פורום פסיכיאטריה
שלום ד"ר האם יש סיבה מיוחדת לכך שאני צריכה לנטול את הרסיטל לפני השינה בחודש הראשון? מאחר והתרופה משפיעה על הגוף במשך 24 שעות אני מרגישה עייפות במשך היום ובמיוחד בערב בשעות 18:00 והלאה אני מרגישה עייפות מתגברת. העניין הוא שהתרופה גורמת לי להתעורר בלילה (כי אני נוטלת אותה לפני השינה) ובמשך היום אני לא מפסיקה לפהק. האם אפשר לשנות את זמן נטילת התרופה ? תודה מראש על תשובתך
אולי כדאי שתשאלי את הפסיכיאטר/פסיכולוג אחר בקשר לזה ותודאי איתו שזה באמת ככה? כדאי שתהיי בטוחה לחלויטין בקשר לזה,ובכלל תמיד כדאי לידע אותו על כל שינוי... ואולי יש לו משהו מעניין להגיד בנידון? אם התרופה הייתה גורמת לך לערנות, והיא משפיע למשך 24 שעות, אז מדוע את ערנית רק בלילה וביום את מפהקת? כדאי לברר את זה זאת דעתי בכל אופן דניאלה
כך זה היה אמור להופיע: פסיכיאטר/פסיכולוג/אחר לא שלחתי אותך חלילה לפסיכולוג אחר:).....
שלום ד"ר הירש, אני נוטלת פרוזק מזה חצי שנה, כדר אחד בבוקר, 20 מ"ג. יש לי מספר שאלות: 1. אני לוקחת כדור אלטרוקסין, 100 מ"ג, מידי בוקר ופעמיים בשבוע מוסיפה כדור נוסף של 50 מ"ג. האם ישנן תגובות בין תרופתיות בין הפרוזק לאלטרוקסין? 2. מאז שאני משתמשת בפרוזק עליתי בממוצע 1 ק"ג לחודש. עד כה עלייה של 5 ק"ג. יש לי תחושה שיש קשר בין הדברים. במיוחד נוכח תת-פעילות של בלוטת התריס שלי (מחלת השימוטו).האם קיימים מחקרים בנושא? האם יש קשר? 3. בהמלצת רופא משפחה התחלתי את השימוש בפרוזק, עקב משבר אישי. האם אתה ממליץ להפסיק את הטיפול בעקבות פתרון המשבר? 4. במידה ומפסיקים את השימוש בתרופה, כיצד? בבת אחת או באופן הדרגתי?
עד שמישהו שמבין יותר ממני בתרופות יענה: בקשר לשאלה הראשונה, מאוד כדאי לך לבדוק אם התרופות האלו אינן מתנגשות,אל תתחילי ליטול אותן אם אינך בטוחה אוקיי בקשר להשמנה- התרופה עצמה לא גורמת להשמנה אלא להעלייה בתאבון אבל אם יש לך בעיה בבלוטת התריס ועלית במשקל- אז אין טעם להפיל את ה"אשמה" על התרופה, היות ותת פעילות גורמת להשמנה בין כה וכה וגם תת הפעילות היא הרי לא תוצר לוואי של התרופה אם התחלת בהמלצת רופא, תסיימי בהמלצת רופא אם התרופה גורמת לך להרגיש טוב ונטלת אותה בעקבות משבר,אולי הוא יגיד שבכלל כדאי לך להמשיך ליטול אותה? שוב, אל תפסיקי בלי להתייאץ עם הרופא שלך מקובל להפסיק באופן הדרגתי בכל אופן... דניאלה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3002844,00.html
אין מילים. סיפור מדהים.
לדוקטור שלום. ניבדקתי אצל הפסיאטר שהתרשם ממרכיב נפשי היכל להתאים ptsd . אנה אומר לי למה הוא התכוון אודה אים תיתן לי תשובה. תודה
Post-Traumatic Stress Disorder זה אומר הפרעה פוסט טראומטית , האם עברת טראומה כנראה שזו ההבחנה. דורון.
האם אפשר לקחת עם התרופה הזו גלולות נגד הריון? האם יש לה תופעות לוואי?
כנראה שכן , אבל תבדקי עם הרופא שנתן לך את הכדורים בכדי לוודא, או שאחת מחברות הפורום שנוטלת גם כדורים ממשפחת ה SSRI וגם גלולות תספר לך. דורון.
מהי תרופת ה-CIPRALEX,והאם היא פוגעת בערנות? האם אפשר לנהוג איתה? האם היא ממכרת? תודה
ליה, ציפרלקס הוא כדור ממשפחת ה SSRI והיא שידרוג של הצפרמיל שהוצא ממנו מולקולה לא פעילה וכך נשאר רק חומר פעיל יש לה מעט מאוד תופעות לואי אם בכלל והיא נחשבת מאוד "נקיה" בתחילת השימוש יש לשים לב אם לא פוגע בערנות (שבוע שבועיים ראשונים) אני המשכתי לנהוג ולא היו לי בעיות בערנות, באופן כללי הכדורים מהמשפחה הנ"ל הם מעוררים לכן רצוי לקחת בבוקר ולא לפני השינה. הכדור לא ממכר ולא גורם לנזק לאברי הגוף (כליות כבד מוח וכו') . דורון.
שלום לכולם לשמחתי אני יוצא לחופשה של שבועיים מהיום. אני יודע שאני משאיר את הפורום בידיים נאמנות של מספר משתתפים קבועים אשר טורחים ומשקיעים מזמנם וממרצם בתשובות ותמיכה לכל השואלים. אני מודה לכולם אשר ממשיכים בעשיה ומקווה להתראות בקרוב. נשמור על עצמנו דר' גיורא הידש
שלום דר' , מקווה שתהנה בחופשתך, ותחוזר בריא ושלם. עדי
תראה, אני מבינה שאתה זקוק לחופשה. באמת.. עיפות החומר וכל זה...אבל.... אני פשוט לא יודעת איך לכתוב את זה... די זה דבילי מידי... חרדת הנטישה שלי.... זה קורה ברגעים הכי לא צפויים. מה עושים עם דבר כזה???
היי רציתי לדעת האם ציפרלקס או רמרון יכולים לגרום לדיכאון? למצבי רוח ?
שני הכדורים הנ"ל נועדו לטפל בדיכאון, לא נראה לי שהם גורמים לדיכאון .הם אמורים לשפר את מצב הרוח ע"י הטיפול בדיכאון.
ואני שואלת אם הם יכולים לגרום לדיכאון...
עברתי בעבר דיכאון, כיום אני מתפקדת טוב, הדבר היחיד ששונה זה שאני לוקחת תרופות. אני רוצה להתחתן מתי שהוא, אך לא יודעת איך לספר לבן זוג על זה, וכבר יצא שסיפרתי אחרי כמה מפגשים ופשוט עוזבים אותי, לא משנה מי אני או מה אני ועד כמה אני מסוגלת לתפקד (ואני מתפקדת בצורה טובה, מתמודדת עם דברים בסדר). איך לספר בצורה היעילה ביותר ומתי, זה כבר מתסכל ככה שמתיחסים לתרופות ולא אלי כבת אדם בעלת אישיות!
היי, אני ממש מבינה אותך. אומנם אני סובלת מחרדות,אבל מלבד בעלי לשעבר,לא אגרתי את האומץ לספר לאף1 על החרדות,ואם אני יוצאת עם מישהו אני לא מזכירה את הנושא. כמובן שזה יוצר לי מצב שבו אני לא יכולה להתקרב יותר מדיי לאף אחד בצורה רצינית, אני פשוט מפחדת לדבר על זה בעיקר מהסיבה אותה ציינת. אני חוששת שאף1 לא יוכל לקבל את זה... וזה באמת מתסכל שאנשים לרוב רואים בבעיות נפשיות כדבר מרתיע... הרבה יותר ממחלות פיזיות. הרי אנחנו בני אדם,וזה שיש לנו בעייה מסויימת לא אומר שאנחנו לא יכולים לאהוב להעניק ולהיות בזוגיות. לפעמים אפילו זוגיות ואהבה יכולים להיות דבר נפלא כשסובלים ממשהו כגון זה. אבל כמובן שרק עם הזוגיות היא עם מישהו שמבין,וכמו שהוא מוכן להיות שותף לחיים,אז להבין שזה חלק מחיינו כרגע ומתוך רצון והבנה מקבל את זה כחלק במערכת היחסים. לכן,אל תתיאשי מזה שאנשים נרתעו. מי שנרתע,במילא לא היה מסוגל לעשות לך טוב,כי לא מקובל עליו העניין,ואין לו מספיק הבנה כדי לקלוט שזה לא אומר שאת פחות בנאדם או פחות שווה מכל אחת אחרת. אני מאמינה שבסופו של דבר תמצאי,ונכון,זה ממש מתסכל,אבל מי שימצא חן בעיניך,ויקבל את זה,ויבין,רק איתו יכול להיות קשר אמיתי ונכון. בכל מקרה,זה טוב שאת פתוחה ושיש לך אומץ לשתף אותם בזה,כך גם את מונעת מראש יצירת קשר משמעותי-אם מישהו שלבסוף לא היה מתאים לך ולא היה מקבל את זה. שלא כמוני... שאני מראש נמנעת מהמצב הזה. זה טוב לשתף,אבל עיצה קטנה... לדעתי אולי עדיף דבר ראשון לבחון אם את באמת מעוניינת בבנאדם,ובמידה שכן,אז אולי זה לא כ"כ יפה לא לספר,אבל אני חושבת שעדיף לחכות מעבר לכמה פגישות,עד למצב שהאדם מכיר אותך לעומק,ומתפתח קשר ורגשות,ומוצא חן בעיוני להתראות איתך,ולומד להכיר אותך,ואז לספר. כי אז יש סיכוי שלאחר שהכיר אותך לעומק הוא יסתכל על זה אחרת. זהו,אני מקווה ששתינו נמצא:-) ביי
מחלה זאת מחלה. כמו שהם לא סיפרו לך על המחלות שלהם והתרופות שלהם כך גם את לא חייבת לספר על המחלה שלך והתרופות שלך. ההחלטה אם לספר או מתי לספר היא אישית לחלוטין. את מחפשת אהבה. לא צריך לתת דו"ח רפואי לכל אדם שאת רוצה לאהוב ושהוא יאהב אותך. לדעתי אם הוא יאהב אותך המחלה שיש לך לא תפריע לו לאהוב. לפחות שליש מהאוכלוסיה סובלים מחרדה או דיכאון ולא מדובר ב-"משוגעים". את בחורה נורמלית שיש לה בעיה רפואית מסויימת. לא חייבים לפרט על ההתחלה מה סוג הבעיה הרפואית.
אני חושבת שהפתרון ל"בעיה" הוא פשוט- לא מספרים לכל אחד אם מישהו עוזב אותך אחרי שסיפרת לו סימן שהקשר ביניכם לא היה קרוב מספיק, גם אם כך היה נראה מצד אחד אל תמהרי לספר רק למישהו שאת ממש בוטחת בו וגם אז, לא צריך להיכנס לפרטים האלו כבר בהתחלה אולי הוא עדיין לא מוכן מצד שני אם תספרי ואפילו מוקדם זוהי דרך מצויינת לדעת מהה הבחור שווה באמת וכמובן, שאם הוא עוזב- הוא לא שווה הרבה... הרי אין סיבה להיבהל מכך אז אתה יכולה לחכות עד שאת מספרת ולבדוק אותו טוב לפני כן, ואת יכולה לספר י שר וכך זוהי תהיה "דרך הבזק" לבדוק את הבחור כך או כך את לא מפסידה רק הוא? זוהי דעתי דניאלה
אני חושבת שהפתרון ל"בעיה" הוא פשוט- לא מספרים לכל אחד אם מישהו עוזב אותך אחרי שסיפרת לו סימן שהקשר ביניכם לא היה קרוב מספיק, גם אם כך היה נראה מצד אחד אל תמהרי לספר רק למישהו שאת ממש בוטחת בו וגם אז, לא צריך להיכנס לפרטים האלו כבר בהתחלה אולי הוא עדיין לא מוכן מצד שני אם תספרי ואפילו מוקדם זוהי דרך מצויינת לדעת מהה הבחור שווה באמת וכמובן, שאם הוא עוזב- הוא לא שווה הרבה... הרי אין סיבה להיבהל מכך אז אתה יכולה לחכות עד שאת מספרת ולבדוק אותו טוב לפני כן, ואת יכולה לספר י שר וכך זוהי תהיה "דרך הבזק" לבדוק את הבחור כך או כך את לא מפסידה רק הוא? זוהי דעתי דניאלה
לדעתי, ככל שעקרונית נספר יותר, כך ,בהדרגה, תוכל הסטיגמה להיעלם. חליתי בדיכאון לפני שנתיים שלווה בהתקפי חרדה,טופלתי-ועודני-בלוסטרל ובשיחות. למי שהתעניין - סיפרתי שאני חולה, פשוט מפני שכלל לא הרגשתי אשמה ולרגע לא חשבתי ולא הרגשתי שחל שינוי עקרוני באישיותי או בהתנהגויותי. שמחתי לקבל תמיכה,הופתעתי לגלות עד כמה אנשים רצו לדעת פרטים ויתרה מזאת- כמה הרבה אנשים סבלו או סובלים מדיכאון וחרדות. גם כשהרגשתי רע,התאמצתי מאד להגיע אל מקום העבודה שלי. אולי חשוב לציין שאני מורה (חטיבת ביניים). בהנהלת ביה"ס ידעו כמובן מה קורה, כך גם בחדר המורים. למעט מישהיא שמחלתי כנראה איימה עליה מסיבות הקשורות באישיותה, לא הרגשתי שום גינוי או דחיה. להיפך- ההערכה כלפי גברה,בשל ההתמודדות. (שאלה למחשבה- אתם,החולים, הייתם מוכנים שאהיה מורה לילדים שלכם? תשובה כנה תאפשר להבין מהו היחס האמיתי שלכם לדיכאון :-) ) לטעמי, נכון לאמר את הדברים כמות שהם. מי שיהיה טיפש ומוגבל ויחליט ללכת- מוטב כך. לא הייתי רוצה להיות בשום קשר עם אדם הדוחה אותי בגלל בעיה הקשורה במינון של סרוטונין או מפני שעברתי טראומות בגלל פיגועים או ילדות מעיקה. קשר השתיקה שאנחנו,החולים, אחראים לו במידה רבה, הוא בעוכרינו, הוא שמסייע לסטיגמה להמשיך ולהתקיים. נ.ב. חברה טובה שלי נזקקת כל חייה לתוסף המיועד לסייע לבלוטת התריס לפעול כנדרש. חברה אחרת נזקקת כבר 30 שנה לתרופה לטיפול באפילפסיה. שתיהן נשים נבונות, מצליחות על פי כל קנה מידה. אינני מרגישה שמהותית אני שונה מהן.
אני ממליצה לך לא לספר כי ברגע שאת תספרי הוא מסוגל לעזוב אותך תידעי בחיים לא כול דבר מספרים לבעל החבר הכי טוב שלך זאת אימא שלך לא בעל בעל כשאת רבה איתו הוא זורק בפרצוץ הוא יגיד לך כול החיים את חולת נפש עים מי התחתנתי איזה טעות עשיתי אז תידעי תישמעי לאשה עים נסיון בחיים וחוכמת חיים תמיד תראי שאת בסדר מתפקדת כרגיל הכול משחק החיים שלנו זה במה ואנחנו השחקנים תיראי בסך הכול בעל זה גבר זר אין אמונה בהם אז לא לספר כי הוא מסוגל לספר להורים שלו והם יחרימו אותך על ההתחלה ויתחילו להסית אותו שאת חולת נפש תעזוב אותה אז תפעלי בחוכמה לא בטיפשות את תידעי יש לך בעיה תיפני לאימא שלך היא החברה הטובה שלך. ושיהיה לך מזל טוב וכול טוב ובקשר לכדורים שלא יראה תסתירי אותם יחד עים קופסת התרופות שלא ישים לב . ביי
לדר הידש על איזה שילוב של תרופות היתה מייעץ לי טופלתי בסרוקםט 3 שנים לאחר אפקסור צפרמיל מרוניל חזרתי לפקסט נכון לעכשיו רמרון אני מרגיש לפעמים בחרדה שמתעצמת או בדיכאון כנראה שני מכניס את עצמי למצב הנ"ל וזה כתוצאה מריקנות שיעמום חוסר גירויים תיסקול דיכדוך חוסר מוטיבציה וברקע חשש לגורלי האישי או הסובבים אותי כל שינוי קטן מכניס אותי ללחץ אטומי ועימו הסבל אתה חושב שאישפוז יום יקל על בעייתי כשברקע אישיותי האומללה
אפשר לעלות עם הרמרון עד 75 מ"ג ליום [למרות שהמינון הנפוץ הוא 30-45 מ"ג]. ייתכן שאתה מגיב רק למינונים גבוהים. אפשר לנסות לעלות במינון למשך חודש-חודשיים ולהחליט אח"כ לגבי החלפה או תוספת. החלטה על אישפוז פסיכיאטרי היא החלטה מורכבת למרות שמסגרת אישפוזית מאפשרת לרופאים להגיע לאיבחון והתאמה תרופתית בצורה יותר מדוייקת יחסית למסגרת שבה אתה מטופל כעת. אם זה לא הכרחי אז רצוי להמנע מאישפוז.
לדור אתה צודק באבחנתך גם הרופאה אמרה לי שאפשר להגיע עד 60 מ"ג אבל רמת החרדה לא יורדת היא הוסיפה לי סורבון 5 מ"ג אני מאוד חושש מהאישפוז יום ומההשלכות העתידיות לגבי תודה על התייחסותך
לטל דבר ראשון- כל מה שכתבת - אלו כנראה לא הגורמים לדכאון שלך אלא הביטויים של הדיכאון עצמו להיות בדיכאון( מי כמוני יודעת) , זה כמו להביט על עצמך והעולם במשקפיים שחורים וכך ברור שהכל יראה קודר ושלילי זוהי תפסיה מעוותת וסובייקטיבית של המציאות אז אם זה מעודד אותך- אין באמת סיבה לחשוש, ואתה ואישיותך אינן אומללות וכשתמצא את השילוב הנכון של התרופות( בהרטע הזה אני לא ממש יכולה לענות) אתה תראה שכל מה שאתה מרגיש מוטעה יכול להיות שהתכנסות עצמית וחשיבה על המצב יכולה להעצים אותו אבל היא לא הגורם לתחושת הדכדוך ויכול להיות שזהו עוד ביטוי של הדיכאון והממ ממפגשים אינסופיים עם פסיכיאטרים ופסיכולוגים אוכל לומר לך מה שאמרו לי ומה שאכן היה - גם אדם שאינו מדוכא שיהיה בלי מסגרת קבוע ורוב הזמן בבית יכנס לדכדוך או לדיכאון אז אולי באמת מסגרת כלשהי יכולה לעזור...? זוהי דעתי בכל אופן דניאלה
לטל דבר ראשון- כל מה שכתבת - אלו כנראה לא הגורמים לדכאון שלך אלא הביטויים של הדיכאון עצמו להיות בדיכאון( מי כמוני יודעת) , זה כמו להביט על עצמך והעולם במשקפיים שחורים וכך ברור שהכל יראה קודר ושלילי זוהי תפסיה מעוותת וסובייקטיבית של המציאות אז אם זה מעודד אותך- אין באמת סיבה לחשוש, ואתה ואישיותך אינן אומללות וכשתמצא את השילוב הנכון של התרופות( בהרטע הזה אני לא ממש יכולה לענות) אתה תראה שכל מה שאתה מרגיש מוטעה יכול להיות שהתכנסות עצמית וחשיבה על המצב יכולה להעצים אותו אבל היא לא הגורם לתחושת הדכדוך ויכול להיות שזהו עוד ביטוי של הדיכאון והממ ממפגשים אינסופיים עם פסיכיאטרים ופסיכולוגים אוכל לומר לך מה שאמרו לי ומה שאכן היה - גם אדם שאינו מדוכא שיהיה בלי מסגרת קבוע ורוב הזמן בבית יכנס לדכדוך או לדיכאון אז אולי באמת מסגרת כלשהי יכולה לעזור...? זוהי דעתי בכל אופן דניאלה
לטל דבר ראשון- כל מה שכתבת - אלו כנראה לא הגורמים לדכאון שלך אלא הביטויים של הדיכאון עצמו להיות בדיכאון( מי כמוני יודעת) , זה כמו להביט על עצמך והעולם במשקפיים שחורים וכך ברור שהכל יראה קודר ושלילי זוהי תפסיה מעוותת וסובייקטיבית של המציאות אז אם זה מעודד אותך- אין באמת סיבה לחשוש, ואתה ואישיותך אינן אומללות וכשתמצא את השילוב הנכון של התרופות( בהרטע הזה אני לא ממש יכולה לענות) אתה תראה שכל מה שאתה מרגיש מוטעה יכול להיות שהתכנסות עצמית וחשיבה על המצב יכולה להעצים אותו אבל היא לא הגורם לתחושת הדכדוך ויכול להיות שזהו עוד ביטוי של הדיכאון והממ ממפגשים אינסופיים עם פסיכיאטרים ופסיכולוגים אוכל לומר לך מה שאמרו לי ומה שאכן היה - גם אדם שאינו מדוכא שיהיה בלי מסגרת קבוע ורוב הזמן בבית יכנס לדכדוך או לדיכאון אז אולי באמת מסגרת כלשהי יכולה לעזור...? זוהי דעתי בכל אופן דניאלה
לטל דבר ראשון- כל מה שכתבת - אלו כנראה לא הגורמים לדכאון שלך אלא הביטויים של הדיכאון עצמו להיות בדיכאון( מי כמוני יודעת) , זה כמו להביט על עצמך והעולם במשקפיים שחורים וכך ברור שהכל יראה קודר ושלילי זוהי תפסיה מעוותת וסובייקטיבית של המציאות אז אם זה מעודד אותך- אין באמת סיבה לחשוש, ואתה ואישיותך אינן אומללות וכשתמצא את השילוב הנכון של התרופות( בהרטע הזה אני לא ממש יכולה לענות) אתה תראה שכל מה שאתה מרגיש מוטעה יכול להיות שהתכנסות עצמית וחשיבה על המצב יכולה להעצים אותו אבל היא לא הגורם לתחושת הדכדוך ויכול להיות שזהו עוד ביטוי של הדיכאון והממ ממפגשים אינסופיים עם פסיכיאטרים ופסיכולוגים אוכל לומר לך מה שאמרו לי ומה שאכן היה - גם אדם שאינו מדוכא שיהיה בלי מסגרת קבוע ורוב הזמן בבית יכנס לדכדוך או לדיכאון אז אולי באמת מסגרת כלשהי יכולה לעזור...? זוהי דעתי בכל אופן דניאלה
אני שוקל בכובד ראש את הענין המטרה ואני מדגיש אבחון ומתן טיפול תרופתי בלבד מסיבה שאנני מגיב לתרופות יום טוב לכם
שלום, אני נוטלת רסיטל לטיפול בחרדה כ3 חוד'. בהתחלה הייתי נגד הטיפול התרופתי , אבל בהתייעצות פסיכאטרים ופסיכולוגים החלטתי שרצוי לנטול את התרופה . לאחרונה התחלתי ללמוד במכללה ואני מרגישה לא מרוכזת , אי יכולת להביע את עצמי בכתב או בע"פ וזה מתסכל אותי... האם יש קשר לנטילת התרופה? בין אם יש קשר או לאו , מה אני צריכה לעשות? אני כ"כ רוצה להצליח בלימודים ואני מסוגלת אבל אני לא יודעת מה קורה לי... תודה
אולי את סובלת מחרדת בחינות או לימודים חומר למחשבה תרגישי טוב
האם התופעה מוכרת לך מתקופת התיכון או שרק לאחרונה? , יתכן שהחרדה משפיעה עליך , אם התופעה מוכרת לך מהעבר אולי כדאי לבדוק אם יש לך בעיות קשב וריכוז.
גם לי היה את זה הכדורים לא טובים תעברי לכדור אפקסור הוא מעולה תדברי עים הרופא שלך
לדר הידש האם באישפוז יום לשם איבחון וטיפול תרופתי יכול לקחת המון זמן האמת אני קצת חושש מההשלכות העתדיות האם לחפש מומחה יותר מקצועי היכול להגיע לשורש הבעיה בתשלום פרטי אני מאוד טיפוס מציאותי ראליסטי אבל מאוד מתוסכל ומדוכדך כמו כן הוצע לי מרפאת בריאות הנפש אחרת בא יהיו רופא .פסיכולוגית .ועובדת סוציאלית מה אתה ממליץ לי דר נכבד
ציין אימייל ואפנה אותך למישהו שאני מאמינה שיוכל לעזור לך.
שלום דוקטור האם בחור שלו אחוזי נכות בעברו עקב דכאון לאחר תאונת דרכים נכות צמיתנ. האם במידה וירצה להתקדם לפוליטיקה בלהיבחר כחבר כנסת יפשפשו בעברו וימנעו זאת ממנו? האם לפי החוק לבעלי בעייה נפשית קלה אסורה בחירתם לכנסת?
וולאה? פעם ראשונה שאני שומעת שאלה כזו...אבל תמיד יש יוצא דופן.
זה יכול לעזור לך להיבחר. לדוגמה- בתור נציג של נכים. חבר כנסת מייצג ציבור בוחרים. את מי אתה מייצג? חולי דיכאון? אין צורך להציג "תעודת שפיות" וכל מטורף רשאי להגיש מועמדות. ההיסטוריה מלאה בפוליטיקאים מטורפים, לא שפויים בעליל.
שלום דוקטור , לפני שבועיים ילדתי את בני הבכור. אני בת 28. לפני יומיים בערך התחלתי לחשוב מחשבות מאד מפחידות על כך שאולי אפגע בתינוק, שאולי הוא יפול לי באמבטיה, שאולי במקרה אשמוט אותו מידי. אני מבוהלת מאוד וכמעט שלא מתקרבת אליו ביומיים האחרונים. אני גם מאד מותשת ועייפה,, בקושי ישנה מרגישה מתמוטטת. לפני ההריון הייתי מלאה באנרגיות ומחשבות חיוביות, פתאום זה נפל עלי . עזור לי בבקשה. גלי
אני הייתי במצבך בדיוק לפני 6 שנים ילדתי את בני והיו לי את אותם ההרגשות הפנמתי והדחקתי והצלחתי אכשהו להעביר את זה והיום אחרי 6 שנים זה חוזר בי כמהלומה אל תזניחי בבקשה ממך .
כנראה שיש אצלך התגברות חרדה שמתבאתת בהתגברות המחשבות פשוט תפני לייעוץ אצל מומחה תרגישי טוב
שלום כבוד הרב 1)האם בזמן שפלפון דולק ואני מחזיק אותו ביד גם יש נזק מקרינה ?(לא בזמן דיבור אלא בזמן הליכה איתו בלבד) 2)מי שמנסה להרדם מהר האם מחשבות תוך כדי שכיבה במיטה מעכבות את תהליך ההרדמות? תודה רבה
היי בקשר לשאלה הראשונה,לא נראה לי שיש בעיה של קרינה, אלא אם כן הפלרפון במצב לא טוב ואז הקרינה שלו מוגברת ושוב תלוי במרחק נראה לי שכל עוד הפלאפון לא בתוך איזה תיק או פשוט לא נמצא איתך יש איזה סיכוי קטנטן נאוד לקרינה? ובקשר לשינה,מנסיון,כאשר הראש מלא במחשבות אי אפשר לישון-אלא אם כן אתה עייף מאוד ואז באופן טבעי המחשבות לאט לאט נעלמות ונרדמים תנסה לרוקן אותו,לא לחשוב על כלום, או לקרוא משהו משעמם מאוד עוזר ברצינות! דניאלה
היי בקשר לשאלה הראשונה,לא נראה לי שיש בעיה של קרינה, אלא אם כן הפלרפון במצב לא טוב ואז הקרינה שלו מוגברת ושוב תלוי במרחק נראה לי שכל עוד הפלאפון לא בתוך איזה תיק או פשוט לא נמצא איתך יש איזה סיכוי קטנטן נאוד לקרינה? ובקשר לשינה,מנסיון,כאשר הראש מלא במחשבות אי אפשר לישון-אלא אם כן אתה עייף מאוד ואז באופן טבעי המחשבות לאט לאט נעלמות ונרדמים תנסה לרוקן אותו,לא לחשוב על כלום, או לקרוא משהו משעמם מאוד עוזר ברצינות! דניאלה
לשואל תיקון כתיב, כך כותבים פלא-פון. יום טוב
לאחר שימוש מוצלח בסרוקסט והפחתה הדרגתית של הכדור, בייעוץ הפסיכיאטר כמובן, הפסקתי לחלוטין את הכדור. בימים האחרונים יש לי תופעות של "זרמים" בראש....... ובכלל אני לא חשה בטוב.. רציתי לדעת האם אלו תופעות שחולפות או שמא עלי לחזור לכדור....
ליעל שלום, בדרך כלל במצב כזה רצוי ליטול את הכדור. ובנוסף להיתיעץ עם הרופא המטפל. בדרך כלל מפסיקים טיפול כאשר מרגישים בטוב ובטוחים, בהפסקת הטיפול. הרבה בריאות מיכל
שלום דוקטור רציתי לדעת מהי הפרעת חרדה בלתי ספציפית ? האם המושג הזה מתאים לסוג כדורים (מרוניל וקלונקס) שאני נוטלת?
טוב אני לא דוקטור הידש אבל עד שהוא יענה אני יכולה להגיד ש קלונקס וכל השאר הם כדורי הרגעה לחרדה ומתח והם לא ספצפית נגד סוג מסויים,אלא באופן מאוד כללי והם גם ממכרים.... ואם מפסיקים לקחת אותם צריך לעשות את זה באופן הדרגתי כי זה מסוכן להפסיק ישר... בקשר לשאלה הראשונה אני לא יודעת לענות,מצטערת... מקווה שבמשהו יכולתי לעזור? דניאלה
שלום לד"ר הידש התחלתי ליטול סרוקסט לפני כשבועיים עם קסנקס ביחד עד ההסתגלות . שאלתי: לאחר שאני נוטל את התרופה אני מרגיש כמו מכה כזאת כמו סוג של הלם גם לחץ בראש וזה די מפחיד אותי אחר כך זה עובר אך דבר זה מפחיד אותי האם זה דבר נורמלי..? תודה
לשי לא כתבת אחרי כמה זמן אתה מרגגיש כך וגם האם אחרי הסרוקסט או הקסנקס. בדרך כלל אנשים מתלוננים על תופעה זו מספר דקות אחרי הנטילה ואז כמובן אין מדובר על השפעת הכדור. כל טוב דר' גיורא הידש
היום סבלתי. אתמול סבלתי. שלשום סבלתי. .. לפני שנה סבלתי. באמצע היו כמה חלקי ימים שזה לא היה נורא. לפני שנתיים סבלתי לפני 3 שנים סבלתי. לפני 4 שנים זה היה הגיהנום הנורא מכל. אז התחלתי לקחת תרופות .. לפני 5 שנים סבלתי .. וכך אחורה עד לפני 9 שנים. בשביל מה אני מתאמצת? נכון, בזכות התרופות עברתי מגיהנום עלי אדמות לפשוט סבל. האם זה אמור לנחם אותי? ניסיתי הכל- תרופות טבעיות וכימיות, ספורט, ביו-פידבק, רפואה אלטרנטיבית, שיתפתי את המשפחה, חברות, פסיכולוגים.. כלום לא עוזר. המערכת שלי משובשת לגמרי. אני חולה קשה במחלה שלא מובילה לכלום מלבד לסבל. גם לפני כן לא הכל היה חלק. אבל החיים היו שווים. חייתי - האמנתי, למדתי, הצלחתי, נכשלתי, התאכזבתי, הופתעתי, שמחתי, נפגעתי, כאבתי, התענינתי, התרגשתי, התעצבתי, התאמצתי, התפתחתי, חלמתי והבטתי בתקוה אל העתיד. היום כל הדברים האלו כבר לא רלונטים כמעט. היום אני מסביב ל - כואב לי הראש, הידיים רועדות, הלב דופק, השרירים מתוחים, אני מסוחררת, אני לא יכולה יותר, אני לא מרוכזת, אני לא מצליחה, רע לי, איפה יש שירותים כדי שאוכל לבכות ולפרוק קצת, לכל הרוחות הדופק הזה. למה אני לא מתאבדת? כנראה בגלל שאני פחדנית. אין הגיון לחיות ככה. אני מרגישה ש"זקנתי מביישת את נעורי". רק שהזקנה שלי התחילה קצת מוקדם מדי. אגב, אני מגלה כאן בפורום עוד אנשים שסובלים כמוני. אנשים אומרים - חייבים להאמין שיהיה טוב. כמה אפשר להאמין? בטח שחייבים להאמין- אחרת המסקנה המתבקשת היא לעשות מעשה, וכנראה כולנו פחדנים. היום אני טיפוס פסימי ומיואש. בעבר הייתי מלאת חיים ואופטימית. חשבתי שהעולם יפה למרות הכיעורים הקטנים שבו. היום אני יודעת שעבור הפרט הכיעורים שנראים קטנים מבחוץ יכולים להיות כל העולם בשבילו. כשהעולם שלי מכוער העולם האמיתי כבר לא מענין.
שלום מיואשת אני מאוד מאוד לא ממליץ לך להתאבד, מפני שיש סיכוי גבוה מאוד שלא תצליחי וסתם תסבלי עוד הרבה יותר ממה שאת סובלת עכשיו. הפחד מהמוות משאיר אותך בחיים וזה טוב מאוד. תסבלי נניח מנזקים בלתי הפכים לכבד ולכליות, או אם תקפצי מאיפשהוא תהיי משותקת על כסא גלגלים שמאושפזת במחלקה סגורה פסיכיאטרית. נכון שזה הרבה יותר גרוע ממצבך עכשיו? אנחנו בכל מקרה לא קובעים מתי אנחנו נמות- ככה אני חושב- הטבע או אלוהים או איך שלא תרצו לקרוא לזה קובע את זה בשבילנו. ועכשיו נניח לרגע שיש לי גלולה שבטוח תהרוג אותך בלי שום כאבים. האם תקחי אותה? לפי מה שכתבת נראה לי שהתשובה חיובית. כשאני הייתי במצב דומה לשלך והשבתי "כן", לשאלה הזו. (זה היה אחרי ניסיון פתטי להתאבדות על-ידי נטילת תרופות) הרופא ניסה לשכנע אותי שהדיכאון שלי הוא מצב זמני וחבל שאני אפסיד את החיים רק כי עכשיו אני סובל, והוא כמובן צדק מאוד. אני מבין שאותך זה לא יעודד כי את רואה את זה כמצב הקבוע שלך. ובכן, אחרי שהורדנו את ההתאבדות מהפרק כאופציה הייתי מבקש ממך לעשות את המאמץ ולחשוב בכל זאת אילו הייתה לך הגלולה הזו- למה לא היית לוקחת אותה? מה חיובי בחיים וגורם לך עדין להמשיך לחיות? ואל תגידי לי שאין שום דבר כזה, כי חייב להיות. וגם אם אין תנסי להשלות את עצמך שיש דברים כאלה. (תחשבי פנטסטי לגמרי!( איזה עולם דימיוני לגמרי היה כזה שהיית נורא רוצה לחיות בו. ואחרי זה בואי ננסה להבין למה העולם הזה הוא פנטסטי. אני נורא חושש לשלוח לך את התגובה הזו, כי מי אני בכלל שאגיד לך את הדברים האלה, אבל אני אשלח אותה בכל זאת. בברכה מיק המופכח, שגם בעצמו צריך לשאול שוב את השאלות האלה, ולא תמיד בטוח שיש לו תשובה
מיקי, תודה על התגובה. דרך אגב, היום היה לי יום טוב יחסית (כאב ראש בלבד..) אז קל לי יותר להיות אופטימית. לא הייתי על סף התאבדות, למרות שטענתי שהחיים לפעמים לא שווים לחיותם. אולי אחשוב על התאבדות אם אחזור למצב הנורא מכל (התקופה בחיי שאני מכנה "הגיהנום"). בינתיים אני סובלת הרבה אבל יש לי גם חוויות חיוביות.זה סבל ששווה לי לעמוד בו, בתקווה לעתיד טוב יותר. דרך אגב, ממה אתה סובל? כמה זמן?
מיקי, תודה על התגובה. דרך אגב, היום היה לי יום טוב יחסית (כאב ראש בלבד..) אז קל לי יותר להיות אופטימית. לא הייתי על סף התאבדות, למרות שטענתי שהחיים לפעמים לא שווים לחיותם. אולי אחשוב על התאבדות אם אחזור למצב הנורא מכל (התקופה בחיי שאני מכנה "הגיהנום"). בינתיים אני סובלת הרבה אבל יש לי גם חוויות חיוביות.זה סבל ששווה לי לעמוד בו, בתקווה לעתיד טוב יותר. דרך אגב, ממה אתה סובל? כמה זמן?
מיקי, תודה על התגובה. דרך אגב, היום היה לי יום טוב יחסית (כאב ראש בלבד..) אז קל לי יותר להיות אופטימית. לא הייתי על סף התאבדות, למרות שטענתי שהחיים לפעמים לא שווים לחיותם. אולי אחשוב על התאבדות אם אחזור למצב הנורא מכל (התקופה בחיי שאני מכנה "הגיהנום"). בינתיים אני סובלת הרבה אבל יש לי גם חוויות חיוביות.זה סבל ששווה לי לעמוד בו, בתקווה לעתיד טוב יותר. דרך אגב, ממה אתה סובל? כמה זמן?
קיבלתי אבחנה מהרופא שלי שאני סובלת מ- ANXIETY DIS NOS MOST PROBABLY הוא כתב לי מכתב שאני מתלוננת על עייפות ולא מסוגלת לתפקד מחוץ לבית וצורכת תרופות קבועות מרוניל וקלונקס. רציתי לשאול אותך דוקטור מה אומרת ההבחנה הזו בעברית ממה בעצם אני סובלת? הוא רשם גם שאני מטופלת משנת 94 בטיפול פסיכאטרי ועד שנת 2004
לגלית הפירוש הוא הפרעת חרדה בלתי ספציפית ככול הנראה. כל טוב דר' גיורא הידש
ברצוני להתחיל לשתות את זה בגלל תתקופה לא קלה שאני עוברת. האם זה ממכר? האם יש בזה סיכונים? תודה
רגיעון של הדס לא ממכר ואין בזה שום סיכונים. התרופה היא על בסיס טיבעי ולא כימי. למרות שתמיד יש יוצא דופן. מיכל
שלום ד"ר. רציתי לשאול משהו... בשירשור למטה מישהו כתב לי שהחרדה יכולה לתפוס פתאום ולא אוכל "לברוח" ממנה.... זה הרתיע אותי כי אני תמיד הייתי בדעה ותחושה שמ"נפילה" אפשר רק לעלות,ותמיד הרגשתי שהחרדה זה ממש לא דבר שחזק ממני,אלא בשני המקרים{בעבר וכיום} כש"נפלתי" לחרדה,אני תמיד האמנתי שחרדה זה דבר שפשוט צריך לקום ולהתמודד איתו,עם כל מה שפתאום הפך למפחיד,פשוט ללמוד מחדש להתמודד,ולא חשבתי או חשתי לעולם שהחרדה זה דבר יותר חזק ממני,אלא שפשוט אני אוגרת כוחות,ולומדת להתמודד.וכך היה בעבר,וגם כיום. תמיד תמיד הרגשתי{וזה גם ההסבר שקיבלתי מבעלי} שזה תלויי בי,ושאני יכולה,ושפשוט העניין הוא להבין שאני יכולה-זה האתגר בעצם,אך הנקודה היא,שלא כמו שחשים בזמן ש"נופלים" לחרדה-והתחושה הראשונית של הבנאדם היא שזה חזק ממנו וכו, בעצם זה תלויי בי,וכך האמנתי,והאמת שבזכות זה גם אני התגברתי בפעם השנייה {אולי לא לחלוטין,אבל בהחלט שמחה שאני מצליחה להתגבר}. ופשוט עלו בי התלבטויות כשקראתי את זה,אם ייתכן שחרדה יכולה לתקוף את האדם ואין סיכוי שהוא יוכל להתמודד איתה........ אני לא חשבתי כך אף פעם.... שקיים סיכויי שהחרדה תציף ואין יכולת לצאת מהאימה ושהכוח רצון,והייכולת לדעת שאפשר לצאת מזה,שחרדה היא פשוט תחושה,וכמו שאפשר להתעודד כשעצובים...כך אפשר לצאת מהחרדה... כך אני תמיד מרגישה ובזכות הידיעה הזו שזה בעצם הרגשה,אומנם ספונטנית,אבל בהחלטת ניתנת לשינויי,אני מתגברת על החרדות עד שאתגבר לחלוטין. אני רוצה להסביר משהו, בעיקרון,אמרת לי שלחרדה יש מיליון פנים,וזה נכון מאוד, אך אינני מפחדת מכל דבר בחיים,הריי היתי שנתיים ללא חרדות,וכיום נותרו עוד מס' דברים שאני חרדה מהם. גם החרדה לא "נודדת" לי מדבר לדבר,הדברים מהם אני חרדה הם דברים ספציפיים,וכוללים פחד ותחושה לפעמים כמו שסיפרתי,שמשהו איתי"לא בסדר",וכמו כן עקב הפרידה מבעלי,נוצר פחד מפעולות מסויימות-בעיקרון פחד לחיות-שידוע לי עקב מה הוא נוצר,עקב הפרידה. אך לא לקחתי כאופצייה,וגם לא הרשתי לעצמי לקחת כאופצייה,את האפשרות שציינו בפניי, שייתכן והאדם "מוכנע" ע"י החרדה. אני פשוט לימדתי ומלמדת את עצמי שאני צריכה להתמודד ללא בעלי,וכל יום לומדת למחוק עוד חרדה,ועוד חרדה. עד שכבר לא יפחיד אותי כלום,וארגיש שאני לא מפחדת ויכולה להסתדר בעצמי. אז זהו,רציתי רק לשאול אם חס וחלילה קיימת האופצייה הזו שחרדה{כמו חיידק למשל} תוקפת את האדם וזה לא בשליטתו? או שאני צודקת במחשבה ובתחושה שזה ביידים שלי, כמו שבעלי תמיד אמר לי,שאין "לא יכולה",ושאין סיכויי שזה יכניע אותי,זו רק תחושה שפשוט צריך להתגבר עלייה. תודה מקרב לב...וסליחה על אורך המכתב.
בהשוואה לרפואה פנימית חרדה זה כמו חום. כשאת לוקחת אקמול החום יורד אך לא טיפלת בגורם לחום ולכן את נשארת חולה. טיפלת בסימפטום אבל לא במחלה שגורמת לחום. אותו דבר לגבי חרדה ולגבי קלונקס. צריך לטפל בבעיה שגורמת לחרדה ולא להתרכז רק בטישטוש הסימפטומים באמצעות חומרים שונים. למרות שהקלונקס עוזר אין סיכוי שהוא ירפא אותך. אני מציע לך ללכת לרופא שעוסק בריפוי ולא רק בטישטוש זמני של סימפטומים. החרדה יכולה לשנות צורה אך לא להיעלם כל עוד קיימת הבעיה שיוצרת אותה.
לקארין לא מתים מחרדה וחרדה מטיבעה היא דבר חולף...אבל לא תמיד.... תלוי גם בגורם לחרדה. אני מקווה שגם אצלך הם יחלפו. כבר הפסקתי לאמר שכדאי ללכת לטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום, מה ההגדרה של אדם ציקלוטימי ומה דרכי הטיפול? האם אדם שיכול להרגיש אהבה לבן זוגו ואחר מספר ימים להרגיש הפוך ואז אחרי שבוע שוב מאוהב עונה אולי להגדרה? איך יודעים ?
תמר שלום ! ראשית אצייין כי הפרעה זו, תוחמת את עצמה להפרעות האפקטיביות, כלומר הפרעות במצב הרוח (דיכאון/מאניה וכו'). הפרעה ציקלוטימית הינה הצורה הקלה של ההפרעה הדו-קוטבית, הידועה בפני כולם כמאניה דפרסיה. ההפרעות האפקטיביות מחולקת כך: (בצורה פשטנית למדי) הפרעה חד קוטבית: אפיזודה דיכאונית הפרעה דיכאונית חוזרת אפיזודה מאנית (לא שכיחה) דיסטימיה (דיכאון) הפרעה דו קוטבית: ציקלוטימיה הפרעה דו קוטבית I ממושכת הפרעה דו קוטבית II ממושכת וכן הלאה... נתתי לך בזאת את הבסיס, אך היא קצת יותר רחבה מזאת. הפרעות במצב הרוח מתאפיינות בכמה מרכיבים: רגשי-חווייתי, קוגנטיבי-חשיבתי, מוטורי-מוטיבציוני, פסיכו-פיסיולוגי. אדם שסובל מאפיזודה ("אירוע"/"התקף", באנגלית זה נשמע יותר טוב) דיכאונית, יחוש לדוגמה, עצבות, יאוש, חוסר תקווה, איבוד עניין והנאה כללי, רגשות אשם וביקורת, ביטחון עצמי ירוד, קשיי ריכוז וזיכרון, ראייה פסימית על החיים, הזנחה עצמית, עייפות כבדות וכו'... אדם שסובל מאפיזודה מאנית יחוש לדוגמה מצב רוח מרומם ואוםורי, עליצות, אופטימיות, תחושת ערך מוגזם, אנרגיה, הקשב והריכוז מופרעים, עלייה בדחף המיני, עשויי להיות גם נטייה לרגזנות וחשדנות וכו'.... הגדרה להפרעה ציקלוטימית היא הפרעה כרונית בצמב הרוח, הנמשך יותר משנתיים וכולל תקופות של היפומאניה ודיכאון קל. ישנם מחזורים לכל אפיזודה, כלומר הדיכאון יכול לבוא ולחלוף לכמה שבועות-חודשים ולעבור להיפומאניה, וחוזר חלילה. מה שאת מתארת הוא שינויים כולשהם במצב הרוח, אך כרגע את רחוקה מלהיות מאובחנת כך, אז קודם כל אל תכנסי לפניקה, תישארי רגועה, אל תחליטי כרגע שאת ציקלוטימית. שנית, ישנם שאלות רבות שמאבחן הפרעה זו, כמה זמן את חשה את התחושה שתיארת ? האם יש עוד ביטויים לשינויים מסוג זה, מלבד אהבה/שנאה ? אך את מרגישה באופן כללי ? האם יש לך קשרים חברתיים ? והשאלות רבות וממשיכות הלאה.... ייתכן גם ואת לא סובלת מהפרעה ציקלוטימית, אלא פשוט מערכת היחסים בה את נמצאת תפסה תבנית כזו שמתסכלת אותך. על כול פנים, אני תמיד ממליץ להישאר רגועים ולעשות עבודת התבוננות מעמיקה של מי את, איך את מרגישה ואיך את פועלת.... אני ממליץ לעשות מעין יומן שיעזור לך.... שבו תוכלי לרשום את מחשבותייך ורגשותייך ומה עשית. ואם את לא בטוחה תמיד תוכלי לפנות לאיש מקצוע. מקווה שעניתי על שאלתך תרגישי טוב צחי פסיכולוגיה
תודה צחי על התשובה המפורטת והנדיבה. זה קורה מעל שנתיים, לפחות 5 שנים. מה התופעות שקורות: הרגשת חסרת תועלת ומשמעות,אכילה גאנק פוד, מצב רוח שפוף וחוסר חיוך (חוסר הבעה על הפנים), חוסר אנרגיה, חוסר סבלנות ורגזנות לאנשים הקרובים ביותר אליי, קריאה אינטרנטית מרובה, חוסר עניין באימהות ובזוגיות (אני לא אימא אבל רוצה להיות), התבודדות, ניתוק והתבדלות, קושי בהתרכזות ומיקוד. ומצד שני הרגשת שמחה, עליזות, מלאת הומור, מצחיקה אנשים, אנרגטית מאוד, מספיקה המון, מדברת הרבה. נראה שזה מצביע על ציקלו'. כמובן אין לי רק את שני המצבים האילו אלא גם מצב אמצעי שעושה לי הכי טוב והוא הרגשת שלווה נורמלית והתמקדות במה שאני עושה. איך אני ממשיכה מכאן את הבדיקה ? האם הטיפול חייב להיות תרופתי מה שכולל בודאי תופעות לוואי? תודות ת. ·
אני גרה באיזור גוש דן. חן חן על העזרה - תודה
באיזור גוש דן אפשר להמליץ לך על פרופ' צבי זמישלני- סגן מנהל בי"ח גהה. מספר טלפון תבררי ב-144.
הפסיכיאטר הידוע הוא הפסיכיאטר שידע לחבוש את הפצעים. חן חן
אני לא מסוגל יותר יותר אני נער בן 19 הילדות שלי הייתה מאוד אפורה לא התיחסו אלי ההורים שלי לא לקחו אותי לשום מקום הייתי תמיד בבית בלי חברים כעונש על השובבות שלי אבי לא נתן לי לעשות בר מצווה דבר שמאוד פגע בי אני מרגיש שאין תכלית לחיים שלי ההורים שלי שונאים אותי אף אחד לא מתחבר איתי אני על סף יאוש סופי הייה לי עכשיו ריב מאוד קשה עם ההורים שלי אני צריך עזרה ממכם(אתם היחידים)מה לעשות אין לי כלום בחיים להתאבד אני לא רוצה כי אני אדם מאמין אבל כמה אפשר עוד לקוות לטוב???
בבקשה
חשבתי לפחות כאן יתיחסו אלי
אלעד היקר קודם כל תירגע אתה עוד בחור צעיר שכל עתידו לפניו תנסה ליישר את ההדורים עם ההורים אולי תתיעץ עם קרוב משפחה שיש לך אמון תבין החיים אינם גן של שושנים אולי תמצא לך תעסוקה שמענינת אותך אולי חברה
לדר' הירש, אני פונה אליך בקשר לאחייניתי. הבת בת 21. בילדותה סבלה מהתעללות נפשית, פיזית ומינית ע"י אביה. גם לאחר גירושי ההורים הילדה היתה תמיד מפוחדת כי אביה תמיד איים כי יעביר אותה למשמרתו. הוא גם תבע זאת בבית המשפט. היא נאבקה לבדה בנושא זה מול פסיכולוגים שבית המשפט מינה כדי לבדוק את הנושא. לאחר המאבקים וכשהכל הסתיים היא היתה בת 13 בערך, הופיעו אצלה סימני דיכאון. עתה היא מתנהגת מאוד מוזר. היא כמעט לא יוצאת מהבית, היא סיימה את הצבא ולא עובדת ולא לומדת. ועוסקת בפעולות אובססיביות. נאמר לי שזו יכולה להיות מחלת נפש. האם כל הסבל שעברה הוא שגרם לה לכל התופעות או שיכולה להיות סיבה אחרת? היא מסרבת ללכת לטיפול.
לדיתה אין ספק שהאחיינית נמצאת במצוקה קשה, לא הייתי ממהר לקבוע מחלת נפש אבל בטח כדאי להיות קרוב אליה ולחזק אותה. אחר כך אפשר לעסוק בכל הנושאים הפסיכולוגיים וגם אם צריך להתלונן במשטרה. כל טוב דר' גיורא הידש
לדר הידש הייתי היום במיון באחד מבתי החולים במרכז בארץ הרופא שוחח עימי קבע חד משמעית שאין לי מה לחפש שם אני נמצא בעיצומו של משבר בחיי האישיים זה קורה להרבה אנשים אבל שוב במרכז בעייתי הדיכאון החרדתי שממנו אני סובל אולי הרמרון לא אפקטיבי לגבי יותר אולי אני זקוק לטיפול פסיכולוגי אינסטיבי אבל השאלה בדיוק איזה אני זקוק לפסיכולוג שבשעת מצוקתי יהיה עימי להבדיל מפסיכאטר תיקח כדור הרגעה עד לפגישה הבאה במו כן אני זקוק לטיפול תרופתי תומך אני מודע לבעייתי במלוא מובן המילה אתה כתבתה שאשיותי מופנמת ההפך אני אדם מאוד פתוח חם שאוהב לעזור מה דעתך ד"ר יקר
לטל בודאי שאיני מכיר אותך מספיק כדי לדעת מדוע אינך מגיב לטיפולים תרופתיים. לכן כפי שאני מציע בדרך כלל כדאי לפנות למומחה ולשאול את השאלות החשובות שאתה מעלה. לפי זכרוני כתבת שכבר היית, מה הייתה תשובתו? אולי אותו מומחה שהוא מנהל מחלקה יוכל לעזור לך להתאשפז במידה והוא מתרשם באופן דומה? כל טוב דר' גיורא הידש
שאלתי אליך היא האם יש חומר במרוניל שגורם לשתן מוגבר.
לא, להיפך, לעתים דווקא ישנה עצירת שתן במיוחד אצל גברים. כל טוב דר' גיורא הידש
האם אפשר ליטול מלוטנין להפרעות שינה אם אני מטופל בסרוקסט!!
מלוטונין אינו מאושר לשמוש בארץ. כל טוב דר' גיורא הידש
תודה על התשובה הנני מתגורר בארה"ב וכאן זה נמכר בסופר השאלה אם ניתן ליטול מלוטנין עם טיפול בסרוקסט תודהדר' גיורא הידש-מנהל הפורום כתב/ה: > > מלוטונין אינו מאושר לשמוש בארץ. > > כל טוב > > דר' גיורא הידש
לד"ר הידש לפי דבריך מלטונין לא מאושר לשימוש בארץ... ? הפסיכיאטר שלי רשם לי מלטונין כשלקחתי ציפראמיל בעקבות הפיכת שינה הוא נמכר בארץ מה כוונתך..? תודה
לכבוד ד"ר הידש גיורא א.נ. שלום רב, במכתבך הקודם, לבעיית ההתמדה שציינתי להפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות, ציינת כי ייתכן וזו בעיה פסיכולוגית, הנילוות להפרעה זו. אך שאלתי היא זו: ייתתכן וכי מדובר בהפרעה פסיכולוגית, הרגל מגונה, וכן הלאה.... אך לצערי שיחות פסיכולוגיות לא ממש עוזרות לי. האם ידוע לך על טיפול קוגנטיבי לבעיה זו ? (לא שיחות) מה רצוי יותר לפנות לפסיכולוג קליני או חינוכי ? כמו כן, אינני יודע מה מקור בעיית ההתמדה. האם ייתכן והיא כתוצאה לא ממרכיב פסיכולוגי אלא נוירולוגי כלומר, האם ההיפראקטיביות שלי עשויי לגרום לבעיות התמדה, ובמילים פשוטות, על כך שאני לא יכול לשבת על הטוסיק לאורך זמן ואני מאבד חשק...........? אני נוטל ריטלין 10 מ"ג ליום (לא שחרור מושהה אלא רגיל). האם ייתכן ואני לא מקבל מינון נכון ? האם רצוי להגדילו ? מה המינון הרצוי לבחור בן 22 ששוקל 53 קילו ? האם ניתן לעשות שימוש בכמה תרופות במקביל לריטלין ? כיצד אני יודע אם בכלל ריטלין "עובד" עליי ? וכן האם ריטלין יכול לגרום לנזק מוחי לאורך זמן ? אשמח לתשובתך בהקדם בכבוד רב, צחי ס.
לצחי לא רצוי ליטול שתי תרופות, כדאי בדרך כלל לבדוק תרופה אחת ולהיות בטוח בה. הריטלין אינו גורם לנזק ואתה יכול להיות יותר שקט. בקשר לאי השקט. הבעיה היא מורכבת גם בחלק הגופני וגם הנפשי. כלומר קיימת בעיה "נאורולוגית" באי שקט, אבל אחר כך במשך השנים מתפתחים קשיים וסיבוכים פסיכולוגיים. לכן חשוב הטיפול המשולב, גם גופני וגם נפשי, יתכן והטיפול המתאים לך הוא פסיכולוגי, קוגניטיבי. כל טוב דר' גיורא הידש
ד"ר הידש שלום, בסוף ההריון הרביעי שלי נכנסתי לדיכאון שנמשך כשנה וחודשיים. התחלתי טיפול ברסיטל לפני כחצי שנה והרגשתי שיפור תוך פחות מחודש. הפסיכיאטרית אמרה לי שאצטרך להמשיך בטיפול למשך שנה נוספת. מדוע הטיפול צריך להיות כל כך ארוך? האם מסיבה כימית-פיזיולוגית או פסיכולוגית? אם הייתי מתחילה בטיפול מוקדם יותר, הוא היה יותר קצר? וכמה זמן לאחר הטיפול מותר להכנס להריון? תודה!
למ' דיכאון וגם דיכאון אחרי לידה חולפים בדרך כלל מהר יחסית. עם זאת קיימת סכנה של השנות-חזרה של הדיכאון, והסכנה גדולה במיוחד בשנה הראשונה אחרי הדיכאון. כך שהשלב השני שלי הטיפול הוא שלב המניעה, כמו חיסון, שהדיכאון לא יחזור. לכן הטיפול הוא כל כך ממושך. אין בעיה בהריון עם רסיטל. כל טוב דר' גיורא הידש
לכל מי שמתחשק לו לענות.... במשך כל חודשי הקיץ הייתי מלאת מרץ ושמחה מאוד ומצבי רוח ירודים היו דבר נדיר וגם אם הי, עברו תוך כמה שעות ולא היו עמוקים מאז הגיע הסתו התחלתי להרגיש מדוכדכת יותר מהרגיל,ממש מדוכאת ומב רוח טוב הוא דבר נדיר הפעם.... זה התלווה אל משהו לא ברור - כאבים וחולשה בכל הגוף, כאבי גרון, סחרחורות ועוד( אולי מחלת הנשיקה? אין לי מושג עדיין...) ממש עצוב לי ורע לי ואני כועסת ורבה ושלא כרגלי אני לא מסננת את דברי ואומרת כל מה שעולה לי בארש ובעוקצנות נוראית..... הכי גרוע שאף אחד לא מאמין לקטע הפיזעי- שאני ממש מרגישה לא טוב,וזה לא מלחץ.... איך מצפים ממני לצאת מהמיטה שאני מרגישה כמו מישהי שיש לה שפעת ... אני מדוכאת ולא יודעת מה לעשות... אם אני אקח כדורים התופעות הפיזיות שלי רק יחריפו ואז איך אני אצליח לעשות משהו?... כל כדור שנסיתי, וזה עוד היה בתקופה ה"טובה" שלי, גרם לי לישון כל הזמן ולהרגשה של סימום וטשטוש... הציעו לי ללכת לפסיכולוגית פרטית אך אני לא מרגישה מספיק טוב כדי לשבת על כיסא במשך 45 דקות....וגם חרדה מזה כמובן.... כל העסק הזה נמשך שבועיים והחריף יחד עם הסימפטומים הגופניים... וחשוב לי מאוד להדגיש שעד לרגע שבו התקצרו הימים ונהיה קריר הרגשתי ממש מצויין- הרגשתי שאני ממש טובה בכל מה שאני עושה והאגו שלטי היה בשמיים והכל היה טוב ויפה באופן יחסי לתקופה הזו כמובן...לדוגמא הייתי יכולה ערב אחד להיות מעט מדוכדכת לכתוב הנה לפורום ולמחרת כשהסתכלתי על ההודעה שכתבתי זה היה כמו להזתכל על הודעה של מישהו אחר, הרגשתי ממש טוב....ועכשיו זה פשוט לא עובר..... עכשיו הדכדוך עמוק כל כך ורע לי מאוד ואני פוחדת - בגלל המצב הגופני והמצב הנפשי.... אין לי מושג מה אני אמורה לעשות עכשיו.... אני בקושי יוצאת מהבית בגלל החולשה והסחרחורות והעייפות....אני מאוד מנסה אבל זה ממש נוראי.....( לא כי אני לא רוצה אלא כי אני מרגישה ממש רע פיזית) ממש מדכא כל העסק: זה אבסורד לגמרי, מצב הרוח שלי והדימוי העצמי פשוט התפוררו בין רגע....וכל הזמן המצב רוח משתנה לי.... אני לא יודעת למי לפנות כי אני כבר יודעת מה הם יגידו לי- לקחת כדורים וללכת לטיפול, תוך כדי התעלמות מהמצב הפיזי..אפילו הקרופא שלי כן ההודעה כבר ארוכה מדי אבל שוב חשוב לי להדגיש שאני לא בנאדם אצלן ואני בדרך כלל מלאת אנרגיה בחצי מהזמן ואני יודעת להבכין בין סימפוטומיים פסיכוסומטיים ולחץ לבין סימפטומים פיזיים...וזה לא נורמלי להיות חולה כל הזמן....( יום לפני שהתחיל כל העסק הסתיים אצלי איזה סטרפטוקוקוס...) :( דניאלה
מתנצלת על האורך פשוט חשוב היה לי להוסיף כל פרט אפשרי,ועדיין מדובר בגרסה הקצרה....
היי, אני כבר עם רגל אחת במיטה, אבל בכל זאת לא יכולתי שלא לענות לך. יש לפעמים תקופות שהן עצובות יותר וקשות יותר, לפעמים עם סיבה ולפעמים סתם כי אפור וקריר ולבד. נכון שכשנמצאים שם קשה לראות את השמש והצהוב והחום והכל נצבע בקודר ומעיק, אבל מה שכתבת הוא נכון- יום אחד קמים בבוקר ומה שכתבתנו אתמול נראה רחוק רחוק.... אז אני לא מתייחסת בכלל לעניין הכדורים והשפעת והחיידק למרות שאין ספק שהם לא תורמים למצב הרוח, רק רציתי קצת לחזק אותך ולהגיד לך שנכון, לפעמים קצת עצוב, לפעמים אפילו מאוד עצוב וגם קצת חולים ורגישים ועצבניים. וזה בסדר, כי זה רק לפעמים....ולפעמים הכל נראה טוב יותר....ואיזה מזל שלפעמים הוא רק לפעמים? לילה טוב, דנה
אומנם לא נעלמה כל התחושה המרגיזה, אבל תשובתך הצליחה לעלות חיוך על פני:) דבר די נדיר לאחרונה תודה על ה"הקשבה" דניאלה
לפעמים.. יש לך הברקות שמאירות כל לילה הכי חשוך שלא יהיה...
בתור התחלה תתחילי ללמוד איך לכתוב בלי שגיאות כתיב הרי יש לך הרבה זמן פנוי!!
דניאלה - היי שמעת על "דיכאון עונתי" קיים כזה מצב, בזמן שמגיע הסתיו שעות היום נעשות קצרות יותר וכנראה שאור, הרבה אור מסייע לאנשים כאלה. ביום שבו מתחיל "שעון חורף" נעשה לי "רע", זה עניין של שנים בכל שנה אני צריכה להתרגל לזה מחדש,אבל ביום שמתחיל "שעון הקיץ" אני יותר פורחת וכיף לי. כיצד אני חייה עם זה? הגעתי למסקנה שאין טעם לסבול - פשוט להתחיל להבין ולהשלים עם התופעה הזו ולהעזר בתרופות. עבורי ר'ק התרופות עוזרות - כנגד חרדות, מצבי רוח רעים אפשר להעזר בתרופות האלו רק לתקופת החורף. אני נעזרת ב"קסנאקס". ב ה צ ל ח ה
עבל קשעני אייפה זעת ממש לא המכשבה הראשונה שאולה לי ברעש- והעמת היא זה מה זה לא רלונטי טודה רבה אל התמיחה שלח
כן. קודם כל פסיכיאטר הוא רופא. כך שגם וגם. כלומר, הוא גם רופא כללי וגם פסיכיאטר. לילה טוב
אני לא מומחית אבל קראתי מאמר שבו נכתב שיסמיכו את הרופאים גם לתחום הזה כדי שיוכלו לרשום תרופות פסיכיאטריות ... ובאופן אישי אנימכירה רופא כזה... ובנוסף פסיכיאטרים, זאת נאמר לי מפי מישהי שנושאת תואר זה, ם בעצם גם רופאים לכל דבר הם צריכים גם ללמוד על רפואה ,שוב בגלל ההתעסקות עם תרופות דניאלה
היו לי שני גלים של מחלת הנשיקה שנסתיימו בערך לפני שנה. אני עדיין סובלת מתסמיני מחלת הנשיקה: עייפות כרונית, מיגרנות לתקופות ובשנה האחרונה היו לי תקופות ארוכות של מצב רוח מאוד ירוד. הנוירולוג שלי רשם לי ציפראמיל ועל פי הבנתי זו תרופה פסיכיאטרית אנטי דיכאונית. עד כמה שאני יודעת גם בפסיכיאטריה לא ממהרים לתת טיפול תרופתי. האם הדבר נשמע לך סביר או שעלי לבדוק את העניין עם עוד רופא? בתודה, שירלי.
מחלת הנשיקה יכולה בחלק מהמקרים לגרום לדכדוך או לדכאון והסימפטומים שלה יכולים להמשיך הרבה אחרי שהיא כבר הסתיימה( אפילו חצי שנה ואף יותר) ואז יכול להיות שמדובר בתסמונת העייפות הכרונית, שהיא בעצם בעלת אותם התסמינים כמו של מחלת הנשיקה והטיפול בה הוא גם בכדורים אנטי דיכואניים- זאת נאמר לי מפי רופא לאחר שהיה חשד שבכך מדובר אבל שוב, לא תמיד, ואצל כל אחד זה אחרת אם את לא בטוחה בקשר לזה אז אולי באמת תבקשי חוות דעת נוספת בקשר לכל הנושא? זה לא יכול להזיק... דעתי בלבד דניאלה
לשירלי למרות שהגורם הראשוני הוא וירלי, לרפואה הגופנית אין פתרון לבעיית העייפות ובדרך כלל פונים לתרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון. זה הטיפול היחיד שלעתים עוזר לבעית העייפות. כל טוב דר' גיורא הידש
לכדורים פסיכיאטריים רבים יש תופעות לוואי שלא תמיד מדברים או כותבים עליהן אבל האדם שנוטל את הכדור מושפע מהן. למשל: רעד. זה מאוד לא נעים לשבת בקפיטריה של האוניברסיטה ולרעוד בידיים (לעיתים גם ברגליים). תופעה נוספת היא הצטברות נוזלים בגוף או בצקות אני מתארת לעצמי שזה יכול לקרות גם מעודף משקל אבל לא רק. אני יודעת שהכימאים והפרמקולוגים עובדים קשה על התרופות של הדור הבא שיש להן תופעות לוואי פחותות בהרבה מהתרופות שנוטלים כיום. אולם יש מכשול והוא הביורוקרטיה של משרד הבריאות שקובעת שרק חמש תרופות או טכנולוגיות רפואיות חדשות תתקבלנה כל שנה (ועדת גרטנר) וכך נמנעת מאיתנו, נפגעי הנפש, איכות חיים. האם לחץ מכיוון אנשי מקצוע וצרכני בריאות נפש יכול להועיל במקרה הזה? רוב התרופות שאני לוקחת מיושנות ואני תוהה שמא תרופות חדישות יותר יכולות להפחית את הרעד והשינויים הקיצונים במצבי הרוח. כידוע לך אני לוקחת כיום פרוזק, טגרטול, מלריל, ארטן, ווליום ואדרונקס. בתודה, רחל
בקשר לתופעות הלוואי, הארטן היא תרופה נגד תופעות לוואי ויעילה במיוחד להקלת הרעד.
לרחל אני מסכים עם כל מה שאמרת. לצערי איגוד הפסיכיאטריה לא בדעה שלי והם אינם מביעים דעה לגבי הכנסת התרופות החדשות לסל. כל טוב דר' גיורא הידש
אכן כן. ארטן היא בכלל תרופה נגד פרקינסון שמשתמשים בה להקלת רעד. לעיתים נותנים גם דרלין להקלת הרעד. אבל אצלי זה לא ממש עוזר. אגב, לעיתים הדרלין טוב יותר. כפי שאת רואה יש לי המון ניסיון בנושא....
שלום הלכתי לחוות דעת אצל פסיכיאטר נוסף אשר המליץ לי על שילוב של ציפראמיל וסרוקסט ביחד האם קיים שילוב כזה ? תודה
למה לא ? כנראה שכן. יש לך בעיה של אמון...?
לשי איני רואה סיבה לתת שתי תרופות הפועלות בדיוק באותו המנגנון??? בדרך כלל אני תרופה אחת שמתאימה במקום שילובים. אבל תמיד יש יוצאים מהכלל ואיני חושב ששילוב כזה יגרום לנזק. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום התחלתי ליטול סרוקסט לפני כשבועיים ומתחילת השימוש מרגיש במהלך רב היום חרדה ובערב קצת שיפור כמו כן הריכוז אינו טוב האם לחקות? כמה זמן לוקח עד שהתרופה משפיעה תודה
א שלום, תחילה ההשפעה של התרופה מזמן הנטילה היא תוך 3-שעות.ייתכן שיחלפו 4 שבעות עד שההשפעה החיובית תורגש במלואה. משך ההשפעה: 20 -24 שעות. רצוי ליטול את התרופה בערב. אבל במקרה שלך אולי רצוי ליטול את התרופה בבוקר? למרות שמשך ההשפעה של התרופה היא 24 ש' בכל אופן, בהשפעת התרופה ועם הזמן החרדות יחלפו. אז עוד קצת סבלות.
לא' בהחלט כדאי לחכות, תופעות הלוואי בדרך כלל חולפות, השפעת התרופה מתחילה להיות מורגשת אחרי כשלושה ארבעה שבועות, כך שחייבים לחכות. כל טוב דר' גיורא הידש
כמי שיודעת עד כמה החרדה הינה הרגשה זוועתית, צריך המון כוחות כדי לעבור את תקופת ההסתגלות של הגוף לתרופה. בכלל, צריך המון סבלנות עם תרופות חדשות. שיפור ההרגשה בערב הוא סימן טוב שהתרופה מתחילה לעבוד. בהצלחה.
לא' כן, כיוון שהסרוקסט מעורר יתכן והוא יגרום כתופעת לוואי אצל חלק מהאנשים אי שקט וחרדות. לכן מקובל לתת תרופת הרגעה כמו וואבן או לוריוון בתחילת הטיפול באופן זמני. כל טוב דר' גיורא הידש
לטל לא ??? אולי עוד רמז או שמשהו מכיר? כל טוב דר' גיורא הידש
לאחרונה, מזה כחודש וחצי, אני חשה תנועות לא רצוניות בעפעף. כאילו שהעין "קופצת". זה ממש מפריע לי מכיוון שזה אורך המון שעות ביום. מעולם זה לא קרה לי אך כעת מזה כחושיים שאני עוברת טיפולי פוריות "קלים" אך שמשפיעים עלי מאוד. אני ממש חרדה ונוטה להמון מצבי רוח ירודים. האם זה קשור? מה עליי לעשות? תודה רבה.
התיקים שיש לך בעפעף זה כתוצאה מעודף מתחים. ובדרך כלל זה חולף מעצמו כאשר המתח או החרדה יורדים.בנסף טיפול טיפול פסיכולוגי יכול להועיל לך לעבור את התקופה הלא קלה שאת עוברת. בהצלחה בפוריות.
לליאור אכן מדובר בהתכווצויות של השרירים שהן מופיעות בדרך כלל במצבים של חרדה ומתח. כל טוב דר' גיורא הידש
לדר הידש האם שמעתה על שיטת סקינר תרפרפיסט ואם כן מהי בדיוק
לאלון איני בטוח שאנחנו מדברים על אותו הדבר אבל סקינר היה פסיכולוג אמריקאי אשר טיפול בשיטה התנהגותית. כל טוב דר' גיורא הידש
היצגתי שאלה שלשום ועדיין לא נעניתי (בעמ' הקודם). בני בן ה-21 מקבל זה 5 חודשים זיפרקסה 10 מ"ג, לאחר התקף פסיכוטי שעבר (קודם לכן טופל בריספרדל 2.5 מ"ג). הוא מרבה לישון ומתלונן על עייפות במשך רוב שעות היום ובעיקר מתקשה לקום בשעות הבוקר. מעבר לכך,לכל הדעות (כולל זו של הרופא המטפל עצמו!) תפקודו והתנהגותו נורמליים ביותר. האם לדעתך יש צורך להפחית את מינון הכדור? על סמך מה מחליט הרופא להפחית את מינון הכדור? האם יש כדור יעיל יותר בעל פחות תופעות לוואי?
הי אילנה תראי, האמת היא שכנראה הכל בראש וגם עניין של אורח חיים. אני נוטל מינון כפול מזה של הבן שלך של אותה תרופה, וגם מקבל ליתיום. ואני עירני לגמרי לאורך כל שעות היום. אני נעשה ישנוני רק כשאני נוטל את העשרים מליגרם שלי בערב, ופשוט נופל שדוד למיטה בערך חצי שעה או שעה לאחר נטילת התרופה. בזה הרגע קורה משהו די מעניין. לקחתי את התרופה בערך ב-21:00 ואני עדיין ממשיך להיות עירני למדי, והסיבה לכך היא שאני נמצא תחת השפעה של פרץ של יצירתיות, שמה יצא ממנה אני לא יודע. זה עד כדי כך שאני מתחיל לחשוש שאני שוב פעם לא אצליח להירדם, ושאני שוב פעם חוזר למצב של מאניה. מהו אורח החיים של הבן שלך? לשאלתך האחרונה, ככל הידוע לי זיפרקסה היא תרופה שנחשבת יעילה מאוד ושאין לה כמעט בכלל תופעות לואי- מלבד הגברה משמעותית של התיאבון שעלולה לגרום להשמנה. וזו תופעה שאני מרגיש מאוד טוב. ביי מיקי, שכנראה בכל זאת ילך לישון בקרוב...
שלום, האם יש טיפול תרופתי במצב של דמוי עצמי נמוך?
לטל דימוי עצמי נמוך קשור פעמים רבות לחרדות לכן תמיד צריך לקבל את התמונה הכללית ולא לעסוק בסימפטום בודד מתוך כל התמונה. כל טוב דר' גיורא הידש
לטל, בספר 'פרוזק- התרופה של המאה ה-20' יש דיון מעניין מאוד על השפעת הטיפול התרופתי על הדימוי העצמי. מה קורה כאשר אדם מופנם לוקח תרופות ומה ההשפעות שלהן על אדם בריא. אם אני זוכרת נכון, יש תיאורים של מקרים שלא היו משולבים כלל עם פסיכותרפיה ועדויות על שיפור ניכר בחיי החברה, העבודה וכדומה. אם מעניין אותך. דנה
שלום, האם יש טיפול תרופתי במצב של דמוי עצמי נמוך?
תרופה היא משהו גופני לגמרי. דימוי עצמי נמוך הוא משהו "נפשי". אי אפשר לגשר על הפער. בשביל בעיות של דימוי עצמי נמוך אפשר להעזר בפסיכולוג שאולי בעזרת השיחות איתו משהו ישתנה. אולי לא.
דימוי עצמי נמוך הוא חלק מבעיות נפשיות רבות. בעיקרון תהליך הטיפול בדימוי עצמי נמוך כולל הן טיפול פסיכולוגי ולעיתים גם טיפול תרופתי. התרופות לא מעלימות את הבעיה אלא מקלות את החרדה או ההרגשה הרעה הנילווית לבעיה. טיפול פסיכולוגי מעניק כלים להמודדות עם הבעיה....
אני בת 28, לוקחת כשלוש שנים סרוקסט, לאחרונה החלטתי להפסיק, אולם אני חוששת מכיוון ואני חושבת להיכנס להריון בתקופה הקרובה, והבנתי מהרופאה שלי שיש לי סיכוי גדול יותר לחלות בדיכאון לאחר לידה. האם זה נכון? מה יותר מסוכן להמשיך עם התרופה בזמן הריון או להפסיק? דרך אגב, ההחלטה להפסיק עם התרופה לא קשורה להריון.
האמת היא שלפני שאת מפסיקה שימוש בתרופה נוגדת דיכאון עלייך קודם כל להתיעץ עם הרופא המטפל שלך. לרוב התרופות הפסיכיאטריות השפעה לא טובה על העובר במהלך ההריון למרות שיש תרופות שניתן לתת אותן במהלך ההריון בעיקר אם זה מסכן את בריאותך הנפשית. אני יודעת שישנם בתי חולים פסיכיאטריים בהם מאשפזים את האם ומאוחר יותר יחד עם התינוק כדי למנוע דיכאון לאחר לידה או לטפל בו בצורה הטובה ביותר שאפשר. מקווה שתצליחי ותהיי אמא טובה... רחל
ללירון לא צריך לרוץ, לאט לאט. נכון שמי שסבל מדיכאון יש סיכון גדול יותר להפגע מדיכאון אחרי הלידה. בנוסף, בזמן ההריון בדרך כלל מרגישים טוב יותר ולכן אפשר לדאוג פחות לתקופה של ההריון. השאלה לגבי טיפול מונע אחרי הלידה קשור לגורמים רבים וכמובן גם לנושא ההנקה. אבל ישנם עוד לפחות תשעה חודשים עד שתגיעי לבעיה זו.... בהצלחה דר' גיורא הידש
שלום דר" הידש ,התחלתי לקחת פלוטין לפני שבועיים עקב דיכאון (כדור אחד ליום) ובשבוע הראשון זה ממש עזר אפילו הרגשתי ממש שמחה -שזה נדיר.. בכל מקרה בימים האחרונים אני מרגישה שהכדור כבר לא משפיע עליי -בדיוק אחרי שעברתי לקחת אותו בערב ולא בבוקר כי זה גרם לי לחוסר שינה-יכול להיות שזוהי הסיבה? ,אם לא מה לדעתך הסיבה האם כדאי להגדיל את המינון או להחליף סוג כדור ? שאלה נוספת -האם ישנם כדורים נגד דיכאון שאפשר לשתות איתם אלכוהול תודה על ההקשבה יום טוב
אלכוהול אסור בכל מקרה של נטילת תרופות פסיכיאטריות, זה פשוט לא הולך ביחד. זה דבר ראשון וחשוב. לגבי הפלוטין, אני יודעת שנהוג בדרך כלל לקחת בבוקר. כך אני לוקחת אותו. ואני לוקחת אותו כבר זמן רב. תרופות כמו אפקסור וסרוקסט לא עזרו לי כמו הפרוזק (להלן פלוטין). לתרופה מעין זו לוקח זמן עד שהיא משפיעה. את רק בתחילת הדרך. עליות וירידות במצב הרוח הן חלק מהדרך הזו. הגוף צריך להתרגל לתרופה וזה לוקח זמן. אני אומרת לך את הדברים הללו מניסיון אישי לא מגבוה. מקווה שהמידע עוזר לך להבין ולעכל את מה שקורה איתך ואני ודעת שזה לא תמיד קל. רחל
לרוני עדיין את בהתחלת הדרך, השפעתו הממשית של הפלוטין מורגשת כעבור כשלושה עד ארבעה שבועות והוא מגיע לשיא השפעתו רק אחרי כארבעה חודשים, אז ס ל נ ו ת . כל טוב דר' גיורא הידש
לכבוד ד"ר הידש גיורא א.נ. שלום רב, שמי צחי, בן 22, אובחנתי לא מכבר כסובל מהפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות, ע"י נוירולוג מומחה. המבחנים שהועברו הם: בדיקת CT, SPECT, EEG, בדיקות דם, מבחן טובה, איבחון פסיכו-דידקטי. לצערי אובחנתי רק כיום, הסימפטומים כבר היו "מוצהרים" שנים, אך לא הייתה מודעות רבה בקרב הציבור וכן הרופאים. יש לי בעיה רצינית, ואני חייב לפתור אותה בהקדם !!! אני במצוקה נוראית. יש לי בעיה תפקודית קשה, שמתבטאת בכל תחום בחיים. אני לא מסוגל להתמיד בשום דבר, אני לא מוסגל ללמוד לאורך זמן, הסבלנות שלי מאוד קצרה, אני מאבד עניין מאוד מהר. אני לומד תואר ראשון באוניברסיטה, וזה מתבטא בחוסר למידה מוחלט !!! (ייתכן ואני יכשל בלימודים.) אני נוטל ריטלין 10 מ"ג אך לצערי זה לא עוזר בתחום ההתמדה... אני הגעתי למבוי סתום, שגרם לי להבין שאני חייב לעשות שינויים בחיים, אך לצערי אני לא יודע מאיפה להתחיל.... ואיך מטפלים בכבעיה זו.... מה עושים ? אני חייב פתרונות ומהר... אני חי בת"א. האם יש אנשי מקצוע מתאימים שאתה יכול להמליץ לי עליהם ? אשמח לתשובתך בהקדם בכבוד רב, צחי ס.
לצחי הבעיה עם הפרעת קשב ובמיוחד עם הפרעת קשב שמאובחנת בגיל מבוגר היא הפרעות פסיכולוגיות לא מעטות שהן משניות להפרעת הקשב. גם ההתמדה או חוסר ההתמדה נכנסים לתחום הזה. לכן בהחלט כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי אבל זה טיפול אשר מטבעו משפיע אחרי זמן ארוך יותר. כיום ישנם דיווחים לא מעטים על תרופות נוגדות דיכאון כטיפול בהפרעת קשב אצל מבוגרים. לי יש ניסיון טוב איתן בהפרעות קשב. אבל הן אינן עוזרות לכל אחד. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום ד"ר. למה תמיד החשש הכי גדול שלי זה מהפרעות נפשיות?? הפחד העיקרי שלי ,או יותר נכון,הדבר העיקרי שמפחיד אותי, זה חששות משיגעון... מסכיזופרניה,פיצול אישיות,פסיכוזה,ובעיקר איבוד ההיגיון והמציאת. מאז שקרה לי הדבר המוזר כשלקחתי את הסמים,והתחילו לי חרדות,הדבר העיקרי שמפחיד אותי זה שאני "לא בסדר". ובהתאם אני מסתכלת על עצמי,ועל מעשיי"בזכוכית מגדלת" תמיד. הרבה תחושות,או מחשבות,או כל דבר... נראה לי תמיד שאני לא נורמלית ולא בסדר, או איזשהי התפתחות של מחלת נפש... גם אם אני אומרת לעצמי להירגע,ושעצם זה שאני חוששת מראה שאין לי מה לדאוג,כי אם הייתי משוגעת או כל דבר אחר,סביר להניח שלא היתי מודעת לזה,וכבר הסביבה שלי היתה שמה לב לכך... אני אף פעם מאז ההתקף לא יכולה להוריד מעליי את "המגננות",ואת תחושת ה"דריכות",שאם אני חושבת על זה היא בעצם כמו מן תחושה של "התגוננות" ואפילו מן הילחמות. למשל קורה לי לפעמים שאני חוששת שאני "לא בסדר" ואז מרגישה בסביבת אנשים שעכשיו אומר משהו...לא משנה מה...אפילו סתם משהו,אבל ללא שליטתי. מין חשש שעכשיו אדבר למרות שנגיד החלטתי לא לדבר,ואז זה יוכיח לי שהשתגעתי לגמריי ונאבדה כל שליטה. {מלחמה פנימית}.זה לא דבר קבוע,אך לעיתים ישנה ההרגשה הזו. מה שאני מנסה להגיד,זה שבעיקר מה שיישנו כל השנים האלו זו תחושה{ואפילו וודאות} שמשהו "לא בסדר" ושאני איכשהו עוד מונעת את זה,אך זה יכול לקרות..... על כל החרדות "הקטנות"{כגון דפיקות לב...פחד לתפקד...} אני מתגברת עלייהן יפה מאוד ולמרות שהן הציפו אותי מאז הפרידה מבעלי,אני בהחלט מרגישה שהתגברתי. אך ההרגשה עלייה דיברתי,"הידיעה" הזו,שמשהו איתי לא בסדר,זה דבר שמלווה אותי יום יום,גם כשטוב לי,תמיד,מאז ההתקף. האם זה נורמלי ד"ר?
לק האם שמעת על הפרעת חרדה באישיות מנסיון כשרמת החרדה גוברת מופיעים כל השאלות שאת שואלת האם וכו את בהחלט יותר מנורמאלית רק כשהחרדה גוברת היא נהפכת לקילינית אולי תנסי הרפייה תרגישי טוב
לק תעסיקי את עצמך בכל דבר שמענין אותך ככל שאת נחשפת לחרדה תצאי יותר מחוזקת אל תסמכי לגבי ההשערה שכתבתי לך אנני מומחה בתחום העיקר שתרגישי טוב
לק תעסיקי את עצמך בכל דבר שמענין אותך ככל שאת נחשפת לחרדה תצאי יותר מחוזקת אל תסמכי לגבי ההשערה שכתבתי לך אנני מומחה בתחום העיקר שתרגישי טוב
לק תעסיקי את עצמך בכל דבר שמענין אותך ככל שאת נחשפת לחרדה תצאי יותר מחוזקת אל תסמכי לגבי ההשערה שכתבתי לך אנני מומחה בתחום העיקר שתרגישי טוב
לק תעסיקי את עצמך בכל דבר שמענין אותך ככל שאת נחשפת לחרדה תצאי יותר מחוזקת אל תסמכי לגבי ההשערה שכתבתי לך אנני מומחה בתחום העיקר שתרגישי טוב
אני יודעת שכתבת לדוקטור הידש אבל רק רציתי להגיד שנראה לי שזה די נורמלי לפחד משגעוןפחד /מאיבוד שליטה- אין אדם שלא פוחד מזה ובדרך כלל בחרדה פוחדים מזה, הדופק נהיה מהיר וכל השאר והפחד הוא שנתחרפן לגמרי.... שמעתי את המשפט הזה אינספור מפסיכולוגים ופסיכיאטרים וממי לא... זהו אני אתן לדוקטור היד ש לענות גם אני פוחדת מזה... דניאלה
לק הייתי ממליץ לך לקרוא לחיות עם הפחד של ד"ר אייזק מ.מארקס בטוחני שתהיי מודעת יותר לחרדות שלך שיהיה לך ערב נעים
ל-ק' יש לך OCD. פחד לאבד שליטה ולהשתגע זה סימפטום של הפרעה כפייתית. הפרעה כפייתית נובעת מחרדה בעצמה מאד גבוהה.
שלום רב! אני טופלתי בעבר במירו ועכשיו אני מטופל בציפרלקס ,האים יקשר ביו תרופות אלו להיתקרחות?
לאופיר לתרופות אין קשר, אבל דווקא דיכאון, מתח וחרדה עלולים להשפיע על השיער והעור. כך שאני חושב שההתקרחות היא תוצאה של המצב הנפשי. כל טוב דר' גיורא הידש
אני לוקח שנים קלונקס וקסנקס בעבר קיבלתי כדור בשם דרלין לחרדה יש מה דעתך בנושא האם דבר היכול לגרום למצב גרוע יותר מאחר שתופעות הלואי הרשומות על הכדור מבהילות הדרלין - מה התיחסותך מאחר שניסיתי רטלין אך הפסקתי בגלל רעד 0אודה על התיחסותך ,
כל כדור שתקבל הוא למשהו אחר קלונקס וקסנקס נחדה חרדה דרלין הינו כדור ללחץ דם אך יש לא קצת אני מדגיש קצת אפקט מרגיע והריטלין הוא להפעת קשב אגב ממה אתה סובל?
יותר מדאיג השימוש הכרוני שאתה עושה בקסנקס ובקלונקס שעפ"י הוראות משרד הבריאות מיועדים לשימוש רצוף עד שבועיים ובוודאי לא משהו שלוקחים אותו לאורך שנים. בשימוש ממושך הם גורמים לתלות והתמכרות. גם ריטלין הוא בעל פוטנציאל לתלות ולכן אין לקחת אותו בשביל לשפר את מצב הרוח אלא רק אם יש בעיה אורגנית של קשיי ריכוז או היפראקטיביות. שימוש בריטלין לבעיות נפשיות זה מתכון בטוח להתמכרות נוספת. לגבי דרלין הוא לא ממכר אבל מיועד בעיקר להרגעה בבעיות פסיכוסומטיות מסוימות וגם זה בד"כ רק לתקופה מוגבלת ולא כדרך קבע בגלל תופעות לוואי שלו על מערכות שונות בגוף כמו לחץ דם ופעילות הלב. כיום טיפול קבוע ואחזקתי בבעיות חרדה נעשה ע"י תרופות נוגדות דיכאון וחרדה כמו ה-SSRIS שאינן גורמות לתלות וההשפעה שלהן על הפעילות המוחית היא ארוכת טווח ומטפלות בחרדה מהבסיס שלה [הביולוגי] להבדיל מהתרופות האחרות שציינת שכולן סימפטומתיות.
דור דרלין במינון קטן(5מ"ג) יעיל לחרדה שמתבטאת בדופק מואץ וחשוב להסביר זאת, לדעתי ויש שלא מודעים לזה. זה כמובן לא תחליף לתרופות המקובלות בתחום אבל זה עובד! עובדה. ולמי שיש דופק מהיר לפני בחינה היתי ממליץ לקחת כשעה לפני חצי כדור (0.5) דרלין ! ושיהיה בהצלחה
אני סובל מהפרעת קשב בנוסף אך אם השנים עקב טיפול שגוי התמכרתי לקלונקס קסנקס אך ישנה תופעות של רע
שלום. אני אפרופוס של חוסה שהוא נמצא במעון. לפני שנה וחצי הוא היה במשבר והתפריע. ומאז נותנים לו כדורי הרגעה שהוא רוצה כל הזמן לישון. העלתי את הנושא בפני הפסכיאטר ובקשתי יפסיק את הכדורים. והוא סירב. מה אני יכול לעשות?שאחר כך האשמה לא יפול עלי שיגידו שהכל היה ידוע לאפרופוס של החוסה. מחכה לתשובתך............ משה
למשה לעתים ההחלטה קשה, עם כדורים החולה ישן יותר מדי ובלי הוא עלול להיות אלים... החלטה לא קלה. עם זאת ברגע שדיווחת לרופא והרופא החליט אז האחריות עליו, אתה יכול להיות רגוע. כל טוב דר' גיורא הידש
