פורום פסיכיאטריה

האם קלופיקסול היא תרופה טובה להרגעה ? ולמה תרופות שמיועדות להרגעה הן גם לסכיזופרניה ?

ליעל לתרופות נוגדות פסיכוזה רבות ישנה השפעה מרגיעה, לעתים תופעת לוואי זו חיובית (כאשר משהו באי שקט ניכר) ולעתים היא שלילית כאשר התרופה מרדימה את האדם ומטשטשת אותו. (לכן צריך להתאים תרופה לכל אדם). לעתים כאשר אנחנו מעויינים רק בהשפעה המרגיעה אפשר לקבל אותה כאשר משתמשים בתרופה במינוון נמוך ולא במינון נוגד הפסיכוזה. היתרון של השימוש הזה הוא שהתרופות הללו אינן ממכרות בהבדל מתרופות נוגדות החרדה מקבוצת הבנזודיאזיפינים כמו וואבן או קלונקס שהן ממכרות. לכל דבר יש יתרון וחסרון ולכן אומנות הפסיכיאטר היא להתאים את התרופה המתאימה לאדם. אבל שאלתך ממש במקום. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום רב, רציתי להבין בבקשה משהו בנוגע לתרופת האפקסור. הבנתי שהתרופה פועלת בשני כיוונים, האחד על הסרטונין והשני על הנוראפימפרין. הבנתי שהנוראפימפרין הוא בעצם ההורמון שנותן לנו מרץ וכוח כמו שאחרי שעושים ספורט ושאלתי היא, הרי אדם שנמצא בחרדה ומקבל העלאה של ההורמון הזה , לא יכול להיות יותר בחרדה מעודף מרץ??? אודה לך אם תוכל להסביר לי. תודה רבה

לדליה ההסבר הוא פשוט, את מדברת ודבריך נכונים לגבי הנוראפינפרין שהוא הורמון בגוף. בפסיכיאטריה מדובר על החומר במוח (שאינו קשור לגוף), במוח הוא אינו הורמון אלא מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטור), כלומר מעביר את הפולס החשמלי בין תאי העצב. כך שלמרות שמדובר על אותה המולקולה, השמוש בה שונה לחלוטין ואין קשר בין הדברים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך היום פעם ראשונה שהעברתי את המרוניל 150 וקלונקס 1 מ"ג הפחתי בכמויות ללילה האם זה בסדר או שכדאי בשעות היום לחלק לי אותם אני מנסה להפחית בכמויות מי 225 לרדת ל -150 ואז ל - 75 כי אני מרגישה שהגוף מתחיל להרגע ואני משתלטת על החרדות גם אם קצת קשה לי אז אני עסוקה רוב היום בבית עם הילדים ולא חושבת על זה .

לגלית את חייבת להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי הורדת המינונים של התרופות, איני חושב שזה נכון שתעשי זאת על דעת עצמך ואיני תומך בכך. כל טוב דר' גיורא הידש

אני נואשת !!! בת 40 נשואה ואם לשלושה בנים מקסימים , בעל תומך ואוהב ... אך אני במצוקה איומה . בולמית מעל עשרים שנה , סובלת מחרדות . ניסיתי במשך השנים מגוון תרופות ללא הצלחה בעניין הבולמיה והפחד מהשמנה . הייתי בטיפול פסיכולוגי וגם דיאטני , הפסיכיאטר מציע לנסות כל פעם תרופה אחרת ואני כבר כל כך עייפה וכואבת. אני חיה חיים אומללים . הבולמוסים וההליכה לשרותים הורסים כל חלקה טובה בחיי . רוצה בבקשה עזרה בעניין התרופות , אני למודת נסיון ויודעת שאין תרופה אחת שמיועדת ספציפית לבעיית הבולמוסים , ואני גם כמובן מודעת לכך שכל מקרה לגופו בהשפעה של תרופה מסוימת .ובכל זאת שאלתי אלייך ד"ר היא : מנסיונך , לאיזה תרופה או מאיזו משפחת תרופות הסיכויים טובים יותר לפתרון בעייתי ? בברכה ותודה רבה ליאורה

לליאורה צר לי שדילגתי על שאלתך אבל כעת מצאתי אותה, מוטב מאוחר מאשר אף פעם. תהיה זו יומרה מצידי לדעת איזו תרופה תתאים לך כאשר את אומרת שכבר ניסית מספר תרופות. הצעתי היא שתסדרי ותארגני את קורותיך, התרופות ומצבך עם כל תרופה, ותפני לאחד מהרופאים הבכירים בארץ לחוות דעת שניה. בדרך כלל המושלם מכסה את רוב העלות של התייעצות כזו. חג שמח דר' גיורא הידש

האם תופעת לוואי של הזעה קיימת רק בזמן מאמץ פיזי או שהכוונה שתיתכן הזעה גם ללא שום מאמץ?

לאבי בטעות דילגתי על שאלתך. בהחלט קיימת הזעה גם בלילה וגם ללא מאמץ, כמובן שבמאמץ היא מתגברת. זו תופעת לוואי לא נדירה אבל בהחלט לא אצל כולם. חג שמח דר' גיורא הידש

האם ציפראלקס יעיל לאחר התקפים רבים שחוותי בשלוש שנים האחרונות? הפסקתי וחזרתי להשתמש לסרוגין בתרופות רסיטל וציפראמיל. מה עושים עם חס וחלילה לאחר חודש אין השפעה חיובית? כלומר, התקפי חרדה חוזרים. האם יש ויטמינים ומינרלים מומלצים כתוספת לטיפול התרופתי? לטיפול התרופתי בשבוע בראשון יש תופעות לוואי קשות האם כדאי לקחת בנוסף כדור הרגעה?

לעמיר בהחלט אפשר ליטול כדור הרגעה עם הציפרלקס וצריך לחכות כשישה שבועות לפני שמחליטים שתרופה אינה עוזרת לך וצריך להחליף את התרופה. דרך אגב, רסיטל זהה לציפרמיל פרט לכך שהיא מיוצרת בארץ. הציפרלקס היא אותה תרופה כמו הקודמות מהבחינה שהחומר-המולקולה הפעילה זהה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

בני בן 37 סובל זו הפעם השלישית בתקופה של 3 חודשים ממחלת עור שנקראת שושנה הוא טופל בפעמים הראשונות באוגמנטין875 יש לציין שיש לו אגזמה קשה בכפות הרגליים הוא קבל משחות מרופאת המשפחה וללא הועיל. כעת הוא מאושפז בבית חולים . אודה לכם באם תספרו לי על המחלה האם היא מסוכנת ולמה היא חוזרת בתדירות כל כך גבוהה. בפעם השלישית היא כ-3 ימים אחרי שהוא סיים לקחת במשך 17 ימים אנטיביוטיקה כמו שציינתי. אבקש את עזרתכם

לחיה אני חושב שהגעת לפורום הלא נכון, כדאי להגיע לפורום של רופא עור. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום ! אני בדכאון כבר יותר מחודש וחצי , בתחילה לקחתי כדור וחצי סרוקסט בבוקר+ כדור אחד זיפרקסה של חמישה מיליגרם בלילה. כיום עקב החמרה בדכאון אני לוקחת וונלה 75 בהדרגה עד לקיחת שני כדורים ליום. וזיפרקסה כדור וחצי . את הזיפרקסה במינון הנ"ל למשך שבועיים. אני נמצאת בפחד תיהומי ובדיכאון קשה ובעיקר בפחד שאני לא יעבור את הדיכאון( מהסיבה שהשליתי את עצמי בקשר לאיזה עניין ,והתבדיתי- ועכשיו אני לא מסוגלת לגמרי לעכל את זה!!!!!!!!!!!!!) שאלותיי הן : האם אני ייצא מהדיכאון למרות שאני לאורך כל הדרך הורסת כל הרגשה טובה) מה יהיה? עד כמה הפעולה של הכדור והשפעתו היא אבסולוטית ובלתי מןשפעת מהתנהגותי? אני מפחדת נורא מהעצבות ומחוסר האונים שלי. תודה לתשובתך.

לגלית דיכאון היא הפרעה חולפת ואת תבריאי, לצערי הדברים לוקחים קצת זמן וצריך סבלנות ולתת לתרופות זמן לעבוד. אבל כפי שאת כותבת הדיכאון קשור "לענין" רגשי שעברת. לכן לדעתי חשוב להכנס למסגרת של שיחות ולבדוק את הדברים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

נרשם לי שהיה לי זעזוע מוח עקב איבוד הכרה בתאונת דרכים. לאחר הרבה שנים נעשתה לי בדיקה ניירולוגית ומבדקים ובחינות ונקבע שאין לי פגיעה קוגנטיבית. אני סובל מעצבנות ייתר וסף גרויי נמוך. האם בעקבות זה שאין לי ירידה בקוגנטיביות אפשא כעת לאחור לקבוע כי לא עברתי חבלה מוחית? אני שואל את זה כיוון שנראה לי כי הזעזוע מוח לא עובר עם השנים, וכן נקבע לי כי אני סובל מפי. טי אס. די.

שלום, אכן מדובר בשני דברים נפרדים. לעתים בגלל הפגיעה המוחית ישנה ירידה קוגנטיבית-פגיעה בפונקציות החשיבה. לעתים קיימת פגיעה נפשית-רגשית ומדובר על PTSD. אלו שתי הפרעות שעלולות להופיע ביחד, אבל בהחלט הן עלולות להופיע גם לחוד. כך שבהחלט תתכן PTSD ללא פגיעה קוגנטיבית. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם חצי ליטר עד ליטר בירה (5 אחוז אלכוהול)עלול להזיק בשילוב עם התרופה רמרון? אני שותה לעיתים קרובות לכן חשוב לי לדעת האם זה יכול להזיק לכבד או משהו כזה תודה

אסור לשתות אלכוהול עם רמרון. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב אני בת 29 ומזה כחודשיים נוטלת רסיטל בעקבות התקפי חרדה ודיכאון קל (כהגדרת הפסיכיאטר). שאלתי היא האם אפשרי לשתות אלכוהול בזמן שימוש ברסיטל? ואם כן באיזו מידה? אודה לתשובתך חג שמח מיכל

למיכל התשובה קצרה - אסור שבוע טוב דר' גיורא הידש

ברצוני לדעת האם למישהו יש נסיון עם קפסולות של היפרקום נגד חרדהץ

איפה קנית? לי הביאו מגרמניה. ניסיתי במשך כמה ימים ועשה לי הרגשה רעה. מה שברור רעה פחות מתופעות לוואי של כדורים כימיים. תכתוב בפורום עם מצאת מישהו עם נסיון ממושך יותר

הפסיכיאטר שלח אותי למרפאת חוץ בתל השומר למטרת טיפול ואיזון תרופתי .ורציתי לדעת האם מדובר באישפוז ?האם טיפול שם מכניס אותי לרשימה במשרד הבריאות ?

לקובי אין מדובר באשפוז. לפני מספר ימים נכתב בפורום על ידי קוראים שרשימות המטופלים במרפאה עוברות למשרד הבריאות. ביררתי את הדברים ומרפאות לבריאות הנפש אינן מעבירות שמות של מטופלים מרפאתיים למשרד הבריאות. ברוך השם. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר הידש אני בן 22 סובל מסכיזופרניה לא מסווגת אני מקבל טיפול פסיכיאטרי ועדיין יש לי הזיות ראיה כמו שאמרתי אני מקבל תרופות והם: זריקה מודיקט לפונקס דפלאפט וקלונקס לשעת הצורך רציתי לדעת אם ההזיות יעברו עם הזמן או שאמשיך לראות את ההזיות. דרך אגב אני בעבר השתמשתי בסמים והם: טריפ וגראס ואקסטזי ומאז המחלה אני 5שנים בלי סמים. אודה לך ד"ר אם תתייחס לשאלתי

לאמיר הזיות ראיה אינן שכיחות בסכיזופרניה (למרות שיתכנו) ואתה חייב לציין זאת בפני הרופא שלך. בדרך כלל ההזיות נעלמות וצריך לקוות לטוב עם טיפול תרופתי מסודר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

כמה זמן מותר לקחת פרוזאק ברצף?

ליפעת לא נמצא שפרוזק גורם לנזק בטיפול קצר וגם לא בממושך כך שאין הגבלה רפואית, פרט לאמרה הכללית שעדיף בלי כדורים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

זה חצי שנה אני נוטלת פרוזאק על רקע חרדה קלה לאחר לידה( לפני 9 חודשים), בשלבי ירידה במינון ועד להפסקה. בשבועיים האחרונים שמתי לב לגודש בחזה שלי ואם לוחצת עליו יוצא שפריצים קלים של חלב ( לא כמויות להנקה)? מזה אומר? האם זה קשור לפרוזאק?האם עלי לדאוג? איני נוטלת תרופות נוספות. עם השמנת יתר בינונית.

כדאי ללכת לרופא לבדוק רמות פרולקטין

ליפעת בכל מקרה כדאי לבדוק רמת פרולקטין וקודם כל לפנות לגניקולוג. איני חושב שהדבר קשור לפרוזק ובטח לא בירידה במינון. שבוע טוב דר' גיורא הידש

למה התרופות המייצבות ניתנות לייצוב רמות הסרוטונין בלבד? הרי הם מחזקות את דפנות התאים ובכך מונעות חדירה או יציאה קיצונית של נוירוטנסמיטרים. אז בכך התרופות הללו יכולות לייצב גם רמות דופאמין, נוראפיפן, נראדנלין וכו....

לליאור מייצבי מצב הרוח אינן פועלות על הסרוטונין ומנגנון פעולתם שונה. למרות שהן קשורות לדיכאון ופעילות יתר. אבל אתה צודק כל ההפרעות הנפשיות כולל דיכאון קשורים ליותר מנאורוטרנסמיטר אחד. כך גם ישנן תרופות נוגדות דיכאון הפועלות על הסרוטונין, יש הפועלות על הנוראדרנלין ויש כאלו הפועלות אפילו על הודופמין שבוע טוב דר' גיורא הידש

רציתי לדעת האם אדם שעבר אשפוז בבית חולים פכסיכיאטרי ..בעתיד הרשויות יכולות לדעת זאת .והוא יסבול מאפלייה כמו :שלילת רשיון נהיגה ,או בקבלה לעבודה

בעבודה ידעו אם תספר להם או אם תחתום על ויתור סודיות. בקשר למשרד הרישוי, אם אנילא טועה הוא מקבל אוטומטית רשימה של אנשים שיש להם רשימה של מחלות שגורמות להם להיות לא כשירים לנהיגה-לדוגמא מי שפורק את הכתף. ואז צריך ללכת לועדה בדר"כ. כמובן שזה רק במצב ובו האישפוז שלך נובע ממצב שיכול להפריע לך לנהוג... אם עוד לא קיבלת ריישיון תצטרך להביא אישור שאתה בריא, ואז אויל תצטרך לעמוד ול וועדה שתבחןאת המקרה.

לא ניתן להסתיר מהמדינה אישפוז פסיכיאטרי בבית חולים פסיכיאטרי. גם אם האישפוז היה למטרת איבחון ולא לטיפול במחלה פעילה הרישום לא נמחק לעולם. לכן כאשר מדובר בילדים ונוער מאד משתדלים לא לאשפז מלבד מקרים קיצוניים. הרבה פעמים בקשות לאישפוז נדחות ע"י המוסדות עצמם כדי לא ליצור לאדם נורמטיבי כתם שאח"כ לא ניתן לשנותו ויש לו השלכות לכל תחומי החיים, החל משירות צבאי, רשיון נהיגה, קבלה לעבודה ועוד הרבה.

לקובי קיים דיווח שוטף על כל אשפוז בפסיכיאטריה למשרד הבריאות. המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (זה השם הרשמי של המכון הבודק את הקשור לנהיגה), לא מקבל דיווחים על אשפוזים בפסיכיאטריה ממשרד הבריאות. כמובן שהמטפלים חייבים לדווח אם לדעתם יש סכנה במידה ותנהג. אבל הדברים לא אוטומטיים. אתה חייב לדווח על שינוי במצב הבריאות כאשר אתה מחדש את רישיון הנהיגה, צריך לברר כי איני יודע האם יש חובת דיווח שלך על שינוי במצב הבריאות בין חידושי הרישיון? אולי משהו יודע? כלומר אם משהו היה מאושפז במחלקה פסיכיאטרית האם הוא עצמו חייב לדווח למשרד הרישוי? בקשר לעבודה. אנשים חותמים על ויתור על סודיות רפואית ומהמעביד פונה לקופת חולים לרופא המטפל. כך שאם יש רישום בתיק הרפואי שלך בקופת חולים המעביד עשוי לדעת על האשפוז. כמובן שהדברים שונים במקומות עבודה ממשלתיים הקשורים בעבודה ביטחונית. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום אני נוטלת ציפרלקס 20 מ"ג ויש לי עליות ומורדות. יש לי תכופות באמת טובות, אבל בסך הכל כל הזמן אני מרגישה את החרדה שם בפינה מחכה, לא נעלמת לגמרי וזה מטריף אותי. לאחרונה אני מרגישה במתח, עצבנות, בלבול, תחושת נתק וחוסר ריכוז וזה מעצים את החרדה ומפחיד אותי מאוד, אני גם בטיפול התנהגותי קוגנטיבי ולמרות זאת, מספיק טריגר הכי קטן והופ אני בתוך החרדה. אני מרגישה שהכדורים עוזרים לי ב 50% סה"כ ובעבר לקחתי סרוקסט, ציפרמיל,ועוד שאני לא זוכרת אפילו את שמם. עם הציפרלקס אני הכי הרבה זמן בערך שנה וחצי. השאלה היא: האם אני אמורה להרגיש ממש ב 100% רגועה? ללא חרדות וללא פחדים וכו, אם נטילת הכדור או שגם חלק גדול הוא על כתפיי? ללא קשר לכדור? האם שווה לנסות להחליף כדור? האם יש דבר כזה שהכדור ממש יעלים לי את התופעות או שאני יותר צריכה לעזור לעצמי? תודה וסליחה על ההודעה הארוכה

לדליה אכן הכוונה היא להגיע למצב של 100%, כל התרופות שנטלת פועלות על הסרוטונין ולכן כדאי לשקול תרופה עם מנגנון פעולה שונה כמו האפקסור או הרמרון. כמובן שחייבים לשקול טיפול פסיכותרפי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הי מה שלמוך ד"ר .......יש לי כמה בעיות עם חברה שלי תיראה היא בגיל 13 הייתה מאושפזת בבית חולים "ספרא" בתל- השומר עקב מצבה הנפשי למשך חצי שנה הייתה מאושפזת שם עם כדורים ולאחר-מכך בגיל 16 עד גיל 21 אין לה חברים וחברות בלילות היא ערה כבר 4 שנים וביום ישנה עד שעה 5 בערב ואין לה עבודה 5 שנים כבר והיא סובלת מהתקפי חרדה דיכאון חיים ממורמרים חרדות דאגות,,,והמצב שלה הנפשי החל להידרדר מיום העצמאות השנה החלה לקבל פריחה על הגוף עכשיו המצב נהפך לגרוע יותר יש לה נפיחות בבטן בחילות עייפות נוראית חולשה דיכאון דאגות כאבים בבטן בנפיחות והיא לא לוקחת את הכדורים שנתנו לה ואני חוששת שיש לה אפטיטיס C כי היא ממש מסכנה ....היא כל הזמן אומרת שהיא מסכנה ואם היא חושבת שהיא תבריא לדעתי כל מיני שאלות כאלה שואלת אותי יש לה מצבי רוח משתנים ואני חוששת שהיא תחזור לאישפוז ואני מציינת שיש לה אנימיה ושוקלת 44 ד"ר תעזור לי המון תודות

נראה כי מצבה שלחברתך לא טוב, ובמצב כזה אולי אישפוז דווקא יכול להיות מתאים לשפר את מצבה לכן אין צורך לחשוש ממנו. האם היא במעקב של פסיכיאטר? ממה היא סבלה בדיוק-רק דיכאון וחרדה או גם פסיכוזה?

גם ההתרשמות שלי שאין ברירה אלא אשפוז כי הדברים מאוד מאוד מורכבים. בדרך כלל איני בעד אשפוז אבל אם אין ברירה אז חייבים ללכת לכיוון הזה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש היקר, לפני כחודשיים נבדקתי אצלך למתן אישור לכלי ירייה, מאז אני תלוי באוויר ללא כל התקדמות בנושא. כפי שזכור לך במידה ואתה יודע על מי מדובר התחלתי הליך גיוס למשטרת ישראל והדבר היחיד אשר מונע ממני להגשים את ייעודי ולהתגייס לשורותיה של כוחות הביטחון הוא חוות דעתך המקצועית. ניסיתי מספר פעמים להתקשר אליך אך נימת הדיבור שלך אלי פורשה בעיניי כנימה של "יש לי הרבה דברים על הראש , עזוב אותי בשקט" וכמו כן קיבלתי הרושם שכבר חרצת את דיני מבלי לעדכן אותי בכלל ולכן נשארתי תלוי באוויר ללא אפשרות להתקדם הלאה בנושא בזמן שימים ושבועות חולפים וכלום לא מתקדם. כפי שזכור לך הבעיה שלי נבעה בעקבות חוות דעת של רופא צבאי בתקופת שירותי בצה"ל שקבע שאני סוג של "חולה נפש" או משהו בסגנון. כפי שציינתי ד"ר הידש, הגדרה זו רחוקה ממני והלאה ואני מקווה שאני לא היחיד שחושב כך על עצמי ושזהו הרושם שגם אתה קיבלת. מתן אישורך לגבי כשירותי לשאת כלי ירייה יהווה עבורי צעד גדול בחיי שיהיה ראוי להערכה מצידי כלפיך לאורך כל חיי. יחד עם זאת שיקול הפוך שלך אשר ימנע ממני לשאת נשק עלול לגרום לחלומותי להתנפץ וכמו כן להוביל אותי למסלולים שונים בחיי אשר איני רוצה בהם כלל אך צועד בהם בלאת ברירה. ד"ר הידש נכבדי, אנא ממך, בפעם השנייה שאני כותב לך ומתחנן בפניך... עזור לי.

ד"ר הידש, שלום, אני לוקחת רסיטל 20 מ"ג פעם ביום כבר מעל 6 חודשים. התחושה הכללית השתפרה ואני מרגישה טוב מאד. בן זוגי ואני מעוניינים להכנס להריון בתקופה הקרובה, ואני מתלבטת האם להמשיך לקחת את הרסיטל גם במהלך ההריון. מה דעתך?

למיקה כמובן שכל אחת מיוחדת ואין תשובה כללית. אנסה לציין את הקווים המנחים. מדובר על בחירה בין שתי אפשרויות פחות טובות. הדבר הטוב ביותר הוא הריון ללא תרופות וללא חרדה. אבל הריון עם חרדות אינו טוב והריון עם תרופות אינו טוב. כמובן שאם אין מדובר במקרים קיצוניים זה גם לא נורא. לפי הידוע לנו ציפרלקס אינו מזיק להריון או לעובר, (תבררי שוב במרכז הטרטולוגי לגבי עידכונים), כך גם לא הוכח שחרדה ממש גורמת לנזק. כך שההחלטה היא מאוד יחסית וצריכה להתאים לכל אשה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לך בזמן האחרון אני מרגישה עם הכדורים כמו בתוך בועה מתושתשת מאד לא יודעת מה לעשות צריך אולי להוריד תרופה היום לדוגמא נרדמתי בלילה בלי המרוניל והקלונקס אולי אתה יכול להציע לי מה אני עושה?

לגלית בודאי שלא איעץ לגבי טיפול. אבל כפי שדיברנו בעבר אם מדובר על הורדת המינונים צריך להתחיל עם הקלונקס לפי הוראות הפסיכיאטר המכיר אותך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני נוטלת סרוקסט 40 מ"ג ביום. הטיפל משפיע בצורה טובה על המצב הנפשי אך יש תופעות לוואי שהפסיכיאטרית חשבה שיחלפו אם אני יעבור לאפקסור (השמנה ומיניות ירודה). אני אמורה לקחת אפקסור XR 75 מ"ג פעמיים ביום. שאלתי היא איך הכי כדאי לעשות את המעבר בין התרופות? בתודה מראש.

ניתן לעבור באופן מיידי ולא הדרגתי בגלל שישנה חפיפה בפעילות של שתי התרופות. אגב גם אפקסור יכול לגרום לאותן תופעות לוואי שעליהן את מדווחת.

תודה לדור ואני מצטרף לדבריו הידש

שלום רב, רציתי לברר האם תופעת לוואי שהחלו יומיים לאחר נטילת קונסרטה, מעט התכווצויות שרירים ברגליים, הינה תופעה חולפת, או שמחייבת הפסקת נטילתה. תודה.

לגילי סביר שמדובר בתופעה חולפת של אי שקט מסויים, יתכן שצריך להתאים לך טוב יותר את המינון. שבוע טוב דר' גיורא הידש

בהמשך לשאלה ששאלתי לפני כמה ימים. רציתי לחדד את ההבנה. השאלה שלי הייתה מה ההבדל בין מחלה פסיכוטית, לסכיזופרניה ולפסיכוזה. אז אם הבנתי נכון: יש כל מיני סוגים של מחלות פסיכוטיות (אודה לך אם תציין שניים שלושה מהם + תסמינים). וגם הבנתי שסכיזופרניה היא סוג של מחלה פסיכוטית. אבל לא הסברת מה זה פסיכוזה. מה ההגדרה של פסיכוזה? תודה

פסיכוזה הינה מחלה פסיכיאטרית קשה בה החולה מאבד קשר עם המציאות. מופיעות מחשבות שווא והזיות, ועשויים לחול שינויים בתהליכי חשיבה. קיימות פסיכוזות אורגניות, הקשורות לסיבה גופנית, ופסיכוזות תפקודיות, בהן לא נמצא גורם גופני. הפסיכוזות התפקודיות החשובות ביותר הן סכיזופרניה (שסעת) ודיכאון מני. הסכיזופרניה היא הקשה מבין מחלות הנפש. היא פוקדת כאחוז אחד מאוכלוסיית העולם ללא קשר למיקום הגיאוגרפי, למצב הכלכלי, ליחס לדת, לצורת המשטר או לכל פרמטר אחר. זו מחלה שמתחילה בדרך כלל בין גיל ההתבגרות לבין הבגרות המוקדמת. יש צורות שונות של המחלה, והסימפטומים שלה יכולים להיות שונים מחולה לחולה. הביטויים שלה יכולים להיות מחשבות שווא שלא ניתנות לשינוי על ידי נימוקים הגיוניים. לפעמים החולה שומע קולות. תוכן המחשבות שונה מחולה לחולה, ובדרך כלל משקף את המתרחש בעולמו הפנימי. חולים אחדים מרגישים נרדפים, אחרים מרגישים את עצמם בעלי כוחות על טבעיים - כמו יכולת לשדר או לקלוט את מחשבותיהם של אחרים. בשלב החריף של המחלה החולה פועל לעתים על פי המחשבות והקולות הללו, ובדרך זו עלול לסכן את עצמו או את האנשים בסביבתו. במקרים כאלה חלק מהחולים מסרבים לקבל טיפול, ולפסיכיאטר המחוזי נתונה סמכות להורות על אשפוז ובדיקה של אותו חולה שמסכן גם את עצמו וגם את זולתו - גם אם זה נוגד את רצונו. סכיזופרניה - היא מחלה כרונית שאינה עוברת בעצמה, או בעזרת שיחות בלבד. שלבים כרוניים של המחלה מאופיינים בדרך כלל בניתוק קשר מהסביבה, חוסר מוטיבציה ויכולת לבצע פעולות הדורשות התמדה, יוזמה, גמישות מחשבתית. אצל רבים מהחולים עם השנים הרגש נעשה שטחי, ההתנהגות מוזרה במידה זו או אחרת, הקשרים החברתיים הישנים מתנתקים וחדשים לא נוצרים. כדי לעצור את התהליך הטבעי של ההתדרדרות הנפשית הפיזית והחברתית, החולה צריך להיות מטופל באופן קבוע בכל המישורים הללו. טיפול תרופתי מארגן את החשיבה, מונע מחשבות שווא והזיות, ובדרך זו מאפשר למטופל להשתתף ביעילות בשיקום מקצועי וחברתי. חלק מאלו שעברו את השיקום מסוגלים להשתלב במקומות עבודה רגילים, ליצור זוגיות. אחרים נשארים עם נכות נפשית לכל חייהם. למרות שהמחלה היא כרונית וקשה, עם כיוון כללי של התדרדרות לאורך שנים, החולים הללו אינם שונים מחולים במחלות כרוניות אחרות. אם הם מטופלים ומשוקמים הטב, התנהגותם וכישוריהם יכולים להישמר במצב תקין, או כמעט תקין לאורך שנים. קיימים בתי חולים ומרפאות שמטפלים בחלק הרפואי והפסיכולוגי של המחלה. מוסדות שיקום שונים עוסקים בהקניית הרגלי עבודה, בלימוד מקצוע ובשיקום מקצועי. ארגונים וולונטריים ועמותות שונות דואגים לפעילות החברתית של החולים. מידע שימושי רב ופורומים שונים של אנשי מקצוע ונפגעי המחלה עצמם קיימים באינטרנט. כל אלו מאפשרים לשנות את הסטיגמה החברתית שהייתה קיימת סביב מחלות הנפש ולפרוץ את הבידוד החברתי סביב אותם אנשים שחלו.

פסיכוזה היא מצב של ניתוק מהמציאות דיבור לא לעניין, שמיעת קולות ומחשבות שוא. מצב זה אופייני לסכיזופרניה ולהפרעות נוספות.

קיימות הגדרות שונות לפסיכוזה. במשמעות המצומצמת של המושג הכוונה למחלות נפש שכוללות תסמינים של דלוזיה-מחשבות שווא (מסוג רדיפה, קינאה, גדלות, היפוכונדריה) והלוצינציות-הזיות (מסוג שמיעה, ראיה, ריח). מחלות פסיכוטיות מובהקות הן- 1. סכיזופרניה 2. הפרעה סכיזואפקטיבית 3. הפרעה דלוזיולנלית מתמדת בסכיזופרניה מלבד מחשבות שווא והזיות ישנה גם הפרעות קשות ברגש, בדיבור ובהתנהגות. בנוסף ברוב המקרים מהלך המחלה אצל סכיזופרנים הוא כרוני ומדרדר למרות שזה לא הכרחי וישנם גם מקרים של הבראה מהמחלה.

תודה רבה למשיבים על התשובות המעמיקות, אני בטוח שכעת הדברים ברורים יותר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שאלתי את הפסיכיאטר שלי אם בעיית השינה שלי היא החמרה בסכיזופרניה אז הוא אמר שאין לי תופעות נוספות שמעידות על כך. ההסבר שלו לבעיות השינה שלי הוא שמשהו בשעון הביולוגי שלי התהפך. בנוסף ל- zyprexa 7.5 mg אני גם מקבלת עבור בעיות השינה clonex 1 mg, zodorm 10 mg. עדיין אני ישנה רק 3 שעות בלילה ואח"כ ב- 8:00 בבוקר נרדמת לשעתיים. (כאמור אני זקוקה ללפחות 9 שעות שינה ונכון להיום אני פשוט לא מסוגלת לישון יותר). הפסכיאטר שלי אומר שבשבוע הקרוב הוא לא יוסיף לי כדורים ממה שכבר הוסיף. אני לא רואה מוצא לבעיה. אני גם לוקחת כדורים ועדיין הבעייה ממשיכה!!! האם יש סיכוי שהיא תפתר? כמה זמן יכול לקחת עד שהבעיה תחלוף?

לסיגל לפי זכרוני גם אני אמרתי שאם מדובר על נקודה אחת בלבד, הפרעות בשינה, עדיין צריך לעקוב אחרי הדברים ולא לרוץ ולאמר שיש החמרה או סכנה של התפרצות בסכיזופרניה. אבל צריך לחכות ולראות. אכן, אין ברירה אלא לחכות ולראות לאן הדברים ילכו. דבר שאפשר לעשות הוא לנסות ולהחליף את כדור השינה, במקום זודרם אולי נוקטורנו או בונדורמין. אולי זה יפתור חלק מהבעיה. לגבי הזמן קשה להעריך כעת, עוד מוקדם מדי כיוון שאיננו יודעים את הסיבה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

יצא לי לדבר עם פסכיאטר ואמרתי לו שמאוד הייתי רוצה להפסיק לקחת כדורים תחת פיקוח (כאמור אני מקבלת zyprexa 5 mg ובעקבות בעיות השינה zyprexa 7.5 mg). בכל אופן הוא אמר שהוא לא בעד שסכיזופרנים יהיו בלי תרופות כי הבעיה תמיד קיימת ברקע. מה דעתך? האם סכיזופרן שמצבו השתפר יכול בהדרגה ותחת פיקוח פסיכיאטר להפחית עד לאפס את מינון הכדורים, או שדעתך כדעת אותו פסיכיאטר? (אולי עכשיו עם הבעיות שינה שלי אין מה לדבר על הפחתה בכדורים, אבל השאלה שלי היא עקרונית. הכוונה לאופציה לכך שבעתיד לא אקח יותר כדורים).

האם אפשר לשאול אותך, מה הרגשת שבעקבות זה החליטו לתת לך זיפרקסה, והאם הזיפרקסה הטיבה עימך? האם יש לזיפרקסה תופעות לוואי? לעניות דעתי את מקבלת מינון נמוך, וכנראה זה מינון החזקתי. האם קודם קיבלת מינון גבוה יותר והשתפרת ואת בדרך לשיפור נוסף, למעט בעיית השינה? מתנצלת על השאלות הרבות, נראה לי שיש לנו מן המשותף. מודה לך על תשובתך רונית

בתחילת המחלה הייתי מנותקת מהמציאות לכמה ימים ואז התחלתי טיפול תרופתי והתגובה לטיפול הייתה מיידית. מה הרגשתי לפני הטיפול התרופתי? (מה שאני מתארת זה לכמה ימים ספורים לפני קבלת הטיפול, כי לא חיכיתי הרבה. המליצו לי ללכת לפסיכיאטר וישר הלכתי). היה לי מקרה שהלכתי לחנות לקנות משהו וחשבתי שהם בכוונה לא רוצים לתת לי וגם הרגשתי כאילו כל העולם שונא אותי. וגם ערב אחד היו לי דפיקות לב חזקות כאילו יש לי התקפת לב, אז לקחתי כדור הרגעה וזה עבר. למרות שהדפיקות לב עברו הרגשתי עוד קצת כאבים באזור החזה. כל מה שתיארתי כאן זה לפני שהתחלתי בטיפול התרופתי. הערות: תמיד הגבתי טוב לכדורים הפסיכיאטרים שניתנו לי. מבחינתי אין לזיפרקסה תופעות לוואי מלבד העובדה שבהתחלה היא גרמה לי לתאבון מוגבר והעלתי קרוב ל- 10 ק"ג ממשקל גופי. זה היה מעין תקופת הסתגלות, לאחר מכן תחושת התאבון המוגבר הפסיקה והפסקתי להשמין. בהתחלה טופלתי בהלידול. בתחילת הטיפול הפסיכיאטר ציין בפני שהוא נתן לי מינון מכובד של תרופות. במשך החודשיים הבאים הוא קצת הוריד לי במינון. אחרי חודשיים של טיפול אצל הפסיכיאטר הגעתי מיוזמתי לאשפוז יום. שם החליפו לי את ההלידול לרספרדל, מכיוון שהייתה לי תופעת לוואי של קושי במתן דרכי השתן. הרספרדל גרם לי קצת לקשיים בדיבור, אז ביקשתי זיפרקסה ונתנו לי. בקיצור, כבר בהתחלה של האישפוז יום ולאחר נסיון קצר של טיפול ברספרדל, נתנו לי זיפרקסה 5 מ"ג וקלונקס 0.5 מ"ג. את הקלונקס הורידו לי לאחר כמה חודשי טיפול (היום חזרתי להשתמש בקלונקס). והמינון של הזיפרקסה נשאר במשך 3 שנים 5 מ"ג. לפני 3 שבועות הפסיכיאטר העלה לי את הזיפרקסה ל- 7.5 מ"ג בגלל בעיות שינה.

מה שאתה שואל זו שאלה מאוד נפוצה והתשובה עליה חד משמעית והיא להמשיך עם הטיפול התרופתי למרות שהמצב טוב. סכיזופרניה היא מחלה "לכל החיים" והיא נעה בין מצב של רמיסייה (נסיגה) מלאה כמו שכנראה אצלך- כלומר אין מוגבלות בתפקוד ואין שיירים של המחלה, לבין מצב כרוני. איזון במחלה הזו הוא הכרחי ולכן לעיתים משנים את המינון (אפילו על בסיס יומי- יום קצת יותר מתוח לוקחים יותר ויום פחות מתוח לוקחים פחות) כדאי להאמין במקרה הזה לפסיכיאטר שיש לו ניסיון רב ומכיר את המחלה גם במצב בו מפסיקים את הטיפול. אולי כדאי להתסכל על זה לא מכיוון שלך- לפיו לקיחתתרופות היא נטל וזה גם מזכיר את המחלה, אלא לחשוב שיש לך מזל גדול שמצבך טוב והמחלה בנסיגה, שאת מתפקדתויש תרופה שמצליחה לשמור עליך במצב הזה, חבל לוותר על הרגיעה הזו רק בשביל לומר שאת לא לוקחת תרופות יותר. אנימקווה שעזרתי

אני באמת מודה לאלוהים שהמצב שלי לא חמור ושאני מתפקדת ויש תרופה שמצליחה לשמור עליי במצב הזה. יש לי רק בעיה אחת עם הכדור שאני לוקחת. הוא הורס לי את המדיטציה. פעם לפני שהתחלתי לקחת כדורים היו לי מדיטציות נפלאות, והיום תחת השפעת הכדורים המדיטציות נעשו שטחיות וסתמיות. פעם המדיטציה נתנה לי כל כך הרבה טעם לחיים והיום זה חסר לי. זה מבחינתי ממש הרגשה של אובדן. רק האפשרות שלא אחווה יותר את מה שחוויתי פעם - זה גורם לי כאב לב. חוץ מזה, מבחינתי לקחת כדורים זה לא נטל. פשוט אני קמה בבוקר, ולפני שאני אומרת בוקר טוב, אני לוקחת זיפרקסה ובזה נגמר העניין. כך שאינני מחפשת להפסיק את הכדורים (תחת פיקוח) רק בשביל לומר שאני לא לוקחת תרופות יותר.

כעיקרון סכיזופרניה היא מחלה כרונית וישנה הידרדרות במצב לאורך הזמן. גם כאשר ישנה רמיסיה בסימפטומים לתקופה מסויימת הרי הדבר נובע מההשפעה המרגיעה של התרופות אבל המחלה עדיין קיימת ברקע ולכן הסיכון לחזרה של פסיכוזה מגיע ל-80% אצל חולים שמפסיקים את הטיפול על דעת עצמם. זה נותן לך סיכוי של 20% שהפסיכוזה לא תחזור גם בהפסקה שמנוגדת להמלצה הרפואית. הפסקת תרופות עפ"י המלצה רפואית יכולה להיות כאשר מתפתחת מחלה נוירולוגית (כמו טרדיב דיסקינזיה) או מחלה גופנית אחרת אשר מציבה את המשך הטיפול התרופתי כסיכון יותר גדול מהסיכון של הפסיכוזה. כמובן שישנם גם מקרים של הבראה והחלמה או שיפור משמעותי שמאפשרים את סיום הטיפול בצורה מבוקרת.

לסיגל דעתי שונה מהדעה של הפסיכיאטר שענה לך וגם מתשובות קודמי ואנסה להסביר. ראשית קיים הבדל בין פסיכיאטרים העובדים במחלקות סגורות או בבתי חולים פסיכיאטרים ובין פסיכיאטרים העובדים בקהילה, אוכלוסית החולים המגיעה אליהם שונה ועם הזמן גם ההסתכלות שלהם והניסיון שלהם שונה. בכל אופן הייתי אומר שישנם אנשים רבים העוברים התקף פסיכוטי ואפשר לאבחן אותם כסובלים מסכיזפורניה פעם אחת בחיים, לא מגיעים לטיפול פסיכיאטרי, חיים חיים רגילים עד 120 ולא סובלים מהמחלה, גם כאלו ישנם. כעת אנסה להסביר את ההגיון שבטיפול ממושך. סכיזופרניה היא מחלה עם התפרצויות פסיכוטיות חריפות שאחרי הפסיכוזה נשאר ליקוי ולא תמיד ההחלמה היא מלאה למצב שהיה לפני הפסיכוזה. לכן אנו ממליצים אחרי ההתקף הפסיכוטי ליטול טיפול מונע למניעת הישנות ההתקף הפסיכוטי. שכיחות התקף פסיכוטי חוזר יורד עם הזמן. כפי שדור ציין ללא טיפול השכיחות היא 80% אבל חייבים לזכור שזה בשנה הראשונה אחרי ההתקף החריף. אחר כך עם הזמן מההתקף הפסיכוטי ועם הגיל תדירות ההתקפים יורדת והסיכון יורד. נתון נוסף שחייבים לזכור שהתרופות אינן מונעות במאה אחוזים את ההתקף הפסיכוטי החוזר. כך שגם עם תרופות התקף פסיכוטי עלול להתפרץ. וצריך לזכור שלתרופות יש גם תופעות לוואי ונזקים... כך שצריך לקחת את הכל בחשבון ובמיוחד את האישיות של האדם, מצבו המשפחתי והחברתי והסיכון שבהתקף פסיכוטי חוזר. ואז צריך לעשות את החשבון והסיכון שבהפסקת התרופה אחרי 5 או 10 שנים של טיפול תרופתי. נתון נוסף שצריך לזכור שיש מעט מאוד מחקרים ברפואה למשך שנים רבות, מועטים המחקרים של חמש שנים ויש עוד פחות מחקרים שאורכם עשר שנים. ובודאי שלא הייתי אומר שום דבר מדעי אחרי עשרים או שלושים שנה מההתקף הפסיכוטי. כך שעם הזמן, אחרי חמש או עשר שנים הסיכון בהפסקת התרופות יכול להיות שאינו גדול אצל אדם מסויים והוא בהחלט יקח סיכון זה ויפסיק כל טיפול וזה בהחלט עשוי להיות נכון לגבי אותו האדם. שבוע טוב דר' גיורא הידש

בת 33 נשואה טריה בהריון. בעבר עברתי משבר - והייתי מטופלת ע"י פסיכיאטר. לפני שנתיים התחלתי עבודה וכמה ידידים קרובים ידעו על הטיפול ועל המחלה. לפני שנה בערך התחילו הצקות בעבודה - ריכולים וזריקת כל מיני אינפורמציות שידועות לי ולמעטים מקורבים. החשד עלה שלא מדובר בדימיון כאשר דברים נאמרו בקול רם אפילו. חשדי הוא שמישהו הדליף עליי שאני גם עובדת וגם חולה ואולי אני עושה מיליונים והם לא. ולכן אולי ההצקות. עברתי מאז עיר התחתנתי עם בעלי ועברתי לעבוד בעבודה אחרת. הכל הסתדר אבל שוב בעבודה התחילו הצקות סתמיות גם ע"י הבוס וגם על ידי העובדים. יש לציין שהעבודה שעברתי לעבוד בה יש לה קשר עם העבודה הקודמת . אותו תפקיד רק חברה מתחרה במקום אחר. העיניין הוא ששמתי לב שבעלי ובני משפחתו גם לא טלית שכולה תכלת וגם הם מכירים ומשפחתם מכירה את הבוס בעבודה וכמה מהעובדות. יש לציין שבעלי גם כן מוכר כסובל מבעיה נפשית. לאחרונה ישנו שקט אבל אני יודעת שזה דבר זמני כי עבדתי על עצמי על פחות לקחת ללב. אני פשוט לא מבינה ממה התחיל הכל כי זה אף פעם לא קרה לי וזה ממש רק בשנה וחצי האחרונות. בערך פחות או יותר. אגב בעלי נורא קשה איתי בעינייני הכספים בבית ודורש ממני הרבה מעבר למה שאני מקבלת בתמורה לזה שאני אישתו ולזה שאני אישה בכלל ובהריון בפרט , שזה גם ככה קשה. הדבר קשה כי לבן אדם חולה קשה ממילא עם הרגשות והתגובות שלו ועוד תוספת של לחץ חברתי מעייפת את הנפש והתופעה מקוממת מכעיסה מעליבה ומשפילה. אני מתעבת את הבוס שלי בעבודה יותר מהכל ולדעתי הוא בהתנהגות שלו מסתיר על הרבה פגמים באישיות שלו ובכלל לדעתי יש לו מה להסתיר מקווה שיש לו סיבה טובה להתנהגות הזאת. אבל עם בוסים לא כדאי להתעסק, כמו שאומרים. בכל מקרה אני יודעת שבמצבים כמו שלנו המוגדרים חולים יש עולם מלא ברגשות שחלקנו לא מחוסנים כמו אחרים אבל השאלה אם האחרים עוברים דברים דומים למה שסיפרתי. אני אשמח לקבל תגובות ועצות מה הייתם עושים במיקרה דומה , איך הייתם נוהגים , מה הייתם מרגישים?

לזקוקה לתשובה מעניין כי בדיוק באתי למחשב ולפורום כי רציתי להעלות סוגייה דומה לשלך, לא ידעתי בדיוק איך לנסח אותה ולמה להתייחס, והנה ראיתי את ההודעה שלך. את מתייחסת לקשיים בעבודה סביב זה שאנשים יודעים על המחלה, מרכלים, מציקים. אני רוצה לשתף אותך ואת האחרים בקשיים שלי. המצב שלי מורכב בגלל שאני פסיכולוגית, שסובלת ממניה דיפרסיה. מן מצב כזה של "מרגל בעורף האוייב", פסיכולוג שהוא גם משוגע, מטשטש את הגבולות המלאכותיים אבל האפשריים בין אנשי מקצוע לחולים. בגלל העירבוב הזה היה עבורי הרבה בלבול וקושי בגיבוש הזהות המקצועית שלי והזהות שלי כאדם חולה. זה רלוונטי שנכיר בעצמינו כחולים, כדי שנדע לטפל בעצמינו בתקופות הקשות יותר. וזה עצוב שבמקומות עבודה אנחנו צריכים להסתיר את מחלתינו. שזה בושה להיות חולה נפש. שיש כזו בורות בארץ בנוגע למחלות נפש, לצערי הבורות היא גם הרבה פעמים בקרב אנשי מקצוע. לפני כשנתיים נולדה ביתי השנייה ובעקבות לידתה נכנסתי למשבר דיכאוני לא פשוט. המשכתי לעבוד כי לא היתה לי ברירה, אני באמצע ההתמחות ולעזוב ולהודות שאני בדיכאון משמעות פגיעה משמעותית בסיכויי ההתקדמות המקצועיים שלי. צימצמתי ככל שיכולתי את המטופלים שלי. טיפלתי בעצמי ככל שיכולתי. אבל היו גם מעידות. ובמסגרת המעידות, מתוך רצון שיקבלו אותי, סיפרתי לחברה לעבודה על הבעיה שלי. היא לא שמרה על הסוד וסיפרה לפסיכולוגית האחראית עלינו שיש לי איזה סוד שבגללו אני עשוייה לפגוע במטופלים. הסיבה לכך שעשתה זו לא היתה מקצועית נקייה, אלא על רקע סיכסוך אישי בינינו. אני הייתי צריכה להמציא סוד אחר, מתון יותר, כדי לצמצם את הנזק. כי כולם התחילו לרכל עלי שהייתי פסיכוטית, מאושפזת וכו'. אז סיפרתי שבלידת ביתי הראשונה היה לי דיכאון לידה. זה הרגיע את הנוגעים בדבר. דיכאון לידה שכבר עבר זה בסדר. מניה דיפרסיה- זו כבר מחלת נפש כבדה יותר. אותה צריך להסתיר. אני שונאת סודות ושקרים, אבל מחלתי לימדה אותי שהם הכרחיים. לפני כמה שבועות העלתי כאן בפורום את הדילמה שעמדה בפני כשהייתי צריכה או כשבחרתי לשקר למשרד הבריאות ולא לכתוב שאני חולה במחלת נפש. כי פסיכולוג בארץ לא יכול להיות גם חולה. או לפחות צריך לעבור עינויים של ועדות רפואיות שכבא עברתי בתקופת הלימודים. מה שאני מנסה להגיד הוא שלא קל להיות חולה נפש. לא רואים מחלת נפש בשונה ממחלות פיזיות. אין הכרה בזכות של חולה בדיכאון לחופשת מחלה. צריך להמשיך לעבוד, לתפקד, ומי כמוך יודע כמה זה קשה. והרכילות החברתית והבורות שמתלווה אליה מאד מקשה ומכאיבה. ומה בידינו לעשות כדי לשנות זאת? פעם רציתי לכתוב ספר "אני רוצה לספר לעולם על השיגעון שלי". ספר כזה לא ייכתב בשנים הקרובות. אבל לפחות במגע שלי עם האנשים שסביבי אני מנסה כמה שיותר להסיר קצת את הצביעות והבורות שקשורים ליחס של החברה כלפי חולי הנפש. אני אומרת שאני חולת נפש וחברים שלי אומרים אני לא מתייחס אליך כחולת נפש ואני עונה, אבל מניה דיפרסיה היא מחלת נפש. אני תמי, ברור. אבל יש לי מחלת נפש, היא לא כל כולי, אבל היא חלק ממני, והיא זכאית להכרה ולהתייחסות ולתמיכה, כמו כל מחלה אחרת, וזו לא בושה, ונמאס כבר שצריך להסתיר ולהתחבא ולשקר כדי לחיות כמו כולם. מקווה שעזרתי לך במשהו, תמי.

הי תמי, התרגשתי לקרוא את מכתבך ורציתי לשאול אותך על מחלתך, אם אפשר. האם באמת לא צריך לדווח עליה? אני יודעת מנסיון שבעזרת תרופות אפשר למתן את המחלה ולתפקד די כרגיל, אך האם יש חוק שאוסר על חולים לטפל בנפש אחרים? מה לדעתך היה קורה אם היית מגלה את האמת באותו טופס מדובר? איך יכול להיות שדווקא במערכת בריאות הנפש לא מקבלים את הדברים האלו בצורה אחרת? איך את מתמרנת בחייך בין המקצוע והעבודה הקשה שהוא מצריך לבין משפחה המחלה - והצורך הברור להסתיר? למרות התרופות עדיין ישנם פלופים של מאניות ודיפרסיות במחלה - האם את לא חוששת לטפל כך או שמטופליך החולים באותה מחלה יבחינו בכך? האם היית הולכת למטפל שאת יודעת בבירור שיש לו מחלת נפש (מילים שלך) ידועה בצורה גלויה? אם אין עם כך בעיה מדוע מעבירים הוועדות עינויים כמו שאת מכנה אותם? אני מודה לך ומתנצלת על מטר השאלות...

אבקש חוות דעת מקצועית לגבי ההשלכות של פוסטינור 2 (גלולת היום שאחרי) על מצב הסרוטונין והדופאמין במוח וכן מבחינת תגובות בין תרופתיות מה ההשפעה שלו בנטילה חופפת עם פבוקסיל? נטלתי את הגלולה (פוסטינור 2) באנגלית: postinor 2 במקביל לנטילת הפבוקסיל כאשר אני בהתאוששות מדיכאון חמור. ומאותו רגע שנטלתי את הפוסטינור הראשון ולאחר 12 שעות כמובן את הגלולה השניה, חשתי ירידה חדה במצב הרוח, תחושת אי- שקט, מתח וחרדה, כאב מפלח בפיטמות, חולשה איומה ותחושת חוסר אונים כללית! והתחלתי לחשוב שוב על המוות שמאז ניסיון ההתאבדות האחרון והטיפול שלי בדיכאון החמור- לא היו לי מחשבות מעיבות כל כך על המוות ורצון עז למות. אבקש לדעת האם מבחינה מדעית ומוכחת יש קשר ישיר בין הפוסטינור 2- גלולה למניעת הריון, לבין החמרה של מצב הדיכאון? והאם השילוב בין פוסטינור לפבוקסיל מחריף את הבעיה והפך את המצב שלי לפצצה מתקתקת?

למדוכאת, דר' הידש השיב על שאלה דומה http://my.doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=427872&t=427247 פרט לזה נראה כי פצצה מתקתקת כבר הייתה מתפוצצת....כך שאת יכולה להיות רגועה....אם התופעות עדיין נמשכות בעוצמה זאת פני מייד לרופא. דנה

השאלה כלל וכלל לא דומה (מאחר ומדובר בתרופות שונות ובשאלה שונה מהותית). כנ"ל התשובה. אני מבקשת הבהרה מהדוקטור, לשאלתי: האם לפוסטינור ישנה השפעה על החמרת הדיכאון הבסיסי ולהגברת הסימפטומים הדיפרסיביים? הדבר היחיד שהבנתי מתשובתך לאור, כי אין כל תגובה ריאקציונית, בשילוב בין הפבוקסיל לפוסטינור, מה שקרוי תגובות בין תרופתיות ואין כל מניעה בשימוש מקביל. ואני עדיין מצפה לתשובה חד משמעית ומדעית כמובן, בעניין.

האם תוכל להסביר בכמה מילים מה זה הפרעת אישיות סכיזואידית?. האם יש לה קשר לסכיזופרניה. אני מבין מה הם הביטויים החיצונים אבל לא מבין מה זה אומר מבחינת הלקוי. והאם אפשר להגיע למצב שאפשר לחיות חיים נורמלים? האם תרופות עוזרות? האם אנליזה יכולה לשנות ולרפא?

הפרעות אישיות זה נושא מורכב וקשה לטיפול יותר מאשר הפרעות בצירים אחרים. אין לה קשר לסכיזורפניה. יש לה קשר לסבירות גבוהה יותר מאשר שאר האוכלוסיה ללקות בדיכאון (אבל זה לא חובה שיהיה) מדובר על אנשים שקשה להם ביחסים בינאישיים, נמנעים מקרבה , מעדיפים להיות לבד, מכונסים, ריחוק חברתי ומשפחתי ואין להם חברים קרובים, לא נהנים כמעט משום פעילות, גם לא מינית. הליקוי בדר"כ הוא בבדידות. אנשים מסביב רואים בן אדם קריר ומרוחק שלא מתקרב ולא יוצר קשר. אפשר לשפר את החיים באמצעות שיחות, אין טיפול תרופתי, אלא אם יש אפיזודה דיכאונים תוך כדי ואז מטפלים בדיכאון. באנליזה אתה מתכוון לפסיכואנליזה? קשה לי להאמין שזה יעזור. אבל טיפול דינאמי בהחלט יכול וכדאי להתחיל במרץ!! הפרעות אישיות הן אמנם עיקשות, אבל התמדה בטיפול יכולה לגרום לשינויים. בהצלחה

למידן תודה לשירה ואני מצטרף בתודה לכל מה שכתבה. דבר יחיד נוסף הוא שאצל כל אדם החומרה או דרגת הפרעת האישיות משתנה. כך שיש הפרעה קלה ביותר ולכן גם קל יותר לטפל בה, וישנם אנשים עם הפרעת אישיות חמורה. אותן התופעות שתוארו רק בחומרות שונות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

איזה תופעות לוואי יש לסרוקסט, כמה זמן הן אמורות להמשך ןמה משך הטיפול המומלץ במצב של חרדה?

מאז שהתחלתי לקחת סרוקסט חלפו כמעט לחלוטין תופעות החרדה והטורדנות אך תופעות הלוואי הן: השמנה (אני השמנתי 13 ק"ג), ירידה באיכות חיי המין, תחושת עייפות, יובש בפה וצימאון. ונאלצתי להפסיק לעשן גראס כי הסטלה כבר לא כייפית. אולי זה נשמע קצת מפחיד אבל זה שווה. בשביל חיים נטולי החרדות, הטורדנות והכפייתיות אני מוכנה בלב שלם לשלם את המחיר של תופעות הלוואי. אני לא מאמינה שאוכל אי פעם לא להיות בטיפול תרופתי, כך שלגבי משך הטיפול זה יכול להיות לשנים. בהצלחה אורלי.

ליוסי את הרשימה המלאה של כל תופעות הלוואי תוכל לקרוא בכל אינדקס תרופות, הטיפול המקובל להתקף ראשון של דיכאון וחרדה הוא בסביבות 10-12 חודשים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

קראתי באחר השאלות לרופא שמשהיא אומרת שקיבלה פריזמה לדיכאון והופיעה אצלה התפרצות של מאניה דפרסיה שלא הייתה האים זה יכול לקרא

סביר להניח שמאניה דיפרסיה יש לה, פשוט היא לא התפרצה עדיין ועכשיו היא כן- אולי התרופה העירה את זה מוקדם ממה שהיה פורץ גם ככה, אבל התרופה לא גרמה למחלה.

לאורי מה שתותי כתבה הוא נכון אבל מצד שני יתכן שללא התרופה המאניה לא הייתה מתעוררת כל החיים למרות הנטיה הבסיסית...., כך שהדברים מורכבים. באופן כללי כל תרופה נוגדת דיכאון עלולה לגרום למאניה, כלומר להתפרצות הפרעה דו-קוטבית. כך שבכל דבר יש סיכון. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האים הפרוזק מאחר והיא תרופה יחסית ישנה הוא פחות עוזרת ותרופות החדשות וההתמחות העזרה של הפרוזק הבנתי שזה דיכאון ולא לחרדות האים דכאון וחרדות זה לא פחות או יותר אותו דבר

פרוזק היא אולי תרופה יחסית ישנה אבל היא עובדת מצוין, ויש אנשים שרק היא עובדת עליהם.וגם ככה כל התרופות מאותה המשפחה עובדות על אותה מערכת במוח כל התרופות ממשפחת SSRI כמו הפרוזק ניתנות גם לחרדות וגם לדיכאון. משום מה לכולן קוראים בשם המטעה-תרופות לטיפול בדיכאון. צריך להתחיל לקרוא להן תרופות לטיפול בדיכאון וחרדה.

לעדי כל התרופות מקבוצת SSRI דומות וההבדלים ביניהם קטנים מאוד והמשותף ביניהן רב. העיקר הוא ההשפעה של תרופה מסויימת על אדם מסויים אחד. ישנן תרופות שמעוררות יותר כמו הפרוזק וישנן המרגיעות יותר ולכן טובות יותר נגד חרדה. אבל שוב, ההבדלים קטנים יחסית וכל אדם עם התגובה שלו לתרופה מסויימת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, מה ההבדל בין התקף מאני , חרדה ופאניקה? אמש התחלתי עם ציפראלקס 5 מ"ג + לוריוואן ביחד לפני השינה. לצערי בבוקר ובצהריים אני מקבל התקפים וזקוק לעוד כדור הרגעה. האם תקין? רשום בעלון התרופה שבשבוע הראשון יגברו התקפי החרדה. איך ניגמלים מכדור ההרגעה? האם השמוש ב SSRI מדחיק את כדורי ההרגעה? בנוסף אני חש הרגשות מוזרות כמו קושי נשימה מלווה בקושי הליכה, קשיי נשימה שלא הופיעו קודם, הרגשת נפילה . האם תופעות אילו אמורות להתייצב? האם לקחת כדור 3 פעמים ביום כדי למנוע התקפים? היכן עלי להיבדק בעניין הכאב הפתאומי ברגליים המלווה בקושי הליכה?

לאלון שאלות רבות ואיני בטוח שלא אחמיץ משהו. בכל אופן אין בעיה להוסיף עוד לוריוון במשך היום, אם תשתמש בלוריוון מספר שבועות לא תהיה בעיה להפסיק ורצוי לעשות הפסקות של יום יומיים גם בתחילת השמוש למנוע התמכרות ואז לא תהיה בעיה להפסיק. אין הכרח שבתחילת הטיפול תהיה התגברות של החרדות למרות שהדבר עלול להיות. בקשר לתופעות הגופניות כדאי להבדק אצל רופא המשפחה. אכן המטרה של ה SSRI לרפא את הדיכאון והחרדה ואחר כך להפסיק את כל התרופות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הבן שלי בדיכאון די הרבה זמן יש לו חרדות חוסר התמדה וכו הוא בן 19 לאיזה סוג פסיכולוג עלי ללכת אמרו לי קקונגטיבי מה זה ואים פסיכולוג קליני גם יכול לטפל הילד לוקח כדורי רסיטל תודה

טיפול קוגניטיבי נעשה ע"י פסיכולוג קליני (או פסיכותרפיסט שלמד טיפול קוגניטיבי) בארץ לא מאוד נפוץ לכן כדאי לברר עם המטפל אם הוא יודע לעשות זאת.

ליעל תודה לשירה ואכן בהחלט צריך להגיע לפסיכולוג קליני, הטיפול שנמצא יעיל ביותר נגד דיכאון הוא סוג מסויים של טיפול קוגנטיבי התנהגותי. כאמור אין הרבה פסיכולוגים בארץ שלמדו שיטה זו. לצערי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האים לקחתי רסיטל תקופה וזה עזר מאד חלקי האים הפרוזק יכול לעזור יותר והאים תופעת הלוואי של הפרוזק במין היא תופעת לוואי אצל כל מי שלוקח והאים יכול להיות שלוקחים פרוזק ולא תהיה שום תופעת לוואי

יכול להיות שפרוזק יעזור יותר, אבלח וץ מפרוזק יש עוד תרופות לא לכל מי שלוקח יש תופעות לוואי

לאורנה תודה לשירה ורק לשם הבהרה, פרוזק ורסיטל שייכות לאותה המשפחה והן דומות. מצד שני מדובר על מולקולות שונות ולכן יתכן שהשפעתן על אדם מסויים תהיה שונה. כלומר יתכן שעם תרופה מסויימת תקבלי את כל ההשפעות החיוביות ללא תופעות לוואי, אבל גם תתכנה האפשרויות האחרות כמובן. שבת שלום דר' גיורא הידש

עוד שאלה... אני מתגעגעת מאוד לתחושות שהיו לי כשהייתי מאנית. הייתי שמחה, באופוריה, מלאת מחשבות ורעיונות, תזזיתית ומלאה. עכשיו שחזרתי לעצמי, למצב "הרגיל" - אני לא מפסיקה להתגעגע לימים ההם, וכל מה שלא מרגיש כך נראה לי משעמם. יש ימים שאני מקווה שהפסיכיאטר ירצה לתת לי שום אנטי דיכאוניים מתוך תקווה שהם שוב יעוררו את המאניה... מה אתה מציע לעשות? איך אפשר לא להשתעמם מהשיעמום ולחזור לחיות חיים מלאים גם כך? (יש לציין שאני לא לוקחת תרופות מייצבות למרות המלצתו של הפסיכיאטר).

לתותי אכן האמרה היא שבמצב מאני האדם נהנה מאוד והסביבה סובלת ובמצב דיכאוני הסביבה שקטה והאדם סובל.... כנראה אי אפשר להשיג הכל בחיים וצריך לוותר על משהו. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב ד"ר, לפני כחודשיים היה לי התקף מאני. טופלתי בריספרדל וקלונקס למשך חודש ומאז אני חודש ללא תרופות. אני מרגישה בחודש הזה חוסר חשק לעשות דברים, חוסר עניין בדברים שפעם היה לי בהם עניין, חוסר חשק מיני מוחלט ושיעמום. יחד עם זאת-אינני מרגישה דיכאון.אינני מרגישה עצבות ואינני מרגישה צורך לחזור לטיפול תרופתי נוגד דיכאון כמו שהייתי לפני ההתקף המאני. שאלותיי: 1. הפסיכיאטר שלי אומר שאני סובלת מדיכאון (למרות שאני לא מרגישה אותו) ושיש לטפל בו תרופתית. בשל חוסר הרגשת הדיכאון אינני רוצה. מה אתה מציע? 2. האם יכול להיות שה"דיכאון" הזה הוא תופעות לוואי מההתקף שלווה גם בגלישות פסיכוטיות, או תופעות לוואי של הפסקת התרופות? תודה

בדר"כ אין התקף מאני ללא דיכאון אחריו. מדוע הופסק הריספרדל? האם את נוטלת תרופה מייצבת? נראה לי שזה הכרחי בייחוד בגלל שהיו גלישות פסיכוטיות בהתקף המאני. סביר להניח שהדיכאון הוא מהמחלה ולא תופעת לוואי של תרופות, מבחינת סימפטומים אני חושבת שיש לך קריטריונים של דיכאון והפסיכיאטר שלך צודק. ככל שתתחילי טיפול מהר יותר כך המצב ישתפר מהר יותר רק בריאות

הי, אני לא לוקחת תרופות מייצבות כי אני ממש נגד העניין למרות המלצתו של הפסיכיאטר. הריספרדל הופסק כי תפקידו נגמר להפעם, ומאז לא התחלתי טיפול תרופתי חדש. אני יודעת שיש לי סימפטומים של דיכאון אבל אני ממש ממש לא מרגישה דיכאונית. אני מתפקדת, הולכת לעבודה, ישנה בסדר, אוכלת בסדר גמור, מצב רוחי תקין לגמרי, יש לי כוחות - פשוט אין לי רצון או עניין... אני לא מרגישה שהמצב הוא רע ולכן אין לי רצון לשפר אותו תרופתית....

האם זה אפקטיבי? זה עוזר? על אילו טיפולים אלטרנטייביים היתם ממליצים להרגעה בנוסף לטיפול הפסיכאטרי וכדורים שאני לוקחת? תודה.

אני ממליצה על יוגה דימיון מודרך עוצמת הרכות דיקור עשיתי וממש לא עזר לי בכלום

דיקור או שיאצו יכולים לעזור , כמובן לא תמיד זה עוזר לכל אחד הכי טוב שתנסי בעצמך, כמובן שפעילות גופנית כגון הליכה שחיה אופניים 4 פעמים בשבוע למשך 40 דקות מאוד עוזרים.

היי יש שאלה בנוגע לעניין מוזר: אני מטופלת בכדורים נוגדי דיכאון ואובחנתי במיני אבחנות ואני באמת רוצה לשפר את המצב אבל אני לא לוקחת באופן קבוע את הכדורים (שוכחת/אין לי כוח/מרגישה טוב מידי לקחת אותם עד הדיכאון הבא וכו). ואני משקרת (שקרים לבנים...) למשפחה שלי כשהם שואלים אם לקחתי. העניין הוא שגם הברזתי מהטיפול הפסיכולוגי משום שכ-ל פעם שאני נמצאת במצב דכאוני חריף אני מרגישה שאני צריכה "היום ועכשיו" טיפול ואז כשזה עובר לי אני מרגישה שהכל שטויות ואני לא צריכה כלום. אני איכשהוא גורמת לעצמי להאמין ש"הכל בסדר", עד שמגיע הדיכאון הבא. פעם אחרונה סבלתי מדכאון מאוד ארוך (של כמה חודשים) אפשר לומר שהפעם זו יותר הייתה דגירה של הדכאון עד שזה התפרץ ב"בום" יום אחד. ואז החלטתי לחזור לטיפול כדי לקבל כדורים והפעם גמלתי בליבי להבטיח לעצמי לקחת את הכדורים ולהמשיך בטיפול כי באמת יש לי בעיה, אבל עבר הזמן (הפרש הזמן בין היום שקבעו לי תור לכדורים לבין היום של הטיפול הפסיכולוגי היה כחודש שלם!) ועד שהגיע היום המיוחל כבר מצאתי את עצמי אומרת לעצמי שזה הכל שטויות ואני לא צריכה עזרה. בהתחלה לקחתי את הכדורים באופן קבוע, כשבוע וקצת ואז נגמרה החפיסה (משום שלא המרתי את המרשם ונתנו לי רק חצי קופסא) ועד שהמרתי ועד שקניתי ובסוף שוב לקחתי את הכדורים ואז הפסקתי ואז המשכתי. תמיד זה היה ככה, תמיד הרגשתי ככה. מצד אחד אני באמת רוצה שזה יפסק מצד שני אני מרגישה לפעמים שהכל זו אשליה. מה עושים?

כשאני הייתי בדיכאון וסיפרתי לחברה שלי אמרתי לה שבזמן הקרוב אני ממש לא ארצה לצאת מהבית או לבלות, ומה שאני מבקשת זה שלא תיכנע לסירובים שלי. שלא תוותר לי ושתמשוך אותי החוצה כי זה מאוד ישפר את הרגשתי. וזה מה שהיא עשתה. אולי כדאי לערב מישהו קרוב שלא יוותר לך: שיסתכל איך את בולעת כדור ולא רק יאמין לך, שיקח אותך לפסיכולוג למרות שאת חושבת שאת לא צריכה. זה חייב להיות מישהו קרוב שאת סומכת עליו ותדברי איתו גלוי על הבעיה הזו של התחמקות מטיפול. חבל מאו דכי התמדה בטיפול ולקיחת התרופות יכולות לשפר את מצבך כך שתוכלי להגיע למצב שלא תצטרכי ליווי.

למירב התשובה הפשוטה היא שמשהו צריךך לעזור לך עם נטילת התרופות ועדיף מוקדם ממאוחר. הדבר השני הוא טיפול פסיכולוגי, כנראה מדובר כאן על קושי נפשי ליטול תרופות ו"לקבל את התווית" של חולה, אכן זה לא קל וכדאי להתחיל בשיחות כדי שאפשר יהיה לעבד את הנושא. חבל לעבור התקף נוסף של דיכאון ולבזבז עוד מספר חודשים "עד שתלמדי" שבת שלום דר' גיורא הידש

בעמוד הזה תארת בתשובה לשאלה מהלך של השפעת תרופה (עליה בהשפעה עד ארבעה חודשים). האם הקביעה הזו נכונה לגבי כל התרופות הפסיכאטריות או רק לגבי אלה שהם מקבוצת SSRI או שזה נכון רק לגבי ציפרלקס? שאלה נוספת: במינון מאד מאד נמוך של תרופה (חצי מ"ג-ריספרדל) יכולה להיות הטבה מצטברת שתחפה על הכמות המינימלית?

למירב התיאור נכון לכל נוגדי הדיכאון כולל הציפרלקס פרט לכך שהציפרלקס מתחיל שבוע שבועיים מוקדם יותר. לגבי הרספרידל חשובה מאוד האבחנה, אין השפעה מצטברת לרספרידל. כל טוב דר' גיורא הידש

עקב דיכאון היתי מאושפז,במחלקה פסכיאטרית באזור מגורי,שם שינו לי את התרופה מזיפרקס,למירו 45מג,יש לציין שעד לאישפוז מרצון כמובן ,היתי אומנם בדכאון אבל לא כמו מצבי הקשה מאד היום!!!!האישפוז היה ל3 שבועות בחודש מרץ האחרון ואז כאמור החליפו לי את התרופה,בחודשיים אלה מצבי הנפשי הורע מאד,אני רוב הזמן במיטה,אין לי חשק לכלום,בכלל לחיות!!! אני מיואש מהחיים הקשים שלי(נאלצתי עקב בעיות בריאות קשות לצאת לפנסיה מוקדמת)וקבעו לי 85 אחוזי נכות בביטוח לאומי,מאדם פעיל מאד הן בעבודה,והן בבית,הפכתי לאדם חולה ומרגיש שאנני שווה יותר לאף אחד!!! אני סובל מחוסר תאבון מוחלט,מבחילות,סחרחורת,והרגשה כל הזמן שאני עומד להתעלף,כמו כן אין לי כוח,ורצון להתגבר על המצב,ואני כל הזמן חושב על למות ומהר,הבעיה שאלוהים החליט כנראה להרוג אותי לאט לאט,ועם סבל לי ולמשפחתי.הופנתי לטיפול בתחנה לבריאות הנפש באזור מגורי,אך הפסכיאטר שמטפל בי יצא לחופש וחוזר רק בעוד חודש,ואף רופא אחר לא הסכים לקבל אותי זמנית לטיפול,כל הזמן אומרים לי שהבררה היחידה שלי היא לחזור לאישפוז וזה אני לא רוצה כי יצאתי משם במצב הרבה יותר קשה מרגיש שהכדור מירו שהתאימו לי שם לא עזר לי אלה ההפך הרע את מצבי,נאמר ל י שאסור לי להפסיק על דעת עצמי עם הכדור הזה,אני מיואש ואנני יודע מה לעשות בנדון,יש לי מחלות כרוניות רבות ואני נוטל תרופות רבות ואולי ההשפעה שלהם,יחד עם המירו גורמת לי את החמרת המצב הרפואי שלי???התרופות הקבועות שלי הם:טרמדקס,לפינור,בונדורמין,אספירין,גאסטרו, אותם אני לוקח קבוע כבר כמה שנים ואף פעם לא היו לי מהם תופעות לוואי,אני מודה לך מראש על תשובה מהירה בתודה דולבי

לפני כשנתיים חליתי במניה דיפרסיה וטופלתי אצל רופא שקבע את ההפחנה לפני מספר חודשים התחלף הפסכיאטר שלי ויחד איתו שונתה ההבחנה לסכיזו-אפקטיב דיסורדר רציתי לדעת מה זה סכיזואפקטיב ומה ההבדל בינו לבין מניה דפרסיה תודה מראוש דין דין

הפרעה סכיזואפקטיבית היא מין "תערובת" של מאניה דפרסיה וסכיזופרניה ביחד. כלומר שבהפרעה זן יש שילוב של מצבי דיכאון, מאניה , והתקפים פסיכוטיים.

בסכיזואפקטיב יש גם תסמינים של סכיזופרניה (בנוסף למניה דפרסיה) אם כי הם עשויים להיות בצורה יותר קלה לעומת הסכיזופרניה הרגילה. אבחנה של סכיזואפקטיב היא יותר קשה ממניה דפרסיה אך היא נותנת לך יותר אפשרויות מבחינת הטיפולים התרופתיים ויותר זכויות בביטוח הלאומי (במידה ואתה לא עובד). כלומר לכל מטבע יש שני צדדים לפחות. כדאי לברר עם הרופא אם קיימת סיבה עניינית ומקצועית לשינוי האבחנה כאשר אתה מיוצב מבחינה נפשית.

מה עושים באמת אם האבחנות משתנות? גם לי היו כל מיני מטפלים שכל אחד מהם טוען לאחרת. איך יודעים באמת מה נכון? אתם לא חושבים שזו בעיה מאוד שלילית לשנות ככה חוות דעת כל הזמן?

שלום לדר' הידש ולגולשים. ראיתי הרבה פעמים דיונים מאד נבונים כאן בפורום עם עצמות חכמות מאד והחלטתי לפנות לכאן עם הבעיה שמטרידה אותי. אני מטופלת כבר שנה ושמונה חודשים אחת לשבוע בפסיכותרפיה. במהלך הטיפול היו חודשים קשים בגלל חוסר האפשרות שלי לתת אמון בבני אדם, והמטפל שלי גם סבל מזה מאוד. הטיפול היה "תקוע" הרבה שבועות עד שהצלחנו לדבר על הנושא של האמון וזה שאני כל הזמן לא מצליחה לסמוך עליו. עכשיו אנחנו כבר חמישה חודשים אחרי שהצלחנו להתגבר על הבעיות אבל כל הזמן היתה לי הרגשה שהוא לא רוצה שאני אבוא יותר כי אני גוזלת ממנו יותר מדי מאמץ, למרת שהוא אמר לי בצורה ברורה שזה הכל נובע מהבעיה שלי ומהדימוי העצמי הנמוך שלי. לפני יומיים הוא התקשר וביקש לדחות את הפגישה מיום רביעי בערב ליום ראשון בשבוע הבא כי הוא נוסע לסף שבוע ולא יעבוד באותו יום. בגלל שאני כל דבר בודקת אז התקשרתי לקליניקה בשעה שהייתה צריכה להיות הפגישה שלי והמזכירה אמרה שהוא עם מטופל. אז מסתבר לי עכשיו שהוא לא נסע ואפילו עבד באותו יום והעדיף לקבל מישהו אחר במקומי. אני ממש אובדת עצות. אני מרגישה רע, מרומה, אפילו נבגדת. אני ידעתי זה יקרה והוא הצליח "לעבוד" עלי ולהאמין לו. מה לעשות?????? תודה, מיקי

מיקי היקרה העצה היחידה שאני יכולה לתת לך זה לדבר עם המטפל שלך על זה. לעמת אותו עם השקר שלו. לא לוותר לו וגם לא לוותר עליו. כי אולי לא דיבר איתך אמת, ויש לו חסרונות כאדם וגם כמטפל, אבל השאלה החשובה היא אם את מרגישה שאיכפת לו ממך, ואם כן- אל תוותרי על הקשר איתו, גם מטפלים עושים טעויות, אני לא מנסה להגן עליו אלא עליך, את חייבת להילחם על זכותך לקבל הסברים אמיתיים לסיבה לשקר הזה שלו, ואולי ממשבר היחסים הזה משהו בטיפול יתקדם. מהניסיון שלי תמיד דווקא מהמקומות של האכזבה והקושי היו פריצות דרך בטיפול ובחיים. אל תוותרי על בירור נוקב ומקיף, כולל לשתף אותו בהרגשה המחורבנת שלך, שרימו אותך, שהוא רימה אותך, ומה זה אומר מבחינתך. אם תרגישי שהוא לא כן איתך, תמיד תוכלי לחפש מטפל אחר. אבל לפני זה את חייבת לעשות בירור רציני ולתת לו הזדמנות להסביר לך מה קרה. בהצלחה, תמי.

אני לגמרי בדעה זהה עם הכותבת הקודמת. את צריכה להתנהג כמו שאת היית מתנהגת עם כל אדם אחר שקרוב אלייך וגילית ששיקר לך. יכול להיות שהוא שיקר ויכול להיות שדברים השתנו - את לא באמת יודעת מה קרה מאחורי הקלעים ושווה לשאול אותו הכל ולדבר עם העניין. אם את מרגישה שהוא מטפל טוב והוא יכול לעזור לך (שסביר להניח שאת מרגישה בשל מספר החודשים הרב של הטיפול שאת כבר איתו) אז אל תוותרי ותדברי איתו ישירות על מה שקרה. בהצלחה תותי

מיקי- אני מבין מדבריך שאת "מאמינה" למזכירה. כלומר את מאמינה שהוא אכן היה בקליניקה באותו יום ובאותה שעה ועם מטופלת אחרת. חשבת על אפשרות שדווקא המזכירה שיקרה ולא הרופא?

מי שמאמין אין לו שאלות. ומי שלא גם תשובות לא יועילו. מיכל

למיקי חשוב מאוד לברר את מה שקרה, אבל מעבר לבירור חשוב גם כיצד הרגשת וכיצד את מרגישה ומה ההתלבטויות שלך כאשר גילית את העובדות כפי שמצאת. מבחינת הטיפול ומבחינת העתיד חשוב לברר מה קרה לך ביום הזה ומה הרגשת. כמובן קל להגיד זו כאשר את במערבולת הרגשות אבל חשוב שתתכונני לפגישה עם המטפל בשבוע הבא. כל טוב דר' גיורא הידש

בסד אני בת 31 ואם ל2 לאחר לידתי הראשונה נתקפתי בהתקף חרדה ראשון לאחר 4 שנים החלטתי לקחת טיפול תרופתי הפחד שלי הינו בפחד לאכול ולשתות פחד בליעה אף רופא לא נתן לי תשובה חד משמעית אם הוא מכיר את התופעה הזו. אז רציתי לשאול גם אותך אם הינך מכיר תופעה זו ואם כן היכן אוכל למצוא עליה אינפואמציה שתוכל לעזור לי למעט הכדור אותו הנוטלת מזה 3 חודשים ההרגשה הרבה יותר טובה אבל עדיין אנני אוכלת רגיל, קשה לי מאוד אנה עזור לי בתשובה או עזרא יעוצית, אני לא כל כך מאמינה בטיפולים פסיכולגים מה גם שאין לי את הכסף לכך. דרך אגב אני לוקחת לוסטרל ורזיתי מאוד לעצבוני, מקווה לקבל תשובה . יום טוב

אני מפחדת לבלוע כדורים לא בגלל ההשפעה אלא בגלל שלוקח לי מלא זמן לנסות לבלוע אותם ואני צריכה ריכוז מלא ושקט לאיזה רבע שעה...

לרונה אכן תופעה מוזרה במקצת והאמת היא שהייתה לי מטופלת אחת עם תופעות דומות וכבר איני זוכר איזה כדור בדיוק עזר לה אבל סביר שמדובר בתרופה ממשפחת הלוסטרל. לעתים יש צורך להעזר בטיפולים פסיכולוגיים וגם היפנוזה עשויה לעזור. כל טוב דר' גיורא הידש

היי רונה, לא ציינת את שם התרופה? מכיון שישנם תרופות(טבליות )שניתנות בסירופ או בזריקה פעם בחודש . בכל אופן,ישנה אפשרות לטבול את התרופה בכוס מים. ולשתות (נמס בכוס) או ללעוס את התרופה.או למצוץ את התרופה. בנוסף ראי קישור בנושא: http://www.tevalife.com/article.asp?id=2661 רק בריאות מיכל

לד"ר גיורא הידש שלום רב, אני מבקש את התיחסותך לכדורים הבאים אותם אני נוטל: מירו (45 מ"ג), נומבון (5מ"ג), טרמדקס (משכך כאבים) וליפנור (נגד שומנים בדם) בעלון לצרכן של נומבון 5 מ"ג כתוב כי תרופה זו שייכת לקבוצת הבנזודיאזפינים וכן שאחת מתופעות הלואי שלה יכולה להיות מחשבות טורדניות ויש לי כאלה. בעלון לצרכן של מירו (45 מ"ג) MIRTAZAPINE כתוב כי כדי למנוע סיכונים ואי יעילות התרופה יש לדווח לרופא במיוחד אם נוטלים ליד המירו, בין היתר, כדור לשינה ממשפחת הבנזודיאזפינים (עליה נמנה כזכור הנומבון) בעלון לצרכן של הליפנור כתוב כי חלק מתופעות הלואי של כדור זה הם שילשול, בחילה, כאבי בטן עזים והפרעות בשינה ויש לי כאלה. בעלון לצרכן של הטרמדקס כתוב כי אם נוטלים ליד כדור זה כדורים מסוג המיועד לשינה / נגד דיכאון, יש לדווח מיידית לרופא כדי למנוע אי יעילות התרופה. גם כאן על תופעות הלואי נמנות שלשול, כאבי בטן, הפרעות בשינה וסיוטים ויש לי כאלה. האם יש סיכוי כי כדור המירו המיועד לטיפול נגד דיכאון אינו מצליח למלא את תפקידו בגלל שאר הכדורים שאני נוטל? אני נוטל אותו כבר חודש וחצי ולא חש שום הקלה בדיכאון ויש ימים שאפילו להפך. האם יתכן כי השילשול, הבחילה וכאבי הבטן שייכים לתופעות הלואי של הכדורים ולא לדיכאון? אשמח מאד לקבל את תשובתך. בתודה מראש, דולבי.

לדולבי צריך לזכור שכל תופעת לוואי שמצויינת היא אפשרית אבל בהחלט לא חייבת להיות. האפשרות היחידה לדעת האם תופעת לוואי היא מהתרופה או שייכת למצב היא לבדוק את הזמנים. אם תופעת לוואי החלה במקביל להתחלה של נטילת תרופה אז כנראה שיש קשר בין הדברים. אפשר כמובן לנסות ולהפסיק את התרופה ואז גם תופעת הלוואי אמורה להפסק ואפילו אחר כך לנסות ולחדש שוב. כאשר נוטלים מספר תרופות והמצב מורכב אז חייבים לעשות את הדברים הללו כדי להיות בטוחים בהקשרים. כך שתופעות לוואי אינן דבר תיאורטי אלא השאלה היא אלו תופעות לוואי קיימות אצל דולבי. רוב האזהרות שציינת הן על רקע של עייפות או רדימות, היצרן רוצה להבטיח את עצמו שלא תנהג עייף בגלל התרופות. כיוון שגם מירו וגם בנזודיאזפינים עלולים לגרום לעייפות יש את כל האזהרות. איני חושב שחוסר ההשפעה של המירו הוא בגלל התרופות האחרות, צריך לחכות עוד שבוע שבועיים ואז להחליט האם לתת סיכוי אחרון עם עליה במינון ל- 60 מג' ביום או להחליף את התרופוה. כל טוב דר' גיורא הידש

דר שלום אני בת 33 נוטלת ציפרלקס 20 מ"ג. אני סובלת מדיכאון וחרדה יותר, כבר 4 שנים. יש לי תכופות שיש לי תחושה של ראש כבד, אבל לאחרונה זה ממש חזק, התחושה היא שהראש ממש כבד, ובקושי אני מצליחה כביכול לסחוב אותו, ממש תחושה של כובד וסיחרור עם קצת בחילה, האם זה יכול להיות מהחרדה? תחושת הכובד מלווה גם בבילבול ולעיתים בתחושה של ניתוק.

לדבורה את מתארת תופעה שאולי מוכרת לך מהעבר אבל בהחלט התגברה לאחרונה. למרות שיתכן שמדובר בתופעה של חרדה כדאי להגיע לרופא המשפחה כדי לבדוק האם ישנה סיבה גופנית לבעיה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני סובל מהפרעות חרדה וחוסר מנוחה לאחר נסיונות רבים של תרופות פנותיאזינים טריצקלים ובנזודיאזפנים.שחלקם עלו יפה רק לתקופה קצרה הוחלט שאקבל ריטליין ואנדרונקס. אני מקבל 2*20 ריטליין ו4*2 אנדרונקס רציתי לדעת אם התרופות מתנגשות ומה המינון המאבי של ריטליין שאוכל לקבל כדי להיות יותר רגוע האם יש תרופה חלופית לרייטלין

לרפאל חייבת להיות הפרעת קשב כדי שתהיה הצדקה לטיפול עם ריטלין. בדרך כלל אני מעדיף תרופה אחת לטיפול בבעיה ולא שתיים. ישנן מספר מועט של עבודות שגם האדרונקס מועילה להפרעת קשב ולכן איני מבין מדוע ליטול את שתי התרופות? באופן כללי יש מעט מאוד אינפורמציה או בכלל אין על השילוב בין ריטלין ואדרונקס מהסיבה שכתבתי ואני לא מכיר אף מאמר בנושא, לכן איני יכול לאמר הרבה לגבי השילוב של שתי התרופות. קיימת תרופה בשם סטרטרה שלא מביאים אותה לארץ והיא התרופה היחידה המאושרת לטיפול בהפרעת קשב אצל מבוגרים. כל טוב דר' גיורא הידש

שאלתי היא כזו, קרוב משפחה שלי בן 17 בלע כמות גדולה של כדורי רטאלין, לא ברורה לנו הכמות ואם אכן היא כ- 18 כדורים בבת אחת, שכן אלו מספר הכדורים החסרים. הוא אושפז תחילה בבית החולים כי הוא לא נרדם מספר לילות ואח"כ התנהג בצורה היפרית, דיבר לא לענין. אתמול שוחרר מבית החולים עם אפשרות לטיפול בבית בלווי פסיכיאטרי צמוד או אפשרות של אישפוז. לבסוף הוחלט על לטיפול בגהה. הוא מקבל את התרופה Zyprexa והוא עדין מצוי בהתקפים פסיכוטים. כנראה שאת הכדורים הוא לקח ביום ראשון האחרון 5/6 נאמר לנו שיקח כשבוע עד שהמוח יתנקה ונקבל בחזרה את הנער המקסים המחונן והרגוע שידענו. שאלתי היא האם יש סיכוי שהמצב יתמשך ליותר משבוע? אנחנו חיים בימים של חרדה וחשש שהמצב בלתי הפיך למרות שנאמר לנו אחרת. חשוב לי לציין ולהדגיש, עד כמה היד של ניורולוג קלה בחתימתה על מרשם של תרופה שכזו, שכן הקרוב שלי כלל אינו מאובחן כנער בעל כשל קשב וריכוז, הוא בסך הכל ביקש עזרה לריכוז לפני בחינת בגרות במתמטיקה. לו ידענו שיש תופעת התמכרות לכדור "המהולל" שהפך כה טראנדי, לא היינו מתקרבים אליו. ושוב שאלתי היא האם קיים סיכוי שהנזק בלתי הפיך? מודה לך על התשובה, דניאל

אכן, ריטלין הוא אמפטמין שיכול לעורר פסיכוזה או מניה אצל אנשים שיש להם נטיה גנטית להגיע למצבים כאלה. הסיכון למניה או פסיכוזה איננו בהכרח תוצאה של המינון הגבוה שהוא לקח שכן גם מינון רגיל ונמוך של ריטלין עשוי היה לגרום לכך. ייתכן שהילד יחזור לעצמו בקרוב אך האירוע מראה שיש לו נטיה להגיע לכאלה מצבים ולכן ייתכן שימליצו לכם על המשך טיפול תרופתי כמניעה להתקף נוסף שעשוי להתרחש גם בלי שימוש בסמים או חומרים פסיכואקטיביים אחרים.

אני רוצה לדייק שהכדורים שנלקחו בתאריך 5/6 הכוונה לרטאלין. (קראתי שתופעת לוואי נדירה ללקיחת רטאלין היא הזיות) בנוסף בבדיקות שנערכו לו התגלה כי גם עישן חשיש, מריחואנה, האם השילוב של הרטאלין עם הסמים מחמיר את תופעת ההזיות? ושוב לכמה זמן. האם הנזק בלתי הפיך? האם כשיפסקו ההתקפים, יצטרך להמשיך וליטול תרופות לשם איזון? שוב תודה, דניאל

לדניאל לפי הבנתי הסיבות וה"למה" ברורים, אני מקווה שמדובר במצב פסיכוטי שהוא ררק בגלל הריטלין ואכן זו התחזית שאחרי מספר ימים העוררות יתר של המוח תרגע והמצב יחזור לקדמותו. ישנה סכנה שהתרופות עוררו וגרמו לסכיזופרניה, אבל את זה נצטרך לחכות ולראות. בדרך כלל המצב אכן חולף. כל טוב דר' גיורא הידש

אשתי עברה התקף מאני לפני 3 חודשים בפעם השניה לאחר שקט ותפקוד רגיל (בית ילדים הריון וכו') של 7 שנים (מהתקפה קודמת דומה מאוד). ההתקף הגיע לאחר חוסר גדול של שעות שינה ולחץ כתוצאה ממשימה הלקחה על עצמה, היא אושפזה יוצבה ומטופלת בתרופות (דפלפט ופרפנאן) ושיחות. השאלה 1. האם יש מומחה רציני בארץ לבעיה הספציפית הזאת כדי להדריך אותנו בצורה ברורה על העתיד ומניעה (זה נראה כהתקף נמנע) 2. כעת היא סובלת מסוג קל של דכאון, חוסר שמחת חיים ועייפות רבה האם זה נורמלי והאם יש דרך לשפר זאת? (בכ"מ אנחנו בקשר עם רופא ופסיכולוגית אבל אני מעוניין לדעת יותר) תודה.

עד כמה שאני יודע בלי להיות רופא, אחרי התקף מאני , מגיע גם גל של דיכאון. הדרך להחלמה היא רק ע"י טיפול תרופתי מתאים שיינתן לה ע"י הפסיכיאטר המטפל. ההחלמה מדיכאון היא מאוד אינדיבידואלית ולעיתים לוקחת זמן רב אך בסופו של דבר היא תחזור לעצמה ותתפקד כמו לפני הדיכאון.

לדיגי יתכן שהדיכאון הוא השלב השני של הפרעה דו-קוטבית ואם החומרה פחותה אז יתכן שמדובר ב"התרוקנות" אחרי הפעילות יתר. בכל אופן כל פסיכיאטר יכול להדריך אתכם כיצד לנהוג אחרי וכדי למנוע התקף מאני נוסף, כמובן שישנם מומחים שמתמחים בהפרעה דו-קוטבית, אבל לדעתי עדיף רופא שיכול לתת את תשומת הלב מאשר מומחה בין לאומי. כמובן שזה לשיקולכם. כל טוב דר' גיורא הידש

פסיכיאטר המליץ לי ליטול ציפראלקס 10 מ"ג למניעת התקפי פאניקה. כתוצאה מתופעות לוואי קשות לאחר נטילת הכדור ביום ה 1 קרי: הקרנות לרגל, קוצר נשימה , כאב ראש חזק ועייפות כרונית. לפיכך המליץ הרפא ליטול 5 מ"ג לפני השינה + כדור לוריוואן כדי למנוע התופעות הנ"ל. נוסף על תופעות אילו אני סובל מכאבי רגליים כנראה פסיכוסמטיים שמקשים על הליכה ולאחר שעה מנטילת כדור הרגעה התופעה חולפת. 1. מה דעתך על שילוב כדור הרגעה יחד עם SSRI? אחרי זמן מה לא אזדקק לכדור הרגעה? 2. האם לדעתך כאבי הרגליים שחולפים בהשפעת כדור הינם טראומטיים/פסיכוסמאטים? 3. בו נניח שכאבי הראש אחרי שבועיים לא חולפים. צריך להחליף כדור? 4. בהנחה שלאחר 3 שבועות ארגיש הטבה מה פרק הזמן המומולץ המינימלי להמשיך ליטול הכדור? 5. אילו מיגבלות גופניות עלולות לקרוא כתוצאה מהשפעת הכדור? אודה לך מאד על תשובותיך העשויות לשרת גם את הפורום הרחב.

לאלון בהחלט מומלץ לשלב SSRI עם תרופות נוגדות חרדה, תופעות הלוואי של הציפרלקס חולפות בדרך כלל אחרי כשבועיים שלוש אבל לעתים יש צורך ממושך יותר בתרופות נוגדות חרדה עצם העבודה שכאב או מיחוש כלשהו מגיבים לנוגדי חרדה אינה מעידה על מקור הכאב ואין זו עדות חד משמעית שמדובר בכאב על רקע נפשי. נכון שאחרי כשלושה שבועות מתחילים להרגיש את השפעת הציפרלקס אבל הדגש הוא על מתחילים, ההשפעה המלאה של התרופה היא אחרי כשלושה ארבעה חודשים, ישנו גרף עולה של ההשפעה במשך הזמן ואחר כך התייצבות. משך הטיפול המינימלי הוא כשנה. הציפרלקס אינו גורם נזק לגוף ולא מגבלות למרות שעלולות להיות תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

לתשובותיך: 1. למרות שאני נוטל עם הציפראלקס לוריוואן לפני השינה אנ י מרגיש צורך בעוד לוריוואן בצהריים האם זה תקין? 2. נוגע לכאב ברגליים כתבת שיתכן והוא לא נפשי אז איזה התמחות אמורה לבדוק זאת? 3. יש לי תופעה פיתאומית של כבדות רגליים ועייפות כרונית שאני חייב לשכב באופן פתאומי במה המדובר?