פורום פסיכיאטריה
היי למרות שאתה לא עוסק ברפואה משלימה, משהו מעניין אותי, ואולי יש לך תשובה מהפן הקונבנציונלי. לפי הבנתי תרופות מסוג בנזו, מעלות את רמת הגבא. הגבא היא חומצת אמינו-מקור לשימור ויצור רמת סרטונין במוח. רמת סרטונין נמוכה= היווצרות של דיכאון. אז איך ייתכן ששימוש ממושך בבנזו עלול לגרום לדיכאון? ולא להיפך דווקא? ושאלה נוספת, גאבא ניתן ליצרוך גם כתוסף תזונה, וכמו כן ישנם תוספי תזונה של ויטמינים b6 וb3 הגורמים להיווצרות סרטונין, וצמחים שונים כמו רדיולה למשל-שידוע ביעלותו נגד חרדות ודיכאון ממושך ומשפר את הפעילות המנטלית על ידי עיכוב פירוק הדופמין והסרטונין במוח,ומונע את הירידה ברמתן בזמן לחץ נפשי. אם כך, מה ההבדל בעצם בין ליטול תרופה, לבין ליטול תוספי מזון וחומצות אמינו-שפעילותם בעצם זהה? תודה.
היי, כל מה שכתבת הוא מבחינתי סינית :-) חוץ מאשר מאמר מעניין שאני קוראת בדיוק עכשיו על סרוטונין ודיכאון ומה קודם למה. אז רמת סרוטונין נמוכה לא שווה בהכרח היווצרות של דיכאון. יכול להיות שהדיכאון הוא זה שמוריד את רמת הסרוטונין. למעשה, כלל לא ברור מה קודם למה ומה משפיע על מה- הדיכאון מוריד את רמת הסרוטונין או שהסרוטונין הנמוך מוביל לדיכאון. סתם, משהו מעניין שלא ידעתי עד עכשיו וחשבתי שאולי יעניין אותך שהדברים יותר שלובים זה בזה ומושפעים זה מזה. ביי, דנה
אני גם קראתי ומתעניין לגבי שורש רודויולה. מה את חושבת על השורש הזה? האם הוא באמת יכול לשמש תחליף טוב לתרופות כימיות?
דנה-באמת מעניין,אם יש לך קישור למאמר אשמח. זו פעם ראשונה שאני שומעת על זה, אבל בכל מקרה זה לא סותר את העניין שסרטונין נמוך=דיכאון, בין אם הוא הגורם או התוצאה, עצם עלייה ברמה שלו משפרת את הדיכאון. אני לא יודעת אם בדיוק ההגדרה "נמוך" נכנוה,כי לפי מה שהבנתי מדובר יותר בספיגה והשתחררות של הסרטונין, ז"א-תרופות אנטי דיכאוניות מעכבות את השתחררותו-מאריכות את זמן הספיגה. לאייל- שמעתי על שורש רודויולה כאפקטיבי, העניין הוא שבצמחים כמו בתרופות, יש אומנם אפקטיביות אבל יש גם תופעות לוואי וצריך לבדוק היטב מה וכמה לוקחים. מה גם שבד"כ מדובר על שילובים שונים - וזה מאוד אינדיבידואלי,אתה יכול לחפש באינטרנט על הצמח. מה שאותי מעניין זה ההבדל בין לקיחת תרופות, לבין לקיחת חומצות אמינו כמו גאבא למשל, ויטמינים שמעודדים ספיגת סרטונין,ומינרלים. הרי פעולתם דומה לפעולת התרופות,ובמקרים רבים תופעות הלוואי פחות קשות,מה גם שאין סכנת התמכרות. {אם אתה מתעניין לגבי חרדה ודיכאון-תקרא על צמח מליסה,.st. johns,וולריאן} ביי
לאדם נגרם נכות עקב תאונת דרכים ולקה בפי טי אס די. אחרי 15 שנים לקה במחלת הסכיזופרניה. עכשיו האם ייתכן קשר בין זה לזה?? יש לציין כי במשפחתו של האדם יש חולי בסכיזופרניה.
ליוסי באופן עקרוני טראומה יכולה לגרום לכל הפרעה נפשית. גם ל PTSD אבל גם כל הפרעה בספר הפסיכיאטריה עלולה להתפרץ אחרי טראומה. אבל כפי שכתבת עברו מאז הטראומה 15 שנים וקיימת גם תורשה, כך שיהיה קשה לקשור בין הטראומה ובין התפרצות הסכיזופרניה. כל טוב דר' גיורא הידש
האם הפי טי אס (ללא הסכיזופרניה ) יכול לגבור עם השנים, למשל אותו אדם נכה התחתן עם אשה שהיא נכה קשה וכל הזמן הוא מפחד שיקרא לה משהוא? וכל הזמן הוא מתנהג התנהגות הימנעותית בגלל פחד?
היי דר' יקר שלי, עקב שימוש בסרוקסט 4 חודשים (30 מג') אני חשה כיום שהדיכאון עבר ונשארו מעט סימפטומים של חרדה כגון צריבה בגפיים לעיתים וחלומות רעים בלילה ושאני מרגישה בחלום ממש בדיכאון. יש לי תחושה שהשמיעה שלי ירדה וגם הראיה, כמו כן החשק המיני נעלם לגמרי. מאז המחלה לפני כשנה (טופלתי בתרופות שלא עזרו) הופיע לי טנטון באוזן וזה עדיין לא חלף. מה שמדאיג אותי שכאשר השתמשתי באפקסור המוח שלי עבד יותר,הייתי שנונה ובכל מצב היתה לי תשובה מתחכמת. (כמו שאני באמת אבל יותר) היום אני שוכחת דברים שלמדתי ,יש לי בלקאאוטים,ואני לא מצליחה לחשוב לפני שאני עונה. אני טיפוס מאוד פיקח,יוזם תוסס ויודעת לעשות שמח. במקום זה אני עייפה בקושי נעה מוטורית,היקיצות בלילה הם בשביל ללכת לשירותים (מעולם לא קמתי אמצע הלילה) ואני ישנה 3 שעות ומתעוררת. (חודשים שלא ישנתי כלל ורק עם כדורי שינה) מה דעתך דר'...? כמו כן אני רוצה להכנס להריון ולא מתאים לי להחליף כדור...ולא מוכנה לוותר על הריון.
למלי אם האפקסור עזר אז מדוע עברת לסרוקסט? לא ברור לי. הירידה ברצון למין והטנטון הן כנראה תופעות לוואי של הסרוקסט, יתכן שגם ההפרעות בשינה ובמהלך הלילה כיוון שסרוקסט מעורר ולעתים הוא גורם לעוררות בשעות הלילה. אני מבין משאלתך שהסרוקסט עזר באופן חלקי, ורשימת תופעות הלוואי ארוכה. אז למה להתעקש ולהמשיך את הטיפול עם הסרוקסט? כל טוב דר' גיורא הידש
דר' היי שוב, ההחלפה נעשתה בהחלטת הפסיכיאטר שלי. לא הייתי רגועה עם האפקסור וההשפעה שלו היתה מועטה ,ניסיתי אותו כ-4 חודשים וגם בגלל הרצון להכנס להריון הרופא החליט. בלילה השתמשתי בכדורי שינה בערך כשנה ונגמלתי מהם . כמו כן השתמשתי בטרזודיל להרדם 50 מג' ,היום אני בגמילה ובשלב של 25 מג'. הבנתי שברגע שיגמר הדיכאון ואני אחזור לעצמי השינה תחזור אלי אבל לא... מה אני יכולה לעשות? מתי כבר הכל יסדר?
דר' היי שוב, ההחלפה נעשתה בהחלטת הפסיכיאטר שלי. לא הייתי רגועה עם האפקסור וההשפעה שלו היתה מועטה ,ניסיתי אותו כ-4 חודשים וגם בגלל הרצון להכנס להריון הרופא החליט. בלילה השתמשתי בכדורי שינה בערך כשנה ונגמלתי מהם . כמו כן השתמשתי בטרזודיל להרדם 50 מג' ,היום אני בגמילה ובשלב של 25 מג'. הבנתי שברגע שיגמר הדיכאון ואני אחזור לעצמי השינה תחזור אלי אבל לא... מה אני יכולה לעשות? מתי כבר הכל יסדר?
לפני שנים רבות מאוד, אני חושב ב91, קראתי בעיתון שמצאו שאחוז גבוה מהרופאים במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל הם בעצם מתחזים ורופאים שאין להם רשיון. מישהו יודע על זה משהו?
ליעקוב אומנם לפני שנים הייתה בעיה מנהלתית קשה בבית החולים אבל בהחלט לא מהסוג שאתה כותב עליה. אני חושב שזכרונך מטעה אותך. כל טוב דר' גיורא הידש
לד"ר הפסיכיאטר רשם לי רסיטל 20 מ"ג כדור ליום והוא נתן לי גם קלונקס במקרה של התקפים ושינה גרועה בלילה עד שהרסיטל יעבוד עכשיו אני כבר 4 שבועות לוקחת את הריסטל והמצב בהחלט השתפר השאלה שלי היא האם אחרי 4 שבועות אם עדיין יופיע התקף חרדה קטן אני יכולה להשתמש בקלונקס?
היי הילה, רציתי לשאול, גם אני לקחתי רסיטל והפסקתי עקב הזעה מוגברת. האם גם אצלך יש תופעה כזו בלילה?
נטלי ההשפעה אצלי אל התרופה ממש שונה לא הזעתי בכלל אבל זה גרם לי לקיצור בשעות שינה וכאבי ראש... אז החלפת את התרופה?
אני מטפלת בנערים. רציתי לקבל הפניה לחומר מקצועי אודות טיפול בחרדה אצל נער אשר במשך הזמן פיתח מגוון ריטואלים כדי להתמודד עם החרדה (לדרוך רק על הפסים של המדרכה כי 'אם לא אעשה את זה יקרה משהו רע לי או לאחד מבני המשפחה). מדובר בתופעה שהתגלתה לאחרונה ולדבריו הוא משתמש באמצעים אלה בערך שנה. מקור החרדה די ברור ובמקביל אנו מנסים לעבוד גם על שיפור היחסים, יצירת סביבה הולמת וכו רציתי א) חומר מקצועי שאפשר לקנות או להוציא מן הספריה ב) כיצד לעבוד עם הילד, לעזור לו להפחית את ההתנהגויות האלה. הבנתי שיש לו די הרבה ריטואלים - ב תחילה אמר 7 אח"כ אמר שהרבה יותר. בנוגע לשימוש בטכסים, מדובר בהרבה יותר מעשרים פעם ביום לדבריו. אנו רק בראשית הבדיקה. האם תוכלו להדריך אותי בכיוון הקוגניטיבי-התנהגותי כדי להביא להקלה בסמפטומים במקביל לעבודה על מקור החרדה תודה
זו כנראה הפרעה מסוג OCD התנהגות כפיתית טורדנית (מזכיר את ההפרעה שהיתה לגיבור הסרט "הכי טוב שיש" שלא דרך על הקוים במדרכה וכו') בנוסף לטיפול קוגניטיבי טיפול תרופתי יכול לעזור.
לאיריס הייתי ממליץ על הספר של פרופ' טיאנו - הפרעות נפשיות של ילדים ונוער (יתכן שאיני מדייק בשם). ומשם להתקדם. כל טוב דר' גיורא הידש
ד"ר הידש, תודה על תשובתך. רק רציתי לציין שהדכאון שמופיעה לי בערב/לילה הוא לעיתים קרובות מאוד מאופיין בהרגשה מאוד חזקה וקשה של דכאון ולא כמו שכתבת שהדכאון מהסוג הזה (דיסטימיה) הוא דכאון קל ולא חמור ותודה לאל שהוא מופיע רק בלילה ולא ביום כי אם הייתי סובלת ממנו במהלך היום אז קרוב לוודאי שלא הייתי מסוגלת לתפקד. הלוואי שהוא היה קל........... הייתי מעונינת לקבל ממך תגובה על תגובתי ומעבר לזה רציתי לשאול שאלה נוספת, האם כדור הרגעה יכול לסלק דכאון והאם מנסיונך כפסיכיאטר כדורים נוגדי דכאון יכולים לגרום לדכאון להעלם שכן ברגע שאתה מפסיק טיפול בכדורים אז הדכאון אמור לחזור לא? הלא הכדורים עוזרים רק בזמן השימוש ולא לטווח הרחוק כי ברגע שהגוף לא מקבל מה שהוא צריך אז הוא בעצם חוזר למצבו הנוכחי לא?.........אשמח לקבל ממך תשובה על כל מה שצינתי.
לכרמית עניתי לך במקום של תשובתך המקורית. אין טעם להעתיק שאלות בפעם השניה. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום לכולם! אני סובל מחרדה כבר שנתיים ליפני חודשיים הייתי אצל פסיכיאטר והוא נתן לי פאקסט 20 מ"ג ... שאלתי הראשונה היא שעד היום לא לקחתי את הכדור כי אני מפחד מאד... בעיקר מהתופעות לואי שיהיו או לא יהיו. מה עושים איך אפשר להתגבר על הפחד הזה??? אני מיואש כבר! שאלה שניה נניח וכן לקחתי וכן זה עזר לי מה יהיה בשנים הבאות ...איך זה ישפיע למשל עוד שנתיים שלוש יש סטיסטיקות של התרופה לגבי אנשים שנטלו את התרופה במשך שנים ומה קורה לכל אחד? האם הם נרפאו? האם הם ימשיכו לכל החיים את הכדור? האם זה מחמיר והם מעלים המינון ובכלל מה קורה עם הכדור ואיך הוא משפיע בשנים הבאות... מצטער על אורך ההודעה מקווה שתעזרו תודה רבה
שלום לך, חבל שחיכת שנתיים עד שניגשת לטיפול...מזמן כבר היית יוצא מזה. בתור חולה שמתאוששת,אני ממליצה לקחת את התרופה וכמה שיותר מהר,להתמיד ולא להפסיק,לא לערבב אלכוהול וסמים. אל תדאג מתופעות לוואי - לי בכל אופן לא היו,וגם אם יש זה חולף-החרדה יותר גרועה. כפי שידוע לי שמרגע שאתה תרגיש טוב לגמרי יש צורך להמשיך עם הכדור לפחות 9-12 חודש למניעה בלבד ובכדי שלא יחזור לך...ואז צריך לקבל אבחנה מרופא וללכת לביקורת כל 3 חודשים. אני הייתי במיץ של הזבל ,בתחתית של התחתית בחרדה נוראית ובדיכאון . אני יכולה לספר לך מאנשים שאני מכירה איך הם אומרים שהם טיפשים שלא לקחו טיפול בזמן ושפחדו מזה. כמו מנותח לב חייב לקחת כדורים אחרי הניתוח לתקופה מסויימת,כמו שחולי אסטמה מקבלים תרופה...אז כך גם למח שלנו שהוא מפקד המערכות כשהו חולה צריך לטפל בו. בהצלחה.לך על זה!!
מצטרף למלי, חבל על סבל מיותר !!
היתי מעוניין להתחיל טיפול אצל פסיכולוג בהפרעות חרדה הבנתי שהטיפול הטוב ביותר הור קוגנטיבי התנהגותי... האם זה אפשר דרך קופ"ח? או רק פרטי שמה אין ממש האפשרותי לשלם לפרטי... ועד כמה הטיפול הזה יעיל? מודה לכם על ההתיחסות יום טוב לכולם
לשלומי אכן הטיפול המומלץ והיעיל הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי או בקיצור CBT, תתקשר למרפאה לבריאות הנפש הקרובה לאיזור מגוריך או למרפאה של בית חולים כללי ותבדוק האם הם עובדים/מטפלים בשיטה זו. לצערי ה CBT אינה כל כך פופולרית בארץ ולא עובדים בה בכל מקום. כל טוב דר' גיורא הידש
אושפזתי פעם ראשונה בחיי במצה פסיכוטי חריף מאוד, ככל שהזמן חלף הרגשתי רע יותר, כנראה שהתרופה לא התאימה לי, כך אמרו הרופאים. לאחר חודש החליפו לי תרופה וטפלו בי בנזעי חשמל כ 7 פעמים. כבר מהפעמים הראשונות חל שיפור ניכר במצבי, לדעתי חזרתי לעצמי רק מהטיפול בנזעי החשמל, בהתייעצות עם גורמים מחוץ לבית החולים, הבנתי שישנה אפשרות כמו במקרה שלי לנסות ולהוריד את התרופות שהרי התגובה שלהן רק עכשיו מתחילה, כלאמר רק עכשיו עברו 6 שבועות , את החשמל הפסיקו לי לפני 3 שבועות, בבית החולים אמרו לי שרק אחרי שנה אולי יחליטו להורי תרופות. האם בכל זאת אפשר לנסות עכשיו? תודה גיתית. אם יש אנשים בפורום עם נסיון כזה, אני אשמח לקבל אינפורמציה.
לגיתית אני שמח שהטיפול עזר ואת מרגישה טוב יותר. טיפול בנזעי חשמל עלול להיות קשה אבל פעמים רבות הוא עוזר מאוד. הבעיה עם הפסיכוזות שהן עלולות לחזור.... כך שלטיפול התרופתי בהחלט יש תפקיד במניעה של הישנות (חזרה) של התקף פסיכוטי נוסף, דבר שמאוד מאוד כדאי לא להגיע אליו. כלומר אם תסיימי טיפול כעת ישנה סכנה גדולה של חזרת המצב הפסיכוטי ולכן מהלך כזה מאוד מאוד לא מומלץ. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום לך. לפני כשנה וחצי עזרת לי מאד...הסיפור שלי: אחרי טיפול באפקסור XR של שנה ושלושה חדשים נגד חרדה (הרגשתי מעולה) שוב התחילו הפרעות בכבד והמליצו לי לעשות הפסקה לכמה חדשים ואז...הכל חזר ובגדול. זה כבר לא פעם ראשונה: גם אחרי פרימוניל וגם אחרי SEROXAT (דרך אגב אחרי כמה חדשים של הפסקה הכל הסתדר בכבד). מה אני עושה? כולם אומרים שאין השפעה על הכבד. איך זה? מה האלטרנטיבה? תודה.
לגיתית אכן מוזר, לפי ידיעתי אין לתרופות הללו השפעה על הכבד, לא כתבת אבל אני מניח שכל הבדיקות הגופניות של הכבד בוצעו? תנסי להזכיר לי את השאלה ביום ראשון. אני אפנה ליבואן ואבקש ממנו לברר בחברה בחו"ל אולי הם יודעים על דברים נדירים? כרגע אין לי רעיון אחר. כל טוב דר' גיורא הידש
אני חוזרת על דברי מלמטה.... אני בקנאה עזה על האומץ שהיה לאותה אלמונית אמש לקפוץ מהקומה השלוש עשרה.... ולהגמר תרתי משמע... צר לי שבפורום זה אנשים מן השורה לא מתיחסים ברצינות ועוסקים בבדיחות הדעת.... כאמש כאן. מצבי מאד רע דוקטור ומאד חיכיתי לתשובה.אנא חזור לשאלתי בקשר לקלונקס 2מיליגרם. איני יודעת מה לעשות ואיני רוצה להישאר חלילה נכה ולהוות מעמסה אני רוצה לגמור וזהו. כתבתי לך בעבר שבתי החולים בארץ כשמספרים להם את האמת...ישר מאשפזים במחלקות סגורות.ואין גרוע מזה לאדם במצבי. לא אני לא בת טיפשעשרה אלא נשואה לבעל טוב ומבין ואם לילדים בוגרים ונהדרים. וכן כן אכפת לי מהם אך יחד אם זאת מבחינתי כרגע אין עוד טעם לחיי. ובכל זאת אנא תשובה מהירה.
אני מתחננת בפניך אין טעם שתעשי דברים שיכולים לפגוע באנשים אהובים תחשבי על זה שהילדים שלך ימשיכו לגדול בלי אמא... כל אדם הוא נפש בפני עצמה עולם ומלואו לכל אדם יש סיבה שהוא כאן ותכלית אני מתחננת בפניך אל תעשי את הטעות האיומה הזאת... כאן בשביל תמיכה...
היי, אני חושבת שההתייחסות שקיבלת קצת יותר למטה דווקא מעידה על המצוקה שיש לאנשים להתמודד עם נושא כואב כזה ולאו דווקא על זילזול. אף אחד אינו מזלזל בתחושות שלך ובמצוקה שלך, להיפך , כל אחד מנסה לעזור בדרך שעימה הוא מסוגל להתמודד. צר לי אבל אני לא חושבת שאת באמת מניחה שהדר' יענה לך באופן ישיר על שאלתך לגבי כמות הקלונקס שאת צריכה ליטל בכדי למות. אני חושבת שעצם הפנייה שלך לכאן, עצם המודעות לבעיה, למצב הרוח שלך ולרצון שלך שלא לחיות יותר, יכולים להביא אותך למקום אחר מזה שאת נמצאת בו היום. נדמה לי שעדיין יש בך את אותו צד שלמרות הכל רוצה לקבל עזרה. אני יודעת שמהתחתית שאת נמצאת בה היום הדרך למעלה נראית קשה ורצופת מכשולים אבל נדמה לי שאין לך הרבה ברירות... כתבת שיש לך בעל טוב ומבין וילדים נהדרים. האם זו לא סיבה מספקת לרצות לקבל עזרה? האם זו לא סיבה מספקת לרצות להשאר איתם? יכול להיות שמילים רציונליות לא בדיוק מתחברות אלייך עכשיו והכאב שלך ניכר בכל מילה שכתבת אבל יש בהחלט דרכים לעזור לך. לא לעזור לך למות. לעזור לך למצוא כוחות להיאחז בחיים, גם אם כרגע ההאיחזות היא בצפורניים ובכוחותייך האחרונים. אל תבחרי ללכת בדרך שאין חזרה ממנה. אני יודעת שהכאב והסבל הם מצבים מצמצמים מאוד וכמעט בלתי אפשרי לראות מבעדיהם אבל העובדה שאת מוקפת באנשים שאוהבים אותך צריכה לתת לך כוחות מסויימים לבקש עזרה. תשמרי על עצמך, דנה
קשה, אנחנו יודעים. קשה מאוד אפילו. צרות בלי סוף, בעיות סיבוכים סבל, כאב ייאוש. הכוחות שלך, יקרה אותן את מחפשת, עליהם את תוהה, להם את זקוקה.. הכוכות שלך בך בתוכך... הם לא אבדו, לא נדדו, לא פרחו להם... הם קיימים- ולא ניראים, לעיטים,כפונקציה של המצב הריגשי... אבל הם שם,ועוד איך הם שם ! כבר הוכחת זאת לעצמך, לנו לכולם. אנא אל ייאוש... היאזרי בסבלנות, הירגעי איספי אותם לאט לאט מהשיירים והשבבים, ליצירת העוצמה לה את נידרשת. כי כך רק כך נצליח להתגבר". גם בקצה המנהרה יש אור. ונקווה וניתפלל שלא יקרה דבר ממה שכתבת. מיכל
האם VENLA ן- EFEXOR הם גירסה שונה לדבר זהה? כלומר אם קיבלתי מירשם לאפקסור, האם ניתן להמיר בונלה, או שלא פועלים באותה הדרך ובאותה רמה?
התשובה לשאלה היא: כן. ונלה ואפקסור הם שמות מסחריים של חברות התרופות, לכדור שמכיל את החומר הפעיל venlafaxine.
שלום, האפקסור היא התרופה המקורית ובוונלה אותו החומר הפעיל אבל התרופה היא תוצרת הארץ. כלומר מדובר על אותה התרופה אבל כנראה שתהליכי היצור שונים, אבל החומר החשוב, הפעיל זהה. כל טוב דר' גיורא הידש
אנא התיחסותך בתודה שירית.
לשירית לא מצאתי את שאלתך, כך שאם תעתיקי אותה או תכווני אותי לשאלה, אשמח להשיב. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום , רציתי לשאול, אחותי התגלתה כסובלת הניבוי שלילי חזק -חרדה ודיכאון. לאחר שהפסיקה ונלאצה לחזור לשימוש בכדורים עקב אי יכולת לתפקד באופן טוטאלי. היא מאוד "פלפלית" - דעתנית,אבל לא יכולה בשביל עצמה לעשות שום דבר. אבל כשהיא מגיעה הביתה היא שמה את המוסיקה, מתחילה לרקוד לעצמה ונכנסת לעולם של דמיונות בו היא מדמיינת שהיא אישיות נעלית. כלומר שהיא מאושרת, מצליחה, וכולם מסביבה מקנאים בה. בנוסף היא מרגישה צורך להגיע הביתה אחרי איזה אירוע שהיתה בו ואז היא משחזרת את האירוע בראש ומנסה לשנות את ה"סרט" כפי שהיא רוצה שיהיה. אין ספק שזה היה לה מאוד קשה לספר- למרות שאנחנו קרובות מאוד וחברות מאוד טובות . שאלתי היא איך נקראת ההפרעה הנ"ל עפ"י הפסיכיאטריה ואיזה טיפול מתאים לסוג כזה של הפרעה. בעבר היא השתמשה בכדורים נגד דיכאון עוד לפני שבכלל סיפרה לפסיכיאטר שהיא חיה בפנטזיות. הדבר היחיד שמחזיק אותה בחיים לדעתי זו העבודה, שהיא סופר סטארית שם ומצליחה לככב בכל קנה מידה, חוץ מזה היא לא מצליחה להיות בקשרים, חברים - ותמיד מחפשת את הרגעים שלה עם עצמה. הכי טוב לה לבד. אשמח לקבל חוות דעת נוספת, והאם יש טיפול מיוחד עבור ההפרעה מהסוג הזה, ומה השם האמיתי של ההפרעה? בברכה, דורית
לדוריתי איני מתיימר ואני חושב שאין זה נכון לאבחן לפי מכתב קצר באינטרנט ובמיוחד שאדם כותב על משהו אחר. יחד עם זאת אנסה לעזור. בדרך כלל כאשר מיפים את המציאות או אפילו מספרים סיפור אחר הדבר מעיד על הערכה עצמית נמוכה ו/או קושי להתמודד עם קשיים או דברים אשר נחווים או נדמים שהם כישלון. לכן יש מנגנון של פיצוי להעלות את הערכה העצמית. כמובן שיש צורך להגיע לאבחון מלא אצל פסיכיאטר וזו הדרך הטובה ביותר. כל טוב דר' גיורא הידש
דור שלום אולי לא קראת את ההודעה שלי הקודמת אבל עדכנתי אותך ואת הד"ר שעברתי את הוועדה אם התרגשות רבה הם שאלו הסטוריה לפני עשר שנים מה היה ומה עכשיו ואני מקווה שיטפלו בזה ואוכל לקבל את הפיצוי המגיע לי מהמדינה
לגלית- כל הכבוד על היוזמה לפנות אליהם ולדרוש את הזכויות שמגיעות לך ונקווה שאת אכן תקבלי מה שמגיע. לא כולם מקבלים מה שהם מבקשים ולכן צריך לחכות ולראות מה הם יחליטו בעניין.
שלום ד"ר התחלתי לקחת פרוזק לפני שבועים שבוע ראשון חצי כדור ועכשיו שלם. יש לי שינויים בתאבון..כלומר אוכלת יותר,וגם פעולות מעים רבות יש קשר? מתי אדע אם יש לפרודק אפקטביות עלי ואפשר להפסיק לקחת במקביל קלונקס לשינה. תודה
לשני הפרוזק מתחיל להשפיע כעבור שבועיים שלושה והשפעתו עולה בשלושת החודשים הראשונים לנטילה. כך שלפי הרגשתך, כאשר ישנם יותר ימים טובים מרעים אפשר להתחיל להוריד בקלונקס. כמו כן מומלץ לא ליטול קלונקס באופן קבוע מעל חודש ימים. היציאות הרכות הן תופעת לוואי של הטיפול, יתכן והשפור בתיאבון נובע מהשיפור במצב. כל טוב דר' גיורא הידש
האם לוסטרל מוריד את החשק המיני ומגביר את תאבון הרעב?
כמו שבטח אמרו ועוד יאמרו לך הרבה פעמים - זה אינדוידואלי. במקרה שלי, דווקא זה פגע בתיאבון ואפילו רזיתי... אבל מבחינת החשק המיני - הפגיעה היא טוטאלית. פשוט קטסטרופה. אם אין לך בן זוג אז אין לך בעיה כי בכלל לא יהיה לך חשק, לא תצטרכי סקס וזה לא יפריע לך והחיים יפים...אבל אם יש לך בן זוג הוא יצטרך להצטייד בהרבה אהבה וסובלנות אליך, אחרת הוא יתפוצץ. הכל נכון, אבל שוב זה מה שקורה אצלי. כל אחד והשפעת הכדורים עליו.. בהצלחה!
סליחה על חדירה לפרטיות א בל למה את לוקחת לוסטרל ? כלומר איזה בעיה יש לך?
סליחה על חדירה לפרטיות א בל למה את לוקחת לוסטרל ? כלומר איזה בעיה יש לך?
הכל טוב? נעלמת בלי הסבר. מקווה שלא נעלבת מהתגובות שהיו אלייך.
או שהיא קלטה שהיא צריכה טיפול אמיתי (לא סביר) או שהיא עברה לפורום אחר לשאול אותו דבר או שהיא סתם מאוהבת בדר' הידש והבינה שהוא לא שם עליה (הכי סביר).
אל דאגה חב'רה... הכל בסדר. ביי קארין
לד"ר הידש שלום רב, בהמשך לשאלה שדוסקסה רבות כ"כ על מינון יתר של קלונקס, אני רוצה לדעת אם גם ואליום נחשבת תרופה קטלנית כאשר היא נלקחת בכמויות גדולות בתוספת לאלכהול.האם יש צרוף אחר מסוכן שכולל ואליום במינון גבוה. תודה על תשובתך.
למרות שבנזודיאזפינים בטוחים לשימוש באופן כללי מינון גדול יכול לגרום לדיכוי הנשימה ומצבים של קומה ואף מוות. http://www.prn2.usm.my/mainsite/bulletin/nst/1996/nst12.html תיאור מקרה של ילד שהורעל ע"י התרופה: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=PubMed&list_uids=862377&dopt=Citation קיימת אזהרה במיוחד בשילוב אלכוהול, אופיאטים וחומרים נוספים שמדכאים את מערכת העצבים המרכזית או נטילה של כמות מופרזת- למשל וואליום 1,000 מ"ג יכול להיות קטלני גם כשהוא נלקח לבד ללא תוספות.
דור-אתה חסר חיים
אני בת 42 ומטופלת שנים רבות בתרופת efexor ,ליפני תחילת הטיפול התרופתי, היו לי תמיד מחשבות עובדניות אבל מאז הכל בסדר ואני חיה את היום היום. מדאיג אותי שלאחר כל משבר שיש לי עדיין עולים לי מחשבות של לסיים את החיים האלה והרבה פעמים אני חושבת לעצמי שאלווי ויקרה לי משהו, יכול להיות שזה צורך בתשומת לב או משהו אחר, העיניין הוא שאני פוחדת מהיום שכן יהיה לי העומץ לעשות משהו ולהתאבד. אני יודעת שיש לי הרבה מה להפסיד, כמו ילדיי שהם כל עולמי וגם כאן אני חושבת שיגיע היום שהם יעזבו ו??????. יש לי תקופות טובות אבל לרוב אין חשק בחיים ולא מוצאת שום דבר טוב בהם. טיפול טרפי הפסקתי כי אין לי תקציב למשהו טוב ודרך קופת חולים יש עובדים צוסילים שהם לא ממש פסיכולוגים ולא עוזר לי. מה לעשות? להחליף תרופה יכול לעזור? איך להתמודד עם החיים?
למלי שאלה קשה כיוון שכפי שאת כותבת האפקקסור עוזר אבל לא מספיק ולא פותר את כל הבעיה. יתכן שתרופה אחרת תעזור יותר אבל ישנו גם סיכון שהתרופה החדשה לא תתאים והמצב יורע. האם ניסית לעלות במינון של האפקסור? אפשר לעלות עד מינון של 300 מג' ביום. אפשר וכדאי לשמור עליך, לכן כדאי לשתף קרוב משפחה (בעל, אחות, חברה)בחששותיך ואולי הם יוכלו להיות אתך בשעות הקשות ולשמור עליך? כל טוב דר' גיורא הידש
בני בן השבע וחצי אובחן לפני כשנה כילד עם בעיית קשב וריכוז. האבחון נעשה על נוירולוג שהסתמך בעיקר על שאלון אותו מילאה המורה וגם אנו כהורים. על פי שאלון המורה אכן הילד הוא היפר אקטיבי על פי השאלון שלנו ההורים המצב גבולי. נספרו פרמטרים בשאלון ןמכאן האבחנה. מאז הוחלט על מתן ריטאלין שאכן שיפר במידה רבה את השקט בכיתה לפחות לדברי המורה . יחד עם זאת אינני שלמה במאה אחוז במתן התרופה .וזאת מכמה סיבות 1. בביקור שבעלי ערך בבית הספר בשעות הבוקר הילד נראה כחסר חיות פאסיבי ודיכאוני במידת מה 2. בתקופות של הפסקה מן התרופה כמו עכשו בחופשת החנוכה נדמה לי כי יש הרעה והתנהגות חסרת שקט עצבנות בכי תופעות שלא היו לפני מתן התרופה מתפרצות בבית ואינני יודעת אם הם כתוצאה אוכלוואי מן התרופה 3. במשפחתי גנטיקה של מחלת נפש אבי סובל ממאניה דיפרסיה וסכיזופרניה ויש לי חשש כבד כי מתן התרופה יכול להשפיע או לגרום להתפרצות המחלה. אני מרגישה אובדת עיצות אודה על התיחסותך
1. מחלות נפש בד"כ לא פורצות לפני גיל 15 ולכן עד אז אפשר להיות רגועים מבחינת הסיכון לפסיכוזה/מחלת נפש. 2. לא ציינת את היעילות של התרופה. האם ההישגים של הילד השתפרו בלימודים או בתפקודים אחרים כתוצאה משימוש בתרופה. 3. יש היום מבדקים ממוחשבים שיכולים להעריך תפקוד קוגנטיבי בזמן שימוש בתרופה. כדאי לבצע אחד מהם אם עדיין לא עשית זאת. 4. לגבי הערכה רגשית של הילד יש לפנות לפסיכיאטר ילדים.
למירי לא אתייחס לכל שאלותיך כיוון שאיני פסיכיאטר ילדים ונוער. רק שתי נקודות. ראשית האבחנה אינה נקבעת על ידי מבחנים, אלא מהבדיקה הקלינית אשר נעזרת במידה רבה במבחנים ובשאלונים. כך שהשאלונים חשובים אולם האבחנה היא קלינית של הרופא. כיום ישנן עבודות רבות הבודקות את הקשר בין הפרעות קשב והתפתחות של סכיזופרניה בגיל ההתבגרות. כך שישנה חשיבות רבה לטיפול מלא בהפרעת הקשב אפילו כדי למנוע מחלת נפש אחר כך. הדברים הללו לא הוכחו עדיין ונמצאים במחקרים אולם לדעתי עם התורשה שציינת שווה מאוד לטפל בילד גם אם הוא במצב גבולי מבחינת הפרעת הקשב. כמבון שהפרעת קשב בלבד אינה גורמת לסכיזופרניה, כך שלא צריך להלחץ מדי, אבל בהחלט עלולה להיות אחד מגורמי הסיכון. כל טוב דר' גיורא הידש
?
ד"ר הידש, איך ניתן ליצור איתך קשר?
באתר www.icallisrael.com
מהי הפרעה דו קוטבית ומהי הפרעה אישית גבולית?
http://www.zarut.com/ http://www.voices.co.il/articles/art112.asp#top
הראשונה היא הפרעה במצב הרוח מסווגת על ציר 1 ב-DSM4 השניה הפרעה חמורה באישיות מסווגת על ציר 2 שתיהן יכולות להופיע במקביל אצל אותו חולה. כלומר אין סתירה בין השניים. בורדרליין וביפולאר הרבה פעמים מופיעים ביחד במיוחד אצל נשים צעירות. הטיפול באמצעות תרופות מייצבות מצבי רוח או תרופות אנטי פסיכוטיות. לגבי פסיכותרפיה- בספרות ממליצים על שיטה התנהגותית-דיאלקטית בכאלה מצבים.
תודה למשיבים הידש
האם יכול להיות שבגלל כדור אחד של אקסטזי בחיי שלקחתי לפני מספר שנים הוא זה שגרם להיתעוררות הדכאון והאם הדכאון יכול להירדם שוב או שזהו מצב בלתי הפיך מהרגע שהדכאון הופיע ?
לד"ר הידש, שאלה מעניינת, מה ההשפעות של אקסטזי? האם ישנם אנשים שהגיעו לאישפוז בעקבות נטילת הכדור הנ"ל. האם יש לך ניסיון אם אנשים שנטלו את הכדור הנ"ל? בברכה רמי
לרמי שלום, ידוע שהאקסטזי הוא חומר מעורר,וחומר מעורר הזיות המזיק למערכת העצבים המרכזית ולמערכות הלב והדם, שרירים כליות וכבד. ידוע גם שהנוער משתמש בחומר (בכדור )זה במסיבות אסיד. בכל מקרה השימוש בחומר מסוכן ולא חוקי. מיכל
אקסטזי (MDMA) מציף את המוח בסרוטונין להבדיל מתרופות מסוג SSRI אשר משחררות את הסרוטונין בצורה מבוקרת. ואכן שימוש ממושך בסם יכול לגרום לדיכאון. זאת תופעה של ריבאונד- ברגע שרמת הסרוטונין יורדת בצורה חדה. יש ל-MDMA יתרונות בטיפול פסיכותרפי אצל נפגעי PTSD במצבים מסויימים אבל כיום היא איננה רשומה כתרופה פסיכיאטרית בשום מדינה בגלל תופעה נרחבת של שימוש לרעה בחומר. קיימת התמכרות פסיכולוגית-נפשית בצריכה של הסם. חשוב לדעת של-MDMA יש השפעה גם על הדופאמין ולא רק על הסרוטונין. בשימוש ממושך הוא יכול לגרום לפרקינסון. יש על כך מחקרים מבוססים.
שלום, ברצוני לדעת אם ישנו כדור שאני יכולה ליטול בזמן שאני מרגישה מדוכדכת ובדכאון? אני רוצה לציין שהדכאון מופיע לי רק בשעות הלילה ולא כל לילה ! (אף פעם לא ביום חוץ מהתקפת דכאון אחת שהייתה לי לפני שנה שנימשכה כמה ימיים) או שניתן לטפל בזה רק בצורה סדירה של כדור כל יום בלי קשר לאם אני מרגישה דכאון או לא.
לכרמית דיכאון המופיע בערב הוא מסוג הדיכאון הקל יותר אבל ממושך הנקרא כיום דיסטימיה ובעבר דיכאון נאורוטי. אין תרופה נוגדת דיכאון הפעילה רק במשך מספר שעות, לכן טיפול תרופתי נוגד דיכאון חייב להלקח באופן קבוע כל יום במשך מספר חודשים. עם זאת הטיפול המומלץ למצב של דיכאון לא חמור ולא קבוע הוא שיחות כל טוב דר' גיורא הידש
ד"ר הידש, תודה על תשובתך. רק רציתי לציין שהדכאון שמופיעה לי בערב/לילה הוא לעיתים קרובות מאוד מאופיין בהרגשה מאוד חזקה וקשה של דכאון ולא כמו שכתבת שהדכאון מהסוג הזה (דיסטימיה) הוא דכאון קל ולא חמור ותודה לאל שהוא מופיע רק בלילה ולא ביום כי אם הייתי סובלת ממנו במהלך היום אז קרוב לוודאי שלא הייתי מסוגלת לתפקד. הלוואי שהוא היה קל........... הייתי מעונינת לקבל ממך תגובה על תגובתי ומעבר לזה רציתי לשאול שאלה נוספת, האם כדור הרגעה יכול לסלק דכאון והאם מנסיונך כפסיכיאטר כדורים נוגדי דכאון יכולים לגרום לדכאון להעלם שכן ברגע שאתה מפסיק טיפול בכדורים אז הדכאון אמור לחזור לא? הלא הכדורים עוזרים רק בזמן השימוש ולא לטווח הרחוק כי ברגע שהגוף לא מקבל מה שהוא צריך אז הוא בעצם חוזר למצבו הנוכחי לא?.........אשמח לקבל ממך תשובה על כל מה שצינתי.
שלום, אני נוטלת ויאפקס XR ,כדורים עבורם אני משלמת מחיר מלא. שאלתי היא האם המעבר לויאפקס שאינם XR ואותם אטול פעמיים ביום עלולים לא להתאים? וכיצד ממולץ לחלק אותם בוקר,ערב או בקר ,צהריים? תודה רבה על הסבלנות ועל השירות היקר מפז.
לסמדר המעבר הוא ישיר כאשר מבחינת סך הכל מיליגרמים ביום לא משנים את המינון. כך שאם לדוגמא את נוטלת 150 מג' של XR, את תקחי מינון זהה של הואפקס הרגיל. לא צריכות להיות בעיות מיוחדות במעבר פרט לכך שיתכן שהשפעת הרגיל היא פחות טובה נגד חרדות אבל את זה תדעי רק כעבור זמן ולא מיד עם החלפה. רצוי ליטול את הרגיל במרווח של 12 שעות לפחות. כלומר לפי השעה בבוקר תקחי את החצי השני של המינון בערב באותה השעה. אם אפשר מומלץ לחלק לשלוש פעמים ביום (במינון של 225 מג', או 125.5 כאשר הכדור הוא של 37.5 מג') כל טוב דר' גיורא הידש
אני סובל יותר משנה מהתקפי חרדה ובכלל חרדה יומיומית... רציתי לדעת אם יש תרופות טבע שיעילות לחרדה והתקפי חרדה? כרגע אני לא בטיפול וניסיתי לקחת ואבן אבל גם ככה אני מרגיש עייף מהחרדה והואבן גורם לי להיות עייף פי כמה. עד שאני יתחיל טיפול פסיכןלוגי בבקשה המליצו לי על תרופה טיבעית תודה רבה לכולם
מאוד מרוצה ונורא ממליץ
היפרקום: צמח בעל חזקה דומה בפעילותו לפרוזק ונגזרותיו הוכיח כיעיל להפחתת דיכאון וחרדה. במצב קל, אסור לשימוש למי שכברמטופלים בתרופות פסיכיאטריות. וליראן: יעיל להרגעה כללית ובפרט לקושי שינה. ג'נסיס סיבירי: צמח ממריץ משפר את זרימת הדם, ומגביר עמידות בתנאי לחץ. מליסה: יעילה לשיפור מצב רוח, פעילותו איטית ומחייבת צריכה יום יומית. פסיפלורה: פרי בעל תכונות מרגיעות. מסייע להפחתת מתח ולישנה טובה. בכל אשר תיבחר בהצלחה מיכל
אתה יכול ללכת לנטרופט שם הוא מרכיב לך תרופה במיוחד בשבילך מנסיון של כל הכיוונים האלטרנטיבים ורק אחר כך את הקונבנצוינאליים אני לא ממליצה... לעוד פרטים [email protected] תרגיש טוב...
לדורון איני מומחה לדברים טבעיים, אבל לפי ידיעתי ההיפריקום אשר נקרא גם פרוזק טבעי, לא נמצא בארץ. לטיפול בחרדה ובדיכאון יש צורך במינונים גבוהים של היפריקום ואין יבוא של התכשיר במינונים המתאימים. המינונים הנמצאים בארץ נמוכים הרבה מדי. כל טוב דר' גיורא הידש
לדורון אתה יכול לנסות קלמנרבין- CALMANERVIN- יש כאלה שזה עוזר להם- במצבים קלים בלבד. היפריקום זה לדיכאון ולא לחרדה וגם לא משווק בארץ בריכוז מתאים כיוון שמשרד הבריאות אוסר על כך.
התרופה: זיפרקסה - 5 מ'ג, וההפסקה היא על פי רופא, לקראת טסט ( רוצים לעשות הטסט ללא השפעות התרופה). שאלתי: 1. לאלו תופעות לצפות עם ההפסקה? ( לאחר לקיחה של כ-4 חדשים ) 2. אחרי כמה זמן לדעתך ניתן כבר לעשות את הטסט ( לצרכי איבחון ) לאחר אי לקיחת התרופה? תודות - רוני.
לרוני איני בטוח שהבנתי נכון, אבל אתה מתכוון לטסטים פסיכולוגיים? בדרך כלל אסור להפסיק את הזיפרקסה ואין זו סיבה מספקת. אני חושב שכדאי לשקול שוב את ההפסקה. בכל אופן לא צפויות תופעות מיוחדות מהפסקת התרופה בטווח הקצר. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום דוקטור ועדה רפואית פסיכיאטרית קבעה לי 10% נכות צמיתה ומקובעת של תסמונת בתר חבלתית פוסט טרואמה והם הוסיפו שטיפולים פסיכולגים ופסיכאטרים בשלב מאוחר כזה לא יעזרו. כי ההדחקה עמוקה מידי. האם 10% נכות כזו ניחשבת לנכות תפקודית קשה כי חיי השתנו 180 מעלות מאז הירוע תאונת הדרכים. איך נרפאים תודה
לרוני לצערי החוקים של ביטוח לאומי די קשוחים בקביעת אחוזי הנכות. בכל אופן אחוזי הנכות נקבעים לפי התפקוד ופחות לפי ההרגשה והסבל של האדם.... לצערי כך הדברים. לתשובה אישית יותר אין לי מספיק נתונים. אם אתה חושב שהנכות גבוהה יותר, תמיד אפשר לערער לוועדה מחוזית. כל טוב דר' גיורא הידש
10% זה כלום ולא נותן לך שום זכויות מגיע לך הרבה יותר לפחות 50%
אני מאובחנת מזה 25 שנה כבעלת הפרעה דו קוטבית. מזה כשנה אינני לוקחת תרופות. מצבי כרגע בעל תנודות אך לא חריפות כבעבר. ברצוני לשאול האם יש דרכים נוספות לבדוק את מצבי הנפשי או לחילופין את פעילות המחלה מלבד שיחות עם הפסיכיאטר.
לאורה הבדיקה של הפסיכיאטר היא כלי האבחון העיקרי. ישנן מספק סקלות (מבחנים) שמדרגים את חומרת המאניה. הסקלות מתחלקות לשני סוגים, כאלו שהמטופל ממלא על עצמו, וכאלו שהפסיכיאטר ממלא אחר בדיקתו. אולם אלו אינן מחליפות את הבדיקה של הפסיכיאטר. כל טוב דר' גיורא הידש
לדר הידש מה שלומך כידוע לך אני סובל מהפרעת חרדה באישיות לפעמים עם מרכיב דיכאוני ב7 שנים האחרונות טופלתי ב7 תרופות שונות כיום אני נוטל לוסטרל 100 מ"ג ומודאל 200 היום הייתי במרפאה לבריאות הנפש באזור מגוריי שם ישבתי עם צוות הכולל פסיכולוגים פסיכאטר ועו"ס סיפרתי את סיפורי והרופאה אמרה שהפתרון לבעייתי אננו בטיפול תרופתי ולכן עלי להפסיק עם הלוסטרל ולהשאר בנתיים עם המודאל כמו כן בחודש הבא נפתחת סדנא קבוצתית בנושא איך להיות הפסיכולוג של עצמך ושיטות הרפייה שונות מה דעתך בקשר של הקביעה הנ"ל אני נוטל תרופות כבר 14 שנה אודה לך על התייחסותך
לטל קראתי את שתי שאלותך. קשה לתת תשובה אישית, אבל באופן עקרוני אם התרופות אינן עוזרות ואפילו גורמות לתופעות לוואי קשות או החמרה במצב יש הגיון להפסיקן. יתכן שמדובר על "לנקות אותך" מתרופות ואחר כך להעריך את המצב. הטיפול הפסיכולוגי על סוגיו השונים כפי שציינת בודאי חשוב מאוד. כל טוב דר' גיורא הידש
רציתי לשאול האם קלונקס במינון גבוה ז.א. 120 מליגרם יכול לגרום להתאבדות? או רק לשנת ישרים של כמה ימים ? האם יש משהו שיכול ולא אנא על תפנו אותי לרפואה הרמתי ידיים.. אנא עיזרו לי לגמור גילגול זה.
אין סיכוי שקלונקס 120 מ"ג יהרוג אותך... אולי תקבלי שנת "ישרים" שזה דווקא יכול להיות די טוב... אבל יותר סביר שיהיו לך המון תופעות לואי מעצבנות וסתם תרגישי עוד יותר חרא מעכשיו. אבל את יכולה לנסות, אולי תזכי בחדר-מיון ואישפוז במחלקה פסיכיאטרית שזה בטח יעזור. את בטוחה אגב שבגלגול הבא יהיה יותר טוב. מאיפה לך לדעת? השיטה הכי בטוחה לגמור את הגלגול הזה היא פשוט לחכות. בסוף זה יגיע במהרה בימינו. את יכולה אולי לנסות לאכול הרבה שומנים ואוכל לא בריא וגם לעשן הרבה ואולי במקום לחיות עד גיל שמונים תזכי לקבל התקף לב או סרטן בגיל חמישים, שזה חוסך לך שלושים שנה. מצד שני, את תהפכי להיות שמנה ויהיה לך ריח רע מהפה. או אולי לשכב עם הרבה גברים בלי קונדום ואולי תזכי לקבל איידס, אבל הסיכויים די נמוכים, ותצטרכי לשכב עם הרבה מאוד גברים בשביל זה. וגם אז יכולים להיות איזה עשר או חמש עשרה שנה שהמחלה רדומה. שילוב בין השניים יהיה בעייתי. עוד רעיונות? לבלוע הרבה תרופות זה ממש לא יעיל- רוב הסיכויים שסתם תסבלי יותר מעכשיו, וגם יגרם לך נזק לכבד ולכליות שלא יגרום למוות. לקפוץ ממקם גבוהה זה ממש מסוכן כי את עלולה להישאר נכה ובחיים חלילה. בקיצור- השיטה הכי בטוחה היא לחכות. את כנראה לא מאלה שהולכים לחיות לנצח. וחוץ מזה, גם סתם לחכות זה בסדר, תוך כמה ימים, חודשים, שנים אולי יהיה יותר טוב... מאיפה לך לדעת? הרי תמותי בכל מקרה- מה יש לך להפסיד מלנסות לחיות בכל זאת... תסכימי איתי שיש איזה סיכוי קלוש שיהיה טוב בכל זאת מתישהוא בעתיד..
קלונקס בשילוב אלכוהול או אופיאטים (מתאדון, הירואין וכו'...) יכול להרוג ועוד איך. ועוד איך יכול להרוג. אל תגיד פה בפורום כאלה דברים מופקרים ולא נכונים. מספיק 8 מ"ג עם וודקה ואתה בעולם הבא. עם 120 מ"ג היא תהיה בצרות גם בלי אלכוהול. תקרא את שתי הכתבות המצורפות. http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2735557,00.html http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2422913,00.html
ונורא חרא וקר שם!!! אז ביקשתי לחזור עברתי ועדה והחזירו אותי למזלי לעולם הזה
את יכולה לגרום לעצמך לנזקים גופניים ונפשיים בלתי הפיכים. חבל לעשות משהו בלתי הפיך כאשר אח"כ אי אפשר להתחרט. תפני מייד לחדר מיון ותבקשי עזרה פסיכיאטרית דחופה.
כל הכבוד לך שהגבת ועזרת , קראת י מה שכתבת ויפה מאוד וכל הכבוד על האכפתיות כי גם אני למדתי מזה ועזרת לי אז תודה ומקווה ששירית קראה את זה כי בכל אופן לא הגיבה כאן חזרה. דרך אגב, מהיכן הידע? אתה עוסק במקצוע? ושוב תודה רבה ולהתראות.
אז ככה רציתי לספר לכם שהכן החלפתי עוד באותו יום את הפלאפון . אבל יש לי בעיה רצינית עם זה כי כול כמה שעות אנ צריכה לפתוח אותו על מנת לבדוק אם הוא השאיר הודעה או שהוא התקשר נורא קשה לי להתנתק מהקשר החולני הזה אני מרגישה כאילו אני נגמלת מאיזה שהיא התמכרות שלא נגמרת ובסופו של דבר אחרי שאני בדקתי את הפלאפון שלי הוא הצליח גם לצלצל אלי ולתפוס אותי אבל אז ניתקתי מיד את הפלאפון ואני כבר שבוע ימים לא מדברת איתו נורא קשה לי ההתמודדות הזאת קשה לי לישון ,לאכול, ללמוד, לעבוד נכון שאת הצעד הראשון אני עשיתי על מנת להתנתק ממנו אבל נורא קשה לי ההתמודדות עם הריק ההרסני שנשאר בתוכי אני ישמח אם תוכלו לעזור לי בכול דרך שהיא כי את הקשר הזה אני סימתי עכשיו אני מתמודדת עם זה בתודה מראש שימי
לשימי הצעד הראשון הוא הקשה ביותר ומגיעות לך מחיאות כפיים ונכון עכשו צריך להתמודד עם ההחלטה עם הרצון להמשך הקשר ועם הבדידות בכל עיתוני הנשים יש עצות בגרוש איך להתמודד עם פרידה תלכי למספרה תצאי עם חברות תכיני רשימה עם הדברים שאת לא אוהבת בו וכולי אבל לדעתי את צריכה לחשוב יותר עמוק כי קשר מסוג כזה חוזר על עצמו בדרך כלל אל תתבישי ללכת לטיפול תשימי אותך במקום ראשון ולא את הגבר שבחייך אנחנו איתך
לשימי אכן אין זו גמילה במובן המדעי של הדברים, אבל בהחלט אפשר להגיד שזו מעין גמילה וכמו בכל גמילה את בהתחלה בקרייז.... אבל צריך לחשוב גם על הטווח הרחוק יותר וצריך להתחזק מהעובדה שאת עושה את הדברים למענך ובשבילך כדי שיהיה לך טוב. גם אם קשה לך ובודאי שקשה לך הרי בעתיד הלא רחוק יהיה לך טוב. כל טוב דר' גיורא הידש
בשנים האחרונות אני מרגישה שהתגובות הגופניות שלי כשמשהו קטן מרגיז אותי, הן תגובות לא נורמליות ואני חוששת שאולי יש לי הפרעה כלשהי. אני מכירה את התחושות הגופניות של כעס - השרירים מתכווצים, מתחילים לרעוד, מתחשק לצרוח... אני גם מכירה עצבנות גופנית, שבה כל הגוף מרגיש רגיש וכל מגע רך הופך להיות מטריד. אבל אני מדברת ל משהו אחר. אני מדברת על זה שאם אני נתקלת בכמה דברים קטנים ודביליים שמעצבנים אותי נורא, מעבר לכל פרופורציה, אני כאילו מפסיקה לראות, אני רואה את כל השדה מולי במטושטש, מה שמכנים, אני מניחה "הדם עולה לראש", ואני מרגישה שאני עומדת להתעלף. ברגעים כאלה יש לי רצון לפגוע במישהו, להרביץ, לנשוך משהו - התגובות הן בעיקר לא נגד מישהו אחר אלא גופניות שלי. אני מרגישה צורך לברביץ לקיר, לבעוט, כאילו מצטברת לי אי נעימות מאוד גדולה בתוך הגוף ואני מחפשת להוציא אותה החוצה. בדרך כלל אני מסתפקת בלרעוד קצת עד שזה עובר, אבל אח"כ כל פעם שאני נזכרת במאורע כל הגוף שלי מתקשח מחדש. מה שמדהים אותי הוא שכשמרגיזים אותי דברים גדולים באמת, אני מרגישה כעס שאני הייתי מגדירה כ"רגיל". אבל יש כמה דברים קטנים שפשוט מעיפים לי פיוז - אם נוגעים לי בחלק התחתון של הסנטר. המילה השגוייה "ואולם" במשפט כמו "כולם ידעו שזה עומד לקרות, ואולם אף אחד לא הכין את עצמו לזה". המשחק "דו"צ" שחבר שלי משחק עם האחיין שלו - הוא אומר "דו"צ" ואז הם נוגחים אחד לשני בראש. זה נראה לי מסוכן לנגוח בראש של תינוק, אבל התגובה שלי היא לא פרופורציונית בכלל. זה מגיע למצב שבו עכשיו אני יושבת מול המחשב, ורק מהמחשבה על המילה "דו"צ" קשה לי לנשום ולהתרכז. האם אלה תופעות נורמליות של כעס? האם יש משהו לעשות נגד זה? מה היית ממליץ לי לעשות? תודה רבה מראש, המתעצבנת
גברתי, אני לא פסיכיאטרית אבל קראתי את שכתבת כאן, ואם את כותבת שדברים כמו מילים מרגיזות אותך שזה באמת דברים קטנים שלא צריכים בכלל לעצבן ולא צריך להתייחס אלא לעבור הלאה ולעומת זה דברים באמת רציניים שדווקא עליהם אנשים נורמלים מתעצבנים אבל יודעים איך לנתב את הכעס למקומות חיוביים כמו להפגין או להתמרד או לעשות הכל למען לא יחזור המקרה המסוכן שנית, אז כנראה שהבעיה שלך במקור היא לא עצבים אלא בעיה אחרת שהיא זו שגורמת לך לעצבים. מנסיוני אומנם לא נסיון אישי, אני יודעת שיש אנשים שסובלים ממחשבות טורדניות או טורדנות כפייתית שזה גורם להם לפיוז גדול ששומעים מילים מסויימות או רואים דברים מסויימים שמסודרים לא בצורה שהיו רוצים שכך יהיה או אם למשל נעליים הפוכות ולא מסודרת אחד במקביל לשני ואז זה גורם להם להתעצבן על כל מי שלא כמוהם למרות שהם בכלל לא עצבניים מדברים שבאמת מרגיזים אנשים ללא הבעיה הנ"ל. לכן אולי שתבדקי את עצמך בכוון הזה.
לאינדי חסרים פרטים רבים במכתבך כמו גילך, מצב משפחתי וכך הלאה. כך שאיני יכול לדייק אבל אכתוב באופן כללי. נראה שהעתודות שלך (רזרבות) מועטות ביותר, כלומר ישנה שחיקה רבה ובדרך כלל שחיקה כזו היא על רקע של קונפליקט או קושי גדול. לעתים הקונפליקט הוא עם בן זוג או עם דבר חיצוני, ולעתים הוא נפשי פנימי -אישי. לא כתבת כמה זמן הדברים הם כך, אולם נראה לי שהם די ממושכים ואת מאוד סובלת, לכן אני חושב שהמסקנה הברורה היא שצריך להגיע לאבחון יותר מפורט כדי להעריך את מצבך. כמובן שרק אחר כך אפשר לשקול אפשרויות טיפוליות. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום ד"ר הידש, לפני כשבוע התקשרתי לפסיכיאטרית שלי כדי לשאול על טיפול אשר כולל שיחות. הפסיכיאטרית שלי אמרה שהיא לא עושה שיחות. להפתעתי הרבה היא לא שאלה אותי איך הולך הטיפול או לא שאלה על התופעות לוואי של התרופות. מוזר כי ציפיתי שהיא כן תשאל אם היא באמת מקצועית ואכפת לה מהמטופלים שלה... מה אתה אומר על זה? תודה והמשך יום נעים
פסיכיאטר שבודק מאות מטופלים בחודש לא יכול לזכור בע"פ את התיק הרפואי של כולם. לכן קובעים תור ואז התיק הרפואי מונח לפני הרופא והוא יכול לענות לך ספציפית על מה שאת שואלת במידה שישנן שאלות או בעיות. ברפואה הציבורית פסיכיאטרים לא עושים פסיכותרפיה. ניתן לפנות לטיפול אצל פסיכולוג. מטבע הדברים פסיכולוגים גם מטפלים בכמות הרבה יותר קטנה של אנשים ויש יותר קשר אישי עם המטפל.
תודה לדור, אני מסכים עם דבריו. לא נעים אבל המצב הוא כזה. כל טוב דר' גיורא הידש
עברתי את הוועדה היא היתה מאד נחמדה איתי שאלה שאלות ואני עניתי לה והיא שאלה למה בעצם פניתי רק עכשיו אליהם אחרי שעשר שנים אני סובלת אז אמרתי לה שלא ידעתי בכלל שהמדינה יכולה לעזור ותמיד ניסתי לחפש עבודה אך תמיד נכשלתי . הרגשתי נורא שם היה לי מאד קשה הייתי מבולבלת כרגיל ולא מרוכזת במקום תעודת זהות נתתי לה כרטיס קופת חולים הרגשה נוראית אבל עברתי את זה ואני מחכה לתשובה. היא שאלה גם אם עוזרים לי בבית אז אמרתי שאמא שלי עוזרת המון עם הילדים בהחלט נכון כי מאד קשה לי . בקיצור אני מקווה שהמדינה תעזור לי וקצת רציתי ליידע אותכם.
לגלית נקווה שגם החלטה תהיה לצידך. הידש
מיקי, מה שלומך? האמת היא שמאד מענין אותי להכיר אותך. אני טיפוס די סקרן, ואני אוהבת אנשים לא סטנדרטים. אני אמנם בחורה ואתה בחור אבל הכוונה היא לא להכרות מהסוג הזה, אלא רק למפגש. אגב, יצא לי כבר להפגש עם אנשים מהפורום, והצטערתי שלא קמה קבוצת תמיכה. "מטורפים" הם בדרך כלל אנשים יותר מענינים מהממוצע לטעמי .. דרך אגב, אני לא זאת ששאלה לגילך לא מזמן. אם תרצה לראות הודעות שכתבתי חפש אחרי "רחלי". יש רחליות אחרות, אני זאת בת ה-26, סובלת מחרדה, לא נשואה. פעם אחת כתבתי בתור מיואשת, כשהייתי באמת כזאת, ואתה שכנעת אותי למה לא כדאי להתאבד... (למרות שלא היו לי כוונות). יהיה מענין לדבר. יש לי בעיה אחת - אני לא מצליחה לחשוב על דרך לתת לך אימייל בלי לחשוף אותו לכל הפורום. אם אתה מעונין לתקשר, ויש לך רעיון איך אפשר לעשות את זה אשמח לשמוע. רחלי.
שלום רחלי ושאר המשתתפים שלומי סביר. זה נחמד שכתבתי לך למה לא להתאבד, אני לא ממש מתכתב כאן עם מישהו מלבד עצמי- אני מודה. וכל מה שאני כותב כאן לאחרים חוזר אלי כמו בומרנג לפעמים ממש בו ביום. אפרופו להתכתב עם עצמי, בעקבות זה שראיתי את הסרט "נערה בהפרעה", הגעתי למסקנה שיהיה נחמד אם בנוסף לבי-פולריות תהיה לי איזו גם הפרעת אישיות והעלתי את זה עם הרופאה, והיא אמרה לי שאכן באחד מ"סיכומי המחלה" שלי- יש עלי תיעוד! מישהו כתב שיכול להיות שיש לי הפרעת אישיות פסיכוסואדית, כמו זאת שתיארה איזו מישהי לגבי אביה בן השישים, אבל הרופאה חושבת שזה ממש לא נכון ואני לא סובל משום הפרעת אישיות. נשאל את הפסיכולוג הוא בטח יסכים איתה. איזה באסה... תסכימי איתי שקטלוג אחד מתוך ה- DMS או מה שזה לא יהיה, זה לא מספיק ועדיף בהרבה לקבל שניים. מעבר לזה הרופאה אמרה לי שליתיום הוא רעל. במינונים גבוהים זה כנראה ממש ממש רעל, אבל במינונים נמוכים יותר יש פשוט "תופעות לואי"... נו, טוב, זה חומר שעושים ממנו סוללות כמדומני. בכל מקרה, אני לא לוקח תרופות בכלל, שזה ממש משמח אותי, עד ליום חמישי, שבו היא תתן לי תרופות מייצבת אחרת. איזה משהו אנטי אפלפטי... ואגב, לד"ר הידש, הרופאה גם אמרה לי איזה משהו על דיכאון פוסט פסיכוטי או משהו כזה ואכן יתכן מאוד שזה מה שיש לי. מה שתיארת די מייצג את מה שעובר עלי. אני בכלל לא הגבתי על זו ששאלה לגילי אלא אנשים אחרים. ואינני יודע אם היא שאלה לגילי או לגילם. המדיום הזה הוא בעייתי בצורה איומה. אני נאלצתי ליצור לעצמי שני שמות דביליים ועדיין זה לא עוזר... כבר שאלו כאן לגילי לפני כן ואני כאמור בן 27. בכל מקרה, אני לא כזה משתדל להסתיר את עצמי ואת דברי מחלתי בזמן האחרון. כמו שאמרה לי אחות במחלקה, לא צריך להסתיר אבל גם לא צריך לפרסם. ואי לכך אני גם מפרסם בשבילך את כתובת האי-מייל שלי לעיל. אני, אגב, לא חושב שמטורפים (יפה שהשתמשת בכינוי האהוב עלי) הם אנשים יותר מעניינים מרוב האנשים. חלקם מעניינים, חלקם ממש לא (בעיקר בהתקפת הטירוף עצמה הם לא כל-כך מעניינים). אני אישית נמצא במעין "מועדון חברתי" של מטורפים בדימוס, ונורא מענין לי שם לא מפני שאנשים שם הם מעניינים יותר מהממוצע- האמת היא שהם לא. אלא מפני שאני חש הזדהות מאוד עמוקה איתם ועם החוויות שהם עוברים. גם אם חלקם סכיזופרנים שזה לא בדיוק אותו הדבר. אם כי כמובן כל ההתעסקות הזו בהגדרות שנעשתה לי תחביב היא די מגוחכת. רוב האנשים פשוט לא מסוגלים להבין מה זה... (ואני חושש שגם הפסיכיאטרים והפסיכולוגים לא ממש מבינים מה זה). לילה טוב מיכאל
מיקי, אני אענה לך באופן אישי, אבל רק בשביל מי שעוקב אחרי בהתכתבות הזו: אני חוזרת בי מהקביעה הנמהרת שמטורפים מענינים יותר. זה נכון שיש כאלו מענינים ויש שלא. מה שנחמד זה שהם פשוט פחות דורשים ממך להתנהג לפי כללים מקובלים.
שלום לד"ר גיורא הידש, הנני בת 29.5 ולאחרונה אני סובלת מהתקפי חרדה אשר מקשים עלי את התפקוד היומיומי. שאלתי היא איך ניתן "לתקוף" את הבעיה בהקדם ללא טיפול תרופתי. האם פסיכולוגית במקרה זה תוכל לעזור או שטיפול זה יהיה ממושך ומייגע ? ראיתי שישנכם מכונים שמטפלים בחרדות , האם זה אמין (מאוד יקר) וכדאי ? אינני יודעת למי לפנות ע"מ לפתור את בעייתי בהקדם . מעבר לכך, המכונים הפרטיים מאוד יקרים, האם יש אפשרות לגשת לטיפול מהיר המסופסד ע"י קופת החולים ? לתשובתך המהירה אודה, גל
מגוון הטיפולים בשוק כעת רק עולה. לפני 5 שנים כשהחלו התקפי החרדה הייתי בטיפול בביו פידבק, אך כעת שהם חזרו חזק יותר וזה היה בשילוב דיכאון שכלל לא ידעתי שיש לי דיכאון הלכתי לפסיכיאטר ופסיכולוג וכעת אני משלבת טיפול תרופתי ופסיכולוגי. את צריכה למצוא משהו שלך יהיה נוח. אני הייתי ממליצה ללכת תחילה לפסיכולוג (קוגנטיבי התנהגותי) והוא יגיד לך מה הלאה.
שלום גם אני הייתי במצבך ותידעי לך שבלי טיפול תרופתי לא תוכלי לצאת מהתקפי חרדה רק בטיפול תרופתי ולמה את מפחדת לקחת היום יש כדורים מעולים אני לוקחת אפקסור ומרגישה טוב מאוד בלי זה אני לא בנאדם תנסי את תרגישי מעולה ולא יהיו לך התקפים אני סבלתי גם מהתקפים ולקחתי טיפול ברוך השם הכול טוב
לגל אכן מבין הטיפולים הפסיכולוגיים הטיפול הקוגניטיבי הוא המומלץ והוא קצר בהרבה מהטיפול הדינמי. תנסי לפנות למרפאת חוץ של מחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי הקרוב לאזור מגוריך. כל טוב דר' גיורא הידש
האם יש כדורים יותר טובים מאפקסור יותר חדשים האפקסור גורם לי לעצירות אני לא מרגישה שאני שמחה אני אמורה להרגיש טוב איתם האם יש משהו אחר במקום אפקסור ואיך הם?
כל התרופות אשר משפיעות על הנוראפינפרין יכולות לגרום לעצירות כתופעת לוואי. כך הדברים עם אפקסור, איקסל, אדרונקס והטריציקלים על סוגיהם השונים. מדובר בהרבה תרופות שכולן נחשבות לטובות ויעילות נגד דיכאון. דווקא התרופות הפועלות על הסרוטונין בלבד (SSRIS) כמו סרוקסט, פרוזק ודומיהם לא גורמים לעצירות אך ההשפעה שלהם נגד דיכאון נחשבת לפחות חזקה לעומת השאר ולכן התשובה היא במאזן הכולל של תועלת מול תופעות לוואי. כאשר הדיכאון לא חמור מעדיפים בד"כ להשתמש ב-SSRI כתרופה של קו ראשון.
למגי תודה לדור, האפקסור היא תרופה טובה אולם היא אינה טובה בהרבה מתרופות אחרות. הרעיון הוא לא איזו תרופה יותר טובה אלא איזו תרופה יותר מתאימה לך. את התרופה המתאימה (תרופה שמשפרת את המצב וגורמת למינימום של תופעות לוואי), יכול להתאים לך הרופא המכיר אותך. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום, בני סובל כנראה מדיכאון מזה תקופה ארוכה. הבעיה שהוא אינו מעוניין לקבל סיוע או טיפול. יחסו לאנשי המקצוע גובל בחוסר אמון מוחלט מתוך טעון שרק הוא עצמו יכול לעזור. מצבו מדרדר. הוא מנתק קשרים עם חברים, אינו עובד, אינו מבלה. מדבר על כך שאין סיבה לחיות וכו'. האם יש דרך יצירתית שתשכנע אותו לעזור לעצמו בקבלת עזרה?
גם אני הייתי בדיכאון, אבל תודות לטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי ניתן לאמר שיצאתי מזה עד כדי כך שהיום אמרו לי שאני צריכה להיות סטנדפיסטית.... אתה חייב לשכנעו ללכת לטיפול! כי הדרך למטה היא מהירה וקלה. גם אני הפסקתי ללכת לעבודה, לא יצאתי מהבית וכו'.....תייעץ לו ללכת לפעם אחת לפסיכולוג/פסיכיאטר וכן, להיכנס לפה אולי רק להתייעצות! בהצלחה
בן 23 אשמח לקבל אינפורמציה ממישהו שמטופל בציפראמיל או בטיפול אחר לחרדה חברתית. מישהו שמטופל ומרוצה מהטיפול. אני מעונין לטפל בבעיה שלי אבל חושש מהטיפול ניסיתי ציפראמיל מעונין לקבל אינפורמציה על תופעות הלוואי ודרכי ההתמודדות עימם אני חושש להתחיל טיפול ולהפסיק באמצע בגלל תופעות הלוואי לכן אני חייב ליהיות מוכן נפשית לקראת מה אני הולך אני מעונין לקחת טיפול ושההורים שלי לא ירגישו פעם שעברה זה לא עבד הם גילו שאני לוקח טיפול (התעלפתי)והם אילצו אותי להפסיק תודה רבה לעונים
אני לא השתמשתי בציפרמיל, אבל אני מכירה בן אדם שהשתמש והיה מרוצה. (הוא לקח קודם כדור בשם מירו שעשה לו תופעות לואי, וציפרמיל היה מצוין בשבילו). אחרי חצי שנה הוא הפסיק את הטיפול. אצלו הבעיה היתה התקפי חרדה שלא כתוצאה מחרדה חברתית. אחרי חצי שנה הוא הפסיק את הטיפול והיה בסדר. למיטב ידיעתי ההשפעה היחידה של הכדור הייתה על יחסי מין. אבל זה עבר כשהפסיק את הטיפול וגם בזמן הבעיה לעדותו לקח לו יותר זמן לגמור, אבל זה לא היה רע בהכרח. לא הייתי מסתמכת על עדות אחת ונראה לי שכדאי לך לעשות חיפוש בפורום זה על המילים ציפרמיל וציפרלקס. זה מה שאני עושה כשאני רוצה להתחיל תרופה חדשה. בהצלחה, ותרגיש טוב!
דרך אגב, למה ההורים שלך מתנגדים לטיפול? ואיך הם יכולים לאלץ אותך להפסיק? (צעיר, אבל נראה לי שכבר כמה שנים אתה לא תחת חסותם. האם אתה גר בבית ותלוי בהם באיזו צרה?) אני בת 26 והתחלתי טיפול לפני 4 שנים. כבר שנה לפני כן הציעו לי להתחיל טיפול אבל ההורים לא עודדו את הכיוון התרופתי פשוט בגלל שנבהלו. מה שגרם גם לי להתנגד. זה היתה טעות מחוסר מודעות. אבל אני מבינה שאתה יודע שזה יכול לעזור לך. אין אפשרות לשכנע את ההורים?)
תודה על התגובות אין שום דרך להשפיע על אמא שלי אבא שלי היה מאושפז בבית חולים לחולי נפש אז אני יכול להבין אותה אני לא רוצה להכביד עליה אני לא רוצה להחזיר אותה לאותה תקופה בגלל זה אני מחפש טיפול שיהיה כמה שפחות מורגש תודה
שלום, האם מקובל להתאים ריטלין לסטודנט באונ' המעיד על תסמינים שיכולים להתאים להפרעת קשב וריכוז? האם נכונה העובדה שריטלין מעבר לגיל הילדות פוגע מעבר למסייע? תודה
ריטלין יכול להזיק אם הוא נלקח בצורה לא נכונה או עקב איבחון שגוי. לכן במיוחד אצל מבוגרים חשוב אבחון מקצועי ורציני שלוקח בחשבון את כל האספקטים. לא רק הקוגנטיביים אלא גם את הרגשיים, ההתנהגותיים והנוספים שרלבנטיים לצורך הערכה. רק פסיכיאטר יכול לעשות אבחנה מבדלת של הפרעת קשב מול הפרעות נפשיות אחרות. בארץ התחילו לתת ריטלין למבוגרים רק משנת 2001 ואילך ולכן רוב הפסיכיאטרים שמבינים בתחום הם פסיכיאטרים לילדים ונוער למרות שיש גם מספר מצומצם של פסיכיאטרים של מבוגרים שיש להם ניסיון בתחום זה.
תודה לדור ואני מצטרף לדבריו. כל טוב דר' גיורא הידש
בת משפחתי סובלת כבר שנה וחצי מהפרעות תפקודיות קשות (אובססיביות וכפייתיות בכל פעולה) וכן מדיכאון לפני חודשים היא עברה התקף פסיכוטי ומאז היא מאושפזת בבית חולים לבריאות הנפש. מאז האישפוז היא מתפקדת יותר טוב והיא פחות דיכאונית כבעבר אולם היא ממשיכה להרגיש כל הזמן תחושות הקשורות לפיסוכוזה כמו: תחושת חוסר מציאות, אי-יכולת לקבל החלטות, ותחושת ניתוק מהמציאות (חיים בתוך בועה כהגדרתה). היא מטופלת מאז האישפוז ברספרידל ולפני חודש היא מקבלת ציפרמיל בנוסף. שאלתי היא מה עוד אפשר לעשות? הזמן עובר אולם אין שיפור בכל התחושות האלו. לקחנו אותה גם למטפלת אלטרנטיבית אשר נתנה לה "אוליגופיטים" וכן טיפול בהילינג. שמעתי כי נטילת "גאבא" (ח.אמינו) מסייעת לפעמים לחולי סכיזופרניה וכן צמחי מרפא המסייעים למצבי חרדה ודיכאון כמו: אזוביון, גינקו דו אונתי, דמיאנה, ולריאנה, מליסה, פרע, קאווה קאווה, תירזה ושיבולת שועל. האם כדאי לנסות ליטול את תוספי המזון האלו? האם יש סיכוי שזה יעזור במשהו? האם זה יכול להזיק? האם נכון עשינו כשפנינו למטפלת האלטרנטיבית? תודה
לעידן מהבחינה התרופתית נראה שהטיפול מלא, תמיד אפשר לשקול החלפת טיפול לטיפול דומה אבל תרופות אחרות אבל כאן השיקולים מורכבים. הדבר החשוב ביותר הוא שצריך להוסיף טיפולים פסיכולוגיים ושיקומיים. הטיפול התרופתי הוא רק מרכיב אחד במכלול האדם, הוא מרכיב חשוב אבל בהחלט שישנה חשיבות רבה לטיפולים פסיכולוגיים, משפחתיים ותהליך של שיקום וחזרה לחברה. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום. אני בטיפול כבר 4 שנים וקרובה למטפל שלי. הוא יודע עלי הרבה דברים שאף אחד אחר לא יודע. אני ממש חושבת שאני אוהבת אותו בתור בן אדם ושהוא מקסים ומבין. יש לי בעיה והיא שאני ממש רוצה הרבה פעמים שהוא יחבק אותי. לפעמים אני יושבת מולו ובוכה וצריכה שהוא יגע בי. אני יודעת שזה מסובך וגבולות של טיפול צריכים להיות קשוחים אבל באמתשהכוונות שלי טהורות אני רוצה שיחבק אותי וירגיע אותי וינחם אותי. אני לא יודעת אם לדבר איתו על זה? זה די ברור מראש שזה לא יקרה ואם אני אגיד את זה אני יהיה נבוכה מאד. אבל אני חושבת על זה הרבה וזה מפריע לי שהוא לא רואה את הצורך הזה שלי. מה לעשות? לספר? איך? אני מתביישת להגיד לו וגם מתוסכלת מלא להגיד לו. אשמח לקבל עצות, ליזי
לליזי אני חושב שגם אפשר לספר לו וגם חשוב מאוד שתספרי לו, אחרת הדברים עומדים ביניכם במשך הפגישה והטיפול עלול להיות תקוע. תתגברי על המבוכה ואני בטוח שדבריך יתקבלו באופן הבוגר ביותר. כל טוב דר' גיורא הידש
אני כבר עומדת להשתגע. זה קרה לפני 10 שנים כשהייתי בת 16 וכבר כמה חודשים שזה מציף אותי. אניעומדת לאבד את השפיות כבר!
הנפש רוצה נקמה , לכן זה מציף אותך, סגירת מעגל, קבלת תשובות,להשיב מלחמה ואז ניתן להמשיך הלאה אני מציע לך לפנות לסיוע מקצועי כמי שעבר-כן עבר - אונס.. חכי לדוקטור אולי יש לו חידושים בנוגע לטיפול נקודתי, אבל רק לסימפטום לא כפתרון סופי. השם יברכך אמן...
לאדווה אפשר להתמודד עם התחושות שיש לך היום, הכאב גדול אבל הוא שייך לעבר ומגיע לך לחיות חיים טובים ומלאים. כדאי לפנות לטיפול כדי להשאיר את הכאב מאחוריך. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש
שלום דר'. אני בת 30 ולפני חצי שנה ילדתי את בתי הבכורה. בילדותי הייתי מה שנהוג היום לההגיד 'ילדה מוכה' וכמעט כל החינוך שקיבלתי היה מבוסס על מכות. מהיום שנודע לי שאני בהריון הייתי בפחדים גדולים מכל התאוריות שקראתי על ילדים מוכים שהופכים להורים מכים ואני מפחדת מאד להיות אותו דבר כמו ההורים שלי ובעיקר אבי שלא דיבר כלל רק בידיים. אני מודעת לדברים האלה אבל חרדה כל הזמן ולפעמים אני אפילו לא מתייחסת לילדה בגלל הפחד הזה. איך אפשר לוודא שאני אהיה אמא אחרת ולא כמו המודל שקיבלתי בבית? בגלל החרדות הגדולות שלי רופא המשפחה שלח אותי לפסיכיאטרית שנתנה לי כדור אבל אמרה שהכי חשוב זה שיחות . אני לוקחת את הכדור רסיטל כבר חודש ואני יותר רגועה אבל האם אתה חושב שזה הטיפול שמתאים? תודה סיגל
לסיגל רסיטל עשוי לעזור אבל כפי שנאמר השיחות הן החשובות ביותר. וקצת פסיכולוגיה כדי להסביר את הדברים. את דואגת מהנקודה שההורים שלך היו כנראה הורים לא טובים אבל זה המודל ההורי היחיד שיש לך.... לכן את חוששת שגם את עלולה עלולה ללכת בדרכם כיוון שזה המודל שאת מכירה... אין לך מודל אחר ולכן את צריכה להמציא או לגלות את ההורות הטובה. אין לי ספק שאת תצליחי אבל זה מאמץ גדול. הפחד שלך והחרדה הן הביטחון שאת תהיי אמא אחרת, אבל כאמור את צריכה לגלות ולגבש את "האמא האחרת" שאת תהיי כיוון שאין לך מודל לכך. תשמרי עליכן דר' גיורא הידש
מה ההבדל , אם יש, בין חולי נפש לנפגעי נפש? האם כולם נוטים לאלימות, או שזה תלוי בהפרעה? האם בזמן נטילת תרופות מוקפדת אינם יטו לאלימות? תודה
איזו בורות! ברור שלא לכולנו נטיה לאלימות - ברור שזה קשור לסוג ההפרעה ולחומרה שלה ומי שיש לו הפרעה נפשית -זה לא הופך אותו לחולה נפש
קודם כל , איפה הצלחת לקרוא בין שורותיי את הטענה שכל מי שיש לו הפרעה נפשית הוא חולה נפש? דיברתי על נפגעי נפש/חולי נפש, שכן,אני מניחה שאת/ה יודע/ת שיש דבר כזה מחלות נפש.... יתר על כן, אני מניחה שגם את/ה יודע/ת שלעתים, יש קשר בין אלימות למחלת נפש (ולא הפרעה נפשית)....ואיפה פה הבורות, כאשר אני בדיוק מנסה להבין את ההבדלים בהגדרות, ואת הקשר של אלימות, בכלל זה, לנושא. אסיים בכך, שכדאי לך לחשוב לרגע, מי שואל שאלה, ולמה שואלים אותה,(אולי יש לכך סיבה אישית..?) לפני שתוקפים בתשובה מהסגנון שלך. רק בריאות!
כל מקרה לגופו. אין לעשות הכללות לפי סוגי מחלות או הפרעות. יש להתיחס לכל אדם בנפרד. רוב החולים אינם אלימים. אם חולה מתנהג באלימות הוא יטופל עפ"י מידת התובנה שלו למעשיו.
שלום, תודה על השאלה היא חשובה מאוד כי היא קשורה לנושא של סטיגמה שיש למחלות הנפש. ובגלל הסטיגמה אנחנו נמנעים מהשמוש במלים מחלות נפש אלא מדברים על הפרעות נפשיות. המונח מחלת נפש הוא מאוד סטיגמטי ואנשים מיד חושבים על משוגעים ואלימות. ושוב כדי לדייק. בסך הכל האלימות של נפגעי נפש פחותה!!! מהאלימות של האוכלוסיה הרגילה, למרות שבמצב של הפרעה נפשית כאשר מתבצע מעשה אלים הדברים זוכים לכותרות גדולות בעתונים..... כל טוב דר' גיורא הידש
אני מקבלת זיפרקסה, אבל נראה לי שאני זקוקה לביקור של אחת לשבוע או שבועיים אצל פסיכיאטר. הזמנתי תור דרך קופת חולים וקיבלתי לעוד חודשיים... האם יש דרך לקבל טיפול פסיכיאטרי יעיל דרך השרות הציבורי? לא רק לקבל מרשם לתרופות?
כעיקרון פסיכיאטר עוסק בטיפול רפואי. גם רופא עיניים או קרדיולוג לא פוגש את מטופליו אחת לשבוע אלא אחת למספר חודשים. כך גם במחלות פסיכיאטריות יש צורך להגיע לרופא אחת למספר חודשים לצורך הערכה ומעקב. תרופות ניתנות עפ"י מצבו של המטופל. לגבי טיפולים פסיכותרפיים או פסיכולוגיים הרי שמדובר בטיפולים מאד ארוכים ויקרים והם ניתנים במסגרות ציבוריות בצורה מאד מצומצמת.
לענת פרט לכך שאת צודקת אין לי מה להוסיף. כל טוב דר' גיורא הידש
