פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
23629 הודעות
11816 תשובות מומחה
23/12/2004 | 14:55 | מאת: ירון

שלום, אני סובל מאו סי די כבר 8 שנים. האו סי די אינו מפריע לתפקוד, ומתבטא בבדיקות חוזרות של דלתות, גז, חשמל וכו'. מעבר יש גם מחשבות מטרידות בכל מיני נושאים שלא מפסיקות. טיפולים פסיכולוגיים לא עזרו. איזה תרופה הכי מומלצת כיום, בהתחשב בתופעות לוואי, ובעיות שמתעוררות בגמילה ממנה. הייתי שמח לתשובה שמדרגת את התרופות, מפני שאני מכיר את הרשימה של התרופות המיועדות. תודה מראש.

23/12/2004 | 18:28 | מאת: דורון

אחד הטיפולים המקובלים הוא כדור ממשפת ה SSRI במינון גבוהה , איזה כדור הכי טוב אני לא יודע , רסיטל/ציפרלקס נחשבות ה"נקיות" ביותר בשוק כיום ז"א הכי פחות תופעות לואי, אבל אני לא יודע אם הם ניתנות ל ocd מצרף קישור תשובה של ד"ר הידש כמו כן אתה יכול לעשות חיפוש בפורום זה ולמצוא מלא דיונים בנושא. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/385/xFT/24942/xFP/25298

23/12/2004 | 18:45 | מאת: דור

לירון- עצם השאלה שלך "מהי התרופה הכי..."- זאת מחשבה כפייתית. אין כזה דבר תרופה הכי טובה או הכי מומלצת. מדובר על התאמה אישית של כל חולה. אם אתה רוצה סטטיסטיקות אז הרבה מחקרים מראים על יתרון של אנפרניל (מרוניל) מבחינת יעילות אבל גם יותר תופעות לוואי שחלקן קשות. ה-SSRI יותר עדינות אבל גם פחות חזקות בהשפעה שלהן. גם כאן יש הבדל בין תרופה לתרופה. פבוקסיל, סרוקסט ולוסטרל נבדקו, נחקרו ונמצאו יעילות לטיפול בכפייתיות. מה עם טיפול התנהגותי אצל פסיכולוג שמומחה ל-OCD? לא כל פסיכולוג יודע לטפל בשיטה התנהגותית וגם לא כל פסיכולוג התנהגותי יודע לטפל ב-OCD אבל יש כאלה שכן וכדאי מאד שתנסה גם טיפול כזה אצל איש מקצוע מתאים.

24/12/2004 | 00:23 | מאת:

לירון תודה לדורון ודור. אכן ההתאמה של התרופה היא אינדיוודואלית לאדם ולא רק לפי נתונים סטטיסטיים. כל טוב דר' גיורא הידש

23/12/2004 | 11:14 | מאת: חנית

הייתי מעוניינת לדעת איך עוברים בין תרופות?ממשפחת ssri אם אחת לא מתאימה? אני רק התחלתי בטיפול וחוששת ממעבר בין תרופות אם ובמידה ואצטרך אנא תשובתך תודה

24/12/2004 | 00:24 | מאת:

לחנית חבל לחשוש ושאלתך כנראה מקורה בחרדות. בינתיים כדאי לקוות שהתרופה שהתחלת אתה תעזור לך.... באופן כללי המעבר הוא קל וחלק ללא דברים מיוחדים. כל טוב דר' גיורא הידש

24/12/2004 | 12:56 | מאת: חנית

אודה לך אם בכל זאת תסביר איך עושים זאת? מפסיקים לכמה זמן את האחת..ומתי מתחילים עם השניה? והאם ההשפעה של האחת לא תשפיע על התרופה השניה כי הרי השפעה של תרופה נשארת הרבה זמן גם אחרי ההפסקה.

22/12/2004 | 22:33 | מאת: אורלי

אני נטלתי לאחר נסיונות שווא של כדורים שונים 100 מל איקסל לאחר נפילה כרגע הוסיף לי הרופא 100 נורטילין וכדור אחד פקסט אנא אמור לי האם זה בסדר כי אני ממש יבשה בפה ולא מרוכזת לחלוטין לא מתפקדת ובוכה כל היום אודה לך על תשובתך המהירה

23/12/2004 | 01:06 | מאת: רחלי

אורלי, אני זוכרת מצבים קשים כאלו של חוסר אונים. אל תדאגי, השיפור עוד יבוא! בינתיים הנה קישור עליז (אמנם קשור לחנוכה, אבל זה לא היה כ"כ מזמן ..) http://www.yael.ndtilda.co.uk/newsite/htmls/singing.html רחלי

23/12/2004 | 01:22 | מאת: דור

המינון המקסימלי של איקסל הוא 200 מ"ג ליום. רצוי קודם למצות תרופה אחת לפני שמוסיפים תרופות נוספות. היובש בפה זאת ת.ל. של נורטילין. נורטילין יכולה להיות אפשרות טובה אם לא תהיה תגובה לאיקסל. סרוקסט (פאקסט) נחשב לפחות חזק במצבי דיכאון חריפים ולכן נתנו לך אותו רק בתור תוספת ולא כטיפול עיקרי.

23/12/2004 | 01:42 | מאת:

לאורלי כמובן ששילוב כזה של תרופות צריך להנתן במצב מיוחד בו לא הייתה תגובה לתרופות הרגילות. היובש בפה הוא בעיקר בגלל חוסר רוק, לכן שתיה עוזרת רק למספר דקות. עדיף לנסות מסטיק או סוכריה ללא סוכר אשר מעודדים הפרשת רוק ואפשר להתגבר על הבעיה. כל טוב דר' גיורא הידש

22/12/2004 | 20:05 | מאת: ch

שלום רב! מזה 10 שנים אני משתמשת מדי פעם בל.ס.ד (טריפים בשפת הרחוב). אני עושה זאת כפעם-פעמיים בשנה, ומוצאת בכך הנאה רבה. לאחרונה התחלתי טיפול ב"זייבן" להפסקת עישון. רציתי לשאול אם יש סכנה בשימוש בשני החומרים יחד. אני מודעת לסכנות שבל.ס.ד ולכן אודה לך אם תתמקד בשילוב בין ל.ס.ד וזייבן. תודה רבה. *כידוע, כמות הל.ס.ד הקיימת בכל מנה (טריפ) קטנה בהרבה מזו שהתנסה בה ד"ר הופמן, או מזו שהייתה בשנות ה-60. שוב תודה

22/12/2004 | 22:15 | מאת: דור

אין אינטראקציה ישירה- האסיד (LSD) פועל על הסרוטונין. בופרופיון (זייבאן) פועל על הדופאמין (בדומה לאמפטמין). ההשפעה שלהם היא איפה על שתי מערכות שונות במוח אבל כידוע מוח יש רק אחד. אם יהיה לך טוב ביחד או רע ביחד תדעי מייד אחרי השימוש. בהצלחה בגמילה מניקוטין (סם ממכר ומסוכן בפני עצמו). לדעתי ניתן להיגמל מסיגריות מבלי להשתמש בתרופה פסיכואקטיבית (זייבאן) אבל זה כבר נושא אחר. אגב זייבאן איננו גורם להתמכרות אבל יכולות להיות לו תופעות לוואי "נפשיות" עקב שינויים ברמות הדופאמין במוח.

22/12/2004 | 23:54 | מאת: מיכל

לגבי סמים- השפעתם על המוח אינה צפויה, ולכן אסור להשתמש בסמים מכל סוג בזמן השימוש בתרופות נגד דיכאון. ויש להפסיק את התרופה.

22/12/2004 | 20:04 | מאת: עינת

יש לי שאלה אליך אני סיימתי לאחרונה טיפול בפרוזאק כשבועיים ובימים האחרונים ישנה תופעה של בלאק אווט קטנים באמצע היום מן בלבול של שניה של חוסר התמצאות מסויים יכול להופיע מספר פעמים ביום הדבר לא מפריע בצורה רצינית אך אני פוחדת שזה ילך ויתחזק האם יש לקשר את זה לגמילה? ואם כן מה עושים?

23/12/2004 | 00:52 | מאת:

לעינת לפרוזק אין בדרך כלל תופעות של גמילה או תופעות של סיום טיפול. עם זאת תופעות עדינות יתכנו, אני חושב שאפשר לחכות ולראות לאן הדברים יתפתחו. סביר שהתופעות יחלשו והתדירות תרד. כל טוב דר' גיורא הידש

22/12/2004 | 19:55 | מאת: ליאור

אני בן 26 נוטל סרוקסט כדור ביום במשך חצי שנה הייתי מעוניין לדעת מדוע ביום שקורה לי לשכוח לקחת את התרופה (קרה פעמיים) התחושה וההרגשה הכי טובות מתמיד האם יש הסבר לתופעה? היא קשורה לסוג התרופה? והאם אפשר להגיע לתחושה הזאת בצורה אחרת? תרופה אחרת או העלאת מינון? בתודה מראש ליאור

23/12/2004 | 00:54 | מאת:

לליאור מעניין, כנראה שלסרוקסט אצלך יש תופעות לוואי של דיכוי מסויים והן נעלמות כאשר אתה שוכח ליטול אותו. כל טוב דר' גיורא הידש

23/12/2004 | 11:17 | מאת: ליאור

כדאי במצב זה לשקול החלפה של תרופה?

22/12/2004 | 19:47 | מאת: סיון

ד"ר הידש שלום רב, אני נוטלת מזה חודש לוסטרל 50 מ"ג ביום. אני מרגישה שיפור מה במצב רוחי- אך לא כפי שציפיתי שארגיש. האם אני יכולה להעלות את המינון בעצמי מבלי לגשת לפסיאטר שלי? לדוג' להגדיל ל75 מ"ג ביום (כדור וחצי). בתודה מראש, סיון.

22/12/2004 | 21:05 | מאת: דורון

כל שינוי בטיפול ממולץ לפנות לרופא המטפל , במיוחד בתחילת הטיפול , אם הכדור מתחיל להשפיע זה לא אומר שההשפעה לא תגבר עם הזמן לא תמיד הגדלת מינון משפרת את הטיפול.

23/12/2004 | 00:57 | מאת:

לסיון בדרך כלל מומלץ לעלות מינון בהמלצת הרופא למרות שיתכן מאוד שזו תהיה גם המלצתו. עדיין את בשלב של העליה בהשפעת הלוסטרל וביעילות שלו, ויתכן גם שעליה במינון תשפר את הרגשתך. כל טוב דר' גיורא הידש

22/12/2004 | 18:11 | מאת: המודאגת

לד"ר היקר שלום רב, פעמיים שלחתי לך בשבוע האחרון הודעה לגבי קלונקס מאת "אמא מודאגת", אך לצערי לא קיבלתי ממך תשובה ברורה. במידה ולמשל בתי תיטל 6 מ"ג קלונקס ליום, אחרי כמה זמן היא תצטרך להפסיק ליטל ולאחר כמה זמן היא תוכל ליטל אותו שוב? מאיפה לה לדעת מתי צריך ליטל 2 מ"ג או 3 או 4 וחצי וכו'?! אודה לך מאוד אם תתייחס ברצינות לשאלתי, משום שהמצב של בתי רע ומר והיא ממש מייחלת למותה. היא צעירה ומרגישה (ואני גם מתחילה להרגיש קצת) שלא הולך להיות לה עתיד מזהיר. פשוט עצוב לאבד את החיים בגיל כה צעיר. תודה מראש.

22/12/2004 | 23:10 | מאת: רונן

כי אחרי שבועיים היא תצתרך 8 מ"ג וחוזר חלילה... קלונקס אינו טיפול אלה משמש לטעמי רק לשימוש במצבי חירום\עזרה ראשונה אך לא לנטילה באופן סדיר. מלב זאת,התרופה ממכרת ביותר, ואני בספק אם תמצאי רופא שיתן לך כמות כזאת של תרופה כזאת. שימרי על ביתך ובהצלחה. רונן

לאמא המודאגת הפורום אינו מהווה מקום עם המלצות לטיפול ספציפי ובטח שאיני יכול לטפל בבת. אם המצב כל כך חמור והקלונקס משפר את הרגשתה אז לעתים הנושא של ההתמכרות נעשה פחות חשוב ביחס לתמונה הכללית. אם המצב טוב יותר יש חשיבות לתמונה הכללית. כך גם לגבי המינון. כיוון שמדובר על טיפול סימפטומטי רק בחרדה עצמה אז המינון נקבע לפי המצב ועצמת החרדה. במכתבך כתבת על טיפול לא קבוע אלא לפי הצורך. במידה והמינון משתנה וישנם ימים שבהם הבת אינה נוטלת קלונקס לא צריך לדאוג מהבעיה של התמכרות. כל טוב דר' גיורא הידש

22/12/2004 | 14:29 | מאת: שיר

האם נכון הדבר כי אם לדוד שלי יש סכיזופרניה ,הסיכוי שלי לחלות הוא כמו הסיכוי שיש לכלל האוכלוסיה? תודה

22/12/2004 | 15:23 | מאת: דורון

קרוב לודאי שנכון , קבלי קישור בנושא, יש עוד דיונים בנושא אם תעשי חיפוש ע"י לחיצה על "כפתור חיפוש בפורום זה" האפור ותכתבי סכיזופרניה וגנטיקה. זה רק אחד מהדיונים: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/385/xPG/467/xFT/247561/xFP/247583

22/12/2004 | 17:10 | מאת: שיר

22/12/2004 | 22:44 | מאת: דור

בבי"ח הדסה בירושלים קיימת מעבדה לגנטיקה של הסכיזופרניה בניהולו של פרופ' בנימין לרר. יש לפנות ליחידה לפסיכיאטריה ביולוגית בבי"ח הדסה ולבקש שם יעוץ אישי בנוגע לסיכויים או סיכונים כאשר יש קרוב משפחה (אחד או יותר) שחולה במחלה.

22/12/2004 | 13:34 | מאת: אייל

שלום לכם ולד"ר הידש אני סבלתי כ 3 שנים מלאות עד שסוף סוף לפני חודשיים לערך הגיע השילוב המנצח של לוסטרל,מרוניל וליתיום. את המרוניל והליתיום לקחתי 3 פעמים ביום ואת הלוסטרל פעם אחת בערב. ביום ראשון האחרון הורה לי הפסיכיאטר שהוא מנהל מחלקה פסיכיאטרית בבית חולים ידוע להוריד מן המינון ליתיום 1 ומרוניל 1, גם בגלל התופעות לוואי אך בעיקר כי הוא חשב כי יש מקום להוריד ושחוץ מזה אני נוטל יותר מידי כדורים ליום. מאז יום ראשון שהורדתי את המינון התחלתי לפחד שמא אני אחוש שוב לא טוב ושהבעיה תחזור ומאז אני חושש ומודאג עד כדי שאני חסר כל שקט. אני לא יודע למה זה קורה, אולי בגלל שכ"כ הרבה זמן הייתי בבעיה ועד שסוף סוף מוצאים לי תרופה שעוזרת לי שאני פשוט מפחד להוריד ממנה.עם החשש הזה צילצלתי לפסיכיאטר והוא אמר לי שאם אני חושש אני יכול להעלות חזרה את המינון, אבל אני לא יודע אם זה בגלל שאני חושש או שמא התחלתי שוב להרגיש רע !!!!!!! שאלתי היא, מה עליי לעשות, והאם מבחינה רפואית יכול לקרות מצב כזה ,שעקב הורדת מינון בסדר גודל שכזה בטווח כל כך קצר(סה"כ עברו רק 3 ימים), ניתן לחזור ולחוש ברע? אבקש את דעתכם, אני ממש דואג ומפחד

פשוט לא כתבת.

22/12/2004 | 17:12 | מאת: אייל

22/12/2004 | 22:34 | מאת: רונן

אך בפסיכאטריה הכל אינדבידואלי. תגיד כמה ק"ג העלית מאז תחילת השימוש ב"שילוב המנצח"? לי השילוב נשמע משיון מידי ומלא תופעןת לוואי,ליתיום היא תרופה הותיקה ביותר כמצייב, מרוניל היא תרופה ארכאית, ולוסטרל אומנם חדשה אך לא נפוצה כמו האפקסור (והונלה,והויפקס) או לחילופין הרמרון שהיא טובה ומוצלחת בפני עצמה. אבל לכל רופא יש תרכובת שלו שמוצלחת ולכן יתכן שבאמת עלייך זה מגיב טוב וזה הכי חשוב! למעשה כל מה שכתבתי זה מנסיוני בבעיה דומה ומקריאה רבה של החומר כאן בפורום. החוכמה בתרופות שלא רק נרגיש טוב בנפש אלה שלא נסבול מתופעות לוואי מחורבנות(סליחה על המילה)כי הבעיה שמרגישים טוב בנפש ומתרגלים לתופעות לוואי לא מתאוששים בכל זאת למה? כי תופעות הלוואי שכבר הורגלנו אליהם בלית ברירה מפריעות לנו ומציקות בתת מודע או משהו כזה אנחנו לא מרגישים טוב מזה אך לא מקדישים לזה תשומת לב. תרגיש טוב ושתחזור לשרוד בכחול האפור הזה

לאייל כעקרון הרופא צודק שעדיף תרופה אחת שעושה את כל העבודה על פני שילובים, אך לכלל זה יש יוצאים מהכלל. תופעות לוואי, השפעה חיובית של תרופות קשורות גם למצב הפסיכולוגי והאמונה בתרופות. לכן כאשר אתה חושש מאוד מהורדת התרופות יש לכך חשיבות והשפעה על מה שקורה אתך. ובנוסף אין מה למהר בהורדת התרופות לכן אני חושב שהרופא המליץ שתחזור למינון הקודם והוא יבצע את ההורדה במינון באופן הדרגתי יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

22/12/2004 | 12:14 | מאת: טל

שלום ד"ר. רציתי לדעת מה קורה עם רמת הסרוטונין במח לאחר הפסקת הטיפול ב-ssri. כיצד (אם בכלל) נשמרת הרמה של הסרוטונין שהיתה עם נטילת הכדורים ?

23/12/2004 | 00:32 | מאת:

לטל בתשובה לשתי שאלותיך. תופעת לוואי תמיד יחסית, כך שצריך לראות את התמונה הכללית כאשר הבעיות בתפקוד המיני הן חלק מהתמונה הכללית. לכן לא מקובל להחליט על שינוי תרופתי לפי תופעה אחת בלבד. כיוון שהתרופה מבריאה את הדיכאון (ולא רק משפרת את מצב הרוח), הרי עם סיום הטיפול המצב של הפרשת הסרוטונין תקין במוח. כל טוב דר' גיורא הידש

22/12/2004 | 10:04 | מאת: נועה

אני סובלת מחרדה תקופה ארוכה ורק לאחרונה נימצאה לי התרופה המתאימה (ציפרלקס) בנוסף הוספתי את האומגה פלוס ן-בי קומפלקס. אני מרגישה הרבה יותר טוב אבל כנראה וזו השערה שלי כתוצאה מהחרדות יש לי נשירה איומה בשיער דבר כשלעצמו מכניס אותי שוב למצב של לחץ. אני אדם מאוד פעיל והמראה החיצוני שלי מאוד חשוב לי היתי רוצה לדעת האם השיער יצמח שוב? האם יש טיפול טרופתי לתופעה הזו? האם אני צריכה לעבור בדיקות דם ולבדוק חוסר ויטמינים האם התופעה הזו מוכרת? אני רוצה לציין בפנייך נתון נוסף שלפני כחודשיים בעיקבות אבחנה שגויה של הפסיכיטר שפניתי אליו שאיבחן אצלי מאניה דיפרסיה קיבלתי תרופה בשם ליטיום 4 כדורים ביום האם נשירת השיער כשורה לכדורים האלה נטלתי אותם במשך כחודשיים וחצי. אני אודה לך אם תוכל להשיב לי. ואם מישהוא מהפורום יוכל לכתוב לי אם הוא חווה תהליך דומה. תודה.

22/12/2004 | 16:06 | מאת: דורון

נשירת השיער תיפסק עם השיפור במצב הנפשי , כמובן שתזונה טובה חשובה גם, אם לא עשית בדיקות דם בתקופה האחרונה כדאי לעשות כולל (TSH)תפקוד בלוטת התריס. תעשי חיפוש בפורום ע"י לחיצה על כפתור "חיפוש בפורום זה" תכתבי "חרדה נשירת שיער" ויופיעו לך כמה דיונים שהיו בעבר בנושא.

23/12/2004 | 00:35 | מאת:

לנועה התשובה של דורון טובה ומקיפה ואני מצטרף אליה. כל טוב דר' גיורא הידש

22/12/2004 | 03:43 | מאת: k.m

hello, i am suffer from depression for long time AND I tried in the past recital AND airmail AND it didn't work.I saw a doctor who gave me prescription of zayben, she told me that zayben is medical for depression AND she recommend , I know that zayben is good for stop smoking AND the doctor told me that in the beginning zayben was for depression AND know is good for both, can you tell me what do you think about the zayben AND if you recommend also

22/12/2004 | 15:53 | מאת: דורון

zyban is first an antidepression medicin that is also used for stop smoking , ) it have a unique mechanism that efect the dopamine level in the brain. apparently) if you can read hebrow read this link: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=75 doron

22/12/2004 | 16:24 | מאת: דורון

the link for zyban: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=322

22/12/2004 | 00:26 | מאת: מוטי

אימי חולת דיאליזה מזה 9 שנים. לאחרונה התגלתה אצלה גם בעיה בכבד והיא זקוקה להשתלה כפולה. בשנים האחרונות חלה התדרדרות קשה במשקל והיא סובלת מהפרעות אכילה ומתת תזונה חמורה.אישפזנו אותה בביהח מאיר ובבילינסון אך גם שם לא גילו את הסיבה מדוע היא לא אוכלת. היא טוענת כי כל מה שהיא אוכלת נתקע לה ולא יורד לה בגרון. בבית החולים לא גילו את הסיבה. היא מקיאה המון ולא יודעים למה. השאלה היא מה לעשות לדעתי מדובר גם בתופעה פסיכולוגית. אם יש לך המלצה כלשהי על פסיכולוג/פסיכיאטר פרטי המומחה בתחום? עדיף מאזור השרון ושל קופח כללית אבל גם אחר יתקבל בברכה.

22/12/2004 | 16:18 | מאת: דורון

לדעתי היא לא מקיאה בגלל תופעה פסיכולוגית (מנסיון ממקרה משפחתי) , אבל בכל מקרה טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי יכול לעזור להתמודד , זה בכלל לא פשוט להיות חולה דיאליזה ובנוסף גם בעיות בכבד, אני מקווה שימצאו את הבעיה שגורמת לאימך להקיא, נסו בבית החולים שבו היא מטופלת כרגע לבקש עזרה פסיכיאטרית/פסיכולוגית. החלמה מהירה.

23/12/2004 | 00:40 | מאת:

למוטי כיוון שמדובר על בעיות מורכבות, גם גופניות וגם נפשיות הייתי ממליץ רק על פסיכיאטר כיוון שהוא גם רופא ולא על פסיכולוג. כל טוב דר' גיורא הידש

21/12/2004 | 17:57 | מאת: סכיזופרניה

ממה שהבנתי , ילדים להורים החולים בסכיזופרניה , להם יש סיכוי לחלות במחלה .! ילדים להורים אשר רק נושאים את הגן יש סיכון פעוט לחלות במחלה ועוד יותר קטן הסיכון כשהמחלה מסתובבת בין בני המשפחה מדרג שני ושלישי. הסיכון קטן כל כך שהוא מגביל לסיכון שיש לכלל האוכלוסיה לפתח את המחלה. אודה על התיחסותך, שיר

21/12/2004 | 23:51 | מאת:

לשיר איני בטוח שהבנתי את השאלה אבל הכלל די פשוט. בסכיזופרניה קיים מרכיב תורשתי וגם מרכיב סביבתי. כלומר גם התורשה חשובה וגם הסביבה שבה הילד גדל. ככול שהקירבה המשפחתית גדולה יותר כך גם המרכיב התורשתי משמעותי יותר. כלומר קירבה מדרגה ראשונה כמו אח או ילד של חולה נמצאים בסיכון הגבוה ביותר. ככול שמתרחקים בקירבה הסיכון יורד. כל טוב דר' גיורא הידש

21/12/2004 | 17:14 | מאת: ורד

שלום ד"ר הידש ! אני לוקחת רסיטל 40 מ"ג ליום ו- בונסרין 30 מ"ג ליום , ורציתי לשאול אותך תוך כמה זמן משפיעות תרופות אלו על דיכאון ? והאם תרופות אלו עוזרות לטיפול בדיכאון ? תודה ורד .

21/12/2004 | 23:53 | מאת:

לורד שתי התרופות הן נוגדות דיכאון ומבריאות מדיכאון. המינון של הרסיטל הוא גבוה-בסדר, והבונסרין כנראה בגלל הפרעות בשינה. בדרך כלל אני מעדיף לתת רק תרופה אחת אבל השילוב הזה הגיוני. כל טוב דר' גיורא הידש

21/12/2004 | 16:42 | מאת: רינת

ד"ר נכבד 1.מה הסיכוי של ילדי לחלות בסכיזופרניה אם ידוע כי לדודו של בעלי יש את המחלה? האם הסיכוי הוא כשל האוכלוסיה הכללית היות והקירבה אינה מדרג ראשון? 2.מה הסיכוי של ילדי לחלות אם גם לאחיו של בעלי יש את המחלה בנוסף לדוד? (אשמח לקבל את תשובתך באחוזים או בכל מימד מספרי אחר אשר ימחיש לי את היחסים) תודה מראש

21/12/2004 | 23:55 | מאת:

לרינת איני אוהב את השאלות הללו באינטרנט, אלו שאלות מאוד עדינות וכדאי לשאול את הפסיכיאטר שמכיר את אחד האנשים ואתם סומכים עליו. כל טוב דר' גיורא הידש

21/12/2004 | 14:53 | מאת: רינה

רציתי לדעת מה תפקידו של כדור נגד חרדה ? ושאלה נוספת אם בן אדם מפחדת מפגישה עם בן הזוג השני האם זה נקרא חרדה מבן זוג האם הוא צריך כדור נגד חרדות שניתן ע"י פסיכיאטר או שהוא צריך כדור הרגעה? שאלה נוספת מה ההבדל בין כדור נגד חרדות לכדור הרגעה שניתן ע"י רופא משפחה?

21/12/2004 | 23:58 | מאת:

לרינה חשוב לראות את כל האדם ולא ניתן לבודד חרדה אחת מכל האדם ולהתייחס רק אליה. בכל אופן תרופות נוגדות חרדה כמו וואבן או לוריוון שנרשמות על ידי רופאי משפחה הן מורידות את החרדה בשעות הקרובות. כמו שאקמול מוריד את החום הן נוגדות חרדה ומורידות את החרדה. טיפול שורש, או בגורם לחרדה הן התרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון אשר פועלות גם נגד חרדות, והן יעילות רק שצריך ליטול אותן באופן קבוע (כמו אנטיביוטיקה). רופאי המשפחה אשר מכירים את התחום הנפשי עשויים לרשום גם את התרופות הללו. כל טוב דר' גיורא הידש

21/12/2004 | 13:53 | מאת: גלית

יש לי שאלה אליך אני עוברת דירה ואני מאד לחוצה לקנות מוצרים חדשים ואני רבה המון עם בעלי על הנושא הזה שהוא טוען שכרגע צריך לחסוך ואני חושבת שיש כרגע הזדמנות לקנות רהוט אז לקנות אני ממש מתעקשת על זה האם זה מגדיר איזשהי בעיה או הפרעה על חוסר הסבלנות שלי. תן לי עצה מה עלי לעשות?

21/12/2004 | 23:59 | מאת:

לגלית אולי זה מבדיל את ההבדל בין המינים? זכר ונקבה? באמת שאיני רואה כאן בעיה נפשית. כל טוב דר' גיורא הידש

21/12/2004 | 13:07 | מאת: שני

שלום רב! אני פונה אליך ,ד"ר גיורא בתקווה שתענה לי במהירות על שאלתי אני בחורה בת 30 ,ומיזה כשנה אני לוקחת סרוקסט ,שרופאת המשפחה רשמה לי. לאחר שהתחלתי בטיפול באמת הרגשתי הקלה,לא בכיתי על כל דבר ויחסית המצב השתנה, לא הכל.. כי מה שקרה זה שהתחלתי להרגיש שאני ממש מתנפחת גם כשאני ממש שומרת ובדיאטה אני יורדת 2 קילו .. ומיד עולה בחזרה בלי שום סיבה מוצדקת.. שפניתי לרופאה שלי היא הבינה את המצב.. אבל לא ממש עזרה ,ביקשתי שתשנה לי את הכדור לסוג אחר .. והיא טענה שהיא לא יכולה רק מומחה: פסכיאטר..יכול להחליף. אני לא מבינה למה? היום אני שוקלת 17 קילו יותר,ולא מצליחה לרדת באף דרך.ואני שוב בדיכאון מהמצ הנ"ל איזה כדור אתה יכול למליץ לי שגורם לירידת התאבון.. אני ממש הודה לך.. גם אם תיתן לי כיוון היכן אני יכולה לחפש פסיכיאטר במרכז.תודה רבה.. שני.

21/12/2004 | 19:25 | מאת:

לשני ישנן מספר תרופות שרופאי המשפחה רשאים לרשום מהקבוצה, כמו פרוזק (פרוקסיטין), רסיטל ויתכן שאחת מהן תשפיע עליך טוב יותר. עם זאת רצוי להגיע לפסיכיאטר כי בדרך כלל (וישנם גם יוצאים מהכלל) הידיעות של רופאי המשפחה בתחום בריאות הנפש אינן רבות. תוכלי לפנות למרפאה לבריאות הנפש של קופת חולים הקרובה לאזור מגוריך או למרפאה לבריאות הנפש של בית החולים הכללי הקרוב. כל טוב דר' גיורא הידש

21/12/2004 | 20:10 | מאת: מיכל

לשני, סרוקסט יכול לגרום לשינוי במשקל בדר"כ העליה במשקל נובעת מהגברת תיאבון. הדרך להשתלט על זה היא ע"י פעילות גופנית ומודעות. או כמו שד"ר כתב... לגבי הפרוזק יש לו פרופיל תופעות לוואי יותר נמוך . את יכולה לשנות את איכות החיים שלך. מיכל

21/12/2004 | 12:55 | מאת: שי

שלום ד"ר אני כתבתי לך לפני מס' ימים בנוגע לADHD ולאבחון...רשמת לי שאינך נוהג להלמיץ על רופאים במסגרת פורום זה, תשובתך מקובלת עליי אך ברשותך שאלה נוספת חשובה לי אליך: רק לתזכרך אני בעבר אובחנה אצלי הפרעת קשב וריכוז(אני בן 29 והאבחון היה לפני 3 שנים בערך), אולם אני רוצה להגיע לאבחון פסיכיאטרי מקיף מאחר ואני סובל גם מסוגים מסוימים של חרדות(מצבים דיסוציאטיביים) ועוד. השאלה היא איך אני יכול לדעת איזה פסיכיאטר מטפל במכלול הבעיות הנ"ל כולל בבעית קשב וריכוז שלא כל הפסיכיאטרים מתמצאים בה, חשוב לי להגיע לאיש מקצוע שיוכל להסתכל על המכלול הכללי של הבעיות ולהחליט על טיפול מתאים. תודה שי

21/12/2004 | 19:26 | מאת:

לשי לדעתי אין דרך מסודרת, אתה יכול לשמוע המלצות מחברים למרות שכמובן יש כאן בעייתיות. תנסה להגיע למרפאה לבריאות הנפש ותשוחח עם הפסיכיאטר שיקבל אותך ותשאל אותו. כל טוב דר' גיורא הידש

21/12/2004 | 12:50 | מאת: adi

שלום רציתי לדעת אם בסיום תרופת סרוקסט יש תופעות לוואי כמו בחילות רוב היום או שזה תופעות חרדה?(כבר סיימתי עם התרופה לפני כמה ימים).מתי זה יגמר? תודה מראש

21/12/2004 | 19:27 | מאת:

לעדי אני מעדיף לחשוב שמדובר בתופעה של סיום טיפול, אם תיקח רבע כדור ותרגיש שפור מיידי במצב סימן שהתופעה קשורה לחוסר בסרוקסט. כל טוב דר' גיורא הידש

21/12/2004 | 23:16 | מאת: שירה

לי הגמילה מהסרוקסט היתה סיוט!!! סחרחורות והרגשה כללית נוראית זוועתית במשך שבוע וחצי!!! וזה לא היו חרדות.אלה היו תופעות לוואי.המלצתי אלייך-תרדי ממש בהדרגה,חצי כדור לתקופה ארוכה ואח"כ רבע כדור לתקופה ורק אז תפסיקי. בהצלחה.

21/12/2004 | 12:47 | מאת: טל

ד"ר הידש, שלום רב, קודם כל - ישר כח על הפורום הנהדר והמעשיר. ולשאלה - רציתי לדעת האם טריכוטילומאניה וטריכופאניה נחשבות להפרעות במסגרת OCD או שהן שייכות לקבוצה אחרת (או שמא הן קבוצה בפני עצמה?). בנוסף - האם אלה הפרעות שבהעדר טיפול מתמשך בהכרח חוזרות, והאם לפי דעתך יש צורך בפסיכותרפיה בנוסף לטיפול תרופתי? בתודה מראש, טל.

21/12/2004 | 19:30 | מאת:

לטל OCD שייכת לקבוצת הפרעות החרדה. טריכוטילומאניה ממשפחת ההפרעות של הרגלים ושל דחפים. כל טוב דר' גיורא הידש

22/12/2004 | 00:06 | מאת: טל

ד"ר הידש - שוב שלום, אשמח אם תוכל לענות גם על שאלותי הנוספות: האם טריכוטילומאניה וטריכופאניה הפרעות שבהעדר טיפול מתמשך בהכרח חוזרות, והאם לפי דעתך יש צורך בפסיכותרפיה בנוסף לטיפול תרופתי? בתודה מראש, טל.

21/12/2004 | 12:03 | מאת: שירה

האם לקיחת כדור אלטרולט לפני השינה עוזר להרדם גם אם לא לוקחים מדי יום (באופן קבוע)? האם הוא פועל מיידית כמו כדור הרגעה (ווליום)?

21/12/2004 | 19:32 | מאת:

לשירה בנטילה לא קבועה אפשר להנות מהשפעת הלוואי של ההרדמות, כמובן שבנטילה לא קבועה אין את ההשפעה נוגדת הדיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

21/12/2004 | 09:08 | מאת: אורנה

אבקש שתסבירו לי מה זה מאניה דפרסיה בהרחבה תודה

21/12/2004 | 10:57 | מאת: מיכאל (מיקי)

שלום אורנה ובכן, מאניה דיפרסיה היא בדיוק הדרך שבה אנשים שחיו בתרבות חקלאית פרימיטבית חוו את העולם. כשמגיע האביב והשלג מתחיל להינמס, לפתע מגיע מאיזשהוא מקום ציוץ של ציפור, אז מתחילים להרגיש קצת יותר טוב, פתאום יש איזה ניצן של פרח. ואז לאט לאט מתחילה הפריחה, אנרגיה גדולה משתלטת על האדם, הכל נראה בהיר ונפלא ושמח. ומתוך האנרגיה הגדולה הזו מתחילים לחרוש את האדמה, לשתול שתילים חדשים. כל העולם מסביב נראה כמו אושר גדול. העולם עצמו משתנה לחלוטין. אנחנו מרגישים התעוררות מינית גדולה. פתאום מתחשק לכבוש את כל העולם בסערה. ואז שוב, אחרי שכל הקיץ עבדנו ושמחנו מתוך אושר גדול, מתחילים ענני הסערה להופיע בשמיים. ואז לאט לאט מגיע החורף- עננים מכסים את השמיים, מתחיל לרדת גשם ואז שלג. אנחנו מסוגרים בתוך עצמנו, בתוך הבית. הכל נורא ואיום שחור משחור, אין שום תקווה ושום סיכוי. אמנם נותרה קצת תבואה מימי הקיץ העליזים אבל זה לא מנחם. הזקנים שכבר עברו הרבה קייצים וחורפים אומרים לנו בהשלמה שזו דרך העולם, ושאמנם עכשיו חורף אבל עוד מעט שוב יבוא האביב, אבל אנחנו לא מסוגלים להאמין להם. אנחנו רואים בזה כשל לוגי, אמנם אתמול זרחה השמש אבל מנין לנו לדעת בוודאות שהיא תזרח גם מחר? אם אי פעם היא תזרח. במקביל לאנשים מאנים דיפרסיביים חיו בחברה החקלאית פרימיטיבית גם אנשים נורמלים. כשמגיע האביב גם הם מתמלאים בשמחה,אבל לא כל-כך גדולה. גם הם יוצאים לחרוש את השדות, אבל מתוך איזה חוסר חשק. אוף, שוב פעם לחרוש- איזה משעמם. גם הם מרגישים קצת יותר חשק למין, אבל הם לא חרמנים באיזו צורה יוצאת מגדר הרגיל. גם בשבילם העולם משתנה, אבל לא הופך למשהו אחר לגמרי. וגם כשמגיע החורף, אז הם יותר עצובים ויש להם פחות חשק לעשות דברים, אבל הם לא מגיעים לאיזה ייאוש גמור ומוחלט. אני די משוכנע שבחברה חקלאית התיחסו למג'נונים מאנים דיפרסיפיים בהרבה פחות התרגשות, ובטח לא ראו את זה ככזו מחלה נוראה, או כמחלה בכלל. נו, אז הגיע החורף ולשלוימלה המג'נון שלנו יושב כל היום בדיכאון גמור וחושב כמה העולם נורא, אכזר ואיום. אין לו חשק לכלום, חייו הסתיימו לחלוטין, ואין שום תקווה לכלום. בלאו הכי אין כל-כך הרבה מה לעשות עד שיגיעו האביב והקיץ. וכשמגיע הקיץ, אז אפשר לשמוח ולהינות איתו ואף לנצל את כוח העבודה המשופר שלו. מצד שני, בחברה תעשייתית, שבה הכל מסודר ומאורגן וצריך לקום כל יום גם בחורף וגם בקיץ ולעבוד משמונה עד חמש במפעל- זה כבר הרבה יותר בעייתי. זו כבר מחלה קשה מאוד. אין חורף וקיץ. המפעל צריך להמשיך לייצר ויהי מה. צריך לקום בבוקר ולהחתים כרטיס. המאני דיפרסיבי הופך להיות לנטל על החברה, כי בחורף אין לו כוח לכלום והוא לא מסוגל לעבוד במפעל ובקיץ הכל יותר מדי פורח ושמח והוא לא מסוגל לשבת על התחת שמונה שעות ולעשות איזו עבודה מכנית. הייתי רוצה לכתוב לך גם משהו מאורגן, מסודר ומדעי, אבל כבר עשו את זה בשבילי אז אין טעם להמציא את הגלגל מחדש: http://www.sahar.org.il/bipolar.asp והם מצטטים שם גם את קיי רדפילד ג'יימסון, שכתבה ספר מופלא שנקרא "נפש לא שקטה" שהמליצו לי עליו רבות. מדובר בפרופ' לפסיכולוגיה בפקלוטה לרפואה, שסבלה מה"מחלה" הזו ובמקביל הייתה גם חוקרת ומטפלת בה, שזה ממש מרתק, וגם מראה באיזה אופן מדהים- מה שאני חווה על בשרי זה עתה, שהמודעות והידע לא ממש עוזרים. גם המאניה וגם הדיכאון מגיעים אף מגיעים. אפילו שאני יודע שאני בדכאון, אי אפשר פשוט לצאת מזה כמו שמציע לי אבא שלי, בזה שאני אטייל ואסתכל על בחורות יפות. בברכה מיכאל(מיקי)

אתה באמת כנראה סופר משועמם עם אתה מצליח להדחף לכל הודעה. ולהביע את דעתך בצורה כה מטופשת . מזל שרופא כאן לא מתייחס להודעות שאתה סתם כותב . מאד מקווה שביטוח לאומי עלו עליך ושלחו אותך לעבוד ואה בעצם יש לך עבודה ... טרול וירטואלי. איך השכר ??? לא משהו טוב שכך. מצא לך עיסוקים מענינים יותר מאשר להתערב לאנשים בחיים . ןאולי נערה נחמדה שתעביר לך את הזמן. כי הרי זאת הבעיה . נישמעתי כועסת... אכן כך אין לאנשי פורום זה סבלנות וסובלנות אליך יותר. השאר לרופאים את עבודתם. כמובן שההודעה אליך ...מיקי מיכאל .ואולי כינוי גבר גבר יעזור לפתור את בעיותיך.

אתה באמת כנראה סופר משועמם עם אתה מצליח להדחף לכל הודעה. ולהביע את דעתך בצורה כה מטופשת . מזל שרופא כאן לא מתייחס להודעות שאתה סתם כותב . מאד מקווה שביטוח לאומי עלו עליך ושלחו אותך לעבוד ואה בעצם יש לך עבודה ... טרול וירטואלי. איך השכר ??? לא משהו טוב שכך. מצא לך עיסוקים מענינים יותר מאשר להתערב לאנשים בחיים . ןאולי נערה נחמדה שתעביר לך את הזמן. כי הרי זאת הבעיה . נישמעתי כועסת... אכן כך אין לאנשי פורום זה סבלנות וסובלנות אליך יותר. השאר לרופאים את עבודתם. כמובן שההודעה אליך ...מיקי מיכאל .ואולי כינוי גבר גבר יעזור לפתור את בעיותיך.

אתה באמת כנראה סופר משועמם עם אתה מצליח להדחף לכל הודעה. ולהביע את דעתך בצורה כה מטופשת . מזל שרופא כאן לא מתייחס להודעות שאתה סתם כותב . מאד מקווה שביטוח לאומי עלו עליך ושלחו אותך לעבוד ואה בעצם יש לך עבודה ... טרול וירטואלי. איך השכר ??? לא משהו טוב שכך. מצא לך עיסוקים מענינים יותר מאשר להתערב לאנשים בחיים . ןאולי נערה נחמדה שתעביר לך את הזמן. כי הרי זאת הבעיה . נישמעתי כועסת... אכן כך אין לאנשי פורום זה סבלנות וסובלנות אליך יותר. השאר לרופאים את עבודתם. כמובן שההודעה אליך ...מיקי מיכאל .ואולי כינוי גבר גבר יעזור לפתור את בעיותיך.

21/12/2004 | 00:40 | מאת: דבורה

שוב בקשר לאדרונקס ... כנראה שענית לי לפני כמה דקות אני שאלתי בברור, על התאבון בפעם השלישית. ולא על הדיכאון..... מקוה מאד שסוף סוף הובנתי .

לדבורה האדרונקס אינו מעלה את התיאבון אבל בהחלט מפחית בדיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

20/12/2004 | 22:51 | מאת: מיכאל (מיקי)

שלום לכולם, ראשית, אני מודיע באת לפורום שנמאס לי מהכינוי האיום והדבילי מיכאל(מיקי), ואי לכך אני מעלה בזאת מכרז פומבי למציאת שם חדש. ניסיתי לחשוב על דמות גברית היסטורית או ספרותית שסבלה או שיתכן שסבלה במאניה דיפרסיה ופשוט לא מצליח לחשוב על רעיון. יש למישהו איזה רעיון כזה? אם לא- אפשר סתם להציע שם נחמד אחר שיתאר את מצבי. בכל מקרה, כמובן רציתי לדווח לכם שלצערי אני הולך מחר להגיש טפסי בקשה לנכות מהביטוח לאומי. למה לצערי? כי מילא לחשוב על עצמך כחולה , אבל כנכה זה כבר לגמרי בלתי נסבל. למעשה, כבר הייתה לי קצבה אבל ממש התחננתי בפני הביטוח לאומי במכתב נזעם שיבטלו לי אותה כשהייתה לי עבודה עם שכר סביר. (זה היה תוך כדי התחלתו של התקף מאני... בפעם הקודמת קיבלתי קצבה זמנית לשנה, אבל עכשיו אחרי שני אישפוזים ועם המכתב שבו ציידה אותי הרופאה, שלמרבה הפלא כל מה שכתוב בו הוא אמת לאמיתה, או לפחות יכול להיראות כאמת מתוך נקודת מבט מסוימת. בכל מקרה, אין מעליה שום סכנה של ניסיון להטעות את הביטוח הלאומי, יכול להיות שאני אזכה לקצבה לכל החיים, ואז אני ממש יכול לצאת לפנסיה בגיל 27... לעבוד באיזו עבודה קלה שעתיים שלוש ביום, שלא תעלה על 2000 ש"ח לחודש, אולי אפילו עבודה נתמכת דרך סל שיקום, לקחת איזה קורס או שניים באוניברסיטה בתור שומע חופשי, לנסוע הרבה לים ולשחק מטקות, לפטפט עם נכה נפש אחרים על איזה תרופות אנחנו לוקחים בתור לפסיכיאטר. והקטע הוא שיש לי את כל התירוצים שבעולם... מי יסכים להעסיק אותי אחרי שני אישפוזים במחלקה סגורה? (-; לפני כמה זמן התלוצצתי עם רופאתי על כך שהיא לא יכולה לכתוב להם שאני מסוגל לעבוד יותר טוב מהם. היא טוענת שבעזרת התרופות אני אוכל לתפקד כמו כל אדם אחר... אכן, התרופות יעזרו לי אין ספק. בברכה מיכאל(מיקי) שכבר ממש נמאס לו מהשם הדבילי שלו. לעזרתכם ולעזרתו של ד"ר הידש באופן דחוף ובהול...

20/12/2004 | 23:14 | מאת: דנה ג

קודם כל אתה פשוט כותב בצורה מקסימה ואני ממש נהנית לקרוא. דבר שני, נדמה לי שאתה יכול לקרוא לעצמך מנחם (בגין) שזו דוגמה נהדרת למה שמאניה יכולה לעשות (להפציץ כור אטומי למשל....) או אולי בזמן הדיפרסיה אתה יכול להיות ווינסטון (צ'רצ'יל) למרות שאני באמת מקווה שהדיפרסיה לא תגיע.... בקיצור, הרשימה ארוכה וכפי שאתה רואה גם מכובדת.... לילה טוב, דנה

21/12/2004 | 01:44 | מאת:

למיקי אני חושב שמיקי יספיק אלא אם תחליט אחרת. כרגיל אני נהנה לקרוא את דבריך ויש בבהם הרבה טעם. רק דבר אחד. הביטוח הלאומי הוא זכות ולא חובה, כך שתמיד אפשר לבטל את הקיצבה ונכון שעדיף לעבוד. אולי תעבוד בכתיבה? בכל אופן עזרתך בפורום רבה ואתה תמיד מוזמן. אם תרצה אתן לך את כל המשכורות שלי מהפורום. (שהיא כידוע מספר עגול). בכל אופן אני מסכים עם דנה, הרשימה מאוד ארוכה כולל שני האישים הדגולים שהיא הזכירה. אולי נוסיף את בלזק ומיכאל אנגלו. לילה טוב הידש

20/12/2004 | 22:08 | מאת: gozphin

שמי ג'וזפין ואני בת 16. אני אמורה במרץ הקרוב לעלות מונולוג הלקוח מן המחזה "הא הא". המחזה עוסק בבית חולים פסכיאטרי והדמות אותה אני אמורה לשחק היא סכיזופרנית. מכיון ואין לי קשר ישיר למחלה הנ"ל אנני יודעת את סממני המחלה ודפוסי ההתנהגות של חולה במחלה זו. היה עוזר לי לדעת את סממני המחלה ודפוסי ההתנגהות בכדי להתחבר לדמות ולהציג אותה באופן המדויק ביותר. יתרה על כך, עניינה אותי המחלה כבר זמן רב והייתי רוצה לדעת אם אדם יכול ליצור לעצמו את המחלה? ישנה אפשרות שאדם יכריח עצמו לראות דברים שאינם שם ובסופו של דבר יחלה במחלה? אודה מאוד לקבל על כך תשובה. בתודה מראש ג'וזפין.

21/12/2004 | 01:35 | מאת:

לג'וזפין ראשית את יכולה להרגע, אדם אינו יכול לשכנע את עצמו במחלה ורק כך לחלות. והמחלה אינה מדבקת. הייתי מציע לך לראות את הסרט "נצוצות" שלדעתי הוא מתאר היטב את התסמינים של המחלה. אפשר גם את נפלאות התבונה למרות שפחות אהבתי אותו בעיניים של פסיכיאטר. כמו כן תכנסי לאתר של "זרות" אני חושב שתמצאי שם הרבה מאוד חומר. בהצלחה דר' גיורא הידש

21/12/2004 | 16:00 | מאת: ש

שלום רב, אני מבקש לענות לך דווקא מהצד של התיאטרון ולא מהצד הרפואי. בדרך כלל כשמבקשים משחקנים חובבים לשחק "משוגע" הם מתמקדים במניירות חיצוניות כמו העוויות בפנים והליכה לא יציבה. לא, זה הדבר שמאפיין ביטוי חיצוני של סכיזופרניה. גם אם תראי את הסרטים שהוצעו לך בתשובה הקודמת, יהיה לך קשה להכנס לזה. לדעתי, כדאי שתתיעצי קודם עם במאי המחזה, שינחה אותך במה להתמקד. אולי באופן הדיבור? אולי בחולמניות? תלוי גם מה הטקסט שלך אמור לבטא? מה שאני מתכוון לומר זה שלא צריך להחצין התנהגות של משוגע כדי לשחק אותו. היה פעם סרט ישראלי עם גילה אלמגור שנקרא "על חבל דק" המתאר הדרדרות נפשית של אישה עד לאישפוז. סרט נוסף שעולה בדעתי " אישה תחת השפעה" יתכן וניתן להשיג בספריות וידאו. סרט זה בודאי יתן לך מושג , איך נראה מצב הדרדרות נפשית למחלת נפש. בכל מקרה , שיהיה לך בהצלחה בתפקיד.

20/12/2004 | 21:11 | מאת: קארין

ד"ר הידש שלום רב, אשמח מאוד אם תיתן לי דוגמא מחיי היום יום בו אדם חווה דיסוננס קוגנטיבי? תודה מראש

20/12/2004 | 22:15 | מאת: מיכאל (מיקי)

הי קארין לרגע שכחתי מה זה דיסוננס קוגניטיבי ולכן ידידנו האהוב גוגל, שלפעמים נדמה לי שכבר הפך להיות תחליף לזיכרון האנושי, מצא לי את ההגדרה הזו: דיסוננס קוגניטיבי הפסיכולוגיה מגדירה את המונח כמצב נפשי בלתי-נוח בו הפרט מתנסה בשתי אמונות או הכרות בלתי-תואמות. תאורית הדיסוננס הקוגניטיבי טוענת שכאשר פרטים סובלים מאמונות מנוגדות מתפתח מעין מנגנון פנימי המנסה להפחית את אי-הנוחות הנגרמת מהתנגשות זאת. הייתי נותן לך מראה מקום מדויק מאיפה זה לקוח, אבל במקום שמצאתי את זה לא נתנו- כמה לא אקדמי מצידו, אבל זו נשמעת לי הגדרה נחמדה. דוגמאות מחיי היום-יום. אדם שנמשך מינית גם לגברים וגם לנשים. אדם שהוא מדעי ומאמין שהעולם הוא עגול, אבל גם נוצרי דוגמטי ולכן מאמין שהוא שטוח. אדם שמכיר בכך שאת האמת אף פעם אי אפשר למצוא בלקרוא ספרים אלא רק בלחוות את המציאות, אבל יודע שהרבה אמת כתובה בספרים. אני יכול למצוא לך עוד הרבה דוגמאות אבל אין לי כוח וביקשת רק אחת . נראה אם לד"ר הידש יש דוגמה יותר טובה.

לקארין, יש דבר נוסף שקורה כאשר ישנו דיסוננס קוגניטיבי והוא שהאדם מנסה ליישב את הסתירה שהוא מרגיש בעזרת שיכנוע עצמי או רציונליזה, כמו לדוגמה האדם שנמשך גם לנשים וגם לגברים ובוחר לחיות עם אישה ינסה למצוא לכך צידוקים מסוגים שונים (נורמה חברתית, פחד מלהיות יוצא דופן כו'). כלומר, האדם מנסה לצאת מהמצב של הדיסוננס על ידי עיוות מסויים של המציאות כדי להתאים אותה לבחירה שבחר וגרמה לו לאי נוחות. דנה

20/12/2004 | 21:01 | מאת: רונן

האםן התרופה טובה גם לגיל 19 ומי יכול לאבחן אןתי

21/12/2004 | 01:25 | מאת:

לרונן בהחלט ידוע כיום שהפרעת הקשב עלולה להמשך גם לבגרות. כך שאנשים מבוגרים ובעיקר סטודנטים נעזרים בריטלין. האבחנה נעשאת בבדיקה של פסיכולוג/פסיכיאטר/נאורולוג ויתכן שיעזרו על ידי שאלונים או מבחן ממוחשב. כל טוב דר' גיורא הידש

20/12/2004 | 19:21 | מאת: חדווה

שלום דוקטור, אני בת 27 ובשנה וחצי האחרונות טופלתי בכדורי "סרוקסאט". החלטתי להפסיק איתן -ללא מעקב של הרופא המטפל (שלא היה איתי בקשר מאז תחילת הטיפול). הפסקת הכדורים נעשתה באותה הדרך בה התחלתי- מכדור שלם לחצי ולרבע בהדרגתיות. אני ללא הכדורים כבר שבוע וחצי וסובלת מסחרחורות מוזרות- האם זה לגיטימי ואם כן כמה זמן זה נמשך? אשמח לתשובתך, תודה

21/12/2004 | 01:27 | מאת:

לחדווה זה לא לגיטימי אבל שכיח. מדובר בתופעה הקשורה לירידת הסרוטונין במוח והפסקת הפקסט. התופעה תחלוף אבל כדי לא לסבול אפשר מדי פעם ליטול רבע כדור פקסט כלומר ההפסקה הדרגתית יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

20/12/2004 | 17:27 | מאת: נטע

תודה על תשובתך. איזה עוד תרופות באות בחשבון אם ארצה להפסיק עם סרוקסט ולנסות תרופה אחרת? והאם צריך להמתין תקופה מסויימת לפני שלוקחים אותם? בעבר לקחתי פריזמה שמאוד מאוד עזרה לי לחזור לעצמי ולהפסיק את תחושת החוסר הדוניזם שאני מרגישה כרגע. הפעם בגלל שהיו לי גם חרדות נתנו לי סרוקסט, אם כי החלק היותר משמעותי אצלי היה הדיכאון ולא החרדות... שוב תודה על עזרתך הרבה

21/12/2004 | 01:28 | מאת:

21/12/2004 | 01:29 | מאת:

אני חושב שעניתי לך במקום של שאלתך המקורית. חבל להעתיק שאלות קדימה, זה רק מבלבל אותי ואני מאבד את הרצף. בדרך כלל אני עושה בדיקה מספר ימים אחורנית לראות האם השרשור ממשיך. בתודה דר' גיורא הידש

20/12/2004 | 13:50 | מאת: נתי

שאלתי אותך שאלה למטה שנושאה: "תרופות", ענית לי שיש טעם לנסות תרופות אחרות. איזה?

21/12/2004 | 01:29 | מאת:

לנתי ראה תשובתי למעלה לנטע. איני זוכר את שאלתך הראשונה . כל טוב דר' גיורא הידש

לכל המתלבטים בקשר לטיפול תרופתי, הנה דעתי. "מדע" הפסיכיאטריה הוא כיום מקביל ברמתו לרפואת אלילים. כאשר אתה מגיע לפסיכיאטר הוא לא יבדוק אותך כדי לברר מה הבעיה שלך, אין כיום בדיקות דם שעוזרות לאבחן את הסבירות של יעילות תרופות מסוגים שונים. הוא (הפסיכיאטר) כמעט תמיד ינחש (!) מה עלולה להיות הבעיה ולרשום תרופה אחר תרופה כאשר המעבר בין התרופות הוא או כאשר התרופה לא יעילה או שתופעות הלוואי חזקות מדי. מיותר לציין שקיימות הרבה יותר מ-50 תרופות שונות שאפשר לנסות. הפסיכיאטרים הופכים את הגוף שלך לשפן הניסויים שלהם/שלך. אספקט שני, התרופות עצמן הן תרופות תיאורטיות. נכון שהן לפעמים עובדות אבל כמעט תמיד מדובר במדע לא מדוייק. בכל מקום שתקרא עובדות "מדעיות" על תרופה יצויין משהו בסגנון "מאמינים ש...". כלומר, החוקרים שפיתחו את התרופה *מאמינים* שדכאון, חרדה ושאר המחלות נגרמות מחוסר איזון כזה או אחר בחומר כימי/הורמון כזה או אחר במוח וכדומה.אם הם לא בטוחים שימשיכו לחקור ! מה שהחוקרים לא דואגים לחקור (אלא בעזרת ניסויים מוגבלים שכן החברה בה הם עובדים צריכה לשווק את התרופה מה שיותר מהר כדי להרוויח כסף) הוא עד כמה התרופה בכלל יעילה ביחס ל: א. תרופות אחרות. ב. תופעות הלוואי כשתופעות הלוואי הן לפעמים דברים לא ידועים, מה שהצחיק אותי במיוחד - תופעת "לוואי" של כדור נגד דכאון - רמרון (remeron) - פגיעה במערכת החיסונית (!!) נשמע לכם הגיוני? לי ממש לא. נכון שהתופעה נדירה אבל הפסיכיאטר שלכם לא ידאג למדוד את יעילות המערכת החיסונית שלכם תקופתית, פשוט כי אי אפשר לעשות זאת. או במילים אחרות, תרופה עם סיכון רפואי. "על אחריותך"... יש עוד הרבה דברים שיכולתי לכתוב כנגד תרופות, כשהדבר היחידי בעדן הוא - שהן עוזרות לפעמים, שכן, אנשים רבים משתמשים בתרופות ומרגישים בעזרתן טוב יותר, או לפחות כך הם מדווחים. הפרש האחוזים בין אנשים בקבוצת המחקר שקיבלו את התרופה האמיתית ודיווחו על שיפור לבין אנשים שקיבלו תרופת-דמי (פלסיבו) לעיתים קרובות לא משכנע כלומר רבים מהאנשים שמדווחים על שיפור במצב רוח למעשה שיכנעו את עצמם שכך הדבר. לסיום, מנסיוני עם תרופה מאד נפוצה היו סרוקסט ( שהיא נחשבת גירסה משופרת של פרוזק, ותרופה אחרת, רמרון, גם היא נפוצה, אני יכול לומר שאמנם הייתה הפחתה מסויימת ברמת החרדה אבל עד מהרה התברר לי שבעצם, לא רק החרדה נעלמה, אלא גם החשק המיני, הרצון לעשות דברים שקודם לכן רציתי לעשותם או דברים שיקרו, ובאופן כללי הרגשה מאד חזקה של חוסר איכפתיות - פשוט לא היה איכפת לי ממה שקורה סביבי, לרבות אנשים ומצבים. ההודעה הזאת נועדה לכל מי שמתלבט האם להתחיל בטיפול תרופתי. השורה התחתונה וההמלצה שלי היא, זה יכול להועיל לכם, זה יכול לא להועיל וזה גם עלול להזיק ! לדעתי פסיכיאטריה תוכל להיות מדע רציני רק בעוד מספר רב של שנים כאשר המחקרים יהיו פחות תיאורטיים ויתנו כלים להתאמה אישית של תרופות, לדוגמה מדידת רמת הסרוטונין במוח לפני שרושמים תרופה שאמורה להעלות רמה זאת וכו'.

אור שלום, הדבר היחיד שהייתי חולקת עליך הוא המעורבות של הפסיכיאטר. בתור מי שניסתה עשרות תרופות (נדמה לי שאני לא מגזימה) אני יכולה רק לחזור ולהגיד שהרבה מהתהליך קשור למידת היותו של הרופא בנאדם. לי היה מזל, הרופא שלי הוא איש מדהים שלא חשב לפטור אותי אף פעם באמירות נוסח "אני מאמין ש..." תרופות שניתנות לחולי נפש הן, גם לדעתי, אגדה שצריך להאמין בה. אני עשיתי הרבה מאמצים להאמין, ובכל זאת לא נמצאה לי שום תרופה שיכולתי לסבול. במקרה הטוב, כשלתרופה היתה השפעה כלשהי עלי - זה התבטא במסך של אדישות מעל הדיכאון שמחק לחלוטין את התחושות כולן. אחרי כמה שבועות של הפוגה כזאת מהדיכאון העדפתי תמיד לחדול לקחת את התרופות ולחזור לראות את העולם בצבעים אמיתיים, אם כי קודרים וקשים. בכל זאת- אין תחליף לאדם שיושב מולך ומוכן להקשיב, גם אם אין לו תרופות פלא לרשום על מרשם.

20/12/2004 | 22:03 | מאת: מיכאל (מיקי)

שלום אור, הדוגמה הכי מוצלחת שאני יכול למצוא היא כימוטרפיה. זו תרופה הרבה יותר איומה מתרופות פסיכיאטריות ויש לה תופעות לואי איומות ונוראות. יותר מזה- פעמים רבות לאנשים יש גידול סרטני שהם כלל לא מרגישים אותו ובכל זאת ממליצים להם לעבור את ה"גיהנום" הזה שנקרא כימוטרפיה. תאמר- סרטן יכול להרוג, ודיכאון ברמה מסוימת לא? וסכיזופרניה לא יכולה להרוג? ביננו לבין עצמנו- לא יכולה? (אני בכוונה משמיט מהרשימה את המאניה, שיכולה לגרום להרבה בעיות קשות, אבל לא נראה לי שלהרוג. אם כי יתכן שאני טועה ) כל מדע הוא תיאורטי- אין שום דרך למדוד את רמת הסרטונין במוח. יתרה מזו, כמו שאמר לי פסיכיאטר מומחה שטופלתי אצלו, כאשר אמרתי לו שאני לא חושב שרמת הסרטונין במוח שלי שונה מאצל כל אדם אחר,שאף אחד לא הוכיח שאצל חולה דיכאון יש רמה שונה סרטונין במוח מאצל כל אדם אחר. מדע הרפואה כמו מדעים לא מעטים אחרים הוא מדע אמפירי כלומר שמבוסס על מחקרים סטטיסטיים שהם בדיוק כמו שציינת. כלומר, על מה קורה אם נותנים תרופת דמה לקבוצה של נחקרים ותרופה אמיתית לקבוצה אחרת של נחקרים. לי זה דווקא נשמע משכנע שאצל רוב אלה שקיבלו תרופה אמיתית הבעיה עברה לעומת מיעוט שקיבלו את תרופת הדמה. לפעמים קודם מגיעה התיאוריה, שעל-פיה מגיעים לתרופה. ואחרי זה עושים את המחקר האמפירי, ולפעמים ההיפך- כמו במקרה של הליתיום כפי שסיפרה לי הרופאה שלי, קודם מגלים את התרופה לגמרי במקרה ואז עושים את המחקר האמפירי. הבעיה היא שלכל כלל יש יוצאים מהכלל, וכמו שכימוטרפיה לא עוזרת לכל חולה הסרטן- כל גם תרופות פסיכיאטריות לא עוזרות לכל המג'נונים. בנוגע לתופעות לואי- כל עוד אתה לא באישפוז כפוי במחלקה סגורה, הבן- אדם צריך להחליט בעצמו ולא לסמוך מתוך אמונה עיוורת על הרופא שלו, האם הבעיה שהתרופה פותרת יותר גרועה מהתופעות לואי. במקרה של סרטן נראה לי, שאין הרבה ויכוחים על זה, אם כי יש גם חולה סרטן שלא מוכנים לקחת כימוטרפיה- ויכול להיות שהם צודקים בשביל עצמם, לעומת זאת בדיכאון או בבעיות כגון אלה, לפעמים פשוט צריך לעשות שיקול של עלות מול תועלת. ושוב- את זה המטופל צריך לעשות מתוך התיעצות עם הרופא שלו. הבעיה עם טירוף הוא שלפעמים לא שואלים אותך- כי חושבים שאתה לא מסוגל להחליט בשביל עצמך. כי להערכת החברה אין לך שיפוט תקין של המציאות. האם הם צודקים? לפעמים כן ולפעמים לא... המסקנה למי שהצליח להגיע עד לכאן, היא שצריך להתיחס לכל זה בהרבה פחות רומנטיקה- אם זה עוזר לי ואין לזה תופעות לואי קשות, אז כדאי לקחת. אם זה לא כל-כך עוזר לי ו/או יש לזה תופעות לואי קשות- אז עדיף לוותר. בברכה מיכאל (מיקי)

20/12/2004 | 13:29 | מאת: אריאלה

ד"ר הירש שלום, לפני כשבוע פנית אליך וסיפרתי לך על כך שאני מרגישה התגובות הפיזיות לכעס אצלי הן לא נורמליות. ענית לי שנראה לך שאני נמצאת באיזה-שהוא קונפליקט נפשי שגורם לכך שאני שחוקה ואין לי הרזרוות לטיפול במצבים של כעס. התשובה שלך הדהדה לי מאוד, למרות שעל פניו אין בחיים שלי שום מקור לבעיה. אני עובדת במשרה שנעימה לי רוב הזמן, הזוגיות שלי טובה, יש לי חברים והקשר עם ההורים מצויין ותמיד היה. התחושה שלי הייתה, עם זאת, שהחיים עצמם, חיי היום יום, גוזלים ממני הרבה מאוד אנרגיה. הדברים הקטנים הקשורים לניהול החיים. יש לציין שבנוסף לעבודתי יש לי תחביב גוזל זמן וחיי חברה פעילים, אבל אין מה להשוות את הלחץ עליי לזה שקיים למשל, אצל הורים לילדים. בכל זאת, אני מרבה לפספס פגישות, לשכוח דברים, לנהל זמן וכסף באופן מחורבן וכל הדברים האלה מעיקים עליי ביום יום והופכים אותי למאוד חסרת ביטחון ועצבנית. חוסר הביטחון מלווה אותי מהילדות אבל נראה לי שבשנים האחרונות הוא נקשר לתחום הזה - יש לי תחושה שאני לא מצליחה לנהל את החיים שלי ושבגלל זה לעולם לא אהיה חברה, בת זוג או אימא טובה. ממידע שקראתי עלה בדעתי שאולי אני סובלת מהפרעת ריכוז וקשב. אז בסוף כל המכתב הארוך הזה, רציתי לשאול אותך כיצד ניתן לאבחן בעיה כזו (האם אפשר דרך קופ"ח?), מהו הטיפול הנפוץ במבוגרים? האם תמיד כדאי לטפל בבעיה, או ש"טיפול" יכול לשנות חלקים חרים באישיות שלי, שאותם אני דווקא אוהבת? (בסך הכל, אני מצליחה להחזיק עבודה ומערכות יחסים). האם יש טיפול מלבד התרופתי?

לאריאלה לדעתי הפרעת קשב היא דבר שכיח והרבה פעמים לא מאובחן ובמיוחד אצל בנות/נשים. כך שתמיד כדאי לבצע אבחון. רק תזכרי שלפי הגדרה הפרעת קשב מתחילה בילדות ונמשכת לעתים גם בגיל המבוגר כך שאם לדעתך לא סבלת מהפרעת קשב בילדות אז אין מדובר בהפרעת קשב. הטיפול התרופתי מומלץ בעיקר לאנשים לומדים כמו סטודנטים או אנשים שלומדים הרבה בעבודתם. בהחלט שאין הכרח לטפל בכל מבוגר בריטלין או כל תרופה אחרת. בהחלט אפשר ללמוד אצל פסיכולוג טקטיקות ודרכי התמודדות עם הקשיים שציינת ועם קשיי ריכוז בשיחות. כל טוב דר' גיורא הידש

20/12/2004 | 12:07 | מאת: אייל

20/12/2004 | 12:11 | מאת: אייל

שלום רב הייתי רוצה לדעת האם נטילת ציפרלקס במשך שנה רבע כדור פעם ב3 ימים למשך שנה יכול להזיק?

20/12/2004 | 17:25 | מאת: אלי

לא יכול להזיק, אבל גם ממש לא יכול להועיל.

20/12/2004 | 11:59 | מאת: זיוה

אני מטופלת כבר חודשיים ברסיטל עקב דיכאון חרדות ובלבול ונוטלת חצי כדור 10 מ"ג ליום בערב אך מרגישה תופעות לוואי של רעב מוגבר עיפות נוראית ואפתיה לאנשים הרופא המליץ לי לעלות לכדור שלם בהדרגה אך עדיין לא עשיתי זאת שאלתי היא הם העיפות והאפתיה תתגבר עם העליה במינון או תרד? ניתן להוסיף שמצב הדיכאון השתפר קלות וגם תופעת הבילבול אך אני עובדת בעבודה ציבורית הדורשת אינטרקציה מרובה עם אנשים וחוסר עניין בהם והרגשה מרוחקת מקשים עלי את העבודה אודה על עצתך זיוה

21/12/2004 | 00:15 | מאת:

לזיוה אכן שאלה קשה, אם התופעות מיוחסות לרסיטל אז צריך להחליף את התרופה. אם התופעות מיוחסות לדיכאון אז צריך לעלות במינון.... נראה שהרופא שמכיר אותך מיחס את התופעות לדיכאון ולא לטיפול התרופתי ולכן הוא המליץ לעלות במינון. כלל פשוט-התופעות שהיו לפני תחילת התרופה משוייכות לדיכאון, תופעות שהחלו עם תחילת נטילת התרופה שייכות כנראה לתרופה. אבל אני הייתי סומך על הרופא המכיר אותך. כל טוב דר' גיורא הידש

22/12/2004 | 19:45 | מאת: זיוה

התופעות מיוחסות לתרופה אך לא יכול להיות שהן מופיעות עכב כך שלא הגעתי עדיין למינון ההתחלתי של 20 מ"ג רסיטל ואני נמצאת רק על 10?

20/12/2004 | 08:01 | מאת: מעיין

אני אובחנתי כ-border line בנוסף להיותי בולמית. הסימפטומים של הבולמיה נירמסו לחלוטין וכעת עלי להתחיל בטיפול במבנה האישיות הגבולית. לטיפול במבנה האישיות הגבולית עלו שלושה סוגי כדורים פוטנציאלים: אדרונקס ציפרלקס טופומקס הטופומקס נשלל מכיוון שעלול לגרום לחוסר תאבון וירידה במשקל , והוחלט לתת לי ציפרלקס עקב התגובה המהירה שלו , והעובדה שהוא לא גורם לתאבון מוגבר המסכן אותי. האופציה הרלוונטית השניה הוא האדרונקס , אך הוחלט לתת לי ציפרלקס כדור ביום ולאחר תקופה של כחודש לבחון את השפעתו ובהתאם להוסיף או להחליף לאדרונקס. שאלתי היא כזאת. האם לציפרלקס יש השפעה על התאבון כמו שנכתב בהודעה קודמת? פסיכיאטר אחד שלל ממני את הציפרלקס מכיוון שטען שזה עלול להשאיר אותי במצב של דיכאון והעדיף להתמקד בשינויים החדים במצבי רוח שלי ולמתנם ע"י שימוש בלמיקטל , בעוד פסיכיאטר אחר העדיף לתת לי את הציפרלקס/אדורנקס לטיפול בשינויים במצבי רוח ולהקלה על הסימפטומים של הפרעת האישיות הגבולית. האם יש צידוק לא להשתמש בציפרלקס במצבי? בתור בחורה צעירה ויצירתית איזה מהכדורים יהיה פחות חזק בכל הנוגע לדבר? (אדרונקס או ציפרלקס) אשמח לקבל תשובות מעיין

21/12/2004 | 00:21 | מאת:

למעיין השאלה קשה כיוון שאין טיפול תרופתי המתאים להפרעת אישיות גבולית, הטיפול התרופתי נועד למתן את הסימפטומים המפריעים ולאו דווקא לטיפול בבעיה. כך שאת מבינה ומציינת את המורכבות של השיקולים. בנוסף, לכל תרופה יש את ההתאמה האישית לאדם מסויים, הויכוח אינו תיאורטי אלא מה התרופות עושות למעיין.... כך שתרופה מסויימת עלולה לא לעשות את השפעתה הטובה אצל מעיין ולגרום להמון תופעות לוואי או להיפך, רק השפעה טובה ללא תופעות לוואי. אי אפשר לדעת מראש ולצערי עד שלא תנסי לא תדעי את השפעת התרופה המסויימת אצלך. איני רוצה להמליץ על טיפול מסויים אבל נראה שתתצטרכי להתאזר בסבלנות לראות את השפעת התרופה אצלך ורק אחר כך להחליט, לצערי אין דרך מעשית אחרת. גם על היצירתיות כל תרופה עלולה להשפיע לפי הנמוקים שציינתי קודם ואין עדיפות על תרופה אחת על האחרות. עם זאת הייתי בודק את הבעיה של הפרעת קשב וריכוז, לעתים מקרים לא מאובחנים של הפרעת קשב מגיעים למצב שהגעת אליו. (כולל היצירתיות). כל טוב דר' גיורא הידש

20/12/2004 | 02:12 | מאת: דבורה .

ראיתי את תשובתך לגבי השפעת האדרונקס על השינה . והפנמתי אך שאלתי מה הקשר בין הכדורים האלו ועודף תאבון ... כתבת משהו בנושא הסטרנונין... עלי לציין שאני לוקחת 2 אדרונקס ליום כבר שנה . אז מאד מבקשת תשובה דיאטה לא עוזרת אלא רק עם אני מכריכה את עצמי לא לאכול בכלל. וזה כמובן לא לעינין ומשגע אותי.

לדבורה איני זוכר את תשובתי אבל אדרונקס אינה פועלת על הסרוטונין ואינה מעלה דיכאון. כך שאני שמח שאפשר לתקן את הדברים. כל טוב דר' גיורא הידש

20/12/2004 | 01:39 | מאת: שירה

תודה על תשובתך...אנא,קרא את תגובתי אליך בהודעה למטה.

21/12/2004 | 00:23 | מאת:

לא מצאתי הידש

שלום רב לד"ר גיורא הידש, ברצוני לשתף אותך במשהו שמאוד מקומם אותי באופן אישי. אני בת 29 ולאחרונה סובלת מהתקפי חרדה אשר מונעים ממני תפקוד יומיומי שהייתי רגילה אליו עד כה. אינני יודעת האם לפנות לפסיכולוג או פסיכיאר. פסיכולוג טוען שהוא נגד תרופות ובעד שיטה קוגהטיבית-התנהגותית. פסיכיאטר דווקא בעד תרופות אשר עוזרות "כאן ועכשיו" למצוקה האישית. אני מאוד מבולבלת מכל הגישות ואינני יודעת למי לפנות. מעבר לכך, ישנם פסיכיאטרים ומכונים פרטיים שמקבלים באופן פרטי(כגון:פרופ יוסף זוהר-מנהל מחלקה בתה"ש)כשהעלות הכספית היא 900 ש"ח לביקור ראשוני והמפגשים הבאים הם בעלות של 600 ש"ח. מעבר לכך, שאותו אדם נמצא במצוקה הוא גם צריך להיות בעל ממון ע"מ לפתור את בעייתו. האין זה מגוחך ? איך ייתכן שאין הכוונה מתאימה לאנשים שאין להם מושג למי לפנות ? מדוע לקבוע תור לפסיכולוג או פסיכיאטר מטעם הקופה עליך להיות ברשימת המתנה של מס' חושדים ? ומה שנותר לי לאמר זה שגם הרפואה שאמורה להיות הומניטרית היא ממש לא מתחשבת באזרח !!!

19/12/2004 | 22:46 | מאת: מיכאל(מיקי)

שלום בר, אמנם בזמן האחרון נראה לי שבמקום לסייע לאנשים כאן אני רק פוגע בהם- בעיקר כשאני עונה לשאלות מתחום הבלשנות מתשובות מתחום הפסיקה, אבל אני אנסה לתת לך פיתרון לגמרי פרקטי לאדם שמאוד סובל ואין לו כסף לטיפול פרטי, שנקרא חדר מיון פסיכיאטרי. לפי נסיוני לא צריך שום מכתב הפנייה ולא אישור מקופת חולים, אבל יכול להיות שזה לא תקף בכל מצב, אני לא יודע- אבל אם את באמת במצוקה קשה ואין לך כסף- מה איכפת לך לנסות? הפיתרון הזה מוצלח אך ורק במידה ואת מעוניינת בתרופות שתעזורנה כאן ועכשיו. והתרופות עוזרות להרבה אנשים במחיר של תופעות לואי שלרוב הן פחות נוראות מהבעיה עצמה- יכול להיות שלך זה מאוד יועיל. לא תקבלי שם שום טיפול קוגניטבי התנהגותי. פסיכולוג ימליץ לך על טיפול התנהגותי- קוגניטיבי כי מזה הוא מרוויח את לחמו, ופסיכיאטר ימליץ לך על תרופות כי מזה הוא מרוויח את לחמו, למרות שיש פסיכיאטרים שגם עושים פסיכותרפיה וגם מחלקים תרופות. את צריכה לעשות "שופינג" ולהחליט מה את חושבת שיהיה הכי טוב בשבילך. אגב, את יכולה לבחור גם בזה וגם בזה, כלומר גם טיפול פסיכולוגי וגם תרופות. הרפואה הציבורית בארץ היא אכן לא בדיוק נותנת פיתרון מלא למצוקות של אנשים, ואת בהחלט יכולה להקים קול מחאה ולהקים תנועה שתשפר אותה. הרפואה הפרטית פועלת על-פי עקרון רווח קפיטלסטי ו"מנצלת" מצוקה של אנשים כמו שבעל מפעל מנצל מצוקה של אנשים שחייבים לאכול ולפרנס את עצמם ומשפחתם ולכן עובדים בשכר הרבה יותר נמוך מהערך שהם יוצרים עבור בעל המפעל- את זה גילה מארקס. את צריכה משהו ועכשיו ורופא הפרטי מוכן לספק את זה תמורת כסף. זו פשוט עסקת חליפין רגילה בשוק החופשי- אין לך כסף זבש"ך. אוי, שוין, אני עונה לך על שאלה מתחום הפסיכיאטריה בתשובה מתחום הכלכלה. בטח שוב רק פגעתי בך במקום לעזור. לא נורא, אני מקווה שד"ר הידש ידע לענות טוב ממני. בברכה מיכאל

20/12/2004 | 23:52 | מאת:

לבר לצערי זה המצב, היום שמעתי שהקימו בית חולים חדש לחולי סרטן בתל-אביב, תשע קומות עם כל הלוקסוס ודאגה לחולים. ממש קינאתי בהם. אבל איני בטוח שתשובתי עוזרת לך, ובטח שאת מבינה שגם אני איני מרוצה מהמצב. כל טוב דר' גיורא הידש

19/12/2004 | 20:55 | מאת: דפנה

אבי בן 85, חקלאי בעבר. גדול ממדים וחזק. אמי נפתרה ביוני, תופעות דומות החלו חודשים לפני כן, כשהיא חלתה. בלילה.הוא קם להכין לה תה, בטוח שהיא יושבת לידו, מדבר אליה, לפני שני לילות הוא "סירק" את שערה {זו היתה הכרית...}. הוא קורא למטפלת {קם מהמיטה}שתיראה שאמא "נמצאת" . פעם הוא ישב בסלון ודיבר אליה ובו זמנית דיבר איתנו בטלפון ותאר לנו איפה ואיך היא יושבת {המטפלת צילצלה ב12 בלילה}. השבוע גם הגיעו אליו אורחים חשובים {מהעבר} והוא ביקש מהמטפלת להכין להם תה. בפעמים הראשונות שפנינו לרופא נתנו לנו כדור שינה ברוטיזולם{הוא גם רצה לצאת מהבית לסדר סידורים}. מאוחר יותר הפסקנו . גם כי הוא ביקש וגם משום הוא נירדם היטב ורוב הלילות ישן טוב . 4 פעמים בשבוע יוצא למת"נס. מרצונו. יש לו תרשת עורקים, מקבל נאובלוק, אקסלון, סינוסטטין,נורובסק, מיקרופרין, סרוקסט, 24 שעות יש איתו מטפלת + שעות הילדים. לציין שהוא תמיד מספר ביום מה קרה לו בלילה. חוץ מדברים מביכים כמו סרוק הכרית.... מה עושים?

20/12/2004 | 23:55 | מאת:

לדפנה לא הבנתי בדיוק מה הבעיה? תופעות מהסוג שאת מתארת קשורות לתהליך האבל וזה תהליך טבעי ובמיוחד כאשר מדובר על שני אנשים שחיו שנים רבות מאוד ביחד וגם אוהבים.... בדרך כלל איננו נוהגים להתערב בתהליך הטבעי אלא אם כן ישנו משהו חריג או מסוכן. כך שלדעתי מדובר על דברים טבעיים של תהליך האבל למרות שהם נראים ממבט ראשון משונים. במידה והדברים מסוכנים או מדאיגים אותך תוכלי להבהיר לי יותר במה מדובר. כל טוב דר' גיורא הידש

19/12/2004 | 20:18 | מאת: יפה

אני נוטלת אפקסור מזה שנה (שתי גלולות של 37.5 מ"ג, אחת בבקר ואחת בערב), ומעוניינת להפסיק בהדרגה. האם נכון יהיה להתחיל ב"גמילה" ע"י נטילת גלולה אחת בבקר (37.5 מ"ג) ולדלג על זו של הערב?

20/12/2004 | 23:58 | מאת:

ליפה האפקסור (ואני מבין שאת מדברת על האפקסור הרגיל ולא ה XR) פעיל במשך כ 8-12 שעות ולכן אין זה נכון ליטול אותו פעם ביום. לכן בכל מינון יומי צריך לחלק. אני מקווה שהתייעצת עם הרופא המטפל לגבי הזמן של סיום הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

21/12/2004 | 07:25 | מאת: יפה

תודה על תשובתך. אני נוטלת אפקסור רגיל (למעשה וונלה). החשש שלי שאם אחצה כל כדור ואקח חצי מהכמות פעמיים ביום - נטילת הכמות הקטנה תפריע לי בתפקוד במשך היום. בלילה פחות אכפת לי. האם אתה מוכן להסביר מה המשמעות של הפסקת הכדורים? האם הגוף יתחיל לייצר בעצמו סרוטונין כי אינו מקבל באופן מלאכותי? לגבי התיעצות עם הרופא המטפל, אני מטופלת אצל פסיכולוג ולא פסיכיאטר, כמובן שיידעתי אותו על רצוני בהפסקת הכדורים. בזמנו פניתי לפסיכיאטר להתחלת נטילת הכדורים. מאחר שהוא לא מכיר אותי אני לא מוצאת כל טעם בלפנות אליו לאיבחון לגבי ההסיום. הסיבה שמביאה אותי לרצון לסיים היא בעית ההשמנה. מאז נטילת התרופה עליתי ב5 ק"ג, וזאת אף על פי שאני אוכלת בדיוק אותו דבר והוספתי פעילות גופנית לסדר היום. אודה לך על מתן תשובה.

19/12/2004 | 18:34 | מאת: דן

שלום ד"ר הידש אני מעריך שיתכן ואינך זוכר אותי. התיעצתי איתך לפני כשנה וחצי כשהייתי בשפל המדרגה (לאחר תאונה מגבילה )שהתבטא בין היתר חרדות ודכאונות .בעודודך פתחתי דף חדש מרשים שלהתעתי התבטא בהשיגים כלליים, תעסוקתיים לימודיים, ובמישורי חיים אחרים. אני די הפתעתי את עצמי : כאילו חייתי בחיים הזויים דווקא מהשפל זינתקי להשיגים שאני מתקשה להאמין שהם שלי. הכל פעל כשורה להוציא תחשות פרנואידיות לאחר קבלת משרת ניהול: כלפי חוץ לא הראתי מצוקה אך פנימה נלחצתי מתחשות שהסביבה בעבודה רצתה לפגוע בפקידומי, למרות שברור היה לי שהחששות מבוססות על מקור פנימי בעיקר. לפני כשבועיים אושפזתי חמספר ימים במחלקה פנימית בגין חשש לארוע קרדיאלי , כשהתלונה העיקרית הייתה לחצים בחזה הבירור הסתיים בצינתור שהצביע על העדר פתולוגיה כלילית משמעותית או מסכנת חיים. עד שחזרתי הביתה שמרתי הן על קור רוח והן על הומור. הוקפתי בחברים ידידים וקרובי משפחה שתמכו בי ועזרו לי. לכאורה הייתי אמור לחוש הקלה , אך אני נתקף בחרדות משונות , קשיי נשימה שכעת ברור לי שאינם על רקע פיזי. אני חש משותק ובעיקר קושי וחשש לחזור לעבודה. אודה על כל עצה מעשית שתטיב את מצבי. בתודה מראש. דן

20/12/2004 | 10:02 | מאת: קרן

הילד שלי לוקח ריטלין של 20 היום או היה שותה 10 עד לפני שבוע ואו ממשיך לעשות בעיות או מרביץ לילדים לפעמים לא עולה לכיתה אבל כול זה רק עם המורה לא שומעת לא או הזה ילד יתחיל איתו בבית או בסדר עם כול החברים או ילד מאוד חם ואוהב.נ.ב אבא שלא ניפטר שאו היה בגיל 3 וחצי רציתי לקבל מימך דוקטור תשובה מה אתה אומר מה אני אמורה לעשות להמשיך את הרטלין או להפסיק ולגשת למקום לקבל תיפול אחר מחכה לתשובה דחוץ תודה רבה

21/12/2004 | 00:04 | מאת:

לקרן ממכתבך אפשר לראות עד כמה את נרגשת. אולם לצערי איני יכול להשיב לך כיוון שאיני פסיכיאטר ילדים ורק פסיכיאטר ילדים ונוער רשאי לטפל בילדים. כדאי לפנות ליועצת בית הספר ולרופא אשר רשם לו את הריטלין. כל טוב דר' גיורא הידש

21/12/2004 | 00:02 | מאת:

לדן אני שמח שהצלחת בדברים החדשים ואתה בדרך הנכונה ויש לך סיפוק ממה שאתה עושה. אבל כעת צריכים קודם כל להרגע. לא הייתי קושר בהכרח את מה שקורה היום למה שהיה לפני יותר משנה וחצי. חרדות אחרי אשפוז וחרדות לגבי מצב הלב הם דברים טבעיים וחולפים כאשר רואים שהכל בסדר והזמן עובר וממשיכים לעבוד ולחיות. כמובן שאם החרדות מתגברות אז יש מקום לחשוב על טיפול בנושא הזה אבל הייתי מחכה עוד. בעיקר אפשר לשאוב עידוד מהתמיכה שהייתה לך מהמשפחה והחברים . הרבה בריאות דר' גיורא הידש

19/12/2004 | 18:18 | מאת: מגי

לד"ר יש לי לפעמים דפיקות לב חזקות בלילה האם זה קשור לכדורים אפקסור שאני לוקחת אני לוקחת כבר כדורים 3 שנים האם יש קשר?

20/12/2004 | 01:21 | מאת: מיכל

למגי שלום, האפקסור היא תרופה טובה נגד דיכאון וחרדות. רק שהחסרון שלה, שהיא מעלה את לחץ הדם, ועלולה לגרום נזק ללב. לכן לדעתי, מומלץ לפנות לרופא המשפחה ולבצע בדיקת ל.ד וא.ק.ג. כמה שיותר מהר. וכמובן לידע את הרופא המטפל. ואפילו כבר לחשוב, ברצינות על אפשרות של החלפת תרופה. הרבה בריאות מיכל

20/12/2004 | 12:52 | מאת: דבורה

חשוב מאד לדווח לדוקטור הירש מה מינון הכדורים שאת לוקחת...ז .א . כמה מיליגרם ליום . וסליחה שהתערבתי אך מתוך רצון לעזור.

20/12/2004 | 22:38 | מאת: דור

דפיקות לב יכולות לנבוע מחרדה וזה ככל הנראה הבעיה אצלך בלילה. לא סביר שתופעות לוואי של אפקסור יופיעו רק אחרי שלוש שנים. לא ציינת אם התרופה עוזרת לך? יש בזמן האחרון החמרה במצב הנפשי?

21/12/2004 | 00:06 | מאת:

למגי נכון שאפקסור עלול לעלות את לחץ הדם אולם רק באופן מאוד מתון ואם את אשה צעירה אינך צריכה לדאוג מהצד הזה של הדברים. כפי שדור כתב, לא סביר שמופיעה תופעת לוואי חדשה אחרי שלוש שנים. כך שסביר יותר שדפיקות הלב קשורות למצב הנפשי. כל טוב דר' גיורא הידש

19/12/2004 | 16:17 | מאת: רינת

ד"ר נכבד דודו של בעלי(אחיו של אביו) חולה בסכיזופרניה. כמו כן לפני כשנה וחצי אחיו של בעלי (בן 33 ) חווה התקפי רדיפה, חרדות, בריחה היות וחשב שאנשים רוצים להרוג אותו ,מחשבות, ושמע קולות מדברים אליו. ידוע לי שהיה במצב דיכאוני קשה היות והיה מובטל זמן ממושך מאוד. הוא נלקח לפסיכיאטר אשר קבע כי הוא סובל מהתקפות חרדה ודיכאון הנובעים מדימוי עצמי נמוך מאוד, ובאים לידי ביטוי בהתקפים פסיכוטיים. כעבור חודש לערך האח התאושש מצא עבודה,מתפקד טוב מאוד והתקפים אלו עברו כלא היו ,(ללא טיפול). שאלתי היא-האם האח חלה בסכיזופרניה כמו הדוד? כמו כן ,האם יש סיכוי שילדי יחלו גם במחלה הזאת? האם יש בדיקה לגילוי הגן הנ"ל, בבעלי? תודה רבה, רינת

20/12/2004 | 01:32 | מאת:

לרינת האבחנה של סכיזופרניה מורכבת ובודאי שלא אאבחן אדם באינטרנט, כך שאין ברירה אלא לסמוך על האבחנה של הרופא שטיפל בו, וכפי שאני מבין האבחנה אינה של סכיזופרניה. כמובן שקיימת תורשה בהפרעות נפשיות, אבל תורשה במידה רבה היא כמו לוטו, יתכן שלבעלך אין אף גן הקשור לסכיזופרניה ויתכן שיש, אין שום בדיקה גנטית או אחרת המאפשרת לבדוק זאת, לצערי. כך שסטטיסטית הסיכון של הילדים לחלות גבוה יותר מאשר באוכלוסיה הכללית, אבל הסטטיסטיקה אינה אומרת דבר על הילדים הפרטיים שלך. כמו האדם שטבע בברכה שהעומק הממוצע שלה הוא 20 סמ'. כיום הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לחכות ולראות. כל טוב דר' גיורא הידש

21/12/2004 | 16:51 | מאת: רינת

האם יש סיכון שילדי יהיו חולים גבוה יותר מהאוכלוסיה הכללית ,היות ויש את המחלה לדודו של בעלי או שאין השפעה היות וזו לא קירבה ממדרגה ראשונה, ועל כן סיכוייהם יהיו שווים לשאר האוכלוסיה?

כמה עולות תרופות נגד חרדה (SSRI, קלונקס) דרך קופ"ח וכמה באופן פרטי ? אשמח לקבל תשובות.

באופן פרטי? זה עולה כמה שיותר, בכדי שתהיה מסטול ולא תדע כמה שילמתה.:)

ניתן לראות מחירים של תרופות באתר של ארגון הרוקחים. בכל אופן קופות החולים לא נותנות תרופות פסיכיאטריות באופן אוטומטי. לרוב התרופות נותנים רק תחליפים גנריים תוצרת הארץ ולא את התרופה המקורית שמיוצרת בחו"ל. בחלק לא קטן מהמקרים בנוסף יש צורך באישור פסיכיאטר מחוזי של הקופה אשר בודק אם המירשם שקיבלת מהרופא מתאים לאינדיקציה בסל הבריאות. בארץ המדיניות בנושא זה היא יחסית ליברלית אבל הקיצוצים במערכת הבריאות עשויים להשפיע גם על נושא זה.

שלום לרוב התרופות נוגדות הדיכאון ישנה גנריקה, כלומר אותה התרופה רק תוצרת הארץ ועולה הרבה פחות מהתרופה מבית החרושת המקורי. תרופות הגנריקה עלותן נמוכה יחסית, עד 100 ש"ח בחודש פחות או יותר. בקופת החולים הן עולות כמו מנת תרופות רגילה לפי זכרוני בסביבות 22 ש"ח. התרופות המקוריות הן כבר יקרות יותר. מבניהן יש לציין את האפקסור XR שאינה נמצאת בכללית ומחירה כ 400 שח בחודש לפי המינון. הציפרלקס נמצאת בכללית עם הנחה לבעלי המושלם ואז המחיר סביבות 130 שח. במכבי המצב קצת יותר טוב. כל טוב דר' גיורא הידש

19/12/2004 | 15:39 | מאת: טל

שלום רב אבי מאושפז בביח פסיכיאטרי עקב התנהגות מבולבלת, חוסר התמצאות ותוקפנות. בבדיקת CT התקבלו התוצאות הבאות(הוא מעל גיל 80) קיים אזור היפודנסי יחסית גדול בחלק הקידמי של האונה הפרונטלית משמאל, מערב את הקורטקס והמדולה וקיימת הרחבה של הקרן הקידמית מאותו הצד. קיימת אטרופיה כללית מינימלית של המוח ושל המוחון. עיבוי רירית במערת הספנואיד משמאל ובמערת המצח משמאל. בשיחות האחרונות עם הרופא המטפל, נאמר לנו כי ייתכן ומדובר בדמנציה, והחמרה של הפגיעה המוחית הקיימת (פציעה ממלחמת העולם ה-2). ההתנהגות שלו כוללת זכרונות מתאריכים אלה, והוא מגיב בתוקפנות בעיקר כלפי אשתו. האם תוצאות אלה מאשרות -דמנציה. אם תוכל להסביר לי את התוצאות אשמח-על מנת להגיע מוכנה יותר לשיחה המסכמת עם הרופא, אודה לך מאוד אם תוכל להפנות אותי למקור מידע רפואי ומהימן בנושא דמנציה. תודה . טל

20/12/2004 | 01:39 | מאת:

לטל למרות החשיבות של בדיקת ה CT (ולא כתבת את מסקנת הרדיולוג), בדיקת CT אינה מאבחנת דמנציה. כלומר במקרים קצוניים ישנם אנשים דמנטיים עם CT תקין, וישנם אנשים בריאים עם CT מאוד בעייתי. אבל רוב האנשים באמצע. אבחנה של דמנציה נעשאת בעיקר לפי הקליניקה, ירידה ביכולות הקוגניטיביות של האדם יחסית למצבו הקודם, וכמובן מבחנים קוגניטיביים וגם במרפאה קוגניטיבית. כך של CT חשיבות חלקית מאוד באבחנה. כמו כן הקשר בין תוקפנות ודמנציה אינו חד משמעי ובודאי שתוקפנות אינה עוזרת באבחון דמנציה. יתכן וישנם שינויים רגשיים מכל סוג הקשורים לדמנציה או התגברות של התוקפנות שיתכן והייתה כבר קודם. כל טוב דר' גיורא הידש

19/12/2004 | 14:57 | מאת: יעל דקל

ברצוני לדעת באיזה מקרים כלומר מתי נותנים תרופה זו בדכ לאיזה סוג מחלה תודה כלומר למשל דיכאון או מאנה או כיזופרניה או למשהוא אחר למה תודה

19/12/2004 | 15:40 | מאת: מיכל

ליעל, הדפלפט היא תרופה נוגדת פירכוסים. ולשינויים התנהגותיים המאפיינים להתקף אפילפטי. לכן התרופה מתאימה במיוחד לאנשים הסובלים מאפילפסיה. או מהתקפים בהם ניראה האדם כהוזה בהקיץ. התרופה גם יעילה במצבי רוח בחולים עם הפרעה דו-קוטבית (מאניה דפרסיה). מקווה שתרמתי מעט. מיכל

20/12/2004 | 01:41 | מאת:

ליעל אכן מקורה של התרופה היא לטיפול באפילפסיה אולם גם הפסיכיאטרים מצאו לה שימוש ללא קשר לאפילפסיה. מדובר על תרופה מקבוצת התרפות המייצבות (מלשון יציב) מצבי רוח, כלומר תרופה המייצבת מאניה דפרסיה. כמו כן לעתים נותנים אותה כתרופת עזר לתרופות נוגדות דיכאון כאשר התרופות נוגדות הדיכאון אינן יעילות מספיק. כל טוב דר' גיורא הידש

19/12/2004 | 14:34 | מאת: ורנה

הבנתי את תשובתך והאים האדרונקס הוא גם טוב לחוסר ריכוז הוא כרגע לוקח כדור רסיטל האים האנדרונקס שהומלץ עיי הרופא הוא לחוסר ריכוז או השמות שנתתה לי הם טרגול או דפלט הם ממשפחה אחת לחלוטין

20/12/2004 | 01:44 | מאת:

לורנה חזרתי וקראתי שוב את שאלתך הראשונה. לא ברור לי הקשר בין השאלות שלך. אולי תוכלי להרחיב או להסביר טוב יותר את שאלותיך? כל טוב דר' גיורא הידש

20/12/2004 | 19:07 | מאת: ורנה

הבן שלי טופל ברסיטל והומלץ לנו להוסיף בבוקר חצי כדור האנדרונקס רציתי לשאול האים הבן שלי מרגיש לא יוצלח פנימית וחסר ריכוז בצורה בולטת האים האנדאונקס מתאים לתוספת לרסיטל או להמליץ לפסיכאטר שלי את מה שנתתה לי עיצה לקחת דפלט והאים לדפלט הנל יש תופעות לוואי גדולות

20/12/2004 | 23:58 | מאת: יערה

קראתי גם את הודעתך הקודמת,האם ניסיתם לחשוב על קיומה של הפרעת קשב וריכוז בלתי מאובחנת ובלתי מטופלת (ADHD/ADD) כסיבה הראשונית למצב?