פורום פסיכיאטריה

אהלן אני נוטל ציפרלקס 10 מ"ג ליום מזה כמה חודשים רציתי לדעת במה זה פוגם האם זה מעלה בצורה משמעותית שומנים בדם? ורציתי לדעת:אני כבר רגיל לכדור ואני אמור לנטול אותו בערב,אבל עדיין כשאני נוטל אותו ושעה וחצי אחר כך כשאני רוצה לעשות סקס אז יש בעיה בגמירה ובכלל בחוזק הזקפה אמרו לי שאני יתרגל לכדור זה יחלוף אני כבר 3 חודשים איתו אנא תענה לי על שתי השאלות גם בקשר לשומנים ובמה זה פוגם וגם לזקפה תודה

1. לא מעלה שומנים בדם או כולסטרול. 2. כן גורם לעיתים להפרעות בתפקוד המיני. הבעיה יכולה להיות קבועה אבל הפיכה בסיום הטיפול.

ליונתן תודה לדור ואני מצטרף לדבריו כל טוב דר' גיורא הידש

אוקיי אז יש משהו רפואי שהוא כן פוגע בו? אם כן ארצה לדעת

שלום. לוקח וונלה 75 מ"ג ביום כבר שבוע שלישי ללא הטבה עדיין. ממשיך להרגיש מתוח כל היום ולא רגוע וללא כל הקלה בתסמיני החרדה חברתית. האם הייתי כבר צריך לחוש הקלה בזמן זה מהתרופה?

למתן שלום המינון היעיל של ונלה נגד דיכאון הוא 150 מ"ג ליום ומעלה. לחרדה חברתית ייתכן שצריך אף יותר כלומר 225 מ"ג ליום ומעלה. מינון של 75 מ"ג ליום נחשב למינון תת-טיפולי ולכן אין טעם לקחת אותו לאורך זמן, מלבד אולי בתקופת ההסתגלות לתכשיר (השבועיים הראשונים). בד"כ מרגישים הקלה בתסמינים אחרי שבועיים במינון אפקטיבי. עד אז אתה יכול להיעזר בקלונקס או כדור הרגעה מקביל אחר. בברכה

לדור ולד"ר הידש שלום. היום נפגשתי עם הפסיכיאטר והוא נתן לי מירשם נוסף לוונלה 75 מ"ג והמליץ להמשיך במינון של 75 מ"ג ביום,למרות שדור אומר פה כי 75 מ"ג ביום הוא מינון תת-טיפולי שאלתי את המטפל שלי והוא אומר שלאחר 3 וחצי שבועות עם מינון 75 מ"ג ביום זה רק "ההתחלה של ההתחלה" וזה עוד מוקדם מידי לראות השפעה או לדבר על שינוי במינון.האמנם?

למה אתה לא עולה במינון ?? 150 זה מינימום

למתן תודה למשיבים, גם מניסיוני עדיף להתחיל עם אפקסור-ונלה 150 מג' ביום. עם זאת נראה שהרופא שלך זהיר יותר והוא מנסה בכל זאת לראות את ההשפעה של 75 מג', כדי להחליט על ההשפעה אפשר לחכות 4-6 שבועות. כל טוב דר' גיורא הידש

היי , שלום שתיתי במשך מספר חודשים סימבאלתה 60 מ"ג והתרופה עזרה לי מאוד לדיכאון ולכאבים, אך עליתי המון במשקל.הפסקתי ליומיים וביום השלישי שתיתי בהמלצת הרופאה שלי 10 מ"ג רדוקטיל . אני מתחילה להרגיש את הדיכאון , העצבנות והבכי ... האם אני יכולה לחזור מחר בבוקר לסימבאלתה ? בברכה ותודה שרהלה

לשרהלה כן, אפשר לחזור לסימבלטה. אם העליה במשקל משמעותית ומפריעה ושיטות מקובלות לא עוזרות (דיאטה, ספורט וכו'), אפשר לחשוב על החלפת הסימבלטה לתרופה אחרת ולא הייתי משתמש ברדוקטיל כל טוב דר' גיורא הידש

האם הפרעות שינה יכולות להיות עקב מחשבות טורדניות שלא במודע ואנפרניל יכול לעזור? אין לי בעיות של דום נשימה.

לאנפרניל יש השפעה מעייפת ולכן הוא יכול להועיל בחלק מהמקרים.

שלום, מחשבות טורדניות פעמים רבות קשורות לחרדה ואכן חרדה מפריעה להרדמות ולשינה. אנפרניל היא תרופה טובה למחשבות טורדניות וגם גורמת להרגעה ועייפות קלה ולכן עוזרת גם לשינה. כל טוב דר' גיורא הידש

האם רמרון יכול לשמש כעזר לשינה בנוסף לנוקטורנו ואם כן באיזה מינון ?

רמרון במינון של 7.5 מ"ג (רבע כדור) או אפילו שמינית כדור (3.75 מ"ג) משרה שינה כתופעת לוואי שלו.

לאינסומניה תודה לדור ואכן רמרון דווקא במינונים נמוכים (עד 15 מג') עשוי לעזור לשינה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום. בעלי ואני נשואים 11 חודש ולפני כן יצאנו שנה (שנינו בני 35). יחסינו התחילו בטיול משותף בחו"ל שם נתקלתי בנורה האדומה הראשונה. נהגנו לצחוק אחד עם השני תוך תקיעת אצבע בגרון כאילו "אני הורג/הורגת אותך". באחד הימים שבהם כעס מאוד עליי, על דבר מה, תקע את האצבע שלו בגרוני עד כמעט חנק. בחורה עם בחור בשום מקום אי שם בעולם ... אפשר לתאר מה עבר עליי ...טראומה. (בקושי הכרנו אז חודש). חזרתי ארצה. התלבטתי. שוחחנו. האמנתי שיהיה בסדר. אחרי כשנה התחתנו. החל מחודשיים לאחר החתונה החלו הצרות. אנו חיים בדירה קטנה ונורא חמה בקיץ. אז בקיץ - כשהוא היה מרים עליי קול בגלל "דבר לא בסדר" שעשיתי או לא - "העברתי אותה" על מנת לא ליצור חיכוכים נוספים ובשם ההרמוניה. עבר הקיץ - הגיע חורף. והנה התופעה חוזרת - כל יום שישי בצהרים - בקביעות - בעת סידור והכנת הבית לשבת - צעקה חזקה (לא משנה על מה - תמיד יימצא דבר מה...) - אנו בשכונה קטנה ושקטה שקטה - כך שהביזוי כפול - פעם אני מוענשת על ידי פגיעה ועלבון מולו ופעם מול השכנים ששומעים - פשוטו כמשמעו - הכל. היו גם צעקות בימות השבוע פה ושם בגלל דברים שכן / לא עשיתי "כמו שהוא דרש". ופעם צעק עליי אחיו שגר בשכנות אלינו - על דבר מה - ב 11 בלילה ברחוב. אחיו ענק ענק בגודלו הפיזי והוא ממש שאג - מאז לא ישנתי יומיים (אגב בעלי היה בחו"ל ואני ישנתי לבד- בבית פרטי קטן) אז אפשר לתאר מה עברתי. טאומה נוספת. 8 חודשים לא עניתי. כבר 3 חודשים אני מראה בתקיפות שאני לא מוכנה לעבור לסדר היום ושאפשר כל דבר לאמר גם בנועם. בשבוע שעבר אמר לי "כוס אוחתק" על שקניתי בחמישה שקלים יותר ממה שהוא קנה - חב' של סבונים. הוא מסרב לשתף פעולה "אם תהיי אשמה אני אמשיך לצעוק". וממשיך לבזות אותי. במקביל אני לא מצליחה להכנס להריון. אני מאמינה שגם בגלל זה - מה יהיה הלאה מול ילדים ??? אנא עיזרו לי חשבתי על כמה אפשרויות : 1. לפנות לבת דודתו שהינה אישה מאוד עדינה ומשכילה ולספר לה. כמו כן לדודו הרב שהשיא אותנו. 2. לפנות לארגוני נשים. 3. להתגרש. מה דעתכם ? אני כבר באמת לא מוכנה לסבול את זה יותר ויש לי תחושה שזה רק יחמיר. אנא עיזרו לי. אני במצוקה איומה. תודה מראש.

אני אישית לא הייתי מביאה ילדים עם טיפוס כזה תחשבי טוב לפני שאת פועלת יש דברים בחיים שפשוט לא ניתנים לשינוי במיוחד אצל אדם מתבגר

ליעל, את צודקת שאינך מוכנה לסבול יותר. לאף אשה בעולם לא מגיע לסבול השפלות וצעקות, גם אם בעלה מתרגז בקלות או חסכן ומה לא. אם את חושבת שלבת דודתו יש השפעה עליו וזה לא יחמיר את המצב - כדאי להתייעץ איתה. ובכל מקרה, - הייתי פונה לארגוני נשים. ישנם כאלה גם במגזר הדתי והחרדי - הם מכירים את הסיטואציות ויכולים לתת עזרה והגנה והרבה תמיכה. תוכלי למצוא דרכי פנייה טלפוניות באינטרנט. הכי חשוב שתשמרי על עצנמך ועל השפיות ולא תתני לאף אחד - גם לא לבעלך - להשפיל אותך ולדכא אותך. ויפה שעה אחת קודם - לא לחכות שהוא יתחיל להתעלל בך גם פיזית. אזרי עוז - אלה החיים שלך!! ואנחנו נשמח להיות לך לתמיכה גם כאן. נעמה

אני לא מבינה מה את עוד עושה איתו, אם כבר בהתחלה הוא מתנהג כך, עכשיו הוא צועק יותר מאוחר שיהיה אולי ילד הוא כבר ירים יד. לכן אני מציעה לפני שיהיה מאוחר מידיי לברוח פשוט לברוח וכמובן להתגרש. פשוט זה האופי שלו ואופי לא משתנה מעולם וזה ילך ויהיה יותר גרוע. הבאת ילד לעולם לא יקרב ביניכם להיפך יהיה יותר ויותר רע עד שיוביל לגירושים. לכן מוטב מוקדם לפני שהיו ילדים מאשר מאוחר .

שלום רב האמת שזה נשמע כמו סכסוך משפחתי שאיננו דורש התערבות של רופא פסיכיאטר. לא מצאתי בהודעה שלך מילים טובות עליו ולכן אני תמה מדוע התחתנת איתו מלכתחילה. כל עוד אין לכם ילדים כל האופציות פתוחות כולל גירושין בהסכמה. בסה"כ אין מספיק מידע בשביל לקבוע אם כדאי ללכת ליעוץ זוגי, או טיפול אישי עבורך, או פרידה. תחליטי בהתאם לאינטואיציה שלך. בברכה

ליעל אני חושב שמגיע לך לחיות בלי פחדים ובטח ללא השפלות, נישואין הם דבר מחייב אבל אחריות לילד מחייבת הרבה יותר. כך שבהמשך לדברי קודמי הייתי פותר קודם כל את הבעיות הללו לפני שחושבים להביא ילד לעולם. בדרך כלל במצבים הללו חשוב מאוד לקבל תמיכה ועזרה. כך שלפני שאת נוקטת בצעדים שחשבת עליהם (וכולם נכונים), תגיעי לפסיכולוג או חברה טובה מאוד אשר יכולים לתמוך בך ולעזור לך לעבור את הימים הקשים. כל טוב דר' גיורא הידש

יעל היקרה, 9 שנים חייתי בהשפלה הזו. חשבתי שאם אדבר עם אחיו... ואם אסביר בסבלנות...ואם אגיב באסרטביות...ואם אזרום ואחבק...ניסיתי הכל. בינתיים הילדים ראו וספגו...ואני הפכתי דכויה וכבויה. ואז - עשיתי מעשה. קמתי והלכתי עם 2 ילדים והשתקמתי ופירנסתי נטולת הפרעות ודיכויים. אמנם לקח לי שנתיים להשתקם מהטרואמה ומחוויות ההשפלה - אבל נרפאתי. התחזקתי. אל תעשי את הטעות הזו לספוג ולהדחיק. היי חכמה ואמיצה והיפרדי. יהיה קצת קשה בהתחלה - אבל בהחלט תזכי בחיים טובים יותר. אין מה להסס ולהתלבט. חד משמעית . בהצלחה !

שלום דוקטור! אחד מבני המשפחה שלי חווה נפילה קשה בחוץ כתוצאה ממעידה מאז ברגע שהוא צריך ללכת לאותו מקום שבו הוא נפל או בכלל ללכת הוא מרגיש תחושה כאילו הרגליים כמו משותקות וגם כשהוא מתחיל ללכת הוא חש כאילו משהו מושך אותו והדבר מלוה גם בדופק גבוה התחושה שלי שמודבר בחרדה כי הוא בצע את כל הבדיקות הרפואיות האפשריות והכל יצא תקין. השאלה מה ניתן לעשות אילו כדורים ניתן לקחת כי פשוט הוא ממש מתוסכל

לשבלול התופעות שאתה מתאר עלולות להתאים לחרדה או להפרעה פוסט טראומתית. בכל מקרה כאשר ישנן תופעות כאלו והבדיקות הגופניות תקינות צריך להגיע לפסיכיאטר לאבחון מקיף. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום, רציתי לשאול 2 שאלות ואשמח אם תוכל לענות לי עליהם: 1. מהו המינון הטיפולי המינימלי למרוניל בשילוב של SSRI ודפלפט.כשאני אומרת מינימלי אני מתכוונת למינון בו אתה מכיר מקרים שבהם זה עזר בשילוב ומה אחוזי ההצלחה במינון זה? 2. האם שילוב של מרוניל עם ציפרלקס ודפלפט הוא מוכר? לפני שאתה עונה על שאלותיי אני רק רוצה שתדע שאני עמידה לתרופות אבל אני אחרי 17 טיפולי ECT, אז אולי זה יגביר את הסיכוי להגיב כעת שלא כמו לפני. תודה רבה.שני

לשני איני מכיר ואיני חושב שישנם מחקרים על המינון המינימלי של מרוניל כפי שאת שואלת. בדרך כלל אני מעדיף טיפול עם תרופה אחת בלבד, אבל משאלתך אפשר להבין שאת סבלת מדיכאון עמוק ועמיד אז יתכן שיהיה צורך בשילוב של תרופות מהסוג שאת נוטלת. אני מאמין שהרופא יעלה במינון של המרוניל עד אשר מצבך הנפשי ישתפר. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי יבלת קטנה בראש, אני מגרדת את השכבה החצונית שלה (כבר 30 שנה) בלי יכולת להפסיק, מין צורך כזה. כמו"כ לעיתים יוצאים לי פצעי אקנה על האף, גם בהם אני חייבת לחטט, עד שהאף נראה מודלק ואדום. איך מטפלים ומפסיקים את הדבר הזה?תודה ריקי

לריקי מדובר על שילוב של מצב גופני עם מצב נפשי, קודם כל צריך לטפל בנגע בעור עם תכשירים מתאימים, כיוון שנגעים בעור עלולים לגרד וליצור גירוי לגעת במקום. בנוסף אפשר לפנות לפסיכיאטר לאבחון כי יתכן שמדובר בהפרעה בשליטה על דחפים. יחד עם זאת אבחנה וטפול נפשי ניתנים לפי מכלול האישיות והסימפטומים ולא על פי תופעה אחת בלבד. לכן אבחון פסיכיאטרי מאוד חשוב. כל טוב דר' גיורא הידש

הפסיכולוגית שלי מיתקשה להבחן אותי ואני מחפש פסיכיטר מומחה שיתן לי הבחנה מכיוון ששני הפסיכיטרים האחרונים לא קולעים איפה אני יוכל לימצוא את הטובים שבייניהם תודה

שלום רב אתה יכול לחפש פסיכיאטר מומחה בקופת חולים שלך, או יעוץ פרטי דרך הביטוח המשלים (החזר של 80% לביקור), או דרך דפי זהב, או שתבקש מהפסיכולוגית שם של פסיכיאטר, או הפניה מרופא משפחה. בברכה

סבלתי מהזיות כיום אני מטופלת ע"י זיפרקסה 10 מ"ג וסובלת מבעיית ריכוז קשה לי ללמוד ואני מרגישה את החומר של התרופה בורידים במצח מה לעשות ?

שלום, התחושות שאת מרגישה בורידים במצח אינן קשורות לתרופה. קושי בריכוז ובזיכרון עלולים להיות מההשפעה המרגיעה של הזיפרקסה, לכן חשוב ליטול את התרופה בערב לפני השינה. אם התופעות חמורות ומפריעות מאוד ניתן לשקול את החלפת הזיפרקסה לתרופה אחרת מאותה המשפחה, אבל בכל החלפה של טיפול יש גם סיכון שהתרופה החדשה לא תעשה את ההשפעה החיובית או שיהיו לה תופעות לוואי דומות או אחרות. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אני מתחיל לקחת ריטלין 20 מ"ג וזיפרקסה 5 מ"ג לפני שינה... אני יודע ששתי התרופות הללו לא הולכים ביחד אבל הרופאה אמרה שכן... האם אני ארגיש את השפעתה של הריטלין במשך היום או שהעייפות שהזיפרקסה ישטלת עליו ויבטל את השפעתו....אפשר לקבל מידע של השילוב בין שתי התרופות הללו?

שלום רב ניתן לשלב ריטלין עם נאורולפטיקה (זיפרקסה) במספר מצבים, כאשר הנפוץ ביותר, לצורך ריסון אימפולסיביות או אגרסיביות שאינם מקבלים מענה ע"י הריטלין כתרופה יחידה. התרופות אינן מבטלות זו את השפעתה של זו אלא משלימות זו את השפעתה של זו. הריטלין מרגיע היפראקטיביות ואימפולסיביות ומשפר ריכוז. בד"כ נהוג לעלות בריטלין עד 60 מ"ג ליום לפני שמוסיפים נאורולפטיקה (זיפרקסה ודומיו), אבל ייתכן שאצלך התמונה הקלינית שונה. בברכה

שלום, איני מכיר עבודות על השילוב בין שתי התרופות אבל אין סתירה ביניהן, הדבר החשוב הוא קודם כל להגיע לאבחנה מלאה ואחר כך לשקול את הטיפול התרופתי. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום האם חוסר איזון בבלוטת התריס עלול לגרום למחלות נפש? ידוע שלעתים יהיה דכאון חורף...דכאון מסוג אחר..ואולי התפרצויות זעם. האם ישנה מחלת נפש הקשורה לבעיות בבלוטת התריס?

לליהי תת פעילות של בלוטת התריס עלולה לגרום לאיטיות ותופעות הדומות לדיכאון ולעתים גם לדיכאון. לא הוכח מעל לכל ספק שפעילות יתר של בלוטת התריס גורמת להפרעות נפשיות פרט לעצבנות וחוסר סבלנות. כל טוב דר' גיורא הידש

למה הפסיכיאטר שלי נתן לי כדור יישן בשם "בונסרין" ולא משהו יותר חדיש ואפקטיבי ? בקושי מצאתי עליו משהו באינטרנט ....מה שמביא אותי לשאלה : מה התופעות לוואי שלו ? בינתיים אני מאוווווווווד עייף !! ומרגיש אולי קצת רעב מוגבר... יכול להיות ?

כי יש היום חלופות הרבה יותר טובות. היעילות של הבונסרין נגד דיכאון איננה גבוהה. תופעות הלוואי העיקריות הן ישנוניות ועליה במשקל. מאז שרמרון נכנס לשוק כמעט ולא משתמשים בבונסרין. בבריטניה אפילו הורידו אותה לגמרי מהמדפים. לרמרון יש יעילות טיפולית יותר טובה. תופעות הלוואי מאד דומות. מידע על התרופה תוכל למצוא באתר של בי"ח גהה. אם אחרי 6 שבועות אתה מרגיש שהיא לא עוזרת מספיק אז זה הזמן להחליף תרופה.

אתה בטוח שגורם לעליה במשקל ? איפה זה רשום ותוך כמה זמן זה יורגש ? (אני כבר שבועיים עם הכדור)

שלום, ב-6 השנים האחרונות אני סובל מדכאון עקב נושאים מגוונים ושונים. בעיקר בעיות בדימוי העצמי ופרפקציוניזם מוגזם מעל לכל שיעור. למדתי לקבל את המצב הנורא הזה למרות שהוא משפיע עליי בצורה קשה מאוד - איני מסוגל לייצור קשר עם בנות המין השני, מעולם לא היתה לי חברה ומעולם לא קיימתי יחסי מין על אף גילי (23). בנוסף איני רואה כל טעם לחיים האלו ומחשבות התאבדות הן משהו שבשגרה מבחינתי. כל זאת על אף שאני בחור אינטיליגנטי, בעל מראה ממוצע לחלוטין ומוצלח מאוד מבחינה חברתית. אולם בחודש האחרון חלה החמרה הגורמת לי לחרדה מתמדת שמא אלו ימי חיי האחרונים ושלעולם לא אזכה לראות את האור ולחוש אושר אמיתי. התופעה מלווה בדפיקות לב חזקות, חוסר יכולת להתרכז בעבודה, מצבי רוח קיצוניים ומשתנים וכנ"ל לגבי התאבון. אני חש זר בחברה בה אני חי, מרגיש נחות ומתמלא חרדה כשנועצים בי מבטים. אני נוטה לבכות מספר פעמים ביום, בעיקר לפני השינה. לאחרונה איני שש לצאת מהבית ואני נוטה להסתגר אימת שאני יכול. חברי אינם מבינים אותי כלל, עמיתי לעבודה נראים מודאגים ומשפחתי, כרגיל, אילמת/חירשת/עיוורת לכל בעיה שצצה מכיווני. מעולם לא ביקרתי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר, על אף שלאחרונה שקלתי זאת. לצערי איני מאמין גדול במערכת הזו, שכן אני מרגיש כי האדם שיושב מולי ושומע את בעיותיי הינו בסה"כ אדם, בדיוק כמוני. דיבורים וניתוחיים קוגנטיביים-התנהגותיים אינם מספיק בכדי לרפא צלקות נפשיות של שנים. העזרה היא בטווח הקצר בלבד, ובטווח הארוך – אלוהים יודע. איני כל כך מוצלח בלשקר לעצמי ואני בטח לא מעוניין לשמוע שקרים מפי אחרים. היריעה קצרה מלהכיל את כל מה שאני חש, אולם חיי אינם חיים ואני חווה סבל עז. אני מפחד למות ומפחד גם לחיות. מצב הביניים הזה מותיר אותי נכה וגורם לי נזק שלטעמי הינו בלתי הפיך וילווה אותי עד יומי האחרון. אני מבקש לשמוע מכם, אולי אתם חשים אותו דבר. אשמח לשמוע כיצד אתם מתמודדים עם בעיותיכם ועם המרוץ האבוד נגד הזמן. הידיעה שאני אולי לא לבד במערכה הזאת היא שאולי תציל אותי ותעזור לי למשוך עוד כמה ימים-שבועות-חודשים, מי יודע. שבת שלום.

עצוב יקר אתה ממש ממש לא לבד !! תדפדף קצת בפורום זה ואחרים,ותראה כמה "אחים" יש לך... גם אני מפחדת מלמות.יש הרבה רגעים שזה מה שאני הכי רוצה.... אבל מפחדת מזה מאוד. גם אני סובלת מדיכאון כבר כשנתיים. מניסיוני, לאחרים מאוד קשה להיות לצד אדם מדוכא. אני נוטה להבין זאת ולכן מתרחקת קצת... אתה מעיד על עצמך כעל בחור אינטלגנטי ומוצלח מבחינה חברתית, ואני חושבת שזה כבר בסיס טוב מאוד בשבילך. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר כשנה וחצי. הטיפול בשבילי הוא קודם כל מקום שבו אני יודעת שהמטפלת שלי,היא היחידה שתוכל להבין את התחושה שלי,לא לשפוט אותה ולא להתעלם ממנה. וזה המון !! משפחתי לא מסוגלת לתמוך בי,הם רואים את מצבי,אך הוא קשה להם ולפעמים מתעלמים ולוחצים... ולכן, אני מציעה לך לגשת לטיפול פסיכולוגי,למצוא את המטפל שתהיה לך כימיה איתו,המטפל שתרגיש שמבין אותך,מרגיש אותך. כמובן שקיימת האופציה התרופתית שכדאי לך לבדוק לגביה. פסיכיאטר הוא רופא. אני מניחה שכשכואב לך משהו אתה ניגש לרופא ומספר לו.... ולמרות שהוא אדם ככל בני האדם, הידע והניסיון שלו עוזרים לפעמים להקל ולטפל. אז למה לא לנסות להקל גם על כאבי הנפש??? קל למצוא חיזוקים לטיעוני הנגד שלנו.... ובמקום זאת,אני מציעה לך לחפש את הטיפול המתאים לך, לנסות טיפול תרופתי,ופסיכולוגי, לבדוק אם זה מקל/עוזר. דימוי עצמי אפשר לשנות,אפשר לשפר. גיל 23 זה זמן טוב להתחיל בשינויים. קשה להמשיך כך בלי שום טיפול,בלי שום עזרה במיוחד כאשר המשפחה לא מבינה ולא תומכת. שיהיה לך בהצלחה.

תרופתיים. האדם שיושב מולך הוא רק אדם אבל כולנו, באשר אנחנו, בסה"כ אוסף של כימיקלים והטיפול התרופתי עובד. מנסיון! חבל לא לנסות...

שלום עצוב... יש הרבה אנשים במצב דומה לשלך, הנתונים הסטטיסטיים מדברים על עשרים אחוז מהאוכלוסייה. זה מספר עצום של אנשים! אבל מה שקורה אצל רוב האנשים הוא שהם לא סוחבים את זה שש שנים, אלא הולכים בשלב מסויים לפסיכולוגים ופסיכיאטרים. לי יש ביקורת רבה על פסיכיאטרים וגם כעס רב עליהם, וגם אינני שש במיוחד לקחת תרופות למרות שאני לוקח, אבל אם הייתי סובל כמוך כל-כך במשך תקופה ארוכה בצורה בלתי נסבלת הייתי מנסה כל דבר כדי להשתחרר מתחושה כזו קשה. תרופות אנטי דיכאוניות עובדות לגבי לא מעט אנשים. הן לא יוצרות טיפול עומק בנפש ולא מרפאות לפי איך שאני רואה את זה, אבל הן נותנות הקלה די מהירה (תוך חודש) בסימפוטמים. שוב, צריך לשקול היטב את היתרונות יחסית לתופעות לוואי, אבל עם סבל כזה קשה כמו שאתה מתאר, נראה לי ששווה לך לנסות. התרופות נותנות בסיס לריפוי ולחיים ללא תרופות, בכך שהן מאפשרות להרגיש יותר טוב באופן שהוא כביכול "מלאכותי", אבל שאפשר להתרגל אליו, ולהפוך אותו ל"טבעי". תרגיש טוב מיכאל

שלום רב צרת רבים=נחמת טיפשים. קבוצת תמיכה לחולים בדיכאון יכולה להיות תוספת לטיפול אבל לא תחליף. עפ"י הדברים, עליך לקבל בדחיפות טיפול נוגד דיכאון. בחלק מהמרפאות הציבוריות לבריאות הנפש יש קבוצות טיפוליות ששם תוכל לדבר עם אנשים נוספים במצבך, במידה ויחליטו שזה עשוי להועיל למצבך. אבל גם שם מדובר בקבוצה לצורך טיפול ושינוי המצב הנפשי ולא רק לשם התבכיינות הדדית. בברכה

שלום, תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם. אמנם הפסיכיאטר/פסיכולוג הם אנשים אבל הם למדו ויודעים כיצד אפשר ומה עוזר לאנשים במצבים הללו. כך שכדאי להעזר בידע ובניסיון שלהם. בהצלחה דר' גיורא הידש

בהמלצת פסיכיאטר הייתי לוקח רסיטל במשך בערך שנה, בין כדור לכדור וחצי ליום, לפני חודש בערך הפסקתי לקחת את הכדור עכשיו אני מתחיל לקחת שוב(יש לי בבית בערך 10 כדורים) כי חזרו קצת הדיכאון והחרדה, השאלה אם אני יכול לקחת שוב כדור ביום או שצריך לקחת כל יום חצי כדור במשך שבוע ורק אח"כ לקחת שוב כדור ליום, ומה עם תופעות לוואי-יחזרו שוב כמו שהיו בשבועיים הראשונים או שעכשיו כבר לא יהיו יותר? תודה

לדוד כדאי להגיע לפסיכיאטר ולהחתחיל טיפול רק לפי המלצה שלו. לעליה ההדרגתית במינון אין חשיבות רפואית, החשיבות היא שלא יהיו לך תופעות לוואי. כך שמומלץ לעלות בהדרגה למינון המתאים. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ראולין לכיוח?

שלום, איני מכיר את הראולין אולי תכתוב את השם בלועזית? שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום מה הפרוצידורה ואיזה מסמכים דרושים כדי לעשות פסול, אודה מאוד על תשובה מהירה.

לדניאל לא פירטת מספיק בשאלתך, בכל אופן ישנם מספר פסולי דין, אנשים עם פיגור שכלי, אנשים עם הפרעה בשיפוט וביקורת המציאות, ואנשים שסובלים מפגיעה חמורה ביכולת החשיבה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר, אחותי משתמשת בציפרלקס בחצי השנה האחרונה, היא בת 19 ומאז נטילת התרופה הופיעו לה פצעי בגרות רבים על הפנים ויובש בעיניים שמונע ממנה הרכבת עדשות. אציין שלפני נטילת התרופה היא לא סבלה כלל מיובש ופניה היו חלקות מאוד. אשמח לדעת האם אלה תופעות לוואי של התרופה משום שזה הופיע מיד עם נטילתה. תודה רבה.

לרוטי אלה הן תופעות לא שכיחות אבל עלולות להיות מהציפרלקס. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום, ידידתי, בשנות ה-20, חווה בשבוע-שבועיים האחרונים מצבי בלבול, הזיות כגון ניתוק מנטלי וחלומות בהקיץ, כבדות. התופעות מתרחשות לעיתים בהפרשים של מספר שעות, וללא רקע דומה בעבר. הסימפטומים הפיזיים מתרחשים בעיקר בצד ימין ומתבטאים בתחושה שכל צד ימין לובש כפפה – גלגל העין, יד, רגל, צואר, פנים. זה יכול לקרות בזמן ישיבה להכנת עבודות (יש לציין כי היא סטודנטית), ופתאום יופעל סוויץ' והתופעות מופיעות. היו לה מעט הפרעות בטן בשבוע האחרון, אבל חוץ מזה שינה ואכילה תקינה. סריקת MRI של המוח הראתה שהכל תקין. מה יכול להיות ההסבר? זה נשמע מעבר ללחץ פסיכולוגי של לימודים. האם יכול להיות שמדובר בפריצת דיסק? מה כדאי לעשות? אני מפרסם בפורום הזה למרות שאני לא בטוח שהוא הנכון. מודה לכם מאד על התשובה.

לסטודנט אכן הגישה היא נכונה, קודם כל לשלול כל דבר גופני כאשר רופא המשפחה מרכז את הטיפול ואחר כך לחשוב על בעיה נפשית. אני מקווה שסמים לא מעורבים בכך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

תרשו לי להביא מחשבות שלי בקשר לפרשת השבוע, פרשה המדברת על יציאת מצריים- על שלושת המכות האחרונות שפרעה קיבל, ועל היציאה עצמה ממצרים. אם מסתכלים על מצרים כמשהו פסיכולוגי פנים נפשי, הרי שמדובר בכבלים הפנימיים שלנו, באותם מקומות בהם אנחנו משועבדים לרגשות שליליים ולמחשבות מגבילות. בעיני, להיות בדיכאון זה סוג של חושך מצרים, שמונע מאיתנו לראות בעצמינו ובעולם אפילו טיפה קטנה של אור ואופטימיות. כמי שהיתה בדיכאון, אני יכולה להעיד שלצאת מדיכאון בכלל לא פשוט, ויש בכך משום יציאת מצריים, ממש מאבק פנימי מול כוחות המעכבים את השמחה, את האהבה ואת היצירתיות. גם לצאת מהארון היה עבורי סוג מסויים של יציאת מצריים. כי להסתיר את הבעיות שלי ממקום העבודה שלי, להחביא את עצמי, על קשיי, ולשים כל בוקר מסיכה של הכל בסדר- היה בזה משום השיעבוד והעבדות. עכשיו, משהשתחררתי, אני מרגישה הרבה יותר בת חורין להיות מי שאני. הרבה יותר חופשייה והרבה יותר מאושרת- במובן הקונקרטי של המילה- קיבלתי אישור לעבוד למרות בעיותי הפסיכיאטריות... אבל יציאת מצריים הקשה ביותר היא לא ממצבי נפש קשים וגם לא ממצבים חברתיים מסובכים, אלא ממחשבות ומסטיגמות שיש לנו על עצמינו. כאילו באיזה שהוא אופן אנחנו מוגבלים בסוג מסויים של מחשבה עצמית על קשיינו, שמקבעת אותנו בתוך הקשיים. בגלל זה כל כך קשה לי עם תיוג, שמזמן יצא ממקומו המקובל כשפה מקצועית מחקרית בין אנשי המקצוע. היום אדם נושא עימו את האבחנה שלו לכל מקום בו הוא נמצא ומרגיש. טוב, אני מאני דיפרסיבי, אז ברור שאם אני מתפרץ זה קשור למאניה. או קולב נוסף- אני לקוי כי אני סכיזופרן. אין צ'אנס שאצא מזה אף פעם, כך אמרו לי באינטרנט. יש לי מחלה ניוונית של המוח. או- אני בורדרליין, אני תמיד אשאר מופרע באישיות שלי. ההורים שלי דפקו אותי וזה בלתי הפיך. וכך, אנחנו מסתובבים עם אות קין, עם סטיגמה שלנו על עצמינו, וכמו הנבואה שמגשימה את עצמה, ממלאים את התפקיד הזה, וזה התפקיד היחיד שאנחנו מאפשרים לעצמינו להגשים. אבל אנחנו הרבה יותר מהDSM שמאבחן אותנו. אנחנו אנשים שלמים, עם מכאוב ושמחה, עם אהבה וכעסים, עם יצירתיות ומיוחדות שיש רק לנו, ייצורים נדירים ונפלאים שכמונו. וגם אותם החורים השחורים שיש לנו, בנפש, בנשמה- גם אותם אפשר למלא, וגם מהם אפשר להשתחרר. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים. כולנו יוצאים ממצריים בכל רגע בו אנחנו נולדים מחדש, מניחים מאחור את הכאבים והקשיים, וממשיכים הלאה, דרך המדבר הפנימי, אל הארץ המובטחת... שבת שלום תמי.

היי תמימי, נהנתי לקרוא את דברייך היפים. מדהים כמה התנ"ך מלא בדוגמאות יפות שאנו נתקלים בהן, גם, בחיי היום יום במאה ה 21. מסתבר שאין חדש תחת השמש.... לגבי ה- DSM- קחי בחשבון, שצריך איזשהו כלי עזר כדי לעשות "סדר ראשוני" בבלגן, כשאיש מקצוע פוגש מטופל. לא תמיד אנחנו, המטופלים, מסודרים ורהוטים, וה- DSM, נותן איזשהי מפה ראשונית. אני רואה ב- DSM, איזשהו מילון או אטלס של מפות דרכים, שאיש המקצוע נעזר בהן, בבואו לטפל בנו. נראה לי, שכשאיש המקצוע לא ממש בקיא בתופעה אותה הוא רואה בחדר הטיפולים שלו, אז הוא פותח את ה- DSM. אני נזכרת, כעת, שכשקנינו את הדירה שלנו, בעלי ואני, העורך דין שלנו פתח את ספר החוקים כשהוא לא היה בטוח לגבי סעיף מסויים.... (די דומה .....) וחוץ מזה, ה- DSM אינו "תורה מסיני", והוא משתנה גם ע"פ לחצים פוליטיים. לדוגמה- ההומואים צברו כוח פוליטי, ואז התופעה של "ההומאיות", כבר לא נחשבת להפרעה ואינה נכללה ב- DSM-4. (ד"ר הדש- אני מקווה שאיני טועה בפרטים. ואם כן, הרגש חופשי, לתקן אותי) תמימי, לפי דעתי, את כותבת מאוד יפה, והייתי מציעה לך לנסות לכתוב טורים ב- YNET, או במקומות אחרים, פופולארים יותר מהפורום הזה. אני חושבת שעוד המון אנשים יכולים להנות ממך. שלך שיבא.

תודה שיבא על מילותיך החמות. ולגבי YNET- אני קצת בקטע שמרני- אם אני מתאהבת בפורום מסויים, אני נתקעת עליו, לא משנה כמה יש פורומים גדולים יותר בחוץ... הידש הוא מקסים, נתן לי אישית הרבה תמיכה, הכרתי כאן הרבה אנשים נפלאים שתמכו בי ועזרו לי, וכאן אני נשארת... שבת שלום תמי.

הי שיבא ותמי.... תחשבו כמה מוזר ובעייתיים שתי המדעים האלה: פסיכיטאריה ופסיכולוגיה. הרי הדוגמה שאת מביאה, שיבא, היא מאלפת. איזה מין מדע זה, שלחצים פוליטיים משנים את החוקים שלו. אכן, ההומואים צברו כוח פוליטי, וגרמו לשינוי היחס של הפסיכיאטריה להומואיות. וזה הרי מגוחך...מה קשורה פוליטיקה לכאן? וחוץ מזה, לפי מה שהבנתי, ההחלטה על הכנסת או הסרת הפרעות נפשיות מהDSM נעשית בהצבעה. תארי לעצמך שככה היו נוהגים בספר המונחים של הפיסיקה... זה הרי נשמע אבסורדי... ואחרי זה אנחנו מסתובבים עם התגיות האלו כמו שתמי מתארת כל-כך נכון. אני מאז שאיבחנו אותי לא יכולתי להסתובב בעולם וסתם להרגיש נאחס, ישר קראתי לזה דיכאון, והתחלתי לספור את המאפיינים, תקופה מסויימת התחלתי להרגיש טוב יותר, ואחרי יומיים ממש הלכתי לחדר מיון פסיכיאטרי כדי לבדוק שאני לא מתחיל להיכנס לאיזה מצב מאני. כל תזוזה במצב רוח שלי ישר מכניסה אותי ללחץ, שלא לדבר על איזה לילה שאני ישן בו מעט או לא מצליח להירדם בו, שזה קורה מעט, אבל ישר מעורר בי חששות כבדים. והבעיה היותר עיקרית שהסיפור שלי נדחק לשוליים, לא מושמע, לא קיים. הסיפור הפסיכיטארי על מה שעברתי הוא הסיפור שרוב האנשים מקבלים, ואילו הסיפור שאני רוצה לספר על מה שעברתי הוא לא קביל. זה הרי לא מדע, זה לא שאני מנסה לטעון עכשיו שכדור הארץ הוא במרכז והשמש מסתובבת סביבו. אם אני אטען כך יוכלו הפיסיקאים לבוא ולהסביר לי, להוכיח לי. האם הפסיכיאטרים יכולים להוכיח לי שנכון לקרוא למה שעברתי "מחלה", ולא "שיגעון" או "הארה" או "התגלות אלוהית". על סמך מה? על סמך זה שהן ישבו בינם ובין עצמם והחליטו שזה כך בהצבעה דמוקרטית! וכן, לאנשים שמדביקים את ה"סכיזופרניה", המצב הכי חמור, ומה שמצחיק שכאשר אנשים שהדביקו להם את התגית הזו, בניגוד לכל מה שאמרו להם, מצליחים ומתפתחים, אז לא אומרים ההגדרה שלנו לסכיזופרניה לא נכונה, סכיזופרניה זה משהו אחר, אלא אומרים, טעינו באיבחון שלכם, אתם בעצם לא סכיזופרנים. בברכה מיכאל

מיכאל היקר אבל זו הרי הבחירה שלנו, ושלנו בלבד, לאיזה סיפור להאמין, לסיפור המקבע, המתייג, המגביל והסטיגמתי, או לסיפור החווייתי שלנו על מה שעברנו. אני אומרת לך, תקשיב ללב שלך, ותדע שניתן להסתכל על כל דבר מכל מיני זוויות, והשאלה היא איזו זווית היא הכי מרפאת בשבילך. ואין זווית אחת שטובה לכל האנשים. יש שירגישו בנוח עם הסיפור הפסיכיאטרי המדעי על מה שחוו, ויש שיעדיפו התבוננות רוחנית יותר. אתה יודע איפה אני בהתבוננות. תקשיב לקול הלב. הלב שלך אף פעם לא יכזיב. שבוע טוב תמי.

שלום רב דוקוטור... אני בחור בן 25 ויש לי בעיה רצינית...אני מכור למין ואני נוהג ללכת לנערות ליווי פעמים בשבוע..מכיוון שאני הולך לעיתים קרובות אז אני הולך למקומות הכי מוזנחים וזולים.. למרות שאני מודע לכל המחלות מין שיש ודרכי הדבקה בהן והתופעות הלוואי הקשות שלהן אאני מצליח להתשלט על היצר ואני נותן לנערות ליווי לבצע בי מין אורלי בלי קונקדום ואני גם מבצע בהן מין אורלי בלי אמצעי הגנה אפילו מתנשק איתן... אני נורא מודאג כי בקצב הזה במוקדם או מאוחר אני אדבק במחלות מין אם כבר לא נדבקתי..אך אנני מצליח לעצור את עצמי מלא ללכת... האם יש איזו תרופה יעילה שמדכא את היצר המיני שאוכל לקחת?שיעלים את את החשק לשכב עם בנות הייתי אצל פסיכולוגית כמה חודשים לא עזר הטיפול...אני מאוד אשמח לשמוע את חוות דעתך על העיניין תודה על הזמן שלך

שלום רב יחסי מין בתדירות של פעמיים בשבוע אינם מעידים על התמכרות. יחסי מין לא מוגנים עם זונות זה מתכון בטוח למחלות מין. כמובן שעליך להיבדק ע"י רופא כללי ובדיקות דם עבור כל מחלות המין ולקוות שלא נדבקת. אין צורך לדכא את היצר המיני אלא להשתמש בו בדרכים יותר יעילות ונורמטיביות. במילים פשוטות- למצוא לעצמך בת זוג ככל האדם. אם יש לך בעיה פסיכולוגית אז תוכל להיעזר בטיפול נפשי. בברכה

ליוני תודה לדור ואכן הבעיה אינה יחסי המין אלא יחסים בין אנשים וכדאי להמשיך בטיפול הפסיכולוגי כדי לבדוק ולשפר את היחסים הבין אישיים שלך. לצערי לרוב התרופות נוגדות הדיכאון יש תופעת לוואי של ירידה בחשק למין, כך שבאופן זמני יתכן שזו תהיה לך הקלה. כדאי לעבור אבחון מלא אצל פסיכיאטר כדי להעריך את כלל האישיות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

חבר שלי מכור לשעבר. היום הוא מקבל מתאדון בפיקוח רפואי. בגלל חרדה ונדודי שינה הוא היה השבוע אצל רופא משפחה שנתן לו מרשם לקלונקס 2 מ"ג- 3 כדורים ליום- סה"כ 90 כדורים והיפנודורם 2 מ"ג- כדור אחד ללילה. רציתי לדעת בשבילו אם יש בעיה בשילוב הזה של הכדורים עם המתאדון.

לסוזי קיימת בעיה של התמכרות, אדם אשר נוטה להתמכרויות עדיף שלא יתחיל עם קלונקס ובטח לא עם היפנודורם שהם ממכרים מאוד. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, עלי לעבור בדיקת גסטרו. אני בטיפול של ציפרלקס כבר שלוש שנים, ומצבי טוב. אבל במצבי דחק, אני נוטלת קלונקס (לפני בדיקת קולונוסקופיה, בטיסה ארוכת שעות וכד'). בשבוע הבא אני צריכה לעבור בדיקת דרכי עיכול עליונות (גסטרו), והייתי רוצה, למרות זריקת הטשטוש שנותנים, לקחת כדור קלונקס שעה לפני. אסור לאכול או לשתות לפני הבדיקה הזו, אבל הקלונקס הרי יספג בפחות משעה ודרכי העיכול כנראה תשארנה "נקיות".. האם אוכל לקחת קלונקס לפני הבדיקה? עלי לציין שלפני קולונוסקופיה איפשר לי הרופא לקחת קלונקס. תודה נועה (בת 56).

לנועה אין בעיה טכנית עם נטילת תרופה שעתיים לפני הבדיקה. יחד עם זאת צריך לזכור שבגסטרוסקופיה נותנים "טשטוש" שאלו הן תרופות מקבוצת הקלונקס. כך שחייבים לשאול את הרופא המבצע ובטח להודיע לו שנטלת קלונקס כי קיימת סכנה שתהיי "מטושטשת" יותר מדי. כיום יש רבים הנותנים תרופות נוגדות חומציות הקיבה יחד עם ציפרלקס ודומיה. בארה"ב זה דבר שבשגרה ובטח בעתיד גם יגיע לארץ. שבוע טוב דר' גיורא הידש

לקחתי כבר 4 סוגים של תרופות נגד דכאון ממשפחת ssri (סרוקסט,רסיטל,ציפרלקס,איקסל) ושום תרופה לא עזרה וגם לקחתי אנטי פסיכוטי(ריספרדל,זיפרקסה,גאודון,סרוקוול,הלידול) ואני גם מטופל אצל פסכולוג הוא עבד אתי על חשיפה הדרגתית והרפייה גם לא עזר. עכשיו אני נמצא במסגרת טיפולית והרופא המליץ לי על תרופה קסנקסxr האם זה יעיל לחרדה-חברתית? אני סובל גם מחרדות אחרות ולקחתי בעבר גם קלונקס,ואבן,אסיול מה ניתן לעשות עוד כדי לשפר את הבטחון העצמי בצורה משמעותית? אני מאובחן כסובל מהפרעת חרדה כוללנית. החרדה-חברתית מתבטאת אצלי בכך(דוגמא) צריך לעבור לי חבורה של חבר'ה שיושבים בתחנת-אוטובוס אני ילחץ כבר שאני יראה אותם מרחוק וככל שאני יתקרב אני ילחץ יותר ושאני יעבור לידם אני לא יהיה מסוגל להסתכל עליהם אני מרגיש מתח חזק בשרירי הפנים והרגשה של דריכות כל היום אני דרוך לא משוחרר כמו שאני מרגיש בבית שאני עולה לאוטובוס אני לא מסוגל להסתכל על אנשים ומרגיש בושה והתסמינים הגופניים שתיארתי ונניח אם אני יצטרך לשבת ליד בחורה אני לא יהיה מסוגל בכלל אני מרגיש חוסר בטחון חלש ליד אנשים כמו-כן יש לי גם פחד פיסי מגברים צעירים שנראים אלימים אני גם מתבייש מהם ומרגיש חלש וגם מפחד מהם פיסית מרגיש חלש חלש מאוד ואני גם לא מסוגל לשמוע מוסיקה באייפוד ליד אנשים אפילו ליד המשפחה תבינו עד איפה זה מגיע החרדה. נמאס לי כבר מזה הקסנקס xr לא עוזר לי לחרדה-חברתית מה ניתן לעשות כי כבר ניסיתי את רוב הטיפולים(חשיפה-הדרגתית-הרפייה טיפול ,התנהגותי קוגנטיבי,אשפוז).

גם אני סובל מאותו דבר.פשוט קבל את עצמך כך.חלק מהאנשים חולים בסרטן,חלק במחלות אחרות,חלק משוגעים וחלק ביישנים וחרדתיים. אז מה? ממליץ לך לעשות יותר ספורט,לקחת מולטי-ויטמין עשיר בויטמיני B (לתמיכה במערכת העצבים) ולקחת תרופה אחת ל... כאשר המצב בלתי נסבל. והכי חשוב להתאים את החיים למצבך. אז מה אפשר היום גם להכיר באינרטרנט או לשתות קפה במקום שקט,לעבוד בעבודה שלא כל היום עם אנשים. לא חובה לטרוף את החיים. תשתדל להנות ממש שיש.. ואם צריך לפעמים לקחת כדור נוגד חרדה אז כדאי. אתה יודע כמוני שהלחץ הנורא הוא לא תמידי אלא מתגבר בנסיבות מסוימות.(לא אמליץ לך על תרופות ממשפחת הפרוזאק היות וכבר ניסית).

לרן תודה לטל, הקסנקס או כל תרופה אחרת מאותה הקבוצה (לוריוון, וואבן או קלונקס) עשויים לעזור, התרופות הללו יעילות והחיסרון העיקרי היא סכנת התמכרות. מהתרופות שציינת הייתי מוסיף את האפקסור XR לטיפול בחרדה חברתית. כמו כן הטיפול הפסיכולוגי חשוב ביותר אבל צריך בשבילו סבלנות. הטיפול המלא הוא שיחות עם תרופות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

מה בנוגע לכתבתו של ד"ר איתי גל מה-23.1.07 בקשר למחקר הקובע כי לאנשים שמשתמשים בתרופות מסוג SSRI יש יותר בעיות בצפיפות עצם ונטייה לשברים ? http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3355803,00.html לתשובתך אודה מלי

למלי תודה על ההפניה, אני עדיין לא קראתי את המאמר המקורי. בכל מקרה בעיות של חוזק עצם ונפילות הן בעיות חמורות בגיל המבוגר וחייבים להשמר. אני חושב שנחכה ל FDA, ראשות הפיקוח על תרופות בארה"ב והם בטח יתייחסו ויפרסמו אזהרה אם צריך. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רציתי לדעת האם יש טיפול תרופתי לסטרס (STRESS)? ולמי אפשר לפנות כדי לקבל טיפול? האם אפשר לאבחן בין סטרס פיזיולוגי לבין סטרס מנטלי? תודה

לבני לחץ הוא תמיד קשור בין גוף ונפש, הלחץ הוא נפשי ומתבטא גם בתחושה וגם בסמנים גופניים. ישנן אפשרויות טיפוליות רבות מהרפיה, יוגה, תזונה, פעילות גופנית ופסיכותרפיה. גם תרופות עשויות לעזור. אפשר לפנות לרופא המשפחה או לפסיכיאטר. שבת שלום, דר' גיורא הידש

הני סובל מבעיות שינה קשות והטענה היא כי אני סובל מבעיות של טרדות כפיתיות במשך היום אם כי לא במודע חוץ מאשר המחשבה שאני לא אישן טוב בלילה והטרדות הן כנראה בתת מודע שמפריע לי להירדם ללא כדורי שינה ובנתיים שום תרופה אנטי חרדתית לא עזרה. הומלץ לי על אנפרניל - אני חושש מתופעות לוואי היות וזה מהדור הישן (באופן עקרוני אני לא חושש מכדורים אנטי חרדתיים) ,האם יש מקביל מדור ה-SSRI ומה דעתך עקרונית על פתרון האנפרניל ?

שלום רב ל-OCD צריך מינון גבוה של SSRI. אנפרניל יותר חזק מ-SSRI אך גורם להרבה תופעות לוואי, בשכיחות גבוהה ובעוצמה רבה. במינון עודף אנפרניל גם יכול לגרום למוות. לכן עדיף לנסות קודם SSRI שיש לו השפעה מרגיעה כמו סרוקסט או פבוקסיל. למרות שתרופת הבחירה ל-OCD היא פרוזק. לבעיות שינה יכולים להיות מס' פתרונות: 1. כדורי שינה- זודורם, נוקטורנו, בונדורמין, נומבון ו/או כדורי הרגעה- וואבן, לוריוון, אסיוול, קלונקס. כולם ממכרים בשימוש מעל שבועיים. הנוקטורנו והזודורם פחות ממכרים לעומת השאר. 2. נוגדי דיכאון עם השפעה מרדימה- רמרון, טרזודיל, בונסרין. 3. נוגדי פסיכוזה עם השפעה מרדימה- אנטומין, סרוקוול, נוזינן. ייתכן שכדאי לך לקחת SSRI עם אחד מהם כמו האנטומין שיש לו השפעה מרדימה מאד חזקה. אני מציע שתפנה לפסיכיאטר טוב שיתן לך פתרון לשתי הבעיות שציינת בשאלה שלך, למרות שזה בעיקר עניין של "ניסוי וטעייה" עד שמוצאים את הטיפול הנכון. בברכה

שלום, אכן כדאי להפריד בין שתי הבעיות, בעית ה OCD שבדרך כלל מטפלים בה עם SSRI והבעיה של השינה שאפשר לטפל בה גם עם תרופות לשינה, גם עם תרופות ממשפחות אחרות אבל עוזרות לשינה (רמרון, איטומין וישנן נוספות) וחשוב מאוד גם טיפול קוגניטיבית התנהגותי CBT. אנפרניל היא תרופה יעילה וטובה, נכון ששכיחות תופעות הלוואי גדולה יותר אבל רבים נוטלים אנפרניל ללא כל תופעות לוואי. לא צריך להגזים בפחד ממנה. שבת שלום, דר' גיורא הידש

אם אפשר לשאול, מי אתה שאתה עונה לכל כך הרבה אנשים (אני לא מנסה לבקר אותך או משהו כזה) כאן? ואתה מקבל את הפרשנות שנתתי למה שהגדרת כהתקף פסיכוטי (שמדובר באקט שנועד לעצור התרחשות של ירידה ברמת העצמיות או לקדם אותה), ע"פ נסיונך עם אנשים הלוקים בסכיזופרניה?

שלום רון... נתחיל בכך שאין לי ניסיון עם אנשים הלוקים בסכיזופרניה. מעולם לא הייתי מטפל משום סוג שהוא ואין לי הכשרה משום סוג כלשהוא. היכרתי הרבה חולי סכיזופרניה שהיו מאושפזים איתי, וגם כמה חולי סכיזופרניה שהייתי איתם במועדון אנוש, וגם אותי כביכול איבחנו עם הפרעה סכיזו אפקטיבית, שהיא סוג של סכיזופרניה, אם כי כנראה יש לי הפרעה בי פולרית. על סמך זה כתבתי לך שנראה לי שרמת המודעות שלך היא יוצאת דופן, אבל כמובן יכול להיות שזה המצב השכיח אצל חולי סכיזופרניה ואני נתקלתי ביוצאי דופן. קראתי את הדברים הקודמים שלך פעמיים כדי לנסות להגיב, אני אקרא פעם שלישית. קראתי פעם שלישית. אני קצת מתחרט שנכנסתי לזה, כי אלה דברים הרבה יותר גדולים ממידותי, אבל מכיוון שכבר נכנסנו לדיון, אני אגיד לך מה אני חושב מתוך זה שאני אספר על עצמי, ואולי זה יעזור לך, כי אני לא יודע בדיוק מה נכון לגביך. הסבל הרב שלי כשהייתי במצב פסיכוטי ובדיכאון הפוסט פסיכוטי אחריו, שגם בו היה לי מאפיין די ברור של כהות רגשית שאתה מתאר, הוא הפער העצום בין איך שאני תפסתי את העולם לאיך שרוב רובם של בני האדם תפסו את העולם. באיזשהוא מקום הבנתי את הפער הזה, אבל הייתי שקוע בתוך המסקנות שהגעתי אליהם מתוך המצב התפיסתי החריג שהייתי בו שלא יכולתי יותר לתקשר בדרך שבה אנשים רגילים מתקשרים. אתה גם מתאר מצב דומה בעצם, רק בצורה שונה, הרי הנשימות של אחיך הן עניין של מה בכך, אבל אותך הן מעצבנות, כי בתוך העולם הטקסי המיוחד לך יש להן משמעות אחרת. מה שקרה אצלי הוא שהחברה באמצעות בית החולים הפסיכיאטרי כפו עלי באמצעים אלימים להכיר בכך שתפיסת העולם הפסיכוטית שלי היא שגויה ותפיסת העולם המקובלת היא נכונה. איך הרופאה בבית חולים הגדירה את זה: לא חשוב מה הוא חושב, יותר חשוב מה עושה. אבל מה שאני עושה נובע באופן ישיר מתפיסת העולם שלי. הבעיה הגדולה בלהישאר בתוך תפיסת העולם יוצאת הדופן, וזו הבעיה שלך כמו שאני רואה אותה, היא שאתה נשאר שם לבד! אתה כותב את זה בעצמך: "כיום אני כבר חש אובדן עצמיות משמעותי שאני משוכנע שאינו בלבד בתחושות שלי: אני מזהה אותו באופן שבו אנשים מגיבים כלפיי, וזה בלתי נסבל". שים לב: אנשים לא מסוגלים לקלוט את תחושת העצמיות שלך. הם מגיבים להתנהגות שלך, שנובעת מתחושת העצמיות שלך אמנם. מה שאתה בעצם רוצה לעשות הוא לשנות את ההתנהגות שלך, בעזרת מה שאתה קורא לו חשיפה. השאלה היא למה אתה רוצה לעשות את זה? האם מתוך צורך פנימי אמיתי שלך? קשה לי מאוד לענות לך, ואני מרגיש שאני הולך ומסתבך. ניסיתי קצת להביא לך פרספקטיבה שלי ממה שאני עברתי, אם תרצה שנדבר עוד, אתה מוזמן לכתוב עוד ואני אנסה להגיב, אם אני אוכל. מעבר לזה אני ממליץ לך בחום רב לקרוא את הספר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה". ראשית, מפני שזה ספר נפלא, שקראתי פעמיים, אבל גם כי נראה לי שמאוד תוכל להזדהות עם דמות הילד בספר, ואולי הספר יתן לך איזו תובנה חדשה, אבל נראה לי שגם סתם תהנה ממנו. (אפשר להשיג אותו עכשיו בעשרה ש"ח בצומת ספרים). אולי בעצם כבר קראת. בברכה מיכאל

מיכאל רק רציתי לאמר לך שאהבתי מאד את מה שכתבת, ואתה מאד מיוחד בשבילי, ובכלל. שבת שלום תמי.

דוקטור תוכל להתייחס בבקשה על מה שכתבתי יכול להיות מקרה אמיתי למטה? זה ממש ממש חשוב לי ותודה

מצטער על העיכוב בתשובות, פשוט מאוד החליפו שרתים והפורום עלה כל כך לאט שזה היה סיוט להיות בפורום. היום נראה שהקצב השתפר ואני מקווה לענות לכולם. תודה הידש

http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-402,xPG-215,xFT-132418,xFP-132456,m-Doctors,a-Forums.html

לנעמה כלל הראשון שאם יש לך שאלה נא כתבי אותה כאן ולא להפנות אותנו לפורומים אחרים. הכלל השני שתמתיני בסבלנות עד שד"ר הידש יגיע לשאלה שלך. זה יכול לקחת 72 שעות. הכלל השלישי שהכל נעשה בהתנדבות ואין להכריח אותו לענות לשאלה מסויימת. בברכה

הי דור, אל תהיה כל כך תוקפני. לפעמים הפניה למאמר היא יותר מאשר שאלה. קצת רקע, או הישענות בדעה מקצועית אחרת. הבנתי, ותודה על ההבהרות. רק טוב נעמה

לדור במיוחד, וגם לאחרים - הבנתי וקיבלתי. גם מבחינתי אפשר למחוק את כל השירשור הנ"ל . ויחד עם זאת, אני מקווה שהתשובות להבא תהיינה יותר בסגנון של ראומה ופחות בסגנון של דור. שבת שלום. נעמה

אני לוקחת ציפראמיל כבר חודשיים, וחלה ירידה בהנאה המינית האם יש כדורים אחרים ממולצים? רופאת משפחה נתנה לי אותם, אני לא רוצה ללכת לפסיכיאטר

ללימור כל התרופות מהקבוצה של הציפרמיל יכולות לגרום לאותן תופעות הלוואי, אבל יתכן שתרופה אחרת מהמשפחה תעשה את ההשפעה הטובה ללא תופעות לוואי אצלך. אין ברירה אלא לנסות ולראות. כל טוב דר' גיורא הידש

כתבתי פה הודעה לפני חודש בערך לגבי להוסיף לאפקסור שלי - בופרופיון (wellbutrin) למטרת הוספת אנרגיה. ניסיתי את זה שלושה שבועות, רמת האנרגיה עלתה משמעותית, נראה טוב ואחרי שבועיים גם רמת הכעס שלי עלתה והתחלתי לצעוק ולכעוס ולדבר בצורה מגעילה ולהוציא מילים שאחר כך חשבתי על זה וממש התפלאתי על עצמי... אז הפסקתי... זו הייתה חווייה מעניינת דרך אגב.. רק לא כל כך טובה... בכל אופן, בעבר לפני כ5 שנים לקחתי סרוקסט לתקופה של שנה וחצי.. שבה היו לי המון אנרגיות. אז חשבתי עכשיו אולי אפשר לשלב את האפקסור והסרוקסט. מה דעתכם? מעבר לעניין העלאת הסרוטונין (העלאה מסוכנת בפוטנציה), האם יש עוד סכנות? תודה מראש עידן

לעידן אין כל כך הרבה הגיון רפואי בשילוב הזה, אבל אין בו גם סכנה. כל טוב דר' גיורא הידש

אין הרבה הגיון רפואי, זה אומר שלדעתך למרות שהסרוקסט לבד העלה לי את רמת האנגריה והאפקסור לבד הוריד לי את רמת האנרגיה - השילוב לא יאזן את רמת האנרגיות? במילים אחרות, שווה או לא שווה לנסות?

שלום רב, האם מישהו מחולי המאניה דיפרסיה היה מאושפז פעם ויכול להעיד שיש טיפול בבתי החולים בארץ למחלה הנוראית הזאת? אחי חולה במחלה מזה 10 שנים ואיתו חולה המשפחה כולה, המחלה אצלו מאוד קשה, מצבי דיפרסיה קשים מאוד והתקפי מאניה קשים והרסניים מאוד מאוד, כולל שימוש באלכוהול וסמים (בשילוב עם התרופות גורמים למצבי אלימות וחוסר שליטה). אנו מנסים שנים לשכנעו להתאשפז אך הוא טוען שאישפוז לא יכול לעזור לו, ושאין תרופה למחלה בבתי החולים. שאלתי לרופא וגם לחולים, האם יש טיפול למחלה? האם אישפוז יכול לעזור לו? תודה רבה ל כל התייחסות!

הי דני... חלק גדול מהאנשים שאובחנו במחלה הזו, מנהלים חיים רגילים למדי, כך שאין ספק שיש תרופה למחלה. רק בפורום הזה יש לך כמה דוגמאות לכך. תקרא למשל את מה שכתבתה אמא רחוקה קצת למטה על הבת שלה. גם אני למשל אחרי כמה אישפוזים במחלקה סגורה, וכיום החיים שלי ממש רגילים, למעשה יותר מדי רגילים. הבעיה העיקרית של אחיך, כמו שאני רואה את זה, היא הסמים והאלכוהול. גם אם הוא משתמש רק בקנביס- זה סם שפשוט גורם לפסיכוזה, ויכול להחמיר מאניה או דיכאון מאוד. גם אלכוהול נראה לי לא משפר את המצב, למרות שגם אני שותה אלכוהול מדי פעם. השאלה היא האם אחיך מכור? בכל מקרה, נראה לי שזה מה שבעיקר מונע ממנו להשתקם ולהחלים! השאלה היא האם אישפוז יעזור? אני למען האמת לא כל-כך רואה באישפוז כלי טיפולי מוצלח מדי, למעשה אני רואה את המקום הזה יותר ככליאה תוך כדי עינויים, מצד שני, ובכל זאת, יש שם גם טיפול כלשהוא, ואני הייתי אך ורק במחלקות סגורות, ויש גם שלבי ביניים הרבה יותר סבירים, כמו מחלקות פתוחות או אישפוז יום. אישפוז יכול לעזור בכך שיש השגחה צמודה, שיותר קל להתאים את התרופה הנכונה, והוא גם מנוחה מהחיים שלפעמים אנחנו ממש זקוקים לה, אבל האמת היא שאולי עדיף לאחיך מקום כמו "כפר איזון", שנועד לאנשים עם מצבים פסיכוטיים בהשפעה של סמים, או מוסד גמילה, כי גם בבתי חולים פסיכיטארים יש סמים ואלכוהול. בברכה מיכאל

"כפר איזון"? איך מגיעים אליהם, או מישהו שבאמת עזרו לו שם? וכו'

הי דני , גם אני חולה במחלה למעלה מ-10 שנים. הייתי באשפוז בעבר הרחוק - שם עזרו לי מאוד וייצבו אותי. ממה שלמדתי על בשרי , בהחלט יש טיפול למחלה - לי בכל אופן התרופות ממש עוזרות. לפני שהתחלתי לקחת אותן סבלתי מאוד. בשנים האחרונות אני חיה חיים רגילים מלאים ומספקים ואף לא אחד מהאנשים שסובבים אותי (ולא מכיר אותי) יכול לנחש שהייתי מאושפזת פעם או שאני לוקחת תרופות כאלה ... אבל מה - אני בחיים לא לקחתי סמים , ואני גם מתרחקת מאלכוהול .... אחיך חייב להיגמל משני אלו. זה לא בריא לאף אחד ולמישהו עם מאניה דיפרסיה זה פשוט אסור !!!! בהצלחה , נ.

הייתי מאוד רוצה לדעת איפה עליו להתאשפז ביום שנצליח לשכנעו. תודה

היי נ. אילו תרופות את לוקחת ובת כמה היום ובאיזה גיל המחלה התגלתה? תודה

שלום רב דוקטור. אנא ממך אני באפיסת כוחות נפשיים ואני מבקשת את עצתך: בני הבכור בן 5 שנים.הריון תקין, לידת ואקום. לאחר שאובחנו אצלו בעיות קשב וריכוז והשמת גבולות רצתי מרופא לרופא מאיבחון אחד למישנהו,ולפסיכיאטר במסגרת קופת חולים. מדובר בילד מקסים חכם מאוד מאוד בעל שפה עשירה מאוד. מקבל את הטיפול התרופתי כדלקמן: ריטלין LA כדור 1 פעם ביום בבוקר במשך חצי שנה. ריספירדל 0.5 מ"ל בערב במשך חודשיים.(לאחר חצי שעה נירדם מהרספירדל) אני קשובה מאוד לצרכיו ולהתנהגותו וכמו כן גם הגננת בגן, והמצב כיום קטסטרופה. אין שום שיפור, לא מרוכז בגן, לא יושב במקום אחד יותר מדקה שתיים, ולאחרונה מכה ילדים בחוזקה ומנסה להכתיב לגננת איזה חומר להעביר בגן,מה היא תעשה עכשיו ומה היא תעשה אח"כ.והיה והיא לא מסכימה עימו הוא יוצא מהגן לחצר לשחק לבדו. בני גודל בבית חם ובאווירה תומכת וחמה,לפני כחודשיים ילדתי בת ואני משתפת אותו בכל מה שקשור בה, נותת לו אחריות רבה וממשיכה להרעיף עליו חום ואהבה שלא יחוש קנאה. דוקטור יקר ! אני אבדתי את האמון בפסיכיאטר שמטפל בו ! אני בטוחה שחייבים להחליף טיפול לבני ! בני מקבל טיפול שאינו מתאים לו כלל ! אנא עזור לי, תן לי עצה, נחם אותי במצבי כי אני באפיסת כוחות ואני יודעת שבני סובל יותר ממני. אנא ייעץ לי על טיפול שמתאים לילד בגילו, עזור לי !!! תודה מכל הלב, דליה.

שלום רב ככל הנראה צריך לשנות את המינונים של התרופות. יש לך ילד מאד היפראקטיבי וכבר בגיל צעיר. לפעמים אנשים שהיו ילדים היפראקטיביים כועסים על ההורים שלהם שהעמיסו עליהם תרופות כבר בגיל כ"כ צעיר... נקודה למחשבה. בכל אופן, אם חשוב לך לשמור על הילד במסגרת של חינוך רגיל אז כנראה שאין מנוס מהמשך של טיפול תרופתי. תמיד אפשר להתיעץ עם פסיכיאטר נוסף לחוות דעת שניה (רצוי בתיאום עם הפסיכיאטר הנוכחי). אבל חשוב לזכור שטיפול בילד היפראקטיבי איננו מסתכם רק בתרופות ופסיכיאטרים וצריך גם עזרה של פסיכולוגית לילדים. בברכה

דליה יקרה מצטרפת להמלצתו של דור לפנות לטיפול פסיכולוגי, בדרך כלל בגיל כזה ובבעייה כזאת אני ממליצה על טיפול דיאדי שכולל גם את ההורים או את האמא, ובו גם מאפשרים לילד לבטא את עולמו הפנימי במשחק, וגם עושים חוזים התנהגותיים בין הילד למשפחה, בהתערבות המטפל, דרכם ניתן לעצב את ההתנהגות עם פרסים וניקוד, לטובת הגברת השליטה של הילד בהתנהגותו. חשוב במסגרת הטיפול לקבל הדרכה כהורים על הבעייה ועל דרכי ההתמודדות איתה. אין כדורי פלא להיפראקטיביות, הטיפול התרופתי שהוא מקבל הוא די סטנדרטי לבעיה זו. מה שחסר הוא באמת טיפול פסיכולוגי והדרכה להורים. בהצלחה תמי.

דור תודה רבה על ההתיחסות עזרת לי מאוד. שבת שלום,דליה.

יש לי מין יבלת על הראש (כשלושים שנה), אני מרגישה צורך כפייתי לחטט בה ולקלוף ממנה את העור, לא מצליחה להפסיק בשום אופן. חייבת לקלף ולחטט גם בפצעונים שיוצאים על האף וגורמת לאף להראות מודלק ואדום. איך אפשר לטפל? תודה ריקי

אם פסיכולוג / פסיכיאטר חולה לפתע במחלה חשוכת מרפא - יש לו איסור חוקי ליידע בזה את המטופלים שלו? תמיד היה קשה להשיג את הפסיכיאטרית שלי... הייתי צריכה לנסות להשיג אותה חצי שנה עד שהייתי מצליחה (בלי הגזמות - ממש ככה...) עכשיו אמא שלי הצליחה להשיג אותה איכשהו והיא קבעה לי תור לעוד שבועיים מאותו יום... באותו היום בערך שעה לפני היא התקשרה והודיעה שהיא חולה ושהיא דוחה לי ת'תור לשבוע אחרי... שבוע אחרי באתי ולקחתי איתי את אמא שלי, בעלה פתח לנו ושאל אם אם היא קבעה איתנו, אז אמרנו שכן, והוא אמר שהיא מאוד חולה... הכל שם היה נשמע מאוד מוזר... ולי ולאמא שלי היתה הרגשה שאולי היא חולה מאוד... הוא היה די מבולבל ומודאג, והבית שלהם היה חשוך כזה... הוא אמר שהיא תחזור אלינו והיא ממש לא חזרה... עברו כמעט שבועיים מאז... שלחנו לה פקס... ניסינו להתקשר... זה ממש מבלבל אותי וגורם לי להפגע... כל הקטע הזה שלה היה לי נורא קשה... שהיה קשה להשיג אותה... ושפעמיים או שלוש באתי והיא שכחה להודיע לי שהיא לא יכולה בסוף... וכשהיא החליפה פלאפון היא לא הודיעה... ממש הכאיבו לי כל הקטעים האלו... היה לי נורא קשה וזה גרם לי לבלבול רב... זאת אמורה להיות הפגישה האחרונה שלנו... בגלל הכסף ובגלל הקטעים האלה שלה שמחרפנים אותי... אני חייבת לסיים את זה כמו שצריך... וקניתי לה מתנה מושקעת שעוצבה, נחרטה ונצבעה במיוחד בשבילה... נסעתי בשבילה מאוד רחוק - פעם להזמין ופעם לקחת (שלוש שעות נסיעה לכל כיוון...) והיא יושבת בארון... פשוט פוגע... וקשה לי... אני לא יודעת למה היא כזאת ואם עם כולם היא כזאת... אין לי מושג... (חוץ מהקטעים האלה היא בנ"א פשוט מדהים ואיכפתי... היא פשוט מקסימה ורופאה מעולה... וזה מה שגורם לי ליותר ויותר בלבול...) אני אמורה לגמור איתה והיא אמורה לעזור לי למצוא פתרון אחר, היא המליצה לי ללכת למרפאה כלשהי אבל השעות ממש לא מתאימות לי השנה אז אולי בשנה הבאה אני אלך לשם, אני רוצה שהיא תעזור לי לחפש פתרון אחר עד הקיץ כי קשה לי נורא והמצב שלי מחמיר מרגע לרגע... אבל אין... היתה לחברה שלי פסיכולוגית שטיפלה בה מאז שהיא היתה ביסודי בערך, ואז היא אמרה לה כל פעם שהיא לא יכולה, היה בלאגן וזה והיא הציעה שהיא תמצא מטפל חדש, ולא הסבירה לה כלום... היא חשדה... בסוף מישהי מהבי"ס שלנו שמכירה את הפסיכולוגית הזאת סיפרה לה למרות שהיא לא היתה אמורה לעשות את זה... היא חשבה שיותר נכון לספר מאשר להשאיר אותה בחוסר וודאות ומבולבלת... מה לדעתכם עדיף במקרים כאלה? תודה מראש...

אני בעד לספר. זכותם של מטופלים לדעת כשאני חולה, פיזית או נפשית, כי המחלה שלי עשוייה לפגוע גם באיכות הטיפול שלי בהם. כמובן שאין טעם להלחיץ אם מדובר במשהו נשלט או קצר, אבל אם מדובר במחלה רצינית או בבעיה נפשית מתמשכת יותר, לא יזיק להגיד, ולאפשר למטופל גם להחליט אם מתאים לו להשאר בטיפול במצב הזה או שאולי עדיף שיפנה למטפלים אחרים. לי קרה שהייתי בדיכאון כשטיפלתי. לא סיפרתי באופן ישיר, הייתי אז עוד די טרייה בסיפור וההדרכות שקיבלתי היו להסתיר. ואז הגיעה המניה האחרונה, ומאניות אי אפשר להסתיר, ומטופלים ראו, והייתי חייבת להסביר להם ולעשות הפסקה כדי להתאזן. והדבר היפה היה שאף מטופל לא עזב אותי. להיפך, קיבלתי הרבה תמיכה והרבה אמון ממטופלים שראו שהינה גם מטפלים הם בני אדם, גם לנו יש תקופות בהן אנחנו חולים או פחות מאוזנים, ואולי בזכות המצבים האלה אנחנו יכולים יותר לעזור אפילו? ההסתרה יוצרת אי שקט מיותר לדעתי. ערב טוב תמי.

שלום רב כעיקרון חייו האישיים של המטפל אינם רלבנטיים לטיפול. למשל, אם פסיכיאטר נשא איידס זה לא צריך לעניין את המטופלים שלו. לגבי רופאים מתחומים אחרים אז התשובה כמובן אחרת מחשש להידבקות. אינני רואה הגיון להעמיס על אנשים עם בעיות נפשיות קשות שמגיעים לפסיכיאטר גם את הצרות האישיות של המטפל. ברוב המקרים זה לא מעניין אותם ובוודאי שזה לא רלבנטי לעצם התפקוד של המטפל. בברכה

שלום, אני מבין שאת מתוסכלת ומבולבלת ובטח שזה לא צריך להיות המצב אבל נראה לי שגם המטפלת מבולבלת והיא מתמודדת עם משהו שלא מובן לה עד הסוף. גם המטפלים הם בני אדם בסך הכל, ולמרות הרצון להפריד בין העבודה והחיים האישיים בכל זאת הדברים נכנסים לעתים די קרובות. הדבר החשוב ביותר הוא שתביני שאין זו בעיה שלך אלא בעיה שלה. כנראה שיש לה בעיה לצערי, בעיה לא קטנה, הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות הוא לקוות בשבילה שתבריא, אולי לשלוח לה פקס ברוח הזו וכאשר היא תבריא לסיים את הטיפול כפי שתכננת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר אני פונה אליך קצת מחוסרת אונים.. יש לי חבר בן 30 שעובר תקופה לא קלה והתסמינים מסביב מראים שכנראה מדובר בדיכאון הוא סובל מכאבי ראש במשך רוב היום חוסר תיאבון , מחשבות רעות שמטרידות אותו כל הזמן , הוא מרגיש חוסר שביעות רצון פשוט מהכל. העניין הוא שיש בו את הרצון לשנות .. בעבר הוא ניסה טיפול פסיכולוגי ומחוסר סבלנות הפסיקו באמצע כי טען שזה לא נתן לו כל פיתרון והיה מאוד מאוכזב מהטיפול בו המטפל במשך חודשיים לא דיבר ולא נתן לו כלים להתמודדות עם הבעייה שרק החמירה. לפני כחודש הוא ניפגש עם פסיכיאטר שהפנה אותו לטיפול בכדורים העונים על השם ציפורקל (משהו כזה) , הוא מאוד פחד מהטיפול ומהמחשבה שהוא זקוק לטיפול תרופתי והחליט בהתחלה לקחת חצי כדור אחר כך עבר לכדור שלם . השפעת הכדור עליו הייתה קשה החוסר תיאבון גבר הוא נעשה אפטי לטענתו ואדיש מאוד מהרגיל ומאוד קשה לו עם זה . עכשיו הוא הפסיק עם הכדורים ויש ימים שהוא מרגיש יותר טוב ויש ימים שלא הוא ממש מחוסר אונים ולא יודע מה לעשות כדי להרגיש טוב יותר.. חשבנו כמובן לנסות לטפל בדרכים טבעיות כי גם אני לא מעוניינת בנטילת כדורים ומפחדת מאוד מהתמכרות ופיתוח של תלות מסויימת בכדור. אני מאוד מעוניינת בהמשך טיפול פסיכולוגי והייתי רוצה לדעת אם אכן יש טעם לפחד מהכדורים ?ואולי שמא דווקא כן מומלץ לו להמשיך בטיפול התרופתי? והאם זה בסדר לחזור לטיפול התרופתי אחרי הפסקה של שבוע? מה עלינו לעשות כדי לצאת מהמצב הזה. אודה לך באם תתיחס ותתן לנו מענה בהקדם

לסיוון אם פסיכיאטר אבחן והמליץ על טיפול תרופתי והחבר מאוד סובל אז כדאי לחזור לטיפול התרופתי. אני מאמין שהתרופה היא ציפרלקס והיא עשויה להיות מתאימה. לעתים יש תופעות לוואי בתחילת הטיפול עד שהגוף מסתגל לתרופה וצריך לעבור אותן. אולי כדאי להחליף טיפול בתקווה שהתרופה החדשה תשפיעה לטובה ללא תופעות לוואי. בכל אופן הציפרלקס אינה גורמת להתמכרות. בכל מקרה כדאי לעשות ולא לחכות שהדיכאון יחלוף מעצמו. לא כדאי להפסיק טיפול על דעת עצמו/ועל דעתך, אלא לחזור לרופא ולחשוב כיצד ניתן להתחיל טפול בביטחון. כל טוב דר' גיורא הידש

שואלת אם התגברות של התפרצויות כעס לעתים קרובות יותר ויותר חזק יכולות להיגרם ממינון שלא מתאים לי עכשיו. אני לוקחת 750 ליתיום + 5 זיפרקסיה ביום תודה על תשובה של הצוות

לשרינה סביר יותר שיש החמרה במחלה הסבסיסית, עדיף להתייעץ עם הרופא המכיר אותך. כל טוב דר' גיורא הידש

אני לא בטוחה אם לקחתי היום תרסיטל או לא, פשוט לא זוכרת. האם עדיף לקחת בכל מקרה, או לדלג על היום? זה ממש חשוב כי אני חושבת שפספוס של יום יכול לגרום לתופעות לוואי, לא? ומצד שני לא רוצה לקחת מנת יתר או משהו כזה

דעתי שעדיף לדלג על יום מאשר לקחת פעמיים.

שלום, אהבתי את השם שבחרת, אני מאמין שתשובתי כבר מאוחרת אבל בכל זאת לידיעה. כל האפשרויות הן טובות ולא יקרה שום אסון באף אחת מהן. אם ממש אינך בטוחה הייתי ממליץ על חצי כדור בלבד. כל טוב דר' גיורא הידש

מה דעתך דר הידש , וגם דור ,ומי שיודע,האם טומפאקס יכולה לשמש כמייצב למי שהבעיה שלה היא בעיקר מאניה ופחות דיכאון? שמעתי שתרופה זו מביאה לפגיעה קוגנטיבית,האם נכון?

שלום רב בשלב זה התרופה לא מאושרת ע"י משרד הבריאות בארץ לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות. היא ניתנת ע"י נוירולוגים במצבים של אפילפסיה או מיגרנות ונחשבת ליעילה בתחומים אלה. OFF-LABEL פסיכיאטרים עושים בה שימוש למטרות שונות, כמו הפרעות אכילה, התמכרויות וגם הפרעה דו קוטבית. אם מחליטים לתת אותה להפרעה דו קוטבית אז יוצאים מנקודת הנחה שיש לה תכונות של מייצב מצבי רוח, כלומר מונעת מניה ודיכאון, בדומה לליתיום. פגיעה קוגנטיבית הפיכה היא חלק מתופעות הלוואי של התרופה שנמצאו במחקרים מבוקרים בחו"ל על חולים שנוטלים תרופה זאת. בברכה

לאמא תודה לדור ואני מצטרף לדבריו, רציתי רק להוסיף שמי שסובל בעיקר ממאניה מומלצים הליטיום והדפלפט, אבל כל התרופות המייצבות עשויות לעזור. פגיעה קוגניטיבית לא חמורה כמו כל תופעת לוואי עלולה להיות ועלולה לא לקרות, כך שהשאלה היא כללית ואישית. כל טוב דר' גיורא הידש

אשתי סובלת מהתקפי פאניקה, תופעה זו מוכרת לנו מהעבר אז טופלה בסרוקסט והיה שיפור. לאחר מספר שנים ללא התקפים, לפני חצי שנה החליטה להפסיק את הטיפול התרופתי. לאחרונה שוב חזרו ההתקפים החלה טיפול בציפרלקס (לא היה לה נח עם תופעות הלואי של סרוקסט) עבר כחודש ללא שום שינוי, בקשה מהרופא שלה לחזור לסרוקסט. האם סרוקסט יעבוד שוב הפעם? אציין שפעם שעברה ההתקפים החלו בזמן הריון. אציין שניסתה טיפול CBT אך פיתחה חרדה עצומה מלהגיע לביתו של הפסיכולוגץ

לדוד כדאי לחכות עם הציפרלקס לפחות עוד שבועיים ואפילו יותר, רק אז ניתן לקבוע שהתרופה לא תעזור. בינתיים אפשר להעזר גם בכדורים נוגדי חרדה כמו לוריוון או וואבן. אי אפשר לדעת מראש לגבי השפעת הסרוקסט, יתכן ותעזור ויתכן שלא. כפי שאתה מתאר את הדברים אני הייתי חושב על אפקסור XR כיוון שהיא פועלת במנגנון מעט שונה. כל טוב דר' גיורא הידש

לדוקטור הידש - עדיין לא התייחסת למה שכתבתי, אז אני מעתיקה לכאן את מה שכתבתי ומבקשת שתתייחס. סרטון הוידאו מאוסטרליה באמת חמוד ונראה שחיבוק טוב לכל אחד בכל מקום. אבל לא התייחסת לשאלה שעלתה בפורום: מה דעתך על חיבוק בטיפול, בעיקר כאשר המטפל\ת והמטופל\ת אינם בני אותו מין? אתה לא רואה בזה קושי? אשמח אם תתייחס ענינית לנושא. ובכל מקרה תודה. נעמה - זאת מקודם.

----------------------------------------------------------------------------------------------- בוס נותן לפקידה שלו סוכריות ואומר: " זה לא הטרדה מינית, נכון?" " לא" אומרת הפקידה למחרת מביא הבוס שוקולד ושואל: " זו לא הטרדה מינית נכון?" " לא, לא" אומרת הפקידה. ושוב גם ביום בשלישי מפתיע הבוס בחבילת בונבונירות... " זו לא הטרדה מינית, נכון?" חטפה קריז הפקידה ואמרה: " אוף!!! אתה...עד שתזיין אותי אני אקבל סוכרת"

לנעמה אני באמת חושב שבתקופה האחרונה אנחנו כבני אדם ממעיטים מדי בחיבוקים, לכן לעתים קרובות לחיבוק תמים יש גם פירוש מרחיק לכת של כוונות מיניות אפילו שלא הייתה שום כוונה כזו. חיבוק הוא אמצעי מאוד חזק, מכאן גם יתרונו וגם חסרונו. מצד אחד הוא יכול מאוד מאוד לעזור, מצד שני אם הוא מקבל פירוש מרחיק לכת הוא עלול מאוד להזיק. לכן צריך לשקול וגם להזהר עם חיבוק אבל כאשר צריך לשים יד על הכתף, לתמוך או לחבק לא הייתי מוציא את האפשרות הזו מכלל חשבון. כל טוב דר' גיורא הידש

לכן כל מי שנוגע בבת אפילו בכתפה ללא רשות צריך להיות בכלא. וגם מי שמחבק כמובן בלי לשאול-לפחות שנתיים כלא. בכלל לפני סקס חייב כל בן לשאול פעמיים את הבחורה אם היא מוכנה שגופו יתחכך בגופה העירום שלא יהיה אונס חס ושלום, ומי שלא שאל הרי הוא אנס וצריך כלא לעשרות שנים. וגם מי ששואל אם אפשר לגוע הוא מטריד מינית כיוון שהבחורה לא רצתה שישאל, לכן גם הוא צריך לשבת בכלא כמה חודשים.

שלום רב, אנ בת 33 נשואה מזה 10 ח' יש לנו ילדה בת 5 ח', היא רגועה ומתפתחת היטב. יש לי משפחה תומכת אך קצת קשיים בזוגיות ואנו בטיפול זוגי. בתקופה אחרונה הלחץ, מתח, וחרדות שלי התגברו מאוד, עד כדי כאבים פיזים(כאב ראש, עורף, מפרקי לסת ואי שקט) יש לציין הלחץ קשור בין היתר בצורך להכניס את הילדה למסגרת עקב חזרתי לעבודה בתחילת מרץ, לא מצאנו עדיין מסגרת שנראתי לנו מתאמה לצרכיה. בעקבות כאבים חזקים במפרק הלסת פניתי לרופא שיניים הוא אבחין שאני מהדקת שיניים והמליץ לי לקחת קלמנרבי להפגת המתח. במקביל התייעצתי עם רופאת משפ' הימליצה לי לקחת ציפרלקס.התחלתי לקחת אתקלמנרבין 2 כדורים בערב כבר יומים,בנתיים לא מרגישה שינוי. יש לציין שאני מניקה, בנוסף אני פוחדת מלקיחת תרופות כימיות. עם זאת מפחדת שמצבי יחמיר וידרדר, אודה לכם על רעוינות עצות שיכולות לעזור לי. תודה מראש ומחכה לתשובה מהירה...

לנילוס לצערי כל התרופות עוברות בחלב, כך שיש בעיה עם נטילת תרופות והנקה. כפי שאני כותב פעמים רבות הדבר המומלץ ביותר הוא קודם כל להגיע לאבחון אצל פסיכיאטר ואחר כך להעריך את המצב. התרופה הטבעית היעילה היא ההיפריקום אבל איני חושב שיש מספיק אינפורמציה לגבי ההיפריקום (רמוטיב) והנקה. אפשר לשאול במכון הטרטולוגי בהדסה אם יש להם מידע בשאלה זו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר בת 27 נשואה עם ילד,בדכאון ומטופלת בשיחות. אני מאד מבולבלת... האם כדאי לקחת תרופות?, התהליך שלי ליציאה מהדכאון מאד ארוך.... לי עצמי יש את הכוחות לסבול את התקופה הרעה הזו ולחכות לשיפור, אבל כשאני חושבת על הבעל והילד, אני מוצאת את עצמי מרחמת ועצובה בשבילם.... הם סובלים מהמצב שלי מאד, אני לא זזה ויושבת בחוסר מעש כל היום, נטולת אנרגיה לחלוטין, האם כדאי לקחת תרופות כדי שהם לא יסבלו? האם תרופה תעזור לי לקבל יותר מרץ ולעשות דברים? מה בעצם התרופה עושה בדיוק? תודה

הי אתי... לדעתי השאלה צריכה להיות האם לקחת תרופות כדי שאת לא תסבלי. טיפול פסיכולוגי, בעיקר פסיכודינמי, הוא תהליך שלוקח שנים. עם תרופה נגד דיכאון את יכולה לצאת מהדיכאון תוך חודש. מצד שני, הדיכאון יכול לעבור גם בלי התרופות. השאלה היא עד כמה זה חמור ועד כמה זה פוגע באיכות החיים, האם זה פוגע בצורה כזו ששווה לסבול את תופעות הלוואי של התרופות? את יכולה גם לנסות תוספי מזון כמו אומגה 3'. בברכה מיכאל

שלום רב אם את מטופלת אצל פסיכולוג אחראי ויש לך דיכאון אז הייתי מצפה שהפסיכולוג יפנה אותך לבדיקה אצל פסיכיאטר לצורך השאלה שלך ולא היית צריכה לשאול באופן אנונימי באינטרנט. כל מה שרשמת בהודעה שלך נראה על פניו מספיק חמור בשביל להצדיק בדיקה פסיכיאטרית. אם פסיכיאטר ימליץ לך על התחלה של טיפול תרופתי אז תוכלי להחליט אם לקבל את המלצתו. בברכה

לאתי תודה למשיבים ואני מצטרף לדבריהם. אכן השאלה היא האם תרופות עשויות לעזור לך ולעזור לצאת מהדיכאון מהר יותר. התשובה בדרך כלל חיובית אבל קודם כל צריך לעבור אבחון אצל פסיכיאטר ולשקול ביחד אתו את האפשרות של טיפול תרופתי. כל טוב דר' גיורא הידש

רציתי לשאול אותך דוקטור הידש ומי שמבין אולי יש כזה דבר בביטוח לאומי נכות זמנית ואח"כ כאילו מבחינת הסטטוס שלך אתה מבקש ירידה באחוזי הנכות? האם ביטוח לאומי עוזר זמנית לאנשים אשר בתקופה קשה עקב טיפול בדיכאון ולא יכולים לעבוד נגיד חודש חודשיים ואח"כ יכולים לחזור לעבודתם רגיל? האם מי שנחשב ונקבע לו נכות נפשית זמנית או קבועה יכול לעבוד עבודה רגילה ולא רק דרך מסגרת סל שיקום? האם מותר לו ללמוד באוניברסיטה ולהשלים לימודים? לרכוש דירה? להוציא רישיון? נושא העבודה יותר מעניין אותי למה נגיד מישהו מקבל קצבה של 2500 ש"ח הוא יכול לעבוד אבל לא לקבל יותר ממשכורת מינימום במשק? ז"א שלעולם הוא לא יוכל לעבוד במקום עבודה מסודר (לא מדבר על ממשלתי) או דרך כוח אדם או משהו כזה

שלום מעוניין לדעת... קצבה להפרעות נפשיות בדרך כלל ניתנת באופן זמני לשנה, ואחרי זה מוארכת לשנה נוספת או ניתנת לצמיתות. אם מישהו לא יכול לעבוד חודש, חודשיים בגלל דיכאון, ועבד לפני כן, עדיף לו כבר לקבל דמי אבטלה, שניתנים לכל אחד בלאו הכי לחצי שנה. להשיג קצבת נכות זה לוקח הרבה זמן יחסית לדמי אבטלה. ללמוד באוניברסיטה בוודאי שמותר, יותר מזה, הביטוח הלאומי לפעמים גם מממן לימודים, אני מכיר מישהו שהביטוח לאומי מממן לו לימודי תעשיה וניהול. גם לעבוד בשוק החופשי מותר, אבל חייבים לדווח להם, אם אתה עובר שכר מסויים, אז או שמורידים לך את הקיצבה או מבטלים לך אם אתה מרוויח הרבה. גם לקנות דירה אין בעיה. בברכה מיכאל

שלום, תודה למיכאל ואני מצטרף לדבריו, נראה לי שאינך מבין את הרעיון של הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי נועד להקל עליך ולא להקשות. כך שאצל מי שצופים שיהיה שיפור במצבו נותנים לו נכות זמנית, רק אצל מי שחושבים שהמצב קבוע נותנים נכות קבועה. כך גם ניתן לעבוד, ללמוד, וכל דבר אחר שעולה בדעתך. אם אתה מרגיש טוב ומרוויח כמו כל אדם אחר אז רק מורידים לך את הקיצבה של הביטוח הלאומי. ואכן אין סיבה לקבל קצבה אם אתה מתפרנס כמו כל אדם אחר. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום שמי דני וכמו אור שכתבה כאן קודם אני אשמח להיות בקשר עם חולים אחרים אני מטופל ברספידל וסובל מדכאון וחרדות ועוד כל מיני קושיות נפשיות

אשמח אם תיצור עימי קשר, כתבתי את המייל שלי כאן באתר

איזה תרופה הכי מומלץ לקחת לטיפול בהפרעה כפיתית טורדנית ולהרגעה???

שלום רב ל-OCD מומלצת התרופה פרוזק או פריזמה במינון היותר גבוה, כלומר פריזמה פורטה. כל טבליה במינון של 60 מ"ג. לקחת טבליה אחת בבוקר אחרי האוכל. מכיוון שפריזמה היא תרופה מעוררת מקובל לשלב בשבועיים הראשונים גם כדור הרגעה שמשפיע מיידית כמו קלונקס 0.5 מ"ג או אסיוול 5 מ"ג. אותם יש לקחת בערב. הטיפול חייב להיות תחת בקרה של פסיכיאטר או רופא משפחה שמתמצא בתחום. בברכה

לרונה תודה לדור וגם הסרוקסט מומלץ. אבל קודם כל חייבים להגיע לאבחון מקיף ורק הרופא המאבחן יכול להציע טיפולים מתאימים. כל טוב דר' גיורא הידש

יש לי בעיה כל פעם שאני בחברה. תמיד הייתי ילדה ביישנית אבל ככל שאני מתבגרת אני שמה לב ויש לי קושי יותר מלאנשים אחרים. אני בת 26 עכשיו ועובדת ועם חבר ויש לי חברים ואני יוצאת והכל, אבל כל דבר שמערב חברה הוא מטלה בשבילי. אפילו ארוחה בשבת אצל המשפ' של חבר שלי שאוהבים אותי ואני אותם, נראית לי כמטלה ויש לי גוש כזה בבטן שיושב עליי. גם בעבודה חדשה אני תמיד מעדיפה להסתגר בחדר ולהעסיק את עצמי במקום ליצור קשרים כי זה קשה לי. אני מתחילה להרגיש שיש פה יותר מביישנות, אני רואה אנשים חדשים שמגיעים לעבודה ומשתלבים ללא בעיה ולי ה-כ-ל יותר קשה. בנוסף התפתח לי מעי רגיז בשנה האחרונה(אמרו לי שגם זה קשור ללחצים ומתחים) ואני כרגע עם נורטילין. רציתי לדעת אם יש קשר בין התרופה הזו לחרדה חברתית? ובלי קשר מה ניתן לעשות האם לפנות לפסיכיאטר א פסיכולוג?

למיכל את מתארת שתי תופעות שיש קשר ביניהן. את מתארת חרדה אשר מתבטאת גם במעי וגם בחברה, וכנראה שישנה גם מופנמות הקשורה לאישיות. כידוע הטיפול הנפשי הוא בשיחות ובתרופות. קודם כל הייתי מציע לחשוב על שיחות-פסיכותרפיה אבל גם תרופות עשויות לעזור. הדבר החשוב ביותר הוא להגיע לפסיכיאטר לאבחון מקיף ולשקול אתו את האפשרויות הטיפוליות. נראה לי שהקשיים החברתיים והמעי די מגבילים אותך, לכן חשוב להגיע לטיפול בגיל צעיר ולא לסחוב את הקשיים במשך שנים. יופי שפנית לפורום. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום , אני חולת סכיזופרניה אחרי אישפוז .מתמודדת עם המחלה הקשה יום יום . אני מעונינת לשמוע ולשתף אנשים עם אותה הבעיה כמוני האם יש מישהו בפורום המעוניין ליצור איתי קשר או מכירים פורומים נוספים בנושא. תודה רבה שלכם אור

שלום שמי דני ואני אשמח להיות איתך בקשר (פרטים בהמשך) [email protected]

שלום אור ודני... אתם יכולים להצטרף לקומונה של מתמודדים למען מתמודדים, שנמצאת בתפוז: http://www.tapuz.co.il/Communa/usercommuna.asp?CommunaId=19376 מעבר לזה אם אתם רוצים להכיר עוד אנשים עם בעיות דומות, אפשר לפנות לאגודת אנוש: http://www.enosh.org.il/ לגבי ירושלים- יש להם כל מיני חוגי אומנות נחמדים, וגם מועדונים חברתיים לגילאים שונים. אני הייתי שם איזו תקופה ודי נהניתי מלפגוש אנשים רגישים. תרגישו טוב מיכאל

לאור תודה למשיבים ואני מקווה שתרגיישי טוב ומהר, הקשר החברתי חשוב ביותר להבראה מלאה מסכיזופרניה. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

שלום דוקטור הידש אני בחורה בת -23 אשר סובלת מחרדה ודיכאון קשים והתברכתי בהורים עשירים ותומכים אשר מטפלים בי ולא לוחצים עליי ואני מתקדמת בטיפול יפה אבל נניח שהמצב היה הפוך: שאלה לי אלייך אתאר לך מצב וארצה נא לקבל ממך פיתרון: נניח שאני הייתי מטופלת שלך שהייתי באה אלייך ומתארת לך את הסיטואציה הבאה מה היית ממליץ לעשות: למשל אני בחורה בגיל ה-20 אשר חיה בארץ ללא משפחה בדירה שכורה ומקיימת את עצמה לבד לפתע נהיית חולה בחרדה ודיכאון מאוד קשים ולא יכולה לעבוד תקופה מסוימת כדי לקיים את עצמה אתה ממליץ על תרופה וצריך לחכות לפחות 4 שבועות עד לתחילת הפעולה שלה אבל היא סובלת קשות ולא יכולה לעבוד ויש סכנה למה אם היא לא תעבוד לא יהיה לה מה לאכול ולשלם שכר דירה וכמובן אם ישאלו בעבודה למה היא לא באה והיא תביא פתק מהפסיכיאטר שלה אז יגידו שיש לה בעיות פסיכיאטריות ויפתרו אותה (אומנם תרחישים אך יכולים להיות מציאותיים) זה מגיע לממש NO WAY SITUATION אם היא תפנה לביטוח לאומי יעיפו לה בעיטה ואם כן יתייחסו אליה אז הבירוקרטיה ואישורים השם יעזור אוקיי דוקטור הידש מה אתה אומר האם יש פיתרון האם לבחורה כזו של ישראל 2007 יש סיכוי להינצל?

שלום רב עבור מחלקת נכות בביטוח לאומי בכלל לא משנה אם ההורים שלך עשירים או עניים. גם אם ההורים שלך עשירים הם לא חייבים לתמוך בך. אם יש לך בעיה נפשית, את נמצאת בטיפול פסיכיאטרי וגם- לא עובדת ולא משתכרת תקופה ממושכת עקב כך- יש סיכוי סביר שיכירו בנכות שלך ותקבלי קיצבה לתקופה של שנה או שנתיים. אם הבעיה הנפשית ממשיכה וגם חוסר התעסוקה אז ימשיכו להכיר בך כנכת נפש. בברכה

הי טורי... למה בעצם זה מעניין אותך? יש לא מעט אנשים שמאושפזים בבית חולים פסיכיאטרי, למרות שמזמן יכלו להיות מחוצה לו בדיוק בגלל הסיבות האלה, שאין להם כסף או משפחה תומכת, ופשוט אין להם מקום אחר ללכת אליו, ואם הם לא ישארו שם הם יזרקו לרחוב. זה אגב מה שיכול לקרות לבחורה שאת מתארת. המצב שלה יכול להתדרדר גם מהבחינה הכלכלית עד שלא תהיה לה ברירה אלא להגיע לאישפוז גם אם היא לא חייבת כדי שיהיה לה אוכל וקורת גג, מהמקום הזה היא תצא להוסטל או לדיור מוגן לבסוף... המצב בישראל דווקא יותר טוב מבארה"ב, כי עדיין לא הפרטנו את עצמנו לחלוטין, ויש עוד איזו ערבות הדדית, ויש מסגרות סוציאליות שתומכות בפגועי נפש. בארה"ב הרבה אנשים הופכים להומלסים בגלל שאין להם תמיכה של המשפחה או כסף משלהם, ופשוט משחררים אותם מבתי חולים ישר לרחוב. בקיצור החיים אכזריים להרבה אנשים, אולי לרוב האנשים... בברכה מיכאל

לטורי ברוך השם איני שייך למשרד הבריאות ולא לביטוח הלאומי. המצב שאת מתארת הוא בהחלט בעייתי ולא נדיר. ההצעה הטובה ביותר היא לא להגיע למצב קשה ולחרדות קשות עד כדי חוסר תפקוד אלא לפנות לטיפול עוד קודם. כך גם אישור מחלה אפשר להביא מרופא קופת החולים ולאו דווקא מהפסיכיאטר. כמו כן שאלתך נכונה לגבי כל מחלה. גם אם הבחורה הדימיונית, שוברת רגל או חס וחלילה סובלת ממחלה קשה אחרת, היא תתקשה מאוד להסתדר ולהתקיים, גם הקיצבה של הביטוח הלאומי לא ממש גבוהה. אני יודע שאלו פתרונות חלקיים אבל זה המצב לצערי. כל טוב דר' גיורא הידש