פורום פסיכיאטריה

שלום, במסגרת עבודתי נתקלתי בדו"ח פסיכיאטרי שכלל את המונח "הפרעה מוחית אורגנית". מהי בדיוק הפרעה מוחית אורגנית? היכן ניתן למצוא אודותיה חומר מקיף וכיצד היא נקראת באנגלית? תודה לימור ברן מרכז שיקום נוער תל-אביב

בטח מתכוונים לכך שמה שגורם למצב הנפשי היא מחלה או פגיעת ראש

כשמדברים על הפרעה מוחית אורגנית מתכוונים למשל לשיתוק מוחין C.P. (כמובן שיש עוד הפרעות אורגניות) ואצלי למשל ההפרעה הדו קוטבית נגרמה עקב המחלה האורגנית, כך על פי הרופאים. באנגלית זה נקרא organic disorder אני מקווה שכתבתי בלי שגיאות כתיב באנגלית. כל טוב.

ללימור כאשר הפרעה פסיכיאטרית היא בטוי למצב גופני או לסיבה פיזית אנחנו מציינים זאת בהבדל מהפרעות נפשיות שבהן המצב הפיזי תקין ואין סיבה גופנית. כך שמי שנוטל סמים מדובר על הפרעות אורגניות, מי שחסר לו ויטמינים וכך הלאה. כיוון שאת כותבת שאת עובדת עם ילדים או נערים כנראה מדובר על ילד שסובל מהפרעות נפשיות על רקע של פגיעה בראש (מוח), הדבר השכיח הוא בסביבות ההריון והלידה היה מצב של חוסר חמצן כלשהו ונגרמה פגיעה אורגנית. על רקע הפגיעה הזו ישנם שינויים נפשיים. כמובן שלא כתבת מספיק פרטים וכל מה שכתבתי למעלה הוא ניחוש בלבד. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום רופא רשם לי רסיטל ב מינין 10 מ.ג.התחלתי ב5 מ.ג. ו יש לי תופעות לוואי במו בחילות ורעב אני סובלת מ קוליםוס ו לא יכלה לאכול הרבה רציתי לדעת האם יש תרופות אחרות בלי תופאות לוואי? ותודה מראש

לשוש את מתחילה את הטיפול עם רסיטל במינון נמוך ובהדרגה וזה בסדר גמור. הבחילות הן תופעת לוואי די שכיחה, עלולות להופיע עם כל תרופה מקבוצה זו. בדרך כלל הבחילות אינן קשות וחולפות אחרי כשבוע שבועיים כך שכדאי לחכות שהבחילות יעברו ותוכלי להנות מההשפעה הטובה של התרופה. דרך אגב, הרסיטל עשויה לשפר גם את מצב הקוליטיס. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום, אני עורכת דין ולאחרונה אני מטפלת בתביעה גדולה. אני חוששת שעשיתי טעויות שעלולות לגרום להפסד בתיק ועקב כך לגרום ללקוח נזק בסכומים של מיליוני $. הנזק לא ודאי אמנם, ויקח עוד זמן (אולי גם שנים) עד שתתקבל תוצאה, אך בעקבות זה פיתחתי חרדות המלוות במחשבות טורדניות ובלתי פוסקות על הנושא, הפרעות בשינה, אבדן תיאבון וירידה במשקל, אבדן חשק מיני. בעלי הינו רופא ורשם לי ואבן ואני לוקחת אותו לפני השינה בשבועיים האחרונים, אך איני רוצה להתמכר וזה אינו פתרון למשך היום וגם לא פתרון לטווח ארוך. אני לא יודעת איך להתמודד עם הנושא. כאמור, יכול לקחת שנים עד לסיום התיק ואני לא רוצה במשך כל התקופה הזו להיות בחרדות, מפני שכך אי אפשר להמשיך. חשבתי להתפטר מעבודתי אך אני לא בטוחה שזה ימנע את המשך החרדות. אני יודעת שלא ניתן לתת יעוץ אמיתי ברשת, אך הייתי מבקשת הכוונה ראשונית.

את יכולה ללחוץ על התמונה של ד"ר הידש ולגלות איך. ולעניינינו-נראה שאת סובלת מחרדותש התחילו בגלל סיבה די הגיונית, את חוששת שאת גורמת נזק למישהו שאת אמורה לעזור לו, אבל מה שקרה זה שזה גדל ועכשו זה איבד פרופורציה ומפריע לך בחיי היומיום. כשאת כל הזמן טרודה כל כך ברור שלא תוכלי לבצע את עבודתך. דבר ראשון- אני לא אוהבת שבני משפחה מטפלים בקרוביהם. זה שירות דב. אם בעלך רוצה לעזור לך הוא יכול בלמצוא לך פסיכיאטר נחמד ומומלץ שמבין בחרדות. כדאי לפנות לטיפול קוגניטיבי כדי ללמוד כיצד לשלוט במחשבות הטורדניות הללו, וכן אולי ללמוד הרפייה כדי לצאת ממצב של חרדה כשהוא כבר קורה. יכול להיות שגם טיפול תרופתי יסייע לך- ואת כל זה כדאי לברר עם הרופא

לליאורה- ואבן אמנם מרגיע אך זה איננו טיפול לחרדות. אם כבר אז תרופה מסוג SSRI או SNRI יכולה לעזור לך בצורה הרבה יותר משמעותית. עניין נוסף הוא לשקול הסבה מקצועית. אני מבין מדבריך שאת שכירה ולא עו"ד עצמאית כך שיש פחות לחץ בסה"כ אבל אולי במקצוע אחר תוכלי לממש את יכולותיך מבלי לאבד את שפיותך. מכיוון שאת מדווחת על הפרעה משמעותית בתפקוד כתוצאה מהחרדה אז מומלצת בדיקה והערכה פסיכיאטרית שתיתן לך כיוון יותר מדוייק לפעולה בהמשך.

לליאורה את מציינת ירידה בתפקוד היומיומי וגם כנראה ירידה ביכולת שלך להמשיך ולטפל ב"תיק". אבל העיקר הוא מה שקודמי כתבו, כדאי להגיע לאבחון ולשקול עם הפסיכיאטר את האפשרויות הטיפוליות. חרדות הן הפרעה שכיחה ובהחלט ניתנת לטיפול והבראה. שבת שלום, דר' גיורא הידש

לאחרונה אימי בת ה52 אובחנה כסובלת מהדימנציה הנ"ל (לאחר ניקור מותני ששלל תסמונת ג'יקובס קורצפילד, ואבחון נוירוקוגניטיבי מקיף). התרחיש שניתן לנו הוא די פסימי: אין תרופות מעכבות ואין טעם לנסות תרופות של אלצהיימר כי הן בד"כ לא עוזרות. האומנם כך, האם יש משהו שניתן לעשות עבורה? האם ניתן לקבוע בוודאות שזו הדימנציה הנ"ל ולא אלצהיימר? הוריה של אימי נפטרו בגיל 58 ללא דמנציה כלשהיא, הסבים נפטרו בגיל מבוגר ללא דמנציה ידועה. אימי גם סובלת מרעד הולך ומתגבר בידיים, קישיון ואיטיות מוטורית שהולכת ומתגברת- האם מדובר בהתחלה של תסמונת אקסטרא פירמידלית או שזו תופעת משנה של תאי המוח באונה הקדמית שהולכים ומתים? אימי (ואני) מאז ומתמיד סבלנו מרעד חלש מאוד בידיים. האם מומלץ טיפול בתרופות הניתנות לפרקינסון. מה באשר לסבירות שגם אני אלקה במחלה? כמעט שלא קיים חומר בנושא, באינטרנט לפחות, יש לכם מאמרים/אתרים מומלצים או רופא מומחה שאתם מליצים לפנות אליהם? סליחה מראש על השאלות המרובות ותודה רבה

לליאת אולי כדאי לפנות לפורום של נאורולוגיה, הם מתמצאים טוב יותר מנושא הרעד והתסמונות האקסטרא פירמידליות. אני לא שמעתי שיש הבדל בין דמנציה פרונטופריינטלית לאחרת בתגובה לתרופות נגד אלצהיימר, משמעות האבחנה היא שהפגיעה עצמה ממוקדת באונות המצחית והפריינטלית. כיום ישנם שני סוגים של תרופות נגד אלצהיימר, כאלו העובדות על האצטיל כולין ואביקסה שמורכבת יותר. עם זאת הדבר הבולט הוא הגיל הצעיר של אמך, ולכן לדעתי עם אבחנה קשה זו חשוב להגיע לאחד הנאורולוגים המומחים בארץ לחוות דעת שניה ולשקילת כל האפשרויות הטפוליות. שבת שלום, דר' גיורא הידש

תודה

אני בת 21 ויש לי שאלה שמטרידה אותי במיוחד לנוכח העובדה שאני מרגישה כך במשך הרבה מאוד זמן. אני סובלת מדכאון מגיל 15. בעבר רופא אמר שיש לי Major deppresion disorder (MDD אחרי תקופה נאמר שיש לי דיסתימיה. ולאחר מכן Double deppresion שאלתי לד"ר היא האם ההגדרה של דיסתמיה היא מחלה כרונית- לכל החיים? כמובן שישנן ויהיו עוד תקופות שבהן הדכאון חזק יותר וחלש יותר אך השאלה היא האם כאשר מגדירים את המצב ככזה , זה מחייב שזה לכל החיים או שזה יכול להעלם עם הזמן? האם יש לך נתונים לגבי אחוז החולים בדיסתמיה - כמה מהם מצליחים לשכוח לגמרי ולצאת מזה וכמה נסחבים עם זה לנצח? אשמח מאוד לקבל תשובה כנה ואמיתית למרות שרוב הסיכויים שתשובתך תהיה די פסימית. תודה

שלום, דיסטימיה היא הפרעה דכאונית ממושכת, לפחות שנתיים (בגיל ההתבגרות יתכן שנה), אבל הדיכאון אינו עמוק במיוחד. לעומת דיכאון חריף מג'ורי שהוא קצר ועמוק יותר. כמובן שעל רקע של דיסטימיה עלול להיות מצב של דיכאון מג'ורי ואז מדובר על דיכאון כפול. לצערי ישנן עבודות מועטות מאוד על ההבראה מדיסטימיה בגלל האופי הממושך של ההפרעה. לזכותך עומד גילך הצעיר שבו יש גמישות רבה הרבה יותר והסיכויים להבראה גדולים יותר. דיסטימיה נקראה בעבר דיכאון נאורוטי, כלומר הטיפול בדיכאון מסוג זה הוא בעיקר בשיחות-פסיכותרפיה כאשר גם תרופות עשויות לעזור. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום דוקטור הידש היקר אני נטלתי פאקסט במשך כמעט שנה שני כדורים ביום לאחר תקופה ארוכה של 4 שנים שטופלתי בכדור אחד ביום. הוחלט להגביר רת נמינון ע"י הרופא לשני כדורים ביום אבל לאחר תקופה הוחלט לחזור למינון של כדור אחד ועבר חודש ובהדרגה של חצי כדור כל שהוע ירדתי במינון והרגשתי מעולה היום למשל בבוקר היה לי התקף חרדה גדול ונשאר לי המצב החרדתי שתמיד יש לי אין לי התקפי חרדה אלא חרדה תמידית בעוצמות שונות שהייתי חייב לקחת חצי ואבן כדי שזה יעבור קצת. השאלה היא מה אני יכול לעשות כדי להתמודד עם זה? ולמה זה חזר ואני איך אני מחזיר את המצב שיהיה יותר טוב ואם בכל זאת אני צריך ואבן כמה לקחת ומתי? אודה אם תפרט ותענה לי על השאלה כי אני ממש צריך עזרה תודה רבה אורן

לאורן טוב שהשתמשת בוואבן. וואבן היא תרופה בטוחה ובחלט אפשר ורצוי להשתמש בה במצבים של חרדות ואפשר להגיע בבטחון למינון של עד ארבע כדורים ביום, כמובן במידה ויש צורך. לא כל כך ברור משאלתך אחרי כמה זמן של הורדת המינון הופיע התקף חרדה. לפעמים בזמן סיום טיפול ישנם התקפי חרדה אשר קשורים לעצם ההורדה וההפסקה של התרופה-סרוקסט ולאו דווקא למצב הנפשי. הזמן הוא הגורם המאשר אבחנה זו. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בן 31 מנהל פרוייקט בחברת הייטק כבר למעלה מ-5 שנים - עדיין עובד באותה חברה עד לפני חצי שנה לא הייתי מוגדר כחולה מאניה-דפרסיה (bipolar) אחרי משבר רציני בעבודה + משבר זוגי עברתי היפומאניה ואושפזתי למשך 4 שבועות בבית חולים לבריאות הנפש בארץ ובעקבות כך יש לי מספר שאלות 1. האם טיפול פסיכולוגי יכול לתרום או לגרוע למי שחולה במחלה הזאת ואם כן באיזה סוג של פסיכולוג יש לבחור ? 2. כמה אחוזי נכות אפשר לתבוע מביטוח לאומי בעקבות המחלה הזאת ? 3. האם אפשר לתבוע את ביטוח המנהלים של מקום העבודה בגלל המקרה שקרה לי ? 4. לכמה זמן הטיפולי התרופתי אמור להארך ? 5. בכמה אחוזים המחלה הזאת תורשתית ?

1. טיפול בשיחות תמיד מומלץ וטוב כדי ללמוד להתודד עם המצב הנפשי. 2. אפשר לתבוע אחוזי נכות במידה ויש לך מוגבלות - אם יש לך קשיים בתפקוד שלא חווית קודם ושלא מאפשרים לך למלא אחר הציפיות התעסוקתיות, החברתיות שמצופה מאדם בגילך ובמעמדך. אם אתה יכול להמשיך בעבודתך ללא הפרעה, סביר להניח שיהיה קשה לקבל אחוזי נכות.... 3. אתה יכול לתבוע במידה והדבר מכוסה בפוליסה שלך- צריך לבדוק אם יש סעיף של אובדן כושר עבודה זמני לתקופה של פחות מ-3 חודשים, וגם במידה ויש לך אובדן כושר עבודה חלקי, לראות כמה הוא מכסה- הכי טוב זה לשאול את הסוכן שלך הוא ידע להסביר לך. 4. כיוון שהמחלה מאופיינת בחוסר יציבות, אני חושבת שממליצים לא להפסיק את הטיפול 5. יש מרכיב תורשתי די משמעותי (משהו כמו 20%). אבל--> זה שהגן עובר אפילו ב -100% לילדך, לא אומר שהם בהכרח יפתחו גם את ההפרעה הזו

שירה59 תודה רבה על המענה שם בדוי

תודה לשירה, אני חושב שהיא ענתה לכל השאלות ואני מצטרף לדבריה. כל טוב דר' גיורא הידש

קרוב משפחה שלי בן 16 חזר ממסיבת ל"ג בעומר ביום שישי בבוקר ולאחר כמה שעות שינה קם עם תחושה של עייפות וחוסר חשק לעשות דברים. ביום ראשון גילינו שהילד נכנס למצב נפשי של ניתוק ומאז המצב רק החמיר. לאחר פגישה עם פסיכולוג קיבלנו המלצה לערב במקרה כזה גם פסיכיאטר. כמובן שנעשה כל הדרוש על מנת להוציאו מהמצב אליו הוא נקלע אך יחד עם זאת הייתי רוצה לדעת מה דעתכם על הסיכויים ופרק הזמן של ההחלמה על פי מה שתיארתי. כמו כן, מה לדעתכם יכול לגרום למצב כזה חמור תוך פרק זמן מאוד קצר? אני מבקש לציין כי עד המקרה היה הנער לפעיל ודומיננטי במס' תחומים וכל אשר רצה השיג.

האם הנער השתמש בסמים?

ומוסיפה-שאין קשר לכך שהילד מוצלח להפרעה נפשית כלשהי. יכול להיות שמדובר בניצניה של הדרדרות פסיכוטית לכן כדאי לפנות בהקדם לפסיכיטאר

לד"ר גיורא הידש, אני מטופל בציפרמיל (20 מ"ג) ביום מזה 5 חודשים. האם כוס יין אדום על בסיס יומיומי יכולה לגרום לנזק כלשהו? לפי מיטב ידיעתי, תמיד ממליצים על כך מהסיבה שזה טוב ללב ולכולסטרול. אשמח לקבל את תשובתך, רונן.

היי רונן, לפי מיטב ידעתי, מומלץ להימנע.מישילוב של שתית אלכוהול ותרופות.שאלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי במערכת העצבים. מיכל

לרונן ישנן שאלות שעדיף לא לשאול. ואם שאלת אז התשובה היא שאסור. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום אני בן 43 אני מקבל זריקות B12 לאחר בדיקות דם שהיה 288 (זריקה מס' 8) היו לי סימפטומים של חוסר B12 כמו בילבול, חרדה, אי שקט, בעיה בזיכרון, נדודי שינה רעד בגוף ,נימלול באברים, את כל הסרט, כמו שאומרים. אני מקבל כבר חודשיים קסאנגיס 0.5 מ"ג בבוקר ובערב הרופא רוצה לתת לי לעוד חודש ואז לרדת במינון. האם נכון שיש סימפטומים קשים לגמילה מהתרופה זו ממשפחת הבנזודיאפינים שיכולים גם להעלם אך גם להשאר אחרי הגמילה מהתרופה? האם מינון זה הוא בעייתי ולא תהיה לי בעיה להגמל מתרופה זו? או לרדת במינון כבר עכשיו אחרי כמה זמן יש השפעה של זריקות הB12 על התופעות הנ"ל? בתודה מראש אור

לאור- קסנקס אכן תרופה מאד ממכרת. עם זאת תסמוך על הרופא שלך שרוצה בטובתך וכנראה אתה זקוק בשלב זה לטיפול הרגעתי. כאשר יגיע הזמן להיגמל הרופא כבר ידריך אותך איך לבצע זאת בצורה הנכונה ביותר. כעיקרון גמילה מבנזודיאזפינים נעשית ע"י הפחתה של 25% מהמינון כל שבוע-שבועיים. ניתן לקבל את הויטמין B12 גם בטבליות מציצה באותה יעילות כמו הזריקות ולא חייבים בזריקות. האם ידוע מה הגורם אצלך לחוסר בויטמין?

לאור תודה לדור ואני מצטרף לדבריו, אומנם הגמילה מקסנגיס עלולה להיות ממושכת וטוב לעשות אותה לאט, אבל היא בהחלט אפשרית. כל טוב דר' גיורא הידש

דור לא ידוע לי מדוע ירד לי הויטמין B 12 יכול להיות שיש לי בעיה של ספיגת הויטמין אך זאת אדע רק לאחר סיום לקיחת הזריקות. זריקות לוקחים כי זה ישר לדם ואם יש בעית ספיגה כדורים לא עוזרים תודה

שלום רב, אני לא יודעת בדיוק מאיפה להתחיל. אני בת 32 נשואה כ-8 שנים ואמא לשני ילדים, שאחד מהם הוא ילד מעט חריג. גדלתי בקיבוץ עד גיל 12. לפני כמה שנים התחילו לחזור אלי קטעי מידע לפיהם עברתי סג מסויים של התעללות מינית מצד ילדות גדולות ממני (או שהייתי שותפה אתן בהתעללות בשניים מבני כיתתי). כיוון שאין לי קשר הדוק עם החברים מהקיבוץ קשה לי לבדוק אתם מה בדיוק קרה. בירורים שונים בכל מני דרכים העלו כי אכן הייתה התעללות ואכן כל מי שאני זוכרת ממנה היה שם אבל לא הצלחתי לבנות תמונה ברורה. בטיפול פסיכולוגי שקיבלתי בעבר הפסיכולוג לא היה מעוניין לגעת איתי בנושא. עם, או בלי קשר, ימי הנערות שלי חלפו בחיפוש מתמיד אחר מישהוא שיחבק אותי ולא הייתה מסיבה ממנה הייתי יוצאת לבד. עד שהיכרתי, את מי שהוא בעלי כיום, המבוגר ממני ב-11 שנה. מאז שאני זוכרת את עצמי אני סובלת מסיוטים קשים ביותר בלילות, הכוללים רצח (לעיתים אני היא שמבצעת אותו), דם, חטיפות והרבה, הרבה סקס. בחלק מן החלומות אני מרגישה כי אני רוצה לברוח אבל לא יכולה.אני לא מצליחה לזכור מתי ישנתי לילה שלם, ואם כבר ישנתי, מתי קמתי ערנית. בתפקוד היומיומי אני קיצונית מאוד רגע מאושרת רוקדת ועליזה ובשניה הופכת ל"מפלצת" רגזנית ושטלתנית, כך גם בעבודה, גם עם בעלי, גם עם משפחתי וגם עם ילדי. כמו כן קשה לי מאוד לשלוט בעצמי ואני מתחילה לבכות במהירות מטורפת אם משהוא קורה בניגוד לאיך שתכננתי אותו גם כמדובר בלקוחות או מעסיקים. מעולם לא הצלחתי לפתח יחסים עם בנות ובכלל איני מצטיינת בשמירת קשרים ואין לי חברים אמיתיים, למרות שאני יודעת שאנשים מעריכים ומכבדים אותי. הבטחון העצמי שלי נמוך מאוד ואני ביקורתית מאוד כלפי עצמי. יש לי תקופות של שפל שבהן אני לא מסוגלת להשאר עם הילדים ל- 10 דקות לבד (גם נפשית וגם פיזית). ותקופות מעולות בהן אני רוקדת ומשחקת אתם כל הזמן. אני לא יודעת מהי בדיוק ההגדרה של סכיזופרניה והאם היא יכולה להופיע בדרגות שונות, אך בתקופה האחרונה יש לי תחושה חזקה כאילו יש בי שני אנשים (צדדים) צד אחד שחולה על הילדים שלי, מפרגן להם, יוצר אתם, מנשק ומחבק וצד שני שלא יכול לסבול את הקיום שלהם (ושני הצדדים הללו הכי אמיתיים בעולם) צד אחד שעוצר את האוטו לפני תאונה/אסון וצד שני שכבר מדמיין הלאה את התאונה ואת הדם ועוד כהנה וכהנה "נפלאות"... חשוב לי לציין כי הדברים נשמעים קיצוניים מאוד אך על פניו, לפחות כלפי חוץ, אני מתפקדת רגיל אני אמא טובה (לא סופר מאם אבל אמא טובה ומחבקת ואוהבת), משתדלת להיות רעיה סבירה (למרות שלצערי זה התחום המוזנח ביותר בחיי) בת טובה להורי, עובדת טובה אבל כל זה דורש ממני מאבקים פנמיים גדולים ואנרגיות שאחת לכמה זמן פשוט הולכות ונגמרות, מה שיוצא לידי ביטוי בלחץ דם נמוך, כאבי ראש וירידה בברזל (אני גם צמחונית). ואחרי כל זה. השאלות שלי הן האם נראה לך כי עלי להמשיך ולהדחיק את מה שקרה בילדותי או לנסות ולהתמודד עם זה. אם להתמודד אז איך? האם אלו תופעות שאכן קשורות בסכיזופרניה ברמה כלשהיא? איך אפשר לטפל/ לעבוד על כל הנושא של הבטחון והערכה העצמיים? איך מטפלים בסיוטים וישנים יותר טוב, כדי להיות מעט חזקה יותר? מצטערת על האורך אבל אני מאוד מבולבלת ומתוסכלת. תודה מראש

שלום, עם כל הכבוד למכתבך ויכולת הביטוי שלך, יהיה זה יומרני מצידי לאבחן לפי מכתב ברשת...., בכל אופן אנסה לעזור ואתייחס כמיטב יכולתי. בכל המכתב לא קראתי ולא מצאתי סמנים לסכיזופרניה כדאי לבצע בדיקות גופניות, גם רמת המוגלובין בדם בשאלה של אנמיה, וחשוב מאוד רמת B12 אשר יתכן שאת סובלת מחוסר של הויטמין. כפי שאת כותבת קיימת מצוקה לא קטנה, הדבר החשוב ביותר הוא קודם כל להגיע לאבחנה נכונה, לכן כדאי להגיע לפסיכיאטר ולשקול יחד אתו את אפשרויות הטיפול. כידוע הטיפולים הנפשיים הם בשיחות=פסיכותרפיה וטיפולים תרופתיים. לכל דרך יש את היתרונות והחסרונות שלה אבל השילוב של שניהם הוא הטוב ביותר. כל טוב דר' גיורא הידש

בשל קיום יחסי מין לא מוגנים נטלתי פוסטינור (2 הגלולות שאחרי....) כמו כן, אני נוטלת 30 מ"ג סרורקסט כשנה.האם זה מסוכן? האם עליי לחשוש מתופעות לוואי? האם הדימום במחזור הבא....יהיה קשה יותר?

אכן, לפוסטינור יש תופעות לוואי לא קלות והוא גם יכול לגרום נזק לרחם. אם את פעילה מינית אז רצוי שרופא נשים יתאים לך גלולות שהן הרבה יותר בטוחות לשימוש וגם יעזרו לך לעבור את תקופות המחזור בצורה קלה יותר. בקיצור מומלץ להיבדק ע"י גניקולוג לצורך התאמת גלולות. אין אינטראקציה בין פוסטינור לסרוקסט.

לאור תודה לדור ויש הגיון בתשובתו, אני אשתדל לבדוק את הנושא בסוף השבוע. כל טוב דר' גיורא הידש

לדור היקר, חשוב לדייק בדברים וחובה לא להטיל מורא ופחד בציבור הנשים- לשווא: אין כל הוכחה מחקרית ומדעית ליצירת נזק כלשהוא בעקבות נטילה של פוסטינור, לא בטווח המיידי (בדוק שאין כל סיכון) ולא בטווח הארוך. לא לרחם האשה ולא למערכת החיסונית וכדומה. והשפעתו טרם הובררה בטווח הארוך, מאחר ופוסטינור 2 הוא מוצר חדש יחסית הנועד כאמור, רק למקרי חירום. מאחר והיא נועדה מלכתחילה לשימוש לנפגעות אונס - כאמצעי ביטחון נוסף רצוי כי היא תיטול הגנה בטוחה יותר. ובקיצור פוסטינור 2- נועד למקרי חירום ולא נועד לשימוש כאמצעי מניעה שגרתי! על כן להצהיר ולהכריז (ללא כל הוכחה מדעית וכאשר טובי הרופאים מאשרים שאין כל נזק מיידי והשפעתו טרם נבדקה לטווח הארוך) זה עוול לאותן נשים שנוטלות את הפוסטינור במקרי החירום שתיארתי וזה להלקות אותם בכפליים. ולהלעיט אותם במידע לא מוסמך ולא אמין- בלשון המעטה.

התחלתי לקחת סרוקסט לפני שבועיים מינון של חצי כדור ביום והיום עליתי לכדור שלם. במקביל התחלתי לקחת גם כדור הומאופתי בשם ARG MIT 6 CH השאלה שלי היא האם הטיפול ההומאופתי יכול להפריע או לעכב את השפעות הסרוקסט והאם מומלץ שלא לטפל הומאופתית. תודה רבה

לנעמי איני מומחה בטיפולים הומאופטיים ואיני חושב שישנן עבודות הבודקות את הקשר שאת שואלת לגביו. בדרך כלל אין בעיה בשילובים מהסוג הזה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך ד"ר. כתבתי בפורום זה פעמים וכעת מגיעה שאלתי השלישית. הנני בטיפול פסיכולוגי פעמיים בשבוע, גם במעקב פסיכיאטרי והנני נוטלת 40 מ"ג רסיטל כל ערב. ובכל זאת..למרות שהמציאות שלי היא לא מציאות קשה אלא די שגרתית אני חשה המון כאב, המון אובדן, אשמה, עצבות. מצב רוחי משתנה בפתאומיות ובצורה קיצונית מעצבות למצב רגיל (לא אושר קיצוני אך בהחלט סביר ומספק), ולהפך. כעת אני במצב מטושטש ואין לי מושג כיצד הגעתי אליו. אני עיפה, לא מסוגלת לעשות דבר, איבדתי כל כיוון בחיי, בחוסר תפקוד לחלוטין, ניתקתי את כל קשרי החברות שלי, ואיני מצליחה למצוא את ניצוץ האור. אני מאוד מבולבלת ושאלתי היא: האם זה טבעי שיהיו כל הזמן את הנפילות העליות וחלילה בזמן נטילת התרופה או שמא יש משהו שאני יכולה לעשות בנידון על מנת לחיות חיים מאוזנים ומתפקדים? אני לוקחת את התרופה מזה כחודשיים. תודה על ההקשבה. יעל.

ליעל אם הבנתי נכון את שאלתך, השפעת הרסיטל היא מאוד חלקית אם בכלל ויתכן שאף ישנה החמרה במצב הנפשי?....? במקרה כזה כדאי להתייעץ שוב עם הרופא לשקול את החלפת הטיפול התרופתי לתרופה אחרת שתתאים לך יותר. כמובן שגם פסיכותרפיה עשויה לעזור. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. אני בת 28 בריאה לחלוטין בשנה אחרונה מרגישה מחנק בגרון וסחרחורות ..שכבתי בבית חולים ולא מצאו לי כלום אבל המליצו על תרופות מסוג של ssri .הבחנה שלי שיש לי גלובוס הסטריקוס ..כל התרגשות או עצב קטן עושים לי את כל התופאות הנ"ל . אני מפחדת להלחיל את הטיפול כדי שלא יהיה תלות לכל החיים .מה אתה ממליץ האם קיים טיפול לא תרופתי ואיך אפשר להתגבר על כל התחושות האלו פסיכולוגי הכוונה.תודה רבה...

אין כל תלות בכדורים מהסוג שהומלץ לך כלומר הם לא ממכרות (הגוף לא מתרגל ודורש מינונים גבוהים כל פעם) ותמיד אפשר להפסיק לקחת אותם כמובן בהדרגה כך שלא מרגישים תופעות "גמילה" ,כמו כן טיפול פסיכוטרפי -שיחות יכולות לעזור גם בנפרד וגם בשילוב כדורים .כמובן שקיימת גם אופציה של רפואה משלימה כגון דיקור או שיאצו. הכי טוב זה שילוב של כמה שיטות העיקר להרגיש טוב.

לריקי תודה לדורון ואני מצטרף לדבריו. כל טוב דר' גיורא הידש

טוב לראות אותך וטוב שחזרת, דבריך חסרו לי. הידש

שלום ד"ר, אני מניח שזה לא מומלץ להפסיק טיפול באמצע, במיוחד כאשר אני נוטל תרופות, אך במילא אני לא מרגיש הרבה שינויים מאז שהתחלתי לקחת את התרופות (10 מ"ג ציפרלקס ו 4 מ"ג אדרונקס). כמו כן אני חש פגוע ששמי נמחק מהיומן של התחנה שבה אני מטופל, ונגרם לי עוול בכך שהגעתי כביכול לחינם - ורק כאשר חזרתי לבית, מצאתי את הפתק עם המועד הפגישה לתאריך שחשבתי וצדקתי לגביו. אני מרגיש רע במיוחד ואין לי אפילו כוח להמשיך את היום הזה. אין לי גם כוח כרגע להמשיך את הטיפול - פשוט נפגעתי ואני תוהה אם לעבור לפסיכיאטר אחר או לוותר בכלל על טיפול.

לשי אני מבין את הפגיעה שנפגעת וגם חבל שהטיפול לא עוזר. אבל חשוב ביותר שתחשוב מה הכי טוב לך, האם נכון לך להמשיך ולהלחם כדי שיהיה לך טוב או שאתה מרים ידיים. יתכן ויש צורך להחליף רופא אבל חשוב שאתה עצמך תרגיש בטוב ונקווה שבמהרה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, כתבתי על כתמים שהופיעו לי בירכיים ובקשת לדעת את שם התרופה ויאפקס XR (כדור אחד ביום 150 מ"ג) תודה רבה על תשובתך

לחבצלת איני זוכר בדיוק את שאלתך וחבל שלא כתבת המשך לשירשור המקורי. בכל אופן אנסה להשיב. לעתים התרופות נוגדות הדיכאון וגם ויפקס=אפקסור עלולות לגרום לירידה בקרישת הדם ולכן הכתמים עלולים להיות עקב שטפי דם שהתפתחו בגלל מכות קטנות. אם מדובר על שטפי דם ברגלים אז זה לא נורא, אבל עלולים להיות שטפי דם מאולכוס או טחורים או אברים פנימיים אחרים. בדרך כלל אני ממליץ להפסיק את התרופה או להוסיף תרופה נוגדת חומצה כדי לשמור על הקיבה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אולי אני לא שואלת בפורום המתאים אבל ביגלל שהמטפל שלי פסיכיאטר אז נכנסתי לכאן. הטיפול שלי הוא אצל המטפל בבית. אפילו שהכניסה ניפרדת זה מאד קשה לי כל פעם לבוא לשם ולראות את הילדים שלו משחקים בחצר, את הכלב שלו מתרוצץ שם, אני גם ככה קצת מאוהבת בו וזה ממש מסבך לי את הראש. לפעמים אפילו הם צועקים לו "אבא" ופעם אפילו ראיתי את אשתו בדיוק מגיעה. איך מספרים לו את זה? זה מקובל שזה ככה אמור להפריע לי או שאני מגזימה בתגובה? אבל אני לא כל כך יכולה לבוא לשם כי אני מקנאה קצת (לא נעים לי להודות) ואני יוצאת משם מבולבלת. מצטערת על האורך יוליה

יוליה בוקר טוב. קודם כל חשוב שתביני שהרגשות שלך הם מקובלים לגמרי, וזה נכון לגבי כל רגש שיעלה בך, אין רגש "מקובל יותר" או "מקובל פחות", הכל לגיטימי. העובדה שהטיפול מעלה בך רגשות רק מוכיחה שהוא אכן "עושה את העבודה", כי הוא גורם לך להתעמת עם תחושות שלעתים הן לא נעימות ואף מטרידות. לדעתי חשוב שתגידי לו את הדברים, אני מבינה שזה עלול להיות מביך מאוד עבורך, אבל מצד שני האופציה היא להישאר עם הדברים בבטן, ושבכל פעם כשתבואי אליו זה יהיה מלווה בחוסר נוחות ובאי-נעימות. חבל להישאר עם התחושות הללו, במיוחד כשאם תפתחי את הנושא בפניו - זה יכול לשמש אתכם כקרקע פוריה מאוד לשיחה, ממנה תוכלי להגיע לתובנות מעניינות על עצמך. אם קשה לך לשבת מולו ולהגיד את הדברים, אולי תכתבי אותם ותתני לו לקרוא. דרך אגב, התאהבות במטפל היא תופעה שגרתית לגמרי, אל דאגה :-)

שלום, יש לי ידיד שחולה בסכיזופרניה, הוא מטופל בכדור מסויים והוא בן אדם חכם מאוד,אינטיליגנט,ומדבר בהיגיון, אבל הוא כל הזמן מדבר על כל מני רעיונות פוליטיים שישנו את העולם לטענתו, הוא טוען שאנרכיזם ישנה את העולם ושהוא אנרכיסט. רציתי לדעת האם זה תסמין של המחלה או שזה הגיוני ,כי זה נשמע לי קצת תלוש מהמציאות ולמרות ההסברים ההגיוניים שלו על התאוריה הזאת,משהו נראה לי קצת לא בסדר בנושא. כי יש הרבה אנשים שהם אנרכיסטים,אנשים חכמים שבאמת מאמינים בתאוריה החברתית הזאת,אבל אני חוששת שאצלו זה קשור למחלה,מה אתה חושב ד"ר הידש? תודה.

מהיכרותי את הנושא, ובלי להיות רופא , לחולי סכיזופרניה יש מה שמכונה "מחשבות משיחיות". שהם יביאו את הגאולה הישועה והשלום לעולם. מחשבות אלה יכולות לבוא לידי ביטוי בצורות שונות. למשל באמונה שהם המשיח או שדיברו עם אלוהים והוא מסר להם לומר לעולם כך וכך..... מה שכתבת בקשר לידיד שלך נשמע לי תואם קו חשיבה סכיזופרני. הרי הוא לא באמת אנרכיסט ואין לו שום יכול מעשית לשנות את העולם. אבל מחשבות אלה לא נמצאות בראשו כל הזמן ויש ודאי מצבים שהוא שקול והגיוני ונושא האנרכיזם לא מעסיק אותו.

ללי אכן שאלה קשה ולכן בפסיכיאטריה אף פעם לא מאבחנים או קובעים דברים לפי תופעה אחת בלבד אלא לפי מספר תופעות וראית התמונה הכללית. כך שאת כותבת שהחבר אובחן כסובל מסכיזופרניה ובנוסף את מרגישה משהו מוזר בהסברים שלו אפילו שאינך יכולה לשים את האצבע על הדבר. שני הדברים הללו מביאים לחשוב שמדובר בסוג של התפלספות המתאימה לסכיזופרניה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב האם נערה בת 25 שאובחנה כסכיזואפקטיב תוכל לנהל משפחה ולגדל ילדים? מה עושים בהריון עם כדורים נוגדי פסיכוזה? האם אפשר להפסיקם בלי חשש שיחזור התקף פסיכוטי? האם גם הסובלים מהפרעה סכיזואפקטיבית שומעים קולות או רק הסובלים מסכיזופרניה? תודה מטילדה

למטילדה נראה לי ששאלותיך נובעות מחרדה ומחרדה עם בסיס לבת. יחד עם זאת השאלות מאוד אינדיווידואליות כיוון שהקשת של ההפרעות הסכיזואפקטיביות מאוד רחבה. ישנם רבים החיים חיים רגילים ומביאים ילדים לעולם, וישנם מוגבלים מאוד. כך שצריך לשאול לגבי הבת את הרופא המכיר אותה. באופן כללי אפשר ליטול תרופות נוגדות פסיכוזה בזמן ההריון וגם חולים הסובלים מהפרעה סכיזואפקטיבית עלולים "לשמוע קולות". כל טוב דר' גיורא הידש

האם ניתן לנטול 200 מ"ג לוסטרל בבת אחת או שיש לחלק לשתי נטילות יומיות?

לדני מומלץ לחלק את המינון. כל טוב דר' גיורא הידש

לדני, מומלץ לחלק את המינון. אבל, במידה והתרופה גורמת לך לישנוניות, אז מומלץ לקחת את הטיפול בערב. מיכל

שלום לכולם, אחרי התלבטויות החלטתי לפנות לטיפול פסיכאטרי. אני עדיין חושש מטיפול בקופת החולים ורוצה ללכת לפרטי. מה הטווח של המחירים? אני יודע שיש יותר ויש פחות אבל מה הנורמה? האם 450 שקל זה נחשב סביר? מדובר ברופא פסיכיאטר שאני רוצה לשלב איתו גם שיחות שבועיות. תודה לכל תשובה גילי

אני מכירה 3 פסיכיאטריים. שניים מהם לוקחים 300 ש"ח ואחת לוקחת 350 ש"ח לדעתי 450 ש"ח זה יקר. אם אתה רוצה אני יכולה להמליץ לך על מישהו טוב מאזור המרכז.

לגילי, נראה לי שזה אפילו יחסית זול. אני משלמת 550 ש"ח ואני מכירה רופאים שלוקחים גם אותו דבר. חברה שלי בטיפול אצל פסיכולוג שלוש פעמים בשבוע והיא משלמת 400 ש"ח על כל פגישה אז נראה לי שהמחיר של 450 זה ממש בסדר. בהצלחה

מדובר על 250-800 ש"ח לביקור של 30-60 דקות. ההבדל במחירים נובע מההבדלים ברמה המקצועית, בניסיון ובמוניטין שבין הפסיכיאטרים השונים ובעיקר ביקוש והיצע של אותו פסיכיאטר. בפריפריה ניתן למצוא מחירים יותר נמוכים מהמרכז. ביקור ראשון כולל ראיון אבחנתי ולכן בד"כ עולה יותר מביקור חוזר וגם נמשך יותר זמן. כאשר הולכים למטפל בתדירות גבוהה (פעם בשבוע ומעלה) צריך לקחת בחשבון גם יכולת לעמוד במחיר לאורך זמן.

אני נכה צה"ל ומטופל נפשית ע"י מרכז רפואי רמב"ם בחיפה. שם רופא פסיכיאטר בכיר בשיתוף עם עובדת סוציאלית המתמחה בנכיפ פגועי נפש קבעו לי כי איני מסוגל לעבודה בכלל ואיני מסוגל לפרנס את עצמי אלא יכול רק להתנדב במשך 4 שעות ביום בהתנדבות מוגנת. עכשיו חוות הדעת הזאת הועברה למשרד הבטחון לרופא המוסמך שם והוא קבע לי שאני כן מסוגל לעבוד 4 שעות ביום עבודה רגילה. בשיחה איתו הוא אמר לי שאם מצבי כל כך גרוע אני לא צריך להיות חופשי ומשוחרר אלא מאושפז בבית חולים לחולי נפש. הכוונה באמירה זו היא כזאת: או שתסכים לעבוד 4 שעות או שאדאג לאשפז אותך. הנושא לא מצא חן בעיני בכלל, דרשתי ועדת כושר עבודה עליונה ועדיין מסרבים לתת לי ועדה כזו. מה שמדאיג אותי בעיקר זה ההתבטאות הלא קונבנציונלית של הרופא בכך שמאיים במרומז כי מקומי לא בחוץ חופשי ומשוחרר אלא מאושפז. השאלה היא כזאת , כיצד אני יכול לטפל בעיניין ? יש לציין כי אני מכיר את האתיקה המקצועית של הרופאים והשאלה האם להתלונן על סחיטה ואיומים בלשכת האתיקה?

לשמואל היחס של רופאים שאינם פסיכיאטרים לנפגעי נפש ידוע (מבלי להתייחס לרופא מסויים זה או אחר, ברוך השם יש גם יוצאים מהכלל), בנוסף אני שמעתי לא פעם על היחס של הרופאים של משרד הביטחון. אני מסכים אתך שחשוב להתלונן ובמיוחד כדי למנוע פגיעה נוספת בנכי צה"ל נוספים. לדעתי קודם כל חשוב להתלונן במשרד הביטחון, לשלוח מכתב מנומס. אני בספק אם הדבר קשור לאתיקה מקצועית. כל טוב דר' גיורא הידש

1. ציינת שהמייצבים בעיקר שומרים על מצב רוח יציב, לא מאניה ולא דיכאון, בעוד נוגדי דיכאון מוציאים מדיכאון ואף עלולים לגרום למאניה. זה נשמע לכאורה כאלו יש סתירה בין שתי הקבוצות הללו, האין זאת? 2. למיקטל להבנתי הנה מייצב. האם יש טעם לתיתה לבד, בלי נוגד דיכאון, או שעדיף תמיד לתיתה עם נוגד דיכאון?

לאלעד למיקטל ומייצבים ניתנים לבד כאשר אדם סובל מהפרעה דו-קוטבית. לעתים נותנים ומוסיפים למיקטל כאשר ישנו דיכאון שאינו מגיב לנוגד דיכאון. לא מקובל לתת למיקטל או מייצבים להפרעה חד-קוטבית-דיכאון ללא נוגדי דיכאון. למה לתת תרופה אשר פחות יעילה נגד דיכאון לבד? נוגדי הדיכאון טובים יותר מלמיקטל לבד נגד דיכאון? בכל אופן הוכח שמייצבים עוזרים לנוגדי דיכאון, ושימושם העיקרי הוא אצל הסובלים מהפרעה דו-קוטבית בדיכאון כדי שלא יעברו למאניה. כך שהתרופות תומכות זו בזו. כל טוב דר' גיורא הידש

עד כה נמנעתי מליידע את רופאת המשפחה שלי בקופ"ח על זה שאני סובל מחרדות ודיכאון. אני כבר שנים בטיפול פסיכולוגי ותרופתי, הכל פרטי. אבל כעת, משאני רואה שמצבי הנפשי על הפנים, הגעתי די להרגשה שכבר לא יותר מדי מעניין אותי שיהיה רישום בקופות חולים על מצבי הנפשי. בקרוב אצטרך ליטול תרופות שאולי אוכל להשיגן באופן פרטי, אך אינני בטוח אם זה נכון סתם שיעלה לי יותר, מה זה כבר משנה. הרי ממילא כבר שנים מצבי הנפשי על הפנים, אני כבר די אבדתי תקווה. בעבר האמנתי בעצמי שאני מוכשר עם יכולות גבוהות ושאוכל להגיע רחוק. אבל הלהגיע רחוק לא קורה, אז אם להיות ריאלים, אולי כבר לא משנה שיהיה לי רישום על מצבי הנפשי אצל רופאת המשפחה, בתיק האישי בקופת החולים. אבל שמעתי פה "מנגינות" שגורמות לחששות- בנושא קבלה לעבודות, רישיון נהיגה, חברות ביטוח... ושוב נשאלת השאלה- האם נכון שיהיה רישום בקופת חולים על מצבי הנפשי? אשמח לשמוע דעות

כי זה לא בדיוק עולה כמו אקמול

גם אני פעם התחלתי את הטיפול הפסיכיאטרי באופן פרטי. בסוף הגעתי למסקנה שזה סתם בזבוז כסף. בקשר לרשיון נהיגה, אתה יכול לראות כאן בפורום שאלה ששאלתי לפני כמה ימים. בתשובה לשאלתי הד"ר אמר שלא בהכרח אוגבל בקשר לרשיון נהיגה. בקשר לעבודה. האם מצבך הנפשי מאפשר לך לעבוד בכלל? בכל מקרה, נניח שאתה מטופל באופן פרטי ואתה מסתיר ממקום עבודה את העובדה שיש לך בעיות נפשיות. אם הם מחתימים אותך על כך שאין לך בעיות נפשיות, הרי שאם הם יגלו את זה אח"כ הם למשל יכולים לפטר אותך בלי לתת לך תנאים שמגיעים לך (כמו פיצויי פיטורין). אם הם לא מחתימים אותך לגבי מצבך הבריאותי אז כמובן שאין בעיה. בקשר לחברת ביטוח, שוב במידה ואתה משקר והם איך שהוא יגלו את זה הרי שזכויותיך תפגענה. בקיצור אני ממליצה לך לעשות כמו שאני עשיתי. לך לטיפול דרך קופ"ח. בקשר לפסיכוטרפיה, יכול להיות שתוכל להשיג אותה בחינם דרך המרפאה לבריאות הנפש הקרובה לאזור מגוריך. במקרה כזה אתה מקבל באותו מקום גם טיפול פסיאטרי וגם פסיכותרפיה. כדאי שתנסה לחסוך כמה שיותר בכסף כי כמו שאתה כותב הפוטנציאל שלך בתור מועסק היא לא מי יודע מה. כמה משכורת אתה כבר מסוגל להרוויח אם בכלל? למה לבזבז הרבה כסף כשאפשר לקבל בחינם? ככה זה עם האמת. כמה שתנסה לברוח ממנה לא תצליח. אל תפחד מהאמת. תשלים איתה. בהצלחה

כעיקרון תמורת מס בריאות שאתה משלם כל חודש בחודשו מגיע לך לקבל גם שירותי פסיכיאטריה במסגרת קופת חולים שאליה אתה שייך. לדבריך אתה בוחר לרכוש שירות זה באופן פרטי כאשר המניע העיקרי לכך זה שיהיה לך טיפול דיסקרטי וחשאי ללא רישום. עם זאת צריך לדעת שכל מטפל, גם פרטי, מחוייב עפ"י חוק לנהל רשומה רפואית ולכן זה לא מבטיח לחלוטין שמידע משם לא יועבר לצד ג' בעתיד, אם תחתום על ווס"ר. טיפול פרטי בד"כ יותר דיסקרטי מקופ"ח ולכן אתה צריך להחליט אם זה שווה את המחיר הכספי ואם אתה רוצה ומסוגל לעמוד בתשלומים לאורך זמן. ברוב קופות החולים (מלבד הכללית) ניתן לפנות לפסיכיאטר גם ללא הפניה וללא ידיעת רופא משפחה. לעיתים יש צורך לידע את רופא המשפחה מסיבות רפואיות- כמו איזה תרופות אתה נוטל וכו'- וזה נכון לגבי כל אחד.

אלעד, אני כמוך הולכת לטיפול פרטי וקונה תרופות באופן פרטי. בגדול אני לא מסתירה את עניין המשבר הפסיכוטי שהייה לי וחברים משפחה וגם חלק מהקולגות יודעים, אבל מי שיודע יודע בגלל שאני בחרתי לספר לו. בנוגע לרישום במחשב של קופ"ח - אני לא הייתי פונה לקופ"ח, כיום בעידן המחשבים לך תדע אל מי המידע יתגלגל. גם אם כיום הוא לא עובר אל גופים אחרים (או שכן עובר, אני לא יודעת) מחר יכול להיות שהוא יעבור, בלי שליטתך... ראה מקרי הסוס הטרוייאני המדוברים בחדשות... זו דעתי, אבל מצד שני אני מסוגלת לקנות תרופות וטיפול באופן פרטי מה שלא כולם מסוגלים... בהצלחה בהחלטותיך, אני.

אבקש חוות דעת מקצועית לגבי ההשלכות של פוסטינור 2 (גלולת היום שאחרי) על מצב הסרוטונין והדופאמין במוח וכן מבחינת תגובות בין תרופתיות מה ההשפעה שלו בנטילה חופפת עם פבוקסיל? נטלתי את הגלולה (פוסטינור 2) באנגלית: postinor 2 במקביל לנטילת הפבוקסיל כאשר אני בהתאוששות מדיכאון חמור. ומאותו רגע שנטלתי את הפוסטינור הראשון ולאחר 12 שעות כמובן את הגלולה השניה, חשתי ירידה חדה במצב הרוח, תחושת אי- שקט, מתח וחרדה, כאב מפלח בפיטמות, חולשה איומה ותחושת חוסר אונים כללית! והתחלתי לחשוב שוב על המוות שמאז ניסיון ההתאבדות האחרון והטיפול שלי בדיכאון החמור- לא היו לי מחשבות מעיבות כל כך על המוות ורצון עז למות. אבקש לדעת האם מבחינה מדעית ומוכחת יש קשר ישיר בין הפוסטינור 2- גלולה למניעת הריון, לבין החמרה של מצב הדיכאון? והאם השילוב בין פוסטינור לפבוקסיל מחריף את הבעיה והפך את המצב שלי לפצצה מתקתקת?

אני אשתדל להתפנות לשאלתך החשובה ולדבדוק את הדברים בסוף השבוע. אולי משהו יכול לעזור? כל טוב דר' גיורא הידש

מבלי להתייחס לאינטראקציה שיכולה להיות בין התרופות- לקיחת פוסטינור מקבילה בערך ללקיחת כמות גדולה של גלולות ואחריה הפסקה. מה שקורה כשמפסיקים חפיסה של גלולות, ולפני שמתחיל הדימום הויסתי זה שיש ירידה במצב רוח, לפעמים רגישות בפטמות, שינויים הורמונלים. לכן יש בנות שלא לוקחות גלולות- כי זה עושה להן ממש דיכאון. המלצה- לצמצם ל-0 את צריכת הפוסטינור ולהשתמש בקונדום. גם למי שזה לא עושה לה מצב רוח זה ממש לא מומלץ. בכל מקרה, לאור המקרה, בטוח שעליך האפקט מאוד שלילי ולכן כדאי להסיק מסקנות.

עבור התשובה המפורטת והחכמה. אך אני מעוניינת לקבל חוות דעת מקצועית וחד משמעית ומוכחת קלינית ומדעית- לשאלתי החשובה. אני מצפה לתשובה מוסמכת.

שלום לכם, הם ייתכן כי כתמים (שנראים כמו מכות יבשות) בירכיים הם תופעות לוואי של שמוש בכדורים.אתמול עשיתי בדיקות דם,אך בכל זאת תהיתי אם יש קשר בין הדברים. לתשובתכם אודה.

לחבצלת איזו תרופה את נוטלת? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בת 24, מגמגמת כבר 13 שנה. הגמגום פגע בי בכל תחומי החיים. עברתי טיפולים שונים מכל הסוגים אבל אף טיפול לא עזר. כמו שכבר ציינתי הפגיעה באיכות חיי היא ענקית. בעיה אחת גדולה היא הטלפון: אני לא מסוגלת להתקשר בטלפון לאף אחד פרט לבני משפחה קרובים ביותר ומספר חברות אצלן אני מופיעה בפלאפון בשיחה מזוהה. אחד החלומות שלי הוא להתקשר ולהגיד "שלום אני ... אפשר בבקשה לדבר עם..." אני לא מסוגלת לעשות זאת וכתוצאה מכך כל שיחת טלפון מצריכה עזרה מבני משפחה או חברות שידברו בשמי (באיזה תרוץ עלוב בגללו הם מדברים בשמי). כל קביעת תור לרופא, כל טיפול בענייני ניירת, כל חזרה להודעה שהשאירו לי הופך לבלתי אפשרי. סיימתי עכשיו לימודי תואר ראשון ואני צריכה לחפש עבודה - כל מקום שלא מפרסם מספר פקס נפסל מידית (ונעזוב בינתיים את ראיון הקבלה). ורשימת הדוגמאות עוד ארוכה... רציתי לדעת אולי יש לפסיכיאטריה מה להציע ? אולי במקרה קיימת תרופה שלא שמעתי עליה ויכולה לעזור לי ? תודה מראש

לעדי- אצל מבוגרים גימגום נובע מרמה גבוהה מדי של דופאמין באיזור התת-קורטיאלי של המוח ולכן תרופות שחוסמות את הדופאמין מדכאות ומעלימות את הסימפטומים של גמגום כל עוד את נוטלת את התרופה. בפסיכיאטריה תרופות אלה משמשות לטיפול בפסיכוזה. מכיוון שגמגום היא הפרעה נוירולוגית ולא פסיכיאטרית אז גם נוירולוג יכול לתת לך את הטיפול אבל התרופות הן ברובן פסיכיאטריות מקבוצת הנאורולפטיקה- "אנטי פסיכוטיים".

לעדי איני מכיר תרופה נגד גמגום, אולם מדבריך עולה שכל תקשורת עם אנשים לא מוכרים מעלה את רמת החרדה והפחדים. דווקא לחרדות ישנם מספר טיפולים יעילים, כך שכדאי לעבור אבחון ולראות האם אפשר לעזור מההיבט הזה. שמעתי שהיפנוזה עוזרת בבעיה של גמגום, אבל לא זכורה לי ספרות מקצועית בנושא. צריך לשאול מטפל העובד עם הפנוזה. כל טוב דר' גיורא הידש

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=15212606&dopt=Citation

שלום ד"ר אני סובלת מ ocd קשה, לאחר שניסיתי סרוקסט, וציפרלקס, ללא הצלחה, המליץ לי הרופא לנסות אפקסור. (ונלה 150 מ"ג) רציתי לשאול האם התרופה הזאת נחשבת יעילה לטיפול ב ocd וכמו כן : האם לאחר תקופת הסתגלות לתרופה אפשר לקחת 2 כדורים של 75 מ"ג ביחד?

לשירה האפקסור היא תרופה יעילה, המינון המקסימלי הוא 300 מג' ביום, כך שאת עוד בהתחלת הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, התחלתי היום טיפול חדש - עם התרופות הנ"ל, לאחר שרסיטל ופנרגן הועילו ככוסות רוח למת. כמה זמן לוקח עד שהתרופות מתחילות להשפיע, והאם זה משנה שיש לי bpd (מבחינת איטיות/מהירות השפעה וכו')? תודה.

ממה את סובל/ת?

אני יודעת שהם מרדימים, לוקח לי 5 שעות להירדם ואז אני ישנה כ-12 שעות רצוף. וכמו שכתבתי, bpd - הפרעת אישיות גבולית. אני לא סובלת, אלא סתם נהנית מאישיות מופרעת (; (אוף, הציניות...)

שלום, לצערי הדברים מעט מורכבים יותר. את כותבת שהתחלת עם רסיטל וגם קיבלת אותו והוא לא עוזר? לא ברור לי. בכל אופן בדרך כלל אני נוהג להתחיל עם תרופה אחת בלבד כדי שלא לטשטש את התמונה. הנוקטורנו והטזודיל הן כנראה לשינה ולא לטיפול נוגד דיכואן או מייצב והם מתחילים להשפיע מיד. התחלת השפעת התרופות אינה מושפעת מהאבחנה הפסיכיאטרית כל טוב דר' גיורא הידש

קיבלתי רסיטל ופרנגן למעלה מחצי שנה - ולא הועילו, כמעט במאום. אכן, הנוקטורנו והטרזודיל הן במטרה להרדמה ולשינה - אם כי כרגע הן עושות פעולה מאוד מוזרה (לוקח לי 5 שעות להירדם ואז אני ישנה 12 שעות). לגבי הדפלפט והרסיטל (שמינונו הועלה) - בינתיים אני מחכה... תודה רבה לך על התשובות, אבל יש לי יותר מדי שאלות... אז אחכה לתור הקרוב לפסיכיאטרית שלי (:

דר' גיורא הידש שלום אני בת 20, עברתי 2 נסיונות התאבדות כשאחד מנסיונותי גרם ליצאתי מהצבא שלא במכוון. טופלתי במהלך שירותי הצבאי ע"י פסיכולוגית פרטית ואז הייתי בטיפול אצל הקבנ"ית. הדיכאונות מגיעים לעיתים קרובות מידי ואין לי דרך מוצא. בכל דיכאון המחשבה היחידה היא איך לצאת מפה בדרך הכי קלה. ואני לא רוצה לגרום צער לסובבים אותי לא רוצה שוב לנסות להתאבד. אין לי פחדים מכלום כי אני לא מפחדת מהמוות למרות שהמחדבה לא הכי נכונה כי אני הייתי מעדיפה למות מאשר להיפגע או לחלות . אין לי כוח להמשיך יותר לחיות כך זה מגעיל אותי. החדר שלי מגעיל אותי העבודה מגעילה אותי החברים מגעילים הכל. אין לי שום טעם לחיים האלה. לעומת זאת יש רגעים שאני בשמיים וההרגשה היא כמו שיכורה , מסטולה סלח לי על המילה אבל טבעי. ממש טבעי וזה ממש כמו להיות מסטולה באמת משתיה וכד'. אני לא זוכרת את רוב הדברים שקורים לי בזמן הזה של האושר הלא מובן, אני לא ממש מבינה מה אני עושה אני עושה דברים ואז חושבת מה עשיתי לא מבינה ופשוט סותמת לעצמי את המחשבות... לפעמים אני לא ממש מצליחה לשתוק במח. וזה קשה. אני מתחילה בשבוע הבא טיפול פסיכולוגי מה שאני לא יודעת אם יעזור. תודה על הקריאה בבקשה תעזור לי.... איך שרק תוכל .

שלום, אכן את מראה לצערי עד כמה הקשיים הנפשיים והרגשיים עלולים להכאיב ועד כמה הסבל עמוק. הייתימציע לפני הטיפול הפסיכולוגי להגיע לאבחון מלא. השאלה הראשונה היא מה האבחנה של ההפרעה ממנה את סובלת, השאלה השניה כמובן היא מה האפשרויות הטיפוליות שאותן צריך לשקול עם הרופא המטפל. כל טוב דר' גיורא הידש

עדיין לא אבחנו אצלי שום דבר כי הטיפול אצל הפסיכולוגית הפרטית ארך בדיוק ביקור אחד ואצל הקב"נית גם כן כי אחרי טיפול אחד ניסיתי ואז יצאתי מהצבא. מה כוונתך לאבחון מלא? איפה אני עושה זאת? האם פסיכולוג יכול לעזור לי? או שעדיף ללכת לפסיכיאטר? מה השוני? תודה

בת 27 , האים יתכן מצב שכל יום אחווה התקף חרדה ? ההתקף הראשון התחיל לפני כ 5 שנים , לא עברתי שום טיפול , ההתקפים באו ונעלמו ולאחרונה אני חווה התקף כל יום , הלכתי לרופא המשפחה , עשיתי בדיקות דם רבות והכל תקין , האים עדיין יכולה להיות בעיה פיזית שתגרום לי להתקפי חרדה קשים כאלה או שזה נטו מצב נפשי ( משום שבדיקות הדם תקינות ) האים זה שכיח התקף בכל יום אנא ענה לי אובדת עצות

הי שילת, כמובן שאפשרי. אני במשך חודש שלם (מזמן,בצבא) קיבלתי התקף כל יום ולפעמים יותר מפעם ביום. אני במקומך הייתי פונה במהרה לטיפול פסיכולוגי, ועצם הפניה לטיפול ובדיקה מה קורה לך כבר תרגיע במקצת את התדירות ומשם זה יכול רק להשתפר. בהצלחה נ.ב-היום אני ללא התקפים כמעט בכלל כבר כמה שנים...יש תיקווה...

תודה לקוקי אני מצטרף לדבריו לגלית סיום טיפול הוא בשיחה עם הפסיכיאטר המכיר אותך. אבל קודם כל צריך להתחיל מהקלונקס. כל טוב דר' גיורא הידש

האם אדם שסובל מסכיזופרניה - איננו מסוגל לעבוד כמו שאנשים אחרים הולכים יום יום לעבודה ?

ליעל תלוי בחומרה של המחלה, אם המחלה קלה בהחלט אדם הסובל מסכיזופרניה מסוגל ויכול לעבוד כרגיל (אני מכיר גם רופאים שחולים ועובדים, למרות שלא עם קהל), כמובן שישנם גם אנשים עם מחלה קשה יותר ונכות ואז ישנן מגבלות ואפילו מגבלות חמורות בתפקוד. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום איך אני יודעת מתי לסיים טיפול עם המרוניל והקלונקס כאשר הגוף כבר רגוע ולא מה שהיה פעם . האם הנטילה אצלי אמורה להיות קבועה או לא. תודה

לגלית סיום טיפול הוא בשיחה עם הפסיכיאטר המכיר אותך. אבל קודם כל צריך להתחיל מהקלונקס. כל טוב דר' גיורא הידש

בני בן 32 כבר לא בקשר אתנו שנים רבות. בזמן האחרון אנחנן קבלנן ממנו כמה טלפונים והוא מזהיר אותנו מפני אנשים שיבואו לחסל אותנו, סיפור מנותק מהמציאות. פנינו לגופים המטפלים והם לא מטפלים במצב כזה אלא אם החולה פונה אליהם. אנחנו שוקלים להשאיר לו הודעה במזכירה (הוא אינו מדבר אתנו) ולהסביר לו שהוא חולה בתקוה שיפנה בעצמו לטיפול. האם זה נכון לעשות? האם זה לא ירחיק אותו יותר? האם יש לזה סיכוי?

לפי התיאור סביר להניח שזה ירחיק אותו יותר וגם יציב אותכם בסיכון מסויים. אולי הסיכון קיים כבר עכשיו. אם אתם חשים מאוימים אל תהססו לפנות ללשכת הפסיכיאטר המחוזי או אפילו למשטרה.

האם יש סיכוי שפנייה כזאת אליו תגרום לו לפנות לטיפול?

רופא פסיכיאטר המליץ לי על תרופה זו לאחר שרסיטל וציפראמיל לו השפיעו טוב (תופעות לוואי קשות של עייפות בחילות וכאבי ראש) שאלות: 1. איך עובדת תרופה זו? 2. האם היא ממריצה או מעייפת - הרופא המליץ ליטול בבוקר. 3. מהם תופעות הלוואי השכיחות ?

לאלון החומר הפעיל בציפרלקס זהה לחומר הפעיל ברסיטל, לכן תופעות הלוואי וההשפעה דומות ואין לך לצפות לדברים שונים ממה שהיה לך עם ציפרלקס. כל התרופות שנטלת פועלות על הסורוטונין, בדרך כלל אחרי כשלון של שתי תרופות מקבוצה זו אני עובר לתרופה הפועלות גם על הסרוטונין וגם על הנוראפינפרין, או באופן פשוט יותר, במקום לחזור על תרופה מאותה משפחה, לנסות תרופה ממשפחה אחרת. כל טוב דר' גיורא הידש

אז אילו תרופות עובדות גם על סרוטונין וגם על נוראפינפרין? אני מחפש תרופה נטולת השפעות לוואי.

שלום רציתי לדעת מהי הפרעת אישיות גבולית ואם היא מחלה?

http://www.voices.org.il/art3.asp

הפרעת אישיות גבולית אינה מוגדרת כמחלת נפש. כי אם הפרעה במבנה האישיותי. כל הפרעה במבנה האישיות גוררת בעקבותיה חוסר תפקוד רצוי וראוי בחיים ובעל הפרעת האישיות הוא בעל הפרעה באירגון האישיות והחיים. הפרעת אישיות גבולית הנה הפרעה נרחבת ביותר שתסמיניה העיקרים כוללים: א. תנודות חדות ממאניה לדיפרסיה(לא בהגדרת המחלה הידועה) וחוסר יציבות במצב הרוח. ב. נטיה להרס עצמי. ג. התנהגויות אובדניות או נטיה להתאבדות ד.גלישות פסיכוטיות (לרוב הסובלים אין את התסמין הזה) ה. נטיה להתמכרות- לפחות ב-2 סימפטומים: אלכוהול, סקס, סמים וכדומה. ו. ריקנות תהומית- כרונית ותמידית. ז. סובלים מאידיאליזציה של הזולת והפיכתו בן רגע לדבלואיציה בשל נטייתם לראות או שחור או לבן ואין להם אפשרות להבחין ולהבין ובעיקר להתמודד ריגשית במצבי הביניים של שלבי ביניים וגוונים אפורים ולא חד מימדיים ומשמעיים בחיים. הכל חד מימדי, משמעי וקוטבי. ח. נטיייה לאימפולסיביות.

תודה למשיבים הידש

שלום, אני שרויה מזה כשנתיים במצב דכאוני (להערכתי). אף על פי שחיי עומדים בסימן התקיעות, הרי שהדכאון עצמו הוא מצב דינאמי לגבי דידי, אשר במהלכו חוויתי מספר פאזות (עצב, כעס, אדישות, ריקנות - בכל תקופה רגש אחר היה שליט; מעל לכל אלה עמד הייאוש). כיום, דווקא בשעה שאינני במצב הנורא מכל, אני שוקלת לגשת לפסיכיאטר על מנת ליטול אנטי דפרסנטים ולהמנע מהארכת מצבי. שאלותי הן: 1. מהן התופעות הבלתי רצויות האופייניות לתרופות אלה? למשל: כיצד הן עשויות להשפיע על מחזור השינה, על הצורך בשינה, על מידת הרעב והאכילה, על עיכול, השמנה? על יצר מיני? מהי השפעתן על מידת הריכוז (והאם כדאי להתחיל לנטלן בתקופת מבחנים)? על תחושת החולשה הפיזית? 2. האם אצטרך לקחת התרופות באופן ממושך (לכל החיים ???) או שמא די בתקופה של מספר חדשים על מנת להוציאני מן המצב הנוכחי מבלי שאשוב אליו? 3. יש בי פחד גדול מפני מצב שבו יושתק הקול הפנימי, ה"אניי", שלי, שאאבד את הפירורים שנותרו לי מעצמי. האמנם זוהי התגובה לתרופות? מהו בדיוק השינוי שהן יוצרות? - האם שינוי במידת האנרגטיות?, במידת התקפנות?, במידת האומץ והכח לצאת לעולם ולתפקד בו?, במידת המיקוד פנימה, החוצה? במידת האהבה והקבלה העצמית? במידת ההנאה מן החיים? וכו' אשמח לקבל תשובה (סליחה על אורך המכתב...)

דר' הידש , שלום ! אובחנה אצלי לפני מספר חודשים מאניה דיפרסיה בעקבות אפיזודה מאנית והיסטוריה של תנודות קיצוניות ברגשות. כרגע מטופלת תרופתית ומרגישה מאוזנת. (וזה מה שחושבים כל הקרובים אלי ... ) יש לי כרגע בעיה מסוימת - אני קצת מבולבלת מכל מה שעבר עלי. עד ל"אפיזודה" ולקבלת האבחון די סמכתי על עצמי , ידעתי בנחישות מה אני רוצה , הקשבתי תמיד ל"קול הפנימי שלי" , ובכלל היו לי המון מטרות , המון רעיונות , המון יעדים שאני רוצה להגשים .... ועכשיו - בהשפעת התרופות והפחד ממה שקרה (איכשהו אני איבדתי את השפיות ... ) אני פתאום לא רוצה כלום , או ליתר דיוק הרבה דברים לא חשובים כמו פעם ... אני כבר לא בטוחה שמה שרציתי אז אני רוצה עכשיו ... . בקיצור. לא יודעת . אני גם כבר לא ממש סומכת על הרגשות , בקיצור - מה עושים. איך יוצאים מזה. הרי אי אפשר לחיות לחלוטין בלי מטרות .... ( האדם מחפש משמעות ...) עוד מישהו הרגיש את הדברים האלה פעם אחרי מאניה ? יש כתבות / ספרים על איך מסתדרים עם זה שאתה פתאום בן-אדם קצת אחר (כנראה בגלל התרופות ) ? זהו. אודה לתשובתך , ( סליחה שיצא כזה ארוך....)

הי מאנית, האמת שגם אני מרגישה ככה ואני לא יודעת מה עובר עליי. אני לא מרגישה דיכאון אם כי חוסר עניין בכל. אין לי רצונות, תשוקות, תאוות לכלום. המטרות שהיו קודם כבר לא נראות אותו דבר ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני מעדיפה עבודה ושינה על פני שאר הדברים ורוצה די לשכוח ממה שהיה, מעורבב עם געגועים למאניה...... הפסקתי את הטיפול התרופתי (אני לא רוצה מייצבים, לקחתי רק ריספרדל וקלונקס), אך עדיין התחושות האלה מחזיקות שבועות ארוכים ואני לא ממש יודעת איך להגיב לזה....

התופעה מוכרת ולא תמיד סימפטית. עלולים להיות מספר מצבים ולפי מכתבך איני יכול לקבוע מה נכון אצלך. לעתים אחר מצב פסיכוטי ישנה הרגשה של ריקנות, מצב הנקרא גם דיכאון אחר פסיכוזה למרות שהריקנות בולטת יותר מאשר מצב הרוח הפסימי. אפשרות שניה שתמיד היית קצת בפעילות יתר עם הרבה רעיונות ומרץ ולמעשה זה חלק מההפרעה הביפולרית למרות שהמידה הייתה הרבה יותר מתונה ממאניה. לכן את שואלת בצדק מי את? אפשרות נוספת היא שקיים מרכיב של דיכאון מההפרעה הבי-פולרית ואחרי המאניה בא דיכאון. האפשרות החשובה ביותר היא ההסתגלות לעובדה שישנה מחלה, הפגיעה בדמוי ובביטחון העצמה, ובמיוחד שקיימת מחלה אשר פוגעת בשיפוט ובמצב הרוח והשאלה מי אני באמת? היא מאוד במקום. בדרך כלל כדי לענות על השאלה כדאי ללכת לפסיכותרפיה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ! איבחנו אצלי מאניה דיפרסיה. רציתי לדעת - אלו ספרים מומלצים לקריאה ( ע"י אנשי מקצוע ) בנושא - התמודדות עם מאניה דיפרסיה, סיפורים של אנשים שחיים עם התופעה ה"נחמדה" הזו. האם ישנם עוד ספרים מלבד - "נפש לא שקטה" ? אם אין כאלה בעברית / מתורגמים אז בלית - ברירה אפילו ספרים באנגלית... תודה מראש ....

שלום, מניה דפרסיה זו הגדרה פסיכאטרית. באנגלית זה מכונה בי פולאר דיס אורדר. החולה נע בין הקטבים של או דיכאון או מצב רוח אופרי. שמח ומאושר. במצב מאני פסיכוטי מאשפזים את האדם בבית חולים לחולי נפש-פסיכיאטרי.הוא מסוכן לעצמו חושב למשל שהוא ציפור וקופץ מבניין. ספרים מומלצים: "סערת נפש" ד"ר יורם יובל, בספר תאור מדהים של רב בארצות הברית שחולה במניה דפרסיה. "פרוזק" בסוף הספר, תאור התדירות של התקפים המאנים, ספירלה- זמן ההפוגה בין ההתקפים הולך ומתקצר "בכו למענם" שרה בן דור, סיפורה הכואב שם אם לבן חולה סכיזופרניה. "הרפיה עצמית" ד"ר ברוך אליצור ליתיום תרופה למחלת המניה דפרסיה הרחבה נביא מחר מיכל מיכל

בנושא הפרעה דו-קוטבית (מניה דפרסיה), קיים ספרון בעברית, שנכתב ע"י פרופ' אברהם ויצמן (פסיכיאטר), בהוצאת האוניברסיטה המשודרת. תבררי בחנויות או בהוצאה לאור.

ספר הפרעה דו-קוטבית/דויד ג' מיקלוביץ. קיים בחנות סטימצקי. ובצומת ספרים. מיכל

אבקש חוות דעתך המלומדת האם התרופה טופמקס המיועדת לחולי אפילפסיה וניתנת כיום לאנשים עם עודף משקל , האם יש לה תופעות לוואי ומהן התופעות ? באיזו דרך ניתן להשיג את התרופה והאם היא מתאימה לעודף משקל בינוני 15 ק"ג ? תודה על תשובתך

לעדי באופן עקרוני נראה שמתאימה. על התרופה תוכל לקרוא בכל אינדקס תרופות עם כל תופעות הלוואי שלה, בנוסף תוכל לדבר עם רופא המשפחה שיכול לרשום את התרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

לדר הידש שלום רב אני סובל מאו סי די ומטופל הייתי רוצה לדעת תחת איזה הגדרה מאפיינים או סי די האם זה נכנס תחת הגדה של מחלת נפש?

לחיים OCD שייכת לקבוצת הפרעות החרדה ולכן אינה שייכת לקבוצת ההפרעות הפסיכוטיות שבדרך כלל נקראות גם מחלות נפש. מחלת נפש היא מושג עממי ולכן אינו מדוייק אבל בדרך כלל מתכוונים להפרעות הפסיכוטיות. כל טוב דר' גיורא הידש

הייתי רוצה בקשה לדעת מה ההבדל בגמילה מכדורים נוגדי דיכאון בין לדוגמא לקחת חצי כדור פעם בשלושה ימים ובין לקחת רבע כדור כל יום מה עדיף? בתודה עינת

לעינת תלוי איזו תרופה בדיוק. ברוב התרופות חשוב לקחת כל יום כיוון שאחרת יופיעו סמני החסר בימים שאינך נוטלת. כל טוב דר' גיורא הידש

מדובר על ציפראמיל

שלום רב, התחלתי לקחת מובומיד 150 מ"ג אבל אחרי 3 ימים הייתי עצבני מדי ולכן ירדתי ל-75 מ"ג ועכשיו אחרי שבוע שאני על המינון ה"נמוך" הזה אני עדיין מרגיש עצבני. האם יכול להיות שזו תופעת לוואי שתעבור? (זה הגיוני? אחרי שבוע וחצי לא להתרגל עדיין לתרופה?)

לרז בהחלט יתכן שאחרי שבוע וחצי עדיין אין הסתגלות לתרופה. יחד עם זאת המובמיד היא תרופה "עדינה" ולכן יתכן שהאי שקט אינו קשור למובמיד . כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, במהלך שירותי הצבאי, שהסתיים לפני כארבע שנים, עברתי טיפול פסיכיאטרי של כחצי שנה, במקביל לטיפול פסיכולוגי שארך כשנה וחצי, שיזמתי אני. הטיפול הפסיכולוגי התמקד בבעיות אישיות (בבית, מול ההורים, היעדר חברה, וכיו"ב) - כמו גם ביחסים עם המפקדים, התמודדות עם השירות הצבאי, ולעיתים אף כוונות ושאיפות לעתיד. בשלב מסוים, שבו הרגשת הדכדוך שלי העיקה עלי (כך נאמר . . . כי לא מדובר בדיכאון אלא ב"דכדוך"), הסכמתי להצעתו של הפסיכולוג להיבדק על ידי פסיכיאטר צבאי . . . ולא היה לי מושג מה אני עושה. כאילו קיבלתי מעין הזדמנות שניה מן השמיים לנהוג בחכמה - קבע הפסיכיאטר כי אין כל צורך בטיפול תרופתי, וכי עלי להמשיך את הטיפול הפסיכולוגי כרגיל ("לא דיכאוני, לא פסיכוטי, מרגיש טוב . . .") - אפילו התעניין אם בדקתי אופציה של העלאת פרופיל. יצאתי משם, מצד אחד מאוכזב - כי הרי באמת הרגשתי לא כ"כ טוב במהלך השירות, והוא לא פתר את הבעיה, ומצד שני - נשמתי לרווחה, שלא נדרשתי לתרופות כאלה בשלב הזה. בפעם הבאה שנשלחתי אליו, כעבור חודש, האבחנות היו בדיוק אותן אבחנות, אלא שהפעם, הוא קבע עם חיוך - "בוא ננסה תרופה קלה יחסית, ונראה איך זה משפיע עליך". אז ניסינו. חצי שנה, עם מעקב חודשי של פסיכיאטר אחר, בלי שום תוצאות, ושום משמעות. ממש כאילו לקחתי כדור אקמול כל בוקר - כשהראש לא כואב. סתם. ובכל חודש, אותה פגישה של 10 דקות, ואפילו פחות, "מה שלומך ? כרגיל ? אהה . . . אהה . . . הבנתי. אז אנחנו כמובן נמשיך עם התרופה, ונעקוב. תרגיש טוב". בשלב מסוים התעוררתי והבנתי שאני מבצע על עצמי ניסויים מיותרים לחלוטין וחסרי אחריות, ולכן ביקשתי להפסיק את הטיפול. גם אם התרופה הזאת לא נכללת ברשימת התרופות הפסיכיאטריות שגורמות נזק משמעותי לגוף - הרי שכל תרופה שנלקחת בקביעות גורמת איזשהו נזק לגוף בטווח הארוך, והכל עניין של מידתיות ושל איזון. וכאן לא היה איזון : הטיפול לא הועיל לי, אבל הנזק נגרם, גם בתדמית האישית, בהרגשה הכללית, ובחשש מפני ההשלכות של תיעוד הטיפול הזה. בסופו של דבר, הצלחתי להביא להפסקת הטיפול. אני רוצה לומר לך, שכעת, ארבע שנים אחרי השחרור - הטיפול הזה מורגש מאוד. הדימוי העצמי של "טופלתי פעם אצל פסיכיאטר" - שוקע בהדרגה, וצף רק לעיתים רחוקות (פעם בחודש בערך), בעקבות עוד כתבה של עיתונאי שנון, או אזכור של הנושא בדיאלוג או רב שיח עם חברים. אבל ההשלכות המעשיות של הטיפול - קיימות כל הזמן : נפסלתי מלהיקלט בשתי חברות פיננסיות, אחרי ראיון אצל הקב"ט. אתה לא יודע כמה זה מתסכל, לעבור יום מיונים שלם בהצלחה, כשאתה מגיע עם ביטחון עצמי שגייסת משום מקום במיוחד עבור היום הזה - נשאר אחרון במיונים, עובר ראיון עם מנהל כוח אדם שמאחל לך הצלחה בתפקיד, מסביר לך כבר על הימים, והשעות, והשכר והתנאים , "ורק בוא תשוחח עם הקב"ט שלנו שיראה שהכל בסדר" . . . אז שוחחתי. ולא הכל בסדר, הכל לא בסדר. "אנחנו כבר נתקשר אליך אם זה רלוונטי". נגמר. שום עבר פלילי, שום קשר לגורם עוין או בעייתי, שום חוב כספי או כל דבר אחר - זך כבדולח. ובום : "האם טופלת בעבר על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר ?". ואני אומר שכן, וקובר את הראיון הזה. הבעיה העיקרית שבגינה אני פונה אליך, היא שאני חי במצב בלתי אפשרי מאז הטיפול ההוא : אני חי בשקר. הסודיות הרפואית היא בדיחה עצובה : כמעט בכל פרוצדורה שאני מנסה לבצע בחיים שלי - רישיון, לימודים, מכון כושר, מציאת עבודה - אני נדרש לוותר עליה, או לחילופין - להצהיר תחת שבועה / פוליגרף / חתימה - על העבר הרפואי שלי. אז מה עשינו בכך ? הרי החשש הוא לא ששושנה מרחוב החצילים בבאר שבע תדע על הטיפול שעברתי. שתדע. החשש הוא בדיוק מן הגופים האלה, הממשלתיים והלא ממשלתיים - שהידיעה על הטיפול מביאה אותם לקבל החלטות גורפות כל כך, ולהציב לי עוד ועוד תמרורי אין כניסה. אז כששואלים אם יש בעברי טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, תמיד הבחירה היא בין : לומר אמת, ולקוות שיעריכו אותה ויקבלו אותי בכל זאת (אף פעם לא עובד, פשוט אף פעם) ; לשקר - ולקוות שלא יעלו על זה (לא ניסיתי) ; או . . . לוותר. פשוט לוותר. על הרישיון, על מקומות עבודה בחברות פיננסיות, חברות אבטחה, וחברות הייטק, ואפילו על אימונים ברשת מכוני כושר גדולה שמתעקשת לשאול "האם טופלת בעבר על ידי פסיכיאטר ?", ומזהירה אותך למטה שחובת דיווח אמת עבורה חלה על פי חוק, "למען בריאותך". אני מניח שזאת לא הפלטפורמה המתאימה לשאול אותך למה למען השם בשאלון רפואי שואלים תמיד ובצדק "האם סבלת בעבר מ - X", ולא "האם טופלת בעבר על ידי מומחה ל - X" - ואילו כשמדובר על בריאות הנפש, פוסלים לא את הסובלים, אלא דווקא את אלה שטופלו ("האם טופלת בעבר על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר"). מה, עדיף לסבול מקשיים מנטליים ולא להיות מטופל, מאשר כן להיות תחת בקרה ? מה עדיף לאותו גוף שבודק את זה ? אני גם מניח שזה לא המקום המתאים לשאול אותך למה בכלל טיפול פסיכיאטרי שהיה בעבר (עברו יותר מארבע שנים . . .) - רלוונטי כיום, כשלפניהם יושב בחור עם ראש על הכתפיים, שמשדר אמינות וביטחון עצמי, ושאפשר באופן יזום לבדוק לעומק את מה שהוא משדר, באמצעות איש מקצוע. המצחיק הוא, שדווקא במקומות כמו השב"כ ושירותי הביטחון האחרים - אני יודע שכשיש עבר בעייתי על רקע נפשי, הולכים ובודקים לעומק אצל המטפל - האם ניתן בכל זאת לקבל את אותו מועמד, ביחס למצבו הנוכחי, ולנושאים שבהם עסק הטיפול. דווקא שם, מועמד שנמצא מתאים עפ"י כישוריו - לא נוהגים לוותר עליו כל כך בקלות. ואילו בחברות האזרחיות, הבטחוניות והפיננסיות, פשוט פוסלים על הסף וממתינים למועמד הבא. שלא לדבר על משרד הרישוי, משרד הפנים, וכיוצא באלה. כמו שאתה מבין, למרות שהדברים מנוסחים באופן די לוגי, הם יותר מגיעים מהרגש, כי זה לא נושא שאדם רגיל יושב ומתעמק בו יותר מדי (למה לו . . .). אני מתעמק כי אני באמת, אבל באמת, לא מבין למה על רקע טיפול שהיה ונגמר - ובכלל לא היה צריך להיות - אני נעצר ונחסם בכל מקום. כפיתרונות פוטנציאליים, חשבתי על לעזוב את הארץ, ולהתחיל חיים חדשים במדינה אחרת, אלא שאפילו פה אני נתקל בבעיה : בשאלון הרפואי של רשויות ההגירה, שואלים "האם אתה סובל מבעיות נפשיות" (אפשר להשיב בשלילה), ואז . . . "האם עברת אי פעם טיפול או אבחון אצל פסיכיאטר ?" - כאן כבר אין ברירה. זה שוב להשיב בחיוב, וללכת לפסיכיאטר אזרחי שיוציא חוו"ד חיובית, ולהגיע עם כל המסמכים למדינה החדשה, ולהמשיך להיגרר עם כל המגבלות שנגרמות כתוצאה מזה. ממש נמאס . . . למה זה ? . . . ומה אפשר לעשות לגבי זה ? לשקר ? להמשיך לומר אמת כמו אדיוט ולמחוק את הזהות העצמית שלי ? לוותר מראש על כל דבר שהחיים מציעים לי ? תודה רבה על עצם הקריאה, אורן

הי אורן, קראתי, וקראתי בצער. הזדהיתי. אומר לך מהו הפתרון שלי - שהוא נר לרגלי: לא ללכת מראש למקומות שבהם אתה יודע שתידרש לתת דין וחשבון על מצבך הרפואי. יש מקומות שמסתפקים בחוו"ד רופא מטפל, מדובר באישור פשוט של רופא משפחה שבו כתוב: "אין מניעה שהנ"ל יעבוד ב-------". מה שאני אומרת, הוא שאל תלך למקומות שאתה יודע שבהם עברך הרפואי עלול להיות לך למכשול. כך אני נוהגת. כבר נמלטתי פעם או פעמיים מכאלה, והאמן לי - החיים זימנו לי הזדמנויות טובות יותר שאינן כרוכות בהיטפלות לדקדוקים רפואיים. על כל פנים, אני מאחלת לך הצלחה בכל דרך שבה תבחר. מחזקת את ידיך, מוטרדת.

לאורן צר לי לשמוע את הדברים כי כידוע דעות קדומות חזקות מכל הגיון. אני מוצא את מקומות האור בדברים שמשרד הביטחון בודק את הדברים לעומק ואז מחליט עניינית, זה גם הניסיון שלי אתם כאשר באים לשאול אותי על מטופלים. כמו כן אני יודע שלגבי רישיון נהיגה וגם נשק לא צריכה להיות בעיה חריגה, במקרים של ספק כמו אצלך (היית בעבר) נשלחים לבדיקה אצל פסיכיאטר והוא מחליט לבגבי הרשיון. כפי שאתה מתאר את הדברים לא צריכה להיות בעיה עם רישיון נהיגה או נשק. כל טוב דר' גיורא הידש

ריפית את ידי לגמרי. האומנם כשאשתקם מהדיכאון שלי ביום מן הימים, יסגרו לי כל הדלתות בחיים? האומנם אלקה שבעתיים? ומה עם הכישורים הרבים והמודעות העצמית של לטפל ולקחת עצמנו בידיים, בו בזמן שרוב האנשים חולים בנפשם ופשוט לא מטופלים כי אינם ניגשים לאבחנה וטיפול? האומנם מערימים קשיים על אנשים שלוקים בהפרעות חרדה ו/או דיכאון, ללא מחלת נפש פסיכוטית? וללא עבר פלילי וכדומה? ייאשת אותי לגמרי. ומדוע אני מעולם לא נתקלתי בשאלתה המתקילה: האם טופלת בעבר אצל פסיכיאטר או פסיכולוג? בשום הליך פרוצדוריאלי, קל וחומר שלא- בראיון עבודה? ממתי החל הנוהג המתועב הזה לחול? ואם כבר, מדוע אין סעיף שמתחקר את האדם האם אתה סובל מהפרעה/ מחלת נפש כלשהיא. במקום להתמקד באנשים הנירוטים המודעים לעצמם ומטפלים בבעיותיהם למען שיפור במצבם? ולא להתמקד בטיפול בעבר, כי אם בבעיות בהווה? מוטטת אותי כליל. אין לי עתיד? בכוונתי ללמוד בלימודים גבוהים, האם יסתם הגולל על כל חלומותי? בגלל שעברתי ארועים טראגיים וטראומתים והתמוטטתי תקופה מסוימת במהלך החיים וחטפתי דיכאון חמור בעקבות כך?

אני בחור בן 24, מעונין להתחיל טיפול פסיכיאטרי דרך קופ"ח כללית לטיפול בחרדה חברתית מתונה כדי לשפר את איכות החיים. אני מאוד חושש מההשלכות העתידיות ויש לי מס' שאלות: האם הדבר עלול לפגוע ברישיון נהיגה קיים/רשיון לנשק? האם הדבר עלול לפגוע בקבלה למקומות עבודה מסודרים (לא ממשלתיים) לדוגמאת ארגונים גדולים/חברות היי טק? האם יתכנו בעיות בקבלת משכנתא בבנק בעתיד? להבנתי, המידע זורם מהר מאוד דרך הרשויות לביטוח לאומי וכו' ואני חושש... אשמח לדעת את כל המשמעויות/ההשלכות.

בד"כ אנשים עם חרדה חברתית ממשיכים לעשות מילואים, לנהוג ברכב, להחזיק נשק אישי ולעבוד בעבודות מכובדות שכן מדובר בבעיה שאיננה מוגדרת כמחלת נפש או הפרעה חמורה ולמעשה אין השלכות שפוגעות בזכויות שלך. יש כאלה שלא עובדים אבל זה בד"כ בגלל בעיות נפשיות ואישיות שיש להם ולא בגלל הטיפול שקיבלו או הרישום של הטיפול. כאשר מדובר במחלות נפש בד"כ מעסיקים לא מעוניינים להעסיק ואז מי שנמצא בטיפול יכול לקבל קצבת נכות מביטוח לאומי. ההחלטה אם ללכת לטיפול פרטי קשורה להעדפות האישיות של כ"א וכמובן ליכולת לשלם עבור הטיפול. במרפאות ציבוריות קיימת אפשרות של טיפול קבוצתי שהוא כלי מאד חשוב במקרה של חרדה חברתית וקשה למצוא כאלה קבוצות באופן פרטי.

ואם מדובר באמת באבחנה קצת יותר "רצינית", אז הקופ"ח מעבירה את זה הלאה? הם לא דיסקרטיים... נכון? ואם זה דרך רופא פרטי, אסור לו להעביר, נכון?

שלום, מזה שנתיים וחצי אני נוטלת סרוקסאט. לאחרונה התברר כי אין יותר לקבל את הכדור בקופת חולים כללית, וקיבלתי כדור פרוקסטין. בשבוע האחרון החלו לי כאבי גב בחלק התחתון ומאז אני מרותקת לבית שבוע וחצי. דיברתי עם הרופאה שלי ושאלתי אותה האם כאבי הגב יכולים להגרם כתוצאה משינוי בכדור? היא ענתה לי שיכול להיות וביקשה ממני להפסיק את הכדור לשבוע ולראות מה קורה. מה שקורה לי עתה שהכאבים נמשכים ואני מרגישה חולשה מאוד מאוד חזקה. האם זה כתוצאה מהפסקת הכדור באופן מידי ולא בהדרגה. מה גם שאני רוצה להפסיק לחלוטין את הכדורים. מצבי השתפר לחלוטין מאז נטילת התרופה. מה לעשות עכשיו להתחיל לקחת שוב את הכדור ולהפחית בהדרגה את הכדור? אודה לך על תשובתך. אני מרגישה חולשה מאוד מאוד.. ( יש לציין שהתקפף החרדה היה כתוצאה מארוע שעברתי). כתוצאה מהכדור מאוד מאוד השמנתי ואני רוצה לחזור שוב לעצמי. בלי כדורים ורזה יותר..............

קודם כל זה נורא מרגיז שקופת חולים לא מספקת את הכדור הזה ואנו חייבים לפעול לכך. שנית, יש להיגמל בהדרגה כי תופעות הלוואי יכולות להיות שונות ומשונות

לאילנה הפלואוסטין=לסרוקסט לכן קופת החולים קונה תחליף ישראלי ולא את המקור אבל התרופות זהות. איני חושב שכאבי הגב קשורים להחלפת הכדור, בכל מקרה הפסקת כבר את הסרוקסט למשך שבוע, אני ממליץ ליטול עוד כשבוע 1/4 כדור ואז להפסיק את הטיפול לגמרי. כל טוב דר' גיורא הידש

שאלה לד"ר הירש: מה המינון המקסימלי של תרופת ציפראמיל? אם הוא 60 כפי שנראה לי אני מציג את השאלות הבאות: 1. האם מינון של למעלה מ40 מיליגרם הוא בגדר מצב אין ברירה או שמדובר במינון הגיוני. 2. שאלת בור: אם ציפראמיל 40 מיליגרם מועיל רק חלקית, אולי עדיף לעבור לתרופה אחרת כמו סרוקסט, במינון נמוך, במקום להמשיך עם הציפראמיל ולהעלות מינון.

לאלמוני אני מבין שאתה מדבר על דיכאון ולא על הפרעה כפייתית. יש הבדל בין שני הדברים. המינון הרגיל של ציפרמיל הוא כדור אחד של 20 מג' לדיכאון. לעתים אם לא מגיבים לכדור אחד ישנה אפשרות לעלות לשניים ואז יש סיכוי קטן שאולי הדיכאון ישתפר. אני עצמי איני נוהג לעלות במינון הציפרמיל, אם כדור אחד לא עזר כיוון שאינו מתאים למטופל מסויים אני נוהג לעבור לתרופה אחרת. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי ילד בן 10.5 מתחילת דרכו בבית הספר נתקלנו בבעיות התנהגות אלימות והתפרצויות זעם שלו אמנם בזמן האחרון ההתפרצויות דעכו וגם האלימות ירדה אך עדיין הילד לא שקט ואינו מצליח להדביק את הפער הלימודי שנוצר מבחינה שיכלית הוא מתאים לגילו ואף מעל (ע"י איבחון) במיוחד ההתבטאות שלו בעל-פה היא ברמה גבוהה. אני גם רוצה לציין שאני גרושה ויש עוד 2 אחים גדולים ממנו. לאחרונה בשיחה עם היועצת היא המליצה לי על רטלין ההיתי רוצה לקבל חוות דעת האם לתת תרופה זו לבני ?ומה ההשלכות ?

לאלנית איני פסיכיאטר ילדים ונוער ולכן תשובתי חלקית מאוד. ישנן דעות בעד ונגד ריטלין ובנוסף צריך להכיר את הילד ומצבו ולשקול האם ריטלין מתאים לו. נאורולוג או פסיכיאטר ילדים ונוער יחליטו או ימליצו על הריטלין. אוסיף עוד שני דברים. הריטלין אינו טיפול קבוע כך שתמיד אפשר לנסות ולראות מה השפעת הריטלין על אדם או ילד מסויים. אם מנסים מספר פעמים לא נגרם נזק, כך שאם רופא ממליץ אני בדרך כלל ממליץ לנסות. הדבר השני שטיפול תרופתי לבד בדרך כלל אינו מספיק, כדאי להוסיף שיחות כדי לראות את המצוקות של הילד. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני סובלת מחרדה כבר מלפני 3 שנים לפחות עם תופעות גופניות. לקחתי סרוקסט שנתיים וחצי והפסקתי לפני 5 חודשים. כבר כמה חודשים קשה לי לאכול תחושת בחילה וחוסר תיאבון או רצון לאכול, וירדתי במשקל שאין לי. אני שונאת את המצב ורוצה לשאול אם יש משהו שיכול לעזור? הייתי אצל רופא המשפחה כשאמר לי שאין לי כלום, למרות שלא מזמן לקחתי כדורים לכיב בקיבה. תודה מראש

לעדי אני מבין שמהבחינה הגופנית רופא המשפחה קבע שהכל בסדר. אולי כדאי לקבוע פגישה עם הפסיכיאטר המכיר אותך? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, אני בת 28 התחלתי לצאת לא מזמן עם בחור בגילי שאביו אובחן כסכיזופרן פרנואיד, שאלתי היא במידה והיחסים יהפכו רציניים, מה הסיכויים של הבחור לחלות במחלה ומה הסיכויים שהילדים שלנו, במידה ויהיו, יחלו בה. תודה מראש, אני

לגל את צודקת שקיים מרכיב תורשתי בסכיזופרניה. הסיכון לחלות בסכיזופרניה באוכלוסיה הוא 1%, אם למשהו יש קרוב מדרגה ראשונה הסיכויים שלו לחלות הם 10%, הסיכויים של אדם שיש לו קרוב מדרגה שניה שחולה הם כ 4%. כל טוב דר' גיורא הידש