פורום פסיכיאטריה

ד"ר שלום אנחנו אובדי עצות אולי תוכל לעזור לנו כי אנחנו על סף יאוש...יש לי אח בן 19 שהתגייס לצה"ל לפני שנה והמסגרת ממש לא התאימה לו והיה מופעל עליו המון לחץ וכתוצאה הוא החל לשתות הרבה אלכוהול ובסופו של דבר "השתגע" כרגע הוא נמצא בבית חולים פסיכאטרי במצב פסיכוטי ורוצים להתחיל לטפל בו במכות חשמל שנקראות ECT ..השאלה שלי היא האם זה הכרחי ? אנחנו לא מבינים כלום והרופאים לא טורחים לקחת פסק זמן ולהסביר לנו מה קורה ? זה מפחיד אותנו ד"ר תעזור לנו לירז

אם המליצו על ECT אז ייתכן שמדובר במצב קטטוני. חשוב לטפל. אם לא מטפלים זה יכול להסתיים אפילו במוות... כאשר אין תגובה לתרופות או שרוצים תגובה מהירה מבצעים ECT. גם בדיכאון חריף או בדיכאון עמיד וכמובן בפסיכוזה קטטונית. אגב- אם יש סירוב לטיפול, כלומר אין הסכמה מודעת, אז אסור להם לבצע אותו. החוק הרשמי לא מתיר לבצע ECT בכפיה.

ללירז טיפול עם ECT הוא מיועד בעיקר לדיכאון ובדרך כלל מנסים אפשרויות תרופתיות לפני שפונים לנזעי חשמל. מגיע לכם הסבר מקיף מדוע דווקא הטיפול הזה ועכשיו. בשום פנים ואופן על תוותרו על הסבר מפורט, זו זכותכם ותעמדו על כך. בכל מקרה חשוב שתהיו בתמונה ותדעו מה קורה עם הבן. אם הרופאים עסוקים אז תבקשו להפגש עם עובדת הסוציאלית של המחלקה שהיא פעמים רבות בקשר עם המשפחות. תבקשו לדעת מה האבחנה ומה התוכנית הטיפולית. חשוב להדגיש בפני המחלקה והרופאים את הקשיים שהיו בצבא לבן. יתכן שתנאי השירות גרמו להתפרצות המחלה. בשלב שני כאשר הבן ירגיש בטוב תצטרכו לתבוע את משרד הביטחון שיכיר בבן כפגוע עקב תנאי השירות הצבאי. כאן מאוד חשוב מה המחלקה כותבת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך טיפול בנזע חשמלי (תרפיה אלקטרוקונבולסיבית,או בקיצור ECT ) משמש להתמודדות עם דיכאון קשה, במיוחד כשהאדם פסיכוטי, מאיים בהתאבדות או מסרב לאכול. סוג זה של תרפיה יעיל מאוד בדרך-כלל ויכול להקל על הדיכאון במהירות רבה, להבדיל ממרבית התרופות נוגדות- הדיכאון, אשר אשפעתן ניכרת רק לאחר כמה שבועות. המהירות הזאת יכולה להציל חיים. לצורך הטיפול בנזע חשמלי, המטפל מצמיד אלקטרודות לראש ומפעיל דרכן זרם חשמלי במטרה ליצור התכף פירכוס. מסיבות שאינן מובנות, ההתקף מפחית את הדיכאון.(או דיכאון פסיכוטי) בדרך -כלל ניתנים חמישה עד שבע טיפולים, בתדירות של אחת ליומיים מכיוון שהזרם החשמלי עשןי לגרום להתכווצות שרירים ולכאב, המטופל מקבל הרדמה כללית לפני הטיפול. אחד מחסרונותיה של השיטה נעוץ בכך שהיא יכולה לגרום לאובדן זמני מסוים(לעטים נדירות קבוע) של זיכרון. מקווה שעזרתי מעט מיכל

מה ההבדל בין איבחון שנעשה ע"י פסיכולוג, נוירולוג או פסיכיאטר? האם יש עדיפות במידה ויש סבירות לקומורבידיות עם דיכאון? מהו האיבחון המהימן ביותר במקרה כזה?

כעיקרון כל ההפרעות הקוגנטיביות שקשורות לזיכרון או לקשב ולריכוז נמצאות בתחום של הנוירולוגיה. אבל ADHD היא גם הפרעה התנהגותית ולא רק קוגנטיבית ולכן גם פסיכיאטרים עוסקים בתחום. פסיכולוגים בד"כ לא מאבחנים, אלא אם מדובר בנוירו-פסיכולוג שזאת התמחות מיוחדת. קיים גם אבחון דידקטי או פסיכו-דידקטי אך זה כבר איננו קשור לאיבחון הרפואי. אם יש קומורבידיות עם הפרעה רגשית (כמו דיכאון) אז הנטיה תהיה להמליץ על ביצוע האיבחון אצל פסיכיאטר, שיעשה אבחנה מבדלת בצורה יותר מדוייקת מנוירולוג, כמובן שהבדיקה צריכה לכלול גם הערכה קוגנטיבית וגם רגשית.

האם הלוסטרל מעכב תהליך הרזיה? אני על לוסטרל 9 חודשים ועליתי ב-2.5 קילו, אמנם מעט אך מציק מאוד. כעת אני מנסה לרדת אותם וללא הצלחה, למרות פעילות גופנית נמרצת ותזונה בריאה.. כעת הורדתי מינון מ-50 מג ל-25 במטרה להפסיק לגמרי, ואני חשה לפתע נפיחות רצינית בבטן וגזים.. האם אלה תופעות הנגרמות משינוי זה?

שלום, צריך להפריד בין שני דברים. הלוסטרל עלול לגרום לעליה במשקל בשימוש של מספר חודשים. תופעות לוואי של לוסטרל עלולות להיות במע. העיכול, ולכן ישנם שינויים בבטן בזמן ההפסקה. כל טוב דר' גיורא הידש

מה קורה אם לוקחים סתם סוליאן?

לאבי בשביל מה? מה הרעיון? לפי דעתי לא צריך להרגיש שום דבר מיוחד, אבל איני מכיר מחקר שבדק נקודה זו..... כל טוב דר' גיורא הידש

אני מטופלת מזה 3.5 חודשים בפאקסט 20 מ"ג ושני קלונקס ליום 0.5 מ"ג בחודשים הראשונים הרגשתי הטבה מצויונת ולאחר מכם חזרו לי 3 התקפי חרדה שלוו בבכי רב הרגשת חוסר הונים וירדה במצב הרוח אני לא יודעת אם לקרוא לזה דכאון, מזה כשבועים הרגשתי טוב ואז ניסתי להוריד על דעת עצמי את מינון הרגיל של הקלונקס ואז לאחר כמה ימים הרגשתי התפרצויות של בכי ללא שליטה עיקצוצים בידים הרגשת חוסר אונים ולחץ בחזה, ואז חזרתי למינון הרגיל של הקלונקס. לפי זה אני מבינה שאני עדין לא נרפאתי או שהתמכרתי לכדורי הקלונקס בעוד חודש וחצי אשתתף בקבוצת תמיכה. מה דעתך האם זו התמכרות לכדור או שאני עדיין בתהליך ריפוי וזה לא הזמן להוריד מינון.האם השתתפות בקבוצת תמיכה יכולה להועיל.

לסיגל קבוצת תמיכה עשויה להועיל. הבעיה היא לא עם הקלונקס, אני מאמין שיגיע הזמן שתוכלי לסיים את הטיפול אתו למרות שכעת כנראה שקיימת התמכרות. יתכן שהבעיה היא עם הסרוקסט שלא עוזר מספיק ואינו פותר את הבעיה. תתייעצי עם הרופא שלך לגבי החלפתו. הוא מכיר אותך הכי טוב. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך ד"ר הירש ! היתי מאוד שמחה באם היית מופיע בתוכנית בטלויזיה בנושא : חרדות, מחשבות כפיותיות, והדכאון, הגיע הזמן שיבינו שאנחנו אנשים רגילים ולא חולי נפש,

לאילנית בכיף, אם ראית את התוכנית "משהו מטפל בך" עם דליק, הופעתי שם בפרק על השינה. כל טוב דר' גיורא הידש

היי, בן זוגי מוגדר מני-דיפרסי ויש לי מספר שאלות: 1. האם בהכרח מתבקש כי מי שמוגדר כמאני דיפרסי ע"י פסיכיאטר - יאלץ לקחת טיפול תרופתי כל חייו? 2. בהנחה כי יש קשר בעבר של שימוש בסמים פסיכוטיים טרם התפרצות המחלה- מה הסיכונים הטמונים בשימוש בסמים ובאלכוהול בהווה ? אבקש לדעת בהנחה כי ישנו שימוש בסמים במקביל לטיפול תרופתי ובהנחה כי הטיפול התרופתי הופסק - האם בכלל יש צורך לעשות איזשהוא קישור בין סמים לטיפול תרופתי? 3. האם המחלה תורשתית? האם יש סיכון בהבאת ילדים משותפים? תודה, דנה

לאנשים עם מניה יש טריפ "טבעי" גם בלי סמים. התרופות המייצבות מונעות מניה ולכן אם החולה יקח סם פסיכואקטיבי פשוט זה לא ישפיע עליו. כלומר, התרופה מגינה עליו מהתקף מניה, בין אם מדובר במניה ללא טריגר כימי או עם טריגר כימי. קיימות דרגות חומרה שונות של מניה דפרסיה ויש חולים שדווקא שרויים בדיכאון רוב הזמן. בפסיכיאטריה כמעט כל ההפרעות הן גנטיות, כולל מניה דפרסיה, אבל זה לא משהו מוכח כי לא יודעים בדיוק על איזה הרכב גנטי מדובר (אם היו יודעים אפשר היה למנוע מראש את מחלות הנפש ופסיכיאטרים היו נשארים ללא פרנסה...).

תודה על התייחסותך. אשמח לדעת יותר לגבי סיטואציה של הפסקת התרופות והשילוב שלה עם שימוש בסמים. תודה, דנה

האם החומר הנמצא במרוניל או (באפקסור) לא חשוב כל נוגד חרדה ודיכאון מרגיע בדיוק כמו אדם שבריא כלומר מביא את האדם להיות בריא כמו כל אדם שהא רגוע

כיום תרופות נוגדות חרדה הן מעוררות ולא מרגיעות. מרוניל אולי מרגיע כי הוא שייך לקבוצת הטריציקלים שממעטים להשתמש בהם כיום. המטרה שרמת הסרוטונין במוח תהיה כמו של אדם בריא. אבל לא ניתן לבדוק רמת סרוטונין במוח למטרות קליניות-טיפוליות אלא רק לשם מחקר או ניסוי ולכן גם התשובה היא ברמה של תיאוריה- כלומר, עפ"י מחקרים רמת הסרוטונין במוח עולה כתוצאה משימוש קבוע וארוך טווח בתרופות נוגדות חרדה ודיכאון.

לגלית אכן התרופות נוגדות הדיכאון והחרדה מרפאות את הדיכאון ולכן מביאות את האדם למצב שבו הוא כמו כל אדם רגיל. כל טוב דר' גיורא הידש

דר הידש שלום רב אני הייתי מטופלת שלך לפני 5 שנים והייתי מאוד מרוצה אחותי מגיעה ארצה מחול וזקוקה לעזרה דחופה איך ניתן לקבוע פגישה לצורך אבחון וטיפול? על תשובתך אודה

הקליקי על שאלות נפוצות מפורום פסיכיאטריה בצד שמאל של העמוד ותמצאי שם בתחתית העמוד את הפרטים של ד"ר הידש כולל טלפון

תיקון : למצוא את ד"ר הידש בצד שמאל של העמוד הזה תחת הכותרת "עוד בנושא" - טלפונים חשובים למקרי חירום להקליק על תמונת הטלפון לרדת עד לתחתית העמוד, שם תוכלי למצוא את כל הפרטים שתצטרכי. כל טוב ובהצלחה

שלום: רציתי לדעת אם כבר אישרו את הקוצב לOCD מכוון שאני חולה במחלה הזאת והתרופות לא עוזרות לי אשמח אם תתן לי אינפורמציה לגבי הכתבה

לאמיר צר לי אבל איני יודע ואיני יכול להוסיף פרטים. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת ציפרלקס לאחר שלקחתי ציפרמיל ופלוטין .נורא קשה לי עם התופעה של פגיעה בחשק המיני ואי יכולת להגיע לאורגזמה מה עושים עם זה ?

לשירי או שמחכים בתקווה שיהיה קל יותר או ששוקלים עם הרופא את החלפת התרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב הבת שלי מטופלת באישפוז יום מקבלת זיפקסיה כבר 5 חודשים. לאחרונה ניכרת התארגנות משמעותית בתפקודה אך יחד עם זאת היא בערך אחת לשבוע שוכחת לקחת את התרופות. מאחר ויש לה הסכם עם המטפלת שלה שזה באחריותה ולא באחריות ההורים זה מעמיד אותנו בדילמה של כיצד להגיב. היא יודעת את עמדתנו בעניין יחד עם זה טוענת שהיא לא מתחייבת שלא תפסיק שוב את הטיפול התרופתי למרות שהיא מבינה את הסיכונים. להתראות מטילדה

למטילדה אכן עדיף שנטילת התרופות תהיה באחריותה וזה הדבר היחיד שיכול להבטיח נטילה קבועה של התרופות. כידוע אם הבת אינה רוצה ליטול את התרופות תמיד ידה יכולה להיות על העליונה. אבל בתקופת הביניים כאשר היא עדיין מתלבטת והדברים לא נסגרו עד הסוף. עלולים להיות ימים של "פספוס" כלומר ימים שבהם לא תיקח את התרופות. כל עוד מדובר על יום בשבוע אין זה אסון אבל חייבים להמשיך ולעקוב. נקווה שעם השפור במצבה היא תחליט ליטול את התרופות באופן מסודר. כל טוב דר' גיורא הידש

ב"ה היי ד"ר הידש, יש לי שאלה בקשר לצום וטיפול תרופתי. אני נוטל דפלפט 500X2 הרי אני חזרתי בתשובה, ועוד מעט יש צום של יז' בתמוז. הרב אומר שאני יכול לקחת את התרופות ולצום רציתי לשאול, האם מותר לקחת את התרופות בלי אוכל? או שחייבים לאכול ועדיף שלא לצום? יש 6 צומות בשנה- לכן השאלה חשובה מאוד אפשר לצום או שזה עלול לסכן אותי? תודה רבה וכל טוב.

לאלמוג בדרך כלל אפשר לצום עם תרופות, דווקא עם הדפלפט אני מעדיף שתוריד באותו היום את המינון לחצי. כל טוב דר' גיורא הידש

רציתי לדעת אם באמת יש דבר כזה שקרנים פטולוגים ואם מישהו יכול לתת לי מידע אם זה באמת מחלה ומזה ומאיפה זה נובע ולמה אנשים לא יכולים להפסיק עם זה..או שיש למישהו קישור למאמר בנושא..תודה מראש

לשני אין אבחנה כזו כי בדרך כלל שקרים רבים קשורים למבנה אישיות. אבל התופעה בהחלט קיימת. כל טוב דר' גיורא הידש

לילה טוב ד"ר, יצא לי כבר לא פעם לקרוא בתגובותיך לשאלות שונות בעינייני חרדה כי שווה לבדוק אם ישנן הפרעות קשב וריכוז ברקע, ובכן שאלותיי הן , כיצד הנושאים ניקשרים האחד לשני ? ואם ישנה הפרעה שכזו כיצד מטופלת בזמן ובהתחשב שהחרדה כבר קיימת? תודה ושיהיה לך שבוע פורה .

לירון ישנן הפרעות נפשיות שונות אשר התפתחו בעיקבות הפרעות קשב, אכן בדרך כלל אין חשיבות מיוחדת להפרעת קשב ומטפלים בחרדה או בבעיה הנוכחית, אבל כאשר הטיפולים הרגילים אינם עוזרים וכאשר צריך לחפש דבר ניסתר אני חושב על הפרעת קשב. הטיפול בהפרעת קשב אצל מבוגר די מורכבת למרות שמספר תרופות נוגדות חרדה ודיכאון טובות גם להפרעת קשב. הסטרטרה שאינה נמצאת בארץ לדוגמא. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רציתי לדעת אם רמה גבוהה מידי של דופמין יכולה להגביר מחשבות אובססביות {לקחתי תרופה בשם פרנט 50מ"ג יחד עם גאודון 40מ"ג והמחשבות הכפיתיות התגברו לי בצורה נוראה הם היו על משהו ספציפי מסויים ועברו פתאום למשהו אחר לגמרי אז השאלה שלי האם זה הפרנט או הגאודון אןשילוב של שנהם כי התחלת אותם בערך ביחד

למרי הגאודון מוריד את רמת הדופמין והתרופה השניה אני חושב שאת מתכוונת לפרטן?? הפרטן אינו פועל על הדופמין אלא על האצטיל כולין. כך שלא הייתי מייחס את ההרעה במצב לתרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

http://news.bbc.co.uk/1/hi/health/4625775.stm

החומר כתוב באנגלית , האם ניתן לתרגם לנו את כל החומר בנושא. בתודה אנשים שמחכים בקוצר רוח.

שלום רב! בעקבות אבחון של דכאון אחרי לידה, קיבלתי מרופא המשפחה כדור בשם "רסיטל" - שאלתי היא מהן תופעות הלוואי של הכדור והאם הוא גורם להשמנה?!

תופעות הלוואי הנפוצות של ציטאלופראם (רסיטל) הן: בחילה, כאב ראש, יובש בפה, ירידה או עלייה בתיאבון, ישנוניות, עצבנות יתר וקשיי שינה. תופעות אלו בדרך כלל קלות, וחלקן יכולות לחלוף. http://infomed.co.il/drug1.asp?dID=293

למיכל תודה לדזידרה ואני מצטרף לדבריה. אחרי חודשים של שמוש תתכן תופעת לוואי של עליה במשקל למרות שכמובן היא אינה מופיעה אצל כולם. הדבר החשוב ביותר הוא שתהיי בטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני סובלת מ ocd ורציתי לדעת אם תחושת "רוע", בושה והרגשה תמידית שאני אדם רע יכולה להיות אחד מהסימפטומים הנוספים של ההפרעה. תודה מראש.

לנ. שאלה קשה כי כל OCD נמצא גם אצל אישיות מסויימת, כלומר צריך לבדוק את מבנה האישיות, הדימוי העצמי שלך והכוחות שלך. כמובן אם יש מרכיב של דיכאון אז יתכנו מחשבות כפי שתיארת. כך שבקיצור, יתכנו מחשבות כאלו למרות שאין זו "תמונה נקיה" של OCD. והדבר החשוב ביותר הוא שתגיעי לטיפול מתאים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני בשבוע השישי להריון, ולוקחת שנים תרופות שונות נגד דכאון. בשנה האחרונה אני לוקחת סיפרקלס שהוא הכי טוב בשבילי, מתאים לי, ועוזר לי. הבעיה היא שבמרכז לטרטולוגיה אמרו לי שאין להם מידע על תרופה זו בהריון, כי היא חדשה. האם להמשיך לקחת, יש תרופה אחרת לדכאון שיותר מומלצת בהריון. זה מאוד חשוב לי, כי עברתי טיפולי פוריות. תודה

שלום לך תרופות ה ssri נחשבות יחסית בטוחות לנטילה בעת ההריון. אולם יש לזכור שדיעה זו מבוססת על הימצאות תינוקות בריאים לאמהות שנטלו ssri בעת שהיו בהריון ולא על מחקר אוכלוסיות גדולות. בכל מקרה-יש להיתיעץ עם פסיכיאטר. מאחלת לך הריון קל ללא פחד ודיכאון. שבוע טב מיכל

לריבה אכן ככול שהתרופה חדשה יותר הניסיון אתה קטן יותר. לדעתי צריך לדייק יותר. אני חושב שאמרו לך שהיא בטוחה אבל אין אתה מספיק ניסיון...., בכל אופן אם יש תרופה אחרת שעזרה לך והיא בטוחה כדאי לשקול לעבור אליה. כל טוב דר' גיורא הידש

נוטלת 20 מ"ג סרוקסט לפעמים לוריון כשנה+.בימים האחרונים גיליתי שהפכתי לסנילית במקרים מסוימים.לדוגמה: דיברתי עם הקוסמטיקאית, סיפרתי לה על יום הולדתי, איך חגגתי ולאחר 5 דקות סיפרתי לה זאת שוב. היא הסתכלה עליי מבוהלת. ואמרה לי שסיפרתי לה זאת ואז נזכרתי שבאמת סיפרתי לה..... בערב, סיפרתי לאחותי שהייתי באיקאה ואחרי 5 דקות סיפרתי לה שוב. ואז אני נזכרתי שסיפרתי לה..... האם יש קשר לכדורים?

שלום לך, איני יודעת אם זה קשור לתרופות, אבל במידה וזה חוזר על עצמו, אז לדעתי, כדאי לפנות לנוירולוג. שבוע טוב מיכל

לאור כמובן שכדאי לכתוב את גילך...., בכל אופן כנראה שאין מדובר בתופעת לוואי וכדיא לפנות לנאורולוג כפי שמיכל הציעה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכם אני כרגע לא עובדת ולא יכולה לעבוד מבכינה בריאותית וגם מאי שקט. אני מקבלת כדורים אדרונקס ואפקסור 75 בשביל מצב שלי ויתכן גם שיש לי בעיה קשב וריכוז.וקופצת מנושא לנושא. וככה גם בתיפקוד הבית לסדר אותו. אני ממש מבקשת עזרה למי אני צריכה לפנות, שיעזרו לי אבל לא בתשלום. כי אני יודעת שכלום לא ניכנס לראש שלי לישם אותו. אני מתחילה משהו דוגמא ואפילו גם בשעות לא מתאימות. דוגמא הולכת לארון ומכניסה כביסה נקיה. ]יתאום רואה שהארון לא מסודר מתחילה לסדר ולסדר ועוברת לעוד דבר או עוד דבר, ואין לי שליטה לבד על זה. ואז מתחיל שאין לי כוח לסדר את מה שהתחלתי. או מתעיפת.אני מסוגלת לעשות בשעות הערב. ובטח שאני מבצעת את הכל רק כאשר יש מישהו בבית, אז יש לי חשק לסדר. ימים אני בבית בבוקר או שהולכת לקופת חולים אז פיתאום אני כל הזמן עושה משהו רק כאשר אני צריכה ללכת. פיתאום לדאוג שיהיה אוכל. פיתאום שהבית יהיה מסודר. וברגע שאין לי לאן ללכת. או כל הזמן עיפה ומרגישה חלשה מהמחלה.ואז ניכנסת לאפטיות כזאת עדישות. לא עושה כלום עים עצמי. כמו שבעלי אומר לי שאני סתם טוחנת מים.כי יש לי כולכך הרבה הרבה על הראש. מאיפו אני יכולה לעזור לעצמי בצעד קטן לפחות. אני בלי גירוי של אף אחד לא מבצעת שום דבר. כאילו שפיתאום כמו שתינוק נולד ולא יודע מה לעשות. איך קורא דבר כזה בחיים. בן אדם שהיה מתפקד. וסבלני לפחות לא כמו שבמצב היום.היום פשוט אין לי שום כוחות לכלום. שום טיפה של סבלנות ואפילו לבעל ולמשפחה

דניטוש היקרה מה שאת מתארת מה זה מוכר לי מהדיכאון האחרון שלי. המחשבות שקופצות מנושא לנושא, הקושי להתמקד בדבר אחד עד הסוף, הקושי להתמודד עם משימות הבית הפשוטות ביותר, חוסר הריכוז. זה ממש מייסר. אבל זה חלק מהמחלה. איך אפשר לעזור לך? רק לתת לך תקווה שזה עובר כי הנה אני היום מרגישה ממש טוב ואי השקט הזה כבר לא קיים. אל תתעקשי עכשיו לעשות סדרים בארונות. תעשי כמה שאת יכולה. תצאי הרבה החוצה, לים, לחברות, אל תהיי לבד בבית, ותזכרי שאת לא אשמה שאת לא מרגישה טוב. תעשי לעצמך כמה שיותר טוב שאת יכולה. תרגישי טוב, תמי.

לדניטוש, את לוקחת כבר הרבה כדורים, ייתכן שהאיבחון שגוי או שהוא חלקי. צריך לחזור לפסיכיאטר המטפל ולשאול אותו אם להמשיך בכדורים אלה או לעבור לכדורים ממריצים (כמו ריטלין) שמיועדים להפרעת קשב. בכדורים ממריצים יש סיכונים אבל אולי את זקוקה להם. לסיכום רצוי לבדוק שוב את האבחנה ואת הטיפול עם הפסיכיאטר המטפל. אינני חושב שזה נכון שפסיכיאטר באינטרנט יתערב בטיפולים שניתנו ע"י פסיכיאטרים אחרים.

לדניטוש אם לא הייתה לך הפרעת קשב בילדות אז אין מדובר כעת בהפרעת קשב אלא בסמנים של הדיכאון והחרדה. אין ברירה אלא לחזור לרופא המטפל ולמצוא יחד אתו פתרון. כל טוב דר' גיורא הידש

לפני מספר ימים קראתי שיש איזה ספר ב"סטימצקי" בנושא חרדות ודיכאון, מה שם הספר אשמח באם משהוא יודע.

היי שרון מה שם המחבר את יודעת? מיכל

יש עשרות ספרים כאלו... כדאי שתקפצי לסטימצקי ותבחרי לך אחד...

בפורום הזה מישהוא כתב את שם הספר , ושהוא עולה 27 ש"ח בסטמיצקי .

היי שרון אנסה לפענח את מה שאת מתכוונת אליו דווקא לפי המחיר, מישהו אכן המליץ על ספר שנקרא להתעורר לחיים אותו ניתן להשיג בסטימצקי ב27שח, רק שזה הופיע בפורום אחר, אם אנלא טועה בynet , למיטב זכרוני מעבר להמלצתו הוא לא פירט באיזה נושא מדובר (אם דכאון או עיניין אחר) מקווה שבמקרה עזרתי.

הי שרון, אם את מחפשת ספר שמתאר את חוויית הדיכאון וההתמודדות איתה, נסי את "חשיכה נראית" של ויליאם סטיירון. אני לא נורא התלהבתי מהספר, אבל הוא נותן איזו נקודת תצפית על החוויה של האדם שעובר את הדיכאון ממקור ראשון. ויש גם את "דור הפרוזק", שהוא יותר פופלרי ולא קראתי. אם את מחפשת משהו יותר מקצועי, כלומר מהחוייה של המטפל, אז יש הרבה. בברכה מיכאל(מיקי)

את תחילתו של סיפור השגעון שלי, החלטתי לפרסם את זה בפני קהל הקוראים הרב שנמצא כאן. תגידו לי אם זה מעניין, ואז אני אמשיך לכתוב את זה. אני הולך לפי צו הביקוש, אם יההי ביקוש אני אמשיך את התהליך הביבליותרפי שלי איתכם. אם לא אז לא: הנה זה: סיפור השיגעון שלי "איפה אתה נמצא?" הפסיכיאטר מביט בי בסבר פנים חמור, אני מהסס קצת אם לענות באמת מה שאני חושב ואני אומר:"בגן עדן". כשהוא חוקר אותי אני רואה בי דמות רבת סמכות והוא מוסיף ושואל:"בן כמה אתה?" "אין לי גיל", אני משיב. "אתה מזהה את האנשים בחדר", "כן, אלה אבא שלי ואחי". אני מרגיש באמת ובתמים שעברתי לעולם אחר, שהעולם כמו שהוא שינה לחלוטין את טיבו. לא הרהרתי ולו לרגע שאולי רק נקודת ההתייחסות שלי השתנתה והעולם נשאר כשהיה, והיו לי כל הסיבות להאמין בכך. לפני אותו היום. חשבתי את עצמי לגורו מתחיל, את אחי ראיתי כגורו בכיר יותר, ואבא שלי נראה לי כמו גורו עליון. יותר מזה, דבריו של אבי נשמעו לי כאילו הם דברי אלוהים. חשבתי שהגעתי להארה, שיש בה שלבים מוגדרים, ושאבא שלי ואחי בשלבים מתקדמים יותר. כשהסיעו אותי לבית חולים לחולי נפש, הייתי בטוח שבית החולים הוא מעין בית ספר, שבו אנשים מוארים, כאלה שמרגישים איך שאני מרגיש, לומדים איך לחיות באופן נורמלי בסביבה רגילה, ושזה גם מקום לאלה שמתקדמים יותר, כי כמו שההנאה כל-כך גדולה במצב הזה גם הסבל כל-כך גדול. לא ניתן לבחור באחד מבלי לקבל את האחר. זה מקום שבו הם יכולים לבטא לפרק זמן קצוב באמת איך שהם מרגישים, ולכן זה מקום חופשה אידיאלי. לפעמים אני חושב שאולי לא טעיתי כל-כך ושהמצב שהייתי בו הוא המצב שנקרא במזרח הארה, או אולי מה שנקרא "קונדליני", ושפשוט לא היה לי כל דרך איך להתמודד עם המצב הזה והייתי חייב עזרה. בכל מקרה, ברור לי שהייתי חייב איזו עזרה, רק חבל שמי שעזר לי וממשיכים לעזור לי הם דווקא הפסיכיאטרים. האם הם באמת מבינים מבעד לטרמינולוגיה המקצועית שלהם, מה עובר האדם שמולם. אני בספק. כשהייתי בבית חולים חשבתי שאני הולך לכתוב מדריך להארה, אבל כנראה שאני נאלץ לשבת ולכתוב סיפור על שיגעון. זהו הטירוף המיוחד שלי, שהייתי רוצה לראותו כאירוע ייחודי רק לי, אבל אני יודע שעוד אנשים רבים עוברים משהו דומה מאוד לזה שאני עברתי, הנושא נחקר, נלמד ומקוטלג, יש אבחנות ברורות, הומצאו תרופות כדי לטפל באנשים כמוני, שמאפשרות לנו לחיות חיים רגילים בקהילה, ולכן אין זה מאורע כל-כך יוצא דופן וייחודי, אבל אני רוצה להאמין שהאירוע הוא ייחודי בכל זאת, כי אחרת לא הייתי רואה טעם לכתוב עליו. אני אבחר נקודה שרירותית בזמן להתחיל ממנה את הסיפור שלי והיא הנסיעה שלי להודו. נסעתי להודו אחרי שסיימתי את התואר הראשון שלי, קצת לפני שקניתי את כרטיס הטיסה כתבתי שתי עבודות סמינריוניות על חולה רוח באופן רשמי בשם ניטשה, שהוא גם הפילוסוף המלהיב והמרתק ביותר שבנמצא לטעמי. ידעתי עוד לפני שנסעתי כשקראתי את יומן המסע של נאיפול ואת יומן המסע של קרליבך, שאני אתאהב בהודו ולא התבדיתי. נסעתי להודו בגפי, אבל אני חושב שתקופת המסע ההיא הייתה אולי התקופה שבה הרגשתי הכי פחות בודד בחיים שלי, אבל למרות שהתאהבתי הודו היא מקום קשה.

מיקי נו, תמשיך, זה מה זה מעניין... החלום שלי הוא לכתוב ספר על השיגעון שלי- "אני רוצה לספר לעולם על השיגעון שלי" כך אני אקרא לו. אבל זה יקרה עוד מלא שנים, כי אני צריכה להסתיר, בגלל העבודה, הבנות וכו'. אני כל כך מאמינה ששיגעון הוא לא רק מחלה. שיש גם אלמנטים של התגלות והארה בחוויות הכל כך מיוחדות שעברו עלינו. ובמיוחד כשקוראים וקצת מכירים יותר את העולם הרוחני, אז רואים שזה אפשרי לחוות כל מיני דברים שפסיכיאטרים יקטלגו כמחלה. אני מסכימה איתך שצריך עזרה כי ה"הארה" מגיעה לא במצב מאוזן. הארה אמיתית כנראה תגיע כשנהיה יותא מחוברים לקרקע ולמציאות. אבל אין לי ספק שזה לא רק מחשבות יחס פסיכוטיות. שיש בחוויות האלה משהו מן הניסתר, משהו מהעולם שלא כולם חשופים לו. לכן, למרות הסבל, זה לא כל כך נורא להשתגע. זה דורש, אמנם, המון אנרגיות, וכשזה נגמר, נשארים די מרוקנים, חלק מזה בגלל הפדיחות. תאר לך שהיו נותנים לך כבוד על מה שעברת, כאילו קיבלת סוג מסויים של התגלות, ולא רואים בך חולה ומשוגע? זה משנה לגמרי את התמונה, לא? אז תמשיך לכתוב, מיקי. אתה כותב מקסים, ואותי אישית זה נורא מעניין. מבטיחה תמיד להתייחס ולספר גם דברים דומים שעברו עלי. שבוע טוב, תמי.

שבוע טוב לכולם הסיפורים שלכם מענינים, עד כדי אבסורד: לרגע הרגשתי "חבל שלא השתגעתי, כנראה שהחמצתי משהו חוויתי..." מחכה להמשך...נינה

מיקי , נו... אני מחכה להמשך...

היי מיקי סיפורים מאוד מעניינים מתוך עולמך. אני חושבת שיש לך כישרון כתיבה ענקי. ואני חושבת שאחרי הסיפור הזה, אתה צריך לכתוב עוד סיפור תמשיכ..!!! אני גם חושבת שאנשים שסובלים ממניה-דיפרסיה יכולים לראות את עצמם במקומך ותודה שאתה משתף אותנו בחויות שלך. אתה מקסים ואתה מוסיף נוף לפורום. שיהיה לך יום טוב מיכל תמשיכ !!! שבוע טוב מיכל

מיקי היקר מה שכתבת על זה שאמרת במיון שאתה לא רוצה להיות מבוגר, מזכיר לי חוויה שאני עברתי. הייתי בתקופה דכאונית מגעילה בתקופת בצבא, הייתי אז קצינת ח"ן אבל הרגשתי מה זה רע. ואז איזה יום חזרתי לבית של ההורים, והורדתי לעצמי את הדרגות. אני לא רוצה את זה. זה כמו הצגה. זו לא אני. יש לך נפש עדינה כמו של ילד שהחיים כבדים עליו. מחכה לפרק ג', תמי.

שלום ד"ר ! אני כל כך שמחה שיש אתר שאפשר לשאול את כל השאלות שבעולם. אני סובלת ממחשבות כפיותיות מטופלת בכדורים שלא עוזרים לי ,האם התרופה marplan מחוסמי mao יעילה כמו הנרדיל.

למרי באמת שאפשר לשאול את כל השאלות שבעולם, אבל לצערי לא מצאתי תשובה לשאלתך...., כלומר איני מכיר את התרופה marplan ואף לא מצאתי אותה בספרים.... אולי משהו יכול לעזור או שתבדקי שוב את שם התרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

נתחיל מציטוט: "אלהים, לחשוב שאלה הם החיים, בשביל כך את מתלבשת ומתרחצת ועושה עצמך חמודה, וכל הספרים הנכתבים על נושא זה ואת חושבת על כך כל הזמן ובסופו של דבר זהו מה שזה: את הולכת אל חדר עם מישהו החונק אותך למחצה ולבסוף מרטיב לך את הבטן" ז'אן פול סארטר, אינטימיות אמרתי לפסיכיאטר שלי לא מזמן שכל מה שנשאר לי הוא לחכות למוות, והוא אמר שזה מה שאמרו האכזיסטניאלים...אז אני לא בדיכאון ולא במאניה, למרות שאני מתגעגע אליה קצת להנאה הגדולה, שמלווה בסבל גדול עוד יותר. אני יכול לדווח לכם בשמחה, שהשתחררתי ביום חמישי מבית החולים מהאישפוז הרביעי או החמישי שלי תוך שנתיים...הרופאה אמרה באירוניה שעשיתי קריירה מבריקה... אני חושב, שלולו, זו שציטטתי אותה לעיל, קלעה די טוב למצבו הקיומי של האדם. אפשר לכתוב את דבריה גם מהצד של הגברים, שכידוע עוד נהנים ממין פחות מנשים, אך חושבים על זה לא פחות מהן. לא נשאר לי אלא לחכות למוות.. בזמן האחרון אני מפנטז על מכון להמתת חסד... האין זו זכותו של האדם לבחור מתי הוא ימות. למה החברה לא יכולה לעזור לאנשים שלא רוצים לחיות למות. חבר אמר לי שהרצון שלי למות הוא אגואיסטי. בסדר, אז אני אגואיסט. ההבטחות על קופסאות הסיגריות אומרות שהן יביאו לי מחלות ומוות בטרם עת. הכוונה כמדומני לסרטן או אפילו התקף לב לפני גיל ארבעים. אם אני אחלה בסרטן, אני אבקש רק מורפין לשיכוך הכאבים, ואתן לו להשתלט לו לאיתו על הגוף שלי. אני אוותר על הכימותרפיה ועל ההקרנות.... לחכות למוות... נו, טוב, כאמור המצב האובייקטיבי שלי די טוב, והמצב הסובייקטיבי גם הוא לא רע במיוחד. אני ברמיסיה. אין מאניה ואני די משוכנע שאני לא בדיכאון, והרי החשק המיני שלי תקין, התיאבון בסדר, אני ישן טוב...ואפילו אין לי מחשבות אובדניות, דהיינו אינני מתכוון לנסות להתאבד שוב. אז מה נשאר? הסבל הפשוט הקטן היומיומי הלא נגמר. הציפייה שכבר יגמר....הסבל הזה שאותו כנראה חווים כל בני האדם. אולי אם הנסיבות יהיו קשות יותר אני דווקא ארגיש יותר טוב. החיים משעממים, ריקים, סתמיים. משעממים, ריקים, סתמיים. ריקים, סתמיים. ריקים, סתמיים. עוד משהו יש לי לכתוב? אני אפילו לא מרגיש רע כל-כך ואני כבר לא בדיכאון ובכל זאת מה הטעם בכל זה? נבלע את הכדורים שלי קצת לפני הזמן עם קצת קולה,נלך לישון מוקדם...השינה היא כמו המוות... מיכאל(מיקי)

הי מיקי, אני בכלל לא מתכוונת לומר לך שהחיים יפים וששווה לחיות בשביל הרגעים היפים. אני מכירה היטב את התהומות שאפשר לצלול לתוכם גם מבלי להיות בדיכאון מטופל או שלא מטופל, אני מכירה את הרגשת הכלום והסתם והריק ואת התחושה שזה לא משתפר ולא זז ולא מתקדם. מה שאני לא מאמינה, זה שהגעתי עד הלום בכדי לגלות שזה כך ולרצות למות.. אולי אנחנו צריכים להתאגד, כל הממאנים לסיים את חיינו בבחירה, ולחפש דרכינו יחד.. אני כן חושבת שזו שכותו של אדם, רק רצוי שהוא יחליט לא בסערת רגשות רגעית וגם לא בשבוע שבועיים. שיתן לעצמו שנה (מה בוער..?) וינהל רשימות של הטוב והרע - ויראה אם שווה לו. ומצד שני - אם אי פעם אהבת מישה - תחשוב עליו רגע - ותגיד לי מה היית אומר לו אם היה אומר לך שהוא לא רוצה לחיות יותר? האם היית אומר לו שזכותו של כל אדם? מחכה לתשובות...

גם אני לפעמים תוהה על מהות החיים וחושבת למה בכלל נולדתי, למה אני מתאמצת למצוא בן זוג, כדי להביא ילדים, להגיע להישגים בעבודה, בלימודים....אבל המסקנה שהגעתי אליה היא: אם אנו כבר חיים אז בוא נעשה את זה טוב. ננסה לחיות, להנות ממה שעושה לנו טוב. החיים יכריעו אותנו בסוף אז למה להקדים? מטופלת בסרוקסט ולפעמים שאני מתחילה לחשוב שאני עומדת למות גם בלויריון. :)

מיקי אבל לפני שאתה חושב ברצינות על המוות, אתה חייב לכתוב ולפרסם את מה שעובר עליך, כי אתה כותב כל כך נוגע ללב, ואנשים כמוני וכמוך כל כך צריכים לפעמים מישהו שיבטא את מה שעובר עליהם תוך כדי המחלה וגם בכלל בחיים. ואולי בשביל זה אנחנו חיים- לא בשביל להנות ולא לסבול, אלא כדי לתת משהו מאיתנו לאחרים. נשמע צדקני אולי, אבל זה עושה הרגשה טובה לדעת שמשהו ממך עזר למישהו אחר. אני אוהבת את מה שאתה כותב. אז תכתוב ואולי זה ירחיק קצת את הריקנות והאפסיות שאתה מרגיש. שלך, תמי.

לקחתי כדור מסויים נגד חרדות ולאחר כחצי שנה הכדור הפסיק להשפיע מדוע זה קורה (הכדור עזר לי נגד החרדות )

לשירה איזה כדור נטלת? יש צורך באינפורמציה רבה יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מטופל מזה 3.5 שנים בנוגדי דיכאון בשל דיכאון דיסטימי שקיבל תפנית מג'ורית. מצבי היום טוב מבעבר ואני נזקק למינונים נמוכים יותר. כיום אני מנסה ליטול מלודיל (בעבר: אדרונקס וציפרלקס). הבעייה: אינני מוצא מינון יציב: ללא כדורים אני לא מחזיק יותר ממס' ימים. כאשר מצבי מוחמר אני מתחיל ליטול (בהדרגה) והמצב משתפר, אולם בתוך כשבועיים אני מתחיל לסבול מהרגשה רעה עקב הכדורים (עייפות, עצירות)- גם במינונים לא גבוהים (כדור וחצי של מלודיל) ונאלץ להפחית בהדרגה עד לאפס, ואכן ההרגשה משתפרת.... וחוזר חלילה: שוב הרגשה רעה ללא התרופה, מתחיל לקחת התרופה, משתפר, מופיעות תופעות לוואי, מפחית התרופה וכו'.. הרופא אומר, כי הכדורים יעילים כאשר המינון יציב לאורך זמן ולא באופן שאני נוטל, אולם לצערי אינני מצליח להתייצב במינון כלשהו ! אפילו מינון נמוך ! מה עליי לעשות ??? תודה

הי רונן, הסר דאגה מעל ליבך, יש היום המון כדורים נגד דיכאון. אם המלודיל עושה לך תופעות לואי קשות נסה אחד משלל הכדורים האחרים. התופעות לואי אינדיבידואליות למדי... ואני בטוח שתמצא כדור שיעזור ויהיו לו תופעות לואי לא מורגשות. בברכה מיכאל(מיקי)

הכדור עוזר בשבוע- שבועיים מסויימים, אולם לאחר מכן הוא מתחיל להפריע, זאת התופעה, והיא חוזרת על עצמו גם עם מלודיל וגם עם אדרונקס וציפרלקס, כבר חצי שנה בערך..

מיקי על זה נאמר: " יש מי שאין בכוחו להתיר עצמו מן הכבלים ואף על פי כן גואל הוא לידידו" (ניטשה, כה אמר זרתוסטרא) נינה

שלום דר', לפני כחודשיים התחלתי לקחת כדורי פרוזק. הכדורים גורמים לי לבחילות, יציאות רכות לא נשלטות והרזיה. רציתי לדעת האם זה יחלוף וזה פרק זמן שצריך להתרגל אליו או שהכדור אינו מתאים לי. שוב אדגיש שאני לוקחת את הכדור כבר חודשיים. הסימפטומים כתוצאה מהכדור גורמים לי תסכול וחוסר יכולת לתפקד טוב בעבודה ובכלל. ובמקום לרומם את מצב רוחי אני חרדה מהסימפטומים הנילווים, עליה וקוץ בה.

ליעל אכן בנוסף לתופעות הלוואי צריך לשקול את יעילות התרופה, כלומר עד כמה היא משפרת את מצב הרוח? במידה ואין הטבה במצבך הנפשי ויש תופעות לוואי אז אחרי חודשיים בטח שיש לשקול את החלפת התרופה. בחילות מתרופה נוגדת דיכאון חולפות אחרי כשבועיים, אבל פרט לבחילות יתכן שמדובר בתופעות לוואי של הפרוזק שבדךר כלל חולפות בחודשיים שלושה הראשונים לטיפול, אבל הייתי בודק גם את ההיבט הגופני, כלומר לפנות לרופא המשפחה לבדיקות כל טוב דר' גיורא הידש

ממליצים כאן בפורום על תוסף מזון בשם גאבה חומר פעיל L-THEANINE - שמרגיעה בתוך כ-15 דקות ללא תופעות לוואי. זהו סוג של חומצת אמינו. אני נוטל מודאל וציפראלקס. רשום שהגאבה מעלה את רמת הדופאמין? וידוע לי שגם המודאל עושה כן . האם מסוכן ליטול במקביל תרופות אילו? האם שמעת על חומצת אמינו זו ויעילותה?

לצערי איני מתמצא בטיפולים אלטרנטיביים ואני בספק לגבי יכולתה לעלות את הדופמין.... כל טוב דר' גיורא הידש

מודאל מוריד דופאמין ובוודאי שלא מעלה אותו. אין למודאל או לציפרלקס השפעה ישירה על GABA. בשביל השפעה ישירה על GABA קיימיים כל הכדורים מהקבוצה של הוואליום. לגבי תרופות "טבעיות"- מדובר בד"כ בתכשירים לא זולים, השפעתם לא תמיד ברורה עד הסוף וצריך לבדוק היטב מה לוקחים. בנוסף צריך לבדוק אפשרות לאינטראקציה בין תרופתית, מה שאתה שואל למעשה. אם הרופא שלך לא מתמצא בנושא אז לדעתי אל תשלב תרופה טבעית עם תרופת מרשם כי שילובים מסויימים יכולים גם להזיק.

שלום רב דר' הידש ! הייתי מאוד מעוניינת לשמוע את עצתך ותשובותיך - איבחנו אצלי לפני כחצי שנה מאניה-דיפרסיה קלאסית (בעקבות אפיזודה מאנית והסטוריה עתיקה של דיכאונות - היפומאניות וגם עוד מאניה לפני כ- 7 שנים - מסרוקסט ! ) וכבר חצי שנה אני לוקחת ליתיום וסרוקוואל. מיד עם האבחון התחלתי לקחת 50 מ"ג סרוקוואל , 750 מ"ג ליתיום , מה שהוציא אותי מהמאניה .... במהלך כל התקופה עשיתי מספר בדיקות דם לבדיקת רמת ליתיום בדם ו- TSH : בהתחלה עמד ה- TSH על 3.8. חודשיים וחצי אח"כ כבר היה : 10.7 . (מה שגרם לפסיכיאטר להוריד את מינון הליתיום מ- 750 מ"ג ל- 600 מ"ג ... ) באותה תקופה גם התחלתי לעשות יותר ספורט כדי לעזור לגוף להיפטר מעייפות ... ובבדיקה הבאה ה- TSH היה : 4.5 אח"כ נכנסתי לאט לאט למצב קצת דיכאוני , נהייתי עייפה וכבדה מאוד והפסקתי עם הספורט. וכעבור חודשיים מהבדיקה האחרונה הראו הבדיקות שה- TSH הוא : 13.7 ... בשלב הזה עלתה בי ההשערה שאולי הליתיום לא אשם במצב בלותת התריס ... החלטתי להתחיל ללכת כל יום בערב (למרות שזה היה מאוד קשה בגלל העייפות והכבדות) וכדי שאהיה פחות כבדה ואוכל ללכת ברגל הורתי גם כדור סרוקוואל אחד ( ל- 25 מ"ג ). החלטתי לחזור לעשות ספורט גם כי עלתה בי ההשערה שזה מה שיוריד חזרה את ה- TSH וגם כי זו הדרך היחידה שאני מכירה למלחמה בדכאון ובעייפות .... והפלא ופלא : בבדיקת דם כעבור שבועיים מהבדיקה האחרונה עמד ה- TSH על : 3.7. !!! וגם ההרגשה שלי השתפרה מאוד ( הדכאון הולך ונעלם ) הערה : בכל הבדיקות היתה רמת הליתיום בדם : 0.3 (בהתחלה היתה : 0.5 לפני ההורדה מ- 750 מ"ג ליתיום ל- 600 מ"ג ליתיום ) שאלתי : יכול להיות שכל הבעיות הרגשיות שהיו לי נגרמות בעצם מבעיות בבלוטת התריס ?אולי התרופה המתאימה לי היא ספורט & תרופה לבלוטת התריס ולא מה שאני לוקחת ? אני היום בת 29. בגיל ההתבגרות היה לי דיכאון ארוך וקשה. ואח"כ באוניברסיטה לקחתי סרוקסט 70 מ"ג (נגד OCD ודיכאון ) ונכנסתי למאניה. מאז ועד לפני חצי שנה לא לקחתי תרופות ונלחמתי במצבי רוח בעזרת ספורט - הליכה ברגל ושחייה .... (בין המאניה באוניברסיטה למאניה לפני חצי שנה עברו 7 שנים ...) המאניה האחרונה קרתה חודשיים לאחר שהפסקתי לקחת גלולות נגד הריון ( שלקחתי רצוף 7 שנים ... ) וגם בעקבות התלבטות שלי לגבי כל מיני שינויים בעבודה - משפחה. אני והפסיכיאטר שלי מתכננים להוריד את הסרוקוואל לחלוטין בהמשך ... ואולי בנוסף לליתיום / במקומו להתחיל בלמיקטל. לסיכום שאלותי : 1 ) האם ייתכן שהבעיות הרגשיות שלי נובעות בכלל מבלותת התריס ואת הבעיה הזו צריך לתקוף ? 2) האם ייתכן שאין בכלל בעיה עם הליתיום ולא צריך להוריד אותו ואולי אפשר גם להעלות אותו - כלומר שלא הוא גורם לבעייה בבלותת התריס ולעייפות ? . עובדה - ספורט עקבי מסדר את הבעיה בחזרה לפחות לפי בדיקות הדם ... 3) האם כדאי להתחיל לקחת למיקטל ? האם ישנן דרכים טבעיות לטיפול בבעיה ? ( אני לא חושבת שאני נמנית על המקרים החמורים של מאניה דיפרסיה ) דרך אגב- ה- OCD שהזכרתי - כן , גם את הדבר הנחמד הזה יש לי .... היה פעם קשה ביותר ... (בגלל זה נתנו לי פעם סרוקסט) כבר לא קשה כמו פעם - למדתי להסתדר איתו ולהילחם בו בדרכים התנהגותיות ....כך שמבחינתי אין צורך להתייחס אליו כרגע .... תודה תודה תודה , וסליחה על המלל הרב ... ( רציתי לתאר את המצב במדויק עד כמה שאפשר ) תודה , גמלא.

אני לא מומחית אבל אני יודעת שלקיחת הורמונים עשויה בהחלט להביא למאניה אצל מי שיש לו פוטנציאל לכך.לדעתי את צריכה להשתמש באמצעי מניעה אחר ולא בהורמונים

לגמלא אני חושב שקצת איבדתי את הכיוון במכתבך הארוך כך שאם אני מחמיץ משהו תחזרי ותשאלי. את מדברת על התקפים חוזרים של דיכאון ופעילות יתר ולכן מתקבל על הדעת שמדובר בבעיה נפשית ולאו דווקא בבעיה של בלוטת התריס. פעילות בלוטת התריס נקבעת לפי ההורמונים של בלוטת התריס T3,T4 ולא על ידי ה TSH, ה TSH הוא חשוב אבל אין הוא עדות ישירה לגבי פעילות בלוטת התריס. סביר שהבעיות בבלוטת התריס קשורות לליטיום ולכן אם אפשר צריך לשקול את החלפת הליטיום לתרופה דומה אחרת כמו למיקטל למשל כל טוב דר' גיורא הידש

האם למישהו נסיון עם התרופה לטיפול בחרדות עם תופעות גופניות נילוות ?

אם אני לא טועה אתה מתכוון לSam-e (S-Adenyl-methionine) הנסיון שלי הוא שזה לא ממש עוזר לחרדות בכלל.. אפילו מגביר אותם אם לוקחים יותר מידי מזה..זה טוב נגד דיכאון במיוחד כזה שמוריד לך אנרגיה כי התרופה הזאת קצת מעלה את האנרגיה

לקחתי את זה כשניסיתי להוריד תרופה לפני שנה וחצי. הנסיון הזה הסתיים בכי רע. אני לא יכולה לדעת אם זה בגלל שזה לא עזר מספיק, או בגלל שזה לא עזר בכלל, או אולי- זה בכלל הזיק.. קשה לדעת מה היה קורה אילו לו הייתי לוקחת את זה..

מזה מס' שנים אני מטופל תרופתית נגד תופעות חרדה ללא הצלחה מרובה . תופעת החרדה משפיעה על גופי בתופעות פיזיות קשות. מה יקרה אם לא אקח טיפול תרופתי? סה"כ אני בריא גופנית וכל הבעיה היא ב"CPU" שלי שזה המוח. האם אפשר למות מתופעות חרדה קשות? האם מקבלים התקף לב כאשר חשים תופעת חרדה של כאב בלב + הקרנה חזקה ליד שמאל? כל אילו ואחרים מוגדרים בשפה שלכם כתופעות פסיכוסאמטיות. חשבתי לרדת לגמרי מתרופות - כמובן בהדרגה ובזהירות ובפיקוח פסיכיאטר מומחה ולעבור לטיפול בצמחי מרפא תחת פיקוח הרבליסט. מה דעתכם בענין? איך עוברים למשל להיפריקום שגם משפיע על המוח? האם צריך תקופת שהות שבין הפסקת התרופות לתחילת השימוש בהיפריקום?

שלום לחושב, אחד המאפיינים של התקף חרדה הוא התחושה כאילו אתה "הולך לקבל התקף לב" (או במקרים אחרים "הולך להשתגע") אך זו רק תחושה, זה לא הולך לקרות באמת. זה הדבר שכל כך קשה בהתקף חרדה - זה מרגיש אמיתי למרות שזה לא. לא מתים מזה ולא מקבלים התקף לב. מה שעוזר להתמודד עם ההתקף הוא להפסיק לפחד ממנו, לדעת שכך אתה מרגיש, שזו רק תחושה אבל זה לא באמת ושזה יעבור תוך פרק זמן כלשהו. ללא טיפול תרופתי סביר כי תחוש את החרדה באופן חזק ותכוף יותר, אך לא יגרם לך נזק גופני באמת, רק סבל נפשי (אולי "רק" זו לא המילה המתאימה כי זה קשה בפני עצמו). אחת הדרכים להתמודד עם חרדה היא ללכת לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שזהו טיפול באמצעות שיחה. יש מטפלים המתמחים בשיטת טיפול זו. הייתרון של השיטה בשונה מתרופות היא שהיא מלמדת אותך כלים להתמודד עם החרדה לטווח ארוך. תרופות עוזרות, אך כשמפסיקים אותן סביר כי תופעות החרדה יחזרו/יתחזקו. נהוג לשלב טיפול בתרופות עם CBT, אז היעילות הכי גדולה. במקומך הייתי מתחילה טיפול קוגניטיבי-התנהגותי וממשיכה עם התרופות כרגיל, לאחר שהייתי מרגישה שיפור כתוצאה מהטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי הייתי מנסה לרדת בצורה הדרגתית מהתרופות (או רק מורידה במינון) בתיאום עם הפסיכיאטר. אני לא מכירה ממש את ההיפרקום, אני מניחה שהוא פועל בדומה לתרופות פסכיאטריות המטפלות בחרדה ומשפיע על כמות הסירוטונין במח. אני לא רואה הבדל גדול בין התרופות לטיפול ב"צמחים טבעיים" היות ומדובר בהשפעה על אותם מנגנונים מוחיים, פרט לכך שתרופות פסיכיאטריות נבדקו יותר במחקרים ויש איתן ניסיון רב יותר בטיפול. אם היפרקום יעזור לך יותר מאשר התרופות שאתה נוטל עכשיו אז זה נהדר, העיקר שזה עוזר. גם לגבי תרופות פסיכיאטריות - יש הרבה סוגים של תרופות נגד חרדה, אולי כדאי לך לנסות סוג אחר ולראות אם ישפיע יותר טוב מהתרופות העכשיוויות. בהצלחה, אני.

אפשר אחת ולתמיד להבין מהו טיפול קוגנטיבי התנהגותי? פרוט בבקשה..........

לא ניתן למות לצערי רק מחרדה יש בעולמנו די והותר סיבות למוות אל תהיה חרד מהחרדה לא הייתי מזלזל בתרופות פסיכ' אלא דווקא בצמחי מרפא, שאינם יעילים מלבד לסוחרים בהם ולא פותרים את העניין אבל איש וענייניו...

מתח וחרדה קשורים להרבה מחלות גופניות, חלקן קשות. ידוע שאנשים מתוחים ולחוצים מועדים להתקף לב, או אירוע מוחי, יותר מאנשים רגועים ושלווים. כל רופא כללי יגיד לך שאורח חיים בריא כולל גם שמירה על הנפש ולא רק על הגוף. לא כולם צריכים ווליום או פרוזק, אבל אם צריכים, בכפוף לאיבחון ומעקב רפואי של מומחה, אז אין סיבה להימנע מטיפול. לגבי תרופות "טבעיות", מדובר במוצרים שנמכרים ללא מרשם ובלי פיקוח של רופא וכל האחריות של הטיפול, לטובה או לרעה, מוטלת עליך בלבד. חרדה איננה מחלה ולכן אין כאן עניין של "לצאת מחרדה". כל אדם נורמלי חווה תחושות של חרדה בדרגה כזאת או אחרת. ההחלטה אם לטפל קשורה בעצמה של הסיפטומים, הסבל שהיא גורמת וההפרעה לתפקוד. בכל סוג של טיפול רצוי להתיעץ עם מומחה בתחום.

לחושב מתח וחרדה קשורים מאוד לתוחלת החיים ואיכות החיים. ישנן מחלות גופניות לא מעטות שנגרמות/מוחמרות בגלל חרדות. החרדות משפיעות על הורמונים רבים בגוף, כמו אדרנלין, נוראפינפרין, רמת הסוכר בדם, חומציות בקיבה, מערכת החיסון והרשימה ארוכה. מצד שני לא כדאי ליטול תרופות שאינן עוזרות לך.... איני חושב שטיפול בחומרים טבעיים יעזור היכן שהטיפולים התרופתיים נכשלו. כמובן שהדבר החשוב ביותר להוסיף הוא פסיכותרפיה או שיטות הרפיה כמו ביופיידבק, יוגה וכך הלאה. ספורט ותזונה נכונה חשובים לא פחות. אפשר ללכת להתייעצות נוספת כדי לשמוע חוות דעת מאחד הרופאים הבכירים בארץ. אפשרות נוספת שכדאי לבדוק האם ברקע מדובר על בעיה של הפרעת קשב וריכוז. טוב, אני חושב שנתתי לך מספיק חומר למחשבה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום! רציתי לדעת אם הפרונוזה במחלות נפש בכלל, ובהפרעה סכיזואפקטיבית בפרט, מושפעת מהגיל בו הופיעה המחלה. שמעתי שככל שהגיל מבוגר יותר הפרוגנוזה טובה יותר - האם זה משהו שהוכח מחקרית? תודה -רועי

לרועי תלוי איזו הפרעה נפשית, כל אחת שונה. בסכיזופרניה הכלל הזה נכון והוא הוכח מחקרית. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני נוטל מזה כחודשיים לוסטרל מתוכם חודש במינון המקסימלי אליו אני אמור להגיע, כלומר, 200 מ"ג. אין שום הטבה במצבי. ידוע לי שלעתים ההשפעה אורכת זמן אך האם מצב כפי שתיארתי עשוי להיות שלב בדרך אל ההטבה או שמא כדאי להחליף תרופה לסרוקסט או אפקסור? יש לציין שמלבד קושי בגמירה אין תו"ל לתרופה.

בדיכאון ההטבה מתחילה אחרי 4 שבועות בממוצע אבל ב-OCD ההטבה מתחילה רק אחרי 12 שבועות בממוצע. 12 שבועות סופרים מהרגע שהתחלת לקחת את המינון הנדרש=200 מ"ג ליום. סרוקסט איננה יותר חזקה מלוסטרל עבור OCD ולכן אם אין תופעות לוואי מיוחדות אז גם אין טעם להחליף ביניהם. לדעתי עליך לחכות עוד חודשיים לפחות בשביל להעריך את ההשפעה של הלוסטרל.

לשי אם אחרי שישה שבועות של נטילה אין שום שפור בדרך כלל מחליפים לתרופה אחרת שמתאימה לך יותר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

היי האם כדורים נגד חרדה, גם אם לא במינון נמוך, יכולים לגרום בטווח הקצר או הארוך ירידה ביכולת הקוגניטיבית, כולל זיכרון וקשב? תודה

שלום, לתרופות נוגדות חרדה ישנה תופעת לוואי של עייפות וטשטוש מסויים ואז עלולה להיות ירידה ביכולת הקוגניטיבית. צריך למצוא את התרופה המתאימה לך, כלומר תרגיעה את החרדה (ואז יש שיפור ביכולת הקוגניטיבית) ללא תופעת הלוואי של הטשטוש. שבוע טוב דר' גיורא הידש

דר הידש שלום אתמול הלכתי אל פסיכיאטר שהחליט לתת לי סרוקסט 20 מ"ג עקב הדיכאון הקליני שלי, אני לא לוקחת עוד תרופה. הוא אמר לי לקחת בהתחלה חצי כדור ואז לעבור לכדור, אבל שכחתי לשאול אותו כמה פעמים לקחת חצי כדור עד שאפשר לכדור, והיום שבת, אני לא יכולה ליצור איתו קשר. לעצתך אודה, שולה

לשולה, כמה ימים, בערך שבוע, תלוי עד כמה יהיו/לא יהיו תופעות לוואי ועד כמה תסתגלי בקלות לתרופה. זה עניין אינדיווידואלי, יש רופאים שמתחילים טיפול מכדור שלם, הכל לפי ההרגשה שלך. סופ"ש נעים, דנה

תודה לדנה ואני מצטרף לדבריה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום יש לי בעיה ואני לא יודע למי לפנות או מה לעשות אישתי היקרה שאני מאוד אוהב אותה ככול הנראה סובלת ממניה דיפרסיה לפי כל הסימנים חוסר רצון לחיות עיפות תמידית בכי שלא נפסק ויש לה גם ימים נהדרים של מניה שהיא יצירתית באומנות בסקס ובהכל הבעיה שהיא לא רוצה ללכת לטיפול אצל פסיכולוג כי זה אולי ימנע מימנה את האפשרות להוציא רשיון נהיגה וגם יקחו לה את האקדח הפחד שלה זה גם שטיפול תרופתי יכול לבטל את ימי מניה שגורמים לה כולכך טוב האם יש אפשרות לטיפול אצל גורם פרטי ולא ממשלתי? שלא אוטומטית ידווח לרשויות בלי לבדוק באמת עד כמה המצב חמור

וודאי שיש אפשרות ללכת לטיפול פרטי, אבל אם המצב של אישתך באמת מסוכן, גם פסיכולוג פרטי יצטרך לדווח לרשויות על כך שהיא נושאת אקדח כי היא עלולה לסכן את עצמה או אחרים. אבחנה כמניה דיפרסיה לא מחייבת מניעת רשיון נהיגה, אם נמצאים במצב מאוזן אין מניעה לעשות שום דבר. הבעיה היא במצבי המניה הקיצוניים ובפסיכוזות. תרגישו טוב, תמי.

תודה לתמי ואני מצטרף לדבריה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

היי רציתי לדעת.. האם התרופה בונסרין יכולה לגרום לחולשה?ירידת לחץ דם? תודה

כן, אולם לדעתי התופעות הללו נדירות מאוד, ולכן הייתי בודק אפשרויות נוספות לפני שהייתי מיחס אותן לבונסרין. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רציתי לדעת אם גאודון יעיל בטיפול בOCD? והאם גם סימבלטה אמורה לעזור לחרדות?

לאמיר התשובה לשתי השאלות היא שיתכן אבל הדברים עדיין לא הוכיחו. כלומר אין מספיק מחקרים שסימבלטה יעילה לחרדות, ונכון שמקובל להוסיף תרופה נוגדת פסיכוזה בטיפול ב OCD כמו רספרידל אבל לפי ידיעתי אין מספיק מחקרים דווקא עם גאודון, או שישנם כבר דברים חדשים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם ל 15 מ"ג אלטרולט מדי ערב, שניתנו לי עקב כאבי ראש, יש גם השפעה נוגדרת חרדה? תודה

לדני אולי השפעה מאוד מועטה כיוון שהמינון מאוד נמוך. כמובן שהשאלה אינה כללית אלא מה קורה אצלך, ועל כך אתה יכול להשיב. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני מטופל בSSRI מזה כשלוש שנים נגד חרדה ולא יצאתי מהתופעות. לפני כחודש (בהמלצה) התחלתי בציפראלקס שלא נתן הטבה משמעותית. פסיכיאטר חדש שהחלתי טיפול אצלו המליץ להמשיך חצי כדור בבוקר + חצי בצהרים וכמו כן לשלב 50 מ"ג מודל בבוקר. המטרה היא להחליף את הציפראלקס למודל. באיזה טווח של זמן מרגישים הטבה במודל? האם השיטה של נטילת שני כדורים יחד באופן זמני רק כדי "להיגמל" מהציפראלקס היא נכונה? איך נגמלים ממינון ציפראלקס כנ"ל? (חצי בבוקר וחצי בערב 5 מ"ג)?

אחרי כישלון טיפולי ב-SSRI אפשר לנסות תרופה מסוג SNRI (אפקסור, איקסל, סימבלטה). מודל, אשר מיועדת במקור נגד סכיזופרניה, ניתנת במינונים נמוכים להרגעת חרדות, אבל ההשפעה שלה שונה לחלוטין מהתרופות שפועלות על הסרוטונין או על הנוראפינפרין, שהן כיום תרופות הבחירה להפרעות חרדה או דיכאון. מודאל חוסמת דופאמין ויש לה פרופיל תופעות לוואי שונה לחלוטין מהתרופות האחרות שלקחת עד היום.

למתעניין בהחלט מקובל להפסיק ציפרלקס באופן הדרגתי ואין בעיה להוסיף במקביל מודל. מודל היא תרופה עדינה שבהחלט יעילה נגד חרדות וכנראה יש לה גם השפעה קלה נוגדת דיכאון. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב הוחלף לי טיפול בסרוקסט לאפקסור XR . הסרוקסט עזר לחרדות ולדכאון אך היו לו תופעות לואי. רציתי לדעת מה ההבדל בין אפקסור רגיל לאפקסור XR? מלבד המחיר? האם חוץ מהשיחרור האיטי יש הבדל נוסף? האם ניתן להגיע לתוצאה דומה של הXR ע"י נטילה של האפקסור הרגיל פעמיים ביום? תודה אורלי.

עם ה-XR הרמה בדם קבועה לאורך כל היממה והנטילה היא פעם ביום בלבד. כתוצאה מכך ייתכנו הבדלים קלים בתופעות לוואי ואולי גם בהשפעה העיקרית של התרופה. ה-XR לא נמצא בסל של קופ"ח כללית ולכן, אם את בכללית, יעלה לך הרבה יותר. אם הנושא הכספי מעיק עליך, ניתן לבקש מהפסיכיאטר וונלה במקום אפקסור, שאותו נוטלים פעמיים ביום והוא כלול בסל של כל הקופות.

לאורלי בשתי התרופות המולקולה הפעילה זהה, כמובן שהשחרור איטי יותר ב XR. רוב המחקרים המצאו יעילות של האפקסור נגד חרדות בוצעו עם ה XR, אבל סביר שההבדל ביניהן לא גדול. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום , לפני כמה ימים נתקלתי פעם ראשונה בפורום הזה ונורא כיף כאן, אז אני מקווה שלא איכפת לכם שאישאר. קראתי את העץ של תמי עם המחשבות על האנונימיות של המטפל, תמי היקרה, את מתארת בדיוק את מה שאני הרגשתי ועדיין קצת מרגישה, לא בדיוק באותו חוזק. זה משגע לגמרי לפעמים שאני רואה שהוא לא בדיוק כמו תמיד ואני רוצה לשאול אותו אם קרה לו משהו,בבית, בעבודה, וזה בלתי אפשרי לעשות את זה. לפעמים אני מרגישה שאני רוצה לגעת בו, בדיוק כמו שתמי כתבה, לא מתוך אהבה או מיניות, לגעת בו מתוך הכרת תודה, רצון להרגיש את הקירבה מקבלת גם ביטוי פיזי. אבל הוא תמיד נשאר מאחורי השולחן..... גם לי יש והיו פנטזיות מיניות על המטפל שלי, אבל זה לא בדיוק משהו שהייתי רוצה להגשים, ואני גם יודעת שזה בטח יזיק. אבל בא לי להרגיש אותו באמת, לדעת עליו, להיות גם חלק מהחיים שלו, לדעת שהוא יותר אנושי ולא רק "מכונה" שנותנת לי. כי הוא מקסים, ומטפל נפלא, אבל אני לא יודעת מי הוא באמת.....מה הוא עושה עם הילדים שלו? איך הוא בתור אבא? איך הוא אוהב לבלות, להרגע? אז תמי, מאד התרגשתי לקרוא את הדברים שלך. רציתי לשאול אותכם שאלה שאני חושבת עליה. יכול להיות שגם למטפל יש מחשבות כאלה? יכול להיות שהוא מקנא נניח בבן הזוג שלנו? יכול להיות שהוא מרגיש גם כן קרוב מאד אלינו והיה רוצה לגעת, לחבק, אבל הגבולות האלה מתסכלים גם אותו? שמחתי למצוא את הפורום הזה, שבת שלום לכולם, ליזי

היי ליזי, מהניסיון שלי למטפלים יש גם מחשבות ורגשות, אבל נראה לי שהן בעלות אופי שונה. יותר בכיוון ההורי של לעזור למטופל, להציל אותו, לאמץ אותו, לחבק, לפעמים יכולה להיות גם משיכה, יכולה להיות הנאה מהקשר כמו גם תסכול, דחייה, עייפות וכו' נראה לי שההתאהבות במישהו לא מושג וסמכותי היא יותר נחלת המטופלים. סופ"ש נעים, אני.

בעיני טיפול הוא לא רק טיפול אלא גם קשר אנושי, אמנם לא סימטרי, אבל בהחלט הדדי. מהניסיון שלי יש מטופלים שנכנסים אצלי עמוק עמוק ללב ואני חושבת עליהם ועסוקה בהם הרבה מעבר לפגישות שלנו. אני עובדת בעיקר עם ילדים כך שלא יצא לי לחוות משיכה ממש למטופלי. זה נושא קצת בעייתי מבחינה אתית, אבל שמעתי על פסיכולוג שהתאהב במטופלת שלו, והם התחתנו... אבל זה מקרה נדיר. ברוב המקרים האנרגייה היא יותר מהכיוון של המטופל למטפל בגלל שהקשר הזה אינו סימטרי, המטופל תמיד במרכז, המטפל תמיד כזה מיטיב - חוץ מבמצבים בהם הוא מה זה מעצבן... שמחה שהנושאים האלה מעסיקים גם אתכם. שבת שלום תמי.

ד"ר הידש שלום, אני נוטלת מזה כחודשיים וחצי רדוקטיל (10 מ'-כדור 1 ביום) במטרה להפחית ממשקלי בנוסף לדיאטה (התחלתי עם משקל עודף של כ-15 ק"ג, עד כה הפחתתי 6 ק"ג ) לפני שבועיים עברתי ארוע טראומתי...ומאז התגברה אצלי חרדה, (אני בטיפול פסיכולוגי מזה 3 שנים ). ברצוני לדעת האם הרדוקטיל יעיל גם לטיפול בחרדה במינון הנוכחי, אם בכלל ? לתשובתך אודה, גלית.

לגלית הרדוקטיל פועל הפוך מנוגדי דיכאון וחרדה, לכן לא מומלץ ליטול אותו לאנשים הסובלים מדכאון או מחרדות. שבת שלום דר' גיורא הידש

הפסיכולוגית שלי טוענת שהציפרלקס לא אמור לעזור לי במצב הרוח,אלא רק ברמה החרדתית. האם זה נכון שהנוגדי דכאון אינם עוזרים במצב הרוח הירוד? תוך כמה זמן הכדור למיקטל אמור להראות תוצאות? תודה.

ללינור זה קצת אבסורד לאמר שכדור נוגד דיכאון לא משפר את מצב הרוח ומוציא מדיכאון? בודאי שהוא עושה זאת. עם הלמיקטל יש בעיה, חייבים להתחיל באופן מאוד מאוד הדרגתי כך שלוקח זמן עד שמגיעים לרמה נאותה והתרופה משפיעה. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום לכולם. יש לי שאלה: האם יש מכונים בארץ בייחוד בתל-אביב שדומים למכון סאמיט והכוונה היא למכונים של משרד הבריאות או פרטיים או שניהם ביחד חשוב לי המקום הטוב ביותר באיזור תל אביב והסביבה או לאו דווקא אני בן 19 אם הגיל יכול לעזור........

הי רפי עניתי לך למטה כלומר מוקדם יותר. אשמח לעזור אם יש שאלות נוספות. אורלי.

ד"ר שלום ראשית ברצני להודות לך על תשובותיך האדיבות והמקצועיות ועל סבלנותך הרבה. להלן פרטי המקרה: בן 40 גל שלישי של חרדה ודיכאון (לפני 8 שנים ופני 4 שנים) טופלתי בעבר בציפרמיל 20 מ"ג ופשוט יצאתי מזה וזאת לאחר "סיבוב" של שנה בין פסיכולוגים. הגל הנוכחי הוא הקשה מכולם התחיל לפני כשנה וחצי ונמשך עד לעצם היום הזה טופלתי בציפרלקס עד 15 מ"ג, ציפרמיל עד 40 מ"ג, אפקסור xr עד 225 מ"ג, ולוסטרל עד 200 מ"ג. הטיפול והעליה במינון נעשה כמובן בהשגחת הרופאה הפסיכיאטרית את הכדורים לקחתי כ"א בממוצע כחודשיים שלושה אך ללא הטבה.יש לציין שבהתקפות קשות אני לוקח קזנקס 0.5 מ"ג לפי הצורך (משתדל מאוד שלא לקחת). לפני כחודש קיבלתי החלטה יחד עם הרופאה לרדת מהכדורים בהדרגה עד להפסקה מוחלטת וכיום זה המצב. אני כחודש ללא כדורים כלל .בשבועיים הראשונים הרגשתי מצויין ולפני כשבוע שוב חלה נסיגה ללא שום טריגר. לפני יומיים התחלתי לקחת אומגה 3 פעמיים עד שלוש ביום ומחכה לנס. שאלות: 1. מה אתה ממליץ לי לעשות ?(שכן אני עובד בתפקיד יחסית בכיר בשירות הציבורי.ואני חושש להעדר לעיתים קרובות מהעבודה). 2. יש מצב שהפעם לא אצא מזה? בכלל האם יש מצב שלא יוצאים מחרדה ודיכאון? 3. הרופאה טוענת שאני סובל גם מכפייתיות והמליצה לשלב לוסטרל וריספרדל עד 1.5 מ"ג , אני לא הסכמתי שכן קראתי על ת"ל של הריספרדל ושהיא ניתנת בעיקר לסכיזופרנים? לתשובתך אודה שרון

לשרון אכן נראה שהדברים מורכבים ופעמים רבות שילוב של חרדה ו OCD הם יותר עמידים לטיפול. השילוב של רספרידל עם תרופה נוגדת דיכאון הוא מקובל כאשר לא מגיבים רק לנוגד הדיכאון, ואין מדובר כאן על סכיזופרניה. אפשרות נוספת היא להוסיף תרופה מייצבת מצב הרוח (דפלפט, טגרטול) ולראות את ההשפעה המשולבת. עם זאת הדבר המומלץ ביותר הוא לבקש התייעצות נוספת-חוות דעת שניה ולהגיע לאחד מהרופאים הבכירים בארץ, שהוא יבדוק את האבחנה ויציע את הטיפול המתאים ביותר לדעתו. שבת שלום דר' גיורא הידש

ד"ר הידש המלצת על פניה לחווד רפואית נוספת על פסיכיאטר בכיר ידוע לי שלא מקובל להמליץ בפורום אך אולי ניתן לקבל המלצה ישירות לדואר האלקטרוני שלי. בתודה מראש שרון

אחותי בת 29, לקתה בהתקף פסיכוטי לפני כחודש וחצי .האבחנה היתה פסיכוזה פרנואידית,היא הומלצה לאישפוז וסרבה להתאשפז. בהמשך סירבה לקחת טיפול תרופתי וכיום היא חיה בבית הורי - אינה עובדת,ונמצאת במצב די דכאוני -מרובה התפרצויות בכי .מצד אחד נראה כי מצבה לעומת הימים הראשונים - טוב יותר.מצד שני היא כנראה מתחילה לעכל את אשר ארע אבל לא מוכנה לקבל שום סוג של עזרה (תרופות,טיפול פסיכולוגי וכיוב').נראה שאין לה הכלים לחלץ את עצמה מהמצב ואנו חסרי אונים. מספר שאלות לי: - האם מצב זה של אי טיפול תרופתי יכול לגרום לה לנזק בלתי הפיך בעתיד? האם יש סיכוי שהיא תצליח להתגבר על הבעיה ללא טיפול תרופתי? -כיצד עלינו לנהוג ? האם להכריח אותה לקחת את התרופות בכוח? האם להניח לה לשקוע? ומה יהיה על הורי - שסופגים למעשה את כל הקושי לבדם? תודה וסליחה על אורך השאלה אתי

שלום אתי, אני עברתי משהו דומה למה שאחותך עוברת, במקרה שלי כן לקחתי תרופות והלכתי לטיפול. אני מכירה מישהי שהייה לה משבר פסיכוטי ולא קיבלה טיפול ויצאה מזה לבד, כך שזה אפשרי אבל נראה לי מסוכן לסמוך על זה. אירוע פסיכוטי יכול להיות סימפטום של מחלה יותר קשה - סכיזופרנייה, ואז מאוד חשוב לקבל טיפול כי אחרת המצב יכול להתדרדר עוד והתרופות הן הטיפול המרכזי שמאפשר לתפקד. כמו כן תרופות יכולות להוציא אותה מהדיכאון. כדאי לשכנע את אחותך לעבור אבחון ולקבל תרופות וגם פסיכותרפיה - זה הטיפול שיתן לה סיכויים הכי גדולים לחזור לתפקד ולהרגיש טוב. אולי עזרה טיפולית להורייך יכולה להיות גם מועילה. להקל עליהם ולתת להם כלים כיצד לסייע לבתם ולעצמם. סופ"ש נעים, אני.

לא. אני מצטרף לדבריה של ה"משתפרת" בכל מה שכתבה. באופן עקרוני מדובר על מצב מורכב שבו שיתוף הפעולה חיוני, כפי שאת כותבת אין לה את היכולות לעזור לעצמה ולכן צריך לעזור לה. אבל הבעיה היא שאי אפשר בכוח וצריך לשכנע אותה.... וזו משימה לא קלה. צריך לחזור ולדבר אתה ולמצוא את הסדק שבו תסכים להפגש עם פסיכיאטר ואולי תצליח ליצור קשר אתו. יתכן שבמשך הזמן בגלל שהיא סובלת וקשה לה היא תבין ותהיה מוכנה לתת צ'אנס לטיפול. אבל באמת צריך הרבה סבלנות זה לא קל. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב, הנני נוטלת ציפרלקס (10 מ"ג) קרוב לחצי שנה. שאלותי הן: מה טווח הזמן בו ניתן לצפות למקסימום השפעה? (כמה זמן צריך ליטול את התרופה עמ"נ להנות ממקסימום הפוטנצייאל שלה?) שנית, האם ניתן בכל עת על פי התחושה הסובייקטיבית להפסיק את התרופה - בהדרגה כמובן - 5 מ"ג שבועיים לפני הסיום ומהם ההשלכות האפשריות (האם עלי לצפות לרימסיה והחמרה בדיכאון או שהשפעות התרופה נמשכות לטווח ארוך גם לאחר הפסקת השימוש) השפעות התרופה המורגשות: שיפור בבטחון העצמי וביכולת הוורבאלית, שינוי בעוצמתו ובתדירותו של הדיכאון הנחווה, יכולת התמודדות ופרספקטיבה בריאה יותר, וכן יצירתיות וכאריזמטיות. לתשובתך המהירה אודה. בכבוד רב, אליה.

היי לפני סיום טיפול יש להייעץ עם הפסיכיאטר. כנ"ל לגבי מינון מתאים. לגבי איך הכדור ישפיע לאחר סיום טיפול- זה ניסוי וטעייה. לא ניתן להבטיח כלום מראש. צריך לנסות ולראות.

תודה על חוות דעתך.

לאליה ההשפעה המקסימלית של ציפרלקס היא כעבור שלושה ארבעה חודשים אחרי ההתחלה ואז ישנה התייצבות. אם מפסיקים את הציפרלקס מוקדם מדי עלולים לחזור למצב ההתחלתי שבגללו נוטלים את התרופה. כלומר כעת צריך ליטול את התרופה למניעת חזרה למצב הראשוני, כטיפול מונע. משך הטיפול בהתקף ראשון הוא כשנה. הפסקת הטיפול מתבצעת תוך ראיה והסתכלות של כל התמונה. לחצים שונים כמו במשפחה, חברה, עבודה, מבנה האישיות וכך הלאה. כך שרק הרופא המכיר אותך יכול לקבוע בדיוק את זמן הפסקת הטיפול. שבת שלום דר' גיורא הידש

תודה על תשובתך. מן הראוי לציין שלאור השכלתי החלטתי על דעת עצמי ליטול את הציפרלקס, שילבתי פסיכותרפיה למשך 9 חודשים (כעת אני בהפסקה) אך נמנעתי מהתייעצות עם פסיכייאטר. כאשר אתה אומר "בהתייעצות עם הרופא המטפל" - האם אתה ממליץ על התייעצות עם פסיכייאטר (שאינו מכיר למעשה את המקרה שלי) או לחזור לפסיכולוג המטפל ולשאול לדעתו? (בנוגע להפסקת הטיפול). בתודה מראש, אליה.