פורום פסיכיאטריה

האם עלולה להתעורר בעיה כתוצאה מהפסקה חד פעמית של 1.5 מ"ג ריספרדאל בערב וחצי כדור פרטאן בבוקר שלמחרת,בגלל צום? אני לא מתכוונת כמובן לנזק אלא לכך שללא הריספרדאל תתחיל הנטייה המאנית וללא הפרטאן יהיו תופעות לואי,וכל זה ליום אחד או יומיים.גם זה מבחינתי הוא בעייה,כי מדובר בקטין שברשותי שעלול לא לשמוע לי אח"כ בגלל ההתעוררות המאנית הקלה שתתחיל ולא ירצה לקחת את הכדור הבא.

לירדנה אצל מבוגרים לא צריכה להיות בעיה אם נוטלים את התרופות בתחילת הצום ושוב לוקחים מיד איך שהצום מסתיים. לגבי נוער תצטרכי להתייעץ עם פסיכיאטר המומחה לילדים ונוער. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני נוטל פאקסט 20 מ"ג ליום. הבעיה : החשק המיני בירידה גדולה. האם יש כדור אחר שעושה את העבודה נגד דכאון, אבל לא פוגם בחשק המיני ? תודה מראש

מנסיון של 7 שנים עם םרוקסט{פאקסט}החשק המיני נפגע קשות ,אני נטלתי במשך 5 שנים 3 כדורים של 20 מ"ג ולא הייתה לי זיקפה גם אם לקחתי ויאגרה,לפני שנתיים התחלתי לקחת 2 כדורים היה שיפור קל,אבל הזיקפה היתה חלשה{באמצע משגל האבר מין היה נופל,וזה היה מתסכל נורא},בנוסף לזה שהסרוקסט גם גורם לעצבנות,אני כל הזמן עצבני וגם ואבן לא עוזר. לפני שבוע החלטתי שזהו אני פניתי לפסיכיאטר דרך כללית מושלם{100 ש"ח}ולאחר אבחון שהוא עשה רשם לי נורטילין שלא פוגע בחשק מיני,אני לוקח את הכדור כבר 5 ימים{עדיין לוקח סרוקסט ומוריד לפי הוראת הרופא כל שבוע חצי כדור}אני פחות עצבני יותר מצב רוח טוב,ומקווה שכשאוריד את הסרוקסט אז יחזור לי החשק המיני שחסר לי כבר מעל 7 שנים.

אפשר נורטילין ואפשרי איקסל. שניהם תרופות שפועלות בעיקר על הנוראדרנלין ולכן כמעט ולא משפיעות על התפקוד המיני או על המשקל. כיום קיימת עדיפות ברורה לאיקסל כי היא תרופה מהדור החדש (SNRI) עם הרבה פחות תופעות לוואי לעומת הנורטילין ששייכת לקבוצת הטריציקלים (TCA).

תודה ד"ר על ההתייחסות,האם נורטילין מרגיע גם את העצבנות והמתח מה שסרוקסט לא עושה? הפסיכיאטר אמר לי שאני צריך לעשות אק"ג ובדיקה של QT, מה זה QT? האם לכדור נורטילין יש תופעותלוואי ואיזה?

נורטילין יכול לגרום להפרעות בקצב הלב ולכן ממליצים לעשות EKG כל שלושה חודשים. תבקש ממנו IXEL מאד דומה לנורטילין ואין לו השפעה על פעילות הלב. תשים לב שאסור לשלב את הנורטילין עם תרופות אחרות שמגדילות את מרווח ה-QT. אפשר למצוא את הרשימה המלאה באתר הבא: http://www.qtdrugs.org/index.html

הכדור הנ"ל מהדור הישן של נוגדי דיכאון וחרדה ממשפחת הטריציקליות , לכדורים מהמשפחה הנ"ל עלולות להיות יותר תופעות לואי מאשר הכדורים מהדור החדש ממשפחת ה-SSRI אבל לא חייבות להיות תופעות לואי כל אחד מגיב קצת שונה לאותו כדור כך שאם הכדור החדש עוזר לך ללא תופעות לואי משמעותיות אז הטיפול טוב, במידה ויהיו תופעות לואי שלא מתאים לך אז תחזור לרופא ואל תחכה שוב תקופה של 7 שנים. מצרף מידע על התרופה: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=366

ליואב בסך הכל מדובר בתרופה מאוד מוכרת שהייתה המובילה בארה"ב לפני הופעת הפרוזק. כך שצריך לקוות שהתרופה מתאימה לך ותעשה את הפעולה שהתרופות מהדור החדש לא הצליחו. כמובן צריך לבצע את בדיקות המעקב למרות שסיבוכים אלו לא שכיחים. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקח 7 שנים סרוקסט בעקבות מצבי מתח דיכאון ועצבנות,התופעות לא עוברות רק באות בגלים שונים,לפני שבוע הייתי אצל פסיכיאטר דרך כללית מושלם וספרתי לו על כך שהכדור עוזר אבל כל משברון קטן מכניס אותי לדיכאונות ומצבי לחץ ועצבים,בנוסף סרוקסט פוגע קשות בחשק מיני{זיקפה לא מחזיקה,אין שפיכה}הוא רשם לי כדור בשם "נורטילין",היום אני אמור להתחיל לקחת את הכדור,האם הוא פוגע בחשק מיני?האם הוא גורם לעליה במשקל?האם בנוסף לטיפול בדיכאון הוא גם מרגיע את העצבנות והמתח? אציין שהטיפול בסרוקסט לא פתר לי את בעיית העצבנות והמתח,אני לוקח 4 כדורי ואבן ביום כדי להיות רגוע,וזה לא תמיד עוזר

ליואב חבל שאתה נוטל טיפול זמן ממושך ואינך מרוצה מהטיפול. כפי שהבנתי הסרוקסט משפר את מצבך אבל עד גבול מסויים, בנוסף ישנן תופעות לוואי לא קלות. כך שהמחשבה להחליף טיפול היא בהחלט הגיונית. הנורטילין היא תרופה מהדור הישן יותר, עם מעט תופעות לוואיבאופן יחסי ואינה פוגעת במין. איני זוכר לגבי המשקל. כל טוב דר' גיורא הידש

מדוע בטופס הקבלה לטיפול אצל רופא שיניים ורופא חניכיים יש שאלה לגבי טיפול פסיכיאטרי? ידוע לי על בחורה שרופא שיניים סירב לטפל בה מכיוון שכתבה ע"ג הטופס שהיא קיבלה בעבר הרחוק טיפול פסיכיאטרי. מה יכול לעשות מישהו שרוצה לקבל טיפול מרופא שיניים טוב גם אם הוא לוקח או לקח בעבר תרופה פסיכיאטרית? האם טיפול פסיכיאטרי שניתן לפני 5 שנים רלבנטי למצב השיניים שלי כיום? תודה

לגורג אני בהחלט מסכים שצריך לדווח לרופא השיניים על המצב הבריאותי ולא להסתיר ממנו דבר, הרי תתכן כאן סכנה ממשית עם טיפולי שיניים מורכבים. יחד עם זאת על רופאי השיניים להבין בפסיכיאטריה ובטח לא לדבוק בסטיגמות לא נכונות. אבל אתה צודק, יש הבדל בין מה שאני חושב לבין המציאות בשטח שהיא יותר עגומה רק כדי לתת היבט נוסף לשאלתך. בהחלט יש והיו לי בטיפול נפשי מספר רופאי שיניים.... כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, יכול להיות שזה לא הזמן המתאים שלי לעשות את הרפלקסיה הזו כי ראשי טרוד בימים אלה במציאת דירה חדשה, או חדר חדש, אבל הנה אני בכל זאת כותב. ננסה לנסח את הפסיכוזה שלי בשלבים. רציתי לנסח את הפסיכוזה שלי בשלבים, אבל כשהתחלתי לחשוב איך אני עושה את זה הבנתי שזה לגמרי בלתי אפשרי מפני שהכל קרה מהר כל-כך ומעורבב, אני לא זוכר באיזה שלב הגעתי למסקנה שאני בגן עדן, לפני התצפית בפנימייה, אחרי התצפית, אבל אני זוכר בבירור שכשהילדים הלכו לישון ונכנסו כבר לחדרים, והמדריכה קראה להם סיפור, שהם בכלל לא הקשיבו לו ונראה לי לגמרי מיותר, נכנסתי לחדר עם הילד ששמו מיכאל, ומשום מה די פחדתי להיות איתו באותו חדר, ואז הוא שחק איתי משחק של מיצמוצים, להסתכל אחד לשני בעיניים ולראות מי ימצמץ ראשון. הייתי מפוחד גם כי ראיתי בילד הזה כל-כך הרבה יופי, שלא יכולתי לעמוד בזה. הוא הביט בי בעיניים וכשמצמצתי הוא אמר לי: "הופ, אתה מת"....אני לא יודע למה הוא אמר את זה, לי לא זכור משחק מקובל כזה מימי הילדות שלי שבו מי שממצמץ ראשון אומר שהוא מת. אולי דמיינתי שהוא אמר שאני מת. בכל מקרה, לא היה לי ספק בכלל שהנה מתתי, ושבעצם עברתי לעולם הבא, שנראה בדיוק כמו העולם הזה ושבו הגן עדן והגיהנום הם אותו הדבר בדיוק, רק שבגן עדן אנשים למדו להשתמש בכפיות כדי להאכיל אחד את השני. עוד רעיון שעלה במוחי הוא שהסיבה שאנחנו בגיהנום היא שכולם רוצים אהבה( אפשר היה לומר "אור" במונחים קבליים) אבל אף אחד לא מוכן לתת אהבה. כל מקרה, הרגשתי שמחה ואושר גדולים על שסוף סוף עברתי שלב, ויצאתי לרקד לי ברחבי הקניון הסמוך. שיחקתי עם תינוק שנראה לי פלאי, פניתי לחבורה של אנשים שישבו בבית קפה והצעתי להם לעשות סדנת צחוק, ואחד מהם אמר לי, "שם, שם יש סדנת צחוק"...אבל כמובן, "שם" ו"כאן" אינם אלא אותו מקום, הזמן והמרחה הם אשליה של ה"אני", וחשבתי שהוא רמז לי על זה. אחר כך פניתי לבחורה אחת, והתחלתי להרצות לה על כך שאני יודע מה היא רוצה- אהבה, אבל היא לא מוכנה לתת אהבה. בוא נאמר בלשון המעטה שהיא מאוד לא אהבה את מה שאמרתי לה, ובשלב מסוים היא צעקה עלי בכעס "עוף ממני". העוצמה של הכעס שלה נחוותה אצלי בצורה הרבה יותר חריפה מבדרך כלל. נו, ואיך שכחתי כל הזמן הזה חשבתי שגיליתי את אלהים. אלהים היה העולם המופלא שבו הייתי, כולו. עולם היה הכולות, רק שזה לא היה רעיון פילוסופי, באמת באמת הרגשתי את זה. כשיצאתי מהקניון ראיתי איש דתי ואשתו, פניתי אליהם ואמרתי אתם מאמינים באלהים, הם ענו לי "כן", ואמרתי להם טוב מאוד או משהו כזה. אחר כך עליתי לאוטובוס וכאן התחיל קרקס שלם שנמשך יום וחצי, שבו הייתי בנון-סטופ יותר מהשפן של אנרג'ייזר. רצתי ורצתי ורצתי עד שקשרו אותי למיטה ונתנו לי זריקה, ואז עוד המשכתי לרוץ עד שהמנוע לאט לאט כבה והאוטו המשיך להתדרדר אט אט במדרון, נופל ונופל ולא נעצר, אחר כך ניסיתי להתאבד עליתי קצת והתייצבתי אבל הפסקתי לקחת תרופות. אבל דיה לצרה בשעתה. נראהלי שעל הדיכאון הפוסט פסיכוטי הקשה שהיה לי אני לא אכתוב. אולי כן. בכל מקרה, עכשיו אנחנו קרוב לשיא של המאניה. עליתי לאוטובוס והתיישבתי מאחורי נער ונערה חביבים. הנער חבש כיפה. עשיתי איזה מעשה פרובוקטיבי שאינני זוכר אותו, ואז פניתי אל הנער ושאלתי אותו אם הוא מאמין באלהים. הוא ענה ש"כן", ואמרתי לו, אם ככה אז למה אתה מתפלל. זה סוג של עסקה. תן לי את הכיפה שלך" וחטפתי ממנו את הכיפה ולבשתי אותה בעצמי. אחר כך החזרתי לו את הכיפה והתיישבתי ליד איש אחד ושאלתי אותו אם הוא רוצה לשמוע סיפור, הוא חייך ואמר כן. סיפרתי לו את הסיפור של בכפיות והוא אמר"אני כבר מכיר את הסיפור הזה". היה לדבריו כמו לכל מה שאמרו לי חשיבות עליונה בשבילי. "ברור, הוא כבר מכיר את הסיפור הזה". אני לא היחיד שנמצא בגן עדן. יש עוד הרבה אנשים איתי, אבל הכל נמצא בתוך העולם הזה, העולם הבא והעולם הזה פשוט מעורבבים. ויש אנשים שיודעים את זה ויש כאלה שלא. אחר כך התחלתי לרקוד ברחבי האוטובוס. הצבעתי על חרדי אחד, ואמרתי לו "אתה לא מאמין באלהים". עשיתי שם סצינה שלמה. לבסוף עצר את כל זה אדם דתי שעמד שם ואמר לי לשבת בתקיפות. התיישבתי על המדרגות. הוא אמר לי בתקיפות "לא, אתה תשב על כסא". הוא ככל הנראה לא נהנה כל-כך מהשיגעון שלי. קמתי בזעם ואמרתי:"תעצור את האוטובוס הזה", וכשירדתי אמרתי לו, "אתה תזכור את המעשה שאתה עושה עכשיו". בעצם חשבתי שאני סוג של משיח, אבל לא המשיח. אלא משיח לייט. בעצם ילד קטן שגילה לפתע את האמת שבעצם רוב האנשים יודעים. שאנחנו בעצם בגן עדן. כולם פשוט יודעים את זה, והם לא מתרגשים מאיזה טמבל שמסתובב ברחובות. למעשה אין שום סיבה להסתיר את האמת הברורה שכל המוארים הרבים יודעים, אבל לפעמים נחמד להם שמישהו חדש מזכיר את זה לעולם. כאמור, אני לא הראשון ולא האחרון שחשב לפתע שהוא המשיח ורץ לזעוק זאת בחוצות העיר. אני לא מנסה לטעון שסיפור השיגעון שלי הוא כזה מקורי. אחד אחוז מהאוכלוסיה עוברים התקף מאני אחד לפחות בחייהם. רוב אלה שחווים אחד, חווים גם את השני. אני חוויתי שלושה, ועכשיו עם הזיפרקסה, ליתיום וסרוקסא שאני לוקח כנראה לא אחווה את הרביעי. אמרתי כבר שאני מתגעגע.... בפרק הבא, המשך החיים שלי אחרי המוות,ש בו אח שלי הופך לגורו בכיר, אבא שלי לגורו בכיר עוד ממנו, ובית החולים לחולי נפש לאשראם. מיכאל(מיקי)

מיקי, זכיתי להיות המגיבה הראשונה. מרתק ! אני לא מכירה חוויה כזו, אבל אני יכולה להבין מה גורם לאישיות לחפש כזה דבר- אתה בעצם הגשמת איזושהי פנטזיה שהייתה לך על העולם. (הבעיה היחידה הייתה בעולם החיצון שסירב להתאים את עצמו לפנטזיה, אחרת זה יהיה מושלם). כולם מכירים את זה בקטן: אדם מאוהב שמסרב לראות את זה שהשני לא אוהב אותו, אדם שמסרב לראות את תכונותיו השליליות, אדם שמסרב לראות מציאות כואבת. (ב"מסרב לראות" כוונתי ל-לא רואה, הראייה מתעוותת, העולם לא נראה כפי שהוא באמת) אלו ועוד הם ראיות לא נכונות של העולם, מתוך רצון לראות אותו כפי שאנו רוצים שיהיה. אתה הלכת עם זה קצת רחוק.. -- אני קצת עסוקה, אבל תמיד מתעדכנת כשאני רואה את ההודעות שלך..

היי מיקי קראתי, הזדהיתי, אהבתי- וגם היום אני אוהבת, לא רק כפנטזיה או כשיגעון אלא כאל משהו שצריך לשאוף אליו הלכה למעשה- להגיע לאור הזה, להגיע לגן עדן כאן ועכשיו, לחיות את החיים בצורה הכי נכונה שיש. אולי הדברים שחווית היו סוג מסויים של נבואה, מלווה בכאב ובבילבול שלך שלא הבנת לגמרי מה אתה חווה? מחכה לפרק הבא, תמי.

שלום, אני בת 35. סובלת כ-20 שנה מבעיות שינה. המצב משתנה לפי תקופות: תקופות טובות יותר ופחות. עכשיו אני בתקופה יותר קשה. מזה כמה חודשים אני לא מצליחה לישון רצוף מעל לשעה-שעתיים. כשאני מתעוררת בלילה, לוקח לי לפעמים שעה להירדם שוב. נוצר מצב שאני ישנה יותר כל לילה שני, כלומר, לילה של 5-6 שעות ולאחריו לילה של שעתיים-שלוש וחוזר חלילה. בעבר נעזרתי בכדורי שינה, אבל לאורך זמן הם הפסיקו לעזור. היום איני מוכנה לקחת כדורים בכלל (מבקשת שלא תציע לי). ניסיתי פתרונות טבעיים מסוגים שונים, ללא תועלת. אני לא נוחרת ואין לי קשיי נשימה, אבל חשבתי שאולי קיימת איזו בעיה פיזיולוגית. אני לא סובלת מבעיות נפשיות. טוב לי בחיי ואני שמחה בחלקי. למרות בעיית השינה, אני מצליחה לתפקד ביום-יום, כך שהמצב לא חמור. כנראה שאני לא זקוקה להרבה שעות שינה. עם זאת, ביום שלאחר לילה "קצר" אני די עייפה. לבסוף, חשבתי שאולי כדאי ללכת למעבדת שינה כדי להבין מה מעיר אותי ומפריע לי לישון. רציתי לשאול, האם אתה מכיר את מעבדת השינה בטכניון. אשמח לקבל הסבר- איך לפנות אליהם, מה הפרוצדורה לקבלת איבחון, במה זה כרוך (צריך להעביר שם לילה?) והאם לדעתך כדאי לי ללכת לשם? אני רוצה לציין שבבתים אחרים אני כמעט שלא נרדמת, כך שאם אני אמורה לישון במעבדה- קשה לי להאמין שארדם. מה עושים במצב כזה? ובכלל, יש לך השערה מה גורם לבעיות השינה? תודה, עדי.

לעדי לפי המכתב הקצר אני לא אמהר לאבחן או למצוא סיבות אצלך אלא אכתוב באופן כללי. הפרעות בשינה קורות בדרך כלל מבעיות גופניות או בעיות ראשוניות בשינה או ממצבים נפשיים. הטיפול יכול להיות סמפטומטי, כלומר תרופות לשינה ללא בירור הבעיה (וכמובן שדרך זו פחות מומלצת), או בירור. אצל כל אחד צריך להחליט מה הכיוון שכנראה נכון, אם מדובר במצב נפשי יש צורך באבחון המצב הכללי כאשר ההפרעות בשינה הן חלק מהמצב הנפשי הכללי. אם מדובר במצב גופני ואין מחלות גופניות או הפרעות גופניות (צואר קצר, עודף משקל, כל מיני מחלות אחרות), אז בהחלט יש טעם לפנות למעבדת שינה. רופא המשפחה יכול להפנות למעבדת שינה למרות שבדרך כלל הוא זקוק לאישור של ההנהלה לביצוע הבדיקה. אני חושב שאת יכולה להיות רגועה בקשר לשינה במעבדת השינה. הם רגילים למצבים אלו ויודעים כיצד לכוון אותך, הרי הם בודקים אנשים שמתלוננים שאינם ישנים טוב.... בנוסף לטיפולים התרופתיים בהחלט אפשר לנסות טיפולים התנהגותיים בהפרעות בשינה, אבל כמובן קודם כל האבחון. כל טוב, לילה טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, הבנתי לאחר קריאה של מידע רב על בעיית האישיות הנרקסיסטית באתר של SAM VAKNIN (שמואל וקנין הישראלי לשעבר...) שכיום כמעט ולא ניתן לעזור לאנשים הסובלים מהבעיה הזאת... ניתן רק לנסות להקל עליהם במעט. רציתי לדעת אם זה עדיין עדכני, ואם אין טיפולים חדשניים ומיוחדים לבעיה? ואם יש מחקר בנושא עם פריצות דרך עתידניות? או האם ישנם פסיכולוגים/פסיכאטרים המתמחים ב-NPD ובטיפול בבעיה. בקיצור משהו שיתן לי קצת תקווה למצוא פיתרון...

לרז הסיבה העיקרית שהטיפול בהפרעת אישיות נרקיסיסטית בעייתי היא שהאדם לא מודע לקשיים שלו והוא חושב שהוא מתנהל בסדר אבל האחרים או "העולם" לא בסדר. ככול שהתובנה שדברים באישיות של האדם עצמו צריכים תיקון כך הסיכויים לטיפול מוצלח גדולים יותר. בנוסף עם השנים, בסביבות גיל הארבעים ישנה רגיעה וישנו שיפור כללי במצב והקשיים להסתדר בחברה ובתעסוקה פחותים. כך שאיכות החיים משתפרת מאוד. לצערי אין פריצות דרך בטיפול התרופתי או הפסיכותרפי. יתכן שטיפול קוגניטיבי/התנהגותי יהיה יעיל יותר כי שם יש צורך בפחות תובנות. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על התשובה! זה די מעציב לשמוע שרק בגיל 40 אני יתחיל להרגיש טוב. כי גם ככה זה נראה שבסביבות הגיל הזה אני יחליט להתאבד (כי אני כבר אהיה פחות מושך חכם חזק וכו...) אני נרקסיסט מיוחד (כולנו חושבים שאנחנו מיוחדים), אבל באמת... אני מודע לחלוטין לבעיה שלי ויש לי המון המון מוטיבציה לסלק אותה ואני אדם תבונתי מאוד. אני לוקח תרופות להקל על חרדות , דיכאונות ומחשבות כפיתיות, אבל עדיין עצוב לי וקשה לי ואני חושב מדי פעם על לשים קץ לחיים בגלל ההפרעה שלי. אני ממש רוצה לנצח אותה! ואני בן 20... עכשיו אמור להיות החלק הטוב ביותר של החיים שלי!!! אין שום עידוד אופטימי???

נרקסיסטים מגיעים לשירותי הפסיכיאטריה בעיקר לשם טיפול בבעיות שהן נלוות להפרעת אישיות, כמו אנורקסיה או התמכרות לסמים או דיכאון ואז הטיפול הוא ספציפי, כלומר להפרעת אכילה או להתמכרויות או לדיכאון. אם רוצים לטפל בבעיה הנרקסיסטית הבסיסית אז הטיפול הוא פסיכולוגי ולא פסיכיאטרי. אם אין בעיה נלוות משמעותית אז לא מומלץ להשתמש בתרופות. ישנם פסיכולוגים רבים שמטפלים בהפרעות אישיות בהצלחה, כולל הפרעה נרקסיסטית.

קראתי בספר שלאנשים עם פרנויה פסיכוטית יש מחשבות שווא. לעומתם לאנשים עם הפרעת אישיות פרנואידית יש מחשבות יחס. השאלה היכן עובר הגבול בין מחשבות יחס למחשבות שווא? מה ההבדל המהותי בין השניים וכיצד פסיכיאטר יכול להבדיל בין שני המצבים?

לאלברט אני חושב שמדובר בטעות. בהפרעת אישיות אין מחשבות שווא. משבות שווא של יחס הן סוג מסויים של מחשבות שווא. יש מספר סוגים של מחשבות שווא, מחשבות של רדיפה (יחס), מחשבות שווא של השפעה (כאשר כוחות חיצוניים משפיעים על האדם, כמו כוחות מהטלוויזיה, מחשבות שווא של גדלות וכך הלאה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני מחפשת המלצה לפסיכיאטר/ית דובר צרפתית בת"א העובד עם קופ"ח מכבי. בברכה, גבריאלה

כצעד ראשון תתקשרי למוקד הטלפוני של קופ"ח מכבי ותבקשי שיתנו לך שמות של פסיכיאטרים שהם דוברי צרפתית. או שתחפשי באתר האינטרנט של מכבי. לקופות החולים יש מידע מפורט איזה שפות דוברים הרופאים שלהם. צריך פשוט להתקשר ולשאול.

צבי, תודה על התשובה. אני כבר נכנסתי לאתר אבל מכיוון שיש מספר שמות רציתי לקבל המלצה. תודה

שלום בני לא לקח את כדורי האפקסור (300 מ"ג ליום) יום וחצי, בגלל אילוצים שלא היו תלויים בו (מילואים וכו). האם אחרי ההפסקה, עליו להמשיך ליטול את המינון הרגיל? האם יש נזקים בהפסקה כזו? נינה

בהפסקה חדה ייתכנו תסמיני גמילה שנמשכים עד שיחזור לקחת את הכדורים בכמות הרגילה שלו. לכן כדורים מסוג זה יש להקפיד, ככל שהדבר ניתן, לקחת בצורה סדירה וקבועה.

לנינה צריך ליטול את התרופה באופן מסודר, אבל אם הייתה הפסקה קצרה אז צריך לחזור לנטילה הרגילה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אז ככה מעבר לבעיות האחרות שאיתם אני מתמודד ישנה הרגשה שאיתי המון זמן, מאז שאני זוכר את עצמי. ההרגשה היא שהמודע שלי , האני שבי, הוא מאוד מוחלש וכאילו כל החוויות שאני עובר עוקפות את המודעות שבי ונעשות בצורה מכנית. מעיין טייס אוטומטי שכזה.. אני מתקשה גם להתרגש, כאילו שאני לא חיי את החיים אלא מגיב להם. אני מרגיש גם שהחושים שלי לא מפוקסים, בעיקר ראייה למרות שזה גם כל השאר. זאת אומרת אני רואה אבל כאילו זה לא מגיע לתודעה אלא למקום אחר. אני רק רוצה להגיד שאני בטיפול פסיכולוגי כבר כמעט שנה ושזה בהחלט שיפר את המצב הזה אבל בכל זאת עד גבול מסויים.. האם זה כך אצל כולם? עוד דבר, כשהייתי בצבא הרופא הכללי אמר לי שכנראה שיש לי הפרעת קשב, לעומת זאת כשהתיעצתי עם המטפלת שלי היא אמרה שלדעתה אין לי שום בעיה כזאת.. בנוסף אני רוצה להוסיף שבלימודים לא היו לי בעיות יוצאות דופן, אומנם לא הייתי מצטיין אבל גם לא מתחת לממוצע. אשמח לקבל ממך תגובה, ד"ר הידש

שלום, אכן כדאי לבדוק את הנושא של הפרעת קשב, אבל צריך לזכור שהפרעת קשב מתחילה בילדות ובבית הספר היסודי. אם אז לא הייתה הפרעת קשב אז כנראה שאינך סובל מכך. אני חושב שהדבר החשוב ביותר להגיע לאבחנה, לכן כדאי לפנות לפסיכיאטר או לבצע טסטים פסיכולוגיםם (בנדר רורשך וכך הלאה), ומכאן להתקדם. כל טוב דר' גיורא הידש

איך זה בכלל קורה, שהן נתקעות ולא יוצאת מהמוח, אני עכשיו בהריון בחודש שביעי ולא לוקחת כדורים אני לא יודעת מה אעשה כשיהיה לי תינוק איך אסתדר?

שלום ורד. אני סובלת בדיוק מאותה הבעיה.המנגנון הזה של המחשבות הטורדניות מאוד עקשן. הדרך להיפטר מהן היא או ע"י כדורים (הדרך בה אני נקטתי) או ללכת לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי-לשינוי הגישה. האם ניסית ללכת לשיחות פסיכותרפיה כדי להבין מאיפה הן באות?

לורד אכן הפרעת OCD היא עקשנית וזה מהטבע של הפרעה זו. בדרך כלל אפשר ליטול תרופות שעוזרות להפרעה זו בהריון, אבל אם החלטת שלא אז כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. כל טוב דר' גיורא הידש

עכשיו במיוחד קשה לי כי אני בהריון, אבל אני מנסה טיפול של שיחות אני לא יודעת אם זה נקרא טיפול קוגנטיבי, אבל אני בעיקר מדברת על הבעיה ומנסה להבין מאיפה היא באה, בכל אופן אני משתדלת מאוד מאוד להיות חזקה. שיהיה לך בהצלחה אם גם לך יש את אותה בעיה ואם אין לך את אותה בעיה אז יום נעים וכל טוב. להתראות, ורד

דר' הידש שלום שמי הודיה כריש-חזוני, ואני כותבת בעיתון 'מקור ראשון', עיתון המופיע פעם בשבוע, בפריסה ארצית. אני כותבת כתבה לגבי תסמונת מינכהאוזן, ואשמח אם תוכל לענות לי על מספר שאלות בנושא. אשמח לתשובתך ב [email protected] אם תוכל, אנא צרף בהודעת המייל מספר טלפון, בכדי שאוכל להתקשר. בתודה מראש הודיה כריש-חזוני

להודיה, את כתבת בעיתון ואין לך תיבת מייל של העיתון אלא של וואלה? זה חשוד. ואת לא יודעת לאתר את דר' הידש דרך 144 או ספר טלפונים אלא חייבת שהוא ישלח לך מייל לוואלה? למה אינך משאירה טלפון של העיתון ?

בוקר טוב, הרופא המטפל הוריד לי את מינון הריספרדל מ 1 מ"ג לחצי מ"ג. האם אין זו כמות מזערית? האם עדיין יש לה השפעה או שזה יותר פסיכולוגי? מה זה אומר בעצם שמורידים כמות - (מלבד העובדה שסביר להניח שהמצב משתפר) - האם זה אומר שהחומר ישפיע לטווח זמן קצר יותר או שזה אומר שהעוצמת ההשפעה תהיה נמוכה יותר? תודה רבה

היי קלרי, אני כמוך גם לוקחת 1/2 מ"ג רספרידל. עד כמה שאני יודעת המשמעות של הורדה במינון היא שההשפעה של התרופה תהייה חלשה יותר, אך לא שהיא תשפיע לפחות זמן - את מכוסה כל הזמן, פשוט פחות חזק. מניסיון שלי מה שקורה עם כמות שכזו הוא שיש השפעה מניעתית, ז"א שהתרופה מונעת הישנות של פסיכוזה, אך כיוון שהמינון מאוד נמוך יש פחות תופעות לוואי ויש פחות הכהייה של מחשבות ורגשות. אני למשל בעקבות ההורדה מרגישה יותר דברים, בין אם זה הנאה ובין אם זה חרדה. אני יותר "חייה". מאחלת לך שהמצב שלך ימשיך להיות טוב, מקווה שעזרתי, אני.

המינון הטיפולי של ריספרידל נע בטווח של 2 עד 6 מ"ג ליום. מתחת למינון הנ"ל בד"כ היעילות פחותה עבור האינדיקציות שלשמן ריספרידל ניתנת. עם זאת, לעיתים נותנים מינון נמוך בגלל תופעות לוואי קשות ובכל זאת קיימת השפעה מספקת. חלק מהטיפול זה דיאלוג בינך לבין המטפל. תשאלי אותו מדוע החליט להוריד את המינון לרמה נמוכה של חצי מיליגרם. האם זה קשור לאופי התסמינים של ההפרעה, תופעות לוואי, או שיקול אחר.

לקלרי אני מצטרף לדבריה של המשתפרת שמדובר בטיפול מונע ונראה שגם מינון נמוך יעשה את ההשפעה שכן הסכנה להתקף חוזר ירדה מאוד. יחד עם זאת כמובן שחשוב מאוד לדעת את האבחנה ומדוע את מקבלת את הרספרידל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך ד"ר קראתי בפורום על טיפול במגנטים- האם הטיפול טוב לדיכאון וחרדות. אשמח באם תענה לשאלתי.

למרי הטיפול טוב לדיכאון ויש על כך לא מעט חומר ולפני מספר חודשים התפרסם מאמר בעתון הארץ. בכל אופן הטיפול עדיין ניסיוני וממה שהבנתי המכשירים בארץ לא כל כך מפותחים. הטיפול ניתן בארץ בתל-השומר וברמב"ם. כל טוב דר' גיורא הידש

הטיפול ניתן גם בבאר-שבע, במרכז לבריאות הנפש, בי"ח פסיכיאטרי-אוניברסיטאי.

לאחרונה אני מרגישה כי מרב התעסקות בכל הפרעה והפרעה אני יוצאת מבולבלת יותר. לפני מספר חודשים נפלתי לדכאון עמוק מלווה בחרדות אינסופיות בפעם החמישית ב-33 שנות חיי. כילדה סבלתי מהפרעת אכילה -בולומיה וטופלתי ע"י פסיכולוגית עד עצם היום הזה (למשך 15 שנה )הפרעות אכילה עדיין קיימות לצערי ומדכאות אותי יש לי תאבון רב ובלתי נשלט . כיום אני מטופלת ב- 4 אפקסור75XR מ|ג + 1 פרוזק המקורי 20 מ"ג + רבע רמרון בלילה. אין ספק כי אני מצליחה לתפקד יותר ולהרגיש חיונית כמו כן התקפי הבכי הבלתי פוסקים כמעט ונעלמו. אך עדיין אינני מרגישה לגמרי טוב.(מטופלת במשך חודשיים וחצי) לפני כשנתיים בעיצומו של המשבר הקודם הופניתי לאבחון קשב וריכוז ממוחשב ,אובחנתי כ-ADD והומלץ כי אנטול 20 מ"ג כדור רטאלין . לא יודעת מה חשוב על פני מה . במה להתמקד בטיפול בדכאון ,בקשב וריכוז או בהפרעות אכילה . אני מרגישה שאינני מטופלת כמו שצריך בשום תחום. הפסיכולוגית שלי נוטה להתייחס לבעית הקשב כדומיננטית הפסיכיאטר כמעט ואינו מייחס חשיבות לבעית הקשב אלא מתייחס לדכאון כבעיה העיקרית ולי נראה דווקא שהפרעות האכילה שאינן טופלו כמו שצריך (כראייה הן לא נעלמו) הן מקור די דומיננטי לבעיותיי כל החיים. מה עלי לעשות ? להמשיך למרוח את הזמן ולהעביר את חיי אצל אותה פסיכולוגית שתשמע אותי בוכה על מר גורלי או שעלי לשנות כיוון ? בבקשה עזרו לי כי אני לא מוצאת תשובות ואני פוחדת להגיע להחלטה לבד. בנוסף אינני מכירה מטפלים טובים בתחום הפרעות אכילה ואינני מעונינת לטפל דרך קופת חולים. תודה לכל מי שינסה לעזור לי בחשיבה ובמידע .

ניתן לטפל בהפרעת האכילה מסוג בולימיה נרבוזה ע"י תרופה חדשה שנקראת טופמקס TOPAMAX. טיפול בהפרעת אכילה דורש צוות רב מקצועי של פסיכיאטר, פסיכולוג ודיאטנית ולא מדובר רק בתרופות. ל- 40% מהפונים לשירותי הפסיכיאטריה למבוגרים יש בנוסף גם ADD או ADHD אבל זאת הפרעה שמגבילה תפקוד בעיקר בילדות ולא בבגרות. החל משנת 2001 פסיכיאטרים בארץ רשאים לרשום ריטלין גם למבוגרים, עפ"י שיקול דעתם. אפקסור במינון גבוה (מעל 150 מ"ג ליום) מעלה את התשוקה לפחמימות וסוכרים וגורם להשמנה. גם רמרון גורם לכך כבר במינונים נמוכים. רצוי להשתמש רק בתרופות נגד דיכאון שאין להן השפעה על המשקל כמו פרוזק, לוסטרל או טרזודון.

לנטע אכן הדברים מורכבים. גם אני נוטה ליחס משקל רב להפרעת הקשב אבל עדיין אין מספיק חומר מדעי שקושר את הפרעת הקשב להפרעות נפשיות למרות שידוע שקיים קשר. כמובן תלוי בחומרת הפרעת הקשב שהייתה לך. אני יכול להבין את התיסכול שלך, גם המינונים של התרופות אינם נמוכים. לכן ההמלצה היא לפנות לייעוץ לאחד הרופאים הבכירים בארץ ולקבל עיצה מועילה. ברוב המקרים המורכבים שאינם מגיבים לטיפול כדאי להתייעץ עם רופא נוסף. שימוש בתרופות מקבוצת מייצבי מצב הרוח בהחלט עשוי לעזור. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לקחתי סרוקסט יחד עם אדרונקס כשנה, החלפתי לחודשיים האחרונים את הסרוקסט לרסיטל. לפני 5 שבועות הפסקתי עם הרסיטל למען שימוש רק באדרונקס. האם זה צעד נבון? וזאת לאור העובדה שבשבועיים האחרונים אני מתחיל להרגיש רע, כלומר חודש אחרי הפסקת הרסיטל. שאלתי לדוקטור עוד היא תוך כמה זמן אמורה להגמר התחושה הדיכאונית כתוצאה מהפסקת הרסיטל? אני מתחיל לפחד שאני אהיה צריך עוד פעם להשתמש ברסיטל ולכן מתלבט מאוד האם שימוש באדרונקס לבד יכול לעזור לי (גם אם בעוד כמה חודשים)או שאני כבול לרסיטל /סרוקסט? בבקשה צריך עצה אני מרגיש מאוד מבולבל.

שלום, האדרונקס היא תרופה טובה נוגדת דיכאון ונקווה שמתאימה לך. יש לה שני יתרונות חשובים. ראשית היא מעוררת (לפעמים יותר מדי), והיא אינה פוגעת בתפקוד המיני. כך שהבחירה בתרופה הוא דבר די מורכב, ובוא נקווה שהאדרונקס מתאים לך. כל טוב דר' גיורא הידש

ראשית תודה דר גיורא על 2 תשובותיך, התחלתי להרגיש רע מאוד, מדוכא , מיואש, חוסר חשק ורצון בכלל ונשברתי, הדר שלי לא בארץ ע"כ החלטתי על דעת עצמי לחזור לרסיטל חצי כדור . מבקש את עצתך האם שימוש שוב פעם ברסיטל הזה לאחר הפסקה של כחודש וחצי יכול לייצב אותי בעוד כחודש ולהוציא את הדיכאון הקשה כפי שעשה בתחילה או שאם מפסיקים פעם אחת הוא לא משפיע פעם שניה?

אני בדיכאון ומתוסכל מאוד מזה שאני לא יכול לדעת מה מתאים לי אדרונקס או סרוקסט או שאני חייב את שניהם? אני עכשיו הפסקתי עם משפחת הסרוקסט(רסיטל)אחרי כשנה כדי להמשיך רק עם אדרונקס, אבל מתוסכל מאוד האם אדרונקס לבד תעזור לי? ועוד אני לא מבין אם נטלתי אדרונקס/סרוקסט זה לכל החיים? ואם לא מתי אני אמור להפסיק?

שלום, קודם כל הרופא צריך לחשוב ולהעריך איזו תרופה מתאימה לך וגם לקבוע את משך השימוש. אבל מספר עקרונות. על הדיכאון אפשר לפעול מהכיוון של הסרוטונין (סרוקסט, רסיטל פרוזק ועוד) או מכיוון הנוראדרנלין. לכן ישנן תרופות שמשפיעות על אחד החומרים באופן סלקטיבי או תרופות המשפיעות על שתיהן כמו האפקסור. האדרונקס משפיע על הנוראדרנלין ובדרך כלל ניתן כאשר יש צורך להוסיף מרץ ועירנות. משך הטיפול בדרך כלל הוא בסביבות שנה. אבל כאשר ישנם גורמים חיצוניים העלולים להקשות ולגרום לדיכאון או כאשר מדובר על התקף חוזר של הדיכאון, משך הטיפול הוא ארוך יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

לפי מה קובעים ש"השיפוט ותובנה של המציאות תקינים" מה הקריטריונים ואיך נראה ומתנהג בן אדם ש"השיפוט ותובנה של המציאות" אינו תקין.

שלום, ישנן שאלות פורמליות, אבל קודם כל על דרך השלילה. אדם ששומע "קולות" כלומר יש לו הזיות=הלוצינציות, בדרך כלל שמיעה אבל עלולות להיות הזיות של כל החושים אינו במציאות. הקריטריון השני הוא מחשבות שווא. יחוס של כוונות או מחשבות לאנשים אחרים שאין להם ואי אפשר לשכנע שהמחשבה הזו אינה מציאותית. כלומר נוכחות של הזיות או מחשבות שווא קובעות ששיפוט המציאות פגום. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת כבר שבוע פלוטין ביומיים הראשונים חצי קפסולה וכרגע קפסולה שלמה אני קמה בבוקר עים הרגשה של דיכאון כמו בחילה אבל לא ממש בחילה אלה הרגשה חרא האים זה טבעי אני אוכלת עים לקיחת הכדור תודה

היי אורנה, הרגשה של בחילה ושינוי בתיאבון זו תופעת לווי שכיחה של פלוטין, והיא נוטה לפחות או להיעלם עם הזמן. אחרי שבוע ההשפעה של התרופה עדיין לא מלאה, כך שאם את מרגישה דיכאון המצב עוד יכול להשתפר, וכך גם לגבי התחושה שהיא כמו בחילה. בהצלחה עם התרופה (אני גם לקחתי אותה תקופה מסויימת והיא הייתה טובה עבורי, מקווה שכך יהייה גם בשבילך). אני.

תודה למשתפרת ואני מצטרף לדבריה. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר יקר התחלתי טיפול בפלוטין לפני 8 חודשיים שאחרי זמן מה ממש עזר ואפילו הכניס אותי לסחרור יתר מבחינת מצב רוח טוב ,אבל אז התחלתי לשתות אלכוהול באופן קבוע ולהשתכר לפחות פעם בשבוע-שבועיים (נמשך בערך 4 חודשים)מאז המצב התדרדר וכבר 3 חודשים אני מרגישה בדאון כאילו שהכדור לא עוזר לי בכלל למרות שאני שותה לעיתים ממש רחוקות ואפילו בקושי יוצאת בגלל זה , הרופאה שלי החליטה לשנות לי את הטיפול לסרוקסט האם אתה חושב שזה יעזור? מהי הסבירות שלא? אני נוסעת עוד מעט לח"ול לתקופה ארוכה לעבוד ונורא מפחדת שהתרופה לא תעבוד ואני "ייתקע" שם . מה עליי לעשות???.

לשירה הדבר החשוב ביותר הוא לא להתעכב ולמצוא את התרופה שמתאימה לך עוד לפני הנסיעה לחו"ל. אומנם הסרוקסט היא תרופה טובה אבל מנגנון הפעולה שלה הוא בדיוק כמו של הפלוטין. אני הייתי פונה לתרופה ממשפחה קצת שונה כמו האפקסור לדוגמא. אבל כמובן שהרופאה שלך תחליט, היא מכירה אותך הכי טוב. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, אני סובלת שנים רבות מהפרעת חרדה כללית. ההתקפים (שכוללים קשיי נשימה, לחץ בחזה, בכי, כאבי בטן וראש והנורא מכל - חשש מ"להשתגע" או ללקות בארוע מוחי) קורים בד"כ מסיבות ספציפיות, כמו טיסות ונסיעות לזמן ארוך. כעת אני ובעלי מבקשים לטוס לארה"ב בעוד כחודשיים, ואני משותקת כבר מעכשיו. בהתקף האחרון נטלתי חצי כדור אלפרליד שסימם אותי לחלוטין (לאבהכרח נרגעתי, הייתי רדומה והיה לי קשה להרים אפילו את הראש מהמיטה). מה עליי לעשות? עליי לציין, שטסתי בעבר טיסות קצרות ורק באחת מהן היה התקף. באחרונה נטלתי שני כדורי רגיעון ואין לי מושג אם הם שעזרו או לא. תודה רבה על תשובתך, שרון.

לשרון אם מדובר בחרדות רק במקומות ספציפיים צריכים ליטול תרופה מהקבוצה של האלפרליד בתקווה שתהיה השפעה חיובית ללא תופעות לוואי או השפעה חזקה יותר. בדרך כלל אני ממליץ לנסות את התרופה בבית (בסופי השבוע בדרך כלל), חצי כדור/כדור, כדי ללמוד את השפעתה עליך ולא רק בזמן טיסה. כמובן שאפשר לחשוב על טיפול התנהגותי ספציפי לנושא של הטיסות. אבל הדבר החשוב ההוא שאם יהיה לך בטחון בתרופה שניסית בבית, ואת יודעת שהיא מרגיעה אותך ומשפיעה עליך לטובה ללא תופעות לוואי אז תוכלי לטוס בראש שקט. כל טוב דר' גיורא הידש

עברו כבר 25 יום מאז התחלתי לקחת את הסרוקסט כדור אחד ביום בבוקר העייפות עברה לי אך עדיין אני מרגישה אי נוחות בקיבה וזה קצת מעיב על המצב רוח שלי לגבי הקסנקס ירדתי למינון של -0.75 ביום ולפעמים רק לכדור אחד של 0.5 . רציתי לשאול האם אחרי תקופה של 25 יום אני צריכה להרגיש כך? זה לא אותם כאבי קיבה שהיו בהתחלה אבל זאת הרגשה של אי נוחות וגם המצב רוח עדיין לא במייטבו אולי אני צריכה לעבור למינון אחר או שאני צריכה עוד סבלנות, וזה יש לי !רק מחכה לייעוץ ממך כאשר אני פונה לפסיכיאטר שלי בשאלות הוא אינו מתרגש ומצפה שאני אחכה עוד שלושה שבועות. מה דעתך? תודה

ליקירה אכן צריך לחכות. ההשפעה החיובית רק החלה, ואת לקראת סוף תופעות הלוואי שאני מקווה שיחלפו במהרה. אין צורך לעלות במינון הסרוקסט. במידה ותופעות הלוואי מכבידות אפשר לנסות ליטול את הסרוקסט בערב. כל טוב דר' גיורא הידש

מזה מס ' חודשים אני נוטלת בממוצע 1 כדור הרגעה ליום להתקפי חרדה. התחלתי בקלונקס ועברתי לכדור מתון יותר טרנסקל. אני מחפשת כדור הרגעה שההתמכרות לו קטנה ככל האפשר כדי ליטול רק בעת הצורך. האם קים כדור פחות ממכר מהנ"ל כמו אוטרקס של טבע (הידרוקסיזין)?

למירי התרופות המקובלות מקבוצת הבנזודיאזפינים כולן ממכרות. התרופות נוגדות הדיכאון אינן ממכרות אבל יש צורך ליטול אותן באופן קבוע ולכן לא מתאימות לך. התרופה העיקרית שאינה ממכרת היא פרומטזין=פנרגן, החסרון העקרי שלה הוא שלא מרגישים את השפעתה מיד, כלומר צריך לחכות כשעתיים שלוש עד שמרגישים את ההשפעה נוגדת החרדה. אבל כאמור התרופה אינה ממכרת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום מה זה אומר שמשהו עמיד לתרופות איך זה בא לידי ביטוי ולמה זה קורה? תודה

לשלי לצערי ישנם אנשים בדיכאון שאינם מגיבים לתרופות, ישנם מקרים של דיכאון עקשן או עמיד. בדרך כלל מקובל להגדיר דיכאון עמיד כדיכאון שלא הגיב לשתי תרופות מקבוצות שונות עם מינונים מקובלים וזמן מספיק כדי לנסות את התרופה (בדרך כלל שישה שבועות). אבל בפרקטיקה אנחנו מנסים עוד תרופה או שתיים לפני שקובעים שהדיכאון עמיד. כל טוב דר' גיורא הידש

האם טיפול בנזעי חשמל מוציא ב100 אחוז את הבנאדם מהדיכאון?

לדן שום דבר לא מאה אחוזים, אבל אין ספק שזה טיפול יעיל. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בת 32, אמא לילדים, ועובדת במשרה מלאה. לפני כחצי שנה עברתי ניתוח אורותופדי, שלאחריו אושפזתי כיוון שחשתי לחץ בלב - אך לא נמצא דבר והבדיקות תקינות. מאז, אני סובלת מכאבים ומלחץ בחזה, ביד שמאל, קשיי נשימה, גלי חום ומעין תחושה של שריפה בראש. ההתקפות הן על בסיס יומיומי, ונמשכות כמה דקות. למרות זאת, המשכתי לעבוד כרגיל, ולתפקד בבית כמו תמיד. חששתי מאוד מטיפול תרופתי, ובכל זאת, רופא המשפחה שכנע אותי לקחת רסיטל. לפני כשבוע התחלתי בטיפול. ביום הראשון לקחתי 10 מ"ג, וכל התופעות שתיארתי התגברו מאוד. בעצת הרופא עברתי ל- 5 מ"ג למשך שישה ימים. ואתמול חזרתי ל- 10 מ"ג. אך אין שום הקלה אלא רק החמרה של התופעות, ותחושת מתח שנובעת מעצם השימוש בכדור. האם הכדור מומלץ? האם החמרת התחושות והכאבים בלב ובזרוע שמאל תקינים, וכמה זמן הם אמורים להימשך? האם הכדור מתאים למקרה שלי? האם יש מוקד טלפוני פסיכיאטרי עמו ניתן להתייעץ? אני אובדת עצות. תודה רבה

שלום דנה, אני בסה"כ אחות לבחורה שסובלת מהפרעות חרדה מסוג OCD, התקפי חרדה ודיכאון. גם היא נוטלת רסיטל. בדומה לתיאורך, כשהיא החלה בטיפול התגברו התקפי החרדה. הבנתי שזו תופעה שכיחה בקרב אנשים הסובלים מההפרעה, ושלאחר מספר שבועות יש הקלה רצינית במצב. הכדורים עזרו לה מאוד, יחד עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי. אני מקווה שתרגישי טוב.

לדנה הרסיטל בהחלט עשוי לעזור במצבים של חרדה וכאשר החרדה מתבטאת באופן גופני. כיוון שהרסיטל מעוררת (ומזל שכך) לעתים יש עוררות יתר והחמרה של החרדה בתחילת הטיפול. יתכן שיש צורך בפגישה אצל פסיכיאטר שהוא אמון על הסברים והרגעה בקשר לצורך שלך ליטול תרופות. אבל האם חשבת על שיחות=פסיכותרפיה? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום מבקשת לקבל כמה שיותר פרטים על סוג טיפול זה האם הוא יעיל, כמו טיפול בנזעי חשמל? האם לבטח זה מוציא את האדם מדיכאון? תודה

לכן במקרים עמידים או דחופים ההמלצה היא לגבי נזעי חשמל (ECT) אשר יכול להינתן גם במסגרת מרפאתית ולא רק במסגרת אישפוזית. במסגרת מרפאתית דרוש טופס 17 מקופ"ח בשביל לבצע את הפרוצדורה הרפואית. קופות החולים לא תמיד רוצות לתת טופס 17 לטיפול בנזעי חשמל ואז מאשפזים את החולה במחלקה פסיכיאטרית שכן האישפוז הוא במימון משרד הבריאות. TMS יכול להינתן רק כחלק מניסוי בכפוף לאמנת הלסנקי. השתתפות בניסויים רפואיים יכולה לקדם את המדע אך יעילותו נחשבת לפחותה.

לשלג אכן TMS נחשב לטיפול טוב אבל עדיין לא מספיק מבוסס ולכן הוא בשלבי מחקר. אפשר להתעניין ברמב"ם ותל-השומר לגבי טיפול זה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ! אני כבר 3 חודשים שרויה בדיכאון שהולך ומחריף , למעשה כיום זה הכי גרוע. אני לא יכולה לשבת בנחת , לא יכולה לשכב לישון, שום דבר!!!!!! אני מיואשת ןחושבת שאני כבר לא ייצא מזה, יש לי מועקה גדולה ככה שבכל נשימה שלי אני רוצה לפרוץ בבכי . היום שלי עובר בין זה שאני נחנקת לבכות לבין זה שזה בסוף מתפרץ אני לוקחת סוללה של כדורים וללא הועיל: וונלה 75 4 כדורים, כדור וחצי אדרונקס, וכדור אחד זיפרקסה של 10 מ"ג ובנוסף 2 כדורי הרגעה אני עצובה עד מוות ואין לי שום מרחב מחייה מדוע הכדורים לא עוזרים לי? ומה עושים כאשר הכדורים לא עוזרים? תודה

מיה היקרה אכן דיכאון שלא עובר הוא סבל שלא יתואר, גם אצלי לקח לדיכאון הרבה זמן לעבור ואני בהחלט זוכרת כמה זה היה קשה, את תחושת חוסר המנוחה, המחשבות האיומות, הייאוש, המחנק. מה עושים? טיפול? פעילות ספורטיבית? לנסות להיפגש עם חברים אפילו שלא מתחשק? לעשות דברים מחוץ לבית? להתייעץ עם פסיכיאטר נוסף? לכתוב כאן בפורום ולקבל תמיכה? לקוות זה יעבור? לא לוותר? להאמין? הדברים האלה שכתבתי לא ממש עזרו לי, לפחות לא באופן מיידי. יחד עם זאת דעי שאת לא לבד עם המחלה הזאת, ובסופו של דבר ברוב המקרים זה עובר ואז מרגישים הרבה הרבה יותר טוב, אפילו יותר טוב מלפני הדיכאון. שולחת לך חיבוק. תכתבי אם זה עוזר לך. תמי.

אפשר לבצע שינויים בתרופות אבל כדאי בעיקר לשקול עם המטפל טיפול יותר אינטנסיבי- כדוגמא, מסגרת של טיפול יומי, כל יום מהבוקר עד הצהריים, חמישה ימים בשבוע, לתקופת מה- זה עשוי "לנער" אותך ולהחלימך, בעזרתך כמובן.

למיה אכן את מקבלת טיפול מלא בתרופות ולא תמיד כדאי/אפשר להחליף, אולי כדאי לחכות עוד קצת. בכל אופן טיפול אינטנסיבי יום כמו אשפוז יום עשוי לעזור, כמובן בנוסף לעצות שכתבו קודמי. כל טוב דר' גיורא הידש

בוקר טוב. התחלתי ליטול לפני 6 ימים פרוקסטין. קיבלתי את התרופה משום שאני סובלת מחרדות והתקפי פאניקה. תופעת הלוואי העיקרית ממנה אני סובלת הכי הרבה היא ערפול חושים וסחרחורות-ממש קשה לי עם זה. מתי תופעות אלו אמורות לעבור?

לכרמית התופעות חולפות עם תחילת הטיפול תוך שבוע שבועיים בדרך כלל. אפשר לנסות וליטול את התרופה בערב ואז לסבול פחות מתופעות הלוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

התחלתי ליטול מירו 15 מ"ג (חצי כדור) לפני 3 שבועות. בנוסף, אני נוטלת פעמיים ביום (בוקר וערב) סרוקסט 20 מ"ג. כבר 3 שבועות כאמור, ועדיין לא חל שיפור במצבי. האם יש תקווה להמשיך עם המירו או אולי עלי להגביר את המינון? אודה לתשובה

המינון של המירו מאד נמוך, אבל אין סיבה לקחת אותו במינון מלא יחד עם סרוקסט. לא מומלץ לקחת ביחד שני סוגים של נוגדי דיכאון. אחרי שתפסיקי עם הסרוקסט ניתן לעלות במינון של המירו.

לגילת תודה לדור ואני מצטרף לדבריו. אם הסרוקסט לא עוזר אז בשביל מה להמשיך אתו? או שיש סיבה מיוחדת להוספת המירו? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אשמח אם תוכל לספר לי על ההפרעה ולתת קישורים לחומר בעברית אם יש (חיפשתי ומצאתי הרבה באנגלית. אני מעדיפה לקרוא בעברית אם יש) תודה רבה

לשולמית תנסי באתר של "זרות", אבל באמת שאין לי זמן לחפש עבורך ברשת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום תודה לנינה ולתמימי על התגובות... כל מה שאני מספר כרגע קרה לפני שנתיים בדיוק בתקופה הזו של השנה. היום שבו חשבתי שאני מואר היה יום, שבו הייתה לי תצפית שנייה ( כלומר מצב שבו אני מבקר במקום העבודה כדי שאני אבחון אם אני רוצה אותה והם יבחנו אם הם רוצים אותי) כדי לעבוד בתור מדריך לילדים פגועי נפש, שגרים בפנימייה. התיחסתי לענין העבודה הזו בהתרגשות גדולה, שגדלה והלכה. הייתי מובטל תקופה ארוכה מדי והעבודה הזו לא נראתה לי כמו עבודה אלא כמו שליחות, והשהייה שם. והמקום שהייתי בו נראה לי כמו הבית השני שלי. כמה אירוניה הוא שכמו שהילדים האלה נמצאים במוסד סגור, גם אני עצמי אהיה במוסד סגור יום לאחר מכן, אבל לפני כן. אני אספר סיפור: איש אחד עלה לשמיים כדי ותהה איך נראה העולם הבא, הכניסו אותו לחדר אחד והוא ראה בו אנשים עומדים ליד סיר שמונחים בו כפות ארוכות והם בוכים ועצובים. אחרי זה הכניסו אותו לתוך חדר זהה שבו היו אנשים שמחים ומאושרים. כשהוא שאל מה ההבדל הסבירו לו שבחדר השני האנשים למדו איך להאכיל אחד את השני. משום מה הסיפור הזה היה נורא מרכזי בשבילי ביומיים האלה. ראיתי בו מטאפורה למה שמתרחש בעולם, בין האנשים שלא יודעים להאכיל אחד את השני לבין אלה שכן יודעים. כשאני חושב על זה עכשיו אני לא רואה מה הסיפור הזה כל-כך מרתק, אבל הוא היה חשוב לי אז. היום התחיל בכך שהסתובבתי בביתו של אבי וחשבתי על תוכניות גרנדיוזיות איך אני אהיה מדריך של הילדים האלה. חשבתי שאני מעין סופר-מדריך, שימציא שיטות חדשות באיך לטפל בילדים האלה ויעשה ניסים ונפלאות. מכיוון שהייתי כבר בתחילתו של התהליך המאני לא יכולתי לחכות עד השעה שבה הייתי אמור ללכת לשם ויצאתי להסתובב בעיר. הלכתי לתחנה המרכזית ונשכבתי על אחד מפסלי האריות, שהיו מפוזרים אז בעיר והיו מונחים שם. אנשים הסתכלו בי במבט תמהה ומשכתי הרבה תשומת לב, שמאוד מצאה חן בעיני, מה שהיה יוצא דופן כי אני מטבעי אדם ביישן. ילד אחד שאל אותי למה אני שוכב ככה, ואמרתי לו בכעס, שאופייני למצבים מאניים: "למה שאני לא אשכב ככה, אל תאמין למבוגרים שאומרים לך מה לעשות תעשה מה שאתה רוצה" או משהו כזה, אני לא זוכר את מילותיי המדויקות. כשהייתי בהודו נפגשתי עם סאדו (איש דת הודי) אחד שלימד אותי שני כללים Just Be meditation, ו Welcome Theory, התיאוריה הדי פשוטה שלא לומר פשטנית שלו הייתה שההארה תגיע מעצמה וכדי שהיא תגיע כל מה שאנחנו צריכים זה לקבל את מה שמגיע לנו, כלומר לקדם בברכה מה שקורה ולא לנסות לשנות אותו. אני טיילתי בעיר וחשבתי על כך שהשלב הראשוני בהבנה שאנחנו בגן עדן היא כזו שבו אנשים מעשנים, כי זו הדרך שבה הם יכולים לקחת מאנשים אחרים, כי זו הדרך שבה הם יכולים להוציא מהאדישות והאגואיזם את האנשים הרגילים. זה מעין התפקיד של מוארים צעירים לעשות בלאגן ולהוציא מהאדישות אנשים שיכולים לעבור שלב. טוב, הדברים די מורכבים... בכל מקרה, עד שהגעתי לילדים הספקתי לתת תרומה לכל קבצן שעבר ברחוב, לקנות מצית מילד ערבי שעבר, וללכת ברחוב ולבקש מכל אדם סיגריה ובתמורה להציע לו מצית. באותו הזמן עדיין לא הגעתי למסקנה שאני בגן עדן, באיזשהוא שלב ראיתי שאני כבר מאחר לתצפית שהייתה לי עם הילדים וכרצתי ברחוב חבדני"ק שעמד בפינת הרחובות הציע לי להניח תפילין. התלבטתי, מצד אחד אני חייב להגיע לילדים ומצד שני אני צריך לקדם בברכה כל מה שמגיע אלי, לבסוף החלטתי שאני מניח תפילין. בזמן שהנחתי תפילין איש אחד שעמד ליד הדוכן של החבדניק, הכין אונייה מנייר והביא לי אותה. יתכן שדמיינתי שהוא עשה את המעשה המוזר הזה, אבל לא היו לי הזיות חיוביות אז אולי זה אכן קרה. הייתה לזה משמעות גדולה בשבילי, ראיתי את האונייה כמטאפורה לזמן שעובר ואני בתוכו, לכך שהיום הזה הוא מאוד משמעותי ואני עובר בו מהעולם הזה לעולם הבא שהוא בדיוק כמו העולם הזה רק שבו אני מואר ומשמש מורה לאנשים אחרים. אחרי שהנחתי תפילין רצתי במהירות לאוטובוס וכשהייתי בו רקדתי מסביב לעמוד, ואשה אחת אמרה לי: "אתה יש לך ראש טוב", מה שהסב לי קורת רוח מרובה בנוסף לקורת רוח שכבר הייתי בה. מהאוטובוס רצתי ישר לילדים, שמאוד אהבו אותי כי עשיתי להם הצגה שלמה בפעם הקודמת שהייתי שם, כולל לעמוד על הראש והפגנתי כלפיהם חיבה מרובה. נתנו לי להיות איתם לבד, ועמדתי בשבילם על הראש ועשיתי כל מיני תנוחות של יוגה בשבילם. אחד הילדים אמר שאני הולך ללמד אותם ברקדיינס. מה שחשבתי הוא שהילדים האלה הם מוארים והם חזרו לעולם כדי ללמד את מי שמטפל בהם ולהוביל אותם אל האור. חשבתי שהילדים הם שמנהלים באמת את המקום ולא המבוגרים שמטפלים בהם. מה שדי נכון בסופו של דבר מפני שהאנשים במקום לא ממש מצליחים לשלוט בילדים האלה לגמרי. כל הניסיון לשלוט בהם נראה לי לגמרי מיותר, וחשבתי שאני אצליח לשלוט בהם על ידי כך שאני אצליח לזרום איתם, על ידי כך שהם ינהלו את המקום. אחד הדברים שעושים במקום הזה הוא להחזיק את הילדים האלה, ואחד הילדים אמר למדריכה שם בתבונה רבה שהיא עצבנית כי היא נאלצה לעשות החזקה כשהם היו בקניון. (יום לאחר מכן אני עצמי הייתי קשור למיטה במוסד סגור). חשבתי שהילדים צריכים ללמד את המבוגרים אהבה ושיתוף, את המבוגרים שכל הזמן מנסים להשיג שליטה. וראיתי בדימיוני או שמא זה היה במציאות שהילדים כל הזמן משתפים ונותנים אחד לשני והמבוגרים כל הזמן מנסים לשלוט ולדכא אותם. זה כמובן היה מאוד נוח בשבילי לראות את זה ככה כשאני עומד מהצד ומסתכל עליהם. כשהמדריך הראשי שהיה אמור לקבל אותי, שוחח אותי על מה שאני חושב אמרתי לו שאני לא מבין ממה הוא כל-כך הזהיר אותי ושהילדים האלה פשוט נפלאים. לכל האירועים שהיו לי שם הייתה חשיבות רבה באישפוז שלי אחרי כן כי חשבתי שאני הופך להיות כמו אחד הילדים האלו, מורה למבוגרים שמנסים לשלוט, בכך שאני הופך למי שכביכול חולה נפש בעצמי (ולא גורו מתחיל). אחד הילדים שאל אותי איפה אמא שלי, אמרתי לו שאמא שלי מתה, ואחת המדריכות העירה לו למה הוא שואל שאלות כאלה. אחר כך הוא שאל אותי בן כמה אני ואמרתי לו שאין לי גיל. והוא הלך לאחד המדריכים ואמר לו, מיכאל אומר שאין לו גיל, מה זה אומר? והוא ענה לו תשאל אותו. היה שם עוד ילד בשם מיכאל( זה לא שמי האמיתי) וראיתי אותו כמעין מדריך רוחני אישי שלי, הוא אפילו נראה קצת כמוני. מכיוון שחשבתי שהם מכניסים אותי לעולם החלום שלהם, חשבתי שהעולם הזה הוא בעצם העולם הפנימי שלי שמשוחק על ידי הילדים האלה. והילד מיכאל מייצג את ה"אני" שאיתו אני מדבר בדרך כלל, חשבתי שהילדים האלה מייצגים את הדמויות השונות בתוך עצמי. עברתי שלב, ובו אני פשוט קיבלתי ביקור בתוך העצמי שלי, שהוא בעצם חיצוני ולא פנימי. אחד הילדים אמר לי "לך מפה יא משקפופר", אחרי שהוא ארח אותי בצורה כל-כך יפה והראה לי את הבובה שלו, את הציורים שהוא צייר. וראיתי בו את הקול השלילי שבי. כמו שבתוכי יש מבוגרים שאומרים לילדים הקטנים שמשתוללים מה לעשות כך ראיתי את המבוגרים שהיו שם. תארו לעצמכם שהעולם הפנימי שלכם כלומר כל הקולות שיש בתוככם ירקום עור וגידים ויוצג לפניכם. לכל קול שבכם יהיה יצוג במציאות ותראו אותו. אני יודע שזה נשמע רעיון מוזר, אבל זה מה שחשבתי. חשבתי שאני עולה דרגה מכך שהעולם הפנימי שלי הוא מה שפרטי שלי ואין לאף אחד גישה אליו למצב שבו כל אחד יכול לקרוא את המחשבות שלי ומה שאני אומר הוא מחשבות של מישהו אחר. ההבדל היחיד הוא מפני שכך היה תמיד הוא שאני נעשה מודע לזה. טוב, אני קצת התעייפתי מלכתוב. אודה לכם מאוד אם תגיבו, אני מבטיח פרק שישי, ומשהו קטן: ד"ר הידש, למה אתה לא מגיב אלי בכלל? אודה לך אם תגיב בקצרה...תודה.

היי מיכאל, בפרק הקודם כתבת ש.." משום מה רק נשים מגיבות". ובכן.. אז לפחות גם גברים קוראים ועכשיו מצאתי להגיב לאחר שקראתי את כל הפרקים בסיפור השיגעון. ויש כמה דברים שאני חושב בעקבות אביא אותם חופשי ובלי סדר. ראשית בהיבט האישי נראה לי שכל מה שעושה את ההבדל בין להיות חרדתי או להגיע למצב בו יש לך את סיפור השיגעון זה המצע של הדברים והאופן של האינדיבידואל להגיב עליהם. תירגום- מצע שווה לחץ ואו לחץ מצטבר שבו לכל אחד ישאת החוסן להתמודד עם הדברים בצורה שונה. כשבמקרה שלך נראה שכל הגניבה התחילה במעמד הקשה מנשוא של מחלת וגסיסת האם. אני רוצה לספר לך על חבר טוב שליוה את אביו במחלה דומה דרך ארוכה עד הסוף המר בתקופה הקריטית של אמצע גיל העשרה. ולכאורה הכל התנהל אצלו כשורה בחיים עד עשר שנים לאחר המקרה,כשביום בהיר אחד עם טריגרים סביבתיים כולל עישון חשיש מאסיבי הוא פשוט נגנב, ולמזלו הגיע לפסיכיאטר טוב שידע איך למנוע את אישפוזו. לפי מה שתיאר לי חלה אצלו הצפה חזקה של דמות אביו המשוחחת איתו בחדר, ועוד כהנה וכהנה. לקח לו כשנה של טיפול עד שהיתייצב ובנה עצמו מחדש עד עצם היום הזה, שנים רבות אחריי. זה נשמע מגניב ומשכנע מאוד היכולת שלך להתיחס לילדים ולמרות הערב רב שהיה לך באותה תקופה איתם נראה כי אתה בנוי לזה ואולי כדאי שבעתיד תלך על זה שוב. אמרת שאין לך פסיכולוג כרגע אבל עצם פריסת הסיפור כאן היא עבודה עצמית אשר מרחיקה אותך לאט ובטוח מסיפור של אבל לא מועבד (אולי.), וחשוב לא פחות מכל העיניין של הודו. לאט לאט תלמד לשים תדברים מאחור ולהבין בתבונה המרובה שיש לך שהעולם יפה.

מיקי היקר כשאני הייתי משוגעת, אני זוכרת את אחד הקטעים שכתבתי, קטע רב עוצמה המדבר על כך שצריך להקשיב למשוגעים כי הם נביאי הדור, ובעולם מתקדם צריך היה להצמיד לכל משוגע בבית משוגעים בנאדם שיקשיב לו וירשום כל מה שהוא אומר כי יש המון תבונה בשיגעון. מיקי, אתה כותב רעיונות שהם ברי ערך וכל כך עמוקים בעיני. ונכון שהרבה תורות מיסטיות אומרות בדיוק את אותם דברים, אלא שהאופן שבו הם נחוות במאניה הוא הרבה יותר אינטנסיבי וקשה לעיכול מבתורות האלה. למשל- האין זה נכון שחיינו הם בעלי אושר ומשמעות במצבים בהם אנחנו עוזרים זה לזה, לעומת מצבים בהם כל אחד עם עצמו? זהו המשל של האנשים המאושרים לעומת האנשים שבוכים שדיבר אליך כל כך. הרעיון שהילדים בפנימיה הם אלה שבעצם מלמדים את המבוגרים, שהמשוגעים במחלתם מלמדים משהו את העולם, גם הוא מאד מתקבל על ליבי. רק עכשיו קראתי ספר שכתב מואר טיבטי- סגואל רינפוצ'ה, וכתוב שם שהאנשים החולים והנזקקים הם כמו בודהה במסווה כי הם עוזרים לאנשים שעוזרים להם לפתח את החמלה שבליבם ולהפוך לאנשים טובים יותר. גם בחסידות מדברים על זה שאנחנו נמצאים בשליחות בעולם הזה, וגם אדם חולה נושא איזו שליחות לעולם. ולבסוף, המחשבה שבעצם הכל זה השתקפות של עולמך הפנימי, ייצוגים של הקולות הפנימייים שבנפשך, גם זה רעיון מאד מקובל בתורות המזרחיות- כל העולם נמצא בתוכינו, ואנחנו מגיבים ביתר עוצמה לעותם ייצוגים חיצוניים שמעוררים אצלינו כאב או התנגדות בעולם הפנימי. מה שיפה הוא איך חווית את הכל בכזאת וודאות כחווייה ממשית ורבת עוצמה ולא רק כרעיון שמנחה אדם המתבונן על המציאות מעבר לדרכים הרגילות והקונוונציונליות. אנחנו חיים בעולם של תודעה מתפתחת, ומה שנחשב אצלינו כשיגעון יכול בהחלט להחשב בתרבויות אחרות ובזמנים אחרים כנבואה והתגלות. הדברים שלך חשובים ונפלא בעיני שאתה כותב אותם. מחכה לפרק השישי, תמי.

מיקי בכישרון רב אתה מאפשר לנו להציץ לעולם לא מוכר (לפחות לא לי) עולם מיוחד במינו. אני בטוחה שהילדים מאוד אהבו אותך... תודה נינה

1. האם מחשבות יחס הן בהכרח מחשבות שווא? 2. האם מחשבות כאלה מעידות על פסיכוזה או שישנן מחשבות יחס בדרגת חומרה נמוכה יותר, שמעידה על בעיות אחרות? על איזה בעיה זה יכול להצביע? 3. יש אנשים שהם חשדנים כלפי אחרים. האם החשדנות שלהם איננה סוג של מחשבות יחס? האם בכזה מקרה מדובר במחשבות יחס שהם סימפטום של הפרעת אישיות?

לא. לא כדאי להיות פסיכיאטר כי לעתים התחום האפור דק מאוד ולא תמיד אפשר לדעת מה קורה ללא ניסיון. בכל אופן מחשבות שווא לפי הגדרה הם מצב פסיכוטי. בהפרעת אישיות אין מחשבות שווא. במקרים רבים ואנשים רבים רואים את המציאות אחרת ובאופן שונה, אבל עדיין אין זה מצב פסיכוטי. לצערי צריך ניסיון כדי לקבוע אצל אדם מסויים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום: אפשר לדעת איזה מינון הבת שלך לוקחת?

היו הרבה נסיונות עם המינונים שלא עבדו . המינון של 80 בלילה 40 בבקר היה יעיל. היום היא תרד ל80 בלילה ובהמשך החודש היא תוריד לגמרי ותשאר רק עם מיצב. לדעתי הגאודון משפיע לאט יותר מזיפרקסה אבל אין לו שום תופעות לוואי רק בריאות

אמא שלי היא בת 74, עצמאית ופעילה. בריאה למדי ולוקחת רק כדורים למניעת כולסטרול. היום היא סיפרה לי שבזמן האחרון היא מרגישה מדי פעם "ערפול במוח", ועולה בה דחף חזק להתאבד. היא מפוחדת מאוד מאוד, וגם אני. זה חדש לגמרי ועד כה לא היו לה שום תופעות פסיכוטיות, למעט דיכאון שהחל לפני כשלוש שנים עם מותו של אבי. מה יכול להיות המקור לתופעות הללו ומה זה בכלל? תודה מראש על כל תשובה שיר

לשיר נכון שדיכאון ומחשבות אובדניות הן לא נדירות בגיל המבוגר אבל לא הייתי רץ לכיוון הזה. קודם כל כדאי לעשות בירור גופני אצל רופא המשפחה אם הכל בסדר מבחינת הגוף. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בת 38, אם ל2 . אני נמצאת כשבעה חודשים לאחר סיום טיפולים (למפקטומי+ כימו+ הקרנות), חודש לאחר סיום הטיפולים התחלתי להרגיש "הרגשת סחרור ראש" ולאחר בדיקות מקיפות נוירולוג איבחן את ההרגשה שלי כנובע ממתח/מצב נפשי קשה, למרות שאני לא הרגשתי שאני במצב קשה. הרופא נתן לי תרופה נגד דיכאון CIPRALEX וזה פתר לי את הבעיה אך כמו כל תרופה נגד דיכאון היא משפיעה על החשק המיני שירד למינוס 50, לא הרגשתי בדיכאון אך גם לא שמחה באופן מיוחד, הייתי עצבנית ביותר ובנוסף התחילו לי גם תיקתוקים באוזניים. רופא א.א.ג אמר שזה שריר שמתכווץ גם כן כתוצאה ממתח (והוא אפילו לא ידע את הרקע הרפואי שלי!) היום אני בוכה מכל שטות וזה לא נורא כ"כ אך הלחץ בראשי הוא הדבר שהכי מדכא אותי. בנוגע לתרופות אחרות, אני מקבלת TAMOXIFEN וזולדקס כל חודש. כדי לישון אני נעזרת בVABEN וZODORM ומשתדלת לא להיות עקבית עם אף אחת מהשניים, כדי לא ליצור תלות (חה, חה ,חה) בזמן הטיפולים לקחתי PAXXET כדי להקל על גלי החום וכנראה שבזכותם גם הייתי "בסדר" מבחינה נפשית.אבל גם הרגשתי "אפטית" וללא חשק מיני .... בחורף הפסקתי לקחת PAXXET ואז התחילו כל הבעיות... איך אני יודעת מתי לפנות לפסיכיאטר ולא לנוירולוג? האם יכול להיות שיתוף פעולה בין התחומים? האם נויורולוג יכול לתת לי את אותם תרוםות כמו שפסיכיאטר נותן? התייעצתי עם האונקולוגית והיא אמרה שהתופעה של "נפילה" רוחנית שלאחר הטיפולים היא אופיינית להרבה מטופלים - לאחר שסיימו עם הערכת הרפואית ונשארים לבדם, אך לדעתה איני זקוקה לCIPRALEX. התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי וגם לטיפול בדימיון מודרך. אני מוכנה להתמודד עם הקשיים הנפשיים הכרוכים בכך אך אני חוזרת ושואלת לגבי התחושות הפיזיות שאני מרגישה: לחץ בראש, סחרור ראש, תיקתוקים באוזניים, רעד בגוף (כאילו שקר לי) - הם הכי מצפריעים לי וסוחטים ממני אנרגיה. האם הנפש יכולה לגרום לגוף לתגובות כאלו? הבדיקות שעשיתי הם: בדיקת שמיעה, צילום צוואר, ENG, ו CT ראש. כולן היו תקינות. שבוע הבא אני הולכת לנויורולוג, מה כדאי לשאול אותו? אני מקווה שסיפקתי מספיק מידע כדי לעזור לי עוד.

לשרון גם המצב הגופני אחרי טיפולים וגם המצב הנפשי עלולים לגרום לתופעות כאלו. ממה שהתרשמתי שהתרופות נוגדות הדיכאון, פקסט וציפרלקס עזרו לך, כך שזה נותן רמז לכיוון הנפשי. כמובן שהתרופה הטובה ביותר היא זו אשר עושה את ההשפעה הטובה ללא תופעות לוואי. לעתים דווקא הפרוזק ששייכת למשפחה הזו נותנת את השילוב הזה. השפעה טובה מהבחינה הכללית עם מינימום של תופעות לוואי. למרות שכל תרופה כולל הפרוזק עלולה לפגוע בחשק המיני. נאורלוגים פעמים רבות מטפלים במצבים של מתח למרות שאין זו ההתמחות שלהם..., כך שזו החלטה שלך למי לפנות, דרך אגב לעתים גם רופא המשפחה מספיק אם הוא מבין בתחום. אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא הטיפול הפסיכולוגי והדימיון המודרך. נקווה שעם השפור במצב הגופני והזמן שעובר מאז הטיפולים תרגישי טוב יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת כרגע פריזמה וגם נוקטורנו לפני השינה. כמו כן יש לי בעיות ריכוז שהולכות ומחמירות. רציתי לדעת לפני שאני הולכת לנוירולוג, האם ישנה בעיה לקחת ריטלין יחד עם התרופות שציינטי שאני כבר לוקחת?

מומלץ להתיעץ עם הפסיכיאטר המטפל לגבי בעיות הריכוז. גם פסיכיאטר רשאי לתת ריטלין במידה ולדעתו את צריכה טיפול בתרופה זאת. ריטלין איננו מיועד לטיפול בבעיות ריכוז שנובעות מהמצב הנפשי.

תודה על התגובה, אך זו לא התשובה לשאלה ששאלתי... אם הייתי יכולה לשאול את הפסיכיאטר שלי הייתי שואלת אבל קצת קשה כשהוא בחו"ל.. בנוסף - אם אני לא יודעת ממה נובעות בעיות הריכוז, אז איך אתה, מתוך שאלה אחת ששאלתי מסיק בביטחה על איטיאולוגיה של מצב נפשי לחוסר ריכוז...? ד"ר הירש - לתשובתך אודה!

שלום אני נוטל גאודון 80מ"ג ביום ורציתי לדעת האם התרופה גורמת להשמנה?

מנסיונה של הבת שלי התרופה לא משמינה אפילו מדכאת את התאבון בהתחלה

לאמיר הגאודון היא התרופה היחידה מקבוצה זו שאינה גורמת לעליה במשקל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. מחפש פסיכאטר דובר פרסית. מודה לכם מראש על עזרתכם. משה.

אז ככה,אני נמצא בטיפול פסיכולוגי כמעט שנה ואני מאוד מרוצה אני חושב שהטיפול מבגר ומחכים ובאמת אחלה. אבל המטפלת שלי המליצה לי בנוסף לטיפול לראות פסיכיאטר בשביל לקבל כדורים. כנראה סרוקסט (היא לא ממש אמרה לי מה ההבחנה שלה אבל הייתי אומר דיכאון וחרדה חברתית) בכל אופן עשיתי קצת בירור בנושא וככל שאני מברר יותר ככה קשה לי יותר להגיע למסקנה, מצד אחד אני שומע שהתרופה עושה פלאים והיא פותרת את הבעיות לחלוטין ומצד שני ישנם תופעות כמו השמנה, נשירת שיער ובמקרים מסויימים התמכרות. עוד דבר ששמתי לב אליו הוא שהטיפול הוא נורא ארוך (נדיר שקראתי על אנשים שהשתמשו בכדורים לחצי שנה, בדרך כלל שנה וחצי שנתיים) למען האמת הטיפול מאוד מסקרן אותי ולמרות שהמטפלת שלי אומרת שאני לא חייב לקחת אותם זה נשמע מעניין. שאלתי מופנת לאנשים בפורום שנטלו/נוטלים כדורים והיא כזאת, הבנתי שההשפעה ותופעות הלוואי שונות מאדם לאדם אבל השאלה היא האם ברוב המקרים הטוב באמת עולה על הרע שבזה? כלומר מהניסיון שלכם האם זה דבר חיובי לעשות אחרי הכל? ועוד דבר, אני קצת מתקשה להבין איך גורמים כמו השמנה ונשירת שיער (במקרה שזה קורה) לא סותרים את הניסיון לטפל בבעיות כמו חרדה חברתית וחוסר ביטחון..? תודה רבה למי שעונה ואני מאוד אעריך את זה אם כמה שיותר יענו.

זה כל כך אישי. אניאישית לא לקחתי סרוקסט, אבל בהחלט סבלתי מתופעות לוואי. רוב הזמן העטוב עלה על הרע כי הרע היה גדול והתרופה אכן שיפרה מאוד את המצב, אבל ככל שהמב הלך והשתפר המאזן התהפך ובסוף כבר ממש חיכיתי שתסתיים שנת המינימום לטיפול כדי שאוכל להפסיק לקחת. אכן חלק מתופעות הלוואי מכשילותאת האפקט הטוב של התרופה כמו השמנה, עייפות קשיים בתקפוד מיני, וזו אכן בעיה רצינית. מצד שני, לא כולם סובלים מתופעות לוואי, וגם לא כולם סובלים מכל תופעות הלוואי. אנימכירה 3 אשנים שלקחו רסיטל שלי עשתה המון תופעות לוואי, והם מאושריםאיתה על הגג ולא סובלים מכלום. התמכרות לתרופות הללו אין בכל מקרה (הכוונה לתרופות נוגדות דיכאון וחרדה) יש התמכרות לתרופות אחרות כמו קלונקס (מרגיעות). אתה כיול ללכת לפסיכיאטר לתהייעץ ואפילו לקבל מרשם וגם לקנותאת התרופה, אבל רק אתה מחליט בסופו של דבר אם לקחת או לא. אם אתהחושב שתרופה יכולה לשפר את איכות החיים שלך אז אולי כדאי לשקול.

שלום לך! אני חושבת שאם אתה מצליח לתפקד ביום יום, הולך לעבודה וחי את החיים כמו שצריך - אל תתקרב לסרוקסט וכדורים דומים. אם אתה סובל מחרדה מידי פעם אתה יכול לקחת כדור הרגעה כמו אלפרליד (xanax, xanagis( אופן ניקודתי רק כאשר אתה צריך. לא יום יום, אלא רק שאתה במצב חרד. אפילו מינון קטן יכול מיד לשחרר אותך מהחרדה. אני סובלת מחרדה ולוקחת סרוקסט כבר שנים - עם הזמן נאלצתי לעלות את המינון שוב ושוב (פעם חצי כדור היה מאזן אותי אבל היום אני לוקחת שני כדורים ליום). לפני בערך 5 שנים התחלתי לסבול גם ממיגרנות קשות שגם עם הזמן, כל התקף נמשך ליותר זמן. היום אני במצב שאני לוקחת את הסרוקסט כל יום, וגם xanax כדור הרגעה כל יום ואני כל הזמן עם מיגרנות. אני לא מסוגלת לעבוד, הזיכרון הקצר שלי גרוע - אני פותחת ארון לקחת משהו ולא זוכרת מה רציתי וכו' ניסיתי מספר כדורים אחרים אבל תופעות הלוואי שלהם היו ממש בלתי נסבלים. בקיצור, אם אתה יכול להסתדר בלי כדורים עדיף. רק אם אין לך בררה ואינך מתפקד כדאי לנסות. כך גם בחשבון שיש כל מיני סוגים של כדור ואתה צריך להגיע לכדור הנכון במינון הנכון ולפעמים עוברים גהנום בניסיונות. עניתי לך בכנות ומאחלת לך בהצלחה ושתרגיש טוב (תעשה ספורט כמה שאפשר)

לפי התיאור, ייתכן שתפיק תועלת רבה יותר דווקא מטיפול קוגנטיבי-התנהגותי מאשר בטיפול תרופתי. יש לא מעט מחקרים שמראים שאין הבדל ביעילות בין השניים במקרים שאינם חמורים. במקרים חמורים חייבים תרופות ואין ברירה. במקרים קלים עד בינוניים ניתן להיעזר בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי פרטני ו/או במסגרת קבוצתית. לכן ההמלצה היא קודם כל להגיע לבדיקה איבחונית אצל פסיכיאטר מומחה שיש לו ניסיון בטיפולים בהפרעות חרדה- גם טיפולים תרופתיים וגם שיחתיים. הוא יוכל להמליץ לך מה הדבר הטוב ביותר עבורך- אחד משניהם או שילוב שלהם.

שלום, בעלי לקה בהתקף פסיכוטי בפעם השנייה. ההתקף הראשון היה לפני שנתיים בדיוק הוא טופל במשך כמעט שנה וחצי (ללא אשפוז) ולא מזמן חגג את נצחונו. כרגע כשמדובר בהתקף שני אנו מהרהרים באפשרות למעבר מטיפול פרטי (מצויין ככל שיהיה אבל עולה הון) לטיפול באמצעות קופ"ח. מנסיונך ומנסיון המשתתפים בפורום יש לי מספר שאלות: האם, סטטיסטית, יש הבדל בהצלחת הטיפול? האם "היד קלה יותר על ההדק" בנושא אישפוז? האם רונקסין וריספרדל בסל? ולא קשור - האם אדם שחלה בפסיכוזה, לכשיחלים, יוכל לקבל באופן קבוע תרופה שתמנע את ההתקפים מחד אך תאפשר לו חיים נורמליים לגמרי (ללא תופעות הלואי של תרופות אנטי פסיכוטיות - נוקשות שרירים, רעד, חיי מין נורמליים וכו')?

בהמשך לפניתי הקודמת רציתי לדעת האם ריספרדל היא תרופה אנטי-פסיכוטית (ראיתי בספר שהיא לטיפול בסכיזופרניה). כמו כן, אודה לך אם תתן הסבר קצר מה ההבדל בין פסיכוזה לסכיזופרניה והאם ניתן להחלים מסכיזופרניה או שזה משהו לכל החיים כי הבנו שפסיכוזה יכולה להיות חד פעמית ושיתכן שגם אחרי התקף שני לא יהיו עוד התקפים תודה

צריך לדעת את האבחנה. כעיקרון, ברפואה הציבורית, לחולים בסכיזופרניה יש זכויות שאינן תקפות לחולים במחלות פסיכוטיות אחרות. למשל- ריספרידל וזיפרקסה בסל רק אם האבחנה היא סכיזופרניה. אם מדובר בפסיכוזה כחלק מהפרעה אחרת, אז בד"כ התשובה היא שלא תוכלו לקבל את התרופה דרך הקופה. לכן, אם אתם שוקלים מעבר לרופא אחר, חשוב להצטייד במכתב סיכום טיפול מהרופא הפרטי שמפרט את ההיסטוריה הטיפולית, כולל אבחנות ותרופות שניתנו. הפסיכיאטר של הקופה יצטרך להחליט אם האבחנות שניתנו לבעלך מקובלות עליו ובאיזה טיפול תרופתי לבחור עבורו- הכוונה בד"כ לטיפול יעיל, עם מינימום תופעות לוואי ויכולת שלכם גם לממן אותו לאורך זמן.

שלום אשתו, אינני יודעת מה ההבדל בהצלחת טיפול פרטי או ציבורי, אני מניחה שזה קשור יותר למי הפסיכיאטר המטפל ומה הקשר שנוצר בינו לבין המטופל, ולאו דווקא להיותו פרטי או ציבורי. לצערי אינני יודעת גם להשיב לך לגבי התרופות הנכללות בסל התרופות. לגביי השאלה הנוספת שלך בנוגע לאפשרות לחיות ללא התקפים פסיכוטיים תוך כדי לקיחת תרופה באופן קבוע - הדבר בהחלט אפשרי, מנסיון אישי. אך הדבר תלוי באבחנה - האם מדובר בהתקף פסיכוטי חד פעמי שחזר כתוצאה מהפסקת לקיחת תרופות לתקופה מספיק ממושכת, או שמדובר בפסיכוזה שהיא חלק מבעייה יותר נרחבת או חלק מסכיזופרנייה. אם מדובר בהתקף בודד, או כמעט בודד, אז עד כמה שידוע לי בדרך כלל ככל שמתרחקים מהפסיכוזה ניתן להוריד במינון התרופתי עד למינימום הנדרש בכדי לשמור שהתקף פסיכוטי לא יחזור. אפשר להגיע למינון תרופתי כל כך נמוך כך שהתופעות לוואי של התרופה כמעט ובכלל לא מורגשות. ההורדה במינון כדאי שתהייה באופן הדרגתי, תוך כדי ליווי של פסיכיאטר, ואם נעזרים בטיפול פסיכותרפויטי אז אפשר גם לעבוד על דפוסי החשיבה שמהווים טריגר למצבי לחץ ולמחשבות פסיכוטיות, ובכך להוריד את הסיכוי ללקות בהתקף פסיכוטי נוסף. אם האבחנה היא של בעייה נרחבת יותר, כגון סכיזופרנייה, הטיפול התרופתי שונה - מינון התרופה נשאר יחסית גבוה יותר ואז גם תופעות הלוואי בהתאם מורגשות יותר. חשוב במצב שכזה כן לקחת טיפול תרופתי, על אף תופעות הלוואי, כי אחרת יכולה להיות החמרה במצב. מקווה שסייעתי לך, אני.

התשובות המוסמכות לשאלותיך ינתנו בוודאי על ידי דר' הידש מתוך הידע הקליני שלו ונסיונו כפסיכיאטר. אני יכולה לשתף אותך בנסיון האישי שלי, שכלל שני התקפים פסיכוטיים שחלפו ללא טיפול תרופתי, ואחריהם דיכאון. האבחנה שלי בשני המשברים הראשונים בחיי שהיו בהפרש של 7 שנים זה מזה לא היתה ברורה- הרופא שטיפל בי אז חשב שמדובר בהתקפים פסיכוטיים בודדים עם דיכאונות שאחרי. רק במשבר האחרון, שחל שוב 7 שנים אחרי המשבר השני, קבלתי אבחנה של מניה דיפרסיה, ועכשיו לא היה לי משבר פסיכוטי. התשובה לשאלותיך יכולה להיות סטטיסטית, מהיכרות עם התרופות החדשות אני יכולה להגיד לך שתרופה כמו רספרידל היא יחסית עם מעט תופעות לוואי ונחשבת באמת תרופה למניעת מצבים פסיכוטיים. קיימות תרופות נוספות שאין להן את תופעות הלוואי שאיפיינו את התרופות מהדור הישן. עם תרופות כאלה, בהנחה שלבעלך אין סכיזופרניה שבה סימנים של ירידה בתפקוד כחלק מהמחלה- בהחלט אפשר לתפקד בצורה טובה מאד בשגרת החיים הרגילה. פסיכיאטריה היא ענף ברפואה אבל יש בו הרבה מן הלא נודע בעיני, אבחנות פסיכיאטריות יכולות להשתנות עם השנים- הנה אני קבלתי את האבחנה שלי בגיל 36, 18 שנים אחרי פרוץ המחלה, וגם זו אבחנה שהרופא הראשון שלי לא הסכים איתה. מה שחשוב הוא באמת הטיפול ופחות התיוג. שווה להתייעץ ונראה לי צעד נבון לפנות לשירות הציבורי - כל עוד לא מדובר באישפוז אין אפשרות להוציא את האינפורמציה החוצה ללא וויתור סודיות, וגם התרופות יכולות להיות זולות יותר. תרגישו טוב, תמי.

שלום, אני מסכים עם רוב הדברים שכתבו קודמי ומודה להם. הייתי מסכם את הדברים כדי שיהיו ברורים יותר. פסיכוזה היא תופעה של איבוד הקשר עם המציאות, היא קיימת במספר אבחנות פסיכיאטריות וכאשר היא קצרה היא עלולה לעמוד כאבחנה עצמאית למרות שקוראים לה בדרך כלל בשם אחר. רספרידל נמצאת בסל רק למקרים של סכיזופרניה, היא תרופה נוגדת פסיכוזה המיועדת קודם כל לטפול בסכיזופרניה מהדור החדש. אם ישנן תופעות לוואי לרספרידל עדיף לשקול טיפול אחר מאותה המשפחה ולא להפסיק טיפול. אכן, כאשר ההתקפים הפסיכוטיים חוזרים מתחילים לחשוב יותר לגבי אבחנות נוספות שהן הבסיס לפסיכוזה, אבל כמובן שעלולות להיות אבחנות שונות לא רק סכיזופרניה. לגבי העתיד, כמובן שהתשובה קשורה למחלה הבסיסית. ישנם הבדלים רבים בין טיפול פרטי ובמערכת הציבורית, אבל אני חושב שההבדל העיקרי הוא - התור. כמובן שאין סטטיסטיקות שמציינות את ההבדלים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד'ר הידש רציתי שעזור לי במתן עיצה לאחותי בקשר ללקיחת כמות של 3-7 כדורי קלונקס ביום.! במשך 9 שנים,,. הפסיכיאטר יודע על זה כך היא טוענת ,ומצבה החרדתי הועצם בתקופה של החודשיים שלושה האחרונים עקב הפסקה של האפקסור (בהדרגה ובהוראת רופא). יש לה מחלות גופניות של השרירים וטינטון ולכן היא עייפה וחלשה עצבנית ולא רגועה האם אפשר לעזור לה. ? היא תקרא את מה שתיכתוב לה כאן . ולכן רציתי שהיא תדע, אם לקיחת כמות גדולה של הכדור הזה ממשפחת הממכרים ,הקלונקס , לא יזיק לה בטווח הארוך.? האם היא צריכה גמילה מיידית ממנו ללא הוראת הרופא? כי יש לה תור אליו רק בעוד חודשיים.! איזה כדור חלופי ולא ממכר היא יוכלה לקחת בעתיד. מודה לך ורד.

אם היא לוקחת את הקלונקס תחת פיקוח ומעקב של מומחה בפסיכיאטריה אז ניתן להגיד שאין זה מצביע על שימוש לרעה בתרופה אלא יותר כעל חולה במחלה כרונית שצריך תרופה נוגדת חרדה. כמו חולה אסתמה שצריך וונטולין או חולה סוכרת שצריך אינסולין. לכן אין מקום להגדיר אותה כ"מכורה" גם אם בפועל היא זקוקה לתרופה בשביל לתפקד. החלטה על ירידה במינון היא החלטה של הפסיכיאטר שמטפל ומכיר אותה ואסור לך להתערב בשיקול דעת רפואי. לא מומלץ לקבל כאלה החלטות דרך האינטרנט. גמילה מבנזודיאזפינים נחשבת למאד מאד קשה והסיכונים בגמילה מאד גבוהים.

אסור להתערב בשיקול דעת של רופא?? הייתי מכניס אותו לכלא את הרופא שנותן לה 7 קלונקס!! אתה באמת חושב שמעניין את הרופא?? בשבילו היא סתם עוד כרטיסייה..או מס קטלוגי.. אתה יודע כמה חרא היא צריכה לאכול בשביל להיגמל??? אין שום מוסד במדינה שישתין לכיוון שלה ויעזור לה להיגמל אתה יודע כמה בומבות וחרדות היא חוטפת מהקלונקס?..והיא חושבת כאילו "היא" לא בסדר?? 90% מהבאלאגנים שלה זה מהקלונקס!! ובנוסף..האפקסור לא ישפיע עליה עד שהיא לא תיגמל מהקלונקס!! בעצם שום תרופה לא תשפיע עד שהיא לא תיגמל!! וצריך בייצים גדולות בשביל להיגמל מהקלונקס!! סליחה על הבוטות אבל ..זה מוציא אותי מדעתי רק בריאות!!! "אור

בעבר היו לי התקפי חרדה. טיפלתי בנושא (טיפול פסיכיאטרי שכלל תרופות וכו' ) ומזה חמש שנים אני בריאה לחלוטין ועובדת במשרה חלקית , בה אני מצטיינת. ( כשהתקבלתי אליה לא נתבקשתי לציין בטופס כל שהוא על מחלה בעבר וכד' ). היום הוצעה לי משרה משגעת ומעולה, וידוע לי שאצטרך למלא טופס שיכלול שאלה - האם היתה לך בעבר בעיה בריאותית. שאלתי אליכם- אולי נסיונכם יעזור לי- האם עלי לסמן לא . אני חוששת שלא תינתן לי הזדמנות, במידה ואומר את האמת. זו פעם ראשונה שאני משתתפת בפורום .אני מאחלת לכולכם בריאות ושלוות הנפש ומודה לכם על תשובותיכם .

דקל, לדעתי את לא צריכה לספר כלום, אלפי אנשים עוברים תקופות משבר וזקוקים לטיפול זמני שיעמיד אותם על הרגלים, וכל רופא משפחה רושם כדורי הרגעה לאנשים במצוקה כך שהתקף החרדה שהיה לך בעבר הוא כמו טיפול בהצטננות שעברה.

לדקל- אם את באמת שווה (וכנראה שכן אם בחרו בך לתפקיד) אז את חושבת שיפסלו אותך בגלל חרדה מלפני כמה שנים?? למה להסתיר ולחיות בשקר?? מעבר לכך- היית רוצה לעבוד אצל מישהו שעושה סלקציה עפ"י שיקולים כאלה? גם אנשים עם IQ גבוה יכולים לסבול מקשיים נפשיים _שלא_ מגבילים אותם בעבודה. מעסיק פרטי בוחר את העובדים המוכשרים ביותר לאותו תפקיד כי זה קודם כל האינטרס שלו.

לדעתי אל תספרי כלום, אני מטופלת במקום ציבורי ותמיד כשאני מחכה לתורי מתפתחות ביני לבין מטופלים אחרים שיחות בנושא. כל מי שיצא לי לדבר איתו אמר שהוא לא דיווח . וגם אני לא דיווחתי ולא אדווח בעתיד. מי שכן דיווח סיפר שלא קיבלו אותו.("מסיבות אחרות" ...). לדעתי באופן חד משמעי לא לדווח! חוץ מזה זה לא נראה לי כזה שקר , אחרי שתתקבלי זה כבר לא יטריד אותך. דור ,לא נראה לי שזה נקרא "לחיות בשקר" - היא יודעת מה היא שווה , אבל אולי היא תתקל במעביד פרמיטיבי שיחשוב שהיא "לא שווה" בגלל שהיו לה חרדות . תרצה או לא - אנחנו עדיין חיים בחברה פרמיטיבית בכל מה שקשור לנושא תרופות , חרדות , דיכאון , שלא לדבר בכלל על הפרעות נפשיות אחרות... בהצלחה בכל דרך שתבחרי, נ.

דקל זו שאלה ממש קשה. האם יש לך אפשרות לבדוק את הקרקע לפני ההחלטה? לברר עד כמה המערכת נוקשה ומעמידה קשיים. אני אישית הייתי מעדיפה שלא לחיות בסוד, אבל האם להקריב את עצמי למען עקרונות? זו שאלה קשה וכל אחד מאיתנו צריך להחליט בעצמו בהתאם לצו ליבו. כמו שהרבה כאן יודעים אני הסתרתי את עובדת מחלתי ברישום לפנקס הפסיכולוגים. לאחרונה רציתי לחשוף את ה"סוד" כי לא היה לי נוח איתו, אבל כשבדקתי את העניין נודע לי שפסלו מתמחה אחר מלהמשיך בהתמחות בגלל משבר נפשי שעבר. אמנם לא פסלו באופן גורף, אבל מאד מקשים עליו. לכן אני אישית החלטתי שאת התרומה שלי לצמצום הבערות בנושא של מחלות נפש אעשה בעבודה שלי מול מטופלים ואולי גם בפורום הזה, אבל לא אחשוף את עצמי בצורה של מסע צלב שרק יפגע בי במשפחתי ובמטופלים שלי. מקווה שדברי יעזרו לך קצת לקבל את ההחלטה שנכונה לך. תמי.

ד"ר שלום, נטלתי אדרונקס כ-3 חודשים (4 מ"ג)בגלל דכאונות וחוסר ביטחון מוחלט.. במשך כל אותה תקופה סבלתי מתופעות לוואי של זיעה צמרמורות אצירת שתן סחרחורות כאבי ראש.. אבל התרגלתי הפסיכיאטרית שלי אמרה שזה בסדר. הפסקתי לקחת את האדרונקס ביוזמתי כי כבר לא יכולתי לסבול את ההרגשה הלא טובה בגוף שזה עשה לי. מאז אני בשוונג של מצב רוח.. אני מרגישה כ"כ טוב עם עצמי ביטחון עצמי בשמיים. זה נורמלי? זה בסדר? טוב לי באמת עכשיו.. ממש טוב לי.. אני מפחדת נורא שהדכאונות יחזרו, לפעמים יש כאילו נסיגה של המצב רוח אבל זה מצב נורמלי לא? כל אחד עצוב מידי פעם.. נראה לי.. אני לא רוצה להפסיק לחייך..

לקרן נשמע קצת לא מובן, אני מבין שעם הירידה בתופעות הלוואי את מרגישה טוב יותר, אבל מכאן המרחק גדול עד "לא מפסיקה לחייך", כך שכדאי לחזור לרופאה כדי להעריך את מצבך הנוכחי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רציתי לשאול לגבי היחסים של פעולות הנוראדלין והסרוטונין באפקסור ומה תפקידו של הנוראדלין ? תודה רבה לך דוקטור

במינונים נמוכים האפקסור משפיע בעיקר על הסרוטונין ובכך הוא דומה ל-SSRI. מעל 150 מ"ג ליום ניכרת השפעתו גם על הנוראדרנלין (שידוע גם כנוראפינפרין). תפקידו של הנוראדרנלין לטפל בתופעות כמו עייפות, חוסר אנרגיה, מוטיבציה וכו' שהם כידוע חלק מהדיכאון. לכן במינונים גבוהים אפקסור תרופה מעוררת. זאת גם הסיבה שחלק מהרופאים מתחילים את הטיפול במינון גבוה (150 מ"ג או אפילו 225 מ"ג ליום), מתוך כוונה ראשונית להשפיע במקביל על שני המוליכים העצביים ואז גם השיפור בדיכאון הוא בד"כ הרבה יותר מהיר- תוך שבוע בלבד. היצרן ממליץ לתת לא יותר מ-75 מ"ג ליום בשבועיים הראשונים ולמיטב ידיעתי רוב הפסיכיאטרים נוהגים כך במקרים שאינם דחופים. תלוי כמובן במצבו של המטופל ובמידת הדחיפות, אבל בד"כ מעדיפים לא למהר במינונים ולכן לוקח זמן עד שיש השפעה משולבת- סרוטונין ונוראדרנלין.

לשולמית אפשר לפעול נגד דיכאון גם במנגנון שהוא מעלה את הסרוטונין וגם דרך חומר אחר במוח הנקרא נוראדרנלין. האפקסור במינונים נמוכים פועל על הסרוטונין וככול שעולים במינון ובמיוחד מעל 150 מג' מתחילה הפעולה על הנוראדרנלין. התרופה החדשה צימבלטה מתחילה בפעולה כפולה (דואלית) כבר מהמינונים הנמוכים. האיקסל ששייכת לאותה הקבוצה פעילה יותר על הנוראדרנלין. שבת שלום דר' גיורא הידש

רציתי לשמוע מכם על הציפראמיל תופעות הלוואי שלה , יעילות או שמה אכזבה תודה רבה

לנתן מדובר בתרופה הפועלת על הסרוטונין, נגד דיכאון וחרדה. התרופה אינה ממכרת ובדרך כלל מעוררת. פרטים נוספים תוכל למצוא בכל אינדקס תרופות ברשת. שבת שלום דר' גיורא הידש

ערב טוב לפני שנה התחלתי טיפול בויאפקס (כל המינונים האפשריים) ואין שינוי במצבי(דיכאון קליני) ויאפקס היא התרופה הראשונה שקיבלתי האם זה בסדר שהפסיכיאטר החליט לפני שנה לתת לי תרופה "קו שני " האם זה אומר שעליי לנסות עכשיו תרופות מקבוצת ה ssri או שמה אם הקבוצה שעובדת בצורה דואלית לא עוזרת לי סימן שכבר כלום לא יעזור תודה יואל יש לך פורום נהדר

ליואל הויפקס=אפקסור היא תרופה מצויינת. במדינות רבות היא תרופת קו ראשון ואצלנו היא קו שני מסיבות כלכליות-עלות, ולא מסיבות רפואיות. לצערי עדיין אין תרופה שעוזרת תמיד ולכולם, מדובר כאן על התאמה אישית ולא על "חוזק של תרופה". חבל שחיכית כל כך הרבה זמן עם תרופה שאינה עוזרת לך. בהחלט כדאי להחליף את התרופה לתרופה מקבוצה אחרת בתקווה שהשניה תעזור לך ולא יהיו תופעות לוואי. שבת שלום דר' גיורא הידש

שבת שלום דר' גיורא הידש