פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
23629 הודעות
11816 תשובות מומחה
27/12/2004 | 13:25 | מאת: חן

אני בת 16 וחצי וכבר הרבה זמן שאני במצב רוח ירוד... והבעיה היא שלא יודעת למה בדיוק... אלו כל מיני דברים שיושבים לי בראש כל הזמן ואני לא מוצאת דרך לשכוח מזה... זה מתחיל מיזה שהייתי קטנה הערך בת 8 גרתי בנגב וההורים שלי היו בחובות והבריאות של אבא שלי לא הייתה משהו.. והוא קיבל התקף לב והוא כמעט מת מול העיניים שלי. ההורים שלי אף פעם לא שאלו אותי אם אני בסדר או משהו...בכל זאת הוא כמעט מת תודה לאל הוא בסדר עכשיו ולפני 6 שנים עברנו לגור במרכז הארץ ואני ממש מרגישה לא נוח פה...כאילו יש לי חברים וכל זה אבל היה לי טוב יותר בנגב...וכל כך רע לי ואף אחד לא יודע עד כמה ולמה...וההורים שלי כמו עיוורים לא שמים לב לזה וכל מה שחשוב להם זה הלימודים שלי...שגם כן לא משהו כל הציונים שלי בזמן האחרון ירדו... אני לא יודעת מה לעשות כבר, וכל כך רע לי ופשוט אין לי כוח להמשיך יותר אני רוצה למות ונסיתי פעם אחת או יותר על ידי זה שנסיתי לחתוך לעצמי את הוורידים... אבל עצרתי כי אני יודעת שאם אני יהרוג את עצמי זה יפגע מאד במשפחה שלי... ובחודשים האחרונים הכל התדרדר ואני מרגישה עייפה כל הזמן ואני לא יכולה להתרכז בלימודים...והתחלתי לעשן הרבה ופשוט אין לי חשק לחיות מה לעשות??????????

27/12/2004 | 14:11 | מאת: מיכאל(מיקי)

מה את יכולה לעשות? את יכולה לפנות ליועצת בי"ס, שתפנה אותך אולי לפסיכולוג או לפסיכיאטר. והם יעשו אחד מהשניים או יברברו לך בשכל או יתנו לך תרופות. האם זה יעזור? יכול להיות...זה משנה משהו ללא ספק. לא יודע בדיוק מה, אבל זה משנה. את יכולה לשתף בתחושה שלך חברות שלך או חברים שלך או את ההורים שלך. לי מציעים ללכת לשחות ולללכת לחוג של תנועה. אז אולי זה רעיון טוב בשבילך. חוג, תנועת נוער. נו, כל הדברים האלה שעושים כשאתה בן 16, וגם כשאתה כבר מזמן לא בן 16 אני כבר קצת יותר מבוגר ויש לי "תנועת נוער", אבל זו כזו למוגבלים פסיכיאטריים- אז אני לא ממליץ לך להצטרף. אני הולך לשם היום בערב. זה דווקא עוזר לפחות לפרק הזמן שאני נמצא שם. בברכה מיכאל(מיקי)

27/12/2004 | 14:24 | מאת: חן

אני מתנדבת בבית אבות ובפנימייה בכפר הנוער בן שמן אני אוהבת ללכת לפנימייה ת'אמת זה מה שעושה לי הרגשה טובה יותר לכן אני הולכת פעמיים בשבוע למרות שאני צריכה רק פעם אחת אני מחוייבת ללכת לשם ממסלול סוציולוגיה בבית ספר אבל במה פסיכולוג או פסיכיאטר יכולים לעזור???

27/12/2004 | 01:21 | מאת: רחלי

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=445311&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0

27/12/2004 | 14:02 | מאת: מיכאל (מיקי)

שלום תודה לרחלי על הכתבה המאלפת... התכוונתי לכתוב כאן הודעה ארוכה ומיוסרת על שלומי, שהוא ממש לא טוב. אני יכול למצוא מאה סיבות למה הוא לא טוב, אבל זה מדהים שהייתי באותו מצב בערך לפני חודשיים וזה לגמרי לא הפריע לי להיות מאושר עד הגג. (או ליתר דיוק הרבה יותר מעל הגג) וחוץ מזה, הבחורה הנחמדה בת ה-16 וחצי מההודעה למעלה הסבירה את זה יותר טוב ממני. אפשר היה לחשוב שמשהו ישתנה מאז. נדמה לי שגם כשהייתי בן 16 הייתי באיזה סוג של דיכאון. היא אפילו כתבה שהיא מעשנת המון. נו, ומה יענו לה? שתקח את החיים בקלות, שהיא רק בת 16 וכל החיים עוד לפניה. שיהיה בסדר. שתשמח על מה שיש לה ועל זה שאבא שלה עכשיו בריא. זה יעזור במשהו? כעיעעכהנבג אני מניח שמצבי יותר טוב מההתקף הדיכאון הקשה הקודם שלי, שבו הדבר היחיד שעשיתי היה לחפש באינטרנט שיטות להתאבדות, ובסוף בחרתי בשיטה מאוד מטופשת ולא יעילה, שגם "הצילו" אותי ממנה וגם לא הייתי מת ממנה בלאו הכי אילו לא לא היו "מצילים" אותי. מאוד לא אינטלגנטי מצידי. בברכה מיכאל(מיקי)

27/12/2004 | 01:19 | מאת: בן יהודה

שלום הייתי רוצה לשאול בנוגע להתנהגות האנושית והמורכבות בה. פעמים רבות אנשים טוענים שהם פועלים מסיבה מסוימת כאשר מתברר שההכרזה שלהם בנוגע לרגשות ותחושות ומחשבות אינה נובעת מהסיבה שהם חושבים שהיא המקור .למשל:אדם מבוגר יוצא עם צעירה .הוא אומר שהוא מאוהב שעשה הכל חיצונית כדי שיראה לו שהוא מאוהב,סיים מנוי במשרד שידוכים וכו אבל בד בבד מפגין רגשות של בושה ומבוכה מהקשר עם הצעירה,מפגין רמת ניבוי חלשה בנוגע להמשך.. השאלה שלי היא כללית.האם ניתן לומר שמאחורי כל התנהגות מוחצנת עומדת גם סיבה מורכבת לבחירה בהצגת אותה התנהגות,מודעת או שלא מודעת.אדם אומר שהוא מאוהב ושהfל נראה לו נכון יכול בעצם לומר זאת כדי לשכנע עצמו או את אחרים,לנסות להסתיר את הרגשות המעורבים בנוגע להתקשרות עם צעירה וכו.(גם שפת גוף היא אחד מהאמצעים להבנה אמיתית של רגשות ומחשבות) האם בחיים האנושיים,בהוויה האנושית,ניתן לומר שכשאדם אומר שהוא מרגיש משהו או חושב משהו בהחלט יכול להיות בסיכוי גבוה ,וברוב המיקרים,אם לא בכולם,שיש גורמים מורכבים אישיותיים הקשורים לאופיו לחוויות ילדות,לחינוך,לפחדים וחששות פנימיים וחיצוניים שמכתיבים את התנהלותו החיצונית?

לבן יהודה התשובה היא ודאי חיובית. התנהגות אנושית מורכבת מאוד ולעתים קרובות ישנן מספר סיבות לדברים שאנחנו בוחרים ולא רק סיבה אחת ולעתים קרובות כל הסיבות נכונות. בנוסף כפי שהבאת בדוגמא יתכנו גם גורמים סותרים זה את זה. יכולים להיות סיבות בעד, סיבות נגד, ובסוף הקיזוז ישנה מסקנה ופעולה. רגשות מעורבים לגבי דבר מסויים נקראים גם בפסיכולוגיה וגם בספרות (ספרות כללית) אמביולנטיות. כמובן שאת כל עושר הרגשות הללו אתה יכול למצוא בספרים ובסרטים. הנקודה השניה העולה ממכתבך היא נושא הרציונליזציות. כלומר אנשים נוהגים להסביר עמדה רגשית על ידי כל מיני נמוקים הגיוניים אשר נשמעים הגיוניים אבל למעשה הם רק מסבירים/מצדיקים את העמדה הרגשית. כך לדוגמא אתה יכול לראות את האנשים הדתיים בהתנחלויות אשר מאמינים שעלינו לשבת במקומות אלו, אבל ההסברים שלהם לגמרי הגיוניים-רציונליים כאשר מאחורי הדברים ישנה עמדה רגשית. והמעניין הוא שיתכן שגם בהגיון ישנה אמת.... כך שהדברים והתנהגות אנושית ממש מורכבת. כל טוב דר' גיורא הידש

26/12/2004 | 21:10 | מאת: עידן

לדר' הידש שלום רב מזה כחודשיים שאני לוקח אדרונאקס ושמתי לב לתופעה מאוד מוזרה. תמיד בסוף השתן יוצאות לי כמה טיפות של זרע. מעלעול קצר בפורום גיליתי כי עוד מטופל נתקל באותה תופעה. שאלתי היא האם הדבר מסוכן? האם להמשיך עם התרופה? יש לציין כי כאשר הפסקתי השימוש בתרופה לכמה ימים התופעה חלפה. בתודה מראש, עידן

27/12/2004 | 01:32 | מאת:

לעידן מעניין וכנראה שאני זוכר את השאלה, אבל לפי ידיעותי לא שמעתי על דיווח כזה ולכן אין לי דעה מקצועית בנושא. כל טוב דר' גיורא הידש

26/12/2004 | 20:16 | מאת: ממתוסכלת

האם הפבוקסיל ממשפחת ssri? האם האפקט שלו מלבד היותו אנטי דיכאוני לטיפול בדיפרסיה, הוא יעיל אף לטורדנות כפייתית (ocd)? האם הוא בעקיפין כמס ערך מוסף מטיב התקפות זעם מבוקרות עקב נרווים? כנוטלת את התרופה מזה חודשים אחדים אבקש את התייחסותך לגבי תופעות הלוואי הידועות והטריוויאליות שלה, שאינן מצדיקות התייחסות מיוחדת ואינן מצריכות את החלפתה.. האם סחרחורת קלינית בעקבות נטילתה הנה נורמטיבית? האם את תחושת הבילבול ניתן לנכס לתרופה או שמא למצב המלנכולי בו אני שרויה עקב הדיפרסיה? אודה לך אם תמנה מהם תופעות הלוואי בטווח הנורמה של הפבוקסיל. לתשובתך במהירות האפשרית, אודה. מתוסכלת אלמותית.

לאלמותית המתוסכלת את הרשימה המלאה של תופעות הלוואי תוכלי למצוא בכל אינדקס תרופות. תופעות הלוואי של הפבוקסיל אינן מסוכנות אבל לעתים כאשר הן מופיעות בחומרה רבה שמפריעה לתפקוד היומיומי אנחנו ממליצים על החלפת התרופה לתרופה מתאימה יותר לאדם עצמו. כמובן שאיני מכיר אותך מספיק כדי לקבוע האם התופעות שאת סובלת הן מהמצב הנפשי או מהתרופה. בכל אופן אחרי שמוש של מספר חודשים ועדיין ישנן תופעות של דיכאון האם אין מקום לשקול את החלפת התרופה? לפי שגיאות הכתיב הרבות, היתכן שאת סובלת מהפרעת קשב? כל טוב דר' גיורא הידש

27/12/2004 | 08:15 | מאת: עוד מתוסכלת

דר' יקר לאחר עיון מדוקדק חוזר ונשנה בהודעה של המתוסכלת לא מצאתי אף לא שגיאת כתיב אחת.....

27/12/2004 | 12:41 | מאת: א.

אין קשר בין שגיאות כתיב להפרעת קשב. אפשר לחשוב איזה שגיאות כתיב גדולות יש לה אבל לא משנה.

27/12/2004 | 15:50 | מאת: מתוסכלת.

אין לי כל שגיאות כתיב..לשמחתי. ומקצועי הוא: עריכה, הגהה, מחברת סיפורים ומשוררת. והנני בעלת יכולת וורבאלית גבוהה מהרגיל. יתכן ושגיאות אחדות ארעו עקב נטפינג טכני של טעות מקלדת. תודה לא-ל שלא שם חלקי עמהם. רבים מכאובי ודווי אף ללא הפרעת קשב וריכוז. מצד המלנכוליה, אינני רואה לנכון להחליף את התרופה. שאלתי שוב מהם תופעות הלוואי הנורמטיביות המיוחסות לתרופת הפבוקסיל? לתשובתך אודה. המתוסכלת האלמותית והאינטלגנטית.

27/12/2004 | 15:53 | מאת: מתוסכלת

טול קורה מבין עיניך.. מבדיקה דקדקנית ארעה לי שגיאת כתיב אחת שכאמור מקורה בטעות מקלדת. בתקווה להבנת התובנה. המתוסכלת האלמותית.

27/12/2004 | 15:53 | מאת: מתוסכלת

טול קורה מבין עיניך.. מבדיקה דקדקנית ארעה לי שגיאת כתיב אחת שכאמור מקורה בטעות מקלדת. בתקווה להבנת התובנה. המתוסכלת האלמותית.

למתוסכלת לצערי נתתי לך סיבה נוספת להיות מתוסכלת וטענתי דבר שהוא כמובן לא נכון, כלומר בודאי שאין לך שגיאות כתיב כפי שכתבתי. נראה שהעייפות גרמה לטעות ועל כך אני יכול רק להתנצל. לפחות קיבלתי הזדמנות להתנצל ואני מקווה שלא נגרם כל נזק. בכל אופן אני חושב שעניתי לשאלתך, במידה וישנן שאלות נוספות אשמח לענות. דר' גיורא הידש

28/12/2004 | 02:31 | מאת: מתוסכלת

ראשית: גדלותו של אדם נמדדת בהכרה, בהודאה על טעות וכפועל יוצא בבקשת סליחה- אלמנט שראוי להערכה. ולעניין השאלות שטרם השבת לי, אמנה אותן שוב, כדלקמן: האם הפבוקסיל ממשפחת ssri? האם האפקט שלו מלבד היותו אנטי דיכאוני לטיפול בדיפרסיה, הוא יעיל אף להפרעת טורדנות כפייתית (ocd)? האם הוא בעקיפין כמס ערך מוסף מטיב אף התקפות זעם מבוקרות עקב נרווים? תודה מראש. המתוסכלת הניצחית.

26/12/2004 | 20:06 | מאת: אילנית

האם תרופת וונלה מתוצרת תרימה היא המקורית? או שמא קיימים מס' יצרנים? האם המקורית היא מתוצרת חוץ? אודה לתשובה.

26/12/2004 | 21:05 | מאת: ניצן

קודם כל אין כזה דבר "תרופה מקורית". זה ביטוי לא נכון. יש "תרופה אתית"- הכוונה לתרופה שמיוצרת ע"י החברה שפיתחה אותה. אחרי 10 שנים ישנן "תרופות גנריות" שהן בדיוק כמו התרופה האתית מכילות את אותו חומר פעיל אבל מיוצרות ע"י חברות אחרות וגם יש להן שם מסחרי שונה. לשאלתך וונלה היא תרופה גנרית לעומת אפקסור שהיא תרופה אתית.

26/12/2004 | 21:57 | מאת: רונן

אגב לא של תרימה אלה של אוניפארם...

26/12/2004 | 17:25 | מאת: מישהי

ד"ר הידש שלום, אני מטופלת בגאודון וברסיטל. האם אפשרי לקחת אוקסיקונטין יחד עם שתי התרופות הנ"ל? הפסיכיאטר המטפל שלי נמצא בחו"ל ולכן אין לי אפשרות לשאול אותו. תודה.

26/12/2004 | 19:52 | מאת: רונן

לדעתי כדאי לשאול את מי שנתן לך את האוקסיקונטין . רונן

27/12/2004 | 01:21 | מאת:

למשהי לפי זכרוני אוקסיקונטין היא משחה, כך שאין בעיה. כל טוב דר' גיורא הידש

26/12/2004 | 16:54 | מאת: יעל

למה מאשפזים אדם בכפייה ?

26/12/2004 | 19:35 | מאת: מיכאל(מיקי)

מכיוון שהושא מענין אותי מצאתי לך בעזרת ידידנו האהוב גוגל את נוסח החוק המפורש: . בדיקה כפויה דחופה (תיקון: תשנ"ה) (א) פסיכיאטר מחוזי רשאי להורות בכתב כי אדם יובא בדחיפות לבדיקה פסיכיאטרית, אם הובאו בפניו ראיות לכאורה כי נתמלאו באדם כל התנאים האלה: (1) הוא חולה וכתוצאה ממחלתו פגום, במידה ניכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות; (2) הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי; (3) הוא סירב להיבדק בידי פסיכיאטר. 7. בדיקה כפויה לא דחופה פסיכיאטר מחוזי רשאי להורות בכתב כי אדם יובא לבדיקה פסיכיאטרית, אם הובאו לפניו ראיות לכאורה כי נתמלאו באדם כל התנאים האלה: (1) הוא חולה וכתוצאה ממחלתו פגום, במידה ניכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות; (2) נתקיים בו אחד מאלה: (א) הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו, סיכון פיזי שאינו מיידי; (ב) יכולתו לדאוג לצרכיו הבסיסיים פגומה בצורה קשה; (ג) הוא גורם סבל נפשי חמור לזולתו, באופן הפוגע בקיום אורח החיים התקין שלו; (ד) הוא פוגע פגיעה חמורה ברכוש; (3) הוא סירב להיבדק בידי פסיכיאטר. 9. הוראה לאשפוז כפוי ותקפה (א) שוכנע פסיכיאטר מחוזי על סמך בדיקה פסיכיאטרית כי נתמלאו באדם התנאים שבסעיף 6(1) ו-(2) וקיים קשר סיבתי בין שני התנאים האמורים, רשאי הוא להורות בכתב כי יובא לבית החולים וכי יאושפז בו בדחיפות. (ב) שוכנע פסיכיאטר מחוזי על סמך בדיקה פסיכיאטרית כי נתמלאו באדם התנאים שבסעיף 7(1) ו-(2) וקיים קשר סיבתי בין שני התנאים האמורים, רשאי הוא להורות בכתב על הבאתו לבית החולים ועל אשפוזו בו. (ג) הוראת אשפוז לפי סעיף קטן (א) או (ב) (בחוק זה - הוראת אשפוז), תהיה בתוקף במשך עשרה ימים מיום נתינתה. זה החוק. איך הוא ממומש והאם הוא מתקיים במלואו ברוב המקרים- אני בספק. להערכתי ומנסיוני מאשפזים אדם בכפייה בעיקר אך ורק על סמך סעיף 6(1) ומסיקים את שני התנאים הנוספים מתוך קיומו של סעיף זה, דהיינו אם אדם נמצא בעיצומו של התקף פסיכוטי חריף מסיקים כך שיש סיכוי מסוים שהוא יהיה מסוכן לעצמו או לסביבתו, ומתוך חוסר היכולת או הרצון שלו לתקשר בצורה סבירה עם הפסיכיאטר או חוסר הרצון שלו לתקשר עם הפסיכיאטר כלל מניחים שהוא מסרב לבדיקה פסיכיאטרית. בתקווה שלא הפרעתי לדוקטור לבצע את עבודתו (-; מיכאל(מיקי)

27/12/2004 | 01:21 | מאת: מיכל

היי מיקי אני שמחה לראות שאתה פה. מה המצב? מה קורה? מה שלומך? חשבתי עליך. מקווה שהכל בסדר אצלך. ואתה מוזמן להמשיך לכתוב לנו ולשתף אותנו בחויות. לילה טוב מיכל

26/12/2004 | 19:59 | מאת: _

על פי החוק לטיפול בחולי נפש התשנ''א 1991 סעיף 6: ''פסיכיאטר מחוזי רשאי להורות בכתב כי אדם יובא בדחיפות לבדיקה פסיכיאטרית אם הובאו לפניו ראיות לכאורה כי נתמלאו באדם כל התנאים האלה: 1. הוא חולה וכתוצאה ממחלתו פגום, במידה ניכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות. 2. הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מיידי. הוראה לבדיקה לא דחופה תינתן (סעיף 7) כאשר: 1. האדם חולה וכתוצאה ממחלתו פגום, במידה נכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות. 2. יתקיים בו אחד מאלה: א. הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו, סיכון פיזי שאינו מיידי. ב. יכולתו לדאוג לצרכיו הבסיסיים פגומה בצורה קשה. ג. הוא גורם סבל נפשי חמור לזולתו, באופן הפוגע בקיום אורח החיים התקין שלו. ד. הוא פוגע פגיעה חמורה ברכוש.

27/12/2004 | 01:24 | מאת:

ליעל כפי שכתבו קודמי אבל בקיצור. האדם צריך להיות במצב פסיכוטי כאשר שיפוט המציאות נפגם, ובנוסף הוא מסכן את עצמו ואת האחרים. כמובן שאם הוא מסכים לבדיקה/אשפוז אז אין בעיה. חשוב לציין שכל התנאים חייבים להתקיים בו זמנית וכולם, כך שאם חסר אחד אי אפשר להוציא הוראה. כל טוב דר' גיורא הידש

26/12/2004 | 16:33 | מאת: ק.

שלום כמו שאתה יודע, אני בתהליכי הפסקת הקלונקס, כבר יותר משבועיים שאני לוקחת רק 0.125 ליום. ואני ממש בבעיה. לפני שהתחלית לקחת את הקלונקס היה לי תקופה של קצת לחץ דם גבוהה ודופק גבוהה. ובכל החצי שנה עם הקלונקס הלחץ דם והדופק היו נורמלים לחלוטין-תמיד. לכן גם לא ניגשתי לרופא לבדוק את הנושא-כי עם הקלונקס זה היה בסדר גמור וכבר לא היתה תופעה של לחץ דם וכו. בשבוע האחרון עם כמעט בלי קלונקס,כל הזמן כאבי ראש חזקים,אני מרגישה בוערת מחום, אז החלטתי לבדוק לחץ דם לראות אם זה קשור אולי כי לא הבנתי למה אני מרגישה ככה, וכבר יומיים יש לי לחץ דם גבוהה-הכי גבוהה שהיה זה 170 על 90 ודופק 100 והכאבי ראש לא עוברים. החלטתי אתמול שאחזור לקחת טיפה יותר קלונקס, כי אני לא רוצה לעבור כאלה דברים אני לא מרגישה טוב. ובינתיים אתמול קצת העליתי את המינון מעבר ל0.125 אבל עדיין אין השתפרות במצב... האם יתכן שתוך כמה ימים של עלייה בקלונקס זה יסתדר? אני מתחרטת שבכלל התחלתי להפסיק לקחת כי לא היתה לי בעייה של לחץ דם כבר והדופק היה נורמלי.ופתאום זה נוחת עליי-בעייה נוספת.אף פעם לא היה לי כזה גבוהה ומלווה בכאבי ראש. זה יסתדר לדעתך אם אחזור לקחת רצוף את הקלונקס? תודה רבה...

27/12/2004 | 01:26 | מאת:

לקארין אני מקווה שלחץ הדם ומצבך הנפשי יסתדרו על הצד הטוב ביותר. כל טוב דר' גיורא הידש

26/12/2004 | 15:53 | מאת: אלי

שלום שמי אלי הייתי מעוניין לדעת משהו לגבי תרופה ששמה ריטלין היתחלתי אותה ליפני יומיים ואני מישתוקק לדעת כמה זמן לוקח לה להשפיע אם אני לוקח אותה בתדירות של שלושה כדורים ביום

27/12/2004 | 00:39 | מאת:

לאלי הריטלין צריך להשפיע מיד תוך פחות משעה. אם אתה נוטל את הריטלין מספר פעמים ביום אפשר לחשוב על הקונצנטרה שהיא ריטלין בעל משך פעולה ארוך ואפשר ליטול פעם ביום ולקבל את אותה ההשפעה. כל טוב דר' גיורא הידש

27/12/2004 | 01:11 | מאת: BANGI

אני נוטל תרופה ששמה "רפקסור" כבר חודש ימים 150 מ"ג פעם ביום ולא מרגיש שנוי כל שהוא האם להמשיך?

26/12/2004 | 15:47 | מאת: אבי כהן

שלום לך, אני נוטל מזה 5 ימים את הכדור ומרגיש יותר מדוכא ויותר עייף ונרדם כל היום? האם זה נורמלי או שזה תופעת לוואי שמסתגלים אליה במשך הזמן? ושאלה נוספת . אני נטלתי סטרואידים במינון גבוה בהשגחת רופא משפחה והיום אני לא לוקח יותר סטרואידים. האם הדיכאון הקל שיש לי כיום זה חלק מתופעות הלוואי של נטילת הסטרואידים שלקחתי במשך 3 שבועות. האם הסטרואידים או הכדורים ציפרלקס משפיעים על איכות הזרע? כי אשתי ואני מתכננים היריון עכשיו או לחכות ואם לחכות אז כמה זמן? תודה רבה

לאבי לא הבנתי את משך הדיכאון או המצב הנפשי הלא טוב. אם נטלת סטרואידים ומיד אחר כך הופיע דיכאון אז כדאי לחכות לפני שמתחילים טיפול נוגד דיכאון? התופעות שתיארת הן אופייניות לתחילת טיפול וכנראה יחלפו תוך זמן קצר. במידה ועדיין יפריעו יש מקום להחליף את התרופה. הציפרלקס אינו משפיע על איכות הזרע, לגבי סטרואידים זה לא בתחום התמחותי אבל אני חושב שבתקופה קצרה לא צריכה להיות בעיה. תשאל את רופא המשפחה. כל טוב דר' גיורא הידש

26/12/2004 | 15:32 | מאת: אלי

שלום שמי אלי ואני סובל מיתחושות לא טובות בגוף וחוסר אנרגיה אי ריכוז חוסר קשב וכדומה הייתי מאוד מאוד מעוניין לדעת משהו היתחלתי טיפול בתרופה חדשה שאמורה לעזור לי בכל הבעיות שיש לי התרופה ניקראת ריטלין והייתי מעוניין לדעת כמה זמן לוקח לה לעבוד והאם היא עובדת על כולם או יש גם סיכוי שהיא לא תעבוד

27/12/2004 | 00:43 | מאת:

לאלי כמובן שחשוב לציין את האבחנה ואז אפשר להתייחס לריטלין. אם אובחנת כסובל מהפרעת קשב אז סביר שהריטלין תעזור לך, אבל בטח שהיא אינה עוזרת לכולם. כל טוב דר' גיורא הידש

26/12/2004 | 13:15 | מאת: דנה

שלום רב, אני מטופלת מזה 3 וחצי שנים בקלונקס וציפראמיל עקב אפיזודה חריפה של חרדה וOCD. המצב השתפר וחזרתי לתפקוד מלא לאחר כמה חודשים, ומזה שנתיים וחצי אני בטיפול "אחזקתי" של קלונקס חצי מ"ג וציפראמיל 20 מ"ג. בהתייעצות עם הרופאה שלי החלטנו להפסיק את השימוש בקלונקס. הורדתי על דעת עצמי את המינון לרבע מ"ג, מכיוון שידעתי שקשה להפסיק את השימוש בתרופה, ולפני כארבעה ימים הפסקתי לגמרי את השימוש בתרופה. אני במצוקה קשה. יש לי דפיקות לב חזקות, עצבנות וחרדה כל הזמן. אני פוחדת מאוד שהכל הולך לחזור. האם אלה תופעות סבירות לגמילה, או שאני מדרדרת שוב? כמה זמן זה ייקח? עם הרופאה אני פשוט לא מצליחה ליצור קשר... תודה רבה!

26/12/2004 | 16:13 | מאת: דור

לדנה-הורדת מהר מדי. יש לבצע הפחתה יותר מדורגת ולהקפיד על מרווח זמן של 10 ימים לפחות בין הפחתה להפחתה. 10 ימים זה הזמן המינימלי שדרוש לגוף לחזור לשיווי משקל אחרי ביצוע הפחתה במינון של הקלונקס. החישוב המתמטי הוא מאד פשוט אבל אין טעם להיכנס אליו במסגרת הפורום.

26/12/2004 | 19:13 | מאת: דור

התרופה Clonnirit יכולה לפעמים לעזור בזמן הגמילה. מדובר בתרופה לא ממכרת שמורידה לחץ דם, מרגיעה, ומפחיתה כאבים. אבל זה רק אם גמילה הדרגתית מקלונקס לא הצליחה [הפחתה של רבע כדור כל 10 ימים]. תתיעצי עם רופא עצבים או פסיכיאטר.

26/12/2004 | 20:39 | מאת: עוז

דנה, מה שאת מתארת הם סימפטומים של גמילה שהינם זמניים וזה לא אומר שאת מתדרדרת חזרה למצב שבו היית לפני שלוש שנים וחצי. זה זמני וכשהגמילה תיגמר סביר שתחושי טוב יותר. עברתי בעצמי גמילה מקלונקס והסימטומים שחוויתי היו איומים (יותר ממה שאת מתארת) והם עברו כלא היו. היום אני מתפקד מעולה ללא תרופות כלל. למידע בנושא גמילה מבנזודיאזיפינים, כנסי לאתר www.benzo.org.uk אם את רוצה לשוחח איתי, תשאירי את המייל שלך. אני יכול לעזור.

26/12/2004 | 21:24 | מאת: ניצן

גמילה מקלונקס יותר קשה מגמילה מהירואין. http://BENZO.OGR.UK

26/12/2004 | 21:27 | מאת: ניצן

גמילה מקלונקס יותר קשה מגמילה מהירואין. והפעם הקישור הנכון-חובה לקרוא http://benzo.org.uk

המון תודה לכל מי שענה לי, זה מחזק אותי. אז ככה, הפסקת הכדורים היא בהתייעצות עם הרופאה, שהיא בעלת שם וידועה ומנהלת מחלקה, אבל פשוט לא ניתן להשיג אותה, והיא לא חוזרת אלי גם לאחר שהשארתי לה הודעות דחופות. בעיקרון דווקא שאלתי אותה על גמילה הדרגתית, מתוך ידיעה שעלולות להיות בעיות, אבל היא צחקה ואמרה לי להפסיק ישר את הכדור. אני באמת מרגישה מוכנה להפסיק את הכדורים, במשך שנתיים וחצי כמעט אל חוויתי חרדות, רק עכשיו אחרי שהפסקתי את הקלונקס אני מרגישה שאני לא יודעת מה לעשות כבר. הפעם האחרונה שלקחתי את הקלונקס היתה לפני 5 ימים. יש לי מצבי רוח מתחלפים, קשה לי לישון, אני עצבנית וחרדה רוב הזמן, וכל זה כמובן מדכא אותי למדי. אני מאוד מאוד גאה בעצמי כי הצלחתי לשרוד היום ולתפקד בצורה מלאה יום שלם של לימודים באוניברסיטה, מה שלא חשבתי שילך. אבל עכשיו יש שוב נפילה קשה. אני צריכה לכתוב עבודה ולא מסוגלת לעשות כלום. העייפות משגעת אותי אבל אני פוחדת שלא אצליח לישון שוב. מה לעשות? כמה זמן עוד יימשך הסבל הזה? אני שמחה כל כך ששברתי את הגמילה לפני כמה שבועות כשניסיתי להיגמל בבת אחת מחצי מ"ג והרגשתי נורא, והחלטתי על דעת עצמי לרדת לרבע מ"ג. אולי חסכתי מעצמי סבל. אני מאחלת לילה טוב לכולם, אני יודעת שזה לא פורום תמיכה אבל הייתי חייבת... תרגישו טוב!

לדנה אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב ומצטרף לדבריו של דור. בסך הכל אחרי שנתיים וחצי אין שום דבר דחוף ובהחלט אפשר ליטול מדי פעם קלונקס ולהפסיק לאט. מה דחוף? חבל לסבול מסמנים של חסר בזמן סיום טיפול. בהצלחה דר' גיורא הידש

26/12/2004 | 11:48 | מאת: חיה

שלום דר' בשנתיים האחרונות אבדה כל משיכה מינית שהייתה לי לבעלי. אני בת 40 ואם לשלושה . אני לא מסוגלת להתקרב אליו מבחינה פיזית, אני מרגישה שזו מטלה עצומה לעמוד בה אבל מאד חשוב לי לשמר את הנישואין ואני לא מוכנה לוותר לעצמי. הבעיה היא המלחמה הפנימית הזאת והדרך שבה אני מתנהגת אלליו. והוא בטח מרגיש דחוי ולא אהוב ולמרת שאני אוהבת אותו אהבת נפש אני לא מסוגלת לקיים איתו יחסי מין. האם טיפול יכול לעזור כאן? תודה. חיה

26/12/2004 | 11:56 | מאת: רונן

אם יש טיפול שכזה שיכול לעזור. אולי יעוץ זוגי אצל טרפיסט המתמחה במין כן יכול להועיל. בהצלחה רונן

26/12/2004 | 19:34 | מאת: דור

לחיה- יש לך בעיה רצינית וטוב שאת מודעת למצבך. גיל איננו תירוץ להימנעות מיחסי מין ובעייתך איננה קשורה דווקא לגיל. מומלץ שתפני בהקדם לפסיכולוג או לסקסולוג ותתחילי לטפל בבעיה בצורה מקצועית. תפני בהקדם שכן המצב אצלך לא נראה פשוט.

27/12/2004 | 00:31 | מאת:

לחיה אכן הגיל הוא לא הדבר החשוב. לירידה בחשק ורצון מיני ישנן סיבות רבות וממכתך הקצר בודאי שלא ניתן לדעת מה הסיבה אצלך. יתכן "סתם" שחיקה ועייפות, אבל יתכנו מתחים, דיכאון חרדה או כל בעיה נפשית אחרת. לכן חשוב קודם כל להגיע לאבחון ולדעת מה הגורם. אחר כך לשקול אפשרויות טיפוליות. כל טוב דר' גיורא הידש

26/12/2004 | 09:59 | מאת: עדילי

איפה את? שולחת לך מיילים בלי סוף. תצרי קשר. מתגעגעת. עדילי

26/12/2004 | 20:08 | מאת: דנה

היי, אני לגמרי כאן. כנראה יש בעיות בוואלה כי עניתי לך. אשלח לך ממייל אחר בלילה... ביי בינתיים.

לד"ר היידש, אני בת 45 , במשך כשלוש שנים השתמשתי ב - RECITAL , תופעות הלוואי היו השמנת יתר. עתה התחלתי להשתמש ב- EDRONAX ונידמה שחיות ומיניות ניפגעות מכך. האם התופעה ידועה? מה אתה ממליץ לעשות ? מאירה

למאירה לא סביר, האדרונקס מאוד מעוררת ולעתים אף גורמת להפרעות בשינה בגלל עוררות יתר והיא אינה פוגעת במין??? כך שאיני מוצא קשר בין הדברים שתיארת והתרופה. כל טוב דר' גיורא הידש

25/12/2004 | 22:06 | מאת: מיכל

אובחנתי ע"י פסיכיאר כסובלת מציקלוטימיה עם היפו-מאניה ודיכאון שמתבטא בעיקר בחרדות. זהו ההתקף השלישי שקורה לי בשש השנים האחרונות (כל שנתיים בערך) וטופלתי בעבר בסרוקסט והפעם בצ'יפרלקס. רציתי לדעת יותר על המחלה: האם זה לכל החיים? האם ניתן להרפא מימנה? איזה עוד טיפולים קיימים חוץ מתרופות? האם ניתן להרחיק את ההתקף הבא ביותר משנתיים? האם אורח חיים מסויים עוזר למחלה לא לפרוץ(תזונה, פעילות פיזית). איפה ניתן לקרוא על המחלה היות והיא לא כל-כך ידועה, לפחות מחיפוש באתר שלכם. תודה מראש על תשובותיך.

27/12/2004 | 00:36 | מאת:

למיכל אכן כותבים מעט על הפרעה זו למרות שהיא די שכיחה. תנסי באתר של "זרות" יש שם חומר תיאורטי רב ויתכן ותמצאי. הטיפול דומה לטיפול בהפרעה דו-קוטבית מלאה. לפי התיאור את מטפלת בעיקר בדיכאון לכן מומלץ טיפול מונע בעיקר במייצבי (מלשון יציב) מצב רוח ולאו דווקא בתרופות נוגדות דיכאון. כמו כן מומלץ על טיפול פסיכולוגי. עם זאת מדובר בהפרעה אשר נמשכת שנים ולכן גם הטיפול ממושך. כל טוב דר' גיורא הידש

25/12/2004 | 21:47 | מאת: שואלת

שלום רב, שאלה - כנראה שבתור תינוקת עברתי התעללות או הזנחה רגשית ופיתחתי סוג התקשרות לא טוב עם ההורים שלי. נכון להיום (אני בת 28) אני סובלת מבעיות קשות מאוד בקרבה לאנשים אחרים ובזהות. השאלה שלי היא - האם ניתן לשנות את סוג ההתקשרות בטיפול פסיכולגי טוב? או שמא הנזק הוא בלתי הפיך... האם ניתן לשנות את בסיס האטאצ'מנט במידה כזאת שתאפשר לי לחוות קשר זוגי יציב? (מבחינתי יציב = שאני לא אתחרפן טוטאלית בקשר) תודה רבה.

27/12/2004 | 00:38 | מאת:

לשואלת התשובה היא שכנראה כן, אבל כפי שאת מבינה הטיפול הוא מורכב ואינו קצר. מצד שני כמובן שאפשר לשאול את השאלה, האם יש לך ברירה לא ללכת לטיפול? האם בכל מקרה לא כדאי לנסות טיפול? כל טוב דר' גיורא הידש

כבר מס' שנים אני סובלת מכפייתיות איומה לבדוק אזורים בגופו שאין שם בליטה חס ושלום , חיי הפכו לסיוט , טופלטי בסרוקסט , פבוקסיל וכרגע פרוזק + קלונקס אז לא לא הכי עוזר הבעיה היא שבחודש האחרון התופעה החמירה והיא מלווה אותי תמידית ללא הפסקות (של ימים או שבועות כמו פעם) בנוסף מתלווה לכל דכאון (כך אני מזהה זאת ) אני בוכה המון , אבד לי המרץ ואין לי כח ! אינני יודעת כבר מה לעשות. אני מטופלת במרפאת חרדה וזה לא עוזר לי מה אתם מציעים אם מישהו מכיר מטפל טוב להפרעה דומה , אני ממש מתחננת להמלצה. דר' הידש , איזה טיפול עוד ניתן לנסות אני בת 38 , עובדת בעבודה שדורשת מחשבה רבה , וכבר חודש אני סובלת , מה יהיה ?

לחרות פרט לסוג התרופות בהפרעות כפייתיות ישנה חשיבות רבה למינון, כך שבדרך כלל הדבר הראשון שעושים היא עליה במינון של התרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

25/12/2004 | 20:22 | מאת: הלי

לד"ר הידש שלום רב. אני בת 23 וסובלת מסכיזופרניה מגיל 16. אני נוטלת זיפרקסה במינון 20 מ"ג מזה שנה ו-3 חודשים ובחודש יולי האחרון הרופאה שלי הוסיפה לי גם פאקסט במינון 20 מ"ג כדי להעלים לי את הסימנים השליליים של המחלה שלא נעלמו לי עם הזיפרקסה ולפי הבנתי הפאקסט אמור לזרז את ההשפעה של הזיפרקסה ולהעלים לי את הקהות הרגשית(יש לציין שאני מרגישה טוב עם הזיפרקסה אבל היא משפיעה מאוד מאוד לאט ולכן הרופאה שלי הוסיפה לי את הפאקסט).(בעבר לקחתי ריספרדל שגרם לי לרמת פרולקטין גבוהה בדם ולכן הרופאה הפסיקה לי אותה,אח"כ לקחתי גאודון שלא התאים לי,רידזין שגרם לי לקהות רגשית ומחשבתית ,והלידול שלא התאים לי) בגלל שיש לי קהות רגשית עד עכשיו ,הרופאה שלי הציעה לנסות את הלפונקס . רציתי לדעת: 1.האם הלפונקס היא תרופה טובה?תוך כמה זמן משפיעה על הסימנים השליליים (הקהות הרגשית)? 2.האם יש עדיין צורך בבדיקות דם במשך 18שבועות ואח"כ כל חודש? 3.האם יש עדיין צורך באשפוז עם נטילת הלפונקס?ולכמה זמן? אני מודה לך מאוד. הלי.

26/12/2004 | 15:00 | מאת: מתן

התרופה לופנקס שינתה אותי לגמרי אין בעיה עם תדירות בדיקות הדם אני לא התאשפזתי לצורך הימים הראשונים של התרופה

26/12/2004 | 15:59 | מאת: דור

לפונקס מיועדת במצבים הבאים: 1. חולים סכיזופרנים שסובלים מטרדיב דיסקינזיה חמורה (severe tardive dyskinesia) 2. חולים סכיזופרנים קשים שניסו הרבה תרופות אחרות (טיפיות ואטיפיות) ללא הטבה מספיקה. יש לציין בהקשר זה שללפונקס יש השפעה גם לסימנים השליליים של המחלה הרבה יותר מלתרופות האחרות. 3. חולים במצבים קומורבידיים של סכיזופרניה קשה והתמכרות לסמים (substance abuse) הטיפול יכול להיות מרפאתי, ללא צורך באישפוז. משרד הבריאות גיבש פרוטוקול ברור לטיפול בלפונקס שמשחרר את החולים מהצורך באישפוז. יש צורך בבדיקות דם בגלל סיכון של 1% לפגיעה בכדוריות הדם הלבנות- נחשבת ל-ת.ל. מסכנת חיים שדורשת טיפול מיידי.

27/12/2004 | 00:22 | מאת:

להלי אני מסכים עם מה שאמרו קודמי והייתי מוסיף שכיום הלפונקס מבחינת הפעילות החיובית שלה והשפעתה על סמנים שליליים היא התרופה הטובה ביותר מבין כולן. תופעות הלוואי האפשריות ידועות. הזיפרקסה מנסה להיות חקוי של הלפונקס ללא תופעות הלוואי והיא תרופה טובה אבל מעט פחות. גם הסרוקוול וגם הסוליאן הן תרופות מהדור החדש, בהחלט טובות (כנראה פחות מהלפונקס) אבל עם פחות תופעותלוואי או קשיים כמו שיש ללפונקס. כל טוב דר' גיורא הידש

25/12/2004 | 19:03 | מאת: רותם

אני נוטל סיפרלקס כחצי שנה שמתי לב שיום אחרי שאני משתכר, אני מרגיש מן דכאון שכזה...לא דכאון משתק, אלה מן הרגשת רייקנות כזאת... האם זה נורמאלי?

אסור לשתות אלכוהול עם ציפרלקס וגם לא בראש השנה האזרחית. כל טוב דר' גיורא הידש

25/12/2004 | 18:46 | מאת: דליה

מזה כחמישה חודשים נטלתי כדורים XR (תחילה אפקסור ואח"כ ויאפקס) לפני כארבעה ימים החלפתי לויאפקס רגילים (2 ביום) כוון שהם מסובסדים ע"י הקופה. היום החלו כאבי ראש מטרידים, האם כתוצאה מהשינוי,? האם יש העדפה כלשהיא לשעות נטילתן? לחברים - אם מישהו חווה דבר דומה ,אשמח לקרוא על כך. תודה רבה.

27/12/2004 | 00:24 | מאת:

לדליה מעניין כי לא צפויות תופעות חדשות עם השינוי בבית החרושת של התרופה. בכל אופן את האפקסור הרגיל או ויאפקס כדאי ליטול לפחות פעמיים ביום (רצוי שלוש פעמים) בהפרש של 12 שעות. זמן הלקיחה פחות חשוב רק שההפרש יהיה קבוע. כל טוב דר' גיורא הידש

מתי עדיף לקחת פריזמה בבוקר או בערב?

לנטע פריזמה היא תרופה מעוררת ולכן מומלץ ליטול אותה בבוקר עם אוכל. לעתים רחוקות יש מי שיותר עייף ממנה ואז אנחנו ממליצים בערב. שבוע טוב דר' גיורא הידש

25/12/2004 | 17:46 | מאת: יעלה

גם לי יש קשיים בגמילה מוחלטת...כשאני לוקחת חצי כדור כל יומיים המצב בסדר.. אם לא..יש לי כאין זרמים בראש והרגשה לא טובה אז כרגע אני במינון מינימלי ובכל מקרה - הכדור עשה לי פלאים וגם אם צריך להמשיך במינון נמוך - שווה הכל!!

זה לא יזיק ולדעתי זה אפילו יתן תמיכה במידה וחו"ח הבעיה תחזור בצורה קטנה כגדולה. לא נחשוב לכיוון השלילי אך במידה ובאמת תחזור הבעיה יהיה לך מעיין "קרש קפיצה" למינון גבוהה יותר ללא צורך בהמתנה הרגילה של 3 שבועות עד חודש. מה שלא יהיה תרגישי טוב! דן

25/12/2004 | 15:26 | מאת: צילה

שלום אני לוקחת אלטרול (25 מ"ג) במשך 15 שנים אחרונות- ותיפקדתי יפה מאוד עד לפני שנתיים. לפני שנתיים כשהיגעתי לגיל 50 הפסיק לי המחזור ומאז ועד היום סובלת מכל תופעות הלוואי של גיל המעבר - גלי חום והזעות ובעיקר חוסר אנרגייה ומוטיבצייה נמוכה, כלומר אני כמעט ולא מתפקדת בחיי היום יום , בצרכים הכי חיוניים. במשך השנתיים האחרונות ניסיתי את כל התרופות הטיבעיות ולא עזר לי כלום. אינני יכולה לקחת טיפול הורמונלי מכיוון שאני בקבוצת סיכון.והרופא אמר שאם אני רוצה בכל זאת לקחת זאת תהיה החלטה שלי ועל אחריותי. השאלה היא האם ישנו איזה כדור פסיכיאטרי לא-הורמונלי (ולא טיבעי) שיכול לעזור במצב שלי ולהקל על התופעות של גיל המעבר? למותר לציין שניסיתי להגדיל את הכמות של האלטרול וזה רק ישנתי יותר שעות בלילה אך לא הייתה שום הטבה בתיפקוד ביום. עוד שאלה- האם ישנם פסיכיאטרים המתמחים לגיל המעבר ספציפית (גניקולוגייה) בקופת חולים "מכבי" או ברפואה הפרטית? אשמח לכל תגובה בנושא. צילה

לצילה איני מכיר פסיכיאטרים המתמחים בגיל המעבר, אבל אלו הם דברים שכיחים. בכול אופן התרופות נוגדות הדיכאון הפועלות על הסרוטונין הוכיחו יעילות בהפחתת התנודות הרגשיות לפני המחזור וגם בגיל המעבר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

25/12/2004 | 01:47 | מאת: דפי

היי ד"ר הידאש אתמול הייתה תאונת דרכים לא רחוק מהבית ונהרג בה השכן מתחתי שהיינו ממש ממש בקשר טוב והשכן ממולי שהיה אתו ברכב פצוע אנוש ונשקפת סכנה לחייו. בדיוק ביומיים האחרונים אני מנסה להפסיק לעשן וירדתי מ- 3 קופסאות ביום לשתיים שלוש סיגריות. ביומיים האחרונים יש לי אי שקט וקצת נדודי שינה במיוחד אחרי אתמול. לא שזה מפריע לי ואני בגדול בסדר רק רציתי לשאול אם זה טבעי. תודה ביי דפי

25/12/2004 | 22:10 | מאת:

לדפי היקרה אני חושב שאת יודעת את התשובה ומדובר על תגובה לאירוע שמזעזע כל אחד. יופי שאת מפסיקה לעשן, אבל מי אמר שזה קל?

24/12/2004 | 22:36 | מאת: בוני

דר. הידש שלום.. האם אנורקסיה נחשבת להפרעה אוססיבית- קומפולסיבית? האם זה מקובל לתת סרוקסט (40 מ"ג)לטיפול באנורקסיה.. ? תודה מראש :-)

25/12/2004 | 21:13 | מאת: מישהי

לצערי הרב בתור אנורקסית לשעבר קיבלת ציפרלקס , עד היום אני מקללת את הרגע אומנם אני פיזית בריאה( לא הייתי ע"פ ההגדרה מצב קשה) אך מאז התעוות לי הגוף נהייתי אדישה חוסר חשק בכל תחומי החיים בקיצור בריאה מבחוץ ושבר כלי מבפנים בחיי שבחיים אני לא יקח שום כדור. לגבי הכדור שציינת שמעתי גם עליו אני לא יודעת מה מצבך אני מקווה שלא פחות מ40 ק"ג בכל מקרה יש מרכז מצויין מרכז"נופית" שנמצא ברמת השרון ( פרטי ) ויש עוד כמה בכל מקרה לפני הכדורים היוועצי איתי יש לי הרבה ניסיון בתחום רק תעשי לי טובה בבקשה אל תזללזלי אני יודעת שזה קשה אבל תחשבי לעתיד כשתרצי להביא ילדים , לי עדיין יש בעיות עם המחזור, עם צפיפות העצם, ובעיקר ממצבי רוח רעים מאוד , כשאני בחוץאו בלימודים או בעבודה אני פשוט לובשת מסכה- של אדם מאושר ומדליק כשהמציאות הפוכה לגמריי אני פה מחכה לישמוע או לפחות לנסות לעזור בהצלחה

25/12/2004 | 21:15 | מאת: מישהי

לצערי הרב בתור אנורקסית לשעבר קיבלת ציפרלקס , עד היום אני מקללת את הרגע אומנם אני פיזית בריאה( לא הייתי ע"פ ההגדרה מצב קשה) אך מאז התעוות לי הגוף נהייתי אדישה חוסר חשק בכל תחומי החיים בקיצור בריאה מבחוץ ושבר כלי מבפנים בחיי שבחיים אני לא יקח שום כדור. לגבי הכדור שציינת שמעתי גם עליו אני לא יודעת מה מצבך אני מקווה שלא פחות מ40 ק"ג בכל מקרה יש מרכז מצויין מרכז"נופית" שנמצא ברמת השרון ( פרטי ) ויש עוד כמה בכל מקרה לפני הכדורים היוועצי איתי יש לי הרבה ניסיון בתחום רק תעשי לי טובה בבקשה אל תזללזלי אני יודעת שזה קשה אבל תחשבי לעתיד כשתרצי להביא ילדים , לי עדיין יש בעיות עם המחזור, עם צפיפות העצם, ובעיקר ממצבי רוח רעים מאוד , כשאני בחוץאו בלימודים או בעבודה אני פשוט לובשת מסכה- של אדם מאושר ומדליק כשהמציאות הפוכה לגמריי אני פה מחכה לישמוע או לפחות לנסות לעזור בהצלחה

25/12/2004 | 22:13 | מאת:

לבוני אנורקסיה שייכת כמובן לקבוצת הפרעות האכילה, למרות שישנן מחשבות או טקסים החוזרים על עצמם אין מדובר על הפרעה אובססיבית. מדברים על דברים אובססיביים שהם חלק מהאנורקסיה. הטיפול בנוגדי דיכאון מקבוצת SSRI כמו סרוקסט וציפרלקס בהחלט מקובל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

24/12/2004 | 22:36 | מאת: מטי

אחי החל בקולטיס {כרוהן} ממלחמת של"ג. טופל והוטב לו עד השנה , שוב פרץ {בן 47} ואני עדה ללחץ רב בו הוא שרוי: 4 ילדים בוגרים -{שלושה מחוץ לבית }עדיין על כתפיו, + מות אמנו .{בן טוב, בעל טוב..אבא טוב..} האם טיפול פסיכולוגי יעזור פה? כמובן שהוא מטופל תרופתי. תודה! מטי

25/12/2004 | 01:35 | מאת: רינה

מתי יקרה לי יש קוליטיס כבר שבע שנים ולבני 8 שנים נכון שלא מגיע לאף אחד לחוות סבל כזה אי נעימות ועוד לתפקד אנו זקוקים לשיחות פרטניות עם מטפלים או פסיכולגים כי הנטל כבד ולאט לאט לומדים לקבל ולחיות עם הגזירה כשולטים במצב זה הכי כייף אני מנסה כל הזמן במזון מה טוב לי ומה לא. לפעמים המצב מחמיר ולפעמים לא. רצוי טיפול אם נימצאים במתח בכדי להקל ולהרגע.אפילו קצר טווח מק'פח חולים תרגישו טוב ושניהיה בריאים.

25/12/2004 | 21:52 | מאת:

למטי בודאי שכפי שאת מציגה את הדברים טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור. כמובן יש צורך בהכרות אישית כדי להחליט סופית. שבוע טוב דר' גיורא הידש

24/12/2004 | 21:47 | מאת: אבי

לפני חודש וחצי חוויתי אובדן קשר ובעקבות כך משבר עם סימני דיכאון כגון בחילות, רגשות אשם, אובדן ביטחון עצמי וכו'.לפני כשבוע נבדקתי אצל פסיכיאטר במרפאה לבריאות הנפש.הוא היה קצר רוח, שאל כמה שאלות כלליות ונתן לי ציפראלקס.אך מאז התחלתי לקחת את הכדור( 5 ימים) הכל נהיה יותר גרוע. בחילות קשות, התפרצויות בכי ולחצים בחזה בעיקר בבוקר.אך הגרוע מכל הם רגשות האשם הקשים. אנא עזור לי , מה עליי לעשות? שקלתי להפסיק לקחת את הכדורים

25/12/2004 | 21:53 | מאת:

לאבי יתכן ושיחות עדיפות על תרופות. עם זאת אלו תופעות לוואי של התחלת טיפול ויתכן שהן יחלפו תוך מספר ימים, כך שאם אתה מסתפק בטיפול תרופתי כדאי לחכות, אם מאוד קשה לך אפשר להוריד את המינון לחצי למשך מספר ימים ואחר כך לחזור ולעלות במינון. שבוע טוב דר' גיורא הידש

24/12/2004 | 21:11 | מאת: מנשה

שאלה לד"ר גיורא הבן שלי לפני כמה שנים עבר תאונת דרכים שבמהלכה הוא התהפך עם הרכב ונחבל בראשו מאז הוא נזקק לטיפול פסיכאטרי שכולל תרופות זיפרקסה ואפוקסר וגם אסיול התיפקוד היום יום שלו לוקה בחסר הצבא הכיר אותו כסובל PTSD באחוזים נמוכים. למרות שתיפקודו נמוך ביותר. הןא עבר מבחני אישיות שאומרים שיש לו בעיית אישיות סכיזואידית. יש לציין שעד התאונה לא היתה לו כל בעיה תיפקודית בצבא 1)האים יכול להיות שהוא סובל משתי הבעיות יחד 2} האם אפשר לעמוד ממה הוא סובל יותר מבעיית האישיות או מהתאונה. יש לציין שבצבא הכירו בו לא בהחמרה אלא בכל הבעיה של טראומה. תודה מראשץ

25/12/2004 | 21:57 | מאת:

למנשה התשובה מורכבת ולא מסרת מספיק פרטים ולכן אשתדל לענות באופן עקרוני. באופן אקרוני יתכן שישנן שתי בעיות, לצערי גם אנשים עם הפרעת אישיות סכיזואידית עוברים תאונות וסובלים מ PTSD. הדבר החשוב ביותר בכל אבחנה של הפרעת אישיות שקווי האישיות החלו בגיל ההתבגרות ונמשכים כל הזמן, כלומר אם הבן התגייס עם פרופיל מלא מהבחינה הנפשית, ולא היו סמנים להפרעת אישיות לפני התאונה אז אין מדובר על הפרעת אישיות אפילו אם מבחנים פסיכולוגיים מצביעים על כך. מדוע אתה שואל כעת את השאלות הללו? שבוע טוב דר' גיורא הידש

24/12/2004 | 20:59 | מאת: אור

24/12/2004 | 22:50 | מאת: עדי

מגיע גם לו קצת לנוח.

25/12/2004 | 10:16 | מאת: גילי

לאור. קודם תלמדי איך קוראים לו ואחר כך תחפשי אותו.

24/12/2004 | 19:27 | מאת: אורה

שאלתי היא האם ניתן לגלות בבדיקת שתן שאריות של תרופות כמו סרוקסט או קלונקס. תודה מראש על התשובה.

25/12/2004 | 22:04 | מאת:

לאורה בבדיקות שתן רגילות של קופת חולים או בית חולים לא בודקים ולא מגלים. ישנה כמובן שיטה מעבדתית מיוחדת אבל בהחלט לא משתמשים בה פרט לצרכי מחקר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

24/12/2004 | 18:03 | מאת: עוז

אני לוקח 40 מ"ג סרוקסט ופעמיים בשבוע אצל מטפל. הייתי אצל הפסיכיאר והמליץ לא לשנות תרופה. לעיתים יש התפרצויות בכי ואני מרגיש שמה שאמרו על התרופה לא ממש קורה. הרשה טובה מאוד יותר ממה שהייתי לפני הדכאון והחרדה. הכל אתחיל מחרדה עקב נישואין ואני עדיין איתה למרות המצב. עצות? תודה

24/12/2004 | 18:23 | מאת: עוז

ודבר נוסף שברח לי. אני מחכך שיניים בלילה האם יש קשר ואיך מונעים? תודה

25/12/2004 | 20:27 | מאת:

לעוז אכן כנראה מדובר על מתח. אם תרופה אינה עוזרת ונטלת אותה מעל ששה שבועות בהחלט יש מקום להחליף אותה. לא קרה שום דבר, פשוט מאוד התרופה אינה מתאימה לך וצריך לקוות שהתרופה החדשה תתאים יותר ותשפיע לטובה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

24/12/2004 | 18:01 | מאת: אבא מודאג

אני אבא לילד בן 11 המטופל מזה 5 חודשים בלוסטרל במינון של כדור ורבע ליום ובליתיום במינון של שניים וחצי כדורים ליום. לאחרונה חלה ריגרסיה במצב הרוח למרות הגברת המינונים ע"י הפיכיאטר המטפל. כמו כן התווספו לכך תלונות על מיחושים כגון כאבי ראש, כאב גב וכו'. רצוי לציין כי הטיפול התרופתי מלווה בשיחות אצל פסיכולוג ילדים. האם הילד מקבל את הטיפול האופטימלי. בתודה מראש. אבא מודאג.

25/12/2004 | 20:34 | מאת:

לאבא צר לי אבל איני יכול לענות על שאלתך כי אינני פסיכיאטר המומחה לילדים לנוער אלא למבוגרים. בנוסף, כדאי להוסיף תמיד את האבחנה כדי לקבוע את התאמת הטיפול. שבוע טוב דר' גיורא הידש

24/12/2004 | 16:10 | מאת: יעל דקל

מאיזה מקרים נותנים את הטרגול ואים השילוב שלו עים רסיטל הוא טוב והאים לבעייה של חוסר שביעות מהחיים ורכוז הוא טוב ואיזה שילוב יותר טוב רסיטל עים טרגול או רסיטל עים דפלט

25/12/2004 | 20:38 | מאת:

ליעל אני מבין שאת מתכוונת לטגרטול. הטגרטול שייכת לקבוצת מייצבי מצב הרוח (מלשון יציב), כמו הדפלפט והליטיום. בדרך כלל מקובל לתת את התרופות הללו להפרעה דו-קטבית (מאניה דפרסיה) ובמצב של דיכאון אפשר להוסיף נוגד דיכאון כמו רסיטל. שמוש נוסף הוא כאשר אדם בדיכאון אינו מגיב לתרופות נוגדות דיכאון אז מקובל לתת מייצב מצב רוח אשר משפר את השפעת נוגד הדיכאון. נגד דיכאון מקובל לתת את הדפלפט יותר מאשר את הטגרטול. שבוע טוב דר' גיורא הידש

25/12/2004 | 23:50 | מאת: יעל דקל

אוקי נניח ואני בדיכאון והרופה נתן לי דפלט או טרגול לאחר תקופה שעזרה לי ואני יצאתי מהדיכאון אני יכולה להפסיק את כדור נגד דיכאון וגם את הדפלט בלי שיהיה לי תופעות לוואי ואים לדפלט יש יותר תופעות לוואי מאשר כדורים נגד דיכאון לי אין תופעות לוואי והרסיטלהאים מהדפלט יכול להיות לי תודה

אים אפשר להרחיב על המחלה מאניה דפרסיה ואים אפשר לצאת מזה אבקש הסבר מורחב תודה

לאורנה תנסי באתר של "זרות", יש שם הרבה מאוד חומר בסיסי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

תכנסי לנענע בריאות- יש שם על המחלה.

24/12/2004 | 13:42 | מאת: או-סי-די חזר?

אני בן 62 . טופלתי שנים רבות בפרוזק בגללהocd .תוצאות הטיפול היו מצוינות, כך שלפני מספר חודשים הפסקתי את הטיפול בצורה הדרגתית ומבוקרת.כ4חודשים היו לי חיים טובים ללא המחלה וללא פרוזק.לאחרונה ניחתו עלי מכות קשות, כגון טיפול בבן משפחה שחלה בסרטן, בעית כלכליות ועוד. מאז המכות הנ"ל אני מוטרד כל הזמן, למשל: האם מלאי התרופות מספיק? האם אזכור לשאול את הרופא את כל השאלות שיש לשאול? אני מתלבט כל הזמן איך לנהוג בסוגיות שהן במסגרת "הסכמת בני משפחה" וכ'. הטרדות האלה הן כלכך חזקות שאני לא מצליח להתרכז בשום דבר (אפילו לא לקרא ספר). האם העובדה שאני לא יכול להתנתק מהטרדות ומההתלבטויות מעידות שה O.C.D. חזר???

25/12/2004 | 20:41 | מאת:

שלום, לא הייתי מאבחן מיד OCD למרות שישנן מחשבות טורדניות. יחד עם זאת מדובר כנראה במחשבות הקשורות לחרדות, וגם אם ישנן סיבות חצוניות כדאי לחשוב על טיפול אשר יוריד את רמת החרדה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

24/12/2004 | 12:04 | מאת: מגי

אודה לך עם תענה לי?

למגי למרות שמדובר על הפרעה הקשורה לתחום הנפש חרדה אינה מה שנקרא מחלת נפש. המושג מחלת נפש אינו טוב אבל הכונה היא להפרעות בהן ישנה פגיעה בשיפוט המציאות-מצב פסיכוטי. במחלת נפש הכוונה היא לסכיזופרניה, מאניה, או פרנויה. חרדה בהחלט אינה מחלת נפש. אפשר להרגע. שבוע טוב דר' גיורא הידש

24/12/2004 | 10:54 | מאת: גלית

לד"ר בהמלצת הרופא שלי כדי שלא ארגיש כמו זומבי הוא הציע לי להוריד את הקלונקס אני נורא פוחדת לעשות את זה האם זו חלק מהחרדה אני דואגת ששוב לא יחזרו הזרמים וחוסר השקט כי נכון שאני עייפה אבל מרגישה עם הקלונקס יותר טוב הוא נתן לי את המינון המתאים לי והציע לי לרדת מזה. מה אתה חושב שכדאי לי לעשות? עוד פעם אני פוחדת לעשות את הצעד הזה. תודה גלית

25/12/2004 | 19:57 | מאת:

לגלית איני מייחס חשיבות רבה מדי לקלונקס. חשוב לי שאת מרגישה בטוב ומתפקדת, הקלונקס הוא אמצעי ולא מטרה. נראה לי שקצת מוקדם כיוון שאת מאוד חרדה להוריד את הקלונקס, אבל אם את מעוניינת ללכת בכיוון הזה אז מומלץ לאט, לאט, לאט, לאט. שבוע טוב דר' גיורא הידש

24/12/2004 | 10:54 | מאת: עמית גלעדי

שלום, אשתי ואני הגענו למסקנה שהבן שלנו (12) זקוק לעזרה מקצועית (ואולי גם כולני- לטיפול משפחתי). הילד התחיל לשקר לנו הרבה- על דברים קטנים וטפשיים, ונראה שגם עם חבריו הוא מפיג בסיפורים והגזמות (ממש שקרים). כדי לא לאבד זמן יקר- איך יודעים אם לקבוע תור לפסיכולוג או לפסיכיאטר?? האם יש המלצה למישהו מסויים באזור מודיעין, שעובד טוב עם מתבגרים צעירים. תודה עמית

25/12/2004 | 20:08 | מאת:

לעמית איני נוהג להמליץ על מטפלים מסויימים. בכל אופן אם ישנם סמנים לא הייתי שוכח את האפשרות של הפרעת קשב. אני חושב שצריך להפריד בין שני דברים. הראשון הוא אבחון-אבחון של הילד והמשפחה, בסופו של האבחון אפשר לשקול את האפשרויות הטיפולויות יחד עם המאבחן. יש הבדלים בין פסיכולוג ובין פסיכיאטר ילדים ונוער, יחד עם זאת חשוב שיהיה איש מקצוע טוב והתואר פחות חשוב. שבוע טוב דר' גיורא הידש

25/12/2004 | 21:08 | מאת: עמית

אני ממש מופתע ומסוקרן מתשובתך- "לבדוק נושא הפרעת קשב". לא ציינתי בשאלתי המקורית שבני אובחן כילד עם ADD , ומטופל בריטלין. מדוע אתה מעלה זאת? האם יכול להיות קשר בין השקרים לבין הADD או הריטלין?? המון תודה עמית

24/12/2004 | 09:43 | מאת: יהל

בוקר טוב דוקטור הידש אני יודעת שפעמים רבות בפורום זה עלה נושא הקשר למטפל וקראתי בשקיקה את כל הדיונים. אני מרבה לעסוק בנושא זה לאחרונה ויש לי הרבה מחשבות בעניין. איך ייתכן ליצור קשר כל כך משמעותי עם אדם, לחלוק עימו את חיי הנפש הנסתרים ויחד עם זאת להיות כל כך מוגבלים בעולם המעשה? האם זו ציפייה לא ריאלית לרצות את הקירבה עוד ועוד? האם זה מוזר שהמחשבה הראשונה העוברת במוחי בסיום פגישה היא שאני רוצה להשאר ולא לקום וללכת? אני יודעת שהעבודה שלכם מתנהלת כסרט נע פחות או יותר ומטופל יוצא ואחר נכנס, אבל האם גם לכם יש תחושה לפעמים שנוצר משהו מעבר? אני מתנצלת על השימוש בלשון רבים. אני בטוחה שלכל מטפל יש את המטופלת המיוחדת שלו, זו שהוא יוצר איתה קשר טוב, אולי אפילו מתבדח איתה, אולי מספר לו משהו על עצמו, אולי אפילו נוגע לה ביד כשקשה לה. אולי אפילו לא כל כך רוצה ש 45 הדקות יעברו כל כך מהר. והן עוברות מהר מאד. יותר מדי מהר. כל כך הייתי רוצה להיות המטופלת המיוחדת הזו שנשארת אצלו עוד קצת גם אחרי שהיא הולכת. הייתי רוצה להאמין שהוא חושב עלי לפעמים בין הפגישות, מתעניין ורוצה לדעת עלי קצת מחוץ לשעה הטיפולית. בעצם אלו סתם הרהורים של אחרי פגישה קשה ביום שישי בבוקר. שבת שלום יהלי

24/12/2004 | 14:04 | מאת: דן

24/12/2004 | 14:40 | מאת: טלי

ליהל ולדן שאלה מצויינת ואת יכולה להיות בטוחה שאת לא היחידה ששואלת אותה. אני לא יודעת אם במקרה הזה נחמת רבים היא חצי נחמה או שמא להיפך... שאלתי את המטפל שלי מה הוא חושב עלי בתור אדם והוא אפילו לא היה מסוגל לענות לי. הכל התערבב ואני נשארת תמיד 'המטופלת' , איך יכול להיות שכל מה שקורה הוא העברה? האם הכל נופל לתוך התיאוריה היבשה? אנחנו אנשים בשר ודם שמרגישים ומכניסים את כל כולנו לתוך הטיפול, אז למה אני מקבלת את התשובה הפשוטה שזה טבעי וככה זה וצריך לראות איך זה מתקשר לעולם שלי? גם אני כמו יהל בטוחה שיש למטפל מישהי/ו מועדפים, זו שהוא מחכה לפגוש אותה, זו שהוא נהנה להיות איתה, זו שהוא חושב עליה גם מחוץ לטיפול. ואני בטוחה שזו לא אני. טלי

25/12/2004 | 10:54 | מאת: כותנה

שלום יהלי, רציתי להציב כאן נקודה למחשבה, כמובן מתוך נקודת מבט אישית. גם אני בהחלט לא מרגישה "המטופלת המיוחדת", אפילו לא משהו קרוב. בוודאי שאני חומדת עוד ועוד ועוד, כמו מטופלות רבות. כמי שלא היה לה וכל-כך חסרים לה כל אלה. רוצה מאד, אבל מצד שני חוששת מאד מחציית גבולות (בעיני זה הרסני). מעבר לכך, איני יודעת אם מה שנראה בעיני כגבול - האם הוא אכן כזה. אני מניחה שאני לא יוצאת דופן כאן. טוב, טיפה מסובך לי וגלשתי מעט. אך אוכל לומר כי אצלי - אחת הבעיות הבסיסיות היא העובדה שאיני מרגישה שיש לי איזו חשיבות מיוחדת או מקום מרכזי אצל אף אחד בכלל. זה לא רק בטיפול - זה בכל מקום וזו אחת הבעיות המרכזיות בגללן אני בכלל בטיפול. כמובן, שהרגשות הללו משתחזרים בטיפול עצמו. האם גם כך קורה אצל מטופלות אחרות? האם גם כך אצלך? נקודה שנייה למחשבה. כל הפנטזיות על מימוש של משהו קרוב יותר - מגע (אפילו אם רק ביד או נגיעה בכתף, משהו תומך וכד') יכולות להתפרש (במקרה שלי לפחות) כמשהו שמעבר. איני יודעת איך או מה, אבל יש חרדה ענקית שקשורה להתקרבות. ההתקרבות אינה חייבת להתבטא במגע פיזי דווקא. בכלל לא. מדובר כמובן על התקרבות רגשית (מסוג: "הלוואי שיחשוב עליי מחוץ לשעות הטיפול", ולא סתם - "שיחשוב כך שלא אצא לו מהראש בכלל" כמו מחשבה טורדנית, כמו התאהבות) נסו לחשוב - אם יתממשו כל הפנטזיות שלכן ויהפכו למציאות - האם באמת הייתן רוצות בכך? אולי התקרבות רבה מידי הופכת את הקשר לאחר, אבל לא לקשר טיפולי? הייתי רוצה להאמין שאם המטפל שלי ממשיך לטפל בי, הוא רואה כי יש מקום לקשר טיפולי ולא היו ממשיך לטפל, אילו המצב היה שונה. מאד הייתי רוצה לקוות שזה לא רק כסף ורק עבודה. מה שנכתב בתגובתו של דן היא אכן אחת החרדות הגדולות שלי. הייתי מאד רוצה להאמין שבאמת יש למטפל רצון אמיתי לעזור. במקרה שלי לפחות, הוגדל מספר הפגישות והופחת המחיר הכולל, ולפחות הובטח לי שאם יגמר לי הכסף ומצבי יהיה נמוך ורדוד כמו בשנים האחרונות, הוא לא ישאיר אותי לבד, לא יזרוק אותי לכל הרוחות, ז"א ימשיך לטפל. (מחשבות חרדה רעות אומרות - "אהה! ואז הוא לא יטפל כמו שצריך"... או "אהה! עכשיו אהיה חייבת את נשמתי" וכד') מצד שני - אם אמשיך לבוא למרות שאיני יכולה לשלם זו כבר בעייה סבוכה מסוג אחר. כל אלה עדיין לא מכניסים לי לראש שאכפת לו, וכאן - כנראה שמדובר בבעייה פנימית שלי. האם המטפל שלך יודע על מחשבותייך אלה? רצוי מאד להביא אותן לטיפול. בכל מה שנושאו "קשר" יש מפתח לריפוי. כנראה שהריפוי הוא הוא היום שבו נצליח להרגיש מיוחדות. בקיצור, הכל תוצאות של קונפליקטים שקשורים לקשר ולקרבה. בטח אתן יודעות ולא הוספתי, אבל רק הזכרתי. שתהיה שבת חמימה

25/12/2004 | 15:06 | מאת: דן

ע"פ דברייך לדעתי את נמצאת אצל מטפל אייכותי ביותר, ואכפתי, כמו כן אני מאמין כי הוא לא יזנח אותך באם יקרה משהו רע (אבל למה שיקרה!) וזה לא בגלל שהוא ירצה את "נשמתך" בעתיד אלה כי הוא באמת רוצה לעזור לך ואולי ע"י דברייו חרדותייך שאינם מוצדקות לכאורה (כי כל חרדה היא כזאת-אבל לא ניכנס לזה) יפחתו.

24/12/2004 | 05:50 | מאת: קים

האם הזייבן היא תרופה מומלצת לדיכאון? כיום התרופה משמשת בארץ לאנשים שמעוניינים להפסיק לעשן, כלומר אותם אנשים שמשתמשים בתרופה לא מודעים לזה שהיא משמשת גם לנוגד דיכאון?.......אשמח לקבל חוות דעת ממשהו שניסה זייבן בהקשר לדכאון.

25/12/2004 | 10:24 | מאת: דן

אם אתה רוצה רופא יכול לרשום לך אותו אך מאח ואין אותו באף קופה שלא לדבר על סל הבריאות אתה תשלם מאות שקלים בחודש למשך כמה חודשים (עם ניהיה אופטימים..). הברירה היחידה היא תרופות אחרות מאותה קבוצה שהן טובות לא פחות,וגם זולות. כמו כן הזייבן לא מוכר אצל הרופאים כ"כ כאמצאי טיפול אלה רק בספרות המקצועית כך שהנסיון איתו מועט עם בכלל לכן לא כדאי להתחיל עימו טיפול בארץ.

25/12/2004 | 15:16 | מאת: דור

מדובר בתרופה טובה נגד דיכאון. בארה"ב בהחלט משתמשים בה למטרה זו. איננה גורמת לפגיעה במיניות או לעליה במשקל או לעייפות. כלומר היתרון הוא בפרופיל תופעות הלוואי שלה. בארץ היא מותווית רק להפסקת עישון ואסור לרופא לתת אותה למטרות אחרות. התרופה כלולה בסל התרופות של הביטוחים המשלימים.

25/12/2004 | 15:19 | מאת: דרור

כמה הוא ישלם עלייה אחרי הנחה? כך בחשבון שהמינון שמספיק להפסקת עישון לא תמיד יספיק לדכאון , כלומר הוא אולי יצתרך 2 כדורים של זיבן אולחילופין מינון גבוהה יותר אם קיים.

24/12/2004 | 01:46 | מאת: דני

אני לא יודע מה קורה לי אבל מאז גיל קטן אני מתעצבן כמו משוגע אני יודע למה אבל לא נראה לי שיש לזה תשובה קיצר אני מתעצבן בגלל שאני מנסה שהכל בחיים שלי יהיה מושלם ואני מתכוון הכל וכשמשהו משתבש אני ממש מעוצבן קיצר מה שקרה לי אתמול פשוט נדהמתי ואין מצב שאני דימיינתי את זה פשוט אין מצב הייתי מעוצבן כו שבחיים לא הייתי צעקתי חזק כל החשמל בבית ובכניסה שלי התנתק וגם באותו רגע אכלתי אז היו שם כפית מזלג וסכין פתאום שמתי לב שהמזלג מרחפת באוויר כ2 שניות ואז נפלה אנימ פשוט נדהמתי מזה גלשתי במיליון אתרים כדי לדעת מה קרה לי מה זאת התופעה הזאת? האם זה קורה רק כשממש מתעצבנים? כי אני רוצה ללמוד איך לעשות את זה

24/12/2004 | 02:27 | מאת: אורי גלר (לא האורגינל)

ענקקקקקקקק בחייייאת תן לנו תאור יותר מדויק של הקטע עם הכפית !

24/12/2004 | 05:14 | מאת: דני

דבר ראשון מי אתה? דבר שני זה היה ככה אני אכלתי ככה סתם ארוחת צהריים ופתאום רציתי לעשות משהו לא יצא אז התעצבנתי מאווד אבל מאוד פתאום אני רואה את המזלג מרחף אני פשוט השתגעתי אני קראתי אל דברים כאלה על איזה אחד שהזיז שעון הביגבן וכאלה ותמיד רציתי גם להיות כזה אני מזה מתרגש יש לך שיטות איך ללמוד לעשות את זה ?

25/12/2004 | 18:20 | מאת: מאיר

יש לי אחלה דבר מעצבן .תעשה קומפרס סיני . אני אחראי שתתעצבן הכי קשה . מאיר

24/12/2004 | 00:40 | מאת: אבישי

לדר הידש שלום רב יש לי בעיה הנני לוקה במיקס סכיזאופקטיב דיסאורדר מטופל ב2 מג רספרידל וב50 מג לוסטרל עקב כך אני חש בעיות בתיפקוד המיני מה אפשר לעשות בכדי לשפר את המצב? האם אפשר להחליף את הלוסטרל בכדור אחר שאינו גורם לבעיות? בכבוד רב אבישי

25/12/2004 | 19:29 | מאת:

לאבישי אכן גם הלוסטרל וגם הרספרידל עלולים לפגוע בתפקוד המיני, אבל החשוד העיקרי הוא הלוסטרל. אפשרות אחת היא להחליף את הלוסטרל בתרופה אחרת בתקווה שהשניה לא תפגע במין, אבל פעמים רבות הרספרידל עושה את כל העבודה ויתכן ואינך זקוק ללוסטרל? תתיעץ עם הרופא המכיר אותך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

23/12/2004 | 22:47 | מאת: ראובן בר

לפני שבועיים בני השתחרר מאשפוז שנמשך שלושה חודשים , יתכן שמדובר בסכיזופרניה כך הבנתי מחומר שקראתי היות והרופאים לא נותנים אבחנה בזמן כה קצר לטענתם. בני השתמש בעבר בסמים מסוג גראס ומדי פעם גם לקח אקסטזי,לצערי מאז שהשתחרר הוא מעשן גראס . הוא מקבל טיפול תרופתי סוליאן 800 מ"ג ביום וכדור של 2 מ"ג דקינט. הייתי מבקש לדעת מה הסיכונים או עד כמה מסוכן השילוב של גראס ותרופה? והאם בכלל אפשר להשתמש עם שניהם יחד? אני רוצה לציין שבאשפוז טיפלו בו גם בחשמל כ 6 פעמים האם לא כדאי לנסות להוריד את הטיפול התרופתי היות ןהחשמל עזר באופן מידי? אודה לך ד"ר באם תענה לי. אני גם מבקש תגובות נוספות מכם הגולשים אם יש לכם נסיון בנושא זה. תודה ראובן

24/12/2004 | 00:23 | מאת: לראובן

http://www.nrg.co.il/online/15/ART/837/806.html

24/12/2004 | 00:26 | מאת: ראובן בר

קראתי את הכתבה האם אני יכול להבין שאין צורך בתרופות ? אולי פרטו יותר?

24/12/2004 | 14:27 | מאת: דור

ברור לחלוטין שכל עוד החולה נמצא במצב של שימוש והתמכרות לסמים יש לפקח עליו בשבע עיניים שכן המחלה במלוא עוצמתה יכולה לחזור בהקדם. אין להפסיק עם התרופות בשום פנים ואופן. החולה ללא ספק מסכן את עצמו. לא ברור אם הוא משתמש בסמים מתוך בחירה או התמכרות או הפרעה בכושר שיפוט המציאות. יש לבדוק את הנושא הזה בהקדם בעזרת הרופאים בבית החולים שיכולים גם להחליט על חזרה לאישפוז בהתאם למצב ולנסיבות.

25/12/2004 | 19:41 | מאת:

לראובן אני מאוד מקווה שתוכל לקרוא בין השורות של הכתבה ולראות עד כמה הדברים שם הזויים. אתייחס רק לנקודה אחת. הבן לקה בסכיזופרניה כנראה והאב החליט להסתיר את הדברים והבן התגייס ועבר משבר פסיכוטי שני בזמן השירות הצבאי. כלומר האב סיכן והזיק במודע לבן. כאן גם עולה הנקודה החשובה ביותר. מצב פסיכוטי, או כתוצאה מסכיזופרניה או מסמים עלול לחזור. לכן גם כאשר טיפולי חשמל עזרו לבן, יש צורך להמשיך בטיפול התרופתי כדי למנוע התקף חוזר של המחלה/סמים. כעת הטיפול התרופתי הוא כמו חיסון על מנת למנוע התקף חוזר ואסור להפסיקו. דברי הקודמים מקבלים משנה תוקף כאשר הבן ממשיך להשתמש בסמים. הוא משתמש בגראס אבל המעבר לסמים אחרים קל ביותר. כעת הדבר היחיד ששומר עליו מפני התקף חוזר ואשפוז הן התרופות שהוא נוטל. כמובן שאסור להשתמש בסמים ובודאי שאסור למי שהסמים כל כך מסוכנים לו. שבוע טוב דר' גיורא הידש

23/12/2004 | 21:40 | מאת: גילי

שלום. היום נפתח פורום חדש לתמיכה בנפגעי/ות תקיפה מינית בדוקטורס. לכל מי שזקוק.

לגילי אין ספק שהפורום חשוב ביותר ויצליח להוציא אנשים רבים מהארון. בהצלחה הידש

23/12/2004 | 21:19 | מאת: רז

לקיחה של תרופות שמעלות רמת סרוטונין כמו SSRI או SNRI או אנפרניל הנלקחות במינון גבוהה (אך מקובל...) יגרמו תמיד לעצבנות?

24/12/2004 | 10:44 | מאת: אור

אני לוקחת אותן ואני כלל לא עצבנית. להיפך, זה הוריד את רמת העצבנות

25/12/2004 | 14:06 | מאת: רז

אבל איזה תרופה ובאיזה מינון את לוקחת? אני יודע שאני לקחתי גם ציפראמיל 60 מ"ג וגם אפקסור 225 מ"ג וגם עכשיו אנפרניל 225 מ"ג והרגליים שלי כל הזמן רועדות ורעדו בזמן שהייתי על התרופות הללו וגם הרגשתי סוג של מתח- מאין התרגשות לא פרפציונלית שמלווה אותי כל היום ועושה אותי היפר...

אחותי בת 35 אובחנה כסכיזופרנית ומקבלת טיפול תרופתי זיפרקסיה ואסיבל. היא נראית כמו זומבי,אינה מתפקדת ורוב היום שרועה במיטתה. האם יש טיפול נוסף מלבד טיפולי? היא גרה באיזור הקריות.איפה ניתן לקבל באיזור זה טיפול שיקומי,אולי קבוצת תמיכה,אולי עמותה?,אולי פסיכותרפיה? איך עוד אפשר לעזור לה? האם אתה מכיר מומחה בתחום סכיזופרניה באיזור מגורים זה?

לגלית, ישנה מרפאה לבריאות הנפש בקריות. יש עמותה לנפגעי נפש אנוש.בקריות וסביר להניח שהיא נמצאת בטיפול ומעקב אצל רופא. לא? איפה אחותך מטופלת? מיכל

לגלית- חשוב להבדיל בין התנהגות שהיא תוצאה של המחלה (סכיזופרניה) לעומת תופעות לוואי של התרופה (זיפרקסה). על פניו נראה שהתנהגותה של אחותך נובעת מהמחלה ולא מהתרופה. לעיתים מעבר ללפונקס יכול לעזור בנושא זה. טיפול בלפונקס הוא יחסית מורכב אך כיום ניתן לתת לפונקס גם ללא אישפוז. תתיעצו עם אחד המומחים באיזור שלכם רצוי באופן פרטי. אגב דאגתך לאחותך ראויה להערכה. לרוב החולים הסכיזופרנים אין מי שידאג להם.

לגלית, אכן, הלופונקס היא תרופה, מצויינת לטיפול בסכיזופרניה. ובמיוחד למי שלא מגיב לתרופות אחרות. אבל תרופות בלבד לא מספיק. את צריכה לפנות יחד איתה לפסיכיאטר, או לגורם המטפל בה.ולבקש בקשה לסל שיקום, או מסגרת שיקום, נידמה לי שצריך למלא טופס מיוחד לבקשה זו. כמו שכתבי על העמותה לנפגעי נפש אנוש. רק שאני לא יודעת מה בדיוק הקרטריונים לקבלה. בטח ד"ר הידש יודע יותר טוב ממני. מיכל

שלום לך. כנראה שלא קיבלתי תשובה עקב תקלה. אחזור על הסיפור:אחרי שנה+ של לקיחת אפקסור עקב חרדות התחילו הפרעות בכבד. הומלץ על הפסקת התרופה ל-3 חדשים. מנסיון הקודם, כשהפסקתי סרוקםט או פרימוניל, הכבד חזר לתקנו.הבעיה היא שאני כבר 3 שבועות ללא כדורים ויש לי תופעות חרדה קשות (מתח שרירים, שיעול עצבני, התקפי צרידות ואי שקט פנימי. גם המקצוע שלי (מורה) אינו תורם לשלוותי. האם אילו תופעות גמילה? או שוב חזרה החרדה? איך להעביר את תקופת הביניים ללא תרופות? עוד שאלה: האם התרופה "אלקטרולט" יעילה במצבי חרדה גופניים?האם היא פחות חזקה וגורמתלפחות תופעות לוואי ויכולה לשמש אותי בעתיד במקום האפקסור? תודה מראש.

לגיתית כתבתי לך שאני מתפלא שאפקסור גורם לבעיה בכבד, לא שמעתי על כך, לפי זכרוני את נטלת אפקסור XR כך שאחרי שלושה שבועות הסיכוי שמדובר על תופעות של סיום טיפול נמוכה וסביר יותר שמדובר על תופעות של חרדה. לפי זכרוני התרופות נוגדות החרדה והדיכאון מתפרקות בכבד ואיני זוכר תרופה אשר מתפרקת בכליות בלבד, אבל יתכן שהחמצתי משהו. לכן קשה לי לייעץ על תרופה שעשויה לעזור והיא אינה מתפרקת כלל בכבד. אולי משהו אחר מכיר? כל טוב דר' גיורא הידש

ההגיון הוא בכך שסמים אלה משבשים את פעולת המח וייתכן שיש להם השפעה ברמה גנטית ראה אל.אס.די. ובכך קודם כל על פניו משתבש המנגנון העדין של מערכת החיסונית שמרכזו בפעולת המח. האם כדי להשיג שקט ממטופל מעדיפים הפסיכאטרים להמיט עליו סרטן? האם פסיכאטרים בכלל נותנים את הדעת על ההשלכות של הסמים שהם מלעטים בהם את הלקוחות התמימים שלהם?

23/12/2004 | 20:04 | מאת: אור

24/12/2004 | 02:36 | מאת: פרופסור שקשוקה

ונותנת מדי פעם את ההרצאות האנטי פסיכיאטריות שלך...אה? תיכף נבדוק איזה בסמים "את" מסממת את ה"חברים" שלך ב.....

25/12/2004 | 17:45 | מאת: =====@=דורי===

"היא" סגרה את המאורה שלה פחדו שיחשפו אותם...

לאן-על מה את מסתמכת? האם מדובר בדמיונות שלך או שיש לך מאמר רציני להראות לנו בנושא הזה?

דורקה אתה מוזמן לקרוא את הטיעונים בפורום שלהם בתפוז, הבעיה ש"עקב אירועים שהתרחשו לאחרונה נסגר הפורום לכתיבה באופן זמני לבקשתה של האנקי דורי ויהה פתוח אך ורק לקריאה. אנשים המעוניינים לשוחח עם האנקי דורי מוזמנים לפנות אליה במסרים."