פורום פסיכיאטריה

שלום, רציתי בבקשה לשאול- האם פחד ממשהו מסויים יכול לגרור אחריו כאבים אופייניים? זאת אומרת, יש לי פחד מהתקפי לב מאז שאבי נפטר מהתקף שכזה בפתאומיות לפני 3 שנים.מאז יש לי כל מיניסימפטומים שמתאימים לבעייה בלב- כאבים בחזה, דפיקות לב, כאבים ביד שמאל. עשיתי את כל הבדיקות והכל נמצא תקין. אחד הרופאים אמר לי שזה כאבים פסיכוסומטיים... האםזה הגיוני דבר כזה? האם פחד ממשהו יכול באמת ליצור כאבים לא אמיתיים? ראוי לציין, שמבחינתי זה אמיתי מאוד- כואבת לי היד ויש לי דפיקות לב והכל, אני לא ממציאה, אני מרגישה הכל. אשמח להבהרה בנושא ולעיצה... מה עושים כדי להעביר את זה והאם זה בכלל ייתכן? תודה, בת 24.

הכוונה בכאבים פסיכוסומטיים זה לא שמישהו חושב שאתה עושה את עצמך והכל אצלך בראש, אלא שאתה באמת סובל פיזית, אבל אין שום ממצא פתולוגי. אני רק יכולה לספר לך שלאבא של חברה שלי היה בדיוק כזה דבר. הוא בן 60, והגיע כמה פעמים למיון בגלל חשש להתקף ולא מצאו כלום, גם קרדיולוג ובדיקת מאמץ. לכאורה אין לו שום דבר. אבל ברור שיש והוא מאוד סבל. בפעם האחרונה שהוא היה במיון הרופאים כבר הרגישו שזה כנראה על רקע נפשי. הוא כבר חודש לוקח טיפול אנטי חרדתי והוא טוען שכל המיחושים נעלמו ויחד איתם גם רוב המחשבות נעלמות או דועכות והוא הרבה פחות טרוד. נראה שלהגיד "פסיכוסומטי" זה מן לעג כזה, אבל הכוונה היא לכאב נפשי שיש לו ביטוי גופני, ולא משהו שאת ממציאה או מדמיינת. אבל גם לזה יש טיפול.

טיפול נוגד חרדה, גם תרופתי וגם פסיכותרפי, יכול להעלים את הסימפטומים שציינת, לחלוטין. אם באמת היית חולה במחלת לב היו רואים זאת בבדיקות ובצילומי הדמייה. לנפש כידוע אין צילום ומה שהגוף שלך משדר זאת מצוקה נפשית ולא מחלה גופנית.

ללידור זה במאת מבלבל, הכאבים שאת מרגישה הם אמיתיים וזה בדיוק מה שאת מרגישה. אבל המקור לכאבים אינו הגוף כי אם הנפש...., לשאלתך, התופעות של כאבים ממקור נפשי הם מאוד שכיחים והדבר הראשון שצריך לעשות הוא להשתכנע שאין בעיה גופנית. את כותבת שאת בת 24, כך שבהחלט כדאי להשתכנע שהלב והגוף בסדר גמור. החרדות מהתקף לב קיימות וקיימות. כל טוב דר' גיורא הידש

רציתי לדעת אם פסיכולוג התנהגותי מומלץ לבעיית או סי די ואם יש המלצות

לאלמוג טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בהחלט מומלץ לבעית OCD כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני מעונינת לדעת למה גורמים ומהן תופעות הלוואי של: מודיקט, אלדול, לרגטיל, פרטן, סמפ וסימן.

מודיקט וסמפ הן תרופות אנטי פסיכוטיות ומיועדות בעיקר לחולים בסכיזופרניה. הלידול ולרגקטיל גם הן תרופות פסיכיאטריות שהיו במשך שנים רבות התרופות הנפוצות ביותר בתחום זה, לאו דווקא רק לפסיכוזה אלא גם להפרעות אחרות. פרטן מיועד לטיפול בתופעות לוואי נוירולוגיות של תרופות אנטי פסיכוטיות כמו פרקינסוניזם ועוד.

למירב כל התרופות שציינת הן תרופות נוגדות פסיכוזה בעיקר לטיפול בסכיזופרניה. תופעות הלוואי מתחלקות למספר קבוצות- הפרעות בתנועה, מוקדמות ומאוחרות, אקטזיה-אי שקט, הפרעות במערכת הכולינרגית, והרגעה. תוכלי למצוא אינפורמציה מדוייקת בכל אינדקס תרופות ברשת. כל טוב דר' גיורא הידש

נוסף ל- OCD אני סובלת גם מדיכאון, חרדות כלליות וחרדה חברתית. הומלץ לי לטפל בכך בפרוזאק במינון 60 מ"ג. אני מבינה שהטיפול אמור לעזור ב- OCD, אך האם הוא עשוי לעזור לי גם לגבי החרדות והחרדה החברתית? תודה מראש

לדנה פרוזק אינה תרופת הבחירה כנוגדת חרדות ולעתים היא אף עלולה להגביר אותן. אבל כמו כל התרופות בקבוצה הפועלות על הסרוטונין לעתים היא מרגיעה את החרדות. כדאי לראות מה תהיה ההשפעה אצלך. כל טוב דר' גיורא הידש

מהם תופעות לוואי של פרוזק מלבד התפקוד המיני? האם מכך שכבר סבלתי מפגיעה בזיקפה בעת שימוש בסרוקסט ניתן להקיש שעלולה להיות לי פגיעה בזיקפה גם בעת נטילת פרוזק? תודה רבה

לאלעד כל התרופות הפועלות על הסרוטונין דומות בעיקרן גם מבחינת ההשפעה המייטבית וגם מבחינת תופעות הלוואי. הדימיון ביניהן רב מההבדלים. יחד עם זאת כל אחד עשוי להגיב לתרופה מסוימת אחרת, לכן באופן עקרוני תתכנה אותן תופעות הלוואי אבל השאלה היא מה קורה אצלך ולא ניתן להסיק מתרופה אחת לגבי השניה. כל טוב דר' גיורא הידש

שמחתי מאוד לשמוע את המידע כי במינונים נמוכים הוכח שרמרון עוזר נגד הרעד ומקל מעט על הפרקינסון- אודה אם תוכל לציין על אלו מינונים נמוכים מדובר?

ליוני 15-30 מג'. כל טוב דר' גיורא הידש

האם נטילת התרופה אדרונקס יכולה לגרום לשיגעון, שיבוש במערכת העצבים, או כל פגיעה אחרת? האם קרה מקרה שהזיקה במקום להועיל ואיך?

ללירון כל התרופות נוגדות הדיכאון עלולות לגרוום למאניה - שיגעון בלשונך. כל טוב דר' גיורא הידש

אז במידה ונטילת התרופה היא תחת פיקוח מבוקר של פסיכיאטר, יש סיכוי שמשהו ישתבש ויגרם לרעתי? האם אני לוקחת איזה שהוא סיכון בכך, בעיקר בקשר למה שהגדרת "מאניה". ולכן שאלתי אם קרו מקרים בהם התרופה פגעה במטופלים. זה באמת חשוב לי לדעת. בתודה מראש.

האם אפשר להתגבר על דיכאון גם ללא נטילת תרופות, אלא באמצעות טיפול פסיכולוגי בלבד?

תודה ד"ר הידש על תשובתך הקודמת לשאלתי. יש לי שאלה באופן כללי. כשהגעתי לפסיכיאטר הצבעתי על סטרס, דאגה וחרדה בקשר לעתידי בצורה קיצונית. לא אמרתי כי אני מדוכאת. במפורש לא. מה שקשה לי להבין, יש לי תחושה שהפלוטין = פרוזאק ניתן יותר לדיכאון ופחות להרגעת מתח. בגלל שהיא מעורר וכו'. האם זה נכון? תודה שוב

לאבישג עקרונית את צודקת, אבל תמיד צריך לראות את התגובה האישית של כל אחד, ישנם רבים שפרוזק מרגיעה אותם. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש היקר, שאלתי היא לגבי הפרוזאק, תוך כמה זמן מרגע שמתחילים לשתות את הכדורים, מופיעה ההשפעה המקסימלית? תודה מירי

למירי תחילת ההשפעה היא כעבור כשלושה שבועות. השפעה מקסימלית כעבור כארבעה חודשים. כל טוב דר' גיורא הידש

בעצמך צירפת לינקים עם מידע מקיף. אולי אתה רוצה טיפים?! אני יכול לומר לך כי התגובות פה יהיו שלא מומלץ לקחת סמים ובטח שלא לחברם אותם עם כדורים פסיכאטרים,כמו כן יגידו לך שמכיון שזה אסור גם אין מחקרים שנעשו בנושא...

בעבר השתמשו בקוקאין ברפואת עיניים. גם פרויד השתמש בקוקאין עבור מטופליו. אבל בשנת 2005 אין מקום לקוקאין ברפואה- ראשית, בגלל התמכרות. קוקאין מאד ממכר ורבים מהמכורים אליו מתדרדרים לפשיעה. שנית, בגלל הנזקים הרפואיים והנפשיים שהוא גורם. כיום התמכרות לסמים זה אחד הגורמים המרכזיים לפשיעה. כאשר גבר מכור הוא הולך לגנוב. כאשר אישה מכורה היא יורדת לכביש... והכל בשביל לעשן או להסניף את הקוק.

השאלה שלי היא איך אפשר לצאת לעבודה שאדם הוא במצוקה של חרדות ודיכאון של שנים . ומי שעובד שיומר לי איך הוא מתפקד ביום יום אם תרופות ועבודה יחדיו האם זה אפשרי. כי אני לא רואה את עצמי מצליחה במצב נפשי קשה לצאת לעבודה של 8 שעות ולתפקד גם בבית אבקש עצות טובות איך עושים את זה?

אהלן גלית, אני במצב דומה למה שאת מתארת (של חרדות, דיכאון, ומחשבות טורדניות). להבנתי- עד שלא אמצא תרופה שתטפל לפחות בחלק מה"תופעות", אין טעם שאחשוב בכלל על עבודה (למרות שבעיקרון אני מאוד מייחל לעבודה, וחושב שהיא מאוד חשובה עבורי, ובכלל עבור כל מי שסובל מהתופעות שאנו דנים בהן) תרגישי טוב

הי גלית. לא יודעת איך זה אצל אחרים, אבל בתקופה בה "זכיתי" לחוות מקרוב את חוויית הדיכאון, אכן היה קשה מאוד מאוד להמשיך ולתפקד ביומיום, וזה כולל לצאת לעבודה. אם את גם נוטלת תרופות, יש סיכוי סביר שהן מלוות בתופעות לוואי מסוימות, וחלקן גורמות לתחושת עייפות קשה, כך שהקושי גדול שבעתיים כי הוא הופך להיות גם נפשי וגם פיסי... בקיצור - בעיה. כל מה שאני יכולה לעשות זה לייעץ לך להתמקד בצד השני של המטבע, ולהסתכל על החיובי במקום על השלילי, כלומר: זה נכון שזה קשה להמשיך ולתפקד במצב כזה, אבל מצד שני, יתכן מאוד שזו בדיוק ה"תרופה" המתאימה למצב של דיכאון וחרדות, להתעקש ולהמשיך לדבוק בשגרה, כי שגרת הנורמה במקרה זה מסייעת לשמור על שפיותנו (היחסית...!) אני זוכרת שהיו ימים שבירכתי על מזלי הטוב שיש לי מקום עבודה לצאת אליו כל בוקר, כי אחרת ללא ספק הייתי מעבירה את יומי בתוך המיטה, בוכה ללא הפסקה ורק שוקעת עוד ועוד למטה. כורח המציאות מאלץ אותך להתלבש, לשים עליך את המסיכה של ה"נורמליות" ולעסוק בפעילות הכי יומיומיות ושגרתיות, וגם אם לפעמים התחושה היא מלאכותית - אני מאמינה שזה כן מחלחל פנימה ועושה משהו טוב. שיהיה לך בהצלחה.

שלום. אני בן 32 לוקח אולנזפין כ 5 שנים , קראתי לאחרונה מספר מאמרים על סיכון של 7% להופעת סכרת כתוצאה משימוש בתרופה , שאלתי האם הסיכון לסכרת יורד עם ירידה במינון התרופה או כתוצאה מהגיל שלי ? אני במשקל ממוצע האם הסיכון ירד לגבי ? לסיום האם כדאי להחליף תרופה לרספרידל שבא הסיכון לסכרת הוא כמו יתר האוכלוסיה ? תודה על התיחסות.

לגיא אכן יש סיכון לסוכרת כאשר הסיכון לסוכרת הוא 4% מהאוכלוסיה, כלומר בהחלט עליה בסיכון. עם זאת כדי להחליט על שינוי בטיפול צריך לראות את התמונה הכוללת ולא רק סכנה לתוופעת לוואי אחת מסויימת. בדרך כלל עליה במשקל היא אות לכך שצריך להזהר מסוכרת. כל טוב דר' גיורא הידש

האם התקף פסיכוטי שנבע כנראה ממאניה (ע"פ אבחנת הפסיכיאטר) יכול להיות חד פעמי או שצפויים עוד התקפים כאלה? החולה לוקח ריספרדאל כשלושה שבועות (6-7 מ"ג ביום).מתי יתחיל המינון לרדת?כמה זמן הוא יצטרך לקחת ריספרדאל?האם תמיד יהיה על תרופות?באיזה שלב יוכל החולה להיות עצמאי יותר ויוכלו לסמוך עליו שיקח בעצמו את תרופותיו?החולה הוא בן 20 ומשתפר יפה.האם יוצאים מזה או שזה לכל החיים?

לאמא הייתי מנסח את דבריך הפוך, צפויים עוד התקפים כאלו אבל יתכן שההתקף הוא יחיד וחד פעמי. בערך 30% מבריאים, כלומר ההתקף הוא יחיד, אבל לרבים יש התקפים חוזרים. בשנה הראשונה הסיכון להתקף חוזר הוא הגבוה ביותר. לכן במשך השנה הזו נוטלים טיפול תרופתי ושיחות וכלל לא שוקלים את הפסקת הטיפול. לגבי המינון זה מאוד אינדיווידואלי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב האם ניתן לאכול אשכולית ו או פומלה בזמן שימוש בתרופה רסיטל ? בברכה חגית

לחגית היה משהו על הקשר בין אשכוליות ורסיטל, אולם איני זוכר כרגע. אולי משהו זוכר? כל טוב דר' גיורא הידש

נוצרת תגובה שעלולה להיות רעילה http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=10890261&dopt=Abstract

אם אני לא טועה, ישנה בעייתיות בעיקר בשתיית מיץ אשכוליות וכדורי רסיטל. לא בטוחה שמדובר על אכילת פרי פה ושם, אלא על צריכה יותר מוגברת (תבררי כמובן אצל רופא). אני חושבת שיש משהו באשכולית שגורם לעלייה/הגברה של החומר בתרופה, ולכן נוצר מינון יתר. ממליצה לך לעשות חיפוש באינטרנט (נסי ב"אינפומד").

אימי חולת פרקינסון הרבה שנים. למצב הנפשי נוטלת נורטילין וסרוקוול. היא סובלת מתחושה של רוק בפה שהיא אינה מצליחה לבולעו ושמתיש אותה. הנוירולוג טען שזה איזושהי פיקססיה, אובססיה, מעין הזיה. הגדלת סרוקוול לא פתרה את תחושת הרוק הזו. האם רמרון יכול לדעתך לעזור לכך? תודה ויום נפלא

ליוני יתכן שהנאורולוג התכוון שמדובר במחשבה טורדנית. בכל אופן הרמרון אינו עוזר למחשבות טורדניות אבל במינונים נמווכים הוכח שהוא עוזר נגד הרעד ומקל מעט על הפרקינסון. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לרופא ולכולם, האם יכול להיות שהפרוזאק גורם לעצבנות ולהחרפת המתח בחודשים הראשונים לנטילתו?

כן, אני חושב שעניתי לשאלה דומה קצת מוקדם יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

לפני כמה שנים אובחנתי עי פסיכיאטר כסובלת מדכאון כרוני עם אפיזודות של דכאון מאזורי. טופלתי ברסיטל ואכן חלה הטבה במצבי. מצבי השתפר, אבל לא היה מצוין. הפסיכיאטר ניסה להוסיף כדורים נוספים אבל לא יכלתי להתמודד עם תופעות הלוואי. המשכתי עם הרסיטל כשנה ואז בפקוח הפסיכיאטר, למרות שלא בהמלצתו הפסקתי עם הטיפול. לא יכלתי לשאת את התחושה העמומה, כאילו רואה את העולם מבעד לערפל. לימים התברר שאני חולה בטרשת נפוצה והועלתה סברה שהדכאון ההוא נגרם מהמחלה. היום אני מטפולת בקופקסון ולעניות דעתי גם מצבי הנפשי השתפר בעקבות הטפול הזה. עם האבחון בקש הרופא שאראה פסיכיאטר אחר והפסיכיאטר אישר שאכן אין צורך בתרופות פסיכיאטריות. באופן כללי אני חושבת שאני מאושרת ורחוקה מדכאון, למרות שתחושותי אינן מותאמות למצבי (קשיים ביום יום בעקבות מחלה, מצב כלכלי ירוד, בדידות נוראית). לפעמים אני חושבת שהעובדה שבדרך כלל אני שמחה ומסוגלת למצוא סיפוק ואושר בדברים הקטנים מראה שאני פסיכית לגמרי. זאת לא השאלה שלי, זו סתם הארת אגב. שאלתי היא קורה לעיתים (לא קרובות מאוד, כל כמה חודשים) שאני חווה כמה ימים או שבועות של דכאון. למרות שיש לי בהחלט הרהורים על דרכי מילוט מהחיים האלה אני מעריכה שהדכאון אינו קשה מאוד (הייתי שם, ומקווה שיודעת לזהות). האם יש טיפולים תרופתיים שהם קצרי מועד? כי אין דרך בעולם שאני חוזרת להיות אפופה באדי הרסיטל. תודה מראש

לשירה חשוב לדעת שטרשת נפוצה עלולה לגרום לשינויים במצב הרוח, גם לדיכאון וגם לפעילות יתר..., ולכן צריך להבדיל היכן מדובר בדיכאון עצמו, חלק ממחלת הטרשת, או סתם עצבות... לצערי אין תרופה נוגדת דיכאון הפועלת תוך מספר ימים ואפשר להפסיקה אחר מספר שבועות. אם המצב מאוד קשה אפשר לנסות תרופה אחרת במקום הרסיטל, תרופה דומה שאני מקווה שתשפיע עליך לטובה ללא תחושת העמימות. אם את מרגישה שאין צורך בתרופה כזו אפשר לנסות תרופות הרגעה בלבד לזמן קצר. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי צפצוף קבוע באוזן מס' שנים ואני סובל מדכאון יכול להיות שזו סיבה לדיכאון? קראתי זאת באיזה אתר?

לאמיר אם אתה מתכוון לטיניטוס והוא מפריע לך מאוד אז כן, יתכן והטיניטוס קשור למצב הנפשי. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקח כ5 שבועות כדור (מתוכם 10 ימים חצי), וללא מרגיש שינוי מהותי מה זה אומר?

לאמיר צריך לחכות, מקובל לחכות שישה שבועות עם המינון של כדור אחד. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר הידש, אני הבת של קנדשוב, בת 19. כזכור לך עברתי 2 התקפים פסיכוטיים וכיום שבתי לתפקוד מלא. כיום אני מטופלת ב 4 מ"ג ריספרידל ובכדור אחד של פרוזאק. בזמן האחרון עשיתי כמה פעמים בדיקות דם וכל הבדיקות הראו שיש לי רמת פרולקטין (prolactin) גבוהה בדם. לא הבנתי מתשובות הרופאים מה בדיוק זה אומר. ורציתי לשאול אותך: מה אומר הפרולקטין הגבוה בדם? מה ההשפעות של זה? בברכה, הבת של קנדשוב

לבת את יכולה להשתמש בכינוי משלך, בהחלט אנו כבר מכירים. אכן השאלה היא שאלה טובה. רמת פרולקטין גבוהה היא תופעת לוואי שכיחה של רספרידל למרות שעלולה להיות גם ממתח ולכן בדיקה אחת לא מספיקה (אני זוכר שעשית מספר בדיקות). הפרולקטין הגבוה עלול לגרום למספר תופעות לוואי כמו איחור במחזור והפרשת חלב מהשדיים, אלו בהחלט תופעות מטרידות אבל אינן מסוכנות ולא נגרם שום נזק. אכן אין עדות שפרולקטין גבוה עלול לפגוע במערכות הגוף או לגרום לנזקים ולכן הבלבול. כולם לא מאושרים מהפרולקטין הגבוה אבל איננו יודעים האם נגרם נזק, ולכן לא תמיד ממהרים להחליף את התרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי OCD וחוץ מזה אני סובל מעצבנות ולחץ. אני רועד עם הרגלים, אוכל ציפורניים, כועס על אנשים וכדומה הפסיכיאטר שלי נתן לי כבר מספר תרופות - במינונים מאוד גבוהים. הבעיה היא שהם מעוררות מאוד כלומר עושות אותי עוד יותר עצבני עד לרמה בלתי נסבלת . השאלה שלי היא איך אפשר לטפל ב-OCD ולא לסבול מעוררות יתר שכזאתי?

לנתנאל אכן OCD קשור לחרדות ומתח. ישנן מספר תרופות נוגדות דיכאון שמרגיעות ואינן מעוררות, כך הסרוקסט, ציפרלקס, אפקסור והמירו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, לפני חודשים מספר הייתי בטיפול אצל פסיכיאטר עקב בעיה של עצבים והתלקחות מהירה. (פתיל קצר) משפחתי התעקשה שאלך לטיפול. אני לוקחת חצי כדור ביום. אני במהלך של דיאטה ולא יורדת בכלל במשקל. האם זו השפעה של התרופה??? האם היא גורמת לבעית השמנה וכד'. תודה אשמח לתגובה

לשיר הלוסטרל באופן עקרוני עלולה לגרום לעליה במשקל אחרי שמוש של מספר חודשים. עם זאת עם מינון כל כך נמוך כמו אצלך אני בספק אם זו הסיבה. נקווה שהלוסטרל עזר לגבי הסיבה שבגללה את נוטלת את התרופה. דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, כתבתי לך לא מכבר כי התחלתי לשתות פלוטין מזה חודשיים וחצי, כשבשבועיים וחצי האחרונים המינון הוא 40 מ"ג. (במשך חודש וחצי 20 מ"ג שלא הועילו במיוחד) ראשית אני לא מרגישה עדיין ירידה בסטרס ובבולמיה (שתי הסיבות לנטילתי כדורים אלה). הענין הוא שבארבעת הימים האחרונים אני סובלת מאוד מאוד מבעיות בקיבה, אני לא יכולה לאכול מבלי להרגיש צורך מיידי להתרוקן, אני מבלה המון בשירותים, כל הזמן כאבי בטן ובחילות ותחושה רעה וזה ממש מפריע לי. מלבד זה מופיעים לי פצעי אקנה על הפנים בתדירות גבוהה יחסית. הייתכן שיש קשר? (האמת היא שבדרך כלל פצעים אלה היו אף הם ביטוי למתח שהופיעו פה ושם. אבל לאחרונה הם התגברו משמעותית.) האם יתכן שהמתח התגבר בעקבות הכדורים או שגופי אינו מגיב לכדורים אלה וגם לא למינון גבוה יותר? או מה בעצם קורה פה? גם תופעת בעיות בקיבה מאוד מציקה לי. מה גם שאני סובלת מנשירת שיער שכנראה אף היא מקורה במתח, וגם כאן אין שיפור. התור שנקבע לי אצל הפסיכיאטר הוא לעוד שלושה שבועות האם לסבול בשקט בנתיים? להצעתך אודה. אבישג

לאבישג הפלוטין=פרוזק מעורר ולכן הוא עלול להגביר את המתח ואי השקט, פעמים רבות הגוף מסתגל לעוררות והיא חולפת לכן לדעתי כדאי לחכות, אולי להוריד קצת את המינון אם אין ברירה אחרת אבל לא להפסיק את הטיפול. כמו שהתרופה מעוררת כך היא מעוררת את מערכת העיכול עם יציאות תכופות ולעתים גם כאבי בטן. איני חושב שיש קשר לאקנה. כל טוב דר' גיורא הידש

היי רציתי לדעת האם קריסטל זה קוקאין וממה זה עשוי? כמו"כ, אם מעשנים קריסטל סמוך או בזמן נטילת סרוקסאט, יש השפעה מצד הכדורים? או האם זה "גומר" את השפעה הכדורים הפסיכאטרים על הגוף/מוח לטווח הקרוב או הרחוק? (מדובר על שימוש חד פעמי או לעיתים רחוקות ביותר). תודה.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%A7%D7%90%D7%99%D7%9F

http://www.starmed.co.il/Drugs/Cocaine

תודה למשיבים וכאמור הקריסטל וכל החומרים הללו אסורים. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה למשיבים וכאמור הקריסטל וכל החומרים הללו אסורים. כל טוב דר' גיורא הידש

אני רופא משפחה ויש לי שאלה: ידוע לי שכל התרופות האנטיפסיכוטיות מהדור החדש בסל רק עבור סכיזופרניה. בכזה מצב חולה בפרנויה-הפרעה דלוזיונאלית יקבל תרופה מהדור הישן? קיימת אפשרות להעביר חולה כזה לתרופה מהדור החדש?

לרוני אכן זה המצב, כדי לקבל את התרופות מהדור החדש על חשבון הקופה צריך לעתים להיות יצירתי, אבל אני מכחיש את מה שכתבתי.... כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, 1. האם יש לך נסיון עם הצלחות במובמיד בטיפול נגד אובססיביות וחרדות? 2. אם הבנתי ממך נכון, אין מניעה לתת פרוזאק לאדם היפראקטיבי, האין זאת? האם פרוזאק לא עלול לגרום ליתר אי שקט ועצבנות וחוסר סבלנות לאדם היפראקטיבי? מהן באופן כללי תופעות הלוואי של הפרוזאק? שבת שלום, אלעד

לאלעד לא, אין לי ניסיון עם מובמיד לאובססיות למרות שתיאורטית התרופה מתאימה. דווקא כוון שפרוזק מעורר הוא טוב להפרעת קשב. הוכח שבאופן פרדוקסלי תרופות מעוררות הן הטובות להפרעת קשב. כך הריטלין שייכת לאמפטמינים המעוררים וגם התרופות הפועלות על הסרוטונין יעילות להפרעת קשב. כל טוב דר' גיורא הידש

לדר' הידש שבוע טוב בשבתות תמיד אני הכי מהורהרת , הגעגועים למטפל שלי הכי חזקים ואני חושבת עליו המון. אז חשבתי על זה שבפסח הוא היה בחופש והתגעגעתי אליו נורא, וכשהוא חזר אמרתי לו את זה, והוא פשוט חייך. 4 פגישות פיספסנו , שבועיים שלמים והוא בכלל לא אמר לי שהוא גם ההתגעגע. אני קצת נבוכה לשאול אותך שאלה אישית, אבל זה יעזור לי מאד, קורה שאתה מתגעגע למוטפל/ת שלך בין הפגישות? קורה שאתה כבר מחכה לפגישה הבאה? שאתה מרגיש לפעמים שאתה אפילו מקנא בזמן שהיא עם אנשים אחרים? ואם כן אז המטפלים יכולים להגיד את זה? תודה, נויה

נויה היקרה את שואלת שאלה כל כך עמוקה ומשמעותית. עד כמה אנחנו חשובים למטפל שלנו? עד כמה הקשר הוא הדדי? עד כמה המטפל שלנו חושב עלינו? אני יכולה להגיד לך שאני בורכתי במטפלת שקשה לה להיפרד ממטופלים. היא ממשיכה לחשוב עליהם ולהתקשר אליהם מדי פעם, גם כשהטיפול בהם הסתיים. ברמה של סקרנות, התעניינות איכפתית, קשר שעדיין קיים גם כשהטיפול הסתיים. כי טיפול זה מין מקדש כזה של אינטימיות. של עוצמת רגשות שיכולה להשתוות אולי רק לזוגיות או להורות או לחברות נפש, אבל כאן זה עוד יותר עוצמתי כי זה לא סימטרי. ואני מרגישה שלמרות שזה לא סימטרי כל כך חשובה כאן ההדדיות. כל כך חשוב לי לדעת שגם היא אוהבת אותי, חושבת עלי בין הפגישות, מתגעגעת אלי. תשאלי אותו, נויה. אני שאלתי. זה רק פתח בינינו את הקשר עוד יותר. שבוע טוב, תמי.

לנויה אכן השאלה של הדדיות היא חשובה מאוד, לכל מטפל ישנם מטופלים רגישים יותר והטיפול אתם זורם יותר וישנם כאלו שהטיפול תקוע יותר. אבל את כולם מטרידה השאלה של ההדדיות כיוון שהקשר מאוד קרוב ואינטימי. אשמח לשמוע תגובות נוספות של משתתפים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הי נויה. התחושות שאת מתארת הן כמובן מאוד טבעיות ומובנות. הייתי בטיפול שנה וחצי אצל פסיכולוג מקסים (הפגישה האחרונה היתה שלשום, אני חושבת שאני עדיין בהדחקה לגבי זה שלא נתראה שוב...אבל זה כבר נושא אחר), ולא אחת מצאתי את עצמי תוהה האם בין פגישה לפגישה גם הוא חושב עלי, שואל את עצמו מה עובר עלי וכו'. זה הכי טבעי בעולם, כי מדובר באדם שרואה אותך ברגעים הכי קשים והכי אינטימיים שלך. אני יכולה רק לספר לך מנסיוני איך אני התמודדתי עם העניין הזה. מבחינתי, הזכרתי לעצמי מתחילת התהליך ובמשך כל אורכו, שלא מדובר ביחסי חברות אלא ביחסים של טיפול מקצועי. עד כמה שהוא היה רגיש ומתחשב ואכפתי, לא יכולתי שלא לשים לב שהיחסים הם מאוד לא שוויוניים, כלומר - בעוד הוא מכיר אותי על כל צדדיי (היפים והיפים פחות...) הרי שאני לא יודעת עליו כמעט כלום, וכל המגע האישי בינינו שקשור אליו מסתכם בעובדה שאני שואלת אותו "מה נשמע" בתחילת כל פגישה. (תמיד שעשעה אותי השאלה הזאת, כי הלא ברור מאליו שהוא לא יבחר לענות לי משהו בנוסח: "המצב חרא, היה לי שבוע נוראי, תשמעי מה עבר עלי....") יכול להיות שהעובדה שהכנסתי לעצמי שוב ושוב את ההכרה הזאת לראש, שהוא לא חבר שלי אלא מטפל מקצועי (מקסים ככל שיהיה) - סייעה לי להימנע מציפיה שהוא יתגעגע אלי או יחשוב עלי כשאנחנו לא מתראים. מעבר לעובדה שמדובר ביחסי מטפל-מטופל, השורה התחתונה היא שמדובר בשני בני-אדם שחולקים חוויה מאוד אישית ביחד. לכן נראה לי די ברור שבמידה מסוימת בוודאי שהמטפל כן נקשר אל המטופל ברמה האישית, אני בטוחה שאכפת לו מהמטופל ושזה לא רק מתן שירות כמו טכנאי לתיקון טלוויזיות... אנחנו עוסקים באנשים וברגשות, וטבעי שאי אפשר להתנתק מהם לחלוטין רק בגלל ה"מקצועיות". על כל פנים, ההמלצה שלי היא ת מ י ד להיות גלויה לגמרי עם הפסיכולוג שלך, וכל רגש שעולה בך - תדברי עליו איתו, הוא בדיוק הכתובת לכך. גם אם זה נראה לך מביך, תהיי בטוחה שזו אינה הפעם הראשונה שהוא נתקל ברגשות הללו, וזה בהחלט עשוי לקדם את הטיפול שלך. בהצלחה !

לנויה וכולן אין ספק שהפסיכולוג או הטפל מרגישים תחושות שונות במשך הטיפול. ובכוונה אני כותב תחושות שונות ולא רק געגועים. השאלה מבחינת המטפל אינה האם הוא מרגיש או אינו מרגיש, אלא עד כמה צריך/אפשר/נכון לשתף את המטופל ברגשות והדברים הקיימים אצלו. אבישג כתבה שעל המטופל לשתף ולפתוח את כל הרגשות העולים עם הפסיכולוג. אבל האם על המטפל לפתוח את כל הרגשות שעולים אצלו? אני חושב שנסכים שהמילה "כל" מיותרת, אבל האם לא לשתף כלל? אנסה להציג את השאלה באופן אחר, אם המטפל לא משתף האם הדברים לא קיימים בפגישה. כלומר, אם אשתמש בדוגמא של אבישג, אם למטפל היה שבוע חרא אז האם זה לא יורגש בפגישה? האם המטופל/ת לא תרגיש זאת? נצא מההנחה שהמטופל ירגיש שמשהו לא בסדר אבל המטפל שותק ולא משתף. מה יקרה ברוב הטיפולים? המטופל/ת יתחיל לחשוב שמשהו שהוא עשה או אמר לא בסדר, כלומר רוב המטופלים יתחילו לחשוב שהם לא בסדר....., אז מה יצא מזה? אנסה להתייחס לנקודה האחרונה והיא הגעגועים. איני בטוח שהכוונה לגעגועים בלבד, מדובר על כך שהמטופל/ת גם רוצים להשאיר רושם כלשהו על המטפל, להרגיש שנוצר קשר אנושי מעבר לפגישה, שהם "נתנו" משהו למטפל ברמה של החוויה האישית. האם זו דרישה מוגזמת? טוב, אני יכול להמשיך בשאלות אבל אני מקווה שהן גם מבהירות את מורכבות הדברים. הידש

שלום דר הידש אני מאוד רוצה לדעת מה לדעתך אחוזי ההצלחה של הרמרון כי ניסיתי המון תרופות ולא הייתי מרוצה מהם כל כך כי הם לא עזרו אתה נתת לי אינפורמציה לגבי התרופה הזאת אבל זה היה ביקצרה בבקשה אם תוכל להוסיף לי ולחזק את עצמי

לאיציק אחוזי ההצלחה של רמרון הם כ 75% כמו כל התרופות נוגדות הדיכאון. תראה למטה באחת מהשאלות ישנו דיון קצר על הרמרון. שבוע טוב דר' גיורא הידש

מה עושים עם הזעם הנוראי הזה כשאי אפשר להוציא אותו ממש החוצה, כשהוא תמיד חוזר לי לבטן, ועוד פגיעה עצמית ועוד הרס, ועוד ועוד ועוד ועוד ולא מספיק ועוד. אז לפני כמה זמן כמעט שלא הייתי כאן, אז מה, ואתמול כמעט החלטתי שוב, וכן, כבר ברור לי למה זה קורה, זה לא בגללי, אז מה, אז מה! ואולי זה כן בגללי, ובכלל מה זה משנה. ברגעים כאלה, זה ממש לא מעניין אותי, אבל ממש לא מעניין אותי. כן, כן, ברור שאמרתי את הכל בצורה הזו ובסגנון הזה, בדיוק בדיוק בגלל שהזעם מציף אותי וכמעט מפוצץ אותי. או קיי, או קיי, אז גם ניסיתי ספורט אינטנסיבי אגרסיבי, קיקבוקסינג, אירובי, קפיצות, משקולות, מספיק אלים, לא? אפילו ניסיתי לכתוב. הנה פה ממש פה וברגע הזה. אבל זה לא זה, זה לא! משהו חסר כאן. זה לא סיפוק זה. מה שצריך הוא הדבר האמיתי. מה שצריך הוא אהבה. א - ה - ב - ה ואין לי אותה אין ואין מצב שתהיה רק מזה אפשר להשתגע!!! בדיוק מזה אפשר להשתגע!!! טוב. יופי. עכשיו נלך לחסל איזו חבילת גלידה, או שלוש. הצחקתי את עצמי. פחד מוות מקיף אותי. פחד מוות. מוות.

גראמפי היקרה מאד נגעת לי ללב בדבריך. מה שיש לי לאמר לך זה משהו בקשר לפחד, שכתב אביתר בנאי וגם שר בשיר שנקרא "מתנות": "תן לשינוי לצמוח אל תפחד מהפחד הפחד הוא רגע זה רגע לפני בין לילה ליום הפחד הוא שער..." והוא דווקא שר על המצב שאחרי שיוצאים מ"זה", שזה מן הסתם משבר נפשי כזה או אחר. אני מאמינה שבאמת בכל פעם שאנחנו פוחדים אנחנו על סף איזה גילוי משמעותי על עצמינו. ואם לא פוחדים לפחד, הפחד עובר ואחריו יש דברים חדשים. אולי זה פילוסופי מדי להגיד לך את זה עכשיו, כשאת כל כך כועסת ומיואשת. ובכל זאת, רק שתדעי שאת לא לבד. לפחות כאן על המחשב את לא לבד. תמי.

במשך כחצי שנה נטלתי רסיטל עקב חרדות.לפני כחודשיים החלפתי לציפרלקס עקב עלייה במשקל וחסר חשק מיני,אך מאז חזרו דפיקות לב(בעוצמה פחותה יותר).האם עליי להמשיך בציפרלקס או לחזור לרסיטל? תודה

כמו שכתבתי בתשובתי לאלמונית ישנן תרופות פסיכיאטריות שלא גורמות לעליה במשקל. תקראי את תשובתי אליה ותתיעצי עם המטפל שלך. ציפרלקס ורסיטל זה כמעט אותה תרופה, עם אותן תופעות לוואי ובאותה שכיחות ולכן אין סיבה עניינית להעדיף דווקא את הציפרלקס לעומת הרסיטל.

למיה החומר הפעיל זהה, רסיטל=ציפרלקס מבחינת החומר הפעיל, לכן איני רואה חשיבות רבה להחלפה, אם להחליף אז כדאי ממש לתרופה אחרת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני כבר 3 שנים שעוברת תקופה קשה שמעיקה עליי בהתחלה למדתי להתמודד עם זה אבל עכשיו אני מרגישה שאזל לי הכוחות אני בחורה עם ראש על הכתפיים שלמדה בבית ספר שהשקיעה אבל ה3 שנים האלו קצת השחירו את השאיפות שלי. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי ולוקחת תרופות אך למרות זה עדיין עולה בי המחשבה להתאבד ואני יודעת שאני יעשה זאת בקרוב. הנה שיר שרשמתי כשאני ימות אז כולם ישימו לב כאשאני ימות זה ימחוק את הכאב החיים האלו רק סבל הביאו מה עכשיו עושים? יש שתי אפשרויות להתגבר או לוותר על החיים כשאני ימות אז יהיה לי קצת שלווה כשאני ימות עוד תרד לכם דמעה יהיה לי קשה לעזוב את כל האנשים אך בחיים אין ברירה לפעמים זהו לבסוף הגעתי להחלטה כשאני ימות אפרד מכם בשנאה

כמה נדוש להגיד: התאבדות זה לא פיתרון, יש דרכים יותר יעילות לבטא כעס, להראות ייאוש, להוכיח לאחרים כמה את סובלת. כמה נדוש להגיד את הדברים האלה, וכמה לא יעיל. כי כשרוצים למות, רוצים לסיים סבל בלתי נסבל, ארוך, שנראה שהוא חסר מוצא. אנשים שלא חוו דיכאון לא יכולים להבין את זה. את כהות החושים. את הניתוק מתחושה של חיים. את התחושה ששום דבר לא עוזר ולאף אחד לא איכפת ואין בשביל מה לחיות ואין טעם להתאמץ. ואת התקווה שהמוות יביא שלווה כי לחיות במצב של דיכאון זה כמו לחיות מוות, אז אולי אפשר למות קצת ולהרגיש, סוף סוף בחיים? להרוג את הדיכאון הזה. להרוג את ההרגשה הכי מחורבנת בעולם. להרוג כדי להוליד משהו טוב יותר. אבל אולי אפשר להתאבד בלי להתאבד באמת? בשירים, במילים, במעשים לא מסוכנים? ללכת לים באמצע הלילה ולצרוח את הייאוש החוצה. לקחת איזו כרית ולהרביץ לה את כל החרה. או לחילופין- לבקש חיבוק? נטלי, אני לא יודעת אם המילים שלי עוזרות לך. הייתי שם. יצאתי משם. מקווה שתרגישי יותר טוב ושהתקופה הקשה שלך תחלוף. יש תקופות מסריחות כאלה בחיים. אל תהיי לבד עם מה שאת מרגישה. שלך, תמי.

לנטלי אני מבין שאת רוצה שיסימו לב למצוקה הקשה בה את נמצאת, שירגישו את מה שעובר עליך, אבל רק מי שעבר את הדיכאון העמוק וכפי שתמימי כתב, היה שם, יכול להבין את מה שעובר עליך. את עושה את הדבר הנכון ומשתפת אחרים, לכן חשוב שתשתפי גם אדם הקרוב אליך, וכמובן את הפסיכולוג והפסיכיאטר המכירים אותך. חשוב מאוד. כמובן שאם הגיעו מים עד נפש חשוב להגיע לחדר מיון של בית החולים הקרוב או לפנות לער"ן בטלפון או באינטרנט ולבקש עזרה דחופה. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש

הלוואי שהייתי יכולה להאמין שהתאבדות תפתור את הבעיה שלי , לי נראה שהסבל ירדוף אותי גם אחר כך. במחשבה רטרואקטיבית כשרציתי להתאבד עוד הייתה בי תקווה. עכשין , כמה פתטי גם זה הלך. אז תראי בזה נקודת אור כי אפשר להתנחם איכשהו שהמוות ישקיט את הכל זה מרגיע קצת. אם תעברי את השלב הזה ותביני שהמוות לא פתרון תהיי הרבה יותר אומללה. כך שתסתכלי על זה כעת את ברת מזל.

נטלי שלום היה לי מאוד קשה לקרוא את שירך העצוב והנוגה הזה ובעיקר משום שגם אני הרגשתי כך בעבר ואף כתבתי על כך ולעיתים עוד נלחמת אם השד הזה. נשמע כי את אוגרת בתוכך הרבה כעס ושנאה כלפי הסביבה ואולי כעס כלפי עצמך. החיים אומנם אינם גן של שושנים אך מי הבטיח כי המקום אליו אנו מיועדים ללכת קל יותר? מי הבטיח שלא יכול להתרחש שינוי לטובה בחיינו אלה? אף אחד לא יודע ולכן יש להמשיך האלה בתקווה שהמחר יהיה יותר ורוד. האם המטפלים שלך יודעים על מחשבותייך אלה? אם לא אני ידעי אותם בדחיפות האפשרית כי זה עלול לשנות את כל נתיב הטיפול אנחנו כאן בשבילך- החזיקי מעמד אריאל

הכל כאן חרה! מי שלא חווה לא יבין!

הי נטלי ! חשבתי לספר לך , אולי זה יעודד אותך - גם אני חוויתי לפני כ- 10 שנים דיכאון מאוד קשה וחשבתי כל מיני מחשבות ... זה היה אפילו דיכאון די ארוך שנמשך כשנתיים .... ( וכמעט לא יכולתי לתפקד אז ) אבל בסוף הוא עבר... ובאה תקופה יפה ... ואח"כ אמנם באה עוד תקופה קצת קשה .... אבל שוב אח"כ תקופה יפה ... כן. אין מה לעשות . יש אנשים שכנראה יש להם נטייה לתחושות כאלה ... אבל בעזרת טיפול ובעזרת חוכמה שצוברים עם הגיל ובעזרת הרבה אמונה ואהבה עצמית אני מאמינה שאפשר להתגבר .... אל תאבדי תקווה ! תילחמי ! תעזרי במטפלים ! תעשי הרבה ספורט ! תכריחי את עצמך לקרוא ספרים יפים ... להסתכל על השמש בחוץ ! את תרגישי יותר טוב. רק תחכי קצת. ( ולא להתייאש ! )

ביטוח לאומי קבע 75% אי כושר, אין לי היכולת לעבוד, מצבי הנפשי מתנדנד, ולא הגיע ליציבות, וקשה מאד לגמור את החודש מסכום הקצבה, השאלה שלי האם ניתן להגדיל את הגמלה ןאיך? תודה

תפנה לפורום של דיני עבודה

גם מצבי הנפשי על הפנים קיבלתי ארבעים אחוז וכושר השתכרות הם קבעו שיש לי הגשתי ערעור ואני מחכה. בעיתי היא חרדה קשה ודיכאון של עשר שנים הולך ובא. עם המוסד הזה קשה להתעסק הם מחמירים תגיד תודה שאתה מקבל קיצבה

לגלית- נכות נפשית של 40% מאפשרת לך לקבל סל שיקום. תוכלי למצוא על כך פרטים באתרים שעוסקים בשיקום נפגעי נפש. ל-ל'- מטרת הקיצבה לאפשר מינימום קיום לאנשים שסובלים ממחלת נפש שמגבילה את התפקוד, בעיקר סכיזופרניה אך גם מחלות אחרות. ניתן לעבוד במשרה חלקית עד שכר מסויים מבלי שסכום הקיצבה יפגע.

לל'. אכן הקיצבה נמוכה מאוד ו 75% הם סכום נמוך. כך שאפשר להתווכח אתם על 25% הנוספים אבל בסופו של דבר ההפרש בכסף לא יהיה גדול. מה שאפשר לנסות הוא לברר את כל ההנחות שבאות עם קביעת הנכות - ארנונה, אגרת טלוויזיה וכך הלאה, זה יכול לצאת סכום לא מבוטל.... איני מתמצא בחוקים הללו בדיוק, אבל לפי מה ששמעתי ישנן הנחות לא מבוטלות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם יש תרופה נגד דיכאון שלא גורמת לתופעת לוואי של עלליה או עצירה במשקל? או לחילופין האם יש תרופה שמטרתה גם נגד דיכאון וגם גורמת להפחתה במשקל?

ישנן תרופות רבות נגד דיכאון שלא גורמות לעליה במשקל. מבין ה-SSRIS פרוזק ולוסטרל בד"כ לא גורמות לעליה במשקל. עם פרוזק אפילו תיתכן ירידה במשקל. גם אדרונקס ואיקסל לא גורמות לעליה במשקל ובמקרים מסויימים אפילו נרשמת ירידה. תרופה שראוי להזכיר היא TOPMAX רשומה בארץ לטיפול באפילפסיה ומיגרנות אך מבחינה פסיכיאטרית יש לה השפעה מייצבת בהפרעות של מצבי רוח וגם נוגדת התקפי אכילה אצל חולים בבולימיה. התרופה גורמת לירידה במשקל כתופעת לוואי שלה.

תודה לדור שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם רסיטל גורמת לעצירה בירידה במשקל? אני לוקחת כל יום גדור של 20 מ"ג רסיטל . ובדיוק התחלתי תהליך דיאטה ומשום מה אני לא מרזה , האם זה כתוצאה מהרסיטל?

גם אני נוטלת רסיטל כחצי שנה.עליתי 10 ק"ג ואני לא מצליחה להוריד

לשונטל אכן רסיטל עלולה לגרום לעליה במשקל או לקושי לרדת במשקל. לכן טוב שאת מקפידה על דיאטה ושומרת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הנני בת 26 ונוטלת ציפרלקס 10 מ"ל כבר 4 חודשים. שאלתי היא לגבי הנושא של חוסר חשק מיני,האם זה יעבור אחרי תקופה מסויימת?

ללינור הירידה בחשק המיני בדרך כלל מוקלת עם הזמן אבל ארבעה חודשים הם כבר די הרבה זמן. לעתים הבעיה נשארת כל זמן נטילת התרופה אבל עם סיום הטיפול הדברים חוזרים לטבעם. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני טופלתי שנתיים עם סרוקסט ובשל המלצת הרופאה עברתי לכדור רסיטל 20מ"ג פעם ביום. נאמר לי שרסיטל לא גורמת להפרעה בתפקוד המיני , אבל משום מה אני לא מצליחה להגיע לאורגזמה(למרות שיש לי חשק מיני). מה המלצתך ? האם הכדור אכן גרם לי למצב שאני לא יכולה להגיע לסיפוק מיני ? אשמח לתשובתך.....

לשונטל אכן הרסיטל סטטיסטית מפריע פחות במין והיכולת להגיע לאורגזמה מאשר הסרוקסט אבל גם הוא עלול לגרום לבעיות במין. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לחברי הפורום היקרים שלום, יש לי שאלה טיפה ארוכה ומבלבלת מקווה שיהיה לכם סבלנות לענות עליה או לקרוא אותה בכלל... אני זוכר שהיו זמנים בהם לקחתי בוספירון ושהייתי כל-כך עירני(מלה נרדפת למרוכז?) כל היום הייתי שקוע במחשבות בלתי פוסקות ולא יכולתי לנוח או לישון כי המוח שלי לא הפסיק לעבוד ולחשוב. הבנתי שהתרופה הזאת מעלה רמת דופאמין או משהו כזה במוח... ואז זה נשמע לי הגיוני כי בניגוד לנוגדי פסיכוזה שמורידות רמת המחשבה ע"י הורדת רמת הדופאמין כאן יש בדיוק פעולה הפוכה. כל ההקדמה הזאת היא מכיוון שכעת נרשם לי ריטלין. ואני מפחד שגם הוא מעלה רמת-מחשבות ושהוא יעשה אותי ממש עירני ושאני כל היום יחשוב ואהיה יותר מדי מרוכז. האם עליה ברמת הדופאמין גורמת בעקיפין לגלי מוח של חשיבה במקום חלימה/היפנוזה? כי אני דווקא רוצה גלי מוח איטיים ורגועים..... בקיצור קצר סדר בכל העניין הזה יעזור לי מאוד - תודה למי שיכול לעשות לי אחד כזה.

מנגנון הפעולה של בוספירון הוא די מורכב. השפעתו היא ספציפית על הדופמין אבל בכיוון דו-סיטרי- כלומר בחלק מהקולטנים לדופמין מעלה ובחלק מוריד לעומת הריטלין שרק מעלה. למעשה בהתחלה התכוונו שהבוספירון יהיה נוגד פסיכוזה אבל אחרי שראו שהוא לא יעיל התחילו לשווק אותו כתרופה נוגדת חרדה שאיננה ממכרת. הריטלין משפיע תוך חצי שעה ולכן תוכל לדעת די מהר אם זה בשבילך, כלומר אם זה משפר את כושר החשיבה והריכוז מבלי לעורר בעיות אחרות. ריטלין יכול לעורר חרדה.

שלום לך רז! אין לי תשובה בשבילך, יש לי שאלה... ביתי לוקחת תרופה פסיכיאטרית אחרי התקף פסיכוטי. היא טוענת שאין לה ריכוז בכלל, קשה לה לקרוא, קשה ללמוד והכל משעמם...היא גם לקוית קשב וריכוז אך לא לקחה ריטלין. התאור שלך מקשר בין רמת הריכוז לבין התרופה שהיא לוקחת. האם תוכל להוסיף עוד פרטים מנסיונך האישי? תודה לך, אמא.

שלום אמא, לי הייה התקף פסיכוטי ואני מכירה את הסיפור הזה של קושי להתרכז וללמוד וחוסר חשק. זה נובע מ-2 דברים: האחד, אחרי התקף פסיכוטי המח "סחוט", הוא עבד כ"כ חזק במהלך ההתקף עם כל הדלוזיות וההליצונציות בטורים מאוד גבוהים, ואז מגיע שלב שהוא "סחוט" ויש הרגשה שדומה לדיכאון, למרות שזה אינו ממש דיכאון. אפשר לקחת תרופות אנטי-דיכאוניות בשלב זה וזה בהחלט יכול לעזור. דבר שני, כמו שחשבת בעצמך, הפעילות של שהתרופות האנטי-פסיכוטיות שמורידות את רמת הדופמין, גורמות גם לחוסר חשק והנאה מדברים. אם מדובר בהתקף פסיכוטי יחיד (ולא כחלק מסכיזופרנייה) אז במהלך הזמן מורידים את המינון למינון שמטרתו למנוע מההתקף לחזור שוב, ואז כשהמינון קטן יותר וגם ככל שמתרחקים מהאירוע הפסיכוטי תופעות אלו של בעיות בריכוז וחוסר חשק נחלשות או נעלמות. דבר נוסף - לגבי ריטלין, כדאי שתבררי עם פסיכיאטר אם מותר לה לקחת ריטלין, היות והוא עושה פעולה הפוכה לתרופות האנטי-פסיכוטיות ויכול לבטל את השפעתן. מקווה שעזרתי במשהו, סוף שבוע נעים אני.

לשני מדובר בתרופה נוגדת דיכאון הפועלת במנגנון די מיוחד ושונה מפרוזק למשל. תוכלי למצוא אינפורמציה מלאה בכל אינדקס תרופות ברשת. שבת שלום דר' גיורא הידש

הי שני רמרון היא תרופה אנטי דכאונית שטובה לטיפול גם בחרדה מתמשכת. נוהגים לתת את התרופה לאנשים שסובלים מדיכאון ו\ או ומחרדה הנמשכת תקופה ארוכה. בתור מישהי שלוקחת את הכדור כבר למעלה משלוש שנים רצוף אני יכולה להגיד לך שהתרופה מעולה!

שלום! אני סובל כבר הרבה זמן מבטחון עצמי נמוך.אז ככה:מאז ומעולם הייתי ילד ביישן ושקט,אחד שאהב לשבת בשקט בכיתה,לא למשוך יותר מידי תשומת לב,רוב ילדותי הייתי ילד פחדן וחסר בטחון עצמי אך כשעליתי לחטיבת הביניים המצב השתפר אך עדיין הייתי שקט ביחס לשאר,עם זאת עליי לציין שמעולם לא היו לי בעיות חברתיות.תמיד היו לי המון חברים וכו'. לקראת סוף י"ב הגעתי למסקנה שנמאס לי מהמצב הזה ושאני חייב לשנות אותו,אז שיניתי את התדמית החיצונית שלי וזה באמת עזר לי.הרגשתי יותר טוב,התחלתי גם לצאת עם בנות אז זה שיפר את הרגשתי שכנראה אני בכל זאת בסדר,התגייסתי לצבא ושם היה לי טוב מבחינה חברתית,הייתי מקובל על כולם,כולם אהבו אותי ואפילו קודמתי ממש מהר לתפקידים בכירים(אני איש טייסת F-16),התפקיד היה קשה,מאוד קשה אבל היה לי טוב מבחינה חברתית,באותה התקופה של הצבא גם יצאתי עם לא מעט בנות וגם היו לי שלושה חברות.בכל הזמן הזה הבטחון העצמי שלי היה בשמיים,הייתי מאושר וגאה.הבטחון העצמי הנמוך שסיפרתי עליו כשהייתי ילד חזר אליי לקראת השחרור והסיבה לכך היא שאחד העמיתים שלי בטייסת זרק לעברי מילה פוגעת.אני ממש נפגעתי,לקחתי את זה ללב,לקח לי המון זמן לצאת מזה,כל הזמן ניסיתי לחשוב מדוע הוא אמר את זה וכו'.בסוף לאחר מספר חודשים שכחתי מזה אבל מאז(כבר 6 חודשים)הבטחון העצמי שלי ממש מרוסק.לגמרי.אני מרגיש שכל מה שבניתי הלך לגמרי.שהילד הקטן והפחדן שהיה חזר והוא חי ונושם בתוכי שוב במלוא העוצמה.כמו כן עליי לציין שחברתי שאהבתי נפרדה ממני לפני 3 חודשים בגלל סיבות כאלו ואחרות מה שתרם עוד יותר למצב הרע שאני נמצא בו גם ככה.נכון לעכשיו אני מרגיש שאני כבר לא מספיק טוב,שהחברה לא מקבלת אותי,שאני נראה שונה(פיזית),שאני לא מספיק יפה ולא מספיק טוב וזה הורס אותי.נהייתי פראנואידי ובכל פעם שמישהו צוחק ליידי אני נכנס לפחדים שאולי זה עליי.ומדוע הוא צוחק?האם זה עליי?זה מכניס אותי לדכאון מיידית ואז אני פשוט רוצה לבכות או אפילו למות.ממש רע לי,אני כבר לא בטוח בעצמי,באיך שאני נראה,בכלום,כשאנשים שעוברים ליידי ברחוב מסתכלים עליי וזה פשוט מפריע לי,אני מפחד מזה-ממבטים חודרניים כי אז אני לא מפסיק לחשוב למה?למה מסתכלים עליי ככה?מה לא בסדר בי?ושום דבר לא עוזר לי,תראי,היו לי לא מעט חברות,אני נראה די טוב,יש לי די הרבה חברים אך עדיין אני מרגיש שהכל שונה,שהעולם שונה אליי.איך אני יכול לשפר את הבטחון שלי?בבקשה עזרי לי!ממש רע לי!

לאמיר כפי שאתה רואה ישנן שתי דרכים. הדרך הראשונה היא לחפש מקור חיצוני, כלומר לעשות מאמץ, להתגבר על הפחדים, לצאת ולחזור לביטחון העצמי שהיה לך קודם. הדרך השניה היא לפנות לטיפול נפשי בשיחות או בתרופות ולנסות למצוא את השורשים והסיבות לבטחון העצמי ולחזק את הביטחון העצמי. יתכן ששיחות יתנו תשובה לעומק והביטחון שתקבל יהיה פנימי ולכן יציב הרבה יותר. שבת שלום דר' גיורא הידש

תודה לך ד"ר על התשובה שלך והייתי רוצה לשאול אותך שאני לא במצב נפשי שצריך טיפול חלילה אבל מה הקשר לנפשי אם הרגשת השיתוק הזות תוקפת אותי כל יום לכמה שעות??? אני כבר מבולבל לגמריי התחלתי להאמין שיש לי משהוא נפשי והכדורים שנתנו לי אותם "פקסט" עשו אותי חלש לגמריי ואני לא מבין מה קורה לי אנא ממך ד"ר עיצה בשבלי מה לעשות בנדון ? ובאיזה מצב נפשי האדם מרגיש את השיתוק הזה ? הרופא אמרה לי שזו התרגשות ושאלתי אותה איזה התרגשות אני אין לי כלום ואיזה היא אמרה לי שזו ב"תת מודע" שאני לא מודע לה נראה לי שהכל מה שאומרים לי שטיות ואני כבר מבולבל לגמריי מהעסק הזה אנא ממך עיצה ד"ר ומה עלי לעשות תודה

לגוי אדם הסובל מחרדות עלול לסבול מהכאב הנפשי ולהתמודד אתו. מי שסובל מחרדות וקשה לו להתמודד מהבחינה הנפשית עלול לבטא את הדברים באופן גופני ואז "חוסכים" את התחושות הנפשיות. ולכן זה מבלבל. אבל אנחנו יודעים שהגוף מבטא את המצב הנפשי/רגשי שבו אתה נמצא. אם הסרוקסט=פקסט מרדים אותך אפשר ליטול אותו בערב כך שתישן טוב יותר ובבוקר כבר תהיה ערני. שבת שלום דר' גיורא הידש

האם מותר לקחת ציפרלקס בהריון? ובאיזה זמן בהריון הדבר עלול לפגוע יותר או פחות? בנוס, האם יש אתר כלשהו המדבר על הנושא ספציפי, אני מחפתש ולא מוצאת , תודה

זה המכון הטרטולוגי בהדסה או המרכז למידע תרופתי באסף הרופא.

לעילית מותר ליטול ציפרמיל עד החודש האחרון לפני הלידה. כפי ששירה כתבה את התשובה הסופית והמעודכנת ביותר תקבלי במכונים שזו המומחיות שלהם. הם עונים גם לפניות טלפוניות. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום דוקטור, אשמח לתשובה ממך. במשך כמה חודשים אני חוה קשי נשימה, הכי נח לתאר אותם כאילו שאני לא מצליח להכניס מספיק אוויר לריאות. הייתי אצל שני רופאי משפחה, אשר לאחר בדיקות החליטו לשלוח אותי לפסיכיאטר תוך כדי הרעיון שהבעיה היא סוג של חרדה (אני אישית סקפטי, אבל לא שולל). אמנם אין לי שום בעיה עם הטיפול הפיסיכאטרי כשלעצמו (ז"א - הסטיגמות או מה שזה לא יהיה), יחד עם זאת יש לי שני חששות: 1. טיפול דרך קופת החולים משמע שזה ירשם אצלי בתיק האישי. אני מתמיין בימים אלה לתפקידים מסווגים במודיעין (אני גומר שמינית) ולכן אני חושש מאוד שזה יפגע בסיכויים שלי (ליתר דיוק, בשניה שהם עולים על זה שראיתי פסיכאטר אני יכול להגיד שלוםם...). האם אני יכול לראות פסכיאטר בלי שזה ירשם לי בתיק האישי? כמה עולה טיפול פרטי, כמה מאות שקלים נכון? 2. תרופות פסיכיאטריות ככלל לא יוצרות תלות אצל המשתמש? ז"א אם אני אפסיק להשתמש בה הסימפטומים יחזרו? ז"א שאני אצטרך להשתמש בתרופה למשך כל החיים, זה לא נראה לי כמו אורח חיים בריא...

1. טיפול רטי עולה כמה מאות שקלים, אבל קח בחשבון שאפשר להעביר אותך בפוליגרף ולעשות לך תחקיר בצבא ושם גם ככה המידע הזה יכול לצאת. מאיפה הביטחון שזה ישפיע על השיבוץ שלך? 2.יש תרופות הרגעה שיוצרות תלות פיזית, או יותר נכון, עמידות למינון, אבהל זו קבוצה מאוד מסויימת וצריך ללמוד ליטול אותן במידה ובחוכמה. רוב התרופות לא יוצרות תלות. אורח חיים פחות בריא זה להיות במתח כל הזמן. לא בטוח שאם תפסיק הסימפטומים יחזרו אבל יש סבירות מסויימת שאם לא תטפל במקור הבעיה הם יופיעו שוב במידה ותפסיק לקחת תרופות (כמובן בהנחה שמדובר בסימפטום על רקע נפשי ולא אחר). בהצלחה במיונים

תודה לשירה הידש

השאלה אם עשית בדיקת תפקודי נשימה אצל רופא ריאות או במכון ריאות. אם יש לך חרדה אז לא מומלץ להסתיר זאת מהצבא. ניתן לקבל שירותי פסיכיאטריה גם דרך קופת חולים. הם מחוייבים לסודיות רפואית כמו פסיכיאטר פרטי.

שלום ד"ר הידש טוב שחזרת לפורום לא היה לי את מי לשאול. אני לקחתי סרוקסט לפני 8 חודשים ולפני חודש החלפתי לרסיטל.(30 מ"ג-כדור וחצי ליום) יחד עם זה אני לוקח אדרונקס 8 מג--2 כדורים ליום במשך כשנה. בחודש חודשיים האחרונים שמתי לב שדווקא האדרונקס מביא לי עייפות ואף כאבי ראש ובזמן ששכחתי ליטול אדרונקס הייתי פחות עייף ופחות כאב הראש, והרגשתי בסדר וללא דיכאון. בעקבות זאת לפני כשבוע הפסקתי לקחת את האדרונקס והסתפקתי רק ברסיטל ואכן חלפו לי הכאבי ראש והעייפות שחשתי וגם מצב הרוח היה בסדר. ע"כ ברצוני לשאול, האם כדאי להפסיק לקחת את האדרונקס ולהשאר רק עם הרסיטל? מה דעתך האם אתה חושב שרסיטל בלבד עדיף על השילוב? והאם תקופה של שנה של לקיחת אדרונקס היא תקופה יעילה ומספקת בשביל ההמשך?

שלום, עם העובדות כפי שאתה מתאר אי אפשר להתווכח, כך אתה מרגיש. יחד עם זאת הדברים הם לא "לפי הספר" אבל כל אחד הוא משהו מיוחד ואחר. ככלל אני חושב שעדיף לנסות ולהסתדר עם תרופה אחת ולא בשילובים למרות שלכלל יש יוצא מהכלל. אין ברירה אלא תצטרך לשאול את הרופא המכיר אותך לגבי המשך הטיפול עם האדרונקס. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום ד"ר. להזכירך אני לוקחת 2 פלוטין ליום ואחרי שזה לא מספיק עזר, הוסיפו לי אדרונקס כדור אחד לפני חודשיים בערך. בשבועות האחרונים אני מרגישה שאני ממש החלמתי מהדיכאון. לאט לאט אני חוזרת לסדר יום קבוע ובריא, פוגשת חברים והעיקר מצב רוח יציב. אבל... מאז האדרונקס השינה שלי בלילה לא משהו. נכון לעכשיו הערך המוסף של התרופה עדיף. אני מוכנה לשינה פחות טובה כל עוד אני שמחה ולא בדיכאון. השאלה: הייתי רוצה להוריד במינון האדרונקס כדי שתחזור לי שינה תקינה. (עם חצי כדור אדרונקס ביום אני כן ישנה טוב). מתי נראה לך בטוח באופן יחסי להוריד במינון האדרונקס? והאם יש סיכוי שדווקא הורדה בפלוטין תביא לשינה טובה יותר?

תודה רבה

אני לוקחת תרופה בשם פרפנאן- כתוב בעלון שצריך להזהר מחשיפה לשמש וממקלחת חמה ופעילות גופנית. האם בהתחלה צריך להזהר מהדברים הללו ? האם יש צורך להזהר מהדברים האלה ? איזה עוד תרופות יש להרגעה ?

לעינת אין בעיה עם שמש, מקלחת ופעילות גופנית. צריך קצת להזהר ולא לעבור במהירות מישיבה לעמידה או משכיבה לעמידה, אבל אין צורך להגזים בזהירות. פרט לכך זו תרופה עדינה ובטוחה. ישנן תופעות לוואי אחרות כמו תנועות שרירים לא רצוניות, לעתים בתחילת הטיפול ולעתים מאוחר, את רשימת כל תופעות לוואי תוכלי למצוא בכל אינדקס תרופות. שבת שלום דר' גיורא הידש

הי, יש לי תחושה, בעקבות חומר מקצועי שקראתי, שיש לי OCD. איך אני יכולה לאבחן את זה באופן מקצועי. אני חושבת שזה OCD כי זה מתבטא במחשבות שחוזרות על עצמן, למשל אם משהו מפריע לי , אני יכולה להתעסק עם זה כל היום וכל היום לחשוב על זה בלי הפסקה, זה מגיע לכך שממש מפריע לי המחשבות האלו ואנייודעת שלא עומדת מאחרוי הדאגה הזו שום דבר רציונלי אבל אני לא יכולה להשתלט על זה. בנוסף, גם קשה לי להתחיל לבצע דברים אני דוחה כל דבר לרגע האחרון ואם אני חושבת שיש לי משהו לעשות זה נראה לי כזה קשה ומסובך ככה שאני עושה הכל רק לא לעשות את זה. האם גם זה חלק מההפרעה? איך מאבחנים את זה ? לאן צריך לפנות? תודה.

בפסיכיאטריה אין דרך אובייקטיבית לאיבחון ולכן אפשר גם לנסות לעשות איבחון עצמי באמצעות שאלונים שונים. למשל כאן: http://www.ocfoundation.org/ocf1070a.htm בשביל לקבל אבחנה באופן רשמי את צריכה להגיע לבדיקה פסיכיאטרית או לבדיקה פסיכולוגית כי ייתכנו דברים נוספים שאת לא מודעת אליהם.

לורדית לא כדאי שתאבחני את עצמך. המחשבות שאת מתארת הן יותר מחשבות חודרניות של מי שעבר טראומה ולכן הוא רגיש לפגיעות. OCD אינה תמיד אבחנה העומדת בבפני עצמה, לעתים היא תופעה אשר שייכת להפרעות נפשיות אחרות. לכן כדאי להגיע לרופא שיכול להגיע לאבחנה ברורה יותר. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום דוקטור ברצוני לשאול שאלה שלום ד"ר כיום אני בגיל 29 ומגיל 22 ועד היום יש לי בעיות של שפיכה מאוחרת לאחרונה התגלתה מחלה OCD ואני מטופל ב-PAXET אשר גורם לי לקושי רק עוד יותר להגעה לשפיכה עד כדי אי הגעה. ברצוני לשאול האם יתכן שהבעיה של השפיכה המאוחרת מגיל 22 ועד לזיהוי המחלה לאחרונה, נבעה ממחלת ה- OCD ? והאם לאחר התקופה שבה אני אקח את הכדורים הנ"ל אגיע לשפיכה בזמן נורמלי? תודה

ליוסי שפיכה מאוחרת אינה בעיה שפסיכיאטרים מתמודדים אתה, אולם הפקסט כפי שציינת גורמת להחמרה של הבעיה. יתכן שעם השיפור במצב הנפשי וסיום הטיפול התרופתי גם תרגיש טוב יותר והבעיה תיפתר. שבת שלום דר' גיורא הידש

היום בבוקר לא לקחתי את הקלונקס והרגשתי רעד ביידיים וזרמים האם זה בגלל שלא לקחתי את הקלונקס בבוקר? תודה

לגלית יתכן שבת שלום דר' גיורא הידש

אני בת 30 נשואה ואמא לשני ילדים. כשהייתי בת 12 התחלתי להתמזמז עם גברים, והרבה! ממש עברתי מיד ליד. לאחרונה התחלתי לשאול את עצמי שאלות, מה גרם לי להרס עצמי שכזה. כמו כן אני לא זוכרת בכלל את שנות ילדותי. אני מתחילה לזכור את עצמי בערך מגיל חמש. אני מתחילה לחשוב שאולי עברתי התעללות בתור תינוקת (דוד שלי היה מבקר הרבה אצלנו, ואני יודעת שהוא היה מחליף לי טיטול). עצוב לי לחשוב את זה, אבל אני בכ"ז חוששת. כמו כן, כמעט ואין לי תמונות מגיל ינקות. אפשר לספור על יד אחת את התמונות שיש לי. אמי אומרת לי שלא היתה לה מצלמה ולא היתה לה מודעות לצילומים, אבל לאחותי שגדולה ממני בארבע שנים יש יותר תמונות. אני יודעת שאני נישמעת מבולבלת, אבל זה באמת המצב, בילבול אחד גדול. אשמח לתובנות, אם יש.

הגעת לנקודה מסוימת בחייך שבה עולים אצלך הרבה ספקות ותהיות בקשר לעבר שלך. זה נשמע כמו זמן מתאים להתחיל טיפול פסיכולוגי. סביר להניח שאת מבולבלת ושיש לך המון שאלות, ולכן עבודה עצמית בעזרתו והדרכתו של איש מקצוע תוכל להועיל לך.

מצטרף לדברי קודמי, כדאי לחשוב על שיחות=פסיכותרפיה שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום לפסיכיאטר יש לי שאלה בעייתית, אני בת 24 , בטיפול כבר שנתיים של שיחות ותרופות (ריטלין) עם פסיכיאטר. הוא לא יודע שאני חותכת את עצמי, אני מתביישת לספר לו וחושבת שהוא יחשוב עלי דברים רעים, שהוא יחשוב שאני רוצה להתאבד (ואני לא). אני לא יודעת איך לספר את זה, שאלתי אותו כאילו באופן כללי, מה זה אומר פציעה עצמית אבל הוא לא עונה לי שאלות מרגיעות. אני עושה את זה כי זה עושה לי טוב ומרגיע אותי ולפעמים כשאני לבד אני מרגישה שאני לא יכולה להפסיק תודה דוקטור שיר

לפציעה עצמית יכולים להיות כמה גורמים. בכל מקרה, את לא הראשונה ולא האחרונה שפוגעת בעצמה. סביר להניח שהמטפל שלך מכיר היטב את התופעה, וזה לא יגרום לו לחשוב עלייך דברים שליליים. להיפך - אם תספרי לו על זה תוכלי להשיג שני דברים: להבין מה עומד מאחורי הצורך שלך לפגוע בעצמך, ולטפל בכל כדי שתוכלי להפסיק עם זה. אגב, פציעה עצמית לא מעידה על כוונות התאבדות, ובהרבה מקרים אין קשר בין שני הדברים. אם קשה לך לומר לו את זה במפגשים, תנסי לכתוב לו מכתב ולתת לו לקרוא.

לא ברור מה את בדיוק שואלת. פציעה עצמית איננה התנהגות נורמטיבית ולעיתים יש אלמנט של "התמכרות" כלומר החולה פוצע את עצמו בצורה יותר קשה מפעם לפעם שכן הוא מוצא בכך סיפוק. רצוי שתדברי על כך עם פסיכיאטר או עם פסיכולוגית שיש לך בו/בה אמון. אפשר לטפל בבעיה אם תשתפי פעולה עם המטפל ותספרי לו על כך באופן ישיר.

לדור לדעתי השאלה שלי הייתה ברורה ושאלתי איך מספרים את זה ךמטפל שלי. אתה אומר לדבר עם פסיכיאטר/פסיכולוג שאני סומכת עליו? הרי זאת בדיוק הבעיה....כתבתי את זה.... אשמח לקבל את תשובת הרופא. תודה ושבת שלום

אשמח לשמוע את חוויות הגולשים בקשר לגמילה מכדורים פסיכיאטרים , אם זה אפשרי בכלל...

שאלתך לא מספיק ממוקדת. בפסיכיאטריה התכשירים היחידים שגורמים להתמכרות בדומה לסמים הם מקבוצת הוואליום והם אינם תרופת הבחירה ברוב המקרים. האם כוונתך לתרופות מסוג זה?