פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
23629 הודעות
11816 תשובות מומחה
17/02/2005 | 11:12 | מאת: עינת

אולי תוכל לעזור לי. אני כותבת עבודה על סטרופ צריכה לתרגם לעיברית את שם אחד המודלים להסבר התופעה. שם המודל הוא : Weighted-Evidence של Logan . ובעברית הראיות המשוקללות?

18/02/2005 | 19:22 | מאת:

אולי משהו אחר מכיר? הידש

18/02/2005 | 22:48 | מאת: מיכל

לעינת, נדמה לי שיש ספר כזה של סטרופ אבל אני לא בטוחה.

17/02/2005 | 10:40 | מאת: גיל

שלום רציתי לדעת מה המשמעות של- ADJUSTMENT REACTION MIXED EMOTIONAL FEATURS. ממה זה נובע,ומה יש לעשות. תודה,גיל

18/02/2005 | 19:21 | מאת:

לגיל מדובר במצב תגובתי לאירוע חצוני המתבטא בתמונה מעורבת של דיכאון וחרדה. תמיד צריך להיות גורם חיצוני שהביא את התגובה הנפשית. לכן עולות שתי שאלות - האם הגורם החיצוני נעלם ועד כמה הוא עדיין משפיע. והשאלה השניה-מדוע הגבת אתה באופן נפשי קשה לגורם מסויים זה? שבת שלום דר' גיורא הידש

17/02/2005 | 07:43 | מאת: רוני

לקחתי כמעט חצי שנה ציפרמיל ויחד עם הרופא חלטנו לעבור לפריזמה ,האם גם עכשיו אני צריכה לחכות זמן עד שזה ישפיע וכמה זמן ?

17/02/2005 | 22:03 | מאת:

לרוני בדרך כלל הזמן קצר יותר כל טוב דר' גיורא הידש

17/02/2005 | 07:19 | מאת: חי

בו 27, סובל מדיכאון מזה כשלושה חודשים ומטופל כחודשיים בציפראלקס ( שיפור קל) ולוקח גם אומגה 3. רמת הוויטמין B12 בגופי די נמוכה (172)-האם יש קשר לדיכאון ,עצבנות,חוסר הריכוז והמתח בו אני שרוי? מה עליי לעשות?תודה

17/02/2005 | 13:55 | מאת: דורון

רמת B12 אמנם בתחום התחתון אבל עדיין תקינה,אם הרופא לא אמר לך לקחת כדורי B12 כנראה שזו הרמה שלך בד"כ ,הכבד מאחסן כמות B12 ל 6 שנים כך שלא נראה כי המחסור בגלל הדיכאון. מצרף קישורים לאינפומד בנושא B12 : תוצאות בדיקה: http://www.infomed.co.il/medTest4.asp?tID=82 b12: http://www.infomed.co.il/vitamin1.asp?vID=6

17/02/2005 | 19:02 | מאת: אורית

יש הטוענים שB12 נמוך גם גורם לדיכאון....אבל זה שילוב של הרבה דברים. האם אחרי 3 חודשים השיפור קל בלבד? בנוסף ניתן לטפל ב- B12 נמוך- כדורים, זריקות. חשוב גם פסיכותרפיה.

17/02/2005 | 22:05 | מאת:

לחי אני מצטרף לדברי קודמי שכדאי להוסיף B12 בכדורי מציצה או בזריקות, חוסר B12 עלול לגרום לדיכאון, אבל אצלך קשה יהיה לקבוע את הסיבה לדיכאון והאם יש קשר לחוסר בויטמין. לכן כדאי לטפל ב B12 וגם לטפל בדיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

17/02/2005 | 06:25 | מאת: מיכאלה

יש ימים שאני מרגישה טוב - אני צוחקת והכל נהדר. ואז, ימים אחרים, או כמה שעות אח"כ, הכל יורד בקיצוניות אל עבר הדיכאון והשחור והבאסה והרצון לפגוע בעצמי וכו. ואז עובר לי והכל שוב בסדר. הדבר הזה חוזר על עצמו שנים. פעם אחת אני מרגישה במצב רוח טוב, מלא בבטחון עצמי, ואז הכל "נוחת". אני יודעת שתמיד אומרים שכל האנשים מרגישים ככה, אבל אצלי זה ממש קיצוני. הכל אצלי קיצוני. והדיכאונות אותם אני חשה תמיד "מטורפים". פעם, הפסיכיאטר שלי (כבר אין לי יותר) אמר לי פעם שיש לי איזה דיכאון, לא כל כך הבנתי איזה, ורשם לי כדורים. אבל מעולם הוא לא אמר "מניה דיפרסיה". אני יודעת שאנשים שסובלים ממניה דפרסיה מרגישים "שחור" כשהם בדיכאון. ואין להם דכאונות "קלים". היה לי דכאון אחד כזה (כבד) שנמשך שלושה ימים, בהם פשוט לא הרגשתי דבר וראיתי הכל שחור. היתי כמו רובוט ורציתי למות. היו לי גם דיכאונות קשים מאוד שבהם "ראיתי שחור" (אמנם לא ברמה של הדכאון הקודם אבל מספיק בשביל שאני ארגיש שאני כלום), אני גם ישנה המון שעות, ישנם ימים שלמים שעוברים, בהם אני ישנה חצאי ימים. כמובן שכאשר אני מתעוררת אני מרגישה דיכאון על הבזבוז. אני גם מתקשה מאוד לקום , במיוחד בבקרים - אני מרגישה כאילו יש איזה "כוח פנימי" כזה, שמונע ממני לשמוע שמעירים אותי ומונע ממני לקום. אני פשוט לא קמה. לא עוזר כלום, אפילו אם ישפכו עלי מים. אני יכולה לומר דברים תוך כדי שינה ולהתנהג מגעיל. לעיתים אני מרגישה כאילו אין לי כוחות לקום. כשאני מאחרת למקום מסוים אני כבר ממשיכה בשינה, כי בלאו הכי הפסדתי. הבעיות עם השינה נמשכות שנים. מלבד העובדה שבטוח יש בזה משהו רפואי (הייתי כבר במעבדות שינה) אני בטוחה שיש בזה משהו פסיכולוגי. היו לי דכאונות שלא יצאתי מהמיטה ימים שלמים וחלקם במשך שבועות. לא כי הייתי חולה פיזית. אלא פשוט אני מוצאת בשינה מעיין מקום של בריחה, יש בזה משהו "מת". מקום של "עדנה" מסוימת. מקום שאני יכולה לנוח בו. לעיתים אני מרגישה בדיוק את מה שכתוב בספרים על חולי "מניה דפרסיה". אני מרגישה איך הכל אצלי קיצוני - אין אמצע. אני עושה דברים מסוימים בשביל להרגיש משהו - כמו למשל סיטואציות מיניות, או שלעיתים אני חותכת את עצמי. פעם חשבתי שזה גובל בנסיונות התאבדות, אבל עכשיו הבנתי, שזה לרוב פשוט כדי להרגיש משהו או כדי להעניש. זה כבר שנים ככה. אני פשוט מרגישה ריקנית, אני לא מרגישה הרבה, אין בי חמלה, למרות שאני ידידותית לאנשים, אני יוצרת דיונים ועניין אצלם, אני נראית טוב, אני משדרת משהו שונה מאחרים - לרוב בצורה הטובה, אני חברותית בסה"כ (למרות שיש הרבה אנשים שאני לא שומרת איתם על קשר ארוך טווח), ולמרות הכל, הרבה אנשים טוענים שאני מרוחקת. או שאני לא רגשית, שאני לא מסוגלת להעניק מעצמי אהבה, שאני חסומה. ואת האמת יש עוד כל מיני עניינים פסיכולוגים אחרים שלא הזכרתי כאן משום שזה קצת ארוך. בקיצור, אני לא יודעת מה יכולה להיות הבעיה שלי. איך זה שהכל אצלי קיצוני ואיך זה שפעם אחת הכל בסדר ואז בפעם השניה נמאס לי ואני רוצה לחתוך דברים? למה אני הורסת לעצמי דברים, למה אני ישנה כל כך הרבה, למה פעם אחת אני מרגישה טוב ופעם אחרת אני מרגישה שחור?

17/02/2005 | 10:58 | מאת: אייל

תראי, קראתי את המכתב שלך ואפשר להבין שאת במצוקה אמיתית שנמשכת כבר מספר שנים. קודם כל אני לא מבין מדוע הפסקת עם טיפול פסיכיאטרי. אם פסיכיאטר א' לא פתר לך או לפחות ניסה לפתור לך את הבעיה, עוברים לפסיכיאטר ב'. אני מניח שאת קוראת המון חומר על מניה דיפרסיה ויכול להיות שחלק מהסימפטומים כביכול את מרגישה אותם למרות שיכול להיות שאת בכלל לא סובלת מזה. הייתי מציע לך לדבר עם מישהו ולשפוך את על ליבך. בתור התחלה לא חייב פסיכיאטר, אלא ידיד או מישהו קרוב שיכול להבין אותך. כמו כן, מומלץ ביותר לחזור לטיפול פסיכיאטרי, מפני שאני מניח שישנם כדורים שיכולים לפתור את הבעיה. אני גם סובל מדיכאונות ומחרדות וגם לי יש ימים שבבוקר הכל בסדר והחיים סבבה, אבל כמשגיע הערב, אני פתאום מתחיל לרדת ונכנס לדיכאונות. בבוקר הכל (לפעמים) עובר כאילו לא קרה כלום.

ישתרופות שישכיחו לך את הדיכאון בתקווה שזה יעזור חיבוקים

למיכאלה אני מסכים אתך שהדבר החשוב הראשון הוא האבחנה, לכן כדאי להגיע לפסיכיאטר ולשאול אותו לגבי האבחנה, יתכן שיהיה צורך בבדיקות פסיכולוגיות כגון רורשך או MMPI ונוספות כדי להגיע לאבחנה מדוייקת יותר. לפי התאור בולטים שני דברים, הראשון הוא מצבי הדכאון שקרה שהם נמשכו שבועות, והשני הוא מצבי הרוח הקיצוניים עם אנשים. לא הייתי ממהר לאבחנה של מאניה דפרסיה, או כל אבחנה אחרת, ישנן מספר אפשרויות ולא הייתי רוצה להתחיל לפרט כי אני חושב שאת תתחילי לאבחן את עצמך וזה רעיון לא כל כך טוב... כל טוב דר' גיורא הידש

17/02/2005 | 22:53 | מאת: מ. אותנטית

לפי התסמינים שציינת יש סבירות גבוהה ביותר שאת סובלת מהפרעת אישיות גבולית..ולא ממניה דיפרסיה שהנה מחלה אקוטית, נרקוטית ועסקת חבילה אומללה לכל החיים! ממליצה לך בחום לגשת לאבחון פסיכיאטרי בהקדם. ושולחת לך אור ואהבה וחיבוקים חמים. תחזיקי מעמד ותשמרי על עצמך... אנוכי.

17/02/2005 | 05:59 | מאת: מיכאלה

שלום, רציתי לדעת במה מתבטא "יצר הרס עצמי": למי זה קורה, מהם הסמפטומים, מה יכול להיות הרקע לכך, מהן דרכי הטיפול בתופעה, האם מדובר במחלה נפשית והאם אי פעם אפשר "להפטר" מכך? האם יצר הרס עצמי "כרוך" במניה דיפרסיה או בבעיות נפשיות אחרות? תודה.

17/02/2005 | 22:46 | מאת: מ. אותנטית

האם את נהנת מיצר ההרס העצמי המפעפע בך?? האם את חשה סיפוק ו/או הנאה כאשר מכאיבים לך או כאשר את גורמת מכאוב לעצמך, באופנים שונים? אם כן..עסקינן במזוכיזים אופייני. האם ההרס נשלט או בלתי נשלט? האם הנו מודחק או לא?מה רמת ההרס המדוברת ובאילו מישורים?האם הוא דפוס התנהגות קבוע?האם הוא מסב לך כאב והלקאה עצמית? ברמה עקרונית: ממחלה נפשית לא נפטרים מהפרעה נפשית- כן... שאלתך כוללנית מידי..ולא ממוקדת דיו! אם תואילי ברשותך לפרט...נשיב לך במקצועיות ובפרוטרוט. רק בריאות.

אני אוהב לקרוא את מילותייך זה מחזק אך אני עדיין שרוי במצב לא טוב וטוב שיש אנשים נחמדים בפרום כמו הרופאים והכותבים

16/02/2005 | 23:05 | מאת: אפרת

אני לוקחת את אותם כדורים ריספרדל ודקינט כבר 4 שנים והפסיכיאטרית שלי ממש מפחדת להוריד לי במינון למרות שכל התקופה הזו ירדתי מ-6 מ,ג ל-2 אבל זה עדין מפריע לי כי אני מרגישה בסדר לחלוטין

17/02/2005 | 21:48 | מאת:

לאפרת הטיפול תמיד מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון הוא הריפוי מהמצב הלא טוב, והחלק השני הוא טיפול מונע, כדי שההתקף לא יחזור. אני משער שהרופאה חוששת שהתקף יחזור ולכן היא ממשיכה לתת לך טיפול מונע למשך פרק זמן ארוך. כמובן שחייבים לדעת יותר על האבחנה, משך נטילת התרופות וכך הלאה. כל טוב דר' גיורא הידש

16/02/2005 | 22:14 | מאת: ליאור

הייתי חרד מאוד אז קיבלתי רמרון 30 מ"ג. עכשיו החרדה הגדולה ירדה והפכה למתח רב עצבנות וחוסר שקט - שעדיין לא מאפשרים לי כל כך לתפקד ומחסלים אותי פיזית (גוף תפוס, שרירים מכווצים, גסיסה בלתי פוסקת של ציפרונים וכו...). השאלה שלי היא האם ישנם עוד תרופות מרגיעות שאינם ממכרות (כמו רמרון) וכן, אני מודע לכך שההרגעה של הרמרון היא תופעות לוואי שלו אבל בכל זאת הוא מרגיעה ועזר לי מאוד... ולכן אני שואל אם ישנם עוד תרופות עם השפעות דומות - כמובן שאני בעצם מנסה להימנע כמה שיותר ממשפחת הבנזודיאזפינים שכבר ניסיתי ואיני מוכן לנסות שוב... - - - - יש למישהו רעיון לתרופה? משהו שישקיט אותי טיפה...?

17/02/2005 | 00:23 | מאת: דור

מלבד הבנזו יש לא מעט תרופות נגד דיכאון שיש להם גם השפעה מרגיעה כמו אלטרול, ג'ילקס, טרזודון וגם רמרון. לפעמים נותנים נוגדי פסיכוזה כמו איטומין, זיפרקסה ועוד. אבל צריך לראות מה מתאים לך ספציפית. כמובן שהכי פשוט זה לקחת וואליום שיש לו השפעה מרגיעה ומרפה שרירים.

17/02/2005 | 16:20 | מאת: דור

לליאור- תרופות הרגעה מתחלקות לשני סוגים- קלות וחזקות: MINOR TRANQUILIZERS- כאן הכוונה בעיקר לבנזודיאזפינים כמו קלונקס, אסיוול, לוריוון, קסנגיס, נומבון והיפנודורם. שני האחרונים מיועדים בעיקר להרדמה או לשינה והאחרים להרגעה כללית וחרדה. היתרון של תרופות אלה זה יעילות גבוהה ומעט מאד תופעות לוואי. יש להן פוטנציאל לתלות כמו שאתה כבר יודע. בספרות הפסיכיאטרית ממליצים על קלונקס במידה וחייבים תכשיר קבוע להרגעה. MAJOR TRANQUILIZERS- כאן הכוונה לתרופות כמו הפנוטיאזינים ואחרים שכיום משמשים בעיקר כנוגדי פסיכוזה וסכיזופרניה אך במינונים נמוכים הן משמשות להרגעה. כמו לרגקטיל, אנטומין, מודל, נוזינן ואולי גם אחרים מהדור החדש- כמו זיפרקסה וסרוקוול. אין פוטנציאל לתלות אך יש סיכון להרבה תופעות לוואי שחלקן קשות ואפילו מאד קשות ולכן בד"כ הן אינן טיפול הבחירה לבעיות מסוג מתח וחרדה. נוגדי דיכאון הסדטיביים שהוזכרו (כולל רמרון- שהוא היחידי מהדור החדש) יכולים להרגיע אך יש לזכור שהם נוגדי דיכאון וההשפעה הנוגדת דיכאון היא בבסיסה מעוררת להבדיל מהקבוצות הקודמות שהן בהחלט מדכאות את מערכת העצבים על כל המשתמע מכך. לסיכום יש מבחר גדול של תכשירים ולכן כדאי להתיעץ עם פסיכיאטר מומחה שיבדוק אותך ויחליט על תרופה או שילוב תרופתי שיכול להתאים לך גם מבחינת מנגנון פעולה ויעילות וגם מבחינת פרופיל תופעות לוואי. יש לקחת בחשבון את האבחנה הקלינית ונסיונות תרופתיים קודמים.

17/02/2005 | 22:01 | מאת:

תודה לדור, רק רציתי להוסיף את התרופות הפועלות על הסרוטונין שגם להם השפעה נוגדת חרדה. כל טוב דר' גיורא הידש

16/02/2005 | 19:34 | מאת: דנה

שלום לכל מי שקורא! קרה לי כמה פעמים שנייה אחרי שאני נרדמת אני מקבלת זרם חשמלי כזה בראש וזה מעיר אותי ומפחיד נורא. אחרי שזה קרה כמה פעמים שמתי לב שזה קורה בכל פעם שאני שוכחת לקחת את הכדורים באותו יום. רופאת המשפחה טוענת שכנראה זה עמוד השדרה שלוחץ על העצבים, ושאין קשר לכדורים.הפסיכיאטרית שלי גם שוללת כל קשר. האם מישהו נתקל בתופעה?? בפעם האחרונה שזה קרה ממש ראיתי אור כמו שרואים ברק בשמיים מוזר לא?? אשמח אם מישהו יוכל לתת לי חוות דעת דנה

16/02/2005 | 21:08 | מאת: מ. אותנטית

התופעה שמנית מאפיינת בדרך כלל הפרעות נוירולוגיות...והשכיח ביותר הנן בעיות שמקורן בעמוד השדרה הפוגע במנגנון העצבים ומערער את יציבותו ועמוד שדרתו. על מנת לבחון לעומקם של דברים, עליך לפנות לנוירולוג בהקדם האפשרי...יתכן כי גורם אורגני בגופך משפיע על מערכת העצבים שלך...ואיתורו תוביל אותך לפתרון המיוחל! רק בריאות. אנוכי.

16/02/2005 | 16:55 | מאת: גלית

רציתי לספר לך שאני פתאם הפחתתי לבד מהקלונקס מהבוקר והערב לבד כי אין כבר צורך לדעתי הגוף מתחיל להרגע ומרוניל גם רק פעמיים ביום . יכול להיות שאני צריכה לגמרי להפסיק את התרופות. מה דעתך?

16/02/2005 | 21:51 | מאת:

לגלית לרדת במינון הקלונקס זה בסדר גמור, רק בהדרגה. יחד עם זאת לא הייתי מפחית את המרוניל ובטח להתייעץ עם הרופא שמכיר אותך בנקודה זו. יופי שאת מרגישה בטוב, אבל לצערי בסיום טיפול מוקדם מדי החרדות עלולות לחזור. צריך להזהר! כל טוב דר' גיורא הידש

16/02/2005 | 16:31 | מאת: אלי

האם יש קשר בין נטילת ריספרדל ונפיכות בפנים שלא חולפת כל היום האם עייפות שרירים , כמו חוסר יכולת לכושר גופני קשורה גם כן. (2 מ"ג) תודה .

16/02/2005 | 21:52 | מאת:

לאלי איני חושב שיש קשר, קודם כל כדאי לבצע בירור גופני אצל רופא המשפחה כל טוב דר' גיורא הידש

16/02/2005 | 15:09 | מאת: אבי

שלום, אני בחור צעיר בשנות ה 20 לחיי, לפני כמה ימים כמעט רבתי מכות עם בן אדם, ופשוט הרגשתי את הלב שלי תקתקתקתקתקתק על איזה 200 במילים אחרות חרדות,שכאילו הולך לקרות לי משהו ללב, כל החיים שרבתי מכות וכאלה בחיים לא הרגשתי את הלב ככה ואת ההרשות האלה,אולי היה לי דופק אבל פשוט לא הייתי מרגיש וחושב על זה, אך מאז שאני לוקה בדכאון קל וחרדות מזה 8 חודשים אז פתאום לפני כמה ימים שכמעט התקוטטתי אז ממש ההרגשה הפחידה,רציתי לשאול אם יש קשר ישיר בין התעצבנות וריב לבין קבלת חרדות באותו רגע? כי זה פשוט לא אפייני לכל משך חיי שהיו עד כה

16/02/2005 | 17:38 | מאת: אור

גם שאני מתעצבנת ורבה....לצערי אח"כ אני חוטפת התקף חרדה. בהחלט קשורים הדברים. הפיתרון- לא להתעצבן

16/02/2005 | 21:55 | מאת:

לאבי תודה לאור ואני מצטרף לדבריה. חוץ מזה לא כדאי "להתעצבן" ובטח לא מכות. כל טוב דר' גיורא הידש

16/02/2005 | 14:33 | מאת: סגלית

שלום לרופא. אני לוקחת כבר חודשיים ציפרלקס ותופעות לוואי אם השמנה מאז שאני לוקחת ציפרלקס 5 ק"ג עליתי מה עליי לעשות וגם סרוסקט עלתי הרבה מאוד וברצוני לשאול האם ציפרלקס גם מעכב את המחזור

16/02/2005 | 21:56 | מאת:

לסגלית הציפרלקס אינו משפיע על ההורמונים או המחזור. אבל הוא עלול לגרום לעליה במשקל וכך זה אצלך. אם העליה במשקל ממש משמעותית כדאי לשקול החלפת התרופה למרות אי הנוחות שבכך. כל טוב דר' גיורא הידש

16/02/2005 | 11:28 | מאת: ארז

האם ככה זה נכתב אגב? איך זה מגיע לגוף , מזון ? איזה? ומה זה על קצ המזלג

16/02/2005 | 18:41 | מאת: דורון

מידה מתוך איפו - מד: חומר שנמצא ברקמות רבות בגוף, במיוחד בדם, בדופן המעי ובמערכת העצבים המרכזית. סרוטונין גורם להתכווצות של כלי דם קטנים באזורים של דימום, הוא מגרה את התכווצות השריר החלק במעי, ופועל כמעביר עצבי בין תאי עצב במוח. לסרוטונין פעילות במערכות שונות החל ממערכת האחראית על תיאבון והנאה מינית, דרך מערכת שיכוך כאב. היום סבורים כי שיבוש במאזן הסרוטונין במערכת העצבים עשוי לגרום למיגוון מחלות,כמו דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה, מיגרנה ועוד. עוד קישורים מתוך גוגל: http://www.google.co.il/search?hl=iw&q=%D7%A1%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9F&meta=

16/02/2005 | 21:45 | מאת:

תודה לדורון הידש

העיקר שעלה לך הסרטונין- בזכותי:- רק בריאות.

אני מצטער אם מישהו חשב שאני מתכוון למשהו אחר.תאמינו לי הלוואי שמה שחשבתם שאני מתכוון אליו זאת היתה הבעיה. אני מבקש מה שאני כותב מופנה לרופא ואתם לא חייבים לקרוא את זה לרופא- אני מוסיף שגם במשפחתי יש בעיות דיבור,לכן זה קורה גם לי.רציתי גם לשאול אם יש תרופה יותר חזקה מאלטרול 25 מ"ג כי היא כבר לא משפיעה עליי.אני 5 חודשים לוקח את הכדורים.תודה.אביעד

לאביעד אלטרול היא תרופה טובה ו"חזקה" אבל 25 מג' הוא מינון פחות ממינימלי. לכן כדאי להגיע קודם כל לאבחון מתאים. אלטרול אינה תרופה לשפור הדבור, אלא תרופה נוגדת דיכאון העוזרת גם נגד חרדות. כל טוב דר' גיורא הידש

16/02/2005 | 07:41 | מאת: דלית

רציתי לדעת מה ניתן לעשות איתי.. פיתחתי פחד מאוד גדול מסרטן.כל כאב הכי קטן שיש לי אני בטוחה שמדובר במחלה הנוראית הזו,ואני כבר משתגעת. אני סהכ בחורה צעירה- בת 24 ואני כל היום מחפשת גושים, חוקרת כאבים ובטוחה שזה זה. כל היום מבקשת בדיקות. האם יש לכך טיפול מתאים?איך אני יכולה להשיב לי את חיי בחזרה? חשוב לי לציין שזה החל לאחר מותו הפתאומי של אבי מהתקף לב- בתחילה הייתי בטוחה שיש לי התקפי לב ואחרי מיליון בדיקותשדרשתי והכל תקין- הפחד במקום שייעלם, התחלף לפחד מסרטן... אנא עזרו לי, זה הורס את חיי תודה לכם

16/02/2005 | 09:18 | מאת: ארי

אני מקווה שתאזרי כוחותויחד כולם נצא מהמשברים הללו לא קל אך יש תקווה

16/02/2005 | 21:48 | מאת:

לדלית אחרי בדיקה ראשונית ומספקת כדאי להפסיק לחפש ולעשות בדיקות נוספות. צריך לשים גבול כי אחר כך הבדיקות גורמות רק להגדלת הבהלה ולא להרגעה. יתכן שהפחדים קשורים לעבוד של פטירת אביך באופן פתאומי. כדאי להגיע למספר שיחות - פסיכותרפיה כדי לעבד את מה שעבר עליך. כל טוב דר' גיורא הידש

16/02/2005 | 07:14 | מאת: נתניה

בעקבות מה שעשו העירקים כמה פעמים וכן איסלמים אחרים לשבויים, משהו חמור מאד שאיני יכולה לחזור עליו, אבל זוהי הריגה בטוחה, משום מה חדרו למוחי בחצי שנה האחרונה מחשבות נוראיות הדומות למה שהם עשו וזה לגבי מישהי קטנה ממשפחתי. לא היה לי מעולם דברים כאלו וגם אין לי שום דבר כפייתי-אובססיבי, כי בד"כ באתרים של בריאות הנפש, הנושא של מחשבות טורדניות מופיע יחד עם דברים אובססיביים. כאשר אני יותר עסוקה זה בסדר, אבל לפעמים בעיקר בלילה לפני השינה זה חודר לראשי, ולכן לאחרונה אני מנסה להרדם עם טלויזיה דלוקה, אבל זו לא דרך. לפעמים גם ביום זה מופיע פתאום וזה מאד מאד לא נעים. מצבי הנפשי - אני בדכדוךן קל הרבה זמן ואני מודעת למצבי וכל הזמן מנסה לשפר זאת, בזמנו לפני שנים הייתי גם בשיחות אולם אבל תרופות לא מתאימות לי, מלבד ואבן שעוזר לי המון, אבל חוששני שהוא פוגע בזכרון, כך אני מרגישה. אבקש את חוות דעתך ד"ר הידש. בתודה, נתניה

16/02/2005 | 20:48 | מאת:

לנתניה לא כל כך הבנתי בקשר למה את מבקשת את חוות דעתי... בכל אופן ישנן גם מחשבות חודרניות ומטרידות ולא רק מעשים. לכן חשוב קודם כל להגיע לאבחון מלא ואחר כך לשקול את האפשרויות הטיפוליות - שיחות או תרופות וכמובן השילוב ביניהן. כפי שזה קורה אצלך המחשבות הטורדניות עלולות להיות מאוד לא נעימות בלשון המעטה. לכן גם המצוקה שלך, בינתיים אפשר להעזר בוואבן או לוריוון שעשוי להתאים לך יותר. בכל אופן הדבר החשוב ביותר הוא להגיע לאבחון ואחר כך לטיפול מתאים. כל טוב דר' גיורא הידש

16/02/2005 | 06:17 | מאת: מיכה

אשתי מאובחנת כבר 5 שנים כחולת מאניה-דיפרסיה, ומטופלת בדפלפט, ציפרלקס, סמ אפ ודקינט.בגלל תפקודה החלקי ונטייתה הרבה להשאר במיטה שעות רבות, הציעה הרופאה להפסיק בהדרגה את הכדור סם אפ שאשתי מקבלת פעם בשבוע (בטענה היש סיכוי שהוא מגביר אצלה את העייפות). התברר לנו כי באשפוז האחרון שלה, שהיה לפני שנתיים (בעקבות מחלה קשה שלי שממנה החלמתי), היא אובחנה כסובלת בנוסף למאניה-דיפרסיה גם מסכיזו אפקטיב. 1. מה המשמעות של אבחון זה? 2. מהי מטרת הכדור סם אפ, ומה הסכנה בהפסקתו?

16/02/2005 | 20:52 | מאת:

למיכה אין מדובר בשתי אבחנות שמתווספות אחת לשניה. או שהאבחנה היא מאניה-דפרסיה או סכיזואפקטיב. אבל איני חושב שכדאי שתעסוק יותר מדי באבחנות ובהבדל ביניהן, אפשר להכנס בסרגל הכלים ל"חיפוש" וכבר עסקנו בנושא זה באופן מפורט בשאלה קודמת. בכל אופן הסמאפ חשוב ותפקידו למנוע התקף חוזר וכמובן אשפוז. כל שינוי או החלפה של טיפול עלול לגרום להחמרת המצב ואשפוז, לכן יש סכנה בכך. מצד שני המצב הנוכחי אינו טוב בגלל העייפות והתפקוד הלקוי ולכן צריך לחשוב ולהסתכן בשינוי הטיפול. אני הייתי דווקא חושב על תרופות מהסוג של הסמאפ אבל מהדור החדש כמו רספרידל וזיפרקסה שהוכיחו את עצמן בטיפול במאניה דפרסיה ובסכיזואפקטיב. כל טוב דר' גיורא הידש

16/02/2005 | 22:47 | מאת: דור

למיכה-משמעות האבחנה היא שבנוסף למניה דפרסיה מצאו אצל אשתך סימנים מלאים של סכיזופרניה. סמאפ היא תרופה נוגדת פסיכוזה וסכיזופרניה. מבחינת המניה-דפרסיה אין בעיה שהיא תפסיק איתה. הבעיה שיכול להיות לה התקף חוזר מהסוג של סכיזופרניה. מומלץ שתבקשו מהרופאים במרכז שבו היא מטופלת מידע יותר מפורט לגבי האבחנה המדוייקת ולגבי התרופות האפשריות שאפשר להוריד או להוסיף. תמיד עדיף כמה שפחות תרופות כל עוד המצב הנפשי מאפשר זאת.

אני הולך מזה חודשיים ומקבל תרופות בשם קלונקס אדרונל ורסיטל עם הזמן מתרגלים ואז\ שוכחים הכל גם את העבודה וגם את החיים

תודה ארי - ומיכל , נתת לי בראש קצת , ואני מניחה שבצדק,זה לא תהליך קל ונעים ורציתי - ניסיתי לחסוך בפלונטרים אני שונאת לשכוח ארי, אני בנאדם עם זכרון טוב, קרוב לפנומנלי ואני בקושי זוכרת מה עשיתי אתמול אני יודעת בוודאות שבלי הכדורים שהיא נתנה לי.. בוא נגיד שאני לא רוצה אפילו לחשוב על זה, חייתי סיוט אבל מתחיל להיות לי קשה עכשיו, אני לא בכושר, עליתי במשקל קצת, הזכרון שלי נדפק, חשבתי אפילו להפסיק עם הכדורים אבל אני די פוחדת מה יהיה אז ולשכות זה טוב, זה בסדר אבל עד מתי ורסיטל אגב.. לא ממש עזר לי, קלונקס הפיל אותי והאפקסור גרם לי לכאלה כאבי ראש וסחרחורות חריפים עד שגיליתי שבכלל אסור לי לגעת בהם :\ אבל אם לך וליתר כאן זה משפר את המצב אז זה כבר חצי אושר אני שמחה שלפחות חלק מאיתנו ואתה באופן ספציףציף מגיע לאיזשהו באלנס וחוץ מזה - welcome to the round table :)

16/02/2005 | 00:37 | מאת: ארי

אני חדש בפורום ויש לי בעיה ואני מבקש עזרה

16/02/2005 | 00:40 | מאת: מיכל

לארי, ברוך הבא ! מה השאלה?

16/02/2005 | 00:45 | מאת: עבור מיכל

נקלעתי למצוקה נפשית וכרגע אני נוטל תרופות אשר משפיעות עליי חלקית אך לא פותרים את הבעיה כל חברי אינם איתי עוד ובגדול אני בדיכאון

17/02/2005 | 00:04 | מאת: מ. אותנטית

תחזיק מעמד...ומאתנו תנוחם! תשמור על עצמך... כאן למענך... אחותך לצרה הארורה והנצורה.

17/02/2005 | 11:12 | מאת: ארי

תודה לך על התמיכה ומחזיר לך חיבוק בחזרה אני עדיין תקווה שיהיה בסדר יתכן ואכנס לאישפוז קצר כך הרופא אמר נראה יום טוב לך מתוקה

שלום בעיתון הארץ (מוסף אחרון) פורסמה כתבה בנושא טיפול באמצעות מכשיר חשמלי המייצר שדה מגנטי לטיפול בסובלים מדיכאון: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=537726&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0 אודה לד"א ולכל מי שמצוי בנושא באיזה מקרים משתשמים בנ"ל ומה ידוע על הטיפול עד היום. מני

למני אני חושב שהכתבה מפורטת ומתארת את הדברים באופן נכון וטוב. הבעיה כפי שנכתב שטיפול זה עדיין לא בסל הבריאות, הוא יקר, והמכשירים הנמצאים בארץ עדיין די פרימיטיביים. כולנו מקווים המכשירים חדשים יותר יגיעו לארץ והטיפול יהיה זמין יותר לאנשים רבים. כל טוב דר' גיורא הידש

טיפול בשדה מגנטי (TMS) נחשב פחות יעיל מטיפול בנזעי חשמל (ECT) עבור חולים בדיכאון. בנוסף- משרד הבריאות בכלל לא אישר אותו. מדובר עדיין בטיפול נסיוני. אם אתה מוכן להשתתף במחקר שהם עורכים אז זה לא יעלה לך כסף. עדיין לא ברור לגבי יעילות שכן אין מספיק מחקרים להבדיל מ-ECT שנמצא בשימוש עוד לפני שהיו תרופות נגד דיכאון.

16/02/2005 | 22:57 | מאת: ניסוי

16/02/2005 | 23:41 | מאת: אביבה

טיפול בנזעי חשמל הנו בעל תופעות לוואי קשות ונוראות.. וממומלץ אך בדיכאון מז'ורי ובמקרים חריגים ויוצאים מהכלל..שהשפעת התרופות הרגילות אינן מספקות...או אינן פועלות על מטופל ספציפי. ואילו הטיפול החדש באמצעות שדה מגנטי הרבה יותר פשוט, יעיל ובטוח לשימוש... אך לאחר שיערכו את הניסויים הנדרשים והוא יאושר לטובת כולנו.

15/02/2005 | 23:21 | מאת: כוכבית

שלום ד"ר גיורא הידש, שלום לכולם לפני כמה חודשים, נקלעתי להתקפי חרדה קשים ביותר המלווים בדיכאון חריף, דבר שמעולם לא קרה לי. לא ידעתי מה לעשות, ולא יכולתי לדבר כמעט בכלל. חברה שלי הבינה שמדובר בדיכאון וחרדה, ולאחר שלא הצליחה להרגיע אותי מ - 3 ימי היסטריה חסרת שינה, נתנה לי כדורי הרגעה וסרוקסט (משלה). הכדורים מאוד עזרו לי אבל גרמו לי לאובדן זיכרון לטווח קצר, לעירפול החשיבה ולכבדות פיזית והשמנה. רציתי להחליף לאפקסור, אבל הבנתי שזה לא יכול להתאים לי, כי יש לי עבר של Petit mal מעין אפילפסיה שעדיין גורמת לי לניתוקים בחשיפה להבזקי אור. רציתי לשאול אילו כדורים יכולים להתאים לי במצבי. אני בת 25, וכמובן שאקח אותם קד עם מרשם, אבל מאוד יעזור לי ל לשמוע כמה שמות של כדורים שאוכל לבקש מרופא המשפחה (אני עוד לא מוכנה ללכת לפסיכיאטר) תודה רבה, כוכבית

16/02/2005 | 00:32 | מאת: מיכל

שלום לכוכבית, את לא מוכנה ללכת לפסיכיאטר. שהוא המומחה בנושא ורוצה לקצר את הדרך ע"י מתן המלצה לתרופות פסיכיאטריות. בזמן שאת טוענת שאת סובלת מחרדות, ואפילפסיה? זה לא עובד כך. במקרה שלך את צריכה לעבור איבחון.של פסיכיאטר,וגם איבחון קליני של נוירולוג. וזה יהיה חסר אחריות להמליץ לך על תרופות ברשת. מה גם שאת יכולה לפנות לפסיכיאטר באופן פרטי. ואין לך מה לחשוש, הם לא אוכלים בני אדם. הם בני אדם בדיוק כמוך. ותחשבי על זה... מיכל מיכל

לכוכבית אכן חשוב מאוד שתגיעי לפסיכיאטר שהוא המומחה בדברים ואצלך ההתאמה של טיפול תרופתי מורכבת יותר. הסרוקסט כמו שאר התרופות בקבוצה עלולה לגרום לפירכוסים, כל התרופות מקבוצה זו עלולות לגרום לפירכוסים ולכן רצוי להמנע מהן. ישנם תרופות מקבוצות אחרות שאינן גורמות לפירקוסים ואולי אפשר לחשוב על תרופות מקבוצת מייצבי מצב הרוח שהן במקורן תרופות נגד פרכוסים. או תרופות הרגעה שבדרך כלל אינן מומלצות אבל יתכן שיועילו במידה ומדובר על בעיה של פרכוס. כך שהדברים מורכבים ולא הייתי פונה רק לרופא משפחה. בכל אופן צריך להזהר גם עם הסרוקסט. כל טוב דר' גיורא הידש

15/02/2005 | 22:43 | מאת: עוזי

שלום ד"ר, איזו קבוצת תרופות היא היעילה ביותר למתן הקלה במקרים של חרדה חברתית. האם זאת בנזודיאזפינים או SSRI או ... אודה לתשובתך.

16/02/2005 | 20:13 | מאת:

לעוזי שתי הקבוצות יעילות אולם הן שונות באופן ההשפעה. הבנזו. עוזרים מיד עם הנטילה ואפשר ליטול אותן רק לפי הצורך, בנטילה קבועה קיימת סכנה של התמכרות. התרופות מקבוצת SSRI או SNRI יעילות ואינן ממכרות, אבל יש צורך בטיפול קבוע במשך חודשים. כך שלכל דבר יש יתרונות וחסרונות, העיקרון הוא למצוא את הטיפול המתאים לעוזי.... כל טוב דר' גיורא הידש

15/02/2005 | 21:36 | מאת: סובל מדרפסונליזציה קשה

לד"ר הידש שלום, מזה כמה שנים אני סובל מתחושות ניתוק המלוות ל-OCD עקשן. בחצי שנה האחרונה חלה החמרה בתחושת הדפרסונליזציה והיא ממש מעיבה על החיים שגם ככה נהרסו לי מה-OCD. לאורך כל השנים אני נמצא בטיפול פסיכולוגי ופסיכאטרי ונסיתי כבר מגוון רחב של תרופות. כיום, אני מטופל ב-10 מ"ג ציפרלקס וחצי מ"ג ריספרדל (המינונים נמוכים לאור נסיון רע שלי עם מינונים גבוהים). הגעתי למינון זה לפני כשבוע והפסיכיאטר אמר לי שעלי להמשיך כך 3 שבועות ולראות מה קורה. האם לדעתך יש בכלל למה לחכות? הרי הרבה תרופות לא עזרו וביניהם גם ציפרמיל, אז מדוע שציפרלקס וריספרדל יעזרו? מה גם, ששילבתי ריספרדל עם סרוקסט וזה לא עזר! האם לאור הכשלונות בטיפול שלי, אצטרך לסבול כל החיים מתחושות ניתוק ומ-OCD? אודה לך מאוד אם תענה לי על שאלותיי.

שלום, השילוב של ציפרלקס ורספרידל עשוי להועיל ולהיות טוב ובהחלט כדאי לחכות ולראות מה קורה. לצערי הפרעת OCD היא עקשנית ולעתים קשה לעזור למרות שבהחלט אפשרי. למזלנוישנם מספר מומחים טובים מאוד לדבר בארץ ופעמים רבות אני ממליץ להגיע אליהם אפילו להתייעצות חד פעמית- חוות דעת שניה, (הביטוח המשלים מחזיר חלק מהעלות), כדאי להגיע עם מכתב מפורט ועם כל ההיסטוריה הטיפולית וכבר קרה שהם הציעו דבר חדש או מחשבה חדשה שהועילה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום האם אתם יודעים על המטפל פר' אבי נדר הממחוה לטיפול בהיפנוזה קרדיולגיה אם כן נשמח לקבל פרטים ואם אתם מכירים מטפלים אחרים מוסמכים. שאלה נוספת לגבי מחלת טרשת נפוצה האם מומלץ טיפול בהיפנוזה ?ואם לא מדוע .... תודה רבה

לאיילת בטרשת נפוצה יש קשר בין המצב הנפשי והמצב הגופני ולכן בהחלט כדאי להגיע לטיפול נפשי בזמן הטיפול בטרשת. איני מכיר את הספרות של היפנוזה בטרשת אבל לא נשמע לי שישנה סיבה לאיסור, יתכן שההיפנוזה עשויה לעזור. כל טוב דר' גיורא הידש

15/02/2005 | 19:20 | מאת: נלי

שלום, אמי בדיכאון זו הפעם הרביעית בחייה. היא טופלה ועדיין מטופלת אצל אותו פסיכיאטר. הדיכאון האחרון ארך ארבעה חודשים ועכשיו עבר כבר קצת יותר מחודש וחצי והיא עדיין לא יצאה מזה. היום היא היתה בפגישה אצל הפסיכיאטר והוא הוסיף לה עוד חצי כדור ובסה"כ היא לוקחת 3 כדורים הנקראים נפרניל והמליץ שאםהמצב שלה לא ישתפר יש לאשפז אותה ואול גם לעשות לה טיפולים בחשמל....,זה קצת זעזע אותי. רציתי לדעת אם זה לא מוקדם מדי לחשוב על טיפול בחשמל? האם זה לא מזיק לגוף?

16/02/2005 | 20:29 | מאת:

לנלי הטיפול בנזעי חשמל (זה השם לפי האקדמיה), הוא טיפול יעיל בדיכאון וכיום מבצעים אותו עם סיכון מינימלי ומעט תופעות לוואי. בגלל האשפוז והשם הרע של הטיפול מקובל לחכות ולנסות מספר טיפולים לפני שמגיעים לנזעי חשמל. האנפרניל היא תרופה טובה ויעילה אבל ישנן עוד תרופות ובדרך כלל מוקבל לנסות לפחות שני טיפולים לפני שמדובר על נזעי חשמל. אבל כל אחד לפי מצבו וצריך להכיר טוב יותר את ההיסטוריה הרפואית של אמך. כל טוב דר' גיורא הידש

25/02/2005 | 00:35 | מאת: נלי

אמנם באיחור אבל תודה על התשובה.

15/02/2005 | 18:24 | מאת: רוית

שלום רב, חיפשתי בפורום דיונים קודמים על הנושא הנ"ל, אך לצערי החיפוש שלי לא העלה תוצאות.אני בת 26,מטופלת מזה כשנה בויפאקס (vipax 37.4),עם הטבות לסירוגין. לפני כן טופלתי בפקסט(paxet) פעמיים ביום ודווקא בתקופה הראשונה זה מאוד עזר לי (בערך ב-4 החודשים הראשונים של הטיפול). לאחר התקופה הראשונית,הרגשתי שוב הרעה במצב (אני מכירה היטב לצערי סימפטומים של דיכאון אצלי),העניין הוא שזה החל סמוך לתקופה שבה התחתלי לעשן גם סמים קלים. בתחילה העישונים היו לעיתים רחוקות ולאחר מכן התדירות עלתה לכמעט כל יום. מאחר ואני מכירה את עצמי היטב,וגם די מודעת(אם כי לא יודעת מספיק) להשפעות של סמים קלים על המצב הנפשי ,הפסקתי לעשן לתקופה של חצי שנה שלמה. חוויתי "דאון" כבד מאוד שהוביל אותי לפסיכיאטרית (שבנתיים התחלפה בקופת החולים ולא כ"כ הכירה אותי),אך לא סיפרתי לה על עניין הסמים אלא רק על הדאון שהרגשתי. היא החליטה לשנות את התרופה לויפקס,שכאמור עד היום אני מטופלת בה פעמיים ביום. התרופה עזרה לי לסירוגין,לא ביציבות ובחודשיים האחרונים התחלתי שוב לעשן. אמנם לא כל יום, אך בתדירות גבוהה יחסית. שאלותיי הן: 1)מה ידוע על הקשר בין דיכאון לבין עישון מריחואנה/חשיש? 2)מה ההשלכות של עישון סמים אלה בזמן טיפול בתרופות נוגדות דיכאון? 3)במידה ויש קשר בין ההשפעה הלא כל-כך יציבה של התרופה,לבין עישון הסמים,כיצד יוצאים מהמעגל הזה בצורה איטית ומבלי לחוות דאון חזק מאוד? תודה מראש, והרבה בריאות פיזית ונפשית לכולנו! רוית :)

לרוית למרות שמריחואנה נחשבת לסם די חלש שאינו גורם להפרעות נפשיות, הרי אצל אנשים אשר רגישים הוא עלול לגרום להפרעות נפשיות רבות ובמיוחד דיכאון. לכן השמוש במריחואנה אסור. כל טוב דר' גיורא הידש

15/02/2005 | 17:32 | מאת: אביעד

שלום. אני התחלתי ללמוד לתואר ראשון לפני שנתיים.אני בן 24 ובריא בד"כ.במהלך השנה לקראת סופה הרגשתי לאחר שקמתי בוקר אחד שהלשון שלי פה כאילו יצאה ממקומה והיא משוחררת.במהלך כל היום והשבוע לאחר מכן הרגשתי שלא משנה מה אני עושה במהלך היום הלשון יוצאת לי מהפה.הלכתי לרופא במיון שראה שאני מבוהל ונתן לי כדור אלטרולט.במשך שנה לקחתי אותה.לאחר שנה עוד פעם יצאה לי הלשון וכל פעם היא יוצאת קצת.נתנו לי אלטרול והוא עזר קצת.לפני שבוע זה קרה לי עוד פעם .אני מרגיש בדיכאון הדיבור שלי נפגע ואני לא עודע מה לעשות.אני מחפש פתרון או כדור כלשהו שיחזיר לי את הלשון למקום.יש לציין שאני הפסקתי את לימודי בגלל מה שקרה ועכשיו אני בבית בדיכאון ולא יודע מה לעשות.אני יודע שהלשון היא האיבר החלש אצלי בגוף כמו שלכל אדם יש איבר חלש,הלשון זה האיבר אצלי.בבקשה אם יש לך פתרון בשבילי תוכל לעזור לי מאוד כי המצב שלי מחמיר ואני לא יודע איך זה יגמר.תודה.

15/02/2005 | 19:11 | מאת: מיכל

לאביעד, בחייך, אני מבינה שאתה בדילמה, אני במקומך הייתי מחפשת ללשון שלך, שימוש אחר. והמבין יבין. ואל תשכח לשתות מים, שלא תתיבש. מיכל

16/02/2005 | 06:58 | מאת: רוית

מיכל ניראה לי שהתגובה שלך ממש לא במקום. אני מאמינה שלא היית רוצה שהמצוקות שלך, יגרמו לתגובה צינית ומזלזלת מצד מישהו. אביעד-שיהיה בהצלחה בהמשך ותרגיש טוב! רוית

16/02/2005 | 09:07 | מאת: מיכל

לאביעד היקר בוקר טוב ! אני נורא מצטערת, על דבריי, ואיתך הסליחה. ושוב סליחה. שיהיה לך יום טוב. מיכל

16/02/2005 | 16:33 | מאת: רוית

היי, שמחתי על התגובה שלך מאוד יפה מצידך,וכל הכבוד שאת יודעת להודות כשאת טועה :) שיהיה לך יום יפה והרבה בריאות רוית

16/02/2005 | 20:39 | מאת:

לאביעד לא כל כך ברור לי מה קורה עם הלשון, אני חושב שקודם כל צריך להגיע לפסיכיאטר כדי לאבחן את המצב ולפי זה להחליט לגבי הטיפול. נראה שהבעיה מאוד מטרידה אותך ואף גרמה לדיכאון. לכן כדאי להגיע לאבחון ואחר כך לטיפול באופן מסודר. כל טוב דר' גיורא הידש

15/02/2005 | 15:00 | מאת: snirliat

אפשר לעלות את רמת הסרוטונין במוח ? באיזה מאכלים הוא נמצא חוץ משוקולד? תודה

15/02/2005 | 15:37 | מאת:

לשניר הדברים מעט יותר מורכבים. העלאת רמת הסרוטונין בדיאטה עדיין אינה גורמת לעליה ברמת הסרוטונין בתוך המוח ובסינפסה. באופן עקרוני אפשר לאכול אבקת סרוטונין, אני חושב שהסרוטונין לא מזיק לבריאות, אבל לא נמצא שהסרוטונין שבאוכל מעלה את רמת הסרוטונין במוח. כל טוב דר' גיורא הידש

15/02/2005 | 18:19 | מאת: snirliat

אז מה עושים בכל זאת כדי לשפר ולטפל בבעיה?

אני מאוד נהנה מהאפקט המרגיע של הרמרון. (אני לוקח 30 מ"ג) ומעניין אותי אם הוא ירגיע אותי יותר ככל שאעלה במינון... או שלהפך והוא ירגיע אותי פחות... ואז אני לא ירצה לעלות

15/02/2005 | 16:53 | מאת: דור

רמרון מיועדת בעיקר לטיפול בדיכאון שמלווה באגיטציה=אי שקט כאשר המינונים הנפוצים ביותר הם 30-45 מ"ג ליום. אם אתה זקוק רק לאפקט המרגיע של התרופה אז גם מינון של 7.5-15 מ"ג ליום צריך להספיק. במינונים גבוהים האפקט העיקרי שלו הוא נוגד דיכאון ויותר מעורר מהמינונים הנמוכים.

15/02/2005 | 13:20 | מאת: דרורית

שלום לד"ר ולחברים, ראשית אני מקווה שאני בפורום הנכון. אני חושבת שאני הופכת להיות היפוכונדרית בצורה שממש משבשת את היומיום. כל כאב מסוג שהוא- מיד מתורגם לגרוע מכל. שאלתי:- מהן דרכי הטיפול בתופעה כזו, אם יש בכלל?

15/02/2005 | 15:39 | מאת:

לדורית קודם כל כדאי להגיע לאבחון ואבחנה. סביר יותר שאת סובלת מחרדות ולא מהיפוכונדריה, אבל שוב, חשוב להגיע לאבחון מלא ונכון. הטיפולים הנפשיים כפי שידוע הן בשיחות ובתרופות. ברגע שישנה פגיעה בתפקוד כדאי להגיע לאבחון וטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

15/02/2005 | 10:52 | מאת: עברי

שלום? לפני כ-10 חודשים סבלתי מהתקפי חרדה וטופלתי 4 חודשים בכדורים. חודש וחצי לאחר הפסקת הטיפול החלו כאבים בחזה ותחושה של אוטוטו (חליליה ,מבוטל מבוטל) התקף לב,דקירות וכו' (סימנים שלא היו לי בהתקף ההוא) האם אלו סימני"חזרה" האם גם כאבים כאלו ולץ בחזה-מוגדרים כסימפטומים? תודה.

15/02/2005 | 15:41 | מאת:

לעברי כמובן ששינוי בתופעות עדיין לא משנה את המהות שהתחושות עלולות להיות סמפטומים של חרדות. יחד עם זאת לא כתבת פרטים רבים ואפילו לא את גילך....לכן מומלץ קודם כל להגיע לרופא המשפחה לשלול כל בעיה גופנית. כל טוב דר' גיורא הידש

15/02/2005 | 00:58 | מאת: ליאור

שלום, האם יש הבדל בין רמת ההרגעה שרמרון מספק במינון של 15 מ"ג לבין מינון של 45 מ"ג?

15/02/2005 | 01:16 | מאת: דור

עד 15 מ"ג רמרון תרופה מאד מעייפת ומתישה. במינון 45 מ"ג ומעלה הרבה פחות. לפעמים אפשר להמשיך ולעלות במינון עד 75 מ"ג.

15/02/2005 | 13:55 | מאת: ליאור

תודה דור, אני רוצה להתמקד באפקט המרגיעה של הרמרון שמאוד מאוד עוזר לי אני לוקח 30 מ"ג ואני רוצה לדעת אם הוא יכול להרגיע אותי יותר במינון יותר גבוהה... או שלהפך והוא רק ירגיע אותי פחות..... ואז אני לא ירצה לחשוב בכיוון של לעלות את המינון... העייפות לא מעניינת אותי כיוון שאני גם ככה לא מרגיש אותה גם עכשיו במינון הנוכחי אגב אני רק שבוע על התרופה האם רמת ההרגעה שלו אמורה לעלות ככל שיחלוף הזמן או שעכשיו זה כבר השיא?

שלום! אני לוקחת תרופות אנטיאפילפטיות כבר כמה שנים. לאחר כמה תרופות, הגעתי לתרופה אידיאלית מבחינת המטרה הראשונית שלה, אבל תופעות הלוואי... התרופה גורמת לי לעלייה בתאבון, בצורה שלא תאמן(אגב- שם התרופה lamictal, והיא גם תרופה פסיכיאטרית, אז בטוח שמעת עליה). יש לי סמפטומים ברורים של compulsive eating disorder. עליתי ב-5 שנים בלמעלה מ20 ק"ג! ואני עדיין במגמת עליה! וזה די ברור למה. אני מפחדת להיות שמנה. אני כבר קצת שמנה. אוף! פעם הייתי רזה.ועכשיו- אני לא מצליחה לשלוט על התאבון שלי. אני לא מנסה להאשים את התרופה, אני יודעת שגם אני אשמה, אבל בכל זאת- זה קשה להלחם בבעיה הזו, כשיש גם כימיקלים במוח שלא כ"כ באים לקראתי...מה לעשות? האם יש איזושהיא תרופה אחרת שאפשר לקחת יחד עם למיקטל(לא בא בחשבון לא לקחת אותה בכלל, כי בזכותה אני מאוזנת), או אולי תוסף מזון, שיכול קצת להלחם בcravings? האם יש טיפול תרופתי שבשבילו שווה לי לקבוע תור אצל פסיכיאטר? האם קיים דבר כזה, או שמה שנשאר לי לעשות זה להלחם ולהלחם עד שאמות מדכאון שלא נצחתי במערכה. יש לציין- אני לא סובלת מדכאון בכלל, לתרופה הזו דווקא ישנה השפעה אנטידכאונית בעליל, אבל בכל זאת- השמנה קיצונית כן יכולה לגרום לי לדכאון, וזה כבר מתחיל להטריד אותי. בנוסף- הדרכה אצל תזונאית אני לא צריכה- אני כבר יודעת את כל הכללים של תזונה נכונה. הבעיה שלי זה לא חוסר ידע, אלא חוסר שליטה. תודה רבה על תשומת הלב!

קיימת תרופה לאפילפסיה שגורמת דווקא לדיכוי התיאבון שנקראת TOPMAX כמובן שרק נוירולוג מומחה יכול להגיד לך אם זה יכול לבוא במקום הלמיקטל שאת לוקחת עכשיו. אגב טומפקס יכול להיות טוב גם לבעיה השניה שאת סובלת ממנה- אכילה כפייתית ולכן זאת יכולה להיות בחירה טובה במקרה שלך.

הבעיה היא שהתרופה הקודמת שלקחתי הייתה טופומקס, והפסקתי לקחת אותה בגלל הדכאון שהיא גרמה לי(ומאוד הרזיתי כשלקחתי אותה), והחוסר ריכוז- בעיה שגם הלמיקטל גורמת, אבל בצורה פחות חריפה. רק לפני כשנה(4 שנים לאחר הפסקת הטופומקס) גיליתי שלתרופה הזו היה קשר עם ירידה במשקל. כמה שהתעצבנתי על התרופה בזמנו, אבל עכשיו-מאוד הייתי רוצה לקחת את התרופה בגלל הסבך שאליו הגעתי ...אבל אחרי שהפסקתי איתה בגלל הסיבות הקודמות, זה יהיה מצחיק לבקש לקחת את התרופה הזאת שוב... בעיה נוספת- אני מתביישת לספר לנוירולוגית שלי על האכילה הכפייתית, בשל הסיבה שאני מכירה אותה טוב מדי, ופעם שעברה שבאתי אליה- היא העירה לי שהשמנתי, וממש לא היה לי נעים להסביר לה מה קורה איתי. התרוץ שלי היה "מבחנים באוניברסיטה- מה לעשות, זה מלחיץ..." אבל זה הרבה מעבר לזה!

15/02/2005 | 00:18 | מאת: סניר

שלום אני סטודנט כבן 26 ויש לי בעיה של חרדות אני פשוט לא יכול להימצא ליד אנשים זה מפריע לתפקוד שלי כסטודנט הן מבחינה לימודית והן מבחינה חברתית אני מטופל כרגע בקלונס שלא עוזר הרבה (פיתחתי תלות בינתיים) וממחר אני משלב 200 מ"ג מודאל אחרי שהפסקתי כי זה לא עזר הפסקתי גם אם רסיטל שלא עזר הרבה וליפעמים שהוא ניגמר לי מביא אותי למצבי דיכאון קשים (אני פטיפול תרופתי כ שנתיים) מה גם שכשה לי לממן את מיחיתי כי כשה לי לעבוד וכדומה המישפט שאני תמיד מישתמש בו זה "בוא ניכנס בקיר בכל הכוח כי את החיים אני לא עוצר" אבל בכל זאת אני מדוכא מהעיניין מה עוד אפשר לעשות תודה סניר

15/02/2005 | 16:15 | מאת:

לסניר המודל בהחלט עשוי לעזור אבל אתה כותב שבעבר היא לא עזרה. הייתי חושב על תרופה אחרת מקבוצת התרופות הפועלות על הסרוטונין או על אפקסור XR. כמובן שחשוב לשקול ולחשוב על פסיכותרפיה. כל טוב דר' גיורא הידש

לסניר- לא ניתן לפתור את הכל בעזרת כימיקלים. כבר עכשיו אתה לוקח תרופות משלושה קבוצות שונות- נוגדי חרדה (קלונקס), נוגדי דיכאון (רסיטל) ונוגדי פסיכוזה (מודאל). אפשר להפציץ אותך בקלות בתרופות יותר חזקות וגם במינונים יותר גבוהים. אבל למה שלא תטפל בנפש באמצעות טיפול פסיכולוגי ואז לא תזדקק לכ"כ הרבה תרופות.

15/02/2005 | 00:03 | מאת: רונה

אני בת 30. לפני כמה שנים עברתי משבר שבעקבותיו סבלתי מדכאון וחרדות קשות ועד היום אני סובלת מידי פעם מהתקף חרדה שנמשך כמה ימים ומטופלת בסרוקסט (חצי כדור ליום) ובקלונקס (רק בעת התקף חרדה). אני נשואה באושר ורוצה מאד להיכנס להריון אבל אני מפחדת מאד. אני חרדה שההריון והלידה יביאו איתם חרדות קשות (הורמונים, מצב חדש וכד'), חוששת מהבדיקות ומהלידה עצמה וחוששת מאד מהאמהות. אני בעיקר מפחדת שכל התהליכים האלה של הריון ולידה ואמהות עצמה יפילו אותי מחדש, יחזירו אותי לחרדות, ישברו אותי. אני כבר כשנה וחצי בטיפול פסיכולוגי וזה לא עוזר, אין התקדמות. ממש בא לי לבכות כי אני כל כך חרדה ויחד עם זאת, כל כך רוצה. מה עושים?

15/02/2005 | 16:18 | מאת:

לרונה חרדה יכולה להופיע באלפי פרצופים וכעת היא חרדה מפני הריון והורות.... איני מבין מדוע את מטופלת בחצי כדור סרוקסט ולא במינון המומלץ של כדור אחד? אם הסרוקסט אינו פותר את כל הבעיה יש לשקול מעבר לתרופה אחרת?! הכל אופן לדעתי כדאי לפעול למען הסרת כל החרדה הקיימת. כל טוב דר' גיורא הידש

15/02/2005 | 19:28 | מאת: רונה

מצבי מאד השתפר ואני סובלת מחרדה רק אחת לכמה חודשים, לכן אני מנסה מאד להוריד את המינון של התרופות ולא רוצה לחזור למינון גבוה יותר. מדוע זו המלצתך? האם הפחדים שלי לא טבעיים?

נפתחת קבוצת תמיכה לנפגעי נפש בחיפה, בשלב הראשוני הקבוצה תתקיים אצלי בבית, בשלבים מתקדמים יותר ננסה למצוא מקום אחר. הקבוצה תתקיים בכל יום שלישי, אלא אם כן לא אוכל לקיימה ועל כך תבוא הודעה לחברי הקבוצה, בשעה 18:30 ברחוב יציאת אירופה 9 דירה 17, קריית שפרינצק, חיפה. יש תחבורה מאוד נוחה כך שאפשר להגיע כמעט מכל האיזורים בחיפה. הקבוצה היא גם קבוצת העצמה ובה ידונו נושאים שעל הפרק בנושא בריאות הנפש. כתובת מייל: [email protected] טלפון: 04-8311244 ודי, אני לא מתכוונת להטריד...

לרחל, כל הכבוד,על היוזמה,... בהחלט מעשה מבורך. בהצלחה מיכל

בהצלחה הידש

14/02/2005 | 21:42 | מאת: אמא

שלום! לאחרונה הבחנתי כי ביתי בת השנתיים וחצי כוססת את ציפורניה. האם לדעתך זוהי תופעה החייבת התיחסות מיוחדת מצידי? תודה מראש על התשובה

14/02/2005 | 23:10 | מאת: מ. אותנטית

כסיסת ציפורניים מעידה ראשית לכל על תחושת אשמה קשה(נקיפות מצפון, האשמה עצמית ותחושת אחריות כבדה וכדומה) שמלווה את הקוצץ המתמיד.... (על פי תורת הפסיכואנליזה) כמו כן, כסיסת ציפורניים פורקת תסכולים, אגרסיות ודחפים אמפולסיביים. והנה התמכרות לכל דבר..כאשר הנה דפוס התנהגות מתמשך ובלתי נשלט. השאלות המתבקשות שעולות מכך: 1. האם ישנה עילה מיוחדת שעל הילדה לחוש רגשות אשם? האם את מטילה על שכמה הזעיר תפקידים הגדולים עליה- כרונולוגית ומנטלית?! האם היא בכורה וכבכורה היא נושאת באחריות עצומה לשאר בני הבית או לאידיאל שבניתם עליה? האם רובצת עליה תחושת אשמה קשה, בשל התנהגות לא נאותה בהתחשב בגילה או בתכתיבי עקרונות הבית- אשר כפועל יוצא אתם מגלים קוצר רוח בשל כך?(הרטבה בשעות היום, היפראקטיביות, חוצפה, אכילת ממתקים באופן מוגזם וכדומה) האם היא חשה שרובצת עליה אחריות לשלום הבית בינכם? ועוד כהנה וכהנה... 2. האם התרחש במשפחה משהו חריג לאחרונה?(שכול חלילה או אובדן כלשהוא, שינוי גן, אמא יצאה לעבודה וכדומה) ובכך היא פורקת את תיסכולה, מרירותה וכעסיה המודחקים? 3. האם הכסיסה מלווה בסממנים נוספים של אימפולסיביות, חוסר נוחות, רגזנות יתר שאינה מאפיינת את מזג רוחה הנורמטיבי? בתקווה כי הארתי לך קצה חודו של ציפורן...לסיבת ההרגל המגונה של קציצת ציפורניים..בכל שכבות הגילאים. מכורה לשעבר.

15/02/2005 | 00:17 | מאת: פרוזק עוז

לאותנטית שלום דיי צרם לי הניתוח המעמיק שעסית לסוגית כסיסת הציפורניים לא את ולא אני לא קיבלנו עדיין ראשיון לבצע אבחנות או לעלות אשערות על גומים סיבתיים לכסיסת ציפורנים לגביי הגישה הפסיכואנליטית פרויד אולי תען שכסיסת ציפורנים קשורה בצורה מסוימת לרגשות אשמה אך גם ממשיכיי דרכו ברובם מסכימים עם יתר הגישות הפסיכולוגיות התוענות שכסיסת ציפורניים יכולה לאיגרם מהלחץ וחרדה ולאחר מכן להפוך לדרך התמודדות לא בריאה ולא יעילה במצביי לחץ או להתקיים בצורה אובססיבית מה שיכול להשתלב בצורה אגיונית עם גיל הילדה משום שזהו הגיל שבו הילד מפתח באדרגה יותר ויותר יכולות ובאתהם הדרישות מצד המבוגרים נעשות גדולות יותר ותובעניות יותר דבר שאלול להכניס את הילד הקטן לחרדה וחוסר ביטחון אך שוב אין לי את האישור לומר בוודעות מה הסיבה להתנהגות לאמא מומלץ מאוד שתעצרי את התנהגות כסיסת הציפורניים של ביתך לפניי שזה יהפוך לארגל בכל בית מרקחת את יכולה למצוא חומר דמוי לק שנקרה "מרה" ולמרוח אותי על הציפורניים של ביתך החומר אזה לא רעיל אך יש לו תעם מגעיל למדיי (מניסיון) כך שכל פעם שביתך תכניס את הציפורן לפה במטרה לכסוס אותה היא תיתקל בתעם המר ותימנע מביצוע ההתנהגות עד לגמילה מוחלטת החומר אינו יורד במים במקלחת כך שאין בעיה להשתמש בו ולרחוץ ידיים או להתקלח הוא מחזיק בערך יומיים ואחרכך צריך למרוח שוב שיהיה לך באצלחה

15/02/2005 | 00:50 | מאת: מיכל

שלום לך, כסיסת ציפורניים היא תופעהנפוצה אצל ילדים. זה הרגל שקשה לעטים להפסיקו. טיפול מונע הוא מריחת הצפורניים בחומר דמוי לק הנקרה "מרה", שאותו ניתן לרכוש בבתי המרקחת או בחנויות הטבע. לא תמיד הטיפול עוזר. חשוב לעורר בילדה מוטיבציה להפסיק, אולם יש לזכור כי הדבר עשוי להיות לה קשה. אפשרות שניה לכסוס לה את הצפורניים. לפרוזק- ההבדל הוא שפרויד מת. ואנחנו חיים. מיכל

15/02/2005 | 01:06 | מאת: פרוזק עוז

ועל זה שפרויד מת אני אומרת תודה בערך פעמיים בשנה כל פעם כשאני מגיע לתקופת מבחנים אחרת סביר לאניח שהוא היה מתחבר לסקינר וביחד הם איו מחסלים אותי על מה שאני אומרת הלייהם

שלום, איני פסיכיאטר ילדים ולכן אין לי תשובה מוסמכת לשאלתך. כיום פסיכיאטריה של מבוגרים ופסיכיאטריה של ילדים ונוער הן שתי התמחויות נפרדות. מצטער דר' גיורא הידש

14/02/2005 | 21:06 | מאת: מגי

לד"ר שלום אחרי שנה של עצירות קשה והופעת טחורים ביגלל כדור אפקסור הרופא נתן לי כדור בשם לוסטרל 50 מ"ג איזה תופעות לוואי הכדור עושה ואיך הכדור ? תפרט לי קצת על הכדור תודה

14/02/2005 | 21:30 | מאת: דור

למגי- עצירות מאפקסור נובעת מהפעילות שלו על הנוראנדרנלין. תרופות שמשפיעות רק על הסרוטונין כמו לוסטרל לא גורמות לעצירות. תופעות לוואי השכיחות ביותר עם לוסטרל קשורות דווקא למערכת העצבים- כאבי ראש, סחרחורת, ישנוניות או קושי להירדם וגם הן חולפות בד"כ תוך מספר שבועות.

14/02/2005 | 23:24 | מאת: מ. אותנטית

מגי שלום וברכה, תופעות הלוואי השכיחות לתרופת הלוסטרול הנן: 1. עייפות יתר או לחילופין אינסומניה- קושי להרדם בלילה באופן כרוני. 2. סחרחורות. 3. כאבי ראש. 4. בחילות. לאחר תקופת ההסתגלות לתרופה כל תופעות הלוואי השכיחות שמניתי חולפות מעצמן- בדרך כלל. אפקסור אכן יכול לגרום לשיבוש במטבוליזים(במיוחד לסובלים מכך טרום נטילת התרופה)..וכתוצאה מכך לעצירות כרונית. רק בריאות.

תודה למשיבים הידש

14/02/2005 | 20:27 | מאת: snirliat

היתי רוצה לדעת מה זה סירטונין ועל מה הוא משפיע

14/02/2005 | 23:37 | מאת: מ. אותנטית

http://www.infomed.co.il/glossary/g_2797.htm ניתן להרחיב בהסברים עד אין סוף..ותקצר היריעה והזמן מלהכיל.... התשובה הנ"ל פשטנית, אינה יומרנית..ותמציתית.

15/02/2005 | 00:34 | מאת: פרוזק עוז

סרטונין הוא אחד מהחומרים הכימיים הקיימים במח החומרים אללו עוברים מתא לתא בתוך המח ומחוצה לו וכך שולתים בעצם על כל הפעולות , התנהגויות, רגשות וארגשות שלנו במחקרים נמצא שאחד מתפקידיי הסרטונין הוא נושא המצב רוח והרגשות בכלל מעבר מואט מדיי מהחומר בין התאים במח גורם למספר בעיות שבנייהן קיימות גם אפרעות מצב הרוח (דיכאון) ואפרעות חרדה למיינהן התרופות הפסיכיאטריות משפיעות על רמת הסרטונין במח בכך שהן מגדילות את קמות הסרטונין שעוברת בין התאים ישנם מספר גורמים המסייעים לגוף ליצר סרטונים וזה בראש ובראשונה חסיפה לשמש כמו כן ישנם מאכלים מסויימים כמו פחממות ושוקולד לא סתם כשנמצאים במצב רוח ירוד או בלחץ רב מתנחמים בגלידה עוגה טובה או שוקולד מכווה שעניתי על השאלה בצורה ברורה אם לא אז לרופא תהייה עבודה וזה ללמד גם אותי על מה זה סרטונין

15/02/2005 | 00:37 | מאת: מ. אותנטית

השגיאות כתיב שלך צורמות להחריד, אדון פרוזק! ומצריכות אבחון וטיפול בהול! יתכן כאמור כי עסקינן בהפרעות קשב וריכוז וכמו כן בדיסלקציה או כל לקות למידה- זולתה. בהצלחה רבה.

14/02/2005 | 16:30 | מאת: חנה

שלום דר הירש, נוטלת ריספרדל 0.5 ml וליתיום 900 ml למעלה משנתיים. אתמול חשתי שיתוק בפלג גוף השמאלי לחצי שעה - האם יכול להיות אחת מתופעות הלוואי ?

14/02/2005 | 19:31 | מאת: מיכל

לחנה, לדעתי האישת, ממש ממש לא שייך לתופעות לוואי של התרופות. שיתוק חולף בצד מסויים של הגוף, יכול לסמן את תחילתו של אירוע מוחי. ויש טעם לפנות לרופא. או נוירולוג. כמה שיותר מהר. ויפה שעה אחת קודם. מיכל

15/02/2005 | 01:42 | מאת:

לחנה אכן אין מדובר על תופעת לוואי של התרופות, חשוב שתתיעצי עם רופא המשפחה כבר מחר ואם חס וחלילה זה יקרה שוב חשוב שרופא יראה את הדברים בזמן אמת. כל טוב דר' גיורא הידש

14/02/2005 | 13:05 | מאת: יורם

אני סטודנט בן 30+ שאובחן כבעל הפרעות קשב וריכוז. מהם התרופות ותופעות הלוואי לטיפול בהפרעות אלו.

14/02/2005 | 21:41 | מאת: דור

מי איבחן אותך? איבחון נעשה ע"י נוירולוג או פסיכיאטר. כהמשך לאיבחון יש גם תוכנית טיפולית. מבחינה תרופתית מדובר על תכשירים מקבוצת האמפטמינים כמו ריטלין או אדרל. בארץ רק הריטלין בשימוש כאשר הוא משווק ב-4 סוגים שונים שכוללים את אותו חומר פעיל אבל עם טווחי פעולה שונים מאחד לשני. ריטלין לסוגיו השונים לא כלול בסל הבריאות עבור מבוגרים.

15/02/2005 | 01:43 | מאת:

תודה לדור הידש

14/02/2005 | 11:53 | מאת: נירה

היי זו אני נירה עים ה40 מ"ג סרוקסט זוכר? חרדות? זוכר??? אז ככה אני כבר על 20 מ"ג ובשלביי ירידה ממשיכים והולכים ..... (טפו .. טפו.. טפו..) אני מקווה שגם יהיה יותר קל לרדת במשקל כי עליתי בזכות הסרוקסט 17 קילו בשנתיים האחרונות.... ואני מאוד מקווה שגם החשקות המינית תחזור .... צריך להיות אופטימיים ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה כי אני סבלתי מחרדות קשות ביותר , בלתי נסבלות , ובמהלך כל היממה כך שגם לא תיפקדתי ... אנשים תהיו חזקים ותאמינו שהולך להיות טוב ושאפשר לטפל בחרדות .... והידש - תודה ....

14/02/2005 | 23:33 | מאת:

לנירה טוב לשמוע ממך ולשמוע את העדוד. בדרך כלל ישנה כאן הטיה בתגובות כיוון שאנשים שמרגישים בטוב לא כותבים....ולכן עלול להתקבל הרושם שכולם מרגישים לא טוב....לכן כל מכתב מהסוג שאת כתבת תורם הרבה מאוד. יופי, רק שתזכרי שצריך להוריד את המינון לאט לאט. תשמרי על עצמך הידש

14/02/2005 | 11:52 | מאת: גליה

שלום לך ד"ר הידש! האם שימוש בלוסטרל (75מ"ג ליום) גורם לכאבי ראש? ואם כן, אין איזה שהוא שלב שהגוף מתרגל לתרופה ותופעות הלוואי נעלמות? אני לוקחת לוסטרל שלושה חודשים כעת. בתודה מראש- גליה

14/02/2005 | 23:34 | מאת:

לגליה אכן מדובר בתופעת לוואי מוכרת ולא כל כך חביבה. פעמים רבות היא חולפת אבל לצערי לא תמיד. כל טוב דר' גיורא הידש

14/02/2005 | 11:48 | מאת: אמא

הבן שלי כמעט בן 18 עבר התקף פסיכוטי ומטופל בפרפנאן וסרוקסט .בצבא היתה לו שיחה עם פסכיאטר ונקבע לועדה רפואית תוך מספר חודשים בתקוה לשיפור. אמנם יש שיפור אך עדיין לא הולך לבית ספר אך לומד בבית וניגש לבגרות במתמטיקה חורף. השאלה שלי היא מה עושים במצב כזה אם לא יגויס . איך אפשר להתגייס לצבא בהתנדבות והאם זה טוב עבורו . כמו כן אשמח לשמוע על כל אפשרות אחרת לשרות באופן שירגיש טוב עם עצמו וגם יעזור לו לחזור לתפקוד. תודה מראש

14/02/2005 | 23:37 | מאת:

לאמא לצערי כנראה שהוא לא יגוייס לצה"ל ולדעתי טוב שכך, כיוון שהשירות עלול להעמיד אותו בלחצים שהוא לא יהיה מסוגל לעמוד בהם והסיכון הוא כמובן התקף פסיכוטי נוסף. לצערי ואני ממש כועס על כך, אנשים עם בעיה נפשית אינם מתקבלים להתנדבות (שמעתי על יוצא מהכלל אחד והלוואי שאני טועה, אבל איני חושב שאני טועה). איני מכיר את המסלול של שירות לאומי לבנים, אולי כדאי לברר בכיוון הזה. כל טוב דר' גיורא הידש

14/02/2005 | 11:45 | מאת: אמא

לד"ר הידש בתי בת 22 קיבלה לפני ארבעה וחצי חודשים התקף פסיכוטי לאחר תקופה ארוכה של כפייתיות וחוסר תפקוד. היא אושפזה ומקבלת רספרידל 2 מ"ג כמעט חודש לאחר שהורידו לה מ-4 מ"ג וציפרמיל 20 מ"ג. בחודש האחרון הופיעו המון פצעונים בפניה. היא טוענת שאין לה תחושות, לא מרגישה כלום, לא נהנית מכלום, לא רעבה, לא עייפה, וכן שהיא לא חוזרת לעצמה מבחינת הכושר השכלי והחשיבתי והריכוז. וזה נוסף לתופעות הלוואי, קשיות של השרירים, שינה לא טובה למרות שהיא מקבלת נוקטורנו. וכן אין לה חשק לקום בבוקר ואין לה רצון לכלום. השאלה שלי היא האם במצב הזה צריך אולי להחליף את התרופות? בהתיחס לכל התאור וגם לפצעונים. היא בטיפול כבר ארבעה וחצי חודשים. כל כמה זמן אומרים לה ששוקלים להחליף לה את התרופה אבל הטיפול נשאר כך. אבקש את חוות דעתך? בתודה אמא

14/02/2005 | 23:41 | מאת:

לאמא ישנה תופעה הנקראת דיכאון אחר פסיכוזה, אין מדובר בדיכאון ממש אלא בתחושה של ריקנות וחוסר תחושה, הדומים מאוד למה שאת תיארת. לצערי למצב הזה יש רק פתרון אחד והוא הזמן. עם הזמן התופעות הללו חוזרות והחיות ומצב הרוח חוזרים. כמובן שישנה גם האפשרות שמדובר על תופעות הלוואי של התרופות וצריך לשקול את האפשרות של החלפתן ביחד עם הרופא המטפל, אבל כאמור הדבר שיותר מתקבל על הדעת הוא המהלך הטבעי של הדברים של דיכאון אחר פסיכוזה. כל טוב דר' גיורא הידש

15/02/2005 | 15:56 | מאת: אמא

תודה לך ד"ר הידש רציתי לשאול כמה זמן בערך צריך לחכות? דבר שני שרציתי לשאול, בתי טוענת כל הזמן שההתקף גרם לה לשינוי במוח ושהיכולת השכלית שלי ירדה מאוד ושהיא תשאר תמיד ככה. השאלה אם זה נכון שההתקף גורם לנזק למוח? בתודה אמא

14/02/2005 | 11:35 | מאת: רחל

לפני שנה "קיבלתי את המתנה" שנקראת התקפי פניקה. טופלתי בסרוקסאט והפסקתי (בעצת רופא) אחרי 11 חודש. שוב התחלתי להרגיש רע וכיום אני נוטלת אותם שוב, כבר 10 ימים. שאלתי-האם אי פעם זה יעבור לגמרי? האם הנפש כבר ניסדקה ונגרם לה נזק בלתי הפיך? (אני בת 40).

14/02/2005 | 20:27 | מאת: אור

כנראה חזרת גם להרגלי חיים שלא היו טובים לך. חשוב שתפני לפסיכולוג/פסיכותרפיה להבין מהיכן שורש הבעיה.

14/02/2005 | 23:43 | מאת:

לרחל אכן פסיכותרפיה או בדיקה של המערכת הזוגית/משפחתית חשובים. יחד עם זאת הייתי בודק תוך כמה זמן אחרי סיום הטיפול ההתקפים חזרו. אם הם חזרו בסמוך מאוד לסיום הטיפול יתכן ואין מדובר בחרדה אמיתית אלא בתופעות לוואי של סיום הטיפול והורדת המינון של הסרוקסט. בכל מקרה, לא נגרם שום "נזק למוח" לא מהחרדות והתקפי הפאניקה ולא מהתרופות, לפחות בנקודה הזו אפשר להיות שקטים. כל טוב דר' גיורא הידש

14/02/2005 | 02:56 | מאת: אריק

שלום לדוקטור גיורא הידש היקר אני טופלתי בפאקסט 20 מ"ג ביום 3 שנים ואז אחרי אירוע שעברתי ניסיתי לעבור לציפרלקס שעשה לי ממש רע ואז הוחלט להגדיל את המינון ל-40 מ"ג ביום שאותו אני נוטל כשנה בערך ועכשיו הכל די בסדר חוץ מזה שיש לי כמה שאלות: 1)מתי אדע שהזמן המתאים יהיה לחזור לכדור אחד? 2)האם אוכל לחזור אי פעם לכדור אחד? 3)האם במינון גבוה כזה זה פוגע/מחליש את המערכת החיסונית לאורך שנים ופוגע בלב, מוח ,כליות כבד וכיוב? 4)והשאלה הכי חשובה: המצב מצוין אך מידי פעם יש ירידה במצב רוח והחרדה עולה לכמה ימים ואז זה נפסק וכשהתייעצתי עם הרופא הוא אמר פשוט להמשיך בטיפול האם ניתן למנוע זאת והאם זה מסוכן? ואיך להתמודד עם זה עד שזה יעלם? כי זה כבר קרה כמה פעמים ואחרי כמה ימים המצב חזר לקדמותו כאילו כלום לא קרה והכי חשוב לאחר כמות זמן של טיפול וכמות כזו האם זה הגיוני? סליחה מאוד על האורך ותודה רבה אריק

לאריק שאלותיך מאוד במקום ואתחיל עם התשובות הפשוטות. הפקסט אינו פוגע במערכות הגוף, ישנם מחקרים אשר מצביעים על כך שהוא פועל כמו אספירין, כלומר מונע מחלות לב וטרשת עורקים.... כך שיתכן שאפילו יצא מכך טוב. לכולנו ישנן עליות וירידות במצב הרוח, וכמובן שאצל אדם הסובל מחרדות הן מעוררות חרדות ואי שקט רב יותר. אני בהחלט מקווה שתוכל לרדת במינון וגם אולי לסיים טיפול למרות ששלוש שנים הם בהחלט הרבה זמן. לכן מומלץ לעשות בדיקה רחבה יותר, אולי כדאי להוסיף פסיכותרפיה? כל טוב דר' גיורא הידש

14/02/2005 | 02:15 | מאת: אביבה

האם פבוקסיל יכול לגרום במינון של 2,000 מ"ג לכהות חושים כלומר לאפאטיות יתר? היתי בדכאון קשה עם נסיונות התאבדות ועכשיו אני אפאטית לגמרי: לא בוכה, לא מתרגשת כמעט, שאננה, לא עובדת, לא מתפקדת. אך לא מתלוננת וסובלת, לא חושבת על תסריטי מוות ובקיצור: הדכאון הקשה שהיה מלווה בבכיות וברגשנות יתר וחוסר רצון לחיות הפך לאפאטיות והשלמה עם המצב החרה. (מעדיפה לא להרגיש, יש לי חיים קשים ובלתי נסבלים) האם זה תופעת לוואי שגרתית לפבוקסיל במינון שצינתי? כי בטוח שהוא עדיף על הדכאון שהיה לי. האם זה דכאון מסוג אחר? אני חסרת מוטיבציה כליל.

14/02/2005 | 17:51 | מאת: אביבה

מינון של 200 מ"ג ולא 2,000.- טעות לעולם חוזרת. מחכה בקוצר רוח.

14/02/2005 | 23:51 | מאת:

לאביבה אכן שאלה קשה והאבחנה המבדלת בין שני המצבים אינה קלה. שני הגורמים אפשריים, יתכן שמדובר על חלק מהדיכאון וגם הפבוקסיל עלול לעשות זאת. בין השורות אני מתרשם שמדובר על תוצאה של הטיפול בפבוקסיל אולם איני בטוח בכך, בודאי שצריך להכיר אותך טוב יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

14/02/2005 | 00:11 | מאת: חושש

אני נוטל 2 מ"ג ריספרדל ויש לי בעיות זיקפה ידוע לי על תופעת לוואי מסוג זה ועלי ליטול את הכדור שנתיים. האם מוכח מדעית שהכדור אינו פוגע ביכולת המינית בצורה קריטית או אפילו בלתי הפיכה גם אם הטיפול הוא לטווח ארוך כמו שלי ? בנוסף יש לי תופעה של נפיכות בפנים ועצירות האם פעילות גופנית יכולה לעזור כפי שקראתי באחד האתרים ? האם הכדור פוגע בכושר הלמידה והריכוז כיוון ששמתי לב לבעיה זו - האם זה יפגע בעתיד אם כן ? תודה .

14/02/2005 | 01:26 | מאת:

לחושש הכדור אינו גורם לנזק, כך שעם סיום הטיפול, גם אם הוא ימשך שנתיים הדברים יחזרו לתקנם. אם תופעות הלוואי מפריעות לך כל כך, אפשר לשקול עם הרופא המטפל החלפה לתרופה דומה מאותה המשפחה בתקווה שיהיו לה פחות תופעות לוואי אצלך. במידה ולא, יש לטפל בכל תופעת לוואי באופן סימפטומתי. כך גם בעצירות על ידי תה או פירות יבשים. העירנות הקשורה ללמודים על ידי קפה וכך הלאה. כל טוב דר' גיורא הידש