פורום פסיכיאטריה
אני נוטלת סרוקסט ולוריון. האם יכול להיות שאני חשה בגופי ובקרקפת כאילו יש לי נמלים/כינים מהלכות?האם זו תופעת לוואי?
לאורית לא, אין זו תופעת לוואי. יתכן מדובר לביטוי של מחלה גופנית, כדאי לגשת מחר בבוקר לרופא המשפחה לבדיקות. שבוע טוב דר' גיורא הידש
לאורית, גם אני לוקחת סרוקסט, אבל יש לי את התופעה הזאת בלי שום קשר לכדור. התופעה הזו התחילה לי לשפני כשנה והייתי אצל נוירולוג ואפילו עברתי MRI מוח, והתברר שהכל נובע מחרדה ומתח. ישנם כדורים שמרפים את השרירים ואז ישנה הקלה. אבל כנראה שהסרוקסט לא מרפה את השרירים בגוף, ולכן אצלי זה חזר בגדול ברגע ששינו לי את הכדור מטרזודיל לסרוקסט. הרופאה הפסיכאטרית שמטפלת בי הציעה לי לקחת ואליום שמרפה את השרירים. תרגישי טוב,רחל.
ברצוני לשאול את מי שיודע. בתי סבלה מבעיות נפשיות שבגללן לא אכלה כמעט ורזתה נורא. עתה היא התחילה לאכול אך מסתבר שהיא לא קיבלה וסת כבר 10 חודשים בערך. השאלה שלי היא: אם היא חזרה עכשיו לאכול רגיל ועולה במשקל מתי יופיע המחזור החודשי שוב. האם מישהו יודע? בתודה מראש דיתה
לא כדאי לחכות שיגיע המחזור, תקופה ארוכה ללא ווסת אינה בריאה לגוף ולמערכת הרבייה. כדאי לפנות לרופא נשים, או אולי לרופאת נשים. יש כדורים שיכולים לגרום לוסת להופיע יש רופאי נשים שיש להם התמחות לגניקולוגית נערות ומכירים טוב יותר את נושא האל ווסת והפרעות אכילה ואולי יתאימו לה יותר בהצלחה
לדיתה תודה לשירה אולם דעתי מעט שונה. אם לא מדובר על הפרעה ארוכה אז אין סכנה לאל-וסת. אם הבת עולה משקל כאשר תגיע למשקל פחות או יותר הממוצע גם הווסת תחזור. אם הווסת לא תחזור כאשר היא תגיע למשקל זה בודאי שכדאי לפנות לגניקולוג. שבוע טוב דר' גיורא הידש
שלום דיתה בסיפורי האכילה שלי הייתה גם "דיאטת רצח" בגיל ההתבגרות והמחזור שלי פסק. עברו שנתיים בערך עד שהוא חזר וזה היה אחרי שעליתי מאד במשקל באופן קיצוני לכיוון ההפוך. לא סיפרתי לאף אחד ולא היה מי שידע על עניין המחזור כך שהעניין לא טופל. בכל אופן המחזור חזר מעצמו תוך פרק הזמן שציינתי. כמובן שמאד לא רצוי להזניח את העניין הזה וכן צריך לעקוב ולטפל אם יהיה צורך.
דר' הירש שלום , התחלתי טיפול לפני כ- 10 ימים באדרונקס כטיפול נוגד דיכאון . האם התרופה מסייעת בטיפול בחרדה ממנה אני גם סובל ובמחשבות כפייתיות ? (על הפרוספקט רשום שהתרופה נגד דיכאון בלבד). במידה והתרופה אינה מטפלת בחרדה , מה עצתך ? (בתחילת נובמבר אני מתחיל מקום עבודה חדש ) שאלה נוספת : אני נוטל "לוריוון" מזה כחודש לטובת שינה בלילה . האם התרופה ממכרת ? מה התחיליפים שלה . בברכה , אהרן
לאהרן אכן האדרונקס מעוררת (זו יתרונה וגם חסרונה), היא אינה רשומה לחרדות והיא תרופה נוגדת דיכאון. הלוריוון שהיא תרופה להרגעה עלולה לגרום להתמכרות בשמוש ממושך של חודש ומעלה. ישנן תרופות לשינה שאינן ממכרות כמו נוקטורנו וסטילנוקס. שבוע טוב דר' גיורא הידש
כתבתי שאלה זו, אך לא ענית לי. אני כותבת שוב. אני סובלת ממכלול של דברים: טורדנות כפיתית, מצבי רוח, דיסוציאציה. עד עכשו טופלתי בתרופות שונות: פרוזק, ריספרדל, רידאזין ולוסטראל. בגלל שהמחשבות מנתקות אותי מן המציאות לעתים קרובות, הרופא שאני מטפלת אצלו החליף לי את הכדור. במקום רידאזין אני אקח מהיום כדור של סוליאן 200 מ"ג. וגם שני כדורי לוסטראל. כרגע הרופא של בחו"ל. מה התופעות לואי שלה? ממה צריך להיזהר כשלוקחים אותה? האם יש לה השפעה בנושא של יחסי מין? האם יש לה השפעה על מתח או הרפיה של השרירים? איפה אני יכולה למצא חומר בעברית על תרופה זו באינטרנט? חשוב לי מאוד תשובות כמה שיותר מדויקות ומהר!. תודה רבה לך מראש! מלי
למלי איני נוהג לתת הרצאה על תרופות. ברשת יש מספר אינדקסים של תרופות (וואלה, MSN, דוקטורס, נענע), תוכלי למצוא בהן את כל האינפורמציה שבקשת. אם יש לך שאלה ממוקדת בודאי שאשמח לעזור. שבוע טוב דר' גיורא הידש
מפריע לי מאד שבמשך היום אני מרגישה יותר חרדות מאחה"צ אחרי שינה של שעה יש רגיעה עד הלילה. מה אני עושה כדי להתגבר על החרדות? עכשיו אני עם המרוניל כבר 3 שבועות ושבועיים מאז לקיחת המרוניל בערב בהתחלה הייתי עם 150. מה אתה מציע לי בתור רופא שאני בזמן מנוחה אני מרגישה ורע לי עם זה. תן עצה אני מרגישה חסרת אונים כאילו חרב עלי עולמי ולא יהיו לי חיים טובים כמו שהיו לי לפני המשבר הזה. תודה ושבוע טוב
לגלית פעמים רבות החרדות כל כך מעייפות שהאדם מרגיש עייף, הבעיה היא שאדם עייף סובל יותר מחרדות ורגיש יותר לחרדות, כך שישנה כאן מערבולת שמזינה את עצמה... לכן חשוב לישון טוב בלילה ולקום רעננים ולא עייפים. אם יש צורך ליטול יותר מרוניל בערב, או להשתמש בתרופת ההרגעה בערב כדי לישון טוב יותר אז כדאי לעשות זאת. שבוע טוב דר' גיורא הידש
איך קוראים למצב הנפשי המעיק הזה שקורה כאשר מתעסקים בנסיונות שווא להשחיל ברגים קטנטנים אחד לשני ומצפים להצליח להשחיל אותו לחור ומנסים שוב ושוב ואז מתים להפסיק עם זה כבר ולא להתקרב לזה יותר כאילו ההתעסקות עם זה גורמת לטראומה כזו שרוצים לזרוק את זה מהידיים ולא להתקרב לזה יותר. איך קוראים למצב הנפשי הזה בוורסיה הקיצונית שלו ? והאם יש תופעות נפשיות שגם בלי התעסקות בברגים קטנים מרגישים כך ?
לשני איני יודע, אולי משהו מהפורום יכול לעזור? שבוע טוב דר' גיורא הידש
שלום לכולם הגעתי לפסיכיאטר לפני שבוע עקב בעיות לחץ וחרדות ונטיה למצבי רוח. הוא נתן לי "רסיטל" כטיפול קבוע (20 מ"ג ליום) וכן "לוריוון" למצבים קשים במיוחד. קראתי באינטרנט על התרופות ומתברר לי ש"רסיטל" היא תרופה נגד דיכאון- ולפי דעתי אני לא בדיכאון וכמו כן "לוריוון" יכול לגרום להתמכרות. תנו לי מידע מרגיע לגבי הטיפול בי יעל
אם המטפל החליט שאת צריכה תרופה נגד דיכאון כנראה הוא צודק. גם אני חשבתי שאני סובלת רק מחרדה אך הסתבר לי שזה גם דיכאון. תקראי על תסמיני הדיכאון ותראי אם זה מתאים לך. לגבי הלוריון-התחלתי מכדור וכעת אני ברבע כדור לפני השינה. יש לי הרגשה שהוא ממכר כי אני לא יכולהלהיפרד מהרבע כדור. מחר אני אצל הפסיכיאטר. אבדוק את העניין. אבל הטיפול בהחלט שווה את הסבל.
ליעל דיכאון וחרדה הולכים ביחד, עדיין לא ראיתי חרדה עם מצב רוח טוב או דיכאון ללא חרדות. אבל הדגש והעיקר אצל כל אחד שונה. מסיבה זו התרופות נוגדות הדיכאון עוזרות גם נגד חרדות. הלוריוון בשימוש קבוע וממושך עלול לגרום להתמכרות, לכן הרופא רשם אותו רק למקרה הצורך בחרדה קשה. בשמוש לא קבוע אין סכנה של התמכרות. שבוע טוב דר' גיורא הידש
ביקשתי מפסיכיאטר שטיפל בי לקבל צילום מהרשומה הרפואית שלי. הפסיכיאטר טיפל בי כשנה וחצי: שנה אחת טיפול תרופתי (פרוזק) ופסיכותרפיה, וחצי שנה רק פסיכותרפיה. כל הטיפול, המרשמים וקניית התרופות היו פרטיים. רופא המשפחה לא יודע על כך, וגם לא בעבודה ובמילואים. הטיפול הסתיים בהחלטת שנינו לפני שבוע. בפגישה האחרונה ביקשתי צילום מהרשומה הרפואית. הפסיכיאטר אמר לי כי אם אני רוצה את הרשומה, שאפנה לעורך דין, ועורך הדין יפנה אליו בשמי בעניין זה. נדהמתי מתשובתו, כי ככל שידוע לי חוק זכויות החולה מקנה לחולה את הזכות לקבל/לעיין בתיק הרפואי שלו. למה עליי לשלם לעו"ד עבור זכות המגיעה לי (מבירור ראשוני שערכתי עולה כי עלות הוצאת מכתב כזה לפסיכיאטר ע"י עו"ד נעה בין 800-1000 ש"ח!). רציתי לדעת מה אומר החוק: האם הפסיכיאטר יכול לתת לי הנחייה כזאת? הרי הפנייה לעו"ד שלא מרצוני סותרת את זכותי לסודיות רפואית בעניין זה? האם הוא נוהג כך כי אולי הוא לא ניהל תרשומת תקינה? מה ניתן לעשות כדי לקבל את החומר ללא צורך בפניה לעו"ד וללא צורך בחשיפת פרטים מזהים שלי?
הרופא שלך חוצפן וסתם מנסה להפעיל עלייך לחץ בשביל שתחזור עליו או משהו כזה. שלך לו מכתב רשום ובו תבקש ממנו את הכל באופן רישמי ואמור לו שם גם כי במידה ותוך 14 יום מקבלת המכתב הוא לא ישלח את הרשומות הללו לא תיהיה ביידך הביררה אלה לפנות לעו"ד ולמשרד הבריאות על מנת שירו לו על כך, וכן כל הוצאה (כגון עו"ד) שתגרם בשל צעדים אלו או אחרים יתבעו על ידך ממנו . בנוסף כתוב לו שם כי כל עיכוב במסירת המידע גורם לך נזק כספי ויתכן גם בריאותי לכן גם על כך הוא יהיה חשוף לתביעה.
לשחף את צודקת במה שנאמר, יחד עם זאת טיפול פסיכולוגי הוא דבר עדין, ומעניין ומה שחשוב זו הסיבה מדוע את רוצה לקבל את הרשימות של הרופא ומדוע זה חשוב לך? שבוע טוב דר' גיורא הידש
לכל מטופל זכות לקבל מידע אודותיו, לרבות צילום התיק. לעיתים כרוך הדבר בתשלום אגרה. אין צורך בעורך דין לשם כך. הזכות מעוגנת בחוק זכויות החולה. לפי דבריך הרופא מפר את החוק ופוגע בזכויות שלך. אפשר לפנות לאגודה לזכויות החולה שיעזרו לך בנושא. האתר שלהם: http://www.patients-rights.org
היי, אני עם הפרעת אכילה ארוכת שנים,בערך 12 שנים. הפרעה אנורקטית,לא בולימית. אין לי התקפי אכילה,אני אוכלת פעם ביום כבר המון המון שנים, עשיתי שימוש ממושך בכדורים משלשלים והקאות, היום אני כבר כמעט לא נוגעת בזה אלא אם המצב ממש נורא. עשיתי בדיקות דם והן יצאו תקינות. בשנה האחרונה מלווה בדכאון שאובחן כדכאון קליני,הרבה עצב,הרבה בכי,חוסר חשק ואנרגיה לעשות דברים,ייאוש מהקיים,יש רצון לשינוי אבל אני לא באמת מצליחה להביא את עצמי לשם,מן הרגשה שמשהו מחזיק אותי צמוד לקרקע בלי היכולת להשתחרר, ובהפרעת חרדה כללית,אין לי התקפי חרדה ולא חרדה ממשהו ספציפי ,מלבד החרדה הגדולה מאוד מהשמנה,והרבה מחשבות,דאגות שמקבלות נפח גדול מאוד, בחודשיים האחרונים אני מטופלת אצל פסיכותרפיסט,אליו הגעתי בעיקר בגלל הפרעת האכילה, אבל גם בעקבות מצבי הרוח,הדכאונות,העצב וכו'... הוא דיבר איתי בפגישה האחרונה על תרופות,כדורים אנטי-דכאוניים, רציתי לדעת האם זה טיפול מקובל ויעיל במצב של הפרעת אכילה? איך זה יכול להשפיע,אם בכלל? אני מבולבלת מאוד מהעניין,ולא שיש לי אנטי לתרופות..אני פשוט לא מספיק מכירה. האם יש תרופות ספציפיות לעניין? הוא לא הזכיר בינתיים תרופה ספציפית,רק דיבר איתי כללית בנושא, תודה.
לאיזבל בהחלט ישנה קבוצה שלמה של תרופות נוגדות דיכאון ואני מאחל לך שהם יעזרו. אין סתירה בין הטיפול עם נוגדי הדיכאון והפרעת האכילה. בדרך כלל נוגדי דיכאון עשויים לשפר את המצב של הפרעות האכילה. בהצלחה דר' גיורא הידש
הייתי מעוניין לדעת מהן האפשרויות הטיפוליות העומדות בפני אדם הסובל מבעיה בשליטה עצמית, הבאה לידי ביטוי בהתפרצויות תכופות, הלעיתים מגיעות עד כדי אלימות. אני יודע כי מדובר בתופעה כה נפוצה, אבל השאלה שלי היא כיצד במסגרת קופת החולים או הביטוח המושלם ניתן להתחיל טיפול כלשהו בנושא. ראוי לציין שבשלב זה קיימת התנגדות מצידו של האדם המדובר, ולכן אשמח אם תוכל להתיע אפשרויות "בניגניות" יחסית, כך שכשאר יוצגו לאותו אדם לא יעוררו דחייה מיידית. בתודה מראש.
תמרי נראה לי משאלתך שאתה יודע את התשובה שכדאי להגיע לאבחון ואחר כך לשקול אפשרויות טיפוליות. אני חושב שהדרך השפירה ביותר היא לפנות לפסיכיאטר פרטי אשר נמצא ברשימה של המושלם להחזר כספי. כך שגם פונים לייעוץ פרטי וגם מקבלים החזר כספי. אפשר לשאול את הפסיכיאטר האם הוא ברשימה של הקופות. שבוע טוב דר' גיורא הידש
אני באמת מאמין שזו הדרך המהירה ביותר לפתרון, אבל לצערי כמעט ולא קיימת אפשרות ריאלית לבצע אותה. אני מחפש מידע על דרכים יותר עדינות, שקל יהיה לאדם עם דעות קדומות מבוססות על פסיכיאטרים והאנשים המטופלים אצלם, לקבל. אודה לך מאוד באם תוכל להצביע על כיוונים נוספים שאליהם ניתן לפנות, בעיקר בכיוון של שליטה בכעסים.
ד"ר הירש שלום רב. אני שואלת שאלה בשם חברתי. לפני שלושה שבועות בערך היא נסעה בעקבות אחותה לאירופה כדי להשיבה לארץ. זאת לאחר שאחותה התקשרה ודיברה לא ברור - חברתי הבינה שהיא לקחה סמים והיא לא יציבה ונסעה. אחותה לקחת פטריות (ואני חושבת שגם LSD), היא לא רצה לחזור ולא רצתה להפסיק לעשן, חברתי מצאה את עצמה במריבות בלתי פוסקות עם אחותה - היא לא מצליחה להגיע אליה. אחותה לא מדברת ברור ומקשרת שני נושאים לא קשורים באותו משפט וכו'.. בארץ היא הלכה לפסיכיאטר שהגדיר אותה במצב פסיכוטי והמליץ על ואליום או כל תרופת הרגעה אחרת (ישנם גם התקפי זעם). ההורים הם די מבוגרים ולא כ"כ מבינים מה קורה כדי לקחת אחריות ולעשות משהו מעבר לדאוג לכך שחברתי לא תעזוב את אחותה הקטנה שמסרבת להקשיב לה, שותה אלכוהול ומעשנת סמים קלים (לא כמיקלים). היות ואין לחברתי יום או לילה אני שואלת בשמה. האמת שבקרוב גם היא תגיעה למצב פסיכוטי או התמוטטות עצבים.. אבל מה שעוד יותר חשוב זה האם אחותה צריכה להתאשפז או משהו כזה? ז"א האם קיימת סכנה אמיתית לשפיות שלה בטווח הרחוק אם היא לא תטופל בצורה יותר מקצועית. אמנם היא היתה אצל פסיכיאטר שחוץ מתרופות הרגעה לא הציע כלום אבל היא לא כ"כ התרשמה ממנו לטובה (היא גם אמרה שהוא גרם לאחותה להגיד שהיא שומעת קולות - דבר שלא נכון!!) אשמח לדעתך.
שלום, האבחנה לגבי מצב פסיכוטי או לא היא קריטית ביותר וחייבים להגיע אליה. אם החברה לא סומכת על הפסיכיאטר כדאי להגיע לפסיכיאטר נוסף שכן סומכים עליו. אם אין מדובר במצב פסיכוטי, אז זכותו של כל אדם להזיק לעצמו ואין חוק המונע אותו מכך. רק האהבה של חברתך והמוכנות שלה להשקיע יכולים לעזור לאחותה. במצב כזה צריך הרבה מאוד השקעה ורצון ויכולת כדי לעזור לאדם. אם מדובר במצב פסיכוטי ולקיחת סמים תוך כדי, אז יש כאן מרכיב של שיפוט לקוי והנושא של נזק ופגיעה בעצמה הוא די גבולי. כלומר צריך להתייעץ עם הפיסיכטאר המחוזי האם יש צורך באשפוז כפוי?.? בכל מקרה הדברים אינם נשמעים פשוטים ונראה לי שדרושה הרבה מאוד השקעה של אנרגיה וכוחות. שבוע טוב דר' גיורא הידש
שלום, בתשובה לשאלתי בנושא איטיות במיקוד חשיבה, קיבלתי את התשובה הזאת: "שלום רבץ איטיות בחשיבה משמעה שהפרודוקציה או הייצור של המחשבות המלאות והמנוסחות מואט והוא איטי מהקצב המקובל. יכולות להיות לכך כמה סיבות, מהקשת הנוירו-פסיכיאטרית, ביניהן פגיעה בחשיבה, דיכאון, עייפות, חוסר ריכוז מסיבות שונות וכמובן - הפרעת קשב וריכוז. הרעיון במקרה שלנו הוא שמכיוון שהחשיבה אסוציאטיבית ומתפזרת, המאמץ לארגן אותה ולשמור את הרצף דורש זמן. זמן זה בא על חשבון המהירות ותהליכי החשיבה מואטים. " מתשובה זו עולות בי כמה שאלות על מונחים בתשובה שאני לא יודעת אותם והייתי מבקשת עזרה או אפילו השערות למה הכוונה. אז מהתשובה עולות בי השאלות האלה: 1. "ביניהן פגיעה בחשיבה" -איזה הפרעות נפשיות אופיניות לפגיעה בחשיבה ? 2. "שמכיוון שהחשיבה אסוציאטיבית ומתפזרת" - מה הכוונה חשיבה מתפזרת ? איך חשיבה יכולה להתפזר ? אני מצרפת קישור לתשובה לשאלה ששאלתי http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=201&msgid=40694633
היי, פגיעה בחשיבה הוא מצב שמאפיין מחלות נפש, להבדיל מחשיבה מתפזרת שהיא מצב 'תיקני' שבו ישנה הפרעה רגעית לחשיבה. החשיבה לא מתפזרת במובן המילולי של המילה אלא אינה ממוקדת. כלומר, את חושבת על מס' דברים בו זמנית, דבר שמפריע לך לחשוב באופן 'ממורכז' על אחד מהם. לילה טוב, דנה
שלום, תודה לדנה. קצת תיאוריה, החשיבה בנויה על רצף של אסוציאציה, כלומר מחשבה מביאה למחשבה ולאט לאט החשיבה והדיבור זורמים. כך גם בשאלתך ובכל תשובה שלי, מתחילים ואז לאט לאט מתקדמים ומבהירים את הנושא. אם ישנו מיעוט של מחשבות או אסוציאציות, אז כל תשובה תהיה קצרה, משפט אחד וזהו. ריבוי של אסוציאציות מביא להתפזרות רבה ולעתים אי אפשר להבין מה התשובה הממוקדת אלא מקבלים הרבה מאוד משפטים שהקשר ביניהם מועט (לא זו הייתה שאלתך). יתכן שמיעוט של אסוציאציות יהיה ביטוי להפרעה נפשית כל שהיא כפי שצויין. שבוע טוב דר' גיורא הידש
לדר הידש שלום רב בשבועיים האחרונים אני נמצא במתח עצום אני מרגיש כל היום את המתח באזור הבטן אני נוטל כרגע כדור רמרון 30מ"ג התחלתי לפני שבועיים וחצי האם הייתה ממליץ על העלאת המינון או להוסיף עוד תרופה ממשפחת נוגדי חרדה (על איזה סוג הייתה ממליץ) הלוריון אינו מקל על המתח אודה על תשובתך
לטל שתי האפשרויות הגיוניות, אם הרמרון אינו מרדים אותך אז בהחלט הגיוני לעלות במינון. אפשר גם להשתמש בתרופות נוגדות חרדה כמו וואבן או קלונקס באופן זמני. שבוע טוב דר' גיורא הידש
לד"ר שלום, יש לי שאלה לגבי אישה בת 58 ,גרושה (+1 ושני נכדים), שלא נישאה שוב מאז נישואיה הראשונים לפני כ- 30 שנה וחיה כל השנים לבד. האישה החליטה שהיא רוצה לנסוע לחו"ל להכיר בן זוג ולפתוח בקריירת עסקים. היא מכרה את דירתה ומתכוננת לקחת את כל הכסף וכאמור לנסוע מכאן. יש לציין שאין לה שום רכוש מעבר לדירה מה גם שמצבה הכלכלי רעוע (בלשון המעטה). היא אמנם מודעת לכך שהיא עושה צעד מאד לא רציונלי אך היא כ"כ משוכנעת בהצלחתו עד כדי כך שהיא אינה מוכנה לשמוע עצות מאנשים הקרובים אליה, כולל בנה. בצורת הדיבור שלה על הנושא נראה כאילו היא נמצאת במין פנטזיה משלה והיא רוקמת תוכניות כאילו שהן כבר קרו. כל היום היא מטרידה את הסובבים אותה בשיחות טלפון תכופות שבכל שיחה יש לה רעיון אחר שלפעמים נוגד את עצם הצעד שהיא רוצה לעשות. האם מדובר פה בהפרעה נפשית ? מיותר לציין שמצבה הכלכלי הרעוע נובע בעיקר מאובססית קניות שיש לה לאורך כל השנים.
לאלמונית התשובה לשאלתך נמצאת בסוף, אם מדובר רק על רעיון אחד, גם אם הוא משונה זכותו של האדם לבצע זאת. אבל אם מדובר על כך שלאישה יש בעיות נפשיות קודמות וגם ישנן הפרעות בתחומים אחרים (הטלפונים ואם יש עוד דוגמאות), אז יתכן שמדובר במצב של פעילות יתר (מאניה) והשיקולים שלה לא הגיוניים אלא נובעים ממקור של מחלה. שבוע טוב דר' גיורא הידש
ד"ר הידש שבת שלום בתקופה האחרונ ה מאז לקיחת המרוניל 3 פעמים ביום (אני לא יודעת אם זה קשור) אני הולכת בלילה לישון בשעה 12 וכל יום כולל שבת אני מתעוררת ב 6 בבוקר מה שלא קרה לפני כן מדוע זה קורה? כולם ישנים ורק אני ערה כל כך מוקדם וזה מפריע לי באמצע השבוע לא אכפת לי להתעורר כי לי ילדים לשלוח לבתי ספר אבל בשבת.
למה זה מפריע לך? את יושנת 6 שעות בליליה ועוד גם על יום בצהריים? מה הבעיה? תמצאי מה לעשות.
לגלית בדרך כלל המרוניל מרדים מעט, אבל ישנן גם תופעות אחרות, אם השינה טובה אז תסתפקי בכך. שבוע טוב דר' גיורא הידש
יש לי בעייה מאד חמורה שהיא חוסר הנאה ממין כמו בעבר. דחף מיני יש לי למרות שמאז שכבר התייאשתי שההנאה לא כמו פעם והתסכול מעיק עלי- הדחף המיני שלי פחת בגלל הבחינה הפסיכולוגית... הבעייה החלה בגלל משבר נפשי שעברתי לפני 3 שנים קיבלתי טיפול בכדורים פסיכיאטריים שכמובן העלימו לי את הדחף לאותה תקופה ולאחר שהפסקתי את השימוש בכדורים עדיין ההנאה היתה פחותה בהרבה. יש כמובן זיקפה והכל ותשוקה מינית אבל לא כמו בעבר ולמרות שמצד בת הזוג אין שום תלונות והיא נהנית, אני מרגיש רע עם עצמי כי אני כמעט ובכלל לא נהנה. זה כאילו איבר המין שלי עומד ומרוגש אבל אזורי המגע בו כאילו פחות רגישים ביותר מחצי ממה שהיה פעם. אזורים אחרים בגוף יותר רגישים אצלי מאשר האזור שהיה אמור להיות הכי רגיש- כמו שהיה לי בעבר שנורא נהניתי ממין גם כאשר רק עם עצמי בלבד. עכשיו זה כאילו לגעת ולא באמת לגעת או להרגיש. יש ימים בהם המצב יותר טוב אבל לעומת פעם- לפני כל הטיפול שקיבלתי- המצב נורא מתסכל. קניתי אפילו כדורי גברא פלוס אבל שמעתי שהם לא עוזרים בכלל ולבסוף זרקתי אותם משום שקיבלתי גם יעוץ מנטורופטית שהם לא טובים לגוף שלי.. ומשמועה שהכל עבודה בעיינים. את הכדורים כבר הפסקתי לפני יותר מ-9 חודשים וגם בחצי שנה שלפני שלקחתי אותם זה היה מינון נמוך כך שמה שמדאיג אותי שאולי נגרם נזק בלתי הפיך שלא משתנה גם שהחומרים של הכדורים היו אמורים להתנקות מהגוף ממזמן. הכדורים שלקחתי בהתחלה בתור ניסיון היו כדורים אנטי פסיכוטיים כמו קלופיקסול וריספרדל וגם טגרטול לאיזון ולבסוף התרופה שנשארה לבסוף במשך שנתיים כמעט היתה "זיפרקסיה". בהתחלה לקחתי מינון גבוה יחסית של 15 מג ולאחר מכן בהדרגה ירדתי ל5 מג. היתה תקופה שלקחתי גם כדורים נגד דיכאון- "סרוקסט" אבל רק לחודשיים. שמעתי שהזיפרקסיה עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך וזה מדאיג אותי מאוד. מתסכל גם משום שהכדורים מעולם לא עזרו לי מבחינה נפשית במילא והייתי יכול להסתדר בלעדיהם. מבחינה נפשית אין לי יותר את הבעיות שהיו בעבר כי הם נעלמו כבר בחצי השנה הראשונה לטיפול. אבל אולי עוד הסבר למצב שלי היום הוא החרדות שהופיעו במשך זמן רב- אך בחצי השנה האחרונה חל שיפור גדול מאוד... אך עדיין גם שאני במצב רגוע ההנאה היא לא כמו פעם. לפחות אני יודע שפעם בכמה זמן אני באמת אהנה אך עדיין מעיקה המחשבה שהיה יכול להיות יותר. והתסכול שאולי אי אפשר לתקן את הבעייה הזאת. כי מבחינה חיצונית נראה שהמצב בסדר אבל מבחינתי כאילו הפין שהוא עומד מאוד לא רגיש. גם בחדירה וגם אפילו במין אורלי זה אולי נחמד אבל פיסית לא ממש מהנה. זה קורה גם באוננות כך שזאת לא סיבה פסיכולוגית שקשורה בבת הזוג שלי. גם השליטה שהיתה לי בשפיכה פשוט נעלמה. פעם יכלתי להצליח להתאפק זמן רב והיום זה קשה לי מאוד ולפעמים שפיכה מתרחשת מהר מידי וזה עוד גורם לתסכול רב. האם כל זה נגרם בגלל הכדורים הפסיכיאטריים? אם כן יש משהו שניתן לעשות? לתקן את הנזק? האם זה בכלל אפשרי? אני חושב שצריך ליידע את הציבור ואפילו להביא לדין את יצרני התרופות.. שלא מיידעים את הציבור בנזקים לטווח הארוך. זה פשוט תופעה שלא אמורה לעבור בשתיקה. גם הפסיכיאטריים צריכים לעבור דין וחשבון! מקווה שזה יגיע לידיים הנכונות.
שלום רב, אינני יודעת אם סיפורי יעזור אך הנה הוא: אני נוטלת מזה כחצי שנה סרוקסט. אותי הזהירו לפני נטילת התרופה (לא הרופא) אלא אנשים פה ובכל מקום כי זה פוגע בחשק ובסקס. וכמובן, שנכנסתי למיטה לא גמרתי כי הרי מה שאמרו לי זה שלא אוכל לגמור בגלל הכדורים. אך לאחר כמה זמן שהכרתי בחור חדש אשר ריגש אותי לא רק מינית אלא בכלל שכלית והיה לי כיף לבלות איתו נכנסתי איתו למיטה....וגמרתי! אז איך זה יכול להיות? הרי עם הכדורים לא הייתי אמורה לגמור. זה רק אומר שטוב עשו הרופאים שלא הביעו בפניי את רשימת התופעות לוואי שיכולות להיות. כי רק בגלל דיעות האנשים האחרים הכנסתי למוחי שאין לי אפשרות לגמור וכך היה. הרבה זה בראש שלנו-אם אנחנו מכניסים לו משה זה נשאר שם....גם מאקמול יש רשימת תופעות לוואי על האריזה. אז מה אנחנו קוראים את זה? אנחנו לא לוקחים? החברות דווקא רושמות על הסרוקסט הרבה תופעות לוואי שאחרי שקראתי אותם קיבלתי עוד יותר דיכאון. אך לפעמים הסבל מהדיכאון והחרדה כ"כ קשים שזה שווה לקחת את הטיפול. אני לא מצטערת על הטיפול כי חזרתי לחיים. אז אם עכשיו יותר קשה לי במין זה אומר לי שאני רק צריכה למצוא בן זוג שירגש אותי וידבר איתי הרבה לפני שאני שוכבת איתו. רק בריאות
האם מאזאת עם החבר החדש את תמיד מגיע לאורגזמה? או לפחות ב 70% מהזמן בו אתם מקיימים יחסי מין? האם תדירות יחסי המין היא סבירה כמו 1-2 פעמיים בשבוע. אני יודע שאשאלה אינטימית אך פשוט הנושא מסקרן אותי,אני בתור גבר כמעט ולא מקיים יחסי מין עם בת זוגתי למרות שאני אוהב אותה מאוד ושאני כבר מקיים יחסי מין או אפילו מאונן קשה לי מאוד להגיע לאורגזמה. תודה יואב
לשוקי למרות שבספרים אין תיאור של התופעה שתיארת, הרי כבר שמעתי שגם אחרי הפסקת הטיפול לעתים התחושה אינה דומה בדיוק למה שהיה קודם. עם זאת ההנאה ממין היא דבר מורכב ביותר, כפי שנכתב גם נפשי, גם פסיכולוגי, גם טכניקה וגם הפרעה נפשית וגם תרופות ובריאות כללית... ובטח ישנם גורמים נוספים שאולי שכחתי. כך שקשה מאוד ליחס את התחושה שלך רק לכדורים. מעניין שבמשך השנים גם בפורום זו הפעם הראשונה שתופעה זו מוזכרת. שבוע טוב דר' גיורא הידש
לכולם שלום, רציתי לשאול לדעתכם בנושא שבישבילי קצת בעייתי, בזמן האחרון אני סובלת מדכאון וחרדה, נתתי לזה זמן בתקווה שזה יעבור אבל אני רק שוקעת עמוק יותר, הבעיה היא שאני עוסקת בספורט ושמעתי מחברה שלוקחת כדורים שזה גורם לה לעייפות ועלייה במשקל.. אני לא יכולה להרשות לעצמי להפסיד אמונים עכשיו, היא נתנה לי לנסות את הכדורים שלה ולקחתי חצי סרוקסט במשך שבוע וזה הפיל אותי לגמרי , אני עייפה רוב הזמן אני פשוט עושה דברים בכח ולמרות שאפילו תוך שבוע הרגשתי איזה שהוא שפור במצב הרוח אני לא מסוגלת להתאמן הכל נהיה כל כך קשה. להגיד ולהודות שאני אולי זקוקה לכדורים לדעתי זה להגיד שאני לא יכולה לעסוק בספורט יותר אבל להשאר במצב שאני בו עכשיו זה גהינום. כל עצה, כל פיסת אנפורמציה תעזור תודה.
א. סרוקסט או דומייו מתחילים להשפיע תוך 3 שבועות לפחות. ב. דווקא בגלל שאת עושה ספורט את לא תעלי במשקל,העלייה במשקל היא לא בגלל הכדור אלה בגלל הגדלת התאבון וגם זה לא תמיד ,לפעמים הדכאון גורם לעליה במשקל בגלל הרצון לאכול כאשר אתה בדכאון (לפעמים זה להיפך ,כלומר אתה לא רעב ולכן מרזה). ג.חצי כדור של סרוקסט הוא מינון לא משפיע ולא מקובל בטיפול התחלתי לכן כל ההתיחסות היא של העייפות או הרעב המוגמר הם פסיכולוגים בלבד.
בשלב ראשון דרושה הערכה של איש מקצוע מומחה (פסיכיאטר) לגבי הנחיצות של טיפול תרופתי. במידה ותקבלי המלצה לטיפול תרופתי הרי שאפשר לקחת תרופות שבד"כ לא גורמות (או גורמות פחות) לעייפות או לעליה במשקל או לתופעות לוואי אחרות- כמו לוסטרל, אפקסור וציפרמיל.
לאנה אני מצטרף לדברי קודמי ומודה להם. הנקודה החשובה ביותר שכדאי להגיע לאבחון ולא להתחיל על דעת עצמך טיפולים שונים. שבוע טוב דר' גיורא הידש
היי ד"ר הידש, היי כולם האם רופא המשפחה יכול לרשום לי אפקסור או אפקסור XR? אני פשוט רוצה להמנע מללכת לפסיכיאטר.. אם לא, האם נוירולוג יכול לרשום?
נוירולוג בהחלט יכול לרשום בדומה לפסיכיאטר. לגבי רופא משפחה- לדעתי הוא יכול לתת לך רק מירשם פרטי לאפקסור או וונלה. כלומר תצטרכי לשלם מחיר מלא, ברוב הקופות. לכן עדיף לפנות לפסיכיאטר או לנוירולוג ואז לא תצטרכי לשלם מלבד סכום קטן מאד יחסית.
לדנה רופא המשפחה יכול לרשום את התרופה אבל בכל קופה החוקים מעט שונים. בכללית יש רק את הגנריקה בעיקר הונלה. במכבי תוך זמן לא ארוך גם האפקסור XR יהיה אבל ב 50%, כך שכדאי לחכות קצת. למרות ההסתייגות שלך כדאי להגיע לפסיכיאטר לאבחון ולא רק כדי שירשום את התרופה שאת מאמינה בה. שבוע טוב דר' גיורא הידש
מהן התרופות האנטי פסיכוטיות מהדור החדש (לשמות אני מתכוונת)? תודה.
אפקסור זה חדש והוא מעולה רסיטל חדש
לנעמה רונית ציינה שמות של תרופות נוגדות דיכאון. התרופות נוגדות הפסיכוזה שנמצאות בארץ הן- רספרידל וזיפרקסה, גאודון, סוליאן, סרוקוול. כל אלו נקראות תרופות נוגדות פסיכוזה א-טיפיות. כלומר לא אופייניות, השונות מהטיפיות שהן הדור הישן. שבת שלום דר' גיורא הידש
ניסיון עם סרוקוואל לא עלה יפה וריספרידל גרם לתופעות לוואי לא רצויות. מה היית מציע בתור השלב הבא? נעמה.
אני בן 33 מזה שנים מוגדר כבי-פולרי כרגע אני מקבל אנפרניל במינון של 200 מל"ג סמאפ 20 מל'ג ודפלפט 800 מל'ג אני מרגיש שהטיפול לא עובד בעבר ניסיתי ליטיום ולאחר מכן טגרטול שגם הם לא עזר אני נמצא בדיכאון תמידי מרגיש לא מאוזן ובנוסף מרגיש שאני כלאו בתוך בועה חסרת רגש בגלל בדיפלפט לאחרונה שמעתי על מיצב יחסית חדש בשם למיקטל הם שווה לנסות ? רציתי לקבל קצת אנפורמציה על למיקטל ובן השער לדעת האם התרופה נמצאת בסלי בריאות של כל כופות החולים ומה הקריטריאנים לקבל אותה כמו כן רציתי לקבל גם מידע על סמאפ וקצת יעוץ בנוגע לאנפרניל האם יש תרופות יותר טובות ומה הם. תודה מראש.
לשי למיקטל בהחלט דומה לדפלפט ולטגרטול ומומלצת. עם זאת בתקופה האחרונה נמצא שהתרופות החדשות נוגדות פסיכוזה טובות לייצוב מצב הרוח אצל בי-פולר, ויש אשור להשתמש בהן כמייצבות. אני מדבר על רספרידל וזיפרקסה. לכן לדעתי יש טעם לחשוב על אחת התרופות הללו במקום שלוש תרופות שאתה נוטל כעת. כעקרון תמיד עדיפה תרופה אחת על שתיים ובטח במקום שלוש. אבל בכל החלפה יש סיכון וגם סיכוי אסור לשכוח זאת. שבת שלום דר' גיורא הידש
לי הלמיקטל משלוב עם טגרטול וזה עובד נהדר.
בעלי סובל מזה כחצי שנה בעייפות מוגזמת (הוא נמצא במיטה מעל 14 שעות ביממה!), כאבי ראש, ירידה במשקל, ומצב רוח מאד ירוד. כל הבדיקות הפיזיולוגיות תקינות והגענו למסקנה שהבעיה היא נפשית. ולפני כשבוע החל לקחת גלולות למניעת דכאון. אבל מצבו מחמיר וכעת הוא בקושי מסוגל ללכת. לפי דבריו אינו יכול להרים את הרגל. השאלה שלי האם המצב יכול עוד להחמיר ולאן זה יוביל ? האם הטיפול נגד דכאון יעזור לו להתגבר על זה ? תודה
מה שיש לו זה דיכאון נפשי אני מזדהה איתו גם אני עברתי אותו דבר כנראה שהכדורים לא מתאימים לו הוא צריך להחליף כדור אני ממליצה על כדור אפקסור מעולה הוא ירגיש מעולה ויהיה בנאדם חדש לפעמים כדורים שלא מתאימים גורמים למצבים כאילו לי החליפו 3 סוגים והיום אני על אפקסור מאושרת בנאדם חדש וטוב לי שיגש לפסיכיאטר ויחליף לו את הכדורים .
להיידי יתכן שהתרופה (לא כתבת את שמה), מעייפת ומרדימה בנוסף לעייפות הכללית שיש לו. אפשר לחכות קצת עד שהגוף יסתגל לתרופה וההשפעה הטובה של התרופה תתחיל (בערך 3-4 שבועות מהתחלת הלקיחה של התרופה), או לחשוב עם הרופא על החלפת התרופה. בינתיים קשה להגיע למסקנה חד משמעית. חבל שחיכיתם כל כך הרבה זמן ורק עכשיו התחלתם טיפול, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם ואני מקווה שהטיפול יעזור. שבת שלום דר' גיורא הידש
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2990138,00.html
כמו שנכתב במאמר המינון הוא קריטי. המינון שניתן לעכברים קטן פי 50 מהמינון שזמין היום לבני אדם. ייתכן שדווקא המינון הרגיל שבני אדם לוקחים כיום מגדיל את הסיכון לאותו סרטן...כי אז אין חסימה. השאלה הכי חשובה באיזה מינון זה חוסם ובאיזה לא... בלי הנתון הזה הנייר שלהם לא שווה את הדיו שבו הדפיסו אותו... ואם זה יתברר בסוף (ספק רב) אז חברת אלי לילי ירוצו לרשום פטנט חדש על שמם....עכשיו נדע לפחות איזה מניות לקנות בבורסה של ניו-יורק.
נדמה לי שהמינון צריך להיות פרופורציונלי למשקל, אז הגיוני שהעניין נחקר בפרופורציות המתאימות, בכל אופן, המחקר הזה כבר תופס תאוצה והערב כבר הופיע בכתבת תחקיר בSKY NEWS דנה
מכר שלנו התאבד מסיבה שאינה ידועה השמועות אומרות שהיתה לו בעייה עם זהותו והיה הומו.רציתי לדעת באופן כללי האם משיכה לבני הזוג המיני זה מולד לחלוטין כלומר מילדות יש נטייה ואין אפשרות לעשות דבר או שיש חלק חברתי שמאיץ התהליך?
סתם... :-)
ואת יכולת לכתוב בכותרת 'עצור אני מטומטמת'
כל בני האדם נמצאים על הרצף שבצד אחד יש הטרוסקסואליות ובצד השני הומוסקסואליות.אין מצב אקסלוסיבי.ז"א שבכולנו גם ההומאים וגם הסטרייטים יש בזהות ובאישיות שלנו חלקים מיניים שונים. נעשו המון מחקרים ויש המון תאוריות בענין. מה שכן יודעים זה הומוסקסואליות אינה בחירה. טוענים שישנם גורמים מולדים וגורמים סביבתיים שמשפיעים על נטיה מינית.תכלס אף אחד לא יודע בדיוק מה גורם לזה.אכן יש אחוז גבוהה של התאבדויות בקרב הומוסקואלים(בעיקר בגיל ההתבגרות), זה ענין מוכר וכאוב שניתן בהחלט למנוע.
לאורלי תודה הידש
אני פונה בשאלה מה לעשות עם תחושת כשלון ותחושת הקנאה באחרים שנראה לי שהצליחו יותר.מאז ילדותי רציתי להצליח ולהיות בתפקיד בכיר אבל האופי שלי מנע זאת תמיד חשש ופחד שמא אני לא טובה מספיק.כך גם לגבי חיי בזוגיות.אני רוצה x ומרגישה תמיד ההפך.יש לי קונפליקט תמידי בין מה שהייתי רוצה שיקרה לבין מה שבפועל קורה.ואני מכניסה עצמי למעגל סגור, אך לא עושה מאומה לשנות זאת כי הרגשתי שאולי יהיה יותר קשה ולא אצליח במקום אחר. אני נשארת במערכות יחסים ארוכותעם בחורים טובים ומפנקים אך לא מרגישה סיפוק וחושבת שאם היה גבר אחר היה טוב יותר אך לא עוזבת את הנוכחי-רומנים קצרים מהצד גרמו לי ריגוש אך תמיד שמרתי על הקיים. אני צריכה מסגרת זוגית תמיד ובכל מחיר,מאז שאני זוכרת עצמי היה גבר בסביבה והאמת לא היתה לי בעייה עם זה מעולם-לכן הפחד אינו מובן??.נחלתי אכזבה אחת מצעירותי (צבא) אהבתי מאוד גבר אחד ויחיד שכיום ידוע לי שלא התאים לי אבל אני כ"כ מרגישה את הפער בין תחושתיי היום למה שהיה בעבר ואני תוהה האם זו אהבת נעורים או שמא לעזאזל אני צריכה לעזוב את הגבר שאני חיה איתו כמעט 5 שנים??גבר מקסים טוב ומבין אבל אין לי להט שכ"כ אהבתי אז.תמיד ספקות לבטים אי שלמות חוסר סיפוק הרהורים עד מתי?? בזוגיות-אני רוצה גבר חזק מבוסס אינטיליגנט ונמצאת עם גבר שהינו בדיוק ההפך-חסר בטחון אינו אקדמאי לא אינטיליגנט במיוחד מאוד לא כריזמתי אבל טוב מפנק ואכפתי מאוד.שוב ושוב אני אומרת: מה את צריכה יותר??אכפת לו ממך ואז יוצא שד נוסף שאומר: היית צריכה למצוא גבר אחר עם כל "הנתונים" שחלמת עליהם.האם זו שאיפה לפרפקציוניזם?.למה אני לא מסתפקת במה שיש? אני עם בעייה קשה בהתמודדות חדשה. תעסוקה-יודעת שלא אסתדר בתפקיד ניהולי בגל אופיי אך עדיין מאוד רוצה את זה!!!
לקרן מילת המפתח בדבריך היא "מתלבטת" ובנוסף "קונפליקט", התלבטויות וקונפליקטים הם מילים שאופייניות למה שקראנו בעבר בעיות נאורוטיות, או מה שחשוב יותר בעיות שהפתרון שלהן נמצא בפסיכותרפיה-שיחות. יתכן שהמקור של הבעיות הוא בקשר הלא גמור (נפשית) עם החבר מהצבא, יתכן שבגלל יחסים עם ההורים, ותתכן סיבה אחרת שלא ציינת, אבל הכל חוזר לסיכום שכדאי מאוד להגיע לשיחות. כפי שאת מרגישה, בשנים הללו של חייך את קובעת את עתידך, את עושה את הבחירות החשובות שאיתן תצטרכי לחיות עד 120 (נקווה). בחירת בן זוג, בחירת מקצוע, וגם קריירה. לכן כדאי להיות במצב נפשי הטוב ביותר שאפשר, את הפירות של הטיפול תוכלי לקטוף במשך רוב שנות חייך הבוגרים. בקיצור-מאוד מומלץ להגיע לשיחות. תחשבי על זה דר' גיורא הידש
קרן יקרה שלום לדעתי עצם העובדה שאת נישארת במערכות יחסים ארוכות מוכיח שאת בעצם דיי מעריכה את מי שנימצא איתך בכל זאת. ועוד מוכיח שאת יציבה עם רגליים על הקרקע . כלומר יש לך חושים טובים למרות שאת לא בוטחת בעצמך. את רוצה זוגיות רוצה ביטחון ואת נישארת שם כי טוב לך . לדעתי התשוקה שאת כה רוצה לחוות והיא בוערת בך לגבי מה שהיה בעבר כבר לא תחזור .את צריכה לתרגם זאת לכיוון החבר בהווה , ללמד אותו בשפה פשוטה מה את אוהבת ,מה את משתוקקת ,לתקשר איתו בצורה אסטרטיבית וטיבעית .(כי הוא בחור טוב ומעניק ).אל תסתגרי בפניו ותכנסי לעולמך .ההפך.קחי אחריות והחלטה שתפתחי לפניו. בטיפול את תוכלי לפתור את הקונפליקט שבך על ידי גילוי הנקודה והמחשבה המטעה והמעוותת שמנחה אותך וגורמת לפחדים ולחוסר ביטחון. יתכן שהבעיה קשורה בחרדת נטישה בילדות,משהו שקשור עם דמות האב . יתכן שחיזוק ביטחונך העצמי והערכת ערכך העצמי מחדש יעמיד את פחדייך שוב בפרופורצייה כנגד חברך הטוב והמקסים. את כן מסתפקת במה שיש. את פשוט לא מאמינה כל כך בשיפוט האישי של עצמך . את צריכה מטפל תומך ומכוון ומחזק. וביחד את תראי את התמונה בצורה אחרת ברורה יותר. וזה לא שייך לפרפקציוניזם. משהו להשכלה כללית הזוגיות -זה שיתוף, ומחויבות, שיש על מי לסמוך ולהיבנות ולעבור את החיים בשניים. הזוגיות ותשוקה הם אנרגיות מנוגדות. האהבה - היא רגש חם ואמיתי, טהור ונקי. ברגע שהם מתערבבים, נכנסים אלמנטים ואינטרסים, מאבקי כוח, פערים ורצונות וכו`. הכל נכנס יחד. תשוקה - תשוקה ואהבה לא הולכים יחד (אנרגיות מנוגדות) בתשוקה נכנסת קנאה ורכושנות ומרכיבים נוספים של הקשר. ` ברגע שיש לי תשוקה למישהו, אני רוצה להרגיש שהוא שלי, שהוא רוצה רק אותי`. האהבה היא משהו טהור ונקי יותר. כאשר שלושת המרכיבים הם ביחד, נוצר בלגן. אם שני בני הזוג לא מקדישים תשומת לב לעניין, מעגל אחד מתוכם מנצח. מאחלת לך שלווה ובטחון בזוגיות ובכלל בחיים קחי סיכון ותראי שתצליחי . מ.
יש לי חשש מהבאת השאלה הבאה שכן היא אינה עולה יחד עם חוש האמהות המולד. מדוע אין אני מתלהבת מללדת ולהביא ילד לעולם?? איני צעירה אם זו השאלה שלך אני בסביבות גיל ה-30 נמצאת במערכת יחסים ארוכה ואיני נשואה כי גם זה לא ממש מושך אותי.למה המחשבות שלי כ"כ שונות משל האחרים? האם זה בשל העובדה שאיני מאושרת או שחשה כעס רב על כל מה שקורה בעולם ובעולמי הפנימי בפרט?? כמובן שאיני יכולה לדבר עם אף אחד בנושא כי הוא בעל משקל "כבד" ולא יהיה מובן. אני מרגישה כי הזמן רץ ואני לא "מתבגרת" אם לזה קוראים התבגרות..מצידי לחיות לנצח צעירה שעושה מה שרוצה בדיוק באותו הרגע חוששת ממחויבות כספית מאוד פוחדת לא להצליח.יש לי תחושה שילד יכביד על החופש שלי ולא אוכל להתמודד עם זה בשלב זה.במשפחה כמובן רוצים שאתחתן ולא מבינים מדוע זה לא מזיז לי כלל אך לא מופעל עליי לחץ כלל.אין צורך לומר שכל החברות שהיו רווקות רצו בכל מאודם למצוא את האחד ואכן רובן התחתנו אם לא כולן!!! אני מרגישה בתוך בועת משחק בחיים כאילו אני ילדה שיכולה ל"שחק" מה שבא לה כשבפועל מבינה שאולי אצטער על זה מאוחר יותר..לגבי טיפול פסיכולוגי אם צריך, אני לא הכי מאמינה בזה שכן אני מאוד מודעת לבעיה זו ולאחרות ואני אומרת לצמי מה יוכלו לחדש לי כבר ? שזה נובע מאכזבה?? מתחושת אי צדק כלפי דברים שעברתי?? יכול מאוד שזו הסיבה אבל אני לא חושבת ששיחות יניבו פתרון..האם אני צודקת או סתם אנטי לכך??
היי קרן. יש בהודעה שלך שני דברים מרכזיים. אחד הוא מה שאת מרגישה והשני הוא היחס שלך לגבי הציפיות של אחרים. קודם כל, מבחינה אובייקטיבית, גיל 30 הוא גיל צעיר, במיוחד כיום כשהכל קורה קצת יותר מאוחר וגם ההתבגרות, ילדים אפשר ללדת גם בגילאים מאוחרים יותר, אבל לא נראה לי שזו הבעיה. את מאוד מבליטה את חוסר ההתאמה לכאורה בין המחשבות שלך, התחושות שלך, לבין איפה שלדעתך ולדעת אחרים היית צריכה להיות. האם באמת נישואים וילדים לא מעניינים אותך? אולי זו רצינליזציה שמגינה עלייך מלהתמודד עם החשש מזה, או מחוסר היכולת לממש את זה (לא בהכרח חוסר יכולת טכנית, אלא נפשית). אולי קל לך יותר לקבל את עצמך אומרת שאת לא רוצה, לא מעוניינת, לא מרגישה נכון, מאשר לומר 'אני רוצה אבל פוחדת'. אז בעצם גם התשובה שלי מחולקת לשניים- אם את לא רוצה, לא בשלה עדיין, אז אין שום בעיה. היום יש אפשרויות רבות מאוד לזוגיות, גם שלא במסגרת נישואים, את יכולה להגשים את עצמך מבחינות אחרות כמו קריירה וכו', ולהסביר למשפחה שלך שזה מה שאת רוצה וכך את בוחרת לחיות את חייך. כאן באמת אין שום בעייה. אבל, אם את מתחברת יותר לשאר הדברים שכתבת כמו שילד יהווה מגבלה לחופש שלך, או פחד ממחוייבות כלכלית או שאת מרגישה שאת לא יכולה להתקדם בגלל דברים שחווית ואכזבות שעברת, כאן המצב מורכב יותר. אין לי דברים מעודדים, ילדים הם באמת מגבלה רצינית, ונישואים הם לא ירח דבש מתמשך. ככה זה, זו המציאות. טיפול פסיכולוגי הוא לא לצורך תובנות בלבד, אלא בעיקר כדי להגיע לשינוי מסויים. שינוי של תפיסה, שינו של התנהגות, שינוי של אורחות חיים, והסקפטיות שלך מובנת לגמרי. טיפול הוא לא תהליך קל. גם אם נוגעים בדברים שאת יודעת אותם ולכאורה שום דבר לא יכה אותך בתדהמה, עדיין, העיבוד המשותף כן מקדם וכן יכול להוות טריגר לשינוי. יכול להיות שבאמת הוא לא יעזור לך, במיוחד אם את אנטי,ובתחושה כזו הטיפול לא יהיה פרודוקטיבי במיוחד, אבל נראה שיש דברים שאת צריכה לפתור/לשנות או לחילופין ללמוד לקבל אותם ולא להחמיר עם עצמך. סופ"ש נעים, דנה
את מטפלת? כי התשובות שלך אחלה!
שלום, אני קצת היפוכונדרית ובעלי לוקה ב-OCD. האם ישנה סבירות כי ילדנו ילקו בהפרעת חרדה? תודה
ללבבית כנראה שניכם סובלים מחרדה וסביר שהדבר בא לידי ביטוי גם בחיי יומיום, לכן יתכן שגם הילדים יקבלו את אותם דפוסי ההתנהגות שיש לכם. כלומר, יש לכם סיבה נוספת להיות ולהקפיד על הטיפול, הסיבה היא שככול שמצבכם יהיה טוב יותר עם פחות חרדות כך גם הילדים ירוויחו מכך. שבת שלום דר' גיורא הידש
אני לוקחת סרוקסט 40מ"ג כבר כמעט שנה. מאז אני עייפה בצורה כרונית קשה.בעיקר נפגע הצד המשפחתי והזוגי כי אני רצה למיטה בכל אפשרות. הסרוקסט מאוד עזר למצבי החרדה והדיכאון אך כאמור הפך אותי למאוד עייפה. אני מעוניינת להמשיך לקבל טיפול תרופתי נוגד חרדות אך חייבת להחליף לתרופה שלא תגרום לי לעייפה תמידית. אילו תרופות נוספות מהמשפ' אוכל לקחת?
לאורלי כאשר ישנה תופעת לוואי המפריעה מאוד באמת כדאי לשקול עם הרופא המטפל את החלפת התרופה. כל התרופות מהמשפחה דומות אבל בהחלט יתכן שתרופה אחרת תשפיע לטובה ללא תופעות לוואי, למרות שבכל החלפה יש סיכוי אבל גם סיכון. בדרך כלל הפרוזק והציפרלקס/ציפרמיל יותר מעוררות. אפשרות נוספת שאת יכולה לעשות כבר כעת היא ליטול את הסרוקסט בערב ולא בבוקר, כך תשני טוב יותר וביום תהיי ערנית. שבת שלום דר' גיורא הידש
נראה לי שלד"ר הידש נמאס מאיתנו............:-) אולי בצדק?
גם לי נראה ככה. בטח הגזמנו עם כל הבלגן בפורום בזמן האחרון. :-(
קארין, כשרוצים לקחת ממנו יותר מידי בעקביות ובחינם הוא יכול להיגמר בסוף. גם אם הוא פרייר גאה (וגם אם לפעמים זה נחמד) גם לו יש גבולות וחיים משלו. בכל מקרה העומס פה רב מידי לאחרונה. נכון שיש אנשים פה שמצפים לתשובותיו הטובות והמיידיות. מה לעשות לפעמים מתאכזבים כי גם לו יש תעסוקות חשובות אחרות מלבד הפורום הזה שהוא כבר מנהל כשנתיים בנאמנות רבה וחוץ מזה יש פה אנשים שתורמים מהידע שלהם ועוזרים לא פחות טוב. בכל מקרה הבנאדם עושה פה עבודת קודש. מגיע לו לנשום!!!!!!!
אני יודעת נשמה. צחקתי. כאילו-חוש הומור,אתה יודע....................
אני תלמיד בכיתה י"ב שלא מזמן חזר מטיול שנתי. במהלך הטיול שתיתי מעט אלכוהול, השתכרתי מעט, ובערב חזרתי לעצמי. למחרת בבוקר נראה שהכל היה בסדר, אך בערך בשעה 11-12 התחלתי לחוש הרגשה מוזרה של ניתוק מהסביבה, כאילו אינני עצמי. הסביבה החלה להדמות למעין חלום, והתנהגותי השתנתה. הרגשתי יותר חופשי לדבר עם אנשים ולעשות דברים שקודם הייתי מתבייש לעשותם. אך כל אופן המחשבה שלי השתנה, הכל היה מעורפל ומעין חסר משמעות. בערב התחלתי לדאוג, ובעקבות שיחה עם חובשי חמת גדר (ששם היינו באותו ערב, כחלק מן הטיול) נרגעתי מעט, והגעתי למסקנה שהכל יעבור בבוקר המחרת. ואכן, תחילה נראה כאילו התעוררתי במצבי הטבעי, והכל שב למצבו הרגיל. אך במהרה הבנתי שאין זה כך, והתחלתי להרגיש את אותה ההרגשה המוזרה. אותו דבר קורה גם כעת, לאחר שינה ארוכה בבית. ברגע זה אני מפוחד למדי, וברצוני לשאול במה מדובר. לאחר מחקר קטן נתקלתי במעין הפרעה בשם Depersonalization, ותסמיניה נראים דומים לאלו שלי. אני מאוד פוחד שמדובר בתופעה כרונית כלשהי אשר תמשך תקופה ארוכה, שכן הדבר שינה לחלוטין את כל אופן מחשבתי. אני רוצה לחזור להיות "אני" שוב. אנא עזרו לי.
נראה כאילו איני מודע באופן מלא למה שאני כותב.
היי, לא צריך להתנצל. שגיאת כתיב היא לפעמים סתם שגיאת כתיב, זה לא בהכרח קשור לתת מודע.... דנה
שלום רב אבי בן 80 אובחן לאחרונה ע"י פסיכוגריאטר כלוקה בתחילת אלצהיימר והומלץ על כדור בשם דופנזיל לשם האטת המחלה או לשם שיפור המחלה. שאלתי מהו כדור זה, מהם יתרונותיו, חסרונותיו והאם יש תופעות לוואי לכדור? האם אפשר לקבל שמות של תרופות נוספות המאיטות או משפרות את המחלה. בתודה מראש אוסנת ממודיעין
לאוסנת לאינפורמציה כללית על התרופה את יכולה לפנות לכל אינדקס תרופות ברשת. אנסה להדגיש את העיקר. ישנן מספר תרופות הפועלות על המנגנון הכולינרגי אשר קשור לאלצהיימר, התרופות אינן משפרות את המצב הקוגניטיבי (פעולות החשיבה-בעיקר זיכרון וריכוז), אבל משפרות את ההרגשה ואת הפעילות היומית וכנראה מהלך האלצהיימר שפיר יותר. ישנן מספר תרופות הפועלות במנגנון דומה ואין הבדל גדול ביניהן. ישנה תרופה אחת הפועלת במנגנון שונה והוכחה כמשפרת את ההתנהגות והזיכרון וגם משמרת את התאים. התרופה - אביקסה הוכחה כיעילה לאלצהיימר חמור וכעת חוקרים את השפעתה על אלצהיימר קל ובינוני. אינפורמציה נוספת תוכלי לקבל במאמר שתמצאי אותו בצד הפורום "ספר זיכרונות" שבת שלום דר' גיורא הידש
לד,ר הידש שלום מה עושים אם בבוקר לא זכרתי שלקחתי את התרופה ולקחתי אותה פעמיים האם זה יכול לגרום לזנק כלשהו?
אני לא רופא אך מנסיון לא קורה כלום.
לגלית אני מבין שאת מתכוונת לאנפרניל, לא קרה שום דבר חמור, אבל אל תקחי את המינון הבא, כלומר שסך כל המינון היומי לא ישתנה. אני מקווה שתגובתי לא מאוחרת מדי.... ביי הידש
שלום, אני סובלת מהפרעות אכילה מעל 10 שנים המתבטאות בתקופות של הרעבה ובתקופות של בולמוסים המלווים בניסיונות הקאה/נטילת משלשלים. כתוצאה מהמצב אני מרבה לסבול מדכאונות וקשה לי מאוד להתמודד (בייחוד בתקופות בהן אני אוכלת הרבה). איבדתי תקווה משום שכל הטיפול שקיבלתי נמצא בלתי יעיל (פניתי לשתי דיאטניות, לפסיכולוגית, טופלתי במסגרת קבוצת תמיכה ואף אצל עובדת סוציאלית). האם טיפול תרופתי יכול לסייע לי להתמודד? מה ההשלכות? האם יש דרך אחרת?
לפסיכיאטריה יש כלים לעזור לך, בנוסף ישנם קבוצות תמיכה שעוזרות כגון אכלנים כפיתיים מצרף קישור לפורום אכלנים כפייתיים אולי יש להם מפגשים , http://hydepark.co.il/hydepark/forum.asp?forum_id=1641
מספרי טלפון: 03-574-5799 :אכלנים כפיתיים 04-871-6985 ,04-870-4016 אכלנים כפייתים אנונימיים.
רציתי לשאול מה זה איטיות במיקוד החשיבה ומה זה בכלל חשיבה איטית . מה זה ?
שלום, אין אבחנה פסיכיאטרית או מושג מוגדר כזה. אם אני מנחש את הכוונה יתכן שמדובר על תופעה של דיכאון או הפרעה נפשית אחרת המקשה על הריכוז ועל המיקוד בחשיבה. שבת שלום דר' גיורא הידש
שלום דר' הידש, ברצוני לשאול האם נטילה ממושכת של תרופות כסקוקסט/ציפרלקס, מחלישה את השפעתן של התרופות על המוח? האם אתה חושב שישנם אנשים שצריכים ליטול באופן כרוני תרופות נוגדות דיכאון? (הפסיכיאטר שלי אומר שכנראה כל חיי אזדקק לתרופות וידיעה זו מעציבה אותי, ומעוררת בי התנגדות.) אני סובלת מהפרעת אישיות, וכמו כן מדכאון וחרדות. ניסיתי כל מיני תרופות ותמיד סבלתי מאובדן תגובה מינית, למעט האיקסל שהייתה טובה, אךנזקקתי לןמינונים גבוהים והם הפסיקו להשפיע לאחרונה. כעת הציפרלקס עוזרת אם כי מדכאה חשק מיני.
לחשופית אצל אנשים הסובלים מהתקפים חוזרים של דיכאון מקובל להמשיך בטיפול במשך שנים רבות כדי למנוע השנות של הדיכאון. אני נזהר מלאמר לכל החיים כי תמיד ישנם חידושים ברפואה ואף אחד לא יודע מה יהיה בעוד עשר שנים. אבל הפסיכיאטר צודק שכעת אין מה לדבר על הפסקת הטיפול. הטיפול אינו מפסיק להיות יעיל אבל יתכן שישנה הרעה במצבך למרות התרופות. שבת שלום דר' גיורא הידש
לד"ר הידש שלום! אני סובלת מדיכאון ניסיתי הכול תרופות שיחות המצב רק מתגבר אף אחד לא יכול לעזור לי ובא לי למות כי אני לא יכולה לשאת את הכאב לא אכפת לי לעשות הכול פשוט שום דבר לא עוזר. יש סיכוי שאם אני אפול למטה ואפסיק לתפקד לחלוטין אני אצא מזה בסוף בכוחות עצמי האם יש סיכוי שהכול יירגע בסוף ? האם פשוט אני צריכה לחכות ומה אם אני לא יכולה יותר? מה אם אני מרגישה נחנקת לא יכולה לישון להתרכז פשוט לא מצליחה לחיות?? למה זה מגיע לי?
הי אני מרגיש במצב דומה לשלך (אני יודע שכל אחד חושב שאף אחד לא מרגיש כמוהו אבל בכל זאת) מה שאני יכול להגיד לך זה כמה דברים 1. את מכניסה את עצמך ללחץ שמגביר את הדיכאון והחרדות ואז גם נלחצים מיזה עוד יותר .. וזה מן מעגל כזה שלא נגמר. 2. אני מעריך שאיפושהו דברים מסביבך משפיעים על המצב שלך לטובה או לרעה- אני מדבר על הורים , חברים , עבודה(אם יש) , תנאי מחייה מקום וכו'- תנסי לזהות מה מהם הוא שלילי ותנסי להתרכז באיך לפתור את הבעייה מקווה שנתתי לך כמה דברים לחשוב עליהם והלוואי שיהיה לכולנו טוב יותר איציק
כן, הכול כמעט מסביב שלילי, ככה זה נראה לי עכשיו. אני לא מצליחה להרגיע את עצמי אחרת הייתי עושה זאת ושורדת את הזמן. אבל תודה על הרצון הטוב
שלום לדוקטור הידש עשיתי חיפוש בפורום לפי - "חשמל" וקיבלתי שלל דיעות בעד ונגד. אני מודע לכך שמי שקובע בסופו של דבר הוא הרופא המטפל בבית החולים אך השאלה אם בכלל כדאי להגיע לשם למרות ששום דבר אחר לא עוזר. הבנתי שהטיפול יעיל במיקרים קשים שלא עוזרות התרופות אך מצד שני חולים מספרים על בעיות של איבוד זכרון גם לטווח הארוך ואפילפסיה כתוצאה מהטיפול בחשמל ואפילו אתה כתבת בתגובה לאחת השואלות כי מזמן לא טיפלת בחשמל ולא זכור לך האם עלולה להיגרם אפילפסיה כתוצאה מהטיפול. (לא שללת אפשרות כזו). הפחד שלי הוא ממחיקה של הזכרון שלא תעבור, או מאיבוד שיווי המשקל או מהיכולת לקלוט ולעבד נתונים או חס וחלילה להיות צמח או עם מוגבלות מוחית אחרת. שלא לדבר על חוסר יכולת להתעורר מההרדמה. המקרה שלי קל יחסית אבל נראה לי שיש לי הפרעות אישיות, רגשי נחיתות חזקים ובעיה בשיקול הדעת לעיתים. אני סובל מאימפוטנציה חלקית ומנכות מסויימת בגלל טעות שעשיתי עקב ניתוח שהחלטתי לעבור. התוצאות שינו לי את החיים פיסית ונפשית והפכו אותי לאדם ממורמר וחסר שמחת חיים. גם ההחלטה לעבור את הניתוח נבעה מבעיה נפשית שבעטיה קיבלתי שיקול דעת מוטעה. מה שהיום מכניס אותי לדכאון הן תחושות האשמה והחרטה על הניתוח שעברתי וגם ההתמודדות היומיומית עם התוצאות והמוגבלות הפיסית. תמיד הייתי מאוד ביקורתי כלפי עצמי והמחשבות מוציאות לי את החשק לחיות. השאלה שלי האם טיפול בחשמל יכול לתת פתרון בטווח הארוך לסוג כזה של הלקאה עצמית כיוון שהבעיות הפיסיות שלי לא תעבורנה? (פסיכותרפיה לא מנעה ממני לחזור על התסריטים שגורמים לי לחרטה והאשמה עצמית וגם לחרדה מפני החרפת מצבי הגופני עם השנים)
לאחרונה עלן בפורום כמה פעמים דיונים על טיפולי חשמל כמה דפים אחורה, אחת האופציות הנוספות היא טיפול מגנטי שהוא החלופה לטיפול חשמלי, מצרף קישור עם תשובה של ד"ר הידש: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/385/xPG/424/xFT/335452/xFP/335857
אם נתעלם מהסטיגמה אז הסיכון שיש בתרופות/בכדורים יותר גדול מהסיכון שיש בנזעי חשמל... אין לך מושג עד כמה הסיכון בכדורים הוא הרבה יותר גדול מהנזעי חשמל שכיום הפרוטוקול של משרד הבריאות כ"כ מחמיר שזה נהפך לאחד הטיפולים היעילים ביותר בפסיכיאטריה ויחסית גם מאד בטוח לשימוש. לפ"י הפרוטוקול הטיפול ניתן לאינדיקציות מסוימות בלבד. בדיכאון- כאשר יש סיכון גבוה לאובדנות או כאשר הדיכאון עמיד לסוגים רבים של טיפולים תרופתיים. לפי ההודעה שלך אתה לא סובל מדיכאון מאג'ורי ואין מה לדבר על נזעי חשמל...אבל מי שיחליט באמת זה הפסיכיאטר בבית חולים. טיפול באמצעות שדה מגנטי הוא טיפול נסיוני והיעילות שלו הרבה יותר נמוכה. עדיין מוקדם מדי להכתיר טיפול זה כאלטרנטיבה ראויה לנזעי חשמל שנמצא בשימוש הפסיכיאטריה עשרות שנים.
שלום, אני מבין שבינתיים הדיון די תיאורטי, בינתיים אף רופא לא הציע לך טיפול בנזעי חשמל? לכן אני חושב שקודם כל כדאי להגיע לרופא, לשמוע את דעתו ועליו לשכנע אותך שהטיפול מתאים לך ויועיל לך. אני חושב שמכאן נוכל להתקדם. שבת שלום דר' גיורא הידש
אני סובל מדכאון וחרדות כבר הרבה שנים ותמיד אני במצב של מתח שממש תופס לי את שרירי הצוואר וגורם לי לסחרחורות ולחוסר שיווי משקל לפעמים. לקחתי במהלך השנים את התרופות הבאות: אאוריקס, וואבן, אפקסור, סרוקסט, סורבון, פרוזק, אלפרליד, מירו. אינני יודע אילו מהן אמורות לטפל בדכאון ואילו בחרדות. משיטוט בפורום למדתי שיש תרופות מכמה משפחות לטיפול בדכאון וכל משפחה פועלת על עקרון שונה. אודה למי שיוכל לעשות לי סדר בבלגן ולהסביר לי על תרופות אלו מה לדכאון, מה לחרדה, והאם יש מקום לנסות תרופה אחרת או שילוב מסוג שעדיין לא ניסיתי כי אף תרופה לא עזרה לי אפילו במעט חוץ מאלפרליד שקצת הרגיעה אותי(לקחתי אותה רק לחודש) אבל לא פתרה את החרדות. אני עומד בפני פרשת דרכים ומתלבט אם להחליף את הפסיכיאטר שלי או ללכת ישר לטיפול בחשמל. אנא עזרו לי.
קבל קישור לאינדקס תרופות שם תוכל למצוא את התשובות על הכדורים http://www.infomed.co.il/medIndex.asp לא הייתי הולך על טיפול חשמל קודם נסה להחליף רופא , מה עם פסיכוטרפיה האם ניסית?
ניסיתי פסיכותרפיה וזה לא עזר. מדוע אתה מציע לא ללכת על טיפול חשמל ? יש לך נסיון אישי או שאתה מכיר מישהו שעשה טיפולים כאלו.
לא מצליחה ליצור קישור. אבל מצאתי. בתאריך 15.07.2004 בשעה 22.17 עכשיו אפשר לקבל תשובה עניינית? תודה
מה זה משנה מי הוא דור או מה הוא עושה. כל אחד רשאי לשמור על פרטיות בפורום , וכך גם דור. מה זה משנה איך הוא מתנסח , זכותו להמליץ על מה שנראה לו , כמו כל אחד אחר בפורום. (מה גם שהוא בדרך כלל צודק , אבל זה לא קשור...). הוא כבר רשם בעבר שהוא לא רופא ואני חושבת שזה מספיק , הוא לא חייב לאף אחד פה דין וחשבון . מי שרוצה יקבל את דבריו (החכמים) ומי שלא יחכה לתגובת הדוקטור. בכל מקרה הדוקטור משיב בסוף , אז שום טעות לא נגרמת. למה כל כך משנה מיהו דור ולא מיהו כריש או משיב או דורון? זה נראה לי קטנוני וטיפשי.
תגידי , מה את נדחפת לכל חור? לא כל דבר קשור אלייך. באמת שלא. נדמה לי שדור לא צריך עו"ד. הוא יכול להסתדר גם לבד.
לניקי- תודה רבה על דבריך הנכונים והתומכים.
הביטוי "אנחנו משתמשים" לא מופיע באף אחת מההודעות שלי בפורום ואף לא בהודעה הישנה הזאת שאת מפנה אליה. אתמול טענת שאני מרבה להשתמש בביטוי "אנחנו משתמשים" ואני מבקש שתראי לי דוגמה אחת לפחות מכל ארכיון הפורום שבו כתבתי כך. אין לך כזאת דוגמה. חזרת שלושה חודשים אחורה וגם שם זה לא כתוב. הרגע בדקתי. אין לי מה לענות לך כאשר את ממציאה דברים. תחפשי לעצמך חיים במקום לריב איתי בפורום.
לשמחתי הרבה אני מחפשת את עצמי בטיפול כבר די הרבה זמן, בגלל אנשים כמוך שמנסים להתגונן על ידי התקפה , הכל מסובך יותר בחיים. למה אתה רואה את זה כמופנה אלייך כמיתקפה? אני משתמשת בתשובות שלך הרבה פעמים והשאלה שלי לגיטימית לגמרי, חבל שאתה מ-י-ד אבל מיד עובר למיתקפה כשלא כורעים ברך בפני הידע שלך. בפורום קשה להעביר טונים ובגללזה כל אחד מקבל את הדברים כמו שהוא חושב, אז כנראה שיש ך בעיה אם אתה חושב שכולם (אני , קארין, אפרת, ועוד) מחפשים לריב איתך. למדתי בטיפול שזה בדרך כלל נובע מחוסר ביטחון עצמי שמכוסה בלכאורה עודף ביטחון. הכוונה במילים 'אנחנו ממליצים' היא ברורה והיא נסיון להציג את עצמך כחלק מקהילה של רופאים/ מטפלים וכו' אחרי שהבהרת שאתה לא רופא, אני חשבתי שרציתי להבין למי אתה ממליץ ומי אלה 'אנחנו' שאתה חלק מהם. אז לא זכרתי במדויק את הביטוי, ביג דיל, לא כולם אובססיבים כמוך ומתייחסים לדקויות. ולא דיפדפתי 3 חודשים, בסה"כ עשיתי 'חיפוש' ומצאתי. תפסיק להרגיש כל כך רדוף.
דור יקירי, אתה עונה בפורום כל יום, כמה פעמים ביום, נדמה לי שאתה זה שצריך לחפש חיים. מיכל.
ד"ר שלום רב, אינני יודעת אם שאלתי שייכת לפורום זה, אבל לאחרונה אני סובלת מחולשה ברגליים ובידיים ומעין תחושה של נימול בכפות ידיים(כאילו הן נרדמות לי) ומן תחושה של זרמים, תחושה של הדם שזורם ברגליים וחולשה חזקה ברגליים. אני נוטלת כבר שנה ציפרלקס 20 מ"ג ואני מרגישה דיי בסדר, אין לי כרגע חרדות ודיכאון ואני גם לא רוצה לשייך כל דבר לחרדה. השאלה היא האם זה קשור באמת לבעיית החרדה/דכאון שלי, לכדורים אולי? או למשהו אחר בכלל? מה דעתך ? ואיזה בדיקות צריך לעשות? אני כל הזמן בחרדה ובפחד: רק שאין לי ניוון שרירים? דרך אגב אני בת 32 תודה מראש
לניקול למרות שהתופעות שאת מתארת מתאימות מאוד לחרדה כדאי לעבור בדיקה אצל הרופא המטפל, ואם את מאוד מודאגת כדאי גם בדיקה אצל נאורולוג. אחר כך תוכלי לשייך את הדברים לחרדה ולהרגע. שבת שלום דר' גיורא הידש
ברצוני לומר שיש קשר בין התקן מירנה לבין דיכאון עשיתי סקר עם כמה נשים שיש להן התקן מירנה ההתקן מפריש הורמון לרחם וגם לגוף. ושמעתי סיפורים שההתקן הכניס אותם לדיכאון שינוי במצב רוח,השמנה,פצעים בפנים אגב שימוש בהתקן מירנה ראשית נפסק המחזור וכשאין מחזור האישה ניכנסת לדיכאון וזה בדוק.הנשים לא מודעות שיש דבר כזה אגב אחרי 5 שנים שהייתי עם התקן מירנה נורא סבלתי מדכאונות ומצב רוח לא טוב וכיום אני בלי זה נולדתי מחדש הפסיקו לי המצבי רוח אין לי דיכאון אני מרגישה טוב ופורחת אז שלא יספרו לכם סיפורים שאין קשר יש קשר. הרופאים אומרים שאין קשר וטוענים שזה לא ניכנס למחזור הדם ולא למוח אז למה יש גודש בשדיים עים אין הורמון בגוף . לכו תוציאו את ההתקן מירנה ושימו התקן רגיל בלי הומונים זה כמו גלולות שמשמינות ועושות תופעות לוואי .
מפסיקות כל כך חד משמעיות. למלי- ייתכן והניסיון שלך עם ההתקן אכן קשה, אבל כשאת כותבת שעשית סקר, אני הייתי נזהרת מאוד. לסקר יש אמות מידה סטטיסטיות שצריך לעמוד בהן. לשאול כמה נשים באופן מקרי יכול אולי להצביע על מגמה מסויימת אבל בטח שלא יכול לקבוע בוודאות את מה שאת כותבת. רק כמה עובדות- ההורמון שמופרש הוא פרוגסטרון בלבד, וזה מה שמיוחד בהתקן זה. הפרוגסטרון מונע ביוץ ולא וסת. הווסת נחלשת בצורה דרסטית ורק במצבים קיצוניים נעלמת. לכן, במצב זה גם נמנעות תופעות רבות הקשורות בחרדה כמו PMS . ההורמון הגורם לתופעות הלוואי המסוכנות יותר של חסימות כלי דם וקרישיות יתר הוא דווקא האסטרוגן. הפרוגסטרון יכול לגרום לתופעות כמו שיעור והשמנה, אך תופעות אלו אינן מסוכנות ואינן גורמות לנזק בלתי הפיך. כל הגלולות למניעת הריון מהדור החדש מכילות פרוגסטרון בלבד ובזה ייחודן וייתרונן. אני חושבת שאת מייחסת את התופעות שחשת להתקן מכיוון שיתכן שהייתה סמיכות כרונולוגית, אבל לא כדאי להלחץ ולהלחיץ... דנה
שלום. קיבלתי מרשם לפאקסט ..כשפיניתי לברר על התרופה היה שנאמר שבין היתר זה גם לטיפול בהפרעות אכילה ומצד אחר אני שומעת מאנשים שזה גורם להשמנה . אני די מבולבלת מהעניין . אשמח לקבל תשובות יום טוב.
למיטל אחת מתופעות הלוואי המאוחרות של פקסט היא עליה במשקל אחרי שמוש של מספר חודשים. לעתים פקסט עוזרת לאנשים עם הפרעות אכילה אבל אין קשר בין שני הדברים. השאלה היא מדוע רשמו לך פקסט אחרת הדיון הוא תיאורטי בלבד? שבת שלום דר' גיורא הידש
לרופא שלום אני סובלת מחרדה שמתבטאת בעיקר ברחוב ובשיחה עם אנשים. למרות זאת אני יוצאת, עובדת ולא נמנעת מדבר ומנסה לחיות עם זה ואף להתעלם מזה. ברצוני לשאול: כיצד זה ייתכן שבמשך שנתיים וחצי למרות שאני חיה עם זה בשלום, זה ממאן לעזוב, למה יש ימים טובים ופתאום ימים שבהם החרדה גוברת (למרות שהתנאים הסביבתיים נשארים אותו הדבר), האם כל אדם שסובל מהתקפי חרדה מפתח את זה לחרדה חברתית ואף אגרופוביה?והכי מציק, האם המחשבה האוטומטית והצפיה להתקף שצצים כל פעם שאני יוצאת מהבית או מדברת עם מכרים,יחלפו איי פעם. אינני מטופלת בתרופות בגלל פחד נוראי מתופעות לוואי, מהתמכרות ומנפילה לאחר הפסקת כדור. תודה על תשובתך רינת
לרינת אכן אנשים הם מורכבים. למרות שבגדול מצבך הכללי לא משתנה הרי כל יום הוא שונה, לעתים החרדה גבוהה יותר ולעתים את רגועה יותר. לעתים את ישנה יותר וטוב יותר ולעתים הלילות מעט שונים. את מתאתרת תופעה הנקראת "חרדת צפיה", כלומר ישנה ציפיה שהחרדה תגיע, תופעה זו די מדאיגה ולכן היא מסמנת שהמצב חמור יותר מכפי שאת מודה בעצמך. טוב מאוד שאינך מוותרת לעצמך ואת ממשיכה לעשות את כל מה שאת רגילה לעשות ואינך נכנעת לרצון לוותר, רצון זה מביא בדרך כלל למה שאנחנו קוראים התנהגות הימנעותית-המנעות ממצבים שמעוררים את החרדה-כל הכבוד. בכל זאת הייתי מציע לך לקרוא קצת בפורום, להתייעץ עם אנשים נוספים ולהתגבר על הסטיגמות והחרדות מטיפול נפשי. את כבר סובלת יותר משנתיים וטיפול בהחלט עשוי לשפר את איכות החיים. אם את כל כך מפחדת מתרופות, אז אולי כדאי להתחיל בשיחות? שבת שלום דר' גיורא הידש
שלום דר' הידש לפי מה שאני קוראת בפורום אתה ממליץ לקחת אפקסור בגלל שיש לו פחות תופעות לוואי מאשר לסרוקסט. אני לוקחת כחודשיים סרוקסט ומצבי בהחלט השתפר (בעיקר המצב רוח), אבל אני לא רגועה בגלל התופעות לוואי שיגיעו.... מה דעתך? תודה,רוחל.
אם לא היו לך תופעות לואי עד עכשיו סביר להניח שלא יהיו ואם הכדורים עוזרים לך ויש שיפור במצב ,אז לא כדאי להחליף . (if it work dont fix it) את יכולה להיות רגועה כל עוד יש שיפור ללא תופעות לואי.
לדורון, תודה על העידוד. קצת נרגעתי. אני מקווה שאכן זה ימשיך כך. העיקר להיות מאושרים ושמחים......
ד"ר שלום זה נכון שהמרוניל מגביר את התיאבון
לגלית נכון שעלול, מדובר על תופעת לוואי שעלולה להיות אבל בהחלט לא קיימת אצל כולם... שבת שלום דר' גיורא הידש
היי. תודה על התשובה. אני מקווה שזה בסדר שאני שואלת כאלו שאלות. אתה זוכר ששאלתי לגביי החלומות?? אז זה עדיין נמשך,יותר נכון,זה לא נפסק אפילו לא ללילה1. אני מנסה לא לייחס לזה חשיבות,כי אני חושבת שעצם זה שזה מרתיע אותי באיזשהו אופן זה רק יכול לגרום לכך שזה ימשך. בכל מקרה,השאלה היא אם בעצם חלומות{רק לעיתים רחוקות סיוטים,בד"כ פשוט חלומות סתם מוזרים בלי קשר-בכל לילה} יכולים להעיד על/ או לגרום לבעייה נפשית? בפסיכיאטרייה מייחסים משמעות לחלומות,לתוכן שלהם,לתכיפות החלומות{למשל עצם העניין שתקופה ארוכה אין לי כמו בעבר סתם לילה שקט ללא שום חלום}? וחלומות יכולים לגרום לבנאדם להשתגע?{אני יודעת שזו שאלה של ילדה קטנה}אבל לפעמים שאני קמה מחלום מוזר ומפחדת שאאמין שזה אמיתי,שלא אבדיל בין המציאות לחלום,או שאני לא מרוכזת.....בקיצור חששות. אני לא מעסיקה את עצמי בזה יותר מדיי,רק לעיתים כשממש אני מרגישה שהתעוררתי ממערבולת של מיליון חלומות,אני חוששת מעט,אך זה עובר לי ייחסית מהר כשאני מתחילה את היום. אשמח לקבל את דעתך הכללית{אם מתחשק לך כמובן:-)} סוף שבוע נעים לכולם.... מקווה שנרגיש רק טוב.
התלבטתי אם בכלל לשאול על זה..... כי אני בכלל לא רוצה לייחס לזה משמעות{אולי כי אני חוששת שאם אעשה כך זה יכול להתגבר} אך אשאל בכל זאת.{קצת מביך אותי} מאז ה"התקף" של הסמים,בנוסף לכל מה שכבר סיפרתי, יש לי מדי פעם{לעיתים רחוקות} קטעים של "כפייתיות". הכוונה, למשל פתאום כשסגרתי את הגז,אז מציק לי שאולי לא סגרתי טוב או משהו...ואני בודקת שוב.ואולי אפילו שוב. אני חייבת לציין שזה קורה במקרים נדירים,זה לא דבר קבוע{לשימחתי}, וזה מתבטא גם בלמשל שמשהו פשוט מציק לי פתאום... קשה לי להסביר את זה,אנסה לתת דוגמה, למשל אם סידרתי חולצה בארון או משהו כזה...אז פתאום זה מציק לי{ממש תחושה של מציק} שנגיד למשל אני קולטת ששמתי אותה והשרוול נגיד היה מקומט..מקופל לא בסדר.... או בקיצור דברים שלפעמים אני "נתפסת" עלייהם,סתם, כמו למשל קוראת עיתון,ונאמר התחלתי לקרא איזה משפט...ולא עניין אותי...אז המשכתי הלאה,ואז אני מרגישה צורך לחזור למשפט שהתחלתי לקרא,כאילו אני חייבת,שזה מציק לי...ואני חוזרת לזה-בשביל שלא יציק לי. העניין הוא שכל מה שהסברתי כרגע אני יודעת שמתאים בהגדרתו להפרעה כפייתית, אך זה קורה לי רק לעיתים רחוקות,ואין דברים קבועים שאני חשה לגבייהם את זה{למשל כמו מישהו שרוחץ ידיים מיליון פעם ביום,או כאלו דברים}. מה גם,שברוב הפעמים כשאני מרגישה את זה,אני בד"כ מתגברת על ההרגשה בטבעיות. לרגע יש לי את תחושת "הכפייתיות" הזו,ואני מתעלמת מזה ולא נכנעת לתחושה"המציקה" ומהר מאוד שוכחת מהעניין לגמריי. אך לעיתים גם פועלת כן עפ"י ההרגשה. אני גם אציין שלא מדובר בדברים מופרזים או קיצוניים,רק כמו שאמרתי,תחושה "שזה מציק לי". אני שואלת על זה כעת,למרות שאני לא רוצה בכלל לעשות מזה "עניין" ,אני פשוט חוששת בכלל להיכנס לזה כי אני מפחדת שזה יתגבר כמו אצל אנשים שממש יש להם הפרעה כפייתית חזקה. {בתקופות שהחרדה הכללית פוחתת,אין בכלל את העינין הזה} האם לא לייחס לכך חשיבות? בסה"כ זה עניין דיי נדיר,שלא מפריע לי בחיים,מלבד כשאני חשה את זה,ואז בדרך כלל אני משתדלת לא להתייחס לתחושה הזו בכלל. אך זה שלפעמים אני "נכנעת" לתחושה,זה מעיד על משהו לא בסדר? זה נורמלי בכלל?? {וכשאני מתייחסת בכלל לעניין-כמו עכשיו,אני בכלל נלחצת שעכשיו הכל יתחיל להרגיש לי ככה וזה יתפשט וארגיש זאת כל הזמן.}{אולי באמת חבל שאני בכלל שואלת או חושבת על זה} תודה, אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.
לקארין תחילה לשאלתך השניה. אין מדובר בהפרעה כפייתית. דברים חוזרים ובדיקות חוזרות הן בטויים של חרדה, כך שאת יכולה לציין שהתופעות שתיארת הן ביטוי נוסף של חרדה ואין בכך משהו מיוחד. הפסיכיטריה (בהבדל מהפסיכולוגיה), אינה נותנת חשיבות רבה מדי לחלומות ובעיקר לא לתוכן של החלומות. אנחנו עוסקים בעיקר באיכות השינה והפרעות במהלך השינה. השינה עלולה להיות מופרעת בגלל מצבים של חרדה או דיכאון או הפרעה נפשית אחרת שחבל להזכירן כאן כיוון שאינן קשורות אליך. שבת שלום דר' גיורא הידש
פורום פסיכולוגיה קלינית קבלת עזרה?! מחבר: אנוכי תאריך: 14.10.2004 שעה: 13:05 שלום רב, כנראה, אחי סובל מסכיזופרניה פרנואידית-כיוון שבמשפחה לא מדברים על כך כלל ולאימי יש הכחשה טוטלית מהעניין אני מתחילה שאלתי ב"כנראה". מדובר על מחלה שפרצה לפני זמן רב אני זוכרת סיטואציות שהוא היה מביט בי ולא מאמין שאני אחותו אלא מישהי אחרת או שהיה חושב שמישהו רודף אותו.אלו דברים מהילדות שזכורים לי. כאשר היו 2 סיטואציות לא נעימות שקרו לי איתו-האחת הוא רצה לבוא לישון יחד איתי במיטה כאשר אירחתי אותו לאחר שעזב מקום עבודה בעיר אחרת.וסיטואציה נוספת ביקש שנתנשק כיוון שיש לי עור נעים-זה קרה לפני כ4 שנים. שוב מאחר והכל סגור מאוד בכל הקשור להפרעה שלו במשפחה הדחקתי זאת גם אני.הוא כל הזמן חושב על מעברים לעיר אחרת/לא מחזיק זמן רב בעבודה אחת.כואב לי מאוד לראותו כך ואני לא מכירה לעומק הבעייה להבין מדוע זה קורה.כמובן שהוא מטופל ע"י כדורים ואצל פסיכולוג.הייתי מאוד רוצה להבין מה עובר עליו וממה זה נגרם.יתכן והבית בשל החינוך שהיה מכוון תמיד להצלחה ולהשוואה מול אחרים גרם לתסכול שהוליד המחלה.ברור שמדובר בגורם סביבתי וגורם תורשתי אבל עדיין מה יכול להאיץ המחלה. אחי גם מאוד קפדן דייקן ומסודר בהגזמה מכבס בגדיו לעיתים קרובות מדי כולל ניקוי שיניים לאורך זמן שימוש ברשומות לכל דבר שחושב עליו לא מסוגל לאכול מאותה צלחת שמוגש בה אוכל לכולם האם זה שילוב של התנהגות כפייתית או סימפטום של הסכיזופרניה?? אמי מאוד מתביישת בכך ולעיתים נראה שהיא סולדת ממנו או מרגישה שלא הצליחה בגידול ילדיה.היא תמיד רצתה שכולם יצליחו ויתקדמו כאשר התוצאה בפועל רחוקה ממנה מאוד.אני מרגישה תמיד את הצורך לרצות ומרגישה רע שלא השיגה את מה שהיא הייתה רוצה שיהיה לנו זה גורם לחוסר בטחון ממשי שנראה לי שפגע בנו המון.לציין שאימי אינה אומרת דברים אלו מילולית אלא אני מרגישה אותה מבלי שתאמר זאת מפורשות כמו כן היא אימא נהדרת מאוד דאגנית וכ"כ טובה מה שמקשה עליי יותר להבין למה זה קורה לה? לאחרונה אחי סופסופ מנסה לקבל עזרה ממוסדות (סל שיקום?? ) כאשר הגיעה עובדת סוציאלית לביתנו אימי מספרת שעשתה הכל כדי שלא ירגישו בכך. מצד אחד זה מכעיס ומצד שני אני מבינה אותה כי זול לא התמודדות קלה ובטח ובטח כאשר יש פער גדול בין שאיפותיה למצוי.היא כל הזמן חושבת שהיא כ"כ התאמצה וויתרה בשביל ילדיה כאשר בסוף ה"תוצאה" כ"כ שונה.
מירה, מידע על סכיזופרניה את יכולה למצוא באינטרנט מה הגורמים וכו' מצרף קישור לגוגל עם מלא קישורים על המחלה: http://www.google.co.il/search?hl=iw&q=%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%96%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%94&meta=lr%3Dlang_en%7Clang_iw בגדול לחץ נפשי יכול לעורר את המחלה אבל זה לא הגורם למחלה.. חבל שהסטיגמה של אח חולה ותחושת הכישלון והבושה ממה שיגידו השכנים מפריעה לכם, כיום ישנה יותר מודעות למחלות נפש והיתה אפילו צעדת גאווה של חולי נפש ברחובות ת"א לפני כמה ימים מחלת נפש היא מחלה כמו כל המחלות ישכ 100000 אנשים חולי נפש בארץ כמו שיש חולי סכרת שמאוזנים ע"י תרופות כך גם חולי נפש מאוזנים ע"י תרופות חולי לחץ דם גבוהה וכו' . מצרף כתבה מynet http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2989062,00.html אני מציע שתפנו כל המשפחה לקבוצת תמיכה למשפחה שתעזור לכם להתמודד יותר טוב עם המצב.
למירה איני בטוח שהייתה שאלה בדבריך אבל אנסה להוסיף מספר דברים. נכון שמחלה נפשית נתפסת ככישלון או כאשמה של החולה או של משפחתו וקשה לדבר על הדברים. במיוחד כאשר אמך כפי שאת מתארת תמיד התאמצה לתת את הכל ולגדל את הילדים באופן הטוב ביותר. כנראה שמסיבה זו תחושת הכשלון מתעצמת. השאלה היא מי משלם את המחיר של השתיקה. האם אחיך לא מגיע לטיפול בגלל השתיקה? או שהאוירה במשפחה קשה, או שני הדברים יחדיו. אפשרות נוספת היא כמובן לנסות ולהגיע לאיש מקצוע ולשוחח על המצוקות. נראה שאחיך פנה לטיפול ועזרה וכדאי לעודד אותו בכך. יתכן שאמך תסכים לפנות לאחד מסניפי "אנוש" הקרוב לאזור מגוריה, יש שם קבוצות הורים שבודאי שדנים בנקודות אלו. אם ישנן שאלות נוספות, בודאי שאת יכולה לפנות שוב לכאן. שבת שלום דר' גיורא הידש
לאחר לידה ארוכה שהסתיימה בקיסרי שהסתבך, ולאחר הרדמה בת 10 ימים בטיפול-נמרץ עקב הזיהום שהתפשט ודלקת ריאות, החולה התעוררה במצב פסיכוטי. מבולבלת, מחשבות רדיפה, אי-שקט. כ"כ, אינה מסוגלת לישון כולל לאחר תרופות הרגעה ושינה (פוחדת שירדימו אותה שוב). בין היתר מטופלת בהלדול. לאחר שלילת סיבה פיזית (אבצס, זיהום וכולי), כולל CT אאג ובדיקת מח העצם, מתכננים העברה למח' פסיכיאטרית. מה עושים? עם מי מתייעצים?
ליעל לכאורה מדובר על מצב נפשי שנגרם מהדברים הגופניים שהיא עברה, כלומר מצב של דליריום בלשון המקצועית. כדאי להתייעץ קודם כל עם הרופאה המטפלת במחלקה או מנהלת המחלקה. מדוע את חושבת שיש טעם בייעוץ נוסף? שבת שלום דר' גיורא הידש
תודה על תשובתך. מדוע? שאלה טובה. אולי כדרך ההתמודדות שלנו, שנרגיש שעושים משהו... היא עדיין ביולדות ויש שיפור מסוים, מינוני התרופות בירידה והיא רגועה יותר (אחרי אפיזודה סמי-אלימה). עם זאת, (בעיני הדיוט) היא אפטית כלפי הילדה והסביבה ויש עדין כברת דרך ללכת. ד"א, היא מאוד רוצה להניק. בהנחה שהתרופות יותאמו להנקה האם לדעתך מומלץ להתגייס ל"פרויקט" כזה? מדובר על שאיבות 6-8 פעמים ביום בנוסף לטיפול בעצמה ובילדה. מצד אחד אולי זה יהווה גורם לחץ נוסף שיזיק לה. מצד שני, אולי זה יהיה מקור של כח בשבילה (משהו שרק היא יכולה להעניק לילדתה) ויחזק את הקשר.
שלום רב, לפני כשלושה חודשים התחלתי ליטול כדור ציפרלקס שלא הועיל במיוחד ולאחר כחודשיים הכדור הוחלף לאפקסור . שתי שאלות לי אליך: א) עם האפקסור חלה הטבה שנמשכת כשלושה ימים ואז בבוקרו של היום הרביעי תופעות החרדה חוזרות (אם כי לא כבתחילה) האם זה נורמלי או שיש צורך בהחלפת כדור שיתאים יותר. ב) במשך כל שלושת החודשים הללו על מנת להקל על התחושות הנלוות אני נוטלת קלונקס (לא בכל יום ,רק לפי הצורך) שאלתי, האם לאחר שלושה חודשי טיפול אני לא אמורה להפסיק עם הקלונקס ,כי הבנתי שאת כדורי ההרגעה לא אמורים ליטול יותר משבועים (פלוס מינוס) מיום תחילת טיפול בציפרלקס/אפקסור ו כל כדור אחר. אודה מאוד לתשובתך.
לאביגיל בדרך כלל מקובל להחליף תרופה כאשר היא אינה עוזרת אחרי שישה שבועות. איני חושב שיש לייחס את השיפור של שלושה ימים לאפקסור וכך גם לא את ההרעה. כדאי לחכות מספר שבועות כדי לראות את השפעת האפקסור. את צריכה להמשיך עם הקלונקס עד אשר התרופה הקבועה תעזור לך. נכון שאחרי כחודש שמוש מתחילה להיות סכנה של התמכרות. כפי שהבנתי אינך נוטלת את הקלונקס באופן קבוע לכן גם אין סכנה של התמכרות. לכן אפשר להמשיך עם הקלונקס עד אשר תתחיל ההשפעה של התרופה הקבועה. שבת שלום דר' גיורא הידש
אני לוקחת כבר שבועים לוסטרל 50 מג עם לוריוון כגיבוי, הרגשתי שיש שנוי לטובה בתחושה הכללית ,לעומת זאת הופיעה תופעה חדשה של לחץ מתח באזור העורף ובראש ובאזנים ובאזור הפה ,מבקשת תשובה בתודה רבה שרית
לשרית כנראה יחלפו עוד כשבועיים שלושה עד אשר תרגישי את ההשפעה המלאה של הלוסטרל. תחושת המתח עלולה להיות חלק מהתמונה של החרדה ולאו דווקא השפעה של הלוסטרל. שבת שלום דר' גיורא הידש
שלום רב, לוקחת כדור בשם וויקטוריל 80 מ"ג , אך מחלקת אותו לכל השבוע , פשוט גוזרת אותו ל6 -7 חתיכות.. מנסה להגמל לגמרי אך זה לוקח לי זמן, אולי סתם מהרגל, בינתיים הפסיקו להביא לארץ ועוד מעט ניגמר לי המלאי , האם יש תחליף לכדור הזה? כי הבנתי , שאין ממשפחה זו כדורים אחרים, מה היית ממליץ במקום? האם יש משהו ממשפחה קרובה בכל זאת? ואם יש משפחה דומה האם אפשר לדעת מה היא? כמובן שזה אמור להתקבל במרשם רפואי ומסודר על תשובתך אודה אורית
לאוראל בהחלט ישנן מספר תרופות דומות בהשפעתם ובאופן פעולתן. עם זאת לא הייתי ממליץ על תרופה מסויימת אחת כיוון שאיני מכיר אותך מספיק. שבת שלום דר' גיורא הידש
שלום ד"ר גיורא ושבת-שלום אני אמורה לפנות לרופא אך רופא של בריאות הציבור , אמר, לפי תשובת האחות בכרמיאל- כי הוא לא מכיר את התרופה, והאמת זה מלחיץ קצת.. אני אנסה בחצור, אני במקביל מנסה להיגמל לגמרי, פסיכולוגית אני צריכה לדעת שיש עזרה, ואני שמחה לשמוע , אני אנסה גם לפנות למי שנתן לי את הכדור, אפילו אם יש צורך לדבר עם הרופא הכללי שלי, אני היום עוסקת ברפואה משלימה , אך מה לעשות יש שאריות מהעבר- 12 שנים.. עדיין לא הבנתי שיש עוד כמה בדיקות הורמונליות לעשות לפני שלוקחים כדורים לאחר לידה ... ( סבי ז"ל היה רופא פסיכיאטר וזה ניראה לי טבעי ) היום לאחר שאני מבינה שאחרי לידה יש לאזן שינויים הורמונליים לפני שלוקחים כדורים, אני מתמודדת עם חיפוש כדור מחליף- נכון שאינך מכיר אותי אך אבקש את רשותך לפנות אליך במידה ולא אמצא מענה תודה על תשובתך, ברכת בריאות שלמה אוראל
