פורום פסיכיאטריה

שלום. אני בת 21 ויש לי בעיות דכאונות וחרדות כבר הרבה זמן. אבל בתקופה האחרונה (שנה בערך) יש בעיה עיקרית שמאוד מפריעה לי לחיות אני כל הזמן חושבת על המוות ועל הזיקנה כל הזמן אני חושבת מה יקרה אם מישהו ימות..אם אמא או אבא או מישהו יקר לי..אני לא אוכל לחיות עם זה אני פשוט לא אוכל. אני גם כל הזמן חושבת עלי בתור זקנה ואני לא יכולה לתאר לעצמי אותי חייה כך. אני מעדיפה למות לפני שאזדקן אני כל כך פוחדת מזה. אבל בעיקר המוות מפחיד אותי רב הזמן לא מפחיד אותי שאני אמות אלא יקרים לי כי אני לא אוכל לשאת אובדן כזה אני פשוט אתאבד. וכל הזמן יש לי את המחשבה בשביל מה אנחנו חיים אם עוד מעט מישהו ימות וזהו כבר לא אחייה! מה יכולה להיות הסיבה שאני ככה?? עלי לציין כי לפני כמה חודשיים הייתי לוקחת תרופה רסיטל במשך כמה חודשים וזה בכלל לא עזר והתייאשתי כי גם הפסיכיאטר לא עזר לי. מה עלי לעשות אני מיואשת מהחיים וכל הזמן פוחדת שיקרא משהו רע! בבקשה עזור לי

הדיכאון והחרדות גורמים לך לחשוב את כל המחשבות הנ"ל והמחשבות הנ"ל גורמות לדיכאון ולחרדה כך שאת במעגל ואחת הדרכים לצאת מזה זה כדורים וטיפול פסיכולוגי. ממליץ לך לחזור לרופא ולומר לו שהטיפול לא עזר ולנסות לחפש כדור אחר שכן יעזור,או ללכת לרופא אחר ולספר לו שהכדור לא עזר ,ישנם הרבה סוגי כדורים ואם אחד לא עזר זה לא אומר שכולם כאלו , כמו כן כדאי ללכת לטיפול פסיכולוגי.

למשהי בדרך כלל הטיפול התרופתי עוזר מיד, אבל לפעמים קשה יותר להתאים את הטיפול ולעתים יש צורך להוסיף לטיפול פסיכותרפיה. חבל על הזמן שעובר וכפי שדורון כתב, כדאי להתחיל בטיפול ומוטב שעה אחת קודם. כל טוב דר' גיורא הידש

מישהי יקרה.... את צריכה טיפול. אני חושבת שאת צריכה גם טיפול של שיחות - טיפול שיאיר את הפחד מפני הזיקנה והמוות, את החרדות שלך מהנושא. כי באופן נורמלי כולנו נזדקן ונמות יום אחד... אני זוכרת שפחדתי מזה מאוד כשהייתי בת חמש ואחר כך כשהייתי בת עשר. היום אני מקבלת את זה כעובדה. אבא שלי נפטר כשהייתי בת 19 הייתי חיבת לעבור תהליך ארוך וכואב של קבלה ושל עיכול מותו של אבי. אני חושבת שגם את צריכה לעבור משהו כזה. אולי תצטרכי גם סיוע תרופתי. אבל בשום פנים ואופן אין להפסיק סתם כך את הטיפול התרופתי. זה רק מחמיר את הסימפיומים.

שלום ד"ר הידש, אני מודה לך מקרב לב על התייחסותך. בזמן האחרון אנו נלחמים על יחס של מערכת הבריאות, על מנת להקל ולו במקצת על אחותי שכ"כ סובלת. איני חושבת שהרסיטל הוא טעות, אבל אני חושבת שהשארתה ללא עזרה פסיכולוגית מסובבת את גלגל הזמן לרעתינו. כסטודנטית לריפוי בעיסוק, בררתי על טיפול קוגניטיבי התנהגותי בשירותי בריאות כללית, כיוון שהישועה לא הגיעה מתה"ש. הצלחתי לדחוף אותנו לשם למרות שגם שם ההמתנה ארוכה. לטענת המטפלת, אליה אחותי מאוד נקשרה אחרי פגישה אחת בלבד, המקרה סבוך ויש גם דיכאון עמוק, לכן עלינו לחזור לתה"ש. המטפלת אף טוענת שגם היא ניסתה לדבר עם הרופא מתה"ש ללא הצלחה. בינתיים נשארנו קרחים מכאן ומכאן. אמינו דיברה בינתיים עם אותה מטפלת והתעקשה שאחותי תמשיך טיפול אצלה,כי אין מישהו אחר, והיום נקבע לה תור. אך איני בטוחה בשום דבר יותר. מי כן יכול לטפל בה??? היא סובלת מחרדות, ממחשבות טורדניות שאין בהן הגיון (חרדה ממחלות סופניות ואשמה שהיתה עם בחורים כשפוטרה - עם אף אחד מהם לא עשתה שום דבר שיסכן אותה) וגם מדיכאון. חשוב לי לציין שהיא מאוד משתדלת - מבשלת ומנסה להיענות לעבודות זמניות שיש בינתיים. ד"ר הידש - אנו זקוקים לעזרה. תודה שוב, שרון.

המרפאה בתל השומר לא כ"כ מומלצת- מורכבת בעיקר ממתמחים בתחילת דרכם וחבל על הזמן שלך לרדוף אחרי מתמחה. תנסו להפנות אותה למרפאת חרדה בגהה- אם היא שייכת לכללית. המרפאה בניהולו של ד"ר חרמש בגהה נותנת טיפול מאד מקצועי לסובלים מההפרעה שציינת גם ברמה התרופתית וגם ברמה הפסיכולוגית- בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי. הטיפול שם ברמה מאד גבוהה וללא שום עלות כספית מצידכם. הטלפונים שלהם 03-9258372, 03-9258312. בהצלחה.

לשרון אכן קצת קשה להלחם במערכת, במערכת שום דבר לא דחוף....אני מקווה שעצתו של דור תעזור. בכל אופן כל הכבוד שאתן תומכות באחותך וכל כך משתדלות לעזור לה, תמשיכו כך. כל טוב דר' גיורא הידש

מחפש חומר על תרופה בשם: RISPEDAL

מדובר בתרופה לטיפול במצבים פסיכוטיים או מאניפורמיים. בארץ רשומה לסכיזופרניה בלבד. מינון אחזקתי 2-8 מ"ג ליום במחולק ל-2-3 מנות. מאושפזים עד 16 מ"ג ליום. במחקרים מבוקרים נמצאו פחות תופעות לוואי נוירולוגיות אקסטרא-פירמידליות (הפרעות במערכת התנועה והשרירים) לעומת התרופות הטיפיות אבל יותר תופעות לוואי שקשורות לעליה במשקל ועליה בפרולקטין. הסיכונים אינם מעטים. בהתחלת הטיפול סיכון ל- NMS חום גבוה ונוקשות שרירים- דורש טיפול חירום כי התופעה מסכנת חיים. קיים סיכון גם להפרעות בקצב הלב ולכן יש צורך ב-EKG. בשימוש ממושך יכול לגרום ל- Tardive Dyskinesia למרות שעדיין לא ברור באיזה אחוזים בדיוק. ישנם גם מקרים של יתר סוכר בדם וסוכרת. בטיפול ממושך חובה לבצע מעקב אחר התופעות הנ"ל דרך הפסיכיאטר שרשם לך את הטיפול. יש לשקול את הסיכון בטיפול לעומת הסיכון בהיעדר טיפול.

פניתי לרופא והוא אמר להעלות את הלמיטקל ל50 ולרדת עם הפאקסט כך שלהישאר כם למ היטקל ונורטילין האם זה הגיוני בעינך אודה אם גם תאמרלי מה התופעות לואי

לאורלי- נורטילין היא תרופה נגד דיכאון מקבוצת הטריציקלים שפועלת בעיקר על המערכת הנוראדרנרגית והמינון עד 150 מ"ג ליום. למיקטל תרופה נגד אפילפסיה אבל יודעים שהיא גם מגבירה השפעה של נוגדי דיכאון והמינון הוא עד 400 מ"ג ליום. יש מקום לשילוב ביניהם כי הם מחזקים זה את זה. אחרי 6 שבועות עם פאקסט במינון מקסימלי ללא הטבה היה מקום להפסיק איתו וזאת הסיבה ככל הנראה. למידע נוסף תשאלי ישירות את המטפל שלך- תפקידו להסביר לך את הטיפול שאת מקבלת.

לאורלי תודה לדור, אני מצטרף לדבריו ונקווה שתוך זמן קצר ה"הגיוני" יהפך גם למציאות. כל טוב דר' גיורא הידש

אם תוכל בבקשה לפרט מה זה OCD

לתום מדובר על הפרעה השייכת לקבוצת הפרעות החרדה. מחשבות חודרניות ומטרידות ולעתים גם מעשים חוזרים באופן כפייתי כדי להוריד את החרדות. תוכל למצוא מידע מפורט באתר של "זרות". כל טוב דר' גיורא הידש

הנמנת על קבוצת הפרעות החרדה...ומתבטאת במחשבות אובססיביות ובלתי נשלטות..ובמעשים כפיתיים והנהגות כפיתיות...

בחודשים האחרונים סבלתי מעצם הקיום, אבדה לי תחושת ההנאה והעצב השתלט על חיי. אני כבר שלושה שבועות עם תרופה נגד דיכאון וכבר רואה את האור בקצה המנהרה... לאט לאט חוזר הברק בעיניים שלי, אני מחייכת יותר, רואה עתיד אופטימי, ומיום ליום המצב משתפר. רציתי לשלוח מסר מעודד לכל הסובלים. ברגעי הסבל, זה נראה שככה זה יישאר לתמיד... שאין תקווה... אבל יש! תאמינו בזה גם כשקשה! הרבה שמחה והרבה תודה לד"ר הידש שענה לי במהירות ובאחריות על כל השאלות... נטע

לנטע תודה על המכתב, ותרגישי טוב כל טוב דר' גיורא הידש

ואת מצהירה על אופטימיות שהיא מילה די "גסה" אצל סובלים מדכאון,היה מוטב שהיית מתאפקת טיפה ,אבל בכל שיהיה במזל ונקווה שלא נראה אותך נופלת בסיבוב הבא... ודי לחכימה ברמיזה

אני לקחתי פרידור במשך חודש, עקב תופעות לוואי שונות של הכדור החלפתי לריספרדל אך תופעות הלוואי ממשיכות להופיע. שאלתי היא האם ישנה תרופה אחרת שאינה גורמת לתופעות כגון טשטוש ראייה ובמיוחד לעצירות שנמשכת אצלי כבר זמן רב.

לאבי ישנן מספר תרופות בקבוצה של הרספרידל, סרוקוול וזיפרקסה אשר עשויות לעזור ללא תופעות לוואי. בכל אופן אל תפסיק טיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בת 19, וכל חיי אני סובלת מדיכאון וחרדות, מהתנהגות כפיתית בנוגע לסדר וניקיון ומתלישת שיער וממחשבות אובדניות בלי חשק לחיי חברה או לצאת לעבוד. אני סגורה בחדרי רוב הזמן וחייה על מימוש צרכים בסיסיים פיזיולוגים בעיקר. התגייסתי לפני כחצי שנה למרות אי רצון וחששות כבדות. במסגרת השירות נאלצתי להתגורר בבסיס כחצי מהזמן והייתי בדיכאון כבד מאוד. לפני כחודש וחצי ברחתי מהבסיס, ומאז אני בפחד מתמיד שיבואו לאסור אותי כך שאני לא ישנה בלילות ובחרדות רציניות. אני מפחדת לגשת לקב"ן מהבחינה שיחליטו להסגיר אותו, ומהבחינה שהוא לא יאמין למצבי הנפשי. אני מאוד רוצה לצאת מהצבא וחוששת מהמאסר. אני לא יודעת מה לעשות

צה"ל מתחשב מאד בכאלה מקרים אלא אם מדובר בהתחזות. גם אם המשטרה הצבאית תגיע אליך תוכלי לבקש בדיקה דחופה של קב"ן. את יכולה כבר עכשיו לפנות לבדיקה דחופה של פסיכיאטר בחדר מיון הקרוב. אם טענותיך על הפרעה נפשית ימצאו כנכונות- פרופיל 21 יתן לך הגנה מפני מאסר בכלא.

לעינבל, בשלב זה את בעריקות. וזה עובר לטיפולו של מצ"ח( משטרה צבאית חוקרת) לגבי פניה למיון דרוש אישר ר"מ 2 או רופא צבאי או קצין העיר. אחרת זה יעלה הרבה כסף. לדעתי המצב שאת נמצאת בו כרגע הוא לטובתך, במסגרת הטיפול הצבאי את יכולה לתבוע את הצבא על מצבך הנפשי( והשאלה באיזה פרופיל התגייסת)כרגע לא ממליצה לך להשתחרר מהצבא, אלא לקבל טיפול במסגרת הצבאית, ולתבוע את הצבא או את משרד הבטחון על מצבך הנפשי. אם הנתונים שמסרת הם נכונים(ונישאלת השאלה למה הצבא גייס אותך) הצבא ישחרר אותך בכדי לא לטבוע אותו. לסיכום: עליך להתיעץ עם עו"ד. מיכל

לעינבל הדבר החשוב ביותר הוא לחזור לבסיס ולא להגדיל את העבירה של נפקדות או עריקה. אולי כדאי לפנות לרופא פרטי ולקבל מכתב על האבחון שלך והרקע הנפשי והדיכאון כדי שלא יתיחסו אליך בכלים משמעתיים אלא רפואיים. אבל לחזור לצבא כמה שיותר מהר. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר גיורא שלום רב, זו פעם ראשונה שאני פונה בנושא הזה.. וגם לזה הייתי זקוקה לאזור אומץ. אני בת 24 , אני סובלת מתחושות שעמום קשות כשאני בחברת אנשים, ריפיון בגוף, איטיות וחולשה כללית, תחושות קשות של ריק בכל מה שנוגע ל"חיים האמיתיים" , קשיי מוטיבציה קשים , רוגז ותחושות בוז (שבאים לידי ביטוי בעיקר כשמדובר באנשים קרובים אלי), קושי לחייך, מלנכוליה עמוקה, כשאני כותבת את זה זה נשמע כל כך טיפשי וסר טעם. יש לי מחשבות אבדניות- לפחות כמה פעמים ביום. אני חיה כך כבר כמה שנים , אמנם יש הפוגות מידי פעם. התחושה הדומיננטית היא "כל העולם עומד מנגד" ואין אני אלא שונאת את פניהם של הדברים. יש יופי, עוד יש יופי בעולם, אך לעיתים אני נופלת למקום שרק המילה אוטיזם יכולה לתאר אותו יפה. הכל כואב לי , מפני העור ועד אין- הסוף אשר לנפשי. אני מנסה להתמודד לבד. מה לעשות? וברמה הטכנית- איך לעשות?

ענבל... המצב לא נסבל.. את חייבת לטפך בעצמך- לאלתר! על מנת לעצור את התדרדרות ולא לקמול... עליך לאזור אומץ, אחריות ועול..ופשוט לפעול! לכי לאבחון קליני מקיף אצל פסיכיאטר מומחה ובמקביל פסיכולוג. ויפה שעה אחת קודם! מחזקת את ידך. המתוסכלת האותנטית האלמותית.

לענבל- הדיכאון שממנו את סובלת איננו חמור אבל מאד ממושך [מספר שנים]. לדעתי הבעיה שלך קשורה קודם כל למבנה האישיות אבל ניתן לטפל תרופתית בדיכאון ללא קשר. אם תרצי לטפל גם בהפרעה הבסיסית שגרמה לדיכאון אז גם פסיכותרפיה מומלצת. השילוב של שיחות ותרופות יתן את התוצאה הטובה ביותר, במקרה שלך. מבחינה מעשית הכוונה לאיש מקצוע שמטפל באנשים עם הפרעת אישיות ודיסתימיה.

לענבל ממכתבך ניכר עד כמה שאת סובלת, תמיד אני מופתע עד כמה אנשים סובלים ובכל זאת לא פונים לעזרה ומושכים את הבעיה לבד עם עצמם כל כך הרבה זמן. אכן, מי שלא היה בנקודה זו קשה לו מאוד להבין את כל מה שאת עוברת. אני חושב שאת יודעת את התשובה, את לא צריכה לעבור את הכל לבד, כמו שכתבת לפורום ואזרת אומץ, כך כדאי להגיע לאבחון וטפול כמה שיותר מהר. הדרך המהירה ביותר היא להגיע לחדר מיון פסיכיאטרי בבית החולים הכללי של אזור מגוריך ומשם יפנו אותך בדחיפות למרפאה. כנראה שלשיחות אבל גם לטיפול תרופתי. הדרך הרגילה דרך רופא המשפחה ותור למרפאה היא ארוכה מאוד וחבל על כל יום של סבל. אומנם לא מקובל לפנות למיון אבל ישנם רבים שעושים זאת מפני שהמיון מקצר את התהליך של קבלת טיפול. טוב שכתבת, וכעת צריכים לעבור לדבר האמיתי, להגיע לטיפול. למרות התחושות הקשות יש טיפול לדיכאון שממנו את סובלת ואת בהחלט יכולה להרגיש טוב כמו כל אחד. בהצלחה דר' גיורא הידש

ענבל, לפי דעתי את צריכה לגשת לטיפול. את חווה מה שקרוי אנהדוניה - כלומר חוסר הנאה מהחיים. שום דבר לא משמח או נותן משמעות לחייך. את חיה בוואקום. האם את עובדת?, לומדת?, האם זה קשור למצב בבית? (אם זה אישי מידי את לא חייבת לענות את יכולה לשלוח לי מייל) האמת היא שאני מודאגת. הייתי ממליצה לך להתייעץ עם פסיכיאטר או לבקש מרופא המשפחה או מעובדת סוציאלית בלשכת רווחה להפנות אותך לפסיכיאטר (פשוט אפשר היום לצלצל לפסיכיאטר מהספרים של קופות החולים השונות הכל תלוי בפרוצדורה). עליך לנסות ולעזור לעצמך... רחל

הרופא שלי ביקש שאני ירד מהקלונקס אחד ביום . דוקטור אני מכורה ולא מצליחה להגמל מה עושים כשאני טיפה מורידה מהקלונקס אני מרגישה חרדה רצינית למנוסים מה עושים.....................................

גלית שלום וברכה, את מציינת חרדה מפני תחושת החרדה- שמא תחזור...... פוביה מפוביה אפשרית... אין זה התמכרות לתרופה.. כי אם הזדקקות פסיכולוגית/נפשית אליה- המגוננת הניצחית המעניקה לך חסינות:- והזדקקות שלך לעזר חיצוני(יתכן כי בשל חסכים) ולכל מה שהתרופה מסמלת בעינייך.. המלצתי לך..להוריד את התרופה באיטיות הדרגתית ביותר... ולהסתייע במקביל, בתמיכה נפשית מקצועית... על מנת להשתחרר מכל מה שהתרופה מסמלת בעינייך. .ולחיות חיים בריאים יותר... בלתי תלויים...ועצמאיים... רק כך תקבלי חיסיון... ואין חכמה כבעלת הניסיון... המתוסכלת הניצחית.

גם אם יש קצת "קריז" לא מתים מזה. בהורדה הדרגתית כנ"ל אין סכנה מעבר לתחושה זמנית לא נעימה. התחושה הלא נעימה באה לידי ביטוי בסימפטומים שונים גם ברמה הפיזית וגם ברמה הנפשית. מדובר בסימפטומים שעוברים מאליהם תוך מספר ימים עד שבועות ולכן יש להמשיך ולהוריד במינון בצורה עקבית ומדודה.

לגלית בהחלט אפשר להוריד לאט לאט, אין מה למהר..... כל טוב דר' גיורא הידש

יש לו בכלל פורום בדוקטורס? חיפשתי ולא מצאתי. תודה.

היה לו פעם פורום. כרגע אין לו. את יכולה לפנות לפורום של הנהלת האתר.

1. כנסי לחיפוש בגוגל. 2. תיכתבי פורום טוביה זקהם. 3. לחיצה על כפתור יותר מזל משכל תוביל אותך לפורום של ד"ר טוביה זקהם. מיכל

תודה.

שלום לך! אני בהריון שבוע שמיני. כנראה שאהיה אם חד הורית. הבחור שממנו נכנסתי להריון סיפר לי לפני כמה ימים שיש לו במשפחה מצד אביו עבר של מאניה דיפרסיה וכמעט כל הגברים מהצד של אבא שלו כולל הוא ואחיו חלו בזה. הוא הראה לי תיק רפואי שלו כול צילומים שלמה שעשה לעצמו. שאלתי היא כזו - האם זה משהו שבטוח יעבור לעובר שאני נושאת כרגע? האם זה משהו שבטוח יתפרץ או שתלוי גם בסביבה? האם זה יכול לעבור על דור? אשמח לתשובתך.

אך עדיין הסתברות גבוהה יותר מעובר נטול גנטיקה ענפה כשל אבי ילדך שהנך נושאת ברחמך... אם נגזר עליו להיות בריא..ושלם! הוא יהיה בריא על אפם ועל חמתם של הרופאים והסטטיסטיקות המעיקות...:- שיהיה במזל טוב. המתוסכלת הניצחית.

לגל אכן קיים מרכיב גנטי במחלה זו, בשום פנים ואופן אי אפשר לקבוע "שבטוח" יסבול ממחלה זו, להיפך הסיכוי שיהיה בריא גבוה מהסיכוי שיהיה חולה. עם זאת הסטטיסטיקה אינה שווה דבר למקרה פרטי. כך שעבור העובר-תינוק זה תמיד או מאה אחוזים בריא או מאה אחוזים נפגע. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר... אני רוצה שתדע שלאחרונה אני לוקחת בית מרקחת שלם... כלומר 13 כדורים ביום. לפעמים אני מתפלאת איך אני מצליחה לתפקד. לקרוא חומר רב ולהתכונן למבחנים. אני יודעת שזו כמות גדולה ויש להרבות בשתיה כי הכליות שלי לא יחזיקו כך זמן רב מעמד וצריך לעזור להן.... מעבר לזה יש לי בולמוסי אכילה. אני פשוט לא שולטת על התיאבון מה עושים עם זה? אני יודעת שלא בריא לאכול הרבה. אני מנסה לחשוב על הלב, על הכולסטרול וכל זה - אבל זה לא עובד... השילוב המדהים של מלריל 100 מ"ג, טגרטול 800 מ"ג CR, דפלפפט 400 מ"ג פשוט גורם לי להיות משהו ענקי..מה עושים? אני יכולה להגיד שתפקודי ה - TSH סבירים אבל ה - T 4 נמוך מאוד. מה כל הבלגן הזה אומר? ונעבור לנושא ששנינו אוהבים: PD כרגע מתחת לשמיכה בגלל הבומים העל קוליים. הכלבה פשוט לא יוצאת מהשמיכה.. והיא צריכה לעשות את מה שעושים כלבים בחוץ. חוץ מזה היא נהדרת ומקסימה ואין כמוה... היא פשוט הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי. רחל

שאלוהים ישמור כמה תרופות את לוקחת. מיכל

לרחל- נשמע שאת מתייחסת לכדורים כמו לאוכל ולוקחת עוד ועוד. את מבקשת מהרופא גם את זה וגם את זה ונותנים לך הכל עד שהגעת לכמות מאד מוגזמת. אפילו בסכיזופרניה כיום לא מקובל לתת כמויות גדולות כאלה של תרופות. לכן בשום מקרה אני לא מקבל את הטענה שיש הצדקה רפואית לכמות הגדולה של התרופות שאת לוקחת. אולי תפרטי קצת יותר על הקוקטיל שלך- איזה כדורים, איזה מינונים ולאיזה מטרה כל כדור כדי שנדע קצת יותר. אמנם זה לא תחליף לייעוץ מסודר אצל פסיכיאטר אבל אם פנית לפורום אז תני את כל המידע כדי שנוכל לנסות להשיב לך.

דור חביב ויקר אני יודעת היטב למה כל כדור משמש. הבעיה היא שאני מאוד לא יציבה מבחינת מצבי הרוח שלי. אין לי סכיזופרניה. אני סובלת מהפרעת אישיות גבולית (לפי מה שאיבחנו ברמב"ם). טגרטול ודפלפט הם המייצבים. פרוזק ואדרונקס הם נגד דיכאון. מלריל הוא נגד מתח ואי שקט וגם נגד בעיות התנהגותיות. וליום זה להרגעת רעד ולהרגעה בכלל. ארטן זוהי תרופה נגד פרקינסון שבמקרה שלי משמשת נגד רעד. ויש כדור אחד נגד כולסטרול שאני לוקחת יען כי תפחתי למימידים גדולים מאוד. אני מודעת לנזקים של התרופות אבל כרגע, בתקופה הנוכחית של חיי, אני עדיין צריכה לקחת אותן (זה מה שטוען הרופא). אני מקפידה על נטילה בזמן וכמובן על המעקב הפסיכיאטרי הסדיר. במקרה שלי הכדורים רק מקלים על הסימפטומים שלי למרות שמחקרים שנעשו לאחרונה טוענים שלהפרעת אישוית גבולית יש גם בסיס נוירוביולוגי.

ומהי ההפרעה או המחלה שאת לוקה בה?ושאובחנת בה- בצורה קלינית מקצועית? על מנת שנוכל לתת הצדקה..לבית המרקחת השלם שאת אוגרת בקרבך... על פניו..נשמע בלתי סביר בעליל... רק בריאות.

לרחל מכל בית המרקחת סביר שהמלריל גורם לתיאבון, כך שאל תאשימי את עצמך, את אוכלת הרבה בגלל שהתרופות גורמות לתיאבון. אומנם את נוטלת תרופות רבות אולם שנינו יודעים עד כמה קשה לאזן אותך, כך שצריך להזהר עם כל שינוי אצלך. בקשר לאבחנה, אני חושב ש PD החמודה היא רמז מספיק גדול... אולי נעשה חידון? תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש

אני בחורה בת 41. מאז ומתמיד אני סובלת מחרדות (ללא דיכאון). לפני כמה שנים עברתי חוויה מאוד קשה שנמשכה כמה שנים וכמובן שהייתי בחרדה מאוד מאוד קשה. אז התחלתי לקחת סרוקסט. היום אני מרגישה יותר טוב, אומנם חרדות תמיד ישנם ולחץ תמיד נמצא ומכל דבר קטן ישר יש דפיקות לב, אבל אני התרגלתי למצב הזה ואני חיה איתו בסדר - אני אומרת זה האופי שלי וזהו. הבעיה שלי היא הסרוקסט. אני עדיין לוקחת אותו אבל לא באופן קבוע. מכיוון שהוא גם פוגע בתפקוד המיני, ומכיוון שאני גם מרגישה יותר טוב אני לוקחת בערך פעמיים בשבוע כדור אחד ביום. אבל כל פעם שאני לוקחת את הכדור אחרי כמה שעות אני מתחילה להרגיש רע. הרגשה כללית רעה - אני לא יודעת בדיוק לתאר אותה - אולי קצת חוסר אוויר. למחרת הכל עובר לי ואני מרגישה בסדר. רציתי לדעת אם באמת קיימת תופעה כזאת של הרגשה רעה אחרי לקיחת הכדור והאם אופן הלקיחה של הכדורים הוא בסדר.

מאחר ואני מטופלת בעצמי במספר רב של כדורים אני מכירה את הרגשת 'הבום' שאחרי. זו מין הרגשה של.... אני לא יודעת לתאר את זה בדיוק זה קצת דומה להרגשת הביוץ. את פשוט מרגישה שזה קורה. האם את ממשיכה במעקב רפואי? האם סיפרת על הרגשתך לרופא?

סרוקסט חייבים ליטול כל יום בשביל לקבל השפעה טיפולית. אין טעם בשימוש פעמיים בשבוע. מאידך יש מחקר שטוען שלוסטרל (תרופה דומה מאותה קבוצה) ניתן ליטול רק שלוש פעמים בשבוע ולקבל אותה מידת יעילות כמו שימוש יומיומי אבל זה נכון רק ללוסטרל.

את לא נותנת לגופך להסתגל ולהתרגל...אליה... וכמו כן...אין כל יעילות באפקט תרופת הסרוקסט כאשר היא אינה ניתנת על בסיס יומי... רק בריאות. המתוסכלת.

לשרון אכן אין טעם ליטול סרוקסט פעמיים בשבוע, זה יותר מבלבל מאשר מועיל. יחד עם זאת כדאי לשקול ליטול תרופת הרגעה כמו וואבן או לוריוון. הם מתאימים לטיפול מזדמן כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, מהי הפרעת אישיות "לא ספציפית", ומה משמעות סעיף ליקוי 31613 בצה"ל ? בתודה מראש,

למלש"ב איני חושב שזה נכון להתחיל לפרט את סעיפי הליקוי באינטרנט. עם זאת ישנם מספר סוגים של הפרעות אישיות, כלומר במבנה של האישיות שלך אבל הן אינן מתכנסות להפרעה מסויימת אחת. לכן הפסיכיאטר החליט על הפרעה לא מסויימת, שיש בה קצת מכל סוג של הפרעת אישיות. סעיף הליקוי אינו בחומרה גבוהה, כלומר הצפי הוא לקשיי תפקוד קלים, מאחל שירות קל ונעים(אם יש דבר כזה) דר' גיורא הידש

אני בחורה בת 40 נשואה באושר עם ילדים מקסימים ולכאורה אין לי בעיות משמעותיות . אני מנהלת משרד ודי מרוצה במקום עבודתי. אחרי לידת הבן הקטן שלי התחלתי לסבול מדכאונות וחרדות מאיבוד שליטה, שגעון ומחשבות מפחידות שאולי אני מסוכנת לעצמי ולסביבתי שגרמו לי לחרדות יותר גדולות. נכנסתי למין מעגל כזה של חרדות שהכניסו אותי לדכאון ורק לאחר כשנה פניתי לפסיכיאטרית שאמרה לי שמדובר בדכאון וטופלתי בכדור פלוטין 20 מ"ג ליום במשך כשנה. מאז כבר 3 שנים הייתי בלי כדורים למעט נפילות קטנות שבהן לקחתי רק כדורי להרגעה. לפני חודש בעקבות שינוי שעומד לחול במקום עבודתי חזר אלי הדכאון והחרדות בעוצמות גבוהות ואז חזרו אלי בגדול המחשבות המפחידות. אני פוחדת להישאר לבד כדי שלא אזיק לעצמי ומדמיינת כל מיני דברים מפחידים. התחלתי לפני 10 ימים ליטול שוב את הפלוטין ועד שהכדור יתחיל להשפיע אני מרגישה נורא. יש לציין שאני מתפקדת בבית ובעבודה כרגיל ואף אחד לא מרגיש עלי מאומה . סיפרתי את ההרגשות שלי רק לחברותי הקרובות שמבינות אותי ואומרות לי שאני נורמלית ושפויה ושאין לי ממה לפחד. שאלתי היא האם המחשבות המפחידות שיש לי בראש הן רק מחשבות שווא? אני לא נשארת רגע לבד כי אני פשוט פוחדת מעצמי - האם הטיפול שאני לוקחת יהיה יעיל בהקדם? יש לי הרגשה שברגע שהתחלתי לקחת את הכדורים ההרגשה נעשתה גרועה יותר, האם ככה זה בהתחלה? אודה לתשובתך הדחופה.

שלי יקרה, קודם כל, אני מאוד מזדהה עם ההרגשה שלך. לעיתים הפחד מאיבוד שליטה מפחיד יותר מאיבוד השליטה עצמו. החברה שלנו כל הזמן מדברת על זה שאנחנו צריכים לשלוט על עצמינו ועל הדחפים שלנו כך שיש אנשים שפשוט מפחיד אותם לאבד שליטה... מעבר לזה, כמו שנוכחת לדעת לוקח זמן עד שתרופה פסיכיאטרית מתחילה להשפיע. זה לא אקמול זה לא 'זבנג וגמרנו' כמו שחושבים בטעות. התרופה המסויימת שאת נוטלת (וגם אני נוטלת אותה) היא פלוטין ובעיברית פרוזאק, לגוף לוקח זמן להתרגל אליה. ואני מבינה את הסבל שלך, עד כמה הוא נוראי ועד כמה הוא מפריע - בעיקר שכלפי חוץ 'לא רואים עליך שום דבר'. הדיכאון לא שואל מתי להגיע, הוא בא והוא כאן וכך גם לגבי החרדות. הן לא מזמינות את עצמן להגיע בצורה נימוסית הן פשוט כאן ואת צריכה להתמודד איתן. ישנם דברים שעוזרים אך מאחר ואיני אשת מקצוע, אני מתמודדת עם אותם דברים עמצם אני יכולה להבין אותך ולהזדהות עם מה שאת עוברת. רחל

לשלי איני יכול לקבוע אבחנה חד משמעית אולם אציין שחרדות כאלו קיימות במצב של חרדה, וגם החרדות והמחשבות מעוררות חרדות וכך הלאה. באמת צריך לחכות שהפלוטין ישפיע, זו תרופה טובה וצריך לקוות שגם הפעם תשפיע כפי שהשפיעה בעבר. בנוסף, אפשר להעזר בתרופות הרגעה, בתרופה שהשתמשת בעבר כדי להקל עליך עד שהפלוטין תעבוד והכל יהיה בסדר. כל טוב דר' גיורא הידש

כבר כתבתי כי 5 שבועות נוטלת ] פאקסט ונורטילין ושבוע למיטקל 25 אחד המצב מתדרדר אין לי רכוז בכלל ואני מרגישה כי כוחותי אזלו למרות שאני אוכלת בטירוף מה לעשות אני מתה

לאורלי כתבתי כי השילוב של התרופות הללו הוא די נדיר ולכן ההצעה היא לחזור לרופא המטפל כדי לשקול את הטיפול התרופתי לאור מצבך. כל טוב דר' גיורא הידש

האם יתכן כי בשל חרדת נטישה הטבועה בדמי משחר ילדותי ומאז היותי... תחלופת הגברים אצלי הנה כמהירות האור? האם בנטישתם או בהורדתם להילוך נמוך..ולאש נמוכה... אני מונעת מעצמי פגיעה?מעין הקדמת תרופה למכה?(על אף שמעולם לא נעזבתי מגברים ואני מוקפת מחזרים לרוב...) ולפיכך אני היוזמת את הנטישה תדיר?! אשמח להבין את הפסיכואנליזה הלוגית המסתתרת תחת דפוס התנהגותי הלקוי. .ומדוע אני מגיע למיצוי המיצים, בטווח המיידי- בכל קשר... ומפאת מה הרצון לריגושים חדשים..-חזק הימני...ושולט בי שלטון ללא מיצרים... אף עם היישות שלצדי הנו בעל אישיות מאתגרת ומושכת ביותר - לכל הדעות... תודה

לאותנטית יכולות להיות סיבות רבות וכמובן שאני מכיר אותך מעט. סיבה אחת היא מה שכתבת, "הקם להורגך השקם להורגו" אבל כמובן שאין מדובר כאן על הריגה. אבל אם את נפרדת את השולטת וגם מונעת פגיעה בעצמך. אפשרות שניה היא פחד מאינטימיות, כאשר הקירבה היא אינטימית מדי ישנם רבים הבורחים מכך כי האינטימיות מפחידה אותם. כמובן שוב על רקע של פרידה, ככול שנפרדם מאדם קרוב יותר כך הפרידה כואבת יותר. בכל מקרה מדובר כאן על המנעות מפגיעה ומחרדות. לילה טוב דר' גיורא הידש

של תקיפות מיניות בעבר...וכך אני כביכול שולטת במצב ובניצב:- ואני אכן מונעת מעצמי קרבה יתרה.. והופכת את הקשרים לטכניים ומכניים..-יזיזותיים(נערי שעשועים) או ידידותיים(חביבים) - גרידא.... ..על מנת לא להפגע... הזדהתי מאד עם האנטרפרטציה הכוללת שלך, דוקטור הידש... האם מצבי הוא בר תקנה?! ובעל תקומה?! האיך???

למרות שכתבת את התשובה בתוך השאלה קיימות גם אפשרויות אחרות. למשל גברים או נשים בעלי אישיות "הרפתקנית" אשר תמיד יחפשו אחרי ריגושים חדשים ואובייקטים חדשים לסיפוק הריגושים. יש שיגידו שהתנהגות כזאת יכולה גם להעיד על חוסר יכולת לאהוב ו/או על אימפולסיביות. למרות הסיפוק המיידי שהוא ברור ומובן מאליו בטווח הארוך זה יכול לגרום להרגשה של תיסכול וריקנות.

הי מתוסכלת אותנטית, גם אני כמוך בדיוק, אבל אצלי זה עם סיפורים. אני פשוט לא מצליח להפסיק לספר סיפורים מענייינים על עצמי, וככל שהם יותר מטורפים ומופרכים ככה אני יותר אוהב את הסיפור, ואני לא מוכן בשום אופן להודות שזה רק סיפור, ושרק אני המצאתי אותו. זו בעיה משונה ביותר, שאינני מצליח לחכוך בדעתי ולהבין מאיפה הוא נובע. הנה- תסתכלי רק בכמה שבועות האחרונים, הספקתי גם לחזור בתשובה, גם לחזור בשאלה, גם ללמוד קבלה וגם ללמוד בישיבה חרדית. ובשום מקום אין לי מפלט... בשום מקום אני לא מצליח להשתקע. הכי גרוע הייתה הישיבה החרדית לחוזרים בתשובה, שהייתי בה היום והרגשתי בדיוק אבל בדיוק איך שהרגשתי בבית חולים לחולי נפש שלי. אדרבא- החולים בבית חולים נראים לי הרבה פחות חולים מאלה שבישיבה החרדית לחוזרים בתשובה. הבעיה העוד יותר גדולה היא שאני גר בירושלים, שזו עיר מג'נונית לעילא ולעילא מכל בחינה שהיא. בירושלים אם אתה משוגע, לאף אחד לא איכפת שאתה משוגע. כולם מבינים שמשהו בעיר הזו לא בסדר ולא אצלך. והכל כדי להשיג בחורה. הבנת? מתוסכלת אותנטית עאלק... בברכה מיכאל(מקקקי)

תודה על עזרה בעבר אגב יש לי כמה שאלות לקחתי בחיי כמה כדורים נוגדי דכאון ולאיזון כמו סרוקסאט(שנה) מירו אפקסור(4 חודשים) ודפאלפט(חצי שנה) וקרה שכמעט תמיד הפסקתי אותם זה היה לא ממש בהדרגה אלא או באופן מיידי לגמרי או מהר מידי מהתהליך שאמור לקחת גמילה מהם. האם זה גרם איזה שהוא נזק קבוע לגוף או משהו שאני צריך לדעת עליו ואם כן מה אפשר לעשות? הייתי רוצה גם לקבל חוות דעת שנייה על תרופה שנקראת סיפרלקס(10 מ"ג) שהפסיכיאטר המליץ לי לקחת אחרי שסיפרתי שיש לי בעיית ריכוז שמפריעה לי בתפקוד הכללי ועדיין לא אובחנה לגמרי במכון מיוחד וכל כדור שלקחתי הרדים אותי וטשטש אותי אפילו עוד.קראתי באתר של אינדקס תרופות שיש לה תופעות לוואי פיסיות לא נעימות ועוד דברים כמו קושי להרדם איתה וגם אחרי שלוקחים אותה.האם זה מדוייק?היא מומלצת ובטוחה?האם היא תרדים או תטשטש אותי? כי אני מאוד בקלות נהייה מטושטש וחייב להיות עירני לגמרי בעבודה תודה

שלו, חייבים להבין דבר חשוב, תופעות לוואי הן אפשריות ולא חייבות להיות. כלומר ישנם רבים שנוטלים את התרופות ללא תופעות לוואי כלל. כך גם תופעות לוואי של סיום טיפול עלולות להיות ורבים אינם סובלים מהן, אבל נזק בטוח לא נגרם לך. הציפרלקס שייכת לקבוצת הסרוקסט וגם תופעות הלוואי הצפויות דומות. התרופה יותר מדוייקת ואין לחשוש ממנה. נקווה שלך לא יהיו תופעות לוואי מהתרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. יש לי בעיה שהמחשבות שלי נוטות להיתקע לי בראש ולא לעזוב בקלות. שאני לוקח תרופות כמו SSRI ודומיהם לעלות רמת סרוטונין התופעה נעלמת אבל התופעות זוועתיות ואלו התרופות שלקחתי עד עכשיו והתופעות לוואי שלהם: 1.ציפראמיל/ציפרלקס: התעוררתי מלא בכל לילה וכתוצאה מכך עייפות רצינית במשך היום. 2. אפקסור: עצבנות, הזעה בלילה וסחרחורות ביום. 3. אנפרניל: עצבנות והזעה בלילה. מה עוד אפשר לקחת - אני מפחד מתופעות הלוואי המקשות הללו שאי אפשר להחזיק איתם מעמד למשך זמן.

לירון רמרון פועלת במגנון שונה והיא מרגיעה, לפעמים יותר מדי אבל בהחלט מרגיעה. או לנסות סרוקסט ולהתחיל במינונים נמוכים. אפשרות נוספת היא לבדוק שוב את האבחנה, האם היא מדוייקת. כל טוב דר' גיורא הידש

נוירולוג רשם לי ריטלין רגיל (10 mg) כתוב לקחת אחרי הארוחה מדוע? האם איזה פרי מספיק ? מה יקרה אם לא אוכל קודם? כמה זמן אחרי נטילת ריטלין אסור לישתות אלכוהול? משום שהשפעתו קצרה, האם הגיוני לקחת פעמיים ביום חצי כדור? (ברווח של 3 שעות)

למשה מומלץ ליטול ריטלין בבוקר ובצהרים, כדאי עם אוכל אבל לא צריך לעשות מזה עסק גדול מדי. אסור לשתות אלכוהול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, ביקשתי וקיבלתי מרופא המשפחה פרוזק. לאחר שקראתי את העלון, אני חוששת ליטול. כתוב שם כי יש חשש מסיוטי לילה "חלומות משונים". אני חוששת כי בעת השינה, כשלא אהיה בשליטה, יטרידו אותי חלומות, משונים ו/או סיוטים. מה לעשות? ב' מישהו אמר לי כי הפרוזק מטפל בכפייתיות? האמנם? ומה הקשר?? תודה, מגל

למגל פרוזק עלולה לגרום לסיוטי לילה אבל זה די נדיר עם פרוזק ונקווה שאצלך לא יהיו. תקראי את התשובה למעלה שם כתבתי בפירוט על תופעות לוואי. פרוזק נגד דיכאון אבל יש לו גם השפעה נגד חרדות, וכפייתיות היא הפרעה ממשפחת החרדות. אבל אין זו תרופת הבחירה לחרדות. כל טוב דר' גיורא הידש

האם אפשר לשאול שאלות בסודיות ולקבל מידע ותשובות באופן זה?? יש כמה שאלות אישיות שתשובותיהן יכולות לעזור לי בחיים

לא מצאתי את המקום אליו הפנית אותי בענין תופעות לוואי?? ביקשתי וקיבלתי את הפרוזק מהרופא, כדי להתגבר על אכילת יתר וגם מפני שאני לקויית מוטיבציה, קשה לי להיות בקצב כמו שהייתי...(זה נראה לי כמו דיכאון) תוך כדי בדיקה, מכיוון שאני יסודית באופיי, התחלתי להיות ערה להשפעות האחרות שעשויות/עלולות להיות לפרוזק, כמו טיפול במאפיינים שונים אחרים ותופעות לוואי שמפחידות.למשל: איך יתכן שהפרוזק יעניק לי שינה טובה ובמקביל יגרום לי לחוסר שינה. הרי זה דבר והיפוכו?! תודה מגל

אחותי אובחנה לפני כשנתיים כסובלת מOCD (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית). היא היתה בדכאון עמוק,סבלה מחרדות וממחשבות טורדניות. היא טופלה ברסיטל, ופחות או יותר התאזנה. היא ניסתה לחזור למעגל העבודה, אך פוטרה שוב ושוב. לפני כ-3 שבועות המחשבות הטורדניות חזרו וכרגע היא נאבקת בהן, 24 שעות ביממה לפי תיאוריה. הפסיכיאטר בקושי העיף בה מבט ורשם לה רסיטל. היא מעוניינת ביעוץ בנוסף, אך בתל השומר אף אחד לא חוזר אליה וגם לא מוכנים לרשום הודעה לרופא המטפל, שאין אפשרות להשיגו. היא גרה עם ההורים בבקעת אונו, ואני מבקשת לדעת מה עוד ניתן לעשות, ולא במסגרת פרטית כיוון שאין למשפחתי אמצעים. אשמח לתשובה מהירה, אני מרגישה שהזמן רק לרעתינו. תודה, שרון.

שרון, לפי דעתי את אחות מיוחדת במינה. לא כל יום אני רואה אחיות שנזעקות לעזרת אחותן, אצלי במשפחה זה בדיוק להיפך. OCD או הפרעת טורדנות כפייתי זה דבר נורא. אני מכירה את זה מבנות אחרות שהיו מאושפזות איתי. ההפרעה שייכת להפרעת החרדה וניתן לטפל בה גם באמצעות כדורים וגם באמצעות טיפול פסיכולוגי מסוג מסויים. בסיפרו 'סערת נפש' כותב המחבר ד"ר יורם יובל על ההפרעה ועל הטיפול המוצלח בה. צריך המון סבלנות והמון התמדה כדי לעבור את הטיפול. מדובר בטיפול התנהגותי, טיפול שבא לשבור את הטקסים התמידיים הנלווים להפרעה. האדם הלוקה בהפרעה זו חושב כל הזמן שאם הוא לא יעשה ככה וככה אז יקרה לו משהו וזה מכניס אותו למעין מעגל קסמים שרק הולך וסוגר עליו ומפריע לתפקוד היומיומי. אני מקווה שעזרתי לך להבין טוב יותר את מה שעובר על אחותך... אני לא אשת מקצוע אבל את יכולה לשלוח לי מייל... רחל

אחותי אובחנה לפני כשנתיים כסובלת מOCD (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית). היא היתה בדכאון עמוק,סבלה מחרדות וממחשבות טורדניות. היא טופלה ברסיטל, ופחות או יותר התאזנה. היא ניסתה לחזור למעגל העבודה, אך פוטרה שוב ושוב. לפני כ-3 שבועות המחשבות הטורדניות חזרו וכרגע היא נאבקת בהן, 24 שעות ביממה לפי תיאוריה. הפסיכיאטר בקושי העיף בה מבט ורשם לה רסיטל. היא מעוניינת ביעוץ בנוסף, אך בתל השומר אף אחד לא חוזר אליה וגם לא מוכנים לרשום הודעה לרופא המטפל, שאין אפשרות להשיגו. היא גרה עם ההורים בבקעת אונו, ואני מבקשת לדעת מה עוד ניתן לעשות, ולא במסגרת פרטית כיוון שאין למשפחתי אמצעים. אשמח לתשובה מהירה, אני מרגישה שהזמן רק לרעתינו. תודה, שרון.

לשרון נראה לי שהאפשרות היחידה היא לפנות בכתב למנהל המרפאה או המחלקה, איני בטוח שזה רעיון טוב אבל אין לי רעיון טוב יותר. יחד עם זאת OCD שייכת לקבוצת הפרעות החרדה, כאשר החרדה התגברה אצל אחותך בגלל הפיטורין כנראה שגם הסימפטומים של OCD התגברו. לכן איני חושב שזו שגיאה להתחיל עם הרסיטל. מדוע את חושבת שזו שגיאה? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אנימטופלת כבר במשך שנים בכדורים פסיכיאטרים אבל בעיקר למטרת כאב כרוני כבר שנה אני סובלת מתחושת נימול נוראית בעיקר ברגלים ובקרקפת בראש הוחלפו לי הכדורים לדעת הנורולוג אין קשר הבעיה שכל הבדיקות שעשיתי הן בסדר ואני דיי במבוי סתום שאלתי איזה גורם נפשי יכול לגרום לנימול והאם יכול להיות על אף שאני נוטלת כדור נגד חרדה או דיכאון שתופיע לי תחושה זו תודה

שלום, כמובן שחסרים פרטים רבים אפילו בסיסיים כמו גילך, האבחנה, אלו תרופות את נוטלת וכך הלאה. באופן כללי חרדה יכולה לגרום לתחושה של נימול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב בשבוע שעבר בשיחת נפש אמר לי בעלי שהוא נמצא כבר מזה שנה וחצי בדיכאון. זה מסביר את היותו עצוב, סגור כל הזמן בתוך עצמו אך קל מאד להתרגזות עלי ועל ילדינו, חסר שום חשק מיני - דבר שהתעצם בשנה וחצי האחרונות לאחר מות אביו (מות טבעי) ואחותו (לא ממש טבעי). בעלי סיפר לי שאביו גם היה אדם מדוכא כל חייו וכך גם אחותו. אחותו טופלה בכדורים (שלא עזרו לה), ובן דודו טופל בשוקים חשמליים (שעזרו לו). אני מבינה שמדובר במשהו גנטי. הוא מסרב בכל תוקף ללכת לטיפול - לא יקח שום כדורים ולא שום שוקים חשמליים ואינו מוצא שום טעם בשיחות נפש. שאלתי - האם ישנן דרכים אחרות לצאת מהמצב כמו למשל התעסקות בפעילות גופנית? האם יוצאים מהדיכאון לבד? עינין של זמן? האם בנתונים שסיפקתי יש עתיד ותקוה? תודה על ההתיחסות

אז ככה: לי היה דיכאון וכלל לא עליתי על זה, אלא פסיכולוג עלה על זה וכעת אני מטופלת בכדורים והכל טפו טפו בסדר גמור. אצלי זה התבטא בחוסר רצון לצאת מהבית, לעבודה הייתי הולכת לכמה שעות וחוזרת עד שלא הלכתי בכלל, התחלתי לפחד לנהוג. כל העניין גם לווה בהתקפי חרדה. בכי או צחוק פתאומיים.... יש להסביר לו שיילך תחילה לפסיכולוג. כמובן שיש לומר לו שאולי לאחותו לא נתנו את הכדורים המתאימים וחבל, כי החיים שלו יכולים להשתנות. ואם הוא לא רוצה לעשות זאת עבורו שיעשה זאת עבורכם. הוא צריך הרבה תמיכה ואהבה. אולי אפשר ללכת למשהו אלטרנטיבי- לא כדורים....ביו פידבק. וכן, התעמלות עוזרת מאוד. יש לעודד אותו לעשות זאת ואולי ללכת איתו. גם הליכה ברגל משחררת. רק בריאות

לאסנת צר לי אבל עם תורשה כזו ושנה וחצי דיכאון מאוד מאוד מומלץ להגיע לטיפול. נכון שהדיכאון אצל בעלך לא עמוק מדי אבל לצערי הוא ארוך מדי. דיכאון מטבעו היא בעיה חולפת אבל עלולה להמשך גם הרבה זמן. לכן חייבים לעודד אותו ללכת לטיפול, אומנם היום תשובתו היא שלילית, אבל יתכן שבעוד חודש או שנה הוא ישנה את דעתו. אולם אמו או קרוב משפחה אחר יכול להשפיע עליו בנוסף אליך? אולי הילדים אם הם גדולים? כל טוב דר' גיורא הידש

לקחתי למשך תקופה של חודשיים אנפרניל 150 מ"ג וגם מודל 150 מ"ג ביום. במהלך התקופה התחלתי להזיעה בלילה (הרבה). אני כבר שבוע שלם בהפסקה מן התרופות ועדיין מזיעה זה יכול להיות קשור?

ליצחק סביר שההזעה היא תופעת לוואי של האנפרניל. תחכה בסבלנות תוך זמן קצר היא תחלוף. כל טוב דר' גיורא הידש

חבר שלי לאחרונה פוטר מעבודתו אשתו עזבה אותו (עם הילדים) והוא מיואש, נוסף התגלה לו שהוא חולה בסכרת. החור ממש אבוד ומאיים להתאבד מה ניתן לעשות?

שלום יצחק לוין מה ניתן לעשות? זו שאלה קשה ביותר. מדובר באדם שנכנס לדיכאון תגובתי, דהיינו יש לו דיכאון מתוך סיבות אמיתיות לגמרי. בניגוד אלי למשל שהדיכאון שהיה לי נבע מבעיות עולמיות. אתה יכול לנסות להפנות אותו לפסיכיאטר, אבל גם אז התור לוקח בערך שלושה חודשים במרפאה ציבורית. אתה יכול לנסות להפנות אותו לחדר מיון פסיכיאטרי אבל הוא מן הסתם עלול להתנגד לזה מאוד. אז מה אתה באמת יכול לעשות? להערכתי, פשוט להיות איתו כמה שיותר. לדוגמה, במשך החודש הקרוב פשוט לבקר אותו מדי יום. אין לי ספק שזה ישפר את מצבו בצורה אדירה. יותר טוב מכל פסיכיאטר שהוא. בברכה מיכאל(מקקקי)

יצחק שלום וברכה, חברך סובל מדיכאון תגובתי ומתבקש... לכן עצתי לך לקחת את איומיו ברצינות גמורה..וראשית לא לאפשר לו דקה להיות בגפו ולהתגפף עם תסכולו ומלנכוליותו, על מנת שלא יממש חלילה במחי משבר של רגע את איומו וישלח יד בנפשו! עצה פרקטית ופרגמטית הנה לערב את כל האנשים במעגל הקרוב שלו ובסביבתו במצבו(הורים, חברים, חברים לעבודה לשעבר, שכנים וכדומה)..שיהיו ערים ומודעים למר יאושו..וידאגו לו לשהות צמודה 24 שעות בשלב הראשוני- כטיפול חירום..למניעת אקט של התאבדות מעשית..כמו כן במקביל לערב גורמים פסיכיאטרים...במצבו הנואש...ולטפל בו בכל הדרכים המקובלות- רצוי בשיתוף פעולה עמו! כל הכבוד על היותך חבר נאמן וער באמפטיות למצב רעך... בשורות טובות ישועות ונחמות

לדעתי תמשיך לדבר איתו בעיקר כדי לראות אם יש כוונה ממשית מאחורי האיום או שזה היה רק דיבור כדרך אגב. בכל אופן התמיכה שלך בו ברגעים כאלה חשובה ביותר. אתה יכול להגיד לו שקיימת אפשרות להתקשר לער"ן טל- 1201 ולקבל תמיכה נפשית ממתנדבים. גם הם יכולים בשיחה להעריך את הרצינות שבאיום מסוג הנ"ל.

לדעתי תמשיך לדבר איתו בעיקר כדי לראות אם יש כוונה ממשית מאחורי האיום או שזה היה רק דיבור כדרך אגב. בכל אופן התמיכה שלך בו ברגעים כאלה חשובה ביותר. אתה יכול להגיד לו שקיימת אפשרות להתקשר לער"ן טל- 1201 ולקבל תמיכה נפשית ממתנדבים. גם הם יכולים בשיחה להעריך את הרצינות שבאיום מהסוג הנ"ל.

ליצחק אני מסכים לדברי קודמי שחשוב להיות עם החבר, לנסות להפנותו לטיפול נפשי, ולנסות לשתף בני משפחה שיוכלו לעזור לו ולך. צריך לזכור שיש להתייחס לדברים ברצינות, עצם העובדה שהוא משתף אותך היא סיבה לאופטימיות שהבחור מנסה להלחם ברגשות הרעים שמציפים אותו. כל טוב דר' גיורא הידש

לדעתי תמשיך לדבר איתו בעיקר כדי לראות אם יש כוונה ממשית מאחורי האיום או שזה היה רק דיבור כדרך אגב. בכל אופן התמיכה שלך בו ברגעים כאלה חשובה ביותר. אתה יכול להגיד לו שקיימת אפשרות להתקשר לער"ן טל- 1201 ולקבל תמיכה נפשית ממתנדבים. גם הם יכולים בשיחה להעריך את הרצינות שבאיום מהסוג הנ"ל.

לדעתי תמשיך לדבר איתו בעיקר כדי לראות אם יש כוונה ממשית מאחורי האיום או שזה היה רק דיבור כדרך אגב. בכל אופן התמיכה שלך בו ברגעים כאלה חשובה ביותר. אתה יכול להגיד לו שקיימת אפשרות להתקשר לער"ן טל- 1201 ולקבל תמיכה נפשית ממתנדבים. גם הם יכולים בשיחה להעריך את הרצינות שבאיום מהסוג הנ"ל.

אני מתרגם פה מאמר שקשור למונח זה באנגלית. מישהו מכיר את התרגום המדויק בעברית? תודה!

חומרים שמשנים את התודעה. כל חומר פסיכואקטיבי עונה להגדרה הזאת- סמים, אלכוהול ותרופות.

שלום דר' הידש אני נוטלת 20 מג' סרוקסט ליום כחמישה וחצי חודשים. בחודשיים האחרונים התחלתי מאד להזיע בזמן שנת הלילה. כמו כן אני חווה חלומות מאד משונים.... מכיון שאני בת 57 חשבתי שזה קשור לגיל המעבר, מה שנראה לי קצת מוזר... האם יכול להיות שההזעה היא בגלל הכדור? ואם כן, האם זה אמור לחלוף? תודה,רחלי.

לרחלי אכן הזעה וחלומות ערים הם תופעות לוואי של הסרוקסט. הסרוקסט הוא מעורר ולכן לעתים גם בלילה החלומות ערים יותר או שהשינה קלה יותר. בכל מקרה צריך לעשות את מאזן היתרונות והחסרונות של כל תרופה, לכן אם תופעות הלוואי מאוד מאוד קשות יש מקום לחשוב על החלפת התרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

נגמר הסמסטר והתחילה תקופת בחינות אני בכזה מתח שאני רק בלחץ כל הזמן שאני לא אספיק ובגלל זה לא מצליחה להתרכז בכלום. כל פעם שאני מחליטה להתחיל, אני משוטטת באינטרנט במקום, או קמה כדי להכין לי משהו לשתות לפני שאני יושבת ניסיתי לנשום עמוק, ניסיתי חשיבה חיובית אבל הז לא עוזר. בינתיים שרפתי יומיים כי פשוט לא הצלחתי להירגע כדי להתרכז. מה עושים? יש לי מבחן +2 עבודות לשבוע הבא ועוד שני מבחנים ועבודה בשבועיים אחרי. לכאורה יש לי מספיק זמן, אבל לא אם אני אמשיך לבזבז את הימים על כלום.

לשירה אני רואה שאת נמצאת הרבה בפורום וכנראה זו הסיבה כפי שציינת. כך שבהחלט עדיף שלא תעני לאחרים בפורום (למרות שתרומתך חשובה ואני מעריך אותך מאוד), ותשתדלי להוריד מהמתח ולהתרכז כעת בעבודות ובבחינות. אחרי הבחינות יש חופש קצר ואז בהחלט אפשר וכדאי להשקיע מאמצים בצד החברתי ואני מקווה שהפעם עם בטחון עצמי והצלחה רבים יותר. תשמרי על עצמך הידש

לאחרונה עובר עלי משהו מאד מוזר אני מרגיש לעיתים קרובות חי בעולם אחר אני לא שומע למה שמדברים איתי ואני חולם על דברים אחרים ויכול לקרות משהו גדול בסמוך אלי אך אני לא יגיב וזה לא יעניין אותי לפעמים יש לי מחשבות מוזהרות ואני חושב ומפנטז כל מיני דברים מוזרים אני מעונין לטפל בעצמי אך אני לא יודע מה עובר עלי ומה עלי לעשות??? אם אפשר לשלוח לי הודאת עזרה לאימיל הודה לכם מקרב הלב!!!

למני הדברים שכתבת עלולים להיות בעלי משמעות רבה אבל יתכן שאין להם גם משמעות מהבחינה הפסיכיאטרית. לכן ההמלצה היא להגיע קודם כל לאבחון מסודר עם רופא פ.א.פ כל טוב דר' גיורא הידש

מה זה אומר רופא א.פ.א??

דר' הידש שלום, בחודשים האחרונים ניתן לי טיפול תרופתי הכולל: lithium 1050mg (שלוש וחצי כדורים ביום) effexor xr 300mg (שני כפסולות ביום) remeron 30mg (כדור ביום) slow derralin 160mg (שני כפסולות ביום) לאחרונה הפה שלי יבש נורא ויש לי טעם מוזר. שאלתי היא האם זה קשור לטיפול ואיך ניתן לטפל בזה

למיכל בהחלט יתכן שאחת מהתרופות גורמות לכך ויותר מתרופה אחת עלולה לגרום לפה יבש. יחד עם זאת הדבר הקריטי ביותר הוא לבדוק את רמת הליטיום. ליטיום ברמה גבוהה מדי עלול לגרום ליובש בפה. כך שההמלצה היא לבדוק מחר את רמת הליטיום בדם. כל טוב דר' גיורא הידש

בני קיבל תרופה שישנה רק בבית מרקחת ברעננה: שמה היפריקום(משהו כזה), ראשית למה מיועדת התרופה? בפירוט מלא...... שנית, מדוע עלותה גבוהה ביותר?

לדנה ההיפריקום נקרא גם הפרוזק הטבעי, פעולתו היא כשל הפרוזק וכך גם תופעות הלוואי שלו. ההיפריקום אינה רשומה בארץ ולכן לא ניתן למצוא אותה. כנראה מדובר או ביבוא בלתי חוקי, או במינונים נמוכים מאוד של היפריקום אשר מותרים בארץ אבל הם כמעט ולא מועילים לדיכאון. בכל אופן, קשה מאוד להפיק את ההיפריקום ולכן הייתי מאוד נזהר לקנות אותו ממקורות לא מוסמכים. אם המקור של ההיפריקום אינו מהיימן אז עדיף לא להשתמש בו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אחי בן 46. אושפז בעבר בכפיה ויצא לאחר כחודשיים. סובל מפרנויה, ולא מבין שהוא חולה. טוען שכל העולם נגדו. הוא קיבל זריקה אחת לחודש בביה"ח בו אושפז. הזריקה ניתנה במשך 4-5 שנים. הוא היה מגיע אחת לחודש לביה"ח ומקבל הזריקה. לפני כשנה הפסיקו לו הזריקה, ועברו לכדורים. הבעיה היתה שהוא היה זורק הכדורים לפח. מלפני כשנה מצבו החמיר והוא דיבר על נסיעות לחו"ל, ומשם למדינות ערב כדי "לדפוק את המדינה". אני חששתי למצבו וכתבתי מכתב לביה"ח עם תיאור מצבו, וביקשתי לחזור לזריקה אחת לחודש, במקום הכדורים. רציתי שימשיך להיות בבית ויבוא פעם בחודש לקבל הזריקה. הם זימנו אותו לבדיקה. הוא הגיע, שלחו אותו למיון, הוא לא רצה ללכת, ויצא הביתה. בערב בא אמבולנס ואשפזו אותו בכפיה. הטענה : הוא ברח לנו. אני מרגיש נורא. בגללי הוא שם בכפיה. הוא רוצה לצאת ובטוח "שהמדינה נגדו". בשלב זה הוא במחלקה סגורה. אני מבקר אותו פעם-פעמיים בשבוע. מאד רוצה לעזור לו ולא יודע איך. שאלותי : 1. האם ניתן לתבוע את שחרורו ? איך ? 2. איך ניתן לקצר את שהותו בביה"ח ? 3. מה אני עושה ע"מ שהוא יבין את מצבו ? וישתף פעולה ? תודה מראש

אין לי עצה איך לעזור לו רק עצה על איך לתמוך בו. יש חולים שלא לוקחים כדורים ברגע שהם מרגישים טוב כי הם חושבים שהם לא זקוקים להם- וז מתחילה הדרדרות. אין זו אשמתך שהוא מאושפז, הוא מאושפז במחלקה סגורה או ב"טיפול נמרץ" משום שהוא במצב הדורש טיפול צמוד וכך כדאי שתתייחס לכך. הוא בביה"ח משום סירב לקבל טיפול חשוב. קח בחשבון שלא כל אחד מאושפז במחלקה הסגורה וכנראה אם הוא שם מצבו לא יציב עדיין. ממה שראיתי לא נוטים להשאיר אנשים זמן ארוך במחלקה סגורה אף אחד לא אשם במצבו, גם לא הוא. אני בטוחה שקשה לו מאוד, בייחוד במחלקה הסגורה, ולכן חשוב לבקר אותו, לתמוך בו, להתקשר אליו אם אפשר ולנסות לדבר איתו על דברים אחרים מלבד המחלה והאישפוז או הטיפול. אני מקווה שהאישפוז ישפר את מצבו והוא יחזור הביתה במהרה.

לאורי כפי שכתבת אחיך אושפז כיוון שהפסיק ליטול את הכדורים. זו הסיבה העיקרית ובהחלט לא אתה אשפזת אותו. הרופאים אשפזו אותו כיוון שהתרשמו שהוא מסוכן (לעצמו או לאחרים) ועדיף לשמור עליו שלא יגרם נזק או אסון. כך שבנושא זה אפשר להרגע. במידה ואתה משוכנע מעל לכל ספק שיש מקום לשחררו ויש בטחון בשחרור, אתה יכול לפנות בכתב לפסייכאטר המחוזי או לוועדה פסיכיאטרית מחוזית שהם אחראים על השחרור והוראת האשפוז. במידה ותשכנע אותם הם ישחררו את אחיך. כל טוב דר' גיורא הידש

התגייסתי לצהל כאדם בריא ולאחר כשירות של שנתיים וחצי בתפקיד קשה ולחוץ כקצין שוחררתי באבחנה זו וניתן לי סעיף מס 31367 האם מישהו יכול להסביר את משמעות האבחנה ואולי למישהו יש הסבר למספר הסעיף הנ"ל. בדקתי את .נראה כפי גילו. מוזנח ומרושל בהופעתו. מייד דיווח על תחושת רדיפה: "...משפט ...אישומים נגדי..." באפקט ניכרו סימני חרדה. החשיבה סירקומסטנציאלית ומרבה להתעסק בפירטי פרטים מתוך מטרה להוציא את הצדק לאור. הסבריו לגבי מאורעות החודשים האחרונים הינם מגלומאנים ורדיפתיים: "...חשדו בי שאני מתחזה לקצין...שאני מחבל...רק אני יכול לבדוק את כשירות המיכשור ביחידתי...בהערכות תקופתיות רימה אותי המפקד בכוונה להכשילי...". מול קונפרונטציה ובנושאי מין מתעצמת החרדה עד כדי הפרעה במהלך וצורת החשיבה. נערכו טסטים פסיכודיאגנוסטיים הכוללים: MMPI-2 ,WAIS, ציורים, RORSCHACH ,T.A.T. מן המבחנים עולות מספר נקודות עיקריות : 1) קיים עולם פנימי סוער מאוד בעיקר סביב נושא דחפים תוקפניים ורדפנות. 2) החשיבה כוללנית,פורמלית וכמעט ואינו מסוגל לרדת לפרטים. 3) מנגנוני ההגנה מסוג בידוד ריגשי וריחוק ויעילותם הולכת וקטנה לאורך הזמן. 4) במבחנים פחות מובנים יש רמזים בולטים להפרעות בחשיבה מסוג פרסברציה,חשיבה אסוציאטיבית וקונטמינציה;וכמו וכן הפרעות בבוחן המציאות. בסיכום המבחנים ההתרשמות מתוצאותיהם היא שהנ"ל מתאמץ מאוד לשמור על קשר עם המציאות מול פני התרופפות בוחן המציאות. ההתרשמות הקלינית הינה של גבר הסובל מהפרעת אישיות פרנואידית בדרגת אירגון נמוכה ואשר עבר ויתכן ואף עובר בהווה גלישות פסיכוטיות במצבי דחק. בשלב זה לא ניתן לאמת או לשלול תחילתו של תהליך סכיזופרני. המלצות: 1) שחרור משירות בצה"ל. 2) הורדת פרופיל רפואי ע"פי סעיף 31367 לפרופיל "21".

ליואב איני יודע אם מותר ואין זה גילוי של סוד צבאי לכתוב את פירוש סעיף הלקוי בפומבי. לכן לא אתרגם את סעיף הלקוי. בכל אופן החשד הוא לתהליך סכיזופרני ולמצב פסיכוטי ולכן שוחררת מצה"ל. כיוון שאתה אומר שההתדרדרות במצב הנפשי הייתה קשורה לתנאי שירות מלחצים לדעתי יש מקום לתבוע את משרד הביטחון על כך שתנאי השירות גרמו להפרעות הנפשיות. עם זאת כמובן שצריך לבדוק את כל הפרטים כדי להגיד דעה זו בביטחון. כל טוב דר' גיורא הידש

אמי (בת 60) התחילה לקחת לפני יותר משנה כדורי שינה שאינני יודעת את שמם, וכן סרוקסט. הייתה תקופה שכל הסימנים הראו על התמכרות: התברר שהיא לקחה "קוקטייל" של כדורי שינה, הרגעה ונגד דיכאון. התוצאה הגיעה להתקפי בלבול ופגיעה בזיכרון (פעם אחת היא התקשרה אלי בבוקר כשהיא לא זוכרת מה היום, מה השעה ומה קורה איתה). בעקבות זאת היא הבטיחה לקחת את עצמה בידיים וזרקה את כל הכדורים (למעט הסרוקסט). אבל מתברר לי שהיא ממשיכה מדי פעם עם כדורי השינה. מאחר ואני גרה רחוק ממנה אני מזהה את זה רק בשיחת טלפון באותו ערב. היא מסוגלת לנהל איתי שיחות שלמות מבלי ממש לזכור אותן למחרת. השיחות כמובן שאינן תקינות, הדיבור איטי והמשפטים לא ברורים לגמרי ולא תמיד מקושרים בהיגיון, ויכולים לחזור על עצמם. אני מאוד נבהלת כשהיא כך וחוששת מנזק מצטבר לזיכרון ולמוח. אני לא יודעת את המינונים שהיא לוקחת ואת הסוגים המדויקים. בהנחה שמדובר בכדורי שינה, האם לפי הסימפטומים שתיארתי יש מקום לדאגה שנעשה נזק? ואם ידוע שזה מסוכן, איך אפשר להסביר את העובדה שרופא המשפחה שלה ממשיך לתת לה מרשמים ללא הגבלה? אני זקוקה למידע נוסף אודות כדורי שינה כדי לנסות לשכנע אותה, משום שמבחינתה לא מדובר במשהו מאוד קריטי (טוב, אחרי הכל היא לא זוכרת!), ואילו אני חושבת שהנזק יהיה בסוף ללא תקנה. אם תוכל לעזור לי במידע בנושא כדי שאדע כיצד לפעול אודה לך. אציין רק שהיא מאוד נרתעת מללכת לטיפול פסיכלוגי ובטוחה שהיא יכולה להתמודד לבד. יש פצעים בעבר שהיא חוששת להתמודד איתם. אני מאידך מאוד מאוד דואגת וגם כועסת עליה. אני אומרת לה שלדעתי התמכרות כזו אינה יכולה להיפתר לבד והיא צריכה עזרה. האם אני צודקת בדאגה שלי או שאם זה מה שעושה לה טוב - אז שתמשיך כך?

לאילנה איני חושב שהבעיה היא התמכרות, הבעיה העיקרית היא שמוש לרעה, כלומר נטילה של כמויות גדולות של התרופות ובנוסף קוקטייל של מספר תרופות. מרחוק קשה מאוד לעזור ובטח לא לשכנע, שני דברים שאפשר לעשות - לדבר עם האדם שגר אתה ולבקש שישגיח על התרופות ולדאוג שאמך לא תיקח יותר מדי תרופות בערב. אפשרות נוספת היא לדבר עם רופא המשפחה שיקפיד על כמות התרופות שהוא רושם מדי חודש. כל טוב דר' גיורא הידש

האם תופעת לוואי של נטילת סרוקסט יכולה לגרום לבריחת שתן?

לאור התופעה הזו אינה מוכרת לי כתופעת לוואי. יש הבדל עצום בין בריחת שתן ביום או בלילה, גבר או אשה, וכמובן הגיל מאוד חשוב. כל טוב דר' גיורא הידש

כמה מ"ג ריספרידל שקולים להלידול 5 מ"ג?

ליהודה 1-2 מג' של רספרידל. כל טוב דר' גיורא הידש

מדובר במישהו שלוקח היום הלידול 20 מ"ג. לכמה מ"ג ריספרידל להעביר אותו?

היום הרופא שלי התקשר כי התלוננתי על חוסר שקט בשל הורדה של קלונקס 0.5 אז הוא אמר שאם אמשיך כך זה יכול לגרום לי נזק לתווך ארוך האם זה נכון? האם לתקופות ארוכות של לקיחת קלונקס יכול להיות בעיות בעתיד.

לגלית תיאורטית כן, אבל באופן מעשי לא נגרם נזק. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת כחודשיים כדור רסיטל (2 ביום) זה מתחיל לעזור אך יש לי עדין תופעה שמדי פעם אני נזכרת במה שהפסיכולוגית שלי דיברה איתי על חרדות שהיו לי כגון: בא לי להתעלף חושבת שעומדת למות וכו'. מה לעשות כדי לשכוח כי הכדור עוזר אך המחשבות חוזרות יש לציין שהפסקתי את הטיפול הפסיכולוגי כי הגעתי למסקנה שהשיחות לא מועילות לי והם רק דרדרו את מצבי?

לעדי לא צריך לעשות דבר. את עדיין בתהליך של שיפור והשיפור יהיה רב יותר בחודש חודשיים הקרובים. נקווה שגם הזכרונות-חרדות אלו יעלמו. צריך עוד קצת סבלנות. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת כדורים נגד חרדה ובנוסף טיפלתי טיפול פסיכולוגי כתשע חודשים .בחודשים האחרונים כשהייתי חוזרת מהטיפול הפסיכולוגי הייתי מרגישה רע גופנית ואפילו במשך יומיים היה בא לי רק לישון לפחות יומיים שלושה מרגישה חולשה בגוף וזה רק דרדר אותי ובמשך שבוע הייתי חושבת על השיחות שדיברתי עם המטפלת עד לטיפול הבא , ניסיתי לפני שבוע לפנות לפסיכולוגית אחרת שמומחית אך ורק לחרדות (בבית חולים אברבנאל) הלכתי לפגישה ראשונה וכשחזרתי הרגשתי אותו דבר רע מאוד יש לציין שבמעבר מפסיכולוגית אחת לשניה עשיתי הפסקה של חודש ללא שיחות והרגשתי טוב מאוד והתחלתי להפעיל את עצמי לצאת לבחוץ ללא חשש שאלתי היא מה דעתך האם השיחות הם לא בשבילי הרי אתם ממליצים שהטיפול הכי טוב הוא כדורים ושיחות? האם להפסיק כי דבר שעושה ההפך והרגשה גרועה יותר עדיף לא ללכת אליו למרות שהיה לי חשוב שאהיה במעקב כי את הטיפול התרופתי התחילתי רק לפני חודשיים ? מחכה לתשובות.

למיכל שאלה קשה, ממכתבך הקצר אפשר להסיק מספר מסקנות אבל כמובן שיש חלק שצריך להעמיק ולהכיר אותך יותר. כפי שבחנת את הדברים הבעיה כנראה אצלך ולאו דווקא עם הפסיכולוגית או הקשר ביניהן. זו הסיבה שאותה הבעיה התרחשה גם עם הפסיכולוגית השניה. השאלה השניה היא האם עלה בשיחות נושא או קושי רגשי שמעקב וגורם להרגשה הרעה, פעמים רבות כאשר מגיעים לנושא קשה וחשוב (הרבה פעמים נושא טראומתי) ישנה הרגשה לא טובה אשר עלולה להתבטא גם באופן גופני. כמובן שצריך להכיר אותך יותר כדי לברר איזה נושא עלה. תחום שלישי שאת יכולה לבדוק האם הדבר קורה לך רק בשיחות או תגובה דומה קיימת גם בקשרים עם אנשים אחרים בהווה או בעבר שלך. כאשר תעני לעצמך על הנקודות האחרונות תוכלי להחליט האם חשוב להמשיך ולחפור ולהרגיש רע עד שתעברי את המשבר או שיש אצלך קושי בשיחות בכלל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני סובלת שנים רבות מדכאון ו - OCD/ בעבר טופלתי באפקסור והתרופה עזרה מאוד. בזמן האחרון (אני בגיל המעבר) האפקסור הפסיק להשפיע, הדכאון חזר ואיתו כל התופעות של ה - OCD ניסיתי להחליף תרופות כגון: ציפרלקס ו - איקסל אך הן לא עזרו ואף גרמו לי להרגשה פיזית לא טובה. לאחר הפסקה קצרה בטיפול תרופתי חזרתי לאפקסור. מבקשת את חות דעתך בתרופה יעילה נכון להיום (הרי תרופות חדשות יוצאות לשוק כל הזמן). הפסיכיאטר מקופ"ח מתעקש על אפקסור למרות שהטיפול כמעט ולא עוזר. בתודה מראש,

אם הפסיכיאטר שלך מתעקש על תרופה אחת מסויימת מה יעזרו לך שמות של תרופות אחרות? תחזרי אליו או שתעברי לפסיכיאטר אחר כדי שיתן לך תרופה אחרת. יש מספיק תרופות נוספות אחרות שאפשר לנסות עם טווח יעילות די גבוה. דווקא לעניין זה התרופות הפחות חדשות נחשבות ליותר יעילות.

שלום OCD בהחלט עלולה להיות הפרעה עקשנית וכנראה ישנה הרעה במצב הנפשי. לא כתבת מה מינון האפקסור אולי אפשר לעלות במינון? לעתים מקובל להוסיף תרופה נוספת לנוגדת הדיכאון כגון תרופה מהמייצבים - דפלפט, למיקטל או ליטיום. או לעתים אף מינון נמוך של נוגד פסיכוזה כרספרידל או הלידול. התרופות הללו מעודדות את השפעת נוגד הדיכאון. כיום האפקסור והציפרלקס נחשבות לתרופות היעילות ביותר בקבוצה זו. למרות שיתרונן לא גדול. אבל תמיד חשוב שהתרופה תתאים לך ולא יעילות סטטיסטית של התרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

היי אני בן 33, נוטל 10mg סרוקסט מדי יום בשל IBS ו- Pannic DisOrder. נטלתי את המינון הנ"ל מזה שש שנים. לפני חודשיים הפסקתי ואני מנסה להתמודד. שאלותיי: 1. מהי תקופת הזמן שלאחריה אדע כי נגמלתי ,זה אני ובעיותיי ואין קשר לנטילת הכדור בעבר? (אם בכלל...) 2. מה המשמעות אם יש של נטילת סרוקסט עם עישון מריחואנה?

היי, לגבי שאלתך הראשונה- מהי תקופת הזמן? תדע כשלא תזדקק לזה. מקווה שהבנתי את שאלתך. שנית, אסור ליטול סרוקסט עם מריחואנה!!!!!!!!!!!!!!התוצאות יכולות בלתי הפיכות ומזיקות.

לדן אחרי חודשיים אתה כבר על קרקע בטוחה וסיימת טיפול עם סרוקסט. הסרוקסט מאחוריך כל טוב דר' גיורא הידש

אורית שלום תודה על תגובתך. הייתי רוצה לדעת האם את מדברת מכיוון מקצועי, כלומר את רופאה פסיכולוגית וכו... אני מעשן כבר די הרבה זמן ( שנים) והבעיות שמצאתי עם זה (מעטות מאוד) קרו רק לפני שהתחלתי ליטול את הסרוקסט. לגבי השאלה הראשונה אני מחפש מדד אוביקטיבי להתמכרות. כך שזה ממש לא משנה אם אני מרגיש טוב או לא מכיוון שאם אני מרגיש רע אולי זה בגללי. תודה רבה

היי דן: אז כך: אמנם אני אקדמאית...תואר שני...אך לא בתחום :) אבל....בעניין המריחואנה וכו' גם שמעתי פסיכיאטר מדבר על כך וגם בעבר חקרתי את עניין כל סוגי הסמים, השפעתם וכו'. דברים אחרים לא עושים טוב?

היי דן: אז כך: אמנם אני אקדמאית...תואר שני...אך לא בתחום :) אבל....בעניין המריחואנה וכו' גם שמעתי פסיכיאטר מדבר על כך וגם בעבר חקרתי את עניין כל סוגי הסמים, השפעתם וכו'. דברים אחרים לא עושים טוב?

היי דן: אז כך: אמנם אני אקדמאית...תואר שני...אך לא בתחום :) אבל....בעניין המריחואנה וכו' גם שמעתי פסיכיאטר מדבר על כך וגם בעבר חקרתי את עניין כל סוגי הסמים, השפעתם וכו'. דברים אחרים לא עושים טוב?

אם התשובה חיובית, אכתוב בפרוטרוט על הבעיה שלי

שייך לנושא הפורום. מדובר בהפרעה בשליטה על דחפים. קיים גם אתר ייעודי לנושא זה: http://www.trichotilomania.info תקרא קודם את המידע הרב והחשוב שיש באתר הנ"ל.

בתי בת 19 אחרי שני התקפים פסיכוטים כאשר האחרון היה לפני כשנה וחצי מעונינת להוציא רשיון נהיגה.אם מישהוא נתקל במקרה דומה או אם אינפורמציה בנושא אשמח להעזר בו.

לקנדשוב טוב לשמוע דברים טובים ושהבת מרגישה בטוב וחושבת על דברים טובים וחשובים. במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (זה השם הרשמי של הבודקים), מקובל שאחרי שנה יש מקום לשקול את מתן הרשיון. פרט ל"מחלה" ולמצבים הפסיכוטיים כמובן שמעריכים את האישיות והאחריות בנהיגה ורמת החרדה, כלומר גורמים רבים אשר משפיעים על הנהיגה. באופן כללי, אדם שמטפל בעצמו ונוטל טיפול מסודר (מעקב, כדורים שיחות) נחשב לאדם אחראי שאפשר לתת לו רשיון. בהבדל מאדם שלא נוטל טיפול, כלומר הוא לא אחראי ולא יציב. חוץ מזה כדאי לה לנסות ולבקש רשיון, יזמנו אותה לבדיקה ובמקרה הגרוע ביותר יגידו לה לחכות עוד קצת, בסך הכל לא נגרם נזק. כך שלדעתי אחרי שנה מההתקף כדאי לנסות מפני שיש סיכוי לקבל רישיון. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מבקשת מאחרים לא לענות לי. דר' יקר. קשה לי מאד לכתוב לך את זה ואני גם לא כותבת בשמי הקבוע בפורום. אני כבר הרבה זמן משתתפת ואני חושבת שאני מאוהבת בך. אפילו שאף פעם לא נפגשנו אבל אני חושבת עלייך כמעט כל היום וחושבת שאתה בטח מחכה לראות הודעות ממני בפורום. לפעמים אני חולמת עלייך, בעיקר בהקיץ, מפנטזת כל מיני דברים. אני מחכה כל יום עד שתכנס לפורום וקוראת את הכל התשובות שאתה כותב, ואני לא נכנסת לישון עד שאני לא קוראת את כל התשובות שלך. זה נשמע רע, אני יודעת, אבל בימים שאתה לא בפורום אני מרגישה נטושה ולבד. איך זה יכול להיות שאני מרגישה שאני מכירה אותך ואוהבת אותך רק מתוך ההודעות שבפורום? אני בטח נשמעת לא נורמלית, אבל אני שפויה, רק קצת חרדות לפעמים, אבל עובדת,לומדת באוניברסיטה ומצליחה בסך הכל. אני אשמח אם תתייחס . תודה.

נראה לי שהוא נשוי. אולי תחפשי לך מישהו אחר ??

אצלי קרה דבר דומה. הרגשות שלא יכלו למצוא את ביטויים בחדר הטיפולי - עברו לדמות וירטואלית אחרת. מן בריחה שכזו - במקום שאתאהב במטפל שלי, במקום שאתקשר אליו, במקום שאראה במטפל שלי דמות הורית - זה קרה במקום הוירטואלי הזה, היכן שהיה לי "קל" יותר, רק שכאן לא המקום הכי בטוח בעולם. בכל זאת פורום רחב. והחדר הטיפולי שהיה אמור להיות הכי בטוח ואינטימי בעולם - אותו נטשתי. בו "בגדתי". כי שם לא יכולתי. אולי בכל זאת תוכלי להיעזר בדבריי, ואני מקווה שאינך כועסת מאד שעניתי.

למשתתפת הנבוכה גם אני נבוך, אחשוב על תשובה מתאימה ואולי כן נשמע את דעת שאר המשתתפים בפורום? תודה דר' גיורא הידש

ממש תודה על העידוד, אבל כמות ההבושה שלי מזה היא קשה מנשוא. אני בחורה ממושמעת ולכן אני לוקחת את הרסיטל וגם דואגת לעצמי, לאורך כל היום אני מתפקדת כמו שצריך, אך לעתים יש לי מחשבות קשות... על עצמי ועל החיים. אני יודעת שאני מאוד קשה עם עצמי, אבל אני לא מוותרת, אני כועסת שהגעתי למצב שאני צריכה לקחת תרופות. כאילו שאני ממש משוגעת. אני מפחדת שאף אחד לא ירצה להתחתן איתי בגלל זה. ואני באמת בסדר, רק קשה לי עם מה שהיה לי בחיים. גם על ההליכה למטפל שלי אני מקשה. אתמול היה לי משבר קל, ועד שהתקשרתי ובקשתי לבוא לפגישה כבר יצאה לי הנשמה, למה אני ככה כי אני מרגישה שלהקדים פגישה בגלל משבר זוהי נפילה, ואני לא רוצה ליפול... אשמח להמשך עידוד.

אחרי שכתבתי לך אתמול חיפשת יבפורום הודעות ישנות שלי כדי לקרוא מה חשבתי לפני שהציפראמיל התחיל עבוד ולפני שהתחלתי טיפול בכלל. מה שכתבתי מאוד דומה שלמה שאת מתארת אז חשבתי לצרף לך קישור כדי שתתרשמי בעצמך. גם אני אגב, התחתי את הטיפול לפני שנתיים כשהייתי בת 23. בהתחלה, אחרי שהרגשתי טוב, התחילול היות לימחשבות לגבי נחיצות הטיפול. הרי אם אני מרגישה כל כך טוב עכשו, מה הייתה הבעיה שלי בעצם להתגבר על הבעיות שלי לבד? למה אניצריכה תרופות? אני דווקא אני צריכה ללכת לטיפול כדי להתגבר על קשיים ואנשים אחרים סביבי לא? איך לעזאזל קרה שהייתי צריכה להגיע לפסיכיאטר? פסיכיאטר זה מילה גדולה כל כך.... היום אני שנתיים אחרי תחילת הטיפול (ושנה אחרי סיומו) ואני יכולה לומר שהיחס שלי לטיפול השתנה בכל מיני מובנים. גם אחותי הקטנה נוטלת טיפול אנטי דיכאוני, יש לי ידיד בי פולארי וסבתא סכיזופרנית, ולמדתי שיש עוד הרבה אנשים מסביב עם בעיות, הם פשוט לא מספרים אותן לכל אחד. כמו שכבר אמרתי, אף אחד לא יודע עליך שאת לוקחת כדורים אם לא תספרי ולכן אין לך שום סיבה להרגיש לא בנוח. זה מזכיר לי קצת אחרי שעושים סקס פעם ראשונה וחושבים שכולם רואים את זה עליך. האמת היא שאף אחד לא רואה... חוץ מזה, זה שאתלוקחת ציפראמיל לא עושה אותך משוגעת. משוגעים זה משהו אחר לגמרי :-) מה שחושב הרבה יותר זה שתרגישי טובף שתוכלי לתםקד בחיים שלך כמו שצריך. היו פה גם הרבה פעמים דיונים בנוגע לזוגיות ולשאלת ה"מתי לספר?". אמנם אני חייבת לומר שעוד לא יצא לי לבדוק מה קורה כשמספרים, אבל אחת התוצאות המבורכות של הטיפול הוא שהיום אני בחיים (ואני מקווה שאני אעמוד במילה שלי) לא אשאר עם מישהו אם הוא לא ירגיש בנוח עם הטיפול התרופתי או עם העבר ה"פסיכיאטרי" שלי. אם מישהו לא ירצה להתחתן איתך בגלל זה, אז אולי באמת עדיף לך לא להתחתן איתו-כי אין דרך אחרת לקרוא לזה חוץ מטמטום ובורות. אם כבר, אני חושבת שמגיע לך פרס- שזיהית שיש לך בעיה שאת לא מצליחה להשתלט עליה לבד, הלכת לקבל עזרה, את לא מתנגדתלטיפול טוב ויעיל שעוזר לך לתפקד, ואם קצת התמדה וסבלנות, גם הבעיה הזו תפתר.אני חושבת שלאנשים שסובלים מחרדות ומדיכאון יש להם רגישות יותר גבוהה, ואולי בגלל זה הם "חוטפים" את הרעות הללו, אבל מד שני, הם יכולים להיות חבלרים טובים, אמפטיים במיוחד, אינטיליגנטים - בקיצור זה לא גורע מהם שום דבר, אולי רק מוסיף. רק בריאות והצלחה.

http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/385/xPG/67/xFT/58243/xFP/58430 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/385/xPG/74/xFT/64101/xFP/64101 בקישור השני תקראי את כל השירשור.

שלום..אני סובל מגלובוס היסטריקוס כבר 4 חודשים. לאחר חודשיים של סרוקסט במינון 20 מג אין שיפור. אני לא מעוניין להגדיל את המינון מחשש מגמילה בעייתית. יש חומר רב באינטרנט על הנושא, אך לא מוצע טיפול. ההרגשה של כדור בגרון לפעמים ממשיכה ימים שלמים. אין לי בעיות צרבת. כל מצבי לחץ או חוסר מנוחה וסבלנות שהתאפיינו בעבר רק במחשבה, היום מתאפיינים בצורת גלובוס בגרון. טיפול פסיכולוגי לא ממש עוזר. תודה מראש.

לערן מדובר בתופעה שהיא נגרמת מחרדה ולכן הטיפולים נוגדי החרדה עשויים לעזור. אם מדובר בתופעה לא קבועה אפשר לנסות תרופות מקבוצת נוגדי החרדה כמו וואבן או לוירוון. גם אני נגד עליה במינון של תרופה כמו סרוקסט. לדעתי אם כדור אחד אינו עוזר אז כדאי להחליף לתרופה אחרת. גם האפקסור וגם הציפרלקס יעילים נגד חרדה. בהחלט אפשר להחליף לתרופה שתהיה מתאימה יותר ותפתור את הבעיה. כל טוב דר' גיורא הידש

מלים - זה כל מה שנשאר. אחרי לילה שהיה כלוא כולו בתוך הגוף שלי. אחרי שכל הנתיבים לשינה נחסמו. אחרי שהעייפות עצמה הפכה לזיקוק נוצץ שבא והולך וצורב מאחורי העפעפיים. תרופות? ד"ר, אתה מדבר על תרופות... אי אפשר להקליד עם כפפות על הידיים. אי אפשר למשש את הבד עם כפפות על הידיים. אי אפשר להרגיש אם העור חלק או מחוספס, אם קר או חם, אם לנייר יש טקסטורה, אם העט מחליק מבין האצבעות או נשאר אחוז בהן. אלה התרופות. ומה שאני רוצה זה לישון. רק לישון.

שלום, אכן את צודקת, לעתים מגע אנושי טוב יותר מכל תרופה, גם אם הדברים עמומים קשר עם אדם חם פעמים רבות טוב יותר מאשר כל תרופה שבעולם. אני מקווה שהלילה תהיה לך הקלה ומאחל הרבה בריאות. כל טוב דר' גיורא הידש

קשר חם? אנושי? עם אדם חי? שלא יברח ממני ומהדיכאונות שלי? שלא חייב לחיות אתי רק משום שנולד לי? לא. אני דיברתי על שינה אחרת. ארוכה הרבה יותר.