פורום פסיכיאטריה

שלום רב, אינני בטוחה שהגעתי למקום הנכון, אבל אני מחפשת יעוץ: אבא שלי בן 59. תמיד הגדיר את עצמו כ"יסודי", "קפדן" וכד', אבל עם השנים אני חושדת שהוא גלש מזמן מעבר לנורמה של הגדרות אלו לכיוון האובססיבי, כאשר התופעה מחמירה, כמובן, עם השנים והגיל. לדוגמה: כל פרויקט (ואפילו הפשוט ביותר, כמו הכנת כרטיס ברכה לאירוע משפחתי) מדיר שינה מעיניו. הוא יושב שעות רבות, מתכנן, בונה קונסטרוקציות שלימות, מדקדק עד לפרטים הקטנים ביותר, ועד שכל פרט ופרט אינו מסודר בצורה המושלמת ביותר- הוא לא נח ולא ישן. כמובן, בסופו של דבר הכל יוצא מקסים, מקורי ומרשים, אבל הוא משקיע אנרגיה רבה (מידי?) על פרטים שוליים לגמרי, מה שפוגע בו ובסובבים אותו (הוא אפילו מבטל תוכניות על מנת להרוויח עוד זמן ולהשקיע עוד ב"פרויקט".) דוגמה נוספת: כאשר הוא מגבש דיעה לגבי נושא מסוים, הוא יעשה הכל על מנת לשכנע בצדקת דעתו, ואפילו אם הוא בעצם לא מבין דבר בנושא, עד שהצד השני "יודה" בטעותו או ישנה את דרכיו. הוא ידבר וידבר ויעלה את הנושא לשיחה בכל הזדמנות, יוציא חומר מהאינטרנט ויערוך אותו עם הדגשת המשפטים החשובים (לדעתו), ויחזור על הכל שוב ושוב, מבלי להתחשב ברגשות ודעות של הצד השני ומבלי לברר האם הצד השני בכלל מעוניין לקבל הרצאות חוזרות ונישנות ממנו. במקביל הוא מאוד נפגע אם מעירים לו או מבקשים ממנו להפסיק, או חס וחלילה רומזים לו כי דבריו שגויים. מלבד זאת התפתחו אצלו מספר תופעות פיזיולוגיות מוזרות, כמו "חיטוט" חוזר ונשנה בעיניו, "תיקים" מוזרים בכתפיו ועוד. אולי תופעות אלו נגרמות עקב לחץ או מחסור בשינה, אך אולי אילו סממנים פיסיים המשתייכים לאובססיה? ניסיתי מספר פעמים לרמוז לו שאולי עליו ללכת לבדוק את הנושא ולחפש טיפול, אך הוא מסרב להכיר בכך שאולי קיימת אצלו בעיה. התופעה מעיקה על הסובבים אותו, ולדעתי רבים פשוט נמנעים ממגע איתו ולא רוצים (מנימוס או חוסר נעימות) מלהתעמת איתו. אין לו כל קשרים חברתיים משלו, מהעבודה או מהעבר. החברים היחידים הם מצד אימי. אשמח לעצה, למרות אריכות הדברים. תודה רבה, בת מודאגת.

אכן נשמע כי אבין סבול ממשהו, או יותר נכון, אתם סובלים מהתנהגותו. בכל מה שכתבת לא נראה כי אביך סובל מהקפדנות הזו שלו, וזן בעצם הדרך היחידה בה הוא יודע להתנהל בעולם. לא נראה לי שזה OCD כיוון שאז בדר"כ מדובר בטקסים שקשורים בכללים קפדניים או במחשבות טורדניות שחוזרות שוב ושוב וגורמות לחרדה גדולה, ופה לא נראה שמדובר בזה זה מוביל אותי לחשוב שיש פה מרכיב אישיותי, ולכן גם הסירוב ללכת לטיפול. הבעיה בבעיות אישיותיו, שבדר"כ הסביבה סובלת יותר מהפציינט ולכן מנסה לגרום לו ללכת לטיפול בעוד מצידו יש סירוב- הוא בכל לא מבין שיש משהו לא בסדר איתו. אני לא רוצה לנבא שחורות, אבל בעיות אישיותיות הן הקשות ביותר לטיפול כיוון שמדובר במשהו בסיסי ביותר שקשה מאוד לשנות, ועוד לפני כן, קשה מאוד להגיע עם האדם למודעות שיש בעיה. בדר"כ מה שקורה זה שמישהו לוחץ מאוד על אנשים כאלו להגיע לטיפול - אישה שמאיימת או מישהו אחר קרוב שמציב אולטימטום, אבל גם אז קשה להגיע לתוצאות. ייתכן שעם השנים, כמו כל בני האדם, הוא הפך להיות פחות גמיש וגם לכם נמאס, ולכן נראה שההפרעה שלו החמירה. הגירוד בעיניו והטיקים ייתכן כי קשורים למתח שהוא נמצא בו, או לאיזה סוג של התנהגות קומפולסיבית (למרות שנדמה לי שרק 2% מהסבולים מאישיותאובססיבית סובלים גם מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית) זה אכן נושא בעייתי, נראה מה ד"ר הידש יוכל לעזור. בכל מקרה, אני מכירה את זה מהבית, אמנם במינון נמוך בהרבה, אבל גם אצלי אבא שלי מאוד קפדן וחייב שדברים יעשו בדרכו באופן ממש לא הגיוני לפעמים.

לבת אכן יש מקום לדאגה כיוון שאת מספרת שההתנהגות שלו גורמת לפגיעה בתפקוד, גם החברתי וגם הפרעות בשינה וביום יום. הבעיה היא שכל ניסיון להפנותו לבדיקה נפשית תגרום לו לפגיעה והוא יסוג ויקבל את הדברים כעלבון. הדבר שעשוי לעזור הוא לדבר עם קרובים שיש לו אמון בהם, הורים, אחים, חברים וכמובן אמך שינסו להשפיע עליו. אבל צריך המון סבלנות וטקט עד אשר הוא יסכים ויחשוב שישנה בעיה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אשמח לקבל מידע עלהתרופה הגאודון המשמשת לטיפול בסכיזופרניה

אפשר פשוט להריץ חיפוש בגוגל ולקבל המון מידע באופן מאוד שטחי מדובר בתרופה אנטיפסיכוטית מהדור החדש, יחסיצת חדשה, לא מצויה בסל התרופות.

לגינדי תודה לשירה ותנסה להכנס לכל אינדקס תרופות ברשת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני מטופל כבר 9 שבועות עם פבוקסיל 300 מ"ג ושבועיים עם רספרדל 1 מ"ג למרות שהרספרדל אמור להשפיע על הפבוקסיל אני לא מרגיש הטבה משמעותית במצב הרוח. את הפבוקסיל נטלתי 7 שבועות ללא השפעה משמעותית. מאחר ובעבר טופלתי באדרונקס ופרפנאן הרופא לא רצה להחליף את שתי התרופות ביחד והוסיף את הרספרדל בשבוע השביעי מאחר וחשב כי יכול להיות שינוי ביקש ממני להמתין. בינתיים עברו עוד כשבועיים וחצי ואין שינוי מבחינת הפבוקסיל. האם הגיע הזמן לנסות להחליף את הפבוקסיל או לתת לו עוד זמן בשילוב הרספרדל להיספג בגוף? ממה שהבנתי הוא היה אמור להשפיע אחרי 6 שבועות.

לאיתן לצערי איני זוכר את שאלתך המקורית וחבל שלא הוספת המשך לשירשור המקורי. לכן רק באופן כללי, אחרי חודשים שתרופה נוגדת דיכאון לא עזרה אפשר לחשוב על החלפת התרופה כאשר מדובר בדיכאון או בחרדה. במצבים אובססיביים מקובל לחכות יותר זמן. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם מותר לכנס להריון עם טיפול בסירוקסט 10 מ"ג. מה הסיכונים ?

לדודו, אפשר להכנס להריון עם סרוקסט ואפילו במינונים גבוהים יותר. הסכנה היחידה היא שלאחר הלידה יתכנו תופעות "גמילה" אצל התינוק ולכן יש להודיע בחדר הלידה על נטילת הסרוקסט. דנה

מבחינה טרטולוגית התרופה בטוחה בהיריון ולכן ההחלטה צריכה להיות של החולה עם הפסיכיאטר שלה.

לדודו אני מצטרף לדברי קודמי. סרוקסט אינה גורמת לנזקים לעובר או לאם בזמן ההריון ויש המפסיקים את התרופה לפני הלידה. בכל אופן אני תמיד ממליץ להתעדכן במכון הטרטולוגי בהדסה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בן 20 בצבא. בגיל5 איבדתי את אבי לאחר מחלת כליות קשה וממושכת. אני לא זוכר כלום מהתקופה ההיא ואפילו לא רמז לאבי כולל פנים או חויות מאז.רק מתמונות. אני מאמין שהעבר משפיע על הווה. האם זה נומרלי שאיני זוכר? יש דרך לזכור? זה מעסיק אותי מאוד. זקוק לעזרתך

חג שמח התת מודע שלו עושה לנו בד"כ שירות מצוין, הוא שומר דברים שיכולים להועיל לנו "וזורק לפח" מה שלא נחוץ לנו. אם שכחת כנראה שהמידע הזה לא היה רלוונטי לך, אם היום אתה מבקש להזכר, כנראה שיש לזה מקום וחשיבות... ישנן דרכים טיפוליות להעלות זכרונות מהעבר... נינה

לארז לעתים הלא מודע מדחיק חוויות קשות, נכון שמתחילים לזכור מגיל 3 בערך אבל ככול שהגיל יותר צעיר הזכרונות יותר מעורפלים. אני מסכים איתך שיתכן שהעבר משפיע על התגובות הנפשיות שלך בהווה, אם ישנם קשיים רבים בהווה אז כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. אם אתה מעוניין רק לחזור ולהזכר אפשר לנסות טיפול היפנוטי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הנפש?

מכיוון שסמים משפיעים על המוח, אז יש לכך גם השפעות פסיכולוגיות ולא רק פיזיולוגיות. לחלק מן הסמים יש השפעה מדכאת ולאחרים - מעוררת. סמים גם גורמים להזיות, איבוד בוחן המציאות, פגיעה בכושר השיפוט וכן הלאה.

באתר של הרשות הלאומית למלחמה בסמים תוכלי למצוא הסברים על ההשפעה של חומרים פסיכואקטיביים על הגוף והנפש. http://www.antidrugs.org.il/template/default.asp?maincat=4 לעיתים לא נדירות אנשים עם לקות נפשית גם משתמשים בסמים. יש שטוענים שהסם גרם להתפרצות המחלה אצלם ויש אחרים שטוענים שהסם מבטא "טיפול עצמי" של החולה באמצעות סם פסיכואקטיבי. לחלק מהסמים יש גם אפקט טיפולי לא מבוטל במידה והם נלקחים בצורה נכונה. נטילה של סמים ללא מרשם היא אסורה ומסוכנת. אתר באנגלית שכולל מידע רב ורציני בנושא: http://www.erowid.org/psychoactives/psychoactives.shtml

משוםשם גורמים לתאים מסויימים "להישרף" מרוב פעילות. כמו אקסטזי שגורם לתאים שמפרישים סרוטונין למות בעיה נוספת היא ברמת הניקיון של סמים. משום ייצור לא חוקי ומחתרתי יש חומרים שפוגעים בתאים שמייצרים דופאמין וזה יכול לגרום להתפרצות פסיכוטית או לפרקינסון בגיל מוקדם (ובמקרה הגרוע למוות בגלל שיתוק שרירי הנשימה)

אני מאובחנת כחולת מניה דיפרסיה, אני כל יום נוטלת 1000 מ"ג טגריטול. רציתי לדעת אם יש השלכות ארוכות טווח לתרופה זו ורציתי כמו כן לדעת איך אני צריכה להתנהג או לעשות כשארצה להיכנס להריון. האם זה נכון שטגריטול עלול לגרום למומים בעובר?איפה אפשר להתייעץ לצורך קבלת מידע לגבי נושא ההיריון? תודה מראש - זוהרץ

לזוהר טגרטול עלולה לפגוע בכבד ולכן מומלץ לבצע בדיקות של תפקודי כבד כל שלושה חודשים. כמובן שאם מגלים פגיעה בכבד מוקדם מספיק אפשר להפסיק/להחליף את הטגרטול ומונעים נזק לכבד. בקשר להריון - תמיד מומלץ לבדוק את הידע העדכני במכון הטרטולוגי בהדסה ירושלים, הם עונים גם לפניות טלפוניות ונותנים את האינפורמציה העדכנית ביותר. כל טוב דר' גיורא הידש

לדר בוקר טוב מזה זמן רב אני נכנסת לאתר מדובר בבחור בן 23 שעבר שלושה התקפי דיכאון במהלך 5 שנים אחרונות בפעם האחרונה לפני שנה וחצי לפני השירור מהצבא וכנראה כתוצאה מקבלת כדורים נגד דיכאון היה התקף היפו מאני שהתחיל בהדרגה כחודש אחרי היציאה מהדיכאן התחיל לעבוד ואזקיבל תרופות נגד היפ דפאלט ותרופות שונות בהתאם להחלטת הפסיכיתר בהרגה שקע בדיכאון נכון להיום הוא בדיכאון חריף לא יוצא מהבית מקבל דפאלט ואפקסור 225 מג ביום רמת האיזון בדאפלט בגבון הנורמה האבחנה הינה שינוי במצב רוח השאלה איך יכול להיות שהרמה בדם מאוזנת ובכל זאת נכנס לדיכאון נוסף ההבדל הפעם מהפעמים הקודמות זה ניתוק לגמרי מאנים למעט החברה שמגיעה כמעט יטם יום עד מתי הוא כל הזמן אומר שלא מרגיש טוב אינו מוכן להגיע לאישפוז יום אפילו השאלה האם זה יכול להיות משהו אחר סיכזופרניה היות ובמשפחתי יש בעיות נפשיות העוברות בתורשה חוסר רצון לתפקד לא מוצא עינין בכלום ממש בטלה יכול להיות שהאבחנה שגויה והטיפול אינו מתאים מה עוד יכול להיות הוא כבר אין לא כח מדובר בבחור עם אינטליגנציה מעל הממוצע איפה אפשר לקבל איבחון מדויק על מנת שיקבל את הטיפול הטוב ביותר ולהפסיק את הסבל הנורא שאין לנו כוחות יותר לא לו ולא לכולנו שהמשפחה כבר לא מתפקדת בשום צורה תודה

לאמא לצערי הבדיקות של רמת הטגרטול (או דפלפט) בדם אינם נמצאים בהתאמה למצב הנפשי-קליני ולכן בהחלט יכול להיות מצב שהרמה בדם תקינה ועדיין ישנם התקפים של מאניה או דיכאון. את צודקת שחשוב לבדוק ולשאול כאשר הבן אינו מגיב לטיפול מונע וקיימות ספקות לגבי האבחנה. בדרך כלל אני ממליץ לפנות לייעוץ חד פעמי (חוות דעת שניה) אצל אחד הפסיכיאטרים הטובים בארץ. עלות ייעוץ כזה בדרך כלל מכוסה גם על ידי הביטוחים המשלימים. כך שהשאלות שלך מאוד במקום וגם הדאגה שלך והמלצתי היא להגיע לחוות דעת שניה. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על תשובתך לצעריי אנו מנסים הכל הוא לא מוכן להגיע לעוד יעוץ אחרי פגישה שקבענו היתי צריכה ללכת לפגישה בלעדיו כיום מגיע פסיכולוגית הביתה והוא הרבה פעמים מבטל פגישות גם יצרתי קשר עם חונך שיצא איתו והוא מתחמק מהכל יכול להיות שיש לו קושי בהתמודדות ואי לכך הוא לא מוכן לשתף פעולה הוא שבאמת התרופות לא משפיעות המלצת הרופא שלו לה להגיע לאישפוז יום אך גם זה הוא לא מוכן מה אפר לעשות שה בעיה שהוא לא משתף פעולה גם למרפאה לביראות הנפש הוא לא מוכן להגיע הכל נעשה פרטי אבל עדין לא הגעתי לרופא המתאים מי הפסיכיטר הטוב ביותר בארץ שמוכן להגיע אפילו הביתה אין לי כוח להגיע לרופא בניסוי ותהיה זה נמשך מספיק זמן אני מרגישה שגם אני נכנסת לדיכאון זה מעבר לכוחות שלי היות וכל חיי היתי מוקפת באנים עם בעיות כאלה שלא יצאו מהבית בגלל דיכאון את בני אני לא מוכה להפסיד כך היתי בסרטים כאלו מאמי אחותי בן אחותי אני פוחדת שזה יהיהי מאוחר מדי וכרוני

ד"ר שלום . בשנתיים האחרונות אני בלחץ איום.מנהל מערכה משפטית טעונה הדורשת ממני משאבי נפש רבים. אני בן 39 עד כה מאושר וטוב לי נשוי עם ילדים .לפני כשנתיים כשהחל העניין יתכן וחויתי התקף חרדה שהלחיץ אותי מאוד וגרם לאי שקט רב. חששתי להכנס לדיכאון וחלילה לפגוע בעצמי ןלהמצא באובדן שליטה.טופלתי ע"י פסיכולוג שלא הצליח "להגיע "אליי ואני אליו . המפגשים היו לפריקת מטעני היום יום והכעסים ולא לטפל בשורש הבעיה .מה גם הרגשתי ריחוק מה ממנו. לאחרונה הופסק הסתיים הטיפול ואני חש שאין לי התקפי חרדה אך אני חרד תמידית . מחשבות רבות מתרוצצות בראשי. אי שקט. חשש וכו'. כאב פיסי בגרון המלווה אותי כשנה וחצי מתפרש כדיכאון למרות שלדעתי זו בעיה פסיולוגית שמתבררת בימים אלו ע"י אף אוזן גרון. פניתי לפסיכיאטר וזה המליץ לי לקחת כדורי אפקסור XR. אני מבוהל מעצם המחשבה של להשתייך לקבוצה שצורכת כדורים אלו . ויותר מכל מוטרד וחרד לתפקוד המיני שיכול להפגע-שגם כך פגוע מחרדת ביצוע והלחץ בו אני שרוי. 1-מה יכולה להיות ההשפעה של כדורים אלו על התפקוד המיני? 2-מהו משך הטיפול ומה א"כ. האם מרפא? להדגיש כי אני יכול לחיות עם מצבי כרגע עד יתייצב הלחץ בו אני שרוי ללא עזרת הכדורים אודה לתשובתך

לגונן השאלה האם להעזר בתרופות במצבים של חרדה היא מורכבת במיוחד כאשר מדובר במצב גבולי. כלומר, אתה יודע שאתה יכול להסתדר עם המצב שבו אתה נמצא כעת ומצד שני יודע שיתכן שהתרופות ישפרו ומצבך יהיה טוב יותר? תמיד זו החלטה קשה והתשובה למעשה היא בסופו של דבר, כאשר נוטלים את התרופה ורואים את השיפור אפשר לדעת האם היה זה צעד נכון או לא, אבל כמובן שמשפט זה הוא חוכמה שאחר מעשה. בקשר לתפקוד במין. השאלה מורכבת כיוון שגם חרדה ודיכאון פוגעים בתפקוד המיני. כך שבמקרה הטוב האפקסור ישפר את המצב הנפשי וגם התפקוד המיני ישתפר, ובהחלט יתכן שזה מה שיקרה אצלך. כפי שידוע תתכן גם תופעת לוואי של פגיעה בתפקוד המיני כתופעת לוואי של האפקסור. בערך 20% מהנוטלים נפגעים מתופעת לוואי זו אבל בוודאי שלא כל מי שנוטל את התרופה. כך שלצערי התשובה יכולה להיות רק בדיאבד. רק כאשר תיטול את האפקסור אפשר יהיה לדעת האם אתה סובל מתופעת לוואי לא רצויה זו או שאצלך האפקסור לא גרמה לפגיעה במין...., לצערי זו התשובה הנכונה ביותר שאפשר לתת. אתה צודק שבמצבך הדבר החשוב ביותר הוא לסיים את הגורם לחרדה ודיכאון כלומר את העניין המשפטי, לכן גם סביר להניח שאצלך הטיפול ימשך עד אשר יסתיים הגורם המלחיץ ואחר כך תרגיש בטוב. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב קראתי בעיתון על אישור שקיבלה חברת טבע לשווק תרופה פסיכאטרית טבעית חדשה. האם ידוע לד"ר הירש מהי ובמה מטפלת? תודה מלי

זה לא קשור ל"טבע" בישראל. הכוונה שהם קיבלו מה-FDA אישור לייצור גירסה גנרית של קלונזפין, אשר מוכרת בארץ בתור לפונקס, תרופה נוגדת סכיזופרניה, אבל כל זה מתייחס לארה"ב ולא לארץ. חברת טבע לא הודיעה שהיא מייעדת את התכשיר לשוק הישראלי. אגב לפונקס בשימוש בארה"ב לסירוגין מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת. בשנות ה-90 היא הוכנסה לשימוש פעם נוספת ובצורה מסודרת אחרי שנמצאה הדרך לתת אותה לחולים בלי סיכונים גבוהים מדי. כל התרופות האנטי-פסיכוטיות של הדור השני הן למעשה פיתוח פארמקולוגי של לפונקס, כלומר מדובר בתרופה שהיא אב-טיפוס לכל השאר.

שלום תודה למשיבים. לפונקס נמצאת כידוע לי בשימוש, אז מה החידוש בגירסה החדשה ובהודעת האישור של ה FDA? מטילדה

זה קלוזאפין (לפונקס). התרופה הא-טיפית האנטיפסיכוטית ראשונה שיוצרה, טבע רק קיבלה אישור לייצר אותה בתור גנרית

למטילדה אכן מדובר על תרופה לטיפול בסכיזופרניה ופרט לכך שגם טבע החליטה לייצר אותה אין כאן כל חדש. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש היקר שלום רב אני מטופל כ4 שנים בפאקסט בהתחלה כדור אחד והיה מצוין ואחרי שנפרדתי מחברתי ניסיתי ציפרלקס שממש עשתה לי רע ואז חזרתי לפאקסט שני כדורים ביום ובמצב הסתדר וללא סיבה ישנם בחודשיים האחרונים חוסר יציבות מה ז"א? ז"א שאני מרגיש עצוב שבא לי לבכות חוסר יציבות מבחינה פיזית הרגשת חולשה חוסר חשק לעשות דברים עייפות ובכלל חושסר חשק מיני פעם ככה ופעם ככה אני בן 24 ומרגיש כמו זקן בן 70. והקטע הוא שאחרי הרבה זמן עדיין יש לי חששות מהקטע שהחרדה והדיכאון יחזרו לי באופן מלא או חלקי ושלעולם לא אצליח להפטר מזה. הקטע הוא שאני מגיב טוב לפאקסט השאלה שאני שואל דוקטור היא מה צריך לעשות כדי לשמור על יציבות של הרגשה טובה? ומה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב? לחזור לכדור אחד כי אחרי הכל עם כדור אחד היה לי הכי טוב עד שהוא הפסיק להשפיע שנפרדתי מהחברה שלי ואני עם מינון כפול כבר קרוב ל-9 חודשים להמשיך עם אותו מינון ולהוסיף לו משהו? להחליף בכלל תרופה? אני יודע שאתה לא הרופא שלי ואולי זה ישמע קצת חצוף (אז אני מתנצל) אבל אתה המומחה הכי גדול בארץ שיש כיום אבל תוכל לתת לי תשובה ברורה ולא תשובה כללית? אם הייתי מטופל שלך מה היה ניתן לעשות? שוב אני מתנצל על החוצפה אם הייתה כי אתה רק מנסה לעזור ותודה רבה על הכל. אבל אני רוצה לחיות טוב וממש אני לא יודע מה ניתן לעשות. תודה רבה רבה אבי סתם עוד שאלה לאחר שבחנת את המקרה שלי שכתבתי האם אפשר להיפטר לגמרי שהדיכאון והחרדה לא יחזרו?

לאבי בהחלט ניתן להתגבר על החרדה והדיכאון. הטיפול הנפשי הוא משולב גם שיחות וגם תרופות. במקרה שלך שהדיכאון חזר אחר פרידה ישנה חשיבות רבה מאוד לשיחות. מהבחינה התרופתית - אם הסרוקסט עושה את כל העבודה הייתי נשאר אתו. האפשרות הנוספת היא לעבור לאפקסור שהיא תרופה הפועלת במנגנון מעט שונה מהסרוקסט והציפרלקס ולכן יש הגיון לעבור אליה אחרי כישלון של התרופות הקודמות. כל טוב דר' גיורא הידש

דר' הידש, האם המחקר מצביע על נזקים לטווח ארוך של דיכאון קליני? האם המוח חוזר לקדמותו לאחר ההתקף? שמעתי דעה שהתקפים ארוכים וקשים פוגעים במח באופן בלתי הפיך.

לארז דיכאון אינו פוגע במוח ולא נגרמים נזקים גם בטווח הארוך. יחד עם זאת ישנו קשר בין גוף ונפש למרות שקשה מאוד להוכיח את הקשר הזה. יתכן שבדיכאון יש החלשה של מערכת החיסון ורגישות למחלות, אבל הדברים מאוד לא חד משמעיים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, אני מאוד מוטרדת. כפי שציינתי בשאלותיי הקודמות, אני שותה פלוטין מזה חודשיים, ולפני כשבוע הועלה לי המינון ל40 מ"ג בגלל אי השפעה ממשית. הענין הוא שהסיבה העיקרית לנטילתי את הכדורים היא נשירת שיער מוגברת מזה 4 שנות תסכול, מתח דאגה ודיכאון. מלבד זה תופעה נוספת היא בולמיה. אך עדיין מה שמטריד ללא הפסק את מנוחתי, היא נשירת השיער החמורה. אין שום שינוי בענין הנשירה לאורך כל החודשיים האחרונים. קראתי את אחת מתשובותיך בה כתבת כי הפרוזאק מעורר לעומת הציפרלקס והסרוקסט המרגיעים. האם יתכן שהפרוזאק פשוט לא מתאים לי כי אני צריכה משהו מרגיע שירגיע גם את תופעת הנשירה. מה בעצם תפקיד הפרוזאק, לא להרגיע? תודה וחג שמח

לאבישג כל התרופות הללו הן תרופות נוגדות דיכאון והשיפור במצב הנפשי. ההנחה היא שכאשר התרופה תשפר את המצב הנפשי גם הנשירה תפחת ותפסק, אבל אין לתרופות השפעה ישירה על השיער. תמיד צריך לראות את התמונה הכוללת, אם הפרוזק טובה לך ומשפרת את המצב הנפשי אפשר להשאר אתה, במידה והפרוזק אינה משפרת את המצב הנפשי צריך לחשוב על החלפתה. כל טוב דר' גיורא הידש

לקחתי עד כה אפקסור און אנד אוף במשך מס' שנים. הוחלף לי הכדור למובמיד, אותו התחלתי לקחת לפני 3 שבועות. רוב הזמן אני חש מועקה פנימית. אני אמנם קם בבוקר ולא חש צורך לישון הרבה שעות, אבל אני סובל רוב השעות בהן אני ער. אני כל הזמן חרד/ דואג/ מוטרד/ סובל ממצבה של אימי בשל המחלה ממנה היא סובלת, ואני לעיתים קרובות רוצה לדעת מה שלומה. בנוסף- אני מאוד מוטרד מכך שאיני עובד. אני חש מתוסכל וחסר אונים מכך, זה מעסיק אותי הרבה וגוזל ממני המון אנרגיה, אך אינני מצליח להביא לשינוי המצב. האם התעסקותי כל הזמן במחשבה על שאיני עובד ובמצבה הבריאותי הרע של אימי לא מעידים על אובססיביות ו/ או חרדתיות? הייתכן שלגבי זאת אולי המובמיד לא עוזר? בנוסף, אני לא מוצא טעם בכלום. הייתי היום בפארק הירקון, לא הייתי החלטי אם אני רוצה או לא את השמש, אח"כ רציתי לאכול אבל פתאום התחשק לי לישון דווקא, ובסוף בכלל הגעתי למסקנה שאיני עייף ושרק ברצוני לברוח לשינה. האם התופעה הזאת לא מעידה על אי השפעה של המובמיד? האם יש כדור שהיית ממליץ שהיה יכול לעזור לי יותר לאור האובססיביות, החרדתיות, הדיכאון והמועקה הפנימית שלי? תודה רבה וחג שמח

לאלעד הדברים שאתה מתאר עלולים להיות תופעות של דיכאון ומחשבות הקשורות למצב רוח ירוד. כמובן שבמקרה זה ההשפעה של המובמיד חלקית בלבד. יתכן שצריך לעלות במינון, יתכן שצריך לחכות זמן נוסף, או לחשוב עם הרופא המכיר אותך על אפשרויות טיפוליות נוספות, אפשרויות תרופתיות או כפי שאמרנו בעבר להוסיף שיחות. לצערי איני מכיר אותך מספיק כדי לקבוע את הטיפול התרופתי עבורך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני עוד מעט בת 17 וכבר תקופה לא קצרה אני נימצאת במצבי רוח ירודים ודיכאון (לא מאובחן) אני מדברת על שנה של כאב וסבל מתמשך, בכי בלתי פוסק וירידה בלימודים אפשר להגיד שכמעט והפסקתי ללמוד. גם עברו בי מחשבות אובדניות - לא פעם אחת. יש ימים שאני מסוגלת לחייך פה ושם ולצחוק עם החבר'ה אבל יש ימים שאני בקושי מתפקדת. כל זה קרה בעקבות משבר שעברתי לפני שנה. המשפחה ובית הספר לוחצים עליי ללכת לטיפול פסיכולוגי אבל אני ממש לא רוצה. כי אני לא ממש חושבת שזה יעזור, כבר הייתי בפגישה אחת אצל פסיכולוגית לפני שלושה חודשים. וזה לא ניראה לי שזה יעבוד, סך הכל יש לי עם מי לדבר. דברתי על זה עם הרבה אבל אף אחד לא הצליח לעזור לי - אף אחד לא ידע איך. חברה שלי חושבת שאני צריכה ללכת לפסיכיאטר, אבל אני קצת מפחדת ללכת וגם זה לא ניראה לי פיתרון. יש לי כמה שאלות: יכול להיות שאני סובלת מדיכאון? מה אני צריכה לעשות? אם טיפול פסיכולוגי או פסיאטרי משפיע על הפרופיל בצבא? בבקשה תעזרו לי, תודה מראש ח.

מדובר בדיכאון, זאת בעיה ביולוגית שקיימת גם אצל מתבגרים, לכן פסיכיאטר מומחה למתבגרים הוא הכתובת בשבילך. תרופה שיתן לך לקחת פעם או פעמיים ביום תעלים לך את הדיכאון לגמרי תוך מס' שבועות ותוכלי לחזור ללימודים ולתפקוד רגיל כמו מקודם. מדובר על בעיה שניתנת לריפוי ע"י תרופה מתאימה ולכן כדאי לפנות לפסיכיאטר בהקדם.

לח. כפי שאת אומרת העזרה של החברים מצויינת אבל היא לא עוזרת מספיק. לכן יש צורך באיש מקצוע שיעזור לך לצאת מהדיכאון. חבל על השנים היפות שעוברות מבלי שאת נהנית מהן כפי שאפשר להנות מהם. מבחינת הצבא, דיכאון משפיע על הפרופיל הנפשי, דווקא מי שמטופל ומרגיש טוב הפרופיל הנפשי עשוי להיות גבוה יותר. חבל על הזמן, תגשי לטיפול לפסיכולוג או לפסיכיאטר אפילו אם את לא מאמינה שאפשר לעזור לך, תגשי לטיפול וברצינות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דר' לפני מספר ימים כתבתי לך הודה שבה צייני סימפטומים שונים שיש בגופי שלשולים רעידות בגוף דופק לב מואץ הזעה במפשעות,בתשובת ציינת שצריך לשלול בעיה גופנית ביצעתי בדיקות שונות כמו הולטר לחץ דם, בדיקת דם, אקו לב ,חיי השתנו אני לא יכול לסבול הסימפטומים הגופנים האלה רעידות בגוף לעיתים קרובות במיוחד בבוקר ,דופק מואץ,שלשולים היה לי גם סחרחורות שהפסיקו הייתי בוכה בקלות כל הזמן חשבתי שיש מחלה בגופי והייתי רץ לרופא זאת לאחר שקרתה לי התרחשות דמוי התקפת לב לפני כ 5 חודשים בעבודה דופק לב מואץ, ולחץ דם גבוה מאוד מספר ימים עד שביצעתי הולטר לחץ דם הוא פסק אך אנני מצליח להפטר מהתסמינים הבאים דר' נכבד אם ביצעתי בדיקות אלו והרופא שלח אותי לפסיכיאטר יש אפשרות שאני חולה במשהו או שזהו מצב נפשי שגורם לסימפטומים אלו האם מצב נפשי יכול לגרום לאדם מה שאני מרגיש מידי יום כיצד אני יכול לעזור לעצמי? האם תוכל להמליץ לי לאן לפנות ? ודעה מקצועית לגבי מצבי תודה רבה לך .אבי

לאבי חרדה והתקפים של פאניקה בהחלט עלולים לגרום לתופעות כפי שתיארת. אם רופא המשפחה בדק וקבע שמהבחינה הגופנית אתה בריא אז כדאי לפנות לפסיכיאטר לאבחון וטיפול. בדרך כלל אני ממליץ על המרפאות לבריאות הנפש שבבתי החולים הכלליים, רופא המשפחה יכול להפנות אותך לשם. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, בעלי התחיל טיפול של זיפרקסה 10 מ"ג לפני כחצי שנה, לאחר כחודש/חודש וחצי עלה ל-15 מ"ג ולפני כחודש/חודש וחצי עלה ל-20 מ"ג בנוסף לציפרלקס 20 מ"ג ואחרי שלושה שבועות בגלל שלא היה שינוי במצב קיבל נורטילין 75 מ"ג בנוסף. היום שבועיים אחרי הוא מרגיש טוב ואין סימנים לדיכאון, אבל הוא חזר לדבר את הדיבורים הדימיוניים שלו, הוא חושב שאני בגדתי בו לפני חצי שנה, השאלה שלי היא האם אי פעם הוא ישכח מהבגידה הדמיונית הזו או שכל החיים בכל מריבה זה יעלה שוב? תודה מראש, וחג שמח.

מחשבות שווא מסוג קינאה, קרי פרנויה, מאופיינות בד"כ במהלך ממושך וכרוני, אם כי עצמתן עשויה להיחלש במשך הזמן. היציאה מהמצב הפסיכוטי- כמו שציינת בעצמך- מלווה בדיכאון אך היציאה שלו מהדיכאון יכול להיות מלווה שוב בהתעוררות של אותן מחשבות שווא וחוזר חלילה. לכן חשוב המעקב הפסיכיאטרי. ייתכן שיש צורך לשנות את ההרכב התרופתי שהוא נוטל.

להדס הזיפרקסה מיועדת להפסיק את מחשבות השווא, במידה והתרופה אינה יעילה מספיק כדאי להודיע לרופא המטפל כדי שיבדוק האם אפשר לשנות את הטיפול התרופתי כדי שיהיה יותר יעיל. בכללי, התרופות עשויות להעלים את מחשבות השווא הללו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, האם תרופה בשם OTAREX יכולה לעזור להתקפי חרדה? האם יש לתרופה תופעות לוואי? תודה וחג שמח, איילת.

לאיילת מדובר בתרופה "עדינה" נוגדת חרדה שאינה ממכרת. לכן עשויה לעזור ולהקל על חרדות, ישנן מעט תופעות לוואי. פירוט מלא תוכלי למצוא בכל אינדקס תרופות ברשת. כל טוב דר' גיורא הידש

קודם כל אני רוצה להודות לך אל תשובתך המהירה. לגבי ההיסטוריה הרפואית שלי עים כדורים , אני יכול להגיד לך שלקחתי בשנתיים האחרונות סרוקסט{בשילוב לניטין ולאחר מיכן קלונקס}, פרוזק, ואפקסור. אף אחת מהתרופות האלה לא נתנה מענה לבעיות שלי{ובמיקרים מסוימים אף החמירה את החרדה בעיקר פרוזק ואפקסור}. כל הטיפול הזה הגיע כמו שאמרתי בעיקבות שנים רבות מגיל ילדות , של חרדות ואובססיות שפגעו בתיפקוד היומי שלי בכל המיסגרות{בית ספר, צבא, עבודה וזוגיות}, וכמו כן לדיכאונות והיסתגרות. הייתי רוצה לציין שוב עים יש צורך לקחת את הקונסרטה בשילוב ציפרלקס+רספרידל, ביגלל בעיות הריכוז שלי. כמו כן לא עניתה לי אים יש סכנה לבריאות בשילוב של שלוש תרופות כאלה. תודה.

שלום, מצטער אם לא הייתי ברור, שילוב כזה לא מוכר לי ולא ראיתי ספרות מקצועית בנושא זה לכן תשובתי היא כללית ביותר. לא נראה לי שיש סיכון מיוחד בשילוב של התרופות הללו למרות שצריכה להיות סיבה מיוחדת מאוד לשילוב של שלוש תרופות אלו. כל טוב דר' גיורא הידש

השאלה שלי האם קיים טיפול בתרופות שלא מקבוצת באבן"

לניקי איני זוכר את שאלתך הראשונה, אולם תרופת הרגעה טובה שלא ממשפחת הבנזודיאזפינים (וואבן, לוריוון,, וואליום), היא פרומטזין=פנרגן שהיא תרופה נוגדת חרדות, מקבוצה אחרת ויתרונה שהיא תרופה עדינה ואינה ממכרת. כל טוב דר' גיורא הידש

ברצוני לדעת מהי פרולקטינמיה ומהם התרופות כנגד

אם אני לא טועה זה גידול שפיר שהיפופיזה שגורם להפרשת יתר של פרולקטין. אבל זה לא ממש קשור לפסיכיאטריה... זה אנדוקרינולוגיה.

לטוביה אין זה גדול, אפשר להרגע. אכן מדובר ברמות של הפרולקטין בדם, בדרך כלל רמות גבוהות מהרגיל. בפסיכיאטריה בדרך כלל מדובר על רמות גבוהות של פרולקטין כתופעת לוואי של הטיפול התרופתי בתרופות נוגדות פסיכוזה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני אובחנתי לפני כחצי שנה כסובלת מ- OCD. אני נוטלת רסיטל 3 כדורים פעם אחת ביום. במקביל אני נפגשת עם פסיכולוגית פעם בשבוע. היום אני בהריון בשבוע 6. אני ממשיכה ליטול את הכדורים מחשש שאם אפסיק מצבי יחמיר ( יש לציין שגם כך אני עדיין כפייתית , ואם אפסיק מצבי רק יחמיר ). מצד שני אני מאוד חוששת לעובר, שזה בעצם הדבר החשוב ביותר עבורי כרגע. אודה לכל מי שישיב לי תשובה בעיניין ( הן חוות דעת מקצועית , והן תגובות של נשים שנטלו רסיטל בזמן ההריון ) , ולשמוע איך נולד התינוק והאם כדאי לי להמשיך עם הכדורים , או להוריד במינון , או להפסיק ליטול בכלל בזמן ההריון. אני פשוט מרגישה כאילו שאני "מרעילה" את העובר. האם יש מקום לדאגה? תודה לכל מי שישיב לי תשובה.

לשירלי אודה לכל משתתפים אשר יענו. הייתי ממליץ שתבדקי במכון הטרטולוגי בהדסה בקשר למצב העדכני ביותר לגבי ציפרלקס. כיום מקובל שציפרלקס בטוח בהריון אבל כדאי להפסיקו לפני הלידה. כל טוב דר' גיורא הידש

כל חיי על אף שנהנתי מסקס ונמשכתי לכך בטירוף מעולם לא הגעתי לאורגזמה ולא חוויתי פורקן מיני אמיתי ומשחרר. בשנה האחרונה בעקות נטילת תרופות מקבוצת SSRI אני מצליחה להגיע לאורגזמות עילאיות, פעם אחר פעם (7 ברצף, כמו כלום). שאלותי בעקבות זאת: 1. האם אני יוצאת מהכלל ויוצאת דופן לטובה- ועלי תרופות נוגדות הדיכאון מביאות לסף גירוי גבוה יותר באקט? (אני חרמנית יותר במהלך הסקס עצמו)האם התרופות גורמות לי לשיחרור נפשי ועל ידי כך גורמות לי לשחרור גופני שמביא אותי לאורגזמות מטורפות? 2. מבחינה כימית וגופנית מה יש בתרופות נוגדות הדיכאון והחרדה שמשפיעות בצורה מרחיקת לכת על המשיכה המינית, על כח הגברא, ועל האורגזמה של האשה? (בדרך כלל לרעה למעט מקרה יוצא דופן- כשלי?) 3. האם ברגע שאפסיק ליטול את הכדורים נוגדי הדיכאון, אפסיק לחוות אורגזמה? לאחר שטעמתי את הטעם המשכר והממכר, אני לא מסוגלת לוותר עליו!

מה שלי נראה זה שתרופות וגדות דיכאון אמורות על פניו לשפר את המצב הנפשי וגם את התופעות הגופניות שקשורות אליו. כל המ שגורם להרגשה יותר טובה, יכול גם להביא ליכולת טובה יותר להשתחרר בעת מגע מיני, וזה המפתח להנאה. 1. ייתכן כי זה מה שתרופה עושה, אבל לא חייבים ללכת כל כך רחוק. הירידה בחשק היא תופעת לוואי ולא כולם חווים אותה. יכול להיות שאצלך ההשפעה המיטיבה של התרופה באה ללא תופעת הלוואי הזו ולכן הצלחת להינות יותר בסקס. 2. שאלה טובה, לא חושבת שיש מישהו שיודע, רק יודעים שזה עובד.. 3. לא יודעת. השאלה היא מדוע את לוקחת טיפול, מדוע תפסיקי, ומה יהיה מצבך אז. וזה גם תלוי בתשובה לשאלה: האם מדובר בהיעדר תופעת לואי שלילית + שיפור מצבך שגורם ליכולת הנאה או שמדובר שאיזו תופעת לוואי חיובית ייחודית שתפסיק ברגע שלא תקחי. אני מאמינה שאם למדת מה גורם לך להנות, ואיך להגיע לאורגזמה, תוכלי לשחזר זאת גם ללא כדורים. בכל מקרה, תהני מהאפשרות החדשה שנפתחה בפניך :-)

אכן השאלה אינה שיגרתית. בדרך כלל אם התרופות משפיעות על המין הן מדכאות אותו. אבל שמעתי על מקרים נדירים של השפעה דומה. רפואה זה דבר מסובך וכנראה הכל יכול להיות...., בכל אופן תהני ממה שיש. כל טוב דר' גיורא הידש

לדר' הידש האם תוכל לקרוא את המשך הנושא של מגע בטיפול בדף הקודם ולחוות דעתך על מה שנכתב? תודה מראש

בהחלט התכוונתי ואתייחס, אבל השעה מאוחרת מדי, מקווה להגיע לשם מחר. לילה טוב הידש

שלום, רציתי לדעת אם סכיזופרניה יכול להופיע גם אצל בני נוער? ואם כן מה זה בכלל? ומהם הסימפטומים למחלה?

לחן סכיזופרניה בדרך כלל מופיעה בין הגילים 15 עד 28 כאשר אצל בנים ההופעה מוקדמת יותר. תוכלי למצוא אינפורמציה רבה ברשת על סכיזופרניה, תנסי להתחיל באתר של "זרות". כל טוב דר' גיורא הידש

סכיזופרניה מתפרצת בין גברים בעיקר בגיל שבין 15 ו-25 שנה, ושיא הופעתה בנשים מתאחר בדרך כלל לגיל שבין 25 ל-45 שנה. כללית, תסמיני המחלה מתחלקים לשלוש קבוצות: א. הלוצינציות ותעתועים: כאן עלולים להופיע חזיונות או תחושות שווא של מראות ריחות או טעמים או מגע, אם כי הלוצינציות של קולות הן הנפוצות ביותר. הלוקה בשסעת עלול להיות מוטרד מ"קולות" המבקרים אותו על התנהגותו, מעשיו, ואף "משמיעים הערות פוגעות". מסוכנים לעתים מצבים בהם "מודרך" החולה על ידי "קולות" לביצוע מעשה אלים תוך פגיעה בעצמו או באחרים. כ-10% מהלוקים במחלה מגיעים לעתים ליצר אובדנות המתבטא בניסיונות להתאבד. התעתועים באלה הלוקים בשסעת עלולים להיות קשורים לתחושת רדיפה, מעקב בלתי פוסק, עינוים, או תחושה שכוחות חיצוניים מאלצים אותם למעשים ופעולות כפויים. ב. התנהגות תמוהה והפרעות ריכוז וחשיבה: הלוקה בשסעת עלול להשתטות לעתים כילד, או להופיע בלבוש בלתי הולם, להזניח את ניקיון גופו, לעתים בהפגנת התנהגות מוטורית קטאטונית נוקשה, והתנגדות נואשת למגע או ניסיון של אחרים לשנות תנוחתו. החשיבה עלולה להיות מבולבלת, הדיבור בלתי ממוקד, בלתי עקבי או מובן, ומעבר בחטף מנושא אחד למשנהו. ג. תסמינים שליליים או תסמיני-חסר: אלה כביכול התסמינים הפחות דרמטיים או בולטים לעיין אך "מענישים" במידה לא פחותה את החולה והסובבים אותו. כאן בא לביטוי היעדר עניין בהתערבות בבריות, חסר מוטיבציה, מטרה או תכלית בחיים. בולטים אי-הפגנת רגשות, מיעוט בדיבור, לעתים בלבול מלים למעין בליל בלתי מובן, אי שינוי הבעות פנים, אי התייחסות לנושאים מיידיים וארציים או כאלה שברומו של עולם. אי-יצירת קשר עין או תגובה למצבים המעוררים בדרך כלל הבעת שחוק או בכי. תחושת ה"חסר" מתבטאת בפעילות מינימאלית, חסרת משמעות, התבטאויות לקוניות במשפטים קצרים ביותר המבטאים תחושת ניתוק, ריקנות של תוכן פנימי והתרחקות מגירויים שיש בהם גרימת הנאה או סיפוק. אופייני ללוקים בשסעת חוסר ספונטניות, תנועות מינימאליות ואיטיות, אידשון (אפתיה), והפגנת עצלות עד כדי ביטול עצמי. בהעדר בדיקה מוגדרת ואופיינית לאבחון שסעת, נעשית בדרך כלל הקביעה לל?קוּת במחלה זו על סמך תסמינים הנמשכים לפחות 6 חודשים, תוך התדרדרות בלימודים, במקום העבודה, בתפקוד החברתי וביחסים הבין-אישיים. אמנם בסכיזופרניה ניכרות מספר אנומליות מוחיות שניתנות לזיהוי בסריקות CT או MRI, אך סטיות אלה אינן ספציפיות לסכיזופרניה ולכן אינן משמשות מדד אבחוני אמין.

אני סובלת מסכיזופרניה, ביתי בהריון בשבועות ראשונים, האם יש בדיקות מעבדה שהיא תוכל לבצע על מנת לוודא שהעובר לא סובל מסכיזופרניה

בכל מקרה, לביתך הסיכון הוא 17%, אבל לבנה הסיכון נמוך בהרבה, וגם אם קיים הגן שיודעים לזהות,זה לא אומר שהוא יהיה חולה. אם אני זוכרת טוב, הכי חשוב זה לשמור על בריאות במהלך ההריון, תזונה טובה ולא להידבק בשפעת (כל אלו מפחיתים סיכון)

לדגנית תודה לשירה, אין בדיקה שיכולה לבדוק סכיזופרניה לא בהריון ולא בגיל מבוגר. הסיכון של התינוק הוא 4% כאשר הסיכון הכללי באוכלוסיה הוא 1% לחלות בסכיזופרניה. כל טוב דר' גיורא הידש

תיזכורת והמשך..: אם בזמן שימוש בפרוזק (בשמות מסחריים אחרים כמו פריזמה פלוטין )הרגשתי ירידה של הפעילות המינית ואחרי שהפסקתי כבר שנה התופעה ממשיכה..מה זה אומר? אמרת שאולי אני בדיכאון ןאני חושבת שזה נכון. אני רוצה למות כל הזמן .זה כל הזמן במחשבות שלי. מפחיד אותי לחשוב שהכדור הזה הזיק לי באיזושהי דרך..אם בכל זאת אני ארגיש טוב אי פעם ...(עכשיו אני לא לוקחת שום כדור)

שלום, כנראה לא הייתי מספיק ברור. ההשפעה של הפרוזק כבר חלפה והבעיות במין נגרמות כעת בגלל הדיכאון. לא נגרם נזק למערכת וכאשר תבריאי מהדיכאון היכולת המינית תחזור לתקין. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום . אובחן אצלי שאני סובלת מגלובוס הסטריקוס .אני מרגישה את המחנק והראש מסתובב לי בלי שום סיבה. הרופאת משפחה שלי נתנה לי באבן אני לא רוצה להתחיל עם התרופות מקבוצה זו ששייכת התרופה. בנתיים אני עם התרופה שנקראת פסיפלורה " שזה לא כל כך עוזר לי . תודה ..

לניקי אז מה השאלה?? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב. אני קראתי ביומיים האחרונים המון מאמרים מדאיגים לגבי התרופה של חברת פייזר. קראתי שמלפני שנה בערך החברה שינתה קלות את הרכב התרופה ומאז אנשים בכל רחבי העולם מתלוננים שהיא כבר לא פועלת ושהם חזרו לדיכאון קשה (אנשים שלקחו את התרופה במשך עשרות שנים והיו מרוצים פתאום התמוטטו ביום אחד). על השינוי הזה החברה לא הודיעה בפומבי לאף אחד. בנוסף שאני נכנס לאתר הראשי של החברי אני לא רואה שהם מזכירים את נארדיל במוצרים שלהם וקראתי כמה שמועות שהם עומדים להפסיק לשווק אותה בכלל. אני אמור להתחיל להשתמש בתרופה הזאת בימים הקרובים... אבל בעקבות כל זה אני ממש לא יודע... מה אתם מכירים בנושא ?

לצדוק כפי שאמרתי איני מכיר ואיני מתעניין במיוחד בנרדיל, האם בכלל עדיין מיבאים אותה לארץ? לפי זכרוני הפסיקו ליבא אותה. בכל אופן אם פייזר מפסיקה לייצר אותה סימן שאין לה כמעט ביקוש.... כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, לפני כעשרה חודשים התחלתי לקחת ציפרלקס עקב דיכאון, שעבר בעזרת הטיפול לאחר כשלושה חודשים. לפני חודש הפסקתי לקחת את הכדורים, ועכשיו אני מרגישה שההרגשה הרעה חוזרת. האם תופעה כזו מוכרת אצל מי שמפסיק לקחת כדורים? האם זה זמני, כלומר שהגוף "מתרגל" להיות בלי כדורים, או שזה אומר שהפסקתי מוקדם מדי? תודה

למשהי איני חושב שמדובר בתופעות של סיום טיפול כוון שתופעות כאלו קורות בימים הראשונים אחרי ההפסקה ולא כעבור חודש. תצטרכי לחכות עוד כמה ימים כדי לדעת האם מדובר בחזרה של הדיכאון ואז זה סימן שאצלך סיום הטיפול היה מוקדם מדי. כל טוב דר' גיורא הידש

שמחה שחזרת. בבקשה אם תוכל להגיב לדברים שכתבתי בפורום האחר אשמח אני די מבולבלת נכון לעכשו "חוץ מזה מרקיז הכל בסדר "כמו בשיר של אסתר עופרים. תודה.

לאמא הרחוקה אני מכיר את השיר אבל המשמעות היא ששום דבר לא בסדר?? אני אכנס לפורום השני אבל לא היום. כל טוב דר' גיורא הידש

אבקש את עזרת היודעים בדבר מהי פרנויה סנסיטיבית ומהם הסימפטומים להופעת המחלה או ההפרעה?

לעופר פרנויה היא הפרעה של מחשבות שווא של רדיפה. אין אבחנה של פרנויה סנסיטיבית, יתכן שהרופא התכוון שאתה רגיש מאוד לכל סימן של חוסר אמון ומפרש אותו נגדך. כל טוב דר' גיורא הידש

האם פרפנאן- מותר לקחת לאנשים שסבלו מדכאון בעבר ?

לחגית בהחלט כן, מותר כל טוב דר' גיורא הידש

אמי חולת סכיזופרניה. ידוע לי שמחלה זו עוברת בתורשה בסיכוי מסיום... אני בן 22 לומד באוניברסיטה וסובל מבעיות ריכוז... (אני לא היפרקטיבי וגם לא הייתי). רבים מחבריי ללימודים לוקחים את התרופה רטלין ואני מתלבט אם לקחת תרופה זו, כי ידוע לי שתרופה זו מגבירה את רמת הדופאמין במוח, ורמת דופאמין גבוה קשורה לסכיזופרניה, האם תרופה זו עלולה לגרום לטריגר לתופעות פסיכוטיות או להיתפרצות המחלה אצלי? האם יש תרופה חלופית המשפרת את הריכוז ולא קשורה לדופאמין?

ריטלין (בדומה לסמים ממריצים אחרים) יכול לגרום להתפרצות התקף פסיכוטי או סכיזופרני אצל אנשים שיש להם נטיה גנטית לכך ולכן פסיכיאטרים בד"כ לא ממהרים לרשום אותו למבוגרים. הבעיה העיקרית שלא יודעים מראש למי יש את אותה נטיה גנטית. השימוש בסם בהחלט מסוכן עבורך בגלל ההיסטוריה המשפחתית שציינת. למרות כל הנ"ל הסם עוזר מאד לילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD)- הפרעה שלעיתים ממשיכה גם בבגרות ובלימודים גבוהים. תרופות להפרעת קשב וריכוז שלא משפיעות על הדופאמין לא משווקות בארץ בצורה סדירה וגם מאד יקרות. אחת מהן היא סטרטרה (straterra).

לאופיר אני מצטרף לדבריו של דור שכדאי מאוד להזהר עם הריטלין. הסטרטרה היא התרופה היחידה שמאושרת לטיפול בהפרעת קשב אצל מבוגרים וניתן לקבלה בארץ ביבוא אישי עם טופס 29 ג'. אבל אם אינך סובל מהפרעת קשב מילדות אין מקום לחשוב על ריטלין או סטרטרה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב אני בחור בן 27 נכה צה"ל על רקע נפשי , הפרעה סכיזואפקטיבית, במשפחה אין רקע של מחלות נפשיות הייתי רוצה לדעת מהי ההפרעה סכיזואפקטיבית האם זה סוג מסויים של סכיזופרניה האם ניתן להלחם מהמחלה באיזו שהוא שלב או שהיא רק לא פעילה? כמו כן אני צורך את התרופות הבאות: לתיום 1200 מ"ג 4 כדורים ביום . דרלין 10 מ"ג 4 כדורים ביום ריספרדל 2 מ"ג 1 ביום. אודה לך מאוד על תשובה בנושא

הפרעה סכיזואפקטיבית היא הפרעה אשר כוללת סימפטומים משולבים של סכיזופרניה ושל הפרעות באפקט (דכאון, מניה). הנה קישור על ההפרעה: http://www.infomed.co.il/questions/q_031705_2.htm מטרת הטיפול התרופתי היא כפולה: בשלב הראשון התרופות מאזנות ומטפלות בכל הסימפטומים, הן הסכיזופרניים והן האפקטיביים. בשלב השני מטרת התרופות היא לשמור על האיזון ולמנוע - עד כמה שאפשר - את הופעתם המחודשת של הסימפטומים.

בהגדרה כאשר למחלה סכיזופרנית נלווה גם מחלה אפקטיבית (מניה-דפרסיה) ולכ"א משתי המחלות יש קיום עצמאי משלה. כלומר יכול להיות אצל חולה סכיזו-אפקטיבי בזמן מסויים רק התקף סכיזופרני או רק התקף מאני-דפרסיבי והם לא חייבים להיות בו זמנית. כמובן שהם יכולים להיות בו זמנית. באופן סטטיסטי הפרוגנוזה של חולים סכיזו-אפקטיביים יותר טובה מהחולים הסכיזופרנים שאצלם הפגיעה באישיות ובקוגניציה יותר משמעותית ולכן בד"כ מצבם יותר קשה גם בתקופות שהם מאוזנים מבחינה תרופתית. שתי המחלות נחשבות אמנם לגנטיות וכרוניות אבל פסיכיאטריה איננו תחום כ"כ מדעי (למרות היומרה להיות כזאת) ולכן גם אין בדיקות אובייקטיביות שיכולות לבדוק את הגנטיקה המשפחתית של מחלות נפש מסוג זה או כל סוג אחר.

שלום, אני מצטרף לדברי קודמי ומודה להם. באופן כללי המצב של חולים בהפרעה סכיזואפקטיבית טוב יותר מחולי סכיזופרניה ולכן כשליש מהחולים עוברים התקף אחד בחיים ואין התקפים נוספים. מצב שבהחלט אפשר להגדירו כהבראה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! אני בן עשרים ושמונה ומטופל שנתיים אצל פסיכיטאר+עובדת סוציאלית{פסיכוטרפיה}. לאחר ניסיונות שונים של תרופות נוגדות דיכאון וחרדה עדיין לא הצליחו לימצוא לי טיפול מתאים. אני רוצה לציין שמגיל ילדות אני סובל מבעיות חרדה,דיכאון ואובססיות{שגורמים לי בן השאר לבעיות ריכוז חמורות}. לאחרונה הוצא לי טיפול משולב{ע"י פסיכיטרית פרטית}של מיספר תרופות שהן: ציפרלקס,רספרידל,וקונסרטה{כמו כן היתלבטה בין ציפרלקס לפבוקסיל}. הייתי מעוניין לקבל את דעתך אל השילוב של התרופות שאני אמור לקחת,והאים זה מסוכן לבריאות לקחת מיספר רב של תרופות ביחד. אודה לך אל תשובתך המהירה{מאחר ואני מיתלבט בלקיחת הטיפול}.

שלום, כמובן שצריך להכיר את כל ההיסטוריה שלך כדי לדעת אילו תרופות נטלת ואלו כבר לא עזרו לך. באופן כללי אני מעדיף טיפול עם תרופה אחת ולא שילובים. השילוב בין ציפרלקס ורספרידל מקובל למקרים עמידים אבל לא שמעתי על השילוב של קונצרטה (שהיא ריטלין) ביחד עם תרופות אלו. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מטופל כבר 9 שבועות עם פבוקסיל 300 מ"ג ושבועיים עם רספרדל 1 מ"ג למרות שהרספרדל אמור להשפיע על הפבוקסיל אני לא מרגיש הטבה משמעותית במצב הרוח. האם הגיע הזמן לנסות להחליף את הפבוקסיל או לתת לו עוד זמן בשילוב הרספרדל להיספג בגוף? ממה שהבנתי הוא היה אמור להשפיע אחרי 6 שבועות.

לאיתן בדרך כלל אם תרופה במינון מספיק אינה עוזרת במשך שישה שבועות אני נוהג להחליף אותה ולא להוסיף תרופה. הרופא שלך נוהג אחרת והוסיף את הרספרידל ולכן כדאי לחכות עוד כחודש כדי לקבל את השפעת הרספרידל. כל טוב דר' גיורא הידש

בעבר לקחתי פרפנאן ואדרונקס ומאחר והרופא שלי לא נוהג להחליף את שתיהן ביחד העדיף לתת את הריספרדל אחרי שהפבוקסיל יספג בגוף כלומר לאחר 7 שבועות של שימוש בפבוקסיל. מאחר והוא לא השפיע יותר מדי קיווה הרופא שהרספרדל יחזק אותו ועכשיו לאחר כשבועיים וחצי נוספים של שימוש בשתי התרופות, כלומר באמצע השבוע התשיעי הפבוקסיל עדיין לא אפקטיבי. לכן אשאל שוב האם הגיע הזמן להחליף את הפבוקסיל?

שלום ד"ר, בהמשך לשאלותיי הקודמות על מאניה דיפרסיה "פתאומית": 1. לאחר לקיחת פרוזאק (פלוטין) למשך תקופה לא ארוכה מידי, הגיע מצב מאני שבעקבותיו הרופא המטפל החליף את התרופה לריספרדל. (כבר 2 מ"ג). האם יתכן שהמחלה "נוצרה" בעיקבות שימוש בנוגדי דיכאון, או רק "התעוררה"? 2. קראתי שדכאון דו קוטבי באנשים רגישים יכול להיווצר מלקיחת נוגדי דיכאון - עד כמה הכוננה "להיווצר" היא שהמאניה דיפרסיה לא הייתה שם קודם? 3. האם לאחר התקף מאני חריף 1 (שכלל אבחנה של גלישה פסיכוטית) אפשר לאבחן אדם כחולה בדכאון דו קוטבי (היו גם דכאונות בעבר) - ולרצות לטפח בו בליתיום? אני חוששת שזו הייתה הופעה חד פעמית והטיפול הוא לכלכ החיים - והוא לא במקום. האם יתכן? 4. אלו עוד אפשרויות פרט ללקיחת MOOD STABILAZERS שאני לא מתכוונת בשום אופן לקחת - יש לטיפול במאניה דיפרסיה? (הבעיה:הדכאונות לא הגיעו לאובדנות ולא פגעו בעבודה באופן שיגרום לפיטורים, והמאניה גרמה לבזבוז וחוסר שינה רציני אך לא למצב שהוא בלתי הפיך או איום ונורא, כך שהרצון שלי לקחת תרופה מייצבת לכל החיים הוא אפסי). 5. ואחרון: האם זה נכון שאי טיפול במאניה דיפרסיה גורם להחרפת האפיזודות ומדוע? תודה רבה תותי

3. ההנחה הבסיסית היא שהתקף מאני לעולם ילווה בדיכאון, אז התשובה היא כן - אפשר. 4. כל התרופות האנטי אפילפטיות הן מייצבות : טגרטול, טופמקס, למיקטל. האופציות הן לא לפי בחירה אלא לפי מה שעובד. אני מכירה מישהו בי פולרי שלקח 5 שנים עד שמצאו תרופה שמייצבת אותו. הרבה פעמים מדובר ביותר מתרופה אחת. גם תרופות אנטיפסיכוטיות יכולות להתאים כדי למנוע התקפים.

לפי מה קובעים אם צריך בכלל למנוע את ההתקפים? אם אין נזק חמור מידי שהחולה אינו מוכן לסבול אותו כמו בזבוז עד רמה בלתי סבירה או פגיעה בעצמו או באחרים - איך הפסיכיאטר קובע שיש לייצב אותו?

לתותי אכן אין חשיבות לגורם שהביא להתרפצות המחלה הדו-קוטבית=מאניה דפרסיה. במקרה שלך התרופה גרמה להתפרצות ומאז המחלה היא אותה מחלה כמו מחלה שפרצה ללא טריגר. הטיפול הוא במייצבי מצב הרוח וישנם מספר סוגים. ליטיום, נוגדי אפילפסיה שמשמשים כמייצבים, תרופות נוגדות פסיכוזה כמו רספרידל וזיפרקסה שהוכיחו את יעילותן בייצוב. הסכנה לחזרה של התקף גדולה יותר ככול שאת קרובה להתקף הראשון. לכן ההמלצה הבטוחה היא ליטול תרופה מייצבת קודם כל שנתיים אחרי ההתקף. אחר כך הסיכון יורד אבל בהחלט נשאר סיכון להתקף חוזר. בכל אופן ככול שמתרחקים מההתקף הראשון הסיכון יורד ולכן בטוח יותר לא להמשיך עם טיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, ענית לי על הכל פרט לדעתך על המאניה עצמה. אם היא לא גורמת לנזקים כבדים מידי (כסף הוא עניין נזיל והפיך), ועיקר ההתקף הוא יצירתיות ושימחה (מדומה אולי אך מורגשת כאמיתית) וכו' - האם לדעתך עדיין יש לקחת תרופות או לא? אני מבינה שזה בעייתי לשאול כי באמת כל מקרה לגופו ולא ניתן לענות מהשרוול - אך בכל אופן - האם באופן גורף כל מי שיש לו מאניה דיפרסיה צריך לקחת תרופות לדעתך או שיש מצבי ביניים? תודה תותי

אגב אני נוטל כרגע דפלפט 1000 מ"ג שנה וחצי בלעדייך שמרית אני זוכר אותך- טהורה כל כך, מקסימה, כל כך אוהבת לעזור, צנועה כל כך היית לצידי בתקופות שאני עצמי איימתי בהתאבדות וכמה אירוני חצי שנה אחר כך שמת קץ לחייך ואני עוד כאן צעירה כל כך רק בת 20 אני זוכר את ההלוויה כאילו זה היה אתמול כמעט התמוטטתי על קיברך לו רק יכולתי לראותך עוד פעם אחת בלבד לשמוע את קולך לראות את זיו חיוכך המקסים אני מקשיב לשיר שכתבתי והלחנית לזיכרך ולא מפסיק לבכות כבר שעה תמימה הורדתי את התמונה המשותפת שלנו מהקיר כי אני לא יכורל יותר מי שאומר שהזמן מכהה את הכאב משקר הזמן לא עושה את שלו, השאלה היא מה עושים בזמן כנסו לשמוע את הסינגל לזיכרה של שמרית

תודה אלמוג הידש

שמשהו לא טוב יקרה ואז נתעורר ונגיד איפה היינו. אני אספר ואנסה לקצר כמה שניתן. לפני כשנתיים גילינו שאבי מנהל מערכת יחסים הומוסקסואלית עם ילדים בגילאי ה-20-30 וזאת בעודו נשוי לאימי. אנו עד היום לא יודעים אם היה מגע מיני או רק פנטזיות ודיבורים אך לאחר שקרים והכחשות מצידו הוא נשבע שלא היה מגע מיני ורק פגישות ודיבורים. הוא שיקר כל הזמן ורק שתפסנו אותו וחקרנו את העיניין והיו לנו הוכחות חד משמעיות-רק אז הוא הודה בכל מה שכתבתי אך לא מסר את כל הפרטים ואנו בטוחים שיש דברים שאינו מספר. (אנו זה אני ואימי ואחותי).בשמן הגילוי הוא בכה והתנצל ואיים בהתאבדות אם אימי לא תיסלח לו והיא שריחמה עליו ולא רצתה להשאר לבד סלחה לו וממשיכה לחיות איתו. מאז היא לא שוכחת לו את זה לרגע, היתה תקופה שהיה ביעוץ אצל פסיכיאטר וקיבל כדורים לדיכוי היצר המיני (כי בעצם ישלו נטיות הומוסקסואליות שהוא לא מכיר בהם ולא רוצה לקבל אותם ומעוניין להמשיך לחיות עם אימי).את הכדורים,דרך אגב,הפסיק לקחת אחרי כמה חודשים. אימי פגועה מאוד,מזכירה לו את מה שעשה כל כמה ימים-ואני שכלפי חוץ סלחתי לו על השקרים וההתנהגות והבגידה באימי מרגישה כל הזמן שאני שונאת אותו ומפחדת שיעשה משהו רע לי ולילדיי אם ידחק שוב לפינה ע"י אימי וזאת הסיבה שאני בעצם כותבת פה. אני חיה בפחד מתמיד-אדם שאיים להתאבד ואדם שממשיך לשקר ולא סיפר אף פעם את כל האמת-הוא ממשיך לזלזל באימי על אף שסלחה לו (אי אפשר להגיד סלחה-פשוט ממשיכה לחיות איתו-וחשוב לציין שאחרי הבגידה הראשונה והסליחה שלה היתה בגידה נוספת אחרי כמה חודשים ושוב סליחה שלה -בפעם האחרונה-לפי דבריה). אני מפחדת כל יום בתת מודע-כשהכל לכאורה שקט ואז כשיש שוב ריב בינו לבין אימי(מה שקורה לפחות פעם בשבוע ואימי שוב מעלה הכל) הפחד יוצא ואני חרדה ומפחדת שיפגע בי ויותר מפחדת שיפגע בילדיי בדרכם מבית הספר או סתם כשהם מתארכים אצל הוריי ללילה וכשאני לא לידם. עכשיו ביתי נמצאת אצלם-היא אוהבת לישון שם ואני פשוט לא יכולה להרדם מרוב פחד-מצטערת שנתתי לה ללכת לשם כי היום היה שוב ריב בינו לבין אימי והם לא מדברים כרגע אבל אני מרגישה שהם חיים על חבית נפט ומספיק גפרור אחד בשביל לפוצץ הכל. מה דעתך? היש אמת בפחדיי? מה ניתן לעשות בכדי למנוע את הדבר הנורא שיכול לקרות?

לינשופית נראה לי ששנינו עוד ערים. את מעלה בעיה קשה מאוד כאשר שני האנשים-הוריך, לא פתרו את הבעיה. שניהם רוצים להמשיך לחיות ביחד אבל שניהם עשו רק חלק מהדברים כדי להתקדם אחד כלפי השני. אביך אמר שהוא רוצה להפסיק את היחסים מחוץ לבית (ולא חשוב מאיזה סוג הם), והחל טיפול והפסיק באמצע. אמך אמרה שסלחה לו, אבל רק מהפה אל החוץ ובכל מריבה היא מעלה את הנושא ועדיין כועסת עליו מאוד. לדעתי אם יש בכוונתם להמשיך במסגרת המשותפת עליהם לפנות לטיפול, בטח ששניהם ביחד לטיפול זוגי, אבל יתכן שכל אחד מהם גם לטיפול אישי. כיוון שמערכת היחסים בבית ההורים כל כך לא טובה, איני חושב שכדאי להשאיר את הילדה בבית הזה להרבה זמן. כל טוב דר' גיורא הידש

זקוק לפרטים על למיקטל לאיזה משפחה שייך? תכונות , מה התפקיד שלו ? האם יש מצב שהוא עדיף ואו יכול להחליף את הסרוקסט , יתרונות , חסרונות ? תודה מראש

למיקטל זאת תרופה נוירולוגית לטיפול באפילפסיה. פסיכיאטרים משתמשים בתרופות מסוג זה כטיפול נוגד מניה (עם או בלי דיכאון). כלומר מיועדת לייצוב מצבי רוח קיצוניים, בעיקר מאניפורמיים אבל גם דכאוניים. סרוקסט היא כידוע תרופה פסיכיאטרית נוגדת חרדה ודיכאון מסוג SSRI עם מנגנון פעולה שונה באופן ניכר מהלמיקטל. איזה תרופה עדיפה תלוי בסוג המחלה שלך.

שלום, אני מסכים עם דבריו של דור והייתי מוסיף שתוכל למצוא אינפורמציה מלאה על התרופה בכל אינדקס תרופות. שמוש נוסף ללמיקטל הוא במצבים של דיכאון שאינו מגיב לתרופות נוגדות דיכאון (כמו הסרוקסט למשל), כתרופה המעודדת את הפעילות של נוגדי הדיכאון. כלומר למיקטל יחד עם נוגד דיכאון עשוי לשפר מצב של דיכאון שלא הגיב לנוגד דיכאון בלבד. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר הידש היקר, מה הופך את הפרוזאק לתרופה לא משמינה ביחס לאחרות? הבנתי שהיא היחידה שגורמת לחילוף חומרים מהיר יותר.אני רואה בהודעה אחרת כי כתבת שהרסיטל מאטה את חילוף החומרים. תודה רבה

לרינת כל התרופות הפועלות על הסרוטונין פועלות באותו המנגנון אבל בכל זאת כל תרופה היא מולקולה שונה ולכן כנראה ישנן הבדלים קטנים ביניהם. ההבדלים הם בעיקר בדיוק של המולקולה ולעתים אותה המולקולה פועלת במידה מסויימת גם על חומרים אחרים במוח. כך ישנן תרופות שנחשבות למרגיעות יותר (כמו סרוקסט וציפרלקס) וישנן כאלו שמעוררות יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

מי בארץ מטפל בשיטה זו אשמח לקבל אינפורמציה

הי שרה, מצורף קישור של עמותת EMDR ישראל. את פורום פסיולוגיה קלינית של דוקטורס מנהל ד"ר אורן קפלן והוא מטפל ב EMDR , תוכלי לפנות אליו במייל דרך האתר.(אגב יש לו שם גם מאמר נפלא בנושא). בהצלחה http://www.emdr.org.il/

את יכולה למצוא רשימת מטפלים באתר העמותה http://www.emdr.org.il/list.htm

לא מדובר רק במטפלים אלא במדריכים. יש עוד הרבה מטפלים. בארץ יש 1000 בערך.

שלום רב, אודה לך על חוות דעתך המקצועית לאחר עיון מעמיק במקרה, אני כבר פשוט ממש מתוסכל. מזה קצת יותר משנה וחצי אובחנתי כסובל מדיכאון קל, התקפי פאניקה ואגורופוביה. בתחילה טופלתי ע"י Cipralex 10mgx2/d בשילוב עם Vaben 10mg 0.5 X 2-3/d אומנם הפסקתי לחשוש מלהישאר לבד בבית וגם התקפי הפאניקה שהחלו סתם בזמן ישיבה במנוחה פסקו. עם זאת עדיין לא יכולתי לצאת מהבית. בשל הנ"ל הוחלף הטיפול ב - Favoxil 50mg x 3/d ו - Xanax XR 1mg/d. בזמן הטיפול הצלחתי לצאת מהבית יציאות של ממש (לא למכולת או לבנק) ללא ליווי אך מאידך התחלתי להרגיש בלבול ושיכחה, פניתי לרופא אשר החזיר אותי ל - Cipralex מכיוון ה - SSRI עדיין בשילוב עם Xanax XR. מצב השיכחה והבלבול עדיין המשיך אם כי נחלש, אך את מקומו תפסו בחילות, סלידה ממאכלים, ירידה לתת לחץ דם דיאסטולי,כאבי אזניים מלווים ברעשים, התכווצויות, כאבי פרקים ועצמות, שלשולים, כאבי ראש וכאבים מעל העיניים ועוד רבים אחרים. בשלב זה הרופא החליט כי ככל הנראה הנ"ל נגרם ע"י ה - SSRI אשר גרמו לי ככל הנראה לשינוי במאזן מלחי הגוף ועל כן השאיר אותי עם Xanax XR 1mg/d בלבד (ללא טיפול אנטי דיכאוני) למרות שכל הזמן התרעתי שהבעיה היא ב - Xanax XR לאחר מכן ביצעתי בדיקות סודיום ופוטסיום אשר העלו רמות תקינות לחלוטין. כמו כן כימיה רחבה תקינה, TSH - תקין ו - CBC - תקינה לחלוטין. לאחר שהמשכתי לסבול מאוד הסכים הרופא לשים אותי בטיפול ע"י Vaben למרות שלטענתו אין כל קשר בין תופעות הלוואי לבין ה - Xanax XR. מאז שחזרתי ל - vaben רוב התופעות נעלמו מיד: חזר התיאבון, עברה הסלידה ממאכלים, חזר החשק המיני וכ"ו. עם זאת נשארו כמה תופעות שאינני יודע אם הם תוצאה של נזק בלתי הפיך מה - Xanax או שמא מהפסקה פתאומית, מיידית ולא הדרגתית של הטיפול ב - SSRI כלשהו (בהוראת הרופא כמובן) הפסקה הנמשכת זה השבוע השלישי ועדיין ממשיכה. האם תופעות כמו שלשול (או יציאות רכות) כ 3 - 4 פעמים ביום בכמות אשר אינה תואמת לכאורה את כמות המזון שאני אוכל, כפות ידיים ורגליים קרות, חום גבולי של 37.4 מעלות, כאבי פרקים, צריבה בעיניים , כאבי בטן עליונה וכ"ו מקורן כאמור מה - Xanax XR שהופסק אך השאיר עקבות או מהפסקת ה- SSRI יש לציין שאני מטופל ע"י רופא פרטי אך מרגיש חסר כל ביטחון בשלב זה. אודה לך מאוד על חוות דעתך חג שמח!!!

לא מדובר בתופעות לוואי של תרופות אלא בחרדה. קסנקס תרופה ממכרת ולעיתים יש צורך לעלות במינון בשביל להשקיט את החרדה. לכן ההפסקה עם SSRI וקסנקס נראית שגויה. היית צריך בסה"כ לעלות במינון של הקסנקס. לטווח הארוך הטיפול האחזקתי בהפרעות חרדה הוא ע"י SSRI בלבד. ה"נזק" היחידי שצפוי לך בתקופה הקרובה זה התגברות החרדה עקב טיפול חלקי ושגוי שאתה מקבל כיום. רופא פרטי איננו ערובה לגישה מקצועית נכונה ולכן תחפש לך מקצוען ומומחה בתחום. גם טיפול פסיכולוגי-התנהגותי יכול לעזור ומומלץ לשלב בין השניים.

שלום, אני מסכים לדבריו של דור שסביר שמדובר בתופעות של חרדה ולא בתופעות הלוואי של התרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

אני כבר לא יודעת מה לעשות. המצב שלי רק מחמיר וכל הזמן יש לי מחשבות חרדתיות כאלה (מיני חרדות שמקשות עלי להירדם), קשה לי לישון והתפקוד שלי מאוד נפגע מזה. בייחוד הפעילות הגופנית. עד לפני חודש רצתי כ-50 ק"מ בשבוע, אבל מאז זה ירד די מהר והשבוע הצלחתי לרוץ רק 4 ק"מ. כרגע שתי אחיותי לוקחות רסיטל - אחות אחת בגלל חרדה (לא שאלתי איזה) והשנייה בגלל דיכאון. השנייה התחילה לקחת רק לפני 10 ימים ואני מנסה כמה שאפשר לתמוך בה ולדבר איתה הרבה עד שהכדור יתחיל לעבוד, אבל זה מאוד מאוד קשה. בנוסף, יש לי בן דוד בגילי שסובל מהיפראקטיביות ונוטל רטאלין כבר תקופה ארוכה ובנוסף לזה נכנס לדיכאון בגלל שורה של משברים שקשורים בהתעללות שעברה עליו בילדותו. כמובן שכולם פונים אלי. ולי אין כוח כל הזמן אניחושבת על זה שאני מבזבזת את החיים שלי, שאני כבר המון זמן חיה רק עם עצמי, כמעט בלי אינטראקציה אמיתית עם אנשים. אני מדברת עם חברות לכאורה, אבל בעצם מדובר בהעמדת פנים, יש תמיד מן מיסוך של התחושות ועמימות שמלווה אותי לכל מקום. כל מחשבה על משהו שאני צריכה לבצע, משהו עם תאריך יעד, ממש מכניס אותי למתח היסטרי, לגמרי בלי פרופורציה. עצוב לי להיות לבד ואני שונאת את הגוף שלי ואת חוסר היכולת שלי פשוט להיות נורמאלית אני פשוט לא מבינה למה דווקא לי זה מגיע להיות כל כך עצובה כל הזמן?. הבעיה היא שיש לי מחשבה אובדנית שמלוו הואתי כבר כמה זמן. בלי שום תוכנית. אבל מחשבה. שאם אני אגיע למצב שבו יעברו 3 שנים מאז החבר האחרון שלי, אני ממש ארצה למות. כלומר, אני רוצה למות כבר עכשו, אבל זה נראה לי יותר מסתי אם יהיה מדובר בשנים עגולות. זה עצוב שזה המצב, עצוב שאף אחד סביבי לא שם לב כמה רע לי או כמה אני מנותקת, עצוב שככה החיים שלי עוברים. עד מתי אני אוכל לומר " הייתה לי תקופה לא טובה?" מה עושים כדי להפסיק את הדיכאון המעצבן הזה?

שלום רב ליבי ליבי על הרגשתך הרעה...את מתארת שרע לך ואת סובלת. את בתחושה של ניתוק מהחיים- זו תחושה קשה אך בעזרת תמיכה מקצועית נכונה ניתן להתמודד גם עם זה... יחד עם זאת אני עומדת לכתוב דברים שאולי לא תאהבי לקרוא: את המציאות אי אפשר לשנות, כולנו חיים באותה סירה... כול אדם שני סובל\סבל או יסבול מדכאון... מסתבר שהחיים הם לא פיקניק...(את המשפט הזה שמעת בוודאי לא אחת....) אין אדם שלו חושב\חשב או יחשוב על התאבדות... בתקופות קשות מאוד המחשבה על התאבדות אפילו מרגיעה... אבל את הלימון הזה אנחנו צריכים ללמוד כיצד להפוך ללימונדה...ופה את ניכנסת לתמונה: יש באפשרותינו לשנות עמדות וגישות לחיים... ללמוד להנות מדברים קטנים לכאורה, ולהפוך אותם לגדולים: כתבת שבני מישפחתך נעזרים בך, יש לך יכולת להבין, לגלות אמפתיה... זה דבר גדול... יש לך כישרון כתיבה... זה לא מובן מאליו... אני בטוחה שיש לך יכולות רבות נוספות, את צריכה ללמוד להנות מהיכולות האלה... להנות מדברים פשוטים כמו מזג אוויר נעים או מריח של שושנה אדומה... תחזרי לעשות ספורט... עולה בראשי דימוי -החיים הם מטבח : נותנים ל-3 טבחים את אותם המוצרים... כול טבח מבשל משהו אחר... ולכול תבשיל יש את הייחודיות משלו... את הארומה המיוחדת לו... חג שמח נינה נ.ב. אם לא עזרתי מקווה שלא החמרתי...

" ההצלחה היא להשיג את מה שאנחנו רוצים. האושר הוא לרצות את מה שאנחנו משיגים" נינה

היי נינה קודם כל חיבוק. שנית, כבעל נסיון רב לצערי באפיזודות דיכאוניות מלוות בחרדות מזה 20 שנה, לא איש בשורות אנוכי. מהתאור שאת מתארת, את חייבת לקבל עזרה מיקצועית. אין מצב שתוכלי להתמודד עם המצב בכוחות עצמך. פשוט במצב דיכאוני או חרדתי אין תעצומות נפש והיכולת לשלוט במה שקורה. שלא תביני לא נכון. אפשר לשפר את איכות החיים ע"י טיפול . כל מי שייעץ לך אחרת כגון קחי את עצמך בידיים , את יכולה וכדומה פשוט עושה עימך עוול. את לא יכולה . דיכאון הינה מחלה כמו כל מחלה אחרת והינה ברת טיפול. החוכמה למצוא את המטפל הנכון והמתאים בשבילך. מכיר כמעט את כל הפסיכיאטרים שנחשבים כטובים ביותר בתחום. אם תהיי מעוניינת בפרטים נוספים אל תהססי וצרי עימי קשר בדואל: [email protected] אשמח לעזור ותאמיני לי יש אור בקצה המנהרה. שלך המצפון

תודה, כבר הייתי בטיפול (תרופתי + שיחות) לתרופות אני לא חוזרת כי הן עשו לי מאוד רע!! הרגשתי חולה במשך כל השנה שלקחתי אותן, ומאז שהפסקתי, מצבי הגופני השתפר לאין שיעור. לשיחות דווקא הייתי שמחה לחזור אבל ממש אין כסף לזה. זה אפילו לא עניין של סדר עדיפויות, כל הכסף שאני מרויחה הולך לתשלום שכר לימוד ונסיעות. אז לצערי זה הולך להיות המצב לפחות לעוד כמה זמן.... ושוב, אני חייבת לציין שהכי קשה זו הבדידות אף אחד לא רואה בכלל שרע לי, שמשהו בי השצנה שאני כבר לא שמחה כמו פעם זה מה שעצוב.

בטעות קיבלתי חיבוק ממצפון, לא שלא נהניתי... ברשותך אני מעבירה את החיבוק שלך לשירה ומוסיפה לה גם חיבוק משלי... נינה

שירה היקרה אני חושבת עליך ומבינה את ההרגשה- את תמיד שם בשביל העולם, והעולם לא שם בשבילך. את מותשת ואים לך מאיפה למלא את הבטרייה. כשאני הייתי בתקופה הקשה שלי, דרך האינטרנט, הכרתי אישה שמאד תמכה בי, דרך המיילים. גם היא עברה תקופה של דיכאון, יצאה ממנו, ופשוט התכתבנו, פעם פעמיים ביום. הקשר הזה מאד עזר לי. גם בגלל שהיא עברה דיכאון בעצמה וכל הזמן הזכירה לי- זה לא את זה הדיכאון, וגם בגלל שקשר זה תמיד דבר שעוזר. אני מציעה לך קשר דרך המייל. אם תרצי, תכתבי לי-aravage@netvision/net/il מי יודע, אולי זה קצת יעזור? תמי

ד"ר שלום שאלתי אליך היא האם המרוניל אמור לרפא את המחלה או רק לאזן את המצב ולהרגיע. ומדוע יש בעיה רצינית להגיע לאורגזמה במצבי. תודה על היחס

לגלית כמו כל נוגדי הדיכאון המרוניל משפר את המצב ואחרי שישנה תקופה ללא חרדות עם המרוניל החרדות עשויות לא לחזור. לצערי אחת מתופעות הלוואי של המרוניל הוא הקושי להגיע לאורגזמה. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש מכובדי, שוב שלום. תודה עבור תשובתך המהירה. אכן הנך צודק ושאלתי שאלה דומה לפני זמן רב. אך אז היה חשד לסרטן ערמונית.חשד שהופרך למזלי הטוב. אך עדיין קיימת בעייה של ערמונית מוגדלת בצורה ניכרת הגורמת לבעיה של מתן שתן. התחלתי בטיפול תרופתי שאכן מקל עלי אך את אפיקטיביותו המכסימלית ניתן לבדוק רק אחרי 6 חודשים. ( אבודארט+ אומניק).במידה והטיפול לא יעזור כניראה שלא יהיה מנוס מניתוח להסרת הערמונית. לצערי הטיפול הנוכחי בדיכאון ובחרדות אינו משפר את מצבי. התאשפזתי מרצוני במחלקה פסיכיאטרית בבית החולים שיבא למשך חודש. וטופלתי ברסיטל+רספרידל. למרות שלא חל שיפור משמעותי במצבי הוחלט על חזרה לקהילה ונסיון להתמודד עם המחלה תוך כדי טיפול אמבולוטורי. הומלצו מס' תרופות שהוזכרו בהודעה ששלחתי לך וחוות דעתך היתה חשובה לי מאד. הבחירה הושארה בידי. הנני משוכנע כי תשובותך המעמיקות גם בפעמים קודמות בהן ביקשתי את חוות דעתך, יהוו פקטור משמעותי בבחירת הטיפול התרופתי. ברצון רב אשמח להיפגש עימך. שאלתי: האם הנך מקבל מטופלים גם באזור ת"א או אך ורק בקריות? בברכה ויישר כח. רז

לרז תודה על המילים החמות ואני שמח שהצלחתי לעזור מעט. ככלל איני נוהג למסור פרטים על עבודתי הפרטית בפורום. כל טוב דר' גיורא הידש

אני כתבתי לדוקטור המשך למטה בקישור ל "פרוזק" אני רוצה שהוא יתיחס לזה בבקשה..פשוט היה נראה לי שהוא לא ישים לב כי זה למטה והוא כבר ענה בערך..בבקשה שיתיחס זה מאוד חשוב לי תודה

אני חושב שעניתי, במידה ולא תשלח לי את הקישור ואשמח לענות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום בתי היתה מאושפזת בבי"ח - והאבחנה סיכזופרניה קלה - קבלה 2 מ"ג רספדאל לאחר האשפוז היתה באישפוז יום תקופה- (למרות שאני האמא טענתי שאין לה סימפטומים של המחלה) מזה כחודש בתי לא לוקחת את התרופות - הכל בסדר וכמו שאמרתי לא היו לה סמפטומים של המחלה רציתי לדעת האם ניתן לאבחן אותה שוב אודה לתשובתך ואם יש מומחה שאוכל לפנות אליו בברכה

אם האיבחון היה בזמן אישפוז ממושך אז הסיכויים שהוא שגוי נחשב לנמוך. עם זאת אין בדיקה אובייקטיבית שיכולה לשלול או לאשר איבחון של מחלת נפש ולמעשה חלק לא קטן מהחולים מתכחשים לעצם קיומה של המחלה. אפשר לבקש חוות דעת שניה פרטית למרות שגם אם פסיכיאטר אחר וחיצוני לאותו בי"ח יחשוב אחרת זה לא מחייב את הפסיכיאטרים הקודמים. מכיוון שאיבחון סכיזופרניה ניתן רק לאחר 6 חודשים בד"כ התוקף של האיבחון הוא גבוהה יחסית. הפסקת הטיפול התרופתי יכול לגרום לה לנזקים מיותרים ולכן מומלץ שהיא תחזור אליו מוקדם ככל האפשר. לא ציינת בת כמה הילדה ויש לכך חשיבות גם ברמה של האחריות אם לקחת את התרופה.

ללנה כיון שסכיזופרניה היא אבחנה של בעיה רצינית כדאי פעמים רבות לבקש חוות דעת נוספת. יחד עם זאת הפסקת התרופות על דעת עצמך או הבת היא מעשה לא אחראי. בדרך כלל עם הפסקת התרופות אנו רואים שיפור במצב, כלומר תופעות הלוואי נעלמות וישנה הרגשה של שיפור. המשבר בא בסביבות ארבע חודשים אחר ההפסקה ואז לצערי הדברים עלולים להסתיים באשפוז חוזר, לא חבל? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, בחודש האחרון התפתחה אצל דודה שלי תופעת התמכרות, אך לא לסיגריות אלא למחשב,מה שמלווה בבידוד מוחלט מהסביבה, הסתגרות בחדר המחשב, הימנעות מהגעה לאירועים, לארוחות, יציאות מועטות מהחדר לשירותים ולא לאוכל, אפטיות מוחלטת. בעלה, מתוקף יחסיהם הכושלים, לא אומר דבר אך בפנים הוא זועק לעזרה. המצב אכן לא נורמלי כלל, והשאלה היא - כאשר ידוע שיש לאותה אישה נטיות דיכאוניות מזה שנים, האם דיכאון הוא דבר שיכול להיות "משפחתי" ממקור תורשתי או שהסיבה סביבתית-משפחתית? במשפחה ישנם כמה מקרי דיכאון, בין היתר ילד בן 9 שנמצא באשפוז יום (פסיכיאטרי)? תודה.

לנוי איני בטוח שהבנתי את כוונתך, האם השאלה לגבי הדודה או לגבי התורשה? בכל אופן יש מרכיב תורשתי בדיכאון, הוא לא גדול אבל בהחלט כפי שאתה מתאר אנו רואים שכיחות של דיכאון במשפחות. יחד עם זאת צריך לזכור שבתורשה מדברים על סטטיסטיקות ולכן אין להם משמעות לגבי פרט מסויים ספציפי. כל טוב דר' גיורא הידש

לה כבריחה מהמציאותהקשה שהיא נקלעה אליה (הבן,הבעל).