פורום פסיכיאטריה

שלום אני נוטלת את התרופההזו כבר כמעט חודש חצי כדור במקביל לכדור קלונקס עקב כאב כרוני ודיכאון המלווה בכאבים חזקים בגוף הבעיה שהשרירים שלי מאוד מאוד כואבים כמו כן הפרקים אחרי כמה זמן יש השפעה על כאב האם יכול להיווצר מצב שכדורים הנל יגרמו לכאבי שרירים או שזה נדיר סובלת נורא תודה

שלום, סביר יותר שמתח וחרדה גורמים להתכווצות בשרירים. כל טוב דר' גיורא הידש

האם נית להניק יחד עם נטילת התרופה הנ"ל בקביעות (גם במהלך ההריון)? תודה

אני נכה מטופל במרפאה פסיכיאטרית בבית חולים ממשלתי גדול. הרופ נתן לי הערכה כי מצבי הורע ואין אני יכול לפרנס את עצמי. לאחר ביקור אצלו שנית חשב אחרת והמליץ לי לעבור אבחון מוגבל של 4 שעות ביום לעבודה מוגבלת. נשלחתי למכון אבחון והבעיה אצלי איני באבחון למה אני מסוגל , הבעיה אצלי היא רפואית טהורה שאיני מסוגל לאף עבודה וכבר אני לא עובד 6 שנים ואני כבן 50. נגשתי באופן פרטי לפסיכיאטר אחר שקבע כי אין אני מתאים לעבודה בכלל. עכשיו כל העיניין הוא שאני מוכר כנכה של משרד הבטחון והם משתדלים להכניס לי טריזים בבקשתי להיות מקבל תגמול תג"מ. השאלה היא האם יש קשר בין מצבי השכלי (שכן הוא טוב) למצבי הבריאותי שאני סובל מפחד , חרדה פי טי אס די סכיזופרניה וכו.. ולא מסוגל בפועל לעבוד? האם נכון היה לשלוח אותי לאבחון?

ליוסי מי שסובל מבעיה רפואית נשלח לאבחון. איני מבין מדוע לא עשית את האבחון, במידה והיית מבצע את האבחון והם היו מגיעים למסקנה שאינך יכול לעבוד אז לא הייתה לך בעיה. עם זאת אל תשכח שחשוב מאוד שתעבוד, לעבודה יש ערך רב, גם מבחינת הבטחון העצמי וגם מבחינת עניין ועיסוק במשך היום. אבל כמובן השאלה היא האם אתה מסוגל. רק אבחון מקצועי יכול לקבוע זאת. בנוסף, אל תשכח שמשרד הביטחון די קשוח היום ודורש הרבה מאוד אישורים ושכנועים שבאמת אינך מסוגל לעבוד. כל טוב דר' גיורא הידש

מכיוון שאני מתחתנת בקרוב אני לא יכולה להציע לך חברות . אבל אתה ממש מתוק. ואם לא הייתי מתחתנת בקרוב היו לי כמה הצעות לתת לך להבוקר. ביי

שלום מחכה לתשובה, לא ממש ציפיתי להצעות מהתחום הזה, אבל אם כבר את מציעה אז שיהיה. בינתיים השעה כבר 14:33 והספקתי לנסוע לאוניברסיטה, לשוחח עם סטודנט לפסיכולוגיה באוטובוס על בי-פולריות. (הוא לא שמע מעודו על המחלה, מובן מאליו שלא חשפתי את דבר היותי "לוקה" בה, אבל היה בדפים שהוא החזיק בידו חומר על תאים בי-פולרים במוח). אחר כך, שוחחתי עם חבר ותיק מימי התיכון, שהוא היום מתרגל בכיר בחוג לכלכלה, ניהלנו דיון פילוסופי מעמיק, והוא הציע לי להקים משרד לייעוץ פילוסופי. השאלה הגדולה היא מה בדיוק אני אייעץ במשרד כזה? אני בעצמי נהייתי מג'נון לגמרי מהפילוסופיה או מהביולוגיה או מהפסיכולוגיה שלי... משם נסעתי לעוד שני מקומות שאני נמצא בהם ולא נחשוף כאן. השעה 14:36, מה נעשה? אני לא יכול שתיווצר לי תדמית של בטלן. אולי נסע לחבר שלי א'. אולי? יש עוד הצעות מעניינות. אני מחכה... בברכה מיכאל(מקקקי)

לאיזה מיכאל הכוונה?

שמעתי על הצעה שהציעו נפגעי נפש בישראל: נפגעי הנפש (או בא כוחם) יוכלו לבחור את בית החולים הפסיכיאטרי הרצוי להם. זו הצעה שלא עולה גרוש. אם בתי החולים יתוקצבו ע"פ תפוסתם - היא תגרום לתחרות בין בתי החולים. רמת השירות עשוייה לעלות פלאים. בית חולים גרוע כמעט לא יזכה בלקוחות עד שישתפר באופן משמעותי. מדוע אלפי אנשי המקצוע בישראל אינם לוחמים למען טובת המטופלים כגוף אחד ומאוחד אשר למשל אפילו ישבית את המערכות עד אשר יקבלו את מקומן בסדר העדיפויות... "אהבת המטופל" ו"טובת המטופל" אינן מילים אלא מעשים!

.

שבבתי החולים הטובים יווצר פקק עצום של מטופלים שמעוניינים בו. וגם אם בתי החולים הפסיכיאטרים ישתפרו מבחינת התנאים אז אף אחד לא ירצה לעזוב אותם. אני הייתי בבית חולים, שהיה כל-כך טוב, שאני עדיין מצטער שעזבתי אותו בכלל, וזאת למרות תנאים סניטריים מחפירים ומתחת לכל ביקורת. ולכן יתכן שכדאי שהם יהיו סמי-פשיסטים שם, כי אחרת מי מאיתנו ירצה להיות כאן, ואנחנו תורמים רבות בעצם קיומנו לחברה הישראלית. בברכה מיכאל(מקקקי)

קודם כל אם המטרה שכל המטופלים יהיו מרוצים אז אני בתור מנהל מרכז רפואי מראש אשתדל לא אקבל אליי חולים שלא יהיו מרוצים כמו החולים הפסיכוטייים בסכיזופרניה, פרנויה ומאניה. אני יעדיף להתמקד בפסיכיאטריה הרכה של הפרעות חרדה ודיכאון לסוגיו ולקבל אליי רק מטופלים מהקטגוריה הזאת. כמובן שאין צורך באישפוז במקרים כאלה. אבל מי אמר שמרכז רפואי צריך לטפל דווקא ע"י אישפוז? טיפול מרפאתי הוא הטיפול המועדף כיום גם כלכלית וגם רפואית. ולאן יופנו החולים הפסיכוטיים שחלקם נבדקים ומאושפזים בכפיה? זאת כמובן בחירה של הפסיכיאטר המחוזי. לפי הצעתך כל החלטה שלו תהיה מונעת גם מרווחים כלכליים שכן זה הבסיס לתיקצוב. מייד גם תעלה טענה שפסיכיאטרים מאשפזים בשביל להגדיל את הרווחים הכלכליים של המוסד הרפואי שבעבורו הם עובדים. למעשה גם כיום טענה כזאת קיימת בצורה מסויימת ולכן הדרישה לצימצום מספר המיטות מ-7500 ל-3500 בלבד.

אני בכלל לא סבור שלמנהל בית חולים פסיכיאטרי אמורה להיות בחירה לגבי החולים שהוא יקבל או ידחה. הוא נועד לשרת את ציבור הנזקקים ולא להיפך!

אתה התכוונת שלא עניתי לשאלה זו? "אבל מי אמר שמרכז רפואי צריך לטפל דווקא ע"י אישפוז? טיפול מרפאתי הוא הטיפול המועדף כיום גם כלכלית וגם רפואית." אז עד כמה שאני מכיר את המערכות באמת יש אלפי מטופלים שאמנם אינם זקוקים לאשפוז במחלקות סגורות בבית חולים המבודד מהחברה... אבל גם טיפול מרפאתי אינו מתאים להם ואינו מסוגל לספק להם ארוכה ומרפא... למעשה, המסגרת הרצויה היא "אשפוז בבית חולים יום" (כמו ברמת חן, למשל). אבל מסגרות שכאלה הינן נדירות ויעברו עוד הרבה שנים עד שתוקמנה ברחבי הארץ, אם בכלל...

הצעה שהציעו נפגעי נפש בישראל: נפגעי הנפש (או בא כוחם) יוכלו לבחור את המוסד הפסיכיאטרי הרצוי להם בבואם להתאשפז. זו הצעה שלא עולה גרוש. אם בתי החולים יתוקצבו ע"פ תפוסתם - היא תגרום לתחרות בין בתי החולים. רמת השירות עשוייה לעלות פלאים. בית חולים גרוע כמעט לא יזכה בלקוחות עד שישתפר באופן משמעותי.

שלום דר', אני אשה בת 37 נשואה ואם לשני ילדים מקסימים. בעברי עברתי סידרה של תקיפות מיניות כולל אונס מתמשך בידי בן משפחה ש'שמר' עלי בילדותי . לאחר שנות הדחקה רבות, בעיקבות טריגר לפני כשלוש שנים, פרץ דיכאון עמוק ומחשבות אובדניות. התחלתי בזמנו טיפול משולב באפקסור+ שיחות דו שבועיות אצל הפסיכיאטר המטפל. מאז, עברו שלוש שנים ואפשר להגיד שרק בחצי השנה האחרונה התרחשה התקדמות רצינית בטיפול. הנושא שמטריד אותי הוא שיתופו של בעלי. הוא אינו יודע כלל את עברי מהבחינה הזאת ואני כבר כמה זמן מרגישה שאולי אפשר לספר? עד כמה הוא יוכל להתמודד עם זה ולתמוך בי ברגעים בהקשים (והרבים) שעדיין קיימים? המטפל שלי טוען שזה משהו שבעלי לא יוכל להתמודד איתו. אני לא כל כך מסכימה. תודה מראש על דעתך. ואני מאד מבקשת מהמתוסכלת שלא לענות לי. סליחה ותודה. מיכלי

למיכלי אני גם בדיעה שכל מקרה לגופו. כמובן שאיני מכיר את בעלך ויתכן שהוא אדם משכמו ומעלה והוא בהחלט יכול להכיל ולהתמודד עם הדברים. מצד שני בדרך כלל גברים מתקשים מאוד להתמודד עם טראומות מיניות שבנות הזוג שלהן עברו. כמובן שישנו היבט נוסף, כיצד את חיה עם סוד בתוך המערכת הזוגית? עד כמה, ואני מניח שמאוד קשה לך, את יכולה להמשיך "הכל כרגיל" כאשר את יודעת על סוד שאת מסתירה מבעלך. אלו השיקולים, אבל כמובן שצריך להכיר אותכם היטב כדי לדעת מה ההחלטה הנכונה לך, ולבן זוגך. כל טוב דר' גיורא הידש

בוקר טוב לכל המאושפזים והמאושפזות נתחיל עם התאריך והיום. היום יום ראשון השלושים בינואר שנת 2005. אני יודע שזה לא ממש מעניין אותכם, אבל חשוב לדעת שאני יודע. במחלקה יש גם אדם שיודע את התאריך העברי. היום עישנו כבר שני סיגריות עוד לפני שהתחלתי את הישיבה. הצוות הרפואי חושש שעישון רב מדי יפגע בבריאותי הפיזית לכן אני צריך לעשן רק סיגריות הכרחיות. מיכאל(מקקקי) מתלבט אם לחזור לאוניברסיטה, אבל אין לו בעצם לאן לחזור. הוא פשוט צריך לשבת ולכתוב איזה רפרט לקורסים שהוא היה רשום אליהם ולא הגיע להם- מה שלא משנה דבר, כי לאף אחד באוניברסיטה לא איכפת אם הוא בא לשיעורים או לא. אבל, הוא מתכוון ללכת לשעת הקבלה של המרצים כדי לפטפט איתם על פילוסופיה. האם הוא יעשה את זה? מיכאל(מקקקי) דבר עם דודה שלו ביום שישי והיא אמרה לו שלהיות סתם בטלן זו תדמית גרועה. בשביל הסביבה הקרובה של מיכאל(מקקקי) ללמוד תואר שני בפילוסופיה או להיות סתם בטלן זה פחות או יותר אותו הדבר, כי הרי מה יש לעשות עם תואר שני בפילוסופיה. יתרה מכך- מה יש לעשות עם דוקטורט בפילוסופיה? נאדה, גורנישט... אלא אם כן אתה המצטיין של המחזור, ולמיכאל(מקקקי) אין מספיק סבלנות כדי להיות מצטיין המחזור. מיכאל(מקקקי) זוכר שפעם הוא נהנה מאוד מהלימודים, אבל עכשיו אחרי שהוא כבר פתר לעצמו את השאלות הגדולות זו כבר נהייתה עבודה די משעממת להסביר למרצים שלו את מה שהוא יודע, ולהוכיח להם שהוא אדם ראוי לתארים ולגלימות שהם מחלקים. אז מה יעשה מיכאל(מקקקי) היום? אני פתוח להצעות מכל המאושפזים קטנים וגדולים, חכמים וטיפשים. זו שאלה פתוחה שנשאלת לגמרי ברצינות. בברכה מיכאל(מקקקי)

שלום לכל המאושפזים והאושפיזין היה יום נחמד אבל מאוד מעייף, והזיפרקסה כבר מתחילה להשפיע לכיוון השינה. היה לי ביקור מאוד מוצלח אצל חברי א', שהוא עצמו עבר כמה התקפים של מאניה, אך אובחן כמי שיש לו שילוב של סכיזופרניה ומאניה דיפרסיה כלשונו. היו באמת המון הרפתקאות היום. מה יהיה מחר? נראה מחר. ושלא נשכח לרגע היום יום ראשון ה-30 בינואר 2005 השעה היא 21:33. יש לי התמצאות בזמן ובמקום. שמי הוא מיכאל(מקקקי). אני גר בירושלים ונוטל תרופה בשם זיפרקסה. עוד משהו? שכחתי? אני לא מצליח לשכוח. זה כמו איזה בחור חביב במחלקה, שכשאמרתי לו שבאתי לנוח, הוא אמר לי לנוח בשבת. אני אנוח בשבת.... אוף, איך אני מתגעגע להיות מאושפז.... למה בכלל השתחררתי לעזאזל ועוד לפני הזמן שמנהל המחלקה שלי רצה... בברכה מיכאל(מקקקי)

עם אישתי אין ולא היתה לי בעית זיקפה. לעומת זאת בנסיונות עם אחרות יש לי בעית זיקפה. מדוע ? האם יש טיפול? ואיזה טיפול?

לדוד, הדבר הראשון שעולה בראשי הוא סוג של רגשות אשמה? אולי עצם העובדה שעם אישתך אין לך שום בעייה להגיע לזיקפה מראה על כך שמבחינה פיזיולוגית אין שום בעיה ואילו עם נשים אחרות, הגוף מגיב למצב נפשי מסויים של לחץ, חרדה וכמו שכתבתי רגשות אשמה. כך שהתשובה על סוג הטיפול נובעת כמובן מכך- רגשות האשמה נראים לי טבעיים ואין לדעתי צורך להלחם בהם, אולי כדאי לטפל במה שגורם לך לא להסתפק ביחסי מין עם אשתך? או שכמובן קיימת האופציה של להפסיק להרגיש אשם.... דנה

מיהן אותן "אחרות" שאתה מדבר עליהן- מאהבת? זונה? בחורה מזדמנת? אחר? כעיקרון הדבר העיקרי שמשפיע על תפקוד מיני על כל שלביו הוא המוח, הרגשות של אותו אדם והאינטראקציה עם השותפ/ה למין. רק לעיתים רחוקות (או אצל מאד מבוגרים) מדובר בבעיה אורגנית. אם אתה כשיר ומוכשר ליחסים מיניים תקינים עם אשתך הרשמית אז כל השאר זה פסיכולוגיה נטו.

ד"ר הידש שלום רב! אני אישה בת 47, בטרום גיל המעבר. זאת אומרת הווסת לא פסקה עדיין אך כנראה שישנן תופעות המשוייכות לכך שהיא עומדת לעזוב. בדיקות דם לפרופיל הורמונלי הצביעו על שינוי קל בינתיים. מה שמטריד אותי מאד הוא החרפה בנדודי השינה מהם סבלתי בלאו הכי גם בהיותי צעירה. נכון הוא שסביב המחזור קשיי השינה היו מודגשים יותר ונכון גם שסבלתי ועדיין ממה שנקרא "התסמונת הקדם ווסתית". לאחרונה מתוך מצוקה פניתי לטיפול פסיכיאטרי והייתי מוכנה להודות שאני סובלת מחרדה, למרות שאינני מרגישה כך, ובלבד שינתן לי טיפול שיפתור את בעית השינה. כדי לדייק, ברור שלא אמרתי שאני בחרדה, אלא שכאשר נשאלתי אם ייתכן שאני מתעוררת מוקדם מאד ולא מצליחה להרדם בגלל שאני חרדה, אמרתי שאינני מרגישה כך אבל מי יודע מה מסתתר בתת מודע ואם ה"תת" הזה מעיר אותי.? ניתן לי טיפול בציפרולקס ומתוך תקווה גדולה התחלתי בטיפול. אבל למורת רוחי בעיות השינה לא רק שהחריפו, אלא שהפכתי להיות קפיץ מהלך גם במשך היום כולו. דבר שלא היה לפני. ירדנו במניון עד לרבע כדור ליום, אבל אם ביום הראשון או השני זה עוד היה נסבל הרי שכעבור יום -יומיים זה שוב נעשה בלתי נסבל מבחינת המתח בגוף ונדודי השינה שהחריפו (אם בהתחלה נדודי השינה התבטאו ביקיצה מוקדמת, הרי שמאז החלתי בטיפול גם היה לי קשה מאד להרדם והתעוררתי כל חצי שעה). האמנם אין מזור? אודה לך על ההתיחסות.

לגילה הטיפול בנוגדי דיכאון הגיוני ועשוי לעזור. הטיפול מומלץ גם לחרדה וגם לתסמונת הקדם ויסתית ולכן הגיוני לנסות אותו ולראות את השפעתו עליך. אני מאמין שהטיפול יעזור לך. לצערי הציפרלקס כנראה אינו מתאים לך....אין כאן דברים מורכבים, פשוט לא מתאים. ולכן כדאי להחליף את התרופה לאחרת מאותה המשפחה בתקווה שהתרופה השניה תתאים לך. בתתאים אני מתכוון שתעשה את העבודה וההשפעה הרצויה ללא תופעות לוואי. בהצלחה דר' גיורא הידש

חזרתי עם כוחות רעננים. ממבט ראשון בפורום נראה לי שהכל התנהל מצויין ואפילו טוב יותר מהרגיל. אולי זה רעיון טוב להשאיר את הדברים מדי פעם בידי החברים ולתת לפורום להיות פורום אמיתי? טוב לראות עד כמה התרומה של כל המשתתפים ובמיוחד המשתתפים הקבועים (המאושפזים מבחירה כמו שאמרתם), כל כך חשובה, אני גאה שבפורום ישנם מגיבים רבים ודעות מגוונות. לדעתי, פורום חייב להיות פתוח, והדעות והתגובות של אנשים שאינם רופאים חשובה לא פחות ולדעתי יותר מהתגובה המלומדה של הרופא. לכן בהזדמנות זאת אני יכול להודות לכל מי שטרחו והשקיעו בסוף השבוע הזה, אבל במיוחד לכל מי שמשקיע ותורם במשך כל השנה. לדעתי, הפורום הוא טוב ויכול להיות טוב רק בעזרת התרומה של כל האנשים הכותבים, עונים, ומתלבטים בכל השאלות שעולות. מגוון הדעות והתגובות הוא היחוד והדבר הטוב ביותר, כך שכל אדם יכול לחשוב ולהחליט לפי מה שמתאים לו. אני אשתדל לקרוא את רוב השאלות, אבל איני בטוח שאספיק להתייחס להכל. כך שאם לא אענה למשהו והוא בכל זאת ירצה לחזור ולשאול, אנא קדמו את שאלתכם. ושוב, תודה רבה לכולם שבוע טוב דר' גיורא הידש

ומנהלו ביד רמה. אכן דברי חוכמה נטפו מימרותיך... ובכל זאת אנו זקוקים לך...ומקדמים בואך- בברכה. שבוע טוב ומבורך.

ברוך הבא לחסות בצל קורתינו כמו שאומרים.... אל תיבהל ממה שתקרא למעלה....

מבקשת פרטים על תופעות הלוואי של שתי התרופות הללו. מה עדיף? תודה ש.

לש' גאודון שייכת לתרופות של הדור החדש-האטיפיות והלידול לדור הישן. למרות שהיעילות הטיפולית שלהן דומה, הרי אין ספק שתרופות מהדור החדש יש להן פחות תופעות לוואי מהדור הישן. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני נוטל 2 מ"ג ריספרדל ביום יש לי נוקשות בצוואר וקפיצות של איברים בגוף שלא מפסיקים - " תיקים " בראש בעיקר . האם זוהי תופעת לוואי של הכדור והאם זה יחלוף בעתיד ? תודה .

היי, אני אומנם מטופלת בסרוקסט ויש לי את אותם סימפטומים. בעבר שאלתי את ד"ר הידש אך אמר שלא מוכרת לו תופעה זו. רק בריאות

למני יתכן שמדובר בתופעות של התכווצויות שרירים בגלל השפעת הריספרידל למרות שהמינון הוא נמוך. בכל אופן כדאי שרופא יראה את הבעיה כי אם הבעיה היא בגלל הרספרידל יש טיפול אשר יכול למנוע את התכווצויות השרירים. אומנם מדובר על כדור נוסף (ארטן או דקינט), אבל הבעיה תיפטר. לאור סרוקסט היא תרופה שונה ולכן גם התשובה שלי שונה. תופעה של תנועות בלתי רצוניות ידועה ומוכרת מתרופות נוגדות פסיכוזה, אבל אין זה כך בתרופות של SSRI שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני ממש מתביישת בכל מה שאני עומדת לכתוב.. אני יושבת וחושבת מה לכתוב, ומצערות אותי העובדות: 1. בתור ילדה קטנה - הבייביסיטר שלי (בחורה) היתה מתפשטת שוכבת עירומה על הספה, ומבקשת ממני לעשות לה כל מיני דברים. 2. עדיין כילדה, היה לי שכן שתמיד היינו משחקים ברופא וחולה. חשבתי שזה נורמלי... אבל כנראה שלא... 3. בתור נערה בחטיבה ותיכון חוויתי כמה מקרים של אנשים שראיתי מאוננים בציבור (היו איתי גם חברות), התלוננו פעם 1 למשטרה (מתוך הרבה מאוד מקרים שקרו). 4. לפני גיוס נסעתי עם "ידיד" המבוגר ממני בהרבה לטיול שם הייתי מאוד מסטולית... וכשהתעוררתי מצאתי אותו ממשש את איבר מיני.. לא ידעתי מאיפה זה נפל עליי... ברחתי מהחדר והגעתי מהפחד לבחור אחר שלא ממש עזר אלא מהטירוף שהייתי מצויה בו התחרמנתי איתו ללא מחשבה ורצון. 5. מה שבאמת עורר לי את המחשבות האלה שתמיד הדחקתי היה מקרה שקרה לי עם חבר שלי שאיתי כבר שנתיים... הוא לא מכיר את "ההיסטוריה" שלי, באתי לבקר אותו בבי"ח מאחר והוא חולה וכרגע זקוק לתמיכה, כאשר נכנסנו לשירותים יחד, התחרמנו ומצצתי לו עד שלא שלט בעצמו וגמר לי בפה!!! למרות שיודע שאני לא מעוניינת באקט זה... מאוד נפגעתי ובכיתי באותו הרגע. הוא התנצל ואמר שאמר לי שהוא לקראת... וכנראה לא שמעתי אותו..ניסיתי "להעביר" והמשכנו כאילו הכל כרגיל באותו הערב...התמודדתי עם העניין בהומור מצידי... אני מאוד פגועה מהתנהגותו, לא יכולה לראות אותו מאז(אבל הוא לא חושב שיש קשר בין הדברים, כי לא הצגתי את זה כך) , למרות שמצד שני לא יכולה להפסיק להתקשר אליו... הבהרתי לו טלפונית שאין לי יותר עניין במין איתו. אבל אני עדיין נמצאת שם בשביל לתמוך בו. (הוא בתקופה קשה כרגע). אני לא יודעת כבר אם גם את זה לקטלג כהטרדה מרוב הטרדות.אני ממש פגועה ומבולבלת. למרות שאנחנו עדיין בקשר טלפוני. אני מאוד סובלת מכל המצב. ובכלל מכל הדברים שקרו בעבר. (והוא בכלל החולה...)

עם כל הצער שבדבר...נראה לי שאת אשמה בהרבה מקרים. הרי לדוגמה לא סתם נכנסת עם הבחור לשירותים..ומצצת לו. ידעת מה את עושה.....לא הכריחו אותך. לדעתי אולי כדאי לך ללכת לפסיכולוג

לעבד וללבן אתך הכל- מראשית ועד אחרית.... שמי שם כאמור: מתוסכלת... מחזקת את ידך.

למוטרדת צר לי על האירועים הקשים שעברת בעבר ואני חושב שצריך להבדיל בין העבר וההווה. בהחלט עברת אירועים קשים אבל למזלנו לא כל טראומה הופכת לטראומה נפשית ובעיה נפשית. כך גם בשדה הקרב. חיילים יכולים לעבור אירועים וטראומות ביחד אבל רק חלקם יפתחו בעיה נפשית. אני רוצה לקוות (ויתכן שאני טועה), שהטראומות הקודמות לא גרמו להפרעה נפשית, את חיה חיים רגילים ואין לך בעיה להנות ממין או פחד חריג ממין. האירוע עם החבר כמובן שאפשר לקשור אותו לעבר אבל אפשר לראות אותו כדבר יחיד ותגובה שלך התואמת את הסיטואציה כפי שאת מבינה אותו. וכאן רק הסובייקטיביות שלך חשובה. לכן, תנהגי כפי שאת מבינה וחושבת ללא קשר לאירועים מהעבר. כדי לקבוע את החשיבות להיום של האירועים מהעבר, ועד כמה הם משפיעים על חייך בהווה תצטרכי להתייעץ עם פסיכולוג שיכיר אותך טוב יותר וישאל את כל השאלות הנכונות. כמובן שאת וכולם נשמח ש הטארומות הקשות לא התפתחו להפרעה נפשית. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, יש לי כמה שאלות שנובעות קודם כל מתמיהה וגם במידת מה מהתרסה: 1. האם זו מדיניות מכוונת שרוב בתי החולים הפסיכיאטריים מספקים תנאים פיזיים של עזובה לאנשים שגורלם המר להם? 2. האם זו מדיניות להסתיר את אשר מתרחש במחלקות הסגורות - האם חוסר השקיפות מועיל למערכת? 3. האם אתם בעד הפרטת בתי החולים - תחרות ביניהם?

אבל הרבה פעמים הפרטה=סגירה/הרעה בתנאים (הקשים מימלא) ולכן אף אחד לא רץ עם זה לשום מקום. קיימת החלטה של הממשלה להקטין את מס' המיטות במוסדות הנ"ל מ-7500 ל-3500 וככל הידוע לי זה מתבצע וזאת המדיניות הרשמית- להקטין את מספר המאושפזים ואת מספר ימי האישפוז פר חולה. אמנם אין שקיפות מלאה אבל לדוגמה כל מקרה פטירה בבית חולים פסיכיאטרי מחייב חקירת משטרה (עפ"י חוק) לבירור הנסיבות וזה לא קיים למשל בבית חולים רגיל. רוב המאושפזים הכרוניים הם סכיזופרניים שאין להם משפחה או שמשפחתם נטשה אותם ואין למעשה לאן להעביר אותם מלבד להפוך אותם להומלסים. אם תהיה הפרטה יזרקו אותם לרחוב.

לדור אתה צודק בנתונים אולם לצערי התקציבים לא הועברו מבתי החולים לטיפול בקהילה ועדיין רוב רובו של התקציב לבריאות הנפש מגיע לבתי החולים. ישנם אינטרסים רבים שבתי החולים הפסיכיאטריים ימשיכו להתקיים. בארה"ב סגרו חלק גדול מבתי החולים ורבים הגיעו לרחובות. מצד שני באיטליה, סגרו את בתי החולים הפסיכיאטריים כמעט באופן מוחלט תוך שנה! והדבר גרם לדברים רבים וטובים כיוון שהם העבירו את כל התקציבים לקהילה. שאלה מעניינת ובהחלט שווה דיון מעמיק שבוע טוב דר' גיורא הידש

1. אין זו מדיניות גורפת..וכמו בכל מוסד הכל אינדבדואלי: אינו מגמתי ואינו נובע ממדיניות זו או אחרת.. 2.בשל חוק זכויות החולה התשנ"ו..מן הראוי שהמידע הרפואי אודות החולים והשוהים במחלקות סגורות יהא דסקרטי...ולא חשוף לציבור ונגיש לכל דיכפין ודצריך. אלא אם כן נתקבלה הוראה אחרת וויתור על סודיות מצד החולה או אפוטרופוס מטעמו. וכן למעט מצב חירום ו/או סכנה חמורה ...ועל כן נדרש להפר את חוק זכויות החולה. 3.אני אישית בעד הפרטה...אך הדעות חלוקות לכאן ולכאן..ואין רע נטול טוב ולהפך. רק בריאות לכולנו.

מדינת ישראל מתעניינת רק בכיבוש ובבטחון ובהכשרת חיילים טובים. החולים הפסיכיאטרים כמו גם הפילוסופים הם פשוט מטרד הכרחי... בישראל יש שכבה ענקית מדי של פרולטריון (אנשים שאין להם כסף). נתניהו מנסה לשנות את האתוס שישראל בנויה עליו, שהוא האתוס הציוני, לאתוס הכלכלה החופשית והקפיטלסטית. האם הוא מצליח? כן, מאוד. הצלחה גורפת. האם זה הולך להמשיך ככה מבלי להתפוצץ לגמרי? כן, זה מצליח, וזה לא יתפוצץ לגמרי. מה אפשר לעשות? לשתות כוס קפה ולעשן סיגריה. בברכה מיכאל(מקקקי)

1. מאין את כה בטוחה שאין זו מדיניות גורפת? האם את כה קרובה לצלחת? 2. בשם חוק זכויות החולה שוררת "חשיכה" במחלקות הסגורות ומתרחשים שם אירועים קשים ביותר ללא כל עין מפקחת. אפשר לתת חופש בחירה לנפגעי הנפש (או לבאי כוחם) ביחס למוסד שיאשפזם ואז עקב התחרות המצב ישתפר פלאים. כמו כן כניסה של כתבים וצלמים לא בהכרח תפגע בפרטיות - כאשר הם מתחייבים הם מטשטשים לגמרי כל דיוקן. 3. באין הפרטה יש פאטרנליזם המלווה בחוסר יעילות משווע ובהרבה עוול כלפי ציבור המטופלים... בלשון המעטה.

כן, המחלקות הסגורות הן מתחת לכל ביקורת. ראיתי את זה בכמה בתי חולים. לא רק זה. החולים הכרוניים מקבלים רק 300 ש"ח לחודש בגלל זה הם נראים אומללים כל כך ובלויי סחבות. כדאי להעלות את הנושא הזה כי הוא כואב. לא יתכן שמדינה תפקיר את החלשים שבאזרחיה למצב כזה. הם כל כך שמחים לחום ואהבה. הם אומללים והגיע הזמן שמישהו יעשה עם זה משהו. אני העליתי כמה פעמים את הנושא אך הוא לא זכה לעיניין... צריך להמשיך להעלות את הנושא הזה... לפרטים נוספים אנא שלח לי מייל

http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/402/xPG/119/xFT/83234/xFP/83233

מה את אומרת, מתוסכלת כשאני מתוסכל ואומר שום דבר בתוך הסחיפים חי לא חי ישן אחרי הצהריים בין ארבע לשתיים לוקח תרופה שתעזור לרפואה ותרדים אותי עוד קצת שלא אראה שלא ארגיש מה שאני מרגיש רגיש? אומלל? מאושר? מאניה או דיפרסיה? בבוקר מאניה, בצהריים דיפרסיה מה יהיה על הבוהריים? מתוסכלת מסתכלת יש לה ילד? אין לה ילד? היא הילד? היא הילד? אוהב אותך מיכאל(מקקקי)

עוד סיגריה, לא סיגריה יותר מדי ביום אחד עוד קופסה פחות קופסה מתוסכלת מתוסכלת הם לעולם לא יבינו את הבנת? מיכאל(מקקקי)

וכפי שכבר בטח נכחת..ידיי לא במעל של הלינק.... אינני נוהגת לעורר עליהום ופרובוקציה... אף שהנה משרתת אותי ואת מטרתי... מאחלת לך את כל הטוב שבעולם! ואני אכן אם חד הורית לילד בן 5 כאמור! מחזירה לך אהבה מלוא חופניים. אנוכי.

אם תתעלמו מגורמים עוינים כדוגמתה..ייטב לכולנו! דוקטור הידש, אבקש אותך למחוק את הודעותה הנגחנית והתוקפנית...התעמולניתוהמתלהמת...דהיינו: את הלינק! תודה רבה. ושבוע טוב לכולם, אנוכי.

הי מתוסכלת, על מי את מדברת? על / ? קצת קשה להילחם ב/. וחוץ מזה אני לא מוכן שד"ר הידש ימחק את השירים הנחמדים שכתבתי לך. באמת מישהו או מישהי עוקבים אחרי כל ההודעות שלך בפורום? כי לי למען האמת אין מספיק סבלנות בשביל זה. בברכה מיכאל(מקקקי)

היי ד"ר אני בהריון בחודש ראשון וקצת. ואני נוטלת פרידור מתחילת ההריון. לפני כן נטלתי סמאפ חצי כדור פעם בשבוע. אני נוטלת רבע פרידור 1.25 מ"ג ליום. אני מאוד עייפה ואני לא יודעת אם זה מההריון או מהכדור. עייפות קיצונית אפשר לאמר. אני עובדת בחצי משרה כל יום שזה ארבע שעות וביתר אני ממלאת מטלות חלקיות בבית ובשאר נחה. קשה לי לצפות בערב בתלויזיה ולקרוא עיתון כי אני מתעייפת. מה עושים?

שלום מחכה לתשובה ד"ר הידש לא יהיה היום, אז בינתיים קבלי את ברכת הצוות המטפל בפורום על היריונך. כולנו איתך ומקווים שיהיה לך היריון תקין וילד בריא ושלם בעזרת השם. מה עושים? מה יש כבר לעשות? תחכי עוד שמונה חודשים...הריון זה לא קל ופשוט... כך נדמה לי... לא יודע.... בברכת רווח והצלה לך ולכל עם ישראל ותבשרי לנו בשורות טובות מיכאל(מקקקי)

אחת האפשרויות היא שאת לא זקוקה בכלל לתרופה ולכן את מרגישה רק בתופעות הלוואי שלה- עייפות. במקרה כזה מומלץ להפסיק עם התרופה. קיימות כמובן אפשרויות נוספות כמו שציינת בעצמך.

שלום, אם לא היית כל כך עייפה עם הפרידול (גם הסמאפט מכיל את אותו החומר הפעיל) לפני ההריון סביר שמדובר בעייפות של ההריון שאינה קשורה להלידול. בכל אופן כמו שדור כתב, המינון הוא נמוך ביותר ואפשר להתייעץ עם הרופא להפסיק את הטיפול עד אחרי הלידה. בדרך כלל בזמן ההריון המצב הנפשי הוא טוב והסיכון להתפרצות פסיכוזה יורדת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

כשהייתי ילדה ונערה מתבגרת, במשך שנים, הייתי סופרת צעדים (מחזורים של 3 צעדים בד"כ) וכל דבר סופרת במחזורים של 3 כי חשבתי שזה יגן עלי מדברים רעים. היום זה כבר לא קורה אבל היות ואני סובלת מחרדות אני תמיד חוששת שיש לי נטיה ל-OCD וזה עלול להתפרץ באחד הימים. האם אני צודקת או סתם דואגת?

וכשילד מצליח במשהו הוא מסגל את ההצלחה והופך אותה להרגל... כמו כן ילדים אוהבים להדבק לשגרה קבועה, לאלמנט מוכר..לתרחיש ידוע, לאדם צפוי... לדמות קבועה ו'או ידועה... ולקלטת שמוכרת להם ככף ידם- מימים ימימה! אין זה חזון נפרץ לצפות בילד שצופה באותו סרט בזה אחר זה... ושנצמד לתקליט וזמר אהוד ומוערץ- שוב ושוב...וכו... כך שהיית נורמטיבית בגיל הילדות..והסירי כל דאגה מליבך... ככלל, לגבי דאגתך העכשווית: באם הנהגה כלשהיא כיום, הנה כפיתית ובלתי נשלטת ובריטואל קבוע...ואינה מסבה לך כל עונ, ואינה נצרכת או מתבקשת, ומשבשת לך את איכות החים ומונעת בעדך תפקוד חיים תקין.... אזי עליך לבדוק ביתר שאת, האם את אכן לוקה בהפרעת טורדנות כפיתית... כל עוד חייך,( למעט הפרעת החרדה- שכולי תקווה כי תהא מאחוריך)מתנהלים על מי מנוחות.. אל תטרידי את ראשך..בדאגות שווא...עתידניות....שאין להם כל אחיזה במציאות העכשווית. כל טוב לך..לחוצה. המתוסכלת האלמותית

וכשילד מצליח במשהו הוא מסגל את ההצלחה והופך אותה להרגל... כמו כן ילדים אוהבים להדבק לשגרה קבועה, לאלמנט מוכר..לתרחיש ידוע, לאדם צפוי... לדמות קבועה ו'או ידועה... ולקלטת שמוכרת להם ככף ידם- מימים ימימה! אין זה חזון נפרץ לצפות בילד שצופה באותו סרט בזה אחר זה... ושנצמד לתקליט וזמר אהוד ומוערץ- שוב ושוב...וכו... כך שהיית נורמטיבית בגיל הילדות..והסירי כל דאגה מליבך... ככלל, לגבי דאגתך העכשווית: באם הנהגה כלשהיא כיום, הנה כפיתית ובלתי נשלטת ובריטואל קבוע...ואינה מסבה לך כל עונ, ואינה נצרכת או מתבקשת, ומשבשת לך את איכות החים ומונעת בעדך תפקוד חיים תקין.... אזי עליך לבדוק ביתר שאת, האם את אכן לוקה בהפרעת טורדנות כפיתית... כל עוד חייך,( למעט הפרעת החרדה- שכולי תקווה כי תהא מאחוריך)מתנהלים על מי מנוחות.. אל תטרידי את ראשך..בדאגות שווא...עתידניות....שאין להם כל אחיזה במציאות העכשווית. כל טוב לך..לחוצה. המתוסכלת האלמותית

למרות שבעיות פסיכולוגיות שונות יכולות לגרום להופעתה. ככל הנראה ועפ"י התיאור יש לך את הנטיה אבל לא את ההפרעה המלאה. לדעתי אין טעם לעסוק בכך יתר על המידה. לכל אדם יש נטיות רבות לדברים שונים ובכל זאת לא כל הבעיות פורצות דווקא אצל אדם מסויים. אם זה "מטריד" אותך אז תתיעצי עם איש מקצוע (פסיכולוג או פסיכיאטר).

ללחוצה ספירה והליכה במדרכה בלי לדרוך על הקווים הן תופעות שכיחות ואינן קשורות בהכרח ל OCD. כמו שקורה בהרבה הפרעות פסיכיאטריות-התופעות קיימות אצל כל האוכלוסיה אבל השאלה היא הכמות או הרמה של התופעות. כך גם לכולנו יש חרדה וכל אחד חרד לפני הרצאה או בחינה. רק עוצמת החרדה מפרידה בין חרדת בחינות וחרדה רגילה. כך שלא הייתי ממהר לקפוץ למסקנות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת מספר כדורים ביום. ברצוני לדעת האם אפשר בגלל התופעות לוואי לשנות את זמנם מהבוקר לצהרים וערב, כך שהמיון בסופו של דבר יהיה אותו דבר.

לאילנית עם רוב התרופות בהחלט אפשרי, אבל עדיף שתכתבי על אלו תרופות את מדברת, כאשר תכתבי את שם התרופות אוכל להתייחס בדיוק. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום ! איך אפשר להפטר מכסיסת ציפורניים? 1. כוססת כבר 20 שנה - בת 24 2. ניסיתי הכל - כולל בניית ציפורניים וכלום! 3. מה עם היפנוזה ? היכן אפשר ושלא יהיה נורא יקר ? 4. צריך טיפול תרופתי ? 5. אני טיפוס עצבני ומתוח.

אגב, גם אני כוססת גאה. לא יודעת אם טיפול פסיכיאטרי נחוץ כאן. נחוץ כאן סוג אחר של טיפול. טיפול קוגניטיבי - התנהגותי. כלומר טיפול שיעבוד על הגורמים לדפוס המקולקל קרי, כסיסת ציפורניים ועל הדרכים לפתור את הבעיה. לטיפול קוראים CBT.

זאת הבעיה היחידה שלך בחיים? אם כן- למה שלא תנסי למרוח לק מר על הציפורניים- הפיתרון הכי פשוט. אם לא הולך ואת רוצה טיפול- היפנוזה יכולה לעזור- יש בבי"ח וולפסון רופאים שעושים היפנוזה רפואית במחיר מופחת או במרפאה לרפואה משלימה של בי"ח שיבא. תרופות נגד דיכאון יכולות לעזור וכמובן טיפול התנהגותי-קוגנטיבי. תקראי את המאמר מ"הארץ" על טריכו' שקישור אליו נמצא כמה הודעות מתחת. העיקרון מאד דומה.

אוניקופגיה- הרגל של כסיסת ציפורניים מופיעה לא רק אצל ילדים רגישים אלא גם בין מתבגרים ובוגרים. הכסיסה קשורה במצב של הפרעה אפקטיבית(היפעלותית)לא מוגדרת וניתן לפרשה כסימן של חרדה, פריקה פסיכומוטורית של מתח פנימי.. ויש אף המכסים לה יחצון של הלקאה עצמית וביטוי תמידי של האשמה עצמית... ויש אף שיגדילו לעשות ויאמרו שזהו מדגם מייצג מתכונה של מזוכיסטיות כוללנית. דרכי הטיפול תלויים בגורמים לכסיסה...אך המקובלים מבינהם: 1.היפנוזה כפי שציינת. 2. טיפול תרופתי להפרעות החרדה למינהם שבמילא יבטלו את הסימפטום של הכסיסה. 3. טיפול התנהגותי קוגנטיבי. אף אנוכי כרונולוגית- בת גילך... וחדלתי מכסיסת ציפורניים מזה כחודשיים. לאחר 20 שנות כסיסה. ואין דבר העומד בפני הרצון! בהצלחה יקירה.

את חייבת לעזור לי .... איך הצלחת???? איך אדע באיזו דרך לבחור ??? לא נראה לי שהמצב כ"כ חמור..... אשמח אם תשאירי לי כתובת אי מייל שלך .... תודה !

שלום לכולם, מכיוון שכתבתי כאן קודם על התעללויות מיניות שכביכול היו לי, חשבתי על זה הרבה והגעתי למסקנה שלא דובים ולא יער. אילו זה היה קורה, הייתי זוכר את זה אני בטוח. ובכן, נכון, יש לי זיכרון של דוד שלי לבוש בתחתונים ומגרבץ, אבל זה באמת לא איזה זיכרון טראומטי במיוחד. ממש לא ביג דיל. לעומת זאת, יש לי טראומות הרבה יותר קשות מתקופות מאוחרות הרבה יותר. לדוגמה, הטירונות!!!!!, קורס חובשים, כל השירות שלי בצבא כחובש. כל היחס של הרופאים ושלנו החובשים לחיילים היה אנטי הומאני לחלוטין. התיחסנו אליהם יותר כאל מטרד ופחות כבני אדם. הטירונות הייתה זוועה, הרס קשה, חריף ומדויק מאוד של כבוד האדם שלי והפיכתי לחרא מושתן. וזו הייתה טירונות 02 של ג'ובניקים שנמשכה חודש. מזל גדול שלא הייתי באיזה שיריון או חי"ר, רוב הסיכויים שלא היה מיכאל(מקקקי) לכתוב לכם היום. (למען האמת, זה גם די מזל שאני לא עושה מילואים...) וכל אלה גם כן מתגמדים לעומת הקשירה שלי למיטה, שגם עליה כבר כתבתי כאן, ולא איכפת לי אם זה היה הדבר ההכרחי ביותר עלי אדמות, ושלא הייתה שום ברירה אחרת. (וזה קשקוש- תמיד יש ברירה אחרת). אני אסיים מספר מקודש ומדהים ביופיו שנקרא "אחיינו של ויטגנשטיין" מאת תומאס ברנהארד (הוצאת עם עובד). חובה בכל בית, ליד ספר הזוהר והתנ"ך... "עם אותה מחלת נפש כביכול שלו חי לו פאול עד יום מותו כדבר המובן מאליו, ממש כשם ששאר האנשים חיים להם בלי מחלת נפש מעין זו. באותה מחלת נפש כביכול שלו התגלתה אוזלת-היד של הרופאים, ושל מדע הרפואה בכלל, בכל עליבותה המדכדכת. אוזלת-יד זו של הרופאים ושל כל המדע שלהם חזרה ונתנה למחלת הנפש כביכול של פאול שמות מרגשים ביותר, אך מטבע הדברים שגויים תמיד, שהרי לראות נכוחה לא היו מסוגלים כלל ברוב איוולותם, וכך נתגלו שוב ושוב כל האבחונים של מחלת הנפש כביכול של ידידי כמוטעים ואפילו אבסורדיים ממש, וכולם סתרו זה את זה בדרך הכי מבישה ובו-בזמן גם הכי מדכדכת. הרופאים המתקראים פסיכיאטרים נתנו למחלתו של ידידי פעם שם זה ופעם שם זה, ולא היה להם האומץ להודות שגם למחלות האלה, כמו לכל שאר המחלות, לעולם אין שם נכון, אלא תמיד רק שמות כוזבים, מתעתעים תמיד, שכן אחרי ככלות הכל, כמוהם ככל שאר הרופאים, עשו להם גם הפסיכיאטרים חיים קלים באמצעות עוד ועוד אבחונים מוטעים, מבקשים להם נוחות בדרך רצחנית, בסופו של דבר. שוב ושוב אמרו מאני, שוב ושוב אמרו דפרסיבי, ובכל מקרה שגו." (עמ' 10-11) ובעמ' 11 בהמשך כותב ברנהרד:"הפסיכיאטר הוא הנבער שבכל הרופאים, ותמיד יהיה קרוב יותר לסוטה-מין רצחני מאשר למדע הרפואה." ועם ד"ר הידש רב סליחות, במידה ואתה קורא את זה. יש לי הרבה הערכה אליך, וחוץ מזה לא אני זה לא ספר שאני כתבתי, אלא הסופר האוסטרי האהוב עלי. בברכה מיכאל(מקקקי)

מיכאל.... זהו שם של בחור ששבר את ליבי. אני נזכרת בו לפעמים וגם לו הייתה סכיזופרניה (יש לו עדיין)... בכל אופן לי היו המון אבל פשוט המון טראומות. אתה יכול לקרוא עלי ב'קולות' בכלל באתר הזה יש מין הטוב שבטוב בקשר ליצירה שלנו ולכוחות שלנו שלא תמיד אנחנו מודעים להם. לא היה אישפוז שלא דיברו איתי על כוחותי האדירים - איזה כוחות אדירים.. על מה הם מדברים??? האחיינית שלי, בת 3, סובלת מפיגור ואוטיזם ואני מפנה את אמא שלה לכל מיני אתרים - וקשה לי להסתכל לקטנה הזאת בעיניים... ויש לה עיניים כאלה חכמות לכל הרוחות. ואיפה הכוחות איפה??? מיכאל. ההודעה שלך צימררה אותי אך גם נתנה לי להבין שאני לא לבד בחיבוטי הנפש הללו. אנחנו לא זקוקים ליום הכיפורים אנחנו זקוקים ליום בלי כיפורים. נפשנו הכואבת היא זו העוברת יום יום את אותו מסלול סזיפי של הרמת סלע כבד. והסלע שלנו כבד, בוצי ומגעיל... אגב, בדרך איבדתי מלא אנשים טובים ויפים שלא יכלו עוד להתמודד והם אינם כאן. גם האסטרונאוטים של CHALLENGER ו - COLUMBIA אינם וזה עצוב... ואני תוהה איפה הכוחות שלי? מיכאל, אומרים שיש לנו... הם כאן מעבר לפינה... אבל איזו פינה.... ולגבי תופעות הלוואי של התרופות... ברררררררררר.. תשאל את דוקטור הידש ואת דוקטור מרמור כמה שינויים הם עשו וזה לא עזר עד שהגעתי לקוקטייל מפלצתי של 13 כדורים ביום... ועם זה אני עוד לומדת, מחזיקה דירה שכורה, כלבה מקסימה והמון תמונות של פטריק דאפי... האיש והאגדה...

חרף הדיאגנוזות השגויות(שלעיתים מקומם בגניזה) מחזיקה לך אצבעות. חזקי ואמצי.

שלום רחל, כל הכבוד לך!!!!! אני ממש מעריך אותך ואת הכוחות שאני בטוח יש לך. גם לי יש כוחות אבל כרגע אני לא מתפקד... ואני נורא מתלבט אם לחזור לתפקד או לא. כלומר אם לחזור לעשות את התואר השני שלי ולהתחיל לחפש עבודה. את לא מתארת לעצמך עד כמה אני מזדהה איתך- אני משתדל להמעיט בתרופות ככל האפשר, אז אין לי קוקטייל מפלצתי... למעשה אני לוקח רק חלק מהתרופות שנותנים לי בתיאום עם הרופאה, שזה קצת מגוחך.... אני חושב על זה היום, שבכל האישפוזים שלי, היחידים שבאמת עזרו לי ועדיין עוזרים הם החולים. הרופאים היו פרימדונות שחצניות שנכנסים למחלקה מדי פעם ולא מבינים בכלל מה מתרחש בתוכה ומי הם החולים שלהם. האחים והאחיות הם יותר פקחי-סדר סמי פשיסטים שחצנים, חסרי רגישות מינימלית ובדרך כלל גם חסרי כל הבנה עם מי יש להם עסק.. מי נשאר לרפא אותך? כמובן, החולים האחרים. הם התרופה האמיתית והיחידה. הנה אתמול ניהלתי עם איש במחלקה שלא אנקוב בשמו שיחה מרתקת על דיקרט, ההוכחה האונטולגית לקיום אלהים. עם חולה אחר ניהלנו שיחה מעמיקה בנושא אסטרונומיה והוא גם הציע שאני אשאר לישון במחלקה כדי להפיג לו קצת את הבדידות, אבל לא הסכמתי. וחוץ מזה. ויש עוד חולה חביב ושמנמן שיצא למסע צלב נגד כל הנורמלים עלי אדמות, להוכיח שרק הוא הנורמלי והם כולם הלא נורמלים. (גם איתו אני מזדהה מאוד). הבעיה באישפוז הראשון, השני והשלישי שלי היא שלקראת סופו לקחתי את הצד של האחים והתחלתי לראות גם את עצמי כחלק מהצוות. כלומר, תפסתי את החולים כאנשים נחותים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם, וזה קשקוש, החולים תמיד רגישים ובעלי הבנה הרבה יותר טובה ומעמיקה על נפש האדם מהרופאים והאחים גם יחד. מסקנה: אין מסקנה. בברכה מיכאל(מקקקי)

גיבור מיתולוגי- אלמותי.

הדיון בהחלט מרתק וחשוב, ואני מקווה שהוא ימשך. אין ספק שההפרעות הנפשיות הן חלק מהמרקם החברתי, כך גם הטיפול וגם הפסיכיאטריה. יחד עם זאת המצב בעשורים האחרונים השתנה במידה רבה בשתי בחינות לפחות. ראשית למרות שהזרמים נגד הפסיכיאטריה לא כבשו את הבמה המרכזית, הרי הם השפיעו והפסיכיאטריה השתנתה (גם כל הרפואה), כך שבהחלט הפסיכיאטריה היא יותר דואגת לפרט ומתרכזת בו. כמובן שהתרופות החדשות, תרופות הדור החדש, מקילות על הסטיגמה ועל הטיפול כך שחופש הבחירה של האנשים רב יותר. תודה לכולם הידש

שלום לדר הידש שאלתי היא מדוע מאז ששינו את צורת האתר והוא נעשה ככ איטי באופן מעצבן, מדוע אינכם עושים משהו לשיפור המצב? (הכוונה למנהלי הפורומים). תודה אני (אני מניחה שזה גורם לאנשים פחות לפקוד את האתר לי לפחות זה גורם לכן אני מניחה שאני לא היחידה, ובטח שגם לך למשל זה מפריע).

שלום, למנהלי הפורומים אין השפעה רבה על ההנהלה ולכן כולם מוזמניים לכתוב חודעה ב"צרו קשר" בסרגל הכלים למעלה, אולי ישנו לפורמט נוח יותר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הירש שלום, חצי שנה אחרי לידה שניה בלוטת התריס אצלי הפסיקה לעבוד. גיליתי את העניין אחרי שפתאום out of the bloome - הרגשתי שאני הולכת להתעלף, נהיה לי כחול סביב הפה, דופק מהיר ותחושה של בילבול חוסר אוויר. לקחו אותי למיון ואחרי בדיקות אמרו שזה היפרוונטילציה. לאחר ברורים גילו שערכי ה-TSH שלי 38 (במקום 0.4-4 ) הרופאה חשבה שיש טעות ושלחה בדיקת דם נוספת והערך עלה ל-48. מייד נתנו לי אלטרוקסין. מרגע זה מצבי החל להחמיר ונתקפתי בהתקפי חרדה קשים עם חוסר שינה, זיעה, מחשבות קשות הקשורות בתינוקת שלי, זה "שיגע" אותי איך אני שכ"כ רציתי בת (אחרי בן) , כ"כ התאמצתי להביא אותה לעולם - אני במצב כזה. השכתי לטפל בה כאילו כלום עם כל הקושי. הייתי ניגשת למיטה שלה ורואה אותה שוכבת בשלולית דם, או מבוטרת...(שלא נדע!). אני המשכתי את החיים כרגיל. לא ננתי לעצמי ליפול לתוך הסיור הזה. מצבי הדרדר בין התקף להתקף. פחדתי להישאר לבד עם הילדים בבית מפני שפחדתי שיקרה לי משהוא או שאעשה להם משהוא מבלי שאדע שאני עושה. לאחר תקופה של 4 חודשים קשים ביותר עם התקפים נוראיים פניתי לפסיכיאטר. בנתיים הבלוטה התאזנה והתחלתי להרגיש טיפה טוב יותר. הפסיכיאטר המליץ לי לקחת סרוקסאט. לקחתי התרופה חודשיים ולא היה שום שינויי. סבל מתופעות לוואי כל הזמן. הוא לא החליף לי אץ התרופה כי הייתי לפני נסיעה לארה"ב עם משפחתי לשליחות של 3 חודשים. לא היה לנו זמן לשנות תרופות. נסעתי לשם במצב בסדר יחסית לתקופה שלפני לקיחת התרופה. שם הייתי און אנד אוף.... אבל יחסית בסדר. חזרתי לארץ והחלטנו ביחד שאין שינויי משמעותי והחלפנו את התרופה לציפרלקס. בהתחלה היה בסדר המעבר בין התרופות אך מזה חצי שנה אני שבועיים 100% ושבועיים על הפנים כמו שאומרים. שבוע לפני מחזור אני מקבלת התקפים וכל הסימנים של המחלה, מחשבות חלומות מקבלת המחזור ועוברת אותו קשה. כשהכל נגמר אני חיה רגיל כאילו אין כלום. ברקע יש חרדה שיגיע התקף או פחד כי כשזה קורה זה ממש לא נעים. אני מתפקדת כרגיל. אני בעלת עסק עצמאי. מגדלת את הילדים אך באוויר יש כל הזמן את העניין - של הפחד שיקרה לי משהוא. אני רוצה להפסיק את הכדורים כי אני לוקחת כבר שנה. האם אתה יכול להמליץ לי עם מי להתייעץ לבי השינויים ההורמונאליים האלה שמביאים אותי לכאלה שינויים פיזיולוגיים? הרופא נשים שלי אומר שאין קשר אבל עובדה שזה קורה. אני לוקחת תרופה שאמורה לחסוך ממני את ההתקפים והחרדות - אז למה זה חוזר? לפני כן לקחתי סרוקסט והיה אותו הדבר. מה קורה כאן? תודה על הסבלנות.

גלית יקרה... זה מזכיר משהו שכתבתי כאן היום על הקשר שבין המצב הנפשי למצב ההורמונלי. המרכזים המשפיעים על המצב ההורמונלי ממוקמים כמעט באותו מקום שמרוכזים מרכזי מצב הרוח - במוח הלימבי. יתכן ששם נמצאת התשובה. מאחר ואני לא ממש רופאה אני מנסה לחשוב על קשר אפשרי בעיקר אצלינו הנשים כי גם אצלי יש שבועיים סבירים ושבועיים שבהם אני מטפסת על הקירות. לגבי החרדות את לא רק צריכה תרופה, אני חושבת שאת צריכה גם שיחות. שיחות שינסו להבין מאיפה הגיעה החרדה הזאת. ערכי ה- TSH שלך באמת היו גבוהים. שלי עושים טובה, הם דווקא נוטים למטה. ה - 4T לא טוב בכלל הוא נמוך... אני מבינה את מאבקי היום יום שלך ואת מוזמנת לשלוח לי מייל מפורט יותר כי אולי אוכל לעזור או לנסות לעזור (לא מבחינה פסיכיאטרית, את זה אני משאירה לכבודו - ד"ר הידש)

הפסיכיאטרית ד"ר ציפי דולב חיברה ספר על התופעה שאת מתארת. הספר נקרא "נשים הורמונים ומצבי רוח". עולה בערך 30 ש"ח. אחרי שתקראי את הספר תוכלי להחליט אם לפנות אליה ליעוץ או טיפול (אזור ת"א).

לאביטל שינויים נפשיים במשך המחזור החודשי וגם אחרי לידה מוכרים. אבל קודם כל כרופא הייתי מבצע בירור הורמולי שלם. ידוע שאחרי לידה עלולה להיות הפרעה הורמונלית מסויימת הקשורה גם בבלוטת התריס וגם בקורטיזון וגם הורמונים אחרים. כך שראשית הייתי בודק את כל המערכת ההורמונלית. כפי שכתבת היו כנראה שתי פגיעות-גם בבלוטת התריס וגם בנפשי. יתכן שבלוטת התריס היתה הגורם המאיץ של הפגיעה הנפשית, אבל כיום כיוון שבלוטת התריס מאוזנת נשארה בעיקר הבעיה הנפשית. תרופות מסוג הסרוקסט והציפרלקס אמורות להקל על השינויים הנפשיים הקשורים למחזור. לכן אם הטיפול לא עוזר מספיק, הייתי שוקל להחליף שוב את התרופה נוגדת הדיכאון. בתקווה שהתרופה הבאה תתאים לך יותר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אבי בן 67 עבר לפני כ- 10 שנים ניתוח מעקפים , לאחריו הוא שקע בדיכאון , קיבל טיפול תרופתי במהלך כ- 3 חודשים שלא הועיל ,לאור זאת הופסק הטיפול בו ( אבי לא שיתף פעולה בצורך להמשיך בטיפול ) מאז מצבו לא שפר . לפני כשבוע הוא עבר ניתוח שני לב פתוח , הניתוח הצליח . היום לאחר הניתוח השני , מצבו הנפשי הורע ( לדעתי ) , הוא כמעט ולא אוכל ( מה שלא היה אופייני בתקופה שלפני הניתוח ) , לא מבצע פעילות גופנית מינימלית שנדרשת ממנו לאחר הניתוח , ובקצב הזה , אני צופה שהסוף לא יהיה טוב . שאלתי , מה דרכי הפעולה שאתה ממליץ . אודה לתשובתך . בכבוד רב רון

לרון דיכאון אחרי ניתוח וביוחד ניתוח מעקפים מוכר. כעת הדבר הנכון ביותר הוא לבקש מרופא המחלקה ליבקש ייעוץ פסיכיאטרי בתוך בית החולים. בכל בית חולים ישנו יועץ פסיכיאטרי. ומכאן להתקדם-שיחות ותרופות. כדאי שגם אתה תדבר על היועץ, אולי עוד לפני שיפגוש את אביך ותתכננו כיצד להשפיע על אביך לקבל טיפול. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לוקחים נוגדי דיכאון במינונים גבוהים (כמו טיפול ב-OCD) כמו נגיד אפקסור, ציפראמיל, סרוקסט, אנפרניל וכל המשפחות שלהם...

בטריכוטילומניה יש כפייתיות אך יש גם הנאה מהמעשה של התלישה לכן זה לא נכנס לתוך הקטגוריה של OCD אלא לתוך הקטגוריה של הפרעות בשליטה על דחפים, בדומה לקלפטומניה.

מפאת כי התלישה מסבה עונג לבעליה...אלמנט שלא נלווה לבעלי הפרעת ocd . אך בהחלט מדובר על חוסר שליטה בדחפים ועל אימפולסיביות בלתי מבוקרת.

מכיוון שאני צריך יחסית מינון גבוהה של נוגדי דיכאון - התופעות לוואי דיי בלתי נסבלות. ולכן חשבתי על רעיון ורציתי לשמוע מה אתם חושבים עליו: במקום לקחת מינון גבוהה של תרופה אחת - אפשר לקחת מינונים נמוכים של כמה תרופות עם תופעות לוואי שונות - נגיד רמרון שמרגיעה ומרדימה וסרוקסט שמעוררת ומעצבנת וככה אולי למנוע תופעות קשות

לא כתבת מה האבחנה. דיכאון? OCD? הפרעת פאניקה? יש הבדלים ניכרים. ל-OCD למשל רק נוגדי דיכאון שמשפיעים על הסרוטונין נחשבים לאפקטיביים ולכן רמרון לא יעזור. לדיכאון קשה/חריף עדיף הטריציקלים מ-SSRI כי הם יותר חזקים למרות שיש להם יותר תופעות לוואי. לדיכאון קל עד בינוני או הפרעות חרדה יש יתרון ברור ל-SSRI או אפקסור ובמקרים מסויימים גם רמרון. לפעמים אפשר לשלב מספר תרופות במקום אחת בשביל לקבל השפעה מוגברת או להשתמש בתופעת לוואי של תרופה א' בשביל לנטרל תופעת לוואי של תרופה ב'. לדוגמה- טרזודון הוא נוגד דיכאון שמרדים והוא ניתן לפעמים עם פרוזק- נוגד דיכאון שמעורר. בד"כ השילוב שלהם נותן אפקט טוב גם מבחינת הדיכאון וככה מרוויחים פעמיים.

דבר ראשון לאיזה מטרה את רוצה לקחת את התרופה? בכל מקרה אני לקחתי מינון מאוד נמוך של התרופה. ואין ספק שהיא עובדת... בקשר לתופעות הלוואי שלה - אז השמנתי איזה כמה קילו טובים + היא עשתה אותי ממש ממש עייף בעיקר בבוקר בשעות הראשונות ואז זה יחסית עובר... בכל מקרה על כל אחד היא עובדת אחרת

התרופה הכי חדשה לטיפול בסכיזופרניה אשר משווקת בארץ היא גאודון GEODON. המחיר הוא 1,800 ש"ח לחודש. לא כלולה בסל הבריאות. היתרון של התרופה במיעוט תופעות לוואי. רוב החולים מרגישים טוב איתה ומרוצים.

האם מותר לשתות סוכרזית - סכרין בזמן הריון שהו תחליף לסוכר?

באם קיימת סכנה לאם או לעובר בנטילת סוכר. אני סגלתי עצמי מגיל 12 לשתות ללא כל ממתיק מלאכותי.. (אף ללא סוכרזית) אך אינני דורשת ממך להיות מלאכית- כדוגמתי. שיהיה במזל טוב.

מתארגנת קבוצת פגועי נפש למען עצמם למטרת • לנפץ את הסטיגמה של חולי הנפש • לשפר את תנאי ההחלמה • לשנות "עיוותים" במערכת בריאות הנפש הציבורית • להוסיף שירותים הכרחיים • ועוד.... רציניים המעוניינים להצטרף צרו קשר: מיכל: 052-2654616 [email protected]

מיכל כבר שלחתי לך מייל נרחב שיכול לתת לך כיווני מחשבה שונים... מקווה שלא תבהלי מהשם... פטריקדי3...

בקשר לתלישת השיער , יש לי בעיה עם דודה סכיזופרנית . אנחנו אובדי עצות בבית... עם מי אפשר לדבר בטלפון? ישנה תמיכה טלפונית?

בוודאי. נסה את ער"ן 1201או את בנפשנו בשאר ימי השבוע - טלפונים: 02-6722554 בימי א', ב' ו - ד' בין השעות 11:00 - 14:00 ובנפשנו חיפה - כל השבוע מ - 19:00 - 22:30 בער"ן יענו לך אנשי מקצוע ובבנפשנו תקבל יעוץ, הכוונה, תיווך והמשך מעקב מאנשים שהם או בני משפחה של נפגעי נפש או נפגעי נפש בעצמם. אתה יכול לשלוח לי מייל

שלום רב אנחנו זוג צעיר בני 20. חברתי לוקחת חצי כדור נגד דיכאון ביוזמת פסיכיטר בצבא עקב אי התאמה עם בסיס סגור ועברה לבסיס פתוח. הכל נפלא חוץ מאיבוד המצב רוח בערך פעם בחודש שבו היא רוצה להיות לבד בבית שלה. שום נסיון לבדוק מה מפריע לה לא יצליח ותשובתה היתה לא יודעת מה יש לי בבכי. ברצוני לדעת האם יש טיפול ? למי לפנות? והאם זה יעבור מתישהו? בתודה מראש אבי (שם בדיו).

אבי (שם בדוי) כל הכבוד. לא כל החברים עומדים לצד חברה שלהם במצב מעין זה. חברה שלך נמצאת כרגע במעקב של פסיכיאטר והוא זה שמחליט על הטיפול אותו היא מקבלת. לגבי רצונה להיות לבד והבכי הם חלק מהסימפטומים של דיכאון. כשאתה מדוכא אין לך חשק לעשות שום דבר ושום דבר לא גורם להנאה מה שקרוי בשפה המקצועית אנהדוניה - חוסר יכולת להנות. העצב משתלט על כל פינה רואים הכל בשחור, לא רואים את המציאות כפי שהיא. הכל הוא רע ולא טוב. הטיפול התרופתי עוזר ברוב המקרים אבל לפעמים צריך גם שיחות עם פסיכולוג או עובד סוציאלי קליני. שיחות שיכולות לתת מושג מה גורם לדיכאון...

תודה רבה על עזרתך בנושא

טריכוטילומניה היא הפרעה המאופיינת בתלישה כרונית של שיער הגוף. שייכת לקבוצת הפרעות המתאפיינות באי שליטה בדחפים (impulse control disorders). אצל חולים אלה, תלישת השיער היא פעולה של התנגדות למה שהשיער מסמל. הפעולה עצמה מלווה מתח והתרגשות לפני הביצוע ותחושת הקלה אחריו.

קישור : http://www.trichotilomania.info/

שלום, לפני כ- שלשה שבועות הפסקתי ליטול כדורים לאחר שמוש של 5 חודשים. ביומיים האחרונים אני מרגישה שאני לא במיטבי,אלו לא התופעות שהיו לי בזמן התקף חרדה,אלא תחושת אי-שקט ותנודות במצב הרוח. לא היו גורמים/שינויים בחיי היום-יום שיכולה אני לשייך לשינוי זה. האם התקף חרדה בפתח? האם הפסקתי את נטילת הכדורים מהר מדי? תודה.

דבר נוסף, בזמנו נטלתי קלונקס להרגעה ,כדור חזק לטעמי. האם כדאי ליטול כדור הרגעה בימים שאני "מישמש" ואם כן אשמח לשמוע על כדור "קל " וללא מרשם רופא. תודה

לאביגיל לא הצלחתי להבין על איזה תרופה את מדברת? האם קלונקס או תרופה אחרת? בכל אופן חמישה חודשים הם בדרך כלל מוקדם מדי, האם התייעצת עם הרופא לפני ההחלטה על סיום הטיפול? שאלתך מאוד במקום, יתכן שמדובר על תופעות של סיום הטיפול והפסקת התרופה, או שהחרדה חזרה? לשם כך יש צורך באינפורמציה נוספת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

רציתי לשתף , במשהו מוזר שקרה לי שאף פעם לא קרה לי עד עכשיו. אני מוצאת את עצמי עומדת ברמזור אדום כאשר האור התחלף לירוק , כאשר אני חלמתי בהקיץ עד כדי כך שמכוניות צפרו לי כמה רגעים ולא שמעתי, עמדתי ככה כמה שניות טובות.עד שמישהו יצא מהמכונית ושאל אותי אם הכל בסדר? רק אז התעוררתי מהחלימה שלי. וזה היה כאילו מישהו באמת עורר אותי .. כי נבהלתי...וגם לא זכרתי על מה חלמתי בהקיץ.מוזר לאללה...בכל אופן שאלתי היא אם איכשהו זה קשור לזה שביומים האחרונים אני נוטלת 37.5 וונלא בנוסף לסורקסט הקבוע שלי 20 מ"ג. או שפשוט זו היתה עייפות ? למה בעצם אנחנו חולמים בהקיץ? תודה מיטל

למיטל, כאירוע בודד אין לדבר חשיבות, יתכן שמדובר בהחמרה של החרדות, עייפות או כל סיבה אחרת. איני חושב שהדבר קשור לוונלה. כאמור השאלה העיקרית האם מדובר על תופעה בודדת או שישנה עייפות והתנתקויות נוספות? שבוע טוב דר' גיורא הידש

מעבר להרגשה הרעה שמלווה אותנו כנפגעי נפש, יש בעיות המקשות עלינו את החיים. למשל תרופות חדישות, עם פחות תופעות לוואי, שיכולות לעזור אך הן עולות ביוקר למישהו שחי בקהילה בדיור מוגן (בדיוק כפי שכל עובדי בריאות הנפש ממליצים). מה שווה רעיון הדיור המוגן אם אני לוקחת תרופה ישנה עם המון תופעות לוואי שמקשה עלי את החיים? האם לא הגיע הזמן להודיע לעולם ולכל השאר שאנחנו קיימים? שיש לנו זכויות? האם מישהו מפורום זה מכיר משהו המרמז על זכויותיו של העובד השיקומי? אני לא סתם מעלה את השאלות הללו לדיון, אני חושבת שהשאלות הללו חשובות להבנת מצבינו האמיתי. שבשוק יש תרופות חדישות ואנחנו לא ממש יכולים לרכוש אותן. ואנו נאלצים לקחת תרופות ישנות שמעמיקות את הסטיגמה בציבור...

באופן עקרוני אני מסכימה אתך, בעניין החוסר מודעות לנפגעי הנפש..ואי מתן פתרונות- מערכתי וממסדי לפגועי הנפש בדיור מוגן ואף למתפקדים עצמאית/חלקית. ..אך מסייגת את דבריך לעניין התרופות..מפאת שישנם תרופות חדישות רבות עם תופעות לוואי מזעריות וזניחות שכן ממומנות בסל הבריאות או לפחות חלקית(ובמיוחד לבעלי ביטוח משלים שהפך ברבות הימים- נחלת הרוב המכריע) כמו כן זכרי שעיתים דווקא תרופות ישנות ולא מתקדמות כביכול..הוכיחו קלינית ומדעית כטובים וכיעילים- ללא תופעות לוואי או הזקים לטווח הקרוב והרחוק בהתחשב בפרספקטיבה של זמן. ואילו בתרופות החדישות טרם הוכח יעילותן ו/או השלכתן- בטווח הארוך- ..במבחן הזמן. כך שמן הראוי לבדוק כל מקרה לגופו! חזקי ואמצי. שבת שלום. אנוכי.

שלום רחל, העבודת סוציאלית אפילו הודתה בפני בגלוי שאין לה שמץ של מושג איך לעזור לי, כי היא רגילה לטפל באנשים שזקוקים לטיפול מוסדי. אז אני יכול לגור בדירה רגילה עם שותפים, אין לי שום בעיה עם זה, אז זה אומר שאני לא זקוק לעזרה? התרופות זה ממש זוועה. אני מקבל זיפרקסה, שזו תרופה נהדרת מהדור החדש, אבל סל הבריאות מממן אותה אך ורק לסכיזופרנים אלימים שלא הצליח להם טיפול בשום דבר אחר. זה הרי מגוחך לחלוטין, למה לסכיזופרנים אלימים מגיע ולי לא? זה הגיוני שאני אקח ליתיום, שממש עשה לי את המוות והגבתי אליו קשה מאוד, רק כי "אין ברירה" אחרת... (ואם הברירה היא ליתיום אני פשוט לא אקח תרופות בכלל ושיתהפך העולם) והאישור הוא לשנה בלבד... הרי המסר של מדינת ישראל כאן הוא שרק אם אתה סכנה לסביבה אנחנו נממן בשבילך את התרופה ואם אתה סתם בן אדם אז לא. ומה לגבי סכיזופרנים לא אלימים? קהילה? איזו קהילה? אין קהילה!!!!!!!!!!! לא רק לפגועי נפש. בכלל אין קהילה. מדינת ישראל עסוקה רק בביטחון וכיבוש- רק לזה יש כסף כאן. לביטחון יש מימון אינסופי, ושהאזרחים יחנקו. ואני עוד מאלה ששירתו בצבא שלוש שנים. כל הכלכלה של המדינה הזו מבוססת על צבא וביטחון. נראה לי שרוב האנשים בגילאי 20-30 או עובדים בביטחון או לא עובדים. במקרה הטוב אדם שלא מוכשר לביטחון מוצא איזו עבודה זמנית שמפטרים אותו ממנה אחרי פחות משנה כדי שהוא לא ישיג קביעות. פגועי נפש? ומה עם האבטלה האיומה? ועם שיעור השתתפות של כוח העבודה שהוא חמישים וחמישה אחוז בלבד? רחל- את חייבת להבין- שאנחנו בתור "פגועי נפש" לא חיים לבדנו. כל המצב הוא מטורף לגמרי. אנחנו פשוט רגישים יותר ולכן אנחנו סובלים יותר. זה הכל.... בברכה מיכאל(מקקקי)

הי מיקי! מה שלומך? מאחר ואני עדיין מתחבטת בנושא התרופה המתאימה- כשזיפרקסה היא אחת האפשרויות, רציתי לשאול אותך במטותא , אם אפשר, כיצד היא משפיעה עליך, מבחינת תופעות הלוואי - אם ישנן ? האם היא גורמת להשמנה, או הרגשה לא נוחה - או שיש לה רק השפעה מיטיבה. שבת נעימה!

שמתי לב שכשצריך להגיע המחזור החודשי יש לי יותר דיכאון ויותר נטיה לפתח בולמוסי אכילה. מעבר לזה מצבי הרוח שלי בתקופה זו עולים ויורדים בחדות יתרה. האם יש קשר כלשהו בין המערכת ההורמונלית לבעיה הנפשית? אני יודעת ששתי המערכות מצויות במוח הלימבי. בעבר הרחוק ראיתי בטלויזיה תוכנית על המוח שמראה שרוב בעיות הנפש כמו דיכאון מקורן באותו מוח לימבי. האם בעיה נפשית היא בעיה הורמונלית? ולאו דווקא בעיה נוירוביולוגית כמו בהפרעות כמו סכיזופרניה והפרעה דו קוטבית? צר לי על בילבול המוח אבל זה נושא מאוד חשוב לדיון ולהבנת המערכות בגוף...

המחברת היא ד"ר ציפי דולב- פסיכיאטרית. העלות של הספר מינימלית- 30-40 ש"ח.

נהדר!!! נראה לי שאני אזמין באקדמון.... (אחרי כל הספרים שקניתי לי לאחרונה... בנושאים מרתקים כמו פיזיקה, היסטוריה, דיפלומטיה וכדומה... תפיל עלי את הספרים הכבדים הללו ותביא אותי לגן עדן) אגב, יש לך עוד המלצות בנושא פסיכיאטריה?????? א. כי ספרות זה התחום שלי ב. אני אוהבת לקרוא וכמה שיותר יותר טוב ג. במסגרת בנפשנו אני רוצה להמליץ לחבר'ה על כמה שיותר ספרים... במסגרת החלום שלי להקים מרכז מידע ארצי בנושא בריאות הנפש... מבחינת ספרים, מאמרים, עבודות, קטעי עיתונות וכדומה.

היי לכולם,אני מכור נוירולוגית,לצערי,אני מטופל כ-8 חודשים ב"פקסט" (עקב פציעה) .לפני שבוע ניסיתי לרדת מהכדור (10MG) החזקתי יומיים,ואז התחילו לי קצרים ןניתוקים בראש ונהיה לי חושך ביניים ,חשבתי שאני אוטוטו מאבד הכרה ,האם זה נשמע לכם הגיוני?

בדרך כלל, עד כמה שאני יודעת, דווקא התרופות ממשפחת ה - SSRI או מעכבי הסרוטונין אינן ממכרות. האם הפסקת את השימוש בהוראת רופא? כי את השימוש בתרופות פסיכיאטריות צריך להפסיק באופן מבוקר.

כי אם בתלות הנובעת מהזדקקות נפשית! תרופות מעכבות סרוטונין כמוהם כתרופות ממשפחת ssri- בעלות תופעות לוואי זניחות ונדירות...ואינן ממכרות! נסה להוריד בהדרגתיות...באופן איטי ומבוקר..וכך תחוש שליטה וביטחון- פסיכולוגית.

אדרבה,מדובר אצלי בהתמכרות נוירולוגית

כסטודנטית לפסיכותרפייה קוגניטיבית התנהגותית -CBT,הייתי רוצה לשמוע על התנסותכם האישית בסוג טיפול זה.אם ניתן להגדיר את האבחנה הראשונית שבעטייה עברתם את הטיפול.משך זמן הטיפול.אבני דרך מרכזיות ומידת האפקטיביות והאם היא תקפה לאורך זמן(כמובן על פי החוויה האישית). אשמח לקבל קצת פרספקטיבה לגבי שיטת טיפול זו . עלי לציין שהחלטתי לעשות הסבה מקצועית זו בתקוה לעזור לכל אותם אנשים נחמדים ,מוכשרים ואינטליגנטים -אשר אני קוראת על סבלם בפורום זה. בהמשך אשמח אפילו לתרום מידיעותי ובכלים המקצועיים אותם אני רוכשת בהכשרתי. חיבוק ותקוה גדולים לכולם!!!

כמי שסובלת מהפרעת אישיות גבולית, אני יודעת שדווקא סוג כזה של טיפול ילמד אותי להמודד טוב יותר עם דפוסי התנהגות מקולקלים, לעבד אותם, לראות מתי הם צפויים להגיע ולהלחם בהם בצורה טובה ולא לפחד מהם כשהם באים. אני שמחה שנכנסת לכאן כי דווקא אין מטפלים בשיטה הזו במערכת הציבורית אלא רק בפרטית ולרובנו אין כסף לשלם לפסיכולוג מומחה בתחום. אני יודעת שהטיפול הזה אפקטיבי בעיקר בהפרעות חרדה שונות כמו פוביות ו - OCD וגם בהפרעות אישיות מסויימות. למרות שיש גם את שיטת ה - DBT שפותחה במיוחד לטיפול בהפרעת אישיות גבולית. בארץ יש מטפלים בשיטה הזו רק בירושלים ובצפת, שני מקומות מאוד מרוחקים ממני. מעניין לשמוע ממך עוד כי זה פשוט חידוש מרענן... רחל

גבולית- כלל ועיקר. כי אם לבעיות יותר ממוקדו ומוגדרות..כגון: הפרעות חרדה למינהם..הפרעת טורדנות כפייתית..פוביות מוגדרות...הפרעה פוסט- טראומטית וכדומה. הפרעת אישיות הנה הפרעה שמקורה באישיות כוללת המזיקה- במישורים רבים בתפקודי החיים התקינים ומשבשת את איכות החיים. על כן הטיפול בה הנו טיפול שיקומי אינטגראטיבי-כוללני!טיפול פסיכותרפיסטי-דינאמי...שלעיתים משולב במתן תרופות (באם נלווות להפרעת האישיות מצבי דכאון וחרדה למינהם) הטיפול תובעני, שוחק, לאורך זמן ניכר, מר ונמהר... והכל מושג- בעבודה סיזיפית קשה, בדם ויזע ותמרות עשן. אך אם תרצי אין זו אגדה! שבת שלום. המתוסכלת האלמותית.

אובחנתי כסובלת מהתגובה דכאונית קלה (יענו mild major depression) התחלתי לקחת ציפראמיל, ובמקביל התחלתי טיפול קוגניטיב (ממש בהפרש של שבוע) האפקטיביות של הטיפול הקוגניטיבי עלתה באופן משמעותי אחרי שבועיים (שכהציפראמל התחיל לעבוד) כך שלא ידוע לאיזה טיפול היה בעל משקל רב יותר בשיפור המצב. תוך חודש יישמתי היטב את ההוראות ומצבי הפך להיות יציב פחות או יותר. חודשיים נוספים מתחילת הטיפול הייתה הטבה קלה עד שלא היה עוד שינוי מהותי במצב הרוח, ומבחינתי כבר לא חשתי בדיכאון או בספיחיו. מבחינתי, טיפול קוגניטיבי טוב משום שהוא פועל כמעט באופן מיידי. ברגע שמיישמים את הטיפול בעבודה עצמית, אפשר לחוש בהטבה. הבעיה היא שהסיבה לדיכאון היא עמוקה יותר, וללא טיפול פסיכודינאמי תומך, כל התוצאות יורדות לטימיון. הענקת המשמעות וניתוח התחושות טוב לתקפה מסויימת, לשאחריה, אם אין עיבו של תכנים עמוקים יותר, קצת קשה להגיע להטבה אמיתית שמחזיק מעמד. ואכן, אני היום שנה אחרי סיום הטיפול, ושוב בדיכאון. אני יודעת ומרגישה שבשיחות לא טופלו הנושאים החשובים באמת ולכן גם יעילותו של הטיפול הקוניטיבי שקדם התבטלה. ברור שהיום אני כבר לא אלך לטיפול קוגניטיבי כי את השיטה אני מכירה, לפעמים אני גם נעזרת בה עכשו אם אני מריגשה שהמצב יוצא מכלל שליטה. אין שום ספק שהשכנוע העצמי הזה עובד. השאלה היא כמה זמן הוא מחזיק. בכל מקרה, אני ממליצה בחום משום שהוא מעלה באופן מאוד מהיר את איכות החיים של המטופל.

חל שינוי רציני ה"תפסית חיי" מה שגרם לי התמודד עם יתרת הדכאון בקלות יצרה. לציין רק שאני עדיין נוטל תרופות,אך הטיפול בCBT אכן שימר משמעותיצת את חיי באופן כולל. במידה ויש לך שאלות נוספות ומסודרות אנא שילחי לי מייל ואחזור אלייך. עודד

שלום, בסוף השבוע לא אהיה בפורום. אני בטוח שהכל יתנהל כשורה, בקשתי היא מהמשתתפים הקבועים שתורמים כל כך הרבה לפורום להתאמץ קצת יותר ולהשלים את החסר. אני בטוח שתעשו את הדברים על הצד הטוב ביותר ותוכלו לעזור לפונים הרבים. בתודה וסוף שבוע טוב דר' גיורא הידש

ומי יתן ותשוב בכוחות מחודשים ורעננים. תרומתך חשובה ומועילה לנו. אעתר בשמחה לבקשתך המיוחדת. כל טוב. המתוסכלת האותנטית- משתתפת קבועה.

סע לשלום והמפתחות בפנים! המאושפזים הכרוניים בפורום לא מתכוונים לעזוב בקרוב- יקבלו את החדשים בברכה ויאירו להם את דרכם בנבוכי רפואת הנפש. היה בטוח וסמוך שהפורום לא מופקר אם כי היעדרותך תורגש ללא ספק. בברכה, דור.

ביי דר, חופשה נעימה...

ביי דר, חופשה נעימה...

ביי דר, חופשה נעימה...

אבל זה בערך כמו איך שנמאס לי מסיגריות. נמאס נמאס,אבל אני עדיין ממשיך לעשן. מה שכן- החלטתי לחזור לעשן סיגריות בודדות. דהיינו להפסיק לקנות קופסאות- כי זה כבר נעשה מוגזם. מאז ששוחררתי בכפייה בפעם האחרונה מהמחלקה הסגורה הגעתי לרמה של שתי קופסאות ביום, שזה כבר ממש גועל נפש וגם לגמרי לא בריא. חוץ מזה, אני צריך לחזור להתגלח באופן קבוע ולא רק מדי פעם, וגם לתקן את הקטנוע שלי שהלך לו המצבר, וגם להתחיל לחפש עבודה, ולחפש בן או בת זוג. הבעיה העיקרית שלי היא שהראש שלי סוף-סוף הסתדר, דהיינו חזר הביטחון העצמי שלי, שאבד לבלי שוב איפשהוא בין הנסיעה שלי להודו לאישפוז הראשון. עכשיו יש לי ביטחון עצמי- אני יודע שאני אדם יותר חכם ומוכשר מרוב האנשים. הבעיה היא שאני גם הרבה יותר רגיש מרובם מבחינה נפשית, ולכן קשה לי להסתדר בעולם. אני זקוק להמון אהבה בצורה נואשת, ואין הרבה אהבה בעולם הזה. הבעיה היא גם שאני חי ונושם במדינה שהיא בכל קנה מידה די פשיסטית. אנחנו אמנם לא שמים לב לזה, כי זה נמצא מתחת לפני השטח. וזה קשה לבן-אדם אנטי פשיסט לחיות במדינה פשיסטית. וזה גם קשור למאניה דיפרסיה שלי. הייתי עוזב למדינה אחרת אבל כרגע אני בקושי מצליח לתקן את הקטנוע שלי, אז לעבור למדינה אחרת זה קצת מוקדם מדי. בברכה מיכאל(מקקקי) מאושפז מרצון בפורום "פסיכיאטריה" ו

ראשית כל, כמובן- חופשה נעימה לד"ר הידש. ושנית, קרה לי מקרה די "משונה", שאני די משוכנע שאדם כלשהוא שמאושפז באותו בי"ח פסיכיאטרי שאני מגיע אליו פעם בשבוע לביקורת, הוא אדם שנשאלה עליו שאלה כאן בפורום. מצבו הרפואי של אותו אדם עלה פשוט ב"שיחת הבוקר" של המחלקה שהשתתפתי בה כי הגעתי מוקדם, ופשוט חשבתי לעצמי האם מה שהצעתי לגביו הוא אכן סביר והגיוני בהתחשב באדם שראיתי. יכול להיות כמובן שמדובר באדם אחר לגמרי, אבל הסבירות היא מאוד גבוהה מתיאור המקרה וגורמים נוספים. אני פשוט מעלה כאן תהייה, עד כמה האינטרנט הוא המקום הטוב לחשיפה כזו? ועד כמה החשיפה משולבת ב"מציאות" היומיומית שלנו? בכל מקרה, רק לידעתכם. ממש חזר האיזון בימים האחרונים. נקווה שזה ישאר ככה, ממש התגעגעתי לעצמי הנורמלי שלי. שכחתי לרגע שאני יכול להיות גם נורמלי. העובדה שחזרתי לעשן מעט מעידה על זה מאוד. בברכה מיכאל(מקקקי)

אתה אליל הפורום! אני דורשת ממך במפגיע ולמפרע- לא לעזבנו לאנחות! תהא מאושפז במחוזותנו- מרצון... למען החזון:- סוף שבוע נעים וחמים. המתוסכלת האלמותית

סוף שבוע נעים.... מעניין שבחרת אותו דווקא בתאריך ש - CHALLENGER התפוצצה אבל מילא... שתהנה ומה שלום הכלבים והחתולים? דאגת להם למקום או למישהו שישגיח עליהם? אני מקווה שתחזור בשלום ומחוזק יותר.... נתראה בלה"ק. רחל

האם אצל ילד מחונן בן 5 יתכן גילויי מיניות מוקדמים ומפותחים יתר על המידה המדודה והלא מדדה? האומנם התעסקות אובססיבית באיבר המין ובהנאה צרופה- מרובה , בגיל המדובר, אינו חורג מהנורמה?! האם התעסקות יתרה זו מעידה על היותו מותקף מינית, חלילה? ועל כן מודעותו גברה? או שמא מדובר בתגלית ובדיקה גופנית נורמטיבית המאפיינת את חתך גיל 5? עלי לציין שהילד דתי ואינו נחשף לתכנים מיניים ובוטים- כלל ועיקר. כמו כן עלי לציין כי גילוי המיניות שלו בא לידי ביטוי בזיקפת בוקר(ללא כל גירוי מיני חיצוני) וכן בערות מינית כאשר הוא נצמד אלי לקבלת חיבוק ופינוק תמים (ושכמובן אני הודפת אותו מעלי- אינסטנקטיבית. ומנשקת ונוגעת בו בחיבה- במקומות גלויים ומקובלים ) האם ביטויי ההתנהגות שמניתי שגרתים, מאפיינים ונורמטיבים ואינם מעוררים כל דאגה?ואינם מצדיקים בדיקה? אם כן- למי עלי לפנות לטיפול? תודה רבה. המתוסכלת האלמותית.

לאותנטית מיניות בגיל חמש היא ממש נורמלית, פרויד היה הראשון שהודה וכתב שגם לילדים יש מיניות, ובגיל חמש זהו השלב האדיפלי כמו שפרויד קבע. כמובן שלגבי המידה-האם מדובר על דבר מוגזם או לא, הייתי שואל פסיכיאטר ילדים ונוער או פסיכולוג מומחה לילדים. כמובן שהם יצטרכו לבדוק אותו. יחד עם זאת הייתי קודם כל בודק לכיוון של הפרעת קשב אשר עלולה להיות עם עוררות מינית גבוהה מהרגיל. כמובן שאף פעם אסור לשלול או להתעלם מפגיעה מינית. כל טוב דר' גיורא הידש

כוונתי היתה האם שינוי כולל בהתנהגות הילד, הבא לידי ביטוי: בהרטבה לילית(רגרסיה התפתחותית) אגרסיביות ומרדנות פתאומית, ובקשה מוגזמת לתשומת לב בנוסף לעוררות מינית בגיל המדובר, אינם מהווים תסמינים המעוררים חשדני?! ויוצאים מגדר הרגיל?ואינם מבטאים את השלב האדיפלי הנורמטיבי על פי פרויד?(שהנני חסידה נאמנה ואדוקה לתורת הפסיכואנליזה הכוללת שלו). אשמח להתיחסותך

הילד גם מתעקש לאחרונה שאינו שומע היטב... וערכתי לו טסטים רבים למהימנות דבריו...ואכן ממרחק ניכר אין כל תגובה ממנו. האם מעבר לבדיקות שמיעה שגרתיות שאני מתעתדת לערוך אתו בקרוב ממש... ישנו חשד סביר שהילד סובל מהפרעות קשב וריכוז שבאות לידי ביטוי ברחפנות יתר...בשקיעה בעולם משלו לעיתים מזומנות..ואי שימת לב למתרחש סביבו, והתנתקות מרחשים סביבתיים- מודעים ותת הכרתיים?

שלום, את גיל ההתבגרות שלי עברתי בצורה מאוד סוערת בגללו. אף אחד (מלבד אבא שלי שהיה חלש בעניין) לא תמך בי, ולכן נותרתי עם הרבה בעיות רגשיות עמוקות. רק לפני שנה פתחתי עצמאות ללכת ולטפל בעצמי. היום אני בת 21 (הוא בן 29) ועדיין קשה לי איתו. אנחנו כל הזמן רבים, משום שהוא מציק ומטריד את מנוחתנו לאחר יום לימודים או יום עבודה. אני חושבת שההתנהגות שלו נובעת מתמיכת יתר מאמא שלי ומהפינוק הרב שהפך אותו לחסר גבולות. שאלתי היא האם אני צודקת או שפשוט ככה הם חולי הנפש- לא מבינים עניין וצריך להסביר להם שוב ושוב. רציתי עוד לדעת מה אפשר לעשות, כי אני פשוט נואשת. אני מרגישה שעדיף שאו הוא או אני נשאר בחיים, כי איתו ממש אי אפשר לחיות! כדי שלא תתן לי את העצה לצאת מהבית, אציין שבעיה זו היא לא רק שלי. ובנוסף, שיש לו אחלה דירה משלו (פה הבעיה היא מהפינוק של אמא שלי). באמת אודה על התייחסות רצינית לירז

ללירז מגיעה לך התיחסות רצינית ביותר כיוון שמדובר בבעיה רצינית ביותר. כמו כל מחלה, גם מחלת נפש היא מחלה של כל המשפחה, כאשר יש בן משפחה אחד שחולה (בכל מחלה קשה שהיא) כל המשפחה מתרכזת סביבו וסובלת, כל אחד מהמקום שלו. בודאי שמחלת נפש שתוקפת אנשים צעירים מכבידה הרבה יותר. כל אדם חולה (אפילו בשפעת), מקבל פינוק ויחס מיוחד, כך שבמידה מסויימת אפשר להבין את הפינוק של אמך, אבל כמובן זו שאלה של מינון, במינון רב מידי, פינוק עלול גם להזיק, אבל איני חושב שתוכלי לחנך או לשנות את אמך כעת.....הלוואי ואני טועה. בהבדל מגיל ההתבגרות, את כבר בוגרת, אומנם לא עצמאית ועדיין כנראה אינך יכולה לצאת מהבית אבל את צריכה לתכנן את חייך כבוגרת - למודים, מקצוע, עבודה, נישואין, קריירה וכך הלאה. לכן, כעת כבר לא כדאי להתייאש כי בגדול את בדרך לצאת מהבית-במקודם או במאוחר. כעת את צריכה לדאוג לעצמך ולראות כיצד את מסתדרת בבית עם המחלה והקשיים הרבים כדי שהעתיד שלך יהיה טוב יותר. כנראה שיש הרבה מאוד כעס על מחלת האח, ולכעס הזה הבטים רבים, אם את מרגישה שנכון לך כדאי לחשוב על פסיכותרפיה. פסיכותרפיה חשובה במיוחד כי היא תעזור לך להיות במצב נפשי טוב כדי לתכנן ולהתחיל לבנות את חייך. מקווה שעזרתי דר' גיורא הידש

אני חושב שאת צודקת. רוב הדברים לא קשורים לשיגעון/מחלה שממנו הוא סובל או סבל בעבר אלא יותר ליחסי משפחה לא תקינים שהתפתחו במהלך השנים וניתנים לשינוי. לדעתי תפנו ליעוץ וטיפול משפחתי. אפשר לעזור לכם להגיע לחיי משפחה יותר תקינים למרות השיגעון/המחלה של אחיך [אגב לא ציינת כיצד היא מתבטאת, אבל לא משנה]. טיפול משפחתי רלבנטי גם אם את עוזבת את הבית. אפשר לעזוב את הבית אבל אי אפשר לעזוב משפחה שבה נולדת ולכן כדאי להתיעץ עם איש מקצוע שיראה את כל התמונה בכללותה.

לירז, אני מתארת לעצמי שקשה לחיות עם אח מפונק. לי יש כמה כאלה ואכן קמתי ועזבתי. אני גרה בדירה עם שותפה... רק שלהבדיל ממך אני היא החולה. אני חולה במה שנקרא הפרעת אישיות גבולית וזאת מכה לא קטנה. מעבר לזה - נראה לי שהמשפחה שלך צריכה טיפול משפחתי. כך תוכלו להעמיד את הדברים במקום. זה יהיה טיפול ארוך וקשה אך הוא חייב להעשות. אני מתארת לעצמי שאמא שלך רואה באחיך יצור חסר ישע ולכן היא מפנקת אותו עד טימטום חושים. זה לא טוב. דווקא לאדם עם בעיות נפשיות צריך להעמיד גבולות של מה מותר ומה אסור. בעיקר עם חולי סכיזופרניה. לא כל חולי הנפש הם כמו אחיך... רובם בדיוק חווים את החוויה ההפוכה - חוסר קבלה של המשפחה, דחיה וכיוצא בזה. היכנסי לאתר "קולות" ותקראי קצת על עולמם המיוסר של רבים מאיתנו. הכתובת היא: www.voices.co.il אני מבינה את הכעסים שלך על אחיך ועל אימך .... זה טבעי לחלוטין. אחיך בכלל אמור לצאת לחיים עצמאיים את צריכה לדון בנושא עם איש מקצוע. אם את רוצה מידע נוסף, כתבי לי מייל. רחל

בני בן ה-9 ילדבגדול מקסים, תלמיד מצוין ומקובל בכתה. אבל לצערי הוא מתרגז מהר על חבריו ומכה אותם כתגובה לזה שמציקים לו לטענתו. לפני שנה הוא התפרץ כל כך שעד שהיגעתי לבית הספר הוא לא נרגע. באותו ארוע הוא השתולל כל כך שאף מורה ,וגם לא המנהלת הצליחו להרגיע אותו. באותו ארוע הוא גם פגע גם במנהלת ובמורה. ברצוני לציין שהגעתי לבית הספר הוא היה כולו סמוק ולא רגוע. לאחר ארוע זה הוא התחיל טפול בביו פידבק, היתה הטבה, אבל הוא לא אהב את הטיפול וביקש להפסיקו. השבוע היתה שוב סצנה דומה שילד הרגיז אותו, הפעם האירוע היה במימדים קטנים יותר. בשיחה שלי איתו הוא ביקש עזרה בשליטה על כעסיו. אנא עיזרו לי לעזור לו והציעו לי מה לעשות בתודה מראש נעם

לנעם איני פסיכיאטר ילדים ולכן רק נקודה אחת. צריך לראות את "כל הילד", אם הוא מקסים ומפרץ רק פעם בשנה ושאר השנה הכל בסדר, אז אולי אין מקום לעשות דבר. אם ישנם כעסים נוספים ובטח שהילד מקסים אבל הכעס והתסכול מופיעים גם בתחומים אחרים אז כדאי להגיע לאבחון אצל פסיכולוג ילדים ולשמוע כיצד הוא רואה את "כל הילד". כל טוב דר' גיורא הידש

התגייסתי לצבא, מחוסר רצון למקום קרבי והגעתי למקום לא קרבי. בזמן הטירונות החלו אצלי בעיות ברכיים, זה התחיל ככאבים והמשיך לכאוב ולהתגבר ונוצר קושי הליכתי משמעותי עם הזמן, עברתי את כל התהליכים הרפואיים, וכו וכו כדי למצוא את המרפא ה"נחשק", ז"א הכרה שיש לי משהו וזה נסתיים רק בפהניות לבדיקת סומטיזציה. לפי ממצאי הרופאים יש אי התאמה משמעותית בין תלונותי לבין מה שיש שם-רגישות קלה. משיחה שעשיתי עם פסיכיאטר הוא אומר שאני בעל קווים אינטרוורטיים. אחד הדברים שהביא אותו לזה היו כאבי בטן לא מוסברים משנים קודמות שעברו לי וגם אז הפנו אותי לבסוף לפסיכולוג, שביקשתי להפסיק להפגש עם אחרי 5 פגשיות בערך. עכשיו לדעתי בעניין, אני נמצא במצב שאינני יכול כבר ממש לשים את האצבע במקום, הכאבים התחילו והיה ברור לי כמובן מאליו שזה נוצר ממאמץ, ואכן בזמנו היה לי שם דלקת, אבל נדמה שברגע שהתחילו הכאבים הדלקת ואחר כך השברי מאמץ היו דברים שבאו והלכו בלי שאשים לב מכיוון שהבעיה הייתה שיטתית והחמירה עם הזמן למרות הטפיול שקיבלתי. אינני מאמין שהיה לי ממש נורא במסגרת הצבאית, או החברתית צבאית שאני יכול להעיד עליה כאל מחרידה, היה לי דיי בסדר, קשה, אבל בסדר. כללית מבחינה חברתית אני יודע שאינני מסתדר ושאינני אדם מאושר כלל, ואף מאוד לחוץ מעניינים רבים. אבל בכל זאת תמיד שמרתי על רמת בהירות עצמית שלי שלא לטות לכיוונים שיפגעו בי, לא שתיה סמים וכו, אני אדם דיי מאוזן סה"כ. כשאני עושה פעילות ספורטיבית אני מרגיש חלקים שהם לא בסדר מבחינה פיזית, כאילו ויש אי התאמה כלשהי בברך עצמה, והמפרק והברך חלשות מאוד בזמן עמידה ואני סובל מבעיה של שיווי משקל ובריחה עם קליק של המפרק. הבדיקות שנעשו עבורי תמיד היו במצב של שכיבה ואני עדיין לא בטוח לגבי כל העניין של העמידה. הכאבים לעומת זאת הם כללית הרגשה לא נוחה בשני הברכיים ומדי פעם התקפות של כאבים חזקים למדי. הדבר היחיד שעוזר למעשה הוא לא לשים לב לכל העניין ע"י עשיית דברים אחרים שמעניינים אותי שמספיק חזקים כדי להוציא את שתומת לבי מהעניין, אך כרגע תפקידי בצבא לא ממש מאפשר לי זאת כי הוצבתי בתפקיד משרדי ונוקשה. כרגע אני מעוניין לדעת אם אתה רואה בכך עניין סומטי. תודה אורן

לאורן בודאי שאיני יכול לענות על שאלתך, רק אורטופד יכול לענות לשאלה האם מדובר בבעיה סומטית בברך. כמובן שישנה הבדיקה הגופנית, צילומים וכך הלאה. רק כלל פשוט. בדרך כלל כאשר ישנה בעיה קטנה או הפרעה קטנה הרופאים לא תמיד מוצאים אותה, או שצריכים לחפש זמן ממושך. כאשר הבעיה גדולה וצועקת לשמיים כל מתמחה מאבחן נכון. כך שאני מניח שגם אם ישנה בעיה בברך, הרי הבעיה קטנה והתגובה שלך, כפי שאתה מתאר את עצמך מאוד מאוד חזקה, והחרדה לשלמות הגוף הרבה יותר רבה ממה שהיא אמורה להיות אצל אדם ממוצע. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך, מזה 15 שנה אני לוקה בטריכוטילומניה קשה. מעבר להרגל הכפייתי, אני אדם פעיל, אינטלגנטי ובעל קריירה. ההפרעה הורסת כל חלקה טובה בי, וכעת היא גם פוגמת בקריירה שלי היות והיא מושתתת גם על מראה. בעבר טופלתי מספר חודשים אצל פסיכולוג, חווייה שלא תרמה דבר לשיפור המצב. שאלתי היא : איך אוכל לפגוש פסיכיאטר ללא רישום בבית חולים וברשומות ציבוריות? האם יש דרך להימנע מתרופות אנטי דכאוניות ? (אותן טרם ניסיתי) והאם במקרה זה טיפול בהיפנוזה יוכל לסייע? תודה לך, וקבל את הערכתי הרבה לעבודתכם בפורום.

שלום, כל רופא חייב לרשום את עבודתו, גם במערכת הצבורית וגם במערכת הפרטית. ההבדל הוא כמובן בנגישות המעבידים למידע. היפנוזה בידי מטפל מורשה ובעל רישיון בהחלט עשויה לעזור כמו גם תרופות. העובדה ששיחות לא הצליחו ולא הייתה לך כימיה טובה עם המטפל, או שעדיין לא היית בשלה לטיפול, אינה סיבה לא לנסות פסיכותרפיה בשנית. כל טוב דר' גיורא הידש

נפתח אתר ישראלי בנושא כולל פורום ,שם תוכלי לקבל מידע מאנשים כמוך שמתמודדים עם הבעיה http://www.trichotilomania.info/ בהצלחה.

לאחרונה התחלתי בטיפולי פיריון. בימים מסויימים אני מרגישה בדכאון כתוצאה ממתח ואכזבה. באותם ימים אני נוטה להעלב מכל שטות ואפילו חושבת על מוות. אני מעוניינת בטיפול תרופתי טבעי שאינו קבוע (רק לאותם ימים בהם אני חשה מדוכאת)

נסי רגיעון קלמנרוין וכו' , כמו כן את יכולה לנסות שיאצו גם מרגיע ויכול לעזור, מקווה שנותנים לך תוספי תזונה כגון חומצה פולית וברזל וכל מה שצריך לחיזוק הדם.

אכילת תרד במינון רב..ידועה כסגולה ותרופה טבעית בדוקה- לסובלים מדכאון(קל)... כמו כן בשל מצבך הרגיש וטיפולי ההפרייה הקשים והמתישים שאת עוברת.. עליך להיות חזקה, מחושלת ומאוזנת: גופנית ונפשית ולכן עליך לבדוק(לאשש או לשלול)אצל רופא המשפחה שלך, ממצאים של חסרים אורגנים שיתכן ומונעים ממך תפקוד תקין של הגוף..:הן מהצד החיסוני, הן לתפקוד פסיכומוטורי תקי וכן תפקוד: מוחי, נפשי ורגשי(נפש בריאה בגוף בריא) והא בהא תליא(אחד תלוי בשני). ובמידה וחסר לך ויטמינים חיונים וכדומה לאיזון הגוף, המוח והנפש...תוכלי ליטול אותם באמצעות תוספי תזונה טבעיים המצויים בעידננו- בשפע. כמו כן ממליצה לך על רגיעון של הדס, שיכול להקל עליך במצבי לחץ וחרדה(סבירים). באם כל הנ"ל לא יועיל לך...חלילה...אין לי אלא להמליץ לך על פנייה לפסיכיאטר...ופסיכולוג במקביל שיתמכו בך לעבור בשלום וללא צלקות את הליך ההפרייה! שיהיה בבריאות ושתתבשרי במזל טוב. המתוסלת

בהצלחה ותהיי בריאה

באותם ימים קשים שיש לך את יכולה לקחת וואליום או קסנקס אחרי יעוץ של רופא משפחה. כמו כן את יכולה להוסיף תוסף מזון אומגה 3 לתפריט שלך- זה יכול להועיל למספר דברים. לגבי השאר תשאלי בפורום שעוסק בנטורופתיה.

לדנה אולי את מתכוונת להיפריקום? בכל אופן בשאר החומרים הטבעיים איני מבין. כל טוב דר' גיורא הידש

אני צריכה עזרה אני באמת על סף ייאוש וקשה לי נורא אם מישהו יוכל לתת איזה טיפ אשמח מאוד.

ממליץ לך להגיע לטיפול אצל פסיכיאטר מומחה ל-OCD וגם פסיכולוג התנהגותי-קוגנטיבי מומחה ל-OCD. דווקא בהפרעה זאת יעילות הטיפולים היא גבוהה. ניתן לצאת מ-OCD אחרי טיפול מקצועי.

הייתי מקבלת טיפול מסודר במשך 10 שנים במרפאת חוץ של בי"ח אברבאנל ומאז אני מנסה פסיכיאטרים למינהם אך לא מצאתי משהו שאשאר אצלו לתקופה ארוכה. אני מנסה טיפול בשבוע הבא אצל פסיכיאטר. באמת שאפשר לצאת מהטורדנות הזו?

איזה סוג של ocd ? ידוע למישהו על מטפל טוב ומומחה בתחום? ואולי אפילו ספציפית יותר , בתופעת הטריכוטילומניה? אשמח לקבל ייעוץ ממישהו.

לגלית לעתים OCD היא הפרעה עקשנית, אבל אסור להתייאש כיוון שבהחלט אפשר להרגיש טוב יותר והמצב עשוי להשתפר ותבריאי. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום רב! לפני מס' ימים שאלתיך לגבי תופעת לוואי בצורה של צרידות חמורה לריספרדל וציפרלקס. ענית שייתכן שזו תופעת לוואי של ריספרדל , אבל הינך בספק. שאלתי היא: 1. האם נתקלת בעבר בתופעה מעין זו אצל נוטלי ריספרדל? 2. האם ייתכן והתופעה הזו תופיע לאחר תקופה ארוכה (9 חודשים) של לקיחת ריספרדל, כאשר במהלכה המינון ירד מ-3 מ"ג ל- 1 וחצי מ"ג ? (סה"כ היום אני אחרי שנה ו- 3 חודשים של לקיחת התרופה - אני סובלת מהתופעה מזה חצי שנה - כאשר לאחרונה המצב הוחמר) האין זה פרדוקס - דווקא כאשר מורידים המינון? 3. האם זה קשור לתופעת לוואי של כיווץ שרירי? 4. האם זה דומה לתופעת לוואי מהדור הישן של הכדורים הנקראת: תאדיודיסקינזיה - שבה פועלות הלועסות מעצמן כאילו לועסים מסטיק? 5. מה אתה מציע לעשות? 6. האם כדאי להחליף הריספרדל בזיפרקסה? 7. יצויין כי עברתי בדיקות מקיפות אצל א.א.ג ואין שום מימצאים המעידים שיש לי משהו במיתרי הקול. אודה לתשובתך בהקדם. הדבר גרם לשיבוש סדרי חיי לגמרי. זה נורא לאבד את היכולת מס' 1 בתקשורת בינאישית - את הקול שלך!!!

לורד אם את נוטלת את הרספרידל זמן ארוך ופתאום הופיעה הצרידות, או כאשר הצרידות הופיעה בזמן הירידה במינון סביר ביותר שאין קשר לרספרידל. צר לי, אבל אין לי רעיון אחר. כל טוב דר' גיורא הידש

האם התרופה מודל מקבלים אך ורק לסכיזופרניה או גם במצב של דיכאון וחרדה?

למשהי ישנו ויכוח האם מודל משפיעה בסכיזופרניה, האם יש לה בכלל פעילות אנטיפסיכוטית. בכל אופן במינונים מקובלים בטוח שאין לה השפעה בסכיזופרניה. השמוש המקובל והשכיח במודל הוא במצבי חרדה ולעתים בדיכאון. ובמיוחד כאשר האדם סובל מיתר חומציות בקיבה או מכיב (למודל יש השפעה גם על הקיבה), לכן במינונים עד 300-400 מג' ביום הטיפול הוא נגד חרדה ודיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת רסיטל 20 מ"ג מזה כ-3 חודשים בעקבות דיכאון שאובחן אצלי מאהבה נכזבת. לקחתי כדור אחד והוא לא עזר ולכן המינון שונה ל-2 ביום דבר שגרם לי נזק נוראי. חזרתי לכדור אחד ביום והתופעות שאני חווה הן כאלה: עצבות נוראית,בכי ללא סוף, אדישות לילדים ולמשפחה, חוסר תאבון, רצון התאבדות בכדי להפסיק את הכאב שאני חשה.אני ממשיכה לאהוב את אותו אדם שאין לי אפשרות לממש איתו את הקשר ולא יכולה להיגמל מהמחשבות עליו. מה עליי לעשות.

לאלינור אחרי שלושה חודשים בהחלט יש מקום לשקול את החלפת הטיפול התרופתי שאינו עוזר. עם זאת לפי תיאור האירועים והמחשבות והרגשות שמטרידים אותך אניחושב שאולי עדיף לפנות לשיחות-פסיכותרפיה. הן עשויות לעזור יותר מתרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

הייתי מבקשת לדעת מהו טיפול שנקרא שיחות פסיכוטרפיות ? אשמח אם תפרטי לי מידע לגבי נושא זה

ד"ר גיורא הידש שלום, אני בת 22 ובשירות הכרתי בחורה שנקשרתי אליה מאוד. פיתחתי בה תלות חזקה מאוד. כל פעם שהיא לא היתה בחדר הייתי נכנסת לפאניקה. לילה אחד כשהיא לא חזרה חיפשתי אותה בכל הבסיס ובסוף הצלחתי ליצור איתה קשר בטלפון ואמרתי לה שאני מתאבדת וטענתי את הנשק והיא היגיעה מאז הכל נגמר בינינו והיא לא רוצה לראות אותי. לפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה בלעדיה ויש לי התקפים של בכי היסטרי ואח"כ אני מרגישה מרוקנת ומותשת. בזמן האחרון זה קרה פחות. מה לא בסדר אצלי? מה אני יכולה לעשות? תודה, רוית

לרוית כמובן שחסרים פרטים רבים ואפילו פרטים נסיבתיים. לפני כמה זמן זה קרה? איך הגעת למערכת יחסים תלותית כזו? מה מהות הקשר ביניכן? בכל אופן ההמלצה היא לפנות לשיחות, לאבחון ואחר כך לפסיכותרפיה. כל טוב דר' גיורא הידש

בן 33, סובל מחרדה חברתית, מטופל שנה וחצי בפרוזאק 40 מ"ג ליום+קלונקס 2 מ"ג ליום. 1. את התרופות קיבלתי דרך רופא המשפחה לאחר הפנייה מהפסיכיאטר שרשם אותן. 2. אני מעונין לעבור לפאקסט במקום פרוזאק כי אני לא רואה השפעה של הפרוזאק גם לאחר שעליתי במינון מ20 מ"ג ל 40 מ"ג. 3. השאלה- האם פאקסט היא אכן התרופה הטובה ביותר לטיפול בחרדה חברתית, ומהו המינון המומלץ - בדרך כלל - להתחלה ולהמשך טיפול. 4. ועוד שאלה- האם בסמכות רופא המשפחה להחליף התרופה גם ללא הנחיה מהפסיכיאטר (אין לי בעיה מהותית לפנות אליו אלא שזה כרוך בתשלום רב....).

לדרור אני חושב שאחרי שנה וחצי של נטילת תרופה שאינה עוזרת באמת יש מקום לשינוי. פקסט עשויה לעזור אבל יתכן שצריך לראות את התמונה הכללית יותר, ישנן עוד תרופות אחרות שעשויות לעזור ואולי גם כדאי להתחיל עם שיחות? כך שלדעתי אחרי שנה וחצי כדאי לפנות לפסיכיאטר. כל טוב דר' גיורא הידש

לפני כשנה לערך, משום מקום, התחילו לי חרדות ודיכאונות. עד שהבינו שזה חרדות לקח זמן, אבל אחרי שאני הבנתי על מה מדובר החרדות טיפה ירדו מפני שידעתי שהכל בראש. מאז המקרה הראשון חיי השתנו מקצה לקצה בצורה חדה. פעם הייתי אוהב לצאת לבלות, לנסוע לחו"ל ופשוט לחיות. היום המצב מאוד עצוב בשבילי, מפני שאני עושה דברים רק שחייבים כביכול לעשות (קניות לבית, עבודה, קצת מסעדות). לדוגמא אם פעם הייתי רוצה ללכת לקניון עם אישתי סתם כדי לבלות, היום אני לא עושה את זה. המצב הזה פוגע לי באיכות החיים מאוד וכמו כן פוגע באנשים שסביבי (אישתי ומשפחתי). לצערי הרב, אישתי לא כ"כ מבינה מה פשר החרדות ולמה הם גורמות אבל ככל שעובר הזמן היא מתחילה להבין "מה מותר ומה אסור". כמו כן, לכל מקום שאני הולך אני לוקח איתי כמה כדורי וואבן "למקרה הצורך" וזה גורם לי תחושת ביטחון. מבין כל הדברים המציקים שקורים לי במשך היום, הדבר הכי מציק זה ההיפוכנודריות שיש לי. פעם אם היה כואב לי משהו או מציק ממש לא הייתי מתרגש מזה. היום כל דבר קטן (דופק מהיר, כאב בחזה, סחרחורות, בטן וכו...) מייד אני הולך לרופא וזה מאוד מפריע לי.אני בחור בסה"כ בן 25 ועד לפני המקרה המקרה הייתי הולך לחדר כושר, מתאמן עם משקולות ועשיתי הכל. היום אני פשוט שבר כלי. כל סחרחרות קטנה ואני חושב שסוף העולם הגיע. לפני כחצי שנה הייתי אצל פסיכיאטר והוא נתן לי כדור אפקסור 37.5 והכדור ההזה פשוט גמר אותי. לא יכולתי לקום בבוקר ללכת לעבודה, הייתי ממש מסומם ומסוחרר. בעקבות כך חוץ מהצרות שיש לי גם נוצר לי חרדות מלקיחת כדורים. כל כדור (אפילו אדוויל) אני מייד מסתכל בתווית ומתחיל לשקשק. לפני כחודשיים שוב אזרתי אומץ והלכתי לפסיכיאטר ודיברנו על הכל והוא נתן לי כדור ציפרלקס ולטענתו זה הכדור עם הכי פחות תופעות לוואי. עד היום (עברו חודשיים) לא לקחתי את הכדורים והחיים שלי לא חיים. אני כבר ממש לא יודע מה לעשות (במיוחד עם ההיפוכונדריה שנוצרה אצלי).

היי אייל. מה שעובר עלייך ממש דומה למה שהיה לי. אתה סובל מאוד ובודאי שמשפחתך נפגעת. קח בחשבון שהמצב החרדתי שלך מביא גם לחשש מנטילת תרופות. אין מה לעשות - עם כל החשש - תקשיב לרופא!! מהידוע לי הציפרלקס יחסית עובד מהר! ישנם תופעות לואי בשבועות הראשונים, יכול להיות אף שמרוב חשש יהיה לך התקף חרדה בהתחלה, אך בטווח של חודש העסק יתחיל להירגע...כדאי אולי לשקול עם הרופא נטילת מרגיע (למשל ואבן שהזכרת - האם עזר לך?) בתקופת ההסתגלות. טפל בעצמך - אף אחד לא יעשה זאת במקומך.

מצטרף לטל , אכן ציפרלקס כדור מעולה ועם מעט תופעות לואי, וכדאי בהחלט לקחת כדור נוגד חרדה מיידי כגון וובן לתקופת הביניים עד שהציפרלקס יתחיל לעבוד תוך שבועות ספורים. חבל לסבול אם יש פתרון די פשוט. שבור את מעגל החרדה קח את הכדור/ים ויהיה טוב. מחזיקים לך אצבעות, בהצלחה.