פורום פסיכיאטריה

שלום ד"ר הידש האם אדם הנוטל סרוקסט(סובל מחרדה) נפסל לעבודה במשטרת ישראל ? במידה והוא הלך דרך פסיכיאטר פרטי תהיה בעיה(בזמן קניית התרופה נלקח מס ת"ז) אודה לך על התשובה

ליאיר אם פנית לפסייכאטר פרטי ולא דיווחת על כך בשאלון הבריאות הסיכוי שהדבר יגיע למעביד הוא אפסי, גם אם ניתן מרשם פרטי ורשמו את הפרטים שלך. מצד שני לא הייתי ממליץ לא לאמר את האמת כאשר אתה מועמד לעבוד במשטרה?? כל טוב דר' גיורא הידש

לאיזה פסיכיטר אני יכל ליפנות מומחה לחרדות איפה איך אוכל ליצור קשר?

בשלב ראשון תוכל לפנות לכל מומחה בפסיכיאטריה, יש בארץ כמה אלפים, אחד מהם בוודאי יוכל להתאים לך. ניתן לפנות גם דרך קופת חולים.

איזה כדורים נחשבים טובים למחשבות טורדניות ?

לרחלי כל התרופות נוגדות הדיכאון הפועלות על הסרטונין נחשבות לטובות, התרופה המקובלת ביותר היא הסרוקסט. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! מאז שאני זוכר את עצמי המציאות תמיד ניראתה לי מאיימת. כדי להסביר את עצמי אני בן 28, וסובל שנים מחרדות דיכאון, מחשבות אובססיביות וחודרניות, דימוי עצמי נמוך ועייפות מתמדת שמלווה כמובן בחוסר מוטיבציה. בשנתיים אחרונות אני בטיפול פסיכיטרי+פסיכותרפיה ,ללא הועיל. החליפו לי מיספר כדורים כגון: סרוקסט, קלונקס, פריזמה, אפקסור, ציפרלקס . לאחרונה נטלתי רסיטל+אדרונקס גם ללא עזרה. הפסיכיטרית שלי בקופת חולים החליטה להוריד את האדרונקס ולהוסיף בימקום פרפנאן 4 מ"ג בערב. שאלתי היא האים הפרפנאן מתאים לטיפול בבעיות שציינתי{מאחר שהבנתי שהוא מטפל בפסיכוזות}וגם לדעת תוך כמה זמן הוא משפיע לטובה. כמו כן רציתי לדעת עים במינונים נמוכים כגון מה שציינתי,יש סכנה לבריאות לטווח הארוך. אודע לך על תשובתך.

לסתיו אתה צודק שאין זה טיפול מקובל בחרדות או בדיכאון והפרפנן לא רשומה לטיפול בחרדות. אבל לעתים נדירות כאשר אין תגובה לטיפולים מקובלים אפשר לחשוב על פרפנן למרות שאין זו תרופת הבחירה גם למצב זה. הפרפנן עלול לגרום לתופעה של רעד לא רצוני אם נוטלים אותו תקופה ארוכה (טרדיב דיסקינזיה). בדרך כלל אני ממליץ על פניה לרופא בכיר בארץ להתייעצות חד פעמית, להביא אליו את כל ההיסטוריה הטיפולית שלך ולחשוב ביחד אתו מה עשוי לעזור. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם לאור התבטאויותיהם של גולשים, התחלתי להרהר ביני לביני: האם הפורום הזה הוא פורום של מומחה או פורום של תמיכה? האם אפשר לבנות פורום מומחה ללא תמיכה? ואם כן, האם זה נכון להתנהל רק עם הידע בלי התמיכה? נזכרתי בפורומים שמכריזים על עצמם "תמיכה", האם באמת מקבלים שם תמיכה? האם מספיק להצהיר על כך? אני חושבת שהפורום הזה הוא פורום מומחה ותמיכה גם יחד. מה דעתכם? נינה

לנינה אני לא מכירה פורומים אחרים. די "נתקעתי" פה. גם בגלל האישיות המקסימה של דר' הידש, גם בגלל שפסיכיאטריה היא חלק אינטגרלי מחיי, וגם בגלל שבהחלט אני מוצאת כאן מקום ותחושה של אוזן קשבת. ידע נותן תמיכה, וגם שיתופים בחוויות משותפות. ורק שכולנו נהיה בריאים. תמי.

להבנתי, בפורום זה בהחלט יש מקום גם לתמיכה הדדית, אך הוא קודם כל פורום מקצועי ולכן הדגש הוא יותר לעובדות המדעיות והאובייקטיביות (לכאורה) של הפסיכיאטריה ופחות לגבי התחושות הסוביקטיביות של אדם כזה או אחר, או קבוצת אנשים מסויימת. כלומר, מעבר לסיפור האישי ,אשר מיוצג בהודעות, יש נסיון לענות לאנשים בצורה יותר כללית ועקרונית, מבלי לרדת לפרטי פרטים של מקרה כזה או אחר, דבר שמימלא אפשרי רק במסגרת של טיפול אישי, כזה או אחר.

אנילא חושבת שזה קודם כל פורום מיקצועי. ואניחושבת שזו גם דעתו של ד"ר הידש. בפורום הזה מתעסקים גם בפן הריגשי והחוויתי וגם בפן הרפואי מקצועי ולכן חשוב שיהיה מי שייתן תשובות מקצוןעיות ונכונות. גם בפורומים של תמיכה נטו יש אנישם שנותנים עצות "רפואיות" על סמן ניסיונם האישי. יש באינטרנט פורמי מומחה ללא תמיכה וזה נחמד אם רוצים לשאול שאלה מקצועית אבל נראה לי שזה יורת מתאים לתחוימ רפואה אחרים. דווקא בפסיכיאטריה שיש כל כך הרבה מסביב לרפואה נטו, יש מקום גדול מאוד לתמכיה ולשיתוף. בגלל זה הפורום הזה כל כך מוצלח לטעמי, יש לגיטימציה ועידוד של המנהל והתבטאות ושיתוף גם אם הם לא הכי מקצועיים.

שלום רב בן 76 , עדיין עובד, לא סובל ממחלות פרט למתואר מטה. בשנתיים אחרונות אני סובל מהתנפחות פתאומית בבטן מלווה בפעימות לב מהירות, לפעמיים הפרעות קצב. במצב זה אני מיד פותח את החגורה אחרת הכל נהיה שחור עד לכמעט אבוד הכרה. מצב זה נמשך כמה דקות אחריו חולשה ופעמים סחרחורת. ההתאוששות לוקח כמה שעות ולפעמים יום יומיים. מיותר לציין איכות החיים שלי ירדה. ניסיתי תרופות הרגעה והביעה לא נפטרה. לאחרונה קיבלתי מהרופא קלונקס(0.5). עם זה אני נרדם יופי אך הבעיה נשארה. שאלתי היא הא זו תופעת חרדה ומה צריך לעשות כדי לטפל בזה. בתודה למפרע אהרן נב - כל הבדיקות שקבלתי לעשות תקינות

לאהרון אכן הדבר החשוב ביותר הוא לעשות בירור גופני, וכמו כן לברר האם מדובר בהפרעת קצב אשר לא מאובחנת בבדיקת א.ק.ג. מקרית. רק אחר כך להגיע למסגרות הנפשיות. מהבחינה הנפשית גם כאן הדבר החשוב ביותר הוא אבחון וכדאי להגיע לפסיכיאטר. באופן כללי ישנם טיפולים יעילים לחרדות ואם אתה כותב שהתופעוות פוגעות באופן משמעותי באיכות החיים בהחלט כדאי להגיע לאבחון וטיפול מתאימים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני סובל מדיכאון והתקפי חרדה בגללמצב כלכלי גרוע אני מטופל מזה שנתיים בפרוזק שבתקופה האחרונה ירדתי במינון לכדי 20 מ"ג כזמן האחרון אני סובל מהתקפי חרדה ואני נוטל Rivotril בטיפות לפי הצורך לפעמים בשעות לחץ 2 טיפות 3 פעמים ביום שאלתי האם מינון זה ממכר ומה גודל מינון זה בהשואה לכדור קלונקס

כל טיפה מכילה 0.125 מ"ג קלונזפאם. כלומר 4 טיפות ביום שקולות לכדור אחד של 0.5 מ"ג. לא מומלץ להפריז במינון בגלל הסיכון לתלות והתמכרות שמתפתח תוך שבועיים עד חודש בשימוש יומיומי. אל תקח יותר מ-1 מ"ג ליום.

תודה לדור ואני מצטרף לדבריו כל טוב דר' גיורא הידש

במידה ואני לא לוקח יותר 6 טיפות ולפעמים פחות כלומר לא יור מ0.75 מג אין סגנה של תלות

האם אותה "טרדיב דיסקינזיה" היא רק בעיה אסתטית שגורמת חוסר נוחות לחולים בה או שזה ממש בעיה רפואית שגורמת לכאב פיזי ולבעיות פיזיות ממשיות? איזה סיבוכים רפואיים (ולא אסתטיים) יש עם הטרדיב דיסקינזיה?

למרי מדובר בתנועות לא רצוניות אשר עלולות להגביל מאוד, אם מדובר על רעד או תנועות בידיים אז יש קושי לשתות או לאכול מרק ופעולות נוספות. אם התנועות הן בפנים אז כמובן שהבעיה היא אסטטית אבל גם חברתית. אבל לשאלתך, לא נגרם נזק לאברים פנימיים בגוף והתנועות "אינן מקצרות את החיים", אבל בהחלט מטרידות. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום, אני נוטלת שנים רבות תרופה בשם פרימוניל, וזו התרופה היחידה שעזרה לי למרות שניסיתי אחרים מהדור הישן והחדש, כמו סרוקסט, רסיטל, מרוניל ועוד. אך למרות זאת. בגלל בעיות אישיות שלי, אני חשה עדיין עצובה, חסרת אנרגיות, עם עליות וירידות, כלומר התרופה לא עוזרת ב- 100%. האם יש פתרון למצב כזה? אם יש תרופה שעובדת יותר על רמת הסרטונין במוח ועושה מצב רוח יותר טוב. אנא תשובה תודה

לריקי כל התרופות הדומות לפרוזק פועלות ממש על הסרטונין. במקרה שישנה תרופה שעוזרת אבל לא מספיק ותרופות אחרות לא עוזרות אפשר לחשוב על שילוב של תרופות, פרימוניל עם תרופה נוספת. בכל אופן במקרים מורכבים אני ממליץ להגיע לייעוץ חד פעמי לאחד הרופאים הבכירים בארץ, הוא יקבל ממך את כל הפרטים וההיסטוריה הטיפולית והאבחנתית ואולי הוא יחשוב על רעיון שעשוי לעזור. במקרים מורכבים כדאי לקבל ייעוץ טוב ומעמיק. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר מודה לך על התשובה המהירה שאלותיי הם: האם אפשר לשלב 2 תרופות נוגדות דכאון בו זמנית? כי פעם ראשונה אני שומעת על אפשרות זו. תרופות ממשפחת הפרוזק - ניסיתי בעבר פרוזאק וזה עשה לי רע מאוד, וחתך לי את התאבון לגמריי. היכן אפשר למצוא רופא בכיר, אם אתה אחד מהם, אשמח לפנות אליך תודה ריקי

עלי לברר מה עלינו לעשות במצב המסובך שנוצר. הבת של חברה שלי אובחנה כלוקה בסכיזופרניה ונוטלת טגרטול. אמש היא החליטה להפסיק ליטול את התרופה, על דעת עצמה, כמובן. אולי כאקט של מחאה. של תשומת לב. ויש לה התפרצויות כעס, צרחות אימים, קללות וכדומה. והאמא חסרת אונים למולה. הילדה היתה מאושפזת במוסד סגור תקופה מסוימת ורק לאחרונה חזרה לביתה בפיקוח האם. מאחר והיא הפסיקה את התרופה בפתאומיות ולא כפי שנדרש בהדרגתיות. והחליטה על כך על דעת עצמה בלבד. אני מאמינה שגם כתוצאה מהתיסכול שלה שהתרופה גרמה לה להשמנה קיצונית והחברה לא ראתה זאת בעין יפה ולעגה לה. האם יש תרופה אחרת לטיפול בסכיזופרניה שאין לה את תופעת הלוואי של עליה דרסטית במשקל. בצורה פתאומית? עלי לציין גם שהיא מרבה להקיא החל מאתמול..ומצבה מתדרדר גם גופנית. האם יש מקום להכריח אותה ליטול את הכדורים? האם אפשר להורות לפסיכיאטר המחוזי שיאבחן ויאשפז אותה בכפייה שוב? מאחר והיא לאחר ניסיון אובדני ומאמללת את סביבתה? חברתי חסרת אונים.

אשפוז בכפיה אפשרי רק אם היא מהווה סיכון לעצמה או לסביבתה. אם איומי ההתאבדות נמשכים יש מקום לפנות לפסיכיאטר המחוזי. קשה להכריח אדם בוגר לקחת תרופות נגד רצונו. לכל התרופות הפסיכיאטריות יש תופעות לוואי וחלקן גורמות להשמנה בלי קשר לתזונה. אין שום סיבה ללעוג לה על שהשמינה כי זה לא באשמתה.

שלום, אכן המצב מורכב ויתכן שישנה סכנה במצבה. ההמלצה היא להגיע לחדר מיון כללי בגלל ההקאות וההפסקה הפתאומית של הטגרטול ושם יבדוק אותה גם פסיכיאטר אשר יתרשם ממצבה ומידת הסיכון. כל טוב דר' גיורא הידש

היי אני לוקחת ציפרלקס עם בונסרין להתמודדות עם מעט חרדה.(עוררות פיזית) מה ידוע על בונסרין? אני יודעת שזה כדור יחסית ישן אבל הוא מחליף כדור אחר שלקחתי במקומו ורציתי לשמוע דעות עליו. תודה!

שלום, בונסרין היא תרופה "עדינה" נוגדת דיכאון עם מעט תופעות לוואי ואינה ממכרת. בדרך כלל אני ממליץ על טיפול עם תרופה אחת שעוזרת ולא לנסות לשלב בין תרופות, אבל לכל כלל יש יוצא מהכלל, בדרך כלל מוסיפים בונסרין במידה וישנן הפרעות בשינה. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על התשובה:) האם התרופה פוגעת בכבד? כמו כן, קראתי שהיא פוגעת בתאים הלבנים / מערכת החיסון- זה נכון?

היי לכולם, לפני שבוע התחלתי ליטול תרופה לתופעות דיכאון שנקראת "סרוקסט". רציתי לשאול אם היא עלולה לגרום להשמנה? תודה

סרוקסט מגביר את התשוקה לפחמימות וסוכרים ועל כן לעיתים קרובות זה מסתיים בעליה במשקל והשמנה. אם תופעה זאת נראית לך חשובה אז קיימות תרופות אחרות מסוג SSRI שלא גורמות לכך, כמו פרוזק ולוסטרל. לחילופין, תנסי לשמור על אכילה מבוקרת למרות תיאבון מוגבר.

ליפעת סרוקסט עלול להגביר את התיאבון אבל לא אצל כולם. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכל המאושפזים והמאושפזות ותודה על כל התגובות לאמא רחוקה, אני מאחל לבתך החלמה מהירה ושתשוב לאיתנה, אני מניח שעכשיו היא מרגישה "טוב", אבל הטוב-רע הזה, שהוא גם מאוד רע יעבור מנסיוני.... לתמימי ולשאר המגיבים נראה לי שאני אקח לי חונך... מה איכפת לי? עוד שותף לחיים הלא נורמליים שלי. אולי הוא אפילו ילמד ממני, אבל אני מניח שזה צריך להיות אדם רחב אופקים השאלה היא אם אני אמצא אחד כזה... מעבר לזה יש לי ביום שלישי ועדה של ביטוח לאומי והשאלה היא אם בכלל יתנו לי קצבה כי אני עובד במשרה מלאה, והם יכולים לטעון שעצם זה שאני עובד מעיד שאני מסוגל לעבוד... ואז בלאו הכי לא יהיה לי סל שיקום ולא יהיה לי חונך...ומכיוון שהפסיכולוג שלי אמר שהפסיכותרפיה ביננו לא משהו, אזי יהיה לי פסיכיאטר בלבד מה שיכול להיות נחמד- פגישה עם פסיכיאטר פעם בחודש ודי... כאמור, הפסיכולוג שלי מפסיק את הטיפול ביננו הוא טוען שאני לא מעונין לגלות את צפונות נפשי, וסתם להתלבט על בעיות היום-יום אני יכול גם עם חונך... אולי אני אמצא חונך שילך לסדר במקומי את הארנונה וימצא לי מקום מגורים חדש, כי השותפים שלי "זורקים" אותי מהדירה. הם החליטו שלא מתאים להם לחיות עם מישהו שמעשן ולא שותף כלים, למרות שהם ידעו שאני מעשן כשהם נכנסו לדירה ואני שותף כלים מדי עם... יכול להיות שהם ראו את התרופות שלי או משהו או איזה מסמך ונבהלו... לא יודע, אני חושב שאני דווקא שותף די נוח, אבל כנראה שהם חושבים אחרת...בלאו הכי הם די פוצים ואין לי קשר טוב איתם אז אני מניח ששינוי יהיה טוב, מעבר לזה, שבדירה שאני נמצא בה עכשיו היו לי דני התקפים מאניים וניסיון התאבדות אחד. אולי אני יכול להאשים בזה את האויר בדירה ושינוי של אויר יועיל לי... מה אני יכול להוסיף? יש לי בזמן האחרון הרבה סקס יחסית לעצמי, אבל אני לא במאניה... למה זה חשוב... לא יודע, אולי זה אומר שאני יוצא מהדיכאון, אבל עדיין מרגיש לא טוב, הפסיכיאטרית שלי מפחדת שהנוגדי דיכאון יעלו אותי למעלה חזרה, אז הורדנו את הסרוקסט מארבעים מ"ג לעשרים מ"ג...אולי הסקס מוציא אותי מהדיכאון... בקיצור, אני יכול לספר לכם עוד אם תשאלו... כתבתי הרבה, נשלח את זה? נשלח... בברכה מיכאל(מיקי) שלא מתכוון לפתוח את הבלוג (לתמימי- זה יומן אלקטרוני ציבורי שבו מאן דהוא כותב על חייו) שלו, אלא לכתוב את הבלוג שלו כאן כנראה

שלום לך מיכאל וולקם טו דה קלב... אני מקווה שתרגיש איתנו נוח. אין צורך לשטוף כאן כלים, כמו כן אתה יכול להמשיך לעשן, העשן לא מפריע לנו... אבל בעצם לא חבל על הריאות שלך? לשיקולך...כמו כן אנחנו לא ניבהלים מהמסמכים הרפואיים שלך או מהתרופות... יש לי רק בקשה אחת אליך: אל תתאבד לנו. אתה יכול לחשוב על זה...לכתוב על זה... אבל...יש גבול... יפה שבחרת לכתוב כאן באתר, אתה מוסיף גוון וצבע. תמשיך להנות , נינה

היי מיקי בלוג נחמד פתחת פה... שמחה לקרוא על הסקס המתגבר. סקס תרפי זה הרבה יותר טוב לפעמים מזיוני נפש אצל פסיכולוג שחושב שלדון על חיי היום יום לא נאה לפסיכולוגים. אני אישית חושבת שמה שחשוב בטיפול זה הקשר והתמיכה ולוא דווקא לחפור ולחפור בנפש. כשאני התנדנדתי לי בין מצבי היפומניה לדיכאון עמוק מגעיל בהחלט לא דיברתי עם הפסיכולוגית שלי על מעמקי הנפש ולא עשינו פסיכואנליזה אלא בהחלט עסקנו בענייני החיים הרגילים והפשוטים של לרחוץ כלים בין ענני הסיגריות (טוב לא בדיוק. אצלי זה היה יותר על כמה אני אמא רעה ולא מתפקדת ולמה אני צריכה להמשיך לעבוד כפסיכולוגית כשאני משוגעת בעצמי...) היא - הפסיכולוגית שלי- דיברה איתי בטלפון כל יום במשך שנה שלמה. תפקיד של חונך? עניין של נקודת התייחסות. לפעמים בסך הכל אנחנו צריכים מישהו שיאמין בנו ויישאר יציב איתנו כשכל שאר העולם קורס מסביבינו. וזה לא חייב להיות פסיכולוג מדופלם. אולי גם אנחנו יכולים לעזור כאן אחד לשני. עכשיו, כשאני כבר ממש בסדר, אני רואה אותה רק פעם בחודש. לא רוצה טיפול פסיכולוגי, אבל לא רוצה לוותר על הקשר איתה. אז זו הפשרה היצירתית שמצאתי לי. ובינתיים זה עובד לא רע. מה עוד אספר כאן על חיי? הבנות שלי שורות באמבטיה, מדי פעם הקטנה מושכת בשיער של הגדולה. לפני כן הן הפכו אותי לאווירון ותיקנו לי את הבטן. כמה עונג ילדים קטנים יכולים להכניס לחיים, ברגעים קטנים כאלה של קסם. ביום חמישי יש לי פגישה עם הפסיכולוגית האחראית עלי. החלטתי לספר לי שאני חולה במניה דיפרסיה. להפסיק להסתיר. במה יש לי להתבייש? קצת חוסר איזון במוח, קצת למעלה, הרבה למטה, ואז זה עובר. ובינתיים צוברים הרבה רשמים מכאן ומשם. תמשיכו עם הבלוג הזה. זה הרבה יותר מעניין מלשאול שאלות על תרופות. שבוע טוב, תמי.

שלום: אני נוטלת סימבאלתה 120מ"ג ליום הבעיה שנוצרה שפתאום התאבון שלי גבר נורא רציתי לדעת אם גם אצלכם נוצרה תופעה זו {למרות שלדברי היצרן התרופה לא אמורה להגביר את התאבון}

לידיעתך כל תרופה בהתחלה גורמת לתאבון, לאחר מכן הגוף מתרגל לתרופה בהצלחה.

שלום לדר' הידש, נוטלת ויאפקס 75 כבר עשרה ימים ואני מרגישה כל הזמן עירנות שלא עוברת וגם קצת חוסר שקט בשרירים, כאילו כל הזמן צריכה להזיז אותם ולהפעיל אותם. אני ישנה מעט מאוד (כ-4 שעות בלילה) ולא מרגישה צורך לישון יותר. האם זה צריך להדאיג? תודה, ספיר

לספיר זה לא נוח אבל לא סיבה לדאגה כל זמן שהדברים אינם קיצוניים. מקובל ליטול תרופת הרגעה כאשר התרופה גורמת לעוררות יתר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטור. מזה כמה שנים אני סובל מדכאון וחרדות . אני אדם פעיל מאוד עובד ומתנדב . בשנה האחרונה התגברו תקופות החרדה והדיכאון. כל דבר שאני רוצה לעשות נהפך לאחר מעשה לטוב או לרע למצב של לחץ. לכאורה אם אני מביט מהצד אין לי שום סיבה לדאוג. יש לי עבודה יש לי פרנסה לא רעה אשתי גם עובדת וסך הכל במבט כללי הכל מתנהל בחיים בצורה תקינה. למרות כל זאת אני נתון במצבי לחץ ודיכאון קל ברוב שעות היום. נסיתי לעשות כל מיני פעולות על מנת לעצור את התהליך כמו רפלקסולגיה ושיחת עם רוםא מטפל , אך ללא הטבה משמעותית. השאלה אם אני יכול לקחת תרופות אשר יסדרו לי את ההורמונים במוח. שמעתי על אין ספור תרופות אשר עוזרות אך אני פוחד מתופעות לואי. אשמח לקבל את תגובתך בתודה מראש .

לדעתי, כדאי לך להתחיל בכדורים , הם יעזרו מאוד

לניר כמובן שצריך לשקול אפשרות של טיפול תרופתי ועל כך כדאי לדבר עם פסיכיאטר שקודם כל יאבחן. באופן כללי לתרופות יש תופעות לוואי, לכל תופעת לוואי שכיחות מסויימת והיא אינה נמצאת אצל כל הנוטלים...., כך שצריך גם מזל, ישנם אנשים שנוטלים את התרופות נוגדות הדיכאון ואין להם אף תופעות לוואי, וישנם כאלו שנאלצו להפסיק את הטיפול בגלל תופעות לוואי. התרופות אינן ממכרות. כל טוב דר' גיורא הידש

אני משתמשת מזה כשלוש שנים ברסיטל, שהשפיע טוב. אולם, עליתי במשקל באופן משמעותי והדבר העיק עלי מאוד. רופא המשפחה המליץ מעבר לפלוטין. האם אמנם בשימוש בפלוטין יש הפחתה בתאבון וסיכוי טוב יותר לרדת במשקל? זה חשוב לי מאוד לדעת. תודה.

פלוטין=פרוזק גורם לאנורקסיה! כלומר הירידה במשקל היא תופעת לוואי שמתרחשת בקרב חלק גדול מהמשתמשים בתרופה. הצעתו של הרופא שלך נכונה בתנאי שהפלוטין יתאים לך גם מהבחינה הנפשית ואת זה ניתן לדעת אחרי שתנסי את התרופה לתקופה של חודשיים לפחות.

למיה הפלוטין הוא המשפיע הכי פחות על עליה במשקל ולעתים בתחילת השמוש ישנה ירידה במספר ק"ג, אבל אחר כך הירידה במשקל נעצרת ואין חשש לאנורקסיה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב עברתי אבחון כסובל מ-ADD ע"י נוירולוג עברתי TOVA שרימז על הפרעות קשב עדיין, הנוירולוג שלי מסרב לתת לי מרשם קבוע לריטלין ואני נאלץ כל שבועיים להגיע אליו כדי לקבל עוד 15 כדורים. בהתחלה שהוא רצה לראות שאין תופעות לואי זה היה הגיוני אבל אחרי 3 חודשים זה פשוט הופך למיותר בעיני. מה אוכל לעשות בנידון? מה דרוש כדי לקבל מרשם קבוע?

עפ"י תקנות משרד הבריאות מרשם ראשון לריטלין חייב להינתן ע"י מומחה בנוירולוגיה (או בפסיכיאטריה), אך המרשם השני ואילך יכול להינתן ע"י כל רופא אחר, כמו רופא כללי או משפחה. לשם קבלת מרשמים שוטפים ניתן לפנות לרופא משפחה. אצל ילדים ונוער התקנות גם מחייבות בדיקת מעקב אצל מומחה בנוירולוגיה (או בפסיכיאטריה) אחת ל-6 חודשים, אך דרישה זאת איננה מתייחסת למבוגרים שנוטלים ריטלין, ולכן אצל מבוגרים מעקב אצל מומחה הוא בגדר המלצה בלבד.

תודה לדור הידש

בס"ד שלום רב קצת קשה לי לספר לך על המקרה כי הוא מאוד אישי ומביך אבל אני ממש על סף ייאוש וחייב לעזור לעצמי..... אתחיל מזה שאני הייתי בחור נורמאלי עשיתי צבא וכו' לפני קצת יותר מחצי שנה פניתי לקופת החולים באיזור מגורי ואמרתי להם שאני רוצה לעבור שינוי מין..הרופאה בתגובה נתנה לי מייד טיפול הורמונאלי לשינוי מין בלי לומר לי מה הסיכונים (עקרות תמידית ואבדן הדחף המיני) ולא היה לה שום מושג בתחום (היא אפילו לא דרשה לראות מסמכים מפסיכיאטר או פסיכולוג שמאשר את זה שאני מודע וכשיר לשינוי כמו שנהוג בכל העולם) במשך כחודשיים היא נתנה לי איזה הורמונים שרציתי וגם זריקה אחת שכללה כמות גדולה מאוד של פגורסטרון (500 מ"ג רק בגלל שביקשתי (והתברר לי אח"כ שכלל לא מטפלים בהורמון כזה) לאחר כחודשיים של טיפולים הפסקתי עם זה והחלטתי שאני רוצה להיות גבר נורמאלי ולהקים משפחה אך למרבה החרדה הדחף המיני שלי נעלם ולמרות שיותר מ4 חודשים אני לא נוטל הורמונים הוא לא חזר ! אני לא נמשך כלל לנשים בניגוד למה שהיה לפני כן אני גם מפחד שהתעקרתי אני לא יודע מה לעשות ואפילו חושב להתאבד לפי מה שהבנתי מרופאים זה יכול לחזור אבל זה עדין לא חזר אני לא יודע מה לעשות אני רוצה לקחת חופשה מהעבודה אבל מה לומר להם? עלי לפנות לרופא משפחה או לפסיכיאטר על מנת לקבל חופש? האם לתבוע את קופת החולים? אני מבולבל מאוד ומיואש מחיי.

אם היית בחור נורמלי למה רצית לעבור ניתוח לשינוי מין??

תמיד היתה לי פנטזיה כזאת..גם לאנשים נורמאלים יש פנטאסיות מכל מיני סוגים רק שהרוב כנראה יודעים לתת את הגבול (בכל תחום...אם זה הימורים או הגשמת מאווים כמוסים..נוסיף לזה את הפזיזות שלי וחוסר שיקול הדעת והרי לך מעשה בלתי אחראי ממש כמו לקפוץ לכביש סואן...בכל מקרה הרופאים המומחים שדיברתי איתם אומרים שהלבידו יחזור בהמשך אבל עד אז אני ממש משתגע.

רע לי. מאחורי 10 שנים של סבל אינטנסיבי מכל העסק המסריח הזה של החרדות. אני מרגישה אומללות. אני לא המדוכאת מהסוג שלא קם בבוקר ולא מתפקד. אני עובדת, מתפקדת, מחייכת במשך היום. מבחוץ. ועכשיו- אני מנסה לישון ובוכה. חונקת את הבכי בתוך הכרית כדי לא להדאיג אף אחד. עצוב לי כל-כך. עצוב לי על עצמי. על מה שנהיה ממני. על מה שלא נהיה ממני.. על מה שיכולתי להיות לולא הכל התפנצ'ר כל כך בדרך. על הפספוס הזה. על חוסר הצדק הזה. על הסבל הזה. הדמעות זולגות.. מי יחבק אותי? מי ינחם אותי? מי יאהב אותי? מי ירצה אותי? אנשים אוהבים אנשים שמחים.. הכל היה יכול להיות כל-כך אחרת.. אני שונאת את אלוקים. אני הולכת לקחת טישיו.. לילה טוב.

שלום, כמובן שאפשר לאמר הרבה דברים, לשאול שאלות רבות ואולי ישנן גם תשובות. אבל נראה לי שהדבר הנכון ביותר הוא להיות אתך בכאב ובתחושות הקשות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטור הידש אני מטופלת באדרונקס שלושה כדורים. לחץ דם עלה והוא בין 110 ל - 120. האם להפסיק את הכדורים בשל כך?

ללירית לחץ דם עד 120 הוא תקין כך שאיני רואה כאן בעיה, או שהחמצתי משהו? כל טוב דר' גיורא הידש

התכוונתי דופק 110-120. זה ככה כבר כמה ימים. בתודה, לירית

שלום: רציתי לדעת אם גם אצלכם הגאודון הגביר את התאבון לאוכל

למרי אשמח לתגובות של קוראים נוספים. בכל אופן הגאודון נחשבת לתרופה היחידה שאינה גורמת כלל עליה במשקל. כל טוב דר' גיורא הידש

עקב התגברות עוצמת החרדה כתוצאה מנטילת ציפראלקס בשבועות הראשונים, המליץ פסיכיאטר ליטול בנוסף כדור קלונקס בבוקר ועוד אחד בערב. לטענתו הסיכון שבנטילת כדורי הרגעה קטן מאוד ואילו מצב של חרדה המלווה בתופעות גופניות מסוכן. האם הגישה נכונה לדעתך? האם הצורך בכדורי הרגעה פןחת בדר"כ עם השפעת ה SSRI?

לספורטיבי כן, כל מה שכתבת נכון, אין סכנה בנטילת קלונקס לזמן קצר לפי הצורך והצורך בקלונקס יפחת ככול שהשפעת הציפרלקס תעלה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני נוטל 10 מ"ג ציפראלקס בערב מזה כ שלושה שבועות להפרעות חרדה. כשעה לאחר נטילת הכדור אני סובל מתחושות כאב ברגליים. התחושה חולפת רק עם כדור הרגעה שאיני סס לקחת אותו. סה"כ הכדור משפיע לטובה מיום ליום אך העניין של כאבי הרגליים בלתי נסבל. האם כדאי בגלל תופעה זו להחליף כדור או שיש סיכוי שתחלוף התופעה? האם אפשר לבצע ספורט ואף מאומץ (כגון: הליכה 10 ק"מ, משחק כדור סל...) כשעה לאחר נטילת כדור בערב? האם אין סיכון?

לספורטיבי אין בעיה עם פעילות גופנית ומומלץ להמשיך ולהתמיד בפעילות הספורטיבית. בקשר לכאב ברגליים, לא שמעתי על תופעת לוואי כזו, אבל בדרך כלל צריך לחכות ולקוות שהתופעה תחלוף ועדיין מוקדם לחשוב על החלפת הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

בתי אחרי שנתיים עם רספרידל 4 מ"ג פיתחה לאחרונה תופעה של מתיחות בשרירים שבאה לידי ביטוי על ידי זה שהידים מקבלות עיוות קל ובילתי נשלט.הדבר מקשה עליה לעשות פעולות שעשתה בקלות בעבר כגון נגינה או עבודה על מחשב. האם הסיבה יכולה להיות תופעות לוואי של הרספרידל שמשפיעים כעבור זמן ארוך או שאין לכך השפעה. בברכה נעקב

לריספרידל מגוון רחב של תופעות תנועתיות מאוחרות (מסוג ...TARDIVE), הבעיה שזאת תופעה קבועה שאיננה חולפת בסיום הטיפול. אפשר לעבור לתכשיר אחר שגורם לפחות תופעות תנועתיות מאוחרות, כמו SEROQUEL. במקרים חריפים של הפרעה תנועתית מאוחרת גם לפונקס היא אפשרות. ישנם סוגים שונים ורבים של הפרעות תנועה מאוחרות (Tardive Movement Disorders), אשר כולן נובעות משימוש ממושך בתרופה אנטיפסיכוטית: Tremor, Chorea, Athetosis, Dyskinesias, Dystonia, Myoclonus, Tic , Bellismus, Akathisia הנפוץ מביניהם הוא הדיסקינזיה המאוחרת (tardive dyskinesia) אבל הוא בהחלט לא היחידי. נושא זה נחקר ומטופל ע"י נוירולוג מומחה להפרעות תנועה. במצב שיש עדיין פסיכוזה פעילה או סכיזופרניה אז גם פסיכיאטר.

האם התוצאה של טרדיב דיסקינזיה היא בגלל מינון גבוה יחסית מצטבר? ריספרדל נחשבת תרופה מדור חדש - ולא אמורות להיות לה תופעות כאלה - עד מינון של ארבעה מ"ג. מההמינון האחזקתי האופטימאלי שעוזר מצד אחד להשמר ממצב פסיכוטי, ומצד שני - לא גורם לדיסקינזיה מאוחרת?

נא הסבר על התופעה וכיצד ניתן לטפל בה. אני כבר 6 שנים על תרופות כמו סרוקסט ציפרלקס וציפרמיל. שהועילו בתחילה כשנעשה ניסיון להפסיקן החל התקף חרדה . נוטלת שמן דגים כבר 3 שנים. המינונים תמיד היו נמוכים לא יותר מ20 מג שהורדו ל10 . האם יש תקוה להפטר מהתרופות ללא התקפי חרדה חוזרים???

לריי השאלה אינה ברורה מספיק. אם מדובר על התקפי חרדה הקשורים לירידה במינון והניסיון להפסיק את התרופה אז בהחלט ניתן להמשיך ולנסות להפסיק אבל צריך לעשות זאת מאוד בהדרגה כך שלא יהיו התקפי חרדה או בעיות אחרות בזמן ההפסקה. לאט לאט. אם מדובר בחזרה של הסימפטומים של הבעיה הנפשית שבגללה אתה מקבל טיפול אז אין ברירה אלא להמשיך בטיפול. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני נוטלת ציפרלקס, 5 מ"ג כבר מספר ימים, זמן קצר לאחר מכן חשה באי שקט, אי נוחות, קצת קושי לנשום, דופק מהיר ומעין הרגשת שורף בגב ובידים האם מדובר באלרגיה לתרופה? מה זה?

למירה מדובר בתופועות גופניות הקשורות להסתגלות הגוף לתרופה והן חולפות בדרך כלל כעבור מספר ימים. כאשר מדובר על אלרגיה היא מתבטאת בפריחה על הגוף. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב ד"ר, יש לי OCD ולפני מספר חודשים סבלתי מהתקף מאני שכלל גלישות פסיכוטיות. לאחרונה יש לי מחשבה מטרידה מאוד, שמאזינים לי לטלפונים ושעוקבים אחרי שיחות ושמצוטטים להם דרך הטלפון, גם מבלי שאני מדברת. אני חושבת על זה כל הזמן, לעיתים אני נאלצת לכבות את הפלפון(מה שלא עוזר), ובמקרים גרועים יותר אני משנה את נושא השיחה בכדי שלא יאזינו לנושא זה. כיצד אוכל להבחין האם מדובר במחשבה אובססיבית או שמא פסיכוטית? עליי לציין שעל אף שאני חושבת בהגיון שזה לא הגיוני ושאי אפשר להקשיב לי, עדיין אני מרחיקה את הפלאפון מהחדר או מנתקת או משנה את נושא השיחה? העניין מטריד אותי מאוד וכל הזמן, אשמח לתגובה. קלרי

לקלרי מחשבות טורדניות וחודרניות אינן בהכרח אבחנה. לעתים האבחנה היא OCD אבל לעתים המחשבות הללו הן חלק מהפרעות פסיכוטיות או מהפרעות אחרות. כך שאם סבלת ממאניה מתקבל על הדעת שהמחשבות הטורדניות קשורות למצב הפסיכוטי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שבוע טוב איך יודעים מתי לסיים טיפול בשיחות? מתי זה מספיק? מתי ואיך אפשר לוותר על התמיכה הזאת? ולמהההההה???? למה כל הזמן צריך לחשוב על הסוף??

הי נועה, שומעים את התיסכול דרך סימני הקריאה שלך. עליי להרגיע אותך שיש טיפולים שנמשכים 5 וגם עשר שנים - כך שאת יכולה להירגע.. ממטופלים שסיימו טיפולים אני יודעת שמתישהו פשוט יש להם תחושה שזה מספיק לעכשיו, שהם רוצים לנסות לבד, שהם יכולים. את לא צריכה לחשוב על זה עכשיו אם זה מטריד אותך, אף אחד לא יאמר לך להפסיק. אולי נראה שקשה לוותר על התמיכה, אבל סביר להניח שיהיה שלב שבו תרגישי שזה נכון לך ובסדר ומספיק ואפשר להמשיך לשלב אחר בחיים. אני כמוך חוששת מפרידה למרות שאני רק שנה וחצי בטיפול.. אבל אני מניחה למחשבות האלו משום שאני לא מרגישה שהסוף קרוב עדיין. רצוי אגב שתדברי על זה בטיפול, שהמטפל ידע שאת חושבת על כך והוא או היא יוכלו להרגיע אותך.

טיפול פסיכולוגי בגישה דינמית איננו מכוון דווקא לטיפול בהפרעה נפשית, אלא באדם עצמו, כפי שהוא, ללא קשר לאבחנות ותיוגים ולכן גם רוב המטפלים הדינמיים לא עוסקים באיבחונים (להבדיל מפסיכיאטרים, למשל). מאותה סיבה טיפול מסוג זה גם איננו מוגבל בזמן ואין דרך אובייקטיבית למדוד עד כמה, אם בכלל, הוא עוזר או אפקטיבי (להבדיל מטיפול תרופתי או טיפול התנהגותי). יש אנשים שנמצאים בטיפול פסיכולוגי כל החיים ומרגישים טוב עם זה. אם אין לך בעיה כלכלית לממן את הטיפול ואת מרגישה שהטיפול מקדם אותך ברמה האישית אז אינני חושב שחייבים לחשוב על סיום. גם אם את חושבת על סיום הרי שזהו נושא שכדאי לך לדון עליו עם המטפל. מדוע דווקא עכשיו נושא זה עולה אצלך ומדוע את רוצה או חושבת על סיום הטיפול? כאמור, בהגדרה, טיפול דינמי איננו מוגבל בזמן. לשאלה עצמה של סיום טיפול יש משמעות טיפולית חשובה.

מה זה מצב פסיכוטי?

מצב פסיכוטי הוא מצב בו מאבדים קשר עם המציאות. יכול להיות שזה ילווה בהזיות ראיה ושמיעה - שחושבים ששומעים ורואים דברים שלא ממש מתרחשים במציאות. זה "מצב" כי בסוף יוצאים ממנו - הוא יכול להימשך דקות ויכול גם ימים.

בהוראת רופאי העלתי מינון של סרוקסט לאחר שהיתה כוונה להגמל. עכשיו מזה כשבועיים עליתי מ5 מג ל10 ותופעות החרדה שהיו קודם בדופק מואץ הפכו להתעוררות משינה בגל חום שעולה מהלב עד לראש כמו מעין שריפה ולאחר מכן דופק מואץ. אני בת 42 מחזור סדיר. יש מעט כאבים באזור הלב. האם התופעה תחלוף כי היא מפחידה? ותוך כמה זמן לוקח לגוף להסתגל לעליית מינון. נא תשובתך המהירה ד"ר תודה מראש ריי.

לריי אם מדובר בתופעות הקשורות לירידה במינון הרי ההחזרה למינון גבוה יותר היכן שלא הרגשת את החרדות פותרת את הבעיה כמעט באופן מיידי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, התופעות שקיימות מאז העלעת המינון בחזרה כבר שבועיים! הם גלי חום חזקים שמעירים אותי משינה האם מוכרת לך תופעה חרדתית כזו? הם מופיעים אחת ליומיים. עקב כך אני לוקחת קלונקס. אני מאוד עצבנית ונמאס לי כבר לחיות כך. השימוש בסרוקסט הוא כבר שנה וחצי. אולי התרופה אינה מתאימה כבר??? השאלה לגבי הציקלוטמיה נובעת מכך שזו האבחנה שקיבלתי . הוצע לי להחליף ללוסטרל כדאי?

שלום אני סובל מחרדה יותר משלוש שנים קשה לי לתפקד אני מרגיש שאני תקוע במקום ולא נהנה מהחיים לקחתי תרופות כמו קלונקס סרוקסט פקסט פלוטין ועוד בנוסף הייתי בטיפול פסיכוטרפי שום דבר לא עוזר אני ניכנס לדיכאון עמור אני די מבוגר וגר עדיין אצל ההורים קשה לי לתקשר אם אנשים מה לעשות?

לסניר אכן הטיפול המקובל הוא שיחות ותרופות, אבל אתה כותב שהם לא עזרו לך. במקרים מורכבים כאשר אין תגובה לטיפול אני ממליץ על פניה לייעוץ חד פעמי אצל אחד הפסיכיאטרים המובילים בארץ ולשמוע את דעתו לגבי הטיפולים שקיבלת והמלצה להמשך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לצערי גם אני בחרדות, מחליפים כדורים , דרך אגב בן כמה אתה, גם אני סובל ואני בן 26

אני בן 27 ותאמין לי אני לא מצלי להיתקדם בחיים לא בראיונות עבודה לא בעבודה מה לעשות ?

שלום לך ד"ר- אני סובלת מחרדות קשות כ-3 שנים,קיבלתי סרוקואל ואפקסור, החרדות גרמו לי לדכאו קשה, והידכאון למחשבות . ברצוני לדעת האם החרדות גורמות למחשבות ודיכאון , כי הכדורים לא עוזרים לי.אני רוצה להחליף את הכדורים.

לאהובה אכן חרדות כמו כל הפרעה אחרת עלולות לגרום עם הזמן לדיכאון והרגשה כללית לא טובה. אם הטיפול התרופתי אינו עוזר אז בודאי שכדאי להתייעץ עם הרופא המטפל על החלפת הטיפול. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם יש הבדל בין שתי התרופות הללו? האם יש אפשרות שפלוטחן גורם לשינה מוגברת או שהשינה היא תוצאה של הדיכאון?

לתמר החומר הפעיל, המולקולה הפעילה זהה בשתי התרופות, גם בציפרמיל וגם בציפרלקס נמצא אותו החומר הפעיל. תחילה הייתה הציפרמיל והתברר שהציפרמיל מורכבת משתי מולקולות, אחת פעילה ואחת לא. ניקו את הציפרמיל מהמולקולה הלא פעילה וקיבלנו את הציפרלקס. אני חושב שהתכוונת לפלוטין. פלוטין בדרך כלל מעוררת וכנראה שהשינה היא תוצאה מהדיכאון. אבל צריך לראות שיש קשר של זמן, כלומר אם השינה המרובה החלה עם הפלוטין אז יתכן שהפלוטין גורם לכך, לכל כלל יש יוצאים מהכלל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לך דוקטור אני בת 23 - עבדתי כקופאית , תוך כדי עבודה הרגשתי חרדות קשות מאוד, חששתי שמא יחסר לי כסף בקופה, הלכתי לפסיכאטור שנתן לי כדורים ציפרלקס, הכדורים לא עוזרים אני מרגישה חרדות קשות, עזבתי את העבודה מה עלי לעשות, אני לא יוצאת מהבית

לאורה כיוון שהחרדות נמשכות גם אחרי שהפסקת את עבודתך יתכן שהחרדות אינן קשורות רק לעבודה ויש להן קשר לדברים נוספים. השאלה המרכזית היא כמה זמן את נוטלת את הציפרלקס, מקובל להחליט שתרופה אינה מתאימה ואינה עוזרת אחרי כשישה שבועות של טיפול. דבר נוסף הוא כדאי מאוד לחשוב לכיוון של שיחות=פסיכותרפיה בנוסף לתרופות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שבת שלום לכלם בעבר הרחוק של הפורום, בערך לפני שנתיים הייתי משתתפת קבועה , הפורום היה כמו בית להרבה אנשים שהיו גרעין חזק ומלוכד. היום אני קוראת פעם בשבוע ולפעמים נעים להיזכר. הרבה מחשבות עברו לי בשנתיים האלה, והכי מטריד אותי זה מה קורה בטיפול האמיתי כשהפורום (הזה ואחרים...) הופך למקום שבו אנחנו חווים את מה שאנחנו צריכים לעבור בטיפול? אני זוכרת שאז, היו הרבה מאוד רגשות שנכנסו לכאן, למנהל הפורום שפך כמו מטפל שני לרבים (בעיקר לרבות) ולפרקים הרגשתי טוב עם זה. אחר כך באה הנפילה. ההכרה שהטיפול הפסיד. הטיפול האמיתי, זה שמטפל במציאות, זה שיש בו מטפל בשר ודם ולא וירטואלי, זה שלא תמיד מחבק ולא תמיד זמין, זה שמכריח אותי להתמודד עם הקשיים האמיתיים שלי ועם השברים, מכריח אותי להביט למציאות בעיניים גם אם היא לא וורודה. כל התקופה ההיא שיום יום היינו כאן כמו קבוצת תמיכה גדולה ואוהבת וידענו עד לפרטי פרטים אחת על השנייה בסופו של דבר גרמו לעיכוב גדול בטיפול. להשוואה של המטפל שלי שלא תמיד פנוי רק בשבילי לבין דר' הידש המקסים שידע לאהוב ולחבק כל יום. אני חס וחילילה לא מעבירה ביקורת , רק על עצמי. שהייתי חלשה ולא הבנתי שכל האנרגיות צריכות להישאר ביני לבין המטפל שלי. שהייתי חלשה והתפתתי למקום שיש בו עוד בנות מדהימות עם בעיות, ותמכנו אחת בשנייה והיינו חברות וירטואליות בחברות שחוצה ועולה על החברויות האמיותיות. אבל אחרי שנה הבנתי שהטיפול שלי תקוע, שאני מתרקחת מהמטפל שלי, שאני בונה לי עולם שמורכב מדמויות וירטואליות בעולם וירטואלי שלא חלים עליו כל הכללים והגבולות המציאותיים. והיה לי קשה להגיע להבנה שבעצם מדובר על מחסור שהרגשתי בטיפול ובמקום לבקש אותו מהמטפל שלי , יצאתי לחפש אותו במקום אחר. כשאני קוראת מפעם לפעם כל מיני מטופלות מבולבלות כאן, אני רוצה להגיד לכן- תחזירו הכל פנימה, תבטחו באדם שמטפל בכן, תדליקו נורה אדומה כשיש לכם צורך לצאת החוצה. ברור שאין רע בלהתייעץ מפעם לפעם, אבל צריך לבדוק מתי זה מעיד על חוסר ביטחון וחוסר אמון במטפל שלנו , מתי זה קורה באופן רציף מדי ותכוף מדי, ולדעת ממה זה נובע ולנסות בכל הכוח להחזיר את הכל פנימה, למקום שבו הכל אמור להתרחש. רק רציתי לשתף. ותיקה

שלום רב לך וותיקה כול אחד מהמשתתפים בפורום נמצא בשלב זה או אחר של חייו. ולכן כול אחד מפיק מהמסגרת הזאת בהתאם לצרכיו באותו רגע. מה שאת מתארת זה, שלפני שנתיים התייחסת אחרת לפורום, יש להניח שקיבלת ממנו מה שהיית זקוקה לו אז. מדבריך ניתן להבין שהתפתחת הגעת לתובנות והיום את מתייחסת אחרת למסגרת הוירטואלית, וההשתתפות שלך בו השתנתה. זה רק מראה שאנחנו מתפתחים כול הזמן ומשתנים ובהתאם לכך משתנה גם גישתינו למציאות של חיינו. יום נפלא נינה

ואני יכולה לשתף בחוויה שלי מהפורום, שהוא כמו קבוצת תמיכה. ומה רע בקבוצת תמיכה? למה זה צריך לבוא במקום ועל חשבון הטיפול האישי של כל אחד מאיתנו? לי הפורום הזה מאד עוזר. בחיים הלא ווירטואליים, אני לא פוגשת אנשים שעברו מצבים דומים לשלי. לפחות לא ממקום של בגובה העיניים כי שם אני המטפלת. וכאן אני יכולה לבוא עם הבילבול. עם הקשיים. עם השאלות. ולמצוא כל כך הרבה פעמים אוזן קשבת, ולא רק של דר' הידש אלא בעיקר של המשתתפים כאן בפורום. אני גם לומדת המון על פסיכיאטריה מהשאלות והתשובות. ובעיני, גם אם הקשר הוא ווירטואלי, הוא עדיין אנושי. אנחנו בני אדם שגולשים כאן מעבר למחשב. ונוצרת כאן מסגרת שמעוררת הרבה מחשבות ומבחינתי בהחלט נותנת מקום לבדוק עם עצמי איך אני מרגישה בקשר לדברים משמעותיים בחיי, כולל הטיפול שלי, הדיכאונות שעברתי, הזהות שלי כמטפלת עם מחלת נפש ושאלות רבות ואחרות. ותיקה יקרה, אני מקווה, כמו נינה, שתפיקי את המירב מכל חוויה שלך בחיים- וירטואלית או ממשית, ושכולנו נרגיש טוב ונהיה שמחים וטובים לעצמינו ואחד לשני. תמי.

לותיקה- את למעשה מדברת על פריצת גבולות של הטיפול ע"י המדיה של האינטרנט. לכן גם בד"כ לא מומלץ שאנשים שמשתתפים בפורום ווירטואלי יהיו בטיפול של מנהל הפורום שבו הם משתתפים שכן גבולות זה עניין חשוב ומרכזי בכל טיפול נפשי. עניין נוסף זה ההתחזויות. איננו יודעים אם כותב ההודעה בודה מליבו את השאלה או שמדובר במישהו אמיתי. כי אם הסיפור בדוי אז לרגשות שנובעים אצלך עקב כך אין משמעות. לצערי בפורומים שמוגדרים כ"תמיכה" היו בעבר הרבה מאד מקרים של מתחזים. הפורום הזה מוגדר כפורום של מומחה ולא כפורום תמיכה. לגבי המשמעויות הטיפוליות של הפורום, הן בתוך הרשת והן מחוצה לה, הן המוצהרות והן אלה שבפועל, הרי שהנושא מורכב ותלוי במידה קריטית במנהל הפורום, שאולי יוכל להוסיף וגם לענות לך באופן ספציפי.

שלום לך זו גלית בזמן האחרון אני לא לוקחת את המרוניל והקלונקס בלילה כי אני מרגישה עייפה מהכדורים של כל היום האם זה מראה על הטבה כלשהי

לגלית אין זה מראה על הטבה ולא על החמרה. מצטער אבל שינויים בתרופות כדאי לעשות רק בייעוץ עם הרופא המטפל בך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש ולכל מי שיודע - האם אני רשאית לעיין בתיק רפואי שנפתח לי עקב אשפוז פסיכיאטרי? אם כן, מהי הפרוצדורה? אם לא - האם פסיכיאטר פרטי שמטפל בי יכול לעיין בתיק וליידע אותי בנוגע למידע לא חסוי? או - איך אני יכולה לקבל מידע כלשהו בנוגע לכתוב בתיק? בתודה, וסופ"ש נעים! אני.

משתפרת יקרה בעיקרון, המידע על האישפוז הוא של החולה, וזכותו לעיין בתיק הרפואי שלו. במקרים בודדים, בהם הרופאים סבורים שהעיון בתיק עלול לפגוע במטופל, יש אפשרות למנוע את זה ממנו, אבל רק תוך הפעלת פרוצדורה מיוחדת. זכותך לקבל את החומר או לשבת עם אנשי המקצוע שטיפלו בך אז שיציגו אותו בפניך, עם הסברים רלונטיים למינוחים המקצועיים שאינם ברורים לך. שבת שלום, תמי.

מידע כזה לא תמיד ניתן לחולה פסיכיאטרי, במיוחד אם האישפוז היה כפוי, אבל גם באישפוז בהסכמה ייתכנו אינטרסים שונים שבגללם לא יינתן המידע לחולה. חוק זכויות החולה לא חל באופן מלא על חולי הנפש במיוחד בעניין זה. תקראי את הכתבה בהארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=214769 בנוסף תיכנסי גם לפורום המשפטי של עו"ד דייוויס בדוקטורס ותתיעצי איתו (יש לו ידע וניסיון בנושא זה): http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/17 לסיכום, עפ"י חוק זכויות החולה-1996 מגיע לך לראות את התיק במלואו, כמו כל חולה רגיל אחר (מלבד מקרים נדירים), אך החוק לטיפול בחולי נפש-1991 מאפשר להם לא להראות לך את התיק, עפ"י שיקול דעת רפואי. במידה ובקשתך תתקבל עשויים לבקש ממך תשלום אגרה עבור הצילום של התיק.

תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב ד"ר, איבדתי אדם מאוד קרוב אליי ואני שוקעת לאיטי בדיכאון. אני לא אוכלת, לא עושה כלום, קשה לילצאת מהמיטה, קשה לי להפסיק לבכות, אני בהלם ועוד לא מעכלת שזה קרה באמת, ואני לא יודעת מה לעשות. האם במצב כזה ניתן להיעזר בכדורים נוגדי דיכאון או שהם שמורים לדכאונות מסוג אחר? כביכול דיכאון על אובדן הוא דיכאון טיבעי ולכן אינני יודעת מה לעשות. תודה רבה תותי

לתותי הדבר החשוב ביותר בהערכה של תגובה לאובדן הוא הזמן. כמעט כל תגובה היא מתאימה לאובדן, ישנם כאלו המגיבים באופן קיצוני ביותר וישנם כאלו שמאופקים הרבה יותר. אבל אנחנו כן מצפים להקלה בכאב עם הזמן. לכן בדרך כלל ההמלצה היא לעבור את התהליך הטבעי עם המשפחה וחברים ולא להתערב כלל. לעתים מוסיפים תרופות להרגעה או לעזרה בשינה באופן זמני, רק כדי להקל קצת על הכאב אבל לא כדי "לרפא". במקרים שהכאב נמשך מדי או חזק מדי אפשר לחשוב על שיחות אצל פסיכולוג, אבל גם זאת לא בהתחלה, קודם כל לחכות ולתת לתהליך הטבעי לפעול. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הרופא המקומי החליט להעלות את המינון של החומצה הוולפורית ל 1000 במקום 500 ואת הגאודון ל160 במקום 120 זה נראה לי הרבה מה דעתך ? הפעם זן בקשה ממנה שאשאל אותך מאחר והיא קצת כועסת על הרופא המקומי שכשהיא אמרה לו שהיא אובחנה בארצות הברית כ ביי פולר 2 הוא אמר לה את בי י פולר וזהו וחוץ מזה גם קצת השחצנות הישראלית שהאמריקאים טובים והמקומיים לא! שבת שלום ותודה.

לאמא הקרובה הפעם אני מסכים אתך שישנה כאן מעט שחצנות אבל כדאי להתעלם ממנה, הנקודה לא כל כך קריטית. העליה במינון היא הגיונית כי אלו המינונים המקובלים לגבי גאודון וגם החומצה הוולפורית. כך שהעליה במינון היא עליה למינון המקובל. צריך רק לעקוב פעם בשלושה חודשים אחר תפקודי הכבד בגלל הולפורט. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום ! לאחרונה התחלתי לסבול ממחשבות שמציפות אותי כל הזמן , והמחשבות האלו לעיתים קרובות נותנות לי פקודות ואומרות לי מה לעשות . בעקבות זאת רציתי לשאול אותך כיצד ניתן לטפל בתופעה הזאת ולהפחית אותה ? והאם יש לה שם ? והאם זאת הפרעת מחשבות פסיכוטיות ? אני מטופל על ידי פסיכיאטר ב: ריספרדל 3 מ"ג ליום . והאם עלייה במינון של ריספרדל יכולה לעזור לי כדי להפחית את התופעה ? ממתין ל תשובה חן .

לחן- אתה מקבל טיפול נוגד הלוצינציות-הזיות. החמרה במצב דורשת פניה חוזרת לפסיכיאטר. ניתן לעלות עד 6 מ"ג ביום ולפעמים גם מעבר לכך.

לחן מעניין שאתה מתאר את התופעות הללו כאלו הן קורות לך בפעם הראשונה. אין ספק שמדובר בהחמרת המצב וכדאי לפנות לפסיכיאטר המטפל, יתכן שהפתרון יהיה לעלות במינון של הרספרידל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני סובלת מחרדות קשות וקיבלתי כדורים שמצוין עליהם לחולי סכיזורפניה האם אני חולה סכיזורפניה , אני ממש מפחדת

לשחר, אני מניחה שכדאי לציין את שם התרופה שקיבלת.... דנה

לשחר צריך לשאול את הרופא המטפל לגבי האבחנה שלו, כמובן שלא עושים אבחנה לפי התרופות אבל בהחלט חייבים לשאול את הרופא. שבת שלום דר' גיורא הידש

האם למי שאובחן כחולה סכיזופרניה מותר לנהוג?

לשרון כמובן שזה אישי וכל אחד הוא אחרת. אבל אענה לך בתשובה הפוכה, רבים הסובלים מסכיזופרניה נוהגים. שבת שלום דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום רב. לפני כעשרה ימים התחלתי ליטול סרוקסט לטיפול בחרדות (בעצת פסיכיאטר כמובן) 7 ימים נטלתי חצי כדור של 20 מ"ג ובשלושה ימים האחרונים כדור שלם של 20 מ"ג. במקביל אני נוטל כדור של אלפרוליד 1מ"ג עקב בעיות שינה. רציתי לציין את תופעות הלוואי הקשות של בחילות סחרחורות וכאבי ראש שידעתי מראש על הופעתן, והבנתי שזה יכול להימשך כמה שבועות. שאלתי האם אפשר ליטול משהוא במקביל על מנת להקל לפחות על הבחילות? ומניסיון שלך עם מטופלים מה הכי טוב (איזה סוג של כדור להקלה בבחילות). תודה ויום טוב, איתמר.

לאיתמר אני מקווה שתוך זמן קצר הבחילות יחלפו ותרגיש רק את ההשפעה הטובה של הכדור. הדרך הטובה ביותר היא ליטול את הסרוקסט בבוקר יחד עם אוכל. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום כלפי חוץ אני נראה הבן אדם הכי טוב שמח ומחושב עבודה טובה ומצליח אך יש לי הרבה דאגות שמלוות אותי בכאבי ראש עייפות ותשישות, חרדות בכל מיני תחומים אך בעיקר בריאותיים לי ואף לקרוביי. אני מרגיש בלחץ רב ולא רגוע נוטה להתעצבן בקלות וחסר סבלנות לרוב. יש לי פחדים מכל דבר שהוא בר שליטה, יש לי התקפי חרדה שמתבטאים בזיעה מהירה ו"חוסר" באוויר לאחרונה גם מרגיש קלסטרופובי ממעליות טיסות וכו'. כל זה גורם לי למצבי רוח ירודים ואי שקט נפשי. אינני מעוניין בטיפול פסיכולוגי ! אני לא נטלתי שום תרופה או כדורים בשום שלב בחיים לבעיות אלו למרות שקראתי קצת על "פרוזאק" וחשבתי שהוא יכול לעזור לי. האם רופאת המשפחה על סמך מה שכתבתי יכולה לתת לי כדורים מסוג זה או משהו אחר?? אבקש את הצעתכם בנושא ניב

רופאת משפחה יכולה לתת לך כדורים. כיום בחלק מקופות החולים מעודדים את רופאי המשפחה לטפל תרופתית בבעיות פסיכיאטריות שאינן חמורות או מורכבות. עפ"י מה שכתבת סרוקסט עשוי להתאים לך יותר מפרוזק. את התרופה צריך לקחת כל יום לתקופה של שנה לפחות. כ-80% מהמטופלים מדווחים על פגיעה הפיכה בתפקוד המיני כתוצאה מהטיפול התרופתי.

לניב כדאי להגיע לאבחון ואחר כך לשקול את הטפול המתאים. או אצל רופאת המשפחה או אצל פסיכיאטר. ישנם אנשים שפסיכותרפיה אינה מתאימה להם והם לא יהנו ממנה, כך שצריך לבדוק מה מתאים לך. שבת שלום דר' גיורא הידש

בוקר טוב, אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי, והיא הציעה לי לקחת סרוקסט, הבנתי ממנה שאני יכולה לקחת את התרופה לזמן קצר וזהו, להתגבר על משהו מסוים ולהמשיך הלאה, האם חייב לקחת אותה שנה או פרק זמן מסוים, זה לא ממכר?

האם הסרוטונין המדובר והמתוקשר אחראי גם על דיכאון, גם על חרדות, ום על כפיתיות? עד כדי כך בורא עולם שגה כשקבע שחומר אחד יהיה אחראי על תפקודנו בכ"כ הרבה תחומים? אם לא רק הסרוטונין אחראי, ויש עוד חומרים במוח ש"משתתפים במחזה" מדוע נותנים למטופלים שסובלים מדיכאון חרדות ואובססיות (מהכל ביחד) תרופות מעכבות ספיגה של סרוטונין כמו ציפרמיל ודומיה- ושום תרופה נוספת ? תודה רבה על ההסבר.

הסרוטונין בהחלט איננו הגורם היחידי לתופעות אלה. הרעיון בפיתוח תרופות סלקטיביות לסרוטונין (SSRI) היה למצוא תרופות עם מעט תופעות לוואי ושהטיפול בהן פשוט וזה גם המצב בפועל לרוב המקרים בדרגת חומרה קלה עד בינונית. זה לא מחסה את כל הגורמים הביוכימיים לדיכאון וחרדה אך במרבית המקרים (80%) זה מספיק בשביל לרפא את הדיכאון או החרדה לרמה שתאפשר חזרה לחיים רגילים. כיום ישנן תרופות שפועלות באופן סלקטיבי על הסרוטונין ועל הנוראפינפרין במקביל (SNRI)- כמו אפקסור, איקסל וסימבלטה- יש להן השפעה יותר חזקה מה-SSRI ופרופיל תופעות הלוואי הנוח שלהן בהחלט מאפשר לבחור גם בהן כתרופות של קו ראשון. הטריציקליים (TCA) מהדור הישן יותר חזקים אך פרופיל תופעות הלוואי הרבה הרבה יותר קשה ולכן הן ניתנות רק אחרי כישלון טיפולי בשניים-שלוש תרופות לפחות. מעכבי MAO נמצאים בסוף הרשימה כאשר בוחרים טיפול תרופתי ולהן יש השפעה על הסרוטונין, נוראפינפרין ואף הדופאמין. הן נמצאות בשימוש מועט ביותר.

שלום, כפי שאתה מבין ובצדק הדברים מורכבים יותר. צריך להבדיל בין המנגנונים הרגילים במוח, מצבים של מחלות ובין אפשרויות טיפול. לא תמיד יש קשר ישיר בין הגורם למחלה ובין הטיפול. כך הרופאים מטפלים בסרטן, יתר ל.ד., סוכרת וכך הלאה מבלי לדעת את הסיבה למחלות אלו, לא מטפלים בסיבות ובכל אופן עוזרים. ישנם חומרים רבים במוח הקשורים לחרדה ודיכאון פרט לסרוטונין. הוזכר כאן הנוראפינפרין, כך גם GABA שכל תרופות ההרגעה כמו וואליום ולוריוון פועלות עליו, כך גם הדופמין שהזייבן פועלת עליו. וישנם חומרים אחרים שקשורים כמו ההיסטמין והרשימה ארוכה. עם זאת נמצא שאפשר לרפא דיכאון על ידי השפעה על הסרוטונין והתברר שמספר תרופות שפועלות על הסרוטונין ועל חומרים נוספים במוח (התרופות לא לגמרי סלקטיביות כפי שהן מתיימרות להיות), אותן התרופות טובות גם להורדת חרדות. מעניין..... שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום. רציתי לברר האם סכיזופרניה היא מחלה לכל החיים, או שקיים סיכוי להבריא ממנה?מה הפרוגנוזה של המחלה? האם לאחר שימוש של 5 שנים בריספרדל, מומלץ לעבור לגיאודון והאם ישנן סיכונים הכרוכים בכך? האם קיים טיפול לסכיזופרניה מלבד הטיפול התרופתי?

לדני אומנם רבים מהנפגעים בסכיזופרניה סובלים מהמחלה כל החיים אבל ישנם כאלו שמבריאים וחיים חיים רגילים. אין סיבה להחליף את הרספרידל המתאימה לך. בהחלט יש פסיכותרפיה, שיקום וטיפולים קוגניטיביים אשר עשויים לעזור בנוסף לטיפול התרופתי. שבת שלום דר' גיורא הידש

ברצוני לשאול: אני כבר 5 שנים לוקחת ריספרדל (בערך 2-3 מיליגרם)וזה משגע לי את ההורמונים (אני בקושי מקבלת את המחזור, לאחרונה יצאו לי פצעונים על הפנים)(אני בת 38). אני לוקחת אותו בעקבות משבר נפשי שהיה לי (רצון למות-לפני 5 שנים וגם לפני 15 שנה). הבעיה היא שהוא גורם לי להשמנה ולכבדות ולקהות רגשות (אני שטוחה כזאת ולא אמביציוזית) יחד עם זאת יכול להיות שגם בלי הכדור אני כזאת (אדישה כזאת+נטיה טבעית להשמנה)... שטחתי בפני הפסיכיאטר את הבעיות הללו ולאחרונה הוא הציע לי לעבור לסרוקוול. השאלה שלי היא האם זה גורם להשמנה? האם זה פוגע בכבד? מה התופעות לוואי שלו ? ובכלל מה היתרונות מול החסרונות של סרוקוול מול ריספרדל (שאליו כבר התרגלתי). אודה לתשובתך.. תודה ורד

לורד כעקרון שתי התרופות דומות ולכן אפשר להחליף ביניהן. ישנם הבדלים קטנים בפרופיל תופעות הלוואי וגם יתכן שאת תגיבי בצורה שונה לתרופה אחרת. הסרוקוול משפיע פחות על ההורמונים וגם השמנה פחות שכיחה למרות שיתכן ותהיה. בתוך הקבוצה הזו רק הגאודון אינה גורמת לעליה במשקל אבל היא לא בסל. כך שאם ישנן תופעות לוואי רבות מהרספרידל כדאי לשקול על החלפתו למרות שבכל החלפה יש סיכון. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום: אני סובלת ממחשבות כפיתיות לפני כ10ימים התחלתי לקחת את התרופה סימבאלטה 120מ"ג +גאודון 80מ"ג הבעיה היא שהתאבון שלי גבר נורא רציתי לדעת איזה תרופה גורמת לי לתאבון המוגבר כול כך? והאם הסימבאלטה יעילה במצבי חרדה קשים { ממש מפחדת לצאת מהבית}

כאשר מתחילים בו זמנית בשתי תרופות חדשות קשה להעריך ולדעת מה גרם למה... סימבלטה אמור להיות יעיל גם במצבי חרדה קשים, אבל זאת תרופה חדשה שצריך עוד לראות אם אכן זה כך, בנוסף להתאמה האישית שנדרשת כמו תמיד. גאודון ממש לא מומלץ לבעיות חרדה וכפייתיות והוא אף עשוי להחמיר אותם. עם זאת, כאשר לוקחים במקביל נוגד דיכאון וכפייתיות מהסוג של סימבלטה, תיתכן דווקא אוגמנטציה- כלומר שהגאודון יחזק את ההשפעה החיובית של הסימבלטה. את כל הנ"ל ניתן להעריך רק אחרי תקופה של שלושה חודשים כי זה הזמן שנדרש להשגת האפקט נוגד כפייתיות של התרופות, להבדיל מאפקטים אחרים שיכולים להתחיל הרבה קודם.

לרונית הגאודון אינה מגבירה את התיאבון. הצימבלטה אינה מאושרת ואיני מכיר מחקרים המראים את השפעה נוגדת חרדה אבל יתכן שנראה בעתיד. מדובר בתרופה חדשה שעדיין איננו מכירים אותה מספיק. שבת שלום דר' גיורא הידש

ב"ה היי ד"ר הידש, המון זמן שלא כתבתי כאן, וזה משום שמצבי הוטב מאוד. אני נוטל כעת דפלאפט 500X2 אני עוד מעט מסיים את לימודי התעודה שלי בינתיים, חזרתי בתשובה ו... אני חרדי עכשיו... ועוד מעט אכנס למיסגרת ישיבה. אבל יש לי בעיה שעדיין מציקה לי ורציתי לשמוע מה דעתך לפני 20 חודשים כאמור, איבדתי קרובת משפחה בת 21 היינו מאוד מאוד קרובים. העניין הוא שאני חשבתי שסיימתי להתאבל, אבל לא כך הדבר, לעיתים קרובות ביותר מציפים אותי זכרונות, כבדים מאוד, ואני לא מסוגל להתמודד אני נשבר. אני מרגיש שכולם כבר התגברו, כולם כבר שכחו ורק אני תקוע בתוך האבל ולא עוזב מה דעתך? האם זהו אבל פתולוגי? האם להרפות? ואם כן איך להרפות? האם זה בסדר שאני מתאבל כשעברו כמעט שנתיים? אשמח לתשובה תודה רבה וכל טוב

לאלמוג לאבל אין חוקים מדוייקים וכל אחד נוהג לפי דרכו והרגשתו. לפי זכרוני הפטירה של קרובת המשפחה הייתה טראומתית לך כיוון שגם אתה היית במצב שבו יכולת להבין אותה ורגשית היית מאוד קקרוב אליה. עם זאת מקובל שישנה הטבה רבה באבל אחרי שנה. כמובן שלא שוכחים אחרי שנה וגם לא מפסיקים לחשוב על הנפטר, אבל מכאן לא רצים לאבחנה של אבל פתולוגי. בכל מקרה כדאי אולי להגיע למסגרת של מספר שיחות כדי לעבד את האובדן ולהרפות. אני שמח שאתה מרגיש טוב יותר, שומר על יציבות ועושה רק מעשים טובים. שבת שלום דר' גיורא הידש