פורום פסיכיאטריה
ד"ר הידש, לילה טוב, אני בת 33, רווקה, סובלת מהפרעת חרדה כללית, המלווה בחשדנות לא קטנה. מתפקדת בצורה מלאה כלפי חוץ, ואף נחשבת עובדת אחראית ומקצוענית בתחומה (עוסקת במחקר). מצליחה להסוות את בעייתי מהסביבה, לרבות קשיי ריכוז, תחושת היעדר כוח וחשק, ומצבי רוח. רק כשאני לבד בבית, מוחצן התפקוד הלקוי. לפני כחודשיים חלה, כנראה, החמרה, שהתבטאה במחשבות טורדניות (תוקפניות) ותחושת דיכאון. הצלחתי "לתפוס" ו"לנער" את עצמי ולצאת בכוחות עצמי מהמצב. מאז המחשבות לא הופיעו, והדיכאון נחלש ואולי אף עבר. שאלותיי: 1. האם ניתן להחלים מן המצב שתיארתי גם ללא(!) טיפול תרופתי ? 2. האם המודעות הגבוהה והיכולת העצמית "לתפוס את עצמי" יש בהן כדי להעיד על עוצמת כוחות הנפש או שמדובר בדפוס 'טבעי' האופייני להפרעת חרדה זו ? תודה על הסבלנות ועל התשובות. עינת.
אולי אפשרי "לנער" את עצמך ,יתכנו נטיות "טבעיות" לדיכאון וחרדה אבל למה לא להעזר בבעל מקצוע? , חרדות לא באות ללא סיבה , את יכולה להעזר גם בפסיכוטרפיה (שיחות אצל פסיכולוג) בכל מקרה כדורים הם היום טיפול מקובל ויעיל מאוד בחרדות,הכי טוב לשלב בין 2 הפתרונות כדורים ושיחות. דורון.
דורון, תודה על התשובה, אך אני מצפה לתשובתו המפורטת והמוסמכת של ד"ר הידש. (ולא אסתיר את תקוות הלב: לשמוע שאפשר להיחלץ ולהבריא גם ללא טיפול תרופתי).
עינת שלום רב, מאחר שיש בי מן המשותף אליך בתחום החרדות, אשמח באם תפני אלי במייל. אשמח לחלוק איתך מספר נושאים. תודה נמרוד
אני לוקחת רספידל של 1.5 מ"ג באופן יומי . האם יש השפעה בכמות כזו של כדורים על תפקוד המיני . בעלי מתלונן .... וכיציד ניתן לפתור אותה .
שלום, בדרך כלל אין השפעה. אבל בהחלט כדאי לבדוק את רמת הפרולקטין בדם ומכאן להסיק מסקנות לגבי המשך הטיפול ברספרידל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
ד"ר הידאש שלום השבוע שוב נפלתי ב"פח" בגלל רגישות הטוב לב שלי כמה שלא למדתי ולמדתי בזה המון זה קרה.... מקווה שזו פעם אחרונה בכל אופן בנסיון להתגבר על זה ולהציב גבולות לא הרגשתי טוב ולקחתי עוד פרפנאן בבוקר איזה שלושה ימים והיה יופי כרגע הכל בסדר ומרגישה חזקה.אז ביי בינתיים תודה דפי
לדפי תמשיכי לשמור על עצמך ולהנות ממה שיש הידש
יש לי שאלה אני בת 27 ואני סובלת מ GAD זה כ - 3 שנים לערך, וכרגע אני מטופלת באפקסור 150 מ"ג כשלושה שבועות וחצי ושום דבר לא זז.מהיום העליתי את המינון ל - 225 מ"ג והפסיכיאטר הוסיף לי 0.5 מ"ג קלונקס. בעבר ניסיתי גם רסיטל וסרוקסט ואף רמרון והם לא עזרו לי. שאלתי היא: האם זה נכון שחרדות מסוג GAD לא עוברות לעולם? אני מרגישה שכל מה שאעשה לא יעזור. שום תרופה!!! (זה בכלל לא ברור מהיכן זה החל) אני בטוחה שאף אחד פה לא ניסה מספר תרופות כמוני והרביעי או החמישי ומעלה כן עזרו לו, אני פשוט בטוחה שעליי נגזר לחיות ככה. אני רוצה להוסיף ולומר שאמנם יש לי רצון לחזור ולהיות מאושרת ולא להרגיש את החרדות הללו,ולכן אני נוטלת את התרופות והולכת לפסיכולוג, אבל מצד שני אני ראלית ואינני רואה שום מצב שזה יקרה. אני מקווה שיש למישהו משהו לחדש לי ( ולא לשקר על מנת לעודד אותי), תודה רבה. שלכם, לידר
ללידר האפקסור בהחלט תרופה טובה ואני בטוח שתעזור לך. שמעתי כל מיני תגובות לגבי הגנריקה-וונלה ולכן המומלץ ביותר למרות המחיר הוא אפקסור XR. בכל אופן בדרך כלל (וברפואה אין אף פעם תמיד), החרדות יחלפו וימצאו לך את התרופה המתאימה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
קודם כל קיבלתי ויפאקס שאמרו לי שהוא אותו הדבר כמו אפקסור XR,האם זה נכון,או שאצטרך להחליף? דבר שני, הייתי מעוניינת שתתייחס לכל מה שרשמתי בהודעה הקודמת שלי, כי יש שם הרבה מעבר לכך שאני נוטלת אפקסור. אודה לך באם תתייחס לכך,בתודה לידר
לדר שלום רב, יש לי שאלה, האם יכול להיות שלפני תקופת המחזור ובמהלך המחזור החרדות מתגברות? אני כאמור סובלת מחרדות ונוטלת ציפרלקס 20 מג'(7 חודשים) וכל פעם לפני מחזור ובמהלך תקופת המחזור החרדות גוברות וממש בלתי נסבלות , יש קשר? ואם כן מה עושים? תודה מראש
לניקול בהחלט יכול להיות ואת ההוכחה לכך. יתכן שהציפרלקס אינה מספיקה להגיע לשיפור מלא ואפשר לשקול את החלפת התרופה. טיפול פשוט יותר הוא ליטול נוגדי חרדה כמו לוריוון או וואבן לפני המחזור. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
תרופה אנטי פסיכוטית שגרמה לו להתקף לב פתאומי. הכתבה היום בידיעות אחרונות עמוד 19.
http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles/8679695.jpg או http://img1.tapuz.co.il/forums/37199110.jpg
לי באופן אישי זריקת ההלידול הורידה את לחץ הדם ל-80 על 50 וגררה שרשרת התעלפויות. אני וחברים טובים מ"המחלקה" טוענים שצריך להוציא את החומר הזה מחוץ לחוק כיוון שיש חומרים מתקדמים ויעילים. אין צורך ליצור מצב מוות או אובדן הכרה (במקרה הטוב). זו תרופה איומה שלא מתחשבת בכבודו של החולה ובצרכיו האמיתיים. היא פשוט פתרון מידי לרופאים חסרי תועלת, מעוף והתחשבות. אגב, זו התרופה הראשונה שדוחפים לך כבר במיון.
אני בת 37, כל חיי סבלתי מבעיות של קשב וריכוז, ולא טופלתי. אני עליתי על העניין בעקבות בני שהחל לקבל ריטלין. אני כרגע מטופלת בפרוזק, אבל הרבה זה לא עוזר. אני סובלת בצורה מובהקת מADHD וזה לא מוביל אותי לשום מקום. האם הריטלין יכול לעזור לי בגילי? האם אפשר לקחת גם ריטלין וגם פרוזק?
ליעל אכן לעתים הפרעת הקשב ממשיכה אצל מבוגרים ולרבים יש סיפור דומה שבעקבות הילדים גם הם אובחנו. פרוזק ואפקסור עשויים לעזור גם להפרעת הקשב. במידה והשיפור אינו מספיק אפשר לעבור גם לריטלין למרות שהריטלין אינו בסל התרופות אחרי גיל 24. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שלום דר' הידש. פעמים רבות אני קוראת בפורום שאתה כותב לאנשים ללכת להייעצות חד פעמית עם אחד הפסיכיאטרים המובילים בארץ. למה הכוונה? איך יודעים מי מוביל ומי לא? כמובן שאני בטוחה שאנשים כמוך מהתחום, יכולים לדעת, אך מה לגבינו? אני לא מבקשת שמות, רק איך לדעת מי נחשב בכיר בארץ? תודה.
פסיכיאטרים בכירים הם בדרך כלל מנהלי בתי חולים פסיכיאטריים ומנהלי מחלקות. יש כאלה למכביר צריך לדעת להתעניין ולמצוא.
מבחינה אובייקטיבית הדבר שקובע זה מספר הפרסומים שיש לרופא בספרות המקצועית. כאשר יש לרופא הרבה פרסומים הוא מקבל את התואר "פרופסור" והוא יכול להיחשב כמוביל בתחום מסויים. רופאים כאלה עובדים בבתי חולים אוניברסיטאיים ומרצים בפקולטה לרפואה שקשורה עם אותו בית חולים/מחלקה. ברור שניתנים להם תפקידי ניהול בתור מנהלי מחלקות או מנהלי יחידות אבל לפעמים ניהול קשור גם לפוליטיקה פנימית בתוך המוסד ולא רק לשיקולים מקצועיים.
לאיילה אכן הדברים עוברים מפה לאוזן, עם זאת ישנם מספר פסיכיאטרים "מפורסמים", דווקא כאן יש קשר בין יכולתם המקצועית והפרסום שלהם-לפחות לפי דעתי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
תודה על תשובתך. אני צריכה לשאול משהו,כי לצערי קראתי פה שאלות של אנשים לגביי הקלונקס{שזו בדיוק הסיבה שאני לא צריכה להכנס לפה יותר ולהתרכז בדברים אחרים},אך מכיוון שקראתי,{ובפעם הבאה פשוט אקרא את תשובתך ולא אתעסק עם לקרא שאלות לגביי קלונקס},רציתי רק לוודא כמה דברים{שוב}. 0.25 מ"ג גם באופן קבוע,לא יכול לעשות נזקים במוח נכון?{כגון שיכחה וכו}, וכשדיברו על "תופעות לוואי" שקשורות לקלונקס{כגון הזיות},התכוונו אך ורק תופעה שקיימת בגמילה,לא במהלך השימוש,נכון? כי יש דברים שקרו לי,למשל לפני חודש בערך,התעוררתי בבוקר כי מתוך שינה ממש שמעתי את אבי קורא לי בשמי-והתעוררתי מזה,וכשקמתי ראיתי שהוא לא בחדר בכלל. שאלתי אותו לאחר מכן אם הוא ניסה להעיר אותי בבוקר,והוא אמר שכן אך זה היה בערך שעתיים לפני שקמתי. אז איך שמעתי אותו כשהתעוררתי? יכול להיות שהראש זכר את זה פשוט,ואחרי שעתיים שמעתי אותו?? ואתמול בלילה כשישבתי בחדרי,גם היה נדמה לי ששמעתי אותו קורא לי מהמטבח{שלפעמים הוא עושה זאת כשיש משהו מעניין בטלויזייה}אז הלכתי לבדוק{לא אמרתי דבר} אך ע"פי התנהגותו הבנתי שהוא לא קרא לי. זה הזיות?? או שזה נובע לי מהפחד והפאניקה? וזה לא קשור לקלונקס,נכון? אני רוצה לציין שכמובן נבהלתי מעצמי,וכבר העברתי סיטואציות שלמות במוח,שעכשיו אשמע אותו קורא לי בראש כל הזמן,ואשתגע,ויאשפזו אותי. אשמח לשמוע את דעתך. ורציתי גם לספר לך שאתמול נפגשתי עם ידיד שלי,טיילנו קצת,ודיברנו,והייה נחמד,רק שלפני שירדתי לפגוש אותו הלב שלי דפק נורא חזק,הזעתי,חשבתי שאחטוף התקף לב. אך כמובן שלא נתתי לזה להכניע אותי,כי אני יודעת שהדבר הכי טוב שאוכל לעשות למען עצמי הוא לחיות. ובאמת לאט לאט כשהתחלתי לדבר איתו,הלב נרגע,והיה בסדר. והיום היה לי ראיון עבודה שקבעתי בבוקר,אך הרגשתי שזה יותר מדיי בשבילי,ושקשה לי מדיי,אז ביטלתי את זה,ובמקום הלכתי להסתובב קצת בחוץ. אמרתי לעצמי שזה בסדר,ואעשה את זה בשלבים אם קשה לי,שקודם אתרגל קצת להיות בחוץ בשעות היום,לראות אנשים,{מה שלא עשיתי הרבה זמן כי היתי בחרדות נורא חזקות בתוכי}.נכנסתי לחנות לקנות משהו,{שזה כבר צעד בשבילי},כמובן שבתוכי פחדתי שפתאום"אאבד שליטה" אצעק או משהו,שאשתגע.{אני לא מבינה למה הפחד שלי כל הזמן סביב להשתגע,לאבד את השפיות,לשקוע בהזיות-זו התחושה שנוצרה לי מאז הסמים-שהכל חסר שליטה}. אך אני מקווה לחזור למצב שהיתי בו במשך שנתיים,שלא פחדתי מעצמי,והרגשתי שאני בסדר והיה לי טוב. אני מודעת לכך שאצלי יש שלבים בחרדה. יש חרדות "קטנות"-כמו הדפיקות לב וכו' וכשמדובר רק בזה אין לי בעיה להתגבר על זה וזה לאט לאט עם התפקוד-גם עובר לי.{זה מצב טוב מבחינתי}. ויש מצב יותר עמוק,שאליו נכנסתי לפני שלשה חודשים-שזה ממש פאניקה טוטאלית,תחושה כמו בסמים,פאניקה בתוכי מהכל,מעצמי,איבוד עצמי לגמריי. והתקווה שלי היא להרגע בתוכי,עם עצמי,להרגיש שהכל בסדר ושאני לא משתגעת,ולחזור למצב השני אפילו-שעליו אני מתגברת בקלות. כי במצב של הפאניקה הטוטאלית,אני לא יכולה להתרכז בכלום,אני בהיסטרייה עם עצמי. ובמצב של "החרדות הקטנות",אני כבר יותר שקטה עם עצמי,רוצה לחיות יכולה לחשוב בנחת,רואה מה הולך סביבי,ושטויות כמו דפיקות לב-ותופעות חרדה למיניהן לא משתקות אותי ולא מונעות ממני לחיות,וכבר למדתי היטב איך להתגבר עלייהן. הבעיה החזקה היא עם עצמי,כשכמו בחודשים הללו הכל אימה לי בתוכי. אני אפילו חושבת לעצמי:"אולי את בכלל לא מפחדת",סתם אומרת לעצמך שאת בחרדה, בזמן שאת משוגעת בעצם." חרדה זה גם מקרה כמו שלי? שלא מדובר בהתקפים,אלא במשהו תמידי,וגם לא מתבטא{מלבד מקרים מסוימים} בתופעות גופניות,אלא מחשבות,תחושות שאני לא בסדר וכו' הכוונה היא האם חרדה חייבת לכלול פחד? אם לפעמים אני לא מפחדת,אלא רק מרגישה שאני לא בסדר,זו חרדה? אני מתנצלת על אורך המכתב,פשוט צירפתי את כל התלבטותי,כי אני רוצה להמשיך ולנסות לחיות,וכמו שראית,לא מועיל לי להכנס ולקרא על קלונקס וכו,זה סתם גורם לי להשאר במעגל הזה של הבעיות,במקום להתגבר. {גם עכשיו אני מרגישה כמו פסיכופטית,שאמרתי שלא אכתוב יותר,ובעקבות מה שקראתי על הקלונקס אני שוב כותבת}. אני מקווה שתבין,ואם תוכל לענות לי על מס' שאלותיי {שפרוסות לאורך המכתב}אודה לך. המון המון תודה. קארין.
מה את פוחדת כל כך מהקלונקס אני כבר שנה וחצי עם קלונקס 1.5 מילגרם ומרוניל ואמא ל3 ילדים לא קל אבל אם צריכים לקחת אותו לוקחים זה לא עושה שום הזיות זה פשוט מרגיע ל6 או 7 שעות מפני החרדות . לא לפחד מהתרופה הפחד הוא מהחרדה שמגיע ואי אפשר להשתלט אליה תהני מהתרופה ומהחיים . אני כבר עברתי 3 משברים כאלו אחרי לידות ובלי קלונקס אני פשוט לא מתפקדת נכון שרציתי להיות בריאה נפשית ולתפקד כמו אמא בריאה אבל זהו גורלי וצריך לקחת הכל בפרופורציה לי עברו החרדות אחרי שנתיים של משברים וירדתי מהקלונקס בהדרגה אז כמו שאדם סובל מלב אנחנו סובלים מחרדות
אני מצליחה להבחין במכתב שלך בכמה סממנים חיוביים. יופי! את יוצאת מהבית, את נפגשת עם אנשים, זה טוב. אל תאיצי את הקצב, תלכי בקצב שמתאים לך. כמובן שהדברים לא ייעלמו בבת אחת, אבל קחי כל יום בנפרד, תנסי כל יום לחשוב קצת פחות, תבדקי מה עושה לך טו ותתמידי איתו, תנסי להתרחק ממה שעושה לך רע. הקלונקס לא משגע אותך ולא ישגע אותך. הפחד מהשיגעון ומאיבוד העשתונות הוא ה- דבר שמעיד שאת נורמלית. הקולות ששומעים אנשים 'משוגעים הם לא כאלו קולות, יש להם אופי אחר לחלוטין (אני לא מפרטת כדי שלא תכניסי לעצמך לראש שאת שומעת אותם). דבר נוסף- אל תהיי עסוקה כל כך בהצהרות , אל תנסי לדחוק בעצמך, אם בא לך להכנס לפורום - תינסי, אם לא בא, אל תיכנסי. הכל בקצב ובמינון שמתאים. ולא, את ממש לא משוגעת. אולי קצת פסיכית( סתאאם, בצחוק). בי חמודה, דנה.
תלכי לקבל טיפול, כי התרופות מרפאות ולא להיפך !! את לא מתביישת ? תפסיקי להטריד את הרופא במכתבים ארוכים !! טיפול דחוף וזהו, OK ?? בהצלחה !
צריך לאשפז אותך במחלקה סגורה.
ממש לא רעיון טוב להגיע למקומות כאלה. צריך לזכור כי כל מי שכותב כאן נמצא במצוקה מסויימת ולצאת תמיד מנקודת הנחה זו, ולכבד אותו. דנה.
שלום רב! האם יכול להיות מצב של חרדה בו חלק מהסימפטומים הם לחץ דם 68/54 ו 93 דופק? תודה
תמר,אני לא יודעת את התשובה הנכונה {את זה הרופא כנראה יאמר לך} אך אצלי בתקופות החרדה הלחץ דם גם כן משתולל,והדופק גם הגיע ל130,ורוב הזמן הוא על90ומעלה. והלחץ דם לפעמים גבוה,ולפעמים נמוך85/60,כך שלפי ניסיוני לפחות{כמובן לאחר שבודקים ושוללים בעיה רפואית},התופעות האלו קיימות.
לתמר אכן בחרדה הדופק ולחץ הדם עולים כמו במאמץ גופני. את ציינת ערכים נמוכים יחסית של לחץ דם, השאלה היא מה לחץ הדם הרגיל הבסיסי שלך והאם הוא משתנה, עולה או יורד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
תודה קארין ודר' הידש. לשאלת הדר', לחץ הדם שלי תמיד נמוך אך לא עד כדי כך לרוב הוא עומד על משהו כמו 100/94. אני בת 27 ובריאה בד"כ. רזה ושומרת על אורח חיים ספורטיבי. לפני כשבוע וחצי בעודי בעבודה חשתי קור עז בכל הגוף, כל הזמן הלכתי והורדתי את עוצמת המזגן אך זה לא עזר וכל מי שמסבבי אמר שחם, נסתמו לי האזניים והיו לי כמה שיעולי השתנקות. בהתחלה התעלמתי מהתופעות וניסיתי להמשיך לעבוד אך לאחר מכן הרגשתי חולשה קשה בכל הגוף והרגשת התעלפות. ניסיתי ללכת להתרענן בשירותים אך בדרך כמעט נפלתי. שכבתי בחדר כמעט שעה עם רגליים מורמות עד שהתאוששתי וכשנשמתי הרגשתי רעדה פנימית כאילו בכיתי וקשה לי לנשום, אף שלא בכיתי. מאז זה קורה שוב ושוב ומלווה בחולשה כללית חזקה. שבוע אחרי שזה קרה בפעם הראשונה נסיתי לחזור לעבודה וזה קרה לי עוד פעמיים, בעוצמה פחותה. בעבר כבר סבלתי מהתקפי חרדה שעברו לבד כאשר נחשפתי לגורם שהווה להם טריגר לאט לאט באופן עצמאי, אך עתה החוויה היתה פתאומים לחלוטין, לא הרגשתי מתח מיוחד או פחד לפניה. המידה הנמוכה שציינתי בשאלתי נלקחה כחצי שעה אחרי מה שיכול להסתמן כהתקף חרדה, לאחר שנסיתי לחזור לעבודה. עשיתי את רוב הבדיקות- בדיקות דם, א.ק.ג., הייתי אצל נוירולוג ועשיתי עקומת סוכר, כל הבדיקות היו בגדר הנורמה. עדיין נותר לי לעשות אקו לב, אולטראסאונד לבטן העליונה- ע"מ לבדוק שאין גידולים מפרישים אינסולין, ובדיקת קרקעית העין- ע"מ לוודא שהלחץ התוך גולגלתי שלי תקין. לאחר שביצעתי את הבדיקות עד היום, הרופאה הכללית שלי אמרה שזה מסתמן כהתקף חרדה והיא לא מאמינה שזה משהו אחר. מבחינתי זו אפשרות שאפילו עדיפה על משהו פיזי אחר אבל עניין הלחץ דם מעורר בי סימני שאלה, אם הוא תמיד יורד ולא עולה כברוב מקרי החרדה האם יתכן שזו חרדה?
אני סובלת מחרדת בחינות קשה ובנוסף פחד במה. חברה נתנה לי לנסות כדור שנקרא "דרלין" שממש עזר לי. שאלתי היא: האם ניתן לקבל מרשם אצל רופא משפחה או שרק אצל פסיכיאטר?. האם לרופאי משפחה יש מניעה לספק את התרופה? האם לא מומלץ לקחת אותה באופן קבוע? (בערך פעם בשבוע) והאם היא לא גורמת להתמכרות ולתלות. תודה .אגב, אני מטופלת כשנה בציפרמיל עקב דיכאון אבל לא נמצאת במעקב פסיכיאטרי עקבי.
לא ממולץ לקחת כדורים על דעת עצמך, אני חושב שרופא משפחה שהוא ממוחה לרפואת משפחה יכול לתת כדור נוגד חרדה שיתאים לך , אבל אם את כבר בקשר קבוע עם פסיכאטר אז רצוי לדעתי כבר לבקש ממנו כדור מתאים וגם לשתף אותו בבעית החרדה, אולי יחליף לך לכדור יותר מתאים שיטפל גם בחרדה וגם בדיכאון.
לטל דרלין היא תרופה נגד לחץ דם גבוה אשר מאיטה את הדופק ולכן גם פחות חרדות. רופאי משפחה בודאי שמשתמשים ורושמיםאותה. הציפרמיל אמור לשפר גם את מצב החרדה החברתית, כך שניתן להתייעץ עם הפסייכאטר המטפל לגבי המשך הטיפול עם הציפרמיל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
האם ונלה יכול לגרום לטחורים?
ליעל לא שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
היי ד"ר יקר!!לא הייתי בסביבה איזה שבוע... אני ממש מבולבלת. נורא רוצה להפסיק חלק מהתרופות (ריספרידל,לוסטרל,דפאלפט)-כמובן לא את התרופה האנטי-פסיכוטית (בעצם: למה לא?), אבל את התרופות נגד דיכאון כי הן ניראות לי כמו עומס רב מידי של כימיקלים על המערכת כשבעצם לא סבלתי מדיכאון שנים (ואל תאמר לי שזה בזכות התרופות. זה גם בזכותי...). מה אתה אומר?? תודה יקירי, נטע אגב, נראה לי שאני סובלת מפעילות יתר ממש ממש. אולי כדאי בלי קשר להפסיק את הספידים של הלוסטרל????
למתלבטת בודאי שלא אמליץ לך על הטיפול הקבוע. אבל גם במכתבך את נשמעת בפעילות יתר וקצת ריצה של מחשבות ומחמאות. כך שבהחלט הגיוני להפסיק את נוגדי הדיכאון שעלולים לגרום לפעילות יתר וכמובן מחר בבוקר דבר ראשון טלפון לרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
בינתיים אני לא מפסיקה כלום מהתרופות אבל נראה שאתה צודק לגבי פעילות היתר,אני מאבחנת את זה בעצמי (יש לי נסיון...). אני חושבת שאולי אפילו כדאי שאני אחזור לקלונקס סימלי בלילה כי אני בקושי ישנה בזמן האחרון בלילות (אבל אני משלימה את זה בבוקר...). אני אדבר עם הרופא בבוקר. תודה!
מזה חודשים רבים הנני מתלוננת על כאבים עזים בברך שמאל. במיפוי עצמות שערכתי מצאו תהליך AVN. הנני משתמשת בתרופת אפקסור 75*3 ביום, במשך שלוש שנים. האם לתרופה זו ישנה השפעה על כלי-דם? אודה על תשובתך בהקדם.
לליאל עברו 25 שנים מאז שלמדתי או עסקתי באורטופדיה ואיני יודע מה זה AVN, אולי השם המלא יאמר לי יותר. בכל אופן לאפקסור אין השפעה על כלי הדם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
לדר' גיאורא הידש שלום. בגיל 14 קבעו לי דיאגנוזה - Petit Male אני מטופלת כ15 שנה בCLONEX . עכשו בת 44 אני חשה שמשהו לא כשורה. פניתי לניורולוגית לפני שנה בקשר לתחושות שלי של אובדן זכרון וכו.. הרופאה הפחידה אותי כעוגן בקשר לטיפול ממושך בקלונקס. אחרי שקראתי כמה מאמרים באינטרנט אני מבינה שלא יכולה להיות בגיל כזה דיאגנוזה של Petit Male אלה יש לי Panic Attack כנראה הטיפול שקבלתי לא מתאים ומזיק ואפילו בילתי הפיך. האם זה כך ומה עליי לעשות עכשיו. תודה מראש.
לטלי שלום, בדובר בדברים נאורולוגיים הנושקים לפסיכיאטריה. בקשר להפרעה הפירקוסית כדאי להתייעץ עם נאורולוג בכיר וטוב ואולי לבצע EEG עדכני ואז להחליט לגבי האבחנה והמשך הצורך בטיפול נוגד אפילפסיה. אם יוחלט שאין צורך בהמשך טיפול אז אפשר באופן הדרגתי מאוד לסיים את הטיפול בקלונקס. איני חושב שאפשר לעשות טעות כזו באבחנה אבל הכל יתכן, צריך לקבל היסטוריה מפורטת יותר על ההתקפים, משכם, הסוג שלהם והתקפים אם היו בגיל המבוגר. למרות שמזהירים מהקלונקס בשימוש ממושך, נדיר מאוד שקיימים נזקים למוח או פגיעה ביכולת החשיבה במשך השנים. עם זאת תלוי גם במינון שהיית נוטלת. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
אם אפשר אני רוצה להרכיב. התחושות שלי : Panic Disorder הרגשה כאילו שאני הולכת למות. בשבילי התקף פאניקה היא ההתנסות הנוראה מכל: דפיקות לב, כאילו אני רואה את עצמי מהצד, פחד עז, הרגשת איבוד שליטה , פחד ממות, התמוססות, גלי חום, קור, הרגשה שאני חייבת לצעוק כאילו זה יחזיר אותי לחיים. חוץ מזה יש עוד משהו פחד המרחב אם - אם אני נמצאת בחוץ במרחב גדול ללא אנשים זה יכול לגרום לי להתקף. אני חייבת לציין שעם כל אלה סיימתי תואר בטכניון, שירתתי בצבא, עברתי קורס קצינות והייתי סרן , נישאתי וילדתי 3 ילדים בריאים תוך שימוש בתרופה - CLONEX ניסיתי לא לקחת תרופה בהריון אבל ההתקפים חזרו. הייתי מסתירה את המחלה בכל מקום חוץ מלידה - לא רציתי לגרום לסיבוכים לתינוק ומהלך הלידה. סבלתי מספיק אני מאוחזבת מרופאים. האם זה תחום מומחיות שלך? הייתי רוצה ללכת ליעוץ אלייך. האם אפשר לקבל את הפרטים. תודה רבה לך.
לד"ר שלום רב, אני אובחנתי כסובל מדכאון לפני מספר שנים ומאז ידעתי עליות וירדות, לאחר לקופה לפני כ חצי שנה הוחלט ע"י הרופא לתת לי אפקסור 225 . לפני כחודש לערך בעקבות טריגר הרופא העלה לי את המינון ל 300 אפקסור ואף הוסיף מייצב מצב רוח את הטגרטול במינון של 600 מ"ג לייום מאז העלעה של המינון אני חש לעיתים בעיות בריכוז ולעיתים לוקח לי מספר שניות לשולף שם של אדם קרוב או של כל פרט שבעבר שנשף בקלות. ממה לדעתך זה נובע מהטגרטול או מהאפקסור במינון הגבוהה. ברופא פשוט אומר לי לחכות עוד שבועיים שלוש ולראות מה קוה.. בנתיים ק/שה לי לתפקד כך. אז לסיכום ממה לדעתך זה נובע בעיית הזיכרון מהטגרטול או מהאפקסור במינון הגבוהה. בתודה הראל
להראל קיימת אפשרות נוספת.... גם דיכאון ובעיקר דיכאון גורם לירידה ביכולת החשיבה ובזיכרון. לכן גם הרופא אמר לך לחכות. מירב הסיכויים שמדובר בתופעות שנגרמו מהדיכאון ולכן גם הקושי בתפקוד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
תודב על התשובה ד"ר! אך דווקא המצב הדכאוני השתפר מאוד פרט לבעיה זו שגורמת מבוכה ואי נעימות.
שלום ד"ר אני בן 21 אני הובחנתי כבעל דכאון קל וחרדה, בחיים לא העירו לי על מראה דיכאוני תמיד הייתי שמח ומלא שמחת פנים ,הפנים היו יפות ונוצצות כיום הרבה מעירים לי ושואלים למה אני מבואס ומדוכא, ואני עונה שזה לא נכון, הם רואים זאת עליי בלי שאני שם לב לזה זה מדהים, אני גם תמיד עייף כזה ויושן 10 שעות וקם עייף.שאלתי היא האם אני יכול להחזיר את השמחת חיים ולא להראות עייף ומדוכא? ממש לחזור ל-"פעם"?
ליגאל למזלנו דיכאון הוא מצב חולף, גם עם טיפול וגם בלי טיפול כמעט תמיד הדיכאון חולף. אבל כמובן עם טיפול משך ועומק הדיכאון קלים יותר. אם רואים עליך והדיכאון כל כך משמעותי כדאי מאוד להגיע לאבחון וטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
לדר הידש ערב טוב אני נוטל 2 כדורי פקסט בערב ובבקר (כתבתי לך בעבר על מצבי) היום נסעתי למרכז והחרדה תקפה אותי בכביש בין עירוני בעוצמה חזקה יש לי תור לרופא בסוף החודש מה הייתה ממליץ כתוספת לטיפול מדוע זה קורה לי בדרך בין עירוני (אני נוהג 25 שנה)
לטל יתכן שאם תחפש תמצא את הסיבה, מחשבה מסויימת, אולי נסעת עם חברים שדברו על משהו שגרם לחרדה וכך הלאה, יתכן שדבר מזכיר דבר ויתכן שהתחושה הסגורה במכונית ואי אפשר לצאת בכביש המהיר. כלומר יתכנו סיבות רבות. במצבים כאלו של חרדה תמיד אפשר ליטול כדור הרגעה כמו וואבן או לוריוון. הם עוזרים מיד ופותרים את הבעי השל הרגע. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
קרובת משפחה שלי כבת 60 מטופלת כ4 שנים ע"י פסיכיאטר באופן פרטי ללא הטבה במצבה המטופלת טוענת שאינה זקוקה לטיפול ואינה משתפת פעולה באופן מלא אלא נגגררת לטיפול שאלתי היא האם קיימת מסגרת של טיפול יום בהשגחה רפואית שתטיב את מצבה הנפשי
לבנץ אני חושב שהבעיה היא שיתוף הפעולה, יתכן שאין לה קשר טוב עם הרופא, יתכן שעדיין אינה מודעת למחלתה ולא שוחחו אתה מספיק על כך. קיימות מסגרות של אשפוז יום ברוב אזורי הארץ כך שכדאי שתציין את מקום מגוריך ואז נוכל לכוון אותך. עם זאת הנקודה העיקרית היא שיתוף הפעולה בטיפול, גם באשפוז יום חייבים לשתף פעולה. אולי היא אינה נוטלת את הטיפול שנרשם לה? שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
לדר גיורא הירש תודה על תשובתך מדובר בתושבת אשדוד קימות שתי בעיות בטיפול 1 כפי שהערכת המטופלת לא משתפת פעולה וכנראה אינה לוקחת את התרופות באופן סדיר אם בכלל היא גם טוענת שאינה חולה 2 היא גרה לבד עם בעלה השני אין לה ילדים הקשר בין בעלה ובינה אינו טוב אך היא מאוד תלותית בבעלה ייתכן כי הוא מחמיר את מצבה הנפשי או אף גורם להתדרדרות במצבה תודה מראש על תשובתך
אני מעוניינת לדעת מה ההבחנה בין דראליזציה ראשונית למשנית? האם דראליזציה שנוצרה כתוצאה מהפסקת נטילת כדורים (סרוקסט) נחשבת לראשונית? בתודה מראש ליאן
לליאן מצטער, איני מכיר את ההבדל בין ראשוני ומשני, פעם ראשונה שאני שומע הגדרות אלו, אבל כל פעם לומדים משהו חדש. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שלום, אני נוטלת סרוקסט כדור וחצי ליום וכעת העלו לי לשניים - מתי ניתן לדעת האם הגדלת כמות משפיעה לטובה או לא? האם תוך יום-יומיים ניתן לראות האם יש שינוי או שלוקח חודש? תודה
למאי בטח שהייתי מחכה יותר, אפילו חודש חודשים שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שלום רב לד"ר הידש, אשמח אם תוכל ליעץ לי בעניין הבא: מדובר על אדם מבוגר שחווה לראשונה אפיזודה פסיכוטית שחייבה את אשפוזו. לאחר כמה ימים של טיפול בזיפרקסיה ובאפקסור דיבר הרופא על אפשרות של טיפול בשוק חשמלי. שאלותיי: האם זה לא מוקדם מדי להחליט לטפל בהלם חשמלי?? תוך כמה זמן התרופות שציינתי יכולות לפתור את המצב הפסיכוטי? מה ידוע על טיפולים בהלם חשמלי? עד כמה הם יעילים בטיפול בפסיכוזה? ומה הם הסיכונים? מחכה לתשובתך תודה רבה ושבוע טוב
לרבקה טיפול בהלם חשמלי יעיל ומוכר רק כטפול בדיכאון, כך שאם מדובר בפסיכוזה בלבד (ולא בדיכאון פסיכוטי) אין מקום לטיפול בנזעי חשמל למרות שבמקומות רבים עושים זאת. הטיפול באפקסור יכול לרמוז שבכל זאת מדובר בדיכאון. ובדיכאון הטיפול בנזעי חשמל הוא טיפול בטוח יחסית ויעיל. נכון שצריך לחכות יותר (לפחות כחודש) לראות את תוצאות הטיפול באפקסור ובזיפרקסה, עם זאת לעתים בגלל המצב החמור (בעיקר מחשבות על התאבדות וסכנה להתאבדות) לא מחכים ועוברים לנזעי חשמל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
ערב טוב! סובל מספר שנים מחרדה טופל תחילה בסרוקסט ובשנתיים האחרונות בציפראמיל חצי כדור ליום. לאחרונה חש אי יציבות ומעין סחרחורת יש לציין כי לא חשתי כך לפני כן. אבקש חוות דעתך והאם יש פסיכיאטר שמומחיותו חרדה? בתודה מראש
שלום, לא הבנתי מה שאלתך בקשר לחרדה. ישנם פסיכיאטרים רבים שיש להם ניסיון רב והתמחות בנושאי חרדה. תמיד תוכל להגיע להתייעצות שניה עם אחד הפסיכיאטרים המובילים בארץ. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שלום, מדובר בנערה בת 15. יש לה חרדה מלינה מחוץ לבית, בפרט שיש מרחק שיוצר קושי לחזור הביתה. לאחרונה חשוב לה מאד להפטר מחרדה זו . הבנתי שהבחירה היא בין ביו פידבק לפסיכולוגיה התנהגותית קוגנטיבית. בדקנו ביו פידבק, ובשיחת ההכרות לא נשאלו כמעט שאלות רקע אישיות, והיועצת הסבירה שהטפול בביו פידבק הוא בעצם טפול נקודתי תכליתי.-לא ברור לי איך מישיבה על מחשב, ללא רקע,?(שאלות אישיות), ניתן להתגבר על חרדה זו? כששאלתי לגבי טפול התנהגותי-להרגיל אותה בהדרגה לישון מחוץ לבית, נאמר לי שניתן לעשות ביו פידבק וטיפול התנהגותי במקביל. חשוב לי מאד לעשות את הדבר הנכון והעינייני, ולא להעמיס על הנערה שלא לצורך.אני חברת קופת חלים מכבי באזור תל אביב. מה הצעתך.? תודה מראש. .
לאורנה איני מומחה לפסיכיאטרית ילדים. עם זאת שני הטיפולים גם ביופיידבק וגם טיפול התנהגותי קוגניטיבי יעילים בחרדות. במקום לתהות על הטיפול הטוב ביותר הייתי משנה את השאלה מה הטיפול המתאים ביותר לנערה, עם איזה טיפול יהיה לה קל יותר לשתף פעולה ואף להנות ממנו. בביו-פיידבק יש ערך מוסף בכך שלומדים גם הרפיה. יתכן שהיא תצטרך ללכת לטיפול או שניים בכל שיטה כדי לראות כיצד היא מבינה וכיצד הטיפול משפיע עליה וההחלטה היא איזה טיפול מתאים לבחורה עצמה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שלום רב, בת 29+ אני נוטלת אדרונקס במינון של 4 מ"ג (התחלתי ב-6 מ"ג באפריל ולפני כחודש ירדתי למינון הנ"ל). אני מרגישה הרבה יותר טוב ונראה כי התרופה ביחד עם טיפול פסיכולגי אכן עוזרים. ברצוני לנסות ולהכנס להיריון וברצוני לשאול 3 שאלות: 1. איך ניתן להוריד את המינון הנוכחי עד להפסקה ? (הרופאה שלי בחופש ואני אמורה להתחיל טיפול בכדורי איקוקלמין למטרת ביוץ). 2. האם אדרונקס מהווה סיכון בהיריון? והאם מינון נמוך מהווה פחות סיכון במידה ומתחיל הריון אך עדיין לא הופסקה נטילת התרופה לחלוטין, מהו המינון? -האם לחכות עם ההיריון, (אני מעדיפה לא לחכות עם זה...) 3. האם יש תופעות לוואי או גמילה מאדרונקס? המון תודה ויישר כח רותי
לרותי האמת היא שעדיין לא טיפלתי באשה הנוטלת אדרונקס וחשבה על הריון. בדרך כלל כאשר פונים אלי אני מתקשר למרכז הטרטולוגי בהדסה והם נותנים לי את התשובה המוסמכת ביותר וגם העדכנית. לכן הצעתי היא שתתקשרי לשם ותבררי, זה מה שאני הייתי עושה. אין תופעות "גמילה" מאדרונקס ובהחלט ניתן להפסיקו בהדרגה תוך זמן קצר. הייתי מציע להשלים את הטיפול עם האדרונקס. עברת את רוב הדרך וחבל לסיים מוקדם מדי מפני שדיכאון וחרדה עלולים לחזור. לפני שאת מחליטה על הפסקת הטיפול כדאי לדבר עם הרופא המטפל אשר יעריך את הסיכון והסיכוי בהפסקה של הטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
נטלתי במשך 7 חודשים סרוקסט בשל חרדה ודיכאון, מזה כחודש אני בתהליך גמילה הדרגתית של נטילת רבע כדור פחות בכל שבועיים. מזה כחמישה ימים הפסקתי ליטול סרוקסט, ביומיים הראשונים הרגשתי פחות או יותר רגיל פרט לסחרחורות וכאבי ראש, מזה יומיים יש לי בחילות קשות, התקפי הזעה תכופים ולאחריהם קור עז, סחרחורות ובלבול. האם תופעות אלה ידועות? כמה זמן תהליך הגמילה נמשך? בתודה מראש.
לש' התופעות הללו מוכרות בזמן הפסקת הטיפול. בדרך כלל הן לא נמשכות זמן רב אולם הפתרון הפשוט ביותר הוא לסיים את הטיפול בקצב איטי יותר או ליטול עוד 1/4 כדור במשך תקופה מסויימת. בסך הכל אין מה למהר כך שאת יכולה לקבוע קצב איטי יותר להפסקה הסופית. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
תודה מכל הלב על מילותיך. ברגע שתהיה לי תמיכה{מהסוג שאני זקוקה לה} אפנה אליך לטיפול "אמיתי",ובינתיים אני מקווה שהכל יהיה בסדר. ואם חס וחלילה יקרה לי מה שקרה לפני3 שנים,אני אקח יותר קלונקס{אם אצליח להבין מה קורה איתי},לפחות אני מרגישה כבר שאין לי מה לחשוש מהקלונקס,ובמקרה מצוקה{אתה יודע למה אני מתכוונת} אוכל לקחת יותר-וזה יועיל. אני חושבת שכל הפאניקה להשתגע,והפחד שיקרו לי שוב הזיות כמו באונס,זה בגלל שאני בתקופה נורא מפחידה בגלל שאין לי יותר את בעלי ואת התמיכה שלו-היא נהרסה,אז אני חשה ונכנסתי לפאניקה מהכל,כי התחושה של "הלבד" הזו,היא באיזשהו מקום גובלת לתחושה שהיתה לי בזמן האונס. פחות נבהלתי מהאונס עצמו,ויותר מהדברים שהאדם הזה אמר לי על בעלי-והשאירו אותי באיזה מקום מפחיד,מעוות,והרסו לי את כל מה שראיתי מאז הסמים,את הראייה שלי על בעלי,שהיתה הדבר הכי חזק שעזר לי "לשמור על ההגיון" וכשהאדם הזה אמר לי את כל מה שאמר על בעלי-הוא הפך לי את הכל לסיוט. אומנם התגברתי על זה אח"כ,ואפילו שנתיים היתי בסדר,אך עכשיו עם כל הפרידה מבעלי,והצורה שבה זה נעשה,והייחס שלו שהראה לי שהוא לא מבין,שאני לבד,זה איפשהו דומה למה שהרגשתי באונס כשנאמרו לי הדברים הנוראים. זה איפשהו גורם לי לתחושה של "עיוות" כל מה שהבנתי וראיתי,עיוות של האדם שבטחתי בו- ובהשלכה-עיוות של כל מה שבתוכי.ולכן הפחד שגם אכנס שוב להזיות{לפני שהתחלתי לקחת את הקלונקס שוב,המצב שלי היה כ"כ נורא-פאניקה ותחושה שהכל מתעוות לי ואני לא רואה יותר את המציאות,שאני חושבת שאם לא היתי לוקחת את הקלונקס יתכן והיתי נכנסת שוב להזיות,כי היה לי מפחיד ומעוות כמו בזמן האונס}. בקיצור,תודה דר'. נקווה שיהיה טוב.
רציתי דווקא לשאול משהו קטן,שקשור בבעלי.{למרות שהצהרתי שלא אשאל יותר-דבר קטנטן שקשור בבעלי} אשמח לדעת את דעתך. הוא בחור צעיר,וכשהכרתי אותו,אומנם איתי הוא היה מדבר כמובן,אך כלפי חוץ-כלפי משפחתו למשל,הוא לפעמים{ואפילו רוב הזמן} ממש לא מגיב כשמדברים איתו,פשוט לא עונה להם,כאילו הם אוויר. כששאלתי אותו פעם למה הוא עושה את זה,הוא אמר שהוא לא אוהב ששואלים אותו שאלות,והוא לא רוצה את הבילבולי מוח שלהם,כך שהוא מעדיף להתעלם. העניין הוא שגם עם חברים {רק אנשים קרובים} הוא נהג כך. ובהמשך הקשר שלנו זה התחיל להיות גם איתי.{מה שכמובן ייצר אצלנו מלכתחילה את המשבר בנישואין} ואני כמובן רק נהיתי יותר לחוצה,ונכנסתי לחרדות. הוא נהג לומר לי שאני גורמת לו להשתתק.{וכמה שיותר נבהלתי מכך-הוא יותר השתתק} הכוונה שאם קצת לוחצים עליו,או קצת שואלים אותו שאלות,או פונים אליו,הוא פשוט מתעלם כאילו הוא לא שומע אותך בכלל.{ובגלל שאני היתי במצוקה חשבתי שזו אשמתי,לא הבנתי מה קורה וכמובן נכנסתי למצבים מלחיצים}. כל הזמן איתו יש תחושה שלא מכירים אותו ממש.אני כמובן חשבתי שאני מכירה אותו-אך כנראה שלא,כנראה שבגלל האופי "הנוח" והשקט והמופנם שלו היה לי קל לראות את מה שרציתי-הבנה עמוקה-חוכמה-מסירות וכו'. אפילו הבוס שלו אמר לו:"אני מכיר אותך8שנים-ואין לי מושג ממש מי אתה באמת". וזאת למרות שהם עובדים צמוד,ומשוחחים רוב היום. זה לא מוזר? איך אדם יוצר הרגשה כזו אצל אחרים?{זה מפחיד} ודבר נוסף שרציתי לשאול, האם זה נורמלי,כשחזרנו להיות יחד פעם אחרונה,יום אחד בלילה כשישנו,הוא פתאום צרח,ממש צרח,ומהר הערתי אותו. הוא אמר שהיה לו סיוט. זה נורמלי? {כנראה אני שואלת את זה כי תמיד נזקקתי לראות אותו כחזק,כנורמלי מאוד,כדי שאוכל להסתמך על דבריו ולהיאחז בו,ומפחיד אותי לחשוב שהוא לא בסדר,או שאינני יודעת מי הוא כי זה יוצר לי בילבול}. האם זו לא אשמתי שהוא לא ענה לי הרבה?כי אותי זה הכניס להרגשה שאני לא נורמלית שלא מתייחסים אלייה ושקעתי במצבים מפחידים. זו אשמתי?או שיתכן שזה בגלל האופי שלו? למה אדם מתנהג ככה?והאם זה טבעי שזה גרם לי להרגיש שאני לא מכירה אותו,וכמו עכשיו-שבפתאומיות וללא הסבר הוא מתנהג כמו שהוא מתנהג כלפיי,זה בסדר שאני מרגישה חרדה-ושכל מה "שראיתי" שנים לא מובן לי?כמו שחשתי בזמן האונס כשנאמרו לי דברים נוראים?
לקארין כנראה גם לבעלך יש חולשות וזו דרך לא בוגרת להתמודד עם קושי ועם חרדה. בכל אופן שיהיה לך רק טוב ותהיי חזקה ותשמרי על עצמך הידש
לקחתי רסיטל במשך שנה האים אני לא בדיכאון כרגע אלה רק לפעמים אני כועסת מהר כלומר מבפנים הרגשה של אי שקט ןתחונה שכל דבר אני צריכה לעשות באותו רגע אני אפרט כל חיי כשאני צריכה לבצע משהו אים זה בחיים הפרטיים או בעבודה זה צריך להתבצע במקום כאילו העולם נגמר באותו רגע יש לציין שתכונה זו לפעמים מצויינת ןאנשים מעריכים זאת ואני לא שוכחת לשלם שום דבר וכו אבל לפעמים זה בצורה אופססיבית וזה גם מלחיץ אחרים מכוון שאני בהתנהגות הזאת גם מלחיצה את הסובבים אותי האים לדעתך אני צריכה לקחת שוב כדור רסיטל או שייש כדור שיותר טוב לאופססיה זאת או שלא כדאי לקחת כדורים בכלל
לאורנה לא ציינת האם עם הרסיטל התופעה הזו פחתה או נעלמה. בכל אופן מהתיאור הקצר שלך לא נראה לי שזו סיבה מספקת ליטול תרופות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
האם נמצא קשר כלשהו בין נרקיסיזם לבין מחשבות כפיתיות או אובססיביות?
לליאור איני חושב אבל תמיד אפשר למצוא מאמר המתאר מקרה יוצא דופן ומיוחד. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
ד"ר הידש שבוע טוב שאלתי היא מדוע כשאני לא לוקחת את הקלונקס כי אני לא בבית או אצל משפחה וכדומה אני מרגישה זרמים בגוף וזה מפריע לי במהלך שיחה או כל בילוי אחר. מה אתה מציע לי לעשות האם לקחת את התרופות תמיד איתי או שפשוט לנסות להרגע מה שאני לא מצליחה כי זה לא בשליטתי. תודה על העיצה ועל התמיכה
לגלית כנראה מדובר בתופעות של חסר של קלונקס. אפשר לנסות להרגע אבל הדבר הטוב ביותר הוא לקחת איתך קלונקס ולא להגיע למצב של חסר. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
דר הירש, אינני הסברתי את עצמי,זה לא האפקסור מול בלוטת התריס (אצל לילך). בלוטת התריס יוצאת מאיזון ולא ברור לנו האם התרופות או הדכאון משפיעות בכך למרות שלכל תוצאה של TSH יש טיפול רופאת משפחה+תור אצל ממומחה לתחום אבל אין לנו מושג מה קודם הביצה או התרנגולת. זמן רב קבלה לילך ליטיום ,עברו לטגרטול שמשפיע לרעה=בולע אפקט האלטרוקסין- (ראה תוצאה 21/1 ) והעבירה אותה הפסיכיאטר ללמיקטל בהדרגה והיום 200 מג . בנוסף לרספירדל 3מג, קלונקס 4מג ,ואפקסור 300מג/יום. להמחשה תוצאות TSH מעכשיו ואחורנית: 32.7 (10/8 ) - 9.2 ( 7/7 )- 8.6 (15/2 )- 20.3 (21/1 )- 4.4 (11/03 ) - 2.3 (6/03) - 11.4 (2/03 ) . רופאת המשפחה המבינה בטיפול ב- TSH גלתה בעיית הטגרטול אבל עכשיו כבר מפנה למומחה האנדוקרינולוג ואז היא אמרה שלשום שכל עוד הבלוטת התריס לא מאוזנת האפקסור (או כל תרופה אנטיכאונית) לא יעזור. היתכן וגם הלמיקטל פוגע? תשובותיך אור לנו !!!
לתומר סביר להניח שהליטיום פגע בבלוטת התריס. עם זאת כיום אין קשר בין פעילות בלוטת התריס והתרופות שהחברה נוטלת. כך שגם האיזון אינו תלוי בתרופות שחברתך נוטלת. לדעתי אין צורך לחפש את הפתרון בכיוון הזה. צריך לאזן את בלוטת התריס כמו אצל כל אדם שאינו נוטל תרופות. אני חושב שכוונת הרופאה הייתה שפעילות נמוכה של בלוטת התריס עלולה לגרום לתופעות הדומות לדיכאון וקשה מאוד לצאת מדיכאון כל זמן שאין מספיק הורמון של בלוטת התריס. יש הרבה אמת בדבריה אבל אין זו אמת מוחלטת, לא לכל מי שיש פעילות נמוכה של בלוטת התריס יש דיכאון. אני מקווה שהאנדוקרינולוג יצליח לאזן את בלוטת התריס ואז כל השאלות ימצאו את פתרונן. בהצלחה דר' גיורא הידש
רציתי לדעת איזה כדורים של דיכאון נחשבים ככדורים מעוררים אים אפשר לנקוב בשמות ואיזה כדורים נחשבים לגם מעוררי תאבון ןגם מעורר ולא מרדימים תודה
לאורי אני חושב שהבנתי את שאלתך אולם התשובה היא שונה. תרופות בכלל וכולל את התרופות בתחום הנפש נוטלים לפי האבחנה, ולא לפי תופעות הלוואי שלהן. כך שכדאי לציין את האבחנה וההתלבטות בקשר לבחירת התרופה המתאימה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
התחלתי להשתמש בכדור הנל רציתי לדעת עים בכדור הנל יש תופעות השמנה מאחר ושאני מעדיף לקחת תרופה שהיא משמינה קצת מאחר ואני מאוד רזה שאלה שניה בכדורים השנים שלקחתי הייתי קצת בעצם קצת הרבה רחפן האים בכדור הנל יגרום לי להיות יותר ממוקד הכדורים שלקחתי הם רסיטל ובנוסף אפקסור
לאודיה צר לי אבל האדרונקס אינו גורם לעליה במשקל, הוא כדור שמעורר יחסית ולכן סביר להניח שהתהיה ממוקד באופן יחסי ולא "רחפן". שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
מזה כמה שבועות אני נוטל אנפרניל ומאז שהחלתי ליטל תרופה זו, כשאני מאונן אני גומר תוך פחות מחצי דקה לעומת פעם שהיה לוקח לי יותר זמן וזה קצת מדאיג אותי. מה עלי לעשות? איך אוכל לספק בחורה בפחות מחצי דקה?
לדני בדרך כלל אנפרניל עלול לגרום לזמן ארוך יותר עד האורגזמנה. עם זאת קיים הבדל בין אוננות ויחסי מין, אני מקווה שביחסי מין הדברים יסתדרו. אחרי הפסקת האנפרניל סביר שההרגלים המיניים יחזרו למה שהיה קודם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
התחלתי טיפול תרופתי עקב דיכאון וחרדה. הפסיכיאטר שלי נתן לי רסיטל לבוקר לקסנאגיס לפני השינה קראתי קצת על הקסנאגיס והבנתי שהוא ממכר. אני לא יודעת מה לעשות האם לקחת אותו או לא? מחכה לתשובה. שיר
טעות רסיטל = ציפרמיל, רטלין היא תרופה שונה וממשפחה שונה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
כנראה שאת הקסאנגיס נתן לך הרופא לתקופת בניים עד שהרסיטל יתחיל לעבוד כ 6 שבועות לאחר נראה לי שתוכלי להפסיק לקחת את הקסנאגיס , הקסאנגיס פועל מיידית ותרגישי פחות חרדה במיידי. את יכולה לקחת ללא חשש לתקופה קצרה של כמה שבועות. חכי גם לתשובה מד"ר הידש.
מכיוון שאת כבר נמצאת בטיפול כדאי שתתקשרי למטפל שלך ותשאלי אותו. לדעתי קסנקס הוא הפיתרון הגרוע ביותר בשביל לטפל בבעיות שינה. למטרה זאת יש תכשירים יותר יעילים ופחות ממכרים. קסנקס יכולה להיות תרופה טובה במצבי פאניקה או חרדה כללית כך שאנחנו לא פוסלים את התרופה אם היא ניתנת לאינדיקציה המתאימה ואם משתמשים בה בצורה נכונה ולכן חשוב שתתיעצי שוב עם המטפל שלך לגבי מטרת הטיפול ואופן השימוש בתכשיר.
לדור- מה הכוונה "אנחנו לא פוסלים"? מי זה אנחנו? המשתתפים בפורום?
10 שנים אני מטופל בפרוזק 20 מ"ג ליום והטיפול מוצלח ביותר ! אם אפסיק את הטיפול (בהשגחה רפואית) ו-ה-o.c.d. יחזור, האם ניתן יהיה "להתרפא" שוב ע"י איזה שהוא טיפול תרופתי? ד,ר הידש,אולי זה חוסר נימוס מצידי, אבל אני מבקש מאד שלא תצמצם את תשובתך ל: "בנימין לוי, למה שלא תתיעץ עם הפסיכיאטור שלך?".אני מודה מראש. ואם מישהו מקוראי הפורום רכש נסיון בנושא, או שמע או קרא, אודה גם להתייחסותו.
וגם יפים ועשירים-לא יזיק.
לבנימין לא הבנתי לגמרי את הערותיך מסביב לשאלה אבל נעזוב את זה. בקשר לשאלתך, אחרי עשר שנים של הרגשה טובה אפשר לסיים טיפול וישנם סיכויים טובים שההפרעה לא תחזור. לצערי במקרה של השינות לאת תמיד תרופה שעזרה בפעם הראשונה לא תמיד עוזרת ומתאימה בפעם השניה ואז יש להתאים תרופה אחרת. כך שתמיד ישנם סיכונים וסיכונים ותצטרך להתייעץ את דעתו של הרופא שמכיר אותך. שבוע טוב דר' גיורא הידש
מה הן הסימנים לחרדה הנ"ל? אצל מי חרדה זו מפיעה והאם אפשר לטפל בה תרופתי?
לשלי חרדת נטישה היא חרדה המתעוררת בזמנים של פרידה. הדוגמא הבולטת ביותר היא אצל ילד המתחיל את הגן או בית הספר ומתקשה להפרד מאמו. כמובן שאצל מבוגרים היא מתבטאת בתקופה של אובדן אדם קרוב או פרידה. כאשר קיימת חרדת נטישה היא עלולה להתבטא בהתקשרות עם אדם לא מתאים ופחד לעזוב אותו ולכן נשארים בקשר למרות שהקשר אינו מתאים וגורם לסבל. קיימים טיפולים תרופתיים להורדת החרדות אבל הטיפול החשוב הוא בשיחות=פסיכותרפיה כדי להכיר את השורשים של הבעיה ולפתור אותה. שבוע טוב דר' גיורא הידש
אצל מבוגרים חרדת נטישה יכולה להצביע על הפרעת אישיות תלותית ואז החרדה היא רק סימפטום לבעיה יותר רחבה שכמובן צריך לטפל בה בדרכים המקובלות ע"י איש מקצוע (פסיכולוג) בטיפול דינמי. אנשים כאלה מפתחים תלות גם בפסיכולוג ומאותה סיבה קשה להם לסיים טיפול.
מזה זמן שהבחנתי כי כל אימת שלוקח תרופה, נוצר לי גירוי על פני אבר המין, אדמומי דלקתי ומאד לא נעים. ("שורף"). לאחרונה נאלצתי ליטול לוריוואן והמצב הפך לבלתי נסבל. שאלתי -על איזו משחה זמינה וללא מרשם,(או טיפול אחר) תוכלו להמליץ כטיפול עזרה ראשונה, עד שאקבל עצה מקצועית מרופא. אודה מאד מאד על עזרתכם לי לשרוד את השבת
ליעקוב לא שמעתי על תופעת לוואי זו מלוריוון, בכל מקרה אם אתה בטוח בקשר בין התרופה והתגובה האלרגית, כדאי להפסיק את הלוריוון, להרגעה אפשר לבדוק וואבן או תרופה אחרת מקבוצה זו בתקווה שלא תגרום לאותה תוופעת הלוואי. שבוע טוב דר' גיורא הידש
שלום ד"ר הידש הכרתי בחורה בת 29 לפני שבוע לערך והיא סיפרה לי שמאז שהיא ילדה היא רואה פיות וגמדים. היא גם מדברת עם עצים. אני בה מתחום של מיסטיקה ולא שולל על הסף שיש אנשים שרואים דברים מסויימים או שניחנו בחושים חדים. בכל אופן הייתי אצלה בבית וגיליתי שחדרה הוא מעוצב כמו ילדה קטנה. מלא בובות וחיות מפרווה כמו אצל אחייניתי בת השמונה. בנוסף היא סיפרה לי שמעולם לא שכבה והתנשקה עם גבר אך בי היא בוטחת.עוד דבר מדהים הוא שהסתכלתי לה בעיינים הייתי כמו מהופנט והרגשתי כאילו אני מתקשר אתה בטלפטיה היו רגעים שלא הצלחתי להוריד עיני מעיניה כאילו היא מהפנטת אותי. האם יש לה סכיזופרניה כי נראה שבסה"כ היא מתפקדת בסדר חוץ מהגמדים והפיות והעצים. אשר
אי אפשר לאבחן סכיזופרניה על פי התאור שמסרת , אבל אין ספק שיש לבחורה בעיה. אנשים כאלה מעוררים סקרנות לפעמים כאשר לא יודעים מה עומד מאחורי התופעות , אבל המציאות לפעמים קשה ולא נעימה. בנוסף , בחורה בגיל כזה שעוד לא היה לה מגע עם גבר זה אומר דרשני. אז תחליט מה אתה רוצה ממנה ותתנהג בהתאם.
לאשר בודאי שלא הייתי מאבחן סכיזופרניה ממכתב קצר, האבחנה של סכיזופרניה מורכבת הרבה יותר. כדאי לך להכיר את הבחורה טוב יותר ורק אחר כך לחשוב על מצבה. שבוע טוב דר' גיורא הידש
תודה על התגובה אשר
ד"ר הירש שלום, אני לוקחת סרוקסט מזה 3 שנים. מעוניינת בשנה הקרובה להיכנס להיריון. כמה זמן לפני צריך להפסיק את הסרוקסט על מנת שלא יהווה סיכון כלשהו ( ולו הקטן ביותר) להיריון או יותר נכון לעובר ? ( הבנתי שהריון עצמו אסור לקחת אז סביר שצריך להפסיק זמן מה לפני כן.... ושאלה נוספת-אני חוששת שדווקא בזמן הריון אהיה זקוקה לסרוקסט יותר מתמיד אבל מובן שאיני מוכנה לקחת שום סיכון. האם יש משהו אחר חלופי שיכול לעזור במצבי מתח וחרדה ואינו מסוכן בזמן הריון ?
ללימור שלום רב, אני לקחתי את הסרוקסט בזמן שהייתי בהריון, כמובן שהתייעצתי לפני כן עם הרופא ועם מרפאה מיוחדת בתל אביב שאחראית אל נטילת תרופות בזמן הריון(אני לא זוכרת את שמה, אבל יגידו לך בטיפת חלב) לא היתה שום בעיה לקחת את התרופה בזמן ההריון, וכל תקופת ההריון עברה בסדר גמור והיום יש לי ילדה בת שנתיים וחצי שבריאה, ברוך השם, ואין לה שום תופעות או בעיות בעקבות התרופה. אני לקחתי את הפאקסט=שזה בעצם הסרוקסט, אבל תבדקי ליתר ביטחון. שיהיה בהצלחה! ביי ביי
ללימור כפי שניקול כתבה אין סיכון מנטילת סרוקסט בהריון. אני תמיד ממליץ לקבל תשובה עדכנית במרכז הטרטולוגי בהדסה. בטח שלא הייתי ממליץ על תרופות אחרות. כיוון שסרוקסט אינו מזיק גם אין בעיה בהפסקת הסרוקסט לפני ההריון, עם זאת אחרי שבוע ימים של הפסקה כמות הסרוקסט בדם זניחה. הפסקת הסרוקסט קצת מורכבת יותר ולא כדאי להפסיק את הסרוקסט באופן חד. לכן כדאי לעשות תוכנית של סיום טיפול כחודשיים קודם. שבוע טוב דר' גיורא הידש
ברצוני לדעת על השפעותיו של הקלונקס בעיקר אם לוקחים אותו במקרה הצורך לעיתים רחוקות ובאופן חד פעמי לוקחים כמות גדולה יותר. האם בכלל לתרופות מהסוג הזה יש השפעות הפוכות כאשר לוקחים מינון גבוה מדי? תודה נעמה
לאיזה מינון את מתכוונת? (בערך)
בהחלט, ייתכנו השפעות פסיכולוגיות הפוכות, מה שנקרא "תגובה פרדוקסלית". בדומה ליין- במינונים שונים יכולים להיות תגובות שונות, לפעמים גם בלתי צפויות ואפילו הפוכות. מעניין שזה נפוץ בעיקר עם בנזודיאזפינים קצרי הטווח (קסנקס, לוריוון) ופחות עם קלונקס שהוא יחסית ארוך טווח. http://www.benzo.org.uk/sidefx.htm http://www.benzodiazepines.cc/paradoxical.htm
According to Professor Malcolm Lader, 5% of those using benzodiazepines may be affected by so-called "paradoxical" reactions in response to the drugs rather than the desired tranquillising effects. Such reactions include increased aggressiveness (in some individuals even violent behaviour), depression (with OR without suicidal thoughts OR intentions), AND sometimes personality changes. In some instances, reactions such as hallucinations, depersonalisation, derealisation AND other psychiatric symptoms occur.
שלום רב כיצד ניתן לאתר שם של פסיכיאטר והיכן הוא מטפל בארץ? האם יש רשימת פסיכארטים מוכרת כמו של פסיכולוגים והיכן ניתן לאתרה? תודה מטילדה
אולי כאן באתר של איגוד הפסיכיאטריה בישראל: http://www.mentalnet.org.il/
למטילדה- לא . אין רשימה כזו. רשימה מלאה ניתן להשיג רק במשרד הבריאות. כתובת ופרטים אחרים, תנסי בדרכים המקובלות- 144 , ספר טלפונים או אינטרנט. סופ"ש נעים. דנה.
אין כזאת רשימה- גם לא במשרד הבריאות. ברור שאפשר לברר על כל רופא באופן ספציפי בגופים המוסמכים או באיגודים המקצועיים. יש ביקוש לראות רשימות כאלה במיוחד באינטרנט לאנשים שמחפשים רופא או פסיכיאטר אבל כרגע הדבר היחידי שיש זה דפי זהב. אני מעריך שבעתיד הקרוב זה ישתנה וניתן יהיה לראות רשימות של רופאים עפ"י התמחות ואזור מגורים.
אתה טועה. יש רשימה במשרד הבריאות. לא רק בפסיכיאטריה. בכל ההתמחויות. כל הרופאים נמצאים ברישומי משרד הבריאות. זה ודאי ובדוק. עדי.
החתום , בעלה של לילך, אחרי תשובתך על הבדלים ידועים כעת בין תחליפי אפקסור של קופות החולים ואפקסור המקורי, ולאור שלוש בעיות עיקריות ש לילך סובלת: דיכאון+ביפולריות אי-יציבות בלותת התריס פריצת דיסקוס וכאבים חזקים מוקרנים לרגל והתוצאה: אי-יכולת לתפקד ומחשבות לא בריאות החלטתי לרכוש בבית מרקחת פרטי XRאפקסור,המינון שלה 300 מג/יום . המחיר של התרופה המקורית ידוע . לפי רופאת המשפחה כל עוד שבלוטת התריס לא מאוזנת האפקסור לא יעזור. לדעתך מה קודם למה. מטפלים במקביל וזה לא מסתדר!! מדובר על שלושה תחומי רפואה שונים!!!!!!!! יש לה 3 רופאים לכל אחד מהתחומים ורופאת הקופה ,רופאת משפחה. מה היית ממליץ לנו ?
לתומר תפקידה של רופאת המשפחה הוא לעשות את האיטגרציה בין כל המומחים ולנסות לתאם את הטיפול. איני מבין מדוע ישנה בעיה בין איזון בלוטת התריס והטיפול באפקסור? לדעתי אפשר לעשות את שני הדברים יחד. עם הדיסקוס הייתי מחכה אם אפשר. כאבים קשורים מאוד למצב הנפשי, ולאפקסור עשויה להיות השפעה נגד כאבים. כך שעם השפור במצב אני חושב שלילך תסבול פחות מכאבים למרות שמצב הדיסק לא ישתפר. אבל אם יהיו פחות כאבים זה שפור גדול. שבוע טוב דר' גיורא הידש
לדר' הידש שלום. לא מדובר "ברגשות אשם",ברור שאני מתחרטת על הרגע שבו לקחתי את הסם,כי כל חיי השתנו מאז. למה אתה אומר שאין לכך רלוונטיות? כשאני נכנסת לפאניקה איומה,כמו לפני שלשה חודשים,פאניקה בלתי נסבלת,כשהכל נראה מפחיד ומוזר,שאפילו לשבת דקה לא יכולתי,ולא לאכול ולא לנשום.היסטרייה נוראית שהדבר היחיד שאני יכולתי להסביר לעצמי באותו רגע כדי להרגע ולא להשתגע לגמרי,ופשוט לצרוח שיעזרו לי,זה שזו תחושה כמו בזמן לקיחת הסמים. שלא קורה לי כלום-אלא זה פשוט חוזר אליי בגלל שזה היה לי כזו טראומה. אני רוצה להסביר לך את הנושא הזה,כי זה נראה מטופש להתעסק עם זה אומנם,אבל איך אתה יכול להגיד לי שזה לא רלוונטי? מהרגע שקרה לי התחושות האלו בסמים,דקה אחת לא חזרתי לעצמי לגמריי. אני יודעת שכל מה שאומר עכשיו יתפרש כחרדה,וזה גם קצת מעצבן שכאשר אתה "מקוטלג" כחרד,לא יכולים להתייחס לדבריך כמשהו אובייקטיבי-ולא כמילים שמקורן בחרדה. כמו שאם אומר שכואב לי החזה,אוטומטית יסיקו שזה בגלל שאני חרדה{כמו שבעלי עשה לפעמים}.אני אתן לך דוגמה לפני שאסביר את מה שרציתי,כדי שאולי תוכל להבין אותי בצורה יותר מעשית-ופחות חרדתית. לפני שנה היו לי כאבים דרסטיים במותניים,וכמובן שלבעלי תמיד התלוננתי על דברים{כחלק מהחרדה}והפעם כשהתלוננתי,קיבלתי את אותו ייחס של אדם חרד,ומרוב שהייחס האוטומטי היהי אלי כזה,כך גם הייחס שלי לעצמי. אמרתי לעצמי שאני סתם חרדה. לבסוף התברר שיש לי דלקת רצינית בכליות,ואני עם40מעלות חום,והיתי צריכה להתמוטט על מנת להבין את זה בעצמי ולבקש עזרה מידית. עד שהתמוטטתי לא האמנתי לעצמי אפילו. ולמה? כי אני בחרדות. אז אני מבקשת שתנסה להבין את הדברים שלי עכשיו לא כחרדה,אלא כדברים אובייקטיבים הסבר-שלרגע אחד לא נובע מחרדה אלא מקצת הגיון. אחריי הסמים התמוטטתי בצורה רצינית,אני לא יכולה לתאר את זה,כי זה מעבר לפאניקה או לאימה. כדי להמחיש אומר לך שכמו שאדם שלקח סמים-חושב שהוא דולפין-ומשתגע,אז בצורה זו או אחרת הייתי שם. לא הייתי כבר-זו ההגדרה הנכונה. כל המציאות נעלמה לי,וכדי שתבין למה אני טוענת שזה יותר מחרדה,אני יכולה לומר לך שלחלוטין לא היתי מודעת לכך.זה לא שהרגשתי שקורה משהו נורא,אלא לחלוטין התנתקתי מכל הגיון,ולא יכולתי להיות מודעת בכלל שקורה לי משהו אפילו. פשוט הייתי בנק' שאתה כבר לא יודע שקורה לך משהו-כי אתה לא רואה את הנורמליות,וכל מה שקורה בתוכך זה הדבר היחיד שקיים. כשאני מדברת כל הזמן על התחושה שממש אני מרגישה "שהצלתי את עצמי משיגעון" אני לא אומרת את זה רק מחרדה. זה נשמע מטופש ולא הגיוני=כי איך למשל אדם שלקח סמים ולדוגמה מרגיש שהוא דולפין{ותסלח לי אם הדברים נשמעים קצת פסיכופטים}יכול לחזור לאיזשהו הגיון,כשזה ההגיון היחיד שקיים בו? אז אני יכולה להגיד לך שגם "ההגיון" וכל מה שהיה בי היה לא בסדר. זה נשמע חרדות,כי עכשיו אני נמצאת במצב"הגיוני" יחסית,וכותבת לך פה כמו כל אחד,אך אם היית רואה אותי לאחר ההתקף,סביר להניח שהיית פוסק שמדובר במצב פסיכוטי,כי לדבר בהגיון לא יכולתי אפילו.ולא ידעתי את זה גם. במצב הזה אתה לא מודע בכלל שאתה לא במציאות,אחרי הסם העולם שלי הפך למשהו אחר-ולא יכולתי לראות מעבר. פשוט לא יכולתי להיות מודעת בכלל שיש-מעבר. איך בכל זאת קמתי,דיברתי לבסוף,זזתי? אני לא יודעת להגיד לך. אני יכולה לומר שבעלי כל הזמן דיבר אליי-בהתחלה לא שמעתי מה הוא מדבא אפילו-הראש שלי שמע הכל אחרת-לא זיהיתי אותו אפילו. וזה לא קשור לסמים?? בחיים שלי לא ידעתי מה זו חרדה,היתי בחורה שמחה,הכי לא פחדנית,והכי רגילה. ולמרות שהסמים כבר לא היו בגופי=המצב נשאר. אני יכולה להגיד לך שבמצב הלא נורמלי שהיתי בו,היה בי משהו חזק שסירב להאמין,בעלי חזר ואמר לי כשלא יכולתי לזוז מהמיטה=זה תחושות מההתקף. הסמים הכניסו אותך למין התקף מפחיד ואת פשוט מרגישה את זה כאילו זה קורה לך עכשיו. לא הבנתי בכלל מה הוא מדבר אליי.לא זכרתי אפילו סמים,ובטח שלא מי אני בכלל. שיננתי לעצמי בראש את מילותיו,נלחמתי כ"כ חזק-בלי להבין על מה אני נלחמת בכלל-רק מאיזשהו מקום קטן בתוכי,להבין שקורה לי משהו בכלל. להבין שעובר עליי משהו-שהוא לא בסדר.זה הדבר הכי לא אפשרי בעולם.זה כמו שאומר לך עכשיו שכל המציאות שאתה נמצא בה,כל מה שאתה רואה סביבך,כל מה שאתה מרגיש,כל העולם שמול עיניך-זה לא נכון. ואבקש ממך להבין את זה,ולדעת שכל זה לא נכון,ושעובר עליך משהו לא בסדר,ואתה צריך לראות"את המציאות". זה נראה בלתי אפשרי,כי המציאות שלך היא הדבר היחיד שקיים מבחינתך,וכדי להבין בכלל שמה שאתה מרגיש כרגע זה לא נכון ולא בסדר,אתה חייב להכיר משהו אחר נכון? הבאתי את עצמי בכוח להבנה דבר ראשון שקורה לי משהו,המילה "התקף" כנראה עכשיו בדיעבד נראה לי שנוצרה על ידי שנינו{אני ובעלי}-אולי כדי ליצור "מצב חד פעמי" "התקף" זה דבר שקרה,מקרה מסויים,לעומת דבר שקורה כל הזמן. הצלחתי להבין שקרה לי משהו,להזכר ולקלוט שאני מפחדת. אני ממש מרגישה שבמקום להשתגע לחלוטין-התחלתי לפחד. ברגע שאתה מפחד ממה שקורה לך-סימן שאתה מבין שמשהו לא בסדר,אם אתה לא מבין את זה,אתה גם לא מפחד. אני יכולה לספר לך שמהרגע "שהצלחתי" לפחד-גם חזרתי לאיזשהו הגיון, לפחד מהדברים=במקום להאמין להם. ממש ככה. אומנם המון זמן ההגיון היחיד שהיה בי זה התחושה של בעלי,להקשיב לו,לדבר איתו,וזה הדבר היחיד שהיה מול כל השאר. נלחמתי מלחמה יומיומית להמשיך ולהצליח להרגיש את בעלי,לא לתת גם לזה להתעוות,אבל אני יכולה לספר לך שבהחלט במשך ה3שנים האלו,רוב המציאות לא היתה בי בכלל. ולא ידעתי את זה. גיליתי את זה רק בשנתיים לאחר מכן-בתקופה שהיה לי יותר טוב,כל מיני תחושות,וראיית מציאות ששנים לא היו בי בכלל. ראייה של עצמי. הדבר שהוציא אותי מהמצב שהיתי בו אחרי הסמים,והדבר שעזר לי להבין במשך השנתיים שהיה לי טוב,ואפילו "לצאת" מן הסיוט הזה,היה ההבנה של "ההתקף". היה להבין שאני בפחד ממה שקרה לי. עכשיו למשל,כשאני כותבת לך,ואני מרגישה משונה פתאום ושהכל נראה מוזר,אני אומרת לעצמי לא לדאוג,שזו תחושה כמו בסמים שלקחתי,שגם אם אני לא חושבת או מפחדת כרגע מההתקף,עליי להבין שהטראומה יכולה להכניס אותי לתחושות כאלו,וההבנה הזו זה הדבר שעוזר לי להתגבר על זה,ולא לשקוע עמוק ולהכנס להיסטרייה ולהתנתק לגמריי מהמציאות. אתה אומר לי שזה לא רלוונטי הסמים. לדעתי זה כ"כ רלוונטי,שהיתה תקופה שהיתי ממש בתחושה שאני מתותקת לגמריי,במצב נורא,ואפילו ביקשתי מבעלי שיזכיר לי שהכל מהסמים. שכמה שזה כואב להזכר,שיזכיר לי מה שקרה לי,שידבר איתי על זה,כי הרגשתי שכבר נשכח ממני הגורם,ואני פשוט שוקעת בהכל,ומרגישה שזה קורה לי כעת. וההבנה הזו נותנת לי הסבר וכוח לא להכנע לתחושות ולפאניקה,כי אם עכשיו כמו שאתה אומר אומר לעצמי שהסמים זה לא רלוונטי,זה בכלל לא חשוב מה קרה לי,אלא מה שאני מרגישה עכשיו,אז אני שוקעת בפאניקה נורא גדולה,לא מבינה כלום,ונכנסת למצב כמו בהתקף,מרגישה שהכל קורה לי עכשיו,וזו היסטרייה נוראית,ולא יכולה לראות כלום יותר. פשוט שוקעת לחלוטין ומרגישה שמאבדת כל הגיון,ונכנסת להיסטרייה בדיוק כמו בזמן הסמים. אתה אומר שזה לא רלוונטי,אבל זה ההבנה שלי. בזכות ההבנה הזו אפילו היתי בסדר גמור במשך שנתיים,והיה לי טוב.והתחושות והפאניקה נדחקו הצידה-כי הבנתי ממה הם נובעות, ושלא יכול לקרות לי כלום עכשיו. האם זה לא רלוונטי שקרה לי את הדבר הכי מפחיד בעולם? שעברתי בזמן הסמים כזו זוועה שהיתי מעדיפה להיות נכה,חולת סרטן,לגסוס מכאבים,רק לא לעבור את זה? האם זה לא רלוונטי שכמעט איבדתי כל שפיות,ואם לא היתי מבינה שקורה לי משהו לא בסדר מהסמים,לא היתי קמה מהמיטה עד היום? זה לא רלוונטי שבמקום להשתגע,הצלחתי לקלוט מה קרה לי,בכל נפשי וכוחותי להצליח לפחד ממה שקורה לי-במקום לשקוע בזה,ואומנם להיות בפחדים,אך בהמשך בזכות ההבנה הזו גם להתגבר לאט לאט על הפחדים? זה לא רלוונטי,שאם אני הולכת ברחוב{כמו לפני מס' ימים} ומרגישה בסדר,ופתאום סתם מטפטפים על פניי מים{כנראה מאיזה גג},ואני מפחדת מדברים לא הגיוניים,שאולי היו במים האלו סמים,שזה נגע לי בשפתיים,ומתחילה להרגיש אימה ושהכל הזיתי ולא בסדר,ויכולה להכנס להיסטרייה איומה,ואז עוזרת לעצמי בכך שאני נזכרת שקרה לי מקרה הסמים,ובגלל זה אני מרגישה ככה,שלא קורה לי עכשיו כלום,שאני פשוט בטראומה מהמקרה עצמו,האם זה לא רלוונטי? אז פעם הבאה פשוט להרגיש שזה מה שקורה לי ולשקוע באימה ולא להבין מה קורה,ולהתבלבל לגמריי,וכמו שהרגשתי לא לדעת איפה אני בכלל,ואולי אפילו לבקש מאנשים ברחוב עזרה,לצעוק הצילו,לשקוע בהכל?? אני חס וחלילה לא מזלזלת בדברייך,להיפך-אני מפחדת כי אני יודעת שאתה פסיכיאטר ומבין הרבה יותר טוב ממני את הכל, ולכן קצת בבוטות אני מנסה להסביר דברים,אז אני פשוט אשאל אותך אם אתה מבין שנבהלתי ממה שאמרת,כי גם ככה עצם הפרידה מבעלי גורמת לי להרגיש שאני לא מבינה כלום,הרגשתי שאין לי הסברים לעצמי יותר,ואני לא יודעת מה קורה לי,ושכל מה שבעלי אמר שזה מה"התקף" והטראומה,אז למרות שזה עזר לי-שהכל שטויות,ושאני לא נורמלית,ואז בבום לפני שלשה חודשים נכנסתי למצב לא טוב,לפאניקה, וממש הרגשתי שאני במצב כמו אחריי ההתקף-רק שהפעם ללא הבנה,ללא הסברים,ללא הגיון,ושפשוט אשקע ואאבד את עצמי לגמריי. והתחלתי לקחת קלונקס,לומר לעצמי שההסברים כן היו נכונים,ואם בעזרת ההבנה יצאתי מזה בעבר ואפילו היתי במצב ממש טוב-ללא שום חרדות,אז אני צריכה להבין שכן עוברת עליי טראומה מהסמים,ולמרות שלבעלי פתאום לא אכפת,והוא מתנהג כאילו לא קורה לי כלום לא לשקוע בהכל ולאאבד לחלוטין-לזכור מה קורה לי,ולמה קורה לי. והצלחתי לצאת מהפאניקה החזקה,להתרכז במה שקורה סביבי,לשמוע מה מדברים אליי,ולהמשיך להיות פה כמו שאתה רואה. אז עכשיו אומרים לי שזה לא קשור לסמים. ואני לא מבינה כלום. גם ככה אני נלחמת כ"כ חזק להבין,ולא לשקוע,ומפחדת נורא שהפעם לא אצליח להבין ואאבד את השפיות לגמריי. איך אלחם ולא ארגיש שכל זה קורה לי עכשיו? ושאני אטבע בהזיות וחוסר הגיון? הייחס של בעלי למצב,כאילו לא קורה לי כלום,זה מה שנכון? אני מרגישה לפעמים שהסיוט הכי גדול שלי התממש, מאז הסמים היו לי סיוטים בלילה שבעלי נמצא סביבי,וכל מיני אנשים שאני מכירה,ואני מדברת לבעלי,ואומרת לו שאני במצוקה, והוא ממשיך לדבר אליי סתם דברים שלא קשורים,ואף אחד לא רואה מה קורה לי,כשאני כולי שוקעת שם בהזיות ואימה,ותחושה של סבל זוועתי. אני מתנצלת על אורך המכתב, וכמובן על ההיסטרייה שבו,פשוט כמו שאמרתי ההרגשה היא שאני תלוייה על חוט השערה,וקשה לי גם ככה במצב הזה להבין דברים,ומה שאמרת יוצר לי השלכות על מצבי. מקווה שתבין. תודה.
אני רוצה רק להוסיף תודה על הכל,ואני החלטתי סופית שכדאי לי להתרחק קצת מכל הפורום והדיבורים על המצב שלי,כי זה לא מועיל לי להכנס כל יום ואני צריכה לנסות להתמודד כמו שעשיתי בעבר,ולהבין לבדי שזה שקרו לי הזיות באונס-לא אומר שאני משוגעת,ולא אומר שיקרה לי שוב,ולהבין כמו פעם כשהתגברתי על הדברים שעברתי טראומה-שלצערי יש לה השלכות עד היום. אני גם מרגישה לא בנוח שכולם יכולים לקרא את מה שעובר עליי,וזה כבר ממש מביך אותי. אז תודה לך על כל העזרה,והעשייה שלך פה בפורם היא מבורכת,ולמרות שבמכתב שלי למעלה קצת לא הסכמתי איתך,עזרת לי המון. תודה,ושיהיה לך כל טוב.{קארין}.
לנטלי כאשר אני כותב לא רלוונטי אני מתכוון שהדברים נכונים אבל צריך לעסוק בדברים אחרים. כפי שאת יודעת את דעתי, צריך לעסוק בעתיד ובדברים שאת עושה ולא בסיבות לחרדה. כך שגם אם הדברים נכונים עדיין אין זה נכון לעסוק בהם עכשיו. שבוע טוב דר' גיורא הידש
האם אנשים שנוטלים כדורים נוגדי דכאון לזמן ממושך- יהיה להם נזק כלשהו במוח ? ומה עם תמונה של הרופא ? מה , כ"כ קשה לשים תמונה ?
למיכל אני חושב שכבר ענו לך שהתרופות אינן גורמות לנזק במוח. תמונה היא דבר חשוב מאוד אבל צריך לתפנות לכך והנושא בטיפול. שבוע טוב דר' גיורא הידש
האם כאשר נוטלים קלונקס במינון 1.5 מילגרם ליום השינה היא לא שינה טיבעית כי ברגע שכל אדם רגוע בלי כדורים הוא נרדם וזה באופן טבעי אבל יש מקרים שאדם כמוני וכמו הרבה פה בפורום שזקוקים להרגעה כדי להרדם . אודה לך על תשובתך. והאם נגרם אזשהו נזק במוח כשנוטלים תרופות (קלונקס) באופן קבוע או בכלל נזק גופני אחר.
לגלית כל התרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים משפיעים ומשנים את המהלך הטבעי של השינה ושנת החלום. פרט לכך התרופות אינן גורמות לנזקים למוח או לאיבר אחר. שבוע טוב דר' גיורא הידש
שלום גיורא בקרוב אני משלים שנה של נטילת סרוקסט 40מג , שנה במהלכה גם אובחנתי כ-ADHD ואני נוטל מדי פעם ריטלין, (בעת צורך בריכוז ממושך) הדיכאון כנראה חלף, כמה זמן מקובל או רצוי להמשיך עם הסרוקסט ? בתודה וברכה רונן
לרונן מקובל שהטיפול הממוצע בהתקף ראשון של דיכאון הוא כשנה, עם זאת צריכים לראות את כל התמונה של האדם. מבנה אישיותו, גורמים אשר עלולים לגרום לדיכאון וחרדה - למשל, במשפחה ובזוגיות, בעיות בעבודה וצרות אחרות. כך שחייבים לקבל את התמונה הכללית כדי להחליט על סיום טיפול. עם זאת לשאלתך התשובה היא כשנה, וכדאי לסיים את הטיפול בהדרגה. שבוע טוב דר' גיורא הידש
שלום. אני בת 25. לפני כחודשיים, אולי קצת יותר החלו להופיע לי התקפי חרדה. בהתחלה זה קרה רק באירועים ספציפיים (כמו נסיעה ארוכה, שינה לא בבית, או מבחן), וככל שנהייתי יותר ערה למה שקורה לי והבנתי שמשהו לא תקין ההתקפות נעשו יותר אינטנסיביות. היום ממש קשה לי לנהל מהלך יום תקין ללא פחד מההתקפה שאולי תגיע. הלחץ שלי מתבטא בתחושות פיזיות מאוד לא נעימות (בחילות- חוסר תיאבון, לעיתים ממש הקאות, קיבה רגישה, לילות בהם קשה לי להירדם ותחושה כללית כאילו אף אחד לא מבין אותי, אפילו אני את עצמי.), אני מודעת באופן מאוד ברור כי ההיגיון שלי תקין לחלוטין, אני מנסה לשכנע את עצמי שאין לי ממה להילחץ (אם זה לפני יום עבודה), אך הרגש וההיגיון לא הולכים יד ביד. אני מרגישה שזה פשוט משתלט על חיי. אני מפחדת לקחת תרופה כימית (מה גם שאני לא מבינה כלום בנושא), הצעד לעבר טיפול פסיכיאטרי די מפחיד אותי, אך יחד עם זאת, עם זה יוכל לעזור לי אני אקבע פגישה. השאלה היא האם אני צריכה לנסות להתמודד עם כל הסיוט הזה למשך תקופה יותר ארוכה? מתי יודעים אם צריך כדור או לא? עד כמה זה ממכר?. אם משהו יוכל לתת לי קצת מידע, אם הוא חווה משהו דומה, אני מאוד אודה לו אם יענה לי. דר' בבקשה תשפוך לי קצת אור על החיים המטורפים שפוקדים אותי פתאום. עלי לציין שרופא מחליף (מהרופא משפחה שלי), נתן לי כדורי אסיוול 2 מיליגרם,זה אולי קצת מרגיע אבל התחושה לא נעלמת.-מה גם שאני לא לוקחת אותם באופן מופרז א.כדי לנסות להתמודד ללא הכדור ו-ב. לא להתמכר ולהיות תלויה בו.
הרבה אנשים סובלים מחרדה. לרפואה ההומאופאתית יש פתרונות יעילים לבעיות חרדה. אם יש בכוונתך לנסות, תמצאי הומאופאת מוסמך ולא סתם שרלטן.
שלום מבקשת עזרה. את מתארת תופעות אופייניות של חרדה. טוב שעלית על הבעיה...זה הצעד הראשון להחלמה. אם התפקוד שלך נפגם ואת נמנעת מלעשות דברים אז לא יהיה מנוס מלקיחת תרופה. האסיוול הינו כדור להרגעה מיידית אך לא פותר את הבעיה. אין לך מה לחשוש מתרופות בעיקר כשזה ישפר את איכות חייך. יש כאלה שמצליחים להתאושש ע"י שיחות עם פסיכולוג ללא תרופות. עצתי - קבעי פגישה עם פסיכיאטר באופן פרטי שיאבחן את המצב - אל תתני למצב להדרדר. אל תפחדי מסטיגמות - זה יעזור לך , ישנם רבים וטובים שסובלים מבעיה זו. עשי הכל כדי לשמור על עצמך ואל תחששי בהצלחה טל
תבקשי מהרופא שיתן לך תרופה מסוג SSRI או שיפנה אותך לפסיכיאטר מומחה. מינון האסיוול שאת לוקחת מאד נמוך וכדאי לשקול העלאה במינון. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לך להבין את מקור החרדה ולטפל בבעיה מהשורש.
רציתי לומר תודה רבה רבה לכול מי שנענה לבקשתי, אין לכם מושג כמה זה עוזר ומעודד.לא ציינתי שאני אכן מקבלת עזרה מפסיכולוג שמטפל בשיטה הנקראת emdr, שיטה שבעזרת תזוזות של העיניים למעשה יוצרת עיבוד מחדש במוח בין ההיגיון והרגש. אני ממליצה על כך בחום, בעיקר למי שחווה טראומה בחייו. אך אכן כנראה אין היא מספיק טובה עבורי, כיוון שבבמהלך היום זה כל הזמן מעסיק אותי ואני מאוד פוחדת כשההתקפים האלה פוקדים אותי.זו הרגשה שאני לא מצליחה להשתלט עליה מן פחד,בלבול חוסר יכות ריכוז שבעקבותיה מלווה בהרגשה פיזית לא טובה. ולכן אני שוקלת בכובד ראש את הטיפול התרופתי. האם אכן כדי לי להתחיל אותו? לא לחכות עוד? אולי זה יעבור עם הזמן? ומתי יודעים שזהו, זה עבר ולא ישוב ויתקיף? זה לכל החיים (ברגע שזה קורה- או מודעים לו?).
רציתי לומר תודה רבה רבה לכול מי שנענה לבקשתי, אין לכם מושג כמה זה עוזר ומעודד.לא ציינתי שאני אכן מקבלת עזרה מפסיכולוג שמטפל בשיטה הנקראת emdr, שיטה שבעזרת תזוזות של העיניים למעשה יוצרת עיבוד מחדש במוח בין ההיגיון והרגש. אני ממליצה על כך בחום, בעיקר למי שחווה טראומה בחייו. אך אכן כנראה אין היא מספיק טובה עבורי, כיוון שבבמהלך היום זה כל הזמן מעסיק אותי ואני מאוד פוחדת כשההתקפים האלה פוקדים אותי.זו הרגשה שאני לא מצליחה להשתלט עליה מן פחד,בלבול חוסר יכות ריכוז שבעקבותיה מלווה בהרגשה פיזית לא טובה. ולכן אני שוקלת בכובד ראש את הטיפול התרופתי. האם אכן כדי לי להתחיל אותו? לא לחכות עוד? אולי זה יעבור עם הזמן? ומתי יודעים שזהו, זה עבר ולא ישוב ויתקיף? זה לכל החיים (ברגע שזה קורה- או מודעים לו?).
למעיין לשאלתך אין תשובה חד משמעית כיוון שאין מדובר במחלה מסוכנת אלא באיכות החיים, את מתארת פגיעה קשה ביותר באיכות החיים, את משתמשת במילים "סיוט" ו"משתלט עלי" ולכן נראה שהדברים חמורים דיים כדי לחשוב ברצינות על טיפול תרופתי. כנראה מדובר אצלך בהתקפים של פאניקה ועם חרדה מפני התקפי הפאניקה.... חרדה בין ההתקפים. אני מצטרף לתשובות הקודמות שניתנו. באופן כללי הטיפול בחרדות הוא עם תרופות הרגעה מסוג האסיוול שהן באופן עקרוני ממכרות אבל מרגיעות מיד. מינון של 2 מג' הוא מינון נמוך. או תרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון שאינן ממכרות אבל צריך ליטול אותן באופן קבוע לתקופה של כשנה. אפשר לקבוע פגישה עם פסיכיאטר להתייעצות בלבד ולשקול את האפשרויות הטיפוליות. שבוע טוב דר' גיורא הידש
רציתי לברר בנוגע לשלוש תרופות - לורווין, קלונקס, פריזמה. מה כל תרופה אמורה לעשות, האם יש להן תופעות לוואי מיוחדות, והאם ניתן לקחת את שלושן יחד. תודה מראש
לנעמה אינפורמציה מלאה תוכלי לקבל בכל אינדקס תרופות ברשת. באופן עקרוני לוריוון וקלונקס שייכות לאותה המשפחה ואין טעם ליטול אותן יחדיו. פריזמה=פרוזק והיא מקבוצת נוגדי הדיכאון ואפשר ליטול אותה עם התרופות הקודמות שציינת. כדאי גם שתקראי את התשובות למעיין מעליך. שבוע טוב דר' גיורא הידש
שלום רב, אני סובלת קצת יותר מחודש מקשיי נשימה שדי מפריעים לי בחיי היומיום. לאחר בדיקות רבות וביקורים אצל רופאים הועלתה סברה שאני כנראה בחרדה. פסיכיאטר נתן לי רסיטל וקסנגיס. אין הטבה בהרגשה , קשיי הנשימה עדין ממשיכים. למי פונים? האם קשיי נשימה עקב חרדה יכולים להימשך זמן כה רב? האם קל לרופאים להיצמד לסיבה כזו ואולי בכלל זו סיבה רפואית שלא עולים עליה? תודה
אני כל כך מבינה אותך כי אני עברתי את אותו הדבר וכן זה יכול להמשך זמן רב. אצלי זה היה כמה חודשים של גיהנום אם הרגשה של חוסר אוויר וצורך לנשום עמוק כל הזמן כל דקה מהיום. רק לאחר כמה חודשים החלה הטבה מסוימת ושיפור של ממש היה אחרי חצי שנה. אני לא נותת לך את הנתונים האלה בכדי להפחיד אותך להיפך. לא אצל כולם זה נמשך כ כך הרבה זמן וכן יתכן שזה נמשך כל כך הרבה זמן אצלך על רקע נפשי. לתרופות שאת לוקחת לוקח זמן עד שהם מתחילות להשפיע כך שאל תתיאשי. אני מאמינה שיהיה בסדר אריאל
ענת- עשית בדיקה של תיפקודי נשימה במכון ריאות? באמצעות הבדיקה ניתן לראות אם קיימת בעיה רפואית. גם בעיה רפואית יכולה להחמיר מגורם פסיכוסומטי אבל עדיין צריך לטפל בה בדרכים המקובלות.
לענת כמובן שאיני יכול לדעת האם בצעת את כל הבירור הגופני. מהבחינה הנפשית, לא ציינת כמה זמן את נוטלת את הטיפול. הטיפול מתחיל לעזור כעבור כשלושה ארבעה שבועות ולעתים צריך לחכות אפילו יותר כדי להרגיש שיפור ממשי מהתרופות. שבוע טוב דר' גיורא הידש
