פורום פסיכיאטריה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
23629 הודעות
11816 תשובות מומחה
01/09/2004 | 14:04 | מאת: אמא מודאגת

בתי בת ה-6 אוכלת נייר טואלט ואף הקיאה גושי נייר. פניתי לפסיכולוג, אך בינתיים רציתי לדעת האם יש שם לבעיה הזו והאם יש משהו שאני יכולה לעשות באופן מיידי. תודה.

01/09/2004 | 14:54 | מאת: אמא מודאגת

האם זו הפרעת פיקה?

01/09/2004 | 19:50 | מאת: גלית

יתכן שזוהי דרכה של הילדה לקבל תשומת לב. האם יתכן שחסרה לה אהבה? תשומת לב? חום? חיבוק?

01/09/2004 | 14:02 | מאת: שרון

אחותי לוקחת כדור ביום של פאקסט ומתלוננת על תשישות או יותר נכון עייפות , וכאבי עיינים היא מגדירה את זה כלחץ על העיינים האם אלו אכן תופעות לוואי של הכדור ויש צורך להחליפו או שאין שום שייכות בין התרופה לתלונותיה ?

01/09/2004 | 14:07 | מאת: שרון

סליחה יש לי עוד שאלה , מתי היית ממליץ לקחת את התרופה ?

02/09/2004 | 01:09 | מאת:

לשרון אם התרופה גורמת לעייפות מומלץ לעבור וליטול אותה בערב. כך היא תישן ותסבול מפחות תופעות לוואי. כדי לענות על שאלתך חשוב לדעת כמה זמן היא נוטלת את התרופה. התופעות עלולות להיות מהפקסט כתופעות לוואי, במידה והיא בתחילת הטיפול התופעות יחלפו או לפחות יחלשו מאוד. אם היא נוטלת את הפקסט כחודשיים או יותר כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל על החלפה. דר' גיורא הידש

01/09/2004 | 12:56 | מאת: רונית

ד"ר הידש שלום, אני נוטלת כבר למעלה משנה וחצי סרוקסט ופרט להשמנה, לא נוראית - 8 ק"ג, הכל טוב. בנוסף אני בטיפול פסיכולוגי והחיים חזרו למסלולם המאושר. בזמן האחרון מתפרסמות ידיעות מזעזעות על התרופה - שהיא ממכרת, שיש לה תופעת לוואי של הגברת הנטיות האובדניות ועוד ועוד. מה דעתך? רונית

01/09/2004 | 13:08 | מאת: עצה

הי רונית. כדאי לך לדפדף קצת בפורום, אולי לפי 'חיפוש בפורום זה' . הנושא עלה המון פעמים. אולי תמצאי תשובות מרגיעות עד שהדר' יענה.

01/09/2004 | 17:50 | מאת: דור

הידיעות שמתפרסמות נכונות אבל צריך לדעת לקרוא אותם בצורה נכונה. הנושא של התאבדות קשור רק לאנשים שסובלים מ-MDD (דיכאון מאג'ורי)- בשלב הראשון שבו התרופה מתחילה להשפיעה- החולה יכול לקבל מוטיבציה להוציא לפועל מחשבה אובדנית שהיתה לו לפני כן. אם לא היו לו לפני כן מחשבות אובדניות אז אין סכנה. הנושא של אלימות ותוקפנות קשור לזה שאסור לתת את הסרוקסט לאנשים עם היסטוריה של מחלות נפש כמו סכיזופרניה או מניה-דפרסיה ואם כן אז בזהירות רבה ותוך מעקב הדוק. לרופאי משפחה אין יכולת לאבחן אנשים עם מחלות נפש ועל כן יש הטוענים שיש להוציא מהם את האפשרות לרשום סרוקסט ללא הערכה פסיכיאטרית- מדובר בפעולה שתייקר את עלות הטיפול באופן משמעותי והיא איננה מתאימה לביטוחים הרפואיים המקובלים בחו"ל. בהפסקת סרוקסט ייתכנו סימני גמילה ועל כן ממליצים להפסיק את השימוש בתכשיר באופן הדרגתי לאורך מספר חודשים תוך ניטור של רופא פסיכיאטר כדי לוודא שהסימנים של המחלה המקורית לא חוזרים. תעשי חיפוש בפורום על הנושא "גמילה מסרוקסט" ותקבלי מידע רב שנכתב כאן בנושא זה.

02/09/2004 | 01:31 | מאת:

לרונית התשובה של דור מלאה ותודה, הייתי רק מוסיף שכל העניין של המסוכנות נמצא בבירור בועדה שהקימו באנגליה, הועדה עדיין לא סיימה את עבודתה כך שאין מסקנות וצריך לחכות. בינתיים בכל זאת החליטו לנקוט בכמה אמצעי זהירות על כל מקרה. לכן, אפשר להרגע, מדובר על מקרים נדירים בתחילת הטיפול. אבל אפשר גם להזהר. אליך הדברים אינם נוגעים כיוון שאת בטיפול מעל שנה. דר' גיורא הידש

01/09/2004 | 10:23 | מאת: יונה

דר. הידש שלום רב.. אני כבר כמעט שנה בטיפול.. לפני כשנה פניתי לפסיכולוג קליני שאבחן אצלי חרדה חברתית. היום אני בטיפול אצל פסיכותרפיסט שטוען שיש לי הפרעת אישיות גבולית.. אני מרגישה די מבולבלת, מה ההבדל בין שני המושגים? והאם טיפול תרופתי הוא באמת כל כך חשוב??

01/09/2004 | 23:11 | מאת: משיב

הטיפול בחרדה חברתית שונה לחלוטין מהטיפול בהפרעת אישיות גבולית. לאנשים עם חרדה חברתית יש בד"כ אישיות מופנמת או נמנעת בטח שלא גבולית. מעניין איך שני אנשי מקצוע הגיעו לשתי אבחנות שונות שיש ביניהן גם סתירה. מבחן פסיכודיאגנוסטי יכול לעזור להבהיר את התמונה. אם הפסיכותרפיסט שלך הוא פסיכולוג הוא יכול לעביר את הטסט או להפנות אותך למישהו שעוסק בכך. תרופות יכולות לעזור תלוי מה האבחנה, מה הסימפטומים העיקריים וכמובן תהיי חייבת להגיע להערכה פסיכיאטרית בשביל לגבש עמדה בנושא.

02/09/2004 | 00:36 | מאת: משיבה

אל תיתפסי להגדרות הן אינן מה שמשמעותי לך. בחירה בשימוש בתרופות תלוייה במידת הסבל שלך,- עד כמה את סובלת. והיא החלטה שלך. לעיתים יש נטייה לזרוק הגדרות לאוויר שאחכ מתברר שאין להן כל שחר. אותך לא צריך לעניין כל זה אלא שתרגישי טוב, ואיך את מגיעה לכך. מוזמנת לפורום חרדה חברתית בהייד פארק. אכן בדכ מי שסובל מחח נוטה להימנעות (אישיות הימנעותית) ויש נטייה לבלבל עם אישיות גבולית בגלל הדימיון אולם אינך כלל צריכה להיות מוטרדת מכך עזבי את כל ההגדרות זה ממש לא משמעותי.

01/09/2004 | 03:41 | מאת: תומר

דוקטור הידש שלום אני סובל 4 שנים מחרדות בן 26 מטופל אצל פסיכולוג טיפול פסיכוטרפי בשנה האחרונה ביקרתי אצל פסיכיאטר שנתן לי לוסטרל הכדור ממש לא עזר לי גם אחרי תקופה ןאף עשה לי בעיות רבות בחשק המני לאחר שהתיעצתי עם הפסיכיאטר הוא החליף לי את הכדור המשכתי כרגיל בזמנו וביקתי אחת לשלושה חודשים אצלו ובמקביל המשכתי את הטיפול הפסיכולגי היו עליות וירידות כמו תמיד לאחר תקופה שהפסיכולג חש שמצבי השתפר הוא הוריד לי את השיחות מ לאחת בשלוש שבעות והיה שמח בשמחתי שאני חש טוב יותר אניאת הכדור הפסיכאטרי לא נטלתי חשתי את גופי ועדין אני חושב שהכדור לא עשה לי כלום פושט השתנה משהו בגשתי לחיים עבר תקופה ןשוב פעם אני לא נרדם בלילות ואף נוטל אסיול (יש לציין שאני עובד משמרות וגם זה משפיע על השעון הביולגי שלי ) ושמגיע הלילה שום דבר לא מרגיע אותי ואני לא נרדם אלא עם כן אני נוטל אסיול שיום אחרי אני עייף מהכדור אני שמתדל לא ל טול את האסיול ברוצוני לציין שבעבר התמודדתי עם חרדות והיתי במצבים ממש קשים ועכשיו רק חוסר השינה מפריע לי במהלך החיים וכאשר אני ישן טוב אני מרגיש טוב ללא חרדות וללא מתח ברצוני לשאול אותך מספר שאלות: 1:האם יש כדור שיכול לעזור לי עם בעיות השינה (לא כדורי שינה) 2:האם זה מסוכן חוסר שעות שינה 3:איזה כדור נותן את אותו אפט דומה של אסיול ולא ממכר

01/09/2004 | 20:39 | מאת: ו.

הכדורים שאתה צריך הם דפירל או בונסרין, כך זה נשמע.

01/09/2004 | 21:41 | מאת: דור

1. כן, יש הרבה. רוב הכדורים הפסיכיאטרים משרים שינה כך שזאת לא בעיה למצוא כדור שיתאים לך. 2. כן, זה מסוכן. במיוחד אם אתה נוהג. 3. אין כזה דבר. ברגע שהוא לא ממכר גם האפקט שונה. לדעתי אם המינון הוא נמוך וקבוע אז אין בעיה להמשיך עם אסיוול גם לתקופה ממושכת.

02/09/2004 | 01:36 | מאת:

לתומר אסיבל אינו כדור שינה. הוא כדור נוגד חרדה וכאשר אתה רגוע יותר אתה יכול גם להרדם. יש לו שני חסרונות, הראשון הוא עלול לגרום להתמכרות והשני משך הפעולה הארוך שמבחינתך הוא חיסרון. לכן כבר עדיף ליטול כדורי שינה מהמשפחה של אסיוול והם מתפנים מהגוף תוך 6-7 שעות. או כדורי שינה שאינם ממכרים כמו נוקטורנו או סטילנוקס. בכל אופן אסיוול עם משך הפעולה הארוך שלו אינו ממומלץ לך. דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 23:24 | מאת: דליה א.

לד"ר שלום, אני סובלת מדכאון וחרדה , יש לי אי שקט פנימי וכל הזמן אני חושבת על החרדה, החרדה כל הזמן בראש שלי.הרופא הורה לי להחליף את התרופה (מצפרלקס לאפקסור), אך לאחרונה יש לי תחושה שקשה לי לנשום ואני מרגישה שזה בא מהלב, כאילו הלב שלי מפסיק לפעום לכמה שניות ואז חוזר לפעום רגיל, יש לי גם פיהוקים גדולים של רצון לאסוף חמצן, מה דעתך, זה מהחרדה?

31/08/2004 | 23:49 | מאת:

לדליה אני מניח שעברת בירור גופני ונמצא שהלב והגוף בריאים. כל התופעות שתיארת עלולות להיות תופעות של חרדה. דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 23:22 | מאת: איציק

שאלות לגבי תרופת קסנקס, אני מקבל 2 כדורים של 0.5 כלומר 1 מ"ג פעמיים ביום. 1. למה עוזרת התרופה ? 2. מקריאה בפורום הבנתי שהתרופה קסנקס ממכרת לאורך זמן, האם זה נכון ? ואם כן תוך כמה זמן מתמכרים ובאיזה מינון? 3. האם יש תרופה שמקבילה לקסנקס ואינה ממכרת? אודה על תשובתכם איציק

31/08/2004 | 23:51 | מאת:

לאיציק הקסנקס שייכת לקבוצת הבנזודיאזפינים שהן תרופות נוגדות חרדה, יחודה בתוספת שיש לה השפעה נוגדת דיכאון. התרופה ממכרת אחרי כחודש שמוש קבוע. התרופה היחידה שנוגדת חרדה וגם אינה ממכרת היא פרומטזין=פנרגן. דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 20:09 | מאת: אריאלה

דר. שלום, יש לי בת, בת 23. לאחרונה גיליתי שהיא חותכת את עצמה בכל מיני אזורים בגוף. לא התעמתתי איתה, אני לא יודעת מה לעשות ולאן לפנות. אני גם חושדת שזה לא משהו חדש, אלא מתמשך. מבחוץ היא נראית בחורה טובה ותמימה, אבל יש לה בעיות חברתיות, היא פרשה מלימודים וזה חודשיים לא יוצאת מהבית בכלל! היא לא מחפשת עבודה, אני חושבת שהיא בדכאון.. אין לה חברים בכלל, אבל גם איתנו היא לא מדברת. יש לה התקפי זעם.. אני אבודה.. מה לעשות??? תודה מראש- אריאלה

31/08/2004 | 22:27 | מאת: אמא רחוקה

אריאלה יקרה לפני שנה אני כתבתי כמעט את אותו הדבר על הבת שלי בת ה 23 מנסיוני אל תחכי תלכי איתה ליעוץ פסיכולוגי ופסיכיאטרי ועצתי לך תהיי חזקה כי מחכים לך ימים קשים אנחנו לשמחתי שנה אחרי בדרך הנכונה בעזרת טיפול רפואי הרבה אהבה שזה הכי חשוב והעצות הנהדרות של דר הידש בכל מקרה אני פה אם תצטרכי

31/08/2004 | 23:53 | מאת:

לאריאלה לצערי התופעות שאת מתארת מספיק מדאיגות כדי להגיע לבדיקה ואבחנה אצל פסיכיאטר. יתכן מאוד שקשה לך וגם לבעלך להגיע אל הבת. כדאי לשתף בני משפחה אחרים או חברים אשר יכולים לשוחח אתה ביתר קלות. לעתים, דווקא אצל הצעירים ישנה נכונות רבה יותר לפנות לעזרה, ויתכן שהיא תשמח שאת מעלה את הנושא. דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 20:05 | מאת: עינת

הבן שלי (בן 13 וחצי) אובחן כלוקה (ככל הנראה) בהפרעת אישיות גבולית. רציתי לדעת מה הפרוגנוזה של הפרעה כזאת לגיל שלו, והאם מישהו יכול להפנות אותי למאמרים בנושא. תודה מראש!

31/08/2004 | 23:55 | מאת:

לעינת איני יודע מה הבעיה של הבן אולם גיל 13 מקודם מדי לאבחון של הפרעת אישיות כלשהי. צריך להזהר באבחנות. לשאלתך, תוכלי לקבל אינפורמציה רבה באינטרנט ותתחילי באתר של zarut.co.il דר' גיורא הידש

01/09/2004 | 00:34 | מאת: תיקון לכתובת אינטרנט

31/08/2004 | 19:23 | מאת: שילה

שלום לד"ר הירש, הבן שלי בן עשרים וחמש וסובל מסכיזופרניה. הוא השתמש הרבה שנים במריחואנה, ב- אל. אס. די. באקסטזי, בחשיש, אבל לא בשאר ה"סוכריות"...כלומר כל גיל ההתבגרות שלו הוא לא היה פה, אלא ריחף. הוא נקי מסמים מספר שנים אבל לא יוצא מהבית ונמנע מחברת אנשים. קראתי ששמוש בסמים יוצר תופעות דומות לסכיזופרניה. האם הגבול בין שני הדברים הוא חד וברור, האם ניתן אי פעם לדעת והאם הטיפול שונה. תודה שילה

31/08/2004 | 23:57 | מאת:

לשילה השאלה מאוד מורכבת מפני שקיימת אפשרויות נוספות, יתכן שהסמים גרמו להתפרצות הסכיזופרניה, יתכן שהוא סבל מסכיזופרניה ולא היה מאובחן וניסה "לטפל" בעצמו בעזרת הסמים. את צודקת שכיום הסיבה כבר אינה משנה, הטיפול הוא אותו הטיפול. דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 19:23 | מאת: מעריכה

דוקטור הידש היקר מישהו רשם שטיות בשמך בפורום פסיכולוגיה קלינית . זה ממש לא לעניין וממש מפריע לי. אני לא מצליחה להבין מה הקטע ולמה זה טוב לכתוב שטויות מטופשות בשמך. (לקחתי את זה אישית)... ממשהי שמאוד מעריכה אותך ואת הפורום הנפלא והעוזר שלך.

תודה על תשומת הלב והמילים החמות, ובודאי שמדובר שם במתחזה. תודה דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 16:38 | מאת: jessi

מה יודעים היום על הכימיה של המבוכה זאת אומרת על מצבים נפשים שקשורים למבוכה . איזה תרופה מגבירות לאדם את המבוכה כך שהוא נבוך מכל שטות ? האם יש מצבים נפשיים כאלה שאדם נבוך במידה רבה מידי ?

31/08/2004 | 17:50 | מאת: יונה

שלום ג'סי, להלן אתרים בנושא חרדה חברתית. אולי תוכל להסתייע בהם: http://www.geocities.com/harada_hevratit/files/social_anxiety.html http://www.zarut.com/social/default.asp

01/09/2004 | 00:04 | מאת:

לג'סי אין התייחסות מדוייקת למבוכה אלא להפרעות הקשורות לחרדה או לביטחון עצמי נמוך. דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 16:36 | מאת: דנה

רציתי לדעת מהם התופעות לוואי של התרופה של רספירדל. האם יש עוד תרופות מהדור החדש לחולי סכיזופניה? גם טובות ומועילות? האם התופעה היא תורשתית? מהו הסיכויים שילדיי גם יחלו בזה? אושפזתי פעם אחת, לפני 7 שנים. האם יש סיכויי שהמחלה תחזור שוב? כיום אני לומדת ומתפקדת כמו כל בן אדם רגיל.(לא ניתן להבחין במחלה לאדם מבחוץ). אך אתה ממליץ לספר על המחלה לבחור חדש שאכיר? האם יש להסתיר או לגלות? תודה.

01/09/2004 | 00:09 | מאת:

לדנה ראשית כדאי שתוסיפי אות לשמך, יש הרבה מאוד "דנות" בפורום בזמן האחרון. כל השאלות שלך חשובות אבל אתייחס לשאלה האחרונה שהיא אולי המטרידה ביותר בשלב הזה בחייך. השאלה האם לספר לבחור היא מורכבת יותר מתשובה של כן או לא. חשוב לספר אם היחסים מתבססים ונראים רציניים אולם בטח אין טעם לספר מיד בהתחלה כאשר יתכן שהקשר הוא קצר והבחור לא ימצא חן בעינייך. כפי שאת כותבת את מרגישה והמתפקדת כרגיל כמו כל אדם, לכן גם אין סיבה מיוחדת לספר לכל בחור שאת פוגשת. ככול שמתרחקים מההתקף כך גם הסיכון לחזרה של ההתקף יורד. שבע שנים הם הרבה ולכן הסיכויים שלך שהבראת הם רבים. ישנם תרופות נוספות לסכיזופרניה אולם אם הרספרידל מתאים לך אז מדוע לחשוב על תרופה אחרת? אני מניח שאחרי שבע שנים את נמצאת כבר על מינון נמוך. ישנו מרכיב תורשתי בסכיזופרניה, אולם המרכיב הסביבתי (משפחה טראומות וכך הלאה), חשוב ביותר. כך שלילדים שיהיו לך יש סיכון רב יותר לחלות אבל בטח שלא כולם ומדובר על סטטיסטיקה. דר' גיורא הידש

01/09/2004 | 12:07 | מאת: דנה א

השם הוא אקראי , לא פרסמתי הודעה קודם. קודם כל תודה רבה לך על התשובות. השכלתי ללמוד. אני כרגע על 4 מלגרם של רספרידל. אך לעיתים אני מרגישה פאניקה מוגזמת או חרדה חברתית, רעד בידיים. מה שלא היה לי בעבר עם התרופה פרפאנן אך היתה יותר עייפות וחוסר עירנות. מחינת עירנות אני אוהבת את הרספרידל אך השאלה אם הוא באמת טוב לי. ותופעות הלוואי הם במינון נמוך. מה הסטטיסטיקה שילדיי יחלו גם? האם אותו בחור שאני מספרת לו יכול להרגיש נבגד או ששיקרתי לו על זה אני מפחדת. היה לי חבר למשך תקופה ארוכה, אך המחלה הפחידה אותו מאוד. ויש לי הרגשה שבגלל זה נפרדנו. כי הוא אוהב אותי מאוד. אך היה קשה לו להתחייב בגלל זה. זה הגביר את החששות והפחדים. לכן אני רוצה לדעת. תודה רבה מאוד.

31/08/2004 | 16:05 | מאת: מיכל

שלום, לפני כחודש פגשתי בחור בהודו שקיבל התקף פסיכוזה עקב סמים,בזמן ההתקף סרב לקבל עזרה אך ביקש לראות אותי. אני והוא נפגשנו לשיחחה קצרה,לפני המקרה. ולמחרת הגעתי אליו,הוא דיבר המון על אלוהים ועל אנשים שמנסים להרעילו ומודעות קולקטיבית של היקום. לא הבנתי אותו ולא מצאתי הגיון בדבריו.. למחרת משלחת מהארץ החזירה אותו ועכשיו הוא מטופל במחלקה פסיכיאטרית. הוא טוען שאני ה"משלימה שלו",האהבה שלו,הוא שלח לי המון אי מיילים ביום לפני שהוכנס לביה"ח ואניע לא ידעתי איך להתמודד עם זה בלי להזיק לו. עניתי לו תמיד אך אחרי הרבה זמן,לאחרונה הוא לא ענה והבנתי שהוא אושפז עקב התקףנוסף. אמו יצרה איתי קשר וסיפרה כי הוא לא מפסיק לדבר עליי וכמה הוא מתגעגע וצריך אותי.במכתבים הוא ביקש שאתקשר המון אך לא התקשרתי. ע"פ בקשת אימו התקשרתי אליו למחלקה אך מרוב התרופות הוא התקשה לדבר ולא הצלחתי להבינו,הוא אמר תבואי לבקר אני צריך אותך וניתק.אמו ספרה לי שהדפיסה לו את האי מייל שלי וזה הפך אותו למאושר. מה אני צריכה לעשות? לבקר אותו? האם הרגשות שלו הם כתוצאה מפנטזיה מסויימת שהוא בנה ע"פ דמותי? אני מרגישה מחוייבת לעזור לו, אבל מפחדת להזיק. והאם אני בכלל יכולה לעזור בעקבות מה שהוא חושב עליי? תודה,אשמח לתשובה,הנושא חשוב לי מאוד

01/09/2004 | 00:12 | מאת:

למיכל הבחור כלל אינו מכיר אותך ולכן יתכן שעשית עליו רושם מיוחד כאשר היה כבר במצב נפשי מעורער. כך שישנה כאן שאלה מוסרית האם ברצונך לעזור לו ולשמח אותו, אבל בטח אין חובה, וזה גם קצת מפחיד. כפי שכתבת הדברים שהוא מייחס לך שייכים לעולמו הפנימי ולאו דווקא לראיה מציאותית שלך או של המצב. אבל איני חושב שתזיקי לו. דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 14:58 | מאת: איילה

האם כשלוקחים כדור- חובה לבלוע ? או אפשר לשתות אותו בכוס- שהוא נמס במים?

01/09/2004 | 00:28 | מאת:

לאיילה לא כל כדור, ככלל, כדורים שאפשר לחצות אותם-יש עליהם פס חיתוך. ניתן להמיס או לרסק אותם, וכדורים או קפסולות שאי אפשר לחצות אותם אסור. דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 14:52 | מאת: מעין

התחלתי לקחת כדורי סרוקסט. רציתי לדעת איזה מהכדורים הכי טוב\ יעיל להרגעה בעת התקפת החרדה (עד שהסרוקסט יתחיל להשפיע): אסיוול, וואבן לוריון או נוקטרו? האם נכון שהנוקטרו היחיד שלא ממכר? מדוע אמר לי הרופא משפחה לא לקחת אסיוול בזמן שאני לוקחת את הסרוקסט? תודה!

31/08/2004 | 16:42 | מאת: רווית

יעל אם היית לוקחת קילו וואליום אז הריאות שלך היו מתרסקות והיית שנים רבות תחת מכונת הנשמה מתאמצת לנשום וסובלת . אל תטעי אף אחד עוד מעט ראש השנה יום הדין ! אסור !

31/08/2004 | 11:33 | מאת: אוריאן

אני נוטלת מזה 3 חודשים סרוקסט ולוריון. לאחרונה אני מתעוררת מס' פעמים בלילה להטיל שתן. כמו כן, הדיכאון או החרדה לא פגו לחלוטין. נכון הדבר שאני עושה דברים רבים שלא עשיתי קודם לכן, אך לעיתים יש לי מן הבזקי פחד/דיכאון. בנוסף לתופעות הללו יש לי גם בעיות במיטה אבל בקשר לעניין זה הוזהרתי כבר בהתחלה....מה עם שאר הדברים שהצגתי האם זה "נורמלי"?

01/09/2004 | 00:33 | מאת:

לאוריאן הדברים שתארת "נורמליים" אבל בעייתיים. אני כותב בעייתיים כיוון שהסרוקט עזר לך אבל לא פתר את כל הבעיה ויש תופעות לוואי. (במקרים שהתרופה משפרת את כל המצב או שאינה עובדת כלל אז אין התלבטויות). לכן כדאי להתיעץ עם הרופא המטפל אולי להמשיך עוד קצת או להחליף את התרופה בתקווה שתרופה חדשה תשפיע טוב יותר עם פחות תופעות לוואי? דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 05:46 | מאת: tal

לדר הידש האם קפה שחור יכול לשמש כמעורר חרדה ? אני שואל ספיציפית אלי אני מעשן ומכור לשתיית קפה

01/09/2004 | 00:34 | מאת:

לטל, הרבה קופאין גם ממכר וגם מעורר וגם עלול לעורר/להגביר חרדות. דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 03:27 | מאת: מלי

אני סובלת מבעיה של דיסוציאציה. מחשבות ודמיונות ההופכות לעתים רחוקות לבלי שליטה ונהפכות ממש למציאות בין בדיבורים או במעשים או לעתים קרובות לחסרי שליטה באופן חלקי ואז נהפכות מדמיונות ומחשבות למעשים ודיבורים אך רק לבן אדם מסוים אני אומרת או רק במקום מסוים אני מתנהגת כך. מטופלת אצל פסיכיאטר במשך מספר שנים. בעבר לקחתי פרוזאק, ריספרדל, וליום. כיום אני נוטלת כדור אחד של 10 מ"ג - רידאזין, ו2 כדורים של לוסטראל (25 מ"ג) ההרגשה שלי היא שאני נשארת במצב של שליטה חלקית, כפי שכתבתי, כבר הרבה זמן ולא חל שיפור. 1. האם אי פעם אוכל להפסיק מליטול את הכדורים? 2. מה הכדורים אמורים לעזור לי, אם אני ממשיכה לדמיין המון? 3. האם זה שיש לי בעיה ברשתית העין, לפי שרופא בדק ואמר שיש כאן התחלה של הפרדת רישתית, וגם לפעמים אני רואה קצת מטושטש, במיוחד כשאני עוברת ממקום מוצל למקום עם הרבה שמש או כשאני משנה מתנוחת שכיבה לישיבה או לעמידה- האם כל זה קשור לתופעת לואי של אחד מהכדורים? אודה לך מאוד אם תענה לי תשובה ! מלי

01/09/2004 | 00:38 | מאת:

למלי כפי שלמדת מניסיונך תרופות לא כל כך עוזרות ונקווה שהפסיכותרפיה תעזור לך לפתור את הבעיה ולהפסיק עם התרופות. אני בדעה שאין טעם ליטול תרופות אם הן לא עוזרות. איני חושב שיש קשר בין הפרדות הרשתית ורידזין. עם זאת רידזין עלול לפגוע בראיה במינונים גבוהים (מעל 600 מג' ביום) ויש לו גם השפעה על העין לכן אם אפשר הייתי ממליץ בכל זאת להמנע מתרופה זו אצלך. דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 01:36 | מאת: לי

שלום ד"ר הידש, אני סובלת כ-4 שנים מהתקפות פאניקה (panic disorder), טופלתי בעבר בסרוקסט, ואני לוקחת מידי פעם קסנקס, תלוי בתקופה. אני רוצה לעשות קורס ויפאסנה - 10 ימים מלאים של מדיטצייה כ-10 שעות ביום, בבידוד מוחלט, ללא תקשורת בדיבור/קריאה/כתיבה וכדומה. עשיתי כבר את הקורס הזה, לפני כ-3 שנים כשעוד לא ידעתי מה קורה לי ושיש לי הפרעת חרדה. הקורס היה נהדר, אם כי חטפתי שם התקפה אחת, ואז לא היו לי כדורים.. *** שאלתי היא - האם ידוע לך משהו על מה שקורה בויפאסנה עם הפרעת חרדה ? תוכל לתת לי את עצתך באופן כללי - אתה ממליץ לי ללכת על זה או לוותר ? תודה, לי מצבי העכשווי : לפני כ-4 חודשים קיבלתי הודעה טראומטית והפאניקה חזרה; התעקש/תי לא לקחת כדורים, חוץ מקסנקס פעמים בודדות, והתחלתי טיפול פסיכולוגי. אני יחסית רגועה ומנסה לשמור על סטטוס קוו, וגם מנסה לשפר את איכות חיי.

01/09/2004 | 00:40 | מאת:

ללי ויפאסנה היא "כלי" חזק מאוד, ודרך מאוד מאוד משפיע, זה היתרון שלה וגם החסרון. הרפיה היא דבר מצויין וגם מדיטציה אולם במידה. לכן אניחושב שבסך הכל זה טוב אולם יש סיכון של התקפים של חרדה או פאניקה. אבל אם אפשר ליטול תרופת הרגעה איני מוצא מניע מלהשתתף בקורס. דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 00:26 | מאת: מיכל מ

לד"ר הידש שלום רב, האם מותר לשלב תרופות פסיכיאטריות עם ביופידבק? האם לאישה בהריון מותר לעשות ביופידבק? ותודה על התשובה הקודמת. מיכל מ

01/09/2004 | 00:40 | מאת:

למיכל אין שום מניעה, להיפך מומלץ לשלב וגם בהריון. הידש

01/09/2004 | 00:58 | מאת: מיכל מ

לד"ר הידש ! אתה בטוח? מיכל מ

31/08/2004 | 00:24 | מאת: הילה

מה זה למידה מהכלל לפרט - ממעלה למטה מבחינה קוגניטיבית ? מה זה למידה מהכלל לפרט ?

01/09/2004 | 00:41 | מאת:

להילה לפי דעתי המכלל - החוק, להסיק מסקנות למקרים פרטיים. אולם איני מומחה בנושא. דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 00:02 | מאת: יעל

האם אפקסור 75 מ"ג נותן השפעה מקבילה לסרוקסט 20 מ"ג או שחייבים מינון יותר גבוה?

31/08/2004 | 00:24 | מאת:

ליעל פחות או יותר כן. עם זאת האפקסור עשוי להשפיע גם על הנוראפינפרין ממינון של 150 מג' ליום ומעלה, לכן כדאי לעלות עם מינונים גבוהים יותר של אפקסור דר' גיורא הידש

מה הפירוש של מאתגר ? והאם יש מצבים נפשיים שכל דבר נראה מאתגר ? מה בדרך כלל מאתגר את הנפש ?

ללי איני רוצה לדבר על מצבים של פעילות יתר-מאניה ששם הכל נראה מעניין וחשוב... האדם מטבעו הוא אדם סקרן והשעמום היא מחלה לא קלה. כך שבאופן כללי אנחנו סקרנים ומחפשים אדגרים ודברים חדשים בחיים. במשך השנים מלמדים אותנו ללכת בתלם ולהסתגל למציאות האפורה וזה דבר לא טבעי. דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 00:32 | מאת: דנה

הי לי. לי דווקא נראה שיש הרבה פעמים מצב הפוך, ששום דבר לא נראה מאתגר. הכל נכנס למין סוג של בינוניות אפורה ומשעממת. באופן עקורני אני חושבת שכאשר משתמשים במונח 'מאתגר' מתייחסים למשהו שלא ניתן להשיג אותו בקלות, שצריך להשקיע יותר מאמצים מאשר בדרך כלל. אבל זה משהו שמערכת החינוך הישראלית ובכלל, החברה כולה מנסים לדכא בנו ובמקום זה להשליט סוג של קונפורמיזם מרובע, ששומר על שקט תעשייתי. דנה

30/08/2004 | 23:57 | מאת: אמילי

1.איזה התיחסות נפשית מקלה על הפנמה נפשית של טקסט ? למשל אתה קורא את המשפט הזה, ויש לך התיחסות נפשית מסוימת לטקסט שחלק מההתיחסות הנפשית הוא המצב הרוח שלך, אז איזה התיחסות נפשית לקלט (למשל לטקסט) מקלה על היכולת הנפשית לקלוט אותו, להקשיב קשב עמוק ומלא בעיקר להפנים אותו זאת אומרת להכניס אותו עמוק באופן שתוכל להגיב עליו ? 2. איזה צורת ארגון של מידע (למשל טקסט) יכולה להיות מופנמת בצורה מהירה וחזקה יותר לגבי תוכן המידע מבחינה נפשית ?

31/08/2004 | 00:27 | מאת:

לאמילי שני דברים אשר עוזרים ללמוד. הראשון הוא לחבר חלק רגשי עם טקסט כיוון שהרגש הוא הדבר החשוב והנקלט יותר. דבר שני הוא לחבר תמונה בדמיון עם הטקסט או החומר שרוצים ללמוד. דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 09:48 | מאת: ירדן

אם כך, דר' הידש, הטקסטים שלך מעניינים מאוד, והיה עוזר בהחלט לצרף אליהם תמונה שתקל על ההבנה.... נכון שכתבת בדמיון אבל בדמיון שלי אתה נראה איש גבוה עם זקן אפור. ואם זה לא ככה? ירדן

30/08/2004 | 23:30 | מאת: דנה

לד"ר הידש הרבה זמן לא כתבתי הנה ולא בגלל שהוטב מצבי,להפך יש לי דילמה שאני לא מצליחה להתמודד איתה: בעקבות "מאמץ" חלה הדרדרות במצבי הפיזי( יש לי עייפות כרונית ופיברומיאלגיה) עד כדי כך שאינני מצליחה לקום מן המיטה בלמעלה ממחצית מהזמן- ולא בגלל חוסר רצון אלא בגלל חוסר יכולת. המצב הגיעה לידי כך ש 80 אחזים מן הזמן אינני יכולה לעשות דבר פרט מלישון מרוב חולשה עייפות וכאבים וכבד לי לאחוז משהו שעולה על משקלה של כוס שתיה. מיותר לציין שהמצב מחמיר את הדיכאון והחרדה, שכן יש לי התקפים בהם אני מרגישה כאילו אני על סף עילפון : חום(חולשה נוראית,צמרמורות ועוד ואני יודעת שאי אפשר להקל על המצב ושמדובר בתהליך ארוך.....והעובדה הנוספת שהמחלה שלי אינה שקטה( הבנתי שיש אנשים שהמחלה אצלם כה חלשה עד כי אינם שמים לב שהיא שם ולא קיימת פגיעה בתפקוד שלהם)- כל אלו ממש מעציבים אותי.....אני הרי מאוד רוצ ללכת ולעשות דברים פרט מלשכב ולנוח אבל המחסום הוא פיזי - בכל פעם שאני מבעצת פעולה שקלה לאדם בריא אני מרגישה לא טוב רציתי לדעת בעקבות כך: האם מצב שכזה נחשב לרמה מסויימת של נכות( נפשית ופיזית) ומה ניתן לעשות בנידון, אם כך? ובעיה נוספת- אני חוששת מאוד לנסות סוג נוסף של כדורים כי סף הסבילות שלי כה נמוך עד כי התופעות לוואי של הכדורים הרבים שנסיתי עד כה היו חמורות מן המחלה עצמה- האם תרופות טבעיות יכולות להוות תחליף? רבים אומרים לי ממקרי הקרובים שעבור שתי הבעיות(פיזית ונפשית) הפתרון הוא לצאת מן הבית ואני תמיד תמיד עושה זאת וחוזרת חולה עוד יותר.... חשוב לי לציין שוב כי בעקבות "התקף" נוסף שקרה לפני כשעתיים בעת כתיבת שורות אלו אני מאוד מאוד עצובה( שרתי ודברתי עם חברים ותקפה אותי חולשה איומה כאבי גרון וחולי ונאלצתי לפרוש לביתי לנוח)............ מודעת לכך שלא תוכל לענות על הכל ובכל זאת בתודה רבה מראש דנה

31/08/2004 | 00:31 | מאת:

לדנה היקרה לצערי מצבך אינו טוב ואני חושב שבהחלט אפשר לפנות לבטוח הלאומי בבקשה של נכות. כפי שאת מציינת לא כל העצות הניתנות על ידי אנשים שאינם מבינים את המצב עוזרות, תנהגי כפי שאת יכולה ולא כפי שאומרים לך. במידה רבה את הרופאה הטובה ביותר עבור עצמך. לצערי טיפולים אלטרנטיבים אינם עוזרים הרבה. אני מאמין רק בהרפיה ודימיון מודרך אשר עשויים לעזור. עם זאת את מתארת חולשה רבה מאוד ולא אופיינית. הייתי חושב על בדיקה נוספת אצל נאורולוג טוב בשאלה של מחלת שרירים או של מערכת העצבים. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 19:26 | מאת: דנה

לד"ר הידש תשובתך עזרה לי מאוד בקשר לחולשה, נאמר לי מפי מספר רופאים והבנתי זאת גם מסיפורים אישיים שהיא מאוד אופיינית לפיברומיאלגיה בגלל שהשרירים עובדים יתר על המידה וגם המערכת החיסונית,ושזוהי מחלה שפוגעת במערכת העצבים המרכזית, האם לזאת הייתה כוונתך? ( אני לא רופאה אני לא בטוחה אם זה ההסבר המדוייק) אני יודעת שבסוף רק אני יכולה לעזור לעצמי אבל לפעמים או בעצם תמיד מפחיד לדעת עד כמה המצב אינו תקין ורחוק מלהיות אידיאלי... רעיון הטיפול המודרך הוא באמת רעיון טוב( הציעו לי לעבור אותו בעבר אך סרבתי כי הייתי במצב טוב יותר ובציניות רבה עוד יותר...) תודה על ה"הקשבה"( קריאה...?) דנה נ.ב מסתובבות בפורום שתי דנון ( או שלוש) חשוב לי לציין זאת... בהודעות האחרות בדף זה או בכלל בחודש האחרון זוהי לא אני( לא הייתי רוצה שישייכו אלי דעות או עמדות למרות שתרם קראתי הודעות אלו)...

30/08/2004 | 23:21 | מאת: אליאן

האם למישהו יש אינפורמציה על התרופה. התרופה ניתנת בכמות של 25ml לנער בן 16. מחיפושי בגוגל ניתקלתי באזהרות לא נעימות לגבי התרופה. ??? תודה.

31/08/2004 | 00:32 | מאת:

לאליאן אכן יש להזהר בתרופה אבל במינון נמוך כפי שנכתב יש מעט מאוד תופעות לוואי מכל הרשימה. דר' גיורא הידש

30/08/2004 | 23:08 | מאת: ארז

שלום רב. אני פונה בבבקשה לקבל אינפורמציה במטרה לסייע לחבר טוב. החבר הינו בעל משפחה, בשנות ה-40 לחייו, עם לא מעט מצוקות מסביב. הנ"ל נמצא בדכאון עמוק מזה מספר חודשים. המצב הלך והדרדר עד כדי חוסר תפקוד כמעט טוטאלי וסכנה להתפרקות התא המשפחתי. המצב מתבטא בין היתר ברצון (שבפועל מתממש) לשכבמיטה/לישון לאורך רוב שעות היום, עצבנות, הסתגרות וחוסר סבלנות. יש לציין כי החבר כבר עבר "גל" כזה לפני כעשרים שנה ואף אושפז בשל כך בבית חולים פסיכיאטרי. אלא שאז לאחר אשפוז בן מספר שבועות עזב את בית החולים, הפסיק את התרופות ויצא מהמצב בו היה שרוי. לאורך השנים תפקד כהלכה עם ירידות קלות במצב הרוח מעת עת. הבעייה הינה כי החבר זוכר את הטיפול ובעיקר את הטיפול התרופתי אותו קיבל כטראומטי בשל תופעות הלוואי בדגש על הטשטוש שהתרופות גורמות והרצון/הצורך לישון עם נטילתן. הוא חש חוסר אמון ברפואה הפסיכיאטרית. בשל כך לקח לי זמן ממושך לשכנע את החבר ללכת לפסיכיאטר ולבסוף לאחר שהבהרתי לו כי לאחרונה שמעתי מספר תוכניות בהן דובר על השינוי והשכלולים שבתרופות הנוטלים כנגד דכאונות ובעיות פסכיאטריות אחרות נאות החבר ללכת לפסיכיאטר. עם שובו ציין כי הפסיכיאטר רשם לו כדורים (איני יודע את שמם) והדגיש בפניו כי הכדורים גרמו לו לנמנם בעשרת הימים הראשונים בהם יקח את הכדור. אמירה זו של הפסיכיאטר המחישה בפני החבר כי דבר לא השתנה וכי מה שהיה נכון לפני עשרים שנה נכון גם היום. על כן החליט שלא להתחיל בטיפול. ואני שואל - האמנם כך? האם אין תרופות אשר אינן מרדימות? האם יש דרך לשכנע את החבר ליטול את התרופות? האם יש עפ מי לדבר ? כיצד אפשר לסייע לחבר במצב כזה? אשמח לקבל את התייחסות הפסיכיאטר או מי מהקוראים אשר יכול לתת תשובה רצינית לאמור לעיל. מודה מראש, ארז

31/08/2004 | 00:34 | מאת:

לארז אכן הדברים שאתה כותב הם נכונים. יש דור חדש לגמרי של תרופות אשר מעוררות ואינן מרדימות. להיפך, לעתים קרובות המטופלים מתלוננים על חוסר שינה כיוון שהתרופה מעוררת אותם יותר מדי. כפי שקרה אצל החבר אנחנו יודעים שדיכאון היא הפרעה חולפת ואפשר להבריא ממנה, מצד שני היא עלולה לחזור... הטיפול חשוב ביותר ועשוי לעזור וכדאי לעשות כל מאמץ כדי לשכנע את החבר. דר' גיורא הידש

30/08/2004 | 23:03 | מאת: יערה

שלחתי לך מייל לכתובת שלך ב"כללית" (לאותה כתובת ששלחתי אז בזמנו..) האם קיבלת? (כי נזכרתי שאולי השתנתה לך פשוט הכתובת...) זה פשוט מאוד מאוד חשוב לי .בתודה מראש - יערה [email protected]

31/08/2004 | 00:37 | מאת:

ליערה איני עובד יותר בכללית כך שבטח המכתב לא הגיע אלי הידש

30/08/2004 | 21:49 | מאת: בירור

עד היום הצלחתי לגשת לפורום בפורמט הישן, אבל היום כבר לא מצאתי דרך כזו. זהו? עכשיו רק בדרך האיטית של הפורמט החדש? כמה חבל במיוחד משום שאין סימן "חדש" והוא מאד חסר כאן וגם בגלל שלוקח שנים לכל עמוד לעלות :-(

30/08/2004 | 22:14 | מאת: פתרון

http://rambam.doctors.co.il/forums/list.php?f=385

30/08/2004 | 22:23 | מאת: בירור

30/08/2004 | 20:53 | מאת: חגית

אנשים שלא מכירים דכאון הם ברי מזל !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

30/08/2004 | 21:39 | מאת: אור

וגם אנשים שלא מכירים התקפי חרדה וכו'.....אבל אני מניחה שכל אחד והחבילה שלו....

30/08/2004 | 20:06 | מאת: כבר לא כ"כ מבולבלת..

לד"ר הידש, לפני יומיים פניתי אליך בשאלה אודות נטילת תרופות פסיכיאטריות. הזדהיתי בכינוי "מבולבלת" וציינתי כי מחזיקה בדעות קדומות וסטריאוטיפיות בנושא. קראתי את תשובתך המפורטת. אני מודה לך בחום ומקרב לב על המענה ועל תוכנו. הארת ופקחת את עיניי. אני ראיתי את הדברים כתמונת "שחור-לבן" דיכוטומית, "החיים שלפני" (לקיחת התרופה) מול ה"חיים שאחרי", כשבין השניים - סימן אי-שיוויון. לא ראיתי את הספקטרום במלואו, ואת דרגות הביניים: "אפשרי"-"מומלץ"-"יכול להיטיב"-"לא מחויב המציאות".... למעשה, רק כשקראתי את תשובתך שמתי לב שמדובר על המלצה ולא על "גזר-דין"... גם ציון העובדה כי "לעתים היד קלה על העט ועל הדפסת מרשמי התרופות" (פרפרזה שלי) עודדה אותי. אני רוצה לעדכן אותה מה קרה (או ליתר דיוק: מה לא קרה...) מאז פנייתי אליך. ראשית, החלטתי שאיני נוטלת את התרופה, כי אינני רוצה לעשות כן! הקופסה הקטנטנה בצבעי הלבן-כחול-צהוב מונחת אחר כבוד על שולחני. על אף אוצר מילותיי העשיר, בכל פעם שעיניי נחות עליה, אני פולטת "איכסססס...". תשובתך שלך אפשרה לי להודות ולומר לעצמי מפורשות ש"אינני רוצה ליטול תרופות! איני מתכחשת לבעיותיי ולמגבלותיי (ויש, יש בעיות ...), אך איני חושבת שמצבי חמור עד כדי כך, ואין בכוונתי להרים ידיים! יש עוד מה לעשות, ואני רוצה לעשות זאת בכוחותיי הפנימיים שלי!!!". גם תחושת הפחד לעמוד מול הפסיכיאטר ולומר לו: "חן חן (על ההמלצה), ובכן (היא נדחתה)..." התעמעמה. כל זה נכון להיום... אם עדיין תרצה להתעדכן ולשמוע על ההתפתחויות בהמשך, ציין זאת, ואשמח לחזור ולספר... מודה לך על הכל! וכדבריך - שיהיה רק טוב...

31/08/2004 | 00:41 | מאת:

היי תקראי את המאמר בצד הפורום "על שקרנים...." הסיפור הוא אמיתי ללא תוספות שלי. בעיני תרופות הם אמצעי כלי כדי לחיות טוב, ואשמח לעזור בכל אשר ניתן. דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 01:12 | מאת: דנה

הי. צר לי לנפץ לך את האשלייה, אבל.... יש לפסיכיאטרים נטייה מסויימת לא להשתמש במילים ברורות וחד משמעיות, גם כשהם רוצים לומר משהו דיכוטומי לחלוטין. כך שצריך הרבה פעמים לבדוק בין השורות של ההנחיות שלהם. ההסתייגות הורבאלית היא חלק מהמקצוע... הרבה פעמים מאחורי מילים כמו 'מומלץ' 'רצוי' 'יש לשקול בחיוב' מסתתרת משמעות של 'צריך' 'כדאי' 'חסר לך שתגידי לא'.... אני לא נכנסת לפרטי הנושא, מכיוון שדעתי ברורה- אם הרופא אמר שצריך- אז צריך. ונראה לי שאת מוצאת הצדקות רציונליות בכדי להשאר באותה רמה אמוציונלית פחות או יותר... (הופס, בכל זאת נכנסתי לעניין) בכל מקרה, תרגישי טוב, ותרגישי שלמה עם ההחלטה שלך- זה הכי חשוב, לילה טוב, דנה

31/08/2004 | 01:21 | מאת: אחת (לא סתם)

תיסמכי על דנה. היא יודעת מה שהיא מדברת... באמת פסיכיאטרים מדברים ככה.

31/08/2004 | 14:55 | מאת: מאיר

למבולבלת- אצל פסיכיאטרים המשפט "אם יש לך פטיש ביד אז כולם נראים כמו מסמרים" נכון יותר מכל דבר אחר. כלומר הנטיה של פסיכיאטרים היא לטפל באמצעות תרופות כמעט בכל מצב וגם המטופלים שלהם מתאימים את עצמם לגישה הזאת. אם יש לך התנגדות אידיאולוגית לטיפול תרופתי אז אין צורך ללכת דווקא לפסיכיאטר. או שבתת-מודע בכוונה הלכת לטיפול שידעת מראש שלא תוכלי לקבל אותו. אז בשביל מה? לדנה- את טועה ומטעה כאשר את כותבת שהיא "צריכה" תרופות. על סמך מה? מישהו עשה לה צילום רנטגן של הנפש ושם ראו שהיא חייבת תרופות? בסה"כ היא דיברה עם רופא שחשב שתרופות יכולות אולי לעזור ואולי לא. דווקא בפסיכיאטריה כאשר מגיעים למסקנה שמישהו "חייב" תרופות אי אפשר לסרב, כלומר ניתן גם לכפות טיפול תרופתי במקרה של מחלת נפש.

שלום. אני "חי" כבר זמן רב, באופן מודע, הרגשה או ידיעה (אני מכיר בכך) לפיה קיים אצלי מעין "עיוות", "שיבוש", חוסר תקינות מסוים באיזו שהיא מערכת תפקודית של עצמי (מערכת תפקודית לפי הנוסח שלי יכולה להיות מערכת האחראית להיותו של תפקוד כלשהו בגופי לפי צורך, דוגמת המערכת האחראית על הזיכרון במוח האדם או על הראייה, אם ישנם), שכיום אני סבור כי מדובר במקרה הנוכחי במערכת הרגשית שבמוח. זה מאוד מטריד אותי במשך השנים, ועם זאת אני לא מצליח לקדם את חקר העניין, שלמעשה אינו חייב להיות לא מהימן, חסר כל יסוד, בבחינת סיפור בדוי ומופרך. ואני מניח שלא אתפלא במיוחד אם תיווכח אמיתותו או אמיתות חלקית שלו והוא יהפוך לדבר ידוע ומוסכם בחברה האנושית לכל דבר. כתגובה לכך העלית את האפשרות לגבי לעבור אבחון פסיכיאטרי לבדיקת העניין, לפי מה שהבנתי. אז אמרתי לך שבעצם אני כבר נתון זמן רב תחת טיפול, הן פסיכיאטרי והן בדרך שיחות עם אנשי מקצוע. אך חרף כל נסיונותיי להעלות את העניין בפניהם בפגישות ולדון עליו איתם ברצינות לא עלה בידי להשיג התקדמות ממשית לטובתו, ולגבי הפסיכיאטר הנוכחי שלי - בתחילה הבנתי מדבריו שהיה נכון להקדיש התייחסות מקצועית לטובת העניין, אך לאחר מכן הוא הראה כלפי התנערות וחוסר נכונות להתעסק בו וגם אמר דברים תואמים לכוונתו זו. רון

לרון הדברים כעת ברורים יותר, אבל בהחלט קיימת בעיה. במידה ואתה לא מצליח להסביר או לקבל התייחסות לדבריך, אתה נשאר עם המחשבות שלך לבד?! דר' גיורא הידש

30/08/2004 | 17:50 | מאת: מעין

בימים האחרונים יש לי סחרחורות. (נראה לי שמצבי הבריאותי בסדר). האם יש קשר בין המצב הנפשי לסחרחורות? עד היום בכל ההתקפי פאניקה\ חרדה שהיו לי לא היו לי סחרחורות (עלי לציין שפתאום יש לי סחרחורת מבלי שהייתי קודם במצב של חרדה- כמובן שבעקבות הסחרחורת באה החרדה). אם כן יש קשר איך ניתן למנוע את הסחרחורת? . שאלה נוספת מתי יתחיל להשפיע עלי הסרוקסט. (היום היום השני שנטלתי חצי כדור, מחר אני אקח עוד חצי כדור ואח"כ כדור שלם). אודה לך ד"ר כתמיד על תשובותיך!

31/08/2004 | 00:45 | מאת:

למעין סביר שאחרי הבדיקות הגופניות שעברת הסחרחורת היא ביטוי של חרדה והחרדה עלולה להופיע באלף צורות. ביטויים גופנים של חרדה הם דבר שכיח. הסרוקסט מתחיל להשפיע כעבור כשבועיים שלושה, בינתיים אפשר להעזר באופן זמני בתרופות הרגעה כמו וואבן או לוריוון. דר' גיורא הידש

30/08/2004 | 17:44 | מאת: אור

מה ההבדל בין השניים? מה עדיף?

31/08/2004 | 00:47 | מאת:

לאור מדובר בשתי תרופות טובות וותיקות הפועלות על הסרוטונין. מדובר על שתי מולקולות שונות הפועלות בדיוק על אותו המקום ואותו החומר במוח. הדימיון ביניהן הוא רב מאוד וגדול בהרבה מההבדלים. כך שמבחינתך התרופות שוות והשאלה היא מה מתאים לך יותר, ועל כך תהיה תשובה רק כאשר תיטול. דרך אגב, ישנם עוד עוד ארבע תרופות דומות כאלו. המשפחה נקראת SSRI דר' גיורא הידש

30/08/2004 | 17:13 | מאת: L.L.B

ד"ר הידש שלום! אני מאובחנת כסובלת מבורדרליין. בזמן שהותי במחלקה פסיכיאטרית, קיבלתי כמה וכמה פעמים את התרופה הנ"ל (איטומין). אני ל-א סובלת ממחשבות שוא, הזיות, דמיונות וכו'. כשהייתי ב'אי-שקט', (ככה הצוות היה קורא לזה) היו נותנים לי את התרופה. לפעמים בכדור ולפעמים בזריקה. לדעתי, התרפוה מאוד מסוכנת, כי עובדה שכל פעם שנתנו לי את ה-S.O.S סבלתי מתופעות לוואי קשות של קשיון שרירים (השרירים היו נתפסים לי בצורה נוראית! צוואר, כתפיים, רגליים וכו'.). רציתי לדעת אם אין חוק שאוסר לתת את התרופה לאנשים שהם "נורמלים" (כביכול), ע"ע בורדרליין. אני חושבת שצריך לשקול להוציא את התרופה מסל הבריאות!!!

30/08/2004 | 17:16 | מאת: אפרת/אפי

הי ! אני ממש שמחה לראות אותך כאן. המייל שלי לא משהו ואני מנסה לענות לך כבר מאתמול ולא מצליחה. אמשיך לנסות אפרת

30/08/2004 | 17:42 | מאת: L.L.B

טוסט. תנסי לכתוב בכותרת של ההודעה (בנושא) את השם שלי... כי כמו שאת בטח רואה, גם שלי לא כ"כ פעיל וסדיר (נראה לי שהוא צריך איטומין. חיחיחיחיחיחיחי). וחוצמזה- גמני שמחה "לראות" אותך...... ערב טוב!

30/08/2004 | 19:05 | מאת: צבי

קודם כל אם הגעת לאישפוז פסיכיאטרי אז את לא נכנסת לקטגוריה של "נורמליים". פשוט עונה לך באותם מושגים שאת השתמשת בהם. הטיפול באנטומין נחשב לטיפול הרגעתי טוב ומקובל במצבים של אי שקט פסיכומוטורי, לא רק בפסיכוזות אלא גם בהפרעות התנהגותיות וזה כנראה היה מצבך. כמו כל תרופה אחרת גם לאנטומין יש יתרונות וחסרונות (תופעות לוואי) ועד שלא מנסים לא יודעים. יש אנשים רבים שמטופלים בתרופה עפ"י בקשתם ולא סובלים מתופעות לוואי. התרופה לא ממכרת.

31/08/2004 | 00:49 | מאת:

שלום, אומנם התרופה גרמה לתופעות לוואי לא נעימות אבל לא לנזק. כלומר אחרי שחלפה השפעת התרופה גם השרירים התרפו והכל הסתדר. עם זאת כנראה סבלת מהתרופה ומבחינתך אפשר למחוק אותה ולחשוב על דברים אחרים. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש

31/08/2004 | 14:10 | מאת: L.L.B

מאוד נפגעתי שכתבת ש"אם נכנסתי לאשפוז פסיכיאטרי, אז זה אומר שאני לא "נורמלית"". מצטערת. לא מסכימה עם הגישה הזאת. לא כל מי שנמצא באשפוז פסיכיאטרי נמצא בהגדרה של שפיות או אי-שפיות. חוצמזה, מי אמר שהאשפוז שלי היה מוצדק? רוב תקופת אשפוזי הייתי מאושפזת תחת צו בית משפט. כידוע לך צבי, כולנו עושים טעויות, גם פסיכיאטרים, גם פסיכולוגים ולצערינו גם שופטים! ולדעתי, תרופה זו נועדה בשביל "להרגיע" את הסביבה של המטופל. ז"א שהסביבה (במקרה זה- הצוות המטפל) לא רוצה בלאגן, שהסביבה רוצה קצת שקט, שלסביבה אין כוח, אז הסביבה נותנת את הסמים האלה. כן, בפירוש סמים! יום טוב שיהיה לך (למרות הכל...) L.L.B

שלום לכולם, מומלץ לקרוא את המאמר "על שקרנים, בוגדים ו"פסיכים" גם...." אפשר למצוא אותו בצד שמאל של הפורום. הסיפור הוא אמיתי ומומלץ בחום. דר' גיורא הידש

30/08/2004 | 17:24 | מאת: עדילי

דר' הידש שלום רב! קראתי את המאמר לפני שהמלצת עליו, ושאלתי מה פשר הופעתו דווקא בפורום פסיכיאטריה? ברור שכל מי שכותב כאן (כמעט) מטופל באופן כלשהו ומאמין ולרוב מצליח בטיפול. המאמר צריך להתפרסם במקומות שבהם הפתיחות לנושא מוגבלת, אם בכלל. ובכלל, אילו אותי (בתור מטופלת!) היו שואלים את השאלה לגבי המנהיג, סביר להניח שהייתי עונה את אותה התשובה. ודווקא מתוך היכרות מקרוב עם דיכאון וחרדה. אני יודעת את השעות הקשות של בהייה בקיר ובכי בלתי פוסק, את כאב הנפש הלא ניתן לתיאור במילים, את עוצמת החרדה המשתקת, את עוצמתן שלך מחשבות אובססיביות שאינן נותנות מנוח, את שעות השינה הארוכות המתחלפות בשעות עירות ארוכות ועוד ועוד. גם אני הייתי רוצה מנהיג מלא מרץ ושופע מיניות שרמנטי וחכם שמוצא אנרגיות 'לזיין מהצד' וגם לנהל מדינה, ובמקרה של קלינטון גם עולם שלם. ואם יורשה לי , נראה לי שהוא ביצע את כל משימותיו בצורה מוצלחת....

30/08/2004 | 17:43 | מאת: אני

ייתכן שנועה בורכה במטפלת טובה, אך אין ספק, וצר לי לומר זאת, שנסיוני האישי הוא אחר לחלוטין. מטפל קר ומנוכר,שאינו פתוח לקבל דבר אחר מלבד האבחנה שלו, כל דבר שסיפרתי לו גולגל מייד לפתחי, ולא משנה מה הייתה הסיטואציה , מעולם לא שמעתי אותו מתלבט או מהסס. כל אחד והנסיון שלו.

30/08/2004 | 18:03 | מאת: אמא רחוקה

אולי אפשר להוסיף מדור עם קישורים לפורום הינה אחד שאהבתי ומספר חמש בטוח לא מתאים לך 10 Signs You Need a New Doctor By Mary J. Shomon of thyroid.about.com The decision to find a new doctor s actually more difficult than most people might think. The relationship with a doctor is an intensely personal one, AND it's not easy to find the right match particularly when we're limited by geography AND insurance. Many people also find that they feel a bit intimidated by their physicians, AND once with a doctor, don't feel they have the right to switch, OR worry offend the doctor. Remember — in a doctor-patient relationship, YOU are the client, AND the doctor is providing a service. AND if that service is not meeting your needs, the best thing you can do for your health is to find the right doctor who will meet your needs. How do you know when it's time for a new doctor? Here are some signs. 1. Your doctor doesn't respond to calls OR faxes. Do you find yourself leaving message after message but not getting a return call for days? Are you ending up going several days without medicine because your doctor won't approve a refill until you make an appointments? 2. Your doctor's office is unresponsive disorganized, OR rude. Are you ending going up going several days without medicine because your doctor's office hasn't called in a refill, despite your requests? Are you finding out that the office staff are not getting your messages to the doctor? Does the office regularly make billing mistakes, overcharge you, OR lose paperwork? Have you ever showed up for a scheduled appointment, only to be told that there's no record of your appointment? 3. Your doctor dismisses the Internet as a source of quackery AND nonsense. Does your doctor refuse to look at any information you bring in from the Internet? Is your doctor entirely unaware that the National Library of Medicine, most major medical journals, AND the literature from most professional medical organizations is on the Internet? 4. Your doctor is unwilling to explore your ideas. When you bring up a symptom OR concern, does your doctor quickly assume that it's something like "age, hormones, not enough sleep" AND fail to explore other medical causes? If you request a test for a particular condition, does your doctor say "You don't have that condition," AND refuse to order a test? If you asked for a different drug, OR a new drug for your condition, does your doctor usually refuse, without a reasonable explanation? 5. Your doctor is interested in selling expensive products OR services. Do you always leave your doctor's office with bottles AND jars of vitamins, supplements, powders AND potions, AND books, videos OR other materials that set you back several hundred dollars, AND that the doctor claims you can only get from him/her? Does your doctor regularly recommend remedies that only he OR she sells? Does your doctor recommend costly treatments, provided at his OR her office, that are not covered by your insurance? Do you find surprises in your bill, AND charges that you don't understand, AND can't get decently explained? 6. Your doctor doesn't listen. Does your doctor pop in AND out of the examining room OR office to take phone calls while you are having an appointment? Does your doctor sit at his OR her desk AND read, go through mail, OR type on the computer while you are in his office? Do you find that your doctor is asking you the same questions over AND over, indicating that he OR she doesn't remember what you've said? 7. Your doctor doesn't see the bigger picture. Does your doctor view each appointment independently, AND not remember symptoms OR conditions you've had in the past? Does your doctor fail to pull out your chart AND review your history for a few moments to look for patterns in symptoms? Do you get the feeling like your doctor never has read your chart OR history? 8. Your doctor is influenced by a pharmaceutical company. Does your doctor have mouse pads, pens, prescription pads, calendars, mugs, patient literature, wall charts AND posters, AND other paraphernalia with drug OR pharmaceutical company logos plastered on them? Does your doctor refuse to allow you to switch to competing brands of drugs, but fails to provide a rational reason? 9. Your doctor is arrogant OR rude. Is your doctor one of those men OR women who truly think they are "holier than thou" AND act accordingly? Does your doctor make you wait for extremely long periods of time, but never apologizes for the delays OR for making your wait? Would your doctor NEVER say "I don't know the answer?" Does your doctor interrupt you OR act impatient when you are speaking? 10. Your doctor is not your partner in wellness. Ideally, we want our doctors to quickly diagnose AND cure us, AND sometimes this is the case. But there are times when your doctor may not be able to make you well. The best he OR she may be able to do is help minimize symptoms, optimize your health as best as possible, OR make you more comfortable given a particular condition. A doctor who is your partner in wellness will work with you to explore the situation, get the best possible diagnosis, explore treatments fine-tune treatments as necessary - working in partnership with you. A doctor who is your partner will treat you with courtesy AND respect will listen to you, AND will incorporate you into the decision-making process. Remember , of course, that there is no perfect doctor. A great doctor may have almost every quality you want, but be a bit more costly than you'd like. OR your may have the best doctor, but he OR she always runs late AND keeps you waiting, OR the doctor is So popular you have a 4 month waiting list for routine appointments. You can't expect perfection! But do expect a doctor who will make his OR her best on your behalf.

30/08/2004 | 19:17 | מאת: אמא רחוקה

התכוונתי למספר 3

30/08/2004 | 21:08 | מאת: קישור

http://thyroid.about.com/cs/doctors/a/neednewdoctor.htm http://thyroid.about.com/cs/doctors/a/neednewdoctor_2.htm

31/08/2004 | 00:10 | מאת: מיכל מ

אין ספק שהלחץ מגיע מתוכנו ומהדרישות שאנו מציבים לעצמנו ולא בהכרח מדרישות חיצוניות אוביוקטיביות. לכן גם הטיפול צריך להתחיל מבפנים ולא רק מבחוץ(תרופות). (או שהכל עניין של מספרים פה) מיכל מ.

30/08/2004 | 16:56 | מאת: גלית

האם יש כדור הרגעה אחר חוץ מהקלונקס שהוא מעולה לי אבל יש בעיה שהנטילה שלו זה בוקר צהרים וערב שעובד על 24 שעות ולוקחים כדור אחד כי בטיולים או חברים זו הרגשה לא נעימה ליטול כדור הרגעה תודה ד"ר

31/08/2004 | 00:23 | מאת:

לגלית מהקבוצה הזו לוואליום=אסיבל יש את משך הפעולה הארוך דר' גיורא הידש

שלום רב רציתי לדעת את ההבדלים בין פסיכולוג ולבין פסכיאטר,כלומר שיחות שיעזרו לי להתגבר על מקרה שקרה לי. האם גם פסיכאטר יכול לעזור בשיחות ללא תרופות? אשמח לדעתך תודב מראש

30/08/2004 | 19:38 | מאת: מאיר

בד"כ לא כדאי ולא מומלץ. יש משפט עתיק שאומר "כאשר יש לך פטיש ביד כולם נראים לך כמו מסמרים". כלומר אם יש לך אפשרות לתת תרופות וסמים אז למה בכלל לבזבז את הזמן בשיחות שהתועלת שלהן מוטלת בספק. טיפול בשיחות זאת לא המומחיות העיקרית של הפסיכיאטרים ורובם הבינו ממזמן שיותר משתלם לתת מירשם ב-10 דקות מאשר לבצע פסיכותרפיה ב-50 דקות. מצד שני אם לפסיכיאטר אין הרבה לקוחות אז אין לו בעיה לעבוד אחה"צ בתור פסיכולוג שגם נותן תרופות. אין כאן בעיה חוקית. רק תבין- פסיכיאטר טוב ומבוקש לא יבזבז 50 דקות על מטופל אחד. בד"כ עדיף פסיכולוג קליני שזאת המומחיות שלו ואתה מקבל טיפול של שעה בשבוע בלי שיעשה לך טובות כי זאת המסגרת המקובלת של טיפול פסיכולוגי וזה מגיע לך תמורת הכסף שאתה משלם. פסיכולוגים לומדים אותו מספר שנים כמו פסיכיאטרים- רק הנושאים שהם מתמחים בהם שונים.

30/08/2004 | 20:34 | מאת: מטופלת

שלום רב איני חושבת שאפשר להכליל אני נמצאת בטיפול של שיחות בלבד (ובמקרה שלי ללא טיפול תרופתי) אצל רופא פסיכיאטר שעושה גם פסיכותרפיה מצויינת

30/08/2004 | 21:01 | מאת: ע'

שלום לך, אני מעוניינת מאוד לקבל ממך את פרטיו של הפסיכיאטר שלך. אני מחפשת פסיכיאטר הנותן גם פסיכותרפיה. האם תוכלי לפרסם את שמו והטל' במרפאה ? איך אפשר ליצור עמך קשר? האם יש לך אי-מייל או לשלוח לך את שלי? אנא עזרי לי. תודה.

30/08/2004 | 16:48 | מאת: גלית

ד"ר הידש שלום הילדים חוזרים ללימודים ויש לי הצעה לטפל בקשישים האם נראה לך שבמצבי (מובן שאתה מכיר אותי זו גלית) לעבודה של חצי יום עד 12 בצהרים זה כדאי. אני צריכה להכניס פעוטה לגן ילדים ואין לי הרבה ברירות בגלל מצב כלכלי. מה דעתך אני מאד שמחה שאתה עוזר לי ומעודד אותי

31/08/2004 | 00:11 | מאת:

לגלית אני מכיר אותך וחושב שכדאי לנסות, כאשר תהיה לך מטרה מוגדררת וחשובה תמצאי את הכוחות להתמודד עם הקשיים. בהצלחה דר' גיורא הידש

30/08/2004 | 15:46 | מאת: יפית

ד"ר גיורא הידש שלום אני לוקחת פרוזק כבר חודשיים והשיפור במצב מדהים . ממש יצאתי מהדיכאון שהייתי בו . אבל אני מיובשת לגמרי. אין לי כמעט שתן (רק כמה טיפות) בית השחי נהיה אדום ומקומט ואפילו העניים יבשות. אפילו שאני שותה המון. התחושה הכללית מזעזעת ,.כאב ראש וסחרחורות. אבל סוף סוף אני לא בדכאון. אני לא רוצה להגיד לפסיכאטר שלי כדי שלא יפסיק לי את התרופה. אני מעדיפה להתיבש למוות מאשר לחזור ללפני חודש. (לא באמת...). יש תרופה שהיא כמו פרוזק אבל שלא תגרום לי להתייבש. מיפית המיובשת

31/08/2004 | 00:13 | מאת:

ליפית פרוזק אינה גורמת להתייבשות, לעתים מדובר על ירידה בכמות הנתרן בדם. חייבים לבצע בדיקת דם אצל רופא המשפחה לאלקטרוליטים. למרות השפור במצב חשוב לדווח לרופא, אם הפרוזק גורמת לתופעות לוואי אפשר למצוא תרופה אחרת מהמשפחה שתטיב את מצבך ללא תופעות לוואי. דר' גיורא הידש

30/08/2004 | 14:02 | מאת: ד.

ד"ר הידש היקר. במקביל לטיפולי פוריות (זריקות והזרעות) אותם התחלתי לפני כחדשיים, הופיעו אצלי תופעות פיזיולוגיות מוזרות, כשבתחילת הדרך זה היה בעיקר נימולות (רגל, לאחר מכן יד ומעט צוואר בצד שמאל) ובהמשך - התפשטות הנימולות לכלל הגוף וכיום בעיקר תחושה של עקצוצים, מעין זרמים פנימיים, צמרמורות ואי שקט פנימי אבל עם דגש מאד פיזיולוגי. יש רגעים טובים יותר ויש גם פחות אבל באופן כללי - זה נמשך לאורך כל היום (למעט יומיים שטופלתי בפרדניזון לפני CT ובמהלכם - התחושות פסקו לחלוטין). לאחר בירורים עם אורטופד ונוירולוגית, שעד כה לא מצאו דבר, הומלץ לי על ידי רופאת המשפחה והנוירולוגית להתחיל בטיפול עם Cipralex 10mg (חצי כדור למשך 4 ימים ולאחר מכן כדור למשך חודש, בינתיים). דרך אגב, הדיאגנוזה של שתיהן היתה GAD. קבעתי תור לפסיכיאטר של הקופה אבל מכיוון שהוא נקבע רק לסוף החודש והייתי שמחה מאד להפטר מהתסמינים-המטרידים-כל-כך-ומשבשים-את-שגרת-החיים כמה שיותר מהר, אני שוקלת להתחיל בטיפול הנ"ל כבר עכשיו. שאלותי - 1.האם הסימפטומים הנ"ל מתאימים ל"סומטיזציה של GAD"? (בהינתן מספר בדיקות נוירולוגיות תקינות) 2.האם מתפתחת תלות ו"סובלנות" של הגוף לטיפול הנ"ל (מה שאומר טיפול ארוך טווח והולך וגובר, דבר בו איני מעוניינת) 3.האם ניתן לטפל בציפרלקס במקביל לטיפולי פוריות (כרגע הפסקתי אותם אבל מעוניינת לחדש ברגע שאתחיל להרגיש שוב טוב יותר)? 4.האם ניתן לטפל בציפרלקס במהלך הריון, אם וכאשר יקרה? 5. האם ציפרלקס אפקטיבי לטווח הארוך ללא שיחות עם פסיכולוג? מתנצלת מראש על הפירוט הארוך. אשמח לתשובות לשאלותי תודה.

31/08/2004 | 00:18 | מאת:

שלום, אשתדל לענות על כל השאלות. הציפרלקס היא תרופה חדשה יחסית אולם ככול הידוע אין בעיה ליטול בהריון, כדאי תמיד להתעדכן במרכז הטרטולוגי בהדסה ולשאול מה דעתם העדכנית, אפשר להתקשר לשם טלפונית. הטיפול בציפרלקס הוא למשך מספר חודשים, התרופה אינה ממכרת, אין צורך לעלות במינון ואחרי שתסיימי את הטיפול תמשיכי להרגיש בטוב. יתכן שהסיבה לתחושות ולחרדה הם הטיפולים ההורמונליים שקיבלת, כך שיתכן שתרגישי טוב גם ללא טיפול, ועם טיפול המצב ישתפר הרבה יותר מהר ותחזרי לעצמך. בהצלחה דר' גיורא הידש

לאנונימית כל פסיכיאטר יכול לטפל ב ocd עדיף תמיד להגיע לאיש מקצוע ששמעת עליו המלצות מאדם שאת סומכת עליו. דנה

טיפול תרופתי ב-OCD יכול לתת כל פסיכיאטר שכן מדובר על תהליך של ניסוי וטעייה ולא צריך להיות חכם גדול בשביל זה. אל תבזבזי את כספך על רופאים פרטיים שכן לא תקבלי טיפול יותר טוב אם הוא פרטי. מומלץ לפנות לפסיכיאטר בקופת-חולים במקום שקרוב למקום מגוריך. כימיה ואמון ברופא גם חשובים אך זה כבר נושא אישי שהמלצות בפורום לא יועילו בהרבה.

31/08/2004 | 15:30 | מאת: לאנונימית

30/08/2004 | 11:36 | מאת: גליה

קניתי כדורי לוסטרל והם מאוד קטנים. [50 מ"ג] האם הכדורים האלה קטנטנים ??

30/08/2004 | 13:31 | מאת: בעלת נסיון

30/08/2004 | 14:14 | מאת: מזל

מה רע בזה? זה מצויין אפילו וגם על כך נגיד תודה פעמיים כי טוב

30/08/2004 | 11:14 | מאת: מעין

תודה על תשובתך. זה עוזר מאוד לדעת שיש מי שמוכן להקשיב לך. עבורי האתר הזה ממש כמו קבוצת תמיכה. היום לדוגמא היו לי סחרחורות לא ברורות בעבודה, אין לי מושג אם זה קשור למצבי הנפשי, אבל זה פשוט כבר לא נעים לומר למי שסובב אותי שאני לא מרגישה טוב, כי הם פשוט לם מבינים!. מבחורה לגמרי בסדר הפכתי לחסרת שקט מוחלט. טוב אני אקווה שהכדורים יעזרו (התחלתי לפני יומיים, בהתחלה חצי כדור, ואחרי שלושה ימים כדור שלם). בכל מקרה תודה רבה לך. ואם יש לך עצות בשבילי אני אשמח לשמוע.

31/08/2004 | 00:06 | מאת:

למעין תודה על המילים החמות וכוונתי שזו תהיה מטרת הפורום. מקווה שתרגישי טוב ומהר ככול הניתן ושיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

30/08/2004 | 09:30 | מאת: שירי

שלום ד"ר, רציתי לדעת מה יותר טוב לטיפול בחרדות, האפקסור או הלוסטרל? תודה

31/08/2004 | 00:08 | מאת:

לשירי לאפקסור יש עדיפות שהוא פועל בשני מנגנונים גם על הסרוטונין וגם על הנוראפינפרין והוא הוכיח את עצמו כנגד חרדה. עם זאת גם לוסטרל תרופה טובה, במשך מספר שנים היא הייתה התרופה שנרשמה הכי הרבה בארה"ב. דר' גיורא הידש

30/08/2004 | 09:16 | מאת: לוסי

לד"ר הירש, טיילתי באינטרנט ומצאתי מאמרים שאומרים שלוסטרל הם כדורים אשר לא גורמים להשמנה. ושאלתי היא הכיצד? אם אמרתי לי שאפקסור או ציפרלקס גורמים לעלייה במשקל ,מאחר שהם מעלים את רמת הסרטונין במוח והעליה היא לטווח הרחוק, איך זה שהלוסטרל לא מעלה במשקל? הרי גם היא גורמת לעלייה של הסרטונין במוח. אודה לך על תשובתך לוסי

31/08/2004 | 00:09 | מאת:

ללוסי הלוואי, לפי דעתי הלוסטרל גם גורם לתופעת לוואי מצערת זו. דר' גיורא הידש

30/08/2004 | 08:30 | מאת: ארז

קיבלתי Xanax XR במינון של 0.5 מ"ג פעמיים ביום. רציתי לדעת אחרי כמה זמן של שימוש ישנו סיכון של התמכרות לתרופה במינון שניתן לי?

31/08/2004 | 00:10 | מאת:

לארז, מקובל ששימוש קבוע במשך כחודש. אחרי כחודש ימים יש צורך בירידה הדרגתית במינון דר' גיורא הידש

30/08/2004 | 00:42 | מאת: אמא מודאגת

בתי נשואה ומתכננת להיכנס להיריון,היא נוטלת זיפרקסה בקביעות,זה שנים, למחלתה, אנחנו יודעים שאסור ליטול תרופה זו בהריון,בתי ניסתה בעבר לשנות את סוגי הכדורים, ולהחליפם באחרים ומשפחות הכדורים,בהמלצת הרופאים ,אך ללא הועיל,כלומר חלה החמרה במצבה,הכדורים המוחלפים לא השפיעו לטובה,לא הועילו, רק לתרופה ,זיפרקסה,יש השפעה טובה עליה, אני רוצה לציין שבעבר הרחוק ,היא נטלה ,סטלזין ,תרופה מהדור היישן, מה עלינו לעשות? תודה ,ד"ר,

30/08/2004 | 01:14 | מאת:

לאמא איני בטוח שהאינפורמציה שזיפרקסה עלולה לגרום לנזק בהריון מדוייקת. כדאי לבדוק במרכז הטרטולוגי בהדסה, הם הכי מעודכנים. נכון שהתרופות מהדור החדש לא נבדקו מספיק אבל איני חושב שישנה אינפורמציה או דיווח על מקרים בהם נגרם נזק עם זיפרקסה בהריון. אלו שתי תשובות שונות. בהחלט אפשר לעבור לתרופות של הדור הישן, קצת קשה להשיג את הסטלזין (תרופה מצויינת), אפשר לנסות את הפרפנן או הלידול או הקלופיקסול שהן קצת דומות. דר' גיורא הידש

30/08/2004 | 00:31 | מאת: ניקי

דוקטור, לצערי הרב אין לי אומץ להגיש נגדו תלונה, ובעיקר אין לי את הביטחון העצמי לעמוד על זכויותי . תקרא לי טיפשה (ואני יסכים איתך) אבל , אפילו לעבור ממנו לרופא אחר אין לי אומץ כי אני מפחדת שהוא יעיר לי על זה. תודה רבה רבה לך דוקטור הידש , אתה ממש מקסים ועזרת לי רבות . שיהיה לך רק טוב ניקי

30/08/2004 | 00:38 | מאת:

לניקי חבל, את עשויה לעזור לעצמך אבל גם לאנשים אחרים הנזקקים לשרותו של אותו הרופא. תנסי קודם כל לכתוב את המכתב ואחר כך תתלבטי האם לשלוח אותו או לא. סתם תכתבי מכתב ותראי מה יצא מזה.... אני מקווה שתרגישי טוב יותר ותמשיכי לעדכן. ביי הידש

30/08/2004 | 15:00 | מאת: דור

גם אם לא תתלונני מישהו אחר יעשה את זה- תהיי בטוחה בכך. אבל חשוב שתחליפי רופא- כי בפעם הבאה זה יכול לעלות לך ביוקר- בנזק בריאותי למשל. הפעם הוא רק העליב אותך ובפעם הבאה שתהיה לך בעיה הוא יתן לך תרופה שתגרום לך נזק. לכן לטובת בריאותך החליפי רופא מיידית. אגב- מותר לשאול באיזה קופת-חולים מדובר?

30/08/2004 | 19:58 | מאת: ניקי

דור, לצערי אני נמנעת מעימותים כמו מאש (וזאת הסיבה העיקרית לדיכאון - הפרעת אישיות הימנעותית). אני יודעת שהצדק איתך אבל... דור, לדעתי זה לא רלוונטי ולא צודק לומר את שם קופת החולים שלי ולהכתים את שמם. אולי זה יעורר היתנגדות מצדך , אך בסופו של יום הנזק נמנע וחוץ מכמה דמעות (לא נראות) לא קרה כלום. אני מרחמת על הרופא שלי - כל אחד יכול לטעות ,לא? רק שאצלו טעות תעלה ביוקר . אני לא רוצה לפגוע בו. ואני כרגיל, יניח את הנושא בצד , ואשכח ממנו. תודה בכל זאת על ההתיחסות. בברכה ניקי