוקרה בציבור כי רובם בעלי תואר ראשון בלבד ובעבר אפשר היה להיות עובד סוציאלי גם ללא תואר אקדמאי.

לרופא שלום- יש לי בעיה ואני זקוק לעצה. אני בן 20 . בדרך כלל מאד חברותי ומבלה הרבה. בעבר סבלתי מקשיי הסתגלות בכל מיני שלבים בחיים. קשה לי להתרגל למקומות חדשים ולאנשים חדשים. ורק כשעובר זמן אני מתרגל וזורם הלאה. אבל עכשיו קורה לי משהו דומה שלפי דעתי לא היה צריך לקרות ! ואני לא יודע מה לעשות כי זה מתסכל אותי וגורם לי לכעס עצמי. אירגנתי חופשה באילת עם חברים טובים .הכל הסתדר מבחינה טכנית ואירגונית . אני הייתי היוזם והמארגן. וציפיתי לזה בקוצר רוח. אבל כשהגענו למקום התחילה אצלי תחושת עצב, בדידות, וקושי נפשי. כמה שאמרתי לעצמי שהכל כיף ושאני עם חברי הכי טובים בכל זאת יצאה מתוכי אותה תחושה של מועקה. זה כמו זרם פנימי שמטפס מתוכי ומשתלט עלי. רק ביום השלישי של החופשה נרגעתי ויכולתי קצת להנות. אבל למחרת כבר חזרנו הביתה. למה זה קורה לי? מה אני יכול לעשות חוץ מאשר להסתגר בבית?

שלום לאורח הסיפור באילת נשמע שפשוט היה לך קשה להסתגל בימים הראשונים, ביום השלישי התחלת להנות... אם אתה יודע שזה הקצב שלך כדאי שתצא לחופשות ארוכות יותר בידיעה שיש תקופת הסתגלות מסוימת... לא נורא... יש לך חברים טובים... אתה מארגן... יוזם... אתה נשמע על הכיפאק... יום נעים נינה

אורח, דבר אחרון שאתה צריך זה להסתגר בבית, אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי לבירור ממה נובעת תחושת העצב, הבדידות והקושי הנפשי, לא סיפרת מה היתה מטרת החופש אני מנחש ותקן אותי אם אני טועה שנסעתם לעשות חיים להכיר בחורות וכו' , האם יש לך קושי בלהתחיל עם בנות?? מצטער על הספקולציות רק מנסה להראות לך ממה יכולות לנבוע התחושות שלך.. אם אתה רוצה אתה יכול להוסיף פרטים ונוכל יותר לעזור לך.

שלום, אם מדובר על תופעה חוזרת שאתה מכיר אותה אני חושב שכדאי לפנות לטיפול כי הבעיה הזו עלולה לחזור פעמים רבות ולאו דווקא בחופשות, יתכן שגם בדברים חשובים יותר. כיום הגישה שלי היא לעודד אנשים ודווא צעירים להגיע לטיפול בשנות העשרים לחייהם כיוון שהם יהנו מהטיפול במשך הרבה מאוד שנים והטיפול הרבה יותר משמעותיים עבורם (כמובן שבדרך כלל). כל טוב דר' גיורא הידש

יש דבר כזה הלוצרציה או שם דומה ?

שלום, הלוצינציה היא הזיה בעברית שמשמעותה תחושה שאינה קיימת במציאות. כלומר לשמוע אנשים או קולות כאשר לא באמת יש משהו בסביבה, ראיה של דברים שלא קיימים, תחושת מגע של דבר שאינו קיים, וכך לגבי כל חוש אחר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני מתקשה להירדם, ספק מחרדות , ספק ממובמיד שאני לוקח ומגביר את עירנותי ואולי ממשהו אחר. הבעיה היא שבזמן האחרון התחלתי לעשות המון ספורט וחשוב לי לישון 8-7 שעות. עכשיו: 1. אם אני לוקח קלונקס 1 מ"ג לפני השינה אז אני נרדם אבל למחרת אני עייף למרות השינה וההרגשה היא של כבדות... 2. אם אני לא לוקח, אז אני ישן משהו כמו 5-4 שעות בלילה ואז אני מתחיל להתעייף למחרת לאחר כמה שעות אבל אני מרגיש טבעי.... _הבעיה היא שזה לא מספיק שעות. 3. או שאולי קיימת תרופה אחרת לשינה שאינה פוגמת באיכותה (ואינה ממכרת) שאני יכול לקחת? מה עדיף לעשות???

לרז ישנן שתי אפשרויות. הקלונקס עלולה לגרום להתמכרות והיא מעייפת במשך היום אז אפשר לנסות ולהחליף לתרופת שינה כמו נוקטורנו או סטילנוקס שאינן ממכרות. אפשרות שניה היא ללכת לתרופה הדומה לקלונקס כמו וואבן או לוריוון בתקווה שהן ישפיעו טוב על השינה בלי העייפות במשך היום. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, הבנתי שאחת מתופעות הלוואי של רמרון היא עלייה במשקל. האם תופעה זו חולפת עם הזמן, או שההגברה בתיאבון נמשכת כל זמן נטילת התרופה? תודה, חן

לחן בדרך כלל העליה במשקל נעצרת עם הזמן, אבל לצערי העליה עלולה להיות מאוד משמעותית. כל טוב דר' גיורא הידש