פורום פסיכיאטריה

אחרי ניסיון של 5 ימים יש לי רשמים מעורבים. 4 ימים לקחתי כדור אחד והייתה שעה אחת של השפעה טובה - ריכוז, פחות קופצנות ופחות אי שקט, יכולת טובה לעשות אינטגרציה ולשלוף ידע מהזיכרון בצורה יותר מאורגנת. שמתי לב גם שגירויים לא רלוונטים מפריעים לי פחות והם לא שוברים לי את הקשב - כלומר אם אני לומדת ויש טלפון אני מצליחה כמעט מיד לחזור לריכוז ברמה מסויימת. הבעיה הייתה שלא הרגשתי את זה מספיק וגם שהשפעה פגה די מהר. כלומר בערך שעה וחצי מהנטילה כבר כמעט לא היה אפקט חיובי על הריכוז, נותר אפקט קל על הקופצנות והאי שקט (לא קמתי מהכסא ) היום לקחתי כדור וחצי (15 מ"ג) וזו כנראה הייתה טעות כי אני קצת לא מרגישה טוב (צינון קל וגרון מגורה) ויחד עם הריטאלין היו כמה שעות שהצלחתי להתרכז, ואפילו הייתה התקדמות מפתיעה בלימודים, אבל לא הרגשתי טוב בכלל. עד שהמחלה הזו תעבור אני לא אקח עוד ריטאלין ואז אני אנסה שוב כדור וחצי לראות אם זה סתם עשה לי רע... היה לי חם קצת חולשה בידיים, מערבולת בבטן בלי הבדלים ביציאות, חום, זיעה, דווקא לא היו לי דפיקות לב שהרגשתי (הדופק עלה מ-65 ל-90 אבל לא הרגשתי דפיקות חזקות). כל מה שרצתי היה לשכב במיטה ולחכות שזה יעבור. זה עבר בהדרגה אחרי שעה וחצי אבל הרגשתי די רע פיזית עוד זמן מה אחרי זה. רציתי לשאול מה המינון המקביל ל10 מ"ג ריטלין רגיל בקונצרטה? 18 או 36? כמה זה ב LA? כמה זה 15 מ"ג? יש משהו בין 10 מ"ג ל15 מ"ג? למה יש השפעה טובה בשעה הראשונה ואח"כ זה יורד? האם זה קורה כך גם בריטלין של שיחרור איטי? אני חייבת לצייןם שהמצב רוח שלי השתפר (גם תחת ריטלין וגם לא) אני מקווה שהוא יישאר כך, זה בוודאות עוזר לריכוז. גם אחותי הקטנה הלכה לעשות איבחון ואחותי הגדולה גם כבר חושבת על זה (למרות שאצלה כנראה מדובר גם בלקויות למידה)

שלום שירה! תשובה מקצועית לרוב השאלות ששאלת תוכלי למצוא במאמר הבא (+טבלאות): http://www.medscape.com/viewarticle/464377_3 יש שם סקירה מקיפה על הסוגים השונים של סוגי הריטלין, זמן השפעתם ומינונם. יש שם סקירה גם על אדרל אך הוא איננו משווק בארץ מלבד יבוא אישי. עפ"י המאמר הריטלין הרגיל משפיע ל-2-4 שעות בלבד, LA משפיע ל-6-8 שעות והקונצרטה ל-12 שעות. אחרי שתדעי מה המינון האפקטיבי עבורך בריטלין רגיל כדאי לעבור ל-LA או לקונצרטה. [קונצרטה 36 מ"ג שקול לריטלין 10 מ"ג בלבד אבל ל-12 שעות].

לשירה תודה לדור. נראה לי שאת קצת חשדנית מדי עם הריטלין...., בסך הכל מדובר על תרופה די עדינה עם מעט תופעות לוואי, שווה לצבור ניסיון גדול יותר ולראות מה קורה עם מינונים גבוהים יותר של ריטלין ורק אחר כך להגיע למסקנות. אין מה למהר אבל לא צריך לפחוד מהכודר. שבת שלום דר' גיורא הידש

אני מבקשת שתסביר לי מה זה דה-ריאליזציה?אך מטפלים בזה?

ליפית שלום, דריאליזציה- זו תחושה חדה, שהעולם מסביב השתנה או אינו אמיתי. תחושה זו מלווה חרדה רבה. הטיפול הוא טיפול בחרדה... שיהיה לך יום טוב מיכל

תודה למיכל ואני מצטרף לדבריה. שבת שלום דר' גיורא הידש

בני בן 13 נוטל ריטלין זה כ- 7 שנים. התחיל ב- 10 מ"ג והמשכנו ל- 2 כדורים ביום. ניסינו ריטלים S.R 20 מ"ג אשר לא עשה לו טב. לאחר מכן ניסינו קונצרה 36 מ"ג אשר השפיע עליו בצורה טוב. אך היתה ירידה במשקל. הרופאה ביקשה להפסיק לשבועיים כדי שנראה אם הוא יאכל, אך בתקופת הפסקת התרופה (שהיתה לקראת סוף הלימודים) לא היתה עליה במשקל. במשך החודשיים של החופש הגדול ללא כל תרופפה הוא עלה ב- 1.5 ק"ג. עכשיו ביקשה הרופאה לתת לו כדור של 10 מ"ג בבוקר וכדור נוסף 10 מ,ג בשעה 10 בבוקר. או לחילופין כדור 1 של 40 מ"ג ריטלין LA קניתי את הריטלין 40 מ"ג אך אני מעט מוטרדת על כך שלא שאלתי את הרופאה מדוע היא לא מנסה להתחיל ב- 20 מ"ג או 30 מ"ג וישר נתנה לו ריטלין 40 מ"ג? גם עם הקונצרטה התחלנו ב- 36 מ"ג ולא בהדרגתיות. הרופאה מבקשת שניתן לו לסרוגין קונצרטה 36 מ"ג וריטלין 40 מ"ג כדי לראות אם יש שיפור בתאבון. בני שוקל ב- 27 ק"ג והוא בן 13+ שאלותי הן: האם לתת ריטלין במינון כזה הוא נכון או שצריך היה לתת בהדרגה? בהוראות / אזהרות רשום שאסור להשתמש בתרופה עם יתרת פעילות בלוטת התריס, לבני יש תת פעילות והוא מקבל אלקטרוקסין כל יום. ** רשום שאין לתת תרופה לילד אם יש במשפחה מחלת טיקים או טורט או היה עבר כזה. אני האמא של הילד סובלת מטיקים שונים אך מעולם לא טיפלתי בכך. האם אכן עובדה זאת חשובה ואסור לתת ללד את הריטלין 40 מ"ג בשום אופן או רק אחרי שאני יעדכן את הרופא אני אוכל לתת לו את התרופה. החשש שלי לגבי מתן 10 מ"ג בבוקר וב- 10 הוא שבני לא יקח את הכדור השני והמצב בכתה יהיה בלתי נסבל. היות ובני לומד השנה בחטיבה בכתה רגילה ובשנים עברו למד בכתה קטנה הטיפול והמינון חייב להיות בהתאם. אנא תשובתך הדחופה. בתודה

המינון המקסימלי של ריטלין הוא 60 מ"ג ליום הוא תלוי בגיל, במשקל, סוג הסימפטומים, חומרתם ועוד. המינון נקבע אך ורק ע"י הרופא המטפל וזה לא נושא למו"מ דרך הפורום. אסור לתת ריטלין אם קיימת הפרעה בקצב הלב ולכן מומלצת בדיקת EKG לפני התחלת הטיפול. ריטלין יכול לעורר טיקים אך טיקים אינם תופעה מסכנת חיים ולכן במקרה הכי גרוע תפסיקו את הטיפול אם יופיעו טיקים עקב נטילת ריטלין. חשוב להקפיד על מעקב אצל מומחה- נוירולוג או פסיכיאטר- אשר יוכל גם להתאים לילד את המינון בצורה מדוייקת. צריך לזכור שטיפול ב-ADHD אצל ילדים איננו מסתכם בנטילת תרופות אלא דורש גם טיפול פסיכולוגי-התנהגותי ולעיתים גם פיתוח אסטרגטגיות למידה.

לאסתי צר לי שאיני יוכל לענות לך, אני מומחה לפסיכיאטריה של מבוגרים ותצטרכי להתייעץ עם פסיכיאטר שהוא מומחה לילדים ונוער. כיום אלו שתי התמחויות נפרדות. שבת שלום דר' גיורא הידש

האם יש מצב של מאניה בלבד ללא דיפרסיה או עם דיפרסיה קלה מאד?או שאולי פשוט הדיפרסיה עוד לא הגיעה...וגם-במקרה שמינון הריספרדאל ירד עד שאפילו כמות של חצי מ"ג ליום הייתה מיותרת ומפריעה,האם כדאי להמשיך לקחת מינון מצומצם ביותר נניח חצי מ"ג כל יומיים שלושה לשם מניעה או שזה לא משנה?(הריספרדאל ניתן בגלל התקף פסיכוטי של מאניה).כמה זמן צריך לקחת למניעה,האם יש מצב שכל הזמן לוקחים תרופות?הרבה שאלות יש לי ועוד יותר ואשמח מאד אם כל מי שיודע יענה וגם הדוקטור כמובן.

ד"ר הידש ואולי גם דור יענו לך תשובה יותר מוסמכת משלי. רק רציתי לומר לך שיש מצבים שבהם לוקחים תרופות כל החיים, אבל זה לא בהכרח המצב שלך. לדעתי, חצי מליגרם ריספרדל כל יומיים שלושה זה כאילו שאתה לא לוקח כלום. מינון של אחזקה (maintenance) הוא יומי, ובמינון גדול יותר.

לשחר בהחלט ישנם מצבים של מאניה בלבד, למרות שזה עדיין מוגדר כהפרעה דו-קוטבית אפילו רק עם מאניה. אחרי התקף פסיכוטי אחד הטיפול הוא ארוך אבל לא לכל החיים. עדיף ליטול טיפול מונע מאשר התקף חוזר של פסיכוזה. המינון המינימלי של רספרידל הוא בין אחד לשני מג' כל יום. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום, רציתי לדעת אם התרופה ניתנת בארץ תודה

התרופה (לטיפול בסכיזופרניה) נאסרה לשימוש ע"י ה-FDA והורדה מהמדפים בגלל השפעה רעילה על פעילות הלב. לא בשימוש חוקי בשום מקום בעולם.

לד"ר גיורא הידש קודם כל תודה רבה על תשובתך שאלתי הנוספת היא האם אפשר לזהות סימנים מקדימים למחלה? ומהם הסימנים? כיצד אוכל לזהות אותה במידה וזה קורה? מחכה לתשובתך תודה רבה דורית

לדורית איני זוכר במדוייק את שאלתך הקודמת, אבל לפי זכרוני מדובר בילד קטן עדיין? האם אני זוכר טוב? שבת שלום דר' גיורא הידש

שבת שלום להזכירך מדובר בילד בן 7.5 שנים שאביו אובחן כסכיזופרני רציתי לדעת מהם הסימנם למחלה? וכיצד אוכל לאבחן אותם אם וכאשר תפרוץ המחלה אצל ילדי? תודה ושבת שלום דורית האם המודאגת.

שלום רב, יש לי מס' שאלות : 1. האם קיימת אפשרות של טיפול על בסיס קבוע נגד חרדות ודכאון באמצעות קלונקס + דפלפט. (השאלה נשאלת הואיל ונאמר לי שהקלונקס הוא כדור לטיפול סימפטומטי והוא אינו כדור טיפולי). השילוב של תרופות אלו איכשהו עוזר לי לכן לא ברור לי מדוע להוסיף/לשנות לכדור טיפולי. 2. האם פלוטין ,פרוזק ופריזמה זה אותו כדור? 3. כעבור כמה זמן אפשר יהיה לקבוע אם הפלוטין עוזר? ומאיזה מינון מתחיל מנין הזמן. 4. האם נכון הוא שבשבועות הראשונים של נטילת הפלוטין/הפרוזק (בהנחה שזה אותו כדור) קיימת ירידה משמעותית במצב הדכאוני חרדתי ואיך אתה מציע לעבור זאת בכמה שפחות סבל. תודה וסליחה על ריבוי השאלות , ורד

הי ורד לשאלתך, קלונקס הוא כדור נהדר לחרדה אך הוא בעצם כמו אקמול מטפל בסימפטום ולא בשורש הבעיה. כלומר הוא כן מטפל בבעיה אך מפתחים לכדור תלות ואז נאלצים להתחיל להגדיל מינונים וקשה לרדת ממנו לכן מעדיפים לתת כדורים שהם ממשפחת נוגדי הדיכאון אך יש להם גם אפקט אנטי חרדתי והם מתאימים לטיפול ממושך יותר . הבעיה עם הכדורים שהם מתחילים להשפיע לאחר שבועיים ולעיתים אך יותר ולכן יש להתעזר בסבלנות ובנתיים להעזר במקרי הצורך בכדורי ההרגעה כגון קלנוקס תרגישי טוב אריאל

לורד הקלונקס משפיע נגד חרדות אבל איני מבין את הקשר לדפלפט, נכון שלא מקובל לתת קלונקס לטיפול בחרדות באופן קבוע אבל ישנה אסוכולה-גישה של טיפול קבוע עם קלונקס (או תרופה הדומה ממשפחה זו) למשך זמן ארוך ופתרון של בעית החרדות. גישה זו אינה הגישה המקובלת אבל בהחלט ישנם רופאים מכובדים שמאמינים בגישה זו. אומנם ישנה בעיה של התמכרות אבל בדרך כלל (לא תמיד) אפשר לסיים את ההתמכרות ואת הטיפול באופן הדרגתי. הפלוטין=פרוזק=פריזמה. הן מתחילות לפעול כשלושה ארבעה שבועות אחרי התחלה של נטילה של 20 מג' ביום. אם אחרי שישה שבועות אין כל השפעה מקובל להגדיר את התרופה כלא מתאימה לאדם מסויים. אפשר ליטול קלונקס או כדור ממשפחתו ביחד עם הפרוזק בתחילת הטיפול. שבת שלום דר' גיורא הידש

דוקטור שבת שלום, אני נוטלת כעת קלונקס+דפלפט ולא ברורה לי שאלתך בענין זה. האם השילוב אינו מקובל. אני אמורה להתחיל תוך מספר ימים טיפול בפלוטין באופן הדרגתי . אודה על תשובתך תודה ורד

אני סובלת מלחץ דם נמוך. 90/60. אני מתעתדת לנסות שימוש ב moclobemide בשל פוביה חברתית ודיכאון. אני חוששת שmoclobemide עלול להוריד עוד יותר את לחץ הדם. האמנם זה כך? או שאולי דווקא הוא מעלה לחץ דם ,דבר שבמקרה שלי , הוא דווקא השפעה רצויה.

ליפית מובמיד אינו משפיע על לחץ הדם אבל כיוון שהוא פועל במנגנון של הנוראדרנלין הוא בטח לא מוריד. שבת שלום דר' גיורא הידש

בכפר אחד באתיופיה הרחוקה חי נער צעיר שאהב לרוץ. מילדותו גמא מרחקים מחוץ לכפרו הקטן. ברבות הימים רץ עשרות קילומטרים בכל יום. בכפר חשבו כולם כי נועד לגדולות - להתחרות באולימפיאדות כרץ מרתון שיביא תהילת עולם לכפר הקטן. בכפר חי גם קוסם, רב מג, שהיה סנדקו ופטרונו של הנער. הוא ידע בבירור כי למרות כשרונו הרב לא יוכל הנער להצליח בתחרות גדולה, מפני שלכך דרושים אימונים מפרכים ביותר, והנער לא היה מוכן לסטות מאימונו הרגיל. המכשף החכם החליט לעשות מאמץ גדול. הוא ביקש לעשות דבר מה שיכריח את הנער להתמודד עם מסלול קשה יותר. הקוסם גייס כמה אנשים, ויחדיו יצאו לשטח – לקטע ממסלולו הקבוע של הנער. הם זרעו מכשולים, הניחו גזעים, שתלו קוצים והעבירו סלעים. כלומר, מאחר שהנער סירב לשנות את המציאות, הם התערבו ושינו חלק מן המציאות עבורו. תחילה התקשה הנער מאוד, כמעט התייאש, אך כעבור זמן מה התרגל לקטע הריצה המפרך, רגליו התחזקו, וכושר סיבולתו עלה. עתה היה מסוגל לגשת לתחרויות ולממש את מלוא הפוטנציאל שלו. מה דעתכם? האם הייתם עושים כדבר הזה עבור אדם שאהוב עליכם מאוד? איך הייתם מגיבים אם מישהו היה מתערב בחייכם מאחורי גבכם כנ"ל? מישהו ראה את "אמלי" עם אודרי טוטו המצויינת?

צביאל, קודם כל אני מאוד נהנת לקרוא את הודעותיך המלומדות והמענינות. קראתי בעבר דברים שכתבת על התערבות בטיפול של הפרעות אישיות (אני מניחה שלזה אתה חותר :-) , ומכיון שחויתי גם אני משבר בטיפול יחסתי את דבריך לטיפול שלי . אני סובלת (כן , סובלת מאוד), מהפרעת אישיות תלותית ובעקבות קריאה של דברים שכתבת חשבתי שאולי הדברים נכונים גם לגביי. אולי הפגיעה בי ע"י המטפלת הייתה מכוונת ולא טעות (כמו שהיא טענה והתנצלה). אני עדיין לא יודעת את התשובה , אבל הגעתי למסקנה שאני מוכנה , גם בלי ידיעתי לעבור סבל רב , משברים וסיכונים על מנת לצאת מהמצב התמידי והבלתי נסבל בו אני שרויה. הדברים שלך שקראתי אז היו מאוד חזקים וחד משמעיים (שהסובל מהפרעת אישיות הוא בעצם כמו תינוק שהמטפל נאלץ מצד אחד להרגיע ולדאוג ומצד שני לבעוט בו על מנת לבגרו...). אני מבינה עכשיו שזו תאוריה אחת מרבות ,תאוריה שמתבססת על עקרונות שפיתח קרנברג ( Kerenberg), זה לא אומר שכל הפסיכולוגים משתמשים בה היא אחת מרבות , רבות... לשאלתך (מכיוון אחר) - אני לא יודעת עם זה חלק מהטיפול שלי או לא , יכול להיות מאוד שכן, אבל אני מעדיפה להמשיך בעניים עצומות. יעל

לצביאל וליעל קודם כל יעל, דבריך פתחו בשבילי דרך רחבה יותר להבנת הדברים של צביאל. כשהזכרת את קרנברג, לא שאני מכירה את התיאוריה שלו אבל אולי באמת יש תיאוריה טיפולית שגורסת הפעלת מניפולציות כאלה ואחרות על המטופל כדי לגרום אצלו לשינויים באישיות. אני לא אוהבת את הדרך הזאת, גם אם היא קיימת כדרך טיפולית מקובלת ולא כתוצאה של שרלטנות ופטרונות של מטפל יחיד. בעיני החיים נותנים לרץ האתיופי מספיק אתגרים וקשיים. המטפל צריך ללוות את המטופל בדרכו, ולא להעמיס עליו את הדברים שהוא חושב שיעזרו לו. ולך, צביאל- אני הייתי מתרגזת מאד, ממש כמוך, אם היה נודע לי לאחר מעשה שרומיתי, גם אם זה כביכול לטובתי. אני בעד כנות ושקיפות בטיפול, עד כמה שניתן. תמי.

ראשית, תודה לך יעל עבור המחמאות, אין מה לעשות זה תמיד נעים לשמוע. שנית, אני לא בטוח שהבנת אותי עד הסוף. כי גם אני הייתי מוכן לסבול המון כדי "לגדול", ואפילו הייתי מוכן להינזק נזקים ממשים עבור מטרה זו. הסבל והנזק העתידיים לא היוו מכשול עבורי, למרות שלא ידעתי את מהותם והיקפם. וידוע, שאדם שמנותח פיזית אינו יכול לקבול על סבל או נזק אם לפני הניתוח נתן הסכמתו בכתב לרשימת הסיכונים שהציגו בפניו בכתב. אבל בתחום ברה"נ, לית דין ולית דיין, כי על פי סעיף 14 בחוק זכויות החולה ההסכמה מדעת מתבצעת בעל פה ולא בכתב. וחמור מכך, אני בטוח שאין שום מטפל בארץ שמיידע את מטופליו בהתאם לרשימת הדרישות הארוכה שמציב החוק בסעיף 13. לכן, כל הפסיכותרפיה בישראל חיה, נושמת ופועלת אבל כולה מחוץ לחוק. לנוחיותך, חוק זכויות החולה: http://www.hilan.co.il/moked_yeda_lesachar/Lawsgroup.asp?no=75 שלישית, את בהחלט צודקת ששיטת קרנברג היא רק תיאוריה אחת מיני רבות. אבל ציבור המטפלים אינו רק אוסף של יחידים שכל אחד עומד בפני עצמו במנותק מאחרים. ציבור זה הוא אוסף של יחידים אשר יש זיקה משמעותית ביניהם. למשל, יש להם אתיקה מקצועית משותפת, יש להם מאגר ידע המוסכם ביניהם, הם משתפים פעולה ותומכים זה עם זה (ורואים בשיתוף הפעולה התנהגות מקצועית ראויה), הם שומרים על סודות המקצוע ומחפים זה על זה ועל אירועים חריגים שמתרחשים במסגרת המקצוע, מפני גורמים חיצוניים, ועוד רבות הדוגמאות. לפיכך, גם האחריות שלהם אמורה להיות קולקטיבית. אמנם לא לגבי מטפל כלשהו שמעד וסרח, אבל בהחלט לגבי זרם טיפולי שנחשב לחלק אינטגרלי של המקצוע, כשל קרנברג. ואם הם יודעים ששיטת קרנברג "הנוראית" מופעלת השכם והערב ובאופן לא חוקי והם אינם מוחים, והם אינם זועקים ואינם מתלוננים, אזי לא יעזור דבר: הם משתפים פעולה באמצעות שתיקתם. רביעית, את אומרת שאת מעדיפה להמשיך בעיניים עצומות... אני מבין היטב את הרגשתך בנדון. אך השאלה העיקרית בדיוק עוברת בנקודה זו: האם נתנו לך לבחור בין שתי דרכים באופן חופשי - בין הדרך לקבל את כל המידע לבין דרכך (הלגיטימית, כמובן) להישאר בחסות "החשיכה"? או שמא החליטו מעל לראשך באופן פטרוני לחלוטין שתישארי נטולת מידע?

שלום בחורה בת 32. סובלת כמה שנים מכאבי ראש מרובים וכתוצאה מכך החלו לי חרדות רבות שמפריעות לי היום גם בימים שאין כאב ראש ומצב רוחי די ירוד. לטיפול במניעת כאב מציעים אלטרול במינון נמוך לטיפול בחרדה מציעים ציפרלקס ברצוני לשאול מדוע הטיפול המוביל במניעת כאבי ראש הינו עדיין באלטרול ממשפחת הטריצקליים המיושנת ולא מציעים במקום זה תרופות ממשפחת ה SNRI שגם הן משפיעות כמו אלטרול הן על הסרוטינין והן על הנורואדרנלין אבל הן חדישות יותר? האם הטיפול המשולב המומלץ ביותר למי שסובלת מכאבי ראש רבים וגם כתוצאה מכך מחרדות ודיכאון קל הוא לקחת תרופה ממשפחת ה SNRI שתטפל הן בחרדה ודכאון והן בכאב? או שעדיף טיפול בשתי תרופות - אלטרול לכאב וSSRI לחרדה ולדכאון? בתכלס - מה עדיף - שילוב של ציפרלקס + אלטרול - לכאב ולחרדות או תרופת SNRI שתטפל בשתי הבעיות יחד. תודה

אלטרול הוכחה כמפחיתה כאבים נוירופתיים במינונים נמוכים. ההשפעה שלה נגד דיכאון וחרדה רק במינונים גבוהים (100 מ"ג ומעלה). התרופה היחידה מסוג SNRI שהוכחה לטיפול בשתי האינדיקציות היא סימבלטה- CYMBALTA. סימבלטה לא בסל הבריאות. אם יש לך אפשרות עדיף סימבלטה מאשר שילוב של אלטרול וציפרלקס.

לדנית אני מניח שכאבי הראש קשורים למתח, לכן ההמלצה היא לטפל במצב הנפשי עם תרופה נוגדת דיכאון וחרדה שתוריד גם את המתח. הנאורולוגים עדיין משתמשים באלטרולט, לדעתי כפי שאת שואלת התרופה נוגדת הדיכאון יכולה לבצע את שתי הפעולות ואין כיום הצדקה לטפל באלטרולט. אבל רבים מהנאורולוגים ימשיכו עדיין לטפל בתרופה זו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך ד"ר גיורא הידש בת-56 .כל חזרה מחו"ל(ארה"ב) מביקור אצל 2 בני אשר חיים שם אני נכנסת למצב נפשי ירוד מאד של שבועות מספר עם הרבה קשיים עד לחזרה לשגרה ולתפקודים היום יומיים,כמו חוסר שמחת חיים ,עצב,מועקה והרבה כאב לב ,אי חשק לכלום.(השהייה שלי בחו"ל ארוכה יחסית חודש עד חודשיים יחד עם בעלי כמובן).בחזרה מהביקור האחרון בחודש מאי השנה הציעה לי רופאת המשפחה לקחת ציפרלקס לנסיון ל-3 חדשים.לא נטלתי את הכדורים מתוך רצון לנסות להוציא עצמי לבד מהמצב,אבל זה היה לגמרי לא קל.שאלתי: אני עומדת לצאת שוב לארה"ב בעוד שבועיים בערך לתקופה של עד חודשים ,האם אתה ממליץ שאקח את הכדורים עכשו לפני הנסיעה כטיפול מונע ממה שבודאי ייקרה עם חזרתי.וזאת מתוך נסיון של הביקורים של השנתים האחרונות. מצב זה תקף אותי כל חזרה. תודתי לך מקרב לב על התיחסותך.

לר.פ, בהחלט כדאי להתחיל לקחת לפני הנסיעה, לוקח לכדור כמה שבועות עד שמתחיל להשפיע וכמה חודשים עד שמגיע להשפעה מירבית כך שבעוד חודשיים כבר תהיה השפעה די טובה של הכדור ,הייתי שוקל גם יעוץ פסיכוטראפי = שיחות עם פסיכולוג (לפעמים הבאות )שאולי יכול לעזור לך למצוא דרכים איך להתמודד עם הפרידה מהבנים בחול . כל טוב.

עברתי במקרה. אל תקחי סתם. לציפרלקס יש המון תופעות לוואי נוראיות. הכדורים עלולים להרוס לך את כל הביקור. את עלולה לסבול נורא. (כולל סבל מחרדות, הזיות ועוד ועוד). לא יהיה לך למי לפנות במקרה שהדברים לא ילכו כשורה. ובכלל יש כדורים קצת פחות חזקים לדיכאון (רסיטל פריזמה) למה לא להתחיל איתם. אם יש לך עוד מספר חודשים עד הנסיעה אז כדאי לנסות אבל אם זה ענין של כמה שבועות אל תתחילי.

ציפרלקס היא אחת התרופות עם הכי פחות תופעות לוואי שקיימות היום בשוק. כך שמההיבט הזה אין הרבה מה לחשוש. חוץ מזה, כדאי גם לפנות לטיפול פסיכולוגי.

שלום רציתי לדעת אם אפשר ליטול חומצתGABA עם התרופה בשם נרדיל

לאמיר האמת שאיני זוכר אבל כיוון שמדובר על חומצת אמינו לא הייתי נוטל ללא בירור מדוייק. אולי אם תזכיר לי אוכל לבדוק באופן מדוייק במשך סוף השבוע. כל טוב דר' גיורא הידש

העם יש מי שיש לו ניסיון עם כדורי לוסטראל לטיפול בדיכאון וחרדות?בתודה רוזי

היי אני מטופלת בלוסטרל נגד דיכאון וחרדה מזה כמעט 3 שנים. התחלתי ליטול 50 מ"ג והיום אני נוטלת 150 מ"ג בתוספת תרופת רידזין20 מ"ג. כמעט ולא היו לי תופעות לוואי. השיפור משמעותי חל לאחר כ-8חודשים וזאת יחד עם טיפול פסיכולוגי.

שלום רב, אמי אובחנה כסובלת מדיכאון (בת 70) ןהחלה טיפול ברסיטל מזה שבוע, במקביל לכל התקופה הקשה הזו היא איננה מסוגלת להירדם בלילה ונעזרת בכדור שינה. הפסיכיאטר אמר לה שאסור לקחת כדור שינה יחד עם רסיטל ורשם לה בונסרין- 3 שעות לפני השינה. הכדור רק מטשטש אותה ולא מסייע לה להירדם. איך אפשר לצאת מהמצב הזה מבלי לפגוע ביעילות הטיפול? האם חצי כדור שינה \(בונדורמין)מ באמת פוגם בספיגת הכדור השני?

לנועה האם יתכן שמדובר באי הבנה? אפשר ליטול בונדורמין עם רסיטל. גם הבונסרין היא בחירה טובה אבל אם היא מטשטשת במשך היום אז הבונסרין אינו מתאים לאמך. כל טוב דר' גיורא הידש

מזה שמונה שנים אני צורך זודורם או לחלופין נוקטורנו הבעיה שהמינון גודל עם הזמן במקביל אני משתמש ברסיטל שאותו אני צורך כבר שלוש שנים אין אני משיג איזו מהתרופה מהרסיטל אף החליפו אותו באפיקסור ולפעמים צפרמיל אך לא משיג איזון אני אובד עצות שאלתי האם הפרעת קשב ו/או דיסלקציה מביא להפרעות שינה והטיפול צריך לקבל תפנית תודה מראש uleess

אני לוקחת את הכדור מלודיל יותר מ20 שנה התחלתי לקחת בשבועיים האחרונים רסיטל,האם אפשר לשלב בשלב הריאשון עד שהרסיטל יתחיל להשפיע תודה

לנועם בהחלט אפשר לשלב בשלב ראשון בין שתי התרופות, למרות שבאופן קבוע עדיף תרופה אחת על שתיים אם אפשר כמובן. כל טוב דר' גיורא הידש

האם אנשים שסובלים מסכיזופרניה לא יכולים לעבוד ?

ליעל בהחלט יכולים לעבוד וגם עובדים. כשליש מחולי הסכיזופרניה חיים חיים רגילים של עבודה ומשפחה. כל טוב דר' גיורא הידש

היי אני בטיפול דינמי אני רוצה לדעת מה נותן לי לדבר על הילדות בטיפול? אני מספר סיפורים שאני מכיר נותן דוגמאות למטפל על דברים שונים שאני יודע כבר. למשל היחסים עם אבי - אני יודע מה הניע אותו להתנהג אליי בצורה מסוימת ומרגיש שאני סתם מספר למטפל שגם הוא יבין . מה בעצם אני עושה בזה ? יש טעם בלספר ולתת דוגמאות להתנהגות מסוימת של אבי , התנהגות שאני יודע גם מה ההשפעה שלה עלי ? לא כל כך מבין מה המטרה בזה, הרי אין סוף לסיפורים ודוגמאות... תודה

אני חושב שיש לך יכולת להבחין במה שלא מתרחש בטיפול. יתכן, שמה שכן מתרחש הוא תהליך של יצירת קשר הדוק ביניכם. בקשר זה, יכול המטפל להשתמש בהמשך הטיפול במטרה לעזור לך.

לשואל אכן צריך לציין את הדברים מהעבר אבל אין טעם לחרוש יותר מדי, תנסה לחשוב על זוית חדשה או מדוע כל כך חשוב להביא את כל הפרטים, אולי עצם הסיפור וההזכרות נותנת מבט נוסף או אחר על מה שקרה בעבר? בכל אופן מה שחשוב הוא הקשר עם המטפל וכיצד האירועים מהעבר משפיעים על ההווה שלך, לעבר חשיבות רבה אבל החשיבות העיקרית שלו היא ההשפעה על ההווה והעתיד. אחרת באמת כפי שאתה כותב מדובר על סקרנות אינטלקטואלית בלבד. כל טוב דר' גיורא הידש

הנני נוטלת ציפרלקס 10 מ"ל פעם ביום,ועקב מצבי רוח משתנים אפ ודאון,בעיקר דאון מכל דבר,אני נוטלת למיקטל(למוטריג'ין),100 מ"ל כ3 שבועות, ועכשיו אני נוטלת 200 מ"ל כבר 3 ימים ואינני רואה שינוי כלל במצבי הירוד.(בשבוע הראשון שנטלתי את הלמיקטל היה שיפור אדיר,ולפתע עבר ביום אחד...). הרופא שלי טוען שאולי אני יעבור לכדור דפלפט. שאלתי היא האם הדפלפט כדור מוצלח יותר מהלמיקטל,ומה התופעות לוואי שלו?האם הוא משמין??????? ומה הכדור שהכי מתאים להפרעה בריכוז?

ללינור הלמיקטל והדפלפט דומים מבחינתך ושניהם עוזרים ליצב את מצבי הרוח ולעזור לציפרלקס בהשפעתו נוגדת דיכאון. אומנם דפלפט היא אפשרות טובה נוספת, אבל אולי כדאי לחכות עם הלמיקטל ולתת לו סיכוי לאורך הזמן? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, באחד מהשירשורים של ההודעות כאן התעורר דיון ביני לבין תמימי וצביאל ושם דיברנו על הקשר שבין התפתחות רוחנית והפרעות פסיכיאטריות. נתתי דוגמא על משוגע שחושב שהוא בגן עדן, ולהבדיל אלפי הבדלות דוגמא של אדם "בריא" שחווה אושר עליון כתוצאה מהתפתחות רוחנית. אז מה שטענתי שבמקרה ספציפי זה של המשוגע יש התפתחות של התודעה, רק שהיא באה בצורה לא חלקה ועם הפרעות ולכן יש צורך בהתערבות פסיכיאטרית. פעם גם קראתי ספר של ד"ר הרולד ה. בלומפילד שהוא גם פסיכיאטר וגם מורה למדיטציה. והוא כתב שם שלפי סקרים שנערכו על התנסויות מיסטיות, מתברר שאחוז נכבד מהאוכלוסיה חווה התנסות מיסטית מאוד חזקה לפחות פעם אחת בחיים. כמו כן הוא כתב שרוב הפסיכיאטרים לא מכירים בכך, ושאם יבוא אליהם אדם ויספר לו את מה שבאמת חווה, אז רוב הפסיכיאטרים יחשיבו זאת להפרעה מאוד חמורה (ואני מדברת על אנשים בריאים שלאחר שעברו את ההתנסות המיסטית הם נשארו שפויים והם לא נותרו עם רמת חרדות שמצריכה התערבות פסיכיאטרית). מה יש לך לומר על כל הדברים האלה?

מנסיוני כ"משוגעת" שחוותה ארבעה אשפוזים אבל בעיקר מחשיפתי לאנשים שמוגדרים כחולי נפש בשנים שאני חיה לצד צביאל מסקנתי היא: מבחינת דרגת הרוחניות אין הבדל בין חולי נפש לאנשים "בריאים". פגשתי חולי נפש (שעברו פסיכוזות) שהיו ירודים מאוד מבחינה רוחנית, ולעומת זאת אנשים בריאים המצויים במסע רוחני מתמשך ועמוק. ובטווח הביניים - דרגות שונות של רוחניות אצל חולים ובריאים כאחד. גם אני חוויתי "התגלות דתית" (אגב, אני אתאיסטית). בשיא הפסיכוזה הרגשתי מחוברת למקור כוח אינסופי (בעצם מדויק יותר, כמו עכבר המחובר לתחנת כוח שמפיקה חשמל לעיר שלמה). "ראיתי" את מירוץ הדורות מתחלף במהירות מאז אדם וחווה ועד אליי, וכבמירוץ שליחים הועבר אליי תפקיד האלוהות עלי אדמה (כן, לא פחות) ואני התמרדתי, נחרדתי ושאלתי: "למה אני? לעזאזל, למה דווקא אני?" שכנה שדפקה בבוקר שאלה: דליה, מה עשית פה בלילה? (כנראה הפרעתי בדרך כלשהי), ואני הייתי בטוחה שהיא מתכוונת לאיך שיניתי את האקלים של היקום... איני נוטה למוסיקה קלאסית, אבל באותם ימים חוויתי את המוסיקה הזו בקימוטי מצח ובהתמכרות, בריכוז עליון כאילו המוסיקה חורשת תלמים במוחי. הטבע (שאיני נוטה להתפעל ממנו במיוחד) נראה עדוי כישוף מסתורי, שרוי בקסם על טבעי. אני והיקום היינו אחד. כיסיתי את ריהוט הסלון בבד שחור, כי צבעוניותו הססגונית פצעה את עיניי ואת רוחי החשופה לכל. ניחוחות נעימים סחררו את חושיי עד ערפול הכרה... ולמרות כל האמור לעיל - לעולם איני רוצה לחוות זאת שוב. החוויה לוותה בחוסר אונים מוחלט, באובדן כל שליטה, בהתנתקות מתפקוד אלמנטרי. הסיוט שבא בעקבותיה היה קשה מנשוא. מיקי דיבר על הנסיעה לאשפוז במרחב מדומיין. או, כן. רק שבמרחב המדומיין שבו אני נסעתי לאשפוז "אירעה" תאונת דרכים קטלנית ושני מלוויי היקרים לי מכל התרסקו והתפוצצו לנגד עיניי. ממש לא הבנתי איך נכנסנו בשערי בית החולים בריאים ושלמים. בית החולים נדמה בעיניי כמחנה השמדה נאצי, הרופא כד"ר מנגלה, ואני כשפן נסיונות שהזריקו לו את נגיף הדבר... בקיצור, מה בתפריט היום? חוויה פסיכוטית עתירת רוחניות? לא, תודה. אני מוותרת. אסתפק במנת שפיות דלת קלוריות.

לסיגל ולכל המתעניין, ראשית, אני לא מתמצא מספיק בקבלה על מנת לתת תשובה מספקת. אבל בכל זאת אני סובר שהקריטריונים ביהדות להשגת רוחניות גבוהה קשורים יותר לקדושה הנרכשת על ידי קיום אורח חיים מתאים וכמובן שמירת מצוות קפדנית (וכל זאת על בסיס נתוני הפתיחה של האדם, כגון "זכות אבות") ולאו דווקא קשורים בהכרח לשאלת יציבותו הנפשית. שנית, גם אני כמו אשתי היקרה, חוויתי סבל עמוק במהלך מה שכיניתי ביני לבין עצמי "מסע ההתקרבות שלי אל עבר האלוהים". בהקשר זה אני מביא להלן קטע מ"מישהו מטפל בך" שבו גיבור הספר מתריס כלפי שמיים על מר גורלו: "מילדותו המוקדמת מצא לו מפלט גדול מאין כמותו. מיליארדי בני אדם בכל התקופות פנו אליו. כאשר הרהר הראל במפלט זה היה שוקע מיד בעצבות תהומית. הוא הכירו היטב וחש באופן חותך כי אותו מפלט עצום ורב אינו רוצה בו, דוחה אותו. לפני מספר שנים כתב על כך את משל הפרח: דומה אני לאדם שאהב פרח מסוים והיה שבוי בקסמו. היה זה פרח נדיר מאוד - יופיו קסום וניחוחו נהדר. המכשול הקשה היה שאדם זה פיתח אלרגיה לפרח האהוב. האלרגיה הייתה כה קשה עד כי האדם לא היה מסוגל להתקרב אל הפרח, אלא אם ביקש לסכן את חייו. הפרח היה כליל המעלות, והאדם היה טוב, אלא שלטובת האחרון עליהם להיות רחוקים ונפרדים זה מזה. המשל אינו דומה לנמשל מכל בחינה, שהרי הפרח הוא פרח ואינו אחראי לאלרגיה שעורר באדם, ואילו האל שברא את האדם גרם לו להיות בלתי מסוגל להתקרב אליו בלי שחרב הפסיכוזה תתהפך מעל ראשו ותסכן את נפשו. מדוע עשה כך?"

תגובתם של דליה וצביאל הם התייחסו למקרים של התנסות מסטית "לא חלקה" שמצריכה התערבות פסיכיאטרית. ד"ר הידש, אני מבקשת שבתשובתך תתייחס לשני מקרים: (1) למקרים של "התנסות חלקה" שלא מצריכה התערבות פסיכיאטרית. (אשמח אם תאמר את כל מה שיש לך לומר על כך ובמיוחד אני רוצה לדעת מה דעתך - האם אתה מאמין שיש אנשים שבאמת חווים "התנסות חלקה"). (2) למקרים של "התנסות לא חלקה" שכן מצריכה התערבות פסיכיאטרית.

לסיגל השאלה מאוד חשובה ומעניינת ואקדים ואומר כי אין תשובה מוחלטת לשאלותיך. לשאלה של חוויה מיסטית או כל חוויה תרבותית אחרת (מצב הטרנס בתרבויות שונות למשל), לפסיכיאטריה יש תשובה פשוטה. כל חוויה שהיא יוצאת דופן ואינה תלוית תרבות. כלומר כאשר אדם דתי (המוסלמים בתהלוכות שבהן הם מכים את עצמם, או הטרנס שלעתים גם חסידים נכנסים אליו), נכנס למצב נפשי של "קירבה לאלוהים" מדובר על תהליך שהוא חלק מהתרבות והאמונה של האדם ואין מדובר במצב פסיכוטי. כאשר אדם חילוני כמו דליה למשל נכנסת למצב כזה הרי מדובר בדבר שרחוק מאמונתה (לדליה-אני לקחתי אותך רק בתור דוגמא ומקווה שלא פגעתי בך). אבל כמובן שהתשובה אינה מוחלטת וגם לאדם חלוני עשויים להיות התגלויות דתיות, אבל אנחנו נהיה חשדניים הרבה יותר כלפי האדם החילוני מאשר הדתי. אלו הקווים המנחים וברור שאין מדובר בקו אדום חד משמעי. השאלה המעניינת יותר לפי דעתי היא כיצד נדע האם מדובר בחוויה אמיתית או דמיונית. כאן אלך עם חכמי הזן והבודהיסטים וגם קצת עם התנ"ך. לכל מי שמאמין ידוע כי הנפש עלולה להטעות, לבקש קיצורי דרך בתהליך ההתקדשות ואשליה עצמית היא מוקש מסוכן מאוד. לכן אנשי הדת עצמם חרדים ונזהרים לא להכנס למצב של אשליה עצמית ואף פעם אינם בטוחים שמדובר בחוויה אמיתית או בחוויה דמיונית/מטעה שבה ישנה השליה עצמית. הבודהיסטים עוסקים בכך רבות. בתנך אני מוצא את הויכוח או השאלה כיצד יודעים אם מדובר על נביא אמת, או נביא שקר. כאשר נביא השקר אינו מתחזה אלא אדם אשר מוציא את תכניו הפנימיים ומשלה את עצמו ואינו נביא אמיתי של הציבור. שאלות קשות אבל לדעתי שכיח יותר שאנשים משלים את עצמם מאשר ההליכה האמיתית והאמיצה בדרך אל ההתגלות והאושר. מקווה שעזרתי הידש

שלום, אני בת 22, וישנו בחור שכבר 5 שנים מאוהב בי.. בהתחלה הייתי רואה אותו הרבה פעמים ברחוב ליד הבית שלי,הוא כנראה היה מחכה שאני אעבור שם והיה שואל אותי מה שלומי, אומר לי שלום כל פעם וכו'.. לא ייחסתי לזה כלל חשיבות והתעלמתי ממנו. יש לציין שלא הכרתי אותו כלל לפני כן ובהתחלה חשבתי שהוא מתבלבל ביני למישהי אחרת.. במשך כל 5 השנים האחרונות הייתי רואה אותו הרבה פעמים ליד הבית שלי, נועץ בי מבטים, עובר לידי "במקרה" וכו'.. אך התעלמתי מכל הסיפור. לפני כשנתיים הוא חיכה לי ממש ליד הבית (הוא כבר יודע בדיוק היכן אני גרה..) והביא לי פתק בו כתב שהוא אוהב אותי כבר הרבה שנים, רוצה להיות איתי, לא מסוגל לחשוב שאהיה עם מישהו אחר וכו'.. אז כבר הבנתי שאותו בחור לא לגמרי בריא בנפשו ואובססיבי לגבי. המשכתי להתעלם מכל העניין (בעיקר מהסיבה שבאותה התק' לא גרתי בבית ולכן גם לא פחדתי להפגש עמו שוב). כיום, אני שוב גרה בבית, אני רואה אותו הרבה פעמים מסתובב ליד הבית שלי ואני כבר די מפוחדת.. עד כדי כך שאני מפחדת לצאת לבד מהבית מחשש שאראה אותו. לפני כשבוע הוא השאיר לי מכתב בתיבת דואר בו הוא כתב שהוא מוכן לחכות לי כמה שידרש ושהוא רק רוצה לדעת אם יש סיכוי שאני ארצה אותו.. הוא כתב שאני לא צריכה לפחד ממנו או להתבייש להגיד לו שאני מעוניינת(?!) ושכל מה שהוא רוצה זה לדעת האם להמשיך לחכות לי או לא.. מהמכתב היה נראה כאילו הוא מאמין שאני כן רוצה אותו אבל כנראה מתביישת או מפחדת לגשת אליו ולדבר איתו. מס' ימים אחרי ששלח לי את המכתב הוא חיכה לי מחוץ לבית וכשיצאתי לרגע הוא בא אלי וניסה לדבר איתי על אותו מכתב.. אמרתי לו שאני ממהרת ושנדבר כבר בפעם אחרת (לקחתי ממנו את מס' הטלפון). אני מבינה שאני לא יכולה להמשיך להתעלם מהמצב, הוא מחכה לתשובה ממני וכל עוד אני לא עונה לו הוא עלול שוב לארוב לי מחוץ לבית ואולי גם להיות תוקפני יותר בפעם הבאה. השאלה היא איך עלי לפנות אליו? באיזו גישה לדבר איתו? בצורה תקיפה? עדינה? לשלוח מישהו שיאיים עליו? המצב מאד עדין בגלל העובדה שהוא כנראה לא לגמרי נורמלי וצריך לפנות אליו בצורה הכי נכונה ושקולה שאפשר. ממה שקצת קראתי הבנתי שמדובר ב"אהבה אובססיבית" / "אהבה פתולוגית" ולכן חשבתי שאולי איש מקצוע יוכל לעזור לי. אשמח לעצה והכוונה איך להתמודד עם אותו בחור . תודה רבה רבה מראש! וסליחה על האריכות. נטלי.

המסכן מבקש ממך תשובה ברורה: מעוניינת או לא? כל מה שהוא רוצה לדעת, כדברייך, זה אם לחכות לך או לא? במקום לענות לו בפשטות ובבהירות שאינך מעוניינת בו ושאין טעם שיחכה לך, את משאירה אותו בחוסר ודאות ואפילו לוקחת ממנו מס' טלפון... אני מבינה שלא נעים לך לדחות אותו, אבל את רק סיבכת מצב שהיה יכול להיות פשוט מאוד ולהסתיים כבר מזמן. ועדיין לא מאוחר להגיד לו בנימוס את האמת. אולי תאבדי מחזר נלהב, אבל תהיי שלווה יותר.

אני מאוד מסכימה עם תשובתה של אחת, הוא שואל במפורש - אז תעני דוגרי. לי נדמה שאת נהנית , גם אם תכחישי מתשומת הלב , אחרת אין שום סיבה להשאיר את הבחור בחוסר ידיעה. את מרגישה שאת לא מסוגלת לומר לו בפנים , אז תכתבי לו מכתב , ותסבירי לו שאין סיכויי מבינתך . כאחת שסבלה שנים מאהבה אובססיבית אני יכולה להגיד לך שהתקווה הזאת זה הדבר הכי כואב בעולם. זה מעכב ולא מועיל. רק אם תאמרי לו דוגרי הוא יוכל להצמשיך הלאה. אולי תאמרי לו שלדעתך הוא צריך טיפול כי האהבה שלו זה לא בגללך , אלא בגלל בעיות שיש לו בחיים.

מה ההבדל בין הכדור רסיטל לציפרלקס, והאם הם מתאימים לחולי OCD?

דביר, ציפרלקס זו תרופה חדישה "ששודרגה" מרסיטל ע"י כך שהוצא ממנה מולקולה לא פעילה כך שנותרה רק מולקולה פעילה טוענים שיש פחות תופעות לוואי ושהיא מתחילה לפעות יותר מהר , כמוכן כמות של 10 מ"ג שקולה ל 20 מ"ג ברסיטל, לא יודע אם היא מתאימה ל OCD ,אם כן אז במינון גבוהה של כ 3 כדורים ביום .

לדביר תודה לדורון, הגיוני שציפרמיל וציפרלקס יעזרו ל OCD כיוון שהם יעילים נגד חרדה אבל איני מכיר עבודות שממש בדקו נקודה זו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! אני מעוניין לדעת איך איך עדיף ליטול כדורי מרוניל 75SR פעמיים ביום{150מ"ג ליום}. האים עדיף לקחת את שניהם ביחד{באיזה שעה והאים רצוי אחרי האוכל}. או לחלק לפעמיים ביום{כנ"ל באיזה שעות, ובאיזה הפרש זמן בין כדור לכדור}. תודה.

לסתיו רצוי לחלק לפעמיים ביום בהפרש של 12 שעות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. לפני כחמש שנים עשיתי מבחנים פסיכולוגיים בעקבות משבר מסויים שעברתי, ובאותו זמן הפסיכיאטרית שלי אמרה לי שעברתי משבר פסיכוטי, ול הזכירה מילה בנוגע לסכיזופרניה, ורק כעת היא הודיעה לי על מחלתי. רציתי לדעת אם יכול להיות מצב שאובחנתי כסכיזופרני בעוד אני רק פסיכוטי. למיטב ידיעתי אין לי גנים של סכיזופרניה במשפחה, ובחיים לא היו לי הלוציניציות או הזיות שמיעתיות או חזותיות. כמו כן ברצוני להבין כיצד למשל מבחן הרורשאך שעברתי יכול לקבוע משהו באופן ודאי? כיצד יכולים כמה כתמי צבע להכריע את גורלו של אדם, בייחוד שבכל זמן הוא מסוגל לענות תשובה שונה?

קשה לדעת ממה שאתהמספר בדיוק איזה איבחון עברת. לי ידוע שיש מספר מבחנים שיכולים להצביע על סבירות מסויימת לסיכזופרניה, כמו הרורשאך שמתן תשובות מסוימות בו יכול להעיד על פסיכוזה פעילה. בכל מקרה, לא מסתמכים על מבחנים השלכתיים כגון הרורשאך כדי לבצע אבחנה סופית, הוא רק יכול להצביע על סבירות שקיומה של הפרעה. סכיזופרניה יכולה להופיע גם אם אין מקרים במשפחה, והיא די נפוצה 1% מהאוכלוסיה. סכיזופרניה למיטב ידיעתי אפשר לאבחן רק אם יש תסמינים במשך חצי שנה, אחרת זה יקרא סכיזופורמי (כמו סכיזופרניה אבל לא לגמרי כדי ליפול תחת ההגדרה) אולי כדאי דבר עם הרופאה ולשאול אותה את כל זאת? מדוע היא לא סיפרה לך שזו האבחנה? האם קיבלת טיפול תרופתי וכו'... יש קצת פרטים שחסרים

מבחנים פסיכולוגים עבור הפסיכיאטר זה בערך כמו צילומי רנטגן עבור האורטופד... כלומר, אין הרבה מקום לפיספוסים ברגע שעשית את המבחנים ע"י גורם מקצועי ומיומן. דווקא באיבחון שמבוסס רק על ראיון הסיכוי לטעות באבחנה הוא הרבה יותר גבוה. ההבדל בין "פסיכוטי" לבין "סכיזופרני" קשור גם לתסמינים נוספים שישנם בסכיזופרניה וגם לתקופת זמן מינימלית שתסמינים אלה צריכים להתקיים. לכן אבחנה פסיכיאטרית יכולה להשתנות במרוצת הזמן.

תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מבקש הכוונה לטיפול! אני סובל מחוסר ביטחון שמפריע לי בכל תחומי החיים. אני תלותי בסובבים אותי: חברים וחברה לשעבר. אני כל הזמן דואג לרצות אחרים ברמה שאני לפעמים מבטל את עצמי ונתון להשפעה של תגובת הסביבה. אני מרגיש כבר חלש נפשית. בגלל הבעיות הללו אני ובת זוגתי נפרדנו ואפילו היו לי בעיות בעבודה. תשתדלו לתת לי הנחייה מפורטת. תודה

ההכוונה היא לפנות בשלב ראשון לרופא משפחה, או למרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריך, לקבלת יעוץ ראשוני והמלצות על מטפל מתאים. ככל הנראה תצטרך טיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח.

גבי, כדאי להגיע לאבחון אצל פסיכולוג/פסיכיאטר בדחיפות כי הנושא פוגע קשות באיכות חייך ולבדוק ממה נובע חוסר הביטחון שלך ,ומשם להמשיך .

תודה על העזרה. עזרתם המון!

שלום! יש לי בעיה ובגלל מיליוני האתרים והמטפלים שיש באינטרנט אני כבר לא יודע מה אני צריך. סוף סוף שמתי לב שיש לי בעיה גדולה של חוסר ביטחון, הערכה עצמית נמוכה ופיתוח תלות בסובבים אותי. אני בן 25, אחרי פרידה כואבת שנבעה מכלל הבעיות שפרטתי. עכב הבעיות הללו אני מוצא עצמי מבטל את עצמי לטובת אחרים, מושפע לתגובות הסביבה על מעשי, עושה השוואות אם אני מספיק טוב לעומת אחרים. אני רוצה ללמוד להעמיד את עצמי בראש ובראשונה, להגביר את הביטחון העצמי שלי כך שאוכל להמשיך הלאה אחרי נפילה בראש מורם, לדעת להגיד לא מבלי לחשוש מהתגובה של הסביבה. התלות לא רק בבת זוג אלא גם בצורך לחברים ובצורך להישאר אהוב. אבקש שתפנו אותי למשהו שיוכל לעזור לי. תודה!

לגבי הדבר הנכון ביותר שאתה יכול לעשות הוא לפנות לטיפול פסיכולוגי ולברר לעומק את הסיבות להתנהגותך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני בחור בן 35 . בריא בדרך כלל. עובד כמנהל כספים. נשוי. כבר כמה שנים, בעקבות תקופת מתח קשה, אני סובל מתופעות של חרדת התרחקות מהבית, חרדות בריאות , אובססיביות ועוד. הייתי בטיפול פסיכולוגי ממושך ולפני שבוע גם אצל פסיכיאטר שהמליץ על ציפרלקס. לקחתי את המרשם ורק אתמול החלטתי שאקנה את הכדור ואתחיל בטיפול בימים הקרובים. ב 3- 4 הימים האחרונים יש לי גם עצבנות פנימית, צורך להתגרד כל הזמן ואני ממש מרגיש שאני נאכל בפנים. אני ממש מרגיש שכל הגוף מגרד לי כאילו יש לי פריחה ( למרות שאין פריחה ) ואני כל היום עצבני מזה וגם בלילה בקושי ישן. האם זה יכול להיות מסיבות נפשיות ? או שזה משהו רפואי ( למרות שאין פריחה ) האם הציפרלקס יעיל נגד עצבנות פנימית כזאת וצורך להתגרד במידה והוא נפשי? תודה

להערכתי ומתוך אינטואיציה בלבד, ישנו קונפליקט או חוסר שלמות בתוך נפשך, עמוד באומץ מול" עצמיותך " וגלה את עצמך. הגילוי ומתן אפשרות לפנימיותך לבוא לידי ביטוי תפתור את הקונפליקט. דו שיח פנימי יוצר אנרגיה המחפשת לבוא לידי ביטוי: גרד, חוסר נוחות,מתח וכו'. היה שלם אשמח לעזור ישראל

לעדי בלי לקבוע מה האבחנה הנכונה אצלך ועם המלצה להבדק אצל רופא המשפחה, באופן עקרוני גרד וגם תגובות אלרגיות עלולות להגרם ממצב נפשי. כל טוב דר' גיורא הידש

ב"ה היי ד"ר הידש מה שלומך? כבר 4 חודשים שאני חש בטוב בלי ירידות. בפעם האחרונה שראיתי את הרופאה היה לפני חודשיים והיא היתה מאוד מרוצה ממצבי. היה אמור להיות לי תור אתמול, ופיספסתי אותו כי קמתי מאוחר השאלה היא האם אני מוכרח ללכת למעקב למרות שאני חש בטוב? בתודה רבה מראש אלמוג

לאלמוג אני שמח שאתה מרגיש בטוב והכל בסדר. אכן כאשר מרגישים בטוב מרגישים גם שהמעקב אינו תורם הרבה. זה בסדר גמור אבל בכל אופן אני חושב שכדאי לשמור על קשר ולהגיע פעם בחודשיים למעקב ואין זה מאמץ גדול מדי..., לעתים כדאי להגיע למעקב גם לטיפול מונע. כל טוב דר' גיורא הידש

"זה הקיץ האחרון שלי אתכם עם הגשם הראשון אני אעלם דמעותי יזרמו במורד הרחובות כמו עלה נושר ותקוות רחוקות... ...אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות כי השמיים גדולים והדמעות קטנות תעצמו את העיניים כל גשם ראשון ותחשבו עלי..." אופטימיות. אולי איזה נקודת אופטימיות חלילה. אשליה: אני, כמו שאני אני, אולי האני הזה כבר לא יהיה קיים. ריאלי: חחח. אבל הוא יהיה קיים כל עוד אני קיים. בלתי מחיק. הרי זהו טבעו של עולם. אופטימי: אבל יהיה פה אני אחר שיעטוף את ההוא. "עכשיו אני כי ההוא הלך..." האני ההוא יישאר בפנים. זה בסדר. תן לו את מה שהוא צריך כדי שיישב בשקט. תן לו, אל תתן לו להשתלט. פסימי: המממ... מה פתאום יהיה. לא יהיה. לא. ואם לא לבד, אז כל יד מושטת, ככל שתרצה לעזור, אל לה. נדחית ללא שליטה. ניצוצות של אופטימיות שמחרידות כך שנשאבים לתהומות של חולשה. כבמערבולת. אז שקענו. עמוק עמוק עמוק.

לאין אני לי למרות שלא הבנתי את כל דבריך, כן ראיתי שיש כאן דו שיח מאד עמוק בין האופטימי לפסימי, בין היות לבלתי היות, בין חלקים שונים בנפש שמתווכחים בינהם. המצב הזה מוכר לי, הוויכוח הפנימי, המאבק, ההישאבות לחולשה, המערבולת ובסופה שקיעה. ובכל זאת, אחרי הקיץ האחרון מגיע הסתיו, ואחריו החורף, ואז האביב, והעולם ממשיך להתנהל- באופטימיות הפסימית האינסופית שלו, למרות הויכוחים הפנימיים שלנו, למרות הקונפליקטים, ומעבר להם. מאחלת לכולנו שקט פנימי וחיים טובים ומאושרים. תמי.

אי אפשר היה להבין אותי, כי הדברים מוצפנים, כך שזה בסדר. אבל הגבת אליי, פשוט היית המישהו שהגיב, וזה הרבה... תודה לך וליל מנוחה

האם קיים תחליף ללוסטרל שנמצא בסל הבריאות?

למיטב ידיעתי- נמצא בסל של רוב הקופות. ב"מכבי" ו"מאוחדת"- עם השתתפות עצמית של 15%. ב"כללית" עם השתתפות עצמית של 50%. אם התכוונת לתחליף גנרי ללוסטרל אז התשובה היא שלא קיים בארץ אלא רק התרופה המקורית מחו"ל.

בזמן האחרון יצא ללוסטרל תחליף בארץ, שמו- סרטלין טבע. אני חושב שהוא נמצא בסל הבריאות שווה לך לנסות בכל מקרה.

לאחר 7 שנים עם סרוקסט שלא עשה את העבודה כמו שצריך לפני שבועיים התחלתי טיפול עם איקסל,בתחילה כדור אחד ליום 50מ"ג ולאחר שבוע 2 כדורים של 50 מ"ג{1 בבוקר ,1 בערב},מצב הרוח התחיל להשתפר אבל העצבנות עלתה יחד עם אי שקט ורוגע. את הסרוקסט הורדתי בהדרגה כל 5 ימים 10 מ"ג{בטיפול הייתי עם 2 כדורים של 20 מ"ג},כאשר שאלתי את ד"ר הידש וכן את דור איך להוריד את מינון הסרוקסט אז הם כתבו לי שצריך להוריד באיטיות ,אבל הרופא המטפל שלי אמר לי להוריד את הסרוקסט במהירות{כל 5 ימים 10 מ"ג},אני נהגתי כפי שהורה לי הרופא המטפל. כמו שכתבתי מצב הרוח מתחיל להשתפר אבל אני מרגיש עצבנות ואישקט נפשי,אני מרגיש לחוץ ומתפרץ בעצבים על מי שמסביבי,אני לוקח וואבן שקצת מרגיע אותי. האם תופעות אלה הם בגלל גמילה מסרוקסט או מהאיקסל,ותוך כמה זמן מצבים אלה יעברו? אשמח לתשובות מדור וכמובן מד"ר הידש

ליואב כעת קשה לדעת מה גורם למה ומה הסיבות לאי השקט. ללא קשר עם הסיבה הטיפול הוא דומה, להשתמש בוואבן ולעבור את תקופת המעבר עם כמה שפחות סבל. כל טוב דר' גיורא הידש

איך יכול להיות שמצד אחד מתחיל שיפור במצב הרוח ומצד שני גוברת העצבנות ואי שקט? מצד אחד אני מתחיל להרגיש פחות מדוכא ומצד שני אני עצבני ולא רגוע,תופעות לוואי כמו בחילות ישנוניות קיימות אבל לא מטרידות יותר מדי. כרגע אני לא יכול לחזור למעגל העבודה במצב זה של עצבנות ואי שקט ,מזל שיש לי כרגע זכות לחתום אבטלה אבל אני רוצה לחזור לעבוד אולם מצב זה לא מאפשר לי לעבוד. האם איקסל עושה רק חלק מהעבודה עוזר בדיכאון ומעצים את העצבנות ואי השקט? האם חוסר בסרטונין שנובע מהפסקת הסרוקסט הוא הגורם לעצבנות,האיקסל גם משפיע על הסרטונין ואמור לתת את התשובה. אשמח לקבל תשובות לשאלות ,מדור ומהד"ר

שלום יואב! תופעות לוואי של איקסל חולפות בד"כ תוך שבועיים אבל מקובל להמתין 6-8 שבועות בשביל לדעת אם התרופה מתאימה עבורך. 100 מ"ג הוא מינון טיפולי מקובל עם איקסל. בהמשך סביר שההשפעה החיובית של התרופה תלך ותגבר ומנגד תופעות הלוואי ילכו ויפחתו. אני לא חושב שאתה צריך לחזור לסרוקסט כי כבר נגמלת ממנו. תסמונת גמילה מסרוקסט באה לידי ביטוי בעיקר בתסמינים גופניים ובכל מקרה היא נעלמת לחלוטין אחרי 3 שבועות גם אם לא מפסיקים בהדרגה. יכול להיות שמבחינה נפשית אתה צריך תרופה שפועלת יותר על הסרוטונין ופחות על הנוראדרנלין, אבל זה כבר לא קשור להפסקת סרוקסט או להתחלת איקסל, אלא לגבי ההמשך, תלוי במצב הנפשי ועפ"י הבדיקה של הפסיכיאטר שלך ולכן כדאי לדבר איתו.

האם כמו שדור אומר שבאיקסל ההשפעה היא יותר על נוראדרלין ופחות על סרטונין ואז העצבנות והאי שקט גוברים עם לקיחת איקסל? בשבוע הראשון שלקחתי את האיקסל 50מ"ג הרגשתי את העצבנות עולה,בשבוע השני כבר לקחתי 100 מ"ג {1 בבוקר 1 בערב}העצבנות והאי שקט הגיעו לממדי פניקה ,אני לא רגוע ונורא עצבני,אני לוקח 2 וואבן ביום כדי להרגע השאלה הנשאלת היא תוך כמה זמן תופעות אלה יעלמו ,האם בהסתגלות לתרופה העצבנות והאי שקט ירדו? אשמח לקבל מד"ר הידש וכן מדור התייחסות למצב זה.

שלום רב שאלתי: האם יתכן שמשבר זהות (משהו כמו בלבול נפשי לגבי מה אתה בדיוק ומה אתה רוצה ליהיות. משהו מאוד עמוק ופנימי באישיות) המלווה בדכאונות ובירידה בתפקוד הקוגנטיבי, יכול להימשך כ 6 שנים? (גיל 19 -25) או שאם כך מדובר בבעיה חמורה יותר? האם מצב כזה שטמון בתוככי האישיות יכול להתדרדר במהרה לסכיזופרניה? (שהיא בעצם משקפת שבר עמוק באישיות) עם יד על הלב - האם ע"י טיפול פסיכולוגי מסודר ועקבי ניתן לסייע במידה משמעותית? כי ממבט מסוים הרי מדובר בחלק יסודי מאוד באישיות האדם שלא התגבשה במהלך מוקדם בחיים, אז איך יתכן שטיפול פסיכולוגי\פסיכיאטרי יתקן דבר כזה? תודה רבה

בעיה מתמשכת סביב הזהות אופיינית בעיקר בהפרעת אישיות גבולית, אך תיתכן גם בהסתמנויות נפשיות נוספות. זה לא יכול להדרדר לסכיזופרניה אבל זה יכול להיות מלווה באירועים פסיכוטיים, בד"כ קצרים. מטרת הטיפול הפסיכיאטרי היא לטפל נקודתית בסימפטומים כמו דיכאון או פסיכוזה. לגבי טיפול באישיות ובעיות בזהות יש לפנות לטיפול פסיכולוגי, רצוי בגישה פסיכואנליטית, רצוי שיהיה אינטנסיבי וארוך טווח. הפסיכולוג המטפל יוכל להגיד לך מהי לדעתו הפרוגנוזה (הסיכוי שלך להחלים).

עמי שלום, רציתי לספר לך שבגיל 17.5 הייתי בטיפול פסיכולוגי שנמשך שנה וחצי. לקראת הסוף הפסיכולוג הגדיר את מה שהיה לי כבעיית זהות. הוא אמר שהוא בפירוש לא מגדיר זאת כמשבר אלא כבעיה שהייתה לי. 9 שנים לאחר מכן חליתי בסכיזופרניה ואחד הדברים שאני יכולה לומר על עצמי זה שאין לי הרבה תסביכים. אפילו ביחס לאנשים בריאים! אני מרגישה היום שאני מאוד מודעת לעצמי. כל זה בזכות הטיפול הפסיכולוגי שעברתי בזמנו, ולמרות כל זאת - תאר לך שחליתי בסכיזופרניה! כך שבמקרה שלי הסכיזופרניה לא משקפת שבר עמוק באישיות, אלא מבטאת בעיה כימית. חומר שהמוח מפריש. מין חוסר איזון כזה שצריך כדורים כדי לאזן אותי. זהו זה. אני מקווה שלא בלבלתי אותך, אבל בכל מקרה מצאתי לנכון להביא את הדברים. לגביך, איש מקצוע צריך לבחון האם אתה זקוק לטיפול פסיכולוגי או פסיאטרי או שניהם ביחד. דבר נוסף שרציתי לומר לך זה שאל תראה את התרופות הפסיכיאטריות ככה. לפעמים הן יכולות ממש לעזור. אין לך מושג.

לעמי שלום, איני מתמצא לגבי היכולת לטפל לעומק בבעיה הספציפית הקשורה ל"משבר זהות". אך עקרונית ידוע לי, ואישית עברתי טיפול ממושך באישיותי בהצלחה רבה. הטיפול בי היה עמוק ויסודי ולמיטב ידיעתי נגע ברבדים עמוקים מאוד (בפיקסציה בשלב האורלי וגם בספרציה-אינדיבדואציה שהיוותה מחסום להתפתחות). אני אדם שחלה במחלת נפש ולא מומחה בתחום, אבל כיום ברור לי מעבר לכל ספק, שטיפול עמוק ושורשי הוא מעשה שכיח מאוד (ברמות אלו או אחרות) וגם מהווה אחד התפקידים העיקריים והחשובים של הזרם הפסיכואנליטי (וגם של זרמים אחרים במידה רבה) שהתחיל עוד בימי ז. פרויד. רק, מניסיוני, כדאי מאוד למי שמועמד לטיפול מסוג שכזה לברר מבעוד מועד, לפני תחילת הטיפול, פרטים אודות הטיפול אליו הוא עומד להסכים להיכנס (כגון, מהם הסיכונים, למשל) כדי שאחר כך לא יהיו לו הפתעות גדולות מדי... בברכה, צביאל

גם בפסיכואנליזה ישנן גישות תיאורטיות רבות לטיפול(פרויד, יאנג ולאקאן) באיזה גישה טיפולית טופלתה בהצלחה? והאם אובחנתה כסובל מבורדורליין? אני חייבת טיפול בהול ולא יודעת את נפשי מרוב גישות טיפוליות.

שלום רב, השאלה שלך מנוסחת בצורה לא ממוקדת אך אנסה לענות כמיטב יכולתי. טיפול פסיכולוגי לא נועד "לתקן" פגמים באישיות אלא לעזור למטופל להתמודד עם בעיות בחייו הנובעות מסיבות שונות , בין היתר בעיות נפשיות ומחלות נפש. טיפול פסיכולוגי ארוך טווח יכול לעזור למי שסובל מבעיות נפשיות המקשות על ניהול חיים תקין , להתמודד עם הקשיים , להקטין חומרה של התקפים שונים ( דיכאון למשל). משבר זהות מהסוג שאתה מתאר , בהחלט יתכן אך כדי לאבחן בצורה מקצועית את הבעיה יש צורך לפנות לפסיכיאטר.

לעמי אני מסכים עם קודמי שהשאלה העיקרית היא קודם כל אבחנה. משבר בזהות היא הגדרה כללית מדי ויש צורך באבחון או פסיכיאטרי או פסיכולוגי (פסיכולוג קליני) עם או בלי מבחנים פסיכודיאגנוסטיים. רק אחר כך כדאי לשקול את האפשרויות הטיפוליות והסיכויים של כל דרך. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מעונייין ללמוד פסיכיאטריה ורציתי לדעת היכן ניתן ללמוד באיזור המרכז ?

קח בחשבון שזה מסלול של 12 שנה

לא ניתן ללמוד לתואר בפסיכיאטריה כמו שלומדים ביולוגיה, פסיכולוגיה ופילוסופיה. ניתן להתמחות בפסיכיאטריה, עבור רופאים מוסמכים (בעלי רשיון לעסוק ברפואה), במסגרת בתי חולים פסיכיאטרים, או במסגרת בית חולים כללי שיש בו מחלקה פסיכיאטרית. ההתמחות נמשכת 4.5 שנים וכוללת שתי בחינות לקבלת תואר מומחה.

יעקובי שלום רב, עליך להיו יש הבדל משמעותי (למרות הקשר הקרוב) בין פסיכיאטריה לפסיכולוגיה. פסיכיאטריה היא התמחות רפואית. כלומר העוסקים בפסיכיאטריה הם רופאים) (למדו שבע שנים והכל...) ואז בחרו להתמחות בפסיכיאטריה . הם מסוגלים לרשום תרופות בהתאם לצורך לחוליהם-מעבר לטיפול הרגיל של שיחות וכד'. פסיכולוגים לעומתם למדו רק את התחום הספציפי הזה, ואינם מורשים לרשום תרופות. כלומר על מנת להיות פסיכיאטר- עליך קודם ללמוד רפואה ולאחר מכן לעבור התמחות בת ארבע שנים ומחצה בפסיכיאטריה. אבל מה אחי, באמת סחטיין על התעניינות. זה תחום באמת מרתק. עלה והצלח מיכל

את הקשר בין דיכאון לחוסר בסרטונין הבנתי, היתי שמחה לקבל הסבר על הקשר בין חרדה לחוסר בסרטונין והסבר מדוע הרבה פעמים חרדה מביאה לדיכאון או דיכאון גורר אחריו חרדה תודה על היותכם כאן בשבילינו...

כיום זאת הגישה הרווחת. הטיפול בדיכאון, בחרדה וכפייתיות נעשה ע"י תרופות שמעלות את רמת הסרוטונין והנוראדרנלין במוח. בעבר חשבו אחרת ועשו אבחנה בין נוגדי דיכאון לנוגדי חרדה. מבחינה פסיכולוגית ישנם הבדלים גדולים בין חרדה לדיכאון אך כאשר מגיעים לביולוגיה ולטיפולים תרופתיים ההבדלים מצטמצמים. כיום כל התרופות נגד דיכאון מטפלות היטב גם בחרדה, אך אין זה אומר שחולה במחלה א' יסבול גם ממחלה ב' רק משום ששניהם לוקחים את אותה תרופה.

שלום, אין לי הסבר ממש טוב פרט לכך שהם תמיד מופיעים ביחד. אף פעם לא ראיתי חרדה שאינה מובילה למצב רוח ירוד/דיכאון, ובכל דיכאון יש מרכיב של חרדה. לעתים הדיכאון הוא הבולט והחרדה פחות, ולעתים החרדה מאוד בולטת והדיכאון פחות. בכל אופן מבחינת החומרים במוח גם בדיכאון וגם בחרדה יש מנגנונים רבים שמעורבים. כך גם הגאבא קשור יותר לחרדה, הסרוטונין יותר לדיכאון אבל גם לחרדה, גם הדופמין קשור לשניהם וישנם חומרים נוספים. כל טוב דר' גיורא הידש

אני סובל מPTSD ומטופל בפאקסט ולאחרונה עליתי במשקל ב-15 ק"ג הפסיכיאטר נתן לי מרשם של -"פאקסט" עם תרופה לאולקוס-"פמוטידין" ואמר לי שאם אני אשלב את שניהם אז ניתן למנוע עלייה במשקל ..רציתי לדעת האם יש בזה ממש ?ואיך בדיוק התרופה פועלת בגוף על מנת למנוע עלייה במשקל ?והאם יש תופעות לוואי?

לקוביון אני לא שמעתי על כך ואני מבין את תמיהתך. יחד עם זאת תמיד ישנם דברים חדשים ואולי לא שמעתי על כך? אולי משהו אחר שמע?? כל טוב דר' גיורא הידש

לדר' גיורא שלום, בירצוני לדעת אם יש ב מלפפון בחומץ ומלח (מלפפון חמוץ) אנטיאוקסידאנת

לעופר ממש אין לי מושג אפילו על שאלה פשוטה. אני חושב שתצטרך לשאול דיאטטיקנית בהצלחה הידש

אני סובל מהתקפים קשים, מטופל בבונסרין במינון נמוך. ויש לי מס' שאלות בעניין: 1. האם יתכן שהתקף נמשך מס' שעות? 2. האם אופייני שהגוף תשוש מאוד כמו מחלת שפעת בשעת התקף? 3. אני חש משעות הבוקר בבחילות איומות וכאב ראש שמנתק אותי מהמציאות אם הרגשה של עילפון ותשישות. 4. האם הבונסרין מרגיע? אני מרגיש בבוקר רעד בידיים וברגליים . 5. משך כשנה לקחתי כמעט כל יום כדור או חצי כדור הרגעה. האם יתכן שהתופעות הנ"ל נובעות מהסיבה שאיני נוטל? הפסיכיאטר המליץ לי לא לגעת כדי שלא להתמכר וטוען שיתכן שהתמכרתי האם אילו תופעות של התנקות הגוף או הראש?

לאסף צר לי אבל תצטרך להרחיב בשאלתך, לא ציינת אלו התקפים קורים אצלך? לא כתבת מתי הפסקת או האם בכלל נטלת באופן קבוע תרופות הרגעה ואלו תרופות נטלת? אם מדובר בהתקף של פאניקה אז בדרך כלל ההתקף קצר משעה ואחר כך אפשר להרגיש תשישות. התופעות האחרות שתיארת יכולות להתאים לחרדות. כל טוב דר' גיורא הידש

פרוט: ההתקפים מתבטאים בחנק בגרון , אובדן שליטה על הראש, בחילות נוראיות עם ריצה לשירותים וכאילו הקאה. הכאב נע בין סחרור בראש עם כאב ראש וכשהוא חוף זה עובר לרגליים עם צריבות, רעד פנימי ברגליים ובידיים הרגשה איכס! שימוש בעבר בכדורי הרגעה: למעשה במשך השנה החולפת עד לפני מס' שבועות יצא לי לקחת כמעט כל יום או לוריוואן או קלונקס כדור או חצי בעת הצורך - בשעת התקף (לא לקחתי בקביעות) כך שכנראה התמכרתי. כמה זמן לוקח לצאת מזה? מאז אני נוטל בונסרין כשבוע וחצי אני חש בחילות נוראיות תשישות לאורך כל היום , כאב ראש ועייפות עד כדי כך שקשה לי לבצע פעולות פשוטות. אני בדר"כ בריא וספורטיבי. אני מרגיש שבמקום שיטיב עימי הכדור הוא רק גורם לי להרס! המינון שלי נמוך מאוד - רבע כדור ותקופת הנטילה לא ארוכה האם כדאי לנסות להפסיק ולבדוק שמא הכדור לא מתאים?

שלום רב ד"ר! אני מטופל בסרוקסט במינון של 30 מ"ג פעם ביום! ומאז שהתחלתי את הטיפול בסרוקסט זה מעכב לי מאוד את האורגזמה ואני אפילו מתקשה לגמור! ד"ר מה היתה מייעץ לי לעשות?

לאבי לא כתבת כמה זמן אתה מטופל ומה התוכנית של המטפל למשך הטיפול. כמובן שסיום מסודר של הטיפול הוא התרופה הטובה ביותר. כמו כן בדרך כלל איני רואה תועלת רבה במינון שמעל 20 מג' אבל יש יוצאים מהכלל. במידה והמשך הטיפול הצפוי ארוך, וההפרעה מאוד קשה לך אפשר לחשוב על החלפת הטיפול התרופתי, בתקווה שהתרופה החדשה תעשה את כל ההשפעה החיובית ללא תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום ! אני בת 36, לפני כשבוע הגעתי לשיחת התייעצות עם ד"ר ירון דגן, מומחה להפרעות שינה, בעקבות נדודי שינה הנמשכים במשך כ- 8 שנים בממוצע, הדבר היחידי שעוזר לי הוא כדורי שינה, אך אותם אני נמנעת לקחת באופן קבוע, וגם לא מעוניינת, לאחר שנואשתי מ: ביופידבק, כדורים טבעיים למיניהם, רמרון, ציפרלקס, החלטתי להגיע לייעוץ אצל ד"ר דגן, כל אלו לא שיפרו לי עד היום את איכות השינה, חשבתי שאולי הבעיה היא חוסר במלטונין, אך לדבריו של ד"ר דגן לא זה הפיתרון עבורי, הוא הציע את הרסיטל, אותו התחלתי לקחת לפני כשבוע, יש לציין שבמהלך השבוע הזה שלקחתי את הכדור, ישנתי שעות בודדות בלבד........ כעת אני כותבת כשאני לאחר יומיים ללא שינה, ואין לי מושג איך אני עדיין מתפקדת, שאלתי היא: האם לוסטרל מחמיר את נדודי השינה ?? אני מרגישה שאני שוכבת במיטה בלילה, ואין לי שינה..... ערנית לחלוטין. מה קורה פה ???????? אשמח לקבל תשובות לכל מי שניסה את הרסיטל ונתקל בתופעה דומה או שיכול לחוות דעתו (היום הפסקתי לקחת את הכדור מרוב בהלה.....)

רסיטל עשויה לגרום להפרעות בשינה בתקופת ההסתגלות. כמובן שאם את לא ישנה כללה אולי כדאי להגיד לרופא. אם זה עובר, כדאי לתת לה צ'אנס לחודש לפחות. יכול להיות שהעירנות נגרמת מחרדה? רמת עוררות גבוה מקשה על הירדמות. נסיל הקפיד על הגיינת שינה ועל נטילת הרסיטל בבוקר כי הוא מעורר.

לגביי הגיינת שינה, אני די מקפידה על "הכללים"..... אבל כמו שכתבת כנראה שרמת העוררות אצלי מאוד גבוהה וכפי הנראה ממתח תמידי, והיא זו שמשפיעה על השינה לרעה. את הרסיטל אכן נהגתי לקחת בבוקר, אבל כנראה שהוא הצליח להשפיע עלי גם בלילה, ולא הצלחתי להרדם. וייתכן שזה אכן לוקח זמן לגוף להתרגל לכדור וזו תופעת הלוואי הראשונית, אבל למי יש כוח לסבול עוד נדודי שינה בנוסף לאלו הקיימים ???? לי כבר "נגמר"...נשברתי, והפסקתי לקחת את הכדור.... בכל מקרה תודה לך אירית

היי אירית טוב שהפסקת את הרסיטל, ואנלא מבין איך הרופא הזה רושם לך תרופה ממשפחת האס אס אר אי שגורמים לבעיות שינה, או הפרעות שונות ומשונות בשינה עצמה. אל תבני בעיניין גם על הלוסטראל וזה מניסיון. מה שמעלה אצלי תמיהה אישית נוספת זה שהזכרת את הרמרון כחלק מהתרופות שפסלת ולמה..? משום שאני לוקח כבר שנים חצי כדור (וניסיתי כל מיני) ופשוט נופל איתו לשינה כבדה עם עייפות מרובה מהלך יום. מקווה שיימצא לך פיתרון בהקדם .

איך יש כל כך הרבה מקרים שרופאים נותנים תרופות שגויות.. מה הם רוצים לעשות, להחמיר את המצב של החולה. צריך להתלונן על רופאים כאלה ולהעניש קשה כי ניצול של תפקידם בצורה רעה.

1) תודה על תגובתך. 2) לשאלתך לגבי הרמרון, כשלקחתי אותו בעבר הרגשתי שבא לי "לבלוע את כל העולם" מרוב רעב.... הוא ידוע כמעורר תאבון, והרגשתי שזה קצת "מסוכן" לי אם חשוב לי לא לעלות במשקל.....דבר שני, אני לא יודעת , אך ייתכן שלא נתתי לו מספיק צ'אנס לגבי יכולת השפעתו על השינה, לקחתי אותו בערך כחודשיים, ולא הרגשתי ממש שיפור בשינה שלי, אז פשוט וויתרתי, ממש כייף לך שהוא עוזר לך, מלבד כדורי שינה שאכן משפיעים עלי, ואני די נמנעת מלקחת אותם באופן קבוע, שום כדור מקבוצת נוגדי הדיכאון לא ממש עוזר לי בעניין נדודי השינה. באילו שעות אתה לוקח את הרמרון ?? ובאיזה מינון ? אירית

רציתי לשאול אם הבנתי נכון. ה- Depalept - תפקידו לדכא מצב רוח טוב מידי או שתפקידו לייצב מצב רוח (גם טוב וגם רע)?

לסיגל הדפלפט הוא מייצב, לכן בטיפול מונע הוא מונע גם את פעילות היתר וגם את הדיכאון. השאלה האחרת היא האם כדאי לתת דפלפט במצב חריף כלומר במצב של דיכאון או במאניה. ומכאן הבלבול, דפלפט עשוי להרגיע את המאניה החריפה ופחות יעיל להוציא מדיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני אם חד הורית לילד מקסים בן 7.5 העולה לכיתה ב'. אביו של בני ואני לא כ"כ בקשר , כשנישאתי לו ובזמן הנישואים והחיים המשותפים הגרוש שלי סבל מדיכאונות וחרדות וטופל במספר תרופות, אך כל פעם הוא הפסיק את הטיפול באמצע. לאחרונה לפני כחודשיים הוא בישר לי שיש החמרה במצבו והוא אובחן כסכיזופרני. השאלה שלי האים זה תורשתי? האם אני צריכה לבדוק את בני ואיזה בדיקות ואיך אפשר לדעת אם גם בני סובל מזה,או מדיכאונות וחרדות? מה עליי לעשות? אשמח לתשובה בהקדם, האם המודאגת.

שלום דורית! סכיזופרניה היא מחלה גנטית, בדומה לאוטיזם. רק שהיא לא מתפרצת אחרי הלידה אלא באמצע החיים. בהנחה שאת בריאה נפשית ואביו חולה נפש אז הסיכוי של הילד לחלות הוא 10%. כלומר ישנו סיכוי של 90% שהילד שלך ימשיך להיות בריא, מקסים ומוצלח אך ישנו סיכון של 10% שהדברים יפתחו אחרת וכל זאת לא לפני גיל 15 ולא אחרי גיל 45 (טווח הגילאים שבהם המחלה עשויה לפרוץ). למעשה, אין לך הרבה מה לעשות בנידון מלבד לכוון את הילד לחיים נורמטיביים וללא שימוש בסמים או התנהגויות מסוכנות אחרות. בבי"ח הדסה בירושלים יש מעבדה לגנטיקה של הסכיזופרניה, בניהולו של פרופ' בנימין לרר. שם תוכלו בוודאי לקבל יעוץ נוסף וגם להשתתף במחקר בנושא.

לדור שלום, האם אתה בטוח מעבר לכל ספק שסכיזופרניה היא מחלה גנטית לכל דבר? כי אם היא גנטית פרופר, אז אני מבין שנובע מכך שמי שיש לו גנים שכאלה - יפתח בכל מקרה את המחלה, ומי שאין לו - לא יפתח בכל מקרה... ועד כמה שאני יודע פקטור הגורמים הסביבתיים (בייחוד בשנים הראשונות להתפתחות) הוא משמעותי במידה רבה ואולי אף מכריעה. כלומר השאלה אם בסופו של דבר המחלה תפרוץ אצל פרט מסוים אינה תלויה אך ורק בגנים אלא גם במבנה המוח המתעצב במהלך השנים הראשונות (עד פרוץ המחלה). אשמח לקבל הסבר, צביאל

שלום, אני בן 43, בריא בד"כ. לוקח 20 מ"ג פאקסט ביום. הבעיה : חוסר חשק מיני. שאלותי : 1. האם פרוזאק יפתור הבעיה ? 2. האם פרוזאק נמצא בסל התרופות ? (אני במכבי זהב) מה עלותו ?

לארי לשתי התרופות מנגנון פעולה זהה אבל המולקולות שונות. לכן שתי התרופות עלולות לגרום לאותן תופעות הלוואי אבל כל אחד מגיב לכל תרופה אחרת. כך שאי אפשר לדעת מראש האם הפרוזק לא תגרום לך את במין אבל יתכן שאצלך דווקא לא תהיה תופעת לוואי זו. איני חושב שיש את הפרוזק המקורי במכבי. הפריזמה היא פרוזק תוצרת הארץ ומניסיוני התרופה טובה כמו המקורית והיא נמצאת בכל הקופות. כל טוב דר' גיורא הידש

א.ג.נ שלום רב 1-האם כל תרופות ה:ssri יש את אותה השפעה על המח? 2-אחרי 25 יום של שימוש בפרוקסטין 1 ליום אין הבדל ממשי בהרגשה,רק יותר עייפות,ועוד כמה תופעות לוואי. מתי הוא יתחיל להשפיע??ואם לא מתי להחליף תרופה?? 3- אדם עם כמות סרוטונין דלה שמטופל עם פרוקסטין ,האם הסרוטונין במח גדל בכמות בעיקבות ייצור סרוטונין ,או שהכמות סרוטונין היא אותה כמות רק מנותבת באופן שונה במח?? ואם התרופה אינה מייצרת כמות נוספת האם יש תרופה שכן?? תודה מראש

לדני, התרופות ממשפחת ה-SSRI פועלות באופן דומה, אם כי החומר הפעיל בהן שונה. בכדי להסביר מה הן עושות קודם אתאר מה קורה במצב רגיל: שדר עצבי עובר דרך שני תאי עצב ע"י שחרור מתא אחד של חומר הנקרא נוירוטרנסמיטור (סירוטונין הוא אחד מסוגי הנוירוטרנסמיטורים שקיימים במח) והיקשרות של הנוירוטרנסמיטור לקולטנים הנמצאים בתא השני. אחרי פעולה זו שבעצם מעבירה את השדר הנוירוטרנסמיטור מפונה מהמרווח בין-תאי. ישנן כמה דרכים בהן הוא מפונה - האחת ע"י אינזים שמפרק אותו, והשנייה ע"י כך שהתא ששיחרר אותו "קולט" אותו בחזרה אליו. התרופות ממשפחת ה-SSRI למעשה מעכבות את הקליטה חזרה (או "הניצול החוזר"/"הספיגה מחדש") של הנוירוטרנסמיטור סירוטונין, ובכך עולה כמות הסירוטונין הנמצאת במרווח הבין-תאי. אז כמו שאמרת, זה לא ממש ייצור מוגבר של סירוטונין, אלא יותר קרוב לניתוב אחר שלו במח שמאפשר מצב של סה"כ יותר סירוטונין במח. יש תרופות נוספות נוגדות דיכאון שפועלות דווקא על נוראנדרנלין ממשפחת ה-SNRI ומעכבות את הניצול החוזר שלו. תרופות יותר ישנות הנקראות נוגדי דיכאון טריציקלים, פועלות על עיכוב הפירוק האינזימטי של נוראנדרנלין, אך יש להן הרבה יותר תופעות לוואי מה-SSRI וה-SNRI כך שנוטים פחות להשתמש בהן כיום. מקווה שדייקתי בפרטים... לגבי כמה זמן לקחת את הפרוקסטין עד שישפיע - בטח ד"ר הידש יתן לך תשובה על כך. בהצלחה עם התרופות, אני.

טריציקלים (TCA) פועלים על טווח רחב של רצפטורים. בעיקר על סרוטונין ונוראדרנלין, אבל גם על רבים ונוספים. הם נבדלים אחד מהשני בהשפעה הרצפטואלית שלהם, כמו גם בפרופיל תופעות הלוואי של כ"א מהם. הן נחשבות לתרופות יותר חזקות מ-SSRI אבל גם עם טווח רחב ואגרסיבי של תופעות לוואי. לכן ניתנות בעיקר לחולי דיכאון קשים ולא למקרים קלים או בינוניים. אם כבר פירטת אז ראוי להזכיר גם את התרופות חוסמות MAO שהן הראשונות שהוכנסו לשימוש נגד דיכאון והשפעתם העיקרית היא באמת על הנוראדרנלין, למרות שקיימת גם השפעה מסויימת על הסרוטונין והדופמין. יש איתם בעיה באינטראקציה עם תרופות אחרות ובאכילה של מזונות עשירים בטירמין ולכן הן עשויות להיות מאד מסוכנות.

1. כן, ההשפעה דומה. 2. מחכים עד 6 שבועות להשפעה. 3. הכמות גדלה.

תודה למשיבים הידש

האת תה ירוק מגביר את החרדה , אני מרגישה שהחרדות התגברו מאז שהתחלתי לשתות

לשולה תה כמו קפה מכיל חומרים מעוררים אשר עלולים להגביר את החרדות. איני יודע האם התה הירוק מכיל תאין (שהוא החומר הפעיל והמעורר). כל טוב דר' גיורא הידש

לפי מה שידוע לי התה הירוק כן מכיל תאין.

אחי בן 28 וסובל מדיכאון עמוק. המצב הלך והחריף במהלך השנתיים האחרונות, במהלכן קיבל טיפול ע"י סרוקסט והפסיק לפני שהכדור החל להשפיע. כיום מצבו דיכאוני, רוב שעות היום מנמנם, לא מסוגל לתפקד: לא לעבוד, פוגש חברים לעיתים רחוקות, מלא כעס, נוטה לבכות הרבה, פסימי. חייב לציין שמידי פעם בפעם יוצא מהדיכאון ושוב חוזר למצב הקודם הנוראי. היום מטופל בספרידל כבר כחודש וחצי אך מצבו לא השתפר. סובל מכאבים כרוניים הולכים וחוזרים באיזור הגרון - לקראת הערב המצב מחמיר, הוא טוען שאם ידבר מספיק יצא מזה. למשפחה הקרובה קשה לשאת את מצבו העגום ומרגישים שאין ביכולתנו לעזור הרבה. יכול להיות שהכדור לא מתאים לו ? האם חודש וחצי זו תקופה מספקת להשפעת הכדור. האם כדאי ללכת לשיחות אצל פסיכיאטר.

סליחה, התכוונתי האם כדאי שילך לשיחות אצל פסיכולוג או שהמצב לא כדאי. האם התרופה סימבלטה יכולה להועיל יותר במקרה זה ?

היי לתרופות לוקח זמן עד שהן משפיעות. חשוב שהתרופות יינתנו ע"י פסיכיאטר שבקי בתחום ויכול לעקוב אחר הנטילה של התרופה. כמו כן, יש השפעות סביבתיות שיכולות לשפר/להחמיר את המצב גם כשנוטלים תרופה לכן חשוב להיות גם בטיפול פסיכולוגי. אני מטופלת בדיכאון מזה כמעט 3 שנים. אני לא יודעת בקשר לתרופת רספירדל אך התרופה שאני נוטלת, לוסטרל, אמורה להתחיל להשפיע לאחר 3-4 שבועות. אצלי השיפור המשצעותי יותר החל לאחר 8 חודשים ועד היום יש לי מדי פעם נפילות לא קשות כמו פעם ואני מצליחה יותר ויותר לשלוט על זה ולצאת מזה. לכן חשוב שיתאזר בסבלנות, יקפיד לקחת את התרופה, יהיה במעקב של פסיכיאטר ומומלץ מאוד טיפול בשיחות. תמיכה משפחתית, חברים חשובה מאוד. רפואה שלמה

לדן אכן חשוב מאוד שהוא הולך לפסיכיאטר, אבל במקום לנסות ולאבחן אני חושב שכדאי לעדכן את הפסיכיאטר, גם בטלפון וגם בפגישה פנים אל פנים. כל טוב דר' גיורא הידש

הי שירה, שמחתי מאד לשמוע שאובחנת כ ADHD. כעת תוכלי לתלות את תחושת חוסר האונים וחוסר היכולת שאת חשה במצבים מסוימים בגורמים אובייקטיביים, בליקויים אורגאניים, ולא עוד להסתכסך עם עצמך בשאלות חכמה/טפשה, בעלת/חסרת מוטיבציה וכו'. אני מקווה שההכרה הזו (לצד הריטאלין) יפתחו פתח לפתרון בעיות רבות. מאחר שאני עצמי מתחבטת ללא הרף בשאלה "מה לא בסדר אתי (במישור הלימודי ובכל הנוגע לריכוז/מיקוד/מוטיבציה)" רציתי לשאול אותך מהו ההליך שערך הפסיכיאטר על מנת לאבחן אותך כמי שלוקה (לוקה??) ב-ADHD? האם נצרכת לענות על שאלות בקשר להיסטורית הקשיים שלך? האם נערך איזשהוא אבחון רשמי אחר? וע"פי אילו מאפיינים נקבע האבחון? אודה לך מאד אם תעני לי ושוב מאחלת לך רק טוב אמה

הייתי בשתי פגישות בהפרש של שבועיים. עשיתי א.ק.ג ובדיקות דם (לבדוק שאין בעיה שעשויה לגרום להפרעת קשה או להפרעת מצב רוח וכן לבדוק אם אפשר לתת ריטאלין ) פגישה אחת הייתה בעיקרה ראיון וסיפרתי על ההיסטוריה של הדיכאון ועל הקשיים וכו', הוא שאל שאלות ממוקדות. פגישה שנייה הייתה בדיקה נוירולוגית, ומתן האבחנה. האיבחון הפסיכיאטרי מתבצע לפי הקריטריונים שלי ה DSM. מלבד זאת, יש אפשרות כמובן לעשות איבחון נוירולוגי ומבחם TOVA שבודק השפעה תחת ריטאלין. הבעיה עם הטובה שהיא בודקת רק מערכת קשב אחת ויוצא שבין 20-40% יוצאים כשליליים לADHD אם מסתמכים עליה. יש מכונים שעושים איבחון משולב יש כזה חדש בבית לוינשטיין. אני השתתפתי בניסוי לפני האיבחון שבו בודקים 4 מערכות קשב (לפי מודל שפותח ע"י פרופ' צאל) ובו יצאתי נורמאלית בטובהף אבל גרועה בכל שאר הדברים... כך שאם הייתי הולכת לנוירולוג הייתי מפוספסת. כמובן שחייבת להיות היסטוריה של קשיים מהילדות כדי שזו תהיה הפרעת קשב.

שלום ד"ר הידש עוד שאלה קטנה.הפסקתי לקחת הכדור ליויאל לפני 3 ימים אם אכן תחושת הדכאון נבעה כתוצאה מהשפעת הכדור עלי,תוך כמה זמן אני אמורה להרגיש שינוי לטובה במצבי הנפשי. תודה.

אני מאמין שחודש עד חודשיים, כלומר הגוף יתרגל לרמת הורמונים "רגילה". כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך ד"ר הידש ראשית תודתי לך מקרב לב על התיחסותיך לששאלותי הקודמות. אכן הפסקתי לפני 3 ימים את נטילת הליויאל בידיעת רופא הנשים אליו פניתי בעקבות בעית דכאון שחשתי מאז התחלתי ליטול הכדורים,אבל הוא הציע לי להתחיל מיד עם כדור חדש ל-3 חדשים נוספים בשם אקיטבל.אני מאד חוששת להתחיל כי גם בתופעות הלוואי שלו רשום בין היתר שהוא משפיע על מצבי רוח.ביימים אלה אני לא לוקחת כלום.האם אני נוהגת נכון.כי גם אני חושבת שזו דרך לבדוק איך השינוי ישפיע על גופי. שוב תודה לך מראש על התיחסותך גם לשאלתי זו.

לפני בודאי שעדיף לעשות שינוי אחד בזמן מסויים ולא שני שינויים ביחד (הפסקת תרופה אחת והתחלה של שניה הם שני שינויים), כל זאת בתנאי שאת דואגת לאמצעים של מניעת הריון, כלומר לא כדאי להסתכן בהריון לא מתוכנן. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מנסה עכשיו את הציפרלקס במקום סרוקסט כיוון שסרוקסט גורם לי מבחינה אחת לרגיעה של החרדות אבל מביא לי מן עצבנות כזאת יותר פיזית (למשל יש לי דחף להניע את הרגליים כל הזמן.. כשאני יושב אני כל הזמן מזיז אותם) ככל שמינון הסרוקסט יותר גדול כך גם העצבנות הזאת גוברת.. התחלתי עכשיו ציפרלס (5 מ"ג) והפסקתי עם הסרוקסט, כבר חמישה ימים.. ובנתיים מעבר להרגשה הכללית הלא טובה שאני משאר שנובעת מההתרגלות לתרופה, יש לי את העצבנות הזאת שמתבטאת בהזזת הרגליים אפילו יותר ממה שהיה לי עם הסרוקסט. האם לדעתך זה אומר שמהבחינה הזאת הציפרלקס לא יהיה יותר טוב (מה הסיכויים שזה יעבור לעומת שזה ישאר עם הזמן) ההרגשה הרעה מתבטאת גם במן בלבול כללי כזה וחוסר ריכוז תודה רבה נ.ב אני רק רוצה להגיד שיש פה יופי של פורום, הוא נורא מעניין ועוזר, רואים שמקדישים בשבילו הרבה :)

שלום, כעת זה זמן מאוד לא טוב להעריך את מה שקורה כיוון שאתה עלול לסבול מתופעות של הסתגלות לציפרלקס או מחוסר של הסרוקסט בגלל הירידה המהירה במינון. לכן ההמלצה היא או להוסיף בחזרה חצי כדור סרוקסט או לעלות עם הציפרלקס לכדור שלם. רק כאשר נהיה בטוחים שאין מדובר על חוסר של סרוקסט נדע אם מדובר בתופעה של הציפרלקס. תתיעץ עם הרופא המטפל. כל טוב דר' גיורא הידש

בחודשיים האחרונים הייתי כבר על 5 מ"ג סרוקסט, שזה כבר כמעט כלום, אז רוב הסיכויים שזה לא בגלל הפסקת סרוקסט, בנוסף אני רוצה להגיד שכשהתחלתי סרוקסט לא הרגשתי כזה חוסר ריכוז ובלבול, אפילו הרגשתי יותר מרוכז במידה מסויימת... אם יש לי בעיה של השמנה וריכוז אולי בכלל הייתי צריך לנסות לעבור לפרוזאק במקום לציפרלקס?

מאז ומתמיד, כשמגיעים לחודשים האחרונים של סוף השנה תוקפת אותי תופעה קשה מאוד. אני לא זוכר כלום בצורה טוטלית, ויש לי זיכרון חזק נראה לי יותר מכל אדם אחר.. אני זוכר את תחילת אמצע ותחילת כיתות א' ו-ב' אבל אי לא זוכר את סוף השנה והחודש וחצי שקדם לו. בננוסף אני מרגיש איבוד שליטה על כל מה שנעשה סביבי, הכל כורס סביבי בחודשים האלה. ורק החופש בא ומציל אותי כשאני מתחיל את שנת הלימודים עם "תנופה" שאותה צברתי בחופש. לצערי אני עדיין מרגיש את ההרגשה הזו של איבוד שליטה סביבי. אפשר להגיד שהמוח שלי בריחוף מלא. יש לי הרגשה שאלו הלימודים גורמים לזה. החופש, כמו בשנת הלימודים: אני למדתי. כל החופש הקדשתי כדי ללמוד עוד ועוד אנגלית, להכין יומני קריאה ולקרוא ספרים בשביל זה, ללמוד עוד שפה שאני בכלל לא חייב. לא נחתי בכלל החופש. החופש כידוע נועד כדי לצבור כוחות. ביום חמישי מתחילים הלימודים ואין לי את המרץ הזה שיש לי לפני כל שנה. אינ לא רוצה שהלימודים יתחילו, ואגב, כבר אין לי כוח ללמוד כל שהיה לי בתחילת החופש. אני פוחד שההרגשה הזו של החוסר שליטה על חיי תחזור. 1.ם יש שם לתופעה הזו? 2.ם היא באמת נגרמת מהלימודים? (לקראת סוף השנה המוח שלי כבר גמור מהלימודים ואין לי כוח לכלום?) 3. האם עשיתי טעות שלמדתי בחופש? 4. ובכל אופן, איך אני מתאושש מהמצב הזה ומתרפא ממנו?

שלום בן כמה אתה?

איני מכיר שם לתופעה שתיארת, אני חושב שכיוון שאתה מתאר תופעה שחוזרת על עצמה מדי שנה וכנראה שבמידה רבה גם חריגה בין התלמידים הרי שכדאי לגשת לאבחון מסודר אצל פסייכאטר שהוא מומחה לילדים ונוער. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולן... בימים האחרונים משום מה חזרתי שוב לקרוא את הספר "מעבר ליש ולאין-הרציונליות שבמיסטיקה" של משה קרוי, שהוא דמות ססגונית ודי מרתקת. אני אקליד לכן מה שהוא כותב בעמ' 62. מה שקרוי מנסה לעשות בספר, מה שלא כל-כך היה נהוג במאה העשרים, הוא להציע פיתרון רציונלי ותקף לבעיות פילוסופיות. זה די נדיר כי בדרך כלל חוקרים באוניברסיטה לא מעזים ממש לגעת בשאלות הגדולות, אלא מנסים לחקור מה שאחרים אמרו על השאלות האלה. קרוי ממש מנסח את הפרדוקסים הגדולים של הפילוסופיה, ואת השאלות הגדולות, ולא פחות ולא יותר, מנסה להציע להן תשובה. יכול להיות שהקטע לא לגמרי יובן בלי לקרוא את שאר הספר, אבל אני אביא אותו כאן: "הרבה אנשים, בראש ובראשונה ה"מומחים" הפסיכיאטריים, מגדירים "פסיכוזה" כבילבול בין "דימיון ומציאות", כראיית "הראציונליות" וכיוצא-בזה. הגדרות אלה בנויות על שגיאה לוגית יסודית. אין שום הבחנה בין דימיון ומציאות. שדה הדימיון הוא שדה התודעה, הוא שדה היש. האלוצינאציה מוגדרת כחוויה "סובייקטיבית" שבה מישהו רואה משהו "שאינו קיים באורח אובייקטיבי". אבל שום דבר אינו קיים באורח אובייקטיבי, וכל מה שמישהו רואה קיים, משום שאם לא היה קיים היה אין. אבל האין אינו מושא של שום חוויה אפשרית. ולכן, מה שהפסיכיאטרים כנראה רוצים לומר הוא שפסיכוטי רואה דברים שאחרים אינם רואים באותו אופן, אם כי, כמובן, הם מודעים להם בצורה כלשהי. כשהמשוגע אומר לפסיכיאטר:" יש כאן קצין גסטפו הרודף אחרי" והפסיכיאטר מכחיש את הטענה, הוא מוכרח להבין אותה כדי להכחיש אותה. ההבנה דורשת דימיון, דהיינו מיקוד תודעתי על-ידי הפסיכיאטר על אותו חלק החדר שבו רואה ה"משוגע" את קצין הגסטפו כחלק שאיננו מכיל את קצין הגסטאפו באורח פיסי. לכל היותר, ניתן לומר ש"פסיכוטי" מערב ישים מהמישור של קיום פיסי וישים ממישור כל האפשרויות. הבילבול הזה אינו בין מה שנמצא בתוך תחום התודעה ומה שנמצא "באמת" מחוצה להף אלא בין שתי רמות בתוך שדה התודעה עצמו" לא יודע למה ראיתי לשתף אותכם בדברים האלה. קראתי את הספר הזה ממש מזמן הרבה לפני הפסיכוזה שלי, וגם ניסיתי ליישם את התרגילים שמובאים בספר שהם מאוד מרחיקי לכת. קרוי כותב על מישהו שחווה התקף פרנויה, כאילו יש קצין גסטפו בחדר, אבל נסו לנסח את הדברים כאשר המשוגע חושב שהוא בגן עדן. זה בכלל מקבל פרשנות מאוד מעניינית. לא יודע מה תבינו מזה... בברכה מיכאל(מיקי)

סתם לידע כללי, משה קרוי התאבד.

למיקי שלום, דמותו של ד"ר קרוי ריתקה גם אותי, אך דווקא יותר התעניינתי בחייו האישיים והטרגיים. תמיד הייתה לי הרגשה חזקה וגם אינדיקציות שהוא עבר טיפול קשה, כואב ומסוכן מהסוג שאני עברתי (או יותר נכון כמובן להפך, שאני עברתי טיפול הדומה לשלו). אשר לפסיכוזה, תמיד חשבתי שכאשר אדם בא לפסיכיאטר ואומר "אלוהים מדבר איתי" אז באמת תהיה לפסיכיאטר בעיה רצינית להזים את דבריו. כי איך ידע בביטחון שהאל לא מדבר עם אדם זה? הרי הגדרתו של האל ברוב התרבויות והדתות קשורה חזק לתכונת הכל-יכולות, ואם האל יכול הכל - הוא בוודאי יכול להחליט לתפוב סמול-טוק עם אדם זה או אחר... כלומר, גם אני סבור שלפסיכיאטר אין שום כלים משום סוג לבדוק אמיתות טענות כגון זו. אם כך, מדוע ובייחוד באיזו זכות הוא קובע שפלוני "חולה" ועוד רושם לו תרופות ואפילו לפעמים יאשפז אותו בכפייה? ופעם שמעתי תשובה לשאלה מעניינת זו, המסבירה שלפסיכיאטר כלל לא משנה אם האדם מדבר עם האל או רק חושב ומרגיש שהוא מדבר עימו. כי בשני במקרים גם יחד האדם סובל וזקוק לעזרה! כי בשני המקרים החוויה היא קשה ומזעזעת ומטלטלת את תודעתו של הפונה לטיפול. ובשני המקרים הפונה זקוק לעזרה: גם אם הוא "מדמיין" וגם אם הוא "דובר אמת". כי ידוע לפסיכיאטר, מניסיונו ומניסיון קודמיו הרחב במקצוע (בספרות), שחוויות כגון אלה בדרך כלל הולכות יד ביד עם סבל רב, עם סימפטומים נילווים, עם התערערות והידרדרות נפשית עתידית וצפויה וכו'. כמובן, שהכי חשוב שהוא שהפסיכיאטר יבדוק (באמצעים אותם רכש במהלך הכשרתו) את האדם ביסודיות ויקבל החלטה רק אחרי שיקבל תמונה מלאה על מצבו באותו רגע. תודה שהעלית סוגיה מרתקת זו צביאל

הי צביאל ואנה, אני יודע שמשה קרוי התאבד, וגם קראתי את הדברים שהוא כתב לפני התאבדותו, ופורסמו רק באינטרנט ונראה היה מהם שהאיש איבד לגמרי את הצפון, זו טענה על כך שחלק מבני האדם הם "שדים" מזיקים, ורוב שארית האנושות מסייעת להם או משהו כזה... אני יודע על בשרי כמה סבל יכול להוביל מצב פסיכוטי, וכמה נורא הוא המצב הפסיכוטי עצמו. הרגשתי שאני בגן עדן, שהוא בו בזמן במקביל גם גיהנום. וגם הפעם השנייה לא הייתה הנאה גדולה בלשון המעטה, והראייה לכך אולי היא שאשכרה רציתי להישאר בבית חולים מרוב שהמצב היה בלתי נסבל, (זה היה אחרי שהובאתי לשם בכפייה, אבל כשכבר הגעתי לא רציתי לצאת). ולכן, למרבה הצער, אני לא יכול להיות נגד הפסיכיאטרים. לא מפני שאני כל-כך אוהב אותם ואת שיטות הטיפול שלהם, אלא מהסיבה העצובה שהם הפתרון היחיד שקיים היום בחברה המערבית. אני בטוח שאפשר יהיה לחשוב על פתרונות יותר נעימים ועם פחות תופעות לואי. אגב, גם הפסיכיאטרים לא ממש יודעים להגדיר מהו בדיוק מצב פסיכוטי. הם די לוטים בערפל, וכל הטיפולים שלהם מבוססים בעיקר על ניסוי וטעייה, (מה שלא אומר שהטיפול לא עוזר). הדוגמה הכי טובה לכך היא הדרך שבה גילו את הליתיום. טוב, אין לי כל-כך הרבה מה לכתוב, אבל בכל מראה אני מסכים עם מה שכתבת, צביאל. בברכה מיכאל(מיקי)

אם המשוגע חושב שהוא בגן עדן, אז אולי הוא באמת מצליח להיות שם, לפחות במהלך הפסיכוזה... אולי הוא מצליח לראות את התכלית העמוקה שלנו כאן, שיש לנו את הפוטנציאל להפוך את הקיום האנושי למשהו שהוא מעבר לסבל, מעבר להנאה, משהו שנותן משמעות עמוקה לדברים ואולי המשמעות הזאת הופכת את החיים העכשויים שלנו לגן עדן. אני זוכרת שבאחד מסיפוריך כתבת שהיה איזה סיפור שמשמעו היה שהנתינה הופכת את החיים לראויים- אני בטח מערבבת את הכל אבל אולי ניתן ללמוד משהו מהפסיכוזה שלך, מיקי, לא פחות ממה שכתב משה קרוי בספרו. אותי מעניין יותר גן העדן שאתה חווית מקצין הגסטפו שחווה הוא. אני חושבת שהפסיכוזה היא לא רק מחלה אלא יש בה אלמנטים של התגלות, חשיפה לכוחות אחרים שאיננו מבינים לגמרי אבל אולי פעם נבין. הקריאה בספרי רוחניות מלמדת אותי שכולנו בעצם השתקפות של נפשינו ושל האלוהים, והפסיכוזה עושה את זה ביתר חדות, כך אני חושבת. טוב, אלה מחשבותי לערב קיץ דביק זה... לילה טוב. תמי.

שלום לצביאל ולתמימי... ראשית, צביאל, אנחנו מתיחסים לקרוי כמעט אוטומטית כאילו הוא היה חולה נפש, אבל צריך לזכור שבניגוד אלי ואליך קרוי מעולם לא אובחן כחולה נפש, לא היה בטיפול פסיכיאטרי, וצר לי לאכזב אותך, לי יש את הרושם שהוא גם לא היה בטיפול פסיכולוגי. כל זה לא אומר כמובן שהוא לא היה חולה נפש, אבל בוא נאמר שאנחנו רחוקים מלהיות מסוגלים לשפוט אותו. קראתי עכשיו שוב את החיבור המרתק שכתב קרוי לפני שהתאבד( או שמא נרצח...זה לא לגמרי בטוח שהוא התאבד), ובוא נאמר שקצין הגסטפו שמדמיין המשוגע שהוא מתאר בספר הוא כאין וכאפס לעומת מה שקרוי "דמיין" או שמא גילה. העולם הזה, העולם הבא, הוא כולו תהליך אליבא דקרוי של איון האור ומלחמה בלתי פסוקת של בני החושך בבני האור, שנועדה לדכאם. זו הזיה פרנואידית כמעט בלתי נתפסת שכתובה במושגים פילוסופיים, ושהיא אפילו די משכנעת. הלינק לדברים נמצא כאן: http://www.e-mago.co.il/e-magazine/kroy2.html אני לא כל-כך בטוח שהייתה לי חוויה של התגלות, או שגיליתי רובד משמעותי יותר בקיום שלי. מה שהרגשתי היה בראש ובראשונה פיזי, החושים שלי הפסיקו לגמרי לשדר את ה"מציאות" ופשוט שידרו סרט אחר. סרט שבו למשל לא ראיתי פשוטו כמשמעו אנשים מסוימים. לדוגמה, כשהייתי בראיון באישפוז הראשון שלי, לא ראיתי את הרופאים, לא ראיתי את מנהלת המחלקה, לא ראיתי את הרופאה שלי. ראיתי רק את אחת האחיות שחייכה אלי...למעשה המצב היה כזה, שכשהייתי אמור להשתחרר הרופאה שלי הייתה אמורה לתת לי חופשה, ולא ידעתי מי זו הרופאה שלי כי לא "ראיתי" אותה לפני כן. ולכן לא יכולתי לדעת מי הולכת לתת לי אישור לחופשה. (וזאת למרות שהיא ככל הנראה ניסתה לדבר איתי מדי יום ביומו, ולשאול אותי למה אני נמצא כאן) .ביום שבו אישפזו אותי ראיתי בצורה מדהימה ומפורטת והרגשתי מעל ומעבר לרגיל את העצים והציפורים שהיו בחדר המיון הפסיכיאטרי שהייתי בו, אבל לא ראיתי פשוטו כמשמעו את כל העולם שמחוץ לזה. כשנסענו למקום שבו הייתי מאושפז לא ראיתי את הדרך לשם, הרגשתי כאילו אנחנו נוסעים בתוך מרחב מדומיין. זו הייתה חוויה מדהימה מעבר לכל ספק. כך שבראש ובראשונה הפסיכוזה שלי הייתה משהו פיזי בעולם( האשלייתי בין כה וכה) אולי פשוט נחשפה בפני אשלייתו של העולם במלוא מהותה. החושים שלי בגדו בי לחלוטין, וכנראה גיליתי שאין לי הרבה מה לסמוך עליהם. מה המשמעות של כל זה? איך אני ממשיך מכאן הלאה? האמת היא, תמימי, שאני פשוט לא יודע. אולי את תעזרי לי? אני מניח שהמצב שלך היה פחות חריף... בברכה מיכאל(מיקי)

לתמימי, את אומרת שהקריאה בספרי רוחניות מלמדת אותך שכולנו בעצם השתקפות של נפשינו ושל האלוהים, והפסיכוזה עושה את זה ביתר חדות. מעניין אותי למה התכוונת. דברייך מזכירים לי משהו שאני בעצמי חשבתי עליו. ניקח את הדוגמא שהמשוגע חושב שהוא בגן עדן, ולהבדיל אלפי הבדלות ניקח אדם "בריא" שחווה אושר עליון כתוצאה מהתפתחות רוחנית. אז מה שאני חושבת זה שבמקרה ספציפי זה של המשוגע יש התפתחות של התודעה, רק שהיא באה בצורה לא חלקה ועם הפרעות ולכן יש צורך בהתערבות פסיכיאטרית. מעניין אותי מה דעתך על כך.