פורום פסיכיאטריה

שלום לכם אני ממשיכה את סיפורי מעמוד 588. היום זה כבר היום השלישי לנטילת ציפרלקס במינון של שני כדורים. אני חייבת לציין שהרגשתי השתפרה די מיידית, חוץ מפה ושם הרגשה של מתח וטיפה מחשבות טורדניות כתוצאה מהמתח בשעות אחה"צ. אבל אלו תמיד היו השעות הקשות שלי בתקופות החרדות. למי שהגיב (ירון)- אני יכולה לספר שזו הפעם הראשונה שהחלטתי לקחת תרופה פסכיאטרית. מכיוון שהתקפי החרדה שלי היו באים יש מאין (אחרי לחץ וכעסים מודחקים לזמן ממושך), נעזרתי בכדורי הרגעה, נקודתית. השינוי בגישה שלי (רציתי להפסיק לחיות תחת איומם הבלתי פוסק של התקפי החרדה), והמלצה חמה מאוד של חברת ילדות על ציפרלקס (היא ניסתה כדורים שונים ולטענתה הציפרלקס נטול תופעות לוואי לחלוטין), העזתי וניגשתי לפני 3 חדשים, לראשונה בחיי לפסיכאטרית. בנוסף- לאחר ההתקף האחרון או יותר נכון התמוטטות העצבים האחרונה- הרגשתי שקשה לי לחזור לעצמי. נעזרתי יותר ויותר בכדורי הרגעה, שזה כמובן לא טוב. לעשות ספורט נמרץ בזמו התקף (למתעניין)- לא עוזר. ניסית פעם, לאחר שהבנתי את מנגנון ה"הלחם וברח". הפחד הוא כל- כך גדול במצבים כאלו שקשה בכלל לחשוב על משהו. לגבי מינונים- זו גם התלבטות שלי בכל פעם שהעלנו את המינון. מצד אחד אני יודעת ויכולה להתמודד בעצמי - הרי עשיתי את זה עד עכשיו. מצד שני- אם אני כבר נעזרת בכדורי הרגעה- הייתי רוצה להפטר מאותם פרפורים בבטן ומחשבות על חרדה, שהטרידו אותי במשך 10 שנים. בכל מקרה, הבנתי שהציפרלקס הוא יחסית חלש ומצריך מינונים כפולים. הבנתי גם שלכל אדם המינון שמתאים לו, וחשוב להגיע אליו. אין מצב של עליה במינונים ללא הגבלה, כפי שיש בכדורי הרגעה. נשתמע.

אני לוקחת ציפרלקס כחודש במינון של כדור ליום ועדיין אין הטבה ממשית. בנוסף אני משתמשת גם בכדורי הרגעה 2 ביום.הבעיה העקרית אצלי היא בלילות בהם אני מתעוררת עם סיוטים כל שעה וכן תחושה של חוסר יכולת לקום. אחרי כמה זמן אמורה להיות השפעה של הכדור? בתודה

שירי אינני יודעת מתי את נוטלת את הכדור- אבל גם אני סבלתי משינה קשה כשנטלתי את הכדור בערב. (הייתי נרדמת מהר ומתעוררת כעבור שעתיים בהרגשה קשה של מתח וסיוטים). אני חושבת שזה גם היה התבטאות של הקושי הפסיכולוגי ברעיון של נטילת תרופה פסיכיאטרית. כשעברתי לקחת את הכדור ביום- השתפרה שנתי מיידית! לאחר כמה ימים גם העלתי את המינון לאחד וחצי, בהמלצת הרופאה, כי לטענתה, הסיוטים בלילה הראו שעדיין אני לא רגועה. ובנוסף- עדיין לא הרגשתי חסרת חרדות במשך היום. בביקורת אצל הרופאה שלך- התייעצי איתה. שני

טוב לשמוע שני ש"אם כבר אז כבר", כלומר משהחלטת להכנס לטיפול התרופתי אז ללכת עם זה מתוך אמון מלא עד למציאת המינון הנכון. לאור תשובתך אני שוב מביע פליאה על היכולות שלך להתמודד עם הדבר החמקמק מעצבן ככ הרבה שנים ללא טיפול של ממש, אני חושב שזה מצביע על חוסן נפשי שנדרש בעצם בכל מצב רפואי שהוא. יש גם הגיון מאוד בריא בהחלטה ללכת עד מינון שקוטע את רצף החרדות לפרקים ארוכים משום שכך יש אפשרות לתת לזכרון לשכוח מהתופעה שנקראת הפחד מן הפחד, או במקרה שלך שתפסיקי לחשוש בשעות הבוקר ממה שעלול להתרחש אחה"צ. מאחל לך לעלות על מסלול טוב ובטוח לעבר ההחלמה.

מה מביא אותך לפורום? אם מותר לשאול.

יש משהו שמטריד אותי בשנה האחרונה .אני סטודנטית שנה א , אני מוצאת את עצמי מבריזה בכמויות מהלימודים משום שרק המחשבה לשבת כל כך הרבה שעות לא עושה לי טוב.אני מוצאת את עצמי נאבקת להשאר ולא מצליחה . כמו כן ,כל אירוע חיצוני או אפילו פנימי יכולים להסיח את תשומת ליבי מן הלימדים.השאלה שלי האם אני סתם עצלנית? או שכדאי ללכת לעשות איבחון? אבל מה איפה? נירולוג?

איך הסתדרת בתיכון? בבי"ס יסודי? קיבלת בעבר ריטלין? בפסיכולוגיה אין כזה דבר "סתם עצלנית", לכל דבר יש סיבה, אם לא הפרעת קשב אז משהו אחר. בשלב ראשון אפשר לפנות לייעוץ הפסיכולוגי באוניברסיטה ולשמוע מה דעתם. תרופות יכול לתת רק נוירולוג או פסיכיאטר אחרי בדיקה.

לדור - אני לא כ"כ זוכרת איך הייתי בבית ספר אני חושבת שגם בתיכון הייתי נוטה להבריז , לא מעולם לא נטלתי רטלין.בשנה הארונה עברתי כמה תקופות לא טובות שבמהלכן נטלתי סורקסט. כיום , אני מזה כחצי שנה לא נוטלת.ואני מרגישה טוב ומאוזנת לחלוטין.אין דאונים. בכל זאת , יש את הבעיה הזו שמחריפה שבסופו של עניין פוגעת בי. לא מגיעה לשיעורים , כי אני יודעת שיהיה קשה ואין סבלנות. האם כדאי לפנות לפסכיאטרית שלי , והאם יש באפשרותה לעשות את האיבחון המתאים ועם הכלים הנדרשים? האם אפשר לעשות איבחון אם זה אצל פסכיאטרית או נורלוג דרך קופת חולים ותחת סיבסוד ? בברכה

האם התרופה סרוקוול לא גורמת להפרעות במחזור ולחלב בשדיים ?

לליטל נכון, הסרוקוול אינה משפיעה על הפרולקטין ולכן אינה משפיעה על המחזור והפרשת החלב. כל טוב דר' גיורא הידש

מדוע מלש"ב בן 16-18 נבדק בלשכת גיוס ע"י פסיכיאטר למבוגרים ולא ע"י פסיכיאטר לילדים ונוער? האם זה לא מוריד את תקפות ומהימנות האיבחון בשלב של טרום גיוס?

לשואל אתה צודק אבל בארץ יש מחסור גדול מאוד של פסיכיאטרים לילדים ונוער. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! אני זקוק להמלצה על פסיכיאטר בהסדר כללית באזור גוש דן. תודה!

ד"ר הירש היקר, שכחתי לציין פרט נוסף - אני מעדיף פסיכיאטר דובר רוסית. אודה לך מאוד אם תוכל להמליץ על מישהו כזה, במיוחד באזור פתח תקווה. תודה רבה!!!

לאנונימי, דר' לאוניד גורודצקי, רופא מצויין, דובר רוסית, אך לא מקבל בגוש דן אלא בראשל"צ. עבור פגישה אצלו תהיה זכאי להחזר מהביטוח המושלם. דנה

אני נכה צה"ל ונוטל 2 מ"ג ריספרדל כל לילה , ויש הטוענים כי כדאי יותר לעבור לזריקה כל שבועיים. השאלה האם זה יותר טוב. לי אין בעיה לקחת כל לילה ואני לא שוכח. אני גם יוצר הפסקה קלה בלקיחת הכדור למשך לילה או 2 לילות כדי שאוכל לקיים יחסי מין. (הריספרדל משפיע על הפרולקטין) בעזרת ויאגרה. יש לציין שאני שמרן. מה דעתך דוקטור נכבד. מודה מראש על התשובה

לשמואל אכן יש לדברים פנים לכן ולכן. ראשית, החומר הפעיל בזריקה ובכדורים הוא זהה, לכן ההשפעה הרפואית תהיה כמעט אותו הדבר. אני כותב כמעט כי בזריקה נשמרת רמה קבועה בדם באופן טוב יותר ולכן ההשפעה מעט מעט טובה יותר. יתרונות נוספים של הזריקה הם שלא צריך להתעסק עם תרופות, והיא משחררת אותך מההרגשה שאתה אדם חולה שכל יום נוטל כדורים. החסרון הוא בדיוק הפוך, פעם בשבועיים ללכת לקופת חולים לקבל זריקה... כמובן שגם את ההפסקה בטיפול של יום יומיים לא תוכל לעשות עם הזריקה. כל טוב דר' גיורא הידש

בבקשה אני מחפשץ רופא שעובדת עם כללית מושלם מאיזור הצפון קריות נהריה עדיף... ד"ר הידש לצערי לא עובד עם כללית לכן לא אוכל לגשת אליו למרות ששמעתי עליו דברים מדהימים. מישהו מכיר רופא אחר? אני מעדיפה רופא ולא רופאה... אם יש אפשרות... אבל אשמח לקבל כל המלצה.... בתודה - אלה

לכללית אין פסיכיאטרים עצמאיים, רק במרפאות לבריאות הנפש.

שלום לך אני גר בחיפה ואני מטופל ע,י רופא פרטי שלא דרך הקופה כבר 7 שנים ,אבל עקב כך שאני מרגיש שהוא רק רוצה לחלוב אותי מבחינה כספית,הוא לא מוכן לענות לשאלות בטלפון ,גם כשהייתי במצבים נפשיים קשים ורציתי ממנו לדעת מה קורה הוא היה חסר סבלנות,הוא רק רצה שאבוא אליו כל חודש כדי לחלוב אותי שמו של הפסיכיאטר הוא ****** שנמצא בחיפה . אם יש לך מושלם תצלצלי ל 1-800-800-415 ושם תקבלי פירוט על רופאים שעובדים עם כללית מושלם,כל הרופאים הם מומחים ומנהלי מחלקות,את תקבלי החזר של 80% מהתשלום לרופא.

ממליצה בחום על דר' מיכאל פוירובסקי מחיפה (פרטי). טל. 0522488677 הוא מנהל מחלקה בטירת הכרמל ומרצה בפקולטה לרפואה בטכניון. הוא חוזר מחו"ל ב-27/7 ושווה לחכות לו.

אינ חושבת שבגלל שהוא מנהל מחלקה הוא כלול בהסדר עם המושלם! אז זה יהיה נהדר אם כן! את מכירה אותו אישית? או ששמעת עליו?? ידוע לך במה הוא מתמחה?? אשמח לתשובתך... וכמובן תודה לכל המגיבים!!! אלה

הי אני מאוד צריכה עצה! יש לי המון בלגן בחיים במון כאב המון הרגשות רעות ועוד הרבה דברים רעים... כרגע אני עובדת בעבודה מאוד נוחה מהרבה סיבות לא שעות ארוכות משרד משלי מאוד נוח ואני בטוחה שהרבה היו רוצים עבודה כזאת... כמובן המשכורת על הפנים אני מקבלת בסביבות 1700 בחודש... אבל... (כמובן שיש אבל זה החיים שלי לא)? אני סובלת בגלל העבודה הזאת נורא! הלחץ הנפשי של התפקיד... הוא נוראי... אני לא יכולה לחשוב על העבודה בלי להצטמרר... בלי להרגיש רע בלי לקבל איזו בחילה או משהו כזה... אני מרגישה מוזר עם זה אבל אני כל כך שונאת את העבודה... כל כך שונאת! אין לי כוח לחיים שלי ובטח לא להתמודד עם דברים כאלה... מה אתם חושבים? אני צריכה לעזוב? או לסבול?? אין לי כרגע עבודה אחרת באופק... ואני לא יכולה להשאר בלי כסף.... אבל אני לא מסוגלת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא יכולה באמת! מה אתם חושבים? מה לעשות????

גם אני הייתי באותו בוץ.אני לא יודעת באיזה תפקיד את אבל אני, הייתי בתפקיד מאוד מאוד מכובד קיבלתי משכורת מעולה אבל סבלתי מאוד. חייתי את העבודה הזו כל היום וכל הלילה. המחשבות, החיים ואפילו הבילויים היו סביב העבודה הנוראית הזו. אני עצמאית לגמרי ובודדה בעולם אין מי שתומך בי ואני רוצה להגיד לך שעם כל המחויבויות שיש לי בחיים בעיקר כלכליות, ומצבי הכלכלי הקשה, בוקר אחד החלאטתי שאניי עוזבת. הלכתי לי לבד הבייתה, התפרצתי בבכי אבל ידעתי שאני גיבורה כי מה שלא עושה לי טוב, ומה שגורם לי להשתעבד אליו, אני מתרחקת ממנו גפם במחיר ההכי כבד כי קודם כל זו אני ואחר כך המסביב. לגבי מה יהיה? איך אסתדר? לא חשבתי יותר מדי. קודם כל עזבתי מה שעשה לי רע ובשלב השני - נרגעתי למדתי קצת מה בכללאני רוצה (ותתפלאי שהגעתי למסקנה שאני יורדת מכל משרה ניהולית/גבוהה אלא מהשהוא קטן פשוט עם משכורת שתספיק לי והעיקר שכשאחזור הבייתה לא אחיה את העבודה) ולאחר מכן הלכתי לכל חברות כוח אדם, לשכות, ראיתי עיתונים והכל. היום אני מסודרת ואפילו מאוד. אל תפחדי לעשות צעדים . אל תרגישי תלויה גם לא במה יהיה כי אחרת שום דבר לא יקרה ואת תשארי בבוץ. קומי ותוכיחי לעצמך שאת 'כרישה' גם בהחלטות האישיות שלך. (1700 בחודש זה לא קשה למצוא...). אל תחשבי יותר מדי תתרכזי בהווה ותתרחקי ממה שגורם לך רע, בטח אם את יודעת בוודאות שהוא המקור לסבל שלך.

תודה לך! אני מקווה שאני אצליח לעשות את הצעד הזה מהר!!! כי אני ממש לא יכלה ככה... עכשיו אני חושבת על זה ונהפכת לי הבטן... אוף אני שמחה שזה הסתדר לך... ואני מקווה שאוכל להסתדר כך גם... אבל כל כך עצוב לי.... אני צריכה לעשות את זה אני יודעת... אבל זה באמת שווה את זה??? אוףףףףףף אין לי כוח....

שופטת שלום השאלה היא אם רע לך גם בתחומים אחרים או רק בקטע של העבודה... אם זה באמת , אבל באמת בעיה שאת מזהה רק מבחינת העבודה ובשאר התחומים את מאושרת - אז תעזבי אבל אם לא ואת מזהה שיש לך בעיה בעוד תחומים אז הפיתרון לא יהיה ,לדעתי , שינויי מקום העבודה. אני עזבתי את העבודה בתקווה למצוא משהו שונה , ובסוף מצאתי את עצמי בבית בדיכאון בלי כוחות להתחיל משהו חדש. סליחה על הפסימיות (-: לפעמים מצב של חוסר עשייה , אפילו זמני , מוביל למצבים לא טובים . אולי תרשמי במקביל לחברות כוח אדם ותבררי שיש לך לאן ללכת , כי שינויי גם כשרע הוא לא תמיד טוב. ואולי כמה פגישות עם פסיכולוג רק בשביל הכוחות הראשונים , התמיכה וקבלת החלטות נכונות יעזרו לך.... ? בהצלחה ,לאן שתפני... נ.

למה את כ"כ סובלת בעבודה הזו ?

זה פשוט לחץ נפשי עצום... אחריות ענקים... כוללת כסף אנשים ועמידה ביעדים מאוד גבוהים... אני עושה עבודה של לפחות 3 אנשים... ואין שום גיבוי רק דרישות... לא יודעת... אולי אם המצב בחיים שלי היה אחר היה לי יותר כוחות להתמודד עם העבודה הזאת... אבל אין לי... לכן.. לא יודת מה אעשה...

אני די מסכימה למה שכתבה "עוד אחת". אני רק הייתי שואלת את עצמי שוב אם באמת העבודה הספיציפית היא הגורם ללחץ נפשי כבד, או שבמצב הנוכחי כל מחויבות תגרום תחושה כזו. אם זה המצב, ואם העבודה באת נוחה יחסית, אולי עדיף לבדוק קודם אם אפשר לקחת חופשה, אפילו חופשה של כמה חודשים (ללא תשלום כמובן), ובנתיים לבחון את הדברים, וגם את האפשרויות האחרות בשוק, בלי שתאבדי את המשרה.

אני לא חושבת שכל עבודה הייתה מעיקה עלי בצורה כזאת... אני עבדתי מיום שיחרורי מצה"ל עם הפסקה של חודשיים באמצע... עבדתי בעודות עם אחריות גדולה מאוד אחריות של חיי אדם שהיתה מוטלת גם עלי... וזה לא היה כל כך מלחיץ כמו עבודה זו... לקחת חופש לא בא בחשבון כי אני כתבתי פה... אני עושה עבודה של 3 אנשים ואם אני לא אהייה (או מישהו אחר בתפקיד כמובן) המוסד לא יוכל לתפקד לחלוטין... כך שאין שום אופציה אני לקת יומיין חופשה אתמול והיום... ואני עדיין כל הזמן חושבת רק על יום ראשון שאני אצטרך לחזור לשם..... אוףףףףףףף לא רוצה לחשוב על זה אפילו.. לא יודעת... אני בכל אופן בנתיים מפיצה קרות חיים.... את יודעת סך הכל אני לומדת מה טוב לי ומה רע לי עבודה כזאת לא אקח עוד בחיים זה בטוח!!! תודה לך! מקווה להחליט נכון... אני

האם מישהו יכול להמליץ על מומחה טוב? איך אפשר למצוא את הפרטים של ד"ר הידש? אני מרגישה שתקוע עם הטיפול שלי והפסיכיאטר שלי לא מדבר ולא מסביר, חוזר על אותם התרופות.....נוצרו לי המון שאלות ואני כבר מאוד מאוד רוצה להתחיל לחיות ולתפקד כמו שאני מסוגלת, לחשוב בלי להתעייף! איבדתי הרבה שנים מחיי ככה וגם למשפחתי לא מגיע דבר כזה.... האם יש מישהו כאן שנוצל מדכאון, חוסר תפקוד וחוסר אנרגיה, מחרדות, אגורופוביה?

לנס, קודם כל תצייני את מקום המגורים... שנית, את הפרטים של דר' הידש תמצאי בצד שמאל תחת הכותרת טלפונים חשובים. דנה

תודה לך! אני מגבעתיים-רמת גן.

שלום רב ד"ר הידש. ברצוני לדעת כמה זמן יש לתת לעלייה במינון ל-300 מ"ג לפונקס להשפיע? (לאחר שהייתי חצי שנה עם 200 מ"ג ולא חלה הטבה מבחינת העלמות הסימנים השליליים של המחלה- הקהות הרגשית הקשה אותה אני חווה 7 שנים). בתודה, לין.

ללין ההשפעה של לפונקס שונה בתחומים השונים. ההשפעה המרגיעה היא תוך זמן קצר. ההשפעה נוגדת הפסיכוזה היא כעבור כשישה שבועות עד שלושה חודשים, ההשפעה של השפור בסמנים השליליים היא כשלושה ארבעה חודשים. אבל כמובן שאלו זמנים של התחלת השמוש במצב פסיכוטי פעיל. אם עולים במינון סביר שהרצף יהיה קצר יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! קרוב משפחה שלי עבר אמש התמוטטות עצבים, ניסיתי למצוא מידע על הנושא ולא מצאתי, גם לא בספר הפסיכיאטריה של מוניץ וכו.. אודה אם תוכלו לתת ליקצת מידע בנושא, ולאמר לי האם זהו שם אחר למשבר נפשי פסיכולוגי שיכול להתפתח למחלת נפש כלשהי, מה צריך לעשות על מנת לייעל את הטיפול ולקצר את משך התקופה הקשה. אני יודעת שהוא הרגיש לא טוב פיזית ופנה לביה"ח ושם אחרי שבדקו אותו אמרו לו שהוא סובל מהתמוטטות עצבים והפנו אותו לפסיכיאטר בגהה, לצערי לא הסבירו לו או לבני משפחתו מה צריך לעשות אתו וכבר היום הו אחזר לעבודה, הוא בעל מסעדה והטבח היחיד בה כך שכל העול על כתפיו, אודה על מידע ועצה, תודה

שלום לך התמוטטות עצבים זה מצב שבארצות אחרות- מקבלים עליו דמי חופשת מחלה בלתי מוגבלת, ואנשים לא מתביישים לדבר עליו כמו כאן. גם קוראים לזה בשם: יתר/עודף מתח . זה למעשה מצב- בו מותחים את העצבים כל כך חזק ולזמן ממושך (בגלל מאמץ עבודה גדול, בעיות בין אישיות, ובד"כ זה בגלל שילוב של הכל ביחד),עד שהם מגיבים חזק מידי לכל גירוי. זה יכול להופיע בצורות שונות: התקפי חרדה, דפיקות לב, דכאון, סחרחורות,חוסר יכולת לתפקד כבעבר וכו. אינני יודעת כיצד זה התבטא אצלו. צריך ללכת גם לשיחות אצל פסיכולוג טוב, ואם קשה לתפקד- להעזר בכדורים מהפסיכיאטר. זה עובר- רק צריך להבין היטב את מקור הבעיה, וצריך לקחת מנוחה ולנסות להרגע- כל אחד ומה שעושה לו טוב.

זה מושג עממי, לא מושג רפואי או מדעי, לכן אין תשובה מקצועית לשאלתך.

לרונה כפי שדור כתב מדובר על מושג עממי ולכן לא מצאת אותו בספרי הפסיכיאטריה. כדאי לשאול אותו או את המחלקה המאשפזת או את רופא המשפחה מידע יותר מדוייק. האדם בודאי שקיבל מכתב שחרור מהמחלקה ורופא המשפחה אמור לדעת את האבחנה המדוייקת. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקח איקסל מזה שלשה שבועות בהמלצת הפסיכיאטר עקב דכאון שנגרם מהפסד כסף רב בבורסה מחד - וחוסר בהכנסות מעבודתי כעצמאי מאידך. מיד החלו עיכובים בהטלת שתן ועצירות, עד שנמאס לי ולפני יומיים הפסקתי לקחת את הכדור. הלכתי לאורולוג והוא שלח אותי לבדיקות דם ושתן ואולטרא-סאונד. בנתיים הטלת השתן השתפרה עקב הפסקת הטיפול באיקסל. מה לדעתך עדיף: להתגבר על הדיכאון ללא כדורים (בעזרת מטפל, סדנא למודעות, ריכוז קבוצת GA וכיו"ב) - או לעבור לכדור אחר כשבנוסף אצטרך לקחת עוד כדור לטיפול בתופעת הלואי? אני בן 55, נשוי+3, עצמאי ושונא כדורים...

גם אני סבלתי מתופעה של אצירת שתן (במשך כך שעות היום לא ביקרתי אפילו פעם אחת בשירותים, אבל בלילה התעוררתי 10 פעמים או יותר להשתין - זה היה זוועה) ואנימבינה את הסבל. אם תופעת הלוואי חמורה ומפריעה אין סיבה להישאר עם הכדור. נסה ליצור קשר עם הפסיכיאטר וספר לו על תופעת הלוואי הזו, יש עוד המון סוגים של כדורים שאפשר לקחת גם כאלו שדומים לאיקסל אבל ללא תופעת הלוואי של אצירת שתן. בהצלחה.

למהיר תרופות מקבוצת ה SSRI כמו הפרוזק והסרוקסט אינן משפיעות על הטלת השתן, כך שעדיף לפנות לפסיכיאטר ולהתייעץ לגבי תרופה אחרת, כמובן שהשילוב של תרופות ושיחות הוא הטוב ביותר. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת סרוקסט מזה 12 יום אך מה שמטריד זה הכאבים בקיבה שאינם מרפים יום אחד זה בסדר וביום השני זה כואב כל היום האם זאת חלק מתופעת החרדה שהסרוקסט אמור להשפיע גם על כאבי הקיבה ואני צריכה להתאזר בסבלנות, או שאתה ממליץ לי לעשות בדיקה בקיבה , היציאות שלי סידרות אני אוכלת רגיל בלילה לא כואב לי כלום ואני ישנה טוב, מצפה לתשובתך

ליקירה כאבי בטן מוכרים כתופעת לוואי של סרוקסט בתחילת הטיפול, בעוד מספר ימים הם יחלפו לגמרי. כל טוב דר' גיורא הידש

בי בת והיא מזה 3 שנים תולשת שיער. אנחנו זוג הורים גרושים והילדה נמצאת אמצע מאבק משפטי ומתמודדת עם מציאות קשה ביותר, למרות שמנסים להקל עליה היא סובלת מחרדת נטישה, הרגשת דחיה מצד אמה והילדה עונה על כל קריטריון של התעללות רגשית. כיום היא נמצאת באופן זמני אצלי לפני דיונים משפטיים.תופעת תלישת השיער מטרידה ניותר. הילדה נפגשת עם פסיכולוגית אך עדיין לא הגענו לשלב בו נוכל לדבר על זה. שאלתי היא האם טיפול תרופתי יכול לעזור והאם אם ילדה בגילה מסרבת לפגוש פסיכיאטר לצורך קבלת טיפול תרופתי, מוסרי יהיה להסתיר ממנה את זה ולתת לה את הטיפול בכל זאת, כמובן בהסכמת רופא. מבקש מענה דחוף !! תודה מראש

www.trichotilomania.info

לאב המודאג לא כתבת בת כמה הבת, בכל אופן אם היא פחות מ 16 אז יש חובה של ההורים לדאוג לבריאותה של הבת והבת אינה אחראית על עצמה. לכן חשוב להגיע לפסיכולוג או פסיכיאטר לבדיקה ואבחון. כפי שאתה כותב הילדה במצוקה ותלישת השיער היא חלק מהתמונה הכללית ולא תופעה עקרית שאתה יש להתמודד. יש להתמודד ולעזור עם כל מצב המצוקה בו הבת נמצאת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב לאימי בת ה -70 -היה אירוע מוחי לפני כעשרים שנה. בעקבות האירוע אימי היתה בדכאון וטופלה על ידי כדורים. כאשר שבה לעצמה, הפסיקה עם הכדורים ותקופה ארוכה הכל היה בסדר. לפני כשנה וחצי הדכאון חזר. במשך חצי שנה היא קיבלה מפסיכיאטר כדורים שונים שלא עזרו עד שהחלה לקחת אקסל 50 מ"ג , שני כדורים ליום + זודורם 10 מ"ג כדור אחד ליום. המצב היום: מצב הרוח שלה נפלא, היא שמחה ומתלהבת בדרך שמעולם לא היתה. אבי טוען שזו אובר שמחה. שהיא מאושרת יותר מידי ומלהבת מקניות ומבישולים ודברים רבים אחרים. לטענתו מעולם לא היתה כך. שאלתי את אבי אם היא מתנהגת מוזר או סתם שמחה מאד. טען שמדובר רק בשמחה וזו לא התנהגות מוזרה או משונה.(לא נורמלית) סופר לאבי כי ממצב של עודף שמחה כזה היא יכולה פתאום להכנס שוב למצב דיכאוני אם תמשיך לקחת את הכדורים. אחד הפסיכיאטרים אמר לאבי בטלפון כי עליה להפסיק מייד עם הכדורים, אך חשוב שתבקר קודם אצל הפסיכיאטר המטפל. שאלותיי א. האם זה נכון שניתן תוך כדי המשך לקיחת הכדורים להכנס לפתע למצב דיכאוני? ב. אם היא תפסיק לקחת את הכדורים, האם לא תשוב למצב הדיכאוני? ג. האם בכלל מותר להפסיק בבת אחת את לקיחת הכדורים? תודה מראש גלי

לגלי אכן החשש הוא מוצדק, התרופות נוגדות הדיכאון עלולות לגרום למצב של פעילות יתר, מתונה או חמורה יותר. אחרי פעילות יתר ישנה סכנה של דיכאון, כלומר מחזוריות של דיכאון/פעילות יתר. לכן הדבר החשוב ביותר הוא להתייעץ עם הפסיכיאטר המכיר את אמך. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום יש לי ראיון עבודה שבוע הבא והבעיה היא שאני מתוח ומתרגש ייותר מדי וזה מלווה בדפיקות לב חזקות מאוד, כך שזה פוגם משמעותית בראיון. אני רוצה לקחת כדור הרגעה לפני הראיון. על אילו כדורים אתה ממליץ ? אני יודע שיש קלונקס, וואבן ועוד .. המטרה היא להיות רגוע בראיון. תודה מראש

לניר אכן זו הקבוצה המקובלת שמהן בוחרים את כדור ההרגעה שמתאים לאדם מסויים. הדבר החשוב הוא לנסות את הכדור פעם פעמיים לפני הראיון כדי שתדע כיצד הכדור משפיע עליך אישית. אפשר לנסות בשבת או בערב שקט שיש לך בבית. כל טוב דר' גיורא הידש

תמורת כסף מזומן. הדברים מתועדים במצלמה נסתרת של ערוץ 2 וכבר שודרו כמה פעמים בטלוויזיה בתוכניות תחקיר. 600 ש"ח במזומן ויש לך חוות דעת רפואית לכל גורם שתרצה- צה"ל, ביטוח לאומי, מעסיקים, חברות ביטוח וכו'. רק צריך לשלם לפסיכיאטר המתאים. אם לא תשלם אתה מסתכן בחוות דעת אחרת שהוא יוציא עליך כדי לאשפז אותך בכפיה כי זה הנשק היחידי שיש לו. אבל אם הגעת לפסיכיאטר הנכון הוא יכתוב כמעט כל מה שתרצה תמורת הכסף שבד"כ נגבה מראש.

אנשים טובים או רעים יש בכל מקצוע. אך מתוך סקרנות יש לי שאלה כזאת: מה באמת הקריטריונים בשביל "נכות 100% זמנית" אצל פסיכיאטר? כי שמעתי שלבחור אחד נתנו את זה על סמך דכאון. הוא לא יכול לעבוד אז יש לא אלפיים ומשהו מביטוח לאומי פלוס הטבות, כך הוא אמר. האמת, קשה לי להאמין, כי אחרת למה אף פעם הרופא שלי לא סיפר לי על זה - הרי במקרה כמו שלי - זה לא רק דכאון וזה חוסר תיפקוד טוטלי, אף פעם לא חשבתי שמגיעה לי עזרה מהמדינה... איפה האמת?

שלום הוצע לי לקחת זיפרקסה במינון 5מ"ג רציתי לדעת עד כמה מינון כזה יכול ליגרום לי לעליה במשקל

לעמיר העליה במשקל היא תופעת לוואי לא נדירה אבל לא קוראת אצל כולם. גם המינון של 5 מג' הוא נמוך, אבל אין מדובר כאן בסיכויים או סיכונים, תצטרך לעמוד על המשמר ולשים לב שאינך עולה במשקל. כל טוב דר' גיורא הידש

את בוודאי לא רוצה לראות אותה שוב. אני מציעה לך לשלוח לה בדואר את סכום הכסף שעליו סכמתם. כך גם תרגישי יותר טוב וגם לא תהיה לה שום עילה לתביעה. למרות שאני בטוחה שאין לה שום כוונות לפנות להוצאה לפועל ואף אחד לא פונה להוצאה לפועל בשביל סכום של פגישה אחת (כמה זה יכול כבר להיות 500 ש"ח) זה לא סכומים שמתעסקים איתם. בכל ענף בכל עסק יש דבר כזה "חובות אבודים" והם בסדר גודל של פי אלף. ואת לא הראשונה ולא האחרונה שלא משלמת על משהו שהוא שנוי במחלוקת. אבל כמו שאמרתי כדי לך לשלם וזה גם יקל עליך להשתחרר ממנה נפשית. זה שאת לוקחת את כל העסק כ"כ קשה מראה שיש לך בעיה ותתחילי לטפל בה ובדיכאון ולא כל בעיה בחיים תראה לך כאלו השמים נפלו עליך, אלא תקחי הכל בפרופורציה יותר נכונה. כל טוב לך והרבה בריאות.

השאלה הר"מ הייתה צריכה להופיע בשרשור שבו דובר על בחורה שבאה להתיעץ ולקבל חוות דעת ועל ההסתבכות שלה עם הפסכ' או הפסכ' שאליה נגשה לקבל חוות דעת.

שלום! אני בחור בן 20, לפני חודש וחצי סבלתי מדיכאון די קשה (פעם ראשונה שזה קרה לי עד כדי כך). עם הזמן (שבועיים שלושה) המצב השתפר וחלף, אחרי שבוע בערך של הרגשה טובה, החלו לי מחשבות מציקות ופחד נורא שנמשכו והתגברו, עד כדי שפניתי לחדר מיון, שם איבחנו שמדובר בחרדה. לאחר מכן פניתי לפסיכיאטר והסכמתי לקבל טיפול תרופתי (לפני זה עוד התנגדתי) אבל הרגשתי מאוד במצוקה כך שלא חשבתי הרבה לפני. כרגע אני לוקח מזה שבועיים 20 מ"ג פקסט ו-10 מ"ג טרנקסל ובימים האחרונים אני מרגיש מעט שיפור. פניתי לפסיכיאטר שהמליצו לי עליו והוא גובה מחיר גבוה מאוד. אבל אני לא מרגיש מרוצה, אני מרגיש לא נוח לדבר איתו, הוא אדם קר ולא מראה יחס חם או איכפתי במיוחד, לא מרבה בדיבור והסברים לדברים שאני שואל, וגם שכח דברים שכבר אמרתי לו בפגישה הקודמת (שתי פגישות סך הכל). בפעם אחרונה חשתי מבולבל וכועס כשיצאתי מהפגישה. שאלתי היא - האם אני צריך להרגיש שנוח לי איתו, שיש כימיה והבנה או שלהתייחס אליו רק כרופא מומחה שיודע את העבודה שלו? האם הפתיחות חשובה כמו עם פסיכולוג למשל או פחות? ועוד משהו - האם הטיפול בתרופות יכול להזיק לי? כי רק לא מזמן מלאו לי 20, וכתוב בעלון התרופה שלא לשימוש בני נוער, ולפי מה שהבנתי מדובר בשימוש להרבה זמן. כמו כן אני מרגיש עייפות מדי פעם וכשאני מפהק יש לי רעידות בידיים וסחרחורת. תודה מראש, ישר כח לכולם.

התשובה היא- כן- אתה צריך להרגיש שנוח לך איתו, שיש לך אמון בו, שהוא אמפתי, אנושי, מקצועי, מנהל רישום רפואי ולא מסתמך רק על הזיכרון, מסוגל לענות על שאלותיך החשובות בפגישות עצמן ואם יש צורך אז גם טלפונית בין הפגישות. גם אם הוא איננו פסיכותרפיסט, הוא עדיין רופא ובדומה לכל רופא, מכל תחום אחר, חשוב שיתמלאו התנאים הנ"ל. זה לא ייחודי לפסיכיאטריה. זה א'-ב' ברפואה. רופא הוא קודם כל מטפל וכל מה שאתה מבקש זה דברים בסיסיים ביותר. אם הוא לא מתאים אז תחליף אותו.

היום השתתפתי בניסוי שמעביר פסיכולוג חינוכי במסגרת הדוקטורט שלו על הקשר בין הפרעות קשב וריכוז ובין תכונות אישיותיות. המנחה שלו היה מרצה שלי (פרופ') והוא חוקר את המערכות הקשביות השונות. באתי בעיקר כדי לקבל איזו אינדיקציה אם יש לי הפרעת קשב או לא. למרות שזה לא ממש איבחון, עשיתי שם מבחן CPT ויצאתי בו גבולית. CPT בודק רק קשב מתמשך, אבל זו רק מערכת קשב אחת, ויש סה"כ 4 מערכות כאלה. בשני מבחנים אחרים שבודקים קשב אקזקוטיבי (executive function) - את זה בודקים במחנים דמויי STROOP וקשב סלקטיבי שבודקים ע"י חיפוש קוניונקטיבי יצאתי מאוד גרועה גם בזמן תגובה, גם במספר הטעויות שעשיתי. ציפיתי שיצא אולי שיש בעיה אבל לא שאני סוטה במידה כזו. מה גם שלטענת הפסיכולוג (ואנילא יודעת כמה זה נכון) לאנשים שיש להם הפרעת קשב כסימפטום של בעיה ריגשית, יוצאים ב CPT תקינים. מה גם שאני יחסית במצב רוח טוב בזמן האחרון כי אנילא עובדת, יש יל זמן לנוח, נגמרו המבחנים. עכשו אני רק צריכה ללכת לאיבחון אמיתי (רק חבל שהוא עולה כל כך הרבה)

שירה כמה מורכב הגוף האנושי, ומי יודע כמה ההפרעת קשב הלא מאובחנת הזאת שלך השפיעה גם על הנפש... כיף תמיד לשמוע מה שלומך, תמי.

אולי אני עושה את עצמי, מחפשת תירוצים גופניים בזה שאניפשוט לא טועה בניהול משימות, לא אינטיליגנטית מספיק וכו' וכו'. האמת היא שהנושא נושא מורכב. מצד אחד הייתי ילדה מחוננת מצד שני תמיד היה לי קשה עם מקצועות הומאניים. במקצועות ריאליים תמיד הייתי טובה ולכן זה קצת משונה. בפסיכומטרי הוצאתי ציון מאוד טוב (אבל זה לא חוכמה כי סיימתי את כל הפרקים ב-10 דקות בערך ואז יכולתי לצאת מתי שאני רוצה לשירותים) בעבודה תמיד היה לי נורא קשה לקרוא חומר מקצועי. פעם ישבתי וחזשבי לאיפה נעלמו לי 3 חודשים של עבודה שבהם הייתי אמורה ללמוד על המערכת מחשב מסויימת וקראתי את כל החומר אבל אני פשוט לא זוכרת כלום. ככה גם באוניברסיטה. לפני הדיכאון חשבתי שאני לא מתאמצת מספיק, בדיכאון חשבתי שאני בדיכאון ואנילא ממש אמורה להיות במיטבי, אחרי הדיכאון חשבתי שאני אחזור לעצמי ה"מרוכז" אבל זה לא קרה ואני פשוט לא מרוכז. יכול להיות שהכל סובב סביב הדיכאון והדימוי העצמי והגופני הנמוך, הבדידות וכו' וכו'. מצד שני, יכול להיות שתוצאות הכישלונות שלי שנגרמים בגלל חומר היכולת שלי לסיים מטלות כמו שצריך גורמת לילהעריך את עצמי פחות ולחשוב שאני עצלנית וגם טיפשה. לא יודעת אניאהיה חייבת ללכת לפסיכיאטר שיעשה איבחון כמו שצריך. יש לי קרובת משפחה שהיא רופאה ויכול להיות שתוכל לספר לי משהו אצל קולגות שלה. נראה. אני מפנטזת על היום שבו אני אוכל לקרוא פסקה ולזכור מה היה הרעיון בה

שירה בוקר טוב האם המבחן שעשית הוא מול מחשב? אני הבנתי שיש 2 שלבים במבחני קשב וריכוז- שלב א ' שדומה למשחקי פלייסטיישן - שבו נבחנת רמת התגובה, אם יש בעייה עוברים לשלב ב' שבו בודקים את התפקוד אחרי שנוטלים רטלין. אם זה נכון, הרי שמי שמיומן במשחקי פלייסטיישן משפר את הביצוע והתשובות אינן אינדיקציה לבעיית קשב וריכוז. לפי מה שאת מתארת המבחן שעשו לך מורכב יותר. יום נעים נינה

למבחן (שעושים נוירולוגים או נוירופסיכולוגים ) קוראים CPT או בשמו השני TOVA. זה מבחן שבודק קשב מתמשך - כלומר לאורך כמה זמן מישהו מצליח להתמקד במטרה. זה לא כמו פלייסטיישן בכלל ולא צריך שום מיומנות מיוחדת חוץ מהיכולת ללחוץ על מקש אחד בודד. הפיתוח של הפלייסטיישן הוא יותר לטיפול בילדים אחרי שכבר ואבחנות. החלק השני שתיארת נכון - אם יש בעיה, נותנים ריטאלין ורואים השפעה עם הריטאלין. המבחן שהעשו לי כולל 4 מערכות קשב : קשב מתמשך (כמו הCPT) - עד סוף ה-80 קשבו שזו הלקות המרכזית בהפרעה זו שליטה ובקרה(executive) - בשנת 2000 פורסם מאמר לפיו זו הלקות המרכזית קשב סלקטיבי והפניית קשב אנילא יודעת מה המימנות של המערכת הזו כי זה פיתוח יחסית חדש הבעיה במחן CPT ש 20-40% מהאנשים יוצאים שליליים ללא הצדקה כלומר אומרים להם שהם לא סובלים מהפרעה כשבעצם הם סובלים מהפרעה במערכות קשב אחרות.זה מבחן שמאוד מוטה מבחינת היפראקטיבות, ואם מישהו הואאל היפר, אז יש פחות סיכוי שהמבחן יאתר את ההפרעה אצלו.

מה זה כל כך הרבה? (כסף הכוונה) והאין מישהו שעוזר במימון איבחונים כאלה. נראה שגם עם הקשיים שיש לך הצלחת יפה. לפי התשובות שלך בפורום יש לך המון ידע. ובעקר נכונות לעזור לאחרים. בהצלחה לך.

תודה על המחמאות הצלחתי באופן יחסי, אבל יש בי גם המון תיסכולים על דברים שאנימרגישה שיכולתי לעשות טוב הרבה יותר אבל ברחו לי בין האצבעות עולה כ-1000 ש"ח, ואין עזרה במימון לאיבחון מבוגרים :-(

אני לוקחת 20 מ"ג סרוקסט האם אני יכולה לשתות כוס יין בשבוע ?

הדיעות חלוקות על כך ונושא זה הועלה כאן מס' פעמים. עפ"י האריזה - אסור. עפ"י הפסיכיאטר שלי-מותר. אך אשתף אותך בחוויה שהיתה לי. בד"כ אני נמנעת לשתות אלכוהול אלא לוגמת. בפעם האחרונה ששתיתי כוס יין במסעדה בלילה חטפתי התקף חרדה ולחצים בחזה. אינני יודעת אם זה מהאלכוהול, מהחרדה ממה שיקרה או משהו אחר אבל זה קרה. לא אחזור על כך.

נכון, אסור כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב בצמוד לבית הוריי מתגורר אדם (בן דוד שלי ) בשנות ה- 40 פלוס הסובל ממחלה נפשית למעלה מ- 20 שנה יחד עם אביו. הבן אדם מסוכן מאוד לסביבה ולמשפחתי , בעבר הרחוק הוא ניסה להרוג את אבי , והיכה את אחותי מספר פעמים מכות רצח , ניסה לשרוף את הבית ,הוא חושב שכולם נאצים , ואיים ברצח על ביתה של אחותי (ילדה קטנה ),יש לו מבט ממש מפחיד , הוא יושב בחוץ בחזית לרחוב ומדבר לעצמו , או שהוא עומד עם קלסר ביד וחושב שהוא איזה שהוא דיקטטור הנואם בפני האומה . התלוננו במשטרה מספר פעמים והם לא עושים שום דבר , בפעם האחרונה הוא נעצר בעקבות תלונה שאביו הגיש על נסיון לרצח של אביו מלפני כשנה. אביו הוא אדם מבוגר הסובל מקשיי נשימה ונעזר בבלון חמצן לנשימתו . בנו החולה ניתק לו את בלון החמצן והעלים לו חלקים שבאמצעותם הוא נעזר לחבר את בלון החמצן . הוא נעצר למספר ימים ומשום מה שוחרר על תנאי . בצבא אובחן שהוא סובל מסכיזופרניה , ואם השנים ללא טיפול זה מחמיר , ואנחנו חיים בפחד מתמיד וחרדה מהבלתי צפויי ממה שהוא עלול לעשות. לאותו קרוב משפחה יש שני אחים הצעירים ממנו מעט לשניהם יש משפחה וילדים, והם לא עושים שום דבר על מנת לעזור לו . מה שהם יודעים לעשות , זה לבוא למשטרה ולשחרר אותו ולהטיח בנו האשמות שווא. הקרוב משפחה החולה , הוא בעל פונטצייל מעולה , ובעזרת ריפוי , הוא יכול להתקדם בחיים , לפני שחלה הוא היה מאוד חכם ומשכיל . שאלתי היא , מה אני יכולה לעשות על מנת שייבדק על ידי פסיכיאטר , ואם יש צורך גם באישפוז בכפייה שיקבל את הטיפול המתאים ויעמוד על רגליו , ושלא יסכן אותנו . למי עליי לפנות ? ואם אני כקרובת משפחה בקירבה שנייה יכולה לעשות משהו? אודה לכם מאוד על תשובתכם המיידית בהקדם האפשרי אנחנו מאוד חוששים לחיינו תודה רבה

צריך לפנות לפסיכיאטר המחוזי באזור מגוריכם. כדי לדעת את הפרוצדורה המדוייקת אולי תפנו למרפאה הציבורית לבריאות הנפש הקרובה אליכם, תתארו להם את המצב והם בטח יוכלו לעזור. תמי.

הדברים נשמעים מאד חמורים. פניה לפסיכיאטר המחוזי יכולה להיות קצת ממושכת שכן ההליך דורש ביקור בית של איש מקצוע (רופא, אחות, עו"ס ) אשר יכתוב לפסיכיאטר המחוזי את התרשמותו ועד כמה הדברים דחופים ומסוכנים נכון להיום (להבדיל ממה שהיה לפני 20 שנה ועליו הרחבת). הרבה יותר מהיר- ולא ברור מדבריך למה לא ננקט בעבר- זה מעצר שלו ע"י המשטרה ובקשה של המשטרה משופט שהאיש ילקח להסתכלות פסיכיאטרית בבית חולים פסיכיאטרי. האם המשטרה כשעצרה אותו בעבר על ניסיון לרצח (!!!) לא ביקשה הסתכלות?? על סמך מה הוא שוחרר לביתו?? בקיצור יש לפעול באחד משני המסלולים שציינתי כדי להביאו לבדיקה ואישפוז, גם בניגוד לרצונו, במידה והאיש חולה נפש ומהווה סכנה פיזית לסובבים אותו.

למיכל לכאורה מתקיימים כאן התנאים לאשפוז כפוי. אדם חולה, במצב נפשי לא טוב-פסיכוטי, וגם מסוכן לסביבה. וכמובן מתנגד לטיפול ואשפוז. כיום צריך להבין שהמשפחה "חשודה" בכך שהיא לא אובייקטיבית ויתכן שיש לה אינטרסים שונים שאינם ענייניים. לכן האפשרות היא להתריע ולחזור ולהתריע בפני המשטרה אם המצב מחייב זאת ובפני הפסיכיאטר המחוזי שוב ושוב. אפשר לפנות גם לעובדת סוציאלית מקומית אשר תתרשם ממצבו של האב. אני מניח שלישכת הרווחה בתמונה בגלל הטיפול האינטנסיבי שהאב מקבל. חשוב ביותר להיות בקשר עם המשפחה, אם האחים ולגייס אותם לתמיכה בצעד המתבקש, אם המשפחה תהיה מאוחדת אז יהיה קל יותר לכולם. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש, יש מצב שראיתי אותך מתישהו בלשכת גיוס בחיפה או שטעיתי בזיהוי?

לאמיר לא טעית, אני עדיין במילואים בלישכת הגיוס בחיפה. כל טוב דר' גיורא הידש

בשנה האחרונה הייתי בדיכאון קשה שפגע בעבודתי. הייתי צריכה חוות דעת ממומחה שאכן יאשר את דברי. פניתי לפסיכיאטרית פרטית מסויימת ואמרתי לה מראש מה מטרת הפגישה,בשיחת הטלפון היא אמרה שלדעתה אני צריכה טיפול ממושך והבטיחה "הנחה" אם אגיע אליה לטיפול ממושך. בכל אופן הגעתי אליה לפגישה באיחור של 10 דקות, היא דיברה איתי 20 דקות וכתבה חוות דעת 20 דקות על סמך השיחה הקצרה. ראשית היא לא התעניינה במצבי בכלל, שנית היא כתבה בחוות דעת דברים אישיים עלי שאני ממש לא רוצה שיכתבו בחוות הדעת. אני סיפרתי לה אותם כדי שתבין את מצבי, לא ידעתי שהיא תשתמש בהם נגדי. אמרתי לה שמכיוון שחוות הדעת הולכת לאנשים אחרים אני מבקשת שלא תכתוב את הדברים הללו ובתגובה היא אמרה "את לא תכתיבי לי מה לעשות!" יצאתי המומה מהפגישה, שבעצם לא כללה כלום. היא התקשרה אלי עכשיו, ואמרתי לה שהיא גרמה לי רק לנזק כי: בחוות הדעת שלה לא אשתמש אבל אצטרך לשלם לה, אך עדיין אני צריכה חוות דעת ולכן אני צריכה לשלם לפסיכיאטר אחר שיקבל אותי בהתראה קצרה. כך שהנזק הכספי בשבילי הוא עצום. עכשיו אצטרך לשלם לה ולעוד פסיכיאטר בתקווה שאכן אקבל מכתב שאוכל להציג במקום עבודתי. היא כעסה מאוד וצעקה עלי שאני חוצפנית ושאני לא אפנה אליה אלא "שעוד אשמע מההוצאה לפועל" וניתקה את השיחה. לא אמרתי בשום שלב של השיחה שלא אשלם לה אלא אמרתי שהיא גרמה לי נזק - כי אצטרך לשלם לה ולעוד פסיכיאטר - בבקשה מה אני יכולה לעשות??? אני כל הזמן בוכה וכבר לא יודעת מה לעשות. האם יש לי לאן לפנות ולהתלונן על היחס המשפיל שלה? ועל זה שהיא כתבה לי בכתב יד חוות דעת שבעצם מסכמת שיחה של 20 דקות. גם ככה קשה לי, עם הצרות שעושים לי בעבודה והדיכאון אני לא זקוקה לעוד אחת שפשוט גורמת לבור להיות עוד יותר עמוק. אני כבר מרגישה שאני ממש לא מצליחה לצאת מזה, אני מיואשת!

שלום לך עזבי את אותה פסיכולוגית ושימי את זה מאחורייך, כי זה רק יחמיר את מצבך. קורה שלפעמים משלמים על משהו שמתאכזבים ממנו. ככה זה בחיים. את צריכה ללכת לפסיכיאטר מטעם קופת החולים לה את שייכת. זה חינם וטוב. נסי שוב אצל מישהו אחר, ואל תיכנסי ללחץ משום דבר. כדאי שתקבלי תרופה נגד דיכאון, וגם משהו להרגעה בינתיים כדי שתוכלי לתפקד בעבודה ולא תכנסי לגלגל שלילי ללא מוצא. בהצלחה.

אני לא פסיכיאטרית ולא מומחית אבל לדעתי את היית צריכה להיות יותר מתוחכמת ולומר לה דברים, כך שבסופו של דבר הדו"ח שהיא תכתוב, יכלול את מה שאת רוצה. את אמרת לה את האמת ואכלת אותה. עכשיו תשלמי על כך בכסף. מעבר לכך את כנראה במצב נפשי לא טוב, ומתרגשת מכך שהפסיכיאטרית כעסה עלייך. אל תדאגי את תשלמי לה והיא לא תעשה לך כלום. לסיכום: הדבר הכי חשוב זה שתרגעי. הדבר היחיד שהפסדת כאן זה כסף. קחי את הדברים בפרופורציה וקחי בחשבון שבחיים כסף הולך וכסף בא. לפעמים מרוויחים ולפעמים מפסידים...

לפי דבריך, יש כאן הפרת התחייבות שלך כלפי הפסיכיאטרית. כלומר ניתן לך שירות במחיר מופחת תמורת התחייבות שלך להיות בטיפול ממושך. משההתחייבות הופרה מצידך הרי שאת חייבת במחיר מלא עבור חוות הדעת. לא ניתן להכתיב לרופא מה לרשום בחוות הדעת- בשביל זה הוא למד 12 שנה לימודים קשים וארוכים של רפואה ואח"כ התמחות ובוודאי יש לה גם מס' שנות ניסיון מעבר לכך. בקיצור, נראה שאת חייבת לרופאה תשלום מלא ולא תשלום מופחת, כפי שסיכמתם בשלב הראשון.

אמרתי שאני לא מרוצה - היא כעסה מאוד על זה שלא הייתי מרוצה. זכותי לא לאהוב את מה שהיא כתבה. היא אמרה שאני אשכח מחוות הדעת - שאגב אותה היא כתבה במהלך הפגישה אז אם אני משלמת עליה אני רוצה אותה. והיא אמרה שאני אשמע מההוצאה לפועל ושלא אפנה אליה יותר. בשום שלב לא אמרתי שלא אשלם וגם לא הייתה לי כוונה כזאת אבל לפי איך שהיא התנפלה עלי ולפי איך שהיא אימה עלי - אני לא יודעת מה לעשות עכשיו. כרגע אני לא רוצה לפנות אליה כדי שאני לא אשמע מהמשטרה אין גוף כזה שמפקח על פסיכיאטרים או משהו. אני לא מבינה - אין לה בסיס לפנות להוצאה לפועל. חבל שלא הקלטתי את השיחה

יצא לי להיות בחיי אצל 4 פסיכיאטרים. מתוכם 2 נחמדים מאד (עזבתי את הראשונה רק כי היא עברה לחו"ל, השניה היא הנוכחית), ו-2 ממש לא. הראשון היה הפסיכיאטר הראשון שהלכתי אליו בחיים, שמעתי שהוא מומחה על (הוא גם לקח מחיר בהתאם - 700 ש"ח לפני 4 שנים), וחיכיתי כחודש עד שיכול היה לראות אותי. הייתי במצב מאד קשה, והוא היה לגמרי לא אמפטי. הוא היה מאד קורקטי, ואחרי בערך 25 דקות, החליט שאנסה סרוקסט. והלאה- למטופל הבא.. (700+700+700 עסק לא רע..). לא יכולתי ליצור איתו קשר טלפוני אח"כ כדי לשתף ולדווח על תופעות הלואי הנוראיות. התור הבא שקבע לי היה לבערך חודש אח"כ. השני היה פשוט חולה-נפש לדעתי. הוא נתן איזושהי הצעה, וברגע שהתחלתי לשתף אותו בחשש שיש לי בעקבות משהו שקראתי באינטרנט, הוא התפרץ בצורה לא נורמלית- וצעק שמטופלים צריכים לעשות מה שאומרים להם ואי-אפשר עם האינטרנט הזה. הוא לא מוכן שמטופלים שלו יסתכלו באינטרנט. ההבנה שלי הייתה שהוא מרגיש שהאינטרנט מאיים על היוקרה שלו ועל חד-המשמעיות של דבריו המכובדים.. הוא היה לגמרי נסער, וגם פגע בי תוך כדי (משפט כמו "אנשים חרדתיים ומדוכאים צריכים שיטפלו בהם, ולא להיות חכמולוגים") ההצעה שלי- אולי כדאי לפרסם את הסיפורים האלו עם שמות הפסיכיאטרים, כדי שאנשים במצבים הקשים ביותר בחייהם לא יצטרכו לעבור גם את זה, ולספוג גם השפלה וגם הוצאה מיותרת של מאות רבות של שקלים..

אבל יש בעיה של הוצאת דיבה

הי רחלי מרוב שהם מתעסקים עם חולים, הם בעצמם נהיים קצת פסיכים, מעטים הפסיכיאטרים כמו ד"ר הידש, שהוא נורמלי. נישארים נורמלים. והם יודעים את זה. חוץ מזה, אל תתני לאף אחד לצעוק עליך. וכנראה שלפסיכיאטר לא היה מצב רוח טוב באותו יום. גם זה קורה. ביי מיכל

ד'ר הידש שלום, לאחר שנה וחצי של נטילת כדור ציפרלקס התחלתי להוריד את המינון לחצי כדור על מנת להפסיק . אני מרגישה ריחוף וחוסר יציבות ועייפות . האם התופעות האלו נובעות מהורדת הכמות ואם כן כמה זמן ימשך התופעה הזאות, ולאחר כמה זמן כדאי להפסיק לגמרי? אודה לתשובתך

לאילנה סביר להניח שמדובר על תופעות של הפסקה. הפתרון הפשוט הוא להוסיף עוד רבע כדור או ליטול יום חצי יום שלם. כלומר לעשות את התהליך לאט יותר, אין מה למהר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב לבת שלי הוצע לקבל זיפרקסה בזריקות אחת לחודש. מה היתרונות והחסרונות של הטיפול הזה. מה תופעות הלוואי והאם הוא עדיף על טיפול תרופתי בכדורים? ידועה לי ההנחה כי לחולים אשר אינם מקפידים על נטילת תרופות באופן קבוע הזריקות מונעות אשפוזים חוזרים. אך הרי מי שאינו מעוניין בטיפול תרופתי יפסיק גם את הזריקות? תודה מטילד

לגבי אנשים שכן מעוניינים בטיפול תרופתי, קחי בחשבון אפשרות נוספת. יש אנשים שלא יקחו כדור כל יום לא בגלל שהם לא רוצים אלא כי הם שוכחים, והרבה יותר קל להם לקחת טיפול פעם בחודש מאשר פעם ביום. זה פשוט עניין של נוחות. זו דעתי ואני לא פסכיאטרית ולא מומחית.

טיפול ע"י זריקות ארוכות טווח (DEPOT) מאפשרת לרופא לדעת מה החולה לוקח ובאיזה מינון, באופן מדוייק. שיתוף הפעולה של סכיזופרנים בטיפול תרופתי היא לרוב נמוכה. הרופאים בעצמם מתוסכלים כי אינם יודעים אם תופעות לוואי, או השפעות אחרות, הם בגלל עודף או חוסר במינון, או בגלל שהחולה לא לקח את התרופות כפי שהורו לו. כמו כן מחקרים מראים שתרופות אנטיפסיכוטיות שניתנות בזריקות ארוכות טווח, כמו הלידול דקנואט או ריספרידל קונסטה, גורמות לפחות תופעות לוואי לעומת אותן תרופות שניתנות בצורה פומית (דרך הפה). למרות היתרונות הרבים לעיתים עשויה להיות התנגדות בעצם קבלת הזריקה או שהפרוצדורה לנתינתה מסובכת מדי. לא שמעתי על זריקות ארוכות טווח מסוג זיפרקסה.

למטילדה זיפרקסה אינה מופיעה בזריקות של אחת לחודש? אולי יש כאן אי הבנה. בכל אופן לזריקות פעם בחודש יש מספר יתרונות. יש פיקוח טוב יותר על נטילת התרופות, דבר שני האדם משוחרר מנטילת כדורים כל יום וכך "לא מזכירים" לו כל יום שהוא חולה. יחד עם זאת כידוע יש פחד מזריקות, ואמונה שזריקות "זה יותר חזק" מכדורים, ולכן נרתעים מזריקות. כל טוב דר' גיורא הידש

ובכן- אני ממשיכה: כשהעלתי את המינון לאחד וחצי, שוב הייתה טיפה חזרה של הפחדים לשבוע. זה כבר לא היה יותר חרדה, ומזמן כבר לא השתמשתי יותר בכדורי הארגעה. לעומת זאת- נכנסתי לתקופה מאוד לחוצה בעבודה. הוטלה עלי משימה די מלחיצה ובמשך 3 שבועות הייתי במתח עבודה ולא רגועה. לפעמים הייתי נשכבת על המיטה ונושמת מהבטן, עושה הרפיה, ולראשונה זה ממש הצליח לי. כבר לא הותקפתי יותר באותן מחשבות טורדניות שבאות לבדוק האם אני מרגישה טוב (והמבין יבין). יכולתי פשוט להרגע ולא להתעסק במחשבות של עצמי, ובחיטוט עצמי לא פוסק כפי שהיה בעבר. רשמתי לעצמי שיפור וזה התחיל למצוא חן בעיני. התחלתי לעשות דברים שלא העזתי בתקופת החרדות- לקרוא ספרים, לישון בצהריים. ואז זה קרה- לאחר שהסתיימה תקופת הלחץ בעבודה, ובזמן מחזור חדשי, ללא התרעה מוקדמת, קיבלתי שוב התקף חרדה. בנוסף לשאר תחושתי בזמן התקף- ניתוק, רצון לשלשל ולהקיא, רעידות, גם עברה בי הרגשה של שריפה על פני גופי. זה היה מפחיד ומפתיע. בלעתי מהר כדור הרגעה, ולאחר שעתיים החלה ההקלה. בימים הבאים נעזרתי בכדורי הרגעה כי איבדתי את הביטחון שרחשתי עד אז בכדורים. אחר יומיים, חזרתי לעצמי. הבנתי שהיה זה סמפטום של תקופת לחץ (תמיד התקפי החרדה היו מגיעים לאחר לחץ ממושך) והורמונים (ברוב המקרים החרדות שלי מגיעות לפני או בזמן המחזור). יחד עם הרופאה החלטנו על העלאת המינון ל-2 כדורים. לקחו כמה ימים של הרגשה מעולה שבהם החלטתי לא לעלות את המינון, עד למיני התקף שחוויתי אתמול אחרי שקמתי אפופה משנת צהריים ארוכה מהרגיל (שעה וחצי). היום התחלתי שני כדורים. בינתיים מרגישה טפו טפו בסדר. יש לי כל מיני רעיונות מוכנים מראש ועומדים לרשותי להתעסק בהם במידה וארגיש התחלה של חרדה (לתפור, לעבוד בגינה). וכך אני מתכוונת לשרוד גם הפעם. אני חייבת להרגיש טוב ולתמיד. מקווה שאצליח. מקווה שגם אתם באשר הנכם. שני

שני תודה שאת משתפת אותנו, נקווה שתרגישי טוב עוד יותר במהרה. לדעתי אם הדברים הם לא קריטיים וניתן לסבול פה ושם התקפון נוסף אין טעם למהר כל פעם בהעלעת המינון משום שאת יודעת... אין לזה סוף וגם תמיד כדאי (לדעתי) להשאיר קצת מקום להתמודדות עצמית דוגמת הרפיה, דמיון מודרך וכו, אבל אני לא רופא אלא גם כמוך נמצא בסרט 10 שנים. מה שלא סיפרת לנו אם הציפרלקס הוא הכדור הראשון מסוגו, או שניסית לפני ( חוץ מקסנקס ודומיו) משהו אחר, אם לא אז כל הכבוד על החוזק והיכולת לסבול ממושכות. שוב תודה ותהיי בריאה.

תארי לנו מה את חווה בהתקף חרדה? בזמן התקףצ נסי לבצע פעילות גופנית: ריצה, שחיה בקצב מוגבר וכיתבי מה התוצאה. ביי בינתיים

תודה לתשובה.

לשמואל קוגניציה היא פעולות החשיבה. הזיכרון, הריכוז, יכולת ניתוח של עובדות, הסקת מסקנות וכל מה שקשור לדברים הללו. פרה-פרונטלי היא לפני האזור הפרונטלי שהוא האזור המצחי במוח. באזור זה נעשה רוב עיבוד האינפורמציה והסקת המסקנות במוח שלנו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב!!! בימים אלה ממש אני מסיים טיפול בן 10 חודשים במרוניל.אני חייב לציין כי הכדור נורא עזר לי והחזיר אותי לעמוד שוב על הרגליים(אחרי תקופה של 3 שנים של חרדות), ברוך השם, אבל יש דבר שאני נורא מודאג ממנו וזהו עניין המין. במשך כל התקופה בה נטלתי את הכדורים לא יכולתי להגיע לגמירה ויתרה מכך, אומנם הייתי מגיע לזיקפה אך ההרגשה היא לא הרגשה, כלומר לא היתה ממש תחושה באיבר המין, כאילו מעין סלע(אין הרגשת גירוי של איבר המין), ורציתי לדעת האם אחרי שאני אסיים את הטיפול(כעת אני נוטל רבע כדור של 75 ס.ר לעוד יומיים ואח"כ אני מסיים סופית) ההרגשה תחזור להיות כשהיתה כמו לפני הטיפול(והאם זה יהיה מיידי או שאחרי כמה ימים מסיום הטיפול) ואני אוכל להגיע לאורגזמה מהר יותר או שיתכן שזהו מצב בלתי הפיך???!! זה נורא מדאיג אותי, אנא השיבו אם הינכם יודעים וכמובן שאשמח לקבל את תגובתך, ד"ר הידש. בתודה מראש, אילן.

היי אילן, תופעות הלוואי שציינת הן הפיכות לחלוטין! אין לך מה לדאוג. יחד עם זאת לוקח זמן מסויים עד שהן עוברות (לא ידוע לי כמה זמן, אך נדמה לי שיותר מכמה ימים). אני.

לאילן תודה למשתפרת, תחילה לוקח לא מעט זמן עד שהמרוניל כולו יוצא מהגוף, אבל אחר כך הדברים יסתדרו ותחזור לחוות את המין כמו בעבר. כל טוב דר' גיורא הידש

רציתי לדעת מה ההבדלים בין פרוזאק וסרוקסט מבחינה של א. תופעות לוואי, ב. יעלות נגד דיכאון ג. יעילות נגד OCD. בנוסף האם קיים סיכוי שבגלל נסיון של פרוזק בקפסולות היה לי יותר אי נוחויות בבטן מאשר כשניסיתי סרוקסט בטבליות? יכול להיות שפרוזק בטבליות יפריע לקיבה שלי פחות מקפסולות? תודה רבה!

פרוזק ופלוטין ניתנים בקפסולות. רק פריזמה ניתנת בטבליות. ל-OCD נותנים בד"כ מינונים גבוהים- 40-60 מ"ג של סרוקסט או 40-80 מ"ג של פרוזק. מבחינת יעילות טיפולית אין הבדל בין השניים. ההחלטה את מי לבחור תלויה בפרופיל תופעות הלוואי. בד"כ לפרוזק יש פחות תופעות לוואי אך הוא פחות מתאים לאנשים עם מרכיב של חרדה קשה. אגב, קיים תכשיר בשם "פריזמה פורטה" שמשווק במינון של 60 מ"ג לטבליה, אפשר לנסות אותו בשלב ראשון.

לע. ישנם הבדלים קלים בין התרופות, אבל מדובר בשתי מולקולות המשפיעות על אותו המקום במוח ולכן המשותף ביניהן רב בהרבה מההבדלים. עבורך, מה שחשוב התגובה האישית שלך, יתכן שלתרופה א' תגיב טוב ללא תופעות לוואי ולתרופה ב' יהיו הרבה תופעות לוואי. כלומר מדובר כאן על תגובה אישית. באופן עקרוני סרוקסט יותר מרגיעה ולכן יש אתה יותר עבודות על שיפור ב OCD. אבל שוב, זה מאוד אינדיבידואלי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני חשה עצמי בדכאון מזה כשנתיים. למעשה, אחת הגרסאות להסבר מצבי כרוכה דווקא בתגובתי לטיפול הפסיכולוגי שאני עוברת (כמובן, קיים אף רובד עמוק מזה). בשנה שעברה הדכאון היה "פעיל" יותר (התקפי בכי תכופים ביותר, תחושת אומללות גורפת, חוסר תיאבון וכו'), ואולם כיום אני מוצאת עצמי שחוקה מעצם המצב, מיואשת לחלוטין, אדישה משהו, שוכחת... (מי אני, מהי חוויית השמחה, התקווה, כיצד ניתן לחיות אחרת, לחוש אחרת, לתפקד אחרת); אני מכנה זאת "דכאון נרכש" או לחליפין "עקשות לשמה" - זו דרך ההתמודדות שאני מכירה כיום ואין בלתה. בינתיים אינני עובדת וכן אינני חשה כל מוטיבציה; כל המהלכים שמתחוללים בחיי/בתוכי הם מהלכי צמצום והכחדה. האם ראוי שאטול תרופות במצב מעין זה? ובעיקר - מהן תופעות הלוואי של תרופות מקבוצת SSRI? האם גם הן, כאחרות, גורמות להשמנה? מהן השפעותיהן על החשק המיני? האם לאחר שאחוש בהטבה (אם בכלל) אגלה כי אינני יכולה לחיות בלעדיהן (קרי: האם הן יוצרות תלות - פיסית או פסיכולוגית)? אודה לך מאד אם תוכל לענות לי בהקדם (וסליחה על אורך המכתב)

היי אובדת, אני לא ד"ר הידש אבל מכירה קצת את נושא הדיכאון והתרופות, בעצמי לקחתי אותן תקופה מסויימת וגם הייתי הטיפול שבמהלכו הייתה גם תקופה קשה יותר. זה מצב מוכר שטיפול מביא לתחושות קשות, לפעמים שלב זה הוא הכרחי כדי ללמוד להתמודד עם דברים באופן אחר, אבל יחד עם זאת יכול להיות גם מצב ש"עבר את הגבול" והקושי גדול מידיי. אני חושבת שרק את יכולה לדעת אם זה כך מבחינתך או שלא. תרופות יכולות לעזור, הן בהחלט מצליחות "להרים אותך למעלה" ובהחלט אפשר לקחת אותן למשך תקופה מסויימת ולהפסיק אח"כ. תופעות הלוואי יכולות להיות שונות מאדם לאדם, להופיע אצל אדם אחד וכלל לא להופיע אצל אדם אחר. רק אחרי שתנסי תוכלי לדעת מהן אצלך. אני לקחתי פרוזאק והתיאבון שלי נשאר אותו הדבר, אולי אפילו ירדתי קצת במשקל, החיים נראו לי הרבה יותר פשוטים וקלים, הייתי הרבה יותר מחוייכת וחברותית, התרופות איפשרו לי לראות את העולם ואת האנשים באור יותר חיובי - דבר שנשאר איתי במידה מסויימת גם אחרי שהפסקתי לקחת אותן. מצד שני היו תופעות לוואי שלא אהבתי - הרגשתי שטיחות ריגשית מסויימת והייתה גם פגיעה בתפקוד המיני, תופעות אלה כמובן הפיכות ונעלמות אחרי הפסקת השימוש בתרופה. התרופות לא ממכרות פיזית (אם כי כדאי להפסיק אותן בהדרגה ובהתייעצות עם רופא) ומבחינה נפשית גם לא הייתי מגדירה זאת כהתמכרות - זה פשוט להיות במצב רגשי קצת אחר, ויש כאלה שמעדיפים להישאר עם התרופה ויש כאלה שלא. התרופות יכולות לעזור לך לצאת מהבור של הדכאון שנכנסת אליו, וזה יכול להיות מצב שדווקא יאפשר לך להתקדם בטיפול. אני מכירה די הרבה אנשים שלקחו תקופה מסויימת תרופות ממשפחת ה- SSRI והפסיקו איתן בלי בעייה. מקווה שעזרתי, יום טוב אני.

הי, אני ממש מודה לך על תשובה מפורטת אשר מעבר למתן מענה לשאלותיי הטכניות מביעה אמפאתיה ורצון כנה לסייע בידי באמצעות נסיונך שלך. נשמע מדברייך שאת אכן "משתפרת". אני מאחלת לך שכך יהיה גם בהמשך. ושוב תודה..

אני סובל כשלוש שנים מהתקפים המלווים בכאבים ולחצים פזיים שונים. ניסיתי SSRI שונים: רסיטל,ציפראמיל, ציפראלקס ואילו לא כ"כ היטיבו וגרמו לתופעות לוואי קשות: השניים הראשונים לבחילות וכאבי ראש והציפראלקס העלה את החרדה.במקביל נטלתי כדורי הרגעה לפי הצורך כמו קלונקס, לוריוואן ובחודש האחרון נאלצתי ליטול כל יום לפחות כדור. הומלץ לי מטיפול הבא: מודאל בבוקר אחרי ארוחה. טרנסקל 0.5 מ"ג בצהרים (הרופא טוען שהוא ממכר פחות מקלונקסוהכוונה להפסיק אותו בתוך שבוע) רבע כדור בונסרין 30 מ"ג ובהמשך לעלות הדרגתי. מה דעתכם על הטיפול לאור הפרוט הנ"ל?

לסובל אכן להמשיך וליטול תרופות מאותה הקבוצה זה לא כל כך הגיוני. עדיף לשנות וטוב שהחלפתם (הרופא ואתה), את הקבוצות של התרופות. השילוב שאתה מציין הגיוני אבל אל כל כך שכיח להשתמש בו. אני מעדיף בדרך כלל לעבור לאפקסור או רמרון שהן תרופת מהדור החדש. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, תודה על תשובתך. 1. לפי מה שראתי באינדקס תרופות רמרון נינה תרופה יחודית מבחינת הפעילות שלה ואינה דוהמ לאפקסור XR. רשום גם שתופעות הלוואי של קטנות יותר משל SSRI . 2. לגבי שאלתי הקודמת של שילוב התרופות : פסיכיאטרית מאחד הפורומים ענתה לי בציניות בשאלה האם אני שייך לניסוי כלשהו? הכוונה היא ששאלתי את דעתה לשילוב בונסרין בלילה עם מודאל בבוקר. מדוע זה מוזר אני כלל לא מבין ושואל את דעתך בענין. האם מקובל להשתמש בתרופה אחת בדר"כ?

נשמע הגיוני ונכון, לאור כישלון טיפולים קודמים, אך כיום הנטיה להשתמש ברמרון, באותם מצבים שבעבר השתמשו בבונסרין. בונסרין ורמרון מאד דומים ושניהם עשויים להתאים אך לרמרון מס' יתרונות ולכן כיום מעדיפים אותו. אך ההבדל בין השניים לא גדול.

תודה רבה לדור וד"ר הידש . 1. אני בסה"כ נוטל יומיים בונסרין רבע כדור כך שנראה לי שאפשר להחליף בשלב זה לרמרון/אפקסור ועל כך אתייעץ עם הרופא. 2. רציתי להבין מדוע הוסיף לי הרופא גם מודאל? הרי במקום ציפראלקס עברנו לבונסרין מדוע מוסיפים גם מודאל בבוקר? 3. שאלה נוספת לגבי התכווצויות ברגליים: האם ידוע לכם על מיקרים בהם הופסק כדור הרגעה בבת אחת למס' ימים ואז חשים בכאב+ כווץ ברגליים המקשה על הליכה?

קראתי את האימייל של "לא יציבה" ומאד עניין אותי לדעת מי היא, בת כמה היא, מה היא עושה בחייה, באיזה אזור בארץ.. זו רק דוגמא. חשבתי על זה, שהרצון לאנונימיות מובן, אבל בעצם לאף אחד לא יהיה "נזק" בחשיפה של כמה פרטים שיעזרו לנו להרגיש יותר במי מדובר.. למשל אני, בת 25, רווקה, מאזור המרכז, תואר ראשון במחשבים, סובלת מחרדה. זה כבר מרגיש יותר קרוב, לא? ואני לא חושבת שהאנונימיות שלי בסכנה. אני חושבת שהוספה של כמה פרטים כאלו יכולה ליצור יותר קשרים כאן בפורום, וזה נותן הרבה תמיכה, מה שנראה לי כולם כאן צריכים.. אני כמובן מתייחסת בעיקר לאנשים שכותבים יותר מאשר סתם שאלה טכנית.

אני בחור בן 28 גם סובל מחרדות , מטופל בכדורים מאזור המרכז, אשמח באם תיצרי איתי קשר למייל שלי,

היי למשתתפים בפורום למשל אני בת 50 פלוס גרה במרכז , מטפלת בפסיכולוגיה אלטרנטיבית. גולשת

ואני בת 48 אם לבת 24 עם ביי פולר. גרה בארץ אחרת ומתגעגעת לישראל. והפורום הזה הוא משענת בשבילי בימים הקודרים של חיי.

אני בת 31, מהמרכז, עולה מרוסיה, אם ל1,תואר ראשון במדעי הרוח, פילוסופיה,+ עיצוב, כרגע סטודנטית לגרפולוגיה. נסיון "עשיר" מגיל 18 בערך: הפרעת חרדה עם התקפים, אגורפוביה מתונה עד קיצונית, דכאון. טופלתי פעם בצורה מוצלחת ביותר, אך בגלל שהפסקתי (לא באשמתי) הכל חזר ועכשיו מחפשת תרופה שתעזור באותה המידה. מעניין לכם יהיה אולי לדעת, שתרופה שהצילה אותי לראשונה (סרוקסט), היא לא השפיעה עליי שנית! אשמח להתכתב.

לצערי לא הספקתי להשתתף לענות לאנשים. אשתדל לעשות את זה כמה שיותר מהר כשאתפנה. בכל מקרה- שמחתי לראות את ההענות..

חוץ מתמימי שמוכרת בפורום , אף אחד לא מוכר ולא הזדהה ... אז מה זה משנה ? במקום לכתוב אחת מהפורום יכולת לכתוב את שמך, ואז זה היה לגיטימי. מה הטעם בלדעת גילאים של אנשים וכ"ו בלי לקשר לסיפור עצמו או לדמות כמו שהיא מוכרת כבר בפורום. לא מבינה ....

מסכימה בהחלט, לא הבנתי את העניין בכלל. אף אחד חוץ מתמי לא הזדהה, ונראה לי שהמטרה הראשונית של אחת מהפורום הייתה שתהיה היכרות בין המשתתפים הקבועים. אבל סתם שאלה, למה מה שאת מבקשת מאחרים לא טוב עבורך? מי זו בדיוק "אחת מהפורום"? דנה.

כבר מספר שבועות אני נמצאת בדיכאון קשה שאני לא רואה דרך לצאת ממנו. בעבר סבלתי מדכאונות אך הם היו מתונים יותר והצלחתי להתגבר עליהם לבד ע"י חשיבה חיובית וע"י עיסוקים רבים. הפעם אני נמצאת באיזשהוא בור ללא תחתית, בוכה המון בלי סיבה ממש וסובלת מאפסית כוחות(למרות שאני נרדמת אני גם כל הזמן מתעוררת). הגעתי למצב הזה בפתאומיות כמעט אחרי תקופה די ארוכה שבה הייתי או במצב מאוזן או במצב כמעט אופורי, שכלל יצירתיות לא נגמרת, המון חשק מיני ורצון לעשות משהוא כל הזמן. עכשיו הכל הפוך- אין יצירתיות, לא מסוגלת שמישהוא יגע בי, ואין חשק לזוז ו לנשום. אני חושבת לפנות לפסיכיאטר אבל חוששת מהשלכות על העתיד מאבחון או מעצם הפניה. רציתי לדעת למי פונים קודם, איזה השלכות יכולות להיות לפניה ואם ייתכן שזה הפרעה דו קוטבית. אודה על תגובה בהקדם כי המצב רק מחמיר....

לא יציבה יקרה ממה שאת מתארת יכול מאד להיות שאת סובלת ממאניה דיפרסיה. אני לא פסיכיאטרית, אני פשוט סובלת מאותה מחלה... אם את הולכת לשירות ציבורי למרפאה לבריאות הנפש, אין להם שום אפשרות לדווח על הפניה שלך לאף גורם בלי ליידע אותך. צריך וויתור סודיות. אלא אם כן את במצב מאני מסוכן ואת נושאת נשק או משהו כזה ואז יש חובת דיווח. ממה בדיוק את חוששת? הדיכאון שאת חווה הוא הנורא ביותר, ותרופות יכולות מאד מאד לעזור לך. גם תרופות, וגם טיפול פסיכולוגי. אנחנו כאן בפורום נשמח ללוות אותך בכל מה שתעברי, אבל לפני הכל- תלכי לקבל עזרה, כי את מאד סובלת. אם היית סובלת כך באיזה איבר בגוף לא היית מהססת והולכת לרופא הרלוונטי, וזה אותו דבר גם בדיכאון. יש כאן מחלה וצריך לטפל. תרגישי טוב ותטפלי בעצמך, תמי.

אני מלאת חרדות כך שלא הייתי הולכת לשום רופא משום סוג כדי לטפל בבעיה גופנית. כלום, ויש דברים שכבר ממש במצב רע מוזנח ולא סובלים דיחוי ואני לא יכולה. פשוט לא מסוגלת. אז לא תמיד נכון להשוות את זה לבעיות גופניות, כאילו שאיתן זה קל יותר וכאילו לרופא נפש קשה יותר לפנות. למשל אני, לרופא נפש כן הלכתי, דווקא לזה כן, בקושי רב, אבל כן, ולכל האחרים אני עדיין לא מסוגלת ואני לא בתחילת טיפול. הוא יודע, מדברים על זה, אבל עדיין כלום. סתם רציתי להגיד.

אם את חושבת שזה מאוד חשוב אז הנה קצת עלי: בת 25, לומדת במסגרת די מלחיצה ועוסקת באומנות (לאחרונה לא ממש עוסקת בגלל הדכאון...). גרה עם בן זוג באיזור ירושלים אבל לא בעיר. זהו... כרגע אני מתלבטת בעיקר האם לפנות לרופא משפחה או ישירות לפסיכיאטר פרטי או ציבורי. בינתיים אפשר להגיד, מתפקדת. גוררת את עצמי לעבודה כל בוקר ומשתדלת לאכול בריא. מנסה לזוז קצת יותר ממה שאני חייבת אבל כל נשימה מקשה עלי. היום כמעט התפרצתי בבכי באמצע העבודה בלי סיבה אבל הצלחתי להסתתר מאחורי משקפי שמש... עד היום ראיתי בעצמי אדם די חזק, הצלחתי לשרוד תלאות רבות בחיי ולהתגבר, ועכשיו כאילו אזלו כל כוחותיי. אשמח אם מישהוא יוכל להמליץ לי על פסיכיאטר באיזור ירושלים, יש לי ספקנות בה בפסיכולוגים ויועצים כך שאעדיף אם כבר להגיע לרופא פסיכיאטר...

שלום רב לך, קשה לאבחן דרך האינטרנט וזה גם לא אחראי לעשות זאת, אבל לפי תאורך ובלי קשר לאבחנה את חייבת לגשת לפסיכיטר שיאבחן את מצבן ויציע טיפול. יתכן שמדובר במאניה דפרסיה אבל רק פסיכיאטר יכול לאבחן זאת. במצבך את לא יכולה להרשות לעצמך להמנע מטיפול בגלל השלכות עתידיות, כי רק תגרמי לעצמך נזק. אם תלכי לטיפול באופן פרטי, קטנים מאוד הסיכויים שהמידע יועבר לגורמים שאת לא מעוניינת.

תודה למשיבים, הדברים שנכתבו נכונים וטובים וטוב שתפני לטיפול, חבל לסבול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך ד"ר - אני סובלת ממחשבות כפייתיות , מטופלת בסימבלתה, אני לוקחת אותו כ-4 שבועות והוא לא עוזר לי הרופא הוסיף לי קלונקס 4 מ"ג לחרדות , האם הכדור "קנסנס" יעיל יותר מהקלונקס.

קלונקס 4 מ"ג שקול לקסנקס 2 מ"ג, יש מס' הבדלים ביניהם, אך הם לא רלבנטיים ברמה של החולה, שצריך לקחת את התרופה. אפשר לנסות לעבור מאחד לשני לתקופת ניסיון של 4 ימים ואח"כ להחליט מי מביניהם עדיף עליך בהשפעה שלו. אם יש לך OCD אז בד"כ קלונקס עדיף מקסנקס, אבל שוב, צריך לנסות ולראות מה מתאים לך יותר.

לשירה תודה לדור ואני מצטרף לדבריו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש היקר אני נוטל פאקסט 20 מ"ג כבר תקופה ארוכה והכל היה מצוין התחלתי דיאטה לפי שבועיים ביעוץ עם דיאטנית ואני לוקח את התרופות כל יום בשעה בין 16:00 ל16:30 ב-3 ימים האחרונים ללא כל סיבה אני מרגיש ירידה במצב רוח חרדה ממש קטנה ועייפות ובעיקר אבל חוסר ריכוז וכאילו אני לא בפוקוס וחוסר חשק קצת מה ניתן לעשות במקרה הזה? יכול להיות שזה מהדיאטה או משה כזה? יש לי ממה לדאוג? כי הרי תקופה יחסית ארוכה הרגשתי מצוין. אשמח אם תגיד לי מה אפשר לעשות עד שיסתדר המצב וכדי לסדר אותוץ תודה רבה רבה כריס

לכריס אכן חשוב לא לדאוג ולא להכנס ללחץ. יתכן שמדובר בוירוס, יתכן שהדיאטה או כל דבר מזדמן אחר. מה שחשוב להיות רגוע וכל הסיכויים שהתופעות יחלפו מעצמן. כל טוב דר' גיורא הידש

לפחות חלק... אני בת 30, סובלת מחרדה, אגורפוביה קשה (התקפים), דכאון חזק. כבר שנים מרגישה כמו שפן נסויים... הפעם רשמו לי חיקוי של אפקסור תוצרת הארץ. האם זה טוב כמו הדבר המקורי? אני לא מתפקדת ומתקרבת לאסון של מבחני הסמכה במקצוע והראש לא קולט, לא זוכר כלום, אני מתעייפת ממאמץ שכלי הכי קטן. בבית בלגן, לא מתפקדת כאימא ולא כאישה....הכי מוזר שרשמו לי כדורים של 37.5 מיליגרם, זה אומר שכאשר אצטרך מינון רגיל גבוה שלי, אני אקח 8 כדורים ביום??? אני צריכה להחליף פסיכיאטר?? האם ד"ר הידש מקבל חבריי מכבי? אם לא, אז כמה יעלה ביקור פרטי? אני כמובן לא עובדת אז אני צריכה לדעת שאעמוד בתשלום....תודה.

לנס, לא מדובר על "חיקויים" אלא על גנריקה, שהמולקולה הפעילה היא זהה וההשפעה אמורה להיות זהה. אני מניחה שאת מתכוונת לויאפקס או לוונלה? ההשפעה אמורה להיות זהה לאפקסור המקורי, למרות שיש מקרים מועטים שנטען אחרת, אבל מעולם לא נבדקו מחקרית. אבל בכל מקרה המינון שאת נוטלת הוא ממש ממש מינימלי, לרוב נוהגים להתחיל ממינון של 75 או 150 מ"ג. חבל שאת מרגישה כמו שפן נסיונות, אני מניחה שכדאי לקבוע פגישה עם רופא בכיר שיראה את כל הטיפולים שקיבלת עד עכשיו וינסה להתאים לך טיפול שיעזור. המחיר לפגישה פרטית נע בין 400-800 ש"ח תלוי מאוד ברופא ובאזור שהוא עובד בו, אם יש לך ביטוח משלים את זכאית להחזר של 475 ש"ח עבור כל פגישה, למקסימום של 3 פגישות בשנה. תרגישי טוב, דנה

בד"כ המינון ההתחלתי הוא 37.5X2 מ"ג ולכן רשמו לך בסדר. 75 מ"ג ליום אמורים להספיק לרוב החולים. אפשר לעלות ל-150 מ"ג ליום, כלומר 75X2 מ"ג, בכפוף לבדיקה של הפסיכיאטר המטפל. בשביל טיפול תרופתי אין צורך ללכת באופן פרטי. למכבי יש מערך פסיכיאטרי די טוב. "חיקוי ישראלי" בשום פנים ואופן לא פחות טוב מהמקורי. החיקוי הישראלי מאפשר לתת את התרופה לקבוצה הרבה יותר גדולה של חולים. בעבר מעט מאד חולים קיבלו אישור לאפקסור כי התרופה המקורית מאד יקרה.

לנס תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם, מקווה שתרגישי טוב בהקדם. ככלל איני נוהג לפרסם את שמי או פרטי בפורום. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב לך, יש לי המון מחשבות על ציטוטים. שאנשים מסוימים מאזינים לי דרך הקירות..דרך הטלפון..דרך המחשב..ובכלל... אני לא מצליחה לנטרל את המחשבות בכלל. הדבר מטריד אותי במשך כל היום, ללא הפסקה. כל דבר שאני אומרת, עובר דרך מסננת קודם, האם אני רוצה שישמעו את זה או לא? מה יש לי? אני יודעת שזה לא סתם דיכאון. (לקחתי תרופות נוגדות דיכאון והן לא עזרו למחשבות האלו). האם זה משהו שיעבור לי? האם אני צריכה לקחת נוגדי פסיכוזה? האם המצב יכול להידרדר? למה זה קורה לי? אני לא נמצאת במצב גרוע יותר מבחודשים האחרונים, אז מה גורם לזה לפרוץ החוצה עכשיו? זה כבר הרבה זמן שזה לא עובר. שבועות רבים. העניין מכביד מקשה מעייף מפחיד ואני לא יודעת מה לעשות. אני מניחה שתשלח אותי לפסיכיאטר אך קשה לי מאוד לחזור לטיפול שכזה עקב חרדות אחרות ובכלל - הייתי רוצה לדעת לפני שאני אלך אם אלך. הייתי רוצה לדעת ממה אני סובלת ולקרוא קצת על הנושא, על התרופות- ולבוא אליו מוכנה. האם בבקשה תוכל לעזור לי ולומר לי מה יש לי? והאם זה מתכוון לעזור להישאר או להידרדר? תודה רבה לך.

יוג'ין היקרה אני לא פסיכיאטרית אבל אני מכירה את מה שאת מתארת מחוויה אישית, וקוראים לזה מצב פסיכוטי, או לפחות אי שקט מאד גדול שמקורו בחוסר איזון כימי במוח. אל תחששי מטיפול פסיכיאטרי. את סובלת ותרופות פשוט יעזרו לך להפסיק את זה. התרופות המתאימות. אני לא רופאה, אבל זה נראה לי משהו בכיוון שאת חשבת עליו. פסיכוזה עוברת בסופו של דבר גם ללא טיפול תרופתי. אני עברתי שתיים כאלה, בלי תרופות, כי חששתי לפנות לעזרה, כי לא ידעתי. זה לקח כמה חודשים טובים של סבל, פדיחות ובילבול. היה קשה יותר לצאת מזה מאשר אם הייתי לוקחת תרופות בזמן. אצלך זה נראה שאת עדיין בשליטה, עדיין יש לך בוחן מציאות כי את מבינה שזה אולי לא הגיוני מה שאת חווה, שזה אולי קורה בפנים אבל לא בטוח שזה קורה בחוץ... זה מצב מאד מבלבל. אל תחכי, אל תסבלי. תפני לעזרה מקצועית, ותרגישי יותר טוב. איתך, תמי.

ליוג'ין קודם כל הדבר החשוב הוא אבחנה. במצב פסיכוטי בדרך כלל אין מודעות שמדובר במחשבות שווא, כפי שעולה ממכתבך את מודעת למחשבות הללו שהן לא מציאותיות למרות שאינך יכולה להתגבר עליהן ולכן יתכן שאין מדובר אצלך במצב פסיכוטי. בדרך כלל מחשבות טורדניות וחודרניות עלולות להופיע בצורה שאת מתארת. אבל כמובן שאיני יכול לאבחן ברשת ואין לך ברירה אלא לפנות לפסיכיאטר, קודם כל לאבחון ואחר כך לחשוב על אפשרויות טיפוליות כדאי לפנות לפסיכיאטר, לגבי הטיפולים התרופתיים וכך הלאה, תוכלי להתעניין מאוחר יותר כאשר כבר תתקדמי. אין הכרח להתחיל מיד בטיפול, כך שתתקדמי צעד אחר צעד. כפי שאת מתארת את הדברים אין ברירה אלא להגיע קודם כל לאבחון אצל פסיכיאטר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, האם פבוקסיל היא תרופה יעילה בהיפוכונדריה חמורה? איזה תרופות אחרות יש עוד לטיפול באובססיה הבריאותית הזו? בתודה מראש, רני.

היפוכונדריה יכולה להיות בצורה של חרדה ובמקרים קשים גם מחשבות שווא. לכן צריך קודם כל לאפיין את סוג ההפרעה לפני שממליצים על טיפול תרופתי.

לרני כיוון שמדובר בהפרעה שמקורה בחרדות, שיחות ונוגדי דיכאון היעילים גם נגד חרדה הם המומלצים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום:ראיתי שמישהי שאלה אותך בקשר לתרופה MARPLAN אם היא יותר יעילה מהנרדיל ואמרתה שלא מצאתה מאמרים על התרופה אז "עשיתי" בשבילך את העבודה וחיפשתי בגוגל וישנם עשרות אתרים באנגלית אם התרופה MARPLAN אז מקווה שכעת תוכל ליבדוק בקשר לשאלה ששאלה אותך הבחורה ולענות לה

לאמיר תודה על העזרה ו"המתחיל במצווה אומרים לו גמור", אכן עשיתי כעצתך וישנה תרופה כזו. בדקתי שוב האם היא נמצאת בארץ ומתברר שאינה קיימת בארץ. אתה רואה מה קורה בפורום ואיני חושב שיהיה לי זמן לבדוק לגבי השאלה הספציפית של השואלת. אז אולי תמשיך/תמשיכו לעזור ולבדוק אותה בהשוואה לנרדיל? אשמח ללמוד כל טוב דר' גיורא הידש

דוקטור הידש שלום, בגיל 7 - 9 עברתי הטרדה מינית ע"י קבוצת נערים ונזכרתי בזה רק אחרי הצבא. אני עדיין לא זוכרת כל כך מה היה וגם פלשבקים שמופיעים לפעמים נשכחים מיד. הבעיה היא שאני מכניסה את עצמי למצבים מסוכנים עם גברים זרים במטרה להאנס ולשחזר מה שהיה. (זה קרה גם לפני שנזכרתי כעשרה פעמים). שבוע שעבר לאחר יום של פלשבקים גרמתי לגבר זר לבצע בי כל מיני דברים שלא רציתי (גם אמרתי לו "לא" ונאבקתי בו קצת - ככה שזה ממש בגדר אונס). השאלה שלי היא למה בעצם נועד ה"שיחזור" הזה אם הוא רק גורם לי לטראומות נוספות? ומה הטעם בזה אם גם ככה אני מתנתקת נפשית בזמן השיחזור ואחר כך לא זוכרת כלום ? אני גם לא מבינה איך אני מכניסה את עצמי לזה , מה אני עושה שגורם לגברים לעשות את זה? אני לא זוכרת כל כך מה אני עושה ,רק יודעת שזה מין דחף בלתי נשלט. תודה ויום טוב ניקי (או שונאת את עצמי ורוצה למות).

היי ניקי, קראתי את מה שכתבת ומאוד נגעת לליבי, את נשמעת בחורה חכמה ומודעת מאוד לעצמך, ונראה שעברת משהו מאוד מאוד קשה. את לא אשמה במה שקורה לך עם גברים. נראה לי שהשחזור שאת מדברת עליו הוא לא לגמרי נשלט כרגע, ושיתכן שככל שתיזכרי יותר במה שקרה לך בעבר תפחתי יותר שליטה על מה שקורה לך כיום. ממה שאני יודעת השחזור בא כדי לנסות להשיג שליטה על החווייה הקשה מהעבר, כאילו לשחזר אותה מתוך מטרה לתקן או לשלוט בה (למרות שהתוצאות שלו הן מכאיבות ולא עוזרות). נשמע שזה מאוד קשה לך מה שאת עוברת, עד כדי כך שאת מתנתקת כדי לא להרגיש את הדברים. להיזכר בכל הדברים יכול להיות מאוד כואב אבל גם משחרר ומאפשר להפסיק את החזרה שלהם. אני לא יודעת אם את בטיפול, אבל נראה לי שכדאי שיהייה איתך מישהו מקצועי בכל החווייה הקשה הזו שיוכל לעזור לך ולהיות איתך במה שאת עוברת. תחזיקי מעמד, ושוב - את לא אשמה - לאף גבר אין שום זכות לגעת בך בניגוד לרצונך! כל גבר שעושה דבר שכזה הוא עבריין וזה לא משנה אם התנהגת בצורה זו או אחרת. זה לא חייב להמשיך ככה, כדאי שתפני לעזרה מקצועית. אני.

לאבודה אני מצטרף לדברים הנכונים והעדינים של "המשתפרת" כל דבריה מצויינים. ואכן כרגע אין חשיבות מדוע זה קורה, התופעה מוכרת ויש לה הסבר אבל כעת הוא פחות חשוב. מה שחשוב זה להסתכל על העתיד, לפנות לטפול ולראות כיצד את מתגברת על הטראומות ועל מה שיקרה בעתיד. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על היחס. סליחה שלא עניתי קודם - בעיות עם המחשב... אני נמצאת בטיפול שהגעתי עליו מסיבות אחרות... הפסיכולוגית שלי בחופשת מחלה כבר שבועיים והיא תחזור רק עוד חודש. (יש לה נטייה להעלם כשצריכים אותה...). אני נורא לבד עם הסיפור הזה.. אז תודה לך על מה שכתבת. דוקטור הידש אני יודעת שהזיכרונות נמחקו ונשאר רק הפחד בגלל שהייתי קטנה (ההיפוקמפוס לא תפקד כמו שצריך בזמן האירועים הטראומתיים בילדות), אבל לא מבינה למה כרגע אני לא זוכרת. אחריי מה שקרה זכרתי הכל בפרטי פרטים , זה גם רשום לי מילה במילה , אז למה לקח יומיים ואז שכחתי הכל. אני נמנעת מלקרוא את מה שכתבתי , אתה חושב שאני צריכה להכריח את עצמי לקרוא כדי להזכר? ובכל זאת מעניין אותי איך לדעתך אני גורמת לגברים לנהוג בי באלימות ולתקוף אותי מינית . זה ייתן לי חומר למחשבה , אז אשמח לתגובה עם לא אכפת לך... ניקי. (או שונאת את כולם).

אני נוטל גאודון פעמיים ביום 40 מי'ל,בשעות קבועות במשך שנתיים. הבעיה היא שאם אני לא נוטל את הכדורים בזמן מכל סיבה שהיא ולוקח אותם קצת מאוחר,כל הגוף שלי נכנס לאי שקט גדול.(אין לזה קשר פסיכולוגי...). הכדור לא אמור להיות ממכר... מה יכולה להיות הסיבה? מחכה לתשבותכם. תודה מראש.

לגאודון זמן מחצית חיים קצר, כלומר מתפנה מהגוף מהר, יחסית לתרופות אחרות. היצרן ממליץ על פעמיים ביום אך יש שנוטלים שלוש פעמים ביום מסיבה זאת.

שלום, מוזר, איני מכיר תופעה זו מגאודון ואף סיבה אחרת לא עולה בדעתי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום בגלל חרדה דיי כללית שאופפת אותי ומגבילה אותי מאוד החלטתי להפסיק להשתמש באלכוהול להרגעה לפנ שהוא יחסלני.(אני בסוף שנות ה20). בכל אופן אזרתי אומץ לגשת לפסיכיאטרית פרטית שתמליץ לי כיצד לפעול. היא נתנה מרשם לסרוקסאט ולא מפסיקה לדבר בשיבחה של התרופה. לאחר כל פגישה עימה העלתי בעצתה את המינון כיום אני נוטל 3 כדורים של 20 מ"ג. אני מטופל בסרוקסאט החל מסוף מאי השנה. העניין הוא שאני עדיין לא מרגיש הטבה משמעותית בהרגשה שלי אולי הטבה קלה בסימפטומים אולם ההמנעות מצעידה קדימה בחיי עדיין חזקה . שאלתי היא יש לי עתיד עם הסרוקסאט? תודה רבה

ליוסי אני נוקט בגישה שונה. אם אחרי שישה שבועות של סרוקסט במינון ש 20 מג' התרופה לא עזרה, אני נוהג להחליף לתרופה אחרת. כל טוב דר' גיורא הידש

אני סובל מדכאון ומטופל בכ2מ"ג ביום רספידל. בעבר סבלתי מחוסר זקפה ושפיכה מוקדמת, כיצד ישפיע הכדור על חיי המין שלי כיום? האם יש מצב שתופעות הלוואי דווקא יטפלו בבעיה?

לבני רספרידל לא כל כך משפיע על התפקוד המיני לכן איני צופה שינוי. לעתים תופעת לוואי של מספר תרופות הוא דחיה של האורגזמה, כך שאם יש בעיה של שפיכה מוקדמת זה יהיה יתרון. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, אני מעוניין לדעת מדוע ממליצים לקחת סרוקסט אחרי האוכל. תודה

לגיל בתחילת הטיפול סרוקסט עלולה לגרום לכאבי בטן ובחילות. אם נוטלים עם האוכל אז התופעות פחות מפריעות. אחר כך אין לכך חשיבות. כל טוב דר' גיורא הידש

האם ישנן תרופות לפסיכוזה [כמו קלופיקסול] שלא גורמות לתופעות לוואי כמו: איחור במחזור ועוד תופעות ?

יש תרופות מקבילות שלא גורמות לכך. אבל קלופיקסול ניתן בד"כ בזריקות והתרופות האחרות הן בכדורים. תנסי SEROQUEL.

מה זו התרופה שכתבת ? תכתוב עליה - מידע.

היי בכל פען שאני אמורה לסיוע למקום רחוק ברץ או בחו"ל אני נתקפת חרדה. המתח יורד רק כשאני מחליטה לא לסיוע ואז חוזרת לי שמחת החיים. אני ייבת ליסוע במסגרת עבודתי ואין לי מושג איך מתגברים על זה. אני לא מטופלת פסיכאטרית או בכלל לקחתי בעבר ואבן אבל זה גם כבר לא עוזר. יש לי רגליים קרות כל פעם יש לך רעיון איך פותרים את זה? תודה ש.

פותרים את הבעיה באמצעות טיפול פסיכולוגי אצל איש מקצוע מומחה לטיפול בהפרעות חרדה. שיטת הטיפול שנבחרת בכאלה מקרים היא לרוב קוגנטיבית-התנהגותית.

לשלומית אני חושב שאת בריאה נפשית אבל בכל זאת חרדות מדבר מסויים הן בעיה נפשית...., חרדת טיסות או נסיעות הן בעיות נפשיות גם אם כל היתר תקין. והמשפט המשלים הוא שאת עלולה לסבול מחרדה מסויימת (פוביה-ממעליות, ממקומות גבוהים ג'וקים וכך הלאה, ובכל זאת להיות אדם חיובי ונחמד). כפי שאת מציינת החרדות מגבילות אותך ופוגעות בעבודה ואולי גם במשורי חיים אחרים. לכן הדבר החשוב הראשון הוא להכיר שיש לך בעיה, לגשת לאבחון מסודר ואחר כך לשקול אפשרויות טיפוליות - שיחות, תרופות, היפנוזה וכך הלאה. אפשר לפתור את הבעיה כפי שאת מתארת אותה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, קרוב משפחתי אובחן (שלא בנוכחותו) כסובל ממחשבות שוא. לטענתו אישתו בוגדת בו בכל שנות נישואיהם והוא מוצא לכך כל מיני הוכחות שאינן עולות בקנה אחד עם המציאות. להשערתנו, התופעה החלה לפני כמה שנים עם פתיחת משפט שהוא ניהל נגד מקום העבודה וגרם לו ללחץ נפשי ןחוסר שינה. הוא מסרב לקבל טיפול כלשהו. האם התופעה קשורה לסכיזופרניה? מה הטיפול שניתן במקרה כזה? האם ניתן לכפות טיפול?

מדובר בפרנויה, אין צורך לכפות טיפול, כן להציע לו לטפל באותו "לחץ נפשי וחוסר שינה", זה כבר יביא אותו לטיפול תרופתי מתאים. כלומר, חולה בפרנויה יכול להסכים לקבל טיפול תרופתי מתאים, גם ללא הכרה ומודעות למחלתו. רצוי שגם המאמץ שלכם יתמקד באותו כיוון.

לדרור, נראה לי שלפני כל מהלך צריך לאבחן אותו כאשר הוא נוכח.... אבל זו רק דעתי. דנה

האם דיכאון שמופיע באופן קבוע כמעט מייד אחרי ביוץ ומדובר בדיכאון קל אומנם אבל מציק מאד,נחשב להפרעה במצב הרוח?נכון שזה הורמונלי אבל הרגישות לתנודות ההורמונליות אצלי היא כנראה גבוהה והתנודות המחזוריות הן קיצוניות.מה יכול לעזור?

לירדן אכן למרות שהסיבה היא גופנית/הורמונלית, הרי השינויים הם רגשיים. ישנה תסמונת של מצבי רוח לפני הווסת וישנן מספר אפשרויות טיפוליות, גם בהורמונים וגם בתרופות נוגדות דיכאון. כלומר כנראה שאין מדובר בדיכאון אלא בתסמונת הקדם וויסתית. תוכלי למצוא חומר ברשת תחת הכותרת הנ"ל או premenstrual syndrome כל טוב דר' גיורא הידש