פורום פסיכיאטריה

הפסיכיאטר שלי רשם לי נרדיל. כי יש לי בעיה לא כל כך מוגדרת עם דיכאון קל בעיות חרדה קלות ולפעמים קצת אובססביות. ניסיתי המון תרופות והם לא עזרו. קראתי שהתרופה מעלה את רמות הסרוטונין הנורדראנלין והדופאמין. ועכשיו השאלה: אם רמות הדופאמין שלי יעלו זה לא אמור לגרום ליותר מחשבות? יותר ערנות? ופגיעה באיכות השינה?

http://www.infomed.co.il/questions/q_010905_4.htm

לצדוק הפעולה העיקרית של נרדיל היא על הנוראדרנלין, שאר הדברים הם בגלל שהתרופה משפיעה מעט גם על חומרים נוספים במוח. דווקא זה טוב שישנה השפעה מעוררת לנרדיל אבל נקווה שלא יותר מדי. כמו כן אי אפשר לדעת מראש את ההשפעה המדוייקת עליך, כך שתצטרך לחכות ולראות כיצד הנרדיל משפיע עליך. כל טוב דר' גיורא הידש

דוקטור שלום מתשובתך לשאלתי לפני זמן מה הבנתי שהזעת לילה וחלומות מפורטים הם חלק מתופעות הלוואי של סרוקסט. אך עדיין לא הבנתי: מדוע לפני תחילת השימוש בסרוקסט היו לי חלומות טובים ורעים- עם השימוש החלומות הפכו לרעים בלבד?

לאלון אין חלוקה לחלומות טובים או רעים, הנקודה היא שהחלומותיותר ערים וזוכרים אותם טוב יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב ד"ר הידש וברוך הבא אני לוקחת סרוסט בהחלפות עם פרוקסין ופקסט כבר שנתיים לפני זה קיבלתי 10 שנים אנפרניל-מרוניל עכשו התלוננתי אצל הרופאה שיש לי רעד ביד ובפה והיא החליטה להחליף לי אותם לציפרלקס, אבל כאשר קראתי את האלון של הכדורים נכנסתי לחרדה אמיתית כי כתוב שם על מחשבות אובדניות וזה באמת ה"דובדבן שבקצפת" רק זה עוד חסר לי. מה לעשות האם אפשר לקבל קצת הסבר נורמלי על הכדור והאם כדאי להחליף? אני רואה שאתה ממליץ אחרי שנה שנתיים להפסיק את הכדורים ואני כבר ניסיתי מספר פעמים ונפלתי שוב לקרקעית אז איך אפשר להפסיק ? כי כמובן שהייתי מעדיפה להיות בסדר ללא הכדור. בתודה מראש אסתר

לאסתר מבחינתך סרוקסט וציפרלקס הן תרופות מאוד דומות, גם בהשפעה, גם במנגנון הפעולה וגם בתופעות הלוואי, כך שלא צריכה להיות בעיה בהחלפה. כמובן שיתכן שתגיבי אחרת לתרופה שונה למרות ששתי התרופות פועלות על אותו החומר -סרוטונין במוח. הכוונה במחשבות אובדניות הקיימות בתחילת הטיפול בהסתגלות לתרופה. במעבר מתרופה אחת לשניה לא צריכות להופיע מחשבות או בעיה כזו. הייתי בודק שוב את הדברים אצך. לעתים כאשר מנסים להפסיק סרוקסט ישנן תופעות של חרדה הקשורות להורדת המינון ולא התקפי חרדה אמיתיים. לכן כדאי להתייעץ ולבדוק את הדברים לפני שמחליטים שאין אפשרות להפסיק את הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב וחג שמח, אני בת 26 ולוקחת מזה כחודש פרוזאק בשל התקפי חרדה חוזרים ונשנים שחוויתי בחודשים האחרונים. אני יוצאת עם בחור מקסים ואני נמשכת אליו, הבעיה היא שאני לא מצליחה להגיע לאורגזמה גם אחרי "עבודה" וניסיונות רבים ומגוונים במיטה. עד לתקופה שהתחלתי לקחת את הכדורים, לא הייתה לי שום בעיה להגיע לאורגזמה, וכעת אני חשה מגורה אבל אורגזמה אין! הדבר מאוד מתסכל אותי ואני לא יודעת מה לעשות?! האם יש משהו שאני יכולה לעשות בנדון לשיפור המצב? מחכה לעזרה :- ( אלה

יכולה לשתף אותך בנסיוני.... אכן, תופעת לוואי איומה, אבל אני העדפתי ליהנות מהמין בלי אורגזמה, ובלבד שלא יהיו לי התקפי חרדה. שילבתי גם פסיכותראפיה עם הטיפול התרופתי, מה שעזר מאוד. אחרי שנה הורדתי מינון בהדרגה, ואז חזרה האורגזמה ולא חזרו (טפו טפו טפו) התקפי החרדה. אני ממשיכה בטיפול אצל הפסיכולוג. מאחלת לך הצלחה רינת

לאלה אני מצטרף לדבריה של רינת ורק רציתי להוסיף שלעתים עם הסתגלות של הגוף לתרופה אז יש שיפור ואפשר להגיע לאורגזמה, אבל לא תמיד יש שיפור, צריך לחכות ולראות מה יהיה אצלך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני בחור בן 25 לפני כחמישה חודשים הרגשתי תחושה של דפיקות לב מהירות בלי הפסקה ,זה קרה לי בעבודה הדפיקות לב אינם פסקו כשעה הלכתי לקופת חולים ביצעו לי א ק ג יצא תקין ביצעו לי הולטר לחץ דם כי סבלתי מלחץ דם גבוה ביותר ביצעתי בדיקות נוספות בדיקות דם כל יום הייתי הולך לרופא משפחה על מנת יאבחן מה יש לי לבסוף הוא יתייאש ואמר שיש לפנות לפסיכיאטר ,כיום אני עדיין סובל מאוד ואיכות החיים שלי נפגעת באופן קשה אני מאוד רוצה להפטר מהתסמינים הבאים שיש בגופי דפיקות לב מהירות לעיתים קרובות לפני שינה ובמצבים שונים רעד מתמשך בגוך כל יום לאחר שאני מתעורר ובמצבים שונים במשך היום , שלשולים,הזעה ללא הפסקות במפשעות, היו לי בעבר סחרחורות וחוסר שינה שעבר פתאום אבל עדיין התסמינים הבאים מופיעים אצלי ללא הפסקה מה עלי לעשות ממה אני סובל וכיצד ניתן לטפל בזה אנא אבקש את עזרתך הדחופה?

לאבי אכן הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לשלול בעיה גופנית. אני מבין שכאשר רופא המשפחה הפנה אותך לפסיכיאטר הוא קבע שאין בעיה גופנית וכנראה מדובר במצב של חרדות. ההתקף החריף הוא יתכן והוא מצב של פאניקה ובין ההתקפים ישנה חרדה. הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא להגיע לפסיכיאטר לאבחון מקיף, אחר כך לשקול ביחד אתו את האפשרויות הטיפולויות. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הירש, תודה על תשובתך מאתמול, אך עליי לציין שהפסיכיאטר שנתן לי את הכדור מאד אכזב אותי. אפשר לאמר שלא היה מעקב בכלל והוא כלל לא מכיר אותי...... האם אתה יכול להמליץ לי על פסיכיאטר טוב באזור המרכז או שאולי אוכל לקבל את כתובתך ולהגיע אליך באופן אישי ?

למאיה ככלל אני מקפיד לא להמליץ על רופאים בפורום כל טוב דר' גיורא הידש

מס. שנים אני סובל מפטרת ברגליים. בימים האחרונים אני חשה בכך בכפות הידיים, והבוקר התעוררתי כשהתחושה היא באזורים אחרים בגוף- בפנים, בעורף, ובעוד מקומות. אני לא רואה ממש פיטריות, אך חוששת שהדבקתי את עצמי מחלק אחד של הגוף למשנהו. האם זה יכול להעיד על אובססיביות ו/ או על חרדתיות?

לדנית יתכן שמדובר על חרדות, לפי זכרוני הפטרת אינה מדבקת בצורה הזו אבל כדאי להבדק קודם כל אצל רופא עור או לפחות אצל רופא המשפחה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני ליאת בת 17 מבת-ים. אימי חולה במאניה דיפרסיה זה שנים ולפני יומיים בערך שמתי לב שהיא נכנסה למאניה. אני לא יודעת מה לעשות. הוריי גרושים ואבי לא עוזר לי. יש לי אחות קטנה בת 11 . כשהייתי בגיל של אחותי אימי גם כן עברה משבר אבל אנשים מהמשפחה עזרו לי היות והייתי עוד ילדה קטנה. היום כבוגרת אני לא יודעת מה לעשות. אני מיואשת ואומללה, אין לי כוח יותר לבכות אבל אני אוספת את עצמי בכוח רק בשביל אחותי. האם אני צריכה לקחת את אימי לבית החולים ? זאת למרות שהיא רק במאניה עדיין ? עדיף לקחת אותה עכשיו או לחכות עד שהיא תהיה בדיפרסיה ? אולי היא תבריא לבד בלי בית חולים אם אתן לה לנוח ? יש לציין שהיא לוקחת כדור אחד של ליתיום באופן קבוע זה שנים וכבר 6 שנים לא היה לה משבר. בימים אלו היא לקחה בנוסף לליתיום גם כדור לוריוון כדי שהיא תוכל לישון . ועוד משהו- הזכרתי שאני גרה בבת-ים ולכן בית החולים המתבקש הוא "אברבאנל" . אני ממש לא רוצה שהיא תאושפז שם ! הייתי רוצה שהיא תאושפז בתל השומר . אני מתחננת אליכם תעזרו לי לאשפז אותה בתל השומר במידה והיא צריכה להתאשפז לדעתכם. תנו לי עצה איך אוכל לגרום לבית החולים הזה לקבל אותה אליהם למרות שאנחנו גרים בבת-ים. אני ממש מקווה שתוכלו לענות לי ואני מודה לכם מאוד. אתם לא יודעים עד כמה התשובה שלכם חשובה לי. תודה רבה !

לא כתבת היכן אמא שלך מטופלת. בכזה מצב צריך ליצור קשר דחוף עם הפסיכיאטר המטפל או עם המרפאה שבה היא מטופלת. תדברי עם המטפל שלה. ייתכן שהוא יכול לאזן אותה ללא צורך באישפוז או אישפוז במחלקה פתוחה ואז אפשרי גם בית חולים כללי בחלק מהמקרים. בכל אופן חשוב שהיא תגיע לבדיקה פסיכיאטרית דחופה במרפאה או בחדר מיון.

לליאת אכן חשוב שהיא תגיע לבדיקה של פסיכיאטר אשר ינסה קודם כל לשנות את התרופות או את המינון כדי לחזור לאיזון. את צודקת מאוד שאת זקוקה לעזרה של אנשים נוספים, אולי לאמך יש אחים או אחיות שעשויים לעזור? או כל אדם קרוב כמו חבר/ה ומשהו שאת יכולה לסמוך עליו. את צודקת שעדיף שתאושפז במחלקה בבית חולים כללי, האפשרות היא להגיע למיון באותו בית החולים בתקווה שיש שם מקום ויאשפזו אותה שם. אפשר להגיע למיון בתל-השומר גם ללא מכתב הפניה של רופא המשפחה אבל עדיף להצטייד במכתב כזה. ושוב, אם אמך מטופלת אצל פסיכיאטר כדאי ליצור קשר אתו, אפשרות נוספת היא ליצור קשר עם רופא המשפחה אשר רושם לה את הליטיום. כל טוב דר' גיורא הידש

ערב טוב ד"ר הידש, ראשית, ברוך השב לפורום. אני מאוד שמח לראות שוב את תגובותיך. אני כבר 18 יום (שבועיים וארבעה ימים) נוטל את המובמיד, כששבועיים אני נוטל 300 מ"ג. רוב השבועיים האחרונים אני במצב נפשי קשה וחש דיכאון כבד מנשוא. גם אתמול והיום ברוב היום הייתי שרוי בדיכאון עם תחושת מועקה כבדה. אני ממש צועק הצילו, פשוט נורא. כמה זמן כדאי לדעתך לתת לכדור צ'אנס?

לאלעד אתה בהחלט בהתחלת הטיפול ובטח שכדאי לחכות עוד שבועיים ואפילו מקובל חודש. אני מקווה שהמובמיד יתאים לך וישפר את המצב. כל טוב דר' גיורא הידש

רציתי רק לומר לך שלעיתים התרופות הפסיכיאטריות בשבועיים הראשוניים עד שלושה שבועות קצת מחריפות את הדיכאון / חרדה ולכן אתה חש כך. אני מציעה שתתאזר בסבלנות. זה בסופו של דבר מאוד כדאי ומשתלם.. ההרגשה נהדרת ואתה פשוט תשאל את עצמך איך לא לקחת זאת קודם. רק אחרי חודש וחצי ניתן לדעת בבירור אם הכדור פשוט לא מתאים לך.

ד'ר הידש רציתי לדעת בבקשה איזה חומר יש בכדורי הרגעה כמו ציפרלקס שאני לוקחת שגורמת להשמנה. כי אנחנו פותרים בעיה ויוצרים בעיה לא יותר קלה. אנשים רואים אותי וחושבי שאני כל היום במקרר. וזאות בעיה שאי אפשר להסביר שאתה לוקח כדור שיש לו כל כך הרבה השפעה. גם לטובה. תודה

לאילנה אין בציפרלקס חומר הגורם להשמנה. לעתים הוא מעלה מעט את התיאבון אבל בעיקר הוא מאט את חילוף החומרים וכך עולים במשקל. את צודקת שלעתים פותרים בעיה אחת ויוצרים תופעת לוואי אחרת. יחד עם זאת אחרי שתסיימי את הטיפול תוכלי לרדת במשקל. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת סרוקסט כבר כ-4 שנים ואני מעוניינת להיכנס להריון. אני יודעת שחלוקות הדעות באשר לנטילתה בתקופת ההריון, וגם רופאת המשפחה אמרה לי שזה לא אסור אבל לא מומלץ. בכל אופן אני ובעלי לא מוכנים לקחת את הסיכון. שאלתי- האם יש תרופה אחרת שתהווה תחליף לסרוקסט אבל שהיא מותרת בוודאות בזמן הריון ? שמעתי שהפרוזק הוא כזה. האם נכון ? האם יש עוד תרופות ? אני מקווה מאד שכן כי אין לי אומץ לעבור חוויה כ"כ משמעותית בלי כדור.....חוץ מזה ששמעתי שחרדות בזמן הריון זה יותר מסוכן אפילו מכדור... ואם אין כדור תחליפי אז מה עושים ? איך בחורה חרדה כמוני עוברת חוויה כזאת ? אודה לתשובתך.

בטיחות של תרופות בזמן ההריון וההנקה נקבעת עפ"י סטטיסטיקה. אין 100% בשום מקרה ולכן עקרונית באמת עדיף בלי תרופות או לקחת מינון נמוך ככל האפשר. הפרוזק נחשב ליותר בטוח מסרוקסט בזמן ההיריון מכיוון שהוא נמצא בשוק יותר שנים ולכן גם המידע שהצטבר עליו הוא יותר רב. מבחינה רפואית חשוב לזכור שכאשר אישה הרה נמצאת במצב נפשי מעורער זה משפיע גם על התינוק- נשים רגועות יולדות תינוקות יותר בריאים. לכן לדעתי מומלץ שתמשיכי בטיפול הפסיכיאטרי גם בהיריון שכן זאת האפשרות הפחות גרועה מבחינתך.

למילי הסרוקסט בטוח בהריון ויש מספיק מידע לאמר זאת. בדרך כלל אני ממליץ להתעניין במכון הטרטולוגי בהדסה כדי לקבל מידע עדכני להיום, הם המעודכנים ביותר וזו ההתמחות שלהם והם נותנים תשובות גם בטלפון. כך שתתקשרי אליהם ותהיי שקטה. כל טוב דר' גיורא הידש

1. עבור איזה סוגי אנשים או סוגי מחלות מיועד הטיפול השיקומי במכון סאמיט? 2. זה מתאים לגילאים 25-35? 3. האם יש מכונים אחרים שנותנים טיפול דומה?

שלום, סאמט מיועד לנפגעי נפש כאשר רוב המשוקמים הם חולים בסכיזופרניה אבל יש גם אבחנות ובעיות אחרות. היתרון הגדול בסאמט שהטיפול הוא הוליסטי גם פסיכולוגי, גם חברתי, וגם תעסוקה. איני מכיר מקום נוסף כוללני כזה, למרות שישנם מספר מסגרות של "אנוש" שהן טובות מאוד. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הירש איזו תרופה היא היעילה ביותר נגד דיכאון ?

יש הרבה תרופות יעילות. כדי למצוא את התרופות שמתאימה ספציפית לאדם מסוים, יש צורך לפנות לפסיכיאטר ולקחת בחשבון, שלפעמים התרופה הראשונה שמנסים לא מתאימה וצריך להמשיך ולחפש עד שמגיעים לתרופה הנכונה ולמינון הנכון.

כל התרופות נגד דיכאון יעילות באותה מידה (+/-). ההבדלים העיקריים הם בפרופיל תופעות הלוואי. לעיתים קרובות הניסיון של הרופא יכול להכריע מה לבחור.

למירי אני מצטרף לדבריהם של קודמי ומודה להם כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הירש שלום רב, אני כבת 36. במשך כשנתיים וחצי לקחתי סרוקסט במקביל לטיפול פסיכולוגי שהסתיים לפני כשנה. הכדור "עשה היטב את העבודה". לפני הכדור סבלתי מתופעות פיסיולוגיות כמו קיבה עצבנית, הסמקה, וגלי חום לפני אירועים מסויימים. למעשה לפני הכדור חייתי במעין "בועה". אהבתי את הלבד שלי, ישבתי הרבה בבית ולא היה לי האומץ והתעוזה לצאת עם בחורים באמת ( היו לי המון פגישות עיוורות אבל לא באמת רציתי ולכן גם לא התקדמתי לשום מקום). לאחר שהתחלתי לקחת את הכדור חיי השתנו מן הקצה אל הקצה. אפילו אנשים סביבי התחילו לשים לב ( מבלי לדעת כמובן....) ואמרו שקיבלתי ביטחון, הפכתי לאסרטיבית, מרוכזת יותר, אנרגטית יותר, חיה. הרגשתי שמחת חיים אמיתית, הרגשתי שאני נהנית מדברים. החיים לא רק עוברים לידי...והכי חשוב, קיבלתי את האומץ והתעוזה לצאת עם בחורים ולפתח ערכת יחסים אמיתית. למעשה לא התנסיתי הרבה, והכרתי את חברי הנוכחי מזה כשנה. החצי שנה הראשונה הייתה היפה ביותר. אז עוד הייתי עם הכדור. לאחר מכן, בהשפעתו של חברי התחלתי להפחית את הכדור לאט לאט כי חברי רצה לראות אותי כמו שאני....כבר כאשר הייתי עם חצי כדור התחלתי להרגיש מועקות מדי פעם אבל לא משהו רציני...אח"כ כשהיה בינינו משבר קטן התגובות הפיסיות שלי כבר היו חזקות יותר אבל פחות או יותר חזרתי לעצמי.....ואז לפני כחודש וחצי הגיעה המשבר הגדול כשכבר הייתי לגמרי בלי הכדור: חברי הציעה לי נישואין. התרגשתי מאד, בכיתי, רעדתי ולא האמנתי שהגעתי לרגע הזה....אבל אז החלה הנפילה- התחלתי מצב של חוסר תיאבון והפרעות בשינה. בהתחלה זה היה מהתרגשות אבל אח"כ זה הפך לפחדים, ספקות, התלבטויות ( שהיו מנת חלקי כל חיי), פחדים, חרדות מפני העתיד, חרדות לקרובים שלי, דיכאון, רצון לבכות וכמובן שכל התופעות הפיסיולוגיות חזרו אבל בגדול....קיבה עצבנית, כאבי בטן, שלשולים, ובהתחלה אפילו הקאות. מעין חוסר יכולת לקבל את השינוי.....חברי תומך בי ומנסה להבין. ניסיתי טיפול הומיאופתי ופרחי באך אבל זה לא ממש עזר... אני רוצה להציל את המצב ולא יודעת איך. חברי מתנגד שאחזור לכדור גם מכיוון שאם נרצה הריון בקרוב אצטרך ממילא להפסיקו....ובכלל הוא אנטי הכדורים הללו.. מה עליי לעשות ? האם כל המקרה הזה הוכיח לי בעצם שאני לא יכולה לחיות בלי כדור ? האם נגזר עליי לקחתו כל החיים ? ואם כן- אז מה עושים בתקופת הריון ? איך עוברים שינוי כ"כ גדול ומפחיד אם שינויים קטנים יותר מלחיצים אותי ? ( כיום אני רק חושבת על הריון ואני נמלאת חרדות....). האם יש תחליפים לסרוקסט ? אני מרגישה שהגעתי עד הלום בזכות הכדור, ושעכשי כל מה שבניתי יורד לטמיון בגלל אותו כדור ( או חסרונו....)......נסוגתי לאחור.... איך אציל את המצב לפני שחברי יתייאש .....? אני אוהבת אותו מאד ולא רוצה לאבדו.. האם יש לי סיכוי לחוית חיים נורמלים בלי הסרוקסט ? הרי כל החיים מעתה אעבור שינויים..... אני ממש לפני חתונה ( אפילו לא אירוע ) ולא מסוגלת לעמוד בזה.... סליחה על השאלה הארוכה, אבל אני פשוט מיואשת ואובדת עצות....תודה. מאיה.

למאיה אני חושב שקודם כל את צריכה להתייעץ עם הרופא שמכיר אותך היטב, למרות המכתב הארוך שלך איני חושב שאני מכיר אותך מספיק כדי לתת עצה של כן/לא. בכל אופן אנסה להוסיף מעט לנקודות שהעלאת. ראשית אפשר ליטול סרוקסט בהריון, כך שהמשחשבה על הריון אינה צריכה להיות קשורה להמשך הטיפול. כמובן שהטיפול התרופתי חשוב אבל בהחלט צריך לשקול טיפול שיחתי-פסיכותרפיה, פסיכותרפיה בהחלט עשויה להוסיף לך כוחות ולהוריד את החרדות והצורך בטיפול תרופתי. נראה שאת מאמינה מאוד בתרופה ולכן הנטיה היא להמשיך בה, יחד עם זאת ההתנגדות הנחרצת של החבר שלך מדברת נגדה. לכן ההחלטה קשה מאוד כאשר צריך ללכת על חבל דק מאוד. בהצלחה דר' גיורא הידש

עפ"י מכתבך חבר שלך לוחץ עליך לעשות משהו שמנוגד לטובתך ולמצבך הרפואי והכניעה שלך לדרישותיו מזיקה לבריאותך. לדעתי תחליפי את החבר שכן אם הוא באמת אוהב אותך הכדור לא צריך להפריע, אלא להיפך. אגב- מדוע הוא נגד כדורים- האם יש לו עבר פסיכיאטרי? האם הוא פרימיטיבי בדעותיו? לא נשמע טוב ההתיחסות שלו לטיפול הרפואי והפסיכיאטרי שאת מקבלת ודווקא זה צריך להדליק לך נורה אדומה לגבי המשך הקשר איתו. ממליץ לך לחזור לסרוקסט ולהחליף את החבר שכבר גרם לך נזק מיותר.

אני צריכה לקחת תרופה בשם פרפנאן וכתוב בעלון שיש כל מיני תופעות לוואי ותופעות לוואי שיכולות להיות. האם התרופה טובה להרגעה ? האם יש תופעות לוואי מסוכנות ?

ליעל הפרפנן אינה תרופת הרגעה למרות שיתכן שתהיה לה גם השפעה מרגיעה כתופעת לוואי שלה. תמיד צריך לזכור שתופעות לוואי עלולות להיות ובודאי שאינן קיימות אצל כל אחד שנוטל את הפרפנן, רבים נוטלים את התרופה ולא סובלים כלל מתופעות לוואי. כך שתצטרכי לנסות ולראות האם אצלך יתפתחו תופעות לוואי או שתטלי את התרופה ותרגישי טוב ללא תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד'ר הידש, אני נוטלת כדור ציפרלקס מעל שנה ואני מרגישה טוב, הרופאה שלי המליצה לי להפסיק לקחת את הכדור עד שנה וחצי. אבל אני ממש בפחד כי עכשיו אני מרגישה טוב חוץ מהמשקל שעליתי ב-10 ק"ג . השאלה שלי היא האם הכדור מיצא את שלו. ואם אני מרגישה טוב זה סימן שאני לא צריכה להמשיך לקחת. פשוט הפחד להפסיק ולחזור למצב שהייתי בו כבר מכניס אותי לחרדות . אני מבקשץך את יעוצך. ודבו נוסף האם אפשר להיכנס להריון גם בזמן שלוחים את הכדור הזה. ואם אסור קופ"ח מאשרים לעשות הפלה ? תודה מראש וחג שמח

לאילנה בדרך כלל משך הטיפול עם ציפרלקס הוא כשנה, כך שאחרי שנה וחצי בהחלט צריך לשקול את סיום הטיפול, אבל כל אדם הוא שונה וצריך לעשות את מה שנכון לך. כמובן שצריך לקחת בחשבון את החששות לסיום הטיפול, ויתכן שהפסקת הטיפול צריכה להיות איטית מאוד. אין מניעה להמשך הטיפול עם ציפרלקס בהריון. בכל מקרה אני מפנה למכון הטרטולוגי בהדסה לקבל תשובה עדכנית. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, שוב אני... מאז שהתחלתי לקחת את הפלוטין אני סובלת מבעיות שינה. כפי שציינתי קודם, במשך חודש וחצי שתיתי 20 מ"ג, ומזה שבוע אני שותה 40 מ"ג. הבעיה היא שכל יום בסביבות 5 לפנות בוקר אני מתעוררת ולא מצליחה להרדם במשך חצי שעה - שעה, עסוקה במחשבות ומוטרדת קמעה. זה פוגע בהמשך היום כי אני מתעוררת אח"כ מאוד מאוחר. האם זה עשוי להשתנות בהמשך? האם אני עדיין נמצאת בשלב תופעות הלוואי? ובכלל האם תוספת של מינון מזמינה שוב את אותן תופעות לוואי עד להסתגלות? לתשובתך אודה. אבישג

לאבישג לשמחתינו הפלוטין מעורר וכך במשך היום אין בעיות אבל בלילה השינה קלה יותר ולעתים ישנן חלומות ערים מאוד או שמתעוררים. בדרך כלל הבעיה מוקלת עם הזמן אבל לא תמיד. גם העליה במינון מוסיפה לעירנות ושוב ישנה תקופה של הסתגלות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום מכובדי ד"ר הידש. סובל מדיכאון מגורי + חרדות מזה שנים רבות. עם עליות ומורדות. בעבר השתמשתי באנאפרניל שעזר לי מאד אך בגין ערמונית מוגדלת שפירה אינה באה יותר בחשבון. היא ותרופות כגון: איקסל ואפקסור גרמו לי לעצירת שתן כמעט מוחלטת עד כדי הגעה למיון ושימת קטטר. רמרון לא היטיב את מצבי למעט שינה ערבה וארוכה. למיטב ידיעתי קיימות מס' תרופות ממשפחת ה-SSRI שאין להן תופעות אנטיכולינרגיות בכלל או מזעריות - " סרוקסאט, רסיטל/ציפרמיל ,ציפרלקס ולוסטראל " הבאות בחשבון מבחינתי. מס' תהיות לי אליך ומעוניין בחוות דעתך המיקצועית לגבי כל סעיף וסעיף: 1. לאיזו מן התרופות המוזכרות לעיל המרכיב ההרגעתי האפקטיבי ביותר? 2. לאיזו מן התרופות הללו השפעה קטנה ביותר על תפקודי כבד וכליות בשימוש לטווח ארוך? 3. לאיזו מן התרופות הנל מרכיב אנטיכולינרגי מיזערי ביותר אם בכלל? 4. לאיזו מהן השפעה מזערית בתחום המיני. 5. בהתחשב בכלל התהיות הללו על איזו מהן היית ממליץ כתרופת הקו הראשון? אם באמתחתך רעיונות נוספים אשמח לשמוע. נ.ב. הפסיכיאטר שלי נתן לי חופש בחירה בין התרופות הללו. מקבל תרופות נוספות לטיפול בערמונית כגון: אומניק( חוסם אלפא) + אבודארט ( הורמון )האמור להקטין את נפח הערמונית. תודה מראש רז

לרז נדמה לי שכבר שאלת את השאלה הזו אבל זה היה מזמן ואיני בטוח. בכל אופן גם הסרוקסט וגם הציפרמיל יש השפעה נוגדת חרדה. הציפרמיל ובמיוחד הציפרלקס היא המדוייקת ביותר מבחינת ההתקשרות לרצפטור-קולטן של הסרוטונין. בגלל שהתרופה מדוייקת ביותר תופעות הלוואי מועטות יחסית, כך גם הפגיעה במין ומרכיב אנטיכולינרגי. כל התרופות אינן פוגעות בכליות ובכבד, כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש מכובדי, שוב שלום. תודה עבור תשובתך המהירה. אכן הנך צודק ושאלתי שאלה דומה לפני זמן רב. אך אז היה חשד לסרטן ערמונית.חשד שהופרך למזלי הטוב. אך עדיין קיימת בעייה של ערמונית מוגדלת בצורה ניכרת הגורמת לבעיה של מתן שתן. התחלתי בטיפול תרופתי שאכן מקל עלי אך את אפיקטיביותו המכסימלית ניתן לבדוק רק אחרי 6 חודשים. ( אבודארט+ אומניק).במידה והטיפול לא יעזור כניראה שלא יהיה מנוס מניתוח להסרת הערמונית. לצערי הטיפול הנוכחי בדיכאון ובחרדות אינו משפר את מצבי. התאשפזתי מרצוני במחלקה פסיכיאטרית בבית החולים שיבא למשך חודש. וטופלתי ברסיטל+רספרידל. למרות שלא חל שיפור משמעותי במצבי הוחלט על חזרה לקהילה ונסיון להתמודד עם המחלה תוך כדי טיפול אמבולוטורי. הומלצו מס' תרופות שהוזכרו בהודעה ששלחתי לך וחוות דעתך היתה חשובה לי מאד. הבחירה הושארה בידי. הנני משוכנע כי תשובותך המעמיקות גם בפעמים קודמות בהן ביקשתי את חוות דעתך, יהוו פקטור משמעותי בבחירת הטיפול התרופתי. ברצון רב אשמח להיפגש עימך. שאלתי: האם הנך מקבל מטופלים גם באזור ת"א או אך ורק בקריות? בברכה ויישר כח. רז

אם בזמן שימוש בפרוזק (בשמות מסחריים אחרים כמו פריזמה פלוטין או רסיטל)הרגשתי ירידה של הפעילות המינית ואחרי שהפסקתי כבר שנה התופעה ממשיכה..מה זה אומר?

שלום, רסיטל אינה פרוזק. בדרך כלל הרצון והתפקוד המיני חוזרים לרגיל, היתכן שאתה סובל מדיכאון עם הפסקת הטיפול ולכן הירידה במין? כל טוב דר' גיורא הידש

אני בת. והרגשתי נורא כשלקחתי פלוטין והחליפו לי לרסיטל וסתם הרגשתי רע ועוד יותר בדיכאון אז הפסקתי ואני לא מרגישה יותר טוב בכלל בא לי למות וזה לא מעודד בכלל לחשוב שזה פגע בי באיזושהי דרך..

אני נוטלת סרוקסט - שלושת רבעי כדור ביום ומעוניינת לרדת לחצי כדור ביום. בעבר,כאשר ניסיתי להוריד מינון,הרגשתי מאוד לא טוב-כאבי ראש,חולשה,אי שקט,פלפיטציות,סחרחורות-אותן תחושות שהרגשתי כאשר תקף אותי התקף החרדה שבגינו התחלתי לקחת סרוקסט. האם אלו תופעות נורמליות לגמילה או שפשוט מדובר בחרדה שחצי כדור לא מועיל לה? ועוד שאלה - לפני שנתיים היה לי התקף חרדה מאוד חזק (פאניקה) שעוצמתו לא דעכה אלא רק לאחר נטילת תרופות -סרוקסט וקלונקס(קלונקס רק עד שהסרוקסט התחיל להשפיע). אני חשבתי שחרדה מגיעה רק בהתקפים,ובין ההתקפים האדם מרגיש רגיל, ואילו אצלי החרדה היא קבועה בעוצמתה. האם בטוח שמדובר בחרדה, ואם כן - מה הפרוגנוזה בחרדה קבועה?האם היא פחות טובה מאשר בחרדה שמגיעה בהתקפים?

ללילי יתכן שבהתקפים שאת מתכוונת אליהם הם התקפים של פאניקה, פעמים רבות חרדה היא קבועה ויציבה ואז מדובר על הפרעת חרדה כללית. כנראה שמדובר בתופעות של סיום טיפול אשר מתבטאות בחרדה. לכן מומלץ להפסיק את הסרוקסט לאט יותר, יתכן שאפשר ליטול שלוש רבעים של כדור יום כן ויום לא ובימים האחרים חצי כדור. כל טוב דר' גיורא הידש

היכן ניתן למצוא חומר בנוגע לחולי הפסיכופתים?

במנוע החיפוש: גוגל. תוכלי למצוא בנקל חומר רב על פסיכופתיה. חג שמח.

ישנם סוגים שונים של פסיכופתים- תוכלי למצוא על כך חומר רב בכל ספר שעוסק בהפרעות אישיות אצל מבוגרים או באינטרנט אם תקישי את המילה psychopathy במנוע החיפוש. בעברית יש מידע באתר של בי"ח גהה. יש לציין שהמינוח לא מופיע במהדורה האחרונה של ספר האיבחון הפסיכיאטרי (dsm4) ובמקומו יש הגדרות אחרות. לפי מחקרים ארוכי טווח אסירים פסיכופתיים שקיבלו טיפול פסיכולוגי בכלא נעשו יותר אלימים לטווח הארוך (לעומת אחרים שלא קיבלו טיפול) ולכן לא מומלץ לטפל בהם בכלים פסיכולוגיים או שדרושה גישה פסיכולוגית שונה. טיפולים תרופתיים יכולים להועיל כאשר החולה מאד אלים. אישפוז כפוי בד"כ לא אפשרי בפסיכופתיה שכן בהגדרה מדובר בהפרעה ולא במחלה.

בני חווה בצבא ארועים של דראליזציה ודפרסונליזציה.הוא סיים שרות צבאי קרבי במלאו למרות הקושי, מבלי שהצבא קבע אבחנה כלשהיא.לאחר הצבא הוא נכנס למצב של הימנעויות שונות כגון מעבודה,חברים מהתיכון,ספורט וכו'.אנו שלחנו אותו לאיבחון שלא היה חד משמעי מבחינת האבחנה המבדלת.טענו שיש כאן בוודאות הפרעת חרדה מוכללת עם אפשרות להפרעת אישיות חרדתית -הימנעותית (יש לציין שבילדותו לא היו קשיים בכלל מעבר לקצת דאגנות).כיום הוא נמצא בטיפול CBT עם סרוקסט 40 מ"ג.אנו מרגישים שאין קפיצת מדרגה מבחינת השיפור ועדיין הסיפור עם ההמנעויות כל פעם מתרחב ומתרחב .למשל מבחינת העבודה -מאחר שהוא חווה חוויה לא נעימה בעבודה האחרונה ,הוא כבר מכליל זאת לגבי עבודות עתידיות. האם יתכן שהפרעת האישיות ההמנעותית משחקת כאן תפקיד דומיננטי?האם יש פרוגנוזה טובה לטפול בהפרעה כזו או שזה קו אישיות יציב לכל החיים.מה הדרך הטובה ביותר לטפל בה? האם טיפול פסיכודינמי עדיף לטיפול בהפרעת האישיות ואילו ה-CBT מתאים יותר לטפול בהמנעוויות ספציפיות?

שלום רב מה זה דראליזציה? דפרסונליזציה? שאלתך עוררה בי סקרנות כי גם לי יש בעייה עם בני. הוא סיים תיכון עם ממוצע ציונים גבוה, היה פעיל מאוד בתחום המוסיקה והספורט...חברים... למרות שהיום אני יודעת שהיתה לו בעייה של קשב וריכוז שלא טופלה... לפני גיוסו לחיל קרבי, הוא הביע פחד וחרדה... במהלך השירות היתה ירידה במצבו והוא קיבל כדורים נגד דיכאון, במסגרת פרטית, כעבור שנה הוא עזב את הקרבי ושירת במיפקדה עד סוף השירות. היום הוא בן 24 , לוקח אפקסור 150 מ"ג וויטמינים E ו-B 12 הוא מחליף כול חודש עבודה כי הוא לא מיסתדר עם האנשים, תמיד יש לו טענות, אני מרגישה ירידה ניכרת בתיפקוד שלו ואינני יכולה לשים אצבע על מוקד הבעייה... אני מאוד מאוד דואגת לו...לעתידו... נינה

לנינה,דרליזציה זו תופעה של תחושת ניתוק.אתה מרגיש כאילו אתה נמצא בחלום שהאנשים סביבך שונים,לא אמיתים.דפרסונליזציה זו תחושה שהגוף שלך פתאום שונה,הפנים שלך זרות.אלו סימפטומים של חרדה או דיכאון.כשאתה לא יכול לשאת את הכאב אתה בעצם מתנתק.זו תופעה שיכולה להימשך בין כמה שעות למס' ימים.לא מדובר בשום אופן בפסיכוזה או עוות של המציאות,הכל חוזר לקדמותו. האם בנך אובחן וקיבל טיפול פסיכותרפי?לפי מה שאת מתארת יש לטפל ביסודיות. לד"ר הירש אני מצפה לתשובה .

ואני שמחה שאתה שוב איתנו. רציתי לשאול - עליתי למינון של 40 מ"ג של פלוטין לפני כשבוע, לאחר שה- 20 לא ממש השפיע. תוך כמה זמן ניתן לראות כבר תוצאה של העליה במינון? האם גם ארבעה שבועות? ושאלה נוספת - האם לבעיות בולמיה 40 מ"ג מספיק? (בנתיים לא רואה שיפור) תודה וחג שמח אבישג

לאבישג גם אני שמח לחזור....למרות שאיני מרוצה בינתיים מהמתכונת המוגבלת. לשאלתך, בדרך כלל ההשפעה של עליה במינון מוקדמת יותר. לעתים 40 מג' פרוזק יספיקו אבל בהחלט משתמשים גם במינונים גבוהים יותר. לצערי אין תשובה מדוייקת יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! אני בן עשרים ושמונה ומטופל שנתיים אצל פסיכיטר +עובדת סוציאלית. לאחר ניסיונות שונים של תרופות נוגדות דיכאון וחרדה עדיין לא הצליחו לימצוא לי טיפול מתאים. אני רוצה לציין שמגיל ילדות אני סובל מבעיות חרדה ודיכאון ואובססיביות. לאחרונה הוצא לי טיפול משולב {ע"י פסיכיטרית פרטית}של מיספר תרופות שהן: ציפרלקס, רספרידל, קונסרטה{כמו כן היתלבטה בין ציפרלקס לפבוקסיל}. הייתי מעוניין לקבל את דעתך אל השילוב של התרופות שאני אמור לקחת, והאים זה לא מסוכן לבריאות לקחת מיספר רב של תרופות ביחד.

ד"ר הידש, הייתי בטיפול ברסיטל 40 מ"ג במשך כ8 חודשים ונאלצתי להפסיק בגלל בעיות בתפקודי הכבד. לקראת סוף הטיפול התחלתי לעלות במשקל וכיום אני שוקל 5 ק"ג יותר מאשר בתחילת הטיפול. כיום לאחר חודשיים ללא תרופות,איני מצליח לרדת במשקל למרות שאני מתאמן ושומר על דיאטה.מה מסגרת הזמן בה אני אמור להתחיל להרגיש בשינוי ? האם התהליך הפיך? תודה

לדיקי צר לי שאין תשובה חד משמעית. בדרך כלל אחרי כחודש חודשיים ישנה כבר אפשרות לרדת במשקל, למרות ששמעתי על אנשים המתקשים לרדת במשקל גם אחרי מספר חודשים. אין ברירה אלא להמשיך בדיאטה ובפעילות הגופנית. כל טוב דר' גיורא הידש

לדר הידש אני מאוד שמחה שחזרת לפורם ואני בטוחה שעוד הרבה כמוני מרגשים כך.... רציתי לישאול לגבי תרופה בשם קסניקל שניתנת רק עי מירשם של רופא מיש]פחה ונאמר לי שלא מיתנגשת עם תרופות פסיכאטריות אני בטוחה שזה מדבר להרבה מחברי הפורם על ההשמנה עקב תרופות מחכה לתשובה שוש

לשוש טוב לשמוע ממך. כיוון שהקסניקל פועלת על מערכת העיכול בעיקר, אין בעיה ליטול אותה יחד עם נוגדי דיכאון ונוגדי פסיכוזה. עם ליטיום הייתי נזהר למרות שאין על כך ספרות. כל טוב דר' גיורא הידש

קסניקל היא תרופה לאנשים שמנים אבל היא לא משפיעה על התיאבון או על המוח אלא על הספיגה של האוכל במע' העיכול. קיימת תרופה נוירולוגית בשם טופמקס שאחת מתופעות הלוואי שלה זה ירידה במשקל ולעיתים גם פסיכיאטרים משתמשים בה לטיפול בהפרעות אכילה כמו בולימיה נרבוזה או אכילה כפייתית. הטיפול בקסניקל מיועד לאנשים שמנים שדיאטה בלבד לא עזרה להם. זה תוספת לדיאטה ולא תחליף.

האם מישהו התנסה במוצר בשם GABA של חב' סולגאר או חב' GNC ? האם המוצר יכול להיות יעיל במצב של חרדה חברתית/משמר סרטונין ? הבנתי שפעולתו דומה לפעולת התרופות נוגדות החרדה... אשמח לתגובות

שלום אני מכירה מישהו שניסה את "התרופה" הזאת. המוצר אינו יעיל במצב של חרדה, היא לא יכולה לבוא במקום תרופה. להערכתי זה וויטמין. אולי זה טוב כתוספת לתרופה כימית. נינה

שלום לרופא הפורום ןלכולם, רציתי לשאול מה המקובל בקשר למגע בין מטפל למטופלת? אני מטופלת כבר שנתיים וחצי ובחצי השנה האחרונה המטפל שלי נוגע בי בכתף, מחבק אותי ואני שמה את הראש על הכתף שלו. אני מתמלאת באושר כשהוא עושה את זה ואני מרגישה אהובה אבל זה מאד מבלבל אותי, כי אני רוצה שהוא יגע בי, שימשיך לחבק אותי ,אבל מצד שני אני פוחדת שזה גורם לי להתאהב בו יותר ממה שאני וגם ככה אני במלחמות עם עצמי כדי לחשוב עליו פחות ואני מרגישה שאני כל כך שמחה שהוא נוגע בי ואחר כך כל כך עצובה כי זה לא עוזר לי להתאהבות. איך יוצאים מהמצב המבלבל הזה? אשמח לכל תשובה, ותודה לדר' הידש על הפורום המדהים ועל היחס האנושי שלך

אסור מגע בטיפול. לא חיבוק,לא לשים ראש , שום סוג של מגע. ככה זה הכי טוב ולא גורם לשום בילבול

לליה אשמח לקבל תשובות נוספות מקוראים נוספים ורק אחר כך אגיב. השאלה הזו חשובה מאוד ומעוררת הרבה מאוד סקרנות ומחשבות. כל טוב דר' גיורא הידש

זו סוגיה די מוכרת ולדעתי אסור שיהיה מגע. מטפל צריך להיות סמכות, שיהיה אפשר ליצור איתו סיטואציות מאיימות בחדר הטיפולים שהוא מוגן מהעולם החיצון, וככה להצליח לטפל בהן ולשנות דברים. ברגע שיש התערבות של יחס אישי אבהי או רומנטי, זה מחבל במטרות הטיפול. לפי דעתי זה גם לא אתי מצד המטפל כך שאין מנוס מלעזוב ולהחליף מטפל.

שלום למגע בטיפול יש אפקט מאוד חזק, ולכן הוא גם מאוד בעייתי, לא רק בין מטפל למטופלת אלא גם בין מטפלת למטופלת. תיאורתית אני חושבת שזה יכול לקדם את הטיפול, מעשית זה לא עובד... בזמנו היה מכון על שם רודי שפתח קבוצות על בסיס מגע בעירום... זה היה מאוד שערוריתי... היכרתי מישהי שהשתתפה בקבוצה כזאת וטענה שזה עזר לה מאוד... היא פחדה ממגע ... לדעתי זה מאוד אישי, אם מטופלת מרגישה בילבול והתרגשות יתר שמפריעה לטיפול, זה מפסיק להיות רלוונטי למטרת הטיפול. נינה

עקרונית כאשר המגע הוא אפלטוני, כלומר ללא כוונה מינית כלשהי, אז אין פסול מוחלט במגע עצמו. אבל יש שיגידו שאין כזה דבר חיבוק אפלטוני או נשיקה אפלטונית ותמיד יש משהו מיני במיוחד אם המטפל הוא גבר והמטופלת היא אישה. אם יש למטופלת דחפים או פנטזיות כלפי המטפל אז ברור שמגע מסוג כזה רק יגרום לה לבילבול ונזק למצב הרגשי ולכן בד"כ זה לא מומלץ. עם זאת יש לציין שהאחריות למה שנעשה ביניכם מוטלת רק על המטפל ולא עליך. כאשר טיפול פסיכולוגי גורם לנזק, עפ"י הרגשתך, אז יש מקום לשקול הפסקתו או החלפתו או לשקול טיפול אצל פסיכולוגית-אישה ששם נושא זה יהיה פחות בעייתי.

שלום, אולי אקשה קצת. כמובן שמדובר על מגע תומך ובטח לא מיני ומגע שאין בו ניצול של המטופל/ת. האם החוק שאסור כל מגע מגן רק על המטופלים או גם על המטפלים? כאשר מטופל/ת בוכה האם יש מקום לחיבוק בגב, כלומר לשים יד על הכתף כאשר המטפל מהצד-מגע שברור שאינו מיני? האם יש מקום לנגב את הדמעות או לגעת באופן אוהד בפנים? מה המשמעות למטופל/ת של חוסר מגע במצבים רגשיים קשים של עצב? כל טוב דר' גיורא הידש

מאז לידת בכורי (לפני 3 שנים) אני נוטלת סרוקסט במינון של כדור ומטה, תלוי במצב. היום אני בחודש תשעי ,כמעט, ומחודש שני עד שמיני המינון היה חצי כדור. בעקבות עלייה ברמת החרדות ,שאצלי באות לידי ביטוי בעיקר סביב קושי בהרדמות ויקיצות מרובות,העלתי לכדור אחד (מחצי). אני שבועיים במינון של כדור. סף החרדות ירדו , אך בעיית השינה עדיין לא ואני נעזרת בלוריוון/ובן ללילה (לא כל לילה). כמובן שהכל באישור המרכז הטטרולוגי. שאלתי, זה לא היה אמור להשפיע כבר? הלא לא התחלתי מאפס , הריכוז בדם היה כבר של חצי כדור ובעצם העלתי בחצי נוסף, אבל מהיכרותי את עצמי, ברור לי שזה עדיין לא זה. מה אני צריכה לעשות, זה מלחיץ אותי כי אני מפחדת להעלות את המינון מאחד (גם ככה זה מלחיץ אותי שזה ישפיע איכשהוא על העובר), מה עוד שידוע לי שאחד הספיק לי ואני רוצה להפסיק כבר עם הלוריוון/ובן

לנעמה גם אני לא בדעה שיש מקום לעלות ליותר מכדור אחד. צריך לחכות להשפעה המלאה. את כותבת שהתוספת כבר החלה להשפיע אבל עדיין אין השפעה מלאה, וזה בסדר גמור, זה המהלך הטבעי. כיוון שנטלת חצי כדור ההשפעה מהירה יותר אבל עדיין לוקחת זמן. והודעה משמחת פחות - לאחרונה ההמלצה מתחילה להיות שמותר ליטול סרוקסט במשך ההריון אבל רצוי להפסיק אותו לפני הלידה כדי שלתינוק לא יהיו סמנים של חסר בסרוקסט עם הלידה. כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש. אני בדילמה. התחלתי לקחת פרוזאק לפני כחודשיים. בהתחלה 20 מ"ג ובשבוע האחרון הועלה המינון ל-40 בשל אי השפעה מירבית. הסיבה לנטילת התרופה היא גודל תסכולי מכך שעדיין לא מצאתי את בן זוגי ואני מתקרבת כבר לגיל 36. אני מאוד במתח ומדוכאת תוקפנית וכו'. החלטתי שהדרך היחידה שאוכל לשמור על איכות חיים ולהתאזר בסבלנות הנדרשת למציאת בן זוג היא ליטול תרופות מרגיעות, כאמור. כעת אני רק בשלב התחלת ההשפעה ואני מקוה לטוב. אבל... משפחתי הנאורה מציעה לי להקפיא ביציות על מנת להיות שקטה באשר ליכולתי ללדת בעתיד. נשאלת השאלה, ד"ר הידש היקר, מהו גודל השפעת הפרוזאק על הביצית/עובר בעתיד ובמה כרוך הסיכון אם אחליט להקפיא ביציות וגם להמשיך ליטול את הכדור. מקריאתי התכופה בהודעות חברי הפורום ובתשובותיך, זכור לי כי הדבר אינו מומלץ. תוכל להסביר לי מדוע ולייעץ לי מה לעשות. בברכת חג שמח. סינתיה

לסינתיה, בעניין הפרוזאק אני חושבת שלא קיימת שום סכנה לביציות ונראה לי שלא היו הודעות בפורום שטוענות אחרת. לגבי הקפאת הביציות נראה לי שהעניין מסובך הרבה יותר. לפי מה שקראתי לא מזמן, רק לפני מספר ימים בית המשפט אישר לראשונה בארץ לאשה רווקה להקפיא ביציות לצורך לידה עתידית. אנסה לחפש לך קישור בנושא, איני זוכרת היכן קראתי..... טוב, מצאתי....מקווה שזה יעזור, http://www.nfc.co.il/bringhtmlDoc.asp?docID=67996&SubjectID=1 דנה

לסינתיה אצל האשה מספר הביציות קבוע והן נוצרות בגיל צעיר (איני בטוח אם בלידה, גיל ההתבגרות או בדיוק מתי, בכל אופן בגיל הפיריון אין התחלקות של תאים-ביציות). כך שאין כל השפעה של הפרוזק על הביציות וכיום אנחנו יודעים שפרוזק בטוח גם בהריון. כך שאני מקווה שתרגעי והפרוזק ישפיע לטובה וגם חלומותיך יתגשמו. כל טוב דר' גיורא הידש

המליצו לי בפורום פסיכותרפיה על פסיכיטאר כי יש לי מצוקות רבות... אימי חולת סרטן, אני חש בדידות רבה, עברתי טראומה בצבא(אני בן 22) יש לי בעייה בזהות המינית ועוד ועוד... פסיכיאיטר זה לא יקר ? תרופות לא יקרות ????? היתי בטיפול פסיכולוגי קוגניטבי לפני חצי שנה והוא אמר שאין לי צורך בתרופות.. פסיכולוג עזר קצת

תוכל להגיע לטיפול פסיכיאטרי דרך קופת חולים, ואז הטיפול עצמו לא עולה, והתרופות מסובסדות. אחרת זה באמת עולה הרבה כסף. וחוץ מעניין הפסיכיאטר, בהחלט נראה שיש מקום להמשיך בטיפול פסיכולוגי.

לברק תודה למשיב ואני מצטרף לדעתו. בהחלט אפשר לקבל טיפול נפשי בקופות החולים או במרפאות חוץ של בתי החולים, כל זאת במסגרת ציבורית. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אמרת שהפסיכולוג לא המליץ על תרופות, כמו כן אמרת שפסיכולוג עזר אז למה אתה מחפש פסיכיאטר? תמצא פסיכולוג שיתאים לך. אגב, במסגרות ציבוריות יש פסיכולוגים ופסיכיאטרים מעולים... כשתימצא פסיכולוג שתף אותנו... רפואה שלמה לאימך, יפה שאתה לצידה בשעות הקשות חג שמח נינה

לברק- נראה מהודעתיך שאתה בעיקר מחפש תירוצים למה לא לפנות לטיפול כזה או אחר. אם אתה באמת מעונין לקבל עזרה מקצועית אז כבר תמצא את המקום ואת הדרך. טיפול תרופתי הוא הטיפול הכי חסכוני ודורש ממך הכי מעט מאמץ וכסף אך לא ניתן לפתור כל בעיה בעזרת תרופות ולכן לא בטוח שזה מה שאתה צריך. אם אתה חושב שתרופות יכולות לעזור לך אז אין מנוס מבדיקה פסיכיאטרית שאיננה שונה מכל בדיקה רפואית אחרת והיא ניתנת להשגה באופן דומה לכל שירות רפואי אחר- דרך הרפואה הציבורית או דרך הרפואה הפרטית.

האם התופעות הבאות מצביעות על התקף חרדה?: רצון להקיא, סחרור בראש, הרגשת נפילה, תשישיות בכל הגוף, רצון לישון בזמן ההתקף. מהם הדרכים להימנעות מהתקף? שיטות תרפיה ותרופות טיבעיות (לא כימיות)

לעדי חרדה יכולה לחקות כל תופעה גופנית שהיא. יחד עם זאת תמיד צריך לשלול סיבה גופנית לתחושות שאתה מרגיש ולכן מומלץ לפנות לרופא המשפחה וגם לנאורולוג לפני שמאבחנים את ההתקף החרדה. הטיפול הנפשי כידוע מתחלק לשניים. שיחות ותרופות, לכל שיטה יש את היתרונות והחסרונות שלה, ואפשר לשלב את שני הדברים. כל טוב דר' גיורא הידש

חבר מביא עבורי היפריקום כתחליף לפרוזאק: 1. האם יש רופא שיכול לעזור במינון? 2. האם התרופה עובדת על מצבי חרדה?

תלוי במינון שכתוב על האריזה אם זה כדורים בדרך כלל שלוש פעמים ביום על קיבה מלאה. עוזר יותר למצבי דיכאון פחות לחרדת. לא מומלץ לביי פולר. אסור לקחת עם תרופות אחרות זה מנסיוני הדל קניתי, ואז קראתי את ההוראות וגיליתי שזה לא מתאים לבת שלי! בתקווה שדר הידש יחזור כבר ויענה לך בצורה מקצועית יותר ממני

לעדי ההיפריקום נקרא גם הפרוזק הטבעי ולכן גם תופעות הלוואי שלו דומות לפרוזק. כאמור הוא פעיל בעיקר כנוגד דיכאון למרות שיש לו גם השפעה נוגדת חרדה. בארץ אין היפריקום במינון הגבוה המתאים כנוגד דיכאון ולכן כנראה אתה מביא את ההיפריקום מחו"ל. כל טוב דר' גיורא הידש

מחקר חדש- לסובלות מבעיות בחשק המיני אם יש לך בעייה בחשק המיני, יתכן ונוכל להציע פתרון: במחקר חדש הנערך בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אנו בודקים אפשרות של טיפול בעזרת ג'ל סגולי הניטל לפני קיום יחסי מין בלבד. המחקר מיועד לנשים הסובלות מבעייה בחשק המיני, הנמצאות בקשר מיני זוגי קבוע. המחקר נערך בפיקוח רפואי מלא ובדיסקרטיות מוחלטת. לפרטים צרו נא קשר עם ד"ר הדר שלו בטלפון 08-6400359 (מענה קולי 24 שעות).

צר לי לאכזב אותך דר' צחי בן ציון, אבל חוסר חשק מיני הוא לא משהו שפותרים בג'ל. הוא יכול להיות בגלל טראומה, אונס,דברים קצת יותר מסובכים. זה לא כמו אצלכם הגברים .

שלום. האם יש טעם להחליף לאפקסור היכן שפלוטין+אדרונקס נכשלו (או ליתר דיוק לא הביאו לתוצאה טובה דייה ולא ניתן להגדיל מינון), או שזה יהיה חסר טעם ולא שווה בכלל לנסות. בתודה.

בהרבה מקרים אפקסור במינון גבוה עוזר לאנשים שלא הגיבו לתרופות אחרות ולכן כדאי לנסות.

לגילה אומנם מנגנון הפעולה דומה אבל מדובר על תרופות שונות ויתכן שהאפקסור ישפיע עליך לטובה. כך גם יש טעם לעבור לדוגמא מפרוזק ללוסטרל או ההיפך כיוון שמדובר על שתי מולקולות שונות עם מנגנון פעולה דומה. אבל כל אדם עשוי להגיב באופן שונה לתרופה שונה. בהצלחה דר' גיורא הידש

דוקטור הידש תודה מקרב לב. כמה טוב ומרגיע שחזרת. בתקווה שבקרוב הפורום יחזור למתכונת הקודמת ובדרך רגועה מצד כולם.

תודה רבה לך על זה שחזרת לפורום!! ותודה על זה שאתה מעלה הודעות כמה פעמים ביום ויחסית קרוב לזמן הכתיבה שלהם, זה נותן הרגשה שהכל עובד כרגיל . אני הרבה קוראת פסיבית וכמעט לא כותבת אבל במתכונת הזאת אולי יהי לי אומץ גם קצת לשתף. תודה ומועדים לשמחה

שלום אני תוהה מדוע במתכונת הזאת יש לך יותר אומץ לשתף... אשמח אם תסבירי את עצמך... סתם מעניין... חג שמח נינה

בצורה הזאת אולי יהיה לי יותר אומץ לשתף כי אני חושבת שיש מי שידאג שאני לא אקבל קללות והשמצות ושאם אני אכתוב הודעה אז לא יהיה מתחת עץ ענק של "אתה דור" ו"את מתוסכלת" , שאף אחד לא יתקוף אותי ושאני ארגיש בטוחה שאף אחד לא עושה צחוק הרגשות שלי. וחוץ מזה כנראה שדר' הידש עושה מאמץ גדול מאוד להמשיך לתת לנו בית חם כי ההודעות עולות מאד מהר וגם התשובות, ולא צריך לחכות שעות.ואפילו שזה בטח גוזל ממנו הרבה זמן הסינון של ההודעות. תודה רבה דר' הידש המקסים

במיוחד עכשיו. גם אני מרגישה כך, וזאת למרות החסרון, שבהמתנה להצגת התגובות. כתבתי כאן פעם בשם קבוע, אך מזה זמן רב מאד שאני לא מעיזה לעשות זאת. בוודאי שהייתי מאד רוצה לתרום, זה חשוב לי ועוזר לי, ולעתים הייתי מעונינת גם שקצת "יכירו" אותי מבלי להיות חשופה לפגיעות. חששותיי אלו לא פגו, כי כנראה הפורום יחזור באיזה שלב למתכונת הרגילה. היתרונות מבחינתי במתכונת זו הם כמה: קודם כל, אני מניחה שהתגובות האלימות לא יפורסמו ויש בזה איזו הגנה. זה מרגיע אותי. שנית, כל הודעה תקרא מראש. בעבר, הוספתי הודעות לשרשורים שנדחקו אחורה, ודי פוספסו ברוב הפעמים. אז הנחתי לזה, למרות שאפשר היה אחרת. יתרון נוסף הוא, שכל אחד כותב מבלי להיות מושפע מדברים שכתבו קודמיו (שעדיין לא פורסמו). כל אחד מביא את חומר הגלם שלו, ואז ניתן באמת להשוות ולראות את השוני בין הדברים עוד לפני ההשפעה ההדדית שגם היא בהחלט חשובה. אולי טוב שהיא באה רק אחר-כך. אולי יש כאן פחות מקום לתחרותיות או קנאה? כל אחד והמקום שלו? רק השערות. דבר נוסף: אנשים ידעו שההודעות מתעדכנות מידי פרקי זמן ארוכים יחסית, ואולי מי ש"מכור" לפורום הזה יוכל קצת לעזוב אותו בשקט ולהתעסק בדברים אחרים. זה מסיר גם את הדאגה שאם הוא יעזוב, בדיוק אז יכנס לכאן מישהו ויפגע בו או יתחזה בשמו. הוא לא צריך להיות במצב של לשמור כל הזמן, כדי להשיג שליטה כביכול (מה שבתכלס אינו כך). הרי כאן נמצאים אנשים עם חרדות גדולות, וזו יכולה להיות אחת מני רבות. נכון שתמיד ישנם הרבה פורומים אחרים, אבל גם אם הורדנו אחד חוללנו איזה שינוי. החסרון הוא באמת בכך, שאם בעבר היו יכולים להתפתח, בין השאר, שרשורים עמוקים ויפים של התמסרויות הדדיות ורק אחר כך הייתה מתווספת התגובה המקצועית אחרי שהנושא עבר איזה עיבוד מבחינת משתתפי הפורום, עכשיו זה אולי מסובך יותר. זמן חולף והשרשור עובר עמוד ואז כבר לא בדיוק ממשיכים אותו. בדבריי אני מתייחסת כאן דווקא יותר לנושא הדיונים בתהליכים נפשיים, שגם הם חלק ממה שקורה בפורום. חסרון יכול להיות בהודעות דחופות יותר, או כאלה שכותביהם רואים אותן כדחופות. אעפ"י שזהו פורום כזה שאינו מאוייש כל הזמן (לשם כך קיימים פורומים אחרים כמו זה של ער"ן או סה"ר שנדמה לי שהם באמת נועדו למקרים נפשיים דחופים, ולא נשכח גם שהנושא התרופתי תופס מקום נכבד כאן). ממילא כאן התגובות אינן מיידיות ממש. לדעתי, זה לא כל כך נורא. המצב הטוב מבחינתי הוא באמת להשאיר את הפורום סגור ולפרסם הודעות במרחקי זמן לא ארוכים במיוחד. רק אם זה אפשרי, אולי אפילו עם "תגבורת". בוקר טוב לכולם

שלום רב לכול פורום יש יחודיות משלו, יש לו דופק וקצב מעבר לתכנים שעולים בו... את הדופק הזה ניתן לחוש ולגעת רק כשאנשים מגיבים אחד לשני בזמן אמת... מעניין מה ד"ר הידש חושב בנושא נינה

אני בת 26 טופלתי בעבר בציפרלקס ובצמחי מרפא לטיפול בחרדה ומחשבות טורדניות דיכאוניות. בחודשיים האחרונים הפסקתי את הכדורים והתופעות חזרו ואז הרופא המליץ לחזור ל2 כדורים ביום אחרי חודש עדיין יש מחשבות קשות והוא המליץ להעלות ל-3 למשך שבוע כדי לזרז את התהליך. השאלה שלי האם זה הגיוני ומתי התרופה נותנת את השפעתה המלאה.

לשירי אני בדיעה שונה, לדעתי כמעט תמיד מספיק כדור אחד ואם אין תגובה אז עדיף להחליף את התרופה. רק לעתים רחוקות תוספת לשני כדורים מביאה להקלה היכן שכדור אחד לא עזר. בכל אופן איני מכיר טעם לעלות לשלושה. למרות שאין ביסוס מדעי לעליה במינון רופאים לא מעטים נוהגים כפי שהרופא שלך המליץ. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה על התשובה. אחרי כמה שבועות אפשר להחליט אם זה עובד? ובנוסף בעבר זה עבד ורק שהפסקתי שבו התופעות האם יתכן שהפעם זה לא יעבוד? שירי

לירידת הברזל בדם? אני לקחתי תקופה מסוימת אפקטין ולפני בערך כשנה החלפתי (בעקבות החלפת רופא מטפל) לציפרלקס. במקביל,בגלל שאני סובל מצרבות (בקע בסרעפת=ספק מה גרם למה התרופות לבקע או הבקע לצרבות בלי שום קשר),אני נוטל באופן מתמיד תרופה בשם אומפרדקס. יש לי הרגש שאולי השילוב בין השניים גרם לירידת הברזל בדם. במקביל אני סובל גם מליקוי בכימיה של הדם. (AST=84) כאשר הנורמל הוא בין 10 ל37? האם אני מערב בין דברים שאינם קשורים זה לזה? בתודה מראש ובברכת חג שמח. רונן.

לרונן באופן ישיר ציפרלקס אינה גורמת לירידת ברזל או לירידה בהמוגלובין. מחשבה אחרת שצריך לבדוק היא שהציפרלקס עלולה לגרום לירידה בקרישה של הדם, ואז מי שסובל מכיב קיבה עלול לדמם למערכת העיכול ובאופן כזה ישנה ירידה בהמוגלובין. כך שכדאי לבדוק האם יש דם סמוי בצואה ולבדוק את הכיוון של הכיב וגם טיפול בהתאם. כל טוב דר' גיורא הידש

חג שמח לך שמחה שחזרת אלינו אנו זקוקים לך לתמיכה ולחום הייתי אצל הרופא שלי והוא החליט שנמשיך עם המרוניל והקלונקס אך קשה לי מאד אני מאד מאד עייפה במיוחד עכשיו בחופש עם 3 ילדים בבית עד הצהרים אני לא מצליחה להחזיק בלי שינה של שעתיים וקשה לי עם זה הגשתי ערר לביטוח לאומי מקווה שהם יבינו אותי ויתמכו בי קיבלתי 40 אחוז נכות אבל מבחינת תעסוקה הם קבועו שאני כשרה לעבודה וזה לא נכון בקושי אני מתפקדת בבית (בעבודות הבית) אז מקווה שהם יאשרו לי הפעם עזרה קצת אז שיהיה חג שמח ולא מעייף כי המשפחה שלי קוראת לי עצלנית שאני לא עוזרת בחג הם לא מבינים כמה קשה לי נפשית אני מרגישה עייפות כל הזמן ורע לי עם זה שאני לא כמו כל אדם בריא.

לגלית טוב לשמוע ממך וטוב לחזור. אכן ישנה בעיה עם ההפרעות הנפשיות, האדם נראה בסדר גמור ולא רואים עליו את "הגבס", אילו היה שבר ברגל כולם היו מרחמים עליך. על כך שהמשפחה אינה מבינה אותך, אני יכול להבין אבל לא להצדיק, אבל למה פסיכיאטר בביטוח הלאומי אינו מבין? כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום רציתי לדעת בבקשה, האם יתכן שכדוריי ציפרלקס שאני נוטלת מזה כשנתיים וחצי, במינון של 20 מ"ג , עלולים לגרום לפגיעה בזיכרון, בילבול ותחושה של חוסר ריכוז? האם כדורים בכלל נגד דיכאון וחרדה עלולים לפגוע בצורה מסוימת בפעילות התקינה של המוח? אודה לך על תשובתך חג שמח

שלום מניסיוני האישי: כשנטלתי ציפרמיל נגד דיכאון לא יכולתי לזכור מספרי פלאפון, המספרים נמחקו לי לגמריא "מהצג", 3 שנים שאינני נוטלת כדורים, אני זוכרת את כול מספרי הפלאפון בע"פ... בשאר התחומים, עד כמה שאני זוכרת... לא היה הבדל ( הזכרון שלי תמיד חלש...) אני חושבת שהדיכאון עצמו הוא גם גורם שמחליש זיכרון... " הזיכרון שלי... טץ' ווד... יבוא!!!!!!!!!! " ובנימה אופטימית זו... חג שמח! נינה

לדנה תודה לנינה ואכן בדרך כלל המצב הנפשי-הדיכאון פוגע בזיכרון והריכוז ולא הציפרלקס. כל טוב דר' גיורא הידש

חג שמח לכולם, איך מתמודדים עם געגועים למטפל בכל התקופה של החג ? אני בטיפול פעמיים בשבוע ואנחנו עכשיו בחופשה של 10 ימים. אני לא יודעת איך אפשר להתמודד עם הגעגועים האלה הוא כל כך חסר לי. אני מרגישה לבד , עזובה ועצובה תודה מראש סיוון

שלום סיוון, כן, זאת בעייה מוכרת וכואבת. כל כך מבינה ומזדהה איתך. גם אם מתכוננים לחופשה מראש, גם אם עובדים עליה אחר-כך, כל חופש במהלך טיפול יוצר שינוי במסגרת הקבועה וגורם למן סוג של ערעור. לפעמים כזה כואב וכמעט בלתי אפשרי, גם אם החופש קצר יחסית ואת מפסידה "רק" שתי פגישות. (זה לא "רק" כמובן). לדעתי, רגשות הגעגועים ואולי גם הכעס על הנטישה וחרדות למינהן שאולי עולות, יכולות להוות חומר מצויין להמשך הפגישות. זה נכון שפעמים רבות ההפסקות האלה יכולות לקלקל, ולפעמים הן קורות גם בעיתויים הכי גרועים מבחינת המצב הטיפולי, אך ... במציאות הן בלתי נמנעות :-(. ככל שזה קשה, המטרה היא להפיק את מירב התועלת מתוך הצרה הזו. מוזר? אבל בהחלט אפשר להסתכל על זה בצורה חיובית. או לנסות לפחות :-). למשל, כל פעם כזו שהוא חוזר אליך, יכולה אולי להגדיל את הבטחון לפעם הבאה. זה לא כל-כך פשוט וגם לא עובד כל-כך מהר. אבל, ככל שההתקרבות בינכם גדלה הקשר הטיפולי מתחזק והתהליך מתקדם תוכלי גם להרגיש שהוא איתך גם כשהוא רחוק יותר ולזמן ארוך יותר. להרגיש שהוא כבר חלק ממך ובתוכך ושאת יכולה גם לטפל בעצמך קצת לפעמים גם שלא בנוכחותו, ואחר כך גם יותר. זה תהליך של גדילה והוא מאד ארוך. לדעתי, כל חופשה כזו עם ההתקדמות בטיפול, עם כל הקושי, ויש הרבה מאד קושי, עשוייה לתרום להמשך בונה. אז - כמו שאת בטח יודעת, כשהוא חוזר, תמיד כדאי לומר לו למטפל במילים פשוטות וישירות: "התגעגעתי אליך, היית חסר לי מאד", ו/או "אני כועסת עליך נורא שככה עזבת אותי במצבי הקשה, ועוד נהיה לי קשה יותר, איך יכולת לעשות לי את זה" או "ציפיתי ממך ש.... ולא כך קרה" וכדומה. הרבה פעמים מעורבות מספר תחושות ביחד. מקווה שתעברי את החופש הזה בשלום, ואם יש לך דרכים להעסיק את עצמך, למשל לטייל קצת ועוד פעילויות, זה יוכל לעזור לך להעביר את הזמן ולהתעסק קצת פחות, עד כמה שאפשר, עם התחושות הקשות. שכולנו נחזיק מעמד בחופשות האלה!

סיוון היקרה אני בהחלט מבינה את ההרגשה שלך. החוויה הזאת של להיות מובנת ושמקבלים אותנו כמו שאנחנו, התלות הזאת שנוצרת, על רקע החשיפה, התמיכה, החוויות האינטימיות שנוצרות בטיפול. ואז הגעגועים... והפנטזיות,,, והרצון להיפגש שוב. אני כותבת. זה עוזר לי. כותבת למטפלת שלי, ובסופו של דבר מגלה שאני כותבת לעצמי. ומגלה שהיא קיימת בתוכי, הדמות המיטיבה הזאת, גם כשאיננו נפגשות. דמייני שאת מדברת איתו, וספרי לו איך את מרגישה, על מה את חושבת, איך עבר עליך החג, מה כואב, מה משמח. ואולי גם תשמחי לגלות שאת מסוגלת בלעדיו. מסוגלת לתת לעצמך את התמיכה שבדרך כלל את מקבלת ממנו. דמייני מה הוא היה אומר לך, ותגידי את זה לעצמך. תראי כמה כוח יש לך. תראי כמה למדת ממנו ומהטיפול להיות טובה לעצמך, גם בלעדיו. זה נראה הרבה זמן 10 ימים, אבל זה יעבור. ואולי חוויית הגעגוע תוליד בך כוחות חדשים ותחזק אותך בסופו של דבר. מקווה שעזרתי קצת. חג שמח, תמי.

לסיוון תודה על השאלה המעניינת ואני מקווה שיהיו תגובות נוספות. רציתי להוסיף היבט אחד נוסף. החופשה של המטפל היא חלק מהמציאות, והטיפול מטרתו להכין את האדם (המטופל) להתמודד עם המציאות, לכן אולי אפשר לנצל את החופשה להתקדמות? כל טוב דר' גיורא הידש

לאחר שימוש בציפרלקס כשנה לפתרון בעיות חרדה הרגשתי שהתרופה אינה מתאימה לי ועברתי לתרופה בשם רסיטל .האם תרופה זו מוכרת כאפקטיבית לבעית קלסטרופוביה? מדוע לא מופיע שם התרופה בשום מנוע חיפוש באינטרנט? תודה רבה וחג שמח

לאלה רסיטל=ציפרמיל=cipramil, ברסיטל וציפרלקס יש את אותה המולקולה הפעילה, רק שהציפרלקס "נקיה" יותר, כלומר אין בה מולקולה נוספת שאינה פעילה והיא קיימת בציפרמיל. כך שאין טעם לעבור מציפרלקס לרסיטל פרט לעניין העלות הכספית. הרסיטל שהיא תוצרת הארץ זולה הרבה יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. אני בת 27 ומזה כ - 13 שנים יש לי הפרעת אכילה - אנורקסיה.. הרופאה שלי מחפשת את כל הדרכים לאשפז אותי בכפייה... שאלתי שהיא האם היא יכולה ומה אני אמורה לעשות כדי לעצור אותה במהלכים שהיא עושה נגדי. תודה מראש מעיין.

אנורקסיה לא מוגדרת כמחלת נפש ולכן לא ניתן לאשפז בכפיה גם אם ישנה סכנת חיים כתוצאה מהמחלה. זאת הפסיקה של בתי המשפט בארץ וגם הדיעה של ראשי האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות שהפסיכיאטרים המחוזיים פועלים עפ"י החלטותיהם.

חג שמח! אני מסכימה עם התשובה של דור, אך אני חושבת שהרופאה שלך רוצה להגן על חייך. אנורקסיה היא בעיה לא פשוטה, בה אדם עלול לאבד אבות מזון חשובים לבנין ותחזוק הגוף, ולדרדר את המצב הפיסי עד כדי סכנה ממשית. אני מניחה שהרופאה שלך מאד דואגת לך, וחוששת שמא מצבך הגופני יתדרדר ותפתחי מחלה גופנית קשה, שעלולה להיות גם בלתי הפיכה. אל תעשי שטויות! תשמרי על עצמך! חג שמח!

שלום למעין, 13 שנים של הפרעות אכילה הן תקופה ארוכה, הטיפול היום באנורקסיה הוא מקצועי ויש בתי חולים שיש להם התמחות בתחום. יש קשיים בחיים שניתן להתגבר עליהם (למרות הקושי) רק בעזרת תכנית טיפולית אשר עליה כנראה ממליצה לך הרופאה. נסי לא להילחם ברופאה אלא להתייעץ איתה מה התכנית המתאימה ביותר למצבך. אני מכירה אישית כמה נערות שטופלו באנורקסיה בבתי חולים ומתפקדות היום: עובדות לומדות מנהלות משפחה ומודות על הטיפול שקיבלו. עזרי אומץ ובהצלחה!!!! מטילדה

תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם דר' גיורא הידש

חג שמח, ושמח לחזור לפורום. שיהיו רק דברים טובים הידש

לפני כשלושה חודשים אמי חוותה הרועה טראומתי וכתוצאה ממנו נכנסה למצב פסיכוטי קשה (אשליות, בלבול וניתוק מוחלט מהמציאות). היא טופלה מיד בפרפנאן והסימנים הקשים של ההתקף עברו כעבור שבוע. להמלצת הרופאים היא המשיכה לקחת את התרופה במינון נמוך יותר. במהלך החודשיים הבאים מצבה היה יציב (השתפר עוד קצת) אבל הופיע קושי רב בריכוז (לא יכלה להתרכז יותר מחצי שעה במשימה) ולכן לא חזרה לעבודה. בתום החודשיים האלה המצב התחיל להתדרדר. הרופאים אבחנו את המצב כדיאון פוסט טראומתי אשר כנראה נוצר בגלל השילוב של הטראומה והעובדה שלא חזרה לעבודה (עובדה שהטאר לקחה קשה מאוד). ההחמרה באה משני כיוונים: מצד אחד התופעות הקלאסיות של דיכאון וקצת חרדה, ומצד שני כאבים פיסיים (צריבה של העצמות בתוך הגוף) אשר לטענת הרופאים היו תופעת לוואי של פרפנאן. אז הוסיפו לה לטיפול דקינט אשר אמור להרגיע את תופעות הלוואי של פרפנאן ורמרון אשר אמור לעזור נגד הדיכאון. את הרמרון היא התחילה לקחת כרבע כדור (30 מג) ועלתה כל שלושה ימים בעוד רבע עד שהגיעה לכדור השלם (זה היה לפני כשבוע וחצי). בערך בזמן הזה התחילו להופיע אצלה התקפים חזקים מאוד של חולשה. היא מתארת את זה כחולשה נוראית בכל הגוף כאילו שהגוף שלה הופך לצמר גפן ומספר רב של פעמים היא בכתה שמרגישה שהיא הולכת למות. לפי מה שקראתי על דיכאון קליני ועל התרופות שהיא לוקחת אני מצליח להבין מה יכול לגרום להרגשה מסוג זה (האם זה חלק מהתופעות של הדיכאון? האם תופעת לוואי של איזו תרופה או שילוב של כמה תרופות?) איננו יודעים מה לעשות ולאן לפנות! הפסיכיאטר רק אומר שזה יעבור ושצריך סבלנות. לי אישית נראה שזו תופעת לוואי של התרופות אבל כמובן לא מומחה גדול. האם מישהו יכול לעזור?

לדני אכן שאלה קשה והאבחנה המבדלת אינה קלה. האם מדובר בתופעת לוואי של התרופות או חלק מהמצב הדיכאוני של מחשבות שווא הקשורות לדיכאון. במצבים כאלו בדרך כלל מדובר במחשבות הקשורות לדיכאון והן מעידות על דיכאון עמוק, ופחות סביר שמדובר על תופעת לוואי של התרופות. יחד עם זאת האם אפשר להחליף את הפרפנן לתרופות מאותה הקבוצה אבל מהדור החדש (רספרידל למשל?), תתיעץ עם הרופא המטפל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ! שאלה מרופא משפחה: העברתי חולה מפרוזק לאפקסור (75 מג פעמיים ביום) אותו לוקח כבר 4 ימים. כמה ימים צפוי לחכות עד שמתחילה השפעתו ה''נוראדרינלינארגית'' של אפקסור לבוא לידי ביטוי מבחינת החולה.? במידה והשיפור לא תחול מתי כדאי לעלות מינון האפקסור ובאיזה מדרגות של מינון?' תודה רבה וחג שמח

עליה במינון אפקסור נעשה במדרגות של 75 מ"ג ליום. יש צורך בשבועיים לפחות לפני כל עליה במינון למרות שזמן ממושך יותר (חודש-חודשיים) יתן תשובה יותר מדוייקת לגבי הצורך לעלות במינון. בד"כ מתחילים ב-75 מ"ג ליום, אפשר לעלות ל-150 מ"ג ו-225 מ"ג ליום בהפרשי הזמן שצויינו. יש לחלק כל מינון יומי ל-2-3 מנות שוות. אם מדובר ב-XR אז ניתן לתת במנה יומית אחת. לפני כל עליה במינון מומלץ לנטר לחץ דם. שימי לב שההשפעה המלאה מושגת רק אחרי 3-4 חודשים מתחילת הטיפול. ב-225 מ"ג ההשפעה על הנוראפינפרין בהחלט יותר גבוהה מהמינונים היותר נמוכים שמשפיעים בעיקר על הסרוטונין, דבר שיש לו משמעות גם מבחינת סוג תופעות הלוואי.

לרופא האפקסור מתחיל להשפיע מוקדם יותר משאר התרופות וכבר אחרי שבועיים אפשר לראות את התחלת ההשפעה, ההשפעה המקסימלית מגיעה אחרי כשלושה חודשים. אני מסכים עם דבריו של דור ורציתי להוסיף שקצב העליה במינון אינו תלוי באפקסור בלבד, חשוב להעריך את המצב של המטופל. אם מדובר בדיכאון חמור אפשר להתחיל או לעלות מהר ל 225 מג' ביום. אם מדובר במצב של דיכאון קל יותר ומומשך, אין מה למהר. כל טוב דר' גיורא הידש

אפקסור משפיע יחסית באופן איטי יותר משאר תרופות נוגדות הדיכאון. על כן השפעתו ניכרת לאחר חודש ימים לפחות. את המינון מעלים באופן שכיח במדרגות של: 50 מ"ג למשך שבועיים שלוש ובאם לא חלה השפעה מטיבה אופטימאלית אזי מעלים ב-50 מ"ג נוספים, עד להשגת התוצאה המקווה האולטימטיבית.

שלום רב. לאחר שנטלתי כמעט חודש פאקסט -כדור אחד ליום, דרשה הרופאה להעלות את המינון לשניים ביום כשבהתחלה כדור וחצי למשך שבוע. נטלתי כדור וחצי במשך יומיים כשהכדור הראשון בבוקר כרגיל והחצי בצהריים, ואני לא מרגיש טוב. מאז התחלתי לקחת חצי כדור נוסף יש לי נדודי שינה. הכדור האחד גרם לי להטבה מסויימת והייתי רוצה להמשיך לקחת אחד, לפחות למשך שבועיים נוספים. מה דעתך? תודה.

שלום, השאלה היא מה האבחנה. אם מדובר בדיכאון או בחרדה בדרך כלל איני ממליץ על עליה במינון, אם מדובר על OCD אז בהחלט אפשר ומומלץ לעלות לשניים ושלושה כדורים ביום. לשמחתנו הפקסט מעורר ולכן עלולים להיות גם נדודי שינה. במקרים כאלו אפשר לעלות בקצב איטי יותר (אין מה למהר), או לחכות שהגוף יסתגל למינון הגבוה יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם, רציתי לדעת מה יכול לקרות לילד שנולד אחרי שבמהלך ה 9 חודשים של ההריון האמא שלו הייתה באבל על מות אביה,כלומר בחודש חמישי בערך להריון נפטר אביה.האם תהיה השפעה על הילד?

לגדי החושים אומרים שעלולה להיות השפעה בעיקר אם הדיכאון נמשך גם אחרי הלידה. יחד עם זאת כנראה מדובר בשינויים כל כך עדינים כך שהמחקרים לא הראו שום בעיה אצל ילדים שבהריון היו לאמותיהם בעיות נפשיות. כל טוב דר' גיורא הידש

התרופהperphenan מהי? יכול להיות שהתרופה עושה צמרמורות?

לאריאלה, http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=239

פרפנאן פרפנאן, (perpnenazin) , perpnenan, הוא השם המסחרי של התרופה-פרפנאזין. פרפנאן שייכת למשפחת התרופות נוגדות הפסיכוזה. פסיכוזה הינה מצב של ניתוק מהמציאות אשר מתאפיין במחשבות לא נכונות,הזיות, דיבור לא ענייני והתנהגות בלתי מאורגנת.התרופות נוגדות הפסיכוזה מרגגיעות ועוזרות לאיגון החשיבה והתפיסה. פרפנאן ניתנת כטיפול במצבים הבאים: חולי סכיזופרניה: התרופה עוזרת בעת החמרה של המחלה וניתנת גם לאחר שחולה "החלים" מההתקף. הוכח שבקרב חולים מסכיזופרניה הנוטלים תרופות נוגדות פסיכוזה גם בתקופה שבין ההתקפים- תדירות התקפי המחלה יורדת וחומרתם פחותה. חולי מאניה-דפרסיה: או בדיכאון בעלי סימפטומים פסיכוטיים או עם חרדה רבה. פסיכוזות הנגרמות משנית למחלות רפואיות שונות. המינון של התרופה מותאם לכל חולה באופן אישי. בכל מקרה של תופעות לוואי יש להתיעץ עם הרופא המטפל. רפואה שלמה

תרופה אנטי פסיכוטית של הדור הראשון, מקבוצת הפנותיאזינים, לטיפול במצבים שכוללים מחשבות שווא, הלוצינציות, הפרעות קשות בהתנהגות, דמנציה או במקרים עמידים של הפרעות נפשיות אחרות. תופעות הלוואי רבות ותלויות במינון. אם נלווה לצמרמורת גם חום גבוה ונוקשות שרירים אז יש לגשת באופן דחוף לחדר מיון כי התופעה יכולה להיות מסכנת חיים.

תודה למשיבים הידש

שלום לכולם, תודה לכל האנשים שגילו איכפתיות והפורום חשוב להם. ממוצאי החג אני אשוב לכתוב בפורום, בשלב ראשון עדיין במתכונת של פורום סגור ואחר כך לפי המצב נפתח שוב את הפורום ונחזור לשיגרה המבורכת. אני מקווה ומבקש שכל ההודעות יעסקו בנושאים עינייניים בלבד, יפסקו המריבות האישיות ונחזור לתרום לאנשים המבקשים עצה ועזרה. אני בטוח שהאנשים הטובים שתרמו במשך השנים לפורום יעשו מאמץ נוסף כדי להחזיר את הפורום למתכונת הרגילה, ועל כך תודה לכולם. שיהיה לכולנו חג שמח וכשר והמון בריאות שלכם דר' גיורא הידש

חג שמח גם לך!! :-)

יייייייייייייייששששששששששששש !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הלוואי!!!!!! חג שמח לכולנו כל סוף הוא התחלה חדשה

אמן היות ומתחילה שנה חדשה (ראש השנה המקורי), אז שלכולנו תהיה גם שנה מוצלחת

לשירה היקרה התרגשתי מאוד לקרוא את דבריך לפני מספר ימים, בתוך ההתרגשות לא הצלחתי לענות לך, אבל קראתי כל מילה ותודה רבה לך. הידש

ובהצלחה בהמשך הדרך. ומאחלת מכל הלב ל-כ-ל כותבי הפורום להיות בטוב עם עצמם. יישר כח!

חג שמח ומהנה לכל המשתמשים בפורום- לשואלי הקושיות, לפותרי הקושיות ולמנהל הפורום.

שלום רב כנראה שהמוח האנושי לא אוהב שינויים. העדרותך מהפורום מותירה חלל גדול. אני יודעת שלכול בעייה יש פיתרון אבל חשוב גם להמתין. המתנה - זו מתנה... ובכול זאת... ושיהיה לכולנו אביב נעים שלוו ומלבלב חג מישפחתי שמח נינה

נינה, אהבתי את דבריך על הקושי הכל כך אנושי שלנו להתרגל לשינויים ועל החשיבות של המתנה לפעמים, כחלק מתהליך של גדילה והתפתחות. כמו כולם גם אני שמחה בהודעה של דר' הידש שהוא חוזר אלינו במוצאי החג. שמחה לראות שבסופו של דבר האור גובר על החושך והפורום הזה יחזור להיות הבית של כולנו. אכן ההפסקה שלך כאן היתה כל כך מורגשת. הבית היה ריק... אבל הנה הודעת שאתה חוזר וכולנו איתך. חג שמח לכולנו, תמי.