פורום פסיכיאטריה

איך נקרא המושג שבו המטופל חוזר מס' פעמים על המשפט האחרון שלו.(חשוב- שלו, לא אקולייילה, משהו כזה....) תודה

צר לי אבל איני יודע....אולי משהו יכול לעזור?? כל טוב דר' גיורא הידש

הפסקתי לקחת ליומיים כדורים נגד דיכאון . אבל שתיתי לשוכרה כמות נכבדה . האם זה מסוכן כי הייתי גמור בהיבט הדיכאוני וידוע לי שאסור כדורים עם שתייה . מה עליי לעשות כעת ?.

אסור להפסיק פתאומית. מה השתגעת? צריך לאט לאט ובטוח.

שלום, במקרה הזה חשוב מה לא לעשות, אסור לעשות את מה שעשית משום בחינה. כעת כבר מאוחר וכדאי להמשיך את נטילת התרופה כרגיל ולא לשתות אלכוהול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום טוענים שיעיל יותר מפרוזאק ,ללא תופעות לואי תודה

לרון שבוע טוב, מדיווחי אנשים המוצר של סולגאר אכן יעיל למצבי דיכאון קלים בלבד. אך לא הוכח כאמור, מדעית ורפואית. בריאות וכל טוב

לרון- SAMe,ראשי תיבות של S-Adenosyl-Methionine, הוא תרכובת המכילה את חומצת האמינו מתיונין (אחת מאבני הבניין של חלבון).חומר זה נחקר במשך העשורים האחרונים כתוספת לטיפול נוגד דכאון וקיימים ממצאים לא מעטים המראים על יעילותו במצבים מסויימים של דכאון. מצורפים קישורים בנושא. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=pubmed&dopt=Abstract&list_uids=14609501 http://www.oralchelation.com/technical/SAM.htm

אכן כפי שמ. כתבה המוצר יעיל למצבי דיכאון קלים בלבד! אך זה עוד לא הוכח מדעית(אפילו הפסיכולוג שלי אמר שזה נחקר אך לא הוכח בפירוש). אני יכול לומר לך מניסיון שפעם השתמשתי בדיכאון קל וזה עזר...אך לעומת זאת הרבה חברים אחרים השתמשו במוצר של סולגר וזה עזר להם לכפרות ולקדחת. תנסה מה יש לך להפסיד?

תו

שלום טוענים שיעיל יותר מפרוזאק ,ללא תופעות לואי תודה

לרון- SAMe, ראשי תיבות של S-Adenosyl-Methionine, הוא תרכובת המכילה את חומצת האמינו מתיונין (אחת מאבני הבניין של חלבון).חומר זה נחקר במשך העשורים האחרונים כתוספת לטיפול נוגד דכאון וקיימים ממצאים לא מעטים המראים על יעילותו במצבים מסויימים של דכאון. מצורפים קישורים בנושא. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=pubmed&dopt=Abstract&list_uids=14609501 http://www.oralchelation.com/technical/SAM.htm

זה נחקר עדיין אך עדיין לא הוכח מדעית. מה שבטוח זה לא עוזר לכולם ורק לדיכאון קל וזהו. לי זה עזר..לחברים שלי זה עזר לקדחת..

שלום אני לא יודעת את אתה זוכר אותי אבל התייעצתי בקשר לאמא שלי שחולה והפסיקה לקחת טיפול תרופתי, כתבת לי בתשובתך שיש אפשרות לשקול את הפסקת הטיפול. האם המחלה היא לא ( סכיזופרניה פרנואידית) כרונית לכל החיים ? מפתיע שבכלל יש אפשרות לשקול הפסקת טיפול, האם יש אפשרות שאין צורך יותר בטיפול במחלה כרונית כזאת?

למירי אומנם מדובר על מחלה כרונית אבל אחרי עשרות שנים של טיפול אין מספיק הוכחות לכך שהטיפול יעיל ומועיל. כלומר לא שהמחשבה אינה נכונה אלא שאין מספיק עבודות מדעיות שהוכיחו את היעילות של הטיפול אחרי שנים רבות של מחלה שקטה ללא התפרצויות פסיכוטיות. לכן, צריך להכיר טוב יותר את אימך ומידה והמצב הוא שקט במשך שנים רבות, האישיות שלה בריאה, אין מתחים או בעיות משפחתיות, ישנה תובנה למצבה ומחלתה וכך הלאה, בהחלט אפשר לשקול הפסקה של טיפול עם פיקוח צמוד. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על תשובתך הבנתי שרק אחרי 3 4 חודשים אפשר לדעת עם יש בעיות בהפסקת לקיחת כדורים ואים יש אפשר לחזור להמשך טיפול ממהתחלה והוא יעזור באותה מידה שעזר קודם

לרונית נכון שצריך לחכות כי ההשפעה של הכדורים עדיין קיימת גם אחרי ההפסקה. החלק השני של מכתבך לצערי לא תמיד נכון. בהתקף שני לא תמיד אותם הכדורים יעזרו כמו קודם. לעתים התגובה יותר איטית אם בכלל, כל טוב דר' גיורא הידש

לבלוג של מיכאל......

http://www.livejournal.com/users/mordechai123/

hello i am taking seroxat for 4 years now AND it change my life the only thing that bothers me its the sex drive i am not enjoying sex like i used to before the pill but on the other hand i'm scared to death to stop the pill i dont have problems to take this pill all life as long i can enjoy my sex life any suggestions? thanks ahead yogev

תלמד עברית תכיר ישראליות שימצאו בזה יתרון תהיה ג'יגולו תעשה ים כסף ואולי גם תצליח להנות... סתתתתתתתתם מה אפשר לומר לך?, אולי אם הד"ר יסביר כיצד הSSSRI בדיוק גורמים לזה בהיבט הכימי הורמוני וכיצד בדיוק המנגנון נפגע ומשהה את האורגזמה עד כדי הגזמה אולי נמצא את הפתרון? מה דעת המומחים כאן?

ליוגב אכן בעיה לא קלה, אפשרות אחת היא בכל זאת להחליף לתרופה אחרת מאותה הקבוצה ולקוות שלא תסבול מתופעת הלוואי של הסרוקסט. אפשרות אחרת היא לנסות זיבן שלעתים עוזרת. אבל שכיח שנשארים תקועים עם בעיה זו.... שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני דווקא נהנתי מהביצועים א. גמרתי יותר לאט(אגב, שמעתי שנותנים סרוקסט לבעיות שפיכה מהירה) ב. לפחות בהתחלה,הגמירות היו מהנות ביותר,בעלות עוצמת תענוג גבוהות מהרגיל.

ערב טוב אני "בגמילה" מוונלה (כמובן בהדרגה) מזה חמישה ימים אני כבר לא נוטל אחרי שבועיים של ירידה במינון. אני מרגיש מידי פעם זרמים בראש ולעיתים סחרחורות .בימים האחרונים אני מרגיש אפילו תחושה של רגישות יתר לדברים (בוכה הרבה,צוחק הרבה ) .אציין כי זה לא מלווה בתחושה דיכאונית אלה מין סוג של פורקן (ריגשי) לא ברור. האם תופעות אלו שכיחות ? אני פוחד שזה רגע לפני "נפילה" חדשה אחרי שלוש שנים של טיפול בוונלה . תודה ושבוע טוב

לדניאל סביר שמדובר בתופעה של סיום הטיפול והירידה במינון לא הייתה מספיק הדרגתית בשבילך. אין מדובר בחזרה של הדיכאון או החרדות אלא בוונלה החסרה. רבע או חצי כדור יפתרו את הבעיה, עד להפסקה הסופית של הטיפול. שבוע טוב דר' גיורא הידש

יש לי נטייה לדיכאון קל. יש לי הרגשה שאני מפספסת משהו בגלל זה ושאולי חצי כדור ציפרמיל יתן לי לראות את הדברים טוב יותר ולהנות כי כרגע אני דיי לא נהנית מרוב הדברים שאני עושה. האם מינון של רבע כדור אפקטיבי? המינון שהוצע לי הוא של חצי כדור. הססתי אם בכלל להתחיל וחשבתי שאולי רבע כדור יעשה משהו. תודה

המינון המומלץ הוא 20 מ"ג, כדור שלם. אמנם אצל אנשים מסויימים גם מינון נמוך יותר עשוי להיות אפקטיבי [תלוי למשל בקצב חילוף החומרים בגוף] ואצל אחרים דווקא יש צורך במינון יותר גבוה. רבע כדור זה מינון מאד נמוך ולא נחשב לאפקטיבי גם לדיכאון קל. לדעתי רצוי להגיע לכדור שלם תוך שבועיים ואח"כ לחכות חודשיים לפחות כדי לראות ולהעריך איך הוא משפיע עליך, איך את מרגישה איתו ואם זה שווה את המאמץ.

כדי שהציפראמיל באמת ישפיע כדאי שתקחי לפחות כדור. ותראי איך את מרגישה עם זה ואם בכלל שווה לך כל התופעות לוואי של הכדור לעומת הדיכאון הקל שלך... תהיי בריאה.

תודה למשיבים גם אני בדעה שאין כל כך טעם ליטול פחות מכדור שלם. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אימי חולת שיזופרניה,בת 45. לפני כי חודשיים היתה במצב נוראי ולא רצתה לגשת לרופאה.ניסיתי לשכנע אותה ללכת לבית חולים אך לא הסכימה.במהלך אחד מהתפרצויות שלה תקפה אותי.הדרך החידה לאשפז אותה היתה לקרוא למשטרה ולהגיש נגדה תלונה.זה מה שעשיתי. לאחר חודש היא שוחררה מבית חולים אברבאנל. לפני כי שבוע שבוע וחצי שמתי לב שמצב שלה חזר לקדמותו.היא לא ישנה,צוחקת,שי לה רעיונות והזיות.אמי עוד לא הפכה לאלימה אך זה יקרה.געם עכשיו היא לא רוצה לראות רופא או ללכת לב"ח.אם לא יאשפזו אותה הוא שוב תהפוך לאלימה ויכולה לשעות הרבה דברים. אני בת 22 ואני רוצה לאשפז את אימי בהול לפני שהמצב מדרדר יותר. אני מחפשת עזרה כי אני לא יודעת מה לעשות,היא לא רוצה לראות רופא. אנחנו לבד ואין לי שום דרך לקחת אימי לב"ח בכח אני גם יודעת שלפי חוק צריך רצון של חולה. אני מבקשת עזרה ותשוב לשאלה שלי איך אפשר לאשפז אותה דחוף ובלי רצונה! מחכה לתשובות ותגובות (נא לשלוח למייל שלי [email protected]) אודה על כל עזרה,תודה מראש מאיה

מומלץ שתשלחי מכתב מפורט על מצבה לגורמים המקצועיים הרלבנטיים כמו למשל אלה שטיפלו בה ושיחררו אותה לפני חודש. בבית החולים רשאים לזמן אותה לבדיקה לצורך מעקב. אם תסרב להגיע לבדיקה ניתן להוציא הוראה גם בניגוד לרצונה דרך הפסיכיאטר המחוזי. כמו כן ניתן באופן פרטי להזמין פסיכיאטר לביקור בית שיתרשם ממצבה ויגיד לך אם מצבה הרפואי אכן עומד בתנאים החוקיים שמאפשרים אישפוז דחוף בכפיה.

למאיה אני מסכים לדבריו של דור והייתי מוסיף שביקור בית של רופא המשפחה ואחר כך שהוא יפנה לפסיכיאטר המחוזי עשויים לעזור. או ביקור מלשכת הרווחה. בעיני הפסיכיאטר המחוזי כל גורם מקצועי אמין יותר מבני משפחה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום רב, מזה מספר כ-3 שנים אני נמצא תחת רדיפה לאור הסתבכות קיבוצי בפלילים כלפי משפחתי. הרדיפה נעשית דרך מקומות עבודתי, חבלות מתוחכמות ברכבי, וניסיונות לערער את שיווי משקלי הנפשי לאורך תקופה ממושכת זו. הדבר נובע מכך שגיליתי שרופא הקיבוץ תוך ניצול מצבה הנפשי של אשתי (מושתלת כבד) כיום גרושתי, תוך שיתוף פעולה עם גורמים בעלי עניין בקיבוץ, עשו כלפי פשע חמור. כאשר נודע לי מהות העניין עברתי קופ"ח, אבל הסתבכות רופא הקיבוץ והקיבוץ לא איפשרה להם לעבור לסדר היום במיוחד כאשר לחצתי שוב ושוב והבהרתי שהמידע הנמצא ברשותי מהימן וחד משמעי. לאחרונה (לפני כ-3 חודשים) בלחצה של "חברה" אשר בדיעבד נודע לי שאף היא שיתפה פעולה, הלכתי לרופאה פסיכיאטרית כאשר אני בביטחון מלא יודע שאני בריא בנפשי, לתדהמתי לאחר שסיפרתי לה את השתלשלות המקרה, נדהמתי כאשר המליצה על כדורי פרפאנן. למחרת ביקרתי אצלה שוב ובשיחה על מפתן ביתה הציעה לי מפורשות "לעזוב את זה.. אני מציעה לך לעזוב את זה..." כך חזרה ואמרה. לא הסכמתי לעזוב את המקרה ולעבור לסדר היום ופניתי לפסיכיאטר המחוזי של אותה הקופה, כבר לא נדהמתי כאשר נוכחתי שהוא עומד מאחורי המלצת הרופאה,לאחר מספר ימים בפניה נוןספת שלי אליו הציע שאלך לפגישה אל הפסיכיאטר המחוזי של משרד הבריאות בחיפה, לפני כשבוע נפגשתי איתו ועם סגנו, השיחה היתה נינוחה כאשר נשאלתי על גילי, אחים ואחיות לימודי, כמו -כן סיפרתי אודות המקרה עם רופא הקיבוץ. לאחר השיחה שהיתה כאמור נינוחה וללא שום מצב פסיכוטי מצידי, לא דיכאון, ולא חוסר תפקוד המליץ על כדורי ריספרדאל. שלחתי אליו למחרת הפגישה מכתב חריף בו אני תמהה על המלצתו (בערב הפגישה נכנסתי לאינטרנט ולמדתי אודות התרופה) ובקשתי ממנו פגישה נוספת או שיפסול את עצמו עקב מעורבותו הידועה לי, תשובתו -"יכולת להגיב בזמן הפגישה". היות ואין לי ספק שמדובר בקונספירציה ובנושא חמור, ברצוני לשאול אותך, איך אני יכול לצאת מהפלונטר? עלי לציין שהפסיכיאטר המחוזי לא אילץ אותי לקבל המלצתו או טיפול, אבל ברור לי שמדובר ב"כיסוי תחת". אודה לך על עזרתך/המלצתך, ידוע לי שבמידה זו או אחרת ידועים לך פרטי המקרה. תודה

שלום, אם כל הרופאים אומרים לך את אותו הדבר אז למה שלא תשמע בעצתם? מדוע אתה ממשיך ללכת לרופאים? שבוע טוב דר' גיורא הידש

א. ברור וידוע לי שמדובר בקונספרציה, ואין אני זקוק לכדורים כלשהם. ב. הרופאה שהמליצה על כדורי פרפאנן הזהירה אותי מפורשות. ג. התלוננתי בפני הממונה על הרופאה והוא לאחר שיחה עם הפסיכיאטר המחוזי "הציע" שאלך לפסיכיאטר המחוזי הגורם הכי "אובייקטיבי" שיש לדבריו. ברור לי בהחלט שמדובר בריטואל ידוע מראש ובכיסוי "תחת" של הפסיכיאטר המחוזי לאור החלטות עבר פסולות ולא חוקיות מאחורי גבי. היות והסיבה להמלצת כדורי ריספרדאל ע"י לדבריו עקב המקרה של קופ"ח הכללית אשר יש לי הוכחות חותכות לגביו, הרי לא נותר לי אלא לדחות על הסף את המלצתו/קביעתו של הפסיכיאטר המחוזי. ד. היות שאני נכנס למצב משפטי עם הקיבוץ הרי ההמלצות הנ"ל אינן משרתות אותי. שאלתי כיצד ניתן לערער על החלטת הפסיכיאטר המחוזי, והאם הוא מחוייב לספק לי פרוטוקול של ה"בדיקה". ה. עלי לציין שמאז הוצאתי דוח פסיכיאטרי השולל מכל וכל בעיות פסיכותיות. תודה על תשובתך.

מה זאת נכות נוירו פסיכיאטרית? מה זה אומר בדיוק ומי מקבל נכות כזאת?

לקרן איני יודע מה אומר מושג זה בדיוק. יתכן שמדובר על חבלות בראש או אירועים גופניים נאורולוגיים הגורמים לשינויים נפשיים. או סתם שם ישן לפסיכיאטריה כאשר "מכובד" יותר להגיד נאורו-פסיכיאטריה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

תודה על התשובה, ובהמשך, מה אמור לעשות בן אדם שיוצא משנה שיקום בבית חולים עם "60% נכות נוירופסיכיאטרית" ותו לא? נכון שתהיה בעיה להתאים לו טיפול אחר כך? האם אפשר לאחר כמה שנים לתבוע אנשים שקובעים דיאגנוזה לא ברורה שכזאת?

סבתי בת 95. אישה אינטיליגנטית, משכילה, ממשיכה בעיסוקיה משכבר הימים, מתפקדת באופן עצמאי בתוך הבית, מעט בעיות זיכרון לטווח הקצר . כבדת ראיה, לאחרונה אני מתרשמת שגם שמיעתה התדרדרה. מידי פעם טענה כי לוקחים לה מהבית דברים, דבקה בכך למספר ימים ואחרי כן השתכנעה שהכל בסדר, אך מלבד זאת צלולה לחלוטין . לפני 6 ימים התדרדרות במצבה - החלה לדווח באופן חזרתי על התרחשויות ביזאריות בעלות תכנים פרנואידים, שהקשר שלהן למציאות אסוציאטיבי בלבד. החלה לשמוע קולות. עקב כך הופנתה לבדיקה אצל רופאה גריאטרית. נלקחו בדיקות דם ושתן. עוד בטרם התשובות לבדיקות הפיזיות רשמה לה פרידור . מאז עברו 3 ימים והמצב החמיר עוד יותר. היא סובלת מבלבול, מהלוצינציות - רואה אנשים בתוך הבית, שומעת קולות. ממש רדופה וחוזרת על תכנים פרנואידיים. לא מצליחה לישון ולנוח כמעט, כך שהיא מותשת מהתרחשויות אינטנסיביות בעולמה הפנימי שהיא חווה כמציאותיות. ברגעים הטובים - הדיבור מבולבל, חסרות לה מילים והיא מודעת לכך שהיא לא בסדר ומטרדת מכך. ברגעים הקשים ביותר היא חוזרת לשפת אימה (שלא דיברה בה עשרות שנים) ונראה שנלחמת ממש פיזית. האם התרופה הזו מתאימה, לפני בירור יסודי של המצב הפיזי? אילו בדיקות פיזיות נדרשות במצב כזה, האם חייבים להגיע לחדר מיון (משימה קשה עבורה גם בימים כתיקונם)? האם התרופה יכולה לגרום להחמרה במצב? ואם התרופה מתאימה, מתי אמורה להיות הטבה במצב? בדאגה גדולה ובתודה מראש אשרת

לאשרת פרידור=הלידול, היא תרופה נגד הבלבול והמחשבות הפרנואידיות. יתכן שיש החמרה במצבה, יתכן שהמינון של הפרידור אינו מספיק. רק לעתים רחוקות הפרידור עלול להחמיר את המצב. בדרך כלל איני משתמש בתרופה זו (למרות שמקובל להשתמש בה) כיוון שאין לה את המרכיב של הרגעה ולכן אני בוחר תרופה אחרת מהמשפחה כמו קלופיקסול או זיפרקסה. אבל מדובר על תרופות מאותה המשפחה. יתכן מאוד שהבלבול הוא תוצאה של מחלה/הפרעה גופנית, כלומר המצב הנפשי הוא הסימפטום של הבעיה הגופנית ולכן כדאי לבצע בדיקות גופניות. אי אפשר להגיד אלו בדיקות כיוון שצריך להכיר את סבתך טוב יותר. אבל כמובן בדיקות דם כלליות, שתן לכללית ותרבית, בדיקה נאורלוגית, B12, וכל בדיקה נוספת באופן ספציפי למחלות שיש לה. כמובן שיש להכיר ולדעת את כל התרופות שהיא נוטלת. גם אם הטיפול הוא סימפטומטי בלבד יש לו מקום. כלומר חשוב להקל עליה ולהפסיק את הסמפטומים שמפריעים לה כעת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הנני בת 26 ומשתמשת כבר 3 חודשים בציפרלקס 10 מ"ל למטרת ריכוז בלימודים.הנני חשה מאוד בשיפור ביטחוני העצמי אך לאחר 5-8 שעות מרגע שתיית הציפרלקס אני מרגישה ירידה בתחושה הטובה ,שיעמום וחוסר תכלית ובנוסף עצבנות חזקה מאוד שגורמת לי לשתות 2 כדורי אלפרליד 0.5 .מה לעשות?אינני רוצה להחליף את הציפרלקס ניסיתי שלושת רבעי ציפרלקס ורבע בונסרין אשר גרם לי לעייפות נוראית וחוסר תיפקוד מוחלט.מה לעשות?(התקפת העבנות תמיד לאנשים אשר מקרינים עליי לחץ מסויים בדר"כ). תודה לינור!

ללינור איני חושב שה"עצבנות" קשורה לציפרלקס, בכל אופן כדי לשלול קשר זה את יכולה ליטול חצי כדור בבוקר וחצי בערב. צריך לקבל הרבה יותר אינפורמציה כדי להבין את התופעה שאת מתארת. תופעה זו אינה שכיחה לכן איני מבין אותה מיד. שבוע טוב דר' גיורא הידש

מה נשמע אצלך? אצלי כרגיל לא יוצאת ממעגל החרדות כאילו שהגוף שולט בזה ולא אני בקיצור חרה לחיות ככה סביב מעגל קסמים כזה. מה נראה לך שיצא מהוועדה הזו? כל כך הרבה טירטורים בשביל לכתוב את אותו נוסח כל הזמן מה את אומרת על זה? שיהיה לנו שבת שלום ובריאות זה הכי חשוב לא נראה לי שיוצאים מהחרדות האלו בחיים.

שבוע טוב לך.. צר לי שנבצר הימני להשיב לך קודם לכן... עד לרגע זה הייתי נטולת מחשב...ועתה המחשב תוקן על הצד הטוב ביותר. בכל עת צרה וצוקה ובכל מצוקה, אני כאן, כצור איתן- למענך... אני מאמינה כי ההליכים הבירוקרטים הנוקשים והמתישים נועדו לוודא את כל פרטי התיק שלך והם בסופו של הליך יהיו לטובתך..וזאת כמובן, בשל אנשים לא ישרים בעליל, המגישים בקשות לתביעות כזב כנחל אכזב..והמשאבים דלים בלהוו הכי.... תחזיקי מעמד, מקסימה. וזכרי שוב: כי הזורעים בדימעה, ברינה יקצורו! שבוע טוב ומבורך.

היי עכשיו רק ראיתי את תשובתכם מלפני כמה ימים תודה דנה מתוקה:-) על המילים החמות, אני אכן יכולה לומר שאני מרגישה הרבה יותר טוב אכן תהליך, והבנתי גם שאין מה לעשות, יש עליות וירידות בחיים ובמיוחד עם חרדה לפעמים תקופות{או ימים} קשים, אבל לפעמים תקופות יותר טובות ומחוזקות:) ד"ר הידש- שאלונת ברשותך שאלה קצת מגוחכחת אולי... אבל איני יודעת את התשובה, קניתי ג'ל מלבין שיניים {של קולגייט-לשימוש בייתי} רשום בהוראות שימוש למרוח ולהשאיר על השיניים{לא לשטוף} מה שאומר שסביר להניח שנבלע גם חלק מהחומר... שאלתי היא אם אין בעייה עם כך כשונטלים קלונקס{מבחינת חומרים אם זה לא מהווה בעייה} תודה, ושיהיה לכולם סוף שבוע רגוע ונעים,ואם אפשר גם כייפי... בייי

לקארין הכל בסדר וגם עם משחת השינים שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום בשיחה עם פסיכיאטור הוא אמר לי שאני סובל מ=ההודעה שבכותרת, הייתי מעוניין לדעת יותר פרטים על הבעיה שלי היא נתנה לי לשתות רסיטל כשהלוריוון לא הספיק לי אנ שותהאת שנהם יחד עד המשגש הבא איתה בתודה מראש רונן

לרונן התרגום הוא תגובת הסתגלות עם מרכיב דיכאוני תגובתי קצר. כלומר היה אירוע מסויים שגרם לך למצב של דיכאון תגובתי וקצר. לפי הכתיבה אולי אתה סובל גם מהפרעת קשב או דיסלקציה? שבוע טוב דר' גיורא הידש

קודם כל תודה לך על תשובתך לאחר שקראתי את תגובתך באמת שמתי לב שכתבתי בשגיאות ותוספות מיותרות של אותיות, זה קורה לי כשאני לחוץ או סתם ממהר, בכתב יד אין לי שגיאות כתיב בכלל, אכן היה וישנו אירוע שגורם לי למצב דיכאוני, שהוא נמשך כרגע כשנה, ואני לא יודע מתי הוא מסתיים, דבר שגורם לי כמעט לאיבוד שליטה על עצמי, הפרעות קשב?! אני ממש לא יודע עבר כמעט חודש מאז שאני לוקח כתוספת את הרסיטל, ואני לא משוכנע שזה באמת עוזר לי, אם כי עדיין לא הגעתי לסיטואצייה שמביאה אותי לאיבוד שליטה, האם כדאי שכבר אפנה אליה (לפסיכיאטרית)שתחלף, לי את הכדורים?י יש לי פגישה איתה עוד 3 שבועות בערך שוב תודה מראש רונן

למשל יכולת קבלת החלטות לעניין עסקת נדל"ן-חוזה. מכירה של בית. ועד כמה ההחלטה יכולה להיות מושפעת כתוצאה מכך.

למייל תלוי אלו תרופות. תרופות הרגעה יכולות לטשטש מעט ולהוריד את יכולת הריכוז. כמובן שגם חרדה ואי שקט פוגעים ביכולות אלו... כך שאצל כל אחד זה אחרת התרופות נוגדות הדיכאון משפיעות לטובה על יכולת החשיבה והריכוז ואינן מטשטשות. להיפך שמעתי על אנשים עם מצב רוח טוב מדי ולכן הם לא שמו לב לבעיות בחוזה או בעיסקה, ולעתים עשו דברים מתוך קלות ראש (אבל עם הבנה) ואחר כך הצטערו עליהם. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם לכדור אלפרליד יש תופעות לוואי בעבר ניסיתי ואבן האם זה דומה לו בתופעות לוואי

למאי שתי התרופות שייכות לאותה הקבוצה ולכן התופעות דומות. יחד עם זאת כל תרופה היא משהו אחר ויתכן שבשניה לא יהיו אצלך כל תופעות לוואי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אלפרליד מרדים.אני נוטלת 2 כל לילה וזה ממכר נורא! תחשבי על זה...לינור.(בהמלצה חמה),אין ספק שהוא עוזר.

אלפרליד מרדים.אני נוטלת 2 כל לילה וזה ממכר נורא! תחשבי על זה...לינור.(בהמלצה חמה),אין ספק שהוא עוזר.

שלום לדר הירש, אני לא יודעת בדיוק בדיוק באזה מצב אני כרגע, אומנם המצב קשה ביותר שאינני בטוחה שאפשרי לשרוד לאחר אובדן טרגי כל כך. אנני מבינה מה מצבי? זה לא אבל בלבד. האם פגשתה מקרה כה עצוב ומזעזע? שכלתי את בעלי ולאחר תקופה גם את בני יחידי, אני לבדי ללא משפחה ואף אחד חוץ מכמה ידידים בודדים. את בני גידלתי בעצמי והגעגועים יהרסו אותי, ואנני מבינה אך קורה מקרה כה טרגי ואם אפשרי לשרוד ואך חיים במצב כה קשה. ????????

ורד היקרה קראתי את דבריך הכואבים ורציתי לתת לך ניחומים. אבל האם זה בכלל אפשרי לנחם על אובדנים כל כך קשים? כשמת לנו מישהו זה כאילו משהו בנו מת. ועכשיו צריך ללמוד לחיות בלי אותו איבר בגוף שנקטע- בלי יד, בלי רגל, בלי חלק מהלב... וזה נורא כואב. תמיד כואב. עם השנים אולי יש יותר רגעים בהם אפשר להיות במצב מסויים ולרגע לא לחשוב על הכאב. אבל מהיכרות שלי עם אנשים שחוו אובדן, זה תמיד ממשיך לכאוב. מצד שני, אנשים ממשיכים לחיות. אם רק מוצאים טעם לחיים, אפשר לשאת את הכאבים הכי גדולים שניתן לדמיין. תחשבי על ניצולי השואה, על הזוועות שהם חוו, על המשפחות השלמות שהם איבדו, ועל כוחם להמשיך לחיות, להמשיך, ליצור, להתפתח. בעיני חשוב מאד שתמצאי לך תמיכה במצב כל כך קשה- טיפול, חברה קרובה, כל מישהו שיכול להיות איתך, שתהיי פחות לבד. אנחנו בפורום לא נעזוב אותך. חיזקי ואימצי.

לורד אני חושב שלא כתבת בפורום בעבר אחרת הייתי זוכר את שאלתך?? אני חושב שבשלב הראשון את יכולה וצריכה לתת לעצמך להרגיש את הכאב והאובדן וגם אם אינך מרגישה טעם בחיים התחושה מתאימה וצריך לחכות. במצבים של אבל הדבר החשוב ביותר הוא הזמן, לכן חשוב מתי היו האבדנים וחייבים לתת את הזמן כדי לעכל את מה שקרה וכדי להתחיל לחשוב על העתיד. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש

אני משתמש בסירוקסט 5 שנים ניסיתי להפסיק פעמים רבות ללא הצלחה. ניסיתי את כל הדרכים וכל העצות שאמרת לדעתי אי אפשר להפסיק זו חתונה לכל החיים. אם אני טועה תקן אותי ובבקשה תשתף אותי ואת כולם מה אפשר לעשות באמת.

לליאור לצערי איני זוכר מה הצעתי לך ומה ניסית.... בכל זאת אנסה לעזור. מדובר במצב חריג ובדרך כלל אפשר לסיים טיפול למרות הקושי. במקרים הקשים מומלץ לעבור לפרוזק (פריזמה פלוטין) ואז לסיים את הטיפול בפרוזק. סיום טיפול עם פרוזק קל הרבה יותר. האם ניסית דרך זו? שבת שלום דר' גיורא הידש

אני נוטל ריספרדל כבר 4 חודשים וישנה בעיה מטרידה - לא יוצא לי נוזל זרע . האם זה קשור לנטילת הכדורים והאם זה יחלוף בסוף הטיפול . תודה .

שלום, אני חושב שעניתי לך, בכל אופן ישנה שאלה דומה מאוד מאתמול ותסתכל שם. הפגיעה במין מרספרידל קשורה לעליה במינון הפרולקטין. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום.יש לי כללית מושלם ולכן אני מחפש רופא שהוא מנהל מחלקה באחת מבתי החולים בארץ שמקבל חולים באזור המרכז.אודה לך מאוד אם תוכל לתת לי כמה שמות. תודה מראש ,רונן.

http://wmh.walla.co.il/community/2004/12/30/9764253/h-15689.mht או http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/680/254.html

לרונן במזכירות הסניף של קופת החולים יש רשימה של הרופאים שמקבלים החזר עבור ביקור ייעוץ אצלם. שבת שלום דר' גיורא הידש

אני לוקח 4 מג קלונקס ולפעמים תוסף ריטלין ראיתי בתשובות שלך קיבלתי ציפרלקס והרופא אומר כמוך לזרוק את הקלונקס אך האם הגישה נכונה לטעמך אמר רק כשצריך ועד שאלה קטנטנות ראיתי בפורום שהתרופה מעייפת אז באיזה שעות כדאי לקחת אותה בתודה

לרמי בנוסף לעובדה שהקלונקס ממכרת, ישנה פעולה הפוכה בין הקלונקס וריטלין. אחת מעוררת והשניה מרגיעה... כך שאם הבעיה היא הפרעת קשב הייתי נמנע מהקלונקס. הציפרמיל בדרך כלל מעוררת ולכן היא עשויה לעזור, כדאי ליטול אותה בבוקר אחרי האוכל. לעתים נדירות היא מעייפת ואז ההמלצה היא לערב. תנסה ותדע מה קורה אצלך. שבת שלום דר' גיורא הידש

שאלתי היא: אני לוקחת 2 כדורי רסיטל ביום ואני רוצה להתחיל להפגש עם בחורים אך בפגישות הראשונות אני בלחץ אז האם מספיק הרסיטל שאני לוקחת או לקחת בנוסף כדור הרגעה או אפילו חצי כדור? שאלה נוספת מה ההבדל בין כדור רסיטל לכדור הרגעה?

שלום, רסיטל מקבוצת נוגדי הדיכאון ויש ליטול אותה באופן קבוע. תרופות הרגעה מורידות חרדה באופן זמני וניתן ליטול אותן לפי הצורך. כך שאם החרדה בפגישה מאוד גדולה אפשר בהחלט להעזר בתרופות הרגעה, כל אחד לפי מצבו. שבת שלום דר' גיורא הידש

אני מצרפת את שאלתי בעקבות המלצתה של מור מפורום ילדים הורים. בננו המקסים בן ה 6 (בעוד חודשיים) מאד אוהב ללבוש את הכותנות של אחותו, שמלות, לשחק בבובות, לסרק אותן וכיו"ב. הוא ילד מאד חברותי - עם בנות בעיקר. את המשחקים הללו הוא עושה בעיקר כשאביו אינו בבית. אביו מביע את מורת רוחו מן העניין באופן גלוי - " למה אתה לובש שמלה", "אתה בן או בת" וכיו"ב ואני מתלבטת. מצד אחד אני רוצה לאפשר לו להיות מה שהוא, לתת לו חופש וכיו"ב. מצד שני, אני פוחדת שהלגטימציה שאתן לו וחוסר ביטוי של תחושותיי ייצרו אוירה "שקרית" וכן כי אני עלולה לעודד כך התפתחות של זהות מינית "בעייתית" שאולי לא תתפתח באופן כזה אם אשדר לו מסרים ברורים יותר. למרות שאני רואה אותנו כאנשים פתוחים, נאורים וכ"ו, יש לי קושי לראות אותו כבר בגיל בוגר יחסית, לובש שמלות. קשה לי גם לחשוב שהוא קולט מאיתנו מסרים של חוסר קבלה, שיפוטיות וכ"ו. שאלותיי : 1. האם סטטיסטית יש התאמה בין התנהגות כזו לבין התפתחות של זהות מינית שאינה נורמטיבית (הומו, טרנס וכיו"ב)? 2. האם להתיחסות שלנו כהורים להתנהגות יש השפעה על התוצאה?

לנתי תצטרכי להיתייעץ עם פסיכיאטר המומחה לילדים ונוער. כיום פסיכיאטריה של מבוגרים ושל ילדים אלו שתי התמחויות נפרדות. לכן איני יכול להשיב על שאלתך. שבת שלום דר' גיורא הידש

http://www.icallisrael.com/ והעומד מאחוריו..האומנם????????? חזון אפוקליפטי..... תם עידן השיחות הפסיכותראפיסטיות המסורתיות והעתיקות? נשמע לי ציני מידי ומאד יומרני...לתת מענה מקצועי ורחב ברשת מוגבלת- לאדם במצוקה אמיתית... אני בהלם.

לנואשת, ראשית אל נא תיפגעי מהערה שהשתלחה בך, דלעיל.... כפי שמנית קהל היעד לשיחות ברשת הנו מוגבל..ואינו הולם כל אחד...במיוחד לא אותם השרויים במצוקה אקוטית המחייבת מתן מענה מיידי וטיפול ארוך טווח חודרני..אך האנונימיות והזמינות התמידית מקנה יתרונות עצומים ליעוץ ברשת...לאנשים מתחבטים שעסוקים למעלה מראש..וזקוקים ליעוץ ספציפי/חוות דעת נוספת תומכת, הכוונה לגורם טיפולי וכדומה... שנשמע בשורות טובות.

התמיכה כאן ברשת לרוב האנשים, לא באה במקום טיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי, אלא בנוסף. כמי שנתמכה רבות בדר' הידש היקר בתקופה משברית אני יכולה להעיד, שלמרות שהייתי ועדיין אני בטיפול פסיכולוגי מאד משמעותי ותומך, היו המון רגעים של כאב ושאלות ללא מענה שדר' הידש בנדיבותו חסרת התמורה עזר בהם. לדר' הידש אים כוונה להיות המטפל של אף אחד מאיתנו. הוא אמנם איש מקצוע מצויין, אבל מה שקורה כאן זה לא טיפול אלא מגע אנושי חם, תומך, בשעות שבהם מטפלים "רגילים" ישנים אבל אנחנו, הסובלים מדכאונות, חרדות, או כל מצב נפשי כואב אחר, לא מוצאים מנוחה. אני מודה מאד לדר' הידש, אדם יקר, על המקום הזה שנתן לי ולחברי, להיות בו עם הכאב ולקבל חיבוק ויד מכוונת.

למ' האותנטית, מסכימה ולא מסכימה עם דעתך... לפי דעתי טיפול אמיתי צריך להיות מלווה בקשר עין והוא נבחן כל פעם על פי התרשמות הדדית..אפילו על ידי שתיקות ארוכות ותנועות גוף.. באינטרנט אפשר לשחק אותה,(גם המטפל וגם המטופל)וגם להסתיר דברים חשובים וקריטיים ואי אפשר להתעמק מספיק במצוקה האמיתית של האדם הפונה ובדרך כלל גם לא מזהים אם האדם נמצא במצוקה אמיתית ואולי בכוונתו להתאבד ואולי הוא פסיכופת ויכול להזיק לאחרים ועוד ועוד. זה לדעתי ניצול ציני של מצוקת אנשים שמוכנים להישען על כל משענת רעועה...העיקר שיגאלו אותם מהמצוקה שלהם תמורת כל מחיר שבעולם. שיהיה לכולנו שבוע טוב

2 שאלות לגבי פבוקסיל: 1. האם מותר לי ליטול ביחד עם הפבוקסיל תרופת לוריון- להרגעה ובמיוחד לשינה טובה ואיכותית?באיזה תדירות מומלץ לי לקחתו, על מנת שלא אתמכר אליו?(כי הוא גורם לתלות בנטילה ממושכת..ואני נמנעת מלהשתמש בו בד"כ, רק במקרי חירום)ובאיזה מינון רצוי ליטול אותה עם 200 מ"ג ליום של פבוקסיל? 2.האם פבוקסיל עלולה לגרום להשמנה?האם זה תלוי במינון?על אף שהפסיכיאטר אמר בפירוש שלא?כי עליתי במשקל מאז שאני נוטלת אותה. אולי העליה נובעת מעליה בתיאבון? מחכה לתשובה דחופה. נואשת שרוצה לישון....ולישון......ולישון....

לנואשת בהחלט אפשר ליטול לוריוון עם פבוקסיל. המינון המקובל הוא בין כדור לשלושה. לוריוון ממכר חלש ולכן בעית ההתמכרות מתחילה בממוצע אחרי שימוש קבוע כל יום במשך כחודש ימים. לכן השאלה היא לא המינון אלא בעיקר לא ליטול באופן קבוע ולעשות הפסקות. למשל יומיים בשבוע לא ליטול כלל. הפבוקסיל עלול לגרום לעליה בתיאבון ובמשקל. בדרך כלל עולים כחמישה ק"ג ושם הדברים נעצרים. בכל אופן כדאי להקפיד על הדיאטה. שבת שלום דר' גיורא הידש

אבקש לקבל הסבר מדעי, מוכח ומקצועי לקשר בין מחלת הדיכאון להפרעות בריכוז(ללא אבחנה מוקדמת של הפרעות קשב וריכוז) ולתחושות של בילבול ושיכחה בצורה חמורה מאד. יש פיתרון לבעיות האלו? מהו???!! המבולבלת המדוכאת.

שלום, הסבר קצר. דיכאון גורם לאיטיות גם מהבחינה המוטורית גופנית וגם בחשיבה, פחות מחשבות ואסוציאציות כאשר פעמים רבות מחשבות דיכאוניות חודרות ומפריעות לחשיבה הרגילה. לכן אחד הסימפטומים של דיכאון הוא איטיות בחשיבה ובדיבור, ירידה בריכוז, ירידה בזיכרון וביכולת הלמידה. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום לד"ר הידש ניסיתי בעבר את התרופה איקסל אשר לא התאימה וכמו כן גרמה לצריבה לאחר האורגזמה האם זה אומר שאפקסור גם לא תתאים?? כמו כן האם זה אומר שאפקסור גם תגרום לצריבה לאחר השפיכה כי הבנתי שהם תרופות זהות .. לגבי אפקסור האם היא פועלת גם על דופאמין ? כמו כן רציתי לשאול איזה תרופות ממשפחת הssri ידועות לך מנסיונך אשר משפרות את הריכוז חוץ מציפרמיל ? תודה

לא' בהחלט לא. אומנם יש דימיון בין האיקסל והאפקסור אולם מדובר על שתי מולקולות שונות. לעתים תרופה א' מתאימה לאדם מסויים ותרופה ב' לא אפילו שהן פועלות באותו המנגנון כמו למשל כל התרופות הפועלות על הסרוטונין. אפקסור אינה פועלת על הדופמין. התרופות מקבוצת SSRI אינן פועלות ישירות על הריכוז, עם השפור בדיכאון ויותר אנרגיה יש גם שיפור בריכוז. הפרוזק נחשבת לתרופה מעוררת בקבוצה זו. שבת שלום דר' גיורא הידש

העיקר בריאות וכל טוב....

לד"ר גיורא ערב טוב ביתי בת 20 לקתה בטרדיפ עקב שימוש בזיפרקסה מיטב מומחים שראה אותה טוען כי עליה לעבור לשימוש בלפונקס היא פוחדת מאוד מאישפוז מכיוון שחוותה אישפוז כפוי שהסתבך ונמשך חצי שנה היא כבר כמעט שנה מדברת בצורה קשה ונוראית\שאלתי היא האם ככל שאנו מחכים ולא מחליפים תרופה מצבה עלול להיות בלתי הפיך

בהחלט כן- ככל שאתם מחכים יותר הסיכוי שזה יהפך ל-irreversible הוא יותר גבוה ולכן יש להפסיק עם הזיפרקסה בהקדם האפשרי או אפילו מיידית, תלוי במצב. יש מספר תכשירים שמתיימרים לטפל ב-TD אך ככל הנראה לא בהצלחה רבה. לפונקס יכולה לעזור בהפחתת התסמינים אך לקחת בחשבון שזאת תרופה מאד אגרסיבית בהקשר של תופעות לוואי אחרות (פירכוסים, פגיעה בתמונת הדם ועוד). כיום ניתן לתת לפונקס גם ללא אישפוז.

לשולי טרדיב דיסקינזיה היא הפרעה חמורה ועדיין אין לנו טפול אשר מפסיק אותה. לכן מומלץ ככול המוקדם להפסיק את התרופה אשר גורמת לתופעה. למרות החסרונות של לפונקס היא עדיין התרופה הטובה ביותר לסכיזופרניה, כך שמלבד היתרון של פעולה נגד הטרדיב יש לצפות שגם המצב של בתך ישתפר. כיום ניתן להתחיל טיפול גם ללא אשפוז, או אשפוז במחלקה פתוחה של בית חולים כללי. שבת שלום דר' גיורא הידש

האם היום הרופא נכנס לפורום ועונה על השאלות?

הרופא כבר ענה היום על שאלות. לפעמים הוא עונה מאוחר בלילה

לאחר הפסקת כדורי רסיטל האים שמפסיקים לאט ךאט האים מרגישים עצבנות חולשה או שאין תופעות לוואי והאים לאחר חודש כבר אפשר לדעת האים יש שינוי בהרגשה של עים כדורים או בלי אני מנסה להפסיק לאחר תקופה של שנתתיים לקיחת כדורים

לרונית אם מפסיקים לאט לאט אז סביר שלא יהיו בעיות של מתח ולחץ או תופעות אחרות מסיום הטיפול. רק אחרי כשלושה ארבעה חודשים תדעי שאין בעיה עם סיום הטיפול. בכל אופן אחרי שנתיים אפשר לחשוב על סיום הטיפול. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב, אינני בטוח שהשאלה שלי שייכת לפורום זה כי נראה לי שעיקרה פיזיולוגי ולא נפשי-פסיכולוגי. אובחנתי כסובל מהפרעות קשב (attention deffic. in adults without mention of hyperactivity) היא הגדרה המדוייקת. אני סטודנט באונ' והסמסטר הזה היה הראשון שלי ואולי מהפעמים ה-1 בחיי שישנתי עם אנשים זרים. כלומר בעבר הייתי בטיולים שנתיים, טירונות וכד' אך לא לזמנים ממושכים כך כך (בצבא שירתתי כג'ובניק וכל יום הייתי בבית). במסגרת הפרעות קשב אני מוצא את עצמי חסר יכולת לבצע כל סוג של פעולה קוגניטיבית לולא היא נעשית בשקט מוחלט (יוצא מן הכלל הם שיעורים באונ' בהם אני מצליח להתרכז דיו - אולי כי כולם יושבים בשקט ומקשיבים). כלומר בין אם אני רוצה ללמוד או סתם לקרוא ספר להנתי יש לי שתי אופציות: 1) לקחת ריטלין (יש לי מרשם אבל אני ממש לא אוהב את זה כי זה עושה לי גזים והפרעות בעיכול) 2) לשים אטמי אוזניים. כיוון שאופצייה א' אינה אהודה עלי אני נוהג לשים המון זמן אטמי אוזניים. כל הסמסטר כמעט התקשיתי לישון. חשבתי שאולי זה נובע מלחץ כי פשוט פעמים רבות הייתי שוכב במיטה והיו רצות לי מחשבות בראש ללא הפסקה. וזהו אחד מהתסימינים ללחץ על פי מה שקראתי. אולי זה היה מוצדק כיוון שזה הסמסטר ה-1 שלי. תחום לימודים מאוד דורשני. עיר חדשה. ציונים. בחנים. וכד'. השותף שלי בחדר מאוד משתדל לא לעשות לי רעש דווקא השותפים בחדרים האחרים קצת רועשים ומיכוון שמדובר בקירות גבס....שומעים הכל... כאמור, בעבר לא הצלחתי לישון ואכן חשבתי שזה אולי גורם הלחץ. אך לאחרונה התחלתי לישון עם אטמי אוזניים ואני ישן נהדר. פשוט נהדר. והתחלתי לחושב שאותן מחשבות בראש שהיו לי בעבר כשניסיתי לישון נבעו אותם רעשים סביבתיים שהפריעו לי ללמוד בשעות היום ולמלא את הראש שלי במחשבות. כלומר שרעש=הצפת הראש שלי במחשבות=חוסר ריכוז\חוסר יכולת לישון. והנה. שבועיים אני ישן עם אטמים וממש ממש מעולה. כלומר הבנתי שחוסר רעש=נוחות עבורי. ולכן אני כבר לא חושב שהמקור של ה"בעייה" שלי היה פנימי (נפשי) אלא חיצוני (סביבתי). בעבר כל רעש הכי קטן העיר אותי (שוב - קירות גבס...) מיקרוגל שמצפצף באמצע הלילה כי מישהו מכין אוכל (יש הפרדה בין החדרים + יש מטבח) הטלפון בחדר הסמוך צלצל והעיר אותי (שוב, קיר גבס) מישהו דופק בדלת... וכד'. אך מאז שאני עם אטמים - הכל טוב. כאילו שחזרה אליי השינה הטובה לה התרגלתי. ברטרוספקטיבה אני מבין שכך תמיד הייתי. כשהיה לי רעש בבית ההורים הייתי הולך ללמוד אצל סבא. אבל אף פעם לא באמת הפנמתי שרעש מפריע לי - עד האבחון. כלומר לא חשבתי שיש לו משמעות קלינית. עד האבחון. היום אני ניצב בפני דילמה - האם העובדה שאני משתמש באטמי אוזניים יכולה לפגוע לי בשמיעה? בצינורות האוזניים? האם זה יגרום לנזק מסויים? מה בכלל עליי לעשות? להמשיך בדרכי? לחשוב על אופצייה אחרת? אודה לעצתכם יובל.

לעודד אטמי אוזניים לא מזיקים ואם הם פותרים את כל הבעיות אז מצויין. מצאת פתרון פשוט, זול, לא מזיק ומעולה. כמובן שאתה צריך לבחון האם ישנן הפרעות נפשיות אחרות הקשורות לחרדות ודימוי עצמי. אם אין בעיות כאלו, אז שתצליח בלימודים ושיהיו רק דברים טובים. שבת שלום דר' גיורא הידש

לד"ר היקר שלום רב לפני כשבוע וחצי נכנסתי לפורום לראשונה וסיפרתי על מחלתו של בעלי ועל כך שלאחר יעוץ עם פסיכיאטר החלטתי לעזור לו ולתת לו תרופה ללא ידיעתו, זכיתי לתגובות לא קלות אבל בכל זאת המשכתי מכיוון שהאפשרות האחרת היתה לפרק את הבית כי לא ניתן לחיות במתח היומיומי לא אני ( אני עובדת בהוראה בתיכון וזקוקה גם למנוחה ) ולא ילדיי שנמצאים בגיל ההתבגרות ובתקופה של בגרויות/מבחנים ועוד. כיום לאחר טיפול של שבועיים וחצי גיליתי שלמרות הטיפול - טרנקסל התפרצויות הזעם ממשיכות, ההאשמות ממשיכות וכמו כן אי הסכמה איתי כי הוא חולה אלא הפוך על הפוך - אם תמשיכי להגיד לי ללכת לפסיכיאטר תראי מה אני אעשה לך ועוד איומים מסוג זה. ולכן החלטתי להפסיק היום עם הטיפול, בטוחני שבעוד כמה ימים תהיה הרעה במצב ואז בלית ברירה אני אומר לו או טטפל בעצמך או נפרק את המשפחה, לא ניתן לחיות ככה. אני מקווה שקיבלתי החלטה נכונה, מפני שאני חושבת שלא ניתן להגיע לשינוי בלי הכרה שמשהו לא בסדר, למרות שכואב לי מאוד על מצבו אך מה עליי לעשות, האם להמשיך לחיות במתח יומיומי? האם עליי לספוג את כל הרפש? לא נותרה לי ברירה אלא זו, נראה מה ההחלטה שהוא יקבל, לדעתי מהכרותי אותו כאדם עקשן מאוד הוא ימשיך בשלו ויעדיף לפרק את הבית, אבל אז אני אהיה עם מצפון נקי שניסיתי הכל כדי להניא אותו מלהזיק לעצמו. תודה רבה לך

כתבתי לך קודם שאם יהיה צורך בהעלאת המינון ואין את או הרופא יכולים להחליט אני חושב שהמצב אולי יסתבך . אני לא הדוקטור. אך אני אדם חושב אחרת ממך .

את מצויה בין הפטיש לסדן, תחת לחץ ונשיאת אחריות כבדה מנשוא לגורל משפחתך הענפה... ליבי ליבי עליך... לעניות דעתי, לפני שאת סותמת את הגולל על מערכת היחסים בינכם...תטפטפי לו מבלי להטיל בו דופי..אלא אך לקרוא לילד בשמו, מבלי לשפוט אותו ולהטיח עליו ביקורת...כי שניכם זקוקים לטיפול-זוגי..לא רק ידו במעל..ומחמת שאתם זוג..את נוטלת אחריות למצבו..ומוכנה לפעול ככל שיורו לכם לנכון..על מנת שהמצב יטופל ומערכת היחסים בינכם תהא מושתת על כבוד, הכרה ואמון.. כי ללא הכרת 2 הצדדים בבעיה שנוצרה..כל טיפול..יהא עקר מיסודו..ובטל ומבוטל...ויהא תמורה אך להשקטת מצפונך ותו לא. אני מתרשמת כי הנך אדם בוגר, המוכן ליטול אחריות בעבור שימור המסגרת המשפחתית והתא הזוגי..וכן הנך ערה למצוקת בעלך...על כן כתחליף להאשמות ההדדיות בינכם.. ..אנא טפטפי לו שהבעיה לא מצויה בו כי אם תיפרסי לו את תמונת המצב שנוצרה באופן קונקרטי וקורקטי..ושאי אפשי מצד כל המערכות להמשיך להתנהל באופן כזה ושהסבל שלו כאב הבית משפיע באופן ישיר ומשליך על כל בני הבית...בטוחני שבאם המגמה תהא פתירת המצב באופן משותף..תוך מתן כבוד הדדי לקשיים המשותפים, מבלי להטיח האשמות זה בזו...ואך לפתור את המצוקה הכוללנית...הוא יתרצה..ומתוך הבנה תצמח בו התובנה המתבקשת... אל תפכרי ידיים...מרקורד אישי. בגישה נכונה ובונה..הפרספקטיבה משתנה... עליך לעלות בו את המודעות לכך...וכבעל מודעות הוא יקבל כישות אוטונומית את הבחירה הנכונה והמתחייבת... בהצלחה לך במשימה החשובה.

לגלית- לפני שמפרקים את החבילה הייתי מציע קודם לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי עבורך ולהגיד לבעלך על כך. לדעתי מטפל מיומן יוכל להדריך אותך איך לגרום לבעלך להצטרף אליך לטיפול זוגי משותף, למרות שייתכן שלא תצליחי בכך בסופו של דבר. לפי המכתב עשית טעות שרצת מהר מדי לפסיכיאטר. עדיין ישנם הרבה אנשים שנרתעים מפסיכיאטרים וכמו שראית זה לא תרם לריכוך שלו אלא דווקא הגביר את ההתנגדות שלו. ייתכן שפרידה היא בלתי נמנעת במקרה שלכם אך הפיתרון איננו באמצעות סימום בעלך ללא ידיעתו אלא בשלב ראשון פניה ליעוץ מקצועי אצל מטפל שמתמחה גם ביעוץ זוגי.

לגלית ברור שמה שאת עושה אינו מקובל וגם אסור. יחד עם זאת אף אחד לא יכול לשפוט אותך ואף אחד אינו יודע מה עובר עליך בבית. שיהיה לך רק טוב שבת שלום דר' גיורא הידש

לפני כשלושה שבועות כתבת את המכתב הזה וכמעט כל הפורום ענה לך שמה שאת עושה הוא לא חוקי . מצד שני איך יכול פסיכיאטר לתת תרופה למי שלא עמד מולו ולא נבדק?. לדעתי את נוהגת לא לפי חוק . ומאידך מה יהיה כשהכדורים לא יועילו ואז מה תעלי לא את המינון ואם חלילה כתוצאה מנטילת התרופות יקרה משהוא ?

בטעות לא כתבתי עבור מי

אני מטופל כחמש שנים בתרופות נוגדות חרדה ודכאון אני מאד רוצה להיכנס למערכת יחסים יציבה ומשום מה זה לא עובר את הפגישה השניה שלישית. האם יש קשר?האם כדאי בכלל לנסות במצב שכזה?

לשלומי שלום וברכה, ידוע כי לתרופות נוגדות דיכאון וחרדה המעכבות את הסרוטונין, ישנה השפעה מטיבה מקיפה, אף להרגעה והענקת ביטחון-עצמי, שכפועל ישיר מעודדת יצירת קשרים אינטימיים ובין-אישיים בכלל. לדעתי, לאחר 5 שנים של טיפול תרופתי, שלא הוכיח את עצמו במימד הבעיה הזוגית..הבעיה נעוצה בתבנית האישיות שלך..ואינה תיפטר באמצעות תרופות נוגדות דיכאון ו/או חרדה ובאמצעות תרופות-"קסמים" מכל סוג וזן שהוא. באם תחושתך הכללית נפלאה ובעייתך הנה בפיתוח מערכת יחסים זוגית ואינטימית ושימורה..עליך לטפל בכך באמצעות שיחות פסיכותראפיה דינאמית או טיפול התנהגותי קוגנטיבי- ממוקד לבעיה הדומיננטית המטרידה אותך....על מנת שתצלח לשמר מערכת יחסים זוגית, מחייבת, יציבה, ממוסדת ומספקת- ארוכת טווח. בריאות וכל טוב,

לשלומי- לא ציינת מה הסיבה שאתה נוטל תרופות תקופה כ"כ ארוכה וגם לא ציינת מה הסיבה שאתה נכשל בנסיונות ליצור קשר זוגי משמעותי. ייתכן שיש קשר בין הדברים וייתכן גם שאין קשר. לא נתת מספיק מידע וגם לא ציינת את הגיל שלך. טיפול פסיכולוגי הוא המקום לברר שאלות שקשורות לדימוי העצמי וליכולת שלך לבנות קשר משמעותי במידה ומדובר בדפוס התנהגותי שחוזר על עצמו ובמידה שאתה רוצה לשנות אותו. אפשרות אחרת הן סדנאות שונות שמונחות ע"י אנשי מקצוע לנושאים אלה.

לשלומי אני מצטרף לדברי קודמי שסביר שיש להוסיף טיפול פסיכולוגי לטיפול התרופתי. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום...אם מישהו זוכר לפני כמה זמן שאלתי כאן בנושא תרופות...זה כנראה היה לשווא. יש לי חברה.אנחנו בנות 18. לפני משהו כמו 4 חודשים חברה שלי הגיעה לי הביתה בוכה רועדת כי חברה שהיתה גרה אצלה בבית התאבדה.(כי חבר שלה אנס אותה וכל מיני כאלה) לאחר כמה זמן גם החבר שלה התאבד.היא סיפרה לי שהיה לה אח שמת מסרטן. אחרי כמה זמן היא טענה שלאמא שלי גילו סרטן. וממש...הינו בוכות כל הזמן...אומרות לאנשים להתפלל על אמא שלה מה לא... גם אמא שלי הכירה אותה כי היא היתה אצלנו המון.היא היתה חברה הכי טובה שלי. בקיצור כל הזמן הינו בטוחים שאמא שלה כבר מתה עוד שניה... המצב היה שפשוט כל הזמן היא היתה בוכה.בלי הפסקה....נגיד בטיול השנתי-היא אמרה שנראה לה שאמא שלה מתה...התחילה לרעוד וכאלה והתעלפה. אחכ שיחררו אותה בטענה שאין לה כלום... עד 3 לפנות בוקר בערך היא צרחה מכאבים...ונגיד היתה נרדמת-היא מתחילה פשוט לרעוד ואחרי 5 דקות מתעוררת...זה פשוט היה מפחיד.היא התעלפה משו כמו עוד פעמים.לקחנו אותה לבית חולים, אישפזו אותה כי פשוט לא ידעו מה לעשות והיא השתחררה למחרת. לפני כמה זמן גילינו שהכל שקר.שהיא המציאה את הכל. נדלג על עוגמת הנפש שנגרמה לי-אני לא יודעת איך להשלים עם זה ככ קשה לי לגלות שהשקעתי בה ככ הרבה, בכיתי איתה ככ הרבה-והכל לשווא ולא היה ולא נברא. פסיכולוג אמר לי שאני לא אהיה מסוגלת להשלים עם זה עד שלא אבין שאולי זאת פשוט מחלת נפש. רציתי לראול- אם באמת יש מחלה כזאת כפיתי של המצאות ושקרים. היא היתה ממש מחכה לי קולות בטלפון-ז"א מדברת איתי כאילו זאת אמא של המתאבדת, ואחכ כאילו אחותו-והכל היא עשתה בעצמה. היא פשוט שחקנית!והכל היה מתוכנן ככ טוב...היה איתי בן אדם מבוגר לאורך כל הדרך שגם היה עובד איתה והכל-ופשוט לא היה אפשר לחשוב שהיא משקרת. השאלה אם יש מחלה כזאת...או שאולי היא פשוט משקרת סתם.... פשוט לא ראיתי דבר כזה-וכל מי ששמע כל זה היה בהלם ממנה... התברר לי אתמול שהיא עובדת כמו שהיא עבדה עלי על עוד בבערך 3 בנות-ואני לא יודעת מה לעשות...אם לספר להן-שלא יפגעו אחכ כמוני מצד שני-שלא תישאר לבד היא עלולה להתאבד לא יודעת...(אה גם זה עוד שקר שלה...שהיא ניסתה להתאבד..היא היתה מדברת איתי ואומרת לי שהיא מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית כרגע ולא היתה מוכנה שאבקר אותה כי היא מתבישת...ככה שבועים...) היא פשוט ממשיכה איתם את המשחק... ואין לי מושג מה לעשות...אם זאת מחלת ממש אז הכל תופס צורה שונה...אך אם היא סתם ממציאה זה שונה... סליחה ממש על האורך, ותודה רבה עדי.

בדיוק קראתי באתר על הכתבה על שקרים, והפנתי את ההודעה לפורם השכן, ואני לא רוצה להטריח את שניכם לענות-אז אין צורך לענות כאן לשאלתי תודה רבה.

לעדי בכל זאת אשיב בקצרה ואולי אנשים נוספים רוצים לשמוע את התשובה? שקרים או מה שיכול להיות פנטזיות ודימיונות מעידים על הפרעה נפשית חמורה, לכן לא הייתי מגדיר את הדברים כשקרים אלא כדימיונות וכנראה לחברתך יש בעיה נפשית לא קלה. כדאי לערב את היועצת או פסיכולוג ולהגיע לאבחון פסיכיאטרי מלא. אולי את יכולה לעזור לה או ליצור קשר עם אמא שלה? שבת שלום דר' גיורא הידש

יתכן כי מדובר בהפרעה נירוטית קשה- דיסאוציאציה נירוטית המלווה בהלוצינציות למינהם..אך יתכן כי מדובר בהפרעה פסיכוטית(ניתוק ואיבוד הקשר עם המציאות)ובכל מקרה כחברתה הטובה מייעצת לך שתפני בדחיפות לאבחנה וטיפול פסיכיאטרי. שבוע טוב.

שלום לדר הירש, תקופה ארוכה שלא פניתי אליך באמצעות הפורום, כי הבת שלנו שטופלה ברספרידל השתפרה וגם לאחר הפסקת התרופות תיפקדה. לאחרונה קיבלה התקף פסיכוטי שני ומטופלת מס ימים בגאודון 120 מ"ל. לא ניתן היה לחזור לרספרידל כי הפרולקטין שלה היה גבוה מידי. מה ידוע לך על התרופה ומה תופעות הלוואי שלה? השאלה שלי מתי אפשר יהיה לצפות בסימני השפעה ראשונים של התרופה? תודה מטילדה

האם אפשר לשאול, מאיזה מינון הפרולקטין הופך להיות גבוה ולאיזה תופעות הוא גורם? האם כל מי שנוטל ריספרידל חייב לבצע בדיקת פרולקטין? תודה עבור התשובה

לדפנה לעתים הערכים התקינים של פרוקלקטין שונים ממעבדה למעבדה אבל רמה גבוהה תהיה בכל מעבדה, רק שיטות הבדיקה מעט שונות. לכן איני כותב את הערכים התקינים. בדרך כלל מקובל לבצע בדיקת פרולקטין רק אם ישנן תופעות המצדיקות זאת. כמו הגדלת החזה, חלב מהשדיים, הפרעות במחזור או במין. למרות אי הנוחות שבפרולקטין גבוה לא נמצא שנגרם נזק לגוף ברמות גבוהות של פרולקטין כך שאפשר להרגע. שבת שלום דר' גיורא הידש

למטילדה הגאודון שיך לדור החדש של התרופות נוגדות פסיכוזה ודומה להן בהשפעתן. היתרון הגדול של התרופה שהגדאודון אינו גורם לעליה במשקל כמו הרספרידל או הזיפרקסה. מעניין כי הגאודון מורכב משני חלקים - חלק אחד דומה לזיפרקסה והחלק השני לרספרידל. השם של הגאודון הוא ziprasidone כלומר זיפרקסה ורספרידון. הדבר החשוב היחידי מבחינת תופעות הלוואי הוא לבצע א.ק.ג. כיוון שעלול להיות שינוי במוליכות הלב. שבת שלום דר' גיורא הידש

בעלי מדוכא הרבה זמן כ- 3 שנים, לאחרונה המצב הוחמר מאוד, הוא לא מוכן לטפל בעצמו וטוען שהכל אצלו בסדר אלא שרק אני הבעיה. נתתי לו טרנקסל ללא ידיעתו ומצבו הוקל - כך חשבתי, עד שהחלו שוב האשמות, התפרצויות ויאוש. כעת פניתי לפסיכיאטר כדי שנחליף את הטרנקסל בכדורים לדכאון, האם להמשיך במהלך ולתת לו גם את התרופה הזו ללא ידיעתו, או להפסיק לטפל עד שהוא יגיע שוב למצב קשה - בו הוא היה שרוי לפני שבועיים וחצי ולהכריח אותו ללכת לטיפול או לסירוגין להתגרש?

לסימה היקרה, טיפול זוגי ובהכרח טיפול זוגי הנו כורח המציאות... מפנה אותך לתגובתי לגלית...המכניזים בינכם מדבר בעד עצמו. בהצלחה לכם בהתמודדות הקשה כקריעת ים סוף. וזיכרי: "לכל תיכלה ראיתי קץ"(סוף!) בריאות וכל טוב.

לסימה לפי זכרוני היה דיון מעניין ומעמיק בכל הנושא של נתינת תרופות ללא ידיעת המטופל. למרות המצוקה הקשה שלך הרי מעשה כזה חמור מאוד. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום הנני בן 31 בילדותי גדלתי להורים שעצמם גדלו ללא הורים עברו התעללות פיסית נפשית קשה. יש לי 4 אחים האווירה בילדות הייתה קשה התעללות נפשית ורמיסת הנפש עד היסוד עיי ביטול הקטנתנו וקיצוץ כנפנו ההורים לעולם לא פגעו בנו פיסית אך היו משפילים אותנו נותני עצות רעות וממש מכשילים אותנו הם חיבלו בכל דבר טוב שיכל לקרות לנו ואידאולגיית חייהם הייתה שעוני מחסור ועבודת כפיים קשה היא המדד לאנשים חזקים מותרות וחיים קלים זה לאנשים מפונקים מוטו חייהם היה שסבל זה דבר מבורך ועפ דעתי הם פשוט היו מכורים לסבל ועוני עד כדי שהפך לחלק מחייהם לכן ניסו להנחיל זאת כמורשת. רק היום מתברר שסבלתי ועדיין סובל מהפרעות קשב קשות והיפר אקטביות שהוזנחה עיי המערכת הממסדית לכן גם עזבתי את התיכון בגיל צעיר החלפתי עשרות עבודות אני לא מתמיד בדברים וכל חיי חשבתי שאני כשלון ותמיד האשמתי את עצמי מבחינה שכלית אני נחשב לאוטודקדנט ובעל כשרונות יצרתיים יחודיים שלעולם לא מומשו{לא היה כסף לחוגים} החלפתי עשרות חברים ללא ידיעה שזה קשור להיפראקטיביות חבריי המעטים אנשים משכלים מאוד ורואים בין כמקרה הקלאסי של הילד שנפל בין הכסאות ושנולד למקום הלא נכון הם מעריכים את תישת עולמי המיוחדת שבה אני יכול לנתח את מצבי ומצב בו נולדתי מבחינה רגשית. למרות ההתעללות הקשה הנפשית ורמיסת האישיות הססטמטית מצד הוריי שלעולם לא הפגינו אהבה ושפע ורשת ביטחון אחיי האחרים הצליחו לדעתי זה נס לבנות קריירות משגשגות ולהגיע לדרגות מפתח בתחומי עבודתם אך כולם שרוטים מעט כולנו סובלים מבעיות זוגיות למרות היותי רווק הם סובלים מבעיות זוגיות בנישואים שלהם. טיפול פסיכאטרי פסיכואנליטי עפ דעתי האישית עלול להיות מסוכן בגלל הצפת העבר יש נושאים וצלקות שעדיף לקבור בעזרת בטון מזויין וסגור הרמטי על מנת לחשוב על העתיד ולהתקדם הלאה למרות הסבל. שאלתי מדוע קיימים שני סוגי הורים אלו שבונים תומכים ומפרים ונותני רשת בטחון ואלו שהורסים מחבלים מקנאים מקצצי כנפיים וכל זאת במודע אני בטוח שיש רבים שקבלו סוג מסויים של הורים "הורסים" האם רק טיפול תרופתי יעזור? למרות שמבחינה חיצונית אני משדר עסקים כרגיל אך חיי התעסוקתיים זוגיים הרוסים עד היסוד אך למרות זאת אני מנסה לבנות עצמי לעתיד טוב יותר ולנסות לא להאשים את הוריי למרות שהם אשמים.

לאבייתר צר לי על העבר ועל הקושי שלך בבנית מערכות יחסים ועל הסבל שעברת. יחד עם זאת כפי שאתה כותב העתיד חשוב וזה העיקר. גם בפסיכואנליזה ההצדקה היחידה להזכר בעבר היא כדי לשפר את העתיד.... כך שמותר לך להאשים את ההורים אבל תזכור שההאשמה בלבד לא מקדמת אותך ואינה משפרת את העתיד שלך. לכן, חשוב שאתה תהיה בטיפול כדי שמשפחתך וילדיך לא יסבלו מאותם קשיים שאתה עברת. רק דברים טובים דר' גיורא הידש

רציתי לספר לך שעברתי את הבילבול מוח שלהם רופא של ביטוח לאומי רצה לשאול אותי איך אני מתפקדת בבית ומה אני מרגישה ................ מה שכבר אמרתי להם בוועדה הקודמת אבל את רואה הכל בירוקרטיה וזהו הוא[ אמר לי לחכות לתשובה מקווה שהם מאמינים לי שאני חולה ולוקחת כדורים ולא איזה מתחזה כמו כל אלה שמגיעים ועושים את זה. באי מתוקה גלית

העיקר שעברת את הפגישה שבגינה הית כה מתוחה... לכי עם האמת..שתהא נר לרגליך..ואור לנתיבותייך..וכך תצליחי ותנצחי! תמשיכי להחזיק מעמד, מקסימה. וכמובן..תדווחי... זכרי:הזורעים בדימעה..ברינה יקצורו...

שלום, אני בחור בן 33 ,סבלתי מהתקפי חרדה ודכאון קל טופלתי מס' חודשים בויאפקס. לאחרונה אני מרגיש (אך ורק בבקריםולמשך כשעה)תחושת אי-שקט פנימי (תבין אותי כשאומר לך שקשה לתאר במיליםאת ההרגשה). אני מתלבט אם לגשת שוב לפסיכיאטר ולבקש כדורים נוספים.התחושות האלה בבוקר מלוות אותי כבר חודש.לעצתך אודה.

לחבר אם מדובר על תחושות שנמשכות כחודש ובאופן כללי ישנה מגמה של החמרה כדאי לפנות שוב לפסיכיאטר המכיר אותך להתייעצות. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, אני לוקחת פלוטין 20 מ"ג כבר שבוע, אחת מן הסיבות היא חוסר איזון בתחום האכילה. קראתי באחת מתשובותיך שפרוזק-פלוטין נחשבת למעוררת ולכן לא גורמת להשמנה. התוכל להסביר לי את הקשר בין עירנות לאי השמנה? זאת ועוד, הרופא ייעץ לי לשתות את הכדור בבוקר,- ואם הוא מעורר אזי להמשיך בבוקר ואם הוא מרדים אז לעבור לנטילתו בערב. אין לי מושג מה בדיוק כדור זה גורם לי -כשעה לאחר שתייתו אני חשה עייפות למשך חצי שעה ואח"כ די עירנית והכל בסדר. אין לי מושג מתי כדאי לקחת, ומה שאני עושה זה נסיונות ותהייה כבר שבוע. אני מניחה שזה לא טוב לטיפול. מה לעשות? (בבקשה אל תשכח גם את שאלתי הראשונה) תודה ולילה טוב. אבישג

לאבישג הפלוטין מעוררת וכנראה גם גורמת למטבוליזם קצת מהיר יותר והעובדה היא שאינה גורמת לעליה בתיאבון. לפי ידיעתי אין עדיין הסבר מדעי מדוייק יותר. בדרך כלל נוטלים את הפלוטין בבוקר פרט למיעוט שאותם התרופה מרדימה. כך שאת יכולה להמשיך בבוקר למרות הדברים שתיארת. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום לדוקטור הידש היקר רציתי לשאול משהו בבקשה אצלי החרדה לא באה בהתקפים אצלי החרדה באה כמצב סטטי שנשאר כל הזמן ומתאפיין בעליה וירידה בעוצמות שונות. האם מצב זה מוכר ? האם הוא ניתן לטיפול? עכשיו אני מטופל תקופה ארוכה בערך שנתיים כשני כדורים ביום של סרוקסט ואם לכמה ימים חוזר המצב הסטטי של החרדה בלי שום סיבה מה ניתן לעשות כדי לתפקד ביום יום והאם זה אומר שכל הטיפל הלך ועליי להמתין עוד חודשיים? או להחליף תרופה? אודה מאוד על היעוץ.

נשמע מוכר. אני מטופל כבר כחמש שנים ,בהתחלה בסרוקסט אח"כ בציפרלקס ועכשיו בונלה. והאמת שאין ממש שיפור החרדה מלווה קצת בדכאון היא לא מתבטאת בדופק והזעה אצלי זה משהו כמו חשיבה אינסופית,לא רגוע,קפיצי,דימוי עצמי נמוך,חשש מלחץ ותחרותיות מן תחושת רקע מגעילה ועם כל זה צריך לתפקד :-)

הכוונה היא דוקטור היא שהכל היה בסדר ואז חזרה החרדה לקצת זמן ללא סיבה נראית לעין אבל כשהיא חוזרת זה לא התקפים אלא כצורה קבועה וסטטית בבוקר בעוצמה די חזקה ולאחר שאני לוקח את התרופה קצת יותר טוב (זה רק בשלושה ימים האחרונים) ואין לי קושי לישון דוקטור רק קשה לי לעשות דברים ברצף כמו שהייתי רגיל ולאכול למה יש לי תחושה של כמו מישהו דורך עליי באמצע הבטן. אז מה ניתן לעשות דוקטור? אודה אם תגיב על שני המסמכים בתודה רבה ארנון

אני לא איש מקצוע,אני מטופל שמשתף :-)

אמרת שהתרופה מטפלת בסימפטום עצמו ולא בדכאון.עוד אמרת שיש לתת תרופה מקבוצת נוגדי דכאון - איזו תרופה? האם אני יכולה להפסיק עם הטרנקסל באופן מיידי ולעבור לתרופה זו?

לסימה עדיף לסיים את הטיפול בטרנקסל באופן הדרגתי אחרי שתתחילי עם תרופה אחרת. ישנן מספר תרופות בקבוצה של נוגדי הדיכאון, כמו הפרוזק, סרוקסט ולוסטרל ציפרמיל, ציפרלקס ופבוקסיל, כך שלכל אדם יש להתאים את התרופה המתאימה לו. שבת שלום דר' גיורא הידש

אני נוטל ריספרדל כבר 4 חודשים, וישנה בעיה מטרידה - לא יוצא לי נוזל זרע . האם יש קשר לנטילת הכדורים והאם זה יחלוף בסוף הטיפול .

לאלי אכן הרספרידל עלול להעלות רמה של הורמון בשם פרולקטין אשר קשור לתופעה שתיארת. עם סיום הטיפול הדברים חוזרים לרגיל. לא נגרם נזק. שבת שלום דר' גיורא הידש

היי שמש מצטערת שרק עכשיו אני עונה, פשוט לא הייה לי כ"כ זמן ולא רציתי לזרוק תשובה קצרה וחלקית. שאלת אותי איך זה הפך ללשון עבר, אז אני לא יודעת בדיוק איך אבל אני יכולה לספר לך מה קרה. הגעתי לטיפול בגלל שהרגשתי שמשהו לא הולך לי בחיים,ובין השאר שאני לא מצליחה ליצור קשר זוגי. היו לי כל מיני חוויות לא טובות עם גברים והרגשתי שאני לא "מתחברת" איתם, לא מבינה אותם וכיום אני יכולה להגיד לך שגם לא נתתי בהם אמון וחשבתי שהם רק רוצים לנצל אותי. לא הייתי מסוגלת לראות את הקשר האנושי והטוב שיכול להיווצר עם גבר, לכן בחרתי ללכת אל מטפל גבר - כי זה הכי הפחיד אותי וידעתי שאני צריכה לעבוד שם על משהו. אחרי תקופה מסויימת בטיפול נוצר קשר מאוד אינטימי ובטוח, הרגשתי שהוא הגבר היחידי שהכיר אותי באמת ולא איכזב אותי, ושיתפתי אותו בכל התחושות שלי. הייתי מאוהבת בו מאוד, חושבת עליו במובנים רומנטיים, רוצה שהוא יהייה בן זוג שלי ואפילו בעל ואב, קינאתי מאוד באשתו ושנאתי אותה על כך שהוא שלה, ניסיתי להתעלם מזה ולהמשיך לחיות בתוך הפנטזייה האינטימית הזו שנוצרה בחדר הטיפול. כמובן ידעתי שזה בחיים לא יהייה קשר זוגי אמיתי או קשר חברי, אבל הרשיתי לעצמי להרגיש את מה שהרגשתי. היו לי פנטזיות מיניות עליו בעוצמה מאוד חזקה שמעולם לא הייתה לי קודם, ובשלב זה החלטתי שזה נהייה כל כך משמעותי מבחינתי שאני חייבת לשתף אותו בזה. כתבתי את התחושות שלי ונתתי לו לקרוא, והוא קרא וקיבל אותי כמו שאני עם כל המחשבות הרגשות והכמיהות שלי. מעולם הוא לא הרחיק אותי בגלל זה אך גם אף פעם לא חצה את הגבולות הטיפוליים. אני חושבת שהוא נתן לי מתנה גדולה בכך, שהוא איפשר לי לגלות את האמון שיכול להיות בין גבר לאישה ובין בני אדם באופן כללי, את הכבוד ואת האישור לכך שמחשות כאלה הן בסדר לגמרי (מה שלא הייה לי ברור קודם, הרגשתי אשמה על משיכה מינית שהייתה מתעוררת אצלי). הוא הייה בשבילי הדוגמא לגבר שיכול לאהוב אותי בזמנו, הייתי צריכה את הפנטזייה הזו כדי להאמין שזה אפשרי שמישהו יאהב אותי ככה. עבר הרבה זמן בטיפול ואני התעסקתי הרבה עם נושא הזוגיות, העזתי לנסות קשרים אחרים, גם אם הם לא הצליחו. היו לי תקופות קשות, התלבטתי בנושא הזהות המינית שלי, לא מצאתי אהבה אבל לזכותי יאמר שהתמודדתי עם הנושא במקום לברוח ממנו. הייתה לי אהבה נכזבת מאוד גדולה ופיטרו אותי מעבודה שהייתה מאוד חשובה לי וקצת אחרי זה הייה לי משבר פסיכוטי. בעקבות המשבר עברתי עיר וחזרתי לגור עם הוריי והטיפול עם אותו מטפל נפסק באמצעו. מבחינת הרגשות שלי אליו עד למשבר הם היו שאני אוהבת אותו וקשורה אליו מאוד, אך ההתאהבות לאט לאט נרגעה, בעיקר נוכח העובדה שיכולתי להפנות את הכמיהות שלי אל אנשים אחרים פרט אליו. במהלך המשבר שמרתי איתו על קשר טלפוני. המשבר הייה עבורי נקודת מפנה שממנה הייתי מסוגלת לפקוח את העיניים ולראות את הדברים החיוביים יותר שבחיים, סוף סוף ראיתי שלאנשים אכפת ממני, שההורים שלי אוהבים ודואגים, ושלאנשים בסך הכל יש בדרך כלל כוונות חיוביות כלפיי וכלפי אנשים אחרים באופן כללי. מאוד התבגרתי בעקבות משבר זה. לאחר תקופה של התייצבות מהמשבר חזרתי אליו לטיפול בכדי להמשיך את מה שהופסק, הייתי נוסעת עד אליו כל פעם. מתוך חוויות אלו של משבר נהייתי איכשהו ובאופן פראדוקסלי יותר חזקה, ונהייתי מסוגלת לעזוב את הפנטזייה הזוגית איתו, ובשיחה אמרתי לו שאני חוששת שהוא לא אוהב אותי בצורה הזו (הזוגית), הוא אמר שזה נכון, הייה לי קצת קשה לשמוע את זה, בכיתי, אבל זו הייתה גם הקלה. הייתי מסוגלת לעזוב את הפנטזייה כי הייתי כבר מספיק חזקה לשמוע כל אמת שלא תהייה, וזאת גם מתוך כך שהייה ברור לי שאיכפת לו ממני כאדם, ושכבר הייתה בי אמונה מספיק חזקה שאני יכולה להיות נאהבת. הטיפול איתו שוב נקטע בשל ניסיון כושל שלי לרדת מהתרופות האנטי-פסיכוטיות שנגמר בהתקף פסיכוטי נוסף (שממנו יצאתי די מהר ובקלות), וגם נוכח העובדה שאני מאוד מאוד עסוקה בהרבה דברים ואין לי זמן ליסוע עד אליו. אני ממשיכה לדבר איתו מדיי פעם בטלפון, לספר לו מה קורה לי בחיים, אך זה אינו טיפול. כיום הוא איש שמאוד יקר לי, הוא גידל אותי כמו שההורים שלי לא היו מסוגלים, ואני אוהבת אותו מאוד אך לא ממש באופן רומנטי. זה מה שראיתי לנכון לספר לך כדי להבהיר לך כיצד זה קרה שההתאהבות נמוגה. אני מבינה ממה שכתבת שאת גם מאוהבת במטפל שלך, אם תרצי לדבר איתי על כך את מוזמנת, את יכולה להשאיר לי מייל אם את רוצה, או לדבר פה. ובכל מקרה אני מאחלת לך שיהייה לך טוב. ביי, אני.

תודה ששיתפת אותי בתהליך. אצלי ההתאהבות נמשכת למרות שיש לי בן זוג. שאלתי את השאלה מכיוון שהפסקת ההתאהבות נראית לי בלתי הגיונית. נכון אף פעם לא אשכח אותו ותמיד הוא יהיה לי יקר, אבל אני מקווה שההתאהבות הרומנטית תעלם כי זה רק כואב ומעכב את הטיפול. כל הכבוד שהיה לך אומץ לדבר איתו ולכתוב לו מכתב. המטפל שלי מודע לרגשות שלי מכיוון שאני מדברת איתו על כך, אך לא באופן ישיר ומעמיק. שמש

למשתפרת אכן רואים שעברת תהליך ארוך של התבגרות ובגרות. כל הכבוד על הדרך שעשית וגם תודה על השיתוף והפתיחות. מאחל לך הצלחה בכל דבר ואין לי ספק שהיא תבוא שבת שלום דר' גיורא הידש