פורום פסיכיאטריה
שלום דר'. כתבת לי על תשובתי למורן,שאינני עברתי משהו דומה או קרוב. כתבתי לה תשובה כי הזדהתי עם הנושא,וכי אני חושבת שכן עברתי משהו דומה. אם אתה חושב שטעיתי,זו זכותך. אני יכולה לומר לך שכשהסמים הכניסו אותי להזיות ופאניקה-חשתי היטב מה זה "סרט רע" מסמים,וכשקמתי למחרת{עדיין בתוך המצב הזה}-כמה שקשה להאמין אני כמעט יכולה לומר בבטחה{כמעט-כי אני לא רופאה כמובן},שקמתי למצב פסיכוטי. אומנם לא צרחתי או התנהגתי כמו משוגעת,אבל לא ידעתי איפה אני,הכל זז והסתובב, הכל נשמע מעוות ומוזר,הדבר היחיד שהצלחתי להתאמץ ולהבין זה שאינני רוצה שהורי יראו מה קורה לי. אז הלכתי מהר מהבית,עם חברתי הטובה,לא יכולתי לדבר או לזוז,והיא קראה לבחור{שבהמשך הפך לבעלי}. הוא לקח אותי,וכל "הפסיכוזה" יצאה עליו,כשעמדתי וכל הרצפה זזה-אמרתי את זה לו, כשהרגשתי כל הזמן דברים לגמרי פסיכופטים-שיש סביבי שדים,ופאניקות ודברים בלתי נסבלים-גם הוצאתי זאת אצלו. וה"גדולה" היחידה במצב הזה,שמפרידה ביני לבין אדם שמוגדר "פסיכוטי" היא שהצלחתי לא להראות זאת כלפי כולם,אלא במקור אחד בלבד,וכמובן להבין{בקושי} שזה לא נכון מה שאני חשה. ההבנה הקטנה הזאת{שבכוחות כ"כ חזקים שאבתי ונלחמתי בתוכי במהלך כל הזמן הזה} היתה דבר כמעט בלתי אפשרי. לא לצרוח "הצילו" ולהתייחס לכל מה שאני ראיתי והרגשתי-היה קשה יותר מכל דבר בעולם הזה. לעשות הפרדה בלתי אפשרית בין מה שקורה בי-כל כולי-לבין לקלוט שזה לא נכון ולא להוציא זאת כלפי חוץ,היה דבר כ"כ קשה ונטול כל הגיון. אני יודעת בודאות שאם לא היתי נאחזת בבעלי,והוא לא היה שם הכל היה פורץ החוצה אל מול כולם. אני גם חושבת שכל "ההאחזות" שלי בבעלי ואפילו אם אני מגדירה את זה "כעזרה" זה בהחלט לא היתה עזרה"נורמלית" או פשוט אדם שמפחד ומישהו מרגיע אותו. זו "עזרה"-שהיא עצמה פסיכוטית במקצת,ובתוך מצב ממש הזייתי-נאחזתי באיזושהי "הצלה" ופשוט מלאתי את עצמי באמונה שהוא מרגיש מה קורה לי ועוזר לי. חשבתי שהוא ממש רואה וחש את זה,ופשוט מציל אותי ואומר לי מה לחשוב,ואיך להרגיש. ונאחזתי בתוך הבלאגן הזה "בתחושה" שלו,תחושה אחת שתישאר ולא תהפוך לי להזיה. אבל זה בהחלט לא היתה "תחושה" נורמלית. לא היה מדובר בזוגיות,או באהבה,או בתמיכה. אלא באלמנטים של "הצלה" והיאחזות בתוך משהו ממש לא בסדר. אך זה היה הדבר היחיד שהיה לי. אני חושבת שגם בגלל האלמנט "הפסיכוטי" עצמו של ה"עזרה"-שכמובן נבע ממצב שהוא פסיכוטי,בגלל זה בזמן שגיליתי שהוא שיקר לי פתאום,ולאחר מכן נאמרו לי על ידי חבר שלו{לפני האונס}המון דברים איומים,שעיוותו לי את התפיסה היחידה{והלא נורמלית מראש}של בעלי,שקעתי לגמריי,ונכנסתי להזיות. אני חושבת שנכנסתי להזיות מהדברים שנאמרו לי-קפאתי-השתתקתי-נסגרה למול עיני כל המציאות פתאום,פשוט נסגרה. ונכנסתי לעולם הזייתי -שהראש שלי יצר-וכמעט ולא השתחררתי מן העולם הזה. דר',כמובן שאני הראשונה שרוצה להאמין,ורוצה לשמוע,שלמרות שזה נראה לי כך,אין ולא היה מדובר במצב פסיכוטי. אך אני אומרת את הדברים כמו שהם. גם בכל הקבלה שלי לעצם הפרידה כיום-יש יותר אלמנטים פסיכוטים מאשר נורמלים. ישנם שני צדדים- ההגיוני-והמאוד לא הגיוני. בהגיוני אני איכשהו יכולה להסתכל בצורה "נורמלית" על הדברים,ולומר לעצמי שאינני רוצה אותו יותר בתור בעלי,ורוצה להמשיך בחיי. הלא הגיוני זה שהכל נראה לי פסיכוטי לחלוטין,שנלקחה לי "ההשקפה שלי על המציאות" שהכל מתעוות ונסגר כמו אז. אותה תחושה. וכשנכנסתי למצב הזה לפני כמעט4 חודשים,פשוט בבום אחד כאילו לתוך המצב של אחרי הסמים,מצב שלא שמעתי כלום,מצב דמיוני ודפוק{סליחה על השפה}ומשם גם נובעת האימה מההזיות ומאיבוד השפיות. אני מרגישה כל הזמן בין לבין. {כשההיגיון הוא החלק המיניטורי במשוואה}. כמעט מאבדת הכל...ונשארת איכשהו חזקה. אני אתאר לך כמה דברים,שאולי יסבירו לך למה אני משתמשת במילה "פסיכוטי". בתקופה עם בעלי,למשל היתה לי תחושה במשך תקופה-כשהינו ברכב,של הזיה,שהאוטו זז גם כשהוא עומד,שהכל שם זז בפנים ומציק לי בצורה מחרידה,והיתי מבטאת את זה בכריזה והתחננות לבעלי"תעזור לי"-בצורה מאוד לחוצה והיסטרית. והיכנסות לעוד יותר היסטרייה-כשהוא היה משתתק. בכי,לחץ,צעקות. בתקופה שהוא "התעלם" חתכתי את עצמי פעם בסכין גילוח ברגל{בכוונה} -אך בצורה מודעת,זאת אומרת לא רציתי לפגוע בעצמי בצורה חמורה בשום אופן,אבל רציתי שהוא יקלוט כבר כמה קשה לי. רציתי לזעזע אותו, שאלתי אותו"אני צריכה לכרות את הרגל שלי כדי שתאמין לי שאני במצוקה ותפסיק לשתוק ולהתעלם,ותדבר איתי כמו פעם?" כל מיני דברים שמעידים על מצב לא הגיוני במיוחד. לא הגיוני בכלל. ואני חוששת שהכל הכל לא היה וגם לא הגיוני כיום. שאיכשהו אני חזקה. רוב הזמן היתי במודעות מספקת כדי לא להתנהג כך מול אחרים{גרנו בבית הוריו,ואני מודה שלפעמים בזמנים קשים גם צעקתי עליו בהיסטרייה כשהוריו היו בבית}זה כבר היה חזק מדי כדי שאבחין ואשקול את התנהגותי בצורה שקולה. וכשאני מספרת את כל זה,זה נשמע כאילו זה מאחורי,אך זה לא. אני מודעת למצב שלי,ומודעת להכל,אך אני עוברת יומיום דברים שאני מנסה להגדיר לעצמי ולהאמין שהם חרדות,למשל אם שוחחתי קודם עם אחי,והוא ישב על הספה,בזמן שדיברתי איתו הרגשתי שאני עומדת לדמיין מישהו יושב לידו,שאתחיל לדבר עם מישהו דמיוני וכו'... ואני לא יודעת אם זו חרדה,או שזה קורה לי וכמעט מתרחש ואיכשהו אני נשארת הגיונית ומצליחה להתרכז בשיחה במקום בפסיכוזות. ראית את הסרט "נפלאות התבונה"? אם לא,אספר לך שמדובר במרצה באוניברסיטה, אדם אינטיליגנטי ובוגר, ובמהלך חצי סרט הצופה עד לדברים שקורים בחייו,למכרים שלו, לעבודות שהוא עושה....ובהמשך מסתבר שחצי מהדברים ומהחוויות שהיו עד כה,היו תוצרת של הראש שלו. הוא התקשה להבין. אך רוב האנשים סביבו לא היו כלל קימים. הסתבר שיש לו סכיזופרנייה. הוא הגיע לנקודה בה חשב רבות עם עצמו,והצליח לקלוט שמה שקורה לו לא בסדר, לא אמיתי,ואף להבין מה נכון ומה לא. הוא לא הצליח להעלים את הדמויות מראשו,ולא לשנות את הסיטואציות,אך הצליח בעזרת חוכמתו לחיות עם זה. לראות את האנשים הללו בבוקר,בזמן שהוא מגיע לאוניברסיטה,במקום לדבר איתם,לחייך חיוך קטנטן,ולהמשיך הלאה. הוא פיתח הבנה ויכולת להבחין מה אמיתי ומה לא. הוא החליט שלא יתן לזה לנצח אותו,וילחם עד הסוף. אני לא משוה את מצבי לשלו,ואני גם לא מושפעת מהסרט,את מה שאני חשה הרגשתי הרבה לפני שראיתי את הסרט. וכמובן שאינני נלחמת בדמיות או סכיזופרנייה אך אני מרגישה שש שנים במלחמה חזיתית של ההיגיון{המועט} על מול השאר.שבכוחות מאוד מאומצים של כל רגע נתון-אני מנסה שישאר ומלמדת את עצמי להשאר. בקושי. אני יודעת שאתה בוודאי יודע שהיתי רוצה לשמוע שאני טועה . ושיהיה בסדר.{השאלה אם זה אפשרי אחרי כל מה שתיארתי}. תודה.{וממש מתנצלת על האורך,ובנוגע לטיפול,אין צורך לומר לי שוב. אני יודעת.} שבוע טוב.
גם אם תקראי לזה פסיכוזה ותמשיכי לתאר את זה על חצי עמוד- זה עדיין לא פסיוכזה!!!
תודה:-)
קארין לדעתי ד"ר הידש יחזור שוב על תשובתו ויאמר לך שמדובר אך ורק בחרדה, והאמת היא שלא משנה עכשיו מה זה, חבל על כל שנייה שאת גוררת ואחזור ואומר לך ולא אכפת לי שאת לא רוצה לשמוע: את חייבת לראות רופא אמיתי שיאמר לך ישירות במה מדובר ויטפל בך. אין תירוצים. איני רופא אבל נראה לי שזה ממש הכרחי במקרה שלך ואפילו דחוף כי את הורסת לעצמך תחיים ולדעתי לא צריך לוותר לך וכן ללחוץ עליך בכיוון הטיפול. תראי שאחרי שתטופלי החיים שלך ישתנו ויהיו טובים יותר ואת "תצחקי" על המצב שלך היום. את חייבת לראות רופא אמיתי ולא להתחמק מזה! את חייבת עזרה אמיתית! אם את רוצה ואת רואה שזה מתאים לך את יכולה להמשיך לפרוק עומס בפורום אבל זה לא מספיק. אל תשלי את עצמך. את מקבלת תשובות, אולי נרגעת לזמן מאד קצר, אבל אחרכך שוב בחרדות. זה לא זה. במקביל את חייבת לפנות לטיפול אמיתי ומציאותי שיטפל בבעיה יותר לעומק וכמו שצריך. את חייבת לקחת את עצמך לטיפול. רק את. חבל לחכות לאיזה נס ואולי למישהו שיביא את הנס. עכשיו זו את ואת אחראית על חייך. את בלבד.
תודה נד על האכפתיות. אני יודעת שאני כותבת דברים מאוד קיצוניים,אך כמה שזה ישמע מוזר, במקביל לכך באמת מצבי בכללית משתפר ואני מרגישה יותר טוב מיום ליום. אני חושבת שפה בפורם,אני פשוט מוציאה את הדברים הכי "קשים" ואיומים שחבויים בי שנים,ובמקביל לכך אני באמת משפרת את חיי ותיפקודי. אני יודעת שאני אחראית לחיי,והבחירה שלי,למרות שקשה לקבל זאת,היא לנסות להתגבר בעצמי,ולהיות במצב שהיתי בו עד לפני שלשה חודשים. אני פשוט לא מסוגלת לקחת תרופות שאני לא מכירה לבדי,ללא תמיכה,אבל אני יודעת שטיפול זה הדבר הנחוץ,ואני יודעת שיום יבוא ואעשה זאת. אני מבינה שזה מעצבן שרואים אדם במצוקה,שמדבר מדבר...במקום לעזור לעצמו. אני לא נהנית מכך,ואני מקווה שאפשר להבין אותי בכך שאני לא יכולה לעבור תהליך טיפולי עכשיו-לבד. פשוט לבד. אבל אם היה בסדר בעבר בעזרת קצת קלונקס... אז אין סיבה שלא יהיה שוב,ב"ה. ובגלל שאני קצת במבוי סתום... עוזר לי לקרא את דברי הרופא, היתי שמחה פשוט לשמוע שיהיה בסדר במקום דיבורים על תרופות וטיפולים... תתפלא,אבל בעבר לקצת ניחומים והבנה ותמיכה...היו השפעה טובה ומועילה יותר מלכדור הכי טוב בעולם. זה בעצם הדבר היחיד שאני מחפשת פה....
לדר הידש מה בעצם ההבדל בין שתי תרופות אלה?
אפקסור פועל על מנגנוני סרוטונין, נוראדרנלין ובמינונים גבוהים דופאמין. האיקסל על סרוטונין ונוראדרנלין בלבד. האיקסל אינו מתפנה דרך הכבד. היעילות כנראה זהה. ועוד שוני - המחיר והשתתפות הקופות השונות.
שתיהן תרופות דואליות כלומר במינונים נמוכים משפיעים בעיקר על הסרוטונין ובמינון עולה ההשפעה על הנוראדרנלין עולה. האיקסל פועל יותר על הנוראדרנלין מאשר האפקסור. באופן כללי נגד דיכאון אפשר לפעול בשתי דרכים, או להעלות את רמת הסרוטונין או את רמת הנוראדרנלין. ישנן תרופות הספציפיות לסרוטונין בלבד, ישנן תרופות הספציפיות לנוראדרנלין בלבד. וישנן תרופות דואליות. גם בדואליות ישנם הבדלים, מי משפיעה יותר על הנוראדרנלין ומי נוטה יותר לכיוון הסרוטונין. דר' גיורא הידש
בת 47. לקחתי את התרופה בערב ומשום מה לא מצליחה להרדם. האם כדאי לקחת בבוקר. אפשר עד שתיהיה השפעה לצרף בארוע ואבן או משהוא אחר שאתה ממליץ.
למורן בדרך כלל הסרוקסט מעוררת וההמלצה ליטול אותה בבוקר עם אוכל. דר' גיורא הידש
אמא שלי התאשפזה בעקבות התמכרות קשה לכדורי לוריוואן. עד כמה כדורים יכולים לטגן לבן אדם את המוח. יש מצב שהיא תחזור לפוקוס בזמן הקרוב? כמה זמן זה לוקח תהליך הגמילה? היא כבר כמעט שבוע לא לוקחת כלום חוץ מסרוקסאט, היום העבירו אותה למחלקה, עד עכשיו הייתה במיון. היא רועדת ולא בפוקוס ולא מבינה מה הולך סביבה. האם יש סיכוי קלוש שיגיע איזה יום שהיא תתנהג בצורה רגילה ?
אחרי תקופה מסויימת בן אדם חוזר לעצמו לי זה לקח כמעט שנה וקצת
אחרי תקופה מסויימת בן אדם חוזר לעצמו לי זה לקח כמעט שנה וקצת
היי. מה עבר עלייך? היית גם מעופף ולא צלול? היית מאושפז? אם לא בא לך אתה לא חייב לענות על כל השאלות שלי. תודה על התגובה שלך מורןא
רופא פסיכיאטר קבע לי שבגלל מצבי הפסיכיאטרי אינני מסוגל לעבוד יותר מ-4 שעות ביום. האם המלצה כזו היא גם מחייבת רופא תעסוקה?? מודה מראש על התשובה.
ליוסי מדובר על המלצה והיא אינה מחייבת. מניסיוני בדרך כלל רופאי התעסוקה מקבלים את המלצת הפסיכיאטר. דר' גיורא הידש
שלום, מזה כ-10 שנים אני סובלת מדכאון מלווה בתופעות פיזיות קשות ומחשבות טורדניות לא פעם הלכתי לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי לצד לקיחת תרופות נכון לפני חמש שנים לערך,התחלתי עם פרוזק שממש לא התאים לי ועשה את הפעולה ההפוכה . עברתי ללוסטרל[כדור] שלא עזר כלל ואז לסרוקסט שגרם לי להשמנה מרובה [הייתי אדם רזה] ולחוסר חשק מיני. מיותר לציין גם ,שלא יכולתי להגיע לסיפוק מיני כלל. [המינון שלקחתי בזמנו, היה כדור וחצי .הסרוקסט עזר חלקית] פניתי לפסיכיאטר על מנת שיחליף לי את הכדור, בגלל אותן סיבות שציינתי. עברתי שוב ללוסטרל וכשזה ממש לא עזר, חזרתי לסרוקסט שמשום מה לא עזר ולו בטיפה. הייתכן כדבר הזה..? שפעם הסרוקסט עוזר ופעם לא? נכון להיום ומזה שנה וחצי, אני לוקחת צ'יפרלקס [מינון 2 כדורים] שגם עוזר חלקית טיפולי שיחות[באופן פרטי ולא רק] ממש לא עזרו לי ולכן הפסקתי אותן . אני מרגישה ממש לא טוב ובמקביל לוקחת קסנקס על מנת להרגיע קצת בעבר הרחוק קסנקס במינון של 0.5 עזר לי להרגע כאשר היו לי התקפני פניקה ופחד היום גם קסנקס לא ממש עוזר ואני צריכה לעלות במינון 1 מ"ג על מנת שזה ישפיע אני רואה פסיכיאטר מטעם קופ"ח פעם בחודש ורק על מנת לקבל מרשמים . מצבי הכלכלי לא מאפשר לי להגיע לקבל עזרה ראשונית דחופה אצל פסיכיאטר פרטי כל שנותר לי בנתיים , להמתין לביקור בקופ"הח שאמור להיות עוד כחודש אשמח לשמוע המלצות פרטניות לגביי החלפת הכדור ובכלל בברכה, מעוננת
כדאי לך ללכת לרפואה הציבורית כך תוכלי לראות בתדירות גבוהה יותר רופא
שלום, יתכן שסרוקסט ישפיע בפעם הראשונה ולא ישפיע בשנית. עם זאת כל התרופות שציינת פועלות באותו המנגנון ולכן לא פלא שפעולתן (או חוסר פעולתן) דומה. כדאי לנסות תרופות הפועלות במנגנון מעט שונה כמו אפקסור ואיקסל. דר' גיורא הידש
הי ד"ר..אז אתה כבר יודע שאני סכיזואידית והכל...וגם על התרופות אתה יודע. אבל אני לא יודעת!!! אני לא יודעת מה לעשות עם הספידים האלה!!! זו לא מאניה. המצברוח שלי ממש רגיל. אבל יש לי אנרגיות מוטרפות. אני כל הזמן מנקה, מבשלת, מכבסת, יוצאת לריצות, עושה אהבה (שוב ושוב), מדברת כל הזמן והכי גרוע: ערה ערה ערה. אני לא ישנה בכלל (ממוצע של שעתיים ל -24 שעות). אני ממש מודאגת. מה גם שכבר הכל ככ נקי שאני מכבסת בגדים מהארון.... טוב, זה באמת היה סתם. אבל זו דוגמא נהדרת לזה שאני מקשקשת כל הזמן בלי יכולת לסתום. ה-צ-י-ל-ו נטע
אני ממליץ לך ללכת למיון אחרת האנרגיות יכולות אולי לגרום לעשות משהו רע
לנטע אנרגיות מרובות עם תרופות נוגדות דיכאון???? מה הפלא? אולי הגיע הזמן לשכנע את הרופא שלך להפסיק אותן? הידש
לקראת מבחן...חשוב לי לדעת מהם התנאים בהן מאשפזים נוער באשפוז כפוי (עם אישור הורים ובלי)? מי יכול לאשפז(פסיכיאטר מחוזי או פקידת סעד)? מה קורה לאחר 48 שעות כאשר המתבגר מעוניין להשתחרר, באם הוא מעל גיל 15 או מתחת? תודה
ליעל לקטין אין דעה משלו והאפוטרופסים קובעים עבורו. ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים, לכן אם ההורים מסכימים אין כאן אשפוז כפוי. ילד בגיל 15 הוא תחת האפוטרופסות של הוריו. אשפוז כפוי רק בהחלטת פסיכיאטר מחוזי. פקידת סעד נכנסת לתמונה כאשר ההורים אינם מתפקדים והיא דואגת לטובת הילד. דר' גיורא הידש
אני בת 38 נשואה + 2 ילדים גדולים. לפני כשנתיים פוטרתי מעבודה ואחרי חצי שנה של חיפושים מצאתי עבודה חדשה. התפקיד הוא אחראי ויש לחץ תמידי. כמו כן יש לפעמים ימים חופשים אבל למחרת אני צריכה לעבוד 13-15 שעות, ולפעמים אין ימים חופשיים ואני עובדת שעות רבות. ז"א שהשעות לא יציבות וקיים מצב שאני עובדת מ- 9 בבוקר עד 4 בבוקר שלמחרת בלחץ. השכר לא מצדיק והמנהל מאוד קשה. מאז שהתחלתי לעבוד אני מרגישה לא טוב. בבוקר אין לי חשק לקום, אני לא נהנית כמעט מכלום.אבל התאבון שלי בסדר. אפילו כשנסעתי לנופש לא היה לי טוב. מצב הרוח ממש רע. אני מנסה למצוא עבודה אחרת אבל לא מצליחה. זה לא כל כך פשוט. שאלתי: האם יש מקום לשקול לקיחת חצי כדור ציפרמיל שאולי ישפר לי את מצב הרוח הדיכאוני ואני אוכל לתפקד יותר טוב? דרך אגב האנשים מסביבי לא מרגישים בכלום. אני מתפקדת מצויין אפילו במשך 15 שעות רצופות בעבודה וגם בבית, אבל הכל כל כך קשה לי ואני לא נהנית מלעשות כלום. בעבר לפני כ- 4 שנים הייתי חולה בוירוס מיסתורי הרבה מאוד זמן ואחרי כן הייתי מאוד מדוכאת, קיבלתי סרוקסט ל- 4 חודשים והמצב מאוד מאוד השתפר. אני פחות מדוכאת מאשר הייתי אז אבל בכל זאת זה ממש לא זה. תודה!
ללי שלום, שאלה קשה מאוד. ברור שעל פניו אין מקום לטיפול תרופתי. אולם אפשר לשאול את השאלה כפי שאת שאלת. האם פרוזק, ציפרמיל או כל תרופה אחרת מקבוצה זו עשויה לעזור לי? או אם נקצין יותר את השאלה, האם אדם בריא במצב נפשי טוב כדאי לו ליטול פרוזק? בארה"ב ישנם רבים שעושים זאת, באנגליה התברר שבמי השתיה יש עקבות של פרוזק - המים שם ממוחזרים וזה סימן שהרבה מאוד אנשים נוטלים פרוזק.... כך שלמרות שעל פניו התשובה היא שאין סיבה ליטול ציפרמיל. הרי רבים עושים זאת ומדובר על בחירה אישית. כמובן שלכל תרופה עלולות להיות גם תופעות לוואי. דר' גיורא הידש
אבל האם זה מצב שנקרא דיכאון? אע"פ שאני מתפקדת, אני מרגישה לא טוב. התיפקוד עולה לי בדמים. קשה לי מאוד. תודה
מישהו מכיר את הפסיכיאטר "צבי קירש? אם כן אשמח לשמוע חוות דעת עליו. במיוחד אם יש פה מישהו/י שמטופלים אצלו.. תודה . שיר
לא נהוג להמליץ על רופא מסויים בפורום
יש לי שאלה אליך מדוע אין לנו שליטה אם נדבר לעצמנו על מערכת העצבים לדוגמא במנוחה בישיבה שאני צופה בטלויזיה פתאום יש לי קפיצות של מערכת העצבים או זרמים בגוף . למה אי אפשר לשלוט על זה אני תמיד קורא לזה "פרקינסון" אני יודעת שאף אחד לא רואה את זה אבל אני מרגישה את זה וזה לא נעים . כמובן שרק אם כדורי ההרגעה יש קצת הטבה. האם אתה יכול לתת לי קצת הסבר על הנושא.
היי גלית. אני לא יודעת אם יש קשר,אבל אצלי בחודשים האחרונים{מאז שאני לוקחת קלונקס} אני לפעמים מרגישה רעידות בתוך הגוף. אני לא יודעת אם זה "קפיצות במערכת העצבים" כפי שהגדרת,או שזה מהקלונקס... כי זה מוזר,הגוף רועד מבפנים. ואני לא חושבת שאפשר לדבר עם מערכת העצבים, אם כן כבר מזמן היתי אומרת לה מה אני חושבת עלייה...וגם מחטיפה לה איזו סטירה או שתיים:-).
לגלית מדובר על עוררות יתר של מערכת העצבים הלא רצונית. בדרך כלל אין לנו שליטה על רוב מערכת העצבים שהיא המערכת הלא רצונית. המערכת הלא רצונית קובעת את כל הפעילות הנעשות באופן אוטומטי בגוף (עיכול, לב וכך הלאה). דר' גיורא הידש
אני בהריון (ראשון) בשבוע 32, במשך כחמישה חודשים לפני ההריון נטלתי פלוטין ויש לציין שמצבי השתפר מאוד. מיד כשגילתי שאני בהריון הפסקתי את הכדור, לאחרונה מצבי הנפשי התדרדר ובעיקר ההשפעה של ההתדרדרות היא על חיי הזוגיות שלי .הפסיכולוגית שלי המליצה שאקח שוב כדורים לאחר שהיא ביצעה בדיקה אצל איש מקצוע וזה אמר לה שאין שום סיכון ליטול את הכדור בתקופת הריון. בכל זאת רציתי לשמוע חוות דעת נוספת. ההתלבטות היחידה שלי היא עקב מצב ההריוני ודאגה לעוברי . תודה נראש מיכלי
הי מיכל בדקתי עבורך את העניין. אין שום מניעה לקחת פלוטין בהריון. על אחת כמה וכמה בשבוע 32. חובה לדווח בחדר הלידה על הנטילה, אך אין לכך השפעות על העובר בשלב זה של ההריון. לידה קלה, דנה.
למיכלי המקום הנכון והמעודכן ביותר הוא לבדוק במרכז הטרטולוגי בהדסה, את יכולה להתקשר לשם טלפונית. בפעם האחרונה שבדקתי נמסר לי שהפרוזק=פלוטין בטוח בהריון. ככלל, כל תרופה מסוכנת בתחילת ההריון, ככול שמתקדמים בהריון הסיכון שתגרום לנזק יורד. לפני הלידה יש להפסיק את התרופה כדי שהתינוק יתנקה ממנה. לידה קלה דר' גיורא הידש
אני יוצאת עם בחור כבר עשרה חודשים . לפעמים בשיחות הוא אומר דברים שנשמעים לי קצת מוזרים ואולי אף שווים בדיקה . הרבה פעמים אני מרגישה כאילו הוא חי בעולם של פנטזיה , קשה להסביר את זה אבל נראה נתק מציאותי לפעמים , אני אנסה לתת כמה דוגמאות , הוא מדבר על חלומו להיות כמו השליטים הגדולים שהיו בעבר (הוא דוקטורנט אגב , ועושה את הדוקטורט על שליטים מוסלמים) , הוא מתאר דברים בקיצוניות הרבה יותר גדולה ממה שהם , למשל אם הוא יתאר לי את אמא שלו או אבא שלו מתרגזים או אף צועקים עליו (והוא בן 30...) הוא יתאר את זה כאילו זה היה משהו מפלצתי , הוא למשל יאמר שאבא שלו התרגז כ"כ שהוא הרגיש כאילו הוא הופך לאדם אחר רע כזה , ויש עוד כל מיני דוגמאות קטנות ומוזרות , בגדול זה משהו שקשה לי להביר זו מין תחושה כללית מוזרה שמשהו לא הכי בריא , עם זאת אני חייבת להגיד שבהרבה מקרים הוא פתאום נראה לי בסדר גמור ובאופן כללי טוב לנו ביחד ואנחנו אוהבים . אבל כעת שהוא מתחיל להעלות את אופציית החתונה אני מתחילה קצת לחשוש ושאלתי אליך היא כזו , האם ניתן לבקש לעשות אבחון פסיכיאטרי או פסיכולוגי חד פעמי כדי לראות אם יש ממש בהרגשתי? והאם בכלל יגידו לו אם יש איזשהי בעיה ומה היא? קטונתי מלאבחן אנשים אבל האינטואיציה שלי חזקה שהוא לא בחור רגיל , ואני חייבת להודות שחשפתי את הרגשתי בפניו והוא לא מכחיש שהוא עצמו מרגיש לפעמים שהוא לא הכי בריא! ושמשהו אצלו מוזר גם בשבילו! הדבר הזה הלחיץ אותי עוד יותר ואני ממש מפחדת . האם יש משהו שתוכל להמליץ לי לעשות? איך אני יודעת אם חששותי ממשיים והאם תופעות שכאלה יכולות להחמיר? אני חייבת לאמר שהבחור מאד אינטיליגנט , וכלפיי הוא מתנהג בד"כ בסדר גמור ובחמימות (כלפי אחרים לא ממש הוא נראה די אנטיפט ) . אשמח לעצתך , בתודה מראש , גילי
לגילי זה שאת דואגת ואינך שלמה עם עצמך, כבר זו סיבה לעשות משהו כדי להרגיע אותך. את יכולה לבקש ממנו לגשת ביחד, שניכם, למכון פסיכולוגי כדי לבצע מספר טסטים פסיכולוגיים, ישנה קבוצה שלמה של טסטים. לא הייתי מסתמך עליהם כדי לאבחן אדם מסויים (תמיד הראיון עם האדם הוא המשמעותי ביותר), אבל אם ישנה בעיה חמורה הטסטים יצביעו עליה. כך שאם תעשו את המבחנים שניכם, הדבר יכול להרגיע ולייצב את הקשר. בארה"ב מקובל שלפני החתונה הזוג עושה בדיקות רפואיות כדי לדעת האם הם בריאים ואינם עושים טעות, כך אפשר לאמר גם מהבחינה הנפשית במידה ואת דואגת. שבוע טוב דר' גיורא הידש
קראתי באתר של גהה שאם לוקחים לוסטרל- ויש איזשהי בעיה עם הכבד- צריך להגיד לרופא. למה ?
ליעל כיוון שהלוסטרל מתפרק בכבד. שבוע טוב דר' גיורא הידש
נמאס לי, כל כך נמאס לי, אני לוקחת את הציפרלקס כבר 8 חודשים, בהתחלה הכל היה טוב אבל בחודש האחרון אני מרגישה על הפנים, חרדות איומות, פחד נוראי , דפיקות לב מהירות, שילשולים, בכי והמון בכי,תחושת נתק מהמציאות - כמה אפשר? כמה בן אדם יכול לסבול?! נו ועכשיו אני אצטרך להחליף את התרופה, ועוד פעם להתרגל אליה מחדש ומי יודע אם היא תעזור בכלל?! החיים כל כך קשים לפעמים, אני רוצה להרגיש טוב, להיות שמחה ולהיות מאושרת, מה בן אדם צריך בסך הכל בחיים - אושר! נקודה ושום דבר אחר.
לניקול תמיד ישנן עליות וירידות בחיים, במכתבך בולטת האכזבה והקושי שלך. אני מקווה שבקרוב תחזרי להרגיש בטוב. הרבה אושר דר' גיורא הידש
יש לי שאלה היום הלכתי עם הילדים לים בבוקר היה מאד נחמד לקחתי מרוניל וקלונקס והרגשתי מצויין . אך רציתי לחזור הביתה בצהרים כדי לנוח ולקחת קלונקס מה עלי לעשות כדי לא לחשוב על הקלונקס כל הזמן ולהנות מהחיים תודה על התשובה
לגלית חשוב שיצאת והיית עם הילדים, החיים יותר חשובים מהתרופות והתרופות הן כלי המאפשר חיים טובים ורגילים. כאשר תרגשי טוב תקופה ארוכה גם המחשבות על התרופות יעלמו, בסך הכל מדובר על מחשבות הקשורות לחרדה. שבוע טוב דר' גיורא הידש
להחזיק עליך קצת כדורים כדי לא להיות מוגבלת בלחזור הביתה, זה מה שאני עושה בכל אופן. בהצלחה.
לדעתי מדובר על התמכרות- עובדה שאת חושבת כל הזמן רק על הקלונקס ולא על המרוניל. יש לך תשוקה עזה להשתמש בסם- את מכורה ולא יעזרו התירוצים. איך נגמלים זה כבר סיפור אחר. לא ראיתי מישהו שבאמת רצה להיגמל ולא הצליח.
שלום! יש לי שאלה בקשר לה]רעת אישיות גבולית. לפני כחודש אובחנתי כבעלת הפרעת אישיות גבולית. הרופא קבע לי מינון 1 מג'. בתחילת הטיפול הרגשתי טוב אך לאחר מכן התחלתי להרגיש רע וכל התסמינים של ההפרעה הופיעו שוב. הרופא העלה לי את המינון עד 2 מג'. התהליך חזר על עצמו: שוב הרגשתי טוב בהתלחלה ועכשיו הכל חזר בעצמה גבוהה יותר. השאלה : האם זה יכול להיות או שזה רק נראה לי? יכול להיות שהגוף שלי מתרגל לתרופה ומפסיק להגיב? האם כדאי להגיד את זה לרופא? אני מתביישת להגיד לו כי הוא יחשוב שאולי אני בכוונה עושה את זה כדי לעלות את המינון ו"להיות חולה". יכול להיות שאני זקוקה למינון גבוהה יותר?
התרופה נקראת רספירדל
??
לקירה בכל מקרה מדובר שתקבלי מינונים נמוכים, בודאי שאת צריכה לתאר לרופא בדיוק את מצבך ולא להתחיל במחשבות מה הרופא יחשוב. שבוע טוב דר' גיורא הידש
לד"ר גיורא הידש שלום רב אני שאלתי אותך כבר שאלה בקשר להרכב של הכדור שמכיל "כמלח הידרוכליד" ואתה ענית לי שזאת הגדרה כימית ושזה מתחבר לסרוקסט מבחינה יונית האם הכוונה היא ריכוז של יונים שונים שהם נתרן,אשלגן,כלוריד,וביקרבונט למשל כמו תמיסה של כלוריד הנתרן שמורכב מיון חופשי של כלוריד ושל נתרן אז האם הכדור מכיל את כל היסודות הנ"ל? תודה
לאריאלה נראה לי שהבנת את הנקודה, לפי זיכרוני הידרוכלוריד הוא מימן וכלור, אבל שוב, אין לדבר שום משמעות לגבי הגוף והבריאות. שבוע טוב דר' גיורא הידש
בן 51. בריא. לוקח אספרין 81(כשגרה לפי הנחייה רפואית) בתקופה האחרונה חרדות. התחלתי עם אלפריד 0.25. ולאחר שיחה עם רופא הומלץ התחלת טיפול ב סרוקסט. (יש לי בהתחלה בחילות). עברו כ 5 ימים ואני ממשיך להרגיש התקפות של חרדה. הרופא המליץ לי במצבים כאלה להמשיך לקחת גם את אלפריד. יש בעיה עם שילוב התרופות. כמו כן לוקח באפן שותף ויטמין c כשיגרה.
בדכ נהוג לשלב בתחילת הטיפול בסרוקסט אכן תרופה נוספת מסוג הבנזודיאזפנים כמו זה שניתן לך אולם יש להיזהר כי היא מאוד ממכרת אוליי עדיף לך לקחת במקומה קלונקס שהיא פחות ממכרת בעיקרון לדעתי כדאי לשקול מעבר לתרופה שבעצמה יותר מרגיעה מסרוקסט, כמו אפקסור או איקסל, ולכן יהיה אוליי פחות צורך לשלב עוד תרופה בהמשך.
השפעת הסרוקסט היא לאחר כ-3 שבועות- לפחות כך אצלי היה. בסוף זה עוזר, צריך רק סבלנות. לבריאות!
לרועי אני מצטרף לתשובות הקודמות, שילוב של תרופות אלו מקובל ואין בעיה עם יתר התרופות שאתה נוטל. הסרוקסט משפיע אחר מספר שבועות ועד אז אפשר להעזר בתרופות אשר מורידות את החרדה באופן מיידי. שבוע טוב דר' גיורא הידש
אני נוטלת "רסיטל" מזה חודש . בהתחלה נטלתי את התרופה בצהריים אחרי הארוחה אבל הרגשתי עייפות וכבדות. אח"כ,מסיבה זו ובהמלצת הפסיכאטרית, נטלתי את התרופה בשעות הלילה בסמול לשינה אך הרגשתי עייפות גם כשהתעוררתי ולמשך כל היום. האם תופעת הלוואי הזו עוברת מתישהו? האם רצוי להמשיך ולנטול בלילה (כי ממילא אני ממשיכה להרגיש עייפה גם למחרת וגם עצבנית מאוד )אז חשבתי לחזור ולנטול בצהריים.. האם ניתן לשוב ולנטול בצהריים או שיש בעיה עם כל השינויים בשעות הנטילה? בקרוב אני מתחילה ללמוד ולא יודעת איך להסתדר עם העייפות הזאת.. אני עדיין מחכה ל"היי"..בינתיים אני עדיין מדוכאת (בכל החודש הזה הרגשתי רק פעם אחת רצון עז לבלות ולצאת ולצחוק.רק פעם אחת. מאז זה לא קרה שוב) אשמח לשמוע מכל מי שנוטל את התרופה הזו. כל מידע, כל דבר, הכל. תודה
למיכאלה העייפות היא דבר אחד, אבל אם תוך שבוע שבועיים לא יהיה שפור במצבך צריך לשקול את החלפת התרופה. הרסיטל פעילה יותר מ 24 שעות ולכן זמן לקיחתה במשך היום אינו משנה מהבחינה הרפואית. את יכולה לקבוע את הזמן לפי הנוחיות שלך במשך היום, והכוונה שתרגישי את העייפות כמה שפחות. בדרך כלל העייפות חולפת אחר מספר שבועות של טיפול. בהצלחה בלימודים דר' גיורא הידש
לד"ר הידש שלום רב, הרבה זמן לא הייתי אקטיבית בפורום אלא רק ביקרתי וקראתי תשובות וכד', וכעת אני חזרתי כי עדיין צצות לי בעיות. כזכור אני נוטלת אלטרול בעקבות דיסטימיה לאחר לידה במשך כמעט לשנתיים. המינון הגבוה ביותר שלקחתי הנו 125 מ"ג כאשר בהדרגה הורדתי מינון עד 75 מ"ג. הכדור עשה פלאים ומצב רוח והכוח חזר לי, והלילות נהיו קלים וחלקים (כזכור הבעייה שהפריע לי הרבה זה שהיו לי נדודי שינה כרוניים) פה ושם נעזרתי בכדורי שינה, בממוצע של 1/2 כדור בשבוע. למרות הכל, הכדור דיכא לי את היצר המיני והיכולת להנות ממין. כבר מזמן התלוננתי לפני הרופאה שלי בנושא, והיא המליצה להחליף כדור. כל פעם לא מצאתי זמן ואף יותר מכך חששתי לעבור לכדור אחר שאולי לא יעזור לי ויחזרו לי בעיות השינה. ביום רביעי אחרון עשיתי זאת, התחלתי בתהליך מעבר לפבוקסיל. אך צצו לי כעת בעיות השינה, אני לא מצליחה להרדם בלילה, ואני נאלצת לקחת כל לילה 1/4 כדור שינה מסוג זודורום. הרופאה שלי המליצה לקחת 1/2 כדור פבוקסיל של 50 מ"ג בבוקר ובלילה כאשר עם אלטרול אני מורידה מינון כל שלושה ימים. דהיינו היום אקח בלילה רק 50 מ"ג אלטרול. ובעוד כמה ימים אני אעלה את המינון של הפבוקסיל ל-1 כדור ביום ובלילה. תכלס השאלות שלי : א) האם הפובקסיל גם מרדים ? אולי אפשר לקחת את כל המנה בלילה ? מה אני עושה עם השינה ? האם ליטול כל הזמן כדורי שינה, נכון שהמינון קטן, רק 1/4 כדור אך מפריעה לי המחשבה שאני הולכת לישון עם כדור שינה. בכלל קצת לא נוח לי שאני לוקחת כדורי נוגדי דכאון בתוך תוכי אני חושבת שאם משהו ידע שאני לוקחת כדורים נגד דכאון וכדורי שינה, הוא יחשוב שאני משוגעת, אני יודעת שהמחשבה פרימטיבית, אבל תכל'ס זה בעצם הדיעה עדיין בציבור. אודה על תשובתך המסורה כתמיד. בתודה "קשה לי"
וחוץ מזה את יודעת שמי שנוטל כדורי שינה או כדורים נוגדי דיכאון או לא משוגע כי אם כך רבים מהאוכלוסיה שלוקחים (רק בשקט) הם משוגעים...
זאת הדעה בציבור? הרי רוב הציבור לוקח תרופות כאלה.... לעצם העניין. קודם כל אני חושבת שאם הרגשת טוב עם אלטרול לא היה עליי ךלהחליף תרופה ולא מבינה למה עשית זאת. דבר שני אם כבר להחליף למה לפבוקסיל? אם כבר- אפקסור, איקסל, או אפילו סרוקסט. תופעות לוואי של הפבוקסיל קשות יותר וכוללות בחילות קשות בין היתר ולא רק, ויחסית היא כבר תרופה ישנה שפחות משתמשים בה (בכלל אני שמה לב שהרופאה שלך לא ככ מתקדמת... אלא אוהבת תרופות ארכאיות). \ רבע מינון של זודורום- זה שום דבר גם קשה לי להבין איך זה מרדים אותך אוליי זה פסיכולוגי. לדעתי , ולמיטב ידיעתי, עד שתתייצבי על התרופה החדשה, תהא אשר תהא, תשתמשי באחד הכדורים המרגיעים- קלונקס, לוירוואן, כאלה. אני בכוונה לא כותבת קסנקס כי הוא מאוד מאוד ממכר. גם כדור שינה הוא אפשרי, (אישית אני לא אוהבת את הזודורום, יש טובים ממנו). תזכרי שההשפעה של הפבוקסיל אורכת זמן עד שהיא מתבטאת, ומינון של פחות ממאה וחמישים מג הוא לא משמעותי ביותר.
ראשית, תודה על התשובה. הסיבה שהחלפתי כדור זה בגלל שלא היה לי הכי טוב היות והיו לי בעיות הקשורות למין. (כמה זמן אפשר לא להנות ממין ?...) החלפנו לפבוקסיל כי זה הכדור שיש בסל התרופות של קופ"ח לאומית. בהתחלה הרופאה רצתה רמרון , ולפי זכרוני אין את זה בסל התרופות. לגבי כדור שינה , איזה כדור את ממליצה ? למען האמת ניסתי את הבנדורמין, נוקטורנו (שיש לו טעם של עכבר !!) וסטילנוקס שהיה הכי טוב, אבל בקופה שלי לא נותנים את סטלינוקס אלא את הזודורום (שזה שוו"ע, רק ישראלי). אז ממה שאני מבינה ממך שאין לי ברירה אלא תגבר אותי בכדור שינה על מנת שאני יעבור את תקופת הביינים. כן, זודורום ב-1/4 כדור עוזר לי לישון !!!. השאלה אם לקיחת 1/4 כדור כל יום לא תהיה השפעה לא טובה בעתיד ?! בקשר לדעת הציבור, מה לעשות יש לי רגשות אשם לגבי לקיחת הכדורים, בסביבה הקרובה אלי, אני לא יודעת מי לוקח או לא כי כולם "פולניים" ואף אחד לא מספר את האמת !!.
היי ד"ר הידאש נתת לי רעיון אולי אבדוק משהו במתנ"ס לשבת עם ילדים אין לי לזה היום סבלנות ואני יותר צריכה קשר עם מבוגרים אז אולי משהו במתנ"ס עצמו. בכל אופן אם לא יצא תכננתי אחרי החגים פשוט לפרסם מודעה בעיתון אולי אמצא איזה משרד נחמד או איזה חנות. היות שאני רוצה מקום כזה לכיף ולא מחייב שיאפשר לי גם לעשות את מה שאני רוצה לעשות אני מחפשת מקום שלא יבקשו ממני לבוא פה ושם שלא תהיה מחוייבות גדולה אבל זו בהחלט גם אפשרות ואבדוק את זה כי שם יש קשר עם הרבה אנשים וזה טוב לא חשבתי על זה . תודה דפי
יפה, שבוע טוב הידש
האם מישהו מחברי הפורום נוטל איזשהו סוג של מיצבי מצב רוח דוגמת ליתיום,טגרטול,דפלט? האם יש משהו לספר על כך? כי לי נראה שזה פשוט הופך אותך למכונה בלי רגשות לא חיוביות ולא שליליות.
מי שרגיל להיות במניות חזקות ובדיפרסיות עמוקות, כמונו, שלוקחים מייצבי מצב רוח בדיוק בגלל הסיבות האלה, מרגישים באמת חסרי רגש. הכל עמום. כאילו גם הכאב עמום. זה מצב לא נעים. אני מבינה טוב מאד למה אתה מתכוון. תמי
האם גם לך הם פוגעים בריכוז ובזכרון לטווח הקצר?
שלום, רציתי להתייעץ איתך בקשר לבעיה שיש לי (דיכאונות)... האמת שעד היום לא ראיתי בזה שום בעיה, אבל רק לאחרונה, אחרי שחברה שלי האירה את עיניי עם מס' כתבות שקראה, התחלתי לחשוב שאולי אני צריכה לבדוק את זה.. כבר כמה שנים שכל כמה זמן יש לי תקופה קצרה של דיכאון (יומיים-שבוע), אני לא יודעת בדיוק מה התדירות, אבל זה משהו כמו בין חודש ל-3 חודשים.... עד היום לא שמתי לב למה שעובר עליי כשאני בדיכאון כזה, אבל אחרי שחברתי העלתה כמה תופעות, כמו דיבור שקט, תנועות איטיות, בליעת מילים, נטייה לבכי (בכי שקט), מחשבות אובדניות והתעסקות במוות, התבודדות, חוסר יכולת להתרכז לזמן ממושך ועוד כמה דברים, שמתי לב שרוב הדברים שציינה ואולי יש עוד שלא ציינה עוברים עליי בתקופה כזו של דיכאון, ולמרות שזה עדיין נראה לי די נורמלי- זה שווה בדיקה... אצלי זה קורה ככה (ככה, לפחות, זה היה בפעם האחרונה- לפני כשבועיים), לפעמים קורה לי משהו מאוד משמח או שאני סתם במצב רוח ממש מ-מ-ש טוב (עד כדי כך שאני מרגישה כאילו אין מישהו יותר מאושר ויותר קורן ממני), ואז בלי לשים לב (וגם אין לי ממש שליטה על זה), אני מתחילה לצרוח בהתלהבות, לדבר מהר (ולדבר הרבה שטויות!) ולאהוב את כולם ולהתנהג כמו איזו היפראקטיבית... ואז הערה הכי קטנה של בנאדם (שמתי לב שאני חוטפת מבטים מוזרים כאלה), או שמשהו לא טוב קורה, ואז.. בום.. אני נכנסת למין דיכאון נוראי כזה, של הרבה דמעות וכאב חזק כזה בלב ובבטן, ולא בא לי לעשות כלום, והכל נראה לי חסר חשיבות לחלוטין, ואני פשוט יושבת ובוהה באיזה משהו ולא בא לי לדבר בכלל (כאילו אף אחד גם ככה לא רוצה לשמוע ואני גם לא בטוחה מה אני רוצה להגיד ואם זה בכלל בטוח להגיד את זה ואם זה נכון) ואני מגמגת ומדברת מתחת לנשימה.. כשאני בבית, אני פשוט מסתגרת בחדר ושוכבת במיטה (גם לישון אני לא מצליחה), וכשהייתי בתקופה של הלימודים (סיימתי לפני שנה), למדתי בפנימייה, אז פשוט הייתי נשארת בחדר ומחסירה ימיי לימודים, או שהייתי הולכת לבי"ס, אבל הייתי פשוט שוכבת על השולחן עם חצי גוף.. כשהייתי בקורס בצבא הוצאתי בי"תים ונשארתי בחדר, ועכשיו בתפקיד זה קרה לי רק פעם אחת, אז פשוט ישבתי במשרד... ואני כל הזמן רק חושבת (אולי אפילו מקווה) שידרוס אותי אוטובוס או שאני אהיה בפיגוע או שמישהו יירה בי כבר או שיהיה לי סרטן ממהיר או משהו.. רק למות!!! אחד התופעות שחברתי סיפרה לי עליהם הוא חוסר תיאבון..... אבל אני אוכלת די הרבה.. אבל לא מרעב.. סתם.. אין לי אפילו מושג למה... זה גם ככה לא טעים לי... פשוט סתם... עכשיו, אני חיילת ואני לא רוצה ללכת לקב"ן או לפסיכיאטר או משהו, כי אני לא רוצה שיורידו לי פרופיל, ולמרות שכשאני בתקופה עצובה שכזאת לא ממש אכפת לי מה יהיה ואני די מקווה לא לקום בבוקר, עכשיו, כשאני יכולה לחשוב בצלילות, אני רוצה להתקדם, ולצאת לקצונה.. ואני מפחדת שאם באמת יש לי סיבה לדאוג בקשר לכל מה שכתבתי למעלה, אז יורידו לי פרופיל ויהיה לי פרופיל נפשי.. ואז זה גם די יהרוס לי בהמשך החיים האזרחיים... אז אם אתה בבקשה יכול לעזור לי ולהגיד לי אם באמת יש כאן משהו, אני אודה לך מאוד... בתודה מראש, אני
דיכאון בינוני משולב בהתקפים היפומאנים
לחיילת לצערי כפי שכתבת הדברים מעוררים דאגה מסויימת ויש צורך להגיע לאבחון מסודר אצל פסיכיאטר מבלי לרוץ למסקנות קיצוניות כפי שעשה קודמי. עם זאת את מתארת מצבים של מחשבות על מוות ולכן למרות ההסתגויות שלך והחרדות במסגרת הצבאית הייתי מציע שתגיעי לאבחון. שבוע טוב דר' גיורא הידש
לפני כשלוש שנים נאלצתי להיעדר מהעבודה בעקבות דיכאון מג'ורי חמור. אובחנתי כסובל מדיכאון כרוני עם אפיזודה מג'ורית. לא עבדתי כשלושה חודשים. חזרתי לעבודה ועבדתי בצורה סדירה, אם כי בקושי (תפוקה מינימלית..). עד היום אני נוטל תרופות, שאכן מסייעות. שאלתי: האם יש זכויות בביטוח לאומי ? אם לא , ממה אדם כמוני שנעדר מהעבודה אמור להתפרנס ?? חשוב לי לדעת, כי למדתי היטב את התחום של הדיכאון וברור לי כיום שאני סובל ממחלה כרונית אשר תתקוף שוב בצורה קשה בעתיד (הרחוק..).
אבל מביטוח לאומי אתה יכול להיות בלי רגל והם יגידו שאתה יכול לתפקד... והתיפקוד לא נפגע... אבל הד"ר יתן תשובה עם יותר נסיון הן לי והן לך.
גבי ביטוח לאומי אינני יודע , אך כמעט בטוח שיש לך זכויות להחזר מס ממס הכנסה. פנה לסניף מס הכנסה באזורך ובקש הפניה לועדה רפואית על המקרה. תקבל טפסים למילוי. צרף לטפסים את כל המסמכים הרפואיים הנוגעים למקרה ומסור אותם בסניף הביטוח הלאומי. הועדה שתוזמן אליה מתקיימת בביטוח לאומי אך הטיפול בעניין הוא ע"י מס הכנסה. הטיפול בבקשה עולה כ 400-500 ש"ח. אם בקשתך תאושר תקבל החזר מס עבור התקופה שלא עבדת.
לגיל הטיפול בביטוח הלאומי מתחלק לשניים. הראשון הוא ההכרה והשני הוא אחוזי הנכות. לכן כדאי לך להגיש תביעה לנכות לביטוח הלאומי, גם אם תקבל 5-10 אחוזי נכות אז כבר יש לך הכרה בבעיה, וכאשר מצבך טוב יחסית אתה יכול להמשיך ולעבוד. בעתיד במקרה של החמרה והפסקת העבודה אתה תמיד יכול לפנות לבקש ועדה חוזרת בגלל החמרה במצבך הנפשי ואז יקבעו אחוזי נכות גבוהים יותר לפי המצב ולפי כושר העבודה. שבוע טוב דר' גיורא הידש
??
לדעתי כן, כי זה מה שקורה לי!
ליהונתן כן שבוע טוב דר' גיורא הידש
זה נכון שכל דבר אפשר לפרש אחרת כך למשל בדוגמאות שציינתי 1. הפאסיביות יכולה להתפרש כעל מתן אמון והסכמה מראש. 2. האישורים שמעידים על חוסר בטחונו אם הוא לא דורש שזה יהיה כתוב במסמך שהעיסקה כפופה לאישור אשתו אז זה באמת סותר את חוסר הביטחון שלו. 3. "אולי לא כדאי למהר" אולי באמת לא היסוס אלא חוסר רצון למהר ולכתוב רק את מה שכבר סוכם. אז כמו שאתה אומר כל דבר אפשר לפרש ההיפך . אני מתעניין בסימפטומים התנהגותיים של אנשים כאשר הם אמורים לגמור בדעתם לקשור את עצמם בהתחייבויות . חוסר ביטחון והיסוס יכול להתבטאות אצל אנשים בצורות שונות . מה שרציתי זה רק עוד צורות ביטוי להססנות ופגמים ברצון במהלך משא ומתן .
לאבי מעניין אם אנשים אחרים בפורום יוכלו לסייע לך בנקודה זו שבוע טוב דר' גיורא הידש
למה צריך לקחת אותו אחרי אוכל? הכי מומלץ לקחת בארוחת בוקר? ואם נוח לי בערב דווקא זה נורא?
לא אחרי אוכל, אלא עם אוכל כלשהוא, אפשר בבקר, אפשר בערב, זה לא משנה.
לליאור שלום, האפקסור XR פעיל 24 שעות כך שמהבחינה הרפואית היבשה אין חשיבות לזמן הנטילה. התרופה בדרך כלל מעוררת ולכן מומלץ ליטול בבוקר אבל לעתים התגובה הפוכה ואז אנחנו ממליצים ליטול בערב. בתחילת השמוש עלולות להיות בחילות ואם נוטלים עם אוכל אז התופעה פחותה. אחרי החודש הראשון אין חשיבות לאוכל. שבוע טוב דר' גיורא הידש
שלום לד"ר ולמי שיכול לעזור אני מטופל בסרוקסט (פאקסט) כחודש ושבוע שני כדורים ביום ואינני מרגיש שום שיפור במצבי אבל אני רוצה לעשות דברים אבל אין ירידה ברצון אלא במוטיבציה וביכולת אני מרגיש כל כך חלש ומועקה חזקה אינני מרגיש רעב וצמא כלל אלא אני אוכל ושותה כמו רובוט וגם בכמויות קטנות אני יכול לעשות רק דברים קטנים אנ במקצועי מאבטח ועוד מעט אני צריך לחזור לעבודה לביה"ס ואני רוצה לפתור את הבעיה כי ככה אני לא יכול לעבוד ההורים לא מבינים אותי ואומרים לי או שתעשה משהו או שתצהיר לביטוח לאומי ותגמור את החיים לפעמים בגלל כל הסבל שאני מרגיש אני מרגיש כמו חולה שלא יכול לעשות כלום השאלה שלי היא מה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב? והאם כשניגשים לביטוח לאומי ומצהירים על דיכאון אפשר למצוא עבודה בעתיד וללמוד?
אני מרגיש שכאילו אף טיפול לא יכול לעזור לי ואני אסיים את חיי בבית או במוסד או בהוסטל ושאני לעולם לא יחזור לתפקד כרגיל הרופא הציע לשלב מייצב מצב רוח אבל אני לא רוצה למה זה עושה אותך כמו אבן בלי יכולת להרגיש עמום כזה ומנותק. אני מרגיש מידי יום שאני מידרדר, כולל כאבי שרירים בידיים וברגליים ובכלל אין לי רצון לצאת מהבית הרבה לא מרגיש בטוח בכדי לזרום וביכולת שלי להתנהג כרגיל ובכלל אין לי רצון למין ומרגיש שלא תהיה לי אף פעם חברה ולא חברים וכואב לי שאני רואה את האנשים האחרים עם הבחורה היפה והאוטו היפה ובידיעה שאני כרגע לא יכול להשיג את זה אחרי שני ההודעות שקראת דוקטור מה שתגיד מיום ראשון בבוקר אני אלך לעשות מייד. מה הטיפול הכי טוב לדעתך כי היא מאוד חשובה לי ואני מאוד סובל ותוכל להציע לי איך להתמודד עם הדיכאון ביום יום בדרכים ואיך לתפקד יותר טוב מהעבודה שתהיה לי? תודה רבה רבה חשוב מאוד מה שתגיד לי
שלום, חשוב שתזכור שדיכאון היא הפרעה חולפת ואתה תחזור ותתפקד כרגיל. תסביר להוריך שמדובר על מחלה ככול המחלות ואתה זקוק לתמיכה ולא לביקורת, אם הם אינם מבינים תפסיק לשוחח אתם על הנושא. אחרי חמישה שבועות של ניסיון נראה שהסרוקסט אינו מתאים לך ואינו עושה את העבודה. נכון שאפשר להוסיף מייצבי מצב רוח, אבל בדרך כלל אני נוהג להחליף לתרופה הפועלת במנגנון מעט שונה לדוגמת אפקסור. יתרון נוסף לאפקסור שהוא מתחיל לפעול מוקדם יותר משאר התרופות, כך שיתכן שהשיפור יהיה מהיר. תשמור על עצמך ותתייעץ מחר בבוקר על החלפת התרופה נוגדת הדיכאון. דר' גיורא הידש
שלום רב, אחי חווה פסיכוזה לפני כחצי שנה עקב שימוש בסמי הזיות, הוא טופל בכפר איזון שמתמחה בטיפול לתרמילאים שנפגעו מסמים ושם טופל ברספידל וכרגע אינו נוטל תרופות וניתן לומר שחזר לעצמו. לפני כן היה מאוד סגור ומופנם וכעת עקב החוויה שעבר המצב החמיר והוא הרבה יותר סגור ממה שהיה קודם לכן, בכפר איזון הוא היה במעקב של פסיכיאטר ובנוסף היתה לו שם פסיכותרפיסט וקבוצות תמיכה אך זה לא ממש עזר... שאלתי היא, היות והוא סגור מטבעו וזהו מצב שנמשך זמן רב האם יש סיכוי לפתור את הבעיה הזאת וכיצד? ואיך אנחנו כמשפחה יכולים לעזור לו ולתרום לתהליך? תודה רבה
שלום. אני מגיבה לשאלתך,מכיון שעברתי דבר דומה,ונזקים עקב שימוש בסמים. ודבר ראשון אני ממש שמחה בשבילכם,ובשבילו שהוא חזר לעצמו,כפי שאמרת. מניסיון אני יכולה לומר לך,ש"חוויות" לא נעימות מסמים,הם דבר מאוד נורא וקשה, וגם כשיוצאים מהמצב הקשה,הטראומה נשארת בזיכרון,וקשה מאוד להתגבר עליה. היתי מציעה לך{זו איננה עיצה מקצועית כמובן},דבר ראשון לנסות כן לעודד אותו לדבר. אם קשה לו איתכם,אז אולי עם אדם שהכי קרוב אליו,ובמידה וגם זה לא מתאפשר ליעץ לו לשוחח עם אדם מקצועי. אני מבינה את השתיקה שלו,בעיקר אם בטבעו הוא אדם סגור, אך חשוב לברר דבר ראשון מה עובר עליו,ואיך הוא מרגיש,ואם הוא מסוגר זה קצת קשה... השאלה הכי חשובה היא אם הוא מרגיש טוב,ואם הוא עצמו מרגיש שהתגבר על כל המצב והקשיים. וזה מה שצריך לברר.ולעודד אותו לדבר על כך. במידה וכן,והוא באמת חזר לעצמו,ומרגיש טוב,אני לא חושבת שצריך להדאיג העניין של "הסגירות" שלו עם עצמו,ובטח שלא לתת לו להרגיש לא בסדר עם זה שהוא כך,או ללחוץ עליו. ובמידה שהוא סגור כי הוא עדיין בטראומה או השלכות למיניהן מהמצב,גם חשוב לדעת זאת כדי לנסות לעזור לו. {נ.ב- בתור מישהי שעברה את הזוועה הזו,ועדיין עוברת אני יכולה רק להגיד מלבי שתעניקו לו המון אהבה,לנסות לא ללחוץ עליו,המון עדינות,ולנסות לתת לו להרגיש שהוא בסדר,ושזה בסדר מה שעובר עליו,ושלא בודקים אותו "בזכוכית מגדלת" על כל צעד או התנהגות,או במקרה הזה מופנמות,ואולי כך לפחות אדם אחד יוכל להתקרב אליו מספיק כדי שהוא יצליח "לשפוך" את ליבו,ואולי אף להפתח. אני חושבת שעם הזמן ועם המון סבלנות והבנה-הוא יצליח להפתח. זה קשה, אבל חשוב להבין ממה זה נובע ולעזור-בלי להלחיץ כמובן} ליבי יוצא אליכם,ואני מאחלת לו רפואה שלמה.
לקארין את לא עברת משהו דומה ולא משהו קרוב, כך שחבל שתתבלבלי ותבלבלי. שבוע טוב דר' גיורא הידש
לדעתי מאד תלוי מהי האבחנה. אם מדובר בסכיזופרניה זה סיפור אחד. אם מדובר בפסיכוזה שמשנית לשימוש בסמים זה סיפור אחר. כיום ברור שסמים לא גורמים לסכיזופרניה אלא רק מעוררים את המחלה אצל אנשים שיש להם נטיה גנטית לכך. פסיכוזה שהיא משנית לשימוש בסמים לא נמשכת זמן כה רב. כדאי לבדוק את הנושא של האיבחון ורק אח"כ אפשר להציע פתרונות. הוא נמצא במסגרת טיפולית?
כפי שציינתי בהודעה הוא סיים את טיפול של ארבעה חודשים בכפר איזון, לטענתו של הפסיכיאטר הוא יצא מהפסיכוזה לגמרי ואין לו תסמינים של איזושהי מחלת נפש (כמו סכיזופרניה), זאת אומרת שמבחינה נפשית כרגע הוא בריא, הוא עובד ואינו נוטל תרופות, זה שהוא סגור היה גם לפני כן רק שעכשיו זה מאוד הוקצן ורציתי לדעת מה אפשר לעשות כדי בעצם לטפל בבעיה מהשורש...
רעיטרק
ריטאלין אסור לשימוש משום שהוא ממריץ ומה יגיד הועד האולימפי הבינלאומי אם הספורטאי מקבל ריטאלין בהתוויה רפואית ? לא בטוח שתרופות מסוג SSRI מותרות וגם תרופות אנטיאלפטיות יכולות להיחשב לסמים אסורים בספורט
ברשימה (הארוכה) של פיפ"ה לא מופיעים תרופות "פסיכיאטריות" מהסוג שהזכרת והן בכלל לא אטרקטיביות עבור ספורטאים. בדיקות לגילוי חומרים אסורים מאד יקרות ואינני יודע אם ספורטאים בארץ בכלל נדרשים להם או באיזה מידה. ריטלין זה בעצם אמפטמין ולכן הוא אסור מעל ריכוז מסויים בבדיקה. אותו דבר לגבי תרופה מסויימת נגד נזלת שמכילה אמפטמין. יש תרופות רבות ובמיוחד סטרואידים אנאבוליים, חומרים משתנים, ממריצים, משככי כאבים, הורמונים מסוגים שונים, קורטיקוסטרואידים וחוסמי ביתא ואפילו קפה מעל ריכוז מסויים. אם יש לספורטאי מירשם רפואי לחומרים הנ"ל אז בד"כ זה בסדר עד ריכוז מסויים בבדיקת שתן ומעליה זה פסול.
לשאול ודור שאלה מעניינת ולי אין תשובה מוסמכת כיוון שלא טיפלתי בספורטאים פעילים. כנראה התשובה לגבי ריטלין נכונה ואין מדובר בתרופה שמצילה חיים כך שחייבים להפסיק אותה. לגבי SSRI איני יודע שבוע טוב דר' גיורא הידש
רציתי לדעת איזה אחוז ממקבלי טיפולי חשמל (ECT) נוטה ללקות מאוחר יותר באפילפסיה, ולמה זה קורה? שאלה נוספת היא מדוע לא מידעים את החולים או בני משפחתם לפני הטיפול לגבי תופעת לוואי קשה זו?
לנטע לפי זכרוני ECT אינו גורם לאפילפסיה, אבל באמת שמזמן מאוד עסקתי וטיפלתי בנזעי חשמל. שבוע טוב דר' גיורא הידש
האם את הכדור לוסטרל- חובה לבלוע ? או שאפשר לפורר אותו או לקחת אותו בצורה אחרת ? [למי שלא יודע לבלוע כדור]
ליעל לא שמעתי על כך שאפשר לפורר את הכדור. ככלל, כל כדור שיש לו "חריץ" כלומר אפשר לחצות אותו אפשר גם לרסק. שבוע טוב דר' גיורא הידש
בספר דור הפרוזק מבטאת אליזבת וורצל את הדיכאון החריף שתוקף אותה,אך עם זאת היא הצליחה לעשות הרבה ולהתקדם בחיים,ללמוד,גברים,מסיבות,והנאות שונות,איך זה מתחבר לדיכאון,האם הדיכאון לא אמור לשתק טוטאלית את הבנאדם ???
טוב,זו לא כ"כ תשובה, אך הכותרת של שאלתך היא בדיוק כותרת של שיר שכתבתי לא מזמן ואולי אין בו תשובות...אבל אני חושבת שיש בו הרבה מן הדיכאון.... {נא לא להרתע מן הביטויים הבוטים}. דור הפרוזאק. דור שלם של סתומים דור של מסוממים. חצי דור של זיונים מיותרים. דור של זיקפה ושטפונות- של ילדות יותר מדיי קטנות. דור של אשליות מנופצות, של פוזה ומסחר. דור של מילים מסובכות- שיכאיבו לנו מחר. דור של סחרחורת- במסע שאין ממנו חזרה, דור של פרוזאק- במקום אהבה.
.
כבר שני וחצי אני לוקח פלוטין. לפני כשנה קצת זלזלתי בהוראות וכשיצאתי לפאבים שתיתי אלכוהול. בערך מאותה תקופה אני מזיע בצורה מטורפת. בנוסף בבדיקות דם האחרונות התברר כי יש בעיה כלשהי בתפקוד הכבד (לא שמצריכה טיפול). האם יש קשר בין הדברים? מה מומלץ לעשות ?
לאדי הפרוזק=פלוטין לא גורם לפגיעה בתפקודי הכבד, תתכן תופעה של הזעת יתר מפלוטין אולם מוזר השתופעה החלה אחרי שנה וחצי של טיפול ואיני חושב שהיא קשורה לאלכוהול. שתיית אלכוהול בכמות גדולה עלולה לגרום לבעיה בכבד, אבל אני חושב שאינך בין אלו ששותים הרבה ואם כן אז הייתי מוריד את האפשרות הזו. לכן הייתי נשאר עם בדיקות גופניות ומעקב אחר הכבד אצל רופא המשפחה. שבוע טוב דר' גיורא הידש
האם הוספת דפירל (או תרופה אחרת, כמו בונסרין) לאפקסור היא אפשרות במקום כדורי שינה , קלונקס, פנרגן. בתודה מראש.
לאיריס אפשר למרות שאיני אוהב שמוש בשתי תרופות נוגדות דיכאון בו זמנית. כל התרופות שציינת הן להרגעה ואינן תרופות לשינה. (כמובן שכאשר רגועים נרדמים טוב יותר אבל אין אלו תרופות שינה). בדרך כלל אני ממליץ על נוקטורנו או סטילנוקס שהן כדורים לשינה ואינן ממכרות. שבוע טוב דר' גיורא הידש
טופלתי עד לפני כשנתיים בסרוקסט במינון של לפחות 40 60מג ליום על רקע PTSD הסרוקסט די עזר במתן מענה מסויים לחרדות אבל במשך הזמן נמאס לי ממנו... לאחר מכן "בדקתי" את מרבית ארסנל הכדורים ולאחר שלא הרשימו במיוחד חזרתי לסרוקסט לנסיון נוסף (כנל נוטל במשך השנים בנזודיאזפינים כמענה חרום קבוע...) שאלתי היא האם המינונים הקודמים תקפים גם לגבי ה"סיבוב" הזה? כרגע המינון 20 מג ליום וההשפעה לא מי יודע משמעותית האם זה עקב המינונים גבוהים בעבר והאם בעקבות זה הגוף צריך זאת גם היום או שהשנתיים שעברו ניקו את הגוף ואין קשר למינונים מהעבר? תודה
יכול להיות שגם בעבר מינון של עשרים מג לא היה משפיע עליך, עובדה שעלית במינון . מניסיוני אין שום קשר בין סיבובים קודמים כפי שאתה קורא לזה לבין המצב העכשווי הגוף כבר התנקה מזה מזמן. לדעתי מה שנובע ממכתבך הוא הצורך להעלות את המינון, ואז לראות. האם בארסנל ניסית גם אפקסור או איקסל?
ניסיתי אפסקור,רמרון,זיפרקסה,סוליאן,בונסרין,לוסטרל,טופמקס,סרוקואל ולך תזכור את כל השמות.. ידוע לי שהגוף התנקה מהסרוקסט זה מכבר ,שאלתי היא האם העובדה שלפני כשנתיים הייתי זקוק ל40 60 מג סרוקסט נכונה להיום ?
שלום. בשנה האחרונה אני סובל מבעיה לא מוגדרת, ואני אודה לך אם תוכל לעזור לי. סמפטום בולט של הבעיה הוא חוסר פעילות מנטלית. אין לי מה לומר לאנשים שפונים אלי, ואני לא הייתי אומר שהמחשבות שלי ביני לבין עצמי מפותחות. יש מאמרים רפואיים ועדויות אישיות בנושא? יש לציין שידוע לי שמדובר בסמפטום דכאוני, אבל אני לא מייחס אותו לבעיה שלי כי אם, למשל, אני אפספס כמה ארוחות, בשלב מסויים רמת הורמון הסרוטונין, שאחראי לעצב (-) ולשמחה (+), תרד, האדישות שלי לא תאפיין אותי אלא הרצינות, ואז המחשבות שלי יתפתחו. תודה, מאור.
למאיר התופעה ידועה אולם היא עלולה להיות במספר הפרעות פסיכיאטריות ויתכן גם שאין אבחנה. חסרים פרטים רבים ורק בפגישה אישית אפשר להגיע לאבחון מלא. עם זאת התופעה מספיק רצינית ששווה להגיע לאבחון אצל פסיכיאטר,, שבוע טוב דר' גיורא הידש
שלום ד"ר הידש, מבקש להתייעץ איתך בסוגיה הבאה: טופלתי ע"י פסיכיאטר פרטי שנה וחצי, "טיפול" שניתן להגדירו כישלון חרוץ. הטיפול לא כלל תרופות (שיחות בלבד). לבסוף החלטתי לעזוב אותו, ופניתי למטפל אחר, וקבעתי פגישה איתו בשבוע הבא. אני מתלבט ביני לבין עצמי אם כדאי ונכון לומר למטפל החדש מה האבחנה המקצועית של המטפל הקודם (או להראות לו את מכתב הסיכום), או שעדיף "לפתוח דף חדש", ולתת למטפל החדש להעריך באופן עצמאי את מצבי (מה שיכול להאריך את משך הטיפול ואת עלותו). ע"פ חוו"ד שכתב המטפל הקודם אני סובל מ-GAD, שלעתים מוחרף ומלווה באובססיות ובדיכאון קל + בעל קווי אישיות פרנואידיים והיסטריים (נחמד, לא?...). לאור ניסיונך המקצועי, מה "נכון" או כדאי יותר לעשות כשמחליפים מטפל ?
ד"ר הידש, עוד שאלה קטנה: נוכח האבחנה שתיארתי - האם במקרה זה כדאי שהמטפל החדש יהיה פסיכולוג קליני או עדיף להיות מטופל אצל פסיכיאטר. תודה.
לניר הדבר החשוב ביותר הוא לתת למטפל החדש את כל האינפורמציה האפשרית, ככול שיהיו לו יותר נתונים על העבר ומהלך הבעיות כך הוא יגיע לאבחון טוב יותר. לא הייתי מתחיל עם הסיפור של הפסיכיאטר הקודם ואבחנותיו אבל בשלב הסיכומים בהחלט הייתי מוסיף כל אינפורמציה רלוונטית וכמובן שגם דעתו של הפסיכיאטר הקודם. על פי האבחנות יתכן ויש מקום לטיפול תרופתי ולכן מומלץ על פסיכיאטר. שבוע טוב דר' גיורא הידש
ד"ר אני בן 21 רשמתי לך כבר הודעה בפורום ציינתי שאני לא מעשן ועוסק כשנה בפעילות אנאירובית משקולות, ציינתי שהובחנתי כבעל חרדות ודכאון קל כל זאת לאחר ההתקף המוזר שקיבלתי במהלך אימון, ההתקף שהרגשתי את הגוף ממש חלש וואויר וחולשה מוזרה ומזה ננכנסתי לחרדות. עשיתי בדיקת מאמץ שיצאה תקינה אומנם עשיתי אותה במצב רגוע,וא.ק.ג תקין. אבל עדיין שאני מנסה לשכוח מהחרדות אני לא מצליח להתאמן כי בכל סט איך שאני מסיים אותו אני מקבל הרגשה שאני לא יכול יותר כאילו הולך לקבל דום לב, ממש לחץ של הדם כאילו זורם מהר וממש אני לא מצליח לדבר עד שזה נרגע אחרי חצי דקה. באירובי ההרגשה שונה. אז מה זה יכול להיות אני כבר משתגע ד"ר.... שמתי לב שבאנאירובי זה קורה ככל שאני מרים יותר משקל ככה ההרגשה המפחידה עולה, ויש לציין שלפני חודשיים שהייתי רגיל הרמתי פי 2 משקל ולא הרגשתי כלום , ממש בריא הרגשתי כניסת אוויר מצויינת ובלי חולשה, מאז מה שקרה בחדר כושר הכל השתנה גם בנפש וגם פיזי. מה לעשות בבקשה?
ליגאל לפי תיאורך מדובר בהתקפים של פאניקה. ההסבר דווקא מעניין. ניתן לגרום להתקף פאניקה באופן מלאכותי על ידי אינפוזיה של חומצת חלב, וכידוע חומצת חלב היא החומר המצטבר בפעילות אנאירובית.... כך שלדעתי יש הסבר לתופעות של פאניקה בזמן פעילות אנאירובית אבל אני חושש שאין לכך פתרון פרט לכך שצריך להפחית בפעילות הגופנית כך שלא תגיע לרמות גבוהות של חומצת חלב. שבוע טוב דר' גיורא הידש
ד"ר יש לי חרדות גם ביום יום בלי קשר לאימונים זה קורה גם סתם בישיבה או הליכה , אבל מתגבר ובעיקר באנאירובי
שלום מקווה שתוכלו לעזור לי לפני שבוע ילדתי בן בריא ברוך ה' ואני מניקה אותו הנקה מלאה לבנתיים הבעיה היא שאני נוטלת כדורי פריזמה (נגד דיכאון) 40 מ"ג פעם ביום כל יום כבר יותר משנה חלק מהרופאים אמרו לי שלא כדאי להניק וחלק שאין שום בעיה היתקשרתי לבית חולים בילינסון שם אמרו לי שיש מרכז מידע ומי שענתה לי יעצה לי לשאוב וליזרוק את החלב הראשון אחרי נטילת הכדור ואחר כך להניק רגיל אני לא ממש יודעת למי עלי להקשיב ואיך עלי לינהוג כל אחד אומר לי אחרת אבל לי חשובה מאד ההנקה ולא היתי רוצה לוותר עליה וגם לא לשלב תחליפים אני גם לא רוצה להגיע למצב של בחירה או הנקה או כדורים כי אני אבחר בהנקה רציתי לדעת מה אני צריכה לעשות? ועוד שאלה ביומיים הראשונים אחרי הלידה ניסיתי לשלב תחליפים עם ההנקה ומה שקרה הוא שכשנתתי יותר מידי מהתחליפים הילד התחיל לרעוד בכל גופו (האחיות בתנוקיה גם ראו זאת) מה שהבנתי קורה כשכאילו הילד ניגמל מהחלב שלי עם הכדורים האם זה יכול להיות מסוכן? כשחזרתי לבית חזרתי להנקה מלאה והרעידות פסקו מה עושים? אני ממש אובדת עצות אודה לכם אם תענו לשאלותי חנית
לחנית השאלה מאוד מורכבת ויש בתשובה אי וודאויות רבות ולכן גם התשובות שונות. ידוע שהפרוזק=פריזמה עוברת בחלב, עם זאת הכמויות נמוכות בהרבה מהכמות שיש בתרופה עצמה. לא ידוע האם נגרם נזק על ידי הכמות הנמוכה של הפרוזק שהתינוק מקבל או שבסך הכל הוא מפרק את הפרוזק ולמעשה למוחו התרופה אינה מגיעה. מה שבטוח שככול שהתינוק גדל והכבד שלו מתפקד טוב יותר כך הסיכון בתרופה יורד וכמות הפרוזק בגופו פחותה. בודאי שהייתי ממליץ להוריד את הפריזמה לכדור אחד ביום, כאן את עדיין מקבלת את ההשפעה הטיפולית אבל הכמות העוברת בחלב יורדת לחצי. עם זאת הדבר הבטוח ביותר הוא שהתינוק לא יקבל כלל פריזמה, כלומר להפסיק להניק או להפסיק את הכדור. מצד שני, אמא חרדה גם אינו פתרון טוב.... כך שהבחירה היא בין שתי אפשרויות לא טובות ואכן בחירה קשה. עם זאת הייתי מוריד את הפריזמה לכדור אחד ביום. מזל טוב דר' גיורא הידש
לצערי היה מדובר בידיעה ולא ברכילות. האשה לקתה בהתקף פסיכוטי בזמן חופשה במלון והפכה למסוכנת לה ולסביבתה ובכך אין חידוש שהתקף פסיכוטי עלול להיות מסוכן לחולה ולסביבתו. ההצדקה לפירסום הידיעה בעיתון לא היתה העובדה שמדובר ב "סלברוטאית" אלא בכך שלפני שהאשה נשלחה להסתכלות היא הועברה לבית המעצר באבו כביר ושם שהתה כאשר היא כפותה למיטה. מחריד ומזעזע האם אין קשר בין המשטרה לשירותי ברואות הנפש ? למה צריך לקרות דבר כזה ?
אם היא נעצרה באבו כביר אז היה משהו פלילי. מה המעשה הפלילי? לא כתבת. השופט יכול לשלוח אותה להסתכלות פסיכיאטרית עפ"י צו שלו. בהתאם לדוח בהסתכלות יחליט השופט אם היא בעלת אחריות פלילית או שמדובר בחולת נפש ואז היא תישאר באישפוז כפוי. לא כתבת באיזה מעשה היא חשודה ומה הכוונה "השתגעה" עוד לפני שהיא עברה איבחון פסיכיאטרי. לא תפקידו של העיתונאי לאבחן מי משוגע. תביא קישור לכתבה אם יש לך.
מדוע אי אפשר להגיע עם חולה ישר למיון ולא לחנות בתאי המעצר האיומים ? אם המשטרה כפתה את האשה היא ידעה שהיא לא עבריינית
בדיקה פסיכיאטרית כפויה בחדר מיון יכולה להיעשות רק עפ"י הוראה של הפסיכיאטר המחוזי ובמקרים פליליים גם עפ"י צו של שופט שדן בתיק. בכל מקרה אחר הנבדק צריך להסכים לבדיקה. תלוי גם בהיסטוריה הרפואית שלה- האם היא אובחנה בעבר כחולת נפש או שהיא היתה בטיפולים שיכולים להצביע על כך.
מדובר באשה מטופלת על רקע נפשי, ובזמן 'מאניה' נתפסה עושה מעשה פלילי. היה נסיון מצד משפחתה להסתיר את מחלתה ומכיוון ששוטר ממוצע מתקשה בהבנת מצבים אלו, היא נעצרה לפני שטופלה. מכיוון שבית המעצר באבו כביר אינו ערוך לטיפול במצבים מאניים היא כנראה נקשרה בכדי למנוע פגיעה בעובדי המקום. אך הועברה מייד לטיפול ברגע שהתברר הרקע הנפשי. דנה.
מדובר בעניין שיש לעיתון למכור
מטופלת מזה כשבוע בלוסטרל והתופעת עדיין קיימות חזק לוקחת לפי הצורך לוריוון. בימים האחרונים כשאני מודדת לחץ דם במכשיר הביתי הדופק מאוד מהיר ןלעיתים הלחץ דם מאוד גבוע 150/100 דופק מעל 100. אחרי מדידת נוספות ורבות פתאום הוא יורד ל120/85 ואפילו פחות. האם יתכן שחרדות מביאות לחץ דם כה גבוה או אולי עלי לפנות לרופאת המשפחה מאז שראיתי לחץ דם זה אני בחרדות עוד יותר גדולות
ליויו לחץ דם עולה ומשתנה עם כל מאמץ ומתח וחרדה. אין חשיבות למדידת לחץ הדם בזמן פעילות או חרדה. לחץ דם גבוה הוא לחץ דם הנמדד בזמן מנוחה מספר פעמים. אם את חרדה כיום מפני לחץ הדם לא כדאי למדוד כעת. הייתי מסייג את דברי, אם את צעירה הם מדוייקים, אם את אשה מבוגרת יותר כדאי למדוד מספר פעמים ולפנות עם הערכים לרופא המשפחה. שבת שלום, דר' גיורא הידש
שלום דר' הידש. לפני כשבוע מצאתי בפח הניירות בחדר של בתי בת ה- 16 מכתב שבו היא לכאורה נפרדת מאיתנו. מכיוון שאני עוסקת בתחום בריאות הנפש, התייחסתי לכך ברצינות אך בפרופורציות מתאימות. קיימתי שיחה עם בתי, היא הסבירה שהמכתב הוא 'סתם', ושהיא עסוקה במחשבות על מוות, מה יקרה אם תמות, וכו'. היא אינה מדוכאת, סה"כ ילדה שמחה, כמובן עם כל המטענים של גיל ההתבגרות הכולל אהבה נכזבת, לב שבור ופצעי בגרות. הצעתי לה לברר את הסוגיות הללו בטיפול, אך כרגע היא נבוכה מאוד מהמכתב שמצאתי ומאוד מתאמצת להראות מאושרת מתמיד. התייעצתי עם עמית פסיכיאטר שטען שאין להתרגש יותר מדי. מכיוון שאני קוראת פעמים רבות את תשובותייך, אשמח לשמוע דעתך בנושא. בתודה, חיה
לחיה שלום, איני פסיכיאטר ילדים ונוער ולכן תשובתי מסוייגת. אציין רק באופן כללי שאת עושה נכון שאת מתייעצת ודיברת עם הבת. כמובן שצריכים לראות את המכתב גם לבד כעומד בפני עצמו וגם בהקשר הכללי של הבת ומצבה הכללי בלימודים ובבית ומצבה הנפשי הכללי. אסור לראות את המכתב כדבר יחיד ולהתייחס רק אליו כיוון שחיפוש משמעות לחיים ומחשבות על המוות קיימות בגיל ההתבגרות. עם זאת אולי הבת חושבת או שלדעתכם כדאי שתגיע לשיחה אבחונית אחת אצל פסיכולוג המתמחה בילדים? שבת שלום, דר' גיורא הידש
שלום, מזה 5 שנים שאני סובלת מבולמיה ללא הקאות, מה שהרופא שלי מכנה בולמוסים. אין לי שליטה על זה ועליתי כ- 30 ק"ג במשך שנים אלו. בגלל מצב זה נכנסתי למצב של חרדות מתגובות אנשים ובעיקר מעצמי. אני מדוכאת, לא הולכת לאירועים ואפילו לחתונת חברה טובה שלי לא הלכתי, בגלל החרדות שלי. קשה לי לנשום בלילה והתחלתי לנחור. אני בת 39 נשואה עם 3 ילדים נהדרים והייתי רוצה שהמצב יהיה שונה. בעבר הייתי אנרגטית מאוד והיפרקטיבית והיום אני אדישה ומוצאת נחמה "במקרר". האם יש טיפול תרופתי לבולמוסים אלו? טיפול פסיכולוגי קיבלתי בעבר - כוסות רוח למת. האם מדובר בטיפול פסיכיאטרי דרך תרופות? האם תרופות נגד חרדות ודכאון גורמות להשמנה? כי לקחתי הרבה תרופות שגרמו לי לתופעות לוואי נוראיות כמו: היפר גבוה מאוד או אדישות ירודה, שינה במהלך היום, דופק מהיר מאוד, חלב בשדיים, זיעה איומה (איקסל), קושי בהטלת שתן - בקיצור כל מה שכתוב בדף הסבר של התרופה בתוך האריזה, קרה לי. מה עושים?
לשרה בהחלט אפשר לחשוב על טיפול תרופתי ולשקול ולחפש תרופה אשר מתאימה לך ואינה גורמת לתופעות לוואי. את העלון בתוך קופסת התרופה כתבו עורכי דין! כך שכל מה שכתוב שם נכון אבל..... בנוסף, אולי דווקא חשוב לשקול טיפול זוגי או משפחתי? שבת שלום, דר' גיורא הידש
שלום רב ד"ר הידש, זמן רב לא הייתי פה ואני די שמחה על כך, כי כך נמדדת רמת החרדה שלי....כשהייתי פה הרבה עם הרבה שאלות גם חרדתי יותר. הנני סובלת מהתקפי חרדה ודיכאון שחזרו כעבור 5 שנים שוב ומטופלת כ- 3 חודשים בסרוקסט ולוריון ואין ספק שזה עזר לי בשילוב עם פסיכותרפיה דינאמית. שאלתי היא: עד מתי אצטרך להשתמש בכדורים? לגבי הלוריון התחלתי להוריד בהתיעצות עם הרופא לאט לאט (כי לקחתי 1 לפני השינה) וכרגע אני על 3/4 כדור. הוא יעץ לי לגמרי להוריד אך לאט. אך עם הסרוקסט (כדור וחצי ליום) עד מתי אמשיך? תודה רבה
לאוריאנה השלב החשוב הראשון הוא הפסקת הלוריוון וזהו צעד נכון. בהתקף ראשון של חרדה ודיכאון מקובל שהטיפול נמשך כשנה. לצערי בהתקף שני הטיפול ממושך יותר. אצלך הדברים מעט מורכבים יותר, כאשר עברו חמש שנים בין ההתקפים יש המתייחסים לכך כאלו מדובר בהתקף ראשון. כך שאולי טיפול של שנה + יספיק? באופן כללי אלו העקרונות לקביעת משך הטיפול. שבת שלום, דר' גיורא הידש
בהמשך לתגובתך אין פרטים זה לא מקרה אישי . אני שואל על העדות על גמירת דעת . למשל יש דברים שיכולים להעיד על פאסיבי\אקטיבי כמו נותנים לאדם חוזה והוא מעיף מבט חטוף עליו, לא עונה... -פאסיבי . עוד דבר 2 זה שהוא צריך אישורים מבחוץ אומר אני צריך לשאול את X על זה - חסר ביטחון. עוד דבר 3 אומר "אולי לא כדאי למהר" - מעיד על היסוס . אלה דברים שמי שמזהה אותם ומכיר אותם יכול לראות שהאדם "לא רציני" כל כך אולי לא כל כך רוצה או אולי לא מתכוון... ומה שאני צריך לדעת הוא איזה עוד דברים חוץ משלושת הדברים (ההתנהגויות ) שכאשר הם מופיעות בסיפור מסוים כדי שיהיה אפשר לזהות אותם כי זיהוי שלהם הוא סימנים שאין לאדם גמירות דעת מספיקה . אשמח אם תיתן לי דוגמאות לעוד דברים כאלה .
לאבי כל תכונה יכולה להעיד גם על ההיפך, יתכן שאין מדובר על היסוס אלא על יסודיות ובדיקה לעומק? איני נוהג לאבחן אנשים לפי תופעה אחת ואין זה נכון. כל תופעה יכולה להתפרש במספר אופנים ולא רק כחולשה וגמירות דעת כלשונך. שבת שלום, דר' גיורא הידש
זה נכון שכל דבר אפשר לפרש אחרת כך למשל בדוגמאות שציינתי 1. הפאסיביות יכולה להתפרש כעל מתן אמון והסכמה מראש. 2. האישורים שמעידים על חוסר בטחונו אם הוא לא דורש שזה יהיה כתוב במסמך שהעיסקה כפופה לאישור אשתו אז זה באמת סותר את חוסר הביטחון שלו. 3. "אולי לא כדאי למהר" אולי באמת לא היסוס אלא חוסר רצון למהר ולכתוב רק את מה שכבר סוכם. אז כמו שאתה אומר כל דבר אפשר לפרש ההיפך . אני מתעניין בסימפטומים התנהגותיים של אנשים כאשר הם אמורים לגמור בדעתם לקשור את עצמם בהתחייבויות . חוסר ביטחון והיסוס יכול להתבטאות אצל אנשים בצורות שונות . מה שרציתי זה רק עוד צורות ביטוי להססנות ופגמים ברצון במהלך משא ומתן
שלום, קיבלתי תשובתך לגבי רדוקטיל ותרופות לדכאון. קיבלתי. האם יש תרופות נוגדות דכאון שאינן גורמות לבולמוסים ולהשמנה. משום שמהיום שהתחלתי עם תרופות נגד דכאון (רסיטל, סרוקסט, מודל, פרוזק ועוד) העלתי כ- 20 ק"ג. כשהרופאה נתנה לי את האפקסור, בחודש הראשון היתה הקלה בבולמוסים שלי ואחר כך לא. האם יש תרופה אחרת? או שיש להעלות את המינון לכדור של 75 מ"ג? תודה,
מינון של פחות משבעים וחמישה מג (אפקסור) הוא נמוך מדי וכלל לא משמעותי. ולא נראה לי שזה מה שגורם לבולמוסי אכילה. מוזר דווקא רשמו כאן שהפריזמה מרזה אפילו. מרמרון תתרחקי בכל אופן.
לסימה שלום, בשלב מאוחר של הטיפול כל התרופות הפועלות על הסרוטונין עלולות לגרום לעליה במשקל. התרופות הפועלות על הנוראדרנלין כמו אדרונקס אינן גורמות לעליה במשקל. אפקסור ואיקסל פועלות על שני החומרים ולכן הן באמצע. שבת שלום, דר' גיורא הידש
לד"ר גיורא הידש שלום רב רציתי לדעת לגביי הסרוקסט רשום על הקופסא שהכדור מכיל "כמלח הידרוכלוריד" זה אומר שהכדור מכיל מלח?? והאם יש לזה קשר גם לתרופה "ליתיום" כי גם היא נקראת "מלח ליתיום"? והאם זה כמו המלח שקיים בגוף שלנו?? תודה
לאריאלה מדובר בהגדרה כימית. מלח נקראים רוב החומרים המופיעים כיונים. ליטיום הוא בהחלט מלח כמו מלח בישול והמלחים בגוף. אבל סרוקסט מתחבר להידרוכלוריד בצורה יונית ולכן נקרא מלח מהבחינה הכימית. אני מקווה שהצלחתי להסביר את הכימיה. מבחינה של מלחים ויתר לחץ דם, אין לך מה לדאוג הכל בסדר, אין לכך חשיבות. שבת שלום, דר' גיורא הידש
היי הייתי רוצה לדעת אם יכול להיות קשר בין תרופות המטפלות בפטריות (ניזורל) לבין מצב נפשי ירוד? תודה מראש
לרוית לצערי איני מכיר את התרופה. אם מדובר על משחה בודאי שאין קשר למצב נפשי. אם מדובר על כדורים צריך לבדוק. אולי יהיה לי זמן לבדוק זאת בסוף השבוע. בלי נדר. שבת שלום, דר' גיורא הידש
