פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
23629 הודעות
11816 תשובות מומחה
16/03/2005 | 20:45 | מאת: דורית

דר שלום אני מקבלת ריספרדאל קונסטה 25 מג פעמיים בחודש.מבקשת להבין מה הפעולה של החומר ואיך זה קשור להורמונים .האם בתום הטפול יחזרו ההורמונים למצב של לפני התרופה וכמה זמן זה יקח, כי גם אין לי מחזור? בתודה

18/03/2005 | 23:42 | מאת:

לדורית הרספרידל היא תרופה מהדור החדש נוגדת פסיכוזה ופועלת על הדופמין (חומר במוח). כל מה שכתוב על הרספרידל נכון גם לגבי הרספרידל קונסטה, מדובר על אותו החומר אבל בשיחרור מושהה ולכן ניתן לקבל אותו בזריקה כל שבועיים. ההפרעות במחזור הן כנראה מתופעת לוואי של עליה בהורמון הפרולקטין מהרספרידל. עם סיום הטיפול גם הפרולקטין ירד והמחזור יסתדר. שבת שלום דר' גיורא הידש

16/03/2005 | 19:55 | מאת: רונן

1. התרופה הזאת גורמת לפגיעה בשינה? אם כן... זה עובר אחרי כמה שבועות? 2. מה בדיוק האבדל בין החרדה שסורבון עובדת נגדה ולבין החרדה שקלונקס ומשפחתו עובדים נגדה? - אני הבנתי שסורבון עובדת על הסרוטונין... אבל יש מלא תרופות שעובדות עליו ולא מרגיעות ... דווקא היא?

17/03/2005 | 15:11 | מאת: דור

במקור סורבון פותחה לטיפול בסכיזופרניה. אחרי שראו שהיא לא אפקטיבית התחילו לשווק אותה כתרופה נגד חרדה שאיננה ממכרת. היא משפיע על הדופאמין (D2) ועל הסרוטונין להבדיל מקלונקס שמשפיע על ה-GABA. ההשפעה שלה איננה מיידית אלא רק אחרי חודש. היא יכולה לפגוע בשינה.

17/03/2005 | 22:27 | מאת: רונן

אני עכשיו שבוע וחצי כבר לוקח אותה... התופעות לוואי שלה נוראיות. אני לוקח 15 בבוקר ו-15 בערב זה משהו שאמור לעבור עם הזמן? (נדודי-השינה, העצבנות, טישטוש וסחרחורת)

16/03/2005 | 18:07 | מאת: אלכס

שלום רב. בעבר התייעצתי בנוגע כאבים שונים בצורת חום/צריבה בראש ובחזה - הובחנתי כי סובל מהפרואת חרדה. התחלתי מטיפול מתמשך ( למשך 5 חודשים ) בפריזיאום. נכון להיום אני נמצא בטיפול בלוסטרל במשך חודש ימים וגם עובר תהליך גמילה מפריזיאום ( הורדת מינון בהדרגה עד 0 ) אכשין לוקח חצי כדור בערב. בתקופה אחרונה סובל מכאבי ראש שמובילים אותי במשך כל הים מהבוקר עד הערב - כל יום מחדש אני מתורר כבר עם כאבי ראש + לא מצליח לישון בלילה יותר מ 4-5 שעות אין לי בעייה להירדם ( לדוגמה ב22:00 - וב3:30 אני יכול להתורר ומאוד מתקשה להירדם שוב ) האם כל התופעות מוכרות ? עודה על המלצות ! בברכה.

18/03/2005 | 23:28 | מאת:

לאלכס אכן האבחנה המבדלת לא קלה. יתכן וכאבי הראש דומים לתחושות הראשונות שבגללן הגעת לטיפול. אבל גם לוסטרל עלול לגרום לכאבי ראש...כך שאם מדובר בכאבים שונים, יתכן שמקורן בלוסטרל. שבת שלום דר' גיורא הידש

20/03/2005 | 18:16 | מאת: אלכס

שלום לד"ר גיורה. אתא בהחלת צודק התכבנתי לכאבי ראש דומים לתחושות הראשונות שבגללן הגעתי לטיפול. האם זה עמור לעבור מתי שהוא ? האם להמשיך ב-לוסטרל או כידי להחליף ? ממה יכולים להיגרם בעיות בשינה ( לא מצליח לישון יותר מ-4 שעות בליילה - מתורר ב4 בבוקר.) ואך לטפל בתופעה ? תודה. בברכה.

16/03/2005 | 17:11 | מאת: גלית

הי זו גלית את לא מאמינה באיזו חרדה אני נמצאת איומה חוסר שקט איום עצבים ולחץ לקראת הוועדה הזו כבר 2 מ"ג קלונקס לקחתי וזה לא עוזר מה את מציעה לי לעשות........................... לא מסוגלת להרגע אני כל היום מסתובבת בבית כמו סהרורית.

16/03/2005 | 17:36 | מאת: מ. אותנטית

תחשבי חיובי-יהא חיובי..מעין נבואה שמגשימה את עצמה. תשדרי ביטחון תפגיני אסרטיביות בוועדה..תעניקי להם את מלא האינפורמציה שהם זקוקים לה ותקווי לטוב..תעשי הכל במסגרת היכולות וההשתדלות שלך... מי שמתעקש בסופו של הליך יוצא נשכר! מחזיקה לך, אצבעות. תחזיקי מעמד ובהצלחה רבה רבה!

16/03/2005 | 16:43 | מאת: 21+

היום סוף סוף הסתיימה לה הקריירה הצבאית שלי במי"ל........ 2 חברי הוועדה הרפואית אישרו לי פרופיל 21. אני מעריך שמתוך 100% פחדים ושגעונות שיש לי, זה כבר יוריד לפחות 50% אם לא יותר. עכשיו אהיה יותר פנוי בראש ובנפש לטפל בפחדים הנוספים שלי, כשעד היום נושא המילואים היווה לי מחסום בטון, ולא הייתי מסוגל לחשוב ולעשות דברים אחרים. ותודה לפסיכיאטר הממליץ...

16/03/2005 | 17:38 | מאת: מ. אותנטית

לחיל בדימוס, בהצלחה בחיים האזרחיים. בהצלחה בכל אשר תפנה ותלך.

18/03/2005 | 00:23 | מאת: נף

שלום ומי הפסיכיכאטר הממליץ ?

18/03/2005 | 00:23 | מאת: נף

שלום ומי הפסיכיכאטר הממליץ ?

18/03/2005 | 00:23 | מאת: נף

שלום ומי הפסיכיכאטר הממליץ ?

18/03/2005 | 03:14 | מאת: 97-

שיהיה לך בהצלחה בחיים החדשים אותי אגב שחררו עם ברגים משוחררים...אבל עם פרופיל 97... לא יאומן ואשכרה כל היותר מדי שנים המחורבנות ששרתתי אפילו 21 היה גדול עליי... היה לך מזל ותגיד באמת תודה שנפלת על בעל מקצוע שהוא כנראה גם בן אדם .

16/03/2005 | 14:22 | מאת: גדי

לד"ר גיורא הידש שלום, מה ההבדל המהותי בין החומרים: סרטונין, דופמין והאנדרופינים?

16/03/2005 | 18:09 | מאת: מ. אותנטית

http://www.infomed.co.il/glossary/g_2797.htm http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=75

17/03/2005 | 15:44 | מאת: משיב

דופמין- הדופמין קשור לשני מסלולים מרכזיים במוח. הראשון הוא מסלול מוטורי, ונראה שמיעוט מולקולות דופמיניות שם קשור למחלת פרקינסון ולשיתוק. השני הוא מסלול הקשור למערכת הלימבית ולרגשות, שם עודף בדופמין מוביל להזיות ולסכיזופרניה. בהכללה ניתן לומר שמחלת פרקינסון והסכיזופרניה הם שני קטבים מנוגדים, ואכן, תרופות מדכאות דופמין הניתנות לסכיזופרנים יוצרות סימפטומים כמו פרקינסוניים. לדופמין יש השפעה גם על תחושת רעב, והוא קשור למרכז העונג והמוטיבציה במוח, גרעין האקומבנס. סרוטונין- לסרוטונין תפקיד ראשי בתחושות וברגשות הקשורים ל"מצב רוח" כמו התרוממות רוח, דיכאון, תוקפנות, התנהגות אימפולסיבית וכדומה. לסרטונין יש תפקיד גם בוויסות הטמפרטורה של הגוף. סמי הזיות כמו ל.ס.ד (LSD) ואקסטזי, כמו גם תרופות כנגד דיכאון, בנוסף לאלכוהול, פועלים על הקולטנים לסרוטונין. הסרוטונין, יחד עם מוליך כימי אחר הדופאמין, קשור כנראה לפעילות תקינה של תיאבון, שיכוך כאבים, הנאה מינית או הנאה בכלל וחשוב למניעת כאבי ראש, מיגרנה, חרדות, הפרעות אכילה ועוד. אנדרופינים- אנדרופינים הם חומרים טבעיים המצויים בגוף, המשככים את הכאב ומרגיעים אותו. על ידי העלאה מבוקרת של רמת הכאב, מייצר הגוף כמות גדלה והולכת של אנדרופינים, הגורמים לתחושה של אופוריה וריחוף.

18/03/2005 | 23:12 | מאת:

לגדי אכן מדוברים בחומרים שונים כפי שה"משיב" השיב. הם שייכים לקבוצה של חומרים הנקראים נאורו-טרנסמיטורים=מוליכים עצביים. הם מעבירים את האינפורמציה בין תא עצב אחד למשהו. כלומר ההעבר של האינפורמציה בתא העצב נעשה על ידי פולס חשמלי, בין התאים יש את המוליכים העצביים. ישנם מעל עשרים סוגים של מוליכים חשמליים המפורסם ביניהם הוא אולי האצטיל כולין חומר שגז העצבים פועל עליו.... שבת שלום דר' גיורא הידש

16/03/2005 | 13:04 | מאת: מירי

שלום אמי בת 65 חולה בסכיזופרניה פרנואידית . במשך עשרים שנה היא קיבלה טיפול כולל שני אישפוזים בבתי חולים. עד לפני חצי שנה היא קיבלה זריקת כלופיסול (אני מקוה שאני זוכרת נכון) וכדורי דיקנט למניעת הרעידות. לפני חצי שנה היא החליטה שהיא אינה מעונינת בטיפול יותר בגלל התופעות הקשות, ניסנו לשכנע אותה הפסיכאטר והמשפחה אך היא לא מוכנה, היא טוענת שהיא כבר מבוגרת והמחלה אצלה הרבה פחות חמורה. מאז המצב שלה יחסית טוב היא אפילו מתפקדת קצת יותר מבעבר אבל אני רואה שהיא מתחילה להיות חסרת מנוח ואני מודאגת. מה לדעתך צריך לעשות והאם בגיל מבוגר המחלה פוחתת ובאזישהו שלב באמת צריך להפסיק את הטיפול? כעיקרון אני מבינה את הקושי שלה בגיל הזה לסבול את הרעידות והתופעות שנגרמות לה. עד איזה גיל מותר לקחת טיפול כזה? זה קשה לצעירים כל שכן לאנשים מבוגרים. סליחה על המכתב הארוך אבל אני דואגת לה ורציתי לציין בדיוק את הבעיה תודה מראש

16/03/2005 | 18:43 | מאת: דור

לדעתי יש לכבד את רצונה של אימך לא לקחת תרופות אך לבקש ממנה להמשיך במעקב רפואי אצל פסיכיאטר. חשוב שהיא תגיע לפגישות מעקב עם פסיכיאטר גם ללא תרופות. היא כמובן צריכה להסכים לכך.

18/03/2005 | 00:50 | מאת: מ. אותנטית

למירי שלום וברכה, מעריכה את דאגתך הכנה לשלומה של אמך ולגורלה... לדעתי אין לכפות עליה את דעתכם בעניין..על אף הרצון הטוב העומד בבסיסו... אך עליכם לידע אותה בחוות דעתכם שלכם ושל הפסיכיאטר המטפל בה לאורך זמן ואתם חייבים לידע אותה מהן כל ההשלכות לטווח ארוך של הפסקת התרופות החיוניות לה- למחלתה. בכל מקרה של הרעה זמנית במצבה, ניתן לשקול תרופות נוגדות חרדה ומרגיעות לאותו זמן נתון ולא על בסיס קבוע. באם היא תהיה מוכנה לשלם את המחיר הכבד של הפסקת נטילת התרופות..עליכם לכבד את רצונה והחלטתה המכרעת בעניין(במידה והיא כשירה ושפויה, כמובן).. אך תדיר להיות עם יד על הדופק ועירניים למצבה...ובמעקב פסיכיאטרי ופסיכולוגי וכן מעקב רפואי גופני- צמוד! בהצלחה וכל טוב.

למירי איני חושב שאפשר בלי להכיר את אמך להחליט אם יש צורך בהמשך או סיום הטיפול. בודאי שמעקב של פסיכיאטר חשוב. בשנים האחרונות קיים דור חדש לגמרי של תרופות כמו הקלופיקסול. התרופות טובות ויש להן הרבה פחות תופעות לוואי. לכן הייתי שוקל עם הרופא לעבור לדור החדש של התרופות. יתכן וכך שני הצדדים יהיו מרוצים. שבת שלום דר' גיורא הידש

16/03/2005 | 12:31 | מאת: אריק

אני מטופל בפבוקסיל 50 מ"ג ופרפנאן 12 מ"ג. את הפבוקסיל החליפו לי לפני כ-3 שבועות מאדרונקס שלא כל כך עזר ואני מרגיש שאני לא יכול יותר הכול מפחיד ואפילו פעולות קטנות קשה לי לבצע החיים קשים מאוד. רצות לי מחשבות על כך שזה לעולם לא יפתר חוץ מזה אני מוצף מחשבות נגד עצמי אני נמנע מאנשים.מתי הכדור אמור להתחיל להשפיע? אני צולל.

16/03/2005 | 19:02 | מאת: דור

פבוקסיל אמור להשפיע תוך חודש בממוצע אך ייתכן שהמינון נמוך מדי- במיוחד עבור מי שסובל מ-"חרדות קשות"- ולכן כדאי שתתיעץ עם פסיכיאטר לגבי עליה במינון.

17/03/2005 | 20:47 | מאת: אריק

תודה על התגובה דור. דיברתי איתו ועלינו ל-100. אני מקווה להרגיש טוב יותר בקרוב.

16/03/2005 | 12:27 | מאת: דפנה

נאמר לי שאם אני מקבלת זיפרקסה דרך קופת חולים (כללית) זה ירשם בתיק הרפואי שלי כמובן וזה עלול להזיק לי בעתיד כאשר אצטרך לקבל חוות דעת רפואית. מצד שני זיפרקסה 10 מג יעלה לי באופן פרטי 1010 שקלים ל28 יחידות כך שזה יקר מאד כי אני לוקחת כדור אחד ליום. מה אתם מציעים לי לעשות, האם הרישום בתיק בקופת חולים הוא כל כך בעייתי והאם יש דרך להשיג בחו"ל את התרופה במחיר יותר נמוך תודה על העזרה אני חייבת להחליט השבוע.

לדפנה הזיפרקסה בטח יקרה יותר בארצות המערביות, איני יודע את המחירים במזרח אירופה או במקומות אחרים אבל היא בטח לא זולה. כמובן שרישום בתיק הרפואי אינו מוסיף.... תלוי מה הכוונות שלך לגבי עבודה בעתיד, עבודה ממשלתית? משרד הביטחון? במקומות פרטיים קטנים בדרך כלל לא מבקשים ויתור על סודיות רפואית. אבל ההחלטה קשה. כל טוב דר' גיורא הידש

16/03/2005 | 11:59 | מאת: מיכל

מה הדרך היעילה והנותנת תוצאות טובות לשיקום קוגנטיבי במחלת הסכיזופרניה? האם שיקום זה כלול בסל שיקום, ומי מומחה לשיקום זה?

17/03/2005 | 17:16 | מאת:

למיכל הנושא של שיקום קוגניטיבי בסכיזופרניה הוא ממש חדש ובארץ ממעטים להכיר אותו. בארץ בדרך כלל עוסקים בכך מטפלות בריפוי בעיסוק ובדרך כלל אין לכך הכשרה מסודרת עדיין. לפי זכרוני דווקא בבית לווינשטיין הריפוי בעיסוק החל ללמוד את הנושא. אני מניח שישנם מקומות נוספים. כל טוב דר' גיורא הידש

16/03/2005 | 11:32 | מאת: אני

שלום רב אני אכלנית כפייתית ללא תופעות לוואי נוספות כמו דכאון או חרדה. בביקור אצל פסיכיאטר הוא רשם לי את הכדור פלוטין להפחתת התאבון. מהתגובות בפורום אני רואה שהפלוטין מעורר את התאבון ועלול לגרום להשמנה. מה הפתרון? תודה

16/03/2005 | 19:13 | מאת: דור

פלוטין מעוררת תיאבון רק במקרים נדירים, בד"כ היא מדכאת תיאבון. התרופה מיועדת גם לטיפול בהפרעות אכילה, בעיקר במינונים גבוהים.

שלום, אני מצטרף לדבריו של דור ומוסיף כי ההשפעה אינה דומה אצל אנשים ללא הפרעות אכילה ואצל אנשים עם הפרעות אכילה. הדברים שהרופא אמר לך הם מדוייקים ונקווה שהפלוטין=פרוזק יעזור לך. כל טוב דר' גיורא הידש

16/03/2005 | 09:18 | מאת: שרונה

חוזרת לפה אחרי תקופה ארוכה מאוד. בעבר סבלתי מדכאון בגיל 20 בערך,כמה חודשים שעברו.אחר כך בגיל 24 בערך סיפרתי לכם על החרדה שלי.ועזרתם לי מאוד.אפילו ויתרתי על תרופות.ועד היום אני מתמודדת לדעתי לא רע,עם האגרופוביה והחרדה. (אני מצליחה לחיות עם זה).היום אני בת 26,ומצפה כל רגע להולדת בני השני.אז המצב לא פשוט. כבר יומיים,ולפני זה לא היה! שאני סובלת מהתרוקנות של אנרגיות.עבדתי עד לפני שבועיים,הכל היה בסדר.והחלטתי ששבועיים לפני לידה זה מספיק לי.יומיים תחושות של דיכאון,קשה לי להשתמש במילה הזאת.כי אני הרי חוויתי את המשמעות שלה. אני מרגישה שאין לי רצון לטפל בילד,והוא ילד שמח ומאושר,כי ככה גם אני .אבל אני מפחדת שזה ישפיע עליו לרעה.אני אמורה ללדת ממש כל רגע.ואין לי מושג האם זה עניין הורמונלי.כאילו ביומיים האלה נגמרה לי שמחת החיים לפתע,התחלתי לכעוס על בעלי,בלי צעקות או משהו.אבל כן עם הצקות,על זה שהוא יושב במחשב כל הזמן.והיום בבוקר אמרתי לו לפני שהוא הלך לעבודה.אני לא יודעת מה קורה לי בזמן האחרון יש לי מצב רוח רע.למעשה זה יומיים.כאילו השמחה בלב נעלמה לאן שהוא.גם יומיים לא הרגשתי טוב,כאבי גרון,וחולשה,ועייפות שלא הייתה שיגרתית.רצון לישון מוקדם.תגידו לי שאולי זה משהו חולף.נכנסתי לפה לקבל תמיכה.למעשה אני אמורה ללדת היום לפי התאריך. אין לי מושג איך התרוקנו לי האנרגיות בבת אחת.ממש תוך יומיים.אולי אני אצא לשמש,אולי חסרה לי שמש.אני לא יודעת עם זה קשור.

17/03/2005 | 17:13 | מאת:

לשרונה אני רואה שכתבת את מכתבך אתמול ואני מקווה שהיום את מרגישה יותר טוב, ואולי אפילו כבר ילדת והכל בסדר?? בכל אופן אשיב ואניח שאת עדיין לפני הלידה. אני חושב שהמפתח נמצא בסוף, מחלה וירלית כלשהי עם כאבי גרון ואולי חום ועם הרקע שלך של חששות כל אלו גרמו לירידה במצב הרוח. אכן בעלך יכול לתמוך בך קצת יותר כעת, אבל העיקר הוא שתרגישי טוב, גם בהריון אפשר לקחת כדור אחד או שניים של אקמול והם יקלו במידה רבה. כל טוב דר' גיורא הידש

17/03/2005 | 19:31 | מאת: שרונה

לא ילדתי עדיין. אתמול למשל כשהייתי בסופר,נורא רציתי להתחיל לבכות.או לצעוק.(יותר להתפרץ בבכי).כאילו שנאגר לי המון בכי.כל הזמן רציתי לבכות באותו יום (אתמול) לא נראה לי שזה קשור ללידה.אולי הורמונים כן.אבל אני לא מפחדת יותר מהרגיל מהלידה,גם לא מהציפיה. אני אגיד לך במה זה מתבטא.זה מין הרגשה של פחד קטן כזה ולחץ שפתאם בא אלייך.ואפילו עייפות.אתה ניהייה מפוחד לא יודע בדיוק ממה ,מלחץ כללי של החיים.של המירוץ של החיים,אין לך כוח אליו,נגמרו האנרגיות,ורצון לשון כדי לברוח ולהיות הכי שלו בעולם,ולבד.לישון ולישון.שמתי לב שכשאני שותה קפה פעם ביום,זה מוריד לי קצת את הפחד הזה.היום היה יותר טוב בכללי.הייתי עסוקה,במוניטור,במכבי ,באיזה סדר. מוסיקה מרגיעה אותי מאוד.משחררת אותי.אבל המועקה הזאת.כמו גוש בלב של פחד.הוא זה שמכניס אותי לדכאון.עדיין הרבה יותר טוב מאתמול,אין מה להשוות. יש לי רצון שתקרה איזה דרמה,משהו שיוציא אותי מ"התרדמת הזאת",מהריחוף הזה.אפילו כאב של לידה.יגרום אושר כי אני אהיה מרוכזת במשהו אחר.פיזי שקורה ולא באיזה חלום של דיכאון שנפל עליי. כתבתי לך קצת ארוך מידי,ואני ממש מתנצלת פשוט רציתי לתאר אולי תוכל להסיק יותר מסקנות לגבי זה.באמת שזה לא קשור ללידה.זה איזשהו שינוי גופני ונפשי כנראה.לא כמו הדיכאון של גיל 20 אבל בכל זאת.אני רוצה לשלוט על זה ולא שזה ישלוט עליי. אני הבראתי מהדלקת גרון הזאת.הלוואי ויכלתי לקחת איזה תרופה שתשלוט בי קצת ,ותרגיע אותי.למרות שהמצחיק הוא שאף פעם לא השתמשתי בתרופות לטווח ארוך.רק באותה תקופה של גיל 20 ממש זמן קצר ביותר.אולי שבועיים בקסנגס,וזה עשה משהו.שיחרר אותי ממועקה כזאת. איך ממשיכים לתפקד במשפחה שאני בעצמי יצרתי ויוצרת.בלי הלחץ הזה שנפל עליי ביומיים האחרונים? שלא היה.ממש לא היה.

18/03/2005 | 00:54 | מאת: מ. אותנטית

תתפלאי לשמוע כי כולנו חווים ריגשי משברים וחוסר שליטה בחיים..אף ללא ארועים טראגיים- פוסט טראומתיים או להבדיל אלף אלפי הבדלות אף ללא שינוי בהורמונים בעת ציפיה דרוכה ומתוחה ללידה! אך החוכמה להתעשת ולהתאושש ולא להתייאש! כי שבע יפול צדיק(אך) וקם! שתהא לך לידה קלה ותחושת הקלה... אמא חד הורית לילד חמד.

16/03/2005 | 08:55 | מאת: שוש וולוך

דר הידש שלום אני מקבלת תרופות לאיזון ?המצב הנפשי אומנם עדין יש תנןדות שמאפניות ממצב של פעלתנןת עשיה מבורכת לבין נפילה של מצב הרוח ושל עיפות נפשית עד לפעמים הרהורים על התאבדות שחולפות אחרי מעט זמן יש לי תופעה של ראיה מטושטשת שמאוד מפריעה וכמו כן יש לי חורים בזיכרון שאני מדברת ותוך כדי שיחה בורח לי המילה ממש נעלמת וזה מאוד מפריע לי האם יש קשר לתרופות שאני נוטלת או שמה חלילה שוב יש ירידה במצבי אגב יש גם ענין של פיתאום מן דיבור כזה עם אנשים שנאמר ממני במן מהירות מן יותר מידי מה לעשות מחכה לתשובה שוש.....

17/03/2005 | 17:09 | מאת:

לשוש אכן באמת צריך לשאוף שהטיפול התרופתי יתאים יותר ויתכן שמדובר בתופעות לוואי של התרופות. כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי הרכב התרופות שאת נוטלת כעת. תשמרי על עצמך ועל המשפחה. כל טוב דר' גיורא הידש

16/03/2005 | 00:01 | מאת: שובל

בקשר לפרפנאן אתה אומר שלא רצוי לחתוך אותו אך בתחילה הרופא התחיל איתי עם חצי כדור רק אז גם זה לא היה יעיל? אודה לך אם תענה על שאר שאלותי? האם יתכן והפרפנאן גורם לי לאפטיות שלא אכפת לי מכלום?קראתי שלא רצוי לקחת אותו יותר ממספר חודשים.האם כך..? רב תודות ישר כח! שובל

17/03/2005 | 16:58 | מאת:

לשובל כפי שכתבתי חצי כדור של פרפנן לא יעיל כיוון שאסור לחתוך את הכדור ואת הבנת אותי היטב. לכן גם האפטיות אינה יכולה להיות אצלך מפרפנן וגם לשאלתך למשך הטיפול אין כל כך משמעות. בכל אופן פרפנן אינו ממכר ולכן אפשר ליטול אותו תקופה ארוכה. כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2005 | 23:03 | מאת: אלי

שלום לדוקטור היקר!!! אני אלי ואני לוקח את התרופה סרוקסט שני כדורים ביום כבר שנתיים אני בן 23 וחי עם ההורים הוריי לחוצים מאוד בכסף. ואני עובד ועוזר למשפחה כי יש המון חובות. לאחרונה חלה ירידה מאוד מאוד דרסטית במצבי של דיכאון ובחילות והם אומרים לי אל תתפרק לנו עכשיו שאנחנו צריכים אותך ומה תעשה בעתיד כחס וחלילה שאבא שלך לא יהיה איך תדאג לעצמך? כל פעם תתפרק לחודש מחדש? אני דואג ולא יודע מה לעשות וגם איך לשפר את המצב הפיזי שלי תוכל לעזור לי בבקשה רבה מאוד?

17/03/2005 | 16:55 | מאת:

לאלי כל הכבוד שאתה עוזר להורים ומנסה לתמוך בהם ככול יכולתך. עם זאת מילים כמו שנאמרו עלולות רק להלחיץ אותך וגרום להרעה במצבך.... ישנן שתי אפשרויות. אפשרות אחת לשקול את החלפת הסרוקסט לתרופה הפועלת בשני מנגנונים כמו האפקסור, בינתיים אני ממליץ על תרופות הרגעה כמו לוריוון או וואבן וחשוב ביותר שתישן טוב בלילה. כל טוב דר' גיורא הידש

17/03/2005 | 22:48 | מאת: אלי

לא ענית לי דוקטור מה האפשרות השניה?

15/03/2005 | 22:39 | מאת: יגאל

שלום דוקטור הידש אני יגאל בן 32 ואני נוטל תרופות נגד דיכאון (פאקסט) כבר 12שנה עם תנודות עליות וירידות כמו כל אחד בחיים וחי ברוך השם די בסדר אשתי ואנ חושבים להביא ילד לעולם והבעיה היא שאשתי לא לוקחת כדורים כאלה ואני כן השאלה היא דוקטור האם שנביא את הילד הוא יהיה בריא כלומר זה שאני נוטל כדורים לא יחשוף את הילד לחרדות ודיכאון הוא יזיק לו בצורה כלשהי ויוולד ילד בריא? אשמח אם תייעץ לנו דוקטור הידש כי זה מאוד חשוב בתודה רבה יגאל

17/03/2005 | 16:53 | מאת:

ליגאל אין שום בעיה, הפקסט לא משפיע על איכות הזרע אצלך ולא משפיע על ההריון והלידה. הכל בסדר. כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2005 | 22:32 | מאת: אורן

שלום ד"ר הידש מה שלומך? טופלתי בפאקסט כ-4 שנים ללא הפסקה כדור אחד כל יום כשנפרדתי מחברתי הופסקה השפעת התרופה לפתע והוחלט לנסות ציפרלקס אחרי חודש זוועתי ביותר חזרתי לרוא והעליתי את מינון הפאקסט לשני כדורים ביום שאותו אני לוקח כבר 9 חודשים הכל היה בסדר ואצלי אני רגיש מאוד שיש לי לפעמים תנודות של עליות וירידות לא משמעותי אבל עכשיו שישמצב לחוץ וקשהבבית קיבלתי ירידה בעוצמה חזקה מאוד מבחינה כזו שכאילו אין לי כח לכלם ולא לאכול הרבה ובחילות כאלה ממש ירידה קשה עכשיו אני מפחד ששוב יקרה מה שקרה לי קודם לכן. לכן מה אפשר לעשות? אנא דוקטור עזור לי אני ממש מפחד.

17/03/2005 | 16:52 | מאת:

לאורן בוא נקווה שמדובר באזעקת שווא למרות שהלחץ בבית מכביד עליך. איני חושב שיש מקום לשנות את הטיפול אבל אולי לעתים תרופת הרגעה כמו לוריון או וואבן מדי פעם? מה שחשוב שתישן טוב ותוכל לנוח בלילה, כך שאם ישנן הפרעות בשינה מומלץ להשתמש בכדור שינה כדי שתוכל לנוח במשך הלילה. כל טוב דר' גיורא הידש

דוקטור שלום אני משתמש בסרוקסט במשך כ 4 חודשים (20 מ"ג בשעת הבוקר). הבעייה שהיא שכל לילה אני מתעורר בשעה 2-3 כשרגליי נוטפות זיעה. ההתעוררות היא לאחר חלום, שתמיד הוא רע,אורך ומפורט וקשור באופן ברור למציאות .יש לציין שלפני תחילת השימוש בסרוקסט היו טובים בחלקם ופחות ארוכים. האם יש פתרון לתופעות הלוואי של ההזעה והחלומות?

לא. אכן עם סרוקסט כמו עם שאר התרופות בקבוצה עלולים להיות חלומות רבים וערים יותר, אין בכך כל רע למרות שזה עלול להטריד. איני ממליץ על תרופות הרגעה כדי לפתור בעיה זו. כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2005 | 22:12 | מאת: שולי

לכל מי שמבין האם אדם הסובל מחרדה ומטופל בכדורים, הגיוני שירצה להתנתק מחברים קרובים, הוא פשוט רוצה שנצא לבד או עם הילדים אבל ללא חברים. אני מנותקת מחברים כבר בערך 7 חודשים, הוא מטופל שבועיים וחצי.

17/03/2005 | 16:36 | מאת: שלומי

את צריכה להבין,שאדם שסובל מחרדה לפעמים מרגיש חסר בטחון בסביבת אחרים בגלל הדימוי העצמי הנמוך שנגרם לו עקב ההפרעה.כשירגיש יותר טוב,אני בטוח שזה ישתנה,סבלנות,הבנה,בטחון ותמיכה זה כל מה שצריך,והטיפול כבר יעשה את שלו.

15/03/2005 | 18:40 | מאת: חיים רכבי

בימים האחרונים היו לי שתי תופעות שבגללן פניתי היום לרופא והוא אמר לי שיתכן והיו ארוע מוחי. נישלחתי על ידו לביצוע מספר בדיקות בשבוע הבא . לפני שלושה חודשים הפסקתי טוטאלית טיפול של שנים רבות בפרוזק (הירידה במינון הייתה הדרגתית ומבוקרת) האם הפסקת פרוזק יכולה בעיקרון לגרום לארוע מוחי? האם באופן עקרוני, לחץ, מתח, התעצבנות יכולים לגרום לארוע מוחי??

16/03/2005 | 01:24 | מאת:

לחיים הפסקת הפרוזק אינה יכולה לגרום לאירוע מוחי. לחץ ומתח עלולים להעלות את לחץ הדם ובעקיפין לגרום לאירוע מוחי או לבבי. יחד עם זאת ישנן מספר עבודות שהפרוזק עובד בדומה לאספירין....כך שאם הפסקת את הפרוזק יתכן שלא קיבלת את ההשפעה המגנה בפני אירוע מוחי ולכן הסיכון לאירוע גדול יותר. הדברים קצת מסובכים ואני מקווה שהדברים ברורים. כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2005 | 14:22 | מאת: ע

רציתי לדעת איך מקבלים מרשם לפרוזאק

15/03/2005 | 14:27 | מאת: דורון

רק ע"י רופא מומחה לרפואת משפחה או רופא פסיכיאטר.

15/03/2005 | 14:27 | מאת: דנה ג.

שלום, כדי לקבל מרשם לפרוזק רופא צריך להחליט שאתה זקוק לתרופה. או רופא המשפחה או פסיכיאטר. דנה

16/03/2005 | 01:25 | מאת:

תודה למשיבים כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2005 | 12:32 | מאת: אור

לדר' גיורא הידש שלום רב, אספר לך בקיצור את בעייתי למרות ששאלתי היא בעיקר לגבי כדור הטופמקס אך חשוב לי גם להרחיב מעט על עברי אז כך: הנני בת 21 לפני כחודשיים בערך פניתי לפסיכיאטר בשל התקפות חרדה שהיו לי שכללו דפיקות לב מהירות,סחרחורות,הרגשה של "כאילו אני הולכת למות"..הן היו די קצרות,משהו כמו 5 דקות לכל היותר ואז חלפו.ומעבר לכך,חרדה חברתית ודיכאון קל שלפי דעתי הוא מוגדר כ"דיכאון מוסווה".הרופא המליץ לי על כדור הרסיטל,התחלתי עם חצי כדור ולאחר שבועיים העלתי לכדור.אחרי חודש וחצי בערך הרגשתי שהכדור לא ממש עושה לי טוב-הוא עשה אותי עצבנית וגם העלה אותי במשקל..אז הרופא החליף לי לכדור הטופמקס עד לפני כחמישה ימים בערך שבמקביל אני ממשיכה עם הרסיטל רק עם חצי כדור לשבוע ואז מפסיקה איתו לגמרי (שכחתי לציין את מינון הכדורים: הרסיטל-כדור של 20 מ"ג טופמקס-50 מ"ג) שלדבריו הכדור גם מוריד במשקל אז שאלתי היא,האם זה נכון שה"טופמקס אכן מוריד במשקל ואם כן בכמה אחוזים בערך זה נכון? שאלתי השניה היא,הכדור נורא מעייף אותי אני מרגישה איתו ממש רדומה האם התופעה הזאת חולפת עם הזמן? שאלה שלישית: האם הכדור יכול לסייע בזה שאהיה רגועה יותר,ללא חרדה חברתית,ללא חרדות? ושאלה אחרונה: הכדור עושה לי דופק מהיר ונשימה מהירה כזאת-האם זה בסדר?זה דבר שחולף? תודה רבה מראש,ועל כל הסבלנות! אור.

16/03/2005 | 01:28 | מאת:

לאור הטופמקס בהחלט עשויה לעזור בירידה במשקל, ועלולה לגרום לעייפות במקרה כזה אפשר ליטול את רוב המינון בערב. התרופה אינה מוגדרת כנוגדת חרדות ולכן אני בספק האם הטפמקס יכול לעזור בנקודה זו. לשאלה הרביעית, איני חושב שיש קשר לנשימה המהירה וכך הלאה כיוון שהסיבה להן היא יותר נפשית. כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2005 | 10:56 | מאת: גלית

אחרי ועדה אחת התקשרו והודיעו לי על עוד ועדה נוספת בהפרש טלפוני של יום מה אתה אומר על זה אני בחרדה עצומה מהפגישה הזו מדוע האם שוב מזמנים אותי? תודה

15/03/2005 | 12:19 | מאת: מ. אותנטית

באם הם מזמנים אותך שוב לוועדה, פעם אחר פעם, משמע ישנם עוד אלמנטים חסרים..שעליהם להסדיר ולהשלים עימך.......במדינתנו אין זה עניין טריוויאלי, של מה בכך, להיות זכאית לקצבה קבועה ועל כן ישנם קשיים בירוקרטיים מטבע הדברים. סיכוייך גבוהים ביותר לקבלת הקיצבה הנדיבה. תפגיני ביטחון ואסרטיביות בזכאותך לקבלתה ואל תסתירי מהם כל מידע שישרת אותך לשם כך. תחזיקי מעמד, מקסימה.

16/03/2005 | 00:04 | מאת:

בהצלחה הידש

15/03/2005 | 10:34 | מאת: חגית

האם אדם שחולה בדכאון או חרדה הגיוני שהוא מאשים אותי בת הזוג שלו למצב שהוא הגיע אליו, אני מתחננת בפניו שילך לטיפול והוא טוען שאני היא זו שצריכה טיפול. מה לעשות מדוכאת מאוד

15/03/2005 | 14:43 | מאת: דנה ג.

לחגית, קודם כל, כן. בהחלט הגיוני. לכל אדם נוח וקל יותר לראות את הסביבה/המשפחה/בן הזוג כאחראי למצבו מאשר להביט פנימה והודות באחריותו שלו. חוץ מזה אני חושבת שדיכאון וחרדה הם מצבים מאוד מתסכלים ומאוד שוברים ולכן אין ממש צורך בלחפש את ה"אשם" אלא להיות יחד ולנסות להגיע לטיפול שייטיב עם בעלך ואיתך. כמובן שיש צורך באיבחון מקצועי, האם אכן מדובר בדיכאון וחרדה או אולי תקופה קשה, לחצים אוביקטיביים וכך הלאה ונראה לי כמעט בלתי אפשרי להכריח אדם להגיע לטיפול בניגוד לרצונו, אבל בהחלט אפשר לפתוח את הנושא לשיחה ולהסביר לבעלך את המצוקות שלך, מבלי להפנות אצבע מאשימה, אלא להושיט יד לעזרה. יכול להיות בהחלט שסביבה מלחיצה, מערכת זוגית לא מספיק תומכת יהיו בעלי משקל רב למצב הנפשי של בני הזוג, אך גם אם אלו פני הדברים, המילה זוג מורכבת משניים- את והוא, כך שאין כאן אשם וקורבן אלא מערכת של שניכם שצריך לשמור עליה ביחד ולעבור את הקשיים ביחד. דנה.

16/03/2005 | 00:05 | מאת:

לחגית תודה לדנה ואני מצטרף לדבריה. אולי כפתרון תציעי שתלכו שניכם לטיפול זוגי, פעמים רבות דיכאון הוא תוצאה של בעיות בזוגיות. כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2005 | 08:16 | מאת: סימה

האם ייתכן שלאחר טיפול של שבועיים בטרנקסל, בתחילה שבוע וחצי ראשונים שיפור במצב ולאחר מכן - היום לאחר שבועיים וחצי דעיכה, האם לא אמור להיות מצב הפוך כלומר עם לקיחת התרופה הקלה לאט לאט עד שיפור משמעותי במצב. בעלי עדיין מרגיש שאין לו מה לתת למשפחה, לי לעצמו. שוב תחושה של נסיגה. המיואשת

15/03/2005 | 19:40 | מאת: טרנקסליסט

צריך לחתוך את הידיים למי שנתן לו טראנקסל הוא יקבל הרבה סרטים אבל למי יש כוח להסביר?

15/03/2005 | 19:40 | מאת: טרנקסליסט

צריך לחתוך את הידיים למי שנתן לו טראנקסל הוא יקבל הרבה סרטים אבל למי יש כוח להסביר?

16/03/2005 | 00:06 | מאת:

לסימה זו בדיוק הבעיה עם הטרנקסל, התרופה מטפלת בסימפטום ולא בדיכאון עצמו ולכן יתכן שכעת ישנה הרעה במצב. לכן גם ההמלצה היא לתת תרופה מקבוצת נוגדי הדיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2005 | 06:18 | מאת: ד.כ

אני סובלת מדכאון שמופיעה רק בערב/ לילה. חלק ממה שאני מרגישה חוץ מהרגשת הפחד והעצב והריקנות ישנם תופעות פיסיולוגיות שאני חשה והייתי רוצה לדעת האם תחושות אלו הם תוצאת לוואי של הדיכאון: בין היתר צמרמורות, קור (גם כשלא קר) ישנם מיקרים שאין שום תחושה כלומר לא של קןר ולא של חום ולא של רעב, מועקה בלב, הרגשה של שרירי הפנים, חולשה, ולפעמיים בחילה וסחרחורת,האם הרגשות אלה מעידות על דכאון חריף ?

16/03/2005 | 00:08 | מאת:

שלום, התופעות עלולות להיות סימפטומים של דיכאון אבל קודם כל צריך להגיע לרופא המשפחה ולשלול בעיה גופנית. מדובר בתופעות גופניות של דיכאון אשר אינן מעידות או קשורות לעומק הדיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2005 | 06:09 | מאת: קרני

קרה לי דבר מאוד מוזר אתמול בלילה, בזמן שהלכתי לישון התחלתי להרגיש לא טוב כמו ההרגשה שמרגישים לפני שפעת, כל הגוף כהב ובשניה התחילו לי צמרמורות של קור מטורפות , בחיים שלי לא היה לי רק כל כך ואני חושבת שהיה לי חום גבוה מאוד (לא מדדתי), וכמובן שהיה לי קשה להירדם, בשלב מסויים קמתי לשירותים וכשחזרתי לחדר ראיתי משהו מוזר על השטיח, כמו משהו מכוסה בסדין לבן, אני יודעת שזה נשמע סיפור אימה אבל רציתי לדעת האם זה נורמלי להזות כשיש חום, למרות שאף פעם לא הזיתי . אני ממש זוכרת שראיתי את זה וזה היה מוזר, מין הסתם הזיתי, האם זה סימן לשיגעון, האם בני אדם הוזים לפעמיים או שזה סימן למשהו לא טוב.

16/03/2005 | 00:09 | מאת:

לקרני בהחלט ישנן הזיות מחום והן נקראות אילוזיות בהבדל מדילוזיות שהן סימן למחלת נפש. בכל אופן התופעה שאת מתארת כתופעה יחידה אינה מעידה על מחלת נפש. אפשר להרגע וכדאי ליטול אקמול לפני שהחום עולה. כל טוב דר' גיורא הידש

האם חשוב ליטול תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת SSRI כל יום בשעה קבועה ומדויקת על פי סטופר? אם אני לוקחת בהפרשים של חצי יממה יותר או פחות זה משפיע על אפקט הטיפול לרעה? אני מבולבלת ושוכחת לקחת בזמן קבוע כל יום..ולוקחת מייד כשנזכרת.. האם זה מזיק?האם אני מרעה לעצמי?האם אין לטיפול מספיק תועלת בשל כך? אשמח לתשובה מקצועית וחד משמעית בעניין. המבולבלת.

למבולבלת ראשית צריך להבין מדוע את מבולבלת? האם זו תופעה רגילה אצלך? רצוי לקחת את התרופה כל יום באותה השעה, אבל לא צריך לדייק עם סטופר. הפרשים של חצי יום הם גדולים מדי. כל טוב דר' גיורא הידש

מאז שאני בדיכאון...אני מבולבלת. אם כך האם אין כל תועלת לטיפול התרופותי שלקחתי עד עכשיו במשך כמה חודשים???? לקחתי אותם לשווא? מה אעשה מעתה ואילך? ואיך להתחיל את הקביעות מהפעם האחרונה? איך להזכיר לעצמי לקחת באותה שעה בדיוק כל יום?משימה קשה לביצוע. עכשיו אני ממש ממש מבולבלת...........

15/03/2005 | 03:10 | מאת: אורנה 111@

יש לי ילד בן 19 שלקח כל מיני סוגים של כדורים ולאחר כשנתתים אני רואה שינו אבל לא מהכדורים אלה מאחר והייה דתי והתחיל לחזור בשאלה וקשיי ההסתגלות היו קשיים בהתחלה ולקחנו כל מיני סוגים של כדורים במינונים גבוהים ומאחר וזה לא עזר התלונן כל הזמן על עייפות החלפנו כל הזמן כדורים כרגע אנחנו מעל חצי שנה לוקחים כלומר הוא לוקח כדור אחד של רסיטל ואני שוקלת עים להפסיק לתקופת ניסיון ולראות איך היה בהשפעת הכדורים ואיך בלי מה דעתך

15/03/2005 | 03:18 | מאת: מבולבלת

חביבתי. את סובלת מדיסלקציה?אולי מהפרעות קשב וריכוז? יש לך שגיאות כתיב איומות שמצריכות איבחון וטיפול. בהצלחה לך ולילדך.

15/03/2005 | 14:36 | מאת: דנה ג.

לאורנה, לא ציינת מה מצבו של הבן כיום ואם יש שיפור בהרגשתו. אבל לדעתי גם אם כן, צריך להמשיך עם הרסיטל עוד כחצי שנה ואחר כך ביחד עם הרופא המטפל לשקול הפסקה באופן הדרגתי. ורק עוד משהו קטנטן- כתבת את רוב פנייתך בלשון רבים, אני חושבת שבגיל 19 אפשר כבר להתחיל לחשוב על הבן כאדם עצמאי מה שיקל עליו ונדמה לי שגם עלייך. בהצלחה, דנה

16/03/2005 | 00:13 | מאת:

לאורנה צריך להכיר את המצב טוב יותר, לא כדאי להפסיק את התרופות כיוון שעלולה להיות החמרה במצב. הדבר הנכון ביותר לדעתי הוא לפנות למומחה בעל שם בארץ לייעוץ חד פעמי כדי שיראה את כל התמונה ואז תוכלו להגיע למסקנות. כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2005 | 00:19 | מאת: דודי

שלום ד"ר,אני בן 22 בחור בריא,לא מעשן, אוכל מסודר ובריא, אני סובל כבר מעל חצי שנה מדכאון קל והתקפי חרדה לעיתים רחוקות,אך חרדות בכללי נמצאות עדיין,לפני שבועיים כמעט והתקוטטתי עם אדם ותוך כדי הויכוח איתו הרגשתי ממש את הדופק חזק ומהר עד שנרגעתי לפני כמה ימים הייתי עם בחורה במצב אינטימי והתרגשתי קצת ושוב הדופק עלה והיה חזק ודי מהיר, רציתי לשאול למה זה קורה? הרי כל חיי גם שהתרגשתי וגם שרבתי פיזית(והיו מקרים כאלה)אז לא הרגשתי אף פעם את הדופק חזק,כיום זה נהיה שונה ,עשיתי בדיקות לב והם תקינות,רציתי לשאול למה המצב שונה עכשיו, מה שתיארתי והאם זה יכול להעלם?

15/03/2005 | 01:35 | מאת: מ. אותנטית

לדודי בעל הדופק המואץ, דופק מואץ בלבד ללא תסמינים נוספים יכול להעיד על תחושת התרגשות גדולה או לחילופין על תחושה של מתח(סטרס)כך שיש סבירות גבוהה כי באפיזודות שמנית, התרגשת והתרגזת במינונים שהצדיקו דופק מואץ. כמו כן, לידיעתך המשכלת, אנו בפחדינו מזינים תגובות פסיכוסומטיות ומפתחים פוביה מגורם הפחד. במקרה שלך, בשל רגישות מצבך פיתחת פוביה(פחד)מהתקף פאניקה שעלול להתרחש ולהתרגש עליך..ועל כן הגוף מפתח כמנגנון זיהוי את דפיקות הלב המואצות. אל לך לייחס חשיבות רבה לדפיקות הללו, במיוחד לאור שלילת הממצאים האורגניים, הם מאפיינים אף אנשים בריאים לחלוטין, בעת התרגשות גדולה, בעת פעילות מאומצת, ובזיהוי מצב של סכנה, מתח, התרגזות יתר וכדומה. ובשל העובדה כי מצבך הגופני שפיר, עליך ללמוד שיטות הרפייה(כגון:יוגה, מדיטציה) ותרגול בנשימה נכונה, על מנת להסדיר את קצב הלב ולהשיב אותו לקדמותו. בריאות וכל טוב.

תודה לאותנטית ואני מצטרף לדבריה כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2005 | 23:47 | מאת: מיכל

קשה לי לקבל את המצב של אימי ! היא לפי הגדרת הפסיכאטר צריכה להיות במחלקה סגורה. היא לא יודעת או מבינה את מצבה וזה עושה את העובדה יותר קשה ,שכן אין היא נכנסת בהבנה מוחלטת .ולכן אני מרגישה שלהכניס אותה היה כמו לקחת לה את הזכות לבחור ולהחליט על חייה .היא אשה עדינה ושברירית . והאהבה אליה במצבה כואבת .והחוסר אונים שלנו מהצד בלתי נסבל! המחשבה שלא נהיה שם לפקח שלא יקרה לה דברים יותר גרועים ממה שהיא עוברת ... לא רוצה שיתעללו בה כי היא חסרת עונים . אני רוצה לעזור לה אבל לא בוטחת במערכת שכבר אכזבה בעבר! הולכת לישון עם כאב בחזה מדעגה לה... יש עזרה?

16/03/2005 | 00:16 | מאת:

למיכל לפי זכרוני ישנה סכנה למעשה אובני וזו הסיבה לאשפוז במחלקה סגורה. כעת הדבר החשוב ביותר הוא להבטיח שלא תוכל לגרום לעצמה נזק..... עם הנזקים של האשפוז תוכלו להסתדר בעתיד. כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2005 | 21:52 | מאת: אמיר

כמה זמן אורכת פגישה אצל פסיכיאטר...? האם (בד"כ) פסיכיאטר זקוק ליותר מפגישה אחת כדי לתת מרשם לתרופה? תודה מראש, אמיר

15/03/2005 | 01:47 | מאת: מ. אותנטית

לאמיר שלום וברכה, פגישה אצל פסיכיאטר נעה בין 45 דקות לשעה עגולה. בדרך כלל לצורך מתן מירשם לתרופה, הערכת מצב החולה בזמן קצוב של פגישה אחת- מספיקה ובתחילה כמובן דרוש מעקב פסיכיאטרי צמוד ואינטנסיבי. למעט מקרים חריגים ומסובכים, בהם הדיאגנוזה אינה חד משמעית וברורה ונדרש חוות דעת נוספת- תומכת או טיפול משולב ומורכב יותר ממתן מירשם(מצב אקוטי המסכן את החולה וסביבתו- הדורש את אישפוז החולה, איום החולה בהתאבדות, או שברקורד שלו ניסיונות התאבדות כושלים-אלמנט שאינו מאפשר לו ליטול כדורים באופן עצמאי ללא אפוטרופוס שיטול עליו ועל מתן הכדורים אחריות וכיוצא באלו מקרים חריגים) בריאות וכל טוב.

15/03/2005 | 02:06 | מאת: דור

לאמיר- פגישה אבחונית לוקחת שעה שלמה- 60 דקות. אך ייתכן שהרופא יגיע למסקנות בזמן יותר קצר. זה יכול להיות גם 15 דקות. זה תלוי בהרבה דברים. לעיתים רחוקות יש צורך ביותר מפגישה אחת בשביל להגיע להערכה. בטיפול תרופתי שאיננו מסובך יתר על המידה מקובל מעקב פעם ב-3 חודשים. במקרים מורכבים- פעם בחודש ובמקרים חריפים- פעם בשבוע. אם הרופא גם פסיכותרפיסט אז בד"כ הטיפול הוא פעם בשבוע ל-50 דקות ללא קשר לסוג ההפרעה או המחלה. אם הטיפול איננו מוגדר כפסיכותרפיה אז הפגישה יכולה להימשך גם 15 דקות.

14/03/2005 | 20:18 | מאת: דיכאונית

יש חשש סביר שאני לוקה במחלה הזאת בנוסף לדיכאון או כתוצאה מכך... מה זה לכל הרוחות תסמונת פיברומיאלגיה..מלבד היותה מתבטאת בכאבי שרירים איומים? איך מטפלים בה באמצעות תרופות פסיכיאטריות? והאם תרופה נוגדת חרדה תעזור אף לתסמונת הארורה? תודה.

שלום, מדובר על מחלה שסיבתה אינה ידועה, מתבטאת בעייפות כרונית ולעתים נקראת גם תיסמונת העייפות הכרונית או מחלת הייאפים. לצערינו עדיין אין טיפול יעיל למחלה ודווקא תרופות נוגדות דיכאון עוזרות לעתים. אכן דיכאון הוא דבר המלווה/סימפטום או גורם למחלה זו. כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2005 | 20:05 | מאת: מנותחת

עברתי ניתוח אף לפני חודשים מספר בעודי נוטלת ציפרלקס- תרופה נוגדת דיכאון הרופא המנתח ציין אותי כתופעה נדירה עם תגובותי הלא שגרתיות לניתוח: 3 התעלפויות רצופות, התעוררות מהרדמה מקומית בהצתה מאוחרת, זעקות שבר של כאבים איומים, התפתלתי והיה לי סחרחורות ולא יכולתי לזוז כמה שעות טובות, למעט יציאה לשרותים שאז התעלפתי מקימה על כיסא גלגלים אל האסלה. הרופא נאלץ להזריק לי זריקת הרגעה שתרדים אותי בטוסיק כי הכאבים היו בלתי נסבלים. בקיצור סבל שלא ניתן לתאר במילים. עלי לצין שביום הניתוח דיווחתי על נטילת הכדור וצינתי שמכיון שאני בצום מוחלט על פי ההוראות לא לקחתי את הכדור באותו יום-על פי ההנחיות שנתנו לי. האם יש קשר לנטילת הכדור החל מחודש קודם לכן בשל דיכאון קליני קשה, לבין התופעות לוואי המזעזעות שעברתי מניתוח אף כה טריוויאלי ולא מסובך שבוצע בהרדמה מקומית אצל רופא מיומן ומרדים- מן השורה הראשונה.? מה הסיבה שהגבתי כה קשה לניתוח?וטובי הרופאים ביצעו עלי סטאז ובאו כל כמה דקות לבדוק האם אני בחיים?ונבהלו שאני מתפתלת וצורחת מכאבים ויסורים? מה יש בציפרלקס שהגוף מגיב בצורה כה טראומתית להליך ניתוחי כה פשוט? עלי לצין שתהליך ההחלמה קשה מהנורמה וכרוך ביסורים נוראים וההחלמה מאד איטית..יחסית למנותחים אחרים.

יש אנשים שזקוקים למינונים גבוהים של חומרי הרדמה- לא קשור לציפרלקס- תשאלי בפורום הרדמה למידע נוסף.

למנותחת איני חושב שהדברים שאת מתארת קשורים לציפרלקס. אני דווקא חושב שיתכן שהתופעות קשורות למצב הנפשי שהיית בו ופעמים רבות ראינו שמצב נפשי לא טוב גורם להתאוששות ממושכת אחרי הניתוח. כפי שמצב רוח אופטימי וחיובי מביא להקלה והבראה מהירה יותר. ישנו קשר מאוד הדוק בין גוף ונפש. כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2005 | 20:01 | מאת: שובל

שלום שמי שובל בת28 סובלת בכללי מתסמונת פיברומיאלגיה ברמה קשה מאוד וגם מחרדות קשות .ניסו לי המון תרופות אך רובם עושות לי תופעות לוואי.קיום אני לוקחת 10 מ"ג ציפרלקס,4 מ"ג פרפנאן,1 מ"ג קלונקס ורבע כדור רמרון בגלל בעיות שינה.אני לוקחת את הפרפנאן לפחות חציי שנה ובתקופה האחרונה אני מרגישה דכאון עמוק ואפטיות מוחלטת.ניסיתי לרדת במינון אך חזרו לי החרדות.אני פונה אליך כדי לשמוע את דעתך וגם כי התור לפסיכיאטר בקופ"ח רק עוד חודש.האם ירידה יותר הדרגתית בפרפנאן תעזור .? לחתוך את הכדור לארבע? כמו כן ניסיתי להפסיק את הקלונקס בעבר ללא הצחה. האם האפטיות יכולה לנבוע מהפרפנאן?אודה על תשובתך שובל

15/03/2005 | 23:23 | מאת:

לשובל את כדור הפרפנן אי אפשר לחלק. אין לו "חריץ" ויש לו מעטפת המגינה עליו. כלומר אם את שוברת את הכדור אז זה כאלו לא נטלת כלל את הכדור כי הוא נהרס בחומצה של הקיבה..... כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2005 | 19:12 | מאת: פסח

אני בן 71 שנים נתקפתי במחלת הדכאון לפני 20 חודש. התחלתי לקבל תרופות רק לפני כשנה וחצי.לפני כחצי שנה חשבתי שאני כבר בסדר והפסקתי עם הכדורים, לקחתי כדורי פרוקסטין התברר לי שלא לקחתי את כל הכמות הנחוצה לי, התחילו לי סחרחורות בינתים עלה לי גם לחץ הדם בבית החולים המליצו לי לחזור עם התרופה במינון של 20 מ"ג במשך הזמן גם הרגשתי לא טוב. הוחלף לי הכדור לרסיטל. גם מזה הרגשתי לא טוב וחזרתי לפרוקסטין.הגעתי למינון של50 מ"ג וגם מזה לא הרגשתי הכי טוב. הרופא הוסיף לי לפני כשבוע כדור אדרונקס למשך 3 שבועות בשתוך עםפרוקסטין 50 מ"ג ולמרות זאת אני מרגיש כאלו התחלתי את המחלה מהתחלה אבקש את חוות דעתך מה לעשות במקרה שלי? בתודה פסח

15/03/2005 | 23:52 | מאת:

לפסח אכן מדובר על התאמה של תרופה לדיכאון ולך כאשר התרופות אינן עוזרות (אין להתחשב בהתקף הקודם שהפרוקסיטין עזר). הרסיטל ופרוקסיטין פועלים על אותו המנגנון-על הסרוטונין, לכן יש הגיון להתחיל עם אדרונקס אשר פועלת במנגנון שונה על חומר במוח הנקרא נוראפינפרין. הסכנה העיקרית היא עליה בלחץ הדם אם אתה סובל מלחץ דם גבוה. כך שהשילוב של אדרונקס עם רסיטל או פרוקסיטין הוא הגיוני כיוון שתוקפים את הדיכאון משני כיוונים. יש גם אפשרות להוסיף תרופה מקבוצת מייצבי מצב הרוח כמו הדפלפט אשר מעודדים את פעולת התרופות נוגדות הדיכאון. מהתיאור שלך אני מקבל את הרושם שכאשר הפסקת את הפרוקסיטין תחילה לא הדיכאון חזר אלא היו אלו תופעות של הפסקה מהירה מדי של הפרוקסיטין ולכן היו תופעות של חסר סרוטונין במוח ולא מצב נפשי לא טוב. כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2005 | 18:05 | מאת: מיכל

האם שמיעת קולות מאופיינת רק למחלת הסכיזופרניה? איזה תרופה משתלטת על שמיעת הקולות בצורה הטובה ביותר? האם יש לעבור סבב תרופות ע"מ לראות למה יש את ההשפעה הטובה ביותר, או האם כדאי להתפשר על תרופה שלא מעלימה לגמרי את הקולות , קולות אלו חלשים ולא מאימים, והתרופה לעומת זאת נסבלת מבחינת ההרגשה,הן הפיסית והן הנפשית או צריך לדאוג לקחת תרופה שתעלים לחלוטין את הקולות, ותגרום ליותר תופעות לוואי.

15/03/2005 | 02:12 | מאת: דור

מדובר על הלוצינציות- סוג של הזיות. יש המון תרופות נגד הזיות. כמעט כולן חזקות באותה מידה לעניין הנ"ל ולכן הכל שאלה של מינונים. אם עדיין יש הזיות אז סימן שצריך לעלות במינון.

15/03/2005 | 23:54 | מאת:

למיכל שמיעת קולות=הזיות=הלוצינציות קיימת במידה רבה בסכיזופרניה אבל גם בהפרעות נפשיות אחרות. הטיפול האופטימלי הוא תרופה שתפסיק לחלוטין את שמיעת הקולות וגם לא תגרום לתופעות לוואי. כמובן כפי שאת מבינה צריך לראות את כל האדם, גם את הסימפטום וגם תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2005 | 16:04 | מאת: שני

בהמשך להודעתי מיום 13.3 בנושא "חרדות וחשש מסכיזופרניה" רציתי לדעת איזה סוג של תרופה אחיך מקבל ואיזה סוג של טיפול פסיכולוגי? תודה.

14/03/2005 | 20:45 | מאת: דורון

אחי קיבל פקסט , והלך לטיפול אצל פסיכולוג לא יודע באיזו שיטה הוא עובד ולא נראה לי שזה משנה.

14/03/2005 | 15:55 | מאת: שלום.ת

הנדון: בישנות יתר חרדה חברתית. שמי שלום בן 37 יש לי בעיה קשה ליצור קשר עם אנשים אחרים במיוחד עם המין השני לא פעם מוצא אני את עצמי נבוך כשאני מדבר אם בחורה ולא משנה באיזו נושא לא מסוגל ליצור מגע עיניים לזמן ממושך יותר (3-5 ) שניות המילים לא יוצאות לי בחופשיות והרבה פעמים יש שתיקה ארוכה למרות שיש הענות מהצד השני כמו כן לוקח אני EDRONAX MG 4 פעמיים ביום תקופה של 3 חודשים. מה עלי לעשות ואיזה טיפול חלופי יש, חשבתי לעבור איפנוזה או לנסות EMDR קראתי קצת בנושא ברור לי שרק טיפול תרופתי או שינוי פיזיולוגי יעשה את שלא (לא דיבורים) מה אתה מיעץ לי לעשות ואם הטיפול מוכר וניתן דרך קופת החולים תודה מראש שלום תורג'מן

15/03/2005 | 23:58 | מאת:

לשלום, הטיפול המומלץ הוא התנהגותי קוגניטיבי, EMDR מבוססת על גישה זו ומוסיפה גם תנועות עינים. לפי ידיעתי ואיני מומחה בנושא EMDR מיועדת בעיקר לטראומות, אבל צריך לשאול מומחה בנושא. בכל אופן הטיפול המומלץ הוא שילוב של פסיכותרפיה ותרופות. מבין התרופות הייתי בוחר דווקא תרופות מקבוצת ה SSRI הפועלות על הסרוטונין ולא אדרונקס. אבל יתכן שלרופא שרשם לך את התרופה הייתה סיבה מיוחדת דווקא לתרופה זו?? כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2005 | 09:33 | מאת: a.m

האם לדיסתימיה ( 4 שנים ) דרוש טיפול תרופתי במשך זמן רב יותר, או שאין קשר? ( אני נוטלת ציפרלקס כ- 10 מ"ג במשך שבועיים, לאחר טיפול ברסיטל בכ- 20 מ"ג במשך חודש שלא עזר בצורה משמעותית ). יש לי עוד שאלה בבקשה- בגיל 17 עשיתי דיאטת כסאח במשך חודש, רציתי לשאול האם דיאטה זו גרמה לירידה בסרוטונין בצורה משמעותית כך שהיא אפילו תרמה לדיכאון שקרה לי בצבא? ובנוסף לכך- משחקים עם האוכל- אכילה ללא סיבה או אי אכילה, מאז שעשיתי את הדיאטה המקוללת, שאפילו לא הייתי צריכה אותה.( בזמן הצבא, המצב החריף כתוצאה מכך שהרגשתי חנוקה ומדוכאת אכלתי כמויות אוכל גדולות ללא הרף) אני כ"כ רוצה לחזור למצבי הקודם ולאכול רגיל,האם התרופה תעזור לי להחזיר את כל הסרוטונין שאבד לי....? ולחיות בלי מצבי רוח ובלי משחקים עם האוכל? שכחתי לציין-אני כמעט בת 22. המון תודות מראש, המיואשת.

14/03/2005 | 12:59 | מאת: דורון

ציפרמיל הוא כדור שמעלה את רמת הסרוטונין, תני לכדור זמן לעבוד לוקח לכדור כמה שבועות עד שהוא מגיע להתחלת ההשפעה וכמה חודשים עד שההשפעה מכסימלית הכדור אמור לשפר גם את המצב הרוח וגם את התאבון. קצת סבלנות ויהיה הרבה יותר טוב.

15/03/2005 | 02:21 | מאת: דור

דיסתימיה הוא דיכאון בינוני אך ממושך והוא קשור למבנה האישיות. בהפרעה הזאת לא מדובר רק על איזון רמות הסרוטונין במוח. לכן גם טיפול פסיכולוגי חשוב ומומלץ. הטיפול התרופתי בדיסתימיה שונה מדיכאון מאג'ורי- למרות שהדיכאון יותר חלש יש צורך במינונים יותר גבוהים של תרופות ולתקופה יותר ממושכת. SSRI יכולים לעזור להפרעות אכילה אבל יש צורך במינונים יחסית גבוהים בשביל להגיע לתוצאות.

16/03/2005 | 00:00 | מאת:

תודה לדור ודורון, אני מצטרף לדבריהם כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2005 | 09:05 | מאת: בני ר.

אני מקבל פקסט במשך 3 שבועות ומאז אינני מצליח להגיע לסיפוק מיני גם לא ע"י אוננות ומאבד את הזקפה באמצע. אני ממש ממש מתוסכל. האישה טוענת שהכנסתי את זה לראש שלי במסגרת החרדות שלי. יכול להיות? התרופה משפיעה עלי ומתחילה לערפל את החרדות שהיו לי לפני הטיפול. 1) האם יכול להיות תחיל לסרוקסט? 2) אם אפסיק את הטיפול (לא לבד) התופעה תיעלם? 3) האם יש טיפול שיכול להחזיר לי את הייכולת המינית שלי. בבקשה תפרטו, אני ממש מתפוצץ כבר!!! את הרופא אראה בעוד שבועיים. תודה רבה

14/03/2005 | 23:54 | מאת: אייל

זה לא רק אתה סרוקסט ידוע שמורידה התפקוד המיני למעלה מ50 אחוז מהגברים, כך שזה לא חרדות. יש תחליף כמו ציפרמיל או ציפרלקס אבל ציפלקס עולה הרבה. וגם אפשר לנסות פרוזק אם כי גם פרוזק מוריד החשק המיני. חוץ מזה יש אדרונקס, תרופה מסוג אחר וכמוהה גם אפקסור ואיקסל. שתהיה לך פצצה של מצב רוח.

לבני אכן מדובר על תופעה שכיחה של הפקסט, בדרך כלל עם הזמן תהיה הקלה בהפרעה למרות הסרוקסט אבל לא תמיד. לא נגרם כל נזק ועם סיום הטיפול גם התפקוד המיני יחזור לרגיל. אם התופעה מאוד מפריעה לך, תתיעץ עם הרופא לגבי החלפת התרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

14/03/2005 | 08:36 | מאת: שירה

רציתי לדעת מה הן ההשלכות במידה ואחליט להתחתן עם בן זוגי שהוא סכיזופרן? מה בדבר הבאת ילדים לעולם? חיי יום יום? במידה והוא לא יסכים לטיפול או כל דבר? האם לעשות את זה?

14/03/2005 | 22:41 | מאת: אמא רחוקה

לשירה ומה עם אהבה כל מה שציינת למעלה חשוב ומטה את הכף נגד נשואים כן יש סיכון שזה יעבור בתורשה וזו החלטה כבדה מאוד השכל הישר אומר לא להכנס למצב כזה אבל פה רובנו פגועים או משפחות של פגועים ואז התשובה קשה יותר כי כמובן אני רוצה שהבת שלי גם תתחתן ושתהייה מאושרת אבל לדעתי צריך להיות מודע לקשיים וליכולת להתמודד איתם ואני לא חושבת שכל אחד יכול אצלנו זה כנראה עבר בתורשה מצד האב ואני דיי מכה על חטא

לשירה ממש, ממש לא אהבתי את השאלה שלך, וצר לי לכתוב זאת. מה זה סכיזופרן? האם את מכירה סוכרתי? או משהו סרטני-מסורטן? אני מכיר רק אנשים החולים בסכיזופרניה. אם הגישה שלך היא כפי שמשתמע מדבריך אז עדיף אולי לא לחשוב על קשר..... בכל אופן, אני מקווה שטעית בתום לב. לכן עצתי היא לפני נישואין להגיע לפגישה משותפת עם החבר לרופא המטפל ולשאול את השאלות לגבי החבר שלך ולא באופן כללי. כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2005 | 02:32 | מאת: דור

מדובר במחלה מאד מגבילה שעפ"י רוב גוררת נכות רפואית ותפקודית ועוברת בתורשה בשכיחות יחסית גבוהה. רוב חולי הסכיזופרניה חיים בעוני וסובלים גם ממצוקה כלכלית קשה בנוסף למחלה. לעיתים חלקם חוזרים לאישפוז בגלל הנושא הכלכלי או חוסר תובנה שלהם לגבי מחלתם והצורך בטיפול כרוני. כמובן שכל אדם לגופו ולכל כלל יש גם יוצא מהכלל. יש למשל חולי סכיזופרניה בעלי אינטליגנציה גבוהה שיכולים להצטיין בתחום מסויים למרות המחלה המגבילה.

לשירה איני מסכים עם דעתו של דור, לדעתי התמונה הרבה יותר טובה וישנם רבים הסובלים מסכיזופרניה ומבריאים או שהסמנים של המחלה מינימליים והם מתפקדים היטב בחברה. כל טוב דר' גיורא הידש

15/03/2005 | 23:09 | מאת:

לדור אתה יודע שיש לנו חלוקי דיעות לגבי הפרוגנוזה של סכיזופרניה, כלומר אני בדעה שהתמונה הרבה פחות קשה ממה שאתה מתאר. אבל במיוחד רציתי להגיד שאל תשכח שמאחורי כל שאלה ישנו אדם והתשובה עלולה לקבוע גורלות. חיים ומות ביד הלשון. כך שכדאי להזהר מאוד בדברים שנכתבים. כל טוב דר' גיורא הידש

אני כותב תסריט HORROR על מוסד לטיפול פסיכיאטרי וזקוק לשמות ומידע אודות תרופות בהן משתמשים בישראל, רצוי מהפחות מורשות ויותר חזקות עם כמה שיותר תופעות לוואי שמדכאות אישיות או גורמות לפסיכוזה אצל אנשים בריאים

לסטודנט איני מעודד ואיני חושב שיהיה זה נכון לכתוב דברים אשר מדגישים את הסטיגמה על נפגעי נפש ובתי חולים. בתי חולים נועדו לרפא את האנשים ולהקל עליהם..... כל טוב דר' גיורא הידש

בוא נעסוק במה שאנו מתמחים ולא נכתיב זה לזה מה לעשות. אני יודע למה נועדו מוסדות כאלה ואני יודע גם דברים נוספים שהייתי מעדיף לא לדעת. זה דבר ראשון. דבר נוסף, ציינטי שאני כותב תסריט HORROR וכפי שאתה יכול לדעת, הז'אנר הזה לא אמור לשקף מציאות. התסריט הזה, רוב הסיכויים, לא יגיע רחוק יותר מהמרצה שלי ואילו רציתי לכתוב תסריט לסרט אקטואלי, הייתי סוקר את הנושא בצורה אחרת, ברור שלא בפורום פומבי. לצערי, לחלק ממוסדות לנפגעי נפש בארץ יש מה להסתיר.

14/03/2005 | 00:28 | מאת: מפחדת

האם טרגרטול ממכר? האם הוא מיועד גם לאנשים שלא סובלים מפסיכוזה או הפרעה דו קוטבית? למי הוא מיועד?מה השפעות הלוואי שלו?מה היתרונות שלו? תודה לכולם.

14/03/2005 | 23:33 | מאת:

שלום, טגרטול במקורה היא תרופה נוגדת אפילפסיה. בפסיכיאטריה השמוש המקובל לייצוב בהפרעה דו-קוטבית. היא אינה מיועדת לטיפול בפסיכוזה. השימוש הנוסף בפסיכיאטריה הוא לחיזוק ההשפעה של תרופות נוגדות דיכאון. כלומר כאשר תרופה נוגדת דיכאון אינה מספיקה אפשר להוסיף תרופה מייצבת. בדרך כלל דפלפט או למיקטל או ליטיום אבל אפשר גם טגרטול. לעתים נותנים טגרטול גם לאנשים שיש רקע אורגני-מוחי במצבם, אבל זה שימוש לא מבוסס. הטגרטול אינו ממכר. תוכלי למצוא אינפורמציה מפורטת על תופעות לוואי וכך הלאה בכל אינדקס תרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

13/03/2005 | 21:39 | מאת: david

אני יודע כי בזמן הטיפול בסרוקסט אסור לשתות יינות או משקאות חריפים. אך שאלתי היא מה הסיבה לכך?מה ייגרם במידה ותהיה שתיית אלכוהול בתקופת הטיפול?האם זה תופעות לוואי מסויימות או שזה יפגום בהצלחת הטיפול?

14/03/2005 | 23:48 | מאת:

לדוד מדובר על שניחומרים אשר פועלים על המוח והם מעצימים זה את השפעתו של זה. לכן מאוד לא מומלץ. כל טוב דר' גיורא הידש

13/03/2005 | 21:31 | מאת: עידן

שלום. אני מתעניין בתיאוריות פסיכולוגיות, וקראתי קצת על הפסיכולוג ז'ק לאקאן שהתמחה בפסיכוזות. רציתי לשאול היכן מוצאים פסיכולוג "לאקנייני", והאם ישנם ההבדלים בין שיטת טיפול זו או אחרת מצדיקים את החלפת הפסיכולוג הנוכחי? וגם: האם ישנו הבדל גדול בין טיפול אצל גבר לבין טיפול אצל אשה? מה הקריטריונים של גבר לבחירת מין הפסיכולוג (אם ישנם)?

לעידן אני חושב שעדיף שתפנה את שאלתך לפורום פסיכולוגיה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. רציתי לשאול אם בכלל אפשר להחלים לחלוטין מפסיכוזה, כלומר, האם ניתן להפסיק עם התרופות בשלב כלשהו, או שזוהי מחלה קבועה לכל החיים. וגם אם ניתן לרפא את הצלקות הנפשיות שנשארו מן הפסיכוזה ולשחזר חלקים באישיות שנהרסו, או לשחזר זכרונות של תקופות שנעלמו מן הזיכרון. אנא התייחסו לכך ברצינות. בתודה עידן.

לעידן אשתדל לענות ברצינות. פסיכוזה אינה מחלה נפשית, פסיכוזה עלולה להופיע במספר רב של מחלות נפשיות, כמו בסכיזופרניה, השפעה של סמים וחומרים אחרים, פרנויה, דיכאון, מאניה ובטח ישנם כאלו שלא ציינתי. כך שאין תשובה אחת לשאלתך, במידה ותשאל על מחלה נפשית מסויימת אשמח להשיב, למרות שברוב ההפרעות שציינתי התשובה היא שבהחלט ישנם אנשים שמבריאים באופן מלא מהמשבר הפסיכוטי בזמן המחלה ואחרי פרק זמן מומלץ מפסיקים את הטיפול התרופתי. כמובן שלא כולם. כל טוב דר' גיורא הידש

13/03/2005 | 19:47 | מאת: שני

שלום רב. הנני בת 30. לאחרונה עזבתי עבודה בתחום המשרדי, ואני מצטערת על כך וחושבת שהייתי צריכה להשתדל יותר ולנסות להתמיד עוד קצת בעבודה.עזבתי אותה מסיבות שונות וביניהם קשיים ביצירת קשר עם האנשים. אני מצייינת שאני בחורה בודדה וכמעט אין לי חברים מלבד ידידה אחת. לאחרונה התחלתי לשמוע את שכנה שלי שאותה אני מכירה (סגנון הבנייה של ביתינו הוא בתים צמודים עם גינה) שכמו לוחשת לי "עזבי אותי", וכך כל לילה במשך שבוע כמעט. השכנה הזו אינה בת גילי, אלא בת 17, חברותית ותוססת בייחס לגילה, ואני חושבת שהיא עושה זאת גם מעצם פער הגילאים ביננו וגם מעצם זה שכרגע אין לי עבודה ואני מאוד משועממת בבית. אני מציינת שהקולות האלה של "עזבי אותי" מאוד מפריעים לי ואני לא יכולה לישון בלילות, אלא מצליחה רק קצת בבוקר. בלילות אני חשה פניקה. אני מרגישה מאוד רע עם זה. חשבתי ללכת לפסיכיאטר לקחת ממנו כדורי הרגעה שקצת ייאזנו את המצב, אבל אני פוחדת שאם אני אוסיף ואגיד לו שאני שומעת קולות, הוא יאבחן אותי כסכיזופרנית כמו שקראתי במאמרים על כך. לפי דעתי הקולות האלה של "עזבי אותי" הם ממשיים ולא דמיוניים מכיוון שיש לי מעט קשיים ביצירת קשרים עם אנשים, ואם היו לי חברים והיו לי יותר נושאי עניין ליצור עם אנשים אזי לא היה קורה המצב הזה. שמעתי גם שיש לתרופות נגד סכיזופרניה תופעות לוואי מאוד לא נעימות. ומה אם אני ארגיש רע עוד יותר ממה שאני מרגישה כעת בגלל תופעות הלוואי של התרופות החזקות? האם אני צריכה לקחת תרופות?! מה לדעתכם אני צריכה לעשות עכשיו? תודה.

14/03/2005 | 13:08 | מאת: דורון

שני, כמובן שכדאי ללכת לאיבחון אצל פסיכיאטר, חרדה בלבד יכולה להיות הפרעה קשה לאיכות החיים וצריכה טיפול, אין לך ממה לחשוש, ואל לך לעשות לעצמך אבחון ,לאחי היה סיפור דומה חשב שמדברים עליו מאחורי הגב בעבודה הצלחנו לשכנע אותו ללכת לפסיכיאטר גם הוא חשש שהוא "משתגע" לאחר טיפול של כמה חודשים עם כדורים וטיפול פסיכולוגי הוא כיום אדם חדש.

14/03/2005 | 23:55 | מאת:

לשני איני בטוח שהשכנה הצעירה עומדת כל הלילה וכל לילה ולוחשת לך "עזבי אותי", אני בטוח שאת שומעת זאת, אבל אני שמח שאת מבינה שיש כאן גם משהו לא הגיוני. כדאי לפנות לפסיכיאטר לאבחון. תמיד תזכרי שהפסיכיאטר לא יכפה עליך שום דבר, כלומר הוא יציע לך אפשרויות טיפוליות ויסביר לך, אבל לא יכפה עליך דבר. כך שאת יכולה להיות רגועה. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה

לרון איני יודע מה זה פרופסיה, אבל אם מדובר על חומר חיצוני למריחה על השיער לא צריכה להיות כל בעיה. כל טוב דר' גיורא הידש

13/03/2005 | 17:13 | מאת: כהת חושים

האם יתכן שאני חשה ריקנות קשה וכהות חושים כתוצאה מלקיחת תרופה נוגדת דיכאון? אני לוקחת פבוקסיל מזה 7 חודשים וכתחליף לדיכאון הקשה שהיתי בו, אני חשה ריקנות קשה ותחושה של כהות חושים, שלא מזיז לי מה יהיה איתי הלאה ומה יהיה עם העתיד שלי. גנזתי את כל החלומות שלי, הפסקתי לתפקד, אני רוב היום מבלה במיטה בוהה בתיקרה. ובמקום הניסיונות התאבדות שהיו לי והכעס והמרירות שהיתה לי לעצמי ולעולם התחלף לי הכל בריקנות, בשיעמום בחוסר יעוד לחיים ובגרירת החיים מעצמם כי חייבים, כי החיים הם חרה בלרה וזהו לא ניתן לשנותם. אני 3 חודשים ללא מעקב פסיכיאטרי כי אני לא מוצאת בו שום תועלת. לוקחת את הכדורים כדי לא להרגיש כאב. כמו מסוממת. כך אחיה את שארית חיי? אם כן אני בטוח אתאבד באיזשהוא שלב.

מלבד הקטע של ניסיונות ההתאבדות...

עידן, איזה תרופות אתה לוקח?כמה זמן אתה לוקח אותם?ובשביל מה?