פורום פסיכיאטריה

יש בי פחד איום ממחלות אני חושבת שכל כאב ראש קטן או כל כאב אחר זה סימו למחלה קשה מאוד .וזה מכניס אותי ל התקף חרדה.תמיד לפני בדיקות אני ניכנסת לחרדה איומה. היו בדיקות שלילות שלמים לא נירדמתי עם תחושה של מתח נפשי וחרדה . אני נימצאת בטיפול פסיכיאטרי אך ללא הועיל הוא כל הזמן מחליף לי כדורים. בזמו האחרון החלפתי רופא והוא נתו לי כדורי לוסטראל .אני כבר שבוע לוקחת את הכדורים וכמובן איו עדיין שינוי .עם הכדור הזה לא יעזור פשות אהיה על סף יעוש מה דעתך על הכדור הזה ?האים אתה מציע כדור אחר .כבר לקחתי פרוזק סרוקסט ויפאקס אני גם סובלת מדיכאון והפראה כפיתית אובססיבית .עדכמה שאני יודעת לוסטראל עובד על דיכאון האים להמשיך עם לוסטראל?האיםלהוסיף עוד כדור לחרדות? האים יש לך עיצה אחרת ?מצפה לעזרתך יפית

ליפית לעתים מכתב ברשת עלול לבלבל, תחילה כתבת על פחד מבדיקות כך שאפשר לפתור את הבעיה עם תרופה נוגדת חרדה כמו וואבן או לוריוון לפני בדיקות . אחר כך את כותבת על דיכאון והפרעה כפייתית...., הצעתי היא שתאספי את כל האינפורמציה עליך ותפני לייעוץ לאחד מהרופאים הבכירים בארץ בנושא הכפייתיות. לפי שגיאות הכתיב אולי כדאי לבדוק את נושא הפרעת הקשב? כל טוב דר' גיורא הידש

שגיעות הכתיב זה בגלל שאני לא יודעת טוב עיברית.ותודה על העיצה

ד"ר גיורא הידש שלום רב, הנני בת 45 נשואה + 2 בנות, אני נוטלת את התרופה "פאקסט" במינון של 20ממ אחת ליום, כמעט 3 שנים, אשר עשתה שינוי מאד משמעותי לחיי . שיפרה לי את איכות החיים בצורה מאד משמעותית....! לאחרונה אני יותר מידי שומעת על תופעות לוואי בטווח הרחוק יותר, בלתי הפיכות... על כן, יש לי מספר שאלות: ראשית כמה זמן התרופה הזאת כבר בשוק? ושנית האם "רב שמועתי" צודק ? אם כן, האם להפסיק ליטול את התרופה אודה לך על תשובתך. בברכה טלי

לטלי מצטער, אני לא שמעתי על תופעות לוואי בטווח הרחוק...., אולי תעדכני אותי בשמועתי... בכל אופן התרופה נמצאת כבר יותר מעשר שנים בשימוש נרחב ויש ניסיון עם עשרות מליונים של אנשים. אשמח להתייחס לדברים ספציפיים אם תשאלי. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום רב, תודה רבה על תשובתך. האמת שאין לי שום דברים ספציפים בנושא, כמו שאמרתי רק שמעתי את זה משיחות חולין בנסיבות חברתיות. כנראה שאלה סתם דיבורים. אך האמת שיש לי שאלה ספציפית אחרת בנושא. יש ולפעמים שאני שוכחת ליטול את התרופה יום ולעיתים רחוקות גם יומיים, שמתי לב שבזמן הזה יש לי בראש כמעין זרמי חשמל באים וחולפים. האם זה קשור לזה, או שזה סתם ממתח? אודה על תשובתך. טלי

אם אפשר לקבל קצת אינפורמציה על הכדור. כעת אני מטופלת על ידי endronex והתגובה שלי לא טובה אליו. אודה לך על המידע המבוקש.

מבקשת לדעת בנוסף גם לגבי הנסיון עם התרופה הזו. עד כמה שידוע לי, התרופה לא מוכרת כמעט. כמה שנים היא נמצאת בשוק החופשי ואיזה השלכות התקבלו עד עתה... השאלות שלי אולי גדולות מאד, אבל אודה לך אם תוכל לענות לי על קצה המזלג... אני בלבטים אם להתחיל בטיפול עם התרופה הזו. ושוב תודה על ההתיחסות.

שלום, מדובר בתרופה נוגדת דיכאון הפועלת במנגנון שונה מהפרוזק וחבריו, התרופה פועלת בעיקר על ההיסטמין ולכן עלולה להרדים וגם לגרום לעליה במשקל. התרופה אינה ממכרת. כמובן שישנם עוד פרטים רבים אותם תוכלי למצוא בכל אינדקס תרופות. דרך אגב למרות שאין זו תרופת קו ראשון היא די מקובלת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום הייתי רוצה לדעת כיצד אוכל להגיע לפסיכיאטר שלא באופן פרטי,לצורך מעקב וכן ע"מ לחדש מרשמים שקיבלתי ממרפאה שאיני יכולה להשתייך אליה יותר והפנתה למרפאה אחרת בה אני נמצאת ברשימת המתנה ארוכה מאוד . תודה

את צריכה לפנות לרופא המטפל, שהוא ברוב המקרים רופא משפחה, ולהציג בפניו את המסמכים והמרשמים שיש ברשותך. אם רופא משפחה ישתכנע שאת צריכה בדיקה פסיכיאטרית (רגילה או דחופה) הוא רשאי להפנות אותך לגורם המתאים במסגרת סל השירותים של הקופה. כדאי לציין בפני רופא המשפחה מהי לדעתך מידת הדחיפות של הבדיקה.

תודה לדור, רק אוסיף שאת יכולה להגיע למרפאה או רופא של קופת החולים או למרפאה של בית החולים הכללי הקרוב לאזור מגוריך. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מטופלת באדרונקס וטיגרטול .רציתי לברר האם אפשר לקחת תרופה אנטי פטרייתית בשם פלוקונאזול????

לגליה אודה לך אם תכתבי את שם התרופה בלועזית ותצייני אם מדובר על משחה או כדורים. פשוט מאוד כדי למנוע טעות.... כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב - ד"ר יקר! רציתי לשאול שאלה כללית: לפי הידוע היום בקרב הפסיכיאטרים, האם סכיזופרניה יכולה להיגרם כתוצאה מהפרעה נפשית דמוית דכאון או קונפליקט מסוים באישיות - שלא טופלו כראוי, במקרה שאין שום גורם תורשתי למחלה? כלומר האם כשם שלחץ-דם ממושך ללא טיפול הולם עשוי להביא להתקף לב\שבץ מוחי, כך הוא לגבי המחלה סכיזופרניה, והיא יכולה להתפתח ממצוקה נפשית ממושכת? אני יודע שכיום מקובל שיש לה גורם תורשתי אך המחלה עשויה להתפרץ לאחר "טריגר" בחיים. אבל אני מדבר על אחד שכביכול לא היה לו הפוטנציאל הגנטי ורק בגלל חוסר השקט והאישיות השבורה יקרה משהו?

ההרכב הגנטי של סכיזופרנים לא ידוע עדיין אבל מקובל שזה בלתי אפשרי לחלות בסכיזופרניה אם אין לך את אותו הרכב גנטי. לכן, לא ניתן להגיד איזה אדם או סוגי אנשים הם יותר מועדים ללקות בסכיזופרניה, כלומר מי נמצא בסיכון מוגבר, מלבד קרובי משפחה של חולים במחלה זאת.

לחיים כל משבר הקשור לגורם חיצוני כמו טראומה או משבר נפשי אחר עלולים לדחוף להתפרצות הסכיזופרניה, אולם ישנם חוקרים אשר חושבים שאין קשר. כל טוב דר' גיורא הידש

לאחר 7 שנים עם סרוקסט,{עזר מעט},לפני שבועיים התחלתי טיפול עם איקסל 50 מ"ג 2 כדורים ביום,הכדור מתחיל להשפיע לטובה ומקווה שהוא יוציא אותי לגמרי מהדיכאון. איקסל לא נמצא בסל בריאות של קופ"ח כללית,הם הוציאו אותו מסל בריאות ואין אפשרות לקבל אותו שם,קניתי אותו בבית מרקחת פרטי עלותו 188 ש"ח 56 כדורים ,זאת אומרת 200 ש"ח לחודש עבור 60 כדורים. האם יש אפשרות לפנות לפסיכיאטר מחוזי של כללית לקבלת הנחה? אני שוחחתי עם בית מרקחת של מכבי ושם נאמר לי כי על הפסיכיאטר שלי לפנות בכתב לסיכיאטר מחוזי של מכבי כדי שיאשר לי הנחה,אם יאושר אני אשלם רק 15% שהם בערך 30 ש"ח,האם עלי לעבור למכבי ורק אז לפנות לפסיכיאטר מחוזי של מכבי? מה הסיכויים שהפניה תענה בחיוב אם הפסיכיאטר שלי יציין שהייתי עם סרוקסט{קו ראשון}כמה שנים והכדור לא פעל באופן מלא,ורק אז עברתי לאיקסל{קו שני}? אשמח לקבל תשובות לשאלותי אלה מדור וכן מד"ר הידש

צר לי אבל אין לפסיכיאטר המחוזי של מכבי שום אינטרסים לסייע לך. עליך פנות לפסיכיאטר המחוזי של כללית עם המלצות הפסיכיאטר שלך ולקוות כי הוא יאשר את ההנחה. יש סיכוי טוב אם יש סיבה להחלפה ואם הפסיכיאטר המליץ. סה"כ לא מדובר בתרופה נורא יקרה, ולכן שי סיכוי שהקופה תשתתף בקנייה.

אפשר לפנות לבקר פסיכיאטרי מחוזי של "הכללית" דרך רופא משפחה, בצירוף מכתב מהפסיכיאטר המטפל. אני מעריך שב"מכבי" או ב"מאוחדת" יהיה לך הרבה יותר קל להשיג את התרופה בעלות של 15% בלבד. אבל אתה יכול להציב את זה כתנאי לפני המעבר, כדי להיות בטוח בעניין. אחרי בקשת מעבר יש תקופת המתנה של 3-9 חודשים.

תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם. הייתי מוסיף שבכול מקרה איקסל היא תרופה של קו שלישי, כלומר ניסית לפחות שתי תרופות משתי משפחות שונות שלא עזרו עד היום. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה לכם על תשובותיכם ,אשמע לעצתכם אפנה לפסיכיאטר מחוזי של כללית עם מכתב מפסיכיאטר שלי ,אציין שזו תרופה רביעית,שהיא רק בקו שלישי,ושאם לא יתנו לי הנחה אאלץ לעזוב את הכללית למכבי או מאוחדת שם אני מקווה שתאושר ההנחה.

היי, רציתי לשאול מעבר לפן הלא חוקי האם ועד כמה מסוכן לעשן סמים קלים בעת נטילת פלוטין?

עפ"י הספרות הפסיכיאטרית שימוש בקנאביס קשור בהרבה הסתמנויות נפשיות, קלות כחמורות. לדוגמה התקפי חרדה, דיכאון, הדרדרות באישיות ועד לפסיכוזה מהסוג הסכיזופרני. סכיזופרניה זה כבר מצב בלתי הפיך. לגבי השילוב עם פלוטין לא מצאתי שיש אינטראקציה מיוחדת ברמה הפארמקולוגית.

אני מטופלת בסרוקסט 20 מ"ג במשך שמונה שבועות , ישנה הטבה מרובה באופן כללי במצבי ובמצב הרוח אך מה שעדיין מטריד אותי זה כאבי הקיבה שלא מרפים במשך היום , בלילה אני ישנה נהדר ובשעות הערב אני מרגישה גם טוב (ברור שכואב אז המצב רוח שוב יורד. הבעיה היא מהבוקר עד הערב, פניתי לרופא המטפל והוא העלה לי את המינון ל 30 מ"ג שאלתי האם אתה חושב שאני צריכה לבדוק את נושא הגסטרו (רק לידיעה זה קרה לי בעבר ונתנו לי קסנקס וכאבי הבטן עברו והיום הקסנקס משפיע לפרקי זמן קצרים) או שלדעתך כאבי הבטן עדיים נובעים מחרדה והמינון שקיבלתי במשך 8 שבועות היה קטן . תוך כמה זמן אני אמורה לדעת אם הגדלת המינון ל 30 מ"ג אכן משפיעה עלי. תודה מראש

ליקיר השפעת הסרוקסט עדיין בתחילתה ומצבך ילך וישתפר בחודשיים הבאים וגם כאבי הבטן אם מקורם בחרדות יפחתו. ישנם רופאים רבים המעלים את מינון התרופה, אני בגישה שונה ואיני רואה טעם בעליה במינון. אבל בכל מקרה מצבך ישתפר בחודשים הקרובים, הסרוקסט עדיין לא נתן את מלוא השפעתו. כל טוב דר' גיורא הידש

רופא יקר שמי דנה (שם בדוי) נשואה ואם לילדה בת 2.4 בהמלצת הרופאה הפנימית שלי התחלתי לקחת כדורי פריזמה(לשעבר פרוזק) המינון כרגע הוא חצי כדור ליום היא המליצה לי לקחת 3-4 חודשים האם אתה חושב שאפר במקביל להכנס להריון ואם בכלל מותר- לא יכול להגרם נזק לעובר האם יש מחקרים בנושא דרך אגב אני ללא גלולות קח שאם יהיה מצב של כניסה להריון מה יהיה עלי לעשות מצטערת על הבלבול אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות תודה ויום טוב

לדנה הפרוזק אינו מזיק להריון ולעובר, מומלץ להפסיק טיפול לפני סיום ההריון אבל הדרך לשם עדיין רחוקה אצלך. בכל מקרה אני ממליץ לבדוק את האינפורמציה העדכנית לגבי תרופות והריון במכון הטרטולוגי בהדסה, יתכן שיש דברים חדשים מאז שהתעדכנתי. הם עונים לפניות בטלפון. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על תשובותיך המרגיעות. המון תודה על תמיכתך באלו שזקוקים לה ברגעים הקשים ביותר. תשובתך עזרה לי מאוד !!! יישר כוח.

ותודה לך שולה הידש

שלום רב! אני נוטלת רסיטל מיזה כשנה ,בהתחלה לקחתי פקסט ,והרופאה החליפה לי לרסיטל ,היום אחרי למעלה משנה אני מרגישה מצויין ,חוץ מהפרעות אכילה ,עליתי במשקל כ10 קילו ,יש לי תאבון בלתי נשלט ,וחוסר תשוקה מינית,היתי מאד מעוניינת לדעת לאיזה מין הכדורים מהקבוצה הנ"ל אין תופעות והיית ממליץ לי להחליף.אני אודה לך מקרב לב לתשובתך. קרן

לקרן באופן עקרוני לכל התרופות הפועלות על הסרוטונין יש את אותו פרופיל תופעות הלוואי, אבל כיוון שמדובר על מולקולות שונות יתכן שאדם מסויים יגיב עם תופעות לוואי מסויימות לכדור אחד ועם תרופה אחרת לא יהיו לו את התופעות הללו. בדרך כלל פרוזק מומלץ שמשפיע פחות על התיאבון והחשק המיני. הייתי שואל האם אחרי כשנה אין מקום לשקול את סיום הטיפול? כדאי להתייעץ עם הרופא המכיר אותך. כל טוב דר' גיורא הידש

לא אולי לא הייתי ברורה הביטוח חובה נתן לי ממונה מטעם בית משפט שקבע לי נכות של 15 אחוז לצמיתות ואילו הביטוח לאומי נתן לי 20 לצמיתות אבל לא מוכן להכיר בפוסט טראומה אלה אומר זאת בעית אישיות אני לעולם לא טוופלתי בשום מרפאה לבריאות הנפש אלה רק מאז התאונה אני בחרדות קשות מימנה אני לא מענין אותי כלום לא איכפת לי אני נימנעת מכל מה שהיה עושנ\ה לי טוב איזה רופא היה מוכן לעזור לי מולם ואילו הרופאים שמטפלים בי שלחו מיכתב שאמרו אוקיי בעית אישיות לא שוללת פוסט טראומה ומטפלים בי כפוסט טראמטית קשה לאחר מביחנים שעשו לי במירפאה ואילו בביטוח לאומי עשו לי מחני רורשך ומין צבעי דיו מוזרים שחוצ מימפלצןת ועקרבים לא ראיתי כלום למה למה

למיטל אני חושב שהבנתי.... הבעיה היא שמאוד קשה לשנות החלטות כאלו של הועדה בביטוח הלאומי. כל טוב דר' גיורא הידש

חולה בסכיזואפקטיב. מטופלת בטגרטול ובזריקת קלופיקסול אחת לחודש. מזה מספר שבועות פשוט לא ישנה בלילות. הכי הרבה שעה-שעתיים וגם לא רצוף. לפני חצי שנה הפסקתי לגמרי עם כמות גדולה של איטומין. פניתי לרופאה שלי והיא רק רוצה שאחזור לקחת איטומין. ניסיתי 20 מ"ג ו40 מ"ג וזה לא עזר ורק עשה לי תופעות איומות של הרגשות של נפילה בגוף. זה סם איום ובחיים לא אגע בו יותר. יש לי תור לפסיכיאטר אחר אבל רק בסוף ספטמבר. ביתיים פשוט לא ישנה. מה לעשות?

לחיה חשוב לבדוק ולדעת האם חוסר השינה הוא לא סימן ראשון לפעילות יתר? אם מדובר על פעילות יתר אז חשוב להתחיל בטיפול ולהקדים תרופה למכה. כל טוב דר' גיורא הידש

יש משהו שמעניין אותי. אתה האדם השני שאני שומעת אותו משתמש במושג "פעילות יתר". רציתי לשאול: (1) האם מושג זה הוא מ-מ-ש מושג בפסיכיאטריה? (2) אם כן, אז מה מושג זה בא לתאר? בן אדם שהוא יותר מידי פעיל בחייו? שחיי היומ-יום שלו יותר מידי מתוחים? פעילות יתר של מה? (3) באחת משאלותיי כאן, תיארתי בעיה שלי. להזכירך, הצגתי את עצמי כפאסיבית מטבעי, וספרתי שפתאום נהיה לי מצב רוח טוב מידי והתחלתי להיות אקטיבית והתחלתי לעשות יותר קניות ולפנטז פנטזיות. כמו-כן, סיפרתי שהתחילו לי כשבועיים לפני כן, בעיות שינה: ישנתי פחות קמתי באמצע ולא יכולתי להמשיך לישון. - השאלה שלי היא האם ניתן לקרוא לסיטואציה כזאת פעילות יתר?

לחיה- האפשרויות שניתן לשקול עם פסיכיאטר: 1) לקחת קלופיקסול בכדורים לפני השינה, זה עשוי לעזור לך ולהרדים אותך, בהמשך עשוי גם להחליף את הזריקה. או- אפשרות אחרת יותר טובה- 2)לעבור לתרופה חדשה בשם סרוקוול (SEROQUEL)- שיכולה להחליף את הקלופיקסול והטגרטול. יש לה השפעה אנטי פסיכוטית, השפעה מייצבת וגם עוזרת לשינה.

לסיגל מה שאת מתארת בבהחלט עלול להתאים למצב של פיעלות יתר-מאניה. הכוונה היא למצב רוח טוב מדי שאינו מתאים לסביבה, לחץ של דיבור, האסוציאציות רצות מהר וכל מחשבה נדמה שהיא יצירתית וחשובה. כמובן שיש גם ביטוי בהתנהגות כי המעצורים פחותים (בלמים), כך גם בקניות ובזבוז כסף, יצירת קשרים עם אנשים, תתכן פעילות מינית שאינה אופיינית לאדם וכך הלאה. כמובן שישנן חומרות שונות של פעילות יתר, ממצב רוח מעט טוב יותר ועד התנהגות ממש לא אחראית ולא שקולה. כל טוב דר' גיורא הידש

אובחנתי רישמית!! זהו, אני סופית ADHD INATTENTIVE. הרופא אמר שאני מקרה די ברור ואפילו קצת היפר, אבל לא נוראי וגם די נרגע עם השנים.גם קיבלתי ריטאלין 10מ"ג לנסות כמה ימים לראות מה ההשפעה ואז להחליט אם ממשיכים טיפול תרופתי. רבע שעה אחרי שלקחתי נפלה עלי עייפות איומה ונרדמתי צהריים כמו שלא זכור לי שקרה כבר שנים רבות. ישנתי שעה וקמתי. הצלחתי להתרכז די טוב למשך כ-3 שעות ואז שוב התחלתי להתפזר. זה נורמאלי שזה מרדים? לא נצפו שוםתופעות לוואי אחרות. מחר אניאראה שוב אם זה מרדים אותי. אני שמחה שיש משהו ששיפר לי את היכולת ואני כבר לא מרגישה סתם דפוקה.

לשירה יופי! כבר קרה יותר מפעם אחת שאחרי כל מיני תרופות וניסיונות דווקא הריטלין פתר את רוב הבעיה. אל תשכחי שעם הריטלין די קל לרדת במשקל...., הוא בהחלט מוריד תיאבון וממריץ את המטבוליזם. כמובן שהשינה אינה תופעה רגילה של ריטלין, יתכן שהיית מאוד זקוקה לשינה זו..., כבר הרבה זמן, שינה ללא טרדות עם מנוחה שלמה. אל תשכחי שמנון של 10 מג' הוא בסך הכל מינון מספיק אבל נמוך. כך שתצטרכי לנסות עוד מספר פעמים ולראות את השפעת הריטלין עליך. יופי הידש

ד"ר גיורא הידש היקר תודה רבה לך מקרב לב על התיחסותך לבעייתי. אכן הייתי היום אצל רופא נשים.הוא שמע על מצבי הנפשי שהדרדר מאז התחלתי ליטול את הליויאל והורה לי להפסיק לאלתר. מאידך הוא המליץ לי לקחת אקטיבל כבר החל מהיום.אבל אני פוחדת פן זה גם יגרום לי להמשך הדכאון.ולכן החלטתי בשלב זה לתת לגוף להתנקות פרק זמן מהורמונים ולראות מה יקרה. האם לדעתך אני בכל אופן צריכה להתחיל אולי טיפול בצייפרלקס. תודה לך ד"ר עבור התיחסותך

לפני בדרך כלל אני ממליץ לעשות שינוי אחד, לבדוק את ההשפעה ורק אחר כך לחשוב על שינויים נוספים. רק כך אפשר להבין מה הגורם למצב הלא טוב או למצב הטוב. לכן אני חושב שכדאי לחכות ולשמור את הציפרלקס לזמן מאוחר יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

אני סובלת מ-o/c/d כ- 7 שנים ניסיתי המון כדורים אני סובלת מחרדות ומחשבות הכדורים לא עוזרים לי , כל פעם מחליפים "קוקוטל " אחר. אני ממש מיואשת ,בנוסף לכל כדור יש תופעות לוואי. מה עלי לעשות.

בנושא טיפול תרופתי ב-OCD מומלץ להתיעץ עם פרופ' יוסף זוהר שיש לו שם עולמי בתחום זה ויוכל לעזור לך. בנוסף, לשקול טיפול קוגנטיבי-התנהגותי, אצל פסיכולוג שמומחה ל-OCD, יש כמה כאלה בארץ.

מכון ח.ד.ו.ה. בהנהלתה של ד"ר חדוה הייזלר מציע לסובלים מחרדה חברתית סדנא יחודית הפועלת בשיטה חדשנית. הטיפול מתמקד בהיבט ההתנהגותי משימתי כאשר הדגש ניתן על עמידה במשימות. זוהי גישה רב תחומית בדומה למכון כושר שאינה רואה את החרדה החברתית בהיבט הקליני שלה אלא בהיבט החברתי. במכון כושר זה החרדה החברתית נתפסת כאובדן כושר חברתי והטיפול נועד לפתח ולאמן את הכושרים החסרים. הטיפול יעיל לכל אחד ולכל משתתף מובטחת התקדמות. למנהלת המכון נסיון רב בעיצוב התנהגויות אצל מבוגרים ומתבגרים. הסדנא בהנחיית אנשי מקצוע מתחומים שונים: פסיכולוגים, פסיכיאטרים תרפיסטים ועוד. הסדנא כוללת 10 מפגשים החל מאמצע אוקטובר ותתקיים במלון בזל בתל אביב בימי חמישי אחת לשבוע.משך כל מפגש שעתיים. כל פונה יזומן לראיון אישי לפני תחילת הסדנא. לפרטים נוספים נא להתקשר לאריאל: 03-5324532 או בנייד 050-6750625

אשמח אם אתה אריאל. או מישהו אחר הגולשים שיש לו תשובה יענה לי. מזה זמן רב אני מחפשת סדנה כזאת בצפון הארץ. תודה.

שלום לכולם במוסף רק בריאות של ידיעות אחרונות של היום, מופיעים מאמרים מענינים בנושאים שעלו כאן בפורום בשבוע האחרון: א. "החולה החדש" המעודכן ומוצף במידע,שנשאר חסר אונים ובודד ברגעים של הכרעה... ב. מה זה ביסקסואל? מחקר חדש טוען שמדובר בהומו סקסואל שעדיין לא הפנים את נטייתו. ממליצה שתקראו... נינה

הי נינה וכולן אני לא מצליח להירדם, וזרקתי את כל הקלונקס שהביאו לי לפח האשפה...אין דבר שיותר מפחיד אותי מאז התקפי המאניה שלי מהיעדר שינה, זה תמיד סימן רע עבורי, אבל אני די משוכנע שאני אצליח להירדם בסוף...אבל אני מנצל את הזמן כדי לכתוב כאן למרות שאין לי מה לכתוב... מחר יש לי פגישה עם הפסיכיאטר שלי... ואני אספר לו שאני מתוסכל בחיים...למה אני מתוסכל? כי אני עובד בעבודה שהיא מתחת לכישורים שלי, כי אין לי אהבה ולא נראה שהולכת להיות כזו באופק... כי אין לי כמעט קשרים חברתיים מה שנובע כמעט לגמרי מבחירה שלי אמנם... נו, טוב, האמת שאפשר לטעון שהסטוצים שלי הם קשרים חברתיים...ואפילו הפורום הזה באיזשהוא אופן...ואולי אני אחזור למועדון לפגועי הנפש שהייתי בו, למרות שאני לא ממש מרגיש שהחבר'ה שם מתאימים לי... מצד שני, כמובן הכל עוד פתוח, ואת העבודה אני די אוהב למרות שהיא מתחת לכישורים שלי, ולחשוב שבסרט אחר הייתי יכול לעבוד באיזו עבודה מוגנת לפגועי נפש, שבטח הייתה מתסכלת אותי פי מיליון... את הקשרים החברתיים אני יכול לשקם ואולי יהיו עוד כאלו בעתיד, ותמיד יש סיכוי לאהבה. אכן, אני ממש לא בדיכאון אם כתבתי את השורות שלעיל...;-) נו, אז מה....לא קראתי את "רק בריאות", אבל קראתי מחקר שאומר שבי-סקסואליות היא הומואיות מודחקת וזה בטח אותו מחקר, בדקו בו קבוצה של אנשים שטענו שהם בי וגילו שבמדדים "אויביקטיויים" הם נמשכים יותר לבני מינם. העמדה של הסקר היא גם העמדה הנפוצה בקרב הומואים. מצד שני, אני חושב שצריך לשמור על ראש פתוח, ושנטיה מינית היא משהו מאוד גמיש, ושאם באמת אוהבים מישהו או מישהי אז לא באמת חשוב אם הוא גבר או אשה. וחוץ מזה אם יש בי-פולריות, כלומר חוייה כל-כך קיצונית של ניגוד בתוך נפש האדם, אז קל וחומר שיכולה להיות בי-סקסואליות. ;-) אין ספק שבי-פולריות זו תופעה הרבה יותר מסקרנת, לפחות בשבילי, מבי סקסואליות. זה משהו שאני כמעט ולא מסוגל להסביר לעצמי למרות שממש חוויתי את זה. בגלל זה הפסקתי את סיפור השיגעון שלי, כי הרגשתי שאני לא מסוגל להכיל ולהסביר את מה שקרה לי אז. טוב, זו הודעה די סתמית.... או אולי לא...לא משנה... תבורכו מיכאל(מיקי)

היי מיקי ההודעות שלך הן אף פעם לא סתמיות, ועדות לכך היא מועדון המעריצים שיש לך כאן בפורום... אני מכירה את הפחד הזה מהעדר שינה. גם אותי הוא ליווה הרבה שנים. אבל היום אני פשוט מקבלת את זה כחלק ממי שאני- יש תקופות של הרבה אנרגיה, עם תרופות או בלעדיהן. לא כל עודף אנרגיה ישר מתפתח למאניה, למרות שקיים תמיד הסיכון ברקע, והפחד מוכר ומשותף לכולנו. בלילות יותר לבנים אני פשוט עושה דברים שעושים לי טוב. וחלק מזה זו איזו פעילות פיזית שמרגיעה קצת את עודף האנרגיה. בעיני סקס זה פעילות מאד מועדפת, לא חשוב עם גבר או אישה- מסכימה אותך לגמרי לגבי מה שאמרת על אהבה. אני הייתי מאוהבת לגמרי במטפלת שלי, גם מינית, למרות שבדרך כלל המין המועדף עלי לסקס זה גברים. אבל אם אוהבים אז אוהבים, לא חשוב מהם האביזרים המיניים בהם צייד אותנו הטבע... אין ספק שביפולריות היא תופעה מרתקת. מעניינים אותי אנשים כמוך, שחוו את העוצמות האלה, שבדרך כלל איכשהו מודחקות או לא באות לידי ביטוי אצל אנשים אחרים. אתה מעניין אותי גם בגלל הידע הרחב שיש לך בפילוסופיה ובמיסטיקה, ובקשר בינהם לבין המשברים הנפשיים שעברת, קשר שגם אני חוויתי בזמנו ומעורר בי הרבה תהיות ושאלות. בכל מקרה, אם תחוש בדידות ותרצה בקשר יותר אישי- אתה מוזמן לכתוב לי למייל. אם לא- אתה מוזמן להמשיך לכתוב בפורום כי ההודעות שלך תמיד צבעוניות ומעניינות. דרך אגב, במה אתה עובד? תמי.

היי מיקי כן, כניראה שמדובר באותו מחקר בנושא ביסקסואלים... כשקראתי את המחקר ניזכרתי בהתלבטויות שלך בנושא העדפותיך המיניות. אני מסכימה איתך ועם תמימי שלא חשוב מה הן העדפות המיניות, מה שחשוב זה להרגיש קשר עמוק עם נפש נוספת. וכמו שכתבת, הכול עוד פתוח... מיקי, החיים לא קלים, לאף אחד, ויחד עם זאת, אתה נשמע על הכיפאק... שיהיה לך בהצלחה במעונך החדש נינה

שלום לך ד"ר הידש, הנני בת 17.5, ומזה כחמש שנם אני סובלת מדכאונות קשים וחרדות מאיימות. בחצי שנה האחרונה בלבד(לאחר חמישה הוראות לאשפוז שלא הוצעו לפועל מפאת התנגדות נחרצת ממשפחתי) התחלתי ליטול תרופות פסיכיאטריות. לאחר שהחליפו לי את הפלוטין ברסיטל והעלו מינון ל40 מ"ג, הוסיפו 600 מ"ג ליתיום וכעת הוסיפו לי סרוקואל. למרות הכל עדיין יש לי מחשבות קשות ומייאשות ואני שבויה במחוזות דכאוניים. שאלתי היא- האם, למרות השילוב של שלושת התרופות, טבעי שעדיין ארגיש מצוקה רבה שכזו והאם קימות דרכים נוספות לטיפול אינטנסיבי ומשמעותי יותר מאשר תרופות וטיפול פסיכולוגי פעמיים בשבוע? האם ייתכן כי התרופות לא משפיעות עליי? והאם התרופות יכולות להוות סיבה מספקת לעייפות רבה שמלווה את כל שאר התופעות הנפשיות והפיזיות שבדיכאון? בתודה, יעל.

ליעל טוב שפנית לייעוץ אולם יהיה זה מוגזם אם אוכל לענות על כל שאלותיך החשובות ממכתב קצר ברשת.... מה שאני יכול לאמר הוא שעדיין המצב אינו טוב למרות הטיפול התרופתי והשיחות ששתיהן ניתנות באופן אינטנסיבי. כמובן שצריך לדעת כמה זמן את בטיפול התרופתי ובשיחות. במידה ואת נמצאת בטיפול כבר מספר חודשים אז ניתן לקבוע שהטיפול הנוכחי אינו מביא להטבה מספקת למרות שהוא אינטנסיבי. במצב כזה ברור שצריך להתייעץ עם רופא נוסף ולשמוע את דעתו על מצבך, לא הייתי פוסל גם אשפוז. יתכן שיש צורך באינטנסיביות של האשפוז כדי לשפר את מצבך. יתכן שאשפוז יום יכול להספיק אבל בהחלט הייתי שוקל טיפול יותר אינטנסיבי ואפילו אשפוז. פשוט מפני שאין שפור מספיק במצבך. כל טוב דר' גיורא הידש

לרז שלום, האם תוכל להאיר את עיני ולהסביר לי את הביטוי שהשתמשת בו. מה הוא אומר. מהתשובות שניתנו לך הבנתי שכמעט אין מזור להפרעות אישיות. אז מה כן ניתן לעשות? לסבול כל החיים?. אני מתענינת כי ההגדרה הזאת - כנראה הפרעת אישיות - נאמרה בנוגע לבת שלי. (שאגב מטופלת בכל מיני תרופות בלי שום הטבה)

שלום לרוצה לדעת, אני לא מומחה, אך אני יודע שהנושא הוא רחב מאוד. כי לפני הכל צריך לדעת ולהבין מהי בעצם "אישיות"? ואיך היא קשורה למשל ל"התנהגות"?. וגם מה נחשבת ל"הפרעה" באותה ישות הקרויה "אישיות"? בעברית, אפשר למצוא מידע רב יחסית בספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" (מצוי בספריות בדרך כלל), בפרק שכותרתו "הפרעות אישיות". הפרק פותח במשפטים: "הפרעות אישיות מצויות במרבית ההפרעות הפסיכיאטריות. האיבחון שלהן מהווה כיום בסיס מרכזי לכל אבחנה פסיכיאטרית ולכל קלסיפיקציה". וזה כבר אומר שאת לא לבד...

דבר ראשון - תודה לצביאל על החזקת ההצבעות ואיחולי ההצלחה. ולרוצה לדעת... אני ממש לא יכול לענות לך תשובה מקצועית לגבי זה. ממה שהבנתי הוא שהאישיות שלך או לפחות חלק ממנה נקבע בגיל צעיר וקשה מאוד מאוד ואולי גם בלתי אפשרי לשנות חלק ממנה. לאף אחד אין אישיות מושלמת... בכל אחד יש חלקים טובים ולא טובים... ברגע שהלא טובים חזקים ומורגשים אז זו נחשבת להפרעה באישיות. בעיקרון יש מספר מסויים מוגבל של שמות להפרעות האישיות הידועות היום... וזה בעיקרון מה שאני הבנתי על הנושא

שלום, אמי החלה לטול lorivan לפני כ- 5 שנים בשל נדודי שינה שנגרמו מבעיות של בלוטת התריס. תפקודי הבלוטה הסתדרו לאחר כחצי שנה אולם מאז היא לא מסוגלת לישון בלעדיהם וגם אז שנתה כ- 4 שעות בלילה. משום שאני יודעת כי היא התמכרה לתרופה אני רוצה שהיא תהיה במעקב אצל פסיכיאטר ו/או רופא מקצועי ע"מ להגמל . היא אף סובלת מבלבול וחוסר הגיון מסויים במתן תשובות מזה כשנה וממש חווה ניתוק מהמציאות , דבר שכל הסובבים הקרובים לה הבחינו בו ,האם יתכן שזה בשל התרופה.ואם כן/לא ,למי לפנות לגבי הגמילה ומה ניתן לעשות?

בשלב ראשון מומלץ שהיא תגיע להערכה קוגנטיבית אצל נוירולוג מומחה וגם בדיקה גופנית אצל רופא משפחה. הגמילה מלוריוון צריכה להיעשות אך ורק עפ"י הנחיות של הרופא שרושם לה את התרופה. כעיקרון, טיפול בהתמכרויות לא כלול בסל הבריאות אבל ייתכן שפסיכיאטר של הקופה יסכים ליעץ לכם.

הסימפטומים שאת מתארת מצביעים על כך שאמך מכורה לבנזודיאזיפינים. זו התמכרות מסוכנת והגמילה ממנה עוד יותר קשה ומסוכנת. ממליץ לך לקרוא על גמילה באתר הבא: http://www.benzo.org.uk/ לרוב הפסיכיאטרים בארץ אין מושג בגמילה מבנזודיאזיפינים. אם אמך חשובה לך- עשי מחקר מקיף בלחפש לה מסגרת טובה לגמילה, אחרת חייה יהרסו לאט לאט, עד שלא ישאר מה להציל. (מנסיון של אחד שניצל בעור שיניו).

לדנית אכן הגיוני שקיימת בעיה של התמכרות ללוריוון, אבל איני בטוח שהלוריוון "אשם" או שהוא הגורם לכל הקשיים הקיימים כיום. לכן חשוב קודם כל להגיע לבדיקה והערכה כללית של מצבה של אימך. גם מהבחינה הגופנית וגם הנפשית. אחרי בדיקה והערכה מקיפה אפשר לשקול את האפשרויות הטיפוליות. כאמור איני בטוח שהלוריוון הוא השורש והסיבה לכל התופעות. כל טוב דר' גיורא הידש

שאלה עקרונית לי, אדם שהוא בדיכאון הרי מרגיש כל הזמן עצוב, רע לו, רוצה להתאבד, אין טעם לחייו, רוצה כל הזמן לישון וכו'. מה עושים הכדורים האם הם מחליפים את תחושת העצב בתחושת שמחה? כלומר האם אחר נטילתם האדם מרגיש שכיף לו בחיים והוא נהיה שמח ומרגיש טוב, או שהם לא נותנים שמחה וכל מה שהם עושים זה עירפול חושי הדיכאון כך שבאמת נשאר הדיכאון אלא הוא מעורפל והופך לפחות עמוק, ע"י הקהיית חושי האדם...? (השאלה ל-2 סוגי הכדורים, הן שפועלים על סרוטונין והן שפועלים על נוראדרנלין)

שלום לך אחד. נכון שמקובל בציבור הרחב לכנות את הפרוזאק ושות' בשם הכולל: "גלולת האושר", אבל למען האמת אני מתנגדת לכינוי הזה ואני חושבת שהוא עושה הרבה נזק תדמיתי לכדורים הללו. לא מדובר בגלולות אושר, והכדורים אינם גורמים לאדם הנוטל אותם להרגיש שמח וטוב לב... (למרות שאם יגיע היום וימציאו גלולות כאלה, אני משערת שחלק גדול מאיתנו ישמח לנסות אותן !) אני יכולה להעיד מניסיוני, השתמשתי באפקסור תקופה מסויימת (אם איני טועה הפעילות קשורה לנוראדרנלין) והמטאפורה שהשתמשתי בה כדי לתאר את הכדור עבורי היה מצוף. אם לפני כן הרגשתי שאני טובעת באוקיינוס גדול של עצב, כאב וייאוש, ומשקיעה מאמצים רבים מאוד רק על מנת לשמור את ראשי מעל קו המיים כדי לטבוע, הרי שהאפקסור שימש עבורי כמצוף. בעזרתו המאמץ להישאר מעל המים הפך קל בהרבה, אפשר לומר שהוא אפילו לא היה ממש מאמץ. הוא לא מערפל את החושים (אם יש תחושה של ערפול חושים אני חושבת שכדאי להחליף סוג של כדור כי זו לא המטרה) אבל הוא כן גורם לדיכאון ולכל הרגשות השליליים להיות רחוקים. אם היתה לך פעם דלקת אוזניים אז אולי אתה זוכר את התחושה: האוזניים סתומות לכן כל צליל שאתה שומע הופך להיות מעומעם-משהו, כמו מבעד להרבה שכבות... ככה הרגיש הדיכאון שלי בהשפעת הכדור. הרגשתי כאילו נבנתה איזו שכבת מגן בלתי חדירה לדיכאון, וגם אם היו לי רגעים של עצב או משבר - - - הם לא חדרו ממש פנימה אל תוך הנפש, נשארו בתוך הרובד החיצוני יותר, מבלי להטביע אותי. בנוסף, זכורה לי תחושה של שלווה ורוגע, מין שקט פנימי כזה אליו אני מאוד מתגעגעת, אני חייבת להודות... אני חושבת שמי שחושב שייקח את הכדורים וירגיש שמח מצפה לו אכזבה קשה ,כי האמת היא שכדי להיות שמחים אנחנו צריכים למצוא את השמחה הזו בעצמנו, לגמרי לבד, ולא יעזור שום כדור לשם כך. ואולי טוב שכך... ?

אין כדור לאושר אלא כדור שמפחית תסמינים של מחלה ביולוגית. אם יש תסמינים של מחלה הכדור יעזור וישפר את מצב הרוח. אם אין תסמינים הכדור רק יגרום לתופעות לוואי.

שלום, אכן קודם כל התרופות נלחמות בדיכאון ומביאות את האדם למצב הרגיל שלו. כלומר אדם עם שמחת חיים במשך כל הזמן אשר חלה בדיכאון, התרופות יחזירו אותו למצב של שמחת החיים. אדם אשר היה יותר מתוח ופסימי לפני הדיכאון יחזור למצב הקודם שלו. כלומר התרופות מבריאות מדיכאון ולא "מטשטשות" בלבד. שאלה מעניינת לא פחות היא מה התרוופת עושות לאדם שאינו נמצא בדיכאון. אם נקח עשרה אנשים שיעידו שהם במצב נפשי רגיל וטוב והם יטלו את התרופה האם יהיו מאושרים או שמחים יותר? עדיין אין תשובה ברורה לשאלה זו והאם לכל אדם ברחוב כדאי ליטול את "גלולת האושר"? כל טוב דר' גיורא הידש

כולם מחפשים את ה"אושר", אך מי שמשקיע מאמצים בחיפושו לא נראה לי שימצא... אולי כי אי אפשר למצוא משהו שהוא "תופעת-לוואי" של משהו אחר בלי למצוא קודם את אותו "משהו אחר". אז באמת מהו אותו "משהו אחר"? לפי פרופ' ויקטור פראנקל הוא "המשמעות" (כגון: בשביל מה לקום בבוקר...). טוב, אז בינתיים שום גלולה לא תתן משמעות כלשהי לחיי מישהו ביקום, אך הרבה פעמים ביכולתה להעניק אפשרות לצאת מארץ הדיכאון/חולי ולהגיע לארץ אחרת. וגם זו ארץ לא קלה. אך זו ארץ שאינהצבועה רק בשחוק, זו ארץ שממנה יש סיכוי כלשהו להשיג משמעות! אני מכיר את עצמי כאדם שמדי פעם נגע קלות באושר (ההגדרה כמובן סובייקטיבית) למרות שתקופות ארוכות בחיי הרגשתי שאני כלוא לתמיד בגיהינום. אבל לאט לאט, בלוויית הרבה דם יזע ודמעות, עיצבתי חשיבה הדוגלת בכך שצריך להשתדל לחיות באופן "הכי מלא" שאפשר. ולהתרכז בחיים עצמם ובשום פנים ואופן לא בחיפוש אחרי האושר! וגם להשתדל מאוד להתגבר על הפחד האיום שלנו מפני החיים. ולבסוף, תמיד לנסות להאמין שהכל לטובה גם אם זה לא תמיד נראה כך, כי האופטימיות נותנת כוחות עצומים בכל מקרה. עבורי - אדם ששני הוריו אובחנו כחולי נפש פרופר וגם הוא עצמו חלה במחלת נפש בגיל 19, זה ממש לא היה קל. טוב, קצת כעס עדיין נשאר בביו-כימיה המוחית, אבל אני עובד על זה... עם זאת בגדול, אני לא מסתכל יותר מדי אחורה בזעם. ואני אופטימי-זהיר, ומאמין במה שאמרו חכמינו בתלמוד: "לפום צערא אגרא" - לפי הצער והכאב כך השכר והתגמול. אפרופו משמעות וחיפושה, אני ממליץ בחום על ספרו הנודע של פרופ' ויקטור פראנקל: "האדם מחפש משמעות".

לצביאל אין ספק שהאושר חייב לבוא מבפנים וחייבת להיות משמעות וטעם לחיים, אני מסכים עם כל מה שאמרת ומאחל לך הצלחה בכל אשר תעשה וכמובן בריאות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב דר. הידש אשמח לשמוע את חוות דעתך למקרה שלי. בשנתיים האחרונות טופלתי בהצלחה רבה עם לוסטראל, בעקבות חרדות וחוסר שקט שהיה מלווה אותי בעוצמות גבוהות מדי יום. לפני כשלושה חודשים הריתי ומשום כך הפסקתי את הלוסטרל בתיאום עם רופאת המשפחה שלי. כל תקופה ההריון הייחתי במצב רוח טוב ללא חרדות והרגשה טובה. הבנתי מפי הרופאה שבדרך כלל ההריון משפיע לטובה על רמון הסרטרלין... לצערי, בשבוע ה 10 להריון, איבדתי את העובר ונאלצתי לבצע גרידה. היום, חודש לאחר הפסק ההריון, חזר לי המתח וחוסר השקט. אין לי חרדות חזקות, אלא חוסר מנוחה ומחשבות טורדניות. שאלתי היא האם אפשר לחזור לאותו טיפול בלוסטראל? ואם כן, האם אין תקופת טיפול תרופתי שיכולה להשפיע על התופעה לתמיד? הפסיכיאטרית שטיפלה בי הבהירה לי שתקופת טיפול של שנתיים שלוש יכולה להביא להחלמה מלאה מחרדות....האם היא רק ניסתה להרגיע אותי, ועליי להמשיך לטפל בכדורים למשך כל חיי? המון תודה על כל מענה וסליחה על האורך... שולה

לשולה צר לי שאיבדת את העובר ואני מקווה שההריון הבא יהיה שלם ויסתיים בטוב. הרופאה שלך צודקת שטיפול של שנה ויותר עם לוסטרל עשוי לפתור את כל הבעיות של חרדות ודיכאון עד מאה ועשרים. ואת מצטטת אותה במדויק. "עשוי לפתור" אבל לא תמיד. צריך לראות את כל האדם על מתחים שהוא נמצא בהם במישורים השונים של החיים, כמו משפחה, זוגיות, עבודה, לחצים אחרים וכך הלאה. נכון שהריון פעמים רבות מטיב עם המצב הנפשי אבל אחרי לידה יש את התופעה שהיא כמעט טבעית של דכדוך. התופעה הזו מוכרת גם אחרי הפלה ובמיוחד אחרי הפלה עלול להיות מצב של דיכדוך וחרדות. כמובן שממכתב קצר איני יוכל לדעת מה מצבך בדיוק והאם יש צורך להמשיך בתרופות או להתחיל פסיכותרפיה. אבל ישנה גם האפשרות שאת נמצאת בדיכדוך אחרי הפלה והתופעות יחלפו. אני חושב שכדאי להתייעץ שוב עם הרופאה או עם פסיכיאטר ולעשות הערכה כוללת של מצבך ומכאן להתקדם. כל טוב דר' גיורא הידש

זהו החלטתי... בחודשים האחרונים חיי היו מלאים בנזודיאזפינים וסמים קשים. נעלמתי..הלכתי לאלף עזעזאל (לא מצאתי אותו )..התפזרתי ..שכחתי מי אני..הייתי תלושה...הלכתי כעיוורת אחרי האהבה היפה שלי ההרסנית כמוני...האהבה נשארה, אבל הקשר נגמר ...התפכחתי .. והשארתי מאחוריי רצף של טעויות...עכשיו אני צריכה לתקן..ולשלם את המחיר , סיפור חיי - טעויות חיי !! אבל הגוף מתנגד לי ..והנפש ממאנת להרפא ..רוצה להאחז אחיזה אחרונה במציאות התלושה. ..אני מנקה את עצמי פיזית ונפשית... וכ"כ קשה....לא יכולה לחזור לטיפול פסיכולוגי ובטח לא לחזור לתרופות. מחפשת נחמה ..איה את?

למיטל, שמחה לשמוע ממך. כל הכבוד שאת מנקה את עצמך פיזית, נראה לי שזה צעד חשוב ואת הרי חכמה ומבינה את זה בעצמך. הזמן יכול לרפא הרבה דברים וגם להקטין את הכאב... מה את עושה כרגע כדי להתמודד עם הרגשות? ולמה את חושבת שעשית טעויות? זה נראה לי משימה רצינית שלקחת על עצמך... מדוע את לא יכולה לחזור לטיפול או להיעזר בתרופות (אם הכאב גדול מידיי ובמתינות)? תרגישי טוב, אני.

אני סובלת מחרדה מזה כשנה אני מטופלת על ידי כדורים שונים רסיטל ובגלל השמנת יתר עברתי לפלוטין מזה שבועיים אני מרגישה שונה עם הרסיטל הרגשתי טוב מתחיל להיות לי כאב שרירים כאבי ראש והרגשה של שפעת כמו שהיה לי בהתקפי חרדה רציתי לדעת אם זה מהכדורים ומה לעשות אני מבקשת תשובה מהירה תודה

אילנה, אילו כנראה תופעות לואי שיחלפו בעוד כמה שבועות את יכולה לקחת חצי כדור למשך כמה ימים ולעלות לאט למינון מלא ,את יכולה לקחת אקמול כמה ימים, במידה לא מסתדר תוך כמה שבועות ללכת שוב לרופא.

לאילנה תודה לדורון ואכן הרגשה כמו שפעת עלולה להיות תופעת לוואי של הפלוטין למרות שיתכן שיש גם שפעת מוירוס...., צריך לחכות ולראות שהתחושה הלא טובה תחלוף. כל טוב דר' גיורא הידש

היות ואתה מתמצא היטב בתרופות אשמח באם תיצור איתי קשר למייל שלי הייתי רוצה להתייעץ איתך אודה לך

תשאל בפורום ואני אענה לך בפורום.

good morning, my husband AND i are staying at south africa AND getting back tomorrow. we both take paxet - 1 pill for me AND 1.5 for him - both for enxiety disorder. yesterday we found out that we are out of pills. i skipped mine AND he took the last one. we have a relative here that takes cipramil. what would be better - to take some of his OR to skip for two more days? i've already experienced some withdrawel effects i would really apreciate it if u could answer quickly. thanks in advanced..

it's better to skip for few days, take akmol OR ater pain ralief pill if you nead.

שלום, שאלה קשה ואכן אין עליה תשובה ב"ספרים". אני חושב שבכל זאת עדיף ליטול ציפרמיל מאשר להרגיש את התופעות של החרדה ושל הפסקת הסרוקסט. בכל אופן בפעם הבאה כאשר מגיעים "לסוף" הכדורים, צריך כבר במשך השבוע ליטול חצי כדור ולא להגיע למצב שבו אין כדורים. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש ותמימי תודה. ד"ר הידש, זו לא אני שנוטלת את הזיפרקסה. אני לא נוטלת אף תרופה ומעולם לא נטלתי. על תקופות המאניה והדיפרסיה התגברתי בלי תרופות, מה גם שאז לא ידעתי במה מדובר. האם זה בעייתי שאינני נוטלת תרופה כרגע, בתקופה בה אני מרגישה מאוזנת? חשבתי פשוט לחכות עד לפעם הבאה, אם תבוא, ואז ליטול תרופה אם יהיה צורך. מה דעתך? תודה, סיגל

סיגל היקרה גם אני, בשני המשברים הראשונים שלי לא לקחתי תרופות. במשבר הראשון אפילו לא הייתי בטוחה שעברתי משבר מאני ופסיכוטי, ייחסתי את החוויות שעברתי לרוחניות ולמיסטיקה למרות שתמיד קינן בנפשי הספק- אם השתגעתי או לא. הגיע המשבר השני והשיגעון חזר, ובעוצמה גדולה יותר. וגם הדיכאון היה קשה וממושך יותר, ובמהלכו כן פניתי לעזרה ולראשונה נעזרתי בתרופות. בין המשברים הללו עברו כ- 7 שנים בהן תיפקדתי ללא תרופות בצורה טובה. וגם בין המשבר השני לאחרון עברו שנים ללא תרופות. אני הבנתי שהרגישות לחוסר האיזון הכימי במניה דיפרסיה היא מאד תלויית אדם- יש אנשים שאם אינם לוקחים תרופות יוצאים מאיזון תוך כמה חודשים ספורים, ויש כאלה שיכולים לתפקד כמה שנים בין לבין ולא מפתחים תסמינים מאניים או דיכאוניים. הבעיה היא שמאניה ופסיכוזה הן חוויות קשות ומפרקות, והן יכולות לגבות מאיתנו מחיר לא פשוט של פגיעה בחיים. יש כאן סיכון כי מי יודע איזה סוג מחלה שיש לך? האם מהסוג שיוצא מהר מאיזון- ואם כן- לא לקחת תרופות זה להסתכן במאניה קרובה מאד... או מהסוג שלי? הרופאים לא יכולים לדעת דברים כאלה מבדיקות דם או מלקיחת אנמנזה, ובסופו של דבר זו החלטה שלנו החולים איך לנהוג. רק רציתי להוסיף שאחרי שמתגברים על תופעות הלוואי הפסיכולוגיות של להסכים ולקחת תרופות פסיכיאטריות, התרופות עצמן בדרך כלל לא עושות תופעות לוואי- לפחות לי, ולקחתי ליתיום ועכשיו טגרטול, תקופה של כשנה וחצי, והן נותנות לי ולמשפחתי איזה ביטוח שבחודשים האלה שאני עם תרופה למרות שהמשבר חלף הלך לו כבר לפני שנה, הסיכויים לעוד יציאה מאיזון נמוכים יותר. אני מתכננת להפסיק לקחת טגרטול בקיץ הבא- לקראת הריון נוסף שאנחנו מתכננים, כי טגרטול אסור בתקופת הריון. בקיצור, זו שאלה מורכבת לענות עליה. מקווה שנקודת המבט האישית שלי עזרה לך קצת. רק בריאות איזון ויציבות, תמי.

לסיגל כנראה טעיתי וטוב שאפשר לתקן. ההשקפה המקובלת היא ליטול טיפול מונע למנוע התקפים של פעילות יתר ודיכאון. לא לחכות שיהיה התקף אלא לתת טיפול עם מייצבי מצב רוח כאשר מרגישים טוב כדי למנוע את המאניה או הדיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

ממתי בקופת חולים מכבי זה 18 שקל"אני שילמתי לפני שנה 49 שקל האם הורידו את המחיר?

47 ש"ח זה תשלום חד פעמי בפגישה הראשונה+ 18 ש"ח תשלום רבעוני. סה"כ 65 ש"ח. באופן פרטי זה עולה 500 ש"ח על כל פגישה.

ברצוני לשאול האם ידוע לך באיזה התרופה מדובר? היתה ביום שישי מודעה בידיעות חיפה שדרושים אנשים למחקר בדיכאון עמיד אודה לתשובתך המהירה

לרזי, אני יודעת שישנו מחקר בתל-השומר לגבי תרופה לדיכאון עמיד הפועלת על דופאמין ונקראת רופינירול. אולי המחקר ברמבם הוא לגבי אותה התרופה... להלן קישור של תה"ש לגבי מחקר על טיפול ברופינירול: http://www.extopia.co.il/mood/ropinirole.html יום טוב, אני.

שלום. לפני 5 חודשים יצאתי מאפיזודה דיכאונית מז'ורית ארוכה, האפיזודה השנייה בחיי (הראשונה היתה לפני 5 שנים). בת 29. לוקחת 2 פריזמה ו-1 אדרונקס ביום. יציאתי מהדיכאון היתה ממושכת, עם ניסוי וטעייה בסוגים ומינוני תרופות. הפיסיכיאטר שטיפל בי אמר לי שמכיון שאני לוקחת שתי תרופות- אחת של המערכת הסרוטונרגית ושניה של מערכת אדרנרגית, בהמשך אני יכולה לעבור לאפקסור ודומיו. האם זהו זמן מתאים לנסות ולשנות תרופה? אם לא - איך אדע מתי הזמן המתאים??? אם בכלל??? יצויין כי אין לי תופעות לוואי. הסיבה להחלפה היא סיבה כלכלית וכן נוחיות של לקיחת סוג אחד של תרופה במקום שני סוגים. בנוסף אשמח לדעת כמה זמן כדאי לקחת כדורים נגד דיכאון , למישהו שעבר שני דיכאונות מז'וריים בטווח של חמש שנים אחת מהשניה. תודה רבה.

לבר הממעיטים מדברים על חמש שנים של טיפול אחרי ההתקף השני, יש כאלו שאומרים יותר. הייתי מחכה שנה עם התרופות שעזרו לך כיוון שאז סכנת ההישנות והחזרה של הדיכאון גדולים ביותר ורק אחר כך לחשוב על החלפה. נכון שהאפקסור עשוי להשפיע בצורה דומה, אבל הייתי נזהר מאוד בהחלפה, אין שום ביטחון שתגיבי טוב לאפקסור, יתכן שכן אבל יש גם סיכון שלא. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני מאוד מודאגת ממה שכתבת לי. מה יהיה אם ארצה להיכנס להריון, שלא לדבר על הנקה. אנא תשובתך. בתודה, בר

היי דור , דר' או כל קורא אחר - תודה שנכנסתם!! זה שוב אני - רז! , אני סובל מ-NPD. בעיה שלפי מה שהבנתי קשה מאוד מאוד להיפטר ממנה ואולי גם בלתי אפשרי (כמו כל הפרעת אישיות). רציתי לשאול אותך בתור אחד שבטח מכיר טיפולים חדשים וחדשניים. אם יש טיפולים חדשניים בנושא? כמו שיש את DBT לבורדליין. או האם הנושא הזה בכלל נחקר? האם ישנם אנשים ידועים שמתעסקים ספציפית בנושא הזה , או אפילו מכונים/אירגונים שלמים (בכל העולם, לא חייב להיות בישראל כמובן). האם הספרות בנושא מתפתחת? ובקיצור האם יש לי ממה להיות אופטימי בנושא - כי כרגע אני לא מתקדם מהתרופות ומהטיפולים הפסיכולוגים שאני עובר (כבר מספר שנים)... תודה רבה,

לרז, חלק ניכר מאוד של הספרות הפסיכואנליטית עוסק בהתפתחות הנרקסיזם הבריא ובמצבים של הפרעה בהתפתחות התקינה, כך שנראה לי כי כל פסיכואנליטיקאי שתפנה אליו לטיפול יהייה בעל ידע מספק בתחום ע"מ לטפל בך. מה שנשאר הוא עניין ה"כימייה" ביניכם והנכונות שלך להיות בטיפול. הפנתי אותך בעבר לקישור של החברה הפסיכואנליטית, בו ישנם מספרי טלפון וכתובות של פסיכואנליטיקאים מוסמכים אשר עברו לימודים מעמיקים בתחום. אם תהייה מעוניין אתן לך שוב את כתובת האתר. שבוע טוב, אני.

לרז- שים לב שאתה אומר "אני סובל מ-NPD". ישנם רבים וטובים שיגידו "יש לי NPD ואני לא סובל". כלומר NPD איננה תמיד נושא לטיפול. אם יש לך זמן ואמצעים אולי באמת תנסה את הפסיכואנליזה- זה הטיפול הכי עמוק שיש. מדובר על 4-5 פעמים בשבוע כאשר אתה שוכב על הספה ולא רואה את המטפל. זה יכול לעזור לך לשנות את מבנה האישיות. טיפולים בגישה התנהגותית מטפלים יותר בסימפטומים חיצוניים ולא באישיות הבסיסית. דרך ביניים זה הפסיכותרפיה הרגילה- פעם עד פעמיים בשבוע. בדיקה פסיכודיאגנוסטית (איבחון ע"י טסטים) יכולה לעזור לך להחליט מה הכי מתאים.

לרז ישנה התקדמות כל הזמן אבל אין פריצת דרך ונקווה שתהיה. אפשרות נוספת היא לחזור ולבדוק את האבחנה. המשפט "אני סובל מ NPD" כמעט ושוללת את האבחנה. כלומר אדם הסובל מהפרעת אישיות (לא גבולית) בדרך כלל לא יתלונן על כך... שבוע טוב דר' גיורא הידש

היי דור, מה זאת בדיוק האבחנה הפסיכודיאגנוסטית ?? איפה אני עושה אותה? עד כמה היא מדוייקת? והאם היא יקרה? ו....תודה

שבת שלום לכולם בימים האחרונים נדונו כאן בפורום נושאים שבעיניי הם מרתקים, ולכן גם הגבתי וכתבתי את אשר על לבי ובמחשבותיי. לדעתי האישית, הרבה יותר מעניין לדבר דווקא עם אדם שלא מסכים עם כל מילה שלי, ושהשיחה איתו עשויה להאיר לי עוד זווית בראיית העולם שלי, לפתוח איזה שהוא צוהר אל מקום שיתכן שלא שמתי לב אליו עד לרגע הזה. לא חייבים להסכים עם כל אשר נכתב כאן, אבל כאשר הדברים שאני כותבת זוכים לתגובות לא מנומסות (ולא אכנס כרגע לפירוט, זה מיותר) - זה מעציב אותי מאוד, בפרט כאשר זה קורה בפורום העוסק בנפש האדם. אנחנו מדברים כאן חלק ניכר מהזמן על חוסר הסבלנות של הסביבה אל פגועי הנפש. ובכן, אם כאן לא נהיה סבלנים האחד אל השני, איזו זכות יש לנו בכלל לפצות את פינו ולדרוש שיתייחסו אלינו בסבלנות ובכבוד ?? גדלות הנפש של האדם היא לא רק לקבל את הדומה לו. גדלות הנפש של אדם נמדדת דווקא כאשר אנחנו מגיבים למשהו שאנחנו לא מסכימים לו. לא יכולתי שלא להבחין שדר' הידש מחק זה עתה תגובה שנכתבה עבורי, והיתה בה נימה מאוד צורמת של חוסר נימוס בסיסי בדיון בין בני אדם. חבל לי מאוד שהוא היה צריך לעשות זאת. אני מבינה שהנושאים שאנחנו דנים בהם כאן הם בנפשנו, תרתי משמע, אבל האם זה בהכרח אומר שאפשר בשל כך לזרוק את הנימוס והתרבות לכל הרוחות ? בעיניי לא, ואני מקווה מאוד שגם בעיני שאר משתתפי הפורום הזה. שיהיה לילה טוב ושבוע חדש ונעים אבישג

תודה לאבישג ואני מאוד מבקש להקפיד גם על הצורה ולא רק על התכנים. התכנים החשובים ביותר עלולים לא לעבור כאשר הם נכתבים בלשון לא נכונה. כיוון שהחלטתי לא לתת לפורום להתדרדר כפי שקרה בעבר, אנקוט ביד קשה יותר לגבי כל מכתב שעלול לפגוע בקוראים. אחד התפקידים שלי הוא להגן על הקוראים ועל המשתתפים בדיונים. כך שאני יכול לבקש שוב, אנא הזהרו בדבריכם, הביעו את הדעות אבל בעדינות... שבוע טוב דר' גיורא הידש

אבישג יקרה מסכימה עם כל מילותיך, ואוהבת מאד את דבריך ואת הדרך בה את מבטאת את מחשבותיך- בעדינות ובחוכמה. שבוע טוב, תמי.

מסכימה. נילי.

שלום לך ד"ר גיורא ושבוע טוב בת 56 מטופלת בליויאל.זה תקופה כבר של כמה חודשים שאני מרגישה מועקה,אפטיה להרבה דברים,חוסר שמחת חיים ,דאגנות יתר,בכי בקלי קלות בקיצור לט טוב לי על הנשמה.לפני חודשים רופאת המשפחה רשמה לי ציפרלקס אותו לא לקחתי.לפני שבועיים רופאת נשים נתנה לי לוריוון אותו אני נוטלת מידי פעם לסירוגין עם ואבן. שאלתי ד"ר האם אני יכולה לסמוך על המלצתה של רופאת המשפחה ולבקש רישום מחדש של הציפרלקס או עדיף לגשת בנדון לפסיכייטר.והאם נכון אני נוהגת לגבי הלורייון שנראה לי יותר נכון כיבוי שריפה אבל לא ממש פותר לי את בעית ההרגשה הכללית ממש. אני מודה לך מקרב לב על התיחסותך

לפני לפי מכתבך הציפרלקס עשויה לפתור את הבעיה למרות שעדיף אבחון של פסיכיאטר על פני האבחון של רופאת המפשחה. יחד עם זאת האם יתכן שהשינוי במצב הרוח קשור להתחלת השמוש בליויאל, באוופן עקרוני הליויאל עלול להשפיע על מצב הרוח ולגרום לתופעות של דיכאון. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לכם, שאלתי לא מזמן בפורום על אובססיה, ורציתי לדעת עוד. אני מבין שאובססיה אצל אדם מתבטאת בצורה פיזיולוגית (כלומר, לא מדובר על משהו מופשט כמו רגשות או תחושות), והביטוי שלה הוא ע"י חומרים מסויימים שהמוח מפריש (האם החומרים הללו מופרשים בדם?), ולכן רציתי לדעת האם קיימת בדיקה כלשהיא אמפירית (של דם, או גלי מוח) או כל דרך מדוייקת לדעת האם אדם אכן סובל מאובססיה של ממש (כי הריי לכל אדם יש מידה מסויימת של התנהגות אובססיבית). בנוסף, רציתי לדעת האם התרופה לקשב וריכוז רטלין גם פועלת כמדכאת אובססיה.

שלום, אין אף בדיקה אשר בודקת אובססיות וכך הלאה. איני מכיר מאמרים על ריטלין ואובססיות ולכן סביר להניח שאין לריטלין כל השפעה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום: רציתי לדעת האם נטילת שמן פרפין יכולה לגרום לפגיעה פספיגת תרופה בשם נרדיל מכוון שאני לוקח את הנרדיל כבר חודש ימים ולא מרגיש שום שיפור

לאמיר איני חושב שיש קשר למרות שאיני זוכר מספיק טוב את כל הדברים הקשורים לנרדיל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטור הידש מאז שקבלתי מחזור בגיל 13 עד לפני כשלוש שנים ,בגיל 23 סבלתי מדיכאון במחזור. בערך שבוע לפני מחזור החלו לי כאבי בטן ורגליים יומיים לפני מחזור נהייתי עצבנית והפסקתי לאכול ומתחילת המחזור למשך יומיים או שלושה לא הייתי ישנה בכלל והייתי מאוד יצרתית. הייתי בוכה וסובלת ויחד עם זה מרגישה פרץ של אנרגיה , יש לי ציורים מדהימים מתקופות מחזור וגם שירים . בלי מחזור גם אם אני אנסה , אני ממש לא יודעת לצייר. הייתי בוכה , מציירת וחותכת את עצמי תוך כדיי. בדרך כלל ביום הראשון של המחזור הייתי מבריקה את החדר והבית בטירוף. בתחושה שלי אז- מכינה לי קן מוגן... אני ממש מתגעגעת לדיכאון ההוא... למרות הכאב הנפשי והפיזי שהרגשתי לפי הידע המועט שלי בתחום , זה נשמע כמו דיכאון מלווה במניה. האם זהו מצב מוכר של דיכאון במחזור? ולמה פתאום זה עבר? אה ו... היו פעמים , שהרגשתי שיש לי קול נוסף שפוקד עלי דברים , אליו אני דווקא לא מתגעגעת...

לנטלי שינויים וחוסר יציבות רגשית הן תופעות מוכרות במחזור וגם לפני הווסת. יחד עם זאת קולות הפוקדים הם אינם חלק מהתמונה וכדאי להגיע לפסיכיאטר לאבחון וייעוץ. כדאי שבן משפחה (אמא או אבא) יגיעו איתך כדי למסור אינפורמציה ממקור נוסף לרופא. שבוע טוב דר' גיורא הידש

מה אנחנו לומדים מחייו של אדם, מה אנחנו לומדים ממותו? מה אנחנו לומדים מחייך, משירתך מכשרונך מה אנחנו לומדים מכאביך, ממחלתך, מבדידותך מה אנחנו לומדים מהתאבדותך? ואני קוראת את השורות בעיתון שהתפרסמו עכשיו, עם מותך כי שורות כאלה של כאב לא יכלו לעיתון, לא יכלו לקוראים בעודך בחיים. למה רק במותו של אדם ניתן לפרסם את כאביו, את מצוקתו, את מחאתו הסובלת? ואת אמרת: " אני חייתי עם כזאת כמות של כאב. וחשבתי שאולי באמת לא שווה לחיות בצורה כזאת. זה לא דחף להתאבד. זה דחף לגמור את הכאב. כשהמחלה תוקפת אותי זאת הרגשה של כאב שאי אפשר להפסיק אותו ואין לי מה לעשות איתו. ואני חיה בכאב וכאב וכאב. אני לא מפחדת מהמוות. אני מפחדת ממוות בחיים". ועוד את אמרת: " יש בי הרבה חולשה. אנשים מתפלאים איך זה קורה למשוררת כמוני, אבל אין שום קשר בין כוח חיות לבין כוח השירה. בהתחלה היתה לי בעיה גדולה להודות במחלה שלי. ואז אמרתי שיש לי דלקת פרקים. הייתי מאושפזת תקופות ארוכות והייתי בהן מאד פאסיבית. אם לא הייתי פאסיבית, הייתי צורחת שאין בארץ שום מוסד פסיכיאטרי שהוא ממש טוב. סבלתי שם בתוך המחלקה.לא היה שם ריפוי אלא תחזוקה. תחזוקה גרועה. מאכילים אותך כל היום בלחם וריבה. תמיד יצאתי משם עם כמה קילו מיותרים. הקונספציה היתה להכריח אנשים לעשות מה שהם לא מסוגלים. למשל, ריפוי בעיסוק, שלכמה אנשים הוא התאים, אבל לי הוא לא התאים. היו שם אסונות על אסונות. הם שיחררו הביתה אנשים שניסו אחר כך להתאבד, והחזיקו בכוח אנשים שלא היו צריכים להיות שם. אני חושבת שאני איבחנתי הרבה יותר טוב מהם מה היה המצב של האנשים. אבל לא היה לי כוח למחאה. כשאני בבית חולים כזה, במחלקה כזאת, אני מאבדת את כוח החיות שלי. אפילו כמעט הייתי אומרת את כוח הדיבור שלי. שחלק מהמחלה זה שיתוק מנטאלי. מאד שמחתי לעזוב. יצחק לבני בא ולקח אותי משם, הסיע אותי הביתה, ואחרי איזו תקופה בבית יצאתי מזה". ואני שואלת את עצמי מה אפשר לעשות עם כאב כל כך גדול שמצמיח כישרון כל כך גדול אבל בסופו של היום לא עם הכישרון הולכים לישון אלא עם הכאב, והבדידות חרדת הקיום והפחד מלמות בחיים. ואני שואלת את עצמי איך זה יכול להיות שלא נמצא מרפא לכאב שלך, שלא יכולנו לתת לך מרגוע חיבוק ונחמה. ואולי עכשיו, עם מותך עם התאבדותך הטראגית נלמד להיות יותר רגישים לסבל האנושי. נלמד להקשיב לאדם המוחה בעודו חי, בעודו נאבק טרם וויתר על הכמיהה לאהבה טרם וויתר על חייו. תמי.

הדברים של דליה רביקוביץ מתוך מוסף השבת של ידיעות אחרונות

נכון, תודה שהוספת את זה, לא ציינתי את זה בשיר. תמי.

תמי אני יכולה רק להבין את סבלה ואת הכאב לפעמים הפיתרון הטוב ביותר היא בריחה אל המוות אני לא חושבת שכמה שאנשים ינסו להבין ולהיות לה עזר.. הנחמה תגיע זה משהו פנימי , אישי שלה . אין לזה מרפא ולכן היא עשתה מה שהיא עשתה . כן , אולי זה הלקח שלנו , האנשים להיות קשובים , מנחמים , לדעת לקבל . לאהוב , לבטוח ולהרגיש רק טוב , מיטל

אני פונה אליך היות ונראה לי שאתה מבין בתרופות . אני נוטל נרדיל כחודש ימים +80 מ"ג גאודון, הרופא אמר לי להוריד את הגאודון בהדרגה היום אני נוטל 40 מ"ג ויש לי חרדות קשות - האם עלי לחזור לקחת שוב את הגאודון במינון 80 מג. אני חייב לציין שאני סובל מפיסורה , רופא המשפחה נתן לי שמן פרפין ,אני שותה אותו כ-3 שבועות, האם שמן הפרפין משבש את קליטת התרופות בגוף , היות ואנ מרגיש שהתרופות לא משפיעות על החרדה

שמן פרפין יכול להשפיע על הספיגה של התרופות בגוף ולכן כדאי להקפיד על מרווח זמן של מס' שעות בין נטילתו והתרופות האחרות. אם יש לך חרדות קשות בזמן ירידה במינון של הגאודון סימן שאתה עדיין צריך את התרופה. לכן כדאי לחזור למינון המקורי ולהתיעץ שוב עם הפסיכיאטר לגבי ההמשך.

לדר' הידש ולחברי הפורום שלום רב, יש לי בעייה מסויימת שכבר זמן רב אני שוקלת להגיע לפסיכיאטר הבעיה שלי היא כזו פסיכיאטר פרטי זה המון כסף - מה שאין לי כרגע להשקיע לאורך זמן פסיכיאטר דרך קופ"ח חשופה במידה ואני חושבת על העתיד במקומות עבודה או כל דבר או מקום אחר שיגרמו לאנשים להרים גבה לגבי הנושא העניין גורם לי להמשיך להתפתל ולסבול ובינתיים לא לעשות כלום עם עצמי שאלה אחרת בנושא - כמה מפגשים יש עם פסיכיאטר עד שהוא מחליט על איזו תרופה ללכת ואם דרך הקופה המחירים הם מוזלים - אני פשוט בורה בנושא. אודה לכם על תשובה

דרך קופת חולים זו אופציה די טובה , צריך רק להזמין תור בדרך כלל לוקח כמה שבועות, במכבי משלמים 18 ש"ח ,בדרך כלל אחרי מפגש אחד הרופא מחליט על טיפול וקובעים פגישה נוספת לאחר כמה שבועות לראות עם יש בעיות והטיפול מתאים. בקשר לסודיות רפואית אם את חותמת על ויתור יכולים להגיע למידע , אבל היום הרבה אנשים מקבלים טיפול תרופתי פסיכיאטרי לשיפור איכות החיים כך שאין טעם לסבול אם יש פתרון לבעיה שלך ע"י טיפול תרופתי.

תודה לך נראה לי שאשמע לעצתך למרות כל החששות כי מעולם לא נעזרתי בתחום הזה אני חברת קופ"ח מכבי ואנסה תודה

לאנונימית, נראה לי שאת מחפשת תירוצים כדי להמנע מטיפול. אפשר לפנות למרפאה קהילתית לבריאות הנפש ולקבל טיפול ללא תשלום. יש בכך יתרונות לא מעטים- במקומות כאלה כל השירותים (פסיכיאטריה, פסיכותרפיה, פסיכודיאגנוסטיקה ועוד) ניתנים תחת קורת גג אחת בעוד שבטיפול פרטי לעיתים יש צורך לפנות למס' מטפלים, או לפנות למטפל שהוא מומחה באופן ספציפי לבעיה שממנה את סובלת (לא כל הפסיכיאטרים מטפלים בכל סוגי ההפרעות). אם תחליטי על טיפול פרטי אז מומלץ לקבל המלצות על מטפלים טובים ומומחים בתחומם כדי שההוצאה הכספית תצדיק את עצמה. רצוי לקבל המלצות מאנשים שאת מכירה וסומכת עליהם.

ואיך מוצאים מרפאה קהילתית לבריאות הנפש? תודה.

זה לא עולה שום דבר (חוץ מהתרופות) - בקופת חולים. לא כדאי פרטי לדעתי. זה לא יפריע בעבודה וגם לא שואלים! חוץ מזה יש סודיות רפואית, כמו בתחומים אחרים ברפואה, לא? אל תפחדי!!

אפשר להגיע דרך קופת החולים או כל מרפאה פסיכיאטרית בבית חולים כללי הקרוב לאזור המגורים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום. אני מטופל ברסיטל כחודשים וחצי ואני מרגיש ממש דיכאון גובר רעב משוגע ושינה עוד יותר רעה משהיתה לי. אין לי שום אפשרות לפנות לטיפול כאן כי אני בחול רציתי לשאול מה כדאי לעשות ואיך בדיוק להפסיק לקחת את התרופה הזאת ללא תופעות לווי בהפסקת לקיחת התרופה. תודה

לאלמוני בדרך כלל מפסיקים את הרסיטל בהדרגה, יורדים במינון כל מספר ימים. אבל למרות היותך בחו"ל הייתי ממליץ שתגיע לפסיכיאטר כדי שיראה את כל התמונה וימליץ על טיפול המתאים לך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום מטופל כ-3 שנים באפקסור 150 עקב בעיות חרדה החרדה נעלמה אבל הדיכאון לא כמו שהיה בתחילת הטיפול באפקסור!! רוצה לעבור לציפרלקס כיצד עלי לנהוג?? תודה

ניתן לעלות ל-225 מ"ג ליום ולהמתין חודש לפחות- זה צעד עדיף מאשר החלפת תרופה. ציפרלקס נחשבת לתרופה יותר חלשה מאפקסור עבור דיכאון והיא איננה משפיעה על הנוראדרנלין.

לששון אכן לפני החלפת התרופה הייתי חושב על עליה במינון האפקסור, כמובן בהתייעצות עם הרופא המכיר אותך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני אשה שלפני כמה שנים היה לי התקפות חרדה של פעם ב . והייתי נוטלת ואבן 10 מ"ג וזה היה מרגיע היום בגדול אין לי חרדה יש לי בעיקר מחשבות על חרדה ואם יש לי קצת חרדה אני נוטלת חצי כדור וזה בסדר. בגלל זה אני גם נושאת כדור בארנק כל הזמן שאם חס וחלילה אני אצטרך . אני מצוידת. מכיוון שזמן ספיגתו של ואבן ארוך ביקשתי מהרופא שלי מרשם של אסיוול שזמן ספיגתו קצר יותר שאלתי היא: 1. אם לקחתי ואבן והוא עוד לא ניספג ואני בחרדה האם אפשר לערבב ולקחת אסיוול? ואבן אני מכירה , אסיוול עוד לא ניסית אני מחזיקה אותו לרגיעה 2. אם אני רגילה ל10 מ"ג ואבן לאיזה כמות אסיוול זה שווה במ"ג 3. כשאני יוצאת לבלות היתי רגילה לקחת חצי ואבן ואז נימנעתי לשתות אלכוהול וזה הפריע לי. אם אני שותה כוס יין האם זה תחליף לואבן ?מבחינת רגיעה ואם אני מערבבת בינהם האם זה מסוכן? לפעמים בא לי לתפוס ראש עם כוסית יין או פחית בירה והמחשבה שאם יהיה לי חרדה לא אוכל לקחת תרופה אחר כך מורידה לי את החשק לשתות הודה לך אם תעשה לי סדר בבלגן ובדאגות

לדורית איני רואה הרבה טעם להחליף וואבן לוואליום. הווליום היא תרופה שהכבד מפרק לוואבן ולמעשה הוואבן היא התרופה הפעילה. לכן גם אין בעיה "לערבב" בין התרופות. בקשר לשתיה, יש שאלות שלא צריך לשאול.... מה שקוראים בצבא שאלות קידבג. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם ישנה תקופה מאוזנת אחרי תקופה מאניה דיפרסיה? אני לא מאובחנת רישמית כמאנית דיפרסית, אבל למיטב הבנתי (אחרי קריאת חומר רב ושיחות עם אנשים) יש בי מזה.. הייתה לי תקופה מאנית בת שלושה שבועות ולאחריה דיכאון כשנה וחצי וכיום הרגשתי היא שאני חוזרת "לעצמי", מרגישה מאוזנת ויציבה יחסית. האם ישנה תקופת ביניים כזו? כמה זמן חולף בין התקף להתקף? האם פסיכאטר יוכל לאבחן אותי גם בתקופה מאוזנת זו ולומר לי האם יש לי מאניה דיפרסיה, רק על סמך תאור שלי את מה שעבר עליי? תודה, סיגל

לסיגל בהחלט שיש תקופות מאוזנות בין מאניה לדיפרסיה, וטוב שכך. קוראים לתקופות האלה רמיסיות, ובהן אנחנו יכולים להיות כאחד האדם, בלי תרופות או בעזרתן... פסיכיאטר יכול לאבחן אותך על סמך שיחה ותיאור של הסימפטומים שהיו לך בזמן המאניה או הדיכאון. תרגישי טוב, תמי.

לסיגל בהחלט ישנן תקופות של איזון ואפשר לבצע את האבחנה גם לפי האנמנזה, כלומר לפי מה שאת מספרת. דרך אגב, לפי זכרוני את נוטלת זיפרקסה, הזיפרקסה בהחלט מומלצת גם לייצוב הפרעה דו-קוטבית, כך שיתכן שמבחינת הטיפול בשלב הזה אין מקום להרבה שינויים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, התחלתי לקחת רסיטל לפני 3 ימים, במינון התחלתי של 5 מ"ג ליום. אני שתיין יחסית כבד (משתכר כל יום), והפסקתי לשתות לחלוטין בעקבות נטילת התרופה. שמעתי שישנן סכנות בהפסקה מיידית של אלכוהול - האם זה בטוח להמשיך ולהחמע או שירידה הדרגתית עדיפה (ואז מה עם הרסיטל?)

לפי תיאורך אתה למעשה מכור לאלכוהול וצריך לקבל טיפול של גמילה. האם אתה מעוניין להיגמל? מי נתן לך רסיטל ומאיזה סיבה? התמכרות וגמילה מאלכוהול זה עניין די מסובך ודורש התערבות רפואית ופסיכולוגית במקביל. מומלץ לפנות לבדיקה ואיבחון אצל פסיכיאטר או רופא מתחום ההתמכרויות.

לישי אכן יש סכנה בהפסקה פתאומית של אלכוהול אבל אין זה אומר שצריך לחזור לאלכוהול ולהפסיק באופן הדרגתי. חשוב שתגיע לרופא המשפחה או לפסיכיאטר שרשם את הרסיטל ותשוחח אתו על הפסקת השתיה וטיפול מתאים לגמילה מאלכוהול. שבוע טוב דר' גיורא הידש

כיום שוררת שיטה מיושנת ומקפחת הקובעת שהנזקקים לאשפוז פסיכיאטרי יאושפזו על פי אזור מגוריהם. מצב זה גורם לכך שכל בית חולים פסיכיאטרי קולט בין כתליו מספר קבוע (פחות או יותר) של חולים בשנה. כך - באין תחרות ובמצב בו הקליאנטורה מובטחת, אין שום מוטיבציה לבצע שיפורים. לא בתנאים הפיזיים הקשים לעתים קרובות, ולא בתנאים הקשורים ליחסי אנוש. ואם נעשה משהו עד היום, זה מעט מדי... אני מציע לשנות את השיטה, כך שנפגעי הנפש או באי כוחם, יהיו רשאים לבחור את מקום האשפוז. שינוי זה, שאינו כרוך בכל השקעה כספית כלשהי, יביא ליצירת תחרות בין בתי החולים על חסדיהם של החולים, כפי שצריך להיות! הגיע הזמן גם בתחום המפגר שלנו: יש להעביר הכוח לידי הלקוח ! ולשרון שלום, הממסד אינו מעוניין אפילו לשמוע על הרפורמה הזו. זה יכריח את כל צוותי בתי החולים להיכנס לתחרות עם בתי החולים השכנים, קרי, למאמצים מפרכים על מנת לזכות בנתח ראוי בתקציב בפרט, ולהחזיק את הראש מעל פני המים בכלל. נראה לי, שזה גם מתנגש חזק עם שיטות טיפול שכרוכות בלחץ על המטופל. כי המטופלים אינם מודעים לכך שלפעמים ש"כאב טיפולי" הוא כרטיס להתחזקות. יש גם טענה של בעיתיות ברצף הטיפולי. זה יכול היה להוות טיעון, בתנאי שהחולים לא היו מדווחים על "אווירת פחד" בהתאשפזם - אישפוז חוזר באותו בית חולים. הבעיה ששום נושא שכזה אינו יכול לזוז בלי לחץ שלנו - ואיך נפגעי הנפש ילחצו? בקיצור, אפילו אי אפשר לנהל דיון אמיתי עם אנשי המקצוע כאשר ברקע כל כך הרבה סודות מקצועיים הנשמרים על ידי הגילדה מכל משמר. בברכה, צביאל

ברפואה הכללית מזמן בוטלה החלוקה האזורית. אתה בדקת אם החלוקה, עליה אתה כותב כאן, היא בהתאם לחוק? נא להפנות אותנו לחוק שמתיר לבתי חולים פסיכיאטריים למיין חולים עפ"י שייכות גאוגרפית, כי נראה לי שזה לא מסתדר עם החוקים הקיימים. בקיצור,היכן הדברים נמצאים בכתובים?

שלום דור, אני רעייתו של צביאל. אני מצרפת לך פה התכתבות שערכנו עם היועצת המשפטית של אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות. עצתך להמשך הטיפול בנושא תתקבל בשמחה. לשרונה עבר-הדני, שלום רב, תודה עבור תשובתך. להלן כמה השגות: ראשית, החוק מחייב "לתת את השירות על בסיס ארצי, אזורי או בין אזורי ובתנאי שעצם מתן השירות עונה על דרישות סעיף 3(ד) לחוק המחייב מתן שירות באיכות סבירה, בזמן סביר ובמרחק סביר ממגורי המבוטח (ההדגשה שלנו). כאשר איכות השירות איננה סבירה, ואף הרבה למטה מזה, צריכה להינתן לחולה אפשרות לבחור בית חולים אחר לפי העדפתו, גם אם אינו במרחק סביר ממקום מגוריו. שנית, ברפואה הכללית ניתנת לחולה לבחור בין כמה בתי חולים שקופת החולים בה הוא חבר מצויה בהסכם התקשרות עמם, ואילו ללוקה בנפשו אין שום אפשרות לבחור, וזו אפליה ברורה לרעת נפגעי הנפש. ושלישית, ובעצם העיקר, האזוריות באשפוז בבתי חולים פסיכיאטריים אינה שואבת את מקורה מחוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד 1994, אלא מהסכם קיקיוני שנערך ונחתם בשנת 1978 בין חיים דורון, אז יו"ר קופ"ח כללית, לפרופ' מנצ'ל, אז מנכ"ל משרד הבריאות, שקבע לראשונה אזוריות באשפוז חולי נפש על בסיס מפה אזורית מוסכמת (שאגב אינה חופפת את מפת משרד הפנים ואף לא מפות אחרות של משרד הבריאות עצמו). בראשית שנות ה-90 ההסכם בוטל וחודש אח"כ (נודה לך מאוד על בירור מעמיק של העניין, המצוי בדו"ח ועדת נתניהו מ-92', אך ננסה להמשיך לחקור את הנושא באמצעינו הדלים). בברכה, דליה וצביאל רופא - מל"מ, מתמודדים למען מתמודדים, ארגון נפגעי הנפש בישראל העתקים: מר נתן סמוך, עו"ד – כאן ד"ר א. גרינשפון, ראש שירותי בריאות הנפש ?ב' אב, תשס"ה ?7 אוגוסט, 2005 לכבוד מר צביאל רופא מל"מ שלום רב, הנדון: אשפוז פסיכיאטרי- אזוריות במענה לפניותיך בעניין שבנדון (ואנא התנצלותי על העיכוב במתן תשובה): סעיף 12 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד 1994 קובע כדקלמן: 12. מתן שירותי בריאות על בסיס ארצי ואזורי שירותי הבריאות, כולם או חלקם, יינתנו על בסיס ארצי, אזורי או בין אזורי, הכל כפי שיקבע שר הבריאות. מאחר שמאז כניסתו לתוקף של החוק לא נעשתה קביעה אחרת על ידי שר הבריאות הפרשנות המקובלת על הלשכה המשפטית היא, כי בשיקול דעת הגורם האחראי למתן השירות לתת את השירות על בסיס ארצי, אזורי או בין אזורי ובתנאי שעצם מתן השירות עונה על דרישות סעיף 3(ד) לחוק המחייב מתן שירות באיכות סבירה, בזמן סביר ובמרחק סביר ממגורי המבוטח. ככל הידוע לי החלטת המדיניות של שירותי בריאות הנפש היא כי שירותי האשפוז הפסיכיאטרים ניתנים על בסיס אזורי, בהתאם למקום מגורי המבוטח, ולא על בסיס ארצי. החלטה זו בהחלט עונה בקנה אחד עם הוראות סעיף 3(ד) שכזכור מחייבות את נותן השירות להבטיח שירות זמין במרחק סביר ממגורי המבוטח. ברור שבכל קביעה, מתן שירות על בסיס ארצי או על בסיס אזורי, ישנן יתרונות וחסרונות. בכבוד רב שרונה עבר-הדני, עו"ד

שלום, אני בת 30 וכל חיי חשבתי שאני ימינית, אתמול בנזוגי מזה 3 שנים העלה את העניין שהוא רואה שאני פועלת כשמאלית במצבים שונים זה גרם לי לחשוב לגבי תפקוד המוח שלי והתנהגויות שונות שלי כולל חרדות, חוסר סבלנות ולעיתים קשיי ריכוז כי אני נוטה לפתח ולעבד במוח את מה שאני שומעת או קוראת ואז חוזרת לדיאלוג עם פיספוס מסויים... יש קשר בין הדברים? תודה .... שבת שלום

אצל אנשים רבים מאוד התפקוד המוטורי מתחלק בין שתי הידיים באופנים שונים. גם אני למשל כותבת ביד שמאל, אבל מפעילה עכבר מחשב, גם בפעולות מוטוריות עדינות ומדויקות, ביד ימין. קרוב משפחה שלי איבד את ידו במלחמה והפך בלית ברירה לשמאלי, כולל כתיבה, והוא מתפקד היטב (מנהל בית-ספר). נראה לי שהיום יש נטייה לייחס הכל לביולוגיה, והמימד הפסיכולוגי מוכחש.

לסיווני מה שאת מתארת היא דומיננטיות לא מובהקת, כלומר ישנם אנשים ימניים,ישנם שמאליים וישנם כאלו שהדומיננטיות מעורבת או לא מובהקת. לעתים דומיננטיות לא מובהקת קשורה להפרעת קשב ומכאן הדרך אל הקשיים הרגשיים שאת מתארת. לכן כדאי לדעתי לבדוק קודם כל את הכיוון של הפרעת קשב. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום, האם התרופה ריטאלין היא סם כמו בנזודיאזפינים, כלומר,- ידוע לי שהמטרה וההשפעה שלה שונה לגמרי אבל השאלה היא האם היא משנה תודעה ומשפיעה במיידית כמו בנזודיאזפינים למיניהם או שהיא יותר פועלת תקופתית כמו תרופות SSRI. אודה לתשובתך.

פועלת מיידית לפרק זמן מוגבל. תופעות הלוואי שלה לפעמים מתמשכות מעבר לזמן ההשפעה (בעיות שינה ונשירת שיער) יש תרופה שנקראת סטרטרה שהיא גם עבור טיפול בהפרעת קשב וריכוז והיא בעלת התוויה למבוגרים והיא פועלת כמו SSRI - כלומר לוקח יותר זמן עד שהיא מתחילה לפעול.

ריטאלין הוא סם ממריץ ונמצא בפקודת הסמים המסוכנים. שייך לקבוצת האמפטמינים עם השפעה מיידית- ההשפעה שלו היא בנושאים רבים כמו עירנות, ריכוז, מצב רוח, תיאבון וכו'. יש לו שימוש רפואי בעיקר בילדים היפראקטיביים עם קשיי ריכוז (ADHD) ובשנים האחרונות גם מתבגרים ואף מבוגרים, אבל גם שימוש לרעה כסם מועדונים וכו'. למרות שימוש לרעה בריטלין, ההתמכרות אליו איננה דומה לבנזודיאזפינים. השימוש בתרופה זאת בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר היא מאד רחבה. הבנזודיאזפינים הרבה יותר ממכרים אבל גם הרבה יותר נפוצים. צריך לציין ששימוש לרעה בבנזודיאזפינים קיים בעיקר אצל מכורים לחומרים אחרים כמו אלכוהול, קוקאין והירואין ולא אצל אנשים עם הפרעת חרדה או הפרעת שינה שאצלם מדובר בתרופה ככל תרופה אחרת ולא בסם. היפנודורם הוא היחידי בקבוצה זאת שכלול בפקודת הסמים המסוכנים, כל השאר מוגדרים כתרופות פסיכוטרופיות ולא כסמים מסוכנים.

ליואל תודה לדור ושירה ואני מצטרף לדבריהם שהריטלין מבחינה טיפולית דומה יותר לבנזו. שבוע טוב דר' גיורא הידש

יש לי מסה של תרופות אולי הפעם זה חצליח בנתיים אני ככ עיף שאין לי כוח לעשות צריך רק לחפש מקום שלא ימצאו עד ש ....אז אולי בנתיים ניפרד.....

אתה באמת חושב שעייפות או דיכאון יכולים להיות הסיבה להתאבדות? תחשוב על זה רגע, אתה אדם רציונלי, כולנו רציונלים מטבע הדברים, למה לבצע דבר שאתה לא באמת מבין את מהותו? למה ללכת בעיניים עצומות, תשב תחשוב תנסה להבין תקרא משהו(אולי את המיתוס של סיזיפוס של אלבר קאמי? זה יכול לדבר אליך), לא חבל לעזוב את העולם הזה סתם? ללא שום פילוסופיה שמלווה אותך ואת דרכך? תנסה להבין את האבסורד הזה, אתה כאדם חי לא יכול להבין את מהות האין, אבל עדיין במו ידיך אתה מסוגל להפסיק הכל הכל! כמה אקזיסטנציאלי! אבל עם זאת ברגע שתפסיק להתקיים, זאת כבר לא תהיה משוואה, כלומר אתה לא מסוגל באמת לחדול מלהתקיים, כי אתה תמיד קיים, אי הקיום הוא לא המוות, המוות הוא בעיני המתבונן בלבד, אתה יכול להבין את זה? זה לא מזור לבעיותיך,זאת לא הקלה, בכלל לא, זה בכלל לא קשור למושגים השגורים בפיך, או בפי. להפסיק את הסבל, זה כל כך לא משמעותי לעומת הפסקת הקיום עצמו. אולי תוכל לנתב את הסבל הזה לכיוונים אחרים? אולי תיצור משהו מתוך הסבל, האמנות היא אלמותית לפחות לפני שאתה הולך עם החלטות שכאלה, תנסה להנציח את עצמך, כל יצירה היא סוג של מוות ע"ע דורין גריי, הצעתי, אל תילחם בגבולות לא לך, תעבוד עם מה שיש, בינתיים זה רק החיים. אנה