פורום פסיכיאטריה

היי דור יש לי שאלה...שאני חושבת שאולי תדע לענות עלייה... אני לוקחת קלונקס פעם ראשונה בשעה15 בצהריים והיום התבלבלתי ולקחתי במקרה ב14 זה בעייתי שלקחתי במקרה שעה לפני?? תודה.

לא בעייתי. במינונים שאת לוקחת את יכולה לשחק עם השעות איך שבא לך. בשביל הסדר הטוב +/- 4 שעות מהמועד היומי הקבוע זה בסדר. לדעתי כדאי לקחת יותר לקראת הערב כי זה משפיע גם על השינה [יושנים טוב יותר] אבל אפשר גם בצהריים. מנסיוני מרגישים את ההשפעה שלו עד 48 שעות. למרות שההשפעה הולכת ופוחתת כבר אחרי 12 שעות לערך. ביי

תודה ממי. אני לוקחת גם בערב.. פעם ב15 ופעם שנייה ב20 בערב. ביי

לדור גם אחרי שנה וחצי הקלונקס משפיע . אני לוקחת 1.5 ליום והרופא שלי רוצה שאני ינסה להגמל וניסיתי ומה זה קשה לי הוא טוען שהמרוניל 3 פעמים ביום מספיק ולי זה לא מספיק. אפשר לקבל את תגובתך.

אני בטוחה שדור יענה לך גם... רציתי רק להגיד שזה נכון, גם אצלי הקלונקס משפיע תקופה ארוכה.... וברור שעם כמות של1.5 דיי קשה להפסיק, אבל אפשר אם את רוצה, ממש ממש בהדרגה, כל יום טיפה פחות... עד שהגוף מתרגל. זה בהחלט אפשרי להפסיק. אבל צריך לעשות את זה כמו שצריך. וזה אולי נשמע מצחיק... אבל כשאני בעבר הפסקתי עם הקלונקס, נעזרתי בכדורים טבעיים "רגיעון" שזה אומנם לא כמו הקלונקס,אבל יש להם אפקט מרגיע,וזה עוזר בגמילה. בהצלחה.

את לוקחת מינונים נמוכים. בכל אופן תפחיתי כל שבוע 0.125 מ"ג.

יש לי שאלה דחופה - לאחר שימוש ממושך בתרופה "זיפרקסה" קרו לי 2 התקפי פרכוס בהפרש של חודש אחד מהשני. תוצאות של בדיקת EEG הצביעו על פעילות חשמלית לא תקינה במוח. (ז"א ההתקפים היו אפילפטיים..) שאלתי - האם ידוע שהשימוש ב"זיפרקסה" יכול להיות הסיבה שגורמת להתקפים? והאם עליי להיות במעקב של נוירולוג? או פסיכיאטר?

כן- ההתקפים יכולים לנבוע מהזיפרקסה. השאלה עד כמה הכרחי הטיפול בתרופה זאת. ניתן להוסיף תרופה נוספת נוגדת פירכוסים. תתיעץ עם נוירולוג שמתמצא באפילפסיה. לדעתי חשוב מעקב נוירולוגי בנוסף לפסיכיאטרי.

אני נמצאת במצב עדין -אני ממש ממש לא מסופקת מעבודתי מאוד מרגישה ריקנות כעס תסכול שאני בעבודה.אני מחפשת להגיע הביתה אל השקט ולא להיות מחוייכת בכח לעולם שנראה לי שחציו "דפוק".אני מאו דביקורתית,לא מקבלת את האחר ולא זו הסבה שמאוד קשה לי.מצד אחד אני מתה לברוח ויש רגעים שבא לי שיקראו לי ויגידו לי "הבייתה" כך שהסבל יפסק..מצד שני בשל החשש הגדול לעבור מסכת עינויי חיפוש עבודה חדשה ואי אמון בסיסי ביכולת שלי למצוא אני נאטמת ונשארת בעבודה שוב מעגל קסמים לא עוזבת ולא טוב שנשארת.נראה לי שעליי כן להישאר כי התנאים מעולים והצלחתי לעשות הרבה מבחינה חומרית בשנתיים האחרונות אך הזמן טס ואין שינוי של ממש במצב הרוח להיפך נראה לי שכולם מתקדמים ורק אני עומדת דום..מה עוד שכ"כ מיהרתי ללמוד תואר ראשון לאחר הצבא והיו לי ציונים טובים ויתכן והפוטנציאל לא ממומש אך אין תגובה מעשית למצב.נמאס לי להיות פסיבית ולומר ש"השוק" בחוץ על הפנים,נמאס לילקטר בבית,בעבודה על כמה רע לי אני שונאת את התחושה הזו שנותנים לי אופציה להרויח כסף מה שלאחרים אין ועדיין לא להעריך...לציין שגם במקומות העבודה הקודמים לא הכי הסתדרתי אבל שוב יש את ה"תירוץ/סיבה" של מנהל לא בסדר,עבודה לא מעניינת וכד'..לאחי הבכור בעייה מאוד קשה של הסתגלות למסגרת,הוא נמצא בסל שיקום-עבודה של כמה שעות וכשהוא מדבר איתי אני מרגישה איזשהוא דמיון אליי גם בקושי שלו לקבל דברים _(כשהיה צעיר יותר גילו לו סכיזופרניה.. האם יכול להיות שגם לי יש תסמינים של המחלה כי יש גורם גנטי בה?? האם אני מכניסה לעצמי שטויות לראש? ולמה אני בן אדם שמנתח כל דבר?? זה מתסבך את החיים...

דוגי, נתחיל מהסוף, אל תכניסי לעצמך שטויות לראש, יש מספיק בעיות שאני צריכים להתמודד איתם גם ללא מחלות נפש , בקשר לסבירות בגנטיקה גם בתאומים יש רק 50% סבירות שאם אחד חולה השני יחלה במחלה למרות שיש להם אותם גנים בדיוק, בקשר לעבודה אני מכיר הרבה אנשים כולל עצמי שאין לו סיפוק גדול בעבודה, אבל יש דברים אחרי העבודה , חוגים תחביבים חברים ,לימודים משפחה , לדעתי את צריכה לפנות ליעוץ פסיכולוגי ולבדוק מה קורה למה את מרגישה כפי שאת מרגישה ואיך ניתן לשפר את המצב.

שלום רב דר הידש! אני סובל מחרדות והרופא שלי רשם לי קלונקס למשך חצי שנה להגיע עד 1.5 מ"ג , במידה ולא עוזר לעבור לקסנקס XR בהדרגה . אני לוקח את הקלונקס כבר שבועיים רצופים אחד וחצי מ"ג שאלתי היא איך אני בדיוק עושה את המעבר הזה ללא תופעות לוואי האם להפסיק במכה את הקלונקס ולהתחיל עם הקסנקס ישר או לקחת אותם ביחד ובהדרגה להפסיק עם הקלונקס , ומה ההבדל בין XR לקסנקס רגיל ?

הודעה חדשה ד"ר הידש בחופש מיום חמישי הקרוב 11.11 ועד ליום 27.11

שתיהן תרופות ממכרות ולא ללקיחה על בסיס קבוע. פנה לרופא אחר!!! (האם זה רופא משפחה?)

קסנקס XR (אלפרזולם) מיועד לטיפול בחרדה ומצבי פאניקה. כלומר נמצא בשימוש רק בפסיכיאטריה. התרופה איננה כלולה בסל הבריאות. נחשבת יותר ממכרת מבנזודיאזפינים אחרים. ייתכן בגלל שהיא משפיעה מאד חזק ומהר. אך ייתכנו סיבות אחרות. קלונקס (קלונזפם) מיועד לטיפול במצבי חרדה ופאניקה אבל גם להפרעות אחרות כמו פירכוסים או הפרעות תנועה. לכן היא בשימוש נפוץ גם ע"י נוירולוגים בנוסף לפסיכיאטרים. השפעה על מצבי רוח- לקסנקס יש השפעה מתונה נגד דיכאון. לקלונקס יש השפעה מתונה מייצבת מצבי רוח (במצבים שבהם יש תנודות במצבי רוח). בסה"כ שתי התרופות נסבלות היטב ורק לעיתים רחוקות מישהו מפסיק טיפול בהם בגלל תופעות לוואי וזה להבדיל מתרופות מקבוצות אחרות. מינון מקסימלי של קסנקס הוא 10 מ"ג ליום ושל קלונקס הוא 20 מ"ג ליום. אבל זה רק בתיאוריה. מבחינה מעשית המינון המומלץ הוא 1-2 מ"ג ליום בלבד ומיועד לשימוש חד פעמי או לתקופה קצרה בלבד. לא יותר משלושה חודשים אלא אם הרופא החליט אחרת.

לא זה ולא זה כבר אמרו. הפתרון הוא ראשית להחליף רופא השני לקחת משהו מקבוצת ה SSRI דוגמת הפרוזק הסרוקסט וכו'.

שלום אני מטופלת נגד דיכאון מזה שנה ו9 חודשים. הולכת לפסיכולוג ונוטלת תרופות לוסטרל ורידזין (מינון 20 מ"גביום). מזה 3 חודשים יש לי שישבוש רציני בווסת. השיבוש החל לפני כשנה - הווסת הפכה להיות לא סדירה (יש כל הזמן איחור) ובשלושה חודשים אחרונים, בנוסף לאי סדירות, הווסת מופיעה פעמיים בחודש. התייעצתי עם הפסיכיאטר שלי בנוגע להשפעת התרופות על שינויים הורמונליים והוא אמר שלא סביר שהסיבה היא תרופות. האם ייתכן כי השיבוש נובע מלחצים נפשיים שחוזרים על עצמם (למרות שמצבי השתפר בעקבות הטיפול, עדיין מופיעים אצלי משברים שגורמים למתחים) ואז רמת הקורטיזול עולה וגורמת לשיבוש? תודה

יכול להיות שזה נגרם כתוצאה מלחץ, לחץ ידוע כמשבש וגם יכול להיות שזה נובע מבעיות גופניות כלליות, או גניקולוגיות וגם יכול להיות שזה כתוצאה מהתרופה-הכל אפשרי אני אישית לא מכירה את התרופה עליה כתבת, אבל תמיד כדאי לבדוק לעומק את כל האפשרויות אולי תנסי לברר את העניין לעומק? דניאלה

רידזין הוא אנטגוניסט של דופאמין D2 ולכן הוא עשוי להעלות את הפרולקטין (הורמון החלב) ולגרום לשיבושים בקבלת הווסת. בשלב ראשון ממליץ לך לבצע בדיקת דם לבדיקת רמת הפרולקטין. אם בבדיקה הערך גבוה אז לשקול תרופה חלופית שאיננה משפיעה על הפרולקטין. קיימות כמובן אפשרויות נוספות. את נמצאת במעקב של גניקולוג? את לוקחת גלולות? ממליץ לך להגיע לבדיקה אצל גניקולוג ולדווח לו על התופעה.

שלום, אני מחפשת המלצה על פסיכיאטר מאזור המרכז שהוא בן אדם לפני הכל, יוצר דיאלוג עם המטופל,מסביר ומוסר מידע על האבחון וסבלני. החשד הלא מבוסס הוא ציקלומטי/הפרעה דו קוטבית, יש המלצות ? לי, תל אביב.

תשאירי בבקשה מייל ואכתוב לך דנה

עד איזה מחיר את מסוגלת לשלם? את שייכת לקופת חולים כלשהי?

שלום לכם. אני בת 32 מאיזור המרכז. לפני כשנה פצחתי בדיאטה על מנת להוריד ממשקל גופי השמנמן מעט. הייתי מתחילה לאכול בשעה 6 בערב את הארוחה הראשונה של היום ואחרי כן בשעה 10בלילה עוד ארוחה קטנה וזהו. כתוצאה מכך ירדתי ממשקלי 10 ק"ג. כיום משקלי 50 ק"ג וגובהי 1.66 מטר. יש לציין כי בכל התקופה הנ"ל לא עבדתי. כיום יש לי הפרעת אכילה ואני מתקשה מאוד לאכול כמויות סבירות אלא רק כמויות קטנות. כן אני סובלת מכאבים של התכווצויות בקיבה, מכאבי ראש, מחום ומקשיי נשימה. תורמת לבעייה גם חיכוכים עם אימי וחוסר כבוד מצידה לבעייתי ואני לא רוצה ללכת לגור לבד ולהיות בודדה. אני יודעת כי קיימת מרפאה להפרעות אכילה בתל השומר אך שמעתי כי התור לשם הוא גדול וכן הטיפול הוא ממושך. למרות זאת כבר היום פניתי לשם לקביעת תור. השאלה שלי אם ישנו כדור כימי כלשהוא או תרופה אשר יכולים לעורר תיאבון כי אני חשה שכוחותי אוזלים.לא משנה לי אם אעלה הרבה במשקל בעקבות התרופה העיקר שאשמין. מאוד מבקשת לדעת אם ישנה תרופה כזו. אודה לתגובות.

היי שני גם אני סבלתי מאותה הבעיה בדיוק- אפילו פעמיים במרווח קצר של זמן גם אצלי זה התחיל כדיאטה שיצאה משליטה (אם זה משנה אני 1.60 ושקלתי 42 ) מנסיון אני יכולה להגיד לך שעצם זה שאת מודעת לבעיה ורוצה לטפל בה כבר אומר שעשית חצי דרך - להרבה אנשים עם הפרעות אכילה קשה מאוד להכיר בבעיה שיש להם צריך לזזכור שלא מדובר בבעיה גופניתבלבד ( אני בטוחה שאת יודעת זאת) אלא גם בבעיה נפשית , לכן חשוב מאוד לטפל בשתי הצדדים יש הרבה דרכים לטפל בזה- הטיפול הוא שילוב של עלייה במשקל בפיקוח דיאטנית,טיפול פסיכולוגי ואם יש צורך טיפול תרופתי בעיקרון רוב התרופות מהדור החדש( רסיטל, פריזמה ועוד) גורמות לעלייה בתאבון, אצל חלק מן האנשים וחלקן אפילו מיועדים בין היתר לטיפול בהפרעות אכילה את צודקת, בחלק מן המקומות התור הוא באמת גדול לכן אולי תנסי אלטרנטיבות אחרות? קיום יש מודעות גדולה יותר לנושא ולכן הוא מטופל יותר וקיימים מקומות רבים לטיפול בבעיה מלבד תל השומר( הוספתי קישור למטה, מקווה שהוא יעזור) התלונות שאת מתארת יכולות לנבוע גם מחרדה מצד אחד, ומצד שני מפגיע גופנית כתוצאה מדיאטה חריפה ותת משקל אני מניחה שרוב מה שכתבתי כבר ידוע לך ואני לא ממש מחדשת... רק שתדעי שאת לא לבד ויש הרבה דרכים ומקומות שאפשר לטפל בבעיה והרבה אנשים שיכולים ורוצים לעזור והרבה אנשים לוקים בזה ויוצאים מזה בשלום http://www.solgar.co.il/aviv/ ( אביב- אתר ארגון ישראלי להפרעות אכילה, ) דניאלה

שלום לד"ר התחלתי ליטול סרוקסט לפני כשבועיים וחצי חצי כדור . טופלתי בציפראמיל תקופה מסויימת ונאלצתי להפסיק בעקבות החמרה של תופעות לוואי כמו כן ניסיתי להיות תקופה ללא כדורים והדיכאון חזר . שאלתי : ציפראמיל מאוד עזר לי להתרכז ומאז שהתחלתי ליטול סרוקסט אני מרגיש שזה פוגע לי בריכוז האם זו תופעה מוכרת כמו כן מאז שהתחלתי את הכדור ישנה חרדה מאוד חזקה וניפילות של ההשפעה ואז פתאום שוב כמו גל של חרדה כזה.. ניסיתי להפסיק יומיים וראיתי שהתסמינים הפסיקו כמו כן אני נוטל אם התרופה קלונקס בשביל ההתחלה אך פשוט אני מרגיש שהכדור מעורר אצלי ממש גלי חרדה קשים במהלך היום האם זה משהו רגיל וזה אמור לעבור כי זה די מפריע לי כמו כן האם סרוקסט אמור לגרום לפחות ריכוז מציפראמיל? דבר זה חשבו לי מאחר ואני סטודנט אשמח לקבל גם תשובה ממי שהתנסה בשתי התרופות הללו תודה

כמו כן רציתי להוסיף שסרוקסט גורם לי לעצבנות במהלך היום ... האם יכול להיות שרק ציפראמיל מתאים לי ? רציתי להוסיף שניסיתי גם כמה תרופות אחרות וללא הצלחה תודה

שלום לכולם, אני סובלת מדיכאון וחרדות קשות וללוקחת סרוקסט, שעוזר לי. אבל תופעות הלוואי של הסרוקסט גורמות לי לעייפות קשה, השמנה וירידה ביכולת התיפקוד היומיומי. שמעתי שהאפקסור מטפל בחרדות ובדיכאון, קיבלתי מרשם ובבית המרקחת נתנו לי וואנלה. העניין הו שבתוויה כתוב שהוואנלה מטפל בדיכאון, אבל לא כתוב שהם גם נגד חרדות. כיוון שהחרדות אצלי הן קשות, האם באמת עדיף לי להחליף לואנלה? האם הם יעילים גם נגד חרדות? בתודה מראש, דנה2

וונלה=אפקסור היא תרופה מצויינת לדיכאון וחרדות. אם פסיכיאטר רשם לך את התרופה סימן שהוא חושב שהיא עשויה לעזור לך ואולי היא תגרום פחות תופעות לוואי. טווח המינון המקובל של התרופה הוא 75-225 מ"ג ליום.

תודה רבה על התשובה דור :) פשוט מה שהדאיג אותי זה שלא מצויין של ההתוויה שזה נגד חרדות, ולכן פחדתי להחליף תודה דור דנה2

לד"ר שלום שאלתי האם יש תחליף כדורים טבעי במקום אפקסור שאני לוקחת כדור על בסיס טבעי ?

לדוגמה תוסף מזון שנקרא SAME שנמכר בחנויות טבע או בבתי מרקחת ללא מרשם. SAMe זה ראשי תיבות של S-Adenosyl-Methionine, הוא תרכובת המכילה את חומצת האמינו מתיונין (אחת מאבני הבניין של חלבון). חומר זה נחקר במשך העשורים האחרונים כתוספת לטיפול נוגד דכאון וקיימים ממצאים לא מעטים המראים על יעילותו במצבים מסויימים של דכאון. לדוגמה: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=pubmed&dopt=Abstract&list_uids=14609501 אם את לוקחת אפקסור באופן קבוע כדאי להתיעץ עם הפסיכיאטר שלך לפני כן.

יש כאן מישהו שמכיר קצת את שתי התרופות האלה ויכול לספר עליהן? ואם יש מישהו שמשתמש באחת מהן - מהן תופעות הלוואי? המון תודה, המתלבטת.

היי אל תדאגי בקשר לתופעות הלוואי הן משניות והן עוברות אם תתחילי לשמוע על תופעות הלוואי ולקרוא עליהן את עלולה לפתח את התופעות לוואי האלו וסתם לסבול למרות שבפועל התופעות לא נוצרו מהתרופה- כלומר הן ממשיות, אך נוצרו מן הפחד מפני התופעות/השימוש בתרופה תופעות הלוואי מועטות לרוב,חלק מהאנשים בכלל לא חשים בהן או לא חשים בהן בצורה משמעותית בנוסף, הן משניות להשפעה האמיתית של התרופה שבסופו של דבר היא המשמעותית ביותר כל מי שכותב הנה חש בהן בגלל זה הוא כותב הנה- תחשבי על כלל אותם אנשים שלא חשים בתופעות לוואי ומסתדרים מצויין עם התרופות חבל סתם להתחיל לדאוג בגלל משהו שיכול להיות דניאלה

היי אל תדאגי בקשר לתופעות הלוואי הן משניות והן עוברות אם תתחילי לשמוע על תופעות הלוואי ולקרוא עליהן את עלולה לפתח את התופעות לוואי האלו וסתם לסבול למרות שבפועל התופעות לא נוצרו מהתרופה- כלומר הן ממשיות, אך נוצרו מן הפחד מפני התופעות/השימוש בתרופה תופעות הלוואי מועטות לרוב,חלק מהאנשים בכלל לא חשים בהן או לא חשים בהן בצורה משמעותית בנוסף, הן משניות להשפעה האמיתית של התרופה שבסופו של דבר היא המשמעותית ביותר כל מי שכותב הנה חש בהן בגלל זה הוא כותב הנה- תחשבי על כלל אותם אנשים שלא חשים בתופעות לוואי ומסתדרים מצויין עם התרופות חבל סתם להתחיל לדאוג בגלל משהו שיכול להיות דניאלה

תודה דניאלה. השאלה היא, מי מביניהם טוב יותר? ידוע לי שהציפרלקס חדש יותר; עד כמה זה משמעותי? המתלבטת.

האם זה מספיק להביא מכתב רק מהפסיכאטר או שגם רופא משפחה צריך לתת אישור על דיכאון וחרדה וחוסר תיפקוד בשל הבעיות האלו, כדי להגיש חומר לוועדה.

אני מקבל אין צורך במכתב מרופא המשפחה בוועדה

תלוי- האם חלק מהסימפטומים שלך הם גופניים בלבד? האם לרופא שלך יש משהו לכתוב ששונא מהפסיכיאטר שלך? בנוסף, כמה שיותר חוות דעת כך טוב יותר היייתי שם ביום ראשון האחרון ולמזלי( או לצערי?), המגוון הרחב של חוות הדעת עלי שנאספו בשנים האחרונות מאוד סייע לי את גם יכולה לבקש להכלל בסל שיקום,זה גם עוזר דניאלה

תלוי- האם חלק מהסימפטומים שלך הם גופניים בלבד? האם לרופא שלך יש משהו לכתוב ששונא מהפסיכיאטר שלך? בנוסף, כמה שיותר חוות דעת כך טוב יותר היייתי שם ביום ראשון האחרון ולמזלי( או לצערי?), המגוון הרחב של חוות הדעת עלי שנאספו בשנים האחרונות מאוד סייע לי את גם יכולה לבקש להכלל בסל שיקום,זה גם עוזר דניאלה

מתן האם אתה מקבל נכות על חרדות ודיכאון או על מחלה.

שלום. אם למישהו יש דיעה בנושא עליו אני רוצה לשאול...אשמח לשמוע...... אני סובלת מחרדה בחצי שנה האחרונה{שחזרה לאחר שנתיים} ובעיקרון חברות שלי וידידים לא יודעים על כך... אני לא משתפת בזה אותם. ולפעמים אני נמנעת מפעילויות מסוימות...{בילויים וכו} שמלחיצים אותי. העניין הוא שחשבתי שאולי יהיה טוב להכיר אנשים שדווקא כן סובלים מחרדה גם כן, בין אם זה חברות או בחורים, וככה לא ארגיש צורך להסתיר את העניין,וחשבתי על זה שאולי לשתף את זה עם מישהו/י יכול לעזור בצורה הדדית. האם אתם חושבים שזה יכול להיות דבר טוב? או שדווקא להיפך,לגרום לעוד יותר "שקיעה" בבעיות למיניהם... כי ההתיחסות לנושא בעצם מוגברת כך,ויכולה לשים את החרדה "במרכז העיניינים"..... מצד שני,זה יכול להיות נחמד להיות עם מישהו/י שבאמת יודעים מה זו חרדה ואולי אפילו זה יכול לעזור...... אני לא יודעת למישהו יש ניסיון בעניין?

באמת שאלה לא הכי קלה. לדעתי העניין מאד אינדיבידואלי. כל אחד מגיב אחרת. יש אנשים שזה מתאים להם ויש שלא. מאד משנה גם עם מי הקשר. מי האדם שמאחורי, והאם הקשר אתו מתאים לך. משנה האם את יודעת לבחור נכון, והאם הצד השני יודע לבחור נכון. בכל מקרה צריך לשמור על מצב מאוזן שבו לא האחר ולא את תתפסו יותר מידי מקום עם החרדות או הכאב שלכם, אחד על חשבון השני. כלומר, שמירה על גבולות שיהיו מקובלים על שניכם. את בוודאי יודעת שאין סיכוי בלי סיכון. התנסות יכולה להיות טובה ומועילה ומצד שני יכולה לא להצליח ואולי גם להכאיב. קשה לדעת מראש. אפילו את שמכירה את עצמך טוב מכולם מתלבטת בשאלה הזו:-) התשובה קיימת רק אצלך ורק את יכולה להחליט או לקבוע מה מתאים לך. בסה"כ זה לא כל-כך מאכזב. נקווה שאכן תדעי לכוון את עצמך, או שתוכלי להיעזר במישהו שיכוון אותך ולמצוא מה שמתאים. בכל מקרה, גם אם יש קשר עם מישהו שיש לו בעיית חרדה, ממש אין צורך לדבר על הנושא הזה דווקא. לא כל הזמן בכל אופן. אפשר להכיר בקיום הבעייה ולנסות דווקא להתרכז בדברים מהנים אחרים כמיטב יכולתכם. שנרגיש כולנו טוב ובהצלחה לך

לדעתי לא כ"כ רלבנטי. בחורה עם לחץ דם גבוה חייבת בחור עם לחץ דם גבוה? או אסתמה? מי שיאהב אותך יקבל אותך איך שאת עם היתרונות והחסרונות שבך. ואת תקבלי אותו עם היתרונות והחסרונות שלו. לא מדובר הרי במחלת נפש ואין צורך להגביל את עצמך לקבוצה מאד מצומצמת של אנשים. אם היה מדובר במחלת נפש אז התמונה שונה כי חולי נפש מרגישים די בצדק שהם מנודים מהחברה ואין להם כ"כ ברירה. חרדה זאת תופעה מ-א-ד נפוצה ולדעתי רוב האנשים יכולים להבין את הנושא הזה ואין צורך לבחור דווקא במישהו שהוא עצמו סובל מכך. כמו כן עצם הסבל שלו מחרדה לא הופך אותו בהכרח לאדם יותר מתחשב או מבין יותר. חרדה יכולה לתקוף גם אנשים שאת לא היית רוצה לפגוש בחייך.

היי אני יודעת שאני קצת סוטה מהנושא, וזה לא בדיוק מה ששאלת ,אבל חשבת פעם על טיפול קבוצתי? כך אפשר גם לטפל בבעיה וגם להכיר אנשים עם חוויות משותפות באותה הזדמנות מנסיון, זה מאוד עוזר להיות בקשר עם אנשים שסובלים מאותן הבעיות או בעיות דומות לשלך, והרי רק אנשים שעברו מה שאתה עובר יכולים להבין אותך זוהי דרך ממש מצויינת להכיר,ואין סיכוי שמישהו ישפוט אותך היות והוא נמצא באותו המצב ומבין לחלוטין וזה לא אומר שכל היום יושבים ומדברים על הבעיות,עוסקים הרי גם בדברים אחרים, זה לא אומר שמעכשיו החרדות יהיו יותר מדי במרכז זהו פשוט בסיס טוב לקשר,לדעתי בכל אופן, לי זה עזר ויש עוד אנשים שזה עוזר להם ויש כאלו שלא... דניאלה

תודה חמודים ששיתפתם אותי בדעתכם.... דור,אתה צודק לגביי זה שזה שאדם חווה חרדה לאו דווקא הופך אותו לאדם מבין מתחשב וכו..... וזו אומנם לא מחלת נפש.... אבל באיזשהו מקום אני מרגישה שכאשר אני יוצאת עם בחור,ואין לו מושג {אישי לפחות} מחרדות, אז פתאום לשתף אותו ולהגיד לו למשל.... "אני מפחדת ללכת לשם... כי עלול להיות לי התקף חרדה...." או משהו בסיגנון נשמע קצת כמו איזו בעייה נפשית במיוחד למי שלא חווה את זה.. אולי אני טועה,ואף פעם לא ניסיתי לשתף חברות או בחורים, אבל אני מודה בכנות שאם אני חושבת על עצמי לפני החרדות,לא כ"כ היתי מבינה מה זה פחדים,מה זו חרדה... וכמה שזה נשמע מגעיל,אני לא חושבת שהיתי ששה להיות בקשר עם אדם שחווה חרדות שיש לו פחדים למיניהם... בזמן שאפשר להעביר את החיים בכיף והנאות. אפילו את בעלי לפעמים היה לי קשה להבין.. למרות שהוא אהב אותי,איך הוא יכול לסבול את הבעיות ואת מה שעובר עליי,ריחמתי עליו. ואני לא רוצה גם להיות "נטל" על אף אחד,או על בחור שאני יוצאת איתו. הרי אם אשתף אותו בזה,ונתקרב,והקשר מעמיק, ברגע שהוא שותף לזה אין המנעות מזה שזה הופך להיות חלק בקשר. יש לי ניסיון בזה הרי עם בעלי. לכן אולי דווקא עדיף מראש לא לתת לחרדה שום לגיטימיות בשום סוג של קשר,וכמו שאני מנסה לדחוק אותה ולהתגבר עלייה בתוכי עצמי,כך גם לא "להכניס" אותה כחלק מקשרים למיניהם.... ולהשאיר את זה כדבר אישי. באמת התלבטות... שיהיה לכם ערב נעים,תודה.

שלום לך.אני חשה שאני נמצאת בבעיה לא נעימה ביכלל.אני עוברת מצב של דיכאון וחרדות כבר יותר מחודש ימים.אולם יש רגעים שאני מרגישה טוב,והם כאשר אני לא מזוהה עם המוח,וממשיכה בפעולות היום יומיות וקבוצות תמיכה.אולם ברגע שאני עם עצמי לבד,זה שוב קורה,ואני לא מרגישה טוב פיזית נעשתי מאוד רגישה בתקופה הזאת.קיבלתי לפני 3 שבועות מהרופאה שלי רסיטל,לא יכולתי להחזיק מעמד יותר מ 8 ימים.חשתי מתח וחרדה כפולים,ודיכאון נורא שפשוט רציתי להתאבד.וכמעט זה קרה,עז עזבתי את הכדורים,ופניתי לפסיכיאטר בגהה,ושם הוא החליט לתת לי פבוקסיל +להרגעה לכמה ימים רונקסין. אני לא לוקחת את התרופות כי אני פוחדת פחד מוות שוב מתופעות לוואי כמו שהיו לי ועוד קראתי שיתחילו לרשום על התרופות שיש סכנת התאבדות בתחילת הטיפול,וזה מה שקרה לי ממספר סוגי כדורים:רסיטל,סרוקסט,אנפרניל.אז מה אתה יכול להציע לי. אין לי חשק להיות שפן ניסיונות של עוד ועוד סוגי כדורים.האם ניתן לצאת מחרדות ודיכאון בלי סיוע תרופתי,כמו נניח הספר בוחרים להרגיש טוב,וכדומה.כרגע זה נראה לי שהדיכאון והחרדות נתפלו עלי ושוב אני מציינת שאני לא עומדת בתופעות לוואי של הגברת החרדות ושל הדיכאון עצמו עד כדי רצון מוחלט להתאבד.מה עושים

היי דבר ראשון, את חייבת לספר את כל מה שכתבת הנה לפסיכיאטר איתו את ניפגשת זה מאוד חשוב כמו כן זה גם יעזור,תוכלו להגיע לפתרון יחד בקשר לבעיה תרופות נגד דכאון באמת עלולולת להגביר את המתח והחרדה - אך רק בהתחלה,עד שהגוף מתרגל ללכן בדרך כלל לוקחים איתן יחד תרופות הרגעה , דבר שמועיל מאוד במקרים כאלו שוב, כדאי לך לדבר על זה עם הפסיכיאטר כדי שלוודא שהטיפול הוא מתאים ואם לא כדי להוסיף לו טיפול נוסף דניאלה

מילאתי טפסים לוועדה וקיבלתי מכתב מהפסיכאטר מה עלי לעשות אחרי שאני נותנת להם את הטפסים לוועדה? והאם מישהו מקבל אחוזי נכות על דיכאון וחרדות שהולכות ובאות במשך 10 שנים. לידעתכם אני נוטלת מרוניל 75 שלוש פעמים ביום וקלונקס 0.5 שלוש פעמים ביום בלי התרופות אני לא מתפקדת רק שאני מאד עייפה כל היום.

זוהי הפעם העשירית שאת שואלת

העשירית????? אולי החמישים!!! אני מתחילה להבין למה הרופא שלה לא עונה לטלפונים . גלית, מה יהיה? למה לא להבין אחרי כל הפעמים שענו לך?

אני ממש מודה לכם על התשובות. אם הייתם מרגישים את המצוקה שאני מרגישה גם אתם הייתם שואלים כמה וכמה פעמים.

גלית,אל תרגישי לא בנוח, ברור שאת בלחץ וזכותך לשאול כמה שאת רוצה. בעיקרון התהליך שעשית נכון,והכי טוב להתייעץ עם ביטוח לאומי עצמו,שיכולים לאמר לך מפורשות את הפרוצודורה אותה צריך לעבור. בהצלחה:-)

יש מישהו אולי מהותיקים ותיקים של פעם לפני שנתייםנ או משו כזה? כולםך כבר מרגישים טוב?

לא, אני לא ותיקה מלפני שנתיים. אני "חדשה". ואני עדיין נכנסת לכאן מפעם לפעם, ואני לא מאלה שמרגישים מצויין והתעופפו לדרכם...

גם אני, אוי גם אני המצב החמיר מאד אז כמעט שלא קראתי או כתבתי פה רוב הזמן הזה :-(

ד"ר שלום לך. בתקופה האחרונה הנשימות שלי מדי פעם מתקצרות. אני עובד תחת לחץ בעבודה ולכך אני מתעצבן אני משתמש מתרופה"RESCUE" יש תרופה אחרת מועילה נגד לחץ ועצבים . יש לציין כאשר אני מחוץ לעבודה לדוגמא איתי במילואים 21 יום לא נידרשתי להשתמש בתרופה.

שלום. לחץ נפשי יכול לגרום לבעיות נשימה... לתחושת קוצר נשימה וכו. היתי ממליצה דבר ראשון לשלול אפשרות של בעייה פיזית {להבדק אצל רופא} למרות שמדבריך משתמע שזה קורה לך בשעת לחץ... רסקיו, זה אומנם דבר מועיל, אך אם ממש זה מעיק עליך ניתן לפנות לפסיכולוג/פסיכיאטר וישנן תרופות שעוזרות למתח וחרדות. אתה יכול לנסות בינתיים "רגיעון" של הדס... הוא גם מועיל,וייתכן מאוד שזה דבר תקופתי שיעבור לך,קורה שיש תקופות לחץ ומתח בחיים...וזה עובר. אבל אם הבעיה לא חולפת... כדאי לשקול עיצה מקצועית. תרגיש טוב.

הרופא נתן לי לקחת כדור ציפרלקס ויש לי פחדים מן התופעות לוואי שלו. מכאבי ראש וכו...אין לי בעיה, אני מפחד שמא אני אתעלף או אאבד את ההכרה, האם דבר כזה יכול לקרות? כמו כן, פעם לקחתי כדור אפקסור 37.5 ונהייתי ממש המום וכמו מסומם, האם זה יכול לקרות גם בכדור זה? תודה לתומכים ולמרגיעים.

אייל, מרגישה בדיוק כמוך, קבלתי ציפרלקס ועדיין לא התחלתי, פוחדת מתופעות לואי כמו חולשה ועילפון ,למרות שנאמר לי שזה כדור בעל תופעות לואי מעטות יחסית.. אולי יש כאן מישהו שהתנסה בציפרלקס?

אייל, מרגישה בדיוק כמוך, קבלתי ציפרלקס ועדיין לא התחלתי, פוחדת מתופעות לואי כמו חולשה ועילפון ,למרות שנאמר לי שזה כדור בעל תופעות לואי מעטות יחסית.. אולי יש כאן מישהו שהתנסה בציפרלקס?

שלום לך,בידיוק כרגע זו הבעיה שלי,אולם קיבלתי פבוקסיל אבל הכדור הקודם היה רסיטל והחזקתי איתו 8 ימים של סיוט,הגברת החרדות,והגברת הדיכאון,ובחילות. אני במצב שאני מאוד פוחדת מכדורים ביגלל כול התופעות לוואי שלהם.אני לעט לעט מתחילה לנטוש את הפסיכיאטריה ואולי לעבור לכיוון של שיחות,השיטה הקוגנטיבית התנהגותית ויש לי רצון לפתוח קבוצת תמיכה שמאוד יכולה לעזור לדעתי.בבית לני" בתל אביב,מה דעתך האם יבואו אנשים,לשיחות משותפות,ולעזרה הדדית,כי רק ביחד זה עובד. מה אתה אומר.

אחרי נסיונות רבים של כמעט כל הארסנל של כדורים כמו" פרוזק ,סרוקסט,אדרונקס,אפקסור ,ציפרלקס ותופעות לוואי ללא כל השפעה חיובית עברתי-בעצתו של דר הידש במסגרת הפורום ל"בונסרין" ויש התפתחות לטובה ומה שבטוח:אין תופעות לוואי.

שלום לד"ר. תרופה בשם הלידול (HALOL), לאיזה סוג מחלות היא מיועדת. אני מדברת על קבלת התרופה בטיפות. האם היא תרופה עם תופעות לוואי קשות. תודה

מצרף קישור לאינדקס תרופות : http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=94 יש שם די הרבה מידע, בכל מקרה את יכולה לחפש עוד מידע באינטרנט ד"ר הידש בחופשה לשבועיים.

הלידול היא/היתה התרופה הנפוצה ביותר בפסיכיאטריה עד לפני מספר שנים. מדובר בתרופה שחוסמת את הדופאמין במוח בצורה מאד אגרסיבית ולכן נחשבת מאד יעילה למקרים שיפורטו בהמשך. השימוש הנפוץ של התרופה הוא במקרים של פסיכוזה. פסיכוזה הוא מצב נפשי שמאופיין בניתוק מהמציאות וכולל הזיות- כולל הזיות שמיעה (הלוצינציות), מחשבות שווא- מחשבות דמיוניות (מסוגים שונים- של גדלות, רדיפה-פרנואידיות, מחשבות יחס ועוד), תוקפנות ואלימות. התרופה מאד יעילה אבל גם גורמת להרבה תופעות לוואי בעיקר במערכת התנועה והשרירים כאשר חלק מהן יכולות להיות בלתי הפיכות בשימוש ממושך מעל 3 חודשים. גם בנוירולוגיה לעיתים משתמשים בתרופה זאת למספר מצבים אשר קשורים להפרעות תנועה כתוצאה מעודף דופאמין.

איך מבחינים בין תסמיני דמנציה ללא הלוצינציות וללא מחשבות שווא, של דיכאון, סכיזופרניה לבין תסמיני דמנציה של אלצהיימר ?

לכל אחת מהמחלות יש מאפיינים שייחודיים רק לה ובצורה כזאת ניתן לשלול אפשרויות שנראות דומות. אם הרופא לא מצליח להגיע לאבחנה מבדלת אז זאת אכן בעיה רצינית. יש בארץ מספר מומחים להפרעות בזיכרון- רובם נוירולוגים ולא פסיכיאטרים. גם גריאטרים עוסקים באיבחון וטיפול במחלות שקשורות לפגיעה בזיכרון (דמנציות). מדובר באיבחון שהוא ברובו קוגנטיבי ולכן לא חייבים דווקא פסיכיאטר.

את מה שכתבת אני יודעת כבר. אבל זה לוקח אותי לענין אחר שכשעושים אבחון אצל פסיכיאטר שמומחה לדיכאון הוא יטען שהכל נובע מדיכאון, כשהולכים לפסיכיאטר שמומחה להפרעות קשב הוא יטען שכל זה משני להפרעת הקשב, כשהולכים לפסיכיאטר שמומחה בפסיכואנליזה הוא יטען שצריך לטפל בטראומה מהילדות, כשהולכים לפסיכיאטר שמומחה לסכיזופרניה הוא יטען שהפרעת הקשב והדמנציה הם חלק מהסכיזופרניה וכו' ..... אין לזה סוף . השאלה היא בסוף מי צודק .לאחר כל האבחונים אצל כל כך הרבה בעלי מקצוע .

נא עזרתכם במציאת מומחה בענין.

בדרך כלל הילד לא מודע למשמעות של האוננות.זה חלק מההתפתחות שלו וזה נורמלי. והשאלה היא איך להתנהג במצב כזה? אז קודם כל, לא להלחיץ את הילד או לתת לו הרגשה שמשהו עושה זה לא בסדר. אם ישנם עוד שאלות נישמח לענות. שבוע טוב

אז ככה הבעיה שלי היא כזאת נראה לי שאני מתחילה להשתגע אני מתחילה להתנהג ככה לפי דעתי וגם אמא שלי חושבת ככה למרות שהיא הגורם לכך כל המשפחה שלי אומרת שאני לא בסדר ואני מפחדת על עצמי אשמח אם תוכלו לייעץ לי תודה אגם(שם בדוי")

לאגם קודם כל,אל תדאגי, את לא מתחילה להשתגע, אבל כדאי לבדוק לעומק את מה שאת מרגישה אבל אם כך את מרגישה,אולי יש מישהו שאת יכולה לפנות אליו,לדבר איתו, מחוץ למשפחה שלך? אני לא חושבת שזה עוזר האופן שבו הם אמרו לך את זה,ואני בטוחה שזה יכול גם להלחיץ אבל במילים אחרות הם מנסים אולי להגיד לך שהם דואגים לך ושהם לא יודעים מה עובר עליך השאלה היא, האם עובר עליך משהו לא נעים? האם משהו מפריע לך? אם את מרגישה בסדר כשאת לא במחיצתם? האם זה בגלל שהם מרגיזים אותך? או שאולי מדובר בתחושה שמלווה אותך כל היום תוכלי לפרט יותר, איך הבעיה באה לידי ביטוי.? על כל פנים, יכול להיות שמדובר בתגובה נורמלית ליחס של בני משפחתך, או לחרדה באופן כללי אולי תנסי לברר את זה יותר לעומק , או לדבר עכל זה עם מישהו מחוץ למשפחה או אפילו רופא?

אמא שלך לא אשמה. נורא קל לנו להאשים אנשים אחרים במה שקורה לנו . וזה אומר שאנחנו לא רוצים לקחת אחריות על עצמנו. למעשה האדם עצמו הוא האחראי לכל מה שקורה לו. רק שלא תמיד הוא מודע לזה. וכחה המשפחה שלך רואה אותך. שאת מפחדת על עצמך. מה שאת מתארת קשור לחרדות. שחלק מהחרדות הוא פחד להשתגע,לכן רצוי לפנות לאיבחון אצל מומחה. על מנת לטפל בבעיה. כיום יש תרופות טובות לטיפול בחרדות. בהצלחה

בפעם המיליון רבתי עם אדם שמכנה עצמו אבא שלי וזה אולי נשמע קטנוני להתלונן על דבר כזה ועוד בגילי אבל העניין איננו כך כלל וכללל זה מה שקרה- אני אמורה ללכת לביטוח לאומי מחר ואמרתי להורים שלי שאני לא יכולה ללכת( תרתאי משמע) כי אני כמה מפתיע, חולה, שוב וזה היה הפרוש שלו כתגובה נורמלית באופן כללי וכלפי אדם במצב לא משהו: "אנחנו( קר הוא) ננקוט אמצעים דרסטיים, נאשפז אותך,ניקח לך הכל" ועוד אוקיי, ככה,אני ממיילא במצב רע בחוסר יציבות נפשית וגם אם פרפר יחליט להתיישב על עדן החלון אני עלולה לבכות פתאום.. או מאוד לשמוח ולרקוד איתו סמבה ואני שמצב הרוח שלי באותו רגע היה מטושטש וגרוע נורא נבהלתי (ובצדק) ונורא כעסתי ונהייתי מדוכאת הלכתי למקום אחר ובכיתי ובכיתי לאח שלי בטלפון, והתלוננתי בפני אמא שלי...היתי ממש בהיסטריה...לצערם זה פשוט המעשה הזה מרתיח אותי ונובע מחוסר בינה מוחלט.. אני יודעת שאני כל הזמן מתלוננת על זה אבל אני פשוט פוחדת שמשהו דפוק אצלי לחלוטין האם התגובה הזו שלי ,, נובעת מחוסר יציבות נפשית? האם הגיוני מצב שבו דבר קטנטן יוציא אותי משלותי ומכאן שאני בכלל אעבד שליטה בגלל יחס כזה? האם עלי לדאוג שאני נמצאת בקרבתו של אדם שמשפיע עלי לרעה,כלומר הוא ממש לוחץ על הכפתורים הלא נכונים וכך אני נכנסת למצבי רוח מגעילים? ואם כן מה אני כבר יכולה לעשות? או שאולי זה לא קשור, והבעיה היא אצלי וזהו ואדם נורמלי היה מסתדר עם זה...? האם אני חותחת לעצמי את הורידים? העם אני משגעת את עצמי ע"י קריאת ספרים של סטיבן קינג? האם אני עומדת כל הלילה בקור בחוץ עם בגדים קצרים ובלי נעליים ומחכה לחולי הבא בקוצר רוח ובהתרגשות ושמחה? לא אני תמיד מנסה לקום כשאני נופלת. תמיד במשך כל השנה הזאת נאבקתי ונסיתי ללמוד ונסיתי לעבוד ונסיתי וכל יום שנסיתי הרגשתי יותר עייפה ויותר חלשה וחליתי יום למחרת יכול להיות שעניתי לעצמי באמת...(כרגיל) אבל אני עדיין מרגישה חסרת מנוחה ומבוהלת( כמו תמיד?) ואולי מחר כשאני אשוב לקרוא בהודעתי , שוב, אני לא אצליח להתחבר אל מה שהרגשתי עכשיו.. אבל את זה הייתי רוצה "לנצל" עם כל דבר ישפיע עלי , אולי הכתיבה תעזור לי, אולי מישהו מהצד יראה את זה אחרת( מן הסתם...) ואין לי מושג אם זה נורמלי בכלל. אולי לא.? הרי בגילי אמורים ללכת לצבא/ ללמוג/לעבוד/חו"ל/אחר רק סיימתי ללמוד אפילו לא התחלתי שום דבר מקווה שלא שיגעתי אף אחד הפעם הייתי טיפה יותר קצרה לא? דניאלה

...........

דניאלה ממי, אני מבינה אותך... זה יכול להיות נורא מתסכל להרגיש "תקועים", ובמיוחד אם מישהו קרוב "יורד" עלייך... ואת מרגישה עוד יותר בדאון בגלל זה. את לא משוגעת מזה שזה השפיע עלייך,זה טבעי במצב הזה,אני למשל מראש נמנעת מלספר להוריי על החרדות כי אני יודעת מראש מה תהיה התגובה,ואני יודעת שלהועיל זה בהחלט לא יועיל. זה באמת לא יפה מה שהוא אמר לך,אבל תזכרי שאנשים לפעמים אומרים מכעס דברים שלא מתכוונים אליהם,ובכל מקרה,אני לא יודעת בדיוק בת כמה את,אבל אם מעיק עלייך ההתיחסות של ההורים לעיניין אולי כדאי לנסות לגור לבד... גם אני חושבת על זה{אומנם מסיבות אחרות לא טוב לי אצל ההורים} אבל אני חושבת שעצמאות יכולה רק להועיל, ולדעתי לא כ"כ מועיל להיות בסביבה לא תומכת,מאוד חשוב שתאגי לעצמך,ולמרות שרע לך תנסי לחשוב מה יכול לעשות יותר טוב...אפילו טיפונת. אני מקווה בשבילך שיהיה רק טוב.. אל תתיחסי כ"כ לכל מה שנאמר לך ופוגע בך,אפילו אם זה אבא,הוא לא יודע הכי טוב בעולם את הכל,ההורים שלנו הם בסה"כ בניאדם שלא חפים מטעויות כמו כל1. הייתי מציעה לך לדבר איתו,אבל אני לא יודעת מה טיב היחסים בינכם, אז אולי להתרחק זה פיתרון. בקשר ל"חולי" שתיארת,אני חושבת שזה אלמנט נוסף של דיכאון. כשרע,אז לא רק רע נפשית,הסבל יכול להיות מורגש גופנית,ואפילו כמחלה הקשה ביותר. אני יודעת את זה למרות שאני לא בדיכאון,אבל בכל פעם שאני חושבת על הפרידה מבעלי, אני ממש סובלת פיזית. לא יודעת אם ניסית,אבל פעילות אירובית מאוד מאוד עוזרת למצב רוח,ועיצה קטנטונת שלא קשורה לתחום התרופות הקונבנציונלית... אבל מניסיון זה מועיל אפילו לדיכאון,יש שמן שנקרא "מליסה" שאפשר לקנות בכל בית טבע או בית מרקחת,השימוש הוא בשאיפת אדים {אנהלצייה},ותשמעי... זה נשמע ככוסות רוח למת,אבל תאמיני לי שזה פשוט מרגיע,ומשרה מצב רוח יותר מרומם.{לא מזיק לנסות:-)} וזהו... מקווה שעזרתי טיפ טיפונת... ערב נעים.ביי

במשך החודשיים הראשונים להריוני ( עוד בטרם ידעתי שאני בהריון ) סבלתי מחרדות קשות חוסר שינה פחדים לחץ דם גבוה דפיקות לב החשש שלי שהדבר הזיק לעובר ואני רוצה לבצע הפלה כי אני מפחדת שהילד יהיה פגום כתוצאה מכך אנה עזרו לי כי אני גם פוחדת מההפלה . נ.ב במהלך החרדות נטלתי כ 5 כדורי לוריבן להקל על החרדות למרות שלא תמיד לקחתי רק בלילות ממש קשים לקחתי האם ה לוריבן עלול גם להזיק ? אני צריכה תשובה מהר כי אין לי הרבה זמן לגבי הפסקת ההריון

תגשי לרופא/פסיכיאטר ותתייעצי איתו על תעשי משהו שתצטערי עליו אחר כך אל תעשי משהו בקשר לזה על דעת עצמך, משהו שאפשר לשנות אני בטוחה שהוא יוכל לעזור לך מאוד בעניין - קודם כל כי הוא יראה אותך פנים אל פנים וכך הוא יוכל לבדוק אותך ולתת לך את התשובה והטיפול המדוייקים ביותר... לצערי אני לא יודעת לענות לך מעבר לזה... דניאלה

אל תעשי הפלה. מדובר ביצור חי שאת רוצה להרוג ללא סיבה מוצדקת. לא נגרם לו שום נזק ממשי ממה שתיארת. תמשיכי בהיריון. תהיי במעקב של גניקולוג (רופא נשים). אחרי ההריון ורק לאחריו תשקלי לפנות לפסיכיאטר בשביל לטפל בחרדה ע"י תרופות או טיפול אחר שיהיה מתאים. בינתיים תשמרי על התינוק שלך ועל תעשי שטויות.

לדור תראה,זה נכון שמדובר ביצור חי ובשלב מתקדם של ההריון, אבל עדיין, אל תשכח שהיא זאת שצריכה להתמודד עם העניין ולשאת בתוצאות של הבחירה שלהולא אף אחד אחר ,תהיה אשר תהיה ההשלכות הן על הגוף שלה, החיים שלה. ואולי זה לא מתאים בשלב הזה...?( או אולי כן?( ואסור להזניח את הצד הנפשי, זה אף פעם לא מועיל, לא במצבי לחץ ובטח שלא להריון... דניאלה

שלום ותודה מראש. במשפחתי קשיש המקבל לוסטראל 50 מ"ג. פעם ביום. הוא ביקש ממני לברר חלופה אפשרית, אשר תכסה לא רק דיכאון , אלא גם חרדה. הקשיש עבר התקף לב לאחרונה. אני מבינה שלא ניתן לייעץ באופן אישי, אבל הייתי רוצה לדעת מה מקובל באופן עקרוני לתת במקרה זה. מכיוון שמדובר במי שמקבל שפע כדורים נוסף,האם יש טיפול המכסה את השניים בכדור אחד?! תודה על תשובה מהירה. מיכל.

ללוסטרל יש השפעה חזקה גם נגד חרדה וגם נגד דיכאון. לפני שמוסיפים תרופה נוספת עדיף לעלות במינון של הלוסטרל ל-100 מ"ג בתנאי שהוא לוקח את ה-50 מ"ג 6 שבועות לפחות. אם הוא לוקח פחות מ-6 שבועות אז תחכו להשפעה של התרופה. היתרון של לוסטרל שאין לו שום השפעה על הלב או לחץ דם ופגיעתו בעירנות היא מינימלית. לכן לא צריך למהר לעבור או להוסיף תרופות אחרות. מדובר בתרופה טובה.

אפקסור יכול להועיל. אבל לא לאנשים שסובלים מלחץ דם ולב.כאשר בדובר גם בבעיות לב אז צריך להזהר עם התרופת והמינון. ולכן רצוי להיתיעץ עם רופא שמכיר אותו ואת הטיפול שהוא מקבל. ולא לקחת סיכונים.

האם מישהו מכיר פסיכאטר מומחה באזור השרון

יש בהרצליה מעולה ומקסים אך מקבל רק באופן פרטי

כמובן רק באופן פרטי

לדור האם אתה יכול ליצור עימי קשר במידה ואינך מעונין זה בסדר

אין בעיה- אני אצור איתך קשר. אבל עכשיו אני צריך לצאת אז יותר מאוחר. ביי

שלחתי לך מייל אתמול בשעה 23:00

אני גבר באמצע שנות השלושים לחיי. מזה 4 שנים שאני מטופל בסרוקסט. מזה כחצי שנה לערך, שאין לי כל תשוקה או תאווה למין. יתירה מזו, אין לי כל מחשבות מיניות או דחף לדבר על מין עם חברים. לאחרונה עלה בדעתי שייתכן ועלי לשנות תרופה או לקחת בנוסף תרופה מבטלת את ה- "דיכוי" המיני שיוצר הסרוקסט. האם יש בכך הגיון?

חיים בלי מין אינם מועילים לך- אפילו ברמה הבריאותית- גופנית ונפשית- כדאי להיות פעיל מבחינה מינית. סרוקסט לא מדכא יצר מיני בצורה כ"כ אגרסיבית ולכן צריך לחפש את מקור הבעיה במקום אחר ולא בתרופה. אפשר לעבור לרמרון. רמרון לא פוגע במין כמעט בכלל אבל הוא מאד מרדים. אם אתה חושב שהבעיה היא התרופה אז זאת אפשרות.

תטפל בבעיה הנפשית המקורית שגרמה לך מלכתחילה לצרוך סרוקסט. סביר להניח שאותה בעיה היא זאת שמונעת ממך עכשיו להנות ממין. סרוקסט איננו מביא לריפוי של הנפש. הוא רק עוזר לך להרגיש יותר טוב. אתה צריך לטפל בעצמך במקביל לתרופות גם בדרכים אחרות או לשנות את אורח החיים.

כשנוטלים סרוקסאט - אין מין. הרצון והתשוקה לסקס נעלמים, אפילו הדחף לאונן נעלם וזה מנסיון אישי שלי ועוד שניים ממכרי. הסרוקסאט לרוב פוגעת במיניות, זו תופעה שכיחה עם נטילת התרופה הזו. כדי לעודד אותך אומר שזו גם תופעה הפיכה, כלומר - כשתפסיק לקחת אותה תחזור לפרוח ולחוש תשוקות, זה לוקח איזה חודשיים שלושה ואתה כמו חדש... הייתי ממליצה לך לפנות לפסיכיאטר ולומר לו את הדברים, הוא יאלץ לתת לך תרופה אחרת שפחות פוגעת במיניות, כמו אפקסור. אין סיבה שגבר בריא וצעיר כמוך לא ירצה ולא יהנה ממין. יש תרופות אחרות וטובות לא פחות. תפנה לספכיאטר ואני מאחלת לך בהצלחה מכל הלב:-)

כשנטלתי סרוקסאט לא יכולתי לראות גברים ממטר, החיים הפכו להיות נטולי מין מוחלט, באסה..הייתי בטוחה שזה לנצח. הפסקתי עם התרופה ועברתי לאפקסור ו............חזרתי למוטב.

כי עים הוא מפסיק שוב חוזר הדיכאון מכול משבר שוב חוזר דיכאון הכדורים נוגדי דיכאון זה לכול החיים ושלא יספרו סיפורים

עדיה תסלחי לי אבל מה שכתבת הוא לגמרי לא סביר. שום דבר הוא לא לכל החיים. אנחנו משתנים ומתפתחים או נסוגים כל הזמן. אני משוכנע שיש אנשים שיוצאים מדיכאון קליני, מפסיקים לקחת תרופות וחיים נהדר אחר כך. הרופאים הרי מסבירים דיכאון בשינויים בכימיקילים במוח. אבל, שימי לב, הם לא מסבירים מה גורם לשינוי הזה בכימיקלים במוח. אני לא מתנגד לפתור את הבעיה על-ידי שינוי הכימיקלים בעזרת תרופות. אני לא חושב שצריכה להיות בעיה עם זה. אבל במקביל אדם חייב לנסות למצוא בתוכו את הגורם לבעיה ולא רק להקל עם הסימפטום. אם מישהו מצליח לפתור את הגורם לבעיה, והכימקלים שלו במוח כבר מאוזנים הוא יכול להפסיק לקחת תרופות. בברכה מיקי

מחסור קל בויטמין בי 12 וברזל יכולים להיות הסיבה לירידה ברמת הסרוטונין במח? דניאלה

האם הבעלים שלכם יודעים שאתם סובלים מדיכאון וחרדה ונוטלות כדורים איך הבעל מתיחס האם גילתם לבעל שאתם נוטלות כדורים? אני לוקחת 3 שנים אפקסור עד היום בעלי לא יודע שאני סובלת מדיכאונות אני מסתירה ממנו מפני שעם אני יגיד לו כול החיים הוא יגיד לי שאני חולת נפש איך אצלכם?

אם בעלך אינו יודע מכך, מוטב כך. בעלך אינו יכול לעזור לך ממילא, ולכן אם הוא ידע על כך - הדבר רק עלול להזיק לך ביחסים עימו.

בטוח שעם בן זוג שאת פוחדת מתגובותיו ושאיננו תומך בך, נכון להישאר? אולי חלק מתופעות הדיכאון קשורות במערכת היחסים ביניכם? למה לחיות בתוך שקרים?!

בעלי יודע על כך, היות והדכאון שאני סובלת (סבלתי) נבע מדכאון לאחר לידה. נכון הוא שלפעמים, כאשר אנחנו רבים בעלי משתמש לרעה בעובדה שאני לוקחת כדורים. הוא אומר משפטים כמו..."אתה לא בסדר, את לוקחת כדורים וכד'. קשה לשפוט אותך, היות ואני לא מכירה טיב היחסים ביניכם,כמה שנים אתם נישואים וכד', יש ילדים או אין. לדעתי אם אין לך בעייה עם זה, שאתה מסתירה ממנו מידע, אז שיהיה כך. הכל תלוי במידת הפתיחות של בעלך לנושא של פסיכולוגיה, פסיכאטריה וכד'.

דיכאון וחרדה זו לא מחלה נפשית זו הפרעה נפשית. אם בעלך שהוא שותף לחיים לא יודע מזה זה גרוע אין לך עם מי לדבר ולהוציא החוצה . אם הוא יקרא לך חולת נפש תזרקי אותו לעזאזל מז זאת אומרת הוא חייב להיות לך למשענת ולתמיכה ברגעים הכי קשים אם לא הוא לא אדם אנושי. בבעיות נפש צריכים אוזן קשבת ותמיכה המון מהמשפחה וכך גם יוצאים מזה (או שלא יוצאים) תלוי מה הבעיה.

אילו כדורים אחרים יש כתחליף לציפורל כאשר הוא לא עובד....?

מהו כדור הציפורל למה הוא משמש והאים הוא עוזר בהרזיה?באיזה מקרים רצוי לקחת אותו

אני מעוניינת בהמלצה לפסיכיאטר בדחיפות לבחור בן 22 מדוכא וחרד.

מאיזו אזור בארץ אתם?

מאיזור המרכז תל אביב צפון

אני נוטלת כדורי פאקסט מזה כ- 8 חודשים. כבר יומיים שאני חולה. מצוננת, עם דלקת גרון ונזלת. אני מאוד רוצה לקחת כדורים נגד הצטננות, אך לצערי הרב בכל הכדורים ברחבי תבל מצורפת אזהרה כי "שימוש במקביל של תרופות להרגעה/ נגד דיכאון וכו'... עלול לגרום לסיכונים או לאי יעילות התרופה.." אני מאוד מאוד רוצה לקחת כדורים נגד הצטננות, מה אפשר לעשות בנדון והאם עלי להישאר מצודדת לנצח??? (אגב, למה לעזאזל קיימים סיכונים בנטילת כל סוגי התרופות יחד עם כדורים להרגעה?!?)

היי, אפשר לקחת דקמול/דקסמול עם פאקסט. דנה

אני חושב שהכוונה היא רק לנרדיל- תרופה מסוג MAOI. לגבי שאר התרופות הפסיכיאטריות לא צריכה להיות בעיה מיוחדת. תקראי שוב את העלון לצרכן ותנהגי לפי מה שכתוב שם.

שלום לד"ר הידש , אני הייתי מטופל בציפרמיל , עליתי 10 קילו בשנה . גם עם הסרוקסאסט . היום אני מטופל באפקסור . הכבד שלי הפך לכבד שומני . הגסטרו שמטפל בי אמר שיש להוריד מן ה- 124 ק"ג . 20 קילו בחודשם . זה ממש משימה בלתי אפשרית . האפקסור עצר את העלייה במשקל . אך לא מצליח להוריד כלום . גרמים מעטים בשבוע . הסכנות לבריאות נוראיות . הגסטרו שלח אותי לבדיקות לראות אם אני לא מפתח סרטן כבד . אני משוכנע שמדובר במעקב . האם יש באמת סכנה לסרטן כבד ? אם לשקול בין התועלת והנזק . אינני יודע מה לחשוב . בלי אני לא מסוגל לתפקד ואם אני עלול לחלות בסרטן ??? אלן

ניסית לקחת קסניקל? הוא עוזר להרזיה. ניתן לקחת אותו יחד עם תרופות פסיכיאטריות שאתה לוקח. מידע על התרופה תמצא באינפומד. מירשם דרך רופא משפחה (לא כלול בסל הבריאות).

קבלתי ציפרלקס לטיפול בדכאון וחרדה. האם למישהו כאן יש נסיון בשימוש בתרופה? היא עזרה ? מהן תופעות הלואי? אני בעיקר פוחדת מהשמנה. אולי יש לכן איזה ידע נוסף ממה שקבלתי באינפומד? תודה, נועה

חלק מהאנשים בכלל לא חשים בתופעות לוואי או רק מעט מישהו יכול ליטול תרופה מזויימת ולרדת בגללה במשקל בעוד אחר יעלה זה לא וודאי שהתרופה גורמת לעלייה בתאבון וגם אם כן עדיין אפשר למנוע השמנה אל תתמקדי בתופעות לוואי הן משניות להשפעה האמיתית של התרופה והיא שיפור אורח החיים/הרמת רמת הסרוטונין/אחר ודבר נוסף, אם תקראי על כל התופעות לווואי בסוף תתחילי לחוש בהן ולדאוג שמע כל הרגשה של אי נוחות קשורה בהן אם התרופות היו מוחבאות ואנשים לא היו יוגעים שהם נוטלים אותן מחצית מתופעות הלוואי לא היו מתרחשות-זאת נאמר לי מפיהם של פסיכיאטרים רבים ורופאים התופעות לוואי הן אפשריות,אך זה לא אומר שכל מה שכתוב על האריזה יהיהלך, אפילו לא עלייה במשקל אם זה מטריד אותך מאוד תפני ישירות לרופא שלך,אל תסתמכי על מה שאת קוראת בלבד

תודה לך. את מה שכתבת אני יודעת אבל אני מנסה לקבל תגובות מאנשים שנטלו ציפרלקס, מה הם הרגישו, האם התרופה עזרה להם נגד דכאון וחרדה. שאלתי מתמקדת בטיפול בציפרלקס בלבד. יום נעים לך, תמר

אני בטוח שאתיעץ עים הרופה אני יודעת שמפסיקים בהדרגה אבל שמעתי שגם להפסיק אפשר גם בלקיחה של יום כן יומיים לא וכך לאט לאט מפסיקים האים זה נכון כלומר בהתחלה יום כן יום לא לוקחים כדור אחר כך לוקחים יום כן יומיים לא ואחר כך יום כן שלושה ימים לא אבקש גם התיחסות של דר הידש

לאורנה אני יודעת שאני חוזרת על משהו שכבר אמרתי אבל... כדי שלא תעשי משהו שגוי ממה שמקובל כדאי לך באמת באמת להתיעץ עם רופא.... לא כי זה מסוכן פשוט כדי לחסוך ממך סבל פיזי ונפשי וגם זה לא קשור למה שמקובל - לכל אחד מתאימה תכנית "גמילה" אחרת ולכן רק אדם מוסמך שיראה אותך פנים אל פנים ושמכיר אותך מפעמים קודמות יוכל לדעת בדיוק מה מתאים עבורך אצלי למשל לא התאים בזמנו, כשנסיתי לקחת כדורים מה שמתאים לקבוצההמסויימת של אנשים ומינונים שונים השפיעו עלי אחרת דניאלה

לאחר כמה זמן מהפסקה מוחלטת של לקיחת הכדור תמה השפעתם על מערכת העצבים המרכזית. השאלה למעשה תוך כמה זמן מהפסקה מוחלטת של האפקסור ניתן להתחיל בנטילת כדורי רדוקטיל (שניתנו ע"י רופא)

אין להפסיק תרופה פסיכיאטרית ללא הוראה של פסיכיאטר . יש להפסקת התרופה תופעות גמילה חזקות . אני בטעות נשארתי ללא תרופות במשך 20 יום . הרופא שלי היה בחופש והיו תופעות חמורות של התקפי-חרדה .הזעה . רעידות .רטט . סיוטים . רצתי בכל הארץ כדי לקבל מרשם חדש .

בד"כ נדרשת הפסקה של שבועיים לפחות כאשר יש קונטרא-אינדיקציה (התווית-נגד) בין שתי תרופות שונות. אפשר להניח שכלל זה תופס גם במקרה הזה.

סובלת מהפרעות קשב וריכוז. משתמשת בראטלין וקונצרטה. האם הבטוח הלאומי מכיר בכך ? האם יש הסדר כספי מקל בקופ"ח (מכבי) למבוטחים - המשתמשים כרוניים - בתרופות (כמו ראטלין למבוגרים ). לילית

http://www.btl.gov.il/ כאן בטוח תמצא הרבה חומר על הנושא

יש ארגון גג לנכים המאחד את כל סוגי הנכויות עבור 120ש"ח לשנה ניתן יעוץ משפטי

האים אפשר להפסיק כדורים נגד דיכאון כגון רסיטל בהפסקה של לקחת כדורים יום כן יום לא ואחר כך יום כן יומיים לא האים זו גם דרך להפסיק

כדאי שתדברי על זה קודם עם הרופא שלך, לפני שאת מפסיקה ואם זה מה שיוחלט הוא כבר יגיד לך איך לעשות את זה על כל פנים, תמיד כדאי להפסיק באופן הדרגתי דניאלה

אני מנסה , בפעם המיליון, לברר מה לא בסדר איתי? אני עוד עתידה לדבר על זה עם פסכיאטרים ועוד כל מיני מוזרויות... אבל בינתיים, לאור הבלבול הרב שאני חשה אשמח מאוד אם תוכלו "לזרוק" לי את דעתכם האישית ההגדרה הבאה נקלחה מהודעתו של צחי, אי שם.....למטה: "הגדרה להפרעה ציקלוטימית היא הפרעה כרונית בצמב הרוח, הנמשך יותר משנתיים וכולל תקופות של היפומאניה ודיכאון קל. ישנם מחזורים לכל אפיזודה, כלומר הדיכאון יכול לבוא ולחלוף לכמה שבועות-חודשים ולעבור להיפומאניה, וחוזר חלילה." וחשבתי שאולי מצאתי שם לבעיה ה"מעורבת" שלי...? אני סובלת משינויים קיצוניים במצב הרוח במשך שנה, על רקע כלשהו( אורגני)- שבאים לידי ביטויי כך: 1. עודף מרץ, התרגשות בלתי נשלטת ללא כל סיבה נראת לעין, חוסר יכולת להתרכז במשהו אחד, עשיית הרבה דברים יחד , חוסר יכולת להפסיק, מחשבות מרובות, מצב רוח מרומם, תחושת עליונות,בעיות בריכוז,- ראיית כל העולם כדבר מדהים, ללא חרדות ללא פחדים... הרגשה דבילית של "כולם צריכים אותי" אני נכס עולמי..... למשל כמו עכשיו- שאני מרגישה שאני יכולה לכתוב לנצח... ויש לי המון מה לכתוב ובמהירות שיא.... 2. המצב השני, אדישות, תנועה איטית ומועטה, מצב רוח רע עד כדי דכאון, כעס,עצבנות, עצבות, תחושת חוסר אונים וחוסר ערך מוטיבציה נמוכה, פחד וחרדות מוגברית, תחושת אפוקליפסה כזאת.....במצב זה סביר להניח שכל מה שאני אכתוב יהיה שלילי וכעוס ולא סביר שאני בכלל אצליח להתרכז בגלל חשיבה איטית... אני חשה במצבים אלו תחושת ריקנות ושנאה.... ויש מקרים שהמצבים הם בין לבין... אני יכולה לעבור בין השתיים תוך חודשים,שבועות,שעות ודקות- בדרך כלל תוך זמנים קצרים....מאוד חשוב לי להוסיף שמצבי הרוח שלי משתנים ללא קשר למה שקורה סביבי, ללא סיבה נראת לעין.... האם מה אני מתארת הוא נורמלי....? אולי בסופו של דבר הכל מסתכם בחרדות וזהו...? או איזה שהו סוג של דכאון...? אולי מה שאני מתארת זה פשוט מעבר ממצב רוח טוב למצב רוח רע , והוא נעשה פשוט בצורה קיצונית ועמוקה מדי...? מאז שאני זוכרת את עצמי היו לחי שינויים קיצוניים במצב הרוח אך בצורה מתונה מאוד שהתגברו עם השנים.... אם תשימו לב כתבתי הנה המון תוך זמן קצר יחסית וגם כתבתי המון זמן.... במצבם אחרים אני מרגישה שאפילו ללחוץ על המקלדת ולנליד משפט זה קשה עורי, המחשבות לא מתחברות לי ולא עולות לי לראש במצבים כאלו, תחשת "ריק" בראש לעומת עכשיו.... המון רעיונות ומחשבות...חלקן נעימות חלקן נעימות פחות... כמו כן,פרט חשוב נוסף, ההחמרה בשינויים של מצב הרוח ובקיצוניות שלהם נעשתה במקביל להפרעות אכילה( אנורקסיה..)... אולי יש קשר? טוב כתבתי כבר יותר מדי... דניאלה

כתבת הגדרה ל"הפרעה ציקלומטית", ואחרי זה הסברת בדיוק למה יש לך "הפרעה ציקלומטית". בתכלעס, מה איכפת לך מה ההגדרה הרשמית למה שיש לך. דניאלה, תגידי לי, למה את מחפשת הגדרות? למה ההגדרה של מה שיש לך כל-כך משנה לך? ואם אני אכתוב לך עכשיו שיש לך "הפרעה קרימונטיליפיסטית פסיכואורגינליסטית" או "פסיכוזת נעורים" או "פרחיוטילוס ג'ומנטיקרטוסיבוס". זה יעזור לך במשהו? זה יפתור את הבעיה? אני מכיר היטב את שני המצבים שאת מתארת לראשונה, הרופאים אמרו לי שקוראים "מאניה", לשנייה קוראים "דיכאון". אצלי המצב הראשון נמשך כמה חודשים. כרגע אני אולי במצב השני ואולי לא. לא יודע. קראתי שוב את מה שכתבת על המצב השני, ואני אכן נמצא בו עכשיו. אבל משתדל בכל מאודי להשתחרר מזה. כי הכל בראש! לי נראה שהפיתרון במקרה שלך, מכיוון שהדברים מגיעים יחד, נעוץ באורח חיים ולא בתרופות פסיכיאטריות. אני, לעומת זאת, צריך את התרופות כדי לישון טוב בלילה. ואולי כדי לאזן את מצב הרוח שלי. ובכל מקרה, התרופות הן רק עזר מה שעיקרי אצלי, וקשה לי מאוד ליישם, הוא שינוי באורח החיים!

ממישהו שהיה הרבה יותר חולה-נפש מכל הפורום הזה גם יחד. קראו לו ניטשה. ואני תמיד תוהה מה היה קורה אם הוא היה חי היום, ומן הסתם היו מאבחנים את מחלת הנפש שלו בגיל צעיר ונותנים לו תרופות. אז קחי: "על מטרתו של המדע-ובכן? מטרתו הסופית של המדע אמורה לגרום לו, לאדם, הנאה רבה-ככל-האפשר וצער מעט-ככל-האפשר? אולם מה הדין אם ההנאה והצער כה מקושרים הם זה בזה בחבל אחד, שכל מי ש ר ו צ ה ליהנות הרבה-ככל-האפשר מן האחד, נ א ל ץ ליטול הרבה-ככל-האפשר מן האחר, שכל מי שמבקש להריע ברקיע השביעי, חייב להיות מוכן לתוגת שאול? ואולי אמנם כן הוא!" זה מהמדע העליז סעיף 12. בברכה מיקי

מיקי נכון עניתי לעצמי באמת, אבל זה מאוד עזר לי, היו לי יותר מדי אנרגיות לבהוציא אתמול....בניגוד להיום... למה אני מחפשת הגדרה לכל דבר? אין לי מושג,אני מניחה שאני "אוהבת" להסתכל על דברים דרך זכוכית מגלת , אולי במטרה להעביר את הזמן,בתקווה שעד שאני אמצע את ההגדרה המתאימה היא כבר לא תתאים ואני ארגיש טוב לשם שינוי, ולא יהיה מדובר באשליה( למרות שהכל יכול להתפרש כאשליה אחרי הכל?) בקיצור, כשאני מחפשת הגדרה, אולי זאת דרך לא להתמודד עם הבעיה עצמה כי אז אני בעצם יכולה לטעון שאני לא יודעת מה לעשות ולכן איני צריכה לעשות דבר, אני הרי לא יודעת מה הבעיה שלי...אולי אין לי אחת כזאת(לא סביר) אמממ ניטשה לא היה אחד מאלו שתמכו בנאצים ובניגוד למה שחושבים, הנאצים לא סילפו את ה"תורה" שלו אלא "המשיכו בדרכו"? קראתי לפני כמה חודשים משפט שהוא כתב,מתוך איזה ספר על פילוסופיה( אני ממש א זוכר איך קוראים לו), בו הוא אומר, במילים "מעודנות" יותר שלא צריך לעזור לחלשים בשום פנים ואופן, החזק ישרוד. מי שאין לו, מצידו שיתפגר, ה"חלשים" צריכים לעזור לעצמם או שסופם יהיה ...רע/כנראה שכך צריך להיות למרות שהוא היה "קצת" חולה, המשפט הספציפי הזה שהוא אמר מאוד נכון.משפט יפה אבל למה אני אומרת למרות ש, הרי רק אנשים חולים מסוגלים להיות כל כך מוכשרים( המינגוואי , וירגיניה וולף, אפילו נפולאון....אני אישית הופתעתי מכך שנפולאון היה קצת פסיכי ומצד שני זה מסביר הרבה) והנה עוד מטרה של המדע- מפעל שיימצר אינסוף תאוריות רק כדי שבאיזשהו שלב בחייה של התאוריה מישהו יבוא ונפץ אותה, ויעלה תאוריה שסותרת אותה לחלוטין,בניגוד לדת מדע הוא תחום שכל הזמן מתחדש וכל עוד אפשר להוכיח את התאוריה היא תקפה, ותמיד יש צורך להוכיח ("עיבוד" מקוצר של מאמר מתוך אתר של המממ אחת האוניברסיטאות הגדולות שכרגע אני לא זוכרת את שמה ושוב, מאוד נכון, אני צריכה לשנות את אורח החיים שלי אני פשוט צריכה למצוא דרך להתחיל.....( שביל הלבנים הצהובות?( לפעמים עדיף לא להכנס לכל דבר לוריד? דניאלה

מיקי נכון עניתי לעצמי באמת, אבל זה מאוד עזר לי, היו לי יותר מדי אנרגיות לבהוציא אתמול....בניגוד להיום... למה אני מחפשת הגדרה לכל דבר? אין לי מושג,אני מניחה שאני "אוהבת" להסתכל על דברים דרך זכוכית מגלת , אולי במטרה להעביר את הזמן,בתקווה שעד שאני אמצע את ההגדרה המתאימה היא כבר לא תתאים ואני ארגיש טוב לשם שינוי, ולא יהיה מדובר באשליה( למרות שהכל יכול להתפרש כאשליה אחרי הכל?) בקיצור, כשאני מחפשת הגדרה, אולי זאת דרך לא להתמודד עם הבעיה עצמה כי אז אני בעצם יכולה לטעון שאני לא יודעת מה לעשות ולכן איני צריכה לעשות דבר, אני הרי לא יודעת מה הבעיה שלי...אולי אין לי אחת כזאת(לא סביר) אמממ ניטשה לא היה אחד מאלו שתמכו בנאצים ובניגוד למה שחושבים, הנאצים לא סילפו את ה"תורה" שלו אלא "המשיכו בדרכו"? קראתי לפני כמה חודשים משפט שהוא כתב,מתוך איזה ספר על פילוסופיה( אני ממש א זוכר איך קוראים לו), בו הוא אומר, במילים "מעודנות" יותר שלא צריך לעזור לחלשים בשום פנים ואופן, החזק ישרוד. מי שאין לו, מצידו שיתפגר, ה"חלשים" צריכים לעזור לעצמם או שסופם יהיה ...רע/כנראה שכך צריך להיות למרות שהוא היה "קצת" חולה, המשפט הספציפי הזה שהוא אמר מאוד נכון.משפט יפה אבל למה אני אומרת למרות ש, הרי רק אנשים חולים מסוגלים להיות כל כך מוכשרים( המינגוואי , וירגיניה וולף, אפילו נפולאון....אני אישית הופתעתי מכך שנפולאון היה קצת פסיכי ומצד שני זה מסביר הרבה) והנה עוד מטרה של המדע- מפעל שיימצר אינסוף תאוריות רק כדי שבאיזשהו שלב בחייה של התאוריה מישהו יבוא ונפץ אותה, ויעלה תאוריה שסותרת אותה לחלוטין,בניגוד לדת מדע הוא תחום שכל הזמן מתחדש וכל עוד אפשר להוכיח את התאוריה היא תקפה, ותמיד יש צורך להוכיח ("עיבוד" מקוצר של מאמר מתוך אתר של המממ אחת האוניברסיטאות הגדולות שכרגע אני לא זוכרת את שמה ושוב, מאוד נכון, אני צריכה לשנות את אורח החיים שלי אני פשוט צריכה למצוא דרך להתחיל.....( שביל הלבנים הצהובות?( לפעמים עדיף לא להכנס לכל דבר לוריד? דניאלה

אני נוטלת כדורים כבר שנתים והיום אני מפסיקה להיגמל יום כן יום לא ואחרכך יום לוקחת ואחרכך יומים לא וחוזר שאלתי למה שאני מפסיקה להיגמל ביומים שאני לא לוקחת כדור אני מרגישה על הפנים אני מרגישה דיכאון שהפנים שלי נופלות אין לי מצב רוח האם אפסור ממכר? איך אני אמורה להיגמל מהכדורים למרות שהם מצוינים ועושים לי טוב כן ? דיכאון וחרדה שאדם חוטף ניראה לי שזה לכל החיים נטילת הכדורים אי אפשר להיגמל וגם עים נגמלים זה חוזר הדיכאון ? מה עושים

או'יי,אז ככה דבר ראשון, כדורים נגד דכאון הם לא ממכרים אבל- כאשר מפסיקים ליטול אותם , הם גורמים לתופעות דמויות גמילה שאינן מסוכנות כלל אך הן עשויות להיות לא נעימות במיוחד בגלל זה באמת מאוד כדאי להפסיק אותן באופן הדרגתי ובכך להפחית את עוצמת התופעות אם את חשה מדוכאת מתהליך ה"גמילה" מהכדורים- יש שתי אפשרויות: זוהי תופעת "לוואי " מהפסקת הנטילה, אם זה המקרה התחושות יפסיקו תוך כמה זמן או שיכול להיות שלא נטלת מספיק זמן את התרופה ואת חוזרת למצב שלפני נטילת התרופה על כל תחושותיו הלא נעימות אם הכדור גורם להרגיש טוב זה לא דבר שלילי -להפך זה אומר שהוא פועל כראוי אז תשכחי-אין סיכוי שהם ממכרים אולי לפני שאת ממהרת להפסיק משהו שעוזר לך כדאי שתדברי על זה עם הפסיכיאטר/אחר שלך? "למה לתקן משהו אם הוא לא שבור?!" דניאלה

רונית- אל תפסיקי על דעת עצמך תרופה שעוזרת לך. יש אנשים שזקוקים לטיפול תרופתי לתקופות ארוכות ולפעמים אפילו כל החיים. זה לא קשור להתמכרות. זה קשור למחלה שממנה את סובלת. התרופה לא מביאה לריפוי. התפקיד של התרופה זה לעזור לך להרגיש יותר טוב בזמן שאת לוקחת אותה. אפקסור מוריד חרדה ומעלה את מצב הרוח. בשביל ריפוי אמיתי את צריכה לטפל בעצמך גם בדרכים אחרות. בכל אופן תתיעצי עם הפסיכיאטר שלך לגבי כל שינוי במינון שאת מתכוונת לעשות וגם כדאי להיות במעקב שלו באופן קבוע.

רונית שלום זו גלית רציתי לידע אותך שלא רק את עם הסיפור הזה אני נוטלת מרוניל 3 פעמים ביום וקלונקס 3 פעמים ביום וכשאני מורידה מהקלונקס אני מרגישה על הפנים הרופא ביקש שאני יתחיל לרדת איתו וקשה לי נורא התרופות עושות ליטוב וזה מה שחשוב נכון שהם מעייפות קצת ואז אני זקוקה ביום (בצהרים) למנוחה של שעתיים לפחות ובנוסף הולכת לישון מאד מוקדם אבל הגוף רגוע וזה מה שחשוב.

ל"דר שלום ברצוני לשאול האם ביטוח לאומי מכיר באדם שהוא סובל מחרדה האם ביטוח לאומי מכיר כנכות האם אפשר לקבל קיצבה?

לרונית, קודם כל יש לך שם מקסים, בלי שום קשר:) המממ זה תלוי מאוד במידת החרדות, עד כמה החרדות פוגעות ביכולת שלך לתפקד,מפריעות לך לנהל אורח חיים תקין? יש המון אנשים עם חרדות קשות ועוד בעיות שלא מוכרים כנכים( שלא בצדק?) על ידי הביטוח הלאומי, או שאחוזי הנכות ש"נותנים" להם הם מאוד נמוכים ומכאן שהקיצבה שלהם לא מועילה במיוחד... אם החרדות פוגעות בכושר העבודה שלך וביכולת התפקוד שלך ואת מעוניינת לפנות לביטוח לאומי, את צריכה להשיג חוות דעת של פסיכיאטר ורופא( אפילו יותר משתיים.) והגיש בקשה , הם ישלחו לך טפסים ובהמשך יזמנו אותך להערכת המצב שלך , אחוזי הנכות אני יכולה להוסיף מה שנאמר פה על ידי כמה מחברי הפורום לפני שבוע או יותר- תזכרי שכיום בודקים יותר לעומק כל אדם שמגיש בקשה , הם מאוד חשדנים וזה יכול להגיע למצב שאפילו אדם שמגיעים לו נגיד 90 אחוזי נכות יקבל רק 50 ועוד משהו- לא מקבלים מהם בכל אופן כמות משמעותית של כסף דניאלה

איזו חרדה בדיוק במה היא מתבטאת האם בגללה אינך יכולה לעבוד

רונית שלום אני באותו סירה כמוך אמא לשלושה ילדים במשך עשר שנים עברתי 4 משברים של דיכאון קשה עם חרדות איומות מקבלת תרופות והרבה וקבלתי מכתב מהרופא להגיש לביטוח לאומי כי אני לא מסוגלת לצאת לעבוד מחוף לבית בגלל שאני מאד עייפה מהכדורים . מקווה שהוועדה תאשר כי הבנתי גם מהרופא שהם מאד קשים בנושאים האלו לנרקומנים ואלכואליסטים מגיע נכות לאנשים חפי פשע שסובלים מבעיות נפשיות הם לא מתייחסים ממש בושה.

ביטוח לאומי מכיר במחלות אלה בדיוק כמו כל מחלה אחרת שפוגעת בתפקוד. כיום מקובלת הגישה שמחלות נפש הן ככל המחלות האחרות וזה נכון גם לעניין זה. לכן אם מישהו לא מסוגל לעבוד בגלל מחלה הוא יוכר כנכה ויקבל קיצבה בהתאם לדרגת נכותו בכפוף לקריטריונים של ביטוח לאומי. ישנה וועדה שבודקת את ההתאמה שלך לקריטריונים. כמובן שאת צריכה להציג מכתב מהפסיכיאטר שלך ולחתום על וויתור סודיות רפואית. לידיעתך יש המון מתחזים שפונים אליהם אבל חולים "אמיתיים" בד"כ לא נפסלים ומקבלים את הזכויות שמגיעות להם.

לדור שלום הבנתי שמאד מחמירים אם בעיות של חרדה ודיכאון כי זו הפרעה ולא מחלה לכל החיים האם אתה קצת מבין בזה? או שגם אתה נתמך ע"י ביטוח לאומי

לדור שלום הבנתי שהם מאד מחמירים אם הנושא של דיכאון וחרדות כי היום כל אדם שני ברחוב סובל מזה. האם אתה מבין קצת בזה? או שאולי אתה גם נתמך? הבנתי שרק חולים במחלת נפש מקבלים נכות האם זה כך? אני לדוגמא מטופלת בהמון תרופות מרוניל 3 פעמים ביום וקלונקס 3 פעמים ביום האם הם מתיחסים לזה.

אז ככה,אני לא יודע אם הבעיה פסיכולוגית,אני ושותפי לעבודה שונאים לעבוד,אני קם בבוקר לעבודה בביאוס ותמיד אני חושב על הדברים שיכלתי לעשות במקום במצב שלא הייתי עובד והייתי עשיר למשל,כל הזמן אני חושב ומחפש מצב שבו אני יהיה עשיר ולא יצטרך לעבוד,האם יש פה דבר טבעי או שזו בעיה?

זאת לא בדיוק "בעיה" מדובר בפנטזיה די נורמלית- לא נראה לי שנולד האדם שלא היה מעדיף להתעשר מהר ולא לעבוד עד יומו האחרון... זאת מתחילה להיות בעיה אם הפנטזיה תופסת הרבה מקום במחשבה ומפריענלתפקוד היום יומי, ואז זוהי יותר אשליה מאשר פנטזיה... אם אתה מבלה את מרבית הזמן שלך במחשבה על מה שתארת אז ... אתה יכול אבל לעשות הרבה דברים בקשר למצב : לשנות את מקום העבודה לשנות את היחס אל מקום העבודה, לראות את הדברים החיוביים שבו לקבל את העובדה שמדובר בפנטזיה, במשהו לא מציאותי ושהסיכויים שמחר ירדו גשמים כבדים של כסף וזהב סבירים כמו הסיכוי שעראפת חי... או, להפוך את החלום/פנטזיה הזו למטרה, למשהו ממשי יותר ממחשבה בתוך הראש- שחוסר שבעות הרצון מהמצב הקיים יספק מוטיבציה למטרה שלך -להתעשר אולי אתה פשוט צריך לברר את העניין לעומק, לבדוק למה אתה לא מרוצה ממה שיש לך? אולי גם אם תתעשר לא תהיה מרוצה? יש משפט כזה שאומר שאם מישהו לא מרוצה ממש שיש לו,אין הרבה סיכוי שהוא יצליח להיות מאושר גם כשיהיה לו יותר זאת דעתי בכל אופן דניאלה דניאלה

לדור האם זה היא או הוא ? התקשרתי היום לפרופסור ויצמן אבל הוא עמוס מתוך אמונה שלמה שאני רוצה לעזור לעצמי אני חושב לאלך לאישפוז יום הכולל איבחון וטיפול תרופתי מתאים אישפוז יום זה משעה 8 בבוקר עד 1 בצהרים מה עוד אתה מציע או מציעה לי

לטל. אני חושבת שאישפוז יום הוא דבר מיותר השאלה היא על איזה פסיכולוג/פסיכיאטר אתה נופל וגם באישפוז יום אתה יכול ליפול על אנשי מקצוע גרועים ואז- מה עשינו בזה? הרעיון הוא להגיע למטפל, בין אם פסיכיאטר בין אם פסיכולוג ואפשר גם שניהם לאור המלצות חמות של אנשים שנעזרו בהם כמו חברים מכרים וכו' שוב, באישפוז יום אין לך כל ערובה שאתה מגיע לידיים הנכונות כפי שכבר כתבתי לך למטה, אם תהיה מעוניין, ציין אימייל כלשהוא ואשלח לך את המלצותיי.

תראי ידידתי עלומת שם בעייתי כיום שאנני מגיב לטיפול תרופתי אני סובל מבעייתי כ14 שנה לאחרונה אני עובר משבר בחיי האישיים רמת החרדה והדיכאון גברו בצורה רצינית לדעתי ולדעת הפסכיאטרית אולי באישפוז יום יוכלו לתת פתרון לבעייתי מדוע את שוללת אישפוז יום לשם איבחון ומתן טיפול תרופתי המייל שלי מצורף

אם החלטת ללכת לאישפוז יום והפסיכיאטרית ממליצה על זה [כולל מכתב הפניה ממנה] אז אני לא רואה בעיה. אולי יצליחו שם למצוא פיתרון לסבל הממושך שאתה חווה. פגישת יעוץ עם פרופסור בכיר איננה תחליף לאישפוז היומי שהמליצו לך עליו אלא נועדה לחוות דעת שניה (Second Opinion) בקשר לאבחנה או להמלצה על מסגרת טיפולית מתאימה. הדברים לא סותרים אחד את השני בשלב של טרום-אישפוז. מר. דור

אם תוכלי ליצור איתי קשר אני רוצה להתייעץ איתך 086325005בתוודה

תשאל בפורום ואני אנסה להשיב לך במסגרת הפורום.

שלום רב, אינני יודעת אם זהו המקום לשאול את השאלה, אך מנסה ואשמח לקבל כל מידע, הן מקצועי והן מנסיון אישי: ציטוטים מתוך כתבה שפורסמה השבוע בידיעות אחרונות: "ירידה ברמת הסרוטונין גורמת לתחושת רעב ולאכילת ייתר והשמנה. ירידה ברמות הסרוטונין במוח קשורה לדיכאון, אימפולסיבות ותוקפנות. אף כי רמות הסרוטונין במוח נמוכות הן באנורקסיה והן בבולימיה, ההסתמנות הקלינית שונה. ואולם, במחלימים מאנורקסיה נרבוזה נמצא שרמת הברוטונין עולה לערכים הגבוהים מהנורמה. מחקרים גנטיים מקשרים הפרעה בשביל הסרוטונין במוח, כגורם סיכון להתפתחות אנורקסיה נרבוזה. נמצא קשר בין אנורקסיה נרבוזה ודיכאון (ברמת החולים וברמת המשפחה)". "טיפול תרופתי מגיע בעיקר מקבוצת נוגדי הדיכאון." כאמור, מוכח קשר ישיר בין רמות סרוטונין לא תקינות במוח לבין הפרעות אכילה שונות. עוד מוכח כי טיפול תרופתי בצורת נוגדי דיכאון מסייע במקרה של רמות סרוטונין לא תקינות והוא יינתן ללוקים בהפרעות אכילה. שאלתי היא, האם דברים אלו המובאים לעיל מצביעים על כך שהלוקים במחלה יצטרכו ליטול תרופות [ואולי גם להיות תלויים בהן] למשך כל חייהם? המון המון תודה ושבת שלום

אוקייי אז ככה אני כותבת מתוך נסיון אישי,מתוך הכרות מרובה עם מקרים כאלו ומתוך מפגש עם אינספור רופאים....וערוץ 8 יש המון סוגי של הפרעות אכילה אנורקסיה היא אחת מהן וגם לה יש כמה סוגים אבל נראה לי שחסר מקום להכנס אליהם : קיימת האנורקסיה האמיתית שתועדה עוד מלפנני מאות שנים, היא היתתה מאוד פופולרית בקרב נערות צעירות שרצו להגיע לטוהר מוחלט , היה מדובר באקט רוחני והמטרה הייתה נטרול כל הנאה מפעולת האכילה, קיימות הפרעות אכילה כתוצאה מהעללות מינית, הפרעות אישיות- פרפקציוניזם ועוד, דיכאוון, דיאטה שיצאה משליטה ועוד..... במחצית מהמקרים אין צורך בתרופות, תלוי מתי,תלוי מי כאשר האנורקסיה היא משנית לדכאון, היא מטופלת יחד איתו כמכלול בכדורים ועליה במשקל ושיחות כאשר האנורקסיה היא הגורם לדכאון והדכאון הוא משני אפשר לטפל בתרופות, אך לא תמיד יש צורך: הירידה החדה במשקל שנעשת ע"י הרעבה , גורמת לשיבושים רבים בגוף ולכך שהוא לא יתפקד כראוי : הלב לא סדיר, עייפות קיצונית, יש חוזר אדיר בחומרים , חסך בהורמונים -שגורמים להפסקת המחזור החודש ( בכל המקרים) וחסך בהורמונים הקשורים בבלוטת התריס- דבר שלא קורה תמיד, ואם הוא כן קורה נוצר מצב של פעילות יתר של בלוטת התריס שמקשה עוד יותר על העלייה במשקל וגורם גם הוא לעיייפות, בעיות דופק, דכאון ועוד.... ברגע שעולים במשקל הגוף לאט לאט חוזר לתקנו והכל מתאזן כך גם רמת הסרוטונין הנמוכה וההורמונים( שגחסך בהם גורם גגם הוא לדכאון ועוד) בגלל שהדכאון נוצר כתוצאה משיבושים בגוף בגלל ירידה במשקל, הטיפול הוא ברוב המקרים ללא תרופות... תלוי באיזו בעיה מדובאר בחומרה שלה ו...בהחלטת הרופאים בחלק מהמקרים לא נותנים את הכדורים בשביל דכאון, אלא נותים אותם כי הם גורמים להגברת התאבון ולעלייה קלה יותר במשקל... וגם, אם יש צורך בתרופות- ממש אין צורך יטול אותן כל החיים לאחר תקופה מסווימת- תלוי בחומרת הבעיה- הסרוטונין מתאזן ע"י התרופות ואפשר להפסיק ליטול אותן גם לי הייתה בעיה כזו ופתרתי אותה ללא כדורי?..... מקווה שתשובתי עזרה במשהו דניאלה

המון המון תודה לך על העזרה. שבוע מקסים

רוצה להיות שוב פעם בגן עדן של שוטים. לחשוב שאני הכי מבריק בעולם, שהכל הולך לי, שכל מקום עבודה בטוח ירצה להעסיק אותי. שכל העולם לגמרי פתוח בפני. שהשמיים הם הגבול. לא רוצה לחיות בגיהנום הקטן שרוב האנשים חיים בו, להיות מודע למגבלות שלי, להבין שאני חולה, שמאניה זו כן מחלה. אני יודע שהמאניה שרפה אותי לגמרי. לשחק באש זה דבר נורא מסוכן- אם הלהבה בטמפרטורה הנכונה אז חם לך, אבל אם היא גבוהה מדי אז היא שורפת אותך. הייתי עייף מאוד ובמצוקה רבה, אבל אולי זה עדיף על היום-יום הזה... אני רוצה חזרה את גן עדן של שוטים. לא מעניינת אותי המציאות האובייקטיבית. בברכה מיקי הילדותי עד מאוד

למיקי אומנם אומרים לי שאין לי כלום( ודקה אחרי אומרים לי יש לך דכאון, ושניה אחרי אומרים אין לך הכל מצויין, לא רגע יש לך חרדות, לא שניה יש לך...בקיצור הבנת את העיקרון...) " למי שיש הכל אין כלום", ודקה אחרי אומרים לי שיש לי נ הכל..... אבל יש לי התקפים כאלו של "היי", שלדעתי הם לא דבר נורמלי במיוחד- עליונות, אגו, ועוד ועוד.... וכמה ימים אחרי, או שעות, או דקות אני יכולה להרגיש כמו גרגר עפר.....ועוד ועוד לא נעים...במיוחד בקיצור, מה שאני מנסה להגיד, ואני יודעת שלא מדובר באותה הבעיה וימים שלמים ויבשות מפרידים בין שתי הבעיות האלו, אולי? לא יודעת לא אמרו לי ממה אני סובלת....( בעצם אמרו ואז אמרו משהו אחר ועוד משהו ..בין היתר הוזכרה הבעיה הבי פולרית.......) אבל נראה לי שאני מבינה על מה אתה מדבר.... האשליה שהכל בסדר, אין דאגות, עליונות....( כפי שאתה יכול לראות מצב שלא קיים ברגעים אלו..) ב"תקופות" האלו אני אפילו יכולה להיות שמחה רק מלהסתכל סביבי מוזר לא? בעוד שבמצב השני גם עם יביאו לי את יונתן גפן/30 מיליון דולר/תוכנית טלויזיה משלי סביר להניח שהתגובה היחידה שתצא ממני תהיה" שיהיה....." בקיצור...רק רציתי לשתף בתסכול של לדעת יותר מהרופאים שלך.....שזה קצת מפחיד אולי לכתוב על זה יעזור.... ואולי זה גם יעודד אותך.? Illusion is the first of all pleasures. Oscar Wilde דניאלה

כתבת פה בפורום, כי מי שסובל מתופעת לוואי של עייפות מרובה מנטילת התרופות, זה מעיד על בעיות קשב וריכוז. לא הבנתי את הקשר בין עייפות לקשב וריכוז ואודה לך מאוד אם תיאות להסביר לי. נסיתי כבר 3 פסיכולוגים ו-3 פסיכיאטרים ו-10 כדורים שונים ואני עדיין שקוע בעולם המחשבות הטורדניות ומרגיש מנותק מיום ליום. מה נותר עוד לעשות? הכדורים היחידים ששמעתי שלא נסיתי הם רמרון וציפרקלס. אינני יודע בכלל אם כדאי לי לנסות אותם. במיוחד שציפרמיל בעבר גרם לי למאניה. אולי יש לך המלצה על פסיכיאטר שמטפל בזהירות (לא מפציץ בכדורים ללא בקרה) ומצד שני לא מבקש שאפגש איתו לעיתים תכופות, משום שיש לי בעיה כלכלית. אבל אני רוצה להמשיך להיות מטופל באופן פרטי. אשמח לשמוע ממך עצה. אני פשוט מיואש ומחכה למותי. חיי אינם חיים.

אתה בטוח שזה מה שהוא כתב? כי לי אין בעיות כאלו וכדורים כאלו גורמים לי לעייפות קיצונית ואני משוכנעת שאני לא היחידה... אולי עד היום זה לא הצליח כי כמו שאומרים, שינית תפאורה אבל התסריט לא השתנה? אולי אתה צריך שיטת טיפול אחרת? יש המון דרכים לטיפול אני באופן אישי סבלתי בעבר באופן "קל" יחסי של או סי די וטיפול התנהגותי מאוד עזר לי- שום דבר אחר לא עזר והבנתי שזה הטיפול הנהוג במצבים כאלו ממספר לא מבוטל של פסיכולוגים ופסיכיאטרים- אולי תברר בקשר לזה? ובקשר לתרופות, אולי לא נסיתי אותן מספיק זמן? ואם כן, אז אתה לא צריך להתייאש מהן, אולי אלו שלא נסיתי יעשו לך פחות תופעות לואי,למה לא לנסות מה יש לך להפסיד? תמיד יש טיפול מתאים ואפשר לצאת מכל בעיה, ואמונה בכך היא כאילו עשית חצי דרך זאת דעתי בכל אופן ... דניאלה

אני יכולה להמליץ לך על פסיכיאטרים מצויינים מאזור המרכז אם זה בסדר. סי.

בתל השומר יש מחלקה המתמחה באוסידי יש להם פסיכיאטרים מעולים ביותר וגם פסיכולוגים הם הצילו אותנו עם התרופה ריספרידל ואחר זיפרקסה. תצליח

שלום, אני בת 24 וצריכה פסיכיאטר לבעיות קשב באזור השרון. אם איש לא מכיר, אשמח לשמוע על פסיכיאטר טוב באופן כללי באותו האזור. תודה

ד"ר אורי שוורצמן מתל-אביב,מעולה,נחמד ומקצועי מאוד.מומלץ בחום!

הי, למה את צריכה רופא יש היום דברים נוספים

הי, למה כוונתך ב"דברים אחרים"?

שלום רב, אני פונה אליך רבות בדבר הטורדנות הכפייתית/היפוכונדריה שאני כבר סובל ממנה כשנתיים וחצי, ומקבל ממך תגובות עוזרות ביותר. מטופל בפבוקסיל עם שיפור משמעותי. הבעיה שחוזרת על עצמה רבות ומטרידה אותי בקיצוניות קשה היום היא אי יכולת לבצע מאמץ/פעילות גופנית כאשר אני מגלה באיזשהוא איבר (בעיקר פנימי) איזה חתך קטן, אפילו ללא דימום. אם אני כבר מתגבר על החרדה אני סובל לעיתים מכאבים קשים בכל הגוף והוצאה קשה אל מחוך לאיזון - משהו בלתי נזסבל שאני אפילו לא יכול לתארו. כרופא האם יש יסוד לחשש זה או שמא זה טורדנות/היפו מובהקת ביותר. האם להתגבר או להיכנע ואז לפחות אהיה רגוע, כי מה שגורם לי נזק נראה לי זה רק החרדה הפטאלית הזו???? בתודה מראש.

היי נראה לי, בתור היפוכונדרית, שהנזק שנגרם לך הוא דווקא לא מהחרדה אלא מהכניע לה כי ככה זה עם ה"מחלה" הזאת- אם אתה נכנע לחרדה,אתה בעצם לוקח צעד אחרוה והיא שוב מנצחת ומחמירה ככל שתיכמע לחרדה היא תתגבר יותר ויותר וכך השליטה עליה תהיה קשה יותר... ויש בסיס להיפוכונדריה- ברור- פחד חולי אף אחד לא אוהב את הנושא הזה, לא אוהב להרגיש חולה השאלה היא כמה זמן אתה מקדיש לכך ועד כמה זה מונע ממך לעשות דברים עד כמה זה מגביל אותך יש המון דברים שאפשר לפחד מהם אבל אין טעכם לחיות את החיים בצל הפחד, זה אבסורד, בסוף נפחד מהפחד עצמו זה דבר ראשון דבר שני, תהיה לנו סיבה לכך- כי ככל שבורחים מהפחד/נכנעים לחרדה כך קל לה יותר לתפוס אותנו.... וזה יכול להגיע למצב כזה דאם אתה נכנע אתה בסוף תרוץ למיון בגלל שריטה( אני מאוד רצינית) טוב מילה נוספת,אני אומנם השתמשתי בתרופות לצורך כל, אבל אני כן יכולה להגיד שטיפול התנהגותי מאוד עוזר בנושא הזה זאת דעתי בכל אופן היפוכונדרית ידועה לשימצה דניאלה