פורום פסיכיאטריה

שלום רב, בשל איבחון של בעיית אגרופוביה הנני מטופלת מזה כחודשיים ברסיטל כדור ביום ומזה כשבועיים בכדור וחצי ביום המלווה בכדור לוריון בבוקר כל זאת בעקבות לחץ וחרדה המופיעם אצלי לסירוגין והפעם כנראה בגלל הליך גירושין אשר אני מצוייה בעיצומו. שאלותיי אליך הינן : 1. כדור לוריון כמעט מדי יום מזה כחודשיים, האם אני בסכנת התמכרות? 2. מדוע הדכאונות והמתחים הינם באופן קבוע דווקא בשעות הבוקר יש ציין כי במהלך היום אני מתפקדת יחסית לא רע בכלל. תודה

שלום חנה. ראשית - האם הלוריוון עוזר ? האם בלעדיו יותר קשה ? בעקרון, לוריוון אמנם שייך למשפחת הבנזודיאזפינים שנחשבים לממכרים...מהתייעצות עם רופאי, נאמר לי שהלוריוון יותר גורם להסתגלות ולצורך להעלות במינון, למי שנוטל אותו עקב בעיות שינה. כדור אחד של 1 מ"ג נחשב למינון מאוד נמוך ולא מזיק גם לאורך זמן. הכל, לדעתי, תלוי ברמת העזרה שנותן לך הכדור. לגבי שאלתך השניה, אני מניח שזה ענין אינדיוידואלי - למרות שרוב "המדוכאים" סובלים יותר בבוקר. שיהיה בהצלחה

לחנה כדי להפחית את סכנה ההתמכרות אפשר ליטול את הלוריוון באופן לא קבוע. אולי בסוף השבוע אפשר לוותר או ליטול חצי כדור? אומנם ישנה בעיה של התמכרות, אבל צריך לזכור שהלוריוון הוא ממכר חלש ודרך כלל אין בעיה לרדת ממנו גם אם משהו התמכר. אם הבוקר קשה יותר מהערב זהו סימן של דיכאון. לכן כדאי לפנות לרופא המטפל, אולי אפשר להחליף את הרסיטל שעוזר באופן חלקי? אני כותב זאת גם בגלל הבוקר וגם בגלל הלוריון, או להוסיף לטיפול שיחות. אפשרות נוספת היא שהלוריוון מוריד את הערנות והכוחות בבוקר, תנסי לא ליטול אותו או חצי כדור? שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב רציתי לשאול האם אדם בעל HDD או ADHD יכול ללמוד רפואה, שכן ידוע לי שלא מקבלים אנשים עם מחלה מגבילה... השאלה היא אם זה נחשב למחלה מגבילה. רב תודות יובל.

ליובל אנני יודע מהיכן האינפורמציה שלך. בהחלט מתקבלים אנשים לרפואה עם מחלות. אני רק נזכר שבמחזור שלי היה בחור עם סוכרת קשה ובחור שסבל מפוליו. אומנם ADD אינה מחלה ואיני חושב שתגרום לבעיה בקבלה, אבל בלי טיפול בטח יהיה לך קשה מאוד בלימודים. שבת שלום דר' גיורא הידש

למה תמיד שאני לבד בשעות הבוקר אני מרגישה יותר את החרדות וזה מאד מפריע לי במיוחד לפני המחזור החודשי.

לגלית המחזור קשור לירידה המהירה בהורמונים ולכן שינויים נפשיים ורגישות, תופעה המוכרת גם למי שלא סובלת מחרדות. החרדות תמיד מתעצמות כאשר נמצאים לבד ואין דברים אחרים שחושבים עליהם. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום ד"ר אני בחור צעיר בן 21 וחולה בדכאון וחרדה, אני מנסה להכנס לכושר אבל מפסיק את הריצות כי אני יודע שזה בגלל הפחד שלי, יש לי פחד מהלב, ובריצות כל הריצה אני חושב על זה, שאולי אני יפול וימות, שאני שומע על הספורטאים שמקבלים דום לב באימונים ומשחקים זה מלחיץ אותי ממש בטירוף, אני אומר לעצמי הם עשו את כל הבדיקות ועברו אותם בהצלחה ואפילו בהצטיינות ופתאום הם נופלים ומתים, אז הפחד מלווה אותי בריצה ובעיקר בגלל שאני לא בכושר, ושלשום למשל רצתי והרגשתי כאב כזה בחזה בריצה שבנשימה עמוקה הוא מורגש גם בגב. רציתי לדעת מה דעתך בעניים והאם לחולי החרדה והדכאון קשה יותר בריצות?

הי מני, לא צריך להיות ד"ר הידש כדי לדעת שהספורט עושה רק טוב לבריאות (הנפשית והגופנית כאחד). ספורטאים שנופלים ומתים הם כאלה שעוסקים בספורט באופן מקצועי, מה שאומר שהם עושים ספורט באינטינסביות רבה מאוד. אני די בטוח שרבה הרבה יותר ממה שאתה עושה. אבל, סתם, למה אני עונה לך? זו שאלה שעדיף להשאיר לד"ר הידש... בברכה מיכאל(מקקקי)

למני כפי שמיכאל כתב הספורט עשוי לשפר את מצב הרוח ולהפחית חרדות. אבל כפי שכתבת החרדות מקשות על הכניסה לכושר וצריך להתגבר עליהן כדי להמשיך ולהתאמן. שבת שלום דר' גיורא הידש

שמתי לב שלפני קבלת המחזור אני חשה התקפי חרדה, סחרחורת וכד' ואני נוטלת מזה חצי שנה סרוקסט. אני מניחה שהתופעות הקדם וסתיות דומות להתקפי חרדה לא?

לאורית התופעות הקדם ויסתיות עלולות להתבטא גם בחרדות. פעמים רבות דווקא סרוקסט מפחית את החרדות הקשורות לסינדרום הטרום וסתי. שבת שלום דר' גיורא הידש

בתי מקבלת יותר משלושה חודשים רספרידל וחודשיים וחצי ציפרמיל. אין לה וסת כבר יותר משנה כי היא רזתה מאוד בגלל דכאון לפני שהתחילה את הטיפול. מיד עם הטיפול עלתה במשקל וחזרה למשקלה תוך חודש. עד עתה עוד לא קיבלה וסת. השאלה שלי היא האם התרופות מעכבות את המחזור? ואם כן לאיזה תרופות לעבור. גם מבחינת ההחלמה שלה יש עצירה. אני מבקשת לדעת את דעתך. בתודה מראש אמא

לאמא כפי שכתבת עלולות להיות שתי סיבות, הראשונה היא הדיאטה והשניה היא התרופות. גם אחרי עליה במשקל לוקח זמן עד שהמחזור מתסדר כך שיתכן שהסבלנות תשתלם. הרספרידל עלולה לגרום לאל-וסת כיוון שהוא מעלה הורמון הנקרא פרולקטין. לכן אפשר לבדוק בבדיקת דם את רמת הפרולקטין ולבדוק האם לרספרידל יש את ההשפעה הזו אצל בתך כל טוב דר גיורא הידש

תקופה ארוכה ללא וסת אינה בריאה למערכות הרביה, ורצוי להימנע ממנה גם אם יש לה סיבות שקשורות בתרופות או בהרזייה. יש טיפול שגורם להופעה של וסת וכדאי להתייעץ עם רופא נשים (וכמובן גם לספר לו על הטיפול בריספרדל)רק בריאות

שלום רב הבת שלי סבלה מהתקף פסיכוטי לפני כשנה וטופלה במהלך חצי שנה באופן אינטנסיבי. תרופתית ופסיכולוגית במרכז טיפולי. לאחרונה היא לא מוצאת עניין בפסיכולוגית וגם ניתקה את הקשר עם הפסיכיאטר כי הפסיקה את התרופות. מה סוג הייעוץ הפסיכולוגי המממוקד ביותר היכול להתאים לבניית תכנית שיקומית מותאמת לצרכים שלה? נראה לי שטיפול ממוקד בקשיים עשוי לסייע לה. האם אפשר לקבל מידע על הבדלים בין גישות טיפוליות האם טיפול דינאמי יכול להתאים לה? תודה מטילד

מטילדה- לא כתבת מה האבחנה, כלומר ממה הבת שלך סובלת. אירוע פסיכוטי יכול להיות חלק ממחלות נפש רבות שההבדל ביניהם גדול. כמו כן לא כתבת בת כמה הילדה. האינפורמציה הזאת הכרחית בשביל לתת לך תשובה מקצועית.

הבת בת 22 אובחנה כסכיזואפקטיב לא ברור אם ההתקף היה חד פעמי או התפתחות של הפרעה או תוצאה של עישון גראס

מטילדה שלום וברכה, התקפים פסיכוטיים יכולים להיות חלק ממחלות רבות. ולהעיד על מחלות שונות ומשונות. .על כן האבחנה הקלינית הוודאית שלה וסוג המחלה הספציפית שבתך לוקה בה, ישפיעו השפעה מכרעת לסוג הטיפול שיומלץ לה. וכך תקבלי תשובה מקצועית ויסודית. אך טוב, המתוסכלת.

למטילדה חבל שהבת הפסיקה את המעקב והטיפול כיוון שלצערי התקפים כאלו עלולים לחזור. ישנם מקורות רבים ברשת לגבי סוגי הטיפול הפסיכולוגיים. במילה אחת, טיפול דינמי הוא בדיוק הפוך מטיפול ממוקד, כהגדרה טיפול דינמי צריך להיות חופשי ולא ממוקד. טיפול דינמי לא מומלץ לאנשים עם הפרעות פסיכוטיות וזאת כתבו כבר קודמי. לפרטים נוספים תכני לאתר של "זרות" zarut.co.il כל טוב דר' גיורא הידש

האם מישהו יודע להגיד מה ההשפעות השונות מריטלין במתן קונצרטה לילדים עם הפרעות קשב וריכוז? והאם תרופה זו יותר בטוחה?

קונצרטה ורטלין זה אותו חומר פעיל רק שבקונצרטה החומר הפעיל משתחרר באיטיות לאורך יותר זמן כך שכדור אחד אמור לשפיע כל היום. קבלי קישור לאינדקס תרופות http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=168

תודה רבה לכולם. האם כאבי ראש חזקים יכולים להיות כתוצאה מהתרופה, כתופעת לוואי ומה עושים? האם מינון של שני כדורי קונצרטה 18 מ"ג + 36 מ"ג (סה"כ54 מ"ג) עבור ילדה בת 13 ששוקלת 44 ק"ג זה לא מינון חזק מידי?

קונצרטה משפיע ליום שלם (12 שעות) לעומת ריטלין רגיל שמשפיע ל-4 שעות בלבד. אם רוצים השפעה ליותר מ-12 שעות יש צורך לשלב בין שני התכשירים. שניהם מכילים אותו חומר פעיל ולכן אין בעיה מהבחינה הזאת. הסיכון לפיתוח תלות והתמכרות עם קונצרטה נחשב ליותר נמוך בהשוואה לריטלין בגלל משך הפעולה הארוך שלו. כיום קיימת תרופה נוספת שנקראת ריטלין LA שמשפיע ל-8 שעות ונחשב בד"כ ליותר עדין בתופעות הלוואי שלו. בסופו של דבר סוג התכשיר והמינון נקבעים עפ"י ניסוי וטעייה. יש להקפיד על מעקב אצל רופא מקצועי כדי למנוע מצב של עודף במינון או חוסר במינון- דבר שעלול לפגוע ביעילות של הטיפול וגם לפגוע בשיתוף הפעולה של הילד לקחת את התרופה.

קונצרטה משפיע ליום שלם (12 שעות) לעומת ריטלין רגיל שמשפיע ל-4 שעות בלבד. אם רוצים השפעה ליותר מ-12 שעות יש צורך לשלב בין שני התכשירים. שניהם מכילים אותו חומר פעיל ולכן אין בעיה מהבחינה הזאת. הסיכון לפיתוח תלות והתמכרות עם קונצרטה נחשב ליותר נמוך בהשוואה לריטלין בגלל משך הפעולה הארוך שלו. כיום קיימת תרופה נוספת שנקראת ריטלין LA שמשפיע ל-8 שעות ונחשב בד"כ ליותר עדין בתופעות הלוואי שלו. בסופו של דבר סוג התכשיר והמינון נקבעים עפ"י ניסוי וטעייה. יש להקפיד על מעקב אצל רופא מקצועי כדי למנוע מצב של עודף במינון או חוסר במינון- דבר שעלול לפגוע ביעילות של הטיפול וגם לפגוע בשיתוף הפעולה של הילד לקחת את התרופה. http://www.medem.com/medlb/article_detaillb.cfm?article_ID=ZZZ98TFTXSC&sub_cat=18 http://www.concerta.net/html/concerta/home.jsp

שלום, תודה למשיבים וכפי שכתבו קונצרטה היא ריטלין עם משך פעולה של כ 12 שעות. יש הגיון ליטול את הקונצרטה כיוון שהוכח שטיפול בהפרעת קשב במשך כל היום טוב יותר לילד מבחינת הריכוז אבל בעיקר מההבטים הפסיכולוגיים וההתנהגותיים. לכן מומלץ ליטול תרופה שתכסה את רוב שעות הערות. כל טוב דר' גיורא הידש

לאני שלום וברכה, תרופת הקונצרטה הנה בעלת מכניזים דומה מצד התכונות שלה לריטלין... אך האפקט שלה עוצמתי יותר ומשתמר לאורך זמן רב יותר..דהיינו: עד 12 שעות... לעומת: הריטלין שהשפעתה קצרת מועד:3-4 שעות לערך. נוהגים רבות לשלב בין השניים, בהפרעות קשב וריכוז, בכדי להנות מיתרונות שניהם- אלמנט הדורש מעקב רפואי צמוד..ועירנות מתמדת לתגובות בין תרופתיות וכדי לא ליצור תצרוכת של מינון יתר או חוסר במינון מספק. ידוע כי לריטלין סיכון התמכרות: פיתוח תלות גופנית והזדקקות נפשית, גבוהים ומסתברים יותר מאשר בקונצרטה. אך רצוי לבדוק כל מקרה לגופו. כל טוב, המתוסכלת

שלום לפני כחודש התחלתי לקחת רסיטל עקב חרדת היפוכונדריה ומאז התחילו לי תופעות לוואי מפחידות. הפסקתי עם התרופה לשבועיים ואח"כ חזרתי ושוב הפסקתי. התופעות הן:יובש בפה תמידי וירידה בחוש הריח והטעם+סחרחורות.כל זה כבר שבועיים) הייתי אצל נוירולוג ובבדיקה שעשה לי ראה שהכל תקין. על מה זה מעיד ומה אתה ממליץ?

ראשית: השפעת הרסיטל מתחילה לאחר כחודש ימים לפחות מיום הנטילה- ברציפות. על כן, על אף כל התופעות שמנית, טרם עברת את תקופת ההסתגלות לתרופה וטרם הוכחה השפעתה ויעילותה עליך... בכדי לסבר את אוזנך: התסמינים והתופעות שאת מציינת מאפיינים את הפחד לפחד.. .את הפחד מפני הפחד, את הפחד מגורם הפחד(הפוך על הפוך) כאשר בעקבות נטילת תרופה הפוביה לשמה נטלת אותה מנוטרלת..הפחד שאינך חשה עוד פחד ממחלות מדומינות(במקרה שלך)מפחיד אותך... הרי הפחד היה נחלתך..והתבטלותו- מפחידה ומבטלת את אישיותך המקורית ואת שגרת הקוגניציה (דפוסי החשיבה)והחיים שלך. יתכן אף כי את חוששת מעימות עם גורם הפחד, לשמו את נוטלת את התרופה, בשל הזכרון החד והמבעית שהוא יוצר בך, מה שגורם למעגל קסמים בלתי נסגר ופתור: עצם המחשבה שאולי תאלצי להתעמת עם תופעות חרדת ההיפוכונדריה שלך, מפחידות אותך ומלוות בסחרחורות, חוסר בחושי הטעם והריח, יובש בפה וכדומה....-תסמיני חרדה מובהקים, מפני תחושת הבלתי ידוע. באם נירולוג שלל כל בעיה נוירולגית...משמע הבעיה הנה פסיכולוגית ושורשית יותר.

האם אתה לוקח רסיטל עפ"י המלצה של פסיכיאטר? מי קבע שאתה צריך רסיטל? לעיתים היפוכונדרים צורכים תרופות רבות ללא צורך אמיתי. אינני יודע אם זה המצב אצלך אבל לא כתבת שאתה נמצא בטיפול נפשי כלשהו, פסיכולוגי או פסיכיאטרי. בכל אופן מומלץ שתגיע לפסיכיאטר כדי שיבדוק אם אתה אכן זקוק לתרופה. אם כן אז יש לקחת אותה ברציפות יומיום ללא הפסקות.

לארז לא כתבת אם תופעות הלוואי שתיארת נעלמו עם הפסקת התרופה. במידה והתופעות נעלמו אז סביר להניח שמדובר בתופעות לוואי, במידה והן ממשיכות אז מדובר בתופעות של חרדה ולא תופעות לוואי של התרופה. יתכן שהתרופה גורמת לתופעות לוואי ולכן אחרי ניסיון שני צריכים לחשוב עם הפסיכיאטר המטפל על החלפתה. אין טעם לסבול ונקווה שלתרופה השניה תהיה השפעה לטובה ללא תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי שאלה שנוגעת לסטיגמות של טיפול פסיכיאטרי. לפני שהתחלתי לעסוק בנושא (אני פסיכולוגית) חשבתי שפסיכיאטר מטפל באנשים עם מחלות נפש. היום, כשיש לי יותר ידע בנושא, נראה לי שפסיכאטר מתמודד לרוב עם אנשים בריאים (ללא מחלת נפש) שפשוט סובלים מבעיות חיים (בעיות ריגשיות, קשיי הסתגלות, משברים וכד'). מנסיונך, הם מרבית המטופלים של פסיכיאטר הם חולי נפש או דווקא אנשים בריאים? ומהיכן הסטיגמות נגד הטיפול הפסיכיאטרי?

אינני לוקה בכל מחלה נפשית ונמנעתי ללכת לאבחון קליני וטיפול פסיכיאטרי, שנים ע"ג שנים, בשל הסטיגמטיות החברתית השלילית הנסובה סביב הפסיכיאטריה. ורק כשהגיעו מים עד נפש(נסיון התאבדות שכשל)פניתי למומחית בפסיכיאטריה. לרוב הבעייה הנה אורגנית(חוסר סרוטונין במוח למשל)ואינה מאפינת מחלות נפשיות פתולוגיות, כי אם אנשים בריאים הלוקים בהפרעות שונות: נטיה לדכאונות הפרעות חרדה למינהם, שעקב המצב הבטחוני מקבלות מימד ומשקל יתר כבד, וכדומה. והפרעות אלו מפריעות להם לתפקד באורח תקין. הופתעתי לגלות, כי בין הנוטלים תרופות נוגדות דיכאון למשל נמנים: רופאים ומנתחים בכירים, עורכי דין כשירים, מנהלים אליטיסטים, עובדים סוציאלים בתפקיד, וכן מטפלים- בכבודם ובעצמם. כשמודעים לתחום, מתוודעים אליו ומעורים בו- מהצד הטיפולי שבעניין(המטפל והמטופל) נכנסים לפורפורציות רצויות וראויות. מבעית לחשוב כמה אנשים מיוסרים ודווים לא זוכים לטיפול הולם שיקרא תיגר למנת היסורים וכוס תרעלתם...ויעניק להם שיפור באיכות חיים, ולעיתים אף מקנה את החיים- פשוטו כמשמעו, ונמנעים הימנו אך בשל הסטיגמה הקלוקלת והדעות הקדומות נטולות הקידמה........ שלא נדע עוד צער ומכאוב. ושלכולם יעלה ארוכה ומזור. המתוסכלת המשוררת(דיפרסיה בפרהסיה)

אמנם רק פסיכיאטר רשאי לטפל בחולי נפש באמצעים שהחוק דורש- עפ"י החוק לטיפול בחולי נפש-1991, אך קיימת ביקורת שהחוק דורש מפסיכיאטר תפקידים שאין הוא דורש מרופאים בתחומים אחרים ולכן הסטיגמה שפסיכיאטרים מטפלים ב"משוגעים". בשנים האחרונות אנשים רבים מגיעים לשירותי הפסיכיאטריה לא בגלל מחלת נפש אלא כדי לשפר את איכות חייהם. התרופות החדשות בפסיכיאטריה יכולות לתת מענה הולם לאנשים מקבוצות נוספות. לא מדובר באנשים "בריאים" אלא באנשים עם הפרעה לא חמורה שבעבר הסתפקו בטיפול פסיכולוגי וכיום יש אפשרות לטפל בהם באמצעות תרופות. סביר להניח שתופעה זו תתרחב בשנים הבאות.

לרויטל בקיצור אעלה רק שתי נקודות. הראשונה היא השיגעון שהוא מפחיד וכל אחד חושש להשתגע. לכן היחס כלפי הפסיכיאטריה והפסיכיאטרים הוא אמביולנטי-מצד אחד הערצה ופחד שיש להם מגע עם השיגעון ("הגם שאול בנביאים") ומצד שני מחשבה להרחיק אותם מהחברה. בדיוק כמו היחס ל"משוגעים". הנקודה השניה היא התרופות הפסיכיאטריות, בעיקר התרופות הישנות של המחצית השניה של המאה העשרים. כולל כמובן נזעי החשמל, התרופות היו "קשות" עם תופעות לוואי חמורות ולכן פחדו מהם. התרופה הראשונה מהדור החדש היא הפרוזק ששינתה את הגישה וגם הפסיכיאטרים החלו לעבוד עם דיכאון קל וחרדות, כך שבשנים האחרונות בהחלט יש שינוי בגישה. גם כלפי חולי הנפש (בעיקר סכיזופרניה, מאניה דפרסיה ודיכאון) ישנו שינוי הכולל בעיקר יציאה אל הקהילה. כיום הפרוזק נמצא בשמוש המוני וכמעט כל אחד מכיר אותו, בנוסף גם יש יותר ויותר פסיכיאטרים שלמדו פסיכותרפיה ולכן הגישה שלהם שונה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! מישהו בבקשה מוכן להסביר לי קצת יותר באריכות מדוע כתוב במרשם שאסור לשתות אלכוהול ובמיוחד יין עם נטילת הכדור? אני מבינה שזה לא ממש חכם לשתות כל יום ולהשתכר כשנוטלים כדורים, אבל פעם פעמיים בשבוע לשתות רד בול עם וודקה, או כוס יין לחילופין (לתפוס קצת ראש), זה כל כך לא טוב? ועוד דבר- כמה שחטות מג'וינט גם מזיק? (בסוף שבוע כמובן), מה גם אנחנו סובלים וגם אי אפשר להנות קצת? זה ממש לא פייר! אגב שאלותיי רציניות לחלוטין!

אלכוהול מכל סוג שהוא, מבטל פעמים רבות, את השפעת התרופה ועל כן אינו מומלץ. ישנם תרופות שבנטילתם קיים אף סיכון ממשי לנזק גופני, לעיתים בלתי הפיך. שתיית אלכוהול בנטילת תרופות מסוג:ssri אינו אסור באיסור חמור ובתכלית האיסור מפאת כי שתיה מבוקרת במינון סביר ובתדירות סבירה..אינה מזיקה..אך כאמור שתיית אלכוהול בשילוב עם תרופות מכל סוג שהיא אינה מומלצת, בשל חשש סביר מניטרול השפעת התרופה. בהצלחה. אחותך לצרה.

למעיין מדובר בחומרים שונים המשפיעים על המוח מצד אחד, ומצד שני גם הפירוק שלהם בגוף משתנה כאשר שני החומרים נלקחים ביחד. כך שטוב לא יכול לצאת מזה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דר' הידש, אני נוטלת סרוקסט 20 מג' ליום. לאחרונה חלה עלייה בלחץ הדם שלי, מעל 140/90 . האם יש לזה קשר לסרוקסט? אנא,תשובתך. תודה,רחלי

לרחלי הסרוקסט לא מעלה לחץ דם. כל טוב דר' גיורא הידש

האם יתכן כי אני משיגה שליטה בהרטבה מודעת במיטה, כאשר חשקה נפשי? והרטבה הנה טריגר לבעייה עמוקה יותר? עלי לציין ולהדגיש כי כאשר אני ישנה וחורפת, אינני מרטיבה(מקסימום את הכר בדמעות:-) אך כאשר אני לפני שינה ובמיוחד לפני הקימה בבוקר, אני מחליטה להרטיב...ואז לקום כרגיל, להתקלח שעה ולנקות את כל הסממנים המזהים שירשיעו ויגבו את התנהגותי האינפנטילית... האם יש שם קליני להפרעה שלי? האם יתכן שהבעיה אורגנית על אף המודעות? ומהם דרכי הטיפול בהפרעה?כאשר מדובר על הרטבה מדעת ומתוך מודעות ושליטה!

לשירז איני מכיר את המושג הרטבה מדעת. אם את מודעת לכך אני מאמין שהיית יכולה להמנע מההרטבה. יחד עם זאת יתכן שישנו חלום אשר נראה כמעט מציאותי והוא "מארגן" תמונות שבסופן ישנה הרטבה. התופעה של גירוי חצוני (כלשהו- גרוד הרגל של משהו, רעשים, הרטבה) והגירוי הזה נכנס בחלום מוכרת היטב. כל טוב דר' גיורא הידש

האם לא יתכן כי דרך ההטבה אני משיגה שליטה- בתת מודע? אני נהנת מטקס ההרטבה החמימה שלאחריה אני רצה להתרחץ ולהתנקות.... האם כדורים יכולים להועיל בהרטבה במצב של ערות ומתוך מודעות?

ד"ר הירש שו"ב! בן 39 הסובל מחרדה ודיכאון לפני כשבע שנים התחלתי להרגיש גלי חום, מצב רוח ירוד תחושות חנק הזעת יתר ללא שום הסבר ובכלל לא ידעתי ממה אני סובל שכן את התחושות הנ"ל הרגשתי לראשונה בחיי בתקופה מלחיצה של שילוב של לימודים אקדמיים ועבודה מלחיצה (אני עובד בכיר בחברת ביטוח) פניתי למס' פסיכולוגים ללא שום הטבה ולכן פניתי לפסיכיאטרית שנתנה לי ציפרמיל 20 מ"ג למשך שנה וכבר לאחר כחודשיים חשתי הטבה ניכרת (לקחתי את התרופה למשך שנה). הגל השני בשנת 2001 ושוב לקחתי 20 מ"ג ציפרמיל והרגשתי מצויין. הגל השלישי הנוכחי זהו הגל הנורא מכל שהחל לפני כשנה וממשיך לייסר אותי עד היום. בפברואר שנה שעברה "תקף אותי" שוב גל נוסף והפעם הפסיכיאטרית החליטה שאקח ציפרלקס 15 מ"ג, לקחתי במשך חודשיים ללא הטבה עברתי לציפרמיל עד למינון של 40 מ"ג עם הטבה חלקית ומשמעותית למשך כחודש ימים אך התחושות הדיכאוניות והחרדה שוב חזרו ללא שום טריגר. לפני כשלושה חודשיםהחלטתי לעבור פסיכיאטר וזה החליט שאעבור לאפקסור xr עם מינון התחלתי של 75 מ"ג לחודש הראשון עליה במינון ל150 מ"ג שגם לא עזר עליתי ל225 מ"ג ובשבועיים האחרונים אני נוטל מינון של 150 מ"ג . שאלותיי: 1. מדוע לאחר הרגשה מצויינת של שבוע ימים פיתאום ללא שום טריגר יש לי מצב רוח ירוד תחושות חנק קושי בריכוז אי שקט עצבני וכו.. התופעה הזו חוזרת על עצמה כחודשיים. 2. האם עליי להחליף תרופה? 3. האם הפעם אני לא אצא מזה ומדוע בגלים הקודמים בשנים עברו "יצאתי מזה" יחסית בקלות (מינון של 20 מ"ג ציפרמיל) והפעם כבר שנה שאני סובל ולא יוצא מזה? אודה לתשובתך הדחופה בברכה, שרון

אתה תצא מזה! אולי כדאי לשנות מינון וכדורים ובנוסף לשלב פסיכותרפיה

לשרון כמובן שאיני מכיר אותך מספיק ואין לי הסבר לתופעה שתיארת. איני יודע מדוע ישנו לחץ גדול יותר או סיבה חיצונית או פנימית אשר מעכבים את ההבראה. כמובן שעצה של פניה חוזרת לשיחות נכונה, אבל כפי שכתבת, כבר היית בשיחות. לכן ההצעה המועילה ביותר עשויה להיות להעזר בתרופות הרגעה בנוסף לתרופות נוגדות הדיכאון, תרופות כמו לוריוון או וואבן, ולקוות שתשבור את מעגל הקסמים של החרדה והפחד מפני החרדה. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום רב, כתבתי לך אתמול על נושא הפרולקטין הגבוה. דיברתי עם רופא המשפחה שלי, שאמר שלדעתו, מאחר שהנקתי הרבה זמן, והפריזמה מדמה את פעולת הפרולקטין, זאת הסיבה שהחלב לא התייבש, והפרולקטין גבוה. הוא חושב שכדאי להפסיק את התרופה לשבועיים, כדי שהחלב יתייבש, ואז אפשר לחזור לקחת את התרופה, והחלב לא יחזור. אז שאלתי אליך היא, אם אקח מספר ימים חצי כדור, ואז אפסיק לשבועיים, האם יהיה לזה השפעה על מצב הרוח שלי? וכאשר אחזור לקחת את התרופה אחרי שבועיים, האם יהיו לי שוב בעיות להתרגל לתרופה? נא עצתך. אורית

לאורית איני מכיר את הביסוס התיאורטי לכך שהפריזמה מחקה את הפרולקטין, אבל איני חושב שיגרם שום אסון אם תפסיקי את הפריזמה, אפילו חודשיים זה בסדר. לפריזמה אורך חיים ארוך מאוד (בערך כשבוע), כך שגם אחרי שבועיים של הפסקה עדיין הרמה בדם היא 1/4 מהרמה שלפני ההפסקה. כך שאין בעיה להפסיק את הפריזמה בבת אחת, אבל לדעתי תצטרכי הפסקה של יותר משבועיים. כאמור גם אם תפסיקי לחודש חודשיים לא תהיה סכנה למצב הנפשי, אבל תצטרכי להתרגל מחדש לתרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על העידוד אבל אני ממשיך ליהיות מתוסכל ראי את תשובת הרופא שרון

רציתי לשאול אותך מדוע אני מרגישה את החרדות יותר ביום את הלחץ המתח ולקראת הערב ההרגשה יותר טובה האם בגלל שאני כבר לוקחת מינון יותר גבוה אז זה משפיע על החרדות? האם באפשרותך לתת לי טיפים איך לא להשים יום יום לב לחרדות ולהמשיך לחיות אף על פי שאני חיה אותם וזה הגרוע. אם תוכל לרשום לי כמה טיפים איך להעביר את היום יותר בכיף ובשמחה ולא בפסימיות. דרך אגב : קיבלתי זימון לפסיכולוגית בביטוח לאומי בעוד שבוע האם ידוע לך מה עומדים לשאול אותי? תודה

לגלית הפסיכולוגית כנראה תערוך מבחנים פסיכולוגיים, המבחנים הם ארוכים הרבה יותר מהועדה, היא תעריך את מצבך וגם את מבנה האישיות. אחר כך תכתוב את מסקנותיה לועדה שתוכל בסוף לסכם ולהחליט. בקשר לטיפים. בדרך כלל אני ממליץ על כל שיטה של הרפיה - דימיון מודרך, יוגה, ביו-פידבק, שיטת סילבה או כל דבר אחר שמתאים לך. גם פעילות גופנית עשויה לעזור. חוץ מפסיכותרפיה, כדאי מאוד להיות עסוק ולא להכנע לחרדות. כפי שלמדת מניסיונך, הסתגרות והצתמצמות אינם מקלים על החרדה וזו אשלית שווא. כל טוב דר' גיורא הידש

היכן אוכל למצוא ובדחיפות חומר על תסמונת ממכאוזן?

קבלי חיפוש מתוך גוגל תיסמונת מינכהאוזן http://www.google.co.il/search?hl=iw&q=%D7%AA%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%AA+%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%9B%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9F&meta=

שלום לד"ר הידש, הנני סובלת לאחרונה(כחודשיים בערך) מחרדה (התקפים) ומתחושת מועקה שגורמת לי לאי שקט נפשי ועצב. הייתי אצל פסיכיאטר והוא יעץ לי על תרופה בשם: "ציפראלקס". שאלתי היא, האם זה לא מסוכן (תופעות לוואי) והאם זה יכול להחליש לי את הגוף מבחינה בריאות או שמא לגרום להתמכרות מסויימת ? אשמח לקבל תשובה מפורטת על כך. תודה

לגל אינפורמציה מלאה תוכלי למצוא בכל אינדקס תרופות. אציין רק את העיקר. התרופה אינה מחלישה ואינה מרדימה, הציפרלקס בדרך כלל מעוררת, אינה ממכרת, ותופעות הלוואי מועטות. צפוי שיהיה לך יותר מרץ ויותר כוח. כך שאפשר להרגע. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דר, הידש אני נוטל כדור פריזמה פעם ביום במשך כשנתיים בערך... למיטב ידיעתי הכדור הוא ממשפחת הפרוזק. שאלתי היא:האם לאור הפירסומים האחרונים בתקשורת,הפרוזק יכול לגרום נזק לבריאותו של המשתמש כמו:התקף-לב ,או כל נזק אחר? אודה לך על התיחסותך!

ליעקוב פריזמה=פרוזק בדיוק רק שתוצרת הארץ. איני יודע לאלו פרסומים אתה מתכוון, לדעתי הפרוזק דווקא עוזר למניעה של התקפי לב.... אולי תכוון אותי לפרסום עצמו ואז אוכל להתייחס. כל טוב דר' גיורא הידש

שוב שלום דר, הידש ! הנושא הוא: 2 כתבות שפורסמו ב"נענע" בנושא התרופה הנ"ל ביום:25 ו:29 בחודש מאי 2003 בהן מצויין הנזק כביכול, שהתרופה גורמת למישתמשים בה...מה דעתך בבקשה? תודה ויום טוב יעקבדר' גיורא הידש-מנהל הפורום כתב/ה: > > ליעקוב > > פריזמה=פרוזק בדיוק רק שתוצרת הארץ. איני יודע לאלו פרסומים אתה > מתכוון, לדעתי הפרוזק דווקא עוזר למניעה של התקפי לב.... אולי > תכוון אותי לפרסום עצמו ואז אוכל להתייחס. > > כל טוב > > דר' גיורא הידש

אני בהריון שבוע שלישי. אני נוטלת פרידור 2.5 מ"ג ליום. מה הסיכון שיכול להיות מהתרופות על העובר? האם מותר לקחת תרופה מתרופות ההרגעה?וכמה במינון? כי אני לא נוטלת שום תרופה בזמן ההריון מתרופות ההרגעה -אסיוול למשל. אני נחושה בדעתי ללדת. אגב אני בסביבות גיל השלושים וזה יהיה הריון ראשון שלי . כולי תקווה להצליח ולהראות שניתן להתגבר גם על קשיים בחיים.

תפני למחלקה הטטרולוגית בבית חולים הדסה ירושלים שם יש להם את המידע העדכני ביותר על כדורים ווהשפעות שלהם.

שלום, לפי ידיעתי ההלידול=פרידול בטוח בהריון ואין סכנה לך או לעובר. אבל כדאי לפנות להדסה כפי שדורון כתב כדי להיות מעודכן במאה אחוזים. הם עונים גם לפניות בטלפון. כל טוב דר' גיורא הידש

האם יש מגבלה לקחת מולטי ויטמין במקביל עם סרוקסט 20 מג?

קרוב לוודאי שלא , אבל גם נטילת ויטמינים ללא צורך גם לא בריא לקחת , עדיפה תזונה מאוזנת שם תקבל את כל הויטמינים והמנירלים הנדרשים.

תודה לדורון אני מצטרף לדבריו. כל טוב דר' גיורא הידש

אני חושב את מה שאני חושב הבוקר ואינני מאמין למה שמשמיעות לי אוזניי, אבל אני חייב להכיר בכך שאלה שאלות אמיתיות לגמרי. האם יתכן שהחברה שלנו כל-כך חולה עד כדי כך שאדם שהוא בריא מאוד מבחינה נפשית מובא על-ידי משפחתו האוהבת לבית חולים לחולי נפש, מסכים להגיע לבית החולים מרצונו החופשי, ואף חותם על אישפוז מרצון. ובאותו הערב נקשר למיטה לכל הלילה ומקבל "תרופה" שמשתקת אותו כמעט לגמרי למשך כמה חודשים? אני לא כועס בכלל על הפסיכיאטרים. הם לא מבינים ולא יודעים כלום על בריאות נפשית או חולי נפשי. הם ברובם הגדול טיפשים ובורים. ואלה מהם שאינם טיפשים ובורים לא יודעים מספיק. יתרה מזו, הכיצד אכעס, והרי חתמתי אני עצמי באשפוז הראשון שלי על טופס הסכמה לאישפוז. אני הסכמתי שהם יעשו לי מה שהם עשו!!!!!!!!!! הסכמתי! יתרה מזו, הפסיכיאטרים היו בטוחים שאני "חולה" בנפשי וחשבו שמה שהם עושים הוא לטובתי. אני לא כועס על עצמי כי גם אני הייתי אז, באשפוז הראשון שלי לפני שנה וחצי, עדיין חסר הבנה כמו זו שיש לי היום על בריאות נפשית וחולי נפשי. אני לא מתנגד לאישפוז פסיכיאטרי לכשעצמו. במקרים רבים הוא חיוני ומועיל מאוד לאנשים מסוימים. בעצם- הועיל גם לי. כי אלמלא הרצח שרצחו את נפשי והאונס שעשו בי לא יכלה להיוולד מחדש נשמתי כמו שנולדה עכשיו. והכי חשוב. ביום הזה שהגיע כבר אינני מפחד כלל..... אז על מי נותר לי לכעוס? תגידו לי? אמרתי לרופאה שלי שאני כועס על הציוויליזיציה. זה הרי קצת מגוחך. ואני כועס על אלהים אם חס ושלום הוא קיים. אבל גם אם הוא קיים חס וחלילה הרי מה שנעשה לי היה מידי אנשים ולבסוף קיבלתי סתירה רק כדי להתעורר, אז גם עליו אין לי מה לכעוס? אנא עיזרו לי. על מי לכעוס? כי אני כועס אפילו כועס מאוד.... בברכה מיכאל(מקקקי)

והכל בזכות הפסיכולוג שלי, ששאל אותי "למה אתה לא יכול לומר שאתה רוצה להיות בריא מבחינה נפשית?" אני כבר בריא מבחינה נפשית. יותר מדי בריא מבחינה נפשית! בברכה מיכאל(מקקקי)

והוא היה "חולה נפש" קשה מאוד, והוא כתב "רועה אין- והעדר אחד! כל התשוקות שוות. כולם שווים. כל המשונה בהרגשתו הולך מרצונו החופשי לבית משוגעים!" ניטשה, פ. כה אמר זרתוסטרא (ירושלים ותל-אביב: שוקן, תשל"ה)

כבר חשבתי שעד עכשיו יהיו תגובות למה שכתבתי אבל אין, אז אני אוסיף משהו. אגב, אני קצת תוהה ביני לבין עצמי אם הבראתי למה אני מרגיש צורך לכתוב בפורום הזה. הסיבה היא שאתם נוגעים לליבי, המסכנים שבאמת סובלים קשה מכל החרא הזה. בכל מקרה, אני אספר לכם משהו שחשבתי בזמן שנסעתי באוטובוס בדרך חזרה מהעבודה החדשה שלי, (היא במקרה ב"התנדבות" אבל לא משנה, מהעבודה בשכר התפטרתי. אין לי סבלנות. זו עבודה משעממת ודבילית מדי בשביל אדם כמוני). ובכן: אם ניטשה כתב ש"אלהים מת" בסוף המאה ה-19, אז מיכאל(מקקקי) לא יכול היה להבין לבד שזה נכון לסוף המאה ה-19 והיה צריך ממש להרגיש ולחוש בכל נימי נפשו וגופו ורוחו ש"אלהים מת". (מאניה פסיכוטית מס' 1) ואם סרטר או קאמי כתבו אחרי אוושויץ ש"אלהים נעדר" אז מיכאל(מקקקי) לא יכל להבין את הרמז ולעבור לסדר היום והיה חייב להרגיש בעצמו ש"אלהים נעדר". (מאניה פסיכוטית מס' 2) אבל היום שמיכאל(מקקקי) סוף כל סוף הבריא באמת הוא יודע שבמאה ה-21 אלהים כבר לא מת וכבר לא נעדר, הוא פשוט יצא לחופשה! ותחשבו על זה. אוף, אני משתף דווקא אותכם בפנינים שלי. ואם לא אותכם- אז מי כבר אני אשתף? על "קשקושים" כאלה אף אחד לא יתן לי קביעות באוניברסיטה. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ואגב, הייתי שמח לכתוב כאן בשמי האמיתי אבל זה נראה לי לא מנומס אבל שמתי את הכתובת אי-מייל. בברכה מיכאל(מקקקי)

אך הציוויליזציה אשמה........ תפיל עליה את כל התיק:- לולי הקידמה הפרוגרסיבית לא היו מאשפזים גאונים ודוגלים שהם גובלים בשיגעון...

אני נוטלת סרוקסאט כבר 6 שנים רציתי לדעת אם זמן ממושך כזה מוריד מאפקטביות התרופה או לא מומלץ לשימוש זמן רב כל כך?ואם יש תרופה חדשה טובה עם פחות תופעות לוואי כמו השמנה ופגיעה בחיי המין?

למלי השאלה הראשונה היא מדוע את נוטלת את הסרוקסט כל כך הרבה זמן, צריכה להיות לכך הצדקה. באופן עקרוני אפשר ליטול את הסרוקסט הרבה זמן, התרופה אינה מאבדת מהאפקטיביות שלה וגם אינה גורמת לנזקים בשימוש ממושך. כך שאם הכל בסדר אפשר להמשיך אתה. אני מבין ממכתבך שלא הכל בסדר, גם העליה במשקל וגם הפגיעה במין. ישנן תרופות נוספות מקבוצה זו שאפשר ללנסות אותן. למרות שלכל התרופות אותן תופעות לוואי באופן עקרוני, יתכן שתרופה מסויימת תתאים לך יותר, תתאים במובן שאין לה תופעות לוואי. כל טוב דר' גיורא הידש

אני מטופלת בקלונקס מזה כארבע וחצי שנים ברגעי חרדה. יחד עם הפסיכיאטר הגענו לקלונקס לאחר ניסיונות של הרבה תרופות הרגעה אחרות שפשוט לא השפיעו כלל. רק הלוקנקס עזר. אני נוטלת כדור ולפעמים חצי כדור בתקופות מסוימות פעם בשבוע ובתקופות אחרות פעם בשלושה חודשים. לאחרונה שמתי לב שכדור של קלונקס כבר לא משפיע עלי כלל. האם זה פיתוח עמידות לתרופה למרות שלא נטלתי אותה באופן יום יומי וקבוע? מה עושים במקרה כזה?

לרויטל לדעתי את נוטלת מעט מאוד קלונקס ואין בעיה של התמכרות. כנראה שהבעיה אינה בקלונקס אלא לדעתי החמרה בחרדות, כפי שאת יודעת ישנם תקופות שבהן צריך ליטול יותר ואחר כך לחזור לשגרה. אולי ישנו גורם הגורם למתח ולחץ לאחרונה? כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי בעיה שמאד מאד מציקה לי ואשמח לקבל תגובה/עצה. בשנים האחרונות, בעיקר מאז שאמי נפטרה, סבלתי מחרדות ודכאון וטופלתי הן אצל פסיכולוגית והן בתרופות. היום אני מרגישה טוב ומאד כבר נשאתי ואני מאושרת בנישואיי. אגב, אני בת 29. בתקופה האחרונה אני חושבת כל הזמן על אמהות אבל חרדה מאד מהריון, לידה ואפילו האמהות. החרדות שלי קשורות למספר נקודות כשהעיקרית ביניהן היא הפחד שההריון יגרום לי שוב לדכאון או חרדות ושלא אוכל להיעזר בתרופות או לצאת מהמצב בו אני נמצאת. אני מפחדת שהשינויים ההורמונליים בהריון או לחילופין בלידה והמצב החדש שהאמהות מביאה יגרמו לי לאיזשהו אובדן שליטה נפשי. בנוסף מאד מחלתה ופטירתה של אמי הפכתי להיות מאד נסערת וחוששת ממחלות וקשה לי להיות לבד כשאני חולה. אני חוששת שאאלץ ללכת לחלק מהבדיקות לבד או שיהיה מצב שבו אצטרך לנוח בבית ואהיה לבד כי בעלי חייב לעבוד ואין לי איש מלבדו שארגיש ממש נוח איתו. אני גם חוששת שיהיה לי דכאון שאחרי לידה ולא יהיה מי שיטפל בתינוק כיוון שבעלי יצטרך לעבור וגם לא יהיה מי שיעזור לי לצאת מהמצב. אני יודעת שנבואה עשויה להגשים את עצמה והפסיכיאטרית הסבירה לי שאין סיבה מיוחדת לחשוש מדכאון אחרי לידה אבל משום מה אני מאד חרדה מהנושא. אני נוטה לדאגנות יתר וחרדות וחוששת שזה ילווה גם את ההריון, הלידה והאמהות. מה עושים? אני כל כך רוצה להיות אמא אבל רק המחשבה על הריון גורמת לי כמעט להתקף פניקה של ממש.

לפרח לדעתי השינוי הגדול ביותר שעוברת אישה בחיים הוא המעבר מאשה לאם. זהו שינוי פסיכולוגי מקצה אל קצה. כך שגם החרדות שלך מובנות וברור שאת חוששת מהמעבר להיות אם לפי הפרטים שספרת במכתבך הקצר. פעמים רבות הטבע עושה את שלו ומגברים על החרדות ועושים את מה שחולמים עליו. אם את מתעכבת אז כדאי לחזור לפסיכותרפיה ולעבד את נושא האמהות והמשמעות של אמהות אצלך. דרך אגב, גם אצל הגברים זהו שנוי גדול אבל בכל זאת יש הבדל.... כל טוב דר' גיורא הידש

סליחה , הלינק הקודם לא עבד... http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/385/xPG/478/xFT/369299/xFP/369299

ואני עולה במשקל.הפסיכיאטר שלי אמר שאכן יש תופעה של יתר תיאבון.האם זה יחלוף ואם לא איך אני יכול למנוע את זה מפני שאני גם אוהב לאכול....אני לא שמן אבל עליתי בשבועות האחרונים ממשקל של 78 ק"ג ל 82 ק"ג.אני מנסה הליכות רגליות בינתים...

לאור נכון, הבונסרין מעלה את התיאבון, פעמים רבות מתחילים לעלות במשקל ואחר כך נעצרים, אבל חייבים לשמור על דיאטה ולבצע פעילות גופנית. בכל מקרה צריך לשמור. כל טוב דר' גיורא הידש

ניסיתי את הדור החדש(פרוזאק,ציפרלקס,אפקסור,סרוקסט,אדרונקס וכו'ׂׂ) כל אלה גרמו לי לתופעות לוואי ולא שיפרו את בעיותי:חוסר שקט ושינה לא איכותית. יש לציין שעברתי שנים של טיפולים פסיכולוגיים כולל קבוצות וסדנאות -זה לא שניסיתי רק כדורים. אחכ' ניסיתי בונסרין - אחרי שייעצת לי- ואכן לא היו לי תופעות לוואי- מצד שני אחרי כשלושה וחצי חודשים אני לא מרגיש בשיפור חוץ ממשקל גופי שעלה... את הבונסרין לקחתי בשילוב עם רידזין (יעוץ של המכון לשינה) ואפילו זה לא עזר לי להירדם מהר יותר. כרגע הפסקתי עם הנ"ל וחזרתי לקחת קלונקס וזודורם שלא בדיוק עוזרים לי להירדם מוקדם. אני מרגיש חסר אונים אחרי כל מאמצי (אני כבר בן 46). אני לא מפוקס וגם לא מאושר כל כך בחיי.ולעשות עוד שינוי בחיי כבר נמאס לי. אני לא יודע איך לצאת כבר מההרגשה הזו אחרי כל הנסיונות שלי. יום נעים לקוראים.אשמח לקבל עיצות.

התחלתי ללמוד לפני כמה חודשים לימודים גבוהים באומנות, ואני מרגישה ממש טוב שכביכול מצאתי מקום שבו סוף סוף יש לי מקום לביטוי עצמי אבל גם מקום שסוף סוף אני יכולה להיות טובה בו. מה שקרה אח"כ זה שמרוב לחץ ובעיות בכושר הביטוי ובעיות אחרות שנוגעות כנראה להתמודדות שלי עם החיים, הדיכאונות חזרו שוב ושוב אני מוצאת את עצמי הורסת לעצמי את החיים ואת הלימודים, בכך שאני שוב מעדיפה למצוא את המפלט שלי בשינה. בנוסף לכל קיימת בעית הקשב והריכוז והמליצו לי על ריטלין. אני מרגישה שאם אני לא אקבל את הריטלין + כדורים טובים נגד דיכאון (כמו סרוקסט, קסנקס, או פרוזק) אני פשוט אחרבן לעצמי את כל החיים. אני לא חושבת שיש לי זמן (בכלל!) או כוח להתחיל שוב בטיפולים פסיכיאטרים ורציתי לדעת האם ישנה אופציה לקבל כדורים או ללא מרשם פסיכאטרי (דרך רופא המשפחה או משהו) או שבשביל לקבל את הכדורים אני חייבת להתחיל שוב בטיפול פסיכאטרי.... העניין הוא שהבית ספר הזה שאני לומדת בו מכריח אותנו להתעסק בבעיות ובתכנים שאין לי כוח להתעסק בהם (כמ עבר ומשפחה) ואני גם ככה נמצאת כל הזמן במלחמה התמידית הזו. הייתי רוצה לעבור טיפול או לקבל כדורים שכאילו יגידו לנפש שלי - שהמיטה והשינה זה לא מקום מפלט וכדורים כאלה שיתנו לי מוטיבציה ללמוד טוב ולהגיע לשיעורים וכדורים כאלה שיתנו לי תחושת זמן כדי שלא אאחר בכל פעם. אני מרגישה כל הזמן שאני כל הזמן הורסת לעצמי את החיים ואני גם מרגישה שבהחלט יש לי יד בדבר, שכן אני מציבה לעצמי גבולות עד איפה אני מסוגלת להרוס לעצמי, אני חושבת שאני עושה את זה לעצמי בכוונה, לא ברור לי למה. יש לי לחץ די גדול בלימודים מכיוון וכל המורים והתלמידים מצפים ממני שאמלא אחר ציפיותיהם מכיוון והם מחשיבים אותי לאחת שמבינה בסוג כזה או אחר של אומנות, אני מרגישה כל הזמן שאני לא יכולה לאכזב אף אחד אבל אני כל הזמן מאכזבת את עצמי ונמאס לי מזה. אני לא מבינה איך זה שסוף סוף הגעתי למקום שבו אני אמורה להרגיש כמו שצריך ואני ממשיכה להכשל ולהכשיל את עצמי. אין לי יותר כוח לכלום ואני לעיתים חושבת שאולי פשוט אני לא מתאימה לאורך החיים של העולם הזה פשוט, ולכן אני לא מצליחה לעמוד בקצב שלך החיים האלה. כבר הייתי בטיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטרים ואין לי כוח לחזור לרוטין הזה של לדבר על עצמי ועל הבעיות שלי. אני רק רוצה כדורים שיעזרו לי לצאת מהבעיה שלי. אני מעשנת המון וגם התחלתי לשתות עכשיו כמעט כל יום ויש לי המון טיקים בכל הגוף ובנוסף לכל אני גם חורקת בשיניים. אין לי איך להסביר לבית ספר את ההעדרויות הממושכות שלי, מה אני אומר להם? שאין לי תחושת זמן? שאני מעדיפה לישון? שלוקח לי הרבה זמן להכין להם את השיעורים? אין לי מה לומר להם.

יש לך טעות בפורום. ד"ר הידש מומחה רק למבוגרים מעל גיל 18. אני מציע שתשאלי בפורום המצורף: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2224-15825,00.html

סליחה? כתבתי "לימודים גבוהים", אם אתה מבין עברית, הכוונה היא ללימודים שהם מעל תיכון (על תיכוניים) או שאולי אתה חושב שאתה יודע הכל ויותר טוב ממני? בכל אופן, אני בת 23 ואני יודעת בדיוק לאיזה פורום לכתוב. אז תודה אבל בתור "מבוגר" היית צריך לענות קצת יותר לעניין. ביי.

כנראה שאין לך מנוס אלא לחזור לפסיכיאטר שטיפל בך או לפסיכיאטר מקופת חולים ו"לספר" את מה שסיפרת פה בתוספת של היסטוריה קצרה על הכדורים שלקחת בעבר, בשלב ראשון ,את לא חייבת טיפול פסיכולוגי אם את לא רוצה ,בקשר להפרעת קשב צריך לעבור אבחון לפני קבלת רטלין (האם עברת מבחן TOVA?) , בקיצור חבל על הסבל כדאי במקרה שלך ללכת לפסיכיאטר מאשר לרופא משפחה כך שתקבלי את הטיפול המתאים ביותר .תשתדלי לא לעשן "חומרים" ולא לשתות אלכוהול זה רק "יפיל" אותך יותר.

עברתי כל מבחן אפשרי, עברתי כל בדיקה אפשרית, הפסיכי שלי המליץ לי על ריטלין וממנו גם קיבלתי פרוזק בעבר. יש לי ADHD, ואני לא מעשנת "עישונים" כאלה. כתבתי שאני מעשנת והכוונה היתה לסגריות רגילות. מן הסתם לא כתבתי כאן הכל כי זה לכתוב מגילות שבסופו של דבר יביאו אתכם לתשובה של "לכי לפסיכאטר" או "זה פורום למבוגרים" כדוגמת הליצן שחושב שאם אני מדברת על לימודים אז כנראה שאני בגיל התיכון. אז בעצם אין טעם לכתוב בכלל אם אתם אלה שמגיבים לי על תקן היותכם בני אדם נורמליים בעולם הנורמלי" בו אנו חיים אשר מפניכם אני צריכה להסכית אם שווה לי לחיות בעולם כזה. עדיף כבר למות.

מוזר , גם אני חשבתי שאת תלמידת תיכון... מורים ולא מרצים , תלמידים ולא סטודנטים , בית ספר ולא מכללה או אוניברסיטה. בקיצור אל תתנפלי.... חוץ מזה שאת נשמעת בדיוק כמו מתבגרת.

שלום, צר לי אבל אני חושב שישנה בעיה, אני חושב שגם את מודעת לה ולכן את מבקשת עזרה. כמובן שבפורום אין זה טיפול אלא רק ייעוץ או הכוונה כללית. אני חושב שאת בחורה אינטליגנטית ולכן את גם יודעת כבר את התשובות. באופן כללי אני מאוד בעד תרופות כמו הריטלין, כפי שאת כותבת, חלק גדול מהתיסכולים קשורים לאי ההצלחה בלימודים והפגיעה בדמוי שלך עקב כך. הריטלין בהחלט עשוי לעזור בנקודה זו ואז גם הדיכאון והבריחה למיטה יחלפו. אני חושב שזה עשוי להיות כיוון מאוד יעיל. למרות ה "אין לי כוח" נשמע לי שגם שיחות עשויות לעזור מאוד. כל טוב דר' גיורא הידש

ובכן סליחה אדוני שאני משתמשת במונחים כמו תלמידים במקום סטודנטים. האם סטודנט הוא לא תלמיד? (מזכיר קצת את החדשות האחרונות בנושא השפה העברית השבוע) אתה תלמיד כל החיים שלך משום שכל חייך אתה לומד דברים חדשים שלא למדת מעולם (כן, אפילו ברגע זה). סטודנט זןו הגדרה שמקורה מהלשון האנגלית. פירושה בשפה העברית היא תלמיד. לא מאמין לי? תבדוק במילון - תחכים קצת. כמו"כ, בבית הספר שלי (כן, זה בית ספר, זה נקרא בית ספר, כי זו לא אקדמיה ולא אוניברסיטה ואף לא מכללה) ישנם אנשים שאחשיב אותם כמרצים וישנם שאחשיבם כמורים ותו לא (מדוע? משום שחלק מהשיעורים שלנו הם מעשיים וחלקם תיאורטיים. מורה עיוני הוא מרצה משום שהוא מרצה לנו על החומר, ואילו מורה מעשי הוא מורה בלבד, למרות שגם על כך הקביעה שנויה במחלוקת). וביננו? אתה נשמע לי בדיוק כמו מישהו שלא יודע להבחין בין כל אלו וסתם בוחר להתנפל ולקבוע קביעות שאין להם כל בסיס לפני שאתה בודק קצת מעבר להן. אולי אתה הוא המתבגר האמיתי? כי עושה הרושם שלא התבגרת אם אתה מנסה בכוח לחפש אותי בקטנות. בכלל, מוזר לי לקרוא כאן הערות מצד כותבים כאלה או אחרים, שחשים שאם יש מישהו שמדבר איתם על בעיות שחלקן קשורות ללימודים, ישר הוא נחשב כתלמיד תיכון. ובכן, אם יש לך דסלקציה למשל, וכל חייך תסבול בלימודים, האם כל שאלה שתשאל תופנה ישר לפורום לתלמידי תיכון? אני חושבת שדווקא אתם, בתור מגיבים יכולים לענות קצת יותר ברגישות, על אחת כמה וכמה אם אתם נמצאים בפורום פסיכיאטריה. עדיין לא קיבלתם את תואר ה"ד"ר" כדי שתקבעו קביעות חסרות שחר. אם זו הדרך שלכם לענות אז עדיף שלא תענו בכלל ותחסכו את ה"התנפלות הזו" באמת.

אני הברתי ניתוח לב פתוח ולא עשיתי צבא ולא מיבחני בגרות מה אני עושה בקשר לעבודה נורמלית בחוץ אני מאוד רוצה לעבוד אבל קשה להם לקבל אותי כי הם רוצים לישאול אותי ואתן להם תשובות אסור לי להסתיר מה עושים?

למיקי אם עברת ניתוח בלב אני מניח שישנן מגבלות מסויימות ודברים שאסור לך לעבוד בהם מבחינת הלב. רוב המקומות כיום אינם דורשים פרופיל אבל בהחלט ישנה פתיחות רבה יותר לנושא של קבלה לעבודה גם אם אדם לא היה בצבא. דרך אגב, אם לא היית בצבא ואתה רוצה לשרת אתה יכול להתנדב או להיות בשירות לאומי. כל טוב דר' גיורא הידש

דוקטור השאלה שדלגת אליה. תודה מראש , שני. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/385/xPG/478/x FT/369299/xFP/369299

לשני עניתי כבר כל טוב דר' גיורא הידש

שלא גובים מחיר יקר עבור ביקור

יש לך פסיכיאטרים שאפשר לבוא אליהם ליעוץ במחיר של 100 ש"ח ואת יכולה לפנות למוקד מרפא והם יתנו לך שמות וטלפונים.

קופ"ח כללית מספקת שירותי פסיכיאטריה אך ורק דרך המרפאות לבריאות הנפש בקהילה או במרפאות הנמצאות בבתי החולים הפסיכיאטריים והכלליים שבבעלותה בהתאם לאזור המגורים.

אני הולכת לד"ר אבלין שטיינר מתל-אביב. על פגישות ראשונות מקבלים החזר (80 אחוז אני חושבת) מקופ"ח כללית. היא מאד בסדר ואני מאד מרוצה. היא מתיחסת מאד באמפטיה, ברצינות ובשכל ישר. אם תרצי אתן לך את מספר הטלפון שלה.

שלום, אני לוקה במאניה דיפרסיה וידוע לי שיש סיכוי לא קטן שזה יעבור בתורשה לילדיי, שאלתי היא מהו הסיכון ואם הגן ימצא בילדי האם בהכרח הוא יתפרץ , וכמו כן האם עקב היותי חולה במחלה האם יש סיכוי שילדיי ילקו במחלות נפשיות אחרות, כמו סכיזופרניה למשל, ואם כן מהו הסיכון?

גם אני חולת מאניה דפרסיה, והוטרדתי מאוד מעניין התורשה לילדי. אשמח לתשובה.

למיקי והלן איני אוהב את השאלות הללו כי מדובר על סטטיסטיקות, וסטטיסטיקות כידוע משקרות, אדם טבע בבריכה שהעומק הממוצע שלה 20 סמ'..... בכל אופן הסיבה למאניה דפרסיה היא גם תורשתית וגם סביבתית, הסיכוי הסטטיסטי הוא כעשרה אחוזים אם אחד ההורים חולה. אבל שוב, אצל מי שזה קורה זה 100% בריאות או מחלה. כל טוב דר' גיורא הידש

דוקטור הידש המקסים, האם בכל טיפול פסיכולוגי מתרחשת העברה כלפי המטפל? זה הכרחי לטיפול תקין? יכול להיות מצב שבו אין העברה בכלל ? האם זה מראה על הגנות יתר? חוסר בשלות? תודה מראש על התשובה נטלי

לנטלי בכל טיפול ובכל מפגש בין שני אנשים יש העברה. העברה משמעותה שיש לנו דפוסים קודמים נלמדים (בדרך כלל הורים אבל יכול להיות כל אחד), ואנחנו חושבים שגם לאדם החדש שאנו מכירים או למטפל יש תכונות כאלו. כך שהעברה מתרחשת בכל מפגש בין שני אנשים. כמובן שרק טיפול דינמי מעבד את ההעברה, טיפולים פסיכולוגיים אחרים אינם מתייחסים אליה. כמובן שיש חוסר מודעות להעברה ואז חושבים האם המטופל המסויים מתאים לטיפול דינמי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטורף כבר שבוע שאני נוטל כל יום 5 מ"ג של CIPRALEX, כבר מהיום הראשון הרגשתי בשינוי מסויים בנוסף לתופעות הלוואי כמו עיפות ותחושות בטן שונות(בחילות וגזים), שינוי שאיפשהו גם קצת הפחיד אותי, ההרגשה היא כאילו אזור מסויים במח הורדם. אך גם אין מצבים רוח ירודים, ואם כן הן חולפות להם מהר מאוד. אך לפעמים יש את הרגשת המחנק הזאת בגרון (במצב רוח רע) ואין שום סימן חשיבתי לכך, אז זה גם עובר תוך מספר רגעים. השאלה היא האם זה ישאר כך לתמיד, או רק במשך הטיפול? (בסה"כ זה לא כזה רע..) והאם ישנו איסור מוחלט לשתות משקאות חריפים בתקופה הזו, כולל בירה?

לדורון סבלנות, אתה רק בהתחלת הטיפול, יופי שיש שיפור אבל השיפור יהיה גדול יותר ואני מקווה שכל התופעות יחלפו. גם בבירה יש אלכוהול, ואלכוהול אסור. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום רב ! ראשית ברצוני לומר תודה לך ולכל מי שעוזר פה בפורום, בזכותכם הצלחתי להמשיך הלאה... לא הייתי בפורום כבר 4 חודשים, אך נתקלתי בבעיה ואשמח אם תוכל לעזור לי. אני נוטלת כבבר במשך 5 חודשים כדורי פרוקסטין שעושים עבודה מצויינת, מאז שהתחלתי לקחת אותם לא היה לי אפילו התקף חרדה אחד. עדיין לפעמים יש לי "זיצים" כאלה של חרדה אך אני מצליחה להתמודד איתם, ובמקרה יותר מלחיץ אני לוקחת כדור של 0.5 מ"ג קלונקס. שאלתי היא: בחודשים האחרונים אני מתעוררת בלילה רטובה לגמרי מכנראה זיעה קרה (לא שחם לי או משהו כזה), ממש בגדים ספוגים מזיעה, האם זה נורמלי? ואם כן מתי זה עובר? עוד שאלה קטנה: כמה זמן עליי לקחת את הכדור? (אני עדיין מאוד מפחדת שבלעדיו ההתקפים יחזרו). תודה.

למעין זיעה רבה היא תופעת לוואי מוכרת של פרוקסיטין, נקווה שתופעת הלוואי הזו תחלוף למרות שאין זה כך תמיד. בהתקף ראשון של חרדה מקובל טיפול של בערך שנה. כך שיש עוד זמן. בכל מקרה לפני סיום הטיפול צריך להתייעץ עם הרופא ולהחליט אתו ביחד. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הירש שלום אני נשואה 18 שנה. לי ולבעלי לא היו בעיות בתחום המיני עד לפני שנתיים כשהוא נכנס לדיכאון וחרדה קשים התחיל בטיפול פסיכולוגי ותרופתי. בהתחלה התרופות שלקח לא עשו לו טוב גופנית והחשק המיני שלו ירד. החליפו לו תרופות והמצב לא השתנה רק החמיר הוא הגיע למצב שהוא ממש נגעל מכל מה שקשור לסקס. כבר חצי שנה שהוא לא נוטל תרופות אך ממשיך להפגש עם פסיכולוג פעמיים בשבוע. עדיין אין לנו סקס. אני אישה מאוד חמה וזקוקה למגע אהבה. אני מאוד אוהבת את בעלי ולא מעלה על דעתי להיות עם מישהו אחר אני מרגישה מתוסכלת וקשה לי להבין איך בעלי לא רוצה אותי. האם תופעה כזו מוכרת לך? ואם כן מה אפשר לעשות?

בטח שמוכרת התרופות הורסות כל חלקה טובה. תני עוד מעט זמו והוא יחזור לעצמו בלי כדורים .... ובנתיים כמובן שקחי את עצמך בידיים במובן הטוב של המילה. ונסי לעשות זאת במיטה ביחד עם בעלך. תראי מה יקרה לו......

מתוסכלת שלום זהו שניסיתי ולא פעם אחת. תמיד הייתי אקטיבית במערכת היחסים ביננו וזה כבר לא עובד. אני ובעלי מאוד פתוחים ומדברים על הכל, והמצב כרגע שכל נושא ה"סקס" פשוט דוחה אותו. לטענתו זה לא קשור אלי, הוא לא מסוגל אפילו לצפות בטלוויזיה בסצנות סקס ללא הבעת דחייה. אני חוששת שככל שהזמן עובר הוא נכנס לבועה הזאת עמוק יותר ויהיה מאוד קשה לצאת משם. אני אוהבת את בעלי ומאוד דואגת לו מצד אחד ומצד שני אני לא רוצה ללחוץ אותו יותר מדי . אנחנו כבר כמעט שנה בלי סקס - זה לא חריג?????

המתוסכלת האמיתית (תרתי משמע)

מי את לכל השדים והרוחות???

לסיאם שלום, הירידה בחשק ובהנאה ממין בולטת במיוחד בדיכאון. אולי יש כאן ביטוי של ירידה בשמחת-חיים ופגיעה בתיאבון שלו למין לאוכל והנאה ביכלל. איזו אירוניה, לפעמים הטיפול התרופתי עצמו נגד דיכאון, משפיע לרעה על התפקוד המיני- ורק מזה אפשר להכנס לדיכאון. במקרה של טיפול תרופתי רצוי לברר את תופעות הלוואי הצפויות ולבקש מהמטפל אם מתגלים קשיים, לשנות את הטיפול. האם ניסתם לצאת לחופשה רק אתם למשך כמה ימים ולהתנתק מהכל- ולראות איך המצב? האם שמעת על ויאגרה? האם פניתם לאורולוגיה? האם יש בעיה אורגנית? נו טוב אני סתם סקרנית,.ומשום מה ניראה לי שהמצב מסובך משהו. רק בריאות מיכל

לסיאם כפי שנאמר גם דיכאון וגם התרופות עלולות לגרום לפגיעה במין. בשני המקרים הפגיעה היא זמנית וכאשר הדיכאון חולף ומפסיקים את התרופות הרצון והמין חוזרים. הבעיה היא שלעתים עלולה להשאר צלקת פסיכולוגית. הרגשה של כישלון, רגשות אשמה, לוקח זמן עד שהביטחון העצמי חוזר וכך הלאה. במקרים אלו אפשר להעזר בזיבן, ויאגרה או סיאליס כמובן ובמידת הצורך גם טיפול מיני. חבל שאנשים צעירים יאבדו את החלק הזה בחיים כך שכדאי להלחם על כך. כל טוב דר' גיורא הידש

מיכל קודם כל תודה. וכן כל התופעות של דיכאון שאת מתארת אכן ניכרות אצל בעלי. ולא הבעייה היא לא אורגנית . וכן אנחנו דואגים לזוגיות שלנו כבר הרבה שנים. חופשות מסעדות ובאופן קבוע שומרים על הזמן של "שנינו יחד" בלי הילדים. יש בנינו חברות יפה וטובה וגם היה סקס טוב ומעניין לאורך השנים עד ש...

שלום! תודה על תשובתך.אני הייתי רוצה לחזור על שאלה שלי,כי זה מאוד מדאיג אותי. אז אני סובלת מהפרעות פניקה-לוקחת סרוקסט 20 מ"ג.יש שינויים קטנים,אבל זה עדיין שום דבר.כלומר,אין לי עכשיו התקפי חרדה כל כך חזקים.אבל כל הזנבות נשארו לי.יש לי מחשבות טורדניות .והכי מפחיד יש לי מין הרגשה כזאת,שאני מסתכלת על עצמי מהצד.עד כמה שאני מבינה,זה דפרסונליזציה.השאלה,כמובן,אם זה עובר עם טיפול תרופתי.ובכלל,האם זה נורמלי בהפרעות חרדה.ומה עליי לעשות.תודה.

אם מישהו יודע על הדבר הזה,אז בבקשה תענו

לאיה דהפרסונליזציה היא הפרעה שמקורה בחרדה. לכן כל טיפול נוגד חרדה עשוי לשפר את המצב. השאלה החשובה היא כמה זמן את נוטלת את הסרוקסט. הסרוקסט מגיע לשיא השפעתו כעבור כשלושה חודשים. כך שאפשר לחכות, להעלות את המינון לשני כדורים או לחשוב על החלפת הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

לדר' גיורא הידש שלום, לאחרונה איבחנו אצלי הפרעת קשב וריכוז . הנוירולוגית שהפנתה אותי לאבחון המליצה לי לקחת ריטלין. ניסיתי פעמים אחדות לקחת את התרופה אך מבחינה פיזית לא הרגשתי שום שינוי , בניגוד לאנשים אחרים שטוענים שקיימת אצלם תחושה אחרת. מה זה אומר? האם זה אומר שהתרופה לא אפקטיבית במקרה שלי? איך אפשר לדעת אם התרופה אפקטיבית , בלי אבחון נוסף? תודה רבה - מורן

למורן עם נטילת הריטלין את לא אמורה להרגיש שום דבר מיוחד (בדרך כלל שמרגישים אז מדובר על תופעות לוואי), הריכוז צריך להיות טוב יותר, יותר מרץ, והרגשה שאת מצליחה, אבל אלו דברים שקשה מאוד לשים עליהם את האצבע. כמובן שקיימת שאלה של מינון, האם המינון מספיק. אל תשכחי שריטלין עובד כארבע שעות, כך שאחר כך לא אמורים להיות שינויים. להשפעה ממושכת יותר אפשר להשתמש בקונצרטה. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום מזמן לא כתבתי לך אני פשוט עכשיו בהעברת דירה מתח ולחץ איום להכין את הארגזים מאד מעייף ולפרוק עוד יותר מעייף אני צריכה פידבק ממך להמשיך הלאה קשה קשה לי.................................. איך אני אקח אתזה בסבבה ולא בקושי כזה למרות שזה דבר טוב לעבור דירה אבל לי יותר קשה מכל אדם אחר כי אני נוטלת תרופות ולא בריאה. מבקש עזרה איך לקחת את זה ביותר סבבה ולא בדיכאון כזה. תודה

לחייך.. והכל יהיה יותר בכיף.. :)

לגלית קשה זה לא אומר לא טוב, לפעמים אפשר להנות גם מהקשה. תתרכזי במטרה ואכן חיוך ובעל תומך הם התרופה הטובה ביותר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בשיחות פסיכותרפיה של פעמיים בשבוע כבר שנתיים עקב זה שאני לא מתפקדת. בחודשיים האחרונים היתה לי עליה בתפקוד עקב עיצה טובה לתת לי לעצמי רק קצת משימות להתחיל עם משימה אחת בשבוע. באורח פלא זה גרם לי לעשות הרבה משימות ואני שתיתי גם ויטמינים הרבה. פתאום, בשבועיים האחרונים קר לי ואני דוחה דברים בסיסיים כאשר קובעים איתי פגישות ואני לא באה. אפילו ללכת לשירותים היא משימה שקשה לי לקום מהמיטה, היה קשה לי נפשית להכנס לאתר דוקטורס . אני צריכה סך הכל להקליט את עצמי וכל משימה שאני צריכה להעתיק בה משהו מעייפת אותי ואני נרדמת. כך קרה שלפני שבועיים כשהקלטתי למיקרופון את עצמי מקריאה טקסט אז נרדמתי באמצע ומאז אני דוחה את המשימה הזאת. אני לא יודעת מה יש במשימה הזאת שכל כך מתישה אותי וגורמת לי להתשה ולהרדם כשהמקרופון דלוק ואני מאלצת את עצמי לקרא ברעננות אבל מדברת את הטקסט תוך שינה. קר לי, כמה שאני מביאה שמיכות זה לא עוזר קר לי ואני לא מצליחה להביא את עצמי לחום מספיק. בדיקות דם תקינות אצלי בדרך כלל ואין לי מחסור בהורמון בלוטת התריס וגם לא בברזל אבל בכל זאת קר לי מאוד. והדבר הכי מעצבן זה שאני דוחה כל דבר ואז דואגת והמצפון שלי מייסר אותי והדאגה הזאת היא כמו רעל שמותז לי לדם ומחמם אותי כשאני לא זזה, וכשאני מנסה בכל לקום אז אני מתבלבלת הידיים מסורבלות ומקבלות מכה בכל דבר שאני מנסה לשלוח יד אליו, נופלת ומבולבלת כאילו שהייתי חייבת לגמור לדאוג כדי לקבל מזה כח. אבל כמה זמן לוקח לי לקבל כח מדאגה במיטה שאני לא עושה כלום ? כל היום ????, כל הלילה ואז כל היום שלמחרת ???? ואז אני שוב דוחה את מה שאני צריכה לעשות ואז שוב דוחה לעוד שעה , והזמן עובר וקשה לי להטעין את הפלאפון ואנשים שקבעתי איתם לא מבינים למה אני לא עונה בכלל. אני מפסידה פגישות, מאחרת לפגישות עם הפסיכולוגים שלי אבל מקבלת חום מהפגישה ומרגישה טוב מהפגישות. אבל כשאני חוזרת אז אני חוזרת לעצמי. וכשאני מחליטה לעשות את כל הסידורים שלי באותו יום שאני כבר בחוץ אחרי הפגישה עם הפסיכולוג אז אני זוכרת לעשות בקושי משימה רק בחוץ. אבל הצרה היא שאני צריכה לחפש מסמך בבית וקשה לי כי המסמך לא אצל מישהו אלא אצלי בבית. מה עושים ?

נטלי היקרה ! תראי איך היה לך כח לעלות את המיכתב הזה ולפרט בדיוק את מצבך. עשית זאת בצורה ברורה מאד. מקוה מאד שתקבלי תשובה הרופא כמה שיותר מהר . ריגשת אותי יום טוב.

לנטלי למרות הדברים הברורים שכתבת הרי המצב שלך הרבה יותר מורכב ואפילו חסרים דברים בסיסיים כמו גיל ואבחנה. לכן אענה רק באופן כללי. לעתים קרובות מטופלים המודעים למצבם הנפשי שוכחים שעלולים להיות גם בעיות גופניות, אולי פשוט את עוברת שפעת? ואחרי ההתקדמות הגדולה שעשית ישנה כעת ירידה עם השפעת ואת תחזרי למסלול עוד מעט? (אני חושב על כך במיוחד בגלל הקור שאת מרגישה). כל טוב דר' גיורא הידש

מה שלומך ? הרבה זמן לא הגעתי לבקר באתר וזה מכיוון שהעניינים הולכים לכיוון חיובי. כבר הרבה זמן החלטתי שאני רוצה לרדת במינון של אלטרול היות ואני בכלל לא בדכאון והמצב רוח טוב, וגם עברו שנתיים מאז שהתחלתי את הטיפול , והגורם אחרון שדחף אותי להוריד את המינונים זוהי עבודה שעליתי במשקל ואני לא מצליחה לרדת במשקל עם נטילת האלטרול .בשיא של צרכתי 125 מ"ג ובמשך חודשיים לקח לי לרדת כאשר בחודש אחרון הייתי ב-50 מ"ג ולפני כשבועיים ניסתי לרדת ל-25 מ"ג אך אז החלו שוב בעיות השינה -הערות גדולה באמצע הלילה , חוסר יכולת לישון בלילות ואני נאלצתי לקחת עם אלטרול זודורום. ולכן חזרתי למינון של 50 מ"ג. לפני יומיים ירדתי למינון של 37.5 מ"ג ובלילה הראשון ישנתי יחסית טוב אך קמתי מוקדם. אתמול באמצע הלילה ללא סיבה התעוררתי והייתי עירנית להפליא. ולכן לקחתי עוד 1/4 זודורום. תכלס השאלות שלי מה עושים ? האם כל החיים אני חייבת לחיות על כדורים ? האם אני חייבת לשלב כדור שינה עם מינון נמוך של אלטרול. האם זה מצב נורמלי ואח"כ הגוף יתרגל למינון נמוך של אלטרול ? אנא תן לי עיצה כי אני ממש ממש רוצה להפסיק עם אלטרול וגם לא להשתמש בכדורי שינה. !!!!

היי טוב לשמוע דברים טובים. יחד עם זאת מדובר על מינונים מינימליים כעת, לכן לדעתי אין שום סיבה למהר ולהפסיק את התרופות. תקחי אוויר, תחכי עוד כמה שבועות ואז אפשר יהיה להפסיק את התרופות בקלות. לילה טוב דר' גיורא הידש

ראשית תודה על התשובה. משהו לא ברור לי, האם יתכן מצב בלתי הפיך דהיינו שכל החיים אני אצטרך לחיות על כדורים. האם יתכן שהשינה שלי לעולם לא תהיה "נורמלית" ללא כדורים. אם מחכים ונשארים במינון של 50 מ"ג , מה קורה בגוף שבסופו של דבר אני כן אוכל לרדת במינון וגם לישון טוב. כי מצב רוח טוב ואופטימיות ומרץ יש לי בשפע.... מה שחסר לי זה רק לישון טוב!! (היום לדוגמא התעוררתי בשעה 0500 ולא יכלתי לחזור לישון !).

ד"ר הידש שלום רב, אני בת 32, לוקחת פריזמה (כדור אחד ליום) מזה שנה וחודשיים, בעקבות דיכאון אחרי לידה שהתפרץ בעקבות טראומה משפחתית במהלך ההריון. כבר 10 חודשים שאני לא מניקה, ובכל זאת החלב לא מתייבש לי, ולאחרונה סובלת גם מכאבים בשד, כמו כאבי גודש בעת גמילה. נשלחתי לבדיקה של פרולקטין, ויצאה תוצאה של 338, שזה מאוד גבוה, אפילו מעל לנורמה לנשים בהריון. אני מרגישה הרבה יותר טוב מבחינה נפשית, ורוצה להפסיק את התרופה (עד לאחרונה הייתי בטיפול פסיכולוגי). איך מפסיקים לקחת את התרופה? הבנתי שיש לעשות את זה בהדרגה. האם תוכל לפרט איך מרגישים כשמפסיקים, ומה קצב ההורדה של התרופה. האם יש צורך בכדורי הרגעה בתהליך ההפסקה, כמו שהיה בתהליך ההתרגלות לתרופה? האם חייבים לעשות זאת תחת השגחת פסיכיאטר, או שניתן לבד להוריד בהדרגה את התרופה בקצב מסויים? עלי לציין כי אני קיבלתי את התרופה מפסיכיאטר פרטי, אליו איני רוצה לחזור, ואני לא רוצה לחשוף בקופת חולים שאני לוקחת את התרופה, ולכן לא סיפרתי על כך לרופא המשפחה ולרופא הנשים. אנא עצתך. אורית

שכחתי לציין בהודעתי הקודמת, שקראתי שפרולקטין גבוה יכול להיות קשור ללקיחת תרופות נוגדות דיכאון. האם זה נכון? האם זה נכון ספציפית עבור פריזמה? כי אם זה לא זה, כנראה שהסיבה הרבה יותר גרועה... תודה אורית

לאורית אומנם תיאורטית פריזמה עלולה לגרום לעליה בפרולקטין אבל אני בספק שהפריזמה גרמה לכך. הייתי ממליץ להבדק שוב אצל הגניקולוג, או אפילו לחזור על בדיקת הפרולקטין (לפעמים יש שגיאות במעבדה), וקודם כל בודק את הכיוון הגופני. זה לא סביר שהפריזמה הוא הגורם. אין בעיה טכנית לסיים את הטיפול עם פריזמה, לפריזמה בדרך כלל אין תופעות של סיום טיפל כך שהכל עובר למישרין. אפשר שבועיים שלושה ליטול חצי כדור ולהפסיק. עם זאת סיום טיפול חייב להתבצע בזמן הנכון, ואני כן ממליץ שתייעצי עם פסיכיאטר לבדוק האם בשלו התנאים לסיום הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

לשני יתכן שהחמצתי, הפורום מאוד מאוד עמוס, אבל תצטרכי לכוון אותי לשאלה שהחמצתי. כל טוב דר' גיורא הידש

האם אובססיה לניקיון המתבטאת בניקיון הגוף בלבד..יכולה להעיד על הפרעת טורדנות כפייתית?(ocd) מתי ניתן לאבחן כי הצורך להתקלח הנו בגבול הנורמה? ומתי הנו גובל בשיגעון? בקיץ מדובר על מקלחת בסדר גודל של 3-4 פעמים ביום, כאשר כל מקלחת אורכת בין חצי שעה לשעה. בחורף: פעמיים לפחות בטווח של שהות- כנ"ל!

לשירז אכן אין מבחן או הסכמה מלאה על מה ש"נורמלי" או נכון יותר רגיל ומתי מתחיל להיות חריג. אבל אני חושב שמקלחת של שעה (ולא לשם התענוג, אלא שאת מרגישה שאת חייבת לעשות אותה), מספר פעמים ביום, כלומר את "מבזבזת" לפחות שעתים ביום במקלחת או בקיץ ארבע שעות, אני חושב שזה מחוץ לרגיל. האם משהו חושב אחרת?? כל טוב דר' גיורא הידש

על איזה הפרעה זה יכול להעיד? האם על טורדנות כפייתית? ומה דרכי הטיפול המומלצים, בהפרעה....

האמת"? אני חושבת שאת מפתחת אובססיה לשטויות. ואת זקוקה נואשות למקלחת קרה מיכל

בני בן 14+ ילד עם בעיות למידה, בעל דימוי עצמי נמוך ביותר וכמובן חוסר בטחון עצמי. ילד שכמעט ולא יוצא מהבית עם חברים ולא לתנועות נוער. בזמן האחרון הוא די דיכאוני (לפעמים) מפריע לו בלאגן בבית, לא מוכן שאסדר לו את החדר, משמיע דברים כמו: נמאס לי מהבית הזה, נמאס לי מהחיים האלה, בשביל מה לחיות בכאלה חיים. אני חושבת שהוא מקבל מאיתנו הרבה תשומת לב, תמיד אני מפנה זמן אם הוא רוצה לשוחח איתי . הבעיה הנוספת שעליה אני רוצה לשאול היא : שהוא מרבה לשתות בירה. יש בבית בירה שאביו קונה , כשאני מעירה לילד שהוא מגזים הוא אומר לי: כתוב שזה בלי אלכוהול, מותר לי. גם ביום שישי בקידוש הוא יכול לגמור את כל היין מהכוס. האם שתיית בירה בכל הזדמנות היא צריכה חהדאיג ? או זה לא נורא בכלל? או שזה נסיון שלו לברוח מאיזו מציאות? לתשובתך אודה

לאסתי אני חושב שהדברים שכתבת בהתחלה הם המדאיגים - בטחון עצמי, דימוי עצמי ירוד, מעט חברים, כמעט ואינו יוצא מהבית ומצד שני נמאס לו מהבית. הדברים כשלעצמם מבקשים שיחות וטיפול פסיכולוגי. יש גם את עניין הגבולות, ילד בן 14 אסור שישתה בירה!!! יש הגיון באיסור המכירה לילדים. כדאי לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר המומחים לילדים ונוער. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך מר הידש אני נוטלת פרפנן באופן קבוע כהגנה נגד התקף חוזר של דיכאון חריף עם התקף פסיכוטי.הפרפאנן קצת כבד עליי בתופעות לוואי שלו רעד ביידים...האם כדאי לי להחליף לתרופה חדשה מהדור החדש עם פחות תופעות לוואי שמעתי שקיימות כאלה?בתודה מלי10

למלי בהחלט כדאי להחליף לתרופה מהדור החדש. אומנם הפרפנן היא תרופה עדינה אבל יש לה גם תופעות לוואי די מסוכנות המתפתחות בשמוש ממושך בזמן. מסיבה זו אני ממליץ להחליף לתרופות של הדור החדש. כל טוב דר' גיורא הידש

הם עושים לי יובש בפה, הזעה מוגברת, והשתן יורד לאט, וגם לפעמים לוחץ חזק מדי. אלו תרופות יש נגד תופעות אלו והאם כולן חולפות אחרי זמן מה או יש שנשארות במשך הטיפול בתרופות?

אכן מדובר בתופעות לוואי שהן מוקלות ופעמים רבות גם חולפות עם הזמן, אין תרופות נגד תופעות הלוואי וצריך לקוות שיחלפו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לדוקטור, אני לוקח אדרונקס 2 כדורים וסרוקסט כדור וחצי, בערך 3 שבועות, מישהו הפחיד אותי שאין לקחת שניהם כי הם מנוגדים אחד לשני. האם זה נכון? והאם בגלל זה תרופה אחת מפריעה לשניה לטפל בדיכאון שלי? בתודה מראש.

שלום, אכן שתי התרופות פועלות במנגנונים שונים . הסרוקסט פועל על הסרוטונין והאדרונקס על הנוראפינפרין. אבל שתיהן תרופות נוגדות דיכאון וכיוון שהן פועלות בדרכים שונות הן לא מפריעות אחת לשניה ובטח לא מנוגדות. עם זאת ככלל, אני אוהב להשתמש בתרופה אחת בלבד ולא בשילובים. אבל לכל כלל יש יוצאים מהכלל ותשאל את הרופא המטפל מדוע החליט על שילוב ולא על תרופה אחת. בכל מקרה יש הגיון בשילוב זה והתרופות אינן מפריעות זו לזו. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה דוקטור.

יש לי ידיד המאובחן בסכיזופרניה ומקבל טיפול תרופתי אך מתפקד באופן מלא ואצמעי כבר מספר שניים (עובד לומד גר לבדו ויש לו בת זוג) יכול ללמוד ולעסוק בתחום באחד ממקצועות הבריאות: סיעוד,ריפוי בעיסוק פסיכולוגיה וכדומה? האם במיקרה זה יצטרך לעבור ועדת חריגים על מנת לקבל רישיון? תודה מראש לימור

ללימור איני מכיר את החוק באופן מלא אבל הגיוני שיצטרך להגיע לוועדה והגיוני שיעבור והם לא יגבילו אותו. עם זאת לצערי או לשמחתי במקרה זה, המדינה שלנו לא כל כך מסודרת ויתכן שיפספסו אותו. ישנם מקרים רבים של אנשים הסובלים מסכיזופרניה ומבריאים באופן מלא, חבל שלא שומעים עליהם יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, הזדעזעתי לגלות שחברי היה מכור במהלך היותו בקשר זוגי, מחייב, לפניו וגם לאחריו (4 שנים), לשיחות סקס בצ'טים הכוללים אוננות מול המצלמה ( בלי לחשוף פנים) ומשחקי שליטה, כאשר ה"מלכה" או ה"אדון" (כן, גם גברים) אומרים לו מה לעשות - דברים משפילים ומכאיבים כיד הדמיון. הוא טוען שהוא התמכר לכך ושזה לא היה נשלט. כמו כן הוא אומר שמאז שהוא איתי (רק כחצי שנה )הוא לא התפתה לעשות זאת. הוא מאוד משכיל ומאוד פרודוקטיבי בכל תחומי החיים. למרבה הפלא הוא גם מאוד ערכי ומוסרי ואלו הם מעין חיים מקבילים ואפלים בעולם שחור שהוא ההיפך המוחלט מחייו הרגילים. מאז הגילוי אני לא מפסיקה לבכות ולרצות להקיא. האם ניתן לסמוך עליו? האם ניתן לטפל בתופעה ולרפא אותו מהצורך הזה כך שכאשר החיים המשותפים יהפכו להרגל הוא לא ימשיך בכיוון זה או שעדיף להציל את עצמי ולא לטבוע בקשר כזה? (אנחנו בשנות העשרים המאוחרות). למי לפנות? מה לעשות? תודה רבה

דקלה שלום וברכה, אין ספק שהפרעת חברך פתולוגית ודורשת התערבות טיפול מקצועי..וחברך סובל מפרברסיה מינית יתכן כי בשל רגרסיה מינית התפתחותית או תסביך אדיפוס וכל כיוצא באלו. באם כפי שהגדיר את הפרעתו כהתמכרות, דהיינו הוא אינו בר בחירה במודעות גמורה, והצורך לכך שולט עליו ולא הוא על הצורך, הצורך בהתעסקות קיצונית עם יחסי השפלה כאשר הוא בעמדת המושפל ובליווי ביזאר וירטואלי יכול להעיד על חסכים וצרכים מודחקים שלא יכולים לבוא לידי כיבוש, מימוש ומישוש(תרתי משמע)בהלך חייו הנורמטיבי. ולדעתי, חקר הפסיכואנליזה(ההיפעלות של התת מודע)תברר מהו מקור הרצון הלז לחוות חוויות אירוטיות לא שגרתיות עם גברים ונשים כאחד, בעולם הוירטראז' שלעיתים הנו פוטומונטאז', אך מהווה בבואה לחסכים ורצונות מודחקים. ללא אבחנה קלינית וטיפול שורשי, אין סיכוי כי יחדל מצורת התנהגותו ויחסו למין. בהצלחה וכל טוב, המתוסכלת

דקלה- כיום הפסיכיאטריה ליברלית בגישתה להתנהגויות מיניות שונות כמו הומוסקסואליות או סאדו-מאזוכיזם. כלומר יחסים מיניים בין אנשים בוגרים בהסכמה הדדית לא יחשבו להפרעה נפשית גם כאשר ההתנהגות כוללת יחסים עם בני אותו מין או כאשר יש משחקי שליטה של סאדו-מאזו. נראה שבעלך מחפש ריגושים ובמיוחד ריגושים מיניים. יכול להיות שהוא רואה בזה מפלט מהחיים השגרתיים והמשעממים הרי אין לו הרבה ריגושים בחיי היומיום שלכם. מכיוון שיש כאן אלמנט של הנאה הסיכוי לשכנע אותו להגיע לטיפול איננו גבוה. ההחלטה אם להישאר איתו תלויה בשאר המרכיבים של הקשר ביניכם.

לדקלה כמובן שאי אפשר לתת לך עצה האם להשאר בקשר או ל"ברוח", הדברים הרבה יותר מורכבים ממכתב קצר ברשת. עם זאת שני הדברים שכתבו קודמי הם נכונים. כיום אנחנו הרבה יותר ליברלים, הרשת נותנת גם הזמנות לבצע פנטזיות שבעבר לא היה ניתן לממש אותן. יחד עם זאת יתכן שלחבר יש בעיה עמוקה יותר והיא מדאיגה. כמובן שבלי שיתוף פעולה אתו לא ניתן לאבחן ולהגיע למסקנות. כך שההמלצה הנכונה ביותר היא להגיע לאבחון מקצועי מקיף, אם הדברים חשובים לו אז אפשר גם לבצע מבחנים פסיכולוגיים ובמיוחד רורשך אשר נותן רמז לחיים האינטרא פסיכיים-תוך נפשיים. כל טוב דר' גיורא הידש