פורום פסיכיאטריה

האם סימני אדמומיות על כפות הידיים וכפות הרגליים עלולות להעיד על פריחה? כבר הלכתי לרופא עור לפני יומיים, ושאלתי אותו בכללי אם יש לי פריחה. לדבריו אין לי פריחה. אני ממשיך לעקוב אחרי סיכון לפריחה כפי שהצעת. אני רואה שעל כפות ידי וכפות רגלי יש לי סימני אדמומיות ואני מרגיש כמו תחושת חום מהם. האם זו עלולה להיות פריחה שממנה עלי להיזהר, או שזו סתם חרדה שלי?

שנית,אם אתה לא חושב שזה חרדה אלה פריחה כדאי שתראה עוד רופא עור לקבלת חו"ד שניה.

לאלעד קשה לקבוע בלי לראות אותך. בכל אופן אם האודם והרגשת החום מתפשטים אז אפשר תמיד וחייבים לפנות לחדר מיון. שבת שלום דר' גיורא הידש

האם מישהו מכם עבר טיפול פסיכולוגי בשיחות בתדירות של 3 פעמים בשבוע? מי מחליט על המינון?

שלום עירית, אני מניחה שאת מדברת על עצמך ועל הגדלת תדירות הפגישות. כך התייחסתי לדברים בתגובתי. את המינון הנכון אתם מוצאים ביחד בטיפול עצמו. אם את יכולה לעמוד בזה ויש לך משאבים חומריים ונפשיים לצורך העניין, אז ממשיכים. אם המטפל הציע זאת, סימן שהוא שקל את הנושא לעומק והוא חושב שתדירות כזו עשויה להיטיב עימך. לפעמים מוסיפים טיפול תרופתי שכמוהו כפגישות נוספות. זה באמת תלוי במקרה, במצב ובמשאבים שיש לך. שווה לך לדון בנושא עם המטפל. זו צריכה להיות החלטה משותפת של שניכם יחדיו. בכל מקרה, אי אפשר לדעת מראש מה תהיינה התוצאות עד שלא מנסים... לדעתי, השאלה היא באמת אם הצעה כזו להעלאת המינון מעוררת אצלך מחשבות של חרדה למינהן. כלומר, חרדות מסוגים שונים (אצלי היו הרבה כאלה). חשוב לכם לבדוק ביחד איך את מפרשת את הרעיון הזה. כנראה שלא סתם שאלת כאן את השאלה:) את כל אלו בוודאי חשוב להביא לשיחות. בהצלחה!

כנראה שהבנתי לא נכון. קראתי את ההודעה שלמטה וכנראה שגם היא שלך, ואם אני מקשרת נכון בין השתיים את מדברת על הגדלת תדירות הפגישות בשביל הבת שלך, ונראה לי שאת כועסת כי את זו שצריכה לשלם יותר (או משהו דומה) אבל לא בדיוק מספרים לך למה. קשה לדעת ואני רק מנחשת, כי לא סיפרת בדיוק. אולי תוכלי להבהיר יותר, זה יעזור.

בפסיכואנליזה מדובר על 3-5 פעמים בשבוע. בפסיכותרפיה דינמית פעם-פעמיים בשבוע. בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי זה יכול להיות גם פעם בשבועיים או פעם בחודש. יש לציין שכיום פסיכותרפיה איננו טיפול נפוץ ומקובל בפסיכיאטריה ורוב הפסיכיאטרים לא עוסקים בכך (למרות שרובם לומדים את הנושא). הנושאים שמטופלים במסגרת פסיכותרפיה אינם שייכים בהכרח לתחום בריאות הנפש.

הי עירית, אני הייתי מנחשת שזה קשור למצב המטופל. בימים שהתחלתי את הטיפול הלכתי פעם בשבוע, במצבים בהם הרגשתי רע מאוד אז הוספתי פגישה נוספת - ובמצבי חירום קרה שראיתי אותו שלוש פעמים בשבוע ולכן מאוד תלוי במטופל, במצבו הנפשי, ולצערי גם במצבו הכלכלי.. עשי את השיקולים ובדקי עם עצמך אם זה נראה לך. אפשר תמיד ואפילו רצוי לדבר בישירות ופתיחות עם הפסיכולוג ולהבין ממנו מדוע יש צורך לדעתו לשלוש פגישות בשבוע. בהצלחה..

בתי בת 25 ועברה דיכאון והתקף פביכוטי מזה שנה היא מטופלת אצל פסיכיאטרית וכן אצל פסיכולוגית בשיחות. האם יתכן שהפסיכולוגית לא משתפת אותנו ולו בכלום ממה שעובר על הבת כיון שהיא מעל גיל 18. האם המשפחה והפביכולוגית לא צריכים לחבור יחד למשימה לעודד ולהקל? האם זה נהוג שאם המטופל הוא מעל 18 אז הורים לא מעורבים? או שמא אנחנו צריכים לדרוש מהפסיכולוגית דיווח מינימלי ולהביע את אי שביעות רצוננו.

לביתך החולה יש אותן זכויות הנוגעות לטיפול הרפואי שהיא מקבלתכמו לכל חולה אחר,הפסיכולוגית והפסיכיאטרית מחוייבות לחיסיון רפואי (הדבר משתנה לדעתי רק במידה ויש לה אפוטרופוס). כדאי לבקש מהבת אולי לקיים פגישה עם הרופאה או הפסיכולוגית כדי להתעניין במצבה ובשיפור מצבה ולא להתייחס כאילו היא לא זכאית לפרטיות. מה את היית מרגישה אם מישהו היה רוצה לפלוש לך ככה לחיים?

לעירית אכן הבת קובעת את מה שתדעו ועד כמה שתהיו שותפים. אם הבת אינה מסכימה אז הפסיכולוגית והפסיכיאטרית מחויבים לסודיות ואסור להם לשתף אותכם. כמובן שאם הבת מסכימה אז אפשר לקבוע פגישה משותפת ולקבל אינפורמציה. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום האם הדופמין שבמוח משפיע, על מי שסובל מסכיזופרניה, על יחסים עם המין השני? כמו: משיכה מוגברת... התנהגות לא מוסרית.... או שזה פונקציה של מבנה אישיות? במילים אחרות: עד כמה התנהגות מינית לא הולמת קשורה במחלה ועד כמה היא קשורה באדם עצמו? נינה

לנינה נדמה לי שמאחורי השאלה הכללית מסתתרת שאלה יותר ספציפית לגבי אדם מסויים. כמובן שכאשר הסכיזופרניה פעילה, כלומר מצב פסיכוטי עלולים להיות התנהגויות לא ראויות, וכך גם האישיות של האדם, שאותה ניתן לבחון לפני התחלת הסכיזופרניה חשובה. כמו שקורה הרבה פעמים בחיים שתי האפשרויות עלולות להיות נכונות. יחד עם זאת חייבים להפריד ולנסות לתת תשובה מה נכון אצל אדם מסויים כי ההבדל בין שני המצבים מאוד גדול. אם מדובר על אישיות עם התנהגות חריגה אז כמובן שעדיף להתרחק מהאדם. אם מדובר בתוצאה של מחלת הסכיזופרניה, הרי אם תהיה יציבות ושליטה על המחלה אז גם ההתנהגות החריגה תירגע. בקיצור במקום תשובה כללית צריך לתאר יותר את האדם המסויים שאת מדברת עליו. אולי ללכת ביחד לרופא המכיר אותו? שבת שלום דר' גיורא הידש

התחלתי לנטול לוסטרל לפני מספר ימים. אין לי את תופעות הלוואי המצוינת בברוז'ור אבל לעתים אני חש גירוד (מעין נמלים על היד והרגל). האם זה משהו שעליי לדאוג בגללו?

לשי תופעות לוואי עלולות להיות בודאי שאינן מופיעות אצל כל אחד, ורבים נוטלים לוסטרל ללא כל תופעות לוואי. אם הבנתי נכון מדובר בתופעה של גירוד מדי פעם לזמן קצר מאוד, כך שאין לכך שום משמעות. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום , רציתי לדעת האם יש קשר בין מצב נפשי דכאוני להופעת מחלת הסרטן בכלל, וסרטן בלוטת התריס בפרט. האם יש מחקרים שנעשו בתחום? תודה, גלי.

כשמדובר בחלה קשה נהוג לא לאבחן הפרעה כעומדת בפני עצמה, אלא בודקים קודם אם ההפרעה היא תוצאה של המצב הגופני או של הטיפול התרופתי - ריאקציה למצב שלא מפתיע שמישהו יחטוף בו דיכאון. לפעמים תרופות יכולות לגרום פסיכוזה, מחשבות רדיפה, מאניה- אבל אל מדובר בהפרעה אלא במצב שנגרם בגלל התרופות. מה גם שהפרעות בבלוטת התריס גם אם אין סרטן, יכולות לגרום לסימפטומים דיכאוניים שהם לא נפשיים במקורם, אלא תוצאה של ההפרעה האנדוקרינית.

האם מצב נפשי דכאוני יכול לגרום לסרטן בכלל, וסרטן בבלוטת התריס בפרט?

שלום, אני אובחנתי כסכיזופרן פרנואיד, העליתי וירדתי קצת יותר מ-148 ק"ג בגלל התרופות רציתי לדעת איזה ניתוח קיים בשביל הקטנת פתמוט מכיוון שהם מאוד התנפחו לי מאז שהשמנתי כיום אני שוקל 90 ק"ג ומרוצה מאורח חיי ומתעמל בחדר כושר, פיתוח גוף ואירובי תודה

שלום, אני מאמין שישנו ניתוח מהסוג הזה אבל בודאי שתצטרך לשאול רופא פלסטיקאי. דרך אגב, גאודון היא התרופה היחידה מבין התרופות מהדור החדש שאינה גורמת לעליה בתיאבון ובמשקל. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום ד'ר, מהו כדור SOS ? לראשונה שמעתי על זה היום, כאשר אמרו לי שבני המאובחן כמפגר עם קוים אוטיסטיים ,"השתולל"בפנימיה בה הוא נמצא ונתנו לו כדור SOS. ומה השפעתו? לכמה זמן ? מה תופעות הלואי שלו?והאם כדור זה מוריד רמת אפנוטין בדם? האם יש עוד כדורי הרגעה אחרים המורידים רמת אפנוטין (תרופה לאפילפסיה) בדם?

שלום רב אני מבקש לקבל מידע אודות לימיטיל. האם ישנה השפעה מייטיבה במצבי דחק?האם ניתן להשיגו בארץ? טני מאוד מודה על התשובה ר

שלום, SOS אינו שם של כדור. מדובר בתרופה הרשומה בתיק של הבן שצריך לתת אותה במצב חרום כמו במצב שהוא משתולל, כך ש SOS היא תרופה לפי הצורך שניתן לתת גם ללא אישור מרופא לפי הצורך. הרופא נתן אישור מוקדם לכך. כמובן שאצל כל אחד התרופה הנתנת כ SOS יכולה להיות תרופה אחרת, בדרך כלל נותנים תרופות הרגעה. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש אני סובלת מ ocd שנים רבות. לאחרונה התחלתי להתעניין בלימודי הסבה לסיעוד. בטופס ההרשמה עלי לציין האם אני סובלת ממחלת נפש שעלולה לסכן או לפגום במקצוע הסיעוד. רציתי לשאול אותך, האם לדעתך עלי לציין שאני סובלת מ ocd? האם זה עלול להוות בעיה? ככל הידוע לי ocd מוגדר כהפרעת נפש ולא כמחלת נפש תודה מלי.

לדעתי עלייך לציין זאת בטופס ההרשמה. OCD היא אכן הפרעה ולא מחלה. בקשר לקבלתך ללימודים בעקבות ההפרעה הרי זה תלוי עד מה חומרת ההפרעה ועד כמה היא מפריעה לך בתפקוד היום יומי.

בפסיכיאטריה כל האבחנות הן הפרעות ולא מחלות כי לא ניתן להוכיח את קיומן מבחינה ביולוגית. במקצוע סיעוד יש צורך ברישוי ממשרד הבריאות (בדומה לפסיכולוגים, רופאים ורוקחים). אם תכתבי שיש לך מחלת נפש אז תצטרכי לעמוד בפני וועדה מיוחדת שהם יבדקו את הכשירות שלך לעסוק בתחום.

למלי OCD שייכת לקבוצת הפרעות החרדה ואינה מוגדרת כמחלת נפש. האנשים הסובלים מ OCD בדרך כלל מסודרים מאוד ועם מצפון מפותח כך שעל פניו מתאים מאוד למקצוע הסיעוד. אבל כמובן שתלוי מאוד בחומרת ההפרעה, אם את חוזרת ועושה דברים פעמים רבות עד כדי הפרעה לתפקוד או שהחרדה כל כך גדולה שאינך מסוגלת לעשות דברים אז כמובן שזו מגבלה רצינית. את עדיין לא התקבלת, לצערי אני חושב שיעדיפו מועמדת שאין לה הפרעת חרדה על פני מועמדת עם הפרעת חרדה אפילו אם השניה מוכשרת יותר.... בהצלחה דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום רב! ראשית, תודה על המלצת הסרט - ניצוצות. ראיתי 3 פעמים ונהנתי מאוד. מזה זמן רב שאני מעוניין לדעת כמה סוגי סכיזופרניה יש? ומהם הנפוצים ביותר? פעם שמעתי שיש כ-200 סוגי סכיזופרניה האם זה נכון? תודה מראש, מוטי.

למוטי בספרות הרפואית ישנם מספר סוגים - סכיזופרניה לא מאורגנת, פרנואידית, רסידואלית, בלתי ספציפית ופעם הייתה גם סכיזופרניה "פשוטה" שכיום נקראת הפרעת אישיות סכיזואידית, סכיזופרניה בלתי מובחנת-לא ספציפית. כמו כן יש את הקבוצה של הפרעות סכיזואפקסטיביות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אם אדם פשוט יקח נוגדי דיכאון במינון גבוהה הוא יכנס למאניה.... אם אותו אדם יקח נוגדי פסיכוזה במינון גבוהה הוא יתרוקן ממחשבות , יהיה עייף ומדוכא. אבל מה יקרה לאדם אשר יקח מייצבי מצב רוח במינון גבוהה - דפלפט לדוגמא? (במינון 1000 מ"ג נגיד...)

לצדוק לשמחתי אין עבודות מחקריות בנושא. בכל אופן מי שלוקח תרופה נוגדת דיכאון ללא צורך לא נכנס למאניה, ומי שלוקח תרופות נוגדות פסיכוזה ללא צורך לא מתרוקן ממחשבות. בכל אופן המייצבים הם תרופות שחולי האפילפסיה נוטלים ולעתים במינונים גבוהים. לא ראיתי עבודות שמציינות שיש אצלם שינויים רגשיים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, הפסיכיאטרית שלי נתנה לי מרשם לפרוזק, אותו רכשתי אתמול (שמיוצר באנגליה ע"י חברת אלי לילי). בבית מרקחת הראשון היה להם רק את התחליף של חברת טבע שנקרא פלוטין. ההבדל במחיר הוא משמעותי, הפרוזק עולה יותר מפי 2. לכן רציתי לשאול האם יש הבדל ביניהם וזה משנה איזה מיהם אקח? אולי בגלל שהמוצר של טבע יותר טרי בשוק אז יש עדיין סיכון שיתגלו בו בעיות? ואם לא אז האם אוכל לעבור חודש הבא ישירות למוצר של טבע בלי שיהיו תגובות בין-תרופתיות? בתודה מראש!

לאור על הנייר שתי התרופות זהות ובשתיהן יש את אותו החומר הפעיל. הפרוזק היא התרופה המקורית ופלוטין הוא אותו החומר הביולוגי אבל תוצרת הארץ-טבע. כך שאת תחליטי לפי הרגשתך והיכולת הכלכלית. מהבחינה הרפואית שתי התרופות צריכות להיות זהות. כל טוב דר' גיורא הידש

אימא דשלי סובלת מסכיזופרניה כיום היא יציבה אך, הבעייה איתה שהיא כל הזמן משקרת ואני אף פעם לא יודעת אם זה נכון או לא. לי היא אומרת שהיא לא לוקחת את התרופות כי סתם נותנים לה ולמטפלת אומרת שהיא לוקחת.ואני ממש מודאגת?

אולי כדאי להציע לה לקחת את התרופות בנוכחותך? לא בטוח שהיא תסכים כי יתכן ותראה בכך הבעת חוסר אמון או חשדנות . לדעתי כדאי לשכנע אותה בכל זאת שלקיחת התרופות תהיה כשמישהו נוכח יחד איתה.

למירב אם מדובר על ספקות לגבי נטילת התרופות חשוב שהיא תיקח אותן. לכן צריך למצוא דרך להיות בטוחים בכך, לדעתי גם המטפלת לא מספיק מהיימנה. ישנה אפשרות שאדם מהיימן יהיה נוכח או שלפחות חלק מהתרופות היא תיטול בזריקה המחזיקה חודש ימים, כך אנחנו בטוחים שלפחות חלק בטוח שנלקח. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום נראה לכם שאפשר להתמכר לטיפול פסיכותרפי? תודה, אריאלה

לא ברור למה את שואלת ולמה את קוראת לזה התמכרות. לדעתי אפשר להתמכר בשלה הראשון של הטיפול להרגשה הטובה כי מטפל זו פונקציה חדשה לגמרי בחיים. זה לא הורה, לא חבר , לא מאהב - אבל לעיתים זה מרגיש כאילו הוא הכל. הוא יודע הכל עלינו ועדיין נותן לנו הרגשה של חום אהבה וקבלה ולזה אפשר להתמכר בהתחלה... אחר כך כבר עוברים עוד שלב שמתגברים גם עליו והטיפול נהיה עוזר ולא רק נעים (וממכר). ובסופו של דבר יש הרגשה שהגיע זמן לסיים(וכן, זה יכול לקחת שנים..) לגבי תהליך הטיפול - מה רע בהתמכרות לטפל בעצמינו עד שאנחנו מרגישים ממש ממש הרבה יותר טוב..?

לאריאלה אני מכירה את ההרגשה הזאת של ההתמכרות... לפעמים זה כל כך נעים להיות מטופל שנראה שאף פעם לא נרצה שזה יגמר. וגם יש את הנושא הזה של התלות, והפחד שלא נסתדר בלי הטיפול. ולתלות יש קונוטציה שלילית, למרות שתלות מיטיבה היא דבר מאד מצמיח ומגדל. המטפלת שלי אמרה לי תמיד שהיא לא מפחדת מתלות, תלות במובן החיובי. ואז התחלנו לדבר במונחים של התמסרות. אני דמיתי את הטיפול לערסל, בו אפשר לנוח ולהרגיש מוחזקת ומוגנת, עטופה בהגנה, כמו תינוק בידיים של אמא שלו. אבל כמו שתינוק גדל, גם בטיפול גדלים, ומה שמתאים לשלב מסויים בטיפול, כבר לא מתאים להמשך. באיזה שהוא שלב הערסל הזה נהיה לי צפוף ולא נוח. רציתי לצאת לעולם, לנסות בלי, ללכת קדימה. הפחד שעלה היה פחות איך אסתדר בלעדיה, ויותר- הכאב לאבד קשר עם אדם כל כך קרוב לליבי. אני עומדת לקראת סיום ההתמכרות הזו שלי. הרגשות הם כמובן מעורבים. אבל יש תחושה חזקה יותר של עצמאות וגדילה, שהיא מתוקה, לצד הכאב והפחד מהלא נודע. האם המתכרתי? כן, בתקופות מסויימות כל מה שחיכיתי לו היו הפגישות האלה איתה. כתבתי לה מכתבים, פינטזתי עליה, על חייה הפרטיים, על שנהפך לחברות, כל מיני. במשך הזמן ההתמכרות קצת הוקלה. התחלתי לראות בה אדם שלם, ולא רק מטפלת אידיאלית שכזו. ההתאהבות הוחלפה אולי באהבה יותר מאוזנת. להישאר בטיפול כאב לי. החלטתי לעזוב. במילים אחרות, תני לעצמך להתמכר. אל תדאגי, זה לא לנצח. ותראי שזה יהיה לך כדאי ויתרום לך לשינוי עמוק בחיים. כי לדעתי קשר כזה עמוק ומשמעותי עם אדם מיטיב יכול להביא לשינוי ולהקלה גדולה בסבל שלנו בחיים. בהצלחה, תמי.

שילוב בעייתי או שאפשר להמשיך ולשתות משקאות המכילים קפאין גם תחת ההשפעה של הריטלין?

שלום, לא מוכר לי אסור לשתיה של קפה עם ריטלין, ברור ששני החומרים מעוררים אז אם אתה מגיע למצב של HIGH כדאי להפסיק את אחד מהם וקודם כל להפסיק את הריטלין, כל טוב דר' גיורא הידש

אני מאובחנת כסובלת מדיכאון קליני, המצב היה אקוטי(לאחר 3 ניסיונות התאבדות ) וכעת הנו סטטי. אני כעת בעיצומה של גמילה בהדרגה(25 מ"ג כל פעם) מהתרופה האנטי דיכאונית. וכל הירידה מלווה בתחושת דיכדוך רב, עייפות כרונית, סחרחורות ודפיקות לב מואצות. האם גמילה מפבוקסיל מאופיינת בתסמינים שציינתי? מדוע? והרי אני מפחיתה את המינון בהדרגה כנדרש?

לממוטטת יתכן שאלו תופעות של הירידה במינון בפבוקסיל. אבל הדבר החשוב יותר שמדובר בהתקפים חוזרים של דיכאון עם ניסיונות אובדניים. לדעתי הטיפול המונע צריך להיות מספר שנים וסיום הטיפול הוא מוקדם מדי. תחשבי על המשך טיפול באופן מסודר. כל טוב דר' גיורא הידש

הדיכאון חוזר אלי כמו בומרנג והוא בלתי נסבל! חשבתי שאני חזקה והתגברתי ופשוט התבדתי. אני סתם סמרטוטה ממוטטת ומרוטה

אח שלי ניסה לפני כמה ימים להתאבד והמשפחה שלי לא יודעת איך להגיב הוא כרגע מאושפז אבל אי אפשר לדעת אם לא ינסה שוב הוא לא משתף אותנו בכלום ממה שעובר עליו הוא עבר התקף פסיכוטי בגיל 14 ואובחן כזכיזופרן יש משהו שניתן לעשות ?

לשלי הדבר החשוב ביותר כעת הוא לתמוך באח, אחרי ניסיון אובדני ואשפוז כפוי במחלקה סגורה המצב הנפשי שלו אינו טוב. זו הזדמנות להראות את התמיכה שלכם כאשר הוא זקוק לה, לדבר עם הרופאים לגבי מצבו ולחשוב עם הרופאים שמכירים אותו כיצד לעזור יותר לאח. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר עבודתך קודש. לאחר תקופה שלקחתי פאקסט 40 מג ביום הפאקסט הפסיק להשפיע והמצב שלי התדרדר להתקפי חרדה ייאוש וחוסר שינה משווע. כרגע התחתי לקחת אפקסור 75מ"ג פעם ביום, אני יודעת שלוקח זמן להשפעת התרופה אך מנסיון בטוחה שמינון זה לא מספיק לי. כמו כן אני לקוחות זודורום להקלה בשינה אך גם שאני לוקחת 2 כדורים אני נרדמת רק ל5 שעות מקסימום, ולכן חוסר השינה גורם לי לעזבנות. האם אתה ממליץ על מינון גבוה יותר של אפקסור? או שצריך לחכות ולראות השפעה אחרי 10 ימים כי כרגע אני במצב של ייאוש.

ממליץ התיעצות בכל שלב. אין טעם לקפוץ מתרופה לתרופה-השפעה מורגשת לאחר 5 שבועות. יאוש לא יתרום כלום-הוא רק יכשיל את הסיכוי.

גם אני לוקחת 40 מ"ג סרוקסט ועקב רצון לנסות להילחם בחלק מתופעות הלוואי הפסיכיאטרית החליפה לי לאפקסור X משהו. היא אמרה שהמקביל ל40 מ"ג סרוקסט זה 75מ"ג אפקסור פעמיים ביום. התרופה הזו נורא יקרה ביחוד עם המינון הכפול מעל 550 ש"ח בחודש.עדין לא התחלתי. אבל היא גם אמרה לעשות את המעבר וההחלפה באופן הדרגתי. נשתמע ובהצלחה.

עזרה דחופה. אשתי עזבה אותי ואת 3 ילדיה והיא נמצאת עם תינוקת בת שנה ו-4 חודשים. מצבה הנפשי מעורער עד כדי כך שהיא מדברת איתי על גירושין,אחר כך על רצונה לחזור,היא חושבת שאני מחפש אחריה כל הזמן ,היא נראת לפעמים כמו מסוממת,והיא החליפה 3 כתובות בתוך 3 חודשים,היא לא בדיוק מזניחה את הילדה,אבל היא כנראה עם זוג אנשים או עם גבר אחר. האם זה יכול לאפיין מצב חמור של פסיכוזה לאחר לידה ,גם אחרי שנה +.

ליוסי אין זה משנה אם מדובר בפסיכוזה בלבד או בפסיכוזה אחר לידה. מהדברים שכתבת אין סיבה לחשוב שאשתך נמצאת במצב פסיכוטי, למרות שכמובן איני יכול לשלול זאת. כדאי ליצור אתה קשר, או באופן ישיר או באמצעות קרוב משפחה שלה אשר ישים לב למצבה הנפשי ומכאן להתקדם. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום מה עושים עם השמנה בגלל רמרון? אני לוקחת מינון נמוך.. כחצי כדור אבל עליתי כמעט 10 קילו ואני בדרך כלל בעלת חילוף חומרים מהיר מאד. בחורה רזה כל חיי. בשנות העשרים לחיי. האם ספורט רב אמור בשלב מסוים לעזור לרדת במשקל? אני מתעמלת במכון כבר כמה חודשים ובמקרה הטוב נשארתי אותו משקל ולא עליתי. זה נראה לי כמו מלחמה בתחנות רוח כי אני על הכדור המשמין הזה והוא כאיול לא מאפשר לרדת כשלוקחים אותו. התחושה היא כאילו הבטן מתנפחת מהר מאד כאילו אוויר בפנים ולא שומן:) יש לך איזשהן הצעות לירידה במשקל מעבר? האם כשמפסיקים את הכדור חוזרים לחילוף החומרים שהיה לפני לקיחת הכדור או שהכדור מפחית את חילוף החומרים גם אחרי הפסקתו? תודה על תשובות

יותר סביר שההשמנה קשורה לעליה בתיאבון ולא לחילוף חומרים. דווקא במינון יותר גבוה הרמרון פחות מרדים ופחות מעורר תיאבון. לכן המינון האופטימלי של רמרון הוא 45 מ"ג ליום. תתיעצי עם הרופא המטפל לגבי עליה במינון.

היי דור אני לא רואה סיבה לעלות במינון כשאני רחוקה מאד מ 45 מ"ג ביום רק על מנת לרדת במשקל. לא נשמע לי כל כך הגיוני

ד"ר הירש שלום במידה וחולה אובחן כבעל בעיות נפשיות בטעות ולמעשה הבעיות הן בתפקוד לקוי של בלוטת התריס והחולה קיבל טיפול בציפרלקס ,האם הכדורים עלולים להזיק למטופל? או לגרום לו לתופעות פסיכיאטריות כלשהן? אודה לתשובתך

לאודליה אני מבין שאותו אדם נטל ציפרלקס והפסיק ולא היו תופעות לוואי בזמן השימוש. כאן את יכולה להיות רגועה, לא נגרם שום נזק, נקווה שתמשיכו להרגיש בטוב. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר ולכולם, לפני שנה עקב חרדות סטרס ונשירת שיער מאוד מאוד מוגברת לקחתי לוסטרל שהיתה תרופה נהדרת רק שהיא גרמה לי להשמין 16 ק"ג בחצי שנה. הפסקתי אותה עברתי לאפקסור שלא עזרה לי בכלל וכך סיימתי את הטיפול. לפני כשלושה חודשים התחלתי לקחת פרוזאק (מאותן סיבות ממש) 20 מ"ג ששיפר את הרגשתי הכללית אך המתח והלחץ ובודאי הנשירה לא השתפרו. המינון הועלה לי ל40 מ"ג שגרם לי לאי שקט ממשי עצבנות, ושוב, שום רגיעה בנשירה ובמתח המתבטא בין השאר באקנה. מה גם שהפרוזאק נחשב עבורי כדבר הכי טוב בגלל הבולמיה שלי, אך ראה זה פלא לאחר חודשיים של חוסר תיאבון- בחודש האחרון גם חזר לי התאבון ואני אוכלת מאוד מאוד טוב.. בקיצור, הפרוזאק לא מאט את המטבוליזם אבל בהחלט גורם אף הוא, אצלי, לתיאבון בריא. הדבר הנורא ביותר הוא שאני מתחילה להשמין וגם לא טוב לי- אני עצבנית ומיואשת ויש לציין כי אני סובלת מתת פעילות של בלוטת התריס, מאוזנת, אבל בכל זאת גם זו סיבה להשמנה. קראתי בתשובותיך כי ישנן מס' תרופות שאינן ידועות כ"משמינות"- איקסל, מובמיד, אנדרונקס וטומפקס. לפי הבנתי - תרופות מעוררות דוגמת פרוזאק ואפקסור אינן טובות לי, התוכל לומר לי מה מבין התרופות שהמלצת גם אינה משמינה וגם אינה שייכת לקטגורית המעוררות? ובכלל מה היית מייעץ לי לעשות? לעזוב את כל הנסיונות הללו לשפר את איכות חיי? ומה אני עושה עם הנשירה הזו?! איך יודעים אם מקור הנשירה הוא אכן במתח? (עשיתי את כל הבדיקות של הויטמינים אבץ וכו'- הכל תקין). אני משתגעת וכמו שאתה שם לב הפרוזאק ממש לא מאט לי את החרדות הללו. ממש תודה, אבישג

הי אבישג (אהבתי את השם :-) ) השתמשתי באפקסור מספר חודשים בלבד, ותפחתי כמו עוגת שמרים, מנסיונם של אחרים סביבי שנעזרים בתרופות מהסוג - אני יודעת שזו תופעה מצערת ומוכרת כמעט לכל מי שהתנסה בכדורים הללו ללא יוצא מן הכלל. לדעתי זה משבש משהו בחילוף החומרים כי גם אחרי שהפסקתי את האפקסור, הגוף שלי מתנהג אחרת (אני משמינה רק אם אני מריחה עוגת שוקולד, לא כל שכן אם אני טועמת ממנה...) אין ספק שהבעיה הזו עדיפה על תופעות הדיכאון, אבל ללא ספק זה מפריע. לגבי נשירת השיער שלך, אם עשית את כל הבדיקות הדרושות והכל היה תקין - כנראה שהמקור הוא נפשי. נשירת שיער היא סימפטום ידוע לבעיות של מתח וחרדה. שאלת אם עליך לוותר על הנסיונות לשפר את איכות חייך, ולדעתי ברור שהתשובה היא חד משמעית ל-א. המשיכי לנסות לשפר את איכות חייך, אבל אולי כדאי שבשילוב עם התרופות תנסי לבדוק גם אפיקים אחרים כדי להפיג את הלחץ והמתח. יש מגוון רחב של שיטות להפגת הלחץ (יוגה, מדיטציה, פעילות ספורטיבית כלשהי, קורסים שונים למודעות עצמית וכו'), אולי כדאי לבדוק מה מבין אלה מתאים לך ? אולי תגלי שאת מצליחה בדרך הזו לשלוט בהתמודדות שלך עם הלחץ, ותוכלי לעשות ניסיון ולוותר על הכדורים (בהתייעצות עם הרופא כמובן). בהצלחה

לאבישג כל התרופות הפועלות על הנוראדרנלין כפי שציינת בשאלתך עדיפות למרות שהן מעוררות, אבל אם אין ברירה אפשר ליטול תרופת הרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים כמו לוריוון או וואבן. הטופמקס שייכת לקבוצה אחרת ויש לה יתרונות אצל הפרעות אכילה. כמובן שאפשר להוסיף שיחות או ביופיידבק כל טוב דר' גיורא הידש

אח שלי ניסה להתאבד מה עושים אנחנו אובדי עצות בחיים לא האמנו שהמצב כלכך חמור הוא עבר התקף פסיכוטי אבל מצבו (נראה) שהשתפר

לאדם כאח בוודאי עברת חוויה קשה מאוד, כמו גם הוריך... האם אחיך איים או דיבר על כך לפני שהוא ביצע את המעשה? האם זה ניסיון ראשון שלו? האם שוחחתם איתו על הנושא אחרי הניסיון? מתנצלת על השאלות, אבל כמו שאני מבינה, חשוב לזהות אצלו סימנים לפני שהוא מגיע לעשות את המעשה... נינה

לאדם צר לי על מחלת אחיך וגם על הבהלה לאור מה שקרה. יחד עם זאת הדברים פשוטים יותר כאשר מדובר במצב פסיכוטי. כעת יש לשמור שיטול את התרופות ולשמור שלא יהיה במצב פסיכוטי, אם הוא לא בפסיכוזה אז הסיכון האובדני קטן בהרבה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני גרה באזור הצפון ותמיד אני נתקלת באותה הבעיה: קופת חולים כללית או בבתי מרקחת שאמורות לתת את התרופות דרך הקופה תמיד טוענות שאין סרוקסט אלא את התחליף. בבתי המרקחת ניתן "לרכוש באופן פרטי" את הכדורים, אך דרך הקופה אין!? הפסיכיאטר שלי טוען שאין לקחת את התחליף, מה עושים????

לא יודע מה הנימוקים של הפסיכיאטר שלך אבל התחליף הוא בדיוק כמו המקור רק תוצרת ישראל. החומר הפעיל בתרופה הוא זהה בשתיהן. הבת שלי משתמשת בתחליף ומאוד מרוצה. קופת חולים משווקת את התחליף כי הוא יותר זול מהמקור.

פארוקסטין-טבע ופאקסט מכילים את אותו חומר פעיל שישנו בסרוקסט ולא אמור להיות הבדל. ובכל זאת אם הפסיכיאטר מתעקש על סרוקסט הוא צריך לכתוב על המירשם "ללא תחליפים גנריים" ולחתום ליד זה. אח"כ את תוכלי לקבל בבית מרקחת את הסרוקסט המקורי אבל תמורת תשלום מלא ולא בהנחה. אם תרצי הנחה על תרופה מקורית אז הדבר דורש אישור מיוחד מבקר-פסיכיאטר מחוזי. אגב כך הדבר בכל קופות החולים ולאו דווקא בכללית.

אני נוטלת סרוקסט כבר 5 שנים במאוחדת ולא קיבלתי אף פעם תחליף. מאוחדת ממשיכה למכור את סרוקסט המקורי בעלות של 34 ש"ח לחפיסה אחת. סי

לי נאמר שלמי שיש כללית מושלם ישלם רק 22 עבור חבילת סרוקסט (על פאקסט 15.5)

הנושא מוכר לי מקרוב קרוב. כן, אני שם, והסבל בלתי יתואר :( אני מפנה אותך לקישורים בנושא. קישורים שמסבירים בצורה מדוייקת יותר משאסביר אני. (הערה: זה לא ממש ריבוי אישויות, הנושא מורכב יותר, ברוב מקרים לא מדובר של שתי [או יותר] זהויות שונות ונפרדות לחלוטין שלא מכירות אחת את השנייה באותו אדם, לכן גם שונתה ההגדרה מ"אישיות מרובת פנים" ל"הפרעת זהות דיסוציאטיבית"). להלן שני קישורים: ====================================================== 1) מתוך:http://www.tevalife.com/article.asp?id=2289 הפרעת זהות דיסוציאטיבית (אישיות מרובת פנים) פרופ` אלי זומר - מרצה בכיר, אוניברסיטת חיפה. פסיכולוג קליני בכיר ומנהל מ.י.ט.ל. - המכון הישראלי לטיפול ומניעת לחצים. נושא מרכזי בבריאות הנפש בסוף המאה ה- 20 קשור בתוצאות הנפשיות של חוויות טראומטיות. הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID) והפרעות דיסוציאטיביות אחרות (DD) נחשבו עד לא מזמן כתופעות נפשיות נדירות ומסתוריות. תופעות אלה מוכרות כיום כתוצאות די שכיחות של טראומה חמורה, חוזרת ונשנית, בגיל הילדות המוקדמת, כמו התעללות גופנית, מינית ו/או נפשית. הפרעת לחץ פוסט טראומטית (PTSD), המוכרת כהפרעה נפשית קשה הפוגעת ב- 9-10% מהאוכלוסייה הכללית, קשורה קשר הדוק להפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID/MPD) ולהפרעות דיסוציאטיביות (DD). למעשה, ל- 80% עד 100% מהאנשים שאובחנו כלוקים ב- DID/MPD יש גם אבחנה משנית של PTSD. המחיר האישי והמחיר עבור החברה שגובות הפרעות טראומה, הוא גבוה ביותר. למשל, מחקר עדכני, מצביע על כך שהסיכון לניסיונות אובדניים בקרב אנשים הלוקים בהפרעות טראומה, עלול להיות גבוה יותר, בהשוואה לאנשים הלוקים בדיכאון עמוק. בנוסף, קיימות ראיות כי אנשים הסובלים מהפרעות טראומטיות לוקים בשיעורים גבוהים יותר של אלכוהוליזם, מחלות גופניות כרוניות, ונטייה להתעללות בדורות הבאים. מהי הפרעה דיסוציאטיבית? דיסוציאציה היא תהליך נפשי של נתק בין מחשבות, זכרונות, רגשות, פעולות או תחושות הזהות של האדם. בזמן שאדם נתון במצב דיסוציטיבי, חלק מהמידע הפסיכולוגי שלו אינו מקושר באופן רגיל עם מידע אחר. לדוגמה, במהלך חוויה טראומטית, עשוי אדם לנתק את הזיכרון בדבר המיקום והנסיבות של הטראומה מהזיכרון השוטף שלו. תהליך כזה יכול ליצור בריחה מנטלית זמנית מן הפחד והכאב של הטראומה. במקרים מסוימים יכול תהליך נתק כזה ליצור "חור בזיכרון" בכל הנוגע לחוויה הטראומטית. כלומר, בגלל היכולת של תהליך הדיסוציאציה ליצור שינויים בזכרון, אנשים הנוטים להגיב לעתים תכופות בדיסוציאציה, עלולים לחוות שינויים בתחושת הזהות וההיסטוריה האישית שלהם. רוב הקלינאים מאמינים כי דיסוציאציה קיימת על רצף של חומרה. רצף זה משקף טווח רחב של חוויות ו/או תסמינים. בקצה האחד של הרצף מצויות חוויות דיסוציאטיביות קלות, המוכרות לרוב האנשים, כמו חלימה בהקיץ, היפנוזת האוטוסטרדה או הסחפות אל תוך עלילת ספר או סרט קולנוע. המשותף לחוויות אלה הוא מעין ריחוף או ניתוק מגע מן המודעות לסביבה החיצונית. בקצה האחר של הרצף נמצאת דיסוציאציה מורכבת וכרונית כמו זו המאובחנת במקרים של הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID/MPD) והפרעות דיסוציאטיביות אחרות (DD). במקרים החריפים עלול להיפגע התפקוד היומיומי של האדם. יש אנשים הלוקים ב-DD/DID/MPD המסוגלים להחזיק במשרות הדורשות גלוי אחריות רבה והממשיכים לתרום לחברה בתוך מקצועות מגוונים כמו באומנות ובמקצועות חופשיים. לחברים לעבודה ושכנים הנמצאים עמם במגע יומיומי הם יראו כמי שמתפקדים בצורה נורמלית. יש מידה רבה של חפיפה בין התסמינים השונים בתוך ההפרעות הדיסוציאטיביות. כדי שלא לסבך את הדברים, נתייחס במאמר זה ל- DD/DID/MPD כאל מונח כוללני. על הקוראים המעוניינים לקבל תשובות ביחס למצבם הספציפי להתייעץ עם אנשי מקצוע בבריאות הנפש המתמחים בתחום. כיצד מתפתח DD/DID/MPD? כאשר ילד ניצב מול מצבים טראומטיים מציפים, שמהם אין יכולת המלטות, עשוי הילד לבחור "בהסתלקות"מנטלית מן המצב. ילדים נוטים להשתמש ביכולת זו כהגנה יעילה ביותר מול כאב גופני או נפשי, או מול צפייה חרדתית לקראת כאב כזה. באמצעות התהליך הדיסוציאטיבי ניתן לנתק באופן פסיכולוגי מחשבות, רגשות, זיכרונות ותפיסות של החוויה הטראומטית, וכך מתאפשר לילד הפגוע תפקוד תקין כאילו לא התרחשה הטראומה כלל. יש המתייחסים ל-DD/DID/MPD כאל טכניקת הישרדות יצירתית ביותר, משום שהיא מאפשרת לקורבנות של נסיבות טראומטיות ממושכות לשמר אזורים של תפקוד בריא. אצל ילדים החווים תקיפות גופניות ומיניות חוזרות ונשנות, דפוסי ההגנה הדיסוציאטיביים מקובעים בתהליך חיזוק והתניה. היעילות הרבה של הבריחה הדיסוציאטיבית גורמת לילדים המאומנים במנגנון הגנה זה, להשתמש בו באורך אוטומטי כל אימת שהם חשים איום או חרדה, גם אם המצב מעורר החרדה אינו פוגעני. לעתים תכופות נמצא כי גם כשהנסיבות הטראומטיות הנן כבר נחלת העבר הרחוק, הדפוס ההגנתי הדיסוציאטיבי נשאר. דיסוציאציה הגנתית כרונית עלולה לגרום לבעיות תפקוד רציניות בחיי היומיום. הפעלה חוזרת ונשנית של המנגנון הדיסוציאטיבי עלולה להוביל להיווצרות מצבים מנטלים או ישויות אישיותיות נפרדות. מצבים מנטלים שונים אלה עלולים גם לשייך לעצמם תחושות של זהויות מופרדות. במקרים קיצוניים, ישויות אלה יכולות להפוך ל"מצבי האישיות" של מערכת DID) MPD). במצב כזה, לא רק שהאדם לא חווה את הכאב או את ההשפלה שקשורים במצבי מודעות מסוימים, אלא שהוא עלול לחוש שההיסטוריה הטראומטית המיוחסת לכאב, עברה לא עליו, אלא על "משהו אחר". המעבר בין מצבי המודעות הללו מכונה בפי אנשי המקצוע SWITCHING או בעברית "התחלפויות". מהם התסמינים של DD/DID/MPD ? אנשים הלוקים ב-DID)MPD) עלולים לסבול מכל אחת מהתופעות הבאות: דיכאון, מצבי רוח משתנים, נטיות אובדניות, הפרעות בשינה, התקפי חרדה קשים ופוביות , התמכרויות לאלכוהול או סמים, התנהגויות כפייתיות (קומפולסיביות), תסמינים כמו-פסיכוטיים (כולל הזיות שמיעתיות וראיתיות) והפרעות אכילה. בנוסף לכך, מדווחים הלוקים ב- DID/MPD/DD על כאבי ראש, אמנזיות, אובדן זמן, מצבי טראנס ו"חוויות חוץ-גופיות". לחלק מהלוקים מהפרעות אלה יש נטייה להרס עצמי ויכולת להגיעה לכדי פגיעה גופנית ממש. מי מפתח DID/MPD/DD ? לרוב המכריע (98-99%) של המפתחים את התסמונות המתוארות בפרק הקודם יש היסטוריה מתועדת של טראומות מציפות, חוזרות ושנות והרות-סכנה, אליהן נחשפו בשלבי התפתחות רגישים בילדות (בדרך כלל, הטראומות מתחילות לפני גיל תשע). יתכן ולילדים אלה היתה נטייה ביולוגית מולדת לדיסוציאציה. רוב הילדים האלה עברו התעללות חריפה, אך תופעות דיסוציאטיביות קשות נמצאו גם בקרב ניצולים של סוגי טראומות ילדות אחרות (כמו אסונות טבע, טיפולים רפואיים קשים ופולשניים, מלחמה ועינויים). מחקר עדכני בתחום מצביע על כך שכ- 1% מהאוכלוסייה הכללית ו- 5-20% מהמאושפזים בבתי חולים פסיכיאטרים, עלולים לסבול מ- DID) MPD). רבים מקרב הקבוצה השניה נושאים אבחנות אחרות. שיעורי הנפיצות בקרב שורדות של התעללות מינית ומכורים לסמים או אלכוהול עלולים להיות גבוהים אף יותר. הנתונים הסטטיסטיים הללו מציבים את ה- DID/MPD/DD באותה קטגורית נפיצות כמו סכיזופרניה, דיכאון וחרדה, כאחת מארבעת סוגי ההפרעות הנפשיות העיקריות כיום. רוב הספרות המדעית מצביעה על כך ש- DID/MPD/DD מאובחנים כיום בעיקר בקרב נשים. יחד עם זאת, המחקר העדכני ביותר מראה שהפרעות אלה שכיחות באותה מידה (אך מאובחנות לעתים נדירות יותר) בקרב אוכלוסיית הגברים. מניחים שגברים הלוקים בהפרעות אלה מקבלים טיפול עבור הפרעות ומחלות נפש אחרות, או שהם אסורים בבתי הסוהר. מדוע הפרעות דיסוציאטיביות מקבלות לעיתים תכופות אבחנה מוטעית? ניצולי התעללות רבים הלוקים ב - DD/MPD/DID חיים שנים רבות תחת אבחנה מוטעית, ומסתובבים במערכות הטיפול בבריאות הנפש כשהם עוברים ממטפל אחד למשנהו, ומטפול תרופתי אחד לאחר. הטיפול מכוון, בדרך כלל, לתסמינים שהם מגלים, אך לרוב אינו משיג תוצאות משביעות רצון. מחקרים מראים כי אנשים הלוקים ב-DID/DD/MPD מבלים בממוצע 7 שנים במערכות טיפוליות בבריאות הנפש לפני שמתבצעת האבחנה המדויקת. התופעה הזו שכיחה משום שרשימת התסמינים המניעה אדם הלוקה ב- DD/MPD/DID לחפש עזרה, דומה מאד לאבחנות פסיכיאטריות רבות אחרות. למעשה, לרבים המאובחנים ב- DD/MPD/DID יש גם אבחנות משניות של דיכאון, חרדה, או התקפי פאניקה. האם יש אנשים שיש להם באמת מספר אישיות שונות? כן ולא. אחת מהסיבות שבגללן החליטה הממסד הפסיכיאטרי בארצות הברית לשנות את שם ההפרעה מ"הפרע אישיות מרובת פנים" Multiple Personality Disorder ל"הפרע זהות דיסוציאטיבית" (Dissociative Identity Disorder) הייתה שרעיון ריבוי האישיויות הוא מושג מטעה למדי. לאדם שאובחן כלוקה ב- (MPD(DID יש אמנם בתוכו מספר מצבי מודעות או אישיות, כל אחת ודרך ההתייחסות, החשיבה, והזיכרון הייחודיים לה, אך מובן שאלה אינן כאישיויות של אנשים שונים. אלה היבטים מפוצלים של אותו אדם. אם שתי אישיויות, או יותר, מצליחות להשתלט בזמן נתון על התנהגות האדם, ניתן לתת את האבחנה של (MPD(DID. ישויות מנטליות אלה כונו בעבר "אישיויות", למרות שמונח זה לא שיקף בדייקנות את ההגדרה המקובלת של המילה "אישיות" המייצגת את כל המרכיבים המנטליים של האדם. מונחים אחרים בהם עושים שימוש מטפלים ומטופלים על מנת לתאר את הישויות הללו הם: "מצבי תודעה", "מצבי אגו", "זהויות", או "חלקים". חשוב לזכור כי למרות שמצבי אגו שונים אלו עלולים להראות שונים זה מזה בתכלית השינוי, אלה אינם אלא ביטויים שונים של אותו אדם. האם ניתן לרפא DD/MPD/DID ? כן. הפרעות דיסוציאטיביות מגיבות היטב לטיפולים פסיכולוגיים כמו טיפול פסיכודינמי, היפנותרפיה, וטיפולים באומנויות ובתנועה. למעשה, בהשוואה להפרעות פסיכיאטריות חמורות אחרות, ל- (MPD)DID יש את סכויי ההחלמה הטובים ביותר, אם המטופל מקבל טיפול הולם וגם משלים אותו. יש לדעת כי הטיפול הוא ארוך-טווח, רב-עוצמה, מכאיב מאוד, ובדרך כלל מצריך הזכרות, עיבוד, והטמעה של זיכרונות טראומטיים מנותקים. אף-על- פי-כן, מטופלים שלקו בהפרעה זו טופלו בהצלחה על ידי מטפלים בעלי רקע מקצועי שונה, ובסביבות טיפוליות שונות. 2. קישור לאתר של מקום: http://www.macom.org.il/dissociation.asp מקווה שעזרתי.

תודה לדיסוציאטיבית, לא קראתי את הכל אבל אני בטוח שהדברים נכונים וטובים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, בפעם שעברה ששאלתי את השאלה לא הסברתי את עצמי בצורה ברורה ובאותו אופן הייתה גם תשובתך. אז אני שואלת שוב. אני לקחתי את הכדור רואקוטן רצוף במשך חצי שנה ואז פתאום התחילה לי הסכיזופרניה והפסיכיאטר שלי אמר לי להפסיק מיד את הרואקוטן. השאלה הנשאלת היא האם הרואקוטן גרם לי לסכיזופרניה? תודה

לסיגל אכן משאלתך הראשונה נראה היה שעשית הפסקה בראוקורטן לפני שהסכיזופרניה פרצה. ראוקוטן עלולה לגרום להפרעות נפשיות רבות וכרגע לא זכור לי לגבי סכיזופרניה באופן ספציפי. אני מקווה לבדוק זאת בסוף השבוע, אם אשכח אל תתבישי להזכיר לי, השאלה שלך חשובה. כל טוב דר' גיורא הידש

לסיגל בדקתי וראוקוטן עלול לגרום למצבים פסיכוטיים וכנראה גם לסכיזופרניה. כדי להוכיח את הקשר ולמצוא מובהקות צריך לסקור את הספרות באופן יותר מעמיק ממה שאני עשיתי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום יש לי שתי שאלות בבקשה.... אני יודה למי שיענה 1. אני הבנתי שריטלין מיועד לאנשים הסובלים מריכוז ובדרך כלל רמות הדופאמין שלהם נמוכות... ואני יודע שתרופות MAO גם כן מעלות רמות דופאמין - אז גם הם יכולות לעזור לאנשים הסובלים מהפרעות קשב? 2. האם חכם לתת למישהו הסובל מ-OCD תרופות MAO כי הם מעלות רמות דופאמין ואם אני לא טועה זה גורם לאדם לחשוב יותר וכך להיות יותר מרוכז במחשבות הטורדניות...?

אחת הבעיות ב-OCD זה ירידה קצרת מועד ברצפטור D1. ב- OCD, יש חוסר בפידבק תגובה. זה גורם לכך שיש יותר מדי ירידה פאזית ב D1 אחרי סיום משימה (בין אם הניבה תוצאות צפויות ובין אם לאו). לכן האדם כל הזמן מרגיש שהוא לא סיים את המשימה. אם ימנעו את הירידה ב-D1 ימנעו ככל הנראה חלק מההפרעה. למעשה לא משנה אם מדובר בתרופה שהיא אגוניסטית או אנטגוניסטית לדופמין. מה שמשנה זה למנוע את השינוי ברמה של D1. תקרא את המאמר: http://www.nature.com/cgi-taf/DynaPage.taf?file=/npp/journal/v28/n1/full/1300010a.html נרדיל אכן מיועדת גם ל-OCD אבל לא בהכרח בגלל ההשפעה שלה על הדופמין. ההשפעה של נוגדי דיכאון על הדופמין היא בד"כ לא רבה שכן זה לא הגורם המרכזי להיווצרות דיכאון.

לרז מעבר להיבט התיאורטי, באופן מעשי תרופות נוגדות דיכאון יתכן שעוזרות לאנשים הסובלים מהפרעות קשב, ישנן עבודות שהוכיחו זאת אבל הדברים עדיין לא הגיעו לרמה חד משמעית. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני מבקש לשאול הכיצד ישנם אנשים הלוקחים קלונקס למשך שנים רצופות ועל בסיס יום-יומי? הרי התרופה ממכרת והגוף מתרגל עליה ולכן יש צורך בעליה מתמדת במינונים... בשלב מסויים אני מתאר לעצמי שאסור יותר לעלות במינון. ואז מה עושה האדם החרד? מנסה לרדת במינון? (אבל אז החרדה חוזרת....) תודה למי שיענה!!!

המינון של קלונקס נגד חרדה הוא בד"כ 0.5-4 מ"ג ליום ורוב המטופלים, גם בשימוש קבוע וממושך, אינם מוגדרים כמכורים אלא כאנשים שמקבלים טיפול רפואי נוגד חרדה. גם אם ישנה עליה במינון אז מדובר בד"כ בעליה מתונה במינון. התמכרות של ממש היא יחסית נדירה. אבל כן, יש חולים שמגיעים למינון של 10 כדורים ליום (20 מ"ג) ולפעמים גם 20 כדורים ליום (40 מ"ג). מעבר לכך זה יכול להיות מסכן חיים ואז חייבים לבצע גמילה תחת אישפוז. התסמינים העלולים להופיע בגמילה דורשים לעיתים טיפול בתרופות מרגיעות אחרות (בהזרקה לתוך הוריד או השריר), מתן עירוי נוזלים ואיזון לחץ הדם וקצב הלב באמצעים תרופתיים, כמו גם טיפול בהתקפים אפילפטיים שעשויים להופיע.

לאייל מה לעשות אבל רפואה היא דבר מעט מסובך יותר. אומנם הקלונקס ממכרת אבל באופן מוזר אין צורך לעלות במינון כדי לקבל את אותה ההשפעה, כלומר לא מתפתחת סבילות לתרופה. לכן ישנם כל כך רבים אשר נוטלים קלונקס (או תרופות אחרות מאותה המשפחה), בלי לעלות במינון וללא תופעות לוואי. כמובן שבזמן סיום הטיפול ישנן סמני גמילה ואז עלולה להיות בעיה. רפואה זה דבר מורכב.... כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר שלום, אני בן 15 וב 7 הימים האחרונים אני סובל מחרדה עמוקה מ 2 בחינות בגרות המתקרבות ב 3 הימים האחרונים החלו לי כאבי בטן נוראים ושילשולים ששמעתי מחברים כי הדבר עלול להיגרם מהחרדה... השאלה שלי היא אם הדבר באמת נכון והאם לפי דעתך ניתן לקחת מעט לפני מועד הבחינה תרופות הרגעה כי החרדה רק גוברת וגוברת וכך גם הכאבים. תודה מראש

לליאור כמובן שהתופעות אופייניות לחרדה אם אין מחלה גופנית אחרת (קלקול קיבה וכך הלאה). אם מדובר על בעיה ממוקדת של חרדה בבחינות אפשר ליטול תרופות הרגעה כדי להרגיש טוב יותר ולהשגים טובים יותר בבחינה. כיוון שכל התרופות עלולות לגרום לטשטוש, עייפות וירידה בריכוז, כדאי לנסות את התרופות כאשר אין בחינה ולראות את השפעתן עליך ורק אחר כך ליטול אותן בזמן אמת. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר גיורא הירש שלום: רציתי לשאול שאלה שמציקה לי: מפעם לפעם אני סובל מהתקפי חרדה שבאים ונעלמים בפרקי זמן של פעם בכמה חודשים. בהתיעצות עם פסיכיאטר נרשם לי מרשם לטרנקסל 5 מ"ג שעדין לא עשיתי בו שימוש. עם התקפי החרדה התמודדתי בעזרת כדורי הרגעה כגון ואבן במינון נמוך יחסית של חצאי כדורים כל כמה שעות במשך יומיים שלושה מכסימום. אני שוקל להתחיל טיפול תקופתי בטרנקסל 5 מ"ג במינון של אחד ליום לאורך של חודש עד 3חודשים. שאלותי: 1. התרופה הנ"ל היא לטיפול במתח ובחרדה (כפי שרשום בעלון המצורף) או כנוגד דיכאון ? 2. האם הטיפול בתרופה הנ"ל ממכר ? 3. להבנתי, תרופה זו, שלא כיתר התרופות הפסיכיאטריות, אמורה להתחיל ולהשפיע מיידית האם נכון ? 4. האם ניתן בבת אחת להפסיק הטיפול בתרופה ללא כל חשש. 5. מהם תופעות הלוואי האופיניות לתרופה הנ"ל, במידה וקיימים. 6. האם במקביל לטיפול בתרופה הנ"ל, במקרה והרגשתי החרדתית מתגברת לכמה שעות, ניתן לקחת למשל חצי כדור ואבן , כדי להקל רגעית ? 7. האם התסימפטומים להתקפי חרדה יכולים להשתנות מפעם לפעם: בד"כ לחץ בחזה, תחושת מועקה. אך לפעמים זה מתחלף לתחושה של אי יציבות (מעין תרום סחרחרות או הרגשה של "שיט בספינה"), ו/או הרגשת "נימול ורעד קל" בשפה התחתונה.

מדובר בתרופת הרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים, בעלת פוטנציאל גבוה לתלות והתמכרות. השימוש בה חייב להיעשות בזהירות ועם פיקוח רפואי צמוד. טרנקסל דומה לוואבן בהשפעתה ובכל זאת מייחסים לטרנקסל השפעה יותר מרדימה מהוואבן. משמעות הדבר שרצוי ליטול את התרופה בשעות הערב בלבד ולהיזהר בנהיגה במידה וישנה ירידה בעירנות.

לעידו תודה לדור ואני מסכים עם דבריו, הטרנקסל דומה לוואבן ולוריוון, ישנם פסיכיאטרים אשר מעדיפים את הטרנקסל על התרופות שציינתי אבל עקרונית אין הבדל ביניהן. תוכל לקרוא את כל תופעות הלוואי בכל אינדקס תרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

האם ניתן לשלב תרופות הומואופטיות (הומופתיה מודרנית) עם תרופות פסיכאטריות (קלונקס ורסיטל). במצבים של חרדה ומחשבותטורדניות.

לרחלי איני חושב שעלולה להיות בעיה. כלומר, אפשר לשלב שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום לכולם אני בטיפול 8 חודשים ובדרך כלל הכל בסדר. ועכשיו אני נורא כועסת על המטפל שלי שביטל פגישה בגלל נסיעה. אני יודעת שזה החיים שלו ומותר לו ליסוע ולנוח ושיש לו משפחה אבל אני מרגישה מתפוצצת מכעס שזה הזמן שלי והוא לא כאן! אני פתאום שמה לב שאני ממש תלויה בו ולא חשבתי שאני ארגיש ככה. אין סיכוי שאני אגיד לו את ואני מרגישה שעכשיו אני צריכה לשחק כאילו גם לא איכפת לי שהוא נסע ולא להגיד לו כלום. בכלל לא בא לי יותר ללכת אליו מרוב שאני כועסת. מה זה כל הרגשות האלה?? תודה נטע

נטע היקרה חלק ממה שאת מרגישה קשור לקירבה הגדולה שאת חשה כלפי המטפל שלך, שפתאום "עוזב אותך" בגלל חייו האישיים. נראה היה שהוא שם בשבילך, מאה אחוז בשבילך, את נפתחת בפניו כמו שאולי לא נפתחת בפני אף אדם לפניו, הוא תמיד קיבל אותך והבין אותך ולא שפט אותך, ועכשיו, כשאת כל כך צריכה אותו ותלויה בו, הוא עוזב? חלק ממה שאת מרגישה קשור אולי בדמויות אחרות קרובות שעזבו אותך בעבר. אולי. קוראים לזה טרנספרנס- העברה- כשאנחנו "מלבישים" על אדם אחר, במקרה זה המטפל שלך, רגשות שקשורים לאנשים אחרים משמעותיים. כי כביכול זה כעס לא הגיוני, אבל מי אמר שרגשות הן הגיוניים? לדעתי, ומנסיוני כמטופלת, דווקא נורא חשוב שכן תגידי למטפל שלך איך הרגשת, כשיחזור. כאן יכול לבוא שינוי גם ביחסים בינכם, שיהפכו ליותר כנים ויותר אמיתיים, וגם בקבלה שלך את עצמך. מותר לכעוס, מותר לבטא רגשות שליליים, והמטפל בדרך כלל לא שופט אותך על זה. זה הרעיון בטיפול- קשר לא שיפוטי. אם מישהו לא שיפוטי כלפינו, לאט לאט אנחנו הופכים פחות שיפוטיים ויותר אמפטיים כלפי עצמינו. ואז קל לנו יותר לאהוב את עצמינו, למרות שלפעמים אנחנו די נוראיים... גם אני הרגשתי לא פעם כמו שאת הרגשת. לא רציתי לחזור אליה, למטפלת שלי. כל כך כעסתי עליה. הדבר שהכי התחשק לי זה לשלוח לה את הכסף שאני חייבת לה בדואר, ולא לראות אותה יותר לעולם. אבל זה עבר לי. וזה לימד אותי המון על עצמי. תבדקי עם עצמך ואיתו ותראי שבסופו של דבר הכעס הזה יהפוך מרגש לא נעים למתנה ושיעור חשוב. בהצלחה, תמי.

ואני רוצה להגיד לך שזה כבר מצויין שאת יודעת שמדובר בכעס, וזה כבר ממש טוב שאת יודעת לזהות שבעצם את מתפוצצת מזעם, ורק שתדעי, זו התגובה הכי טבעית בעולם ואמיתית, ובואי נאמר, שאני קוראת בפורומים כאלה כבר הרבה זמן, ופעמים רבות מאד הועלה הנושא הזה: הכעס הגדול על המטפל שעוזב (את יכולה לחפש כאן בפורום או בפורומים השכנים) . הרבה פעמים עם הרגשה של מבוכה, או בושה, כי זה לא הגיוני, או לא "בוגר" להרגיש ככה. הרבה פעמים מנסים להסתיר את זה, מפני המטפל ואולי בעיקר מפני לשמוע את עצמך אומרת את הדברים. כמו שאת מנסה באומרך: "אין סיכוי שאני אגיד לו"... קונפליקט. חשבי למה את כל-כך פוחדת לומר לו, לתת לו לגלות מן אמת מפחידה כזו, או לשמוע את עצמך נפתחת כך לפניו. האם את לא רוצה להרגיש מולו או מול עצמך חלשה מידי ולא מוגנת? עדיין לא מאמינה מספיק במה שיקרה אם הדברים יוודעו? יצירת הקשר הטיפולי היא דבר מאד מפחיד. את באמת הופכת להיות תלויה באיזה אופן תוך פיתוח אמון. מי אמר שזה לא מפחיד. מפחיד ועוד איך. אבל זה המפתח ליצירת קשר חיובי ובונה. וזה קורה לאט לאט. מטופלים נמצאים במצב מאד עדין כלפי המטפל, חשופים כאלה, ולכן גם עולים רגשות כאלה ובעוצמות חזקות, ודווקא עליהם ובמיוחד עליהם כן צריך לדבר בטיפול. כלומר, להשתדל. לא לעשות בכח את מה שלא יכולים. אני משערת שהמטפל מאד מכיר את הנושא הזה, אצל מטופלים רבים. נושא הכעס שעולה וצף בזמן הודעה על ביטול פגישה הוא נושא שנמצא בלבם של הרבה טיפולים, ובאמת כפי שאמרתי קודם - זוהי תגובה טבעית ואמיתית ועליה צריך לעבוד והרבה. גם אני התפוצצתי מכעס כאשר הוא הודיע לי פתאום שפגישה מבוטלת כי חופש. גם אני לא רציתי לבוא יותר. לא לראות. ההרגשה הזו חזרה גם בפעמים אחרות. אבל כל פעם מדברים על זה וכל פעם זה אחרת. קצת. בפעם האחרונה זעמתי מאד, אבל הדיבור הרחיק קצת את הכעס ויצאנו לחופש מתוך הרגשה של אהבה. בוודאי שהיה עוד כעס, אבל הוא נדחה מעט ותחושות חיוביות היו גם. יבוא הזמן שבו תוכלי לומר ולהעביר למטפל את מה שאת מרגישה עכשיו. אולי צריך לחכות, ואולי זה יקרה ממש בפגישתכם הבאה. האם תרשי לו להכיל את הכעס שלך? המממ .... הדיון בנושא חשוב מאד להתקדמות הטיפול, וכל טיפול כאמור בקצב שלו. להתקדמות, והחזיקי מעמד.

היי אני מטופלת בציפרלקס ורמרון. מינונים לא גבוהים. רציתי לדעת, האם יכול להיות שכדורים אלו עוזרים גם לADHD למי שסובל מבעייה זו גם כן? מישהוא אמר לי שהם יעילים גם להפרעות קשב /היפראקטיביות במידה מסוימת כי זה מעלה את הסרטונין שאצל ADHD הוא נמוך הרבה פעמים. או כל סיבה אחרת..זה נכון שזה עוזר ? תודה

תרופות נגד דיכאון משפרות את היכולת הקוגנטיבית כאשר הירידה בריכוז נובעת מדיכאון או מחרדה. כאשר מדובר בבעיה אורגנית של הפרעת קשב יש צורך בתרופות מסוג אחר, בד"כ ריטלין או סטרטרה. ציפרלקס תרופה מעוררת ויכולה לעזור. רמרון תרופה מאד סדטיבית ויכולה דווקא להוריד את הריכוז והקשב.

שלום, אני מצטרף לדבריו של דור שכיווון שציפרלקס מעוררת היא עשויה לשפר בעיות של הפרעת הקשב וראיתי מספר אנשים עם שיפור (למרות שישנם כאלו שמצבם לא השתפר). הרמרון כמובן שונה. בספרות המקצועית ישנן מספר עבודות אשר מראות שיפור אולם יש כאלו שלא ואף הרעה. כך שעדיין אין דעה ברורה לגבי השפור בהפרעת הקשב בטיפול עם תרופות המשפיעות על הסרוטונין. כל טוב דר' גיורא הידש

שאלתי אליך היא האם מרוניל 225 משמש לדיכאון קליני ומתמשך. או שאפשר לצאת ממנו באיזשהו שלב. דרך אגב עברתי אתמול וועדת ערר מקווה שאזכה במשהו.

לגלית- את לוקחת מינון מאד גבוה של מרוניל. במינון כזה יש בד"כ הרבה תופעות לוואי. מרוניל מיועדת לטיפול בדיכאון, הפרעה כפייתית והפרעות חרדה נוספות. אולי כדאי לך לעבור לאפקסור ואז תהיי פחות עייפה? נקודה למחשבה. לגבי ריפוי מדיכאון ומחרדה- לעיתים כן ולעיתים לא. כלומר יש כאלה שלוקחים את התרופה לתקופה של שנה ואח"כ התסמינים לא חוזרים ויש אחרים שלוקחים את התרופה לתקופות הרבה יותר ממושכות, כלומר הרבה שנים. לגבי ביטוח לאומי- צריך להמתין ולראות מה יחליטו.

שלום, אני בן 25 ובזמן שירותי הצבאי (לפני כשנתיים) קיבלתי מרשם חד פעמי לסרוקסט לטיפול בשפיכה מוקדמת. כיום אני רוצה להתקבל לעבודה באחת מהתעשיות הבטחוניות. האם הם יכולים לדעת שקיבלתי מרשם כזה, למשל בתחקיר הבטחוני? שמעתי שיש תיעוד במשרד הבריאות של כל מי שמקבל מרשם לתרופות מסוג זה. אני מפחד שיחשבו שקיבלתי את זה כחלק מטיפול נפשי.

אם הלכת לרופא צבאי לקבל את המרשם, ותחתום על ויתור סודיות רפואית (מה שכנראה יידרשו ממך) אז הם יידעו. לא יודעת מה לגבי הגישה לרשומות במשרד הבריאות. לפי דעתי זה לשימוש המשרד (כלומר, אם הלכת לרופא פרט יכול להיותשלא תהיה להם גישה). בכל מקרה, אם תשקר, אפשר לעלות על זה בפוליגרף שיכול להיות שיעשו לך וזה יהיה הרבה פחות נחמד מאשר שהם ידעו שלקחת פעם סרוקסט...

לשואל איני מאמין שיש סיכוי שמשהו ימצא את הסרוקסט שלקחת...., בדרך כלל מבקשים את התיק הרפואי בקופת החולים ולא במסגרת השירות הצבאי (אלא אם אתה המשכת מהסדיר ישר לקבע וכעת התחקיר). כמובן שאם לא תאמר את האמת עלולה להיות בעיה של אמינות. בדרך כלל מניסיוני הבדיקה הבטחונית מבינה היטב בנושאים אלו ומתייחסים מאוד בהבנה ובגישה עניינית ולא עם דעות קדומות. אין ספק שזה דבר טוב שאני יכול לציין אותו. כל טוב דר' גיורא הידש

התחלתי טיפול בציפראלקס להפרעת חרדה לפני 10 ימים. בארבע הימים הראשונים נטלתי חצי כדור ואח"כ כדור. אני מרגישה שהחרדה טיפה פחתה בימים האחרונים (למרות שאני לא בטוחה כי אני נעזרת בקסאנקס). לעומת זאת נעשיתי מדוכדכת. אני קמה בבוקר מוקדם ובמצב רוח לא טוב ומיואש, מה שגורם לי למתח וחוסר תאבון. לפני שהתחלתי בציפראלקס, היה הבוקר היה החלק הכי מאושר ביום אצלי. בלילה אני נרדמת בקלות (לוקחת את התרופה בערב) אבל ישנה עם הרבה חלומות מסוייטים.. מתי אני אמורה להרגיש שיפור? אני כבר מתגעגעת למצב שהיה טרם נטילת התרופה, כיוון שעכשיו זה רק יותר גרוע (כמויות גדולות פי כמה של כדורי הרגעה ומצב רוח כללי ירוד). בעלון כתוב שתתכנה החמרה בימים הראשונים- האם עוד לא עברתי את הזמן הזה? תודה. אשמח לקבל גם תשובות מעודדות מכאלו שהשתפרה הרגשתם.

לשני אכן אלו תופעות של התחלת הטיפול, צריך לחכות עוד שבוע, עשרה ימים והמצב ישתפר לאט לאט. עוד קצת סבלנות. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בטיפול מזה כ-3 שנים הפסיכולוג הגדיר חלק מהמצבים שאני חווה כמצבים דיסוציאטיביים, מקריאה של חומר מקצועי רב כתוב שמצבים אלו נגרמים כתוצאה מטראומה בילדות אולם אני לא חוויתי שום טראומה בילדותי. אני יודע שהנושא קצת בעייתי גם לאנשי מקצוע אולם כשתארתי לפסיכולוג אחר(לקחתי ייעוץ חד פעמי) הוא הסתייג מההגדרה של מצבים דיסוציאטיביים וטען שמדובר בחרדה, אני יודע שדיסוציאציה זה סוג של חרדה אולם איפה עובר הגבול? מתיי יודעים אם אכן מדובר במצבים דיסוציאטיביים. אגב, כיום לאחר 3 שנות טיפול מצבי אחר לגמריי, המצבים "הדיסוציאטיביים" חוזרים אולם בתדירות נמוכה הרבה יותר ובקרות ארועים ספציפיים שלרוב אני יכול לזהות. שאלה נוספת אליך היא מה אתה חושב לאור ניסיונך דיסוציאציה (או מצבי בלק- אאוט)-ההגדרה לא משנה כל-כך כרגע, יכולים לחלוף מעצמם או שיש להעזר בתרופות? וכמובן אשמח אם תתיחס לדברים ולפרשנות של מה זה "דיסוציאציה" תודה רבה, יוני.

ליוני אני חושב שאתה יודע מה זה דיסוציאציה, קיימות שתי בעיות אחרות. האחת היא שבפסיכולוגיה/פסיכיאטריה עלולות להיות הגדרות מעט שונות לאותו הדבר, ישנן אסכולות שונות וגם ישנה התפתחות היסטורית. כאן איני רוצה להכנס לדיון תיאורטי ארוך, אציין רק שבחוש אנחנו די מבינים את הניתוק של הדיסוציאציה אבל ההגדרה המילונית יותר מורכבת למה שמרגישים בחוש. השאלה השניה היא בעצם לגבי החומרה, כלומר מתי מצב של חרדה, מתי ניתוק מסויים מהרגש הופך בהגדרה לדיסוציאציה? גם כאן ההגדרה של הספרות קשה כיוון שרק אתה מרגיש את עוצמת החרדות. וכפי שכתבת הדיסוציאציה שייכת לקבוצת החרדות רק כאשר החרדות עולות מדי הנפש מתנתק מהחרדה המציקה. נכון שישנו קשר תיאורטי חזק בין דיסוציאציה ובין טראומות שהם מצבים של חרדה קיצונית. כמו שחרדות פוחתות עם טיפול פסיכולוגי כך גם הדיסוציאציות נחלשות וגם חולפות ללא טיפול תרופתי. יתכן שההבדל בין שני הפסיכולוגים הוא בגישה התיאורטית, אבל ההבדל עשוי להיות שהפסיכולוג הראשון ראה אותך במצבים קשים יותר והשני כאשר המצב היה בהרבה יותר טוב. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דר הידש, אני בת 58 ,סובלת מחרדה ודיכאון קלים מזה כשנה וחצי. כרגע לוקחת סרוקסט 20 מג' במשך כ-9 חודשים, כאשר לפני כן קיבלתי כמה חודשים טריזודיל,שלא עזר לשיפור המצב רוח. הסרוקסט מאד שיפר לי את מצב הרוח, אך לא "העביר" לגמרי את תופעות החרדה שמופיעות מדי פעם בצורה מינורית. בעיה נוספת שלא נפטרתי ממנה היא לחץ ומצוקה באיזור הקרקפת בראש ובמצח. הרופאה שמטפלת בי אמרה לי לקחת לוריוון בכל זמן שישנה מצוקה נפשית וגופנית. אני משתדלת שלא לקחת אבל במקרים מסוימים אני נוטלת חצי כדור לוריוון. האם זה בסדר? כמה אפשר לקחת? והאם כדאי בכלל להתחיל עם זה? אודה על תשובתך,רחלי.

לרחלי מבלי להכיר אותך מספיק טוב על פניו הדברים נשמעים בסדר והגיוניים. הסרוקסט פותר חלק גדול מהבעיה אבל לא הכל. לכן אפשר לסבול עם החרדות המינוריות אבל אפשר גם להקל על עצמך עם הלוריוון. היתרון של הלוריוון שהיא תרופה עדינה שאינה מזיקה ופועלת מיד (בהבדל מהסרוקסט), ומיד מקלה. כך שתוספת של לוריוון היא מקובלת וטובה. הסכנה היחידה היא בהתמכרות עם שמוש קבוע, אבל כפי שאת כותבת אינך משתמשת בלוריוון באופן קבוע ולכן הסכנה של התמכרות נפתרת. כיוון שלוריוון היא תרופה עדינה באופן עקרוני אפשר ליטול 3-4 כדורים ביום. כך שאת רחוקה ממינון מקובל. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, אני בן 25, מסורתי, ובעברי התקף פסיכוטי יחיד, לפני שלוש וחצי שנים. ההתקף אובחן בזמנו כסכיזופרניה פראנואידית, אך הוא לא חזר מאז. אני מטופל עכשיו בזיפרקסה 5 מ"ג. אני מאונן פעמיים בשבוע, מזה כ-4 שנים. אני מנסה להפסיק בכוחות עצמי, וזה לא הולך. שאלותיי: 1. האם זוהי התמכרות? 2. האם מדובר בגורם ביוכימי, שהמוח זקוק לו? 3. האם הטיפול הוא תרופתי? אם כן, אילו תרופות מקובלות בדרך כלל, וכמה זמן אורך טיפול זה? 4. האם הטיפול הוא פסיכולוגי? תודה

לבחור אני מניח שהרצון שלך להפסיק לאונן הוא על רקע תרבותי/דתי. לדעתי אין כאן בעיה פסיכולוגית או רפואית אלא בעיה הקשורה לאמונה וקיום מצוות. לכן הפתרון הוא בתחום הדת והרבנים. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי רגישות לפריחה באופן כללי. אני כעת בדיכאון קשה, ואני מוכרח לתת צ'אנס לתרופות שאני מקבל!!! הגדלתי הערב את מינון הלמיקטל ל- 50 מ"ג. כששבתי מהליכה, הייתה לי ללא ספק פריחה. כעת אחרי רבע שעה- חצי שעה זה כמעט עבר לי לחלוטין. יש ל באופן כללי רגישות לפריחה, אז אולי הפריחה הייתה בשל הזעה וכו'... האם הפריחה המסוכנת בשל השימוש בלמיקטל אמורה להיות קונסיסטנטית בגוף, או שעצם העובדה שהייתה לי פריחה בגוף, אף אם לזמן קצר, מורה שעלי להפסיק לקחת למיקטל?

לדבריו מה שיש לי זה לא פריחה. הוא אמר שיש לי עור יבש, וכן שעלי להימנע מחשיפה לשמש. לטענתו אין לי אלרגיה או פריחה. אז לפחות לכרגע נרגעתי. תודה על הדאגה.

לאלעד סוף סוף, אתה רואה שהיה כדאי להגיע לרופא העור ולהרגע. בכל אופן תמשיך לעקוב אחרי הדברים, תראה אם התופעה היא זמנית וחולפת או שיש משהו קבוע ומתפשט. אפשר להרגע בינתיים. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום בן 39 סובל מחרדה המלווה בדיכאון הגל השלישי בחיי החל לפני כשנה וחצי ועד היום בעבר (1997,2001) טופלתי בעזרת ציפרמיל 20 מ"ג ופשוט יצאתי מזה. הגל הנוכחי כנראה חזק ביותר שכן הפסיכיאטר החליף לי מס' כדורים ציפרלקס למשך חודשיים במינון 15 מ"ג ציפרמיל למשך 4 חודשים עד למינון של 40 מ"ג הייתה הטבה של כחודש ימים ושוב חזרו תופעות החרדה והדיכאון החלפתי לאפקסור xr עד 225 מ"ג ללא הטבה משמעותית. החלטתי להחליף פסיכיאטר שהחליט שאני סובל מ ocd יש לציין שהאבחנה שלו לא נכונה בשלמותה אכן יש לי מחשבות כפייתיות אך אין לי שום קומלוסיות (טקסים) ניתן לאמר שאני סובל מod אם יש דבר כזה. לכן החליט לתת לי לוסטרל עד 200 מ"ג שלקחתי במשך חודשיים וריספרדל עד 1.5 מ"ג שלא העזתי לקחת שכן אני לא סובל לא מ ocd ולא מסכיזופרניה. לא לקחתי את הריספרדל בגלל תופעות הלוואי שקראתי על הכדור. שאלות 1. האם השילוב של שני הכדורים אכן יעיל לאדם הסובל מחרדה וכפייתיות? 2. חזרתי לפסיכאטר הקודם ואני כיום על 100 מ"ג לוסטרל לניסיון האם צודק הפסיכיאטר? 3. האם יתכן מצב שכדורים לא יעזרו ואצטרך טיפולי חשמל ואו אשפוז חס וחלילה? 4. מצבי קשה ואני נעדר מהעבודה לעתים קרובות מה עושים? ידוע לי שתרופות שעזרו בעבר לא חייבים לעזור כיום(ציפרמיל)? בברכה, שרון

היי שרון אני נוטלת לוסטרל 150 מ"ג בשילוב עם רידזין 20 מ"ג ליום. בהתחלה טופלתי נגד דיכאון ב 50 מ"ג לוסטרל. לאט לאט הבנתי ביחד עם המטפלים שלי שיש לי גם מחשבות אובססיביות. גם לי אין טקסים קומפולסיביים, הם לא חייבים להיות. מחשבות אובססיביות הן סוג של חרדה, המחשבות חודרות למוח בניגוד לרצוננו וכל הזמן חוזרות על עצמן. הפסיכיאטר שלי העלה לי את המינון של לוסטרל עד ל150 מ"ג-לא הייתה ברירה. בסה"כ אני מטופלת בלוסטרל שנתיים ו3 חודשים, כאשר מינון של 150 מ"ג קרוב לשנה. בנוסף לכך אני נוטלת תרופת רידזין 20 מ"ג להפחתת חרדה. יש חילוקי דעות לגבי תרופת רידזין. אני כבר שאלתי מס' שאלות בפורום. אומרים שזה יכול לגרום להפרעות בקצב הלב. התרופה הזו ניתנת במינונים עד 600 מ"ג לחולים שסובלים מפסיכוזה. היו לי לא מעט ספקות לגבי התרופה ופסיכיאטר שלי ממשיך לשכנעי שהמינון שאני לוקחת לא גורם לתופעות לוואי כאלו, רק במינונים הרבה יותר גבוהים.הפסיכיאטר שלי נחשב למאוד מקצועי, יש לי עליו הרבה המלצות אז כנראה שהוא צודק. אז אתה יכול להתייעץ עם הפסיכיאטר שלך לגבי התרופה הזו. שמעתי גם על תרופת מרול, אני חושבת, לא בטוחה בשם. גם הפסיכיאטר שלי רצה לתת לי לפני רידזין, תרופת רספירדל במינון מאוד נמוך להפחתת החרדה ואני נבהלתי כי ידעתי שהתרופה ניתנת למטופלים שסובלים מפסיכוזה. כיום שעוצמת החרדה שלי פחתה משמעותית, בדיעבד הייתי לוקחת רספירדל כי במינון נמוך התרופה נועדה למטרה אחרת. בטח לא פעם ראשונה שמעת שלכל אדם יעילה תרופה אחרת ותופעות לוואי שונות. מנסיוני לוסטרל עוזרת לי. אובססיביות היא הפרעה נוקשה והיא באה והולכת בגלים. כיום לאחר טיפול של שנתיים וקצת (במינונים שונים) אני במצב שהמחשבות האובססיביות עדיין קיימות אך כשהן מופיעות, לרוב אני מצליחה לשלוט עליהן. כולי תקווה שיום אחד אני אבריא לחלוטין. ולגבי שאלתך אם תצטרך אישפוז או טיפול חשמלי - אני חושבת שאתה מאוד חרד עכשיו לגבי מצבך, אתה צריך להיעזר בסבלנות עד כמה שאתה יכול,להיעזר במטפלים שלך, לתמיכה של משפחה, חברים ולחכות עד שתימצא תרופה מתאימה לך. אגב, אתה מטופל גם בשיחות?הן מאוד עוזרות. מאחלת לך למצוא תרופה כמה שיותר, החלמה מהירה ושתף אותנו נטלי

הפרעה טורדנית-כפייתי אינה מחייבת קיומם של טקסים. ברוב המקרים אכן יש טקסים מהסוג הפיזי (חזרה על דברים, המנעות, רחיצת ידיים וכו') אך לעתים הטקסים הינם בראשו של הסובל (טיהור המחשבה ע"י מחשבה נגדית, מלמול בלב וכו').

לשרון נראה שקיים בלבול מסויים וגם חרדה רבה. ננסה לעשות מעט סדר, לוסטרל ורספרידל מקובלים כטיפול ב OCD. לוסטרל יעילה גם ל OCD וגם לחרדות. בכל מקרה השפור עם טיפול מסויים אינו מוכיח את האבחנה. בדרך כלל אין צורך באשפוז ומטפלים בבית עם תרופות וישנו שיפור במצב. לאשפוז מגיעים רק במצבים קיצוניים כאשר מבקשים טיפול אינטנסיבי יותר. נזעי חשמל אינם טיפול יעיל בחרדה או ב OCD. כל טוב דר' גיורא הידש

האם יש להסיק מהעובדה שבני קיבל רספרדל שהפסיכיאטר חושד בסכיזופרניה. והאם סכיזופרנייה מחייבת שמיעת קולות והזיות שווא?

ריספרידל היא תרופה אנטי פסיכוטית וניתנת לאנשים שסובלים מפסיכוזה או תסמינים פסיכוטיים. קיימים סוגים רבים של פסיכוזה אבל עפ"י הכללים הקבועים בסל הבריאות ומדיניות קופות החולים התרופה ניתנת רק לפסיכוזה מסוג סכיזופרניה. אם החולה סובל מפסיכוזה שאיננה חלק מסכיזופרניה (כמו הפרעה דלוזיונלית, מניה דפרסיה, דיכאון פסיכוטי, דמנציה עם ביטויים פסיכוטיים, פסיכוזה כתוצאה בשימוש בסמים) אז החולה יכול לקבל מפסיכיאטר מרשם לתרופה הנ"ל אבל הרכישה תהיה באופן פרטי ובמחיר מלא. בנך זכאי לקבל מהפסיכיאטר המטפל, עפ"י בקשתו ודרישתו, את כל האינפורמציה הנוגעת לאבחנה הרפואית שנקבעה לו, כולל הסברים על משמעות האבחנה והסברים הנוגעים לטיפול התרופתי, תופעות לוואי וסיכונים בשימוש ארוך טווח.

לרינה לא כדאי להגיע לאבחנה לפי התרופה. חשוב לשוחח עם הרופא שמכיר את הבן ולשמוע את האבחנה ממנו. כל טוב דר' גיורא הידש

האם ידוע לכם על קשר בין מחלת הלופוס (זאבת) לדיכאון ומצבים פסיכוטיים. כמובן שאני לא מתכוונת לעובדה שמי שנתקף בלופוס מקבל דיכאון מהמצב אלא שאחד הסימפטומים של הלופוס מתבטא בדיכאון ומצב פסיכוטי

לרינה לופוס היא מחלה רב מערכתית ופוגעת גם במוח ולכן ישנם שינויים נפשיים שהם חלק מהלופוס. לכן גם דיכאון וגם פסיכוזה עלולים להיות חלק מהלופוס. לעתים הסטרואידים שהם טיפול ללופוס עלולים לגרום לתופעות דומות ואז האבחנה המבדלת קשה. כל טוב דר' גיורא הידש

לקחת בבוקר או בלילה?

תלוי באיזה שעות יום אתה מרגיש לא טוב

התרופה מעוררת ולכן מומלץ לקחת אותה בבוקר.

לשי בדרך כלל התרופה מעוררת ולכן מומלץ ליטול אותה בבוקר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, האם במצב של חרדה חברתית מתונה תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (המשפיעות על ה-GABA במח) מסייעות/מתאימות לטיפול במצב והאם בכלל מותר להשתמש בתרופות ממשפחה זו לאורך זמן במינון יום-יומי ? אייל.

קבוצה זו משמשת נגד חרדה ולהשראת שינה. הסיכון מפיתוח תלות הוא גבוה בשימוש בבנזודיאזפינים למיטב ידיעתי. לא נראה לי שרצוי לקחת יותר מכמה שבועות עקב התמכרות. אתה שואל אם מותר בכלל - אז אני מניחה שהרופא המטפל בך יתן לך רק מה שמותר ומה שטוב לך.

קלונקס נמצא יעיל לחרדה חברתית ואכן ניתן להשתמש בו עפ"י הצורך או באופן קבוע. טווח המינון של קלונקס למטרה זאת הוא 0.5-4 מ"ג ליום. עצם העובדה שאתה מודע לפוטנציאל הממכר של התרופה זה חצי פתרון לבעיה ויכול למנוע בעיות כמו עליה מוגזמת במינון וכיוצ"ב. בד"כ מינון של 1-2 מ"ג ליום מתאים לרוב החולים אבל השאלה היא גם לכמה זמן ושאלה נוספת איזה טיפול נוסף (תרופתי או פסיכותרפי) אתה מתכוון לקחת כי התרופה מרגיעה אך לא מרפאת.

לאייל אני מצטררף לדבריהם של קודמי ורק רציתי להוסיף שמדובר על תרופות בטוחות מאוד ויעילות, יתרונן שהן פועלות תוך זמן קצר מאוד (כחצי שעה) ורבים משתמשים בהן. החסרון הוא הפוטנציאל הממכר שלהן, לכן אפשר לנסות ולעשות הפסקות כמו בשישי שבת או כל יום אחר. כך מונעים את ההתמכרות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דר' גיורא הידש. כבר כמה חודשים לא ביקרתי בפורום, בעבר (הלא כל כך רחוק) התייעצתי פה רבות לגבי מצבי, ולאחר כמה זמן התחלתי בזכותכם לקחת סרוקסט. חשוב לי לציין שמאז נטילת הכדור (עברו כבר 10 חודשים) לא היה לי התקף חרדה אחד! כן היו מידי פעם דפיקות לב מואצות, אך לא התקף של ממש. את הכדורים רשם לי רופא המשפחה, מה שהיה נראה לי קצת לא מעמיק ואחראי בשל השיחה הקצרה שקיימתי איתו. חשוב לי לומר שהוא אינו אמר לי ליטול אותם לאט לאט אלא ישר לקחת כדור שלם ביום, בזכותכם ועל דעת עצמי התחלתי מחצי כדור במשך 4 ימים ורק אחר כך כדור שלם (אין צורך לומר כמה נוראית היתה תקופת ההסתגלות אליהם בזמן כל כך קצר), בעקבות זה אני פונה אליך בשאלה: ברצוני להתחיל להוריד קצת את המינון כיוון שלא היה לי התקף חוזר ואני לא רוצה ליטול את הכדורים כל החיים, מה היא הדרך להוריד במינון? (עדיין אני מפחדת שהחרדות יחזרו, אך מצבי הרבה הרבה יותר טוב). תודה על העזרה. (אל דאגה אני גם ישוחח עם הרופא על כך - אך אני מעוניינת לשמוע את דברייך בשל המקצועיות והנסיון שלך- אחרי הכל הרופא שלי הוא רופא משפחה ולא פסיכיאטר).

למעיין טוב לשמוע דברים טובים ובמיוחד שאת מרגישה טוב. בקשר לסיום הטיפול. אכן כדאי לסיים טיפול והטיפול אינו לכל החיים. יחד עם זאת חשוב לבדוק את כל התמונה (מצב משפחתי, מתחים, עבודה וכך הלאה), כדי להבטיח שאת מפסיקה בזמן הנכון בשבילך. בדרך כלל משך הנטילה הוא מ-10 עד 14 חודשים. אופן ההפסקה הוא לאט לאט, אין מה למהר, תחילה להוריד רבע כדור במשך כשבוע, אחר כך עוד רבע וכך הלאה. אפשר גם יותר לאט כפי שמתאים לך. כל טוב דר' גיורא הידש

אני קורא פה הרבה הודעות על אנשים שלוקחים סרוקסט. האם קוםת החולים מאפשרת לרכוש סרוקסט במחיר מוזל או שמא כולם אומרים סרוקסט אבל בעצם הם נוטלים את התחליף (פאקסט)?

לשמואלי אכן לשם הבהירות רבים משתמשים בשם סרוקסט. בדרך כלל הרוב משתמש במה שקופות החולים מספקות, את אותה התרופה אבל תוצרת הארץ. פקסט, פלאוקסטין כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר אני בן 23 בריא לחלוטין אני כבר חצי שנה סובל מהרגשת שיתוק בפלג שמאלי של הגוף כולל פנים שמאליים ולשון ההרגשה הזו מלווה לחצי שעה ולפעמיים שעות והיא מלווה בעיפות איי תאבון וטעם בפה לא נעים עשיתי סיטי מוח הכל תקין וEEG שהכל תקין וההרגשה הזו באה הכי הרבה אחרי יום עבודה וכשאני רענן לגמריי הרופא שלי שלח אותי למקצועי אשר נתן לי פקסט ואמר שזה ריגוש אך כשלקחתי את הכדור המצב יותר החמיר והוא המליץ על חצי כדור ואני לא מבין למה נתנו לי את הכדור הזה ושאלתי אליך האם זו יכולה להיות פסיכיאטרית? ולמה היא באה רק לחצי שעה וגם כשאני בשי הרוגע וגם כשאני נח,"? האם זו יכולה להיות בעיה נורולוגית אשר לא גילו אותה? ומה זה בכלל אירוע מוחי?שקורה לי ויש לי כאבים בראש מאחור מעל הצוואר מה זה יכול להיות ד"ר אני אשמח לשמוע את הערכתך ואליו בדיקות אתה ממליץ לי עוד לעשות תודה

לגיל אני חושב שכבר שאלת את השאלה הזו או שזו שאלה דומה של משהו אחר. נראה לי שעברת את הכל הברור הגופני ולכן המסקנה שמדובר על מצב נפשי. מצבים נפשיים בהחלט יכולים להופיע באו0פן שאתה מתאר. כך שמה שחשוב שתתחיל להבין שמדובר במצב נפשי ולא גופני. ברגע שתשנה את גישתך יוקל לך. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מכירה פסיכיאטרית מעולה שמקבלת במרכז ת"א. שמה ד"ר שולה ויץ. ומנהלת פורום פסיכיאטריה בSTARMED. הייתי אצלה בטיפול מספר פעמים והיא פשוט מעולה. את הפרטים שלה ניתן להשיג הפורום המדובר. בברכה אביבית

בני לוקח כשנה פאקסט במינון של 50 מ"ג והרגיש טוב מאוד מבחינת הדיכאון. לפני כחודשיים חווה התקף פסיכוטי והורד לו הפקסט ל30 מ"ג ובנוסף הוא מקבל 4 מ"ג של רספרדל . כרגע הרספרדל הייטיב עם ההתקף הפסיכוטי אך הדיכאון הוא בלתי נסבל. הרופא טוען שיש בעייה להעלות חזרה את הפקסט שלוקחים רספרדל כי זה יכול לעודד את ההתקפים הפסיכוטיים. מצד שני יתכן שהמינון הזה של פאקסט הוא נמוך מדי. אכן?

לאמא אכן נכון אבל אפשר לדייק. סרוקסט במינון גבוה עלול לגרום למאניה והתקף פסיכוטי, הרספרידל כמובן ששומר שלא יהיה התקף פסיכוטי. כך ששתי התרופות מתאימות ביחד. אין בעיה עם המינון של הסרוקסט עם הרספרידל, אלא של הסרוקסט וסכנה של התקף פסיכוטי חוזר. כל טוב דר' גיורא הידש

בני בן שבע עשרה וחצי מסיים י"ב מצבו חמור אין לא חברים בכלל ,הוא אובססיבי ומלא בחרדות ,מציק ללא הרף לבני המשפחה ומאמלל את חיינו. היינו אצל פסיכולוגים ופסיכיאטרים רבים שנתנו המלצות רבות אך לא יישמנו אותם מסיבות רבות. כרגע הוא עומד לפני גיוס יושב בחדר שאותו הוא נועל כדי שלא יגעו לו ברמקולים של המחשב . החדר מטונף כי הוא לא נותן לנקות אותו הוא יוצא רק לאכול ואוכל באובססיביות רק פחמימות. משקלו כיום 110 ק"ג על גובה של 190 ס"מ. הוא מתנהג כמו חיה ואינו מתחשב כלל באחרים. אינו מסוגל לדחות סיפוקים . מנגב כל כפית וכוס לפני השימוש ומאידך לא מצחצח שיניים וחדרו מטונף,אינו מקפיד על לבושו ומראהו. השאלה היא האם ישנם כדורים שניתן לתת במצב זה?