פורום פסיכיאטריה

שלום רב ד"ר הידש, סבתא שלי בת ה- 85 קיבלה כטיפול בטינטון, אלטרולט 10 מ"ג ליום. כבר רשמתי את הנושא הזה כאן בפורום ואז רשמת לי שזה יכול היות טיפול יעיל לבעייה, אך עם תופעות לוואי וצריך להיות זהירים. שאלותיי הן: 1) כבר שבוע שהיא נוטלת אלטרולט, וכרגע יש לה רק יובש בפה והזעה מרובה. האם להמשיך את הטיפול באלטרולט, לדעתך ? 2) היא לוקחת את האלטרולט ב- 9 בערב, האם היא יכולה לקחת גם ואבן 10 מ"ג באמצע הלילה כשהיא מתעוררת ולא מצליחה שוב להירדם? תודה רבה.

שלום, אכן אלו שתי תופעות לוואי מוכרות לאלטרולט, גם ההזעה וגם היובש בפה. ליובש בפה עוזרים בעיקר מסטקים או סוכריות כיוון שמדובר בחוסר רוק ולא בחוסר נוזלים. שינויים בטיפול יש לעשות עם הרופא המטפל ותמיד לבדוק מה בעד המשך הטפול בתרופה ומה תופעות הלוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הירש.. שלום רב. אני בת 26 , נשואה כבר 8 שנים ,ויש לי שלושה ילדים .ובוגרת אוניברסיטה. ועובדת. לאחרונה אני בוגדת המון בבעלי. ולא רק עם גבר אחד. אל תפנה אותי לטיפול זוגי . כי בעלי לא יסכים . וגם אני לא אתוודה בפניו על כל אשר עשיתי.לאחרונה .......אני מאבדת ריכוז. איני יכולה לשבת וללמוד ולהכין כמו פעם. אני שוכחת הרבה . מתעצבנת במהירות . לאחרונה צוחקת בצורה היסטרית על כל דבר . פעם , בכיתי ללא סיבה . עכשיו אני צוחקת ללא סיבה. מה לעשות עם עצמי ??

את מציינת שקיום יחסי מין עם גברים נוספים החלה רק לאחרונה. האם היה לאחרונה משהו שגרם לכך? האם הדברים נעשים מתוך בחירה ומודעות או מחוסר שליטה? האם יש שינוי משמעותי במצב הרוח שלך בזמן האחרון? אם את מרגישה שאת מאבדת שליטה והדברים נעשים ללא שיקול דעת ולא נהגת כך בעבר אז רצוי להגיע לבדיקה פסיכיאטרית.

את מתארת כאן סדרה של התנהגויות: בגידה, ירידה בריכוז, ירידה בהתמדה, שכחה, עצבנות גוברת, וצחוק ללא סיבה. השאלה היא מהו מקור ההתנהגויות האלה בפנימיותך ו/או בעולם החיצון והאם המקור הזה דורש טיפול פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי? ייתכן שבשלב זה, את זקוקה קוןדם כל ליעוץ מקצועי, כדי לברר עם מומחה את השאלה הנ"ל. כי אם יתברר שאת זקוקה לטיפול כלשהו אז יפה שעה אחת קודם!

תודה למשיבים ואני מצטרף לדעתם שיש לראות את כל התמונה ולא רק תופעה זו או אחרת. כל טוב דר' גיורא הידש

היי לכולם אחרי שנה בטיפול פתאום אין לי מה להגיד. אני מתאמצת לדבר, מנסה להמשיך אבל השתיקה משתלטת. אני אפילו סתם מעבירה את הזמן בדיבור על שטויות ועל מה שקרה לי במהלך השבוע, אבל כבר כמה פגישות שאני לא מצליחה לדבר על דברים אחרים. זה לא שהכל השתנה ואין לי כבר בעיות, פשוט אין לי מה להגיד... מה עושים? נועה

לנועה, אלמלא המשפט האחרון שכתבת, הייתי שואלת אותך אולי הגעת דווקא למקום שבו אין יותר צורך בטיפול? אבל מכיוון שכן כתבת אותו, אז נדמה לי שבשתיקה שלך יש איזושהי אמירה בכל זאת. מסר מסויים שאת מנסה להעביר באמצעות השתיקה? אולי אפילו משהו שאת לא מודעת לו? שתיקה היא סוג מאוד מסויים של תקשורת. אני למשל שותקת כשאני כועסת, או פגועה, או חושבת שאין מי שבאמת מקשיב לי. הרבה פעמים דווקא לפני שיחה חשובה, או לפני שלב חשוב בטיפול, יש מעין הגנה שקשה לוותר עליה , ואז ישנה "תקיעות". לדעתי חשוב להבין ביחד מה מקור השתיקה? למה דווקא עכשיו? ומה את מנסה להגיד בשקט הזה. דנה

לנועה אני מצטרף לדנה וחושב שמדובר בשלב מאוד חשוב בטיפול, יש מחסום כלשהו שצריך לעבור אותו. אז אזרי אומץ! כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב ברצוני להשתתף בסדנת ויפאסנה. אשמח לקבל אינפורמציה על התהליך. איך זה עובד? כיצד זה משפיע? על מה זה משפיע? מה ייחודה? יתרונותיה... חסרונותיה... חוויות אישיות...כל מידע יתקבל בברכה תודה, נינה

הי נינה, יכול להיות שאני "סטיגמטי", אבל מה כבר יעזור לך בחיים אם תשתקי לגמרי במשך שבוע או עשרה ימים? זה נשמע לי כמו עינוי קשה ומיותר...סיגוף ללא צורך... בה אולי נשמע פחות כואב מלתקוע לעצמך מחטים בגוף, אבל מבחינה נפשית זה נשמע לי לא פחות כואב. מקריאה באתר של הויפסנה, דעתי רק התחזקה: http://www.il.dhamma.org/index.asp האמת היא שגם שמעתי על מישהי שהתפרצה אצלה הפרעה נפשית בעקבות סדנא כזו...אבל שמעתי גם על אנשים שהרגישו התעלות גדולה אחריה. בקיצור, זו דעתי האישית, ואינני בעל ניסיון אז אני זו רק דיעה בברכה מיכאל(מיקי)

היי מיקי " נשמע לי עינוי קשה ומיותר..." זאת בדיוק הסיבה שרציתי לשמוע מה אנשים שהתנסו חושבים על זה. מצד אחד זה נשמע נורא, מאידך אני נמשכת מאוד להתנסות בזה... תודה לקישור, אקרא בהמשך... כיף לשמוע ממך, נינה

אני נוטלת ציפראלקס מזה כחצי שנה וכאחת מתופעות הלוואי של התרופה , אני חשה שיש ל י עיכוב בשעת יחסי מין מלהגיע לאורגזמה , זה לוקח הרבה זמן וזה הרבה יותר חלש בעוצמות מבעבר ( לפני לקיחת התרופה ) כיצד ניתן להתגבר על הבעיה הזאת.

האפשרויות הטיפוליות הן: 1. תוספת של תרופה שתנטרל את תופעות הלוואי של עיכוב באורגזמה שנובעת משימוש בציפרלקס-SSRI. זה יכול להיות אחת מהתרופות הבאות: סורבון-בוספירון, זייבן-בופרופיון, ציפרוהפטדין, אמנטדין ועוד. 2. הפסקת טיפול ל-48 שעות בסופי שבוע, בתיאום עם הרופא בלבד. 3. החלפת התרופה לתרופה אחרת. מהלך שכרוך בסיכון. 4. העצמת הגירוי המיני ע"י הפרטנר שלך כמו שילוב טכניקות בחדירה, גירוי אוראלי ועוד.

לורדית הכל נכון אבל לצערי רוב השיטות לא כל כך עוזרות. הדבר העיקרי הוא שלא נגרם לך שום נזק וכאשר תסיימי את הטיפול הרצון המיני יחזור וגם התופעות המפריעות יעלמו. כך שאחרי סיום הטיפול תחזרי להרגיש בטוב. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך ד"ר אני סובלת מחרדות קשות , לא מסוגלת לעבוד, לצאת ,כשאני צריכה לצאת מהבית אני נתקפת בחרדה , כשאני צריכה לדבר עם מישהוא אני מרגישה כמשותקת, מטופלת בכדורים שלא כל כך עוזרים. הרופא הוסיף לי בנוסף לכדורים שאני לוקחת גם קלונקס , הבעיה בקלונס כשאני לוקחת אני מרגישה מעופפת, שאלתי היא האם החרדות הינן מחלת o/c/d או- חרדה חברתית .

שלום לאורחת לא כל כך תיארת מה עובר עליך כך שבטח איני יכול לאבחן ולא ניתן לאבחן דרך הרשת. רק דבר אחד, OCD שייכת לקבוצת הפרעות החרדה, כך שאין סתירה ביניהן. OCD היא סוג מסויים של הפרעת חרדה בתוך המשפחה הגדולה של הפרעות החרדה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בת 20, ויש לי מספר דברים שמטרידים אותי ואת משפחתי. מזה כמה שנים אינני ישנה טוב בלילה, יש לי מספר יקיצות בלילה: בדרך כלל בשעות 3,4,5 לפנות בוקר, וקשה לי לחזור לישון לפחות למשך חצי שעה. מעבר לכך, משפחתי טוענת שאני נוהגת לשטוף ידיים הרבה פעמים מעבר לנורמה. בנוסף, כל דבר מגעיל אותי כגון: שערות על הריצפה, מישהו שמחטט בשיניים או מגרד, מישהו שנכנס לשירותים, מישהו שנוגע ברגליים. ולכן, אני נוהגת לשטוף ידיים לפני ובגמר כל פעולה, כגון: שימוש במחשב, שימוש בשלט הטלוויזיה, לפני ואחרי האוכל, כאשר אני מגיעה הבייתה, ולפני שאני יוצאת מהבית. אני נוהגת להעביר ניגוב ולנקות את האבק מהרהיטים בחדרי ומכל הבית, מספר פעמים בשבוע בגלל שאני נגעלת מכך, יש לציין, שהוריי ובני משפחתי אנשיים נקיים ותמיד הקפידו על סדר וניקיון, אך הם לא מקפידים לשטוף ידיים באותה מידה ותדירות שלי, ולכן, אני נגעלת לגעת בחפצים, במחשב, בשלטים, ובטלפון. מקווה שתיתן לי חוות דעת מקצועית בהקדם האפשרי. בברכה אסתר

לאסתר נראה שישנה כאן בעיה הקשורה לקבוצת הפרעות החרדה. כדאי להגיע לפסיכיאטר לאבחון ולשקול אתו את האפשרויות הטיפוליות, אבל בהחלט יש כאן בעיה וטוב שפנית לפורום. כל טוב דר' גיורא הידש

בצעד נועז וחסר תקדים ביקשתי מהפסיכיאטר שהייתי אצלו באיבחו ביום ראשון לרשום לי משהו כדי להירגע מהחרדות של הלימודים. הבונדורמין שלקחתי (היה לי בבית פשוט) מדי פעם היה נחמד, אבל לא יכולתי לקחת במהלך היום. אז ישל יקלונקס 0.5 והפסיכי' אמר שאני יכולה להתחיל בחצי כדור, אחרי 6-8 שעות אפשר עוד חצי אם אני צריכה ואני יכולה לעלות במינון עד לשני כדורים ליום. כדר 3 לילות אני ישנה יופי עם חצי כדור. בגלל שזה כלכך מרדים אנימפחדת לקחת ביום. לקחתי אתמול ונרדמתי לשעתיים בצהריים. יכול להיות שהייתי זקוקה להן. בכל מקרה, היום לא הרגשתי צורך לקחת אלא רק לקראת ערב שהדאגות החמורות התחילו להציק לי. זה די נחמד, שיש כזה פיתרון. אני מקווה שמצבי בלימודים ישתפר ולא אצטרך לחדש את המרשם אחרי החבילה הזו... אין ספק שהמנוחה הטובה בלילה והפחתת המתח משאירה לי יותר אנרגיות להתמודד עם מה שחשוב. היום אפילו הצלחתי לדבר עם חברה, מה שלא יצא לי לעשות כבר כמה חודשים טובים

יופי שמצאת מה שעושה לך טוב. עם זאת, מניסיון, כדאי לקחת את הקלונקס רק מתי שאת באמת חייבת אותו ולא יכולה בלעדיו. כי כמו בתרופות הרגעה אחרות, שימוש תכוף יכול להביא להתמכרות... ליתר ביטחון, אולי כדאי שתשאלי את הרופא על כך.

לשירה הקלונקס היא תרופה מצויינת פרט לחסרון היחיד של ההתמכרות. ישנה אסכולה שבהחלט אומרת שעדיף לטפל עם תרופות מסוג הקלונקס מאשר עם התרופות נוגדי הדיכאון למצבים של חרדה למרות הסיכון של ההתמכרות. אל תשכחי שהקלונקס אינה גורמת לעליה במשקל.... כל טוב דר' גיורא הידש

בחוק המתייחס לזכות לאשפז בכפייה אזרח- מצויין שזכותו של פסיכיאטר לכפות "טיפול מיוחד". אבקש הסבר למה הכוונה ? האם הכוונה למכות חשמל למח בכפייה? לניתוח לובוטומיה כדי להפוך את הכלוא לזומבי חסר בינה ורצון? אודה עבור הסבר ישר ומכבד את השואל.

לק. לדעתי אין בחוק זכות לכפות טיפול. ישנה אפשרות של אשפוז בכפיה ולא טיפול בכפיה. אבל צריך לבדוק ואיני בטוח בתשובתי זו. כל טוב דר' גיורא הידש

טיפול בחשמל נעשה אך ורק בהסכמת המטופל, ואפילו נדרשת לכך חתימתו. ולכן, לא ניתן לכפות טיפול בנזעי חשמל! ניתוחי הלובוטומיה רווחו בשנות ה-50, ואילו היום כבר לא מבצעים אותם! שלא כמנהגי החלטתי לכתוב, מאחר שראיתי שלא קיבלת תשובה עניינית וממוקדת לשאלותיך.

"הטיפול המיוחד" עלול להיות כדורים ו/או זריקות.

כדי להפוך מישהו ל"זומבי" לא צריך חשמל- תרופות עושות את זה הרבה יותר טוב. את לא תאמיני איזה תרופות יש בפסיכיאטריה ומה אפשר לעשות איתם אם רק רוצים.... אני יכול להגיד לך ש-"חיות פרא" שנכנסים לבתי חולים פסיכיאטרים יוצאים משם "צמחים"- בקושי מסוגלים ללכת או בכלל לדבר, שלא לדבר על התנגדות. והם לא קיבלו שום חשמל. רק תרופות- כדורים וזריקות עם מרשם. לפי החוק טיפול בנזעי חשמל דורש הסכמה של החולה או אפוטרופוס שלו+ חתימה של 3 רופאים, כאשר אחד מהרופאים הוא מנהל בית החולים או הסגן שלו. אבל ישנם מצבי חירום שבהם כן מותר לבצע ECT בכפיה ואז הרופאים פונים לקבל ייעוץ משפטי במסגרת בית החולים כדי שחלילה לא תהיה סטיה מינימלית מהחוק. ישנם גם היום ניתוחים של לובוטומיה אבל לא לובוטומיה מלאה, אלא משהו הרבה יותר חלקי ומינימלי שלא גורם לנזק משמעותי כבו בעבר הרחוק....וגם זה רק בחו"ל ולא בארץ. למיטב ידיעתי בארץ אסור לבצע ניתוחי מוח לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות, אפילו לא לשם מחקר. בחו"ל, בחלק מהמקומות, הדבר כן אפשרי.

בהמשך לשאלתי האם מחשבה טורדנית שחוזרת על עצמה זה לא OCD כי אצלי הובחנה הפרעת פניקה האם יש הבדל ? הפרעת פאניקה נגרמות גם ממחשבות טורדניות? מחכה לתשובתך

לסיגל לא אין מדובר על אותה הבעיה למרות שהדברים עלולים להיות די דומים. בכל אופן גם הפרעת פאניקה וגם OCD שייכות לקבוצת הפרעות החרדה, כך שלא תמיד חשוב כל כך להבדיל ביניהן. כל טוב דר' גיורא הידש

לפני כשבועים בהמלצת הרופא הוחלפו לי כדורי הפאקסט 20 מ"ג 1 ליום (+ קלונקס 0.5 מ"ג ליום) לרסיטל 20 מ"ג והקלונקס נשאר באותו המינון. במהלך השבועים חשתי טוב מאוד ולא היתה שום חרדה(תופעת החרדה מופיעה עקב מחשבה שתמיד גרמה להתקפי החרדה ולא משום דבר אחר). ופתאום חשתי שוב חרדה עיקצוצים בידים ירדה בתאבון הסתגרות והמחשבה רצה לי בראש כל הזמן. רציתי לשאול האם המעבר מכדור ללכדור בד בבד והסתגלות הכדור בגוף היא זו שגרמה להחרפה בחרדה(בעבר בשימוש בפאקסט היו לי גם התקפי חרדה ולכן הכדורים הוחלפו) עוד נאמר לי מהרופא שלאחר שבועיים אם יהיו חרדות שאקח עוד חצי כדור ליום, רציתי לדעת האם שבועים של שתית רסיטל עדין אין השפעה או שמא יש בעיית מינון. בכלל האם טיפול של 4 חודשים בכדורים פסיכאטרים לא אמורים להביא לקיצם של החרדות. אודה לתשובתך

לסיגל לדעתי עדיין אין תשובה לשאלותיך, צריך לחכות עוד קצת להשפעתו המלאה של הציפרמיל, בינתיים אפשר להעזר בקצת קלונקס. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום בן 27 כשנה וחצי לאחר הפסקת לקיחת כדורים(ציפראמיל) בעקבות תופעות לוואי שהחמירו. הפסיכיאטר ניסה להחליף מספר תרופות אך ללא הצלחה.. בפגישה אחרונה איתו הומלץ על אפקסור xr 75 אני רוצה לנסות אך מאוד חושש גם מאחר ועבר הרבה זמן אני אמור לקבל החלטה בקרוב מאחר ואני רוצה לחזור ללימודים ומתקשה מאוד להתרכז ואני לא חושב שאני אצליח לסיים את התואר בלי כדורים שאלתי: כיצד אני מתגבר על הפחד מלקחת אני ממש לא מצליח להכניס את הכדור לפה כמו כן בגלל מה שעברתי(נסיון של מספר כדורים) יש לי גם מחסום די גדול ופחד מתופעות לוואי .. מתגובה קיצונית או אי שקט וחוסר התאמה של הכדור התרופה גם באה בקפסולה כלומר אני לא יכול לנסות לחלק אותה .. איך אני מתגבר על זה?? כי אני רוצה באמת לשפר את המצב תודה

אם יקל עליך אם תוכל לחלק את הקפסולה, אז אולי יעזור לך משהו מנסיוני. מאחר ולא יכולתי לבלוע את זה בגלל הגודל, כל הזמן פשוט פתחתי את הקפסולה ישר לתוך הפה (התוכן הוא גרנולות קטנטנות חסרת טעם). כמו כן, לי אישית לא היו תופעות לווי חזקות, אך דעתי למען איכות חיים טובה שווה לעבור תופעות לא נעימות ולא לעזוב את הטיפול...

למשותקת האם ניסית זאת על כדור של אפקסור xr ..?

ד"ר יקר, שלום! אני בן 26 ואני סובל כבר כמה שנים מבעיות נפשיות כלליות שע"פ אבחון פסיכיאטרי מקצועי, זהו ערבוב של דיכאון, חרדה, ובעיות אישיות. לאחר שהתרופות הסטנדרטיות לא הועילו, רשם לי לאחרונה פסיכיאטר מומחה - תרופה בשם LMICTAL שהיא במקור נגד אפילפסיה. הוא טען שיש יסוד סיר שהתרופה תאזן את מצב הרוח שלי, למרות חוסר האבחון המדויק. האם לדעתך יש יסוד סביר להניח ביעילות התרופה לגבי? תודה רבה!

לאבי בהחלט מקובל. התרופות מהקבוצה של למיקטל (טגרטול, דפלפט) כולן במקורן נגד אפילפסיה והשמוש שלהן בפסיכיאטריה הוא לייצוב (מלשון יציב) של מצבי הרוח בעיקר במאניה דפרסיה. עם זאת נותנים אותן גם במצבים קלים יותר שבהם יש שלוב של תנודתיות במצב הרוח וספק למצב אורגני-נפשי. כל טוב דר' גיורא הידש

"סטיגמה" היא מלה ביוונית עתיקה. פירושה היה אותה חותמת שנצרבה בבשר כתפם של העבדים על מנת לזהותם (במקרה ויברחו למשל). ב-1993, כאשר עדיין איש לא נחשף באופן מלא בתקשורת, הופעתי ב"קשר משפחתי" שם רואיינתי על ידי הפסיכולוגית זיווית אברמסון במשך חצי שעה (עד היום התראיינתי למעלה מעשר פעמים - המפורסמת ביניהן אולי הייתה בדן שילון ב-95'). אנשים שלא הכירו אותי היטב ושלא היו להם כוונות טובות, אמרו שיצר הפרסום הוא שדחף אותי. אני מעולם לא הכחשתי שאהבתי את החשיפות האלה, מפני שאני כריזמטי ועובר מצוין את המסך ותמיד זכיתי לאהדה רבה בעטיין. אבל אני יודע בלבי, וגם הצהרתי על כך פעמים רבות: "אני ביקשתי, יותר מכל דבר אחר, לשבור את הסטיגמה כלפי אנשים שנפגעו נפשית!". וזאת גם הסיבה שבחרתי במודע להציג את עצמי לא כ"פגוע נפש" ולא כ"נפגע נפש" ולא כ"מישהו במשבר", אלא נקטתי בכוונה תחילה בשם המפורש: "חולה נפש". רציתי להתקיף את מוחם של הצופים. רציתי ליצור ניגוד חריף בין האופן בו אני מציג את עצמי ("חולה נפש") לבין ההופעה הרהוטה, האינטליגנטית, הידענית והבוטחת שלי. רציתי שהצופים ישאלו את עצמם: "איך זה יכול להיות שהבחורצ'יק הזה הוא גם "חולה נפש" וגם נותן תצוגה כל כך מוצלחת לפני רבבות צופים, פעם אחר פעם?" רציתי להביאם למצב בו יודו, לפחות בינם לבין עצמם, שכנראה הם אינם יודעים ומבינים, ובודאי לא מסוגלים להגדיר בדיוק, מהו למעשה "חולה נפש", למרות שרבים מהם ממהרים להשתמש במונח הזה השכם ונערב... מצד אחד - רציתי להביא את החברה למצב בו תודה בבורותה, מצד שני - רציתי לעודד את קבוצת האנשים המכונים בבוז ולעג "חולי נפש" לקום להתארגן ולעמוד על זכויותיהם. הבורות של החברה היא רעה חולה. היא מביאה לחרדה וזו האחרונה מביאה לדחייה. לכן, מי שרוצה להילחם בדחייה ובקיפוח - שהן בטויי הסטיגמה הרווחים ביותר והקשים ביותר - חייב להתחיל ולהילחם בבורות! אבל בידם של רוב המתמודדים בישראל אין ידע שיוכל לעמוד כתריס מול הבורות. אך לא מפני שאין ביניהם אינטליגנטים ויודעי ספר... אלא מפני שמי שמחזיק את הידע לא מוכן לשחרר אותו באופן מלא לידיהם של המתמודדים שכה זקוקים לו במאבקם אל מול מפלצת הסטיגמה. האנשים שמחזיקים את כל הידע האנושי הקיים כיום בתחום חולי הנפש הם אנשי המקצוע בתחום זה. כן, עובדי הסיעוד, המרפאות בעיסוק, העובדים הסוציאליים, הפסיכולוגים וכמובן הפסיכיאטרים, כולם יודעים, בדיוק ולפרטי פרטים, מהי מחלת הנפש וממה היא נובעת (ושלא יספרו לכם אחרת...). ברם, אנשי המקצוע שבידם ליידע את הציבור בדבר החולי הנפשי ובכך למגר את הסטיגמה, אינם עושים כן. הם שומרים את הקלפים קרוב לחזה. הם גורמים לציבור הרחב, לציבור ההורים ולציבור המתמודדים להישאר בחושך. כך, כל הציבור ממשיך להגות ולדמיין כל מיני ספקולציות המעורבות בשמועות שווא ובאמונות תפלות, אודות מהותה של "מחלת הנפש והאנשים המסוכנים שלקו בה". כאמור, כל אלו הן מחשבות שווא של "הבריאים" הנובעות מבורות תהומית... אני קורא להורים ולמתמודדים, לא לוותר לאנשי המקצוע בענייני מידע, אלא לבקש, ולדרוש, ולהמשיך ולהתעקש ולעמוד על שלהם עד שיינתן כל המידע הדרוש. הם לא יעצרו אותנו, הם לא יעצרו את הקדמה!!! ואני קורא לאנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש לפתח גישה חדשה כלפי הציבור. אני קורא להם לא לפחד וליידע את החברה, את החולים ואת ההורים. נדמה לי שעברנו לאלף חדש. נדמה לי שעברנו את ימי הביניים בהם הספרים היו נחלתם היחידה של הנזירים במסדרים...

הבעיה היא בכך, שאנשים הם מאוד שונים, יש המון אנשים לא גמישים בחשיבה, שמרנים מאוד, נוקשים, לא פתוחים, עקשנים ולא סבלנים לשונה. לכן, לצערנו, הקהל הזה לא יושפע ממידע חדש ששונה מאופן החשיבה שלהם, במיוחד אם מדובר בתןכניות חד פעמיות בטלויזיה. אפילו אם יראו בחור שפוי כמוך הם כבר ימצאו את ההסברים שיתאימו להם: למשל, שזה מבוית ואתה לא באמת סובל ממשהו, וזה כל כך ברור שאפילו לא התאמצתה לעמיד פנים של חולה נפש אמיתי.... ועוד דבר. אם כל האידאליזם והאופטימיות שלך, אכן מחלות נפש הן מאוד שונות. נדברים שאתה מתכוון עליהם, קרוב לודעי שאלה בכל זאת לא מחלות נפש, אלא הפרעות נפשיות או הפרעות רגשיות (דכאונות, חרדות, פוביות, אובססיות וכו)... כאשר יש באמת מצבים של אי-שפיות, כשאנשים לא מתחברים לגמרי למציאות, לא תופסים אותה, לא מסתגלים בחברה אנושית עקב עיוותים בתפיסה, או חיים בחוסר מודעות למה שהם עושים, כיצד מתנהגים ומי הם עצמם. יש מחלות נפש באמת קשות ולא כדאי לערבב אותן עם הפרעות של אנשים שפוים. אמנם ברור, שצריכים להלחם גם בסטיגמה לגביהם, כדי שאנשים לא יפחדו ויבינו טוב יותר את המנגנונים של המחלות.

שני סיפורים שעלו בדעתי כאשר קראתי את תגובתך: הטיפות המטפטפות על הסלע, אחרי שנים רבות מחוררות בו נקב... הזקן הנוטע תמרים עבור צאצאיו, למרות שלא יזכה לאכול מפירותיהם...

צביאל- אני חושב שראיתי אותך בתוכנית של דוב אלבויים בערוץ 2. הופעת שם כמי שסובל מדיכאון (?). אתה צודק לחלוטין בדבריך בנושא הסטיגמה, ידע וחשיפה. הסטיגמה קיימת מכיוון שחולי נפש מתביישים בהיותם חולים ופוחדים להיחשף. גם המטפלים מנצלים חולשה זאת כדי להסתיר מהמטופלים-או ליתר דיוק-מהלקוחות שלהם- מידע בסיסי ביותר שקשור לטיפול או למחלה. בעידן האינטרנט קשה לשקר לאורך זמן. כלומר פסיכיאטר שנוהג לשקר ללקוחותיו עשוי להיתקל בלקוחות שגולשים באינטרנט וקוראים מאמרים מקצועיים, שכל אחד יכול לקרוא אותם ברשת, ובצורה כזאת לאמוד על מידת מקצועיותו או מידת אמינותו של המטפל. חשוב לזכור שפסיכיאטר הוא כמו כל נותן שירות אחר- חשמלאי, שרברב, רופא שיניים- הלקוחות שלו הם מקור פרנסתו ויש לו אינטרסים כמו לכל נותן שירות אחר, גם אם המשכורת שלו משולמת דרך צד ג' (כמו משרד הבריאות במקרה של מטפלים בבית חולים). מי שנפגע מהסטיגמה הכי הרבה הם דווקא אלה שלא מטופלים. מי שמטופל נגד דיכאון מרגיש טוב והסטיגמה זה רק תופעת לוואי של הטיפול. אבל מי שחולה ולא מטופל, הוא סובל והוא סובל כי הוא מפחד שהסטיגמה תדבק בו ולכן הוא ממשיך לסבול ולא פונה לטיפול.

צביאל היקר גם אני אוהבת לקרוא לעצמי חולת נפש. אם מניה דיפרסיה היא מחלת נפש, לפי ההגדרות הDSMיות, אז אם יש לי את המחלה, אני חולה בה, עלי הדביקו את הסטיגמות האלה נגד השיגעון וכו'. כן, זו אני, השכנה מעבר לפינה, עם שתי הבנות החמודות וההורים מעבר לכביש. כן, זו אני הפסיכולוגית, מקצוע כל כך יוקרתי, איך זה יכול להיות שפסיכולוג יכול להיות גם משוגע?! ואני משתמשת בביטוי הזה כמו שבעלי יכול להגיד שהוא חולה באסטמה. או סובל מאלרגיה. מניה דיפרסיה היא האסטמה שלי, ויש לה טיפול- טגרטול, וליתיום וכו', ויש תקופות מאד קשות של דיכאון שאז קשה מאד לקום וללכת לעבודה ורוצים למות, ויש תקופות עם עודף אנרגיה שבהן חושבים שיש כוחות מיוחדים ויש המון תופעות לוואי למחלה הזאת ותופעת הלוואי הקשה ביותר היא הסטיגמה. והסטיגמה היא לא רק בקרב הציבור הרחב אלא לצערי הרבה בקרב אנשי בריאות הנפש, המטפלים השונים, רופאים כפסיכולוגים כעובדים סוציאליים, שחושבים שיש קו ברור בין החולים לבריאים, ושהם עצמם מוגנים משיגעון מדיכאון מחרדות, שאלה מחלות של ההם הפסיכוטים החולים המשוגעים האלה המסכנים. והם המטפלים הנאורים והיודעים. עד שמגיעה אחת כמוני וקצת מבלבלת את היוצרות, מסתננת למערכת כמו איזה מרגלת בעורף האויב, וכשאני נתקלת בהתנשאות הזאת המפלצת שלי מתעוררת ומשתוללת במלוא עוצמתה בלי שהאנשים סביבי מבינים מה קרה כי הרי המחלה שלי היא סוד, לצרכי השרדות בעולם רדוף הסטיגמות אליו אני שייכת. ואני קוראת את דבריך צביאל בקינאה, כמה הייתי רוצה להיחשף יחד איתך, כמה הייתי רוצה לפרסם ספר על קורות השיגעון שלי, על מחשכי הדיכאון, על הקושי של החיים עם ההסתרה, אך איני יכולה. ולפחות כאן אני יכולה להגיד את דברי. ולמטופלים שלי אני נותנת את כל האינפורמציה. על המחלה, על הטיפול, כל מה שאפשר כדי לפזר את ענני הבורות ולהאיר את מחשכי הסטיגמה הבושה והבדידות שמאפיינים את עולמינו. מחלת נפש היא לא מום ולא כרטיס ביקור. אנחנו אנשים שונים שסובלים מאותן מחלות. ואם לא היתה סטיגמה, אין ספק שהיה לנו הרבה יותר קל להתמודד עם הקשיים שזימנו לנו החיים. צביאל, תמשיך בעבודתך החשובה. איתך, גם אם ללא חשיפה, תמי.

אדם נורמלי יפתח יום אחד את הטלוויזיה ופתאום יצוץ לו שם על המסך איזה "חולה נפש נחמד" שברהיטות ובביטחון רב יחשוף עצמו קבל עם ועדה. באותם רגעים - מה יעבור בראש של אותו אדם ממוצע? זוהי שאלת המפתח ששאלתי את עצמי הרבה פעמים. רוב נפגעי הנפש מיד יגידו שגורלו של אותו נחשף נחרץ לשבט ולא לחסד... שאחר כך כל השכונה תתלחש מאחורי גבו... שיצביעו עליו באצבע... שאולי אף יפגעו בו ממש... בקיצור, שכל עולמו יחרב. אבל אני חשבתי אחרת. אני סברתי שאצל אותו אדם נורמלי ממוצע שרואה "חולה נפש" שנחשף בטלוויזיה מתקיימת דינמיקה בין שני כפות מאזניים: על כף המאזניים האחת מצוי "חולה הנפש" שהוא רואה מול עיניו על המסך (על כל המשתמע מתווית קשה זו הרווחת ברחוב הישראלי הרדוד והבור בנושא זה), אבל על כף המאזניים השניה הוא רואה אדם מאוד מאוד אמיץ (על כל המשתמע גם מכך כלפי סוג זה של אנשים). ואגלה לכם סוד מניסיוני - מצאתי שכמעט תמיד הכף נוטה ל"אמיץ" ולא ל"חולה נפש" על כל המשתמע מכך לחיוב! וכפועל יוצא - במציאות חיי אחרי החשיפה לא נתקלתי כלל וכלל בתגובות שליליות כלפי. נהפוך הוא! קיבלתי מלוא חופניים אהבה, כמויות אסטרונומיות של חום, בלי סוף הערכה, והמון המון עידוד... אבל גם לצופים הממוצעים שרואים טלוויזיה בבית יש חריגים. אלו הם חלק לא מבוטל מאנשי המקצוע בישראל. למשל, הם לא יכולים לסבול שמישהו גם ייחשף כאדם שנפגע נפשית וגם ילמד מקצוע טיפולי. זה לא! והחששות שלך תמי הם מוצדקים בהחלט לצערנו ולבושתם של אנשי מקצוע רבים. ואני חושב שאת נוהגת נכון, כי בקציה של ארץ האומץ שוכנת ארץ הטפשות... ובחיים צריך להיזהר ולהישמר ולא לשמש כלי משחק בידיהם הלא עדינות של בעלי הכוח והשררה שלמרבה הפלא מן הסתם ידיהם הגסות אינן נקיות מסטיגמה בוטה ומסוכנת. כבר כתבתי כאן די הרבה, אבל הבטחתי גם משהו על הצביעות: הרי המקצועות המטפלים לסוגיהם יודעים היטב שאחוז הסטודנטים שחובש את ספסלי הלימוד הוא של אנשים שיש להם "שריטה" כלשהי - כי מי מתעניין במיוחד בנושא, אם לא בעיקר הם? ובכל זאת איש לא מתנגד לכך אפריורית... ואיש לא חושש שרבים מהם "יסתננו" לתוככי המקצוע... רק מה? אסור שהם יספרו... כנראה, שאם לא יודעים אז זה לא קיים...? תשובות אצל בת היענה....

לא מזמן שמעתי על כך שיש אפשרות, מי שלא מתפקד גם מסיבה נפשית, לקבל נכות רשמית ובכך להקל קצת על מצב כלכלי כשבן אדם לא יכול לתפקד ולעבוד. האם זה נכון? תמיד חשבתי שאין זכות כזה לחולי דכאון, חרדות או פוביות, הרי זה לא פסיכוזה או סכיזופרניה... אם זה נכון, למה רופא שלי שמכיר את המצב שלי כבר שנים, אף פעם לא סיפר לי על כך או לא הפנה אותי לסדר את זה? אני מכירה מישהו במצב פחות גרוע משלי שידע על הנכות הזמנית ועשה את זה.

מבחינה מעשית, אדם שסובל מדיכאון או חרדה, אבל לא היה מאושפז עקב כך, לא יקבל קצבת נכות. במחלות פסיכוטיות כמו סכיזופרניה, פרנויה, מניה (לעיתים גם דיכאון חמור) ניתנת הקיצבה ללא בעיה מיוחדת. כלומר יש וועדה שיושבת ומחליטה. הקיצבה יכולה להיות זמנית (לשנה-שנתיים) או לצמיתות-לכל החיים.

האם זה אומר שאדם שלא מתפקד ולא יוצא מביתו, שאף פעם לא אושפז, לא יקבל אישור שהוא לא מתפקד וזכאי לעזרה? תודה.

כתוצאה מחרדות ודכאון קשים חלה אצלי ירידה קיצונית לא רק בכוח לעשות משהו, אלא גם בכוח להחליט ומה שהכי מפחיד - גם לחשוב בכלל! אחרי מאמץ שכלי הכי קטן (להתחיל ללמוד או אף לקרא ספר מעניין!) אני פשוט עוזבת, מתעייפת או נרדמת. אני עייפה ותשושה מסתם לחשוב וברצוני רק לשכב להרדם ולהתנתק מכל מאמץ לחשוב. פעם הייתי מסוגלת להתרכז שעות, היו לי כישורים קוגניטיביים וזכרון מצוינים, יצירתיות, החלטיות וכו...ועכשיו אני מרגישה טיפשה, כהות שכלית, לא מסוגלת לזכור, להתרכז או לחשוב בעיקביות. מצד אחד, הראש "ריק" לגמרי, אך מצד שני, ההרגשה שהוא מלא עד אפס מקום ולכן כבר לא מסוגל לקלוט שום דבר נוסף, או להתרכז ולזכור שום מידע נוסף.... אני מרגישה שכל אנרגית החיים שלי הולכת להתמודדות עם העצב כמעט הפיזי הזה שנמצא בי ללא כל סיבה אובייקטיבית. יש כובד על הלב, על הגוף כולו. כעילו אני בעבל, כעילו איבדתי משהו (או מישהו) הכי חשוב, כעילו שאני חוויתי טראומה או קטסטרופה נוראית שעדין לא יכולה לעכל ולהתגבר... אבל לא עברתי ולא חוויתי את כל זה, הכל מצוין בחיי! אני לא מבינה את העדר הכוחות הזה לעשות משהו או אפילו פשוט לחשוב, למה אני כל הזמן רוצה לשכב, לישון ובוכה בפנים?? האם כל זה הפיך? האם אחרי דכאון עמוק וממושך השכל נפגע? אם הכל יחזר - אז אחרי כמה זמן של טיפול? אני מטופלת בויפאקס מינון בינוני (37 כמעט חודש , 3 פעמים ביום) אך עוד אין שינוי...גם מבחינת הדכאון, גם מבחינת החרדה ואגורפוביה. אני בת 31, נשואה + 1... תודה!

שלום לך, ראשית, תודה לך עבור תגובתך למה שכתבתי. שנית, אני עצמי הייתי יותר מפעם אחת במצב של דיכאון מג'ורי (דיכאון כבד מאוד) והתופעות שאת מתארת אינן זרות לי. אני מוכן לקחת על עצמי להתחייב בפנייך שכל הכישורים חוזרים לקדמותם (איך שהיו) אחרי שהדיכאון חולף. רק שכאשר את נמצאת בתוך המצב הדיכאוני, אז כחלק מהדיכאון את מן הסתם פאסימית וחסרת אמונה ותקווה. לכן המצב הלא נעים הזה נראה לך בלתי הפיך, אבל זה ממש לא נכון. לפני הרבה שנים היכרתי אדם שהיה מאושפז איתי במחלקה סגורה שהיה בעל תואר דוקטור במתימטיקה. כאשר היינו מאושפזים הוא היה בדיכאון עמוק ולא היה מסוגל לחשב אפילו כמה זה שלוש כפול חמש. האיש הזה חזר להיות בעל כישורי דוקטור בתחומו אחרי שדיכאו לו את הדיכאון. אבל צריך - ס ב ל נ ו ת - שבאה לעברית שלנו מההשורש ס.ב.ל. זה לא קל, אני יודע, ובכל זאת התעודדי כי אחרי דיכאון שכזה רק עתיד טוב יותר מחכה לך מאחורי הפינה. בברכה, צביאל

בדיכאון יש ירידה קוגנטיבית אבל זה הפיך. ברגע שתצאי מהדיכאון היכולת הקוגנטיבית תחזור. זה להבדיל מסכיזופרניה- קיימת גם הדרדרות קוגנטיבית אך אצלם זה בלתי הפיך. לכן, אם האבחנה נכונה אז תוכלי לחזור לתפקוד קוגנטיבי רגיל אחרי שיהיה שיפור במצב. תוך 6 שבועות במינון טיפולי מתאים ניתן לקבוע אם תרופה עוזרת לדיכאון.

תודה צביאל ודור. למרות הדכאון אני אופטימית מטבעי ומאמינה שזה בכל זאת רק זמני (למרות שה"זמני" הזה יכול לקחת שנים). נעשתי קצת יותר מודאגת, כאשר פסיכולוגית ברדיו (ורדה ב 103fm) ספרה משהו שלא שמעתי - על כך שבמקרים של דכאון ממושך אכן נמחקים כישורים קוגניטיביים ולכן צריך לא למשוך את הזמן ולטפל כמה שיותר מהר בדכאונות ובחרדות. לכן רציתי לשאול עוד על זה... לגבי ההשפעה החיובית, דור, הבנתי שעוד יש לי סיכוי שמשהו יזוז, יש עוד שבועיים עד 6 שבועות. שאלה לי עלך: אם אחרי חודש וחצי של המינון הזה לא יבוא שום שינוי - האם זה אומר שהמינון לא מספיק או שזה אומר שצריך להחליף תרופה, כי לפחות שינוי מינימלי היה צריך להיות במידה והתרופה מתאימה? או שאולי כדאי למצוא מספיק עומץ ולהחליף רופא שרושם אותה תרופה סיבוב שני, כאשר בסיבוב הראשון היא לא עזרה מספיק גם במינון מאוד גבוה?.... לא יודעת מה לעשות, החודשים עוברים והכי חמור שבעוד כ 3 חודשים יש לי מבחן הסמכה בכתב ובעל פה נורא קשה שאם אעשה אותו במצב כמו עכשיו - בטוח אכשל (ציון עובר הוא 75). מלחיץ אותי שאין לי זמן "לשחק" ולהמשיך לנסות עוד ועוד דברים חדשים, אני חייבת להתאזן ולהתיצב כמה שיותר מהר כדי להתכונן טוב....

לדור שלום, ראשית, אני מתפעל מהידע העצום שלך ומהבקיאות הרבה שאתה מפגין בכל הנושאים הנדונים כאן. כל הכבוד! שנית, אני מוצא במה שכתבת איזשהו רמז לטענה שרווחת בקרב רבים וטובים (תקן אותי אם אני טועה) שפגיעתה של מחלת הסכיזופרניה תמיד נוראה ואיומה יותר מפגיעתה של המניה-דפרסיה. ולמעשה, למה הדבר דומה? להשוואה בין דגי הים התיכון לבין הדגים שבאוקיינוס השקט. כי למרות שבאופן כללי אפשר לומר שבאוקיינוס הדגה גדולה יותר... בכל זאת ברור שבים התיכון ישנם דגים מסויימים הגדולים הרבה יותר מדגים רבים שבאוקיינוס השקט (שאינו כל כך שקט). למיטב הבנתי, גם בענייני חולי הנפש כך הוא המצב: סכיזופרניה היא מחלה קשה מאוד (שדרך אגב, לא רבים יודעים שליש מן המאובחנים בה מחלימים לחלוטין!) אבל בכל זאת יש חולים במניה-דפרסיה שפגיעת מחלתם קשה ומזיקה פי אלף מונים מאשר בקרב חולי סכיזופרניה מסוייימים. לכן, צריך להיזהר מהכללות גורפות. יום נפלא לכולנו, צביאל

שלום אני מחפשת באופן דחוף מסגרת טיפולית בבולימיה לחברה שלי. היא לא במצב טוב. יש לה מחשבות אובדניות.היא גרה באיזור ירושלים. תודה

לנטלי, בבית-חולים הדסה יש מחלקות לטיפול בהפרעות אכילה, עד כמה שידוע לי בהר-הצופים ישנה מחלקה ובעין-כרם מחלקה נוספת. לא ברור לי לאיזה גילאים מיועדת כל מחלקה. מצורף קישור של המחלקה בעין-כרם עם מספר הטל' שלהם: http://www.hadassah.org.il/Hadassa/Heb_SubNavBar/Departments/Clinics/Eating+disturbance/ עוד קישור של סה"ר בנוגע לארגונים שונים המסייעים לסובלים מהפרעות אכילה: http://www.sahar.org.il/ed.asp אבל אם היא מאיימת בהתאבדות (ולא רק חושבת על התאבדות) אולי כדאי לפנות לאשפוז פסיכיאטרי תחילה. יום טוב, אני.

באופן דחוף=חדר מיון, במיוחד אם יש לה נטיה לאובדנות. יש בירושלים מס' בתי חולים לבריאות הנפש, כמו "איתנים" (כפר שאול) וניתן לפנות אליהם ישירות לטיפול בהפרעת אכילה. סוג המסגרת הטיפולית נקבעת לפי מספר פרמטרים. כאשר יש צורך בהשגחה או בפיקוח צמוד ההמלצה היא על בית חולים לבריאות הנפש. חשוב לציין שמלבד פסיכיאטריה הטיפול בהפרעת אכילה דורש גם טיפול פסיכולוגי וטיפול של דיאטנית.

שלום דוקטור! אני בן 33 וסובל מגיל 12 בערך מOCD כאשר במשך השנים,סוגי ההפרעות והתופעות השתנו.כמו כן סובל מפצעים קשים מאוד בחלל הפה(אפטות) מגיל 21.האם יתכן קשר בין השניים?האם הפצעים הקשים שיש לי כל הזמן בכל מיני מקומות בחלל הפה הם תוצאה של האובססיה? אודה לתשובתך המהירה ולהפניות במידת הצורך. תודה.

למשה יתכן שישנו קשר אבל לא קשר ישיר. כאשר המצב הנפשי אינו טוב יתכנו הופעה של אפטות או התגברות של אפטות למי שנוטה לסבול מהן. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני סובל מ-OCD ודיכאון ונוטל 40 מ"ג פרוזק כתריסר שנים (ניסיתי תקופה 60 אולם זה גרם לי עייפות). ההשפעה של הפרוזאק היתה חלקית בלבד. לאחרונה שמעתי שיש תרופה חדשה בשם ציפרלקס הטובה מן הפרוזק. רציתי לקבל חוות דעת על תרופה זו בהשוואה לפרוזק. כמו"כ, כנראה אני סובל מADHD ואני חושב להתחיל טיפול בענין, האם יש אינטראקציה בין התרופות? תודה מראש לתשובה אימיו

לאימיו הציפרלקס רשומה בארץ כנוגדת חרדה ודיכאון כך שיתכן שהיא תתאים לך יותר ותעזור ל OCD. לפי ידיעתי לא הפרוזק ולא הציפרלקס רשומות לטיפול ב OCD אלא סרוקסט בלבד. אבל יתכן שהציפרלקס כן תעזור. יש סיכון בנטילת נוגדי דיכאון וריטלין, אבל בהחלט יש המשלבים ביניהן. אין ספרות לגבי מינונים גבוהים של נוגדי דיכאון וריטלין. כל טוב דר' גיורא הידש

אני סובלת מחרדה ואני מטופלת בפקסט נאמר לי שיש צמח שנקרא היפריקום שהוא מצויין לחרדות ונאמר לי שהוא מעביר את החרדות מה אתה אומר? אתה ממליץ לי לנסות ?

למיטל ההיפריקום מצויין לדיכאון ואף נקרא הפרוזק הטבעי. לפי ידיעתי יש צורך במינונים גבוהים. בארץ אין יבואן אשר מביא באופן מסודר את ההיפריקום, כך שאין היפריקום במינונים המומלצים לטיפול בדיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

בשנה שעברה הייתי מטופלת אצל פסיכאטר שרשם לי לוסטרל 50מ"ג, בעקבות עצבים ומתח שגרתיים. והמשפחה דחפו אותי לטיפול שארגע קצת. יש לי אופי של שינויים בחיים , כגון מעבר דירה, קניות , ממש כמו כל בנאדם אחר. עכשיו אני נורא רוצה עוד ילד, ולפעמים שואלת את עצמי האם זה משהו "דפוק" אצלי, כי יש לי 2 ילדים קטנים , שכולם כביכול אומרים שהייתי עצבנית ומתוחה בגלל הקושי לטפל בבית ובילדים. עכשיו אני מרגישה מוכנה ורגועה יחסית למצב שהייתי לפני שנה. מה דעתך ד"ר האם להקשיב לעצמי או שאני סתם "משוגעת"???

ל-א שלום, לא כל אחד שנמצא בתזזית הוא משוגע, אבל תנסי לעשות כל מיני פעילויות כדי שתהיה רגועה כל הזמן. לפי דעתי את לא צריכה כרגע ללכת לפסיכיאטר, אבל כן ללכת לפסיכולוג שיגרום להורדת המתח אצלך. דבר נוסף, יש לך שני ילדים שאני בטוחה שהם מקסימים. תדאגי להם, תני להם אהבה והחיבוק שלהם בחזרה יהפוך אותך לרגועה ומאושרת. לפי דעתי אין צורך שתביאי עוד ילד לעולם כי יש לך מספיק על מי להרעים חום ואהבה : על עצמך, בעלך ושני ילדייך. מאחלת לך בהצלחה וכל טוב

בתור "משוגע בכיר" (עם תעודות!) אני מודיע לך בזה שאת לא "משוגעת" ובטח שלא "משוגעת סתם" :-)) אבל עכשיו ברצינות, אני חושב שלהביא ילד לעולם (לי יש ארבעה ילדים שיהיו בריאים) זו אחריות כבדה, לא רק כלפי עצמך אלא גם, ואולי בעיקר, כלפי שני ילדייך הראשונים וגם כלפי ילדך העתידי בפרט, וסביבתך הקרובה בכלל. אני יודע מנסיוני שלא טוב לקבל החלטות בזמני לחץ. ואולי גם לא טוב להחליט בתקופות רגיעה ושלווה זמניות שמטעות אותנו, כי אינם מייצגות נאמנה את מצבך לאורך שנים אחדות. לדעתי, השיקולים שלך אמורים להיות מונחים על ידי ראיה כוללת ורחבה של מצבך במציאות. כלומר, לקחת בחשבון שיש לך זמנים רגועים ונחמדים (טפו, טפו, :-) אך לפעמים גם באים ימים קשים אשר בהם את חשופה ללחצים ונכנסת למתחים לא קלים. בקיצור, ילדים זה שמחה - עבור מי שיש לו כוחות...

לא. בודאי שלא אוכל לייעץ מה נכון לך. אוסיף רק שני הבטים. לגדל ילד זה סיפור ארוך...., הכי קל כאשר הם קטנים....אחר כך הדברים אינם נעשים פשוטים יותר. כך שהבאת ילד לעולם וגידולו צריכים להעשות תוך מחשבה לעתיד הקרוב ולעתיד הרחוק. וכמובן גם בעלך שותף לתכנון המשפחה. הנקודה השניה היא שעליך לחשוב מה את רוצה וחושבת לעשות בחייך, האמהות מאוד חשובה אבל לעתים קרובות נשים בוחרות בעיסוקים ולעתים קריירה נוספת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש יש לי בעיה רצינית שאני כמעט ולא מתמידה(החל מגיל צעיר, נניח חוגים) במה שאני עושה, גם כשאני פועלת מתוך רצון נלהב (אימפולס) על כן עד היום לא ממשתי את עצמי מקצועית (אני פשוט לא מחזיקה מעמד בלימודים) אני משתעממת מהר, נהיה לי "קשה" או השד יודע מה. עובדת בעבודות "קלות" וחשה תיסכול. יש לי רעיונות למכביר ואפילו חיבור לכשרונות שלי אלא שהיישום שלי הוא איטי (יכול לקחת אפילו שנה מהחשיבה ועד המעשה) עקב חששות ופחד להכשל. שאלתי: האם יש קשר לדיכאון? כיצד שעמום מתקשר לדיכאון? מימה נובע אותו חוסר יכולת להתמיד וליישם? האם הפסיכיטאריה יכולה לעזור במקרה כזה? תודה מראש!

לדינה דיכאון עלול לתת תופעות דומות, אבל בדיכאון אין מחשבות יצירתיות ויכולות. הייתי בודק קודם כל האם מדובר בהפרעת קשב. כל טוב דר' גיורא הידש

זה בדיוק הענין! עברתי אבחון מקיף ע"י מבחנים (לא כולל מבחן טובה) ונאמר לי שאין בעיית הפרעת קשב וריכוז והבעיה היא רגשית ומומלץ לפנות לפסיכולוג. על כן אני שואלת מה הקשר בין שעמום, חוסר התמדה לדיכאון? האם ייתכן שמגיל צעיר, למרות שכן הייתי שמחה, כבר אז הייתי מדוכאת? האם הפסיכיאטריה יכולה לעזור? (בעצם מה הצעד הבא ? אני לא רוצה פסיכולוג!) אודה על תשובתך וכל טוב

שלום! רציתי לשאול מה הם הנתונים לגבי היקף השימוש בתרופה? כמה אנשים משתמשים בה בישראל? האם יש עבודות שעקב השימוש בתרופה, לא ניתן לבצע? (כמו עבודות בטחוניות או כאלו הדורשות סיווג) תודה

לדני השימוש הוא נרחב ביותר, התרופות מקבוצת הפרוזק הן במקום חמישי או שיישי מכלל התרופות הנמכרות בארץ (אני חושב שהראשונות הן נגד לחץ דם). כך שהשמוש בתרופות הללו שכיח מאוד מאוד. אין בעיה בשום עבודה בטחונית ופרוזק, אומנם יש הבדל כאשר מקבלים אדם לעבודה, אבל לא פטרו אף אחד ממוסד בטחוני (רפא"ל לדוגמא) בגלל מצבים של חרדה ודיכאון ושמוש בפרוזק. יש הבדל בין אדם שעובד ובין אדם המבקש להתקבל לעבודה. כל טוב דר' גיורא הידש

השאלה שלי היא לגביי אדם הרוצה להתקבל למקום בטחוני כזה. האם השימוש בפרוזק יפסול אותי? האם יצריך אותי לעבור אבחון פסיכולוגי וכדומה? אני כמובן לא מתכוון לשקר בתחקיר (קשה לי להאמין שלא יראו שאני משקר ) אלא לספר שאני לוקח פרוזק(מן הסתם ישאלו על תרופות שאני לוקח וכדומה) במצב כזה ישלחו אותי לאבחון פסיכולגי ? המון תודה מראש! כל טוב אני

שלום רב לדר' - בהמשך לשאלותי האחרונות בפורום יש לי שאלה מסכמת שכזאת, יש לי שאלה שהיא יכולה להיות כללית ואני יעשה אותה פרטית בשבילי: נגיד אדם הסובל מ-NPD נמצא ב-3 מצבים במשך היום-יום וכולם נובעים מההפרעה האישיות שלו ולא מאיזה משהו כימי במוח. מצב 1: היפר,מאניה קלה/שמחה מצב 2: דיסטימיה ומתח קלים יחסית וקבועים - מצב זה הוא השכיח. מצב 3: חרדה גדולה, מחשבות טורדניות ועצבות(סוג של דיכאון בינוני) ועכשיו לשאלה: איזה תרופות אפשר לתת לו כדאי להקל על מצבו ? מצד אחד אם תתן לו תרופה נוגדת דיכאון הוא יכנס למאניה, מצד שני לפעמים יש לו מחשבות טורדניות וחרדה גבוהה המצריכות נוגדות דיכאון במינון גבוהה, מה שבמצבי המאניה יגרום לו לסופר-מאניה.... ויש לקחת בחשבון שכנראה שאין לו שום בעיה כימית ככה שתופעות הלוואי של התרופות יכולות ואמורות (ככה נדמה לי) להיות גבוהות יחסית כי הוא "לא באמת" צריך אותם כימית. איזה סוגי תרופות הוא יכול לקחת כדאי להתמודד עם מצבי היום-יום שלו? *שוב עיקר הבעיה היא כיצד לטפל במחשבות טורדניות מבלי לגרום למאניה או לתופעות לוואי קשות אחרות - כמו עוררות יתר(קשי שינה וכדומה...)

תרופות אינן מומלצות כטיפול בהפרעת אישיות (מלבד גבולית שהיא יוצאת דופן). לפי מה שכתבת בנוסף להפרעת אישיות יש לך OCD ובנוסף גם הפרעה ביפולרית (מניה דפרסיה). התשובה היא שזה אפשרי. ליתיום או דפלפט אמורים למנוע מניה גם אם אתה לוקח אנפרניל, סרוקסט, מובמיד או כל נוגד דיכאון אחר. גם קלונקס (כתוספת) יכול לעזור.

לרז ממש לא נכון לנסות להתאים/להמליץ על טיפול לפי מכתב. בכל אופן התרופות בפסיכיאטריה מתחלקות למספר קבוצות: תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות פסיכוזה, תרופות מייצבות, ותרופות נוגדות חרדה ולהשריית שינה. אלו הקבוצות העיקריות, לעתים נערים בשילוב של תרופות ממספר קבוצות. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש היקר שלום, בהמשך לשאלתי הקודמת בנושא בונדורמין. ראשית, תודה רבה על תגובתך. שנית, האם מותר לי ליטול אם כך כדור רגיעון לפני השינה??? להזכירך הנני מניקה וגיל התינוקת הנו שבועיים ימים. אנא תשובתך עוד הערב אם אפשרי כמובן. תודה מקרב לב

לאפרת מצטער אבל לגבי ריגעון איני יודע, אין מדובר בתרופה אלא ב"חומר טבעי". תצטרכי להתקשר ליצרן. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, אני סובלת מדיכאון מזה זמן רב. אובחנתי אצל פסיכיאטרית כסובלת ממאניה דיפרסיה וקיבלתי דפלפט בלבד. יצוין כי אכן בעבר סבלתי ממצבי רוח (לא היה לי מעולם ממש התקף מאני), אולם מזה זמן רב זה מתבטא רק בדיכאון. להבנתי- דפלפט מטפל במצב מאני ולא בדיכאון- אני מפחדת שזה לא יעזור כלל ואולי אף יחריף את הדיכאון? בתודה מראש

להילה הדפלפט היא תרופה מייצבת מצב רוח-מלשון יציב, מונעת את המאניה ומונעת את הדיכאון. לעתים עדיף לטפל עם מייצבים גם כאשר ישנו דיכאון וכך להגיע למקום יציב יותר ולמנוע את המאניה בעקבות דיכאון וטיפול נוגד דיכאון. עם זאת אם הדיכאון חמור או נמשך יותר מדי זמן אפשר להוסיף לדפלפט נוגד דיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

חברה שלי מבקשת עזרה יכול להיות שהמונח המקצועי לא מדוייק אבל המחלה נקראת לוקפציה יש חיה כזאת? הבחור שהיא יוצאת עימו אומר שהוא סובל מדכאונות וחרדות שבאים לידי ביטוי בנשירת שיער הוא נוטל כדורים ויכול להיות שבעבר טופל בזריקות. אני חוששת שהמונח אולי לא מדויק אבל אשמח לתשובתך.

שלום פיקדילי, אולי את מתכוונת לתלישת שיערות הנקראת טריכוטילומניה? אם כן אז מדובר בדחף בלתי נשלט לתלישת שיער, זוהי הפרעה שדומה ל-OCD (הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית) ולעיתים מלווה בדיכאון ו/או חרדה ו/או OCD, אך יכולה גם להופיע ללא אלו. מצורף קישור בו כתוב בפירוט על ההפרעה (כולל מיתוסים לא נכונים ועובדות לגבי הסובלים מהפרעה זו): http://www.geocities.com/naamaled/index.htm את יכולה גם לחפש עוד מידע בגוגל תחת השם "טריכוטילומניה"... אם חברתך נבהלה ממצבו הייתי מציעה לה לקרוא, וגם לחשוב האם טוב לה איתו (זה הרי הכי חשוב!). המשך שבוע טוב, אני.

לפיקדילי אני חושב שאת מתכוונת לאלופציה, כלומר מקומות של חוסר שיער (קרחת) אשר לעתים קשורה למצב הנפשי. מדובר בביטוי גופני של חרדות או דיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

...ולא התקרחות טבעית, אז רופא עור יוכל להחזיר את כל השיער! לאחותי היתה אלופציה קיצונית, קרחת על כל הראש ואחרי סדרה של זריקות צמח שיער יפה וארוך.

קצת רקע: אשתי בת 34, לא מעשנת, בלי רקע פסיכיאטרי. סובלת מפגיעה בבלוטת התריס, אבל לוקחת אטרוקסין ומאוזנת. לפני 4 חודשים עברנו הפסקת הריון יזומה בחודש חמישי עקב אבחון תסמונת דאון בבדיקת מי שפיר. מאז מצב הרוח שלה הולך ומדרדר. בין התסמינים: חולשה, חוסר חשק לעשיה, בלבול, מחשבות טורדניות, שינה קלה ומועטה, חוסר תאבון, הרגשת "כבדות",ירידה בחשק המיני, שיכחה וחוסר ריכוז. אנחנו לפני הליכה לפסיכיאטר והשאלות שלי, על מנת להיות מוכנים (כמובן שאינני מבקש אבחון דרך הרשת, אלא רק מידע) 1. מהם סוגי הכדורים המוצעים במקרים דומים? 2. האם יש הגבלה בכניסה להריון נוסף אם לוקחים כדור מסויים? 3. האם כדורים טבעיים נותנים מענה זהה לאלו הלא טבעיים? 4. לאחר כמה זמן בממוצע יש לצפות להשפעה של הכדורים? 5. האם יש כדורים שאין לקחת בגלל שהם מתנגשים עם האטרוקסין? 6. מהן המגבלות על מי שלוקח את הכדורים האלה. תודה. (ההודעה פורסמה גם בפורומים מקבילים)

לבעל המודאג אז קודם כל להרגע. מדובר בדברים מוכרים וטבעיים ולא תמיד רצים ישר לתרופות. בכל אופן התרופות כיום בטוחות, אינן ממכרות, את רובן אפשר ליטול גם במשך הריון. אני מדבר בעיקר על תרופות נוגדות דיכאון שאינן ממכרות ואינן מרדימות. אומנם ישנה תקופה של חביון שבה לא רואים את השפעת התרופה של שבועיים שלושה אבל אחר כך מתחיל השיפור. התרופות אינן "מתנגשות" עם האלטרוקסין. בכל אופן הדבר הטוב והחשוב ביותר הוא שאתם מטפלים במה שקורה ופונים לפסיכיאטר. כל טוב דר' גיורא הידש

אני קיבלתי זעזוע מוח עקב תאונת דרכים ואיבוד הכרה. השאלה היא האם במהלך השנים המוח מתרפא או שהנזק הוא בלתי הפיך? תודה על התשובה.

ליוסי בהחלט המוח מתרפא וקיימת הטבה רבה, לעתים גם הבראה, תלוי בהיקף הנזק למוח בזמן התאונה. מכון שפיצר - במרכז ובחיפה הם המומחים לטיפול בנפגעי ראש. כל טוב דר' גיורא הידש

לגיורא הידש שלום, לאחר שניסו עליה את כל התרופות הקיימות התברר שהתרופות לא עוזרות, ולכן הוחלט על e.c.t . היא עברה 18 טיפולים וניתנת לה תרופה בשם "זיפרקסה" כדור אחד ביום של 10 מ"ג. אולם הכדור תומך חלקית ולא עוזר לחילוטין. כל פעם שאנו עושים הפסקה של יותר משבוע מטיפול אחרון שוב חוזרים סימני המחלה. היא בת 51 והשאלה היא האם היא תאלץ לעשות חשמל כל שבוע-שבועיים במשך שנים כי כדורים לו עוזרים לה? דרך אגב היא נכנסה לדיכאון הזה בקבות גילוי של מיילופיברוזיס(גידול בטחול ובכבד). יש לציין שלפני זה היא בריאה לחילוטין!!! ועבדה מהבוקר עד הערב. דבר נוסף, אם ניתן לעשות חשמל במשך שנים האם זה לא יגרום לנזק מסוים, לדו' גידול במוח? המון המון תודה לך, נילי

לנילי הנזק האפשרי היחיד לטווח הארוך הם הפרעות בזיכרון, וכמובן הסיכון שבהרדמה, גידולי מוח לא קורים. בכל אופן הזיפרקסה היא תרופה טובה אבל אינה תרופה נוגדת דיכאון. הייתי בודק האם כדאי להוסיף תרופה נוגדת דיכאון? יחד עם זאת עתיד של נזעי חשמל כל שבועיים שלושה לא כל כך מומלץ...., במקרים מורכבים אני ממליץ בדרך כלל לפנות לאחד הפסיכיאטרים המובילים בארץ ולשקול יחד אתו את הטיפוליים האפשריים, אולי משם תבוא העזרה? כל טוב דר' גיורא הידש

לגיורא שלןם, המון תודה לך אני מבקשת להביא אותה אליך. באיזה טלפון ניתן לקבוע תור? מה התשלום? האם כרטיס של כללית מושלם נכלל? תודה ויום טוב

שלום רב, לסדרה תיעודית בערוץ 2 בהנחיית ד"ר יורם יובל אנו מחפשים אנשים המתמודדים עם בעיות נפשיות שונות, ואשר מוכנים לספר את סיפורם. לפרטים נוספים נא לפנות לדפנה 054-7581887 03-6869797 [email protected] תודה

אני סובל מחרדות ומחשבות כפייתיות , אשמח מאוד באם תהיה תוכנית כזאת בטלויזיה הבעיה היא שאני לא מוכן להחשף

רמי, תודה על התגובה. גם אני מקווה שתהיה היענות והתוכנית תופק ותשודר. שיהיה לך יום טוב דפנה

הרי זה עלול להזיק לקרירה שלי - בתחום הטיפולי (האיבחוני) דווקא, שאני מקווה להקדיש את עצמי לזה אחרי שאתגבר על הפרעת החרדה, האגורפוביה והדכאון... את ד"ר יורם מכירה (לא אישית) ומכבדת, למדתי הרבה מהספרים שלו כשלמדתי פסיכולוגיה.

מחשבות שכאילו קורעות את המוח - מה זה? זה לא מחשבות של דאגה או פחד, מצד שני גם ברור שהן מבפנים (כלומר זה לא סכיזופרניה...) שום תרופה לא עוזרת (כגון SSRI) לפעמים מרוב "מחשבות" כאלו יש מעין זרמים בגוף, רצון לשרוט את עצמך או משהו. קשה מאוד לנטרל אותן ובכלל קשה להבין מהן... מה זה? יש פיתרון?

שלום, פעמים רבות מחשבות אלו קשורות להפרעת חרדה או דיכאון. אבל האם בדקת הפרעת קשב? כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על התגובה. הפרעת קשב? לא נראה לי, בכל-זאת עו"ד בת 32... הפרעת חרדה יש כבר שנים, אבל היא מתבטאת בעיקר בפחד ובסוג מסוים של OCD (לדעתי לא ממש, כי זה לא עונה לשום קריטריון שקראתי). בכל מקרה, שום תרופה לא עוזרת, והמחשבות האלו הורסות את היכולת לעבוד...וזה לא רק נדמה לי, יש מספיק הערות מבחוץ. זה מגיע כמו בהתקפים, שנמשכים די הרבה זמן, ומאוד קשה להתאושש מהם. ואין לי אפילו דרך להסביר מה זה, חוץ מזה שזה קורע את המוח ולא נשלט לחלוטין. יש לזה קשר לבורדרליין? בכלל יכול להיות בורדרליין בגיל כזה? (פסיכיאטר איבחן לאחר שהכיר אותי משך שעה שלמה...) והשאלה הכי חשובה: ריספרדל יכול לעזור?

שלום רב גם אצלי התפרצה המפלצת כמה פעמים בחיים. הפסדתי מקומות עבודה שכר גבוהה ותנאי מחיה סבירים. אולם שמתי לב לכך שלעיתים לאחר התפרצות המפלצת יש שקט מסתורי. אני הרגשתי שיש כח עליון ששולט בנו .הוא מוציא את המפלצת מהכלוב והוא דואג גם לכלוא אותה בחזרה.אבקש את רשותך להציע מס' הצעות לעזרה : א. לקבל באהבה גם את ייסורי הנפש והגוף ,זה מחליש אותם. ב. להאמין בקיומו של כח עליון הנוכח בעולם ובנו במשך כל ימי חיינו.( אין קשר לחזרה בתשובה .) כל איש וכל אשה באמונתם יחיו. ג. ברכו את הכח העליון והודו לו על הטוב שיש לכם גם אם זה מעט. ד. סגולה טובה ונפלאה היא לברך על המזון תפילה אישית קצרה לא חייבת להיות מהטקסטים של הדתות השונות ,חברו תפילות אישיות וכוונו אותם ליעדים שלכם. בברכת רפואה שלמה לכל העולם כולו שבתאי פנסו צ'פסי

שבתאי מקבלת באהבה ובתובנה את המרשם. אני אכן מנסה ללכת לפיו, אבל זה לא קל... נינה

לשבתאי איזה יופי של אמונה עולה מבין דבריך, וכמה אופטימיות. באמת כשאנחנו סובלים, קשה לנו הרבה פעמים לראות מעבר לנו, לראות את החיובי שבעולם, להתחבר לאלוהים ולכוחות החיוביים שבנפשינו שלנו. אני כמוך מאמינה בהחלט בקיומו של כוח עליון מחוצה לנו שפועל גם בתוכינו. אני מנסחת את זה ככה- אני מאמינה באלוהים שבאדם. כל דת אומרת את זה- שנבראנו בצלם אלוהים, ואז בעצם זה כאילו כולנו חתיכות של אלוהים. אני חוויתי את הקשר העמוק שלי לכוח האלוהי הרבה בחיים. גם כשהתפרצו המפלצות, בעיקר בזמן המאניה והפסיכוזה. היתה איזו תחושה עמוקה של חיבור- לטבע, לעולם, כאילו הכל קשור ומחובר באיזו הרמוניה מושלמת. הדתיים קוראים לזה השגחה אישית, הפסיכיאטרים קוראים לזה לפעמים מחשבות יחס... כמה שהאמונה החזיקה גם אותי בכל המשברים הקשים שעברתי. וכמה אני שמחה שזה ככה גם אצלך כי כשאנחנו יודעים שיש משהו מעל לסבל האישי שלנו, אנחנו פחות מרחמים על עצמינו, מתחברים לטוב, לשפע במקום לכוס הריקה שהיא הסבל. וכל משבר בעיני הוא הזדמנות לגדילה ולצמיחה. תודה על דבריך ועל דרכך מעוררת ההשראה, תמי.

לפני שבועיים הופסק לי הטיפול בציפרלקס. והתחלתי לקבל סימבלטה. אני סובל מפוסט טראומה חריפה מזה שלוש שנים. מה ידוע לכם על התרופה החדשה. בברכה חיים ב.

שלום תקליד את שם התרופה במנוע "חיפוש בפורום זה" ותקבל אינפורמציה. נינה

לחיים מדובר בתרופה הפועלת גם על הסרוטונין וגם על הנוראפינפרין הדומה לאפקסור. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום רב, האם מותר ליטול חצי כדור בונדורמין בזמן הנקה? תודה מראש,

לאפרת הבונדורמין עובר בחלב אבל בדרך כלל במינון נמוך. תמיד צריך לעשות את החישוב של הפלוס והמינוס. אם חרדה שאינה ישנה טוב גם אינה טובה לתינוק החמוד. מצד שני עדיף בלי תרופות. יש חשיבות רבה גם לגיל התינוק, ככול שהתינוק גדול יותר הביטחון בנטילת התרופה גדול יותר. כדי לקבל תשובה מעודכנת כדאי להתייעץ עם המרכז הטרטולוגי וכמובן בהתייעצות עם הרופא המטפל. צריך לדעת מה פחות גרוע אצלך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר, אני לוקח תרופות כמה חודשים, אני לוקח אדרונקס 3 כדורים 12 מ"ג בערב,(הגדלתי מ2 וחצי ל3 לפני שבועיים) וסרוקסט חצי כדור בבוקר,(התחלתי לפני שבועיים) בימים האחרונים כואב לי הראש רוב היום, וגם הצוואר, אני מרגיש גם שהנשימה יותר קשה, כאילו קנה הנשימה דק יותר, וגם יש לי עצירות, הבנתי שכנראה אדרונקס עושה את הכל וגם מצר את העורקים האם זה נכון? כבר נמאס לי מה אפשר לעשות נגד זה? האם יש תרופה שמרחיבה עורקים?

שלום, אין צורך בתרופה אשר מרחיבה את העורקים, הבעיה היא בתחושה סובייקטיבית או בחרדות אבל העורקים הם בסדר...., בכל אופן הסרוקסט עלול לגרום לכאבי ראש, אבל אתה נוטל מינון נמוך? מדוע אתה נוטל את האדרונקס בערב? הוא לא מעורר אותך? כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקח בערב אדרונקס שיעשה פחות כאבי ראש ביום. סרוקסט אני לוקח אכן מינון נמוך חצי כדור, בעבר הייתי לוקח אפילו 2 כדורים ביום.

אני לוקח אפקסור XR 225 מ"ג ליום לטיפול בחרדה ודיכאון עפ"י מרשם מפסיכיאטר. במקביל קיבלתי המלצה מנוירולוג לקחת גם הלידול 5 מ"ג או אורפ 2 מ"ג לטיפול בטיקים. כאשר קראתי את העלון של האפקסור ראיתי שהשילוב עם ההלידול אסור. מדוע?? מה הסיבה לאיסור? האם השילוב עם האורפ מותר? האם יש צורך בבדיקות מיוחדות בזמן הטיפול? האם הנוירולוג צודק כאשר הוא אומר שאורפ 2 מ"ג שקול להלידול 5 מ"ג? האם הפסיכיאטר צריך לדעת מהתוספת של האורפ או שזה לא קשור אליו? אודה לתשובתך מור

למור כל הדברים שכתבת נכונים, הפסיכיאטר צריך לדעת על הטיפול, מותר לשלב את התרופות , ואין סיבה מדוע לא לשלב ביניהן. אני חושב שאולי הדברים לא היו כתובים מספיק ברור בעלון של התרופה, אולי כתוב רק להודיע לרופא? בכל אופן מותר ואפשר לשלב בין הלידול ואפקסור. כל טוב דר' גיורא הידש

ואיזה סוג של בדיקת דם צריך לעשות בשביל לגלות דיכאון? תודה רבה

ביום שישי האחרון התפרסמה כתבה בנושא במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות.

צריך לעשות איבחון - ראיון קליני ובדיקה אצל פסיכיאטר. אין בדיקת דם לגילוי דיכאון.

המפלצת מתפרצת יוצאת מפרופורציה כשלא מקשיבים לה. פרופורציה זה מן מקום צר כזה של מוסכמות, חוקים, נימוס ונורמות. אבל את המפלצת מתפרצת זה לא מעניין כי כשלא מקשיבים לה היא יוצאת ממנה, מהפרופורציה ובמלוא העוצמה. אז היא משתוללת, וצועקת וזועמת ועיניה אדומות ואגרופיה קמוצים ופיה זורק כל מיני מילים שדוקרות כמו קוצים. כי כשהמפלצת מתפרצת לא מעניין אותה מי מסביבה כמו שריפה שדולקת, כמו השד שיוצא מהבקבוק וממלא בגופו את כל החדר. אז כולם בורחים ממנה או מתעלמים ומעטים עומדים מולה, ונלחמים. כשהמפלצת מתפרצת היא פוגעת באנשים שסביבה. אבל יותר מזה כשהמפלצת מתפרצת היא פוגעת בעצמה. וכשהסערה חולפת ושוב לא ברור לה מה העניין היא אוספת את עצמה בחזרה לתוך הפרופורציות וכואב לה נורא כל ההתפרצות הזאת כי היא נשארת לבד צרודה, שרופה, בודדה. המפלצת מתפרצת היא אחת המפלצות המרכזיות בנפשי. היא קיימת בי כבר מגיל שנתיים- הגיל הזה שכשמשהו לא מוצא חן נשכבים על הריצפה ומכים עליה באגרופים. משום מה היא לא נעלמה אצלי במשך השנים המפלצת מתפרצת ויותר מהכל, ויותר מתמיד כשהמפלצת מתפרצת היא צריכה חיבוק והרבה אהבה ממי שבסביבה. תמי.

תמי יקרה את כותבת על המפלצת הפרטית שלך, מחלת הנפש שלך (אני משערת) אבל הגדולה של מילים היא שהן מצליחות לגעת בכל אחד במקומות הפרטיים שלו בתוך הנפש. קראתי את המילים הרגישות שלך ומיד עלתה במוחי המפלצת האישית שלי. כנראה שאף אחד מאיתנו אינו נטול מפלצות, ומפלצת אחת (לפחות!) מלווה כל אחד מאיתנו במסע החיים שלו/שלה. כתבת שרוב האנשים נמלטים בבהלה מהמפלצת שלך, חלקם מתעלמים ורק מעטים מעזים להתייצב מולה באומץ, להילחם אם צריך. אני שמחה עבורך שיש לך אנשים כאלה, אמיצי לב ונפש, שמתגברים על הדחף הבסיסי ביותר - לברוח, ונשארים עומדים מולך ומול המפלצת. בסיום הדברים הבעת את הרצון הכי הכי בסיסי של כולנו, אני חושבת, הצורך הכמעט-קיומי הזה בחיבוק ובאהבה, דווקא כשאנחנו הכי לא "ראויים" לה, לפחות כלפי חוץ. כל-כך מבינה ומזדהה, ומאוד מאוד מקווה שאת מוצאת לך את האנשים האלה שיעניקו לך דווקא באותו הרגע את החיבוק שאת כה זקוקה ומייחלת לו. וכמו תמיד, נהניתי לקרוא אותך... (יש בכלל צורך להגיד ?) אבישג

תמי כשקראתי את השיר הרגשתי שאת מדברת עלי, כאילו שהכרת את המפלצת שבתוכי...כמה מדויק ונכון התיאור... הסערה... הכאב... כנראה שבכולנו שוכנת לה מן מפלצת כזאת... חיבוק גדול, נינה

אבישג היקרה דווקא המפלצת מתפרצת היא לא מחלת הנפש שלי. היא קיימת בין ובתןך המשברים, כמו שכתבתי בשיר מגיל שנתיים... זה משהו בטמפרמנט המוחצן שלי, שמתפרץ כשקשה לי להכיל חוויות של אטימות וחוסר הקשבה. יש לי עוד מפלצות... התחלתי לכתוב על המפלצות כשעבדתי עם מטופלת על החרדות שלה, והצעתי לה שכחלק מההתמודדות איתן אולי נכתוב עליהן, נחצין אותן כך שנוכל להילחם בהן ביתר יעילות. מהניסיון שלי, כשאנחנו מיודדים עם המפלצות הפנימיות, קל לנו יותר להסתדר איתן ולקבל את עצמינו יחד איתן. יש לי עוד מפלצות- אחת מהן היא המפלץ דיכאון, שמתייחס יותר למחלה. על המפלצת מאניה עוד לא כתבתי שיר, זה יבוא. בכל מקרה כשיהיה לי קצת זמן אעלה גם את האחרות כאן לפורום. תודה כמו תמיד- על דבריך החמים. תמי.

תמי, בהתחלה קראתי את השיר שלך וקצת נבהלתי מהמילה "מפלצת" אולי זה הזכיר לי מקומות רעים מאוד שהייתי בהם מזמן שהכל יצא משליטה, ופגעתי בעצמי עם ובלי להתכוון. והיום אני כל כך מנסה לא להיות שם יותר, ואני לא ממש שם אבל כמה דברים כן נשארו. ומשהו קורה בכל זאת בזמן האחרון. כשחשבתי שוב על השיר שלך ועל "המפלצת" שכשלא שומעים אותה היא מתפרצת פוגעת באחרים ולבסוף בעצמה - אז חשבתי על מה שקורה לי עכשיו. גם פה. לא במקרה קשה לי להיפרד מהניק "משתפרת", זה כאילו אני לא מספיק טובה, תמיד צריכה להגיד משהו חכם כדי שיחזקו אותי, והמפלצת בתוכי היא זו שמרגישה קטנה וצריכה שיגידו לה שהיא טובה ומוצלחת, ואם מישהו אומר לה את זה אז לפעמים היא מתחילה לצאת מפרופורצייה ומשתוללת. משתוללת במובן של לנסות להשיג עוד ועוד חיזוקים, כי היא מרגישה כל כך קטנה... ואני כל הזמן במאבק איתה לא לתת לה להשתלט, להשתולל, לא לתת לה לפגוע באחרים, לתפוס מקום על חשבונם, לא לפגוע בעצמה ובי בכך שאחרים יסלדו ויכעסו עליי בגלל ההתנהגות של המפלצת. ואז מתחילות מחשבות פרנואידיות קצת... ואז באה חרדה... ואני מצליחה איכשהו לשרוד את החיים עם המפלצת. אבל גם עצובה שאני צריכה להתמודד עם כל זה. הרי בסך הכל אני כל כך צריכה את המילה הטובה, אבל כל כך מפחדת לצאת מפרופורציות בגללה, וזה מסבך אותי... תודה שפתחת את הלב עם המפלצת שלך וביטאת כ"כ יפה משהו שרבים יכולים להתחבר אליו. שיהייה שבוע טוב, אני.

תמי המפלצות שלי ישמחו מאוד לעשות הכרות עם המפלצות שלך שלי אינן יודעות לבטא את עצמן כמו שלך, אבל הן זקוקות לחברה, ולידיעה שהן לא בודדות בעולם. המפלצות שלי טובות בבסיסן אבל הן לא יודעות איך להתנהג, לא רק שלא חינכו אותם בזמן, היו מי שגידלו טיפחו והזינו את רישעותם... כשהמפלצות קמות מרבצן הן משתוללות ופוגעות בכול מה שנקרה בדרכן, צריך הרבה אנרגיה כדי לרסנם ולהרגיע אותן. וכשהן נרגעות מעט הן מבינות את טיפשותם ומצטערות על ההרס והנזק שניגרם... אבל אז כבר מאוחר... תמי, כשכתבת את השיר הזכרת לי סיטואציה: בעברי השתתפתי בקבוצה שקיבלה סופרוויז'ן מפסיכולוג קליני, בנושא הדרכה. כול שבוע מישהו אחר הציג בעייה,התלבטות, מעבודתו המעשית בשטח. החברים בקבוצה הביעו דעה, הציעו הצעות וכו. בסוף המנחה היה אומר את דעתו. אני זוכרת מה עבר עלי כשאני פרשתי את היריעה שלי ( הייתי מאוד מעורבת ריגשית...): כול משתתף תפס חתיכה אחרת מהבד, מעך... קרע... סילף...הרגשתי שכול אחד מביא את העולם שלו, לפעמים זה עבר על יד מה שאני התכוונתי, ולפעמים גם זה לא... המפלצות שלי השתוללו...לא יכולתי להביע את כעסי ובמקרים רבים הייתי צינית, יריתי לכול עבר... במקרה הטוב שתקתי... ניסיתי לקחת את מה שחשוב לי ולהתעלם מהשאר...ללא הצלחה... לדעתי כך גם בפורום: כשמדובר בנושא שבוער בעצמותייך, אני בטוחה שחלק מהמשתתפים (ואני בטח ביניהם... ) עוררו את המפלצת...(איך קוראים לה?) אבל את תמי יותר חכמה ויותר עדינה ממני ובטאת זאת בשיר... בהערכה נינה

משתפרת שלוש פעמים כתבתי לך ומחקתי, חשבתי שבעצם אין לי משהו חכם להגיד לך... אבל החלטתי שמותר גם סתם לכתוב... שמחתי שהחלפת את השם לשרון, וגם אם התחרטת זה בסדר, טוב לראות אותך בפורום ולא חשוב באיזה שם...ובעצם מה שחשוב זה לדעת שאנחנו בתהליך של השתפרות... כול החיים... נינה

גם אצלי המפלצת התפרצה לא פעם. בצעירותי היא עשתה זאת באופן מתוחכם. הייתי משתחרר מהמחלקה הסגורה, ממשיך להכחיש את קיומה של המפלצת, מפסיק לבוא לשיחות וכמובן מפסיק ליטול את כל התרופות. ואז מה היה קורה? האם המפלצת הייתה תוקפת? לא ולא. בדיוק להפך! לכאורה, היא אפילו הייתה מרפה ממני את שאריות אחיזתה, והשלווה והשקט והכוחות והיכולות והכישורים והביצועים והתקוות היו שבים אלי תוך ימים ספורים, ממש מעשה פלאים... הייתי מרגיש נפלא (ולא פלא הוא, שהרי העומס הביו-כימי המעיק מאוד של תרופות הדור הישן, היה יורד ממני ונוסך בי עוצמה מדומה). אבל אחרי כך וכך שבועות אולי חודשים ואולי אפילו שנים "הקסדה" התרופתית שנמנעתי "מלחבוש" בשל אי הנוחיות (בלשון המעטה) הייתה חסרה לי בעיקולים החדים שבהדרך המהירה של החיים... ואז המפלצת הייתה מתנפלת... תודה לתמימי שהחרידה את המפלצת ממקום רבצה, בלי שבאמת נצטרך לחוות אותה...

לתמי ולמשתפרת שלום, לפי דעתי המפלצת לא התחילה בגיל שנתים, שכן תינוקות שנעלבים ובוכים ומשתטחים על הרצפה כי לא קיבלו את מה שרצו יש הרבה, אבל זה לא אומר שכאשר יגדלו יגידו שיש להם מפלצות בגוף. דבר נוסף, מי שזקוק למילה טובה תמיד יכול להתנדב בכל עמותה שהיא ובכך תורמים גם למי שצריך את העזרה וגם לעצמנו. כמובן שאם נעסוק בכך המון זמן כך לא ישאר לנו זמן לחשוב על הדברים הרעים. בהצלחה, שירלי

שלום, רב! ברצוני לדעת האם ניתן לקחת ציפרמיל רדור אחד ביום בזמן ההריון או כשרוצים להכנס להריון. תודה מראש

שלום, הציפרמיל אינו פוגע בעובר ובהריון, אבל אני תמיד ממליץ להתעדכן ולשאול במכון הטרטולוגי בהדסה, הם המעודכנים ביותר. תמיד צריך לעשות את החישוב מה פחות גרוע? הריון עם חרדות ודיכאון או הריון עם תרופות ומצב נפשי טוב. השאלה תמיד אינה קלה והתשובה אינדיווידואלית לכל אחד. כל טוב דר' גיורא הידש

במהלך החודשים האחרונים בני בן ה11 מתעורר משום שהוא נחנק, ולוקח לו מספר דקות ארוכות עד שהוא חוזר לנשום. נבדק אצל רופאי אף אוזן וגרון, גסטרו וריאות. הבדיקות תקינות. האם ייתכן שקיימת תופעה של כיווץ שריר הלוע בשינה כתוצאה ממתח או לחץ ? יש לציין כי אנחנו נמצאים בשלבי מעבר דירה, כלפי חוץ, במהלך היום לא נראה כי הילד במצב לחץ או מתח. מהי עצתך ? הילד סובל.

אני מניח שיש לילד קשיי נשימה ולא הפסקת נשימה לכמה דקות חס וחלילה,מצבי חרדה יכולים לגרום לקושי בהכנסת אויר ואם נשללו בעיות פיזיות אולי כדאי ללכת לפסיכאטר ילדים לאבחון וקבלת טיפול במידת הצורך, כמו כן אולי בדיקה במעבדת שינה .

לשירה אכן תצטרכי לשאול פסיכיאטר המומחה לילדים ונוער, אני מומחה למבוגרים כך שתשובותי בתחום הילדים מוגבלות. כל טוב דר' גיורא הידש

אמי בת 59 החלה לאחרונה לסבול מהתקפי חרדה ודופק לא סדיר. היא מטופלת באספירין 100מ"ג ,נורמיטן 100 מ"ג, נורוקס, ווסקס , ריטמקס 300מ"ג, סימוביל 20 מ"ג. שאלתי:האם היא יכולה לקחת נוסף לכל התרופות, גם כדור נגד חרדה כמו למשל :פרוזק. תודה . אורנה.

לאורנה הפרוזק ודומיה אינם משפיעים על הלב ולכן אין בעיה להשתמש בה. עם זאת קודם כל הייתי מנסה תרופת הרגעה כמו וואבן או לוריוון ורק אחר כך חושב על טיפול קבוע. כל טוב דר' גיורא הידש

היום הייתי באיבחון אצל פסיכיאטר שיש לו ניסיון רב באיבחון מבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז. ברור שלי שכל פסיכיאטר או נוירולוג יכולים לאבחן, אבל רציתי ללכת אליו כי יש לו לפחות איזו רמה של אמפטיה לאנשים כאלה. כבר הבנתי שעדיין יש רופאים שחושבים שזה נעלם בגיל 18. בקיצור קיבלתי אישור לזה שאני לא סתם דפוקה, ושבאמת יש לי בעיית קשב מעבר לאפקט החרדתי שאני סובלת ממנו כרגע. אני צריכה לעושת כמה בדיקות דם וא.ק.ג (לשלול בעיות ריכוז על בסיס אחר) ויש לי עוד פגישה עם הרופא עוד שבועיים. וץ מזה הוא רשם לי קלונקס ואמר שאתחיל מחצי כדור ואם אני מרגישה שצריך, אני יכולה לעלות עד 2 ביום (במרווח של 6-8 שעות). הכוונה לקחת רק מספר שבועות משום שהחרדה היא מאוד תגובתית ללחץ מהלימודים. אף פעם זה לא הלחיץ אותי כל כך, אבל עכשו עתידי המקצועי מוטל פחות או יותר על 3 עבודות שיש לי להגיש בקרוב. אני מקווה שאחרי שהלימודים יגמרו (עוד חודשיים) גם החרדה תעבור. חשבתי שאני אצא משם בתחושת הקלה, אבל בגלל שלא הייתי מופתעת גם לא הייתה הקלה. ההקלה תבוא אולי כשאני אצליח לתפקד נורמאלי.

שירה יקרה בטח שאת לא סתם דפוקה. זה כל כך עצוב איך שאנחנו שופטים את עצמינו לחומרה כל כך הרבה פעמים. קשה לנו, ואנחנו אומרים שמשהו דפוק אצלינו. יש לנו איזו בעיה, חרדות, דיכאון, אי שקט- משהו דפוק אצלינו. זה עשה לי עצוב, הכותרת הזאת שלך. אני מקווה בשבילך שתצליחי בלימודים ותגיע ההקלה. ויותר מזה מקווה שתדעי שאת נפלאה ונהדרת, גם כשקשה לך. תמי.

היי שירה, טוב לשמוע שהאיבחון הניב תוצאה, עכשיו אולי עם טיפול מתאים הבעיות ייפתרו... יש לי חברה טובה שיש לה הפרעת קשב וריכוז ובזמן שהיא צריכה ללמוד היא לוקחת ריטלין - זה מאוד עוזר לה. מקווה שיעזור גם לך (אם זה מה שתקבלי). וחוץ מזה - את לא דפוקה! יש לך אישהו קושי שצריך למצוא לו פתרון. ועכשיו כשהדברים והקשיים יותר מובנים וברור יותר מאיין הם נובעים אולי תוכלי להסתכל על עצמך אחרת. לי למשל יש ליקויי למידה שלא אובחנו הרבה שנים, פתאום בכיתה י"א התחלתי לקבל ציונים מזעזעים (40!) כשעד אז הציונים היו גבוהים. הרגשתי דפוקה כאילו אני נהיית מטומטמת או משהו... אחרי האבחון נהייה לי יותר ברור למה הדברים קורים כפי שקורים ובעקבות זה למדתי שיטות להתמודד עם הליקויי למידה שלי.התחושה שלי לגבי עצמי השתנתה גם. אומרים שלהבין מה הבעייה זה יותר מחצי הדרך לפתרון... בהצלחה עם הלימודים והעבודות, שרון.

אני מאוד רוצה לדעת על רופא המתמחה בהרפעות קשב וריכוז למבוגרים. תוכלי לתת את הפרטים של הרופא שהלכת אליו?

נכון! תראי, אני רואה את כל העניין קצת אחרת. ותסלחי אם אני לפעמים רואה הכל הפוך. הן אמר מי שאמר בשכל רב וברגישות: "אין דבר שלם יותר מלב שבור (דפוק)" והשאלה היא ממש אינה אם אנחנו "דפוקים" ומה אנו לא מסוגלים לבצע בגלל זה. אלא אולי מה אנחנו עושים עם מה שאלוהים/הטבע/התורשה/הסביבה כן העניקו לנו, וכל האבחונים לסוגיהם מתגמדים והופכים משניים לעומת הצורך שלנו למקם את עצמנו ולהרגיש בעלי ערך ומביאי תועלת. ואולי אנו צריכים לקדם בברכה את עצם העובדה הלא נעימה שאנו מרגישים "דפוקים" וחסרי תועלת - כי זהו בדיוק המנוף היקר מפז המפעיל אותנו לחפש ולמצוא את תפקידנו בעולם (כאן איני יכול להתאפק מלהמליץ על ספרו המפורסם של פרופ' ו.פראנקל "האדם מחפש משמעות"). ואם את לא סתם דפוקה כמו שכתבת בכותרת, אז בטח את כמוני "דפוק/ה מיוחד/ת" - ואז ממש אני בטוח שתוכלי להפיק מעצמך המון. בהצלחה

אני יודעת שיש איכויות לכל דפיקות שיש לי: יכולת פיזור הקשב מאפשרת לי להיות נהגת מצויינת וזהירה כי אני פשוט קולטת כ-ל מה שקורה בכביש גם אם הוא בן 6 נתיבים, כולל את כל האיתותים, מעברי הנתיב, הנהג שיושב מאחורי ההגה, השוליים, השמיים השיר ברדיו ובן שיחי שיושב ליד. הדיכאון גרם לי להיות יותר אמפטית לסובלים ופחות סימפטית ללא אמפטים. הבעיה בדפיקות כשהיא מונעת להשתלב בעולם או מונעת מימוש של יכולות. יכולתי להיות במקום אינטלקטואלי ואקדמי הרבה יותר מתקדם אם הייתי מבינה מה יש לי קודם. כל הסבל והקשיים הם לא מתנה, ואנימוותרת עליהם כהרף עין, בייחוד בגלל שהם לא תלויים בתקופה או בגיל, אלא תמיד שם, מפריעים לכל תנועה. בעניין דימוי עצמי, יכוללהיות שאתה צודק וזה לא קשור להפרעה, אלא רק לתוצרי הלוואי שלה. אבל זה תוצר שלא יעלם מעצמו ואני בטוח אצטרך להעלים אותו בכח הרצון.

שלום דוקטור יהיה נחמד מצדך אם תגיב להודעתי אני מרגיש לפעמים שבא לי להתאבד כי הכל קשה מידיי מלחמות עוני מחלות ניתוחים למה אני צריך את כל זה אני יכול להגיד לך שבעבר השתמשתי בסמים בעיקר גראס המון וגם סמים שגורמים הזיות אבל לא הרבה עכשיו אני נקי כבר חצי שנה ככה בקיצור לא טוב לי בכלל אני לוקח כדורים סרוקסט ומודאל חצי סרוקסט בערב אני לוקח אותם זה מה שהפסיכאטרית המליצה מה לדעתך יש לי תודה ואני מקווה לשמוע ממך משהו מעניין

למיקי כמובן שחסרים פרטים רבים ואפילו לא כתבת את גילך למרות שאני מניח שאתה אדם צעיר. בכל זאת אנסה לעזור ואפילו שרק ב"כללי". ראשית לפי הרוח של מכתבך יתכן שמדובר בדיכאון, אם התרופות אינן עוזרות לך אז כדאי לבקש מהרופאה שתשקול שוב את הטיפול התרופתי ותתאים לך תרופה שעשויה לשפר את המצב ולצאת מהדיכאון. דבר שני והוא החשוב יותר, נראה לי שכדאי מאוד להגיע לשיחות-פסיכותרפיה בנוסף לטיפול התרופתי. כדאי לבדוק "מה קורה אתך" וכיצד אפשר לשפר את העתיד. כל טוב דר' גיורא הידש

למיקי שלום, יש תרופות שלא מתאימות לנו ולפעמים אפילו גורמות להחמרת המצב. לאחר שתשנה את התרופות שלך כדאי שתלך לקבוצת תמיכה כדי שתגלה את הדברים היפים בחיים : אתה יכול לראות, לאכול, לשמוע ......... אני יודע שלא קל להיות עני ולעבור ניתוחים, אבל אתה לא היחיד, יש עוד כאלה שעוברים את זה ואפילו יותר גרועים. החיים יפים. צריך רק לדעת מאיזו זוית להסתכל עליהם. בהצלחה וכל טוב

שלום, הפסיכיאטר המטפל בי, המליץ לי לנסות לקחת בוספירול (זאת לאחר שתרופות שונות לא התאימו לי). בבתי המרקחת השונים לא היה להם בוספירול והבנתי שכיום התרופה החלופית היא "סורבול". רציתי לדעת האם אכן אין הבדל בין השתיים ? וכמו כן רציתי לדעת קצת יותר על התרופה? תופעות לוואי? תקופת ההסתגלות אליה וכו'... תודה מראש.

קבל קישור עם איפו על הכדור: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=52

לאור אכן מדובר על אותה התרופה רק שבתי החרושת שונים. ותודה לדורון כל טוב דר' גיורא הידש

התחלתי ליפני שישה ימים לקחת פארוקסטין כדור 1 ליום כמה זמן ייקח לתופעות הלוואי לעבור, כי הם מאוד לא נעימות האם התופעות כוללות מיגרנות? תודה מראש

לדני בדרך כלל התופעות חולפות או מוקלות אחרי שבועיים שלושה. לצערי עלולות להיות תופעות לוואי שנמשכות הרבה יותר זמן. כאבי ראש עלולים להגרם מפרוקסיטין אבל אין אלו מיגרנות. כל טוב דר' גיורא הידש

בוקר טוב. התחלתי ליטול פרוקסטין לפני 3 שבועות בערך. נטלתי את התרופה רק במשך 6 ימים, משום שחוויתי ורטיגו בעקבותיה והיא לא התאימה לי. בהמלצת הרופא הפסקתי אותה מיד וקיבלתי ציפרמיל במקום, אך לא רכשתי את התרופה. מאז נטילת התרופה אני מתנסה בהרבה פחות חרדות ויש לי יותר שקט בפנים. האם ייתכן שנטילת הכדור לתקופת זמן כה קצרה "סידרה" את הבורג הכ"כ רופף שלי בעניין החרדות? האם זה הגיוני בכלל? תודה מראש.

לכרמית בהחלט יתכן, נכון שאין מדובר בהשפעה הכימית של התרופה אבל גם ההשפעה "הפסיכולוגית" חשובה וכנראה שהיא עזרה לך כאן. שיהיה בהצלחה אבל כדאי לשקול להתחיל עם הצפרמיל באופן הדרגתי. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הירש שלום רב, ברצוני לשאול לגביי כדורים נגד חרדות ואובססיות. אני מרגיש שאני מוכרח לנסות האם כדורים אלו יכולים לעזור לי, אך כיוון שאינני נימצא כרגע בטיפול אצל פסיכיאטר, אני מתלבט האם לפנות לטיפול אצל פסיכיאטר לקבלת כדורים אלו, או שלבקש מחבר/מכר כדור או שתיים בשביל ניסיון. ברצוני לדעת: 1. האם מכדור או שתיים אוכל להיווכח האם הכדורים אפקטיביים עבורי ? 2. האם יכול להיגרם נזק כלשהוא משימוש חד פעמי (עם או בלי מירשם) בכדורים אלו? האם קיימת סכנת התמכרות ? 3. אם תוכל, אני מבקש שתסביר לפחות בכמה מילים מה בדיוק עושים הכדורים האלו למוח שבכך הם מצליחים לתקן את הבעיות הללו. הנושא מאוד מסקרן אותי. ודבר אחרון: האם ידוע לך האם כדורים אחרים, שאינם פסיכיאטריים (למשל תרופות מהטבע) מסוגלות לבצע אפקט דומה. תודה מראש

לטיפול לטווח ארוך צריך כדורים ממשפחת ה SSRI לטיפול באובססיות יש צורך במינון גבוהה, בכל מקרה 2 כדורים לא יעשו את העבודה לוקח לכדורים חודש עד שהם מתחילם לעבוד ו4 חודשים להשפעה מירבית כך שהכי טוב לגשת לפסיכאטר לאבחון מקצועי ולא לסמוך על אבחנה של עצמך, ולקבל טיפול מתאים. ישנם כל מיני כדורים לטיפול בחרדה , כל אחד עובד במנגנון אחר ישנם כדורים שנועדו לטיפול מיידי לטווח קצר (והם ממכרים בדרך כלל), וישנם כדורים לטווח ארוך שלוקח להם זמן להשפיע (והם לא ממכרים) כדוריפ ממשפחת ה SSRI מעלים את רמת הסרטונין במוח וע"י כך מפחיתים את החרדה/דיכאון. כדורים טבעיים יכולים אולי להרגיע מעט אבל לא לטפל בחרדות ובטח שלא באובססיות. כך שהכי טוב לקבוע תור לרופא פסיכאטר ולקבל טיפול מקצועי.

שלום, אני חושב שהכי טוב שתשאל את החבר כיצד משפיעים עליו הכדורים. בנטילה של מספר כדורים אין סיכון ובטח אין סכנה של התמכרות, אבל בודאי שלא כדאי ואסור שתיטול תרופות על דעת עצמך. אני חושב שאתה חרד מפני הטיפול, לכן כדאי להגיע לפסיכיאטר, לשמוע את דעתו וקודם כל את האבחנה. אחר כך לשקול בנחת ביחד אתו את האפשרויות הטיפוליות ולחשוב על מה שמתאים לך. לאט לאט להתגבר על החרדה ולגשת לאבחון ולפי הצורך לטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הירש היקר, אכן כפי שכתבת, הרופא הפרטי שאבחן אצל קרובת משפחתי תופעות סכיזופרניות במצב פסיכוטי פעיל אמר לנו שזה מצב די נדיר שבגיל 53 מתגלת סכיזופרניה. אך ייתכן כי תופעות כאלו התחילו אצל קרובת משפחתי לפני כמה שנים, ושפוט לא פירשנו אותם נכונה עד שעכשיו לא היה התקף פסיכוטי רציני. לגבי בדיקה אצל רופא בכיר לצורך קבלת אישור מקופ"ח כללית - עוד לפני סירוב למתן האישור נרשמנו לביקור רופא במרכז לבריאות הנפש של כללית (לא מנהל מחלקה או משהו כזה). עד לתאריך הביקור יש ברשותנו רספידורל שקנינו באופן פרטי. שאלתי היא - האם רופא במרכז לביראות הנפש יכול לבטל את החלטת בקר פסיכיאטרי של קופ"ח ולאשר שימוש ברספידורל או לחזור על המלצה על רספידורל שתרגו לקופ"ח לאשר שימוש זה? או שבמצב שכבר קיבלנו סירוב יהיה צורך בביקור נוסף לרופא בכיר יותר שיאשר את ההמלצות של רופא במרכז לבריאות הנפש? במקרה זה, אולי כדאי לנו ללכת לרופא בכיר באופן פרטי כדי לקצר הליכים.... דבר נוסף ממנו אנו חוששים הוא שרופא אחר יכול להמליץ על שימוש בתרופה אחרת (למרות ששוב יאבחן סיכרוזפרניה) - הרי רופאים לפעמים ממליצים על תרופות שונות, והמטרה של רופאי ככלית הוא לתת תרופה בעלת עלות קטנה יותר. לקח לנו הרבה דם ויזע לשכנע את קורב משחתי ליטול ריספדרל ולהגיע למינון של 2 מ"ג. אנו עדיין נלחמים איתה להעלות את המינון ל- 3 מ"ג כפי שהמליץ הרופא הפרטי. החשש שלנו הוא שאם רופא אחר ימליץ על תרופה אחרת עם תופעות לוואי טיפה שונות, נצטרך לעבור כל התהליך שוב ולהסתכן שהיא תסרב לקחת כל תרופה כי הרופאים "מבלבלים אותה"? האם זה לא מזיק לשנות תרופה באמצע הטיפול כאשר לא עבר מספיק זמן להעריך את השפעתה (היא נוטלת ריספדרל במשך קצת יותר משבועיים במינון 2 מ"ג ונראה כי זה גרם להרגעה מסוימת במצבה אך המחשבות הפרנואידיות של רדיפה עדיין קיימות)? בתודה מראש, אנדריי

הכי טוב יהיה להתקשר למי שמאשר את התרופה בכללית (רופא מחוזי ) ולשאול האם המלצה לטיפול מהרופא שאתם אמורים להגיע אליו מספיקה. תדגישו שאתם הולכים אליו למרכז בריאות הנפש ולא פרטי. אם התרופה עובדת כמו שצריך (ואת זה אי אפשר לראות עד שלא תגיעו למיניון שקבע הרופא) אין סיבה שהרופא יחליף אותה. תרופות אחרות מאותה משפחה עולות בערך באותו סדר גודל ויש כמובן תרופות שעולות הרבה יותר

לאנדרי הדברים פשוטים יותר. הבקר המחוזי לא אישר את התרופה כיוון שהבקשה לא הייתה בצינור המתאים, לא מסיבה עניינית. במידה ורופא הקופה יאבחן סכיזופרניה, גם אם המצב חריג בגלל הגיל, הכי סביר שהבקר יקבל את דעתו והוא יאשר לכם את התרופה על חשבון הקופה. רספרידל היא תרופת הבחירה להתקף ראשון של סכיזופרניה ולכן לא תהיה בעיה בהמלצה על התרופה ובאישור התרופה. כעת הדבר הנחוץ הוא שרופא הקופה יאבחן סכיזופרניה וימליץ על אותו הטיפול. זה בהחלט אפשרי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, בני החייל סובל מזה כשלושה שבועות מכאבי ראש . בדיקות CT ודם תקינות. הנוירולוג רשם לו אלטרול במינון של 10 מ"ג. האם התרופה יעילה במינון זה למטרה שציינתי? האם יש תופעות לוואי במינון זה? הבן מתלונן על זה שהוא רדום. תודה

אמא מודאגת שבוע טוב השימוש באלטרול או אלטרולט במינון נמוך (כ- 10 מ"ג) הוא מקובל וידוע כטיפול בכאבי ראש ובעיקר מיגרנות. מדובר על שימוש יומיומי כטיפול מניעתי של התופעה. התרופה מסייעת לאנשים רבים להפחית את תדירות ואת משך כאבי הראש. תופעות הלוואי האפשריות (גם במינון הנמוך הנ"ל) הן יובש בפה ותחושת נמנום. בקיצור - לא להיות מודאגת... :-) אבישג

תודה לאבישג ואני מצטרף לדבריה. במידה ומדובר על מצב נפשי הגורם לכאבי הראש, האם לא כדאי לפנות לאיש של בריאות הנפש, פסיכולוג או פסיכיאטר? כל טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה!