פורום פסיכיאטריה

שלום ד"ר הידש ראשית, אני חייבת לציין, כי אני מקווה שבקשתי אינה מוגזמת, וכי אני מעיזה לפנות אליך, לאחר התלבטויות רבות מאוד, מכיון שהתרשמתי מאוד מתשובותיך בפורום. עד כמה שזכור לי, (ואנא תקן אותי אם אני טועה), אתה מנהל פורום באתר "מסע אל העצמי". בהמשך לפניתי לאחד הפורומים באתר זה, ביקשה הפסיכולוגית עירית פז כי אפנה אליה לכתובת המייל על מנת שתסייע לי. מזה זמן רב שהאתר אינו תקין , ואין לי אפשרות להשיג את כתובת המייל שלה . אודה לך מאוד אם תוכל לסייע לי, באיתור כתובתה. (ניסיתי דרך האתר של משרד הבריאות אך ללא הצלחה) תודה מראש, ושוב התנצלותי אם הגזמתי.

לטל אני חושב שיכולתך בחיפוש אינה פחותה משלי.... בכל אופן תנסי להכניס את שמה של עירית פז באחד ממנועי החיפוש אולי תעלי משהו בחכתך, או 144. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום רב הבת שלי טופלה בגאודון ולאחר 3 שבועות כשהתברר שלא סייע הועברה לטיפול ב -Seroquel , האם התרופה דומה לרספרידל ?האם גם לה יש תופעות לוואי דומות? שיעור, פרולקטין גבוה? מה דעתך על התרופה ביחס לחדשות אחרות? כמעט שנה לקחה ביתי רספרידל ובשל פרולקטין גבוה הפסיקה. תודה מטילדה

מבחינת תופעות לוואי הסרוקאוול דומה יותר לגאודון. היא לא מעלה את רמת הפרולקטין בדם. אישית - לא עזרה לי בכלל, רק גרמה לי "לבלות" את רוב הזמן בשינה.

סרוקוול לא גורמת לעליה בפרולקטין. כמו כן היא איננה גורמת לתופעות לוואי נוירולוגיות שקשורת למע' התנועה והשרירים. נחשבת ליעילה לטיפול בתסמינים פסיכוטיים וסכיזופרניים כמו מחשבות שווא (דלוזיות), הזיות (הלוצינציות), תוקפנות וגם ייצוב מצבי רוח כאשר ישנה הפרעה במצב הרוח. יש לבדוק לחץ דם בתחילת הטיפול. אין צורך ב-א.ק.ג.

למטילדה הסרוקוול טובה כמו התרופות נוגדות הפסיכוזה הא-טיפיות האחרות. מנגנון הפעולה של כל תרופה קצת שונה אבל בסך הכל יעילותן דומה אבל תופועות הלוואי שונות. ביתר הדברים אני מצטרף לקודמי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, 1. האם קסאנקס היא התרופה היחידה המיועדת לטיפול באגורופוביה ומה עושים אם קסאנקס XR במינון של 1 מ"ג גורם לתופעות. (האם הפחתה למינון של 0.5 מ"ג יכולה להועיל)? 2. האם יש מניעה לשלב טיפול בציפרלקס 20 מ"ג ובקסאנקס XR מיליגרם אחד עם זריקות של ויטמין B12? תודה,

היעילות של קלונקס וקסנקס לאגורפוביה זהה ולכן ניתן לעבור מאחד לשני. טוב שאתה לוקח גם ציפרלקס שכן כדורי ההרגעה לא יעילים לטווח ארוך. חשוב להוסיף גם טיפול קוגנטיבי-התנהגותי. בלי טיפול התנהגותי יהיה לך מאד קשה להתגבר על הבעיה. תרופות לא מספיקות. אין בעיה לקבל B12 יחד עם הכדורים שאתה לוקח. אגב לפי מחקר שפורסם לא מזמן מציצה של טבליות B12 מתחת ללשון יעיל באותה מידה כמו הזריקה.

תודה לדור ואני מצטרף לדבריו הידש

אשתי נמצאת כבר שנה בדכאון, כצפוי הדבר מפריע לה מאד, ומקשה עליה להמשיך בעבודתה. היא כבר לקחה כדורים X ואח"כ עברה ל Y (בעצת הרופא כמובן) יש לה משפחה אוהבת ותומכת שלא מוכנה לוותר לה על מקומה המרכזי בבית. איך יוצאים מזה ? האם כך היא תחיה לנצח ? לא נעים. מה עוד אפשר לעשות חוץ מהתרופה ?

למרות שחתמתי "אני" בהודעה ממעל. לא נורא. לא לחפש פיצולים וכד'

שלום, בעיקרון דיכאון היא מחלה ככול המחלות והמזל הוא שמבריאים מדיכאון ו"יוצאים מזה" באופן מלא. אין ברירה אלא לחכות ולקוות שהתרופה תעזור לה ותעשה את עבודתה. דרך אגב, דיכאון חולף גם בלי תרופות למזלנו, אלא שזה לוקח יותר זמן.... אפשר כמובן להוסיף שיחות לתרופות, מומלץ על שיחות בשיטה קוגניטיבית התנהגותית. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. ניתן לי היום טיפול תרופתי ברסיטל, במקום פלוטין. אילו תופעות לוואי נלוות לכך? האם ניתן לעשן ולשתות עם התרופות? תוך כמה זמן התרופות משפיעות? תודה לכם.

לדנה באופן עקרוני רסיטל ופלוטין שייכות לאותה המשפחה ולכן ההשפעה הטובה דומה וגם תופעות הלוואי דומות. אבל כל אחד עם מה שמתאים לו, כך שיתכן לאדם מסויים תרופה אחת תעזור ולא יהיו תופעות לוואי, ותרופה אחרת להיפך. אסור לשתות אלכוהול או לעשן גראס עם התרופות, אם התכוונת לסיגריות אז כמו כל אדם אחר, מותר אבל לא רצוי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני נוטלת מזה כשמונה חודשים אפקסור (היום ויפאקס) ולמיקטל עקב הפרעה דו- קוטבית. ויפאקס-300מ"ג ולמיקטל-100מ"ג. כמו כן אני נוטלת כדורי ברזל- SLOW FE שאלתי: בחודשיים האחרונים יש לי תופעה של הזעת יתר קיצונית בלילה, עד כדי החלפת פיג'מה מספר פעמים בלילה, החלפת שמיכה,וכו'- הזעה ממש קיצונית. זה לא עובר וזה לא קורה כל יום, אבל זה קורה בתדירות גבוהה מאוד ורק בלילה. האם יכול ליהיות שפתאום פיתחתי רגישות או תופעת לוואי לאחת התרופות או לשילוב שלהן? האם זוהי תופעה מוכרת? הפסיכיאטרית שלי טוענת שלא שמעה על תופעה כזו מהתרופות הנ"ל. אשמח לשמוע את דעתך בנושא. תודה מראש.

ללי הזעה מרובה ובעיקר בלילה היא תופעה מוכרת של האפקסור. בכלל עדיף למצוא תרופה אחת במקום שילוב (כמובן אם אפשר), האם ניתן לעלות במינון הלמיקטל ולהוריד באפקסור? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, מאז שאני זוכרת את עצמי בתור ילדה ובתור נערה, אני מפחדת להישאר לבד בבית בלילות, מפחדת ללכת ברחוב בחשיכה. אני מרגישה שכיום בתור בוגרת הדבר החמיר. כשחברי יוצא לבלות ואני נישארת לבד בביצ איני מצליחה להירדם, כשאני חוזרת הביתה יש לי פחד שמישהו "מחכה" לי בבית ואני תמיד אתקשר לחברה שתדבר איתי בזמן שאני "בודקת" את הדירה, כנ"ל כשאני הולכת ברחוב בלילות. אני תמיד (שוב רק כשחשוך) אסתכל אחורה לראות שאף אחד לא עוקב אחרי... הפחדים הללו מחמירים כאשר אני קוראת בעיתון על אנסים ועדויות של נאנסות. מה ניתן לעשות?

לשירה השאלה כמובן עד כמה הפחדים מפריעים לך וכמה חרדות יש בתפקוד היומיומי שלך. באופן עקרוני אפשר לטפל בשיחות ולהוריד את החרדות או לחשוב על טיפול תרופתי במידה והחרדות קשות וגם בתחומים אחרים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני פונה בשביל אמא שלי שאושפזה לפני הרבה שנים בשל דכאון עמוק ועכשיו שוב נמצאת במצב של אפטיות ודכאון ואושפזה היום בגהה. האם יש מסגרת טיפולית אלטרנטיבית ויותר נעימה מאשר בי"ח פסיכיאטרי קונבנציונלי?

שלום, לצערי אין מסגרות אחרות או בתי חולים פרטיים. בדרך כלל המחלקות הפסייכאטריות בבתי החולים הכלליים נוחות יותר מאשר בבית חולים פסיכיאטרי. רק מסגרת של אשפוז יום נוחה יותר מאשפוז מלא. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מטופל בפקסט כבר שבועיים. כדור אחד ליום ובינתיים אני מרגיש רק את תופעות הלוואי- שהן בעיקר הפסקת החשק המיני. אני מאוד פסימי. הטורדנות נמשכת ויש לי מחשבות כפייתיות ואני מדכא רפלקסים טבעיים בניגוד לרצוני. יהיה טוב?

שלום, אתה רק בהתחלת הדרך.... לצערי OCD היא הפרעה עקשנית והטיפול הוא ממושך יותר ולעתים יש צורך במינונים גבוהים יותר של התרופות. כך שצריך לחכות בסבלנות ולקוות שיהיה טוב. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש ולכל מי שיודע הייתי רוצה לדעת מהו מנגנון הפעולה המדוייק של רספרידל (בהסבר ניתן ורצוי להשתמש במונחים נוירוביולוגים, יש לי רקע בתחום) בתודה אני.

למשתפרת באופן כללי עליה בדופמין בסינפסה גורם לפסיכוזה והורדתו פועל כאנטי פסיכוטי אבל עלול לגרום לפרקינסוניזם. התברר שישנם ארבעה סוגים של רצפטורים לדופמין, כאשר D1 הוא הקשור לנוגדי הפסיכוזה הטיפיים (הרגילים) ולמחלת הפרקינסון. הרספרידל פועל על ה D2 בעיקר וכך יש לו את ההשפעה נוגדת הפסיכוזה כאשר הוא אנטגוניסט לדופמין ואינו גורם לתופעות הלוואי של ההלידול כמו פרקינסוניזם. יש הקוראים לרספרידל בשם חיבה כהלידול משופר... כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר גיורא הידש תודה רבה על התשובה המפורטת! רציתי לדעת גם האם רספרידל קשור לפעילות של עוד נוירוטרנסמיטורים פרט לדופמין, ואם כן לאיזה וכיצד? וגם - האם הפעילות של רספרידל קשורה גם לתחושת דיכאון? ואם כן כיצד? (אני יודעת שדיכאון קשור לכמות נמוכה של סירוטונין בסינפסה) בתודה אני.

יש לי חבר שמסניף סרוקסט. הוא עשה את זה רק פעם אחת ובערך חצי כדור. רציתי לדעת אם יש לזה תופעות לוואי קשות או בעיות לטווח ארוך? קראתי באיזה ספר שהכדורים האלה מכילים את אותם החומרים שקוקאין מכיל, רק במינון הרבה יותר עדין.. זה נכון?

למילי בודאי שסרוקסט אינו דומה לקוקאין. לא שמעתי על "הסנפת" סרוקסט, אולי משהו אחר שמע? כל טוב דר' גיורא הידש

אם כבר אז מדובר בריטלין ולא בסרוקסט. הסנפה של חומר פסיכואקטיבי גורמת להרגשה חזקה ומהירה שכן החומר הולך ישר למע' העצבים ולא למע' העיכול. סרוקסט משפיע רק אחרי חודש ולכן אין בהסנפה שלו כל תועלת. לכן סרוקסט איננו נמצא ברשימת ה-substances control . ריטלין כן נמצא ברשימה הנ"ל והסנפה שלו נותנת תחושה פסיכואקטיבית שדומה לסמים ממריצים.

לא שיהיה להם קל לקבל ריטלין, אבל בכל זאת....

אין הסנפה של סרוקסט! יתכן והוא הסניף חומר פעיל אחר מבלי שידע אותך שהם סמים ממריצים לכל דבר. אך סרוקסט לא ניתן להסניף ואין לו כל אפקטיביות בהסנפה חד פעמית ומיידית. כי ההשפעה שלו היא לטווח ארוך ומתחילה להשפיע לאחר 3-4 שבועות והסרוקסט מופיה בכדורים בלבד!

שלום ד"ר, לאחר דיכאון של חודשיים כמעט שכלל תקופה קשה מאוד של חרדות ושעות וימים במיטה, מחשבות רעות, ציורים מסויטים וכו' - עכשיו אני קצת מאנית.... כולי שמחה ומאושרת כל היום (יותר מאנשים ריגילים..) הרופא הורה לי לקחת 2 מ"ג ריספרדל ואני לוקחת רק 1 מ"ג כי נראה לי שזה קצת הורג לי את השמחה והיצירתיות.... מי צודק ומה עלייי לעשות? למה יש לי את התחושה שאני עצובה מידי זה רע ושאני שמחה ככה זה רע גם? למה נראה לי שכל המטפלים שלי הם המשוגעים...? תודה רבה תותי

אני רוצה לציין כי זו הפעם הראשונה שאני חווה מאניה בכאלו עוצמות, ופעם פשוט חשבתי שאני שמחה יותר ודכאונית יותר מאנשים אחרים.. בכל אופן - אני יכולה להתחרט על דברים גדולים למשל קניות מיותרות, בזבוז כבד, דברים הקשורים לעבודה וכו' - אך אם אני מונעת כל זאת (=נותנת את כרטיסי האשראי לשמירה, לוקחת חופש מהעבודה וכו') - אז מה רע בהרגשה הזאת? זה כל כך הרבה יותר טוב מסתם שמחה רגילה ואתה צודק, במיוחד אחרי תקופת דיכאון! אני רוצה להבין - אם באמת אין מצב שאני אתחרט על מעשיי (שאותם אני מונעת) - האם עדיין צריך לטפל ב"שמחת יתר"? הרי זה אבסורד... בימי הדיכאון, מטפלי היקר היה מתאמץ בכדי להוציא מפניי חיוך או שניים ועכשיו שהם באים בשפע הוא שוב עם מבט מודאג.... מה אתה אומר? בקשר לתרופות (ריספרדל וקלונקס)- אני מרגישה כאילו מענישים אותי על הטוב..כאילו לא נותנים לי, לוקחים לי, מונעים ממני ולא נותנים לי להנות בהטוב הזמני הזה. (אני מורדת והפסקתי לקחת קלונקס והורדתי 2מ"ג ריספרדל ל1מ"ג בעצמי..) האם אתה חושב שהתנודות האלו הן אלו שלא בריאות? כי הן מונעות תחושות כמו יציבות שאנשים בגילנו אמורים להרגיש? אני לא מבינה כלום. אולי תאיר את עיני? או לפחות את החושך?

לתותי ישנה אמרה שבדיכאון האדם סובל ולסביבה יש שקט, ובמאניה האדם מאושר אבל הסביבה סובלת. אכן קשה לוותר על המאניה שיש בה גם שמחה ולעתים גם יצירתיות. כמובן שעד שאת לא פוגעת באחרים או בעצמך השאלה האם זה בסדר להיות קצת במצב רוח טוב מדי זה בסדר? מאוד במקום. יחד עם זאת אחרי הדיכאון עלולה להגיע המאניה ואחרי המאניה בא הדיכאון..... לכן אנחנו מעדיפים את המצב המאוזן עם תרופות מייצבות (מלשון יציב), הרספרידל עשוי לקחת את השמחה אבל יש באפשרותו גם למנוע את הדיכאון.... כל טוב דר' גיורא הידש

מהם אפיוני חולה שיקבל אצלך מובמיד? הרי על פניו נשמע כאילו עדיף ליטול תרופות שעובדות על מנגנון משולב (של סרוטונין ונוראדרינלין) ולא רק על נוראדרינלין... בנוסף- התחלתי לפני יומיים מובמיד 150 מ"ג, ואני אמור להעלותו ל- 300 מ"ג. אני כבר מרגיש שאני פחות "יורד לעימקי הדיכאון". הייתכן שמינון מובמיד 150 מ"ג מספיק עבורי? הזהו מינון תרפואידי? תודה, אלעד

לאלעד בדרך כלל אני נותן מובמיד לאנשים עם דיכאון לא עמוק מדי אשר אינם מוכנים להסתכן בקושי בתחום המין. המינון הטרפואטי של מובמיד מתחיל מ 150 מג'. אומנם עדיין מוקדם מדי לקבל את השפעתו המטיבה, אבל שמעתי כבר על אנשים שדיווחו על שיפור מהיר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לדר' ולכולם, בנובמבר 2004 חליתי בדיכאון מג'ורי חריף. שהתחיל מחרדה והתקפי פאניקה נוראיים. ללא יכולת לישון במשך חצי שנה. טופלתי בציפרלקס,רמרון,אפקסור ללא השפעה והיום אני כבר 8 חודשים עם סרוקסט. המחלה פרצה עקב פרידה ומתח נפשי איום. מאז התחתנתי ברוך ה' עם אדם מקסים (לא הייתי עדיין בריאה כל כך).והיום אנחנו עובדים על הגדלת המשפחה. אני ישנה עם 50 מג' טרזודיל וסרוקסט 20 מ' בלילה. התופעות שנשארו לי שעדיין סובלת מדי פעם ממעין שריפה בגפיים ,בכתפיים ובגב, הטינטון באוזן לא הפסיק. שמנתי כ-10 קילו (למרות שאין לי דחף היסטרי לאכול). חיי המין שלי - קפואים.לא מרגישה כלום ואפשר לשכוח מאורגזמה (בעלי כל כך מאוכזב). עברתי לסרוקסט כי הרופא אמר שזה בטוח בהריון אז לקחתי בהתחלה 30 מג' ביום. שאלתי היא, אני מצליחה לישון עם ובלי כדור רק 3 שעות וכל השאר לסירוגין,(כמובן עם הפסקות לשרותים). יש לי חלומות מגעילים שחוזרים על עצמם ואני לא רגועה בשינה. הזכרון שלי ממש על הפנים ,אני שוכחת שניה אחת אחרי...ממש לא מתאים לי. אני גם מבולבלת ,לא מקשרת במהירות דברים... ומבזבזת ללא רצון לשים גבול. ,ובמהשך גם פיתחתי הרגלים כפייתים... רציתי לשאול את דעתך דר'. אני מאוד רגועה ונינוחה, לא לוקחת דברים קשה והמצב דיי נעים לי. אבל מה עם החלמה טוטאלית? מה עם השינה? בגדול אני רוצה לעודד את כולם כאן. שאפשר לצאת "מהבוץ" ,לוקח זמן ,הרבה סבלנות, אבל יש אור בקצה המנהרה ושמגיעים לשם החיים יותר טובים מפעם. התרופות היום מעולות - רק שלא תמיד פוגעים בול בהתחלה -כל אחד מתאימה לו תרופה אחרת. תודה לך דר' על המסירות,ועל העזרה מראש.

לגלית טוב לשמוע דברים טובים וראיתי הרבה פעמים שעם הטפול נוגד הדיכאון קורים לאנשים דברים טובים בחיים. יחד עם זאת את מתארת קשיים ותופעות לוואי לא מעטים.... האם באמת הטיפול בסרוקסט כל כך טוב? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטור שוב ותודה על התשובות הקודמות. יש לי עצירות כתוצאה מהאדרונקס (12 מ"ג)וזה לא עובר אפילו שאני לוקח את התרופה כבר שנה כמעט, מה אפשר לעשות?(לא יכול להוריד מינון רק מינון גבוה עוזר) האם אפשר לקחת לעקסעדין למשל פעם פעמיים בשבוע או שגם פעם בשבוע זה יכול להרוס את מערכת העיכול? ומדוע נגרמת העצירות, האם זה נכון שבגלל שהאדרונקס מצר את הצינורות בגוף? ואם כן האם יש תרופה שמרחיבה אותם? יש לציין שאני גם לוקח סרוקסט כדור וחצי ביום.

שלום, לצערי כנראה שאחרי שנה לא יהיה שיפור ספונטני בעצירות. לכן הייתי ממליץ על טיפול מקובל בעצירות, כמו הרבה פירות, פירות יבשים כמו שזיפים, משמשים וכך הלאה, תה משלשל, או תרופות ליציאות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ויום טוב יש לי שאלה חשובה מאוד מה זה סורמונטיל כיצד היא משפיע כמה זמן צריך לחכות והאם זו תרופה טובה האם זו תרופה חדשה אני שואל כי אני מאוג סקרן ולמה אני סקרן מיכיוון שאני נוטל אותה כבר שולוש שבועות

לצחי אני רק זוכר שמדובר בתרופה מקבוצת נוגדי הדיכאון הדומה לטופרניל, כבר שנים רבות לא השתמשתי ולא שמעתי עליה?? האם התרופה עוזרת לך? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, כבר פניתי לייעוץ בפורום ומכיוון שהמצב לא משהו אני פונה שוב. :-( בתודה מראש והערכה רבה על כל התייחסות. אני לוקחת כרגע פלוטין 2 כדורים ביום ואדרונקס 4 מ"ג כדור אחד ביום. את הפלוטין התחלתי לקחת לפני 3 חודשים. אחרי שהפלוטין עזר מאוד אבל עדיין לא מספיק - הוסיפו לי את האדרונקס. את האדרונקס אני לוקחת חודש כדור כל יום. עזר לי מאוד מאוד. אבל שוב, זה כאילו שאני צריכה משהו שירים אותי קצת, עוד טיפה... (אני כבר בתיפקוד מלא מבחינת ההתנהגות, כמו לפני הדיכאון. אבל עדיין לא "שמחה"). השאלות שלי הם: 1. האם לעלות במינון של אדרונקס? או לחכות בינתיים? 2. האם כדאי לעבור לאפקסור שאולי יהיה לי יותר טוב מפלוטין+אדרונקס? 3. אם אני עוברת לאפקסור, איך עושים את המעבר? 4. האם הכמות הזאת של התרופות מעידה שהדיכאון שלי ממש קשה? בתודה גדולה מראש

דיכאון-זה שונה מאדם לאדם-ממצב למצב. לטיפול בדיכאון דרוש זמן וסבלנות. יש להוועץ ברופא פסיכיאטר לגבי נטילה/שינוי/הוספה של תרופות. חמור לא להיות במעקב.

לגילה אכן את נוטלת כמות גדולה של תרופות ולכן נראה לי שכדאי לחכות ולא לעלות במינונים אלא לתת לתרופות להשפיע. נכון שאפקסור עשויה להחליף את השילוב ועדיף תרופה אחת על שילובים, אבל שוב, יש סיכון בכל החלפה ולמה לסכן את ההשגים? כל טוב דר' גיורא הידש

1) ניתן לעלות באדרונקס עד 12 מ"ג ביום בהתאם לתגובה במינונים יותר נמוכים (4 מ"ג ולאחר מכן 8 מ"ג). 2) אפקסור היא תרופה שכוללת השפעה משולבת על הסרוטונין והנוראפינפרין ועל כן היא עשויה להיות עדיפה לעומת שילוב של שתי תרופות שונות (פלוטין+אדרונקס). 3) המעבר מפלוטין+אדרונקס לאפקסור יכול להיות מיידי אם כי יש כאלה שיעדיפו מעבר מדורג כדי להפחית למינימום את הסיכון לתופעות לוואי. 4) דווקא דיכאון קל-בינוני וממושך (דיסתימיה) יותר עמיד לטיפול תרופתי ודורש מינונים יותר גבוהים לעומת דיכאון קשה אבל קצר יותר מבחינת הזמן (דיכאון מאג'ורי) ולכן המינונים שאת לוקחת לא מעידים על חומרת הדיכאון אלא רק על התגובה האישית שלך לתרופות. התגובה לתרופות משתנה ממטופל למטופל בהתאם להרבה פרמטרים ולא קשורה בהכרח לחמרת המחלה. לגבי מה כדאי לך לעשות מבחינה מעשית תצטרכי להתיעץ עם הפסיכיאטר שלך שכן הוא מכיר אותך והתיק הרפואי שלך מונח לפניו ולכן תשובתו תהיה ספציפית אליך.

אני בדילמה קשה מה לעשות , אני סובלת מחרדות ואני בהריון עם תאומים בחודש רביעי, החרדות מופיעות בעיקר בבוקר שאני קמה והן כוללת שילשול , דפיקות לב מואצות ואת כל הסימפטומים הידועים אח"כ זה הולך ונרגע לרוב אך לא תמיד, לפעמים ימים שלמים אני סובלת מחרדה, העניין הוא שתמיד סבלתי מחרדות אך בהריון הן התגברו מאוד ואני מרגישה שאני כבר לא יכולה לשלוט בהן..., אף פעם לא לקחתי כדורים ואם לא הייתי בהריון אני משערת שהייתי לוקחת תקופת מה, הבעייה היא שעכשיו אני בהריון ואני לא רוצה לקחת כדורים אבל אני מפחדת שאני פוגעת בעוברים , שאני עושה להם נזק עם כל התחושות גוף שהחרדה עושה ליו מצד שני אני חוששת להתחיל בטיפול תרופתי שיש לי שני עוברים בבטן, אני ממש במבוי סתום, מה אתה מציע לי ד"ר, מה אתה חושב שעדיף במצבי ללמוד לחיות עם החרדה או לחשוב על טיפול תרופתי שמתאים להריון. האם החרדה שלי פוגעת בהם? האם הם מרגישים אותה? האם הם מרגישים שינוי כאשר אני חרדה- אני כל כך לא רוצה לפגוע בהם בגלל זה אני משערת שאני לא מצליחה להתגבר על זה- אני כל כך חרדה מהחרדה שהיא לא עוזבת אותי, מה את אומר? תודה.

לדולי אכן שאלה קשה כי שתי האפשרויות אינן טובות. הכי טוב זה להרגיש בטוב ללא שום קשיים או תרופות, אבל לצערנו המציאות היא שונה. להיות עם חרדות קשות בזמן ההריון זו אפשרות לא טובה ואומנם אין זה גורם לנזק ברור לעוברים אבל מי יודע? כמובן שגם ליטול תרופות בהריון - עדיף לא. אבל השאלה מה יותר גרוע, כיום ישנן תרופות שאנחנו יודעים מהניסיון שאינן מזיקות להריון או לעוברים, וכמובן שהחרדה עשויה לחלוף מעליה למרות שאין זה סביר כיוון שאת אומרת שאת סובלת מחרדות גם קודם. לכן התשובה לכל אחת היא אישית, מה פחות גרוע, החרדות או להרגיש טוב עם תרופות. כדאי להגיע לאבחון וייעוץ אצל פסיכיאטר ולשקול אתו מה מתאים לך? כל טוב דר' גיורא הידש

מה הוא ההבדל בין שתי התרופות הללו (ידוע לי שבעלי מנגנון דומה של סרוטונין ו NA ) ,מה הם האפיונים של חולה שיקבל אפקסור ומה האפיונים של חולה שיקבל אצלך איקסל (מעבר להחלטה כללית להעביר ממנגנון סרוטוניני למשולב) ?

לקרל אומנם מדובר על תרופות עם מנגנונים דומים אבל ישנם הבדלים. במינונים נמוכים עד 150 מג' האפקסור פועל בעיקר על הסרוטונין ורק אחר כך מתחיל להשפיע גם על הנוראפינפרין NA. האיקסל פועל הרבה יותר על הנוראפינפרין. כך שמטופל שאנחנו רוצים השפעה רבה יותר על NA או פחות תופעות של סרוטונין נילך על איקסל. עם זאת הבחירה כיום היא לא כל כך רפואית אלא יותר מעשית/כלכלית. האיקסל אינה מאושרת על ידי ה FDA ואינה נמצאת בארה"ב. כמו כן האיקסל אינה בסל ואינה נמצאת בקופות החולים, כך שהשמוש באקסל הוא די מועט מסיבות "שוליות" אלו. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום כתבת שהאיקסל אינה מאושרת על ידי הfda איך זה יתכן אני קצת בהלם הפסיכיאטר בזמנו רשם לי אותה אך היא לא התאימה ..????? האם לקחתי תרופה לא מאושרת אני בהלם קצת!! אז איך עובדים איתה בארץ האם אפשר להנזק ממנה? האם זה לא הכרחי שיהיה אישור של ה fda

לפני כחצי שנה החליף לי הרופא את הבונסרין בלוסטרל. אני לוקחת היום 150 מל"ג.תהליך ההסתגלות לתרופה החדשה היה קשה,אבל עכשיו הרוב בסדר. נשארה לי רק "בעיה קטנה":איבדתי לחלוטין את היכולת להגיע לאורגזמה . אני לא מוכנה לוותר עליה. הרופא אמר לי שגם אם אחליט לעבור לתרופה אחרת אין הוא יכול להבטיח לי אורגזמה...מה עושים???????????????????

נהנים מאוד מאוד מאוד מאוד מכללללללללללל הדרך עד אליה.. הרי זה לא חייב להיות מן פיסגת שיא שחייבים להגיע אליה - ואולי זה זמן נחמד ללמוד דבר או שניים על איך זה להנות מהדרך מבלי לחכות לפיסגה.. יש בזה אפילו משהו מרגיע אם חושבים על זה... מנסיון. אל דאגה.

לפרח לב הזהב וואו איזה שם בחרת.... כל הכבוד. לשאלתך, אכן מדובר על תופעת לוואי של הלוסטרל וכל התרופות הפועלות על הסרוטונין. הרופא צודק, יתכן ותרופה אחרת מקבוצה זו לא תשפיע על המין אבל אף אחד לא יכול להבטיח בדיוק כמו שאי אפשר להבטיח את ההשפעה הטובה של התרופה החדשה..... כך שיש סיכון בהחלפת תרופה וגם הרווח לא בטוח. בכל אופן תרופות הפועלות על הנוראדרנלין כמו אדרונקס או מובמיד עשויות לעשות את העבודה ואין להם השפעה על המין, אבל שוב, אין בטחון שתהיה להן את ההשפעה הטובה.... כל טוב דר' גיורא הידש

יחסית לתרופות אחרות מאותה קבוצה יש ללוסטרל פחות תופעות לוואי מיניות. הבעיה שאת לוקחת מינון מאד גבוה. המינון המומלץ של לוסטרל הוא 50-100 מ"ג ליום. מומלץ לא יותר מ-100 מ"ג ליום בגלל שבמינונים יותר גבוהים יש יותר תופעות לוואי אך אין יותר יעילות. רק ב-OCD או ב-PTSD לעיתים (לא תמיד) ממליצים על מינונים יותר גבוהים. לכן בשלב ראשון תרדי במינון. דבר נוסף- תלמדי לגרות את עצמך-גם לבד וגם בעזרת בן הזוג- גם אם לא תגיעי בסופו של דבר לאורגזמה בכל חדירה. התרופה אמנם מעכבת את האורגזמה אך לדעתי בעזרת אימון מתאים תוכלי להתגבר על כך ואפילו יהיה לך יתרון מסויים לטווח הארוך יותר.

האם תחליפי אפקסור כמו וונלה וויאפקס יעילים כמו האפקסור המקורי ואם כבר תחליף אז איזה מהם עדיף לדעתך?

לבן על הנייר בכל התרופות הללו יש בדיוק את אותו החומר הפעיל. פרט לכך כל העדפה של תרופה זו או אחרת מבוססת על ניסיון או שמועות ואין להם בסיס מדעי. מבחינתינו אלו הן אותן התרופות בדיוק. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, אני מצטערת שאני מטרידה אותך שוב.. אני נוטלת פלוטין 20 כבר ארבעה וחצי שבועות אך ללא הועיל. אני מדוכאת, בעלת חוסר אנרגיה ורצון לעשות כל פעולה. אני רוצה רק שקט ולהיות במיטה. ניתן לציין כי הדכאון הזה החל רק בשבוע האחרון. לפניו לא היתה כל השפעה פסיכולוגית, רק תופעות לוואי שאופייניות לכדור זה. מה קורה פה? האם לדעתך הכדור לא טוב לי? האם המינון נמוך ? סביר להניח שתאמר לי להמתין ששה שבועות, אך אם ההרגשה היא דכאון (אגב אני לוקחת את הכדור בשל מחשבות טורדניות ובולמיה נרבוזה ולא בשל דכאון) אז אולי אין טעם סתם להמשיך, זה הרי עושה לי לא טוב. את הפסיכאטר שלי אני רואה רק בעוד עשרה ימים, אנא חווה דעתך. תודה

לאבישג את צודקת שכדאי לחכות עד הפגישה עם הפסיכיאטר ולסיים שישה שבועות אבל אנסה בכל זאת לעזור. יתכן שהפלוטין מעט מרדים ואז אפשר ליטול את התרופה בערב במקום בבוקר, אני חושב שכדאי לנסות זאת. מינון של קפסולה אחת הוא המינון המקובל וזה בסדר והוא המינון המקובל. אתן לך טיפ נוסף. לעתים בתחילת ההשפעה הטובה האדם, המטופל עצמו לא הראשון שמרגיש את ההבדל, לעתים הוא יאמר שהכל כרגיל והוא אינו מרגיש כל הבדל ואת השינויים רואים דווקא האנשים הקרובים שמכירים את האדם. לכן כדאי לשאול את ההורים, חברים שמכירים אותך האם השתנית בשבוע שבועיים האחרונים? ולשמוע את התגובות שלהם. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש היקר, שאלתי אותך קודם האם יש קשר בין נשירת שיער לבין סטרס ממושך וענית לי בחיוב. שאלתי הנוספת היא- האם פרוזק ודומיו עשויים לעזור לי בכך? כלומר, האם הפחתת המתח או מה שלא יהיה כתוצאה מכדורים אלה, יכול לעזור לי בענין הנשירה? תודה שוב

לרינת התשובה לשאלתך הנוספת היא גם כן - כן. טפול בחרדות ובמתח עם תרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון בהחלט ישפרו את המצב הנפשי וגם הנשירה תעצר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אחי סובל בתקופה האחרונה מחרדות, מחשבות טורדניות ונדודי שינה חזקים. הוא קיבל מפסיכיאטר כדור לשינה, ובנוסף כדור אחד רסיטל ביום,ושני חצאי כדור ביום קלונקס ? רציתי לשאול: תוך כמה זמן מתחיל משפיע כל אחד מהכדורים הנ"ל? האם יש לרסיטל או לקלונקס תופעות לוואי ,ומהם ? האם קורה שבנאדם לוקח תרופות פסיכיאטריות תקופה קצרה של חודש -חודשיים ,ויכול לצאת מזה ,ללא חלילה תופעה שח רגרסיה כאשר יפסיק? האם אפשר לשלב תרופות הומואופטיות עם התרופות האלו, כי המגמה שתרופות יהיו באופן זמני , כי הוא בנאדם רגיל לחלוטין ,מרצה ,ועובד עם קהל,והמגמה שהוא ירד מהתרופות בהדרגתיות וימשיך עם הומואופטיה ופסיכולוג עד שיצא המצב ? אודה לך מאוד מאוד אם תעזור לי באינפורמציה מתאימה. אחות מודאגת

שלום לך מבחינה אקרונית אין בעיה לשלב תרופות אומאופטיות ביחד עם תרופות פסיכיאטריות כדור השינה והקלונקס הם כדורים שמתחילים לפעול כחצי שעה אחריי שלוכחים אותם ומשפיעים לזמן של כ4 עד 6 שעות הכדור השלישי שציינת הוא כדור אנטי דיכאוני ונוגד חרדות והוא מתחיל להשפיע כחודש לאחר שמתחילים לכחת אותו משום שנדרשת קמות מסויימת שלו באופן קבוע בדם לכן במידה והכדורים השניים לא יטיבו את מצבו של אחיך סביר לאניח שהוא יצטרך לכחת את התרופות זמן הרוך יותר מחודש חודשיים ביחד עם זה הרבה מאוד אנשים חיים חיים מלאים ופורים ביחד עם התרופות הפסיכיאטריות כך שברגע שהמצב של אחיך יתעזן לא תהייה לו כל בעיה להמשיך במסלול חיים רגיל ביחד עם התרופות שילוב של טיפול פסיכולוגי ביחד עם התרופות יכול לעזור רבות ביחד עם זאת אפסקה של הטיפול התרופתי בתרם עת יכולה לגרום באחלט למצב של ריגרסיה לכן רצוי להמשיך במעקב עצל רופא על מנת לבצע את הא5פסקה בזמן המתאים ובצורה הנכונה תמשיכי לתמוך באחיך התמיכה של הסביבה הקרובה בהרבה מיקרים עוזרת באותה המידה כמו התרופות אם לא יותר באצלחה

לרחלי אני מצטרף לדבריה של פרוזק ורק רציתי להדגיש נקודה אחת. הדבר החשוב ביותר הוא שאחיך ירגיש בטוב, התרופות אינן העיקר, התרופות הן כלי/אמצעי כדי שירגיש טוב. בדרך כלל טיפול עם ציפרמיל הוא לתקופה של שנה, עם הפרעות טורדניות אף ארוך יותר. סיום מוקדם יותר של הטיפול עלול לגרום לחזרה של ההפרעות שבגללן הוא פנה לטיפול. הרשימה של תופעות לוואי אפשריות ארוכה מאוד ותוכלי למצוא אותה בכל אינדקס תרופות. עם זאת השאלה אינה אלו תופעות לוואי אפשריות, אלא אלו תופעות לוואי באמת קיימות אצל אחיך, ואלו שתי שאלות שונות לגמרי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, למעלה משנתיים שאני נוטלת "לוסטרל" לאחר שנמצאתי לוקה ב"דיסתימיה". בשבועות האחרונים אני חשה שהמשקל העודף וחוסר קיום ביחסי מין מפריעים לי ביותר. האם כדור בשם "סרזוניל" יכול להתאים לי? וברצוני לדעת יותר על "דיסתימיה". היכן אני יכולה לקרוא חומר על המחלה. אשמח לשמוע ממך, royt

סרזוניל לא גורם לפגיעה במין אך הוא יכול לפגוע בכבד ולכן ישנן מדינות שבהן הוא הורד מהמדפים (כמו קנדה). גם בארץ לא משתמשים בו והוא איננו מיובא יותר. התרופה עדיין משווקת בארה"ב אם תתעקשי להשיג אותו. בארץ קיימת תרופה בשם איקסל (IXEL) שיש לה מעט מאד תופעות לוואי בנושא המיני או עליה במשקל וייתכן שהיא תתאים לך.

לרווית אני מצטרף לדבריו של דור והייתי מוסיף את המובמיד והאדרונקס אשר פועלות על הנוראדרנלין ואין להן את החסרונות כפי שיש לתרופות הפועלות על הסרוטונין (לוסטרל). שבוע טוב דר' גיורא הידש

כנראה שאני סובלת מהפרעת דיכאון. אני התחלתי לקחת קלונקס 2 ליום והתחלתי גם רטינול. בכמות קטנה. 1/4 כדור שישה ימים. היום לקחתי חצי כדור לאחרונה אני חשה תמיד בדקירות בכל הגוף, מעין רגישות יתר אשר מונעת ממני כל מנוחה. כל נגיעה בגוף גורמת להרגשת דקירות. איני יכולה שיגעו בי. האם זוהי החמרת הדיכאון, או תוצאת לוואי של תרופה. יש לציין שאני לוקחת סטילנוקס להרדם בלילה. איני עובדת. יושבת בבית. וכן אני התחלתי לגמגם כנראה כתוצאה מלחץ נפשי. מה הפיתרון לכך? האם הכדורים האלה יגרמו לי להורדת רמת החרדה או יסממו אותי? כל צעקה או רוגז גורמות לי לאי מנוחה. אני מתחילה לגמגם וחשה שכל הגוף דוקר. כן התחלתי לסבול מעצירות קשה. אני חייבת לקחת חומר משלשל. בלי זה אין יציאה. ואני חשה לחצים. כל הזמן אני רוצה ללכת לשירותים. כן אין לי רצון להיפגש עם חברות אודה לכם על התייחסות מהירה בתודה מראש ציפי

לצפי יתכן מאוד שאת סובלת מדיכאון וכנראה שהתופעות שאת מרגישה הן מהדיכאון ולא מהקלונקס או הרטינול. קלונקס אינה טיפול בדיכאון אלא בחרדות ולעתים אף עלול להגביר את הדיכאון. כדאי לדבר עם הרופא המכיר אותך ולחשוב על טיפול עם תרופה נוגדת דיכאון. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר הירש אני מעלה את שאלתי בפורום שנית כי היא נמחקה. ביתי מאושפזת בבי"ח למרות שהגיעה מרצונה הוצאה לה הוראה כי היתה בסיכון. ההוראה הוארכה עד 3 חודשים. הטיפול התרופתי שונה מגאודון לסרוקייל כי לא הגיבה לגאודון. מזה יומיים שהיא נראית יותר מאורגנת ויש כוונה להעבירה למחלקה פתוחה. אלא שהיא כועסת מאוד על המשפחה ומבקשת שלא נבוא לבקרה עד שנשחרר אותה לטיפול בבית. אנחנו מאוד מודאגים כי לא רוצים להפסיק לבקר אותה אבל מבינים שאין לה תובנה למצבה ובכל זאת קשה מאוד לעמוד מול האגרסיביות הרבה שהיא מפנה כלפינו. מה המלצתך? מטילדה

מחלקה פתוחה דורשת הסכמה לאישפוז מרצון. בכל אופן גם במחלקה סגורה זה לא לנצח וסביר ביותר שתוך חודש וחצי מצבה ישתפר וניתן יהיה לשחרר אותה הביתה תוך השגחה שלך לגבי המשך נטילת התרופות. הזמן הממוצע ליציאה מאפיזודה פסיכוטית סכיזופרנית הוא 35 ימים בממוצע כאשר נותנים טיפול תרופתי. האגרסיביות שהיא מפנה כלפיכם זה חלק מהפסיכוזה שלה והיא תפחת כאשר התרופות ישפיעו עליה.

למטילדה אני מתנצל על מחיקת הודעותך. לצערי בגלל מה שקורה כאן אני חייב למחוק הודעות ובמקרה מחקתי בטעות גם הודעות רגילות, לצערי אני לא יכול לחזור ולתקן זאת, כך שטוב ששאלת שוב. אני מסכים שצריך לברר את המקור לכעס ולרצון של הבת שלא תבקרו. תנסו לברר את הדברים אתה, אבל אני מבין שכעת זה לא כל כך אפשרי. לכן כדאי לבקש לשוחח עם הרופא המטפל, להציג לפניו את הבעיה ולבקש שאחת מהמטרות של הטיפול תהיה לבנות ולהחזיר את הקשר ביניכם. לעתים יש צורך בהתערבות/טיפול משפחתי כאשר אחד מבני המשפחה מאושפז. אני חושב שהעובדת הסוציאלית של המחלקה גם כן תיצור קשר אתכם. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אתמול שוב הייתה פגישה קשה עם המטפל שלי הייתי כל כך מגעילה ממש בלתי נסבלת כל הזמן הפגישות הרעות האלה שאני רוצה לדבר ולבכות ואני לא מצליחה שאני רוצה לצרוח מכאב. אני בטוחה שהוא כבר לא יכול לסבול אותי אני לא יכולה לסבול את עצמי אני לא מבינה איך מישהו כמוהו יכול להמשיך לטפל בי בטח נמאס לו ממני. גם לו. ושוב יעזבו אותי. ושוב אני אשאר לבד. אני כבר רואה שזה יקרה. אני לא רוצה שגם הוא יעזוב אותי.

אני עברתי 3 רופאים ויש לי בעיה דומה לשלך ואני בוכה המון נמאס גם לי אמרתי לה שאני חושב על אובדן . אז היא הוסיפה לי כדורים

היי, אני כל כך מבינה אותך. יכולה כל כך להתחבר לכל מילה ומילה שכתבת. אמנם אני כותבת עכשיו אחרי פגישה טובה, אבל לא לפני הרבה זמן הייתי יכולה לכתוב בדיוק כמוך. היכולת לבטוח, להאמין, לדעת שמישהו יהיה כאן גם מחר, היא כל כך קשה. הרבה יותר קל לפוצץ את הכל ולהוכיח בעיקר לעצמנו, שצדקנו, שאי אפשר להאמין, ששוב איכזבו אותנו. ששוב היכולת לתת למישהו לגעת בנימי נפשנו הייתה טעות מכירה כל כך את הרצון לצעוק מכאב, אבל גם את הפחד האיום מזה שלא יהיה מי שישמע, שלא יהיה מי שיוכל להכיל את כל הכאב הזה, שלא ידע מה לעשות איתו. וקשה כל כך לבטוח שיש מישהו שלא נבהל, לא מפחד, שלא נרתע, ורוצה להיות כאן, לא רוצה לעזוב, ולא יעזוב. אני מכירה את הרצון הכמעט בלתי נשלט להעמיד אותו במבחן, ובעוד מבחן, ואפילו בעוד מבחן.... ולשפשף עיניים בכל פעם מחדש כשהוא עובר את כולם....ונשאר....והוא עדיין כאן , ולא ברח לשום מקום. אני יודעת שכרגע את מרגישה לבד, וכועסת על עצמך, ומאשימה את עצמך. אבל זה בסדר, אני מאמינה שהמטפל שלך ימשיך להיות איתך. תגידי לו שאת פוחדת, תגידי לו שאת לא רוצה לאבד אותו. למרות שזה קשה, למרות שזה מותיר אותך/אותי כמעט בלי הגנות. אבל חשוב שתתני לו להראות לך שאפשר גם אחרת. מחבקת אותך, ותודה למי שהראה לי- שאפשר גם אחרת.

אני מזהה אותך אינך סתם אפס. כי אם מורם מעם. גיבור אמיתי.

שלום לכולם! עברתי על כל הכתוב כאן בנושאי חרדה והיפוכונדיריה ולחרדתי (שוב חרדה...) גיליתי שאני יכולה להיות מלכת המפוחדים...ולשאלות: אני סובלת כל החיים (מגיל 10 בערך ועד היום -41) מחרדת מוות שמתבטאת בדחף כפייתי להתרחץ ולא לבוא במגע עם אנשים / איזורים "נגועים" לשיטתי. בנוסף בתור בונוס לחרדן המדמיד, אני נתקפת גם בגלים של הפוכונדריה, וכשזו מרימה את הראש, אני מבצעת אינסוף בדיקות מבדיקות שונות, החשיבה סביב העניין - אובססיבית והמיחושים הופכים מוירטואליים לאמיתיים ומשגעים אותי. קרוב ל- 10שנים אני לוקחת פרוזאק והשאלה היא - קודם כל מהאגף ההיפוכונדרי - האם יש מחקרים בקשר לנזק הפיזי של התרופה לאורך זמן? ובנוסף, מכיוון שכבר הגעתי לתשישות נוראית מעצמי - האם יכול להיות שהפרוזק איבד מכוחו ואין לו יותר השפעה של ממש עלי. ולסיום - אני מרגישה שאני חיה יותר שנים עם הבעיה מאשר בלעדיה וקיים בי רצון נוראי להשתחרר כבר מהכבלים. מכיון שבעבר טיפול פסיכולוגי וטיפול התנהגותי לא עזרו בכלל אני שואלת אם יש עוד אלטרנטיבות. מה לגבי היפנוזה??? אני מחפשת פתרונות קצרים וחזקים מכיוון שבזבזתי כבר חצי מחיי בכלא ואין לי זמן לאקספרימנטים. תודה

לגילי הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא להבין שהבעיה היא נפשית והדברים הם בנפש ולא בגוף. כאשר תשתכנעי ותהיי בטוחה שהגוף בסדר והקושי הוא נפשי אז הטיפול יועיל יותר. הפרוזק אינו מזיק במשך השנים וכנראה אף מאריך את החיים כיוון שיש לו השפעה דומה להשפעה של אספירין על הדם. כך ששוב אפשר להרגע. היפנוזה היא רעיון טוב, אבל אחרי כל כך הרבה שנים לצערי הדבר הסביר הוא (ותקחי בחשבון שאיני מכיר אותך מספיק), שיש צורך בטיפול ממושך וארוך ואין פתרונות מהירים. כאשר הפרוזק אינו עוזר מספיק יש מקום לחשוב על החלפת הטיפול לטיפול אשר מתאים יותר ויעזור נגד הפחדים. כמובן שבייעוץ עם הרופא שמכיר אותך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לכל צוות הפורום, ברצוני לקבל מידע על התרופה ויאפקס, (כמה שיותר...) ובנוסף יש לי מספר שאלות- - האם התרופה הזאת גורמת לעלייה בתיאבון? -האם היא חזקה, אם המינון ההתחלתי הוא 75 מ"ג (אני סובלת מדיסטימיה)? -לפני שהתחלתי ליטול רואקוטן סבלתי מהדיכאון הדיסטימי(כמובן....) את הטיפול בדיכאון והטיפול ברואקוטן התחלתי בערך באותו זמן, נטלתי רסיטל ולאחר מכן ציפרלקס, שתי התרופות לא שיפרו את המצב בהטבה מלאה. שאלתי- יכול להיות שהרואקוטן עושה לי דיכאון ומונע מהתרופות להשפיע עלי? אני מודה לכם מראש, המקווה כבר לטוב!

שלום, יאפקס=אפקסור, תוכל למצוא אינפורמציה מלאה בכל אינדקס תרופות. הבעיה העיקרית היא הראוקוטן שעלולה להיות לו השפעה ולעתים השפעה מאוד משמעותית על הנפש. לכן מי שנוטה לדיכאון או בעיות נפשית מומלץ לא ליטול רואקוטן ובודאי לא עם נוגדי דיכאון. כנראה שיש להפסיק תרופה זו. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם תרופות נוגדות דיכאון בשימוש ממושך עלולות לגרום לאפטיות למצב ובכך הם בעצם מרגיעות וממתנות את הדיכאון? אלו תרופות נוגדות דיכאון גורמות לאפטיה באופן מוחלט?

לחושש תרופות נוגדות דיכאון אינן גורמות לאפטיות. לעתים יש להם מרכיב סדטיבי-מרגיע או מרדים ואז יש ליטול את התרופה בערב או להחליף אותה, אבל אין זה אפטיות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לד"ר שלום רב. לפני מס' חודשים חוויתי מס' התקפי חרדה בפעם הראשונה בחיי, קיבלתי אלפרליד והתחלתי ללכת לפסיכולוג. לפני חודש חוויתי שוב התקפי חרדה.הייתי אצל פסיכיאטר נתן לי רסיטל, כבר בימים הראשונים גופי הגיב קשה לכדור: בחילות,הקאות,דפיקות לב,חוסר תאבון. הפסיכיאטר טען כי אני רגישה ונתן לי טיפול של מרוניל 25 מ"ג לקחת עם פרמין ופמטודין בשל תופעות הלוואי. הרופא הסביר לי על תופעות הלוואי של הכדור: טשטוש בראיה, השמנה,סחרחורת וקראתי שיכולות להיות גם בעיות בלב. כיום אני מרגישה מאוד מבולבלת האם כדאי להתחיל את הטיפול עם כל תופעות הלוואי, וההתמכרות,אולי עליי לקבל חוו"ד שנייה מרופא פרטי? כמו כן ככול הנראה בעתיד הקרוב ארצה להיכנס להריון האם יהיו לכך השלכות?יש לי חברה שהתגברה על החרדה לבד ובאמצעות טיפול פסיכולוגי ומשפחתי אומרת לי שאולי גם אני אתגבר ללא כדורים.אני לא יודעת מה לעשות כיום אני מרגישה לפעמים סחרחורת וחוסר יציבות ומנסה לא להיבהל ולקבל את החרדה כחלק מחיי שאולי יעזוב אותי כמובן שחיי לא חזרו למסלולם הרגיל. אודה לך מאוד על התייחסותך.

לליאת הרעיון עם הטיפול התרופתי הוא שתרגישי טוב ללא תופעות לוואי. אם תרופה אינה עוזרת או שישנן תופעות לוואי קשות אז כל העסק לא כדאי. לעתים בתחילת הטיפול אפשר להרגיש לא טוב עם בחילות אבל הן חולפות אחרי כשבועיים ולכן כדאי לנסות להתגבר עליהן, אבל אם מתחילים להוסיף תרופות רבות או שעוברים לתרופות מהדור הישן כמו מרוניל ותרופות נוספות נראה לי שכבר לא כל כך כדאי.... התרופות מהדור החדש בטוחות, אינן ממכרות ועם מעט תופעות לוואי, לכן כדאי למצוא את התרופה שמתאימה לך. יחד עם זאת לא כולם ולא תמיד צריכים לעבור לתרופות ואם את חושבת שאת מסתדרת עם מצבך והטיפול הפסיכולוגי עוזר אז אפשר גם לחכות עם התרופות או לא להתחיל בכלל. כל השאלות הללו יחסיות ולכל אדם תשובה אישית שלו. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הי ד"ר הידש, אני לידיה אם אתה זוכר (הבחורה בעלת ההפרעות הרבות). אחרי חמש שנים מאז שסיימתי את הטיפול הפסיכי האחרון שלי וחשבתי שאני יכולה לבד וגיליתי שלא, גררתי את עצמי לפסיכאטר העירוני היום. ובכן, קבלתי סרוקסט. הוא טוען, שיש לי דיסטמיה כרונית, אין לי מושג מזה אומר.. מזה אומר? זו היתה יותר הערכה ראשונית, עוד לא ממש יצא לי ללכת לטיפול פסיכולוגי, הייתי שם בשביל הכדורים ובמשך איזה עשרים דקות חצי שעה הוא עשה את האבחון שלו וזהו. הוא רצה לתת לי פרוזק אבל אמרתי לו שאני רוצה לנסות משהו אחר ואולי יותר טוב. אז בבית מרקחת נתנו לי פאקסט שאני מניחה שזה כמו פלוטין/פריזמה לצד פרוזק? (הגרסא הישראלית?). קראתי על העלון שפאקסט טובים נגד הפרעות OCD, שזה חלק ממה שיש לי (יש ליADHD) אם אתה זוכר... אז שאלתי היא מהם באמת ההבדלים בין סרוקסט/פאקסט לפרוזק ומה ההבדלים בין סרוקסט לקסנקס, ומזה דיסטמיה? קראתי על זה קצת באינטרנט אבל עדיין לא הבנתי את ההבדלים בין סוגי הדיסטמיות ומה ההבדל בין דיסטמיה למניה דיפרסיה או לדיכאון רגיל... אני קצת חולקת על האבחנה שלו, לדעתי יש לי משהו הרבה יותר חמור מזה. אבל לא משנה... אודה לתשובות.... :-)

דיסטימיה זה דיכאון ברמה קלה עד בינונית, המתמשכת לפחות מעל לשנתיים. שבת שלום ותהיי בריאה.

ואם זה נמשך 10 שנים? לקחתי את הכדור אתמול פעם ראשונה, וזה היה ממש טוב אבל גם ממש מוזר... זה התחיל להשפיע עלי כעבור איזה שעה, או שעה וחצי. וזה מוזר כי חשבתי שזה יקח לפחות כמה ימים. אני בטוחה שזה לא פסיכולוגי. בהתחלה פעם אחת הרגשתי מעולה ופעם אחרת רציתי לבכות אבל לא הצלחתי כי במקום בכי יצא לי צחוק. זה התחלף ככה כמה פעמים, וגם ניסיתי להרדם ולא הצלחתי, רק רציתי לקפוץ. הרגשתי פתאום כאילו הכל מתבהר לי עכשיו, ואח"כ התחלתי להרגיש מעין חוסר נוחות ודפיקות לב או משהו כזה. זה עשה לי קצת גם מעין תחושה כזו של חוסר הרגשה מהסביבה, קצת מעין דיסטנס כזה או חוסר תחושה... משהו נורא מוזר. אני חולקת על דעתו, כי זה נמשך הרבה מאוד שנים, וזה מעבר לסתם דיכאון "קל", בשנים האחרונות זה החריף לכדי מצב שאני פשוט שוכחת דברים, שמות של אנשים, יש ימים שאני מאושרת ויש ימים שאי אפשר להוציא אותי מהמיטה, יש ימים שאני לא ישנה בכלל ויש ימים שאני מדוכאת. יש ימים שאני חותכת את עצמי ויש ימים שאני חושבת שצריך לאשפז אותי. ויש ימים שאני חושבת שהכל בסדר. אז אני לא חושבת שזה בגדר ה"קל".

שלום, אני סובל ממתח ולחץ במשך כל שעות היממה. כבר ניסיתי אפקסור,ציפרלקס,זיפרקסה,מודל,אנפרניל,רמרון וסורבון כנגד המתח והחרדה והם לא עבדו.... אני לוקח מדי פעם קלונקס להרגעה...הרופא שלי רשם לי עכשיו 1 מ"ג קסנקס ביום ואמר לי שאם זה לא יטפל במתח , העצבנות והלחץ שאני כל הזמן נמצא בו אז ננסה דפלפט. אני הבנתי שדפלפט הוא למאניה דפרסים ... אז מה הקשר??? + אני ממש מפחד מההתמכרות לקסנקס ... (למרות שמהקלונקס היה לי מאוד קל להפסיק.... ירדתי מ-2 מ"ג ביום ל-0 מ"ג בלי בעיות מיוחדות)

לזיו אני חושב שאתה צודק לגבי הדפלפט וצריך לשאול את הרופא מדוע הוא בחר בתרופה זו. למרות בעית ההתמכרות אם הקלונקס והקסנקס פותרים את הבעיה אפשר לחשוב עליהם כטיפול יחיד למרות החסרונות שלהם. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום בהמשך לשאלותי בעבר, נאמר לי כי תרופה בשם zoloft היא התרופה החדישה שניתנת כתחליף לאנפראניל. האומנם? האם ניתן להשיגה בארץ? תודה

לשאול זולפט הוא השם בארה"ב לתרופה הנמצאת בארץ ונקראת לוסטרל. לצערי התרופה הזו אינה נמצאת בסל התרופות. הלוסטרל פועלת על הסרוטונין ודומה לתרופות האחרות במשפחה זו כמו הפרוזק, סרוקסט, ציפרמיל וכך הלאה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לך שנית. בפעם הקודמת בה כתבתי (בת 17, בנוגע לכך שהפלוטין לא הועיל) פרסתי את התלבטותי בנוגע לחזרה לנטלת כדורים בגלל מצבי הלא טוב, למרות שבפעם האחרונה שלקחתי הם לא הועילו לאורך זמן. הנתון החסר היה שהפסקתי את לקיחת הכדורים מלפני קצת פחות מחודשיים. כעת ההתלבטות שבה ועולה בעקבות טיפול פסיכולוגי, המשלב בתוכו אבחון פסיכיאטרי. ביום ראשון עליי לעבור בקרה פסיכיאטרת חוזרת וקרוב לוודאי שההכרעה האם לתת לי טיפול תרופתי תלויה בי. תלוי כיצד אציג את הדברים. השאלה שלי היא-האם אכן, במצב שמרגישים חוסר שליטה, לא מתפקדים ברמה סבירה ולא ישנים בכלל בלילות רצופים, כדאי לקחת כדורים או שמא עליי לחפש דרכים אלטרנטיבייות, כמו השלמות תזונתיות ופעילות גופנית (על אף חוסר יכולת הנעה עצמית הנובע מדיכאון ומחרדות) ולא לוותר לעצמי בקלות שכזו ולפתור את התופעות והמחשבות הטורדניות בנטילת קפסולה?

מדוע את חושבת שנטילת תרופות מרמזת שאת מוותרת לעצמך? אני תיד אומרת שאם התפקוד נפגע באופן ניכר ואיכות החיים יורדת כדאי לקחת טיפול תרופתי (בהנחה שהוא עוזר) עם כל הכבוד לדרכים אלטרנטיביות, אני חושבת שהן יכולות להיות טיפול תומך אבל לא במקום טיפול תרופתי. לפעמים אנחנו נמצאים במקום שבו אי אפשר להתחיל ללכת בלי לקבל עזרה לקום. התרופות הרי לא עושות במקומך את העבודה הקשה של העבודה על עצמך כמו שמתבצעת בשיחות. הן רק עוזרות לך לעשות אותה יותר טוב. חוץ מזה, יש המון סוגים של כדורים ואפשר לנסות עד שמוצאים את הסוג שעוזר.

ליעל את צודקת כאשר את אומרת שהחלטה היא שלך אבל היא שלך ביחד עם הרופא היבדוק אותך. בדרך כלל כאשר ישנה פגיעה בתפקוד, וכפי שאת כותבת אצלך יש.... אז הנטיה היא להתחיל בטיפול תרופתי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ערב טוב לד''ר גיורא הידש אני רופא פנימאי ורציתי לשאול איך אתה נוהג להתחיל טיפול באפקסור (כטיפול בדכאון ממושך) - אני מתכוון באיזה מינון התחלתי כמה פעמים ביום וממתי אפשר לעבור לצורתו הXR ומתי לקחת (בוקר? ערב?) . האם התרופה יותר ''מעוררת '' מפרוזק אן רסיטל מבחינת הייטונוס'' הכללי של המטופל ? שיהיה ערב טוב וסוף שבוע נפלא!

לאלכס מקובל להתחיל עם אפקסור במינונים נמוכים ולעלות. מניסיוני דווקא במינונים גבוהים יותר יש פחות תופעות לוואי. לכן אני מתחיל מ 150 מג' ביום ואם אפשר (מהבחינה הכלכלית אז XR שאינה נמצאת בסל התרופות). ה XR פעילה מעל 24 שעות לכן אין חשיבות לזמן הנטילה, אבל כיוון שהתרופה מעוררת אז אני מעדיף שיטלו אותה בבוקר. את האפקסור הרגיל חייבים לחלק לפחות לפעמיים ביום ורצוי שלוש האפקסור פועל גם על הסרוטונין וגם על הנוראפינפרין ולכן הוא עדיף על SSRI הפועלים רק על הסרוטונין. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לד"ר גיורא הידש אני כבר כתבתי לך בעבר. חבר שלי (לשעבר) שעזב אותי אחרי תקופה מאוד מממושכת מהפחד שיש לי במשפחה חולי סכזורפניה, ושזוהי מחלה שיש בה מאפינים גנטים. אחי ואמי חולים במחלה. אני דואגת לאחי בן ה- 29. היום היה לי שיחה איתו בהוא טוען שאין טעם לחיים ועברו לו מחשבות לסיים איתם. בד"כ הוא לא דכאוני אבל יש לו לעיתים מצבי רוח כאלה קיצונים. אני לא חושבת שהוא מנסה למצות את חייו ואני לא יודעת איך לעזור לו לעשות זאת. הוא כמעט ולא יוצא מהבית ואין לו חיי חברה. נראה שהוא פוחד להחשף לעולם בחוץ או שאולי לא יודע איך לעשות זאת. בבית הוא מעסיק את עצמו בטלוויזיה, מחשב ושמיעת מוזיקה. הוא מקבל טיפול תרופתי. אבקש עצה.

אם יש משהו עצבוש קורה למי שחולה בסכיזפרניה זה הפגיעה בתפקודים החברתיים. האם שוחחת איתו על העניין? או לי כדאי להוסיף לו תרופה אנטי דיכאונית כדי לעזור לו בשיפור מצב הרוח. מחשבות אבדניות זה משהו שלא כדאי להקל בו ראש. אולי כדאי לשקול לפנות יחד איתו לרופא שלו. האם הוא עובד או עבד בעבר? יש דרך לגרום לו להשתתף בפעילות חברתית במועדוןאו משהו כזה?

שלום לכולם לצערי הדברים בפורום עברו כל גבול הגיוני. לכן בקשתי היא להפסיק לכתוב כל הודעות אישיות, כל הודעה אשר תתיחס לאדם ולא לתוכן של שאלה תמחק. נקווה לזמנים טובים יותר ואז יהיה אפשר לנהל דיון ענייני יותר. שבת שלום

שלום לד"ר הידש, מסכים איתך שהמצב בפורום הוא בלתי נסבל בשבועות האחרונים. הפורום סובל מהטרדות קשות שאם היו נעשות באמצעי תקשורת אחר המטרידה כבר מזמן היתה מטופלת ע"י המשטרה. מכיוון שאין רצון לערב את המשטרה לדעתי יש לבצע שינוי במתכונת הפורום כלומר שכל ההודעות יעברו אליך **לפני** שהן מתפרסמות בפורום עצמו. במציאות שנוצרה כאן לדעתי זה בלתי נמנע בתקופה הקרובה. במספר פורומים אחרים בדוקטורס כמו אלרגיה, עור, פסיכותרפיה, גמילה מעישון ועוד זה קיים ממזמן, ככל הנראה מאותם סיבות. זאת נראית לי הדרך האפקטיבית המועדפת כאשר ישנן הטרדות כרוניות מתוך מטרה לחבל בזדון בפעילות הפורום. מצפה לתשובתך בנושא, שבת שלום, דור.

אתה האחראי לכל המהומות!

ובא לציון גואל ויעבור בשערי הפורום וישקיט את הרוחות וישכין שלווה ורעות ואהבה בין העמים המינים הדתות באגמים ההרים הגבעות דרכי הכורכר והאספלט רחובות הערים הכפרים המושבים ויקום מלך משיח בארץ וישא את דגל הנס ויעביר את הלפיד לגולשי הפורום ותשקוט הארץ ל5 דקות

גם אני חשבתי על הנושא. מה אפשר לעשות מול תופעות כאלה? האם להתעלם? האם להטיף? האם לעורר דיונים בנושאים כמו קינאה ותוקפנות, דיונים כלליים שמהם נוכל אולי להבין טוב יותר מה קורה כאן בפורום? כי הפורום הזה מזמן מפגשים מאד מרגשים עם אנשים סובלים ועם עזרה אנושית חמה ומרגשת- בידע, בתמיכה, בשיתופים אישיים. המשתתפים כאן הם אנשים עם לב רגיש ומודעות עצמית וחוויות לא פשוטות של התמודדות עם רגשות בעוצמות גבוהות. ובשבילי לקרוא כאן דברים זו הזדמנות ללמידה- גם בתחום הפסיכיאטרי- רפואי וגם בתחום האנושי. אז מה לעשות כשבמקום הזה שחשוב לי יש ליכלוך שאינו מתאים, שפוגע, שמחליש אנשים כאן במקום לחזקם? יש פתרונות טכניים- לבקש לא להפנות הודעות לאנשים באופן פרטני, למחוק דברים פוגעים. ואולי יש גם פתרונות אחרים? של דיאלוג על דברים בצורה תרבותית? מודעת? אחרת??? גם אני מקווה שלכבוד פסח ננקה את הליכלוך הנפשי שלנו- כל אחד את שלו, ונחזיר את הפורום הזה להיות מקום שנעים להיות בו. תמי.

שלום רב לכולם, עקב ההצלחה המשמחת של פורום תלישת שיער כפייתית, התקבלה החלטה לפתוח אתר שכולו יהיה בעיברית וירכז את כל החומר בעיברית שנמצא כולל סיפורים אישיים, מאמרים, פורום ועוד נפלאות. כל מי שמעוניין לקחת חלק פעיל או קטן וזמני - אנא פנו אליי במייל. תודה רבה מריטציה

למה לא לעשות גם אתר לADHD? זה הרבה יותר חמור מOCD ,למרות שמכיל בתוכו גם OCD ומשום מה זוכה לפחות תשומת לב...

כמובן שזהו נושא חשוב בעצמו וזה לא אמור לבוא במקום. אם את מציעה לי עזרה ותמיכה מלאה אז היום אנחנו מתחילות לכתוב יחד אתר ל ADHD. את מוכנה?

לוקח 4 מג קלונקס ולא מצליח להיגמל מקלונקס מתפקד בלית ברררירה מוסיף ריטלין לריכוז אני טיפוס חיובי שלא מגיב טוה לתרופות נגד דיכאון והריטלין מה עושים נשארים באותו מצב ניסיתי לאורך השנים הכל עכשיו אני מיואש ויתרתי על ספורט שאני אוהב בן 40 גרוש כל יום מחדש סבל אני טיפוס חברתי הביטחון ירד לאפס אז מה נשאר אני כתבתי בעבר אליך הרופא שמטפל בי התייאש וזאת הסיבה שהגענו למינון כזה אך הוא לט מבין שהגמילה גורמת לרעד מה חשיבתך בתודדה

בנזודיאזפינים (להלן BZ) כמו ואליום או קלונקס משמשים בעיקר כמרגיעים (כולל להפרעות שינה, אפילפסיה, הרפיית שרירים ועוד) וכמפחיתי חרדה. ברמה הפיזיולוגית - המולקולה הזו (BZ) מתקשרת לאתר ספציפי בקומפלקס של הרצפטור הגאבארגי (GABA) במוח, הפועל (בבגרות) כמעכב "ירי" (פעילות חשמלית מעוררת) של התא. התקשרות GABA לרצפטורים גוררת פתיחת תעלות של יוני כלור (-Cl) ומאפשרת לפיכך כניסת היונים אל תוך התא (הפוסט-סינפטי). מאחר ויוני כלור הם בעלי מטען חשמלי שלילי, הם משפיעים על פעילות התא בכיוון של הורדת ההסתברות ל"ירי" שלו או "עיכוב" פעילותו. מולקולת ה-BZ הנקשרות אל הקומפלקס הגבארגי פועלות בכיוון של העלאת הסתברות לפתיחת תעלות הכלור כאשר ה-GABA נקשר לרצפטור, וכך למעשה להעלאת ריכוז יוני הכלור בתא. לפיכך, BZ מעצימים בעקיפין את ההשפעה המעכבת של קולטני GABA על הפעילות החשמלית של הנוירון. שימוש ארוך טווח ב-BZ – בדומה לשימוש ארוך טווח בסמים רבים אחרים – גורר הסתגלות (אדפטציה) פיזיולוגית של מערכת העצבים. הסתגלות זו היא הבסיס הביולוגי לסבילות הפרמקולוגית (הצורך להגדיל את כמות הסם הנלקחת כדי לשמור על עוצמת השפעה קבועה), וכן לסמפטומי הגמילה המופיעים עם הפסקת השימוש בסם. כידוע, סבילות וסמפטומי גמילה הם שני המאפיינים של תלות פיזיולוגית. (יש לאמר כי בעוד שאין ספק לגבי הסכנה להתמכרות לשימוש ב- BZ, ישנם בספרות הקלינית חילוקי דעות ביחס למידת הסבילות המתפתחת בעקבות שימוש ארוך טווח ב-BZ, ובכל מקרה יש לשקלם כנגד התכונות האנטי-חרדתיות של הסם). בהיבט הקליני - ישנן 2 קבוצות של משתמשים לרעה בסם, השונות בהגדרת מטרת השימוש וכן בטיפול בהתמכרות ל-BZ, אם אכן התפתחה: 1) שימוש-לרעה (abuse) במכוון: משתמשים לשם האפקטים האופוריים. אלה משתמשים בסם כדי להרגיש “high” ובד"כ משתמשים גם בסמים אחרים לצורך מטרה זו.. לעיתים הם גם משתמשים ב-BZ כנגד סמפטומי גמילה מסמים אחרים כגון קוקאין ואלכוהול. 2) שימוש-לרעה שלא במכוון: ע"י מטופלים המשתמשים ב-BZ במסגרת טיפול אנטי-חרדתי רפואי. אלה נוטלים לעיתים את התרופה במינון גבוה יותר מהמומלץ ע"י רופא או למשך תקופה ארוכה מדי לאחר הרמיסיה של הפרעת החרדה. מובן שאנשים המשתמשים לרעה ב- BZ עשויים להפוך להיות תלויים בהם, אולם לא כל המשתמשים לרעה הופכים תלותיים (למשל כאלה הלוקחים סם במסיבות כדי להרגיש "היי"). לעומת זאת, יכולים להיות כאלה שיפתחו תלות פיזיולוגית אך לא ישתמשו-לרעה בסם. חשוב לפיכך להבדיל בין תלות פיזית/פרמקולוגית לבין התמכרות הכוללת בנוסף לתלות הפיזיולוגית גם התנהגות כפייתית להשגת הסם, על כל המשתמע מכך (למשל – הזנחה ואבדן עניין בדברים אחרים, קבלת מרשמים במירמה ועוד). ועוד בהקשר זה: הפרעת חרדה עשויה להיות כרונית ולחייב טיפול ארוך טווח בתרופת BZ (למשל ואליום או קלונקס). לפיכך, אם התרופה משיגה את ייעודה בהורדת החרדה – משפרת את התפקוד היומיומי של המטופל בלי להוסיף פגיעות אחרות – הרי שהשימוש הרפואי בתרופה לגיטימי והמטופל אינו צריך להיחשב כמכור. במקרה כזה, הוא דומה למטופל אסתמטי שנושא עימו תמיד תרופה או חולה אלרגיה שלוקח כדור נגד האלרגיה מדי יום משך שנים.

שלום, תודה לתשובה המקיפה של ה"מדען הצעיר" והדברים שכתב הם מדוייקים. אנסה להדגיש מספר נקודות. הקושי להפסיק את הטיפול עלול להיות מקשיי גמילה או ממצב החרדה-כלומר, המצב הנפשי לא טוב ואתה זקוק לתרופות ההרגעה. אלו הם שני מצבים שונים לחלוטין. במקרה הראשון אפשר להמשיך עם הקלונקס אם מצבך הנפשי מאוזן איתו או לחשוב על תרופה אחרת מקבוצת נוגדי הדיכאון היעילים גם נגד חרדה ורק אחר כך לחשוב על הפסקת הקלונקס. כמובן שהפסקת הקלונקס צריכה להעשות באופן הדרגתי מאוד. במקרה השני שמדובר "רק" על תופעות של הפסקת טיפול צריך קודם כל לעשות ניסיון איטי מאוד להפסיק את הקלונקס. אפשרות אחרת היא לעבור לתרופה אחרת מאותה קבוצה בעלת משך פעולה ארוך כמו הוואליום לדוגמא ואז קל יותר להפסיק או לעבור שוב לתרופה מקבוצת נוגדי הדיכאון שהן לא ממכרות ואז להפסיק. בכל מקרה נראה שכדאי להגיע לאבחון של פסיכיאטר ומכאן להמשיך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אמי בת 53, סובלת זה תקופה מדכאון וחרדות עמוקות, הגורמות לה לבכי ללא סיבה, ולכך שאין טעם לחייה. לאחר נסינות של כדורים טבעיים, פנתה לעזרה פסיכיאטרית, וקיבלה כדורים הגורמים לה לעייפות וסהרוריות, ועדיין לא שיפרו את מצבה לאחר 3 שבועות. בנוסף מקבלת כדורי הורמונים לגיל המעבר. אמי היא אשה עובדת חצי משרה, מנהלת במקצועה, הסובלת מבעיות רפואיות שונות, שכנראה גם משפיעות על הרגשתה הנפשית. אני בהריון שני וצריכה ללדת עוד כחודשיים, דבר שאמור לשמח את אמי. הוריי גרים ביישוב רחוק ממני בחצי שעה נסיעה. לאמי אין רשיון נהיגה ותלויה באבי או באטובוסים. אנו מטיילים הרבה והיא רוב הימים עובדת או יושבת בבית. רציתי לדעת מה ניתן לעשות כדי לעזור לאמי, כמה שיותר מהר, לפני שהיא "נגמרת" לנו מול העיניים? האם מגורים באזור מגוריי ושהייה עם נכדיה יכולים לעזור לה?

לעינב במצב של דיכאון עמוק הדבר החשוב ביותר הוא טיפול תרופתי, כדאי לחכות לפחות עוד שבוע ימים (רצוי שבועיים שלוש אבל אם אין שום שינוי אפשר אחרי שבוע) ואז לחזור לפסיכיאטר ולחשוב על החלפת הטיפול שאינו עוזר ויתכן וגורם לתופעות לוואי. בדרך כלל בדיכאון העמוק לא מומלץ לעשות שינויים סביבתיים משמעותיים, בודאי שלא שינויים שאחר כך יהיו קבועים. יחד עם זאת תמיכה רבה שלך כמו ביקורים תכופים או שהיא תעבור אליך לשבוע שבועיים בהחלט עשויים לעזור. במצב הנוכחי הדבר החשוב ביותר הוא תמיכה רבה ככול האפשר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

תודה על התשובה, בנוסף, דיברתי עם אמי אתמול והיא רוב היום במיטה, לא רצתה ללכת היום לעבודה, דרך אגב, אמי היא פסיכולוגית במקצועה. הכדורים הוחלפו לפני כשבוע בכדורים אחרים, אך במקום שתהיה הטבה אפילו קלה, יש רגרסייה , והמצב קשה יותר ממה שהיה, כל היום בוכה, כמעט ולא אוכלת, משלשלת, ומפחיד שכבר לעבודה היא לא רוצה ללכת, לא יוצאת מהבית, אין לה שם ממש גם חברות,....אני ממש מפחדת שהיא תגיע למצב של התאבדות.

שלום אני תלמידת תיכון והתבקשתי להכין עבודה שהשאלה המנחה היא"האם מחלות נפש עוברת בתורשה?" ( אם כן מהו הגן האחראי לכך..) אשמח אם תעזור לי יומטוב עינת

כדאי לך לחפש בספרים כיוון שהסטטיסטיקה די ברורה יש תורשה בסכיזופרניה, הפרעה בי פולרית ופוביה ממחטים (או מדם). כל השאר זה יותר נטייה של טמפרמנט+סביבה התפתחותית+מצב משפחתי וכו'.

לעינת- את שואלת "מהו הגן האחראי לכך?"- מי שימצא את התשובה יהיה בוודאי מאד עשיר שכן הנושא נחקר כבר עשרות שנים ואין עדיין תשובה בדוקה. בכל אופן לא מדובר בגן אחד אלא בקבוצה של גנים. כמו כן מחלות פסיכיאטריות אינן מקשה אחת ולכל מחלה יש מאפיינים אחרים ולכן גם ה-DNA של החולים משתנה בכל אחת מהמחלות. באוטיזם, סכיזופרניה ומניה דפרסיה הגנטיקה יחסית דומיננטית, כלומר רואים שהמחלה עוברת במשפחה בין הדורות השונים. עדיין זה לא מסביר הכל שכן ייתכן שהמחלה לא תתפרץ אף אם קיים פוטנציאל גנטי לחלות באותה מחלה.

סיפרתי שבעבר לקחתי ברצף ואבן כמה שבועות וזה סידר לי את השינה למשך למעלה משנה. עכשיו אני לא נרדמת בלי הואבן ובימים האחרונים הפסיק להשפיע. הלכתי לאותו נוירולוג שהמליץ על הואבן שאמר"ש"זאת תהיה הבעיה היחידה שלך". קבעתי תור לרפואה משלימה... נראה. בינתיים רופאת משפחה נתנה לי גם בונדרומין לקחתי במשך 2 לילות חצי ולאחר כשעתיים עוד חצי. וגם אם נרדמתי - בעצם רוב הלילה הייתי ערה (דבר שלא קרה כשהואבן השפיע) היא נתנה גם סטילנוקס, אך אמרה שהיא לא מתמצאת ושאחפש רופא שיותר מומחה. מה זה הסטילנוקס הזה? איזו מן תרופה זאת? מה תופעות הלוואי? מה ההבדל בינה לבין ואבן ובונדרומין שלא השפיע עלי? אודה לתשובה פיהוק

לפי דבריך ואבן בשילוב בונדורמין לא משפיע. במצב כזה בד"כ ממליצים על תרופה מקבוצה אחרת כמו רמרון 15 מ"ג או טרזודון 50-100 מ"ג. במקור הם נוגדי דיכאון אך יש להם השפעה מרדימה חזקה. לדעתי בשלב ראשון כדאי להתחיל עם הטרזודון. אם לא יעזור אפשר להוסיף סטילנוקס עפ"י הצורך. סטילנוקס הוא כדור שינה מהדור החדש. ייתכן שאת סובלת מהפרעת חרדה ולא מודעת לכך ואז פסיכיאטר ימליץ לך על תרופה מסוג SSRI. לכן רצוי שתגיעי לפסיכיאטר או לרופא שינה.

אני יודע שלפי מחקרים חדשים הזיפקסה משמשת גם כמייצב מצב רוח בהפרעה דו קוטבית אמרתי את זה לרופאה המטפלת (שאגב, מכירה אותך) והיא לא מסכימה איתי. היא טוענת שאת הזיפרקסה נותנים רק בסכיזופרניה, או במצבים אקוטיים של מאניה ולא כמייצב מצב רוח. חבל לי מאוד, כי התרופה מחוללת פלאים אולי אני אעבור אליך וזהו תודה

לאלמוג אפשר לעשות חיפוש ברשת ולהביא את החומר לרופאה. לדוגמא http://www.zyprexa.com/common_pages/common_maintenance_indication.jsp תרגיש טוב שבוע טוב דר' גיורא הידש

עברתי דיכאון קשה פסיכותי פעמיים בחיי וזה תמיד קרה לאחר שהשתמשתי בסמים ורק נזעי חשמל עזרו לי.היום אני נקייה מסמים כבר 3 שנים ונטלתי סרוקסט.לאחר התיעצות עם הפסכיאטרית שלי.היא המליצה לי לקחת תרופה אנטיפסיכוטית בשם רספירדל 1 מג יחד עם דפלט 200 מג כהגנה וליצוב מצב הרוח.רוצה לציין שלאחר התאזנות במצבי לאחר האשפוזים הקודמים נטלתי פרפאנן כשנה להגנה.. פלוס טגריטול.. הפרפאנן גרם לי להשמנה ורעד ביידים...לכן העדפתי תרופה מהדור החדש..אני נוטלת את הרספירדל והדפלט ביחד בערב כבר יומיים והתופעות לוואי איומות..סחרחורת, חולשה רדימות וחוסר שווי מקל וכבדות, בחילות..האם התופעות שציינתי הן מהרספירדל ?או מהדפלט ומה עליי לעשות?האם אלו תופעות לוואי שחולפות..כי פשוט רע לי עם התופעות שציינתי?והאם להוריד למינון חצי מילגרם מהרספירדל?ואוליי עדיף לקחת רק אותו בלי הדפלט?או שבמקומו רצוי לקחת את הטגרוטיל?אנא אשמח לתשובה?

למאלי זו הסיבה מדוע כדאי להתחיל עם תרופה אחת ולא עם שתיים בבת אחת. כך קל יותר להכיר את התרופה, כיצד היא משפיעה עליך ותופעות הלוואי. כיום נמצא שלרספרידל יש השפעה מייצבת להפרעה דו-קוטבית כך שישנם המסתפקים ברספרידל בלי דפלפט. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, האם גם מובמיד מניסיונך ד"ר טובה מאוד כנגד דיכאון? נאמר לי על ידי הפסיכיאטר המטפל שלא משנה לקחת את המובמיד לפני או אחרי אוכל, שאין לתרופה כמעט תופעות לוואי, ושלא משנה השעות שאקח אותה (אפילו לא משנה שעות קבועות), ואין צורך לעשות כל בדיקות למעקב. האם עד כדי כך הוא הדבר? ולגבי טופס 29ג'- הגם בבית מרקחת פרטי צריך טופס זה? עדיין לא ממש ברור לי למה הטופס משמש?- האם זה טופס לייבוא התרופה? לרישומה בארץ? סוף שבוע טוב, אלעד

לאלעד אנסה להסביר את הנושא של 29 ג'. כל תרופה רשומה בארץ לשמושים מסויימים. כל מתן של תרופה שאינה רשומה בארץ או למטרה אחרת מאשר היא רשומה דורש בקשה מיוחדת ממשרד הבריאות על גבי הטופס הנ"ל. כך זה בקופות החולים, במחקרים, וכמובן גם בפרטי. המובמיד פועל באופן דומה לנרדיל ללא הקשיים של הנרדיל וללא הסיכונים. מדובר בתרופה עדינה כמעט ללא תופעות לוואי. על הנייר מבחינת הפעילות נוגדת הדיכאון היא כמו הנרדיל מניסיון התחושה היא שהתרופה פחות יעילה ולכן משתמשים בה פחות. בכל אופן לדעתי כדאי לנסות את המובמיד וגם את האדרונקס לפני שמתחילים עם המורכבות של הנרדיל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם משתמשים במובמיד פחות מבתרופות אחרות נוגדות דיכאון? או שהתכוונת שמשתמשים במובמיד פחות מבנרדיל? ולוודא- ניתן לקחת מובמיד על קיבה ריקה, האין זאת? שבוע טוב אלעד

אוקיי, ד"ר, אני יודע שהבעיה שלי מיוחדת ואין הרבה כמוני, אבל אולי בכל זאת תדע לומר משהו (אם כי אני בספק). מה שמבדיל אותי מרוב האנשים הוא שאני כל הזמן חושב על עצמי -- שני שליש מהמחשבות שלי הן על עצמי; לפעמים אני נהנה מזה כי אני חושב על כמה מוצלח ומיוחד אני ולעיתים אחרות זה פשוט מדכא אותי כי מתעוררים בי ספקות באשר לאם אני באמת עד כדי כך מדהים. הייתי רוצה להפסיק את זה -- להיות כמו כל האנשים, לחשוב על כל מיני דברים ולא רק על עצמי, אבל אני לא יודע איך (זה לחלוטין "כפייתי"). האם אפשר להגדיר את עצם העיסוק שלי בעצמי במונחים פסיכיאטריים והאם קיים טיפול לדבר? אני יודע שיכולתך לספק יעוץ בפורום מוגבלת, לכן אודה לך מאוד על כל תשובה שתתן.

שמתי לב שאתה גולש בפורום הזה ועונה לאנשים בענייניות ורצינות רבה. לא מעניינים אותי כל האנשים שאומרים שנפגעו ממך -- ואשמח לקבל תשובה ממך!

ההפרעה שלך מתאימה לאבחנה של OCD- הפרעת טורדנות כפיתית. כדאי לך לבדוק את העניין.

ייתכן שקיימת אצלך בעיה בדימוי העצמי ולכן התעסקות מופרזת בעצמך עם פנטזיות גרנדיוזיות (?) אם זה מפריע לך או שאתה רוצה לבדוק את הנושא ניתן באמצעות מבחן פסיכולוגי או ייעוץ פסיכולוגי לרדת לעומקם של דברים.

לאיתן אתה צודק שקשה לאבחן ממכתב בפורום ויש צורך באבחון מסודר ומעמיק הרבה יותר. העובדה שאתה במצוקה ואתה רואה את הקושי היא חשובה מאוד וחצי הדרך לשינוי ושיפור. בהתרשמות מדבריך נראה שמדובר יותר על בעיה פסיכולוגית ולכן כדאי להגיע לאבחון אצל פסיכולוג קליני ואולי גם מבחנים פסיכולוגיים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

תמשיך להתכתב עם עצמך.....LOL!!!!

שלום ד"ר הידש, רציתי לשאול- האם ידוע כי הזמן שבו מתחיל להשפיע הפרוזאק הוא ארוך יותר מהזמן שלוקח ללוסטרל להשפיע ? תודה רבה על תשובתך

לערן מדובר על שתי תרופות מאותה המשפחה ועם מנגנון פעולה דומה, לכן ההבדלים ביניהן מועטים ביותר ומשך התחלת הפעולה דומה בשתיהן. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ראיתי באחת מתשובותיך כי הפלוטין במינונים גבוהים מתאים להפרעות אכילה. לאיזה מינון התכוונת? תודה

פלוטין=פרוזק מיועדת בין היתר לטיפול בבולימיה והתקפי אכילה כחלק מההפרעה. המינון ההתחלי של פלוטין 20 מ"ג ליום. ניתן לעלות בהמשך ל-40 מ"ג כאשר המקסימום הוא 80 מ"ג ליום.

תודה לדור ואני מצטרף לדבריו. שבוע טוב דר' גיורא הידש