פורום פסיכיאטריה

שלום ד"ר תוכל לומר לי האם יש קשר בין סטרס ממושך (4 שנים) לבין נשירת שיער?

לחץ ומתח יכולים לגרום לתופעות דרמטולוגיות כולל נשירת שיער.

לרינת מצטרף לדבריו של דור שהמתח עלול לגרום בין היתר גם לנשירת שיער שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, בן 35, כל ה-SSRI ןה-SNRI גרמו לי לתופעות לוואי מיניות. האם לאנדרונקס תופעות לוואי מיניות? ואם כן אז איזה תרופה היית ממליץ ללא תופעות לוואי מיניות..(סובל משילוב של דכאון ו-OCD( תודה!

לרון האדרונקס אינו פועל על הסרוטונין אלא על הנוראפינפרין ולכן אינו מפריע בתפקוד המיני. כך גם תרופה בשם מובמיד הפועלת על הנוראפינפרין בלבד אולם במנגנון שונה מהאדרונקס. שבוע טוב דר' גיורא הידש

דר' הידש , שלום ! הייתי שמחה לקבל את חוות דעתך - אובחנה אצלי לפני כחודשיים וחצי אפיזודה מאנית ובעקבותיה בשיתוף עם היסטוריה קצת "פתלתלה" של רגשות , קיבלתי במתנה מחלה - מאניה דיפרסיה. אני מטופלת מאז (כחודשיים וחצי) במינון נמוך של ליתיום - 750 מ"ג ובמינון נמוך של סרוקוואל - 50 מ"ג. וההשפעה נהדרת. מרגישה טוב. מתפקדת טוב. אבל בעיה - בבדיקת דם גילינו השפעה שלילית על בלוטת התריס - TSH : 10,67 ( לפני הטיפול הוא היה תקין ) . הפסיכאטר החליט להחליף את הליתיום ב- דפלפט. אחרי שקראתי את רשימת תופעות הלוואי המרשימה של דפלפט ... ( שנראית לי כבר הרבה יותר מפחידה מתופעות הלוואי של הליתיום ) - הייתי שמחה לשמוע גם את חוות הדעת שלך ... הבנתי שיש אופציה גם להשאיר את הליתיום ולקבל איזה הורמון שמסדר את בלוטת התריס או משהו כזה .... (וגם זה מזעזע בעיני ... לקבל בנוסף להכל איזה הורמון...) או אולי יש עוד אופציות. ( ??? ) אודה לך מאוד על תשובתך . תודה תודה , וחג פסח שמח מאנית צעירה.

לפי מחקרים לסרוקוול יש השפעה מייצבת ובארה"ב היא רשומה גם לטיפול במניה-דפרסיה. כלומר במינון מתאים היא אמורה לאזן אותך ללא צורך בליתיום או דפלפט. אותו דבר לגבי זיפרקסה וריספרידל ששייכים לאותה קבוצה כימית של הסרוקוול. תלוי גם בניסיון של הפסיכיאטר שלך עם הסרוקוול.

ממליץ לך על סרקוול. תרופה מצוינת לטיפול במאניה דיפרסיה והיא לא פוגעת בבלוטת התריס. ויש לה הכי פחות תופעות לוואי מכל התרופות האחרות.

ל"מאנית" הנחמדה אני מצטרף לדבריו של דור שהתרופות הדומות לסרוקוול הוכיחו את יעילותן כטיפול מונע התקפים בהפרעה דו-קוטבית. למרות הרשימה הארוכה הדפלפט גורם הרבה פחות נזק מאשר הליטיום. הליטיום היא תרופה מצויינת אולם היא עלולה לגרום נזק לבלוטת התריס ו/או לכליות, לכן הדפלפט היא בטוחה יותר, אפשר לנסות גם למיקטל שהיא דומה לדפלפט או טגרטול. לי יש ניסיון טוב עם תרופות כמו הזיפרקסה והריספרידל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לכם, אני בחור בן 28 לפני כחודש תיכננתי לצאת לטיול בחו"ל יש לציין שבעבר היו לי בעיות של שינה מחוץ לבית (לא נרדם, לחץ וכד'). לקראת הנסיעה התחלתי ממש להיות חרד אבל הצלחתי לישון כמו שצריך, שבוע לפני הנסיעה הגעתי למעבדת שינה שהפחידה אותי מאד ואמרה לי שאני חייב לנסוע והרופא נתן לי כל מיני כדורים (סרוקסט + כדורים נוספים) בקיצור נלחצתי יותר ויותר וביטלתי את הנסיעה כאשר אני נמצא במצב של חרדה (פחד לא לישון גם בבית). מאז החלפתי רופא (שנתן לי קלונקס 2 כדורים ביום) במקביל התחלתי לעשות ספורט באופן קבוע + יוגה + טיפול פסיכולוגי (שאני לא מרוצה ממנו) הצלחתי לרדת לכדור אחד רק לפני השינה(0.5 מ"ג) ואני ישן מצויין וממש לא חרד במשך שעות היום (בשעות הערב יש לי קצת חשש אבל קצת) הרופא אמר לי להוריד את המינון בהדרגה לחצי כדור עוד שבועיים רבע וכו'. אני רוצה להתחיל להוריד כבר את הכדור כי זה מעסיק אותי (מתסכל אותי שאני לוקח כדור). האמת שטרם טיפלתי בשורש הבעיה "למה אני מפחד לישון מחוץ לבית" מה אתם ממליצים לי לעשות ?? יש לציין שאני בחור פעיל ועסוק אבל עקשן ומחפש שליטה בחיים כל הזמן !! (גם ביוגה אני לא ממש משתחרר) תודה, אני

המשפט האחרון שכתבת הוא החשוב ביותר- "מחפש שליטה בחיים כל הזמן"- זאת הסיבה לבעיות בשינה אצלך למרות גילך הצעיר ולכן גם הטיפול המומלץ הוא סרוקסט ולא קלונקס כפי שאמרו לך בוודאי גם במעבדת שינה.

לצעיר לפני ההחלטות לדעתי כדאי לעבור אבחון פסיכולוגי כדי להבין טוב יותר את שורש הדברים. האם מדובר בבעיה פסיכולוגית ממוקדת כפי שאתה רומז, או שקיימות בעיות של צורך בשליטה ותלותיות גם בתחומים אחרים של החיים, או כל בעיה אחרת. אחר כך תחליט על הטיפול שמתאים לך, שיחות, תרופות או שילוב ביניהן. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בן 30 לוקח חצי שנה אפקסור XR. בחודשיים האחרונים המינון 225 מ"ג ליום. בבדיקת לחץ דם הערכים הם 80/135. האם זה מצדיק ירידה במינון?

לאבי בדיקה אמת של לחץ דם חסרת כל משמעות. האפקסור עלול לעלות את לחץ הדם אולם באופן מינימלי ביותר ואיני חושב שהערך של 135 קשור לאפקסור. סביר יותר שהוא קשור למתח, מתח כללי או המתח בגלל עצם בדיקת לחץ הדם. בכל אופן אפשר לחזור על בדיקת לחץ הדם מספר פעמים כדי שהיא תהיה משמעותית. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי בבית מכשיר למדידת לחץ דם ותוצאה היא 80/140 ברוב המקרים וגם אצל הרופא. לאחרונה נגמלתי מקלונקס 2 מ"ג. ההפסקה עם הקלונקס (בהדרגה) היתה במקביל לעליה במינון של האפקסור (מ-150 ל-225) ולכן אני לא יודע אם זה קשור להפסקת הקלונקס או לעליה במינון האפקסור. מה דעתך ומה רצוי לעשות? תודה

שלום, בתי בת ה-23, מטופלת אצל פסיכיאטרית אחת לשבוע במשך החודש וחצי האחרונים. כל פגישה אורכת למעלה משעה והחל מהפגישה הראשונה (5 שבועות) נוטלת בתי ביום 20 מ"ג רסיטל וחצי כדור ואבן. לצערי, למרות שעבר מעל חודש חלה התדרדרות ונסיגה במצבה והיא יותר ויותר מתכנסת בתוך עצמה, מנתקת קשרים עם חברות טובות, מתנתקת מהמשפחה הקרובה, "מבריזה" משיעורים והחברה היחידה הנעימה לה היא של גיסתה ובתה התינוקת (ימים שלמים). פניתי לפסיכיאטרית המטפלת בה, למרות שבתי מעל גיל 23 ואינני נוהגת להתערב בחייה והערתי את תשומת ליבה לכך שישנה התדרדרות במצבה. הפסיכיאטרית תקפה אותי על התערבותי וכל שבקשתי הוא להפגש עימה והשמיע את הנעשה בביתנו, ללא צורך בקבלת אינפורמציה על השיחות המתקיימות ביניהן ותוך כדי שאלתי האם לא כדאי לשנות לה את הכדור לקבוצה אחרת. כמו כן, כששאלתי עד מתי תזדקק לה בתי אחת לשבוע (400 ש"ח כל פגישה), אז היא אמרה שיתכן שזה ייקח מספר חודשים וייתכן שמספר שנים. כשטענתי שטיפול ממושך כ"כ יקשה עלי כלכלית, היות ואני היא זו המשלמת על הטיפול ולכן אבדוק אופציה לטיפול במסגרת קופ"ח היא קטעה את דבריי ואמרה שתתן לי "דיל" מיוחד. לא אהבתי את תגובתה של הפסיכיאטרית. אני חייבת לציין, שלדעתי ה"אמהית" בתי נמצאת בדיכאון וכל שהיא זקוקה לו הוא כדור מתאים ומספר שיחות שיעזרו לה להתרומם מעלה ולהמשיך בחייה הצעירים. אודה לכם על חוות דעתכם המקצועית. שבת שלום.

יש טעם בדבריך אך לא ציינת אם הבת מרוצה מהפסיכיאטרית או שגם היא רוצה להחליף אותה. בסופו של דבר טובתה של הבת צריך להיות השיקול העיקרי ואם יש לה אמון בפסיכיאטרית אז השיקולים האחרים פחות חשובים. התרופות שהיא לוקחת נחשבות למקובלות כטיפול בקו ראשון.

לשרון איני חושב שיש מקום לתקוף משהו ובטח לא אמא שבאה ממקום של דאגה. יחד עם זאת נראה שהפסיכיאטרית מסורה לבת וגם זה דבר חשוב. לדעתי היית צריכה לנהוג אחרת. לדבר קודם עם הבת ולבקש ממנה את הסכמתה שתפגשו שתיכן ביחד עם הפסיכיאטרית. תשקלו את המצב וגם את התוכנית הטיפולית וכמובן שאי אפשר להתעלם מההיבט הכלכלי, אבל גם כאן צריך לשתף את הבת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, ביקרתי בפורום מספר פעמים ותמיד שמחתי לקרוא את תגובותיך מלאות האמפטיה. אני סובלת כבר המון שנים מחרדה ודכאון. בשלוש השנים האחרונות אני לוקחת 300 מ"ג אפקסור ליום, אבל ניתן לומר שהחרדות והדכאון לא נעלמו, היו אפיזודות רבות של דכאון קשה, והחרדות משתלטות מדי פעם. שלווה אמיתית ומרגוע מחרדות לא חוויתי כמעט מעולם. לפני האפקסור לקחתי 60 מ"ג פרוזק, שעזר לתקופה קצרה מאוד. הפסיכיאטר שלי טוען שאין לו משהו אחר לתת לי, אולי כי אינו רוצה לתת לי תרופה שעלולה להשמין (כי אני שמנה). אני כבר ממש נואשת, טיפול בשיחות לא עוזר לי בכלל, ואני מרגישה שהדכאון והחרדה ילוו אותי תמיד. אני מרבה לישון כדי לברוח מהמחשבות המטרידות, אבל עוד מתפקדת (עובדת ולומדת). אני מפחדת שיבוא יום וגם אפסיק לתפקד. כעת, למשל, מתגברות חרדות שלי מפני אובדן מקום העבודה (ולא בלי סיבה), וברור לי שלא אחפש עבודה אחרת, כיון שגם ככה חיי האישיים והתעסוקתיים די אבודים. אני בת 39, בלי סיכוי לקיים אי פעם זוגיות או ללדת ילדים, כיון שלא אדע להכשיר אותם לחיים, בדיוק כפי שגם אני לא הוכשרתי לחיים ע"י הורי. אין לי כוח לעול החיים. כל יציאה שלי לעולם מכאיבה לי בגלל חוסר רגישותם של אחרים או בגלל שאני רואה אנשים שחיים את חייהם, מתקדמים ומתפתחים ורק אני דורכת במקום כבר עשרים שנה והכל בגלל החרדות שלא עוזבות אותי. רציתי לשאול אם לדעתך יש טעם להחליף את התרופה והאם אדרונקס יכולה לעזור? תודה דנה

הי דנה כואב לי מאוד לקרוא את מה שכתבת כי אני כל כך מזדהה. בימים שקשה לי אני מרגישה כאילו אני נמצאת מאחורי מסך ערפל- כולם חיים את חייהם- צוחקים ומאושרים ורק אני דורכת עם החרדות במקום- 5 שנים עם אותו הסיפור. אבל, המחשבה הזו עצמה היא בדיוק חלק מהדיכאון. ההרגשה שאין תקווה וששום דבר לא ישתנה . ההרגשה שלא מגיע לי להיות אחראי על אחרים ושאני לא מסוגלת לכך היא הדיכאון עצמו ויש לשער שאם הישתפרות בהרגשה גם התחושות האלה תעלמנה או תתמעטנה. לעולם אל תחשבי שאינך יכולה או ראויה להיות אם- אולי דווקא להיפך . אולי דווקא בגלל הרגישות שלך והמודעות את תהיי אם נפלאה ואיכפתית. תהפכי את המצוקות האלה דווקא "למותרות" אם אפשר להגדיר זאת כך. לגבי טיפול תרופתי, אולי באמת שווה לשקול החלפת טיפול. אין דבר כזה שאין טיפול אחר- היום האלטרנטיבות כל כך רחבות החזיקי מעמד אריאל

לדנה אני מצטרף לדבריה של אריאל וחושב שלמרות הקשיים אסור לאבד תקווה. הטיפול הפסיכותרפי חשוב מאוד ואפשר לעשות מספר דברים גם בטיפול התרופתי. אפשר לחשוב על הוספה של תרופות כמו האדרונקס, אבל הדבר החשוב ביותר הוא לנסות להוסיף תרופה ממייצבי מצב הרוח. אני מעדיף את הלמיקטל אבל גם הדפלפט וגם הליטיום בהחלט מתאימים. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש

מזה כחודשיים אני לוקחת כדור בשם וונלה 75 מ"ג עקב פרידה פתאומית מבעלי. מזה כחודש אני רואה על פני וגבי וחלק עליון של החזה פצעים אדומים כמו אקנות האם זה יכול להיות מהכדור? שאלה שניה היא האם אני לוקחת חצי כדור בבוקר וחצי בערב התגובה בין השעות כאשר השפעת הכדור פגה מעין דכדוך הינה טבעית והאם זה יהווה בעיה להפסיק את הכדור בהמשך?

למרינה צריך לראות את התופעות בעור. אם מדובר על תגובה אלרגית יתכן שהיא מהאפקסור, פצעים כמו פצעי בגרות הם כנראה תוצאה של המתח ולא מהאפקסור. אפשר ליטול אפקסור שלוש פעמים ביום או לעבור לאפקסור XR שמשך פעולתו ארוך יותר. בכל מקרה הפסקת הטיפול תהיה הדרגתית.

שלום רב, האם יש בתרופות מסוג SSRI בדגש על פבוקסיל וציפרלקס, ובבנזודיאזפינים בדגש על קסאנקס XR על מנת להשפיע על לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי לכאן או לכאן (משמע גם hyperyension וגם hypotension). תודה.

התרופות שציינת לא מעלות ולא מורידות את לחץ הדם.

הגורם לעליה בלחץ דם היא פעילות של מערכת העצבים הסימפטטית שאחראית לכיווץ כלי הדם ועליה בלחץ הדם. המערכת מופעלת בין היתר בשעת מאמץ והתרגשות ומכונה "fight OR flight" ולכן יתכן מאוד שתרופות נוגדות חרדה ודיכאון יצליחו להוריד את לחץ הדם

שלום רב ד"ר הידש! האם אפשר לקחת אלטרול ורסיטל בו זמנית? .אני יודע שהם משתי קבוצות שונות וחשבתי שאולי יש עם זה בעייה. הכוונה היא לקחת אלטרול (25 מ"ג) בערב. ורסיטל (20 מ"ג) בבוקר. תודה איציק

קיימת חפיפה בין שתי התרופות. אפשר לשלב בין שניהם במצבים מסויימים. אם אתה זקוק בערב להשפעה המרגיעה של האלטרול אז זה יכול להיות שילוב אפשרי במינונים שציינת.

לאיציק לא יגרם נזק משילוב שתי התרופות ולא צריכה להיות בעיה. בדרך כלל אני מעדיף לטפל עם תרופה אחת בלבד, אבל תמיד ישנם יוצאים מהכלל. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מרגיש טוב עכשיו אודות לזיפרקסה. אני ממשיך בלימודיי ובעבודתי כרגיל. ניפגשתי עם הרופאה המטפלת לפני 3 ימים. היא הורתה לי להמשיך ליטול זיפרקסה 5 מ"ג למשך חודש ימים בלבד. + דפלאפט. היא אמרה "לא נחכה לרמה בדם, אנחנו צריכים להעלות את המינון ל 1000 מ"ג ואכן, הבדיקה הגיעה לידי לפני יומיים והרמה בדם היא 54 (כשהערכים הם בין 50-100) היום העלתי במינון מ 800 מ"ג ל 1000 מ"ג האם זה בסדר? הרי הרמה לא גבוהה כלל מה דעתך?

לאלמוג לדעתי האיזון של הדפלקט הוא לפי המצב הקליני ולא לפי הרמה בדם, כיוון שיצאת מאיזון יש הגיון בעליה במינון של הדפלפט. אני דווקא חסיד של זיפרקסה לאיזון הפרעה דו-קוטבית, גם במחקרים וגם מניסיוני יש לה השפעה טובה מאוד. כך אם אין תופעות לוואי אני משתדל להמשיך עם הזיפרקסה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, בן 23, סובל מהתקפי חרדה, נטייה ללחץ ומחשבות טורדניות מגיל 14, עברתי טיפול פסיכולוגי משולב פסיכיאטרי בגיל 19, הפסיכיאטרי נמשך עד לפני מס' חודשים והפסיכולוגי בהפסקות עד היום. מגיל 15 סובל מכאבים עזים במפתח הלב, הכאבים הם במתווה של לחץ ההולך וגובר בהדרגה מרגע ההתקף עד למצב בו הם אינם נסבלים יותר ואז אני נוטל משככי כאבים והם עוברים. כל הסיפור מתפרס בדרך כלל על יומיים. הכאבים תוקפים כל כמה חודשים בממוצע פעם ב-4 עד 6 חודשים. בגיל 16 עברתי בדיקות אקג ואולטרסאונד ולא נמצאו ממצאים כלשהם. ובגיל 19 עברתי שוב בדיקות אקג ומאמץ וגילו שיש לי איבשה קלה מאד וכמעט בלתי מובחנת. כמו כן בשנה האחרונה התחיל לתקוף אותי כאב עמום גם כן במתווה לחץ באזור החזה העליון הימני הוא לעומת הקודמים באים והולכים ללא כל סדר או היגיון, הוא נסבל ועל כן אינני נוטל משככי כאבים. אך הוא יוצר אצלי תיסכול ומתח מתגברים בתקופות בהן הוא מופיע דחופות. אינני בטוח לגמרי אבל נדמה שהוא מושפע מהמחשבות שלי, כאשר אני נזכר בו הוא יכול להופיע, כך גם כאשר אני חושב על נושא שמטריד אותי, לעומת זאת לפעמים אני חש בו למרות שאינני מרגיש שהוא קשור לנושא ספציפי. ביקרתי אצל רופא המשפחה והוא אמר שאין סימנים המעידים על בעיה פיסית. בבקשה התייחסי בתשובתך גם לכאבים במפתח הלב. אפשרות של כאבים פסיכוסומתיים? איך יודעים? איך מטפלים? אפשר לבד? מהן שיטות הטיפול העדיפות?

מדהים כמה לנפש יש יכולת לחקות כל סימפטום פיזי אפשרי ואכן אנו מרגישים ממש כאילו אנו בהתקף לב לדוגמה בעוד הבעיה היא נפשית. אם זאת, אין לעולם להקל ראש וצריך לשלול קודם כל אפשרות לבעיה אורגנית. באם היה לך בעיה לבבית היו רואים זאת בא,ק,ג, בהאזנה ללב, בבדיקות כימיה לדם ובכל הממצאים הנ"ל לא גילו כלום כך שיש לשאר שזה אכן על רקע נפשי תרגיש טוב אריאל

לאלון בגיל 23 אחרי הבירור שעברת אפשר להיות בטוח שאין מדובר בבעיה גופנית אלא נפשית. ככול שתמהר להבין שמדובר במחושים גופניים שמקורם נפשי כך תוכל מהר יותר להעזר בטיפול הנפשי ולהרגיש טוב יותר. הדבר החשוב ביותר הוא להבין שמקור הבעיה הוא נפשי והגוף בסדר גמור. כל טוב דר' גיורא הידש

בההמשך להודעתי הקודמת אני בן 23 הבעיות האלה לא היו קיימות קודם לכן והן מחריפות מאוד מהבר תודה נועם (רק בכתיבה של המכתב הזה היו לי מלא שגיאות כתיב... והיפוך אותיות.. וזה לא היה קודם לכן !!!!) ישבתי ותיקנתי את המכתב בסיומו..

לנועם, בתשובה לשתי שאלותיך אני מסכים אתך שאין מדובר בהפרעת קשב או דיסלקציה. הפרעות אלו קימות מילדות ולא כאשר מדובר על ירידה קוגניטיבית בגיל מבוגר. לדעתי יש מקום קודם כל לעבור בירור גופני ובדיקה אצל נאורולוג. אחר כך אפשר לחשוב על הדברים הנפשיים ולהגיע קודם כל לאבחון. כל טוב דר' גיורא הידש

קינאה זה רגש לא נעים. אנחנו רואים משהו אצל מישהו שלנו אין, ומקנאים- למה לי אין את זה? המשהו הזה יכול להיות דברים חומריים כמו כסף, רכוש וגם דברים אחרים כמו ידע, חוכמה, חברים, בריאות ועוד ועוד. כשעולה בנו קינאה זה מעורר רגשות שונים נוספים כמו בושה ואשמה, וגם הרבה מאד כעס ולעיתים גם תוקפנות. אני חושבת שהרבה מהמלחמות בעולם מתחילות מקינאה וכעס. אני מקנאה ששתי האחיות שלי חברות טובות בינהן, ולי אין קשר טוב איתן כמו שלהן יש כבר שנים. אני מנסה לשנות את המצב הזה ולא מצליחה. יש בינהן כימיה טובה, הן גרות אחת ליד השניה, כל מיני דברים שאי אפשר לשנות. ובעצם מה איכפת לי שלהן יש קשר טוב בינן לבין עצמן? אני יכולה לנסות להתקרב אל כל אחת מהן או לשתיהן ביחד, ולא להשוות את הקשר שלהן לקשר שלי. ואז אני מרגישה גם אשמה ובושה. אבל זה לא עוזר לי. הקינאה קיימת שם, כבר שנים. וזה גורם לי להרגיש מנותקת מהן, למרות שהן מאד אוהבות אותי. אי אפשר למחוק קינאה. זה רגש אנושי לגיטימי כמו אהבה כעס פחד וכל האחרים. לא נעים להרגיש את זה. לא לגמרי ברור לי איך אפשר לשנות את זה. אולי על ידי זיהוי המצב וקבלה שלו כמו שהוא- אני אדם שלם, יש לי אף, פה, עיניים, חוכמה, אהבה וגם קינאה. אולי ככה אפשר להקטין מלחמות פנימיות וגם מלחמות חיצוניות, כמו המלחמה שמתחוללת כאן בפורום בשבועות האחרונים. מה דעתכם? תמי.

דעתי למרות שזמני קצר לצערי...שאת חכמה ורגישה . מעבר לזה שמרי על השפיות שלך ,תנסי להרדם אם עדיין לא נרדמת...ובכלל למה אתן לא ישנות??? -מה גורם לנשים ככ חכמות וכו לא לישון בלילה ? ואגב ,הקנאה היא רק מרכיב אחד -האגו הוא לדעתי הגורם למלחמות . אבל זה כבר נושא בפני עצמו... ושרק נדע ימים של שקט ושלווה ורק טוב .

קנאה, חמדנות. כעס, זעם ושנאה, תשוקה, אהבה, רחמים, רוך, כך גם נוקשות, ועוד ועוד ועוד... כולם. כולם קיימים בכולנו. מה"בריא" ו"הנורמלי" ועד ה"חולה" מאד. ברור לי שהמושגים האלה מאד בעייתיים. כי הרי חולה שיודע שהוא חולה הוא כבר בריא באיזה מקום, הרבה יותר בריא ממי שמשוכנע בעצמו שהוא בריא לחלוטין, רק שהוא בעצם מאד חולה. בלגנים:-). אם כן, גם ב"בריא" וה"נורמלי" - גם בו ישנם צדדים לא הכי יפים שכאלה, וה"חולה" – מצד שני, גם בו ישנם גרעינים חיוביים, ואף יותר מזה, יש משהו בריא בסיסי ואיתן שממנו ניתן להתחיל את השיקום. אצל אחדים הביטוי החיצוני של הרגשות ה"שליליים" האלו קיצוני ממש. כאילו מייצר אובדן שליטה מוחלט וגורר הרס של כל הסביבה החיצונית והפנימית יחדיו. אצל אחרים הוא מופנם, חבוי וכמוס, חוזר פנימה וההרס הוא של העצמי, של האני בלבד. אין שום ביטוי כלפי הסביבה החיצונית. אין יודע. גם זה אובדן שליטה. יש גם כאלה שמסווים את הרגשות הללו אפילו (או במיוחד) מפני עצמם מבלי לדעת. חלילה לו לרגש הזה. אסור לו. מכחישים את קיומם אצלם. מפעילים את כל השליטה כדי לשמור, להראות כאילו לא, להפוך דברים. אך המציאות שונה באופן מהותי. זהו גם כן סוג של איבוד שליטה, רק שאינם יודעים. אינם מכירים. ויש, ישנם גם כאלה שהכל כל-כך עמוס אצלם כך שכל הרגשות מעורבבים ואין ביניהם הפרדה. לא קנאה, לא זעם, לא עצבות וגם לא אהבה, לא אושר. לא מרגישים כלום. לא מצליחים לאתר רגש. רק כאב אחד ענק, גדול וקורע. וכשכבר מרגישים משהו, מה שלא יהיה, עצבות או כעס, זה כבר סימן ממש טוב. הדברים האלה יכולים להיות כה מורכבים ומסובכים. ואני עצמי, אם מסתכלים על זה מבחוץ, יש לי כביכול מיליון סיבות לקנא. בהחלט לכולם יש דברים שכאילו "ברור" שלכל אחד יש, ולי אין. חסר לי המון. עם זאת, את הקנאה שלי שסביר שקיימת אי שם, גם אם קשה למצוא אותה בפנים, אותה לא כל-כך קשה לי לשרוד או להתגבר עליה. קשה יותר לשרוד את הקנאה של האחר, או את החמדנות של האחר. הן אלו שמצמצמות את המרחב. לא שממש יש במה לקנא בי או לחמוד, אבל הנה דבר אחד חשוב: בזמן האחרון יש לי משהו שלא לכל אחד יש - הטיפול. הטיפול הטוב הזה. השיחות שנתנו לי קצת חכמה אולי. נתנו לי את הכושר והאומץ לכתוב את המילים הללו כאן ועכשיו. הכרה בכל אלה, ההכרה שהם קיימים בנו, בכולנו על כל צדדיהם השפלים והשליליים היא זו שמובילה אותנו להיות בריאים יותר. הכר את עצמך על כל הגועל נפש. קח אחריות על עצמך. זה מצריך המון אומץ. המון תעצומות נפש כדי לעמוד מולן, להתבונן במראה ולומר: זה אני, 'סתכל על עצמך, אתה "מכוער" ויש בך כיעור שאתה רואה ומתעב באחרים. יש אותו גם בך. בך עצמך, כן. יש בך גם צדדים שליליים ומגעילים, גם צדדים שהם לגמרי מטורפים ומשוגעים, אולי צדדים פחות בריאים, ואתה לגמרי לא מושלם היכן שנדמה היה לך (באופן לא מודע) שאתה אולי כן. ההתבוננות הזו היא ההתחלה של ההבראה. נראה לי. מה עושים אתם הלאה? זמנים יגידו. מה שאמרתי נשמע תלוש? מרחף? אולי. אבל זה מה שמחזיק אותי עכשיו, דווקא בניסיון נואש להתחבר. תודה לך תמי שהעלית את הנושא, אולי הצלחתי קצת לעזור לעצמי בכתיבה ולהעביר קצת זמן של כאב וייאוש. ותודה למי שאיש לימד אותי קצת ויש לי עוד המון מה ללמוד. תודה.

יש בנו מהכל, ומה שצריך ללמוד זה אולי לסלוח לעצמינו על הדברים השליליים. להעיז להתבונן בעצמינו קצת יותר ברכות ובאהבה. מעבר לסטיגמות הישנות והנדושות כל כך של חולה ובריא. הנשמה שלנו בריאה. בנפש שלנו יש פצעים, ומתוך הפצעים האלה אנחנו גדלים. וכשאנחנו גדלים, כל העולם גדל איתנו. תודה לכם האקר ומישהו לרוץ איתו על דבריכם המרגשים. ובתקווה שנמצא בנו הרבה טוב, ושתהיה שמש בעולם... תמי

מכתבך נגע בי ביותר. עולם מורכב הוא עולם הרגשות, עולם בפני עצמו.

דור אחראי לכל המהומות!

הבת שלי סובלת כבר מס' שנים מ-OCD עם כל התחושות הקשות הנלוות אליו. היא ניסתה מס' תרופות שלא עזרו לה עד עתה. לאחרונה, היא עשתה בדיקת דם. בבדיקה התגלה כי יש לה מחסור חמור בויטמין B12. האם המחסור בויטמין זה הוא הגורם לסבל שלה? האם במידה והיא תיקח כדורים של ויטמין אלו של SOLGAR אזי ה-OCD ייעלם לה? אודה לך מאוד על תשובותיך משום שבתי ממש סובלת.

לענת חוסר בויטמין B12 עלול לגרום לתופעות רבות, קודם כל במישור הנאורולוגי כמו חולשה ושיתוקים שונים. במישור הנפשי במקרה הגרוע עלול לגרום לבלבול עד מצב פסיכוטי ואחר כך לכל מיני תופעות של חרדה. אין ספק שצריך לטפל בחוסר של B12 ולדעתי קודם כל בזריקות ורק אחר כך לחשוב על הכדורים. לא ניתן לקבוע האם ה OCD הוא תוצאה של חוסר הויטמין אבל נקווה שהמצב ישתפר עם החזרת הויטמין לגוף. כל טוב דר' גיורא הידש

האקר שלום.שאתה ניכנס תיראה מה מחק לך דוקטור הידש.תודה:)

האמת שזה לא ממש מעניין אותי יותר..ויש לי בחיים המחורבנים על הראש מספיק בלי השטויות האלה . וכנל לא ממש מעניין אותי מה נמחק ,מה לא נמחק וכו . מה שאולי חשוב זה מה שיכתב... ואגב החיוך הזה נראה לי מאוד מוכר -וגם זה לא נראה לי ממש חשוב . נקודה .(למחשבה )

דור מניפולטור ופרובוקטור רציני. דוקטור הידש כבר לא יודע מה לעשות אתו!

לילה טוב ד"ר גיורא, אני מודה לך על התשובות הקודמות ובפי עוד כמה.. 1. אם אכן פרצה המאניה בשל הפרוזאק - ואני סובלת מדכאונות, גם ארוכים, (חודש-חודשיים) - האם זה אומר שיש לי מאניה דיפרסיה? 2. אם לא - וזו תוצאה של התרופות- כמה זמן לוקח לפרוזאק לצאת מהדם, והאם הוא לוקח את המאניה איתו - או שנשארתי עם מחלה וסימפטומים חדשים? 3. האם הפסיכיאטר המטפל לא אמור להזהיר מפני תופעות שכאלו בעת מתן תרופה כפרוזאק? 4. יש לי הרגשת תיסכול, ששום תרופה לא מסוגלת לתקן מבלי להרוס. גם עכשיו אני לוקחת ריספרידל ואני פוחדת שזה יעשה לי מחלות חדשו, וגם קלונקס אני פוחדת שהוא יעשה לי בעיות בכבד וכו'. מתסכל אותי שצריך לתת תרופה נגד תופעות לוואי של תרופה אחרת (למשל נגד המאניה). אתה פסיכיאטר, אז אני לא יכולה לשאול אותך אם עדיף בלי תרופות, אך מה שאני יכולה כן לומר זה שאני מאוד רגישה בגוף לכל הדברים האלו -ובדיעבד פיתחתי את כל תופעות הלוואי של התרופות מבלי לדעת אותם קודם.. האם יש אנשים שתרופות פשוט לא מתאימות להם? בטח יש אחוז שכזה, ואם כן - מה עושה האחוז הזה? 5. האם תוכל לפרט עוד טיפה על העובדה שפרוזאק יכול לגרום מאניה - בצורה כזו? אני סובלת בימים אלו מהרגשה של כמו ג'אנקי של כרטיס אשראי... אני מרגישה חייבת לבזבז ולקנות דברים כל דקה ביום פרט לעוררות יתר ולחוסר שינה. אני כבר לא יודעת מה בעיה אמיתית שלי, ומה בעיה שנולדה עקב תרופות. מה אתה אומר? מתנצלת על השאלות הארוכות, אני רואה שיש לך עבודה רבה כאן כל יום... תותי

לתותי בלי קשר לסיבה שגרמה להתפרצות המאניה, גם אם מדובר בהתפרצות בגלל תרופות נוגדות דיכאון, לצערי כעת את מאובחנת ומטופלת כסובלת מהפרעה דו-קוטבית. לצערי במצבך כפי שאת מתארת אותו אין לך הרבה ברירות אלא להיות בטיפול ולקוות שהרספרידל תרגיע את המאניה כמה שיותר מהר. אחר כך תוכלי לשאול את שאר השאלות. תשמרי על עצמך ועל הכיס הידש

ד"ר הידש שלום, האם עדיף נרדיל על פני אורוריקס. הפסיכיאטר נתן לי נרדיל, אבל הדיאטה מבהילה, וצריך טופס 29ג', ואני מבין שאורוריקס תרופה יותר חדישה. הפסיכיאטר ציין כי לדעתו נרדיל תרופה יותר טובה נגד דיכאון. היש צדק בדבריו לאור נסיונך וידיעתך? רב תודות

לאלעד לנרדיל יש הרבה יותר תופעות לואי וסכנות כפי שאתה יודע. לגבי היעילות שלהם נגד דיכאון אין מחקרים אשר משווים את שתי התרופות אחת לאחת. פסיכיאטרים ותיקים מאוד מאמינים בנרדיל וניסיונם עם התרופה הוא טוב מאוד. אני אישית כמעט ולא מכיר את התרופה בגלל הסכנות שבה. כל טוב דר' גיורא הידש

האם יש הבדל בין הפרעות נפשיות לבין מחלות נפשיות ומה ההבדל בניהם? מדוע ביטוח לאומי מכיר בנכות במחלת נפש ולא בהפרעת נפש. והאם הפרעות נפשיות יכולות להוביל לכל החיים. מדוע כשאדם כמוני סובל וצורך תרופות מקבל רק קצבת נכות שהיא ארבעים וזה לא מעט אך מבחינת תעסוקה הם טענו שאני כשרה וכתבתי להם מכתב חריף שאני מחוץ לבית לא מסוגלת ולא כשרה לצאת כרגע עד שיעבור לי המשבר (מקווה).

לגלית האבדל בין מחלות נפש להפרעות נפשיות לרוב מתייחס לסוג הבעיה בדרך כלל מתייחסים לסכיזופרניה מאניה דיפרסיה ולסוגים מסויימים של דיכאון ocd וטורט כמחלות נפש ואילו להפרעות מצב רוח חרדה דיכאון ובעיות האישיות למינייהן כאפרעות נפשיות אחת הסיבות העיקריות לכך לפחות בעבר איתה האמונה שהבסיס של אפרעות מסויימות נובעת מכשלים פיזיולוגים בתיפקוד המוח ואחרות כנובעות מגורמים סביבתיים (התעללות טראומה וכו...) נכון להיום הגופים שעוסקים בשיקום וטיפול משתדלים כמה שיותר לאימנע מהשימוש במושג מחלת נפש בשל הקונוטציות השליליות שיש בו (משהו שהוא ניצחי ולא ניתן לטיפול או שיפור חיי החולה) ומעדיפים על פניו את המונח אפרעות נפשיות שהוא כיוויכול נתפס כפחות חמור יותר הפיך וניתן בעזרת טיפול מתאים לשפר בצורה משמעותית את חייו של הלוקה באפרעה שכזו אפרעה נפשית נתפסת כלקות מסויימת שניתן לחיות איתה ללמוד אותה ולנסות באמצעים שונים להתגבר עלייה ולא כמחלה סופנית חסרת תיכווה לגביי נושא האחוזים של ביטוח לאומי יתכן מעוד שתצליחי לקבל מהם 75 אחוזי נכות זמנית לתקופה מסויימת אך מבחינה אקרונית ברגע שאדם נמצא במשבר כל שהוא שמיסודו הוא משבר חולף אין שום סיבה לתת לאותו אדם נכות מלאה ביטוח לאומי בצורה המאווטת שלהם מנסים לעודד נכים מכל הרמות ובכל הנכויות למינייהן לצאת מהבית לעבודה ולתפקד בצורה הנורמאלית ביותר שהם יכולים נגיד שהיית מקבלת 75 אחוזי נכות וקיצבת נכות מלאה על סך 2000 ומשהו שקל, על כמה במצב כזה היית מעלצת את עצמך לצאת מהמשבר הזמני שיש לך עכשיו על מנת למצוא עבודה ואפילו במשרה חלקית של 4 שעות ביום? בכך שהם נותנים לך רק 40 אחוזי נכות הם בעצם אומרים לך שהם מודעים לזה שישנה בעיה אך ביחד עם זה הם מעמינים שיש לך את הכוחות והיכולות לצאת מהמצב אזה ולפרנס את עצמך בצורה מכובדת אני חס וחלילה לא מצדיקה את המחשבה הזאת שלהם לפחות לא בצורה שהם מייסמים אותה אבל בסופו של דבר אי אפשר לצפות מהם להרבה יותר מזה כאשר אנחנו חיים במדינה שמתיימרת להיות מדינת רווחה רק שהיא מזמן כבר שחכה את המשמעות של המילה רווחה. הנכים הקשים נדפקים בגלל שאין להם את הכוחות להתמודד מול ביטוח לאומי ולו רק בגלל הסיבה הפשוטה שהם פשוט עשוקים בלנסות לסרוד עם המגבלות והלקויות שלהם ולתפקד. ניפגעי הנפש נדפקים כיברובם הם מעדיפים לשמור על אנונימיות ופרופיל נמוך ולו רק בגלל הסטיגמה העיומה על המחלות / האפרעות הנפשיות הדבר היחיד שאני יכולה לאחל לך שהמשבר הנוככי יחלוף ולא תצתרכי גם את אותם 40 אחוזי נכות ותוכלי לתפקד בצורה יצרנית ולפרנס את עצמך בכבוד דבר שלצערי הרב יהיה לי מאוד קשה לאחל בפה מלא לאדם עם שיתוק מוכין המרותק לכיסא גלגלים וביכולתו לאזיז רק שתיי אצבעות ביד ימין שלו. (אני לא יכולה לאחל לא דבר כזה בפה מלא לא בגלל שאני לא מעמינה שהוא מסוגל רוצה ויכול לפרנס את עצמו ולחיות בצורה מכובדת אלא בגלל שאני לא מעמינה שהסביבה והחברה הישראלית ולצערי הרב החברה כמאט בכל מדינה מתקדמת אחרת יאפשרו לו לבצע זאת) באצלחה שלך פרוזק עוז

לגלית תודה לפרוזק ואני מצטרף לדבריה. ביטוח לאומי מכיר גם בהפרעות שאינן מחלות נפש כמו הפרעות אישיות וחרדות ודיכאון. כמובן שאיני יכול לדעת מה היו השיקולים של הביטוח הלאומי כאשר קבעו שאת כן יכולה לצאת לעבודה. לעתים הדרך היחידה להשיג את מה שאת רוצה הוא לערער ולהתעקש על דבריך. כל טוב דר' גיורא הידש

הבנתי שכדי לרכוש נרדיל דרך קופת חולים כללית אני צריך טופס 29ג'. האם כדי לרכוש נרדיל בבית מרקחת פרטי נדרש גם כן טופס 29ג'?

קודם תמצא בית מרקחת שמיבא את הנרדיל ואח"כ חובה טופס 29 ג' +מרשם. מדובר ביבוא שכן התרופה לא רשומה בארץ. בתי המרקחת של קופות החולים מייבאים את הנרדיל באופן סדיר. לגבי בתי מרקחת פרטיים תצטרך לברר ולהתיעץ עם הרוקח בבית המרקחת עצמו אשר בוודאי ידריך אותך לגבי השאלה אם אפשרי לייבא, מה נדרש וכמה עולה.

ייבוא אישי? האם זה טופס שנדרש רק בקופ"ח? תודה

האם טיפול תרופתי בחרדה חברתית דרך פסיכאטר של קופ"ח יכול לגרום להשלכות כגון שלילת רישיון, סירוב הבנק למתן הלוואות/משכנתא וכו'. למי מידע זה גלוי האם גם לביטוח הלאומי? ומה ההשלכות בכלל? האם מצוין בהצהרת בריאות? (פרט לתפקיד בשב"כ או משהו כזה..)

לסמי כל רופא או פסיכולוג או עו"ס חייבים לדווח למשרד הרישוי אם אתה עלול לסכן בנהיגתך אחרים. ללא קשר לטיפול תרופתי כן או לא. כך שהדגש צריך להיות על המצב שלך ולא לעובדה האם אתה נוטל טיפול. כל המידע בתיק הרפואי חסוי אלא אם כן אתה נותן אישור בויתור על סודיות רפואית לגוף או לאדם אחר לעיין בתיק הרפואי שלך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכל מי שיוכל אולי להסביר/לעזור- אני מטופלת בלוסטרל כבר 4 חודשים, ומצב רוחי השתפר פלאים. אך נתקלתי לא פעם בכאבים וצריבה נוראית בושת לאחר נטילת הגלולה. אם אני לוקחת אותה על בטן ריקה- בכלל חבל לי על הזמן, ולפעמים גם כאשר אני אוכלת לפני (זה יותר נדיר) אני גם סובלת. זה כמו צרבת מגיהנום שכלום לא עוזר להעביר. האם זה נורמלי? לדעתי יש חומציות מטורפת בכדורים שעלולה להזיק לי. (יש לציין שאין לי קיבה רגישה) בתודה מראש, גליה.

לגליה איני מכיר את התופעה הזו מלוסטרל, אבל ברפואה יש גם דברים נדירים, אולי משהו אחר מכיר? כל טוב דר' גיורא הידש

אני מבין שלתופעת הלוואי של החוסר בחשק מיני עוד לא הגעת... את עוד תתגעגעי לצריבה בלבד!!! :)

שלום ד"ר אני שוב פונה אלייך והפעם מתוך ייאוש. אני מטופל ב 20 מ"ג ציפרלקס כבר 6 שבועות לאחר סרוקסט שעשה את עבודתו חלקית. אכן אין מה להשות (לטובה!) למצב בו הייתי נתון לפני כחצי שנה (שנבע מבעיית זוגיות והצעת נישואין). אני מטופל בכל המישורים אך עדיין אני נתון במצב שביר בו כל שטות שנאמרת ע"י בת זוגתי גורם לי לשבר עמוק. ולפי דברי הסיכיאטר אולי צריך שוב להחליף כדור. אף אחד לא מבין אותי אפילו לא זוגתי! שכבר נראה לי מיואשת בעצמה אזלו הפתרונות, אולי תוכל לעזור?!

לעז אני מבין שאתה בדרך הנכונה וומתקדם גם בשיחות וגם עם התרופות. לכן קודם כל צריך סבלנות וגם מהחברה. יתכן שתרופה חדשה מקבוצה קצת שונה כמו אפקסור עשויה לעזור יותר, כמובן שלפי הייעוץ של הפסייכאטר המכיר אותך. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר, נראה לי שהסבלנות של כולם פקעה מדובר בחצי שנה של משבר! מה ההבדל בין אפקסור, סרוקסט, ציפרלקס?

שלום רב ד"ר, (אני בת 27 כמעט, להזכיר) לאחר שטופלתי בסרוקסאט ופרוזאק שלא עבדו לOCD ולדיכאון וחרדות חזקות מאוד - ניתקפתי התקפים מאניים שחדשים לי לגמרי, שכללו בזבוז של אלפי שקלים על דברים שאין לי כל צורך בהם + דברים שנראים ממש לא קשורים אליי ולאישיותי. (למשל מגפיים אדומות זוהרות עם שפיצים ועקבים ומנומר בפנים, איפור למרות שאיני מתאפרת ועוד...) תרופתי הוחלפה למ"ג אחד של ריספרדל (שאני לא מגיבה אליו והגעתי עד כדי שינה של שעתיים שלוש בלילה והחרמה של הוריי את כרטיס האשראי שלי ופנקסי צייקים בעצת הפסיכולוג), וקלונקס - 0.5 מ"ג שלא מרגיע אותי ולא עושה לי לישון. היום החליט הפסיכיאטר להעלות את המינון ל2 מ"ג ריספרדל ומ"ג קלונקס. שאלתי היא - האם בתור בחורה שסבלה רק מחרדות ו OCD ודכאונות, הגיוני לתת 2 מ"ג ריספרדל תוך שבוע , בפרט שזו הפעם הראשונה שמתגלים סימנים מאניים? 2. כיצד ייתכן שההתקפים פורצים פתאום, לא סבלתי מהם מימיי. תודה רבה לך תותי

בעיקבות חרדות דכאונות ו-OCD טופלתי 3 חודשים בסרוקסאט שלא עבד ועדה אותי רק עייפה. ולאחריו פרוזאק. פתאום (ואני מדגישה - פתאום!) התגלו אצלי סימני מאניה. עברתי לשינה של שעתיים שלוש בלילה, אני קונה בטירוף דברים שאינם לטעמי ואין לי כל שימוש בהם (מדובר על סכומים גבוהים והמינוס חוגג), אני פתאום יצירתית בטירוף, כותבת באי בהירות מוחלטת וניתן לי כתוצאה מכל ריספרידל 1מ"ג וקלונקס 0.5 מ"ג. הרופא המטפל הזכיר שזהו מצב דמוי מאניה- ואני רוצה להבין: - האם יתכן שתרופה כמו פרוזאק תגרום להפרעות נוספות - כמו מאניה שאני לא מכירה מעצמי מלפני? -האם הייתה נטיה למאניה דיפרסיה ורק עכשיו היא התעוררה? -האם הדיכאונות שחוויתי עד היום שכללו ימים שלמים במיטה ותחושת אובדן תיקווה גמור יכולים להיות חלק מהמאניה דיפרסיה? -האם אני סובלת ממאניה דיפרסיה לפי תיאוריי? (ולפי התרופה הניתנת) תודה רבה לך תותי

הרופא אמר שחוויתי השבוע שתי גלישות פסיכוטיות - במה שונה גלישה פסיכוטית מפסיכוזה -האם זהו רק משך הזמן? ומכיוון שלא סבלתי מכך מעולם - האם זה גם כן יכול להיגרם מהתרופות? אני מודה לך מאוד ובבקשה אל תמהר לומר לא... למרות הקלונקס, השעה ארבע ואני לא מצליחה לישון. מה אתה ממליץ? המצב נמשך ימים רבים כבר. אני משלימה מעט שעות במשך היום..

לדר' הידש, נתנו לאימי את הנורטילין כבר לפני מס' שנים, בשל חרדה ודיכאון שהיו מנת חלקה. אימי אדם שקשה לו להסתגל לכל תרופה חדשה. היות והדופיקר מתנגש עם הרבה כדורים , קשה אף יותר להתאים לה תרופה מתאימה. עד לנורטילין ניסו איזה 20 סוגי כדורים, אבל על כולן אימי התלוננה על תופעות לוואי בלתי נסבלות. ברבות השנים אף העלו את מינון הנורטילין, וחששו להורידו ממנה בגלל המורכבות של הפרקינסון עם החרדות והדכאונות. להבנתי, קשה להבחין בין מצבי ה- OFF של הפרקינסון מהם היא סובלת,לבין קיומו של דיכאון, ולכן כנראה השאירו לה את הנורטילין (ואף העלו כאמור מינונו ברבות השנים). אלא שייתכן ואתה צודק וכבר אין הוא נדרש. מאידך, קשה להתאים לה כדור פסיכיאטרי שהיא לא תתלונן על תופעות לוואי, ולכן העדיפו שהיא תמשיך לקחת את הנורטילין. הלדעתך למרות האמור כדאי בכל זאת לשקול שינוי טיפול תרופתי? תודה, רון

לרון בהחלט כן. ראשית הנורטילין עלול לגרום לבלבול. שנית כיום ישנן תרופות חדשות רבות שלא היו אז ולתרופות החדשות יש פחות תופעות לוואי וגם המצב של אימך השתנה עם השנים. כמובן שכל זאת בעצה עם הפסיכיאטר המכיר אותה. כל טוב דר' גיורא הידש

חחחחחחחחחחח

לגלית באמת שלא בכוונה, אבל גם לא מצאתי את הודעתך, או שתכווני אותי אליה או שתעתיקי. סליחה ותודה הידש

שלום, יש לי שתי שאלות: 1.נשלחתי ע"י מומחה לכירורגיה אורטופדית לביצוע בדיקת EMG של הגפיים העליונות. מאידך אני מטופל ב - ציפרלקס 20 מ"ג ביום (SSRI) ובקסאנקס בשיחרור מושהה 1 מ"ג ליום, האם הטיפול שאני נוטל יכול להשפיע על תוצאות הבדיקה? 2. האם תרופות כמו שציינתי לעיל יכולות להשפיע על תוצאות בדיקות מעבדה כגון: CBC, כימיה של הדם, שתן וצואה? בתודה מראש, רועי.

לרועי עם בדיקות הדם אין כל בעיה. עם ה EMG אני חושב שלא אבל האמת היא שזו הפעם הראשונה שאני נשאל שאלה זו וכדאי לשאול גם את הנאורולוג? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אחותי מטופלת בליתיום ומגיבה מאוד טוב לתרופה (מטופלת בערך שנה) ומקיימת חיים רגילים לגמרי. האם יש סיכוי שתוך כדי הטיפול במהלך השנים יקרה התקף? ואם כן האם הוא יהיה חמור? איך מתבטאים בדר"כ התקפים שקורים תוך כדי טיפול? מה התרחיש הכי גרוע שיכול להיות? אני חוששת שהיא תעשה דברים מסוכנים. האם אתה מכיר אנשים שחוו התקפים ולאחר אישפוז אחד או שניים קיבלו טיפול וממשיכים איתו לכל החיים ולא חוזר התקף והם מנהלים חיי משפחה תקינים? אשמח לקבל תשובות ואולי לדעת יותר. תודה.

לאלין שאלתך חשובה מאוד. הטיפול בליטיום מוריד את הסיכון בהתקף חוזר אבל הוא לא מונע במאה אחוזים את ההשנות של התקף חוזר. כלומר עלול להיות התקף נוסף למרות הטיפול למרות שהסיכון עם טיפול כמובן נמוך יותר. כך גם לגבי אופי ההתקף. ברור שההתקף יהיה פחות חמור עם טיפול בליטיום אבל אי אפשר לצפות מראש. בדרך כלל אדם חוזר על אותו הדפוס של התקפים כמו שהיו ההתקפים הקודמים. מה שחשוב שעברה שנה שקטה. ככול שקרובים להתקף הסיכון גדול יותר, או אחרת, ככול שמתרחקים מההתקף בזמן כך הביטחון שלא יהיה התקף חוזר גדול יותר. כך שהזמן משחק לטובה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום נאמר לי שיש תרופה כמעט מקבילה - אולי שמה טופרניל- לא נמכרת בארץ

לשאול טופרניל ואלטרול שייכות למשפחה של אנפרניל, פעם אלו היו התרופות היחידות שהיו לנו, והן נמצאות בארץ. כל טוב דר' גיורא הידש

גיליתי את הכח ליצור לעצמי מצב של חרדה מעצם החרדה ולא משום דבר חיצוני זה התחיל מפחדים על הילדים והתפתח טופלתי במשך חצי שנה אצל פסיכולוג בשילוב כדורי פאקסט והצלחתי לפתור את הבעיה רק שלאחרונה ניסיתי את עצמי בלילה והנא פיתחתי חרדה כשאני הולכת לישון כמעט נרדמת ומתעוררת עם דפיקות לב לקחתי כדור קסאנקס והוא לא ממש עזר כי כל הזמן חשבתי "מה אם הכדור לא יעזור" וכל הזמן הציפית חרדה הזאת מגיעה אלי וזה כמו לופ שלא יוצאים ממנו עכשיו אני פוחדת שאצטרך לקחת כדור יותר חזק ובכלל איך עובדים על עצמינו בלהניח למחשבות בלילה בבקשה עזרתך הגר.

הי הגר מעניין שציינת שזה מופיע בלילה וזה לא מפליא. בלילה כל מנגנוני ההגנה שלנו ירודים כולל המנגנונים הנפשיים ולכן זה די אופייני שהחרדה תופיע לה כאשר גופנו חלש יותר. האם שקלת לעבור טיפול פסיכותרפי של שיחות? אולי את צריכה להחליף את הטיפול התרופתי. אל תתיאשי - יש פתרון לחרדה וגם אם זה לוקח מעט זמן עד שעולים על הטיפול הנכון, בסוף זה מסתדר. שווה מאוד לשקול טיפול משולב בשיחות בהצלחה אריאל

להגר נכון, חרדה יכולה להיות מכל דבר והמצחיק הוא שעלולה להיות חרדה בפני החרדה. סוג זה של חרדה נקרא חרדת ציפיה, נעשים חרדים כי פוחדים שתבוא חרדה ואז באופן לא מפתיע היא מגיעה.... הפתרון הוא לחשוב על דברים אחרים, לא ניתן לא לחשוב על חרדה, אבל בהחלט אפשר לחשוב על דברים אחרים. במצבים אלו שיטות טיפול של הרפיה או טיפול קוגניטיבי עשויים לעזור מאוד. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, מה שקורה בפורום בשבועות האחרונים בהחלט עובר כל גבול הגיוני, אנשים עוסקים בהשמצות ומדברים על אישיותם של הכותבים במקום להתייחס לעיקר ולשאלות העולות בפורום. זה חבל אבל זה בעיקר פוגע. פוגע בשואלים ובקוראים וכמובן שבכל המעורבים כולל אותי. לדור, לצערי מחקתי את ההערה האחרונה שלך מסיבה אחת יחידה - כדי לא לקבל עוד תשובות מרגיזות, אבל מעכשיו והלאה אמחק כל תשובה שעוסקת באדם הכותב ושאינה עניינית לתוכן של השאלה שנשאלה. כמובן שאיני יכול להיות כל הזמן על האצבע על הדופק ויתכן שאני מחמיץ השמצה זו או אחרת, אבל הכוונה היא בהחלט למחוק. איני חושב שאפשר או כדאי לפנות למשטרה וכך הלאה. הנהלת דוקטורס מודעת לבעיה אבל הם טוענים שאי אפשר לעשות הרבה יותר וגם היועץ המשפטי שלהם טען כך. נקווה שהגל העכור יעבור ונחזור לשגרת עבודה רגילה. בכל אופן כל התייחסות אישית ובטח פגיעה אישית תמחק. נקווה שנצליח לשמור את הפורום נקי למרות הזמנים הקשים בתודה דר' גיורא הידש נ.ב. - ממש ממש לא חייבים לפתח דיון בנושא, לא בגלל שהדיון לא חשוב אלא שבזמנים אלו אני חושש שהוא יהפוך שוב ללא ענייני.

מי מנהל את הפורום? אתה או דור? או שהוא מנהל את הפורום ואתה עובד שלו?

ד"ר הידש, ברשותך, חבל שמחקת דברים רלוונטים לבעייה שהעלת ואין יכולת כרגע לבדוק מה אכן באמת היה?... אגב ניתן לזהות את הגולשים והכחשה גורפת איננה נכונה ומטעית לא הבנתי למה אתה מתחמק מלנהל דיון אינטלקטואלי על מה קורה ומה זה פורום פסיכיאטריה והאם הוא מסוכן לאנשים במצב נפשי מסויים ואולי אתם בכלל טועים בקונספציה כאן ורק גורמים נזק נפשי למשתתפים מבלי שהם בעצמם מודעים למצב??? דור בעל ידע נרחב בתחום אין ולא ניתן להתווכח על עובדות אבל יש מקום גם לחריגים ואו חריגות...שלא מתנהלים בהתאם ל"צרכי הפורום השיווקיים" (כמו מ' אותנטית) ואסור לך לתת יד ואו לגבות מצב שבו אחד מהמשתתפים/ות נופלת "קורבן" של עצמה(...) ואו מקרים כמו ה"מתאבד" שעקב זה שאתה אולי לא עצרת את הדברים בזמן מסיבה זאת או אחרת..עולה חשד כי למעשה "נפלנו קורבן " לשיקולים מסחריים שונים של אתר דוקטורס... מכל זה עולה מסקנה אחת...

שאלה לעניין שראוי שתעלה לדיון מעמיק.

מה לא ידעתם?

הידש בוקר טוב , אנא ראה את דבריי כעקרוניים ולא כעניין אישי אמנם העניין עם "המתאבד" נגע לי באופן אישי ברגש והוא ימוצה...אבל כל שאר הדברים הם בהחלט רלוונטים לדיון . מעבר לזה לדעתי כך או ככה הפורום עבר את הסף...ומכאן יהיה קשה להחזירו למתקונתו ה"אידיאלית" (שעליה ניתן וחובה לדון ) שהיא לדעתי מתן אינפורמציה לשאלות ומענה ישיר אשר בסופו של כל נושא שעולה אתה ורק אתה הוא הסמכות שתקבע בצד הרפואי . כמובן שניתן לשלב 'תמיכה' בתנאי שהיא רלוונטית ולא עצות אחיתופל... ועל כל זה חובה לדון . לא אהיה כאן ב24 עד 48 שעות הקרובות -אבקש לא למחוק ואו להתעלם מהדברים . תודה וכל טוב לכולם .

כשדוקטור הידש יעיף את דור מהפורום ויודה בטעות שלו כלפי מ. אותנטית במיוחד וכל הנפגעים הרבים של דור, המשמעות תהיה שהוא שותף לדפוס התנהגותו של דור ומגבה אותו. ולכן הוא נוקט בשיטה של: "שב ואל תעשה עדיף" כי הוא יואשם בשיתוף פעולה עם מעשיו הפלילים של דור והוא לא יכול להרשות זאת לעצמו ולמקצוע שלו.

טעות של הידש שלא קרא נכון וחזר בו מדיון רציני שהיה מונע את המוות

שלום לדר הירש, פניתי בעבר לפורום כשביתי הפסיקה את התרופות שטיפלו בפסיכוזה ולאחר 3 חודשים קיבלה התקף שני חזק יותר מהראשון. היא הגיעה לבי"ח לטיפול מרצונה אך לאחר מס ימים התפרעה במחלקה והוצא לה צו אשפוז. הצו הוארך לפני שבוע לזמן בלתי מוגבל מאחר ולא יצאה עדיין מסכנה ומבקשת לצאת כל הזמן. השבוע היא מעוניינת לפנות לועדה לבקש להשתחרר. היא עדיין אלימה והשפעת התרופות עדיין לא ניכרת. מה הסיכוי שהועדה תשחרר אותה ומה תפקידנו שהורים הדואגים לסיכון שהיא נמצאת בו ולהיעדר תובנה שלה למצבה? מה הנוהל החוקי וכיצד ניתן לסייע לה? מטילדה

למטילדה כל הוראת אשפוז מוגבלת בזמן. בהתחלה עשרה ימים ואחר כך שלושה חודשים ואחר כך חצי שנה. כלומר הועדה צריכה להתרשם שהמצב אינו משתפר. נראה לי שהרופאים די מודעים לבעיה והם יבקשו מהועדה להאריך את הוראת האשפוז. כך שעליך לברר עם הרופאים מה דעתם ומה בכוונתם לבקש מהועדה. הועדה נוטה להסכים עם הרופאים אשר מכירים היטב את הבת אבל לא תמיד. בנוסף את יכולה לכתוב מכתב לרופא המטפל ולועדה ולספר בו כיצד את רואה את המצב של הבת, מה החששות שלך ומה היית רוצה. מכתב כזה יכול לשכנע מאוד. ומקווה שהבת תרגיש טוב במהרה ואז השאלות הללו יפלו מעצמן. כל טוב דר' גיורא הידש

הבחור בן 20 מצבו כלומר לפני שנתיים היא פחות או יותר אותו דבר עדיין הוא לא עושה שום דבר לא עובד לא הולך לצבא לצאת עם חברים הוא יוצא אולם לא מסוגל להתמיד בשום מסגרת כמו עים התרופות או בלי האים כדאי לחקות ולראות מה יהיה בעוד 4 חודשים או מה אתה ממליץ

אורנה מה קרה לעכבר

לאורנה לא הבנתי כל כך את השאלה? אולי זו שאלת המשך לשאלה קודמת שאיני זוכר בדיוק. בכל אופן אולי תפרטי יותר או תכתבי שוב את השאלה הראשונה ואנסה לעזור יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום שמעתי כי פותחה תרופה חדישה שאמורה להיות תחליף טוב יותר (פחות תופעות לוואי ) לאנפרניל? האם נכון וכיצד ניתן להשיג אותה אם אינה מאושרת עדיין בארץ? תודה

לשאול כל התרופות החדשות שהפרוזק הראשונה שבהן מחליפות את האנפרניל ויש להן פחות תועפות לוואי. או שהתכוונת למשהו אחר?? כל טוב דר' גיורא הידש

במידה ואני מטופלת ע"י פסיכיאטר של קופת חולים, האם אני נדרשת כל פעם שנגמרים הכדורים להגיע אליו או שניתן לקבלם כל פעם ע"י מרשם מרופא המשפחה ? תודה. רונית.

הי רונית עד כמה שידוע לי מנסיון אישי גם רופא המשפחה יכול לתת את זה אם יש לו מכתב מהפסיכאטר שמטפל שמתאר את התרופות שאת לוקחת בהצלחה אריאל

פסיכיאטר בקופ"ח יכול לתת לך מראש מרשמים לכמה חודשים קדימה. במכבי-3 חודשים, בכללית-4 חודשים ולכן את לא צריכה לעבור דרך רופא משפחה. אם בכל זאת את רוצה לקבל את המרשמים דרך רופא כללי/משפחה אז הוא חייב לרשום עליהם את שם הפסיכיאטר שאישר לך לקחת את התרופות הנ"ל. לצורך כך דרוש מכתב מהפסיכיאטר לרופא משפחה. כלומר גם הפסיכיאטר צריך להסכים לכך ולתת לך מכתב שמאשר לך לקבל תרופות דרך רופא משפחה.

תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, מעונין בבקשה ביעוץ כיצד לצאת מדכאון עמוק שנכנסתי אליו לאחרונה עקב פרידה רומנטית ממישהו אהובה מאד.לא יכול לתפקד ,אין לי תיאבון ואני סוחב את עצמי בקושי לעבודה. המחשבות מטמטמות לי את המוח תודה

מצא לך מישהי אחרת-זו התרופה הבדוקה (קל להגיד קשה לבצע)

תלוי כמה זמן נמשך הדיכאון. אם הוא נמשך זמן רב (חודשיים ומעלה) אז לשקול טיפול תרופתי (כגון פרוזק) ע"י פניה לפסיכיאטר או לרופא משפחה. לעיתים גם רופא משפחה רשאי לרשום פרוזק אחרי שתספר לו את התסמינים שיש לך והזמן שהם נמשכים.

שלום, השאלה החשובה ביותר היא האם מדובר בתגובה קשה באופן ברור או שמדובר בתגובה תואמת לפי הנסיבות (אם החברה עזבה אותך? האם הקשר היה כל כך חזק וקרה משהו? משך החברות? האם הפרידה הייתה טראומתית וכך הלאה) אם התגובה תואמת את הנסיבות ומשך העצב הוא לא ארוך אז אין צורך בהתערבות. אם מדובר בתגובה מעבר לפרופורציות אז כדאי לפנות לטיפול אבל דווקא שיחות עשויות לעזור ולבדוק כיצד היה לך בקשר ומדוע הפרידה כל כך קשה לך? כל טוב דר' גיורא הידש

ממי, אני חושב עליך כל יום וכל לילה :(

איזה יופי . כמה אהבה. הכרתם בפורום?

מתגעגע למי?

לממי שלי :( יום שני הייתי אצל המנכ"ל בחדר והסברתי לו למה התפטרתי בכיתי, והוא הגיש לי מטפחת בדיוק כמו שאורי הגיש לה מטפחת שהיא בכתה. גיא

שוב שלום ד''ר הידש! תודה על תשובתך הקודמת בקשר לאדרונקס (רופאת משפחה ששאלה...) . המטופל שדיברתי עלייו הוא אבי , הוא לא מוכן ללכת לפסיכיאטרים ולא נותר לי אלא להתמודד איתו לבד. מדובר באדם בריא פיזית, מתוסכל מבחינה מקצועית (למרות שעובד) ואישית מזה שנים רבות , לאחרונה מציג תלונות של חוסר חשק ויוזמה, רצון לישון ביום, אנהידוניה, פוביה חברתית מסוימת (נמנע מלבקר בארועים עם אנשים שלא מכיר), טופל מספר חודשים ברסיטל ללא הטבה משמעותית והפסיק כי גרם לו להחמרת ישנוניות, עבר לפריזמה\פלוטין - פחות ישנוניות אך עדיין יותר מאשר ללא כדור אך בסביבות 5 בבוקר יש התעוררויות עם חרדה ולא בכל לילה. פריזמה 20 -30 מג עזר מעט עד מעט מאוד לתלונות של דכאון. לאור האפיונים שמניתי אני שוקלת לנסות לו אדרונקס. 1. האם יש מקום לכך? 2. לאור הנתונים האם עדיף לשלב עם פריזמה או לתת כתרופה יחידה? המון תודה ובכבוד רב

למאיה צר לי אבל איני יכול לתת אבחנות מדוייקות וטיפולים ברשת. באופן כללי עדיף תמיד תרופה אחת מאשר שילוב של תרופות. אבל, האדרונקס והפריזמה פועלות במנגנונים שונים לכן בהחלט אפשר לתתן ביחד. בדרך כלל אני מעדיף את האפקסור שהיא פועלת במנגנונים כמו הפריזמה והאדרונקס ביחד. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לתמי, פרוזק עוז, המאהב, קרן וד"ר הידש ולכל השאר עברו עוד יומיים, ואני עדיין מרגיש לא טוב, אבל לא עד כדי כך כמו שהיה בשבת. תודה לכם על התגובות המרגשות... אני מתנצל קרן שפירשת את דבריי כאילו היו זלזול בך, לא התכוונתי לפגוע בך ואני מצטער. הבעיה העיקרית עם המצב שלי כרגע היא לאו דווקא שהוא נורא כל-כך, אלא שאני מרגיש שהפעם זה לא הולך להשתנות בעיקר מפני שאני לא עושה שום דבר שישנה אותו. נתקעתי באיזה לופ שאני לא יודע איך להשתחרר ממנו. כאילו שום דבר לא הולך להשתנות יותר- רק אותו יום יום חדגוני וחסר טעם יום אחרי יום אחרי יום. האם אני יכול לחזור למסלול חיים שיש בו איזושהיא התקדמות. לאן אני כבר יכול להתקדם? אני מרגיש תקוע כמעט לגמרי... ואני ממש לא יודע איך להיחלץ מזה. רציתי להפסיק את החיים אבל הם ממשיכים ושום דבר לא משתנה. אני לא יודע אם אני זקוק לתשומת לב, אולי אני זקוק לענין חדש לעסוק בו. סתם, החדגוניות היא ברמה כזו שאין לי מה לכתוב, אבל אני בכל זאת כותב. נראה מה כבר יכול להיות... בברכה מיכאל(מיקי)

מיקי היקר אני, כשאני תקועה בלופים, צריכה תשומת לב. תחושה שלאנשים איכפת ממני, תחושה שאני לא לבד, תחושה שאני חשובה לאנשים, שיש משמעות לקיום האפור ולפעמים הקשה הזה. קירבה של אנשים אחרים מפרקת קצת את תחושות האיכסה. ככה זה בשבילי. יש בך כישרון להתייחס ולגעת באנשים. אתה משתף ונוגע ומתייחס. אני לא מכירה אותך אבל נראה לי שגם אתה איש שצריך אנשים. יופי שאתה כותב, ומשתף. האדם הוא ייצור דומה, אחרי הכל. חוויות שאחד עובר מזכירות את החוויות של השני. ולכן אם משתפים משהו משתחרר לא רק במי שמשתף אלא גם במי שקורא את הדברים. וזה מקל. אז תודה מיקי, ותרגיש טוב. תמי.

למיכאל למרות שהדברים נראים תקועים אנחנו יודעים וגם אתה יודע שהדיכאון חולף ואחר כך מרגישים אחרת. זה טבעו של הדיכאון וכפי שאני מכיר אותך ברגע שתהיה תכנית או דבר שמעניין אותך אתה תמצא כוחות והכוחות יחזרו אליך. תשמור על עצמך הידש

מחפשת חומר / ספרים בנושא הפרעת אישיות תלותית , והמנעותית , בגוגל חפשתי ויש רק מאפיינים אך אני מחפשת גורמים אפשריים או סיפורים אישיים, (מפי פסיכולוגים או חולים). בעברית בלבד. תודה

http://www.zarut.com/apd.asp

תודה רבה על הקישור. הייתי שם כבר ולצערי , כל הקישורים מפנים לחומר באנגלית כך שזה לא עוזר.... תודה רבה בכל מקרה.

http://www.shrink4u.co.il/ynk/articles/viewArticle.asp?id=29

הילד שלי לקח כדורים במשך שנתיים כדורים במינונים גדולים וכל מיני סוגים ולא נראה שזה עזר האיבחון חרדה דימוי עצמי נמוך לאט לאט ירדנו במינונים והיום לאחר חודש בלי הכדורים הוא מתנהג כמו עים הכדורים האים זה אומר שיכול להיות שהכדורים לא עוזר לילד הנל ספציפי והוא לא צריך כדורים ואולי רק שיחות מכוון שממש אותו דבר עים כדורים ובלי ואולי חודש ימים זה מוקדם בכדי לשפוט

לאורנה קשה לי לענות כיוון שחסרים פרטים רבים, לכן אוסיף רק מספר משפטים כלליים. ראשית בן כמה הילד ומה הבעיה? באופן כללי אני חושב שכדי לקבוע אם התרופות עזרו או לא אז צריך להשוות את מצבו למצב לפני שנתיים. חודש ימים אחרי ההפסקה עדיין מוקדם מדי לקבוע, אם תהיה נפילה היא תהיה כארבעה חמישה חודשים אחרי ההפסקה. בכל אופן אם התרופות לא עזרו אז בהחלט יש מקום לחשוב על שינוי, כלומר אולי החלפת התרופות? בכל אופן יש להתייעץ עם הרופא המכיר את הילד. כל טוב דר' גיורא הידש

אחד מבני משפחתי מאושפז כבר מזה ארבעה חודשים בבית חולים לחולי נפש.בעקבות מניה דיפרסיה. מנהל המחלקה המליץ על טיפול ע"י מכות חשמל. מה שעוד גילנו כי מטפלת בהומופטיה נתנה כדורים הומופטיים. עתה שדרשנו ממנה להפסיק מיד. האם יש אפשרות שהטיפול ההומופטי הפריע להגיע לאיזון? רצתי לשאול על הסכנות שבטיפול כזה? וכן מתי מומלץ הטיפול באלו מקרים או מצבים? עליי לציין כי עד כה לא הצליח הטיפול בתרופות ולא הגיעו לאיזון.

לאורי אכן יש מקום לחשוב על נזעי חשמל (=מכות חשמל בלשון עממית) כאשר תרופות אינן מצליחות לייצב את המצב. נזעי חשמל הם טיפול מצוין לדיכאון עמוק, הסיכון בהם עצמם קטן וישנן מעט תופעות לוואי. הסיכון העקרי הוא בהרדמה הכללית. כלומר, תמיד מבצעים נזעי חשמל בהרדמה כללית, כיום טכניקות ההרדמה בטוחות ויעילות אבל בכל זאת יש בהן סיכון מסויים. איני חושב שהטיפול ההומאופטי הביא לנזק, אבל כמובן צריך לדעת את סוג הטיפול, מי המטפל וכך הלאה. כל טוב דר' גיורא הידש

היי יצא לי רק עכשיו לראות את תשובותכם מלפני כמה ימים{לגביי השאלה שלי על המחשבה המסויימת שהייתה.....} תודה על התגובות. שם-לי, אני לא חושבת שמחשבות מסוג זה מופיעות אצלי בצורה מוגזמת או תמידית,דווקא בגלל שזה היה דיי יוצא דופן בשבילי שאלתי על זה. ד"ר הידש,אמרת שלא כ"כ הבנת את שאלתי, פשוט התכוונתי לכך שלמרות שזה היה רק כמה שניות שחלפתי לייד המיזרקה,מבחינתי זה היה דיי עוצמתי הקטע שהרגשתי צורך ללכת במהירות מהמקום {כאילו אני חששתי מעצמי שאכן אעשה את מה שחששתי-שאזרוק את המצלמה.....} אני רגילה לחרדות, אבל אולי זה נראה לי קצת עוצמתי מדיי משום שבעצם חרדתי-מעצמי, וזה גרם לי להתרחק במהירות מהמקום-מה שאומר שזה לא רק סתם מחשבה שחלפה בראשי,אלא מחשבה שהייתה כנראה מספיק חזקה כדי"שאברח מעצמי". {קצת מביך לדבר על דברים כאלה...:) בעיקרון,בכללית, זה בסדר שחרדה{או מחשבה מסוג כזה}{פחד עצמי-או פחד מאיבוד שליטה} גורמים לאדם לא רק לחשוש באותו רגע אלא גם לפעול על פי זה?{כמו שאני פעלתי כאשר התרחקתי מהר מהמקום}, או שעצם זה שזה עובר את הגבול של סתם חשש-והחשש גורם ל"פעולת מניעה" כלשהי{נקרא לזה ככה}- מעיד על משהו לא בסדר/לא נורמלי? זה בעצם מה שעניין אותי לדעת.{ואציין שלא,זה לא מפחיד אותי במיוחד או מטריד אותי,התהייה שגרמה לי לשאול היא -האם אולי אני טועה-וזה דווקא כן צריך להטריד אותי או מראה על משהו לא בסדר...} תודה,ויום נעים. קארין.

רציתי לדעת האם תרופות כמו פרוזאק וכו,הן גם אפקטיביות לטיפול בחרדות,או בעיקר אנטי דיכאוניות .

לק. התופעה אינה רגילה, אבל אם זה קורה פעם אחת אז אין לה חשיבות מיוחדת. התרופות מקבוצת נוגדות הדיכאון יש להן גם השפעה נוגדת חרדה. כל טוב דר' גיורא הידש

ברצוני לדעת האם יש הבדל בין צימפרמיל לרציטל. האם ריצטל הוא כדור טוב לטיפול בהתקפי חדרה אני לקחתי עד היום ציפרמיל והכדור עבד מצוין ללא תופעות לוואי מיוחדות. הלכתי היום לרופא לקבל מרשם ונאמר לי שהקופה לא עובדת יותר עם ציפרמיל וזה הוחלף לריצטלץ האם זה אותו כדור? תודה מראש

לרוני ציפרמיל=רסיטל, שתיהן מכילות את אותו החומר הפעיל אבל מבתי חרושת שונים. הרסיטל הוא תוצרת הארץ ולכן גם זול יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי חבר שהוא לומד איתי בכיתה ויש לו עכשיו פרופיל 64 נפשי או אם סעיף נפשי תאמת לא יודע אך זה הולך ! לא מזמן הוא עבר טסט פסיכודיאוגנוזי או אך שזה לא יהיה (אני מצטט אותו "הראו לי 10 קרטונים ועליהם איזה כתמים מוזרים שחורים אדומים ירוקים נו כמו בבית הסוהר או שאם אתה זוכר היה קטע מסרט ארמגדון שהחרמן ישב מול פסיכולוג והוא הרה לו את זה וחרמן אמרזה שדיים של אישה... וכו'" יענו בודקים את פסיכולוגיה שלך או שרוצים להכיר יותר טוב אותך לפחות ככה הוא תאר לי את הטסט הזה, אני אישית הבנתי מזה היה! הוא עבר את הטסט הזה על מנת שאוכל לעלות את הפרופיל כדי שהוא אוכל ללכת בשרות קרבי לפחות ככה הוא מבין כי הוא בקש והתעקש שיעלו את הפרופיל, לי נראה משהו מוזר פה... עכשיו עבר כבר משהו כמו חודשיים מהטסט עצמו ואין עדיין תשובה הוא מתקשר כמעט כל שבועיים לבדוק אם יש תשובה או לא וכמובן נכנס לקיוסק מידע האישי שלו כמעט כל יום עכשיו הוא התקשר לא מזמן ואיזה פקידה חכמה כמו שאתם יודעים שיובות שם... אמרה לו ככה וככה שהתשובה תיהיה רק בסביבות יוני ועד אז תחכה אנשים בן אדם כבר מיואש מאי ידע הזה למישהו היה משהו כזה אם כן מה הם עשו? אך זה עובד? אך זה הסתדר ? כל מידע התקבל בברכה!!! ???

שלום, כנראה בצעו את המבחן הפסיכולוגי הנקרא רורשך. כמו שבדיקות מעבדה הן כלי עזר לרופא הפנימי כך בדיקות פסיכולוגיות הן כלי עזר לפסיכיאטר. מבחן רורשך הוא מבחן קלאסי ומקובל ויתכן מאוד שגם בסרט הראו אותו. המבחן הוא די ארוך וגם הפענוח של המבחן והמסקנות לוקחות זמן, רק שאיני מבין למה כל כך הרבה חודשים? אני מניח שהפסיכיאטר קבע שישנה בעיה רגשית ולכן הפרופיל 64 ושחברך לא יהיה בשירות קרבי. כדי שיהיה בטחון בהעלאת הפרופיל בקשו בדיקות נוספות כמו מבחן רורשך. אני מאוד שמח שבודקים את החבר ולא נותנים תשובה קלה ופשוטה. את מי יאשימו אם הוא ילך לשירות קרבי וחס וחלילה יקרה לו משהו, או שתתפרץ מחלה נפשית חמורה? כך שטוב שבודקים אבל חבל שהתשובה מתקבלת כל כך מאוחר. כל טוב דר' גיורא הידש

קודם כל תארשה לי להגיד לך באמת תודה רבה על התשובה מקצועית ומספקת! חבר שלי הוא לא סתם קבל 64 נפשי או אם סעיף נפשי עד פעם אני אומר אני לא יודע אך זה הולך, פשוט הוא ביישן וקצת פרונייד זה מה שאני רואה! עכשיו הבעיה היא קצת פרסונלית הוא עכשיו נכנס למן פרונויה כזאות והוא מתחיל סלח לי על הביטוי כמובן , לטחון לי על זה שאם לא נותנים לו תשובה כל כך הרבה זמן אז הם לא רוצים לגייס אותו והוא ממש חושש שלא יגייסו אותו יש בזה אמת או שסתם ממציא כלומר לפחות לדעתי, זה מן תגובת שרשרת כזאות -עשה טסט לא עבר - או - שלא הגיעה עדיין התשובה והאי ידע הזה הורג אותו מנטלית ?

שלום ד"ר גיורא הידש, פורום האם מותר לי לקחת תוספים של יוד, כרומיום פיקולינט וחומצה פנטותנית אם אני לוקחת וונלה? מודה מראש, דנה2

לדנה איני מכיר את כל התוספים הללו. אבל לא ניראה לי שתוספת יוד היא דבר בריא בכלל? הייתי נזהר עם החומרים הללו והכמויות מאוד חשובות בלי שום קשר לוונלה. כל טוב דר' גיורא הידש

דר. הידש שלום שתי שאלות: 1. אני לוקחת פריזמה 20 מ"ג מזה חודש בגלל חרדות ומצב רוח ירוד ואיני מרגישה שינוי. האם 20 מ"ג זה מינון נמוך יחסית? האם חודש אינו זמן מספיק כדי לבדוק את השפעתה של התרופה? 2. במה שונה רסיטל מהפריזמה והאם 20 מ"ג הוא מינון מקובל ברסיטל?

שלום מיקי הן פריזמה והן רסיטל הן תרופות אנטי דיכאונייות שמתחילות להשפיע לאחר כחודש לאחר אתחלת הטיפול לכן יתחן שהפריזמה עוד לא אתחילה להשפיע עלייך 20 מלגרם זה מינון שיגרתי שרוב המטופלים לוקחים אותו מה שלא יהיה את צריכה להתייעץ עם הרופא המטפל שרשם לך את התרופה ולספר לו את התחושות שלך על האשפעה של הכדור וביחד איתו לבחור דרך פעולה להמשך בהצלחה

למיקי אני מצרף לדבריה של פרוזק עוז. צריך לחכות כשישה שבועות כדי לקבוע שהפריזמה לא יעילה אצלך, לכן עליך לחכות. מינון של 20 מג' הוא המינון המקובל. הצפירמיל=רסיטל והפרוזק משפיעות באותו המנגנון בדיוק אבל מדובר בשתי מולקולות שונות. כיוון שמדובר בשתי מולקולות שונות ישנם אנשים שמגיבים טוב יותר לפריזמה וישנם כאלו שמגיבים טוב יותר לרסיטל. כל טוב דר' גיורא הידש

טופלתי במשך שנתיים בציפראלקס יחד עם צמחי מרפא שהורדתי את המינון חזרו לי חרדות ומחשבות טורדניות רבות. הרופא המליץ לעלות את המינון בחזרה לשני כדורים אחרי כמה זמן זה משפיע והאם זה נכון???

השאלה מופנית לד"ר הירש

לשירי כנראה שהפסקת הציפרלקס הייתה מוקדמת מדי. בדרך כלל החזרה למצב הרגיל הוא תוך שבועיים שלושה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך ד"ר הידש, אני עובדת כמדריכה שיקומית בהוסטל לפגועי נפש, רובם סכיזופרנים.אוהבת את הדיירים ואת העבודה ונחשבת לעובדת טובה. אחרי מספר חודשי עבודה המנהלת העבירה לעובדים טופס מיוחד ובו פניה לרופא המשפחה בזו הלשון - "האם X סובל ממחלת נפש?" הרופא אמור לענות על השאלה. לפני למעלה משנה היתה לי הפרעת חרדה וכן דכאון קל , נטלתי טיפול תרופתי משך שנתיים ועד היום משתמשת בלוריבאן להרגעה נקודתית. האם זה יחשב כמחלת נפש? האם כאן אני תלויה ברצונו ובמצב רוחו של רופא המשפחה? מה דעתך?

לדניאלה חרדה ודיכאון קל הן הפרעות נפשיות לא קשות אבל אינן מחלות נפש. במחלות נפש מתכוונים להפרעות נפשיות חמורות עם פסיכוזה כמו סכיזופרניה או מאניה דפרסיה=הפרעה דו-קוטבית. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש, תודה על תגובתך. אימי (חולת פרקינסון) לוקחת נורטילין וסרוקוול. הנורטילין ניתן לה לפני מספר שנים מתוך הנחה שהנו "סובל" פרקינסון. בשנתיים האחרונות, בשל הזיות (בשל הדופיקר שהיא לוקחת) הוסיפו לה סרוקוול. שאלתי הנה- הייתכן ולא לקחו בחשבון שנטילת הסרוקוול יחד עם הנורטילין מגבירים את הפסיכוזה? אני מבין שהסרוקוול עובד על הפסיכוזה ושהוא "נסבל" עם דופיקר, אך אולי פעילותו יחד עם הנורטילין בעייתית ומתנגשת? תודה מראש, רון

לרון לא הבנתי למה הכוונה שהנורטילין "סובל פרקינסון", או שהכוונה שניתן לתת אותו בפרקינסון? אבל מדוע נתנו לה נורטילין, לאיזה צורך? בכל אופן גם אם היה מרכיב של דיכאון וזו הסיבה מדוע היא מקבלת נורטילין כיום? אם התרופה לא נחוצה אז בכל מקרה כדאי לחשוב על סיום הטיפול עם תרופה זו. הדברים הפסיכוטיים הם כנראה מהדופיקר ולא מהנורטילין וסרוקוול הוא טיפול מתאים. באופן עקרוני הנורטילין עלול לגרום לפעילות יתר אבל איני חושב שזו הסיבה כיוון שהדופיקר הוא "החשוד העיקרי". אין בעיה בשילוב של הנורטילין והסרוקוול. כל טוב דר' גיורא הידש