פורום פסיכיאטריה

שלום. אני היתי רוצה לשאול את כל מי שמטופל בתרופות,כל מי שחווה חרדות או דיכאון,או כל דבר אחר, ונמצא/היה בטיפול, האם באמת התרופות עוזרות? אני שואלת את זה מכיוון שהפורם מוצף בהודעות על תרופות,על תיסכולים למיניהם... וכמובן שאני שואלת את זה למען עצמי... כדי להבין יותר. האם ישנם גם סיפורים טובים? בהם התרופות השונות עזרו לריפוי החרדות,ולא רק הרגיעו,אלא ריפאו את המחשבות החרדתיות,שינו את כיוון החשיבה,לחשיבה חיובית ומפוכחת, האם בכלל יתכן שתרופות יכולות לעשות את כל זה? כי אני כל הזמן מרגישה שהאופצייה היחידה שהחרדות והטראומה יעלמו לחלוטין,זה פשוט למחוק לי מהראש את כל מה שקרה לי בהתקף הסמים-ובשנים האחרונות,ולהחזיר אותי לנק' של לפני כן. שזה כמובן בלתי אפשרי{אלא אם כן יש איזו היפנוזה שאני לא יודעת עליה שיכולה למחוק מהראש ומהזיכרון טראומה איומה}. האם,ואיך,ומדוע תרופות יכולות לעזור ולשנות? אם ישנם דברים ומקרים מעודדים של ריפויי ושינויי,אשמח מאוד לשמוע.

טוב, אני לא יודעת לגבי התקף סמים, אני יכולה לשתף במה שהשתנה אצלי: אני, לפני לקיחת הכדורים וקצת שיחות אצל פסיכותרפיסט, הייתי קנאית אובססיבית, אבל ממש. הייתי צריכה לדעת עם מי דיבר בעלי, למה, מה לבשה אותה בחורה..., את מי לקח במונית, על מה דיברו ... הייתי במחשבות כל הזמן, פשוט כל הזמן, שזה כבר שיגע אותי, הייתי מגיעה למצבים של בכי היסטרי, ואחרי שהייתי נרגעת, לא הייתי מבינה על מה בדיוק עשיתי מהומה. אולי זה נשמע טיפשי, אבל היו לי מחשבות ומחשבות, ולא הייתי רגועה. ממש לא. אני מטופלת כיום בציפרמיל - וזה מדהים, פשוט מדהים כמה הכל, אבל הכל נעלם. אין מחשבות, אין חששות, החיים כל כך רגועים ונורמליים, כמו שצריכים להיות. אם הייתי לפני כן יודעת שבעלי צריך לקחת מישהי לירושלים [הוא נהג מונית], לא הייתי רגועה כל השעה שהוא היה בדרך, ואחר כך הוא היה עובר כאלו חקירות..., היום, פשוט לא חושבת על זה. כשאת בטיפול המון זמן, את כבר מורגלת לחשוב בצורה מסויימת, ולהרגיש בצורה מסויימת.מעבר לכך, את מרגישה שאין את אותו קפיץ שהיה לפני הטיפול, כאילו משהו שולט לך בראש ובהרגשות לטובה. ממליצה בחום על טיפול בכדורים. בהצלחה!

אני יכול להגיד שכדורים וטיפול נגד דיכאון עזרו לי מאוד בשנתיים האחרונות, בזכות פרוזאק אני מרגיש הרבה יותר טוב ומרגיש שחזרתי לעצמי. אומנם עדיין לא לגמרי אבל השיפור ניכר. בהצלחה.

אשמח אם תשתפו אותי.

אצלנו לקח זמן עד שמצאו את התרופה הנכונה אבל מאז שהפרוזאק נכנס לחיינו השמחה שורה במעוננו אני לאור הניסיון כן ממליצה ומאמינה בתרופה מתאימה הבת שלי אחרי שישה חודשים של לקיחת התרופה חזרה לעצמה היא חושבת אומנם שזה לא בגלל התרופה אבל אני מאמינה שכן

היית ימחלקת את שאלתך לשניים האם התרופות עוזרות- עוזרות ועוד איך. האם הן משנות דפוסי חשיבה ומוחקות טראומות- לא היית יאומרת. מהיכרותי מקרה דומה לשלך, עד כמה שתיארת, יש בהחלט סיכוי טוב לצאת מזה.

שלום דר'. לא הגבת על מה שכתבתי אתמול,אבל זה בסדר,כנראה שכל שאר תגובותיך עונות בעצם על הכל,ודי ממצות כתגובה לרוב שאלותי. אם אפשר,אני רוצה לשאול משהו, האם במצב של חרדה,זה יתכן שהחרדות נכנסות יותר "לעומק" מאשר החרדה הראשונית? זאת אומרת,אם לדוגמה,אני יודעת שאינני משוגעת{כמו שאני מפחדת},ושאחד הסימנים לכך שאני "בסדר"-זה עצם זה שאני מפחדת להשתגע, אז אני מתחילה לחשוש שאולי אני לא מפחדת,או שאפסיק לפחד, ושאלות כל מיני בתוכי כגון:מה קודם את מה? קודם אני מפחדת-ומשם נוצרות התחושות שאני לא בסדר, או שאני לא בסדר-ואכשהו עוד מצליחה קצת לפחד מכך? ואז זה אומר שאם האופצייה השניה נכונה,אז אולי הפחד נובע מזה שאני משתגעת{אני מקווה שלא}ואיכשהו מצליחה להלחם בזה,ולפחד מזה. קצת מסובך ומתפלסף,אני מקווה שאתה מבין את כוונתי. האם המחשבות הללו יתכנו כחלק מחרדה? תודה. קארין.

הי קארין, כשאת בחרדה כזו גדולה, כל המחשבות האלה הן חלק ממנה. כולן. רק חרדה ורק חרדה. ככה זה גם היה אצלי. מניסיון אישי, מאד כדאי לך לפנות לאיש מקצוע כי את סובלת לחינם המון זמן. גם אני חשבתי שאפשר לבד והתעקשתי וזה היה מיותר והמון סבל. אז אנא חשבי על האפשרות הזו ותעדכני אותנו. נשמח לשמוע שאת מתקדמת.

תודה סופט. בנוגע להתקדמות,אני יחסית מתקדמת.... אומנם לא לכיוון הטיפול...אלא לכיון של להרגיש טוב. ברור שההתקדמות האמיתית תהיה טיפול אמיתי ונחוץ,אך מכיוון שכרגע זו לא אופצייה שאני יכולה לממש,אני נאחזת במה שיש,והפורם הזה והתשובות של הדר' באמת מועילות לי, לפחות במלחמה לשוב ולהרגיש כמו עד לא מזמן.{לפני ש"נפלתי" למצב הזה}. יום טוב. קארין.

סופט שלום את יכולה לפרט באיזו דרך טיפולית נעזרת?

שלום, אני בתחילת הריון (שלישי במספר) ואני מאוד חרדה מפני מחלות שלא יוכלו לעלות עליהם מכיוון שלא ניתן לבצע בדיקות בהריון, באופן פסיכולוגי אני כבר לא מרגישה טוב והדימיון המאוד מפותח שלי תורם רבות אני כל היום קוראת בפורום דוקטורס על כל מיני מחלות ומיד משליכה על עצמי, אני לא יודעת מה לעשות בנדון, כבר הבטן כואבת לי רוב היום. המחשבות הללו נובעות בעיקר בגלל שתי נשים שאני מכירה שפיתחו סרטן בהריון ולכן אני בחרדה נוראית. בבקשה עזרה אני מרגישה שאני משתגעת ולא מצליחה להנות מההריון.

לדנית אכן חרדה עלולה להופיע בצורות רבות אבל תמיד זו אותה החרדה. לא כתתבת כמה זמן את סובלת כך, אם החרדות ממושכות מדי כדאי לפנות לשיחות. יתכן שמספר שיחות בלבד יעזרו לך ותרגישי טוב. שבת שלום, דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הירש, לאחר נטילת טרזודיל במשך חודשיים ושבוע, (150 מג' מחולק במשך היום), הוחלפה לי התרופה (שלא עזרה) לסרוקסט. כרגע לפי הוראת הפסיכאטרית שמטפלת בי ירדתי ל-125 מג' טרזודיל ו-10 מג' סרוקסט. האם זה בסדר? עלי לציין שאני גם נוטלת טרנקסל 5 בערך כפעמיים ביום (לפי הצורך). אני עדיין מרגישה לא יציבה (תחושת אי שליטה בגוף) וגם עדיין יש בכי. (את הסרוקסט אני לוקחת רק 3 ימים). ההאבחנה שניתנה לי היא חרדה בעיקר ממחלות וגם דאגנות יתר ומתח. תודה,רחל

לרחל כמובן שזה בסדר כאשר המטרה היא להגיע לטיפול קבוע של כדור אחד של סרוקסט. הסרוקסט מתחיל להשפיע אחרי כשלושה ארבעה שבועות, כך שצריך לחכות בסבלנות להשפעתו. שבת שלום, דר' גיורא הידש

ד"ר הידאש שלום שוב למדתי (לוקח הרבה זמן ואני לא לומדת) שאני לא יכולה לסמוך על השותף שלי מבחינה חברתית ורגשית ועלי לחפש מקורות תמיכה חברתיים חיצוניים. הילדים גדלו השכנות שלי זה לא משהו צריך דיסטנס והחלטתי לחפש לי התנדבות וגם זו בעייה כי אני לא יכולה לקום בבוקר מה שמצמצם מאד את האפשרויות והמון מקומות אין להם ביטוח להתנדבות אבל אני אמצא כבר דרך ויהיה לא רק טוב אלא טוב טוב אני לא אוותר בסוף תמצא הדרך ויהיה בסדר. אז ביי בינתיים דפי

היי דפי תרגישי טוב ותמשיכי לעשות מעשים טובים. אולי יש ספריה במקום מגוריך שם יכולה להתנדב שם ולעזור לילדים עם הספרים ולהכין שעורי בית? שבת שלום, דר' גיורא הידש

יש לי ילד בן 18 והא בדיכאון ולוקחת כדורים המצב לא כל כך טוב לפעמים כך ולפעמים כך עוד לא מצאנו את נוסכת הכדורים המצילה הילד קצת בשיפור יוצא עים חברים אבל לא רוצה לעבוד אני מנסה לפתות אותו בכל מינה דרכים שיעבוד אבל ללא הצלחה אני יודעת שאדם שעובד זה כבר מוציא חצי דיכאון יש לציין שקרגע אנחנו בהחלפת כדורים מורדים מינון ואחר נעבור לכדור אחר ברצוני לדעת האים ללחוץ עליו בכל תוקף לעבוד או להניח לא להיות בבית ולא לעשות כלום יש לציין שהוא מבקש כסף ליציאות אני נותנת לו וגם שעורי נהיגה או לא לתת עשרות פענים אני אומרת שלא אתן כסף אבל שהם יוצאים אני מרחמת אבל מכוון שהיה בבית כמה ימים ובדיכאון עד שאני מתקשרת לחברים בסתר ומשדלת אותם לצאת וכמובן ללא ידיעתו

ליעל את צודקת בגישה שככול שהוא יצא ויעשה דברים ויעבוד כך ייטב. עם זאת הדיכאון מאוד מחליש ופעמים רבות למרות שהוא רוצה הוא פשוט לא מסוגל. לכן צריך לבחור את דרך הביניים הטובה ביותר, לדרוש ולדחוף אותו רק לדברים שאת מעריכה מראש וחושבת שהוא יצליח. אם את מעריכה שהוא לא יצא לעבוד, אז תחכי לזמן הנכון ואז תלחצי, אם תלחצי מוקדם מדי הוא לא יצא לעבוד ומצבו דווקא יחמיר. כך שצריך להיות מאוד חכם ורגיש כדי לדעת מה לעשות בדיוק. חשוב שתביני שהוא רוצה לצאת לבלות ולעבוד, אבל לא תמיד מסוגל ואין לו את הכוחות לעשות זאת. הבעיה היא לא ברצון אלא ביכולת לעשות דברים, ובסך הכל שניכם רוצים את אותו הדבר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לפני וודש התחלתי להפסיק חלק מהכדורים שלקחתי לקחתי 300 אפקסור ו2 רסיטל ולאט לאט ירדתי כל 4ימים ואפקסור ירדתי עד ל750 מג ועדיין אני לוקחת את הרסיטל במשך הירידה מהאפקסור התחלתי לקחת רבע כדור אנדונקס בבוקר ו ואחר כך במשך הימים הוספתי עןד רבע כדור לאחר הצהרים שתי שאלו איך אתה ממליץ להפסיר את ה750 מג אפקסור ו ושאלה שניה אך אדע איזה כמות אנדונקס לקחת במעבר בין הכדורים ושאלה נוספת איזה כמות הנדונקס ממצא את עצמה אני יודעת שלמשל אפקסור משפיעה רק מעל 150 ביזה כמות האנדונקס נחשבת למינון גבוהה תודה תודה .

לאורנה איני חושב שצריכה להיות בעיה בירידה באפקסור כיוון שישנו כיסוי של הרסיטל, כך שלדעתי אפשר לעשות את כל התהליך מהר תוך מספר ימים. אבל בהחלט יש רופאים הממלצים אחרת. מינון בינוני של אדרונקס הוא פעמיים 4 מג'. לא מקובל לעלות מעל 16 מג' ביום. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם למישהו ידוע האם יש מרפאת חרדה לטיפול התנהגותי בבית חולים רמבם בחיפה ואם אני חברת קופת חולים מכבי האם יש צורך במסמך מרופא או שאפשר להגיע למקום ולבדוק או שהפרוצדורה אחרת. אודה למי שיודע ויכול לעזור

לגלית ברמב"ם ישנה מרפאת חרדה ולפי זכרוני יש גם טיפול קבוצתי-התנהגותי בחרדה. איני יודע על ההסדרים במכבי, אבל בטח אפשר להרים טלפון למזכירות או לפסיכיאטר שעובד שם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום, אני נוטלת אפקסור 3.75 מ"ג 4 פעמים ביום. המטרה של הרופאה הפסיכיאטרית שלי היתה למנוע מצב של התקפות הבולמוסים שלי. אני לא מקיאה ואף פעם לא הקאתי, אבל אני אוכלת עד כדי מצב של "התפוצצות" ועוד ממשיכה לאכול. הכדורים עזרו לי בחודש הראשון ואז המצב חזר לקדמותו. האם ניתן לשלב את כדורי האפקסור יחד עם כדורי רדוקטיל או רק לקחת סוג אחד? האם לעבור לאפקסור 75 מ"ג? האם ליטול רדוקטיל בלבד? האם יש תרופה אחרת שתוציא אותי מהמצב הדכאוני ומצד שני תמנע ממני את הבולמוסים שמשגעים אותי. תודה

בהמשך לאי מייל הקודם שלי. בשבוע האחרון עברתי טיפול בדיקור באוזן לשם מניעת או הורדת הבולמוסים שלי וזה גם לא עוזר. מה דעתך על זה? האם שילוב של דיקור ותרופה נכונה תעלה אותי על הגל המתאים?! תודה

לסימה אסור ליטול תרופות נוגדות דיכאון עם רדוקטיל וכך גם עם אפקסור. לגבי דיקור איני מבין, אני מקווה שהדיקור יעזור לך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אחותי בת 55 גרושה .גרה לבד יש לה שני ילדים גדולים. מאז שהיפרדה מהחבר שלה היא בצרות גדולות נפשיות. מעולם לא היתה לגמרי בקו השפיות.תמיד היתה ילדותית מאוד ודעתנית מאוד כולל התקפי זעם ועצבנות רבה. ההתקפים כללו טריקות טלפונים ,וצעקות בטלפון על בני המשפחה. מעולם לא היתה בקשר עם כל בני המשפחה בבת אחת. תמיד נהגה להגיד שמישהו מביננו מחוק בעיניה. והיא ניתקה איתו קשר לשנים או חודשים.כל פעם עם בן משפחה אחר. לאחרונה היא סיפרה שהחבר שמיממנו היא נפרדה ניפטר מבעיה בלב. היא תארה בדיוק מה קרה לו ואיפההוא קבור. בנה חשד שהדברים מקורם בשקר .בדקנו במקום עבודתו והבנו שהאיש חי וקיים. כששאלנון אותה מדוע סיפרה לכולם שהוא מת הכחישה הכל ואמרה שעבורה הוא מת. יש לציין שהיא משקרת על כך צעד ושעל. ממציאה לעצמה מציאות בדמות סיפורים שונים קטנים אמנם אך לא אמיתיים. היא עובדת בטלמרקטינג ומסרבת בכל תוקף לקבל עזרה מקצועית מכל מקור שהוא . היא תוקפנית מאוד מדברת בקשיחות רבה כולל העויות פנים ,מאוד קשוחה בדעותיה ללא שום פשרות ומאוד מאוד שיפוטית וביקורתית לאחרים. האם היא זקוקה לטיפול פסיכיאטרי,ומה שמה של התופעה ממנה היא סובלת. אודה לך מאוד על תשובתך. אגב מה לעשות כשהיא מאוד מסרבת לקבלת עזרה.

נשמע כמו משוגעת אמיתית ... עכשיו ברצינות: אם היא לא רוצה, לא ניתן להכריח אותה לקבל עזרה. מאז גיל 18- כבר 37 שנים- היא אדם עצמאי ואחראית למעשיה לגמרי. אם הבנתי נכון, היא לא מזיקה לסביבה, אז אין סיבה לכפות טיפול ע"י גורם חיצוני וכו'. במקרה דנן, הזמן יעשה את שלו, היא תירגע ואת תירגעי, היא תמצא חבר חדש וזהו. אמן.

לאחות המודאגת לפי התאור בהחלט ישנם סמנים לא מעטים לבעיה רצינית. איני מתיימר לאבחן על פי מכתב קצר, אבל מתוארים דברים אשר בהחלט מרמזים על בעי ה נפשית וצורך באבחון. הבעיה העקרית היא כיצד לשכנע אותה להגיע לאבחון ולקבל עזרה. היא כל כך בטוחה שהיא צודקת שיהיה קשה להראות שיש לה בעיה. צריך לחשוב על אדם שיש לה אמון בו ולגייס אותו למשימה. אולי אפשר למצוא סיבה בהווה, כך שלאמר לה שמאוד קשה לה עם הפרידה וכדאי שתדבר על כך עם פסיכולוג וכך הלאה. באופן עקרוני בודאי שאי אפשר לכפות עליה טיפול נגד רצונה. לשכנע תמיד כדאי לנסות ולהתמיד בכך עד אשר תסכים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום, רציתי לדעת בבקשה האם תופעות של חרדה כוללות: חולשה בידיים וברגליים, חולשה בבטן,חולשה כללית של כל הגוף וקושי לנשום? אני נוטלת ציפרלקס וגם התחלתי טיפול התנהגותי קוגנטיבי(כתבתי לך בעבר על כך) ועדיין לא מרגישה הכי טוב. התופעות הנל הן של חרדה? אני גם מרגישה מין פחד תמידי למשך כל היום(אבל לא כל יום). אני נוטלת את הכדורים כ 7 חודשים ואני לא יודעת אם כדאי להחליפם, או לתת צ'אנס לשיחות שהתחלתי? מה דעתך? תודה מראש

לניקול כל התופעות שתיארת בהחלט יכולות להיות תופעות של חרדה. אחרי שבעה חודשים של טיפול את אמורה להרגיש בטוב ורגיל, ולכן לדעתי כדאי לשקול עם הרופא המטפל את החלפת הטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש שמי אורן ואני בן 23 ורציתי לשאול בעצתך התחלתי טיפוך בפאקסט לפני 5 שנים והכל היה בסדר כדור אחד ליום ואז פתאום יום אחד אני לא יודע בגלל איזה טריגר הכדור לא עשה את מלוא ההשפעה שלו ואז הרופא החליף לי לציפרלקס שעשה את המצב ממש גרוע אותו לקחתי חודש וחצי אז חזרתי לפאקסט שני כדורים ביום ואחר חודש אני מרגיש יותר טוב מאז הציפרלקס אבל לא ממש מספיק טוב אז הלכתי לרופא לביקורת וסיפרתי לו שאני לא יודע בדיוק איך אני מרגיש אלא כבינוני שעדיין אין לי ביטחון מלא בדברים שאני עושה אני לא מרגיש רעב וצמא בכלל אלא אני אוכל ושותה כי אני צריך ותחושת מועקה בחזה וחוסר מוטיבציה אז הוא הציע לי להוסיף ליתיום אבל ליתיום זה לחולי מאניה דיפרסיה וסכיזופרניה ויש לתרופה המון תופעות לואי ובדיקות של מלח וליתיום בדם הרופא אמר שעכשיו אני במצב האידיאלי להיות ואני טוען שלא הוא טוען שהייתי בהיי וממש לא הייתי בהיי כי הרגשתי כששמח שמח ועצוב עצוב והלימודים שלי פרחו המעגל החברתי שלי התרחב הכל היה טוב ועכשיו אני מרגיש שאני מידרדר ואין תשובה למצב שלי ולמה אני מרגיש שאני מידרדר? כי עכשיו רוצים להוסיף לי ליתיום כי ההשפעה של השני כדור פאקסט לא מספיקה לי דוקטור לפי מה שאתה קורא מה ניתן לעשות? אני לא רוצה לקחת ליתיום כי אם אני אקח ליתיום זהו הסוף ומשם יש רק תחנה אחת לסוף חיי האשפוז. אינ רוצה להרגיש כבר כמו בן 23 רגיל אבל אני מרגיש שאני לא אתאזן לעולם. מה אתה אומר? בתודה אורן

אני בנוסף קשה לי להגיע לאורגזמה ויש לי רעד וני מרגיש חלש כאילו ממש חולה שרק יכול לשבת בבית ולקחת תרופות. בתודה דוקטור מה לעשות?

לאורן נכון שמקובל להוסיף ליטיום אבל בדיוק מהסיבות שציינת גגם אני לא אוהב את התרופה הזו. לפני שמוסיפים ליטיום כדאי ללחשוב על תרופות אחרות נוגדות דיכאון וחרדה מקבוצה אחרת. גם הציפרלקס וגם הפקסט שייכות לאותה הקבוצה, תרופות הפועלות על הסרוטונין. האפקסור פועל גם על הסרוטונין וגם על הנוראפינפרין, כלומר הוא שונה במנגנון מהתרופות שכבר נטלת ולכן יש הגיון לעבור לאפקסור או איקסל ששתיהן מאותה הקבוצה. רק אחר כך הייתי שוקל הוספת תרופה נוספת כמו ליטיום או לפני כן, טגרטול או דפלפט. עם זאת אני חושב שאפקסור יעזור לך ולא יהיה צורך בליטיום. תשוחח על כך עם הרופא. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום לכולם, יש לי שאלה מציקה, ואולי אתם תוכלי לעזור לי לאור ניסיונכם האישי. אני רוצה כבר זמן-מה לפנות לפסיכיאטר/תרפיסט, כי אני חשה חרדה ו"חוסר כוח/חשק". אני יודעת שאני רוצה מטפלת (אישה), חילונית ופרטית (לא דרך קופ"ח). אני נתקלת בקושי למצוא אותה, כי איני יודעת איך מוצאים לבד מטפל. אני לא יכולה לשתף בבעייתי אף אחד. במשפחתי פנייה לטיפול נפשי נחשבת "טאבו", החברות הקרובות לא נעזרו בטיפולים נפשיים, ואני לא מרגישה שאני יכולה לספר להן על כך או שהם לא יבינו מה זה אומר לפחוד משטויות ולחשוב מחשבות לא-הגיוניות. וכך גם במקום העבודה, בשכונה שלי ואצל רופא המשפחה. הסתכלתי ב"דפי זהב" ובפנקסי מטפלים באינטרנט, אך איך אפשר לבחור מישהו מתוך ים השמות? סתם בוחרים שם, מצלצלים ומנסים, כמו שמזמינים אינסטלטור ??? אולי תוכלו לעזור לי ? אני גם מוכנה שתמליצו לי על מטפלות מניסיונכם דרך כתובת אי-מייל הפרטית. תודה לכל מי שיוכל לעזור. י0מין.

מאיפה את בארץ? את מחפשת פסיכולוגית או פסיכיאטרית?

א. ממש תודה רבה לך. ב. אני מאזור המרכז. האזורים האפשריים: רמה"ש, הרצליה, ת"א, ר"ג. ג. אני "לא סגורה" על פסיכולוגית/ פסיכיאטרית, העיקר שתעסוק גם בפסיכותרפיה. ד. כתובת האי-מייל שלי: [email protected]

שלום רב, אישתי סובלת מדיכאון ומטופלת ע"י תרופות. היא בתחילת הריון. השאלה היא, האם מצב דיכאוני מושפע מהשינויים ההורמונלים בזמן הריון. וכן מה הסיכון להריון או לעובר במתן תרופות כמו סירוקסאט, או במקרה הצורך ליתיום. תודה

לאבנר בדרך כלל המצב הנפשי משתפר בזמן ההריון וההורמונים הגבוהים משפרים את המצב הנפשי. אבל כמובן לא תמיד ולא אצל כל אחד. סרוקסט מותר בהריון וליטיום אסור. בכל מקרה כדאי להתעדכן במרכז הטרטולוגי בהדסה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

היי דנה. מה שלומך? אמרת שאספר לך על התקדמותי.... אז אני שמחה לבשר שלמרות ההודעות הקצת פסימיות שלי לדר',{אני מודה שאני קצת שופכת פה בפורם את תסכולי},אני מיישמת את מה שאמרת ,בניסיון כל יום לעשות משהו מועיל למען עצמי,גם אם זה בצעדים קטנים... תודה על עצתך. אני כבר הרבה יותר מדברת ונפגשת עם אנשים,מתענינת לגבי עבודה,עושה סידורים וכו, ומקווה בכל יום למצוא יותר שקט בעצמי,עם החרדות. בעיקרון אני מרגישה יותר טוב,ויותר אופטימיות. {מותר קצת להיות אופטימים פה לא?} בקיצור תודה על העיצה שלך. קארין.

היי! אני שמחה לשמוע! ההודעות ה'פסימיות' שלך לדר' הידש יכולות לחיות במקביל להתקדמות ושיפור. אין סתירה בין הדברים. כנראה שהעידוד שאת שואבת ממנו רב ומועיל, והידיעה שיש לך אוזן קשבת (גם אם לא זו שהיית רגילה לה עד עכשיו) היא ידיעה מרגיעה ומחזקת. קראתי את ההודעות האחרונות שלך, לא הייתי מגדירה אותן פסימיות, הן פחות או יותר more of the same , כך שלא צריך להתרגש יותר מדי. תמשיכי להתחזק, מחבקת אותך, דנה

תודה חומד.

שלום ד"ר הידש, בחודש האחרון אני ישנה בשעה מאוחרת (בין 23:00-01:00). לא סובלת מנדודי שינה, אך נכנסת למיטה רק כשמרגישה ממש עייפה ויודעת שאירדם. לפעמים נרדמת עם טלוויזיה דלוקה. מתעוררת בין 07:00-08:00 בבוקר (השעה שאני רגילה לקום בה בימי עבודה, עכשיו אני בחופש), ואז חוזרת לישון בין 1.5-3 שעות נוספות. אני מרגישה שהשינה בשעות הבוקר (כלומר: מ-07:00 ואילך) חזקה ועמוקה יותר (אבל אולי רק נדמה לי), ואני חולמת חלומות רבים בסך כל שעות השינה. כשאני קמה איני יכולה לענות לעצמי על השאלה אם שינתי מספיק, אם אני עייפה או רעננה, ופשוט ממשיכה בשגרת היום-יום. קראתי חומר רב ברשת על הפרעות שינה במצבי חרדה/דיכאון, אך שם דובר רק על נדודי שינה/יקיצה מוקדמת. לא מצאתי את הדפוס שאני מתארת. רציתי לשאול: 1. האם מה שתיארתי הוא "הפרעת שינה" או שמדובר בדפוס אופייני לאנשים בחופשה ה"משלימים שעות שינה". (אני בת 35, ומדי שנה מקום העבודה שלי יוצא לחופשה מרוכזת מסוף יולי עוד סוף אוגוסט). 2. אם זו "הפרעת שינה" על מה היא עשויה להעיד. תודה רבה.

לסימה לפי החישוב שלי את ישנה 8-10 שעות ביום ואין קשיים או הפרעות בשינה. כך שאיני מבין מדוע את חושבת שישנה הפרעות בשינה. או שהחמצתי משהו? בכל אופן בכל התיאור הדברים בסך הכל תקינים שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

איזה דברים משותפים יש להתנהגויות של אנשים שלא באמת מתכוונים ברצינות להתחייב להסכמות במהלך למשל קניה\רכישה של משהו ?

לאבי לצערי אין מספיק פרטים כדי לענות לשאלה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אין פרטים זה לא מקרה אישי . אני שואל על העדות על גמירת דעת . למשל יש דברים שיכולים להעיד על פאסיבי\אקטיבי כמו נותנים לאדם חוזה והוא מעיף מבט חטוף עליו, לא עונה... -פאסיבי . עוד דבר 2 זה שהוא צריך אישורים מבחוץ אומר אני צריך לשאול את X על זה - חסר ביטחון. עוד דבר 3 אומר "אולי לא כדאי למהר" - מעיד על היסוס . אלה דברים שמי שמזהה אותם ומכיר אותם יכול לראות שהאדם "לא רציני" כל כך אולי לא כל כך רוצה או אולי לא מתכוון... ומה שאני צריך לדעת הוא איזה עוד דברים חוץ משלושת הדברים (ההתנהגויות ) שכאשר הם מופיעות בסיפור מסוים כדי שיהיה אפשר לזהות אותם כי זיהוי שלהם הוא סימנים שאין לאדם גמירות דעת מספיקה . אשמח אם תיתן לי דוגמאות לעוד דברים כאלה .

התחלתי לנטול פלוטין .,האם אוכל להמשיך לשתות אלכוהל מדי סופי שבוע,? אם בכל זאת אשתה האם הנזק יהיה קריטי???

גיא, מניסיון אישי אני יכול לומר לך שהתשובה החד-משמעית היא לא. כשרופא נותן תרופות ממשפחת ה-ssri הוא מזהיר את החולה במפורש מצריכת אלכוהול. חוץ מזה, אם אתה קורא מעריב, תוכל לקרוא בעיתון של אתמול על הנהג שלקח פרוזאק ושתה "רק" שתי פחיות בירה. הנהג הזה נמצא בכביש ליד כפר שמריהו כשהוא נוסע במהירות ובאושר נגד כיוון התנועה... :-)

לפי אינדקס תרופות שתית אלכוהול עלולה להגביר את תופעות הלואי של התרופה, לא יודע על נזק יכול להיות שיש , רצוי להמנע , אני אישית שותה רק רבע כוס יין לקידוש בערב שבת.

לגיא אסור לשתות אלכוהול עם תרופות נוגדות דיכאון. נקודה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בת 30 נשואה ואמא.הלידה האחרונה שלי היתה לפני חמישה חודשים. בזמן האחרון אני כל הזמן חושבת על המוות ועל מה שקורה אחריו. אני פוחדת מהתחושה של ההתאדות של הנפש. אני מרגישה שהחיים הם מין בדיחה, וחסרי תכלית. כאילו, בשביל מה המרוץ הזה שנקרא חיים אם בסוף כולם מתים? שמתי לב שבכל מקום שיש כתבה על מוות או על נשמות, אני קוראת בעניין רב מדי. האם אני משתגעת? האם אני בדיכאון? חשוב לציין שהמחשבות באות בעיקר בלילה אך גם ביום. חוץ מזה אני מתפקדת רגיל, אמא טובה לילדי, אשה טובה לבעלי, עובדת וסך הכל שמחה.

לענת יתכן שמחשבות מסוג זה קשורות לדיכאון אבל בהחלט אינן מספיקות כדי לאבחן דיכאון, יתכן שמדובר במצב תגובתי שיחלוף, לדיכאון יש צורך במרכיבים נוספים. לכן, אם התופעה תמשך יש צורך להגיע לאבחון מקיף יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מה עושה הדפאלפט? האם הטיגרטול עדיף? האם נכון שגם טרילפטין עוזר? למה טופמאקס עושה פצעים על הפנים? זו תופעה ידועה? עד כאן - מייצבי מברוח... לפני חודשיםם הורידו את בנזוגי מסרוקסט והשאירו אותו עם רספרידל בלבד. לדעתי הוא נוטה לדכאון (אפילו עמוק) אבל הוא לא מוכן לפנות לעזרה כי הוא רוצה לקחת כמה שפחות כדורים. אני ממש לא יודעת מה לעשות איתו וכשאני מנסה ללחוץ אני מסיגה כמובן תופעה הפוכה, כצפוי. רעיון?? תודה, נטע

נטע יקרה מנסיוני המר במשבר הראשון של הבת שלי היא טופלה בריספרדידל בלבד ללא תוספת אנטי דכאוני והתוצאה היתה דכאון עמוק ויציב+זה בהומור שחור+ רק לאחר התמוטטות היא קיבלה פרוזאק שחולל פלאים לכן עצתי אל תחכי תשתדלי שהוא ילך לרופא לקבל תוספת אצלנו הרופאה הסבירה שזה זמני ולאט לאט המינון ירד וזה נכוןלעכשו אני יודעת כמה קשה לשכנע לקחת תרופות עד היום הבת שלי משוכנעת שהיא בסדר לא בגלל התרופות רוצה להפסיק אבל הרופאה תמיד מבטיחה שעוד קצת וככה היא מושכת אותה בהצלחה

לנטע אין עדיפות מיוחדת לכל התרופות מייצבות מצב הרוח, עם זאת מקובל שדפלפט וליטיום עוזרות יותר במצבים של דיכאון. אם את מרגישה שהדאגה שלך והתייחסותך משיגות את התוצאה ההפוכה, אולי יש חבר טוב או קרוב משפחה שתוכלי לשתף אותו והוא יוכל להשפיע על החבר? בכל אופן חשוב להתמיד ולדבר על הבעיה עד שהחבר ישתכנע שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

עשיתי כעצתך ופניתי לפסיכיאטר שלי (החביב ביותר). הוא לא מוכן בשום אופן להפחית לי מהלוסטרל (וגם לא להחליף אותה בתרופה זולה יותר), למרות שגם הוא מזהה פעילות יתר (קשה לפספס את זה...). הוא נתן לי קלונקס כדי שאני אאט קצת. בינתיים אני סתם מסטולית אבל עדיין בקצב מסחרר. אני חושבת יותר מהר ממה שאני יכולה לבטא בקול רם. האנשים סביבי כל הזמן מתחננים שאני אדבר יותר לאט כי אי אפשר לעקוב אחרי... וחוסר השינה הוא בכלל בעייתי. אבל כל זה עדיף על מצב פסיכוטי פעיל, שלדעתי לא נראה באופק. מה הבעיה עם תרופות זולות נגד דיכאון: ציפרמיל, אפיקסור וחבריו? אין לי כסף לממן את הלוסטרל. ואגב: האם לרספרידל יש גם השפעה אנטי דיכאונית? וכרגיל הפצצתי את העמוד....סלח לי. אני לא עומדת בקצב של עצמי... כל טוב והמון תודה, נטע

לנטע לצערי איני מסכים עם הרופא שלך אבל הוא מכיר אותך טוב ממני ולכן את צריכה לקבל את דעתו. במצב של פעילות יתר חשוב להפסיק את התרופות נוגדות הדיכאון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני יודעת שאתה צודק. אני יגיד לך למה אני כ"כ משתוקקת ךהרגיש טוב לבדי{כמו בעבר},יש כמה סיבות. 1.זה שאני לבד כמו שאמרתי,ואפילו כשהיתה לי את התמיכה של בעלי זה היה לי קשה ומפחיד לפנות לעזרה.לבד אני מרגישה שאתמוטט. 2.אני כל הזמן מרגישה כאילו המצב שלי הרבה יותר חמור ומסובך משל אחרים,ושלי לא תעזור שום תרופה,אולי אפילו להיפך,תגרום לי למצבים נוראים.{ואין לי איך להרגע מהפחד הזה.אם היתה לי אהבה ותמיכה של בעלי-היתי פחות מפחדת לנסות,כי היה לידי מי שישמור עליי}. אני מרגישה שתרופות לא יוכלו לעזור לי. איך? הן ימחקו את המחשבות והתחושות שלי? גם כשאני נרגעת מהקלונקס,אז זה רוגע פיזי,ונפשית אני עדיין צריכה להלחם. 3.יש בי פחד גדול{כמו שאתה יודע} ותחושה שאני לא נורמלית,והחרדות{במידה וזה באמת חרדות}עוברות את השלב של לפחד שאני לא בסדר,לשלב שאני פשוט מרגישה שאני לא בסדר-ונלחמת בזה. קשה לי להבין שיש לי חרדות,כי התחושה היא שאני לא בסדר,ואני פשוט מצליחה למנוע את זה ולהלחם בזה קצת,ואיכשהו להישאר הגיונית קצת. ואני תמיד מרגישה שתוך שנייה אני יכולה "לפול לגמריי"{בקלות אפילו},ואני מפחדת שזה יקרה לי אצל הרופא ויאשפזו אותי. אני יודעת שזה מאוד קיצוני כל מה שאני מרגישה. אבל בעבר היתי במצבים מאוד קיצוניים,אתה יודע, והצלחתי להתגבר ולחיות. מה קרה לי פתאום? וזה גם ממש אירוני,לפני שביררתי,חשבתי שהקלונקס טיפולי,ולכן בכל יום שעבר הרגשתי טוב יותר,אני ממש מרגישה שהיתי בדרך הנכונה{אני עדיין מנסה לצעוד בה כמובן},ומאז שהבנתי שזה רק להרגעה,ונחוצות תרופות אחרות,אני מרגישה "תקועה". זה מטופש,אבל אם היו אומרים לי כשנכנסתי לפורם,שהקלונקס יעזור לי,להיות סבלנית,{כמו שהאמנתי} היתי ממשיכה להשתפר,אני מכירה את עצמי. אז מה לעשות?

היי קארין! אני מאוד מבינה את הפחדים שלך אבל כל כך קשה להתמודד לבד. אולי את צריכה לשקול לשתף חברה טובה, אח או אחות - מישהו שאפשר לשמוך עליו. אם רק היית לוקחת את הצעד ונגשת לרופא היית רואה שמצבך ישתפר ותקבלי את הכוחות להמשיך - קודם כל להפחית את החרדות והפחדים. ואני עדיין טוענת שאת צריכה סרוקסט או משהו דומה. בחום רב, שרון א'

תודה שרון. תקראי מה שכתבתי עכשיו לדר' הידש, זה ממש מתסכל. אני יודעת בודאות שאם היתי נכנסת פה לאתר,והיו אומרים לי שהקלונקס נפלא-ומטפל בחרדות,כמו שהאמנתי בעבר,מצבי היה ממשיך להשתפר. ובעבר לא נזקקתי לכלום מלבד פירור של קלונקס-כדי לתפקד ולהיות מאושרת,ולהרגיש טוב, וזה לא שהמצב שלי החמיר. בתקופה ההיא יצאתי ממצב הרבה הרבה יותר נורא ומפחיד מאשר עכשיו. בלי שום הזדקקות לתרופות נוספות. והתהליך הזה של להרגיש טוב, מיום ליום,התחיל לי גם הפעם כשהתחלתי לקחת קלונקס{לפני שלשה חודשים},רק שאז התהליך נקטע לי,כי הבנתי שזה לא טיפול,כמו עכשיו שאת אומרת לי שאני צריכה סרוקסט למשל{ואני מודה לך על התמיכה},אז בעיקרון הבנתי כבר שקלונקס הוא לא טיפול כמו שחשבתי. וזה מתסכל שהיתי צריכה להבין את זה בכלל,כי הרגשתי יותר טוב,ושאני מתחזקת מיום ליום לפני שהבנתי את זה,ואני מאמינה שמצבי היה משתפר כמו פעם,והיה לי טוב כמו פעם. גם מעצבן אותי שבגלל הדברים האלו,אני לא חשה ומרגישה כבר בשיפור,ואולי אף אצטרך להכנס למעגל הזה של טיפול ותרופות,כשלפני שידעתי את כל זה-ממש לא נזקקתי לזה. אני מנסה להאמין בקלונקס בכך שאני יודעת שהוא שייך גם למשפחת האנטיפסיכוטיים. והדבר שהיה הכי עוזר לי בעולם,במקום דיבורים על טיפול וכו',זה לשמוע מהרופא שיתכן ובאמת הקלונקס הוא זה שעזר לי בעבר,ושהוא לא "רק מרגיע" אלא יתכן וגם טיפולי כמו שהאמנתי,ובמשך הזמן באמת משפר את המצב-כמו שהרגשתי שנתיים וחצי, ובעיקר שאני יכולה בשקט לחזור לנקודה שהרגשתי השתפרות יומיומית בעזרת הקלונקס, עליה במצב הרוח,שינה טובה יותר,ובעיקר פשוט נעלמו לי החרדות. למה מהמצב הזה,של שיפור ואמונה,ופשוט תחושה שהקלונקס עוזר,עד למצב נפלא אפילו, אני צריכה להיות עכשיו בנקודה שאומרים לי שזה לא טיפול,שאני חייבת תרופות אחרות אם אני רוצה "להחלים",למה פשוט לא יכולים לומר לי שיהיה בסדר כמו בעבר,ושיתכן שאני באמת התגברתי על הכל בעזרת הקלונקס?

רציתי רק להוסיף שעד לא מזמן,בשנתיים וחצי הטובות,לקחתי ממש כמות מזערית של קלונקס,וזאת היה לאחר האונס וכל מה שעברתי אז,שהיה כמובן מצב טראגי יותר מעכשיו,והיתי ממש ממש בחרדות חזקות.ובגלל שהאמנתי שזה טיפולי,ומונע מחשבות חרדתיות,ומונע מצבים פסיכוטיים, פשוט הרגשתי טוב מיום ליום,והחרדות שלי נעלמו. ממש כך. לא היו לי שום חרדות חזקות,היתי שמחה{חשבתי שהקלונקס גם נוגד דיכאון},תיפקדתי בצורה מושלמת,עבדתי,ביליתי,התחלתי להרגיש דברים ששנים לא הרגשתי. וכואב לי שבכלל ביררתי משהו,כי עכשיו אני יודעת גם שהקלונקס לא טיפולי{ובהתאם אני גם לא מרגישה שאני מבריאה},וגם התנפצה לי התקווה לגבי תרופות אחרות,כי אני רואה שאנשים לוקחים ולא עוזר להם,ומחליפים תרופות כל הזמן,ובמצוקה. כשנטלתי את הקלונקס-בתקופה הטובה,בטחתי בזה, והצורת מחשבה שהוציאה אותי מהכל היתה שזה בכלל לא תלוי בי {לשם שינוי},כי התרופה עוזרת במאה אחוז,בין אם מאמינים בזה או לא,גם אם החרדות חזקות,אז פשוט ידעתי בודאות שאני לוקחת משהו שיותר חזק מהחרדות,ולא היתה שאלה בכלל. פשוט הרגשתי מצויין. אולי עזרה התחושה של הביטחון בתרופה,והתחושה שזה לא תלוי בי בכלל-זה פשוט עוזר, והיה לי נפלא. אני כ"כ רוצה לחזור למצב הזה, זה יתכן שפשוט אמונה בתרופה{והרגשה זשה "כבר לא בידים שלי"}פשוט הוציאו אותי מהכל? הריי זה לא יכול להיות הקלונקס. נטען הרי שהוא לא טיפולי,והכמות שלקחתי היתה רבע מכדור של 0.5מ"ג. היתי רוצה להאמין שזה לא בעקבות האמונה והביטחון שהיה לי בכדור,אומנם זה מעודד לחשוב שבעצם שנתיים וחצי היתי במצב ממש טוב בזכותי,אך כשאני מבינה את זה,אני לא יכולה לחזור למצב הזה,כי אין לי אמונה בכוח של עצמי-להיפך-אני פוחדת ממה שקורה. והיתי רוצה להאמין שוב בקלונקס כמו פעם,ללא ספקות בכלל{ולא בקטע של פחד מהקלונקס,אני כבר לגמריי לא מפחדת מתופעות לואי וכו} אלא להאמין בכל מה שהאמנתי שהוציא אותי מהכל,ובכל מה שחשבתי שאני מבינה לפני שהתחלתי להתעניין בתרופות ופסיכיאטרייה וטיפולים. כשפשוט חשבתי שלוקחים כדור,והוא עוזר-נקודה. וזה באמת עזר.

דיכאון לא מטופל עלול, במקרים קיצוניים, להביא להידרדרות במצב המוח ולהופעות תופעות של פסיכוזה. המצב של פסיכוזה הוא מסובך יותר וקשה יותר לצאת ממנו, והסבל גדול מאוד. לעיתים קרובות נדרש אישפוז ממושך ! אז תדעי, שאת לא עושה בחוכמה שאת לא מטופלת, אלא להיפך: את מסכנת את עצמך באופן חמור ! ! אגב, חרדה זו לא מחלה אלא סימפטום של מחלות, בדרך כלל דיכאון

מה שלומך? הפסקתי את הטיפול במודאל בים רביעי כמובן בהדרגה וביום שישי התחלתי טיפול בציפרלקס 10מ"ג מאותו יום המצב שלי קשה מאוד אני לא מסוגלת לצאת מהבית כבר כמה ימים ואפילו לא מסוגלת לאכול מיום שישי ומקבלת כמה התקפים ביום אני נעזרת המון בקסנגיס 0.5 ובלניטין 3מ"ג אני חייבת לעבור את זה כבר מה עוד אני יכולה לעשות אני חייבת לצאת מזה אולי יש קבוצות תמיכה או טיפול יותר רציני להפרעות חרדה אני חייבת להפסיק עם הכדורי הרגעה כי אני סמרטוטה כל היום בבקשה עזרה הילה

תנסי לקחת הקסנגיס באופן סדיר ! כלומר חצי כדור , 3 פעמים ביום, כ ל י ו ם !! שמתי לב, שאם לא לוקחים סדיר (כלומר מנסים לרדת ל- 2 פעמים ביום.., או יום ככה וים ככה) זה גורם לשינויים קיצוניים בהרגשה. כמו כן, למה לא קסנגיס 0.25 ? כמה מ"ג את בולעת ביום ?

להילה אפשר להחליף את הקסנגיס בלוריוון או וואבן ויתכן שאחד מהם ישפיע לטובה ללא תופעת לוואי של עייפות. צריך לתת לציפרלקס עוד שבוע שבועיים כדי להעריך את השפעתו. ישנן מספר מרפאות בבתי חולים המתמחים בחרדות בעיקר ברמב"ם או בתה"ש. תלוי באזור מגוריך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני נוטלת כשבוע לוסטרל 50 מג שבוע בגלל חרדה. נרה לי שההתקפים נעשו קשים יותר מאז הדור. כמו כן אין לי תיאבון כלל ומכריחה עצמי לאכול וללא כל כך מצליחה וריזיתי מאוד. הרפאה אמרה שאחרי כ-10 ימים ארגיש שינוי? אנא חוות דעתך כמה זמן לקוח עד להשפעת הכדור והאם הוא מונע תיאבון אודה על תשובתך המהירה

שלושה שבועות

הצעתי: 1. תוספת ואבן , 1/2 כדור פעמיים ביום, עד שהלוסטרל יתחל לעבוד (עו כשבועיים). 2. לשתות תמיסות מזון מרוכזות, אם יש חשש אצלך למצב פיזי ירוד והרזייה. התמיסות מכילות את כל מה שהגוף צריך בצורה נוזלית, מחזקות ומצויינות !!! ניתנות גם לאנשים מבוגרים מאוד ואחרי ניתוחםים. תשאלי בבית מהמרקחת. בהצלחה !!

תודה כריש איזה תוספי מזון?

ד"ר שלום, כיצד תרופה נוגדת חרדה/דיכאון יכולה למנוע השנות ההפרעה לאחר הפסקת נטילתה ? לתשובתך המלומדת אודה !

לשואלת לא התרופה מונעת את החזרה אלא האדם. דיכאון וחרדה מטבען הן תופעות חולפות אבל גם עלולות לחזור. הסיכון לחזרה גבוה ביותר ככול שאנחנו קרובים להתקף ולכן חשוב ליטול את התרופות לפחות שנה כאשר מדובר על התקף ראשון. בדרך כלל מדובר על שילוב של ביולוגיה-סרוטונין והתנהגות. כאשר האדם מתרגל להרגיש בטוב, והתגובות שלו תקינות אז גם אחרי הפסקת התמיכה התרופותית הוא ימשיך להרגיש בטוב והסרוטונין במוח ימשיך להיות גבוה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר הידש שלום ! ברצוני להפנות אלייך שאלה בנוגע לאימי.אימי טוענת כי היא סובלת מזה שלוש שנים מקשיים בשינה,היא נוטלת כדורי שינה וגם אז היא ישנה בין שעה לשעתיים.היא פנתה לפסיכיאטר שאבחן אותה כסובלת מחרדה ורשם לה כדורי קלונקס.היא מדווחת כי הכדורים מקלים עליה במהלך היום,אולם בלילה היא עדיין לא מצליחה להרדם ללא כדורי שינה. שאלותיי הם: 1. תופעה זו נשמעת לי מאוד מוזרה,כיצד זה ייתכן שאדם מתפקד כמעט ללא שעות שינה למשך זמן ארוך כל כך ? 2. כיצד ניתן לעזור לה ?

לדורית הדיווחים על משך שעות שינה ואיכות השינה מאוד סובייקטיביים, פעמים רבות קיים פער גדול בין מה שהאדם מדווח ובין מה שרואים במעבדת שינה. וזו התשובה לשאלתך האחרונה. אכן חרדה עלולה לגרום להפרעה בשינה ואיכות השינה נפגעת. כאשר הקלונקס מוריד את החרדה אפשר לישון טוב יותר. עם זאת הקלונקס אינה תרופה לשינה. לשינה אני בדרך כלל ממליץ על נוקטורנו וסטילנוקס שאינן ממכרות והן כדורי שינה אמיתיים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לד"ר הידש שלום, אני משתמש בחשיש לעיטים רחוקות מאוד. לאחרונה השתמשתי בחשיש, אשר גרם לי לתגובה הפוכה, כלומר ערנות יתר, בעיות שינה עצבנות אי שקט נפשי. אין לי ספק כאשר האדם (אני) סובל בשלב זה מבעיות שינה, כתוצאה משימוש בחשיש. לפני זה הכל היה בסדר. השאלה מה עושים במצב כזה בכדי לצאת מהמצב כמה שיותר מהר? האם מומלץ לתת טיפול פסיכיאטרי במצב כזה? או שצריך לתת לזמן לעשות את שלו וזה יעבור גם בלי טיפול פסיכיאטרי. אשמח לשמוע את חוות דעתך. ב.נ. מישהו יכול להכניס כישורים בנושא חשיש(כייף) בברכה רמי

לרמי חשיש לעתים גורם להתקף חרדה אשר ממשיך גם אחרי השימוש. חרדה בעיקרון חולפת גם ללא טיפול אבל טיפול מתאים והפסקת השימוש בחשיש עשויים לקצר את משך תקופת החרדה וגם להקל ולהפחית את העוצמה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם מישהו חווה חוויה כמוני שכל מה שאני עושה בחיי אני לא מרוצה ממנו תמיד מלאת תלונות כמו למשל לצאת לאיזה מופע ולהרגיש שאתה לא נהנה במאה אחוזים הרגשה של איכס כזה. או שיש ילדים במיוחד בחופש הגדול אז שאף אחד לא עוזר במצב שאני זקוקה לעזרה כדי לנוח יותר. בגלל החרדות יש חוסר הנאות מהחיים וזה נורא מטריד את כל התיסכולים זורקים על הבעל או על הילדים. אני מבקשת אם יש לכם טיפים איך להתמודד עם הבעיה הזו.

ילדים וחופש גדול הוא צירוף קטלני! בעל שזורקים עליו תיסכולים הוא משהו ידוע ומוכר.... טיפים להתמודד עם הבעיה ? אני מחפשת בדיוק ברגע זה. אם אמצא אודיע לך. זאת כמובן בתנאי שאשאר שפוייה עד אז.... לילה טוב, דנה

לדנה אם אני לא טועה, יש לך פסיכיאטר צמוד למיקרה שלא תישארי שפוייה. וחוץ מיזה, את נישמעת לי אחלה, אז לא ניראה לי שיש לך מה לדאוג. הלוואי שאני הייתי נשוי לפסיכיאטרית שתיתן לי קלונקס לוריד. יותם

דיכאון כרוני (דיסטימי), במיוחד אם את טיפוס רגשני, עצבני, ןעוד. פני לפסיכיאטר ! אפשר לשפר את איכות החיים באמצעים בטוחים שימוש !!

אני מודה לך דנה. התגלגלה בינכם שיחה נהדרת בזה לא עזרתם לי הרבה. שיהיה לכם יום טוב ולכולם

גלית בוקר טוב, ילדים וחופש גדול + בעיית חרדה - זה מתיש. צריך לקחת הכל בפרופורציה, לנסות להגיד לעצמך שאת החופש הזה את רוצה להנעים לילדייך כי את רוצה שיהיה להם כייף, ושהחופש הגדול זה זמני ועובר. חוץ מזה את חייבת לעשות דברים גם למען עצמך ולא להרגיש שאת מסתובבת כל הזמן סביב הבית, הילדים וכמובן החרדות. כשהילדים ישנים או שהבעל מגיע הבייתה בערב, תצאי לאיזשהו חוג או סדנא או כל משהו שירחיק אותך מהבית וכמובן מהמחשבה על המצב הנפשי. בהצלחה מיטל

אני סובל מחרדות ודכאון במשך כ- חצי שנה,ניתן להגדיר את הרגשתי כ"תקוע". במשך היום אני עובד כרגיל אך איני מרוכז בעבודתי ואני נתפס בירדות של מצב רוחי, אני מתקשה לקלוט את מה שמתרחש סביבי. קיבלתי טיפול בכדורי "פבוקסיל 100" אך אני מפחד להתחיל להשתמש בכדורים. האם יש פתרון אחר למצבי ? משום שמצבי הולך ומתדרדר.

לניר כמובן שהטיפול התרופתי טוב ואינו ממכר. עם זאת כדאי לחשוב גם על טיפול פסיכותרפי-שיחות בשיטה קוגניטיבית התנהגותית. במידה והשיטה מתאימה לך היא יעילה במצבי דיכאון וחרדה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שילוב של תרופות + שיחות (פסיכולוג ) אין מה לחשוש מכדורים, חבל על הזמן שאתה מבזבז בפחדים ללא בסיס אמיתי, התרופות יכולות לעזור לך ! אחרי תקופה מפסיקים אותם והכל מסתדר.

נער מתבגר עם נטיות התאבדותיות (קרוב משפחה) מעוניין להתאשפז במוסד רפואי לבריאות הנפש. האם למישהו יש מושג מה יכול להיות טוב עבורו בין המוסדות הבאים - מה הכי מומלץ? איתנים - ירושליים בריאות הנפש - נס ציונה שלוותה - הוד השרון אלו ההמלצות שהמשפחה קיבלה לטיפול בנוער בגילו והם לא יודעים באיזה מהם לאשפז אותו. כל תשובה תתקבל בברכה.

שלוותא בית חולים על רמה. מנהל היחידה לנוער הוא ד"ר יובל בלוך והוא מצויין ומומלץ. אולי לא צריך אישפוז? תתיעצו עם ד"ר בלוך. חבל שיהיה לנער כתם שישאר איתו לכל החיים. זה משהו שנדבק ואח"כ לא ניתן להסרה. אל תתקרבו לאיתנים אחרי פרשת ההתעללות שהיתה שם. נס ציונה נחשב למקום קשה. תעשו כל מאמץ לטפל בילד בלי אישפוז.

תודה על ההמלצה, לצערי ההחלטה על האישפוז לא בידי... האם אפשר לפרט למה נס ציונה נחשב לקשה?..

בזמן האחרון אני נוטלת 40 מג סרוקסט + קסנקס XR 0.5 . הסרוקסט עוזר להוריד את החרדה אך חזרו המיגרנות הקשות שהייתי סובלת מהן. אפקסור היה מאוד עוזר נגד המיגרנות אך פחות למצב הנפשי. שאלתי היא האם מקובל לקחת שילוב של 30מג סרוקסט לטפל בחרדה ואפקסור XR 75 לטפל במיגרנות. הפסיכיאטרית שלי כרגע בחו"ל אבל היא סיפרה לי שהיא אוהבת לתת שילוב של אפקסור וציפרלקס וזה נתן לי את הרעיון של שילוב בין סרוקסט ואפקסור. תודה רבה!

לשרון ככלל עדיפה תרופה אחת משילוב של תרופות, אך ישנם יוצאים מהכלל. עקרונית השילוב של אפקסור עם ציפרלקס דומה לשלוב של אפקסור עם סרוקסט. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום דוקטור, אני נוטלת צפרמיל כבר חודש וחצי, על מנת להתמודד עם חרדת נהיגה. בהתחלה חרדתי יותר מאשר לפני הכדור, כעת זה מופיע לסרוגין אך החרדה בעוצמות גדולות יותר אני לא יודעת אם הכדור הזה עוזר לי משום שהחרדה מופיעה לסרוגין. כמו כן מאז נטילת הכדור אני מאוד מאוד מאוד עייפה מה לדעתך אני צריכה לעשות?? מתי הצפרמיל משפיע ?? תודה מראש

לתמרה אם הציפרמיל גורם לעייפות אפשר לנסות ליטול אותו בערב ואז ישנים בזמן העייפות. בדרך כלל הציפרמיל מתחיל לעזור אחרי שבועיים שלושה והשפעתו מתגברת בשלושה החודשים הראשונים לנטילה. אם אחרי שישה שבועות אין שיפור אז מכריזים על הכדור כלא מתאים לאדם מסויים וחושבים על תרופה אחרת שעשויה להתאים יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני נוטלת כבר חודשיים 6 טיפות ליום כל בוקר לפני העבודה וזה מאד עוזר לי לתפקד רגועה בעבודה. בימי שישי ושבת אני לא לוקחת לאחרונה שמתי לב שבימים שאני לא לוקחת יש לי התקפות חזקות מתמיד האם אלה תופעות גמילה ואם כן איך יורדים במינון כמה טיפות לכמה זמן עד שזה עובר? תודה מראש

סיגל מדובר על תופעות של חסר, לכן כל ירידה במינון חייבת להיות מאוד בהדרגה. בדרך כלל איני נותן תפריטים להפסקה מפני שכל אדם שונה. לכן ההמלצה היא לנסות לדחות את הנטילה כאשר המצב טוב, או ליטול 3/4 מינון כשבוע ואחר כך לרדת לחצי מינון, וכך הלאה. במידה ובשבת אינך מרגישה טוב, בינתיים אפשר ליטול רבע עד חצי מהמינון ולא לסבול מהפרעות כלשהן. אחר כך להוריד במינון באופן הדרגתי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

ד"ר שלום רב, רציתי לדעת בבקשה האם תרופות מסוג SNRI פחות משמינות מקבוצת ה SSRI ??? תודה מראש דבורית

ד"ר הירש שלום. אני לוקחת קלונקס מזה כשלושה שבועות, כל ערב כדור אחד של 0.5 מ"ג. הכדור גורם לי לחוסר תאבון , אך כאשר נישקלתי התברר לי כי מישקלי עלה בק"ג אחד. שאלתי היא האים הקלונקס גורם להשמנה? תודה

לאיריס הקלונקס אינו גורם לעליה במשקל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לדבורית מדובר על שכיחות סטטיסטית. ה SNRI גורמים פחות לעליה במשקל מאשר ה SSRI, אבל מדובר בסטטיסטיקה, מי שעולה במשקל יש לו 100%. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לדר הידש שלום שוב החרדה בכביש בין עירוני תוקפת אותי (רק בכביש בין עירוני) וזה כל הזמן אני מטופל כיום בפקסט (דיכאון חרדתי) לפני כן באפקסור צפרמיל פריזמה סרוקסט ועוד אני נוהג 24 שנה וכשאני יורד לכביש הנל החרדה והמתח ממש חזקים (תחושות בעיקר) האם ליטול לוריון או ואבן ? או איזה תרופה נוספת אתה ממליץ לטיפול בתופעה זו זה ממש מפריע לי בכבוד רב

לטל ההבדלים בין לוריוון ווואבן מינימליים מהבחינה הרפואית. אתה צריך לבדוק את התרופות על עצמך ולראות האם התרופה מרגיעה ואינה מרדימה. הרדימות היא תופעת לוואי של הבנזודיאזפינים ולכן לא חייבת להיות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

דוקטור הידש ובעלי הנסיון שלום. אני מטופלת כבר כשלושה שבועות בפלוטין נגד דיכאון ואובססיות. אני מתחילה להרגיש שיפור , אך יחד אם זאת ישנה הרגשת כבדות בפנים ובראש. אני מרגישה שהפנים ישנות ונפוחות - כמו אחרי זריקת הרדמה אצל רופא שניים (במיוחד באזור העניים). כמו כן אני מרגישה לחץ חזק מאוד באזור הלסת . האם אלו תופעות לואי אופיניות לסוג זה של תרופה והאם זה צפויי לעבור בקרוב.

לרונית מדובר בתופעות לוואי ידועות אבל לא שכיחות. הן בדרך כלל חולפות בשבועות הראשונים של הטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

סתם, לכולם: תשתדלו לא לעשות שליובים בין אלו לאלו. תרופות נגד דיכאון עם מריחואנה למשל: סיכוי טוב למאניה בלתי מתפשרת (כמובן, תלוי במינון אבל בכל זאת). יש נטיה לברוח לסמים כדי לברוח מהתופעות הלא נעימות של ההפרעות הנפשיות וכמו כן לברוח מתופעות הלוואי המעיקות של התרופות עצמן. אחוז מאד גבוה של סובלי הנפש בורח לסמים ולפעמים גם לאלכוהול. השילוב נוראי, ואני מדברת מנסיון. וגם אם פניתם להקלת הסמים בלי לשלבם בתרופות: תעשו חושבים טוב טוב. סמים יכולים להיות מקום מקלט אך לא לנצח. במצטבר הם פוגעים פגיעות ככ עמוקות ששום תרופה או פסיכוטרפיה לא יכולים לתקן (רק לשפר, וגם לא תמיד). יש קטע כזה לא לדבר על זה. אבל זה ככה. מקומות האישפוז השונים בארץ מלאים בסמים זמינים במחירים מצחיקים. ודבר אחרון: תרופות מסויימות נגד תופעות לוואי (ארטן למשל) מדמות "הייי"-אל תעשו את זה. יש לזה תופעות לוואי איומות. בייייי

ההודעה שלך חשובה אבל אם נהיה קצת מדעיים אז למעשה אין כזה דבר "סמים". כי כל הסמים יכולים להיות גם תרופות וכל התרופות יכולות להיות גם סמים. מדובר בחומרים פסיכואקטיביים= חומרים שמשפיעים על המוח לטוב או לרע בלי קשר אם זה סם או תרופה והשאלה העיקרית איך משתמשים בהם. כאשר השימוש בחומר הוא עם מירשם מדובר בתרופה ובטיפול רפואי. כאשר השימוש בחומר ללא מירשם אז מדובר בשימוש לרעה ואז גם משתמשים במילה סמים. לכן אדם שמקבל אופיום או מריחואנה עם מירשם לטיפול במחלה גופנית איננו נחשב למשתמש בסם להבדיל ממי שצורך את החומר ללא השגחה רפואית. הזכרת את המניה- זה קורה למי שיש לו נטיה גנטית למחלה וזה יכול להיגרם מתרופות מעוררות או מסמים או משניהם גם יחד. וזה יכול גם להתפרץ אצל אדם שלא השתמש בחומרים פסיכואקטיביים מכל סוג שהוא. שורה תחתונה- אני מסכים איתך ששימוש בסמים הוא מסוכן אבל צריך לזכור שגם תרופות יכולות להזיק אם לוקחים אותם בצורה לא נכונה. בשני המקרים מדובר על חומרים שמשפיעים על תיפקודים מוחיים, על ההתנהגות ומצב הרוח.

תודה הידש

היי ד"ר! אז קודם כל, הפסיכיאטר שלי מסרב להוריד לי מהלוסטרל. לדעתי טעות כי אני אוטוטו מאנית לגמרי (בלי מצב רוח טוב אבל היפרית).הוא נתן לי שני קלונקס, חצי מיליגם ליום ו-1.5 מ"ג ללילה, ובאמת נירדמתי סופסוף ובנזוגי טוען שדיברתי גם קצת יותר לאט (ברור שחזרתי לדבר מהר. הכדור נעלם לי מהדם...). אני חושבת שאני צריכה לחזור לקלונקס קבוע גם בשביל האפילפסיה הקלה שיש לי. מה אתה אומר? יש לך רעיון למינון נכון? תודה רבה!! נטע (אגב: יכול להיות שגם ברספרידל קצת "מאיץ"?)

היי הרספרידל אינו מאיץ ויתכן שנכון לעלות ברספרידל. עם זאת לדעתי חייבים להוריד בתרופות נוגדות הדיכאון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בן 35 והפסיכאטר איבחן אצלי הפרעת קשב אני לוקח ריטלין שעוזר לי מאד אן ישנה תופעות לוואי אחת שמפריעה לי בעבודה מול אנשים רעד בידיים אודה לך על התיחסותך בתודה רוני.

לרוני בכל דבר טוב יש גם תופעות לוואי, לא הייתי מוסיף תרופה נגד רעד אלא חושב להוריד אולי במינון הריטלין אם זה אפשרי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, רציתי לשאול באיזה תרופות פסיכיאטריות קיים החומר fluoxetine ? תודה

נמצא בתרופות הבאות: פלוטין - Flutine פריזמה - Prizma פריזמה פורטה - Prizma Forte פרוזק - Prozac ראה אינדקס תרופות: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=210

דר' הירש שלום, לפני כיותר משנה עקב דכאון שנבע ממצב של שכול המליצה לי רופאת המשפחה טיפול בתרופות ממשפחת הפרוזק. התחלתי בסרוקסט ולאחר תופעות לוואי עברתי ללוסטרל. אני נוטלת את הלוסטרל כמעט 8 חודשים. בתחילה נטלתי כדור אחד ליום, אך שראיתי שההשפעה נמוכה התחלתי, בהתייעצותעם הרופאה, לטול 2 כדורים של 50 מ"ג כל אחד. לאחרונה, אני מתחילה לחוש בסימנים פיזיים בהם חשתי לפני נטילת התרופות מסוג זה: דפיקות לב מואצות, קשיים בנשימה (כאלה המופיעים במצבי חרדה), עייפות וחוסר מרץ. (באופן כללי אני נמצאת במצב רוח ירוד בשבועות האחרונים בשל פיטורין). השאלה הנשאלת היא האם יש צורך בהגברת מינון הלוסטרל, או החלפתו בתרופה אחרת, או אולי בהפסקתו. תודה.

לעמית בדרך כלל איננו נוהגים לתת תרופות נגד דיכאון במצב של אבל, בדרך כלל מקובל לחכות לפחות חצי שנה עד שנה ורק אז להתערב. המינון המקובל של לוסטרל הוא בין 100 עד 300 מג' ביום, כך שאת נמצאת על מינון בינוני נמוך. כרגע כל האפשרויות נכונות, אפשר לעלות במינון או להחליף את התרופה, בדרך כלל איני ממליץ להחליף תרופה מבלי לתת לה צ'אנס מלא, אבל צריך להכיר אותך טוב יותר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום דר גיורא אני בת21 וסובלת כבר שנתיים מדיכאון , הפסקתי את לימודי בגלל הדיכאון, וזה הדבר שהכי מפריע לי. הרופאה המטפלת שלי רשמה לי אפקסור,ואמרה שזה יעזור לי זה היה כבר לפני שבועים ועדין לא התחלתי לקחת כי רציתי לברר מידע על התרופה הנל. בעיקרון רציתי פרטים על התרופה וראיתי שבחור כתב כאן שדיכאון לא מטופל עלול להביא לפסיכוזה ואישפוז. זה נכו? אם לא אקח את הכדור הדיכאון שלי יכול להפוך לפסכוזה?

הי שירן. דיכאון לא מטופל יכול גם לעבור לבד. זה לוקח יותר זמן, הרבה יותר כאב ואנרגיות מיותרות. כמובן שאם הפסקת את לימודייך אז יש פגיעה חמורה במהלך החיים שלך, וכדאי להתחיל את הטיפול שנרשם לך ע"י הרופאה. חבל שלא שאלת את הרופאה את כל המידע על התרופה מכיוון שתפקידה לספק לך מידע זה ולהרגיע את חששותייך. בכל מקרה, תוכלי למצוא מידע מפורט על התרופה בכל אינדקס תרופות ברשת. תרגישי טוב, דנה.

לשירן לא זכור לי שנכתב שדיכאון עלול לגרום למצב פסיכוטי ואין זה כך. הייתי מעדיף שתחליטי על הטיפול באפקסור כיוון שהוא עשוי לעזור לך ולא מתוך פחד והפחדה. הטיפול באמת עשוי לעזור לך וחבל על החיים שאת מפסידה. כמובן שאפשר גם להוסיף שיחות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

רני רוצה לדעת מהי אישיות גבולית והאם יש טיפול

לזולה ההגדרה מאוד מורכבת ותוכל למצוא חומר רב ברשת, תנסה באתר של "זרות". הטיפל המומלץ הוא פסיכותרפיה אבל גם תרופות עשויות לעזור לסימפטומים של הבעיה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה על תשובתך. ברור לי שטיפול זה הדבר הנחוץ,לצערי אני לא מדברת עם בעלי יותר,ואינני מסוגלת לעשות זאת לבד.אנסה להרגיש יותר טוב ולהלחם בעצמי בתקווה שהמצב יחזור לקדמותו,וברור שאם לא אצליח אלך לטיפול אפילו לבדי-כי בשום אופן אני לא מוכנה להשאר במצב הזה לנצח. זה בלתי אפשרי,. אך עדיין לא איבדתי תקווה,ואני חייבת להאמין שיהיה בסדר. תודה שהרגעת אותי לגבי דברים שעוברים עליי,אפילו לשמוע "שהכל בסדר",זו ברכה. למרות שהיה לי מאוד לא נעים "לשפוך" פה בפורם את מה שעובר עליי,זה הדבר היחיד שהצלחתי לעשות למען עצמי מתוך המצב הקשה שנכנסתי אליו,ועזר לי לקבל תשובות על שאלות ששנים היו בי,ולא העזתי לשאול. תודה.

לקארין חבל, כדאי שתגיעי לטיפול קרוב לאזור מגוריך, בטח ישנו פסיכיאטר שגר בשכנות (יש כל כך הרבה פסיכיאטרים טובים....) שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

דר' הידש נתן לי תשובה,וכמובן שאסתמך על דבריו הרבה יותר מאשר על דבריך. אינני יודעת מי עומד מאחורי השם הזה,ובהודעתך האחרונה נשמע שאתה אמרת את דבריך מכוונה טובה,אך לומר"תפסיקי לזיין את השכל" ו"לכי מייד לאישפוז"-זו בהחלט לא הדרך.{ואני גם לא סובלת מדיכאון,אלא מחרדה}. אז יש לי כמה דברים לומר לך,ואם תגיב עלייהם זה ממש לא רלוונטי,כי במילא לא אקרא את דבריך. דבר ראשון-תדאג קודם כל לעצמך. נראה שאתה זקוק להרבה דאגה. דבר שני-אם התרופות עוזרות,כפי שאתה טוען,אתה כנראה הוכחה חייה לכך-שאינן עוזרות לכל אחד{או שמא אגרסיביות,קללות,ורוע לב הן המצב שאליו רצית להגיע בטיפול שלך.אם כן- כל הכבוד,אתה בריא.} ושיעור לחיים חמוד שלי: אין תחליף לנימוסים טובים. ולא יוצלחים -תמיד מוצאים את מי לתקוף ולקלל. ודבר שלמדתי כבר מזמן,זה שהאופן שבו אנשים מתייחסים אליי{בין אם זה טוב,ובין אם זה רע}, הוא יותר השתקפות של איך שהם רואים את עצמם,מאשר איך שהם רואים אותי. אז סביר להניח שיש לך הרבה בעיות עם עצמך. ומאחר שמאוד קשה להתווכח עם מישהו-כשהוא צודק, אז אין לך טעם לנסות אפילו.

דיכאון לא מטופל עלול, במקרים קיצוניים, להביא להידרדרות במצב המוח ולהופעות תופעות של פסיכוזה. המצב של פסיכוזה הוא מסובך יותר וקשה יותר לצאת ממנו, והסבל גדול מאוד. לעיתים קרובות נדרש אישפוז ממושך ! אז תדעי, שאת לא עושה בחוכמה שאת לא מטופלת, אלא להיפך: את מסכנת את עצמך באופן חמור ! !

זה כמו עשן ואש ! אם את סובלת מחרדה, רוב הסיכויים שהסיבה היא דיכאון. תשאלי את הרופא

יחליעל

לפני 5 שנים עברתי תאונת דרכים ומאז הפחדים מלווים אותי במיוחד כאשר בעלי ואני נוסעים ברכב, הלב שלי דופק חזק ואני לא רגועה עד שאני חוזרת הביתה . מה עלי לעשות על מנת להקל על פחדיי? הייתי מטופלת בעבר בכדורי פבוקסיל + שיחות אך ללא שינוי במצבי. בנוסף הייתי שותה תה צמחים רוטה.

שכחתי לציין כמובן שמאז התאונה אינני נוהגת וקשה המחשבה מלחשוב על זה בכלל. תודה רבה

שלום נטלי, זה בודאי לא יעזור לך... אבל אני כל כך מזדהה עם החרדה שלך... כנראה על רקע ארוע פוסט טראומתי... חיי טובים ומאושרים עבודה מספקת, בעל אהוב ואוהב ילדה נפלאה... אבל אני כל יום מתמודדת עם חרדת נהיגה בדרך לעבודה, וזה הפך את החיים שלי לסיוט. לפני חודשיים פניתי לפסיכיאטר שנתן לי כדורי צפרמיל , קשה לי לומר לך אם זה עוזר משום שאני נוטלת את הכדור רק חודש וחצי ואין שיפור משמעותי. אם זה יעזור אשלח לך מייל. בהצלחה !!!

לנטלי לעתים אחרי תאונה או טראומה כל דבר המזכיר את האירוע הטראומתי גורם לחרדה ואי שקט. תופעה זו אופיינית להפרעה פוסט-טראומתית. הטיפול בחרדה אחרי אירוע טראומתי קשה. מצד אחד אפשר לנסות להתאים תרופה אחרת, אבל הדבר החשוב הוא להלחם במגבלה ובהתנהגות ההימנעותית. כך שחשוב שתמשיכי לנסוע עם בעלך אפילו אם זה קשה לך, ולאט לאט תתחילי לנהוג בעצמך. במקרים אלו הזמן רק מחמיר את הבעיה ואינו מקל. אם יש צורך אז אפילו כדי לקבל ביטחון אפשר לקחת מספר שיעורי נהיגה עם מורה, אבל את חייבת לחזור ולנהוג. חיייבים להלחם בחרדה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

דר' הידש שלום! התחושות שלי : Panic Disorder הרגשה כאילו שאני הולכת למות. בשבילי התקף פאניקה היא ההתנסות הנוראה מכל: דפיקות לב, כאילו אני רואה את עצמי מהצד, פחד עז, הרגשת איבוד שליטה , פחד ממות, התמוססות, גלי חום, קור, הרגשה שאני חייבת לצעוק כאילו זה יחזיר אותי לחיים. חוץ מזה יש עוד משהו פחד המרחב אם - אם אני נמצאת בחוץ במרחב גדול ללא אנשים זה יכול לגרום לי להתקף. אני חייבת לציין שעם כל אלה סיימתי תואר בטכניון, שירתתי בצבא, עברתי קורס קצינות והייתי סרן , נישאתי וילדתי 3 ילדים בריאים תוך שימוש בתרופה - CLONEX ניסיתי לא לקחת תרופה בהריון אבל ההתקפים חזרו. הייתי מסתירה את המחלה בכל מקום חוץ מלידה - לא רציתי לגרום לסיבוכים לתינוק ומהלך הלידה. סבלתי מספיק אני מאוחזבת מרופאים. האם זה תחום מומחיות שלך? הייתי רוצה ללכת ליעוץ אלייך. האם אפשר לקבל את הפרטים. תודה רבה לך.

לטלי לא עניתי למכתבך ולא במקרה. איני נוהג לפרסם את עצמי או אחרים בפורום. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לדר' הידש בכבוד רב. אני מכבדת את החלטתך לא לפרסם את עצמך. רק את חוסרר תשובה לעצם פנייתי לא יכולה לקבל. אבל החלטתך היא החלטתך. אני מכבדת אותה .פשוט ניסיתי לברר את הפרטים שלך ב144 בלא הצלחה. אימי ואבי היו ורופאים ואיזה מזל שאז לא היה אינטרנט. תודה.

שלום! יש לי חברה שאבא שלה סבל מדיכאונות במשך חייו, ובסופו של דבר התאבד . האם זה תורשתי? האם יש סיכון שגם חברה שלי תכנס לדכאון בשלב כלשהוא של חייה? היא כיום בת 22 ובחורה מאוד אופטימית. האם אפשר לבדוק נטיה לדכאון? האם יש אפשרות לצפות זאת? בתודה

שלום, נכוןשיש מרכיב תורשתי בדיכאון. עם זאת התורשה היא סטטיסטיקה ואין אפשרות לדעת מראש מי יסבול מכך. כמובן שהתורשה היא ררק חלק מהסיבות לדיכאון, תלוי גם באופי ובנסיבות החיים. לצערי אין שום בדיקה שיכולה לנבא את הסיכון לדיכאון. במקרה של החברה שבו האב התאבד, חשוב אולי לפנות לפסיכותרפיה כדי לעבד את הטראומה, פסיכותרפיה תמיד עשויה להפחית את הסיכון שהיא תחלה בדיכאון. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אני בחודש השלישי להריון. כשנה אני מטופלת בכדורים [התחלתי בקלונקס, עברתי לרמרון ויותר מחצי שנה בציפרמיל], במקביל הייתי ב - 30 פגישות אצל פסיכולוג. היום, בעזרת שילוב שני הטיפולים אני מרגישה ממש טוב. ההתלבטות שלי היא האם לסיים את הטיפול בציפרמיל [היות ואני חולת אפילפסיה, ונוטלת פעמיים ביום טגרטול]. התייעצתי עם המכון הטרטולוגי בירושלים, שתשובתם הייתה כי אין כל מידע בספרות הרפואית לגבי סיכון לעובר מציפרמיל. אך בכל זאת, השאלה שלי: אם אפסיק את הטיפול בציפרמיל [בעצת הפסיכיאטר, כמובן - רק שהתור שלי הוא לעוד חודש], האם יחזרו לי מחשבות הקינאה האובסיסביות שהיו לי לפני תחילת הטיפול? האם אין מניעה ליטול את התרופה למשך שנים?

למתלבטת אילו לא היית בהריון הייתי ממליץ על המשך טיפול בציפרמיל לפחות כשנה. תמיד קיים הסיכון של החזרה למצב שבגללו הוחלט ליטול ציפרמיל, אולם ככול שמתרחקים ונוטלים טיפול יותר זמן הסיכון יורד. כעת הנושא של הדיכאון הוא העיקר, לגבי הסיכון שלך כיום לחזרה של המחשבות החודרניות כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל. סיכון לכך תמיד קיים בהפסקת תרופה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הייתי אצל פסיכיאטר והוא נתן לי כדורי פרוזק נגד חרדות ודכאון ברצוני לקבל מידע על הכדור ואם הוא אמור להשפיע לי על חיי היום יום, דחיתי את לקיחתו אך מצבי אינו משתפר אלה מדרדר מיום ליום, אודה לכם על קבלת תשובה

חבל לדחות את השמוש בתרופה, היא לא ממכרת ולא עושה נזק בריאותי. מצרף מידע מאתר infomed על פרוזק, לך על הכדור חבל על הסבל. http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=210

שלום רון, תוכל למצוא מידע ענייני ומפורט על התרופה נוגדת הדיכאון בכתובת הבאה: http://www.clalit.org.il/geha/Content/Content.asp?CID=36&u=110 בהצלחה.