פורום פסיכיאטריה

אני לא יודעת לאן לפנות אז אני מקווה שזה המקום הנכון אני בת 16 וחצי וכבר למעלה מ-8 חודשים אני מרגישה לא טוב עם עצמי היה לי ידיד שדי אהבתי ובמשך שנה וחצי הינו ניפגשים והינו ועושים דברים ביחד עד שלפני כ-7 או 8 חודשים גיליתי שהוא מנצל אותי, ולקחתי את זה קשה כי הרגשתי אשמה כי אני חשדתי בו ודיברתי איתו והאמנתי לו שהוא לא מנצל אותי ומאז קשה לי להתרכז בלימודים ואין חשק לצאת הרבה מהבית ואני בוכה הרבה בלילות. ואני לא מצליחה לשכוח מיזה להמשיך הלאה, אני חושבת על זה כל יום במשך כל היום מהרגע שאני קמה בבוקר עד שאני הולכת לישון, אני דיברתי על זה עם אח שלי ועם ידיד טוב שלי אבל זה לא עזר. וקרה פעם שמרוב מחשבות על זה אני ניכנסתי למן רגע כזה של שיגעון וחתכתי את עצמי. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי! לפעמים אני מרגישה שאני חייה רק בשביל המשפחה שלי

ח. שלום לך חמודה ראשית הייתי מציע שתירגעי תחילה, מפני שכאשר אנו רגועים אנו בפוקוס לחשוב מחשבות צלולות יותר. שנית , פני ליועצת בית ספר על מנת שתעזור לך ותפנה אותך לגורמים המטפלים בנוסף בינתיים הישתדלי לא ליפגוע פיזית בעצמך את בסופו של דבר תיגרמי נזק לך ולמשפחתך שאני בטוחה מאוד אוהבת אותך יעוץ יוכל להוציא אותך מכל זה במהרה ובהצלחה

היי, אם את לא רוצה ללכת ליעוץ בבית ספר את יכולה ללכת דרך קופת החולים. אבל תבחרי דרך אחת ותלכי. אל דאגה, גם אני, אמנם בת 28, סבלתי מפרידה מחבר. אל תראי זאת כניצול כי בסך הכל גם את נהנית. אני הלכתי ליעוץ באוניברסיטה בה אני לומדת וזה מאוד עזר. ותזכרי: שום גבר לא שווה טיפת דמעה! יבוא אחר ויעריך אותך יותר אם את צריכה עזרה אני במייל: [email protected]

הבעיה שההורים שלי לא יודעים מכל זה ואני גם לא רוצה שהם ידעו

לח. איני יודע אם את בדיכאון אבל ברור שאת סובלת ומצב רוחך פחות טוב מהרגיל. נראה לי שהתגובה לפרידה קשה מהרגיל, ולכן כדאי להתייעץ עם איש מקצוע. אם את מסתירה מההורים כדאי לשתף את היועצת שיכולה לעזור או לעזור בהפניה לגורמים טיפוליים. אם אין ברירה תצטרכי למצוא את הדרך לספר להורים. יתכן שהם רואים את המצב וחושבים איך לעזור אבל אינם יודעים איך להגיע אליך? תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום, אני בן 20, חייל וחושב על לימודים אחרי הצבא. מאוד מעניין אותי עולם הפסיכיאטריה ואני שוקל ללמוד את המקצוע לשם כך עליי ללמוד רפואה אך עולם הרפואה בכללי אינו מעניין אותי ואני לא רואה את עצמי מעוניין להתמחות בשום נושא אחר חוץ מפסיכיאטריה . לכן שאלתי אליך - מה הם בעצם ההבדלים המהותיים בין פסיכולוגיה לפסיכיאטריה? האם עדיף לי ללמוד פסיכלוגיה ולאחר מכן להתמחות בפסיכלוגיה קלינית ? אם אין לי אהבה ועניין לרפואה עצמה אז לא כדאי לי "לבזבז" 7 שנים מחיי ללימוד המיקצוע רק כדי להתמחות בנושא אחד ממנה ? הייתי מעוניין בדעתך ועצתך. תודה, טל.

טל שלום לך אני סטודנטית לפסיכולוגיה ברצוני להבהיר כי אתה די סותר את עצמך פסיכיאטר הוא רופא לכל דבר הוא מטפל ברמה התרופתית בפציאנט בהפרעות נפשיות מחלות נפש מדיכאון אובססיות סכיזופרניה וכו מבלי להיות קודם רופא המבין לכל עומקה את תורת הפסיכופיזיקה , אנטומיה , פתלוגיה מחלות אחרות כגון עור , לב , אסטמה וכו כל זאת על מנת לתת מרשם לפציינט כמו שרופא מישפחה לא יתן אופטלגין לבעל רגישות לפול(גי סיקס פי די) כך הפסיכיאטר לא יתן לחולה עור תרופה המכילה ליתיום. ולכן אם תרצה לבחור את המקצועה המאוד מכובד הזה פסיכיאטריה מן ההכרח שתהיה חייב ללמוד רפואה במשך 7 שנים ובסיומם לבחור תחום התמחות יש שיבחרו ברפואת העור יש בכירורגיה ואתה תיבחר בפסיכיאטריה אם תעמוד בדרישות הבחינה, מכאן שאם תלמד פסיכולוגיה אומנם תלמד גם את נושאי המחלות (פסיכופתלוגיה) אך לא תורשה לתת מרשם תרופות אלה טיפול בשיחות, היפנוזה, תרפיה וכל זאת לאחר סיום התואר השני והיתמקצעות ספציפית, אז שיהיה המון הצלחה מקווה שהצלחתי לסייע לך בהבחנה

אם עולם הרפואה לא מעניין אותך אז גם פסיכיאטריה לא מעניינת אותך. אנשים לא תמיד יודעים מהי בכלל פסיכיאטריה. כיום פסיכיאטריה היא מקצוע הרבה יותר מדעי ממה שהיה בעבר ורוב הטיפולים בפסיכיאטריה הם בכלל ביולוגיים ברובם. הספרות הפסיכיאטרית היא כמעט כולה בנושאים ביולוגיים רפואייים ולא בנושאים פסיכולוגיים. יש פסיכיאטרים שלומדים גם פסיכותרפיה אבל זה לא חובה.

לטל הנקודות שהעלו קודמי נכונות אבל אנסה להוסיף. גם הפסיכולוגיה והפסיכולוגיה הקלינית במיוחד הם מסלול דורשני וארוך, כך שמבחינת השנים אחרי שש שנים כבר מתחילים להשתכר ברפואה, אומנם עם תורניות ומשכורת לא גבוהה אבל אפשר לחיות. כך שמבחינת האורך המקצועות די זהים, גם מבחינת המיון קשה מאוד להתקבל לפסיכולוגיה קלינית לפחות כמו לרפואה. מבחינת ההכנסה הכספית בעתיד, לפי ידיעתי ואולי אני טועה, רופאים מרוויחים הרבה יותר מפסיכולוגים. כמובן לא כולם. הבדל נוסף ואולי יותר עקרוני הוא בגישה. הגישה של פסיכיאטר היא קלינית, כלומר מה שהוא רואה ואבחון מצבים (מחלות) ולפיהן הוא יועץ על טיפול מתאים. כמובן שבין הכלים שיש לו יש גם את הכלי התרופתי. הפסיכולוג לעומת זאת רואה את התפתחות הדברים, את הקצב הדינמי ואת "נשמתו" של האדם יותר מאשר הפסיכיאטר. לצערי בארץ הגישה הפסיכולוגית העיקרית היא הגישה הדינמית שהיום קרנה יורדת בעולם ורואים אותה כפחות יעילה. צריך לקחת בין השיקולים גם את הנקודה הזו. בנוסף, כיוון שהפסיכיאטר מכיר גם את המחלות הגופניות הוא יכול לאבחן מצבים נפשיים שנגרמו בגלל מחלות נפשיות ולעתים הוא הראשון לאבחן מחלה גופנית אפילו אם הסימפטום הראשון הוא נפשי. כמובן שלפסיכולוג אין את נקודת המבט הרחבה הזו. בהצלחה דר' גיורא הידש

זה לא שעולם הרפואה לא מעניין אותי כלומר, אני רציתי ללמוד פסיכיאטריה ורק אז התברר לי שאני צריך ללמוד רפואה למעשה מעולם לא ראיתי את עצמי לומד רפואה מכיוון שמעולם לא הסתדרתי עם דם או איברים פנימיים של גוף האדם :) אבל אם בשביל להיות פסיכיאטר צריך ללמוד רפואה אז.. נו טוב.. למה לא? האם זו גישה מוטעת ?

שלום ד"ר, אני בת 38 ,לא כל כך בריאה ,שזה אומר בעיה לבבית של צניחת מסתם,הפרעות של בלוטת התריס על רקע ויראלי ללא שימוש בתרופות. מבחינה נפשית אני נוטלת שנים קלונקס וקסאנקס אחד לפני שינה. קשה להגיד שאני אדם מאושר. בכל אופן הומלץ לי על פרוזאק חצי כדור כל יום,אני פוחדת משינויים בתרופות ומגיבה בתרחישים גופנים לעצם השינוי ולכן אף פעם לא אדע ממנה למשל,כואב לי הראש מהכדור או מהחרדה על עצם לקיחתו,ברצוני לשאול האם יש לי מגבלה לקחת במקביל גם קלונקס וקסאנאקס ,ואקמול ואנטיביוטיקה?ואם אצטרך אלטרוקסין? אנא ענה לי על שאלותי. תודה

לשני צניחת המסתם היא דבר טכני בעיקרו ואינו קשור למחלה ואינו מחלה ואינו מפריע בתפקוד, למרות שמדובר בלב ובמסתם וזה די מפחיד, צריך לזכור שצניחת המסתם אינה מחלה ואין זה דבר שמפריע לך. גם פעילות נמוכה של בלוטת התריס כאשר הבלוטה מאוזנת אינה צריכה להוות בעיה ובסך הכל כנראה שאת אשה בריאה ללא מגבלה גופנית. נמצא במחקרים שיש קשר סטטיסטי בין הפרעות פאניקה וצניחת המסתם. אין הסבר ולא מבינים את הסיבה אבל נמצא ששתי התופעות קורות ביחד. מעניין.... אין טעם ליטול קסנגיס וקלונקס ביחד כיוון שמדובר בשתי תרופות מאותה המשפחה ולאותה המטרה, למרות שאין גם מניעה כיוון שהתרופות אינן מפריעות אחת לשניה. גם אקמול ורוב האנטיביוטיקות לא מפריעות. כל טוב דר' גיורא הידש

הייתי רוצה לדעת אייזה תרופה או טיפול ניתן ליטול ע"מ להרגיע רעב תמידי הרי זה בטוח נפשי , מה ידוע לך על כך אני מיואשת ורוצה לדעת לאייזה טיפול ליפנות הרי אומרים שמי שכל הזמן רעב ואני מדברת על קרורי בטן לאחר ארוחה באופן תמידי , מחשבות על אוכל חוסר ריכוז באוניברסיטה כל הזמן רעבה כיצד ניתן לטפל בנושא אני מיואשת מיסתגרת לא יוצאת לא מבלה ובקושי מצליחה לילמוד שכן בעיה זו מטרידה אותי , כל זאת בעקבות ההשמנה , אני נוטה בן היתר ליברוח לשינה , להיתבודד ורק אם מתחשק לי אני הולכת לעבודה ושוב חוזרר חלילה , אני מיואשת אני לא יודעת אם זה הלחץ בלימודים שקשור לפרפקציוניסטיות או אולי לשנאה החדשה לגופי שלא ראיתי מעולם , או שמא בעיה אורגנית כנראה ברמת מרכז ה-vmh שלי אנא מימך תעזור לי לאן אני פונה אני ממש מיואשת

לדניאלה הרעב התמידי והעליה במשקל עלולים להיות סמפטום לבעיה נפשית או למצב נפשי. אני חושב שקודם כל כדאי להגיע לאבחון מלא אצל פסיכולוג או פסיכיאטר ורק אחר כך לשקול דרכי טיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

היי ד"ר הידש. קשה לרדת לסוף דעתי... אבל בהחלט אפשרי:-) אני יודעת שזה מעצבן שענו לי רבות על הקלונקס,ואחרי כל הבירורים החלטתי להפסיק לקחת. אבל למרות זאת, אם תוכל לא להתייחס ל לעניין, היתי רוצה לשאול משהו. אני בעיקרון-לא הפסקתי כי אני איזו היסטרית, אלא כי בעקבות מה שקרה לי בעבר באונס, אני לא יודעת אם זה טוב לקחת משהו שקיים בו הסיכון הזה. אתה בתור פסיכיאטר בטוח יודע את החשיבות הפסיכולוגית של הדברים-מעבר לטיפול הכימי. וכשלקחתי את הקלונקס עד לא מזמן הרגשתי בטוחה, והרי הפחד הכי חזק שלי-הוא מהזיות. אך לאחר שהבנתי שהכדור מעלה את רמת הgaba במוח{ושרמה גבוהה יכולה למנוע הזיות או מצבים פסיכוטיים} אז נרגעתי, והרגשתי בטוחה. וכיום אינני יודעת אם זה טוב לאור מה שקרה לי בעבר,ואם קיימת תופעת לוואי כזו,אז אולי דווקא לאור מה שקרה,זה עלול להתפתח. ברור שאני רוצה לחזור לקחת, הרגשתי יותר שקטה כשלקחתי. לכן אני רוצה לשאול האם הזיות הן דבר שעלול להופיע דווקא במצב של לחץ ועוררות, ואם כן,אז עפ"י מה שהבנתי כימית על הקלונקס-הוא אמור דווקא לעזור למצבים כאלו,ולא לגרום להם. אז עקב מה מצויינת התופעתלוואי הנ"ל? כאשר התרופה לא מתאימה לאדם מסויים? כאשר מדברים על מינון מאוד גבוה? או שזה דבר שעלול לקרות גם אם יום אחד לוקחים, וכמו כל סם{כמו מריחואנה למשל} עלול לגרום לתופעות לוואי {שתלויות במצב רוחו של האדם או בדברים נפשיים} אני מתנצלת ששוב אני שואלת, ואם אתה לא רואה לנכון להגיב לעניין-כנראה הצדק איתך. פשוט חשבתי לנסות שנית,כי זה חשוב לי. תודה בכל מקרה.

אני חושבת שדר' הידש ענה לך בדיוק על השאלה הזו בתשובה שאין טעם לענות לשאלות כלליות! אין לך הזיות,והקלונקס לא גרם לך עד עכשיו להזיות אז הוא גם לא יגרום לך מעכשיו להזיות. אני כבר גם לא כל כך בטוחה שזה מעניין אותך כמו שאת רוצה לשאול כל יום משהו כדי שדר' הידש יתייחס אלייך. את לא תקבלי תשובות שונות ממה שקיבלת ובטח מחר תמצאי 'רק עוד משהו אחד שמטריד' זו טיבה של חרדה. ככה זה. זה מה שיש לך ובזה את צריכה לטפל. אין מנוס מטיפול. את לא תמציאי את הגלגל ותסתדרי לבד. תפסיקי לעייף את עצמך ואת דר' הידש שמנסה לעזור לך כבר חודשים. מיכל

את לא שמה לב שאת מתחזה,עד כדי כך שאת שפלה, אפילו שם כינוי לא מצליחה לתת לעצמך. או שאת ידידה שמחפשת להרגיז אותי ולהקניט. תבואי אליי ישירות יא נמושה. מיכל הקבועה

האם לוסטרל פועל גם על מחשבות אובססיביות טורדניות? וכמה זמן לוסטרל אמור להשפיע על הגוף בערך אודה על תשובה מפורטת

לתמר הלוסטרל פועל על הסרוטונין וכמו כל התרופות הפועלות על הסרוטונין הוא מוריד גם את רמת החרדה ומפחית את המחשבות הטורדניות. יחד עם זאת מחשבות טורדניות הן בעיה עקשנית, כך שיתכן שהשפעת הטיפול תהיה מאוחר או שיהיה צורך במינונים גבוהים של הלוסטרל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, ידוע לי שמאניה (או מאניה דיפרסיה) היא מחלה גנטית, אני אובחנתי כמאני ואף אחד במשפחתי לא חולה במחלה הנ"ל, אני מאוד חושש לגבי העתיד ומה יהיה כשאביא ילדים לעולם,ולכן רציתי לברר מה הסיכויים שהמחלה תעבור בתורשה לילדיי? כמו כן האם יש אפשרות לקבל התקף בזמן נטילת הכדורים (ליתיום) באופן סדיר?? והאם ההתקפים יכולים להוות סכנת חיים עבורי או עבור הסובבים אותי?? אשמח לקבל תשובה מלאה ומדוייקת.אני מאוד חושש מהעתיד לבוא.

לשרון במאניה או בהפרעה דו-קוטבית ישנו מרכיב תורשתי אבל הוא רק חלק מהתמונה וקיים כמובן מרכיב סביבתי ופעמים רבות יש גם צורך בגורם חיצוני אשר מביא להתפרצות המחלה. אם אחד ההורים חולה בהפרעה דו-קוטבית הסיכויים שגם הילד יהיה חולה הם כ 8%, לא מעט ולא הרבה. הליטיום מונע במידה רבה התקף נוסף אבל כפי שכתבת בצדק לא תמיד, אין שום דבר 100% ברפואה ובטח לא בפסיכיאטריה. אם אין לך היסטוריה של אלימות בהתקפים ואינך אדם אלים, סביר שלא תהיה אלים גם במצב מאני. תשמור על עצמך ומקווה לפחות חרדות דר' גיורא הידש

שלום רב, אני לוקחת תרופת פריזמה כבר 3 שבועות ובגלל תופעות לוואי וחלומות מוזרים נדודי שינה ו... הרפאה שלי החליפה את התרופה ל ציפרלקס השאלה שלי איך לעבור מתרפה לתרופה האם צריך זמן המתנה אודה על תשובה

אני לא יודעת מה הסיבה ללקיחת התרופה אצלך , אני נטלתי אותה כאשר הייתי במצב של אנורקסיה שעומדת להיתדרדר , כמובן הייתי בחרדות ודיכאון התוצאות היו נחמדות קיבלתי תיאבון הרגשתי טוב פיזית אך לא נפשית כלומר ההשמנה בעקבות התרופה ביעסה אותי רצח כמו כן התרופה גרמה לי לישנוניות , שינה מרובה , חוסר חשק למין, וביכלל אדישות ורגיעה מוחלטת בדיעבד אולי זה הציל אותי מאנורקסיה אבל לא מכל השאר, בכל מקרה זה אינדיוידואלי כל אחד מגיב אחרת על פי מיטב ידיעתי התרופה מצויינת עם הכי פחות תופעות לוואי אז בהצלחה

לשרון הגיוני שעם מעבר בין שתי תרופות הפועלות על הסרוטונין תקופת החביון (ההמתנה) קצרה יותר. בהצלחה דר' גיורא הידש

אל תשאלו מה קרה לי אתמול בשבת ב 9 בערב תאונה קטלנית פגעו בנו חזיתית ואני נכנסתי לחרדה איומה הייתי מאושפזת לכמה שעות בגלל חבלות ברגלים ובחזה כאבי ראש סחרחורות ובלילה היה לי סיוטים להרדם מהתראומה הזו עד שנרדמתי עם קלונקס 1 מליגרם . הייתי חייבת לשתף פה אנשים מקסימים שתומכים כל הזמן שקשה לי אז למי שקצת אכפת עברתי תאונה ויצאתי בנס בחיים.

לגלית העיקר שיצאת בנס, תחזרי כמה שיותר מהר לנהוג, אפילו מחר בבוקר כדי שלא יהיה קיבוע של הטראומה. תקחי קלונקס לפי הצורך אבל תמשיכי לחיות חיים רגילים ולא להכנע לפחדים, כעת זה שעת מבחן מסויימת ואת צריכה למצוא כוחות להמשיך לנהוג ובטח לא להשאר בבית. תשמרי על עצמך הידש

החלטתי לפרוק את כל התסכולים והכאב שלי בפורום הזה במקום סתם להסתובב סביב עצמי ולחשוב אותם- כל זה כמובן מתוך רצון כנה בהנאת המשתתפים. אתמול בלילה דווקא הצלחתי לישון טוב וכבר חשבתי שהטבע או אלהים מתחילים להרפות ממני, אבל היום שוב פעם אני קם בארבע או חמש, לא יודע, ונע מצד לצד במיטה. אני נמצא באיזו דרגת ביניים- מצד אחד אני לא חולה נפש קשה ששוחרר עכשיו ממחלקה סגורה והעבירו אותו להוסטל בקהילה או לאיזו מסגרת מוסדית אחרת, כמו רוב האנשים שהייתי ועודינו מאושפז איתם- דהיינו בעצם חזרתי לחיים הרגילים שלי. מצד שני, למרות שאני מסוגל להתמודד עם החיים שלי אני לא מסוגל להתמודד עם החיים שלי. אני יודע שזו סתירה. מצד אחד אני מת לשקוע לאיזה חוסר תפקוד מוחלט, לאיזו פסיכוזה גואלת, להיות שקוע בתוך שכחה וחלום- אבל, נו, טוב, אני מניח שגם זה לא ממש ימצא חן בעיני וחוץ מזה אין זו בחירה שלי. אני אפילו רוצה לחזור קצת להיות מאושפז- לא להיות צריך להתמודד עם כלום. לחזור להיות "סיעודי". האמנם יש משהו בחיים מעבר למחלקה סגורה. קמים, יוצאים לחצר ולטיול בחוץ, (עם סיגריות חופשי!) יש שיחה "מרתקת", שבה מזכירים לאנשים את היום והתאריך שזה נורא חשוב (ראשון, 5 בדצמבר 2004), אחר כך איזו פעילות כמו ריפוי בעיסוק או "שיקום תעסוקתי" (עבודה שיקומית בשכר של סיגריה וקפה), ארוחת צהריים, אחר כך פותחים את החדרים ומותר לישון, מה עושים אחרי זה אני כבר לא זוכר. נו, יש כבר משהו בחיים מעבר לזה? נו, טוב, אני מניח שהייתי מעדיף להיות שם בחברה קצת יותר נעימה,אבל אני לא כזה בטוח שאנשים בעולם החיצוני הרבה יותר נעימים מאלה במחלקה סגורה. נו, בעצם, אני חוזר לשם היום שוב פעם כדי ש"יאזנו" אותי תרופתית - אני אסע מוקדם, אחרי כמה שעות שם משום מה כבר פחות בא לי להישאר. אני באמת לא יודע למה. בשבוע שעבר נסעתי לשם שלוש פעמים מעניין כמה אני אסע השבוע. בקיצור- אני באמצע כמו בהרבה דברים בחיים שלי, מצד אחד אני לא יכול להיות באמת נכה נפש קשה שצריך עזרה בכל דבר. מצד שני, אני סובל אני מסוגל להתמודד עם העולם אבל לא רוצה, דהיינו אני לא מסוגל להתמודד עם העולם. או כן מסוגל. טוב, אני כבר אתארגן ואצא לי לבית החולים לפגוש משיח אחד או שניים...או אתה מלך העולם. או את האיש שחושב שאני פסיכותרפיסט כי יש לי פלאפון. ביי מיכאל(מיקי)

למה המשיח לא מגיע לעולם?? הפסיכאטרים טוענים שאליהם המשיח מגיע כל יום רק שמאשפזים אותו במחלקה סגורה.....

אתה צודק שרוב בתי החולים למחלות נפש הם מקומות טובים כדי להשתקם בהם... בתור אחד שמבקר הרבה באחד מהם (ביקור קרוב) אני באמת יכול להגיד שאני מאוד נהנה מהביקורים האלה... ודווקא בגלל האנשים, המטופלים... זה כל כך נחמד ויוצא דופן להיות בחברת אנשים שנחשפים במלוא חולשתם ובמלוא כאבם ונמצאים בנקודת שפל בחייהם ודווקא מהנקודה הזאת הם מצליחים לצור מכנה משותף אחד עם השני בלי לשפוט ובלי להסתכל במבט מתנשא... ובכלל זה נחמד להיות בחברת אנשים שנמאס להם לחיות על פי כללי ההתנהגות בחברה האנושית והם שוברים את כל הגבולות שבני-אדם "רגילים" שמים לעצמם באופן לא מודע, ופורקים מעל עצמם כל מחוייבות וכל נורמות ההתנהגות המקובלות... בכל מקרה, אתה צריך להבין שכמה שהמקום הזה הוא "חממה" נהדרת, יש בעולם הזה כל הרבה מקומות ודברים יפים שבהם אתה יכול למצוא את השלווה שלך ולהרגיש מאושר יותר ואתה פשוט צריך למצוא אותם... ברגע שאתה נכנס למוסד מתוך פחד שלא תמצא את האושר בחוץ, אתה גם לא תוכל באמת להיות מאושר בפנים... אני חושב שאתה מרגיש שבחוץ אתה צריך לעמוד בהרבה ציפיות וזה מפחיד אותך... "כגודל הציפיה- גודל האכזבה" בהצלחה לכל הקוראים

שלום עידן אני חושב שאתה קצת מגזים בלשון המעטה- רוב האנשים שנתקלתי בהם במחלקה הסגורה, שבה הייתי פעמיים. (אולי במחלקה פתוחה זה אחרת...) הם אנשים כבויים שבקושי מתקשרים אחד עם השני. חלקם הגדול בקושי מסוגל לומר משפט ברור או לנהל שיחה. הם גם בדר"כ מרוכזים מאוד בעצמם- מה שבהחלט סביר והגיוני. אבל, אכן, בשוליים יש גם את כל הדברים שאמרת, אבל זה ממש ממש בשוליים. מה שכן- אחד הדברים שנתקלתי בהם מעט, מלבד כמובן מההתנהגות שלי עצמי, זה התנהגות שחורגת בצורה קשה מנורמות התנהגות המקובלות- סך הכל רוב האנשים שם עושים פחות או יותר מה שמבקשים מהם. והם בדר"כ הם יותר שקטים ורגועים מאנשים בחוץ- יותר מדי שקטים ורגועים. אני לא באמת רוצה לחזור לשם. ברור שאני לא אהיה שם מאושר ושלא הייתי שם מאושר. זה סתם חלק מהדיכאון והיאוש שלי כרגע. בברכה מיכאל

אני עונה לשאלתך בראש הדף בכוונה בכדי שלא תתפספס. אז קודם כל שוב, תודה מקרב לב על ההתעניינות בי- זה מוכיח לי שוש ושוב איזה אדם יקר ומיוחד אתה. אני סוחבת- כן סוחבת זו ההגדרה הנכונה. השבוע האחרון היה לי קשה מאוד מבחינה נפשית, כנראה בגלל עומס הלימודים. הנשימות שבו לפקוד אותי ולא נותנות לי מנוח. עד כדי כך שכמעט ולקחתי קלונקס ( ואתה הרי יודע את הפחד שלי מכדורי הרגעה). בלימודים מאוד קשה. היה לי כבר מבחן בכימיה ומבחן חלק א באנטומיה ( להזכירך התחלתי לימודי הסבה לסיעוד). קבלתי את תוצאות המבחן באנטומיה 80 ולא יכולתי להפסיק לבכות. תגידו משוגעת? נכון אבל הנה שוב הפרפקציוניזים משתלט עלי. פשוט למדתי כל כך קשה למבחן הזה -חודשים, והציון מאוד איכזב אותי. אבל בדיעבד בהחלט שהתגובה לא הייתה פרופורציונאלית שכן אני בכיתי חצי יום ולא היה לי חשק לכלום. אולי זה קשור לחוסר האיזון הנפשי שלי? לגבי הבעיה השנייה, אז אני עדיין על סטרואידים וביום שישי התחלתי טיפול במטטרוקסט- בתקווה שבאמת אוכל להתחיל לרדת במינון הפרדניזון. חוץ מזה אני באמת מנסה לתפקד כרגיל אבל הנשימות כל הזמן ברקע מפריעות לי במלאכתי זו- זה כל כך מייאש ומתסכל אריאל

לאריאל היקרה אני עוד זוכר עד כמה התלבטת האם המשימה של המקצוע החדש והקשה לא קשה לך מדי, וכעת את לא מסתפקת בציון 80......?? טוב מילא, בכל אופן בשבילנו זה ציון מצויין, ואת תמיד 10. אני מקווה שעם סיום הטיפול בסטרואידים גם המצב הנפשי ישתפר ויחזרו אליך הכוחות שלך. תשמרי על קשר הידש

זה מדהים. נראה שאני מתאוששת מעט נפשית ואז אני מרגישה כל כך רע פיזית וההיפך- מה בעצם מתרחש פה? האם אני פשוט בתת מודע מעסיקה את עצמי כל הזמן? אתמול והיום טפו טפו הנשימות קצת נרגעו ( אני מפחדת לדבר על זה כי בסוף אני תמיד מתאכזבת) אך אני מרגישה כל כך רע פיזית- הפרקים, חום וכדומה ואילו כשהנשימות הפריעו לי הייתי יותר חזקה מבחינה פיזית. האן זה מוזר?

שלום לד"ר הידש אני בחור בן 26 טופלתי בציפראמיל כשנתיים ונאלצתי להפסיק בעקבות תופעות לוואי שהחמירו (השמנה עייפות הפיכת שינה) הגעתי עד לכדור וחצי. הכדור מאוד עזר לי ובמהלך תקופת נטילתו התחלתי ללמוד באוניברסיטה . עברתי גמילה די קשה וניסיתי כמה תרופות עם פחות תופעות לוואי אך הן לא התאימו . נכון להיום אני כבר כשמונה חודשים ללא תרופות מרגיש פחות או יותר בסדר יותר טוב ממה שהיה בהתחלה שהפסקתי אך יש לי בעיה ואני מעוניין לפתור אותה .. אני מעוניין לחזור למסגרת של הלימודים אך איני חושב שאני יוכל ללא תרופה בעיקר בגלל שהריכוז נורא ירד ועם הציפראמיל הוא היה מאוד גבוה מה אני יכול לעשות אני נורא רוצה לחזור ללימודים אך יש לי הרגשה שאני פשוט ללא כדור לא יעמוד בלחץ במיוחד לאור המצב החדש ,נורא נהניתי ללמוד כמו כן מאז שהפסקתי את הציפראמיל קשה לי לשבת ולקרוא אני מרגיש לא מרוכז בעיקר כשזה מאמר מורכב או ארוך מה אני יכול לעשות ?? האם לחזור לציפראמיל במינון נמוך .. תודה

לגיא הדבר החשוב ביותר הוא להמשיך במה שאתה כל כך רוצה ולא לוותר. לבעיה הטכנית בודאי שאפשר למצוא פתרון ולבסוף תמצא פתרון, אבל העיקר שלא תוותר על החלום שלך ועל הדבר שכל כך חשוב לך. כמובן שאיני מכיר אותך מספיק ואיני מכיר את כל התרופות שניסית ולא הועילו, ציפרמיל במינון נמוך נשמע כרעיון טוב. כמובן שהייתי בודק גם את השאלה של הפרעת קשב בעבר. בהצלחה דר' גיורא הידש

לכבוד ד"ר גיורא הידש א.נ. שלום רב, מספר שאלות: 1. נניח כי אדם אושפז בבית חולים פסיכיאטרי, הוכר כנכה, ע"י המוסד לביטוח לאומי, ומקבל קיצבה. ונניח כי אדם זה חותם בפני מוסד מסויים, על טופס וויתור על סודיות רפואית. האם יש באפשרות אותו מוסד לקבל על אדם זה אינפורמציה רפואית מהמוסד לביטוח לאומי ? אם כן מי רשאי לבקש ולקבל אינפורמציה זו. והאם יש באפשרות המוסד לביטוח לאומי להעביר אינפורמציה רפואית ללא טופס וויתור על סודיות רפואית ? כמו כן האם יש באפשרותה גם לקבל אינפורמציה רפואית ללא כתב וויתור על סודיות רפואית ? 2. האם יש מוסדות המקבלים אינפורמציה רפואית ללא טופס וויתור על סודיות רפואית ? אשמח לתשובתך בהקדם. בכבוד רב, נועם ס.

לנועם פרט לשני חריגים שתכף אכתוב אותם אף אחד לא יכול לקבל או לתת אינפורמציה ללא כתב ויתור על סודיות רפואית- וס"ר. החריגים הם המכון הרפואי לבטיחות בדרכים -רשיון נהיגה, כאן יש חובה חוקית על הרופא לדווח-במידה ולא ידווח הוא צפוי למאסר, והשני הוא לגבי נשק. כנראה שישנה חובה גם לדווח לצה"ל לגבי מתגייסים חדשים אבל כאן יש ויכוח, לצורך שאלתך אומר שיש חובה לדווח לצה"ל גם ללא וס"ר. כך שהמוסד לב. לאומי מחוייב לכלל של כתב ויתור על סודיות ואינו יכול לעשות דבר ללא אישורך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, ברצוני לברר האם התרופות הפסיכיאטריות, נגד פסיכוזה ונוגדי דיכאון עשויות להעלות את רמת הכולסטרול בדם? האם אנמיה יכולה להחמיר מצב של הלוצינציות? האם ידוע על קשר בין טיפול תרופתי פסיכיאטרי ממושך, וצמצום מחלות כמו שפעת, או וירוסים/ חיידקים אחרים?

לגל לתרופות אין השפעה על הכולסטרול. אנמיה בהחלט עלולה לגרום להחמרה במצב הנפשי ואם אדם סבל מהלוצינציות יתכן שהן יתגברו. מדובר בכל אופן באנמיה מאוד משמעותית ולא אנמיה קלה. אני מאמין שמצב נפשי טוב נותן הגנה מפני מחלות גופניות, לתרופות נוגדות דיכאון ישנה השפעה כמו לאספירין כך שהן עשויות למנוע תופעות של הסתיידות עורקים בגיל המבוגר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לא ככ ברור השפעה דומה לאספירין ובכך למנוע הסתיידות עורקים ? אפשר להרחיב טיפה?

שלום אני בן 22, יש לי בעייה שכמעט כל דבר שאני רוצה לקנות ולעשות אני מתייעץ עם מלא אנשים אם זה איפה לעבוד או מה ללמוד או מה לקנות אם נגיד אני צריך איזה שידה אז אני מתייעץ ובודק בהרבה חנויות לראות מה הכי זול ומכדאי ואולי בכלל עדיף לי להכין לבד שידה, כלומר אני לא קונה ישר אלא בודק עוד אפשרויות כך גם בכל שאר התחומים תמיד מתייעץ יותר מידי, רציתי לדעת מה זה אומר? ושאלה שנייה היא האם להטיל שתן בדחיפות וקושי להתאפק האם זה קשור לדכאון או בעייה נפשית?

לדוד התופעות שאתה מתאר עלולות להגרם מחרדות ברמה גבוהה. כדאי להגיע לאבחון מדוייק אצל פסיכיאטר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר מה שלומך? אני נוטלת רסיטל כבר חודש לפני השינה כדי להגמל מתלישת שיער. ואתמול (יום שישי) התחלתי לנטול אותה בבוקר עם האוכל ויש לי 2 שאלות: 1. שאלה שקשורה לתופעות לוואי: האם יכול להיות שהתרופה גורמת לעייפות רבה בשעה 17 אחר הצהרים (ישנתי 5 שעות בשעה 17)? ולא מצאתי סיבה לעייפות כה גדולה... בנוסף קיבה רכה והיום גם שלשול - האם זה יכול להיות קשור? 2.בקשר לתלישה: האם זה הגיוני שאני תולשת אחרי חודש וכן תלשתי גם במהלך החודש - האם זה הגיוני? מתי הכדור בעצם מתחיל להשפיע? תודה ויום נעים ננוצ'קה

לנניצ'קה את רק בהתחלת השפעת הרסיטל, השפעתו תלך ותתעצם בחודשיים הבאים. איני חושב שהעייפות היא תוצאה של הרסיטל במיוחד שמדובר בתופעה חד פעמית, תראי אם התופעה חוזרת על עצמה. יציאות רכות בהחלט עלולות להיות תופעת לוואי של הרסיטל. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לא הבנתי אם ההשפעה של התרופה תתחיל רק בעוד חודשיים או חודשים ? תודה

איפה אפשר למצוא רשימה של פסיכיאטרים מורשים? תודה

לי נראה שאין רשימה כזאת ש"פתוחה" לעיון הציבור. מצחיק,יש דבר שנקרא פנקס הפסיכולוגים,אבל אין דבר דומה לפסיכאטרים שדווקא לא רק "מדברים" אלה יכולים גם לרשום תרופות. מעניין.

למתעניין כל רופא חייב להציג את רישיון העבודה שלו ותעודת רופא המומחה במרפאה שלו. איני מכיר רשימה של כל הרופאים, אבל תנסה באתר של ההסתדרות הרפואית או באתר של האיגוד לפסיכיאטריה ברשת. שבוע טוב דר' גיורא הידש

סתם עצה עדיף ללכת על פי המלצה (אם זאת הכוונה) ולא די בהיות הפסיכ' מורשה.

אפשר לפנות למשרד הבריאות ולברר עפ"י שם ספציפי. נכון להיום התחום קצת פרוץ. כל אחד יכול לפרסם את עצמו ב"דפי זהב" או בעיתון או באינטרנט בתור פסיכיאטר ואין לך דרך קלה ופשוטה לבדוק אם הוא אכן מומחה בפסיכיאטריה או מתחזה. בפסיכולוגיה ובסיעוד יש כבר רשימה שמית של מטפלים מוסמכים שמופיעה באתר האינטרנט של משרד הבריאות. לדבריהם רשימה של רופאים, כולל פסיכיאטרים, תעלה בעתיד הקרוב לאתר שלהם אחרי שהיא תהיה מוכנה.

תחרות כלבים-אבייתר בנאי תחרות כלבים רצים במעגל עיניים רעבות דיבור מרומז בנעלים היפות אני רץ יחף חלומות עמוקים אני מגיע ראשון נוסע במונית, לא זוכר את הכתובת כל כך הרבה זמן בחושך הייאוש, הבשר, הגאווה אויבים גדולים שאני טיפחתי להדליק את השמש בצחוק ובכי ובמנגינה אני כבר מגיע, אני כבר נמצא... המעקה רטוב המדרגות בוערות לחישות שקטות על הצוואר שומע חצוצרות בלילה במיטה מכוון את התנועה בלי לדעת לאן נוסע במונית, לא זוכר את הכתובת כל כך הרבה זמן בחושך הייאוש, הבשר, הגאווה אויבים גדולים שאני טיפחתי להדליק את השמש בצחוק ובכי ובמנגינה אני כבר מגיע, אני כבר נמצא.....

תודה, אהבתי הידש

שבוע טוב. אני בת 35 מתמודדת עם סרטן השד כבר קרוב לשנה. עסוקה המון במוות בחרדות שקשורות למחלה, הפסקתי לעבוד בגלל המצב הנפשי. האם יש אפשרות לקבל כדורים כלשהם למצב גם אם אני תוך כדי טיפול כימותרפי? תודה רבה.

בהחלט. ניתן לקבל את הכדורים דרך האונקולוג שמטפל בך. ספרי לו על מצבך הנפשי והוא כבר ידע מה לתת לך. לאונקולוגים יש ניסיון בטיפול תרופתי בבעיות נפשיות אצל חולי סרטן. במצבים קשים או מורכבים הם מפנים ליעוץ פסיכיאטרי.

לאלינה לעתים קרובות אנחנו משלבים טיפול הרגעתי או טיפול נוגד דיכאון. עם זאת כדאי קודם כל להגיע לטיפול פסיכולוגי אשר עשוי לעזור ולהקל על המצוקה הנפשית קודם כל. בנוסף יתכן שדימיון מודרך ודרכים פסיכולוגיות נוספות עשויות לשפר את הסיכויים להבריא ממחלת הסרטן וגם להקל בזמן הטיפולים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לד"ר גיורא שלום רב, לאימי בת ה-70 ישנם סימפטומים של אלצהיימר: פגיעה חריפה בזיכרון לטווח קצר, בלבול, חוסר התמצאות בסביבה הקרובה, לעיתים חוסר זיהוי ובלבול בין אנשי משפחה קרובים... העניין הוא שכל הסמפטומים הללו צצו במפתיע, לאחר טיפול תרופתי נגד דיכאון (קסנקס וציפרלקס ואדרונקס למשך שלושה שבועות). היו לה אף תופעות של נפילות, טשטוש ראיה וכן ניתוק מהמציאות (טענה שקרו דברים מסוימים שלא באמת קרו) בנוסף, תופעת הדיכאון החמירה עד לאמירות אובדניות (אמירות בלבד) מה שאילץ אותנו לאשפזה במח' פסיכיאטרית לבדיקות. אובחן כי הנתרן היה נמוך מאוד והוא אוזן, אך לא מעבר לכך. התרופות נוגדות הדיכאון הופסקו ובמקומם ניתן לה רספרידל במינון של 1 מ"ג(שלהבנתי מיועד לסכיזופרניה או דמנסיה). א. האם ישנה אפשרות שאימי לקתה באלצהיימר, כשכאמור כל העניין התרחש בפרק זמן של שלושה שבועות ? ב. האם יתכן וכל תופעות הדמנסיה הן כתוצאה מהטיפול התרופתי נגד דיכאון? ג. האם ישנו סיכוי כלשהוא שמצבה יתייצב? ומה אפשר לעשות בעניין? ד. האם ישנה אפשרות שהיא לקתה בסכיזופרניה, בגילה? אנו חסרי אונים מהמצב החדש... עליי לציין שלפני שהחלה הנסיגה המהירה אימי תפקדה באופן מלא. תודה מראש.

לאפרת אני מבין מדוע את שואלת ואני חושב ששאלותיך במקום. מבלי להגיע לאבחונים מדוייקים (איני מבין מדוע לא קיבלת תשובות במחלקה המאשפזת???). בכל אופן, התופעות שאת מתארת אופייניות קודם כל לדיכאון. הדיכאון עלול לגרום לירידה בזיכרון ובריכוז ולכן שאלתך במקום האם מדובר באלצהיימר. בכל אופן הפתאומיות של התהליך והירידה במצב הרוח מכוונים לדיכאון. ירידה בנתרן היא תופעת לוואי לא נדירה לטפול עם תכשירים נוגדי דיכאון מקבוצת SSRI כמו הציפרלקס. ירידה בנתרן עלולה לגרום לתופעות הבלבול כפי שתיארת. הטיפול ברספרידל מתאים לבלבול (ללא קשר לגורם שהביא לבלבול), אך זהו טיפול זמני לדעתי ויש לחשוב שוב על טיפול בדיכאון עם מעקב צמוד ובמיוחד מעקב אחרי רמות הנתרן. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם ניתן באמצעות היפנוזה לטפל בבעייה?: דחף אובססיבי (כפייתי)לאונן בנוכחות ילדות (בגילאים 7-11 בערך). אני מטופל בכדורים SEROXAT אך, למרות הטיפול אני לא מצליח להתגבר לאורך זמן על הדחפים. אני בחור צעיר אקדמאי - תואר ראשון , מנהל חיים נורמטיבים אך יש עליות וירידות בגלל הבעיה.

לאריק אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא שתגיע לטיפול דחוף ואינטסיבי, פרט לכך שמדובר על עבירה פלילית, אתה גם עלול להרוס נפש של ילדות ולפגוע בהן. לכן חשוב ביותר שקודם כל תפסיק עם ההתנהגות הזו. היפנוזה עשויה לעזור כמו שיחות וטיפולים תרופתיים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שבוע טוב בהמשך לשיחתינו רציתי לשאול אותך מה עלי לומר בוועדה כדי שלא אכשל האם לומר שאני עייפה מאד מהטיפול ואין ביכולתי לתפקד מחוץ לבית ולומר מה הסימפטומים שאני מרגישה וזהו לא להוסיף דברים שהיו בעבר אלא מה שכרגע קיים תודה ומצטערת על ההטרדה

שבוע טוב. המטרה בוועדה היא לא 'לא להכשל'. זה לא מבחן וזו גם לא הצגה. את מצפה שדר' הידש יכתוב לך לשקר? את צריכה להציג את הדברים בדיוק כמו שאת מרגישה במהלך היום. להגיד על השעות שאת ערה/ישנה תחושות פיזיות/נפשיות. להגיד את האמת כי המטרה שאת תקבלי קיצבה בגלל הבעיות שיש לך ולא בעיות שאת ממציאה. ואת זאת שיודעת הכי טוב מה יש לך. תכיני בבית כמה משפטים שנדמה לך שהם הכי מתאימים. בהצלחה

יש פירסומים בעיתון על הכנות שונות לפני וועדה רפואית. כמו שמתכוננים לפני כל דבר אחר שיש לו השפעה על החיים. ההכנה איננה רק מה להגיד אלא גם קשורה למסמכים שאת מצרפת בשביל לחזק את טענותיך. כמו מסמכים שמעידים על בדיקות, איבחונים, טיפולים ואישפוזים. הבעיה שבפסיכיאטריה אין בדיקה אובייקטיבית שיכולה להגיד אם אדם מסויים הוא חולה במחלה X וזה נתון במידה רבה להתרשמות סובייקטיבית של הרופאים. לדעתי אם לא היית מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית לא תקבלי 50% שזה המינימום בשביל קיצבה. אבל צריך לחכות ולראות ותעדכני אותנו בתוצאות.

לגלית איני מכתכון להדריך אותך במה להגיד לוועדה. אני חושב שהדבר החשוב ביותר שתכיני מספר משפטים ברורים ותמציתיים שתספיקי לאמר בזמן הקצר שעומד לרשותך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב. אני בת 29 מאיזור המרכז. אני נמצאת כעת במצב נפשי קשה.בשבוע האחרון אושפזתי בבית חולים פסיכיאטרי עקב מצבי הנפשי (אמרתי לרופא הפסיכיאטר שיש לי כוונת התאבדות). ושוחררתי לסוף השבוע ובהמשך לטיפול במעון יום (רק חצי יום). העניין הוא שאין לי חברים וחברות, אני בחורה סגורה וביישנית ואולי אפשר לייחס את זה לסיבה שגדלתי בלי אבא או אוליי אפילו בגלל שאחריי הצבא לא טיפחתי את העצמאות שלי. אמא שלי היתה קרן האור שלי בחיים ועכשיו היא הפנתה אליי עורף ומתייחסת אליי בכלל לא בכבוד. בגלל סיבה זו המצב הנפשי שלי מתערער. אני רוצה לציין שכשפניתי בפעם הראשונה לפסיכיאטר לפני 5 שנים אמרתי לו שאני שומעת קולות של שכנים שאומרים לי שאני גועלית, לא היה לי נעים לחיות ככה ולכן הלכתי לפסיכיאטר. כנראה שהייתי תמימה ונאיבית מדי כשהוא שאל אם אלה הם קולות אמיתיים או קולות שאני ממציאה מהראש. לפי דעתי זה היה קול אמיתי אבל אמרתי לו שאלה קולות שהראש שלי ממציא. הוא נתן לי כדורים שאותם אני בכלל לא לקחתי, אבל עצם זה שהוא נתן לי אותם, זה נתן לי ייתרון פסיכולוגי על השכנה שכאילו היא ניצחה אותי ויותר היא לא תציק לי ובאמת היא לא הציקה לי יותר. אבל מה שקרה במשך הזמן הוא שאמא שלי סידרה לי קיצבת נכות מביטוח לאומי שלפי דעתי אני בכלל לא צריכה לקבל כי אני עדיין לא צריכה כדורים. עקב המצב הזה אמא שלי התחילה להתייחס אלי בזלזול ולכן הגעתי לבית חולים פסיכיאטרי.ושם הייתי חייבת לקבל את התרופות וזה עשה לי הרגשה כללית לא נעימה.אני מפחדת שאמא שלי תגיד לרופא לתת לי את התרופות בזריקות ואני מפחדת שזה יעשה לי נזק לגוף כי אני חושבת שאני לא זקוקה להם. מה - אם מישהו שומע קול בלילה של שכן שאומר לו ללכת לעזאזל אז הוא צריך ללכת לקבל כדורים?? אבל הבעיה הקשה היא עם הביטוח לאומי - אני לא רוצה לקחת מהם סתם כספים, כי אני מפחדת שיעשו לי משפט בסוף ושאני אשב בכלא. חוץ מזה גם המשקל של הגוף שלי ירד עקב המצב הזה. מה עושים? אודה לתגובות.

הי גלי הסיפור שלך קשה ואני מקווה שאני לא שופטת אותך או קוראת אותך לא נכון אך נראה לי כי אכן קיימת תלות לא בריאה בינך לבין אימך. את צריכה לדעת שמבחינה חוקית אימך לא יכולה כלל להשפיע על הטיפול הרפואי שאת מקבלת משום שאינך קטינה רק במקרים בהם את לא ברת דעת ואינך בעלת יכולת לקבל החלטות. כך שלגבי הזריקות נראה לי שאת יכולה להסיר דאגה מליבך. באשר לטיפול, את עצמך רושמת שאינך במצב טוב פיזית ונפשית לכן כן חשוב שתקבלי סיוע נפשי והוא לוואי דווקא צריך להסתמך על תרופות בלבד. האם נסית ללכת לשיחות? אני מאחלת לך בהצלחה ושתרגישי רק טוב אריאל

לגילי את בחורה צעירה כאשר העתיד לפניך, בשנות העשרים את צריכה ללמוד מקצוע, להתחיל לעבוד וכמובן ליצור קשר זוגי. כל אלו מטלות והחלטות קשות והן ישפיעו על כל חייך בעתיד. לכן חשוב להיות במצב נפשי טוב ככול האפשר, אני חושב שהביטוח הלאומי והשכנים לא צריכים להדאיג אותך, כנראה שאת חרדה ולכן את מתחילה לחשוב על דברים לא טובים. יחד עם זאת חשוב מאוד שתקפידי על הטיפול באשפוז היום ועל הטיפולים שהרופאים נותנים לך. כדאי לעבד בשיחות עם פסיכולוג את הנושאים והשאלות שהעלת במכתבך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לרופא אני בן 43 בדצמבר 2001 התחלתי להשתמש בלוריון (לאחר שהחלו אצלי תופעות קשות כנראה של חשיפה לחומר/ים במקום העבודה, קשה לקבוע בוודאות משום שאין בדיקות שתן או דם לאיתור החומרים הללו מאז אני במתח וחרדה עצומים) על בסיס יומי עד היום הזה המינון כ- שתי חצאי כדור ביום לפעמים 3 חצאים המתח והחרדה עדיין קיימים בנוסף אני סובל מעוויתות /תזוזות לא רצוניות של רקמות/שרירים בעיקר בגפיים ולפעמיים בשאר הגוף האם העוויתות הללו נובעות מהמתח והחרדה (הפרשת יתר של אדרנלין?)או מהצטברות גדולה של התרופה בגוף? האם התרופה מופרשת מהר מהגוף? האם אפשר להגיד שיש פה התמכרות ? אני כבר שנתיים וחצי לוקח לוריוון יום יום מצד שני המתח והחרדה ללא התרופה יכולים להזיק לי יותר מה עושים? האם עליי לבדוק את רמת התרופה בדם במעבדה בבית חולים ? האם המינון שאני משתמש בו לאורך כל התקופה הוא מסוכן? מבקש עיצה תדה רבה

לנאור לוריוון היא תרופה בטוחה, אינה מזיקה לגוף ואין צורך לבצע בדיקות או לבדוק את רמתה בדם, בנושאים האלו אתה יכול להיות שקט. החסרון העקרי של לוריוון שהיא ממכרת, אומנם לא ממכרת מאוד אבל אחרי שנתיים עלולה להיות התמכרות. השאלה הזו כבר לא כל כך רלוונטית כיוון שאחרי שנתיים כבר קשה לשנות את המצב. הדבר המדאיג ביותר במכתבך הוא שהמצב הכללי שלך אינו טוב ואתה עדיין סובל מחרדות. בהרגשתי אינך נמצא בטיפול נפשי מסודר.... (אולי אני טועה), אבל כדאי מאוד להגיע לטיפול מסודר מפני שאפשר לעזור לך וטיפול מתאים עשוי לפתור את כל בעית החרדה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם... אני נוטלת סרקסט כחודשים..לאחרונה החלתי לעשן מדי פעם גראס ולשתות אלכוהול... אינני סובלת מתופעות לוואי פיזיות כמו כאבי ראש וכו... אבל לאחרונה אני סובלת מירידת אנרגיות קשרתי את כל הדברים לזה שאני נמצאת עכשיו תחת עומס לימודים ובעיות באהבה. השאלה שלי לאלו שכן צרכו או צורכים אלכהול וסמים האם יש איזה שנוי במערכת עד כדי כך שבעצם זה משפיע לרעה והכדורים לא עושים את העבודה שלהן במלואם?? האם תוכלו להפנות אותי לאיזה מאמר שמדבר על השילוב של תרופות סמים ואלכוהול? תודה ..מיטל

מיטל- מאמרים תיאורטיים לא יעזרו לך. מה שקובע זה מה שאת עושה ומרגישה. אם את לא מרגישה בטוב יש לפנות לפסיכיאטר שרשם לך את הסרוקסט, לידע אותו לגבי השימוש בחומרים הנוספים כדי שניתן יהיה להעריך מחדש את מצבך בצורה יותר מלאה ומדוייקת. ייתכן שיהיה צורך לשנות את הטיפול אחרי הערכה נוספת. לפי המידע שהצטבר בספרות הרפואית שימוש בסמים מסוכנים (כולל קנאביס) יכול להחמיר בעיות של חרדה ודיכאון, לגרום להידרדרות באישיות ולעיתים לא נדירות גם להוביל להתפרצות פסיכוזה מהסוג של סכיזופרניה.

יש לי בן בגיל 8 שהומלץ לו טיפול בפרימוניל האם כדאי להתחיל הטיפול במשך חופשת חנוכה על מנת לבדוק מקרוב על השפעות התרופה או לחכות עד אחרי החופשה?

לאליל איני רואה מדוע לחכות לחנוכה או אחרי חנוכה. אפשר להתחיל בטיפול עם מעקב אחרי תופעות לוואי אפשריות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לבני אובחנה בעיית קשב עקב חרדה והומלץ לו טיפול בפרימוניל מהן השפעות התרופה והאם יש בזה סיכון מנסיונך?

לאליל תצטרך להתייעץ עם פסיכיאטר מומחה לילדים ונוער, אני מומחה למבוגרים ואלו שתי התמחויות נפרדות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

האם יתכן מצב שבו בונסרין שאינו כדור לשינה אלא נוגד דכאון מרדים יותר מבונדורמין שמיוצר לשם כך? מישהו נתקל בתופעה כזאת?

לשואל כיוון שלבונסרין יש השפעה מרגיעה וגם מרדימה מעט הניסיון הקליני הראה שאנשים ישנים טוב אחרי נטילה לפני השינה ואנחנו מרבים להשתמש בו. פשוט מנצלים תופעת לוואי של הכדור למטרה טובה. היתרון של בונסרין לעומת הבונדורמין שהוא אינו ממכר, מצד שני השפעתו היא לטווח ארוך יותר. כלומר בטוח שבמשך הבוקר הבונדורמין כבר לא משפיע ולא רדומים, עם בונסרין עלולה להיות רדימות גם בשעות הבוקר. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ושבוע טוב ומבורך גם לך ולכולנו

לכל מי שמתעניין- בערוץ 23 יש סופ"ש של שידור מחזורי על בריאות הנפש, עד יום ראשון בשמונה בבוקר. לילה טוב, דנה

ה

איפה היית??????? בכלל לא כתבת בפורום הרבה זמן. אני אהבתי לקרוא את התשובות שלך.

האם ריטלין עלול לגרום לרפיון שריר העיניים כך שהאישונים "יטיילו" באופן חופשי ויגרמו לפזילה?

לשולי לא מוכר לי. עם זאת פזילה נגרמת מהתכווצויות לא רצוניות של שרירים ולאו דווקא מרפיון. האם ישנה ראיה כפולה? במידה וכן יש צורך לפנות בדחיפות לרופא. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום אני נוטלת סרוקסט מזה חודש ימים. יש שיפור חיובי ברמת החרדות אבל לא בדיכאון - עדיין אין לי חשק לצאת, לבלות, לפגוש אנשים וכו' כמו בעבר. האם יש צורך להחליף את התרופה? האם כדאי לעלות את המינון? בעבר טופלתי בפריזמה וכעבור 3 שבועות הרגשתי נפלא. למה הפעם זה לא כך? בנוסף, האם יש קשר לירידה בראייה בעקבות התרופה? תודה

למיטל אין קשר לירידה בראיה, יש צורך לחפש סיבה אחרת. חודש ימים מראה רק על התחלת השיפור ולכן כמובן שצריך לחכות, רק אחרי כשלושה חודשים אפשר להעריך את ההשפעה המלאה של הסרוקסט. בדרך כלל איני ממליץ לעלות במינון למרות שאפשרות זו מקובלת על רופאים רבים אבל הייתי מחכה עוד. שבת שלום, דר' גיורא הידש

לא למדת שאסור לשאול יהודי מה שלומו זב ממש מחמם את הלב שאתה כל כך זוכר ומתעניין אצלנו בכל אופן שקט ואני מקווה שזה לא השקט שלפני הסערה הבת לא לוקחת כדורים ולא היתה אצל הרופאה כבר חודשיים אבל נראת ונשמעת בסדר הקשר בנינו השתנה אולי בעקבות תלות היתר בי בתקופה הקשה היא עכשו קצת בועטת בקצת שהצלחתי לדובב אותה היא לא מסכימה עם האיבחון ןטוענת בלשונה היא שרצח החבר שלה גרם לה להשתגע קצת לבזבז הרבה כסף ולא לרצות לחיות אבל עכשו זה בסדר אני לא כל כך מסכימה עם זה אבל קטונתי מלהשפיע המון תודה

לאמא הרחוקה טוב לשמוע ממך וטוב שהכל בסדר ואני יכול להבין את החרדות שלך בקשר לבת. צריך לזכור שהרופאים לא יודעים את הכל, הייתהלי מטופלת שסבלה מהפרעה דומה ולא הגיבה לטיפולים התרופתיים המקובלים ובסוף החליטה להפסיק כל טיפול וכבר יותר משנתיים היא במצב טוב. כך שלכל כלל יש גם יוצאים מהכלל. שבת שלום, דר' גיורא הידש

אני כל כך שמחה לשמוע שהכל בסדר עם ביתך ושלכם שלום. אני חושבת עליכן הרבה חיבוק אריאל

לאריאל טוב לראות שאת עוקבת אחרי הפורום, מה שלומך? הידש

גם אני חושבת המון ומקווה לטוב לך לשירה אבישג ולכל מי שהשתתפו איתי בתקופה הנוראית אני עדיין לא מאמינה שזה חלף ומחכה לבום הבא דרוכה כתמיד מקווה שאצלך הכל בסדר

שבת שלום דר' האם הסרוטונין ניצבר איפשהו במוח? אם אני לוקחת סרוקסט ואז מפסיקה אחרי שנתיים כשאני כבר מרגישה טוב אז זה אומר שה'מאגר' של הסרוטונין מספיק? זה לא משהו שמתרוקן שוב? סליחה אם השאלה טפשית אבל רציתי להבין איך זה עובד. תודה

לנעה לא, אין מאגר של סרוטונין ומנגנון הפעולה די מסובך. לדעתי כאשר השינוי בסרוטונין נעשה קבוע אז אפשר להפסיק את הטיפול. אפשר לשאול את השאלה גם הפוך, אדם מרגיש טוב ופתאום נתקף בדיכאון, מה קרה לסרוטונין? מדוע רמתו השתנתה? או כפי שאת כתבת האם המאגר התרוקן? כנראה שרמת הסרוטונין מושפעת מהמצב הנפשי ולהיפך, המצב הנפשי משפיע גם על רמת הסרוטונין. כך שאם המצב הנפשי עם התרופות טוב, המצב הנפשי הטוב שומר על רמת סרוטונין נכונה. שבת שלום, דר' גיורא הידש

אני מאובחן כסובל מהפרעת אישיות גבולית + הפרעה אובססיבית כפייתית . לאחרונה התחלתי שוב לסבול מאוד מדפרסונליזציה ורציתי לדעת : האם יש לטפל באופן ישיר בדפרסונליזציה או לטפל בהפרעות האחרות וכך , בעקיפין , הדפרסונליזציה תיפתר ? רק רציתי להוסיף שאני בטוח שה " טריגר " לדפרסונליזציה בתקופה האחרונה היה מחשבה כפייתית חדשה שניכנסה לי לראש .

לגיל כפי שקורה בחיים שתי התשובות נכונות. כדי לטפל באופן יסודי חייבים לטפל בסיבות ואז לא תהיה בעיה של דפרסונליזציה. אבל כנראה שקיים גורם אשר העלה את רמת החרדה ולכן יותר סימפטומים של OCD וגם הדה פרסונליזציה. כלומר שתי התופעות הללו נגרמו עקב עליה ברמת החרדה. אם תמצא את הגורם שהעלה את החרדה ותפחית את החרדה המצב יחזור למצב ה"רגיל" הקודם. שבת שלום, דר' גיורא הידש

לד"ר הידש. בילדות עברתי אונס על ידי כמה חברים של אחי. אני הייתי בת 8 והם בני 15 מאז אני חיה חיים רגילים אבל משהו בי כל הזמן כבוי ומדוכא. אני היום כבר בת 26 ואין יום אחד אפילו שאני לא זוכרת את מה שקרה ומתכנסת בתוך עצמי ורוצה להיות לבד. גם כשאני יוצאת עם חברים אני כאילו שמחה אבל השימחה שלי לא אמתית כי עמוק בפנים מאוד עצוב לי ואני לא יכולה להיות אף פעם מאושרת לגמרי גם כשקורה משהו טוב. כאילו יש עלי איזשהו כתם לכל החיים. חשבתי להתחיל טיפול אבל אני לא מבינה איך זה יוכל לעזור לי ? אני יודעת שזה פגע בהרבה תחומים כמו למשל שאני לא ממש מתקרבת לאנשים ולא נותנת לחברים להתקרב אלי לגמרי, ושאני מעדיפה כל הזמן להיות לבד, אבל יש סיכוי שטיפול יעזור בכל זה למרות שזה נמשך כבר כל כך הרבה שנים? ואיך בדיוק? כי אני בחיים לא אצליח לשכוח את זה? שבת שלום. איה

לאיה אני חושב שאת מבינה שאת חייבת להגיע לטיפול וכדאי להגיע לטיפול. את משלמת מחיר גבוה מדי על משהו רע שעשו לך וגרמו לך. המטרה של הטיפול לא לשכוח את מה שקרה, ובצדק את כותבת שאי אפשר לשכוח. המטרה היא להסיר ולשחרר את האנרגיות הקשורות לטראומה שגרמו לך. כך שאת תזכרי את הדברים אבל הזכרונות לא יציפו אותך ויחדרו לתודעתך כל יום. קשה אבל בהחלט אפשרי שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום. אני אומנם ניסיתי לא להיות מוטרדת מ"תופעת הלוואי" של הקלונקס, אך אינני מסוגלת לא להירתע מכך- שהפחד הכי גדול שלי- ומה שהכי נבהלתי ממנו בחיי- והדבר שהכי חששתי ממנו והיה עיקר חרדותיי- פחד מהזיות, הדבר הזה הוא ייתכן כחלק מתופעות הלוואי שהקלונקס יכול לגרום. אני לא ידעתי את זה, חשבתי בעבר שרק בגמילה זה ייתכן, ולפי מה שהסבירו לי לפני מס' ימים זו תופעה שיכולה להיות גם בשימוש. אני לא מפחדת כי אני חושבת שיש לי הזיות-אין לי. אבל 1 הדברים הכי קשים שקרו לי בחיים זה מה שסיפרתי לך בעבר.... לכן אני לא יכולה להמשיך ולקחת כדור שאני יודעת שעלול לממש את הדבר שהכי מפחיד אותי. זה פשוט לא יכול להועיל לי בצורה כזאת. לא הפסקתי לקחת, אבל אני מפסיקה בהדרגה, אני כבר כמה ימים לוקחת חצי מהכמות שהייתי לוקחת. חשבתי שיהיה לי קשה,ושארגיש לא טוב כשאפחית, אבל ביומיים הראשונים לא הרגשתי שום הבדל,ואתמול-ביום השלישי, דווקא הרגשתי יותר טוב מכל מיני בחינות. הרגשתי יותר עירנית, שמתי לב שאני יותר "מרגישה", זאת אומרת, בזמן שלקחתי יותר קלונקס הרגשתי יותר "זומבי" לעומת עכשיו,כאילו התחושתיות "מוקפאת", לא עצובה,לא שמחה,קצת מעופפת. ואתמול התחלתי להרגיש יותר ערה,אפילו יותר שמחה,קשה להסביר..... פשוט יותר טוב. ולמרות שהתחושות בכללית התעצמו לעומת כשלקחתי יותר,החרדות דווקא לא. אני מקווה שההתגברות {החלקית לפחות} שהייתה לי בחודשים האחרונים מהחרדה החזקה שנכנסתי אלייה,נובעת יותר מהתגברות עצמית,ומחלוף הזמן,מאשר מ "דיכויי התחושתיות" של הקלונקס. אני נאלצת להפסיק בהדרגה לקחת,כי זה לא יכול לעזור לי אם אני יודעת שיום אחד אוכל לקחת... ותהיה לי תופעת לוואי של הזיות. זה פשוט לא אפשרי. אני אפסיק בהדרגה,ואתחיל לקחת דברים טבעיים{רגיעון,או רסקיו...} ובעיקרון מה שמדאיג אותי בלהפסיק זה דבר1. לפני חצי שנה הרי נכנסתי לחרדה מאוד חזקה.... חרדה כללית כזאת,"מקפיאה" אפילו, ומאז היא עברה לי{רק נותרו חרדות שתיארתי-שקשורות לפעילויות מסויימות} ואני חוששת שאם אפסיק לקחת, תחזור החרדה החזקה.... משתי סיבות. 1. שאולי ההתגברות היא אכן בזכות הקלונקס בלבד 2. כי נאמר שעם הפסקת טיפול בבנזו {בעיקר לאחר שימוש ממושך} ישנה אפשרת{אני לא זוכרת את ההסבר המדעי} שהמוח בעיקרון עקב "דיכויי" מערכת העצבים, ללא הבנזו לא יודע/או קשה לו יותר, להתמודד עם החרדה בעצמו ללא עזרת הבנזו,ומה שקורה שהחרדה מוגברת עוד יותר מאשר לפני לקיחת הכדור. אני רוצה לדעת אם זה נכון. כי בעבר לקחתי קלונקס, והפסקתי. וכמו שאתה יודע לאחר 8חודשים ללא לקיחה-נכנסתי לחרדה הזו-שהיתה יותר חזקה מבעבר, ושפעם ראשונה הרגשתי שאני לא יכולה לעמוד בה. והתחלתי שוב לקחת קלונקס. האם החרדה החזקה שנכנסתי אלייה קשורה אז קשורה להפסקת הקלונקס?{או קשורה למה שקרה בחיי עם בעלי-ופשוט כנראה זה היה כ"כ עוצמתי בגלל זה?} האם בעצם כמו שנאמר, עם הפסקת הטיפול קשה יותר למוח להתמודד עם חרדה,וייתכן שהיה תהייה חזקה יותר מבעבר? חשוב לי מאוד לדעת. תודה ד"ר על העזרה והתמיכה,באמת תודה על הכל. שבת שלום.

לקארין קשה לרדת לסוף דעתך, בכל אופן שיהיה לך בהצלחה בכל אשר תבחרי. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום לדר' הידש ולכולם. אני בת 30 ונמצאת בטיפול כבר שלוש שנים אצל פסיכיאטר. במשך שנתיים נטלתי סרוקסט 60 מ"ג לטיפול במחשבות טורדניות וכבר שנה ללא טיפול תרופתי, רק פסיכותרפי אצל אותו פסיכיאטר. הסרוקסט הועיל מאוד ומאז הפסקתו אין חזרה למחשבות הטורדניות. אנחנו מרגישים שהטיפול בשיחות עוזר לי מאוד (פעמיים בשבוע) והקשר בינינו מצויין. הבעיה התחילה לפני חודש בערך כשהעלתי את הנושא של סיום הטיפול, רק כדי לגשש, הוא אמר שהטיפול יסתיים בצורה מסודרת ומאורגנת, לאורך זמן, עם תמיכה שלו וכמובן שאפשר לדבר על זה. מאז כל המחשבות חזרו, אני לא מצליחה לעבור 10 דקות בלי לחשוב שאני 'הורגת' מישהו , אני עצובה, בוכה ולא רגועה, מבטלת פגישות איתו ואת אלה שאני לא מבטלת אני הורסת , כועסת עליו וכדומה. אני מתביישת לספר לו שהמחשבות חזרו ואני מנסה להתגבר עליהן לבד אבל כמובן שזה לא מצליח כי יש גם רגשות אשמה על זה שאני מסתירה את זה ממנו וזה מגביר את המחשבות. אשמח לקבל עצה חכמה. תדה, עינב

לעינב יש האומרים שהשלב החשוב ביותר בטיפול הוא סיום הטיפול, או אפילו שמגזימים ואומרים שהטיפול מתחיל כאשר מתחילים לסיים. לכן הפסיכיאטר צדק כאשר הוא אמר שיש לסיים את הטיפול בצורה מסודרת ועם עיבוד של הסיום. אין ספק שעצם העלאה של נושא סיום הטיפול גורם כבר לחרדה, וכנראה בגלל סיבה זו החזרה של הסימפטומים. אין ספק שצריך לשתף את הפסיכיאטר במה שעובר עליך כולל בקשיים שלך לספר לו שהסימפטומים חוזרים. כלומר לא רק לספר על הסמפטומים אלא גם שקשה לך לספר לו על כך. בהצלחה דר' גיורא הידש

ניסיתי את התרופה ציפראמיל וביום השני היו איזה שעתיים שהייתי במצב רוח מעולה ונראה שכל בעיה החברתית נעלמה (מצב רוח שנראה לי יותר מידי מוגזם) בשעתיים האלה עשיתי דברים שבחיים שלי לא עשיתי, האם זה מהתרופה? או פסיכולוגי? אבל לקראת ערב הרגשתי פיצוצים בחזה, הזעתי כמו מטורף והתעלפתי (יש לי רשרוש בלב, ולא אמרתי לפסיכיאטר) נבהלתי והפסקתי את הטיפול האם יש דרך למנוע את תופעות הלוואי, הבחילות וההתעלפויות ? זה טבעי שהתעלפתי ? תודה

שלום, נראה שהתגובות מאוד קיצוניות, אומנם הציפרמיל עלול לגרום לאי שקט פנימי ואף להתקפים אפילפטיים. לכן טוב שהפסקת את הטיפול וכדאי לפנות לחדר מיון לבירור. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום ד"ר .בן 45 התופעה שקוראת לי היא כזו : דוג' 1 .קניתי רהיט בחנות הובטח לי שאקבלו תוך פרק זמן 30 יום ואין מוצר (התקשרתי ושאלתי בנימוס ובנחמדות מה קורה עם ההזמנה קיבלתי תשובה כל שהיא שזה יקח עוד כמה ימים טוב תודה אמרתי . להפתעתי הגיע אלי למשרד ( משרד כ'א ) שמעסק בתחום הריהוט והוא בעל עסק. ביקשתי שידבר כאילו זה אני . איזה טון תקיף , איומים בביטול העסקא ,דרישת פיצוי תאריך יעד סופי לניפוק הסחורה.יגמרו את השיחה בצחוק.אני מביא בכוונה דוגמא אחת מיני רבות שקורת יום יום .אנא עזרתכם-רוב התרופות שצרכתי גרמו לי להיות יותר סגור שקט ואפאטי ולא זו התוצאה שאני רוצה. אני רוצה להרגיש נינוח בחברה להגיב בתיקופות-לוחמנות כשצריךניסית:לוסטרל,מובומיד,קריסטל,קסנקס,טיפול קוגניטיבי ופסיכותרפיה .נא עזרתכם הדחופה

טיפול קבוצתי בשיטה קוגנטיבית-התנהגותית יכול להביא אותך לתוצאה הרצויה. הטיפול ניתן במרפאות חרדה בשלוותא, גהה ואיכילוב. סביר להניח שיש קבוצות טיפוליות גם במסגרות נוספות. לדעתי אתה לא זקוק לטיפול תרופתי וזאת גם הסיבה שהתרופות הרבות שלקחת עד היום לא השפיעו עליך מלבד תופעות לוואי.

שלום, הבנתי את הדוגמא אולם השאלה היא האם מדובר באופי שלך או בבעיה נפשית. לפי מה שכתבת נראה שמדובר באופי ויתכן שלא ניתן לשנות אופי באופן מהותי.... אולי תוכל להיות יותר אסרטיבי (יש לכך קורסים רבים), אבל איני מאמין בשינוי מהותי. טיפולים קבוצתיים אף הם עשויים לעזור. שבת שלום, דר' גיורא הידש

בלוחמנות?... אז למה לא הלכת למלחמה? שם לא צריך לחפש ומשם מבטיח לך שהיית חוזר עמוס עד לעייפה בתקיפות ולוחמנות... עזוב אותך משטויות אתה אדם טוב מה רע בזה? אל תחפש לוחמנות -שמע ממני עדיף להיות אפטי.....................

א. ייתכן שלא היית אצל המטפלים הנכונים, לפעמי םצריך לחפש הרבה זמן עד שמוצאים את המטפל המתאים. ב. מגוון התרופות שקיים גדול ביותר ואוליי גם לא לקחת מינון מספיק הייתי פשוט מחליפה מטפלים עד שמוצאת את הנכון והמתאים. קבוצה מומלצת, כפי שנרשם לך אולם אינה כדור פלא ודורשת שיתוף פעולה ו השתתפות פעילה במשימות ובשעורי בית. זה לא משהו שעובד באורח פלא.

מה שמעניין ב-OCD (לעומת הפרעות חרדה אחרות) שרק תרופות המשפיעות על הסרוטונין נמצאו יעילות לטיפול בהפרעה. מובמיד איננה משפיעה על הסרוטונין ולכן היא לא תעזור לך נגד הבעיות שציינת. מובמיד מיועדת בעיקר לחרדה חברתית או לדיכאון שאיננו חריף.

ליערה איני חושב שמובמיד נבדקה כטיפול ב OCD, אבל היא בטח לא רשומה בארץ לטיפול ב OCD. בכל אופן צריכה להיות סיבה מיוחדת שהרופא המטפל בחר לטפל דווקא במובמיד. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום היום נשאלתי למה אני בדיכאון? שאלו אותי מה שלומי ועניתי בכנות. אבל על הלמה לא יכולתי לענות. כמו ששאלתי פעם מישהי בפורום למה היא בחרדה. ובכן, אני בדיכאון כי הכל מחורבן, שוב דבר לא מענין, אין לי שום סיכוי לשום דבר בעולם. אין לי שום סיכוי לשום דבר. (חזרתי על עצמי) ואני גם בדיכאון כי אני חולה במחלת נפש-שהיא ההפרעה הבי-פולרית המפורסמת ואני אצטרך לקחת תרופות מעצבנות לתקופה ארוכה- (לא נראה לי שאני אסכים לקחת את זה כל החיים.) איזה כיף לי שעכשיו אבחנו אותי. זה נורא מרגיז ומדכא. אני לא מוכן להסכים לזה ולהכיר בזה, אבל איכשהוא החיים מכריחים אותי להכיר בזה. אני בדיכאון כי אני בדיכאון. וחוץ מזה, אני מרגיש רע פיזית- מין מועקה יושבת לי בגרון ובבטן. אני בדכאון כי העולם הוא מחורבן ומנוכר ולאף אחד לא איכפת. וגם אני בעצמי מנוכר ומחורבן ולא איכפת לי מאף אחד, כמו-גם מפגר רגשית, חסר הבנה מינימלית וכמובן גם מטורף פתטי. אז, זהו, אני מקווה שנתתי הסבר רציונלי מעמיק שמנוסח בשיא הבהירות לשאלה שנשאלתי. בברכה מיקי שיודע שהוא כתב שטויות אבל לא איכפת לו

מיקי אתה נישמע (ניקרא ) מציאותי ובטח לא מפגר. ונהפוך הוא. למפגר קשה לאבחן את עצמו. מחלת הדיכאון היא מחלה לא "נחמדה " והציבור רע אליה מחוסר ידע ובורות המחלה ידועה כמחלת האלף השלישי. ז.א. מחלת רבת היקף. כך שאתה בחברה טובה. אגב אתה נישמע מאד צעיר אפשר לשאול בן כמה אתה?

שלום לקשת זה בסדר את יכולה לשאול בן כמה אני. גם כשאני הולך לקנות סיגריות התחילו עכשיו לשאול אותי לפעמים בן כמה אני,שזה לגמרי מגוחך כי אני כבר בן 27, שזה לא מאוד צעיר. זה ממש סוף החיים העולם וכל הסיכויים שאי פעם היו או יהיו. אני לא בדיוק חולה ב"דכאון", אלא בהפרעה בי פולרית (מאניה דיפרסיה), כלומר היתה לי גם מאניה, שהיא דווקא לפחות בשלבים הראשונים, לא משהו כל-כך שלילי. בואי נאמר שאני לא חוויתי את זה כמחלה בשלבים הראשונים ואפילו הדי מתקדמים, אפילו שהייתי מודע לכך שאני במאניה. המודעות לא מפסיקה את זה. אני מאבחן את עצמי כי כבר עברתי את אותו דבר פחות או יותר בפעם הקודמת, כשהדברים חוזרים על עצמם אז כבר אני מצליח לזהות. ההבדל הוא שמאניה הצלחתי אשכרה לשכנע את הפסיכולוג שלי והפסיכיאטר אפילו שאני לא במאניה אלא סתם מרגיש טוב למרות שהם חשדו והפצירו בי לקחת תרופות. כרגע אין לי שום צורך לשכנע אותם שאני סתם מרגיש רע ואני לא בדיכאון. אז למה בבוקר אני יותר בדיכאון? כי ישנתי חמש וחצי שעות בלילה, כי אין לי מה לעשות כל היום, כי יש לי צרבת, בחילה, כאב ראש, כי אין שום סיכוי. כי אני לא מסוגל לכלום, כי אני לא יודע מה זו אהבה, כי אני לא יודע מה זה אושר ושמחה מלבד האושר והשמחה הפסיכוטיים, כי אני לא יודע מי אני, כי אני חסר אופי, עמוד שדרה או יכולת לפעול בעולם. כי אני מעדיף למות, אבל מפחד לעשות משהו, לא כי אני מפחד מהמוות אלא כי אני מפחד לא להצליח ולהיות עוד יותר נכה ממה שאני עכשיו. ואני מפחד כי הרופאה אמרה שאם אני עושה משהו אז היא הורגת אותי. עוד משהו? אה, כן זה יעבור. זה יעבור. זה עבר כבר בפעם שעברה, אז אולי זה יעבור גם עכשיו. אבל אני לא יכול לשלוט בזה עכשיו למרות שאני רוצה. מיכאל

שלום רב! האים מותר לשלב בין ציפרלקס לבין מירו?

לירון כיוון ששתי התרופות פועלות במנגנונים שונים השילוב הזה מותר ומקובל. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום רב האם אפשר לקבל מידע על הגאודון? במה היא טובה יותר מתרופות אחרות לטיפול בפסיכוזה ומה תופעות הלוואי שלה? האם גם היא מעלה את הפרולקטין כמו הרספרידל? מה לגבי השמנה? תודה מטילדה

גאודון מיועדת לטיפול בסכיזופרניה או לטיפול בחולים ביפולאריים בשלב המאני החריף של המחלה. בנוירולוגיה היא לעיתים נרשמת לסובלים מתסמונת טוראט (כתחליף להלידול). היעילות שלה איננה יותר מתרופות אחרות. יש שיגידו שאולי אפילו פחות יעילה ומשפיעה פחות מהר. אבל לא גורמת להשמנה או לעליה בפרולקטין וזה ייחודה העיקרי. אסור לתת אותה לסובלים ממחלות לב או הפרעות שונות בקצב הלב. רוב תופעות הלוואי שלה קשורות לאתר הפעולה העיקרי שלה- המוח (CNS). פרטים נוספים תמצאי בכל אינדקס תרופות. כמו האתר http://rxlist.com שהוא מאד רציני ואמין.

תודה לדור, אני מצטרף לדבריו. שבת שלום, דר' גיורא הידש

אני משתמשת בגאודון כחודש וחצי. היא לא גורמת לעליה בפרולקטין ואצלי היא גורמת לירידה במשקל. מלבד עייפות אין לי שום תופעות לוואי, וכבר יש הטבה בסימפטומים החיוביים.

ידוע הוא כי אסור להשתמש באלכוהל כאשר יש שימוש בתרופות פסיכיאטריות. אבל כאשר מבשלים תבשיל אם יין האם האלכוהל בבישול מתפרק כך שאיגו יכול להשפיע לרעה על המשתמש בתרופות אלה או שהדבר לא כך? בברכה יעקב.

מנסיוני, שתית אלכוהול בנסיבות חברתיות (וגם בבישול) לא מזיק, בתנאי שלא משתכרים.

אני ממקד את השאלה בהקשר של שימוש בתרופות

איך מבחינים הפרעות קשב אצל בחור בן 20 האים חוסר ריכוז בלבד או שיש סממנים אחרים

לאורנה יש הפרעת עם אי שקט ופעילות יתר ויש הפרעת קשב בלבד. עם זאת התנאי העקרי הוא שהפרעת הקשב החלה בילדות ונמשכת כל השנים באופן רצוף. אין הפרעת קשב אשר מתחילה בגיל מבוגר. בכל אופן כדאי להגיע לאבחון מסודר כולל מבחן TOVA כפי שנרשם בשאלה קודמת, מעט יותר למטה. שבת שלום, דר' גיורא הידש

אני לא יודע אם משאני הולך לכתוב פה זה קשור לפורום אבל בכול זאת אני יפרסם את הבעיה שלי בגלל שעזרו לי פה בפורום הרבה...ועד היום אני מודע מאוד לכולם ובמיוחד למר. גיורא הידש. אז ככה כול זה קשור לבעית המין שלי. אתמול אני וחברה שלי קימנו אהבה פעם ראשונה. הכול היה טוב ויפה חוץ מדבר אחד... לא נעמד לי פתאום(לפני זה הכול היה בסדר)...אני ניכנסתי לדיכאון עמוק אחרי זה לא יכולתי להראות את עצמי לפני חברה שלי.ואפילו כשאני ניפגש איתה אני משפיל פנים. אני הכי פוחד עכשיו שאם אני ינסה שוב אז הדבר הזה יחזור אל עצמו( שאין זיקפה). אז אני לא יודע מה לעשות בעינין הזה ואני מקווה מאוד שתמליצו לי או תרגיעו אותי...לא יודע. בברכה מאק

אני לא בטוחה שאתה במקום הנכון. לידיעתך יש פורום אורולוגיה שמתרכז בתפקוד המיני. והם ישמחו שתתארח שם.

למאק איני זוכר את שאלותיך הקודמות ולכן איני יודע האם ישנה בעיה נפשית אחרת, אבל אם נצטמצם בנושא של המין אוכל לנסות ולענות. הדבר החשוב ביותר הוא לא לפחד, אם אתה מתבייש ומפחד אתה עלול להחמיר את המצב ודווקא לגרום לחרדה רבה יותר והסיכוי שהתופעה תקרה שוב עולה. כך שהדבר החשוב ביותר הוא להרגע, לחשוב על דברים אחרים, לנסות לדבר עם החברה ולראות כיצד היא מבינה את הדברים ואז למצוא את האומץ ולנסות שוב. בשום פנים ואופן לא להסתגר ולוותר על הקטע, להיפך, לנסות שוב ושוב. בהבדל מהפחדים והחרדות שלך, בחורות רבות מבינות את החרדות והקשיים, במיוחד כאשר מדובר על הפעם הראשונה. אני מניח שגם לבחורה היו חרדות בפעם הראשונה. לכן אני מאמין שהיא תעזור לך ותוסיף לך בטחון. הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על הראש למעלה ולהמשיך שוב עם בטחון עצמי רב ככול הניתן. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום רב לאחרונה התחלתי ללמוד באוני' ואני חש תופעות מאוד מוזרות. עוד בתקופת התיכון היו לי מעין בעיות ריכוז. במיוחד בעיות באגירת מידע שאני לומד לזיכרון. אני זוכר את עצמי יושב לילות על גבי ימים (בסדר הזה!!!) כדי ללמוד למבחן "פשוט" בבית ספר תיכון, בעוד אנשים אחרים היו מתמודדים איתו בקלות. בגלל בעייה זו נאלצתי רבות "להמר" בבגרויות ולא למדתי לשום בגרות את כל החומר הנדרש. השיא היה בבחינת הבגרות בהיסטוריה בה למדתי רק כחצי מהחומר הנדרש. פשוט אני לא מסוגל לעכל מידע רב כל כך בזמן מועט. לשמחתי ולצערי שיטת ההימורים עבדה ואף הגעתי ללימודים גבוהים בפקולטה יוקרתית באוני'. לצערי הרב שיטה זו בלתי יישימה כעת. מלבד הקשיים הנובעים מ-5 שנים בין לימודי בתיכון ללימודי באוני' (צבא - חו"ל...) אני פשוט לא זוכר על מה מדברים בשיעורים. המרצים שואלים שאלות ואני באמת באמת לא יודע לענות. אני זוכר שדיברנו על הנושא, אך פרטים אני לא מסוגל לזכור. דבר נוסף הקורא לי הוא שאני לא מסוגל להתרכז בשעור. אני לא משתעמם אלא באמת מנסה להקשיב. אמה שקורה הוא שאחת לכמה דקות אני "נודד" במחשבותי (חולם בהקיץ). אין לי שליטה על זה וזה מדאיג אותי נורא. חשבתי שאולי אני סתם משתעמם בשיעורים אולי למרות שאני הייתי בטוח שאני מאוד מנסה להקשיב ולשים לב, אך מה שקורה הוא שאני גם לא מקשיב כשאנשים מדברים איתי המון אלא גם אז חולם בהקיץ, ואפילו הלכתי לצפות במופע אותו השתוקקתי לראות זמן רב וגם בו חלמתי להקיץ ואיבדתי את הריכוז במה שקורה... זה ממש מדאיג אותי ואין לי שליטה על זה. בלילות אני גם מתקשה לישון וכל הזמן הראש חושב וחושב על הא ודה. אני לפעמים משתגע מזה שאני מת מעייפות, שוכב לישון ב-11 בלילה כי למחרת אני מתחיל ללמוד ב-8 ואני פשוט מתגלגל במיטה מצד לצד, הראש כל הזמן מלא מחשבות, ואיני מסוגל להרדם עד 3-4 בבוקר. תופעה מדאיגה נוספת היא שאני לעיתים (לא קרובות אומנם, אך זה קרה מספיק פעמים כדי שאשים לב לכך) אני מסכל אותיות במילים+כשאני מסכם שיעורים אני לעיתים מערבב אותיות ממילה אחת עם אלה ממילה צמודה. אני יודע שלעתים אנחנו נוטים לעשות אוטו-דיאגנוסזה ממה שאנו קוראים או שומעים, אבל לכשתיארתי את הנ"ל בפני השותף שלי במעונות הסובל מהפרעות קשב וריכוז הוא אמר שמה שאני מתאר הוא תיאור קלאסי של המקרה. אני מאוד הייתי שמח לשמוע עצה על פתרון לבעייה שלי. שמעתי שיש תרופה בשם רתינול או ריתלין (לא זוכר את השם) אבל אני יותר בעד פתרונות טבעיים או לפחות ע"י תרגילים שאני אבצע על עצמי... בתודה מראש, יובל

ליובל אני מסכים אתך שהדברים שתיארת עלולים להתאים להפרעת קשב וריכוז. עם זאת חייבים קודם כל להגיע לאבחון מלא, גם לגבי האבחנה וגם לגבי חומרת המצב. כלי עזר לאבחון הוא מבחן TOVA שכיום ניתן לעשותו בקופות החולים בהנחה עם השמוש בביטוחים המשלימים. לגבי הטיפול צריכים קודם כל לקבוע את חומרת הבעיה. במקרים קשים אפשר להעזר בטיפולים פסיכולוגיים ולמוד של דרכי התמודדות עם הקשיים. במקרים חמורים יותר עדיף ללכת לכיוון התרופתי. עם זאת קודם כל חייבים להגיע לאבחון ולקבוע את האבחנה והחומרה. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הירש אני מטופל בסרוקסט כבר 6 שבועות, 40 מ"ג ביום. לפני כ 3 חודשים טופלתי בקסנקס ו 20 מ"ג סרוקסט אך ללא הואיל. המצב משתפר מאוד לאט (און &אוף) וכמו כן אני הולך לשיחות פעמיים בשבוע. הצרה היא שאני עדיין לא מאוזן ומרגיש שהתרופה לא עובדת עד הסוף. מפחד שימליצו לי על שינוי תרופה לעיתים קרובות אני גם בלחץ והתפרציות בכי. אודה על התייחסותך

אם המצב משתפר מאוד לאט אולי זה בגלל התרופה הלא מוצלחת. הרי כלל מצבי הרוח שלך הם חריגה מהנורמלי בחומרים במוח שלך. אולי אם במקום סרוקטס תקח ציפרליקס או אפקסור או שלפסקור או שוב פעם קסנקס אז מצבך ישתפר פלאים במהירות. אדרבא אולי אתה צריך לבקש שיחליפו לך תרופה. בברכה מיכאל נכינהייע גילחידישיב

לעוז אמנם מקובל לעלות במינון של הסרוקסט כאשר אין תגובה או התגובה חלקית, אולם דעתי שונה, אני מעדיף להחליף את התרופה ולא לעלות במינון, זו הגישה שלי. לכן ברור שאני חושב שעדיף להחליף תרופה שעוזרת באופן חלקי ולקוות שהתרופה החדשה תתאים לך יותר. שבת שלום, דר' גיורא הידש

אם 40 מג לא עוזר רד מהסרוקסט, לך על לוסטרל (כמובן בהתיעצות עם הרופא שלך) או רמרון לדעתי יכול לתת יותר במידה ו40 מג סרוקסט לא היטיבו איתך. אבל למה הפסקת עם הקסנגס? חבל, לדעתי אם אתה משלב קסנגס יחד עם SSRI שיתאים לך אתה תפתור לך את הבעיות . הקסנגס נותן תיגבור רציני לנוגדי החרדה/דכאון ויתכן שמצבך כרגע קרי הבכי וכו נובע בכלל עקב ההפסקה שעשית עם הקסנגס.

שלום רב ד"ר הידש אני פונה אליך בשל מצב דיכאוני בו נמצא בעלי זה כבר זמן רב (למעלה משנה) לפניי יומים קיימנו שיחה בנושא ובשיחה זו הבנתי שמצבו לא טוב למרות שהוא משדר "אני יודע מה מצבי" היום הוא פנה אלי וביקש ממני לעזור לו . ולכן אני פונה אליך המצב הוא שאנחנו מתגוררים בחו"ל ולא שולטים בשפה ולכן פנייה לפסיכיאטר או פסיכולוג לא נראת לי חשבתי על רופא משפחה בשביל לקבל תרופות אולי אך איני יודעת אם זו הכתובת הנכונה ומה אומרים לרופא-"אני בדיכאון תן תרופות!" ? אשמח אם תוכל לעזור לי/לנו בהקדם dana

דנה יקרה אני לא יודעת היכן את מתגוררת אבל סינים ויהודים יש בכל מקום ואני הייתי בחצי עולם חשוב מאןד להתאים את התרופה לחולה וזה שהוא מבקש עזרה סימן שהוא במצוקה את יכולה לברר דרך הקהילה היהודית על פסיכיאטר וזה יכול להעשות בחשאיות שפה מהווה מכשול אןמנם אבל מנסיוני אפשר להסתדר אני למשל פתחתי דפי זהב וחיפשתי שמות עם זיק יהודי בכל אופן אל תעשי את הטעות שלי שרופא משפחה נתן תרופה לא מתאימה אשמח לעזור

לדנה אפשר לפנות לרופא המשפחה ולספר לו את הדברים וסביר שהוא יבין, כאשר תגידו שחשבתם לפנות לפסיכיאטר אני מניח שהוא מכיר משהו הדובר עברית או שתגיעו אל הפסיכיאטר עם אדם אשר יכול לתרגם. כל טוב דר' גיורא הידש

לאמא רחוקה טוב לראות שמדי פעם את מבקרת כאן וגם עוזרת. כלתי שאלה בחור אוסטרלי האם לדעתו יש בעולם יותר סינים או יותר ישראלים?? כמובן שהוא ענה שלדעתו יש בעולם יותר ישראלים..... חוץ מזה מה שלומכן הידש

הכדור מטפל ? יש מקור מידע שמספק מידע זה? תודה יעל.

ליעל פריזמה=פרוזק, תרופה מקבוצת נוגדי הדיכאון. תוכלי למצוא אינפורמציה בכל אינדקס תרופות ברשת. כל טוב דר' גיורא הידש