פורום פסיכיאטריה

שלום רב, אני בת 23, לראשונה קיבלתי התקף חרדה ברמה בינונית בעקבות לחצים רבים במשפחה, בלימודים, בעבודה וכד'. מזה שנתיים סבלתי מסימפטמום של הפרעות שינה, לחצים וכו' שבזמנו רופא המשפחה איבחן כחרדתיות, אך לא טיפלתי עד שקיבלתי את ההתקף. בצבא שירתתי ברמאללה בזמן האינתיפאדה תחת לחצים, אך הדבר לא השפיע עלי ולא גרם לחרדות. כרגע אני מטופלת אצל פסיכיאטר ונוטלת כדורי 'פקסט' 60 מ"ג. רציתי לברר אם יש סיכוי שהתקפים כאלה יחזרו בעתיד, בהנחה שאחיה חיים רגועים יותר ולא אכנס למצבי לחץ. במשפחה אין אנשים הסובלים מחרדות/ דכאונות או מדבר נפשי אחר. אודה לתשובתך בנידון. תודה מראש, גיתית

הי גתית קודם כל אני שמחה בשבילך שאת מרגישה יותר טוב- זה נהדר! הלוואי והיה לאנשי הרפואה את האפשרות לחזות מה טומן בתוכו העתיד הרפואי של כל אחד מאתנו אך לצערנו זה בלתי אפשרי. ממה שידוע לי בכל זאת הוא שהתקפי חרדה בהחלט יכולים לחלוף אם הם מטופלים כמו שצריך ובמיוחד לאור העובדה שציינת שהלחץ מסביבך ירד ושאת נמצאת באווירה הרבה יותר רגועה מקווה בשבילך רק לטוב אריאל

היי רציתי רק לומר לך שאין לך מה לחשוש מחרדות "עתידיות", וסביר מאוד להניח שתמשיכי להרגיש טוב,ואת מטפלת בעצמך,שזה טוב מאוד. חרדה היא דבר חולף{גם אני קיבלתי הוכחה לכך בעבר} כך שבאמת אין לך ממה לדאוג, תתירכזי בחייך ובהתפתחות האישית שלך,ותמשיכי להיות חיובית. המון טוב.

אבי כבן 70 ולוקח כבר שנים רבות לוריוון 3 כדורים ביום. בעבר ניסה לרדת בכמות ולמצוא כדור חלופי, אך לא הצליח בגלל תופעות של גמילה. בשבוע האחרון הצליח לרדת ל- 2 כדורים בעקבות נסיון שכנוע שלי לאחר ששמעתי שהכדור בגילאים כאלה גורם לירידה בתפקודי המוח. עלי לציין שבנוסף הוא לוקח כדור אנטי דיכאוני ממשפחת הפרוזק ומקבל טיפול ללחץ דם. שאלתי: האם יש כיום כדור חלופי ללוריוון שהוא יכול לקחת? (כשניסה בעבר זה היה לפני כ- 5 שנים ואז לא מצאו תחליף שיתאים לו, האם כיום יש טיפול חדיש יותר?) תודה

שלום, אכן המחשבה נכונה אבל צריך לזכור שאין שום דבר דחוף ואפשר לרדת בלוריוון לאט לאט, בחצאי כדור ואפילו ברבעים. למעשה התרופה היחידה שאינה ממכרת היא הפרומטזין אבל באופן טבעי כל תרופה שמרגיעה עלולה לגרום לירידה בקוגניציה (יכולות החשיבה). כך שאם אביך נוטל תרופה נגד דיכאון אין צורך בתרופות הרגעה ואפשר להוריד במינון לאט לאט. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה על התשובה. שאלה קטנה נוספת - האם המינון של 2-3 לוריוון ביום הוא מינון חריג?

שלום רב! ד"ר האים מותר לשלב את התרופות מירו ואנאפרניל לטיפול בדיכאון?

לאבי איני מכיר עבודות שניסו לעשות זאת כיוון שזה דבר מעט לא שיגרתי. לדעתי כיוון שהתרופות פועלות במנגנונים שונים לא צריכה להיות בעיה מיוחדת. עם זאת ככלל (ותמיד ישנם יוצאים מהכלל), אני מעדיף טיפול עם תרופה אחת שעוזרת על פני שילוב של תרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

מה הם הקריטריונים (חוקיים, רפואיים ו/או אחרים), אשר רופא משפחה צריך לקחת בחשבון, בטרם יחתום על פנייה לפסיכיאטר מחוזי, לבצע בפציינט (59+), ללא עבר פסיכיאטרי, פסיכולוגי ו/או אפילו צריכת תרופות, לבצע בדיקה פסיכיאטרית כפויה? מדובר במקרה אמיתי שקרה.

אישפוז כפוי זאת האופציה האחרונה וכל מקרה לגופו. מה הוא אותו מקרה "אמיתי" שאתה מדבר עליו?

למיכאל עדיף לכתוב את המקרה ולא רק שאלה כללית. עם זאת תשובה כללית: צריכים להיות שלושה קריטריונים, הראשון מובן מאליו שהאדם אינו מסכים לבדיקה פסיכיאטרית, השני הוא שהאדם חולה במצב פסיכוטי, כלומר שפוט המציאות פגום והשלישי הוא שקיימת סכנה במצבו, סכנה לעצמו או לאחרים. כל הקריטריונים צריכים להתקיים בו זמנית. פסיכיאטר מחוזי בדרך כלל מוציא הוראה לבדיקה כפויה ולא לאשפוז כפוי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטור הידש.... מקווה שכבר חזרת מחופשתך ואתה רענן ומקורי כמו תמיד.. אני כבר עומדת לסיים סמסטר ראשון באוניברסיטת חיפה (לא להאמין...) ואני זוכרת איך דחפת בכל הכוח שאלך לכיוון שיעשה לי טוב. אז טוב לי יחסית. אני גרה עם שותפה בחיפה (אתה הרי המלצת בחום על דיור מוגן ומה ששלך שלך) אבל... לכל הרוחות אני ממשיכה לרעוד.... הידים, הרגליים. זה בא והולך וזה מאוד לא נעים כשזה קורה עם המון סטודנטים בחדר אוכל וגם כשבאים לכתוב משהו בהרצאה (אגב, הרצאות מאלפות). חוץ מזה... אני ארכז את קורס לה"ק הבא עלינו לטובה. ולא, לא אני לא לומדת עבודה סוציאלית. זה פשוט יותר מידי יש את בנפשנו ואת כל השאר אז זה מספיק. צריך גם משהו לנשמה... אז אני לומדת סיפרות והיסטוריה. לא חושבת על חיתוך ידיים ורגליים. לא חושבת על התאבדות... חושבת שכדאי שכמה שיותר חבר'ה שלנו ילכו לאוניברסיטה ויראו שהם יכולים. הם יכולים לנצח. אנחנו קודם כל בני אדם אחר כך מחלה. המחלה השביתה אותנו לזמן מה, יש דברים שהיא בהחלט פגעה בהם אבל היא לא מונעת מאיתנו להיות בני אדם. לפתח תחביבים, לאהוב, להרגיש, להיות. פשוט למרות כל הקשיים אני רוצה להעביר את המסר לחבריי בפורום וכמובן לך, ד"ר הידש באופן אישי כי אתה ראית אותי בכל מיני מצבים ואתה יודע איך נראיתי אז, כשלא האמנתי בעצמי... אז תודה... יש לך ד"ש מPD הרועדת שלי ומהשותפה שלי ששמעה עליך הרבה הרבה דברים טובים. ממני, רחל

אומנם איננו מכירות אך מכתבך ריגש אותי מאוד. גם אני סטודנטית ויודעת עד כמה קשה אנו צריכות להתמודד עם דברים שלאחרים אולי הם מובן מאליו. אני כל כך שמחה בשבילך וממש גאה בך- ההישג שלך מוכיח עד כמה נחישות ואפילו אמיצות תוביל לתוצאות טובות. את בהחלט מקור השראה לכולנו המון בהצלחה בהמשך אריאל

תודה אריאל. אני נלחמת יום יום ושעה שעה. אני לא חושבת על מה יקרה בעוד עשר שנים כי זה מפחיד מידי. אני חושבת על היום היום שעבר ועכשיו אפשר להמשיך הלאה. מעניין מה את לומדת. אפשר להחליף חוויות ענוגות מהספריה... (כיף לי שם בחיי), או לדבר על הקפריזות של המרצים שלנו (ויש להם די הרבה כאלה). PD שלי הלכה לנחם את השותפה שלי. אגב, אין כמו כלבים... וחתולים וכל מיני בעלי חיים. הם נותנים המון כוח... המון פעמים כשכבר ראיתי את הסוף PD הכלבה שלי, שוקי כלב הבית ומשי החתולה של אחותי נתנו המון חום ותקווה. לפי דעתי צריך לפתוח במבצע 'אמץ חבר' וזה יעזור לרבים מאיתנו שנאבקים על נשימת אוויר נקי מהבאר העמוקה אליה נפלו, או מהתהום העמוקה והנוראה, שם עובדים האורקים יומם וליל על בניית מבצרי הרשע שלהם (יסלח לי טולקין). וכמובן החבר'ה על ארבע יתנוה המון המון בתמורה.

שלום רב בעקבות מתח וחרדה ואי שקט גופני שנמשכים שנתיים(לוקח רק לוריוון במשך התקופה הזו 2 חצאים ביום) פניתי לנויורלוג בגלל תזוזות ועוויתות שאני מרגיש ברגליים ובגוף -עשיתי בירור נויורולגי שכלל emg בעצבי הרגל והיד eeg evoked potentials לא נמצא עדות לבעייה עיצבית והוא מסיק שהעויתות בגוף ובעיקר ברגליים מקורם בחרדה ומתח רב (הפרשה של אדרלנין וכו..) הוא נתן לי ציפרלקס 10 מ"ג האם תרופה זו מתאימה למקרה המתואר כאן נאמר לי להתחיל כמה ימים בחצי כדור כדי להסתגל לתרופה האם יש סיכוי להחלמה מהמצב הבלתי נסבל שאני נמצא בו אין לי שקט ושלווה ואני נמצא באימה כל הזמן תודה רבה

הי מאור בתור אחת שלוקחת ציפרקלס במינון שציינת כבר למעלה משנה אני יכולה להעיד שזה עוזר. אני סבלתי ולעיתים עוד סובלת מהתקפי חרדה שהתבטאו בחסר אוויר, אי שקט, רגישות לרעשים וכל הנלווה לכך . לקחתי בזמנו רמרון וכשהגעתי למינון חורד של 60 מ"ג וזה הפסיק להשפיע הוסיפו לי את הציפרליקס. העניין בכל הכדורים האנטי חרדתיים ודכאונים הוא שלוקח זמן לתרופה להשפיע עד שמתחילים לחוש בשינוי משמעותי . לכן, כדאי להתאזר בסבלנות ותמיד לקוות לטוב תרגיש טוב אריאל

תודה רבה

עד לפני מספר חודשים טופלתי במספר תרופות עקב מצב חרדתי ודיכאון שמהם סבלתי. טופלתי במגוון תרופות שכללו בין היתר רסיטל ועוד כדור נוסף ששמו כרגע פרח מזכרוני וכיום נותרתי עם כדורים שאני נוטלת לפני שינה: אלפראליד 0.5, אלטרול וזודורם. ראוי לציין כי ללא תרופות אלו, גם כשאני חשה עייפות רבה מאד אינני מצליחה להירדם והתפקוד שלי, במידה ואינני נוטלת תרופות אלו יורד פלאים. בעקבות הטיפול הקודם גם שמנתי מאד עם תחילת נטילת כדור בשם פלוטין ואשר הפסקתי את השימוש בו לאחר פחות מחודש. אבקש לדעת האם יש סיכוי שאגמל מהתרופות שמסייעות לי להירדם ואחזור לתפקד כפי שתפקדתי בטרם ההתמוטטות שחוויתי ואשר גרמה למצבי החרדתי והדכאוני ממנו סבלתי. תודה מראש לתשובה רצינית. א'

כותבת חדשה שלום לך... לכל אחד ואחד מאיתנו יש תרופות שמתאימות לו. זה מין קוקטייל שרוקחים עבורינו הפסיכיאטרים בעמל רב מאוד. רפואת הנפש עדיין בחיתוליה. תחשבי שלפני חמישים ושש שנה לא הייתה אפילו תרופה פסיכיאטרית אחת, רק ב- 1948 החל רופא אוסטרלי להשתמש בליתיום. כך נולדה התרופה הפסיכיאטרית הראשונה. אגב, אני לוקחת פלוטין שנים ארוכות ויש לציין שלגבי ההשמנה את צודקת. אני פשוט מזכירה סוס יאור. רוב התרופות הפסיכיאטריות משמינות או יותר נכון לומר מגבירות את התיאבון ואז אוכלים הרבה והתוצאה על המשקל. למרות שאיני אשת מקצוע ואיני יכולה לומר לך מתי ואיך תפסיקי ליטול את הכדורים שאת נוטלת, הרי שכעת הן די עוזרות לך, חוץ מהעובדה שאת צריכה להתמיד לקחת אותן ולא להפסיק עד שהרופא יתן הוראה ברורה לכך. ולפי מה שכתבת את עדיין לא מוכנה לצעד הזה.(למרות ששוב איני אשת מקצוע ודעתי היא רק ממה שכתבת).

לכותבת אכן השאלה הראשונה היא מה מצבך הנפשי, כאשר את מרגישה בטוב ואין סמנים לדיכאון או לחרדה אז אפשר להתחיל לחשוב על ירידה במינונים של התרופות שאת נוטלת ולהגמל גם מהתרופות הללו. אומנם התרופות הללו ממכרות אבל הן ממכרות חלשות (מבחינת היכולת לגרום להתמכרות יש הבדל בין מריחואנה שהוא ממכר חלש ובין הרואין ממכר חזק מאוד), כך גם התרופות שאתנוטלת הן ממכרות חלשות ולכן יש סיכוי טוב לסיים את הטיפול בהן כאשר מרגישים בטוב. בהצלחה דר' גיורא הידש

כיצד משפיעה התרופה פרימוניל על התפקוד בחיי היום יום ואיזה תופעות לוואי יש לה?

קישור מאינדקס תרופות : http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=19 בקישור מפורט המידע על התרופה וכמו כן תופעות הלוואי האפשריות, כמובן לא כל אחד מגיב אותו דבר לכדור ולא לכל אחד יש את אותם תופעות לואי אם בכלל.

לסיג לפרימוניל עלולות להיות תופעות לוואי, אבל ישנם רבים שנוטלים את התרופה ללא כל תופעות לוואי.... כך שצריך גם מזל ואף אחד לא יודע איך יהיה המצב אצלך. איני אוהב את השאלה הכללית כיוון שכל אדם הוא מיוחד ומגיב אחרת ויש לו גם תופעות לוואי שונות. אני מקווה שאצלך לא יהיו כל תופעות לוואי ואז השאלה תהיה מיותרת. כל טוב דר' גיורא הידש

ציינת "בעיה של חוסר קשב" ,לא ברור אם אובחנה הפרעת קשב וריכוז.וכן מה ההבחנה שלך בכלל: דיכאון,חרדה ...וכו' . בכל אופן, התרופה אדרונקס שנטלת עובדת על נוראדרנלין.בעיקרון-בעיות של תקשורת,חוסר מרץ ,חוסר יוזמה עלולות לנבוע גם מהפרעת קשב,בייחוד הפרעת קשב טהורה ללא היפראקטיביות.כמובן שיכולות להיות גם סיבות אחרות ונוספות לאותן בעיות שמנית.ממתי התחילו הבעיות הנ"ל? (הפרעת קשב חייבת להתחיל לפני גיל 7 ). הייתי ממליצה לך לחפש חומר ברשת על ADD/ADHD ,ובייחוד בפורום "הפרעות קשב וריכוז" באתר "תפוז" .אם אתה מוצא שזה מדבר אליך-כדאי לעבור איבחון מלא לקשב וריכוז.אם אתה צריך המלצה ו/או יש לך עוד שאלות - שרשר תגובה.

שכתב AVRI ב - 7.12

אני רוצה להסביר משהו,גם לך ברשותך, וגם לכל מי ש"עצבני" עלי משום מה... אמרת שאני מסרבת לשמוע עצות של אחרים,שעברו את מה שאני עוברת, שיודעים מה זו חרדה,שיש להם ניסיון, ושאינני מקבלת דעה שונה מדעתי. אני יודעת שזה נראה ככה על פני השטח,אבל זה ממש לא נכון. אני ממש מעריכה כל אדם שכתב ויעץ לי, ובאמת, אפילו אם זה היה בנימה של "כעס" אני יודעת שזה לא מכוונה רעה אלא רק כי מנסים לכוון אותי בדרך שיכולה להועיל לי. ואני יודעת שהדרכים הטובות ביותר לטפל בחרדה,או כל מצב נפשי,הן בשיחות והתאמת תרופה מתאימה. אני לרגע לא אומרת שזה לא ככה. וזה שאני לא עושה את זה כרגע לא אומר שאני עקשנית או לא מקבלת את זה. ברור לי שהמוצא האמיתי והכי נכון-והדבר שיכול לתת באמת אפשרות להתגבר על דברים לגמריי זה הדברים הנ"ל. אם אני לא עושה זאת כרגע זה לא כי אני לא מאמינה בזה. זה מסיבות אישיות. לפני חצי שנה חזרו החרדות הריי, ודווקא{ואולי בעקבות} מצב שאני פרודה מבעלי, ואני מודה בפה מלא שאני מפחדת מאוד לעבור ללא בעלי תהליך של טיפול מכל סוג שהוא. ואני מודה שאין לי כסף משל עצמי ללכת לטיפול, ולמרות שאני יכולה, אני לא רוצה לבקש מבעלי עזרה בעניין כרגע. פשוט השנה האחרונה כללה שינויים מאוד גדולים בחיים שלי, ולא שאני מחפשת את "המצב האידיאלי" בשביל טיפול-כי אין דבר כזה, פשוט חיי עברו תהפוכות בשנה האחרונה, ובסה"כ למרות שאני מתיעצת לגבי חרדות וכו,אני מאוד גאה בעצמי שהחזקתי מעמד בכל מה שקרה בשנה האחרונה, לא תיארתי לי שאוכל,כנראה שאדם לא יודע כמה כוח יש לו,עד שהוא נאלץ להתמודד מול המצב פנים מול פנים. ואתם, ואתה ד"ר הידש, עזרתם לי מאוד בחודשים האלה, גם אם לוחצים שאלך לטיפול גם אם "כועסים",אני מבינה את זה, ויודעת שזה לטובתי, אבל תנסו להבין גם אותי קצת לפני ש"לוחצים" עליי. אני יעשה את זה בסופו של דבר, הרי אני הראשונה שרוצה להיות במצב הכי טוב שאפשר, ואם אני ממתינה עם זה מסיבות אישיות, ומחכה לסיטואצייה בחיי שאני אומנם לא יכולה לפרט אותה פה, אך היא תהייה, והיא בדרך להיות, אני יודעת מה אני עושה. ואם עד שהסיטואצייה הזו תהייה, גם אצליח להתגבר בעצמי, מה טוב. מה שחשוב לי לומר שאני לא מתנגדת לדברים בכלל,אני אפילו בעדם, ואני לא חושבת שאני "יודעת הכי טוב"-בכלל לא. וזהו... וגם אם אף אחד לא שמח בשבילי)-: על ההתקדמות בחודשים האחרונים ועל כך שהתגברתי על המון ... אני דווקא שמחה על כך,ומשתדלת להאמין שיהיה בסדר. לא שאני חייבת הסברים למישהו,או שמישהו חייב לי... פשוט השאלות וגם התשובות מגיעות קצת ל"פסים אישיים",ואם אנשים מרגישים חופשי ללחוץ/או להתרגז עקב כך שהם חושבים שאני לא מקשיבה, אז .....רציתי לומר מה אני חושבת באמת. ביי, יום טוב. {ובהצלחה למכבי האלופה***}

לקארין טוב שהסברת את הדברים, הידש

ד"ר נכבד, לצערי אני מרגישה כמו מעבדת ניסוים של קלונקס קסאנקס ופרוזאק. התחלתי את הפרוזאק לפני יומיים חצי כדור כל יום,חשבתי שאוכל להיפטר מקלונקס שאותו אני לוקחת שמונה שנים.(אחד ליום).לסרוגים עם קסאנקס. טעיתי.לא רק שלא ישנתי בלילה דקה אפילו קמתי עצבנית מהרגיל. האם להמשיך את הפרוזאק ולתת לו ימי חסד?או לא.ובכלל האם ניתן בכל נקודת זמן להפסיק לקחת אותו? אני לא מאמינה שהגעתי למצב הזה שהכדורים שולטים בחיי ,יש לי סיכוי איי פעם לצאת מהמבוך הזה? תודה לך.

גמילה מקלונקס או קסנקס דורשת טיפול מיוחד בגלל שתי סיבות: 1. התרופה מוגדרת כסם ממכר- כלומר בהפסקה שלו יש תסמונת נסיגה בדומה לאלכוהול ואופיאטים. 2. כאשר מפסיקים המחלה המקורית יכולה לחזור אם לא טיפלת בה בצורה אחרת במהלך השנים. ממליץ לך לקרוא את המדריך של פרופ' אשטון בנושא. http://www.benzo.org.uk/manual/index.htm

לשני בהבדל מפרוזק הקסנקס והקלונקס משפיעים מיד והפרוזק רק אחרי מספר שבועות. כלומר כעת את סובלת מתופעות הלוואי של הפרוזק וההשפעה החיובית שלו תהיה רק בעוד מספר שבועות. למזלנו הפרוזק מעורר (אוי ואבוי אם הוא היה מרדים...) ולכן עלולות להיות תופעות של עוררות יתר וגם בלילה קושי בשינה. תופעות אלו חולפות בדרך כלל בתחילת הטיפול ואם אפשר כדאי לחכות. את הקסנקס והקלונקס אסור להפסיק בבת אחת, צריך לחכות להשפעת הפרוזק ואז להתחיל לסיים טיפול עם התרופות הללו לאט לאט. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום לך.... מניסיוני הארוך עם כדורים תמיד בימים הראשונים יש כל מיני תופעות לוואי מרגיזות. פרוזאק ידוע בזה שבהתחלה יש קצת בעיות שינה איתו, עובר זמן עד שמתרגלים אליו ואז ישנים טוב. אני לוקחת שני פרוזקים בבוקר וישנה בסדר בלילה... כמובן שהקוקטייל שלי כולל עוד כמה דברים, אבל לא לזרוק כדור אחרי יומיים שלושה של שימוש. הקלונקס ממכר ואני מבינה שזה גורם למצוקה שלך ולאו דווקא הפרוזק. כל ההשערות שלי הן על סמך מה שכתבת אינני אשת מקצוע.

שאלתי היא לגבי האבחנה הזו, שנעשתה לאישה בת 75, מה המשמעות שלה, האם ישנם סיכויים שתוכל לחזור ולתפקד ולהיות אחראית למעשיה? תודה מראש

לאייל תלוי מה הסיבה, אם מדובר על מחלה גופנית שגרמה לתופעות הנפשיות או תרופות כנראה שהדברים יחזרו לתיקנם. אם מדובר על חלק ממחלת האלצהיימר אז כמובן שהמצב פחות טוב. בדרך כלל כאשר ברפואה מגדירים דבר כחריף אז קל יותר לצאת מזה והדברים חוזרים לקדמותם. אבל כפי שכתבתי צריך לברר מה הסיבה לתסמונת. כל טוב דר' גיורא הידש

ביום שני הקרוב אני נגשת לוועדה ואני מאד לחוצה אני לא יודעת מה יהיה איך יהיה אני ממש חרדה מזה . האם יש לי ממה לחשוש כל כך?

לגלית היום אני מופיע ואעדכו אותך

או קיי זו כל הוועדה אז כבר אני רגועה. האם גם אתה סובל מחרדות ודיכאון ולכן פניתי לבביטוח לאומי? קיבלתי את הצעתך תודה לך אבל אני חושבת שזה המקום שצפוף לך אז כאן כדאי וכיף לכתוב למי שקצת אכפת ולאנשים שקשה להם. לנו במכבי אין פסיכולגים ללא תשלום כל פגישה עולה הון וזה לא יעזור במצבי זו דעתי עברתי הרבה משברים ורק התרופות עזרו לי להתמודד. עוד דבר המרוניל תרופה מעולה כשהעלו לי את המינון זה מעולה. לילה טוב גלית

לגלית כפי שהבטחתי אני מעדכן אותך וגם אתן לך עיצה קטנה לקח לי להיות בועדה המורכבת מרופא פסיכאטר ועובדת סוציאלית בדיוק 7 דקות מה שחשוב הוא מסמכים רפואיים רלוונטים למצבך הנפשי כיום הצוות הוא מקצועי הוא ישאל אותך כמה זמן את סובלת ומי טיפל בך ובזה נגמר הסיפור אחרי כמה זמן ועדה תשלח לך תשובה הביתה אז תהיי רגועה ותשני טוב עכשיו לעצתי אני מבין שאת סובלת מדיכאון מלווה בחרדות תפני לבריאות הנפש באזור מגורייך תבקשי רופא פסיכאטר עו"ס ופסיכולוגית שיעזרו לך או שתשבי כל היום במחשב ותקטרי כמה את סובלת לדעתי ומנסיון המרוניל לא אפקטיבי לגבייך יש בשוק המון תרופות שיכולות לעזור לך היות ואת לא יכולה טיפול פרטי תעשי מה שכתבתי לך דבר נוסף את חייבת להיות עסוקה באיזה עבודה כל שהיא זה קשה אבל זה יהיה בשבילך הרפייה טובה ויתן לך יכולת להתמודד עם החרדות שלך אז אני מדגיש במקום לקטר כל היום במחשב תעשי את הנ"ל תרגישי טוב

לגלית אין ממה לחשוש, הדבר הגרוע ביותר שעלול להיות הוא שלא ירצו לשמוע אותך או שיהיו מעט גסים לא צריך להתרגש מהם יותר מדי בהצלחה דר' גיורא הידש

דוקטור שלום לאחר זמן רב של דיכאון רשמה לי רופאת המשפחה 20 מ"ג סרוקסט ל3 חודשים. אני לוקח את הכדור כבר חמישה שבועות ולא מרגיש שום שינוי במצב הרוח. אני בטוח שהכדור משפיע בצורה כלשהי על הגוף, כיוון שהיו בהתחלה תופעות הלוואי השגרתיות של הסרוקסט (כאבי ראש,בחילה,יובש בפה).תופעות אלה עברו. האם לדעתך יש לפנות לרופא על מנת להגדיל את המינון היומי? האם לבקש תרופה אחרת?

שלום, בדרך כלל מקובל לחכות שישה שבועות לפני שמחליטים על שינוי. ישנן שתי אסכולות, הראשונה אומרת לעלות במינון לשניכדורים. אני נוקט בדרך אחרת של החלפת התרופה, תרופה שאינה עוזרת צריך להחליף אותה. אבל שתי הגישות מקובלות. כל טוב דר' גיורא הידש

אחד מהעובדים תחתי סובל מדכאון קליני, זוהי תופעה חדשה יחסית עבורו כחודשים ימים והוא החל בטיפול. הוא סיפר לי כי הוא מתקשה לעמוד במטלות שדורשת העבודה, הצעתי לו כי יפנה לרופא התעסוקתי בארגון אך הוא מעדיף שלא לעשות כן ומעדיף להתמודד. אין לי כל ספק שלא מדובר כאן במניפולציה חו"ח ואני רוצה לנהוג בדרך הטובה ביותר עימו. האם עלי לאתגר אותו או להסיר ממנו אחריות לחלוטין. (מעלי יש בוס אשר על פי בקשתו של הנ"ל כלל לא מודע למצב).

לדבוזק שלום, כל הכבוד ותמשיך לדאוג לחבר. לדעתי לא כדאי להפנות לרופא תעסוקה כיוון שדיכאון היא הפרעה חולפת, כלומר עם טיפול החבר יחזור למצבו הרגיל והכל יהיה בסדר והוא ירגיש בטוב אפילו יותר טוב מאשר קודם. לרופא תעסוקה פונים בדרך כלל כאשר מדובר בבעיות רפואיות שהופכות לכרוניות ויש צורך בהקלות קבועות בעבודה. הדבר החשוב ביותר שתהיה אתו ותתן לו גב. חשוב שתתן לו הרגשה שאתה מאמין בו ומאמין שהדברים יסתדרו והוא יחזור לכוחותיו הרגילים. צריך להקל עליו אבל כפי שהחושים שלך אומרים לא להוריד ממנו כל אחריות. צריכים להיות רגישים ולראות מה הוא מסוגל לעשות ולדרוש את זה, אבל לא לדרוש יותר ממה שהוא מסוגל. כל טוב דר' גיורא הידש

ראשית רציתי להגיד לך שהתפעלתימאוד מרגישותך וטוב ליבך. נדיר למצוא היום בוסים שיהיה להם איכפת כל כך מהעובדים שלהם וזה מאוד מחמם את הלב לקרוא על כך. אז ישר כוח! ועכשו לשאלה שציינת- יש פה שני צצדים כמו לכל מטבע. מצד אחד אם תאתגר אותו אולי תראה לו שאתה מאמין בו, שאתה עדיין חושב שהוא בעל יכולת ושאתה סומך עליו וזה יכול לנסוח בו תחושת ביטחון וערך עצמי שגם ככה נמוך אצל חלק מהסובלים מדיכאון. אך, מצד שני זה עלול להלחיץ אותו וחוסר ההצלחה שלו לעמוד במשימות תגביר את תחושת הערך העצמי הירוד והתסכול. לכן, אם אתה שואל אותי אתה צריך להיות ער לתגובותיו. אתה יכול להתחיל לאתגר אותו במשימה אחת או שתיים ואולי כדאי להתחיל עם כאלה שאתה מראש יודע שהוא יוכל לעמוד בהם כדי שהוא יתמלא ביטחון. אם אתה רואה תגובה חיובית אפשר אולי לעלות שלב ואם אתה רואה שהוא נכנס לפלונטר רצוי אולי להפסיק. בכל מקרה, זה יכול להשתנות לכאן או לכאן בהתאם למצב בהצלחה אריאל

שמחתי לקרוא שאיכפת לך. הייתי בדיכאון תקופה ארוכה למדי שבמהלכה התאמצתי מאד להמשיך ולעבוד. מתוך מה שחוויתי, אני יכולה לספר לך שתמיכה בי חוללה דברים טובים,הקלה מאד, איפשרה "לסחוב" עוד כמה שעות, עוד יום. מצד שני, לפעמים הדיכאון גבר עד כדי התפרצויות בכי וחולשה כללית (שנגרמה בגלל התקפי חרדה ו/או יקיצה מוקדמת מאד). במקרים כאלה נאלצתי לחזור הביתה באמצע יום עבודה פשוט כדי לישון. גמישות מצידך תוכל לסייע לו מאד והרבה מאד סבלנות וחום. אם הוא נעזר בתרופות יש סיכוי שמצבו ישתפר בתוך כחודשיים. גם פסיכותיראפיה עוזרת מאד. רק טוב, לשניכם.

אני בת 15 פרשתי מהלימודים ואני על כדורים נגד דיכאון אמרתי לפסיכולוג שעד שהורים שלי לא מתגרשים אני לא לוקחת יותר את הכדורים הוא אמר שאם אני לא יחזור לקחת אותם תוך שבוע הם ייקחו אותי למוסד ואם ההורים התנגדו יהיה משפט... בכל מקרה... מותר להם מבחינה חוקית לקחת אותי למוסד בגלל שפרשתי ואני לא לוקחת כדורים? תענו בבקשה כמה שיותר מהר זה דחוף לי תודה

קודם כל תדאגי לבריאות שלך במידה ואת בטיפןל תרופתי ע"י מטפל מוסמך לא להפסיק את הטיפול תנסי לדבר עם הורייך או תפני לייעוץ פסיכולוגי את לא לבד

אל תגיד לי אני לא לבד!!!!!! אני לבד אתה לא יודע כמה!!! זה שאתם מגיבים פה לא אומר שיש לי תמיכה אני לא רוצה שתשאירו פה הודעות סתם שאתם חושבים מה עדיף לי אני לא רוצה לקחת את הכדורים זאת זכותי וזין על הבריאות שלי וכבר יש לי פסיכולוג ואני לא מתכוונת לדבר איתו עם ההורים שלי אין פה מה להתווכח בכלל השאלה שלי היא עם מבחינה חוקית מותר להם להעיף אותי למוסד בגלל שהפסקתי לקחת כדורים או בגלל שפרשתי מהלימודים.... או שהם סתם מאיימים כדי להפחיד אותי ולגרום לי לקחת את התרופה אני רוצה תשובה על זה לא על הבחירות שלי אם לקחת תרופות או לא

שלום, קוראים לי ענבל ואני בת 18.5. כבר הרבה שנים, קורה לי אותו דבר ואני פשוט לא מצליחה להתגבר על זה: לפעמים אני מרגישה בסדר, רגילה ואז פתאום קורה משהו .. זה יכול להיות גם הדבר הכי טיפשי בעולם כמו שאני מתקשרת למישהו ולא עונים לי או כמו שאני רבה עם חברה ואז פתאום אני מתחילה לפרוץ בבכי אני מרגישה כל כך רע.. כאילו אני נשרפת מבפנים אני לא יודעת מה לעשות ופתאום אני מוצאת את עצמי עם סכין ביד חותכת את עצמי. לא נראה לי שזה חמור כי מעולם לא חתכתי את עצמי עמוק, פשוט ככה אני מרגישה יותר טוב... כאילו הכאב הנפשי יוצא מהגוף שלי. אני מרגישה שההרגשה הרעה עוברת (לא מיד.. תוך כמה ימים) רק אחרי שאני עושה את זה. כמו כן אני מרגישה שאני לא מצליחה להתגבר על משברים כמו כולם. בעת שלכולם יש משבר, הם מתגברים עליו וממשיכים הלאה אני מרגישה שאצלי פשוט הכל נשאר, גם כשהמשבר כבר נפתר אני עדיין מרגישה עצובה ממנו. לדוגמא גם עכשיו שכבר יש לי רשיון כמעט שנה אני עדיין מרגישה רע כי נכשלתי בטסט הראשון. מה יש לי??

לענבל אכן מדובר פה ביכולת להתמודד עם תיסכולים, כשלונות או בשורש של הדברים תחושה של דחיה, כל אחד מרגיש לעתים דחוי אבל ישנם אנשים שזו נקודה מאוד רגישה אצלם ואז גם דחיה או תסכול קטן גורם למשבר גדול. את בחורה צעירה וכל החיים לפניך, במיוחד עכשיו כאשר בשנים הקרובות את צריכה להחליט החלטות מאוד משמעותיות בחייך, (מקצוע, עבודה, בן זוג), לכן זה הזמן לפנות לטיפול ולהתגבר על הקושי הזה. כמובן שקודם כל כדאי להגיע לאבחון מלא של הבעיה אצל רופא אבל נראה לי שהטיפול המומלץ יהיה שיחות=פסיכותרפיה. כל טוב דר' גיורא הידש

דר' הידש שלום רב, אני לוקח מזה כחודש כדור פאקסט 20 מיליגרם (חצי כדור) בהוראת פסיכאטר. קרדיולוג שבדק אותי ביקש ממני לקח כדור נורמיטן 12.5 מיליגרם לייצוב והורדת דופק הלב, ביום. שאלתי היא : האם יכולה להיות בעיה בלקיחת שתי התרופות בו זמנית? יוסי

ליוסי התשובה היא שאין בעיה בין התרופות. אולם הייתי נכנס לדברים באופן יותר עמוק. לא כתבת בן כמה אתה, אבל אם אתה אדם צעיר וסביר שאין בעיה בלב כנראה שהדופק המהיר הוא בגלל החרדות. כלומר הטיפול בסרוקסט יסדר גם את הדופק ולא תצטרך את הנורמיטן.... אבל שוב, איני יודע מספיק פרטים עליך כדי להיות בטוח בתשובתי. כל טוב דר' גיורא הידש

זה מוכיח כמה שאתה מיקצועי! עליי עשו את אותה טעות וכך התחלתי לקחת נורמיטן 50 מ"ג בגיל 16.5 ,ולא ידעו שיש לי חרדות אך נתנו לי ואבן לשינה שגם לא הייתה תקינה(עוד נקודה למחשבה). פתאום בגיל 24 מצאתי את עצמי מול הפסיכאטר עם דיכאון מג'ורי שעד היום אני מצליח להשתחרר ממנו. אני חושב שהדכאון נובע מחוסר הטיפול הנכון של רופא המשפחה שהייתי צעיר,סיווג אותי עם ביית טקיקרדיה ולא בעייה של חרדות.

נידמה לי או שלא , כשאני נמצאת בחברת אנשים והם מדברים . אני שומעת בין המילים ,מילים שהן לא שייכות למפשט במלואו דבר שקטע את חוש ההקשבה שלי. ניסיתי לחשוב האם זה סלנג חדש או שפה חדשה? להוציא אותי מהדיון?או להלחיץ אותי? או שמע אני מדמיינת? מה עושים? והאם תרופת הרגעה תצליח לשנות את התופעה ? והאם התופעה מציאותית אז מה תועיל התרופה? אני מרגישה אומללה . הלוואי שאני מדמיינת - אולי בעתיד אני אתרגל ואתעלם אך התופעה כרגע נוראה האם תוכל לתאר ד"ר את ההרגשה? זה מנטלי כלל לא נעים. שוב עזרה.

מחבר: מחר אהיה חדשה תאריך: 7.12.2004 שעה: 19:34 נידמה לי או שלא , כשאני נמצאת בחברת אנשים והם מדברים . אני שומעת בין המילים ,מילים שהן לא שייכות למפשט במלואו דבר שקטע את חוש ההקשבה שלי. ניסיתי לחשוב האם זה סלנג חדש או שפה חדשה? להוציא אותי מהדיון?או להלחיץ אותי? או שמע אני מדמיינת? מה עושים? והאם תרופת הרגעה תצליח לשנות את התופעה ? והאם התופעה מציאותית אז מה תועיל התרופה? אני מרגישה אומללה . הלוואי שאני מדמיינת - אולי בעתיד אני אתרגל ואתעלם אך התופעה כרגע נוראה האם תוכל לתאר ד"ר את ההרגשה? זה מנטלי כלל לא נעים. שוב עזרה.

שמישהו יגיב זה מעניין אותי לדעת מה אתם חושבים.

שלום, הדבר החשוב והמעודד ביותר שאת מודעת לכך שיש בעיה. את מודעת שאת שומעת דברים אשר לא ממש נאמרו ולא היו שם. איני רוצה לאבחן אדם לפי תופעה או סימפטום אחד. את צודקת שהדבר מדאיג מעט וכדאי להגיע לאבחון ומכאן להתקדם. כל טוב דר' גיורא הידש

ראשית תודה שהגבת. שנית אם הדברים נאמרו או לא . לא נדע מעולם. מכיוון שחברתי יודעת על בעיה שהייתה לי בהחלט יכלה להיווצר איזושהי מניפולציה. וגם אותו בחור שיצאתי איתו יודע על בעיה שהייתה לי . כמובן שהבעיה היא מהתחום הנפשי. אני אקדמאית וגם הצלחתי ללמוד כמה מקצועות למרות משבר שעברתי. גם עברתי לא מעט מילחמות עם עמיתים לעבודה.ושרדתי הכל. אך בתופעה שציינתי ניתקלתי רק באחרונה . שזה התחיל בחברה המסויימת הזאת. שאגב למדה פסיכולוגיה,קנאית עד מאוד,שטלתנית,ואמא שלה פרופסורית לחינוך. ונקודה נוספת היא משחקת שח מט לא רע. ועכשיו תעשה עם המידע שמסרתי לך חושבים בפעם השניה. האם זאת מציאות או דימיון . את חברתי אגב העפתי מהחיים - כי מי צריך אויבים במקום חברים?

היום בערב כולם בכדורגל. הטיפול הישן ללא תופעות לוואי. נקווה שננצח ואז בכלל טוב. הידש

היו כמה משחקים. אנחנו לא יודעים לאיזה משחק הוא היתכוון. המשחק האחרון היה בין ולנסיה נגד ורדה ברמן 0 -2 נהנתי מהמשחק ללא תופעות לוואי. מיכל

שלום דר' הידש, ברצוני לדעת דבר לגבי התרופה "אורפ פורטה"-תרופה שהתחלתי ליטול לפני כשבועיים: חשוב לי מאד לדעת אם התרופה עלולה לגרום להשמנה.אני נוטלת אותה במינון של 4 מג' אודה לך אם תענה לי בדחיפות כי דבר זה מאד חשוב לי בתודה מראש, יעל.

מדובר בתרופה טובה. שייכת לדור הישן של התרופות אבל בד"כ היא תרופה מאד יעילה. פסיכיאטרים בארץ לא כ"כ מכירים אותה והיא נפוצה בעיקר בחו"ל. יש לה מס' יתרונות (וגם חסרונות) שאין בתרופות אחרות מאותה קבוצה. התרופה יכולה לגרום לשינויים במשקל (עליה או ירידה). זה משתנה ממטופל למטופל. בכל אופן רצוי להתחיל ממינון נמוך ולעלות בהדרגה. יש צורך בבדיקות דם ו-EKG מדי כמה חודשים או כאשר מעלים מינון.

ליעל תודה לדור, רק רציתי להדגיש שתרופה אינה משמינה, היא גורמת לתיאבון ואז עולים במשקל. אם תשמרי על דאטה לא תעלי במשקל. כל טוב דר' גיורא הידש

. ORAP (pimozide) is an orally active antipsychotic agent of the diphenyl-butylpiperidine series. The structural formula of pimozide, 1-[1-[4,4-bis(4-fluorophenyl)butyl]-4-piperidinyl]-1, 3-dihydro-2H benzimidazole-2-one. ORAP (pimozide) is indicated for the suppression of motor AND phonic tics in patients with Tourette's Disorder who have failed to respond satisfactorily to standard treatment. למידע נוסף- http://rxlist.com

שלום! אני סובל מחוסר יוזמה במיוחד כלפי המין הנשי ,בעיית תקשורת וחוסר מרץ, ולפעמים גם חוסר קשב.אני נמצא בטיפול פסיכיאטרי כ-4 חודשים. הרופא עובד על סרטונין (לקחתי: רסיטל, פלוטיןאינדרודקס ופקסט) , אני חש שזה גורם לי יותר נזק , יש לי נשירת שיער משמעותית ואני חושב שזה קשור בתרופות. השאלה שלי: האם כוון אחר יכול לעזור חוץ מסרטונין כמו : נורפינפרין, דופאמין ועוד. אם כן מה יכול לעזור לבעייה והאם לא יכול להגרם נזק בלתי הפיך חוץ מתופעות לוואי?. מאוד חשוב לי לקבל עזרה בנושא. מודה לך אברי

לאברי התרופות הללו אינן גורמות לנזקים. כלומר כל תופעות הלוואי שיש או עלולות להיות נעלמות עם סיום הטפול ללא נזק. אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא להמשיך בפסיכותרפיה ולהשקיע בכך כמה שיותר אנרגיה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום! קבלתי תשובה חלקית,,,, ותודה. אשאל את השאלה בצורה יותר ברורה. המטרה של התרופות שאני משתמש לשמור על כמות מסוימת של סרטנין במוח ע"י מנינת התפרקות מהירה. השאלה היא : "האם יכול להיות שאין לי בעייה בסרטונין ? ואולי לנסות לעבוד בכוון אחר , מה אפשר להציע מנסיונך שידוע שעזר לאנשים שסבלו מאותה בעייה שלי(יוזמה, תקשורת ,חוסר מרץ וגם בעיות של קשב). אם יש משהו שסובל או סבל מבעייה דומה לי ושמצא את התרופה המתאימה אשמח לקבל ייעוץ . אני מודה לך או לכל מי שיכול לעזור. אם אני יוזם את הכתיבה הזאת אפשר להבין כמה אני סובל וחשוב לי להדפא . תודה אברי

תודה על היעוץ -"בונסרין"- אחרי שניסיתי את כל הכדורים נוגדי דיכאון/חרדות לאחר שהדור החדש בכדורים לא עזר(פרוזק,ציפרמיל,ציפרלקס,אדרונקס,אפקסור ועוד ועוד..) .אכן הדור הישן עזר...,ז"א שירדו לי הרבה מהמחשבות הדכאוניות והאובדניות. בנוסף -לאחר יעוץ עם מכון השינה של תל השומר(אני סובל מאינסומניה אוביקטיבית) אני נוטל גם ריזדין.כך שלפני השינה אני נוטל שני בונסרין של 30מ"ג ושלושה כדורים של ריזדין 10 מ"ג.זה אכן מפיל אותי ואם לא אני לוקח גם זודורם. אני בהרכב הנ"ל קרוב לחודש.היתי רוצה לדעת איך לשפר את מצב רוחי במשך היום ולשפר את איכות השינה (קצת קשה לי לקום ). ולסיום האם אפשר לקבוע איתך תור ? תודה ויום נעים

לאילן לא כתבת כמה זמן אתה נוטל את הבונסרין. אם פחות מחודשיים אז כדאי לחכות ולקוות שההשפעה הטובה תתגבר ותרגיש טוב יותר עם הבונסרין ללא תוספת תרופות. לגבי העייפות ביום אני חושב שהחשוד העיקרי הוא הרידזין, אולי בשלב כלשהו אפשר יהיה להפסיק אותו? כל טוב דר' גיורא הידש

אני נוטלת כבר תקופה ארוכה אך בהפסקות סרוקסט נגד חרדות, ברצוני לדעת - במצב של חרדה אני מרגישה: רעד, חוסר ריכוז, רצון לברוח למקום בטוח (כמו לאוטו או לבית), חשש שאני מאבדת את עצמי את ה"אני" שלי וגם צמרמורות. אדם שנמצא איתי לא יחוש במה שקורה לי, כך שאני חייבת לקחת "קסנאקס" כדי להרגע - לאחר כ-20 דקות. שאלתי היא - כמה זמן יכול להמשך התקף חרדה כזה מבלי לקחת כדור הרגעה, ומה יכול לקרות במקרה הכי גרוע במצבים כאלו. למען האמת - נמאס לי כבר לחיות "על" כדורים ובכל פעם שניסיתי להפסיק - וכמובן בהדרגה במשך השנים האחרונות הרגשתי גרוע, עד שאפילו פגע בי בתפקוד היומיומי: בית, ילדים, עבודה.... האם נכון שהחרדה - היא הפחד מהלא מודע??? אשמח לשמוע ממך בבקשה אם יש לך פתרון אחר עבורי. תודה , תודה

לרונית חרדה מפחידה מאוד אבל אינה פוגעת בשום דבר ו"לא מתים מזה", בדרך כלל אנחנו מתחילים בטיפול כאשר ישנה פגיעה בתפקוד. חרדה היא מדבר לא ידוע, לא מודע (בהבדל מפחד), כך שיכולה להיות חרדה מהלא מודע, כלומר דחפים שאינם מקובלים ואינך מסכימה אתם. או דווקא מהאני העליון - כלומר שאינך מרוצה מעצמך ואת ביקורתית מדי. כל טוב דר' גיורא הידש

רונית שלום ,אני מטופל בבעיה דומה וגם אצלי כל פעם שהפסקתי את הנטילה הקבועה המצב החמיר.אני חושב שהחרדה שאת מתארת זה התקף פאניקה זו חרדה חדה בעוצמתה אבל יותר קצרה מחרדה .אם תרצי מצורף אימייל . תרגישי טוב .

הוספת האימייל

שלום רב... אני בת 19 בילדותי הוטרדתי מספר רב מאוד של פעמים מינית- מכל מיני אנשים וכמעט מכל מי שהיה מסביבי- היום אני מרגישה שלמרות שחשבתי שאני חזקה והתמודדתי עם זה - אני מוצאת את עצמי כאומללה בכל פעם שאני חושבת על זה- חבר שלי טוען שכשהוא מחבק אותי כשאני ישנה אני רועדת כל כך שהוא עוזב אותי ולא מחבק בלילה- אני חושבת שהכל זה תוצאה של אותם מקרים- אני לא יודעת אם זה שאלה לפורום הזה אבל באמת אין לי מושג לאן לפנות- ואין לי עם מי להתייעץ (ההורים שלי לא מודעים לכלכ מה שעברתי) אני אודה לך אם תוכל לכוון אותי- תודה

היי שירי אני חושבת שזה בהחלט מתאים לפורום ולהטרדה מינית בילדות יש השפעות רבות מאוד על הנפש . העובדה שהנושא עולה לתודעתך ומאמלל אותך היא מספיקה כדי להגיע לטיפול. לא הבנתי האם חבר שלך מודע למה שעברת או לא אך חשוב מאוד שיהיה מישהו שתוכלי לדבר איתו על הנושא, על הפחדים, החרדות וההשלכות של זה עלייך כיום. אני חושבת שגם אם חבר שלך יודע, כדאי וצריך לפנות לאיש מיקצוע שלא יהיה מעורב רגשית ולא תצטרכי לתמוך בו בנושא. לפי גילך הגיוני שאת בצבא או לפני צבא ולכן כדאי לפנות למשקי"ת ח"ן ולספר לה והיא תפנה אותך לגורם הטיפולי המתאים. אם אינך בצבא כדאי לפנות לרופא המשפחה וקבל רשימה של פסיכולוגים העובדים עם קופת החולים ותוכלי לקבל טיפול בעלות של כחצי מהמחיר המקובל. בכל אופן תופעת הרעד שאת מתארת בזמן מגע בהחלט יכולה להיות קשורה לזיכרון ותחושות שהוא מעורר בך וחשוב חשוב דווקא בגלל גילך הצעיר יחסית לפנות לטיפול. בהצלחה, דנה

לשירי כפי שדנה כתבה כדאי מאוד לפנות לטיפול ולהפסיק לסבול מכך כל החיים. אפשר לפנות למרפאה צבורית, אני בדרך כלל ממליץ על המרפאה הפסיכיאטרית בבית החולים הכללי הקרוב לאזור מגוריך. רופא המשפחה יכול להפנות אותך, ישנם מרפאות שבהחלט מקבלות גם פניות עצמיות. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, ראשית תודה על תשובתך המפורטת.אם כי לא ענית לי על כל השאלות. בשאלתי לגבי פרוזאק וקלונקס וקסאנקס התכוונתי לשאול האם ניתן לקחת פרוזאק ובמקביל קלונקס,כי אני חוששת שעד שהפרוזאק יתחיל להשפיע לא אחזיק מעמד בלי התרופות המרגיעות שאליהן אני רגילה,במיוחד אם יהיה לי התקף חרדה. תודה

לשני בהחלט אפשר וגם מקובל. כך זה אצל כולם, עד שהפרוזק מתחיל להשפיע מקובל להשתמש עם קלונקס בזמן של חרדה. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר שלום רציתי לדעת כבר שבוע ימים שאני מרגישה מעולה אבל רמת העייפות ירדה האם זה קשור להתרגלות של המרוניל? כי לפני שבועיים הייתי כמו סהרורית. תודה לך

לגלית כנראה, העיקר שאת מרגישה טוב יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לוקחת כדור רסיטל כבר כמעט חודש רציתי לשאול אם צריך לעשות מדי פעם בדיקות דם ואם כן כל כמה זמן והאם הכדור יכול לשבש תוצאה כלשהי בבדיקות אם כן אז האם אני צריכה להיות מודאגת? תודה

לרינה התשובה פשוטה - לא. הרסיטל אינו פוגע באברים פנימיים ואין צורך בבדיקות דם. כל טוב דר' גיורא הידש

פתחתי בלוג הנוגע להפרעת הOCD איתה אני מתמודד, אתם מוזמנים. http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=ocdabc מומי

יופי, תודה ובהצלחה כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום רב אני חולת מניה דיפרסיה (ליתר דיוק זה לא ממש מאניה דיפרסיה התופאות שלי הוא בעקי דיקאון פסיכותי) בתכילת הטיפול קיבלתי רספרידל שעסה לי המון תופעות לוואי הפסיכיאטרית שלי (רופא פרטית) החליפה לסירוקאל תרופה חדשה שלא נמצאת בסל הבריות התרופה היתה נהדרת בלי תופאות לוואי ומאוד עזרה לי הרופאה שלי הגישה בקשה לאישור התרופה אך משרד הבריאות סירב קיבלת במקום פרפנן היתי רוצה לקבל פרטים על התרופה (אני סובלת מהפראות אכילה וברגע שאני משמינה אני מפסיקה לאכול) האם התרופה הזו משמינה? מה הם תופאות הלוואי הנוספות של התרופה? תודה מראש דין

לדין הפרפנן עלולה לגרום לעליה בתיאבון ואחר כך במשקל. כך שצריך לשמור על דיאטה מאוזנת. הסרוקוול כבר נמצאת בקופת החולים הכללית כך שניתן לקבל אישור עבורה. כך שאולי כדאי לנסות שוב? אין ספק שתרופות מהדור החדש כמו רספרידל, סרוקסוול וגאודון עדיפות על הדור הישן כמו פרפנן. למרות שגם הפרפנן היא תרופה עדינה וטובה. פרטים נוספים תוכל למצוא בכל אינדקס תרופות ברשת. כל טוב דר' גיורא הידש

מה דעתכם על ההרכב הבא (מדובר לשינה בלבד!)? 1 מג קסנגס 1מג אסיוול 0.25 מג בונדורמין 15 מג (חצי כדור) בונסרין נראה מוגזם או סביר?

ועוד חודש תשאל אותנו עם אפשר לקחת מכל דבר כפול... חוץ מזה הקסנקס מיותר לחלוטין והבונסרין במינון הזה הוא בדיחה,קרי זה לא יועיל בשינה.

מוגזם, לא סביר. [אני מניח שהתכוונת לאסיוול 10 מ"ג ולא ל-1 מ"ג]. אולי אתה צריך פיתרון יותר אגרסיבי לבעיות השינה שלך. הכוונה לתרופה אחת חזקה ולא לארבע תרופות שונות. יש פסיכיאטרים שמשתמשים ב-ENTUMINE במקרים קיצוניים של אינסומניה. או שילוב של שתי תרופות מקבוצת הבנזו. אבל לא מעבר לכך.

קבלו "פסיקה" סופית שלי כמומחה לבעיות שינה והיא- לשינה ללא חלומות ללא סיוטים אסור להשתמש בבונדורמין !, הוא מייצר שינה גרוע . השילוב הכי טוב הוא בונסרין שלם, קסנגס 1 מג ואסיוול 10 מג וכאן יש לנו 2 בנזו כפי שדור אומר הקסנגס לחרדות האסיול ל הרפית השרירים ונוגד דיכאון אחד לא מוצלח ככדור כזה אבל עם תופעת לוואי שמרדים ושאינו ממכר כמו השניים הקודמים . זה השילוב הסופי . (לדעתי האישית לא להמלצה ללא הוראת רופא מומחה) לילה טוב

מעניין מאוד מה שאתה אומר על הבונדרמין,אני חושב שיש משהו בדברייך. לא נהייתה לך תלות באסיוול ובקסנקס? כי הוא ממכר ולכן צריך מעת לעת לעלות במינונים,האם זה כך?

כיצד קלונקס משפיעה על איכות השינה?

מרדים במינוים שהולכים וגדלים אתה בהתחלה תישן טוב אבל תאלץ להגדיל מינונים מהר מאוד ואז תאלץ להשתמש בו ביום יום קרי תתמכר לו ותהיה זומבי מהלך אם בכלל !!!

היתי לוקח בין 10-20 מ"ג ביום.הפסקתי ללא תופעות לוואי.

לרועי הקלונקס מרגיע ולכן קל יותר להרדם, במינונים גבוהים יותר הוא ממש מרדים. עם זאת במעבדת שינה לפי המדדים נראה שאיכות השינה נפגעת והרבה פעמים קמים עייפים למרות שעות השינה. כל טוב דר' גיורא הידש

היי רציתי רק להגיד שמניסיוני הקלונקס אכן מרגיע ואולי אף עוזר להירדם, אך השינה אינה עמוקה ומלאה. ולעיתים אף לא מרגישים "עירנים" לאחר השינה. הוא אומנם מרגיע,אך לשינה יש כדורים יותר מתאימים מאשר קלונקס. ביי

לאחי יש בעיה. הוא לא מסוגל להרדם מוקדם ויושן בדרך כלל בשעה 2 בלילה. הוא יושן הרבה זמן אפילו עד שעה 13:00 ללמחרת. אחי עובד כעצמאי ואולם בגלל זה הכנסותיו מעוטות והוא בקושי מתפרנס. לאחי יש גם בעיות בשינה. עכשיו רציתי לדעת לאיזה רופא הוא צריך לפנות על מנת שאולי ניתן יהיה להיתגבר על הבעיה. יש לציין כי אחי נפגע מאד בקלות והוא מתנהג בגסות חריפה למי שפוגע בו אפילו שלא במתכוון. גילו של אחי הוא בן 54 רווק ללא ילדים. לא הצליח עד כה להקים משפחה. אבקש ייעוץ בנושא. תודה מראש.

ליוסי אכן צריך לקבל פרטים נוספים. אם מדובר על בעיות רגשיות אשר גורמות לשינה המרובה עם שעות לא רגילות אז לכיוון הנפשי-פסיכיאטר או פסיכולוג. אם אתה חושב שהקושי העיקרי הוא בשינה כדאי לפנות למעבדת שינה דרך רופא המשפחה, יתכן שישנה הפרעה גופנית אשר מפריעה לשינה ואז ישנם שנויים רגשיים במשך היום. בכל אופן כדאי שרופא יקבל את כל הפרטים ואז אפשר יהיה לכוון את אחיך לטיפול נכון. כל טוב דר' גיורא הידש

ani bahura bat 22 she ovedet mishmarot be avoda mehayevet leahrona kol daka pnuya ani roza lishon baboker ve ba laila bekizur rak lishon kol ha yom hethalti laalot ba mishkal ke 5 kilo be hodesh ve lo meunyenet lazet levalot ve lirkod kmo shar haveray ve bney gili hethalti lishtot ginseng aval ze pitaron shel ha simptomim ve lo pitaron shel ha beaya doc ma tuhal leyaez li kedey lirzot lishon pahot ve lehathil lihyot haim regilim baaley sipuk yom yomi shel ha shena toda ira

לאירה התאמצתי וקראתי את מכתבך, אני מבין שאין לך מקלדת בעברית אבל מקווה שזה לא יהפוך למנהג קבוע כי די קשה לקרוא כך. בכל אופן התשובה היא שצריך להגיע לבדיקה ואבחון. יתכן דיכאון ויתכנו עוד מספר אפשרויות. אבל הדבר הראשון שאני חושב עליו הוא הפרעה בביו-ריטמוס -- במחזוריות היומית של הגוף והנפש בגלל העבודה במשמרות. בלבול של המחזוריות הרגילה עלול לגרום לבעיות רגשיות לא מעטות. לכן אני אומר שהדבר החשוב ביותר הוא אבחון טוב? כל טוב דר' גיורא הידש

היי. ממש רע לי,ואני יודעת שאתה לא יכול להגיד לי מה לעשות על דפי האינטרנט. פשוט רע לי כי קורים כל מיני דברים עם בעלי בתקופה האחרונה, ולמרות שהבנתי,ויחסית אני כבר לא חוששת שהקלונקס יעשה לי הזיות או משהו,אני מרגישה בזמן האחרון שאין לי במה להיאחז. אין לי כסף משל עצמי ללכת לפסיכיאטר, ומבעלי אני לא רוצה לבקש כלום. ולמרות שיש דרך קופ"ח, אני לא רוצה ללכת,הספיק לי הפעם האחת שהלכתי לא מזמן,כדי להבין שמלבד תרופות ופסיכוטרפייה... אין הרבה מה לעשות. אני גם לא יודעת מה הבעייה שלי בדיוק. זה כאילו אני כל הזמן מוצאת ממה לחשוש ולפחד. וזה לא "חרדות" כמו שאני קוראת עלייהן, וכמו שנראה לי שיש לרוב האנשים. כבר כמעט ואין לי בכלל חשש או חרדה ללכת למקומות. אני כבייכול מתפקדת, וכנראה שכל השטות הזו,של התקפי חרדה" {דפיקות לב כשהולכים למקומות וכו} סתם התפתח לי מאז שקראתי על זה,ועל חרדות וכו. וכמו שהתפתח-גם עבר. אני לא יודעת מה הבעייה שלי.באמת שלא. גם כשאני לא מפחדת משום דבר,לא בסדר לי. אני לוקחת את הקלונקס כבר חצי שנה,עברו לי פחדים שהיו לי... מהתקף לב,מכל מיני דברים. עכשיו גם עברו לי הפחדים לתפקד ותחושות החרדה. ואין לי תופעות פיזיות של חרדה.בכלל. בימים האחרונים הרי הורדתי בכמות של הקלונקס,{במטרה להפסיק}, זה כבר ממש לא משמעותי-פחות מ0.125 ליום. וחשבתי להתחיל לקחת רגיעון במקום. אני מרגישה יותר עירנית בלי הקלונקס,מצד שני, אולי יותר מבולבלת ומוטרדת גם מדברים. יותר סובלת מכל מה שקורה עם בעלי,יותר רגישה, אבל גם יותר מרגישה. אני מצטערת שאני חודשים מבקשת עצות,ואני מרגישה לא רצוייה אפילו פה. כנראה שיש לי כישרון מיוחד לדחות אנשים. גם כל קשר בחיים שלי נגמר תמיד בהרס שאני גורמת. גם אם על פני השטח "לא עשיתי כלום" בקשרים עם אנשים, אני תמיד מוצאת את עצמי בידיעה שבמפורש אני גרמתי לכך. אולי בגלל טיפשות, אולי בגלל חוסר טאקט, אולי בגלל נאיביות מוגזמת,אולי בגלל חוסר עצמאות וחוסר זהות אישית. בכל מקרה-תמיד בסופו של דבר איכשהו זו אשמתי. אני מתנצלת על שאני "שופכת" ככה את מה שעובר לי בראש,אבל אני פשוט מתוסכלת מיותר מדיי דברים. מעצמי. אני לא מבינה למה תמיד אני מרגישה לא בסדר,יותר ממרגישה,אני בטוחה בכך. לא בסדר בתור בן אדם,מבחינת אופי,מבחינת יחסים עם אנשים. ויותר גרוע מכך, הרגשה תמידית שאני לא נורמלית. ולא כמו רוב האנשים שמספרים שיש להם "התקפי חרדה" אז הם מרגישים לא נורמליים בגלל זה. אלא פשוט מרגישה שמשהו דפוק אצלי,שאני פסיכית.{סליחה על הביטויי}. אני אומרת את זה עכשיו בלי שום מעצורים,אני רוצה להגיד פשוט מה אני באמת מרגישה. אני מרגישה מאז מה שקרה לי עם הסמים,6 שנים,פשוט לא נורמלית. מרגישה כאילו איכשהו אני נראית כנורמלית,ואף אחד לא יודע מה קורה לי,ולכולם אני נראית "בסדר",אבל שבעצם אני לא בסדר-ובקושי נשארת שפוייה. בקושי "נשארת" בהגיון ובמציאות. אני לא יודעת אם מה שקרה לי בסמים- שנבהלתי פחד מוות מההרגשה של הניתוק מהמציאות,והרגשתי שאני משתגעת. או שאני באמת לא נורמלית. ומה שמפחיד אותי זה גם חששות מכל מיני מחלות נפש{אני לא קוראת על כלום מלבד חרדה כי אני מכירה את עצמי-ולא רוצה שיתחיל לקרות לי פסיכוסומטית מה שאקרא}. למשל אם אני חושבת על פיצול אישיות.. אני מתחילה להילחץ-"מה יהיה אם הראש הדפוק שלי יצור עוד דמות פתאום ואחשוב שהיא אמיתית" כל מיני כאלה. אבל זה חששות רק כשאני חושבת על הנושאים האלו.{לפעמים}. אבל בכללית אני מפחדת ומרגישה שאני לא נורמלית. אם אני שומעת צילצול בטלפון-אני נבהלת שאולי דמיינתי{למרות שעד היום הסתבר שזה לא קרה}... וכל מיני כאלו חששות. זה פחות חששות-יותר הרגשה כללית. שלשום הלכתי לישון למשל,{ואני מתה מבושה לספר את זה אבל חשוב לי לדעת} ואני יושנת באותו חדר עם אבי{הוא לא יכול לישון עם אמא שלי בחדר-כי הוא נוחר} וממש לפני שנירדמתי,כאילו לפני התחלתי לחלום, ראיתי בפתאומיות בראשי-בדימיון את אבא שלי תופס אותי ומנשק אותי צרפתית.ומייד פתחתי את העיניים,בהרגשה שאני לגמרי לא נורמלית,ראיתי את אבי יושן במיטתו.... וחזרתי לישון. אומנם ידעתי שזה לא קורה,לא נבהלתי כי חשבתי שזה קורה,ברור היה לי שזה היה במצב של "חצי שינה"... אבל עצם זה שאני בכלל רואה כזה דבר בדימיון שלי... כמו משוגעת. האם מה שתיארתי לך זה נורמלי? {זה בעיקרון כמו בחלומות שקורים דברים חסרי הגיון- רק שלא ממש ישנתי-רק עצמתי את עיני}. האם אני באמת"לא בסדר" כמו שאני מרגישה כבר שנים? אני ממש מפחדת שאולי יש לי איזו מחלת נפש או משהו כזה. אני יודעת שהמכתב נראה כמו בית משוגעים אחד גדול... סליחה על זה,אני ניסיתי להסביר כמה שיותר את הרגשתי. תודה.

קארין, כפי שנאמר לך פעמים רבות - לחרדה מיליון צורות. זה לא חייב להיות התקף חרדה דווקא, זה לא חייב להיות פחד מלהיות בכל מיני מקומות, אלה יכולים להיות הרבה מאד דברים אחרים. כמו מחשבות מוזרות, פחדים מוזרים וכו'. די בטוח שרוב האנשים פה בפורום יודעים בדיוק על מה את מדברת, ואת לא יוצאת דופן. ממש לא. ממש ממש לא. אבל יש לך בעייה שאת חייבת לעבוד עליה, ומוטב עכשיו כשאת עוד צעירה. לצערך, הדרכים היחידות לטפל בבעיות נפשיות ובחרדות הן: או בשיחות או בתרופות - רק שאת מוצאת כל דרך אפשרית לשלול אותן. כועסים על מה שאת עושה כאן (וכנראה שזה מאפיין את מה שקורה גם עם אנשים אחרים) מכמה סיבות שמאד מאד לא תאהבי לשמוע ולא לעניין להביא אותן לפניך כעת, לכן לא אפרט. כל זה רק מעיד על כך שאת פשוט חייבת !!!!!!!!! ללכת לטיפול. את סובלת גם מחרדות, אבל לעניות דעתי הלא מקצועית, נראה לי שיש דברים נוספים שמפריעים לך בחיים ובקשר עם הסביבה, משפחה, חברים וכו' וצריך לטפל בהם. ו - את לא "חולת נפש" או "לא נורמלית" או "מנותקת מהמציאות" כפי שכתבת, אבל יש לך בעיות והרבה הרבה חרדה שמובילה אותך למחשבות ה"מוזרות" האלה וצריך לטפל בזה!!! או קיי?

דבר ראשון אני לא "עושה כאן" שום דבר יוצא דופן או שונה ממה שאת/ה עושה כאן. ולניתוח הפסיכולוגי בגרוש- מה שלא התכוונת, זה לא מה ש"מאפיין" את מה שקורה עם אנשים אחרים, מלבד הפורם הזה אף 1 לא יודע על החרדות שלי,ואין צורך שתפרט/י כי ברור לי שהכוונה היא לעצם זה שאני מספרת ארוכות על מה שקורה לי... ושהכוונה היא לכך שהן תמיד חרדות,ותמיד אני חוששת לגביהן,ותמיד מבקשת עזרה,ואין לזה סוף. נכון? כמובן. אך זו לא הבעייה שציינתי בקשרים עם אנשים אחרים,ואין לזה קשר בכלל. אז את הפסיכולוגייה שלך-תשמרי לעצמך. א. זו מדינה חופשית, ודמוקרטית. {אם שכחת במקרה}. ב. את יכולה בכיף להגיד את "הסיבות" שלך,ואם מישהו פה כועס,מצטערת לומר לך,זו/זה רק את/ה. ואם כל כך מעצבנות אותך ומכעיסות אותך ההודעות שלי... לא עדיף פשוט להימנע מלקרא אותן? או שתקח/י קצת קלונקס.. בטוח תירגע/י. או קיי?

שלום, אני צעירה בת 28 וסובלת מבעיות דיבור. כלומר יש לי מעין עצירות בדיבור ומעין גמגום, אבל זה קורה רק כאשר אני מדברת עם אנשים והם מסתכלים עליי. כלומר רק כאשר אני מתרגשת. כנראה גם אני ביישנית כרונית ויש ךלי קצת פחד קהל. אם אני מדברת לעצמי בחדר - הדיבור חלק לגמרי. בנוסף יש לי גם דיכאון מזה בזסמן האחרון, אבל זה פחות מציק לי. שאלתי היא האם יש תרופה לכך? האם תוכל לומר לי איזה כדורים משמשים בדרך כלל לבעיות כאלה ומה הם התופעות הלוואי והאם צריך להשתמש בהם לכל החיים? והאם יש לך נסיון בתחום זה של בעיות דיבור??

למירונית כפי שכתבת הטיפול הוא בהורדת החרדה ושיפור מצב הרוח ולא באופן ישיר בבעית הדיבור. אני מניח שטיפול עם נוגדי דיכאון יעזור גם לביישנות וגם לביטחון העצמי כמו לדיבור. עם זאת ההמלצה היא להגיע קודם כל ללאבחון ולשקול עם הרופא המאבחן את האפשרויות הטיפוליות. כל טוב דר' גיורא הידש

בס"ד להלן תרגום של מאמר שהופיע באתר האינטרנט של רשת "סקאיי": " מומחים לענייני רפואה טוענים שרופאים בבריטניה רושמים, בהרבה מקרים יותר מדי פעמים, תרופות אנטי-דיכאוניות. הטענה נטענת ע"י מינהל התרופות הממשלתי בבריטניה MHRA, המהווה בעצם הסוכנות לפיקוח על מוצרי בריאות. הסוכנות חקרה בעבר את מידת התאמתם של תרופות כ-Seroxat ופרוזאק. ממצאיה ייהוו קווים מנחים בבריטניה בקשר לטיפול בדיכאון ובחרדה. שני המוסדות מייעצים לאנשים בדיכאון קל עד קשה או בחרדה לחפש טיפולים אלטרנטיביים, כגון תראפיה או התעמלות יומיומית, במקום תרופות. ה-MHRA קבע שמרשמים של רופאים כלליים (אצלנו כנראה הכוונה לרופאי משפחה- tzvika20) לתרופות חזקות מאד הן בלתי מועילות למאות אלפי אנשים. Seroxat שהיא התרופה האנטי-דיכאונית הנמכרת ביותר בבריטניה, איננה מתאימה לכל חולה אשר סובל מדיכאון קל עד קשה, אומרים המומחים. דובר של MHRA אומר כי מחקר של ה-MHRA מקיף את כל ההיבטים של טיפול בדיכאון וגם מעיין בנתונים על השימוש בתרופה. כ-13 מיליון בריטים מקבלים מדי שנה מרשמים לתרופות נוגדות דיכאון." עד כאן המאמר. ברצוני לדעת מה דעתך בנושא הנ"ל. בתודה מראש

דיבר על כך פרופסור לפסיכאטריה ברדיו (מצטער אינני זוכר את שמו) ואמר שהוא אכן מסכים אם כך שיש מקרים בארץ שרופאי משפחה נותנים בקלות דעת תרופות . אך בארץ אלו מקרים מעטים . ולרוב מי שמקבל תרופות מקבל זאת כן לפי הצורך. הוא אמר שבמקרים קלים הוא ממליץ על ספורט וטיפול פסיכוטרפי כיעיל יותר מתרופות . הבעיה שקשה להתמיד בספורט לאורך זמן , או להתחיל ספורט ולכן יותר קל לקחת תרופה (גם למנוע הדרדרות).ולכן בסופו של דבר הפיתרון הטוב ביותר הוא כן לתת תרופה. הוא גם אמר שלדעתו הכתבה עושה יותר נזק מתועלת כי אנשים תמימים סתם נבהלים. (סליחה אם לא דיקתי , הקשבתי בחצי אוזן...) אם יש טעות אני בטוח שד"ר הידש יתקן אותי.

וכאן נשאלת השאלה- מי יממן טיפול פסיכולוגי לכל אותם אלפי אנשים שיפסיקו לקחת פרוזק וסרוקסט? לא מדובר בחולי נפש אלא באנשים שנמצאים במצוקה נפשית כלשהי ומבקשים עזרה. אז הפיתרון הזול והזמין ביותר שאפשר להציע להם הן התרופות מסוג SSRI ודומיהם. אין לשום מערכת בריאות ציבורית בעולם תחליף ראוי אחר באותה עלות וזמינות.

לצביקה השאלה מורכבת מאוד, כלומר השאלה היא מה הגבול, איזה עומק של דיכאון מצריך טיפול תרופתי ומי קובע את עומק הדיכאון שמתאים לטיפול תרופתי? התשובה הפשוטה עליה מתבססת הכתבה היא מה הדיכאון (לפי סקלה של המילטון בדרך כלל, מדובר על מדד סטנדרטי שקובע את עומק הדיכאון בנקודות), שבו מתחילים לטפל. מי קובע מה הדרגה? אני מסכים עם מומין שהרבה יותר אנשים הסובלים מדיכאון (לפי כל המדדים) אינם בטיפול לעומת המעטים המקבלים טיפול מיותר. אבל הייתי רוצה לעלות שאלה אחרת לגמרי לא מקובלת. מה הפרוזק (או סרוקסט או כל תרופה אחרת מהקבוצה), עושה לאנשים בריאים, לא דיכאון ולא בעיה אחרת, אדם בריא לפי כל הקריטריונים יקח פרוזק, מה זה יעשה לו? האם זה כדאי? הידש

שלום האם מנסיונך עם מטופלים פרוזק 20 מ"ג יכול לפתור בעיות קשות של ריכוז תודה מראש

אמיר לבעיות ריכוז יש סיבות רבות, מדיכאון וחרדה עד להפרעת קשב או מחלה גופנית אחרת או כל סיבה אחרת. כך שצריך לבדוק את הסיבה. אנשים רבים הנוטלים פרוזק מדווחים על שיפור בריכוז ובזיכרון. כל טוב דר' גיורא הידש

האם אדם שאין לו אכילה מרובה ושינה מרובה או : לקום מוקדם בבוקר או חוסר תיאבון או קימה באמצע הלילה - האם אדם שאין לו את הדברים הללו- האם זה אומר שהוא לא סובל מדכאון ?

הפרעות בשינה או הפרעות בתיאבון אופיינים לדיכאון אך לא הכרחיים באיבחון דיכאון. ניתן לאבחן דיכאון גם אם אין את התופעות שתיארת בשאלה שלך אבל קיימים סימפטומים אחרים.

איזה סימפטומים ?

שלום רב, לפני 5 שנים סבלתי קשות מחרדה בעיקבות הפחד להידבק באיידס. טופלתי בסרוקסט והיית בסדר 5 שנים. יש לי חבר בן 25 והכל היה טוב ויפה . ולפתע לפני 3 שבועות הפסקתי לעשן גראס . ופתאום עלו כל החרדות מחדש- שוב אותו הפחד מאותה המחלה- הלכתי לבצע בדיקות והתגלה שאנני נושאת את הנגיף. ושביקשתי מחברי ללכת לבצע את הבדיקה הוא לא הסכים בשום פנים ואופן. הוא אמר לי שהוא בחור שחרד לגורלו ומפחד מהמוות- ומפחד ממחלות- ושאף פעם בחיים הוא לא קיים יחסי מין ללא קונדום בגלל המחלה. אמרתי לו שאם הוא כל כך בטוח בעצמו למה הוא לא עושה את הבדיקה- והוא מסר לי שאין לו אומץ לעמוד מול דברים כאלו- ורק השם איידס מעורר בו פחד. והוא לא יכול להתמודד אם פחד. בנתיים מי שסובלת זו אני- לא ישנה, לא אוכלת, בקושי מתפקדת, בשביל לקום מהמיטה ולרשום אימל זה לקח לי כמה שעות טובות לעשות קצת שקט במוח כדי לכתוב. קיימתי עימו יחסי מין ללא קונדום וזה הפחד שלי. למרות שהוא לא מפסיק לומר לי שאין לי ממה לחשוש שהוא בחור שדואג לעצמו ובחיים לא קיים יחסי מין אם אישה ללא קונדום רק מהפחד מהמחלה ואני הראשונה שהוא שוכב איתה ללא קונדום- כי אני האהבה הראשונה שלו(לפני לא הייתה לו חברה). מה אני עושה איך אני מתמודדת אם זה? הייתכן שאדם שיודע ב 100% שאין לו ממה לחשוש בכל זאת יחשוש. אנא עזור לי.

לגלית אני מקווה שאיני מתבלבל בין כל ה"גלית". בכל אופן לשאלתך. אין תשובה פשוטה, לכאורה את צריכה להבין את החבר שהוא פוחד מהבדיקה, את צריכה להבין משהו עם חרדות. ההסברים על חברות קודמות או יחסי מין קודמים הם רציונליזציות ואין להן חשיבות, בשורה התחתונה יש לו פחד לעשות את הבדיקה. מצד שני אני בטוח שאם הוא יעשה את הבדיקה את תוכלי להרגע. לכן שניכם צודקים, אני בטוח שעם הזמן וסבלנות את תצליחי לשכנע אותו לבצע את הבדיקה. כך שצריך סבלנות. אין זו סיבה שתגיעי למצב כזה שאינך מתפקדת, לכן חשוב שתגיעי לטיפול במידה ויש לך נפילה כזו גדולה. כל טוב דר' גיורא הידש

האם מתי שהוא בחיים יוצאים מפחד של או.סי.די או שהפחד הזה נשאר לכל החיים????????????????????? זו אולי שאלה מפגרת אבל חשוב לי שתענה עליה. ולמה לא הצליחו להמציא איזה תרופה שתעשה ממש מהפך בעניין? אפשר להשתגע באמת ואני לא מתפנקת. להתראות גלית

לגלית נכון שישנם טיפולים שונים ורבים ל OCD ורבים נרפאים ממנה (היום פגשתי בחור כזה), יחד עם זאת לא תמיד ולא אצל כולם. גם למי שעוזרים וההפרעה חולפת אז ה OCD היא הפרעה עקשנית שקשה לטפל בה והטיפול הוא די ממושך. כך שמוכרחים סבלנות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אבי בן 85 ולאחרונה החל להיות מבולבל, לא מסתדר עם ימות השבוע (מתקשר אלי לשאול איזה יום היום?) נתקע תוך כדי דיבור ושוכח מה רצה לאמר. כמובן שעקב כך שהביטחון העצמי שלו ירוד. שמעתי כי ניתן לאבחן את עומק הבעיה ע"י אבחון פסיכו- גריאטרי. אודה לכם באם תנחו אותי היכן ניתן לעבור אבחון כזה ומה התהליך. ברצוני לציין שזהו שלב התחלתי ואבי עדיין מתפקד יחד עם אמא שלי אך דווקא בשל כך ברצוני לעצור / להאט את התהליך. בברכה . שלומי.

לשלומי כיום אנחנו חושבים שהטיפול באוכלוסיה המבוגרת הוא שונה במידה כזו מצעירים עד שמדובר על התמחות נפרדת, התמחות זו עדיין לא מוכרת פורמלית, אבל בהחלט ישנם פסיכיאטרים שמתמחים בגיל המבוגר. התמחות בגריאטריה כתת התמחות של מקצוע הפנימית מוכר מהסיבה שציינתי. אני חושב שאתה מתכוון לאבחון נאורוקוגניטיבי אשר בודק את היכולות הקוגניטיביות (חשיבתיות) של האדם. בדרך כלל מבצעים אותו נאורולוגים. כך שאתה יכול לבחור בין אבחון של נאורולוג, גריאטר או פסיכיאטר המתמחה בגיל המבוגר. חשוב לציין שיש טיפול למחלת האצלהיימר וכדאי לבצע את האבחון ולהגיע לטיפול מתאים. ישנו מאמר קצר בצד השמאלי של הפורום - על זיכרון. כל טוב דר' גיורא הידש

האם ? יש התנגשות בין כדור פסיכיאטרי (פרוזאק למשל) לבין עלי גת אני לועס עלי גת פעם ,פעמיים בשבוע ידוע לי שיש בו המרכיבים ,קויטינון ,או קטמין (לא זוכר את השם בדיוק) זו חוויה שאני לא מוכן לוותר, יש אפשרות להתאים כדור ?

לאשכנזי איני יודע ואני בספק אם ישנה ספרות מקצועית העוסקת בשאלתך. למרות הניסיון שלך אני חושב שלא כדאי ליטול שניחומרים (לא חשוב אלו) המשפיעים על הרגש. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה רבה

שלום רב. אני בת 30. רציתי לדעת דבר מסויים על התמכרות לכדורי שינה. בעקבות לחצים כלשהם (לא משנה הסיבה) לפני כמה חודשים, שבגללם לא הצלחתי לישון בלילות הייתי לוקחת פרוטיאזין (PROTHIAZINE) וזה עזר לי. לאחר תקופה מסויימת הפסקתי לקחת אותם כי הצלחתי לישון שוב ללא כדורים. לאחר תקופה מסוימת שוב נזקקתי להם אולם הפעם הם כבר לא השפיעו עליי. האם ייתכן שזה בגלל שעשיתי הפסקה והגוף שלי כבר התרגל לחומר של הכדורים? בעקבות זה עברתי להשתמש בכדור שינה אחר, חזק יותר בהשפעתו, בשם נומבון (NUMBON) ובו אני משתמשת כעת. רציתי לדעת אם גם הפעם אני אעשה הפסקה ולא אקח את הכדור נומבון כאשר אני אצליח לישון בלילות, ואקח אותו רק כאשר אצטרך אותו, נניח לאחר מספר ימים, האם גם הפעם הכדור הזה לא ישפיע עליי? אני מאוד חוששת מזה כי יש לי תקופות מאוד קרובות בחיים שאני לא מצליחה לישון בלילות. השאלה הזאת חשובה לי כי אם גם הפעם הכדור הזה לא ישפיע עליי בעקבות ההפסקה, אני מעדיפה לקחת אותו באופן רצוף כל לילה, גם אם הכדור הזה ממכר.(כך אמר הרופא). אודה לתגובה.

רצוי לעשות הפסקה בנטילה של נומבון ולא לקחת אותו רצוף כל לילה. אל תזלזלי בסכנה לתלות והתמכרות [שמופיעה אחרי חודש של נטילה רצופה] כי זאת יכולה להיות בעיה רצינית. אני מעריך שהוא ירדים אותך גם בפעם הבאה שתזדקקי לו כי זה כדור חזק וכדור קלאסי לבעיות שציינת [נדודי שינה על רקע של חרדה]. אגב- את מצליחה להיות עירנית ולתפקד ביום שלמחרת?

להזריק איסולין מפני שהוא עלול להתמכר...היינו הך למי שזקוק לכדורי שינה והרגעה.

שלום לדר' ולמי שמתחשק לענות. אני בת 31, נשואה ואם לילדה בת שנה וחצי. לפני כחצי שנה הכרתי במקום העבודה גבר בן 38, נשוי + ילדה. מאז אנחנו בקשר שהתחיל מידידות נפלאה וגלש למשהו רומנטי שסחף את שנינו לגמרי. הבעיה שלי היא התלבטות מוחלטת בין מה שיש לי בבית לבין האהבה המקסימה. ההתלבטות גורמת לי לחרדות איומות, רגשות אשמה, עצבנות, כעס מריבות נוראיות בבית ובמיווחד רגשי אשמה . גדלתי במשפחה דתית מאוד, קדושת המשפחה הייתה משהו שחונכתי על ברכיו ובבית צפיתי בזוגיות למופת. אני יכולה להגיד לכם שהייסורים שלי גדולים מאוד, העולם הפנימי שלי קרוע והחרדה שלי גדולה מאוד. אני יודעת שלא אוכל להמשיך כך זמן רב והגבר החדש מעוניין להתגרש ולהקים משפחה חדשה איתי ולוחץ עלי להגיע להחלטה כי גם חייו אינם קלים כלל. שנינו נמצאים במערכת לחצים עצומה אך אוהבים מאוד. ברור כי ההחלטה בסופו של עניין היא שלנו, אך אשמח לשמוע את דעת הדוקטור והמשתתפים. בתודה מארש, הילית

הילית,אנחנו יותר בקטע כימי אחותי :-)

להילית אנחנו לא רק בקטע התרופתי אלא בקטע של בני אדם.... אפשר להבין את המצוקה ואת החרדות, בדרך כלל כאשר ישנם כוחות מנוגדים (להשאר בנישואין ולצאת מהנישואין) אז ישנה חרדה ומצוקה רגשית. כמובן שלשאלתך אין תשובה רפואית. מדובר בהשקפת עולם ובעניינים מוסריים. הקתולים אוסרים על גירושין מהסיבות של קדושת הנישואין, מצד שני לסבול כל כך הרבה בתוך מערכת הזוגית וגם לחשוב שמותרים על אהבה וחיים מאושרים??.... שאלה קשה. אם מאוד קשה לך אפשר לפנות למספר מועט של שיחות כדי להבהיר לעצמך היכן את עומדת ולראות את הבחירות שלך. כל טוב דר' גיורא הידש

יכול להיות שזה ממש הולך להיות טקס יומיומי עכשיו- הכתיבה הזו בפורום הזה. הלילות הם עוד איכשהוא נסבלים. הבקרים לעומת זאת. עכשיו גם יש לי בחילה מהאפקסור שלקחתי בבוקר. כבר הייתה לי ממש בחילה קשה והקאות מהכדור הזה לפני כמה ימים והפסקנו אותו- עכשיו הרופאה החזירה לי אותו במינון נמוך יותר- נראה לי שנעבור לתרופה אחרת. הענין הוא שאפילו כשאני משתף במה שאני מרגיש אתה מוצא בזה שאלה חשובה. חה...חה..ואני חושב על השאלה שאתה טוען שאני העליתי. זה אכן קשה לי מאוד להכיר בזה שאני חולה- גם אחרי שני אישפוזים במחלקה סגורה- כמעט כל המחלות שישנן מלוות בכאב וסבל לפעמים רב. יהיו מעטים שיחשבו למשל כשיש להם גידול סרטני שזו הדרך הטבעית שבה הגוף שלהם פועל. קשה לי להאמין שיש אנשים שיהנו משפעת, צרעת או שחפת. אין ספק שב- 99% מהמחלות החולה עצמו מרגיש רע! אפילו במחלות נפש כמו דיכאון החולה מרגיש רע, וגם, אני מניח, שבסכיזופרניה החולה בדרך-כלל לא ממש נהנה מהמצב הפסיכוטי שהוא נמצא בו. אבל במאניה החולה מרגיש טוב, אפילו טוב מאוד. או לפחות כך זה היה במקרה שלי לפחות עד שכבר גלשתי למצב לגמרי פסיכוטי וכבר הייתי נורא עייף מהצורך לשלוט על עצמי בכל זאת ולתפקד בצורה סבירה. אתה יכול להשוות את זה כמובן לסמים. גם מי שמכור לסמים מרגיש טוב, אבל זו בעיה עצומה כשהטריפ מגיע מהטבע. אדם שלוקח סמים מרגיש שהוא עושה משהו "רע" אפילו אם החוק לגמרי לא מענין אותו, הוא מרגיש, בעיקר בסמים קשים, שהוא פוגע קשות בגוף שלו- יש לו תופעות לואי קשות. לדוגמה, קוקאין מוביל לדיכוי מיני חזק .אבל במאניה- אני לפחות הרגשתי שהגוף שלי פורח, שהמיניות שלי גואה יותר ממה שהיה בגיל 16. ואם אדם שנוטל סמים בדר"כ מסתגר מהעולם- במאניה ההיפך המוחלט הוא הנכון- השיפור ביכולת החברתית שלי בתקופה של המאניה היה ממש משמעותי, ואני בדר"כ אדם עצור וביישן... הרי אתה מבין כמה זה טוב לאדם עצור וביישן להתחיל פתאום להיות פתוח ואקסצנטרי- זה כיף גדול... לא יעזור כלום... באמת מענין מה הההבדל בין טריפ של הרואין או קוקאין למאניה? או אפילו בין טריפ של גראס למאניה? שנה לפני ההתקף הראשון שלי עישנתי גראס כמה פעמים ובוא נאמר שזה הוביל אצלי להשפעה שהיא אולי חורגת מזו שאנשים אחרים חווים. כמובן שלא ידעתי אז כלום על מאניה או לא מאניה, אבל זה גם עשה אותי מאוד חולה ועייף אחרי זה. בכל מקרה, הפסקתי עם הגראס לגמרי- וה"טריפ" פשוט חזר מעצמו גם בלי שהחומר היה בדם שלי. חזר בצורה הרבה יותר קיצונית מהטריפ של הגראס. האם יכול להיות שאם מעולם לא הייתי נוגע בזה- כל ה"מחלה" הזו לא הייתה מגיעה? לי נראה שזה לא קשור, מפני שגם לפני שעישנתי הייתי קצת מאני. אין ספק. אני לא בהכרח שמצפה שתענה, הרופאה כבר הציעה לי פרס נובל אם אני אצליח להגיע למה גורם למחלה להתפרץ. כי הרי ידוע שהפסיכיאטריה מטפלת רק במחלה ולא במה שמוביל או גורם אליה. בוקר-טוב

מיקי...תמיד אני אוהבת לקרוא מה שאתה כותב... מיטל

למיקי כן, אני תמיד קורא בעניין את מה שאתה כותב. הראיה שלך אמיתית ומרעננת ומעניינת. אתחיל דווקא מהסוף, אולי לא תגלה מה גורם למאניה, אבל הרפואה בהחלט צריכה לעסוק מה גורם למיקי להכנס למאניה, כך שאתה תוכל להזהר ולמנוע מעצמך את ההתקפים המאניים. ישנו כלל במסדרונות הפסיכיאטריה. בדיכאון החולה סובל והמשפחה מאושרת ושקטה. במאניה החולה מאושר והמשפחה סובלת..... נכון שישנן תרופות וחומרים שגורמים לפעילות יתר, העניין הוא השליטה. כאשר מפסיקים את הסם הכל חוזר לקדמותו (לכן הסמים הממריצים אינם טובים כטפול נגד דיכאון), בעוד אשר המאניה מזינה את עצמה ומתגברת. כל טוב דר' גיורא הידש

דר הידש מנסיון ואתה כבר מספיק שנים בתחום ובטח יודע שאין תרופה לPTSD וכל מה שניתן זה למעשה סיוע שאולי בינינו לעיתים מזיק ואם יש טיפה מזל אז הכדור נותן איזו שהיא הקלה אינני בא בטענות אליך ולא לציבור הפסיכיאטרים שהרי אתם לא מיצרים את התרופות אלא מנסים לעזור במה שיש שאלתי איך אתם שרואים את הסבל ומודעים לצרות לא קמים ודורשים בכל תוקף שייצרו תרופה לצרה הזאת??? ולמה אתם מסתפקים בתרופות הקימות ולא מביאים מחאה על כך? הרי כולנו יודעים שכל עוד לא תמצא תרופה ולדעתי בעידן שלנו ניתן יש טכנולוגית חלל וביכימיה וטכונולוגיות מחקר כימי אחרות ומה לא ? בטוח ניתן למצוא תרופה אז למה אתם לא לוחצים על חברות התרופות??? תאיימו בחרם תאימו שלא תשתמשו באף תרופה מחורבנת אחרת לצרה הזאת עד שלא ייצרו תרופה תכלס לזה ! זה מה הייתי עושה אם הייתי רופא פסיכיאטר. תודה

שלום, בודאי שאיני נעלב ואתה צודק בפנייתך, הסבל של PTSD רב והעזרה שניתן לתת אינה מספקת בלשון המעטה. איני יודע אם חרם או הפגנה יעזרו, אבל מוכרחים כבר למצוא פתרון לבעיה הזו שהיא גם שכיחה וגם מאוד מאוד פוגעת וכואבת. תשמור על עצמך דר' גיורא הידש

אז אתה ועוד כמה בכירים במערכת קומו וזעקו את סבלינו!!!!! אל תזדהה אם הסבל--תאבק שייצרו תרופה לזה שיעשו יותר מחקרים יקצו יותר משאבים יותר השקעה וכו . המון תודה לילה טוב .

שלום אימי בת 67 סובלת מזה 4 חודשים מדיכאון אשר בה לידי ביטוי בסימפטומים קשים קרי , היא מרגישה שיש לה כינים תת עוריים היוצאים לה מהגוף ומהפנים וגם עוקצים אותה . לאחר שהיתה אצל 5 רופאי עור , כולם הפנו אותה לטיפול נפשי ואמרו שזו לא בעיה בעור אלא שהיא נמצאת בדיכאון היא החלה בטיפול לפני כחודש כאשר הכדור שניתן לה היה "רסיטל" , היא נטלה אותו במשך חודש ומאחר והוא לא עזר לה ולא הפחית את התחושות המדומות נתנו לה היום להתחיל ב"ריספרדל" 1/4 כדור יומיים ואח"כ לעבור לחצי כדור (1 מ"ג) קראתי על הכדור וראיתי שנותנים אותו לחולי נפש . האם ניתן להבין מכך שאימי חולת נפש או שפשוט נותנים כדור זה למי שסובל מדיכאון מסוג זה שאימי נמצאת בו ? מה דעתך ? האם יש סיכוי כי תצא מהסבל הנורא אותו היא עוברת יום יום אשמח לשמוע דעתך בענין והאם נתקלת במסגרת עבודתך בבעיה כזו שגם נפתרה מטיפול דומה ? תודה רבה שלום

לשירה אני חושב שלמרות שעבר זמן לא קצר כבר עניתי לשאלתך זו?? בכל אופן רספרידל ניתן כטיפול בסכיזופרניה אבל גם במקרים שבהם ישנן מחשבות לא מציאותיות ויש ניתוק מהמציאות כפי שאמך מרגישה שישנם כינים.... כך שעל פניו אפשר להבין את ההגיון שבטיפול ונקווה שהוא יעזור לאמך. כל טוב דר' גיורא הידש

אם אתה זוכר את מה שכתבתי אז אתה יודע שנשברתי ונפלתי בגלל בחורה שבשום מצב ,ככה מתברר,גם אם היא אוהבת אותי היא לא מסוגלת לאהוב מישהו כי היא בעצמה סובלת מאוד ולא יכולה לאהוב את עצמה את זה גם אני אמרתי וגם היא אמרה הקטע שכשעישנתי גראס כדי לעוף ולברוח נתקפתי געגועים עזים והתקשרתי ושנינו בכינו ויום אחרי זה(היום) קבענו להפגש היא כנראה מתגעגעת אליי לא יודע למה אולי כי אני עושה לה טוב ודואג לה כמו שאף אחד לא דואג לה בהתחלה התלהבתי אבל אחרי זה הפחד מילא את ליבי אני לא יודע בשביל מה אנחנו נפגשים כי אני צריך אהבה ממישהי שאני אוהב ואוהבת אותי וזה כבר לא ככה והיא לא יכולה לתת לי אהבה אבל אני מרגיש שהיא יקרה לי יותר מזהב ואמרתי לה שאני אעזור לה ואגרום לה להיות מאושרת בכל מצב (אגב היא יושבת אצל הפסיכולוג בצבא ובוכה ומקללת אותו והוא אומר לה להוציא את הכל ואומר לה לבוא אליו יותר פעמים בשבוע ושזה עכשיו קשה אבל זה יעבור לה) האם הוא יודע מה הוא עושה? האם אפשר להיות אופטימי שיעזור לה? האם זה טוב שנפגש? אפול עוד הפעם לדכאון או שאולי אבין דברים שאני צריך להבין ואוכל להמשיך הלאה? האם אני יכול לעזור לה? היא אומרת שאני עושה לה טוב מתוק-מריר כזה בדברים שאני אומר ואני אומר את הדברים הכי יפים ודואגים וטהורים שיש אודה אם תתן לי חוות דעת אובייקטיבית ואולי לא אובייקטיבית בהתחשב בדברים שכתבתי גם ממקום תודה רבה אגב ,גם בעזרתך, נשבעתי היום לא לעשן בשביל "לברוח" יותר בחיים אני מחליף פסיכיאטרית בעצת הפסיכולוג הקוסם שלי ואתחיל כדורים חדשים עם אופטימיות חדשה כי הכדורים לא עזרו לי כמעט אחרי כמה חודשים טובים שלקחתי אותם אם אעשן או אשתה בחיים שוב זה יהייה אחרי שאגמור עם הכדורים ואהייה יותר מאושר בעזרת הטיפול וזה יהייה כדי להנות ולא כדי "לברוח"

שלום, אני חושב שהחלטה להפסיק לסמם את המוח היא החלטה טובה ותמנע הרבה מאוד נזקים בעתיד. בקשר לבחורה, כדאי לשמור על ראש פתוח, לראות לאן הדברים יתפתחו ומה המצב. תנסה לא לבוא עם ציפיות כך שלא יהיו גם אכזבות, צריך להכיר את האדם ולא רק את הבעיות הנפשיות, כך שאיני יכול לייעץ לך בעניין הקשר עם הבחורה, אבל מצד שני לא הייתי פוסל אדם רק בגלל שיש לו בעיה נפשית. כך שתשתדל להוריד ציפיות ולראות לאן הדברים הולכים. יתכן שהפגישה תעזור לכם לסגור את הסיפור ביניכם ויתכן שזו תהיה התחלה חדשה ממקום טוב יותר. אי אפשר לדעת ולעתים צריך לתת לזמן לעשות את שלו. כל טוב דר' גיורא הידש

דר גיורא שלום ביתי בת 17.5אובחנה בגיל 10 שהיא סובלת מקשיים של קשב וריכוז ההאבחנה נעשתה על ידי איבחון דידקטי (בניצן) ונירולוג ניתן לביתי טיפול בריטלין אני ובעלי חששנו מאוד ולא נתנו לה את התרופה היום המצב לא השתנה היא עדין מתקשה בלימודים בלימודי נהיגה וכל מה שקשור לריכוז ואני מאוד מודאגת פניתי שוב לנירולוג ששלח אותי לאיבחון T.O.V.Aשהוכח שאכן יש בעיות קשב וריכוז 8.7 ללא ריטלין 3.7 עם ריטלין אני עדיין פוחדת לתת את התרופה למרות הסבל של ביתי מה עלי לעשות? והאם אבחון T.O.V.A הוא איבחון מאמן?

לרונית אבחון קליני של הנאורולוג יחד עם TOVA משלימים זה את זה וכנראה שהבת סובלת מהפרעת קשב. היתרון של ריטלין שאפשר לנסות. התחלה של טיפול בריטלין או ניסיון פעם או פעמים לא יזיקו לבת. לדעתי כדאי לנסות ולראות את השפעת הריטלין ולשמוע כיצד הבת מרגישה ואחר כך להחליט. מה יקרה אם תנסו? כל טוב דר' גיורא הידש

טל שלום לך אני סטודנטית לפסיכולוגיה ברצוני להבהיר כי אתה די סותר את עצמך פסיכיאטר הוא רופא לכל דבר הוא מטפל ברמה התרופתית בפציאנט בהפרעות נפשיות מחלות נפש מדיכאון אובססיות סכיזופרניה וכו מבלי להיות קודם רופא המבין לכל עומקה את תורת הפסיכופיזיקה , אנטומיה , פתלוגיה מחלות אחרות כגון עור , לב , אסטמה וכו כל זאת על מנת לתת מרשם לפציינט כמו שרופא מישפחה לא יתן אופטלגין לבעל רגישות לפול(גי סיקס פי די) כך הפסיכיאטר לא יתן לחולה עור תרופה המכילה ליתיום. ולכן אם תרצה לבחור את המקצועה המאוד מכובד הזה פסיכיאטריה מן ההכרח שתהיה חייב ללמוד רפואה במשך 7 שנים ובסיומם לבחור תחום התמחות יש שיבחרו ברפואת העור יש בכירורגיה ואתה תיבחר בפסיכיאטריה אם תעמוד בדרישות הבחינה, מכאן שאם תלמד פסיכולוגיה אומנם תלמד גם את נושאי המחלות (פסיכופתלוגיה) אך לא תורשה לתת מרשם תרופות אלה טיפול בשיחות, היפנוזה, תרפיה וכל זאת לאחר סיום התואר השני והיתמקצעות ספציפית, אז שיהיה המון הצלחה מקווה שהצלחתי לסייע לך בהבחנה

לשאלה ששאלת לגבי הלימודים