פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
23629 הודעות
11816 תשובות מומחה
18/01/2005 | 00:28 | מאת: אורן

שלום לדוקטור הידש היקר מה שלומך? לא הייתי כאן זמן רב בגלל שהרגשתי מצוין למרות נפילות פה ושם של דברים קטנים ליומיים או שלושה אבל בסדר רציתי רק לשאול כמה שאלות כי אני חושש לגבי כמה דברים: 1)האם פאקסט עושה נזק לטווח ארוך (מעעים קיבה כבד כליות מוח)? 2)האם 40 מ"ג ביום הוא מינןו גבוה? 3)הרופא שלי המליץ לי לנסות לרדת לכדור וחצי ביום במקום שניים השאלה מה אני אמור להרגיש הטבה הרעה או אין שינוי ואם יש שינוי (חס ןחלילה) נגיד לרעה כמה זמן אני צריך לחכות עד שאני חוזר למינון הקודם? כי אני מטופל 5 שנים בפאקסט בהתחלה 3 שנים כדור אחד ביום, אחרי תקרית שקרתה לי אחד לא הספיק העליתי לשניים וכבר תשעה חודשים אני על שניים ושאיפתי היא לחזור לאחד מה אתה אומר ד"ר הידש? אתה הטוב מכולם עזרת לי שהיה לי קשה! בתודה רבה רבה אורן.

18/01/2005 | 01:31 | מאת:

לאורן טוב לשמוע ממך ובעיקר דברים טובים, תמשיך כך. בקשר לשאלותיך, מינון של שני כדורים הוא גבוה ובדרך כלל אני נותן רק כדור אחד, אבל בהחלט ישנה קבוצה קטנה של אנשים אשר מגיבים רק לשני כדורים. פקסט אינו גורם לנזק בשמוש ארוך טווח, להיפך, לעתים אף שומר נגד הסתיידות עורקים כמו אספירין. אבל העיקר אין נזק לכליות, לב, מוח וכך הלאה. כך שאם תרד במינון יש בכך סכנה מסויימת ורק אחרי חודשים שלושה אתה עלול להרגיש בחזרה של סמני הדיכאון או החרדה. אם אתה שואל האם כדאי להסתכן בכך או להמשיך עם 40 מג' אז בהחלט יש מקום לשאלתך. יחד עם זאת אתה נוטל את הסיכון שמצבך יחמיר ולכן אני חושב שאתה צריך להחליט. כל טוב דר' גיורא הידש

18/01/2005 | 00:26 | מאת: דורון

יש לי בעיה- לדוגמה:אני בודק אם הדלת סגורה ובודק עוד כמה וכמה פעמים ואני צריך עוד לבקש ממישהוא שהיא אכן סגורה.מה אני צריך לעשות? תודה

18/01/2005 | 01:32 | מאת:

לדורון אכן זו עלולה להיות בעיה ולכן כדאי להגיע לאבחון אצל פסיכיאטר. כל טוב דר' גיורא הידש

17/01/2005 | 23:50 | מאת: מ'

שלום, אני בחורה משכילה,תמיד שאפתי להצלחה.שאיפות אלו תמיד הכניסו אותי למתחים, דאגות וחרדות ביחס לעתיד. בעקבות אירועים משמעותיים בחיי לאחרונה, הבנתי שלעתים אין לנו שליטה מוחלטת על גורלנו, במיוחד כשההחלטות אינן שלנו בלבד, אלא גם ובעיקר של אנשים עקשנים שחיים לצידנו. נכנסתי אז למשבר, שאפילו הוביל לתקופה של דיכאון, אך לא טופלתי לא בשיחות ולא בכדורים. אחרי תקופה של חודשים כשהחיים הפכו לסבל נפשי מתמשך, פשוט החלטתי שלא אוכל להמשיך לחיות בכזה מתח ובכזו מרה שחורה, ופשוט החלטתי לזרום עם הדברים! לא להתעקש על מה שלא נתון להשפעתי, ולהינות מכל רגע ורגע בחיים, כי למדתי מהניסיון, שלא שווה להקריב את ההווה, כי זה לא מבטיח בכלל בסיס טוב לעתיד. כיום אני עוסקת הרבה ברוחניות, מדיטציה, מאד רגועה, אבל- לא שואפת לכלום, וזאת בניגוד לעבר. אני רוצה לקבל חוות דעת מרופא, האם אדם שתמיד שאף וחשב על העתיד, והיו לו מטרות, ובעקבות משבר כבר לא חושב על העתיד, רק על ההווה ומברך על מה שיש, מסתפק במה שיש- האם זה שינוי שיש בו ברכה או שמא זה ביטוי לייאוש?!

18/01/2005 | 01:18 | מאת:

שלום, בודאי שאין תשובה פשוטה לשאלתך, השאלה תמיד אינה כללית ומוסרית אלא מה יותר מתאים לאדם מסויים או מה מתאים לך. כלומר אם כל החיים היו בזיוף מסויים, למשל אדם שאפתן ומחפש כסף ודברים חצוניים ולפתע גילה את הפנימיות אז יופי. אם אדם שתמיד היה חרד אבל לפתע גילה אומץ והחל לעשות קריירה וכסף אז הוא מצא את עצמו. כך שאותו הדבר יכול להיות טוב או רע לאדם מסויים. הדבר החשוב ביותר להיות אמיתי. ואחרי ה"להיות אמיתי" חשוב להתפתח, התפתחות נפשית חשובה ביותר. אני חושב שאת השאלות האינדיווידואליות ומה שמתאים לך תוכלי לברר במסגרת שיחות, או כמובן התפתחות רוחנית במסגרת מדיטציה או כל דבר אחר, רק בזהירות. כל טוב דר' גיורא הידש

17/01/2005 | 23:27 | מאת: שירי

אני משתמשת בקלונקס כדי לטפל בהפרעת חרדה מהן אני סובלת- הפרעת פניקה. מה המינון המקסימלי או המומלץ לשימוש בו והאם קיימת סכנה שאני אתמכר לו כי כבר עכשיו אני מרגישה צורך לקחת אותו כשהחרדה מתגברת?

18/01/2005 | 01:20 | מאת:

לשירי ההתמכרות אינה פונקציה של מינון. שמוש קבוע במשך שלושה ארבעה שבועות כל יום עלול לגרום להתמכרות. יחד עם זאת בדרך כלל ההתמכרות אינה קשה וניתן להפסיקה. המינונים המקובלים של קלונקס עם עד 2 מג', אבל אפשר גם יותר. בנוסף, כדאי לשקולט טיפול עם תרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון שאינן ממכרות. כל טוב דר' גיורא הידש

17/01/2005 | 23:19 | מאת: מאיר

שלום לפורום הנכבד לפני כשנתיים עברתי טיפול פסיכיאטרי נגד דיכאון. מאז המצב התייצב ואני חש בטוב. לאחרונה התקבלתי לעבודה בחברה קנדית, מה שמחייב מעבר לטורונטו לתקופה של 5 שנים. השלב האחרון בקבלה (אותו טרם עברתי) כולל מעבר על ההיסטוריה הרפואית שלי. לאור המדיניות של החברה והטיפול שעברתי יש סכנה שלא אעבור את השלב הזה. האם יש לחברה דרך לגשת לפרטים הרפואים האלו? - עברתי טיפול אצל הקב"ן ביחידה שלי ולאחר השחרור המשכתי אותו אצל פסיכיאטר פרטי. תוכלו בבקשה להמליץ לי על מקור מידע אמין בתחום החוק ברפואי? תודה מראש.

18/01/2005 | 01:22 | מאת:

למאיר איני חושב שישנה בעיה חוקית. אם אתה כותב שהיית מטופל בצבא וחותם על ויתור על סודיות רפואית הם רשאים לבקש את החומר ולקבל אותו. זה הסדר הטוב והחוק. כמובן שאם לא תחתום על וס"ר הם רשאים לא לקבלך לעבודה. עם זאת בדרך כלל כאשר מותרים על סודיות רפואית המעביד מבקש חומר רפואי מקופת חולים. כך שאין להם סיכוי להגיע לטיפול בצבא או אצל רופא פרטי אלא אם כן אתה תדווח שהיית בטיפול שם. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם, אני לוקחת רספרידל 1 מיליגרם ביום והחשק המיני שלי כמעט ולא קיים כמו גם היכולת להינות ממין רציתי לדעת האם מישהו נתקל בתופעה דומה? האם יש קשר בין המיניות לנטילת התרופה? והאם למישהו יש הצעה לפתרון? (פרט לסבלנות עד אשר אוכל להפסיק לקחת את התרופה...) בברכת יום טוב! אני.

17/01/2005 | 22:08 | מאת: דור

ריספרידל גורם להפרעות בתפקוד המיני עקב חסימת הרצפטורים לדופאמין והיפרפרולקטימניה. ניתן להשיג שיפור בנושא זה ע"י תוספת של אגוניסטים לדופאמין. הכוונה לתרופות כמו אפומורפין, אמנטדין, בופרופיון ואמפטמינים. אם זאת השיפור בדרך זאת איננו משמעותי ברוב המקרים. הפיתרון היותר מועדף מועדף הוא ע"י מעבר לתרופה אטיפית כמו זיפרקסה, גאודון, סרוקוול ולפונקס שאינן גורמות להפרעות בתפקוד המיני כמו ריספרידל והתרופות הטיפיות. ההשפעה של תרופות אלה על הדופאמין היא פחות אגרסיבית ולכן השיפור בתחום המיני. דבר נוסף- חוסר היכולת להנות ממין יכול להיות חלק מהמחלה הבסיסית שממנה את סובלת ולא תופעת לוואי של הטיפול התרופתי. כלומר חלק מהסימנים השליליים של המחלה. יש לשלול אפשרות זאת לפני שמבצעים שינויים בטיפול התרופתי.

יש אולי תחליף טבעי לרספרידל

שלום דוקטור, האם עלי להיות מודאג מ"נפילות" במצב הרוח בזמן הטיפול בצ'יפראלקס? אני נוטל 5מ"ג מדי יום במשך שבועיים (האם המינון מספיק?) עקרונית אני מרגיש שיש שינוי ושיפור מסויים, אך נדמה לי שלא מספיק.

שלום רב, בגדול התופעה שכיחה ואינה מעוררת דאגה. כמובן יש להתייחס לחומרת העניין (האם מדובר בנפילות רציניות ורחבות טוחח או שנפילות קצרות וחסרות משמעות) בנוגע למינון קשה לומר מבלי להכיר את פרטי המקרה, אך באופן כללי מדובר במינון כמעט אפסי ויש לשוב ולשקול לדעתי את עניין המינון מול הרופא היועץ. כל טוב ורק בריאות.

17/01/2005 | 21:12 | מאת: י

,תמיד הרופאים שואלים מה בדיוק אני מרגיש בנפילות האלה..... :-) מצחיק. כמו שאמר קודמי זה אכן שכיח לצערי אך המינון של הציפרלקס הוא נמוך יחסית כך שבעתיד במיה והרופא שלך יחליט להעלות לך את המינון יש סיכוי גדול שיהיו פחות נפילות עם בכלל. תרגיד טוב

17/01/2005 | 18:14 | מאת: קרן

רציתי לישאול אם זה משנה אם אני הולכת לטיפול אצל פסיכולוגית או עובדת סוצילית? יש לי מחר פגישה ראשונה אים העובדת סוצילית והאמת היא שאני קצת חוששת שהיא לא תבין אותי מספיק ושאני לא ירגיש מספיק פתוחה לדבר על עצמי

17/01/2005 | 19:22 | מאת: א (לר רופא)

באיזה עניין מדובר?

18/01/2005 | 00:02 | מאת:

לקרן אני מבין שתתחילי טיפול פסיכולוגי=פסיכותרפיה. כיום לומדים פסיכותרפיה במשך שלוש שנים, פסיכותרפיה יכולים ללמוד פסיכיאטרים, פסיכולוגים, ועובדות סוציאליות וגם מטפלות באומנות. כך שאני חושב שההכשרה שלה מתאימה. יחד עם זאת מעבר לתואר, הרבה יותר חשוב האדם, כך שאם יש לך קשר טוב עם המטפלת והיא נראית לך מתאימה אז הצלחת. כל טוב דר' גיורא הידש

18/01/2005 | 15:18 | מאת: רחל

העובדים הסוציאליים כאן בארץ כמעט מקבילים לפסיכולוגים בתנאי שהם למדו במסלול הקליני. אין לך ממה לפחד. אם העובדת הסוציאלית או העובד הסוציאלי טובים הם יעזרו לך. ומה שהכי חשוב בטיפול זה שיתוף פעולה. כלומר, את מספרת את כל מה שעובר עליך בזמן האחרון או עונה לשאלות שאיש או אשת המיקצוע ישאלו אותך. לא לפחד, לא להתבייש. אנשי המיקצוע כאן כדי לעזור...... רחל

תודה רחל אני שמחה לישמוע מימך דרך אגב ניפגשתי איתה היום והיא ממש נחמדה דווקה הרגשתי קימעת חופשי לדבר איתה אבל די מרגיז שזה רק 55 דקות (הלוואי שאני כבר יצליח להתקדם אים החיים שלי כבר אין לי סבלנות יותר)

שלום ד"ר, רציתי לשאול מה עלול לקרות לאדם שלוקה בדכאון וחרדה אחרי שהוא בפאב ושותה כמות נכבדת של בירה ומסביבו הרבה עשן של סיגירות שחונקות.?

לבני לאלכוהול עלולות להיות השפעות נפשיות רבות ושונות. לעתים השחרור שבא עם השתיה עלול לגרום לחשיפה של הדיכאון או החרדה שמתחת. לכן מומלץ או לא לשתות, או אם יש סמנים נוספים לחרדה (גם כאשר לא שותים), כדאי לפנות לאבחון. כל טוב דר' גיורא הידש

17/01/2005 | 16:37 | מאת: אור

שלום אני סובל מחרדות שנים שאלתי היא למה כדורים ממשפחת פרוזק סרוקסט לוסטרל וכו משפעים על אדם מסוים כן ואחר לא הרי כולם עושים את אותו תהליך ומה לעשות כשבן אדם ניסה מעל שני סוגים של כדורים ושנהים לא עזרו אין דרך רפאוית לבדוק מה יעזור לאותו בן אדם תודה מראש אור

17/01/2005 | 19:41 | מאת: א (לא רופא)

שלום רב, לשאלתך , אין כל דרך לדעת אם כדור מסויים יעזור למטופל מסויים כשכדור אחר למטרה זהה לא עזר. התרופות שציינת נועדו לטיפול בבעיה לטווח הארוך ועל כן הזמן הנידרש עד לקבל התוצאות בדר"כ ארוך. יכול להיות שתוכל למצוא עזר לטיפול סימפטומטי לתסמיני החרדה בתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים כגון ואבן , קלונקס, או קסנאקס. וזאת עד להשפעת הטיפול שנועד לטפל בשורש הבעיה עצמה. כמו כן אולי יוכל להציע לך הרופא המטפל לנסות תרופות מהדור החדש כמו ציפרלקס שנמצאה יעילה אפילו במתן מינון נמוך וזאת יחסית תוך זמן קצר. א(לא רופא).

18/01/2005 | 00:07 | מאת:

לאור שאלה טובה, יחד עם זאת לקבוצה גדולה של אנשים כל הכדורים ישפיעו כיוון שהם פועלים באותו המנגנון. אבל כאן רב הנסתר על הגלוי. בכל אופן אין טעם להמשיך וליטול את הכדורים מאותה המשפחה. רצוי לעבור למשפחת ה-SNRI אשר פועלים גם על הסרוטונין וגם על חומר נוסף הנקרא נוראדרנלין. כלומר על הדיכאון אפשר לפעול דרך הסרוטונין או דרך הנוראדרנלין או דרך שניהם. האפקסור ובמיוחד האפקסור XR יעיל גם נגד דיכאון וגם חרדה. כל טוב דר' גיורא הידש

17/01/2005 | 16:26 | מאת: דני

שלום, לא מזמן אובחנתי כבעל "Introvert personality disorder עם הפרעה תפקודית קשה." את משמעות הintrovert personality הבנתי אחרי חיפוש גוגל קצר, מה שאני לא מבין זה את המשמעות של הפרעה תפקודית קשה. מה זה אומר? מה ההבדל בין סתם introvert ואחד עם הפרעה תפקודית (קשה)? כיצד זה יכול לבוא לידי ביטוי בחיי יום-יום? תודה מראש.

17/01/2005 | 19:35 | מאת: א (לא רופא)

שלום רב, ראשית אני מוכן להתערב שאובחנת מהמצב הנ"ל במסגרת בירור צבאי כלשהוא, שכן הינך מצטט בדיוק את האמור באוגדן שירות ביטחון. אינטרוברט בכלל הוא אדם אשר טבעו סגור ומבוייש. בעניין ההפרעה התפקודית הקשה, אם נקיש את העניין לצבא הרי שהכוונה שבשל הביישנות אינך יכול למשל להתקלח עם חבריך בצבא, לאכול איתם בצוותא,לפתח שיחה או לישון בחברתם באוהל. זה המקום לציין שלענייני הגדרות בבריאות הנפש, לא קיימת הפרעה רשמית כזאת. יונג מחלק את האנשים כאינטרובנטים וכאקסוברטים (מופנמים ומוחצנים) ואף אחת מהן אינה נחשפת באופן רשמי להפרעה נפשית. ייתכן ואתה באמת סובל מהנ"ל, אך ייתכן גם שצה"ל מנסה סתם להלביש עלייך סעיף ליקוי מסיבות שונות, משום שכך הם דרכיו נלוזות וקלוקלות. אתה לא הראשון ולא האחרון. נ.ב. - סעיף זה פוטר מצה"ל מטעמי בריאות הנפש - פרופיל 21. קיימתי בירור בנושא זה עבור מספר אישים תוכל לערוך חיפוש בפורום זה, בפורום פסיכותרפיה ובפורום פסיכולוגיה קלינית לפי המילים Introvert Personality Disorder כל טוב ורק בריאות א(לא רופא).

17/01/2005 | 21:30 | מאת: דני

אכן, קיבלתי את האבחנה במסגרת צה"לית. שאלתי במיוחד על החלק של ההפרעה התפקודית כדי לדעת אם משתמע מהסעיף שאכן היו בעיות, כי כפי שניחשת אני מרגיש כאילו "הלבישו" עלי סעיף רק בגלל שפניתי לייעוץ ובלי שבאמת היו בעיות.

17/01/2005 | 09:41 | מאת: גלית

בעוד שלושה ימים אני עוברת דירה אני בלחץ איום אם התרופות שאני לוקחת מה אוכל לעשות בנידון איך להרגע להוסיף אולי קלונקס ל225 מ"ג מרוניל למרות שאני עם 1.5 מ"ג קלונקס. אני ממש כרגע במצוקה אנא עיזרו לי.

18/01/2005 | 00:12 | מאת:

לגלית קודם כל להרגע... מעבר לדירה חדשה היא התחלה ובדרך כלל טובה, כך שהאנרגיות החדשות בבית יהיו טובות. במידת הצורך אפשר כמובן להעזר בעוד קלונקס. בשעה טוב ובהצלחה כל טוב דר' גיורא הידש

17/01/2005 | 09:10 | מאת: דליה

אני בהריון בשבוע השמיני, אני מטופלת באפקסור כבר שלוש שנים בהצלחה רבה. בשנתיים האחרונות אני לוקחת מינון של 37.5 מ"ג ביום. מאז שנכנסתי להריון הורדתי למינון של חצי כדור, כלומר 18.5מ"ג בערך, השאלה שלי היא, מה העמדה שלך לגבי נטילת התרופה בתקופת ההריון במינון הנ"ל? תודה מראש דליה

18/01/2005 | 00:15 | מאת:

לדליה לשאלתך ישנם שני הבטים, הראשון הוא המינון, מדובר במינון נמוך ביותר שאת נוטלת אותו כדי להרגיש בטוחה, סביר מאוד שהוא כלל לא מגיע לעובר ואם מגיע אז ברמה אפסית. ההבט השני הוא בכללי, האם אפשר ליטול אפקסור בהריון. לפי ידיעתי האפקסור אינו גורם שום נזק לעובר, כדי לקבל פרטים עדכניים את יכולה להתקשר להמכון הטרטולוגי בהדסה שהם עונים גם בטלפון. כך שאני חושב שאפשר להרגע. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב ! חברה שלנו ,מסתבר, חולה במאניה דפרסיה, ,גילינו את זה רק לפני יומיים , כשנכנסה להתקף מאני. עשינו קצת בירורים וגילינו שבמשך חודש היא לא נוטלת את התרופות, ושהיתה מאושפזת במחלקה סגורה כבר 3 פעמים בחייה. אתמול היא תקפה חברה אחרת שלנו(ממש החטיפה לה מכות), ומאיימת על כולם, מרביצה לעצמה, גילחה את שיער ראשה.......שיחררה את הכלב שלה והוא תוקף אנשים ברחוב (הוא מסוכן לא פחות) בקיצור.........פנינו לפסיכיאטר המחוזי, ולבאר יעקב, ונאמר לנו שלא ניתן לאשפז אשפוז כפוי, ושפסיכיאטר צריך לבוא אליה. הבעיה היא שהיא משוטטת ברחובות, ופוגעת באנשים ובעצמה וקשה למצוא אותה במקום אחד. היא הלכה אתמול מגבעתיים לדרום תל אביב ברגל............. החברה שהותקפה מפחדת להגיש עליה תלונה במשטרה מחשש לנקמה ...........בקיצור אנחנו חסרי אונים, רוצים לעזור, אך אף אחד לא מושיט לנו יד......... היא מסוכנת לציבור !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 מה עלינו לעשות?????

לעדי קודם כל לשלוח את הדברים שקורים לפסיכיאטר המחוזי - בכתב. ממכתב קשה יותר להתעלם או לפסול מאשר שיחת טלפון. עם זאת כיום פסיכיאטרים מחוזיים לא נוטים לאשר אשפוז על פי דיווח של אנשים שאינם רופאים, כך שהיא חייבת להפגש עם רופא, לצורך זה גם רופא המשפחה מתאים, על סמך מכתבו הפסיכיאטר עשוי להוציא הוראה לבדיקה כפויה. איני מבין מדוע לא פניתם למשפחתה, חשוב לערב את המשפחה. כמו כן המשפחה וחברים יכולים להתגייס ולהביא אותה בסבלנות אבל בתקיפות לחדר מיון של בית חולים פסיכיאטרי היכן שמכירים אותה. חשוב לערב את המשפחה שלה שמכירה אותה. אם האפשרויות הקודמות אינן עוזרות אז אין ברירה אלא להגיש תלונה במשטרה, הם ידאגו להביא אותה לחדר מיון של בית החולים הפסיכיאטרי, בדרך כלל אם מסבירים ומדובר באשה הסובלת ממחלה נפשית המשטרה לא תסביר לה ולא תחקור אותה ולא יוודע לבחורה מי הגיש תלונה נגדה או בכלל שהגישו תלונה. כל טוב דר' גיורא הידש

אולי באמת אפשר לבקש מרופא המישפחה שיבוא לביתה "בהצלחה"

א. החוקרת במשטרה ייעצה לה שלא להגיש תלונה בשל הנסיבות שהוזכרו וחשש מנקמה ואז היא חשבה פעמיים וויתרה. ב. דיברו עם המשפחה , הם שאננים לגמרי, כבר היו בסרט הזה מספר פעמים ופשוט נמאס להם.....אחותה אספה אותה ברכבה ויכלה באותה הזדמנות לקחת אותה לבי"ח אך במקום זאת החזירה אותה הביתה..... ג. החברה שניסתה לדבר אליה בעדינות ולשכנע אותה לעזרה היא זו שחטפה מכות. לדברי אחותה כך היא מתנהגת כאשר מראים נכונות לעזור לה.... ד. אתמול לדוגמא היא נראתה ברחוב חובטת את ראשה בקיר, ואח"כ נשכבת על כביש סואן..... ה. עד כמה שהבנתי היא לא נמצאת במעקב אצל פסיכיאטר כבר זמן רב. כל רופא שיירצה לראותה סביר להניח שלא יוכל להשיגה משום שהיא משוטטת ברחובות... בקיצור בעיה אמיתית. האם צריך שייקרה משהו בכדי שתהיה עילה לאשפזה? הלוא זה אבסורד.... ועצוב גם יחד.

אם היא אלימה ומסוכנת לציבור כתוצאה ממחלת נפש אז היא תגיע מהר מאד לאישפוז כפוי (או לכלא ורק אח"כ לאישפוז). זה עניין של שעות ספורות גם בלי התערבות שלכם. הפסיכיאטר המחוזי צודק שהוא לא מתערב. פסיכיאטר איננו אמור להיות תחליף למשטרה מה גם שהחלטה שלו איננה מיידית כי יש צורך לבדוק כל מקרה לגופו. במקרים דחופים מאד חייבים לפנות למשטרה. אגב אם היא תאושפז בכפיה בעקבות תלונה שלכם קיימת אפשרות שהיא "תסגור חשבון" אתכם אחרי שהיא תשתחרר מהאישפוז. אפילו אישפוז כפוי איננו לנצח ובד"כ לא יותר ממספר חודשים. אח"כ החולה חופשי לדרכו ואין לו הרבה מה להפסיד. אם היא תתנקם בכך מבחינה פיזית אז תהיה לכם בעיה רצינית כי אין אפשרות להעמיד אותה לדין פלילי בגלל האיבחון של מחלת נפש.

אמנם יש אמת בדבריך אבל למה אתה מפחיד אותם גם ככה הם לחוצים?!

17/01/2005 | 00:14 | מאת: טל

זה כבר כמה פעמים כשאני יורד לכביש מהיר (בנהיגה) אני מרגיש לא טוב, אנני יודע להגדיר את ההרגשה הזאת אבל היא לא נעימה. פרט לבעיה המסויימת הזאת הכל תקין. איך מתגברים על תופעה כזאת? אני אוהב לנהוג וההרגשה הזאת די הורסת את ההנאה- מה עושים?

17/01/2005 | 01:11 | מאת: מתוסכלת אותנטית

טל יקר, רבים מהנוהגים מציינים כי הנהיגה גורמת להם לטריגר בהפרעת החרדה הקיימת. .ועובדת היותך השולט על ההגה, המנווט, האחראי וכו... ושרוי במקום סגור רק מחריפה ומעצימה את תחושת החרדה. כמו כן יתכן כי אתה סובל מאגרופוביה...ורצוי לאבחן את שורש הבעייה..על מנת לטפל בה לעומקה. בהצלחה רבה.

לטל אם מדובר על חרדה אז אתה יכול לברר את הדברים בינך ובין עצמך או לפנות לטיפול מוקצב בזמן אצל פסיכולוג. יחד עם זאת אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא לא להכנע לתחושות או לפחד ולהמשיך לנהוג או דווקא לחפש את הכביש המהיר כדי להתרגל והחרדות יחלפו. כל טוב דר' גיורא הידש

17/01/2005 | 01:44 | מאת: מתוסכלת אותנטית

כמו כו רק בהיווכחות כי הפחד עקר מיסודו ואין לו כל אחיזה במציאות- על ידי עימות עם גורם הפחד ואימות על הכביש בכבישים מהירים- במכוון.. רק כך תתגבר על תחושת הפחד ותשלוט בה.

17/01/2005 | 00:05 | מאת: יואב

אני כבן 50 ולא עובד כבר כ-6 שנים. יש לי מחלת סכיזופרניה ופי טי אס די לאחר תאונת דרכים. כן יש לי נכות גופנית ונפשית. אני מטופל דרך משרד הבטחון. עכשיו רופא של משרד הבטחון רוצה לשלוח אותי לאבחון תעסוקתי לעבודה של 4 שעות. הייתי יום אחד באבחון ולא היה לי סבלנות לשבת שם ולסיים את האבחון ולכן יצאתי מוקדם לאחר כ-3 שעות. לפני כחודש קבלתי חוות דעת נוספת מפסיכיאטר שאין אני בכלל מסוגל לעבודה. כעת אני רואה שבקושי אעבור את האבחון , למרות שבכמה דברים של האבחון עשיתי טוב, אבל בסופו של דבר אין לי הסבלנות לשבת על התחת ולעבוד או לעשות מבחנים. יש לציין כי אני נוטל 2 וליום 5 מ"ג ליום, כדור ריספרידל 2 מ"ג ליום, וכדור ציפרמיל 10 מ"ג ליום וגם כדור טריבימין. לעומת זאת קבעה ועדת כושר עבודה של משרד הבטחון כי אני מסוגל לעבוד רק 4 שעות. אני ערערתי על כך. האם אני חייב לעבור את כל האבחונים שמשרד הבטחון שולח אותי או להגיד להם שאין לי כעת סבלנות למבחנים ויעזבו אותי עד שמצבי הרפואי ירגע? אודה על כל תשובה. תודה מראש.

17/01/2005 | 01:37 | מאת:

ליואב לצערי צריך דו"ח של האבחון על מנת לשנות את החלטה של משרד הביטחון שאתה יכול לעבוד 4 שעות. יחד עם זאת העבודה היא ערך, היא תוסיף לבטחון העצמי שלך ועשויה לשפר את המצב הנפשי, לכן כדאי להתאמץ והגיע לאבחון ולהשתדל ככול יכולתך גם לעבוד. כל טוב דר' גיורא הידש

16/01/2005 | 23:24 | מאת: יורם יפרח

ד"ר שלום רציתי לשאול האים ריטלין מומלץ לשימוש או לא???????????? ומה ההשלחות שלו???????????????????????????????? ומה תופעות הלוואי שלו???????????????????????????????.

16/01/2005 | 23:48 | מאת: מתוסכלת אותנטית

יורם שלום וברכה, האפקט של ריטלין הנו ל3-4 שעות...וההשלכות שמיוחסים לו הנו סיכון להתמכרות: פיתוח תלות יתר והזדקקות נפשית.. בדרך כלל רופאים מומחים ופרוגרסיבים ממליצים כיום להמיר את הריטלין בתרופה בעלת תכונות דומות אך בעלת השפעה ארוכת טווח: עד 12 שעות!(קרי:יום שלם בזמן הערות) והיא: הקונצרטה. בהצלחה וכל טוב, המתוסכלת האותנטית

17/01/2005 | 01:25 | מאת:

ליורם ריטלין היא תרופה טובה שעוזרת ועזרה להרבה מאוד אנשים. התרופה מאוד מאוד ותיקה כך שהיום יודעים עליה כמעט הכל ואין הפתעות. כמובן שכמו לכל תרופה יש לה תופעות לוואי, כדאי לקרוא באינדקס תרופות. יחד עם זאת צריכים לשקול עם כל אחד ואחד האם הריטלין מומלץ לאדם מסויים. מצטער, אבל משאלתך אי אפשר לענות תשובה חד משמעית. כל טוב דר' גיורא הידש

16/01/2005 | 20:07 | מאת: מלי100

תודה לך דור על התשובה שהענקת לי.אני עברתי דיכאון חמור עם פסיכוזה זמנית ואושפזתי בבית חולים פסיכאטרי שם קיבלתי גם ניזעי חשמל זה קרה כי השתמשתי בסמים וסמים באופן ישיר גרמו לי להתקף דיכאון חריף עם פסיכוזה זמנית אני כבר שלוש שנים אחריי ונוטלת סרוקסאט 30 מג ביום.בתקופה האחרונה יש לי קצת מועקות וחרדה אבל השאלה אם עליי להמשיך עם כדור לדיכאון כל חיי או שלאחר שאני כבר מרגישה טוב לא נוטלת סמים לא מומלץ להפסיק את כדור הסרוקסאט לדיכאון למרות שיש לי פחד להפסיק?ורצוי שאקח רק כדור לחרדה להרגעה כמו שהרופא אמר לי?אנא תייעץ לי עזור לי להחליט הריי לא כל מה שומרים הרופאים תמיד הוא המילה האחרונה.

17/01/2005 | 00:58 | מאת: דור

לדעתי כדאי שתפסיקי עם כל הכדורים למרות שאת מפחדת להפסיק. ככה תוכלי לרדת במשקל יותר בקלות, תהיי יותר פעילה מבחינה מינית ותוכלי להרגיש ככל האדם ולא תלויה בכדורים פסיכואקטיביים. הכדורים עזרו לך הרבה כשהיה צריך. עכשיו הגיע הזמן להיגמל מהם ולהמשיך הלאה בחיים בלעדיהם. אפשר וגם רצוי לרדת במינון בצורה הדרגתית ולא בבת אחת ולסיים את הסיפור. וואבן לא יעזור לך הרבה אבל טוב שיהיו לך בבית קצת כדורים לשעת הצורך להרגעה או לשינה.

17/01/2005 | 17:53 | מאת: דור

תקחי בחשבון שרופאים ובמיוחד פסיכיאטרים לא אוהבים לקחת סיכונים ולכן אם פסיכיאטר שבדק אותך המליץ לך להפסיק עם הכדורים תסמכי על ההמלצה שלו. אם היה ספק כלשהו הוא היה אומר לך להמשיך. יש מטופלים שאומרים להם לקחת כדורים כל החיים רק בגלל הספק או הסיכון שפסיכיאטר לא יקח על עצמו. הוואבן שנתנו לך יכול להרגיע (תלוי במינון) אבל הוא גם גורם לעייפות ואחרי שימוש רצוף של שבועיים נוצרת תלות ואחרי מס' חודשים גם התמכרות. לכן זה איננו תחליף אלא רק פיתרון למצבים של SOS.

16/01/2005 | 19:54 | מאת: גדי

אני לוקח במשך שנה כדור EFEXOR XR במינון של 75 מ"ג ביום אני ממש רוצה להפסיק כי אני מרגיש מצוין, אבל כל פעם שאני מפסיק יש לי סחרחורת חזקות, מהי לדעתך הדרך הטובה ביותר להפסיק לקחת את הכדור הזה. תודה

17/01/2005 | 01:28 | מאת:

לגדי קודם כל צריך להתייעץ עם הרופא המטפל המכיר אותך לגבי הזמן הנכון והמתאים להפסקת התרופה אצלך. במידה ויוחלט על סיום הטיפול בדרך כלל אין בעיות של סיום עם אפקסור, אבל אצלך כנראה שיש. לכן מומלץ להפסיק בהדרגה. אפשר לעבור לאפקסור רגיל שיש לו כדורים גם במינון של 37.5 מג' ולהוריד אתם את המינון לאט. אפשרות אחרת היא להוציא מהקפסולה של ה XR חלק מהחומר הפעיל (על בערך) ולהוריד בהדרגה. כל טוב דר' גיורא הידש

16/01/2005 | 19:02 | מאת: רותי

האם קונצרטה יכולה לגרום לדכאון?

16/01/2005 | 19:14 | מאת: דור

כן, בהחלט. לקונצרטה יש השפעה משמעותית על מצב הרוח והיא יכולה לגרום גם לסימנים של דיכאון וגם לסימנים מאניפורמיים. בד"כ התרופה עצמה מאד מעוררת ומעלה את מצב הרוח באופן משמעותי אך כאשר ההשפעה עוברת יכול להיות ריבאונד לדיכאון הרבה יותר עמוק מלפני ההשפעה. בשימוש ממושך לעיתים יש צורך להגדיל מינונים בשביל ההשפעה הפסיכולוגית של התרופה. לכן היא לא מומלצת כטיפול יחידי לאנשים שיש להם הפרעה במצב הרוח.

16/01/2005 | 22:01 | מאת: מתוסכלת אותנטית

לרותי שלום וברכה, לקונצרטה אכן מיוחסים שינויים במצב הרוח- לטוב ולמוטב.. הקונצרטה לבעלי הפרעות במצב הרוח ונטייה קיצונית לקפריזות במצבי רוח, יכולה לגרום למצבי מאניה או לחילופין לדיפרסיה.. בסמיכות לנטילת התרופה קימת תחושת התרוממות הרוח..ולאחריה אפשרות לדאון קוטבי ורציני... לסובלים משינויים קיצוניים במצב הרוח, מומלץ לשקול בכובד רוח, נטילת רטלין ותחליפים מצויים, לקונצרטה המומלצת ביותר מפי טובי המומחים. כל טוב, המתוסכלת האותנטית

17/01/2005 | 01:11 | מאת:

תודה למשיבים כל טוב דר' גיורא הידש

16/01/2005 | 18:01 | מאת: רונה

אני בת 29. לפני כמה שנים עברתי משבר שהשאיר אותי מלאה חרדות ומחשבה פסימית על החיים. לצערי גם התנתקו הקשרים שלי עם חברות ולא טרחתי ליצור קשרים חדשים. היום אני מאד בודדה. אין לי אפילו חברה אחת ואני כל כך צמאה לקשר הזה שיש בין נשים. השתניתי, גדלתי אבל נשארתי לבד כי לא שמרתי על קשרים. היום, בגלל הזמן שחלף, אני לא יודעת איך ליצור קשר וחרדה מאד מדחיה. מה עושים? חשבתי להצטרף לקבוצה לבני גילי העוסקת ביחסי אנוש או חרדות או משהו כזה בהדרכת איש מקצוע. האם יש כאלה דברים באיזור חיפה? אודה על כל עזרה

16/01/2005 | 18:10 | מאת: דור

לרונה- יש לך קשר עם גבר? בן זוג? חבר? בגיל הזה יוצאים בזוגות וככה מכירים.... תנסי להירשם לאיזשהו חוג בנושא שמעניין אותך- כמו ציור, פיסול, ריקודי עם, יוגה, פילוסופיה, שפות וכו'.... לא חסר. ביי

16/01/2005 | 22:10 | מאת: מתוסכלת אותנטית

תחושת הבדידות... והתלישות... אכן מכלה כל חלקה טובה. ממליצה לך בחום להצטרף לחוגים כגון: יוגה, מדיטציה, הילינג, טנטרה, אומנויות למינהם: ציור, כתיבה יוצרת, תאטרון, פסיכודרמה, פיסול ועוד כיד הדמיון הטובה.. ובכך להרוויח שני ציפורים במכה אחת: להכיר חברים וחלון הזדמנויות חדש למכרים חביבים..וכן לממש תחביבים ישנים. כמו כן ממליצה לך בחום על סדנאות למודעות אישית ובן אישית..במתנסים הקהילתיים המצויים בריכוזי כל הערים הגדולות. בשורות טובות, ישועות ונחמות המתוסכלת

17/01/2005 | 01:13 | מאת:

לרונה אני מצטרף לקודמי והייתי מוסיף שאם מדובר על טיפול אז אולי פסיכודרמה עשויה להתאים. בפסיכודרמה עוסקים רבות ביחסים בין אישיים והתהליכים הם קבוצתיים ובדרך כלל מרתקים. כל טוב דר' גיורא הידש

16/01/2005 | 16:52 | מאת: מלי100

כהמשך לשאלתי הקודמת על החלפה מסרוקסאט לאיקסאל הפסיכאטר במרפאה אמר לי שאיקסאל לא נמצא בסל התרופות וחןץ מזה הוא אמר לי לרדת מסרוקסאט בהדרגה כי אני לא צריכה אותו יותר..והוא טען שיש לי מועקה וחרדה ומה שאני צריכה זה רק כדן הרגעה שני ואבן ביום.הוא היה די קשוח ומתנשא מוזר משהו זה רופא ממרבך.אחרי 7 שנים של נטילת סרוקסאט יש לי פחד להוריד אותו לגמריי מה אתה מייעץ לי:?

16/01/2005 | 16:56 | מאת: דור

מכיוון שהוא לא בסל תנסי קודם וונלה שכן נמצא בסל. תחזרי לרופא ותשאלי אותו לגבי וונלה במקום איקסל. ההשפעה של שניהם מאד דומה, כולל תופעות הלוואי.

16/01/2005 | 17:54 | מאת: דור

איקסל מיועד בעיקר לדיכאון ופחות לחרדה. וונלה/אפקסור יכול להתאים גם לחרדה ונחשבת לתרופה יותר טובה וגם מוכרת בכל העולם. אין סיבה לקנות באופן פרטי תרופה פחות טובה ממה שאת יכולה לקבל במסגרת הסל. אם הרופא לא יודע להתנהג זה סיפור אחר. חסרים פרטים בשביל להשיב לך עניינית. אחרי שבע שנים אפשר גם לנסות בלי תרופות בכלל. למעשה זאת האפשרות המועדפת. למרות שהתרופות הנ"ל ככל הנראה לא מזיקות בשימוש ממושך עדיין זה לא סיבה להמשיך לצרוך אותם ללא הצדקה רפואית. וואבן איננו תחליף לתרופות נוגדות דיכאון וחרדה. הוא יכול לעזור מס' ימים בשלב של הגמילה מסרוקסט או במעבר לתרופה חלופית אך לא מעבר לכך.

16/01/2005 | 11:23 | מאת: אבא דואג

בתי בת ה16 מקבלת סרוקסט תקופה די ארוכה. בזמן אחרון היא התחילה לסרב לקחת את הכדור. מכוון שהכדור עוזר לה והיא חייבת להמשיךבטיפול ,שאלתי לדר' היא האם ניתן לרסק את הכדור ולערבב לה באוכל מבלי שהיא תדע(הכל לטובתה), והאם יש סוגי מזון שמורידים את השפעת הכדור.ואסור לערבב אותם עם הכדור. שאלה נוספת האם ניתן לגלות שימוש בכדור על ידי בדיקת דם או שתן (דוגמת בדיקות כמו שעושים לספורטאים או חיילים לגילוי שאריות סמים.) אודה לך אם תענה בהקדם כי זה מאוד חשוב לנו. אבא דואג.

16/01/2005 | 11:48 | מאת: טל

שלום אב דואג. לדעתי לא כדאי לתת לה את התרופה ללא ידיעתה (בודאי שזה גם לא חוקי...). האם יש לה הסבר לכך שהיא לא רוצה להמשיך בנטילת התרופה ? נסה לדבר עם הרופא המטפל...בודאי יש דרכים לשכנע אותה. בהצלחה

16/01/2005 | 16:10 | מאת: דור

לא נותנים סרוקסט בכפיה לילדה בת 16. תברר איתה למה היא מסרבת ליטול את התרופה. אם יש תופעות לוואי ניתן להחליף לתרופה אחרת. בשום אופן אל תנסה להכניס לה את התרופה באוכל או בשתיה ללא ידיעתה הדבר גם לא חוקי וגם יפגע קשות באמון שלה בכם. תתיעץ עם הפסיכיאטר שמטפל בה ושמכיר אותה.

17/01/2005 | 01:17 | מאת:

לאבא אני מצטרף לדברי קודמי שלמרות דאגתך היכולת שלנו כהורים מוגבלת וממש לא כדאי לעבור את הגבול ולהסתכן באובדן האמון. כל טוב דר' גיורא הידש

16/01/2005 | 10:54 | מאת: שירה

האם תוכל להסביר לי מה המשמעות של הסינדרום הזה והאם יש צורך או אפשרות לטפל? אני בת 53, חולה בטרשת נפוצה. ומרפאה בעסוק אבחנה אותי, טווח בצוע גבולי. קבלתי את האבחון במכתב קצרצר, כאשר בתחתית כתוב שאוכל לאחזור לריפוי בעסוק בעוד שנה בהתאם לסל השרותים. אם יש חובה לטפל, האם מרפא בעיסוק הוא האיש המתאים לטיפול? (מכיון שהקופה לא תממן, לפחות שאממן בעצמי טיפול הולם)

16/01/2005 | 19:38 | מאת: מיכאל(מקקקי)

שלום שירה אין לי כמובן שמץ של מושג אם ההפרעה מופיעה בספר הקודש ה-DSM IV או בספר הקודש Synopsis of Psychaitry. ברם, הקומון סנס גורס כי הכוונה לאנטי קבלת מרות בעבודה. דהיינו אנטי מנהלים. ובאנגלית זה דיסאקזקיוטיבי. אקזקיוטיב זה מנהל. אם אכן אני צודק, ונראה אם ד"ר הידש יסכים עם זה, הרי שלהערכתי הצנועה אין לך שום בעיה בכלל. זו נראית לי הנטיה הטבעית לאדם סביר והגיוני להיות אנטי הבוס שלו. ותחשבי על זה הוא הרי האדם שאחראי במישרין או בעקיפין לאובדן ה"משאב" הכי יקר שהוא הזמן. לא? הנה האמריקאים אפילו הצליחו להבין דבר כל-כך פשוט, והם טוענים שזמן זה כסף. אז למה אני מבזבז את זמני בלענות לך? כי זו העבודה שלי.... (-; בברכה מיכאל(מקקקי)

16/01/2005 | 19:39 | מאת: מיכאל(מקקקי)

שלום שירה אין לי כמובן שמץ של מושג אם ההפרעה מופיעה בספר הקודש ה-DSM IV או בספר הקודש Synopsis of Psychaitry. ברם, הקומון סנס גורס כי הכוונה לאנטי קבלת מרות בעבודה. דהיינו אנטי מנהלים. ובאנגלית זה דיסאקזקיוטיבי. אקזקיוטיב זה מנהל. אם אכן אני צודק, ונראה אם ד"ר הידש יסכים עם זה, הרי שלהערכתי הצנועה אין לך שום בעיה בכלל. זו נראית לי הנטיה הטבעית לאדם סביר והגיוני להיות אנטי הבוס שלו. ותחשבי על זה הוא הרי האדם שאחראי במישרין או בעקיפין לאובדן ה"משאב" הכי יקר שהוא הזמן. לא? הנה האמריקאים אפילו הצליחו להבין דבר כל-כך פשוט, והם טוענים שזמן זה כסף. אז למה אני מבזבז את זמני בלענות לך? כי זו העבודה שלי.... (-; בברכה מיכאל(מקקקי)

17/01/2005 | 01:19 | מאת:

לשירה איני מכיר אבחנה כזו ואיני מבין את המשמעות של הדברים. אולי תבהירי לי את הכוונה ואוכל לעזור. עם זאת אולי כדאי לפנות לפורום נאורולוגיה, איני מבין מה הקשר של שאלתך לבריאות הנפש. במידה ואבין טוב יותר את השאלה אשמח לנסות ולעזור כל טוב דר' גיורא הידש

דר' גורודצקי 03-9752658 דר' גרינשפן 03-9650954 שניהם מקבלים בראשון לציון. מור

16/01/2005 | 23:44 | מאת: מתוסכלת אותנטית

האם את מחפשת פסיכיאטר ללא תשלום.. האם את שוחרת לפסיכיאטר מומחה?

16/01/2005 | 09:32 | מאת: אופיר

אני סטודנט לרפואה לקראת סיום הלימודים, רציתי לדעת האם קיימת חובת דיווח של המרפאות הציבוריות או רופאי המשפחה על בעיות פסיכיאטריות למשרד הבריאות , לצבא או לגופים אחרים , האם בעיות כאלה יכולות לסכן קריירה רפואית של אותו אדם? אני מדבר בהנחה שאדם החולה אינו פסיכוטי, מסוכן לעצמו או לאחרים אלא סובל מהפרעות אפקטיביות או הפרעות חרדה ??? אודה על כל תשובה.

16/01/2005 | 15:47 | מאת: דור

אתה לומד רפואה בחו"ל? אם אתה לומד רפואה בארץ אתה בוודאי מספיק אינטליגנטי להבין שלא מדווחים לאף אחד אלא אם חתמת על כתב וויסור סודיות רפואית שמרשה לגוף מסויים לקבל עליך אינפורמציה רפואית. צה"ל הוא היוצא דופן מבחינה זאת. צה"ל רשאי לדרוש מרופא או מרפאה מידע עליך והם חייבים למסור גם אם לא חתמת על כתב וויתור סודיות רפואית. במקרה שהיית מאושפז אז יש דיווח אוטומטי למשרד הבריאות. מעבר לכך חלה עליך חובה להצהיר הצהרת אמת בכל הקשור למצבך הבריאותי. רופא עוסק בהצלת חיי אדם וחלילה שאדם לא בריא בנפשו יקבל לידייו סמכויות שאינן מתאימות למצבו המנטלי.

16/01/2005 | 17:03 | מאת: אופיר

אני לומד רפואה בארץ. למיטב זכרוני כחלק מלימודי הרפואה אתה מוותר על הסודיות הרפואית לפקולטה לרפואה. לכן באה השאלה אם קיימת חובת דיווח או דיווח אוטומטי לאוניברסיטה. לגבי ההערה על האדם הבריא בנפשו , אני הדגשתי שלא מדובר במחלת נפש קשה. נראה לי מוזר שאתה סובר שכל אוכלוסיית הרופאים בריאים לגמרי מבחינה נפשית או גופנית. הם חלק מהאוכלוסייה . למה נראה לך בלתי אפשרי שרופא שסובל מתקופה של דיכאון לא יוכל לטפל בחולים טוב כמו רופא "בריא" או אפילו ביותר הבנה. או רופא שסובל מהפרעות חרדה שונות או בעיות פסיכולוגיות - פסיכיאטריות אחרות. אנחנו לא מדברים פה על רופאים סכיזופרנים או פסיכוטיים אחרים. לגבי חובת הדיווח ידוע לי בהקשר לאישפוז אבל שאלתי היא לגבי חובה שכזו לגבי טיפול מרפאתי , לא במסגרת פרטית. האם הם מחוייבים להעביר דבר שכזה , והאם הצבא ידע מזה אם לא יאמר לו כלום על ידי החולה??? אודה על תשובות רציניות בלבד...

17/01/2005 | 00:02 | מאת: מתוסכלת אותנטית

באם חתמת על טופס ויתור סודיות...(מה שמתרחש ברוב המקרים במרפאות ציבוריות- על מנת להצליב מידע ולקבל מידע מפורט מרוופאי המשפחה שלך, רופאים פרטיים רלבנטים ..ובדיקת הרקורד הטיפולי שלך וכדומה) כל גוף חיצוני, רשאי לעשות בפרטיך, כבתוך שלו... מה גם שהיום מאגרי המידע פרוצים, נגישים וחשופים כמעט לעין כל, במיוחד עם מכת האקרים המתוחכמים, כך שלדאבונינו אין כל צורך בויתור סודיות ואתה מתערטל בלא ידיעתך. באם יש חשש סביר לבדיקה, אכן יבדקו ויגלו ליקויים- בנקל, ואזי הסיכויים גבוהים להגדרות מיוחדות ו/או סייגים- במתן רשיונך כמטפל. בהצלחה בקריירה ובכל פועלך. המתוסכלת האותנטית

16/01/2005 | 09:32 | מאת: אופיר

אני סטודנט לרפואה לקראת סיום הלימודים, רציתי לדעת האם קיימת חובת דיווח של המרפאות הציבוריות או רופאי המשפחה על בעיות פסיכיאטריות למשרד הבריאות , לצבא או לגופים אחרים , האם בעיות כאלה יכולות לסכן קריירה רפואית של אותו אדם? אני מדבר בהנחה שאדם החולה אינו פסיכוטי, מסוכן לעצמו או לאחרים אלא סובל מהפרעות אפקטיביות או הפרעות חרדה ??? אודה על כל תשובה.

17/01/2005 | 01:04 | מאת:

לאופיר חוות הדיווח היא קודם כל על אשפוזים ואחר כך על מסוכנות הקשורה לנהיגה או לנשיאת נשק. לגבי עובדי מערכת הבריאות אין חובת דיווח אבל מדווחים למשרד הבריאות במידה והמצב הנפשי עלול לפגוע בתפקוד בעבודה. אחר כך מוקמת וועדה אשר קובעת את הכשירות לעבוד. כל טוב דר' גיורא הידש

16/01/2005 | 09:31 | מאת: dani

לרופא הנכבד שלום !! אני כבן 57 - עצמאי במקצועי, בעל מקצוע חופשי, לכאורה מצליח. מזה זמן, אני סובל מקשיי תפקוד קשים ביותר הבאים לידי ביטוי בסמפטומים הבאים: עייפות, לאות, דיכאון, צמרמורות , חוסר רכוז, מעט שיכיחה, סחרחורות, לחצים בחזה (לעיתים), טעם לא טוב בפגרון (לעיתים) מועקות קשות, חרדות ללא הסבר הגיוני, מתקשה לצאת לעבודה, ישן המון (12 שעות בלילה ועייף בבוקר). לעיתים אף הרגשות כי אין לי עוד טעם בחיים (וממש לא לסיבה מבוררת). חולה , מצטנן לעיתים קרובות , חסר סבלנות ויכולת ריכוז ממושכים. וכאמור עייפות ולאות וחולשת הגוף והרוח , באופן לא מובן או מוסבר. עשיתי בדיקות מקיפות בקופ"ח , כולל אקו לב, דם שתן, ועוד..... ונשללו כל ממצאים למעט חוסר ויטמין בי 12 - עניין שלאחר בליעת כדורים נמצא בבדיקה חוזרת תקין. אבל לתפקד עדיין מתקשה מאוד ...... ממש יש ימים שאני לא יוצא מהמיטה. וממתין רק לסיום יום העבודה לחזור למיטה. יש הסבר, ????? הנחיה ???????? אבחנה ????? (לא מחייבת כמוהן) על סמך נתונים אלו ????????????? תודה דני

שלום לך. דבר ראשון - טוב שעשית בדיקות והכל יצא תקין. על פי תאורך זה נשמע כמו מצב דיכאוני. בהחלט ניתן לעזור לך וחבל לסבול. קבע פגישה עם פסיכיאטר לצורך אבחנה וקביעת טיפול מתאים. בהצלחה

לדני הדברים שתיארת מתאימים לדיכאון ואולי לדיכאון הנקרא לא אופייני בגלל השינה המרובה. אבל אם נשללה כל אבחנה אחרת (חוסר B12 עלול לתת תופעות דומות) אז נשארנו עם הדיכאון. בכל אופן אם יש חוסר של הויטמין כדאי לבדוק לכיוון של חומציות/כיב קיבה. בכל אופן ישנם מספיק סמנים ופגיעה בתפקוד על מנת להגיע לאבחון מלא אצל פסיכיאטר כל טוב דר' גיורא הידש

15/01/2005 | 23:07 | מאת: חיילת

שלום תהיתי האם חלה חובת דיווח לצבא על הטיפול אותו אני עוברת, באם מדובר ברופא פרטי? האם זה אפשרי להתחיל טיפול רפואי אצל אופא פרטי במהלך השירות הצבאי? תודה.

15/01/2005 | 23:51 | מאת: בעל פרופיל 21 גאה !

בעקרון אני חושב שאסור ללכת לאף רופא מחוץ מחופאי הצבא,אחת הסיבות כי את כביכול ב"בעלות הצבא" ולכן את צריכה ללכת לרופאים צבאיים בלבד. בכל מקרה ,לדעתי תעשי מה שחשוב לך ולבריאותך.

לחיילת פרט למקרה חרום אסור לפנות לרופא פרטי, גם הרופא חייב לדעת שאסור לו לטפל בחיילת. עם זאת במקרה של פסיכיאטריה אפשר לקבל אישור דרך הקב"ן לפנות לטיפול פרטי עם אישור. הצבא דווקא מעודד זאת והדברים הולכים די חלק. שבוע טוב דר' גיורא הידש

16/01/2005 | 15:53 | מאת: דור

את יכולה לקבל טיפול אצל פסיכיאטר פרטי באישור צה"ל. בשביל לקבל אישור את צריכה לפנות לקב"ן ביחידה שלך. אם את משרתת בבסיס פתוח ליד הבית אז לא צריכה להיות בעיה לקבל אישור כנ"ל. מעבר לכך- הרבה פעמים צה"ל שולח לפסיכיאטרים פרטיים מיוזמתו, בעיקר אנשי קבע. הפסיכיאטר ממלא דוח לצבא על מצבך, ההתקדמות בטיפול וכיוצ"ב. חייבים לדווח כי אם יקרה לך משהו בצבא אז יש כאן אחריות של הרופא שהיית אצלו בטיפול.

15/01/2005 | 22:37 | מאת: מנחם

שלום לכולם, אני סובל מדכאון, ולאחרונה התחלתי טיפול פסיכיאטרי. רציתי לשאול מה התוצאות ארוכות הטווח של טיפול בפרוזאק מבחינת המאזן הכימי במח. האם ניתן להפסיק את שימוש בפרוזאק באמצע הטיפול? האם תופעות הלוואי חולפות בתום השימוש? האם ישנן תופעות לוואי "קבועות"? תודה ויום טוב.

16/01/2005 | 01:20 | מאת:

למנחם הטיפול בפרוזק אינו מזיק לטווח ארוך, דווקא ישנם דיווחים שהוא משפיע כמו אספירין כך שמונע מחלות כלי דם בלב ובמוח. לכן נזק לא נגרם. הטיפול בהתקף ראשון של דיכאון נמשך כשנה ואחר כך אפשר לסיים את הטיפול. עם זאת כדאי "לתפור" את משך הטיפול לכל אחד באופן אישי לכן לא מומלץ להפסיק לבד אלא בתיאום עם הפסיכיאטר. ישנם תופעות לוואי אשר עלולות להמשך במשך כל הטיפול, אולם זה מאוד אינדיווידואלי וישנם רבים הנוטלים את הטיפול ללא כל תופעות לוואי כלל. כאשר מסיימים את הטיפול תופעות הלוואי חולפות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

15/01/2005 | 22:33 | מאת: נטע

שלום, לקחתי סרוקסט משך חודשיים בגלל דיכאון שהייתי בו כמה חודשים, שהיה מלווה בקצת חרדות. אחרי שהסרוקסט לא עזר כל כך, הפסיכיאטר החליף לי את הכדורים לפריזמה. (בעבר פריזמה עזר לי לצאת מדיכאון קשה שהייתי בו.) לפי הוראות הפסיכיאטר הפסקתי בבת אחת את הסרוקסט וביום שאחרי עברתי לפריזמה. מאז עברו כבר עשרה ימים ואני מרגישה נורא!!!! אני בדיכאון קשה, הרבה יותר ממה שהייתי בהתחלה, עוד לפני הסרוקסט. לא יוצאת מהבית, לא אוכלת כמעט. אני אובדת עצות. האם הפרריזמה כבר לא עוזרת לי וצריך להחליף כדורים עוד פעם? אני כבר עשרה ימים על פריזמה והפסיכיאטר אמר שאם הכדור הזה יעזור לי זה אמור לקרות צ'יק צ'ק בגלל שזה מאותה משפחה, כמו הסרוקסט. אנא עזרתכם!

לנטע מה שהפסיכיאטר אמר זה נכון ולכן אין כל כך הסברים למה שקורה לך. הייתי מחכה עוד כשבועיים ונעזר בתרופות הרגעה, במידה ולא יהיה שפור אין ברירה אלא לעבור לתרופה ממשפחה אחרת כמו SNRI, האפקסור או האיקסל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

15/01/2005 | 21:41 | מאת: גלית

האם טיקים פירושה קפיצות בגוף של מערכת העצבין

16/01/2005 | 01:23 | מאת:

לגלית לא, מדובר על התכווצויות של שרירים קטנים בדרך כלל באופן לא רצוני. כמו למשל שישנם אנשים שממצמצים ללא רצון. שבוע טוב דר' גיורא הידש

15/01/2005 | 21:08 | מאת: אורית

שלום רב, אני מטופלת מזה כחצי שנה בסרוקסט ולוריון. לאחרונה שמתי לב כי החלו לי עוויתות/טיקים בגופי- בעיקר ברגליי/ידיי שקופצות....בשכיבה או ישיבה. מה לעשות? האם זה נורמאלי, האם זה יחמיר? תמיד סבלתי ממצב שלפני השינה אני מתעוררת במין בהלה אבל מצב זה של טיקים החל גם בעירנות מוחלטת.

16/01/2005 | 01:25 | מאת:

לאורית לא ראיתי אף פעם דבר כזה ובאמת צריך לראות את התנועות הלא רצוניות. לפי הספרות שמעתי שהסרוקסט עלול לעשות תופעות כאלו, אבל האמת שלא נתקלתי בכך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני דוקא מכירה את התחושה. אצלי יש "טיקים" בצואר/ראש, הראש "קופץ" הצידה ואני שומעת כמעין "קליק" שלא נשמע חיצונית. התנועהשל הקפיצה כן נראית חיצונית (לא מאד בולט, אבל אם מסתכלים רואים) ונראה שהעורק (או מה שזה) בצואר קופץ גם הוא. אף רופא שראה את זה לא הכיר את התופעה. בביו-פידבק הבחנו, אני והמטפלת, שזה קורה יותר דוקא במצב של הרפיה. ובאמת, זה קורה לי בעיקר כשאני קוראת, או הולכת לישון וכו'. אם אני זוכרת נכון, זה המשיך גם בתקופה שהפסקתי את התרופה. אצלי אני מרגישה שיש קשר בין זה לרעד, הרעד הפנימי בגוף יכול לבוא לידי ביטוי ברעד חיצוני בידיים או בתופעה הזו. גם "קפיצות" במקומות אחרים אני מרגישה לפעמים, אבל זה מונוטוני ויכול להמשיך לאורך זמן. סיוט..

15/01/2005 | 18:47 | מאת: דנה

לדוקטור שלום יש לי בן בגיל 10 שהוא מפחד יש לו חרדות כל הזמן הוא שואל אותי אם אני חי יש לו התנהגות היפרקטיבית מטופל בריטלין התיעצתי עם פסיכיאטרית והמליצה לי עקב החרדות לתת לילד רסיפרדל האם זה יעזור .? תודה

16/01/2005 | 01:25 | מאת:

לדנה איני פסיכיאטר המומחה לילדים ונוער אלא למבוגרים, תצטרכי להתייעץ עם פסיכיאטר של ילדים ונוער. שבוע טוב דר' גיורא הידש

15/01/2005 | 18:09 | מאת: אלי

ד"ר הידש שלום אני נוטל ריספרדל 2 מ"ג , ופבוקסין 1 של 50 מיל' פעם ביום,הפבוקסין מדכא לי את החשק לכל פעילות וגורם לי לכבדות ברגליים שמקשה עלי את ההליכה. השאלה שלי היא האם יש טיפול אחר במקום הפבוקסין שיעורר אותי לתפקד רגיל בחיי היום יום.

16/01/2005 | 01:27 | מאת:

לאלי אני חושב שאתה מתכוון לפבוקסיל? אם אני טועה אז תכתוב לי שוב ואת השם של התרופה באנגלית. הפבוקסיל היא תרופה שאמורה לתת מרץ והיא מקבוצת נוגדי הדיכאון. במידה והיא אינה גורמת להשפעה הרצויה אפשר להחליף אותה לכל תרופה אחרת מאותה הקבוצה. כמו פרוזק, סרוקסט וכך הלאה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

15/01/2005 | 07:38 | מאת: מלי10

לדר הידש שלום,לאחר נטילת סרוקסאט כ 6 שנים לאחר התקף דיכאון חמור מלווה בהתקף פסיכוטי,אני חשה וחושבת שאני צריכה להחליף את הסרוקסאט כי הוא כבר לא ממש אפקטיבי רציתי לדעת אם התרופה איקסאל מהדור החדש מומלצת?כי גם שמנתי מהסרורסאט וגם חיי המין שלי הלכו קאפוט מה שניקרא .ואיך נעשה המעבר מתרופה אחת לשנייה?בתודה מלי10

15/01/2005 | 07:39 | מאת: מלי10

....

16/01/2005 | 01:30 | מאת:

למלי החלפת הסרוקסט באיקסל יש בה הגיון כיוון שהאיקסל פועל על הסרוטונין וגם על הנוראדרנלין במוח בעוד שהסרוקסט פועל על חומר אחד בלבד, על הסרוטונין. סטטיסטית האיקסל פוגע פחות במין. יחד עם זאת חייבים לעשות זאת בזהירות בייעוץ עם הרופא המטפל כיוון שקיימת סכנה של פסיכוזה בכל תרופה נוגדת דיכאון. החלפה עצמה טכנית פשוטה, ומחצי מינון של סרוקסט אפשר לעבור לחצי מינון של איקסל ולהחליף. שבוע טוב דר' גיורא הידש

14/01/2005 | 22:55 | מאת: נוי

שלום ד"ר. אני בת 38 מטופלת שנים בקלונקס/קסאנקס/ואבן כל יום אני לוקחת מה שבא לי על מנת לא להתמכר רק לפני שינה.כמעט ואין רופא שאיני זקוקה לו כל פעם מחלה הולכת ובאה אחרתהאבחנה שלי היא אפיזודות של מתח וחרדה. לאחרונה סבלתי מבעיה בבלוטת התריס ,וזה חלף. אבל עכשיו באה צרה אחרת והיא בעיה בצוואר הרחם שנמצא שקיימים שם תאים חשודים.אני אמורה להתמודד עם המתנה מרובה לתוצאות של בדיקות ולהתמודד עם ממצאים שקשה לי איתם כי אני בחורה רגישה שאין לה תומכים ונפשית לא קל לי האם יש לי כתובת לפנות למישהו שיתמוך בי בתהליך ,(הכוונה חוץ מפסיכיאטר)? האם כדאי לשקול הגדלת מינון קסאנקס על מנת להתמודד עם תקופה לא קלה שתבוא? אני יודעת שיש שקיים סיכוי שאם ימצא לי סרטן אני לא אעמוד בהתמודדות ולכן אני פונה בטרם עת כל עוד אני שפויה ואחראית למעשי,ושאלה אחרונה האם תרופות הארגעה מורידות את חוסן המערכת החיסונית? תודה תודה

15/01/2005 | 00:53 | מאת:

לנוי תרופות ההרגעה אינן פוגעות במערכת החיסון. עם זאת ההחלפת בין שלוש התרופות שהן מאותה המשפחה אינה מפחיתה את סכנת ההמתכרות. כדאי לפנות לרופא המטפל ולהתחיל טיפול עם תרופה נוגדת דיכאון שטובה גם לחרדה, מבין התרופות הפועלות על הסרוטונין. תרופות אלו פועלות על השורש של החרדה, אינן ממכרות ופעמים רבות פותרות את הבעיה. כמובן שגם שיחות זה רעיון טוב. שבת שלום דר' גיורא הידש

14/01/2005 | 22:03 | מאת: שירה

שלום רב, הבן של אחי בן 18 הינו חולה סכיזופרניה. כרגע הינו בשלב שיקום. כרגע הוא חסר כל תעסוקה אינו לומד ואינו עובד - יושב בבית וצופה בטלביזיה. אנו מחפשים עבורו תעסוקה שיקומית כלשהיא על מנת שיצא מהבית ויהיה בחברת אנשים ורצוי בריאים. אודה לך אם תענו לי היכן ניתן למצוא מקום תעסוקה שיקומית כלשהיא עבור נער בגיל זה, מפגשים חברתיים, או כל מקום מתאים על מנת שיצא מהבית ויהיה בחברת אנשים. תודה שירה

14/01/2005 | 22:08 | מאת: ציון

שלום רב, כדי שבן אחיך יקבל את זכויותיו כחולה סכיזופרניה עליו לפנות לביטוח לאומי ולהגיש תביעה לנכות.יש להגיש מסמכים רפואיים יחד עם התביעה. לאחר שנכותו תוכר ויקבל קצבת נכות תוכלו לפנות למשרד הבריאות ולהגיש בקשה לסל שיקום. לאחר שהבקשה תאושר יהיה זכאי דרך סל השיקום לתעסוקה, מסגרת שיקומית תומכת בהתאם למצבו.

15/01/2005 | 00:55 | מאת:

לשירה אין תעסוקה שיקומית לאנשים בריאים. יחד עם זאת כדאי מאוד לפנות לסניף של עמותת "אנוש" ליד מקום מגוריו. עמותת אנוש הוקמה על ידי הורים של נפגעי נפש ועושה עבודת קודש. יש להם אתר באינטרנט. כמו כן ניתן לנסות להכנס לאתר של zarut.co.il ויש שם המון אינפורמציה מועילה. אפשר לנסות גם באתר של משרד הבריאות במחלקה של בריאות הנפש. שבת שלום דר' גיורא הידש

14/01/2005 | 21:44 | מאת: אתי

שאלת-האם-אישה-החולה-במחלת-נפש-והיתה-מאושפזת-בעבר-ולא-מטופלת-מזה-כמה-שנים-מדברת-שטויות-צועקת-מדמיינת-דברים-האם-אפשר-לאשפז-אותה-אם-אינה-מזיקה-לציבוראו-לעצמה-אלא-סובלת-ולא-ישנה-בלילות-עקב-דימיונות-כי-בפניה-לרופא-המשפחה-נמסר-כי-היא-אינה-מזיקה-לציבור-ולעצמה-ויש-הרבה-"משוגעים"-בחוץ-שלא-מחוייבים-בטיפול-האם-זה-נכון??????בתודה-מראש

15/01/2005 | 00:57 | מאת:

לאתי נכון שאדם שאינו מסוכן לעצמו או לסביבה אי אפשר לאשפזו בכפיה או לטפל בו בכפיה. יחד עם זאת רופא המשפחה שרואה הזנחה והתנהגות קיצונית יכול להתייעץ עם הפסיכיאטר המחוזי אשר יתכן ויחליט על טיפול מרפאתי כפוי. אבל גם כאן צריך להיות מרכיב של סכנה. שבת שלום דר' גיורא הידש

14/01/2005 | 20:39 | מאת: דפנה

לפני כמה שבועות היתה כתבה בעיתון מעריב - על המשורר מנחם בן, שטיפל בבנו "קוקי" - שחלה במחלת הסכיזופרניה - וע"י שהעניק לו סביבה תומכת ואוהבת, בנו יצא מהמחלה, והוא מתפקד כיום באופן עצמאי ללא תרופות. האם באמת ניתן לתפקד במחלה זאת ללא תרופות, ואפשר להגיע לרמיסיה של המחלה רק עם סביבה תומכת? האם מישהו קרה את הכתבה? דפנה

14/01/2005 | 22:15 | מאת: אור

לא קראתי את הכתבה אך שמעתי עליה ודובר עליה ברדיו. קשה להאמין שניתן להחלים מן המחלה רק ע"י טיפול של סביבה תומכת וכל איש מקצוע יטיל בכך ספק גדול. הכתבה איננה רצינית לדעתי.

15/01/2005 | 00:59 | מאת:

לדפנה אפשר להבריא מסכיזופרניה וחשוב לציין זאת, גם עם תרופות ולעתים מאוד רחוקות גם ללא, אבל היוצא מהכלל אינו מוכיח את הכלל. כך גם במקרה שפורסם. האב החליט לא לדווח לצה"ל על מחלת בנו, הבן התגייס ועבר התקף שני של סכיזופרניה בשירות הצבאי.... כלומר יתכן שהאב החמיר מאוד את המצב של הבן בכך שסיכן אותו בלחצים של השירות והבן עבר התקף שני. מה דעתך על כך? שבת שלום דר' גיורא הידש

14/01/2005 | 19:29 | מאת: מחכה לתשובה

היום ראיתי אותו באולטראסאונד,התרגשתי מאוד. הלב שלו דפק. אני מאוד מקווה להרגיש טוב בשבילי ובשבילו. לכן אני לא מוותרת על לקיחת התרופה רק שבאמת אני אפנה למכון למידע על התרופות. אם יש לך עידכונים - נא עדכן אותי בבקשה.

שלום, יופי, אני חושב שהכל בסדר ותתקשרי למרכז הטרטולוגי כדי לאשר את הדברים. שבת שלום דר' גיורא הידש

14/01/2005 | 18:48 | מאת: מיכאל

אני לוקח גאודון לטיפול ב-ocd. קראתי בעלון שהתרופה עלולה לגרום להפרעות בקצב הלב. אילו בדיקות אתה ממליץ לבצע בעת נטילת בתרופה? תודה.

15/01/2005 | 00:47 | מאת:

למיכאל הגאודון עלול לעשות שינויים ב ECG ולכן מומלץ בתחילת הטיפול לבצע את הבדיקה וגם כאשר מגיעים למינון המייצב. מדובר על תופעה מוכרת אבל לא שכיחה. וכמובן שצריכים לקחת בחשבון את הגיל שלך. שבת שלום דר' גיורא הידש

14/01/2005 | 16:58 | מאת: הילה

היי, אני סובלת מADHD ,מה שגם תורם להפרעות שינה , קיבלתי מרופא המשפחה אלטרולט לנטילה יומיוית לפני השינה, רציתי לקבל מידע על התרופה, אני מקבלת מינון נמוך (כ-10 מ"ג) , אך רציתי לדעת אם לתרופה יש השפעה על התפקוד היומיומי מבחינת ההיפראקטיביות או שמא ההשפעה היא רק לטיפול באיכות השינה? יש לציין שאני גם סובלת מדכאון קל , אך הקושי העקרי הוא ההיפראקטיביות תודה.

15/01/2005 | 00:49 | מאת:

להילה אלטרולט היא ממשפחת נוגדי הדיכאון מהדור הישן, כיוון שהיא מעייפת היא עוזרת להרדם ולשנה. המנון שאת נוטלת נמוך ביותר ולכן איני צופה שום הפרעות במשך היום או בזמן אחר. עם זאת אולי כדאי לטפל בהפרעת הקשב? שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב רציתי לדעת האם זה נכון שמריחואנה עלולה לגרום להתפרצות פסיכוטית ומדוע? אשמח אם תוכל להפנות אותי למאמרים בנושא כיצד המריחואנה גורמת לשינויים פיזיולוגים כגון העלאת קצב לב,ירידה בל"ד ,דיכוי רפלקס ההקאה,תחושת פרנויה ,תחושת אופוריה? לתשובתך אוגה

14/01/2005 | 14:17 | מאת: מחקר חדש

יש עדויות מצטברות המעידות על כך, שצריכת חשיש מהוה גורם סיכון בהתפתחות תסמינים פסיכוטיים. האם מי שצורך חשיש מועד מלכתחילה לפתח תסמינים פסיכוטיים או שיש כאן קשר סיבתי? מחקרים אחרונים מצביעים שאין קשר סיבתי אלא קיים סינרגיזם בין המועדות הראשונית להתפתחות תסמינים פסיכוטיים וצריכת החשיש. קיימות שתי עבודות המלמדות שהאפקט המשולב של צריכת החשיש ונטיה לפסיכוזיס, על הופעת תסמינים פסיכוטיים, גדולה מהשפעת כל אחד מהמרכיבים הללו בנפרד. הגליון הראשון של ה - BMJ לשנת 2005 מביא עבודת מחקר שבחנה את היחס בין צריכת חשיש וסימפטומים פסיכוטיים בפרטים בעלי נטיה העולה על הממוצע, לפתח תסמונות פסיכוטיות, ואשר החלו בצריכת החשיש, לראשונה, בגיל הנעורים. לבצוע המחקר נבדקו 2437 צעירים, מגרמניה, בגילאים שבין 14 ל - 24 שנים, עם ובלי מועדות לפתח פסיכוזה. במהלך מעקב של 4 שנים נמצא שהחשיש העלה את שיעור הסיכון המצטבר לפתח פסיכוזה ב - 67%. ההשפעה בקרב בעלי הנטיה לפתח פסיכוזה היתה גדולה כמעט פי חמישה מאשר באלו ללא נטיה זו - 23.8% מול 5.6% בהתאמה. התסמינים המתפתחים היו בתלות ישירה של מינון החשיש ותדירות הצריכה. מסקנת החוקרים היא שחשיש מגביר את שיעור התסמינים הפסיכוטיים בצורה מתונה, בקרב בני נוער. אפקט זה מוגבר ביותר בקרב בני נוער בעלי נטיות מוקדמות לפתח תסמינים פסיכוטיים. http://www.starmed.co.il/News/1629 http://bmj.bmjjournals.com/cgi/content/full/bmj%3B330/7481/11

14/01/2005 | 14:44 | מאת: מיכאל(מקקקי)

הי אבי האמן למאומן. קנביס הוא החומר הפעיל בחשיש, מרחיאונה ושאר מרעין בישין. ולי לפחות זה גרם בדיוק לפסיכוזה. זו פשוט הייתה פסיכוזה שנמשכה פרק זמן מאוד מוגבל- פרק הזמן שהשפיע עלי החומר, שזה בערך שעתיים שלוש. בשאר הזמן תפקדתי לגמרי בסדר. אני אישית לא מאלה שמעשנים גראס ואני ממש לא נמשך לזה במיוחד. אבל זה גורם לפסיכוזה אצל אנשים מסוימים- אין לי ספק בזה לרגע. זה בודאי ובודאי גרם לי לפסיכוזה. בכל מקרה, אני לגמרי נגד עישון סמים. מנסיוני המתוק-מר אני יכול להגיד לך שזה יכול להיות מאוד מאוד מסוכן. בברכה מיכאל(מקקקי)

14/01/2005 | 16:00 | מאת: מחקר ישן

קראתי שישנן עדויות שתרופות מסוג SSRI מגבירות תסמינים אובדנים ושיעור ההתאבדות בקרב משתמשיהם גבוה,היו שגם שרצחו תחת השפעתן,כך לפי המחקר. מדיווחים ומחקרים אחרים עולה שתרופות אלו גורמות לפסיכוזות קשות ותופעות קשות אחרות. קראתי מחקר שתרופות מסוג בנזודיאזפין גורמות נזקים קשים לכבד. קראתי שתרופות מסויימות מגבירות את הסיכויים לארוע מוחי ולמוות. אז קראתי,אז מה?

14/01/2005 | 11:49 | מאת: ניבה

שלום לרופא ולמי שעזר לי. אני ניבה שכתבתי לפני שבוע כימעט על זה שהלכתי לחוג בית ספר ושאנסו אותי. אז בסוף סיפרתי את זה ליועץ של הבית ספר שהתקשר אלי ושאל למה אני לא מגיעה לילמוד. והוא הלך איתי לחוג והראיתי לו מי זה היה אבל אמרתי לו שאני לא רוצה ללכת למישטרה אז הוא לא הכריח אותי. הוא גם דיבר עם אחות של אמא שלי ואיתי ביחד והחלטנו שבינתיים לא נספר להורים בגלל מה שכבר סיפרתי לכם. אז מאז יום שלישי אני הולכת למישהי שמטפלת בי שעתיים ביום במרכז מיוחד והיא מאוד עוזרת לי ואני מבינה שאני לא אשמה ושקוראים לזה אונס גם אם לא ברחתי או השתמשתי בכוח כי אסור היה לו לעשות לי את זה בשום אופן!!!! אז רציתי להגיד תודה לכם שעזרתם לי ושיכנעתם אותי לספר ועכשיו אני חושבת שיהיה בסדר כי יש מי שדואג לי. שבת שלום ומבורך. ניבה

14/01/2005 | 12:14 | מאת: אורלי

ניבה שלום, שמחתי לקרוא שבחרת לשתף את היועץ ויחד איתו שיתפתם את הדודה שלך. אני מקווה שתחושת השיתוף הקלה עלייך קצת. אני רוצה שתדעי שלדעתי עשית מעשה מאד אמיץ ובוגר בכך שהראת מי תקף אותך ליועץ כי עזרת בכך לבנות אחרות שלא להפגע וגם בחרת להעניש את מי שתקף אותך. צריך הרבה כח ואומץ בשביל זה וכנראה יש לך את זה. אני שמחה שאת הולכת למרכז המיוחד הזה ואת מבינה שאת לא אשמה !!!. כמו שכבר כתבתי לך בעבר אני יודעת עד כמה חשוב שלא השתמשת בכוח וחשוב שתזכרי ותרגישי שאת בצד החזק עכשיו, את בשליטה עכשיו, את בחרת לטפל בעצמך ואני יודעת כמה קשה הבחירה הזו אבל אני יודעת גם כמה היא חשובה ונבונה !!!. אני שמחה לשמוע שאת מרגישה שעוזרים לך במרכז המיוחד ומאחלת לך הרבה כח ושתדעי תמיד שיש כאן או בסביבה הקרובה שלך אנשים שאוהבים אותך וישמחו לעזור לך. חיבוק חם ואמיץ ושבת שלום אורלי

15/01/2005 | 00:06 | מאת:

לניבה אני שמח ששיתפת את היועץ ואת דודתך, הדבר החשוב ביותר הוא לשתף אדם נוסף אשר יכול להבין אותך ותמוך בך. אומנם לצערי עוד עלולים להיות קשיים אבל אני מקווה שיהיו לך כוחות להתמודד אתם והדבר החשוב שאת יודעת לקבל עזרה ולבקש עזרה. יופי. יחד עם זאת אני חושב שחובתם של המבוגרים לפנות למשטרה כדי שקודם כל האנס יענש וגם לא יעשה זאת לילדות אחרות חס וחלילה. זהו צעד נוסף ואמיץ אותו תצטרכי לעשות עם כל הקשיים הכרוכים בכך. כל הכבוד שפנית לעזרה ויופי שאת נעזרת. תשמרי על עצמך הידש

14/01/2005 | 10:48 | מאת: סכיזו

שלום שמעתי על טיפול חדיש למלחת הסכיזופרניה. ניתן בזרקיה. אודה לך מאוד אם תמסור לי או תפנה אותי למידע בעניין. תודה.

15/01/2005 | 00:16 | מאת:

שלום, איני יודע למה אתה מתכוון, אבל ישנן שתי תרופות חדשות נגד סכיזופרניה אשר ניתנות בזריקה. רספרידל וזיפרקסה בזריקות. מקווה שקלעתי לשאלתך שבת שלום דר' גיורא הידש

בבקשה נא לא לקחת את תפקיד הרופא כאן . גם שאתם כותבים בשמות אחרים אתם מזוהים . אז להפסיק ומיד.

14/01/2005 | 10:58 | מאת: דור

אני מופיע כאן רק בשמי ולא בשמות אחרים. תשובותי אינן באות במקום תשובותיו של ד"ר הידש אלא כתוספת. לא מוצא חן בעיניך- אל תקראי. אחרים כן קוראים ומודים לי על העזרה שלי אליהם. גם ד"ר הידש הודה לי הרבה פעמים כמו ששמת לב. בד"כ כל תשובותי נכונות ומדוייקות ואת מוזמנת לבדוק אותם אחד לאחד ולהגיב לגופו של עניין אם יש לך בכלל מה להגיד. אם אין לך מה להגיד אז עדיף לאמץ את המשפט "שתיקה שווה זהב" ולא לעורר בפורום פרובוקציות מיותרות.

14/01/2005 | 14:21 | מאת: מיכאל(מקקקי)

שלום קוראת, גם אני כותב כאן אך ורק בשמי ולא בשמות אחרים, אם כי לפעמים נדמה לי שאחרים כותבים בשמי אבל זה כבר ביני לבין עצמי. בברכה מיכאל(מקקקי)

14/01/2005 | 18:02 | מאת: רות

לדור! אני מצטרפת לדבריך. אני מאד נהנית לקרוא את תשובותיך - יש לך ידע רב.

15/01/2005 | 14:42 | מאת: מתוסכלת

ראשית מהפן העקרוני: תשובותיי מהוות נופך ותוספת ואינן מחליפות את דוקטור הירש המוסמך והמדופלם... ומעבר לפן המקצועי ולידיעות הרבות שספגתי בתחום הפסיכיאטרי, תשובותי נוגעות במימד ההומני(האנושי והאישי!) לגבי הערתך: אני כותבת בשמי- בכבודי ובעצמי וחורה לי על חיקויים זולים המתימרים להתהדר בנוצותיי. וכפי שאת מתרשמת, יש לי יכולת וורבאלית מיוחדת ולא שגרתית...כך שניתן בנקל להבחין אם ידי במעל בתגובות- אחד לאחד. אנו מדינה דמוקרטית האמונה על חופש הביטוי........זכותך להיות שותפה פעילה וזכותך להתעלם..אך אין לך כל לגיטימציה לעורר פרובוקציה... כל טוב לך, המתוסכלת

15/01/2005 | 14:53 | מאת: דנה ג

רק תיקון קטן. דר' הידש ולא דר' הירש. סתם, צרם לי. דנה

14/01/2005 | 08:53 | מאת: מיכאל(מקקקי)

במחלקה סגורה.... זוהי תגובה למתוסכלת. הסיבה לכך היא שהאדם הוא בסך-הכל קוף לא הרבה יותר מזה. הנה ניטשה כתב את זה יותר טוב ממה שאני יכול: "אתם (המון המסתופף בשוק מ. ק.) עברתם את הדרך מן התולעת ועד לאדם, ורבות עוד נשתייר בכם מן התולעת. היה הייתם קופים, ועד עצם היום הזה האדם עודנו קוף, יותר מכל קוף שהוא" ניטשה פ. כה אמר זרתוסטרא (ירושלים ותל-אביב: שוקן, תשל"ה) עמ' 12. איך חיים קופים? בלהקה. כך חייו גם בני האדם לאורך אלפים בשנים או יותר מזה. הם חיו ביחד כל הזמן מהבוקר ועד הערב ולא נטשו אחד את השני ולו לדקה. כך חיים גם היום אנשים בעולם השלישי. הם לא חיים בדירה שכורה עם חדר פרטי לעצמם- הם נמצאים כל הזמן עם המשפחה שלהם. הם אף פעם לא הלכו לישון לבד בגלל העוני. החיים במחלקה פסיכיאטרית הם קצת חזרה לימים הנפלאים הללו שהיו פעם שבהם חיינו כולנו ביחד. (כי אתה נמצא עם אנשים כל הזמן מהבוקר עד הערב במין מרחב סגור שהוא מעין כלוב בגן חיות) נו, בודאי שהיו מלחמות על טריטוריה. אנחנו קופים ולכן תמיד נלחם על משהו, אבל לפחות היה לנו אחד את השני כל הזמן. מה אני מנסה להסביר כאן? זו כל הבעיה שאין לי מה להסביר. כולם כבר יודעים את הכל,וכל מה שצריך להיאמר כבר נכתב. ונכון, מתוסכלת, אני אכן צריך לכעוס על הציוויליזיציה. הבעיה היא שאני לא מסוגל לראות את עצמי כגאון וכדגול. הפונקציה "גאון" ו"דגול" נקבעת על-ידי החברה ולא על-ידי מיכאל(מקקקי), ובחברה שלנו אני ממש לא גאון ודגול, אני חולה נפש נכה שצריך איכשהוא למצוא דרך להעביר את היום-יום שלו בדיוק כמו כל חולה נפש אחר. התחושה הפנימית שלי חשובה מאוד להרגשה הפנימית שלי, ואני רואה את עצמי כמישהו שחושב לעומק. יותר מדי לעומק. אבל, שימי לב, זו התחושה הפנימית. לא הדרך שהחברה תופסת אותי. הציביליזציה כבר לא צריכה אנשים כמוני כי היא הגיעה לסוף המוחלט והקיצוני שלה. כל הבעיות הרי כבר נפתרו. מהו אלהים? אלהים הוא תחושה פנימית של האדם. כלי של הנפש שלו כדי להמשיך לתפקד בעולם. אלהים קיים בנשמה של בני האדם. ואיכשהו הציביליזציה התפתחה עד כדי כך שלרוב האנשים כבר אין צורך בתחושה הזו. הבנתם משהו ממה שכתבתי? זה יעזור לכם להירפא ממחלות הנפש שלכם? לא יודע. לי זה עוזר לכתוב בבוקר, ואני שונא לכתוב לעצמי. בברכה מיכאל(מקקקי) [ וכן, רחלי, זה מקק. הבנת נכון]

14/01/2005 | 15:27 | מאת: מיכאל(מקקקי)

שלום לכולם, רציתי לספר לכם על זה שהרופאה שלי אמרה לי שאני אידיוט ונורא כעסה עלי. ממש הרגשתי כמו ילד נזוף הגן שהגננת גילתה שהוא שחק בקקי שלו או משהו כזה. הסיבה לכך הייתה שהחלטתי שאני לגמרי שפוי, שזה אתם יודעים. אם זה אין לה כל-כך בעיה, גם היא חושבת שאני שפוי. הבעיה שלה הייתה שהפסקתי לגמרי לקחת תרופות. השיחה הסתיימה בגט. אמרתי לה שתעזוב אותי לנפשי ותשחרר אותי כבר מהבית חולים, והיא כתבה לי מכתב שחרור. מתברר שאין ממש אינדיקציה כרגע לאישפוז בכפייה. אידיוט או לא אידיוט מה אתם אומרים? חוץ מזה, האין כאן עילה לתביעת הרופאה על פגיעה בנפשו הזכה של חולה נפש מסכן כמוני? בכל מקרה, לאחר השיחה הקשה שהייתה לנו הסכמתי לקחת 10 מ"ג זיפרקסה כטיפול ארוך טווח. זו תרופה סך הכל חביבה לפי נסיוני הרב עם תרופות פסיכיאטריות. נראה אם זה ירדים אותי יותר מדי נוריד את התרופה לחמישה מ"ג. בברכה מיכאל(מקקקי) שהוא גאון העולם הזה והעולם הבא וגם העולם שלפני העולם הזה

14/01/2005 | 15:57 | מאת: אמא רחוקה

אני אומנם לא אמרתי לבת שלי שהיא אידיוטית אבל אני חושבת שהיא חסרת אחריות ולוקחת סיכונים בהפסקת התרופות עברו כבר חודשיים ובמצב טוב אבל דר הידש אומר ששהזיפרקסה נשארת בגוף שלושה חודשים אז נשאר חודש לנפילה או שיהיה נס וניסים אנו יודעים שאין במחלות נפש וחוץ מזה אתה זוכר שאמרתי לך על הזיפרקסה אבל בשילוב עם פרוזאק 10 מג זה המון הבת שלי ישנה כל הזמן ונראתה מסוממת עד שהורידו את המינון למה אתם מתנגדים כל כך לתרופות אולי אתה תענה לי כי היא מסרבת וטוענת שזה בגלל ההשמנה והסטיגמה

14/01/2005 | 15:58 | מאת: יעל

תהיה ברא מיקי ואל תשים לב לשטיות שנאמרות כאן. בסוף שוחררת מבית החולים?

14/01/2005 | 05:00 | מאת: אור

שלום רב ! (מתנצל מראש על השאלה הארוכה) אני בן 26, עם OCD, תסמונת טורט קלה (בעיקר פליטת משפטים כשאני נמצא לבד), ותסמונת ADD. אני נמצא בטיפול פסיכיאטרי בשל דיכאון קשה מאוד, שנובע מהעדר תחושה בעת מגע מיני או הנאה כלשהי מהם (אם כי יש דחף מיני מאוד גבוה ואין בעיות תפקוד) בשנה האחרונה טופלתי בZOLOFT שגרמה להקאות קשות, ואז הועברתי לפלובוקסמין (כיום 200 מ"ג), שלא גרם לתופעות לוואי אבל באופן אבסורדי חיזק את הOCD והטורט. בגלל ההמשך בהתדרדרות במצב הרוח, הרופא שלי רשם תרופה שנקראת Risperdal. בררתי קצת על התרופה ומסתבר לי שהיא מיועדת לטיפול במצבים פסיכוטיים (שאין לי) או בהפרעה דו-קוטבית (שגם אותה אין לי). שמעתי גם על תופעות לוואי כגון השמנה, פגיעה במאזן הסוכר בדם, וכן סכנה להיווצרות tardive dyskinesia רציתי לשאול מה דעתך, האם טיפול כזה הגיוני ? אני מפחד לקחת את התרופה בגלל תופעות הלוואי הרבות שיש לי מתרופות, הרתיעה הטבעית שלי מעוד חומר אחד שיבלגן את המערכת, וגם המחיר (אני לומד בארה"ב והביטוח הרפואי מכסה רק חלק). כמו כן, האם לדעתך תרופות שמשפיעות על הDopamine יכולות להשפיע על הבעיה שלי בנושא המין? האם התרופות האלו מורידות או מעלות את כמות הDopamine? המנגנון לא ברור לי. מתנצל מראש על השאלה הארוכה אור.

14/01/2005 | 11:26 | מאת: דור

לאור- השאלה עד כמה התסמינים של הטוראט דומיננטים ומפריעים לך לתיפקוד. אם התשובה שמאד חמורים או מאד מפריעים תרופות שחוסמות דופאמין (מורידות את רמתו במוח) יכולות לעזור במידה ניכרת. הכוונה במיוחד ל-ORAP שבארה"ב רשומה רק להתוויה הזאת (תסמונת טוראט). למרות שהיא שייכת לאנטי פסיכוטיים לא מקובל כ"כ שפסיכיאטר ישתמש באורפ לחולים פסיכוטיים למרות שזה הייעוד המקורי של התרופה. גם הלידול יכול לעזור אבל יש לו בד"כ יותר תופעות לוואי וההשפעה שלו פחות ספציפית. קלונידין [שמיועדת להורדת לחץ דם] גם עוזרת אם היא נלקחת במינון מתאים. יש עבודות שמראות שריספרידל וגאודון יעילות ברמה בינונית לסתמינים של טוראט ולכן חלק מהרופאים מעדיפים אותם על אורפ והלידול שכן יש להם פחות תופעות לוואי אקסטרא-פירמידליות (EPS) ובעיקר- בד"כ הן לא גורמות לטרדיב דיסקינזיה (TD). יש להם גם השפעה מסויימת נגד כפייתיות. אם יש בעיה כלכלית לרכוש את התרופה אז אפשר להתחיל עם ORAP במקום ריספרידל. ההשפעה של אורפ נגד טיקים וכנראה גם נגד כפייתיות נחשבת ליותר חזקה אבל יכול ליצור יותר תופעות לוואי. צריך לשקול סיכון מול תועלת אפשרית. אם אפשר לקחת גם תרופה נוגדת דיכאון בנוסף זה עניין שצריך לבדוק היטב שכן בתרופות אלה (כולם) יש השפעה על פעילות הלב והכוונה לא להוסיף תרופה שיכולה לגרום להפרעות בקצב הלב. שים לב שממריצים כמו ריטלין ואדרל לא מומלצים כאשר יש גם טיקים ולכן רצוי להמנע מסוג כזה של תרופות למרות שיש לך גם הפרעת קשב ראשונית.

15/01/2005 | 00:29 | מאת: אור

שלום... לא ברור לי אם אתה הרופא (שכן הוא לא ענה לשאלה זו מהחשבון הרגיל שלו) אבל נשמע שיש לך הבנה בתחום (אבל אשמח לשמוע גם ממנהל הפורום) הבעיה העיקרית המטופלת היא דיכאון ומחשבות אובדניות כתוצאה מהנושא המיני. הOCD לא מפריע מדי, הטורט גם לא יוצר בעיות. הADD פוגע בלימודים (אני כרגע עובד על הדוקטורט והפרודוקטיביות שלי נמוכה מאוד שכן אני כל הזמן מוסח) אבל נראה לי שהסיכון עם התרופות האנטי פסיכוטיות רציני מדי

15/01/2005 | 00:29 | מאת:

לאור יש הגיון בבחירה של הרספרידל, כפי שדור כתב היא עשויה לעזור לטיקים ולהקל על ה OCD. מדובר על תרופה עדינה יחסית עם מיעוט תופעות לוואי והעליה במשקל והסכרת אינן תופעות שכיחות. אומנם התרופה אינה רשומה להפרעות הללו אבל ישנן כבר עבודות שהראו את יעילותה ולכן יש מקום לנסות את התרופה אצלך. הרספרידל כמעט ואינה פוגעת בתפקוד המיני שגם זה יתרון. שבת שלום דר' גיורא הידש

14/01/2005 | 00:49 | מאת: אלון

אני סטודנט שאובחן כסובל מ "הפרעת קשב" ולכן ניתן לי ריטלין, בלי שום קשר אני נוטל מזה שנה וחצי אפקסורXR במינון של 225 מ"ג,האם אין סתירה בין התרופות?

לאלון שאלה טובה ותודה. הנושא מעסיק אותי בתקופה האחרונה ואני מברר מה התשובה, כך שעדיין אין לי תשובה מלאה. תזכיר לי את שאלתך בעוד כמה ימים. שבת שלום דר' גיורא הידש