פורום פסיכיאטריה

אבא שלי חולה נפש, הוא בדיכאון עכשיו ואמא שלי עצובה בגלל זה וגם אנחנו. לא אכלתי טוב כבר כמה ימים ואין לי רגע של שמחה בשבועות האחרונים ואני חושבת שאני ישתגע ופוחדת מאוד. בבקשה תגידו לי מה לעשות...

בת כמה את? את נמצאת בטיפול כלשהו?

שלום, אני מקווה שאבא שלך נמצא בטיפול ומעקב ויקבל טיפול מתאים ומצבו ישתפר. בינתיים אם אפשר כדאי לקבל עזרה ותמיכה מהמשפחה הרחבה יותר. אולי לנסוע לסבתא או לדודים לתקופה מסויימת? אולי יש דוד או משהו אחר שיכול לעזור לך ולאבא? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דר' הידש ! התחלתי לקחת למיקטל לפני כשבועיים ובמקביל התחלתי לקחת גם כדורי ברזל. מאז אני סובלת מכאבי ראש. האם זה קשור לשילוב של למיקטל עם ברזל או שזו תופעת לוואי ברורה של הלמיקטל לבדו ? אם זה הלמיקטל - זה אמור לעבור בשלב כלשהו ? ( דרך אגב - לוקחת גם קצת ליתיום כבר חצי שנה ) תודה תודה .

שלום, לא זכור לי שישנה תופעת לוואי של כאבי ראש. הברזל עלול להפחית את ספיגת התרופות מהמעיים כך שהן יהיו פחות פעילות, אבל בגוף הוא לא יוצר שום בעיה עם הלמיקטל והליטיום. אם לא תקבלי תשובה אחרת מהקוראים או ממקור אחר, תזכירי לי בסוף השבוע ואני אבדוק פעם נוספת האם יש קשר בין למיקטל וכאבי ראש. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה !

שלום לד"ר הידש ולחברי הפורום, לאחרונה ביקרתי אצל פסיכיאטר וניתן לי על ידיו מרשם ללוסטרל (נגד דכאון). היום - ערב לקיחת התרופה בפעם הראשונה- שאלותי רבות מספור: מהן התחושות המלוות, השפעות הלוואי, האם אני זה אני זה אני... (עם תרופה או בלעדיה) וכן הלאה. שאלתי המרכזית הינה טכנית דווקא: האם מומלץ לרכוש את התרופות (היקרות) דרך קופ"ח, או שמא בכך אני נוטלת סיכון לחשיפת המידע הזה אודותי (במקום עבודה, מקום לימודים) ולסגירת דלתות עתידיות בפני? תודה אני מוסיפה את רחשי הערכתי לפורום זה אשר בהינף עין נראה חמים ומעורר תחושת בטחון ונינוחות. שוב תודה.

לוסטרל לא כלולה בסל הבריאות. קופות החולים מסבסדות את התרופה הנ"ל, אם בכלל, עפ"י שיקוליהם המשתנים. כלומר תלוי באיזה קופה את חברה ואיזה ביטוח רפואי יש לך. ראשית צריך לבדוק אם את בכלל זכאית לסיבסוד או שמימלא תחוייבי במחיר מלא. עניין החיסיון הרפואי נדון בפורום פעמים רבות. תוכלי לקרוא על כך בעמודים הקודמים.

שלום, עם לוסטרל הבעיה פשוטה יותר כיוון שלוסטרל אינה נמצאת בכללית וחייבים לרכוש אותה במסגרת פרטית. לפי ידיעתי היא נמצאת במכבי אולי כתרופת קו שני ואיני יודע לגבי הקופות הקטנות. כדי לקבל את התרופה במסגרת קופת החולים עליך לקבל מהפסיכיאטר מכתב לרופא המטפל אשר ירשום לך את התרופה בקופה. במקרה זה יהיה רישום בתיקך הרפואי. חשיבות הרישום והמשמעות היא אישית לכל אחד ואחד. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה רבה על תשובותיכם. ההתיחסות המהירה והרצינית (או אפילו עצם ההתיחסות) מאד מרגשת אותי. דור - בדקתי כמה וכמה עמודים לאחור ולא מצאתי כל דיון בנושא. ד"ר הידש - למה כוונתך באמרך כי המשמעות היא אישית לכל אחד?? האם המידע אודות נטילת תרופות עשוי לעבור הלאה או לא?? אם כן - למי ובאילו ערוצים?

שלום רב, הנני מאובחנת כבעלת מאניה דיפרסיה ולא לוקחת תרופות בעניין. לפני 4 חודשים היה לי התקף מאני חריף שכלל גלישות פסיכוטיות וטופלתי תרופתית ויאתי מזה מהר. כעת אני מרגישה שוב את הסימנים המקדימים-סחרחורות, שינה של 3 שעות גג ללילה, חוסר תיאבון, עוררות יתר, שמחת יתר, מחשבות גדלות ועוד. כיצד עליי לדעת אם אני סך הכל במצב היפומאניה לא מסוכן שלא יכול להידרדר או שעוד התקף קרב? אילו זימנים יכולים להיות לגלישות פסיכוטיות בזמן התקף? אני מעוניינת לטופל בתרופות רק במצב שהעניין ממש חמור ולא על היפומאניה בלבד... מה לעשות?

1. כמה זמן את מרגישה את אותם "סימנים מקדימים"? 2. האם ככל שעובר הזמן אותם "סימנים מקדימים" מחריפים או שהם נרגעים? אם את רואה שזה הולך ונרגע אז זה דבר אחד. אם את רואה שזה הולך ומחריף- אז דחוף לפסיכיאטר. כלומר, צריך לראות את המהלך של הדברים, אם הם נרגעים או מחריפים.

לטופי הגישה שלי שונה, עדיף ליטול טיפול מונע ולהקדים תרופה למכה. אין אף סימן מובהק שיכול להבדיל בין היפומאניה או מאניה אלא רק הזמן יגיד את שלו. כך שעדיף ליטול טיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לשניכם, 1. גיורא - אני מבינה שגישתך שונה - אך כתבתי : דחוף, ובמצב דחוף לא משנים גישות, ולא ממש עזרת.. 2. דור - נראה לי שזה מחריף, כי שלוש שעות שינה,בכל יום שעובר, מצטבר להיות מחריף. ובנוסף יש לי מחשבות שווא, ואני מרגישה כמו מישהו שנהיה חולה, ולא במגמת שיפור. עם זאת יש הרגשת שליטה, כמו בפעם שעברה, שיש לי שליטה על מתי זה מידרדר, שאני אוכל לקחת את התרופה ממש לפני שהמצב נהיה פסיכוטי, ואני מבינה שזה הילוך על קרח דק. עם זאת, חדש לי כל המצב, ואני לא רוצה "להרוג" אותו עם תרופות אלא ללמוד על עצמי מה קורה לי ואיך זה נראה וכמה שליטה יש לי אם בכלל. בעיתוי מופלא זה הפסיכולוג שלי נוסע מחר לחו"ל ואני מרגישה שאולי המצב שלי יותר "פסיכולוגי" מאשר פסיכיאטרי. ההיפר תמיד משמש כהגנה ושמירה על עצמי, אז אולי גם עכשיו וזה לא מידרדר. לקחתי ריספרידל לשבוע בהמלצת הפסיכיאטר, אך כשהפסקתי (זה עשה לי עייפות מוגברת ודיכאון) המצב חזר למקודם ואני צעד לפני להתקשר אליו שוב... אני לא רוצה לדחוף לעצמי תרופות אם זה לא חשוב, ואני מקבלת את הגישה של ד"ר הידש ומבינה למה היא "חכמה" יותר אך זה קל לומר אותה מהצד, ולהיות בתוך זה גורם לי להרגיש אחרת..

שלום, יש לי שאלה שמעסיקה אותי ומאוד אשמח לקבל תשובה. אני מדריכה לאירובי וספינינג ונמצאת בפעילות גופנית במשך כ-3 שעות ביום. מזה כשנה שאני סובלת מדכאון וגם מחרדה (אני חושבת). למרות שאני נמצאת בטיפול של שיחות עם פסיכוטרפית לאחרונה אני מרגישה מצבי הורע. בעצתה של המטפלת אני עומדת לפנות לפסיכיאטר על מנת לקבל טיפול תרופתי. שאלתי היא האם תרופה כגון סרוקסט(שרופאת המשפחה שלי רצתה לרשום לי) עלולה לפגום ביכולתי הגופנית לבצע פעילות אינטנסיבית ספורטיבית? האם תרופה כזו עלולה לגרום לי לעלות במשקל? על איזו תרופה היית ממליץ על מנת לשמור על משקלי כרגע ולא לפגום בכושרי הגופני? תודה רבה מודאגת.

שלום, אין בעיה עם הפעילות הגופנית והיא מבורכת. הבעיה היא שכל התרופות מקבוצה זו עלולות לגרום לעליה במשקל (לא חייבות, לא כולם סובלים מעליה במשקל אבל עליה במשקל קיימת אחרי מספר חודשים של נטילה). הסרוקסט גורמת לעליה במשקל בשכיחות גבוהה יותר מאשר הפרוזק או הציפרמיל והציפרלקס. כל טוב דר' גיורא הידש

אני נמצאת כעת בתחילת החודש השלישי להריון. לפני שלושה שבועות כשידעתי שאני בהריון - הפסקתי לנטול את הרסיטל. (שנטלתי לפני כן באופן קבוע שנה בערך). כעת לאחר שהפסקתי - כבר שבועיים אינני מסוגלת ללכת לעבודה, ואף לא לרדת למכולת. אני מרגישה סחרחורות לעיתים. ותחושת חוסר שיווי משקל תמידית. חולשה ותחושת עילפון. פניתי לפסיכיאטר (אפילו לשניים) והם לא הציעו שאמשיך לקחת את התרופה. אלא אמרו שלאחר תום החודש השלישי (עוד חודש!) נראה אם ישנו צורך בתרופות. ביינתים חיי עצרו מלכת ואני פשוט מבלה את רוב הזמן במיטה בהרגשה קשה מאוד. פניתי למרכז טרטולוגי - שם נאמר כי אין סיכון נוסף בלקיחת רסיטל בהריון. וכי אינם מבינים מדוע הרופא לא הציע לי להמשיך את נטילת התרופה. מה דעתך בנושא?

ליפעת אכן חבל שאינך מרגישה בטוב, יתכן שהרופא חשב שמצבך טוב ולכן אפשר להפסיק את הרסיטל? תמיד עדיף להפסיק תרופה בהריון אבל אם אין ברירה אז עדיף להיות עם רסיטל וללא חרדות?? עם זאת המצב אצלך כרגע הוא שונה. לדעתי יתכן שאת סובלת מתופעות של הפסקת הרסיטל ולא מחרדות שנובעות ממצבך הנפשי. לכן אם תחדשי את הרסיטל במינון של חצי כדור למשך כשבוע התחושות הלא נעימות יעלמו. אחר כך תוכלי להפסיק את הרסיטל ללא תופעות שאת סובלת מהן וגם ההריון יהיה בלי כדורים.... שמחתי לעזור הידש

ד"ר הידש, תודה על התשובה. זה חשוב לי מאוד. לדעתי הרופא שאצלו הייתי (שהוא מאוד מוכר וידוע בתחום) באמת לא הבין את המיקרה כלל. אך לפי מיטב ידיעתי , נטילת תרופות בשלושה חודשים הראשונים של ההריון יכולה להשפיע על התפתחות העובר. האם במצב בו אני נמצאת (כפי שתיארתי) - כדאי ליטול חצי כדור רסיטל?? אני ממש אובדת עצות. אך מצד שני - איבדתי את התיאבון, אני חלשה לגמרי ואינני מתפקדת כבר חודשיים. אודה לעצתך.

אני לוקחת כבר 20 יום פלוטין ועדין מרגישה חרדות במשך היןם ובמיוחד בבוקר האים כדאי להמשיך עוד שבוע מכוון שאני מרגישה לא טוב ושאלה שנייה אים ארצה להחליט תרופה לרסיטל האים אפשר לעבור מאחד לשני בלי הפסקה ואיזה כדור נחשב יותר טוב לחרדות

לאורנה הפלוטין היא רק בתחילת השפעתה ולכן כדאי לחכות ולראות מה קורה. אם יש שיפור ואפילו מועט אז כדאי לחכות עוד מספר שבועות כי השיפור ילך ויתעצם. אם אין שום שפור, אז אחרי כשישה שבועות אנחנו מכריזים על תרופה שהיא אינה מתאימה, אין בעיה להחליף לרסיטל מיום ליום ללא הכנות מיוחדות., כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני מחפש פסיכיאטר פרטי או מרפאה פרטית באיזור ירושלים. זה לא שאני לא מכיר רופאים פרטיים אלא שאני לא מכיר רופאים שנותנים יחס טוב ושיש ביניהם "כימיה" בין המטפל למטופל . אני בן 19 והייתי מטופל במרפאה ציבורית עד לפני שנה אך בגלל רשלנות של הרופא מכל הבחינות עזבתי אותו . אני צריך מעקב עם טיפול ובסיומו המלצות בשביל רכזת סל השיקום בירושלים.

אושפזתי עקב מחלת הסכיזופרניה בכפיה במשך חודש וחצי. הייתי במצב פסיכוטי פעיל אז. היום אני רגוע יותר ומשתמש בכדורי ריספרדל וכדורי שינה . אני כעת לא מרגיש שאני יכול לחזור לעבוד בכלל ושלא לדבר על הנדסה. אומנם נשאר לי הידע ונראה לי שאני מסוגל לעבוד אך נראה לי גם כי איבדתי את הסבלנות והסובלנות כלפי אנשים וכו... ואין לי יותר את הכוח הנפשי לעבוד. האם זה דבר טבעי לאחר מחלה כזאת שעברתי??? הפחד שלי תמיד שאעשה שגיאות בעבודה וזו עבודה עם אחריות גדולה. אני מקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי וקצת עזרה מהורי וכך אני מסתדר. יש לציין כי אני מסודר מבחינה כלכלית כי הספקתי לקנות דירה וכו... ואני יכול להסתדר עם מה שאני מקבל מהמוסד לביטוח לאומי. כמובן אני חי חיים פשוטים. השאלה היא האם עלי להתאמץ ולחזור להיות מהנדס או להשאיר את העיניין לשיקולי האישי?

לשמואל אתה צריך קודם כל ס ב ל נ ו ת , כעת אתה נמצא זמן קצר אחרי האשפוז, בודאי שאבדת הרבה מהביטחון העצמי וגם המחלה למרות השפור לא חלפה לגמרי, עדיין עלולים להיות שאריות של המחלה המתבטאים בחוסר אנרגיה וכוחות. צריך לחכות מספר חודשים עד אשר תחליט באופן סופי (יחד עם הרופא המכיר אותך), איזו עבודה מתאימה לך. אני מקווה שתחזור לאתנך באופן מלא ואז לא תשאל את השאלה הזו.... כל טוב דר' גיורא הידש

האשפוז היה כבר מזמן, כבר עברו שנים, אבל אני מרגיש שלא חזרתי כפי שהייתי קודם. אני חסר כוחות ולא נראה לי כי טוב בשבילי שאתעסק בעבודה אחראית. הרופא הפסיכיאטר שלי המליץ לי לעבוד בדבר פשוט יותר. בכל אופן תודה רבה על התשובה, אבל האם מנסיונך חולי סכיזופרניה לשעבר יכולים לחזור ולעבוד בתפקיד בכיר עם אחריות כבדה?

היי אני מטופלת עקב חרדה קלה. תמיד הייתי אנרגטית וחייכנית וכעת אני מרגישה "זומבי". שדרוש מאמץ לחייך או "לזרום". האם יש מה לעשות עם זה או שזה חלק מהטיפול? זה קצת עצוב...

שלום, תחושה של "זומבי" או קפיאות מסויימת אינה תופעה של חרדה. לכן צריך לבדוק מה היה האבחון של הפסיכיאטר ואיזה טיפול תרופתי את מקבלת? כל טוב דר' גיורא הידש

היי אני בחורה בסוף שנות העשרים לחיי. למדתי תחום טיפולי ומשם היכרותי עם נושא ADHD בין השאר. אני סובלת מחרדה קלה ומטופלת. כעת לאחר סיום לימודי אני מתלבטת לגבי הכיוון המקצועי שוב. מוצאת את עצמי מתקשה להתחיל דברים- לקרוא, סידורים או כל דבר. הייתי תלמידה טובה ובתיכון גם כן תלמידה טובה אם כי מעיפה פתקים בשיעורים ומוצאת את עצמי מגיל צעיר ניגשת למורה מדי פעם בסוף השיעור- "אני לא מבינה ". אני יכולה לראות סרט ולהרגיש מרוכזת אבל אם תבקש ממני אח"כ לסכם אותו אני אתקשה .גם לא אזכור פרטים בעלילה. אני מתקשה בשליפת פרטים ביום יום. את התואר עשיתי עם קשיים. קושי לשבת ללמוד. קמה אחרי 10 דקות לשעתיים הפסקה. אומרים לי שאני חכמה ומוכשרת מאד ואני גם מרגישה ככה . מצד שני, אני נופלת על דברים קטנים ועבודה חדשה מלחיצה אותי תמיד בגלל שאני חוששת לפשל והקושי ללמוד ולזכור דברים חדשים. שאלתי היא האם יש טעם לללכת לאבחון ADHD ? ידוע לי שיש צורך בתסמינים מגיל 7 כדי לאבחן זאת כ ADHD. כיצד הפסיכיאטרים / נוירולוגים מתמודדים עם מבוגרים ADHD ואבחון שלהם? או האם ייתכן שהדבר נובע מחרדה כל שהיא, למרות שוב, שאני זוכרת קשיים מסוימים עם כמות חומר לימוד מסיבית והתארגנות בעבודות ברמה מסוימת גם בתיכון ובחטיבה. אשמח לשמוע דעות ועצות להתמודדות.

שלום, אכן שאלה קשה, מצבים רגשיים כמו חרדה ודיכאון עשויים לפגוע בריכוז ובקשב ואין מדובר כאן על ADHD, הפרעת קשב צריכה להיות מילדות, כלומר היא קיימת כבר מלידה אבל בדרך כלל היא בולטת עם תחילת בית הספר. כך שאם לא היתה בעיה של הפרעת קשב ביסודי אז לפי ההגדרה אין מדובר בהפרעת קשב. אבל אבחון מלא תצטרכי לעשות אצל נאורולוג או פסיכיאטר. כל טוב דר' גיורא הידש

חבל על כל יום . כדאי להתקשר ולהבדק. קופ"ח מממנות בד"כ חלק גדול מהעלות (הלא קטנה). בהצלחה. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/links.asp?id=201&catId=2095

טוב אפשר כבר להגיד היה קשה. הבת היקרה שלי חזרה היום לבית שלה לאחר חודשיים של סיוט מתמשך לי ולה. סוכם שהיא תנסה ללמוד לתואר שני ולהיות עצמאית שוב כשזה ההזדמנות האחרונה שלה ללמוד לחיות עם המחלה ללא התערבות שלנו וללא אשפוז. בנוסף אנו דורשים ממנה שיגור אתה בדירה אדם בוגר שמצידנו הוא מקבל מגורים ללא תשלום תמורת נוכחות בוגרת בבית ולראות שהיא לוקחת את התרופות דבר שהיא לא כך מסכימה לו אבל היועץ באוניברסיטה הבטיח לחפש לנו . אני נוסעת אליה בעוד שבוע לחודש אבל אתגורר אצל חברים ולא בדירה שלנו אשכור רכב ולא אשתמש באוטו שלנו וזה כדי למנוע חיכוחים וויכוחים שמהם סבלנו בחודשיים האחרונים. היחסים ביננו השתנו ללא הכר מאמא קרובה ויחסים שתמיד עוררו קנאה אצל חברות שלי ושלה היום אנחנו שתי זרות ואני אמא רחוקה תרתי משמע! כל כך הרבה נכתב על האדם החולה וכל כך מעט על המשפחה שסובבת אותו כל הדינמיקה המשפחתית משתנה העדיפויות הפחדים מהעתיד הפחד שאולי זה ימשיך לדור הבא או לילד האחר אני חושבת שאולי אנו סובלים יותר מהחולה . השמחה של ילדי האחרים היום כשהיא עזבה היתה כואבת!!! מקווה שיהיו לי רק בשורות טובות ולך דר הידש המון המון תודה על העזרה ועל הנכונות לעזור תמיד

אמא רחוקה יקרה איתך בכאבך ובהחלטה האמיצה שהחלטתם. לפעמים אין ברירה אלא להיפרד, להניח לה לבת לעשות את הטעויות שלה, לתת לה להתמודד עם חייה ועם מחלתה. זה עוד לא סוף הדרך של היחסים בינכן. רק פרק נוסף, כואב מאד, אבל כנראה הכרחי. חיבור נכון דורש לפעמים איזה סוג של התנתקות, למרות הכאב. וגם לשמחת האחים על השקט שיחזור אולי הביתה יש מקום. הכל חולף, ודברים משתנים. זה הדבר הכי יציב בחיים, הארעיות שלהם. לכן אל תאבדי את האופטימיות שתמיד מאפיינת אותך. תמשיכי לעדכן ותהיי חזקה, תמי.

לאמא רחוקה השאלה שאתם מתלבטים בה קיימת בדרך כלל בכל המשפחות. עד כמה להתערב ולהכריח את הבת לפעול לטובתה היא ועד כמה להשאיר אותה עצמאית. שאלה קשה מאוד שהתשובה עליה עשויה להשתנות במשך הזמן גם אצל אותה המשפחה ואותה הבת. בהחלט לא קל אבל אני מתרשם שההחלטה שלכם נכונה לזמן הזה ואני מקווה שהבת תמשיך בטיפול ותצליח בלימודים. כל טוב ותשמרי על קשר הידש

שלום רב שמי מיטל ואני מטופלת בפקסט כבר שנתיים ההיתי סובלת מחדרות שמתבטאות בפחד מלהישאר לבד בבית הכדור אחד ביום עזר לי ההיתי נישארת לבד אבל תמיד בידע שיש סביבי מישהו כמו שכנה או חנות פתוחה התחתנתי וילדתי ילד מקסים שהוא כיום בן שנה בזמן האחרון קצת זילזלתי וההיתי לוקחת את הכדור 3 פעמים בשבוע אני מרגישה שוב שהחרדות חוזרות לי ואני מוצאת את עצמי לפעמים שאין סביבי מישהו מטיילת עם הילד בחום הזה בחוץ או איפה שיש אנשים אין לי כוח בבקשה תעזור לי אני רוצה להרגיש ביטחון אולי הכדור לא עוזר לי בכלל או שאולי יש משהו אחר שאני צריכה לעשות אתה מכיר שופעה שכזו איך יוצאים מיזה בבקשה אני מוכנה לעשות ולנסות הכול יש לי ילד ובעל אני מתחננת בתודה מיטל

למיטל צר לי על המצב הנפשי שאינו כל כך טוב, בטח שאת לא צריכה להתחנן לעזרה, את צריכה לפנות לפסיכיאטר המכיר אותך אשר רשם את הסרוקסט ולבקש ממנו להעריך את מצבך הנוכחי ולבקש ממנו טיפול מתאים. הסרוקסט עשוי לעזור לך ואולי הוא יחשוב על תרופה שתעזור לך אף יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר. לפני כחודשיים איבדתי אדם קרוב אליי שהיה צעיר מאוד ואיבד את חיו בטיול. למרות שהיכרתי דכאונות רבים בחיי ותקופות של דיכאון , תקופה זו אני חשה את האבל והדיכאון בליווי מחשבות אובדניות. אני לא באמת חושבת שאני מסוגלת לקפוץ מהחלון אבל יש לי הרגשה עצומה שאני לא רוצה לחיות יותר, שאין שום דבר חדש שמחכה לי וכו'- והמחשבות עוברות גם דרך באיזו דרך הכי כדאי, ממה אני מפחדת, איך לא כדאי להתאבד, מה הכי פחות כואב וכו' וכו', מה יחשבו האנשים בחיי, אולי כדאי לכתוב להם מכתבים מעכשיו וכו' עוד ועוד מחשבות. שאלתי היא אם עליי להיות מודאגת או שעליי להתחיל רק אם יבואו תוכניות קונקרטיות, ושאלתי השניה היא האם כדורים נוגדי דיכאון עוזרים למצב של מחשבות אובדניות או שהם מטפלות בדיכאון שמן הסתם אולי יפחית את המחשבות. מה עליי לעשות? תודה רבה.

לטופי צריך תמיד לראות את כל האדם, את אומר/ת ש"הכרתי דיכאונות רבים בחיי", איני יודע את הפרטים אבל ברור שיש מקום להערכת המצב הנפשי והתייעצות ואבחון אצל פסיכאטר. כלומר כיום יש את הרקע של הדיכאונות בעבר, האובדן לפני כחודשיים והמחשבות הפסימיות לכיוון שאין טעם בחיים. כדאי להגיע לאבחון ולשקול יחד עם הפסיכיאטר את האפשרויות הטיפוליות. כל טוב דר' גיורא הידש

האם מעבר מסרוקסט לאיקסל דורש הפסקה מוחלטת של סרוקסט{כמובן בהדרגה},הסרוקסט עוזר חלקי בלבד{נסיון של 7 שנים}? האם איקסל נמצא בסל בריאות? ואם לא כמה עולה לי אם יש לי כללית מושלם? האם לאיקסל יש תופעות לוואי,ואיזה? אשמח אם אקבל תשובות לשאלות ,גם מדור,גם מהד"ר וכמובן מכל הגולשים עם נסיון.

המעבר לא דורש הפסקה מוחלטת. הפסקה מוחלטת נדרשת רק כאשר מדובר על MAOI כמו נרדיל. פשוט יורדים במינון של הסרוקסט (לדוגמה- מפחיתים כל שבוע 10 מ"ג) ובמקביל עולים במינון של איקסל (לדוגמה- מוסיפים כל שבוע 25 מ"ג). המינון של איקסל הוא בד"כ 100 מ"ג ליום. למיטב ידיעתי התרופה לא מסובסדת ע"י קופ"ח כללית. לעיתים אפשר לפנות לבקר פסיכיאטרי מחוזי שאחראי על אישור תרופות מחוץ לסל. רוב תופעות הלוואי של איקסל הן נדירות ובכל זאת- תיתכן עייפות, דופק מואץ, עצירת שתן ובחילות.

תודה לך דור על ההסבר,אולם היום שוחחתי עם הפסיכיאטר שהוא מנהל מחלקה בבי"ח פסיכיאטרי והוא אמר לי שאסור לקחת סרוקסט ואיקסל ביחד ולכן עלי להוריד את המינון כל 4 ימים חצי כדור{אני לוקח 2 כדורים של 20 מ"ג},ורק אז להתחיל עם איקסל. למה אסור? אני חושש מכך שאם אני יהיה בלי סרוקסט{עוזר חלקית ,יש עצבנות וירידה במצב רוח} מצבי ידרדר ואגיע לאותו מצב כמו לפני 7 שנים לפני הכדורים בדיכאון קשה {חשבתי להתאשפז}. אשמח לקבל על זה התייחסות.

שלום רב, אני מחפש פסיכולוג או פסיכיאטר שמומחה מבין ובעל ניסיון בבעיות אישיות (PD) ובעיקר NPD. עם עדיפות לאזור השרון/מרכז. אם אתם לא רוצים לפרסם את שמו כאן אז אפשר לדבר ב-E-MAIL או כל דרך אחרת שרק תרצו. תודה רבה לכל עונה.

רז שלום, אני לא יודעת לגביי מטפלים שמתמחים ספיציפית ב-NLP אבל עד כמה שאני מכירה את התחום הטיפולי (היכרות מקצועית) על מגוון התיאוריות הטיפוליות שבו, נראה לי שכל פסיכואנליטיקאי יכול בהחלט לטפל בצורה טובה באדם שסובל מ-NPD. בהמשך לנאמר בהתכתבות שלנו בעבר, מדובר בטיפול ארוך טווח. מצורף קישור של כל חברי המכון הפסיכואנליטי עם כתובות ומספרי טלפון: http://www.psychoanalysis.org.il/memb/memb.html בהצלחה, אני.

שלום לד"ר הידש ולשאר החברים בפורום, אז ככה, ליד הבית שלי ישנה אישה מבוגרת שככל הנראה היא חסרת בית, ומעבר לסבל ולקשיים הלא נתפסים שהיא עוברת היא נראת לא שפוייה בדעתה. אין לי שום מושג בפסיכולוגיה או פסיכיאטריה אבל ברור לי שהיא איבדה כל קשר עם המציאות. היא מדברת אל עצמה, מתעלמת לחלוטין מכל הסובבים אותה. זה נראה כאילו שהיא מנהלת איזה שהוא דיאלוג (לדעתי אם הבת שלה, זה מה שאני הבנתי) והיא לוקחת את שני הצדדים. היא גם תמיד מקללת וכועסת בתוך הדיאלוג הזה, זה נראה שהיא עברה משהו מאוד קשה. עכשיו, זה גם מחזה שלא קל לראות וגם מצב שהוא בהחלט יכול להיות מסוכן, לפחות מבחינת האישה, שוב אני לא מבין שום דבר בנושא אבל זה לא נראה לי בריא כל כך להשאיר אישה שסובלת כל כך הרבה ונמצאת במצב כל כך רע בלי הבחנה. אני לא יודע מה הכי נכון לעשות במצב כזה אבל הייתי רוצה לשמוע שיש עוד אפשרויות חוץ מאישפוז כפוי או התעלמות מהמצב. אולי זה תמים מצדי לשאול אבל אי אפשר להביא איזה פסיכולוג/פסיכיאטר שיבוא לשם ויראה אותה? היא בכל זאת בן אדם. וחוץ מזה פסיכיאטר יכול לתת הערכה ברוב המקרים תוך כמה דקות. זה באמת מדאיג וזה גם מעציב לראות אנשים שמגיעים למצב כזה. מה אפשר לעשות ד"ר?

ליניב אכן זה מעציב ויפה שיש אנשים כמוך שדואגים לאחרים גם ללא שום תמורה. לפניך שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה שאיני יודע אם היא מעשית - לדבר איתה ולשכנע אותה להכנס למכונית שלך ולהביא אותה לחדר מיון פסיכיאטרי קרוב. האפשרות השניה היא להודיע בלישכת הרווחה של אזור מגוריך, רצוי לברר את השם שלה, ברוב הלשכות ישנה יחידה או עובדת האחראית על חסרי הבית או על חולי הנפש. תנסה לדבר איתן. באופן כללי האחריות היא על לשכת הרווחה שתדאג להביאה לטיפול וסידור של דיור. כל הכבוד הידש

ליניב נעים לדעת שיש אנשים עם רגישות כמו שלך . האיכפתיות שאתה מגלה לסיבלה של אישה זרה ברחוב, מעוררת כבוד והערכה. יישר כוחך !!! נינה

שלום דר' הידש זמן רב חלף מאז "דיברנו" לאחרונה באמצעות הפורום, מקווה ששלומך טוב. אצלי הכל בסדר גמור, פרט לעובדה שבשבוע שעבר אובחנתי ע"י גסטרואנטרולוג כסובלת מתסמונת המעי הרגיז (מסתבר שמשהו מעצבן את המעיים שלי !...) והטיפול שהוצע לי הוא טיפול יומי בכדורי מודאל. אני יודעת שהכדורים הם ממשפחת האנטי-דיכאוניים ועקרונית אין לי בעיה עם העניין אבל זכורות לי מגוון תופעות לוואי לא נעימות שליוו אותי במשך התקופה הקצרה בה השתמשתי באפקסור. שתי שאלות לי אליך. הראשונה, מה ההגיון בטיפול בתרופה אנטי-דיכאונית בתסמונת הנ"ל (שמא המעי שלי מדוכא וזקוק לעידוד...?) והשניה - האם התרופה הזו ידועה בתופעות הלוואי הרבות שלה, כדוגמת האפקסור ושות'. תודה מראש וכתמיד - כל הכבוד על העבודה שאתה עושה כאן. אבישג

היא איננה מקבוצת אנטי דכאוניים אלא מקבוצת אנטי פסיכוטיים ולכן תופעות הלוואי שלה שונות לחלוטין מאפקסור. במינונים נמוכים מודאל עוזרת גם לבעיות חרדה אשר קשורות למערכת העיכול, כמו במקרה שלך.

לאבישג טוב לשמוע ממך וגם מהמעי שלך. תסתכלי למטה גם שירה ביקרה כאן אתמול...., בכל אופן המודל אינה שייכת לקבוצת נוגדי הדיכאון והיא שונה מהאפקסור. מדובר בתרופה עדינה אשר מרגיעה אבל נמצא שיש לה השפעה טובה גם על מערכת העיכול. לכן היא בחירה טובה בשילוב של חרדות, מתח, ובעיות במערכת העיכול. במינונים המקובלים של 50-200 מג' בדרך כלל אין תופעות לוואי. לעתים אני משתמש באנפרניל בתסמונת המעי הרגיז. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה גם לך דור, וגם לך דר' הידש על המידע, המעי שלי כבר מרגיש יותר רגוע... :-) רק טוב אבישג

בהקשר ל MODAL אני נוטל מזה כ- 10 ימים בבוקר. בנוסף אני נוטל בליליה מיינסרין - בונסרין . לאחרונה העלתי מינון מרבע לחצי כדור וההשפעה היתה הרסנית: בבוקר כאבי ראש , בחילות ועייפות. האם לדעתך התופעות נגרמו מבונסרין או מודאל? מדוע לדעתך נוסף לבונסרין המליצו על מודאל? קראתי שזוהי תרופה שבין היתר אמורה להקל בשימוש עם כדורים כימיים ובנוסף מטפלת במצבים פסיכוטיים. מה ההבדל בין חרדה ודיכאון = בונסרין לבין מצבים פסיכוטיים? מה ידוע לך בהקשר לתופעות הלוואי המצויינות? תודה.

ד"ר הידש שלום רב, אני בת 28 נשואה באושר ומעוניננת להיכנס להריון אך, אני מטופלת מזה חודש וחצי בציפרלקס במינון של 30 מ"ג ביום כשהפסיכיאטר שלי עדיין לא רוצה להוריד לי את המינון . ברצוני לציין כי אני מאוד חוששת להיכנס להריון בגלל זה כיון שעברתי כבר הפלה אחת ואני חוששת שמכיון שאני כבר בסיכון אז אם אני עוד יקח כזה מינון זה יגרום לנזק נוסף. אשמח לשמוע את דעתך בנושא. בתודה מראש

לנטע מדובר כאן על בחירה בין שתי אפשרויות לא טובות. עדיף הריון ללא תרופות וגם עדיף הריון במצב נפשי טוב...., לכן צריך לעשות את ההחלטה הנכונה ביותר לגביך. לגבי הציפרלקס, התרופה נחשבת לבטוחה בהריון ואינה פוגעת בעובר, רק לקראת סוף ההריון ממליצים להפסיקה. בכל אופן אני ממליץ להתעדכן ולשאול במכון הטרטולוגי בהדסה שהם מתמחים בנושא של הריון ותרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

האם קיים איזשהו סיכון בלקיחת 30 מ"ג ביום ציפרלקס (3 כדורים בבוקר).

לנטלי אין סיכון, אולם זה מינון גבוה להפרעות של חרדה או דיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

זה קצת מוזר לשאול את זה, אבל אולי בכל זאת אוכל לקבל תשובה. אני בת 30, נשואה ללא ילדים, עובדת במקצוע תובעני, נחשבת לעובדת טובה, לקראת סיום התואר השני. יש לי לא מעט חברים וסך הכל מנהלת חיים "נורמליים". כבר הרבה שנים אני חושבת על מוות. מעולם לא ניסיתי להתאבד ואני יודעת שגם לא אנסה. למרות זאת, אם ישאלו אותי מה הכי הכי הייתי רוצה, זה למות. עכשיו. לא כי רע לי, אלא פשוט כי לא בא לי לחיות. מדי פעם יש לי תקופות של "דאון", שבהן אני בוכה הרבה ואין לי חשק לעשות דברים, אבל התקופות האלה עוברות. לפעמים זה נמשך יום ולפעמים חודש, אבל גם כשאני בדאון כזה, אני מצליחה לתפקד לפחות באופן מינימלי, כלומר לעבוד, ללמוד לנהל את החיים. בזמן האחרון הרצון למות רק מתחזק והופך למשהו מאד חזק ונוכח. אני לא מפחדת מהרצון הזה, ומצליחה גם לדבר על זה עם בעלי. הוא יודע לא נבהל ממני אבל גם לא מצליח באמת להבין. זה לא שאני הולכת לעשות עם זה משהו, ממש לא. לא מזמן נתקלתי במישהו שאובחן כדכאוני והוא סיפר לי שגם לו יש מחשבות מאד חזקות על מוות (אצלו זה קצת יותר "פרקטי" ממני). האם אני בדכאון? האם צריך לטפל בזה? או שלהמשיך פשוט לחיות ככה, עם הרצון למות שלא מרפה? אני חוששת שאת אהיה בהריון ואלד, הסיכוי שלי לחלות בדכאון שלאחר לידה גדול ואני חוששת שאז אני עלולה לפגוע בילד (לא פיזית אלא נפשית). אשמח לשמוע מה דעתך בעניין. תודה, ענת

למרות שלא ציינת זאת בבירור אני מתארת לעצמי שלא נעים לחיות כשהמחשבות הללו מלוות אותך. סביר להניח שיש להן מקור, או שאפשר לצמצם את הופעתן או את עוצמתן אם לא להעלימן לגמרי. לדעתי יש הבדל בין מחשבה על "להפסיק לחיות" לבין תוכניות לגבי "איך להפסיק לחיות" אבל אני חושבת שיש נחיצות בטיפול בשני המצבים. כדי לאבחן דיכאון יש מספר קריטריונים אותן בודק פסיכיאטר. ייתכן שלמרות שהדברים שאת מתארת פה נשמעים די עדינים, את סובלת מהפרעה במצב הרוח שיכולה להיות מטופלת וכך להקל עליך. אני מציעה לך בכל מקרה לגשת לבדיקה ואיבחון מסודר אצל פסיכיאטר. רק בריאות

לענת איני רוצה לאבחן עם מכתב קצר ברשת, אבל הדברים שאת מתארת עלולים להיות קשורים בדיכאון, גם מצב הרוח הירוד שנמשך כחודש, וגם המחשבות. באופן כללי ישנם שני סוגי דיכאון. הדיכאון המג'ורי העמוק והחריף, ויש סוג של דיכאון פחות חמור מבחינת העומק שלו אבל ממושך ולאבחון אנחנו קובעים שהוא צריך להמשך לפחות שנתיים. דיכאון זה נקרא דיסטימיה. בכל אופן כדאי להגיע לאבחון אצל פסיכיאטר. בקשר לטיפול: את מבינה היטב שאת לא חייבת בטיפול ואת מתגברת וחיה גם כך. יחד עם זאת מדובר על איכות החיים, עם טיפול (שיחות או תרופות), איכות החיים שלך עשויה להשתפר מאוד. כל טוב דר' גיורא הידש

מישהו יודע משהו על טיפול באור משהו עם העיניים תודב לכל המשיב

בצפון אירופה- מדינות סקנדינביה, היכן שאין שמש, חשוך כל השנה, משתמשים באור סינטטי לטיפול בדיכאון. דיכאון, לא חרדה. בארץ יש שמש. לכי לים. אין צורך באור סינטטי כאשר יש לך בחינם בים.

לנעמה, יש לך הזדמנות להעניק לעצמך מתנה ולטייל בחוץ תחת השמש (הכל במידה כמובן)דבר שאין לו תחליף. המון אור ואהבה ממני מיכל

ד"ר הידש שלום רב, הנני נוטלת מזה כ- 4 חודשים חצי כדור בונדורמין מידי לילה. ברצוני להפסיק ליטול אותם וברצוני לדעת מהן תופעות הלוואי שאסבול מהן ולמשך כמה זמן. תודה מראש,

לקרן כמובן שיתכן שתוכלי להפסיק את הבונדורמין ללא קשיים מיוחדים. במקרה של תופעות לוואי עלולות להיות מעט חרדות וקושי להרדם במשך מספר ימים, אבל כאמור לא חייבים להיות קשיים. תנסה לרדת בהדרגה אם אפשר לחלק את הכדור לרבע כדור. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, זוכר אותי ד"ר? בזמנו הייתי לחוץ עד אין קץ, וחשתי כי אני עומד ללכת מהעולם. כל יום כמעט רשמתי פה בפורום, ומצבי הנפשי היה בכי רע. אני מייחס לחוזקי הנפשי העצום את העובדה שלא ניסיתי להתאבד באותה תקופה, למרות שרציתי לעשות זאת פעמים רבות מספור. אני נוטל כיום נרדיל ולמיקטל, ובאופן יחסי מאוזן. אמנם אינני ישן כמעט בלילות (לדעתי כנראה בשל נטילת התרופות), אבל שמחת החיים שבה לחיי, ומצבי השתפר לאין ערוך. תודה רבה על שהיית שם בשבילי ד"ר. אתה עושה עבודת קודש. כל טוב, אלון (= אלעד, כפי שקראתי לעצמי אז בפורום)

לאלעד כיף לשמוע ממך וגם לשמוע דברים טובים. פעמים רבות אנשים באים ונעזרים ואחר כך "נעלמים" מהפורום ואיננו שומעים מהם יותר. אז תודה על העידכון ותמשיך להרגיש טוב ולהנות. הידש

הידש מי שכתב כאן תקופה מסויימת והיה מרוצה מהתמיכה ואו האינפורמציה לא "נעלם" לעולם אז הנה יש לך עוד קצת נחת וביננו מגיע לך הפרגון אתה באמת אחלה

היכן ניתן לקבל טיפול התנהגותי-קוגניטיבי לocd במסגרת ציבורית (ללא תשלום)? (אני חבר בקופת חולים "מכבי" הבעיה עם מכבי היא שיש להם רק מימון חלקי ומוגבל בזמן) תודה.

אפשר לפנות למרפאה קהילתית לבריאות הנפש, עפ"י איזור המגורים ועפ"י הפנית רופא משפחה. או בבתי חולים- כלליים או פסיכיאטריים. הבעיה שבבתי חולים של הכללית מקבלים בד"כ רק חברי כללית (למרות שאמורים לקבל את כולם). אם היית בעבר בטיפול במסגרת כלשהי אז יש לצרף מכתב סיכום טיפול מהמטפלים הקודמים כולל אבחנות, תרופות שניתנו, וטיפולים שיחתיים, אם היו. את הכל יש לצרף למכתב הפניה של רופא משפחה ולחכות שיזמינו אותך לבדיקה פסיכיאטרית שלאחריה תוכל לקבל גם טיפול שיחתי. לעיתים הטיפול השיחתי הוא במסגרת קבוצתית ולא פרטנית.

האם בocd קשה ובocd בכלל חייבים לקחת תרופות למשך כל החיים? כך לפחות נאמר לי, שבשל אחוז החזרות הגבוה לאחר הפסקת התרופות צריכים לקחת מינון מסויים במשך כל החיים. ניסינו כמה פעמים להוריד את התרופות ולאחר זמן מה הocd שוב חזר לי. מה אתם אומרים? תודה מראש.

לעמית אם תופעות ה OCD חזרו עם הפסקת הטיפול סביר שיהיה צורך בטיפול שנים רבות, לא הייתי מתחייב עכשיו "לכל החיים", אבל הניסיון אצלך מראה שכנראה מדובר בשנים רבות. כל טוב דר' גיורא הידש

אני עוברת עכשו תקופה מאוד לחוצה. אנילא זוכרת איפעם שהייתי כל כך מתוחה באיזו תקופה בחיי. יש לי סמסטר מאוד עמוס, נכשלתי בשני מבחנים, ויש לי 3 עבודות מאוד גדולות להגיש עוד חודש. היו כמה ימים שאני חושבת שהיו נופלים תחת קטגוריה של חרדה או משהו דומה. היה לי מאו דקשה להירגע וחששתי שאנילא אשן טוב. גם ככה רוב השנה האחרונה השינה שלי לא הייתה משהו. אפילו עשיתי בדיקת שינה שאיששה את זה שהשינה שלי לא יעילה כנראה בגלל מתח. קשה לי מאוד להתרכז במטלות שלי והיו כמה ימים שכבר שחבתי שלא אירגע אז לקחתי חצי כדור בונדורמין רק כדי לא לקום מותשת גם ביום למחרת. לקחתי פעמיים חצי כדור וזה רק עזר להפחית את המתח וקצת ניקה את הראש ממחשבות מלחיצות. באחד הימים לקחתי כדור שלם וישנתי מאוד טוב, לא התעוררתי בלילה, קמתי רעננה, ויחסית הרגשתי טוב. אני משתדלת לחשוב מחשבות שיבטלו קצת את הראייה השחורה שלי. שמה שחשוב הוא לעשות כמיטב יכולתי, שיש לי את היכולת לבצע את המטלות האלו וכו' וכו'. הבעיה היא כמובן שחוץ מתמיכה כלכלית של ההורים שלי (ממש קטנה, בעיקר לכסות נסיעות לאוניברסיטה ) אין לי תמיכה משום מקום. הורי לא ממש מצליחים להבין למה לבת האינטיליגנטית שלהם לא הולך באוניברסיטה חברות שלי לא ממש מבינות למה אני לחוצה או מה לא בסדר וזהו רוב היום אנילבד מול המחשב או בספריה, בלי שום אינטראקצהי עם אנשים אני מרגישה שזה מכלה לי את המצב הרוח, גומר לי את האנרגיות. בחודשיים האחרונים הייתי בעיקר בבית לבד כל היום. זה מאוד קשה להיות בלי שום אינטראקציה. ובלי שום נחמה, שום דבר ששובר את השיגרה כבר שבוע לא הלכתי לרוף כי מאוד קשה לי לארגן מוטיבציה או "לבזבז" את זמן המנוחה וההפסקה מהלימודים בריצה. אולי אם היה מישהו שיכולתי לדבר איתו אבל שוב, אין אף אחד סביבי שניסיתי לדבר איתו והבין אות תמך כי באמת ולא ביטל את התחושות שלי. אני מתחילה להישבר. בשבוע הבא יש לי פגישה עם פסיכיאטר כדי לבדוק אם יש לי ADHD (שזה משהו שכבר 10 שנים בערך אני חושבת שיש לי) אם אין לי את זה, סביר להניח שהקשיים בריכוז נובעים מבעיות ריגשיות ועם זה יהיה לי מאוד קשה. כי זה אומר שהמצב שלי כנראה באמת לא משהו. למרות שאת זה אני כבר יודעת. אני מסתכלת אחורה, כבר 3 שנים אני תקועה ככה, לא ממש מצליחה להתרומם עד הסוף, לא ירדתי במשקל ועוד לא יצאתי עם אף אחד. וזה מאוד עצוב ובודד אין לי מילים אחרות לתאר את זה. מה שהסביבה כל הזמן משדרת לי זה שלא מספיק כל מה שיש לי בפנים או מה שיש לי פוטנציאל להשיג ולתת, מה שחשוב זה איך שאני ניראית מבחוץ. דווקא מבחינת הפנים אין לי בעיה, אבל תוספת ה-15 קילו שנותרה עלי היא עושה מאוד רע ליחסי הציבור שלי. אוף

לשירה טוב לשמוע ממך למרות שכמובן הייתי שמח לשמוע דברים אחרים. נראה לי שאת עובדת במאמץ יתר ולכן הוא גם מחליש אותך ואז את צריכה להתאמץ יותר, כלומר יש כאן מעגל סגור שחייבים לפרוץ אותו. לכן לדעתי חשוב מאוד שתשני טוב, כלומר שהשינה תרענן אותך, עם בונדורמין או בלי, חשוב שתשני טוב. אולי כדאי ליטול דווקא תרופת הרגעה ולא רק תרופת שינה, הרי הבעיה בשינה היא בגלל המתח. לכן, חשוב שתוכלי גם לנוח במשך היום, לדבר עם חברה, לצאת לסרט (אפילו לבד), או לקרוא ספר ולצפות בטלוויזיה, דברים מרעננים שלא קשורים ללמודים. ספורט כמובן מומלץ אבל את זה את כבר יודעת. תזכרי שהפרעת הקשב הייתה צריכה להתחיל כבר בילדות, אבל נניח שתאובחן הפרעת קשב, עדיין ישנה אפשרות שאת סובלת מהפרעת קשב יחד עם חרדה ומתח, שתי האבחנות אינן סותרות זו את זו ועלולות להיות ביחד. לכן, אני חושב שכדאי לנסות ולהוריד מהמתח בכל מקרה. הידש

יש לי זיכרון (וגם להורי)של בעיות גם בילדות של קשב ריכוז וכל מיני תופעות שקשורות, למרות שהיה לי יחסית קל כי הייתי מחוננת. ברור לי שכרגע גם אם יש לי הפרעת קשב, יש לי גם הרבה אפקט שמשפיע לי על הריכוז ועל התפקוד בכל מקרה, שני הדברים ביחד או רק המצב רוח והלחץ מאוד לא טובים. אני משתדלת לפחות לשמור על שעות קבועות של שינה, למרות ששעות הערב קשות לי מאוד מבחינת מב רוח. אני מאוד משתדלת לעשות הפסקות ולשכנע את עצמי שאני עושה כמיטב יכולתי, ושיש לי יכולת להצליח וכו' וכו'. בכל מקרה ביום ראשון הפגישה עם הפסיכיאטר ומאוחר יותר באותו יום פגישה עם הרופא משפחה (לעדכן) כך שמאחד מהשניים אני אתייעץ מה אפשר לקחת להפחית את הלחץ. תודה על תגובתך, תמיד מחמם את הלב. גם אני מקווה לחדשות טובות יותר. יש לי תקווה גדולה שהכל יסתדר בסוף אבל בינתיים הביצוע קצת צולע

שירה יקרה ככותרת-על של כל הדברים שאת מספרת ומתארת, נראה לי שאפשר לרשום באותיות גדולות גדולות את המילה "ל ח ץ". (או מתח, אם את דווקא מעדיפה). אישית, אני יודעת שכאשר אני בתקופה לחוצה זה משפיע על כל-כך הרבה תחומים אחרים בחיים, זה כמו גזע של עץ שמסתעף להרבה כיוונים: מיד השינה נפגמת, כושר הריכוז יורד פלאים, התיאבון משתנה (או מתגבר או יורד, לרוב מתגבר לצערי), מצב הרוח נהיה מדוכדך, המוטיבציה לעשות דברים - אפילו מהנים - צונחת למטה, שימי לב שמדובר בדיוק באותם הסימפטומים שתיארת, כך שיש להניח שאת ואני לא היחידות עלי אדמות שחשות כך, מן הסתם מדובר בתופעות רגילות וטבעיות לגמרי. קטונתי מלייעץ לך איך להפיג את הלחץ (את יודעת מה אומרים: אלה שלא יודעים לעשות - הופכים ליועצים) אבל מה שכן ברור לי זה שאסור להיכנע ללחץ ואסור לאפשר לו לגרום לך לשקוע לתוך השלולית השחורה הזו של הייאוש והעצב. אני מבינה שאין לך חשק לצאת עם חברות או לעשות דברים אבל תתייחסי לזה כאל "תרופה" שאת צריכה לקחת. נשמע מוזר אני יודעת, אבל זו בדיוק התרופה כדי לגרש את המצברוח הזה. התחושה הזו שאף אחד לא באמת מבין אותך - יתכן שהיא מושתתת על בסיס אמיתי כי אישית אני מאמינה שאף אחד לא *באמת* מסוגל להיכנס לתוך נפשו של האחר כדי להבין אותו עד הסוף. אני מקווה שזו לא נשמעת תפיסת חיים פסימית כי זו ממש לא הכוונה. כוונתי היא שרק אנחנו חיים בתוך גופנו ובתוך נפשנו ובדיוק כשם שאין אנו מסוגלים להבין באופן מוחלט את הזולת - כך לא כדאי שנצפה לכך מהסביבה. אולי זו ציפייה מוגזמת מדי, לקוות שהסביבה הקרובה תבין אותנו לגמרי, ויתכן שהציפיה הזו מובילה לתחושה קבועה של אכזבה. אני חושבת שכאן בפורום את תמיד יכולה לזכות בהבנה רבה, כי את יכולה למצוא אנשים שמדברים על תחושות דומות לשלך. לגבי החברים והחברות הקרובות בעולם הלא-וירטואלי, כנראה שתיאלצי לעגל קצת את הפינות בנושא ההבנה המוחלטת, ואולי לנסות ולהתמקד בתכונות החיוביות שאת כן מוצאת באותם אנשים בחייך: תחומי עניין משותפים, יציאה לבית קפה או סרט טוב, יש עוד המון דברים בחיים פרט למצוקות הקיומיות שלנו (ואני לרגע לא מזלזלת בהן כמובן). נסי אולי להתמקד בדברים ש*מחברים* אותך לאנשים סביבך במקום לראות יותר את הדברים שמפרידים ביניכם (כמו העובדה שהם לא באמת מבינים אותך). אל תעבירי ימים שלמים לבדך עם המחשבות, כפי שאמרת זה מכלה את האנרגיות שלך ולדעתי זה מכלה גם את החיוניות ואת שמחת החיים שלך, וחבל כי יש לך כל-כך הרבה. תרגישי טוב ואל ייאוש ! אבישג

שירה יקרה אין לי הרבה להוסיף על דברי קודמי. רק רציתי להגיד שאת יקרה כאן בפורום, מוצאת בעצמך הרבה כוחות לעזור לאחרים ואני משוכנעת שהכוחות האלה יתנו לך בסוף את הדרך ואת הכיוונים לשפר גם את מצבך שלך. תרגישי טוב, תמי.

ערב טוב ד"ר הידש קראתי לאחרנוה על תיאורייה חדשה בנוגע לסכיזופרנייה המדברת על הפרעה בפעילות הגלוטומאט הנקשר לקולטני NMDA במוח, שהם אחראיים בין השאר על וויסות כמות הדופמין. רציתי לדעת האם הדבר נכון רק לגבי סכיזופרנייה או שמתייחס גם להתקף פסיכוטי חד פעמי. אני דיי עסוקה בלנסות להבין מה בדיוק קרה לי, מעבר לרמה של דפוסי חשיבה ודרכי התמודדות עם מצבים שונים בחיים. אני מנסה להבין האם יש לי אישהו ליקוי פיזיולוגי או מחלה. באבחון בזמנו לא מצאו שום דבר ודובר על אירוע פסיכוטי חד-פעמי, אך לאחר שנה של טיפול ניסיתי לרדת מהתרופות וההתקף חזר. כיום אני בטיפול תרופתי במינון נמוך מאוד. זה דיי מטריד כל העניין הזה שאי אפשר לדעת מה יקרה ואם אוכל להפסיק אי פעם עם התרופות... אני יודעת שאתה לא נביא... אבל בכל זאת מה אתה חושב? אני.

למשתפרת לא קראתי את הדברים האחרונים לגבי הגלוטמט אבל כבר מזמן חושבים בכיוון הזה, אין תרופה מסויימת העובדת על הגלוטמט בסכיזופרניה או במצב פסיכוטי. עם זאת השקפתי היא שכחצי מהבעיה היא כימית/אורגנית וחצי היא פסיכולוגית או שקשורה למצב מסויים בחיים. לכן בהחלט ניתן וצריך לעבוד על החלק הפסיכולוגי ואז הסיכוי לסיום טיפול והבראה הוא גדול. כל טוב דר' גיורא הידש

ערב טוב לכולם, ביום שישי האחרון אמרו לי בבית המרקחת שאין להם סרוקסט (מקורי) רציתי לדעת אם מישהו מכם נתקל בער בקושי להשיג את התרופה המקורית (למרות שיש לו מרשם). אני מבוטחת של קופת חולים כללית. מה עושים???

מה הקשר לפורום? אנחנו לא יבואנים של התרופה. אם לרוקח אין במלאי הוא יכול להזמין או למכור לך תחליף גנרי. אין עדיפות לתרופה מסחרית מסויימת מתוך השלוש אלא אם הרופא ציין זאת באופן מפורש ע"ג המירשם וחתם ליד בקשתו.

לגל קופת החולים קונה בדרך כלל את התרופה הזולה ביותר והיא רשאית לתת את כל התחליפים במידה והרופא לא ציין אחרת. תסתכלי על המרשם, יש שם שורה שהדברים כתובים שהקופה יכולה לתת כל תרופה. כדי לבטל אפשרות זו הרופא יכול למחוק את השורה ולחתום ואז חייבים לספק לך את התרופה המקורית, סרוקסט בלבד. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידאש שלום מה שהתכוונתי אם זה חלק מהמחלה זה האם התופעות מוכרות ודבר שני כשיש לי הרבה תנוענ ואנשים אני לא סובלת מהחרדות בכלל אז מה קשור למה תודה דפי

לא הבנתי הידש

ד"ר הידאש שלום מדי פעם לא לעיתים קרובות אבל לדוגמא היום יש לי מין תחושת חרדה כמו פרפורים בלב במשך כל היום למרות שלא היה לי דווקא השבוע ניתוק מהסביבה או חוסר מעש. ביום כזה אני לוקחת בלילה קלונקס. כמו כן למרות שהתגברתי על המון מההתקפים יש לפעמים מצב שאני לא רוצה לחשוב ולהתעמק במשהו אבל מרגישה "חייבת" כזה אני פיתחתי שיטה להתגבר על זה ויש הטבה ניכרת אבל לא מצליחה לגמרי טוטלית. רציתי לשאול אם התופעות האלה הן חלק מהמחלה שלי? ככה אני בד"כ בסדר והתפקוד טוב. תודה דפי

לדפי בדרך כלל אלו תופעות של חרדה ולכן קלונקס היא התרופה המתאימה להן כל טוב דר' גיורא הידש

באחד המאמרים שפורסמו בעיתון "הרפואה" התייחסו החוקרים לדיכאון מינורי- זוטרי, שמופיעה כב 20%-60% מהחולים הסכיזופרניים (שם המחקר:- השפעה נוגדת של פירידוקסין בחולים סכיזופרניים המטופלים בתרופות נוגדות פסיכוזה ולוקים בדיכאון זוטר) לגבי הדיכאון הזוטרי לא מצאתי בשום מקור על נושא זה. האם מופיעה בשם אחר בספרות?בכל אופן האם תוכלו לתת הסבר מה ההבדל בין דיכאון זה לדיכאון המז'ורי? מה התסמינים של הדיכאון הזוטרי? והיכן אמצע על כך בספרות?. בתודה מראש.

שלום, המושג הוא דיכאון מינורי, זה מושג ישן יחסית שפעם קראו לו גם דיכאון נאורוטי. בכל אופן המושג המודרני המקביל הוא דיסטימיה dysthymic Disorder כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני נוטל פבוקסיל 175 מ"ג ליום, האם ניתן לשלב את זה אם טיפות ולריאן טינקטורה? בתודה מראש, רני.

לרני כן כל טוב דר' גיורא הידש

היי אני משתמש באפקסור 75 מ"ל האם אני יכול להחליף לונלא 75 מ"ל? מה ההבדלים בין התרופות ? ואם אפשרי להחליף איך אני עושה את זה האם ישר לוקח ונלא? פשוט האפקסור יקר מאוד!

לאסף מדובר על אותה התרופה ווונלפקסין שהוא החומר הפעיל, לכן אפקסור=וונלה. ההבדל הוא רק בשמות כיוון שהם מיוצרים בשני בתי חרושת שונים. כל טוב דר' גיורא הידש

השאלה איך אני מחליף? ז"א ישר לוקח את הונלא או מוריד מינון ואז לוקח?

שלום רב אבי נפטר לפני כ 7 שנים ואמי פעם בתקופות די ארוכות מרגישה שהיא במצב נפשי ירוד ועקב כך פונה ליעוץ. השבוע שוב חשה באותה הרגשה ופנתה ליעוץ. באותו יעוץ נתנו לה את מבחן אוקספורד ובו 200 שאלות שעליהן היא צריכה לענות. ובעקבות המבחן קבעה היועצת כי לאימי יש בעית זיכרון. מאחר ואימי ( בשנות ה50 לחייה ) לא חשה בדבר ואף מעבירה שיעורים ומרצה ואינה נתקלה בבעיה חריגה בזכרונה. הדבר הלחיץ אותה מאוד והכניסה לפחדים שמא הדבר אמור להתגבר ואז תחוש בכך וכו' . ולכן אני פונה אליכם בבקשה להסביר לי אודות המבחן ומה ההשפעות של הדברים שנאמרו לטווח הרחוק. אודה מאוד מאוד לתשובתך.

לאילנית איני מכיר את מבחן אוקספורד ואשמח לשמוע אם תחפשי ברשת או משהו אחר מכיר. בכל אופן כדי לקבוע את היכולת והמצב הקוגניטיבי רצוי לבצע בדיקה במרפאה קוגניטיבית שהם המומחים בנושא. בדרך כלל ברפואה לא קובעים אבחנה לפי מבחן או שאלון מסויים אחד. כל טוב דר' גיורא הידש

שאלה לד"ר למה כתוב שצריך לקחת פרוקסטין עם ארוחה האם בלי ארוחה היא פחות תשפיע על הדיכאון? או מסיבה אחרת? אני לפעמים לא אוכל חצי יום האם כדאי לדחות את הפרוקסטין לשעת הארוחה או לקחת בזמן בלי ארוחה?

לאלמוני בתחילת הטיפול בשבועיים הראשונים פרוקסיטין עלול לגרום לכאבי בטן וכדי למנוע אותם רצוי ליטול את התרופה יחד עם אוכל. פרט לכך אין לאוכל חשיבות, ההשפעה היא אותה ההשפעה ואפשר ליטול את התרופה עם או בלי אוכל. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה.

שלום ד"ר הידש אים שני ההורים מטופלים בציפרלקס מסיבות שונות בעקבות מצבים שהם חוו בחיים האם יש סיכוי שזה יעבור לתינוק?

לדנה לא בדיוק הבנתי מה יעבור לתינוק....? אבל דיכאון ממשי ללא סיבה חצונית, מה שנקרא בלשון העם דיכאון קליני בהבדל מדיכאון תגובתי לאירועים בחיים, יש לו מרכיב תורשתי. כל טוב דר' גיורא הידש

בוקר טוב לד"ר הידש אני בת 28 נשואה אני מטופלת ע"י ציפרלקס כבר חודש וחצי בעקבות התפרצות של התקפי חרדה. יש לי פסיכיאטר פרטי שהתחיל איתי במינון של חצי כדור והעלה לי את המינון ל3 כדורים בבוקר (30 מ"ג) הייתי מעוניינת לדעת אם זה תקין? ואני מעוניינת להיכנס להריון מה היית ממליץ לי לעשות? חשוב לי לציין כי מצבי היום ישתפר אך לא לא ממש לחלוטין למרות שאני מתפקדת כרגיל ועובדת במישרה מלאה.

לגלית קצת תמוה וכדאי לשאול את הפסיכיאטר המטפל מדוע הוא מעדיף מינון כל כך גבוה של ציפרלקס. הגישה שלי היא בדרך כלל כאשר אדם אינו מגיב לתרופה מסויימת מקבוצה זו היא להחליף את התרופה ולא לעלות במינון. המינון המקסימלי הוא 20 מג' ולא יותר?? התרופה נחשבת בטוחה בהריון אולם מומלץ להתעדכן ולשאול במכון הטרטולוגי. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בן 53 ואתמול לפתע כשהייתי במחשב היה לי קושי לבטא או לכתוב את המילה "התנתקות" פשוט איבדתי את היכולת למצוא את האיות הנכון ,ניסיתי לכתוב ולבטא הרבה מילים אחרות ולא היתה שום בעיה,ורק על ידי עזרה מאדם מסויים הצלחתי להגיע לביטוי הנכון של המילה הנ"ל ברצוני לציין שאין לי בעיה של כושר ביטוי או כתיבה האם שיכחה ספצפית זו מעידה על תחילתה של מחלת אלהציימר או משהו דומה? ברצוני לציין שמאז אתמול אין לי בעיה בשום היגוי או כתיבה או חשיבה

לאבי אם זו הבעיה היחידה אז בודאי שאין זה מעיד על הפרעה נפשית ולא על אלצהיימר. לעתים מילים עם משמעות רגשית עלולות להיות בעיתיות לכתיבה/דיבור/ זיכרון וכך הלאה. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר שלום רב, אני בו 43 ונוטל זיפרקסה 15 מ"ג ופבוקסיל 100 מ"ג מזה מספר שנים. עקב ירידה ניכרת בליבידו עשיתי בדיקת הורמונים ונמצאו אצלי ערכי פרולקטין של 357 וכן טסטוסטרון נמוך - 7.90, שלפי מיטב ידיעתי זה 10% מתחת למינימום. שאלתי היא - האם זה נובע מהתרופות שאני נוטל, ומה אפשר לעשות בקשר לכך? בתודה מראש

לאלון ערכי פרולקטין משתנים פעמים רבות לכן כדי לחזור על הבדיקה, לעתים הזיפרקסה עלולה להעלות את הפרולקטין אבל זה די נדיר. הסביר ביותר הוא שהפבוקסיל מוריד את הרצון והחשק המיני גם בלי קשר להורמונים. כדאי לשקול עם הרופא המטפל את ההפסקה של הפבוקסיל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם, אני בן 43, בריא בד"כ. לוקח פאקסט מזה כחצי שנה ומרגיש א=טוב, למעט חוסר החשק המיני. שאלתי : אני שותה 2-2.5 ליטרים של מים ביום. אני עובד במשרד ואינני מוציא הרבה אנרגיה. האם שתיה מרובה של מים עלולה לגרום לאיבוד מלחים בגוף וכתוצאה מכך להרגשת דיכאון ?

ארי, שתיה של 2.5 ליטר בקיץ זה דבר מבורך אפילו שאתה עובד במשרד ממוזג,בקשר לאובדן מלחים הכליות עושות את העבודה ומוציאות רק מים וחומרים לא רצויים מהגוף ולא מפרישות מלחים מהגוף .לא נראה לי שיש קשר בין אובדן מלחים מהגוף לדיכאון. אם יופרע מאזן המלחים בגוף חס וחלילה תרגיש את זה קודם בתופעות פיזיות שונות בגוף .

לארי שתית מים היא דבר טוב. יחד עם זאת לא ברור משאלתך האם אובחנה רמת נתרון נמוכה בבדיקות? ישנה תופעת לוואי לא נדירה של ירידת ערכי נתרן בגוף בשמוש עם פקסט (ללא קשר לשתית מים). התופעה לא מאובחנת פעמים רבות כי לא תמיד מבצעים בדיקת דם. האם על כך מדובר? כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר לילה טוב. אני רואה שאתה פה עונה על שאלות. רציתי לשאול מה פרוש "שאפשר לשלוט על המינון" בלקיחת לוסטרל. האם פרוש הדבר שאם מרגישים יותר טוב אפשר להוריד מינון (למשל חצי כדור) ואם מתחילים להרגיש רע להעלות? האם אפשר לעשות זאת בלי הוראה של פסכ' שנתן את התרופה? אשמח לקבל תשובה

שלום, כן אני עוד כאן ועוד מעט אפרוש להיום. בכל אופן רוב התרופות ישנו מינון מומלץ קבוע. כך זה עם סרוקסט, פרוזק, ציפרמיל שהמינון הוא עשרים מ"ג ולא משנים. עם הלוסטרל בהחלט אפשר וצריך לשנות מינונים. המינון המקובל הוא בין חמישים למאה וחמישים מג' אבל אפשר להגיע גם ליותר. החלטה על המינון נקבעת לפי חומרת הדיכאון ולפי תופעות הלוואי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לד"ר תודה

אני מטופל ע"י מיינסרין. האם ויטמינים כמו: קומפלקס B , וטמין B12 וויטמין C יכולים להשתלה יחד? ידוע לי שקומפלקס B משפיע על מערכת העצבים?

למני הויטמינים משפיעים רק לטובה ואין בעיה יחד עם המיינסרין. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום אני בן 30, לפני מס' שבועות הכרתי בחורה (בת 22) אשר לימים הסתבר שהיא אוהבת כחלק אינטגרלי מיחסי המין משחקי שליטה וכאב כלפייה. היא טוענת שנחשפה לזה לפני כשנה בעקבות קשר עם בחור שהיה 'בקטע' ומאז היא דלוקה על זה. השאלה היא מה זה עשויי להעיד על אישיותה של הבחורה, נדמה לי שקראתי פעם שחובבי הסאדו למיניהם נמשכים לזה בגלל שהם בעצמם עברו השפלות או טראומות בילדותם וכמו כן סובלים מחוסר בטחון בקשרים עם בני המין השני. האם יש אמת מסויימת בכך? האם ניתן לאפיין ולומר מהם הסיבות האפשריות שאדם נמשך להשפלות וכאב(אמיתי!) ולמה זה מגרה אותו מינית?

לשאול כמובן שישנה תיאוריה סביב מיניות הקשורה בהשפלות.יחד עם זאת לא ארחיב בנושא כיוון שאין תשובה פרטית לאדם מסויים. כלומר התיאוריה היא לגבי הכלל ולהרגשתי אתה שואל לגבי אדם מסויים...., שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני אישית, נורא אוהבת את משחקי השליטה עם בן זוגי, זה אולי נשמע ביזארי אבל אני אוהבת להרגיש נשלטת על ידיו ולהרגיש חסרת אונים, וזו אינה סטיה וזה לא מעיד דבר על אישיותי מאחר ובכל אחד קיימת "הסטיה" לפיה הוא אוהב לקיים יחסי מין.

שלום התחלתי כבר לכתוב הודעה עם תגובות להודעה הקודמת והמשך סיפור השיגעון שלי, אבל האמת היא שאני לא מרגיש שאני מסוגל להמשיך, אז יכול להיות שבכך נגמר סיפור השיגעון שלי, אולי נמשיך אותו פעם אחרת. אני מרגיש לא טוב וטוב בצורה מאוד משונה בזמן האחרון. מצד אחד, אני לא בדיכאון. מצד שני, היה לי חששות שאולי המאניה חוזרת ולכן הפסקתי את הסרוקסט, ובלכתי לחדר מיון פסיכיאטרי שבו נתנו לי קלונקס ואמרו לי להפסיק את הסרוקסט. ועכשיו אני פשוט מרגיש נורא משונה. מצד אחד, יש לי זרמים בגוף. לא יודע איך להגדיר את זה אפילו, תחושה קצת מסטולית משונה מאוד, שלא הייתה לי אף פעם. יכול להיות שזה נובע מהקלונקס? מצד שני, אני ממש לא יכול להגיד שאני מרגיש טוב. אני חושב שהבעיה שלי היא שאני מצפה ליותר מדי ולא מוכן פשוט להכיר במה שיש. בכך שמה שיש הוא פשוט מה שיש, ואי אפשר לצפות ליותר. אני מצפה להיות מאושר, אבל אין שום סיבה שאני אהיה מאושר. אני רוצה אושר ואהבה ואין לי שום מושג מה הם אושר ואהבה. החיים נוחים וסתמיים...אין אושר אבל גם אין סבל בל יתואר. סתם יום חדגוני אחרי יום חדגוני. מה אני רוצה להגיד כאן? שום דבר...אין לי מה להגיד....

למיכאל אני מקוה שתרגיש טוב יותר והכוחות יחזרו אליך. תמיד נעים לקרוא את הודעותיך בפורום שהן גם מעניינות וגם כתובות היטב. בכל אופן יתכן שהתופעות שאתה מתאר קשורות להפסקת הסרוקסט באופן מיידי מדי. אולי כדאי להתייעץ ולהמשיך מספר ימים עם חצי כדור? תשמור על עצמך הידש

היי מיקי רק רציתי שתדע שאני חושבת עליך, מאמינה שתמצא בסוף את הדרך לסבול פחות ולהיות יותר מאושר. אתה בחור מאד מוכשר. המחלה הזאת שקיבלנו היא לא מחלה שפשוט להתמודד איתה, המעברים האלה בין מצבים כל כך גבוהים ואקסטטיים כמו אלה שאתה מתאר בסיפור שלך, ואז צריך "להסתפק" בחיים הרגילים שלפעמים מרגישים כל כך תפלים וחסרי פשר ומשמעות. אבל כמו שהמאניה חלפה, וגם הדיכאון החמור איננו שורה עכשיו במעונך, אני מאמינה שגם נמצב הסתמי הזה בו אתה נמצא יחלוף לו, ותוכל לחזור ולמצוא משמעות ושמחה בדברים שאתה עושה. תדע שהרבה אנשים כאן בפורום אוהבים את מה שאתה כותב ומחכים לפרקים הבאים של סיפורך. בי הסיפור הזה מעורר הרבה מחשבות על מה שעבר עלי ובכלל על המשמעות של החוויות המאניות והקשר שלהן לרוחניות, מעבר לחוסר האיזון הכימי. אז מה עם בית הספר לגורואים? אולי בכל זאת תכתוב? אולי הכתיבה תיתן לך קצת הקלה בבוץ שבו אתה שקוע- נוח וחמים אבל צמיג כזה, ללא מוצא? היצירה הרבה פעמים עוזרת, לי היא עזרה לצאת ממצבים קשים, וגם אם לא ממש לצאת מהם, לפחות לתאר אותם, זה עשה איזה סוג של הקלה. תרגיש טוב ותמשיך לשתף, אנחנו איתך. תמי.

הי ד"ר הידש, תודה על התשובה. אני אצלצל לרופאה שלי היום ונדון בנושא. התחושות המוזרות הן לא רעות, אלא דווקא טובות. זה נורא משונה, אני מרגיש ויברציות של משהו שאפשר אפילו לקרוא לו עונג. סתם ככה בלי סיבה. יכול להיות שזה נוסע דווקא מהפסקת הגדלת כמות הסרוטונין בגוף שלי. ובכלל, אני חושב עכשיו על החיים שלי. הבעיה היא אולי שאני יודע יותר מדי, שאני יודע שהכל אשליה חסרת משמעות, שאין טעם בכלום. שאין שום סיכוי בבקשת האושר. אני כמובן לא מאמין בזה באמת, כי עדיין נותרת בי תקווה לאושר. אבל כמה אושר בכלל אני חווה? כמה אושר אנשים חווים? רגעים ספורים של עונג בתוך ים של סבל. אולי אני צריך להתחיל לחלום את החלום הרגיל זה הבורגני. אני אפסיק את הסטייה הזו (הומואיות אן בי-סקסואליות עוד לא החלטתי) כמו שאבא שלי אמר לי, אמצא בחורה נחמדה, אעבור לגור במושב בבית עם גינה, יהיו לי שני ילדים, כלב וחתול. נו, אפשר לוותר על החתול. האם אני מסוגל לשחק את המשחק הזה? להפסיק עם כל התנודות הבלתי אפשריות במצב רוח. זה מזכיר לי שיחה עם אחות בבית חולים שניסתה לשכנע אותי כמה טוב לחיות, אני ניסיתי לברר איתה איזה כדורים יוכלו להרוג אותי ביותר יעילות. היא סיפרה לי שכשמתאהבים לא משנה שיש מאניה דיפרסיה, ושיהיו לי ילדים שיחכו שאני אחזור מהעבודה. האם אני כל-כך רחוק מהחלום של האחות ס'? האם יש אושר אחר? האם יש לי בכלל סיכוי לאושר הזה עם כל התיסבוך המיני והנפשי שלי...אם בכלל זה מה שאני רוצה... הבעיה היא שהמצב שלי דינימי נורא. אני פשוט לא מצליח למצוא מנוחה, והכל קורה בפרקי זמן בלתי אפשריים. לא עברו חודשיים מזה שהייתי בדיכאון וניסיתי להתאבד, וכבר אני מת מפחד שהמאניה חוזרת, או ההיפו מאניה, למרות שאני כנראה די מאוזן עכשיו בכל זאת. כנראה שאני פשוט לא מצליח להתספק ברגשות והתחושות הרגילות של רוב האנשים, בתיסכול היומיומי שלהם. היה איזה אח במחלקה שהסביר לי שגם הוא בדיכאון, כי הוא לא יכול לממן לילדים שלו חוגים, כי המשכורת שלו לא מספיק גבוהה, ואין לו כל-כך אפשרויות קידום. הוא נשוי כבר מגיל 20, והסברתי לו שהדיכאון שלו כל-כך רחוק מזה שלי שאין מה להשוות. טוב, נו, עוד מעט אני הולך לעבודה. אני מתייחס אל העבודה כאל עבודה שיקומית למרות שהשגתי אותה בכוחות עצמי ואני לא מקבל פחות משכר מינימום, אבל זו עבודה שאני ממש אובר-קווליפייד אליה. גם העבודה סתמית ומשעממת, אבל אני מניח שאילו הייתי עובד בבנק או בתור כלכלן זה לא היה הרבה יותר טוב. בברכה מיכאל(מיקי)

לד"ר הידש , למיקי ולחברים אני עוקבת בחרדה אחרי תנודות מצבי הרוח של בני. לאחרונה גיליתי מחזוריות קבועה: הוא עושה תוכניות, נערך לקראת דבר חדש כמו, מעבר לדירה חדשה, התחלה של עבודה חדשה או כול תוכנית אחרת. במהלך ההערכות מצב רוחו מרומם הוא אפילו מדבר על כך שאולי כדאי להפסיק לקחת את כדורי האפקסור... לטענתו יש לפתור רק את הבעיה של מחשבות כפייתיות... כול השאר בסדר גמור...יש לו מוטיבציה להפגש עם אנשים, לעשות דברים וכו... ואז... כשהוא משיג את המטרה, הדברים לא מסתדרים כמו שהוא חשב, והכול בירידה- עצב, תחושת ניתוק, אכזבה מאנשים, אכזבה מעצמו, הרבה כעס והאשמות...הלקאה עצמית ... בשיחה שלי איתו אני נעזרת בספר "לחיות מתוך שמחה" של סאנאיה רומן שמדברת על אמנות אהבת העצמי, שינוי השלילי לחיובי, עידון האגו...וכו זה מאוד עוזר לו...לי...הספר נותן מענה להרבה שאלות ותהיות שמתעוררות בו.(הסופרת סאנאיה רומן היא מתקשרת, והספר ניכתב תוך תיקשור עם ישות אור שנקראת אורין, ישות שקיימת בממד שאין בו זמן.) מיקי, כשקראתי את מה שכתבת הזכרת לי מאוד את בני, וזה איפשר לי להעלות את הכאב האישי שלי. תודה יום נעים לכולם נינה

האם יש פסיכיאטריה לתינוקות בני שנה וחצי-שנתיים? ישנו תינוק אשר לא אובחן על ידי מחלה ספציפית וניתן לו כרגע 100% נחות (מצבו כרגע הוא לא עושה דבר מבחינה מוטורית ושיכלית). היכן ניתן למצוא פסיכיאטר לתינוקות "מוגבלים"? יש חשש כי האם סובלת מדיכאון לאחר לידה, האם יש סיכוי כי מצבה של האם השפיעה על התינוק בצורה כזו שזה השפיע על התיפקוד שלו ?

מומלץ לברר במרפאות לגיל הרך בבי"ח גהה או בבי"ח בנס ציונה או במרכזים אחרים שבהם קיימת מרפאה לטיפול בגיל הרך.

שלום לכולם ותודה על התשובות . אכן כפי שהסבירה אישתי היקרה זהו לי ההתקף השני , לומר את האמת היתה לי תחושה שהוא מגיע ולראיה לפני שהתחיל הייתי אצל המטפל שלי כדי שהוא יגיד לי שאני בסדר. ואכן כך הוא אמר. אני מתלבט לגבי הפנייה לרשות כלומר למרפאה לבריאות הנפש הסמוכה למקום מגוריי. אני לא רוצה להיכנס לבקשת עזרה קטנה כמו טיפול אצל מטפל וקבלת תרופות ולקבל מישהו שיטיל עלי כזו תווית שאח"כ לא אוכל למחוק אותה. יש לי חשש כבד מאוד שזו דלת חד כיוונית , רוצה לומר אפשר להיכנס אבל אח"כ אי אפשר לצאת. וזו הבעייה. האם משהו יכול להזים את המחשבה הזו.אולי ד"ר הידש.? מעבר לכך אני מתפקד כרגיל בבית ומחפש עבודה ונראה לי שסוף ההתקף ממש מעבר לדלת...

שלום, איני בטוח שהבנתי את שאלתך וגם אני חושב שאני זוכר רק במעורפל את השאלה של אשתך, אם בכלל. בכל אופן הדבר החשוב ביותר הוא שתהיה בטיפול, או במרפאה ציבורית או אצל המטפל המכיר אותך. כדאי לספר לו את האמת ובודאי שחשוב שתשתף את אשתך במה שקורה לך, כנראה שהיא מאוד דואגת וקשה לה לדבר על כך אתך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

בחור באמצע שנות ה-30 לחייו שחווה מספר אובדנים קשים מאד לפני כ-15 שנה ומעולם לא דיבר עליהם ולא עיבד אותם כלל. סובל לדבריו ממיגרנה המלווה באאורה על רקע נפשי וחולשה פיזית ונפשית לאחריה ,באופן סיסטמתי -מחזורי נעלם בתאריכים קבועים בחודש (סוף חודש ותחילת החודש שלאחריו) למשהו כמו 10 ימים בעקבות התופעות שציינתי. אחרי 10 ימים אילו מתפקד רגיל. האם תיתכן כזו תגובה קיצונית והאם תיתכן מחזוריות קבועה מבחינת תאריכים? האם יש סיכוי שמדובר פה בדיכאון קליני מסוים או מאניה דיפרסיה כשהמיגרנה היא רק המוחצנות של המחלה העמוקה יותר? תודה דנה

דנה? במה כוונתך נעלם?? מתבודד לא מוצאים אותו? או פשוט לא מתפקד? מיטל

לדנה איני יודע מהיכן המאניה או הדיכאון כי את לא מתארת מצבים כאלו. בכל אופן אני חושב שאת מתכוונת שהאם יתכן שהמצב הגופני של כאבי ראש ומיגרנות קשור או נובע מהמצב הנפשי או מהאבל הלא מעובד? כאבי ראש ומיגרנה בהחלט עלולים להיות ביטוי של מצב נפשי (לא תמיד אבל בהחלט יתכן), גם באופן שמצב נפשי גורם להם וגם כיוון שמצב נפשי מחמיר אותם. לכן מיגרנה ידועה כהפרעה גופנית אשר עלולה להגרם מהמצב הנפשי. יש קשר הדוק מאוד בין גוף ונפש. לגבי המחזוריות איני יודע למרות שכל פסיכיאטר יכול לספר לך על מקרים דומים של מחזוריות, איני מייחס לכך חשיבות מיוחדת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הי מיטל. התכוונתי למתבודד ,לא יוצר קשר עם הסביבה ולא נענה ליצירת קשר איתו. משיחות עימו הבנתי שגם התיפקוד מינימליסטי וחש כל הזמן עייפות כרונית, דיכאון וחוסר חשק לתפקד. דנה

שלום ד"ר הידש רציתי לשאול מתי היית ממליץ למטופל הסובל מדיכאון (ללא סכנה לעצמו או לסביבה )להתאשפז ? האם אשפוז מומלץ רק במצב של חוסר תפקוד טוטאלי או גם במצב של תפקוד חלקי? האם מלבד תיפקוד, יש קריטריונים נוספים לאישפוז ? תודה.

כמו איבחון במקרים מורכבים, טיפול אינטנסיבי במקרים חריפים, השגחה וכיוצ"ב. כיום משרד הבריאות מנסה לצמצם ככל האפשר את כמות האישפוזים הפסיכיאטריים (גם כמות המאושפזים וגם את מס' ימי האישפוז) ולכן דעתו של הפסיכיאטר המטפל בך מאד חשובה לפני קבלת ההחלטה אם יש צורך באישפוז ולאיזו מטרה. צריך לזכור שישנם מצבים שבהם אישפוז יכול להזיק ולהחמיר מצב נפשי במיוחד אם הדיכאון נובע מהפרעה באישיות.

לטלי אכן מדובר במצבים קשים יותר של דיכאון כאשר יש צורך בטיפול אינטנסיבי יותר מאשר מרפאה יכולה לתת. באשפוז כמעט כל יום יש שיחה עם הרופא, פסיכולוג, עו"ס, ריפוי בעיסוק וכך הלאה. כמובן שצריך לראות את התמונה הכללית של המשפחה והעבודה והסבל הסובייקטיבי של החולה בדיכאון. טפול בנזעי חשמל דורש אשפוז. אבל את צודקת, השאלה הזו מאוד יחסית לכל אחד, המגמה בדרך כלל להמנע מאשפוז, אבל צריך לראות את התמונה הכוללת והכללית של כל מטופל, כולל הנזקים של אשפוז. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הייתי רוצה לשמוע סיפור אישי של אדם עם מחשבות אובססיביות, שתרופה כלשהי אכן עזרה לו.......... כשאני אומר "עזרה" אני מתכוון לשיפור משמעותי, ולא איזה שיפור מדומה שניתן לחלוק עליו

היי יגאל אני עונה על הקריטריונים שלך :-) לפני שבע שנים התחלתי להרגיש רע כשהייתי הולכת לישון בצהריים. דופק מהיר, סחרחורות, אז חשבתי שיש לי בעיה שתעבור (התרגשות, התאהבות, משהו טוב..) אחרי שזה לא עבר הלכתי לרופא משפחה שהיתברר כלא מוכשר במיוחד ששלח אותי ל10,000 בדיקות שונות . איך שהחודשים עברו גם הסימפטומים התגברו והיה לי לחץ בכל הגוף, אז עוד בדיקות ועוד בדיקות וככה עברה שנה . בבוקר אחד, ביולי לפני 6 שנים התעוררתי עם מחשבות שלא ידעתי איך הן נכנסו למוח שלי, שאני הורגת את עצמי, שאני זורקת את אמא שלי מהמרפסת, שאני לוקחת סכין וחותכת וכל מחשבה שיכולה להיות. הסתכלתי מהחלון והייתי "רואה" בראש איך אני זרוקה למטה, ועוד דברים שאי אפשר לסבול. הרגשתי כמו על קרוסלה, נבהלתי מהשדים שנכנסו לי לראש, לא ידעתי מה קורה לי, אבל יש לי מזל שאמא שלי הייתה מדהימה וסיפרתי לה מה אני חושבת והיא קבעה לי תור באותו יום לפסיכיאטר. קיבלתי סרוקסט 20 מג' ועליתי בהדרגה ל 40, כולל שיחות שבועיות עם הפסיכיאטר. אחרי שלושה שבועות זה התחיל להרגע, אחרי שלושה חודשים זה התייצב ויכולתי לחזור לעבודה ולאוניברסיטה. אחרי שלוש שנים ירדתי ל 20 מ"ג, אבל זה החזיר קצת מהמחשבות, עליתי ל 30 מ"ג שוב וככה אני עד היום. בינתיים התחתנתי , נולדה לי ילדה , בימים קשים מאד יש מחשבות שנעלמות אחרי כמה שניות, אבל רוב הזמן עוברים חודשים בלי אף מחשבה אובססיבית. אני שוקלת 17 קילו יותר, אבל שמחה ומאושרת. מאחלת לך למצוא את הכדור (והרופא) שיתן לך הקלה שבת שלום, עדילי

גם לי הסרוקסט הציל את החיים. היו אובססיות רבות לאורך השנים אך כחוט השני מאז שהייתי בת 12 פחדתי להיכנס למיטה כי הייתי חרדה מנדודי שינה. הייתי 28 שנים קמה בבוקר וישר היה לי דופק מואץ וגלי חום מפני הפחד מהלילה. וכך היה עובר כל היום מחשש מהשעות שמתקדמות לעבר שעת השינה... לפני כשנתיים התחלתי עם סרוקסט והחרדות מפני הלילה נעלמו לחלוטין. יש עדין מחשבות טורדניות פה ושם אך איכות חיי השתפרה במידה רבה. ואני מצליחה לתפקד בכל תחומי החיים בצורה טובה מאוד דבר שעד לפני שנתיים היה בלתי אפשרי. לא לוותר. אורלי.

שלום לך אורלי - גם אני סובל מ-O/C/D לצערי אני לוקח כדורים ולא עוזרים לי כל כך האם טופלת גם בשיחות הייתי שמח מאוד לדעת באם תצרי איתי קשר למייל שלי.

היי יש לי מחשבות אובססיביות. נוטלת תרופה מזה שנתיים וחצי וגם בטיפול פסיכולוגי. מצבי השתפר עד מאוד. מחשבות אובססיביות כמעט נעלמו ולפעמים אפילו יש שבועות שלמים שאין מחשבות כלל. סבלנות ...

אשמח ליצור איתך קשר טלפוני , ולדבר איתך . תשלחי לי הודעה למייל שלי,