פורום פסיכיאטריה

לדר הידש כפי שסיפרתי אני סובל מבעייתי 14 שנה אני מטופל ברמרון 45 מ"ג ללא שום הטבה אני נמצא בשיחות שבועיות שאינן תורמות לי אני יותר מדי מציאותי ומודע לבעיותי ניסיתי הרפייה ללא הועיל הייש איזו דרך שהייתה מציע לי אני מוכן לכל דבר כספית וחומרית או האם עלי להשלים עם האישיות החרדתית שלי שינוי סגנון חיים אולי פתרון נכון אבל זה כרוך בהתנתקות ריגשית שעלולה לזעזע את נפשי מה אתה מציע לי לעשות אולי אישפוז יום

לטל שאלת לגבי אישפוז יום ועניתי לך תשובה מפורטת למטה יותר. תקרא את השאלה ואחר כך נוכל להמשיך בדיון. כל טוב דר' גיורא הידש

לכבוד דר' גיורא הידש אני כבר שלחתי לך פעם אחת וסיפרתי לך על המצב של אבא שלי שהוא חולה כבר שנה בהתקפים פסיכותיים . ביקרתי אצל פסיכולוגית והיא אמרה שזה נקרא משהו כמו שיריות פסיכוטיים פרנואידי או משהו כזה ואמרה לנו שזה גם כדורים שהוא צריך לקחת כל החיים שלו כי זה מצב שבו צריך לאזן תמידית את הדופמין ולכן לתת לו כדור בשם SEMP . דודה שלי אחות של אבא שלי לא מוכנה לתת את זה אלא טיפות של לידולך כל יום ולא כדור כל חמישה ימים מה שלי ולאחי הגדול ניראה יותר הגיוני. היה לנו ויכוח עם דודה שלי והיא חושבת ש SEMP הוא כדור חזק יותר מאשר לידול ורציתי לדעת אם זה דבר נכון או לא ומה עדיף לקחת לידול או SEMP . אם אפשר תשובה דחופה מאוד כי זה תלוי בזה אם אנחנו ניתן לו את זה או לא .. תודה רבה מאוד מראש. .נטלי.

לנטלי סמאפ והלידול הן בדיוק אותה תרופה רק באריזה אחרת. לכן פעילותה של הסמאפ לשבוע ימים וההלידול ליום אחד. כך שמהבחינה הרפואית וההשפעה של התרופות הן זהות. הענין הוא שעם סמאפ יש בטחון לשבוע ימים שהתרופה נלקחה ועם הטיפות צריך להקפיד כל יום. לכן ההחלטה היא לפי הנוחות והביטחון בנטילת התרופה. שוב, מהבחינה הרפואית הן זהות. כל טוב דר' גיורא הידש

האם ניתן להחלים לחלוטין ממחלת הסכיזופרניה? והאם ברגע שאובחנה המחלה צריך לקחת את התרופות כל החיים? איך אפשר לזרז ולעודד החלמה? מה אני בתור בן משפחה יכול לעשות? ואם קיים חשש שהתפרצות המחלה נבעה מטיב היחסים בתוך המשפחה, האם שיפור ושינוי טיב היחסים עם ההורים יכול לעודד החלמה? תודה מראש

לעידן בהחלט, אומנם הסטיגמה היא שאין החלמה אבל כשליש מהאנשים שעוברים התקף ראשון של המחלה מחלימים וכעבור מספר שנים מפסיקים את הטיפול. אתה בהחלט צודק שמערכת היחסים במשפחה מאוד משפיעה על האדם ובמיוחד אחרי ההתקף הראשון של המחלה. טיפול משפחתי כמעט והכרחי בסכיזופרניה ואם לא ניתן להביא לשינוי אז הצורך הוא להפריד, כלומר שהחולה יעבור לגור לבד. משפחה לוחצת בהחלט עלולה לגרום להתקף פסיכוטי והחמרת המחלה והפרעה בשיקום ובהבראה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני בחור בן 24 וסובל מזה זמן רב מהפרעת אכילה המתבטאת בהתקפי אכילה בלתי נשלטים של כמויות עצומות עד כאב בטן, מחשבות טורדניות על אוכל וככל הנראה גם אובססיה. ניסיתי בעבר לטפל בהתקפות (וגם בעליה במשקל) ברדוקטיל במשך חודשיים ללא הצלחה. כעת ביקרתי אצל פסיכיאטר אחר במטרה לקבל טופומקס ששמעתי עליו נפלאות, אך הוא סירב לרשום לי את התרופה בטענה שיש לה תופעות לוואי רבות. במקום זה הוא רשם לי ציפרלקס ואמר כי אין לו ספק שזה יעזור לי ושאף יש לו מטופלים בעלי בעיה דומה שלהם התרופה עזרה מאוד. קניתי את התרופה וכל מה שאני קורא עליה בעלון המידע ובאינטרנט זה שהיא נגד דיכאון וחרדה. כאמור, זו לא הבעיה שלי ואני תוהה אם התרופה תוכל לעזור לי או שכדאי לי להחליף פסיכיאטר?

לאייל כל מה שכתבת נכון פרט לחלק האחרון ואנסה להסביר. אומנם הציפרלקס אינה רשומה לטיפול בהפרעות אכילה אבל ישנן מספר עבודות וגם ניסיון שהתרופה עשויה לעזור. לכן כקו ראשון יש הגיון להתחיל בתרופה זו ורק במידה והיא נכשלה לעבור לטופמקס (גם היא אינה עוזרת תמיד....). אבל כדאי ללכת מהקל אל הכבד. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, שאלתי היא האם בן אדם שבדכאון כאשר הוא יאונן האם יצא לו פחות זרע מכאשר הוא במצב שהוא לא בדכאון?

לגבי איני מכיר עבודות שבדקו את הנושא. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, סבלתי תמיד מבעיות שונות כגון דיכאון וחרדות ואני לוקחת רסיטל. הדיכאון אצלי תמיד היה סוער ומלווה באי-שקט "היפראקטיבי". לפני כמה שנים פתאום התחלתי לסבול מחולשה קשה שאינה אופיינית לי ושמאד מקשה עלי לתפקד במשך היום. אני חשה שמדובר בבעיה גופנית כלשהי, אולי מחסור בויטמינים או בחומרים אחרים, אבל איני בטוחה, משום שבעבר הייתי במצבים גופניים קשים (אחרים) ומסקנת הרופאים היתה שהבעיה היא נפשית. אני חוששת להיבדק כי אם הכל יימצא תקין, אולי בעתיד הרופא כבר יהסס לתת לי בדיקות אם תתעורר בעיה גופנית (גם היום לא ניתן לדעת את ההבדל לפי הסימפטומים). חשש נוסף הוא שהוא יסיק שמדובר בבעיה נפשית כשיש בעיה אחרת סמויה שבדיקה אחת לא מראה, או בגלל שלא נכללו הבדיקות הנכונות בבדיקת הדם. כלומר, אולי עדיף שאחכה עד שהסימפטומים יחמירו כדי שהבעיה תתברר, במידה והיא קיימת. אני מתנצלת על ההודעה הארוכה. אודה לך בעד עצה כלשהי.

אם את חוששת מכך,אולי תסמכי על הרופא שאומר לך שלא מדובר בבעיה גופנית? אולי תשתפי אותו בחששות שלך ?( בעצם כל מה שכתבת כאן) זאת דעתי בכל אופן דניאלה

אפרת- תבקשי בדיקות ל-B12 ובלוטת התריס. זה יכול להיות קשור. חבל לפספס את האבחנה. הפחדים שלך לגבי רופא משפחה אינם מציאותיים. מטרתו היחידה של הרופא זה לעזור ולרפא ולא שום דבר אחר. בכל מקרה חשוב לעשות את הבדיקות כדי להגיע לאבחנה הנכונה ולקבל טיפול מתאים.

לאפרת כל בדיקה של רופא מתחילה משיחה והערכת המצב.לכן כדאי לפנות לרופא ויתכן שהוא לא ימליץ על בדיקות נוספות? במידה וכן אז בהחלט כדאי לבצע אותן. בדיקות גופניות תקינות הן חדשות טובות. כל טוב דר' גיורא הידש

כיצד אפשר להסביר התנהגות של ילד בבית-ספר, שאינו מוכן להכין שיעורים, מפטפט בכיתה, לא עובד כשכולם עובדים על חוברות העבודה, אבל - מכין הכל ובצורה טובה תוך 5 דקות את מה שחבריו עבדו כל השיעור - כאשר המורה מתנה את יציאתו להפסקה בסיום העבודה שלו? כיצד ניתן להסביר שהילד חכם מאוד, בעל זכרון ובעל דמיון מפותח - אך מתקשה בקריאה, ואינו מוכן לשבת שעה וללמוד, אלא כאשר המורה (הפרטית) מאפשרת לו להחליט מה יהיה 'סדר היום' של השיעור: ממה יתחילו ובמה יסיימו ? כיצד ניתן להסביר שהילד מתקשה להתכונן לביה"ס בבוקר בעצמו (כיתה א'), אך עושה זאת ללא קושי ביום של טיול? כיצד ניתן להסביר שמגיל קטן הילד אינו שש להגיב לכל קריאה של מבוגר אליו, גם אם תקרא בשמו מספר פעמים, אך יגיב מיד אם תלחש משהו כמו: 'יש לי מתנה בשבילך'?

לגלי ריכוז הוא בהחלט פונקציה של מוטיבציה. גם אנחנו לומדים בריכוז טוב יותר כאשר ישנה מוטיבציה לכך. עם זאת יכולת גבוהה וגם ריכוז גבוה עם מוטיבציה אינם שוללים הפרעת קשב. אני חושב שזו הייתה שאלתך. כל טוב דר' גיורא הידש

איך והיכן ניתן לאבחן - האם זו שאלה של מוטיבציה או שאלה של הפרעת קשב? ועוד שאלה - ברשותך - האם מומלץ להעביר את הילד למסגרת חינוכית אלטרנטיבית, מתאימה יותר, אם כן - איזו? תודה, גלי.

כשהרופא מכניס את החולה למצב כמו הפנוזה ומנסה למצוא את הרגשות ו המחשבות הנכונות והרצויות של הולה. האם קיים בארץ תחום הזה של פסיכיאטריה? שאלתי בקופת חולים שלי.אז אמרו לי שיש רק פסיכולוגים ופסיכיאטרים

מדובר במטפלים שסיימו לימודים במכון הפסיכואנליטי בירושלים (לא קשור להיפנוזה). יש בארץ כמה עשרות כאלה. רשימה שמית של מומחים יש באתר שלהם. http://www.psychoanalysis.org.il

לסרגיי כיום לטפל בהפנוזה יש צורך ברשיון מיוחד אחרי שעברו קורס ומבחנים בנושא. רק מי שיש לו תעודה לטיפול בהפנוזה רשאי לטפל. כל טוב דר' גיורא הידש

היי לכולם .. קראתי היום מילים חכמות וככה נראה לי שזה מתאים .רציתי לשתף אתכם קצת חומר למחשבה.. "הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שמא אנחנו חלשים מדיי הפחד העמוק שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו - לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו איזו זכות יש לי ליהיות מבריק , יפהיפה ,מוכשר ואהוב? למען האמת - איזו זכות יש לך לא להיות? אין שוב דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים , בלי מודע , רשות לאחרים לעשות כמונו ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו , נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד " (נלסון מנדלה )

דיברת עם נלסון מנדלה ??? סתם .... באמת מילים יפות! לא נעים לי להודות בזה אבל בגע זה אני לא מצליחה להזכר מי זה נלסון מנדלה למרות שבשאר הרגעים אני זוכרת... המממ מישהו?

פעם עישנתי סיגריות נלסון (כשלא היה בנמצא נובלס) כיום עברתי לחומר אחר למחשבה...

שלום אני בן 21, אני סובל מדכאון, התחלתי טיפול בפרחי באך וקניתי את הספר "בוחרים להרגיש טוב", בקיצור אני הרבה פעמים חושב על עצמי כגוף שלישי, כלומר אם הייתי באיזה מקום אז אני שואל את עצמי :מה אני הייתי פה? וכאלה כלומר מוזר לי לראות את עצמי עושה דברים ויוצר דברים. אני יודע שזה דבילי ואני אומר את זה לעצמי שאני זה אני כמו כל אחד אחר אך המחשבות מציקות, וכרגע אני ממש בדכאון שממנו אני סובל כבר 4 חודש בעקבות חרדה שהייתה עם זה ונעלמה. ועוד משהו זה שאני תמיד נזכר בעצמי מלפני שנה ויותר וממש ממש מרגיש שהייתי מישהו אחר כלומר מחשבות ותגובות שונות אני פשוט נכנס לתוכי של פעם, ומרגיש אדם שונה וזה מפחיד אותי. אני רוצה לקחת כדורים אך קראתי הרבה מאמרים שאומרים שזה פוגע במוח ובבריאות -לב וכאלה. אנשים ורופאים שאומרים שזה אסור כימיקלים למוח מהסוג הזה.

לדעתי זה לא מוזר, אולי אתה מרגיש שונה כי התשתנת וכעת אתה נצא במצב בו אתה נצא? לא כדאי לך להכנס לזה ולהתעמק בזה כי רק מגביר את החרדות שלא לצורך,-ככל שחושבים על משהו הוא סתם נראה נורא גדול ולא רואים שום דבר מעבר לו אל תתייחס לכל המאמרים האלו שמנסים להביל ברצינות רבה מדי, תזכור שלכל אחד יש אינטרסים ובטח שגם להם יש... אם אתה קורה את כל הדברים הרעים שכותבים על תרופות, אולי תקרא גם על הדברים הטובים, על סיפורי ההצלחה- יש הרבה כאלו? הכימיכלים היחידים שמהם צריך להתרחק הם גראס וחשיש וכל השאר...ועליהם עוד כותבים דברים טובים! ( טוב בחלק מהמקרים) למה אף אחד לא נבהל מהם? הם הרי לא נוצרו בצורה מדודה ובכפידה וההשפעות שלהם לא נבדקו ואף אחד לא יצר אותם כדי לשפר את המצב הנפשי בו אדם נמצא... אולי תספר את כל מה שכתבת לפסיכולוג שלך/אחר? בטח יהיה לו משהו מעניין להגיד בנושא... זאת דעתי בכל אופן

גם אני לא הכי בעד כדורים אך אתה צריך עזרה מקצועית של פסיכולוג בכדי להוציאך ממצוקתך הספר הוא ממש טוב אך צריך בכל זאת מישהו מקצועי

אדון עידן לך לרופא פסיכיאטר ושפוך בפניו את כל מה שאתה מספר לנו ותשמע מה הוא אומר. לגבי "כימיכלים" דע לך שהכימיכל הכי קטלני הוא דווקא זה שחסר... תהיה בריא,משהו באמת מוזר בבעיה שלך

אומנם אינני מומחית לפסיכוולגיה או פסיכיאטריה אבל אני כן יודעת שלרבה אנשים בדכאון יכול לקרות מצב שבו הם מרגישים כך אני אישית מכירה כאלו- בעצם כל מי שנמצא בדכאון ואני בעצמי מרגישה ככה כן ובאמת כדאי עזרה מקצועית... דניאלה

שלום האם רופאת משפחה יכולה לרשום תרופה כזאת? או רק פסיכיאטר?

לרוני כל רופא יכול לרשום את התרופה. עם זאת בקופות החולים השונות יש הוראות שונות לגבי האדרונקס. בכל זאת מומלץ שפסיכיאטר יחליט על הטיפול ויתחיל טיפול עם האדרונקס ולא רופא המשפחה שבדרך כלל אינם מכירים כלל את התרופה. (כמובן שישנם יוצאים מהכלל). כל טוב דר' גיורא הידש

אני חולה כשנתיים וטופלתי ב5 החודשים האחרונים בדפלפט כתוספת לסרוקוול (לאחר שהתברר בבדיקות שהיה צורך להחליף את הליתיום מחשש לפגיעה בכליות). ב5 החודשים שהייתי עם הדפלפט תחושת העייפות והכבדות הלכה והתגברה ונאלצנו להחליף גם את הדפלפט ללמיקטל. אני יומיים עם 1/2 למיקטל ביום ואני מרגישה שאין לי תאבון בכלל. הייתי רוצה לדעת יותר על למיקטל (מידע בעיברית), ועל תופעות הלוואי שלו. וגם על הצרוף של סרוקוול עם למיקטל. תודה תודה

לליאת את האינפורמציה המלאה על למיקטל תוכלי למצוא בכל אינדקס תרופות ברשת. כפי שהבנת הדפלפט והלמיקטל מחליפות את הליטיום וכעקרון יש להן פחות תופעות לוואי. השילוב בין שתי התרופות שציינת הוא בדרך כלל טוב. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה תודה על העיצות... אני אכן מאוד רוצה לעסוק בתחום,והבעייה היא לא ביישנות. הבעייה שבגלל מצבי{גם אם אני מרגישה יחסית טוב ולא חרדה},אני לא חופשייה ומשוחררת בגלל החרדה,ואני לא מצליחה להביא עצמי לכוח פנימי שנדרש,ושאני יודעת שאלמלא החרדה היה לו אותו,וכמו גם את הייכולת להתמודד ולהנות ממה שאני מרגישה שאני רוצה. זה מעבר לרצון אפילו,זה דבר שמגיל צעיר היה בי,ולפני שחוויתי את המקרה שהביא אותי לחרדות,בדיוק התחלתי "לפרוח". הצטלמתי,היתי מלאה ביטחון,זכיתי בתחרות יופי אפילו,ובמפורש היתי בדרך שכולה הצלחה. לאחר מה שקרה לי,ניסיתי לחזור לזה,למרות שחשתי שקשה לי,אבל רציתי מאוד. אך הייתי חלשה.חלשה נפשית,ואין מה לעשות,זה בא לידי ביטויי,ובתחום הזה אומנם אדם יכול להיות ביישן,ו/או חסר ניסיון...אבל כשהבעייה היא פחד כללי,אני הרגשתי הכי קטנה בעולם והכי חלשה. הלכתי לאודישן להפקת אופנה,המעצב ביקש ממני למדוד כל מיני בגדים,ועשיתי זאת למרות החששות. בשלב מסויים הוא נכנס לחדר ההלבשה וביקש לקחת את המידות שלי,שזה דבר רלוונטי. אך פתאום ביקש שאוריד את החזייה. ואני הרי יודעת מניסיוני שאין צורך לעשות דבר כזה,הייתי בעבר במדידות.... מילמלתי איזה שטות... והורדתי את החזייה כבקשתו. כמובן שהרגשתי לחץ ופחד,ושתקתי כמו ילדה מפוחדת. עד שלקחתי את עצמי בפתאומויות,אמרתי לו"תודה,ולא תודה" "לא מעוניינת" והלכתי משם במהרה. העניין הוא שמקרה כמו זה זה לא דבר יוצא דופן,מה שכן יוצא דופן,זה שמצאתי עצמי משותקת מפחד ולא יודעת להתמודד עם סיטואציות. לאחר מכן הוזמנתי להשתתף בתוכנית טלויזייה... ואחרי מה שכבר הבנתי{שאני לא במצב להתמודד ולהגן על עצמי} וויתרתי. זה ממש לא נעים להרגיש משותקת וחסרת אונים,וזה אך ורק בגללי,בגלל שקצת קשה לי להתמודד ולהיות בעלת "חוזק נפשי"-שמאוד נחוץ לעיניין. אומנם גם בחיי היום יום אני נתקלת בסיטואציות שמוכיחות לי כמה אי חלשה לפעמים... אבל פה מדובר על להישמר,ולשמור על עצמי. ואת זה אני לא יכולה לעשות. ד"ר הידש- לא שכחתי....:-) כנראה שאני פשוט בוחרת להתעלם..... כמו שאתה כבר יודע. תודה... חבל שבינתיים אין לי פיתרון. יום טוב לכולם!

תשמעי- יכול להיות שפשוט זה לא התחום שלך ואת צריכה לעשות משהו אחר. זה גם פיתרון...

אני יודעת-זה הפיתרון אותו בחרתי.. אך אני בהחלט לא שלמה איתו. ולצערי ה"אשמה" היא כן בי,לפחות מבחינתי,כי אני לא חזקה מספיק בשביל להתמודד עם החיים בצורה בוגרת ועצמאית. לד"ר הידש.... רציתי לשאול משהו... אז אשאל פה, האם זה טבעי שבתקופת לקיחת קלונקס ישנה "הרדמות" גפיים{ידיים ורגליים} הרבה יותר מבד"כ? תודה.

לדר הידש שלום רב הייתי רוצה לשאול אותך שאלה האם אישיות ונפש הם אותו הגדרה או שני הגדרות שונות או האם שניהם קשורים אחד לשני בעייתי כיום הפרעת חרדה באישיות המלווה בדיכאון אני נמצא כרגע במשבר בחיי האישיים חשבתי לאשפז את עצמי באישפוז יום אבל אם המטפלים לאחר שכמובן יערכו לי דיאגנוזה ויחליטו שהבעייה היא באישיות שלי ולמשל אנני זקוק לטיפול תרופתי מה אעשה כיום אני מטופל ברמרון 45 מ"ג ללא שיפור במצבי כמו כן ברשותך דר הידש מהו החיסרון באישפוז יום לצערי לא מצאתי שום דיון בפורום על נושא זה

אישיות ונפש הם לא הגדרות פסיכיאטריות אלא פסיכולוגיות אולי. הפסיכיאטריה עוסקת במחלות והיא חייבת להגדיר אותן. מה הבעיה הפסיכיאטרית שלך? למה נותנים לך רמרון 45 מ"ג? אני מבין שמדובר בחרדה. והשאלה היא שוב חרדה ממה? מה גורם לך לפחד? מה את צריכה אישפוז יום, תגידי? אם את אדם רגיל וסביר השהות עם משוגעים ומטורפים (כמוני :-) לא תועיל לך כהוא זה. ההיפך הוא הנכון. עדיף לך טיפול פסיכולוגי אינטינסיבי. נפש ואישיות הם מושגי מאוד בעיתיים כי לא ממש ברור איפה הם נמצאים... ולא כל-כך ברור למה ההפרעות שלך הן לא פשוט גופניות. חרדה לדוגמה היא משהו שיש לו ביטוי פיזי מאוד מובהק- רעד בגוף, הזעה מוגברת אולי אפילו עוויתות בגוף. מה בין הביטויים הגופניים האלה לנפש או לאישיות שלך? ברור אגב ש"הכל במוח" ועל המוח יש הרבה השפעות שהן לאו דווקא תרופות או סמים. בברכה מיקי שאין לו מה להגיד על עצמו כרגע אבל היה רוצה לומר

ידוע שדיסתימיה-דיכאון בעוצמה קלה-בינוני אבל כרוני- נובע ברוב המקרים מבעיות במבנה האישיות וזה משהו שפחות מגיב לתרופות. לפעמים צריך תרופות במינונים גבוהים או שילובים שונים, פסיכותרפיה אינטנסיבית, שינוי אורח החיים (החלפת בת זוג, החלפת תעסוקה וכו'). למיטב ידיעתי אישפוז יום מדווח למשרד הבריאות כמו כל אישפוז פסיכיאטרי אחר.

למה בכלל הזכרת את הדיווח למשרד הבריאות? למה זה צריך להיות רלוונטי בכלל להחלטה שלה? ומה פתאום הבעיה שלה כרונית?

לדור היקר משיחות עם מטפלים מומחים הוגדרה בעייתי הפרעת חרדה באישיות המלווה בדיכאון חרדתי במידה ואטול תרופות במינון גבוהה שימנעו בכך את תיפקודי זה יגביר את רמת החרדה שלי זה האישיות שלי אני כל כך מודע למצבי וזה עוד יותר מתסכל אותי אני עצמאי בעל עסק הסובל בעבודה ולא מסופק ריגשית או חומרית לעשות שינוי בחיים היה בטוח עוזר לי הבעייה שכל שנוי מחריד אותי ולו הקטן אני פשוט בן אדם מדוכדך ומתוסקל מהחיים יש לי הכל ואין לי כלום

שלום לכולם אם אתם לא זוכרים או לא עוקבים השתחררתי לא מזמן מאישפוז בגלל מאניה די חריפה, אם כי יצאתי ממנה די מהר. השאלה שלי היא מה עדיף לחזור לחיים בכל הכוח שעוד נותר בי, ולהתייחס אל האישפוז כאילו מעולם לא קרה- כלומר לחזור ללימודים, לחזור לחפש עבודה קשה גם אם היא לא מתגמלת, או שעדיף לנוח קצת, להירגע, לקחת ת'זמן. הנטיה הראשונית שלי היא לחזור לחיים בקצה גבול היכולת ולא לוותר על כלום, לעומת זאת הרופאה שלי ממליצה למשל לא לחפש עבודה עכשיו שלושה חודשים... מה דעתכם? חוץ מזה- יש לי בעיה קשה עם הרבה החלטות שעשיתי במצב שהיום אני יכול לזהות אותו כמאני. לדוגמה- ההחלטה לגבי תחום לימודים, החלטות מסוימות לגבי התנהגות מינית ודברים נוספים. אך אני אמור להתיחס לדברים האלה? לבטל אותם כי זה לא הייתי באמת אני שהחליט? ואתם יכולים כמובן לענות לי כמו שאני עונה כל הזמן שרק אני יכול לתת תשובות, אבל אולי זה בכל זאת תחום שאני יכול להיעזר באחרים. בברכה מיקי

הייתי במצב דומה עקב דכאון דווקא, שזה כידוע בצד השני של האניה דיפרסיה,אני מכיר את הרגשתך אני החלטתי דווקא לנוח טיפה על מנת לצבור כוחות וכדי לתכנן את ההמשך ולא לחיות על החלטות של רגע,אני חושב עם יורשה לי שגם לך בייחוד אם היית במצב מאני לנוח לשקול צעד צעד מה לעשות. כמובן זו דעתי בלבד. תרגיש טוב

תודה לך על תגובתך, ורק לידיעתך מצב של מאניה הוא גם דיפרסיה. שני המצבים מתארים איזו שבירה בהשקפת העולם, שינוי בתפיסה של המציאות שחורג מהתפיסה המקובלת, ושני המצבים נובעים להערכתי משורש אחד- שהוא יאוש עמוק מהחיים ומהעולם. איזו שבירת כלים כללית, שיש לה ביטוי שהוא בראש ובראשונה פיזי בעיני. כך שהמאניה שלי היא גם דיפרסיה. והיו לי הרבה "מאניות" קלות עוד לפני המאניה הראשונה והשנייה שפשוט לא היו מאובחנות. פשוט התנהגתי בפעמים האלה בצורה כזו שלא חייבה אישפוז. הטבע פשוט נותן "זריקת עידוד" למיואשים בדמות שמחה גדולה ובלתי מוסברת שמלווה בשינוי של תפיסת העולם לכזו שבה פתאום הכל טוב ונפלא- גם האישפוז הפסיכיאטרי... לסובלים מדיכאון יש הרבה פחות מזל מבחינת הטבע והוא נותן להם רק תחושה של חוסר תועלת, שינה מרובה, יחס שלילי להכל. אם מישהו כאן מתעקש להחליף את המלה "טבע" למלה "אלהים" זה לא יעורר בי שום התנגדות. (זה היינו הך...) אשמח לקבל עוד תגובות תודה

דעתי שכדאי לחזור בהקדם האפשרי לפעילות מלאה כולל עבודה, לימודים, חברים, מין וכל שאר הדברים. הפסקה נוספת של שלושה חודשים לא מוסיפה נקודות לקורות החיים שלך ולא כדאי לבזבז זמן נוסף אם זה לא הכרחי. אם הפסיכיאטרית חושבת שמנוחה בשלב זה הכרחית לבריאות הנפשית שלך אז זה כבר סיפור אחר.

אצל הבת שלי אחרי התקף מאני הרופאה המליצה לחזור מיד ללימודים למרות ההתנגדות של הבת שלי שרצתה להפסיק הכל בסיכומו של דבר זה היה הדבר הנכון והיום שנה אחרי גם הבת שלי מודה שצדקנו והחיוך שלה בטכס קבלת התואר היה שווה הכל אבל זה מסע מפרך ואתה צריך תמיכה כמעט 24 שעות בתקופה הראשונה בכל אופן הרופאה מכירה אותך יותר טוב ולדעתי כדאי לשמוע בעצתה בהצלחה אני יודעת כמה זה קשה

מיקי המבולבל שלום... תעשה מה מיקי של עכשיו יעשה ... תלך לפי צו ליבך ורגשותיך...ונראה לי שהכל יסתדר .. כל טוב ובהצלחה

אפילו האישיות שלנו.... אולי באמת מסגרת יכולה לעזור( מכל סוג שהיא, לא דווקא אישפוז יום)? כל פסיכולוג /פסיכיאטר/אחר שיצא לי לפגוש טען שכשנמצאים הרבה בבית או מחוץ למסגרת- גם אדם ללא דכאון ובעיות אחרות, יכול בקלות להכנס משם לדכאון.... אני יכולה להגיד לך שמנסיון אישי שלי אשפוז יום( לפני 3 שנים) ממש הוציא אותי מדכאון. אבל שוב לא אצל כל אחד ותלוי בחומרת הדכאון והחרדות ואולי אתה בכלל צריך משהו אחר ואם אתה מרגיש טוב אם התרופה, אז אולי יגידו לך להשאר איתה? אולי פשוט תדבר על כל החרדות שלך ועל מה שהיית רוצה עם הרופא שלך /אחר? זאת דעתי בכל אופן דניאלה

לדעתי איזון בין שתי האפשרויות הוא תמיד טוב- לא לשקוע בזה יותר מדי ולא להתעלם מזה לחלוטין תזכור שזה קרה אבל תמשיך הלאה משם תנסה לחשוב מה היה חיובי בכל הארוע הזה ומה היה שלילי ומה אפשר קחת מכל הארועים האלו... אולי זה יעזור לך להחליט מה יהיה בהמשך? ובסופו של דבר רק אתה יודע עם כדאי לך להמשיך בשגרת חיים רגילה או לא אם אתה חושב שתתחיל כרגיל ותצליח להתמיד אז למה לא? דניאלה

בהחלט עזרתם/ן לי. הייתי אתמול בקבוצת תמיכה שהייתי הולך אליה פעם ומאוד נהניתי. רוב החיים שלי הייתי אדם מאוד עצור וביישן. ופתאום אני מרגיש שזה השתנה בזכות המאניה השנייה שהייתה לי, שהייתי הרבה יותר מודע בה לעצמי מהפעם הראשונה. פתאום אני מדבר הרבה, משתתף, אומר את מה שיש לי לומר, ותמיד היה לי משהו לומר אבל לאורך כל החיים שלי הייתי שותק שומר הכל בבטן, ועכשיו אני מדבר. מישהי מהקבוצת תמיכה אמרה לי שכנראה הייתי בהיפו-מאניה כשהתאשפזתי ולא במאניה חריפה. כשהייתי במאניה הייתי משתתף אפילו בשיעורים באוניברסיטה, שזה גם משהו שפעם לא הייתי עושה. אני החלטתי לשמור את התכונות האלה של ה"מאניה", ולהפסיק להיות ביישן. כרגע התחלתי שוב ללכת אוניברסיטה אבל אני עדיין לא יכול להביא את עצמי להשתף, ובגלל שאני כבר בשלבי יציאה מהמאניה אני שוב צריך לחשוב על מה שאני אומר ולא להקיא את זה או לפלוט את זה מתוך אימפולס. אחת הסיבות שהתנגדתי נורא לתרופות אחרי ההתקף הקודם שלי הייתה כי האשמתי אותן בדיכאון הדי קשה שנכנסתי אליו אז. כרגע אני אמנם קצת עצוב ומדוכדך, אבל אני רחוק מלהיות בדיכאון, ולא לשכוח אני אדם שנמצא בחופשה מבית חולים פסיכיאטרי כרגע- אני אמור להיות מדוכדך! זה הרי מקום נורא להיות בו וגם החלטתי להפסיק להסתיר! אני אמנם לא מפרסם בריש גלי, אבל למי שזה רלבנטי אני מספר לפחות שהייתי במשבר נפשי, ולפעמים גם מספר על האישפוז. למה אני צריך להתבייש במי שאני ומה שאני כמו שהיה עד עכשיו. ההחלטה של מיקי כאן ועכשיו היא לבחור בדרך האמצע. לחזור לנסות ללמוד, אבל לא נורא להתעצבן אם אני לא מצליח קורס מסוים. לחפש עבודה אבל לא באינטנסיביות ולא מתוך פאניקה. ולזכור שאף אחד לא רואה וקורא את נפשי, שרוב האנשים אובדי עצה לא פחות ממני. ושגם אם מישהו יודע את התשובות הוא בטח לא יגלה לי אותן כי הוא ירצה שאני אגיע אליהן בעצמי. שוב תודה, עזרתם לי מאוד מיקי, שעדיין קצת במאניה ועדיין קצת בדיפרסיה, שהוא גם וגם הרבה דברים

לאחר תקופה די ארוכה של טיפול לא יעיל של סרוקסט נגד התקפי חרדה,התחלתי לגלוש באתר ונחשפתי להמון מידע שעזר לי לקחת החלטה עם הרופא להתחיל לקחת לוסטרל.לאחר ארבעה שבועות של לקיחת הלוסטרל עם גבוי של לוריוון הגיע השנוי המיוחל בהרגשתי שמשטפרת מיום ליום .אני מבקשת להודות לכל האנשים במיוחד לדר הירש על העזרה בתשובות העניניות והתומכות לשאלותי .בתודה מכל הלב

לשרית תודה על המילים החמות ושיהיה רק טוב כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, אני מעוננינת לדעת האם יש פגיעה באיכות הזרע אצל גברים הנוטלים LUSTRAL במינון של כדור אחד ביום. מודה מאד, ענת.

לענת הלוסטרל כמו שאר התרופות אינו משפיע על איכות הזרע. כל טוב דר' גיורא הידש

איך מתמודדים עם זה? איך אפשר להמשיך הלאה שאחרי 10 שנים כל המראות והקולות חוזרים כמעט כל לילה.? תעזור לי בבקשה דוקטור. תודה

לנויה. אני מבינה שלא היית בטיפול ונראה לי שאת חייבת. אונס יכול להפוך למשהו פוסט טרומאטי וחייבים לטפל בזה. אניעברתי אונס בגיל 17 ורק אחרי 5 שנים של טיפול הצלחתי להצליח לקיים יחסי מין בלי לפחד. הרבה פעמים מטפלים לא מבינים את העומק של הזעזוע ושל הפגיעה והם מפספים אבל את חייבת למצוא מטפל טוב שיעזור לך. איתך, חיה

לנויה לעתים אחרי טראומה ובמיוחד אחרי טראומה מינית מאבדים את האמון באנשים וגם באנשי מקצוע ומטפלים. בכל אופן כדאי למצוא את האומץ ולפנות לטיפול, איש מקצוע עשוי לתת לך סביבה בטוחה שבה תוכלי להפתח עם הרגשת ביטחון. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, היום זה היום השלישי שבו אני נוטלת את התרופה רסיטל. הפסיכיאטר אמר לי בשלושת הימים הראשונים לקחת חצי כדור. האם גם במצב זה התרופה פועלת 24 שעות? אין לי בחילות כפי שהרופא או אנשים אחרים אמרו לי שיתכן שיהיה אך יש לי קיבה רכה כל בוקר כשאני קמה מהשינה ובמשך היום אני נתקפת עייפות וחולשה. האם אלו גם תופעות לוואי שיכולות להיות מהכדור ? תודה מראש על תשובתך

לנניצ'קה כן, הכל בסדר, התופעות הללו יעלמו ואת תרגישי טוב ביחד עם הרסיטל. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, ד"ר הידש! רציתי לשאול, למרות הסוביקטיביות שבעיניין, אילו כדורי שינה נסבלים טוב יותר: זודורם או נוקטורנו? עד כמה שאני יודע, שתי התרופות שייכות לסוג חדש של כדורי שינה אשר אינם ממכרים באותה מידה כמו הבנזודיאזפינים. אני ניסיתי לקחת זודורם, אבל למחרת בבוקר הוא גרם לי בחילות חזקות וכאבי בטן. לגבי נוקטורנו הזהירו אותי שהוא עושה טעם מר בפה וגם בחילות. אני הייתי רוצה לקחת את הכדורים שעושים פחות בחילות. (ורצוי לא לבדוק זאת על עצמי, אם אפשר...) אני יודע שתופעות לוואי משתנות מאדם לאדם, אבל בכל זאת, איזו תרופה נסבלת טוב יוטר? תודה רבה מראש.

אם זודורום לו היה טוב אז תנסי בונדרמין ,הוא חזק יותר ,כך שאת יכולה לקחת חצי כדור ואז ההשפעה תהיה פחות הוא יותר דומה לשאר הכדורים שציינת.

זודורם נסבלת טוב יותר. גורמת לתופעות לוואי רק במקרים נדירים. את בטוחה שהתופעות שתיארת הם מהזודורם? באופן כללי כדורי שינה אינם טיפול לטווח ארוך ורופאי שינה ממליצים לקחת אותם לא יותר משבועיים רצוף גם בגלל התלות שנוצרת וגם בגלל פגיעה באיכות השינה. אם את נזקקת לכדורי שינה לתקופה ארוכה אז רצוי להגיע להערכה של איש מקצוע כדי לטפל בבעיה הבסיסית שגורמת לבעיות בשינה ולא רק בסימפטום. לעניינך מומלץ להתיעץ עם רופא שינה או פסיכיאטר או רופא משפחה לפני שבוחרים תרופה אחרת.

לאילנה אם בהרגשתך הזודורם אינו מתאים לך אז אין לך ברירה אלא לנסות את הנוקטורנו שהיא תרופה עדינה וטובה. הטעם הרע בפה הוא תופעת לוואי שאינה קוראת אצל רוב האנשים. לצערי אין ברירה אלא לנסות את התרופה על עצמך, אף אחד אינו יודע כיצד התרופה תשפיע עליך ואלו תופעות לוואי יהיו או לא יהיו. בכל אופן כדאי לנסות מספר ימים ולא להחליט לפי לילה אחד. כל טוב דר' גיורא הידש

אני רוצה בבקשה לדעת איך הם ביחד כי אני לוקחת 20 מ"ג רטלין כל יום וכרגע צריכה להתחיל את התרופה השניה תודה מראש מרחל

לרחל לא הייתי ממליץ ליטול את שתי התרופות יחדיו כיוון שהן מאיצות אחת את השניה. איני מכיר עבודות אשר בדקו את הצירוף כיוון שעל פניו אין הוא נכון. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אבי עבר תקופה מאוד קשה והחל להיות מטופל בציפרלקס לפני שבוע ימים. כרגע הוא סובל משילשולים ובלבול. רציתי לדעת האם התופעות הללו קשורות ללקיחת התרופה והאם יש משיהו שלקח את התרופה והרגיש טוב יותר. ותוך כמה זמן מלקיחת התרופה. תודה.

הי לימור, ציפרליקס שנקראת גם רסיטל היא תרופה נגד דיכאון ולוקח בין שבוע לעשרה ימים עד שהתרופה בכלל מתחילה להשפיע. מנסיוני האישי התרופה לא שינתה בכלום, אבל זו ההתנסות שלי בלבד. לא נראה לי שיש קשר בין הבלבול והשלשול לתרופה ושני התופעות האלה כנראה נובעות מהדיכאון עצמו, אבל זו רק השערה שלי. מיקי

מיקי , רציתי להגיד תודה. האם תוכל לספר לי כמה זמן לקחת את התרופה ? האם אתה מכיר מישהו אחר שלקח את התרופה ויכול לספר לי , במילים אחרות לעודד אותי, שהתרופה יכולה לשפר את המצב. אבי פשוט לא מתפקד ואני מחפשת תשובות כדאי לעזור לו ולמצוא לאמי תקווה. תודה.

ללימור נראה שצריך פרטים רבים יותר. שלשול עדיין עלול להיות מהציפרלקס ואם אינו חמור זה לא נורא. אבל הבלבול אם הוא חדש בהחלט מעורר דאגה, קודם כל צריך לברר סיבה גופנית לבילבול אצל רופא המשפחה באופן דחוף ורק אחר כך לחשוב על קשר לציפרלקס. כל טוב דר' גיורא הידש

דוקטור שלום עדכנתי אותך לגבי המרוניל שהוא עושה עבודה טובה אך בגלל ההשקמות המוקדמות שלי אני מאד מתעייפת בצהרים כך שאפילו את הילדים אני לא שומעת וזו אחריות מצידי לא נסיתי לקחת 150 בערב כי עם ה - 75 אני נרדמת נפלא אך משקימה מוקדם. לכן אני שואלת אותך איך במצבים כאלו אפשר לצאת לעבודה שאני לא מרוכזת ועייפה מהרגיל והרופא טוען שבמצבים האלו אנשים הולכים ככה לעבודה ועל אובדן כושר עבודה הוא טוען שלא מגיע לי כלום. מה אתה אומר בנושא הזה? האם לעזוב את הרופא כי כבר שנים אני מטופלת אצלו בהפסקות והוא מכיר אותי? ואני לא יכולה לשבת בבית ולא לעזור בבית לפרנסה כי החיים מאד קשים אם משכורת אחת . הוא טוען דרך טלפון שהוא יכול לתת לי מכתב ממה אני סובלת ואז..................... האם זה עוזר? האם כדאי לי להאבק כדי לקבל את הזכויות שלי אני פשוט חסרת אונים ולא יודעת במקרה הזה מה לעשות? תודה על הייעוץ.

ביטוח לאומי עוסקים גם בשיקום תעסוקתי של נכי נפש. ייתכן שאת צריכה שיקום מקצועי לפני השתלבות בעבודה. קיצבת נכות יכולה להינתן לתקופה זמנית אם חושבים שיש סיכוי שתחלימי ממצבך הקשה. הרופא שלך מספק להם רק מידע אודות מצבך. הם אלה שמחליטים עפ"י הקריטריונים שלהם.

לגלית כבר דנו בנושא זה מספר פעמים. יתכן שהרופא חושב שכדאי לעודד אותך לעבוד ויתכן שיש לו שיקולים נוספים. את יכולה להגיש תביעה לב. הלאומי גם ללא התחשבות בדעת הרופא המטפל. כפי ששוחחנו למרות שיש טעם בדבריך בביטוח הלאומי הם די נוקשים. כך שכדאי לנסות אבל לא הייתי בונה על הביטוח הלאומי. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי הרגשה שהמצב בו אני נמצא יתכן שהוא נובע לא מדיכאון אלא מהפרעות בתהליכים ביוכימים במוח...אז כדי לדעת שהתרופות והפסיכוטרפיה שאני עובר עכשיו לא בזבוז זמן אני חייב להבדק בדיקה יסודית של המוח...איך ואיפה עושים זאת.אולי באיזה אוניברסיטה שבה עושים ניסויים אם המוח...אני כבר לא איכפת לי לעבור חשמל או כל בדיקה אחרת רק כדי להיות בטוח שהמוח שלי בסדר או לא! primonil התרופה שרשמו לי.האם אתה יכול לספר לי עליה בקצרה? ובנוסף אני נותל בתרופה-vaben כדי לישון טוב(זה בהצעה מרופה מכר) האם זה יכול לגרום לתופות לווי השימוש בשתי התרופות?

מתחנו ליעוץ? קבל יעוץ - לך לרופא אבל אל תתפלא אם בסוף מרוב רצון לחפש "אוניברסיטה שבה עושים ניסויים עם המח" אתה תמצא את עצמך במוסד ציבורי של קופת חולים ושם לדיקן הפקולטה יש חלוק לבן והוא כבר ינסה למצוא את הבעיה..וזה יהיה ה"ניסוי"...

בני בן ה-21 מקבל זה 5 חודשים זיפרקסה 10 מ"ג, לאחר התקף פסיכוטי שעבר (קודם לכן טופל בריספרדל 2.5 מ"ג). הוא מרבה לישון ומתלונן על עייפות במשך רוב שעות היום ובעיקר מתקשה לקום בשעות הבוקר. מעבר לכך,לכל הדעות (כולל זו של הרופא המטפל עצמו!) תפקודו והתנהגותו נורמליים ביותר. האם לדעתך יש צורך להפחית את מינון הכדור? על סמך מה מחליט הרופא להפחית את מינון הכדור? האם יש כדור יעיל יותר בעל פחות תופעות לוואי?

לאילני לדעתי המינון המינימלי של זיפרקסה הוא 10 מג', ישנם רופאים שמפחיתים אולם לדעתי מינון נמוך יותר אינו אפקטיבי. פרט לזיפרקסה יתכן והעייפות היא תופעה של המחלה עצמה, כלומר אחרי מצב פסיכוטי יש לעתים מצב של חוסר אנרגיה ועייפות אשר חולפים מעצמם במשך הזמן. גם העייפות של הזיפרקסה חולפת כאשר הגוף מתרגל לתרופה. כך שקשה לקבוע מה הסיבה. החלטה לגבי החלפת תרופה קשה מאוד במקרים הדומים לבן. מצד אחד התרופה מאוד עוזרת ומתאימה ("הוא מתנהג כרגיל"), מצד שני ישנן תופעות לוואי אשר מפריעות בתפקוד. זו הסיבה שההחלטה קשה מאוד. כיום נכנסה תרופה נוספת לקופות החולים בשם סרוקוול, שהיא מהדור החדש וטובה כמו הזיפרקסה והרספרידל. קיימות תרופות דומות נוספות אולם הן אינן בקופות. כל טוב דר' גיורא הידש

חברה יש לי הרגשות שהמצב בו אני נמצא יתכן שהוא נובע לא מדיכאון אלא מהפרעות בתהליכים ביוכימים במוח...אז כדי לדעת שהתרופות והפסיכוטרפיה שאני עובר עכשיו לא בזבוז זמן אני חייב להבדק בדיקה יסודית של המוח...איך ואיפה עושים זאת.אולי באיזה אוניברסיטה שבה עושים ניסויים אם המוח...אני כבר לא איכפת לי לעבור חשמל או כל בדיקה אחרת רק כדי להיות בטוח שהמוח שלי בסדר או לא!

,primonil התרופה שרשמו לי.האם אתה יכול לספר לי עליה בקצרה?

בדרך כלל תרופות אמרות לעזור למוח לתפקד בצורה טובה. ופיזית הם עלולים להפיל כי הגוף לא מגיב טוב לתרופה . אני חוזרת שוב זה בדרך כלל. וכפי שאתה יודע כל אחד מגיב אחרת לתרופה. ולפי מה שאתה מתאר יכול להיות שהתרופה לא מתאימה לך. כמובן שאני לא רופא וכך את דבריי בעירבון מוגבל. והשאלה באמת מה עושים במצב כזה כאשר התרופה לא מועילה לאדם הסובל?

תרגע מה נפל עליך בדיקה יסודית של המח וכל הדרמה הזאת?? כולה כנראה נכנסת ללחץ. בשביל זה יש רופא וקוראים לו פסיכיאטר וחפש אחד גם שכתוב לו על הדלת מומחה בדיקת מח ????? קיבינימט שטיויות קפיש?

לסרגיי ברפואה אין תחליף לבדיקה יסודית/קלינית של המטופל. אין בדיקות שאתה מחפש, עם זאת טיפול מתאים בהחלט עשוי לעזור. פרימוניל היא תרופה השייכת לקבוצה של התרופות נוגדות דיכאון מהדור הישן, אינה ממכרת למרות שיש לה יותר תופעות לוואי מהתרופות מהדור החדש. תוכל למצוא אינפו. מלאה בכל אינדקס תרופות ברשת. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על התגובה הייתי רוצה להתייעץ במשהו ולשאול עוד 2 שאלות ומבטיח שכל מילה שלך חשובה לי במידה בלתי רגילה ויכולה להשפיע על העתיד שלי. 1)לא יודע אם אתה זוכר (רשמתי מספר הודעות על מצבי בדפים קודמים ואשמח אם תקרא אותם כדי שתכיר את מצבי יותר טוב) וענית לי והחלטתי בזכות הצעתך והצעתם של הפסיכיאטרים מהצבא שלי ובאזרחות שמטפלים בי שהדבר החשוב בחיי עכשיו זה טיפול פסיכולוגי ממושך+להמשיך בכדורים.אני מוכן בשביל זה להשקיע את הכסף מהעבודה שלי שאני בקושי מחזיק בה בכוחות נפשיים אחרונים לוותר בשביל זה על חלום שהיה לי מאז שהייתי ילד-להתרחק מהאיזור ומהזכרונות ולעבור דירה כי לא יהייה לי כסף לשניהם.אני לא אומר שמחר אני מצפה לראות תוצאות אבל בעתיד-בעזרת הטיפול הנ"ל- אני אתחזק ואתגבר באמת על דברים שכל כך מכאיבים לי ולא עוזבים אותי?(ויש הרבה....)כי מרוב הדברים שעברתי אני חלש כמו עלה ברוח,כל דבר קטן משפיע עלי לרעה ואני לא מצליח בכלום.הריכוז שלי נפגע קשה ונהייתי חלש אופי ווכל דקה מחשבה מטרידה עוברת במוחי. האם אני יכול להיות אופטימי שבעזרת עבודה קשה אוכל להתחזק משמעותית?אני כבר ספקן כי אני לא זוכר אפילו מתי הייתי חזק ובריא נפשית ופיסית 2)אם אתה זוכר אני לוקח כדורים דפאלפט ומידו ועשיתי טעות ועישנתי חשיש איתם.אמרת שיכול להיות שיהייה לי נזק נפשי .באמת בזמן האחרון מצב רוחי ירד למרות הכדורים ונחלשתי עוד(השינה שלי התערערה כמו פעם ואני יותר חלש נפשית) האם הנזק הוא בלתי הפיך? 3)בעבר הרחוק לקחתי כדורים שפשוט הרדימו אותי ועשו אותי עוד פחות מרוכז ממה שאני .הפסקתי אותם עצמאית (אני יודע שאני אמור להפסיק בשלבים)כי לא יכולתי לתפקד בצבא שאני יושן כל הזמן ורדום ובלתי מרוכז לחלוטין שאני ער האם זה עשה נזק בלתי הפיך? מאוד מודה לך מזל שיש כמוך תודה

שלום לבן 23, לא קראתי את ההודעות הקודמות. אבל אם השאלה היא להתחיל טיפול.? או אם אתה חושב שטיפול יכול לעזןר לך להתחזק ולהתגבר ולהשתחרר מכל הכאב הזה... ויש לך את האפשרות של טיפול אז קדימה. זה שבעבר הטיפול התרופתי לא התאים לך. זה לא אומר שטיפול חדש גם לא יתיאים לך, ההפך הוא הנכון. טיפול חדש עם מטפל טוב ומבין בהחלט יכול להועיל. יותר טוב מהטיפול הקודם. שווה לנסות ולהיות אופטימי. אם יש לך אפשרות לטפל דרך משרד הביטחון. עוד יותר טוב. בהצלחה

שלום, אכן טוב וחשוב שהתחלת בטיפול. עם זאת איני מבין מדוע לעשות דברים המועילים לך וביחד עם זאת דברים שמזיקים? הכוונה כמובן לעישון. הטיפול בהחלט עשוי לעזור ואני מקווה שתחזור לכוחות שלך הרבה יותר מוקדם ממה שאת חושב שזה יקרה. בהצלחה דר' גיורא הידש

תודה!

אפשר להשיג נרדיל. יש צורך בטופס 29 ג'.

התרופה לא רשומה בארץ אבל קופות החולים מייבאות אותה או כמובן ביבוא אישי. לכן אין לתרופה עלון לצרכן בעברית. הרופא צריך לידע אותך לגבי מאכלים עשירים בטיראמין שאסור לאכול בזמן השימוש בתרופה וכן לגבי אינטראקציות עם תרופות אחרות או הפסקה של שבועיים במעבר מתרופות אחרות. נרדיל נחשבת מאד יעילה לדיכאון וכנראה גם לחרדה חברתית. אם תרופות אחרות לא עזרו לך זאת אפשרות שכדאי לשקול אותה.

לד לא הבנתי את תשובתך אתה מוכן לפרט לי בשפה יותר פשוטה ומורחבת תודה

יעל שלום, זה אומר, שאין לההפסיק את התרופה בלי להוועץ ברופא. התסמינים עלולים לחזור. לעיטים מומלץ ירידה הדרגתית במינון. על מנת לא לחזור למצב הקודם... בכל מקרה רצוי לשתף את הרופא המטפל

ליעל- בפסיכיאטריה הפסקה של תרופה תמיד, אבל תמיד, נעשית בצורה הדרגתית ומבוקרת. גם אם התרופה לא ממכרת המוח ושאר המערכות בגוף צריכים להתרגל למצב החדש וליצור שיווי משקל חדש של המערכות בגוף. בנוסף ישנן מספר מצומצם של תרופות פסיכותרופיות שהפסקה חדה שלהן יכולה לגרום לתופעות מסכנות חיים אך זה כבר סיפור אחר.

נישמע הגיוני.נכון.

אהלן. אני חייל בן 21. היום אמרתי לפסיכיאטר בצבא שאני די בטוח שאני סובל מBODY DISMORPHIC DISORDER. הבאתי לו גם חומר מהאינטרנט בנושא, הוא לא עיין בו - נראה לי נעלב קצת. בכל אופן הוא אמר לי שהוא לא חושב שזו הבעייה, והתחיל חצי שעה לבלבל לי את השכל. היה די קשה להבין אותו, יש לו מבטא והוא קופץ מנושא לנושא. בכל אופן, מכל מה שקראתי על BDD, אני די בטוח שאני סובל מההפרעה הזו. מה עושים כשהפסיכיאטר לא חושב כך?

לחייל אני חושב שעדיף שלא תאבחן את עצמך, התופעה שאדם שאינו מבין מוצא את עצמו בכל מיני אבחנות פסיכיאטריות נפוצה. עם זאת אם נראה לך שלא נוצר קשר טוב עם הפסיכיאטר אז זו בעיה. באזרחות פשוט להחליף פסיכיאטר אבל בצבא זה מורכב יותר. כל טוב דר' גיורא הידש

בעברי חלתי בדיכאון אחר לידה וטופלתי בתרופות מנגזרות של פרוזק,עקב טעות במינון או מסיבה לא ברורה נכנסתי למצב של מניה.לצורך כך קיבלתי ליתיום.שלזכותו אני חייבת לציין חזרתי לחיים סדירים. אני לוקחת 2 כדורים ביום. הסובבים אותי בוחנים אותי בשבע עיניים בעקבות נסיונם המר עימי.כל התנהגות של שמחה או הוצאת כספים מוגזמת מפעילה את "צופרי האזעקה" שלהם. עברו כבר 11 שנה מאז שחליתי ואני שואלת אותך עד מתי אני מועדת לסכנה של מניה דפרסיה,והאם אין נזק מ"לתיום" כל כך הרבה שנים.

שלום קתי... זה נשמע לי המון זמן. אני רק עכשיו התחלתי לקחת את התרופה הזו, והרופא אמר לי שיש בתרופה הזו סכנה שהיא עלולה לגרום לנזק בתפקוד של בלוטת התריס וצריך לעקוב על זה על-ידי בדיקות דם שגרתיות. מכיוון שאני מניח שמישהו נותן לך את המרשם לתרופה הזו נראה לי הגיוני שתבקשי ממנו לבצע בדיקות כאלה. אני ממש מעריך אותך על זה שהתמדת לקחת את התרופות שלך כל כך הרבה זמן. אני בטח אהיה פחות אחראי. אם כי אני מניח שבשנתיים הקרובות אני לא אוותר על העזרה הזו. מיקי

מעל 0.6 גם 0.4 זה טוב אך עם פחות תופעות לוואי ויש לליתיום "יופי" של תופעות לוואי. לטעמי טגרטול עדיף.

שלום קתי, מידע כללי ליתיום היא תרופה המועדפת לטיפול במאניה, אך משתמשים בה לעיטים גם למניעה וטיפול בדיכאון. שימוש ממושך עלל לגרום בעיות בכליות ובלוטת התריס. בדרך כלל לא מומלץ על טיפול הנמשך מעל 5 שנים, אלא אם התרופה מביאה תועלת משמעותית, והבדיקות אינן מראות סימנים של ירידה בתיפקוד כלייתי. נסתפק בהסבר זה עד כאן.

לקתי אם הסיפור פשוט כפי שכתבתת אותו אז כנראה שמדובר בתופעת לוואי שכיחה של תרופות נוגדות דיכאון - מאניה. כלומר הפריצה של המאניה לא הייתה מעצמה (עצמונית) אלא תוצאה של הטיפול התרופתי. לעובדה זו ישנה משמעות לגבי משך הטיפול בליטיום. לכן כדאי להתייעץ עם הרופא שמכיר אותך, יתכן והגיע הזמן לסיום הטיפול התרופתי? כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר יקר שלום!! ברצוני לפרט מעט על הבעייה שלי..חזרתי לפני כחודש וחצי לערך מתקופה בת שנה וחצי בחו"ל-צפון ודרום אמריקה. חזרה מאוד טראומטית שכללה התקפי חרדה רציניים..פחדים וחששות..כעת התחלתי לימודים אקדמאיים ואינני מוצא את עצמי שם בכלל..מנותק, אפאטי וחרד....חרד לגורלי..ישנן המון מחשבות מדכאות על משמעות החיים או מי אני...מה הטעם לכל החיים?.....אני מוצא את עצמי מוכן ונחוש לטפל בבעיה זו מהשורש אך מרגיש שאין לי את הכוחות המתאימים...אין לי את הרצון ללכת לטיפול או לנטול תרופות מכיוון שבחו"ל נטלתי כדורים מהסוג הלא חוקי....(mdma וכו..לא יותר מדי פעמים - 4 בסה"כ) ולכן כל נושא הטיפול דרך כדורים אינו רלוונטי...קונוטציות שיהיו שליליות ויעלו בי נשכחות מהסוג הלא טוב...כלומר הקישור אצלי הוא שכל נטילת כדור היא נטילת סם שמגבירה את ייצור הסרטונין מצד אחד...או מצד שני מגבילה את ייצור או שחרור הדופמין או את תאי ה MAO. אינני יודע איך לצאת מזה...אני חקרתי את כל נושא החומרים הכימיים במוח ויש לי ידיעה מספקת על מנת לדעת את תהליכי התרופות וסוג הפתרונות שהן מציעות...ואני מרגיש בבעיה ...אני קרוצה לעזור לעצמי אך הכלים בהם הרפואה באה לעזרי אינם מספקים את הצורך שלי....מה שמוביל לדכאון ולשיתוק מוחלט ...כמו כן אני סןבל מהיפוכונדריה כפייתית עקב הרצון שלי לדעת על גוף האדם...אני אוהב לקרוא על מחלות ומכניס לעצמי לראשש שיש לי את זה או את זה או את זה......איך אני יוצא מזה??? בבקשה תעזור לי...אם אפשר אני גם מוכן לבוא למרפאה שלך ולשלם.אבל אני צריך ממך איזושהי תשובה שתספק אותי..

לתופעה שלך קוראים סריטה במוח תופעה מוכרת בין המטיילים בחו"ל שלא היה סם שהם דילגו עליו. יש כפר של נגמלים מסוגך,ויש מסגרות של בי"ח יום שיכולים לאט ובטוח ליצב אותך בעזרת תרופות ושיחות אישיות וקבוצתיות. אל תחשוש מהטיפול,משום שמצבך עדין וגבולי. גם מסע בין אלף מייל מתחיל בצעד הראשון.

לתופעה שלך קוראים סריטה במוח תופעה מוכרת בין המטיילים בחו"ל שלא היה סם שהם דילגו עליו. יש כפר של נגמלים מסוגך,ויש מסגרות של בי"ח יום שיכולים לאט ובטוח ליצב אותך בעזרת תרופות ושיחות אישיות וקבוצתיות. אל תחשוש מהטיפול,משום שמצבך עדין וגבולי. גם מסע בין אלף מייל מתחיל בצעד הראשון.

הי אבי, קודם כל אודה לך מאוד אם תסביר לי מהו דופומין ומהם תאי MAO ואיזה תרופות מונעות את הייצור שלו ומה תופעות הלוואי שלהן- האם אלה תרופות אנטי-פסיכוטיות כגון מלריל או זיפרקסה. הנה אני עונה לעצמי, אבל זה רק ניחוש. לגבי הבעיה השנייה שלך שהיא מי אתה? ומה הטעם לחיים? זו כבר בעיה מאוד קשה לפיתרון. שים לב, שכשאתה שואל שאלה לדוגמה כמו מהי משמעות החיים, בעצם כבר הנחת הנחה מאוד לא ברורה מאליה והיא שיש להם איזו משמעות. ומנין לך? ככל המעט שאני חשבתי בנושא, הגעתי למסקנה שפשוט לא ניתן לדעת. אתה יכול אולי לקרוא את "המיתוס של סיזפוס" של קאמי אם לא כבר קראת, אם כי יתכן שההמלצה שלי על הספר הזה היא עצת אחיתופל נוראית. ההמלצה העיקרית שלי לך שהיא גם מה שאני מנסה כעת לעשות בעצמי, היא למצוא את נקודות האור ה"קטנות" כביכול של החיים- חברים טובים, אוכל טוב, שמיים כחולים, ים, הסיכוי למצוא אהבה קטנה ובת-חלוף. דברים כאלה...

לאבי נראה לי שאת הצעד הראשון והחשוב ביותר כבר עשית. אתה מודע לכך שישנה בעיה ומתחיל לחשוב על האפשרויות הקיימות לשיפור המצב. כמובן שישנן בעיות, כפי שאתה אומר טיפול נפשי מזכיר זכרונות טראומתיים ואינך רוצה להגיע למקומות אלו. לכן כפי שאתה חושב הדבר הנכון ביותר הוא להגיע לפגישה עם פסיכיאטר "בלי התחייבות", וחשוב שקודם כל יווצר ביניכם קשר של אמון. אחר כך אפשר יהיה לחשוב על המצב, איך יוצאים ממנו, ומה האפשרויות הטיפוליות. אם כל כך קשה לך להגיע לפגישה, ואתה כל כך חושש ממנה כדאי להתייעץ עם אחד ההורים או אח אשר רואים את המצוקה הנוכחית והם יכולים לתת לך את התמיכה והעזרה בקביעת הפגישה עם הפסיכיאטר וללוות אותך בביקור הראשון. בהצלחה דר' גיורא הידש

מהן??? כל טוב ,מיטל

למיטל בדרך כלל מדובר במחשבות החוזרות על עצמן וחודרות לתודעה מבלי שרוצים בכך. הדבר דומה למצב שבו יש שיר שמזמזם בראש כל היום ואי אפשר להפסיק. כמובן שהשיר אינו הפרעה נפשית אבל התופעה דומה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום יש לי שתי שאלות דבר ראשון אם אין בעיה לקחת קלונקס עם ויטמיןc{לא בייחד כמובן....} ושאלה נוספת, תהייה יותר נכון, האם אדם שבכללית סובל מחרדות{כמוני}, ויש לו אפשרות ממשית לעסוק בתחום שממש לא ההולך בייחד עם חרדות{תחום הבידור} {מדייה} ולמרות שאני חשה יותר טוב,אני מוותרת לחלוטין על אפשרויות שהייתי מאוד מעוניינת בהן בתחום הזה. פשוט אומרת לעצמי שאין מה לעשות,אני צריכה להשלים עם זה שלמרות שיש לי את ההזדמנויות,אז בתור מי ומה שאני{אדם שסובל מחרדות}עליי לשכוח מהרצון ומהאפשרויות שניתנות לי,ולא לממש את עצמי בתחום הזה. אני משלימה עם כך שעליי לוותר, כי אומנם חרדות זה דבר1,אך מניסיון אני יודעת שבסיטואציות מהסוג עלייהן אני מדברת-מדובר בהתמודדות אחרת לגמריי,ובקשיים וחרדות נוספים. מצד1 אני מאוכזבת מעצמי מאוד שאני מעזה לוותר על שאיפותיי ועל דבר שהוא בהישג יידי, ומצד שני אני חושבת שאין טעם להלחם ולנסות להתמודד עם עוד יותר קושי... הרי רוב בני האדם לא עוסקים בתחום זה,אז למה שלא אסתפק בחיים ממוצעים ולא אגרום לעצמי סתם התמודדויות שאינן ממש נחוצות,אלא נובעות מרצון. זה מה שאני חושבת בעיקרון,אך כמובן שזה כן עצוב לי שאפסס הזדמנויות שלא יחזרו יותר. זה פשוט לוותר על שאיפותיי-ובזמן שהן נמצאות בהישג ידי,ולהשלים עם זה שלא כדאי. האם אני טועה? תודה. יום נעים.

הבעיה שלך היא האם לקחת סיכון גדול, שיכול להוביל לזכייה גדולה. או לא לקחת סיכון ולהסתפק במה שיש. . הבעיה שלך היא בדיוק הבעיה של מי שבוחר להשקיע באג"ח לעומת מי שבוחר במניות, או מי שכף רגלו לעולם לא תדרוך בקזינו לעומת מי ששמח להמר ברוליטה. באיזו דרך עליך לבחור? זו שאלה שאת צריכה לענות עליה. מי את? המהמרת, שתקח את הסכיון שיהיו לה חרדות ותבחר בשאו ביזנס או הזהירה שתוותר על זה וגמרנו. בברכה מיקי, שמנסה להתרגל לכתוב שלא מתוך אימפולס אלא מתוך מחשבה תחילה

1) הרבה פעמים בוחרים תחום עיסוק דווקא כדי להתגבר על בעיה מסויימת. הדרך הטובה ביותר להתגבר על חרדה זה להיחשף אליה ולראות שהשד לא נורא ולא קורה לך כלום... אבל אם לא התחום הזה אז איזה תחום כן?? אם יש לך הזדמנות להשתלב בתחום שמעניין אותך אז שווה לשקול את העניין למרות החרדה. 2) לגבי שתיית מיץ יחד עם תרופות- באופן עקרוני התשובה שלילית- רצוי להמנע מכזה שילוב כי זה יכול לפגוע בפירוק ובספיגה של התרופה ועקב כך גם לפגוע ביעילות שלה. אם לא לוקחים ביחד אז אין בעיה. בכלל תרופות הכי טוב לקחת עם מים. את הקלונקס ניתן למצוץ מתחת ללשון גם ללא שתיה.

מהתשובה שלך נראה לי שאת בעצמך יודעת מה התשובה( שהיא לא לוותר נכון?) ברור שאפשר להסתפק בחיים ממוצעים בלי התמודדיות אבל ככל שתמנעי מהתמודדויות כך הפחד יגדל. וגם אם הוא לא יגדל, את סתם תתאכזבי וכל הזמן תחשבי מה יהיה אם.... ואז מה אם לא הרבה עוסקים בתחום,אבל את רוצה וזה מספיק,לא? את צריכה להחליט אם זה הדבר שאת הכי רוצה בעולם ,זאת ההחלטה הכי חשובה שאדם יכול לעשות בחיים,השאר כבר מובטח...( זה ציטוט של מישהו ,אני לא זוכרת של מי לצערי) המון אנשים שעוסקים בתחום הזה והם מלאי חרדות או ביישנים מאוד אבל האהבה שלהם למקצוע משאירה אותם שם- אין סיבה שבגלל שלאדם יש חרדות הוא לא יוכל לעסוק במה שהוא רוצה ולנהל אורך חיים תקין וללא פשרות יש לי חברות ביישניות שכל היום על הבמה( טוב, בלילה הן ישנות אבל..) ואם תסתכלי קרוב תראי על פי תנועות הגוף של חלק מהמפורסמים שגם הם מאוד חוששים... תמיד אפשר לראות את החרדה כאתגר או כהתרגשות חיובית, לא? אולי? אומץ הוא פחד שנשא תפילותיו דוגמא אישית שלי- אני מאוד אוהבת כל מה שקשור לספרים וזה מאוד מפחיד אותי, כי לא כל אחד נהיה סופר .....או סופר מוצלח בכל אופן אבל מאז שאני זוכרת את עצמי לא רציתי שום דבר אחר חוץ מזה, ואין דבר שאני רוצה יותר ואני מאמינה שאני טובה בזה אני נהנת ואוהבת לעשות את זה ובגלל זה אני ממשיכה, מצד אחד שזה מאוד מפחיד כי מישהו יבקר אותי ( הייתי עד לא מזמן בעיתון בית ספר ועוד כל מיני..)ואולי הביקורת תהיה שלילית.... מצד שני כשאני לא מראה חומר שלי אני תמיד מצטערת על זה ומנסה לחשוב מה היה קורה אם...אולי מה שלא הראתי היה מקבל ביקורת טובה

לקארין איך שכחת שישנה אפשרות נוספת? אני רואה את המטרה העיקרית שלי כרופא היא להביא את האדם למצב נפשי הטוב ביותר שאפשר כדי שיוכל להגשים את כל חלומותיו ושאפותיו. מה עם טיפול ושיפור המצב הנפשי? אני עדיין חושב שזו האפשרות הטובה ביותר. ללכת לטיפול כדי לחיות טוב יותר וחיים עם סיפוק והנאה הרבים ביותר. ובעיקר - להשאיר את החרדות מאחור וללכת קדימה. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי שאלה, קרה ששכחתי יום אחד לקחת סרוקסט ולפנות הערב התחלתי להרגיש מעין זרמים חשמליים בראש. שמעתי מעוד אנשים שנוטלים את התרופה תופעה דומה. שאלתי היא ממה זה נובע הזרמים החשמליים בראש והאם זה לא מצב מסוכן?

למירי כנראה שהתופעה נגרמת מירידה מהירה מדי של הסרוטין במוח, חצי כדור סרוקסט יפתור את הבעיה. כמובן רצוי לא לשכוח.... כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני נוטלת פקסט כבר 7 שנים וברצוני להפסיק את הטיפול. איך ניתן לעשות זאת והאם הסימפטומים לא עלולים לחזור לי שוב כתוצאה מההפסקה? אינני מעוניינת לפנות לפסיכיאטרית שלי מאחר ואין לה אתיקה מקצועית ולעבור לפסיכיאטר אחר ממש אין לי רצון... תודה מראש על העזרה

לאורית אני כן חושב שכדאי להתייעץ עם הפסיכיאר המטפל לגבי זמן ההפסקה. אם קשה לך אז יתכן שפניה לאחד הפסיכיאטרים המובילים בארץ לייעוץ חד פעמי עשוי לפתור את הקושי. לגבי סיום הטיפול, הדרך הפשוטה ביותר היא לאט...לאט....לאט. אם את נוטלת שבע שנים אז אין שום דבר דחוף, תנסי לגרד קצת את הכדור ולהוריד טיפה, אחר כך שלושה רבעים מהכדור (למשך כשבועיים), שוב לגרד קצת, חצי כדור וכך הלאה. כל מדרגה למשך שבועיים שלושה. כל טוב דר' גיורא הידש

רציתי לשתף אותכם בתופעה מוזרה, שכשאני חושבת על משהו להגיד אז זה נמצא אצלי בזכרון אבל ככל שאני מדברת אותו ואומרת אותו אז ביזמן שאני מדברת אני שוכחת אותו וכך נתקעת ושוכחת מה רציתי להגיד באמצע הדיבור. ואין לי חרדה או משהו כזה וגם לא הפרעות קשב וריכוז ולא לקויות למידה.. זו פשוט תופעה מוזרה שקורת לי תמיד מאז שנולדתי . מה קורה לי ?

היי הילה השאלה מה זה המשהו הזה? האם מדובר על דברים קשים, עצובים, קשים רגשית להגיד? אולי זו איזשהיא עננה של עומס רגשי שמתלווה למה שאת רוצה להגיד בגלל פחד להגיד או מבוכה וכו' וכו'.

זהו שזה כל דבר שאני רוצה להגיד אפילו כשאני עונה על שאלות במתימטיקה זה קורה . כלומר זה לא דברים שיש בהם עומס רגשי, מבוכה, עצובים, מפחידים או קשים רגשית. זה קורה לי גם כשאני לבד ומנסה להקליט את עצמי למיקרופון .

חלפו כבר שבועיים מאז שהפסקתי לקחת את הכדור במינון של 40 מ"ג לאחר תקופה של 4 שנים ירדתי לחצי כדור אבל כאבי הראש לא מפסיקים לי בגלל ההפסקה של הכדור אמרו לי זה לא ממכר זה יעבור אבל זה לא עובר? מה עושים?

נסה לרדת יותר בהדרגה ירדתה מ 40 מ"ג ל 10 מ"ג .. אולי כדאי כמה שבועות כדור ורק אח"כ לרדת לחצי כדור לכמה שבועות..

לאורן אכן הנקודה היא מאוד פשוטה, לעלות קצת במינון ולרדת יותר בהדרגה, מה דחוף? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום יש לי פחד במה ממש חזק אומנם אין לי בעיה לדבר מול חברים (בכמות קטנה) אך מול 5-10 ומעלה אייני יכול לדבר וגם אם אנסה ארעד בידים ובפה אגמגם ועזיה ובנוסף בפנים תמיד יהיו דפיקות לב חזקות ומהירות שאלתי היא שמעתי שכדורים כמו סרוקסט ופרוזק עוזרים גם לתופעות כאלה הדבר ממש מעקב אותי בחיים וחשוב לי לפתור את זה ואני חייב את היכולת הזאת לדבר מול קהל ביום יום האם מישהו יכול לאמת את הענין שכדורים עוזרים לפתור את פחד הבמה הוא מישהו שהצליח להתגבר בצורה אחרת אני ישמח לשמוע תגובות תודה מראש ובראיות שלימה ושמחה לכולנו

לאור אכן זו בדיוק הנקודה. אם מדובר על הרצאה פעם בשנה אז אין סיבה ליטול תרופות באופן קבוע. אם אתה צריך לדבר לפני קהל כמעט כל יום וזה מעכב אותך בהתקדמותך בחיים בהחלט הייתי שוקל ברצינות טיפול בתרופות מסוג הסרוקסט, הן עשויות לעזור. מקווה שתקבל תגובות נוספות דר' גיורא הידש

ישנם אנשים שפוחדים מפחד במה, יותר ממות. ורבים וטובים סובלים מהתופעה הזו. המחשבה היא איך אני יראה? או מה יחשבו עליי? ועוד כל מני מחשבות שונות ומשונות. תאר לך שאני עולה לבמה מול - 250 איש. על באמת. ואחד התרגילים שעשו לי, על מנת להיתגבר על הפחד במה, הוא להעמיד מולי גבר שניראה כמו רמבו גובהה מטר תשעים, והוא צריך לומר מילה מסוימת בצרפתית (המנחה היה צרפתי עם מתרגם בעיברית) בטון גבוהה ואני צריכה לחזור אחריו להגביר את הטון דיבור שלי. מילה שלו מול מילה שלי שתישמע בעוצמה מי שמרים את הטון יותר גבוהה הוא המנצח. בכאילו עד שאני מצליחה להיתגבר עליו. בסוף היה שתפסתי אותו עם החולצה בחזה , וצעקתי את המילה בעוצמה. ואז כל הקהל מחק כפיים על על האומץ וההתגברות של פחד במה.(למרות שאין שם אריות). זה היה אחד התרגילים להתגבר על פחד במה. זאת היתה חויה אמיתית ומצחיקה. אז לפי דעתי זה עניין של למידה, תרגול, ומיומנות. אבל לא לכל אחד זה יכול לעזור. ולא בכל המקרים. עם זאת, שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול פסיכולוגי-קוגנטיבי בחלט יכול לעזור. ביי ביי

בוקר טוב ושבוע טוב ! אני מטופלת מזה חדשיים ברסיטל, נוטל את התרופה בערב בקביעות, מיד לאחר ארוחת ערב. אני מבקשת לדעת מהי המלצתך, ד''ר הידש לגבי השעה של נטיל התרופה. בבוקר, בצהריים או בערב. תודה.

לציפי הרסיטל בדרך כלל מעוררת ולכן ההמלצה היא בבוקר. ישנם יוצאים מהכלל שהתרופה מרדימה אותם ולכן ההמלצה לגביהם היא בערב. הרסיטל פעילה יותר מ 24 שעות, כך שמהבחינה הרפואית היבשה אין חשיבות לזמן נטילתה כל זמן שנוטלים בזמן קבוע. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום האם זה משנה מה אוכלים עם התרופה? תודה

שלום, הובחנתי כסובלת מדיכאון קל והתחלתי לפני כשבוע לקחת 50 מיליגרם של לוסטרל. אני לוקחת את הכדור לא ממש בשעה מדוייקת וקבועה בהפרש של מקסימום שעתיים. לדוגמא אם יום אחד לקחתי את הכדור בחצות אז למחרת הכי מאוחר שאקח את הכדור יהיה 2 בלילה. רציתי לדעת האם חשוב לקחת את הכדור בדיוק באותה שעה? ושאלה נוספת, האם הכדור לוסטרל גורם להגברת התיאבון מתישהו במהלך הטיפול?

למירב ברפואה הפרש של שעתיים לא קריטי ואפשר להסתדר עם זה. הלוסטרל עלול לגרום לעליה במשקל אחרי מספר חודשים של נטילה. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי ילד בן 19 שתקופה מעל שנה וחתי אולי שנתיים לוקח תרופות נגד דיכאון וחרדות כל פעם היינו מחליפים כדורים כל חצי שנה המצב השתנה אבל בכל זאת הוא לא שינה הרבה בהתנהגות עדיין לא מסוגל להתחיל לעבוד איין לו מוטבצייה לפני כמה ימיים הוא החליט שהוא מפסיק לקחת את הכדורים ולראות מה קורה אני לא רציתי שהוא יפסיק אולם הוא הפסיק בבת אחת הוא לקח 3 כדורי רסיטל ביום עברו כבר יומיים ואני רואה שהוא בסדר ובנתתים לא רואה שייש לא טופעות לוואי מההפסקה האים יכול להיות שמפסיקים בבת אחד ולא קורא כלום מה עלי לשים לב בימיים הבאים ואים אראה שעים כדורים ובלי הוא מתנהג אותו דבר אז רק ללכת איתו לפסיכולוג יכול להיות שהוא לא צריך כדורים

ליעל טיפול פסיכולוגי בהחלט מומלץ ובגיל הזה אני מאוד ממליץ. התופעות שעלולות להיות (ואינן קורות אצל כולם) בהפסקת הטיפול הן בדיוק התופעות שבגללן נוטלים את הטיפול, בעיקר חרדה, אי שקט, כאבי ראש וכך הלאה. כדור של רסיטל חד פעמי יעלים את התופעות הללו. כל טוב דר' גיורא הידש

אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי, אבל המטפלת אינה יודעת שאני חותכת את עצמי. הצורך שלי לחתוך קיים כבר שנים, אך במשך השנים האחרונונות (שלוש בערך) כמעט שלא פצעתי את עצמי בכוונה עם כלי חד. מידי פעם השתמשתי בציפורניים, ופעמים נדירות בסכין אך בצורה שטחית מאוד, אפילו ללא דם. כל זה השתנה בשבועיים האחרונים, הפעולות הפכו להיות אלימות יותר, מדובר במספריים ולא בצפורניים, ואני מוצאת את עצמי חותכת יותר ויותר. המספריים עם הצמר גפן והאלכוהול קבוע אצלי בתיק. אני מתכננת לספר לפסיכולוגית בפגישה הבאה, ורציתי לדעת האם יש סיכוי שהיא תמליץ לי לקחת כדורים. אני גם סובלת מתחושות איומות של חוסר תועלת, שונאת את עצמי. אם כן - כיצד יכולים כדורים לעזור לי? האם הם יפסיקו את הצורך שלי לחתוך? או יעזרו לי לשפר את התחושות שלי כלפי עצמי? אשמח לתשובה, ועל הפניה למקורות שמספרים על תופעת הפציעה העצמית. תודה, אופק

אופק !אין ספק שאת חייבת לשתף את הפסיכולוגית שלך.מעבר לכך אין ספק שאת זקוקה לטיפול תרופתי שללא כל ספק ישפר את תחושותייך הכלליות כלפי עצמך אחרי שתתחילי טיפול תרופתי את לא תאמיני עד כמה הרגשתך תשתפר ולא תביני למה לא לקחת עד כה שהיה לך רק טוב ובהצלחה ש.ש

לאופק אני חושב שאת יודעת את התשובה... אין ספק שקיימת בעיה עם השלכות רבות על היומיום. לכן הטיפול המלא הוא שיחות עם תרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

אני אוהבת להכאיב לעצמי. אני עושה כוויות על היד, מגרדת אותן שיפתחו ואז מפזרת מלח עליהן. רציתי לדעת אם זה מסוכן לשים מלח על הכוויות, אם זה יכול לגרום לנזק רציני ליד או משו כזה?

כדאי שתפסיקי במהירות את מה שאת עושה כוויות גורמות לצלקות ולזיהומים... בעיקר כשתעסקים בהן או עושים עוד ועוד כוויות,את לא נותנת לעור להחלים נזק נוסף הוא הנזק הנפשי, הסיבות שגורמות לך לעשות את מה שאת עושה... חשבת פעם למה את עושה את זה? האם משהו מפריע לך? אולי תנסי לדבר על זה עם מישהו? דניאלה

לאני אני חושב שהתשובה היא שלילית כיוון שאת מזיקה ופוגעת בעצמך. גם מלח על הפצעים זה כואב ומגדיל את הפצע. כל טוב דר' גיורא הידש

שאלתי על התרופה ואתה שולח אותי לאינדס תרופות תאמין ךי שבדקתי אך לא גיליתי הרבה אשמח אם תענה לי ביתר הרחבה .דור תודה על הידע באנגלית אך אני לא שולטת עד כמה וכמה כשזה נושא מקצועי.

לש' בדרך כלל איני חוזר על אינפורמציה שנמצאת בספרים או באינדקס. אינפורמציה כללית כתובה טוב יותר בכל ספר או בדבר מובנה רגיל. אם תהיה לך שאלה מסויימת, קושיה, דברים לא ברורים אשמח לעזור. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, יש לי בעיה והייתי שמח להתייעץ איתכם לגביה. אני זכר באמצע שנות ב - 20 לחייו, אקדמאי, סטודנט לתואר שני. מזה כמספר חודשים אני סובל מחרדות שונות, שמפריעות לי לנהל אורח חיים תקין. זה התחיל בלימודים לתואר ראשון כאשר חרדת בחינות גרמה לכך שהייתי צריך לשלשל לפני כל בחינה ( מה שאולי קורה לרבים אחרים ) אך זה החמיר וכיום כל אירוע, בין אם מדובר בבחינה, ראיון עבודה, נסיעה כלשהי, פגישה עם חברים או הכי גרוע, פגישה עם החברה שלי, כל אירוע שכזה גורם לי לאי נוחות, אם אני יודע שיש לי פגישה בערב אז כל היום אני משלשל וברגע הקריטי, אני צריך להקיא כתוצאה מהלחץ. כמובן שברגע שהאירוע מתחיל לאט לאט משתחרר הלחץ והכל חוזר לקדמותו. הייתי אצל פסיכולוג, ולמדתי ממנו פרטים על המצב, אני יודע איך זה עובד, מבחינת מנגנון הגוף, אני גם יודע שזה כנראה גנטי. הוסבר לי כל התהליך, למה הגוף מגיב כמו שהוא מגיב. אני כבר בהחלט "מתמצא" ויודע פרטים. הבעיה היא הטיפול. למדתי את ההרפייה הנשימתית ואת ההרפיה השרירית. אלו כלים נהדרים, אך לא פותרים את הבעיה. משתי סיבות, קודם כל, פתרון הבעיה מבחינתי הוא שלא יהיה מצב שבו אני בחרדה מלכתחילה. שנית, חרדה צצה בשבריר שנייה, בעוד הרפייה אורכת מספר שניות או דקות. כך שאני יכול לבזבז זמן בלהרגיע את עצמי ולקלקל את כל זה בשבריר שנייה. נאמר לי עוד שאין עוד דברים שאני יכול לעשות אלא אם כן אני אכנס לטיפול ארוך, מה שכסטודנט לא מתאים לי. אני גם חושב שיש בכוחי להתגבר על הבעיה, עם הכוון נכון מצד גורם מקצועי. השבוע לדוגמא, נפגשתי עם חברים, הרגשתי רע ביותר, רגע לפני שעת הפגישה ( דקה לפני ) היתה הרגשה עזה של צורך להקיא, בעבר לא הצלחתי להשתלט עליה, אך הפעם בעזרת הרפייה נשימתית כן הצלחתי. אך ברור לי שזה לא פתרון וזו לא הדרך להמשיך. ניסיתי לקחת "רגיעון", זה עוזר חלקית בלבד, היתה לי הרגשה שזה מקל קצת על העוצמה של החרדה אך לא מבטל אותה לגמרי. מה שאני מנסה לשאול, זה איך אפשר, בלי ללכת לטיפול, להתגבר על הבעיה, אני מצוייד במוטיבציה גבוהה לגמור עם זה, אני צריך כלים ורעיונות חדשים. אשמח לקבל עצות. תודה דן

לדן אתה כותב דברים נכונים. הרפיה מצויינת אבל בשעת המבחן היא לא כל כך עוזרת. אני כן ממליץ על הרפיה כדי להוריד את רמת המתח הכללית אבל לבעיה נקודתית היא לא תמיד עוזרת. כך גם עם השיחות והפסיכולוגיה, הן מאוד חשובות אבל פעמים רבות הפסיכותרפיה עוזרת בכל מישורי החיים ובאיכות חיים אבל בבעיה הנקודתית..... כל הנקודות והשיטות ההתנהגותיות שניסית הן טובות והן העיקריות ואין לי הצעה אחרת בתחומים הללו. אני חושב שעם כל שיטה אחרת תגיעה בדיוק למסקנה שציינתי למעלה. אני חושב שבמכתבך משפט המפתח הוא "ןיקת םייח חרוא להנל יל תועירפמש ,תונוש תודרחמ לבוס ינא " טוב, הועתק הפוך, הכוונה היא למשפט שאינך יכול לנהל אורח חיים תקין. במקרה זה אפשר לשקול את האופציות התרופתיות. כל טוב דר' גיורא הידש

ומהן האופציות התרופתיות ? האם צריך מרשם רופא בשבילן ?

לד"ר שלום! יש לי בעיה: אני בת 23 ומזה כמה שנים אני תולשת שיער מראשי. תופעה זו קוראת בעיקר כשאני בלחץ או במתח אך זה יכול להיות בזמן שאני לומדת, קוראת או סתם צופה בטלוויזיה.אני לוקחת את קצוות השיער ומגלגלת לעיגולים קטנים ותולשת. דבר זה מרגיע אותי ורוב הזמן זה לא מכאיב לי(אלא אם כן זה ממש חזק)זו ממש התמכרות ואני מודעת לכך ולא יכולה להפסיק. שאלותי- האם תופעה זו שכיחה? מהם הגורמים לכך ומהן הפתרונות? תודה.אא.

שלום, התופעה נקראת טריכוטילומאניה, למרות השם המפחיד הבעיה יותר פשוטה וכפי שכתבת קשורה למתח. כמובן שהטיפולים האפשריים הם הטיפולים להורדת מתח, הרפיה, שיחות ותרופות. ישנו פורום במיוחד לבעיה זו באחד האתרים בארץ. הדברים שכיחים וטוב שפנית לכאן כדי לראות שאינך לבד. כל טוב דר' גיורא הידש

יש פורום של הפרעות כפיותיות: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=15 צריך להיפתח פורום נוסף רק של תלישת שיער: http://www.letstalk.co.il/forum/ShowMessage.asp?id=1923&Fnumber=8&SunId=0 אז בהצלחה

שלום ושבוע טוב רציתי לשאול איזה תרופות נוגדות דיכאון אפשר למצוא בשחרור מושהה (xr) תודה רבה

לדלית רוב התרופות שפועלות מעל 24 שעות מספיק ליטול פעם אחת ביום ואין צורך ליטול תרופות בשחרור מושהה. כך הן רוב התרופות מקבוצת SSRI שנוטלים פעם ביום. כדי שהאפקסור יוכל לפעול במשך 24 שעות, במקום האפקסור הרגיל יש את ה XR שנוטלים פעם ביום. כל טוב דר' גיורא הידש

האם נגד מחשבות טורדניות אפשר להתגבר לבד ?

סמדר אפשר, אבל מחשבות טורדניות היא הפרעה עקשנית ולכן כדאי להעזר. כל טוב דר' גיורא הידש

קבלתי מהרופאת משפחה תרופה בשם פרוקסטין מה בדיוק הכדור הזה האם אני יוכל לתפקד כרגיל בעבודה? האם יש בדר"כ תופעות לוואי? אנא השתדל להרחיב

לתמי פרוקסיטין=סרוקסט רק תוצרת הארץ. אינפורמציה מלאה תוכלי לקבל בכל אינדקס תרופות. התרופה מעוררת ולכן נוטלים אותה בבוקר ומתפקדים טוב יותר במשך היום. התרופה אינה ממכרת. כל טוב דר' גיורא הידש