פורום פסיכיאטריה

שלום לך דר' הידש, אני לוקחת מזה חודשיים סרוקסט עקב חרדה ודכאון. אני בת 57 . בגדול מצבי מאד השתפר, כולל עניין חוסר היציבות הפיזית שממנו סבלתי בין שאר התופעות. בימים האחרונים אני שוב מרגישה כעין חוסר שליטה/יציבות קלה, כמו סחרחורת קלה שלא מפריעה מאד. האם יכול להיות שמינון של 20 מג' סרוקסט אינו מספיק לי? או שזה יכול להיות סיבה פיזית אחרת? או אולי חרדה קלה? אנא תשובתך. תודה,רחלי.

לרחלי אכן לא הייתי מחפש את הסיבה אצל הסרוקסט. לדעתי המינון הוא 20 מג' ואין הרבה טעם לעלות במינון. כך שצריך לחפש את הסיבה במצב הגופני או שמדובר על עליות וירידות טבעיות במצב. ובקרוב אני מקווה שמצבך ישתפר כל טוב דר' גיורא הידש

שאלה: אני מבין שהתרופה אלטרולט מסוכנת מאוד במינונים גבוהים. הרופא שלי מסרב לתת לי מינון גבוה מ 25 מ"ג ליום בטענה שזה עלול לגרום להפרעות קצב לב. בדפי המידע על התרופה הזו באינטרנט כתוב שניתן להגיע איתה עד למינונים של 300 מ"ג ליום בהדרגה. מי צודק? (אני בחור צעיר בשנות ה 20 ללא בעיית לב כל שהיא או רגישות כל שהיא)

לדני נכון שהאלטרול עלול להשפיע על הלב אבל מדובר בתופעת לוואי. המינון המקסימלי של אלטרול הוא 300 מג' ביום. בעבר, לפני הופעת הפרוזק השתמשנו הרבה מאוד באלטרול במינונים גבוהים יחסית. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הירש שלום, קראתי מעט על שתי התרופות ואינני מצליח להבין מהו ההבדל המהותי בין אלטרולט לפרוזק. מדוע מישהו יעדיף אחת מהן על השנייה ? תודה

שחכתי לשאול האם גם התרופה רספידרל יכולה להתאים למקרה של אבא שלי - תפתור את בעיית ההזיות מבלי להחליש את השרירים (ובכך למנוע פגיעה בשיקום שלו).

לליאת הרספרידל עשויה לפתור את בעית ההזיות אבל היא עלולה לגרום גם לבעיה בשרירים, תופעה לא שכיחה אבל קיימת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום , רשמתי לך בעבר על בחור הקרוב אליי אשר מתגורר בדירה שכורה ( אמו הוציאה צו החקה היות והיה גורם נזק לרכוש ולעיתים נוהג בתוקפנות ) על קצה המזלג , יש לו כעס רב מאוד כלפי משפחתו היות והוא מאשים אותם באשפוזי כפיה אשר עשו לו . הוא לא לומד למרות שהוא רשום בתיכון אין לו קשר חברי הוא רוב הזמן טרוד ומתעסק במחשבותיו ורוצה להכנס לבית כי הוא מאמין שאם הוא יהיה בבית הכל יהיה תקין והוא יחזור לעצמו . הוא עושה הכל כדי לשכנע : אומר שהוא הולך להתאבד , הולך למשטרה ומספר להם שאין לו כסף לסוע ושלא דואגים לו לכלום אפילו לאוכל . אתמול הוא ממש השחית והרס את כל הדירה השכורה שלו ובעלת הדירה נדהמה ומעוניינת שנעזוב את הדירה . אני חושבת שהוא עושה הכל בכדי שיוכל לחזור הביתה - אך לא תיארתי לעצמי שהוא יהרוס עד כדי כך ... הוא מסרב ללכת לטיפול רפואי כלשהו ( פסיכיאטר או פסיכולוג ) . רק על קצה המזלג , הוא היה לפני שבועיים וחצי בהוראת בדיקה בטירה ושחררו אותו ואמרו שאין לו כל מחלת נפש מה עכשיו אפשר לעשות כי ברור שייש איזו שהיא בעיה ? אני אובדת עצות באמת ... אודה על תשובה מהירה תודה

לניקול לצערי אין הרבה אפשרויות, אם אי אפשר לשכנע אותו ובטירה שחררו אותו מטיפול כפוי זו בעיה קשה. הדבר היחיד שעולה בדעתי, הוא ממש לא נעים, להגיש תלונה במשטרה על נזק שהוא עושה ואז המשטרה תשלח אותו שוב לבדיקה בטירה, יתכן ואז הם יבינו את חומרת מצבו. כל טוב דר' גיורא הידש

התרופה שבגינה אבי פיתח את ההזיות נקראית baclosal רציתי לוודא שוב האם התרופות שהמלצת עליהם לא יגרמו לתופעות של עייפות ורפיון שרירים מאחר ואבי עדיין ממשיך את השיקום (ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה). כמו כן רציתי לבדוק האם קיימת תרופה נגד ספסטיות שאין חשש שתגרום לתופעות לוואי של הזיות (אבי מקבל כעת תרופה ניסיונית בשם dantrium תודה, ליאת

לליאת איני יכול לענות לשאלתך לגבי התרופות נגד ספסטיות, זה לא בתחום המומחיות שלי. בשאלתך אתמול רשמתי את התרופות שעשויות לעזור ללא תופעות לוואי, כך גם תשובתי למעלה לגבי רספרידל. כל טוב דר' גיורא הידש

הייתי שמחה לקבל אינפורמציה על הבעיה הזאות וגם לדעת באיזה דרך להיתמודד איתה שמדובר בבן זוג.תודה

לאמי לגבי תיאור מפורט אפשר לראות בכל ספר לימוד או לנסות באתר של "זרות", אני מאמין שיש שם חומר. ההתמודדות היא מאוד קשה. מדובר על אנשים תוקפניים אשר מבטאים את התוקפנות שלהם בהימנעות ואי עשיה, כאשר מבקשים מהם משהו או מבקשים שיתוף פעולה הם תמיד מסרבים או "לא שומעים את השאלה". כלומר מבטאים את התוקפנות הרבה שלהם באופן פסיבי. כיוון שמדובר על הפרעת אישיות ההבנה והתובנה שלהם למצב היא די מצומצמת ופעמים רבות נדמה להם שהכל בסדר. לכן גם כל כך קשה להביאם לטיפול וקשה גם בטיפול. בחיים כדאי לשאול הרבה פעמים, על מה אתה כועס, מה אתה באמת רוצה, מה לא בסדר. כלומר להכריח אותם להתייחס באופן ענייני למה שקורה ולא לתת להם להחזיק את הכעס בבטן ולבטא אותו בדרך עקיפה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב לך ד"ר הידש, אני בחורה בת עוד מעט 30 נוטלת כבר במשך 4 שנים רסיטל (ציפרמיל) כדור אחד ביום. קראתי באתר של YNET את הכתבה הבאה: מעכשיו: אזהרה לסכנת התאבדות על תרופות לדיכאון ה-FDA, מנהל המזון והתרופות בארה"ב מחייב מעתה את חברות התרופות לצרף אזהרה על אריזת כל נוגדי הדיכאון, בדבר הסיכון מפני התאבדות ילדים ובני נוער הנוטלים את התרופה. התרופה הבטוחה היחידה שאושרה לשימוש בילדים ובני נוער: פרוזק. המסוכנות: אפקסור, פקסיל, לובוקס...... השאלה שלי היא: אני צריכה לחשוב שגם תרופת הרסיטל בסכנה? אשמח לתגובתך תודה, אירית

לאירית האזהרה קיימת ליתר ביטחון. בכל אופן מדובר על תופעת לוואי נדירה המופיעה בתחילת הטיפול. כך שאת בטח יכולה להרגע מאוד. כל טוב דר' גיורא הידש

בשל בעיה של חרדה שתסמינה העיקרי היה דופק מואץ בהתקפים רבים במשך היממה , ניתן לי לפני כשנתיים סרוקסט שאכן הפסיק את התופעה כמעט לגמרי, בעצת הרופא ירדתי למינימום של חצי כדור ליום ואחר כך אני עברתי לחצי כדור פעם ביומיים שזה היה לעניות דעתי כבר כמעט להפסיק? כאשר הפסקתי לגמרי, אחרי מספר חודשים במינון הנמוךהנ"ל, חזרו התופעות של דפיקות הלב בשעות משונות כשבוע מיום ההפסקה, חשבתי שזה יעבור אבל זה החמיר, לכן חזרתי תוך כשבועיים למינון הקודם של חצי כדור אבל כל יום, ויש התיצבות של התופעה, האם כל זה אומר שעדין העניין אצלי לא נגמר ויש צורך בעוד תקופה משמעותית, עם תחילת נטילת הכדור דובר על שנתיים והן כבר עברו? האם ידוע לך כי מינון נמוך של חצי כדור יום כן יום לא, אפקטיבי בכלל? תודה מראש שמש

לשמש איני יודע בביטחון אם מדובר בתופעות של חרדה או בתופעות של הפסקת התרופה. את נטלת חצי כדור פעם ביומיים ותופעות החרדה החמירו אחרי שבועיים של הפסקה, זה די הרבה.... בכל אופן לדעתי כדאי לעשות עוד מאמץ וניסיון להפסיק את הסרוקסט, כדאי לנסות אפילו אם מדובר בחרדות ולא בתופעות של הפסקה. אם יש סיכוי שהתופעות מהפסקת התרופה אז כדאי לנסות. לפרוזק משך חיים הרבה יותר ארוך מאשר הסרוקסט, לכן ישנה שיטה לעבור קודם לפרוזק באותו המינון ואחר כך להפסיק באופן דומה. תתייעצי עם הרופא המטפל, אולי שיטה זו עשויה להתאים לך? כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, רציתי לדעת מהם תסמיני גמילה מכדור הרגעה? הפסקתי להשתמש בקלונקס לפני כשבוע, משך נטילת הכדור היתה כחודשיים וחצי , בתחילה נטלתי מהם כל יום (כשבוע וחצי) ואח"כ נטלתי לפי הצורך בערך כל שלושה ארבעה ימים. לפני יומיים הופיעו אצלי התסמינים הללו:- כאבי ראש,חוסר יציבות,סחרחורות ורעידות פנימיות בגוף. האם אלו תסמיני גמילה מהקלונקס ? תודה וכל טוב.

ללילי אלו עלולים להיות תסמיני גמילה. הפתרון הוא פשוט, ליטול חצי או רבע קלונקס ואז התופעות יעלמו. בסך הכל אפשר להפסיק את הקלונקס לאט לאט, אין שום דבר דחוף. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לך רציתי לשאול האם יעילותן של תרופות מקבוצת ה ssnri טובה יותר לטיפול בדיכאון לעומת הקבוצה של ה ssri ומדוע השוק מוצף בהמון אפשרויות מהקבוצה הראשונה ואילו מקבוצת ה- ssnri ה"מבחר" מוגבל ? איקסל\ונלה\אפקסור ? או שמה יש עוד ופיספסתי...ו..אחרונה האם אכן תופעות הלוואי פחותות מה-ssri? תודה רבה

לענת לפי העבודות האחרונות אפקסור וציפרלקס עדיפות במעט על התרופות הקודמות מקבוצת ה SSRI. בארה"ב ישנן כבר תרופות חדשות מקבוצת ה SNRI אבל הן עדיין לא הגיעו לארץ. כך שצריך לחכות. כל טוב דר' גיורא הידש

היום קראתי כתבה על כך שהולכים לתת אזהרות בנוגע להתאבדות למי שלוקח כדורי נוגדי דיכאון, אבל דווקא על הפלוטין-פרוזאק זה הכדור היחידי שלא ישימו אזהרה. רציתי לדעת מה בעצם תופעות הלוואי העיקריות והשכיחות של הכדור הזה? הסיבה שאני שואל זה מכיוון שפעם ניסיתי חצי כדור אפקסור 37.5 או משהו כזה והכדור הזה פשוט סימם אותי וגרם לי לא ללכת לעבודה - עד כדי כך. מאז יש לי חרדת ציפייה מכדורים ולכן אני מפחד לקחת את כדור הפלוטין. אשמח לתשובה.

אתה יכול להסתכל באתר אינפומד או בגהה - יש מידע על הכדור.

לאייל אי שקט פנימי, תוקפנות או התאבדות הן תופעות לוואי נדירות ביותר אם בכלל. כך שאיני חושב שזו צריכה להיות הדאגה שלך. תופעות הלוואי של כל התרופות דומות. יחד עם זאת מדובר על התאמה אישית של כל אחד, כך שפרט לתרופה טובה צריך גם פסיכיאטר טוב וגם מזל כדי שהתרופה תתאים לך.... לעתים נוטלים תרופות הרגעה בתחילת הטיפול כדי להפחית את הסימפטומים של האי שקט. כל טוב דר' גיורא הידש

היי ד"ר. הבנתי כבר את דרך המחשבה שלך,שבכל פעם שאשאל על חרדה מסויימת,תבחר להתעלם מן החרדה עצמה,ולחזור ולהדגיש את הנ'ק שחבל לבזבז זמן וכדאי לטפל. אני לא אגיד שאני מסכימה איתך,או חושבת שזו הדרך,אך אני מכבדת את דעתך. "חבל לבזבז זמן" אולי מרמז על כך שכדאי לקחת סרוקסאט כפי שהרופא ייעץ,או שכדאי ללכת לשיחות. אגיד בפעם המיליון-שאני לא סותרת את זה,אבל תסלח לי על הבוטות... כתוב איפשהו או מובטח איפושהו שהדברים הנ"ל יועילו יותר מהדרך בה אני הולכת? אני לא אומרת שלא,אבל ברור הרי שבטענה שחבל לבזבז זמן,יש מאחורייה גם אימרה שלא נאמרת והיא שאין טעם,ושהדרך היחידה היא טיפול. הריי אם היית חושב שזה אפשרי להיתגבר על החרדות בצורה בה אני הולכת,אני לא חושבת שהיית טוען שזה "ביזבוז זמן".כאילו שלמישהו מובטח במיליון% שטיפול וכל מיני תרופות יועילו לו,וייש ערבון לכך, וברור שלא,הרי הפורם מלא באנשים שהם הוכחה לכך שאין ערבון.נכון? יש לי שאלה אלייך בתור בנאדם,ולא בתור רופא. אם תשים עצמך לרגע בעמדה של אדם עם חרדות,או איך שלא תקרא לזה,שממצב מאוד מאוד קשה,הצליח להתגבר וחיי שנתיים חיים נטולי חרדה,נטוליי טראומות,ובכוחות עצמו, ללא הזדקקות לתרופות ושיחות.... ואז בעקבות דבר קצת קשה שקרה לו,נופל שוב למקום מאוד מפחיד, אך בזכות כך ששנתיים ולאחר דברים הרבה יותר קשים-היה לו טוב יותר והצליח להתגבר,אז יש לו אמונה בעצמו,והוא מרגיש,וסליחה כן,אפילו מרשה לעצמו להאמין באמת,שיהיה בסדר,ואפילו מרגיש שעם הזמן הוא חוזר לעצמו ומתגבר על החרדות...ומצבו משתפר והוא חוזר לעצמו... וזו לא פנטזייה ואשליות, כמו כל בנאדם חרד,ובעיקר כשנכנסתי לזה שוב כמובן וברור מאיליו שהתחושה הראשונית,ואף החזקה מכולן היא שאי אפשר,שקשה, שלא אצליח להתגבר,שזה נורא,שאני חייבת שיעזרו לי וכו וכו. אך אם אני נאבקת למצוא בי כוחות ולהאמין,ואני יכולה גם לומר לך במיליון אחוז,שכשיש לי את האמונה בעצמי,ואת הידיעה שאני התגברתי ושאני יכולה גם כיום להתגבר-אז פשוט אני באמת משתחררת מן החרדות. וכשאני מרגישה כמו שאמרת "שזה ביזבוז זמן" ונכנסת למלכודת הזו של לפחד ולא להאמין בעצמי-אז זה גם מה שקורה. אז מי יכול לומר לי שהאמונה בעצמי ובייכולת שלי להתגבר או הידיעה שניתן להתגבר ע"י עצמך או לפחות לנסות...מי יכול לומר לי שזה לא נכון?? מי אמר שהגישה של החוסר אונים היא הגישה בה צריך לנקוט? שתדע משהו, בעלי כל החיים אמר,ועדיין אומר לי,שאני-כן אני,מסוגלת, שאני ורק אני צריכה להבין מה קורה לי כמו שעשיתי תמיד,וכך להתגבר,והאמונה הזו הועילה לי בעבר והתחזקתי והייתי במצב של ללא חרדות בכללללל. אז זו טעות? זה לא נכון? למה? השאלה היותר עיקרית היא למה לא לתמוך בבנאדם שאולי- ורק אולי,כן יכול,וכן מצליח להתגבר,ואולי אפילו להיפך-לומר לו שזה אפשרי? אז לא,אני לא צריכה חיזוקים{למרות שהייתי שמחה לקבל אותם} כי כמו כל בנאדם אני כמובן חוששת,ומפחדת שלא אוכל בעצמי,שאין לי יכולת לכך,שאין לי כוחות,שזה בלתי אפשריי, שאני בתהום ללא תחתית. אך אני מנסה להיות חזקה כמו בעבר,וכן! להאמין בכך...למרות שזה הכי קשה לי בעולם. וכשנכנסתי למצב הזה שוב נאבקתי קשות למצוא בתוכי את הכוח והאמונה שיהיה בסדר,ואף להאמין שכך יהיה. וככל שהצלחתי כך יותר ויותר השתחררתי באמת מן החרדות,התגברתי, התחלתי לתפקד,התחלתי לנשום,התחלתי לחזור לעצמי. וכמובן שזה לא רק "להאמין" זה המון דברים נוספים. זה ללמוד עם עצמי לקבל את העובדה שאני ללא בעלי כעת,שאני לבד,שאני צריכה ללמוד איך לסמוך על עצמי ועל הייכולות שלי,ואיך להיות חזקה,זה להתבגר ולהתבשל עם עצמי על עצם המשמעות של הפרידה-ולהתמודד עם הפחד. ואני חייבת לומר שעד היום אני מצליחה ולומדת להשלים עם זה-במקום להיבהל. וייכול באמת להיות שאווכח שאני אבודה,ששקעתי לנצח באימה,שאין לי מוצא.ושאאלץ לרוץ מייד ולחפש כל פיתרון אפשרי. בהחלט יכול להיות. אך גם יכול להיות שאולי כן אצליח... שאולי למרבה הפלא יש טעם באמונה שלי שזה אפשרי וזה תלויי אך ורק בי עצמי,ושכמו שהיה טוב יהייה שוב. אולי אני כן הולכת בדרך הנכונה? אולי במקום לשלול,אפשר לחשוב שכן אפשר? אני לא באה לשכנע פה את עצמי,ולא אף1. אני יודעת שעבדתי קשה כדי להחזיר ולהחדיר בעצמי את האמונה שיהיה בסדר,להיזכר שהיה גם טוב,ומתוך כאב דמעות וסבל עצום לשאוב אמונה כמעט בלתי אפשרית-שזה אפשרי. ובעבר זה הועיל,אפילו מאוד, וגם כיום ישנה הוכחה לכך שזה מה שחשוב באמת,כי עובדה שאני מתגברת. בניסיון שלי להתמודד,אני גם שואלת פה לפעמים על חרדות שונות,כדי להבין קצת יותר. אם לפי דעתך זו אינה הדרך הנכונה,אף על פי שבעבר וגם כיום הדרך הזו הועילה לי,אז לא אשאל יותר,ומלבקש חיזוקים כגון- את יכולה, כבר מזמן הפסקתי לבקש והבנתי שהאדם היחיד שבאמת הבין אותי ויידע איך לעזור לי היה בעלי-ודבריו היו נכונים. בקיצור,שיהיה לכולם רק טוב, ואני באמת מקווה שאנשים ילמדו שכדאי דבר ראשון להאמין בעצמך. ואני לא אמשיך לבקש תמיכה ממקום שאומנם מלא בכוונות טובות ובאנשים טובים, אך לא יכולים להבין אותי,ואני צריכה לתרץ מיליון פעם,איך אני מעיזה לחשוב שאני יכולה להתגבר. זה באמת לא מתאים לי. אני רוצה להתחזק,ולהאמין בעצמי,ועבדתי קשה מאוד על מנת להתחזק ולדעת לצאת ממצבים ולהאמין שיהיה טוב. ודרך אגב-לסיום, בעבר התלבטת לגביי סיומת לתשובותייך,שהייתה"שיהיה רק טוב" לפי דעתי היה כדאי לשנות זאת ל"יהיה רק טוב". צריך להפסיק לחפש,ולהתחיל למצא. ותודה על כל העזרה והתמיכה שלך,אתה באמת אדם עם לב רחב וטוב. קארין.

לקארין, אני מנסה לכתוב לך הכי בעדינות שאפשר, ואני מקווה שהדברים ייתקבלו טוב, אני מבינה את הדברים של דר' הידש ש'חבל על הזמן' כאמירה קצת יותר לשונית ולא בסלנג המקובל. חבל על הזמן- פשוטו כמשמעו- השנים עוברות והנסיון להתגבר בעצמך לוקח הרבה יותר זמן והרבה יותר אנרגיות. ולכן, טיפול (לא תרופתי בהכרח) יכול לזרז תהליכים. 'חבל על הזמן' במובן הכי פשוט שלו. אפשר לסחוב את זה שנים ואפשר פחות. זה בעניין הראשון. בעניין השני- את חוזרת וכותבת שאת מתמודדת בעצמך, יכולה לבד, וכו', זה מזכיר לי את הבת שלי (שהיא קצת יותר צעירה ממך) ואת מה שהיא אומרת 'אני רוצה לבד, כמו גדולה'. זה נשמע קצת ילדותי, זה נשמע אפילו ברמת ה'דווקא', אני אוכיח לכולם שהם טועים ואני צודקת. בואי נשים את הדברים על השולחן- את כותבת הודעות חושפניות, מפורטות וארוכות. אם זה לא טיפול, אז מה כן? נכון שהוא מתקיים במסגרת קצת אחרת, לא מסורתית, ואת יכולה לבחור בכל רגע להעלם , אבל את לא עושה את זה. את מקבלת משהו מה'טיפול' הזה. את בהחלט מראה לעצמך שאת לא כל כך יכולה לבד.. סוג של ללכת עם ולהרגיש בלי.... אני באמת מקווה שהדברים יתקבלו בצורה הטובה שהם נכתבו. דנה

דנה כבר אמרתי בעבר שכל1 עושה את הפירושים שלו... אני ממש לא מבינה אותך. זה לא ילדותי,למרות שאין לי שום בעייה להודות שאני ילדותית בהרבה דברים,אך אין זה המקרה. את אומרת ש"דווקא" אני אומרת "יכולה לבד" ו "אני לא בטיפול" את באמת חושבת שזה מה שמזיז לי בחיים?? להוכיח שאני חזקה? יכולה לבד? שאני לא בטיפול? אני בין האנשים היותר חלשים וילדותיים וחסרי אונים שפגשתי בחיי. אני לא מנסה להוכיח כלום לאף1,ואני בהחלט לא מכחישה שגם ההתכתבות פה היא סוג של טיפול-נהפוך הוא. אני טענתי שמאוד עזר לי לשאול ולהתייעץ עם הד"ר ועם אנשים שיש להם ניסיון בדברים האלו ושחווים דברים דומים. פשוט החלטתי לומר את דעתי -והיא איננה אומאת שאני גיבורה! וכל יכולה. להיפך דנה. בסה"כ אמרתי שהצלחתי בעבר להתגבר,ושאני מקווה ומשתדלת להאמין שגם כיום. כל בנאדם מרגיש בתוכו מה הכי מתאים לו,ואם אני מרגישה שלדבר על בעיותיי בקליניקה מול רופא לא מתאים לי ומפחיד לי,ולעומת זאת להרים טלפון לבעלי-להתייעץ איתו ולהיעזר בו,או כמו שהגדרת"טיפול" במרכאות כמובן של לשאול פה שאלות לגביי החרדות שלי,וללמוד ולהבין יותר בדרך זו..... וכן,להשתדל להיות בדיעה שדווקא יהיה בסדר, אך אני נתקלת ללא הפסקה באנשים שפשוט חייבים לומר לי דברים כגון "את משלה את עצמך" או "הפירור קלונקס שאת לוקחת זה כלום" "אין לזה השפעה" או "את דורכת במקום" או אפילו כדרכו של ד"ר הידש לחזור ולאמר לי "שחבל על הזמן" {סליחה ד"ר אני לא אומרת זאת מכוונה רעה אני יודעת שכוונתך היא לעזור},אז פשוט כנראה לא מובן שאני שואלת ומתייעצת ותוך כדי משתדלת לשפר את חיי.ועושה זאת. ובקשר ללהוכיח ש"אני צודקת", אני לא רוצה להוכיח כלום לאף1 מלבד לעצמי. גם לא מזיז לי אם אני צודקת או לא,ואני לא מחפשת להיות צודקת. אף אחד לא טועה דנה,ואף אחד לא צודק. אני בסה"כ אומרת את דעתי. ונמאס לי להצטדק. יש לי מספיק בולשיט וצרות בחיים. תודה על התמיכה שלך מתוקה,ואת באמת אחלה, לילה טוב:-)

דנה כבר אמרתי בעבר שכל1 עושה את הפירושים שלו... אני ממש לא מבינה אותך. זה לא ילדותי,למרות שאין לי שום בעייה להודות שאני ילדותית בהרבה דברים,אך אין זה המקרה. את אומרת ש"דווקא" אני אומרת "יכולה לבד" ו "אני לא בטיפול" את באמת חושבת שזה מה שמזיז לי בחיים?? להוכיח שאני חזקה? יכולה לבד? שאני לא בטיפול? אני בין האנשים היותר חלשים וילדותיים וחסרי אונים שפגשתי בחיי. אני לא מנסה להוכיח כלום לאף1,ואני בהחלט לא מכחישה שגם ההתכתבות פה היא סוג של טיפול-נהפוך הוא. אני טענתי שמאוד עזר לי לשאול ולהתייעץ עם הד"ר ועם אנשים שיש להם ניסיון בדברים האלו ושחווים דברים דומים. פשוט החלטתי לומר את דעתי -והיא איננה אומאת שאני גיבורה! וכל יכולה. להיפך דנה. בסה"כ אמרתי שהצלחתי בעבר להתגבר,ושאני מקווה ומשתדלת להאמין שגם כיום. כל בנאדם מרגיש בתוכו מה הכי מתאים לו,ואם אני מרגישה שלדבר על בעיותיי בקליניקה מול רופא לא מתאים לי ומפחיד לי,ולעומת זאת להרים טלפון לבעלי-להתייעץ איתו ולהיעזר בו,או כמו שהגדרת"טיפול" במרכאות כמובן של לשאול פה שאלות לגביי החרדות שלי,וללמוד ולהבין יותר בדרך זו..... וכן,להשתדל להיות בדיעה שדווקא יהיה בסדר, אך אני נתקלת ללא הפסקה באנשים שפשוט חייבים לומר לי דברים כגון "את משלה את עצמך" או "הפירור קלונקס שאת לוקחת זה כלום" "אין לזה השפעה" או "את דורכת במקום" או אפילו כדרכו של ד"ר הידש לחזור ולאמר לי "שחבל על הזמן" {סליחה ד"ר אני לא אומרת זאת מכוונה רעה אני יודעת שכוונתך היא לעזור},אז פשוט כנראה לא מובן שאני שואלת ומתייעצת ותוך כדי משתדלת לשפר את חיי.ועושה זאת. ובקשר ללהוכיח ש"אני צודקת", אני לא רוצה להוכיח כלום לאף1 מלבד לעצמי. גם לא מזיז לי אם אני צודקת או לא,ואני לא מחפשת להיות צודקת. אף אחד לא טועה דנה,ואף אחד לא צודק. אני בסה"כ אומרת את דעתי. ונמאס לי להצטדק. יש לי מספיק בולשיט וצרות בחיים. תודה על התמיכה שלך מתוקה,ואת באמת אחלה, לילה טוב:-)

דנה כבר אמרתי בעבר שכל1 עושה את הפירושים שלו... אני ממש לא מבינה אותך. זה לא ילדותי,למרות שאין לי שום בעייה להודות שאני ילדותית בהרבה דברים,אך אין זה המקרה. את אומרת ש"דווקא" אני אומרת "יכולה לבד" ו "אני לא בטיפול" את באמת חושבת שזה מה שמזיז לי בחיים?? להוכיח שאני חזקה? יכולה לבד? שאני לא בטיפול? אני בין האנשים היותר חלשים וילדותיים וחסרי אונים שפגשתי בחיי. אני לא מנסה להוכיח כלום לאף1,ואני בהחלט לא מכחישה שגם ההתכתבות פה היא סוג של טיפול-נהפוך הוא. אני טענתי שמאוד עזר לי לשאול ולהתייעץ עם הד"ר ועם אנשים שיש להם ניסיון בדברים האלו ושחווים דברים דומים. פשוט החלטתי לומר את דעתי -והיא איננה אומאת שאני גיבורה! וכל יכולה. להיפך דנה. בסה"כ אמרתי שהצלחתי בעבר להתגבר,ושאני מקווה ומשתדלת להאמין שגם כיום. כל בנאדם מרגיש בתוכו מה הכי מתאים לו,ואם אני מרגישה שלדבר על בעיותיי בקליניקה מול רופא לא מתאים לי ומפחיד לי,ולעומת זאת להרים טלפון לבעלי-להתייעץ איתו ולהיעזר בו,או כמו שהגדרת"טיפול" במרכאות כמובן של לשאול פה שאלות לגביי החרדות שלי,וללמוד ולהבין יותר בדרך זו..... וכן,להשתדל להיות בדיעה שדווקא יהיה בסדר, אך אני נתקלת ללא הפסקה באנשים שפשוט חייבים לומר לי דברים כגון "את משלה את עצמך" או "הפירור קלונקס שאת לוקחת זה כלום" "אין לזה השפעה" או "את דורכת במקום" או אפילו כדרכו של ד"ר הידש לחזור ולאמר לי "שחבל על הזמן" {סליחה ד"ר אני לא אומרת זאת מכוונה רעה אני יודעת שכוונתך היא לעזור},אז פשוט כנראה לא מובן שאני שואלת ומתייעצת ותוך כדי משתדלת לשפר את חיי.ועושה זאת. ובקשר ללהוכיח ש"אני צודקת", אני לא רוצה להוכיח כלום לאף1 מלבד לעצמי. גם לא מזיז לי אם אני צודקת או לא,ואני לא מחפשת להיות צודקת. אף אחד לא טועה דנה,ואף אחד לא צודק. אני בסה"כ אומרת את דעתי. ונמאס לי להצטדק. יש לי מספיק בולשיט וצרות בחיים. תודה על התמיכה שלך מתוקה,ואת באמת אחלה, לילה טוב:-)

לדר גיורא שלום .אני כבר 6 חודשים בדיכאון וחרדה ,ופחד ממחלות בלי להפסיק לחשוב על זה רואה טלויזיה משהו שקשור למחלות מנתק אותו דבר לגבי עיתונים .מחשבות בצורה כפיתית שלא עוזבים .מה עושים המליצו לי לקחת כדורים אבל אני פוחד בגלל הכבד שומני שנמצא אצלי .בדיקות דם תקינות.והשומן בגלל עודף משקל. האם כדורים מומלצים.

לשרון חצי שנה זה הרבה זמן להתלבט.... אני מבין שהיית בייעוץ אצל פסיכיאטר? אם כן אני חושב שאחרי חצי שנה כדאי לקבל את עצתו למרות הבעיה בכבד. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, יש לי חבר כבר כמעט 4 שנים , השנה סיימתי תואר ראשון ואני חושבת שהיחסים שלנו די טובים. הבעיה שלי היא שכאשר אנחנו יוצאים אנחנו שותים , מעשנים וכד' וכל הזמן מלווה אותי תחושה של בוגדנות מצידו, אני בוחנת ומסתכלת ולא פעם המצבים הללו הגיעו לכדי מריבות. מה אני אמורה לעשות? האם תחת השפעות של חומרים כימיכליים שונים אני יכולה להרגיש דברים ללא קשר למציאות? לא פעם חשבתי ללכת לטיפול מפני שמבחינה לוגית תמיד נהנתי בילדותי ובגרותי מביטחון עצמי (מראה, אינטליגנציה) וק עם הבן זוג הזה אני סובלת מתחושות נוראיות שכאלה. בתודה מראש

לאתי כאשר אוהבים אדם גם פוחדים לאבד אותו, כך שקינאה מסויימת וחרדה שהוא יעזוב הם דבר טבעי כאשר ישנו אדם שיקר לך. עם זאת הסמים עלולים להכניס למצב פרנואידי, בטח שלא כדאי ליטול סמים, אבל אם את רגישה אליהם אז כדאי מאוד להזהר ולהפסיק באופן מוחלט. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, אבא שלי בן 70 ולפני כשנה הוא נפל מסולם ונפגע בחוליות C5, C6, C7. כתוצאה מכך הוא משותק מאיזור החזה ומטה (הוא נושם בכוחות עצמו למרות ששרירי הנשימה שלו חלשים). במהלך תקופת השיקום שלו קיבל אבי תרופה נגד ספסטיות אשר גרמה לו לתופעת לוואי של הזיות. לאחרונה ההזיות החמירו. 2 אנשי מקצוע בתחום של שיקום נירולוגי אמרו שהם יודעים שהתופעה קיימת אך היא נדירה ואין להם ידע לגבי כיצד ניתן לטפל בה. אני אשמח אם תוכלו להפנות אותי לגורם מקצועי שיש לו נסיון בנושא ולמאגרי מידע שבהם אוכל אולי למצוא אינפורמציה כיצד טופלו אנשים במצב זה בעבר. תודה רבה, ליאת

לליאת איני יודע על איזו תרופה מדובר אבל יתכן שהתרופה פועלת על הדופמין ולכן ההזיות. בהחלט ישנן תרופות נגד ההזיות (מקבוצת האנטיפסיכוטיים) שאין להם כמעט השפעה על השרירים ואינן מחלישים אותם. התרופות הן סרוקוול, זיפרקסה ולפונקס. לכל אחת יתרונות וחסרונות שלה. ברוב בתי החולים הכלליים ישנו פסיכיאטר שהוא יועץ למחלקות, כך שישנו פסיכיאטר שהוא מומחה בנושאים המשותפים למחלות הגופניות ולפסיכיאטריה. תבקשי מהנאורולוגים שיתייעצו עם הפסיכיאטר בבית החולים. כל טוב דר' גיורא הידש

ניסותי היום פעם ראשונה לנסות לא לנוח בצהרים כדי שבלילה אוכל להרדם טוב יותר האם אתה חושב שזו מחשבה טובה להעסיק את עצמי בצהרים. בבוקר אני מרגישה ממש חוסר שקט אך בצהרים אחרי התרופה והקלונקס קצת יותר רגוע. מבקשת את ייעוצך בנושא. תודה ויום טוב

לגלית אני חושב שזה רעיון טוב, אבל בסופו של דבר התוצאה צריכה להיות טובה. תנסי מספר ימים ואז תוכלי להחליט. כל טוב דר' גיורא הידש

רציתי לשאול את הדוקטור לגבי טיפול בחשמל למקרים קשים של חרדות ודכאון על רקע פציעה בשירות הצבאי ועקב נכות פיסית מסויימת. אחי סובל כבר הרבה שנים מחרדות מהסיבות שציינתי וטיפול תרופתי לא עזר לו כיוון שהסיבה לחרדות עדיין קיימת ותמיד תהיה ואף תחמיר עם הגיל. האם במקרה כזה אתה מוצא את הטיפול בחשמל כאפקטיבי. אשמח לשמוע את תשובתך ע"פ נסיונך ואנא אל תפנה אותנו לפסיכאטר כי כרגע איננו בקשר עם אף רופא. חשוב לי לציין כי החרדה היא זו שגורמת לדפוסי חשיבה שליילים שגורמים לדכאון. בתודה מראש אהרון

ללוי לדיכאון עלולות להיות סיבות רבות, אבל כאשר ישנו דיכאון עמוק אין קשר לסיבה. טיפול בחשמל הוא למצבי דיכאון ואינו עוזר לחרדות. בגלל שהמצב קשה כדאי מאוד להיות בקשר עם פסיכיאטר למרות שאני מבין שהתאכזבתם בעבר. כל טוב דר' גיורא הידש

רציתי לשאול מספר שאלות: 1. האם לקיחת תרופות נגד חרדה ודכאון לאורך זמן לא גורמת נזק למוח או לגוף. 2. האם הגוף אינו מתרגל בסופו של דבר להשפעת התרופות כך שהאפקטיביות שלהן יורדת או למשל שהגוף מייצר פחות סרוטונין בגלל שהתרגל להשפעת התרופות המזרזות פעילות זו. 3. מה התרופה הכי מתאימה לטיפול בחרדות שניתן לשלב אותה עם כדור נגד דכאון בשם "מירו 45 מ"ג ?

לאהרון לשתי השאלות הראשונות (נדמה לי שכבר שאלת בעבר), התרופות אינן גורמות לנזק והשפעתן אינה פוחתת עם הזמן. בדרך כלל אני ממליץ למצוא תרופה אחת טובה ומתאימה ולא לחפש שילובים של תרופות. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בת 36 לוקחת רסיטל כדור אחד ביום כבר 8 חודשים. יש לי עדיין פחדים ואני נכנסת ללחץ מכל דבר ודואגת וניפגעת. חוץ מי עייפות לא עוזר הרבה. מה עלי לעשות .אני רוצה להיות רגוע!!!!!!!!!!!!!!!

לאורלי מגיע לך להיות רגועה ובהחלט אפשר להגיע לכך. אם הרסיטל לא עוזר כלל ואת סובלת מתופעות לוואי כדאי להחליף את הכדור, תחזרי לפסיכיאטר שיתאים לך תרופה אחרת שתפתור את בעית החרדות. כמובן שתמיד אפשר להוסיף שיחות. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש, בכוונתי להתחיל טיפול פסיכיאטרי פרטי. קיבלתי המלצה על רופא מסוים. אני רוצה לוודא לפני שאני פונה ומתחיל טיפול פרטי אצלו שנגד הרופא לא הוגשו תביעות או תלונות על רשלנות רפואית, בעיות אתיות או פגיעה בחולים. באיזה דרך ניתן לברר מידע זה?

לאלי איני יודע, אולי עורך דין יודע היכן נרשמים עבירות ודיונים משפטיים? בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום אני לא יודעת אם אני בפורום הנכון , אם לא תפנה אותי לאחר. אבי בן כ-60 והוא לאחר התקף לב שהיה לפני כ8 שנים ולאחר מכן קרו לו כמה מקרים של התקפי לב ברמה נמוכה יותר , האחרון לפני כמספר חודשים הוא קיבל מספר רב של תרופות , וכן איסורים רבים על האוכל - הבעיה היא שבכל התקופה הזו ובמיוחד בזמן האחרון הוא מספר כי הוא עייף מאוד , והוא גם ישן הרבה , הוא מעשן - ולא מצליח להפסיק , בזמן האחרון אף התחיל להקריח, הוא לחוץ מכל דבר דברים פעוטים ביותר , אין לו דאגות אמיתיות אך הוא בכל פעם מוצא איזושהי שטות אחרת להיות לחוץ בקשר אליה , 3 שנים לא הייתי בבית וכרגע חזרתי לגור כאן והמצב מאוד בעייתי , אני לא סומכת על הרופאה המטפלת שלו ואין לי מושג למי לפנות לעזרה , כשדיברתי על טיפול פסיכולוגי הוא ביטל זאת - האם יש פתרון? (הוא חי לבד , מלבדי) הערה - הוא קיבל תרופות נגד דיכאון שכנראה רק מדכאות לו את הרעב ומעייפות אותו כך הוא מרגיש

לבת מעבר לטיפולים הנפשיים, בדידות היא "מחלה" קשה ובהחלט עלולה להשפיע גם על הצד הנפשי וגם על הגופני. אפשר לחשוב על מספר דברים. שיחות בודאי חשובות ועשויות לעזור אבל נעבור הלאה. קודם כל להשלים את הבירור הגופני-קרדיאלי ולהגיע לפחות פעם אחת לייעוץ של קרדיולוג טוב שסומכים עליו ולקבל תמונה אמיתית, יתכן שהחולשה היא מהלב. התרופות נוגדות הדיכאון מורידות תיאבון בשבועות הראשונים לנטילה, לא כתבת כמה זמן אביך נוטל את הטיפול, אם הוא בהתחלה, בהחלט כדאי לחכות ולראות את ההשפעה. בהחלט אפשר ליטול תרופות נוגדות דיכאון וגם ללכת לקרדיולוג, שני הדברים הללו אינם סותרים ז.א.ז. אפשר לחשוב גם על ZYBAN שהיא תרופה נוגדת דיכאון ובארץ השימוש העיקרי בה הוא להפחתת או הפסקת עישון. אולי לתפוס שני צפרים במכה אחת. כמובן שכדאי להחליף רופא משפחה אם לא סומכים על הרופא, אולי רופא עצמאי בקופה? כל טוב דר' גיורא הידש

הגעתי לרופא פסיכאטר לאחר לחץ שהופעל עלי על ידי בת זוגי אשר משום מה לא יכלה לקבל ארוע שקרה לי פשוטו כמשמעו. בת זוגי התעקשה להכנס לפגישה והפעילה לחץ לא מובן לי על הרופא, כאשר הסכמתי ללכת לרופא היה לי ברור שנלך לפגישה והרופא יוציא לה את ה"זוקים" מהראש. להפתעתי הרבה הרופא בקושי הקשיב אלי התרשם מדברי בת זוגי והחליט על מתן כדורי פרפנן, למחרת הפגישה הרמתי טלפון לרופא ואף שלחתי לו מכתב רשום בו אני דורש ממנו למחוק את הרשומה ואת "אבחנתו". הרופא הסכים ואמר שהפגישה בוטלה אין רשומה ושאשכח מהפגישה. ברצוני לציין שהרופא ביקש ממני ויתור סודיות בתחילת הפגישה וזאת לצורך מנהלתי בלבד. (חבר קופ"ח ושלמתי עבור רבעון וכן תשלום ראשוני כמקובל בקופה). בהכנסי דרך אתר הקופה לאינטרנט אכן אינני רואה שום פגישה רשומה עם רופא זה. (רופאים אחרים כגון רופא משפחה ועוד מצויין שם הרופא והמועד). שאלותי: 1. האם יתכן שהרופא מחק את הרשומה והאבחנה כדבריו ואכן הן אינן מופיעות בגליון הרפואי שלי? 2. למה מיועדים כדורי פרפנן והאם נותנים אותם גם לחולי לב? 3. האם בקלות ראש, בלתי נסבלת, (כאשר לא אמרתי דבר אשר יכול אדם בר-דעת להבין שאין דברים מיוחדים ויוצאים דופן בדברי) יכול רופא לקבוע אבחנה ולתת תרופות? אין מודולים קבועים או מבחני הערכה מקובלים למתן אבחנה פסיכיאטרית? הרי לא יעלה על הדעת שבקלות ראש בלתי נסבלת אדם יהפוך לחולה!? תודה

לאור איני מכיר את המערכות בקופת החולים שאתה חבר בה, אבל אם אתה אומר שאין רשומה על הביקור אז כנראה שאין. מניסיוני ומבלי להכיר אותך, אני חושב שכדאי לך להקשיב לבת הזוג, אולי ישנם ילדים או קרובים אחרים אשר יכולים להכנס לתמונה ותוכל לשאול גם לדעתם. לדוגמא, אתה יכול להפגש עם אחד הילדים ללא בת הזוג ולדבר אתו, אחר כך גם בת הזוג תדבר ותנסו לברר את העניין. אני חושב שגם בת הזוג וגם הרופא רוצים את טובתך, אף אחד לא רוצה להתנכל לך בכוונה, כך שכדאי לפחות להקשיב. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, האם מותר לקחת ציפרלקס 10 מ"ג יחד עם התרופות הבאות: Foradil, Aerius, Clarinase, Flixonase, Symbicort ובנוסף - האם מותר לקחת ציפרלקס עם קיימת אלרגיה לתרופות מסוג NSAID. שנהיה כולנו בריאים... תודה.

לאלה אין בעיה עם האלרגיה ל NSAID, אין כאן משהו משותף. את התרופות האחרונות איני מכיר? אולי אני מכיר אותן בשם המסחרי אולם כעת אין לי את הזמן לבדוק. מצטער. כל טוב דר' גיורא הידש

חיצוניותך לא נופלת מפנימיותך תודה לתמונה ולפורום הנפלא שאתה מנהל אני ממשיכה לבקר בו מידי יום כגולשת פסיבית

תודה אני חושב שאני זוכר אותך א.מ... בכל אופן תודה על המילים החמות על הפורום ותמשיכי להשתתף כפי שמתאים לך. הידש

דוקטור הידש המקסים , אני יודעת שהשאלה שלי לא מתאימה לפורום , אבל פשוט רע לי כרגע , ובאופן מוזר (ואולי בגלל שזה וירטואלי) אני סומכת על דעתך. אתה לא חייב להתיחס... יש בחור אחד שאני אוהבת אותו בטירוף , וכל יום הוא משנה את דעתו לגבי , אני בתקופה כל כך מבולבלת ודפוקה וכל מה שאני רוצה זה חום ואהבה (ממנו ) . הוא עלה די במהירות על הענין שאני צריכה אותו. (טוב , אני די תלותית - יש לי הפרעת אישיות תלותית והוא יודע את זה). ואני חוששת שהוא מנצל את זה . בשבוע האחרון הוא זרק אותי פעמיים , כל פעם אחרי שהוא "זורק" אותי הוא אומר לי ששום דבר לא השתנה והוא עדיין אוהב אותי. היום הוא אמר לי שהוא היה חייב לחזור אלי כי ביקשתי... בגלל שיש לי אכילה כפיתית המראה שלי דוחה (מעל 30 קילו עודף) ואני ממש שונאת את עצמי.(אני שונאת עצמי בלי קשר). והוא טורח להזכיר לי כמה אני לא מושכת שוב ושוב. אמרתי לו להחליט מה הוא רוצה מהקשר , הכל או כלום , והוא נותן תשובה שמשאירה לי המון מקום לתקווה. אני ממש נמצאת במצב של חוסר וודעות. הבעיה שבכל מפגש הוא משנה את דעתו עשרות פעמים , להיות אותי או לא , בטענות שונות (שאני שמנה שיש לי בעיות נפשיות , הפרעות פסיכולוגיות , הפרעות אישיות , דיכאון...אמא שלו מתנגדת לקשר איתי , אני לא לומדת או עובדת ...). אני מאמינה שהוא באמת אוהב אותי , ואני ממש מאוהבת בו. בהתחלה הוא מאוד העלה לי את הביטחון וגרם לי להרגיש טוב , אבל עכשיו הוא עושה בדיוק להפך. הוא היחיד שאני רוצה כרגע , אבל לא כשהוא מזלזל בי . איך אני אגרום לו להפסיק לזלזל בי. רע לי . ממש רע לי. אני חושבת שהוא לא נתן לי מספיק הזדמנות להוכיח את עצמי , והוא לא ישאר איתי . טוב לי לשוחח איתו .והוא מבין אותי מאוד. הכרנו בתור לפסיכאטר , ככה שגם לו יש בעיות (חרדה חברתית , הפרעת אישיות סכזואידית ונראה לי שגם פרנוידית). בקיצור דוקטור מקסים , לברוח מהקשר הזה , או להישאר ? אני גם חוששת שאם הוא שיש לו בעיות דומות לשלי , וכל כך מבין אותי לא ירצה להיות איתי , אז מי כן ירצה . למה שמישהו ירצה להיות עם מישהי שיש לה כל כך הרבה בעיות? הבעיה העיקרית שהוא חכם ברמות היסטריות , הוא מקסים ומבין ויפה ומצחיק ויש לו כל מה שאני אוהבת , דבר שמאוד מקשה עלי להחליט. אני עדיין בלי כדורים נגד דיכאון , בגלל האלרגיה , ובתקופה איתו , הרגשתי שאין לי צורך בהם , ממש הייתי מאושרת. (עד השבוע...). אני מבינה שהשאלה לא קשורה לפורום , אבל אני באמת סומכת עליך , ולא על אחרים . ודעתך חשובה לי. דרך אגב , התמונה , בדיוק , אבל בדיוק כמו שתארתי אותך. אתה ממש נראה מקסים וטוב לב. שיהיה לך רק טוב. ניקי

אוי אוי אוי ניקי היקרה, רגשות מעורבים רגשות מעורבים... איך יודעים לאן לפנות בצומת ההחלטות? איך? בסופו של דבר את המחליטה (הוי כמה קשה, כמה קשה). את מבולבלת מאד מאד, הא? כל-כך מבקשת כיוון. נדמה לי, רק נדמה לי (כי אילו הייתי אני במצב הזה זה מה שהיה קורה אצלי לפחות) שאת שואלת את עצמך האם את נמשכת למערכת יחסים לא נכונה או פוגעת אולי כמו מערכות קשרים קדומות שלך, או כמו שאומרים אנשי המקצוע - חוזרת אוטומטית על דפוס קבוע של מערכות יחסים? משהו שמתחיל כל-כך קסום ואז פתאום מתגלה כמשהו הפוך לחלוטין וקופץ כל פעם מפה לשם? את מכירה את זה, נכון? וזה גם מה שמבלבל פה, המממ. בגלל שאני לא מכירה הכל מקרוב לא הייתי רוצה לתת תשובה חד משמעית, אני נוטה לומר - "עזבי, הוא פוגע בך מאד", (נכון, הוא גם מרכך אותך, אבל העניין הוא שזה בא ביחד ו*אי אפשר* להפריד בינהם). זה לא כל כך פשוט להחליט או לבצע, ובוודאי שבשום אופן לא טוב שמישהו יחליט בשבילך. נראה לי שיש לך כיוון הגיוני אבל יש רגש גדול שמבלבל אותך. הוי כמה מוכר וכואב. הנה עוד נקודה למחשבה: אולי בעצם העובדה שאת מציגה את עצמך כ"מישהי עם המון בעיות, כזו שרק מי שיש לו בעיות ימשך אליה", זאת ששונאת את עצמה ובכלל לא מגיע לי מישהו שווה, זה באמת מה שקורה? (אצלי בכולופן זה ככה) ה"זבובים" נמשכים לשם, ויש בהם משהו שיוצר חיבור מוזר כזה: מקסים מצד אחד ואיום מצד שני. הלוואי והייתי יכולה לומר לך מתי יוצאים מהמעגל הזה:-( לדעתי, השאלה שלך מאד שווה התייחסות ומאד חשובה ובהחלט שייכת לפורום כזה. החזיקי מעמד

יש מצב שהבונדורמין לא עובד? כלומר לקחתי שתיים ולא מזיז לי אפילו להיפך תפסתי עירנות פתאום כאילו שתיתי את כל הקפה בברזיל

תעבור להיפנודורם ותישן כמו תינוק גם עם חצי כדור.

ההיפנודורם נחשב להכי חזק בקטגוריה הזאת? איזה כדור הכי חזק קיים?

בהודעה הקודמת המלצת על כדור "מודל"... רציתי לדעת מה בדיוק הכדור עושה והאם יש לו תופעות לוואי? והאם אתה ממליץ לי לקחת אותו מאחר ויש לי פחד ענקי לקחת את הפאקסט... תודה רבה

בכל אינדקס תרופות ובכל כדור שקיים בשוק (אפילו אקמול) יש הזהרות על תופעות לוואי אפשריות,זה לא אומר שכל אחד מפתח את תופעות הלוואי ! , קבל שוב קישור של אינפו מד: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=188 כמו שדור כתב לך ממולץ ללכת שוב לרופא ולהתייעץ מה לעשות ,בכל מקרה רק רופא יוכל לרשום לך מירשם. מקווה שתתגבר על הפחד יכול להיות רק יותר טוב..

מודל היא תרופה אנטי פסיכוטית אבל במינונים נמוכים היא מיועדת בעיקר להרגעה. לדעתי יותר פשוט לקחת כדורי הרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים (וואליום, קלונקס, קסנקס, לוריוון) בתקופת ההסתגלות לסרוקסט (3-6 שבועות). אפשר גם לשקול טיפולים לא תרופתיים.

איזה טיפול אתה ממליץ ומה באמת אחוזי ההבראה מחרדות?

שלום אני בת 31 ומעולם לא היה לי חבר או שום קשר שנימשך יותר מפגישה אחת למרות שאני לא נראת רע והבחורים שיצאתי איתם רצו לפגוש אותי שוב. לרוב אני נימנעת מלצאת בכלל לפגישות כיוון שהדבר כרוך מבחינתי בהרגשת אי נעימות גדולה עד כדי חרדה קלה.החרדה אינה נובעת מחוסר ביטחון עצמי,אלא מהסיטואציה עצמה. בנוסף לכך יש לי o.c.d מאז שהייתי ילדה אך בעבר זה היה בשליטה וכמעט שלא הפריעה לי. לאחרונה זה החמיר משמעותית. הניסיון להילחם בזה גורם למוחי לפתח מחשבות רעות ומפחידות ,דבר שמתחיל לגרור אותי לסוג של דיכאון . עד לאחרונה לא חשבתי שיש קשר בין הדברים, חשבתי שאני פשוט ביישנית וסגורה,מה שגם נכון. האם לדעתך יש קשר בין הדברים,האם הכל נובע מאותה בעיית חרדה אני מחפשת פיתרון מהיר וזול עד כמה שאפשר. האם הייתה ממליץ על משרד הבריאות תודה מראש גלית.

לגלית אכן כל התופעות שתיארת הם ביטויים שונים של חרדה. אני חושב שהטיפול העיקרי אצלך צריך להיות בשיחות-פסיכותרפיה, יתכן ותרופות עשויות לעזור אבל אין הן העיקר. אפשר לפנות למרפאת בריאות הנפש של בית החולים הכללי שבאזור מגוריך או למרפאת קופת חולים לפי הקופה שאת שייכת אליה. כדאי להתחיל בטיפול כמה שיותר מוקדם ולשפר את איכות החיים באופן משמעותי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום.... אני התחלתי לקחת פאקסט כ3 שבועות..הבנתי את תופעות הלוואי המתלוות לנטילה למרות שאינני חשה למזלי באף אחד מהם עדין. אני מבינה ותקנו אותי אם אני טועה , שאחת מתופעות הלוואי השכיחות הן השמנה הנובעת לא מחילוף חומרים איטי וכו אלא , מן הצורך לפחמימות וסוכרים?? ..משקלי כרגע מפריע לי ולכן אני נמנעת כמה שיותר מן השמנה ושומרת על תזונה נכונה וספורט השאלה שלי : האם הכדורים מעכבים תהליכי הרזייה ??? האם כל עוד אני נוטלת את הכדורים הללו הסיכויים שלי לרזות הם פחותים? תודה ,

לטולה עליה במשקל היא תופעת לוואי מאוחרת אחרי שימוש של מספר חודשים. כמובן שכמו כל תופעת לוואי היא אינה מופיעה אצל כל אחד ויתכן ולא תסבלי מכך. לצערי אין תשובה מהספרות או מניסיוני לגבי שאלתך, כיצד ישפיע הסרוקסט על הדיאטות להורדה במשקל. יתכן ותהיה הפרעה, כלומר יהיה הרבה יותר קשה לרדת במשקל, אבל מדובר כאן על השערה שלי ואיני חושב שישנם מחקרים בנקודה זו. כל טוב דר' גיורא הידש

האם רדוקטיל משמש גם כתרופה נגד דכאון או השימוש הוא רק להשמנת יתר?

לסמדר מדובר על תרופה לירידה במשקל, המנגנון הפוך מהתרופות נוגדות הדיכאון ואסור לשלב בין תרופות אלו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, כתבתי לך בעבר שאני סובלת קצת מהיפוכונדריה ובעלי OCD, והחשש שלי שמא זה יעבור בתורשה לילדים - אתה ענית לי לגבי דפוסי התנהגות חרדתיים של ההורים ביומיום , כלומר השפעות סביבתיות ולא בהיבטים תורשתיים - הריני מתעניינת באספקט התורשתי, האם יש חשש להורשת הפרעות חרדה ובאזה סבירות, תודה רבה, לבבית.

ללבבית בכוונה עניתי כפי שעניתי. איני אוהב את נושא התורשה אלא אם מדובר על זוג המתעניין והוא לפני הנישואין. את התורשה לא ניתן לשנות ולכן חבל לעסוק בה.... חבל לעסוק בתורשה במיוחד כיוון שכל ההפרעות הנפשיות הן על בסיס של שילוב בין תורשה וסביבה, ואת הסביבה אנחנו יכולים לשנות. אם תפרטי את מטרת שאלתך אולי כדאי להשיב גם על מה ששאלת, אבל אני מקווה שתשתכנעי ולאינפורמציה על תורשה אין תועלת ונזק עלול להגרם.... כל טוב דר' גיורא הידש

רציתי לשאול האם אתה מכיר רופא תעסוקתי מאיזור המרכז שהוא גם רופא תעסוקתי אבל במקביל גם פסיכיאטר ? ורציתי לדעת איך מחפשים רופא עם שילוב התמחויות תעקסותית+פסיכיאטריה באיזור המרכז ?

לקרן איני חושב שיש רופא כזה. כיום מדובר על שתי התמחויות נפרדות, רופא מומחה ברפואה תעסוקתית, ופסיכיאטר מומחה. איני חושב שרופא יסיים את ההתמחות בפסיכיאטריה ואחר כך ימשיך עוד חמש שנים בהתמחות נוספת? אם יש רופא כזה מדובר על משהו מאוד נדיר ומקרי. אולי תכתבי מה השאלה שבפניה את עומדת ומה את מחפשת ואשתדל לעזור? כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי בעיות נוספות חוץ מבעיות פסיכולוגיות ואני צריכה שמיששהו יסכם את הכל כך שאם יהיו לי בעיות אז לא אצטרך מומחה רפואי מטעם בית משפט אלא הרופא שהלכתי אליו יעשה את כל החישובים ואי אפשר יהיה לסתור את זה ובמילא זה יהיה מקובל בבית משפט וזה יהיה מומחה רפואי של בית משפט .

שלום ד"ר נכבד רציתי לשאול מהי הפרעה בי פולרית ועל התרופה טגרטול לשם מה נחוצות בדיקות הדם מה בדיוק בודקים כל כמה זמן צריך בדיקות דם? והאם התרופה בטוחה לשימוש? תודה רבה דור

לדור הפרעה בי-פולרית נקראת גם מאניה דפרסיה, מצבים של פעילות יתר מוגזמת המתחלפים במצבים של דיכאון. הטגרטול שייכת לקבוצת התרופות המייצבות-מלשון יציב. כלומר מונעת את פעילות היתר וגם את הדיכאון. ישנן שתי סיבות לבדיקות הדם, ראשית, עלולה להיות פגיעה בכבד ולכן רצוי לעקוב אחר תפקודי הכבד. הסיבה השניה אפשר למדוד את רמת הטגרטול בדם, וישנם רופאים הקובעים את המינון של התרופה לפי הרמה בדם. מקובל לבצע את הבדיקות, בתחילה כל שלושה חודשים ואחר כך כל חצי שנה. כל טוב דר' גיורא הידש

בפעם הבאה רצוי שתבחרי בכינוי אחר כשאת שואלת שאלות בפורום. אני יוצא מנקודת הנחה שזה איננו דבר מכוון ולכן לא תהיה לך בעיה להחליף כינוי שתפוס כבר תקופה ארוכה.

הי. אני בן 33 וסבלתי מדיכאון ומחשבות אובדניות. הפסיכיאטר נתן לי לפני כחצי שנה ריספרדל וזה עזר. אחרי חודשיים שהרגשתי עייפות החלטתי על דעת עצמי להפסיק (גם חשבתי שהתגברתי על הדיכאון). אחרי חודשיים חזרתי לדיכאון ולמחשבות אובדניות. מלפני שבועיים חזרתי לקחת ריספרדל וזה עושה לי טוב. התרופה הזו אמורה לטפל בסכיזופרנים. מה זה אומר שאני סכיזופרן? אני בן-אדם מציאותי ולא סובל מאשליות. האם יש לשימוש בה סיכונים? תומר

לתומר סכיזפרניה אינה מאובחנת לפי תגובה לתרופות הנוגדות סכיזופרניה. זו טעות לוגית והמסקנה בהחלט לא נכונה. התרופה היא מהדור החדש של התרופות נוגדות הפסיכוזה לכן יש לה פחות תופעות לוואי וסיכונים לטווח ארוך והיא בטוחה. עם זאת סיכון בכל זאת קיים. כל טוב דר' גיורא הידש

אפקסור יכול לגרום לאנורקסיה?

לא, למרות שבתחילת הטיפול ישנה ירידה בתיאבון בגלל תחושה של בחילה, אין לכך קשר לאנורקסיה. כל טוב דר' גיורא הידש

אני חייבת לעדכן אותך לגבי אתמול בערב והיום בבוקר שהרגשתי נורא נעזרתי בעוד קלונקס וזה עזר לי אומנם הרגשתי כמו זומבי אבל נרגעתי נחתי צהרים כשעתיים וזה עשה לי טוב. כנראה שנכנסתי לתקופה מלחיצה של קנית בית וזה עשה לי לא טוב. עכשיו לדעתך להמשיך עם המרוניל 3 פעמים ביום או שביום שלישי הרופא שלי מגיע וכדאי להחליף טיפול אולי אתה מכיר כדור שהוא חזק יותר לדיכאון עם חרדות? אני מודה לך על היחס זה עוזר לי מאד תודה לך גלית

לגלית יופי שהרופא חוזר מחו"ל, אין ספק שזה ישפפר את הרגשתך ותחושת הביטחון. דעתי לא השתנתה, ס ב ל נ ו ת, לא קובעים דברים לפי יום אחד ואפילו לא לפי יומיים. עדיין צריך לחכות. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר שלום, במשך שנתיים ההאחרונות לקחתי בהמלצת הפסיכיאטרית לוסטרל כדור 50 ליום...במשך 4 חודשים ההאחורנים....הורדתי את המינון לחצי כדור ליום....לפני שבועים הורדתי את הכדור בכלל(בהמלצת הפסיכולגית...בעקבות זה שמצבי השתפר מאד)אולם במשך השבועים האחרונים אני מרגישה סחרחרות וחוסר שיווי משקל....וכאבי ראש....אני מיישכת את זה להפסקת הכדור...שכן כאשר הורדתי את המינון....הרגשתי את אותה ההרגשה...אבל זה הסתדר לי כעבור מס ימים....אבל נכון להיום....אני לא רוצה לחזור ליטול את הכדור ....בשביל להפסיק את הסחרחרות....אני רוצה להרגיש טוב גם רגשית ...וגם פיזית....האם אתה משייך את התופעה הנל....להפסקת הלקיחת הכדור....?ושאלה שנייה מתי לערך זה אמור להפסיק?

שלום, אני חושב שאת צודקת בכל מה שכתבת, התופעות מתאימות לירידה במינון. אפשר לחכות עוד שבוע שבועים ולסבול, או להוסיף נוגד חרדה כמו וואבן או לוריוון. יחד עם זאת אין מה למהר, אפשר להוסיף, קמצוץ של לוסטרל לכמה ימים או פעם אחת להוסיף רבע כדור ואז להרגיש טוב ולהפסיק יותר בהדרגה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב. אני נוטלת הן סרוקסט - 20 מג, והן מירו - 30 מג ביום. נראה שאני זקוקה לשתיהן לצורך התגברות על דכאון ועל חרדה. הבעייה - המירו - רמרון מאד מעייף אותי. האם יש תרופה אחת טובה שיכולה להחליף את השתיים שאני נוטלת ? תודה.

בד"כ במינונים גבוהים של רמרון יש פחות עייפות. לכן הייתי ממליץ לך דווקא לעלות ל-45 מ"ג ולראות את ההשפעה [יש לחכות שבועיים לפחות]. אם אין הטבה והעייפות מאד מפריעה אז לשקול מחדש את נחיצות התרופה. אין תרופה אחת שמשלבת בין השתיים.

האם סרוקסט לא אמור לטפל גם בדכאון ? האם רמרון חזק יותר בטיפול בדכאון ? בכל אופן אני מחפשת תרופה אחת לשתי התופעות.

מהו המנגנון הגורם להשמנה בעת נטילת תרופות ממשפחת ה-SNRI? (במקרה שלי-אפקסור). האם מדובר במנגנון המגביר את התיאבון או במנגנון אחר או נוסף כגון השפעה על חילוף החומרים? כיצד ניתן למנוע את ההשמנה (אני מנסה תזונה נכונה ופעילות גופנית ונראה שאין השפעה). שמעתי על תופעה של בצקות. האם תוכלו להרחיב במה מדובר? תודה מראש.

שלום לך אני סובלת מאותה תופעה וגם לא מצליחה להתמודד עם ההשמנה אני אוכלת על פי תפריט דיאטתי ומקפידה על פעילות גופנית וכלום לא עוזר . אשמח גם לשמוע מהדוקטור הסבר , ובלי שום קשר רק רציתי להזדהות עם בעייתך

שלום, לצערי התופעה מוכרת, שומרים על משטר של קלוריות, עושים פעילות גופנית ורק המשקל לא זז. ההשערה שלי שמדובר על קצב מטבולי איטי יותר (חילוף חומרים) אבל אין לי הססבר מדעי ולפי מיטב ידיעתי אין הסבר טוב לתופעה פרט לכך שהיא נכונה. העליה במשקל היא תוצאה של פעילות על הסרוטונין כך ב SSRI וגם ב SNRI. מצטער עם כולם הידש

רונית שלום, תודה רבה לך על ההזדהות. לד"ר הידש שלום, אני מודה לך על המידע.

אני פשוט כבר משתגע מכך והעלייה במשקל אינה נפסקת ורק כל 4 חודשים אני נאלץ להעלות עוד מידה במכנסיים. תגידו מהזעה מוגברת אתם סובלים או שזה רק תופעת לוואי של עלי.ה במשקל? יואב

מה טווח ההשפעה של הלוריוון (כמה זמן מעת נטילת הכדור הוא משפיע) עד מתי ועל מה בדיוק.??

לוריבן ( אם לכדור הזה את מתכוונת) הוא כדור נוגד חרדה משרה שינה ומרפה שרירים, הוא פועל מיידית תוך 10-30 דקות למשך של עד 24 שעות ,זה כדור ממשפחת הבנזודיאזיפינים והוא ממכר בשימוש ממושך (והשפעתו יורדת עם הזמן). מצרף קישור עם מידע יותר מקיף: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=142

הוא משפיע די מהר (חצי שעה בממוצע) אבל מתפנה מהגוף גם מהר (6-12 שעות). לכן מתאים בעיקר לשימוש עפ"י הצורך ולא באופן קבוע. אם קיימת הצדקה לשימוש קבוע בכדורי הרגעה אז כדאי להשתמש בכאלה שהם ארוכי טווח כמו וואליום או קלונקס ואז יש פחות טולרנס וסימני גמילה בזמן הטיפול. משפיע על ה-GABA שאחראי על וויסות חרדה ושינה. למידע נוסף תעשי חיפוש בפורום או חיפוש בגוגל.

ליעלי תודה למשיבים, אני מצטרף לדבריהם הידש

שלום לכולם! אני סובל מחרדה כבר למעלה משנה... ליפני 4 חודשים הייתי אתך פסיכיאטר והוא נתן לי "פאקסט" 20 מליגרם. אני חושב שהחרדה הגדולה ביותר שלי היא לקחת את הכדורים. בעיקרון יש לי ימים טובים וימים פחות טובים ואני יודע שאני חייב לקחת אותם כי אני לא יכול להמשיך ככה אבל אני לא מסוגל! לקחתי פעם אחת פחות מרבע כדור ואחרי חצי שעה הרגשתי חרדה חזקה בעיקר פחד דפיקות לב נשימות עמוקות וקשות...(אני מאמין שזה היה יותר מפחד מאשר השפעה של הכדור נכון?????) אני לא יודע מה לעשות.... איך אני עובר את זה? אז אני יכול לצבור כח לקחת את הכדורים? שלא תבינו יש לי פחד ענקי ביותר בגלל תופעות הלוואי של הכדור! יש דרך? שיטה? או כל דבר שיתן לי אומץ להתמודד עם הכדור? בבקשה בבקשה בבקשה עיזרו לי!!!!!!

אבי, אולי בהתחלה אתה צריך לתקופה קצרה לקחת כדור נוסף שיוריד לך את החרדה מיידית (כגון וובן קלונקס וכו') ,תפנה לרופא שירשום לך מירשם נוסף. ואז תוכל לקחת את הסרוקסט שיתחיל לעבוד כעבור כמה שבועות ,אתה צריך לשבור את המעגל,חבל על הסבל,תופעות הלואי לא תמיד קיימות ואם כן לא תמיד נוראות ובמקרה הכי גרוע תמיד ניתן למצוא כדור אחר עם פחות תופעות לואי,

SSRI יכולים לגרום לאי שקט בתחילת הטיפול. במיוחד בהפרעת פאניקה יש צורך להוסיף קסנקס או קלונקס. עברו כבר 4 חודשים מאז שהיית אצל הפסיכיאטר. הייתי מציע שתגיע אליו להערכה נוספת ותחליטו מה עושים הלאה. קיימים גם טיפולים לא תרופתיים שניתן להיעזר בהם.

לאבי אתה מראה את הקושי והמורכבות של הפסיכיאטריה. אלו לא היו לך חרדות לא היית פוחד מהתרופות. אבל אתה צריך ליטול תרופות כיוון שיש לך חרדות.... מילכוד.... בפעם האחרונה שהייתה לי מטופלת כזו פתרתי את הבעיה עם תרופה שנקראת מודל. התרופה מרגיעה במידה מסויימת, אינה ממכרת והיתרון הגדול שלה שגם רופאים כלליים וגסטרואנטרולוגים משתמשים בה. כך שלוקחים אותה בביטחון רב יותר. ואחר כך אפשר להוסיף את הסרוקסט. אבל, כל פתרון שעובד הוא טוב, השאלה מה הפתרון המתאים לך? בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, נחמד לראות את תמונתך:-) תודה על התשובה ביום שישי,רק קצת נלחצתי מזה שהפרעות שינה יכולות להעיד על בעייה נפשית.....{אין לי בעיות להירדם,אך לעיתים מתעוררת מס פעמים בלילה..וכל שאר הדברים שסיפרתי לך,אז למרות שאמרת שזה לא קשור אליי,ישר אני חושבת...שהנה,זה אומר שיש לי בעיה חמורה,שאני לא נורמלית..ושזו הוכחה לכך} .... אבל אולי זה סתם כי אני נבהלת מכל מילה וכל דבר. רציתי לשאול משהו אחר{ואולי בעצם כמו שאמרת...זה אותה גיברת בשינויי הדרת},אולי ישמע קצת מגוחך,אינני יודעת אם שמעת,היום נפטר עוזי חיטמן ז"ל,מדום לב...... שמעתי את זה,והתחלתי לפחד שיהיה לי דום לב. זה מפחיד איך בשנייה קטנטונת כל החיים יכולים להיעצר...וזה קורה בפתאומיות,ויכול לקרות לכל1. התחלתי לדאוג,גם כי בשנתיים האחרונות היה לי דופק גבוהה{ימים שאפילו125לדקה} וגם קוצר נשימה.{למרות שמאז שאני לוקחת קלונקס הדופק לרוב ירד,ויותר נמוך מלפני כן}וגם כל השטויות שקראתי על הקלונקס{יכול לגרום לשבץ........}בקיצור..התהלכתי ברחוב בהרגשה שכל רגע אקבל דום לב ואתמוטט. ומה שיותר גרוע,זה החשש מעצמי,מהחרדה,זאת אומרת,אני דואגת ושואלת את עצמי אם מחרדה אפשר לקבל דום לב,אם אדם יכול לגרום זאת לעצמו....הריי כשחרדים ממשהו,כל מי שמוקרת לו החרדה יודע שלפעמים זה מתבטא ממש בגוף,אם מפחדים להיחנק למשל...אז לפעמים באמת קשה לנשום וכו....... אז השאלה היא בעצם אם החרדה יכולה לגרום לדברים להתממש...אם ממש אני יכולה לגרום לעצמי לקבל שבץ,כי זה לא כמו אדם רגיל שחושב על זה,החרדה גורמת ממש להרגיש דברים-זו בעצם החרדה שלי."הייכולות" של החרדה.{של עצמי}. מקווה שהבנת..... יום טוב ונעים לך.

החרדה לא יכולה לגרום לדברים להתממש אבל היא כן יכולה לגרום לך לחרוד מכך שהיא יכולה לגרום לדברים להתממש :-) זה נשמע קצת מסובך, אבל יש לך ראש, בטוח תביני. בכל אופן אם את דואגת אז אולי שווה מידי פעם סתם כך לעשות בדיקות כלליות לצורך הרגעה ותחושת בטחון, אף על פי שכשאת בחרדה זה לא ממש מרגיע. כשמטפלים בחרדה עצמה גם המחשבות והשאלות האלה מתמעטות. בקיצור, כנראה וכמעט בטוח שהכל חרדה. וממה שראיתי כל השאלות שלך עד היום - כולן שאלות כל כך מוכרות (גם לי ובטוח להמון אנשים פה) של חרדה ועוד חרדה. "רק" חרדה. גם זה מעצבן בפני עצמו :-) יום טוב גם לך

תודה. אני לא עושה בדיקות כ"כ...מאותה סיבה עצמה...חרדה. כי כשרופא בודק לי את הדופק/לחץ דם...אני נכננסת למין פאניקה והדופק שלי מגיע ל130 ואני נלחצת... ואני לא רוצה להסביר לרופא משפחה שיש לי חרדות.לכן אני מודדת לחץ דם בבית לבד-עם מכשיר ביתיי. בכללית לא נראה לי שיש לי איזו מחלה או משהו,אני צעירה,ובעבר בדיקות שלי תמיד היו תקינות. הבנתי את מה שאמרת..זה כמו גלגל כזה... באותה מידה שהחרדה יכולה לגרום לי לחרוד מכך שהיא יכולה לגרום לדברים להתממש...... אז... אני חרדה מכך שאולי יש לי משהו, ובגלל שאני יודעת שהחרדה יכולה לגרום לי לחרוד שיקרה לי משהו...אז אני אחשוב שיש לי "רק" חרדה...ובעצם כן יהיה לי משהו....... אוףףףף,זה גלגל אין סופי בעצם:-) עד שמפסיקים לחשוב על זה......ועוברים לחרדה הבאה. אבל כשאני מבינה את זה לעומק-שזו חרדה,זה כבר לא מפחיד אותי. תודה. יום נעים לך.

שלום נדמה לי שהצורך שלך לשלוט שליטה מוחלטת עד כמעט בלתי אפשרית, בכל נושא, החל בכדורים המשך בחרדות גורמת לך לתקיעות ודריכה במקום. חשוב שתשאלי את עצמך מאין בא הצורך שלך בתחושת שליטה אבסולוטית? מקווה שלא נפגעת...כוונותי לעזור ואם לא הצלחתי איתך הסליחה מיקה

מה עלי לעשות אם ברצוני לנצח את ה-OCD, אך קשה לי להתמודד מול התופעות לוואי של התרופות? אני נמצא בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי אצל טובי המומחים. אני מודע לכך שהתרופות הם חלק הכרחי בריפוי, אך לצערי ניסיתי מס' רב של תרופות וכולם מעייפות אותי ומרתקות אותי למיטה. למשל, פבוקסיל אפ' במינון של 50 מ"ג ליום מעייף אותי מאוד (13 שעות שינה ביממה) ובהתייעצות עם הפסיכיאטר שלי החלטנו להפסיק עם תרופה זו ולבדוק האם העייפות אכן נובעת ממנה. לאחר כמה ימים התברר שאכן העייפות נובעת ממנה. אולם, כיוון שאיני נוטל אף תרופה בימים אלו, המחשבות הטורדניות תוקפות אותי הרבה יותר חזק ונראה לי גם שאני חש סחרחורת וקצת כאבי ראש (אולי זה תופעות לוואי של הפסקת התרופה?) כך גם קרה לי עם מס' תרופות נוספות כגון: סרוקסט, ציפרמיל, פרוזק, אפקסור, אנפרניל ועוד. מה עלי לעשות? מצד אחד הכדור עוזר ומצד שני הכדור מתיש. מה גם, שאיני מסוגל להעלות במינון הדרוש לטיפול ב-OCD (פבוקסיל - 300 מ"ג) שהרי ב-50 מ"ג אני כבר מת מעייפות. אשמח מאוד אם תוכל לעזור לי מנסיונך תודה מראש

לרונן ישנם אנשים אשר רגישים לתרופות, מעניין שאתה מציין רק את תופעת העייפות, האם ישנן תופעות לוואי אחרות? אכן ניסית את התרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון. במקרה זה אפשר לחשוב על הוספה של תרופה מקבוצת נוגדי הפסיכוזה החדשים (רספרידל לדוגמא), במינון נמוך, שילוב זה שכיח ב OCD, כך ששתי התרופות במינון הנמוך יתנו השפעה טובה ללא תופעות לוואי. לעתים כאשר קיימת תגובה חזקה לתרופות יתכן ומדובר על הפרעת קשב מתחת לפני השטח. הפרעת קשב הייתה קיימת עוד מהילדות לכן די קל לאבחן אותה. במקרה ואני צודק אז אולי כדאי לפנות ולנסות טיפול בהפרעת הקשב ולראות מה קורה. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר גיורא הידש שלום רב, אני אמא לבת בת 30 (מאוד מודאגת להלן השתלשלות ההדרדרות במצב הבריאותי/נפשי בתי עברה הפריות חוץ גופיות. בהפריה הרביעית נקלט ההריון המיוחל ונולדה לה בת. כ- 4 חודשים לאחר הלידה התחילה להרגיש כאבים עזים בקיבה ובחילות והקאות ואבחנו אבנים בכיס המרה ולכן עברה ניתוח לכריתת כיס המרה. הכאבים פסקו אך הבחילות לא נתנו מנוח ולאחר בדיקות שונות אבחנו אבנים בדרכי המרה ולכן עברה עוד ניתוח. במהלך הניתוח להסרת האבנים בדרכי המרה נפגע הלבלב (בצקת בלבלב) ולכן היתה מאושפזת 7 ימים בבית חולים . בעית הלבלב נפתרה. עברו 4 חודשים ואבחנו אצלה את "מחלת הנשיקה" . מאז ועד היום ענין של שנה לערך) היא סובלת מבחילות, קשיים בנשימה והרגשת חנק ולפעמים היא מתעוררת בלילה מהרגשה זו. עלי לציין שהיא עברה את כל הבדיקות והצילומים האפשריים אני חוששת שהיא סובלת כרגע מחרדות היות וברגע שהיא מרגישה לא טוב אז קשה לה לנשום. מה דעתך? האם עליה לבקר אצל פסיכיאטור ? מאוד מאוד מודה על עזרתך ביעוץ. נ.ב. שכחתי לציין שברגע שהיא מתחילה להרגיש בתופעות אלה היא לוקחת "ואבן" והתופעה נעלמת. את ה"ואבן" הי א לוקחת בהמלצת רופא המשפחה.

לדליה הדברים שאת כותבת מורכבים יותר מכפי שנראה במבט ראשון ואנסה לעשות מעט סדר. אין ספק שקיים מרכיב נפשי, בחלקו הגדול המרכיב הנפשי הוא תוצאה של הבעיות הגופניות. ההפריות והמתח הקשור אליהן, הכאבים, הניתוחים, הלבלב ובטח שלא ציינת הכל. כלומר, המחלות הגופניות בודאי שגרמו לחרדה, יתכן והשפיעו על הזוגיות והאמהות, ולכן יתכן שהמצב הנפשי לא הכי טוב. בנוסף, אני מאמין שקיים קשר בין גוף לנפש. כפי שהגוף משפיע על הנפש והמצב הנפשי, כך גם הנפש יכולה לחזק או להחליש את הגוף. כמובן שאין הוכחה ברורה לדברים הללו, אבל מי שמאמין בגישה זו, מכיר שגם המצב הנפשי יכול להחליש את הגוף. מסיבות אלו אני רואה חשיבות רבה לטיפול נפשי, דווקא אצל אמא צעירה וזוג צעיר יחסית. הוואבן עוזר וזה טוב מאוד, אבל כדאי להגיע לאבחון נפשי ולשקול אפשרויות טיפוליות. כל טוב דר' גיורא הידש

שבוע טוב לכולם, אין לי מושג אם הגעתי לפורום המתאים אבל יש לי ממש בעיה עם המטפל שלי והטיפול שנמשך כבר שלוש שנים. לפעמים יש תקופות ארוכות שהכל זורם וממש נחמד ואני מחכה לפגישות ובפעמים אחרות הכל לגמרי שונה, כאילו שאני לא יכולה לדבר איתו, או אפילו לפעמים יש לי הרגשה שהוא כועס עלי או לא מעוניין להיות בפגישה באותו זמן. כאילו כל הזמן חוזרים למצב של כמה פגישות טובות ואז פגישה כל כך רעה שהיא לגמרי מפילה אותי, גורמת לי להרגיש רע, לכעוס עעליו ואז לוקח הרבה זמן עד שההרגשה הטובה חוזרת שוב, ועד שאנחנו מצליחים עוד פעם לתקשר שוב מגיעה פגישה רעה ושוב הכל חוזר, ממש כמו מערבול כזאת שאי אפשר להפסיק אותה. אני מאוד צריכה אותו אבל אני גם מאוד צריכה שהוא יאהב אותי שאני ארגיש שאני חשובה לו, לפעמים הוא קרוב ולפעמים אנחנו כל כך רחוקים. אחרי הפגישות הקשות כמו שהייתה כזו ביום שישי יש לי יומיים שאני על הפנים, בקושי מתפקדת, שונאת את עצמי ומתמלאת במחשבות נוראיות. מה עושים???? למה הטיפול כל כך מסובך????? תודה רבה, אליענה

פשוט הוצאת לי את המילים מהפה. רצית לשאול אותך: האם יכול להיות שהרגעים האלה קורים בדיוק כאשר מגיעים לנקודה שצריך לפתור? לשיא הקונפליקט? ואז נכנסים כל פעם לאותו המעגל? זה יכול לחזור על עצמו המון המון פעמים ויכול לקחת המון המון זמן עד שמוצאים את הדרך החוצה ונוצר החיבור. במקרים מסויימים אפילו שנים. המון זמן וכאב עד ייאוש מחץ. למעשה, כל פעם שזה קורה, הייאוש בשיאו כי הקונפליקט בשיאו. האם הריחוק הזה שאת מרגישה בגלים בא באופן קבוע דווקא אחרי הרגשת התקרבות חזקה יותר? האם נפגעת בעבר מאנשים קרובים/ אהובים, נבגדת או איבדת אמון באנשים, כך שקירבה הוא דבר שמאד קשה לך ומפחיד אותך מצד אחד, ועם זאת מאד רוצה קירבה וזקוקה לה כמו אוויר לנשימה מצד שני? כששניהם מתקיימים ביחד נוצר הקונפליקט שדורש ממך כל כך הרבה כוחות שפשוט מתישים אותך לחלוטין. האם ציפית ממנו לתגובה כלשהי (משהו שאופייני למערכות קשרים קודמות שלך) וקרה משהו אחר? לחזור על המעגל הזה שוב ושוב זה כל-כך מתסכל. לצערנו כנראה שזה התהליך הכואב והמייגע. טיפול הוא דבר כל כך קשה :-( הלוואי שכולנו נתחזק

כו, כן, כן, כן, הסברת ממש טוב את מה שהיה לי קשה להסבר. אץ צודקת, הריחוק בא תמיד אחרי שיש התקרבות גדולה מאד, כאילו שהוא לא רוצה להתקרב יותר או שאני לא רוצה להתקרב יותר, אני כן חוויתי הרבה כאב בחיים שלי בגלל שהרשתי לעצמי להתקרב לאנשים ובאמת קשה לי עם הקירבה אבל אני מאד רוצה אותה, לפעמים אנחנו מדברים ממש באותה שפה והוא מבין אותי ויודע בדיוק להתייחס למה שאני צריכה ובפעמים אחרות הוא כל כך שונה, או שאןלי אני מבינה אותו באופן שונה, אני רק יודעת שכל פעם אחרי פגישה טובה אני כל כך פוחדת ממה שיקרה בפגישה הבאה כי הדברים לא יציבים ועד שאני מוצאת את השקט והאמון פתאום זה מתערער לגמרי. כל כך עצוב :-( אליענה

לא רציתי ממנו משהו מסויים. רק שיהיה עיקבי.שלא יהיה כזה בילבול וכזה פער בין הפגישות. השינוי הזה מטריף אותי, המשחק הזה של קירבה-ריחוק כל כך מעייף, כל כך כואב וכל כך לא מוסבר. אליענה

היי אליענה וכולם שירשור מעניין מאוד ולמרות שאין לי משהו חכם להוסיף, לא יכולתי שלא להתייחס. אני חושבת שהקשר עם המטפל הוא הבסיס לטיפול מוצלח ובהעדר קשר כזה, טיפול לא יכול להחזיר מעמד. את כותבת שאת בטיפול שלוש שנים,מה שמראה לדעתי שקיימת כימיה והטיפול מניב תוצאות, אחרת הוא כבר היה מסתיים. אולי דווקא בגלל הכימיה שקיימת, את כל כך ערה ורגישה להבדלים בין הפגישות, לפער הריגשי ביניהן ולרמת המעורבות הריגשית של המטפל. אני חושבת שזה טבעי לחלוטין בטיפול, כמו בחיים, שהדברים אינם סטטיים אלא ישנן עליות וכמובן ירידות, כמו בכל מערכת יחסים בין בני אדם. את מביאה את עצמך, חשופה לגמרי, והמטפל מביא את עצמו, כמובן שעם יותר שליטה עצמית ויותר רסן. כך שמצב של סטביליות כמעט בלתי אפשרי. אני מסכימה עם כל מה שנכתב שבטיפול עולים רגשות, קונפליקטים והתנהגויות שלקוחים מהמציאות ומייצגים לרוב את ההתנהגויות שלנו בחיים האמיתיים. דווקא הקונפליקטים האלה הם חומר גלם טוב לעבודה עם המטפל. ייתכן וגם בחיים הפחד מקירבה יוצר ריחוק וכאשר נדמה שאת מתקרבת מדי את מרגישה צורך לא בהכרח מודע, ללכת אחורה, לשמור על עצמך, ואין דבר לגיטימי מזה. נכן שבטיפול אנחנו אמורים לבטל את מנגנוני ההגנה האלה, אבל קל לדבר וקצת קשה יותר ליישם. כמובן שגם למציאות האובייקטיבית יש חלק בקירבה-ריחוק וחוזר חלילה, וכמובן שיכול להיות שביום מסויים המטפל לא בדיוק מרוכז, הוא טרוד בעניינים אחרים, ואת בגלל הקירבה מרגישה אותו ורואה את הריחוק שלו. אבל אלו לא מצבים מייצגים לדעתי. חשוב לדבר על הדברים האלה בטיפול, לשתף את המטפל ברגשות שלך ובתיסכול שאת מתארת כאשר את מרגישה שאתם מתרחקים, בדברים שזה מעורר אצלך, בצורך שלך בקירבה ויחד עם זה בחשש ממנה (אני כבר לא בטוחה שאני עונה למה שכתבת...) אני חושבת שמטפל טוב לא יזרוק את זה חזרה אלייך באופן אוטומטי, אלא יתייחס ברצינות למה שאת אומרת. בקיצור, המפתח לדעתי מצוי בשיתוף, במילים ובתיקשורת ביניכם. נראה לי שהכי טוב זה להגיד 'אני מרגישה שאנחנו כל כמה זמן מתרחקים וזה לא טוב לי'. נדמה לי שתתפלאי לגלות עד כמה הדברים לא יפתיעו אותו. אם הוא רגיש מספיק, הוא יודע את המקום שאת נמצאת בו גם בלי שתצטרכי להסביר בהמון מילים. דנה

בוקר טוב . קודם כל המון תודה לכולם על ההתייחסויות המקסימות. מסתבר שכן הגעתי לפורום הנכון, למרות שפחדתי שהוא עוסק בכדורים ואף אחד לא יתייחס אלי. הרבה דברים חדשים למדתי והרבה שאלות חדשות שעלו. אולי יכול להיות ובאמת הבעיה היא יותר בהתייחסות שלי ובפחד שלי לאבד אותו. לפעמים נדמה לי שבאמת כמו שכתבו כאן יש פער בין מה שאני מרגישה שאני צריכה ממנו לבין מה שאני מקבלת ואולי אז אני מתרחקת ולא נותנת לו להתקרב. אבל אהבתי גם את מה שדנה ודר' הידש כתבו שגם הוא חלק מהטיפול, דווקהאזה חיזק אותי לשמוע שאולי לא תמיד זו אני ואולי גם הוא חושש, מרגיש, למרות שאין סיכוי שהוא ישתף אותי זה חשוב היה לי לשמוע את זה. ותודה. כי נכון הוא תמיד מנסה איכשהו ליבדוק איך כל רגש שאני מעלה או פחד שעלוה קשור לעולם הפנימי ובאמת הוא מחזיר את זה אלי, ואומר שמה שחשוב זה לא מה שקורה אלא איך אני מתייחסת לזה. דר' הידש שאלת איך מרגישים אז? האמת שכמו במצב שכל מהשאני אגיד באוו רגע, יהפוך אתזה ליותר גרוע. אם נגיד אני אומרת לו משהו שנדמה לי שקשור גם בו והוא ישר מחזיר את זה אלי אז אם אני אגיד לו שזה לא קשור רק אלי הוא יחשוב שאני מנסה להתחמק מלגעת באיזשהו קונפליקט, אם אני אסכים שזה קשור אלי אז בעצם לא פתרנו שום בעיה בינינו ושוב חזרנו לזה שאין שום מציאות אלא רק תת מודע, אז זה כמו מעגל סגור.... היום אני חושבת שאני מרגישה פחות עצובה ותודב לכולם שעזרו לי, אתם מקסימים, אליענה

היי אליענה וכולם שירשור מעניין מאוד ולמרות שאין לי משהו חכם להוסיף, לא יכולתי שלא להתייחס. אני חושבת שהקשר עם המטפל הוא הבסיס לטיפול מוצלח ובהעדר קשר כזה, טיפול לא יכול להחזיר מעמד. את כותבת שאת בטיפול שלוש שנים,מה שמראה לדעתי שקיימת כימיה והטיפול מניב תוצאות, אחרת הוא כבר היה מסתיים. אולי דווקא בגלל הכימיה שקיימת, את כל כך ערה ורגישה להבדלים בין הפגישות, לפער הריגשי ביניהן ולרמת המעורבות הריגשית של המטפל. אני חושבת שזה טבעי לחלוטין בטיפול, כמו בחיים, שהדברים אינם סטטיים אלא ישנן עליות וכמובן ירידות, כמו בכל מערכת יחסים בין בני אדם. את מביאה את עצמך, חשופה לגמרי, והמטפל מביא את עצמו, כמובן שעם יותר שליטה עצמית ויותר רסן. כך שמצב של סטביליות כמעט בלתי אפשרי. אני מסכימה עם כל מה שנכתב שבטיפול עולים רגשות, קונפליקטים והתנהגויות שלקוחים מהמציאות ומייצגים לרוב את ההתנהגויות שלנו בחיים האמיתיים. דווקא הקונפליקטים האלה הם חומר גלם טוב לעבודה עם המטפל. ייתכן וגם בחיים הפחד מקירבה יוצר ריחוק וכאשר נדמה שאת מתקרבת מדי את מרגישה צורך לא בהכרח מודע, ללכת אחורה, לשמור על עצמך, ואין דבר לגיטימי מזה. נכן שבטיפול אנחנו אמורים לבטל את מנגנוני ההגנה האלה, אבל קל לדבר וקצת קשה יותר ליישם. כמובן שגם למציאות האובייקטיבית יש חלק בקירבה-ריחוק וחוזר חלילה, וכמובן שיכול להיות שביום מסויים המטפל לא בדיוק מרוכז, הוא טרוד בעניינים אחרים, ואת בגלל הקירבה מרגישה אותו ורואה את הריחוק שלו. אבל אלו לא מצבים מייצגים לדעתי. חשוב לדבר על הדברים האלה בטיפול, לשתף את המטפל ברגשות שלך ובתיסכול שאת מתארת כאשר את מרגישה שאתם מתרחקים, בדברים שזה מעורר אצלך, בצורך שלך בקירבה ויחד עם זה בחשש ממנה (אני כבר לא בטוחה שאני עונה למה שכתבת...) אני חושבת שמטפל טוב לא יזרוק את זה חזרה אלייך באופן אוטומטי, אלא יתייחס ברצינות למה שאת אומרת. בקיצור, המפתח לדעתי מצוי בשיתוף, במילים ובתיקשורת ביניכם. נראה לי שהכי טוב זה להגיד 'אני מרגישה שאנחנו כל כמה זמן מתרחקים וזה לא טוב לי'. נדמה לי שתתפלאי לגלות עד כמה הדברים לא יפתיעו אותו. אם הוא רגיש מספיק, הוא יודע את המקום שאת נמצאת בו גם בלי שתצטרכי להסביר בהמון מילים. דנה

היי אליענה וכולם שירשור מעניין מאוד ולמרות שאין לי משהו חכם להוסיף, לא יכולתי שלא להתייחס. אני חושבת שהקשר עם המטפל הוא הבסיס לטיפול מוצלח ובהעדר קשר כזה, טיפול לא יכול להחזיר מעמד. את כותבת שאת בטיפול שלוש שנים,מה שמראה לדעתי שקיימת כימיה והטיפול מניב תוצאות, אחרת הוא כבר היה מסתיים. אולי דווקא בגלל הכימיה שקיימת, את כל כך ערה ורגישה להבדלים בין הפגישות, לפער הריגשי ביניהן ולרמת המעורבות הריגשית של המטפל. אני חושבת שזה טבעי לחלוטין בטיפול, כמו בחיים, שהדברים אינם סטטיים אלא ישנן עליות וכמובן ירידות, כמו בכל מערכת יחסים בין בני אדם. את מביאה את עצמך, חשופה לגמרי, והמטפל מביא את עצמו, כמובן שעם יותר שליטה עצמית ויותר רסן. כך שמצב של סטביליות כמעט בלתי אפשרי. אני מסכימה עם כל מה שנכתב שבטיפול עולים רגשות, קונפליקטים והתנהגויות שלקוחים מהמציאות ומייצגים לרוב את ההתנהגויות שלנו בחיים האמיתיים. דווקא הקונפליקטים האלה הם חומר גלם טוב לעבודה עם המטפל. ייתכן וגם בחיים הפחד מקירבה יוצר ריחוק וכאשר נדמה שאת מתקרבת מדי את מרגישה צורך לא בהכרח מודע, ללכת אחורה, לשמור על עצמך, ואין דבר לגיטימי מזה. נכן שבטיפול אנחנו אמורים לבטל את מנגנוני ההגנה האלה, אבל קל לדבר וקצת קשה יותר ליישם. כמובן שגם למציאות האובייקטיבית יש חלק בקירבה-ריחוק וחוזר חלילה, וכמובן שיכול להיות שביום מסויים המטפל לא בדיוק מרוכז, הוא טרוד בעניינים אחרים, ואת בגלל הקירבה מרגישה אותו ורואה את הריחוק שלו. אבל אלו לא מצבים מייצגים לדעתי. חשוב לדבר על הדברים האלה בטיפול, לשתף את המטפל ברגשות שלך ובתיסכול שאת מתארת כאשר את מרגישה שאתם מתרחקים, בדברים שזה מעורר אצלך, בצורך שלך בקירבה ויחד עם זה בחשש ממנה (אני כבר לא בטוחה שאני עונה למה שכתבת...) אני חושבת שמטפל טוב לא יזרוק את זה חזרה אלייך באופן אוטומטי, אלא יתייחס ברצינות למה שאת אומרת. בקיצור, המפתח לדעתי מצוי בשיתוף, במילים ובתיקשורת ביניכם. נראה לי שהכי טוב זה להגיד 'אני מרגישה שאנחנו כל כמה זמן מתרחקים וזה לא טוב לי'. נדמה לי שתתפלאי לגלות עד כמה הדברים לא יפתיעו אותו. אם הוא רגיש מספיק, הוא יודע את המקום שאת נמצאת בו גם בלי שתצטרכי להסביר בהמון מילים. דנה

היי אליענה וכולם שירשור מעניין מאוד ולמרות שאין לי משהו חכם להוסיף, לא יכולתי שלא להתייחס. אני חושבת שהקשר עם המטפל הוא הבסיס לטיפול מוצלח ובהעדר קשר כזה, טיפול לא יכול להחזיר מעמד. את כותבת שאת בטיפול שלוש שנים,מה שמראה לדעתי שקיימת כימיה והטיפול מניב תוצאות, אחרת הוא כבר היה מסתיים. אולי דווקא בגלל הכימיה שקיימת, את כל כך ערה ורגישה להבדלים בין הפגישות, לפער הריגשי ביניהן ולרמת המעורבות הריגשית של המטפל. אני חושבת שזה טבעי לחלוטין בטיפול, כמו בחיים, שהדברים אינם סטטיים אלא ישנן עליות וכמובן ירידות, כמו בכל מערכת יחסים בין בני אדם. את מביאה את עצמך, חשופה לגמרי, והמטפל מביא את עצמו, כמובן שעם יותר שליטה עצמית ויותר רסן. כך שמצב של סטביליות כמעט בלתי אפשרי. אני מסכימה עם כל מה שנכתב שבטיפול עולים רגשות, קונפליקטים והתנהגויות שלקוחים מהמציאות ומייצגים לרוב את ההתנהגויות שלנו בחיים האמיתיים. דווקא הקונפליקטים האלה הם חומר גלם טוב לעבודה עם המטפל. ייתכן וגם בחיים הפחד מקירבה יוצר ריחוק וכאשר נדמה שאת מתקרבת מדי את מרגישה צורך לא בהכרח מודע, ללכת אחורה, לשמור על עצמך, ואין דבר לגיטימי מזה. נכן שבטיפול אנחנו אמורים לבטל את מנגנוני ההגנה האלה, אבל קל לדבר וקצת קשה יותר ליישם. כמובן שגם למציאות האובייקטיבית יש חלק בקירבה-ריחוק וחוזר חלילה, וכמובן שיכול להיות שביום מסויים המטפל לא בדיוק מרוכז, הוא טרוד בעניינים אחרים, ואת בגלל הקירבה מרגישה אותו ורואה את הריחוק שלו. אבל אלו לא מצבים מייצגים לדעתי. חשוב לדבר על הדברים האלה בטיפול, לשתף את המטפל ברגשות שלך ובתיסכול שאת מתארת כאשר את מרגישה שאתם מתרחקים, בדברים שזה מעורר אצלך, בצורך שלך בקירבה ויחד עם זה בחשש ממנה (אני כבר לא בטוחה שאני עונה למה שכתבת...) אני חושבת שמטפל טוב לא יזרוק את זה חזרה אלייך באופן אוטומטי, אלא יתייחס ברצינות למה שאת אומרת. בקיצור, המפתח לדעתי מצוי בשיתוף, במילים ובתיקשורת ביניכם. נראה לי שהכי טוב זה להגיד 'אני מרגישה שאנחנו כל כמה זמן מתרחקים וזה לא טוב לי'. נדמה לי שתתפלאי לגלות עד כמה הדברים לא יפתיעו אותו. אם הוא רגיש מספיק, הוא יודע את המקום שאת נמצאת בו גם בלי שתצטרכי להסביר בהמון מילים. דנה

היי אליענה וכולם שירשור מעניין מאוד ולמרות שאין לי משהו חכם להוסיף, לא יכולתי שלא להתייחס. אני חושבת שהקשר עם המטפל הוא הבסיס לטיפול מוצלח ובהעדר קשר כזה, טיפול לא יכול להחזיר מעמד. את כותבת שאת בטיפול שלוש שנים,מה שמראה לדעתי שקיימת כימיה והטיפול מניב תוצאות, אחרת הוא כבר היה מסתיים. אולי דווקא בגלל הכימיה שקיימת, את כל כך ערה ורגישה להבדלים בין הפגישות, לפער הריגשי ביניהן ולרמת המעורבות הריגשית של המטפל. אני חושבת שזה טבעי לחלוטין בטיפול, כמו בחיים, שהדברים אינם סטטיים אלא ישנן עליות וכמובן ירידות, כמו בכל מערכת יחסים בין בני אדם. את מביאה את עצמך, חשופה לגמרי, והמטפל מביא את עצמו, כמובן שעם יותר שליטה עצמית ויותר רסן. כך שמצב של סטביליות כמעט בלתי אפשרי. אני מסכימה עם כל מה שנכתב שבטיפול עולים רגשות, קונפליקטים והתנהגויות שלקוחים מהמציאות ומייצגים לרוב את ההתנהגויות שלנו בחיים האמיתיים. דווקא הקונפליקטים האלה הם חומר גלם טוב לעבודה עם המטפל. ייתכן וגם בחיים הפחד מקירבה יוצר ריחוק וכאשר נדמה שאת מתקרבת מדי את מרגישה צורך לא בהכרח מודע, ללכת אחורה, לשמור על עצמך, ואין דבר לגיטימי מזה. נכן שבטיפול אנחנו אמורים לבטל את מנגנוני ההגנה האלה, אבל קל לדבר וקצת קשה יותר ליישם. כמובן שגם למציאות האובייקטיבית יש חלק בקירבה-ריחוק וחוזר חלילה, וכמובן שיכול להיות שביום מסויים המטפל לא בדיוק מרוכז, הוא טרוד בעניינים אחרים, ואת בגלל הקירבה מרגישה אותו ורואה את הריחוק שלו. אבל אלו לא מצבים מייצגים לדעתי. חשוב לדבר על הדברים האלה בטיפול, לשתף את המטפל ברגשות שלך ובתיסכול שאת מתארת כאשר את מרגישה שאתם מתרחקים, בדברים שזה מעורר אצלך, בצורך שלך בקירבה ויחד עם זה בחשש ממנה (אני כבר לא בטוחה שאני עונה למה שכתבת...) אני חושבת שמטפל טוב לא יזרוק את זה חזרה אלייך באופן אוטומטי, אלא יתייחס ברצינות למה שאת אומרת. בקיצור, המפתח לדעתי מצוי בשיתוף, במילים ובתיקשורת ביניכם. נראה לי שהכי טוב זה להגיד 'אני מרגישה שאנחנו כל כמה זמן מתרחקים וזה לא טוב לי'. נדמה לי שתתפלאי לגלות עד כמה הדברים לא יפתיעו אותו. אם הוא רגיש מספיק, הוא יודע את המקום שאת נמצאת בו גם בלי שתצטרכי להסביר בהמון מילים. דנה

האם יש סיכון גבוה יותר לדיכאון אחרי לידה אצל נשים שסבלו בעבר מבולמיה?

למיכל לא שמעתי על כך אבל יש הגיון בשאלה. כל טוב דר' גיורא הידש

רציתי לשאול האם לקיחת תרופות לאורך זמן גורמת לנזק כלשהו לגוף או למוח או שיוצרת תלות. האם מישהו עשה מחקר על כך ? מה קורה אם הגוף מתרגל לתרופות ומייצר פחות סרוטונין, למשל?

למירב אני חושב שאת מתכוונת לתרופות נוגדות דיכאון מהדור החדש (לכל קבוצה של תרופות יש תשובה שונה). לתרופות מקבוצה זו אין נזקים או בעיות בשמוש לטווח ארוך והגוף אינו מתרגל אליהן, כלומר הן ממשיכות להיות יעילות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני רוצה לאחל לכל הסטודנטים שנה מוצלחת ופוריה אני יודעת כמה זה קשה ללמוד כשמצבך הנפשי לא משהו, לראיה יש לי שנתיים של ציונים מחורבנים, ואני גם לא כל כך זוכרת דברים שלמדתי אז, יותר מדויק לומר שאני ממש לא זוכרת כלום לכן אני רוצה לאחל גם התאוששות מהירה ובריאה עבור מי שכל מיני הפרעות מונעות ממנו לנצל את מלוא הפוטנציאל שלו. שמתי לב שלקראת החזרה ללימודים, מצבי הנפשי הלך והדרדר בהדרגתיות עד לנקודה שחשבתי שאולי אני כבר ממש חייבת לחזור לטיפול וכשחשבתי על זה יותר עלומק, הבנתי שזה אולי בגלל שהאוניברסיטה היא לא מקום תומך המזכירות הן עם אכזר אין שום יחס אישי כל פנייה למישהו מהסגל בין אם בעניין לימודי או בעניין מנהלתי, נענה בקרירות, חוסר סבלנות ולפעמים גם גסות בלתי הגיונית הייתה לי איזה בעיה אם אחד הקורסים, ובנוסף לזה ביקשתי הקלה בגלל התקופה שבה הייתי בדיכאון שני העניינים האלו, וחוסר היכולת לעזור לעצמי בגלל חוסר שיתוף פעולה מהצד השני גרמה לי פשוט להתמוטטות (טוב,לא ממש התמוטטות) הרגשתי כאילו שוב השמיים נופלים עלי והכל פשוט גדול עלי. עד שהחלטתי שמספיק שגם אם שום דבר לא יסתדר אין טעם לדאוג כמו משוגעת לגבי דברים והחלטתי לנקוט בגישה המכחישה אני יודעת שיש דברים שאינם פטורים עדיין, אבל הדרך היחידה בה אני יכולה לנהל אורח חיים נ ורמאלי בלי היבטריות זה פשוט להתעלם מקיומן הרגשי. זה עבר כל כך טוב, עד שממצב שבו אני רוצה לבכות כשרק עולה לי המחשבה על חזרה ללימודים עברתי לקצה השני שבו אני כבר חושבת ברצינות למה כדאי להירשם לתואר שני, ומתחילה לעשות סידורים בכיוון.

לשירה טוב לשמוע ממך ולראות אותך בפורום. באמת שיהיה בהצלחה ולא רק שתצליחי (בכך אני בטוח) אלא גם שתהני מהלימודים והחבר/ה. המון הצלחה, לך ולכל הסטודנטים. בשעה טובה ושנה טובה הידש

יש לי בן בן 19 שנים הוא נמצא תקופה בחרדה ומקבל תרופות יש שיפור מה אני מאז שאני זוכרת את עצמי בתור אמאעוד לפני שהייה עושה משהוא הדבר כבר נעשה לדוגמה אני מפחדת שהוא לומד נהיגה ושיאחר למורה אז אני שואלת אותו מתי קבע ואז אני מזכירה לא או שצריך לקחת את הכדורים אני נותנת בבוקר ושואלת אחהצ אים לקח וברוב המקרים לא לוקח אז אני נותנת לו כל הזמן מהפחד שלא יעשה דברים אני עושה לפעמים הוא מתרגז עלי ואומר שהוא לא תינוק אבל שאני מפסיקה למשל אז בכל זאת הוא שוכח לקחת או שוכח את השעור נהיגה מה עלי לעשות באיזה צורה עלי לנהוג איתו מכוון שבחיים אני יודעת שאמא לא תמיד נמצאת וגם לא תמיד יכולה לעזור דרך אגב יש לי עוד ילד אולם לשני אני לא כחה מכוון שהשני אחראי והכל אצלו מתוקתק כמו שציך לא שאני משווה אלה אני מראה ששני הילדים שלי ההתנהגות שלי היא אותו דבר רק כל אחד הוא תיפוס אחר אז איך לנהוג

לאורניתה הדבר החשוב ביותר הוא שהבן פנה והתחיל בטיפול. נקווה שמצבו ישתפר ואז גם הקשיים יהיו פחותים. יתכן שהבן סובל גם מהפרעת קשב וקשיים בהתארגנות והייתי ממליץ לבדוק נקודה זו. החוכמה של אמא היא למצוא את שביל הזהב. לא להטריד ולהזכיר יותר מדי כי אז הילד יהיה תלותי ולא ילמד אף פעם להיות עצמאי. מצד שני לא לתת אפשרות לשכיחה של דברים חשובים. כך שבאופן מאוד הדרגתי כדאי להראות לו את הדרך, להוסיף לו אחריות והוא ילמד להיות אחראי ועצמאי. אבל הדגש הוא על הדרגתיות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הרסת לו את החיים והפכת אותו להיות תלותי בך זה ממלא צורך שלך לילד הזה דווקא ולא לילד האחר שלך. תשחררי אותו .לא בבת אחת אחרת הוא לא יסתדר. תלכי לטיפול הבעיה היא בך.

ד"ר שלום אני רוצה לספר לך שביומיים האחרונים אני מרגישה שאין לי חשק לחיות יותר עם החרדות שאני סובלת אני עדיין בחוסר שקט עם המרוניל והקלונקס מה אתה חושב שעלי לעשות כי הרופא שלי בחופש האם ללכת לרמבם כדי שיעזרו לי או להמשיך לבכות על גורלי המר והסבל שאני עוברת. מה אתה אומר תן לי בבקשה עיצה מקצועית רע לי עם עצמי........................... תעזרו לי בבקשה גם חברי הפורום

לגלית אני חושב שהעצה המיידית היא ליטול קלונקס וללכת לישון....מחר יום חדש ותקומי עם הרגשה טובה (אני מקווה שאת כבר ישנה), אם בשעה זו המחשבות עדיין מטרידות אותך ועשית מה שביקשת אז אולי אין ברירה אלא לפנות לרמב"ם?? לילה טוב הידש

גלית אל תתיאשי אני ועוד הרבה סובלים כמוך מחרדות כמה זמן את לוקחת את הכדורים? אני אישית לא ממליצה להגיע עם חרדות לבית חולים אבל תבדקי את הרצון שלך למות האם הוא ממשי אם כן רוצי לשם אם לא עוד קצת סבלנות ותחושי הקלה חברתך לצרה הילה

היי גלית, אני מקווה שהיום את מרגישה יותר טוב....אני לא יודעת מה החלטת לעשות,אבל מה שלא החלטת רציתי רק לומר... אל תתיאשי,תהיי חזקה. אני יודעת מה זה להתייאש ולהרגיש שנמאס מהכל,שזה יותר מדיי,שלא רוצים יותר. אבל תנסי תמיד לזכור שזה רגעי לאותו רגע....אותה שעה...אותו יום...אותו שבוע... לא חשוב מה,אבל החיים דינמיים,משתנים כל הזמן,מתחדשים,מתגלגלים קדימה... וכך גם אנחנו...התחושות..הרגשות...המחשבות. שום דבר לא סופי! גם אם כרגע זה נראה לך בצורה מסויימת,תגידי לעצמך שזה לא נורא,שזה ככה כרגע אבל את יודעת שיש גם טוב,כי הרי היה לך גם טוב לפעמים בחיים,וכמו שהיה-גם יהיה. גם אם הכי נורא בעולם,אסור להיתייאש. אני מבינה אותך כי אני מכירה לצערי את הנקודות האלו שממש ממש נמאס ומייאש,ואפילו איך פתאום פשוט מתחשק למות ולגמור עם הכל. אבל ממש לא! זו הרגשה של ייאוש,והיא תעבור לך,ואת צריכה להעיף את הייאוש קיבינימט ולנסות למלות את עצמך בתקווה. תמיד תמיד תמיד יש תקווה. את אישה חזקה לפי מה שראיתי מדברייך עד היום.{וגם איך שתמכת וייעצת לי בעבר} תחשבי על הילדים המקסימים שלך,על איך לאהוב את עצמך...ואולי זו עיצה קצת שמעצבן לשמוע{אני יודעת} וגם קשה ליישם במיוחד כשקשה כ"כ,אבל תנסי להעסיק את עצמך בדברים שיכולים לגרום לך הנאה,{אני יודעת שזה נראה בלתי אפשריי,ואת גם לא חייבת להצליח להנות,אבל תנסי לחפש טיפה חיובי ונעים}. אני ממש מקווה שתרגישי טוב, מכל הלב.

אני מודה לכם מאד על התגובה גם היום אני מרגישה לא טוב העלתי קצת את הקלונקס ל2 מילגרם עד שהרופא שלי יגיע מחופשה ונחליט המשך אולי טיפול אחר. בכיתי המון היום הוצאתי את האיכס ממני ורציתי לפנות לרמבם רק שידעתי שגם שם יתנו לי עוד תרופות להרגעה ויסלקו אותי הביתה אז לקחתי כבר בבית ואני כמו זומבי אבל אני רצה למיטה לנוח צהרים כי אני הרוגה מכל היום אז תודה לכם על התמיכה והעזרה גלית