פורום פסיכיאטריה
שלום לדר' הידש, צר לי שאני נאלצת לכתוב בניק לא שלי למרות שאני בפורום הזה כבר שנתיים כמעט בשם אחר. כבר איזה תקופה שהפורום ירד באופן דרסטי ברמה שלו, הוא הפך לזירת קרב בין אנשים בניצוחה של משתתפת אחת ספציפית שלא נותנת לנו מנוחה. אני מכירה את הדרך שלך לנהל את הפורום ואת המיוחדות שלך באופן שאתה נותן לכולם להתבטא כאן ולמצוא בית חם ותמיכה שלך ושל כולם. אבל אני רואה שבזמן האחרון הרבה אנשים שהיו כאן קבועים ותומכים ועוזרים כבר לא נמצאים פה ומי שלוקח פיקוד זה לא אתה והמשתתפים הותיקים אלא קומץ של אנשים שרוצים להרוס מסיבה לא ברורה בכלל. אני בטוחה שגם האנשים שבשבועות האחרונים לא כותבים ,רוצים להמשיך ולהשתתף אבל פוחדים להכנס למצב שהם יהיו מותקפים והם בגלל זה מעדיפים לוותר. חבל שזה מה שקורה ואתה לא מוצא את הדרך שבה יופסקו ההודעות והשרשורים הארוכים שבהם בולטת משתתפת אחת מעוררת פרובוקציות מכוונות. הדרך שלך אולי טובה לרוב המקרים, אבל במקרים קיצוניים וממושכים כמו זה, כדאי לשקול דרך יותר אפקטיבית. אני, שבינתיים הולכת לרעות בשדות זרים.
ראיתי את הודעתך, אז אשרשר אותה כבר לכאן >>> גם אני קוראת כאן בפורום מראשיתו וגם לאחרונה, אמנם רק חלק קטן מההודעות, אבל נפלתי על כמה (זה לא היה קשה כי כנראה הפורום מוצף בכאלה) שנתנו לי להבין כמה קשה אני מגיבה אליהן. התופעה שקורית כאן בפורום לאחרונה - איני יודעת אם לצחוק או לבכות או לתלוש את השערות בראש או לרוץ לחתוך את עצמי, להתאבד או להקיא את נשמתי. אני לא יכולה לתת לדברים לעבור לידי. חייבת לפרוק ולפתוח תגובה שבוודאי תקפיץ פה שרשור איום שיימחק. הצילו!! גדלתי ליד אנשים כאלה, לכן נהרסתי, לכן הגעתי לטיפול, לכן הגעתי גם לכאן. אנא! תגיד לי, אלוהים אדירים!! אי אפשר לעזור לאנשים הטובים??? לקורבנות שאינם אשמים??? אי אפשר??? אי אפשר להציל אותם מידי הכוחות הרעים האלה? ולעזזאל, יש כאן משיכה הדדית. א נ א ! כבר נחשפנו לזה. לא די? גם אם כל אחד ישמור על עצמו - תמיד, אבל תמיד יהיה מישהו אחד שיגיב (וזה יהיה דווקא מישהו נורמלי, מישהו שדווקא לו אפשר לומר לשתוק ולבקש ולהבין ובכל זאת), עכשיו זו אני קודם היו אחרים, וכך הסיפור הזה יימשך. אבדנו שליטה. הצילו!!!!!!!! צועקת ה צ י ל ו !!! בטוח יש כאן הרבה אנשים שצועקים ה צ י ל ו !!! די!!!!!! או כמו שנכתב פה כבר: ישמרנו השם אמאאאאאאאאא!!! אלוהים! זה אמיתי? יש באמת דבר כזה, או שמישהו עושה מאיתנו צחוק? אם זו לא התעללות, אז מה זה? בבקשה עזור לנו. בבקשה!!! אני ממש מתחננת. אנשים טובים נפגעים פה. נכון, יש תקופות כאלה של הפורום. אבל לא מגיע לנו. באמת שלא. לא פשענו לא אשמנו. HELP
ואני חשבתי על לכתוב לה באופן אישי ולבקש ששתעזוב אבל לא רציתי לרדת אליה בפורום אחר סגרו אותה בכל אופן בפורום הזה עזר לי כל כך ברגעים הכי נמוכים בחיי אתן ודר הידש הייתם משענת ןעל זה אודה כל חיי אוהבת אותכן ואל תעזבו
שיר על הפורום: פורום פ?רו?ם פגום ניצנוצי להבה דועכים לאיטם החיים נעוצים תלויים על בלימה אין למי לכתוב, יש למי לכתוב? מי כותב למי? כל מי שנכנס פגוע. מי פגע בו? וברצינות: אין לי ספק לרגע שמ' סובלת לא פחות מגולשת ותיקה1, גולשת ותיקה 2', וגם אני והיא בוחרת להביע את הסבל שלה בצורה מסוימת, האם בשל הצורה שבה היא מבטאת את סבלה, שאינני בהכרח מעריך, יש לגרש אותה מעל אדמותינו. הבעיה היא שהפורום אכן מוצף בימים האחרונים בדברי בלע די קשים שרובם הם כלפי מ', ושהיא גם מגיבה לרובם בדרכה. זה רחוק מאוד מלהיות בדיחה. זה נורא עצוב, והתהליך עצמו מענין כבחינה מסוימת של נפש האדם. מדוע מ' מושכת כל-כך הרבה אש? מדוע מגיבים אליה בכזו גסות רוח מגעילה? מדוע היא עצמה נגררת לויכוח ומגיבה בטיעוני אד הומינום שאינם רלוונטיים וזה כלפי אנשים שאין כל דרך לזהות אותם? בקיצור? מה אני מנסה להגיד. נעזוב את זה ונלך לעדכן את הבלוג שלי.... בברכה מיכאל(מיקי)
לפי כתובת הIP בדוק שמדובר בך.. ואתה: גולשת ותיקה ואתה התחזת לגם אני בשביל לעורר פרובוקציה ומניפולציה. כל הדרכים שלך כשרות להרוס ולזרוע ארס, בגלל קנאה חולנית.
שלום רב, מעוניין לדעת למה מיועד הכדור הנ"ל?. מה מחירו? האם הכדור קיים בקו"פח? האם למישהו יש נסיון עם הכדור הזה? האם הוא עוזר? בברכה איציק
לאיציק, התרופה הנ"ל מיועדת לשיפר הזיכרון. קיימת בקופ"ח. והרופא המטפל צריך אישור. תפנה לרופא המטפל בקופ"ח. מיכל
לאיציק אני חושב שאתה מתכוון ל memorit, מדובר על תרופה לטיפול במחלת האלצהיימר הקל והבינוני, הוא אינו מונע את ההתדרדרות של הירידה בזיכרון ובריכוז אבל משפר את המהלך של המחלה. תחילה יש לבצע מבחנים להערכת היכולת הקוגניטיבית ורק אם הפגיעה היא קלה עד בינונית מקבלים אשור מהבקר של קופת החולים. כל טוב דר' גיורא הידש
אם יש אפשרות להעלות את רמת הסרטונין עי אוכל או עי תרופות טבעיות אם כן אני ישמח לקבל תודה
שלום לך, אי אפשר לקבל סרטונין ישירות מהמזון מכיון שהוא לא יגיע למוח. צריך לאכול את חומרי הגלם ולתת למוח לייצר סרטונין בעצמו. חומרי הגלם העיקרי הוא חומצת אמינו בשם טריפטופן. מזונות המכילים אמינוטריפטופן: אגוזי קשיו,שיבולת שועל,גרנולה, אבוקדו, נבט חיטה, חיטה מלאה, צימוקים בטטה טרד. אחרי שריכוז, הטריפטופן במוח עולה, תצטרכי ויטמינים B6 B3 כדי שהמוח יוכל ליצר ממנו סרטונין. מיכל
ולמי שאינו צמחוני - חומצת האמינו טריפטופאן נמצאת גם בבשר. כפי שהוזכר לפני, הטריפטופאן אכן עוברת את מחסום הדם מוח וממנה נוצר סרוטונין, (טוב לדעת על הויטמינים, למדתי) כל זה נכון, אבל תוספת קטנה, בדרך כלל לא די בכך או בכל אוכל אחר או תוסף מזון כדי לשפר משמעותית מצב של דיכאון/ חרדות. לא ציינת אם מדובר באלה. אם כן, לפעמים אין ברירה וכאן נדרש טיפול יותר מקצועי: תרופות ו/או שיחות כשעדיף (אם ניתן) השילוב של השניים.
אשתי מטופלת בכדורים נוגדי חרדה ודכאון שעושים עבודה מצויינת. לאחרונה אשתי מדברת על רצון(שאני שותף לו) להכנס להריון. אני חושש מההשלכות שיש לכדורים על ההריון.האם יש מקום לחשש כזה?
לאבי לא כתבת את שמות הכדורים, בכללי אין סכנה להריון או לעובר. כדאי לקבל מידע מדוייק ועדכני במרכז לטרטולוגיה בבית החולים הדסה בים. הם עונים גם לפניות טלפוניות. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום דוקטור: רציתי לשאול אותך אם ישדבר כזה שהגוף מסתגל לתרופות מכוון שבמשך שנה לקחתי תרופה בשם נרדיל במינון 90 מ"ג ואחרי שנה ההשפעה של התרופה ירדה המון. כך גם קרה לי לגבי תרופה בשם טופמקס 200 מ"ג שלקחתי כתוספת עם הנרדיל בהתחלה התרופה השפיע אבל גם ההשפעה שלה ירדה המון עם הזמן. אז מה אני אמור לעשות? להחליף כל הזמן תרופות? אשמח אם תיתן לי תשובה הולמת לבעיה.
למוטי הנרדיל והטופמקס הן שתי תרופות ממשפחות שונות ושונות בדרך פעולתן. התופעה של ירידה בהשפעה אחרי שנה של טיפול אינה מוכרת ואין התמכרות לתרופות שציינת. אולם זהו ניסיונך ואין לי תשובה אחרת. כל טוב דר' גיורא הידש
לדר הידש הנכבד אני נוטל מירו ריספרדל וליתיום סובל מהפרעה דו קוטבית למיטב ידיעתי איניני מואבחן כסכיזופרן ואין לי דמיונות ירדתי במינון לפני זמן מה מ4מג רספרדל הדרגתית ל1 מג והרגשתי לא טוב כמו חוסר איזון של מיצב ונאלצתי להחזיר המינון ל4 , ושאלתי אם יש כדורים במקום רספרדל וליתיום שפחות פוגעים בתפקוד המיני ועושים את העבודה בעבר לקחתי אפקסור לעומת המירו שהרבה יותר טוב אך עדין יש הפרעה מהליתיום ורספרדל מחכה בקוצר רוח לתשובתך המלומדת בתורה מראש שלומי
לשלומי נראה שהבעיה נגרמת מרספרידל בעיקר. אפשר להחליף לזיפרקסה או סרוקוול שלהן פעולה דומה. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום לכולם ובמיוחד לד"ר הידש! בתי מטופלת בריספרדל אחרי אישפוז שלישי...מסרבת לקחת תרופות קונבנציונליות, "כימיות", כיון שדואגת לבריאותה רק עם חומרים טבעיים. אוכלת מאכלי בריאות בלבד!האם למי מכם ידוע אל טיפולים פסיכיאטריים אלטרנטיבים? טיפול בצמחי מרפא למשל? או כל דרך טיפול אחרת ששמעתם עליה, אפילו שאחוזי ההצלחה לא מי יודע מה...אבל לא מזיקים...בתודה ובציפיה, ש.
שלום לך, ומי מבטיח לך שטיפול או תכשירים מצמחים אינם מזיקים כיוון שהם "טיבעיים" רק לידיעתך, חומרי הגלם להכנת תרופות הרגעה/פסיכיאטריות רבות עדיין מופקים מצמחים. כמו: הרדיולה וההיפרקום וכו'... מיכל
חבל שאחרי אישפוז שלישי הבת שלך עדיין לא מבינה שהיא חולה במחלה פסיכיאטרית ואין מנוס מטיפול תרופתי קבוע לתקופה מאד ממושכת שהוא היחידי שיכול למנוע התקף נוסף של פסיכוזה. לא ברור גם מדוע את נגררת אחרי שגיונותיה ומחפשת לה תחליפים טבעיים כאשר כל מטפל אלטרנטיבי אחראי יגיד לך שאין תרופה טבעית נגד השיגעון. התרופות הכימיות-הקונבנציונאליות נגד פסיכוזה הן מאד מאד חזקות בהשפעה שלהן וכיום ברור לכולם שניתן להפיק כזאת השפעה אך ורק באמצעות חומר סינטטי. אגב קיימות עוד הרבה תרופות "כימיות" אחרות מלבד ריספרידל שיש להן השפעה נוגדת פסיכוזה וסכיזופרניה.
תודה לכם מיכל ודור! לא חיכיתי ל"הטפת מוסר" בנושא לקיחת תרופות! מחפשת מישהו שיקרא את מה שכתבתי ואולי ייזכר במישהו יוצא דופן שהצליח להקל , ולו במעט, בדרך טיפולית אחרת. עדיין מחפשת, ש.
ד"ר הידש היקר שלום רב! אני מטופלת במודאל כבר 10 ימים לערך, מתוכם 6 ימים העליתי את המינון מכדור אחד ל 2 כדורים. הטיפול במודאל ניתן לי לטיפול בחרדות משום שאני סובלת מחרדה חברתית אך עד כה אני לא מרגישה בשינוי מיוחד. לפי העלון הרפואי מודאל הוא לטיפול בכלל במערכת העיכול והפרעות פסיכוטיות? איך זה בדיוק אמור להשפיע עליי מבחינת החרדה? מה תהיה ההשפעה השלו עליי? משום שעכשיו אני לא מבחינה בשינוי מיוחד תוך כמה ימים\ שבועות אני ארגיש בשינוי משמעותי? ושאלה אחרונה חביבה: המודאל (או שמא הציפרלאס אבל אני לוקחת בסה"כ חצי כדור 10 ימים) גורם לי לעייפות ולחוסר שינה: אני מתקשה להרדם ומתעוררת מספר פעמים בלילה. תוך כמה זמן התופעת לוואי תעבור? אני מתגייסת עוד פחות מחודש אני חייבת שהכדור יתחיל להשפיע ושהתופעות יעלמו:( לכן אודה לך מקרב לב על התשובות לשאלות אלו! שיהיה לך יום מקסים:) איילת
לא מומלץ להתחיל טיפול תרופתי חדש חודש אחד לפני הגיוס לצה"ל כי אין לדעת איך התרופות ישפיעו עליך...טיפול תרופתי מהסוג של ציפרלקס ומודל דורש מעקב והערכה תקופתית...לא מומלץ. מנגד, אין מניעה שתמשיכי עם הקלונקס שעליו דיווחת בעבר. אם בכל זאת תחליטי להמשיך עם הציפרלקס והמודל אז כדאי מאד שתצטיידי במכתב עדכני מהפסיכיאטרית שלך ותציגי אותו בפני רופא בבקו"ם ביום הגיוס כדי שהצבא ידע על מצבך...לדעתי מאד לא כדאי לך להסתיר כאלה דברים מהצבא. מודל היא תרופה נוגדת פסיכוזה אך במינונים נמוכים יש לה השפעה מרגיעה ונוגדת חרדה. ציפרלקס היא תרופה מעוררת שיכולה לגרום לבעיות בהירדמות בשבועות הראשונים. שניהם מתחילים להשפיע תוך 4 שבועות.
דור המקסים תודה רבה על התשובות! אבל שאלה אחת שכחת- מתי תעלם בעיית העייפות והקושי בשינה של המודאל? תודה רבה:)
לכב' ד"ר הידש שלום . לפני כשנה האזנתי לתוכנית בנושא רפואה ברדיו ברשת א ' של קול ישראל . בשידור התוכנית התראיין פרופסור או ד"ר רם דרג שאת שמו איני זוכר , אך אותו רופא סיפר על הצלחה במעל ל % 90 בטיפול בחוסר חשק מיני אצל האשה ע"י תרופה מקבוצת התרופות הפסיכוטיות שאת שמה של התרופה גם איני זוכר,אך מה שזכור לי שלקיחת תרופה זו במינונים קטנים מאוד גורמת לתגובה הפוכה ,כלומר מעוררת לחשק מיני והגברת הפרשת ההורמון האחראי לחשק המיני . שאלתי לכבודו של ד"ר הידש : -מי הם המומחים המטפלים בשיטה זו ויודעים את המינונים הנכונים . -היכן ניתן לפנות אל רופא המטפל בשיטה זו .ואם ניתן לקבל את הטובים מבניהם . בכבוד רב רוני
לרוני מצטער אבל איני יודע על מה מדובר. הלוואי והייתה תרופה אשר גורמת לשפור בתפקוד המיני אצל נשים. אולי משהו נוסף שמע את התכנית? כל טוב דר' גיורא הידש
מחבר: ר תאריך: 20.2.2005 שעה: 12:35 שלום אינני יודעת אם זהו הפורום המתאים לבעיותי אך אני ישאל בכל זאת. יש לנו בעיה, גיסתי איננה מדברת עימי מסיבות אלה ואחרות ( בתקופה שדיברנו תמיד היה ביננו חוסר תקשורת , כימיה וכדומה) באחד הוויכוחים שלנו, היא החליטה לא לדבר איתי יותר , וכך עבר למעלה מחצי שנה, כשבעלי יצא להגנתי, הוא נכנס לרשימת " הברוגז" . גיסתי בת זקונים אחרי שני בנים והיא לא קטנה בת 27 רווקה החיה בבית הוריה.מרגע שנכנסתי לבית בעלי שררה קנאה ביני לבינה וזאת בעקבות תשומת הלב של חמתי אילי. אני וחמתי חברות מאוד טובות , בקיצור היא מתייחסת אילי כאילו אני ביתה, ואני חושבת שזה מעורר את קנאתה של גיסתי. הננו רגילים להתארח בארוחות שישי שבת אצל חמתי , ומאחר שגיסתי אינה מדברת איתי ולא מרבה לדבר עם אחיה שזהו בעלי, אינה מעוניינת שנתארח בבית הוריה , לכן נאלצנו לעשות שישי שבת בביתינו.וחמתי בלית ברירה נאלצת להיכנע לה. ביום שישי האחרון ביקרנו עם ביתינו בת ה - 8 חודשים בבית חמתי , ונשארנו לארוחת שבת, גיסתי סירבה לשבת עימנו בשולחן, והפצירה באמה מדוע לא המתינה לה וסעדה עימה את ארוחת השבת, לאחר שנלך. בעקבות כך היא כועסת מאוד על חמתי ואינה מדברת איתה, חמתי איננה יודעת איך להתנהג עימה וכל הדרכים שניסתה כשלו,גיסתי עוד כועסת וטוענת מדוע לחמתי ישנם נושא שיחות עימי ולא איתה. מאחר שחמתי עומדת כאן באמצע , ולצערה היא כמו שק איגרוף ועל מנת שיהיה אווירה שקטה יותר היא ביקשה ממני , שאני לא יגיע לביתה (ורק היא תבוא לבקרני בביתי) האם זהו הדרך הנכונה לטפל במצב? חמתי במקצת חוששת מביתה שתזיק לעצמה כיוון שבעבר הרחוק שגיסתי היתה בת 17 לערך הייא ניסתה "להתאבד" בלעה 4 אופטלגינים. האם ייתכן שזהו הפיתרון היעיל ביותר ולהיכנע לגיסתי בכך שאנחנו לא יכולים לבקר בבית הורי בעלי ?לדעתי גיסתי מקנאה מהקשר שלי עם אמה. אנא עיזרי לנו והובילי אותנו לדרך הנכונה לפיתרון בעיה מסוג זה.
לאביעד רוית או הכלב עם הלשון בחוץ. תפסיק להתגרות, ותפסיק למכור לנו סיפורים פה. ואל תחשוב שאנחנו תמימים. אגב, בקשר ללשון, התגובה שלי היתה מאוד חמה, ולא צינית..וההתנצלות שלי היתה רק בכדי למשוך אותך בלשון. ואכן ללא ספק, יש לך בעיה רצינית מאוד באישיות. ואם לא תפסיק עם השטויות שלך, אני יוריד לך את הראש המעווות שלך. מיכל
לרוית הבעיה קשה כיוון שקינאה היא לא הגיונית וקשה מאוד לשנות אותה. השאלה שלי היא מה המטרה שלך? האם המטרה להיות צודקת או שהמטרה היא לגרום לך ולבעלך וחמתך שיהיה לכן טוב. במידה והמטרה היא השניה כדאי ללכת לקראת גיסתך עד כמה שאפשר והגיוני, לתת לה הרגשה טובה ולותר כמה שיותר כדי שלחמתך יהיה טוב יותר. מהמריבה את רואה שכולם מפסידים גם אם את צודקת. כל טוב דר' גיורא הידש
אם אני יקח סטרואידים מינון נמוך מאוד על מנת לשפר הרגישה פיזית וללכת להתאמן בנוסף במשך היום אני לוקח קלונקס מינון 2 מג אבל יכול לשפר מצב פיזי הבנתי שבשיקום מטפלים בסטרואידים.
שלום, לא שמעתי אף פעם שסטרואידים מקובלים בשיקום? באופן כללי לאף אחד לא מומלץ ליטול סטרואידים אנבוליים ("לבנית הגוף"). כל טוב דר' גיורא הידש
סטרואידים אנאבוליים יכולים לגרום לנזקים בריאותיים בלתי הפיכים ולכן לא שווה את הסיכון והמאמץ. אל תשתמש בהם- חבל להזיק לעצמך רק בשביל רושם.
לד"ר הידש שלום איך אני אמנע את עצמי מלהתעצבן אני בחורה עצבנית וזה בולט בשיעורי הנהיגה שלי, ומזה נוצר לי אי היציבות ברמת הנהיגה. יש לי גם בעיה אחרת לפעמים כשאני רוצה לדבר מתחילה לשמוע את הדופק שלי , זה לא לתמיד , וזה לפעמים נוצר כשאני בישיבה , למשל בכיתה " לפעמים" כשאני רוצה לענות על שאלה שבטוחה שהיא נכוה ואף אחד לא יודע אותה יצויין שהבעיה היא לפעמים לפעמים עם בחורה כאלה היא יכולה להצליח בלימוד רפואה , מבחינת לימוד ועבודה. תודה מכל הלב..
בבעיה השנייה אני מתחילה לשמוע את הדופק שלי , זה סימן שאני מאוד מתרגשת , וההתרגשות שלי נשמעת בטון שלי
לנעמה התופעות שאת מתארת עלולות להיות קשורות לחרדה, יחד עם זאת אני משער שאת בחורה צעירה ולכן הייתי ממליץ להגיע קודם כל לאבחון כדי לבדוק בעיה של הפרעת קשב. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום אני בת 43 נשואה (לא באושר. אבל לא זו הנקודה פה). אם ל-4, בוגרים וצעירים. לפני חודש וחצי נפטר אבי האהוב בן 63 בבי"ח (ממש בידינו) לאחר מחלה וסבל רב של מעל חצי שנה. מאז מותו אני ואמי (פנסיונרית - בת 65) לא מצליחות להתאושש ואנחנו בדכאון. אחי (גם נשוי - בן 41)) פחות במצוקה או לפחות ככה אני מתרשמת. אמי במיוחד במצב נפשי מאוד קשה ולפני מספר ימים בעצה עם רופא המשפחה היא התחילה לקחת כדורים נגד דכאון. מצבי גם לא טוב במיוחד אבל מאחר ואני עובדת וגם מטפלת בילדיי ובבית, איכשהו אני מצליחה להעמיד פנים. אני מבקשת לדעת עד כמה זמן האבל והדכאון שלנו זה טבעי. אחרי כמה חודשים יש מקום לדאגה אם הדכאון שלנו לא יעבור. גם אני שוקלת לקחת כדורים נגד דכאון. האם זה עדיין מוקדם ועלי לחכות עוד עד שמצבי ישתפר? תודה על תשובתך (אודה לכל מי שיוכל לייעץ לי).
שלום חברה, זה רק טבעי להרגיש מה שאת מרגישה לאחר איבוד אב בגיל צעיר יחסית,הנחמה היחידה היא שהוא לא סובל עוד.את לא צריכה להעמיד פנים ולהראות שהכל בסדר תני לאנשים לנחם אותך לפחות בקרב המשפחה, במידה ואת מרגישה שהמצב מפריע לתפקוד שלך כדאי ללכת על טיפול, אבל תני לעצמך זמן להתאבל עוד חודש חודשיים ואפילו יותר, לא סתם ביהדות יש את המועדים לשיבעה ,לחודש , ולשנה .
דורון תודה על התשובה
אני שמח שלא ניסית "לטיח" את תופעת הרעד, ואמרת בפירוש שזוהי הוכחה. אני שמח שאתה מאמאין לי (אמא שלי עדיין לא). ניסיתי, במשך השנים את כל התרופות מקבוצת ה SSRI'S וכולם גרמו לאיזשהו תופעת לוואי ממש לא רצויה ולכן הופסקו. התרופות היחידות שבאמת עזרו היו אפקסור, ואיקסל. אך לצערי, האפקסור, כאמור, בהודעות קודמות, כאשר נלקח בפעם השנייה, העלה אותי להיפומניה. ואילו האיקסל גרם להפרעות באקומודציה. בקשר לאיקסל - אני כ"כ בטוח שאני אוכל להתגבר על ההפרעות, אני חושב שדה אז ההפרעות דווקא נבעו ממתח ולא מהתרופה. אבל מי יתן לי עכשיו איקסל? :-( לאפקסור אני פוחד לחזור אחרי מה שקרה. לא רוצה להיות במאניה, רוצה להיות אני. אני כבר רואה את התסריט שאם אני אבקש תרופה יצעקו עליי שם ויגידו שאני לא מחליט מה אני מקבל. :-(( בעעע... רופאים.
כך שההוכחה כפולה ומנצחת. תחזיק מעמד. אביבה
לאלמוג ישנן עוד אפשרויות נוספות כמו רמרון או מלודיל. לא הייתי הולך לכיוון של תרופות ישנות יותר. עם זאת לפי זכרוני אתה נוטל מייצב מצב רוח (דפלפט?), במידה ואני זוכר טוב ואתה נוטל מייצב, הסכנה באפקסור פחותה הרבה יותר. כל טוב דר' גיורא הידש
בשעה טובה ומוצלחת הקמתי אתר של הלהקה שלי "האדס". האדס - אל השאול במיתולוגיה היוונית, ובגלל שאני אוהב רק שירים עצובים ודיכאוניים החלטתי לקרוא כך ללהקה. חברי הלהקה: מעוז קין- גיטרות אדיר קולונה - גיטרות שירה, קלידים, מילים, ולחן: אני אני ורק אני! תיהנו נ.ב כרגע שיחררתי רק סינגל בקרוב הדיסק! (שלא יופץ ברשת כמובן) אשמח לקבל פיטבקים, גם ממך ד"ר הידש האזן לשיר http://hadesg.cjb.net/
היצירה משחררת וממגרת כל רעה חולה. חזק ואמץ!
תודה :-)
לא הצלחתי לשמוע אותו אך אני בטוח שזה יפה הרי מי כמונו בפורום זה לא אוהב שירים דיכאוניים.
על שירים עצובים. למרות שאולי כדאי לך להוציא את העצב שלך גם בעזרת מקצבים שמחים. או אולי לא. אין לי אינטרס לתת עצות רק לאחל לך הרבה בהצלחה. וגם הקובץ לא נפתח לי, המכשיר של ביל גייטס אומר לי שהקובץ מקולקל...
העלתי את זה שוב נסו עכשיו ואשמח לקבל הערות תודה http://hadesg.cjb.net/
עכשיו הצלחתי לפתוח שמעתי אותו פעמיים שיר עם תקוות שיר עם קול יפה שיר עם אהבה שיר עם מחשבה לאחרים אצלי קיבלתה ציון 10 נפלא
לאלמוג כל הכבוד על היצירתיות. אתה שר יפה מאוד. הרבה בהצלחה מיכאל(מיקי)
אמי בת 53,מובטלת כמה שנים, ללא עבודה קבועה, וללא עיסוקים. כמו כן, סובלת מכאבים בגב וברגל. באופן קבוע היא מדוכדכת,מרירה ועצבנית, אף פעם לא מרוצה ותמיד חושבת שבני משפחתה הקרובה נגדה (כלומר בעלה ושני ילדיה). עם חלוף הזמן, היא הופכת להיות פחות ופחות מאושרת ומרוצה מחייה, ואין לה מוטיבציה לשנות ולשפר את חייה. כשאנו מנסים לדבר איתה ולומר לה שהיא זקוקה לטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי, היא מתנגדת וכועסת וחושבת שאנו נגדה ורוצים ברעתה.מצב זה מגיע לרמות שבהן היא מתחילה לריב איתנו בצעקות,קללות,השפלות וכו', על בסיס קבוע. ביום שישי האחרון, היא בכתה ואפילו ניסתה להתאבד. היא נעלה את דלת חדרה,הגיפה את התריסים והחלה לחפש כדורים לבלוע תוך כדי כך שהיא אומרת שהיא הולכת להתאבד.אנו כמובן נכנסנו לחדר ומנענו ממנה להגיע לכדורים וכרגע רוקנו את חדרה מהם.היא טוענת ש"אם היא לא תתאבד היום אז מחר". אנו אובדי עצות, ודואגים לה מאוד,שכן היא אינה מוכנה לקבל עזרה מקצועית. מה עושים? מחכים לתשובתך בדחיפות!!!
אם היא מודיעה לכם על הרצון להתאבד.....זה סימן לכך שהיא צריכה עזרה ואת תמיכתכם. היא מרגישה שאתם נגדה ואתם אכן מראים לה זאת....זה שאתם אומרים לה: אנחנו בסדר ואת הלא בסדר...את צריכה עזרה. תציעו לה שכולכם תלכו יחד איתה לטיפול ואולי זה ישכנע אותה. תתמכו בה זה חשוב!
ראשית, לא ניתן לעזור לאדם שלא רוצה לעזור לעצמו ואת זה חשוב להבין. שכל הצעדים שננקטים ע"י אמך אלו החלטות שלה בלבד ולא של אף אחד אחר. ניתן לנסות לגרום לה לרצות לעזור לעצמה ע"י מספר אפשרויות: ראשית, אולי ניתן להזמין פסיכולוג הביתה וכשהאופציה תהיה כל כך ממשית ייתכן ותסכים לדבר איתו. שנית, ניתן לנסות לשתף אותה כמה שיותר בחיים שעוברים על בני המשפחה ולבלות זמן איכות משותף תוך בילוי אהוב, לגרום לה להרגיש נחוצה בכל מיני דרכים גם בדברים יומיומיים שלכאורה נראים לא חשובים, אך הם חשובים מאוד. דבר נוסף, ניתן לנסות טיפול משפחתי ואף הייתי ממליצה לך לפנות לעזרה מקצועית מאחר וזו התמודדות מאוד קשה. במקרים קיצוניים, אם אתם באמת חוששים לחייה או לחלופין שתפגע בעצמה או במישהו אחר ניתן לאשפזה בבי"ח פסיכיאטרי. הדבר נקרא אשפוז בכפייה, אני לא ממש בקיאה בפרוצדורה אך בטוחה שניתן לברר זאת דרך הפורום או כל בי"ח.מקווה שעזרתי.
בת יקרה, במידה ומדובר במקרה חירום הגובל בפיקוח נפש של ממש...ואמך מאיימת באקטים אובדניים פרגמטים- שאינם משתמעים לשני פנים..עליך לקחת אחריות על אמך ולאשפז אותה באשפוז כפוי, בבית חולים פסיכיאטרי הקרוב ביותר!אך הם ערוכים למצבים מעין אלו. סמוכני ובטוחני כי לאחר מעשה היא תודה לך ביתר שאת על שהצלת את חייה..על אף החשכה המעיבה והמאפילה על קרן אור של תקווה- בשל מצבה. ככלל תתמכו בה, תהיו למענה, תגלו אמפאטיות וסימפטיות, מוכנות ונכונות לטפל ולהתמסר לה/בה. ובהתאם למסגרת היכולות שלה להטיל עליה תפקידים שאינם דורשים אחריות עצומה ואינם סוחטים אנרגיות עוצמתיות. ובתהליך הדרגתי יחזור לה האמן בחיים ובעצמה ויהא לה לצורך מה ולמען מי לחיות- ובכבוד! מחזיקה לכם אצבעות, אנוכי.
לא' אני מסכים עם מה שאמרו קודמי ואכן מדובר בבעיה קשה. כנראה מדובר בדיכאון ויתכן שישנם מרכיבים נוספים שאיני יכול לאבחן ברשת. לכן חשוב מאוד שאמך תגיע לטיפול כיוון שבהחלט אפשר לעזור לה והדיכאון עשוי לחלוף. הדבר היחיד שאני יכול להוסיף הוא לנסות ולשתף את רופא המשפחה, יתכן שרופא המשפחה יכול באמצעים שלו להגיע אליה ולשכנע אותה להגיע לטיפול. כמובן שאם ישנה סכנה אובנית ממשית יש להגיע לחדר מיון של בית החולים הקרוב לאזור מגוריכם, בכל מיון יש יועץ פסיכיאטרי. כל טוב דר' גיורא הידש
הייתי רוצה לדעת מה משמעות האבחנה psychopathy borderline subtype
כמדומני שהמשמעות הנה: בעל הפרעת אישיות גבולית(בורדוליין) בשילוב עם אישיות אנטי חברתית/סוציאלית- אישיות פסיכופתית! שילוב קטלני יש לציין.
לאורנה אין זו אבחנה מקובלת אבל אניחושב שהכוונה להפרעת אישיות מסוג הפרעת אישיות גבולית. כל טוב דר' גיורא הידש
לד"ר היקר שלום! האם תחושות דיכאון וחוסר ריכוז ממושכים מאוד (יותר מ5 שנים) בצירוף לנצנוץ מחשבות שווא (מחשבות של ייחוס כל מיני אירועים אליך בחשדנות מסוימת) שרק מנצנצות פעם בכמה ימים ונדחות מיד, עשויים להעיד על התפתחות סכיזופרניה??? אני מודע לכך שאין אפשרות להעריך דבר כזה באופן חד משמעי, אבל רק בכמה מילים אם תוכל. תודה רבה !
לא ציינת את הגיל. סכיזופרניה מתפרצת בגילאים מאד מסויימים. אגב אצל נשים זה קצת שונה מגברים. אחרי שתציין את הגיל של האדם שעליו אתה מדבר אני יענה לך.
הגיל הוא אמצע שנות העשרים. אני יודע שזהו הגיל הקריטי, והשאלה היא האם המחלה יכולה להמתין כל כך הרבה זמן (5 שנים) בצורה סמויה, ואולי היא תתפרץ רק בעוד כמה שנים??? או שהעובדה שהיא לא התפרצה במשך שנים אלו מוכיחה שאין מדובר בסכיזופרניה ואותם מחשבות "שווא" נדירות ולא קיצוניות יכולות להשתייך להפרעה נפשית אחרת הקשורה לדיכאון???
היי דור במה אתה עוסק אם מותר לשאול סתם סקרנות ?
אני חדשה בפורום, ואני כאן בבקשת עזרה! אמא שלי , בת 55, חולה מאד! הבעיה שאף אחד לא ממש יודע מה יש לה! היא טיפוס תלותי, ומפונק, וארבעת ילדיה כבר יצאו מן הבית. אין לה תחביבים, אין לה חברים, אין לה עבודה, אין לה מטרות בחיים, וגם את הדברים המועטים שיש לה-היא הורסת בשיטתיות. את רוב הזמן היא בעבירה בשינה, מטופלת כבר 5 שנים אצל פסיכיאטרית , מנהלת מחלקה. אבל כלום לא עוזר, מאחר והיא גם אישה מניפולטיבית, היא מספרת לרופאה רק מה שנראה לה שהרופאה צריכה לדעת...למרות שאנחנו מתערבים (אני בחו"ל, אז כרגע קצת יותר קשה לי להיות מעורבת), היא לא לוקחת כדורים (כי כשהיא כן אז המצב סביר יחסית, מלבד הכלום הגדול הזה שיש לה בחיים והיא לא טורחת למלא במשהו), ואז היא ב"צלילה", שינה של ימים ללא אוכל ותרופות, אבא שלי מעיר אותה לקחת את התרופות, ואז היא מואילה לשתות כוס חלב...אבל היא ממש במצב של תת-תזונה, למרות משקל היתר שלה... וחוסר פעילות משווע (והיא כבר היתה מאושפזת עקב קריש בדם...), היא גם יוצרת רושם שהיא לא רוצה לצאת מכל המצב הזה, כבר פעמיים היא שרטה סימלית את הורידים ואז התקשרה למישהו מבני המשפחה....העניין הוא שאי אפשר לאשפז אותה בכפייה, כי אז היא עושה הצגה שהכל בסדר...ואי אפשר לפקח עליה בבית, כי אבא שלי עובד, ושאר אחיי ואחיותיי גם, ועכשיו, שבת, שמונה בערב, גררו אותה למיון ברמב"ם, לבדיקות. מאחר ובדיקות הדם לא היו טובות, כי היא לא אכלה כלום כבר ארבעה ימים...., אשפזו אותה, אבל אין לנו מושג מה הלאה!!! אחותי מפחדת לאשפז אותה בכפייה כי אולי ייטפלו בה במכות חשמל, או דברים אחרים שיעשו אותה עוד יותר "זומבית", ואבא שלי מוכן לנסות הכל כי כבר אין לו כוח! אנחנו כולנו מותשים מטיפול בה שמוביל לשום מקום! האם יש למישהו עיצה?????? אני מודה מראש לכולם!
לאורית שלום, מי אמר שאנשים עובדים, לא יכולים לטפל באישה חולה? מתוך 24 שעות אין לאף אחד זמן לטפל באם. עד כדי כך שהיא ימים שלמים ללא אוכל ותרופות? אני באמת לא מבינה אותכם. נישמע מאוד לא מוסרי.ואפילו מזעזע ביותר. ועל איזה תקן אבא שלך נימצא שם? על תקן של בובת ויתרינה או תייר? תשמעי חמודה, האם נתנה לכם בילדות, אתם צרכים להחזיר לה בבגרות. וכמו שאומרים בצבא אסור להשאיר חייל פצוע בשטח. אז כנ"ל לגבי אנשים חולים. תצטרכו למצוא איזה שהוא סידור בינכם.( אני מבינה שאת בחו"ל ויש לך את החיים שלך). או בין האחים שלך, אולי שכל אחד מהילדים יעשה ביקור כל יומים ויראה מה המצב של האם. ואז יצא שהיא במעקב כל השבוע. ואז אפשר למנוע מצבים לא נעימים . כמו שפרטת במכתבך. לגבי האבחנה, צריך לשאול את הרופא המטפלת בה מה האבחנה שלה? ואם היא מטפלת פסיכיאטרית כרונית, והיא מתנגדת ליטול תרופות בצורה עיקבית? אז אולי יש מקום לתת לה זריקה פעם בחודש?. זהו עד כאן. תשמרו עליה ,כי אם אתם לא תעשו את העבודה אז מיי יעשה את העבודה השכנים? שבוע טוב מיכל
מיכל, ממש לא הבנת אותי! אנחנו כולנו, כל כך מעורבים , כל כך מנסים לעזור, אבל היא עובדת על כולם בעיניים! היא לא מנקה, היא לא מבשלת, לא רוצה לצאת מהבית, ואם כן, אז רק ביום שישי בצהריים, וזה לא תמיד מתאים לאלה שעובדים עד שש כל השבוע, ובאמת רוצים לנוח בשישי, אחרי שעשו את הסידורים בבוקר.אז מידי פעם אפשר, אבל לא כל שבוע. יש משפחות עם ילדים-זה לא פשוט. הצענו לה ללכת לחוגים, להתנדב, לעשות משהו עם עצמה שייתן לה סיבה טובה לקום בבוקר-לא מתאים לה, בישלנו לה אוכל, היא אפילו התעצלה לחמם לעצמה, כדי שלא יהיו לה כלים אחר-כך....לא מתארחים אצלה, תמיד מארחים אותה, יחד עם סבא וסבתא-כדי להוריד ממנה את העול, ועוד שולחים אותה עם אוכל הביתה! בשעות שהיא ערה היא טוחנת לכולם בטלפון- ותשמעי, אנשים צריכים לעבוד! אי אפשר לדבר איתה שעתיים מהעבודה! ואבא שלי גם עובד, וכשהוא חוזר הביתה, אם היא ערה היא עושה לו את המוות ! מלוננת ומקטרת ומתעמתת איתו על אותם דברים כבר שנים!כולי פליאה שהבנאדם עוד חוזר הביתה בכלל! בקיצור- היא גם לא מאפשרת לעזור לה! אפילו רצינו להביא מישהי בתשלום שתהיה איתה עד אחה"צ, תיתן לה את התרופות-ותוודא שהיא לוקחת אותן, וסתם שתארח לה לחברה-אז גם את זה היא לא רוצה. זה כבר למעלה מחמש שנים ככה! כל דבר קטן שקורה במשפחה-אם חג מתקרב, אם נכד צריך משקפיים, או כל דבר אחר-קטן כגדול-זו סיבה בשבילה "לצלול" לה לשינה של שלושה ארבעה ימים-שבמהלכם כמובן היא לא לוקחת תרופות ומצבה מחמיר. זה מן מעגל קסמים כזה שאין ממנו מוצא! ואין גם ממש אבחנה למצב שלה כי כל הבדיקות הפזיולוגיות בסדר! רק הדם שלה סמיך והיא על גבול אנמיה קלה כי היא לא שותה ולא אוכלת ולא זזה. זה מתסכל! אנחנו דופקים את הראש בקיר כבר שנים ולא יודעים מה עוד לנסות!
אמנם זה לא הפורום אף שאלתי אני בן 43 לוקח להפרעעת קשב יאני לוקח ויאגרה אך לא יודע באיזור מינון לקחת היות ואני רוצה לספק את בת זוגתי
ריטלין הוא אמפטמין- איננו גורם לבעיות בתפקוד המיני- לפעמים הוא דווקא יכול לשפר את המין- לא סביר שהבעיה שלך קשורה לריטלין.
לאלי אני מצטרף לדבריו של דור, ומוסיף שאין קשר בין נטילת ריטלין ומינון הויאגרה. כל טוב דר' גיורא הידש
ד"ר שלום למה מתכוון הפסיכיאטר שהוא כותב פעילות פסיכוטית חריפה. ממה זה נובע ומה ניתן לעשות. תודה יוסי.
יוסי שלום וברכה, הממצא מבטא נתק חמור מן המציאות הגורמות לשיפוט לקוי ופעילות בלתי מרוסנת/ריאלית/מתבקשת/אחראית. המלוות לעיתים בפראנואידיות, מחשבות יחס וכדומה. הטיפול הנו בתרופות נוגדות פסיכוזה בהתייעצות עם פסיכיאטר מומחה. ויפה שעה אחת קודם! כל טוב.
שלום סובל מסכיזופרניה שמתאפין בהיתפרצויות, אגרסיביות,קולניות.האם יש ויטמינים או מנרלים שיכולים להחליף כדורי ריספרדל? תודה
שלום, לא, וחס וחלילה להחליף את הרספרידל בדברים שאינם מועילים. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום, רציתי לקבל חוות דעתך, כמתואר להלן: זה 6.8 שנים שנטלתי כדור seroxat 1 ביום. במשך השנים, כאמור לעיל, חשתי בטוב ולא התעוררה בעיה כזו או אחרת. לפני מספר חודשים, שוב החלתי לחוש ברע. פניתי אל הרופא שלי, והנ"ל החליף לי את הכדור הנ"ל, ב- 2 כדורי efexor . לאחר פחות מחודשיים, בהם נטלתי את הכדורים הנ"ל, החלתי לחוש ברע : חולשה בכל גופי, תאבון מוגבר יתר על המידה, דופק לא סביר. על דעת עצמי, ובהתייעצות עם רופא המשפחה שלי, חדלתי מלנטול את כדורי ה- efexor . תוך כמה זמן, לגישתך המקצועית, יכולה אני לשוב וליטול את כדורי ה- seroxat , אותם המליץ לי רופא המשפחה, לשוב וליטול, לאור התאמתם אליי בעבר ? אודה מאוד על תשובתך, רונית
לרונית בתשובה לשאלתך אין בעיה לעבור מתרופה אחת לשניה ואפשר לסיים טיפול עם אפקסור ולמחרת להתחיל עם סרוקסט. יחד עם זאת איני בטוח שההחלטה שלך ורופא המשפחה נכונה. כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר כל טוב דר' גיורא הידש
לבני בן ה-6 התנהגויות מוזרות- מזרות אימים: 1. דחף בלתי נשלט ומבוקר לירוק(לפלוט רוק בכמויות בלתי מבוטלות- שהיו לבטח מעלות את מפלס הכינרת) כל כמה דקות, בדרך כלל לשרוול החולצה ולעיתים על הרצפה וכשמעירים לו הוא יורק לתוך ממחטת נייר- במאסה אדירה. התנהגות שאינה מופסקת אף אם מעירים לו והנה כרונית- מעל ל-3 חודשים מתישים. 2.כשאני נוגעת בו בחיבה הוא לרוב נרתע ומביע התנגדות נחרצת לאקט החיבתי, למעט מקרים נדירים בו הוא דורש במפגיע תשומת לב מיוחדת ודרישה ליגוע בו על פי תכתיביו וגחמותיו ויש לו פולחנים וטקטיקות מוזרות- חדשים לבקרים. לאחר מגע יזום מצדי הוא אינסטנקטיבית "מנטרל" את המגע בהנף יד שלו או של אחרים בסביבתו. 3. טקסים סביב האוכל. הוא הופך את האוכל לזירת קרב- בוחר מי יגע לו בצלחת, מי יאכיל אותו, מכתיב מתי יוכל בעצמו, מי ימזוג לו שתיה. והכל מלווה בסנקציות ובטקסים רפלקסיים-המטריפים את דעתי- פליטת הרוק מתגברת ומלווה בעוויתות מוזרות. 4. הוא חוזר ברגרסיה מבחינת דיבור שאינו מותאם לגילו, לעיתים הרטבה בלילה וכדומה. כל הנ"ל בהחלט מהווים סימנים מדאיגים לבירור.: פיגור, סימנים של אוטיזים או הפרעת טורדנות כפיתית. הבעיה האמיתית נעוצה בכך שמאידך גיסא ברמה הקוגנטיבית הוא מחונן ומפותח הרבה מעבר לחתך בני גילו: 1. הוא קורא שוטף מגיל 4 וכיום קורא ספרות קשה של מבוגרים. 2. הוא כותב מגיל 4 וחצי בצורה יוצאת מהכלל ומעוררת השתאות. 3. יש לו הברקות מדהימות, בעל חוש הומור מפותח, שנון, מקיש מעניין למשנהו ומבין דבר מתוך דבר. 4. יש לו קליטה מהירה. הוא בעל תפיסה וזיכרון פנומנלי. 5.מבחין בין רע לטוב, בין אסור למותר, בין טפל לעיקר. 6. מנתח כל מצב/תמונת מצב בצורה לוגית ומיוחדת. בקיצור מחונן ויוצא דופן. האיך כל הכישורים הקוגנטיביים שלו אינם משרתים אותו ומיעלים אותו להתנהגות נורמלית ולהתפתחות רגשית תקינה? האם דאגותי מוצדקות ויצוקות בחשש סביר?למי עלי לגשת לאבחון וטיפול בבעיות שציינתי? אמא שיצאה מדעתה.
בשלב ראשון הייתי מבצע בדיקה נוירולוגית מקיפה כולל EEG ובודק אפשרות לתסמונת טוראט ותסמונות נוירולוגיות קרובות. מבחינה ביולוגית יש קשר הדוק בין טוראט לכפייתיות והם הרבה פעמים הולכים ביחד. כיום ידוע גם על קשר בין טוראט, כפייתיות, הפרעת קשב ואפילו אספרגר (נמצא על הרצף של אוטיזם). מבחינה אינטלקטואלית במקרים כאלה האינטליגנציה תקינה או גבוהה. ילדים מסוג זה מסוגלים להגיע לאינטליגנציה מאד גבוהה- לפעמים גם ל-160 IQ ולכן זאת לא הבעיה. לפי התיאור ככל הנראה יהיה צורך בהמשך גם בהתיחסות של פסיכיאטר ילדים אבל רצוי להתחיל בבדיקה נוירולוגית. אצל ילדים מומלץ לבצע איבחון מוקדם ככל האפשר ולא לחכות.
מהי תסמונת טוראט המדוברת? יש חשש סביר שבני סובל מהפרעת קשב וריכוז. האם ממצא של הפרעות קשב וריכוז ניתנת לזיהוי בבדיקה נירולוגית מקיפה? אשמח להרחבה. תודה
לשירז, תנסי כאן, http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2216-12318,00.html דנה
תודה על ההפניה.
היי, מחודש 9/04 עד אמצע 1/05,נטלתי כדורי ויאפקס לאחר שפסיכיאטר איבחן אותי כסובלת מהתקפי חרדה. הפסקה בלקיחת הכדור היתה ביוזמתי (יכול להיות הההחלטה הזו בא גם ממקום של חוסר כימיה ואמו בפסיכיאטר שלעיתים סתר את עצמו,בכל אופן אני מכירה באחריות שלי ) בימים האחרונים מצב הרוח ירוד,והתחושה "המוזרה" ו"לא נוחה "הן בגוף והן בנפש חזרו. שאלתי: האם ההפסקה הזו "גדעה" את הרצף של ההשפעה של הויאפקס והאם כדאי לחזור וליטול אותן. מצטערת שארכתי ,פשוט רציתי להעביר קצת רקע. תודה.
אחרי חודש של הפסקה את למעשה מתחילה מההתחלה.
ואין חכם כבעל הניסיון והביזיון!
היי, מה שלומך? אני מרגיש נהדר. פרט לתופעה שאמרתי לך עם הצ'יפרלקס והרעד בשפתיים. אתה טענת שאין קשר בין הרעד בשפתיים לבין הציפרלקס, וכך גם טענה הרופאה המטפלת שלי, ובכן, צר לי, אך שניכם טועים! לא יכולתי יותר לסבול את הרעד הזה (הוא ממש חזק) אז הפסקתי לשבוע את הכדורים על דעת עצמי לראות אם זה יעבור. לקחתי שבוע אחד חצי כדור בבוקר ולאחר מכן הפסקתי. ברגע שהפסקתי עם הציפרלקס לחלוטין הרעד בשפתיים נעלם כלא היה! ביינתים, המשכתי להרגיש טוב,אבל איימו עליי מהלימודים שאם אני מפסיק את התרופה מעיפים אותי משם, וגם אמא התנגדה לכך שאני אפסיק את התרופה, בלית ברירה אני התחלתי אתמול לקחת אותה שוב (10 מ"ג יחד עם דפלפט 400 פעמיים ביום) וגם היום לקחתי והנה, שוב הרעד בשפתיים חזר כמה נפלא ובכן... יש לכם עוד הרבה מה לחקור ואני עכשיו חסר אונים.
האם בציפראלקס יש חומרים הגורמים להשמנה? או האם ההשמנה נובעת כתוצאה מכך שהציפראלקס גורם לתיאבון יתר? עלי לציין כי אני שומרת דיאטה חמורה ולמרות זאת איני מצליחה לרזות ואף ניכרת עליה במשקל. מה עלי לעשות. אני לוקחת היום 2 כדורים של 10 מ"ג , ברצוני לנסות לרדת בכמות המינון בין השאר כי אני מרגישה יותר טוב וכן בגלל ההשמנה. כיצד מתחילים לרדת במינון?
תרופות מסוג SSRI יכולות לגרום לרעד. לדעתי זה צריך להופיע אפילו בעלון לצרכן שמצורף לתרופה. האם קראת אותו? אין כאן שום דבר חדש. זאת לא תופעה נפוצה אבל מוכרת. מבחינה נוירולוגית מדובר על בעיה אקסטרא-פירמידלית (EPS).
לאלמוג אין ספק שהפסקת התרופה והעלמות הרעד, ואחר כך חדושה והופעת הרעד הם הוכחה. תמיד לומדים דברים חדשים. כעת כנראה צריך החליף את הציפרלקס לתרופה אחרת מאותה הקבוצה בתקווה שלא יהיו תופעות לוואי. שבוע טוב דר' גיורא הידש
שלום דר, לפני כ 20 יום החלפתי 40 מ"ג סרוקסט בציפרלקס 10 מ"ג. אחת לשבוע שיש טריגר שלילי מאדם קרוב (כמו פגיעה מילולית כלשהיא) אני מתפרץ בבכי שנמשך שעות רבות, ומרגיש רגשות אשמה. אחת הסיבות להחלפה הייתה התפרצות הבכי, למרות שהיו ימים שהרגשתי שהסרוקסט ממש עוזר. למה זה קורה? האם לדעתך יש להעלות מינון? יכול להיות זו היתה טעות להחליף כדור? יכול להיות שהכדור עוד לא משפיע ולא שווה ערך לסרוקסט? מה לעשותתתתתתתת בת זוגתי סובלת מאוד מהמצב ומתקשה להבין. אני נתמך גם בטיפול פסיכוטרפי. בבכרה
לעז צריך לחכות עם הציפרלקס ולתת לו זמן נוסף. באופן כללי כדור אחד של סרוקסט שווה לכדור אחד של ציפרלקס כך שירדת במינון. רק כעבור כחודשיים שלושה של נטילה תוכל להעריך את השפעת הכדור. בינתיים אני הייתי מחכה. ובנתיים נעזר בתרופות הרגעה כמו וואבן או לוריוון בשעת הצורך. שבוע טוב דר' גיורא הידש
דר לא הבנתי האם 10 מ"ג ציפרלקס שווים ל 20 מ"ג סרוקסט? דיברתי עם הרופאה בטלפון מחוסר עונים והיא ישר המליצה לעלות ל 2 כדורים של ציפרלקס. גם לסרוקסט 40 מ"ג לקח זמן רב עד שראיתי שינוי. האם הסרוקסט פג מגופי ולמעשה עם הציפרלקס עדיין לא עובד אחרי 3 שבועות אני בעצם בלי כלום? חשוב לציין שלקחתי בתחילת הטיפול קסנגיס שההפסקה ממנו הייתה קשה מנשוא (כמו קריז). האם המרגיענים שהמלצת גם ממכרים? מצטער על ההטרדה בברכה
האם פבוקסיל מלבד היותו תרופה אנטי דכאונית במקור, מטפל אף בתנודות חדות במצב הרוח?ואי שליטה בכעס בשל אימפולסיביות קיצונית? אם לא. איזו תרופה מומלצת לאיזון מצב הרוח בשילוב עם פבוקסיל- נוגד דכאון? תודה. הדכאונית המצוברחת.
יש קבוצה של תרופות לייצוב מצב הרוח ואמפולסיביות שמתאימות להפרעת האישיות הגבולית שלך. לא מדובר בפבוקסיל אלא לתרופות שנותנים דווקא למי שסובל ממניה. אני לא אתן לך המלצה על תרופה מסויימת.
לאביבה תודה לדור ואני מצטרף לדבריו הידש
שאלתי היא:מהי הרעת אישיות גבולית,והיכן ניתן למצוא חומר כתוב על כך בעברית. תודה
בתור התחלה... http://www.sahar.org.il/bpd.asp דנה
תודה
כל דיכאון מאובחן שעונה על מספר קריטריונים נחשב דיכאון קליני. דיכאון מג'ורי הוא החזק והאקוטי ביותר, אם כי הוא מגיב לטיפול תרופתי. דיכאון שאינו מגיב לטיפול תרופתי נקרא דיכאון עמוק.
לשולם דיכאון מג'ורי הוא דיכאון בחומרה רבה (ללא קשר לתגובה לטיפול), מדובר על משך דיכאון לפחות שבועיים ועם סמפטומים המעידים על חומרה. שבוע טוב דר' גיורא הידש
שלום, לפני זמן נפטר הפסיכולוג שלי, במפתיע. אמנם, הייתי יחסית בתחילת התהליך אצלו, אך לפי הרגשתי (ונראה לי שגם לפי הרגשתו) הייתה לנו תקשורת מצויינת. הרגשתי נוח איתו מאוד והרגשתי שהוא איש המקצוע שאני רוצה שילווה אותי בתהליך. בקיצור, נותרתי באמצע תהליך, עם "פצעים פתוחים". מאז שנפטר, אני מרגישה מפורקת לגמרי, מרגישה שאף אחד אחר לא יוכל להחליף את מקומו. כאילו חלק ממני מת גם כן... בוכה המון, כמעט ולא אוכלת. מה עושים עם הרגשה שכזאת? תודה.
את תמצאי מישהו...ואפילו טוב יותר. גם הפסיכולוגית שלי היתה מבוגרת..וחששתי מה יהיה אם תמות. בסוף, עזבתי אותה כי המליצו לי על מישהי טובה יותר. ולמרות שחשבתי שהיו לי ולראשונה יחסים טובים הגעתי למסקנה שהשנייה טובה יותר. אל דאגה.
לסיוון, נורא עצוב לשמוע. אני חושבת שבמידה רבה המטפל הופך להיות אחת הדמויות המשמעותיות ביותר ולכן גם האובדן שלו נחווה בצורה קשה. את צודקת ולדעתי אין כל כך משמעות לעניין הזמן, אלא לכימיה ולקשר שנוצר. נדמה לי שההרגשה שחלק ממך מת איתו היא טבעית והגיונית מכיוון שפעמים רבות המטפל הוא היחיד שיודע על חלקים מסויימים שלנו והיחיד ששותף לחוויות, מחשבות, רגשות וכך הלאה. פרידה ממטפל היא ממילא קשה ועל אחת כמה וכמה פרידה פתאומית וסופית כל כך. וכמו בכל מוות של אדם קרוב ישנו גם כעס על כך "שהשאירו אותנו לבד", כמובן שאני מתכוונת למובן העמוק של המחשבה וברור שהמחשבה היא רגשית ולא רציונלית. לדעתי את צריכה לתת לעצמך את הזמן הראוי להתאבל עליו, לא למנוע מעצמך ביטוי של רגשות ולא לנסות לזרז תהליכים. מכיוון שהמוות היה פתאומי ולא צפוי, אני חושבת שכדאי אולי לעבור את תהליך האבל בליווי של מטפל/ת ולא לעשות זאת לבד. תשמרי על עצמך, דנה
כן, אני קבעתי תור כבר לפסיכולוג אחר, אך ההלם עדיין ענק. ישנו גם הקושי של להתחיל תהליך הכרות חדש עם פסיכולוג חדש: ומה אם הוא לא אמפטי כמו הקודם? ומה אם הוא לא יקרין אותה חמימות? וכו' וכו'... סיוון
אני לא רוצה להיות קיצוני אבל..... תאר לך שהשיפוצניק של הבית שלך מת או לחילופין פשט את הרגל מה היית עושה? הורס את הבית? היית מוצע שיפוצניק אחר. בהקבלה הקיצונית הזו הרי גם השיפוצניק של הבית מכיר את מה אתה מעדיף הראש שלך כולל "השגעונות " ,בנסיון שלכם לתקן או לשפץ את הנדרש. מוטב שכך גם תעשה ל(שיפוצניק) הנפש, תמצא אחר כמו שמצאת אותו,דכמה שזהשע עצוב ולא נעים...
מסכימה ולא מסכימה. כן, צריך למצוא בעל מקצוע אחר, אבל זהו מקצוע בעל רגישות מיוחדת. כבר הייתי אצל "שיפוצניקים" בעבר. אבל, זה, לעומתם, באמת היה מיוחד במינו, בגלל אישיותו, שידע להעניק כוחות ולהעצים את סביבתו לא רק בגלל מקצועו, אלא בראש ובראשונה בגלל אופיו ואישיותו. סיוון
האם מותר לטפל השיניים בהרדמה מקומית?
כן ובהצלחה הידש
שלום ד"ר הידש, אני סובלת שנים רבות מ ocd . לאחרונה פיתחתי אובססיה מאוד מוזרה, לטעמי, על הראייה הפריפריאלית שלי. אני חשה שאני רואה המון דברים בו זמנית, וזה מטריף אותי. אם אני רואה טלוויזיה, או יושבת מול המחשב, חפצים ליד מטרידים את מנוחתי, וגורמים לי אי שקט וחרדה. עצם הנוכחות של עצמים בפריפרייה שלי מטריפה את דעתי. אני מרגישה שאני משתגעת. רציתי לשאול, האם אי פעם שמעת על אנשים שסובלים מתופעה כזאת? אני לוקחת סרוקסט 20 מ"ג ביום, אך זה לא ממש עוזר. תודה על התיחחסותך מעיין
למעיין לפי זכרוני שמעתי פעם על תופעה שנשמעת לי דומה, אבל בהחלט מדובר על משהו נדיר. בכל אופן כדור אחד של סרוקסט הוא מינון נמוך להפרעת OCD שבוע טוב דר' גיורא הידש
לגולשים שלום אבי בן 82 גר עם אימי בבית מוגן לפני חודשים מספר התחיל להרגיש כאילו מישהו רודף אחריו ומנסה לקחת את הרכב שלו ולהעביר אותו למס הכנסה, הוא חושב שהוא חייב למס הכנסה כסף אך הוא גמר עם עבודתו לפני שנים רבות ואינו חייב מאומה למס הכנסה, הוא מניח את השטיח בכניסה לחדר בצורה מסויימת כדאי לבדוק כי אף אחד לא נכנס אליו הביתה כדאי לגנוב דברים. באחת הפגישות שלי עם אבי הוא טען כי אנשי מס הכנסה ניכנסו אליו לדירה ולקוח מסמכים מהתיק של המסמכים אשר קשורים לחוזה שלו עם הדיור המוגן. לפני ימים מספר ביקש אבי שאבוא לדירתו בדיור המוגן כדאי לתת לי מפתח חדש לדירתו אשר בה הוא מתגורר עם אמי בבית המוגן, הוא החליף את המפתח מפני שהוא בטוח כי המנקה גונבת דברים מהבית, הדברים שניגנבו לפי דבריו הם מטפחות דאודורנט ולאחר השימוש בדאודורנט הוחזר הדאודורנט ריק, נגנב לפי דבריו גם מברשת שער ישנה, חומר משלשל ועוד דברים לא הגיוניים, לדברי אימי לא ניגנב כלום, אבקש תגובות למי שמכיר את התופעה הנ"ל. בתודה נפתלי
לנפתלי אכן יתכן מאוד שמדובר על דימנציה או מחשבות שווא. אבל, בדרך כלל צריכים קודם כל לשלול מצב של דיכאון. בגיל המבוגר דיכאון עלול להופיע בצורות רבות ולא בצורה האופיינית של מצב רוח ירוד, לכן כדאי להגיע לרופא לאבחון מדוייק. ההבדל בין דימנציה ודיכאון גדול מאוד. דימציה היא תהליך בלתי הפיך בעוד אשר דיכאון הוא תהליך הפיך והטיפולים בדיכאון יעילים מאוד. לכן מקובל שבכל מקרה של אדם מבוגר מתחילים ומנסים טיפול נוגד דיכאון גם אם התמונה הקלינית אינה של דיכאון. שבת שלום דר' גיורא הידש
ד"ר אני מודה לך על תשובתך יש לנו בעיה אבא לא ילך לרופא עבור נושא זה כי הוא מבין שמה שקורה לו זה אמיתי כולל הרדיפות וכולל הגנבות על ידי המנקה. במידה ויש לך הצעה איך להביא אותו לרופא אני אודה לך מאוד. בתודה נפתלי
שלום ד"ר. אני בן 29 כרגה עובר טיפול בתרופות "פריזיום" ו"לוסטרל" האם לחשוב על הריון בתקופה הזאות זה לא מסוכן ? תודה.
לסשא לחשוב על הריון זה תמיד טוב-התחלה חדשה, חיים חדשים והגשמה של האמהות. יחד עם זאת כמובן שרצוי שהריון יהיה במצב נפשי טוב וללא תרופות אם זה אפשרי. כך שהשקולים הם רבים ומגוונים - גיל, מספר ילדים בבית, תוכניות לעתיד וכך הלאה. אין איסור ליטול את התרופות הללו בזמן הריון למרות שכמובן עדיף להרגיש טוב ולהיות ללא תרופות. לכן כל החלטה היא אישית כאשר צריכים לראות את כל התמונה האישית שלך וגם המשפחתית. שבת שלום דר' גיורא הידש
שלום רב! ברצוני לדעת האם ישנה תופעה הנקראת פרכוסים פסיכוגניים.. אם כן, מה הגורמים לכך? מה הטיפול שניתן לתת (אני מניחה שלא תרופתי?). אשמח למידע בנושא, איני מוצאת מידע. תודה מראש
לדדי בהחלט ישנם פרכוסים על רקע נפשי בלבד. אכן יש מעט חומר בנושא וגם הטיפול המומלץ לא לגמרי חד משמעי. ישנם רופאים הנותנים טיפול נגד פרכוסים מתוך ידיעה שהם משפיעים גם על המצב הנפשי. בכל אופן יש מקום לשפר את המצב הנפשי על ידי שיחות או תרופות. שבת שלום דר' גיורא הידש
ד"ר הירש, תודה על תשובתך! האם פרכוסים פסיכוגניים שונים בהופעתם משלבי הפרכוסים האפילפטים ודומים להתקף ה- GRAND MALL ? האם גם אז החולים ישהו במצב פוסט איקטל? כמו כן, האם קורה שחולה "מזייף" פרכוסים על מנת לזכות בטיפול תרופתי? (שכן, ידוע שהטיפול בפרכוסים מועדף על חולים מסויימים בשל השפעותיו..) ואיך עולים בתור צוות רפואי על התקף מזוייף? האם יש לטפל בכל מקרה? (אולי גלשתי קצת מתחום הפסיכיאטריה לתחום רפואה דחופה... ובכל זאת אשמח לשמוע חוות דעתך) שוב תודה דדי
אני סובלת מהתקפי חרדה ומטופלת בסרוקסט ולוריון. איך אדע אם פעם יהיה לי התקף...איזה התקף זה? חרדה/לב? אולי יהיה זה התקף לב ואתרגם זאת לחרדה....ואז הנזק יהיה בלתי הפיך? איך ניתן לזהות מה זה מה?
לאור, מודאגת יקרה באם את מאובחנת כסובלת מהפרעות חרדה ולא כסובלת מתעוקת חזה וכל כיוצא באלו הפרעות לב..ההתקף היחיד שיכול להתרחש לך הנו: התקף פאניקה בלבד! תסמיניו העיקריים: דופק מואץ, הזעה, סחרחורת, אובדן שליטה, פיק ברכיים, רצון עז להקיא, רעד בלתי נשלט, אי היכולת לנוע ולזוע וכדומה. הסירי דאגה מלבך... באם הנך מטופלת כדבעי. אנוכי
לאור אני מניח שכבר פעמים רבות עברת בדיקות אצל רופאת המשפחה או בחדר מיון בגלל חרדות מ"התקף לב". את כבר מכירה את הכאבים והתחושות בזמן החרדה, אם חס וחלילה תהיי בעיה גופנית בלב, התופעות יהיו שונות ואת כבר "תדעי". כמובן שאיני עומד לפרט את ההבדלים כיוון שהמוח מספיק מתוחכם שהוא יכול לחקות גם אותם. שבת שלום דר' גיורא הידש
בשנה האחרונה חל שינוי לרעה במצב הרוח הכללי שלי- אני מדוכאת רוב הזמן וחיה בתחושה שהחיים שלי לא טובים. אני גם מוצאת את עצמי דואגת מאוד לגבי העתיד- מה יהיה עם הקריירה (אני עושה בה בימים אלה את צעדי הראשונים אבל חוששת שאכשל) האם אצליח למצוא בן זוג בבוא היום ולהקים משפחה... התחושה שלי הלא רציונלית אבל הדי קבועה הוא שהעתיד לא יהיה טוב. חלק ניכר מהימים אני מאוד מדוכדכת. האם זה נשמע כמו דכאון קליני? התאבון שלי תקין אם כי בזמן האחרון אני סובלת מידי פעם מנדודי שינה. בתודה מראש, אפרת
אולי זו ההתחלה ואולי לא. כדאי שתגשי לעזרה פסיכולוגית. הדיכאון המתקדם מלווה בנדודי שינה ואי יכולת לישון, מחשבות טורדניות, חוסר תיאבון, מצבי רוח משתנים, בכי/צחוק לא מוסברים, ועוד ועוד.
כדאי שתלכי להבדק אצל פסיכיאטר גם אצלי זה החל בצורה דומה וכיום אני לוקח תקופות לאמר לך שיצאתי מזה עדיין לא אך תמיד יש תקווה חיבוקים ואהבה חזקה
התסמינים שמנית ופסיפס הסממנים מעידים על ניצני דיכאון קליני/פתולוגי... ולקרוא לילד בשמו מהווה חצי פתרון...ומאון לאון הנו יתרון לקיצור תהליך הדיכאון. על כן עצתי לך לגשת לאבחון פסיכולוגי ובמקביל פסיכיאטרי- תכף ומייד. גילוי מוקדם מציל חיים- פשוטו כמשמעו! בשורות טובות, חזקי ואמצי!
לאפרת כמובן שהתופעות שאת מתארת הן של חרדה וגם ירידה במצב הרוח. את מבינה ובצדק שההגדרות הפסיכיאטריות קשורות לחומרה. כלומר כדי לאבחן חרדה או דיכאון החומרה של הירידה במצב הרוח היא דבר מאוד מרכזי. כך שלא אאבחן ברשת. אני מניח שאת בחורה צעירה. כיום אני ממליץ לאנשים צעירים בגילים 25-35 לפנות לשיחות ולטיפול נפשי כדי שיהיו במצב הנפשי הטוב ביותר. הסיבה לכך היא שבגיל הזה פחות או יותר, אנשים מקבלים את ההחלטות המרכזיות בחייהם - בחירת המקצוע ולימודים, בן זוג, וגם סגנון החיים - היכן חיים, מה הקריירה שאנו שואפים אליה, מספר ילדים וכך הלאה. כיוון שההחלטות הללו משפיעים כמעט על כל החיים בעתיד, לדעתי כדאי להיות במצב הנפשי הטוב ביותר. לכן אני פעמים רבות מפנה אנשים צעירים לשיחות. שבת שלום דר' גיורא הידש
שלום רב. אנחנו שתי נערות ויש לנו חברה בת 18 שאנחנו רוצות להתייעץ איתך לגביה. בשנים האחרונות היא במצב של התייחסות לא ריאלית למצבים ואדישות, וכן תלויה כלכלית בהוריה (שגרושים מזה שנתיים). היא איננה לומדת בבי"ס, פרשה לפני שנה ונרשמה לבי"ס אקסטרני אליו היא מגיעה באופן לא סדיר, לפי חשק. למרות שיש לה המון שעות פנויות היא לא מחפשת עבודה, למרות המינוסים אליהם הגיעה כתוצאה מהוצאות מיותרות ולא מתוכננות, (לדוגמה היא קנתה זוג גרביים בחמישים שקל בזמן שהיא טוענת שאין לה כסף לדברים אחרים כמו אוכל שהיא אוהבת - אוכלת בעיקר שטויות כל היום). חשוב לציין שהיא בחוסר מודעות מוחלט למצבה - היא לא רואה את הבעייתיות באורח חייה ובטוחה שהכל תקין. למשל - היא בטוחה שהיא תתגייס, וזאת למרות שהצבא לא רוצה לגייס אותה משום שקיבלה תרופות נגד דיכאון. היא הבת האחרונה מבין 7 ילדים במשפחתה, גדלה וחיה בקיבוץ. אחרי שיכנועים הסכימה ללכת לטיפול אצל פסיכולוגית ופסיכיאטר, אותו הפסיקה, לטענתה מסיבות כלכליות (מאותה סיבה הפסיקה לקחת את הכדורים נגד דיכאון). נודה על תגובתך ודעתך - מה עלינו לעשות בקשר אליה שכן איננו רוצות לראותה מדרדרת עוד. בתודה, החברות.
חברות יקרות ומדהימות, גילוי התמיכה והאמפטיה שלכם הנה זן נדיר במחוזותינו. חזקו ואמצו!ותוברכו! לעניות דעתי ניתן לשדל אדם לטפל בעצמו, ניתן לשכנעו, לדובבו, לתמוך בו ולהיות תדיר בשבילו! אך לא ניתן לבחור ולהחליט במקומו!אדם הנו ישות אוטונומית ברת בחירה- בטוב וברע! במידה ומצוקתה אינה אקוטית וקריטית והיא אינה מגלה סימנים של חוסר שביעות רצון מאורח חייה הקלוקל ותפקודה הלקוי, וכמו כן אינה מהווה סכנה לה ו/או לסביבתה. פשוט הניחו לה לנפשה! התובנות צומחות באדם הבעייתי ככל שנוקף הזמן והמציאות הריאליסטית והאימתנית והלא יומרנית טופחת לו על פניו! חלקכם כחברותיה הנאמנות האמונות על שלומה וכבודה, לנסות לדובבה, לנחמה, להשתתף בכאבה, להקשיב, לייעץ בעדינות מבלי להטיח ביקורת קשה ונוקבת- לאור מצבה הרגיש. ולסייע לה כשהיא מגלה סימנים של נכונות להתקרב ולקבל את הסיוע הנדרש. ובמידה והיא מגלה סימני מוכנות לטיפול- לתמוך בה בבחירתה האמיצה. אך חד משמעית: לא להחליט במקומה. ישנם היפים שמרוצים מאורח חייהם התמהוני וקבוצות אתניות שונות ומשונות, המתבדלות מחיי החברה הכוללת, המתנזרות, המסתגפות בתעניות, המשתחוות לעצים ואבנים או לחילופין מתפקרות ומנהלות חיי בומה וזוהמה המושתת על הדוניסטיות ונרקסיסטיות חמדנית לשמה ומאושרים מהבחירה שלהם, על אף כי צורת חייהם אינה הולמת ואינה מקובלת בעולם האוניברסאלי. על כן כל עוד היא אינה מגלה סימני מצוקה קשים. סמני דכאון, מצבים פסיכוטים וכדומה והיא אינה מזיקה במעשיה הבלתי אחראים- ללא תקנה. תנו לזמן לעשות את שלו. מה שלא יעשה השכל, יוליד הזמן! העיקר תמשיכו לתמוך בה, לטפטף לה בנעימות בדבר היותה זקוקה לטיפול, ולהיות למענה בכל תהליך שתבחר לנכון. (גם לא לבחור זהו סוג של בחירה) חזקו ואמצו!
לחברות אכן תמיכה והמשך הקשר הם דברים מאוד מאוד מאוד חשובים. עם זאת כפי שאתן מתארות יתכן שלחברה יש בעיה לא קלה. כדאי לדבר על ליבה, שוב ושוב שתמשיך בטיפול הנפשי אצל הפסיכיאטר והפסיכולוג. אולי אפשר ליצור קשר עם עובדת סוציאלית, או להגיע לטיפול מסודר במסגרת הציבורית? או אם מדובר בקיבוץ ישנו גורם אשר יכול לעזור ללא תשלום? החברות שלכן חשובה מאוד, וחשוב שהחברה תהיה מודעת למצבה ותחזור לטיפול. שבת שלום דר' גיורא הידש
האם ויפאקס פוגע בתיפקוד מיני? יכול להיות גירוי והנאה אך לא שיא? מדובר באשה.
ויפאקס=אפקסור עלול לפגוע בתפקוד המיני. הפגיעה עלולה להיות גם בהורדת החשק וגם בקושי להגיע לאורגזמה. ויפאקס עלולה לגרום לכך אבל לא אצל כולם. שבת שלום דר' גיורא הידש
אני לא יודע איך אפשר להיפטר מהכדור הזה אני ב4 מג ואם אני רוצה לרדת אני משלב ריטלין וירד ל2 בפרום של שיבא ראיתי שדר שטיין מציא לעבור לדרלין במקום הקלונקס או בשילוב עד ירידה הפחד זה חוסמי בטא ותיפקוד מיני דעתך התיחסותך חסר אונים אפילו
ההמלצה שלי שתחלק את הכדורים לרבעים. כל שבועיים תוריד רבע כדור. אם עכשיו אתה לוקח שני כדורים אז להבא תקח כדור ו-3/4, כדור וחצי, כדור ורבע וכך הלאה. לדעתי לא מומלץ להוסיף בזמן ההפחתה תרופות נוספות ובוודאי שלא ריטלין שיכול להחמיר את הסימפטומים. חוסמי ביטא כמו קלונידין (לא דרלין) אמנם עוזרים לפעמים בגמילה מאופיאטים אך קלונקס שייך לקבוצה אחרת של תרופות (בנזודיאזפינים) ולא נראה שיש צורך בכך.
קלונידין הוא אלפא אגוניסט ולא כפי שנכתב קודם.
שמתי לב שאתה שואל אותה שאלה בדיוק כבר תקופה מאד ארוכה עם הפרש של מספר שבועות בין הודעה להודעה אבל השאלה לא משתנה. כאמור גמילה מקלונקס לא נעשית ע"י הוספה של תרופות אחרות אלא ע"י ירידה הדרגתית ואיטית במינון של התרופה. במקרים מורכבים יש להתיעץ עם פסיכיאטר באופן אישי לפני שמתחילים לרדת במינון או כאשר אתה לא מצליח לרדת במינון לבד כמו במקרה הנוכחי.
לאלון אכן השיטה המקובלת היא להפסיק את הקלונקס לאט לאט. כמובן שקיימת גם השיטה של הגמילה באופן חד בהשגחה רפואית אבל בהחלט היא כואבת וגם מסוכנת ולכן אינה ממומלצת. הדרלין שהציעו לך הוא לתקופה זמנית ולא קבועה והדרלין לא ממכר. אולי כדאי לנסות את הדרלין למרות שתיאורטית לא בטוח שהוא יעזור. אפשרות נוספת היא לנסות ולעבור מקלונקס לתרופות אחרות מקבוצה זו שמשך חייהן בגוף (זמן מחצית החיים בהגדרה) ארוך ולכן הגמילה מהן קלה יותר-וואליום לדוגמא. כך שבשלב ראשון מחליפים למינון זהה של וואליום ובאופן הדרגתי מסיימים את הטיפול בוואליום. בהצלחה דר' גיורא הידש
שלום רב, אשמח אם תוכל ליעץ או לתת דעתך על מצבי הנפשי, אני בת 28 רווקה ללא ילדים, עם עבר רפואי נקי לחלוטין גם בתחום הנפשי. אך לפני כשנתיים וחצי חיי השתנו, עברתי שתי תאונות דרכים. האחת הייתה קלה ללא נזקים ממשיים וחצי שנה אחריה עברתי תאונת דרכים קשה וטראומטית עבורי, אך עד היום התעסקי וטיפלתי בבעיות הפיזיות שבאו בעיקבותיה, (בעיות אורתופדיות עם המלצות לניתוח) והלחץ הנפשי והחרדות השארתי בצד, והייתי בטוחה שהזמן יירפא, כי תמיד הייתי אדם חזק נפשית ועצמאית ותמיד ידעתי להתגבר על כל בעייה בחיי. לאחר התאונה הרופאה שלי המליצה לי על כדורים טבעיים להרגעה וטיפול פסיכולוג' להוריד את הלחץ הנפשי בו אני נמצאת, וטענה כי נראה לה שאני יותר זקוקה לטיפול נפשי מפיזי. אך לא עשיתי כן, כי דאגתי תמיד לכאבים מהם סבלתי, וחשבתי שאת המצב הנפשי הזמן כבר יירפא, והכל יעבור. רק היום אני מבינה שהזמן לא ריפא ,ושהזמן לא עזר . היום אני כועסת על עצמי ועל הנהג שעשה תאונה כל כך מטומטמת, שבגללה חיי השתנו . יש בי המון כעסים ופחדים. אני בעלת רשיון נהיגה,ונהיגה הייתה הנאה בשבילי, אך מאז התאונה השנייה, הקשה, אני לא מסוגלת לנהוג, כל הזמן פוחדת שתהיה תאונה שלישית ויותר. ניסיתי לנהוג עם חברה שנורא עודדה אותי לנסות, וישבה לידי, אך אז כשניסיתי מיד הבטן התכווצה, כולי נלחצתי והרגשתי כאבים בבטן ורעידות בגוף, עם קושי בנשימה. אך אני כן נוסעת ברכבים ציבוריים, ועם מכרים, אך באופן קבוע מאז, אני פוחדת שהנהג אינו זהיר, נוסע מהר, מעירה הערות לנהגים ללא סוף, למרות שהם טוענים שהם נוהגים במהירות המותרת, ושרק נדמה לי. עקב השינה הגרועה והכואבת, קשה לי להתרכז בעבודה עקב חוסר השינה הנורמלית. מאז התאונה אני משתדלת לא לחשוב על העתיד כי אז אני נכנסת למצבי רוח רעים, לא רוצה לפגוש חברים,ההתלהבות בחיי ירדה ואני מרגישה שהזדקנתי בעשרים שנה, בלי כל חשק להנות ממשהו ולצאת מהבית, דבר זה מותנה בהתקפות כאבים בעיקר. מרגישה לחוצה, יכולה להיות מאוד רגועה ואז דבר קטן יכול להקפיץ אותי ולהגיב לאדם מסויים בהתפרצות מחוסר סבלנות. אני כועסת על מהסבל הנפשי שנגרם לי,כועסת על הנהג שעשה תאונה כל כך מטופשת שיכלה להימנע. תמיד הייתי אדם חזק, עצמאי ובוגר נפשית,חרוצה, זריזה,מטורפת על החיים ומתלהבת מכל דבר, עדיין ישנם ימים שבהם אני קמה בבוקר ומרגישה טוב יותר עם מצב רוח מצויין אך אם בפתעומיות כשמחשבות עולו במוחי על העתיד, או תהיה התקפת כאבים, אני מרגישה שכל עולמי חרב, ונפשית אני כבר עייפה מהמצב. כיום הביטחון העצמי שלי התערער, ההתלהבות מהחיים ירדה לי, נהייתי אדם רציני יותר, אדיש יותר, וחסר סבלנות, וזה מעציב אותי, . אני מרגישה שאני כל הזמן מתלוננת על כאבים בפני המשפחה וחברים, למרות שאני מאוד משתדלת שלא, זה בלתי נמנע. קשה לי להתמודד עם העובדה שאני לא מסוגלת לעשות הכל! חושבת מה יהיה על עתידי, מטריפה אותי. מה אוכל לעשות בכדי להחזיר את השמחה וההתלהבות לחיי עם הכאב הפיזי הכרוני, וכן כיצד אוכל לחזור ולנהוג בכביש בלי פחד. אני מרגישה שהזנחתי את המצב הנפשי ודאגתי כל הזמן לכאבים. לפי סיפורי האישי, והתמחותך בתחום, האם נראה לך שאני אכן סובלת ממצב שדורש טיפול פסיכולוגי או אחר? מה הטיפול העדיף לפי דעתך למצב בו אני שרוייה?? תודה מראש.
את מונה הפרעת חרדה כוללנית המשבשת לך את כל תחומי ותפקודי החיים. מלבד ההתמודדות עם התקפי הפאניקה בהחשפות לגורם החרדה..מאפיין אותך חרדה כוללנית ורתיעה מכל טריגר אפשרי- המשבשת אותך בכל תחומי החיים. את ללא ספק זקוקה לאבחון לצורך טיפול במימד הנפשי של הטראומה הקשה שחווית..וכך תפטרי אף מהכאבים הפסיכוסומטיים שהנם טפיליך מאז התאונה הקשה והטראומטית שחווית על בשרך. אומנם לשמחתך לא קיפחת את חייך או איבדת יקירים בתאונה המחרידה..אך קופחת ואיבדת מני אז את האמון בעצמך, את ליאת האופטימית, העצמאית- טרום התאונה. ואבדה לך שמחת החיים. וכל ההפרעות הפוסטראומטיות ניתנות לתיקון ושיקום! חזקי ואמצי!
לליאת המכתב שכתבת יכול להכנס לכל ספר לימוד כתיאור של הפרעה פוסט-טראומתית. קיימת בעיה באבחון באינטרנט אולם בהתייחס למכתב שכתבת הוא מאוד נכון ומתאים. אני הייתי רוצה לשנות ולתקן מעט את שאלתך. במקום השאלה האם את חייבת טיפול נפשי הייתי שואל האם טיפול נפשי עשוי לעזור לי? לשפר את מצבי ולהחזיר אותי לבטחון העצמי ולמצב הנפשי שלפני התאונה? טיפול נפשי בהחלט עשוי לעזור ולשפר את מצבך! כידוע טיפולים נפשיים הם שיחות-פסיכותרפיה או תרופות או שילוב של השניים. לכן כדאי להגיע לאבחון מקיף ולשקול עם הרופא המאבחן את האפשרויות הטיפוליות שמתאימות לך. וכדאי לכל הנוהגים ברכב לקרוא את דבריך ולנהוג בזהירות. רגע אחד של חוסר תשומת לב עלול לשנות את כל מהלך החיים!! תנהגו בזהירות ואני מקווה שליאת - תחזרי מהר לנהיגה, זה חלק מהטיפול. שבת שלום דר' גיורא הידש
דוקטור שלום רב אני בת 26 וכשכבר לא יכולתי להתמודד עם כל מה שעובר עליי הלכתי לפסיכיאטרית וקיבלתי טיפול בציפראלקס שהיו בו המון תופעות לוואי בשבועיים הראשונים וכיום אחרי חודש אין יותר תופעות לוואי ואני ממשיכה לקחת אותו מידי בוקר כדור אחד, בעייתי היא שבעקבות הטיפול אני מרגישה מאוד מוזר - סגורה יותר בחברת אנשים קשה לי להתבטא ולהיפתח או לצחוק באמת מין הרגשה דיכאונית מסויימת , ממש זומבי. ומה שהשתנה לטובה שכבר אין לי התפרצויות כעס או בכי כמו שהיו לי בעבר, האם לדעתך לנסות להמשיך עם הטיפול וההרגשה תעבור? או שהטיפול כלל לא מתאים לי תודה על כל תשובה שתינתן. מירי
למירי נכון שהתחלת השפעת הציפרלקס היא אחרי כשבועיים אבל השפעתו הולכת ומתגברת עד לשלושה חודשים אחרי התחלת הטיפול ואחר כך ישנה התייצבות. כך שצריך לחכות ולקבל את מלוא השפעת הציפרלקס. את עדיין בהתחלת הדרך. שבת שלום דר' גיורא הידש
בלי שום סיבה נראית לעיין ,הבן אדם מרגיש זרמים כילו חשמליים בכל הגוף ,מכוון הראש? השאלה : קיימת תופעה פסיכיאטרית כזאת ?
לדעתי בגלל הכדורים שאני לוקח
חמוד שלי זהו סוג של חרדה אני סובלת את זה כרוני כבר שנתיים בעבר גם כמה שנים כאלו זה המציאות צריך להתמודד איתה קשה מאד ככה מוכר מאד
שלום, לאחרונה אובחן אחיי כסובל מדיכאון. הפסיכ' שלו רשם לו סרוקסט 20MG. אחרי שבועיים בערך חל לטענתו של אחי שיפור בנושא הדכאון אך הוא טוען שהוא חושב בלי הפסקה על נושאים מסויימים שמלחיצים אותו וזה מביא אותו למצב של חרדה בלתי פוסקת. האם מצב זה עונה להגדרה של OCD? והאם OCD ודיכאון קשורים אחד לשני והאם הם נפוצים ביחד? האם הסרוקסט אמור להשפיע גם על הנושא של המחשבות הטורדניות או שאין קשר בין השניים?
הפסיכיאטר יחכה קצת ואם לא יחול שיפור הוא יעלה את המינון אני מניחה. הסרוקסט אמור לעזור גם לעניין החשיבה על הנושאים שמלחיצים אותו (מוות? מחלות?) אני מניחה ש- OCD אין לו. אבל יש מקרים לדעתי ש- OCD ודיכאון קשורים לעיתים. הוא צריך הרבה סבלנות והתחשבות מצידכם. אל תלחיצו אותו, אלא לדבר אליו כרגיל, לשתף אותו, ללכת איתו אבל בשום פנים ואופן לאמר לו: "תצא מזה", הכל בראש...וכו', כי דברים כאלה הם לא אוהבים לשמוע.מניסיון. רק בריאות
לג'ו אכן יתכן קשר בין דיכאון ו OCD כיוון ש OCD יכולה להופיע גם בהפרעות אחרות ולא תמיד זו אבחנה העומדת בפני עצמה. אבל הסיפור התיאורטי מסובך ומיותר מבחינתך כיוון שסביר שאין מדובר ב OCD אלא בדיכאון. בכל מקרה אתה יכול להיות שקט כי הסרוקסט הוא טיפול טוב בדיכאון וגם במחשבות טורדניות. כדאי לתת לסרוקסט את החודש - שישה שבועות כדי לראות את השפעתו. שבת שלום דר' גיורא הידש
שלום לרופא אני בהריון בשבוע החמישי ועד עכשיו לקחתי ציפרלקס מרגע שידעתי הפסקתי עד שהגעיה לרופא איזה כדור נותנים לחרדות בהריון אני מאוד פוחד על העובר שלא ייפגע אני לא יודעת מה לעשות רק המחשבה לקחת כדור פסיכטרי בהריון גורמת לי חרדה קשה תודה על העזרא מחכה לתשובה.
לחן הציפרלקס נחשבת בטוחה בהריון וכדי שתקבלי את האינפורמציה המעודכנת ביותר אפשר להתקשר למרכז הטרטולוגי בהדסה ותשובתם היא המוסמכת ביותר. באופן כללי בודאי שעדיף הריון ללא תרופות, אבל גם עדיף הריון ללא חרדות....כך שכדאי להתייעץ עם הרופא המטפל מה האפשרות המתאימה לך ביותר. שבת שלום דר' גיורא הידש
שלום לך מאחר ואני נוטל כדורים יש לי בעיה עם התיפקוד המיני . מעולם לא היה לי הדבר במיוחד כשאני נוטל הדרונקס 4 או 8 : מ:ג אודה להתיחסןתך
שלום, לא כתבת איזה כדורים אתה נוטל. באופן כללי כל התרופות הפועלות על הסרוטונין כמו פרוזק, סרוקסט ציפרמיל ועוד עלולות לפגוע בתפקוד המיני. מדובר על תופעת לוואי שכיחה אבל לא אצל כולם. תרופות הפועלות על הנוראדרנלין כמו אדרונקס ומובמיד אינן משפיעות על התפקוד המיני. שבת שלום דר' גיורא הידש
שלום רציתי לשאול אם נימי דם בעיניים ואודם הם סימן לבעיות נפשיות או שיש קשר בינהם? ועוד לגבי שינה,אם אני יישן 9 שעות רצופות בלי להתעורר אמרו לי שזה לא אומר שישנתי טוב אז רציתי לדעת אם הטרדות נפשיות יכולות להשפיע תוך כדי שינה אבל בלי להתעורר ולגרום לכך שלא ישנתי טוב? כי גם לפני שאני נרדם תמיד אני מרגיש קטע כזה כאילו אני מת עוד שנייה שהלב נעצר או משהו ואז אני מהר קם בבהלה ומחבק את הכרית(זה קורה לפני ההירדמות). מה דעתך על 2 השאלות?
לגלעד נימי הדם בעיניים אינן קשורות למצב הנפשי. אכן שינה עם חרדות פחות מרעננת משינה טובה. מדובר בשינויים באיכות השינה למרות שאתה ישן מספיק שעות. יחד עם זאת התופעות שציינת כולל אלו שלפני ההרדמות עדיין רחוקים מביסוס אבחנה של חרדה או דיכאון. שבת שלום דר' גיורא הידש
שלום לרופא ותודה רבה לך על התושבה רציתי בבקשה שתעייץ לי איזה כדור מתאים לי בעבר לקחתי סרוסקט כשנה ואח"כ לקחתי פריזמה שהרגשתי רע ואז עברתי לסרוסקט ועכשיו ציפרלקס אני סובלת היום מחרדות ובעיקר קהל שאני מונעת הרבה לצאת החוצה והיום אני עובדת אבל לא בעבודה קבועה ברצוני שתעזור לי איזה כדור יעזור לי אם תוכל לתת חוות דעת כדי שהתעייץ גם אם פסיכטיר שלי הכדור הציפרלקס גם שהיום אני לוקחת אותו הוא עושה ריקנות מן דיכאון כזה ואף פעם לא הרגשתי כך גם אם הסרוסקט הבעיה שלי יותר חרדות . כי אני מתפקדת תודה רבה לך
לסיגלית כל התרופות שציינת שייכות לאותה המשפחה ופועלות באותו המנגנון, כולן פועלות על הסרוטונין. אחרי ששתי תרופות מקבוצה אחת לא השפיעו באופן מספיק כדאי לפנות לתרופה מקבוצה מעט שונה, למשל אפקסור הפועלת גם על הסרוטונין וגם על הנוראפינפרין. שבת שלום דר' גיורא הידש
שלום לכולם מזמן לא הייתה לי סוגיה להתייעצות עם חברי הפורום, אבל אתמול הפסיכולוג שלי הגדיש את הסאה, ועשה לי סצינות שלא היו מביישות מאהב או מאהבת מדופלמים. הוא התלונן עלי שאני כועס עליו מפני שעקצתי אותו קצת, ובסוף השיחה שבמהלכה הוא ניסה באופן שלא משתמע לשני פנים להוריד בערך העצמי שלי ולהזכיר לי בפעם האלף שאני חולה מסכן שלא מסוגל לדאוג לעצמו, אמרתי לו ש"כל המדע שלו מבוסס על פילוסופיה", בכך הוא סיים את השיחה בכעס. שאלתי אותו אם הוא נפגע והוא אמר: "כן". ובכן, אני מודה שעד עכשיו שיתפתי פעולה עם הטיפול והיה די נחמד אפילו, אבל לפתע אני מרגיש ירידה עמוקה בערך העצמי שלי בכך שאני בכלל הולך לטיפול הזה. למה אני ממשיך להגיע לשם? אני שואל את עצמי, והרי באמת ובתמים אף אחד לא מכריח אותי. ניחא, אילו הייתי צריך לשלם על זה 300 שקל לפגישה לא הייתה לי כל התלבטות והייתי מסיים את הפגישות האלה ממזמן. אבל אני מקבל את זה בחצי חינם. תחליף אב אני לא צריך, כי יש לי כבר אב שגם מנדנד לי להסתדר בחיים ולא ללמוד קבלה ולסדר את הביטוח הלאומי. למען האמת הפסיכולוג ואבא שלי אומרים לי אותו הדבר ואפילו משתמשים באותם טיעונים. תחליף לחבר? אוממ... אני לא כל-כך בטוח שהייתי רוצה שהפסיכולוג שלי יהיה חבר שלי. מעבר לכך שיש לי חברים- לא המון חברים אמנם אבל יש. תחליף למאהבת? נו, זה הרי מגוחך לגמרי. אין לי כל משיכה מינית כלפי הפסיכולוג שלי what so ever, וגם ממש אינני מאוהב בו בסתר. אז מה לעזאזל אני צריך אותו? בתודה על העזרה מיכאל(מיקי)
סתם שואלת שאלות ושאלות ואין משהוא שיוצא מזה מה גם שאין לי חשק לדבר פנים מול פנים בגלל מצבי . אז אל תלך לשם יותר חבל על הזמן . יום טוב
פסיכולוגיה איננו מקצוע מדעי וגם לא מתיימר להיות כזה. פסיכיאטריה דווקא כן מתיימרת להיות מדעית כי היא חלק מרפואה.... אכן הפסיכולוגיה צמחה מתוך הפילוסופיה ואי אפשר להכחיש את זה. לדעתי פסיכולוג טוב צריך להכיר את הרעיונות והגישות הפילוסופיות העיקריות מכיוון שהן היו המקור להתגבשות התיאוריות הפסיכולוגיות המודרניות. מבחינה מעשית מה שקובע זה היחסים שלך עם אותו פסיכולוג. אם יש לך שפה משותפת איתו, הרגשה שאכפת לו ממך ושהוא נותן לך תמיכה נפשית מנקודת מבט מקצועית אז אולי שווה להמשיך. מצד שני אם הוא יוצר לך רק מעמסה נפשית אז כדאי לשקול מחדש את העניין. כדאי לדבר איתו על ההתלבטויות שלך בנושא זה ולראות מה התשובה שלו לדברים.
יקירי, מאד מזדהה עם התחושות שלך..אך פגישה אחת אינה מהווה מדגם מייצג. במיוחד לאור העובדה שאינך מכיר אותו מתמול שלשום..ויתכן כי השיחה האחרונה היתה טעונה מסיבות אלו ואחרות- אוביקטיביות וסוביקטיבות. לעניות דעתי...לפגישה הבאה בינכם תגיע פתוח יותר לקבל ולהכיל אותו ואת תוכן הדיאלוג והמסרים הענייניים, נטול ביקורת ושיפוטיות מתעתעת. עם רצון כן לבניה עצמית והסקת מסקנות ותובנות פרקטיות ופרגמטיות. כי בגישה הנוכחית השיחות עקרות, בטלות ומבוטלות..ואך מבטלות את ערך עצמך..ומוסיפות חטא על פשע. לפי המשתמע בין השורות, מערכת היחסים בינכם מאד פתוחה ואמפאטית, ובהתחשב בעובדה יחודית זאת נא שתף את המטפל בתחושותיך הקשות והכבדות כלפיו וכלפי דרך טיפולו ומעללו באסרטיביות, תוך מתן כבוד לאישיותו- באשר הוא, ועל-פי תגובתו תבין ותסיק מהי גישתו כלפיך..ותוכלו ללבן הדברים הטעונים בינכם, בתקווה כי תגיעו לעמק השווה! מחזיקה לך אצבעות... אנוכי
נתתם לי עצות טובות, ואני חושב שאכן אני אמשיך בטיפול. יש לפסיכולוג שלי הרבה אמפאתיה כלפי, ואני סך הכל מעריך אותו כאדם וכאיש מקצוע. אולם, אינני מעריך יתר על המידה את המקצוע שלו, אם כי אני מודה שאני מעדיף את הפסיכולוגיה, שלפחות לא מתימרת להיות מדע, על הפסיכיאטריה, שמתימרת להיות מדע מדויק, אבל היא מדע מדויק כמו שאני צפרדע. כולנו, וזה כולל בעיקר אותי, די מגששים באפלה בניסיון שלנו להבין מה זו "מחלת" נפש. מה בעצם עברתי. ובכל מקרה, אני רוצה להסתכל בעיקר על העתיד, שבו יש לי כמה שאיפות או רצונות מאוד שפויים וסבירים, שאני מסוגל להגשים. הסימן העיקרי שאני רואה לכך שהטירוף מאחורי הוא שאין בי ולו צל של געגוע ולו הקל שבקלים אליו. בעוד שפעם היה בי געגוג רב ורצון די גדול שזה יחזור. היום אין. זה היה סבל צרוף שלמדתי ממנו המון על עצמי ועל החיים בכלל ועל העולם בכלל. וזהו... בתודה מיכאל(מיקי)
