פורום פסיכיאטריה

לדר הידש עקב אירוע מסוים בחג הראשון חוויתי תחושה של פחד נוראי ודאגה שלאחריו אני נמצא במצב של סטרס מעיק שמלווה אותי במשך כל היום בנוסף כפי שכתבתי התחלתי טיפול ברמרון שאולי גורם לי לתחושה של צמרמורת אני נוטל כדור לוריון אחד שקצת מרגיע אבל לאחריו הסטרס חוזר במלוא העוצמה אלוהים כמה אני עוד יכול לסבול מה הייתה מציע לי

לטל בינתיים אפשר להשתמש בלוריוון עד שהתרופות נוגדות הדיכאון ישפיעו. ואולי יש מקום להוסיף בפגישות עם הרופא או הפסיכותרפיסט? כל טוב דר' גיורא הידש

אחי משתמש בריטלין SR 20 מ"ג אני שם לב שהוא שונה כשהוא בחופשים מהבצפר ולא צורך את הכדור, אני הכי קרוב אליו ולי הוא מספר הכל, איך שהוא מתעורר בלילות כי אין ליידו אנשים בחלום מה הוא שומע מה הוא מדמיין.. ואלו דברים מוזרים ומפחידים פעם זה לא היה ככה.. האם זה בכלל בסדר לא לתת לו את הכדורים כשהוא לא לומד ??

לאנונימי בגלל טעויות דפוס איני בטוח שהבנתי את שאלתך. בכל אופן מקובל לא לתת את הריטלין כאשר לא לומדים. הייתי מייעץ לספר את הדברים לרופא המטפל באחיך. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לד"ר הידש היקר יש לי בעייה ואולי בלבול בין שיטת טיפול קוגניטיבית לבין שיטת טיפול דינמית. אודה לך אם תעזור לי להבהיר את ההבדל ביניהם. למרות שיש לי איזושהי השערה ברצוני להעזר בידיעותיך. אם טיפול בחרדות נעשה בשיטה הקוגניטיבית, כמו טיפול בהלומי קרב שמבוסס על שיחזור המראות, הריחות והתחושות. אז מה זה שונה מטיפול דינמי שבו חוזרים לדבר על טראומות וחוויות ילדות קשות? תודה אגב: תוך כדי כתיבת השאלה הגעתי לתובנות נוספות...

למיקה הטיפול הקוגניטיבי אינו מיועד להלומי קרב למרות שניסו אותו גם שם. הטיפול הקוגניטיבי כפי שכתבתי לך מבוסס על דפוסי מחשבה לא נכונים אשר הם גורמים גם להפרעות רגשיות. כך שמי שחושב שהכל אבוד, אין מה לעשות במדינה הזו, המדינה מ..... סביר גם שהוא ירגיש יותר דיכאון. עם בדיקת ההנחות הללו וראיה שאין הדברים מדוייקים ונכונים גם הדיכאון יחלוף. כלומר אין כל עיסוק בעבר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום דר הירש לפני כשנה התיעצתי איתך פה בפורום, הייתי אחרי שישה ימי עירוי סטרואידים ולא יכלתי לישון. התחלתי להשתמש בנוקטורנו והצלחתי לישון. לפני כחצי שנה החלטתי שמספיק והצלחתי להגמל מהשימוש הקבוע בתרופה. אלא שעדיין יש ימים שאני מאוד מתקשה להרדם. מה עדיף? לקחת חצי כדור ואבן או חצי כדור נוקטורנו (המינון הנמוך)? כאשר אני ישנה בלי אחד מהכדורים אני מתעוררת כמה פעמים בלילה. ושוב, מה עדיף? לקחת כדור, או לישון ולהתעורר? תודה וחג שמח

לשירה שני הכדורים אינם גורמים נזק לטווח ארוך. הוואבן ממכר הנוקטורנו אינו גורם להתמכרות פיזית. אם את מפחיתה ויורדת באופן הדרגתי ועדיין ישנן הפרעות בשינה, צריך לברר את הסיבה להפרעות בשינה. לדעתי בינתיים אפשר להעזר בתרופות השינה. כל טוב דר' גיורא הידש

לדר הידש שלום רב מזה כשבוע אני נוטל רמרון 30מ"ג טבלית אחת בערב אני מרגיש אי שקט המתבטא בתחושת צמרמורת במשך כל היום הרופאה המטפלת ביקשה בנתיים שאוריד לחצי כדור האם התופעה הנ"ל מוכרת לך

לטל הרמרון בדרך כלל מרגיע ואינו גורם לאי שקט כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש, לפני יומיים שאלתי שאלה ולאחר שנענתה רק על ידי דור, פניתי אליך שוב וענית לי כי אחזור על השאלה במידה שהתשובה לא נקלטה. מכיוון שעדיין לא נעניתי, אני מצרפת שוב את שאלתי. תודה רבה מראש. ד"ר הידש שלום, אני סובלת כבר זמן מה שמהפרעות שינה שמתבטאות בקושי להירדם, לעתים יקיצות בלילה וקושי לחזור להירדם, וכן יקיצה מוקדמת ושוב ללא יכולת להירדם חזרה. לאחר מספר ימים של עייפות מצטברת אני מרגישה ממוטטת פיזית ובעקבות כך גם נפשית. לאחר לקיחה חד פעמית של חצי כדור וואבן השלמתי את המחסור בשעות השינה, אולם לא הייתי רוצה להמשיך בכדור בגלל הסכנה להתמכרות. כמו כן, הבנתי שכדורים המשרים שינה אינם שומרים על השינה, ולכן לא בטוחה שהם מתאימים לי. לפני מספר שנים גם סבלתי מהתופעה, ואז בגלל סיבה אחרת התחלתי לקחת כדור אחד של פרוזאק, ושמתי לב שזה פתר לי את בעיות השינה. כיום אינני סובלת מדיכאון בכלל ומתפקדת מעולה, אבל בהחלט כל הזמן דואגת והראש "לא מפסיק לעבוד", אבל במהלך היום זה לא משבש את תפקודי, אולם התופעה נותנת אותותיה בלילה. לכן שאלתי היא האם מתאים לי לחזור לקחת פרוזאק למרות שאין לי דיכאון או האם יש נוגדי מתח שאינם ממכרים? המון תודה מראש

לטובה פרוזק אינה תרופה לשינה, לכן קודם כל הייתי חושב על אבחון והסיבה להפרעות השינה. שמוש מדי פעם בוואבן או נוקטורנו אינו מזיק. הנוקטורנו והסטילנוקס אינן ממכרות וגם נוגד החרדה פנרגן=פרומטזין אינו ממכר. כל טוב דר' גיורא הידש

במהלך הקשר עם האישה, מעת לעת התבררו לי יותר דברים וגיליתי יותר נותנים בעייתיים אצלה, שלדעתי, ואולי אני טועה, קשורים לבעיות נפש כאלו ואחרות שייתכן ובעבר גם הביאו להתמוטטות כלשהי (עצבים..לא בטוח לגבי כך). ההתנהגות שלה הייתה כל כך קשה, שהביאה להתעללות נפישת שלה בי. אני אציג התנהגויות כאלו: עוד בתחילת הקשר, בחודש הראשון לפני שהכרתי אותה ממש, כששכבנו בפעם הראשונה, היא החלה לתקוף אןתי על עניין המין וללחוץ "לנסות יוצר תנוחות, יותר זמן במשגל" וכדומה...דבר שהכניס אותי לחרדת ביצוע (זה היה מקרה פשוט שקורה בלי קשר למחלות או התמוטטויות). כל מהלך הקשר קרו מקרים שכשהיינו מדברים בטלפון, ולא בהכרח היה לה יום קשה בעבודה, היא הייתה מתקשרת או אני אליה, ולאחר 2-3 דקות של לשאול "מה נשמע, איל עבר היום!?" היא הייתה מכניסה נושאים שלא היו קשורים לנושא, ולא ניסתה ליצור קישור הגיוני (קורה, אם יושב משהו בראש מעלים אותו) אבל העניין הוא שמרבית הפעמים היא הייתה תוקפת אותי ומתפרעת בטלפון. מקללת, משפילה ואז צועקת: אתה לא לידי, מה נראה לך שאני לא מתגעגעת.ץ." והיו מקרים שהייתה תוקפת אותי בלי קשר לגעגוע ומקללת אותי על זה שלא הייתי לצידה וכדומה באירוע של העבודה אן כל אירוע. היו מקרים, שמשום מה חשבה שאני רוצה לצעוק עליה, ועוד לפני שבכלל אמרתי או עשיתי תנועה פיזית..היא החלה לקלל ולדחוף אותי אל מחוץ לדלת, כדי שאסע לביתי. לא יודע אפילו איך לומר, אבל הלחץ שלה להיות ביחד, איתי "החבר"+"הבן זוג" או איך שניתן לקרוא לכך היו כל כך מלחיצים. היא פשוט דרשה שאגיע לכל אירוע משפחתי שלה, כשהיא אמרה שהיא ביישנית וחזרת ביטחון ולא תגיע לאירועים שלי, היא אמרה לי שעם האקס המיתולוגי שלה היא הייתה מסתגרת בבית, בחדר, ורק אחרי 7 חודשים עימו החלה להכיר בני משפחה שלו ובכלל לתפקד בסביבת משפחתו. אני יודע שבכל מהלך הקשר איתה היא הייתה בדיכאון מעלייתה במשקל, בנוסף לאותו חוסר ביטחון ולא יודע מה עוד התווסף לכך. היא הייתה גם שקרנית כפייתית אולי, אך כשאמרתי לה זאת היא ניסתה להכחיש. דוגמה לכך שהיא שיקרה: תפסתי אותה מטיילת באתרי היכרויות, ששם הכרתי אותה ועל פי דבריה היא נכנסה לשם מראש, כי "אני חסרת ביטחון, ושם הכי קל לי למצוא בני זוג.." אבל מסתבר שהיא לא החזיקה מעמד עם אף גבר משם יותר מ3 חודשים. אני הייתי היחיד שהחזיק עימה שנה והי מאתר, והקשר היחיד שהיה לה נמשך שנתיים-שלוש, אבל לא היה טוב עם האקס המיתולוגי, כיוון שהוא לא העניק לה אהבה אלא רק כסף (והיא האמינה שכולם אהבו אותה מאוד כולל הוא - לדעתי ניצל אותה מינית ולא ממש העניק לה אהבה והבטחות נישואין, כי הבחור אמיד ובן 30+, ולא קיבלה את הרעיון או העובדה שלא כולם באתרי ההיכרויות באו והכירוה למטרות רציניות וזה משהו שלא אכנס אליו..כי זו הייתה שיחה או שיחות ארוכות..) בכל אופן, תפסתיה שם, והיא אמרה לי שהיא לא הייתה שם. למזלי, ולאור רקע בגידתי מהעבר של אקסית אחרת אני תמיד עם יד על הדופק בעניינים אלו. ובמשך תקופה עקבתי אחריה באתר וראיתי שפעילותיה שם הן רבות. כל יום כמעט, מספר פעמים. היא טענה "אני בודקת שבאמת מסתכלים על הכרטיס שלי" אבל אני ידעת שהיא חיפשה מישהו אחר. ידעתי שהיא גם בוגדת פיסית, בפועל עפ"י שאלותיה אלי: "היית יוצר עם מישהי מכוערת מדי לדעתך או האם כדאי לי לעשות מנוי באתרים כאלו - אתרי היכרויות, האם יש לך תמונה יפה שלי כדי שתהיה לי..על כל מקרה.." וזיכרו, כתבתי למעלה שאמרתי לה ושאלית אותה על ביקוריה באתרים כאלו. והיא טענה שלא מבקרת. ביקשתי שתצא משם, ושוב, היא נכנסה. השקרים שלה הגיעו למצב של עבירות במידת מה פליליות או לא יודע: זיוף מסמכים של לימודים ותעודות שונות. ושוב, הטענה שלי שהיא שקרנתי ברמות כבוהות, התסברו כנכונות וצחקתי עימה על כך. כמה ימים לאחר מכן, יצא לנו להתכתב בתוכנת מסרים כמו מסנג'ר כי היא עבדה על המחשב ואני הקלדתי גם כן. במקרה, קראתי פה, באתר, את הכתבה על הדיכאון והחיטוט העצמי ואחרי ששוב החלה לקלל, ולכתוב שטויות ובלי קשר לשום דבר שעשיתי, כאילו ופלטה את הדברים באופן אימפולסיבי, התחלתי לצטט לה מפה טקסטים על דיכאון וכדומה והיא קלטה את הרמז והחלה "לצעוק" ולשאול שאלות האם אני רומז לה משהו. שללתי כל קשר לרמיזה אבל ניסיתי לברר האם היה לה רקע כזה. ברגע שגתבתי לה "מספיק עם ההתנהגות הלא נורמאלית הזו של לקלל ולומר דברים מוטעים" היא כתבה "אני בוכה פה, מה..לדעתך אני באמת לא נורמאלית..?" וזה שוב העלה בי נקודה אדומה כלשהי. שהיא אולי מודעת למצבה. ראיתי אותה כמה פעמים לוקחת כדורים שלא היו כדורים נגד הריון...והיא אמרה "כדורים נגד נשירת שיער" אבל מעולם לא ראיתי שיש לה נשירה או בעיות בשיער שהיה מאוד ארוך, וגם לאחר שקיצרה אותו לא הייתה נשירה.. גם ההתחצפויות לאימה וסיגנון דיבור שיצא לה לעיתים ועצבנות כמשהו לא מצא חן בעיניה היו קצת מוזרים או לא מה שאני רגיל אליו. ולבסוף, הגעתי למסקנה כלשהי ולאחר קריאה על בעיות שהיו לה והרגשה אישית לא טובה עם עצמי של לחץ ואי נוחות, שהביאה אותי לנתק את הקשר 3 פעמים ולבסוף "לזרוק" אותה טלפונית לגמרי. אציין שבכל פעם שזרקתי אותה בחודשיים האחרונים, היא העניקה לי את מירב האהבה, אך אחרי יומיים כל מה שכתבתי פה היה חוזר כאילו ולא ביקשתי ממנה להפסיק ולהתנהג כך. המסקנה שלי היא שלא רק שהינה שקרנית חסרת ביטחון אלא שהיא גם בעלת אופי דחוי על סף (אינני יודע אם אני צודק לגבי המושג שאני משתמש בו ולגבי התפיסה שלי את הסוג אופי שלה בכלל) סכיזופרניה קלילה או משהו כזה שמתקשרת לאופי דחוי (אופי כפי שהבנתי, שכילדה עברה התעללות נפשית אך לא רק אלא גם בתור אדם בוגר או עברה כל טראומה, ולכן מצד אחד הינה יכולה להיות אדם אוהב עד מאוד ומעניק מאוד, אבל ברגע של הדבר בכי קטן שקשור לזוגיות או שלא מוצא חן בעיניה היא מקשרת גם לזוגיות ויכולה להיות האדם הכי תוקפני והכי "לא יפה" מבחינה התנהגותית) אותי מעניין לזהות אופי כזה, סימפטומים שלו, כי השנה הזו הייתה סיוט בחיי. אני אדם מאוד אבל מאוד רגיש, עדין ולא תוקפני והיא גם כן הבחינה בכך דרך אגב, ואני לא רוצה להכנס לקשר עם מישהי כמותה. כיצד אני מזהה נטייה של אישה להיות "דחוייה" ואפילו על סף סכיזופרניה. לא מסוגל לחשוב שססבלתי שנה וחברים הבחינו שלא היה לי כוח לקשר אבל איכשהו חשבתי שזו רק תקופה בחייה, שוברת ומצד שני העניינים הרעים רק התגברו ועשו לי רע. ממש סבלתי.

שעוד משהו שהטריד אותי בה - יום אחד הייתה אומרת לי שהיא מתה עלי ושעה אחרי "אתה לא האחד שלי" "אני לא ראוה בך את מי שחשבתי שתהיה" והייתה משנה את דעותיה לדבי הקשר: אולי נתחתן בעתיד ואולי בכלל לא..וכדומה..בילבלה אותי

מכל ההודעה הארוכה מאד שרשמת, לא הבנת מה רצית מאתנו בפורום. שניתן לך אישור שיש לה בעיות נפשיות ואם כן, אז מה ? נראה לי שאתה פגוע בקשר ואתה אוחז בכל מיני אמתלות שווא.

שלום, שאלו שאלה רצינית לגבי שימוש בקלונקס ומדוע יש הסתייגות ממנו אך לא נתקבלה תשובתך, לעומת זאת נתקבלו תשובות מעוררות אימה מחברי הפורום (למרות שאין חכם כבעל נסיון-ואין לזלזל בתשובתם) , כדאי שתתיחס לכך . אני חדשה בפורום כך שאם התייחסת לכך בעבר אודה לך אם תתייחס שוב. תודה וחג שמח.

תודה על השאלה והיא באמת חשובה. הדברים שנכתבו היו תגובה למה שכתבתי קודם ולכן לא הוספתי. יש כאן חלוקי דעות, כיוון שהקלונקס עלול לגרום להתמכרות ישנה התנגדות מאוד קשה כלפיו. דעתי שונה, הקלונקס היא תרופה בטוחה, אינה מזיקה, עם מעט תופעות לוואי ובהחלט יש לה מקום במסגרת הטיפולים הפסיכיאטרים. התרופה בשימוש המוני ויש עמה ניסיון עצום, גם עשרות שנים וגם עשרות מליוני משתמשים, בשימוש לפרקי זמן קצרים התרופה מצויינת כנוגדת חרדה, עוזרת מהר ומקילה על הסבל. הדברים שכתבתי נכונים לגבי כל התרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים למרות ההבדלים הקטנים שבין התרופות השונות בקבוצה זו. תודה על השאלה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום , ברצוני לברר על תרופה בשם "ציפרלקס" - 10 מ"ג ? אודה מראש באם תוכל לענות בהקדם האפשרי , תודה וחג שמח

כנסי לאינדקס תרופות. על- ידי לחיצה בחיפוש בסרגל כלים למעלה. ושם יש מידע חיוני על התרופה ועל תופעות לוואי, וכו'..... מיכל מ

יש לי שאלה אם ידוע למישהו האם כדורים נגד דיכאון מרפא את המחלה או מקל עליה יום יום. תודה וחג שמח

שלום, התרופות אינן פותרות את הבעיות הגורמות לדיכאון. טיפול בגורמי הבעיה על -ידי ייעוץ או טיפול פסיכולוגי הם הסיכוי הטוב ביותר לפתרון לטווח ארוך. (ולטווח הקצר התרופות עשיות לעזור.) הרבה בריאות וחג שמח. מיכל מ

רק אקמול עוזר

תודה על השאלה כיוון שהצבעת על נקודה חשובה מאוד. התרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון הן תרופות אמיתיות נגד דיכאון, כלומר הן עובדות על השורש של הדיכאון ומבריאות את האדם. בהבדל מתרופות או סמים מעוררים אשר נותנים הקלה רגעית כיוון שהן משפרות מצב רוח בלבד, התרופות נוגדות הדיכאון פועלות על הגורמים הביולוגיים (כימיים) של הדיכאון. נכון שאחרי חודשים או שנים הדיכאון עלול לחזור, אבל את ההתקף המטופל התרופות מבריאות לחלוטין ברוב המקריים. כל טוב דר' גיורא הידש

אני חולה במניה דיפקסיה והכרתי בחורה מתי רצוי להגיד לה שאני חולה במחלת מניה דפרסיה אנא עיזרו לי להחליט מתי לספר אפשר גם לשלוח תשובה לדואר שלי שהוא [email protected] תודה מראש עמית

האם לא תספר לה את זה בעת התקף של מניה בלי להרגיש מרוב התרוממות רוח והרגשה שאתה כל יכול ? או בעת דיכאון שתרצה את רחמייה? למרות שבדכאון אני לעולם לא סיפרתי לאף אחד

אני יצאתי פעם עם מישהו שיש לו מניה דיפרסיה, הוא סיפר לי שהוא לוקח כדורים וכו, אבל אני לא סיפרתי לו מעולם שגם אני לוקחת כדורים ושיש לי דיכאונות. הקטע ה"מצחיק" הוא שהוא התנהג אלי ממש מגעיל כאילו השתמש בתירוץ שיש לו מניה דיפרסיה כדי להתנהג אלי בגועליות כאילו אני מציקה לו. והכי מצחיק זה שמעולם לא סיפרתי לו מה לי יש.

אני חולה במניה דיפקסיה והכרתי בחורה מתי רצוי להגיד לה שאני חולה במחלת מניה דפרסיה אנא עיזרו לי להחליט מתי לספר אפשר גם לשלוח תשובה לדואר שלי שהוא [email protected] תודה מראש עמית

לעמית אין לכך חוקים מוגדרים. אם תספר מוקדם מדי כאשר עדיין הקשר לא נוצר או אינו חזק מספיק אז יתכן והבחורה תנתק את הקשר. אם תספר מאוחר מדי אז יתכן שהיא תאשים אותך בצדק מסויים והסתרת ממנה דברים ואינך ישר.... חשוב למצוא את הזמן המתאים, לחשוב על ההזדמנות המתאימה ובדרך כלל כדאי ללכת לאט לאט, לדבר על הפרעות נפשיות באופן כללי, לספר על חבר שיש לו בעיה ולאט להתקרב לנושא. בהצלחה דר' גיורא הידש

שלום הייתי רוצה לדעת, 1.מהן הן תופעות הלוואי של הקלונקס.? 2.האם קלונקס גורם להרחבת אישונים? תודה מראש.

קלונקס זה סמים נקודה.

למיכל אני חוזר ומזכיר, אחרי כל שאלה עומד אדם, במקרה זה אמא חרדה. אני מבקש להזהר בתשובות מפחידות ופסקניות שבודאי אינן מדוייקות. לקלונקס יש מקום ומקום חשוב במכלול הטפולים הנפשיים!!! שבוע טוב דר' גיורא הידש

לאמא הקלונקס שייכת לקבוצת תרופות נוגדות החרדה. תופעת הלוואי השכיחה ביותר היא עייפות וישנוניות, ישנן תופעות לוואי נוספות, נדירות יותר אשר קורות בשימוש ממושך, כמו ירידה בריכוז ולעתים רחוקות דיכאון. חייבים לזכור שמדובר על תרופה בטוחה מאוד, עם השפעה מהירה להורדת חרדה וזה יתרונה הגדול. חסרון נוסף שבשמוש ממושך עלולה לגרום להתמכרות. רשימה מלאה של כל תופעות הלוואי האפשריות תוכלי למצוא בכל אינדקס תרופות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

הכוונה היא לא לד"ר הידש ספציפית, אלא בכלליות.... מתוך סקרנות. האם כדי להיות מוסמך לפסכיאטריה/לוגיה, אסור למטפל ללכת לטיפול?

לדעתי אין איסור אבל פסיכאטר בטח לא ילך לטיפול כי הם יותר מודעים לטיפול תרופתי שאותו הם יכולים להתאים לעצמם,ובאשר לפסיכולוגים חלקם בטוח הולך לטיפול כי הם "צריכים לדבר עם מישהו ..." אבל לדעתי גם זה לא קורה הרבה.

לדניאל עניתי כבר פעמיים ומשום מה התשובה לא נקלטה.... ישנן שלוש קבוצות של רופאים שנמצאים בסיכון גבוה להתאבדות. רופאים מרדימים, רופאי שיניים ופסיכיאטרים. פסיכיאטרים שאמונים על טיפולים נפשיים אני מקווה שפונים לטיפול למרות הקושי שבדבר. סוג אחר של "טיפול" הוא הדרכה. פסיכיאטרים רבים ובמיוחד אלו שעוסקים בפסיכיאטריה פונים להדרכה כדי לקבל ייעוץ והבנה על קשיים שיש להם בטיפול מסויים. להבין מה הקשיים האישיים שלהם במסגרת אותו הטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש

זה קשור לחומרים שהם משתמשים בהם לפציינטים? כמו סוג של "קרינה"?

שלום ד"ר הידש התחלתי לקחת אפקסור לפני שלושה חודשים ומאז אני סובל מבעיה במערכת העיכול של עצירות, טחורים ודימום. 1) האם זאת תופעת לוואי מהתרופה? 2) מה אפשר לעשות בנידון? 3) האם זה מצדיק הפסקה של הטיפול או להמשיך למרות התופעה? תודה מראש אבי

בשביל זה יש רופא...

לאבי הפקסור בדרך כלל גורם ליציאות רכות יותר אבל התופעה של עצירות מוכרת גם. לעצירות ישנם פתרונות די טובים מהמנעות מאכילה של מאכלים מסויימים, אכילה של פירות יבשים, תה ליציאה רכה יותר או תרופות משלשלות. יחד עם זאת לא תמיד ישנו פתרון. ההחלטה האם להחליף טפול או להמשיך למרות תופעות לוואי היא מורכבת ואינדיווידואלית. צריך לראות את התמונה הכללית, הסיבות למצב הדיכאוני, התועלת שבטיפול, טיפולים קודמים, המצב החברתי והמשפחתי והתעסוקתי, ותופעות לואי והמטרד שבהן. כך שאין תשובה פשוטה שנכונה לכולם. כל טוב דר' גיורא הידש

http://www.wddty.co.il/med/Efexor.html

לדר הידש ערב טוב האם הייתה ממליץ בנוסף לטיפול תרופתי ופיסכוטרפיסטי על טיפול בדיקור סיני או שיאצו מדיטציה יוגה וכ"ו או שהכל סתם עורבה פרחה

לטל אני ממליץ על כל טיפול הקשור להרפיה, ביו-פיידבק, יוגה, מדיטציה וכך הלאה. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה על התשובה שענתה לי על הכל. אתה צודק במאה אחוז לגבי התגובות של האנשים,אני מודה שנסחפתי גם והפעם היתי חייבת לענות להם{גם אני בן אדם}. פשוט לא מובן לי מה הקטע של אנשים מסויימים. בגלל שמדובר פה בפורום פסיכיאטרייה אז אוטומטית כל משפט וכל שאלה הקוראים מחפשים בו את "הסיבה העמוקה לכך" את "מהות השאלה" וכל אחד חושב שהוא מינימום פרוייד ומנתח את הבנאדם ומביע את דעתו. דמוקרטייה זה יפה,אבל טיפשות זה דבר שלפעמים יכול להיות מעצבן. אני ממש לא חושבת שאני צריכה להסביר את עצמי,אך בשביל דור ואחרים למיניהם אומר רק שזה לגמרי,אבל לגמרי, טבעי,שבנאדם שלוקח תרופה מסויימת שואל אלייה, ואז משום שבנוסף לתשובת הרופא הוא מקבל דיעות ואינפורמצייה שונה מאנשים שהוסיפו את דעתם, הוא מחליט לברר בודאות ולהבין בדיוק. ורק שתבינו,אם לא היתי מעריכה את דעתכם{בעיקר אתה דור} ולא שומעת את דבריכם, או מתייחסת אליהם בתור תגובות או ניסיון של אנשים אינטיליגנטים שכוונתם אינה רעה{לרוב} לא היתי בכלל שואלת שוב. עצם זה שאני שואלת רבות על הקלונקס זה בגלל שאני מעריכה את הידע ואת הניסיון של אחרים שתרמו את דעתם. אני חושבת שזה ברור,ולכן גם השאלות והצורך לודא. אך התייחסות שמטרתה להוציא אגרסיות,וניתוחים פסיכולוגיים למיניהם ,ופסיכיאטרייה בגרוש, זה בטח לא מה שמעניין אותי וגם לא אחרים ששואלים שאלות. היתי מציעה לראות דברים בצורה קצת יותר חיובית, ולהבין{לא רק לגביי} שאם אדם שואל שאלה...תתפלאו,אבל לפעמים הוא פשוט...סתם שואל שאלה. כן כן,גם זה יכול לקרות לפעמים. כמו שאם לפעמים אדם אחר, יכול לומר:"אני בדיכאון" כמו שרוב בני האדם אומרים לפעמים, ולפעמים זה פשוט....כן,כי רע להם,כי הם בבאסה. ולא משום שיש להם תסביך גדלות,תסביך סינדרלה,תסביך טראומות ילדות,או שהם עברו אונס קבוצתי. ולפעמים אפילו, וזה בכלל יפתיע אתכם... לא הכל כ"כ מסובך וטראגי בחיים,לא לכל דבר יש סיבה,ולפעמים הדברים אפילו פשוטים. כך שחבל לבזבז אנרגיות על חיפושים מיותרים באחרים,ובעצמכם. תשקיעו את האנרגיות שלכם בטוב,וחיובי. ביי,ויום טוב.:-) {תתפלאו,אבל זה סתם ביי,ולא ביי שנובע מחרדת נטישה,מהתמכרות אובססיבית למילה ביי, ואפילו לא מרמז כלום...אבל תמיד אפשר לחפש סיבה לא?}

בטיפול תרופתי יש הסבר של רופא מטפל ויש עלון לצרכן שמצורף לתרופה. עבור 90% מהמטופלים זה צריך להספיק. יש כאלה שגם מבררים באינטרנט וטוב שהם מבררים. אבל רק בודדים עוסקים בכך בצורה כ"כ אינטנסיבית. ואצלך זה גם מאד כפייתי אם נקח בחשבון שהמינון הוא מזערי ובכל זאת השאלות שלך כל הזמן חוזרות על עצמן. התשובות שלי כולן היו עפ"י הספרות המדעית ועפ"י ההמלצות של ארגוני הבריאות העולמיים, כך שאין בכלל שאלה מי צודק למה וכמה. זה לא עניין של חילוקי דיעות. אין בנושא הזה חילוקי דיעות. עובדה שלא תמצאי מחקר אחד רציני שיטען אחרת ממה שכתבתי. יש רופאים חלשים שנכנעים לכל קפריזה של מטופל ויתנו לו גם מאה כדורי קלונקס ביום ויגידו לו כל מה שהוא רוצה אבל זה לא משנה את האמת, המחקרים המדעיים או את ההמלצות של משרד הבריאות לשימוש נכון בתרופות.

אתה שם לב שאין ביננו שום ויכוח בקשר לקלונקס? אתה שם לב לזה שפעם אחת לא סתרתי את מה שאמרת,אלא אם כן אמרתי שמניסיוני בלבד-הדברים נראים אחרת,ותואמים יותר את דבריו של הד"ר. בקשר לאובססיביות ולקביעה מה כן או לא ואיפה הגבול בין האובססיביות שנראית לך,לבין התעניינות,ומאיזו כמות של תרופה כן מותר לשאול ומאיזו כמות לו-זה נתון לשיקול דעתך. לי האמת נראה שאתה קצת אובססיבי לגביי,ומשום מה חייב ליצור איתי ויכוח -כשאין. ההבדל ביננו הוא שאני מבינה שעל גבי האינטרנט,לא יכול להיות לי מושג מי אתה,ובטח שעל סמך הודעות אינני אומר או אכתוב שאתה אובססיבי,או אנתח אותך. אפשר לחפש בכל דבר ובכל מילה-ומאוד קל גם למצא כמו שאתה יודע. ומה לעשות,לשימחתי אין לי כרגע בעיות נוספות מלבד לברר על הכדור אותו אני לוקחת... ולגבי אובססיביות...אני עד כדי כך אובססיבית שאני הרבה פעמים שוכחת בכלל לקחת את התרופה כי אני עסוקה בדברים יותר מענינים. אני גם חושבת שמיצינו את העניין עד תום. וגם הוא לא מעניין. וכן, אם בעוד כמה ימים תהיה לי שאלה על הקלונקס{כבר בא לי להקיא מהמילה הזו} אז אפילו תראה אותי פה שוב שואלת. ואם זה מפריע לך, תתגבר על האובססיביות ותתאפק לא להגיב:-) {הכל ברוח טובה כמובן ובנימה צינית-ללא כוונה להעליב} יום טוב.

כולם כתבו נהדר כי כולם כתבו בלי חשבון את שהם חושבים,זה היתרון הגדול במדיה האינטרנטית... שירשור מעניין.

שלום , מעוניינת לדעת אתמידת ההשפעה שיש לתרופות נוגדות דיכאון\חרדה כדוגמת הפרוזק, ציפרמיל , רמרון וכו (אני יודעת שיש מספר "משפחות" ועקרונות פעולה. אשמח לדעת את המותר והאסור בנושא. תודה עידית

לעידית איני חושב שהבנתי את שאלתך. מה מותר ואסור? חוץ מלשתות אלכוהול וליטול סמים מה שממילא אסור מותר הכל. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר היידש שלום, כוונתי ניא האם מותר לקחת כדורים נוגדי דיכאון בזמן הריון. מקווה שהפעם הייתי ברורה. עידית

שלום לך ד"ר, אני סובלת מחרדה שנים ומטופלת בקלונקס וקסאנס (לוקחת איך שבא לי). לאחרונה חליתי בדלקת ויראלית בבלוטת התריס ,גם לפני שנתים זה קרה. השיבוש בתיפקוד הבלוטה מקצין את החרדה והדיכדוך בצורה כזו שאין לדעת מה קודם למה לקח זמן גם לאתר את הבעיה בבלוטה מהסיבה שתמיד משייכים לי את הכל לחרדה. שאלתי היא האם אפשר להמשיך לקחת את התרופות שלי כרגיל,והאם אתה ממליץ לעלות במינון על מנת שהדלקת תעבור ביתר קלות ולא תשאיר לי טראומות כמו שהיה לפני שנתים שהגעתי למצב דיכאוני.אגב זה גורם לדופק מואץ בדומה להתקף חרדה,הרופאה הכללית המליצה על דראלין איך זה הולך עם תרופות הרגעה,אולי זה יכול אפילו להחליף אותן. תודה

לנועה בדרך כלל פעילות יתר של בלוטת התריס גורמת לחרדה ואלו תת פעילות לדיכאון. אין בעיה להמשיך עם תרופות נוגדות החרדה כפי שהשתמשת עד היום למרות המחלה הוירלית, איני חושב שנטילת תרופות אלו יגרמו להבראה מהירה יותר מהמחלה הוירלית? רופאים כלליים וקריולוגים ממליצים מדי פעם על דרלין. ישנו הגיון בכך. הדרלין מאט את קצב הלב, לכן מונע דפיקות מהירות ואז מונעים את החרדה הקיימת כאשר מרגישים דופק מהיר. מנסיוני התרופה לא כל כך עוזרת כפי שמצפים שתעזור. אין התנגשות בין הדרלין לתרופות נוגדות החרדה. כל טוב דר' גיורא הידש

היי, אני לא מצליחה לשחזר את המייל שלך מאז השידרוג של וואלה. תכתבי אותו שוב בבקשה, אני רוצה לכתוב לך, דנה

זה לא יפה דנה ההפליות שאת עושה. אני גם יתחיל לנדנד לרופא עכשיו ואז תכתבי גם לי?

היי קארין , רציתי רק להגיד לך שלא כולם נגדך, ואל תתיחסי , גם לי כתבו שאני מציקה לדוקטור וזה נורא מעליב וטיפשי. אל תתרכי לענות להם אין בזה טעם. תדעי שיש גם אנשים אחרים שמבינים אותך ואת המצוקה הגדולה שאת נמצאת בה , וכן אכפת להם. אני , כמו רבים אחרים חושבת שדור צודק , אבל מה זה חשוב , גם אם זה עוזר לך מבחינה פסיכולוגית ולאו דווקא בגלל השפעת הכדור , העיקר שזה עוזר. זה מה שחשוב והעיקר שאת מרגישה טוב יותר והמצב משתפר . חג שמח והחלמה מהירה , ניקי.

תודה ניקי, אני לא יודעת מה דור חושב או לא חושב, אך אני בנאדם שמאוד מודע לעצמו ואני לא צריכה שיאמרו לי מה כן משפיע ומה לא. אם נגעת בנושא,רק אומר, שברור לי היטב שרבות מן ההתגברות על החרדות ויציאה מהמצב הם בעזרת מוטיבצייה פסיכולוגית עצמית,ולא בעקבות הקלונקס. וזה מה שיפה בדבר. אם עקבת אחרי דברי מאז שהתחלתי להתייעץ פה,אני מעדיפה את הגישה של הרצון העצמי ושימוש ביכולות עצמיות עד כמה שניתן,וכל עוד הדבר מתאפשר. ואני לא זקוקה שיאמרו לי אם "לפירור" הקלונקס יש השפעה או לא,כי היא מורגשת פיזית, ומנטלית. אבל כל אחד רשאי לדעתו. בכל מקרה,תודה...חג שמח, ואני מקווה שגם את תרגישי רק טוב:-)

שלום, רציתי לדעת מדוע יש הסתייגות בכל הנוגע לשמוש בקלונקס?

עפי תקנות משרד הבריאות מותר לרשום בנזודיאזפינים לתקופה מירבית של 2-4 שבועות. הפסיכיאטר פה בפורום כתב שהוא מצפצף על התקנות ורושם אותם לשנים רבות, עשרות שנים וכו' כאשר הנימוק שלו שהמטופלים שלו לא סובלים מטולרנס. הטענה שאין טולרנס מוזרה וכמובן שאיננה נכונה כי אין אפילו מחקר אחד רציני שמראה יעילות של קלונקס אחרי שימוש יומיומי קבוע מעל 4-6 חודשים. קלונקס מיועד להרגעה במצבי מתח וחרדה לתקופות קצובות. טיפול מעבר ל-6 חודשים איננו מומלץ בשום מקרה אבל הסטטיסטיקה מראה שיש רופאים רבים שנוהגים בניגוד לתקנות ולהמלצות.

הקלונקס אכן מאבד את ההשפעה אחרי כמה חודשים ואז במקרה חרדה אתה חיב להרים מינונים, מנסיון עם כל נוגדי החרדה הבנזודיאזפינים הקלונקס יעיל בהתחלה ואחרי תקופה לא ארוכה הוא נהיה חלשלוש יחסית לקסנגס לדוגמא שניתן שנים לקחת ולשמור על מינונים סבירים עם עליות וירידות... אבל אין דומה לקלונקס הוא הגרוע לדעתי מכולם.

הסיכון העיקרי של קלונקס בשימוש ממושך מעבר לתלות זה הטולרנס (סבילות)- צורך להעלות מינון כדי להשיג את אותה השפעה של התרופה. ההשפעה המקורית לא נשמרת לאורך זמן. הטולרנס משתנה עפ"י סוג האפקט הנדרש (חרדה לעומת בעיות שינה). קראי להלן: Tolerance to all of the actions of benzodiazepines can develop, although at variable rates AND to different degrees. Tolerance to the hypnotic effects tends to develop rapidly, which may be beneficial in daytime anxiolysis but makes long-term management of insomnia difficult. Patients typically notice relief of insomnia initially, followed by a gradual loss of efficacy. Tolerance to the anxiolytic effect seems to develop more slowly than does tolerance to the hypnotic effects, but there is little evidence to indicate that benzodiazepines retain their efficacy after four to six months of regular use. Benzodiazepine therapy is often continued to suppress withdrawal states, which usually mimic symptoms of anxiety. Dosage escalation often maintains the cycle of tolerance AND dependence, AND patients may have difficulty discontinuing drug therapy.

הסיכון העיקרי של קלונקס בשימוש ממושך מעבר לתלות זה הטולרנס (סבילות)- צורך להעלות מינון כדי להשיג את אותה השפעה של התרופה. ההשפעה המקורית לא נשמרת לאורך זמן. הטולרנס משתנה עפ"י סוג האפקט הנדרש (חרדה לעומת בעיות שינה). קראי להלן: Tolerance to all of the actions of benzodiazepines can develop, although at variable rates AND to different degrees. Tolerance to the hypnotic effects tends to develop rapidly, which may be beneficial in daytime anxiolysis but makes long-term management of insomnia difficult. Patients typically notice relief of insomnia initially, followed by a gradual loss of efficacy. Tolerance to the anxiolytic effect seems to develop more slowly than does tolerance to the hypnotic effects, but there is little evidence to indicate that benzodiazepines retain their efficacy after four to six months of regular use. Benzodiazepine therapy is often continued to suppress withdrawal states, which usually mimic symptoms of anxiety. Dosage escalation often maintains the cycle of tolerance AND dependence, AND patients may have difficulty discontinuing drug therapy.

הסיכון העיקרי של קלונקס בשימוש ממושך מעבר לתלות זה הטולרנס (סבילות)- צורך להעלות מינון כדי להשיג את אותה השפעה של התרופה. ההשפעה המקורית לא נשמרת לאורך זמן. הטולרנס משתנה עפ"י סוג האפקט הנדרש (חרדה לעומת בעיות שינה). קראי להלן: Tolerance to all of the actions of benzodiazepines can develop, although at variable rates AND to different degrees. Tolerance to the hypnotic effects tends to develop rapidly, which may be beneficial in daytime anxiolysis but makes long-term management of insomnia difficult. Patients typically notice relief of insomnia initially, followed by a gradual loss of efficacy. Tolerance to the anxiolytic effect seems to develop more slowly than does tolerance to the hypnotic effects, but there is little evidence to indicate that benzodiazepines retain their efficacy after four to six months of regular use. Benzodiazepine therapy is often continued to suppress withdrawal states, which usually mimic symptoms of anxiety. Dosage escalation often maintains the cycle of tolerance AND dependence, AND patients may have difficulty discontinuing drug therapy.

לחבצלת שלום לגבי שאלך מדוע יש הסתיגות מבנזודיאזפינים? =קלונקס וכו'... להלן השפעות וסכנות בשימוש ממושך: הקלונקס או הבנזודיאזפינים נוטה לאבד מהשפעתו המרגיעה בשימוש ממושך. דבר זה עשוי להביא את המשתמש להגדלה הדרגתית של המינון, שמשמעותה פיתוח סבילות ותלות גופנית. עם הפסקת התרופה עשוי המשתמש הכרוני לפתח תסמיני גמילה, הכוללים חרדה, התקפי פאניקה, תפיקות לב-לב, רעד נדודי שינה, כאבי ראש, סחרחורת, כאבים שונים בגוף, בחילה, איבוד תיאבון ותנועות גמלוניות.מצב זה עלול להימשך ימים או שבעות. בדרך- כלל יש לקחת בנזודיאזפינים לתקופה של שבועיים או פחות. אם לוקחים אותם לתקופות ממושכות יותר, רצוי להפחית את מינונם על -מנת להקטין את הסיכון של תסמיני גמילה. אם לוקחים בונזדיאזפינים במשך חודשים או שנים, מומלץ להיוועץ ברופא, אשר יתווה תוכנית ירידה במינון. אם הדבר אפשרי, רצוי לגייס את תמיכת המשפחה והחברים בתקופה זו.

את צודקת,אך דברייך אינם צריכים להיות מופנים אליי,כי לא מדובר על כמות כמו שאני לוקחת. ובכמות זו גם אין את בעיית הגמילה,ואפילו לא את חוסר ההשפעה שציינת. וזה נאמר מניסיון. תודה בכל אופן.

אני בת 18 ועשר חודשבקירוב . לפני כשנה וחצי בקירוב לפני המשבר שעברתי הייתי ילדה נורמלית לחלוטין . לא היו לי בעיות משמעתיות בבית הספר התיכון בו למדתי . טוב לא היו עד המשבר שאותו נאלצתי לעבור בכיתה לצערי יא . אני נכנסתי לדיכאון בגלל מישהו שהיה בגילי ובגד בי עם החברה הכי טובה שלי לפני כשנה . והבגידה של החברה מאוד כאבה לי . לפני המשבר יש לציין הייתי ילדה נורמלית לחלוטין עם שום בעיות נפשיות . אני בתקופת המשבר הייתי פרנואידית ושקרנית פתולוגית . ומי שתרמה לו הייתה היועצת בית הספר שעשתה לי את המוות ונהגה להתפל אליי . היועצת הלחיצה אותי ואיימה על אימי שאם אני לא יחזור לילדה הטובה שהייתי לפני המשבר יעבירו אותי בית ספר טיפולי . ואותי העניין מאוד הלחיץ ירדתי בלימודים לפני המשבר הייתי תלמידה מצייטנת , והתחילו לי צרות הייתי רושמת דברים הפוכים ומדברת הפוך . היה לי מאוד קשה להתאושש ממנו אבל התגברתי בסופו של דבר היום אני עם תעודת בגרות ומקצוע שאני אמורה לקבל . הבעיה שלי : בתקופת המשבר היועצת ניסתה לעזור לי ולנסות למצוא משהו שיחזיר אותי למוטב היא כנראה אני לא בטוחה . לי היה פחד איום ונורא מצוות המורים ואני לא זוכרת בדיוק למה עד שפיתחתי רפלקס מסיום שממנו אני סובלת עד היום ( יש לציין שלפני המשבר הוא לא היה קיים ) . כשאדם משתעל אני מזיזה חלק מגופי הילדים של בית הספר בו למדתי קלטו זו מהר מאוד ואימללו את חיי . כיום אני לומדת בבית ספר אקסטקרני ומתקנת ציוני של בגריות הבעיה היא שהרפלקס עדין קיים . האמת חשבתי ללכת לפסיכולג אני חושבת שהוא כתוצאה מטראומה אבל אני לא הולכת מסיבה העיקרית שאני מפחדת שיגיע ענין זה לצבא אני לפני גיוס ודבר שני מצב הכלכלי אינו מאפשר לי אנא עזרו לי !!!

ליעלי אכן עברת תקופה קשה מאוד ויופי שהתגברת עליה. עם זאת מדובר על תופעה הקשורה לפחד, כנראה שהשיעול מזכיר לך משהו (יתכן שהדברים אינם מודעים או מודעים חלקית), ואז נוצרת התגובה של הפחד. יתכן שהדברים יחלפו באופן טבעי אבל יתכן מאוד שתזדקקי לטיפול פסיכולוגי. איני חושב שהטיפול הפסיכולוגי יגיע לידיעת הצבא, המערכת ברוך השם אינה כל כך יעילה. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום, אני סובלת כבר זמן מה שמהפרעות שינה שמתבטאות בקושי להירדם, לעתים יקיצות בלילה וקושי לחזור להירדם, וכן יקיצה מוקדמת ושוב ללא יכולת להירדם חזרה. לאחר מספר ימים של עייפות מצטברת אני מרגישה ממוטטת פיזית ובעקבות כך גם נפשית. לאחר לקיחה חד פעמית של חצי כדור וואבן השלמתי את המחסור בשעות השינה, אולם לא הייתי רוצה להמשיך בכדור בגלל הסכנה להתמכרות. כמו כן, הבנתי שכדורים המשרים שינה אינם שומרים על השינה, ולכן לא בטוחה שהם מתאימים לי. לפני מספר שנים גם סבלתי מהתופעה, ואז בגלל סיבה אחרת התחלתי לקחת כדור אחד של פרוזאק, ושמתי לב שזה פתר לי את בעיות השינה. כיום אינני סובלת מדיכאון בכלל ומתפקדת מעולה, אבל בהחלט כל הזמן דואגת והראש "לא מפסיק לעבוד", אבל במהלך היום זה לא משבש את תפקודי, אולם התופעה נותנת אותותיה בלילה. לכן שאלתי היא האם מתאים לי לחזור לקחת פרוזאק למרות שאין לי דיכאון או האם יש נוגדי מתח שאינם ממכרים? המון תודה מראש

לטובה, לפי זכרוני עניתי לך, אם התשובה לא נקלטה תכתבי בבקשה שוב. כל טוב דר' גיורא הידש

אסביר יותר פשוט אים אני לוקחת שני כדורי רסיטל ואחד וחצי האדרונקס האים אני יכולה לקחת חצי האדרונקס בבוקר ואחד אחהצ או שאני חייבת לקחת שווה בשווה בבוקר ואחצ

לאורנה רצוי לקחת את האדרונקס במינונים שווים. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש א.האם בעיות קשב וריכוז מאפיינות הפרעת אישיות גבולית? ב. מה ההבדל בין טיפול דינמי לטיפול קוגניטיבי? יום נעים, מיקה

למיקה תודה שהזכרת לי את שאלתך. הרבה פעמים אצל אנשים עם הפרעת אישיות גבולית אנו מוצאים גם הפרעת קשב בילדות, עדיין לא ברורה המשמעות של ממצא זה. 2. מדובר על שני טיפולים שונים לגמרי, ההנחה בטיפול דינמי שהקשיים מתחילים מילדות ולכן צריך לחזור למקור ושם לשנות את ההתייחסות לקונפליקט הפנימי. בטיפול קוגניטיבי ההנחה היא שגם מחשבות גורמות להרגשה וכך אם ישנן מחשבות לא רצויות הן יגרמו להרגשה לא טובה. לכן הכוונה היא למצוא את המחשבות השליליות והמזיקות ועל ידי שינוי המחשבות ישתנו גם הרגשות. טיפול קוגנניטבי הוכיח את עצמו בעיקר בדיכאון וגם בחרדות. ההסבר קצר אבל לדעתי נוגע בנקודה החשובה. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי שאלה שמטרידה אותי אני הולכת לישון בלילה לפעמים נרדמת ולא לוקחת את הקלונקס כבר כמה ימים אבל כל יום מתעוררת בשעה מסוימת עם קפיצות בגוף וחייבת לקחת באמצע הלילה את הקלונקס. איך אצליח להגמל ממנו? אודה לך על התשובה

לגלית אנשים עם הפרעות חרדה ואו דיכאון סובלים לפעמים מתופעות חוסר או יתר שינה לדעתי את לא יורדת לשורש הבעיה שלך פתרון נוח לצפות קצת בטלויזיה או לקרוא ספר טוב תרגישי טוב

לגלית לאט לאט לאט, תרדי במינון לאט, אין מה למהר, אפילו תגרדי עם הציפורן קצת מהכדור שיהיה פחות מאשר אתמול.... לילה טוב הידש

הבנתי מתגובתך כי פורמלית מדובר על תרופות זהות, ומינון החומר הפעיל זהה בשתיהן. עם זאת צייינת כי "מכיוון שמדובר בתהליכי ייצור שונים ההתרשמות של רופאים לגבי אותה התרופה מבתי חרושת שונים עלולה להיות שונה". האם מניסיונך ישנו הבדל בתגובות לתרופות אלו. אני נוטל 225 מ"ג אפקסור- האם ביכולתי להמשיך ולטול 225 מ"ג וונלה במקום זאת? פשוט בבית המרקחת בקופת החולים שלי אמרו שעברו להשתמש שם במקום באפקסור, בוונלה, שזה בדיוק אותו דבר! ובכל זאת רציתי לשמוע חוות דעת מקצועית... תודה מראש ומועדים לשמחה

לאלעד הדברים עדינים, התרשמותי המקצועית אינה מדעית ובדוקה מספיק. לכן התשובה שבהחלט אפשר להחליף את האפקסור בוונלה באותו המינון בדיוק. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, קוראים לי מאי ואני בת 18 וחצי ,לפני צבא. דבר ראשון, יש לי מין בעיה שלא עוזבת אותי כבר הרבה שנים. תמיד הייתי חסרת בטחון עצמי ושואפת לשלמות יתר וכתוצאה מכך נוצר אצלי מצב של פחד מכשלון ובנוסף, אף פעם לא השלמתי עם עצמי. כתוצאה מזה, נדמה לי שהתפתחה אצלי חרדה כזו שמונעת ממני לדבר עם זרים,לדוגמה, פחד טוטאלי מנסיעה לבד באוטובוס, או קניית מזון במזנון, לשלם למוכרים וכד'. עד עכשיו אני מסתדרת בעזרת חברים... אני ממש רוצה לשנות את זה בייחוד בגלל שאני עודמת להתגייס בקרוב ואני מפחדת שאני לא אצליח להשתלב שם ולא אוכל לנסוע לבד.. דבר שני, יש לי מין סוג של סטייה מינית שמוערב בה חוסר שליטה ... ואני מאמינה שיש קשר בין הדברים. אף פעם לא היה לי קשר אמיתי גלוי ומוצהר, ותמיד אני מנסה להתחמק ממחוייבות. הייתי מעורבת בשני קשרים ושניהם התבססו בעיקר על רקע מיני. אבל אני לא הייתי משתפת פעולה בכלל, מין סוג של "אונס" וחוסר התנגדות מצידי. האם זה נורמלי או שיש פה משו מסוכן שיכול להרוס לי סיכויי לקשר הגיוני נורמלי ויציב בהמשך החיים?" בדר"כ הקשרים האלה היו גורמים לי ל"רגשות אשמה" ושנאה עצמית גדולה יותר אומנם ממש קשה לי לומר לא, להתנגד ולוותר על המצב הזמני והרגעי הזה להנאה. מבקשת עזרה משום שאני מוצפת במחשבות... בתודה... מאי.

למאי את מתארת קשיים בקשר וגם פחדים רבים. נראה לי שהדברים שכתבת מספיק חמורים כדי שתפני לאבחון ואחר כך לשקול אפשרויות טיפוליות. איני חושב שיהיה זה נכון לאבחן באינטרנט ולהמליץ דברים יותר מפורשים. כל טוב דר' גיורא הידש

איזה צורך נפשי ממלאים המסקנות שמגיעים אליהן בעזרת המחשבות שאנחנו חושבים . אני לא מתכוונת לצורך פתולוגי להגיע לפתרון בעיות ולמסקנות כמו באובססיה מחשבתית שזה כדי להירגע מחרדות ודברים כאלה, אלא בכלל, באופן כללי, מדוע בני אדם צריכים להגיע למסקנות ובעצם איזה צורך נפשי זה מספק לנפש ? אני מודה לעונים ואני מעוניינת בעוד השערות לשאלה שלי בנוסף להשערה ש"מסקנות הן רק אמצעי להגיע לקץ-מחשבות" שאותה אני יודעת כבר . אני מאוד אודה אם תענו לי. בבקשה תענו לי . אני לא מבקשת תשובות מוחלטות אלא השערות גם אם אתם לא בטוחים בהם.

וואו אף פעם לא חשבתי על זה ככה... ז"א שישנה איזו סיבה למסקנה... שאלה ממש טובה! עכשיו אני צריכה לחשוב על זה כדי לענות לך :-)

כמובן שזו שאלה מאוד מעניינת ואני חושבת שצריך לגשת לזה דווקא הפוך. אולי לא צריךל חפש מדוע אנחנו כבני אדם נוהגים להגיע למסקנות, אלא להבין שזה ככה- כמו שאנחנו צריכים שינה ואוכל כדי להתקיים. חלק מחיי הנפש שלנו זה כנראה המחשבה שאחד ה"סוגים" שלה זה מסקנות. יש מן מנגנון שאניבטח לא יודעת מהו, שגורם למחשבות להתגלגל עד שנוצר איזה קשר לוגי בין כמה מחשבות עד שמגיעים למחשבה חדשה , או יותר נכון, מחשבה שלא הייתה קודם באיזור המודע, והמחשבה החדשה הזו כנראה ממלאת איזה צורך, ממלאתפונקציה בחיינו כלומר, המסקנות זה מחשבות שאנחנו זקוקים להן כדי להתקדם, כדי להתפתח במובן של להחליט החלטות. אני יודעת על עצמי שאני לא אוהבת להיות במצב שלח וסר וודאות לכן כשיש כל מיני מחשבות שעומדות ביני ובין הוודאות, אנחושבת עד שמגיעה איזו הבנה, או תובנה שהיא מסקנה שמביאה אותי למקום אחר מבחינת ההבנה שליאת המצב.

אי וודאות גורמת למתח ולחוסר ביטחון. לפעמים , במיוחד במערכות יחסים, מזדרזים לקפוץ למסקנות כדי להרגיש בטוח. יום נעים מיקה

שלום, שמי גיל-לי סטודנטית בת 24. לפני חמישה חודשים עישנתי גראס, בפעם השנייה בחיי, ומאחר שמבחינה פיזית הייתי מאוד חלשה הסמים השפיעו עליי מאוד וחוויתי"סרט".דופק מואץ, קור, חום, סחרחורות, ראייה כפולה, צמא, לא יכולתי ללעוס,"הירדמות" של הפה, קשיי נשימה.הייתי בטוחה שאני משתגעת או הולכת למות וביקשתי שיקחו אותי לבית חולים . לאחר שבוע התחילו לי קשיי נשימה, דופק מואץ והרגשה שאני הולכת למות. במיון אמרו שזה לחץ, עברתי בדיקות לב,נשימה הכל תקין. הקשיי נשימה חוזרים ובנוסף אני מרגישה לחץ והתנפחות בלחי ימין,דבר שקרה לי גם לאחר שעישנתי. האם קיים קשר פיזיולוגיבין השפעת הסמים או שהקשר הוא הטראומה בעקבות העישון.למי עליי לפנות וממה נובע הלחץ והכאב בצד אחד של הפנים. תודה, גיל-לי

עישון גראס יכול שהחלט לגרום למצבי חרדה או דיכאון גם אם אין חולשה גופנית. האם התחושה של נפיחות בלחי היא תחושה שלך או שגם מישהו מבחוץ ראה זאת? מה אמרו על הלחי במיון? ומה אמרו על מצבך? האם הייתה אבחנה נפשית כלשהי ? למרות שאני אישית לא חויתי אף פעם התקף פאניקה או חרדה, זה נראה לי כככה. כדאי אולי לפנות לפסיכיאטר לבדיקה ואולי לקבל כדורי הרגעה? אני בטחה שתיכף יבוא מישהו שמבין יותר ממני בענייני חרדות. מה שחשוב זה לטפל בזה כשזה עוד קטן כי התקפים זה משהו שמתחזק את עצמו, אח"כ תבוא לך חרדה מהחרדה, פחד שיהיה לך עוד התקף שיכול לבדו להביא לעוד התקף.

לגיל-לי אכן התקף של חרדה/פאניקה היא תופעה די שכיחה בעישון גראס, הגראס הוא מעין הגורם המתחיל, אבל אחר כך כל ההמשך כבר לא קשור לסם. כל טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום רב, מקריאת חומר בנושא, הבנתי כי בדר"כ השפעתם של כדורים נוגדי חרדה הינה מהירה יחסית ואילו השפעתם של כדורים נוגדי דיכאון איטית יותר ומורגשת לעיתים רק כעבור מס' שבועות. שאלתי נוגעת לכדור "אלטרולט" (אמיטריפטילין), המוגדר ככדור נוגד דיכאון, היעיל בעיקר למצבים בהם הדיכאון מלווה במתח ובחרדה. האם השפעתו של ה"אלטרולט" מהירה, בדומה לזו של כדורים נוגדי חרדה אחרים, או שמא היא מורגשת רק לאחר מס' שבועות, בדומה לכדורים נוגדי דיכאון אחרים?? [מדובר במינון נמוך של כדור אחד (10 מ"ג) ביום, הנלקח כשעתיים לפני השינה]. בתודה מראש ובברכת חג שמח, שרי

לשרי ההשפעה של אלטרולט כפולה. גם מרגיעה כנוגד חרדה והשפעה זו מורגשת בימים הראשונים לטיפול. וגם כנוגד דיכאון אחר מספר שבועות. עם זאת המינון נמוך כך שכנראה את נהנית רק מההשפעה המרגיעה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ! אני מטופל בשילוב שח ציפרלקס ואדרונקס. שאלתי: מצאתי, ש- 2 התרופות עובדות טוב, אולם אני צריך לשנות מינונים, לעיתים ברבעים ואף בשמיניות (!) של כדור. לרוע המזל, 2 התרופות קיימות רק בגירסא אחת כ"א : 20 מ"ג ו- 4 מ"ג, בהתאמה. דבר זה מקשה על חלוקת הכדור, והמינון לא יציב לגמרי. מדוע לא מביאים את התרופות במינונים נמוכים יותר, כדי שיהיה קל יותר לכוונן המינון ? ראיתי באינטרנט שיש בנמצא כדורים קטנים יותר במינון של 2 התרופות. האם השיקול כלכלי גרידא ? האם ישראל מדינת עולם שלישי בעניין זה ???

איני יודע כל טוב דר' גיורא הידש

זה יהיה בקצרה כי הכל ארוך מידי, גם מבחינת "קורות חיים".... אני בת23. אומרים לי שאני בחורה אטומה, אגואיסטית, נרקיסיסטית, שלא איכפת לה מאף אחד, שרואה רק את עצמה, שעיוורת לסביבה החיצונית ולרגשותיהם של אחרים, שאני כמו קיר, שאני בן אדם רע בנפשי, אנוכית שאיכפת לה רק מעצמה, שאי אפשר לפגוע בי כי דבר לא יזיז לי. פגעתי בהרבה אנשים, בינהם במשפחה שלי שחושבת ככה, בחברים שלי שחושבים ככה, בינהם בחברה הכי טובה שלי מזה שנים, ששאלה אותי אם צריך להתחיל להתייחס אלי כמו לאוטיסטית כי אני לא מבינה איך היא מרגישה, הרבה חברים התרחקו ממני כי אני התרחקתי מהם, החבר שלי לשעבר חשב את אותו הדבר ואמר שלא איכפת לי מכלום מלבד הבעיות שלי. הלוואי והיה איכפת לי, ניסתי לשנות את הגישה ולהיות איכפתית אבל איכשהו אני לא מצליחה כל הזמן, ניסיתי לפצות את החברה ולתת לה יותר תשומת לב לדבר גם על עצמה אבל בינתיים פגעתי בה בדרכים אחרות, כשקובעים איתי אני תמיד חושבת שיש מספיק זמן, ובסוף מאחרת, אמא שלי "סובלת" מאותה הבעיה, וגם עליה אומרים שהיא לא רגישה לאחרים (מה שנכון). אני לא יודעת איך לצאת מהבועה הזו, כי מצד אחד אני רוצה ומצד שני אני לא רוצה להיות חלשה. מצד שלישי, אני גם לא שולטת בזה, אני מנסה לשפר את הדרכים שלי אבל איכשהו אני מתחרפנת מזה וחוזרת למצב ה"רגיל". אני לפעמים לא מרגישה כלום לגבי אנשים, אבא שלי קורא לזה ריקנות. אני פשוט לא מרגישה דבר, אני מרגישה מרוחקת כאילו הנשמה שלי כלואה בתוך צינוק בתוכי ולא יכולה להשתחרר, ואני לא יכולה לשחרר אותה, אני רוצה למות לפעמים כי אני חושבת שלא מגיע לי להיות בעולם הזה אם אני מתנהגת בכזה רוע לאחרים. אבל אני אפילו לא מסוגלת לוותר על זה (החיים) ולעשות משהו בנידון כי אולי זה לא מספיק חזק אצלי הרצון. אחותי אומרת שפעם זה לא היה ככה, שפעם הייתי בנאדם טוב, אבל פתאום השתנתי ולא איכפת לי מכלום ושיש בי רוע נוראי. היו לי פעם פסיכיאטרים ופסיכולוגים והם חושבים שהם הצליחו בטיפול, אבל אני מרגישה שהכל נהיה רק גרוע יותר. יש לי ADHD אבל לא שמעתי מעולם על אנשים עם ADHD שמתנהגים בצורה שאני מתנהגת בה. אבא שלי אומר שאני "הורגת" אותו עם איך שאני מתנהגת, שהוא לא צריך את העזרה שלי כי אני לא עוזרת לו בכלל, הוא אומר שאנשים שואלים אותו למה אני מתנהגת ככה אליו ולמה לא איכפת לי. הוא בנאדם כזה שמוכן להקריב הכל בשבילי וזו "התודה" שלי. אני רוצה שיהיה איכפת לי, הלוואי והיתה איזו הפנוזה שהיתה "אומרת" לי איך להתנהג, יכול להיות שזה מגיע מתקופה ארוכה שהיה איכפת לי מאחרים אבל לא קיבלתי איכפתיות מאנשים שרציתי שיהיה להם איכפת ממני, וגם כי ניסיתי להשלים עם כל מיני דברים בחיים שלי, כל מיני חוויות שעברתי, וחשבתי שאולי יש לי "תקופת מרד" בהצתה מאוחרת (למרות שגם בגיל ההתבגרות לא נחנתי בחוסר התמרדות), רק שעכשיו הכל ממש קיצוני ואולי יש בי איזה כעס לא מוסבר. האקס שלי אומר לי שנהייתי עצבנית ואני מתפרצת על כל דבר ואין לי נחת, הוא אומר שפעם הייתי שלווה ורגועה יותר. גם אני שמתי לב לזה, המשפחה שלי לא מבינה למה אני תמיד צועקת ומתפרצת. הרבה אנשים אומרים לי שאני עצבנית ועל קוצים ומעשנת הרבה סגריות. אני לא מרגישה שיש מישהו שמבין אותי אבל מצד שני אני לא יודעת אם מגיע לי שיבינו אותי בכלל. מה לעשות?

את זונה

אם תקרא את המשך שאלתי תבין שהשאלה לא היתה מופנית אלייך. (תבין אם אתה חכם ז"א).

אני גם משקרת המון. לפעמים כל החיים שלי רצופים בשקרים, שקרים בכל הצבעים, על כל דבר אפילו אם זה רק "להעצים" איזה סיפור או על עצמי וכו... מצד שני אני גם מאוד כנה עם אנשים, ומספרת להם על עצמי (לפעמים זו טעות גדולה). אני פשוט מחפשת אנשים לדבר איתם ואחכ מתחרטת על זה כי הם לא מסוג האנשים שאיכפת להם. פעם הייתי הרבה יותר חברותית והיו לי הרבה חברים למרות שלפני זה, כשהייתי ממש קטנה בקושי היו לי וילדים די שנאו אותי כי גם למרות שבאופן כללי היתי חברותית ונחמדה, הייתי ילדה די חלשה - מנטלית, ולא מקובלת. אחכ כבר נהייתי חברותית ונהיו לי הרבה חברים, ופה ושם היו גם בנים שהתעניינו בי (למרות שלרוב, היו גם בנים שהתעניינתי בהם והם לא שמו עלי קצוץ). בסה"כ פיזית אני נראית טוב, ויש כאלה שחושבים שאני יפה מאוד, למרות שאני מאוד ביקורתית כלפי עצמי ותמיד אני אמצא בעצמי פגמים. לרוב שאני אראה תמונה שלי, אפילו אם היא מאוד טובה לכשעצמה, אני אומר איכס אני מכוערת או איכס יצאתי נורא. ומבפנים אני כבר לא יודעת מה לחשוב על עצמי, אני חושבת שאני לא בסדר, שיש בי משהו מאוד דפוק - באופן כללי. למה אני כזו?

אני ממש הייתי רוצה לענות לך אבל אני לא יודעת איך. רק רציתי להגיד לך שלא תקחי ללב את מה שזיו כתב, אם תראי את הפורום היום הוא מלא מלא באנרגיות שליליות, כנראה משהו באווירה הכללית מוציא את כל השדים החוצה. תיכף הדר' יבוא ויעשה סדר.

אצל מבוגרים לפעמים קיימת תחלואה כפולה של ADHD יחד עם הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית.(APD). מומלץ שתעשי בדיקה פסיכודיאגנוסטית להערכת אישיות כדי לבדוק אם התפתחה הפרעת אישיות כזאת או אחרת. אין טיפולים ספציפיים להפרעות באישיות אבל טיפול התנהגותי יכול לעזור. לפי ההודעה שכתבת לא ברור אם יש לך עבר פלילי או משהו דומה, האם את מנהלת אורח חיים נורמטיבי ובכלל מה הסיבה שאנשים חושבים שאת מפלצת. אני לא חושב שלעבור למקום אחר ישנה את מצבך.

כי נשמע לי שאת תחת המון המון לחץ מצד אנשים אחרים. יכול מאד להיות שאנשים צודקים במידה זו או אחרת בטענות שלהם, אבל מה שנראה לי העיקר הוא איך את מוצאת את הדרך להשתפר, ולהיות יותר מרוצה מהקשרים שיש לך. המצב הנוכחי שבו את כל הזמן "נשפטת" ושאת בתפקיד "הרעה" נראה לי בלתי נסבל ומצב שלא מאפשר הרבה שינוי. בשביל להשתנות צריך שמישהו יעבוד איתך באופן מאד הדוק וקרוב, ויאמין בך! לכן, אני ממליצה לך למצוא טיפול בפסיכותרפיה, עם מטפל או מטפלת שתוכלי לסמוך עליהם. חשבתי שיכול להיות שהקושי שלך להיענות לצרכים של אחרים נובע מכך שצרכים שלך לא נענו. יכול להיות שזה משהו מאד בסיסי ביחסים שלך עם אמך, אותה את מזכירה. וכן, יכול להיות גם שאת לא האדם הכי רגיש לזולת, אבל בין להיות רגיש יותר או פחות, ללהיות "מפלצת" שאין לה זכות קיום, יש מרחב מאד גדול. מאד גדול. אני הייתי ממליצה לך בתור צעד ראשון קצת להתרחק מהמשפחה, לעשות לעצמך מקום שבו את לא כל הזמן "תחת אש". בנוסף, אני חושבת שטיפול ארוך ואולי אפילו אינטנסיבי, יכול לעזור לך למצוא בתוכך את הרגשות, כלפי עצמך, כלפי הזולת, ולסדר קצת את היחסים המבולגנים שלך עם העולם. את צעירה, ואני מאד מאמינה שאם תפעלי בדרך שתעזור לך, תוכלי להתגבר גם על הצדדים החלשים באישיות שלך, ואולי להפתיע את עצמך בעתיד.

ואת כל ההשלכות שלך תשאירי אותם לעצמך.

הם מאוד צודקים... למען האמת, כמובן שתמיד בנאדם מצפה שיואמרו לו "אתה בסדר, זה הכל פסיכולוגי" וכביכול להאשים את זה על משהו נפשי. כמו הזיו הזה שאמר - "את זונה" אני מניחה שמתוך אנוכיות היתי קצת המומה מתגובה שכזו בפורום מכובד, אבל אולי הוא אמר את דעתו בצורה כזו שלא מאשימה בעיות נפשיות. לא שאני אומרת שהתשובה שלו לגיטימית, כי היא לא, זו שפה מגעילה לכתוב את ה"אמת שלו" אם הוא רוצה לומר אותה. ויש דרכים אחרות... כשאתה מפיל את זה על בעיות פסיכולוגיות אתה גם קצת אומר - "אני לא אשם, זו הנפש שלי שדפוקה" ובכך פוטר הכל. אני מאוד רוצה להשתנות אבל אני לא חושבת שיש לי את הכוח הנפשי לזה. אין לי כוח לחטט שוב בחיי, אני מעדיפה כל פעם לחפש את ה"אני" שלי במקומות אחרים ולא לחזור לנקודת המוצא. אין לי כוח לסנטימנטליות ולרגשנות, אין לי כוח לבכי, אני רוצהלהמשיך הלאה, אין לי כוח לשבת שוב אצל הפסיכיאטר ולהרגיש מסכנה, כל החיים שלי הייתי בכל מיני טיפולים ונמאס לי מיזה. נמאס לי מעצמי. אין לי כוח לחזור ל"ילדה הקטנה" שבי, לגרעין ולחשוף את מה שבפנים, אני מרגישה שלהיות חלשה זה משהו רע מאוד, ולהיות רגישה זו תכונה גרועה בעולם. אני רוצה להשתנות אבל אין לי כוח להשתנות... מה גם שאין לי את התמיכה שאת מדברת עליה. ז"א היתה לי, היתה לי הרבה תמיכה, אבל אנשים פשוט הרימו ידיים ואני מבינה אותם. האנשים שרצו לתת לי תמיכה אלו אנשים שהקריבו המון בשבילי ואני פגעתי בהם. אז עכשיו אני נמצאת בנישה שלא מבינים אותי ואין לי שום דרך להסביר את זה. גם אני רציתי לברוח קצת, אבל אין לי כסף לדירה, אני מתחילה ללמוד עוד מעט אז גם אני לא יכולה לנסוע לחול. כבר הייתי כמה פעמים מרוחקת קצת מהמשפחה, אבל זו היתה סוג של בריחה שאפילו קצת עירערה יותר את היחסים עם האנשים הקרובים אלי. ההתרחקות הזו גם נעשתה בצורה לא טובה ולא בריאה.

היי דניאל, המכתב שלך באמת קשה. לא כל כך בגלל כל מה שאת אומרת שאנשים חושבים, אלא בגלל המצוקה הקשה שאת מתארת. את בטח לא מפלצת, בוודאי שהדברים שאת כותבת אינם סימפטיים ואינם קלים, אבל אני חושבת שאת מחמירה עם עצמך, את מתארת רגשות רבים, חששות, פחדים, כעס, אכזבות, אשמה, זה בוודאי לא נרקסיסטי. אדם נרקסיסט לא כותב כך ולא מרגיש כך. אין ספק שאת כואבת ואין ספק שרגשות אלו והתנהגות זו לא מתקיימים בוואקום. התכונות שלנו וההתנהגויות שלנו הן לרוב מכלול של חוויות שעברנו ועיצבו אותנו להיות מי שאנחנו, אז אולי אם תנסי להבין מאיפה נובעים כל הכעסים ומה בעצם את רוצה לומר בהם, תוכלי להתמודד בצורה אחרת. אני חושבת שקשה לך מאוד ולכן את בוודאי צריכה לשקול טיפול פסיכותרפי. כתבת שהיו הרבה, אבל לפעמים אין צורך בהרבה. מספיק אחד. אחד תומך, מבין, מקבל, מכוון, מטפל שתוכלי להרגיש איתו בטוחה להסיר את כל ההגנות ולבנות במקומן משהו אחר, פחות אגרסיבי, פחות מתגונן ולכן גם פחות מתקיף. זה בטח לא יהיה קל להפתר מהתנהגויות שאת מתארת לכן את זקוקה למטפל שיוכל לתת לך את המקום הבטוח שבו תוכלי ללמוד לאט לאט להשתחרר ולגעת בשורש הדברים. לילה טוב, דנה

אבל אני מרגישה נורא ריקנית, כאילו אני לא מצליחה למקד את המחשבה על דברים לא יפים שעשיתי ואני מעדיפה להדחיק אותם מאשר לצלול בהם. כמו למשל כרגע, אני לא מרגישה כלום. פשוט כלום. אני לא יודעת מה אני רוצה מהחיים שלי, אני עובדת בעבודה שאני אוהבת אבל תמיד מגיע איזה רגע שאני רוצה להרים ידיים ולברוח מהכל. למרות שיש לי תקוות ושאיפות, ואני יוזמת בעבודה,ובסה"כ הרבה אנשים חושבים שיש לי "את זה" בשביל להצליח, אבל לפעמים אני מרגישה תקועה ורוצה להפסיק. אני לא יודעת אם אני רוצה מישהו בחיים שלי עכשיו, אין לי כוח להשקיע בעצמי, המשפחה שלי חושבת שיש לי יצר הרס עצמי, ולמען האמת זה נכון... אני חושבת שאם היית חברה שלי במציאות, אני לא חושבת שהיית עומדת בהתנהגות שלי. אני מאוד מעריכה את האנשים שיש להם את הסבלנות ואת הכוח להמשיך להיות חברים שלי ו"מקבלים" ממני את כל השיט. ולכן החברים הטובים שלי הם כאלה שמכירים אותי הרבה מאוד זמן, כי אחרים כבר היו מרימים ידיים. אין לי אומץ לפגוע בעצמי עד כדי מוות, אבל אני שותה לפעמים כדי להשתחרר מעצמי, קניתי "טיפות באך" כדי להרגיע את עצמי ואני מוצאת שאם אני לוקחת כמות גדולה זה מאוד מרגיע אותי, אני גם מצאתי שוויוקס גורם לי להרגיש טוב (למרות מה שנכתב על התרופה) ולפעמים אם מישהו מתנהג אלי לא יפה, אני קוראת לזה "עונש" שזה מגיע לי ההתנהגות שלו כי אני התנהגתי לא יפה לאחרים. ולפעמים אני גם חותכת לעצמי תוורידים גם כי אני נהנית מזה וגם כי אני מענישה את עצמי, או מכאיבה לעצמי בדרכים אחרות.

לדר הידש הרופאה והפסיכוטרפסית המליצה לי לנסות להגיש תביעה (ביטוח לאומי) לגבי בעיית הדיכאון חרדתי שממנו אני סובל כ14 שנה מה דעתך ? האם יש עילה לתביעה חג שמח

בהחלט כן ולפחות שווה לנסות. אתה צריך רק לדאוג שבהגשת התביעה יהיו לך מסמכים רפואיים שמעידים על מצבך, תפקודך והתרופות שאתה נוטל. כדאי ללכת לרופא המטפל ולבקש ממנו שיכתוב מכתב מפורט בהצלחה אריאל

לטל דיכאון וחרדה הן מחלות כמו כל המחלות ולכן אם ישנה פגיעה בתפקוד/יכולת לעבוד יש מקום לתביעה בביטוח הלאומי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, רציתי לדעת אם כל בן אדם מבוגר שמתעלל מינית בילדה הוא פדופיל וחולה ובגלל זה הוא בטח לא אחראי למעשים שלו? או שיש כאלה שהם יודעים שזה לא בסדר ואת מה שהם עושים? תודה, זה די דחוף.

לנטלי. התשובה היא חד משמעית- לא. ובהתאמה- כן. יש כאלה שיודעים בדיוק מה שהם עושים, לפימים הם מנסים להשיג רווח משני ע"י התחזות לפדופיל, לפעמים הם באמת פדופילים, אך נדרשת הסתכלות ואבחון מדוייק כדי לדעת במה בדיוק מדובר. דנה

פדופיליה אינה מחלת נפש, כך שגם אם מדובר בהפרעה נפשית האנשים נשפטים ומקבלים את עונשם ומרחיקים אותם מהחברה. בכלא הם יכולים לקבל טיפול בבעייתם. כל טוב דר' גיורא הידש

אם תשים לב לשאלה פה מתחת,ולשאלות רבות נוספות כאלו, תבין ותראה שגם בכדורים שכפי טענתך הם "טיפולים לטווח ארוך" ועדיפים על קלונקס,אנשים נזקקים רבות להעלאה בכמויות על מנת להרגיש טוב,והרבה פעמים עם הפסקת הטיפול החרדות חוזרות וכו. לכן טענותיך לגבי הקלונקס אינן נכונות.נקודה. אני לא מדברת בשם אנשים שנוטלים כמויות מופרזות ,אלא בשמי בלבד. עד היום לא נזקקתי לשוא העלאה בכמות. אפילו להיפך! ובנוגע לטענתך שההשפעה חולפת.... ושאני "משלה את עצמי" אתה גם טועה לדעתי. ובגדול. יומיום השפעתו של "הפירור" מורגשת, גם כשהוא נלקח שנה רצוף,מניסיון. עם לקיחתו יורד הדופק ולחץ הדם, והשפעתו בהחלט בהחלט מורגשת.{ולמרות שאני יודעת זאת,שאלותי חוזרת מחשש בלבד}. לכן אני חושבת שאם אני חייה ומתפקדת וחיי שבו אלי בעזרת כמות קטנה זו,שאפילו בניגוד גם לאנשים אחרים שנוטלים את התרופות "המומלצות" כטענתך אין לי שום צורך בהגדלת הכמות, אני חושבת שזה דבר טוב,ואתה יכול רק ללמוד מכך שאין טעם לדבוק בדעה נחרצת וחד משמעית,במיוחד לא בתחום הפסיכיאטרייה,ובטח שלא כשמדובר בבני אדם שונים. אולי אני קיר כמו שאמרת,אבל את הקיר שלי ניתן לחדור רק עם דברים הגיוניים ורלוונטים, ולא עם בולשיט שלא מבוסס על ניסיון אמיתי,או הסתכלות כוללנית של הדברים.אלא על סמך מקרים מסויימים בלבד. ואם תחשוב על זה,תראה שאני צודקת. {וכמובן שאין סיכוי שתודה בזה,אולי לעצמך...גם זה לא בטוח}.

תנסי לקחת כדור סוכרזית אחד ביום יתכן שתגיעי לאותן התוצאות כמו עם קלונקס... שווה לנסות?... תרוויחי...

קלונקס היא תרופה טובה למצבי מתח וחרדה. אפשר לקחת עד 4 מ"ג ליום עם מעט מאד תופעות לוואי. אני לא חושב שאת מזיקה לעצמך בנטילה של 0.25 מ"ג ליום שזה מינון שבד"כ בכלל לא משפיע אבל אולי עליך זה משפיע. אני לא יכול לתת לך "תעודת ביטוח" לגבי העתיד- אולי תפתחי תלות ואולי לא. בשימוש ממושך קיימת גם ירידה ביכולת הקוגנטיבית (ריכוז, זיכרון) ולפעמים גם דיכאון. המילה "התמכרות" היא יותר פסיכולוגית מאשר פיזיולוגית. כאשר מישהו כל הזמן חושב על אותו חומר/תרופה ומשתוקק להשתמש בו יותר ויותר אפילו אם הוא נגמל פיזית (לכן מכורים תמיד חוזרים לשימוש). יש כאלה שכל הזמן חושבים על הכדור ורק מחכים לשעה שבה הם יוכלו לקחת אחד נוסף ויש כאלה שפחות. להגיד שהוא בכלל לא ממכר זה לא נכון. תלות מסוימת בכל מקרה נוצרת. יש כאלה שמרגישים את התלות רק אחרי שימוש יומיומי של 6 חודשים ויש אחרים שמרגישים את התלות כבר אחרי שבועיים. העליה במינון (סבילות=טולרנס) היא תוצאה של רמת התלות בתרופה. הטולרנס הוא למעשה הסיכון העיקרי בשימוש ממושך. אירגוני הבריאות גם בארץ וגם בחו"ל ממליצים לרופאים לרשום קלונקס לתקופה של עד 2-4 שבועות למרות שברור שחלק גדול מרופאי המשפחה לא עומדים בכך בעיקר בגלל לחץ של מטופלים ולעיתים קרובות רושמים את התרופה גם לתקופות ממושכות (חודשים ושנים). תלוי מי הרופא שלך.

לקרין את קצת נשמעת אובססיבית כלפי הקלונקס http://www.infomed.co.il/questions/q_062801_3.htm אם הכדור מרגיע אותך מקסימום תעברי טיפול גמילה לאחר מספר שנים הכדור ממכר בשימוש ממושך מדוע את לא מטפלת בשורש הבעייה שלך תרגישי טוב

אני עזרתי לך מעל ומעבר לגבי השאלות שלך על הקלונקס שנשאלו באופן כפייתי יומיום. כל מה שכתבתי לך הוא 100% נכון ואני לא חוזר בי במילה אחת ממה שנכתב עד היום כי הכל בדוק ומבוסס. קיבלת כאן בפורום אישור מרופא ווירטואלי לקחת קלונקס לכל החיים. עכשיו קחי תחפצים שלך ועופי מכאן. התוקפנות שלך הכניעה את ד"ר הידש כי הוא אדם חלש שנכנע כלפי מי שמפעיל עליו לחץ. זאת המציאות בפורום. במציאות מחוץ לפורום ישנם גם רופאים חזקים שלא נכנעים לכל קפריזה של מטופל שמנוגדת לאמת שלהם ולשבועה שלהם לרפא חולים.

אם הגעתי למסקנה שהכדור לא מספיק וצריך לעלות מינון אנו לוקחים שני לריטל בבוקר וחי האנורונקס בבוקר וחצי אחהצ האים עדאי להוסיף את חצי האנדרונקס בבוקר או לאחר מיכן בדר כלל אני כמה בשעות מאוחרות אני לוחקת בשעה 800 וממשיכה לישון עוד כמה שעות תודה

צר לי, אבל לא הבנתי את השאלה. בכל מקרה על שינוי במינון יש להתייעץ עם הרופא המטפל. כל טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום אני פונה אליך בדאגה רבה אבא של בעלי אדם מאוד מפחיד הוא כל חייו שומר דברים בבטן ולא מוציא אותם לעולם הוא אדם שמתנהג בצורה מוחכמת וערמומית הוא גם לפעמים לא זוכר מה שהוא אומר או עושה ואין לך סיכוי להתווכח איתו אחרי טיפול פסיכולוגי שהוא עבר אובחן אצלו סכיזופרניה חמורה ואובססיות (שאין לי מושג איך קוראים לזה בשפה שלכם ) . הוא אינו מוכן לטפל בעצמו והוא כל הזמן מדמיין דברים למשל: הוא מדמיין שאני בוגדת בבן שלו או שאני אשתו במידה מסוימת הוא העביר עליי גיהינום בשנתיים האחרונות והייתה לו אובססיה מפחידה עד כדי כך שהוא היה עוקב אחריי ורואה מה אני עושה כל יום אף אחד מהילדים שלו לא הצליחו להתמודד איתו ונראה לי שהוא מסוכן לסביבה כי...... בזמן שהוא יושב בבית בשקט ולא מפריע לאף אחד הוא מתכנן תמזימה הבאה אוליי לא אני היעד אבל אוליי מישהו אחר במטרה שלו . והוא לא מאמין לאף אחד אף פעם בשום דבר הנושא הוא יותר מורכב השאלה שלי היא : איך מתנהגים עם אדם חולה כזה ? ואיך מביאים אותו למצב של טיפול ? שלפי דעתי הוא זקוק דחוף לפני שיקרה אסון

לענת את אומרת שהוא עבר טיפול פסיכולוגי, אז אולי המטפל יכול לשכנעו להגיע לפסיכיאטר, כלומר לחדש את הקשר עם המטפל? אולי בעלך יכול לשכנע אותו או בן או קרוב/חבר אחר. כדאי לגייס את כל מי שיכול לשכנע אותו. מה שבטוח שזו לא את. אם את "מסומנת" אצלו או חשודה, בדרך כלל הוא יעשה ההיפך ממה שאת רוצה, לכן כדאי שיהיה זה משהו אחר. כל האמור למעלה זה במידה ואין סכנה. אם את דואגת וגם בעלך חושב שישנה סכנה ממשית אז כדאי לפנות למשטרה או לרופא המשפחה שיפנה לפסיכיאטר המחוזי, חייבים לפעול בכפיה אם ישנה סכנה למעשה של אלימות. כל טוב דר' גיורא הידש

תודה ד"ר על תשובתך. לדור -הצורה בה כתבת לי מאוד לא יפה,גם אם אתה לא מסכים איתי יש דרך להתנסח ולא חשבתי שאתה כזה ילדותי. ד"ר הידש אני מבינה את הטענה לגביי טיפולים אחרים{אך כמו שאמרת אתה כבר מכיר אותי:-)} אני אחזור ואומר בפעם המיליון,כן, אני לוקחת"פירור" {כדברי דור} של 0.25 מ"ג ביום,אך "הפירור" הזה עוזר לי,ואינני איזו מכורה או אפילו אינני מרגישה שום תלות בכדור,אין לי בעיה בימים קלים יותר לקחת פחות,ואין סיכויי שאגיע למינונים גבוהים,אני מכירה את עצמי מודעת לעצמי ובמקרה הספציפי הזה אין ולא יהיה את אלמנט "ההתמכרות". תסלח לי על השפה,אך מדוע לעזעזל כשבנאדם אומר שטוב לו והוא מתחזק אנשים ממהרים לקטול אותו,לחפש את הרע,ולהטיח בפניו כמה הוא טועה? מה קרה לאיכפתיות לזולת? היא לא קיימת בפורום הזה?{אין טעם לומר לי שמבחינתכם זה נובע מאכפתיות,ניתן להבחין בקלות בהתנסחות איכפתית ותומכת כגון זו של דנה ושל הד"ר,לעומת תגובותייכם}. ד"ר, באמת שלא מתאים לי לכתוב במקום שלא יודע לפרגן,ושלא הפנים עדיין את החשיבות של שמחה לזולת,במקום שמחה לאיד. לכן אני מבקשת למעני,אינני רוצה להיות מבולבלת,ואני בחורה צעירה שמתמודדת מגיל צעיר עם הרבה קושי וכאב,ואני חייבת לומר גם שעד היום בהצלחה,ובהרבה אמונה. אשמח עם רק אחת ולתמיד ולסיום,לקבל את תשובתך על השאלות הללו: 1. האם הקלונקס "דופק את המוח" {כפי שאמרו} בשימוש ממושך?{כמובן שאני מדברת אך ורק על המקרה שלי ועל הכמות אותה אני לוקחת. 2.חשוב ביותר- האם אינני צריכה לדאוג, וההשפעה אינה עוברת ונעלמת לאחר שימוש קבוע? 3. האם זה מקובל {אפילו אם אין זה הטיפול המומלץ ביותר} שימוש ארוך טווח בכמות קטנה של קלונקס על מנת לחיות בצורה שלווה יותר ועם פחות חרדות? זה כל מה שאני רוצה לדעת, ותודה על תמיכתך, שיהיה בהצלחה לכולם,תרגישו טוב. {נ.ב-תודה דנה:-)}

תגידי לא נשבר לך כבר? אולי תפסיקי לזיין ת'מוח עם כל הפירור קלונקס שלך? תקחי כמה שאת רוצה ותעזבי אותנו בשקט, את לא רואה שאת מגזימה? די כבר. את לא שמה לב שרק הדר' ודנה ג עונים לך? וגם להם בטח לא איכפת למה את לא מסיקה מסקנות? כל היום קלונקס קלונקס קלונקס לכל מה שאת שואלת היום בפעם המיליון כבר קיבלת תשובות.

חבל שכואב לך ושמה שיש לך לעשות בזמנך הפנויי הוא לקרא ולהתרגז מבעיות של אחרים. לא כדאי שתדאגי לעצמך?? יום טוב.

וחמודה, קיבלתי תשובות,שכל פעם לאחר מכן נסתרו ע"י תשובות אחרות. אני חושבת שמותר לי להיות מבולבלת,בעיקר כי מדובר בי ובחיים שלי-ובתרופה שאני לוקחת. ומה לעשות,אני חשובה לי-ואת ממש לא חשובה לי,אז את מוזמנת לשמור את פניני החוכמה שלך לעצמך.

אני פשוט מעוניינת לסיים את הדיונים הללו על הקלונקס אחת ולתמיד.ובמיוחד כעת כשאני מרגישה יותר טוב.ולכן רוצה סופית לדעת מה אני נוטלת,ואם חס וחלילה אני לא מזיקה לעצמי,ואם כפי שאני חשתי עד היום,הקלונקס אינו מאבד מהשפעתו. חג שמח...{גם לפסימים שביינכם}.

לקארין אני חושב שאת צודקת בכך שמי שאין לו מה להגיד או שחושב לפגוע עדיף שלא יכתוב, אבל כנראה שזו מחלה של עם ישראל. וכפי שאת דורשת מאחרים עדיף שגם את (ואני) לא נבקר אחרים אלא נשאיר את הביקורת לעצמנו. חבל על האנרגיות ועל דברים שליליים. בקשר לקלונקס-תמשיכי עם הקלונקס והעיקר הוא מבחן התוצאה שאת מרגישה בטוב. כל טוב דר' גיורא הידש

אני עזרתי לך מעל ומעבר לגבי השאלות שלך על הקלונקס שנשאלו באופן כפייתי יומיום. כל מה שכתבתי לך הוא 100% נכון ואני לא חוזר בי במילה אחת ממה שנכתב עד היום כי הכל בדוק ומבוסס. קיבלת כאן בפורום אישור מרופא ווירטואלי לקחת קלונקס לכל החיים. עכשיו קחי תחפצים שלך ועופי מכאן. התוקפנות שלך הכניעה את ד"ר הידש כי הוא אדם חלש שנכנע כלפי מי שמפעיל עליו לחץ. זאת המציאות בפורום. במציאות מחוץ לפורום ישנם גם רופאים חזקים שלא נכנעים לכל קפריזה של מטופל שמנוגדת לאמת שלהם ולשבועה שלהם לרפא חולים.

הידש לא חלש ולא נכנע הוא אומר מה שניתן לאמר באינטרנט, ובינינו,מה אתה היית עונה לה...? לך תדע מה נכון בכלל וכמה קלונקס היא לוקחת ומה ומו ומי היא? בסה"כ דמות וירטואלית ובגללה אתה נטרף? ראה איך הידש עונה לה יפה, אז זה נקרא להכנע? השאלה היא כמה זמן היא תיקח "פירור"(...) קלונקס ולא תעלה לקמצוץ...? הכל שטויות אנשים העולם מלא בצרות פירור פה פירור שם מה זה משנה?......

יש לי בעיה שכל רעשי הסביבה "נדבקים" לי לאוזניים ודווקא הדברים שאני רוצה לברוח מהם . למשל השכנים שלי מדליקים שירים שאני שונאת וכל פעם שאני מנסה להתרכז במשהו או אפילו גם כשאני לא מנסה להתרכז בשום דבר, מה שקורה הוא שהאוזניים שלי משחזרות וזוכרות את השירים ואני נדהמת מהזיכרון העצום שלי לשירים האלה שמפריעים לי להתרכז שהמוח שלי יודע לשחזר את השירים כמו שאדם עובר טראומה ואז תמונות חוזרות על עצמן מהזיכרון כפלשבקים ואז אני נכנסת לקצב של המוזיקה בלי שאני רוצה וזה ממש הורס את הריכוז והורס לי את החיים. אז זה מה שקורה לי. ואז אני שמה אטמי אוזניים במשך כל היום וכל הלילה כדי לנסות לברוח מהרעש . רופא אוזניים אמר לי לא להשתמש הרבה באוזניים מפני שהוא רואה שזה מזיק לי . יש לציין שיש לי קשיי שינה ואני צריכה שקט מוחלט כדי להתרכז וקשה לי בכל זאת להירדם . תרופות נגד חרדה ולשינה לא עזרו לי . אני רוצה לציין שיש לי עוד תופעה מוזרה והיא שברגע שאני רואה משהו אני מושפעת ממנו מהר . למשל אם אני רואה רציתי לשאול מהי התופעה הזאת ואיך מתמודדים איתה ?

שטויות

לאפרת לעתים קרובות כאשר ישנה חרדה אז קיימות גם הפרעות בריכוז, ודווקא כאשר איננו רוצים לחשוב על משהו המחשבה מטרידה וחוזרת. כך אם רוצים להרדם ובכל הכוח רוצים להרדם סביר שלא נצליח להרדם. או אם אינך רוצה לחשוב על סוס לבן, ובאמת לא וכל הזמן אינך רוצה לחשוב על סוס לבן, תמצאי את עצמך חושבת כל הזמן על סוס לבן. לעתים טיפולים קוגניטיביים יכולים לפתור את הבעיה. כל טוב דר' גיורא הידש

לדר' הידש, בזמן האחרון יש לי מחשבות נוראיות על המטפל שלי- כאילו שאני באה אליו למרפאה והורסת לו את החדר, או שאני פוגעת בו, או שאני פוגעת שם בעצמי. זה מאוד מפחיד המחשבות האלה. את בת 28, מטופלת אצלו שנתיים, אחת לשבוע. בחיים לא הרגשתי אליו שום רגש שלילי, להיפך, אני מאוד אוהבת אותו, פעם אפילו חשבתי שאני מאוהבת בו, זה יכול היות קשור לזה? תודה רבה, גאיה

לגאיה תחושות כאלו קיימות בטיפול וחשוב לעלות אותן ולשוחח עליהן עם המטפל. כל טוב דר' גיורא הידש

לפני כחודש התחלתי לקבל רסיטל 20 מ''ג.כעבור שבועיים התחיל להשפיע לטובה, אך בקצב איטי. הרופא המליץ להגדיל את המינון ואני לוקחת כשבוע 1.5 כדור. אני נוטלת לפני השנה וישנה בסדר. בבוקר אני מתקשה לתפקד. מזיעה, חשה רעידות, איני יכולה לאכול. ד''ר הידש, מה אתה מציע לי לעשות? תודה מראש.

לציפי אני חושב שכדאי לחכות עוד שבוע שבועיים, אני חושב שתופעות הלוואי שאת מרגישה יחלפו. כל טוב דר' גיורא הידש

ראשית אני אציין שאני כמעט בן 18. לא מזמן הייתה לי עוד וויכוח עם אימי, כמו שיש לכל נער מידי פעם. כמובן שאני בטוח שאני צודק והיא בטוחה שהיא צודקת... תוך כדי הוויכוח (וזו לא הפעם הראשונה שהיא עושה את זה) היא קראה לי מושגע, ואמרה שיש לי בעיות נפשיות ושהיא שמה לב לזה/יודעת את זה כבר הרבה זמן. אף פעם זה לא הזיז לי, היא מרבה להגיד את זה לאנשים בוויכוחים/בריבים. אני לא מוצא חצי סיבה שיכולה לתמוך בדברים שלה... מאז הוויכוח הזה, אני מנסה להבין למה היא אמרה את זה.. ואני לא מוצא. חשבתי לעצמי... זה ברור לי שאני לא משוגע, אבל איך אני יכול להוכיח את זה? איך מישהו יכול להוכיח את זה? אז חשבתי כדי להספיק עם המחשבות הטורדניות הללו לעשות בדיקה אחת ולתמיד כמה טיפשי שזה נראה לי אפילו אצל פסיכיאטר ולבדוק אם אני משוגע ואם אני לא שפוי... לדעתי, עד שאני לא אעשה בדיקה שכזו אני אמשיך להטריד ולהעסיק את עצמי בשאלה "למה היא אמרה את זה" (היא טוענת שיש לי התפרצויות, בגלל שהרמתי קצת את הקול בוויכוח וזה מפני שהייתי עצבני מאוד, בד"כ אני לא מרים את הקול). אני מטריד את עצמי כבר כמה ימים בשאלה הזו ("למה היא אמרה את זה") ומנסה להבין את צורת המחשבה שלה, לא מצליח, ושוב מנסה. לפעמים אני חושב על זה גם בלי לרצות זה ממש מעסיק אותי ואני יודע בעצמי שזה לשווא וזה לא שווה התייחסות רצינית. איך ניתן לעשות בדיקה כמו שכתבתי לעיל? היכן ואיך עושים אותה? ואם יש לך מושג כמה בדיקה כזו עולה? תודה!!!

כששאלתי אותה למה היא קוראת לי משוגע היא אמרה ש"יש לך התפרצויות". הסברתי לה שהתעצבנתי בגלל ההתנהגות שלה והיא טוענת שהיא התנהגה לדעתה בסדר גמור. היא לא מבינה וגם לא מנסה להבין למה התעצבנתי וממשיכה לקרוא לי משוגע ולטעון שיש לי בעיות נפשויות. שוב, אני יודע שזה אבוסרד להתייחס לדברים שלה, ובכל זאת אני מתייחס, אולי בגלל שזו אמא(?). חשבתי לעצמי אולי היא אומרת את זה תוך כדי הוויכוח (בד"כ אומרים דברים שמצטערים עליהם בוויכוחים וכשעצבניים). דיברתי איתה יום למחרת והיא לא נשמעה מתנצלת... היא אמרה שהיא חושבת שאין לה על מה להתנצל ושההתנהגות שלי היא התנהגות של אדם משוגע, לא שפוי, לא נורמלי, ושאני צריך לשנות את ההתנהגות שלי. זו תוספת להודעה הראשונה שלי. תודה רבה מראש דוקטור!!!

ד"ר הידש שלום, אני סובלת כבר זמן מה שמהפרעות שינה שמתבטאות בקושי להירדם, לעתים יקיצות בלילה וקושי לחזור להירדם, וכן יקיצה מוקדמת ושוב ללא יכולת להירדם חזרה. לאחר מספר ימים של עייפות מצטברת אני מרגישה ממוטטת פיזית ובעקבות כך גם נפשית. לאחר לקיחה חד פעמית של חצי כדור וואבן השלמתי את המחסור בשעות השינה, אולם לא הייתי רוצה להמשיך בכדור בגלל הסכנה להתמכרות. כמו כן, הבנתי שכדורים המשרים שינה אינם שומרים על השינה, ולכן לא בטוחה שהם מתאימים לי. לפני מספר שנים גם סבלתי מהתופעה, ואז בגלל סיבה אחרת התחלתי לקחת כדור אחד של פרוזאק, ושמתי לב שזה פתר לי את בעיות השינה. כיום אינני סובלת מדיכאון בכלל ומתפקדת מעולה, אבל בהחלט כל הזמן דואגת והראש "לא מפסיק לעבוד", אבל במהלך היום זה לא משבש את תפקודי, אולם התופעה נותנת אותותיה בלילה. לכן שאלתי היא האם מתאים לי לחזור לקחת פרוזאק למרות שאין לי דיכאון או האם יש נוגדי מתח שאינם ממכרים? המון תודה מראש.

הפרוזאק לא גרם להתמכרות ולסבילות. לא היו שום תופעות לוואי בזמן השימוש וגם לא של גמילה לאחר הפסקתו, לכן מבחינה זו הוא "זכור לי לטובה".

מומלץ קודם בדיקה במעבדת שינה ויעוץ עם רופא שינה. אם אין לך הפניה מקופ"ח ניתן לפנות אליהם גם באופן פרטי. רופא שינה יכול להתאים לך טיפול מתאים.

מהו זמן ההשפעה המקסימלית של האפקסור? תודה

לדפנה אם האפקסור התחיל להשפיע סימן שהוא מתאים לך וצריך לחכות למלוא השפעתו. סבלנות. בינתיים אפשר להעזר בקלונקס. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולכם, חג שמח רציתי לדעת כיצד אני יכול לבדוק האם הבעיה שלי היא בעיה של סחרחורות או כתוצאה מהחרדות, כי אני מרגיש שהמרוניל שקיבלתי עוזר לי בעניין המצב רוח, אך בעניין התחושה של האי יציבות, כאילו אתה באנייה (ככה אני מעדיף לקרוא לזה ולא סחרחורות, כי זה לא ממש סחרחורת) זה לא ממש עוזר ואני מרגיש כל הזמן מסוחרר כזה. אני מאמין שזה כתוצאה מהחרדות, כי ביצעתי בדיקות דם, א.ק.ג, CT, אוזניים, עיניים והכול ברוך השם תקין. את כל הבדיקות הללו ביצעתי כשחשבתי שזה משהו פיזי ולא נפשי, שזה בעיה של סחרחורות משונות כאלה, לא רגילות כמו תחושה שאתה באנייה. לפני הכול אני רוצה לתת את הפרטים בדיוק רב ככל האפשר. אין לי התקפי חרדה בהם אני מרגיש דופק מהיר או הזעה, אבל מה שכן זה שאם אני אהיה בקניון מלא אנשים אני ארגיש יותר מסוחרר מהרגיל. אני במצב כזה כבר 3 שנים והגעתי שוב לזה אחרי שתרופות לא ממש עוזרות לי, ואני אסביר למה: ניסיתי רמרון, ציפרמיל,סרוקסט,ציפרלקס,אפקסור ואף אחד לא השפיע עליי לטובה. היום אני נוטל 75 מ"ג פעמיים ביום ואולי ישנה הטבה בדיכאון, אבל בעניין הפחדים שבאים מהסחרחורות זה לא חולף. הבעיה שלי החלה בכלל בעקבות מחלת הנשיקה שאחריה התחלתי לחוות תחושות של מעין אי יציבות ומאותו יום ככה זה כל הזמן ולכן אני רוצה לדעת האם זה פיזיולוגי או נפשי?

ארז שלום, התאור שלך דומה להפליא לבעיה ממנה סבלתי קשות בשנה האחרונה. סביר להניח שמדובר בסימפטום של חרדה, גם בגלל שעשית את כל הבדיקות הנדרשות, וגם בשל נסיבות הופעת הסחרחורות- במקומות הומי אדם. אין צורך בהתקפי פאניקה של ממש כדי שהסחרחורת תופיע. מספיקה תחושת חרדה כללית. יחד עם זאת, כדי להרגיש שמיצית את כל האפשרויות, אתה יכול לפנות למרפאת סחרחורות. ישנן מספר כאלה בארץ, והן בודקות את כל מגוון האפשרויות, פיזיות ונפשיות כאחד, וגם מציאות טיפולים אפשריים. חשוב לדעת גם כמה זמן אתה נוטל את התרופה. ייתכן ועדיין היא לא הגיע לשיא הטיפול. לי הכדור התחיל לעזור ממש אחרי כמעט 4 חודשים. בנוסף, נעזרתי בטיפול פסיכולוגי קוגנטיבי התנהגותי, שמאד הועיל לי בהתמודדות עם הבעיה, ובמניעת חרדה בעקבות הופעת הסחרחורת. אני ממליצה גם על טכניקות של הרפיה, שמאד מרגיעות ומועילות. אני עשיתי יוגה וזה הוסיף לתחושת הרגיעה והאיזון הגופני והנפשי. מאחלת לך שתרגיש טוב ! תמר.

אכפת לך להרחיב מה את מרגישה בדיוק וכיצד זה התחיל? תודה

איך שאני מבינה אותך!!!

איזה צורך נפשי ממלאת החשיבה ? אני לא מתכוונת לצורך פתולוגי לחשוב כמו באובססיה מחשבתית אלא בכלל מדוע בני אדם צריכים לחשוב איזה צורך נפשי זה מספק לנפש ?

היכולת לחשוב מבחינה בין באדם לחיות, ולכן האדם הוא המין השולט בטבע. ובתוך המין האנושי: מי שלא חושב לא יוכל בדרך כלל לזכות במשאבים לקיומו ולכן לא יוכל לשרוד, וזרעו לא ימשיך הלאה. ולכן יכולת החשיבה מאפשרת את המשך קיומו של הפרט לדורותיו.

לשרוד זה לא סיפוק נפשי לשרוד היא מילה כללית מידי, לזכות במשאבים כדי לשרוד זה בוודאי חומרי ולא סיפוק נפשי , כל דבר אפשר לומר שהוא חיוני להמשך הקיום. אין כאן משהו יחודי לנפש שמחפשת את המסקנות מהחשיבה. אני מתכוונת לאיזה צרכים נפשיים ממלאות המסקנות שמסיקים מהמחשבות . ומה זאת אומרת צרכים נפשיים הכוונה לאיזה צרכים , הכוונה לאיזה תהליכים זה מחזיר את האדם לילדות שלו, את מי הוא מנסה להציל, על מה הוא מנסה לשמור, מפני מה הוא מנסה להתגונן, ממה הוא פוחד , והשאלות האלה מתיחסות לדברים שהוא עבר בילדות ועם הדפוסים והשאלות האלה הוא מנסה להגיע כשהוא שואף להסיק מסקנות מכל דבר שלא יהיה למעשה זה יש כאן משהו שקשור לשאלות האלה מהילדות של הנפש, שהיא מנסה למצא אותם כי אולי הם נאבדו לה במהלך הילדות והיא לא הצליחה עדיין להגיע אליהם. אולי קוראים לזה פסיכואנליזה בכלל, זה כבר ד"ר גיורא הידש יאמר איך קוראים לחיפוש סיבות מחזרה לילדות כשאני שואלת בהקשר למושג הזה איזה סיפוק נפשי ואיזה צורך נפשי ממלאים הניסיונות להגיע למסקנות ממחשבות שאנחנו חושבים אותם - איזה צרכים נפשיים אלה מספקים ? .

בהמשך למה שכתבתי למטה...רק עוד 2 שאלות קצרות בבקשה: מדוע בערב אני מרגישה טוב,ובבוקר אני קמה ממש הפוכה ומרגישה לא טוב? והאם במהלך הטיפול (רסיטל) יכול להתפתח דיכאון? המון תודות

ללילך הבדל בין בוקר וערב, כאשר בבוקר מרגישים לא טוב ובערב טוב הוא אחד מהסמנים של דיכאון. הרסיטל היא תרופה נוגדת דיכאון, כך שהיא שומרת מפני דיכאון. כל טוב דר' גיורא הידש

מה הלחץ הגורף לתמונה לדעתי נחמד קצת לפנטז מה דעתכם?????

פנטזיות זה באמת משהו כיפי. אנחנו בפורום פסיכיאטריה נכון? אז אני רוצה להודות שאני מפנטזת (קצת) על דר' הידש, אל תקפצו עלי עכשיו, פשוט בגלל שהוא כזה מדהים ומקסים אי אפשר שלא לפנטז עליו, נדמה לי. אפרת

האמת בלי עליך לאללה, ד"ר הידש. אני מתה שכף היד החמדנית שלך תפשיל את חצאיתי לפי מעלה. אני רוצה להרגיש את המגע שלך,חצי טיפול חצי חרמני, מטפס במעלה ירכי, עד למקום שבו יסיטו אצבעותיך את קו התחתונים , בהיסח דעת כמעט, יידחקו אל עבר הכוס, רק כדי לבדוק את חומו. חם לי בכוס, ד"ר הידש,חם ולח ומהביל. אני רוצה ללקק את האצבעות שלך, לטעום בהן את טעם הכוס שלי. תתנגד? נראה לי שאתה רוצה אבל פוחד. נעתר קלות לחוסר הפורמליות שלי,ומציין באוזני שהחן הבורגני דווקה מיטיב איתי, הלבוש המהוגן, השפה, ובאופן מוזר גם נימוסי הטובים. האם אתה אדיש לניסים, ד"ר ? כי אני מנסה לחולל פה נס, להעמיד לך את הזיין הגישמי שלך באמצעות רוח, הרבה רוח, מילים ומחשבה. האם נתת פעם את דעתך על היחס המורכב שנרקם בזיונים בין חומר לרוח? "אז מה הייתה רוצה, ד"ר הידש, שאלבש לפגישתנו הבאה?"

אני משתמשת עם רסיטל מזה כחודש ימים התחלתי עם חצי כדור ועכשיו שלם בהוראת הרופאה.הסימפטומים של החרדות חוזרות מדי פעם,למרות השימוש בכדור. הסימפטומים הולכים וחוזרים בגלים,לעיתים קל ולעיתים קשה יותר. גם היום אני מרגישה שעדיין לא חזרתי לעצמי ומרגישה רע. הרופאה המליצה על כדור קלונקס,חצי כדור בלילה לשבוע בלבד. מתי הרסיטל מתחיל להשפיע? האם אני יכולה להפסיק את הקלונקס לבד? האם זה לא יגרום לתופעות חרדה שוב? האם אני יכולה לקחת רבע כדור? במשך היום הכדור גורם לתופעות לא טובות במהלך היום האם ניתן לדעת מתי התקפי החרדה יעברו ואחזור לעצמי ואפסיק להרגיש רע? תודה

ללילך הרסיטל מתחיל להשפיע כעבור שלושה ארבעה שבועות, השפעתו עולה במשך כארבעת החודשים האחרונים עד שמגיע ליציבות. כלומר את בדרך הנכונה של שיפור אבל אין ברירה אלא לחכות עד שתרגישי רגיל ואפילו טוב יותר. אפשר להעזר בינתיים עם הקלונקס, במשך שבוע ימים, תראי אם הקלונקס עוזר לך, ובמידה וכן כדאי להשתמש בזמן הזה. בהצלחה דר' גיורא הידש