פורום פסיכיאטריה

נראה לי שניסיתי על עצמי את הכל, ולרפואה הנוכחית אין יותר מה להציע לי. רציתי לשאול האם יש איזו תקווה להאחז בה בדמות חידושים רפואיים צפויים בנושא הזה? אולי מחקרים חדשים, תרופות חדשות שאמורות לצאת, גילויים חדשים.. ? אני רוצה תקווה, והייתי שמח לשמוע ששווה להחזיק מעמד עוד קצת ושיש תקווה מהכיוון של התפתחות הרפואה..

קשה לי להאמין שניסית הכל למרות שאני מזדהה עם תחושת הייאוש אחרי נסיונות רבים לא מצליחים. לא תיארת מה יש לך, אך ניתן למצוא טיפול תרופתי טוב, למרות שלפעמים דרוש זמן והמון סבלנות עד שמוצאים. אך שמוצאים - זה שווה את המאמץ.

שלום, בהחלט ישנה התקדמות עצומה ברפואה ובעיקר בפסיכיאטריה. רק כדי להמחיש את הנקודה. כדי לקבל תעודת מומחה על הרופא להבחן לפני וועדה של רופאים. כל החומר וכל התרופות שהיו בשמוש אז, כאשר נבחנתי כמעט ולא נמצאות בשימוש היום. כלומר כמעט הכל חדש....., זו התקדמות עצומה. שבת שלום דר' גיורא הידש

בעתיד כל חולה יקבל תרופה לא לפי שם מחלה אלא עפ"י הפרופיל הגנטי שלו, כלומר עפ"י ה-DNA שלו. מלבד זאת, יהיו כלים שיאפשרו למנוע את העברת הגנים של המחלה עוד לפני הלידה. בפסיכיאטריה כמעט הכל זה גנטי ולכן פסיכיאטרים רבים ישארו ללא פרנסה. בחו"ל יש מכונים שמשתמשים כבר היום בכלים כירורגים למקרים עמידים של חולים שלא הגיבו לתרופות.

האם יש כאן אנשים מאמינים? אם כן, קשה לי להבין כיצד אפשר לאהוב אלוקים שכזה.. אני אישית שונא אותו !! זה לא אויב ולא אדם רע שאחראי לסבל הנוראי שלי, זה הוא שאחראי לזה !! (אני קצת רגשי ולא רציונלי, אני יודע) באמת, יש כאן מישהו שאוהב את אלוקים? אשמח לשמוע איך זה אפשרי.. (להאמין ולפחד מעונש נראה לי עוד אפשרי, אבל לא לאהוב)

אני אישית לא מאמינה אך זה כמו הורה שלפעמים עושה לילד דברים טובים (קונה לו גלידה נגיד) לעומת לא עוזר לו כספית - שעל פניו נראה רע - אך למעשה הוא מנסה לחנך אותו ולתת לו כלים ולאו דווקא כסף. אז אם הייתי מאמינה וחושבת שהוא טוב ומיטיב- אני חושבת שהיה מרגיע אותי שהוא יודע למה הוא עושה את זה... אני מניחה שבכלל אתה יכול לשאול שאלות על אמונה וסבל - הרי דברים איומים רבים קרו בעולם, יותר מסבל ספציפי שלך, למשל השואה - אז איך הסתדרת עם האמונה ועם זה יחד?

הורדתי מינון תרופה. נהגתי לקחת 75 מ"ג אפקסור פעמיים ביום, וירדתי ל-25 מ"ג פעמיים ביום. אני מרגישה מאד רע. ממש סובלת. רעד וכו' ורצון לבכות. כנראה שאני צריכה לעלות מינון בחזרה. גם לפני כן לא היה טוב, בגלל זה ניסיתי לשנות כיוון של טיפול (לטיפול טבעי יותר) אני מיואשת. מה הכיוון? להוריד תרופות? להיות מוכנה לסבול בשביל עתיד טוב יותר? או שבכלל זה לא הכיוון לעתיד טוב יותר.. אם אני מחליטה לחזור לתרופות אז אני לא אנסה יותר לרדת. הנסיון הזה היה בתקופה טובה ורגועה, ויחד עם עזרים של תרופות טבעיות ותמיכה. אם זה לא הולך עכשיו זה כבר לא ילך. אז מה? לחזור לתרופות? גם ככה זה היה רחוק מלהיות טוב. ושוב, עוד אכזבה, עוד כישלון שאני סופגת. שוב אחרי שגייסתי את כל האופטימיות שיכולתי אני חוטפת אכזבה. מה יהיה? האם יתכן שזו השפעת הירידה ויש סיכוי שאתרגל ותהיה הטבה? בינתיים אני לא מורידה עוד מינון, השאלה היא אם לעלות. מה אתה מציע? מצטערת על הכתיבה הלא כ"כ מסודרת. רע לי ואין לי כח..

לרחלי רע לך והדבר החשוב ביותר הוא להגיע לרופא ולטיפול מסודר, חבל שהורדת את התרופה על דעת עצמך וצריך להיות בטיפול מסודר כדי להתאים לך את התרופה שתשפר את מצבך וליטול אותה כדי שתרגישי טוב. המטרה אינה שתטלי תרופות, המטרה היא שתרגישי טוב, לעתים יש צורך בתרופות, לעתים בשיחות ולעתים בשילוב של שניהם. כך שבהחלט כדאי להבדק ולהתייעץ. שבת שלום דר' גיורא הידש

רצפרדל לא ממש עזר זיפרקסה עזר אבל גרם לבעיות בכבד סריקול עזר חלקית אבל בהמשך הופיעו תנועות כמו הנפת ידים והטית הראש הצידה ולכן הוחלף לגואדון בהדרגה 140 ליום רוב שעות היום בחדר לא עוסק בשום פעילת מודאגים מאוד

למשה צר לי אבל שסעת היא מחלה קשה ולכן חשוב לטפל כמה שיותר טוב. השלב הראשון הוא התאמת הטיפול התרופתי. אחר כך ישנם טיפולים נוספים שיקומיים שכדאי להתעניין ולהשתמש בהם. שבת שלום דר' גיורא הידש

האם בכל מקרה שמדווחים לפסיכיאטר אפילו על מחשבה חולפת,שאולי הופיע פעם או פעמיים,ושאין באמת כוונה ליישמה, על מחשבה אובדנית(על התאבדות), האם מיד מאשפזים את אותו אדם, אפילו אם אינו מהווה איום על עצמו או על סביבתו?

למתעניינת, בטח שלא! זה בדיוק התפקיד של הפסיכיאטר, לשמוע, להבין את המחשבות, להיות שותף להן ולתת את הטיפול הטוב ביותר כדי שמחשבות כאלה יחלפו. יש המון סיבות למחשבות אובדניות, כל אחד מאיתנו הרהר מתישהו בסוגייה הזאת, מי יותר ומי פחות. יש כללים ברורים מאוד לאישפוז, אין צורך לפחד, המחשבות בטח מטרידות ומפחידות אותך, וכדאי לקבל עזרה בלי פחד. ערב רגוע, דנה

דנה תודה על תשובתך,אך האם את בטוחה במה שכתבת או שזו רק דעתך האישית,חשוב לי לדעת,כיוון שיכול להיות שפסיכיאטרים יראו זאת בצורה שונה מאשר את רואה.

מתעניינת שלום, לאשפז בנאדם בכפייה זהו צעד מאוד דרסטי של שלילת זכויות יסוד של חופש כבוד ואוטונומייה, כיום המגמה היא להימנע עד כמה שאפשר מפגיעה בזכויות אלו. המגמה היא לטפל באנשים מחוץ לבתי חולים ובהסכמה כל עוד הדבר אפשרי. אני לא מכירה לגמרי את החוק בנוגע לאשפוז בכפייה, אבל נדמה לי שמאוד קשה לשלול מאדם את חירותו ולאשפזו, גם אם הייתה לו מחשבה אובדנית, ועל אחת כמה וכמה אם היא הייתה חולפת ולא היו לו כוונות לבצע מעשה אובדני. נדמה לי שיש צורך בהתרשמות כי ישנו ניסיון ממשי לפגוע בעצמך, פגיעה בשיפוט או בבוחן המציאות והוכחה כי זה קשור לבעייה נפשית, על מנת שתהייה עילה לאשפוז פסיכיאטרי כפוי. מצורפים שני קישורים בנושא: הראשון - סקירת המצב המשפטי של אשפוז כפוי של חולי נפש http://www.mentalnet.org.il/article/?id=805bdca359a985d965b1ef64cb98c589 השני - חוק טיפול בחולי נפש (בו מצויינים התנאים לאשפוז כפוי) http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/139A2A3D-5E79-4355-B618-99E7743C5E2C/0/HokTipol.doc ומשהו נוסף... נדמה לי שבגיל ההתבגרות יש די הרבה אנשים שחשבו פעם או פעמיים על איך זה להתאבד ושאר מחשבות על מוות - זה לא תמיד חייב להיות מסוכן לחשוב. נשמע לי מדברייך כי אולי נבהלת מהמשמעות של מחשבות אלו. כאשר הגבול בין "לחשוב" לבין "לעשות" הוא ברור אז הסכנה קטנה יותר, ואני לא יודעת על מי מדובר אבל נראה שהוא/היא יודע/ת את הגבול. עדיין נראה לי שכדאי בטיפול לנסות ולהבין מה המניע למחשבות אלו ולטפל בכך ולשתף את הפסיכיאטר/המטפל. מקווה שעזרתי, אני.

בחוק כתוב שאפשר לאשפז בכפיה אם ישנה "סכנה פיזית _מיידית_". לכן אם את אומרת לפסיכיאטר שאת מתכוונת להתאבד עוד חודש הוא לא יכול לאשפז אותך היום כי הסכנה איננה מיידית. כמו כן, אם את אומרת שאין לך שום כוונה ליישם את הכוונה אז גם הוא לא יכול להפעיל הוראת אישפוז כפוי. הוא יכול רק אם תגידי שאת מתכוונת להתאבד בזמן המיידי, הקרוב ביותר, עם כוונה ממשית לביצוע. לסיכום, אם אין כוונה ממשית לביצוע או שהכוונה לביצוע היא לזמן רחוק אז אין אפשרות חוקית לאישפוז כפוי.

שלום לך , לרבים מאיתנו יש מחשבות חולפות שהם גם קשות . זה בהחלט טבעי שלאדם גם בריא נפשית יש רגעים של משבר . לא ניראה לי שהמחשבות האלה רציניות וברות ביצוע . בכל מקרה מחשבות " שחורות " מתמשכות ומטרידות , כן כדאי לדווח לרופא . בד"כ הוא לא יאשפז , אולי יחליף טיפול קיים . בי ובהצלחה

תודה למשיבים, בודאי שהפסיאטר חייב לבצע שיקול דעת, וגם לפעול לפי החוק. כך שאפשר להרגע. שבת שלום דר' גיורא הידש

תודה לכולכם על התייחסותכם ותשובותיכם, איני רוצה שישתמע כאילו אני מעוניינת באמת להתאבד,(אפילו מפחיד אותי לכתוב לכם "לסיים את חיי" כי המוות מפחיד אותי מאוד),אך לא אשקר -בזמן ייאוש קיצוני שהיה לי (וזה קרה פעמיים) הרגשתי שהיה הרבה יותר קל לסיים עם הכל(עם כל הסבל) וזהו ,זאת-אומרת היו רק פעם-פעמיים מחשבות על כך,אך זה רחוק מאוד ממחשבה או מרצון לבצע זאת,כי בכל-פעם שחשבתי על-כך חשבתי על מה אפסיד בעקבות כך בחיים,ועל משפחתי שתסבול בעקבות כך. אבל בכל-זאת הפחד שלי,ואתם צודקים שאולי זו חרדה, היא שרק אם אספר אפילו על מחשבה חולפת זו לפסיכיאטר,זה יאלץ אותו לאשפז אותי.

הנושא איננו מחשבות אובדניות כאלה או אחרות, אלא מדוע אין לך אמון ברופא המטפל. מדוע את חושבת שירצה לכלוא אותך או להזיק לך בניגוד לרצונך. אפשר לספר לפסיכיאטר הכל אם יש לך אמון בו וחשוב שיהיה אמון. כאשר אין אמון יעילות הטיפול היא חלקית ולוקה בחסר. אישפוז כפוי הוא צעד שננקט רק במקרים נדירים. עם זאת דבריך לא מנותקים לגמרי מהמציאות כי ישנם פסיכיאטרים שמאשפזים מחשש שהמטופל באמת יתאבד ואח"כ הם יואשמו ברשלנות. לכן כאשר מושמע איום ממשי לטווח המיידי תיתכן לפעמים גם אפשרות כזאת.

ראשית-כל יש לי אמון מלא בפסיכיאטר,אחרת לא הייתי ניגשת אליו, שנית- זה לא שאני לא בוטחת בו אך כפי שהבנתי מדברי כולם ובעיקר מדברי ד"ר הידש, אין ביטחון מלא שינקט בצעד זה או אחר,וגם איני יודעת באיזה שיטה הוא נוקט,ואפילו אם הוא בעדי אני מפחדת שהוא בעד לאשפז גם רק במקרה של מחשבות,ואולי לדעתו זה יהיה לטובתי ולא לרעתי,ואז אעמוד בפני מצב בלתי-אפשרי; ויכול להיות כמובן שאני מנפחת את כל העיניין ושהוא יגיב בצורה שונה ממה שאני חושבת.

לרופא שלום רב , הנני מטופל ב- LITHIUM עקב התמוטטות ואשפוז לפני 20 שנה .מאז אני מקבל 600MG ליום מהתרופה , שזוהי כמות מינימלית עם תגובות טובות בבדיקות דם . בשנים האחרונות אני סובל מחוסר יציבות בהליכה . נבדקתי ע"י נאורולוגים שאיבחנו את הסימפטומים הבאים : בדיקות רומברג חיובית , הפרעות ב - TANDEM , מבחנים צרלבריים הפרעה קלה דו צדדית . הרופאה הנאורולוגית בדעה שאני צריך להפסיק את הליטיום , כי לדעתה הוא הגורם לתופעה . אובחנתי - CEREBELLAR בדרגה - MILD . מה דעתך , האם הטיפול בליתיום יכול לגרום למצב זה של חוסר יציבות ? האם הנך מכיר מקרים דומים לשלי ? אני חייב לציין שבדיקת TSH שלי מראים על תוצאה גבולית - 0.42 . אני מודה לך על התייחסותך לנושא , אמנם שייך לנאורולוגיה אבל גם לתחום פסיכיאטריה

לנף ליטיום עלולה לגרום לתופעות נאורולוגיות רבות. מתנועות לא רצוניות כמו רעד ותנועות גסות יותר, חולשה בשרירים, עד לתופעות חמורות במערכת העצבים המכרזית. אומנם חוץ מהרעד התופעות הן נדירות יותר אבל הן קיימות. יתכן מאוד שהנאורולוגית צודקת. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב, אני לוקח מובמיד 225 מ"ג כל יום בבוקר. הבעיה שלי היא שאני רב היום עצבני ויותר מדי אנרגטי... (קשה לי להירדם בנוסף...). אז אני לוקח דפלפט 800 מ"ג , ואני עדיין עצבני וערני מאוד... אני צריך להגביר את המינון של הדפלפט כדי להירגע?? אני כבר לוקח אותם חודשיים בערך...

לרז אתה נוטל מינון מקובל של דפלפט. לצערי אין לי מספיק אינפורמציה כדי לענות לך תשובה מדוייקת, איני יודע מה היה מצבך לפני הכדורים, האם התרופות גרמו לעצבנות, או שהעצבנות היא הסיבה לנטילת התרופות? שבת שלום דר' גיורא הידש

אני הייתי עצבני לפני התרופות. ואני לוקח אותם בעיקר נגד מחשבות טורדניות וחרדה כללית. ניסיתי כבר הרבה תרופות אחרות ולכן היגעתי למובמיד.... עכשיו כשאני לוקח את המובמיד אני פי כמה וכמה יותר עצבני משהייתי בדרך כלל וזה מתבטא בעירנות מוגברת מאוד (קשה לישון), עצבנות ואימפולסביות... אני במינון 800 מ"ג של דפלפט... אולי אני צריך לעלות ל-1000...1200... אני בקרוב גם עושה בדיקת דם...

ד"ר הידש שלום לא כתבתי זמן מה, אבל אני מטופלת בבעיית הדיכאון כבר תקופה והחלפתי מספר תרופות אך ללא הועיל. יש לי חשד שאולי יש לי מאניה דיפרסיה מתונה. איך אפשר לדעת? אני יכולה באותו היום להרגיש ולרצות להתאבד וממש להיות קרובה ללבצע זאת ובזמן אחר של היום להיות ממש בסדר ואפילו קצת בסוג של אופוריה. איך אפשר לאבחן את המחלה? כי קצת נואשתי מכל התרופות שאני מנסה נגד דיכאון. תודה מיכל

מיכל, את צריכה להתייעץ עם הרופא המטפל, לא כדאי לך לנסות לאבחן את עצמך תני לרופא לעשות את עבודתו, נראה לי שמה שאת מתארת זה לא מניה , אם אני לא טועה מניה דפרסיה החילוף בין הדיכאון למניה הוא בתקופות יותר ארוכות מאשר מהלך היום. אל יאוש והרבה סבלנות , מקווה שימצאו את הכדור שהכי מתאים לך במהרה.

באמצעות איבחון יותר מעמיק ניתן לבדוק אם מדובר בהפרעת אישיות גבולית. שינויים חדים ותכופים במצב הרוח מאפיינים יותר הפרעת אישיות גבולית מאשר מניה דפרסיה. אפשר לדעת עפ"י איבחון יותר מעמיק ממה שעברת עד כה. יש לכך גם משמעות טיפולית כי הטיפול בהפרעת אישיות גבולית הוא בעיקרו טיפול פסיכולוגי. ייתכן שיש צורך בטסטים פסיכולוגים לקביעה מדוייקת יותר של האבחנה.

שלום רב, אני כבת 32 ויש לי חבר מזה שנה וחצי. לחבר שלי לא הייתה מערכת יחסים סדירה וממושכת כמו שלנו מעולם (הוא כבן 33). הוא סיגל לו הרגל של צפייה מרובה בסרטים כחולים ובאתרי סקס (לגיטימי לחיי רווקות, אני מניחה). אני גיליתי את ההרגל הזה רק חמישה חודשים לאחר שהכרנו, כאשר גיליתי אוסף של כ350 סרטים.הייתי קצת בשוק, אך החלטתי להתעמת עמו בסוגיה, והוא הסביר לי את הצורך הזה ושלמעשה זו הדרך היחידה שלו לגוון. קשה לי עם זה נורא, ומאז אני אף עושה משהו אסור- עוקבת דרך המחשב אחרי הרגלי הצפייה שלו. כשאני לא בבית הוא כמעט תמיד צופה בזה. קצת על אופיו: הוא אדם קצת קר ואני מאוד חמה ואוהבת מגע.הוא אינו בעל יכולת להביע וורבלית, ולכן איני שומעת ממנו לעולם מחמאה או מילה טובה.כנ"ל גם במיטה- לעולם אינו אומר שהוא נמשך, פשוט כלום. אנחנו שוכבים בערך 1-2 בשבוע. וחיי המין שלנו בסדר גמור. אני זקוקה ליותר מזה (יותר מפעם פעמיים). יש לי תחושה שזה בא על חשבוני. האם תחושתי מוצדקת? האם יש לי סיבה לדאגה? מה עושים במצב כזה? האם אני יכולה לבקש ממנו מינון מבוקר, נגיד אחת-פעמיים בשבוע? האם זה לגיטימי לבקש דבר כזה?. אני בבעיה רצינית. אני מאוד מקנאה בהרגלל הזה שלו, כיון שאיני מקבלת ממנו פידבקים וגם מפני שהוא עושה זאת לבדו ומפנטז על בחורות צעירות כל הזמן. מהתייעצות עם סקסולוג הבנתי שסף הגירוי בעקבות הרגל כזה עולה וייתכן שבעתיד יווצר מצב שיהיה לו מאוד קשה להתגרות מיחסי מין רגילים. כשאני במחזור אנו לעיתים צופים בסרטים כחולים יחד, וזה דווקא נחמד, הבעייה נוצרת כשהוא צופה בהם לבדו והרבה. מה עושים? האם זה לגיטימי לבקש ממנו לעשות זאת מעט יותר? בבקשה עזרי לי. זה מטריד אותי מאוד. אלמונית.

לאלמונית לגיטימי, בודאי שכן, מותר בודאי, גם בטוח שזה מפריע לך והיית שמחה אם הוא היה מפסיק. אבל לדעתי השאלה צריכה להיות שונה. השאלה היא מה יקרה אם תבקשי ממנו להפסיק? האם יהיה ויכוח ושום דבר לא ישתנה? האם הוא יסכים והבעיה תיפתר? וישנן עוד אפשרויות נוספות. כך שלדעתי את צריכה לחשוב מה יהיו התוצאות של המעשה שלך והאם כדאי לך לבקש ממנו להפסיק. אפשרות נוספת היא למצוא דרך אחרת שבה תוכלי להשיג את מטרתך. הנקודה העיקרית היא שצריך לשאול שאלה נכונה. השאלה אינה הלגיטימיות, כי אננו מחפשים צדק. השאלה היא מה יצא לך מזה? כיצד מעשה או בקשה שלך תשרת את מטרותיך או שתפסידי ממנה. שבת שלום דר' גיורא הידש

מעניין אותי לדעת למה דווקא סרוקסט ואפילו במינונים הנמוכים ביותר (10 ואפילו 5מ"ג) נותנים לי המון אנרגיה וריכוז, לעומת פרוזאק ואפקסור שניסיתי שרק החלישו אותי (הרגשה כאילו שבגלל הכאב בטן הקל אך ממושך שהם גרמו לי - נעשיתי טיפה חלש, לווא דווקא נכון..) ניסיתי כל מיני תרופות צמחיות, הומאופתיות (אני עדיין מנסה) אבל רק הסרוקסט עם כל התופעות לוואי המעצבנות שלה נותנים לי את האנרגיה שאני צריך. מה בסרוקסט נתן לי את האנרגיה? כזאת אנרגיה של אני מת לעשות ריצה של 5 קילומטר עכשיו! ולעומת תרופות אחרות שבכלל לא עשו את זה. באמת הרגשתי שיפור בדיכאון איתם אבל לא נתנו לי את האנרגיה הזאת. אני יכול להוסיף שהסרוקסט גורם לי גם לבעיות בלהרדם, וגורם לי לנדנד את הרגליים בלי סוף כאילו שאני נורא עצבני (ואני לא) אשמח לשמוע דעות מכולם :)

לעידו כל התרופות פועלות במנגנון דומה, וכך גם כל אדם שונה. כך שאיני חושב שישנו הסבר מספק מדוע הסרוקסט מתאימה לך יותר. הלוואי והיתה לנו תשובה לכך, אז היינו יכולים להתאים לכל אדם את התרופה המתאימה לו. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב שמי מיטל ואני בת 27 אני סובלת מחרדה שמתבטת בלהיות לבד עזאת אומרת אני יכולה להיות לבד אבל שאני יידע שיש מסביבי מישהו שכן או חנות פתוחה ואז אני רגועה אני לוקחת כבר 3 שנים פקסט בשנתיים הראשונות ההיתי לוקחת אחד ליום ובשנה האחרונה אני לוקחת 3 פעמים בשבוע ואני מרגישה שהחרדה מתגברת האם זה אולי כבר לא עובד? אני אמא לילד בן שנה וחצי וזה קצת מגביל אותי זה שאני צריכה להיות תלויה תמיד תעזור לי בבקשה אולי יש משהו שאני יכולה לעשות בבקשה בתודה מיטל

מיטל יתכן והמינון של כדור כל יומיים לא מתאים לך, ואת צריכה לחזור לכדור ביום אם זה מה שעוזר, בנוסף כדאי לך לשקול טיפול פסכיכולוגי - שיחות בנוסף לכדורים .

לדעתי, ההמלצה העיקרית היא שינוי אורח-החיים ומציאת בן זוג. בסופו של דבר זה גם לטובת הילד. סרוקסט מומלץ לקחת כל יום, 7 ימים בשבוע, כדי לשמור על רמה קבועה ויציבה של התרופה בדם.

למיטל כפי שכתבו קודמי צריך לראות את התמונה הכללית, גם המשפחתית וגם התעסוקתית וכל נושא שגורם לך למתח, כמובן שטיפול פסיכותרפי עשוי לעזור. בקשר לתרופות- לדעתי המינון הנכון של פקסט הוא כדור ביום, יותר לא מועיל וגם פחות אין טעם ליטול. כך שאם בעבר הפקסט "עשה את כל העבודה" צריך לשקול ולחזור למינון הרגיל של כדור ביום, אם גם אז היו קשיים והפקסט לא פתר את כל הבעיות, הייתי שוקל את החלפת התרופה. שבת שלום דר' גיורא הידש

במסגרת נדודי ברחבי העולם גרנו פעם ליד מה שנקרא בשפת הרחוב בית משוגעים מדי פעם הם היו בורחים משם מצלצלים בפעמון והעוזרת היתה נותנת להם אוכל ברחמים, ופחד. אני זוכרת את הביקורים אצל חמותי לפני 25 שנים את העליבות של המקום את האנשים במחלקות השונות , והינה זה שוב דופק בדלת רק שהפעם זה כל כך קרוב ואפילו יותר מפחיד, ההתקף הפסיכוטי אומנם עבר אבל החוויה המזעזעת שעברתי לא תשכח ואיתה הפחד שזה יחזור לא נראה לי שאני אוכל להתמודד עם עוד התקף אבל מהסיפורים פה אני מבינה שזה חוזר אם בגלל הפסקת תרופות או בגלל סיבות אחרות אז מה לגבי העתיד מה יהיה מחר או בעוד שנה או עשר ??? הבת רוצה לחזור ללימודים לתואר שני לחיות לבד עוד פעם ואני אובדת עצות, יש פתגם בספרדית שאומר אמון ובתולים מאבדים פעם אחת??? התקופה האחרונה הייתה איומה כולנו איבדנו את הכבוד אליה בגלל ההתנהגות שלה שככנו את האדם שהיא הייתה פעם וזה עצוב הרבה יותר עכשו אפילו שהיא משתדלת יותר מתמיד עדיין אנחנו לא סולחים ושוכחים את התקופה האחרונה של הצעקות והגידופים , בכל ספרי ההדרכה להורות שקראתי פעם לא הכינו אותי למצב כזה פשוט לא כתבו את הפרק הזה עדיין, אני כבר לא אופטימית לא נראה לי שיש סיכוי שהיא תמשיך ללמוד למרות שהיא מתעקשת לחזור , ואם אסרב יהיה סקנדל ואם אסכים והיא תחזור מה יהיה ?? סתם רציתי לשתף אותכם .

אולי תכתבי את את הפרק הזה? יכול להיות שזה יעזור לך לגייס כוחות להתמדדות אני יודעת שמה שאומר עלול להישמע ריק ומעצבן אבל אני אגיד בכל זאת. ביתך הרי לא בחרה במחלה או בסימפטומים, היא לא בחרה לסבול, לא קראה לכאב לבוא או ללקויות להשתלט עליה. היא לא תכננה שככה החיים שלה יראו. בדיוק מו כל מי שסביבה. אולי כדאי לנסות להתייחס לתופעות הפוגעות הללו בצורה יתר עניינית. מצד שני, אולי כדאי להגדיר ביניכן הסכם עזרה. שאת יכולה לעשור לה במיד והיא עושה מאמץ גם מצידה. אין טעם שתרגישי רע כשלביתך יש מעידות (וחס וחלילה שתהינה כאלו) אם היא לא לוקחתאת התרופות. ברור שאם יכולת היית לוקחת את התרופות עבורה וגם הולכת לפסיכולוג ולפסיכיאטר במקומה העיקר שיהיה לך טוב. אבל הרי אי אפשר לכן, היא צריכה להיות מודעת על האחריות שמוטלת עליה, ואת צריכה אולי לנסות להפנים שלא תמיד אפשר לעזור.מה שחשוב זה כשהיא רוצה עזרה ומביעה נכונות ורצון להבריא, שתוכלי להיות שם ב-100%.

אמא יקרה. איכשהו תמיד כשאני רואה את ההודעות שלך אני פשוט לא מסוגלת שלא להגיב. לא מתחילה לדמיין מה עובר עליך, את תחושות הכאב והתסכול האיום. את שואלת איך תוכלי להתמודד עם התקף נוסף, ואני חושבת שבלי שום קשר להתקף נוסף (ואני מקווה ביחד איתך שלא יגיע), נראה לי שאת זקוקה לתמיכה מעבר לתמיכת שאר בני המשפחה. את כל-כך עסוקה בטיפול בבתך, ואני מקבלת את הרושם שאת בעיקר שורדת ושומרת את כוחותיך כדי לא להישבר ולא להתמוטט, אבל מדוע בעצם שתעשי זאת לבד? האם את נעזרת בפסיכולוג ? האם יש לך מקום בו את יכולה להסיר את כל מערכת ההגנות שלך, ופשוט להתפרק/לפרוק קצת מעל הלב ? זה לא חייב להיות פסיכולוג אגב, זו יכולה להיות קבוצת תמיכה של הורים/בני משפחה לחולי נפש. נראה לי שזה עשוי לעזור לך מאוד. אני מבינה אותך כשאת אומרת שאיבדתם את הכבוד אליה, את מדברת מתוך הבטן ומתוך תחושות הכי עמוקות, אבל נסי גם בתוך כל הבלגן הרגשי הזה שלך להזכיר לעצמך שכאשר היא עשתה את כל אותם דברים שבגללם איבדתם את הכבוד אליה, זו לא היתה בדיוק היא, זו לא היתה בתך ממש. במובן מסויים - זו היתה מישהי אחרת לגמרי. בתך קיימת שם, איפשהו בפנים, ואיתה כל התכונות הנפלאות והאהובות שאהבת ואת עדיין אוהבת. אמא רחוקה, תעשי הפסקה מדי פעם בדאגה שלך לזולת, וקחי כמה דקות כדי לדאוג לאדם חשוב לא פחות - את.

אבישג היקרה נראה לי שנכון לעכשו המושג רגש לא קיים. יכול להיות שזו הדרך שלי להתגונן אבל אני לא מרגישה כלום לאף אחד לא לשאר הילדים לא לבעל ובכלל. אל תשכחי שאני גרה בארץ נידחת בלי משפחה מורחבת ועל קבוצות תמיכה לא שמעו פה. בגלל זה הפורום כך כך חשוב לי?? את יודעת אני לא יודעת מי זו הבחורה שאני דואגת לה זו לא הבת שהיתה לי אולי אני אשמה מי יודע. הבת הקטנה שלי התקבלה לקולג יוקרתי ועם מלגה ןאני לא מסוגלת לשמוח או להיות גאה כי מה היא תזכור מהתקופה האחרונה שלה בבית ? היום היא שונאת את אחותה מה יהיה בעתיד.

להזכירך אני לוקחת zyprexa 7.5 mg, clonex 1mg, stilnox 10 mg, depalept 500 mg ידיד העיר לי שאני לוקחת יותר מידי כדורים ושזה בסוף יפגע בי וכדוגמא הוא סיפר לי שיש לו דודה שהיום כבר ואליום לא משפיע עליה ויש לה כאבים בכל הגוף. לפי מיטב ידיעתי יש כדורים שהשימוש בהם עלול לגרום לתלות כמו clonex ויש כדורים שלא גורמים לתלות כך שלפחות מבין הכדורים שאני לוקחת - לגבי אלה שלא גורמים לתלות - ל-ד-ע-ת-י אין לי מה לדאוג. כששאלתי את הרופא שלי: "נכון שזה לא טוב לקחת כדורי שינה?" אז הוא ענה לי: "ומה לעשות אם אין ברירה?" מה דעתך על כל העניין הזה?

קלונקס וגם סטילנוקס גורמים לתלות והתמכרות בשימוש ממושך וזה הנזק היחידי שלהם כאשר מדובר במינון טיפולי. אם משתמשים בכמות מאד גדולה אז ייתכנו נזקים נוספים. יש מקרים ברפואה שאנשים צורכים כדורי שינה לאורך זמן בכמות שהיא פי 10 מהמינון המומלץ ואז ייתכנו נזקים נוספים. זיפרקסה יכולה לגרום לנזקים בריאותיים של ממש שקשורים להשמנה, עליה בשומנים בדם ואפילו לסוכרת. כמו כן היא איננה חפה מסיכון לטרדיב דיסקינזיה בשימוש ממושך. דפלפט יכולה לפגוע בכבד. אסור לנטול אותה בזמן ההריון או ההנקה. מבחינה סטטיסטית תוחלת החיים של חולי סכיזופרניה נמוכה יותר מזו של האוכלוסייה הכללית, כלומר חיים פחות שנים. אפשר להניח שיש לתרופות תרומה בכך. עם זאת התרופות משפרות את איכות החיים של החולים.

לסיגל אכן כפי שאת רואה אין קשר בין נזקים לטווח ארוך ובין התמכרות, הדוגמא של הוואליום היא של התמכרות ולא של נזק. ואכן בדרך כלל התועלת של התרופות הרבה יותר גדולה מאשר נזקים אפשריים, כך שצריך להקפיד על המשקל עם זיפרקסה ולשמור שלא לעלות במשקל. הדפלפט עלול לפגוע בכבד ולכן צריך לעקוב כל חצי שנה אחרי תפקודי הכבד. אם תופסים את הבעיות בזמן, מוקדם, אז לא יהיו נזקים לטווח הארוך. הקלונקס והסטילנוקס בטוחים לטווח הארוך ולא יגרמו לנזק. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטור קוראים לי רפי אני בן 19 וחצי גר במקום בודד ליד ים המלח... אני סובל מחרדה חברתית קשה ,ומחרדה מכל מה שקשור "להובלת צעד אחד קדימה", אני אפילו לא יודע מה המונח הרפואי לבעיה. ידוע לי שבתהליך ההתבגרות שעברתי בעצם נהרס לגמרי כל מה שהייתי צריך ללמוד להתמודד איתו ובעצם לא הצלחתי להתמודד עם כלום למרות רצוני המאוד חזק! ואני מדבר בראשונה עם ההתמודדות שלי עם החברה לא הצלחתי להתחבר עם החברה בכל מסגרת לימודית שהייתי בה כולל טיפולית החברה התרחקה ממני ולעתים קרובות נטפלה אליי . לא הצלחתי להתמודד עם גופי כאשר בתחילת תהליך ההתבגרות גופי הלך והשמין (בעקבות זה גם לא יצרתי קשר חברתי אלא התעללות חברתית וביטחון עצמי נמוך) . כל זה הביא אותו למשברים ככה שאחד רודף תשני ומקושר לשני . יחד עם המשברים ליווה אותי תהליך שעכשיו אני מודע שבעצם היה תהליך של פחד,בריחה ,נסיגה,חוסר התמודדות,לחץ מתח עצבנות, שהלך והתעצם ממשבר למשבר עד שבמשבר באחרון לפני שנתיים וחצי הוא התפוצץ בשיא החוזק.... . כעת אני בבית בעל כורחי כבר שנתיים וחצי אני לא מסוגל לצאת לא מסוגל ליצור בכלל קשר חברתי גם עם החברים הבודדים שהיו לי ... ,תמונות מרגעי המשברים עולות ומשגעות אותי אני לא עושה כלום חי בלחץ מתמיד בגלל המציאות שאני לא מסוגל לחיות איתה אך גם לא מסוגל לעשות אצבע אחת קדימה בקשתי היא לפי מה שתארתי לך בצורה מקיפה על מצבי מהו המכון \האדם\המוסד שיוכל לעזור לי בצורה הטובה ביותר גם אם הוא פרטי ועולה הון יש לי וזה לא הבעיה (אני מקבל קצבת נכות מלאה )

בירושלים קיים מכון "סאמיט" שמטפל באנשים במצבך, כלומר טיפול שיקומי משולב בטיפול פסיכולוגי ותרופתי, עבור אנשים עם בעיות נפשיות. אתה בוודאי זכאי לסל שיקום ולכן תוכל להתקבל לטיפול ללא תשלום.

לרפי אתה צודק ברוב הדברים שאתה כותב, אתה כותב שהמצב לא טוב והגיע הזמן לשינוי, אני בהחלט מסכים אתך. אתה שואל/כותב שהדבר הראשון הוא אבחנה, אכן אתה צודק, כדאי להגיע לפסיכיאטר (במסגרת צבורית או פרטית) לפגישה או שתיים לאבחנה ואחר כך לשקול אתו את האפשרויות הטיפוליות. זה סדר הדברים, ויופי שהגעת למסקנה ולרצון שכדאי לעשות דברים. בהצלחה דר' גיורא הידש

מאז שילדתי לראשונה לפני שנה ושלושה חודשים נטלתי גלולות ובמקביל חודשיים אחרי הלידה דפלפט 1200 מ"ג על רקע דיכאון אחרי לידה ורקע של הפרעה דו קוטבית בעבר. כשלקחתי את הגלולות המחזור היה מסודר פחות או יותר, אבל מרגע שהפסקתי לקחת אז המחזור התחיל להיות לא יציב ולבוא כל יום בין 31 יום ל-40 יום. האם יש קשר בין נטילת הדפלט למחזור לא יציב? האם כשנוטלים דפלפט זה יכול לעלות את רמת הפרולקטין יותר מדי (ואז מאבדים את הביוץ) והכי חשוב האם נטילת דפלפט יכולה להקשות על כניסה להריון? יש לציין שבעבר הרחוק לקחתי רספרידל ואז איבדתי את המחזור לחלוטין והפרולקטין שלי הגיע לשמיים. וכן שבהריון הקודם לא לקחתי תרופות בכלל והרגשתי בסדר. וכן לא לקחתי תרופות גם כמה חודשים טרם ההריון הקודם. בעית הדיכאון שלי חזרה רק אחרי הלידה.

לשיר יתכן שהדיכאון חזר אחרי הלידה והלידה גרמה לדיכאון. אבל כיום הגורם לדיכאון פחות חשוב וצריך לדאוג שהוא לא יחזור פעם נוספת. הדפלפט אינו משפיע על הפרולקטין אבל דפלפט לא מומלץ בהריון. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בחורה בת 28 מטופלת כ5 שנים במרפאה פסיכיאטרית עברתי 2 אישפוזים טופלתי בהמון תרופות כמו רסיטל,סרואקסט,בונדורמין,פנארגן ועוד.. לאחרונה טופלתי ,פרפאנן פריזמה, ולוריאון כעת מצבי ללא שיפור ולאחר שסרבתי לאישפוז החליפו לי את הפריזמה לדפרקסן 100מג, הורידו לי את הפרפנאן,ובנוסף עלי לקחת קלונקס,ולוריואן שאלתי היהי מה ההבדל בין התרופות ואים דפרקסן בכלל יכולה לעזור במקרה שכבר ניסינו המון תרופות ואים שילוב התרופות הנוכחי מקובל ושאלה אחרונה וחשובה מה עלי לעשות במקרהשהפסיכיאטרית שלי המליצה לי להיתאשפז וסרבתי כי יש לי 3ילדים שבהם אני צריכה לטפל האים האיתי צריכה להקשיב לה בתודה מראש המבולבלת.

גם דפרקסן תרופה טובה אבל יכולה לפגוע בפעילות הלב ולכן יש לבצע א.ק.ג אחת למס' חודשים.

למבולבלת אם אינך מסוכנת לעצמך או לאחרים אי אפשר ואין צורך לכפות עליך אשפוז, וזכותך המלאה לסרב. אני משער שהפסיכיאטרית המטפלת מתוסכלת כמוך שעדיין לא נמצאה התרופה הטובה שתעזור לך ולכן היא הציעה אשפוז כדי לעזור לך. כך שאפשר לקוות שהשילוב הנוכחי של התרופות (שהוא הגיוני אצל מי שלא הגיב לתרופות קודמות) יצליח ואם לא אז שוב תוכלי לשקול אשפוז. אפשרות נוספת היא לאסוף את כל הפרטים על התרוופות ומשך הנטילה ולפנות לייעוץ אצל אחד הפסיכיאטרים הבכירים בארץ באופן פרטי והמושלם יחזיר לך חלק גדול מהתשלום. האם ניסו תרופות מהדור החדש כמו רספרידל וזיפרקסה או סרוקוול? כל טוב דר' גיורא הידש

רציתי לשתף אותכם במשהו מעניין שגיליתי. חומצה אמינית בשם L-Theanine. לפי מה שקראתי במאמרים רבים באינטרנט החומר עובר בקלות את מחסום המוח והופך לGABA במוח. זה פעולה מיידית! אשר נוצרת כ15 דקות בלבד לאחר נטילת הכדור. כיוון שזה משפיע רק על הGABA נוצר רגיעה מדהימה בלי עייפות בכלל! הלכתי קניתי וניסיתי, הדבר מדהים! לדעתי זה פתרון מושלם לכל חדרות מבחנים, חרדות לפני ראיון בשגרירות האמריקית לויזה, טסטים או סתם להיות רגוע מבלי להרגיש עייפות. קניתי את זה בבית מרקחת באמריקה (מקום ממש ענק כי במקומות קטנים לא היה את זה) לא הרבה חברות גם מייצרות את זה, אז תתקשרו לברר לפני שאתם הולכים לחנות. זה אפילו מעלים לי את תופעות הocd שלי. יותר מדוייק להגיד טשטש את התופעות

האם אפשר לרכוש את הכדורים האלה בארץ. תעזור לי בבקשה דחוף .

אני גר בארה"ב אז אני לא יודע בדיוק איפה יש בארץ. לgnc יש מן תכשיר שיש בו גם את זה וגם עוד כל מיני ויטמינים וצמחים ולא יודע מה... הכמות של הL-theanine שיש בה היא חצי מהכדורים שאני לוקח (אני לוקח כדורים של 100מ"ג) לדעתי זה יהיה מאוד יקר ולא בטוח שההשפעה תהיה דומה, אני מציע לך להתקשר לבית מרקחת הכי גדול שאת מכירה בסביבה שלך ולשאול אם יש להם את זה, אם לא תמצאי בשום אופן את יכולה להזמין מארה"ב דרך האינטרנט למשל או שבכל זאת תנסי את התכשיר של gnc, הם קוראים לזה mood formula.

שלום לכולם, אני שפן ניסיונות של הרבה "תרופות טבעיות", החומצה המוזכרת אולי יעילה אך ניתן לרכושה רק בארה"ב ואם כבר קונים משם עדיף מוצר שנקרא 5HTP שהוא מעלה סרוטונין ולא רק גאבא ולכן גורם להרגשה דומה לאלו שנותנות התרופות ממשפחת ה-SSRI. בכל אופן, יש גם מוצר בארץ בנקרא SAM-E והוא יעיל לדכאון אך מאוד יקר (220 ש"ח ל-30 כמוסות) גם הוא עובד במערך של העלאת סרוטונין. קיים גם מוצר בשם GABA (כן זהו שמו) והוא יעיל לנדודי שינה והפגת מתחים אך לא ייתן מענה לדכאון חזק או חרדות.. בקיצור, לדעתי ומניסיוני חבל על הכסף...

מכירים את ההרגשה הזאת, שהאנונימיות של המטפל יכולה להטריף? שנמאס כבר להיות כל הזמן במרכז השיח הטיפולי, כשהוא נשאר מוגן בפנטזיה הטרנספרנציאלית שיוצר הטיפול? כאילו אין שם אדם אמיתי מאחורי הפנטזיה. כל פעם אני מחפשת את האדם האמיתי, ונתקלת בדיבורים דיבורים על עצמי. ואני מרגישה שאני לא מדברת עם בנאדם ממשי כי כל כך הרבה דברים אני לא יודעת עליה, היא לא מספרת לי, וזה ממש מפריע לי. מעניין שעם המטפל הקודם שלי זה ממש לא הפריע לי, ואיתה זה יכול להטריף. אולי כי היא אישה, אולי כי הוא עבד אחרת ממנה והקשר היה ברמות אחרות. כאן יש לי מין עיסוק אובסיסיבי ביני לביני במי היא באמת- מה הבעל שלה עושה? איך הילדים שלה? איך היתה הילדות שלה? למה היא כל כך ביישנית ואי אפשר לקבל ממנה חיבוק? למה בכל פעם שאני שואלת אותה משהו באמת אישי על עצמה היא מגיבה בכזאת מבוכה והודפת אותי במבוכה הזאת למעטה של זרות? ואיך זה שאני מרגישה שהיא לגמרי איתי בלי מעטה הפטפטת הזאת- רק כשאני באמת סובלת? אני יודעת שלמטפלים יש את הזכות לפרטיות והקשר לא אמור להיות סימטרי. ובכל זאת, עם כל מה שעברתי איתה בשנתיים האחרונות, נחשפתי בפניה כפי שלא נחשפתי מול אף אדם, ואני לא יכולה ללמוד מי היא אלא רק מהתגובות שלה אלי? אתם מרגישים גם את התחושות האלה לפעמים כלפי המטפלים שלכם? כמה גם בכם עולה לפעמים הצורך לדעת מי הם באמת כאנשים שמעבר לתפקיד, מעבר להשלכות שלכם עליהם, כאנשים אמיתיים כל כך משמעותיים בחיים שלנו? התחושות האלה גורמות להרגיש כאילו מדובר כאן באהבה נכזבת. כל פעם יש מפגש של אשלייה במציאות. של פנטזיה באיזו דמות עמומה, שאני רוצה להכיר באמת. וכל פעם יש אכזבה. עוד פעם דיברנו עלי. כמה משעמם לדבר עלי כל הזמן. כמה נדוש. אם יש כאן קשר עמוק למה הוא כל כך לא הדדי? כמה טיפול יכול להיות הדדי, למרות שאינו סימטרי? מעניין אותי לדעת אם אני החטטנית היחידה שקיימת, או שהתחושות האלה מוכרות גם לכם. תודה על ההקשבה, תמי.

תמי שלום, אינך היחידה, זה קורה לרבים וטובים. נראה לי שאת בתהליך "התאהבות" במטפלת שלך. כן, זה קורה גם בין מטפלת למטופלת, אולי את בשלב "ההעברה" - תהליך שבו את משליכה רגשות מדמות משמעותית בעברך על המטפלת. אני מציעה לך שתחשפי בפנייה את כל מה שאת מרגישה אחרת הטיפול עשוי להיות לא אפקטיבי, זה חלק חשוב בתהליך. לא ברור לי מדוע את חושבת שמה שאת אומרת הוא "משעמם", אם את עושה עבודה טובה עם המטפלת את אמורה להגיע לתובנות, הארות וגילויים לגבייך ולגבי עברך. אני הייתי בטיפול 3 חודשים ולרגע לא השתעממתי. כמובן שהתאהבתי במטפל בעוצמה, חשבתי עליו כל הזמן וסבלתי מאוד, גם אני ניסיתי לדלות מעט מידע עליו אך שמתי לב שהוא לא מתלהב מזה והפסקתי. בסוף הוחלט להעביר אותי למטפלת (למרות מחאתי), אני עדיין ממתינה. היי גלויה! גלי

לגלי מעניין שאת מזכירה התאהבות כי בדיוק בפגישה האחרונה חשפתי את זה בפני המטפלת שלי, כולל החשיפה המביכה שהיו לי פנטזיות מיניות עליה. היא הגיבה במבוכה ובהתחמקות. זה מאד הפריע לי ובילבל אותי ומהמקום המאוכזב הזה אני כותבת את דברי. אם היתה אומרת- תשמעי תמי, זה תמיד הביך אותי לדבר על מיניות ועל התאהבות בי הייתי מבינה יותר את התגובה הלא אמפתית הזאת שלה- היא התבלבלה ורצתה לשלוח אותי הביתה לפני שנגמרה השעה... אבל גם בפעמים קודמות הפריע לי הסגירות שלה. אנחנו כל כך שונות בתחום הזה. וזה מכביד עלי. אבל כנראה שהמטפלים שלנו לא תמיד יכולים להכיל את העוצמות שלנו. כמו במקרה שלך. אז מה אם התאהבת בו? זו סיבה להעביר אותך למטפלת? למה לא להתמודד עם זה בתוך הטיפול? למה להתחמק? עצוב שזה ככה. אבל אלו החיים. תמי.

תמי שלום, אנלא ממש מבין את הצורך לדעת מה קורה אצל המטפל, נכון שישנה סקרנות בסיסית, אבל מעבר לזה ובעוצמות שאת מתארת אני יכול להניח שזה פשוט (אולי) מתוך מצב חולשה אישית בו המטופל מצוי, אשר רואה מנגד את המטפל חי בשלמות וללא מצוקות לכאורה , יחד עם זה מרגיש המטופל את היכולות של הפסיכולוג להקל עליו וביחד נוצרת פה הוקרת תודה ( הצורך לחבק), והערצה (נוכח שלמות). אמרת שכשאת פונה אליה בשאלות אישיות היא נבוכה, לא פעם קורה שהפסיכולוג מולו אנו יושבים הגיע ובחר במקצוע זה לאחר שחוה בעצמו משבר חיים אך אינו מוצא לנכון לשתף בכך את מטופליו. לא כך הוא הדבר אצלי, הסקרנות אינה קיימת משום שהכל פתוח עם הפסיכולוג אשר שיתף אותי בדברים שהפריעו לו בעבר, ויתרה מכך היו רצף של שתיים שלוש פגישות בו דיברנו המון על משברון אשר פקד אותו באותו זמן. בדבר מסויים אני חושב שעזרתי לו. נשמע מוזר..? טוב אז גם זה קיים.

תמי שלום קראתי בעניין את מה שכתבת. לא זכור לי שהאנונימיות של המטפל הטריפה אותי... אני רציתי לדעת עליו \ עליה, זה עניין, סיקרן אבל לא הייתי עסוקה בזה כלל וכלל. בטיפול מאוד התמקדתי בעניין שלשמו הגעתי ונהניתי מאוד שהבמה כולה שלי... הרגשתי שזאת פריווילגיה אדירה להיות במרכז הענינים ושמישהו אחר מתמקד אך ורק בי...וואו זה היה כיף אמיתי...מסע אישי עם מלווה...לכבודי בלבד... להבדיל אלף הבדלות: האם את לא מסוקרנת מי הנפשות הפועלות מאחורי השמות של הגולשים בפורום? אני משתעשעת לפעמים במחשבות: מי זאת תמי? איך היא נראית? מי האנשים שסביבה? בת כמה היא וכו וכו...כנ"ל על דור, שירה, משתפרת, דנה, אמא רחוקה, מיקי...ואולי עוד... וכמובן כמובן על ד"ר הידש... שיהיה יום נפלא לכולנו...

בעצם... נזכרתי שבצעירותי וברווקותי, התאהבתי במטפל... גם הוא בי... חשתי שיש משהו לא נכון בתהליך ו"חירבתי" את הטיפול... נינה

נינה, העילית חיוך על שפתיי :) באמת מסקרן מאוד מי הנפשות פה בפורום, ויחד עם זאת האנונימיות גם נוחה - לא צריכה לחשוב הרבה מה יחשבו עליי ומה ההשלכות של מה שאספר (נושא שמעסיק אותי). ובקשר למטפל.... התגשמה לך הפנטזייה שאני חושבת שרובנו חולמים אותה מתישהו, או לפחות אני - שהמטפל יתאהב בנו חזרה... ואת חירבת את זה... הממממ... אני עדיין לא בטוחה שההתאהבות הזו היא תמיד רק "פנטזייה" והעברה, כן נוצר קשר אנושי. ואולי לפעמים הוא הייה יכול להיות אפילו טוב ונעים, אלמלא הייתה פה סוגיית המעמד והכוח שמחייבת לשים טאבו מוחלט על אפשרות לקשר שכזה. ותמי, מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת. במשך תקופה ארוכה בטיפול הייתי מאוד סקרנית לגבי המטפל שלי. רוצה לדעת מה הוא חושב, איזה מן אדם הוא, מה הוא מרגיש - בעיקר כשזה הייה בנוגע אליי, רציתי לדעת מה הוא חושב ומרגיש כלפיי. זה הייה אצלי מתוך חוסר אמון ובטחון שאפשר לאהוב אותי ופגיעות מאוד גדולה מכל מה שמישהו אחר יחשוב עליי. כאילו לא הייה לי אז את הגרעין הפנימי הבטוח בעצמו ש"אני בסדר" אז ניסיתי כל הזמן לבדוק מה קורה כדי להגן על עצמי. בהתחלה זה מאוד עיצבן אותי שהוא לא אמר על עצמו כלום, אבל נראה לי שאני לא כמוך. אני התקפלתי דיי מהר, לא שאלתי אותו שאלות אישיות ושיחקתי לפי הכללים שהוא הכתיב. בסופו של דבר הייה בזה גם משהו טוב - שיש לי מקום שלי, למדתי לדבר ולתת לעצמי מקום בזכות זה. והוא הייה שם בשבילי - מקשיב לי, ואני לא צריכה להקשיב לו ולדאוג למה שהוא מרגיש וחושב (מקום והקשבה שלא קיבלתי בבית מספיק). אבל את יודעת מה, היום אני עדיין בקשר איתו לעיתים, ועדיין הייתי רוצה להכיר אותו יותר, להיות מישהי שהיא לא רק קשורה לעבודה שלו. המחשבה הזו לא נעלמת - רק נסגרת באיזושהי פינה ואני ממשיכה הלאה בחיים שלי, בשלווה ובהשלמה. המשך שבוע טוב לכולם, אני.

הנני בת 26 אני נוטלת ציפרלקס 10 מ"ל ביום,במשך כחצי שנה. הציפרלקס הוכיח עצמו חרדתית,אך לעיתים אני בדאון עמוק,הפסיכיאטר שלי החליט לשלב לי את הציפרלקס בבוקר,ולשלב לי כדור ששמו "למיקטל" 25 מ"ל בערב. האם הכדור הזה אכן מייצב את מצב הרוח? האם הכדור משמין? כל המייצבי מצב הרוח משמינים?

ללינור מייצבי מצב הרוח אינם גורמים לעליה במשקל (מאיפה האינפורמציה שלך?), השילוב של נוגד דיכאון עם מייצב הוא מקובל במקרים שאין מספיק תגובה לתרופה נוגדת הדיכאון כל טוב דר' גיורא הידש

רק שמינון של 25 מ"ג הוא התחלתי,במידה והמינון לא יעלה אז אני בספק אם זה יעזור,ואם כן אזי המצב הוא פסיכולוגי בלבד

לאחר כמעט חודש נטילת ציפראלקס שילבו לי גם מודל 50 מ"ג בבוקר. האםפ מודל הינה תרופה נוגדת חרדה כמו הציפראלקס?

שלום, המודל מורידה חרדה ובמיוחד כאשר ישנם גם סימפטומים של הקיבה. אבל שתי התרופות פועלות במנגנונים שונים. אפשר לשלב את שתי התרופות אבל אני מעדיף תרופה אחת במקום שתיים, כמובן במידה ואפשרי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר- אני לוקחת סימבלטה 120 מ"ג כ- 3 שבועות נגד דכאון וחרדה , מתי אמור הכדור לעזור לי אני לא מרגישה שום הטבה תודה על התשומת לב.

למרי ההטבה מתחילה בין שבועיים לשישה שבועות, אבל הדגש הוא על מתחילה, אחר כך ההשפעה עולה במשך החודשיים הבאים. תופעה ידועה היא שהסביבה והאנשים הקרובים רואים את השפור והמטופל הוא האחרון שמרגיש את השיפור, אם הקרובים אליך מתחילים לראות שיפור אז גם את תראי בקרוב. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר שלום בשבוע האחרון אני נחה בצהרים ולא מרגישה מספיק רגועה כדי להרדם איזה שעה אני עדין עם אותו מינון של הכדורים מה עלי לעשות אולי להוסיף עוד 0.5 מילגרם קלונקס, או שזו תקופה כזו וזה יעבור אני עובדת במשק בית מאד קשה וזקוקה למנוחה הזו בגלל הכדורים אבקש את הצעתך.

לגלית איני יודע, אנשים רבים מסתפקים במנוחה בשעות הצהרים גם אם לא נרדמים. כל אחד והנטיות הטבעיות שלו. כל טוב דר' גיורא הידש

לפני כשנה וחצי חויתי גל דיכאון בין חודשיים בו טופלתי בפקסט וטיפול בשיחות, אחרי כן הרגשתי טוב למדי ולאחר כ 6 חודשים עברתי מצב פסיכוטי . לאחר המצב הפסיכוטי הוסיפו לי רספרדל שהעלה לי את רמות הפרולקטין. המצב הפסיכוטי עבר אך הדיכאון לא והוא קשה מנשוא. כרגע הוחלף לי הרספרדל לזייפרקסה והפאקסט לפרוזאק. האם זה שילוב מקובל ותוך כמה זמן אני אמור לצפות להטבה.כי אני כבר בייאוש טוטאלי. האם קורה שטיפול תרופתי שסייע בתקופה מסויימת פתאום מפסיק לסייע? בגל הראשון הפאקסט מאוד הואיל.

לשרון התשובה לשאלותיך היא כן. אכן קורה שתרופה שעזרה בעבר לא תעזור בהווה, בעיקר תרופות מקבוצת SSRI כמו סרוקסט. השילוב של זיפרקסה ופרוזק מאוד מקובל, בארה"ב ישנה תרופה שהיא מכילה בכדור אחד גם זיפרקסה וגם פרוזק. כך שהדברים הם בסדר. כל טוב דר' גיורא הידש

אני נוטלת קלופיקסול, האם התרופה הזו יכולה לגרום לאיחור במחזור ?

ליעל הקלפיקסול עלולה לעלות את רמת הפרולקטין בדם וכך גם לאיחור במחזור. כמובן שישנן סבות נוספות לאיחור במחזור שצריך לבדוק גם אותן. כל טוב דר' גיורא הידש

הבת שלי בת 22 עברה התקף פסיכוטי לפני כתשעה חודשים ואובחנה כסכיזופרנית. מאז ועד היום היא כל הזמן אומרת וכל פעם יותר שהיא לא מרגישה כלום: לא רעב לא שובע, לא הנאה, לא רצון, לא שאיפה, לא חוויה ועוד. היא מנסה לעשות דברים: ספורט, נפגשת עם חברים לפעמים, עבדה במשרה של 3 שעות ביום ארבעה חודשים עד עכשיו, שומעת מוסיקה ומנסה כל מיני דברים. ותמיד היא מסכמת את המצב שלה במשפט: "אני לא חיה" והיא נורא מיואשת. היא מקבלת פריזמה וזיפרקסה. האם המצב ישאר ככה ואין תקנה?

שלום אמא, עברתי מצב קצת דומה, בו הייה לי התקף פסיכוטי אך לא אוחבחנתי כסכיזופרנית. לאחר ההתקף הפסיכוטי הייתה לי חווייה שדומה לזו של בתך - "לא מרגישה כלום" "לא חייה" וכו'... זה כנראה נובע מכמה דברים, הראשון הוא שהמוח כאילו "סחוט" לאחר ההתקף הפסיכוטי, בעיקר אם הוא הייה מלווה בדלוזיות הלוצינציות ומחשבות רבות. הרבה פעמים אחרי הפעילות הרבה של המוח בזמן ההתקף נוצר אח"כ מצב שדומה לדיכאון - בדיוק כפי שבתך מתארת. עם הזמן המצב הזה משתפר אבל מאוד לאט. הדבר השני שיכול להשפיע הוא התרופות - לעיתים הן מקהות קצת את התחושות, אך בכל מקרה עדיף להמשיך לקחת אותן (בעיקר את הזיפרקסה), אחרת הפסיכוזה עלולה לחזור. אולי עם הזמן בתך תוכל לקבל מינון נמוך יותר ואולי להפסיק לקחת את התרופה האנטי-דיכאונית (פריזמה) ואז תופעות לוואי של קהות רגשית יפחתו. אל תתייאשו, המצב יכול להשתנות, רק צריך סבלנות (די הרבה סבלנות). זה קשה לתפקד כאשר מרגישים את התחושה הזו של "לא חייה" "לא מרגישה כלום", ונראה שלמרות זאת בתך מממשיכה לעשות דברים - לעבוד, לבקר חברים וזה מאוד יפה וחשוב. בהצלחה וסבלנות, אני.

אני אב לילדה בת 18 היום,מזה כ-4שנים סובלת הילדה מהתפרציות זעם שבאות לידי ביטוי בקללות וכו כלפי בני המשפחה ובתנועות לא נשלטות. מסתגרת בחדרה ואינה מחזיקה מעמד במסגרות לימודים,עבודה. בגיל 14 טופלה ע"י פסיחולוגית,ופסיכיאטריתללא הצלחה. כיום מטופלת ע"י פסיכיאטור אך אינה משטפת פעולה. אנני יכול להגדיר את בעייתה . האים יש באפשותך להמליץ לי על סוג של טיפול או כיצד להתנהג איתה ביום ביום. תודה

תודה למשתפרת ואני מצטרף לדבריה. כל טוב דר' גיורא הידש

תחושות של אפתיה, כהות חושים, אדישות וכיוצ"ב זה חלק מהסכיזופרניה. התבודדות והתבטלות מאפיינת חלק נכבד מהחולים עוד לפני פרוץ הפסיכוזה. דווקא בסכיזופרניה מהסוג הפרנואידי זה פחות נפוץ. השאלה אם זה באמת מפריע לה או שהתיסכול הוא בעיקר אצלך? התרופות החדשות כמו ריספרידל, זיפרקסה ולפונקס אמורות לסייע בכך, כלומר שיפור המצב הקוגנטיבי ואיזון מצב הרוח. השאלה איך היה התפקוד הקוגנטיבי שלה לפני פרוץ המחלה, האם היא למדה בחינוך רגיל או מיוחד? ומה היו ההישגים שלה בלימודים? היו לה הישגים כלשהם לפני הפסיכוזה? אגב, פריזמה לא אפקטיבי לטיפול בכאלה מצבים ולכן זה עומס תרופתי שאין לו הצדקה בסכיזופרניה.

המצב הזה מאוד מפריע לה והיא כל הזמן אומרת את זה ודאי שזה עושה לי רע להבין שזה מצבה. מאז ומתמיד היא היתה ילדה מאוד מצליחנית ושאפתנית ובעלת יכולות גבוהות לכן באמת הצליחה בכל תחום, לימודים ספורט ריקוד חברה וכו' בכתה י"ב התחילה לגלות תופעות של דיכאון ולמרות זה עברה את הבגרות בהצטיינות. בצבא התחילו תופעות כפיתיות שהלכו והחמירו ואחרי הצבא היא בעצם ממש התדרדרה נפשית ותפקודית וטענה שיש לה בעיות רפואיות וזה הכל. הגיעה למצב של רזון נוראי בכלל מחשבות כפיתיות של הגבלות בתזונה בגלל בעיות רפואיות לדעתה, סירבה לקבל טיפול נפשי כלשהו ולתקשר איתי בכלל, וזה במשך שנתיים ושלושה חודשים עד ההתקף. כל זה לשאלתך. אני מופתעת להבין שפריזה לא מתאימה לה שזו תרופה מיותרת אז איזה תרופה בעצם מתאימה לה?

היי דר', שאלה לי אליך. האם קלונקס 0.5 4 פעמים ביום הינו סביר. אני יודעת שזה כדור ממכר, אך לתקופה קצרה?

המינון המקסימלי של קלונקס הוא 20 מ"ג ליום ולכן 2 מ"ג נחשב למינון סביר בהחלט...אבל כבר אחרי שבועיים ההשפעה יורדת והסבילות מאד גבוהה. מדובר בתכשיר שיש לגביו סבילות מאד גבוהה וגם הפסקת השימוש מלווה בתסמיני גמילה חריפים שחלקם מסכני חיים ומחייבים אישפוז בזמן הגמילה. אם תשארי ב-2 מ"ג ליום תוכלי להיגמל ללא צורך באישפוז, אבל בכל מקרה את חייבת להתיעץ עם הרופא שרושם לך את התכשיר כדי שיסביר לך את הסיכונים בשימוש ארוך טווח. רוב הרופאים לא מזהירים את החולים מהסיכון לפיתוח תלות והתמכרות, ובשביל לראות את האזהרה בעלון לצרכן צריך זכוכית מגדלת, לכן טוב שאת שואלת.

לזושה המינון הוא בהחלט סביר ורק חשוב להשתדל לא להתמכר. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום . בני בן 27 חזר מהודו לפני שנה צמחוני ורוחני מאוד .הפסיכיאטר שנפגש איתו קבע שהכל כתוצאה משימוש בסמים.ואז התברר שהוא משתמש במריחואנה זה 5 שנים.לפני כחודשיים בעקבות התקף פסיכוטי וטיפול פסיכיאטרי קיבל כחודש תרופות.הפסיכיאטר קבע שהוא סובל מפרנויה .כיוון שיש לו התנגדות חריפה לתרופות, הפסיק לקחת אותם.מאז ישנה התדרדרות במצבו והוא אינו עובד או מבלה .יוצא לביקור בביתם של חברים ישנים או נשאר בבית.אינו מאמין לאף אחד וטוען שסופו ידוע וקבוע. שאלתי :האם יש דרך טיפול נוסף במצבו ללא שיתוף פעולה מצידו? והאם אי נקיטת כל פעולה תגרום להחמרה במצבו? בתודה מראש

לזאב אכן לצערי במידה ולא יגיע לטיפול תהיה החמרה במצבו. לכן חשוב לנסות ולהשפיע עליו להגיע לטיפול למרות שזו משימה קשה אצל מי שסובל מפארנויה. לכן צריך ללכת על הגבול הדק של עדוד לגשת לטיפול אבל לא לנתק את הקשר אתו, כלומר שהוא לא ינתק את הקשר. אולי אפשר לגייס גם חבר או שניים שמבינים עניין וינסו להשפיע עליו? כל טוב דר' גיורא הידש

לא כתבת את הדבר החשוב ביותר- האם הוא הפסיק להשתמש בסמים? בתשובה אליך צריך להבדיל בין פרנויה שהיא חלק מסכיזופרניה ואז יש החמרה והדרדרות לאורך זמן, לעומת זאת, בפרנויה כהפרעה בודדת, מה שנקרא כיום, "הפרעה דלוזיונלית", אז המצב יכול להיות סטטי לאורך זמן, כלומר אין הידרדרות. אפשרות שלישית נקראת "קנביס פסיכוזיס", פסיכוזה שהיא תוצאה ישירה של השימוש בקנביס (מריחואנה) ואז אם הוא יפסיק לחלוטין את השימוש בסם גם הפרנויה תעלם, אפילו בלי טיפול.

שלום לך צבי ותודה לך על תשובתך,תודה גם לד"ר הידש. בתשובה לשאלתך אכן מאז ההתקף הפסיכוטי לפני כחודשיים הוא אינו משתמש בסמים! אודה לך אם תוכל להרחיב ב-2 התופעות שהזכרת. רציתי להוסיף כי בכל יתר התפקוד והפעילות היומיומית בני מדבר בצורה ברורה ורהוטה, רק התחושות חוסר האמון והדיבורים על סופו הידוע והברור הם הדברים החריגים אצלו. בתודה מראש זאב

ההבחנה שלי היא סכיזו אפקטיב, כאשר אצלי בא יותר לביטוי ה"אפקטיב", כלומר הרגשת ה"היי" או הדיכאון כשאני לא מאוזנת מאשר הסכיזו.(רופא אחר איבחן אותי בכלל בהפרעה דו קוטבית ולא סכיזו אפקטיב) אני נוטלת דפלפט 1200 מ"ג ונודע לי שתרופה זו אסורה בהריון. בעבר לקחתי זיפרקסה שהשמינה אותי מאוד ולכן הפסקתי לקחת אותה. איזה תחליף מקובל לדפלפט שמותר לקחת בהריון?(עוד לא נכנסתי להריון, אבל אני מתכננת להיכנס להריון). האם נטילת דפלפט בשבועיים הראשונים של ההריון יכולים לפגוע בעובר? כלומר מהביוץ עד המחזור המאחר? בכלל יכול להיווצר הריון למרות שלוקחים דפלפט שיכול לגרום לכל מיני מומים? ושאלה אחרונה, במידה ואין תרופה שניתן לקחת מבלי לפגוע בעובר בזמן ההריון, אם לא אקח את הדפלפט לתקופה של לפחות 9 חודשים (יכול להיות יותר זמן כי אני לא יודעת כמה זמן ייקח עד שאתעבר) אז המאניה או הדיכאון יכולים לחזור בזמן ההריון?

לשיר המאניה או הדיכאון עלולים לחזור בזמן ההריון ובמיוחד צריך להקפיד אחרי הלידה שאז הסיכון גבוה יותר. הדפלפט אסור בהריון אבל לפי ידיעתי אין זו סיבה לעשות הפלה, כלומר אם בטעות נכנסים להריון ואת מפסיקה את הטיפול מיד בווסת הראשונה שמאחרת, אין זו סיבה להפסקת הריון. למרות שאפשר לאמר את המשפט המשלים, שעדיף לא להסתכן בכך ולא להכנס להריון עם דפלפט. התרופות הבטוחות ביותר להריון הן התרופות נוגדות הפסיכוזה מהדור הישן, כמו פרפנן, הלידול וכך הלאה. אבל להן יש את המיגבלות שלהן. לגבי ליטיום יש חלוקי דעות, לדעתי עדיף לא ליטול ליטיום בהריון. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, רציתי לשאול אם השילוב של שתי התרופות הנ"ל מוצלח כאנטי פסיכוטי (ובנוסף גם דקינט נגד תופעות לוואי). ושאלה נוספת בקשר לטגרטול, האם יש צורך בבדיקות דם עקב השימוש בו, ובאיזה תדירות? תודה ויום טוב.

לפזית הטגרטול עלול לפגוע בכבד ולכן צריך לבצע בדיקות לתפקודי כבד בהתחלה כל שלושה חודשים, אחר כך אפשר כל חצי שנה. השילוב של טגרטול וזיפרקסה מקובל, יחד עם זאת יתכן והזיפרקסה עושה את כל העבודה לבד ואולי אפשר להוריד בטגרטול. לא כתבת את האבחנה וחסרים פרטים רבים, אבל אני חושב שכדאי לשאול את הרופא המטפל בנקודה זו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך ד"ר, כתבתי לך הודעה זו לפני מספר ימים- וענית, אבל אני חוששת שלא הבנת למה התכוונתי בשאלתי. העתקתי שאלתי. בחודשיים האחרונים אני מקיאה כל יום כמעט, ובימים שכן לפעמים פעמיים או שלוש. בביקור אחרון אצל רופא המשפחה התברר שתפקודה של בלוטת המגן נמצא בתת פעילות ונאמר לי שיכול להיות שהיא הגורם לדיכאון ממנו אני סובלת. שאלתי היא, האם ייתכן שב-ג-ל-ל ההקאות תפקודה של בלוטת המגן נפגע? כלומר, האם ישנו קשר כלשהו בין הקאות ייזומות יומיומיות לתפקוד לקוי של הבלוטה? מקווה שהפעם הסברתי את שאלתי כראוי. אודה לך מאוד על תשובתך, מירב.

מה שנראה יותר סביר זה שתת פעילות מדרדרת את המצב הנפשי וגורמת לך להקאות יזומות. בכל מקרה, תת פעילות יכולה לגרום לדיכאון, וגם, לאורך זמן יכול להיות שההקאות תגרומנה למצב פיזי ירוד שיפגע גם בתפקוד בלוטת המגן. מה שחשוב זה לטפל בשתי התופעות - הדיכאון וההקאות

למירב לפי ידיעתי הקאות אינן פוגעות בתפקוד של בלוטת התריס, אבל כדאי לשאול רופא אנדוקרינולוג. כל טוב דר' גיורא הידש

האם מקובל לשלב את 2 התרופות בטיפול בocd? ואם כן, מה הזמן המקסימלי שניתן לקחת את הרספירדל בצירוף פלוטין? האם לא יכול להיגרם נזק בהנחה שרספירדל מיועד לחולי סכיזופרניה לא להפרעה אובססיבית?

לעלמה נכון שהטיפול העיקרי בהפרעות חרדה הם נוגדי הדיכאון היעילים נגד חרדה. אבל כידוע אובססיות הן עקשניות...., ולכן מקובל להוסיף גם רספרידל אשר מעודד ומחזק את השפעת הפרוזק. הרספרידל ניתנת לא כתרופה נגד סכיזופרניה אלא כדי לחזק את השפעת נוגד הדיכאון. שילוב זה בהחלט מקובל אחרי שנוגדי דיכאון לבדם לא פתרו את הבעיה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני שוקל לשלב בין סרוקסט וSAM-e (תוסף מזון בארה"ב) לפי המחקר שעשיתי באינטרנט מצאתי כי לסרוקסט השפעות אנטיכולינרגיות (מונעות את פעולת האצטילכולין), ולעומת זאת SAM-e עוזר בסינתזה של phosphatidylcholine, שלפי מה שהבנתי גורם לייצור של אצטילכולין. לפי הנתונים האלה, האם שילוב של השתיים יהיה חיובי? או לפחות לא יסתור אחד את השני או יגרום תועפות לוואי? תודה רבה! חוץ מזה מעניין אותי לדעת אם בכלל שמעו בארץ על SAM-e ומה חושבים על תוסף מזון זה.

לעידן איני יודע מה זה SAM-E, אבל הסרוקסט באופן עקרוני לא פועל על האצטיל כולין, פשוט התרופה לא לגמרי נקיה ולכן מצאו השפעה מועטה גם על הנאורוטרנסמיטר הזה. אבל בסך הכל בדרך כלל ההשפעה על האצטיל כולין מזערית. כל טוב דר' גיורא הידש

החומר SAME משווק בארץ ע"י חברת "סולגר". הוא מגביר את ההשפעה של נוגדי דיכאון. יכול לגרום למניה אצל חולים מסויימים. מעבר לכך לא נראה לי שיש בעיה לשלב אותו. חוץ מזה תקרא את העלון לצרכן שמצורף ל-SAME ושם בוודאי יש פירוט. מדובר בחומר וותיק בתחום הרפואה ונעשו עליו הרבה מחקרים, בעיקר עם טריציקלים ולא SSRI אבל לא נראה לי שזה צריך לשנות. נ.ב. בעמודים הקודמים ישנה שאלה ותשובה נוספת בעניין זה, כדאי לדפדף.

אני שמעתי וכן קארתי דף מידע על SAME של סולגאר. לפי מה שרשום הוא פועל ממש טוב בדיוק כמו נוגדי הדיכאון האחרים. במידה ויש לי תופעות לוואי מכדורים כימיים אחרים האם כדאי חלנסות SAME?

בעקבות משבר קיבלתי סרוקסט, שהחזיר אותי לחיים היפים. לפני כמה חודשים הרוקח בבית המרקחת אמר לי: שמעתה אקבל במקום סרוקסט, פאקסט או פרוקסטין,וזה אותו הדבר. שמתי לב ,לשינויים בהרגשה שלי ,במשך היום אני ממש מנומנמת, חייבת לישון צהריים, פשוט נרדמת,ולאחרונה החלו גם סחרחורות. לבקשת רופא המשפחה עשיתי בדיקות דם מקיפות,אבל התוצאות לא העלו איזושהיא בעייה ,ולכן אני שואלת מדוע,עלי לקחת כדורים שגורמים לי לבעיות אלו?

הרופא יכול לכתוב על המרשם "ללא תחליפים" ולחתום ליד זה ואז תקבלי בבית מרקחת רק את האורגינל, אבל במחיר מלא ולא במחיר מסובסד. אם יש סיבה רפואית לקחת רק את האורגינל, הרופא המטפל יכול לפנות לבקר הפסיכיאטרי המחוזי של הקופה ולבקש אישור לסרוקסט המקורי.

היי ברכה, החומר הפעיל בכל התרופות שרשמת זהה, זוהי אותה תרופה רק של חברה שונה - כך שהשינוי בהרגשה שלך לא נובע מהתרופות אלא ממשהו אחר. אולי הציפייה שהתרופה תשפיע עלייך לרעה והפחד מהשינוי השפיעו, אולי השינויים במזג האוויר תורמים לעייפות (אני תמיד יותר עייפה בקיץ) ואולי יש לכך סיבות אחרות - גופניות או נפשיות. מקווה שתרגישי יותר טוב, אני.

א. כדאי לדבר עם המטפל הפסיכיאטר שנותן את התרופות ב. את יכולה לחזור לבית מרקחת אחר ולקנות את הסרוקסאט. למרות שלא אמור להיות הבדל - מי יודע. פשוט תחזרי למה שעושה לך טוב. תרגישי טוב..

תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם כל טוב דר' גיורא הידש

היי, בוקר טוב, אני מגלה אמפתיה, לעניות דעתי, כמו שאמר הבחור את יכולה לקנות את הסרוקסט ללא מחיר מסובסד. מה שכן, מידיעתי, כשמחליפים תרופות שהן אותן תרופות למעשה עם אותה השפעה, רק שאולי אחת מיוצרת בחו"ל ואחת לאו, לא אמורה להיות בעיה, שוב, ככל שידוע לי וכמו שאמרת, אולי פסיכלוגית בשל הפחד זה קרה לך. שוב, הכל בגדר השערה. אני הייתי מציעה שתלכי לרופא באופן מסודר ותדברי עמו. במידה ויש דברים בגו והוא הרי פסיכיאטר והוא נתקל בתופעות, אזי הוא אמור לדעת - אז אני חושבת שעלייך להחליף תרופה. במידה ואין דברים בגו. נסי לחשוב ממה נובעות התופעות לוואי, אולי מהפחד הפסיכולוגי, אולי באמת ממזג האויר והעייפות... אולי ממתח נפשי או אולי סתם הצטברות עייפות שאת מקשרת לתרופה. המלצה סופית, גשי לרופא המטפל, אין כמו רופא שיודע טוב. בברכה והצלחה Zosha

שלום !! רציתי לדעת האם הפרעות קשב וריכוז שהתגלו בילדות ו/ או לא טופלו כיאות , יכולים לגרום לאדם הבוגר כבר , הפרעות כמו אנהדוניה, חוסר הפנמה , בעיות תיקשורת בינאישית , והימנעות מאנטימיות ? בברכה

אני לא יכולה לענות לך על השאלות ששאלת, אבל אני יכולה לומר שיחד עם התשובות, שווה ללכת לטיפול עכשיו ולטפל עניין. אי אפשר לחזור לזמן שזה לא טופל אך אפשר לא לחכות ולטפל בכל במהרה. תרגישי טוב..

ליעלי הנושא מאוד "חם" כעת וישנם מחקרים רבים אבל אין תשובה חד משמעית. אני כן מאמין שהפרעת קשב גורמת לקושי בהפנמה ולכן גם קשיים בקשרים בין אישיים וקושי באינטימיות כפי ששאלת. אבל הדברים הללו עדדיין לא מבוססים מספיק באופן מדעי. כל טוב דר' גיורא הידש

קרוב משפחה שלי נמצא בדיכאון אחרי שני ניסיונות אובדניים ואני מאוד דואגת לו ומחפשת עבורו פסיכולוג. הוא הסכים ללכת לטיפול, אך כאשר הגיע לפסיכיאטרית מטעם קופ"ח, נתקל באשה מגעילה, חסרת רגישות וכלל לא אמפתית (הייתי איתו בפגישה והזדעזעתי). היה לו ניסיון קודם שלילי עם פסיכיאטרית אחרת מטעם הקופה שעימה שוחח בטלפון וגם היא היתה קרה ולא רגישה. למרות זאת, הוא החל לקבל סרוקסט, אך ברור שהוא זקוק ב-ד-ח-י-פ-ו-ת לפסיכולוג/ית מבין, רגיש ואמפתי שאיתו יצליח לבנות אמון ובטחון וחוויה מתקנת (גם ככה קשה לו להגיע לטיפול ולהפתח ואם יגיע שוב לאדם לא רגיש יתייאש לגמריי). אודה לכם מאוד אם תוכלו להמליץ מניסיונכם על פסיכולוג טוב מטעם קופ"ח מאוחדת (אני בטוחה שיש טובים בתחום). הוא די מוגבל מבחינת תקציב ולכן חשבתי על פסיכולוג מטעם הקופה. אשמח לקבל גם המלצות על פסיכיאטר שהוא גם פסיכותרפיסט פרטי שלוקח מחירים סבירים באזור המרכז. תודה

לאני, דר' נאווה עתני, פסיכולוגית מצויינת, מקבלת בהסדר עם קופ"ח מאוחדת, באזור ראשל"צ אם מתאים לך. כמו כן, תצייני באיזו עיר את מעדיפה, ותשאירי מייל, אוכל לשלוח לך רשימה של עוד כמה פסיכולוגים טובים שעובדים עם מאוחדת. הסיבסוד הוא 50% ממחיר פגישה פרטית . ודרך אגב, במאוחדת יש כמה פסיכיאטרים מצויינים, צריך להתעקש על רופא נוסף. דנה

אני מכירה פסיכולוגית פרטית מעולה ממרכז תל אביב (250 ש"ח). שווה לנסות!!! (לפרטים שלחי לי מייל [email protected]

כעיקרון, טיפול פסיכולוגי לא כלול בסל השירותים של הקופות או בסל הבריאות. עם זאת, בעלי ביטוח משלים יכולים לקבל טיפול מסוג זה במחיר מסובסד לתקופה של חצי שנה לערך. רשימת מלאה של מטפלים תוכלי לקבל בסניף הקופה שאליו אתם שייכים. אגב, אם זה באמת דחוף, אז רצוי ללכת למי שפנוי והוא לא בהכרח הכי טוב שיש. בד"כ הטובים מאד עמוסים ופחות פנויים ולכן קיימת סתירה מסויימת בבקשה שלך.

ברצוני לדעת אם אפשר להפסיק לקחת תרופה אנטיפסיכוטית שנתינה למצב פסיכוטי כאשר רואים שהמצב הפסיכוטי עבר. (שלא כמו התרופות ממשפ' SSRI שיש להם השפעה מצטברת ואם לוקחים אותם שנה יש להם השפעה נמשכת). אני אבהיר את השאלה. האם אפשר לקחת ריספרדל תקופה קצרה (כמה שבועות) וכשרואים שהבן אדם התייצב להפסיק? יש מצב שיהיה צורך בתרופה כזאת רק למספר ימים?

ברוב המקרים, טיפול אנטי-פסיכוטי איננו ארוך טווח. נכון שישנם חולים שלוקחים את התרופה עשר שנים ואף יותר, אך מדובר בסכיזופרנים. מצבים פסיכוטיים שאינם חלק מסכיזופרניה לא נמשכים זמן רב. דוגמאות יש בשפע. למשל - Brief Psychotic Disorder ,פסיכוזה כתוצאה משימוש בסמים, טיפול בשלב המאני הסוער אצל חולים ביפולריים, טיפול בסימנים פסיכוטיים אצל חולים בדיכאון מאג'ורי, פסיכוזה שמשנית למחלה גופנית ועוד הרבה. כלומר התרופה מדכאת את הסימפטומים ואחרי שהם נעלמים (תוך חודשיים בממוצע) לא הכרחי להמשיך בטיפול, תלוי באבחנה ובהמלצה של הרופא.

לאלה הטיפול הנפשי מתחלק לשני חלקים, החלק הראשון הוא בהתקף הפסיכוטי (או דיכאוני במקרה של דיכאון) עצמו, והחלק השני הוא למניעה של החזרה של ההתקף הפסיכוטי. רוב ההפרעות הנפשיות עלולות לחזור אם לא נוטלים טיפול מונע. לכן בדרך כלל צריך להמשיך בטיפול נוגד הפסיכוזה גם כאשר מרגישים טוב כדי למנוע היישנות-חזרה של הפסיכוזה. צבי צודק שזה לא תמיד כך ותלוי באבחנה, ישנן מספר מצבים שבהם הסכנה לחזרה היא מועטה. כל טוב דר' גיורא הידש

שוב שלום, אני שאלתי לגבי הקשר של נטילת פאקסט לירידה בחשק המיני, הרצון ו"ההמתנה" לאורגזמה. השבת שתופעות אלו ידועות כתופעות לוואיי של התרופה ושלחלק ישנה הקלה עם הזמן ולחלק הן לא עוברות כלל עם הזמן. השאלה הפעם היא האם התכוונת לכך, כל עוד לוקחים את התרופה, או מזמן שמפסיקים אותה. אני מודאגת... )0: תודה.

היי לולי, לא כתבת אליי אבל בכל זאת... תופעות הלוואי שאת מדברת עליהן עוברות לגמרי תקופה מסויימת אחרי שמפסיקים לקחת את התרופה - אלו תופעות הפיכות לחלוטין! אין לך מה לדאוג. בזמן שלוקחים את התרופה תיתכן הקלה בתופעות, או שהן יחלפו, לאחר תקופה מסויימת. לפעמים חלק מהתופעות יישארו כל עוד נוטלים את התרופה, אך יחד עם זאת ירידה במינון יכולה לגרום גם לירידה בתופעות הלוואי. יום טוב, אני.

תודה למשתפרת ואני מצטרף לדבריה כל טוב דר' גיורא הידש

סובל מזה כשלוש שנים מתופעות והתקפי חרדה שונים. טופלתי בעבר לסרוגין ברסיטל, סורבון, ציפראמיל. היום מטופל בציפראלקס כחודש ימים (שבועיים 5 מ"ג ואח"כ יום 5 מ"ג ויום 10 מ"ג לסרוגין ) התרופה מגבירה תופעות חרדה ומאלצת אותי ליטול קלונקס 0.5 אחד ליום לפחות. פניתי לפסיכיאטר חדש וזה המליץ לנסות: 1. לרדת לאט מהקלונקס ליטול חצי כדור בערב. 2. הוסיף כדור בבוקר בשם "מודאל". 3. ליטול 5 מ"ג ציפראלקס בצהריים. לדעתו ה SSRI לא השפיעו עלי חיובי. * אחרי כל אילו מעקב לאחר שבוע ימים. מה דעתך?

שלום נשמע הגיוני מבלי שאני מכיר את הפרטים. יחד עם זאת בדרך כלל אני מעדיף תרופה אחת מאשר שלוב (לעתים אבל אין ברירה), לכן, אם התרופות מקבוצת SSRI לא עזרו יש מקום לנסות תרופות מקבוצה אחרת כמו האפקסור. כל טוב דר' גיורא הידש

אם אתה מעדיף תרופה אחת מה דעתך על "מודאל"? למה התכוון המשורר כאשר המליץ על מודאל בבוקר חצי ציפראלקס בצהריים? רשמתי לך שSSRI לא השפיעו כ"כ חיובי. בסה"כ פחתו התקפי החרדה שהיו לפני כחודש אך עדיין יש תחושה של "כווץ" ברגליים. האם עם הזמן זה אמור לחלוף?

אני קוראת כאן את ההודעות שלכם. לפעמים אני מרפרפת עליהן. רואה את הסבל, הכאב וחוסר הוודאות.אתם תוהים לגבי תרופות, תוםעות לוואי.... ההרגשה הרעה מטריפה אתכם. וגם אותי. כבר עשר פעמים התאשפזתי תוך 11 שנים. אבל זה לא עוצר אותי. לא יודעת למה. לא יודעת מאיפה זה בא.... אבל אני כאן עדיין אחרי כל כך הרבה פעמים שרציתי לעצור את הכל...אולי זה בגלל שני כלבים וחתולה... אולי זה בגלל דברים אחרים. לוקחת 15 כדורים ביום ישנה המון ולומדת למרות הכל . לא משוויצה. יש ימים שמאוד מאוד קשה לי לזוז מהמיטה. יש ימים שאני לא יכולה לראות אותה ממטר. בוכה אל המקלדת ושואלת איפה טעיתי? איפה הייתה הטעות? שואלת ולא תמיד מקבלת תשובה. מנסה להגיע לפשרות מוזרות ואני כאן.

לטליה ואכן לפעמים אני שואלת את עצמי מאיפה מגיע הכוח להמשיך הלאה בזמנים קשים. כוח החיים הוא רב כל כך כניראה, שגם כשנראה שנגמר לגמרי הוא קיים עמוק עמוק בתוכינו. אני לא חושבת שטעית וגם לא שיש תשובות לשאלות האלה- למה מגיע אלינו הסבל הכל כך גדול הזה. לכל אדם יש כנראה את שק הסבל שאיתו הוא צריך להתמודד במהלך חייו. מהניסיון שלי הסבל הביא לי הרבה אור ותובנה. אבל כתהליך איטי, מייגע לעיתים, של עבודה. ברגעים הקשים גם אני רציתי ללכת מכאן. פעם אחת אפילו ניסיתי. לקחתי 30 כדורים. אחד אחרי השני. בכהות חושים. באדישות. בייאוש. אבל אז כוח החיים נלחם בכוח המוות, ושלח אותי להעיר את הורי שלקחו אותי, מזועזעים, לשטיפת קיבה. ומנקודה זו החל תהליך של יציאה מהבור. מאז לא ניסיתי להתאבד. אבל היו המון תקופות בהן חשבתי על מוות. כאילו להרוג את המחשבות האיומות של הדיכאון, כאילו להיוולד בגילגול אחר, במצב תודעה אחר, עם פחות סבל. היום אני מאד אופטימית, ויודעת, שאפשר למות ולהיוולד גם באותו גילגול. אפשר להשתנות. זה מהות המוות בעיני- להרוג את הישן ולברוא את החדש. זה מפחיד. שינוי הוא מפחיד. אנחנו נאחזים במוכר, מפחדים לחצות את הגבול, להתנסות בדברים חדשים. אבל, כמו ששר אביתר בנאי, הפחד הוא שער, הוא רגע לפני- בין לילה ליום... אז אני מנסה לא לפחד ממנו, מהפחד. לזכור כמה דברים למדתי כשהפחד חלף וראיתי שאני עדיין אני... בינתיים... תרגישי טוב, טליה. לפחות את לא לבד בעולם. שני כלבים וחתולה, וגם אנחנו כאן. תמי.

טליה, תמימי, בנות כמה אתן? מהיכן אתן בארץ? אני כ"כ מזדהה, ואנשים בעולם "הרגיל" לא יכולים להבין כמה סבל זה. ההתמודדות שלנו כ"כ קשה. הסבל הוא לגמרי בסקלה אחרת מהקשיים של מי שלא "זכה" לחוות את הסיוט שנקרא חרדה ודיכאון. (הנה למשל, היום כולם ריחמו עלי כשהוציאו לי שן בינה, ובשבילי הכאב הזה היה כ"כ שולי יחסית להרגשות שאני חווה כל הזמן שבהם הסבל קשה פי אלף, ובזה אף אחד לא ירחם עלי/יעודד. אני גם לא מספרת כל הזמן, זה משעמם לשמוע, וממילא לא יבינו. האמת, היה ממש "כף" לי לחוות כאב שהוא "הגיוני" ו"נורמלי", ושאפשר לקטר עליו בכיף..) הייתי רוצה להכיר אתכן יותר.. רחלי

היי וערב וטב: אובחנתי כסובל מהפרעות חרדה קלות יחסית. הרופא המליץ בפני שתי אפשרויות: 1. ציפרלקס מינון 10 מ"ג ליום. 2. טיפול התנהגותי קוגניטבי. כמה שאלות: 1. האם הטיפול בציפרלקס הוא ארוך טווח, ? מה המינימום של זמן שרצוי לטפל בתרופה ואז להפסיק.? 2. בהנחה שאחליט לקחת את התרופה, האם לאחר שאפסיק לקחת אותה, החרדות יעלמו לגמרי ? האם יש מצב, שבו אחרי שאפסיק את התרופה, מצבי יורע , מאשר מצבי היום שהוא ללא תרופה, אבל אני סובל מהרגשה של סחרחורות קלות וחוסר יציבות 3. מה לגבי CBT ? הוכח שהוא יעיל ? תודה ע.

יעילות הטיפול הטובה ביותר היא שתי השיטות יחד. כך גם כשמפסיקים את הטפיול התרופתי, לומדים שיטות כדי להקל על החרדות אם הן חוזרות. לCBT לבדו יש אותה יעילות כמו ל SSRI לבדם

תרופות ו-CBT מטפלים רק בסימפטומים החיצוניים של ההפרעה. ממש לא משנה אם תתחיל מזה או מזה. אם הוא נתן לך אפשרות לבחור בין השניים סימן שמצבך לא חמור ולכן עדיף לנסות קודם פסיכותרפיה. מדובר על טיפול שניתן ע"י פסיכולוגים שהם מומחים לטיפול קוגנטיבי בהפרעות חרדה. אם תרצה להבין ממה החרדה נובעת ולטפל בבעיה מהשורש אז זה כבר דורש תרפיה בגישה פסיכודינמית.

לעידו אני מצטרף לדברי קודמי, אחרי הטיפול התרופתי שהוא בערך כשנה המטופל "מתרגל" לחיות בלי חרדות ואז גם אין חזרה של החרדות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום קוראים לי מעיין אם את זוכרת...אני במצב מסויים של דיכאון לא יודעת איזה ולא יודעת כלום...אתמול והיום הרגשתי ממש רע,רק רציתי למות...אני כל הזמן חושבת על המחשבות האלה בראש שלי,כל מיני דרכים איך להרוג את עצמי, והכל בראש ,לא יודעת...אני צריכה מספרים של פסיכולוגים באיזור המרכז אם מישהו יודע...אין לי אומץ ללכת באמת לפסיכולוג אבל אני ישמור אותם למקרה שיהיה לי אומץ קטן(הבעיה היא גם שאני רוצה אם כבר לפתור את הבעיה שלי אז בלי שאף אחד יידע,לא הורים לא חברים,וזה נראה לי לא אפשרי אבל אני חייבת לפתור את זה כך,כי אם זה לא אפשרי אז נראה לי שאני לא יפתור את זה בחיים ו...אולי מתי שהוא ימות או משהו כזה...את מבינה אני חייבת שזה יהיה אפשרי...)אני כבר לא יודעת מה לעשות,אתמול בערב כל כך רציתי למות...הייתי כולי עצבנית,והרגשתי איך הלב שלי דופק בכל הגוף ו......ולפעמים כל כך רע לי עמוק בפנים שאני מעדיפה הרבה פעמים למות...כל הזמן אומרים את המשפט הקבוע "אולי את צריכה ללכת לטיפול" ,בפורומים כמובן(כי אף אחד כולל הורים כולל חברים לא יודע מה אני מרגישה...)ואולי אני מחפשת תשובות כאן ואולי אני פשוט צריכה לדבר עם מישהו שיבין אותי ולא נראה לי שיש מישהו כזה אז אני מנסה בפורומים...אני חוזרת מחר לצבא לשבועיים,לא יודעת איך אני יעבור את זה,מקווה שבשלום...אוף אין לי כוח יותר לחיות את החיים או להתמודד איתם...... תודה על ההקשבה מעיין...

למעיין תיצרי איתי קשר במייל ואני אתן לך טלפונים של פסיכולוגים באיזור המרכז, במקרה שיהיה לך אומץ לפנות אליהם- [email protected] טיפול פסיכולוגי מאד מאד מאד עזר לי. הייתי בדיכאון קשה, רק לאחרונה, וטופלתי על ידי פסיכולוגית מקסימה מאד, עד היום הזה, שעדיין מטפלת בי, וזה מאד עוזר לי. אל תסבלי סתם. זה לא מפחיד ללכת לטיפול. זה נעים, זה תומך, את לא לבד, איכפת ממך, יש דברים שאת יכולה לעשות שיקלו על הרגשתך הרעה. חבל שאת כל כך לבד עם הסבל הזה. תרגישי טוב ותשמרי על עצמך, תמי.

אני מזדהה ומבין אותך על כל החרדות והדיכאונות שעוברים עלייך. אומנם אני כמעט כפול מגילך{37}אבל את הדיכאונות והחרדות שעוברים עלי הם קשים ופוגעים בחיים עצמם. תמיד הייתי אדם ביישן וסגור,בילדותי הייתי נורא ביישן ולוקח ללב כל אמרה או מעשה נגדי,בגיל 17,18 התחלתי להרגיש דיכאונות קלים שהיו באים מידי פעם,בצבא הייתי חייל קרבי ,מידי פעם הייתי מרגיש מועקות ועצבות שהלכו והתרבו ,כשהרגשתי מצוקה נפשית הייתי יוצא מחןץ לחדרים ובמקום שאף אחד לא רואה הייתי בוכה ,המצבים הללו הלכו והחמירו עד שלפני 8 שנים התפרקתי לגמרי ואז פניתי לטיפול אצל פסיכיאטר פרטי שרשם לי כדורים ,יש לי עדיין דיכאונות וחרדות אבל לא בעוצמה שהייתה כמו לפני נטילת הכדורים. מה שאני רוצה לאמר לך חיילת יקרה שהזנחה של שנים ללא טיפול גרמו לי להגיע למצב זה,אם הייתי מטפל בעצמי בתקופת הגיל שלך אז הייתי היום אדם אחר,ואת אל תפחדי לפנות לטיפול כי אם לא תעשי את זה בעוד כמה שנים מצבך הנפשי יהיה בכי רע ואז הטיפול יהיה יותר ממושך ,תפני ליעוץ אצל פסיכיאטר פרטי שירשום לך כדור שיקל על נשמתך כי אין סבל קשה יותר מאשר דיכאונות וחרדות,{אני מוכן להתחלף עם אנשים עם בעיות גופניות }

למעיין אני מצטרף לדברי קודמי שחבל על הזמן העובר ועל הסבל, כדאי מאוד להגיע לטיפול נפשי, את סובלת כאשר בהחלט ישנן אפשרויות להקל ואת יכולה להרגיש הרבה יותר טוב. כל טוב דר' גיורא הידש

למעיין. המלכודת העצובה שאת שרויה בתוכה, היא שאת סבורה שהחיים עצמם קשים או זועתיים או משעממים, ואינך מכירה בכך שהמשקפיים שלך כהות ולכן כל מה שאת צופה בו נראה כהה, למרות שיש חיים נפלאים להרבה בחורות. את הפניה לטיפול מקצועי תוכלי לעשות רק את. בהצלחה.

לדר הידש שלום רב, הייתי רוצה לדעת את פירוש ההפרעות הנל: axis 1- anviety dis-mixed,severe ( ocd with poor insight) axis 2-cluster a: schizotypal p.d. r/o-prodrom הייתי מאד מעוניינת לקבל אינפורמציה לגבי אבחנות אלו,לא הצלחתי למצוא לבדי חומר על הפרעות אלה באינטרנט. בתודה מראש.

שלום, האבחנות בפסיכיאטריה מתחלקות לחמשה צירים כאשר את מציינת את הראשון והשני. הראשון הוא האבחנה הראשית ואצלך היא הפרעת חרדה עם קווים אובססיביים ותובנה מועטה. אם תחפשי על הפרעת חרדה תמצאי הרבה מאוד חומר. הציר השני הוא האישיות שעליה מתקיימת הפרעת החרדה. ואצלך מצויין הפרעת אישיות סכיזוטיפלית. אני חושב שכעת יהיה לך הרבה יותר קל מצוא חומר ברשת. תתחילי באתר של "זרות". כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! מישהו יודע כיצד אני יכולה להגיע לד"ר יורם יובל? או לחלופין להמליץ לי על פסיכולוג טוב באיזור ירושלים. תודה

חפשי בגוגל "יורם יובל", יופיע לך קישור של החברה הפסיכואנליטית ובתוכו הפרטים של ד"ר יורם יובל (אי-מייל, כתובת, טלפון ופקס). בהצלחה.

פרופ' יורם יובל מרצה כעת באוניברסיטת חיפה. פסיכולוגים טובים בירושלים את יכולה למצוא דרך הסתדרות הפסיכולוגים (הפ"י) כי שם יש את רשימת הפסיכולוגים המורשים. אישית אני יכולה להמליץ לך על יובל כרמי שהוא גם מורה ליוגה והוא עובד גם בשיטות אלטרנטיביות. אם את מחפשת פסיכוטרפיסט טוב אני ממליצה לך על פרופסור יגאל גינת.

פרופ' גיורא שוהם: "יש דברים שהפסיכיאטריה צריכה להבין , שאסור לה להתעסק בזה ואחד הדברים זה אשפוז כפוי. מפני שזה פגיעה בנשמת אפו של האדם שזהו החופש שלו, וזה דמותו האנושית. מפני שבאותו רגע שמאשפזים מישהו בכפייה, הוא חדל להיות אדם, הוא הופך להיות לכלום, הוא הופך להיות לאפס. עם סטיגמה נוראית שהוא יוצא, עם אותו תיוג . והוא לא יכול להשתחרר עם התיוג הזה כל החיים." http://prdupl02.ynet.co.il/Foru umFiles/7263606.wmv

http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles/7263606.wmv http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles/7263606.wmv

האיש צודק. האישפוז הכפוי כמו שהוא היום, צריך לעבור מין העולם. ואני מדברת על חברות שלי שאושפזו בצורה הזו. הקשירה היא אחד הדברים המשפילים ביותר השוללים כליל את זכויותיו המינימליות של האדם....בכלל, כל ההליך הזה הוא זוועתי. שכנים יוצאים החוצה ורואים את האדם מובל למכונית עם שני גברתנים ממשרד הבריאות.... כל מקרה צריך להשקל לגופו וחירות הפרט צריכה להילקח בחשבון. בכלל, ראית את בתי החולים הפסיכיאטרים בארץ??????? אני ראיתי כמה וכמה מהם וזו בושה שבמקומות כאלה ישנם בני אדם..... לתשומת ליבו של דני נווה ובינימין נתנינהו

המגמה כיום בעולם המערבי שההחלטה על אישפוז כפוי של חולי נפש צריכה להיות של שופט, בהתבסס על חוות דעת רפואית, ולא החלטה של פסיכיאטר. פסיכיאטר צריך לעסוק בטיפול, בדומה לרופאים מתחומים אחרים, ולא בציד וכליאה של אנשים שמסרבים להכיר במחלתם הנפשית או שמסרבים לקחת טיפול. השאלה גם אם אישפוז כפוי הוא עונש או שהוא סוג של טיפול, או שניהם ביחד. כי אם אומרים שזה סוג של טיפול אז מה יש לשופטים להתערב בסוגיות טיפוליות.

שלום רב, יש לי סוגיה בעיתית מאוד. אבי בן 51, הוא עבר טראומה לפניי כשמונה שנים לערך, ולפניי כשנתיים החלו להופיע סממני התנהגות מדאיגים מאוד אצלו. הוא היה אב למופת, ובעל דואג. כיום הוא גרוש (מזה כמס' חודשים)מנותק מבחירה ובצורה עיקשת מכל המשפחה, וכעת נמצא במצב קשה מאוד שגורם לכל בני המשפחה לחשוש מצעדים אלימים כלפיי בני המשפחה ולבסוף כלפיי עצמו. הייתי מעונינת לדעת מה עלי לעשות, ועם מי ניתן להתייעץ. המצב חמור מאוד, והזמן קצוב! בתודה מראש.

את הפניה לפסיכיאטר המחוזי עושים דרך משרד הבריאות. נשאלת השאלה עד כמה חמור מצבו של אביך ואת זה מין הסתם ישאלו אותך במשרד הבריאות. ישנם 6 פסיכיאטרים מחוזיים: בצפון, בחיפה, בתל אביב, במרכז, בירושלים ובדרום. אני מקווה שאביך יסכים להבדק על ידי פסיכיאטר 'רגיל' ואם הוא באמת מזיק לעצמו או לסביבה אכן אין ברירה וצריך לפנות לפסיכיאטר המחוזי.

לדונה בשלב הראשון מי שיכול לעזור הכי הרבה זה רופא המשפחה. הוא יודע את האבחנה המדוייקת מלפני שמונה שנים ובמידת הצורך הוא יכול לעשות גם ביקור בית אצל אביך או שאביך יגיע למרפאה. כמו כן צריך לבדוק האם יש לאביך חברים היכולים להשפיע עליו, האם הוא ממשיך לעבוד? כל אדם שעדיין בקשר אתו עשוי לעזור. כל טוב דר' גיורא הידש

האם בונסרין יכול לגרום להשמנה? עברתי מרמרון לבולסרין... מה תופעות הלוואי של הכדור? תודה

שניהם מאד דומים, השמנה היא אחת מתופעות הלוואי השכיחות של שניהם. ישנה תרופה נוספת, בשם טרזודון (טרזודיל), שמשפיעה בצורה דומה, אבל איננה גורמת להשמנה. אם הבעיה עם הרמרון זה השמנה אז עדיף לעבור לטרזודון ולא לבונסרין.

תודה לדור, יחד עם זאת הבונסרין הוא במינון נמוך ולכן צפויות פחות תופעות לוואי כולל בעית העליה במשקל. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה ד"ר על התשובה אבל יש לציין כי אני בחיים לא נפלתי והרופא שלי אמר זו אפלפסיה אבל בשלילה וכל הבדיקות שלי תקינות כמו כן נתנו לי את הפקסאט בגלל הכאבים שיש לי כאבים נורולוגים אז עדין לא אבחנה אפלפסיה חד משמעית והרופא המשפחה שלי טען שזו לא אפלפסיה י ש לציין שאני בן 23 פרופיל 97 ביחדה קרבית ושאלתי למה אני מרגיש כמו שיתוק בפלג השמאלי שלי כולל רגל ויד ולשון והכי הרבה כאבים מעל עין שמאלית התקף בא לשעה ואפילו ליום שלם ועובר והפקסאט לא עוזר לי בכלום

לגיל איני יכול לאבחן את מה שקורה דרך הרשת, לצערי איננו משוכללים עד כדי כך. אבל כפי שנאמר הדברים יכולים להתאים גם לאפילפסיה וגם לחרדות. כפי שכתבתי לך צריך להזהר עם הפקסט שהוא בעצמו עלול לגרום להתקף אפילפטי גם למי שסובל מאפילפסיה וגם למי שאין כלל אפילפסיה. אז אתה בודאי שצריך להזהר. כל טוב דר' גיורא הידש

ב"שיבא" היו מקרים בהם כלאו חולים (פיזיים) כנקמה על הגשת תלונה או על עצם הצגת שאלות אסרטיביות בקשר לטיפול הרפואי בהם. מקרה מזעזע- חולה אנושה נגררה באלימות על ידי מספר שוטרים חמושים באקדחים בהיותה כבר ביציאה משער בית החולים. שתי אחיות חדר המיון החליטו להתנקם בה על הגשת תלונה למחלקת פניות הציבור ועשו קנוניה לחטוף את האומללה ולאסור אותה ב"אברבנאל". עצם כליאתה שם מהווה כתם לכל החיים. בעצם האקט- מעבר לעינוי והסבל- הם למעשה סתמו את הפה לחולה משום שבתיוג החדש שלה של "חולת נפש" איש לא יתייחס לתלונה מצידה ברצינות.

הסיפור הזה שלך כבר נכתב כאן פעם. אם זה נכון מה שכתבת זו שערוריה חמורה מאוד. למה אתה לא פונה להתלונן במשרד הבריאות או במשטרה? הרי כתיבת הדברים כאן לא תשנה דבר .. ואותה חולה שנגדה נעשו הדברים גם היא יכולה להתלונן. אתה יכול לפנות גם לתקשורת ולזעוק על העוול שנעשה. אחרי שתעשה כל מה שהצעתי תחזור לכאן ותכתוב איזה תגובות קבלת.

לרונית אכן מדובר בדברים חמורים מאוד וכפי שכתב קודמי אפשר לנסות ולעשות משהו? כל טוב דר' גיורא הידש

אני משתמש בציפראלקס כמעט חודש לסרוגין 5 מ"ג או 10 מ"ג ליום. במקום שיפור בתופעות חרדה קרה ההפך והחרדה עלתה, כאבי ראש בבוקר הרגשת חנק והכי מציק כאבי רגליים חזקים מאוד והרגשת אפיסת כוחות. מה עושים?

מדוע אתה לא נוטל מינון קבוע?

לעמי כדאי להחזיק מעמד ולחכות עוד שבוע שבועיים. אם אין שיפור במצבך אז כנראה תצטרך להחליף את התרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

הרופא צודק , לפחות מניסיוני האישי. תרופות שהועילו לי, העלו בשלב ראשון את החרדה.

מה קצב הגמילה הנכון לאחר שימוש של 0.5 בבוקר ובערב למשך 3 חודשים? תודה

בגמילה מבנזודיאזפינים מומלץ להפחית כל שבוע-שבועיים 25% מהמינון הקודם.

לדור הרעיון הוא לאט לאט, אם הלכת מהר מדי וישנן חרדות או סמנים אחרים של חסר התרופה, אז תמיד אפשר לחזור ולעלות למינון הקודם ממנו שירדת. כך שישנם חוקים אבל החשוב ביותר שאתה תקבע את הקצב שלך. כל טוב דר' גיורא הידש