פורום פסיכיאטריה

רב, אשמח לשמוע דעתכם בנושא הקמת מרכז רוחני שימוקם בצפון הארץ, באיזור יפהפה, אויר טוב, ירוק,פתוח. המרכז יהווה בית פתוח עבור כל אדם הזקוק לתמיכה רגשית/ רוחנית/טיפולית, סדנאות ושיעורים בנושאי רוח, גוף ונפש וכו. במיוחד יושם דגש לשרת חולים במחלות קשות למיניהן, כשהרעיון המרכזי הינו ההבנה שאין זה משנה איזו מחלה מדובר, החשוב הוא שמדובר בבני אדם הנמצאים בתהליך של יציאה מאיזון: גופני , נפשי ורוחני וזקוקים למזור ועזרה בקשת רחבה של אלמנטים. אחד מהאלמנטים החשובים לדעתי הינו: יציאה פיזית ממקום המגורים,בית החולים, שיגרת הטיפולים והתרופות, גם אם זו יציאה לזמן קצר של מס ימים שבו נבודד אותם מ|"שיגרת ומקורות המחלה" קרי: התרחקות מסביבת לחץ ,מתח,פחד וחרדה. אם נאפשר להם לצאת לרגע מאותה "צנטרפוגה" ייפתח בפניהם חלון הזדמנות שיאפשר הצצה רגעית ולימוד עצמיותם, חלון שיאפשר הזדמנות חקירה פנימית שתוצאותיה הינם הבנה, חמלה,דרך וכלים חדשים להתמודדות והבנת עצמם. חלק מהפעילות תהיה סדנאות ומפגשים למשך מס ימים שבהם נעבור דרך רוחנית, נחבק, נתמוך ונבין שאיננו לבד. אשמח לשמוע את דעתם של מטפלים ורופאים בנושא וכמובן את דעתם של החולים ובני משפחה. תודה, רפואה והצלחה ישראל

שלום ישראל, הרעיון נשמע נהדר כמובן, אבל האם חשבת איזה אנשים תארח שם? האם אנשים במצב אקוטי(כלומר חריף) שזקוקים למסגרת סגורה והשגחה מתמדת? או אנשים במצב של רמיסיה, כאלה שנמצאים אחרי הטיפול בבית חולים. אם תשאל לדעתי המקום הזה יכול להתאים בעיקר לאנשים ששוחררו מבית חולים ולא במקום בית חולים. לצערי, מנסיוני, יש מצבים שבהם אין מנוס מאישפוז, ומה שחסר עדיין מאוד למרות שמנסים לשפר את זה, הוא בדיוק מקום לאלה שזה עתה יצאו מאישפוז. הרבה בהצלחה, אשמח לשמוע ואולי אף להגיע לבקר מיכאל(מיקי)

ראשית תודה על ההתייחסות, הרבה פרטים עדיין פתוחים ונמצאים ברמת החשיבה והרעיונות, לכן גם מאוד חשוב לי לקבל הארות והערות. מטרתי הינה כנה ואמיתית ואין לי ספק שהדבר יקרה. יש לי נסיון ארוך שנים כבן משפחה לאדם שהיה ב"מערבולת" במשך הרבה שנים ולא הואילו תרופות ואישפוזים אך כשקיבלנו החלטה להעתיק את מקום המגורים והחיים למקום אחר, התחיל מהלך מדהים של חזרה לחיים,לעבודה{ לאחר יותר מ-20 שנה ללא עבודה). כמובן שאין זה ריפוי מלא , אבל מספיק לראות חיוך קטן אחד כבר שווה. חשוב להבין שאינני פוסל שיטות או רפואות קונבנציונליות, אך הניסיון מלמד שלפעמים אין זה מספיק. בכל מקרה התחלתי במהלך קדימה ועם קצת מזל והרבה אומץ ויושר אני בטוח שאצליח. בברכה ורפואה שלמה ישראל

שלום רב נשמע גדול... מקום חשוב וחיוני לציבור גדול שצמא למקום שכזה... מי יממן את המרכז? נינה

כרעיון זה מקסים, מזכיר לי קצת מה שעשה פץ' אדמס לחולים ללא ביטוח רפואי. כמובן שצריך לחשוב על שיקולים פרקטיים כמו- מימון, אחריות רפואית, תרופות, מטפלים- רוחניות היא נהדרת אבל צריך גם לשמור על הקשר למציאות ועם חולים במצב לא מאוזן זה יכול קצת לבלבל. ואז השאלה היא על מי האחריות ואיך עושים את זה בפרקטיקה. תמי.

שלום, יש בעיה בשילוב בין התרופות הללו? יש בעיה לקחת ריטלין ומובמיד ביחד?

באופן תיאורטי הכל אפשרי השאלה בשביל מה ומה תופעות הלוואי. מה הסיבה לנטילת התרופות? אגב, מובמיד נחשבת לתרופה לא יעילה במיוחד ופסיכיאטרים לא מרבים להשתמש בה.

אני סובל ממחשבות חוזרות (כפייתיות) וחרדה/עצבנות וניסיתי טיפול פסיכולוגי שלא ממש עזר ולאחר מכן הרבה תרופות ממשפחות ה-SSRI,טרצקליות,אנטי פסכוטיות (במינון נמוך), סורבון, רמרון בנזודיאזפינים. ולא היה משהו שבאמת עזר... חוץ מקלונקס שמקל ואני לוקח אותו מדי פעם. אז הפסיכיאטר שלי החליט לנסות MAO לראות אולי משהו שם יעזור בשילוב של דפלפט בגלל שאני נוטה למניה (מהתרופות הנוגדות דיכאון)... אני עדיין עצבני,לא זורם במחשבותי וחרד מדי פעם... כבר לא יודע מה לנסות.... (אז חשבתי על ריטלין... סתם... בלי שום היגיון...סתם מתוך יאוש..)

שלום לפני שנתיים הפסקתי טפול בכדור פאסקט. בתקופה האחרונה הרגשתי ירידה במצב הרוח וחרדות והחלטתי לחזור לקחת את הכדור הזה. התחלתי עם חצי כדור. האם הייתי צריכה להתייעץ עם רופא קודם? האם ניתן להמשיך להשתמש בכדורים שברשותי למרות שעברו שנתיים, ותאריך התפוגה בנובמבר? בתודה D

כדאי להתייעץ עם הרופא , בכל מקרה אם תמשיכי לקחת את הכדורים תצטרכי מרשם מרופא, הפקסט רק מתחיל לעזור כעבור כמה שבועות , כך שכדאי להתיעץ לפני שלוקחים. אם הכדורים היו מאוכסנים במקום קריר כפי שכתוב על האריזה אז כנראה שהם עדיין טובים, אבל שוב הכי טוב לקחת מרשם חדש.

תודה לדורון ואני מצטרף לדבריו. כל טוב דר' גיורא הידש

רציתי לדעת האם מוכרת תופעה שקרויה דפרסונליזציה שאחד הביטויים שלה הוא בעיה שאני מרגיש כאילו אני לא רואה ולא שומע הדבר בא לידי ביטוי בהרגשה קשה של ניתוק ראייתי ושמיעתי מזה כ 5 שנים.

לאביעד תופעת הדפרסונליזציה שהיא ממושכת היא דיי נדירה. אני מניח שבדקת את כל הצדדים הגופניים ואין מדובר בבעיה גופנית. במקרים של בעיה נדירה שאינה מגיבה לטיפול כדאי לפנות לאחד הרופאים הבכירים בארץ להתייעצות נוספת. כל טוב דר' גיורא הידש

אימי- בת 75 נוטלת פבוקסיל כדור ליום. לאחרונה- לפני חודש- קיים מצב פסיכוטי של חרדה, מחשבות לא הגיוניות, הרופא המליץ על שימוש בקלופיקסול- טיפה ליום. המצב יותר טוב,אבל המחשבות הלא הגיוניות עדיין קיימות. לעיתים אף חובטת בראשה-כשאף אחד לא לידה. שאלתי: מה עושים במקרה זה? מתי תהיה השפעה של הקלופיקסול? והאם השילוב של שתי התרןפות יחד בסדר? תןדה ימימה

לימימה הפבוקסיל עלול לגרום או להחמיר מצב פסיכוטי, אומנם זה לא כל כך סביר אבל יתכן ולכן בדרך כלל מומלץ להפסיקו. הקלופיקסול הוא במינון מאוד נמוך, אומנם בכל מקרה צריך לחכות מספר שבועות עד להשפעתו המלאה. כלומר מהר מאוד רואים את ההשפעה המרגיעה של הקלופיקסול, זה עניין של ימים, את ההשפעה על המחשבות הלא הגיוניות רואים כעבור מספר שבועות. כדאי לחזור לרופא המטפל שיראה את התמונה הכוללת. כל טוב דר' גיורא הידש

זה היום ה-19 שאני לוקחת סרוקסט ועדיין יש לי רגישות בקיבה כל שאר התחושות עברו , האם זה בסדר שאחרי 19 יום התחושות בקיבה קיימות והאם אני צריכה לתת לזה עוד זמן כמו כן הרופא נתן לי נרבקסל שקצת מקל על התחושה מצפה לתשובתך ברכה יקירה

יקיר אם את לוקחת את הכדור על קיבה ריקה אז רצוי לקחת את הכדור לאחר ארוחה.

אני לוקחת עם האוכל , האם יש לך ניסיון עם הכדור?

תמי יקרה התגובה שלך אלי חלפה עם הרוח אי שם בעמודים הקודמים, אז הרשיתי לעצמי לפנות אליך בהודעה חדשה. מחזקת אותך בהחלטתך לסיים את הטיפול, אני יודעת שזו החלטה לא פשוטה וכרוכה בהרבה לבטים. נסי לזכור שאת לא סוגרת את הדלת הזו סופית, אלא משאירה חריץ קטן, דרכו תמיד יכול להיכנס עדיין אור. כשתרצי, כשתרגישי שאת מוכרחה לפתוח שוב את הדלת הזו ולעבור בה - אין לי ספק שהמטפלת שלך שומרת עבורך את הזכות הזו. לגבי עצמי, אכן סיימתי את הטיפול לפני (המממ... חישוב מהיר) 4 חודשים, וזה היה תהליך מוזר ומעניין. כלומר, חשבתי שיהיה לי קל באופן יחסיף, כי זו היתה החלטה מודעת שלי, וברגע הנתון שהחלטתי אותה הייתי שלמה איתה לגמרי ולא חשתי שום רגש אמביוולנטי בנוגע לעניין . מאז, הספקתי לחוות מכלול שלם (וחסר הגיון לחלוטין) של תחושות, שכללו כעס על "נטישתו" של המטפל (ולא משנה ש*אני* זו שבחרתי לעזוב...! כנראה שלכך מתכוונים כאשר אומרים שללב יש היגיון משלו), ובעיקר הרבה מאוד געגועים אל אדם שמכיר אותי הכי טוב מכל אחד אחר בעולם הזה. חסרה לי כל-כך תחושת השיתוף, האינטראקציה המיוחדת שהורגלתי אליה, הרגישות והעדינות שלו והעובדה שהוא מצליח "לקרוא" אותי כמו מפה. החיבור בינינו היה כל-כך חזק, עד שתכופות הרגשתי שהוא פשוט יודע בדיוק מה אני עומדת לומר עוד בטרם מצאתי את הניסוח המתאים... "נשברתי" לאחר שלושה חודשים ויצרתי איתו קשר. להפתעתי, הוא שמח מאוד לשמוע ממני והזמין אותי ליצור קשר ולשתף בכל הזדמנות שארגיש צורך. מאז כבר עשיתי זאת שוב, אני שמה לב שהצורך לחידוש הקשר עולה בעיקר כאשר קורה בחיי משהו שחשוב לי לשתף אותו, כי אני יודעת שדווקא הוא יותר מכולם יבין את מכלול המשמעויות על חיי, בגלל ההיכרות העמוקה אתי. אמרתי לו שהוא ממשיך ללוות אותי בחיי היומיום שלי, ושהוא ממשיך להדהד אצלי בתוך הראש, האינטראקציה לא הסתיימה רק בגלל שבמציאות היא כבר לא קיימת. משערת שזה ימשיך להיות כך למשך תקופה מסויימת. שיהיה לך המון בהצלחה ! אבישג

תודה שחזרת אלי עם תשובתך הכנה והנוגעת ללב. הפרידה שלי מהמטפלת שלי התחילה כתהליך גם לפני איזה ארבעה חודשים, בעיסוק שלי בשאלה איך זה יכול להיות שעם הטיפול נגמר גם הקשר... החלטתי לסיים וברגע האחרון שיניתי את דעתי וביקשתי שניפגש פעם בחודש. עשינו את זה פעם אחת ואז חזרתי לפעם בשבוע, למשך חמישה שבועות. והשבוע החלטתי שזהו, אני מסיימת ממש, בלי חצי וכאילו ואולי. יהיה אולי קשה אבל גם להישאר כבר לא מתאים לי. מעיק עלי. זה כאילו הטיפול הזה כבר קטן עלי, ואני רוצה לבד. אהבתי את מה שכתבת לי על המגירה, וכתבתי לעצמי משהו על מקום לכאב- שקיים בנפש, מקום מוגן ומרופד שבא במגע עם שאר החלקים ומתמזג בהם. המקום הזה קיים בי ולכן איני צריכה את הטיפול כל הזמן. כבר נפרדתי בעבר ממטפל אחר ואני יודעת שאחרי הפרידה מגיעה תקופה של הסתגלות ואז באמת ממשיכים לבד, עם חברים ותמיכה אחרת מהחיים. הפורום הזה מאד תומך ומשמעותי לי, וגם את. תודה, תמי.

לד"ר הידש, אני אישה בת 56, לוקחת ציפרלקס פעם אחת ביום (10 מ"ג), מזה כ-10 חודשים. (לשביעות רצוני המלאה). אני עומדת לעבור ניתוח פלסטי (מתיחה של החלק התחתון של הפנים) בהרדמה מקומית + טשטוש. האם לקיחת הציפרלקס משמעותית לתהליך הרדמה מסוג זה? אודה לך, על תשובך.

למימי איני חושב שיש לציפרלקס השפעה על ההרדמה אבל כמובן שצריך להודיע למרדים על נטילת כל התרופות וגם הציפרלקס. ישנו דבר משמעותי יותר, חלק מהתרופות נוגדות הדיכאון מאיטות את קרישת הדם, לכן לא רצוי לעשות שום ניתוח עם התרופות הללו וכדאי להפסיק את התרופה מספר ימים לפני הניתוח. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום רב, אני בת 40 . הייתי רוצה לקבל פרטים על נושא היפנוזה. הסכרנות שלי נובעת מכך שהייתי רוצה להתנסות בטיפול מהסוג הזה אולי כדי לחזור לאחור בעבר כדי לנסות להבין למה מתקיים אצלי דפוס שחוזר על עצמו ולמרות ההבנה השכלית לקיומו קשה לי ל"היפרד" ממנו רגשית. אודה לכם באם תיידעו אותי לגבי סיכונים, הצלחות ואצל מי מומלץ לעשות טיפול מהסוג הזה. sp

שלום, אני הייתי מעדיף שתשאלי שאלה על עצמך ולאו דווקא שאלה כללית שאת התשובה אפשר למצוא בספרים. טיפול בהיפנוזה הוא כלי נוסף במגוון הכלים הטיפוליים העומדים לרשותינו. השאלה היא האם היפנוזה טובה ויעילה בטיפול של ההפרעה שלך? תצטרכי להגיע לאבחון ראשון אצל מי שיש לו רשיון לעסוק בהפנוזה, והוא יחוות את דעתו לגבי מצבך ותועלת אפשרית. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על תגובתך

שלום רב האם רופא משפחה יכול לתת רסיטל ולהחליט על גובה המינון / הפסקה. הפסקה בלקיחת הרסיטל מחייבת הדרגתיות? האם לרסיטל השפעה על הכושר המיני - לגבר תודה

רופא משפחה מומחה לרפואת משפחה יכול לרשום רסיטל , גם התחלה וגם הפסקה של הכדור רצוי לעשות בהדרגה, תופעות הלואי של הרסיטל מועטות והוא נחשב כדור "נקי" כלומר עושה את העבודה כמעט ללא תופעות לואי, עלול/עשוי קצת לעקב שפיכה.

בארץ, עפ"י החוק, כל רופא רשאי לרשום כל תרופה...., אם ישנן הגבלות אז מדובר בעניין מנהלי-פנימי בתוך הקופה לגבי תרופות ספציפיות, וגם אז הרופא יכול לתת לך מרשם פרטי. כלומר למעשה הוא יכול לרשום לך כל תרופה. שאלה אחרת, יותר חשובה, האם ועד כמה רופא משפחה שתפנה אליו מתמצא בתחום של פסיכיאטריה? האם יש לו זמן ויכולת לבצע איבחון סביר לפני מתן התרופה? לפני שנותנים תרופה צריך לאבחן מה הבעיה והאם זה הטיפול המתאים.

שוב בקשה מדור..... תמשיך בבקשה את השירשורים, זה נורא נעליב הדרך שבה אתה מדלג על העונים לפנייך, תודה

שלומי בסדר... יש עליות ויש ירידות.. אני דווקא פה מידי פעם... למרות שבחודשים האחרונים פחות... הבעיה העקרית שלי שכל מה שאני אומרת ומבטיחה לעצמי לא קורה, והטיפול שדיברתי עליו נדחה בגללי בשנתיים (גילתי את זה כשפשפשתי בהודעות שלי כאן) בערך ושוב נשאבתי לדיכאון מזעזע שנמשך זמן מה ושהשבית אותי בצורה כזו שלא עשיתי כלום עם עצמי והלימודים נפגעו ושמפאתו החלטתי סופית שזה דורש טיפול חובה... (זה היה מסוג הדכאונות הקשים באמת, שבו הרגשתי כאילו אני מתה שחיה בעולם של חיים שבעצם הכל נראה מת מסביב וחסר משמעות). אז הלכתי לפסיכאטר מטעם הקופ"ח הוא שמע אותי (לא יודעת אם הקשיב, אבל שמע) בערך 20 דקות, ונתן לי כדורים שוב...למרות שרציתי משהו מיידי ולא כדורים שההשפעה שלהם היא לטווח הארוך. כי רציתי להרגיש טוב מידית. ואז.... ברגע שהתחלתי להרגיש טוב יותר התחלתי לא להתמיד עם הכדורים ולא הלכתי לפגישה עם הפסיכולוג שנקבעה לי ולא לפגישה המחודשת עם הפסיכיאטר לחידוש אספקת מלאי הכדורים במזווה. והבעיה הגדולה, שאני מבינה אותה עכשיו (וכביכול מוכנה להודות בזה ותיכף אסביר גם למה) זה שכשאני נמצאת בדאון הכי גרוע אני אומרת לעצמי "יש לך בעיה ואת צריכה לטפל בה" ו"את פשוט מתעללת בעצמך" ובלה בלה בלה. ואז אני מתכנסת בדכאון של עצמי ומייללת שאני צריכה טיפול וברגע, ממש בשניה, שבה אני מרגישה טוב יותר אני אומרת לעצמי שאין לי כלום והכל סתם אשליה... והעניין הוא שאני באמת ובתמים מאמינה שאין לי כלום ושאני סתם הוזה ושהכל קורה במקרה. אבל אז שוב מגיע הדכאון ושוב אני נמצאת במצב קטסטרופלי... (אני לא יודעת איך אתם מגדירים קטסטרופליות אבל תדמיינו בנאדם שלא יוצא מהמיטה ומהבית ולא מתפקד במשך שבועות ולעיתים חודשים). אני אומרת לעצמי עד כמה אני צריכה לדבר עם פסיכולוג ואז ברגע שאני חושבת על מה שאני אמורה לדבר איתו עליו, אני מרגישה כאילו אין לי את הכוחות הנפשיים האלה. כי זה הרבה לדבר ואני רוצה לגמור הכל בפגישה אחת ואין לי את הכוחות האלה להתחיל כי אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. ואני לא יכולה לחזור לפסיכיאטר הקודם שלי, כי הוא חושב שהכל בסדר איתי עכשיו ושהכל מוצלח ואני לא יכולה להתסכל לו בעיניים ולומר לו שזה לא ככה. כי לפחות יש מישהו שהחיים שלי נעצרו אצלו בנקודה טובה מסוימת ומאז הוא מאמין שאני בסדר עכשיו. וגם הייתי אמורה ללכת אליו אבל הברזתי ומאז לא נעים לי להתקשר אליו למרות שעברה שנה. אבל הבעיה היא שזה נמשך כבר שנים ככה. כל פעם שאני חושבת שאני מרגישה טוב, אז אני לא צריכה עזרה ולא כלום ואני לא אודה בזה כי זה קיים כמו אמונה שהכל בסדר (למרות שאני חילונית למהדרין...כאילו ה"דת" שלי היא אמונות שאני יוצרת לעצמי או משהו כזה) אבל מה שאני באמת צריכה זה מישהו שיקח אותי לפסיכולוג שיכריח אותי ללכת אליו ןלקחת כדורים אבל מצד שני גם לא יכולה שישלטו בי ובחיים שלי ויאמרו לי מה לעשות כי זה מחרפן אותי וגם לא נעים לי לבקש כי אז זה יהיה להודות ששיקרתי וכולם חושבים שאני מטפלת בעצמי ואני כזאת שקרנית טובה וכולם תמיד מאמינים. והסיבה שאני כותבת את זה, זה משום שזה כמו מחזור חודשי: מרגישים שזה מגיע, אני מרגישה מתי הדכאון שלי עומד להגיע. הוא בא לאט... טיפין טיפין ואז בבום אחד (סליחה על ההשוואה) ואתה מרגיש הכי גרוע שיש. כאילו אתה לא מרגיש כלום, כאילו אתה קיים בעולם הזה אבל אתה גם קצת מת. אני הולכת ברחוב והכל נראה לי חלום, אני רואה אנשים הולכים אבל הם לא חשובים ויש רעש אבל אני לא שומעת כלום, זה הכל נכנס ויוצא מהאוזן השנייה, זה כמו שנוסעים באוטו בעליה או כשהמטוס ממריא והכל נאטם באוזניים ככה שאתה מרגיש כאילו לא שייך לכלום. ואני כותבת את זה עכשיו כי אני יודעת לאן זה יוביל, שעוד מעט אולי זה יחזור שוב כמו בומרנג, זה טס ממך וחוזר חזרה. כאילו זה משהו טבוע בי שלעולם לא יצליח להגמל ממני.עכשיו היו לי כמה חודשים שקראתי להם "השתקמות נפשית" אחרי הדכאון הגורף שהיה לי. אפילו עשיתי מהפך קטן והתחלתי להודות בזה לפני אנשים. הרי נעדרתי מהבית ספר וכולם תהו לעצמם וחשבו שבטח אני לא זורקת זין, וכל הזמן השתמשתי בתירוצים שטחיים, עד שבסוף הבנתי שאין לי מה לברוח יותר והגיע הזמן להתמודד עם האמת מול הסביבה, וזה לא שאני תמיד הסתרתי, אם אתה זוכר, באיזשהוא שלב אמרתי שהפכתי את זה ל"הרגל המגונה שלי". ויש לי חברים שיודעים. אבל עשיתי את הבלתי יאמן והלכתי לראש מחלקה שלי וסיפרתי לו הכל ועכשיו כל הסגל יודע. ואפילו עשיתי על זה עבודה בזמן הדיכאון שלי אבל פתאום קבלתי כאלה רגליים קרות "לצאת מהארון" בפני כל הכיתה כי מה הם צריכים את זה ובשביל מה, אז הראתי אותה רק למרצה שלי. ואני כביכול מרגישה קצת יותר טוב שעשיתי את זה (אפילו שכשבאתי אליהם וסיפרתי את זה נראיתי יותר שמחה מאשר מדוכדכת) אבל הם הבינו אותי ורצו לתת לי עוד צ'אנס כי הם מאמינים בי ושוב הרסתי את זה וקלקלתי. נתנו לי עוד צ'אנס לקורסים חוזרים ושוב לא הלכתי אליהם. הלכתי רק לראשון ואמרתי לעצמי שמהיום אני אהיה יותר טובה ואוכיח את הצ'אנס שהם נתנו לי אבל לא הוכחתי כלום הרסתי הכל ועכשיו אני לא יכולה להסתכל להם בעיניים. אז בשביל מה היו כל השיחות האלה. ודווקא היו לי כמה חודשים טובים של עשייה, חזרתי לעשות דברים עם עצמי, אבל אני שונאת את ההרגשה הזו שכאילו לפעמים יש מעין מחסום כזה שמונע ממך ליצור דברים והמחסום הזה תמיד מוביל להרגשה של כשלון. למרות שמהצד כולם נורא שמחים ומאושרים וגאים בי על ההשגות שלי כי בסה"כ אני מראה שאני רוצה ומנסה למרות הכל ואני יודעת "שיש לי את זה" איפושהוא אבל אז מגיע מחסום כזה שאני לא יכולה להתגבר עליו כי הוא חזק ממני. ואז אני מרגישה שאם אין בכוחות שלי ליצור ולייצר ממני הלאה דברים טובים וכל מה שאני עושה זה להתבשל במיץ של עצמי אזי אני מרגישה תחושה של ריקנות ושאני לא ממלאת אפילו את התפקיד המינורי הזה. אז מה יש לי בכלל לחפש? ואז כשיש תקופה טובה, אני מרגישה מעין "שובע" ואני לא יודעת איך להביא את הסבל שלי לכדי יצירה של משהו חדש וטוב. כי "עכשיו" כביכול אני מרגישה טוב אז למה לי להתמודד עם הסבל שהיה? ואז אני מרגישה כאילו מעולם לא הרגשתי רע וכל ההשראה שלי נגמרת ואני מרגישה ריקנות נוראית. ואז הייתה את התקופה של הדיכאון ושדווקא אז הצלחתי ליצור משהו טוב, באמת הצלחתי להוציא מעצמי את כל הסבל הזה ואז ברגע שהפאזה הדכאונית חלפה, פתאום כבר לא היה לי מה להוציא החוצה. ואני כל הזמן מנסה אבל אם זה לא קיים אני לא יכולה בכוח. ובכלל לא התכוונתי לכתוב את כל זה, תכננתי בכלל לומר עד כמה אני מרגישה טוב כדי לגרום קצת נחת אפילו שזה לא לחלוטין נכון ואפילו שההכרות שלך איתי היא רק דרך הפורום. אז סליחה.

ללידיה כל הכבוד שאת שורדת עם כל הדיכאון המגעיל הזה. חשבתי שאולי את זקוקה לחבר/ה או קרוב משפחה שיכול ללוות אותך בתהליך ולעזור לך להתמיד היכן שכל כך קשה לך. הוא יכול לעזור בתמיכה ובעידוד להמשיך בטיפול גם כאשר את מרגישה בטוב. הידש

לד"ר הידש, אני סטודנטית לרפואה, לוקחת 4 שנים הלידול, שלושה חודשים אחרונים סובלת מחוסר יכולת לפקוח את העיניים ...אני לא יכולה לתפקד, לא יכולה לנהוג, לקרוא, לבשל, לראות טלוויזיה, כלום!.... רופא עיניים בדק ואמר שזה אולי דלקת, אבל עברו כבר 3 חודשים. נוירולוג שראה אותי אמר שזה ממיגרנה ולחצים נפשיים. הפסיכיאטר שלי בחו"ל. האם זה יכול להיות קשור להלידול? אולי טרדיב דיסקינזיה? להפסיק עם ההלידול? מה לעשות? תענה לי דחוף!

לרונית את מתארת תופעה של חולשת שרירים, כלומר טונוס ירוד בעוד אשר הלידול במקרה הגרוע עלול לגרום להתכווצות של שרירים וטונוס מוגבר. כך שלא הייתי משייך את התופעה להלידול. כל טוב דר' גיורא הידש

במה הוא מתאפיין ומה גורם לו? תודה מראש

שלום, זהו מושג עממי שהכוונה היא בדרך כלל שילדים זוכרים את רק מה שמתאים להם. לשמחתנו איננו זוכרים הכל, כך שכל זכרון הוא סלקטיבי. כל טוב דר' גיורא הידש

הנני סובלת מחרדה, התקפי חרדה ומדיכאון (בעקבותיהם כנראה) נטלתי שבועיים ציפרלקס- 5 מ"ג וכעת, כשבועיים וחצי עם 10 מ"ג הדיכאון הוטב לשמחתי ומקווה שגם רמת החרדה, ותכיפות ההתקפים קטנה... יש מדי פעם התחלה של התקף שלשמחתי מצליחה להתגבר לבד ללא עזרת כדור הרגעה (כבר מעל שבוע בלי...) 2 דברים מטרידים אותי: א. כשבוע וחצי יש לי כאבי ראש לפרקים במהלך כל היום , האם יש קשר לתרופה, לחרדה? ב. לעיתים, יש מן פחד מוזר מלהשתגע, לאבד שליטה, מה זה והאם יש דברים בגו? תודה על עזרתך

שלום, איני מכיר אותך מספיק אבל פעמים רבות הפחד להשתגע הוא עוד תופעה של חרדה. את רק בתחילת ההשפעה של הציפרלקס, צפוי שבחודשיים הקרובים ההשפעה תלך ותגבר ומצבך ישתפר גם מבחינת החרדה וגם הדיכאון. בהצלחה. לצערי כאבי הראש עלולים להיות תופעת לוואי של הציפרלקס כל טוב דר' גיורא הידש

הי, רבים מכם מתארים כאן חוויות של רגשות מציפים, כאלה overwhelming: אהבה נכזבת, פחדים, חרדות, עצב, ייאוש. חלקכם מתארים את העוצמות החישתיות והרגשיות הכרוכות במצב של מאניה; מישהי תיארה את הפרידה הקשה מכאב שהפך לסמן אישיותי שלה. הדיון של רבים מן הסובלים נסב סביב עצמה יתירה ואף העצמה (אקטיבית, פאסיבית ?) של תחושות. לעיתים אני מתקנאה בכך... מה קורה כאשר מוותרים על העוצמות הללו, מוותרים על הרגש הגואה, חווים מצב ריקני ומעין אדיש?? האם איש מכם לא חווה את ה"אין" הזה? האם רק אני? כיצד מתמודדים? אינני יודעת מי מן השניים ממוטט יותר: הכאב הקשה מנשוא או שמא הויתור עליו (ויחד עמו הויתור על עצמי ועל כל מקור חיוניות שהוא)... התוכלו לענות? תודה שרשרת

לשרשרת אני מתארת לעצמי שלחיות בריק זה קשה מאוד. איך את מתמודדת עם זה? האם ניסית להעזר באיש מקצוע? יום נעים נינה

שרשרת יקרה אני מכירה הרגשה של ריקנות ואיניות- בשבילי זה היה הדיכאון ולדעתי הוא מכסה על הרבה מאד כאב. כאב כל כך גדול שכהגנה מכסים עליו בהשטחה ובריקנות. הרבה יותר קל לבכות ולשחרר מאשר לחוות את הכלום הזה. אני טיפלתי בזה גם בתרופות וגם בשיחות. זה משתחרר. זה רק לוקח זמן. תרגישי טוב, תמי.

האם יש חומרים גנריים שמורידים דכאון וחרדה בעזרת השפעה על הדופמין ? איזה ?

יש ניסוי שמתקיים בשיבא בו נותנים תרופה שמפיעה על חולי פקרינסון (ז"א תרופה שכבר נמצאה בטוחה לשימוש בבני אדם) ועכשו בודקים אם היא מטיבה עם דיכאון שעמיד לתרופות אחרות. אני מצפת לך קישור, אולי יעניין אותך. זה ניסוי שמתבצע בתורת double blind כלומר חלק מהאנשים מקבלים תרופה וחלק פלציבו אבל גם החולה וגם הרופא שנותן לא יודע מה החולה לוקח. רק בסוף הניסוי חושפים את רשימות. http://www.extopia.co.il/mood/ropinirole.html

פועלת על הדופמין, היחידה מסוגה. בארה"ב היא נחשבת לתרופה פופולרית מכיוון שאיננה גורמת לתופעות לוואי מיניות או לעליה במשקל או לעייפות. בארץ היא ניתנת בעיקר לאנשים עבור גמילה מעישון סיגריות-ניקוטין. רופא משפחה יכול לרשום אותה עבור אנשים שמנסים להיגמל מעישון סיגריות. אם את רוצה לטפל בדיכאון ע"י זייבן אז רצוי להתיעץ עם פסיכיאטר.

תודה לדור ושירה ואני מצטרף לדבריהם כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך ד"ר ! אני מקווה שלא נמאס לך לשמוע את הבעיות שלנו. אני סובלת ממחשבות כפיתיות כ-5 שנים , הכדורים לא כל כך עזרו לי, התייעצתי עם רופא נוסף , הרופא רשם לי מרשם לגמרי אחר ממה שקיבלתי בעבר, יצאתי מבולבלת ולא יודעת מה לעשות.

טיפול במחשבות כפיתיות טורדניות מצריך מינון גבוהה של כדורים בדרך כלל , היה עוזר אם תכתוב/י מה קיבלת בעבר ומה עכשיו ומה המינונים..

לשמואל- מחקרים מראים ש-40 עד 60 אחוז מהסובלים מ-OCD לא מגיבים לטיפול תרופתי קונבנציונאלי (SSRI). מכאן ואילך מנסים שילובים שונים ומגוונים. אם אתה סובל מהבעיה תצטרך לנסות מה שהמומחה שהיית אצלו המליץ לך לנסות. בנוסף, מומלץ טיפול התנהגותי אצל פסיכולוג מומחה לטיפול ב-OCD.

לשמואל כתבת מעט פרטים, בכל אופן אם טיפול מסויים לא עזר אז יש הגיון לעבור לטיפול שונה בתקווה שהוא יעזור. כל טוב דר' גיורא הידש

אחי עבר משבר ואובחן על ידי הפסיכיאטרית בקופת חולים כסובל ממצב פרה- פסיכוטי. מה זה אומר? מה הסימפטומים של זה ומה המשמעות של כך לעתיד? תודה!

לגאיה שאלה קשה וצריך לדעת פרטים רבים יותר. כלומר יש מצב שהוא הפרודרום או הסמנים המבשרים לסכיזופרניה שבה ישנם מצבים פסיכוטיים. אבל צריך לדעת פרטים רבים יותר אם באמת מדובר בסכיזופרניה או ההקשר למצב הקדם (פרה), פסיכוטי הוא בהקשר הזה. באופן כללי מצב פסיכוטי הוא מצב של אבוד הקשר עם המציאות שבו ישנן הזיות או מחשבות שווא. כל טוב דר' גיורא הידש

ברצוני לדעת האם סדיזים(לא רק מינית)נחשב למחלת נפש? האם יש הגדרה נוספת לתופעה?ברצוני לחפש חומר נוסף לעיון......... תודה

לסידי סדיזם היא בהחלט הפרעה נפשית ובמיוחד אם מדובר בחברה ואנשים הקרובים לך ולא רק במין. אבל כדאי להגיע לאבחון מסודר לפני שאתה מאבחן את עצמך. אין זו מחלת נפש במובן החוקי או שמדובר על מצב פסיכוטי, אבל בהחלט מדובר על הפרעה שפסיכיאטרים מטפלים בה. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על תשובתך רציתי לדעת האים אני חסר ביטחון וחוזר בתשובה ולאחר בשאלה כל תקופה והבנתי לפי מה שקראתי שהרבה פעמים אנשים שמחפשים את עצמםמתנהגים כך האים הייתה ממליץ לקחת פרוזק ואו פלוטין או רק שיחות אצל פסיכולוג ואו מה אתה ממליץ

לאודי כמובן שאיני יכול להמליץ על טיפול מסויים ממכתבים באינטרנט, כך שכדאי להגיע לאבחון. פרוזק=פלוטין=פריזמה. בכולן אותה המולקולה הפעילה. מביניהן אני מעדיף את הפריזמה, אבל זו העדפה שלי. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, נטלתי סרוקסט עקב בעיה של social phobia כשנה וחצי. בחצי שנה הראשונה הרגשתי מדהים, שינוי רציני, ביטחון עצמי, התקפי הפאניקה בחברה נעלמו לחלוטין. לאחר התקופה הטובה הזו התחלתי להרגיש ירידה חדה ברצון להיפגש עם אנשים (חשוב לציין שלא מפחד, אלא מחוסר חשק לעשות משהו - כנראה דכאון), ומאז ועד היום, רב הזמן אין לי סבלנות לאנשים (אם זה משפחה,חברים, זרים) וזה מתבטא בחוסר חשק לבלות, לצאת וברצון לישון הרבה או להיות בבית עם בן הזוג או לבדי. אני חוששת שאני בדיכאון קשה - דבר שלא חוויתי מעולם ברמה שכזו... את הסרוקסט סיימתי בימים אלו, ולפסיכולוגית לא הלכתי כחצי שנה לערך. חשוב לציין, שאינני מעוניינת ליטול שוב את התרופות, אך מצד שני אני מאוד חוששת מהדיכאון ומהתקפי חרדה. מה אתה מציע לי לעשות?

לשירה קודם כל ללכת לאבחון ולא לאבחן את עצמך אפילו אם יתכן שאת צודקת. כידוע הטיפולים בפסיכיאטריה הן תרופות ושיחות ואין לי פטנט אחר. אפשר לחשוב על טיפול התנהגותי קוגניטיבי אם הטיפול הדינמי לא עזר (אני מניח שהיית בטיפול דינמי). כמובן שאפשר להוסיף ספורט, חברה, תחביבים וכל דבר מסביב שעשוי לעזור. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכל חברי הפורום המקסימים ! אבא שלי היפוכונדר, ואני כל חיי סבלתי ממצבי רוח לא אקרא לזה דיכאון מתמשך , אבל 3 ימים בממוצע שאני בדאון שנותנים לי סבל לא קטן ואז יוצאת מזה לבד .נטלתי כדורים בעבר , עזר לי . היום אני חצי שנה בלי , נוטלת סופר סאם .מרגישה מאוזנת .השאלה שלי האם היפכונדריה היא תורשתית ? האם אני מלנכולית בגלל אבי ההיפכונדר והפסימי. או שאילו החיים הלא קלים שעברתי שהביאו אותי לכך . מקווה מאד שלא ! רק טוב , מיטל

למיטל לא ידוע שהיפוכונדריה היא תורשתית, אבל היא שייכת לקבוצת הפרעות החרדה, כך שישנו מרכיב של תורשה וסביבה עם חרדות ואנחנו מוצאים אותם במשפחות. כל טוב דר' גיורא הידש

איזה חבל זה שאין ביכולתנו לפעמים את הכוח לשנות ! אנחנו כואבים ובוכים את כאבם של אחרים , אבל הם לא רוצים עזרה .הם לא רואים שהם זקוקים לה אולי הם בהכחשה. לפעמים חושבים שכוחה של אהבה גדולה יכולה לשנות אבל זה בדיה. הכול לא תלוי בנו / בי אלא בנזקקים.. ואילו אלא שבצד שאוהבים שכואבים את סבלם של אחרים מה נותר להם לעשות ?? אולי לדעת להרפות אולי גם זאת אהבה. עצוב , חותך , הורג מפנים אבל איננו יכולים לקחת את כאבם של אחרים על כתיפנו .יש לנו את צורתנו שלנו , כאבנו..אולי צריך ללמוד להרפות , כן זה מה שאני כנראה שאלמד לעשות ..לשחרר את הסכיזואיד שלי .. רק טוב , לכולם לכואבים ולנכאבים , מיטל

מיטל היקרה אני לא בדיוק הבנתי מי זה הסכיזואיד לייט שלך אבל זו בהחלט למידה חשובה להבחין מתי יש מה לעשות ומתי באמת צריך לוותר ולהרפות. זה לא קל אבל זה משחרר המון אנרגייה כי אחרת זה ללכת במעגלים ללא מוצא. כל אחד צריך בסופו של דבר למצוא את הדרך שלו לבד. ואם מישהו לא רוצה להעזר, אי אפשר להכריח. מקווה שאת תרגישי יותר טוב עם עצמך, כי כאן יש לך השפעה ויכולת לשנות... תרגישי טוב, תמי.

שלום רב אני בחור בן 25.אני מאוד נהנה מאוננות.בדרך כלל אני מפנטז על נשים מבוגרות ומה שיותר מדאיג הוא שהרבה פעמים אני מפנטז על כך שגברים מבוגרים שוכבים עם הנשים שלהם(אולי אני נמשך לגברים עצמם). האם אני נורמלי או שיש לי סטיות? תודה

למבולבל אני חושבת שכל "סטיה" כל עוד היא לא פוגעת באנשים אחרים היא בסדר. לכל אחד יש את הסטיה שלו .העיקר שאתה תחיה עם שלך בשלום. רק טוב

בעיני הפנטזיות שלנו הן מאד אישיות ומגוונות, וכל עוד הן נעימות לך, למה להתייסר? רגשות אשמה פולשים לכל מקום, וצריך לאפשר לעצמינו לזרום ולהנות בלי להתייסר על כל דבר. במי הפנטזיות האלה פוגעות, באמת? תמי.

שלום רב. רציתי לדעת האם סרוקסט ופרוקסטין טבע הם אותו כדור? ואם יש הבדלים הייתי רוצה לדעת מהם? תודה מראש.

לכרמית אכן מדובר בשתי תרופות שהמולקולה הפעילה ביניהן זהה. כמובן שמדובר על שני בתי חרושת שונים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, יש לי שתי שאלות: מזה כ- ארבעה חודשים אני נוטלת ויאפקס 150 XR. 1. אתמול שכחתי ליטול כדור - היום אני סובלת מסחרחורות האם יש קשר? 2. במידה והמקרה יחזור שוב קראתי שאוכל ליטול את הכדור תוך 12שעות האם יש צורך בשמירה של פרק זמן מסויים בין הכדור שנשכח לכדור של השוטף של אותו יום על מנת שלא יווצר מצב שאני נוטלת 300 מ"ג במקום 150 מ"ג תודה רבה.

ליוכי אני חושב שתשובתי באה כבר מאוחר. בכל אופן אם תוך 12 שעות נזכרים אז כדאי להשלים את האפקסור החסר. אם עבר יותר זמן אז כדאי לקחת חלק מהקפסולה או חלק מהכדור. כלומר בערך חצי מינון. יתכן שהסחרחורת היא תוצאה של הירידה ברמת הסרוטונין במוח ולכן כדאי ליטול תרופה שהיא תשלים את החסר. כל טוב דר' גיורא הידש

רציתי לשאול את ד"ר גיורא אם וכאשר אלד עוד חודש בערך , האם אוכל להניק? אני נוטלת כדור פרידור 1.25 מ"ג ליום. אשמח לתשובה מהירה יום טוב

למרות שהמינון נמוך,התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע על התינוק. בכל מקרה -תמתיני לתשובתו של הרופא שלנו... מיכל

מצד שמאל יש את הטלפונים של המרכזים לטרטולוגיה- יגידו לך בטלפון עד כמה ההלידול בטוח בזמן ההנקה. מדובר בתרופה מאד חזקה גם אם המינון הוא נמוך ולכן כדאי להתיעץ. ככל הנראה, התרופה תעבור לתינוק אבל גם ההנקה עצמה חשובה לבריאות ולהתפתחות של התינוק. אולי הפתרון הוא להפסיק עם ההלידול. השאלה עד כמה התרופה הנ"ל הכרחית במצבך הנפשי הנוכחי.

שלום, אכן שאלה קשה כיוון שההלידול עובר בחלב אבל גם הנקה היא חשובה. לפי ידיעתי במעקב אחרי תינוקות לאמהות שנטלו הלידול והניקו לא הייתה בעיה בעתיד, אבל תמיד יש מידע חדש וצריך לשאול במרכז הטרטולוגי. הדבר החשוב הוא שהכבד של התינוק נעשה בשל יותר ויותר עם הזמן, כלומר ככול שעובר זמן מהלידה הכבד בשל יותר. כך שתתייעצי עם הרופא המטפל, אם אפשר להפסיק את ההלידול למשך כחודש ימים ולהניק, אני חושב שכאשר התינוק יהיה בן חודש יש בטחון רב יותר בהנקה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מקווה שאני לא אהיה חצופה או פוגעת בהצעה שלי בהצעה שלי. כיוון שהתרופה עוברת בהנקה, אבל ההנקה חשובה ביותר לתינוק, וגם עם הזמן לתינוק יש יכולת טובה יותר (של הכבד) להתמודד עם התרופה, אולי כדאי לשקול להשתמש בגמ"ח של חלב אם. אצל חרדים זה נפוץ כשמישהי לא יכולה להניק, היא מקבלת חלב אם של מישהי אחרת. בינתיים את יכולה לשאוב ולשמור בפריזר לתקופה מאוחרת יותר ואחרי זמן שתחליטי, להתחיל להניק (כמות החלב לא אמורה להיפגע אם את שואבת). כמובן זו הצעה בלבד, וכדאי גם לבדוק עם גמ"ח וגם עם יועצת הנקה את העניין הזה וכמובן גם חשוב כמה זה נראה לך הרעיון.

שלום דוקטור רציתי לדעת איזה ניתוח עושים לאנשים שסובלים מOCDשאינם מגיבים לתרופות אבקש אם תוכל להפנות אותי לאתרים חוץ מהסבר שלך

לעמיר לצערי ממש איני מבין בנושא זה, ניתוח בגלל OCD מאוד נדיר וכנראה דורש מומחיות מיוחדת. יחד עם זאת אני יכול להבין את המצוקה של מי שסובל מ OCD קשה ומוכן לנסות הכל. כל טוב דר' גיורא הידש

לאמיר, בערוץ YES דוקו הייתה תכנית אתמול והיום שתיארה את פרטי הניתוח ואת המצב לאחריו. האדם שנותח דיווח על הקלה מזערית בלבד בסימפטונים, כאשר הסיכונים בניתוח הם רבים מאוד כולל שיתוק מלא. תבדוק אולי יש עוד שידור חוזר בימים הקרובים. התוכנית נקראת "האמת שבפנים". דנה

שלום למתעניינים אני חייבת להקדים ולספר שבתקופות לפני השימוש בכדור נוגדי דיכאון, הקפדתי לקרוא במורא גדול מעורב בסקרנות את תגובותיהם של המתחילים למיניהם, הנגמלים למיניהם, ואם היה דבר ששכנע אותי שנים ארוכות לא לגעת בתרופות אלו- היה זה הפחד הנורא שכל תופעות הלוואי שהם חוו, השרה עלי. שאלתי את עצמי כמה וכמה פעמים- איפה כל מקרי ההצלחה ששומעים עליהם (אני לפחות שומעת מתוכניותיה של וורדה רזיאל), וכמובן , שאם כל -כך הרבה אנשים משתמשים בהם בעולם- זה לא יכול להיות כל-כך גרוע. כמו שציינתי לפני כן- לולא חברתי הטובה שהמליצה ודחפה אותי לכך- לא הייתי מעיזה בחיים. החלטתי לעצמי שאם וכאשר ארגיש טוב- לא אשכח את אלו שעדיין סובלים ואעדכן אותם. ובכן- כבר חמישה ימים במינון 2 כדורים, ונדמה לי (אלף פעמים טפו טפו) שעליתי על המינון המתאים. לפני יומיים אפילו קבלתי מחזור, וגם עברתי כמה סיטואציות קשות והרגשתי מתמודדת היטב. עברו בי מחשבות מדכאות וחרדות שבדרך כלל מעוררות את החרדה מרבצה, ולא קרה שום דבר, מלבד אולי הרגשת חלחלה קלה שבקלים. מקווה שהתגובה לא תגיע מאוחר יותר, בשוך הסערה. בסה"כ אני מרגישה רגועה יותר, המרץ חזר אלי, כמו בימים הטובים. מרגישה שאני לא נופלת למחשבות שחורות משחור ללא מוצא, ורואה את המצב יותר בקלילות ובפחות מורא וחשש מפני העתיד. התקווה שלי זה שאלמד את עצמי בעזרתם הנכבדה של הכדורים, להתמיד בהלך מחשבתי כזה, במשך השנים הבאות, ומתי שהוא ארגיש ראויה מספיק להפסיק להיעזר בהם. לאט לאט אני רוצה להתחיל קצת להתעמל- אולי יוגה. זה הפרוייקט הבא שלי, אבל רק כשארגיש ממש טוב לאורך זמן, כדי שלא תהיה לי חוויה ראשונית שלילית שתרתיע אותי. להתראות בפעם הבאה.

היי שני, התחלתי עם הציפרלקס לפני חודש, האמת, שאני לא ממש מרגישה שינוי..... ההחלטה לקחת 2 כדורים היו על פי המלצת הרופא? אולי גם אני צריכה להתחיל לקחת עוד אחד ביום ואז אחוש בשינוי...

הי את צריכה לעשות זאת בתאום עם הרופא. אני עליתי אחרי חודש לאחד וחצי ואחרי חודש וחצי ל-2. תקראי בדיווחים הקודמים שלי בעמוד 588 בהצלחה.

היי שני . חיכיתי ליומן ציפרלקס שלך ואכן לא אכזבת. מאתמול גם לי הרופא אמר להעלות את המינון של הציפרלקס מכדור 1 ל1.5 ובעוד שבוע ל2. חשבתי שזה מוגזם ועכשיו אני רואה שגם את לוקחת אותו מינון. אני גם לוקחת 2 כדורי ואבן ביום. כשהורדתי לכדור 1 קבלתי התקף חרדה ולכן הרופא החליט שעלי להעלות את המינון של הציפרלקס. כמו כן הוא המליץ לקחת קלונקס במקום ואבן אבל בינתיים לא רציתי. בבקשה תמשיכי לכתוב ואל תעלמי. את מעודדת מאוד .

שלום בני בן ה-24 נוטל אפקסור 300 מ"ג ביום מזה שנתיים. לאחרונה הוא עבר הערכה אצל פסיכיאטרית, עקב קשיים תפקודיים והפרעות חרדה . הפסיכיאטרית מצאה שרמת החרדה עדיין קיימת עם קוים כפיתיים בולטים, ועל כן היא ממליצה על נסיון טיפולי בפריזמה 20 מ"ג עד 60 מ"ג לפי תגובה קלינית. שאלתי: האם פריזמה יעילה יותר למצב שתואר? האם הפריזמה היא תחליף לאפקסור? נינה

לנינה הפריזמה היא תרופה טובה אבל "אינה יעילה יותר למצב שתואר". השאלה היא קצת שונה. האפקסור במינון מקסימלי במשך שנתיים אינו "עושה את כל העבודה". לכן יש טעם להחליפו ולנסות ולהתאים תרופה אחרת בתקווה שהיא תתאים יותר לבן. כל טוב דר' גיורא הידש

כדורים ממכרים, חשוב לי מאוד לדעת

לא ממכרים

תודה לשירה, לא ממכרים כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! אני לוקח אומגה 3 להורדת שומנים בדם וגם קראתי שאומגה 3 יחד עם תרופות נוגדות דיכאון נותן שיפור נגד המצב הדיכאוני. אני סובל מהתקפי פאניקה,אגורופוביה ומטופל באנאפראניל 100מ"ג וקסנקס לפי הצורך. שאלה מוזרה אולי, אבל בכל זאת האם יכול להיות שאומגה 3 מגבירה את התקפי הפאניקה ? עוד שאלה אף כדור לא עזר לי עד היום כמו "אנאפראניל" וגם לא לחלוטין אני נמצא רק בבית או בקרבתו וניסיתי לא מעט כדורים מפרימוניל בזמנו ועד פרוזק,פבוקסיל,סרוקסט . האם יש כדור מהדור החדש שדומה באופן פעולתו ל"אנאפראניל" עם יעילות גבוהה יותר? תודה מראש בתודה מראש

ליאיר האפקסור והצימבלטה דומות בפעולתן לאנפרניל. אבל מה עם פסיכותרפיה? כל טוב דר' גיורא הידש

תודה! האם יש להם תופעות לוואי ? ומה בקשר ליעילות ? נ"ב ניסיתי פסיכותרפיה כולל טיפול התנהגותי ואחריו חזרתי למקום הבטוח. לא ענית לי בקשר ל"אומגה 3" אם הם יכולים להגביר התקפי פאניקה ? שוב תודה

שלום ד"ר גיורא, מה הפעילות של כדור cipralex? האם הוא עוזר במצבים של חוסר תפקוד,מורל? (זה עבור אימי בת 70) בתודה מראש סימה

סימה הציפרלקס היא תרופה מדוייקת נגד דיכאון הטובה גם נגד חרדה. התרופה טובה דווקא לגיל המבוגר, אינה ממכרת, מעוררת עם מעט תופעות לוואי באופן יחסי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב.. האם מודל מישתייך לקבוצת SSRI תודה..

שלום לך, המודל לא שייך לקבוצה הנ"ל. ה מודל שייך לקבוצה: תרופות למחלה דלקתית של המעי ותרופות נוגדות שיגרון.

לאיתי אכן, מדובר בתרופה השייכת לקבוצת תרופות נוגדות פסיכוזה. אנא קיראי עוד כאן http://www.infomed.co.il/drug4.asp?dID=188 מיכל

מודל היא תרופה שחוסמת דופמין. אין לה השפעה על הסרוטונין. במינונים נמוכים נותנים אותה לחרדה, במינון בינוני לדיכאון ובמינון גבוה זאת תרופה אנטיפסיכוטית לכל דבר ועניין והיא ניתנת לחולים בסכיזופרניה. למרות שכיום פחות מקובל לטפל בפסיכוזה ע"י מודל הרי שיש לה יתרונות מהבחינה הזאת שהיא לא גורמת לתופעות לוואי שקשורות לפעילות הלב או ללחץ דם. החיסרון העיקרי שלה שהיא מעלה פרולקטין (הורמון החלב) בצורה משמעותית. כמו כן יכולה לגרום לעייפות ולתופעות לוואי תנועתיות (כולל סיכון ל-TD בשימוש ממושך).

לאיתי אני מצטרף לדברי קודמי, אבל מדוע אתה שואל? מה הבעיה שבגללה אתה מתעניין במודל? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. מחר יש לי מיבחן ואני כולי רועדת ומזיע מפחד נחנקת והראש מסתובב לי... תעזרו לי בבקשה ...

אין כאן שום הוקוס פוקוס. ויש לך עוד זמן עד מחר...בינתיים אם יש בהשג ידך כדור הרגעה. תיקחי. בינתיים נסי להרגע, וקחי את זה בקלות . ואולי כדאי להעזר בכדור הרגעה לפני המבחן. רק שאי אפשר לדעת איך תגיבי? לפעמים צריך להסתכן בשביל להרויח משהו. בהצלחה מיכל

ביקי יקירתי ! גם לי יש מבחן חשוב מחר ואני בלחץ , צאי היום מהבית בערב תלכי אפילו לים אם את בקרבת מקום אליו .קחי נשימות ארוכות ותירגעי , הכל יהיה בסדר. תנסי לחשוב רק מחשבות חיוביות . מאחלת לך המון הצלחה אני יודעת שיהיה בסדר!! בברכה , מיטל

לבקי- בת כמה את?, זה המבחן הראשון שלך בחיים או שזאת תופעה שחוזרת על עצמה?, מדוע פנית דווקא לפורום פסיכיאטריה? בקיצור, תני יותר פרטים על עצמך ועל הבעיה כדי שאפשר יהיה להשיב לך בצורה מקצועית.

לבקי אני מקווה שכעת כבר נרגעת במידה רבה. בכל אופן כבר לא כדאי ללמוד אלא להכין את עצמך לבחינה מהבחינה הפסיכולוגית. לדמיין איך את מקבלת ציון גבוה, איך שאת שמחה, איך שבחינה זורמת ואת כותבת הכל, את יודעת ושוחה בחומר. ועוד עוד מחשבות ודימיון על הצלחות וידע. כל טוב דר' גיורא הידש

האם VENLA פועל יותר על הנוראדרנלין מאשר פרוזאק ורסיטל שפועלים יותר על הסרוטונין ? כלומר האם VENLA לא נוגע לסרוטונין ? על איזה רצפטורים של הדופמין פועל ונלה ? על איזה רצפטורים של הסרוטונין פועל ונלה ? על איזה רצפטורים של נוראדרנלין פועל ונלה ? על איזה רצפטורים של הדופמין פועל רסיטל? על איזה רצפטורים של הסרוטונין פועל רסיטל ? על איזה רצפטורים של נוראדרנלין פועל רסיטל ?

הדס ! כל מה שאני יכולה להגיד לך שוונלא עובד גם על הסרטנין וגם על נוראדנלין ומיטב ידיעתי לא על הדופמין אלה יעבדו תרופות שמטפלות בסכיזופרניה או התקפים פסיכוטים בברכה, מיטל

להדס אכן הוונלה=אפקסור פועל במינון הנמוך בעיקר על הסרוטונין וככול שהמינון עולה הוא פועל גם על הנוראדרנלין. האפקסור שייך לקבוצת ה SNRI. כל טוב דר' גיורא הידש

מישהו זוכר את שאול? איפה הוא...? כבר זמן רב עבר ולא שמעתי ממנו... אז קצת התגעגעתי. אגב, ד"ר, מה קרה לכל הכותבים הקבועים שהיו פה לפני שנתיים-שלוש? אתה זוכר אותם? איפה הם? תודה.

ללידיה אני זוכר וזוכר אותך. כמוך מדי פעם הם נכנסים לראות מה נשמע ואחר כך נעלמים. אני מקווה שהם כמובן מרגישים בטוב והכל בסדר. כמובן שישנם חברה חדשים, לא פחות טובים, כך שהאווירה נעימה ותורמת. אז בכל זאת מה נשמע? הידש

יש בי כאב ישן שבא ועולה כל חג ואירוע נעים לשוב ולחוש אותו יש משהו נעים בלהתכרבל בכאבים ישנים, מוכרים, חמימים לשוב ולהרגיש ילדה קטנה וכואבת לא ממש כמו אז כי מרחק השנים עושה משהו לכאב הופך אותו לעמום יותר כמעט הירואי אבל לפעמים זה מרגיש כמו דריכה במקום כמו הליכה מסביב בכיכר המדינה עוד סיבוב ועוד סיבוב בלי למצוא את הדרך החוצה. כמה דיברתי את הכאב, כמה שעות של טיפול כמה דמעות כמה קשה לוותר עליו להגיד לעצמי הוא כבר לא רלוונטי אפילו הצלקת שמעליו כמעט והגלידה לפעמים קצת נפתחת אבל לא באותן עוצמות וכבר מעייף לתת לו מקום כה מרכזי בנפשי לכאב הזה. ישנם, כמובן, כאבים אחרים, חדשים שעולים ממהלך החיים הרגיל זה עשה ככה וזה עשה אחרת ושוב מחפשים את מי להאשים אבל בעצם, פשוט קשה לי לוותר עליו על הכאב הישן. אבל כשאצליח לעבור הלאה, למצוא איזה רחוב בכיכר המדינה ולצאת ממחול השדים המסוחרר הזה אוכל לגלות כמה יפים יכולים להיות החיים בלעדיו, בלי הכאב הישן. כמה יפים ורעננים ומפתיעים. וגם אם אפגש יום אחד בגעגוע אז אתגעגע קצת ואולי אחזור אליו קצת, טיפ טיפה אבל באמת טיפ טיפה כי קשה נורא לוותר על כאבים ישנים. תמי.

תמי, קודם כל מקסים ! שנית, כנראה שחלק מהקושי הגדול לוותר על הכאב הישן הוא כי אותו כאב ישן אחראי על הפיכתך למי שאת, אחראי על עיצוב הזהות שלך כפי שהיא כיום. לוותר על הכאב הישן משמעותו של דבר לוותר על מרכיב מהאישיות שלך, לטוב ולרע. אולי לא צריך ממש לוותר עליו (הרי הרווחת אותו ביושר ובהרבה הרבה סבל) אלא פשוט לאפסן אותו בתוך אחת המגירות הנידחות יותר של הנפש. מין מגירה כזו שלא פותחים אותה בתכיפות רבה. יודעים שהיא קיימת, יודעים מה מאוכסן בתוכה, אבל אין סיבה טובה לפתוח אותה. וסתם בדרך אגב, העובדה שאני מייעצת לך מה כדאי ורצוי לעשות עם הכאב הישן הזה לא מעידה שאני יודעת ליישם את העצה של עצמי... :-)

לתמי איזה תיאור!!! איזה כישרון!!! חיבוק נינה

לאבישג את כל כך צודקת בקשר לאיפסון במגירות. וגם בקשר לזה שהכאב מעצב אותנו, הופך אותנו למי שאנחנו ולכן קשה לוותר עליו, ואי אפשר ממש לוותר עליו. אבל כן אפשר לאפסן, ואולי זו מטאפורה טובה יותר מוויתור. כאילו להניח לו להיות, להתמזג עם שאר החלקים בנפש, לנוח. כתבתי את הדברים כהמשך לתהליך מאד ארוך ומכאיב שאני עוברת עם עצמי בקשר לטיפול שלי- להפסיק, לא להפסיק- הפסקתי- חזרתי וכשחזרתי הרגשתי שזה כבר לא מתאים לדוש יותר בחומרים הישנים. אז אחרי ששיגעתי את המטפלת שלי ואת עצמי ביו- יו הזה, הודעתי לה אתמול שזהו, בשבוע הבא זו הפגישה האחרונה שלנו. שיתפתי אתכם בעבר בקשיי הפרידה שלי. נדמה לי שאת אפילו סיפרת שסיימת עם הטיפול שלך. איך את מסתדרת בלי? אני כל כך קשורה לאישה הזאת. לא רוצה להיפרד אבל לא יכולה להישאר. מכירים את ההרגשה? לנינה ולמיכל- תודה על תתגובות החמות והתמיכה. תמי.

לתמימי, את צריכה לוותר על הכאב הזה. ולהוציא לך את הכאב הזה מהראש. ושתיראי רק דברים יפים וטובים. ביי -מיכל

לתמי תודה רבה, מקסים הידש

היום לקחתי ריטלין פעם ראשונה, והתרופה מאוד מאוד הרגיעה אותי. אני זוכרת שישבתי בעבודה (לא מקום עבודה, אלא עבודה שהייתי צריכה לעשות) עם עיניים פעורות והייתי מאוד רגועה בעבודה שלי והרגשתי ממש טוב. אפילו היה איזה שלב שהייתי ממש ב"היי" כזה, כאילו על סמים אבל בלי הפארנויות. גם עישנתי הרבה סגריות (כי ככה אני רגילה להתרכז כשאני מכינה שיעורים) וזה עשה לי יותר טוב. וגם הטיקים שיש לי בד"כ מהלחץ פחתו. האם ככה זה אמור להיות? האם ריטלין משמשת גם כתרופה לדיכאון וכו? זה עבר כעבור 4 שעות בערך והייתי קצת מבואסת וכבר רציתי עוד אחד (אבל היה לי רק אחד) והקטע הוא שעוד לא סיימתי להכין את השיעורים. מה המינון של התרופה ומה עושים באמת אם לא מסיימים את העבודות והשפעת התרופה פגה והריכוז שוב אובד? אני אמורה לקבל מהפסיכיאטר שלי מרשם, אבל רציתי לשמוע חוות דעת. כמו"כ שמעתי שיש איזו תרופה חדשה שהיא כמו ריטלין - משהו עם צ'...אומרים שהיא טובה יותר, למרות שמכדור אחד של ריטלין הייתי ממש מרוצה. האם הקטע עם הסגריות זה אופייני? כי למרות שהייתי ב"היי" ורגועה והכל, הרגשתי שאני צריכה יותר ניקוטין. אולי זה משום שהייתי שקועה בהשפעות הטובות של התרופה אז הייתי צריכה "להרגע" ממנה או משהו. :) הייתה עוד תופעה - באיזשהוא שלב, אולי כעבור חצי שעה או שעה, התחלתי להזיע, לא שהיה לי חם - כי ישבתי במיזוג, אבל התחלתי להרגיש מעין "טרום-הזעה" או משהו כזה, והלב שלי פעם מהר. האם זה אומר שאני צריכה לקחת פחות מכדור? או שאלו תופעות לוואי ראשוניות שקורות לכל המשתמשים? תודה.

שלום, אכן באופן פרדוקסלי הריטלין מעורר אבל גם מרגיע, יש לזה הסבר אבל נעזוב זאת כעת. הריטלין הרגיל פעיל בסביבות 4 שעות, כיוון שיש צורך במשך פעולה ארוך יותר ישנן תרופות שהן ריטלין בשחרור מושהה ופועלות 8-10 שעות, כך הקונצנטרה וגם הריטלין SR. אני מאמין שהרופא המטפל יעבור לריטלין המושהה אחר שתהיה לך התנסות טובה עם הריטלין קצר הטווח. כל טוב דר' גיורא הידש

האם הריטלין "המושהה" נותן את אותה ההרגשה של ריטאלין קצר טווח? האם ריאטלין מושהה נקרא ריטאלין SR? או מה שמה של התרופה ארוכת הטווח? תודה.

מה ההבדל מבחינת הפעילות במוח בין RECITAL לבין VENLA ?

להדס הרסיטל פועל על הסרוטונין בלבד כיוון שהוא סלקטיבי לסרוטונין בלבד. הוונלה=אפקסור פועל על הסרוטונין במינונים הנמוכים שלו וככול שעולים במינון גם על הנוראפינפרין, חומר נוסף במוח הקשור לדיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, הנני בחור בן 27 אשר סובל מחרדות ובתקופה האחרונה אינני מסוגל לישון כיאות. בקופת חולים נתנו לי מרשם של לוריוון להעביר את הלילות אך הכדור הזה מאוד מעייף אותי ואני גם מותש בבוקר. לאחר פגישה שהייתה לי עם פסיכיאטר הוחלט על התחלת טיפול בסרוקסט למשך כשנה במינון של 20 מ"ג ונטילת Bondormin במינון של 0.253 לכדור ללילה למשך כמספר שבועות. אני חושש מנטילת Bondormin מאחר והרוקח אמר שהכדור חזק מאוד ויוצר תלות ומומלץ ליטול אותו עד 10-14 יום לכל היותר. רציתי לדעת אם השילוב הזה של הכדורים ידוע, אם כדור השינה שניתן לי הוא טוב ואולי עדיף לקחת משהו אחר עם פחות השפעות. תודה רבה.

שלום, אפשר להרגע, השילוב מקובל וטוב ובונדורמין הוא תרופה עדינה עם מעט תופעות לוואי אם בכלל. הבעיה היחידה של הבונדורמין שהוא עלול לגרום בשימוש ממושך להתמכרות ולכן כדאי לא ליטול אותו מדי לילה אלא כל יומיים שלושה לעשות הפסקה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב האם שוללים את רשיון הנהיגה ממישהוא שהוגדר שיש לו דכאון. אם כן אז אם הוא עושה בדיקה אחרי כמה חודשים ומתברר שאין לו כבר דכאון .האם מחזירים לו את הרשיון. תודה רבה מראש

אין לך מה לדאוג ,לא שוללים לך את הרשיון ואין להם סמכות לכך,גם אם אתה מטופל ע"י קופות חולים ולא באופן פרטי אין לך מה לדאוג . אני מטופל ע"י פסיכיאטר כבר 7 שנים עקב דיכאון וחרדה קשים ואפילו רשום בחמשב של קופת חולים כללי בתור מטופל בכדורים נוגדי דיכאון ואין בעיה וגם לא תהיה,אז אל תדאג הרשיון שלך בתוקף .

לרוני לא כל כך מהר שוללים רשיון. קודם כל צריך לבדוק האם אתה מסוכן בנהיגתך והאם ישנן הפרעות בשיפוט. רק אם אתה עלול להיות מסוכן בנהיגתך תוזמן לבדיקה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים ואז ישקלו את המצב. בכל אופן התהליך לוקח די הרבה זמן, כך שאם תטפל הדיכאון כבר יהיה מאחוריך כאשר תוזמן לבדיקה במכון.... כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ק יש לי בעיה אולי תוכל לעזור לי אני כרגע ממש עצוב מאוד ובתקופה של שבר אני בן 27 ולוקח ונלה וואבן לעת הצורך כבר שנתיים ומתפקד מצוין ועם מצב רוח טוב עד עכשיו יצאתי עם מישהי במשך 3 חודשים והכל היה בסדר בינינו עד שהגיע הרגע וסיפרתי לה שאני לוקח כדורים נגד דיכאון לאחר 3 חודשי קשר והיא אמרה שהיא לא מוכנה להמשיך את הקשר ולא עשתה מזה היסטריה אלא בצורה נעימה.כי היא אמרה שלא מתאים לה להתעסק עם משברים ודיכאונות וכל זה ואחריה הייתה עוד מישהי שיצאתי איתה במשך חודשיים והחלטתי לספר גם לה ולה לא הייתה בעיה אבל אמא שלה עשתה מזה עניין ואמרה אל תצאי עם כאלה אנשים הם מוזרים הם לא מסתדרים בחיים ולכן דוקטור הידש אני בבעיה מה אני יכול לעשות להסתיר את זה כל הזמן? אני לא יכול הרי יהיו תקופות שאני לא ארגיש טוב ובת הזוג שלי תהיה חייבת לדעת מזה ומסתבר שאף אחת לא רוצה לצאת עם אנשים כאלה ואני ממש עצוב ומיואש. אם תוכל לעזור לי איכשהו אני אשמח. תודה רבה

לאבי היקר אתה מעלה שאלה מאד חשובה שכולנו התמודדנו איתה ויש שעדיין מתמודדים- מתי לספר, למי לספר, כמה להסתיר ולמה... אני יכולה לספר לך מנסיוני שבהתחלה סיפרתי נורא מהר, והברחתי כל גבר שיצאתי איתו... אחר כך סיפקתי לאט יותר, בדקתי קודם את השטח, הפעלתי חיישנים.. אבל בטוח שחשוב היה לי לבדוק לפני שאני נכנסת למעורבות רגשית גדולה מדי, שאני נמצאת עם אדם של ישפוט אותי בגלל העבר והבעיה הפסיכיאטרית שלי, אלא יראה אותי כאדם שלם, עם בעיה בתחום מסויים. היה מישהו שעוד לא ידע מה שעבר עלי אבל פעם דיבר על פחדיו ממשוגעים, ואני נפרדתי מהקרייזי פוב הזה בלי לתת לו הסברים נוספים... לבעלי סיפרתי בערב השני של הכירותינו. הוא לא נבהל. וגם כשקרה לי המשבר האחרון לאחר לידת ביתינו השניה, עמד לימיני בצורה מאד תומכת ומשמעותית. בעיני צריך לספר. אני משוכנעת אבי שיש בך הרבה יותר מדיכאון. אתה אדם שלם עם הרבה מעלות ותכונות טובות, שסובל מבעיה רפואית ונפשית שקוראים לה דיכאון. אלה שלא מקבלות אותך אינן ראויות לך. אל תתיאש, אהובתך הראוייה נמצאת שם, ותפגוש אותה בנקודה כלשהי בזמן. היא תקבל אותך על מעלותיך ובעיותיך, כפי שאתה תקבל אותה. והיא גם תעמוד לימינך במשברים שעשויים להגיע בעתיד. תמי.

אתה פועל נכון. אחרי מספר חודשים הבחורה מכירה אותך מספיק טוב, והיא צריכה לקבל גם את הנתון הזה כדי לקבל החלטה. אם היא מחליטה שלא מתאים לה- אז טוב שהקשר נפסק בשלב זה, כי לא היית רוצה לחיות עם מישהי שלא מסוגלת לחיות עם מי שאתה. במקרה כזה - נראהלי שכדאי להמשיך לחפש הלאה. מ-2 בנות אתה לא יכול להסיק "שאף אחת לא רוצה לצאת עם אנשים כאלה". וגם אם השלישית תגיב כך- אל תתיאש. אתה צריך רק אחת שתגיד את הכן.. וכשהמיוחלת תבוא- תדע שהיא מקבלת אותך לחלוטין, כפי שגם אתה מקבל אותה יחד עם החסרונות. (ולכולם יש כאלו)

לי זה לא נשמע מפחיד/מרתיע... אולי פשוט אתה בוחר בחורות "סטרייטיות" (חנוניות) מידי... תתפלא אבל רוב האנשים לא מסתייגים מאנשים אחרים שלוקחים תרופות כאלה. אולי זה רק אצלי, אבל הסביבה שאני מכירה ומתרועעת בה מכירה את הנושא הזה מקרוב ולאף אחד זה לא מפריע. יש אפילו כאלה שמתלהבים ורוצים גם :) אני לא חושבת שזה גם משהו שממש צריך להסתיר אותו כמעין "סוד אפל" כזה, שרק כעבור חודשיים צריך להחליט אם לספר או לא. זו בסה"כ תרופה שאמורה לתת לך להרגיש יותר טוב ואם אתה לוקח אותה סימן שאתה רוצה להצליח ולהרגיש טוב. אם אתה יוצא עם בחורות שחושבות שאתה יכול לחיות בלי הכדורים אז לא איכפת להן ממך, איכפת להן רק מעצמן ומהאימג' של עצמן ושל איך שהסביבה תראה אותן (כאלה שלא רוצות "להסתובב" עם כאלה שלוקחים כדורים אנטי דיפרסיבים כדי שלא יחשבו שהן גם "כאלה"). אני יודעת שאם מישהו חושב שבגלל הכדורים שלי הוא לא יכול לצאת איתי הוא לא שווה את המאמץ שלי בכלל. לדעתי אנשים שמסתכלים בעין חמוצה על זה הם פרמיטיביים ואטומים. אני איכשהוא מאמינה שכמעט תמיד צריך לתת איזה צ'אנס. אם אחרי שלושה חודשים (במידה והיה לכם טוב ביחד) היא אמרה לך שזה לא מתאים לה, אז כנראה שהקשר מלחתחילה לא היה אמור להתקיים בכלל. אם היו בנות כאלה שלא רצו להתעסק עם משברים וכו, אני חושבת שמותר להן לחשוב ככה. אני יכולה להבין אותן...אני למשל לא בטוחה, על אף הדיכאונות שלי יש, שהייתי יכולה להיות בקשר עם מישהו שנמצא עמוק בדיכאון, משום שזה יהיה אבסורד שבכל פעם שאני "אצא מיזה" הוא "יכנס לזה". אולי אני מרגישה שלי זה לא בריא, ואני דווקא מחפשת מישהו שיבין אותי אבל אם הוא יהיה כמוני בדיוק, אז אולי זה לא יהיה קשר בריא לשנינו. אולי גם הן הרגישו ככה בצורה מסוימת. אני משתדלת שלא לפסול אחרים בכל אופן. אם מישהו שאני אצא איתו יאמר לי את זה ויהיה לנו טוב ביחד בכל מקרה, אז אני חושבת שזה לא יפריע. אני פשוט לא מוצאת בזה משהו מרתיע לכשעצמו או משהו שצריך להתבייש בו. דווקא אפילו יש בזה משהו מאוד "זוהר" :) הרבה יותר מעניין מכאלה שלא יכולים להרגיש כלום. לדעתי דברים כאלה אפשר לספר אפילו בפגישה השלישית ולא לחכות כל כך הרבה זמן, למרות הפחד. אולי יהיו כאלה שיחלקו איתי על זה, אבל אני אפילו לפעמים מספרת את זה לאנשים שאני לא מכירה בכלל. לפחות ככה תחסוך לעצמך עוגמת נפש כעבור שלושה חודשים של זוגיות מאושרת אך שאינה מבוססת על כנות ואמת וחוסר פחד.

אני סובל מדיכאונות וחרדות שנים רבות ,לפני 7 שנים המצב החמיר ואז פניתי לטיפול אצל פסיכיאטר פרטי,הטיפול התחיל לייצב אותי ולאחר שנתיים הכרתי מישהי דרך הכרויות מהעיתון,יצאנו ביחד והיה לנו טוב ביחד היא היתה בחורה שכיף להיות איתה,התאהבנו והיינו רק רוצים להיות אחד במחיצתו של השני,לאחר 4 חודשים גיליתי לה שאני נוטל כדורים נגד דיכאון עקב דיכאונות וחרדות שתקפו אותי,היא פתאום קפאה במקום,אני לא אשכח כשהיינו ברכב שלי לפני שהורדתי אותה ליד הבית שלה,החיוך שתמיד מלווה אותה כשאנחנו ביחד נעלם פתאום,והיא אמרה שהיא צריכה לחשוב על זה ותדבר איתי,נסעתי הבייתה וחשבתי לעצמי איזה אדיוט אני שגיליתי לה ,למחרת היה יום חופש כי היו בחירות לראשות הממשלה{2001},ניסיתי להשיג אותה גם בטלפון וגם בפלפון ופתאום כאילו בלעה אותה האדמה,רק בערב היא הרימה את הפלפון וענתה לי,רציתי להפגש איתה אבל היא דחתה אותי,הרגשתי פתאום שהדיכאון והחרדה מתגברים אצלי ,הייתי מאד מאוהב בה ופחדתי מפרדה ,חודש הייתי מתקשר אליה ומנסה לדבר ולשכנע אבל היא אמרה לי שבדקה בקשר לכדורים שאני נוטל,{מרוניל,סרוקסט}שהם כדורים לסובלים מדיכאונות ,לא עזרו כל הדיבורים שלי ,ולאחר חודש החלטתי להרים ידיים והפסקתי להתקשר אליה,הכאב היה קשה אבל הוא חלף רק לאחר שנה כשהכרתי את אישתי וזה כבר סיפור אחר לגמרי. אז השאלה אם לגלות או לא לגלות היא קשה ,אני חושב שחייבים לגלות רק חלקי אמת כדי שהבן/בת זוג לא יבהלו ויברחו.

אבי אתה עושה נכון בזה שאתה מספר שאתה נוטל כדורים ואם החברות עוזבות אותך בגלל זה כנראה שהן לא ראויות לך כפי שכבר נכתב. אני מתרשמת שהכדורים עוזרים לך לחיות חיים רגילים ואתה כמו כול אחד אחר. אבל, השאלה היא באיזו מידה אתה מקבל את עצמך עם העובדה שאתה נוטל כדורים? האם קשה לך עם זה? ברגע שתשלים עם מצבך יהיה לך קל להתחבר לאנשים המתאימים. נינה

מסכימה עם כולם. יש אנשים טובים ומבינים בעולם, אך כמובן הם במיעוט. תן זמן והזדמנות עוד לכמה בחורות! ואגלה לך סוד: דווקא ה"בעיה" הוא זאת שתשמש כ"פילטר" הכי אמין לאנשים שווים, הוא שומרת עלך מ"סתם בחורות". בדיוק כמו שלפעמים בעית בריאות רגילה, או תעודת גירושין, או ילד שכבר ישנו, או אפילו כלב - יכולים ישר לסנן את האנשים הסטריליים, בעלי דעות קדומות, חסרי התחשבות וחלשים! שיהיה - הרי שאתה מחפש לא כמות אלא איכות, נכון? אני אישית - "זכיתי בלוטו" זכיה הכי גדולה - בבעלי. הכרנו עוד ילדים כמעט. אחרי חודשיים הכרות חוויתי התקף חרדה ראשון. למרות שהמצב הלך והחמיר רצה להתחתן, כך עשינו (גם בחתונה סבלתי ולא ידענו מה איתי). רק אחרי כמה שנים גילינו מה קורה ואיך זה נקרא. בעלי תומך בי גם עכשיו ואנחנו יועדים שיש טיפול טוב ואפשר לצאת מזה, אפילו אם אצטרך לקחת תרופות קבוע. אנחנו נשואים 10.5 שנים ומכירים 14.5 שנים ויש לנו בת, כלב, 2 חתולים ותוקים - הידידות שלי מקנות, אך אם היו יודעות על הבעיות ה"משתקות" שלי היו מקנות עוד יותר:-) גם אתה תמצא עוד מישהי שווה, שווה לאהבתך!

אף אדם לא חסין ממחלות, גופניות או נפשיות, גם לא אלה שדחו אותך בגלל מחלתך. בד"כ מדובר בפחדים קדמונים של אותם אנשים להיות בעצמם חולים. עובדה שלפני שהם ידעו על המחלה והתרופות הקשר היה תקין ונמשך כרגיל. לדעתי, הסטיגמה רק גוברת במשך השנים וכל ניסיון להילחם בה נידון לכישלון. הספר "תולדות השיגעון בעידן התבונה" של מישל פוקו עוסק בכך בהרחבה. יש כאלה שלא מספרים על מחלתם, בדיוק כמו שהבחורה לא תספר לך אם יש לה בעיה רפואית כלשהי. גם בקשר אינטימי אתה רשאי לשמור על פרטיותיך בנוגע למחלה ולטיפול שאתה מקבל. מצד שני, שמירת סודות לאורך זמן יכולה לגבות ממך מחיר נפשי כבד, לפעמים כבד מנשוא. בנוסף, לעיתים ההסתרה יכולה להתפרש כחוסר אמינות.

לאבי תודה למשיבים ואני מסכים עם מה שנכתב. אתה רואה עד כמה הבעיה היא משותפת לרבים ורבים מתלבטים בנקודה זו. מי שמנתקת את הקשר בגלל הקשיים שלך, אני מסכים שהיא לא שווה את המאמץ. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש היקר מה שלומך? רציתי לשאול אתה אולי מכיר מטופלים שלוקחים טיפולי חרדה ודיכאון והם במקצועות גבוהים למשל עורכי דין רופאים טייסים יועצי שוק הון ברוקרים וכ"ד?למה אני קצת חושש מזה שאני מטופל בפאקסט והזיכרון שלי לא מי יודע מה אין סיבה שאפשר ללמוד שאפילו ישנם תקופות של נפילה נכון? תודה אורן

אבל כן רופאים- לא כירורגים אבל כן פסיכיאטרים או רופאים רגילים אחרים- להם זה מאד פשוט- רושמים לעצמם- לא צריכים ללכת לרופא אחר. יש גם עיתונאים שלוקחים תרופות פסיכיאטריות ולא מתביישים להצהיר על כך באופן פומבי- אם מסבירים שזה רק מצב זמני של חוסר איזון ביוכימי במוח, האישיות לא נפגעת וכושר השיפוט נשאר. נטילת התרופה לא פוגעת באפשרות להיות עורך-דין, אבל להיות שופט זה כבר סיפור אחר. לגבי אנשי עסקים או פוליטיקאים, גם הם לא חסינים ממחלות או מבעיות נפשיות וחלק מהם גם מגיעים לפסיכיאטרים.

אורן אני פסיכולוגית, לוקחת טיפול נגד דיכאון ביפולרי, התרופות לא מפריעות לי ללמידה ולזיכרון. תמי.

לדעתי התרופה דווקא צריכה לעזור לזיכרון ולקוגניציה, נכון? המקצועות - כמעט הכול אפשרי (חוץ מדברים קיצוניים שגם ככה לא כל אחד ילך). הכי חשוב זה לא עובדה שאתה לוקח תרופה, אלא שאתה מאוזן, מתפקד פיזית ושכלית מצוין.

לבעיית דיכאון וחרדה במידה ומישהו ניסה או יודע פרטים על אנישים שניסו בבקשה לרשום תודה

רמי! אני נטלתי כחצי שנה סורקסט /וונלא. המדד שלי ליעילות הסאם היא ש-3 חודשים אחרי נטילת הסורקסט היו לי ימים של דאונים שאני כ"כ שונאת אותם(לא נטלתי שום תרופה ) .כעבור ה-3 חודשים הללו לא ידעתי כ"כ מה לעשות כי לא רציתי לחזור לכדורים הביו כימיים כי אני חושבת שאם הטוב שלהן הן עושות גם רע זוהי לא תרופת פלא , לצעירנו אין עדין תרופה שלא תעשה את התופעות הלוואי הנלוות , הדבר שהפריע לי ביותר שאני לא הייתי אני.הייתי מחוייכת מלאת אנרגיה , אבל זאת לא הייתי אני לא הרגשתי - לא שנאתי ולא אהבתי -היה לי רגש שטוח לאנשים איבדתי את עוצמות הרגש שלי וזה הספיק לי להבין שאני מעדיפה לקבל את עצמי גם עם הימים הקשים שלי פשוט לתן להם לעבור. בכל אופן , אני מברברת ומברברת מה שרציתי להגיד שאני לוקחת כ-4 חודשים סאם 400 מ"ג ואין לי דאונים .וזה הכי טוב. עליי זה עובד כמובן , שבלי קשר עברתי תהליך ביני לבין עצמי עם הרבה שיחות ככה שאולי בלי קשר לסאם, גם עזר לי .ככה שקשה לי להגיד עם זה הסאם או השינוי שאני עברתי עם עצמי, אבל כן חשוב לי להגיד לך ששווה לנסות אם זה לא ישפר את מצבך אז תפסיק לקחת אותם . לגבי מחקרים שקראתי בעניין מדובר בד"כ , שימוש בסאם לדיכאון קל , אך הבנתי ממספר אנשים שלקחו את הסאם לאחרונה , שדווקא זה לא מומלץ לטיפול בחרדות , כי הכדור הזה כן נותן אנרגיה . אני טיפוס חרדתי , מה שנקרא יותר חרדה כללית ,אז אני לוקחת את הסאם ובימים שאני מרגישה שאני חרדה אני נוטלת קסקנקס.וזה אחלה .אז תנסה מה יש להפסיד.מקווה ששעזרתי קצת רק טוב מיטל

שלום רב, עקב תלונות של גלי חרדה תכופים ודכאון ממושך אני נוטלת מזה למעלה משבועיים את האיקסל במינון של 50 מ"ג פעמיים ביום בצירוף של קלונקס . אני לא מרגישה טוב עקב קשיים בתפקוד ועייפות , מצב רוח ירוד ותחושות של חרדה. שאלותי : 1.מתי להערכתך התרופות תפעלנה? 2.בעבר ניסיתי את הפרוזק אך זה פעל בצורה גרועה ולכן הטיפול הופסק, האם לא מדובר בתרופה מאותה משפחה? 3.מאחר שהתברר לי שהאיקסל אינה נכללת בסל התרופות של קופ"ח האם ידועה לך על תרופה שכן נמנית בסל התרופות ואשר בה נמצאים מרכיבי תרופה זו? בנוסף ידוע לי שהפרוזק מתאימה לכל כך הרבה אנשים אז כיצד קרה שדווקא לי היא לא התאימה, אני יודעת שהיא מחוללת פלאים, יתכן שהרופא כשל בצורה או במינון שהוא נתן לי אותה (נטלתי אותה במשך 3 שבועות וזה היה ממש גהינום, שיתוק מוחלט בתפקוד ודכאון שהתגבר. תודה.

ליעל הפרוזק יעילה בדרך כלל ל- 75% מהנוטלים, כך שישנם רבים שהתרופה לא עוזרת להם. האיקסל שייכת לקבוצה קצת שונה, הפרוזק פועלת על הסרוטונין והאיקסל גם על הסרוטונין אבל בעיקר על הנוראפינפרין. התרופה הדומה לה שבסל היא האפקסור=ויפקס, אבל גם כאן יש הבדלים. נקווה שהאיקסל מתאימה לך ואז תרגישי טוב. צריך לחכות עוד שבועיים שלושה כדי לראות את השפעת התרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

בדרך כלל למה נןתנחם את הפרוזק באיזה איבחון

לרוני פרוזק היא תרופה נוגדת דיכאון, שאינה גורמת להתמכרות ובדרך כלל מעוררת. כל טוב דר' גיורא הידש

אם לבן אדם יש דיכאון בשל היותו מוטרד מזה שהוא שמן והוא כל היום סובב סביב דיאטה ושמירה על המשקל ועל מנת לצאת מדיכאון זה הוא לוקח תרופה נוגדת דיכאון כגון פלוטין.האם זה יתכן כי בשל תופעות הלוואי של הפלוטין הגורמת לו להשמנה הוא יסבול??? מצד שני הדיכאון הוא בשל עודף השומן ומצד שני הפלוטין גורם לתאבון מוגבר! איזה תרופה מומלצת?

לנוח אכן יש כאן בעיה. המזל הוא שהפלוטין=פרוזק, בדרך כלל אינו גורם לעליה בתיאבון ואולי דווקא עם השפור במצב הנפשי יהיה קל יותר לשמור על הדיאטה וגם ללכת לחדר כושר? כדאי לחשוב באופן חיובי. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לקחתי כל מיני כדוריםאני מתחיל עכשיו לאחר הפסקה של חצי שנה במקום רסיטל פרוזק לפי מה ששמעתי שהפרוזק יש יותר תופעות לוואי או שלכל אחד זה משפיע אחרת אני רזה האים הכדור משמין או מרזה ועוד שאלה האים הפרוזר מעיר או מרדים ומתי כדאי לקחת אותו תודה רבה

לאודי הפרוזק בדרך כלל מעורר ולכן כדאי ליטול אותו בבוקר עם האוכל. בדרך כלל הוא אינו משפיע על התיאבון והמשקל פרט לתקופה שבתחילת הטיפול שאז עלולים להיות בחילות וירידה בתיאבון. תופעות הלוואי של הפרוזק הם כמו של הרסיטל, אבל תלוי איך הוא מתאים לך וישפיע עליך אישית. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב. אחרי תקופה של 10 חודשים של טיפול במרוניל שהחל ב - 75 מ"ג 3 פעמים ביום, לאחר מכן ירידה ל 2 ביום ולפני חודש לכדור 1 ביום, התחלתי להוריד במינון לפני שבוע וחצי. בתחילה ירדתי לחצי כדור ביום למשך 3 ימים, אח"כ לרבע כדור למשך יומיים וכעת רבע כדור כבר 3 ימים. מהיום בו הורדתי את המינון לכדור אחד התחלתי להרגיש מעין תחושות של סחרחורות, קשה לי ממש להסביר את התחושה, אבל אם יש ביניכם אנשים שחשו את זה הכוונה היא למעין delay כזה (וזה קורה בעיקר בתנועות חדות של הסטת הראש או הגוף), כמו תחושה של סחרחורת אבל לא ממש. אני מקווה שתבינו את זה(בעיקר הד"ר). כעת, מאז שירדתי למינון של רבע כדור, אני מרגיש גלי חום, קצת בחילה לא רגילה(בחילה כימית כזאת...מה שאני לא מבין כי אני מוריד את המינון בצורה הדרגתית מאוד), אבל מה שמטריד אותי בעיקר זה הסחרחורות. האם דבר זה מוכר? טבעי? תופעות לוואי של גמילה מהכדורים? והשאלה האחרונה שלי היא כמה זמן לוקח לגוף "להתנקות" מהמרוניל?? כך שאז אני אדע בוודאות האם התחושת סחרחורות הממש לא נעימה הזאת היא בגלל הכדורים או ללא כל קשר.

לגילי אני חושב שכבר שאלת את השאלה ועניתי לך? אבל על הזיכרון לא תמיד אפשר לסמוך. בכל אופן אפשר לעלות טיפה במינון של המרוניל או לעבור לאנפרניל 25 מג' ולהאט את קצב הסיום של הטיפול. הגוף מפנה את המרוניל תוך כשבועיים. כל טוב דר' גיורא הידש