פורום פסיכיאטריה

האם חרדות עוברות בסופו של דבר בעזרת טיפול תרופתי ופסיכולוגי והאם חובה לעשות מה שמפחדים לעשות כדי להתגבר על החרדה מזה.

רינה שלום וברכה, ישנן אכן שיטות הדוגלות בהתעמרות והתעמתות עם גורם הפחד באופן קונקרטי... במידה והנו גורם ממוקד..היכול לסיקול ממוקד:- (ואינו בא לידי ביטוי בתחומי חיים רבים) ועל ידי תהליך הדרגתי להנתק מן הפחד סביב גורם הפחד... לדוגמא: פחד מנסיעה באוטובוס בשל גורמים עוינים(מחבלים, מטענים וכדומה..) ניתן לנטרל...בטיפול התנהגותי קוגנטיבי..ובשלב הדרגתי לשרש את הפחד..תחילה עלייה עם המטפל לאוטובוס לתחנה אחת בלבד...ובתהליך הדרגתי ואיטי, עם מוכנות שלך ומודעות, להגיע למצב בו אתה בלבד עולה לאוטובוס וחש במוחש שלא מתרחש בו מאומה... כמו כן, ישנם סוגים רבים של הפרעות חרדה: החל מחרדה כוללנית, כולל חרדת נטישה ועד הפרעת תבהלה(panic disorder)שהנה חרדה פתולוגית- לכל דבר ועניין. ראשית: עליך לאבחן את סוג החרדה שאת לוקה בה וכפועל יוצא את דרכי הטיפול שיתאימו ביותר לבעייתך הספציפית. שילוב של תרופות המטפלות בתסמיני ההפרעה ומקלות את ההתמודדות היום יומית בחרדה באינטראקציה של שיחות תומכות בשיטות שונות המותאמות לסוג ההפרעה, אכן יהוו את השילוב המנצח. בהצלחה וכל טוב, המתוסכלת.

לרינה אכן זה מאוד הגיוני לנסות ולהתגבר על הפחד, כמו בדוגמא הקודמת, אם אסע הרבה פעמים באוטובוס והכל יהיה בסדר, אז בסוף החרדה תעלם. בכל מקרה המנעות והתרחקות מהמקום שמעורר חרדות אינו פותר את הבעיה, אלא להיפך, מקבע את החרדה. עם זאת לא עם כל חרדה ולא בכל עוצמה חייבים להגיע לטיפול, בהחלט ישנן חרדות רבות שאנשים חיים אתן או שמתגברים עליהם. בנוסף, כיום ישנם טיפולים תרופתיים ופסיכולוגיים יעילים לרוב סוגי החרדות ואפשר להבריא מחרדות. כל טוב דר' גיורא הידש

הי מתוסכלת .....רגע מה פיספסתי מה לא הבנתי את מי את מחליפה כאן.

אני סובלת מחרדה שמתבטאת בזה שפחדתי לצאת לבחוץ לרדת בכלל מהבית או להשאר בבית לבד וכן לנסוע רחוק אני מטופלת בזה כחודשיים ברסיטל ורק עכשיו העלו לי את המינון מכדור אחד לשניים הרגשתי השתפרה מעט (למשל כבר לא פוחדת לצאת לבחוץ ומתרגלת להיות בבית לבד ללא פחד , שומעת מוזיקה כשאני לבד ומעסיקה את עצמי) תופעות החרדה היו שהרגשתי שאני עומדת ליפול או להתעלף ולא יכולתי להחזיק עצמי וכשהיתה תופסות אותי תופעות אלה היתה גם מחשבה שנמאס לי ואני עומדת למות (זו מחשבה רגילה שאמרו לי שקשורה לחרדה שתפסה אותי ) שאלתי היא: עדין למרות שמעט השתפר מצבי אני נזכרת בימים (לפני חודשיים) שפחדתי לצאת ופחדתי שלא אמות אומנם זו רק מחשבה אך היא מציקה לי מכיון שאני רוצה להמשיך קדימה ולהתגבר על מה שעברתי התחלתי לצאת הרבה לבחוץ גם להרגיש שלא קורה כלום ולהתגבר איך אפשר לפתור את המחשבות שמציקות ומבהילות האם זה יעבור עם הזמן גם בעזרת הטיפול התרופתי? האם חרדה עוברת מתישהו? לא איכפת לי להמשיך כמה שיותר בטיפול התרופתי שעוזר העיקר להפתר מהתופעה כי הרי קשה לחיות כך!שאלה נוספת איך אפשר לצאת בתקופה זו עם חברות בלי לפחד שהחרדה תתפוס אותי לידם כי לא סיפרתי להם על תקופה זו שאני עוברת

ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי תומך אינטגראטיבית עם התרופות. כדי לעזור לך בעיבוד המחשבות המציקות...במטרה לפטור אותך מההתעסקות האובססיבית סביב החרדה והשלכותיה. ככלל: התעסקות בתחביבים ואלמנטים מרגיעים מומלצים כטיפול נוגד- לחרדות מכל סוג שהוא. בהצלחה וכל טוב, המתוסכלת

לעדי אכן לחרדה פנים רבות, וכאשר מפסיקים להיות חרדים מתחילים לחשוש שמה יקרה אם תהיה לי חרדה כאשר אצא עם חברות. גם זה סוג של חרדה. כך שישנו שיפור רב אבל עדיין ישנם סמנים של חרדה וכפי שאת יודעת, עדיין לא הכל בסדר ויש מקום לשפור. אומנם התרופות הן חשובות אבל חשוב מאוד לצאת ולעשות דברים שהיית נמנעת מהם בגלל החרדות, למעשים יש חשיבות רבה מאוד. אם את מרגישה בטוב עם הטיפול התרופתי וממשיכה לשבת בבית, הרי הטיפול כלל לא עזר באופן מעשי.... כמובן שאם קשה לך לצאת מכוח הרצון שלך, או שאת רוצה את הטיפול השלם, אז הטפול השלם הוא שיחות ותרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

אכן הבנת את שאלתי בתוך 3 שבועות אני נוטלת 3 פקסט ליום ו3 נורטילין האם זה מסוכןמהן תופעות הלואי?.

לאורלי אם יש תופעות לוואי אז את צריכה להרגיש אותם, אבל מינון של 60 מג' סרוקסט ליום הוא גבוה מאוד ולא מקובל בהתחלה של טיפול. המינון הנ"ל מאוד לא מקובל אבל אין סכנה להפסקת הטיפול. כלומר צריכה להיות סיבה לכך שאת מקבלת מינון זה. כל טוב דר' גיורא הידש

פסיכולוגית מחפשת חומר מקצועי/הסבר דינאמי/אפשרויות טיפול (?) על אנשים שמתנהגים באופן פסיכוטי סוער ודמונסטרטיבי למרות שאינם (בוודאות!) פסיכוטים.

לפסיכה=נפש אני חושב שאת צריכה להיות יותר מדוייקת ולקבל תשובה יותר ספיציפית כל טוב דר' גיורא הידש

לבקשתך אני מפרטת: מטופל (במסגרת מוסדית שאינני יכולה לפרט עליה) מתנהג באופן קיצוני - מורח עצמו בצואה, מתערטל, צובע פניו וגופו בצבעים ובמיני מזונות, טוען שהוא בע"ח שונים (ומשמיע קולות בהתאם). יחד עם זאת, אינו פסיכוטי (מוסכם על כל הפסיכיאטרים שבדקו אותו וגם עלי). מדובר ב-ACTING OUT והרקע להתנהגויות הוא דרשני ומניפולטיבי. מסרב ליטול תרופות. האם יש חומר מקצועי על מקרים דומים?

האם תתכן תחלואה של 2 הפרעות אישיות - תלותית וגבולית? האם גבולית בשום אופן לא יכולה להיות מופנמת או שיש יוצאים מהכלל?

לא מדובר על תחלואה אלא על מבנה אישיות. מבנה האישיות יכול לכלול הפרעות אישיות ממספר סוגים. יש צירופים שהם הגיוניים ואחרים פחות. בהפרעות אישיות מאד חמורות לעיתים כבר לא ניתן להגיד באיזה סוג מדובר ואז יש את האבחנה של NOS. מעבר לדיון התיאורטי אין בכל האבחנות הנ"ל שום תועלת מעשית. אין תרופה להפרעת אישיות וגם הטיפול הפסיכולוגי שניתן מתמקד בנושאים שמפריעים למטופל בחייו בלי קשר איזה סוג של הפרעת אישיות, אם בכלל.

פעם חשבתי שאני מיותר בפורום הזה, היום אני יודע.... חחחחחחחחחחחח בברכה מיכאל(מקקקי)

שני יקרה, אין מדובר במחלה כי אם בהפרעה שמקורה במבנה אישיות לקוי. ככלל: אין תרופה ממוקדת להפרעת אישיות זו או אחרת, והטיפול התרופתי ניתן באם כתוצאה מהפרעת האישיות, בעל ההפרעה לוקה בדיפרסיה, התקפות פסיכוטיות, נטיות פראנודיות, התקפי חרדה למינהם וכדומה. הטיפול המומלץ הנו טיפול באמצעות שיחות, על מנת למגר אתה ההפרעות המשבשות את איכות חייו של הסובל מהפרעת האישיות. כל טוב, המתוסכלת

תודה על התשובות השאלה היא שאלה כללית . האם הפרעת אישיות גבולית יכולה להופיע עם הפרעת אישיות מקבוצת המופנמים. סתם לידע כללי לא מתוך עיניין אישי. תודה שני

שלום לך! רציתי לשאול שאלה שמטרידה אותי בימים האחרונים: האם ילדים שהיו עדים שמיעתית לקיום יחסי מין בין הוריהם יפתחו בהמשך חייהם בשלב מאוחר יותר בעיה פסיכולוגית או נפשית?? ואם הם היו עדים ראייתית לכך?? אני צריכה את התשובה בדחיפות... תודה רבה רבה רבה!!!

לאנפזה תצטרכי לשאול פסיכיאטר המומחה לילדים ונוער, אני פסיכיאטר המומחה למבוגרים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך. מאוד מודה על תשובתך. רציתי רק להוסיף.יש לי מחשבות ממש מוזרות.למשל "למה אני-זה אני ולא מישהו אחר." וזה יושב ממש חזק לי בראש ועושה צרות.חוץ מזה עכשיו יש לי פחד מאוד גדול (שלא היה כזה) מלאבד שליטה.ואני נורא מפחדת ממה שיכול להיות.

לאיה לצערי איני זוכר את שאלתך הראשונה, חשוב להמשיך שירשור היכן שהתחיל ואז אני יכול להמשיך בשיחה. בכל מקאה התופעות שאת מתארת עלולות להדאיג. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב ברצוני לשאול לגבי ההורמונים שמקבלים במהלך טיפולי פוריות. לאחר שנה וחצי של נסיונות להרות, רופאי מפנה אותי לטיפולי פוריות, ונמסר לי שעליי ליטול כדורים הורמונליים כדי לעורר יותר ביציות. עליי לציין כי מזה שנתיים אני נוטלת תרופה מסוג SSRIS עקב אירוע טראומטי במשפחה, שבעקבותיו נתגלו חרדות. במכון הטרטולוגי הודיעו לי שאין העלאת סיכון בנטילת התרופות בהריון. משיחותיי עם נשים שנטלו הורמונים נאמר לי שיש שמשפיעים על התחום הנפשי. האם אפשרי שאמשיך ליטול אותם גם בתקופת טיפולי פוריות, יחד עם ההורמונים? מאוד אודה לך על התייחסותך, וסליחה על ה"בלאגן" בשאלה. שולה

לשולה איני מכיר השפעה וקשר בין נוגדי דיכאון והורמונים, אבל תמיד ישנם דברים חדשים וכדאי לשאול את הגניקולוג. התשובה לגבי נזק לעובר כפי שקיבלת מהמרכז לטרטולוגיה הוא מדוייק. כמובן שיש קשר גם בין האפשרות להכנס להריון ומצב נפשי, אבל בתחומים הללו אנחנו עוברים מהידע הרפואי המוכח לאומנות הרפואה. כך שהדברים מורכבים. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לדק' ולחברי הפורום לפני חמש שנים התחלתי טיפול פסיכולוגי בעקבות אפיזודה דכאונית חריפה ביותר. הייתי שנתיים אצל מטפלת שלא הצלחתי להתחבר אליה כלל, דיברתי איתה אך לא הגענו לשום התקדמות שמשמעותית. לאחר שנה ללא טיפול מצבי התדרדר ופניתי לפיכיאטר, מנהל מחלקה ליעוץ חד פעמי, קיבלתי סרוקסט 60 מ"ג בעקבות מחשבות טורדניות רבות שמנעו ממני כל תפקוד והמלצה לפסיכותרפיה. מכיוון שנסיוני היה מר נשארתי גם לשיחות אצל הפסיכיאטר ואני מטופלת אצלו כבר שנתיים פעמיים בשבוע. הטיפול מצויין, אני כבר נמצאת על 20 מ"ג סרוקסט כחצי שנה והמחשבות הטורדניות הולכות ונעלמות בהדרגה. הבעיה היא ....איך לסיים טיפול כזה? איך לוותר עליו? איך להתחיל להתרגל אפילו למחשה של פרידה ממנו? בזכות הקשר בינינו הכרתי גם את בן זוגי בשנה האחרונה , בעוד ארבעה חודשים אני מתחתנת, וכשאני רואה את המהפך שחיי עברו מאותו היום שהמטפל שלי נכנס לחיי אני נתקפת חרדה עמוקה ומלאבד אותו. בכל פעם שהמחשבה חולפת לי בראש היא נתקעת שם שעות רבות ומתחילה גם כן לקבל צורה של מחשבה טורדנית. יכול להיות שחרדת הנטישה שיש בי מילדות בעקבות גירושי הורי וניתוק הקשר עם אבי גורמת לי לכך, אך אני משוכנעת בוודאות שכרגע אני לא יכולה להפרד מהמטפל שלי. בעצם רציתי לשאול שתי שאלות- האם חייבים להיפרד? האם להרגיש יותר טוב זה אומר שצריך אחר כך ללכת? האם אי אפשר להמשיך בטיפול גם לצורך תמיכה וליווי בלי שבעצם אין בעיות בתפקוד? (זו השאלה הראשונה שהתפצלה לשאלות מישנה) והשאלה השנייה לד"ר הידש- האם גם למטפלים קשה הפרידה? האם גם אתם מתקשים להפרד ממטופלים מסויימים? אילאיל

לאילאיל תודה על השאלה ובהחלט יש לה הבטים רבים ואנסה להתייחס אל מספר הבטים. ראשית, יופי לך ולמטפל שהצלחתם ליצור קשר טוב ולטיפול יש גם תוצאות. את צודקת שהקשר הוא הדבר החשוב ביותר בטיפול גם למטפל וגם למטופל. ישנם טיפולים רבים שממשיכים, אין הכרח לסיים טיפול וישנם מטופלים השומרים על קשר אחרי סיום הטיפול, כך שאנחנו בני אדם ולמרות המקצועיות יש גם רובד אנושי בכל מפגש בין אנשים. השאלות שלך כעת והחרדה מסיום הטיפול יכולים לרמוז על כך שאולי עדיין מוקדם מדי לסיים את הטיפול, לכן ההמלצה כמובן לשתף את המטפל בחרדות ובמחשבות הללו ויתכן שתגיעו להבנה רבה יותר של התהליך. אבל כאן אני מגיע לעיקר. יש מטפלים שאומרים שהטיפול מתחיל למעשה כאשר מתחילים לדבר על סיום הטיפול, לעתים סיום הטיפול יכול להיות שלב מאוד ארוך, יתכן שהמשפט בהתחלה הוא קצת קיצוני מדי, אבל אני אוהב אותו מפני שהוא מבליט מאוד את החשיבות של סיום הטיפול. גם באופן תיאורטי וגם מהחיים לכל דבר יש סוף, גם לקשרים שלנו עם אנשים, כפי שתיארת את הפרידות הקשות שעברת בחייך הם שעיצבו במידה רבה את אופייך וגם את דפוסי ההתקשרות שלך עם אנשים. לצערי אף אחד לא יכול להבטיח שלא יהיו דברים דומים עם אנשים יקרים לך גם בעתיד, לכן הפרידות הן חלק מהחיים וצריך לחיות את הפרידות כמו שהן חלק מהחיים (המשפט לא יצא כל כך מוצלח אבל אני חושב שבכל זאת הוא מסביר את הבעיותיות של נקודה זו), לכן פרידה מאדם קרוב וחשוב כמו המטפל תהיה לדפוס של פרידות בעתיד, כך שהן לא יהיו טראומתיות אלא בסיס לצמיחה נוספת והתקדמות אישית. אומנם לא עם המטפל הזה ובאופן שונה. כמובן שאפשר לכתוב על כך עוד הרבה מאוד דברים, אבל אני חושב שהעלתי מספר נקודות שהן חומר למחשבה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בת 16. מזה כמה חודשים יש לי התקפים קצרים של כמה דקות, בהם אני רואה את המציאות בהילוך מהיר. כלומר רואה את האנשים סביבי ואת התנועה, מהירים מאוד. זה קרה לי כמה פעמים בחצי שנה האחרונה. חשבתי שאולי זה קשור למשחקי המחשב שאני יושבת מולו שעות. האם התופעה מוכרת? האם אני צריכה לגשת לרופא? ואיזה?

לרמה האמת היא שלא שמעתי על תופעה כזו וגם איני פסיכיאטר של נוער. בכל אופן ההתרשמות שלי היא שמדובר על תופעה הקשורה לחרדה. אם מדובר על תופעה מבודדת ולא קשורה לדברים אחרים ומופיע לעתים יחסית נדירות איני חושב שצריך למהר לרופא. כל טוב דר' גיורא הידש

אבקש לקבל כל מידע ממשתתפי הפורום לגבי מהות והשפעת עוצמת ותופעות לוואי ארוכות לתרופת רסיטל

www.infomed.co.il שם תמצא המון מידע

לאבניר רסיטל היא תרופה נוגדת דיכאון מהדור החדש שאינה ממכרת, פרטים מדוייקים תוכלי לקבל באינדקס התרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום בגלל מתח נפשי ודפיקות לב חזקות השתמשתי בלוריבן 1 מ"ג במשך כעשרה ימים כדור אחד ביום , לאחר שדפיקות הלב החזקות חלפו והמתח חלף , החלטתי להפסיק עם הלוריבן אולם איני מצליחה להרדם בלילות ללא הכדור , אני פשוט עירנית לגמריי ורק עם הכדור אני מצליחה להרדם . מה עלי לעשות ? כיצד נגמלים מתופעת ההתמכרות של הכדור ? תודה

אז ככה: למה למהר? למה כ"כ למהר להפסיק? אני חצי שנה נטלתי לוריון מידי יום ורק אח"כ הפסקתי וגם זה בהדרגה. קודם 3/4 כדור אח"כ 1/2 ואח"כ רבע......ולקחת את הזמן למה למהר?

ליעל איני חושב שמדובר בתופעות הלוואי של הכדור או מהתמכרות. פשוט מאוד את עוד זקוקה לו. אפשר להמשיך להשתמש בלוריון לפי הצורך ואפשר לנסות אולי חצי כדור עושה את העבודה? כל טוב דר' גיורא הידש

שירה, קראתי את הודעתך או מכתבך שתשומת לב מירבית. קראתי גם את התגובות האינפנטיליות של מיכאל, שאני לגמרי מזועזעת ממנו, והגבתי לכך. אני מאוד מבקשת שתחזרי עמוד קודם, לעמוד 477, ותקראי את המכתב שכתבתי לך. וגם שתגיבי. את לא לבד. הלן.

נו, באמת, הלן.... את לא מבינה שאני איתך ועם שירה באותה הסירה? לא מבינה? כל אחד מבטא את זה אחרת. אצלי זה יצא אתמול בצורה צינית כזו כי היה בי אז הרבה כעס. מה אני אעשה? ככה זה... היום יש בי עצבות... התעוררתי לבוקר של עצבות. אבל אני לא מתחרט על מה שכתבתי, כי גם במה שכתבתי יש שמץ של אמת. גם מה שאת כתבת לגמרי נכון. בברכה מיכאל(מקקקי)

ושימי לב לעוד משהו. אלמלא התגובה הצינית שלי האם הייתה מגיעה התגובה האמפאתית שלך? האם יכול להיות שבכך שעניתי תשובה צינית גרמתי לך לצאת מהמיטה ולשבת ולכתוב תשובה כל-כך ארוכה ומפורטת? האין יש מקום גם לציניות שלי וגם לאמפאתיה שלך? תחשבי על זה.... בברכה מיכאל(מקקקי)

מהי הפרעה אפקטיבית המלווה בהזיות אצל ילדים? האם זוהי פסיכוזה? מה הטיפול ןמה תופעות הלוואי

לפי התיאור מדובר בפסיכוזה ויש צורך בטיפול תרופתי באופן דחוף. הטיפול ניתן ע"י תרופות אנטי פסיכוטיות אשר מרגיעות את החולה, מייצבות את מצב הרוח ומונעות הזיות. ישנן תרופות רבות לטיפול במצבים כאלה ותופעות הלוואי משתנות מתרופה לתרופה. לגבי תופעות לוואי אפשריות יש לשאול את הרופא ולקבל ממנו את כל האינפורמציה הרלבנטית על המחלה, על התרופה ועל משך הטיפול המשוער.

שלי יקרה, על פי התסמינים שציינת, אכן מדובר בפסיכוזה או בהתקפי פסיכוזה (תלוי בתדירות ההפרעה) וניתן לטפל בה בתרופות אנטי פסיכוטיות שקיימות בשוק לרוב. לכל תרופה תופעות לוואי משלה, על כן מן הראוי להתיעץ עם פסיכיאטר מומחה ולהתאים את התרופה למטופל הספציפי בהתאם לגילו, מצבו הכללי, האבחנה הקלינית הוודאית, משך זמן ההפרעה שישפיעו אף על מתן הטיפול המשוערך... כל טוב, המתוסכלת.

לשלי איני פסיכיאטר ילדים ולכן איני יכול להשיב לך. מצטער הידש

השאלה מופנית גם לד"ר וגם לאנשים שחוו מניסיונם האישי- רציתי לדעת מה ההבדל המהותי בין קלונקס לקסנקס (אם יש כזה בכלל) והאם אחת מתופעות הלוואי של קסנקס היא השמנה.? תודה

מדובר בשתי תרופות מקבוצת ה-BENZODIAZEPINES .מבחינת מינונים- קסנקס 1 מ"ג שקול לקלונקס 2 מ"ג. לקסנקס זמן מחצית חיים הרבה יותר קצר מקלונקס, כלומר משפיע להרבה פחות שעות. קלונקס יותר דומה לוואליום- יותר מרגיע, יותר מרדים וכיוצ"ב. באופן כללי בנזודיאזפינים לא משפיעים על המשקל אבל ייתכן שקסנקס יוצא דופן בעניין זה- הדבר דורש חיפוש בספרות. שניהם יעילים באותה מידה לטיפול במצבי חרדה ופאניקה. קלונקס גם בסוגים שונים של מצבים אפילפטים. השפעה על מצב הרוח- לקסנקס השפעה מתונה נגד דיכאון. לקלונקס השפעה מתונה לייצוב מצבי רוח אצל מטופלים ביפולריים (מצבים מאניפורמיים בשילוב דיכאון). לגבי תלות והתמכרות- אחרי שבועיים יכולה להתפתח תלות בתרופה במיוחד להשפעה הסדטיבית וההיפנוטית שלהם. להשפעה האנטי חרדתית התלות יותר איטית ומדובר על 4-6 חודשים של שימוש קבוע בתכשיר. קסנקס יותר ממכר מקלונקס. אצל חלק מהמטופלים ההתמכרות לכדורים האלה דומה להתמכרות לסמים ולכן הטיפול בתרופות אלה דורש זהירות מיוחדת ומעקב צמוד של פסיכיאטר.

תודה לדור ואני מצטרף לדבריו. בסך הכל מדובר על שתי תרופות שהדימיון ביניהן הרבה יותר גדול מההבדלים. כמובן שהתגובה האישית של כל אחד לכל תרופה היא הקובעת בסופו של דבר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בת 24 ונוטלת כ3 שנים פלוטין במינון 40 מ"ג ואפקסור במינון 75 מ"ג וקסנקס לטיפול בחרדות.יש לציין כי הטיפול יעיל מאוד ומלבד תקופות מסויימות איני סובלת מחרדות.מזה כחודש וחצי אני נוטלת רואקטון (פעם שנייה) וסובלת מתשישות ועייפות.בעיצה עם הרופאת עור הפסקתי כרגע את הרואקוטן, ורציתי לדעת האם ישנו קשר? מלבד הרצון להיפטר מפצעים בריאותי הנפשית חשובה לי פי עשרת מונים, ולמרות שהפסיכיואטר שלי לא התנגד שאטול במקביל רואקוטן,אני חוששת שבשל ריבוי התרופות גופי ייחלש.אציין שאני אוכלת מסודר ומנהלת אורך חיים תקין ומלא של עבודה ותואר שני והתעמלות.האם באמת כדאי להפסיק את הראקוטן ולנסות פתרונות אלטרנטיבים? תודה מראש על התשובה

לתמי רואקוטן עלול לגרום להפרעות נפשיות קשות ביותר ולכן אסור על כל מי שנוטל טיפול נגד דיכאון. טוב שהפסקת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בת 16 , מטופלת ברואקוטן כ4 חודשים עד כה, בחודש האחרון אני התחילו לי התקפי דיכאון ועצבים בלתי נשלטים. שאלתי היא האם זה קשור וכיצד? בתודה מראש, יעל.

במהלך הצבא טופלתי ע"י פסיכיאטר במשך שלושה חודשים, במקביל לטיפול פסיכולוגי שארך כשנה וחצי. הטיפול הפסיכיאטרי היה קצר, מיוזמתי, ובלתי יעיל, ולפיכך הפסקתי אותו כאמור, כעבור שלושה חודשים. הוא נבע ממצב רוח ירוד, שניסיתי לשפר באופן הזה. חבל שניסיתי, כיוון שזה לא הצליח, אבל זה החלק הטוב. מאז השחרור מצה"ל אני נתקלת ב"חומות בטון" כבדות שמונעות ממני להיכנס לחברות כלכליות (בנקים וכו'), וגם לחברות הייטק רבות, שמקיימות ראיון עם קצין ביטחון כחלק משרשרת הגיוס לשורותיהן. כיוון שאני מעוניינת לעסוק בתחום המחשבים (בו הוכשרתי), הדבר מפריע לי מאוד ומהווה מכשול משמעותי בחיי. האם ניתן לעשות משהו בנידון ? מן הסתם לא ניתן למחוק את הרשומה הרפואית, אבל השאלה האם חובת ההצהרה עליה בפני קצין ביטחון של חברה פרטית קיימת גם במצב של טיפול כה קצר בן 3 חודשים . . . הבעיה שלהם היא עם הטיפול הפסיכיאטרי, אני בטוחה הזה - כיוון שהרי ישנם רבבות אנשים בארץ שמטופלים או טופלו בעבר ע"י פסיכולוגים - ולא נשמע הגיוני שכולם פסולים מלעבוד בבנק, או בחברת הייטק שעובדת גם עם משהב"ט. ואגב, למה בעצם לא בודקים לעומק את תוכן הטיפול ? אם היו בודקים, היו יודעים שלא היה שם שום דבר מדאיג, סה"כ טיפול פשטני כחלק משגרת שירות צבאי מעיק. 3 חודשים של לקיחת תרופה פשוטה - לא מחלה, לא בעייה קבועה . . . פשוט טיפול רגיל לחלוטין, שעוד הופסק עקב חוסר יעילות . . . בעצם, מה שנקבע, הוא שמי שעשה את הטעות - והסכים להתנסות בטיפול פסיכיאטרי, צריך לסחוב את זה עליו כל החיים? למה? מה עשיתי רע?

בזה בתחקיר הבטחוני או לא. אני מזדהה איתך מאד! זה שיא החוצפה! אני מבקשת ממך, בשם כולם, לערער על כך מול הרשויות, ואפילו להגיע לבית המשפט, כדי שפשוט ימחקו לך את זה. גם לי היה טיפול פשוט בהפרעת חרדה, וגם אני פניתי מיוזמתי. איזו חוצפה זאת לחסום ככה! אני מוכנה לעזור לך בכל דרך שהיא!!

לליאת היום היה אצלי אדם ממשרד ראש הממשלה בקשר לתחקיר של שני אנשי קבע הנמצאים בטיפולי, אני הבנתי שלא תהיה שום מגבלה לגביהם. עם זאת המצב שונה לגבי אדם אשר נמצא במערכת לבין אדם אשר רוצה להתקבל. בדרך כלל הרשומים בצבא הולכים לאבוד ולא ניתן למצוא אותם....כך שאם לא הורידו לך פרופיל בצבא אל תצטטי אותי ואומר לך לשכוח שהיית בטיפול....... כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי הפרעת חרדה, ולוקחת ציפראמיל חמש שנים, ללא שום התקף מאז. כרגע אני מובטלת ומתנדבת במשטרה. הציעו לי להתנדב בבילוש, וזה מאד נראה לי. זה מתאים לי ויעשה לי טוב. הבעייה שעליי לעבור תחקיר בטחוני מקיף, בו עליי לספר על כל מצבי הבריאותי. שאלתי היא- מה לעשות? אני חוששת שאם יידעו על מצבי יפסיקו את התנדבותי בכלל, וזה גם יהיה רשום שם לנצח. מאידך, אם הם בודקים בכל מקרה, הם יעלו על זה לבד, ואז אני איחשב לא אמינה כי לא דיווחתי. איך פותרים את הדילמה?

??????? אולי התשובה לשאלה שמעל השאלה שלך תעזור לך. הידש

איך התשובה שממעל יכולה לעזור לי? היא לא קשורה בכלל למצב שלי. אני אשאל שוב- אני חרדתית כפייתית, זה התפרץ לראשונה בגיל 31 אחרי שנה שהייתי עם התינוק בבית. אני לוקחת ציפראמיל כבר חמש שנים, ומאז לא היה לי שום התקף חרדה. בצבא לא היה לי כלום, סיימתי שרות צבאי מלא, לכן הצבא לא קשור אליי. עכשיו אני מתנדבת במשטרה ורוצה להתקדם לבילוש, רק שרוצים לעשות לי תחקיר בטחוני. שאלתי היא-= האם לספר או לא?? מה הסיכוי שהם יגלו את זה גם אם לא אגיד? הרי בקופ"ח רשום מה אני לוקחת, למרות שהטיפול הפסיכיאטרי הוא פרטי ולא רשום אצלם. האם הם יכולים לחדור לקופ"ח בקלות? ומה הסיכוי שהם יתאמצו בשביל זה? ומאידך- מה הסיכוי שהם לא מבחינים בין הפרעת חרדה לדיכאון, מסתכלים רק על התרופה עצמה, ומעיפים לגמרי מהשרות כל מי שלקוח נוגד דיכאון?

אני מאובחן כסובל מחרדה והתקפי פאניקה כ4 שנים אני מטופל בסרוקסט מאוד מרוצה מהתרופה ואפשר להגיד שהיא החזירה אותי לחיים נורמליים שאלתי היא האים אצטרך לקחת את התרופה כל החיים.כרגע אני לוקח כדור וחצי ביום ברגע שאני מפסיק לכמה ימים כל התופעות של החרדה חוזרים על עצמם באותה רמה והאים ידועות תופעות לוואי של התרופה

גם אני אשמח לדעת עד מתי???? בנוסף לשאלתך....למה להפסיק לכמה ימים? גם ההפסקה צריכה להיות מדורגת. בנוסף, אתה צריך לדעת אם יש לך תופעות לוואי. אל תכניס לך שטויות של אנשים אחרים...

שלום, אחרי התקף יחיד של חרדה מקובל טיפול למשך שנה, אבל כל אחד הוא מקרה פרטי כיוון שמדובר על מכלול של דברים - מצב משפחתי, עבודה, מתחים שונים ומבנה פסיכולוגי. כך שלפני שמפסיקים כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. התופעות שאתה מתאר אינן תופעות של חרדה שמקורן נפשי או מבעיה נפשית. מדובר בתופעות הקשורות להורדת רמת הסרוטונין במוח בגלל הפסקת התרופה. יש הרבה מאוד חומר על כך בפורום ותוכל למצוא בקלות. כך שהתופעות בהחלט אינן מעידות על כך שאסור או אי אפשר להפסיק את התרופה אלא שצריך להפסיק אותה בהדרגה. בהצלחה דר' גיורא הידש

אדם שהתאבד בגיל 32 אובחן בגיל 16 שסובל מסכיזופרניה בגיל 4 היה אלים כלפי הוריו. אדם זה השאיר אחריו ילד מאישה בריאה. מה הסיכוי שהילד יקבל את זה בתורשה והאים הילד צריך מעקב פסיכיאטרי תודה על התשובה

שלום, יש מרכיב של תורשה בסכיזופרניה, השאלות האלו מאוד רגישות ולכן אני מעדיף שלא לענות באינטרנט כיוון שאיני מכיר את כל הנסיבות והסיבות לשאלה. SORRY כל טוב דר' גיורא הידש

אמרו לי שניתן לקבל היפנודורם בזריקות או בכדורים. השאלות שלי: האם יש הבדל בהשפעה בין שני הסוגים? באיזה מקרים מעדיפים את הזריקה או את הכדורים?

לאורית היפנודורם בדרך כלל אינו נרשם לאנשים בגלל כל מיני סיבות לאו דווקא רפואיות. לשאלתך, ההבדל הוא שהזריקה משפיעה מהר יותר ומגיעה לרמה גבוהה יותר בדם. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! אני בת 35 ומזה כ10 שנים סובלת מחרדות. אניי לוקחת כדורים (סרוקסט,אפקסור,ולאחרונה וייפקס). ונמצאת בטיפולים פסיכולוגיים לסרוגין,כלומר מאז שהתחילו החרדות אני כל הזמן בעליות ומורדות.לא תארתי לעצמי שכלכך הרבה שנים אני ימשיך עם התרופות. העניין הוא שתמיד חשבתי לעצמי שכשאני ירגיש טוב אני יוכל להפסיק אבל עדיין לא הגיעה תקופה כזאת ושאלתי היא אם אי פעם תגיעה. מה צריך לעשות כדי להיפטר מהחרדות האלה ?ומה הטעם להמשיך עם הכדורים אם במילא אני סובלת? יכול להיות שהכדורים לא עוזרים כבר ? מה יכול לקרות אם אני אפסיק? מה שבעיקר מטריד אותי בזמן האחרון זה כל מיני מחשבות שקשורות למוות או למחלות יש לי פחד נוראי מלקבל מחלה קשה,והמחשבה על מוות מאוד מפחידה אותי כלומר הידיעה שאני יום אחד ימות וגם הקרובים אליי מפחידה אותי ומעסיקה אותי הרבה. הפסיכולוג שלי אומר שהמחשבות האלו הם תוצאה של בדידות. (אני בהליכי גירושין פרודה כשנה עם ילד בן 2.5). קצת מבלבל מה שכתבתי? אשמח לקבל תגובתך שירה.

לשירה אני חושב שעניתי לך כבר? בכל אופן בדידות היא "מחלה קשה" כיוון שאנחנו אנשים חברתיים מטבענו, גם אם את בתהליכי גירושין כדאי לחשוב על קשר חדש עם אנשים שיכולים לתמוך בך. התרופות חשובות אבל כמובן שאין זה מספיק. לכן השיחות חשובות וגם חברה. בקשר לתרופות קשה לי לתת לך עצה מדוייקת. באופן כללי אין טעם להמשיך בתרופות שאינן עושות דבר, אבל צריך לבדוק האם ישנה תרופה אשר עשויה לשפר את מצב הרוח שלך. לשם כך צריך להעמיק ולחשוב על כל מהלך הטיפול התרופתי שקיבלת עד היום. כל טוב דר' גיורא הידש

בעבר כתבתי לך כיאני לוקחת פאקסט+נורטילין תוך שלוש שבועות את הפאקסט והנורטילין לאחר שבוע העליתי ל3 כעת עברו שלושה שבועות ואני לוקחת 3 מכל סוג האם למרות המינון הנ"ל צריך להמתין עוד אנא כתוב לי מה לעשות כי יש התדרדרות במצבי האם עלי להיות עוד סבלנית אינני יכולה יותר

היי אורלי עד לתשובה מד"ר הידש, אני רק רוצה להרגיע אותך שעם תרופות צריכים להיות קצת סבלניים, והסבלנות משתלמת. מנסיוני האישי הן מתחילות להשפיע רק כעבור 3 - 4 חודשים. רק אל תתיאשי ואל תחשבי על שינוי המינון על דעת עצמך. אושר ובריאות, דנה2

מדובר בתרופות נגד דיכאון שמתחילות להשפיע תוך 6 שבועות. נורטילין משפיע בעיקר על המרכיב הנוראדרנרגי ופחות על המרכיב הסרוטונרגי. פאקסט משפיע רק על המרכיב הסרוטונרגי. כלומר את מקבלת טיפול שמנסה לתקוף את הדיכאון משני הכיוונים העיקריים שלו אבל בדומה לכל שאר נוגדי הדיכאון צריך להמתין בסבלנות עוד מספר שבועות. לכל התרופות נוגדות הדיכאון יש תקופת חביון של מס' שבועות עד שהן מתחילות להשפיע. אם יש החמרה במצב הנפשי אז תתקשרי לרופא המטפל. ייתכן שיש צורך להוסיף טיפול הרגעתי באופן זמני.

לאורלי איני בטוח שהבנתי את שאלתך, האם את נוטלת שלושה כדורי פקסט ביום? זה בהחלט מינון גבוה ועלול לגרום להרבה תופעות לוואי. אם את בטיפול שלושה שבועות, כדאי לחכות עוד שבועיים שלושה כדי להחליט על יעילות הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

מה ההבדל בין סומטיזציה לקונברסיבי? מדוע כמעט ולא רואים קונברסיבי (וגם קטטוני ) בימינו? תודה.

לשירה קונברסיה מדובר בדרך כלל על שיתוקים ממקור נפשי בלבד, כאשר סומטיזציה זה שם כללי של ביטוי רגשות דרך הגוף, כמובן דברים פתולוגיים, המחשבה היא שחלק מהמסימפטומים בפסיכיאטריה הם גם תוצרים של תרבות, לכן ההיסטריה והקונברסיה הם קשורים לתרבות, הם היו אופנתיות בצרפת במחצית השניה של המאה ה 19-מסמריזם, ואז גם עסקו בהיפנוזה שיש לה קירבה מסויימת לדברים. לגבי קטטוניה הדברים פחות ברורים, במידה רבה ישנה ירידה בגלל הטיפולים התרופתיים שניתנים בתחילת המחלה אבל הירידה החלה כבר קודם. שכחתי את השם של הסרט-סרט מאוד מפורסם על בחור אשר חי עם צפרים וחולם על צפרים ואחר כך יוצא למלחמת וויטנאם ונפצע שם עם התקף של סכיזופרניה קשה-הוא היה במצב קטטוני. כדאי מאוד לראות את הסרט, גם בגלל הסכיזופרניה אבל בעיקר בגלל התיאור הרגיש של אישיות סכיזוטיפלית. וואו, אני לא מצליח להזכר בשם הסרט, אבל הוא מאוד מפורסם, אולי משהו יכול לעזור? ביי הידש

מה ההבדל בין סכיזופרניה לפסיכוזה ?

לרינת סכיזופרניה היא קבוצה של מחלות שהמשותף ביניהן הוא בעיקר סמנים שליליים וחיובים של סכיזופרניה. השלילי הוא לקוי רגשי והחיובי הוא מצב פסיכוטי. כלומר מצב פסיכוטי הוא אחד הדברים החשובים לאבחון סכיזופרניה. מצב פסיכוטי יכול להופיע בהרבה מחלות נפשיות אחרות-תרופות או חומרים הגורמים למצב פסיכוטי, חוסר של ויטמין B12, פרנויה, דיכאון או מאניה בחומרה פסיכוטית, כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, ראשית,תודה לתשובתך. להזכירך ציינתי כי לאחר 5 חודשיים של נטיל כדורים הורדתי מינון וביומיים האחרונים לא נטלתי כלל,ואני סובלת מסחרחורות נוראיות. המלצת לי לקחת חצי כדור במשך כמה ימים. שאלתי: האם לאחר הפסקה (לגמרי) של שלשה ימים יש מקום לחזור וליטול חצי כדור ואם כן למשך כמה ימים? או להמשיך לסבול מסחרחורות ואי-יציבות ולקוות שיחלפו במהרה . תודה על תשובתך ועל הסבלנות שלך. יישר כח.

לאביגיל שתי התשובות נכונות ובשתיהן יהיה בסדר. אם מתאים לך אפשר להמשיך לסבול קצת והכל יעבור. אם את רוצה להקל על עצמך, הרי אין שום סיבה למהר ואפשר ליטול את התרופה מספר ימים ואחר כך להפסיק. בשום דרך לא יגרם נזק. כל טוב דר' גיורא הידש

כפי שסיפרתי למישהי כיום השינוי העמוק שחל בי איננו ריפוי ממחלת ה"מאניה דיפרסיה" חלילה וחס. (אני לא רוצה ל"הבריא") אלא שינוי עמוק בפרספקטיבה שלי על עצמי והעולם. בעוד שלפני מספר שבועות ראיתי את עצמי כחולה נפש, היום אני רואה את עצמי כ"אמן מיוסר" וכנון-קונפורמיסט. כלפי חוץ כמובן אין כל שינוי בהתהגות שלי what so ever. אבל מבחינתי האישית יש כאן שינוי רדיקלי ומהותי. השאלה היא בכל זאת "מה לעשות", למרות שאני יודע שאין לי מה לעשות. הייתי שמח אולי למשפחה וילדים, אבל אני סוחב כזה "תיק" על הגב, שקשה לי להאמין שיהיו רבות שיהיו מוכנות לסחוב אותו איתי. אולי אני אמצא אחת כזו, אבל זה כבר לא כל-כך תלוי בי אלא ב"עולם". אולי אני באמת אנסה להיות "אמן מיוסר", שאכן יוצר אומנות. חחחחחחחחחח- זה מצחיק כי אני כבר כרגע רואה את החיים שלי כיצירת אומנות. וכבר אמרו את זה קודם לפני, וזה כן משנה, אפילו משנה מאוד.(פריץ אמר את זה לפני) נו, טוב, קודם אני צריך להרגע קצת מכל הכעס הרב שעצור בי- מה אתם אומרים קלונקס יעזור לי? שימו לב ששאלתי האחרונה קשורה קשר הדוק לנושא הפורום. בברכה מיכאל(מקקקי)

מיכאל, אני מזועזעת לחלוטין ממה שכתבת לשירה שאין לה אף אחד. איך אתה מעז לכתוב לה דברים כל כך קשים, ובחוסר רגישות כזאת? היא אומרת שהיא מרגישה לבד, וההרגשה היא זו שמשנה, ולא המציאות האובייקטיבית, אם היא במאת לבד או לא. גם אם היו לה חמש חברות או עשר, עדיין מותר לה להרגיש לבד. וחוץ מזה, היא כנראה מאוד סובלת ומתענה, אז ללגלג לה בציניות כזאת הוא מעשה אכזרי. האם אתה יודע שמגלומניה היא סימפטום של מאניה דיפרסיה? האם קראת קצת על המחלה שלך? הרי לא יתכן שתסתפק בכינוי מאניה דיפרסיה בלי לבדוק היטב במה מדובר, נכון? לדעתי אתה גם יכול להרחיב את האבחנה הפסיכיאטרית שלך, ולהתחיל לחשוב על עצמך כבעל אישיות אנטי סוציאלית. הלן.

כל מה שכתבת נכון. יתרה מזו אחד הפסיכיאטרים שבדק אותי טען שיש לי הפרעת אישיות "סיכוזואידית". בדקתי היטב מה זו "מאניה דיפרסיה", ואכן יש לי שגעון גדלות. כרגע אני מדמיין שאני "רופא פסיכיאטר", זה שגעון הגדלות שלי ולכן אני כותב כאן בפורום. כולי תקווה שהשגעון יחלוף ואני אחזור להיות בן-אדם, אבל בינתיים אני עדיין בתוך השגעון. בברכה מיכאל(מקקקי)

שלום לרופא. קוראים לי ניבה ואני יהיה בת 14 בעוד חודש ליפני כמה שבועות קרה מיקרה שהכריחו אותי לשכב עם מישהו בחוג שאני הולכת. זה לא מהילדים זה איש שעובד שם. הוא מאוד חזק ואני לא ניסיתי להפסיק אותו כי פחדתי שהוא יכאיב לי כמו שהוא אמר. אז רק בכיתי כל הזמן וביקשתי ממנו שיפסיק אבל הוא לא הפסיק. אני מהוים ההוא לא יושנת טוב ולא לומדת בכלל, לפעמים אני גם חוזרת הביתה אחרי שאמא שלי יוצאת בבוקר לעבודה ויושבת ובוכה בבית. אני לא רוצה ללכת יותר לחוג אבל אני חייבת כי זה עזרה בשביל הלימודים ואני כל הזמן ליד אנשים שם אבל אני רואה שהוא מחפש לתפוס אותי לבד עוד פעם. אתה חושב שאני יוכל לצאת ממה שקרה לי בלי שאני יספר להורים שלי כי אני פוחדת מהם. תודה רבה ניבה

תתלונני במשטרה זה יעזור לך מאוד

מתוקה, את חייבת לעשות משהו ותאמיני לי שלא יכריחחו אותך להמשיך ללכת לחוג או ימצאו לך חוג אחר שיעזור לך בלימודים ושבו לא תצטרכי לראות את האיש הזה. תספרי להורים שלך- בבקשה אל תפחדי, את לא חייבת להגיד להם- את יכולה להראות להם את ההודעה שכתבת פה, זה יהיה כמו לספר להם. אני בטוחה שהם לא יכעסו עלייך ויבינו את הבעיה שלך, יעזרו לך ואת תוכלי לחזור לישון וללמוד אבל כדי לעזור לעצמך את חייבת להראות את זה להורים שלך. אני מבטיחה לך שאחרי שתעשי את זה יעזרו לך לצאת מהמצב הזה, ולא תצטרכי לראות את האיש הנורא הזה יותר ויהיה בסדר. אבל את צריכה לספר להורים שלך, אל תפחדי מהם כי לא עשית שום דבר לא בסדר!! האיש לא בסדר, לא את.

לניבה הדברים שעברת מפחידים ומפחיד גם להמשיך ללכת לחוג ולכל מקום אחר. האדם הרע הזה פגע בגופך אבל גם בנפשך. וחמור מכך הוא חושב ומחפש לחזור על המעשה. לצערי האפשרות הכי פחות גרועה היא להגיע למשטרה. את יכולה דרך היועצת, או דרך פקידת סעד בלישכת הרווחה או בעזרת ההורים. אני חושש שההורים זו הבחירה הפחות טובה אבל לשיקולך. צריך להפסיק את הפחד הזה וכדי שהוא יפסק האיש הזה צריך להיות בכלא. מה שהוא עשה לך נקרא אונס, וגרוע מכך הוא עוד חושב לחזור על כך. נורא. ותפני למשטרה, הוא צריך לפחד ולא את. תהיי חזקה דר' גיורא הידש

ניבה יקרה, ליבי ליבי עליך... התחושה הכי מצויה אצל נפגעות תקיפה מינית הנה ההתחפרות באשמה... והבושה שאופפת ועוטפת אותנו לאחר קרות האונס... ותהליך ההכחשה כאילו שאין מדובר באונס של ממש כי אם בפיתוי וכדומה... (תהליך של התרצה בהגה המקצועי) על מנת שנוכל לשרוד..ולא להתאבד בו במקום, בשל תחושת ההשפלה, החוסר אונים והתסכול שבהיותנו קורבנות וחלשות...חסרות ישע וחשופות שוב לפוגע בגופנו ונפשנו. על מנת שלא תחושי רגשי אשם, כי את הקורבן ולא המטת על עצמך את האסון.. והוא הנבל הבוגר, חלאת מין, שצריך למצות עמו את הדין, על שלא חמל על תומתך וגילך הכרונולוגי ועל היותך חסרת ישע בנסיבות הקיימות...ותקף אותך- פשוטו כמשמעו! בואי שתפי אותנו בפורום נפגעי תקיפה מינית ואני(קרויה בשם זהה)ועו"ס מומחיות בתחום(אור הנפש ואופיר) נעזור לך בצורה ממוקדת, לעכל את הארוע הטראומטי והמזעזע, לעבד אותו, על מנת בסופו של התהליך והאבל- לאבד אותו כליל. אחותך לחוויה הקשה. המתוסכלת האלמותית.

שלום אני בת 30 לפני כשלושה חודשיים פשוט התמוטטתי עם כאבי תופת בגוף וזאת לאחר נטילת חודש אנטיביוטיקה לאחר בדיקות מעמיקות לא נמצאה הסיבה ואני עדיין חשה כאבים לא מתפקדת שריפה בכל הגוף נימול נוראי חולשה וכו במחקביל אני מטופלת ע"י נורולוג עקב כאבים כרונים פגיעה עיצבית לאחר ניתוח שאלתי? הרופאים מצביעים על בעיה פסיכוסומטית שהכאב נובע משם \מה זה? התחילו לטפל בי בכדורים נגד דיכאון וקשה לי נורא הנימול גבר אני מקיאה ואני מבינה שזה לקוח זמן עד ההסתגלות אודה לך על התייחסותך

שלום, לא הבנתי למה בדיוק להתייחס אבל אנסה. הדברים נשמעים הגיוניים ובסדר, גם האבחנה וגם הטיפול. לצערי יתכנו תופעות לוואי די קשות אפילו בתחילת הטיפול והם חולפים אחרי כשבועיים, תופעות לוואי לא חייבות להיות אבל בהחלט קורה שהן מופיעות. נקווה שיחלפו מהר ותרגישי את ההשפעה המטיבה של הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב. הובחנתי כסובלת מהפרעות פניקה,אבל היתי רוצה להתייעץ. לא ברור לי אם זה באמת בעיות של חרדה,או אולי מחלה אחרת.היו לי כמה התקפי חרדה,אפילו היתי אומרת ימים של התקפים ופניקה.פניתי לטיפול,קיבלתי סרוקסט.אני לוקחת את זה כבר שבועיים.ההתקפים עברו,אבל מצב כללי לא השתפר כלל.אין לי רצון לעשות שום דבר.כל תנועה גורמת לאי-נוחות.חובות בבית,בעבודה -זה סבל נוראי.לדעתי אני סובלת יותר מדיכאון,מאשר מחרדות.אבל אולי הטיפול הוא לא נכון?אולי צריך לעלות את המינון?אני מקבלת 20 מ"ג.למרות שיש לי לפעמים פחדים ממש מוזרים (שלא היתי מספרת אותם לאף אחד,כמובן).שייגמק אוויר ולא אוכל לנשום וכל מני פחדים .זה מפחיד אותי מאוד,במיוחד שזה נשמע כמו אצל חולת נפש רצינית.עוד יותר אני פוחדת מלאבד שליטה.למשל היום נסיתי לחשוב על המחר.(מה אני צריכה לעשות).ולא מצליחה-כאילו אין לי מחר.יותר נכון יש לי הרגשה ולא יהיה לי מחר.כאילו החיים שלי נגמרו. מה זה?מה אתה חושב?איך מטפלים בזה?

לאיה כל הדברים שכתבת מתאימים למצבים של חרדה.... כך שאפשר להרגע. הסרוקסט מתחיל להשפיע אחרי כשבועיים אבל השפעתו הולכת ומתגברת בחודשים הראשונים, כך שצפוי שבזמן הקרוב גם תרגעי וגם תרגישי טוב יותר וגם תחזרי לתפקוד מלא, אין מה לעשות אלא לחכות להשפעה הטובה של הסרוקסט. בדרך כלל חרדה ודיכאון הולכים יחדיו, חרדות קשות פוגעות במצב הרוח וגם דיכאון מעורר חרדה. כך שהאבחנה והטיפול כנראה נכונים ואין צורך לעלות במינון אלא לחכות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דר' הידש. יש לי ארבע שאלות: 1. האם יש חדש בתחום שיפור תופעת הלוואי האיומה של הפגיעה באורגזמה כתוצאה מלקיחת תרופות SSRI ?. 2. האם יש חדש בתחום מותר/אסור הריון בעת לקיחת תרופה ממשפחת SSRI. 3. לכמה זמן לאחר הפסקה בכדורים מותר להכנס להריון ללא חשש מתופעות לוואי (קראתי באיזה מקום כי תופעה מוכרת אצל היילוד הוא עיכוב בהתפתחות (לא פיגור)). 4. האם תוכל להרחיב/איפה ניתן לקרוא על הגורם התורשתי של דיכאון/חרדה? תודה השואל

לשואל לצערי אין הרבה חדש. אבל כנראה שיש לך טעות, תרופות מקבוצת SSRI מותרות בהריון ואינן גורמות לעיכוב בהתפתחות, איני יודע היכן קראת זאת אבל אשמח ללמוד. על התורשה תנסה בספר של ח. מוניץ, פרקים נבחרים בפסיכיאריה או באתר של "זרות". כל טוב דר' גיורא הידש

שלום בחצי השנה האחרונה בערך לאחר שנודע לי על גידול ממאיר במוחו של בן דודי התחילה לי מעין היפוכונדריה.אני נוטה לפרש כל הרגשה גופנית חריגה למחלה מפחידה. אני סובל כבר חצי שנה מסחרחורות.לפני חצי שנה אף עשיתי CT ראש ונימצא תקין. לאחרונה החלטתי ללכת לנוירולוגשהחליט לתת לי ציפרמיל(תרופת דיכאון) לקחתי את התרופה באופן לא סדיר בעקבות הרבה תופעות לוואי(טשטוש בראיה,יובש בפה,חולשה,בחילות)שעוד יותר הכניסו אותי לחרדה.כמו כן יש לי מעין חוסר תחושה בכף יד שמאל ובכף רגל שמאל(רפלקסים כאלה וחולשה במקומות אלו) בבדיקה נוירולוגית שעשו לי: אישונים שווים, מגיבים לאור,ללא ניטאגמוס. כוח גס תקין ללא סימני צד.רפלקסים שמורים סימטריים. השאלה שלי היא למה אני מרגיש מה שאני מרגיש? האם כדאי לבצע CT ראש נוסף לאחר שהבדיקה הנוירולוגית שעשיתי היתה תקינה? איך יוצאים מהמצב הזה? יכול להיות שהתרופה עשתה לי את זה?(כבר שבוע וחצי לא נוטל אותה ועדיין יש לי תופעות) תודה ארז

לארז אם בצעת את כל הבדיקות והסכום של הנאורולוג ורופא המשפחה הוא שהכל תקין אז אין טעם לבצע בדיקות גופניות נוספות. הפחדים והחרדות עלולים לחקות כל תופעה גופנית.... ישנו קשר ברור בין הנפש לגוף ולעתים ישנם אנשים אשר מבטאים את החרדות שלהם בתחושות גופניות שעלולות להיות רגילות או מוזרות מאוד. מה שבטוח שהן מפחידות.... כך שאפשר להרגע שהגוף בסדר, ואם זה מנחם אותך אז מדובר בתופעה נפשית על בסיס של חרדות. אני מקווה שהדוד מרגיש טוב יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום בהמשך לפנייתי אתמול הייתי אצל נוירולוג שבבדיקה מקפה אמר לי שהכל תקין מבחינה נוירולוגית. אני עדיין עם סחרחורות,יובש בפה,בחילות,חוש טעם וריח חלשים(כבר שבועיים מחרידים). השאלה שלי היא האם בכל זאת כדי לעשות CT ראש לאחר שהבדיקה הנוירולוגית תקינה?(קרינה וכו...) זה ייעבור מתישהו? תודה

בס"ד שלום לדר הירש. אני סובלת מטראומה כבר כמה שנים ומקבלת טיפול תרופתי סרוקסט וקלונקס. השאלה שלי היא האם זה נורמלי שאני עוברת ממצבים של אפטיות למצבים של חרדה וחוזר חלילה האם אני צריכה להפנות את תשומת לב הרופא שלי לכך (העוצמה של החרדות היא לעומת מה שסבלתי בעבר הרבה יותר נסבלת. אודה לך על התשובה

לבת שרה טראומה לעתים בעיה עקשנית ולכן הטיפול לא תמיד עוזר במאה אחוזים. אני שמח שהטיפול עזר לך וחבל שלא במידה מלאה. בודאי שכדאי לשתף את הרופא באינפורמציה שאת כתבת כאן, אפשר גם להראות לו את המכתבים. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום רב, בהתייעצות עם הפסיכיאטרית שלי החלטתי לנסות להפסיק את הטיפול בציפראלקס לאחר 10 חודשים. מזה כ- 3 ימים שאני נוטלת מינון מופחת ב1/4 . מידי פעם יש לי כבדות נשימה, ובלילה - מידי פעם התעוררויות ודפיקות לב מואצות. אציין כי בתקופת החרדה אלה היו חלק מהסימפטומים... האמנם הם חזרו או שאלו חלק מתסמיני הגמילה ? לתשובתך אודה !

לשואלת אלו בודאי שלא סמנים של חרדה, מתקבל על הדעת שאלו סמנים של סיום הטיפול, אפשר למספר ימים לעלות קצת את המינון ואחר כך לחזור ולהוריד, שום דבר לא דחוף בלהפסיק את הטיפול, אפשר למשוך עוד כמה ימים. כל טוב דר' גיורא הידש

מתי מסתיימת התגובה הטבעית של הגוף שלנו ומתי מתחילים תופעות הלואי של תרופה כלשהיא. "הם", הפסיכיאטרים, לא יודעים באמת או בוודאות את זה. בנת? בברכה מיכאל(מקקקי)

האם אדם שצא מהצבא על פרופיל 21 נפשי יכול להיות פסיכיאטר? הייתי רוצה תשובה מעמיקה בנושא ממומחה

היי ! בנוגע לשאלתך - קשה לי להאמין. עם זאת אסתייג ואומר כי אינני אומר זאת מידע או מנסיון אישי, אלא בשל השם הרע שיצא למשוחררים משירות על סמך פרופיל זה , וזאת למרות שיש בצה"ל סעיפים נפשיים שאין בהם כל קשר למצבו הנפשי של הנבדק (למשל נבדק שאינו מעוניין להתגייס, או כזה שסתם לא מוצא חן בעינייהם). בכל אופן אני ממליץ לך שתפנה בעניינך לפורום "לימודי רפואה" באתר Ynet. שם תוכל לענות לך ד"ר סמדר ניר. מצ"ב לינק ישיר: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2227-12851,00.html אני מאחל לך הצלחה רבה בכל אשר תפנה. כל טוב.

לחסוי באופן טכני או מעשי? באופן טכני יתכן וכן, יתכן שאם האדם למד רפואה בחו"ל היכן שלא בודקים פרופיל ומשום מה לא בדקו פרופיל בקבלה לעבודה (דבר שלא מקפידים או כלל לא עושים ברוך השם), אז הוא עשוי להגיע ולהיות פסיכיאטר. באופן ענייני הייתי נזהר מאוד ולא מציע לאדם עם בעיה נפשית חמורה לבחור דווקא בנושאים של בריאות הנפש. גם השפוט שלו עלול להיות לא נכון וגם יש סכנה לעצמו. אם ניקח מקרה אחר יותר פשוט. אדם למד רפואה, סיים את ההתמחות בפסיכיאטריה והוא פסיכיאטר. לפתע הוא חולה במחלה נפשית חמורה אפילו פסיכוזה. מה קורה? ישנה וועדה במשרד הבריאות בירושלים אשר בודקת את יכולתו של הרופא (באופן עקרוני כל מי שעוסק ברפואה, אחיות רוקחים וכך הלאה) והיא המחליטה על כשירותו לעבוד במקצוע. כל טוב דר' גיורא הידש

רק רציתי להגיד קודם כל שאני בת... יצאתי מהצבא על פרופיל 21, אני יכולה להגיד לכם בבירור שאין לי שום הפרעה נפשית כזו או אחרת, אני ילדה רגילה שפשוט היה לה לא טוב במסגרת הצבאית... אני מאוד רוצה להיות פסיכיאטרית, אני נמשכת לתחום הזה כבר המון זמן וכעת אני לא יודעת מה לעשות... יש לי אפשרות להתקבל לעבודה בישראל עם פרופיל זה?! תודה לכולם על התשובות

ואת גם סתם משתמטת. תתביישי לך

ואת גם סתם משתמטת. תתביישי לך

ייתכן שתצליחי (בדרך כזאת או אחרת) אם יש לך את הנתונים המתאימים. בשלב ראשון את צריכה להגיש מועמדות ללימודי רפואה בפקולטה לרפואה.

יש לי שאלה חשובה, אני אודה למי שיוכל לענות לי: רציתי לדעת אם מנת יתר של 50 כדורי קלונקס, יכולים לגרום למוות? ורציתי לדעת, אם מנת יתר של 50 כדורי קלונקס יכולה לגרום לנכות מוחית? כלומר, מה יכול לקרות לאדם שלוקח 50 כדורי קלונקס? תודה.

50 כדורים וגם 100 כדורים של קלונקס לא גורמים למוות כאשר הם נלקחים לבד. כן יכולים לגרום לקומה או למוות בשילוב עם אלכוהול או הירואין/מתאדון. למה את שואלת?

להלן כיוון שמדובר על שימוש לרעה בתרופה אני מעדיף לא לענות על השאלה ומקווה שגם אחרים לא יענו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! לפני כשנה אובחנתי כסובלת מדיכאון, טופלתי במשך מספר חודשים בלוסטרל והמצב היה מצויין. לפני כחודשיים חליתי בשפעת ולאחריה הייתי בריאה ומאושרת במשך מספר ימים, אך מאז החלה אצלי מחלה מסתורית- בחילות, בעיות עיכול, הרגשת נפיחות וכבדות, עייפות רבה במשך כל היום וקשיים בשינה. לעתים אני כה נלחצת מהמחשבה על לנסות להירדם ובטוחה שלא אצליח היות ואני מרגישה לא טוב, שאני מתחילה לרעוד ללא שליטה (בעיקר ברגליים), יש לי תחושת קוצר נשימה ודפיקות לב חזקות ומואצות. כדי ללכת לישון בתנאים הנ"ל אני נאלצת לעתים לקחת חצי כדור קסנאגיס בכדי להירגע ולהירדם. אציין שהבחילות ושאר התופעות הפיזיות מתגברות בעיקר בשעות הערב\ לילה. לא יצאתי כמעט מהבית כבר חודשיים היות ואני חיה בפחד מתמיד שמא לא ארגיש טוב ואצטרך לחזור הבייתה מהר, דבר שיוקשה עליי. אני גם נוטה לחוש שלא בטוב בחוץ ובקור, אז אני נמנעת כמה שיותר מלצאת. אני גם כמעט ולא רואה אנשים היות והאנרגיה שלי כה נמוכה עד שלארח ולעתים אף לדבר קשה לי. אני גם חשה לעתים מדוכאת מאוד, בייחוד כשאני עייפה ביותר ונתקלת בקשיי שינה, חשה חרדה, חסרת אונים, פסימית ומייואשת ובוכה המון בשל מצבי. אינני יודעת אם כל התופעות הרפואיות שאני מתארת יכולות לנבוע ממקור רגשי גרידא, או שאולי באמת יש לי מחלה פיזית והתופעות הנפשיות הגיעו בעקבותיה? והאם יש לך אולי המלצה או מידע כללי בנוגע לטיפול שיכול להינתן לטיפול במצב הנפשי שהגעתי אליו בעקבות החולי, או, אם ייתכן כי כל החולי כולו מקורו בראשי- לטיפול שיכול לעזור להפטר מן הגורם הפסיכולוגי למחלה ולתופעות הנפשיות שהגיעו בעקבותיה? בתודה מראש!

לסיגל אכן את צודקת ויתכן שמדובר במחלה גופנית ולכן חייבים קודם כל לשלול מחלה גופנית אצל רופא המשפחה. יתכן שהתופעות מקורן בחרדה ובהחמרה במצבה הנפשי אבל אז צריך לחשוב על שינוי בטיפול עם הלוסטרל. כל טוב דר' גיורא הידש

דוקטור שלום! תודה רבה ראשית כל על תשובתך. אציין כי אני אינני מטופלת בלוסטרל כבר כחצי שנה, הטיפול הופסק בשל הטבת מצבי. השאלה העיקרית היא אם כל התסמינים הפיזיים הנ"ל שאני חשה עשויים לנבוע ממקור רגשי? הבחילות וכו' עוד הגיוני שיהיו בעלי בסיס נפשי, אך האם בעיות בעיכול, גאזים, נפיחות ואנרגיה ירודה יכולים לנבוע ממצב נפשי ו\או מחרדה? אני פשוט נמצאת כרגע בצומת בה אני נדרשת או לבצע בדיקה רפואית מאוד פולשנית וקשה שאני חוששת מפניה רבות ומסופקת מיכולתי להתמודד עמה כעת, הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית, או לפנות ישר לטיפול פסיכיאטרי לפני או במקום לבצע את הבדיקה הרפואית הנ"ל. האם היית ממליץ על מהלך שכזה? האם הסבירות שכל או רוב התסמינים הרפואיים המופיעים אצלי מקורם במצש נפשי ירוד גבוהה מספיק שאני יכולה לפנות לייעוץ פסיכיאטרי לפני ביצוע הבדיקה הרפואית? אני פשוט לא חושבת שאעמוד בבדיקה שכזו במצב נפשי כשלי, ולא אוכל לקחת לפני כדורים נגד חרדה וכו' היות והיא מבוצעת תחת טשטוש כלשהו. אשמח לעצה בנושא.

לאחרונה לצערי אני מרגישה שמצבי מדרדר. עוד לא מדובר שמצב של חוסר תפקוד, אבל לדעתי זה רק עניין של זמן עד שיהיה לי קשה להתגרד מהמיטה בבוקר ואני אקבל את כל החבילה בפרצוף. בגלל הלימודים שלי לאחרונה התחלתי לחשוב אם אני אי פעם אפטר מהמחלה הזו (או הפרעה- איך שתרצו לקרוא לזה). האם העובדהש אנימתפקדת וסיימתי סבב של תרופות אומר שאני בריאה ובסדר? הרי אני יודעתש אני בקבוצת סיכון ללקות שוב בדיכאון, אני בסיכון יותר מאחרות ללקות בדיכאון שלאחר לידה(כשזה יקרה..). יש לי סף רגישות נמוך מלאנשים אחרים ואני לוקחת דברים קשה יותר. הבעיה הרצינית היא שכרגע אין לי מערך תמיכה. והאמת היא שאני גם לא חושפת את הצורך שלי בתמיכה. פעמים ספורות ניסיתי לקבל תמיכה מחברות, אבל מה שקרה עד היום לפחות זה ניסיון מאולץ להוציא אותי מהבוץ בלי לנסות להבין באמת איך אני מרגישה. אני נשאבת יותר ויותר לתוך מערכות יחסים בלתי מחייבות עם אנשים- כאלה שאני יכולה לעטות פרצוף מאושר רוב היום, אבל חזור לקונכיה שלי לעת ערב, מבלי שאף אחד ינסה לבחוש בי. יכול להיות שתרופות יעזרו לי מאוד לצאת מהמצב התקוע הזה, אבל אני לא כל כך מעוניינת לחזור לקחת מכל מיני סיבות. בינתיים קבעתי תור לרופאה שלי כדי לבדוק את השטח, לראות מה היא חושבת. גם בזה היה לי קשה להחליט. האם כדאי לחזור אחרי שנה לרופאה שמכירה את המקרה? או שאולי כדאי ללכת לרופא אחר שתהיה לו נקודת מבט רעננה על מצבי ודרך יצירתית לגשת את הבעיה. כל לחץ קטן מסביבי משפיע עלי מאוד-המחוייבויות הכספיות של הורי, חתונת אחותי, המצב הנפשי של חהמלעתיד של אחותי, מערכת היחסים של אבי עם הבוס שלו בעבודה, ועוד כל מיני דברים שלא מאוד קשורים אלי אבל אני לוקחת אותם לעצמי. מיותר לומר שזו פעילות גוזלת אנרגיה ממדרגה ראשונה. לפני יומיים הייתי צריכה ללכת לרופא שינייןם לטיפול חירום ובמשל שעתיים לא הפסקתי לבכות (לפני הטיפול!) לא בגלל הכאב שעתיד לבוא אלא בגלל העלות של הטיפול, מצב השיניים שלי , העובדה שבגיל יחסית צעיר אני כבר צריכה כתרים. פשוט לא יכולתי לעצור. מצד שני, יכול להיות שסוף סוף הייתי סיטואציה מלחיצה באופן אוביקטיבי ויכולתי להרשות לעצימ לבכות מול אמא שלי (שבאה איתי לרופא). אני מריגהש שאין לי אף אחד. הימים הפנויים שלי (מעטים) עומדים בניגוד מוחלט לימים בהם אני עסוקה. לרוב אני מסתובבת סביב עצמי בחוסר מעש מנס להימלט מהמחשבות. כל דבר קטנטן הוא טריגר לבכי (ואני בוכה רק כשאני לבד). יכול להיות שמבחוץ היה אפשר לקרוא לזה אפקט שטוח או מצומצם. כמו שכבר אמרתי אני משתדלת שהתפקוד שלי לא ייפגע (למרות שברור שאם המצב לא טוב התפקוד נפגע גם אם אני לא ערה לכך), אני ממשיכה ללכת לחדר כושר, הולכת ללימודים כל יום, לא מפספסת אף יום בעבודה. הרבה פעמים אני יוצא תמהבית כי אני יודעת שהישיבה בבית תרע את מצבי. אני מאוד רוצה להצליח לדבר עם מישהו על מה שעובר עלי, על המצוקות שלי, על הסבל, אבל אין מי שישמע את קולי. יש מי שיקשיב, אבל את מי ששומע באמת. כל אחד שומע את מה שהוא רוצה ולא את מה שאני אומרת. מבחיה כספית אני לא יכולה לחזר לטיפול בשיחות, שזה מה שהיה עוזר לי עכשו יותר מהכל.

לשירה צר לי לשמוע את מה שאת כותבת אבל אנסה לעזור. ראשית אין מדובר באפקט שטוח אלא כנראה דיכאוני. בדרך כלל כדאי לפנות לרופא שמכיר אותך אם אין מניעה אחרת. את צודקת שקבוצת תמיכה הוא הדבר החשוב ביותר וחשוב שתצאי ותדברי עם אנשים וזה הדבר שעוזר לך הכי הרבה. אני מסכים איתך שחברות מתקשות ופעמים רבות לא אוהבות לשמוע את הקשיים ולכן כדאי לדבר עם איש מקצוע. כך שהפגישה עם הרופא אינה דווקא לנושא התרופות בלבד, אפשר לדבר איתו ולשתף אותו במה שעובר עליך. כל טוב דר' גיורא הידש

גם לי אין אף אחד- נו, אז מה? אבל יש חברים ויש אבא ויש אח...ויש....נו, ואני עדין לגמרי לבד וגם איתם. מבינה? לא מבינה? אני צריך לכתוב את זה בצורה יותר מסובכת כדי שתביני? בברכה מיכאל(מקקקי)

שלום, שמי הלן, ומה שכתבת כאב לי באופן אישי מאוד. אני מאוד מזדהה איתך. אני עוברת את אותו הדבר. יש לי את אותן התחושות בדיוק. את כאילו הצלחת לתאר את מה שעובר עלי. דעי לך שאת לא לבד. הידיעה הזאת לא כל כך עוזרת, אני יודעת. אני במצב של יאוד טוטאלי, של חוסר תפקוד, אני ישנה כל היום וכל הלילה, והתרופות לא מצליחות לשנות את מצב רוחי. אני כל הזמן חושבת מחשבות התאבדותיות. אבל אני מפחדת מאוד. אני מפחדת מאוד מהעתיד. נראה לי שאין לי שום תקוה להצליח, אני מיואשת מראש. אני מרגישה שכבר נתתי את ההזדמנות לעצמי בשלושים ושתיים שנה האחרונות, וזה לא הלך, ולא בא לי להמשיך הלאה. לא בא לי להמשיך לסבול. אני סבלתי הרבה. באמת סבלתי. תמיד הייתי מוזרה, היו לי בעיות, תמיד תמיד תמיד. כל חיי היו מלווים בבעיות שנבעו מאישיותי הבעייתית. לכן המסקנה שלי היא שגם בעתיד יהיו לי בעיות, כי אשיותי לא תשתנה, לכן הסבל ימשיך, ואני לא מעוניינת בכך. האופן שבו הדיכאון מכאיב הוא נורא ואיום, מזעזע. זה כמו כאב כרוני שמטריד ולא עובר ואין דרך להיפטר ממנו. אפשר ללכת לרופא שיניים כשכואבות השיניים, אבל אם את בדיכאון, אין כל כך מה לעשות. אני מאוד בספקות לגבי הפסיכיאטר שלי, כבר איבדתי אמון בטיפול התרופתי. אין לי שום מילה לעודד אותך. אני יודעת באופן רציונאלי שזה עובר. בסוף זה עובר. זה כמו שפעת-היא בסוף עוברת. נכון? אז זה בדיוק כמו שפעת. צריך רק לחכות שזה יעבור, בסבלנות. לדעתי לא צריך לעשות הרבה אם אין כוח. פשוט לחכות. בשלב מסויים המוח יתחיל שוב לתפקד כמו שצריך ולשחרר את כל הסרטונין שלו או מה שלא יהיה... ואז הדיכאון יעבור. ואם תגיעי לשם, אז תוכלי לחזור להינות מהחיים. תחכי שזה יעבור כמו שמחכים ששפעת תעבור. פשוט יושבים ומחכים. אין הרבה מה לעשות. ואל תפגשי עם אנשים אם זה לא עושה לך טוב. לא מערכות יחסים לא מחייבות. עדיף להסתגר מאשר לחייך חיוכים מאולצים. והכי טוב, תמצאי אנשים שדומים לך. שהם כמוך. שהם סובלים. שהם יכולים להבין אותך. אני לא ממליצה לך שתעשי כמוני, אבל אני סתם אדבר על עצמי כרגע: הבנתי אחרי הרבה הרבה שנים שאני שונה. יש לי בעיה. מחלה. והרבה אנשים נורמלים לא מבינים אותי ואני לא מסתדרת איתם. הם מפחדים ממני. ואני הרבה יותר נהנית עם אנשים כמוני. אז עכשיו אני מתחברת עם כל מיני סכיזופרנים על תרופות, או שלא על תרופות. בילוי עם סכיזופרן שלא לוקח תרופות זה נהדר. את בדיכאון קליני והוא הוזה הזיות ומתפרע וגורר אותך אחריו. שניכם צריכים פסיכיאטר מלווה ועזרה ראשונה דחופה. זה די מבדר. אז הפסקתי להעביר את הזמן עם אנשים נורמלים, או לצפות שאנשים נורמלים בכלל ירצו להיות סביבי. מה את אומרת? אנא, הגיבי. הלן.

באופן מאד אירוני אני נמצאת פעם בשבוע עם הרבה פכיזופרנים בלימודים (אני לומדת פסיכולוגיה). אכן אני מחשה עד שזה יעבור. למזלי הגדול אין לי מחשבות אובדניות ומעולם לא היו כך שהמצוקהב"שליטה, אם אפשר לקרוא לזה כך. מה שמטריד אותי הוא שאני משתדלת עד אין קץ להיות קשובה למי שסביבי, אני אמפטית ונחשבת בקרב חברותי כבן אדם רגיש לסביבתו ששם לב לפרטים הקטנים, שיודע לומר את הדבר הנכון כמעט תמיד. זה לא בגגל שאני מוצלחת זה בגלל שאני קשיבה. יש ליתחושה שאף אחד לא מקשיב לי באמת- לא שומע את קולי. כולם שומעים א תהמילים אבל לא את המשמעות שאני מצרפת לדברים. לקחתי תרופות כשנה והפסקתי כי השתפר המצב וגם מעוד סיבות (את יכולה לקרוא בחיפוש את סיפורי שמתחיל כבר לפני שנתיים). כרגע , למרות המצב הלא טוב אין לי כוונה לחזור לקחת כדורים. אני פועלת על אוטומט, מושכת קדימה בשיניים רק כדי לא לזרוק את מה שכבר הצלחתי להשיג עד עכשו. כואבת ביותר היא העובדה שעד לפני שהדיכאון (ולפני שעליתי 20 קילו) הייתי בחורה מאוד מחוזרת והמון בחורים היו מתחילים איתי, אבל מאז הדיכאון לא יצאתי אפילו לבליינד דייט אחד- כבר שנתיים!!! קשה לתאר עד כמה זה חסר. אני אפילו כבר לא מדברת על סקס אלא פשוט על יחס, על מגע פשוט.

ד"ר הידש היקר. אני מטופלת בציפרלקס מאז ספטמבר ובהצלחה רבה. הכדור עזר לי מאד למה שהוגדר כביטויים סומטיים של חרדה, שהתחילו במהלך ניסיונות כניסה להריון וטיפולי פוריות. ולשאלתי - החודש גיליתי כי אני בהריון, ולמרות שהפסיכיאטר שרשם לי אותו אמר לי בזמנו שבמידה ואצליח להיכנס להריון - אין בעיה עם הכדור, ולמרות שהמרכז הטאורטולוגי אמרו שאין ראיות המעידות על סכנה מהכדור (ניסוח דיפלומאטי משהו...) אבל וידאו במקביל שאני לוקחת חומצה פולית (לא ברור לי מה הקשר...)- למרות כל זאת, על ההתוויה של הכדור מצויין במפורש לא לקחת בשליש ראשון של ההריון. האם יש לך המלצה בעניין? אשמח מאד לשמוע את דעתך כיוון שהעניין מטריד אותי מעט בימים האחרונים. במידה והכדור מותר - אשמח להמשיך לקחת אותו בשל האפקטיביות הרבה וכן בשל הנטייה המוגברת שלי לחרדה בתקופות הריון, אבל מכיוון שיש פה דעות סותרות - אשמח לשמוע עוד אחת. בברכה, מ.

למ. אין כאן דעות סותרות, המרכז הטרטולוגי הוא הסמכות והמעודכן ביותר בנושא. צריך לזכור שאת הפתקית שבאה עם התרופה כתבו עורכי דין. כך שהכל נכון אבל.... כלומר כמו בכל חוזה (פתיחת חשבון בבנק לדוגמא), אם היית קוראת את החוזה לא היית עושה את העיסקה. כך גם הפתקית עם התרופה היא כמו חוזה ומטרתה למנוע תביעות כנגד החברה... אני חושב שאת יכולה להיות שקטה. כל טוב דר' גיורא הידש

אחת ! ד"ר הידש הינו פסיכיאטר מומחה ומנהל מכון, כפי שהיית יודעת אם היית טורחת לקרוא את המידע המובא תחת הכותרת מנהלי הפורוםבלחיצה על תמונתו של הרופא. אני סמוך ובטוח שהרופא מגיע לענות בפורום בכל זמן שיש לו אפשרות, בין שאר מחויבויותיו למטופליו. יש לציין שפורום אינו פיתרון לבעיות דחופות אשר מצריכות פנייה ישירה למומחה.

לאחת ויחידה תודה על ההתעניינות, הכל בסדר רק שהייתי עסוק, מקווה שהיום הספקתי לסגור את כל הפער שנוצר. הידש

האם פדופיל זהמישהו שעושה דברים לילדים או גם המחשבות זה נחשב פדופיליה ואיך ניתן להיפטק המחשבות בלי לפגוע ביחסי מין אם האישה?

לליל פדופיליה היא אהבת ילדים. כמובן שמותר לחשוב מה שרוצים אבל לעשות אסור בתכלית האיסור. עם זאת אהבה מינית לילדים עלולה להצביע על בעיה נפשית ועלולה לפגוע ביחסים בוגרים. כדאי לפנות לאבחון וטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לא יודע לאיזה פורום השאלה שייכת אולי תוכל לעזור לי.. השאלה שלי היא כך: אני בן 31 ומאז שאני זוכר את עצמי כשאני הולך לישון אני חייב לנענע את הראש כבתנועת "לא" בשביל להירדם. האם זה תופעה שכיחה ?מוכרת יש לה שם אם כן איפה אני יכול למצוא מידע על כך? תודה

לשבי מדובר על הרגל או מעין טקס שחייבים לעשות זאת, אם מדובר בתופעה יחידה ומבודדת אין לכך חשיבות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני נוטלת כחצי שנה סרוקסט ובעת הצורך לוריון. כנראה, שלשום שכחתי ליטול את ה- 30 מ"ג סרוקסט. לא ידעתי זאת עד שהתחלתי לחוש סחרחורות, בחילות, חוסר יציבות, רע ממש, ותופעה מוזרה שאף פעם לא חשתי: רעידות בשפתיים בלתי רצוניות מלוות בסחרחורת ובילבול. מה זה? מה לעשות? כמובן שהמשכתי כרגיל בנטילת התרופה.

לאור מדובר על תגובות מאוד לא נעימות לירידה הפתאומית בסרוקסט ובעקבותיו ברמת הסרוטונין במוח. למרות שלא נגרם שום נזק ואין לכך חשיבות רפואית הרי ההרגשה מאוד לא נעימה. עם נטילת התרופה מחדש אני חושב שהתופעות נעלמו. כל טוב דר' גיורא הידש

אני, בת 18, עברתי 2 התקפים פסיכוטיים ואני מטופלת ב 4 מ"ג ריספרידל וב 75 מ"ג ונלה (אפקסור). אני מרגישה כעת יותר טוב יחסית כי אני חזרתי לתפקוד רגיל, אבל מבחינה אחת אני מרגישה מאוד לא טוב, אני מרגישה שאני חושבת המון, בלי סוף, מחשבות טורדניות אשר גורמות לי סבל רב. יחד עם הרופאה שמטפלת בי אנחנו מחפשות מינון נכון או אפילו תרופה אחרת שתוכל להקל על עומס המחשבות. למי שנתקל בבעיה דומה ויש לו רעיון כיצד לעזור במקרה כזה, אשמח לשמוע. בברכה, הבת "של"

תנסי אולי לדפוק את הראש בקיר... לי זה עוזר לפעמים. או שתשחררי את המחשבות בפורום באינטרנט, גם זה עוזר לפעמים... בכל מקרה, עדיין לא המציאו תרופה נגד "מחשבות".... נו, טוב, הפסיכיאטרים הדביליים דווקא חושבים שיש הבדל בין מחשבות בתוך האגו (אגו דיסטוני) לבין מחשבות מחוץ לאגו (אגו משהו) לא זוכר את המושג, אבל הם מטומטמים לגמרי ולא מבינים דבר וחצי דבר בנפש האדם או ברוחו או במחשבתו. נו, טוב, האמת היא שהכתיבה בפורום הזה נעשתה קצת מגוחכת כי הצטרפו מלא אנשים שכותבים ברוח הלוחמנית העכשווית שלי, וכבר אין לי מושג עם מי אני מתכתב, אבל לא נורא. בברכה מיכאל(מיקי) שם בדוי

אצל קרוב משפחה שלי שעבר כבר את כל הכדורים והצרופים כולל ריספרידל ואפקסור וכן גאודון ואפקסור .מה שהיה הוא מצב של עצבים רוגז ומחשבות רבות וטורדניות. כעת הוא לוקח מזה יותר מחצי שנה זיפרקסה עם אפקסור וההשפעה הכי טובה שהיתה לו. כמובן אצל כל אחד זה אחרת . שיהיה לך בהצלחה וכל טוב

שבוע טוב! ההודעה שלך, מצד אחד, מאד מעודדת - כי נראה שלקחת אחריות על הבעיה שיש לך, ואנשים שלוקחים אחריות על בעייתם - מנצחים בדר"כ!!! אני בטוחה שתמצאי את הדרך לטפל במחשבות המטרידות. האם אפשר לשאול - איך משפיע עליך הריספרדל? האם יש לו איזשהן תופעות לוואי? אהיה אסירת תודה, אם תספרי לי על השפעותיו, מפני שאני מתמודדת עם בעיה דומה תודה עבור תשובתך בהצלחה! רויטל

נעים להפגש לבת של קנדשוב, מה שלומך ומה שלום אבא? בכל אופן לשאלתך, תופעות אובססיביות ומחשבות חוזרות אצל אדם שעבר מצב פסיכוטי יש לחשוב על חלק מהמצב הפסיכוטי. אומנם מדובר על שרידים של המצב הפסיכוטי אבל בכל זאת המחשבות הכפייתיות מתחברות לפסיכוזה. כך שהמחשבה הראשונה היא לעלות במינון של הרספרידל, אפילו בקצת. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על התמיכה. לרספרידל אין תופעות לוואי אצלי. הוא הפסיק לי את ההתקף הפסיכוטי ואת כל מה שנלווה אליו. וכיום אני לא בהתקף בזכות הרספרידל.. אני מאחלת לך שתחזיקי מעמד ולא תתיאשי והמון בריאות.

ישנן כל מיני תרופות טיבעיות לטיפול בחרדות למשל GABA של סולגר או יצא עכשיו נירוונה-פורטה של ד"ר פישר ויש משהו מחברת "טיבעוני" הטענה שלהם שמחקרים מדעיים בדוקים הוכיחו שהם מאוד יעילים בטיפול בחרדות ויש להם אפקט דומה לזה של תרופות פסיכיאטריות וללא תופעות הלוואי והסכנות הכרוחות בתרופות הפסיכיאטריות (אני יודע שאומרים הרבה שאין סכנות וכ"ו אך לגבי עדיין התרופות הללו קיצוניות מידי) רציתי לדעת למה לא ממליצים לקחת קודם כל מן הטיבעיים האם מה שנאמר לגבי יעילותם הוא שקר? הרי גם להם יש מחקרים ובדיקות אז למה דווקא לא להאמין להם וכן להאמין ליצרני התרופות לכל אחד מן הצדדים ישכמובן אינטרסים כלכליים וכל אחד מן הצדדים מביא הוכחות מחקרים ותוצאות בדוקות אז למה להאמין לאחד ולא לשני? אודה לכם אם תוכלו לפרט ולהסביר ולתת רקע למה בעצם פסיכיאטרים ישר פונים לתרופות ולא קודם מנסים תכשירים יותר טיבעיים שהטענה לגביהם היא שיש להם אפקט דומה? האם התכשירים הטיבעיים מסוכנים ? האם יש להם תופעות לוואי? נראה לי שגם אם כן זה בטוח יותר טוב ממה שיש בתרופות הרגילות אנא פרטו והסבירו אשמח גם לקבל חוות דעת והיתרשמות והרגשה מאנשים שניסו את התכשירים הטיבעיים ואיך זה השפיע עלייהם אם יש בעיה של הפרעות אכילה האם אפשר להתמודד לבד ללא צורך בכדורים יש טיפול אחר שיכול לעזור ראיתי שדובר על טיפול קוגניטיבי -- אפשר לפרט מה זה? אני לא מוכן לקחת כדורים בשום אופן זה ניראה לי קיצוני מידי (אולי אני סתם היסטרי לגבי זה אבל זה משהו שאני ממש לא מוכן לעשות) אני רוצה לקבל יעוץ לגבי אלטרנטיבה אחרת פרט לכדורים -- אני בטוח שיש ולא יתכן שחייבים את הכדורים אני כן מוכן לנסות את בתרופות הטיבעיות -- האם למישהו יש ניסיון איתן - משהו מומלץ? בבקשה עיזרו לי -- ובבקשה אל תנסו לשכנע לגבי הכדורים עיזרו לי לגבי האפשרויות האחרות אני מסרב להאמין שאי אפשר להיתגבר על זה ללא כדורים כדור הוא לא תרופת קסם אולי הוא יכול להקל או להאיץ את התהליך אך אני מאמין שבכל מיקרה זה יצתרך לבוא מבפנים כך שההתמודדות בכל מיקרה קיימת וצריך טיפה יותר כוח אולי ללא הכדורים -- מהן האפשרויות אודה על תשובות והסברים מפורטים

המושג "תרופה טבעית" הוא מטעה ושגוי ביסודו. ברגע שתכשיר כלשהו- טבעי או סינטטי- מוכיח יעילות ובטיחות במחקרים מבוקרים עפ"י כללי המחקר הרפואי ומקבל על כך אישור מהגורמים המוסמכים- כמו ה-FDA בארה"ב או משרד הבריאות בארץ- הרי שגם רופאים משתמשים בו ורושמים אותו. לרופא לא משנה אם התרופה היא טבעית או סינטטית. מה שחשוב לו שהתרופה יעילה עבור המחלה של החולה ובטוחה לשימוש. אם התכשירים שאתה מדבר עליהם היו עומדים בתנאי הסף הנ"ל הן היו נרשמים כתרופות כמו כל תרופה אחרת. נכון לעכשיו משרד הבריאות מאשר שאותם תכשירים לא גורמים נזק אבל הוא לא מאשר שום דבר לגבי מידת יעילותם.

שלום, תודה לדור ורק שתי הערות. הראשונה היא שבחומרים "טבעיים" רב הנסתר על הנגלה. כך למשל בסיגריות (טבק-טבעי) יש מאות חומרים פעילים ואף אחד לא יודע את הכמות והסכון שבהם. וכך בכל חומר שהופק בכל מיני שיטות שונות מצמחים או דברים אחרים. בנוסף, לחומרים טבעיים יש הרבה מאוד תופעות לוואי, כך לאלכוהול, סיגריות, גראס, קפה, תה, פלפל חריף, מורפיום והרשימה מאוד ארוכה. כמובן שבמינונים גבוהים אפשר לקבל הרעלה ואפילו למות מחומרים אלו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, במשך כ- 5 חודשים נטלתי כדורים (אפקסור ואח"כ ויאפקס) לפני שבוע התחלתי להוריד במינון ומזה יומיים לא נטלתי כדורים. אציין כי המינון שלקחתי היה 75 מ"ג ליום. אני סובלת מכאבי ראש במשך כל היום ,מסחרחורות וחוסר יציבות. האם אלו תסמינים ידועים ו"מקובלים" ברגע שמפסיקים ? תודה. אשמח לשמוע גם מחברי הפורום האם מישהו חווה משהו דומה.תודה

לאביגיל כן, אלו תופעות מוכרות ולא חביבות. למזלך אלו תופעות קלות. הפתרון הוא פשוט, להפסיק לאט יותר, תקחי חצי כדור של 37.5 מג' מספר ימים ואחר כך תוכלי להפסיק ללא קשיים. כל טוב דר' גיורא הידש

הגיע אלי תשובה מביטוח לאומי להמציא דוח עדכני מהרופא שלי האם זה מעיד על המשך טיפול לטובתי או שהם צריכים כמה שיותר מסמכים כדי לאשר נכות

לגלית אני חושב שלא כדאי להתעסק בהשערות. הם לא יחליטו ולא יסיימו את הטיפול עד שיקבלו את המכתב מהרופא. כל טוב דר' גיורא הידש

דוקטור שלום, אני כבת 20 ואיבחנו את אמא שלי חולה פסיכפוטולוגית עם נטייה לסומטינציה. מה זה אומר? מה יהיו ההשפעות על חייה וההשפעות על הסביבה? אנא תן לי כל מידע חיוני כיוון שאני מיואשת כבר!!! תודה רבה

שלום, לאט לאט, אין כזו אבחנה פסיכופתולוגית, נטיה לסומטיזציה היא בטויים גופנים למצוקות נפשיות. כלומר ישנם אנשים שאומרים שהם אינם חרדים בתחושה והחרדה מתבטאת בדפיקות לב, כאבי ראש ודברים דומים. כלומר החרדה מתבטאת בגוף. אני חושב שקודם כל כדאי להרגע ולהבין טוב יותר מהרופא למה הוא התכוון בדיוק כל טוב דר' גיורא הידש

לאחר כמה זמן מרגע הפסקת התרופות הנ"ל הם "מתנקות" מהגוף באופן סופי?

תשמע, התרופות הן קצת כמו אוכל.... איך הן מתנקות מהגוף באופן סופי? כמו כל חומר אחר שאתה מכניס לגוף גם הן עוברות אל הקיבה, עוברות את מיצי הקיבה ומשם הישר למחזור הדם... הייתה סדרה בטלוויזיה שהיינו ילדים עם הפרופסור המצחיק הזה עם הזקן, זוכר? אז כמו שהוא הסביר שם לגבי האוכל ככה אותו דבר עם התרופות, מדי יום הגוף מעכל אותם ופולט אותם. תהליך הניקוי שלהן מהגוף הוא יומיומי. אני אישית כרגע מתחיל לחשוב לגבי עצמי, שהן לא משנות כלום. אבל יכול להיות שאני היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. בכל מקרה, אין מה להתרגש מהן יותר מדי... סך הכל חומר שנכנס לתוך חומר שיוצא בתור חומר. אתה יודע- מטבוליזם.

אבל ממחזור הדם לוקח לזה זמן לצאת. השאלה כמה זמן

www.trichotilomania.info שלום לכולם, אני שמחה לפתוח את האתר הראשון הפעיל בעברית שעוסק בתלישת שיער כפייתית. אני מקווה שכל מי שסובל מהתופעה ימצא את עצמו כאן, ייעזר במידע, יוקל לו מהסיפורים האישיים - ויוכל לשוחח עם אחרים שסובלים מאותה בעיה ולהחליף עצות על טיפולים וכו'. האתר יתעדכן באופן שוטף ולכן אני מבקשת מכולם, אם יש לכם הצעות, הערות, סיפורים להוסיף, קישורים שהייתם רוצים שיופיעו, רעיונות חדשים שיוכלו להופיע באתר , מידע חדש, מאמרים - כל דבר שעולה על רוחכם - אנא צרו איתי קשר דרך הכפתור "צור קשר" באתר. מקווה שהאתר יעזור לכולם, לפחות בהרגשה שיש עוד כל כך הרבה אנשים יחד אתנו באותה צרה. נתראה בפורום האתר. מריטציה

בהצלחה הידש