פורום פסיכיאטריה

לאחר אישפוז בביתי חולים פסיכיאטרים : http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3071990,00.html

מדובר בנושא פרוץ שכן אין הגדרה מוסכמת בין אנשי מקצוע מהי מחלת נפש או מהי הפרעה נפשית ואיפה עובר הגבול בין הפרעה לבין מחלה. גם נושא המסוכנות נקבע באופן סובייקטיבי והוא נתון לשינויים. לכן רשימות של מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטרים מועברות למשרד הבריאות באופן אוטומטי בלי קשר מחלה או הפרעה, מסוכן או לא מסוכן. מי שהיה מאושפז השם שלו מופיע במחשב לצמיתות.

ליניב איני מכיר את המצב החוקי המדוייק לגבי ילדים אבל הכתבה אינה ברורה לי. הכותב אומר כי "מסלולים רבים נסגרו בפני", הוא מתאר חיים תקינים וגם שירת בצבא ללא קשיים וכך הלאה. הבעיה היחידה היא הנשק כדי לעבוד באבטחה. לבעיה זו יש פתרון. הוא נשלח לבדיקה אצל פסיכיאטר וכאשר מתברר ששנים רבות אין בעיה נפשית והוא בריא הוא מקבל רישיון לנשק. כך שלא הבנתי מה הפגיעה הגדולה. כמובן שגם אם אין פגיעה, ועברו על החוק בדיווח למשרד הבריאות אין לכך הצדקה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מבקש עצה היות והפסיכיאטר שלי חולה ואני עכשיו לוקח כדורים מרופא המשפחה. אני לוקח מזה כשנה אדרונקס 12 מ"ג וכ7 חודשים סרוקסט, בהתחלה חצי כדור --10 מ"ג -- ועכשיו ככדור וחצי. היה שיפור עם האדרונקס 12 מ"ג והסרוקסט --חצי כדור, ואף ירדו לי המחשבות האובדניות, אם כי היו גם הרבה ימים ושעות רעות, ע"כ הגיע לי הסרוקסט בהדרגה עד לכדור וחצי ואפילו --2. אך דא עקא שהגדלת כמות הסרוקסט לא הוציאה לי את הימים הרעים וגם כעת יש הרבה זמנים רעים ואף חזר אלמנט של מחשבות אובדניות בחודשיים האחרונים. ע"כ רציתי להתייעץ איתך האם להוריד את כמות הסרוקסט בהדרגתיות שוב לחצי כדור? והאם יתכן שרמה גבוהה מדי של סרוקסט לאנשים מסויימים יכולה אפילו להזיק?

לבדס איני חושב שכמות גדולה מדי של סרוקסט מזיקה, אבל איני מאמין שכמות גדולה מועילה. לכן בדרך כלל אני ממליץ על כדור סרוקסט אחד בלבד, לא פחות ולא יותר. אבל ישנם ואריציות אישיות. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בחורה כבת 29 נשואה + 1 ועובדת, רואה בלימודים חשיבות גדולה ורוצה ללמוד באופן פרטני, אבל קשה לי מאוד להתרכז בכתוב, אני קוראת שוב ושוב ולא זוכרת כמעט כלום, זה מאוד מפריע לי שאני לא מצליחה לזכור את שקראתי למרות שיש לי רצון מאוד חזק ללמוד, מה עלי לעשות ואיך אפשר לשפר יכולת ריכוז ולימוד ?

אני לא גאון גדול, אבל אולי את פשוט לא קולטת את גודל המאמץ הנחוץ ללימודים -- זו עבודת פרך, תרתי משמע. גם בתנאים הכי טובים [שאת *לא* נמצאת בהם] צריך כדי ללמוד להשקיע מעל ומעבר. מצטער על התשובה השטחית.

הי דורית, סתם שתדעי שאת לא לבד. בימים אלו נטשתי את לימודי התואר השני בדיוק בגלל אותה סיבה - קוראת וקוראת ולא זוכרת כלום, שלא לדבר על יכולת הריכוז המפוקפקת שלי. אצפה יחד איתך לתשובתו של ד"ר הידש, בכל מקרה, בהצלחה. שלך, מוטרדת.

לדורית יתכנו מספר אפשרויות, הראשונה היא שאין לך תנאים מספיקים ללמוד וצריך לבנות את התנאים לכך. אפשרויות נוספות הן שפשוט איבדת את ההרגלים של הלימודים וצריך לחזור אליהם. כמובן שאם את בפורום פסיכיאטריה צריך לשקול את האפשרות שבגלל קשיים רגשיים מסוימים קשה לך ללמוד. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום, אני לוקח כיום מובמיד 150 מ"ג מזה 5 ימים. ניסיתי להעלות ל- 300 מ"ג אך היות וחשתי כאב ראש, חזרתי ביומיים האחרונים ל- 150 מ"ג. - האם ניתן היות וכואב הראש להוריד המינון כדי לתת לגוף להתרגל לתרופה? - רשום במרשם שבשבוע הראשון לא להעלות המינון של המובמיד- האם עלי להתחשב בכך? - כמה שעות הן זמן השפעת התרופות בגוף? האם עדיף 150 מ"ג לקחת 75 מ"ג בוקר ו- 75 מ"ג אחה"צ, או שזה לא משנה? - תוך כמה זמן לוקח עד שחשים שהמובמיד משפיע? תודה, אלעד

לאלעד איני חושב שכאב הראש קשור למובמיד, אבל אפשר לעלות בהדרגה אין שום דבר דחוף. בינתיים תקח פעם ביום את ה 300 מג' תחלק לשניים, 150 בבוקר ובערב. מרגישים את התחלת השפעתו של המובמיד אחרי כשלושה שבועות עד כחודשיים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני מטופל בריסטל. לאחרונה אני סובל מלחץ דם גבוהה. האם יש קשר לרסיטל שאני נוטל? בברכה דור

לדור לא, הרסיטל אינה משפיעה על לחץ הדם. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת לפני השינה כדור רסיטל ביום זה כשבועיים וחשה עייפות איומה בכל שעות היממה. האם זו תופעה שתחלוף? לא ממש בא לי להחליף כדורים כבר על ההתחלה.

למיטל בדרך כלל התופעה של העייפות חולפת. אפשר מספר ימים יטול חצי כדור שהגוף יסתגל ואחר כך לעלות שוב לכדור שלם. כמובן שקיימת אפשרות נוספת שהעייפות היא מהדיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב! בעבר כבר פניתי וקיבלתי תשובות ואני מאוד מודה לך על זה. כרגע מצב שלי הוא כזה.שלושה חודשים לקחתי סרוקסט ולא עזר לי מספיק.החלתנו לעבור לציפראלקס .כבר חודשיים אני מטופלת בזה.ההתקפים עברו.אבל הדבר הכי מפריע שנשאר ולא עובר והרגשת אי ראליות של עצמי.נראה לי בספה מקצועית-דהפרסונליזציה.מה עליי לעשות?ואיך זה עובר?עם התרופות?איזה תרופה יכולה להיות הכי יעילה בדבר הזה? מאוד מודה לך.

לאיה תמיד כאשר לתרופה יש השפעה חלקית מגיעות השאלות הקשות ביותר.... בינתיים הייתי ממליץ להוסיף לפי הצורך תרופה להרגעה כמו וואבן או לוריוון ולראות את השפעתן, אם אפשר לחכות הייתי מחכה ולא מחליף טיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

בתי לקחה ריספרדל לטיפול בחרדות ואו.סי.די. עם הריספרדל היה נפלא. אמנם לא מושלם, אך תפקדה בצורה יפה מאוד. אבל... הריספרדל גרם לה לעלייה מאוד גדולה בפרולקטין ועברנו לגאודון. זה לא זה (ועוד בלשון המעטה). הפסיכיאטר אמר שאפשר לעבור לזיפרקסה, אך לא מומלץ בשל כך שיגרום להשמנה. הוא חושב על סרוקוול. מישהו יכול לספר לי על ניסיון שלו עם התרופה? תודה, אמא במצוקה (אבל מנסה להישאר אופטימית)

לאמא האופטימית הסרוקוול חדשה יחסית ולכן אין הרבה ניסיון אתה בטיפול ב OCD. כיוון שכל התרופות שציינת שייכות לאותה המשפחה הגיוני להשתמש בה בתקווה שעל הבת שלך היא תשפיע לטובה ללא תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

לא ציינת בת כמה הילדה אך מדובר בתרופות לטיפול במחלות נפש מסוג פסיכוזה ומניה. הן אינן אושרו לשימוש עבור חרדה ו-OCD. אמנם במקרים עמידים נותנים אותם גם להתוויות אחרות אך לא ציינת אם הילדה קיבלה תרופות נוגדות חרדה או נוגדות דיכאון שהן התרופות הראשונות שמנסים.

קרובתי בת 30,נשואה ללא ילדים סובלת מחרדות. הפסיכיאטר המליץ לה לקחת "ציפרלקס".במה ואיך עוזרת התרופה, והאם היא גורמת לתופעות לוואי? תודה מראש

למירי ציפרלקס מקובלת כטיפול בחרדה, הסבר מלא על פעילות התרופה ותופעות לוואי אפשריות תוכלי למצוא בכל אינדקס תרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

לפי תגובתכם למטה - ילדים לוקחים את התרופה עד גיל 14. הייתי רוצה המלצה של מכון שעושה שוב את הבדיקה כדי לראות אם להמשיך לתת לילד גם בשנה הקרובה ריטלין. תודה לכל התגובות והתשובות. אמא מודאגת

לאורנה אומנם בדיקת טובה חשובה אולם האבחנה היא קלינית כאשר הבדיקה רק עוזרת באבחנה. כל טוב דר' גיורא הידש

לקחתי ציפרמיל כמעט חצי שנה והפסקתי בגלל תופעות לוואי לאחר מכן עכשיו כמעט 3 חודשים אני לוקחת פריזמה-פלוטין ,כאשר עליתי מכדור וחצי לשניים לפני 4 ימים .את האמת אני לא מרגישה שמשהו השתנה אצלי בעקבות הפריזמה בכלל היה יותר טוב עם הציפרמיל מבחינת ההשפעות .אני נורא עייפה בימים האחרונים .הרופא המליץ לי אולי לעבור לציפרלקס ,בקיצור האם יש תקווה לשינוי .?

לרוני אין טעם להמשיך עם תרופות שאינן עוזרות ואת נטלת את התרופות מספיק זמן. איני מאמין בעליה במינונים של התרופות, כך שאם הפריזמה אינה עוזרת במינון של 20 מג' אני בדרך כלל מחליף את התרופה. אין טעם לעבור לציפרלקס אחרי שנטלת ציפרמיל כי בשתי התרופות החומר הפעיל זהה... ואיני צופה להשפעה שונה. לדעתי כדאי לנסות תרופה מקבוצה אחרת, כלומר שמנגנון פעולתה שונה (אין טעם לחזור שוב על אותו הדבר-תרופה שפועלת באותו המנגנון כמו ציפרמיל ופריזמה), כך שכדאי לעבור לאפקסור או אדרונקס הפועלות במנגנון שונה. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי שתי שאלות שמאד מציקות לי לגבי הדיכאון שחליתי בו. 1. האם אפשר להגדיר דיכאון כמחלה לכל דבר (במקביל למחלה גופנית) ? והם יש להתיחס אליה כאל מחלה לכל דבר ועניין? במה זה מוגדר כמחלה? ואם זה אכן תחת הקטגוריה של מחלה- מדוע אנשים הקרובים והרחוקים אינם מכירים באדם כחולה ומתנכרים אליו דוקא בזמן שהוא הכי זקוק להם? והרי לחולה יש הרבה פריבילגיות ואנשים עוטפים אותו בחום, אהבה, התחשבות ורחמים. למה בדיכאון ההפך הגמור? 2. האם מותר ליטול פבוקסיל בפסח? כלומר האם זה כשר לפסח ולא חמץ גמור?

לחולה בדיכאון מנסיוני, דיכאון היא בהחלט מחלה בעייתית. מצד אחד, אין ספק שיש בה חלקים פיסיים משמעותיים, כמו בכל מחלה פיסית אחרת. מצד שני, יש בה גם חלקים "נפשיים", כמו מחשבות קשות- שהן גם תולדה של כימיה אבל זה לא כל כך ברור לחולה ולמשפחתו, וזה מה שמקשה כל כך. איך אפשר לדעת אם המחשבות האיומות זה הדיכאון או אני? האם החולה בדיכאון הוא רע, מניפולטיבי, נצלן ומפונק או שבאמת הוא חולה וסובל מחוסר איזון ביוכימי במוח? המשפחה לא מבינה, לפחות בהתחלה. מנסים "לעודד" בכל מיני עצות לא מתאימות כמו- תחשבי חיובית, וזה כל כך מעצבן עוד יותר, כי הדיכאון הוא לא סתם עצבות רגילה של החיים, הוא חזק הרבה יותר. בשביל זה אנחנו צריכים את אנשי המקצוע, שיעזרו לנו ולבני משפחתינו להבין יותר שהדיכאון היא אכן מחלה ככל המחלות, רק שכאן היא פוגעת בדברים שמבחוץ נראים אישיותיים- מחשבות, רגשות, התנהגויות, ולא באיזה איבר ברור ובולט כמו גרון, רגל, יד. במשבר הדיכאוני האחרון שלי- שכבר חלף, ברוך השם, אני זוכרת שעברה לי מחשבה לקחת 4 כדורי אקמול- לא בשביל למות אלא כדי שהגוף יפגע- בלי לגלות לאחרים שאני פגעתי בו, ואז אוכל להיות קצת חולה פיזית, יטפלו בגוף שלי, והנפש שלי תוכל קצת לנוח. דיכאון היא מחלה איומה, בדיוק בגלל הדברים שציינת- שהמשפחה לא מבינה. בעלי שינה לגמרי את ההתייחסות הביקורתית שלו כלפי רק אחרי ביקור משותף אצל הפסיכיאטרית שהסבירה לשנינו איך פועל השיבוש של הנוירוטרנסמיטורים במוח, ומה בדיוק עושות התרופות, ואיך המחלה פוגעת במחשבות ובאנרגיה. ההורים שלי הפסיקו לכעוס עלי ועל הדיבורים שלי על מוות רק אחרי שקניתי להם ספר שמסביר על הדיכאון ועל ההתמודדות של המשפחות איתו. צריך לזכור שגם למשפחה שלך קשה, והם זקוקים להדרכה ולתמיכה מאיש מקצוע, לא פחות ממך. וכשהדרכה כזאת ניתנת, יש הקלה משמעותית. כי בדיכאון כל כך צריכים את הפינוק והתמיכה והעזרה. כי בדיכאון כל כך קשה להתמודד עם משימות החייים הפשוטות ביותר. כי בדיכאון רגשות האשמה מייסרים כל כך . כי דיכאון היא מחלה איומה. יחד עם זאת, כשתצאי מהדיכאון הזה שלך, תהיי אדם אחר- הרבה יותר שמחה מלפני הדיכאון, והרבה יותר מעריכה את הדברים הקטנים של החיים. אני מאחלת לך יציאה מעבדות לחירות, יציאה מבין המיצרים הנפשיים הכואבים של מחלת הדיכאון. חג פסח כשר ושמח, תמי.

ראה בקישור להלן. פבוקסיל מופיעה ברשימה זו. מימין למעלה אפשר לראות שרשום במסגרת בצבע תכלת שמדובר ב"תרופות כשרות לפסח" ולא רק "תרופות כשרות" כמו שכתוב באמצע; וכפי שמופיע בכתובת, האתר מעודכן לפסח שנת 2005: http://www.clalit.org.il/passover2005/medicine1.asp?letter=פ&sort=1

מקווה שהקישור הזה כן יעבוד. הבלבול בכתובת הקודמת הוא בגלל האותיות העבריות שבתוכה. הנה ניסיון נוסף: http://www.clalit.org.il/passover2005/medicine1.asp?letter=f&sort=2

שלום רב, אני בחורה בסוף שנות ה20 ויש לי קשיי ריכוז ולמידה.למייטב זכרוני,ולטענת הורי , גם בגיל צעיר מאוד (אפילו גן- כתה א') היו לי קשיי ריכוז. לפני כמה שנים חליתי בדיכאון שהתפתח גם לבי פולר טייפ 2. שמעתי הרצאה שבה הוסבר, שבנות שסובלות כילדות מהפרעת קשב יכולות לפתח דיכאונות ואפילו דו-קוטביות. איך אוכל לדעת האם יש לי מבנה מוח כזה שגורם להפרעת קשב או שבעיות הריכוז תמיד היו על רקע רגשי? האם יש דרך לקבוע באופן חד משמעי מה קדם למה?האם זו הפרעת קשב (זו שנובעת ממבנה אחר של המוח) או אולי תמיד היו לי קשיים רגשיים, שמפריעים לריכוז? בברכה ובתודה-מירי

למירי, אכן נמצא שילדים שסבלו מהפרעת קשב וריכוז רגישים יותר ונוטים לפתח הפרעות נפשיות בגיל מבוגר. אבל כפי שאת כותבת ברור שהפרעת הקשב היא ברקע והייתה קיימת עוד בילדות. התפרצות ההפרעה הדו-קוטבית הייתה מאוחרת יותר. חס וחלילה שתביני מדברי שכל מי שסובל מהפרעת קשב יפתח הרפעה נפשית....., מדובר בסטטיסטיקות ושכיחויות. בהחלט ישנם רבים עם הפרעת קשב ללא כל בעיה נפשית. כל טוב דר' גיורא הידש

דר' גיורא הירש שלום, אני נשואה זה שנתיים לאדם שסובל ממצב פסיכוטי, יש לנו ילדה בת שנה וחצי ואני בהריון, כשהתחתנתי איתו ידעתי שישנה בעיה מסוימת וחשבתי שיהיו לי הכוחות לעמוד לצידו בעת צרה... כרגע שהצרה בפעולה זה חצי שנה (שהוא מטופל בזיפרקסה ועכשיו גם בכדור נגד דיכאון) אני לא מוצאת את הכוחות האלו שבניתי עליהם. אני מרגישה שכל מה שאני איתו זה מתוך רחמים בלבד, אני כבר לא אוהבת אותו כמו לפני שהמצב הזה התעורר, אני גם לא חושבת שזה לטובת הילדים לגדול עם אבא שכזה, אני מפחדת שזה רק ידפוק להם את הנפש. השאלה שלי בעצם היא האם גירושין במצב כזה יתקבל אצלו נורמלי או רק יחמיר את מצבו?

להדס גירושין מחמירים את המצב הנפשי של כל אדם והם קשים. את יכולה לשתף את הרופא המטפל בבעלך בהתלבטויות שלך וחשוב שהרופא יהיה מודע ויכיר את מה שהולך בבית, כך הוא יוכל לעזור לבעלך וגם לך. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום, רציתי לשאול אותך: לאנשים בולמים (שבולמיה נרבוזה היא אחד ממאפייני ההתנהגות שלהם) מה אתה בד"כ ממליץ על פרוזאק או רסיטל או כל דבר אחר? ואם פרוזאק באיזה מינון? (שתיתי פרוזאק 20 מ"ג ולא עזר. הפסיכיאטר המליץ לי בתחילה על רסיטל או פרוזאק ושאלתי לאיזה מבין שניהם יש סיכוי נמוך יותר שיגרום להשמנה, לבסוף הוחלט על פרוזאק שכאמור לא עוזר. אני הולכת לפסיכיאטר בעוד מס' ימים, והייתי רוצה להתייעץ איתך, מה לעשות עכשיו? האם יש תרופה טובה יותר מבין השתיים או אחרת לבולמיה?) תודה רבה רבה

לרינתיה שתי התרופות הן מאותה משפחה והדימיון ביניהן רב מאוד וההבדלים קטנים יחסית. לכן אני חושב שההתלבטות אינה עקרונית אלא איזו מהן מתאימה לך יותר. באופן כללי הפרוזק נחשבת לאחת התרופות שגורמות הכי פחות לעליה במשקל ויעילותה בבולמיה הוכחה, רק צריך מינון גבוה יותר וליטול מספיק זמן - שלושה ארבעה חודשים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, שאלות קצרות ומהירות: 1. האם יתכן שאני חשה הבדל גדול כל כך בין לקיחת 1 מ"ג ריספרידל ל-2מ"ג? 2. קראתי מאמר שהיצירתיות לא נפגעת כתוצאה מלקיחת תרופות מייצבות מצב רוח כמו ליתיום אך יש בי חשש שזה שקר לבן.. האם אני טועה? 3. מה לעשות עם תחושת השיעמום בין המאניה לדיפרסיה? 4. כיצד ייתכן שהייתי מטופלת 3 פעמים, והטיפול האחרון הוא שנה וחצי - ורק עכשיו הפסיכולוג יחד עם הפסיכיאטר איבחנו אותי כמאנית דיפרסיבית? איפה זה היה כל הזמן? 5. האם ידוע על הסיבות להתפרצות האפיזודה המאנית למשל - או שזה פורץ וזהו ללא קשר לאירוע חיצוני או פנימי כלשהו? במילים אחרות - האם זו רק כימיה? תודה רבה לך תותי

תותי היקרה לא על כל שאלותיך אני יודעת לענות. אני אתייחס לחוויה שתיארת- חווית השיעמום בין המניה לדיפרסיה, חוויה שפתאום העולם נהיה פחות צבעוני, עם פחות משמעות, פחות טעם. וכן היצירתיות נדמה שגם היא נעלמה, ויש מין דיכדוך כזה שאיני בטוחה שקשור רק לכימיה אלא להתפקחות מעולם של קסם לעולם של מציאות אפורה. בחוויה שלי זה מצב שעובר. כשחוזרים לאיזון אמיתי, גם היצירתיות חוזרת, וגם הקסם וגם הצבעוניות, רק בקצב פחות מהיר מבמצב במאני. המצב המאני הוא כל כל מעייף שחייבת לבוא תקופה יותר רגועה ואפורה, כי הנפש צריכה קצת לנוח ולהתאושש. אבל תותי היא תותי ולא רק כימיה ומניה דיפרסיה. וטגרטול או ליתיום הן תרופות מייצבות אבל הן לא גוזלות מאיתנו את מי שאנחנו באמת, רק עוזרות לנו קצת להאט את הקצב, לחזור לאיזון. זה תהליך לא פשוט ודי מכאיב, אני יודעת. אבל זו מי שאת ואת תמצאי את הדרך לחזור להרגיש טוב עם עצמך ולגדול מזה. הרופאים והפסיכולוגים לא תמיד יודעים לאבחן נכון. הם מאבחנים לפי התופעות החיצוניות. אי אפשר לאבחן אחרת בפסיכיאטריה. ולכן לא ברור איפה היתה המניה קודם. ולא, זה לא רק כימיה, זה תמיד שילוב של כימיה ופסיכולוגיה. תרגישי טוב, תמי.

לתותי שאלות קצרות אולם התשובות עליהן הם חצי ספר פסיכיאטריה, או לפחות חצי פרק בספר. בהחלט יתכן שהמג' הנוסף של הרספרידל הצליח להרגיע את פעילות היתר וגם הזמן עשה את שלו ולכן הירידה בפעילות, ביצירתיות ובחדוות החיים. כלומר ישנם שני תהליכים המתרחשים בו זמנית. גם הירידה מהמאניה וגם הוספת התרופה. איני בטוח שכל מה שאת מרגישה הוא מהתרופה בלבד, להיפך, אני חושב שזה קשור למצבך הנפשי. האבחנה של הפרעה דו-קוטבית נעשית רק כאשר המאניה פורצת, כך שבודאי שאי אפשר לאבחן לפני התחלת המאניה. בחיים לא הכל כימיה וגם ישנם לעתים סיבות שאנחנו יודעים אותן ולעתים לא יודעים את כל הסיבות. כך שעדיין אין תשובה חד משמעית וחשוב במה את מאמינה. כל טוב דר' גיורא הידש

פוביה לבין חרדה? תודה

פוביה זה מילה בלקסיקון הרפואי שמשמעותו פחד/חרדה. זה היינו הך.

פוביה = חרדה מוגזמת מדבר ספציפי (גבהים, מקומות סגורים וכו'). חרדה = יכולה להיות מוכללת ויכולה להיות ממוקדתץ ולכן - פוביה היא סוג של חרדה.

פוביה זו מילה מקצועית בלקסיקון הרפואי שמשמעותה פחד/חרדה. זה היינו הך.

אני מכירה מישהו שסובל הרבה זמן מדיכאון, יש לו מחשבות על התאבדות, הוא לא חושב להוציא אותם לפועל, בכל מקרה, הצורה שבה הוא "מפנטז" על ההתאבדות היא כזאת:כמה גיליוטינות בצורת שתי וערב חותכות אותו לריבועים, רציתי לשאול, האם יש לכך משמעות, לכך שהוא "מפנטז" על התאבדות בצורה המסוימת הזו? אם כן, מהי ומדוע? תודה רבה מראש

אדם המדבר על התאבדות בצורה קיצונית פשוט זועק לעזרה. הוא מאותת לסביבה שהוא במצוקה נוראה. הצורה שבה הוא מפנטז על ההתאבדות יכולה לנבוע או ממזוכיסטיות או ממצוקה נוראית של מצב בלתי נסבל ומכיוון שהוא לא מסוגל לסבול את מצבו ואת עצמו הוא שיכלל את סיפור אקט ההתאבדות כדי שסביבתו ואנשים הקרובים לו יתחילו לשים אליו לב. בכל מקרה אל תשאירו אותו רגע אחד לבד. מספיק רגע אחד של איבוד שפיות ואיזה רוח שטות שתנוח עליו והוא יממש את "הפנטזיה". ויהיה מאוחר מידי.

האם המישהו הזה נמצא במסגרת טיפולית כלשהי? אם לא, כדאי לדבר איתו ולנסות לשכנע אותו שזה הדבר הנכון לעשות -> לפנות לטיפול. הפנטזיה שלו מעידה על איזשהו צורך בהענשה עצמית, שנובעת - כנראה - מאיזשהו רגש אשמה או שנאה עצמית.

לניקוציס אכן יש דיכאון וישנה מצוקה קשה וגם פנטזיות אלימות על התאבדות. חשוב מאוד לשים לב ולטפל, חשוב לשתף את הרופא המטפל במחשבות אלו ואם עדיין הבחור לא נמצא בטיפול חשוב שיגיע בהקדם כל טוב דר' גיורא הידש

אני מכירה מישהו שסובל הרבה זמן מדיכאון, יש לו מחשבות על התאבדות, הוא לא חושב להוציא אותם לפועל, בכל מקרה, הצורה שבה הוא "מפנטז" על ההתאבדות היא כזאת:כמה גיליוטינות בצורת שתי וערב חותכות אותו לריבועים, רציתי לשאול, האם יש לכך משמעות, לכך שהוא "מפנטז" על התאבדות בצורה המסוימת הזו? אם כן, מהי ומדוע? תודה רבה מראש

קודם כל עצוב שחבר שלך חושב על מוות. לפי מה שנאי יודעת מחלקים את המחשבות האובדניות לדרגותחומרה. הפחותה ביותר, שהיא די נוראית לכשלעצמה אבל מציבה סיכון נמוך יחסית , היא מחשבה על רצון לסיים את החיים ללא כל תוכנית. השנייה בחומרתה, היא המחשבה על התאבדות כולל תוכנית שלא ניתן לממש- כמו זו של מי שאת מכירה, והדרגה השלישית והחמורה מכולן שדורשת התערבות ללא דיחוי (כלומר פנייה מיידית לחדר מיון) היא מחשבה הכוללת תוכנית ברת ביצוע. בניגודלמה שחושבים אם איש מקצוע מדבר עם מישהו על התאבדות אז זה לא אומר שהוא מכניס לו מחשבות לראש, זה לא קורה. מה שקורה זה שמבררים עד כמה המחשבות מתקדמות ומסכנות את האדם. נראה לי שאין כל כך דרך לממש את התוכנית של הבן אדם שאת מתארת, ולמרות שאת, אם זו המחשבה שלו, והוא חושב על התאבדות, אז הוא כנראה מצוי בסבל גדול, ורצוי שיפנה לטיפול במהרה כדי שיוכל להרגיש טוב יותר רק בריאות

שלום, מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי פחד ממחטים, עם תופעות חרדה. בקרוב עלי לעבור עקירה כירורגית ואני חרדה מאוד מזריקת ההרדמה עד כדי כך שאני מתקשה מאוד לשבת בשקט בזמן הטיפול, ופוחדת להתעלף. ברצוני לשאול אם יש תרופה כלשהי שמפחיתה חרדה באופן חד פעמי, לצורך המקרה הספציפי. (עלי לציין כי נועצתי ברופא השיניים. הוא אמר שמבחינת החומר הפעיל בתרופות כמו ואליום, אין בעיה להשתמש בתרופה לפני הטיפול, אך לא ידע לייעץ לי בקשר להשפעת התרופה מבחינת החרדה). מה ההבדל בין ואליום לואבן? האם הם מצריכים מרשם רופא? האם יש תרופה מומלצת אחרת? כמה זמן לפני הטיפול יש ליטול את התרופה? תודה!!

שלום, אכן וואליום, וואבן ולוריוון וקלונקס הם בדיוק למטרה הזו, להקל על מצב של חרדה ממוקדת. מהבחינה העקרונית הן מאותה המשפחה ואין חשיבות לתרופה שתבחרי כי הן ממש דומות. כדאי לנסות פעם פעמיים לפני הטיפול ליטול את התרופה ולהכיר את השפעתה עליך ורק אחר כך לקחתה כשעתיים לפני טיפול השיניים. בנוסף אפשר לבקש מרופא השיניים להקל עליך, יתכן שהוא ישתמש בחומרים כמו גז צחוק או כל אמצעי דומה אחר. בדרך כלל רופאי השיניים יודעים להתמודד עם קשיים של חרדות. כל טוב דר' גיורא הידש

לא תאמיני אבל אני לא הייתי אצל רופא שיניים שנים בגלל חרדות מרופאי שיניים. ואז מצאתי איזו רופאת שיניים והיא נתנה לי גז צחוק והייתי כל כך מסטולה שלא היה איכפת לי מכלום... זה עוזר... זה ממש מעולה. בהצלחה.

שלום וברכה ורפואה שלמה לכל חברי הפורם היתי עם קלונקס כמעט חצי שנה לצערי זה לא בדיוק עזר לי כמו שציפתי אך המשכתי לאחרונה החלתתי להפסיק ואולי להמיר תרופה הפסקתי היתה ללא התיעצות עם הרופא שלי והיתה בצורה די ישירה שאלתי היא כבר שבוע אני סובל מכאבי ראש וראש קצת מסוחרר אינני יודע אולי בגלל מזג האויר וכו אך חששות בליבי שזה בגלל ההפסקה הלא מבוקרת אשמח לתשובה מד"ק גיורא ומכל חברי הפורם תודה רבה

מצטער רק טעיתי בשם התכונתי לציפרלקס

דבר ראשון לא כדאי להפסיק תרופה כזו באופן חד בלי הדרגתיות ובלי התייעצות עם הרופא. אם התרופה לא עוזרת אחרי חודש וחצי -חודשיים, אפשר להחליף. יש די סוגים כדי להחליף עד המוצאים מה שעוזר. יכול להיות שכאבי הראש הם מההפסקה, אבל מה שיותר מדאיג אותי זה שיכול להיות שהייתה השפעה מטיבה קלה שאתה לא מודע לה, אבל עכשו עם ההפסקה תהיה ירידה במצב רוח, ונראה לי שחבל. אני הייתי פונה בהקדם לרופא כדי למצוא תחליף. אם הגעת לקחת ציפרלקס, והיא לא עזרה, כנראה שהבעיה עדיין קיימת.

לאור הטיפול המקובל עם ציפרלקס הוא קרוב יותר לשנה, לפחות עשרה חודשים, לכן יתכן שהפסקת מוקדם מדי. התופעות שאתה מרגיש קשורות לסיום הטיפול. רבע כדור ציפרלקס במשך מספר ימים יעזרו להפסיק את התופעות וסיום הטיפול יהיה בהדרגה כך שאחר כך לא יהיו תופעות כאלו. כל טוב דר' גיורא הידש

אני נוטל recutal מזה חודש. אני אמור להתגייס בעוד חצי שנה. האם הדהר עלול להוות קושי לשירות ומהן ההשלכות אם בכלל שיש לתרופה זו על התפקוד ביומיום.

ליואל אני חושב שאתה קצת מבלבל בין הסיבה והתוצאה. מה שעלול להקשות עליך בתפקוד היומיומי ובצבא הוא הדיכאון או החרדה שבגללה אתה נוטל רסיטל. הרסיטל אמור ועשוי לשפר את המצב שלך ולהחזיר אותך לתפקוד רגיל כך שמהבחינות הללו זה רק טוב. כך גם ההתייחסות בצבא, למי שיש בעית חרדה או דיכאון או כל בעיה נפשית/גופנית צריכים להתאים לו פרופיל מתאים. עצם נטילת הטיפול אינה מהווה בעיה כשלעצמה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום , אני ב ן31 ומאז היותי ילד קטן אני זוכר שסבלתי מבעיות של פחדים, לחץ והתקפי חרדה הולכים ובאים - אם בגיל קטן להישאר לבד (ללא השגחה) או מחושך (פחדים שהלכו והחמירו לפעמים למצבי חרדה שדרגתם הולכת ומשתנה). ככל שגדלתי הפחדים נשארו אך השתנו הנסיבות - פחדים מאי הצלחה במבחנים/כשלונות אחרים , פחדים ליצור תקשורת עם אנשים חדשים בסביבה חדשה , פחדים לדבר בפני אנשים וכו' . מצבי הפחד והחרדה מביאים אותי לרמות לחץ, עצבים ומתח גבוהות ומשתנות, גורמות לי להראות מתוח ולא נחמד בחברת אנשים פוגעות וגוזלות ממני את יכולת הזיכרון והריכוז שלי ביום יום - משאבים שהכרחיים מאד אצלי, בעקבות מקצועי. כיום אני נמצא בסביבת עבודה חדשה (לאחר כ-6 חודשי אבטלה שבהם גם הייתי מתוסכל) והבעיה באה לידי ביטוי בצורה חמורה . אציין עוד שהתחלתי בטיפול ברפואה אלטרנטיבית(דיקור ורפלקסולוגיה) - לפני כשבועיים. נתון נוסף הינו קיומה של בעיה פסיכיאטרית משפחתית - אמי מטופלת בתרופות אצל פסיכיאטר. שאלתי על בסיס המידע הנ"ל - דרך הטיפול המומלץ (אם בכלל) - באמצעות שיחות עם פסיכולוג באמצעות פסיכיאטר - טיפול תרופתי לחילופין טיפול משלוב האם היית ממליץ על שימוש בקומפלקס בי (ללא קשר לייעוץ רפואי)

דרך הטיפול המומלצת היא שילוב של טפול בשיחות אצל פסיכולוג עם טיפול תרופתי- השיפור המהיר ביותר, והטיפול בעל יעילות גבוהה. . ויטמין B, כמו כל ויטמין אחר הכיטוב לקבל דרך המזון בתזונה מאוזנת, ולקחת תוספת רק אם יש חוסר (אותו הרופא צריך לגלות) אם השאלה היא על רקע הקשר בין חסר בויטמן B לבעיות נוירולוגיות ופסיכיאטריות, עז נטילת מנה עודפת לא משפרת דבר, המצב משתפר רק אם יש חוסר שמטפלים בו. יש היום טיפולים שונים ויעלים ביותר לטיפול בחרדה ויש מגוון רחב של תרופות שעשויות לעזור לך. אתה יכול להפסיק לסבול מהחרדות ובעיות הריכוז ושאר הקשיים שנובעים מהחרדה. אני ממליצה בחום לפנות לפסיכיאטר ולפסיכולוג, ויפה שעה אחת קודם. רק בריאות , במהירה.

לשירה מה שלומך? ראיתי שנכנסת לפני כמה ימים אולם יש בפורום הטרדה שיטתית ולא הספקתי לשאול בשלומך? הידש

שלום, אני מצטרף לדבריה של שירה, כיוון שמדובר על הפרעות מילדות אין ספק שחשוב מאוד להיות בשיחות=פסיכותרפיה וכנראה למשך זמן ארוך. בנוסף אתה מעלה בעיה נוכחית הקשורה לעבודה. לכן יש מקום לשקול גם טיפול בתרופות שעשוי לעזור. עצתי שתתן לטיפול האלטרנטיבי צ'אנס, אבל במידה ולא תהיה הקלה משמעותית תכנס לטיפול מסודר. הדבר החשוב ביותר הוא שהתחלת ללכת קדימה והתחלת לטפל בבעיות. כל טוב דר' גיורא הידש

האם מישהו מוכן לספק הסבר על תפקידה של התרופה דרלין (או בשמה הלועזי "Inderal") וייעודה בפסיכיאטריה? אודה לכם מאוד, יואב.

ליואב דרלין=פרופרנולול היא תרופה המורידה את קצב הדופק ולחץ הדם. ידוע שבחרדה שניהם עולים ואז האדם "מרגיש" את הדופק והחרדה עולה יותר.... לכן יש המנסים לתת דרלין לחרדות. עדיין ישנם התלבטויות לגבי יעילות טיפול זה, יש כאלו שמאוד מרוצים ממנו ויש רבים אשר לא רואים השפעה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני עושה עבודה בביולגויה שהשהאלה המנחה היא האם יש קשר בם מחלות נפש ותורשה?? אשמח אם תענו לי! יומטוב[= עינת

עניתי לך לפני בעמודים הקודמים. דפדפי אחורנית.

בהחלט יש קשר בין מחלות נפש לגנטיקה!אם כי הוא אינו המרכיב המהותי בעניין. מדובר על 10% של סיכוי גבוה יותר לחלות במחלת נפש כתוצאה מתורשה גנטית לעומת שאר האוכלוסיה.

רציתי לדעת אם פיגור שכלי הוא רק תורשתי, והאם ניתן "לחלות" בפיגור שכלי בשלב כלשהו בחיים?

פיגור שכלי הוא בדרך כלל ולרוב מולד אך בהחלט יכול לנבוע גם ממקרים טראגים חיצונים כמו: תאונה, אסון, פיגוע וכדומה.

תודה למשה וכפי שמשה כתב, הפיגור פעמים רבות אינו תורשתי כי אם מולד, לעתים טראומות או הפרעות בהריון ובליה עלולות לגרום לפיגור וכמובן שאין מדובר על גנים. טראומות ומחלות קשות עלולות לגרום לירידה ביכולת החשיבה אבל אז התהליך נקרא דמנציה ולאו דווקא פיגור. כל טוב דר' גיורא הידש

רקע : נשוי + 3 ילדים שלא גומר את החודש , אני ואישתי אקדמאים למקצועות עם הרבה נשמה בלי הרבה כסף . שאלתי היא למה אני מקנא נורא באנשים שיש להם הרבה כסף ללא בעיות וחרדות כלכליות ?ומה ניתן לעשות נגד זה ? תודה רבה .

צהריים טובים קינאה יכולה להיות טיבעית אך כשהיא מוגזמת ומפריעה לתפקוד היומיומי כדאי להעזר בכדורים. לדעתי כשעושים השוואות עם אנשים אחרים חוץ מתסכול זה לא מביא כלום. הדבר הבריא והנכון שיכול להביא לצמיחה אלו השוואות שלך עם עצמך, אם תשווה את עצמך למה הגעת היום לעומת העבר יש סיכוי גדול שתמצא התקדמות והתפתחות. כול אחד מתקדם בקצב שלו... בנוסף אתה לעולם לא יכול לדעת מה קורה אצל השני, לא תמיד מה שנראה כלפי חוץ זה באמת המציאות. כול אדם מתמודד עם בעיות. נכון שכסף יכול להרגיע אבל זה לא הכול בחיים...

תודה שענית לעניין מבלי להיתפס למריבות אכן כסף לא הכל אבל הכל זה כסף . או שלדעתך יש דברים שאפשר לקנות בלי כסף ?!

כמו בדיקות דם או צילום להדמיה מוחית. במחקרים אמנם משתמשים בבדיקות של נוזל חוט השידרה- מדובר בבדיקה חודרנית למדי והיא מיותרת לגמרי מבחינה קלינית. למרות שהפסיכיאטריה כיום היא הרבה יותר "ביולוגית" לעומת העבר עדיין רחוקה הדרך לביצוע סוג כזה של בדיקות למטרות קליניות. ידוע שאדם שחולה בדיכאון הדבר יבוא לידי ביטוי בתפקוד של כל אזורי המוח ואיננו מוגבל לאזור ספציפי.

דיכאון קליני אינו מאובחן באמצעות בדיקות גופניות למינהם. מכיוון שהדיכאון משפיע על כל אזורי המוח וכתוצאה מכך משליך על כל התיפקוד של האדם. את הדיכאון מאבחנים על פי הסימפטומים החיצוניים ולא בבדיקות פולשניות. את הדיכאון מאבחנים על ידי רמת השינוי בתיפקוד היום יומי, באמצעות בדיקת הירידה הקוגנטיבית (שכלית/דפוסי חשיבה) ובאמצעות בעיות קשב וריכוז (כשאין רקע וסיבה לבעיות קשב וריכוז טהורות) לעיתים הם מלווים בהפרעות חרדה, התקפי פאניקה וכדומה. יש סוגי דיכאון רבים ולכן חשוב לאבחן אותם על מנת לטפל בחולה באופן הנכון ביותר. יש דיכאון ריאקציוני- תגובתי. כמו למשל אחרי ארוע טראומתי, אובדן, שכול, פיטורין וכדומה יש דיכאון מזורי- חריף ביותר עם הליקוי התפקודי הגבוה ביותר יש דיסטימיה- דיכאון המתמשך מעל לשנתיים בדרגת חומרה קלה עד בינונית ואז התיפקוד נפגע באופן חלקי ביותר. בקיצור חשוב לגשת לאבחון פסיכיאטרי בכדי לאבחן דיכאון על כל סוגיו.

למולן כפי שנאמר אין בדיקה מעבדתית או הדמייתית המאבחנת דיכאון. בעבר השתמשנו מעט בבדיקה שנקראת דיכוי הפרשת הדקסמטזון, אבל התברר שהבדיקה אינה מספיק אמינה ולכן היא נזנחה. כיום מקובל יותר להשתמש בשאלונים שונים אשר עושים סטנדרטיזציה מסויימת לעומק הדיכאון. אבל עיקר האבחון הוא קליני לפי עקרונות מקובלים. כל טוב דר' גיורא הידש

בני לקוח כבר כ-4 שנים ריטלין שבשנתיים האחרונות הוא לוקח את הריטלין SR20 . כיום הוא בכיתה ז'. האם אין זה מסוכן לקחת כמה שנים רצופות ועוד יש כמה שנים של לימודים לפניו??? תודה אמא מודאגת

במקור ריטלין מיועד בעיקר לילדים עם הפרעת קשב ו/או היפראקטיביות בגילאים 6-13. בשנים האחרונות נותנים ריטלין גם למתבגרים ולמבוגרים, כלומר ללא הגבלת גיל או זמן. יחד עם זאת מתן ריטלין למתבגרים איננו אוטומטי אלא תלוי בהערכה פסיכיאטרית. אם פסיכיאטר מתרשם שיש לילד בעיות נפשיות נוספות אז ייתכן שאין מקום להמשיך בריטלין מעבר לגיל 13 למרות שקיימת אבחנה קודמת של ADHD ולכן חשוב שהילד יגיע לבדיקה של רופא מומחה פעם בחצי שנה לפחות.

נהוג לתת ריטלין מגיל 5-6 עד לגיל ההתבגרות כלומר עד גיל 14 לערך. לאחרונה הותר מתן ריטלין אף לסטודנטים בעלי הפרעות קשב וריכוז, באמצעות הערכה פסיכיאטרית כמובן. יחד עם זאת חשוב לבדוק שהילד לא סובל ממחלות או הפרעות נפשיות אחרות מעבר להפרעות קשב וריכוז ו/או היפראקטיביות. לכן חשוב מאד להיות במעקב רפואי ופסיכיאטרי כל כמה חודשים למען הסדר הטוב

אני מרשה לעצמי להגיב להודעתך מכיוון לא כ"כ צפוי. אני תלמיד שנה 3 בביה"ס להכשרת מורים בטכניקת אלכסנדר בחיפה. ט"א ידועה בעיקר בהקשר לבעיות יציבה ותנועה, שגם זה לא מדוייק. מה שלא ידוע ברבים הוא ההשלכות של לימוד הטכניקה על תחומים שלכאורה מרוחקים לגמרי מיציבה ותנועה, כמו ריכוז ושליטה על המזג. מאד בקצרה: אלכסנדר טען - וגם הוכיח - שהחינוך המודרני תרם הרבה מאד להתפתחות הפרעות קשב אצל ילדים שהאיזון הפסיכו-פיזי שלהם לקוי. התורמה היא כפולה: הן בדרישה הבלתי-סבירה "להתרכז" בדבר אחד בכל פעם, בעוד שהמוח האנושי מסוגל בקלות לעסוק בבת אחת בכמה נושאים בתקופת זמן נתונה, תוך יצירת סדר עדיפות גמיש לפי הנסיבות, והן בנסיונות השגויים לטפל בבעיות ריכוז וקשב ע"י הפעלת לחץ נוסף באותו כיוון, במקום להטיל ספק בעצם השיטה החינוכית שעל הרקע שלה צצו בעיות קשב אלה. הוא טען - והוכיח - שאם מלמדים אדם כיצד להשתמש בעצמו בצורה נכונה ומודעת, נוצר בו תהליך אינרטי של שינוי שמקיף את כל תחומי החיים, וביניהם כמובן גם קשיי הלמידה והקשב. הריטלין, לפיכך, הוא בעצם ככל תרופה אחרת: מוגבל בהשפעתו, מקומי בטיפול שהוא מעניק, נושא תופעות לוואי מובנות מאליהן, כיוון שהוא מכוון לבעיה ספציפית ואינו מתייחס לאדם השלם, ומספק קביים לא יציבים להישען עליהם, בעוד שמה שנחוץ הוא בעצם ללמד את החולה לשלוט בקשב שלו דרך שימוש נכון ומדוע בעצמו, ללמוד כיצד להיות פתוח ליותר מערוץ קלט אחד בבת אחת עם יכולת מודעת להעביר את הדגש בין הערוצים השונים לפי הצורך. למידה כזו תתן כמה יתרונות: התלמיד ייעשה מודע לעצמו. הוא ייצור תהליך של שינוי מקיף ובר-קיימא. הוא לא יזדקק לקביים תרופתיים ואחרים, אלא יסתמך על הערכתו התחושתית הנעשית אמינה יותר יותר ועל שליטתו המודעת במה שהוא עושה עם עצמו כדי לשנות ולתקן את הטעון תיקון. ומדובר בלימוד רציני וממושך, ומתוך היחס של טכניקת אלכסנדר לשיטות הלימוד המודרניות ודאי תביני שזהו לימוד שונה לגמרי ממה שאנו מורגלים: הוא מתרחש בין מורה לתלמידו, בקצב אישי, בהתקדמות איטית ויציבה ובעבודה עם השכל הישר והמחשבה המודעת. אין דבר כזה במערכת החינוך המוכרת לנו. לפי דעתי, ככל התלמיד צעיר יותר, כך האפשרות לשינוי גדולה יותר. חפשי מורה באיזור מגורייך. מה יש לך להפסיד?

שלום... רציתי לשאול בנוגע ליבתי בת ה9. היום בבוקר נודע לי שהיא גנבה מהמכולת בשכונה ממתקים.המוכרת התקשרה אלי וסיפרה לי על כך ומאז אני אובדת עצות מה לעשות איתה-איזה עונש להביא לה. חשוב להוסיף שהיא ילדה עם הפרעות קשב וריכוז הלוקחת רטלין-והיא אינה ילדה שדיבורים עובדים עליה ולכן חשבתי ללכת יותר בכיוון של עונש-השאלה איזה. רק אציין שאנחנו בית חרדי. תודה רבה

הסנקציות(העונשים) שאת יכולה להפעיל עליה הם במספר דרכים אפשריות- קצרות וארוכות יותר: 1. להבהיר ולהדגים לה באמצעות סיפורים חיים ומשלים מאלפים את חומרת מעשיה (במיוחד שמדובר בבית חרדי- שהיא עברה על אחד מעשרת הדיברות וכדומה) את עונשו של זה שגונב. שהוא המפסיד היחיד מכל העניין והכל חוזר אליו כמו בומרנג ולדבר על זה מבוקר ועד לילה. תוכלי לתבל את דבריך בסיפורי צדיקים שיחלחלו בה. וזה יטפטף לה במוקדם או במאוחר, כי דברים שיוצאים מהלב דרכם להכנס אל הלב. 2. לומר לה שאינך סומכת עליה כמו בעבר ומכיוון שהיא עושה לעצמה בושות כשהיא גונבת מהמכולת וגם למשפחה המורחבת, עד שהיא לא תגש לבקש סליחה מהמוכרת ותתנצל מעומק הלב ותבטיח שלא תהפוך את עניין הגניבה להרגל חלילה. זאת אומרת שתבטיח שתחדל ממעשי הגניבה. העונש שיוטל עליה שאת לא מרשה לה לבצע קניות עבור הבית בזמן הקרוב (תקציבי זמן סביר שיעבוד עליה) ולא מסכימה שתהיה באזור המכולת (צו הרחקה ממקום הפשע) . ובאם תתפסי אותה משוטטת באזור (או תשמעי על כך) תטילי עליה עונש כבד יותר. כמו: לא לתת את הפקלע (שקית ממתקים) בשבת במשך זמן מסוים. לא לקנות לה דבר כלשהוא שהיא מאד אוהבת וחשוב לה וכדומה. שהיא תקלוט שמה שהיא עשתה זה מעשה חמור ביותר ולא איזו משובת ילדות שאפשר לעבור עליה לסדר היום. 3. הדרך הארוכה והטובה ביותר היא דרך הנועם (חנוך לנער על פי דרכו): להזדעזע בכנות מהמעשה שלה ולומר לה שממש לא מתאים לה להתנהג כך. ושלא רצית להאמין למוכרת שילדה כל כך טובה וצדיקהכמוה מסוגלת לבצע מעשים שכאלה. וכו וכו. ושכילדה טובה וצדיקה שמעדה פעם אחת ואת סומכת עליה שלא תמעד שוב שהיא תחליט איזה עונש מגיע לה על מעשה כזה חמור שעשתה (לאחר שמבהירים לה כמובן את חומרת מעשיה) ואם חס וחלילה זה יקרה שוב שהיא תחליט איזה עונש צריך לתת לה (כך את נותנת לה את זכות הבחירה והיא מרגישה שסומכים עליה ומבינים שהיא ילדה טובה וצדיקה שנפלה פעם אחת וזה קורה ומאמינים בה כי : "שבע יפול צדיק וקם") מקווה שעזרתי ושיהיה לך הרבה נחת מהילדה.

מסכימה מאוד עם תשובתה של קודמתי אין תחליף למילים...

נהניתי לקרוא את התשובה החינוכית ומלאת המחשבה של האלמוני/ת. אני מניחה שהתשובה ניתנה ע"י איש חינוך. אני מצטרפת לכל מילה.

שלום, האם ציפרלקס / קסאנקס XR יכולים לגרום לתסמינים כגון רעד בתוך הראש (כלומר לא טיקים נראים) אלא כאבי ראש ותחושת רעד פנימי, ותסמין נוסף של כאבים בגפיים (לא בשרירים) אלא בעצמות או בכלי הדם. אודה על תשובתכם המהירה.

לאוהד קצת קשה להבין, הציפרלקס עלול לגרום לתחושה של אי שקט או הרגשה כמו של שפעת, הקסנקס יכול לגרום לטשטוש. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! רציתי לדעת בבקשה מהן ההשפעות של תרופה בשם "קלונקס". האדם שנוטל את התרופה בן 71 שליבו מתפקד כ-30% ידוע לי שזו תרופה להרגעה אבל רציתי לדעת האם היא גורמת לכל מערכות הגוף לפעול לאט יותר כולל הליכה ופעולות יומיומיות פשוטות אחרות תודה מראש חיה

מדובר בתרופה מטשטשת ולכן האיטיות ואצל קשישים גם סיכון לנפילות. אצל קשישים בד"כ מעדיפים כדורי הרגעה יותר עדינים ולא קלונקס שהוא אגרסיבי יחסית לכדורי הרגעה אחרים.

התרופה אינטנסיבית ומאד לא מומלצת לגיל 71 שאז המערכות מתפקדות בקושי רב גם ככה. זה תרופת הרגעה שמחלישה את כל מערכות הגוף ושעלולה לגרום להם למעידות ואפילו להגביר בעיות טישטוש וזיכרון.

לחיה הסכנות שנכתבו הן נכונות אבל לא כולם נעשים מטושטשים מהתרופה ותרופות דומות מאותה המשפחה כמו וואבן או לוריוון מקובלות. תמיד צריך לראות את שני צידי המטבע ולחשוב מה עדיף. אדם מבוגר במצב של איש שקט, מתח וכך הלאה הלב צריך להתאמץ יותר, הדופק עולה וגם לחץ הדם. כך שאם יש צורך בתרופת הרגעה אשר תקל על הלב ותתן לאדם יותר בטחון בגלל הורדת החרדה היא נחוצה. כך שלמרות תופעות הלוואי האפשריות צריך לשקול את החסרונות מול התועלת לאדם מסויים. כל טוב דר' גיורא הידש

אני רוצה לציין שנוכחתי לדעת שויאגרה גורמת למצב רוח ולהורדת מתח וכן מבחינה פיזית הרגשה ביטחון עצמי אומנם אתה ניתקל בשאלה מוזרה החסרון תרופה יקרה מה לפי דעתך מתרופות הפסיכאטריות דומה למבנה ההתנהגות שלה בתודה אל חשיבתך התיעצותך אם חבריך למקצוע בעבר כתבתי לך שאני לוקח קלונקס והתרופות נוגדות הדיכאון לא גורמת לי טוב האם יש מחקר בנושא ויאגרה ומעניין שהיא מע3לה מצב רוח בתודה ובכבוד רב רמי מור

לרמי איני חושב שהויאגרה מעלה את מצב הרוח כיוון שפעילותה מאוד ממוקדת באיבר המין וזה יתרונה. כמובן שההנאה ממין והפורקן משפיעים לטובה על ההרגשה הכללית ומצב הרוח. אין תרופה אחרת שמשפרת את התפקוד המיני פרט ל cialis, אם הייתה אז בודאי שמזמן כבר הייתה להיט כל טוב דר' גיורא הידש

רציתי לקבל תשובה מקצועית לשאלה: כיצד ניתן להבחין בין וורקוהוליות ובין מאניה דיפרסיה. ובמילים אחרות, מהם הסימפטומים שלפיהם ניתן להסיק שאדם מסוים לא סובל ממאניה דיפרסיה, אלא הוא פשוט מכור לעבודה... תודה רבה מראש.

לשי כאשר אדם נמצא בפעילות יתר או במאניה הוא יהיה פעיל מאוד בכל תחומי החיים ולא רק בעבודה. בנוסף אדם אשר מכור לעבודה הוא יתפקד כרגיל במקום העבודה. אדם במאניה יהיה פעיל מאוד, יעשה מספר דברים בו זמנית ועלול לקבל החלטות לא שקולות על בסיס של ראיה אופטימית מדי של דברים. כל טוב דר' גיורא הידש

אתם בטח חושבים שזה מצחיק, וההודעה לא רצינית. האמת, כמו שמגיבים פה לאנשים לא בטוח בכלל שנכון לשחרר את ההודעה שלי. עולם המציאות אכזב ובגדול. חרדות גדולות. אז ברחתי התחבאתי וניסיתי להתחיל גם מכאן. במקרה הגעתי. חשבתי שאולי אוכל למצוא בפורומים האלה נפשות טובות, מבינות ותומכות. כן, אפשר לראות כמה, אבל בתוך אוקיינוס הרוע הזה, קשה ולא נשאר מהן כלום. ניסיתי לכתוב מהלב הכואב וישר הן באות הנשים האלה וכל המצטרפים האחרים האלה עם השבעים מליון טון של רעל ומרססות ומציפות ושוטפות ושוטפות ומציפות ועוד ועוד ועוד ועוד, ולא מספיק ועוד ועוד ועוד! זה ממש לא עוזר למי שחולה ומחפש איכשהו להתחיל. כבר אי אפשר לעמוד בעוצמות האלה של הכאב וההתייסרות הזו וכאן זה רק מוסיף. בחיי הייתי רוצה להיות הדבר הזה שימות בגלל מה שקורה פה. אולי אז כבר יהיה שקט, ואם לא, אז מה אכפת לי את זה כבר לא אפסיד! אז זהו. שתדעו לכם, וממש, אבל ממש לא אכפת לי להעניש את עצמי בגלל משהו שבעצם אין לי בו אשמה. I HATE YOU ALL HATE YOU! ואת כל העולם הזה! ד"ר הידש, אתה מאיים שתמחק הודעות, אבל חלק מתפספס וחוץ מזה הן מספיקות להישאר כאן המון זמן עוד לפני ואת הנזק הבלתי הפיך הן כבר עושות. חחחחחחחח למי אכפת בכלל. למי אכפת:-((((((((((((( פשוט רוצה שיעזרו לי. רק שיעזרו להתמודד עם הכעס הזה והכאב

ראשית פורום נפשי בהחלט יכול לגרום נזק נוסף . חשיפה לתכנים כאלו ואחרים לדעתי לא מתאימה לכולם .יש רגישים יותר ויש אפילו עוד יותר... מעבר לזה ,אתה צודק במידה מסויימת ,ברגע שחשפת מעט או הרבה ממה שישב לך על הנשמה בפורום ,והפידבק שקבלת היה במקרה הטוב סתם מטופש...זה בהחלט פוגע . ידוע לי על אנשים וגולשים שלא ישנו לילות וימים (כולל מנהלי פורומים ) בגלל פגיעה בהם . לא ירדתי עדיין לעומק ממש ,לקרעית העניין... ולא ברור לי עדיין הנושא עד הסוף .אבל אין ספק שהשתתפות בפורום נפשי היא בעייתית ,אם כי מי שחכם יודע לקבל את מה שהמדיה הזאת נותנת ולהשתמש בזה במושכל... הבעיה מתחילה מזה שלא כל המשתתפים מספיק חכמים ואו מודעים לכך..וכנל מנהלי הפורומים בנושא בריאות הנפש ,וכאן מתחיל להיווצר מין גלגל כזה שמתגלגל ולא תמיד יודעים מי ומתי לעצור את זה והאם הוא ירסק אותך,או רק יעבור לידך ויעשה רעש ולא יזיז לך במאומה ...בכז זה בסך הכל אינטרנט ואתה לא ממש מכיר את רוב האנשים... לדעתי כל אחד צריך לעשות את השיקול שלו , ולדעת אם זה רק מרגיז אותו או שיש לו מזה איזה תועלת .וגם ההתמכרות לנט חייבת לבוא כמרכיב .מי שיתעלם ממנה יטעה . הקונספציה שעדיף שפגוע נפש ישב מול מחשב " לא יעשה בעיות" או "יוכל לתקשר "... מוטעית לדעתי בדר"כ .צריך לדרבן אנשים למגע אנושי..לא לקרוא צגים בחשיכה...לדעת לצאת ולחיות ולא להצמד למחשב שעות על גבי שעות . ולהפגע זה ממש מיותר .חבל . ואגב ,גם הליצנים שפוגעים בפורום נפגעים מזה בסופו של דבר... כך שכל העניין מסובך וכנראה שהמקום הנכון והאמיתי לטפל בבעיות הנפש המורכבות איננו הנט אלא בשיחה אנושית עם בן אנוש ........ זאת דעתי .

היי, האמת היא שהחלטתי לפני כמה ימים שלא להשתתף באופן פעיל פורום ובטח לא בדיון מסוג זה....אבל מאוד נגעת ללבי. אני מאוד מבינה אותך. מבינה את הכאב שלך, חושבת אפילו שאני יודעת על מה את מדברת, ולכן רציתי לומר לך כמה מילים וגם סיפור קצת אישי- לפני לא הרבה זמן, נתתי למשהו שנכתב בפורום כלשהו להכנס עמוק מדי לתוכי. אהבתי את מה שהאקר כתב- אכן היו הרבה ימים ולילות שהוקדשו למחשבות על מה שנאמר שם. לא הייתה שם פגיעה אישית בי, לא הייתי חלק מהדיון בכלל, אבל הוא האיר צדדים שהם מאוד מאוד רגישים אצלי. לא רציתי לפגוע בעצמי באופן שאליו את מתכוונת, אבל חשבתי על פגיעה מסוג אחר- סיום הטיפול. רק אחרי הרבה מאוד ימים, הצלחתי להשתחרר מהמועקה שליוותה אותי בעקבות אותו דיון קשה שהיה בפורום, שכמובן כל מטרתו הייתה לפגוע. אבל מרגע שמישהו משחרר מילים לחלל הוא לעולם לא יכול לדעת אצל מי החץ יפגע בדיוק במרכז. למילים יש כוח עצום, במיוחד בחלל הוירטואלי שבו הן הכלי היחיד. אבל את צריכה לדעת ולהבין שמי שכותב אינו מכיר את X האמיתית. אינו מבין את כל המורכבות שלך, את הרגשות, הפחדים, המירקם העדין שהכל נשזר בו. הוא מכיר את X הוירטואלית, זו שמתאפיינת באמצעות המשפטים הבודדים שכתבה. אני לא רוצה להאמין שכל הארס שמשתחרר כאן לאחרונה מקורו ברוע. ולמרות שרוב חיי הייתי מוקפת באנשים רעים, לצערי גם אני עדיין לא יודעת להתחמק מהם, ולא תמיד מצליחה לזהות אותם, ולכן כן, הרבה מאוד פעמים נפגעת. לפעמים אפילו בלי סיבה טובה, רק בגלל שאני רואה אנשים פוגעים, ומבינה שמן הצד השני ישנם אנשים שנפגעים. אבל אני חושבת שהעצה שנתתי לעצמי יכולה להועיל גם לך, קודם כל תשמרי על עצמך. תחשפי רק מה שאת יכולה, רק במינון שמתאים לך, ורק בקצב שלך. זה כל כך מפתה לספר כאן, לרצות איזשהו פידבק מיידי, דעת שמישהו באיזשהו מקום אחר יושב וקורא אותך, ומתייחס אלייך, אבל הפגיעה העצומה לא שווה את זה. ישנם אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם הבעת רגשות וחשיפה. הדרך שלהם היא לתקוף בחזרה, להתייחס בציניות, לכסות על הרגשות בשיכבה עבה של עוקצנות. חבל- אבל בלתי נמנע. לכן תחזירי את השליטה אלייך. תבחרי מתוך כל התגובות את זו שעושה לך טוב- ואל תבזבזי אנרגיות על כל האחרות. ואני מצטערת שלא שירשרתי בהמשך להאקר...עכשיו שמתי לב שטעיתי..... מחזקת אותך, ליהיא

נניח - פסיכולוגיה קלינית, תמיכה הדדית וכו'. לא צריך להישאר במקום שמזיק. ובטח שלא להתאבד בגלל כמה אנשים מתוסכלים, שמפנים את כל המרירות שלהם כלפי גולשים אחרים בפורום.

לכולכם, קראתי את דבריכם והמון תודה על תגובותיכם היפות הנוגעות והחכמות:-) עכשיו קצת התעשתי פחות או יותר, טיפול עצמי כזה, (בשביל מה אני עושה פסיכותרפיה אם לא בשביל זה:-)) לא קל, באמת מאד מאד לא קל... ממש התעייפתי מאד. ניסיתי לחשוב על הדברים קצת יותר בהיגיון, אז באמת נראה לי שפורומים שכאלה, מקומות שכאלה מושכים אליהם סוגים שונים של אנשים עם מבני נפש/ אישיות שונים מאד. כמו כל דבר בעצם. בין השאר נכנסים לכאן ונשארים דווקא כאן במצבים האלה גם אנשים כמוני. בתגובה ל - crazy, נכון אמרת, ההיגיון אומר שלא חייבים להישאר היכן שמסב לך סבל בכל פינה ובאופן קבוע, במיוחד כשמדובר במקום שיש לקחת את הפרופורציות שלו בחיי המציאות שלך. אבל הלוואי וזה היה כל כך פשוט:-) אכן התעקשתי להישאר כאן ומצד שני גם התלוננתי, עם זאת, מעת לעת, בהחלט גם ניסיתי לתרום לפורומים בדרכים בונות. לא נשכח גם שכל הפורומים האלה וגם אחרים מתאפיינים בתקופות התפרצות כאלה ואחרות. בסוף זה תמיד מגיע. השאלה היא למה אנחנו בכלל בוחרים להיכנס ולהיתלות בהם מידי. הדגש על "מידי". אני אישית עושה פסיכותרפיה ובהחלט ידוע לי מאד למה זה קורה איתי, המשיכה הזו למקומות האלה, ואיך לא, זה קשור למשהו רגשי שמשתחזר מהעבר שלי. אעפ"כ ולמרות שנפגעתי פה ובמקומות אחרים, אין כאן היגיון, שום נימוק משכנע דיו. בחירת הרגש הייתה להישאר. הכוחות הלא מודעים חזקים מאד עדיין. בפגיעה עצמית התכוונתי לכל סוגי הפגיעה. לא רק פגיעה פיזית או התאבדות הגוף. ליהיא (כל כך אכפתית ונגעת בי מאד), כמו שאמרת, ובטוח שאת יודעת זאת טוב לפחות כמוני, הפסקת טיפול אין כמוה כפגיעה עצמית אמיתית. אני רואה את זה כסוג של בחירה במוות. מוות נפשי. כמו שלבוא לטיפול זו בחירה בחיים, אח, כמה שקשה לומר את זה. אז גם לי זה קרה. הטיפול שהותיר אותי בלי הגנות ושלח אותי החוצה, וגרר את הבחירה האוטומטית של כוחות ההרס הגדולים ששאבו אותי למקומות הכי לא בטוחים, כך שהמקום הפתוח והכל-כך חרד יקלוט אותם בשיא העוצמה. כך זה קרה. נקלט משהו רע מבחוץ, מאד רע ובעוצמות שלא יתוארו, והוא נקלט כפי שנקלט רק בגלל מה שקרה לי בטיפול עצמו, אותו שלב טיפולי עדין (ו"ידעתי שזה יקרה"... פשוט הכל היה מוכן לזה) ואז, בדיעבד, באופן לא מפתיע בכלל, זה חזר כמו בומרנג לתוך הקשר הטיפולי, הרס אותו ופירק אותו לגורמים, וגם אותי:-( הכוונה שלי היא לכך, שכנראה מי ששורה עליו ההרס העצמי הזה, "בוחר" (בלי לדעת) לקרוא את מה שהוא קורא או לספוג דברים מאד מסוימים דווקא במקומות האלה ובעיתויים האלה, אלה הכי לא מוגנים ולא בטוחים, כדי לשאוב משם את הדברים הכי קשים ברגעים הכי הכי מסוכנים ואז "הנה הוכחתי לעצמי ונפלתי"... היינו שם. כבר קרה שנפגעתי באופן אישי ועמוק במקום וירטואלי כזה, השתתקתי באופן מוחלט והתייסרתי ייסורים קשים ביותר לתקופה ארוכה מאד מאד. הכל ממילים וירטואליות. הפגיעה הייתה פגיעה אמיתית, אך משהו פנימי בי הוביל אותה למקומות הרס הרבה יותר גדולים ממה שהיא הייתה באמת. המצב הנפשי שלי אפשר זאת. לדעתי, דווקא במילים שעוברות וירטואלית יש המון, הרבה הרבה יותר מידי מקום להשלכות ופרשנויות, לכאן או לכאן, ואין תיקונים... בין אם אנחנו באמת מעורבים בזה "מעשית" או רק כצופים או קוראים וכד'. האקר, אתה בהחלט צודק רובנו לא מודעים לרוב מה שאנו עושים כאן או גם במקומות אחרים. רק שכאן מדובר באנשים עם רגישיות גבוהות מאד. קורה שאנשים מאד לא מודעים למה שקורה, כך זה לפחות בשלבים הראשונים של מי שנמצא בטיפול, ומדובר באלה מביננו שעושים פסיכותרפיה דינמית. אבל הנה בכל זאת, תראו אותי - את הניתוח העצמי בעניין הזה כבר עשיתי מזמן עד לעומק רב ובכל זאת המשיכה הזו ל"פורומים" שעובדת מלמטה עדיין קיימת. כמו שאמרתי קודם. לא ממש פשוט. הצדק עמך: אכן, אין אין אין תחליף לקשר אנושי אמיתי. פשוט אין. את זמני הגלישה בנט כנראה צריך להמיר בהרבה הרבה יותר קשרים אנושיים, שפשוט לא יותירו זמן ומקום להתעסקות מוגזמת בפורומים האלה. לא זה ולא אחרים. אני כבר בטיפול ממושך, פנים מול פנים, קשר ריאלי עם אדם אמיתי:-) ולכן קצת יכולתי לעבוד על עצמי כאן ועכשיו באופן חלקי וזמני לפחות, ויש לי גם לאן להמשיך לפנות, אני מקווה, אבל מה קורה עם אנשים במצוקה שאינם בטיפול, או בתחילת טיפול או במצב של משבר במהלך טיפול או בעקבותיו או במצב חשוף? בדיוק הנקודה הכי חלשה כדי לקלוט את מה שהולך כאן בצורה הכי קשה, ובדיוק בזמנים האלה אנשים פונים לכאן לעזרה או בוחרים להציץ כאן, ואז באות כל התגובות האלה... מספיקה פעם אחת של חולשה גם אצל מי שלמרות רגישויותיו החזקות כבר יודע לעבד את הדברים, בכדי להוביל רחוק ולא להצליח לחזור. ברגעי האמת לפעמים עניינים יוצאים משליטה. ככה זה. תודה רבה לכולכם על השיתוף והתמיכה:-) וליהיא, במיוחד בשבילך בחזרה;-) אמרת כמה דברים מאד נכונים שבהחלט האירו את עיניי:-)

אני שמחה שכתבת....קצת דאגתי.... חיבוק, ליהיא

מחבקת ותומכת.

דע לך שבמקום שאמור הכי להגן עליך ולתמוך בך שם אתה הכי פגיע, חשוף ולא מוגן. זה תקף לחיים ותקף גם לכאן ולכל פורום שהוא לא דוקא מקוון.

שלום, תודה ל"הפעם ללא שם" ואכן הדברים מאוד מורכבים ולא פשוטים. עד כמה האינטרנט שונה מהחיים ועד כמה התרגלנו למדיה הזו? כמובן שישנם אנשים שאינם מתחשבים באחרים ופוגעים, אבל כך זה עם כל עם ישראל? עד כמה הצלחנו כאן בפורום ליצור ולקיים סביבה איכותית יותר מהמקומות האחרים? שאלות רבות ותשובות רבות, תודה לכל המשתתפים ונקווה שהגל העכור יחלוף, היו זמנים ארוכים וטובים ובפורום וגם נחזור ויהיו זמנים טובים. תודה לכולם הידש

שלום לד"ר הידש.לפני כחודש היו לי מס' התקפי חרדה.הרופא נתן לי רסיטל אך לא הגבתי טוב לכדור.כיום אני לוקחת בעת הצורך אלפרליד (חצי כדור 0.5 מ"ג).כיום אני לפעמים מרגישה סחרחורת וחוסר יציבות בגוף למשל כשאני עוברת במיסדרון ארוך בעבודה אני מרגישה קושי. שאלותיי:האם מה שאני מרגישה קשור לחרדה? האם להערכתך טיפול תרופתי יוכל לסייע לי האם אפשרי שאקבל טיפול תרופתי מתרופות מסוגהSSRI למרות שגופי דחה את הרסיטל? אודה מאוד על תשובתך

לשואלת התחושות שתיארת במיסדרון בהחלט עלולות להיות תגובות של חרדה. נראה לי שמדובר במצב גבולי. אם האלפרליד פותר את רוב הבעיה ואינך נוטלת טיפול קבוע אז בהחלט אפשר להסתפק בו. אבל אם את רוצה טיפול יותר מעמיק וחוששת מהחמרה של המצב אפשר לחשוב שוב על נוגדי הדיכאון. בהחלט יתכן שאם הגבת לא טוב לנוגד דיכאון אחד, נוגד הדיכאון השני ישפיע בצורה טובה, כלומר יבצע את כל ההשפעה הטובה ללא תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש, אחת מהתופעות של הפלוטין היא כאבי ראש כפי שקראתי בעלון המצורף, ואכן כאב לי הראש במשך ארבעת השבועות הראשונים והתעלמתי והתגברתי . הבעיה היא שאני כעת כבר שותה את הכדור מזה חמישה שבועות וכאבי הראש עדיין ממשיכים, וגם אני חש כי התרופה הזו לא ממש מקלה עלי. אני עצבני קצת, מעט תוקפני, לא ממש רגוע. מצבי הרוח משתנים בבוקר רע לי ובערב יותר טוב, וחוזר חלילה. איך יודעים אם התרופה הזו מתאימה לי? ומה עושים עם כאבי הראש האלה? תודה

לעידן אתה מתאר מספר לא קטן של תופעות לוואי ללא השפעה חיובית של הפלוטין. אחרי חמישה שבועות כאלו בהחלט יש מקום לשקול את החלפת התרופה לתרופה שתתאים לך יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר שלום ולמי שמבין לפני שבועיים שלחתי מכתב לוועדת ערעורים לגבי החרדות והדיכאון שעברו עלי בעשור שנים האחרונות ועדיין לא קיבלתי מהם תשובה. קיבלתי ארבעים אחוז נכות אך מבחינה תעסוקתית הם החליטו שאני כשרה לעבודה איזה מן מוסד זה לעזאזל צריך למות כדי לקבל קיצבה. מתי אני אמורה לקבל תשובה מהם לדעתך? תודה על היחס החם .

לגלית איני יודע את התשובה הבירוקרטית, אבל בקשר לשאלה העקרונית מה הקריטריונים והאם הם פגעו בך נראה לי שאת לא היחידה. נדמה לי שבשבת בתוכנית "עובדה" של אלנה דיין התייחסו ודיברו על מספר אנשים בדיוק עם בעיה דומה לשלך. אומנם בתחום הגופני אבל קיפוח מאוד רציני מצד הביטוח הלאומי. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש, ציינת כי המינון הטרפואטי של מובמיד מתחיל מ 150 מ"ג. אבל אם אני מבין נכון, המחקרים מדברים על החל מ- 300 מ"ג. הידוע לך על כך? האם אתה נוהג לתת על פי רוב 300 מ"ג ומעלה, או שבמקרים רבים מסתפק ב- 150 מ"ג? תודה ולילה טוב, אלעד

לאלעד בדרך כלל המינון שאנשים נוטלים הוא 300 מג'. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בת 25 וסבלתי בעבר מדכאון. כרגע אני לא סובלת. האם דכאון יכול לחזור ?

ליפית לצערי דיכאון עלול לחזור. הסיכון הגדול ביותר הוא בשנה הראשונה מאז הדיכאון ואחר כך במשך השנים הסיכון יורד ואת נמצאת על קרקע יותר בטוחה. יחד עם זאת, הדיכאון עלול לחזור, כלומר אינו חוזר אצל כל האנשים, בהחלט ישנם רבים שהדיכאון קורה אצלם רק פעם בחיים. לכן צריך להכיר את כל התמונה של כל אדם. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר הידש. סובל מדיכאון מגורי + חרדות מזה שנים רבות. עם עליות ומורדות. בעבר השתמשתי באנאפרניל שעזר לי מאד אך בגין ערמונית מוגדלת שפירה והפרעות במתן שתן אינה באה יותר בחשבון. היא ותרופות אחרות העובדות גם על הסירוטונין וגם על הנורדראנלין כגון: איקסל ואפקסור גרמו לי לעצירת שתן כמעט מוחלטת עד כדי הגעה למיון ושימת קטטר.רמרון לא גרמה לי לעצירת שתן אך לא היטיבה עם מצבי. למיטב ידיעתי קיימות מס' תרופות ממשפחת ה-SSRI שאין להן תופעות אנטיכולינרגיות, כלל או תופעות מיזעריות. סרוקסאט,רסיטל/ציפרמיל,ציפרלקס ולוסטראל באות בחשבון מבחינתי,לדעת הפסיכיאטר המטפל. הוא גם נתן לי חופש בחירה בין התרופות הללו. מעוניין בחוות דעתך המיקצועית לגבי כל סעיף וסעיף: 1. לאיזו מן התרופות המוזכרות לעיל המרכיב ההרגעתי והאנטי דיכאוני האפקטיבי ביותר? 2. לאיזו מן התרופות הללו השפעה קטנה ביותר על תפקודי כבד וכליות בשימוש לטווח ארוך? 3. לאיזו מן התרופות הללו מרכיב אנטיכולינרגי מיזערי ביותר אם בכלל? קריטי ביותר לאור מצבי). 4. איזו תרופה מהמוזכרות לעיל בעלת השפעה עצירותית מיזערית ביותר אם בכלל (עצירות)? 5. לאיזו מהן השפעה מזערית בתחום המיני. אם באמתחתך רעיונות נוספים אשמח לשמוע. נ.ב מקבל 2 תרופות לטיפול בערמונית : אומניק( חוסם אלפא) + אבודארט ( הורמון )האמור להקטין את נפח הערמונית. בתודה מראש רז יישר כח עבור עבודתך בפורום!

לרז התשובה לשאלתך הרבה יותר פשוטה ולכן אמנע מהשוואה מלאה בין כל התרופות. הציפרלקס היא המדוייקת ביותר מכל התרופות כלומר היא הנקיה ביותר מבחינת השפעתה על הסרוטונין. לכן גם היא עדיפה בכל התחומים שהזכרת, ובנוסף היא קצת עדיפה מבחינת השפעתה על דיכאון אבל קצת... כל התרופות הללו אינן פוגעות בכבד גם בשמוש לטווח ארוך, חשוב להדגיש זאת. למרות ההמלצה על ציפרלקס, שוב מדובר כאן על התאמה אישית לכן למרות התיאוריה התגובה האישית שלך היא שתקבע מה מתאים לך. לפני דור הפרוזק השתמשנו בעיקר במלודיל=לודיומיל והיא עדיין תרופה טובה. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש האם יתתכן מצב שבו פסיכותרפיה תעשה לאנשים מסויימים יותר רע מטוב? ואם כן כיצד המטפל יכול לדעת האם העניין נובע מהטיפול או ההפך שהמטופל כן זקוק לטיפול

לטיפול בפצע פתוח,לעיתים מציליחים הפצע מחלים ולעיתים הפצע מזדהם יותר ונהיה שמח.. לעיתים העור מחלים בלי צלקות ולעיתים יש נמק .....

האם שמת לב שהדימויים שלך לטיפול קיצוניים - או בלי צלקות או נמק ומה עם פצע שמגליד ונותרת צלקת קטנה על העור שאותה אפילו אפשר לאהוב כי היא מסמלת משהו על מי שאתה ומה שעברת וכמה כוחות הייה לך להחלים... בעיניי טיפול יכול להיות גם משהו כזה שמאפשר לנו לחיות עם מי שאנחנו ולהשלים עם מה שעברנו בחיים.

תמיד יתכן. הכל יתכן. הרבה פעמים במהלך טיפול פסיכולוגי יש ירידות. אבל מדובר בירידות לצורך עליות. תחשבי על זה ככה - בטיפול את מעלה דברים שהיו רדומים, נכון? החוויה מחדש מכאיבה ונראית בלתי נסבלת, אבל זה חלק מהדרך הנכונה. שמעתי שאומרים, שטיפול שאינו גורם לכאב ושלא נוגע בדברים הרעים לא שווה כלום. כי בשביל דברים טובים בלבד לא צריך טיפול. אבל תהיי עירנית בכל מקרה למה שקורה ותדברי על התחושות הרעות והטובות עם המטפל. ותזכרי - כדי לנקות את הפצע צריך לפתוח אותו. זה כואב אבל מביא הקלה גדולה.

שלום, בהחלט יתכן והדברים מורכבים לא מעט. כפי שכתב קודמי, עצם הטיפול והנגיעה בדברים הכואבים ובבעיות של המטופל (ובאופן טבעי עוסקים יותר בבעיות מאשר בצדדים הטובים והיפים), גורם לכאב ולעתים אף לדיכאון ומשברים. אבל אנסה להאיר נקודה אחרת. כל טיפול וכל התערבות בחיי אדם ובמיוחד ברפואה עלולים גם להרע. במקרה הטוב בגלל שהרופאים (וכאן אני כולל גם את הפסיכותרפיה) לא יודעים הכל ונפש האדם (גם הגוף) הרבה יותר מורכבים ממה שאנחנו יודעים ומבינים. במקרה הרע בגלל חוסר מקצועיות וטעויות. ישנם פסיכותרפיסטים טובים יותר ומנוסים יותר וישנם כאלו שפחות. לכן את המחיר של כל טעות המטופל משלם.... (כמו בכירורגיה ובכל הרפואה). השאלה כיצד מבדילים בין הדברים מורכבת מאוד ולא תמיד ניתן להפריד ולהבדיל. אני תמיד מאוד מאוד מתלבט, כגישה בטיפול אני נוטה לחשוב שאני טעיתי ותמיד חוזר ובודק את עצמי. אבל פעמים רבות מדובר על שילוב של כל הגורמים יחד. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד''ר הידש אני רופא משפחה בק''ח כללית ואצלנו במינונים של 75 מג יש רק גנריקות של אפקסור, קראתי את התגובה שלך לגבי שתי הגנריקות האלה ובכל זאת היתי רוצה לדעת מהנסיון שלך!! ורק שלך איזו מהן מועדפת מבחיתך?

ועוד שאלה ברשותך...: אמרת באחת התשובות שהפשעה נוראדרנרגית של אפקסור מתחילה רק ממינון של 150 מג ליום. האם זה אומר שבחולה שמעבירים אותו מפרוזאק לאפקסור עקב היותו ישנוני , יש להתחיל ישר מ150 מג ליום (75 מג פעמיים ביום) יום למחרת הפסקה פתאומית של הפרוזאק או שיש לעשות את המעבר בצורה אחרת? שוב תודה רבה !

לדן אין בעיה לעבור מפרוזק לאפקסור מיום ליום, וכאמור אני בדרך כלל מתחיל מ 150 מג' ביום למרות שבדרך כלל הפסייכאטרים מתחילים ממינונים נמוכים יותר ועולים בהדרגה. זה הניסיון שלי ויש גם בספרות רופאים העובדים כמוני. עם הוונלה יש יותר ניסיון כי היא יותר ותיקה, ישנן דעות לכן ולכן, לגבי הויפקס התרופה יותר חדשה ואין הרבה ניסיון אתה כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דר. ברצוני לשאול אותך- א- קיימת טענה של רופאים כי עם מתן תרופה אנטידכאונית לטיפול בבעיות חרדה יתכן מצב של התגברות החרדה בתחילתו של הטיפול . ובכן מה ההגיון שעומד במצב זה ?. ב- מדוע ישנה סברה והאם נכונה כי עם העליה במינון של רמרון מתפוגגת לה העייפות הכבדה. בתודה והמשך עשייה מבורכת ליאון.

לליאון לא כל דבר אנחנו יודעים.... פעמים רבות ברפואה קודם מכירים את התופעה ואחר כך מוצאים את ההסבר. בכל אופן בתרופות נוגדות הדיכאון אין מדובר בהתגברות החרדה אלא באי שקט וקושי להרדם אשר לעתים מתורגם גם לחרדה. למזלנו רוב התרופות מעוררות ואינן מרדימות ולכן לפעמים מעוררות מדי. אין זה כך עם הרמרון אשר מרגיעה יותר ולעתים יותר מדי, איני יודע אם יש הסבר מדוע עם העליה במינון יש פחות הרגעה.... אולי משהו אחר יודע? כל טוב דר' גיורא הידש

בחיפושי ב גוגל הגעתי לאתר זה במטרה למצוא חומר ומידע רפואי על תס' מינכהאוזן ואיני מוצא את הכתבה הנ''ל אם תוכלו להפנות אותה אלי! כמו כן אשמח לקבל מידע נוסף בעברית על הנושא משום שעלי להגיש עבודה על המחלה תודה מראש

לליאור תנסה ב"פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" בעריכת פרופ' מוניץ. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב , יש לי שני שאלות: 1. כיצד ריטלין משפיעה על אנשים פסיכוטיים? מגביר את הפסיכוזה או מוריד אותה? 2. כיצד התרופה משפיעה על אנשים כפייתים עם OCD? או כאלה שכתוצאה מחרדה קשה להם להתרכז...?

ריטלין הוא סם ממריץ אמנם קצת יותר חלש מאמפטמין. השימוש הרפואי בריטלין הוא להפרעות קשב והיפראקטיביות- ADHD או לנרקולפסיה. ריטלין יכול לעורר פסיכוזה, להחמיר חרדה, ולגרום לשינויים חדים במצב הרוח. ההשפעה החיובית של התרופה בבעיות קשב, ריכוז והיפראקטיביות היא כאשר בעיה זאת נובעת ממקור אורגני ולא ממקור נפשי. אם קשיי ריכוז ממקור נפשי אז הטיפול איננו ע"י ריטלין שכן לריטלין יש פוטנציאל להחמיר בעיות נפשיות.

לרועי כאמור ריטלין הוא להפרעת קשב, הגיוני שהוא עלול להחמיר את המצב של המצבים הנפשיים שתיארת, אולם איני מכיר עבודות בנושא. כל טוב דר' גיורא הידש

התחלתי לקחת רסיטל - חצי כדור במשך יומים זה גורם לי לחוסר מנוחה ולחוסר שינה בלילות. האם עלי להמשיך לקחת את הכדור הזה? איני יכולה להיות לרגע רגועה זוהי התחלת הטיפול. קודם היו שישה ימים של רבע כדור. אני מקבלת את הכדור בשילוב קלונקס. כן בבוקר קיבלתי אלקטרוסין 100 מ"ק אני רוצה לקחת קלונקס כדי להירגע מה לעשות? בתקווה לתשובה מהירה ציפי

לציפי התופעות שאת מתארת הן של עוררות יתר וקורות בהתחלת הטיפול. בדרך כלל הן חולפות ולכן מומלץ לנסות ולהמשיך עם הרסיטל עד שהגוף יתרגל ואי השקט יחלוף. בינתיים אפשר להעזר בקלונקס לקראת שינה ולעתים גם ביום. כל טוב דר' גיורא הידש

ביתי סבלה ממחשבות שוא וטופלה בזיפרקסה -10מג לאחרונה השתפר מצבה, מחשבות השוא נעלמו אבל תופעות הלוואי הטרידו אותה מאד, לכן החליטה על דעת עצמה לרדת בהדרגה במינון עד להפסקה מוחלטת. כבר שבועיים שהיא לא נוטלת את התרופה מחשבות השוא לא חזרו והיא מרגישה טוב. האם הפסקת התרופה יכולה להחמיר את המצב בעתיד?

כל הפסקת טיפול צריכה להיות באישור הפסיכיאטר המטפל ובליווי מקצועי. התופעות הפסיכוטיות בהחלט יכולות לחזור, ולכן כדאי לחזור אל הפסיכיאטר המטפל ולשקול אפשרות למתן תרופה אחרת, שתופעות הלוואי שלה פחות יפריעו.

קיים סיכון של 80% שהמחלה תחזור בחודשים הקרובים ולכן מומלץ מאד להביא אותה לבדיקה אצל פסיכיאטר בהקדם האפשרי כדי לשקול טיפול חלופי. אחרת מצבה יכול להידרדר במהירות. חשוב להשגיח עליה בתקופה הקרובה ולנסות לשכנע אותה להגיע לבדיקה בהקדם.

לתמר הבעיה עם הפרעות נפשיות שהן עלולות לחזור, כלומר השפור מצויין אבל חייב להיות שלב שני של מניעה, כלומר מניעה של חזרת הפסיכוזה. בדרך כלל הפסיכוזה חוזרת אחרי כארבעה חודשים או יותר, לא מיד אחרי הפסקת הטיפול, והסכנה של חזרה גבוהה. לכן מומלץ לשוחח עם הרופא שמכיר אותה ולנסות להתאים לה טיפול אחר מהקבוצה של הזיפרקסה. כל טוב דר' גיורא הידש

האם פסיכולוג ינסה לטפל בבעיה נפשית רק על ידי שיחות ולא ימליץ לי על טיפול תרופתי? אולי תרופה תפתור את בעייתי טוב יותר? הרי אם אני זקוקה לתרופות ראוי יותר שאבקר בקביעות אצל פסיכיאטר ולא פסיכולוג מצד שני אם אבקר אצל פסיכיאטר, הוא מיד ימליץ לי על תרופות ותמיד אחשוש שאולי מספיק לי טיפול פסיכולוגי, איך אדע מה לעשות

שלום דנה ובוקר טוב, מי אמר שצריך לבחור רק בזה או רק בזה? אם תפני לפסיכולוג שיראה כי את זקוקה לטיפול תרופתי, הוא יפנה אותך פסיכיאטר, ולהיפך, אם תפני לטיפול תרופתי, ייתכן כי הרופא יפנה אותך גם לטיפול בשיחות. ישנם גם רופאים פסיכיאטרים שהם פסיכותרפיסטים או פסיכואנליסטיקאים שיכולים לעשות את שניהם. הטיפול המומלץ הוא בדרך כלל גם תרופתי וגם שיחות. בכל מקרה, כדי לדעת מה מתאים לך את צריכה להתחיל בפנייה לאיש מקצוע זה או זה ויחד תוכלו להחליט. בהצלחה

אכן מדובר בשתי גישות תיאורטיות וטיפוליות שונות. במקרים קשים ברור שפסיכולוג אחראי יפנה אותך לפסיכיאטר להערכה וטיפול תרופתי. לידיעה כללית טיפול תרופתי לא דורש כמות גדולה של פגישות והוא הרבה יותר זול מטיפול פסיכותרפי. הוא גם הרבה יותר קל לביצוע מלבד תופעות לוואי שהן קלות ברוב המקרים. כיום הגישה המקובלת בפסיכיאטריה היא שיש לרוב הבעיות הנפשיות מקור ביולוגי ופתרון ביולוגי שהוא בוודאי יותר מהיר ויותר זול מהפיתרון של אנליזה לאורך שנים שהיה אולי מקובל בעבר. במיוחד בארה"ב מעדיפים לפתור בעיות באמצעות הביולוגיה מאשר הפסיכולוגיה ונראה שזאת המגמה גם בארץ. מצד שני אם יש לך צורך לדבר על רגשותיך ולהבין את הבעיות שלך לעומקם ייתכן שתפיקי תועלת רבה יותר דווקא מטיפול פסיכולוגי. הדבר תלוי בסוג הבעיה ובחומרתה ודרגת התיפקוד שלך. ניתן כמובן לשלב תרופות עם שיחות וזה מאד מומלץ בחלק מהמקרים אך גם כאן הדיעות חלוקות שכן ברגע שמרגישים יותר טוב ע"י תרופות אין למטופל מוטיבציה להגיע לשיחות. הייתי ממליץ לך להגיע לפגישת ייעוץ חד פעמית או דו-פעמית עם מומחים משני הדיספלינות (פסיכולוגיה ופסיכיאטריה) ואחרי שתשמעי את דעתם המקצועית תוכלי להחליט בעצמך מה סוג הטיפול שהכי מתאים לך.

תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם הידש

האם לשכב עם אחות של אשתי מהווה איסור חמור של גילוי עריות- יהרג ואל יעבור? מלבד ההבט המוסרי שעברתי ורמסתי- בשוגג, אני רוצה לדעת האם מבחינה יהודית עברתי על איסור גילוי עריות?! (כי הבנתי שיש 13 גילויי עריות מורחבים יותר, מעבר לאח ואחות שהנו גילוי עריות וודאי ואחד מהם הוא גבר ששוכב עם 2 אחיות) אני משתגע וזקוק לתשובה דחופה שתרגיע אותי ותשחרר אותי מכבלי יסורי.

אין ספק שקשה לך לבגוד באשתך עם אחותך אך אין מדובר בגילוי עריות

ויקרא , פרק יח' פסוק 18 דנה

תודה לך. האם איסור גילוי עריות הוא וודאי? או שמא ניתן להקל כיוון שאין זה קירבה בדרגה ראשונה?!

באופן "קר" הנה הלכות איסורי ביאה: http://mechon-mamre.org/i/51.htm זה הכי מפורט שיכולתי למצוא. לגבי מה שקורה עם זה בפועל למקרה גופו ובימינו אנו ואיך מתמודדים עם זה בהשראת הדת - קטונתי.

מדובר ב"משנה תורה" להרמב"ם והנה קישור טוב יותר: http://mechon-mamre.org/i/5101.htm

שלום המצפון מייסר אותך. כדאי שתלך לשיחה מקצועית. איך הקשר שלך עם אישתך? מה גרם לך לעשות את מה שעשית? האם אתה חושב לספר לאישתך?

אשתי אינה מעורה בסוד השפל שלי. זהו סוד אפל שישאר בתחומי. כי שלמות המשפחה בראש סדר העדיפויות שלי.