פורום פסיכיאטריה

שלום דוקטור אני חייב להתייעץ בך אני סובל מדיכאון וממצב חרדתי קבוע קשה כל הזמן אני חושב מחשבות לא טובות ודאגות (חס וחלילה אינני מתכוון לפגוע באחרים או בעצמי או בקרובים לי וכלל זה לא עלה במוחי) אני דואג בגלל שכרגע קשה לי לעבוד ואני חייב כסף כדי לתמוך במשפחתי וקשה לנו לשלם את החשבונות כי אני עובד בעבודה קטנה שלא מרוויחה הרבה אבל זה לא מספיק כסף. וההורים שלי אומרים תצא מזה למה אתה עושה לנו את זה גם ככה מספיק קשה לנו ואני מפחד שלא יהיה פיתרון למצבי למה כי מצבי לא יציב יש תקופות רעות וגם קצת טובות אבל אני דואג כל הזמן לגני מה אני אעשה בחיי ואיך אני אתפרנס ואיך אני אשכור דירה ומי תרצה להתחתן איתי כשאני סובל ממצב כזה ובמה אני אוכל לעבוד כדי לפרנס משפחה כי בטח המצב שלי יהיה רשום בתיק הרפואי שלי אני מטופל בטיפול אצל פסיכיאטר ואצל פסיכולוגית התחלתי לפני שבוע קשה לי גם פיזית ואני מרגיש חלש וראיתי תוכנית טלווזיה של נפגעי נפש שמקבלים קצבה של 1800 ש"ח לחודש ובקושי מתקיימים ואני מפחד להיות חסר בית כי ההורים שלי לא יהיו כל הזמן לדאוג לי. תראה הטיפול שלי הוא ככה 3 שנים פאקסט כדור אחד ביום ובמהלך הצבא (עשיתי אותו מלא) אחר כך העלאת מינון לשני כדורים למשך 10 חודשים אחר כך הורדת מינון לכדור במשך חודש תחת פיקוח. כרגע נוטל כדור אחד כבר שלושה שבועות יש פעימות לב מואצות מדי פעם בחילה חולשה עייפות חוסר חשק לעשות דברים ובקושי אוכל. אני מבקש שתתיחס לסעיף הבא בבקשה במיוחד אם נגיד מחליפים תרופה ואתה ממשיך לסבול את שהיא עובדת ועד שמתאימים מינון איך מחזיקים מעמד? איך ממשיכים לעבוד ולצאת ולעשות דברים שממש קשה פיזית? אודה לך אם תענה לי בפירוט דוקטור החושב הרבה ממשיך לחשוב ומקווה לעתיד טוב יותר.

שלום, לעתים במצב של חרדה יש הרבה מאוד מחשבות אולם המחשבות קשורות לחרדה ולכן הן פעמים רבות אינן מקדמות את הדברים. אבל טוב שאתה מתעניין ומתייעץ. כאשר מחליפים תרופה שעובדת על הסרוטונין כמו הסרוקסט המעבר הוא קל כיוון שהתרופות מאוד דומות והתקווה שהתרופה השניה תתאים לך יותר. כך שלא צפויים קשיים רבים בהחלפה ולא צפויה הרעה במצב. השפור יהיה די מהר תוך שבועיים שלושה. טוב שהתחלת בטיפול פסיכולוגי שגם הוא עשוי לעזור. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטור יקר האם גם מיקרים של לא רק התקפי חרדה שבאים בהתקפים אלא גם מצב חרדתי בעוצמות שונות שבא והולך פעם חזקה ופעם חלשה וגם מחשבות טורדניות ודיכאון האם כל החבילה מתאימה ביחד? האם גם המיקרים הקשים ביותר כאלה ניתנים לפיתרון מוחלט?

האם יש פיתרון? כן. האם יש פיתרון מוחלט? לא. שום דבר בחיים אינו מוחלט,וודאי אתה יודע שכמו ש השמחה האושר הצחוק אינם מובטחים לאיש כל הזמן כך באותה מידה החרדה הדיכאון וכו אינם נצחיים אך גם לא נקבל מאיש "תעודת אחריות" על העלמותם. מה שאני מנסה לומר זה שלהכל יש פיתרון בחיים,הכל עובר,דבר אינו נצחי-לא הדברים הטובים וגם לא הרעים,צריך להבין ולהאמין שיהיה טוב,יש פתרונות וצריך לדעת שיהיה בסדר כל אדם מוביל את גורלו ויכול לבחור בדרך שתוביל אותו לחיים טובים יותר.אני לא חושבת שיש "חבילה מתאימה"-כל אדם הוא יחיד ומיוחד,כל אדם חווה דברים בדרך שלו,והדרך לחוויות "הטובות" וה"נעימות" יותר,קיימת, רק שקצת קשה לראות אותה כאשר נמצאים בתקופה קשה. לכן צריך למצוא ולהיעזר בכלים המתאימים שיועילו למציאת "מפת הדרך" הנכונה ולהתחיל לצעוד... לפעמים זה קשה,מפרך,מעיק ...אבל בשביל דברים טובים צריך להתאמץ,וזה שווה את המאמץ:) אני מאמינה שהדר' יתן לך תשובה יותר מקצועית, זו רק תשובה "חוויתית" שלי מניסיוני. בהצלחה

לירון כל התופעות שתיארת שייכות למשפחת החרדות. ישנן חרדות כלליות, ישנם התקפים של חרדה קשה ופתאומית-פאניקה, וישנם פחדים ממשהו מסויים - טיסות, מקומות סגורים/פתוחים שהן הפוביות. כמובן שיכול להיות שילוב של מספר סוגים. הדברים שתיארת שייכים למשפחת החרדות והכוונה והשאיפה היא להבראה מלאה, כמובן שלא תמיד מגיעים לכך, אבל בהחלט אפשר וזו השאיפה והציפיה - הבראה מלאה. הטיפולים הנפשיים הם כידוע בשיחות ותרופות או שילוב של השניים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטור הידש היקר מה שלומך? אני גר בראשון לציון והאימייל שלי הוא [email protected] אתה נחשב פסיכיאטר בכיר אולי אחד הבכירים בארץ האם אפשר לבוא ולהתייעץ איתך בתשלום על המקרה שלי ועל ההיסטוריה הרפואית ולראות מה הפתרון ומה אפשר לעשות לגבי מצבי שכבר ממש נמאס לי ממנו או שאתה מכיר מישהו שאתה יכול להמליץ עליו או להדריך אותי מה לעשות?

לאלמוני איני ממליץ על פסיכיאטרים ברשת, אבל בהחלט עובד באופן פרטי ואפשר להתקשר אלי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם יש סוגיה שכבר שנים מטרידה אותי ואשמח אם משהוא יכול להגיב...... אז כך.... חשוב לציין שאני סובל מ: ADHD דיסלקציה ואוד כמה דיסים... .כאת לסוגיה\תמונת מצב. כבר מספר שנים רב שאני פשוט לא ישן בלילות ורק בבקרים... כמאת פיטרו אותי בגלל שלא יכולתי להגיע למשמרות בוקר... כבר 7 חודשים שאני ישן כמו בנאדם נורמאלי וחיי בבקרים וישן בלילות. החיים בלי עין הרע חומריים לשובע. אבל!! מהצד השני הנפש כול כך זקוקה למחייה בלילות שרק מזה אני מתחרפן................... זה מוזררר אני כול כך משתוקק לחיות בלילות ,יש אנרגיה אחרת! יש אהבה רוגע ונינוחות ובכלל כול הדברים הטובים... כאת אני הולך לשבור את המסגרת הרגילה והנוחה מאוד לצורך האופציה של מחייה בלילות.. למה אני שונה בנושא הזה?? בגלל הADHD? בגלל שאני אמן? אמנים מעדיפים להיות ערים בלילות? באהבה בן

לבן יתכן שהפרעת הקשב קשורה לכך, אני שומע הרבה אנשים עם הפרעת קשב שנוח להם יותר בלילה. מה שבטוח שמדובר על השעון הביולוגי שלך שמתאים יותר בפעילות לילית. כמובן שהדבר יוצר בעיות ועליך לחיות במשך היום בניגוד לטבעי אצלך. ישנו הורמון בשם מלטונין שהוא קשור למחזוריות של שינה/עירות. בארה"ב המלטונין נמכר ללא מרשם, בארץ הוא לא אושר על ידי משרד הבריאות ולכן לא נמצא. ישנם חלוקי דעות לגבי יעילותו אבל יתכן ושווה לנסות שימוש במלטונין. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה רבה דר' גיורא הידש! כאת חוזקה הנקודה הזו ויש יותר פוקוס אודות הבעיה... חן חן ,שבת שלום בריאות ואהבה בן :-)

מבקש לאתר רופא פסיכיאטר בשם ד"ר דרור המקבל באזור תל-אביב. הנושא דחוף. תודה על העזרה

נראה לי שיעזור עם תתן את שמו המלא....

שלום, אני לוקחת היפריקום לדכאון קל זה כבר היום החמישי, העניין הוא שבמקום להרגיש יותר טוב אני מרגישה יותר רע, ממש זה עושה לי חרדות, מאיץ את הדופק, יובש בפה, תחושת נסערות כאילו רצתי 5 ק'מ בלי הפסקה, או שתיתי 10 רדבול ו10 כוסות קפה רצוף, זה אבסורד כי זה אמור לטפל בדכאון קל אבל מצד שני יוצר חרדה ותחושת אי נוחות כללית, האם להפסיק את השימוש? מדובר על 3 כדורים ביום 300 מ'ג כל אחד. האם השם היפריקום קשור לתחושת היפר?

בארץ התרופה הנ"ל איננה מאושרת לשימוש ע"י משרד הבריאות ולרופאים אסור לרשום אותה. לכן אני מניח שאת לוקחת את התרופה ללא איבחון ומעקב של פסיכיאטר דבר בעייתי כשלעצמו. ככלל לא מומלץ לקחת תרופות נגד דיכאון ללא איבחון ובדיקה פסיכיאטרית תקופתית. בקיצור תפני לפסיכיאטר במקום לנסות על עצמך תרופות טבעיות שיש גם להן תופעות לוואי לא קלות.

שלום, גם תרופה הומאופטית, כמו היפרקום ,ללא התיעצות ומעקב של הומאופט עשויה עשויה להחריף את סיבלך לגרום לך לסבל מיותר ולאיבוד שליטה על מצבך מבלי לדעת מה לעשות. לפי תגובתך, ההיפרקום לא מתאים לך. ולכן רצוי לשנות את הדרך, ולהגיע לרופא פסיכיאטר אשר יאבחן ויתאים לך תרופה ,בצורה מסודרת. מיכל

אני לוקחת סרוקסט במינון של כדור ליום. כך היה במהלך ההריון. ילדתי לפני 9 ימים ומהיום ה- 5 החרדות שמתבטאות אצלי סביב השינה (חוסר יכלת להרדם) חזרו לי. כך שגם כשהתינוק ישן במרווח יפה, אני מתקשה להרדם וניזקקת ללוריוון/וובן. זה מטריד אותי מאד כי אני חוששת שלסרוקסט אין השפעה עלי. יכול ליהיות? אני נוטלת אותו מזה שלוש שנים (מאז לידת בכורי) במינון של כדור ומטה. * ד"א , אני לא יודעת אם יש קשר אבל אני לוקחת אנטיביוטיקה זינט מאז הלידה ומניקה פרט לשעות השפעת הלוריוון

לחלי לדעתי המינון המומלץ של הסרוקסט הוא כדור אחד ולא פחות. יחד עם זאת עם הלידה והשינויים ההורמונליים יתכן שישנם שינויים במצבך הנפשי ולכן גם קשה יותר. תוך שבוע שבועיים המצב יתייצב. סרוקסט עובר בחלב לכן צריך לשקול עם הרופא המטפל את המשך הטיפול עם סרוקסט ואת הפסקת ההנקה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, לא מזמן ביצעתי מעבר מריספרדל להלדול. השאלה שלי היא – האם מנה של 7.5 מ"ג הלדול נחשבת לשווה לזו של 3 מ"ג ריספרדל, או שמא מדובר בהגדלה או צימצום הטיפול האנטי-פסיכוטי? תודה על התשובה.

ישנו יחס של 1:2 במינונים של השניים, כלומר ריספרידל 3 מ"ג שקול להלידול 6 מ"ג. לכן מינון של 7.5 מ"ג הלידול משמעו עליה של 25% במינון האנטיפסיכוטי שאת מקבלת. מאמר מקצועי ומקיף בנושא: http://ajp.psychiatryonline.org/cgi/content/full/155/9/1301a

לאוסנת מדובר פחות או יותר באותו המינון. צריך לראות את התגובה של למינון הנוכחי של ההלידול ומכאן להתקדם. הדבר החשוב ביותר הוא הרגשתך והשפעת הטיפול עליך. כל טוב דר' גיורא הידש

אני סטודנטית כבר שלוש שנים וחצי. בשנה וחצי האחרונות אני מרגישה מעין דכדוך בעקבות חוסר הצלחה בלימודים, אינני מצליחה להשיג ציונים טובים מכיוון שבחרתי במסלול לימודים קשה יחסית. מצד שני המוסד בו אני לומדת מזלזל רבות בסטודנטים לא מצטיינים - שהם נחלת הכלל . גם מדאיג אותי שאולי לא אמצא עבודה טובה בעקבות הציונים שלי מה שעוד יותר תורם לירידה במוטיבציה. בנוסף לאחרונה התחברתי עם חברה דכאונית, אובססיבית, חרדתית ולחוצה שביליתי איתה המון שעות אם בטלפון או במפגשים. ההתחברות איתה לא עשתה לי טוב כלל, אני מרגישה "שנדבקתי" ממנה מעט ומאז שנהיינו בקשר לא הגעתי לשיעורים בסמסטר האחרון, להזכירך שגם כך היה לי קשה. הרקע האישי שלי לא קל אני גם כך מגיעה ממשפחה אלימה ובקושי רב הצלחתי להגיע לאוניברסיטה, לאחר השלמות רבות של בגרויות. עכשיו אני רואה איך כל מה שעמלתי בשבילו מתפרק לי מול העיניים כי אני פשוט לא מסוגלת לחזור ללמוד, אני יודעת שבעזרת הלימודים חיי יראו הרבה יותר טוב בנוסף לכל השנים והכסף שהשקעתי שירדו לטימיון אם לא אצליח להתאפס בזמן. מבחינתי זה מדכא אך בהחלט לא סוף העולם! יש אלטרנטיבות אחרות פחות טובות באופן משמעותי אבל קיימות. אני יודעת שיש לי דיכאון רציתי לדעת עד כמה מצבי חמור כאשר לאחרונה אני לא מסוגלת לאכול אוכל שהוא לא סופר טעים (לעומת העבר) ואם בסביבות השעה שלוש או ארבע אני מתעוררת הסיכוי שאחזור לישון קלושים. עד לפני כמה שבועות הייתי ישנה המון במהלך היממה ועכשיו אני ישנה שש שעות שלש בלילה ושלוש ביום. האם כל אדם ששרוי בדיכאון יש לו יסוד כלשהו של מחלת נפש אחרת כפי שנרמז באחד המאמרים שלכם? דבר זה גורם לי לרתיעה לגשת לטיפול, כדי לא להדביק לעצמי תוית של פגומה. האם לדעתך עליי לגשת לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי? כמו כן לפני שמונה חודשים הייתי בטיפול פסיכולוגי שלא כל כך הועיל כי היה לפני הלימודים ובמקום להתרכז בטיפול התרכזתי בלימודים שגזלו ממני אנרגיה רבה. מקווה שתוכל לענות על שאלותי. כרגע אני מתלבטת האם לחזור לטיפול הפסיכולוגי או לפנות לפסיכיאטר פרטי, מחשש לבעיות בעבודה, כמובן שאין לי עודף כסף . תודה מראש מקווה שתהיה לך הסבלנות להגיע עד הלום.

אני מסכים איתך שדיכאון היא מחלה "מדבקת" במובן הזה שהשהות במחיצה עם אנשים מדוכאים גורמת גם לך להיות מדוכאת. מצד שני- מדוע בחרת להיות דווקא איתה? סביר להניח שיש לכן משהו מן המשותף אחרת לא הייתן ביחד. לא ציינת אם יש לך חבר, האם הסיבה לדיכאון היא כשלון בלימודים?, מה את עושה חוץ מללמוד?, האם את עובדת? לפני שאת רצה לתרופות ניתן לנסות טיפול קוגנטיבי-התנהגותי (CBT) שנחשב ליעיל במצבי דיכאון שאיננו חמור. לדיכאון חמור חייבים תרופות כשלב ראשון. מומלץ להגיע לאיבחון אצל איש מקצוע (פסיכולוג או פסיכיאטר).

בקשר לחברה - היתה לה בעיה ממש קשה ופתחתי את ליבי אליה כי ידעתי שהיא במצוקה וידעתי שאין הרבה אנשים מסביבה שיכולים לעזור לה. ויש לנו דברים משותפים אך הדיכאון לא אחד מהם. ברגע שהרגשתי בדיכאון פשוט התרחקתי ממנה ונסגרתי בתוך עצמי. יש לי חבר המון זמן והוא גם מרגיש מתוסכל בגלל שהזנחתי את לימודי והוא דואג לעתידינו, מה שלא מקל עלי אך בהחלט מדרבן אותי כן ללכת ולנסות לעשות הכל כדי לחזור ללמוד. אינני עובדת אך אני מתנדבת בפרוייקט פר"ח, אני חושבת שאילו הייתי עובדת מצבי היה הרבה יותר טוב. כרגע אחרי כל הלימודים והכסף שהשקעתי אין לי עבודה ואין לי מקצוע - עיקר תחושת הדיכאון נובעת מתחושה של תלויה בין שמים לארץ. אם אתחיל לעבוד אז זה אומר שאני מוותרת על הלימודים, אם לא אתחיל לעשות משהו עם עצמי אני מוותרת על עתידי. מה שכן היום דיברתי עם חברה אחרת מהלימודים שתעזור לי להשלים את כל החומר של הסמסטר ומחר בבוקר אני אמורה להתחיל ללמוד למבחן הראשון שיתקיים בעוד שבוע. בקשר לפסיכיאטר - לאחרונה הרגלי השינה נהיו חמורים יותר, למרות שהשינה שלי אף פעם לא הייתה מסודרת כלומר אם אני נרדמת בסביבות השעה 12 אז בשלוש ארבע אתעורר ולא אצליח לחזור לישון או שאני ערה כל הלילה ומצליחה להרדם רק בבוקר (כנראה בגלל שאני דואגת ללימודים ואז כשאני מחכה שארדם אני מרגישה שזהו בזבוז זמן לשכב במיטה ולא להרדם) וגם שמתי לב שלאחרונה יש לי מעין חוסר תיאבון, זה לא חוסר תיאבון אלא בררנות יתר באוכל, וזה הגיע למצב שאני לא אוכלת מספיק כי בבית אין אוכל שאני מסוגלת לאכול. האם בטיפול CBT כל פסיכולוג יכול לעזור או שעלי לחפש התמחות מסויימת? ועשיתי שטות גמורה - הלכתי לרופאת משפחה וסיפרתי לה שאני בדיכאון היא נתנה לי פאקסט עם הוראות לא נכונות מה שגרם לי לחשוב שהפאקסט לא עוזר ולכן הפסקתי עם התרופות אני מקווה שלא נגרם יותר מדי נזק... לפי שאלותיך נשמע שאתה מבין בתחום האם אתה יכול לומר לי בקצרה איזה רקע יש לך? במידה ואחליט לוותר על פסיכיאטר וללכת על פסיכולוג רציתי לדעת ממי לקחתי את העיצה תודה על התיחסותך שלומית

בני בן ה-23 סובל ממחשבות שוא ומטופל בזיפרקסה 10 מג לאורך כמה חודשים היתה השפעה לטובה והמחשבות חלפו. לפני יומיים התעורר ביננו ויכוח קשה על עניין שולי, ומאז מצבו החמיר מאד ומחשבות השוא חזרו למרות שהוא ממשיך ליטול את התרופה. האם יכול ארוע כזה לעורר כך את המחלה?

לדן איני חושב ש"סתם ויכוח" עורר את התפרצות המחלה, כנראה הייתה החמרה במצבו מסיבה כלשהי והויכוח הוסיף להרעה במצב. כנראה צריך לשנות את הטיפול התרופתי כעת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לדור ולגיורא הירש התופעה הזו שיש לי היא כן משקעים ברשתית העיניים יש לי מין משקע כזה בעין ועין כחולה כזו, אך איני יודע מה לעשות הלכתי לרופא והרופא אמר לי שזה פיגמנטים כאלה ושזה גנטי, אך מעולם לא היה לי את הדבר הזה, זה מאין כחול עם משקע כזה ואני רוצה להתפטר מזה הפסקתי למשך 3 חודשים את הרידאזין ואיני יודע מתי זה יעבור לי מה אני אמור לעשות ואיך הדבר הזה עובר בכלל אני רוצה לציין שכאשר הלכתי לאחות בביצפר היא אמרה לי שרזיתי בפנים, היו תקוופות שהתאמני 5 חודשים בלי סוף וההיתי עושה המון ריצות, יכול להיות שזה מזה כי זה מעייף אבל אני רוצה לדעת מה צריך לעשות, הלכתי לרופא עיניים ולא לרופא משפחה, איך יוצאים מזה?

לרועי אני מבין שמדובר בגוון חצוני בעיניים ולא משקעים בקרקעית שזה דבר שונה לגמרי ורק רופא עיניים יכול לראות את המשקעים בקרקעית. כפי שאתה מבין הדבר אינו קשור לרידזין וכנראה גם לא למצב הנפשי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר הידש היקר רציתי לשאול אותך שאלה בבקשה האם נחרץ כל גורלם של חולי החרדה והדיכאון ביניהם לכל הרמות?למשל באמריקה הדבר מקובל שאנשים לוקחים פרוזאק ואין להם שום בעיה להתקבל לעבודה ויש את הקטע של חיסיון מטפל מטופל וכל מה שנאמר שם נשאר בדלתיים סגורות כאן מדינת ישראל עשתה תקן חדש שמי שפונה לטפל בקופות החולים מוסדות ציבוריים ובתי חולים ****ולא באופן פרטי*** הדבר כתוב באתר YNET. מדווח למאגר של משרד הבריאות ולא משנה מה חומרת מצבו ללא קטלוג וד"ר אתה יודע את האמת פה על מדינת ישראל שגם ככה קשה לאנשים במצבנו להתקבל לעבודה ויש כאלה הנאלצים להסתיר ולהתמודד זאת יום יום ואם הצלחת "לשקר" או לשחק אותה טוב ולהסתיר אז אין לך בעיה עכשיו כל המידע חופשי אם אתה חותם על ויתור סודיות אף אחד לא יקבל אותך לעבודה אם הוא יידע שיש לך בעיות פסיכיאטריות אפילו מן הקלות ביותר גם אם תביא מכתב מהרופא הכללי הפסיכיאטר שלך ופסכאטר בכיר והמחוזי זה לא יעזור וגם לרוב בישראל בשביל עבודה או לצורך רישיון נהיגה או לנשק אין כסף וכוח להילחם ולשכור עורך דין למטרה זו. באר"הב למשל בבתי משפט מכבדים דיעה של פסיכיאטרים וקובעים תיקים לגבי מצבו של המטופל פה בארץ מעכשיו כל מטופל יהיה רעב ללחם כי כשהוא חותם על ויתור סודיות רפואי יהיה לו מאוד קשה לחיות או הוא יכול להצהיר בביטח לאומי שיגידו לו אתה בסדר לך הבייתה אחרי ועדות רבות וטרטור או שאם הןוא יימצא כלא שיר חעבודה אז הוא צריך לחיות מ-1800 ש"ח לחודש ולקבל עבודה של שני ש"ח לשעה (הייתה כתבה בערוץ 1). אז דוקטור יקר בתור אחד הפסיכיאטרים הבכירים בישראל ובעל תר פורום מכובד מה תוכל דוקטור יקר לייעץ לנו ולי לעשות עכשיו במקרה כזה כי הרי אנחנו תקועים מצד אחד ביטוח לאומי אומר שהמקרה שלך קל ומצד שני עכשיו עם החוק אף אחד לא יקבל אותך לעבודה נורמלית ולי נראה דוקטור יקר שאתה בכוחך יכול לפרסם מאמר בעיתון או לממשלה ולהביא לשינוי! סליחה על האורך ואשמח אם תגיב לי תודה רבה

אני לא בטוח שאתה צודק.

לאיתי לא קראתי את המאמר המקורי ב YNET אבל בדקתי את הדברים, אין ושוב פעם א י ן דיווח למשרד הבריאות על טיפולים מרפאתיים במרפאות לבריאות הנפש (יש על אשפוזים), על טיפולים מרפאתיים אין דיווחים!!! חבל על הפאניקה. לפי דעתי וניסיוני החרדות שלך מוגזמות. גם במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (רשיונות נהיגה), וגם עם נשק אין פסילה גורפת והחלט אפשר לקבל רשיונות גם אם משהו נמצא בטיפול נפשי! לגבי מקומות עבודה הדבר מורכב יותר. כל מעביד מעדיף לקבל לעבודה אדם בריא מאשר אדם חולה. גם בהפרעות נפשיות וגם גופניות, כך למשל מעביד יעדיף אדם צעיר ובריא מאשר אדם מבוגר יותר עם סוכרת. ברור שההפליה רבה יותר לגבי בעיות נפשיות בגלל בורות, אבל כל מחלה פוגעת בסיכויים להתקבל לעבודה. וחשוב להדגיש נקודה זו. דווקא משרדים ממשלתיים פחות קפדניים בנקודה. רואיינתי על ידי לא מעט אנשי שירותי הביטחון בקשר למועמדים שהיו בטיפולי וכולם התקבלו לעבודה או המשיכו לעבוד למרות הבעיות הנפשיות. כך שכאשר אני בודק את ניסיוני בשטח התמונה הרבה יותר ורודה. כל טוב דר' גיורא הידש

מתי חלה חובת הדיווח למאגר? גם כאשר פונים לפסיכולוג במוסד ציבורים או רק כאשר פונים לפסיכיאטר? בהנחה שמה שאתה אומר נכון אז לצערי אתה צודק ואכן נעשה כאן עוול, חבל שכל הדיוט יכול לפתוח את התיק בעזרת חתימה קטנה. חבל שלא נותנים רק לפסיכיאטרים לפתוח את התיק ושהם יתנו את חוות דעתם למעביד או כל גורם אחר בשביל לשמור על זכויותינו כאזרחים, ובקשר לתקציב: המעביד הסקרן יצטרך לשלם על שירותיו של הפסיכיאטר. גם חבל שלא מידעים את מי שזקוק לשירותים האלו במידע החשוב הזה, יתכן ומערכת השיקולים תשתנה בהתאם והאמת די בצדק.

שכחתי להוסיף דוקטור שבאות גם בחילות בנוסף לפעימות לב ולמצב החרדתי מה הניתן לעשות כדי לפתור גם אותם? סליחה ששכחתי ותודה רבה שי

ת

שלום דוקטור הידש היקר מה שלומך? יש לי שני בעיות בבקשה אם תוכל לעזור לי בבקשה 1)טופלתי בפאקסט במשך 4 שנים כדור אחד ביום והמצב היה מצוין לאחר מקרה שקרה לי הוחלט להעלות את מינון הכדורים ל-2 כדורים ביום ובהתחלה הרגשתי איתם טוב אבל לאחר תקופה של בערך 8 חודשים הרגשתי שהתרופה לא נותנת את מלא האפקט ושהכמות היא יותר מדי בשבילי, אז בהדרגה של הורדת מינון של הכדור (תחת פיקוח והתייעצות עם הרופא כמובן) הורדתי את המינון של הכדור כל שבוע בחצי. עד לכדור אחד ביום בהתחלת ההורדה הרגשתי מצוין אח"כ קצת נסיגה ועכשיו שוב די מצוין עכשיו עברו שלושה שבועות בערך מאז הורדת המינון מבחינת המצב רוח הוא די מצוין ומבחינת החרדות די בסדר רק מדי פעם באים לי פעימות לב מואצות מן מצב חרדתי כזה שנשאר שהוא מפריע כזה ושמפריעות לי ושאני חייב לקחת חצי ואבן ואז הם עוברים ואני ממשיך כרגיל אומנם עם טיפה עייפות השאלה דוקטור איך אתה מתרשם מהמצב והאם הוא טוב והאם זה נורמלי שאחרי תקופה כה ארוכה זה בסדר לשלב עם הפקסט מדי פעם גם ואבן? זה נורמלי? אם כן כמה ואבן מותר להשתמש ביום ואם לא מה לעשות? 2)הייתה לי תקופה שלא עבדתי והפכתי את היום ללילה ז"א הייתי ער כל הלילה והייתי הולך לישון בשעות הבוקר וקם בצהריים האם יש לזה השפעה על החרדות? ומה אפשר לעשות כדי להפוך את סדר היום בחזרה? סליחה על האורך ותודה רבה רבה שי

לשי זה בסדר גמור להוסיף וואבן מדי פעם ובמיוחד כיוון שהוא פותר את רוב הבעיות באותו הזמן. לגבי המשך הטיפול לדעתי צריך לחכות עוד קצת ורק אחר כך להגיע למסקנות. לחכות עם הטיפול הנוכחי לפחות עוד שבועיים שלושה. כדי להחזיר את סדר היום והלילה, אין ברירה אלא לעשות מאמץ ולא לישון במשך היום ומספר ימים ליטול כדור שינה בערב ולישון בלילה, השעון הביולוגי יסתדר בצורה כזו. גם לדפיקות הלב והתחושות של מערכת הדם רצוי ליטול וואבן. כל טוב דר' גיורא הידש

האם מישהו מכיר מכון כזה (לטיפולים התנהגותיים-קוגנטיביים) במחיר מסובסד, אך שלא שייך לקופ"ח ושלא יהיה בו רישום בתיק הרפואי. ואיך ניתן לדעת שמות של מטפלים מומחים שמוסמכים לכך,היכן ניתן לשיג רשימה כזאת? בתודה מראש ע. ("מודאגת")

1. רשימה של מטפלים בשיטה קוגנטיבית-התנהגותית אפשר למצוא באתר של איט"ה: http://itacbt.co.il לציין שהרשימה באתר של איט"ה לא מקיפה את כל המטפלים ב-CBT אלא רק חלק מהם. אם הרשימה באתר לא זמינה אז תתקשרי ותבקשי שישלחו לך בדואר. 2. כל מטפל (ציבורי או פרטי) חייב לנהל רישום רפואי, קודם כל לטובת המטופל!! טיפול מקצועי ורציני צריך להיות מתועד בכתב ולא רק בע"פ. ההבדל לעניין החיסיון שבטיפול פרטי אם את לא אומרת לאף אחד על עצם הטיפול אז לא תהיה נגישות למידע אם וכאשר תחתמי על וויתור סודיות רפואית. טיפול קוגנטיבי-התנהגותי במחיר מסובסד או בחינם ניתן לקבל במספר מקומות כמו מרפאת רמת חן של הכללית בת"א או במרפאת חרדה של בי"ח גהה בפ"ת, בכפוף לאיבחון מקצועי. הטיפול ב-CBT יכול להיות אינדיבידואלי או קבוצתי או שילוב של שניהם. לציין שטיפול בשיטה זאת מיועד בעיקר להפרעות חרדה. לכן רוב אנשי המקצוע (פסיכולוגים או פסיכיאטרים) שמומחים לטיפול בהפרעות חרדה עובדים בשיטה זאת כשיטת טיפול עיקרית.

תודה לדור כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך דוקטור. יש לי שלוש שאלות: 1. האם יש כדור מתקדם יותר או כזה שנחשב בטוח יותר לשימוש ארוך טווח מהרסיטל? 2. האם נכון הדבר שבכל מקרה בטוח יותר שלא להשתמש בתרופה אחת לאורך זמן, ועדיף לעבור לתרופות אחרות? 3. במידה והרסיטל רק מפחית את הדיכאון, אך עדיין אינו מאפשר איכות חיים נסבלת. האם יש טעם לחפש טיפול תרופתי אחר? בתודה מראש - המודאג

למודאג כל התרופות הן פחות או יותר מתקדמות באותה המידה, השאלה היא איזו תרופה ממשפחה זו מתאימה לך, או לעבור למשפחה אחרת שפועלת במנגנון מעט שונה. הציפרלקס מכילה את אותו החומר הפעיל כמו הרסיטל רק שיותר "נקיה". להיפך, אם תרופה מתאימה אז לא מחליפים אותה. אם תרופה אינה עושה את "כל העבודה" בהחלט צריך לשקול את החלפתה למרות שבכל החלפה יש סיכונים ויתרונות אפשריים. הבעיה היא שרק אחרי שמנסים יודעים אם התרופה החדשה מתאימה לך. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מודה לך מאוד על תשובותיך. השאלות שאני שואל הן עבור אשתי הסובלת משילוב של דיכאון וחרדות. וברשותך אוסיף עוד שתי שאלות: 1. האם התרופות שפועלות "במנגנון שונה מעט " יכולות להתאים יותר לשילוב הזה, או שפשוט צריך לנסות אותן אחת אחת ולהעריך מה עדיף. 2. אשתי מודאגת בגלל שמועות על נזקים בטווח הארוך למי שלוקח תרופות פסיכיאטריות. עקב כך היא מפחיתה לעצמה את המינון, וכנראה פוגעת באפקטיביות של התרופה. האם יש כבר מידע מספיק על בטיחות השימוש ברסיטל?

לפני כחודשיים התחילו לי הפרעות חרדה שהתחילו בהתקף פאניקה רציני (שהוביל לביקור במיון) מאז ירדתי 5 ק"ג במשקל בגלל תחושות בחילה קשות ואי יכולת לאכול רציתי לדעת מה הקשר בן הדברים . בנוסף, אני נעזרת בעת הצורך ב"ואבן" ומעוניינת לדעת מה המינון הנכון שיש לקחת ביום על מנת לא להתמכר. אודה גם לקוראים על חוות דעתם מנסיון

שלום, אני גם סובלת מחרדה והרבה פעמים יש תופעות של בחילות שבאות עם החרדה, יש אנשים שאני מכירה שאפילו מקיאים. לגבי הוואבן, תשתדלי לא לקחת כל יום, גם אם את לוקחת כל יום תשתדלי לעשות הפסקות בסופי שבוע , או להפסיק כמה ימים (לסבול קצת) ואחר כך להמשיך, כי אפשר להתמכר בקלות. בכל אופן אולי תשקלי טיפול בכדורים לטווח ארוך שלא ממכרים. בהצלחה והרבה בריאות

תודה על תשומת הלב. התחלתי לקחת "סרוקסט" היה מחריד, התקפי החרדה גברו ומיד הפסקתי. כנראה אתחיל "ציפרלקס" אני די חדשה בסיפור ומלאה בחששות, פחדים ותהיות... האם את נוטלת כדורים לטווח רחוק? אלו? מה לגבי תופעות לוואי? שוב תודה

טופלתי בסרוקסט כחודשיים והגעתי ל-3 כדורים ביום. הכדורים לא עזרו והפסקתי לקחת על דעת עצמי. הפסקתי בבת אחת למרות שהרופאה אמרה שההפסקה צריכה להיות הדרגתית. כיום כ-10 ימים לאחר ההפסקה יש לי חלומות מוזרים ועייפות רבה. תחושות מוזרות של אובדן הכרה של עשירית השניה. האם זה קשור לדרך שהפסקתי והאם התופעות עשויות לחלוף? תודה.

בלי קשר למקרה הזה, ממש ממש ממש לא מומלץ לא להקשיב לרופאים בעניין הזה ולהפסיק על דעת עצמינו. אנחנו לא מבינים בזה כלום ולא יכולים או אמורים להחליט על דעת עצמינו החלטות שכאלה שיכולות להזיק לנו..

לרופא- אני חש עייפות נוראה וברגע זה שאני כותב אני שוקל לפנות לחדר מיון. אני חש עייפות נוראה ומאבד לשברירי שניות את ההכרה כאילו אני עומד לצנוח ולהרדם. יש סיבה לדאגה?

אני סובל מדיכאון שנים רבות,לפני 8 שנים מצבי הדרדר ופניתי לפסיכיאטר פרטי,הוא רשם לי מרוניל וסרוקסט ,אחרי כמה חודשים התחלתי לראות שיפור במצב רוח וכן ירידה בחרדות,אבל תופעת לוואי של הכדורים פגעה בי קשה מאד,ירידה בחשק מיני,אני לא מקרין חום כלפי אשתי אני לא יכול לשפוך,אני ללא חיות מינית שהיתה לי לפני נטילת הכדורים,שאלתי היא האם יש כדורים אחרים שלא יפגעו לי בחשק מיני?

ליואב הסרוקסט ידוע שהוא פוגע בשכיחות הגבוהה ביותר במין. התרופות האחרונות מקבוצתו גם גורמים לכך אולם בהסתברות נמוכה יותר. ישנן מספר תרופות מקבוצות אחרות שאינן פוגעות כלל במין. אחרי שמונה שנים הגיע הזמן להגיע לפסיכיאטר להערכה נוספת של מצבך והטיפול המומלץ. כל טוב דר' גיורא הידש

בהמשך לשאלתי מיום 13.6.05 רציתי לדעת האם לחרדות שפתאום תקו אותי יש קשר למחשבה טורדנית שמטרידה אותי והאם המשך הכדורים יפחית את המחשבה ואת החרדות

לסיגל מחשבות טרודניות שייכות לקבוצת החרדה ובהחלט הן קשורים לחרדות. התרופות עשויות להפחית את החרדה ואת המחשבות הטורדניות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך ד"ר גיורא ! אני בת 28 סובלת ממחשבות כפייתיות כ- 8 שנים, טופלתי בהמון תרופות, התרופות לא הצליחו לייצב את מצבי. לאחרונה קראתי בעיתון על השתלת אלקטרונות בראש לדיכאון. אבקש לדעת בעם האלקטרונות טובות לטיפול במחשבות כפייתיות. אודה לך מאוד.

לשולה לצערי אני לא קראתי על כך. אולי משהו שמע או יודע יותר?? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני אם חד הורית לשני ילדים. ולצערי מכורה לכדורים מזה כ- 8 שנים. לפני כ-6 שנים אובחן אצלי התקף חרדה שבעקבותיו קיבלתי כדורי סרביום. לפני כשנתיים בערך הוחלפו ללוריוון. אני נוטלת 4 -5 כדורים ליום. נשלחתי ע"י רופאת המשפחה לפסיכאטר שקבע כי אני סובלת כנראה מלחצים כלכליים ושעליי להתאשפז לצורך גמילה ! אינני מסכימה עם קביעה זו, מכיוון שאני חושבת שיש דרכים חלופיות כגון: שיחות וכיוצ"ב. רופאת המשפחה אומרת כי עליי לעזור לעצמי ולהפסיק לקחת אותם אבל לצערי אני מכורה וקשה לי. נוסף על כך הכדורים גורמים לי לעצבנות יתר ולשינה מרובה. כמו כן ידה של רופאת המשפחה קלה מאוד, והיא מכינה לי מרשמים למס' חודשים מראש. וכל זאת מבלי שעשיתי ולו פעם אחת בדיקות מסויימות. אני מרגישה יחס מזלזל, ומבקשת את דעתך בנושא. אנא עזור לי !

לחנה למרות הבעיה של ההתמכרות לדעתי הלוריוון אינו גורם נזק לגוף ואין זו סיבה להלחם בשימוש בלוריוון בכל מחיר. הבעיה היא שאת רדומה וכנראה נוטלת יותר מדי מהלוריוון, לכן הייתי ממליץ בשלב הראשון להפחית בכדור אחד ביום ולהעריך את המצב שלך. בנוסף הייתי שוקל תרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון וכמובן את בהחלט צודקת ששיחות עשויות לעזור. כל טוב דר' גיורא הידש

לאחר לידת בני השני נתקפתי בחרדות וטופלתי בסרוקסט. כיום אני בתחילת ההריון השלישי ומשום מה החרדות של אז שבאו לידי ביטוי בהתקפי קוצר נשימה, מתחילות כבר עכשיו. החרדות של אז נקשרו לי באופן לא מובן להריון וכמו הנבואה שמגשימה עצמה אני כבר בחרדות. אני "משחקת" עם הנשימה - דבר שעלול לגרום להתקף של קוצר. חשוב לי לציין שאין לי בעיות רפואיות פיזיות - הכל תקין. ההריונות שלי קלים. הפחדים שלי ממה שיהיה, מההתמודדות, מהכל שצריך להיות מושלם, מ-3 ילדים וכו.... (לא חסר ממה לדאוג) אני פוחדת מעוד התקף של קוצר נשימה. בעבר הסרוקסט נתן לי סוג של רוגע אם כי ייתכן ולא באמת הועיל (פסיכולוגית זה הועיל). שאלתי היא - האם יש משהו שייתן לי מנוחה, משהו טבעי שאפשר לקחת בהריון. משהו שייתן לי תחושה שאני מוגנת מעוד התקף....

לאינה לצערי איני מבין בתרופות "טבעיות" ואין זו מומחיותי, ובטח שאיני מכיר את בטיחותן בהריון. דרך אגב סרוקסט בטוח בהריון. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך ד" גיורא ! יש לי בקשה חריגה אשמח באם תוכל לעזור לי. אני בן 25, סובל כ- 5 שנים מחרדות קשות ודיכאון, מטופל בכדורים שלא מצליחים כל כך לייצב את מצבי. הייתי מאוד מעוניין להכיר בחורה במצב דומה להכרות אפילו למטרת נישואין. אולי דרכך ניתן לפתוח פורים לרווקים/ות המעוניניים להכיר למטרות רציניות, או אפילו סתם לדבר.

ליעקוב אין שום בעיה לעזור ולפרסם את בקשתך, אבל לי יש שאלה, האם ניסית שיחות-פסיכותרפיה? בהצלחה דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום אני מטופל כיום ברמרון בעקבות ptsd בזמן שירותי הצבאי. ברצוני לקחת בנוסף, אפקסור ,שאלתי היא באיזה מינון להתחיל ברצוני להוסיף,שאני סובל מערמונית מוגדלת תודה

לשימי ברור לך שממכתב קצר כזה אי אפשר להחליט על טיפול תרופתי ועל המינון שמתאים לך. אין לך ברירה אלא לפנות לרופא המכיר אותך ולהתייעץ אתו על סוג הטיפול והמינון. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, אני בת 27, ונמצאת מזה שלוש שנים בטיפול פסיכולוגי שהוא יותר למטרות של וונטילציה ורווחה רגשית ולא מעבר לכך.לאחרונה אני חושבת על לפנות לפסיכיאטר (ללא קשר לטיפול) מכיוון שיש בי דברים שמאז ומתמיד הפריעו לי אך עכשיו אני מרגישה כמה הם תוקעים אותי בחיים, ואני אפרט: אני אדם עם נטייה למחשבות שליליות, אני מתעצבנת בקלות, קשה לי להירגע מדברים והם ממשיכים להיות לי במחשבות כמה שעות עד שהם עוזבים, בחודשים האחרונים אני ישנה מעט מאוד בלילה גם אם יש לי צורך בשינה מרובה, אני חסרת סובלנות, תוקפנית כלפי סביבתי הקרובה ובוכה מאוד מאוד בקלות. מצד אחד, הגעתי להישגים גבוהים בחיי, אך מצד שני, אני חוששת מהיום בו כולם יגלו את "פרצופי האמיתי". שאלתי היא, האם הפסיכיאטריה יכולה לעזור לי? אני יודעת שהיום טיפול תרופתי ניתן גם לאוכלוסיה הבריאה בנפשה (אני מקווה שאני 'פוליטיקלי קורקט')למטרות של הקלה ושיפור ברמת החיים. אני לא כ"כ יודעת לאן לפנות ואיך להציג את הבעיה שלא תישמע כאילו יש לי הפרעה נפשיתוהדברים עוד יצאו משליטה... אודה לך על תשובתך

לדנה אפשר להרגע, הדברים אינם יוצאים משליטה ואין סכנה בפניה לפסיכיאטר, הפסיכיאטר הם רופאים שמנסים לעזור ותעזבי את כל השמועות וחצאי האמיתות ששמעת. אם הדברים הם כפי שאת מציגה אותם אז בהחלט אין לך מה לדאוג. כל טוב דר' גיורא הידש

אובחנתי לפני כשנה כסובלת מדיכאון מז'ורי כתוצאה מטראגדיות קשות שעברתי במהלך כל החיים וכן בסמיכות להתקפת הדיכאון. בתחילת הטיפול עם התרופה נוגדת הדיכאון ממשפחת SSRI חשתי הקלה משמעותית. ועתה אני חשה בנסיגה וחוששת להתחיל שוב מחדש עם הסתגלות, התאמת תרופה וכל הכאב ראש והנפש המחודשים. אני כרגע במינון של 100 מ"ג ובמגמת ירידה עד גמילה סופית. מצד 1 קשה לי להגמל עד תום בשל החשש שתכף ומייד אחזור לדיכאון ולמצב האובדני בו היתי נתונה. ומנגד גם כעת בעודי נוטלת חצי מהמינון המקורי (נטלתי 200 מ"ג) אינני חשה בטוב וחל במצבי רגרסיה משמעותית. הדיכאון במצב הנוכחי הוא ריאקציוני ומתבקש מאחר וחוויתי אסונות קשים בחודש האחרון ואני לפני צעד הרה גורל בעוד מספר ימים. האם עלי להמשיך בהליך הגמילה מהתרופה כרגיל? האם להוסיף למינון רק למהלך הימים הקרובים? האם להשאר במינון הנוכחי? עצם המחשבה על לחוות את הדיכאון ההוא ממוטט אותי כליל. אני אובדת עצות וחסרת אונים. דוקטור מה אתה מציע לי לעשות?

שלום כאשר מחליטים לסיים טיפול לוקחים בחשבון את כל המרכיבים. גם את משך הטיפול התרופתי אבל בעיקר את הסביבה, המשפחתית, החברתית, תעסוקה וכל גורם מתח ולחץ הקיים. כך שהחלטה מורכבת ואם יש ירידה במצבך עם הירידה במינון צריך לשקול שוב האם ההחלטה לסיים טיפול הייתה במועד הנכון לאור כל הנסיבות. יחד עם זאת כאשר ישנם גורמים כה רבים אשר הביאו לדיכאון יש לחשוב על שיחות-פסיכותרפיה כדי לעזור לך להתמודד עם הגורמים הקשים הללו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. אני שייכת לקופ"ח כללית (מושלם) ומעוניינת במעקב פסיכיאטרי, לא בתחנה לבריאות הנפש... השאלה היא איך ניתן לקבוע תור, וכמה זה עולה? בתודה מראש

פני לרופאת המשפחה שלך ובקשי הפנייה ושאלי אותה את שאר השאלות. בהצלחה

שלום למישהי, איך ניתן לקבוע תור למי בדיוק? אז כצעד ראשון ראי עוד בנושא....;-) עם זאת, כדאי לברר דרך "כללית מושלם" פרטים לגבי השתתפות או החזר כספי שמגיע לך .אם אני לא טועה מגיע לךהשתתפות בהחזר עבור ביקור אצל פסיכי ' אחד ל-חצי שנה או, שנה בלבד. תבררי. מושלם יש רק בכללית.? מיכל

לקופ"ח כללית אין פסיכיאטרים עצמאיים. לגבי התיעצות עם מומחה חיצוני- זה אחד הזכויות שלך בביטוח המשלים של הקופה. פרטים תוכלי לקבל במזכירות הסניף שאליו את שייכת או בטלפון 1-700 של הקופה.

שלום, אכן הביטוח המשלים מכסה לפי החוקים שלו ביקורים אצל רופאים שנכללים ברשימתם. את יכולה לברר לגבי רופא מסויים בביטוח המשלים או לשאול את הרופא עצמו. המשלים מחזיר כ-80% מהעלות עד גג מסויים שלוש פעמים בשנה. כלומר אין אפשרות לטיפול מסודר דרך המשלים, יש מקום רק להתייעצויות. כל טוב דר' גיורא הידש

הדבר היחיד שאני יודעת על טיפול בשוק חשמלי זה שכאשר כדורים לא עוזרים אז עושים טיפול בשוק חשמלי. מעבר לזה אני לא יודעת כלום. מאוד מטריד אותי שחס וחלילה בעתיד לא אגיע למצב כזה. לכן ברצוני לשאול: שאלה 1: איך אדם מגיע למצב שהוא צריך שוק חשמלי? מה אדם יכול לעשות על מנת שלא יזדקק לשוק חשמלי בעתיד? זו אחת הסיבות ששאלתי אותך על הפסקת טיפול תרופתי תחת פיקוח ועל סיכויים וסיכונים שבהתקף שני . שאלה 2: אם אדם מפסיק טיפול תרופתי (תחת פיקוח) והוא עם היד על הדופק כך שכשקורא הדבר הכי קטן הוא ישר מיידע את הפסיכיאטר ואם צריך אז מחזירים את הכדורים - האם זה מבטל את האפשרות של שוק חשמלי? שאלה 3: באופן עקרוני - האם יש קשר בין שוק חשמלי לבין הסיכון שבהפסקת טיפול תרופתי . או שהסיכון הוא בדיוק כמו אם אדם ימשיך לקחת כדורים?

לסיגל אני מבין שמצבך טוב ויציב, לכן אין מקום לחשוב או לדון בטיפול בנזעי חשמל (שוקים חשמליים), גם במידה ותסיימי טיפול איני מאמין שיהיה צורך בטיפול זה. כל טוב דר' גיורא הידש

כשבוע אני נוטל לוריוואן להרגעה ובמקביל ציפראלקס 5 מ"ג ועוד שבוע עובר ל-10 מ"ג. חשבתי לקחת יום קלונקס ויום לוריוואן כדי לא להתמכר לאחד מהם. מה דעתך?

לאלון שתיהן שייכות לאותה המשפחה ולכן ההחלפה לא תמנע התמכרות. תשתמש באופן קבוע בתרופה אשר מתאימה לך יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אודה לך על התייחסות רצינית ככל האפשר. כתבתי לך בעבר ואני נאלץ להתייעץ בשנית: מזה כשלוש שנים סובל מהתקפים. טופלתי בכדורים לסרוגין והפסקתי על דעת עצמי עקב תופעות לוואי קשות. לפני שבוע בעצת פסיכיאטר התחלתי טיפול בציפראלקס. תופעות הלוואי כמעט לא מורגשות אך הכדור ממריץ את ההתקפים ואני נאלץ ליטול כל יום כדור הרגעה להחליש ההתקף. האם כדאי שאקח כדור למניעת ההתקף מראש? (הקדמת תרופה למכה) נאמר לי בעבר ע"י הרופא הקודם שלי שאין כל בעיה ליטול באופן קבוע כדור הרגעה וה SSRI יפחית בהדרגה את הצורך בו? תופעה נוספת שקוראת בזמן התקף היא נימול חזק ברגליים מלווה ברעד פנימי ברגליים ותחושת חוסר איזון לעמוד. כל בדיקות הדם שלי כולל B12 תקינים מה לעשות?

לאלון אכן אם אתה רואה שקיימת קביעות בהתקפים שהם כעת חמורים יותר באופן זמני, יש הגיון ליטול טיפול מונע בתרופת הרגעה בבוקר ולמנוע את הסבל. עם השיפור במצב תוכל גם להפחית בתרופות ההרגעה. כל טוב דר' גיורא הידש

האם טיפול בדיכאון והפרעה כפייתית מחייב טיפול תרופתי,או שניתן להעבירו רק ע"י שיחות,מה דעתך?

הכל תלוי בעוצמות. דכאון יכול להיות קל ואז לפעמים לא צריך אפילו טיפול בשיחות אלא תמיכה של חברים משפחה וכו'. דכאון יול להיות כבד יותר, נגיד שקשור למשהו שקרה, ואז יידרש טיפול פסיכולוגי בכדי להתגבר עליו. ולפעמים דכאון יכול להיות כבד מאוד שפוגע בתפקוד עד כדי אי יציאה מהמיטה ואי הליכה לעבודה וכו'- ואז רצוי גם טיפול בשיחות וגם טיפול פסיכיאטרי בתרופות. הכל תלוי בכמה הדכאון קשה וכנ"ל לגבי הפרעה אובססיבית כפייתית. אם הדבר קל ולא גורם לפגיעה בתפקוד אך עדיין זה מטריד אפשר לפנות לטיפול קודניטיבי התנהגותי ולנסות להתגבר על הסימפטומים או לפחות להפחיתם כך. ואם זה קשה יותר ועיקש ולא מניח ומפריע לתפקוד והטיפול הפסיכולוגי לא עוזר ניתן ואף רצוי להיעזר בתרופות.

שלום למדוכאת, פסיכותרפיה שמטרתה לרכוש הארה והבנה לגבי הקונפליקטים המצויים בבסיס ההפרעה, אינה מועילה בדרך-כלל לאנשים הסובלים מהפרעה אובססיבית-כפייתית. ברוב המקרים, שילוב של תרופות ותרפיה התנהגותית הוא הטיפול הטוב ביותר. רק בריאות מיכל

מנסיון אישי שלי דווקא טיפול דינאמי ותרופתי יחד עוזר.

טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי/פסיכותרפי אינם מתנגשים זה בזה ואת יכולה לשלב ביניהם. יש פסיכולוגים שטוענים שרצוי לא לטפל תרופתית בדיכאון קל כי אז מפספסים הזדמנות לבצע שינוי עמוק בחייו ובאישיותו של המטופל. אך גישה זאת הולכת ופוחתת וכיום גם אנשים עם דיכאון קל מגיעים לפסיכיאטר לבדוק אפשרות של טיפול תרופתי. אם הדיכאון הוא קשה אז אין מה לדבר חייבים תרופות- במצב כזה שיחות לא יעזרו. בקיצור בשלב ראשון רצוי לאבחן את חומרת הדיכאון ובשביל זה תצטרכי להיבדק ע"י פסיכיאטר.

כפי שדוקטור רובינשטיין ייעץ לך השילוב בין השניים הוא השילוב המנצח. מאחר ומדובר בשלל בעיות וסימפטומים טיפול פסיכותראפי ארוך טווח יהא יעיל לך. על מנת שהטיפול הפסיכותראפי יהא אפקטיבי ויביא בעקבותיו את התוצאות המקוות. עליך לטפל בדיכאון ובהפרעת הטורדנות הכפיתית אף באמצעות תרופות מקבוצת SSRI במינון מוגבר מהמקובל לדיכאון, על מנת להטיב עם הפרעת הטורדנות הכפיתית שלך.

תודה רבה על תגובותיכם, ל"מישהי סובלת" - נכון באמת שוב ניסיתי לטשטש את זהותי,וזה לא כי חלילה אני לא סומכת או לא מקבלת מה שאמר לי ד"ר רובינשטיין, כי אני סומכת עליו ב-100%,והוא עזר לי המון-דרך השיחות בפורום- להגיע להחלטה לגשת לטיפול התנהגות-קוגנטיבי, אך בשל מחלה אוטואימיונית שיש לי (שאיני מעוניינת לפרט כאן)ואני מפחדת שכדורים רק יזיקו לי , ובשל ההפרעה האובססיבית שיש לי ושמקשה עליי לקבל החלטות וכו' - בשל כל זה אני תמיד אוהבת לקבל מגוון רחב של דעות,שגם זה לא דבר רע.

שלום ד"ר גיורא הידש שמי רועי ואני שתיתי כ3 חודשים וחצי רידאזין להרגעה, הייתי אצל פסיכיאטר והוא אמר לי לקחת אותם קראתי עליהם המון באינטרנט ויש להם המון המון השפעות על האדם ששותה אותם לאחר כ3 חודשים שלקחתי אותם התגלה לי סימן חדש מתחת לעיניים, שני סימנים כחולים כאלה כמו שנותנים אגרוף לבן אדם הפנים שלי השתנו, לא כמו שההיתי, תווי הפנים השתנו ואני רוצה לדעת אם זה קשור לרידאזין, עכשיו הפסקתי אותם וזה היה לפני חודשיים אני רוצה לדעת עם הכהויות האלה יפסקו ופני יחזרו להרגלם אני ההיתי שותה 25mg- 75 mg תודה רבה

שלום לרועי, קודם כל, אתה יכול להרגע. ולהבין שבדובר בתופעות לוואי של התרופה. ומרגע הפסקת התרופה, הבעיות בענים ומתחת לעניים יעלמו בהדרגה. אם יש צורך בטיפול ממושך במינונים גבוהים, רצוי להשתמש בתרופה אחרת. רק בריאות

רידזין יכול לגרום למשקעים בקרקעית העיניים ולכן מומלץ שתיבדק ע"י רופא עיניים בהקדם. במינונים גבוהים הוא יכול לגרום לפגיעה ברשתית ואפילו לעיוורון. המינון המקסימלי של רידזין הוא 500 מ"ג ליום ואסור לעבור אותו בשום מקרה. לציין שלרידזין יש השפעה רעילה על פעילות הלב ולכן כיום היא איננה מומלצת לשימוש גם במינונים נמוכים.

לרועי איני חושב שאתה מתכוון לתופעות שדור מתייחס. דור מתייחס לתופעות בקרקעית העיניים ואין רואים שום דבר בחוץ. כפי שאני מבין אין קשר בין מה שאתה מתאר לרידזין וכדאי להבדק אצל רופא המשפחה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מטופלת מזה חודשיים בכדור פקאסט 20 מ"ג ושני כדורי קלונקס 0.5 מ"ג במהלך החודשים הרגשתי הקלה משמעותית ובאמת חזרתי לתפקוד רגיל ללא כחל חרדה והנה מזה כמה ימים שאני מרגישה פתאום חרדה ואף דכאון למרות שאני ממשיכה את הטיפול בכדורים האם המצב מעיד שהכדורים לא עוזרים יותראו שהמצב יחזור לקדמותו.

לעיתים יש צורך לעלות במינון כדי להשיג את ההשפעה המקורית של התרופה. מדובר בקלונקס ולא בסרוקסט.

לסיגל כנראה שמדובר במצב זמני של עליה בחרדה ולכן מצבך פחות טוב, התרופות ממשיכות לעבוד כרגיל. לכן אפשר להעזר לזמן קצר בקלונקס ואחר כך המצב ימשיך להשתפר. כל טוב דר' גיורא הידש

לשירה שלום, ענית לי מאד יפה על שאלתי בענין הפרעת אישיות. החזרתי לך תשובה/.שאלה נוספת אך היא לא עלתה. התיאור שלך על התופעה הוא מדוייק וכך נראה האדם שאודותיו אני שואל. בהמשך לתשובתך שפסיכואנליזה לא תעזור ורק טיפול דינאמי יעזור ברצוני לדעת מה זה טיפול דינאמי ומי עושה אותו ואיפה. והאם זה משהו שונה מטיפול ע"י שיחות אצל פסיכולוג/פסיכ'. מודה על תשובתך

זה אויל עניין של טרמינולוגיה פשוט, משהו שלי נראה טריוויאלי אבל למי שלא לומד פסיכולוגיה לא ברור, אז אני אסביר ואני מקווה שאני מדייקת. אם אניטועה אשמח אם יתקנו אותי. פסיכואנליזה הוא סוג הטיפול שפרויד עשה בזמנו - טיפול בו המטפל אמור להיות מרוחק ומנותק, לשבת מאחורי המטופל בעוד המטופל שוכב על ספה. אנליזה עושים בין 3-6 פעמים בשבוע וזה תהליך ארוך וקשה למטופל ולמטפל. בטיפול נוטים לחשוב שסימפטומים נפשיים הם תוצאה של קונפליקט לא פתור בתת מודע של המטופל. ע"י אנליזה (ניתוח) של הנפש והעלת תכנים מהעבר אפשר לפעמים להיזכר באירועים או רגשות שהודחקו ויצרו קונפליקט. בבסיס הטיפול עומד ההנחה כי האמת משחררת. ברגע שיודעים מהו אותו ונפליקט אפשר לשחזר אותו ולפתור אותו. כלומר הבאת התכנים הלא מודעים אל המודע פותרת את הבעיה. פרויד במהלך פיתוח התיאוריה שלו פיתח מודל לפיו הרשויות השונות בנפש הן דינאמיות- תכנים עוברים בין המודע לתת מודע ולהיפך (רק תכנים מסויימים לא כולם) הכוונה בטיפול דינאמי הוא שיחות על אירועים משמעותיים בעבר ובהווה, מציאת קשרים בין סימפטומים נפשיים או בין צורות התנהגות כמבטאות קונפליקט שבנפש. ע"י גילוי הקונפליקט ומקורותיו אפשר למצוא דרך להירפא. טיפול דינאמי זה שיחות, בניגוד לטיפול התנהגותי שמתמקד בשינוי התנהגות מבלי לנסות להבין את מקורה, או טיפול קוגניטיבי שמטרתו לשנות את החשביה והתפיסה הוסביקטיבית הלא טובה של האדם כדי לייצר משמעות חדשה לדברים מבלי לנסות למצוא את מקור הבעיות. שני אלו טובים כשהאדם יכול לומר מה מפריע לו, הואזוכר תקופה בה המצב היה שונה, יותר טוב. בגלל שאישיות מתגבשת בגיל מוקדם יחסית (נהוג לחשוב שעד גיל 5 ), אנשים עם הפרעת אישיות לא חושבים שמשהו לא בסדר באיך שהם. זה חלק מהם ולכן דרוש טיפול עיקש וארוך כדי לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות

תרופות נוגדות דיכאון טובות יותר ככל שהדיכאון חמור יותר. למה? מבחינה נוירופרמקולוגית, בדיכאון יש הפרעה ברמות הסרטונין במוח. ככל שהדיכאון יותר חמור ויותר חריג מהמצב הרגיל של האדם, מדובר מהפרעה יורת חמורה בסרטונין מה שכנראה מצביע על כך שהסרוטונין משפיע יותר (כי לפעמים מעורבים גם קווים אישיותיים כאלה ואחרים) אם הדיכאון חלש, אושיש כל הזמן מצב רוח לא משהו, לפעמים קצת יותר טו האו קצת פחות טוב, כנראה שלא מדובר רק באיזה משהו שפתאום השתנה במוח, אלא במשהו יותר עמוק אצל האדם כמו האישיות. אם התרופה עוזרת, מה טוב, זה רק יכול לקדם את הטיפול. למה התכוונת כשאמרת שרצוי להתחיל מיד בטיפול דינאמי?? לא התכוונתי שיש פה משהו מסוכן, אלא שזהו סוג של הפרעות שלוקח הרבה זמן כדי לגרום לשינוי אצל האדם, וזה מאוד מייאש למטופל ולפעמים גם קשה למטפל, לכן אם כבר הושגה אבחנה כדאי להתחיל כמה שיורת מהר בטיפול כדי להחיש את סיומו. זה הכל. בסופו של דבר המטרת הטיפול היא לגרום למישהו כזה להיותמסוגל ליצור קשרים חברתיים, לפגוש בת זוג או בן זוג, להקים משפחה, להתקדם במקום העבודה- מה שמאוד קשה עם ההפרעה. ככל שמתחילים יותר מוקדם בטיפול, מקרבים את הקץ... אני מקווה שהכל ברור.

לשירה ממש תודה על ההשקעה. הארת לי כמה דברים שממש קריטים לי שאדע אותם (כמו ענין התרופות לדיכאון ודחיפות הטיפול). ושאלה אחרונה שעכשיו ממש מטרידה. מה חלקם של ההורים בהפרעה ומה החלק הגנטי. ועד כמה התנהגות ההורים משפיעה על חומרת ההפרעה. ועוד שאלה נוספת: לפי דבריך אם מקור הדיכאון אינו חוסר בסרטונין (אלא הכרה בשוני והידיעה שקשה לצאת ממנו) אז למה לקחת תרופות שעובדות על המחסור הזה? והאם כדאי לקחת תרופות ממשפ' אחרת?

מדבריך (בוודאי שמת לב שאני מאד מוטרד) אני מבין שאין תרופות להפרעה נפשית, וגם התרופות לדיכאון שמתלווה להפרעה פחות יעילות (וכן העצבות הייתה שם תמיד). האם התרופות יכולות לעזור שלא תהיה הדרדרות וגלישה ממצב רוח למשהו אובדני? אנחנו כבר בתרופה הרביעית לדיכאון ובנתיים ממשיכים ברביעית רק בגלל שאין לה תופעות לוואי. (ופחות בגלל שהיא עוזרת למרות שיש שינוי פצפון במצב רוח) כל הניסיונות היו מתרופות מהדור החדש- האם עדיף לנסות תרופות ותיקות? מתוקף ההפרעה יש מחשבות מאד מוזרות (שתמיד היו) שהפסכ' אמרה שהיא לא מצליחה להתחבר אליהם והמליצה על ריספרדל (מינון מאד נמוך). לפי דבריך אני מבין שהתרופה לא תעזור ושצריך לעקור את הבעיה מהשורש ע"י שיחות ושינוי האישיות. הענין הוא שלתרופות יש תופעות לוואי שלא בטוח שהן עומדות מול ה"אולי ישפרו טיפה ויקלו על הפסכ'" לא כך? בכל מקרה רוב תודות לך שהקדשת מזמנך. ממני הורה מיואש.

שלום אני בת 33. מזה 6 שנים אני סובלת ממיגרנות וכאבי ראש ממתח צווארי. יש לי התקפי כאבי ראש קשים כפעם בשבוע ועוד כאב ראש בינוני פעם בשבוע. קיבלתי לפני שבועיים חודש טיפול באלטרולט למניעת כאב ראש - 2 כדורים של 10 מ"ג כל ערב = 20 מ"ג לערב. עם זאת בעקבות הכאבי ראש המרובים התפתחה אצלי ב 3 השנים האחרונות גם קצת חרדת נסיעה למרחק ( מרוב חשש שיתקוף אותי כאב ראש בחופשה בחו"ל/בגליל וכו' אני די נמנעת מנסיעות ויש לי חרדה כל פעם שנוסעת רחוק מהבית ובכלל מעדיפה להיות בבית ). ברצוני לדעת האם ל 20 מ"ג אלטרולט צפויה להיות גם השפעה נוגדת חרדה?? אני מעדיפה לא לקחת כדורים נוספים, אלא אם זה הכרח, וברצוני לדעת האם האלטרולט 20 מ"ג יוכל לעזור גם לחרדה?

מדובר על מינון נמוך מדי לטיפול בחרדה. כיום לא משתמשים באלטרול לחרדה בגלל ריבוי תופעות לוואי שקיימות במינונים יותר גבוהים. נוירולוגים כן משתמשים בו (במינונים נמוכים) כי יש לו השפעה מוכחת נגד כאבים. אגב ייתכן שהתרופה החדשה Cymbalta תתאים לך לשתי הבעיות אבל היא באמת חדשה מאד.

לליאת אכן המינון מאוד נמוך לכן גם השיפור במצבך במשך השנים היה חלקי בלבד, לדעתי כדאי לשקול מעבר לתרופות החדשות יותר שיש להן פחות תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, הבת שלי מטופלת כבר כחודשיים בזיפרקסה שניתנה לה בעקבות התקף פסיכוטי חריף. הטיפול שלה משולב - תרופתית ופסיכולוגית. היא עדיין מוטדרת מאוד ע"י מחשבות- קולות המשפיעות על יכולתה לתפקד מחוץ לבית ומגבירות את החרדה שלה. האם הטיפול התרופתי אמור להפחית את עוצמת ההטרדות? מתי ניתן יהיה לצפות בהפחתה משמעותית של ההטרדות ויכולתה לתפקד באופן מאוזן? תודה מטילדה

חודשיים זה זמן מספיק בשביל לקבל השפעה כלשהי. לכן אם אין עדיין השפעה תחזרו לפסיכיאטר. יש עוד עשרות תרופות שונות לטיפול בהפרעה ממנה היא סובלת. לעיתים יש צורך במינונים גבוהים של תרופות.

למטילדה המחשבות קשורות להתקף הפסיכוטי ולכן התרופות עשויות ואמורות לפתור את הבעיה, כמובן שהאיזון התרופתי תלוי במינון ובמשך זמן הנטילה. כל טוב דר' גיורא הידש

אהלן , ראשית כל חג שמח שיהיה לך, דבר שני אני בן 22 די היפוכונדר,לאחרונה לא סבלתי מהתקפי חרדה, אני משתדל לרוץ פעמיים בשבוע 5 ק"מ, וגם עושה משקולות כבר שנתיים כמעט,עשיתי בדיקת אקו לב הולטר ומאמץ והכל יצא תקין,היה רק APB בודד בהולטר.בכל אופן הרופאים אומרים לי שהלב שלי בריא. אבל היום למשל שיחקתי כדורגל במגרש ושם רצים ספרינטים וכאלה ואני ממש מרגיש את הדופק חזק ואני מתעייף,והיה שלב שהרגשתי שאני עוד שנייה נופל ומתעלף או מת היה לי מן סחרחורת כזו לשנייה,והלב תמיד מורגש עם הדופק חזק,לעומת הריצה היומית והאירובית שבה אני לא מרגיש דפיקות לב. אני מפחד מזה מאוד ועדיין לא שקט,אחרי הסחרחורת היום וההתעייפות במשחק של סה"כ 10 דקות,זה מוזר לי. האמת שבבדיקת מאמץ בדקו לי דופק עד 178,ובמגרש אני בטוח עובר את זה. מה לעשות אני נורא מפחד ואני בטוח שזה לא נפשי אלא רפואי. תודה,אילן.

לאילן כמובן שאיני קרדיולוג ואיני יכול לאשר או לשלול בעיה גופנית, אני מבין שעברת את כל הבירור הגופני הנחוץ וברוך השם נמצא שהכל תקין. לכן "אין לך ברירה" אלא לסמוך על הרופא שאשר לך את ההשתתפות בפעילויות גופניות ללא הגבלה. חרדה עלולה לחקות כל סימן או תופעה גופנית, כך שאם נשללה בעיה גופנית התופעות עלולות להתאים לחרדה. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום. אני נוטל זה מספר שנים תרופות לטיפול ב OCD. אני חושב שלקחתי את כל השילובים האפשריים. לאחרונה נרשם לי טיפול ב "VIEPAX 150 XR" ובציפרלקס במינון של 20 מ"ג. מבחינה דכאונית יש שיפור רב אך לא מבחינת הכפייתיות. עד כמה לתרופות רגילות נגד דיכאון יש השפעה על כפייתיות? האם התרופות שציינתי אמורות לעשות חיל בנושא? תודה רבה וחג שמח.

לשי הויפקס היא אפקסור וגם הציפרלקס יעילות כנגד OCD, לא ציינת את הנקודה החשובה כמה זמן אתה בטיפול התרופתי הזה? בכל אופן אתה במינון התחלתי ואפשר לעלות במינון. בהצלחה דר' גיורא הידש

אני סובל מהתקפי חרדה קשים בשעות הבוקר כאשר אני מתעורר ובשעות הערב המוקדמות אני תלותי בבת זוגתי ומאלץ אותה לחזור בשעה 17.00 מהעבודה את התרופה קבלתי השבוע ואני מבקש לדעת האם זה יעזור לי עם התקפי החרדה אבקש באם אפשר לקבל יותר פרטים במה התרופה יכולה לעזור לי ולאחר כמה זמן מתחילה ההשפעה של התרופה בתודה דודו

לא יודע מה יעזור לך ומה לא מה שבטוח שאתה תרזה. הרבה מאד אנשים מייחלים היום לקבל את התרופה הזאת כדי להלחם בחוסר יכולתם לרדת במשקל.

לדודו טופמקס אינה תרופה נגד חרדות ולכן לא ברור לי מדוע נרשמה לך, כלומר קודם כל צריך לדעת מה האבחנה. תיאור מדוייק של התרופה ותופעות לוואי אפשריות שלה תוכל למצוא בכל אינדקס תרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

ברצוני לחדד את תשובתך לשאלתי מלפני יומיים. האם יש אפשרות שחולה סכיזופרניה יחלים לגמרי אחרי 5 ו- 10 שנות טיפול תרופתי, או "שהבעיה תמיד קיימת ברקע"? האם יש דרך לבדוק החלמה מלאה?

את שואלת שאלה טובה שיש עליה הרבה דיונים בתחום- האם כשלמישהו אין יותר התקפים הוא נגיד שהוא נרפא או שהוא פשוט ברמיסיה מלאה(נסיגה) אין דרך לבדוק החלמה מלאה אלא אחרי שנפטרים בשיבה טובה ועד אז אין ותר התקפים ותופעות. הנטייה היום היא להתיחס לסכיזו' כמחלה כרונית וככזו לא מחלימים אלא יש רק תקופות של התפרצויות ונסיגה. הבעיה היא כמובן שאף אחד לא יודע באמת אם מישהו מחלים כשאין לו יותר התקפים או שהמחלה נשארת בנסיגה אבל עדיין יש פוטנציאל התפרצות. איך שלא מפרשים את זה, לפי דעתי, ולפי דעתם של רבים אחרים גם, אם למישהו יש נסיגה מלאה ללא שאריות של המחלה, ללא טיפול תרופתי, במשך זמן ארוך, לומר עליו שהוא חולה זה להדביק עליו תוית לא נכונה. זו אכן סוגיה בעייתית שהיום אין עליה תשובה חד משמעית.

הבעיה בסכיזופרניה זה לא רק מה יש (מחשבות שווא, הזיות) אלא גם מה שאין (השטחה רגשית, חוסר מוטיבציה ועוד). ולכן גם בעניין ההחלמה לא בודקים רק אם יש פסיכוזה (חולה יכול הרי ללמוד להסתיר פסיכוזה גם מהרופא שלו,,,) ולכן ההגדרה כוללת גם השתלבות בתעסוקה ובחברה עם תפקוד תקין וללא צורך בנטילה של תרופות פסיכיאטריות.

לסיגל את תמיד מצליח לחדד את השאלה. אכן שאלה אחת היא לגבי ההבראה המלאה ודנו בזה. אני חושב שהשאלה השניה יותר רלוונטית לגביך. האם ישנו מצב שבו אפשר להפסיק את הטיפול התרופתי? כאמור אפשר להפסיק את הטיפול התרופתי גם כאשר לא הכל בסדר ומאה אחוז. כדי לסיים את הטיפול התרופתי ישנם מספר שיקולים שדיברנו עליהם. אבל בעיקר מניחים על כפות המאזניים את הסיכון בהתקף חוזר, מול תופעות הלוואי של התרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

שאלתי שאלה דומה לפני מספר ימים אך התשובה לא סיפקה אותי ושוב אני כאן... אני מרגישה שכל מה שקרה לי אחרי שנגמר ההתקף המאני לא מספק אותי. במאניה הייתי באופוריה ושמחה ומאושרת ומלא רעיונות ומחשבות התרוצצו לי בראש והייתי יצירתית ויצרתי דברים והרגשתי מדהים. ומאז הכל אפור ומשעמם, אפילו שחזרתי למוטב והכל מתנהל כשורה ואני מתפקדת כרגיל - אני מרגישה שיעמום ואני רוצה להרגיש שוב כמו אז. איך והאם אפשר לשחזר את המאניה בלי צדדיה הרעים, והאם טבעי כל כך להתגעגע כל כך להרגשת שיכרון נפלאה כל כך שאף פעם לא השגתי אותה שלא במאניה?אני לא מצליחה להתגבר על זה ועברו כבר יותר מחודשיים... מה אתה מציע לעשות?

לתותי זה מאד מוכר לי מה שאת מרגישה. הגעגוע למניה, אפילו לפסיכוזה, במיוחד על רקע הריקנות והאפרוריות שמרגישים אחר כך. הפסיכיאטרית סיפרה לי על מטופלת שלה, שלפני קונגרס בו רצתה להבריק היתה מפסיקה את התרופות, אבל משביעה את בעלה שכשהם חוזרים הביתה יכריח אותה לחזור לתרופות כי פשוט אי אפשר לתפקד במצב מאני כל הזמן. לנחם אותך אני רוצה להגיד שכשתרגישי יותר טוב גם לא תרגישי ריקנות, תחזור אליך אנרגיה טובה, פחות מרחפת, יותר על הקרקע, ואז תתגעגעי פחות למניה. אבל זה תהליך, גם פסיכולוגי וגם כימי, וזה לוקח זמן. תרגישי טוב, וחג שמח, תמי.

תודה תמי. זה חצי מעודד.. עברו כבר חודשיים מאז הפסקתי לקחת את התרופות. אני מרגישה כבר טוב, לא מרחפת ולא דיכאונית פשוט אני משתגעת משעמום. הכל נראה לי סתמי, אני פשוט מרגישה רגיל. ואני לא ממש אוהבת את זה יותר, למרות שחייתי כך חלק נכבד מחיי... אני רוצה את ההרגשה הזאת שכוללת רצון עז לקשקש על קירות העיר, של קצב הציור איטי יותר מקצב הרעיונות לציור, הבטן שמסתובבת כמו שנמצאים ברכבת הרים תמידית, שמחה עצומה למרות שלא קורה כלום אובייקטיבית. כי במאניה מרגישים הכל חזק, בעוצמות מאוד גבוהות, ואחר כך שמרגישים עשירית מזה, זה כמו להיות חצי מת למרות שאין דיכאון. אני יכולה להשוות את זה לאלף דברים בכדי לגרום לזה להיות מובן - זה כמו שבדרך כלל מרגישים טוב מאחד עד עשר נאמר, ואני הרגשתי מה זה 200 ועכשיו גם חזרה לעשר היא ממש לא משמעותית למרות שהיא השיא של שאר האנשים. זה כמו לאכול במסעדה הכי טובה פעם אחת ארוכה ואחר כך לחזור לנבור בזבל. זה כמו לילה סוער של אהבה עם אהוב ליבך ואז חזרה לבעל שאת נשואה לו כבר 40 שנה ורק נותן לך נשיקה שהוא יוצא מהבית. זה כמו לשמוע את הקונצרט הכי מדהים ואחר כך לשמוע קולות מקדחה תמידיים, זה כמו לאכול חריף פעם אחת עד שהבטן שלך שורפת ואז לחזור לאכול קציצות עם קינמון ובלי תבלינים. אני לא יכולה להתגבר על זה. כמוהן שאני לא מוכנה לקחת מייצבים כי אז הסיכוי לחוות את זה שוב קטן יותר..אני רוצה למצוא את האיזון אבל לא האיזון שאליו הפסיכיאטר מתכוון אלא האיזון איפשהו בין המאניה לפסיכוזה- מקום שאפשר להרגיש מאניה מאוזנת נאמר, אך לא עד כדי משהו פסיכוטי. אני מרגישה שבינתיים אני רק מעבירה את הזמן עד שאני ארגיש כה שוב. אני משקיעה בשינה ועבודה כי את השאר מה שווה לחוות אם מרגישים פשוט רגיל?? בימים שזה ממש גרוע אני מייחלת לדיכאון שיביא את הפסיכיאטר שיביא את הSSRI שיעוררו את המאניה ואז אני אברח ממנו ולא אחזור עד שזה ייגמר לי שוב.... מה יהיה איתי תמי וד"ר גיורא?

תותי כל כך יפה כתבת על העוצמות של המאניה. אבל בחוויה שלי היה במאניה גם סבל. והיא היתה גם מאד מעייפת. אני מאמינה שהעוצמות הגבוהות של המאניה חלקן כימיות אבל חלקם מבטאות גם אולי את האישיות שלך. שאוהבת סיכונים, שאוהבת מצבים קיצוניים של רגש, שלא פוחדת מהבלתי מקובל, לא פוחדת להשתגע. אני כבר לא רוצה להשתגע יותר. מיציתי. אני כן יודעת שיש מצבים בחיים שאני חווה רגשות בצורה יותר אינטנסיבית מאנשים אחרים. כשמגיע אצלי כעס הרבה פעמים הוא מציף אותי, גם היום. והעצב יכול להביא אותי לבכי מאד מאד בקלות. וגם השמחה, ההתלהבות. וגם האהבה. כאן זו אני שמעבר למחלה. כאן זו אולי תותי שאת מחכה לחזור להיות. בעיני חלק מהעניין זה לנסות למצוא את הקסם ברגעים הקטנים והאפורים של החיים. לנסות להנות גם מהבעל לו נשואים 40 שנה, גם מהתבשיל עם הקינמון, ולא רק מהמאהב ומהחריף שתיארת בכאלה געגועים. אפשר למצוא עניין גם בחוויות היום יומיות הפשוטות. אפשר למצוא גם בהן טעם, והן לא פחות מבחינה איכותית, רק אולי מבחינת הווליום שלהן. ויש גם חסרונות למאניה. למשל, התפרצויות הזעם. לפעמים כשכועסים בצורה כל כך חזקה, אנשים לא מקשיבים לתוכן, אלא רק לאופן שבו הדברים נאמרים. וזה די מעצבן, שלא מקשיבים למה שמעבר לצעקות. אבל אולי ללמוד לכעוס בצורה פחות קולנית יכול לעזור לנו קצת בחיים. אל תתיאשי, תותי. את הרבה יותר ממאניה. יש בך את העוצמות האלה. אבל כרגע את בתקופה של פיאנו ולא פורטיסימו. יותר שקט, פחות מתובל, פחות צבעוני, אבל לא פחות משמעותי. מקווה שעזרתי לך קצת. חג שמח, תמי.

יש לי חבר כבר 6 שנים, אנו גרים יחד 5 שנים ואנחנו חושבים להתחתן. הבעיה היא שהוא כל הזמן משמיץ אוכלוסייה מסויימת בחברה (לא משנה איזה) והולך לפעילויות וכותב דברים ויוצר קשרים חברתיים על בסיס השנאה המשותפת...אני מדברת איתו כבר שנים על הצורך בסובלנות ועל הסכנות שבשנאה אבל הוא לא משתנה, להיפך, רק הולך ומחריף. האם זאת אובססיה, והאם ניתן לעשות משהו נגד זה? האם הפיתרון היחיד זה תרופות או שבעצם לגיטימי שהוא יחוש ויפעל בתחומי ה"עניין" שלו?

לבינה אדם המאמין ברעיון ופועל למענו אין מדובר באובססיה. הרעיון יכול להיות טוב ומקובל, לבנות משהו חדש, אבל יכול להיות גם רע, וברע אני קורא למשהו שהוא רק ,נגד" בלי :"בעד". כמובן שצריך לבדוק מדוע זה קיים ומדוע אדם פועל נגד אחרים, אבל עדיין אין זו בעיה נפשית אלא התנהגות חברתית מקובלת. כל טוב דר' גיורא הידש

האם יש אפשרות שאדם שאין לו נטיות גנטיות לסכיזופרניה יפתח זכיזופרניה? למשל שחקן שמשחק בהצגה את תפקיד "המשוגע" ונכנס עמוק מאוד לתפקיד. או כל מקרה אחר שאדם יגרום לעצמו באיזשהי צורה לחלות. או למשל אדם מסויים שנמצא בכת ומכניסים לו רעיונות לראש (מבלי לתת לו סמים). ועוד שאלה, האם כשחושבים על הפסקת כדורים, האם משנה העובדה אם לאדם יש נטיות גנטיות לסכיזופרניה או לא? תודה.

כיוון שאיאפשר לבחון את הנטיות הגנטיות לסכיזופרניה אז אין באמת תשובה לשאלך הראשונה. אם מישהו מפתח את המחלה, כנראה שהיא הייתה שם, אבל עד שהיא לא מתפרצת אי אפשר לדעתאם יש נטייה גנטית. שוב, כיוון שאיאפשר לבדוק את המרכיב הגנטי, אי אפשר חלומר אם יש מישהו שיש לו סכיון יותר גבוה לחטוף התקף פסיכוטי במידה והוא מפסיק טיפול תרופתי.

לסיגל איני מאמין שאדם יכול לגרום לעצמו את התפרצות הסכיזופרניה ולא כדאי שאנשים יאשימו את עצמם. כמובן שכאשר ישנה נטיה גנטית זה אחד השיקולים שלוקחים כאשר חושבים ושוקלים את סיום הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

בשאלתי האם סכיזופרן יצטרך לקחת כדורים לכל החיים (זיפרקסה 5 מ"ג במקרה שלי), ענית משהו כמו: לא בהכרח. נשאלת השאלה - כשמורידים את מינון הכדורים לאפס מה הסיכונים שצריך לקחת בחשבון? האם התקף פסיכוטי שני הוא בהכרח חמור יותר מן הראשון? מפחיד אותי שאם ביום מן הימים אפסיק לקיחת כדורים (תחת פיקוח), ההתקף הפסיכוטי השני (אם יהיה) יהיה קשה, ואולי יהיה קשה עד כדי כך שכדורים לא יעזרו לי ויעשו לי טיפול בשוק חשמלי. מה דעתך על חששותיי? ואם אפסיק את הכדורים (שוב, תחת פיקוח) ואהיה עם היד על הדופק כך שכשקורה הדבר הכי קטן ישר אפנה לפסיכיאטר שיתן לי כדורים? מה הסיכון במקרה כזה? ציינת שלתרופות יש גם תופעות לוואי ונזקים. האם תוכל להגיד בקצרה על איזה נזקים פוטנציאליים מדובר? אמרת גם שצריך לקחת את הכל בחשבון ובמיוחד את האישיות של האדם, מצבו המשפחתי והחברתי והסיכון שבהתקף פסיכוטי חוזר. האם הכוונת לגבי אותו חולה ספציפי אם יש נסיבות בחייו שיוצרות מתח? והאם האדם הוא שברירי שנשבר מכל דבר קטן? סליחה על השאלות הרבות ותודה.

לסיגל זה בסדר שאת שואלת וכל השאלות שלך ענייניות. אני חושב שהבנת את הנקודה, אדם במתח כי מקום העבודה לא יציב וגם המצב המשפחתי לא טוב אז בודאי שהסיכון להתקף חוזר גדול יותר - ואלו רק דוגמאות כמובן וכל אדם צריך לבדוק באופן אינדיווידואלי. אין הכרח שההתקף השני יהיה חמור יותר, עם הגיל ישנה בדרך כלל רגיעה וההתקפים יותר קלים אבל זו רק סטטיסטיקה. כך למשל אם למשהו יהיה משבר נפשי קשה ויהיה התקף שני הוא עלול להיות קשה יותר למרות שסטטיסטית ההתקפים קלים יותר. לכל תרופה יש את התוופעות לוואי והנזקים שהיא עלולה לגרום. כך זיפרקסה גם עלולה לגרום לעליה במשקל וגם עלולה לגרום לסוכרת, אבל שוב, לא אצל כל אחד. את מבינה שהדברים מורכבים, מדובר על סיכויים וסיכונים ולא אמת מוחלטת וברורה שאפשר לתת תשובה חד משמעית. אבל כל אדם הוא מיוחד ולכן ההחלטה צריכה להיות לגביו לפי השיקולים שדיברנו עליהם. כל טוב דר' גיורא הידש

בפגישה חד פעמית אצל פסיכולוגית הובהר לי כי יש ואני סובלת מחוסר איזון במוח שנותן אותותיו בצורה של חוסר שליטה ברגשות ואימפולסיביות ועוד. הפסיכולוגית שייכה זאת לחוויה מינית שעברתי בילדות. הוצע לי על ידה לפנות לפסיכיאטר לצורך קבלת טיפול. אני מעוניינת לבדוק את העניין רק שההתלבטות שלי היא האם לפנות לפסיכיאטר פרטי או דרך משרד הבריאות, שם הביקור ללא תשלום. החשש שלי הוא מתיעוד שעלול לפגום בהמשך הקריירה שלי באם ארצה להתקבל למקומות ממשלתיים. ידוע לי כי החסיון הוא כל עוד לא ויתרתי על סודיות, אך האם בחוזי עבודה מול גורמים מעין אלה ישנה דרישה לויתור הסודיות? תודה על תשובתך

אינני יודע אם בטיפול שאיננו אישפוזי יש דיווח למשרד הבריאות. כדאי לשאול בקופת חולים לפני שאת מזמינה תור. אם יש דיווח אז זה באמת בעיה רצינית. מדוע את רוצה לעבוד במוסד ממשלתי? המשכורות שם לא משהו...אבל דווקא הם כן מקפידים לבקש ויתור על סודיות רפואית ללא כל קשר לכישורים או לביצועים שלך. באופן כללי העלות של טיפול פסיכיאטרי פרטי איננה גבוהה. כלומר המחיר לפגישה עם פסיכיאטר עשוי להיות כפול או משולש לעומת פסיכולוג אבל תדירות הפגישות פעם בחודשיים שלושה אצל פסיכיאטר לעומת פעם בשבוע אצל פסיכולוג ולכן זה יוצא הרבה פחות. גם פסיכיאטר פרטי ופסיכולוג פרטי מחוייבים עפ"י חוק לנהל רשומה רפואית אבל אם אף אחד לא ידע שהיית אצלם אז גם החתימה על וויתור סודיות רפואית לא תגיע אליהם ולא יועבר מידע לצד ג', כמו המעסיקים.

לקרן אני מצטרף לדבריו של דור ורק אסביר נקודה אחת. כאשר את מוותרת על סודיות רפואית בדרך כלל פונים לרופא המטפל בקופת חולים לקבל אינפורמציה ולא פונים לכל המרפאות בארץ וכך הלאה. כלומר מה שיתגלה למעביד הוא מה שכתוב אצל הרופא המטפל. כך שאם פנית למרפאה צבורית דרך הרופא המטפל (מה שקורה בדרך כלל), סביר שיקבלו גם את האינפורמציה הזו ואז יפנו למרפאה הצבורית לקבל עוד פרטים. מרפאות בריאות הנפש הציבוריות אינן מדווחות למשרד הבריאות על שמות המטופלים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. רציתי לדעת מה הסיכוי של מישהי שאחותה חולה בסכיזופרניה ללדת ילדים חולים, לעומת מי שאין במשפחתו חולים. כמו כן האם ניתן לבצע בדיקות גנטיות על מנת לבדוק האם היא נושאת את המחלה. תודה

אם האחות בריאה, יש לכל אחד מהילדים שיוולדו לה יש סיכוי בין 3-8% (כשהסיכוי באוכלוסיה הוא 1%). זה תלוי אם יש עוד אחים חולים. ותלוי בחומרת המחלה של המישהי הזו. חומרה גדולה מגדילה את הסיכויים. אבל - סכיזופרניה תלויה בגנטיקה לא ב-100% יש עוד פקטורים כמו סביבה, חינוך, אינטיליגנציה (אינטיליגנציה גבוהה מגינה מהמחלה או גורמת להופעת מחלה פחות חמורה) תזונת האם בזמן ההריון ומחלות בתקופה העוברית ובילדות- כל אלו משפיעים ועל חלקם ניתן לשלוט היטב ובכך להפחיתא ת הסיכון. רק בריאות. יש המון מידע ברשת, אם זה מעניין אפשר לחפש ולחקור

כיצד אינטליגנציה גבוהה מגינה מפני סכיזופרניה? האם ידוע מהו ה-IQ הממוצע של חולים בסכיזופרניה? האם הוא יורד לאורך הזמן?

שאלתי אליך היא אם לוקחים את התרופות מרוניל 150 וקלונקס 1 מ"ג בערב לפני השינה כדי לא להיות עייפה ביום האם הגוף יהיה רגוע ביום ככה? כי עשיתי נסיון היום לראות איך זה משפיע וגם הורדתי במינונים. אז אודה לך אם תחזיר לי תשובה כמובן אם אתה יודע?

אני חושב שכן, כלומר מרוניל SR וקלונקס משפיעים ל-24 שעות ולכן עדיף לקחת את כל הכדורים פעם ביום בערב לפני השינה וזה משפיע גם ביום למחרת. לכן זה שינוי לטובה. ייתכן שיקח לך כמה ימים להתרגל לעניין אבל לדעתי זה הכיוון שנכון לעשות אותו.

חג שמח, האם ההפחתה במינון המרוניל נעשתה בשיתוף עם הרופא המטפל או שהחלטת על כך בעצמך? דנה

לידיעתך הפחתתי לבד לפי ההרגשה שלי זה קורה

שלום רב. האם ידוע לך על מקרה של הפרעת בליעה שנוצרה כתוצאה משימוש בתרופות פסיכוטרופיות ואשר נמשכת גם לאחר הפסקת התרופות. אם זו אינה הכתובת הנכונה אשמח אם תפנה אותי לכתובת בה אוכל לברר סוגיה זו. תודה מראש, דנה.

לדנה בודאי שצריך קודם כל להבדק אצל רופא אף אוזן וגרון. יתכנו הפרעות בשרירים גם אחרי הפסקת תרופות נוגדות פסיכוזה אבל זה נדיר מאוד. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על התשובה השאלה שלי מתייחסת למטופל שעבר כבר את כל הבדיקות הרפואיות האפשריות רציתי לדעת בעיקר אם ידוע לך על איזשהו תיאור של מקרה דומה בספרות המקצועית שוב תודה, דנה

שלום דר' גיורא, לפני כשנה עברתי טיפול פרטני בשיחות אשר במהלכו הייתי במצב משברי (בתחושה שלי שכן המטפל אמר שהכל בסדר איתי) שהתאפיין בפיזור ובהתנתקות לעיתים קרובות ( הטיפול לא כלל תרופות ). מאז סיום הטיפול, חצי שנה, השכחה והפיזור גברו ואני תוהה מה לעשות וכיצד לטפל?. דוגמאות: אני שוכחת פגישות עבודה, שוכחת מי התקשר אליי ומה קבענו, שוכחת הכל- מקרר פתוח, כביסה במכונת הכביסה, שוכחת מה שחברים או קולגות בעבודה מספרים לי. האפקט המצטבר של שיכחה זו הוא מן תחושה של ניתוק עוד יותר גדולה, של סחרחורת, שדברים קורים סביבי מהר מידי ושאני לא מספיקה להגיב. מה לעשות ? תודה מראש!

לגילי קודם כל צריך להגיע לאבחון, הסיבות לשיכחה עלולות להיות רבות ואם הבעיה מוחמרת עם הזמן בהחלט כדאי להגיע לפסיכיאטר או נוירולוג ולברר את הדברים. הסיבות לשיכחה עלולות להיות גופניות (מחלה גופנית, חוסר בויטמינים וכך הלאה), בעיה של טראומה בעבר, וגם סיבות נוספות רבות. לכן האבחון כל כך חשוב. אני מניח שאת צעירה (ולכן לא ציינתי דימנציה), ולכן אם את צמחונית הייתי בודק גם B12 וכמובן גם בעיות של טראומה. כל טוב דר' גיורא הידש